רמלה - רמלה

רמלה 5-1-14
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון". את הקרבן פסח צריך לאכול בחפזון. יש להתבונן, בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, מאתים ועשר שנים הם היו שם, 86 בשעבוד, ושנה אחרונה הם כבר לא נשתעבדו, לא היה שעבוד ממש למצרים, ואז כבר התחילה סדרת חינוך שהתחילו לקבל המצרים מפרעה מכות, את עשרת המכות, כל מכה ארכה חודש, דהיינו שלשה שבועות התראה ושבוע המכה.
יש להתבונן אם כך, חכמים ז"ל אמרו בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, ואז כבר הגיעו להשלמת המדרגה באמונה ונעשו ראויים לגאולה. אז מה הטעם שהשהה אותם הקב"ה במצרים את החודשים האלה? בשביל מה היה צריך להשהות אותו? למה צריכים להמתין עוד שנה? והלא כשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו "ואכלתם אותו בחפזון" שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אפילו רגע, אז מה הטעם שהניח אותם הקב"ה במצרים במשך כל המכות זו אחר זו? היה מספיק לתת מכת בכורות בראש של פרעה ובזה היה משחרר את כולם ונגמר, למה צריך סדרת חינוך של עשר מכות?
הטעם מפורש בתורה. "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". אז ברור פה מהפסוק שהקב"ה הודיע לישראל שכל השהות שהם השתהו במצרים במשך השנה הזאת של עשרת המכות, זה כדי שתספר לבן בנך שיהיה לנו הגדה לפסח, כדי שנוכל לספר מה ראו אבותינו, ואיך הפלה הקב"ה בינינו לבין המצרים, וכל הניסים והאותות והמופתים שעשה, אז שיהיה לנו למען תספר וגם "וידעתם כי אני ה'". הידיעה מעשרת המכות היא ידיעה חושית אחרת לגמרי מהאמונה שהיתה להם כשבא משה והודיע שהוא גואל אותם, שאז ה' העיד עליהם שהם מאמינים בני מאמינים. אז ז"א, היו צריכים להשתהות שם כדי שידעו את ה', לא רק עם ישראל גם המצרים היו צריכים לדעת את ה'. והטעם הזה מפורש, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם כי אני ה'". אם כן בשנה הזאת הם למדו את היסוד הגדול של השגחה פרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד. אז קודם כל הם ראו שהקב"ה משגיח השגחה פרטית על עם ישראל, כיון שכל מכה שבאה למצרים לא באה על ישראל כלל וכלל, ומצד שני הם למדו שהקב"ה חידש את הבריאה בשביל כל יחיד ויחיד.
אתם היושבים כאן ואלו הצופים בנו כרגע או לאחר זמן, צריכים לדעת שכל אחד מכם הקב"ה ברא את כל העולם כולו, לא זה, עם כל העולמות הקיימים והגלקסיות בשביל אחד מכם, זה התברר במצרים בעשרת המכות. כל מכה שהוריד הקב"ה על המצרים הושרש בתוך הלב של בני ישראל עיקר האמונה שה' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, בשביל כל יחיד ויחיד.
מכת דם, היו מצרי וישראלי שותים בכלי אחד, זה שותה דם וזה שותה מים, זה השגחה פרטית על כל אחד ואחד? המצרי ניסה להתחמק מהמכה, אז הוא בא ליהודי אומר לו אני אשתה איתך בכוס ביחד בקש, אתה תשתה בקש ואני בקש, וכך אני אשתה מים, כי אתם שותים מים אנחנו שותים דם. למצרי עולה דם מהכוס של המים, ולישראלי עולה מים, זה השגחה פרטית על כל יהודי ויהודי או לא? הרי לנו שזה בריאת מעשה בראשית בשביל כל יחיד, שאותם המים בתוך הספל הקטן נתחלקו ונתהוו, לזה מים ולזה דם.
כמו כן במכת חושך, ישראלי ומצרי יושבים במרתף אחד, למצרי נעשה חושך כעובי דינר ולישראלי אור גדול, תארו לכם שנופלת פה מכת חושך, מי שמצרי מוקף כולו בחושך בעובי דינר, זה לא חושך שזה הסתרת האור כמו שאם יכבו את החשמל יהיה פה חושך, אלא "וימש חושך" אפשר למשש אותו, כולו מוקף חושך שהוא לא יכול לזוז, לא יכול לזוז, הם היו תקועים שלשה ימים באותו מצב שהחושך ירד עליהם. לישראלי פעלה שמש ומרפא בכנפיה ולמצרי היה חושך ואפילה. זה מה שכתוב בפסוק "וידעתם כי אני ה' ". השם הזה זה שם הויה שמהווה את כל העולמות כולם, והקב"ה עשה את זה בשביל שיראו שהוא לבדו שולט בעולם כולו ומשגיח על ברואיו.
ה' יתברך מנהיג כל בריה בעולם ומשגיח עליה בפרטי פרטות, ובורא את כל העולמות בשביל כל אחד במיוחד, את החידוש הזה למדו אבותינו במצרים בשנה הזאת, בשנה האחרונה, טרם צאתם, כדי להגיע למדרגה השלמה בהכרתם להגאל לגמרי מפגם העבדות הרוחנית שהיו במצרים, ורק אז נעשו ראויים לקבל את התורה, כי במצרים לצערנו הרב ישראל עבדו עבודה זרה כמו המצרים, וכדי לגאול אותם ולגמול אותם מהעבודה זרה היה צריך להראות להם את הכח העליון הקב"ה שהוא משגיח באופן פרטי על כל אחד ואחד, ואין ממשות בעבודה זרה כלל וכלל. לכן הקב"ה גם עשה בכל אלהי מצרים שפטים.
זה הפירוש של הדברה הראשונה שבעשרת הדברות, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" זה שומעים מיליונים יהודים, ואין סוף גויים, שהקב"ה אומר, "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, אני, אני הוצאתיך באופן פרטי, אותך היחיד, היחיד, כל יחיד ויחיד, לא לשון רבים אשר הוצאתי אתכם - את כולם, ואתה לא ניכר, אלא כל אחד ואחד באופן פרטי הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. כי הקב"ה הוא אלהים של כל יחיד ויחיד ממש, הוא הבורא והמחדש והמשגיח והמנהיג לכל פרט ופרט במיוחד, והיסוד של האמונה זה שמתבטא באנכי ה' אלהיך הוא עיקר ההכרה שבו התגלה ביציאת מצרים. ולא רק את בני ישראל רצה הקב"ה להביא לאמונה שלמה ע"י המכות, כי אם גם את פרעה והמצרים, כמו שכתוב "וידעו מצרים כי אני ה'". הקב"ה גם לפני שהוא הולך לכסות את המים על המצרים בים סוף, הוא רוצה שהם יספיקו לדעת "וידעו כי אני ה'" שימותו מתוך אמונה, מתוך הכרה שיש ה'. ובמשך 12 חודש לימד הקב"ה לפרעה ולמצרים את דרכי ההשגחה. ואמנם המכות הועילו, פרעה זה שאמר מתחילה, "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'" הוא בעצמו בא להכרה גדולה בה' יתברך ואמר, "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". נו, אז יצא משהו מהמכות.
לומדים מכאן, כמה גדול ערכה של האמונה בה', שהרי היה כדאי לישראל להשתהות 12 חודש נוספים במצרים, גם נח היה למצרים לסבול את כל כובד המכות, שכל מכה קשה מחברתה ובלבד שיגיעו להכרה בהשגחה של ה' יתברך. אמנם לא החזיקה הכרתו של משה מעמד אלא זמן קצר בלבד, חכמים ז"ל מספרים שפרעה נשקע בים, והעלהו הקב"ה משם, היחידי שניצל מהמצרים זה היה פרעה. והלך לננוה ונעשה מלך עליהם, והוא שהחזיר את ננווה בתשובה כשבא יונה הנביא ואמר להם, עוד ארבעים יום וננוה נהפכת. פרעה החזיר את כולם בתשובה, לקח את זה ברצינות לא כמו בפעמים הראשונות עם משה ואהרן, אבל זה לא החזיק רק ארבעים יום, ולאחר מזה שבו לדרכיהם הרעים, ובכל זאת כדאי היה להם לישראל לסבול שנה נוספת במצרים, וכדאי היה לפרעה ולמצרים לספוג מכות גדולות כאלה במצרים ועל ים סוף כדי שאנשי ננווה יגיעה להכרה בה' לפחות לימים אחדים. כי אין שיעור לערך האמונה בה' יתברך, אין לאנשים מושג מה גודל השכר על אמונה. וזוהי כל תכליתה של הבריאה, וראויים כל הסבל והיסורים בגללה אם בכוחם להביא למטרה הזו. רואים שבדור הזה רח"ל כל אדם שלישי לוקה במחלת הסרטן, ואלה נגעים, יסורים שבאים בד"כ על לשון הרע ודברים דומים, ומכריחים ואונסים את הבן אדם להכיר שיש אלקים שופט בארץ. ולעורר את האדם לשוב בתשובה מהרה טרם תקויים הגזרה. אין ה מטרה לסלק את האדם אלא לעורר אותו, ואם הוא עושה תשובה אמיתית שלמה, לא ברגע האחרון כמו שאנשים נזכרים, אלא מהרגע הראשון, ולוקח ברצינות את הענין ועושה תשובה אמיתית מושלמת, הגזרה אמורה להתבטל. כמו שראינו במו עינינו במקרים רבים.
מכל מקום, הקב"ה שווה היה לו שישראל ימתינו עוד שנה, המצרים יקבלו את כל המכות במצרים ועל הים, למצרים זה לא הועיל אבל לאנשי ננוה זה הועיל לארבעים יום, היה שווה. היה שווה.
אם נעמיק בדבר יותר נראה שהיסורים אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שזה תכלית הבריאה, היסורים האלה הם תענוגות, למה? כי רואים בזה את השלוחים של הקב"ה.
כבר אמרו חכמים ז"ל בגמרא בחולין ז', אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה, ושעליו להיטיב את מעשיו, ז"א זה פרס גדול שמתייחסים אליך בשמים ומדריכים אותך, אמנם אתה לא בסדר ומעוררים אותך ע"י יסורים, אבל אתה צריך לשמוח שהקב"ה משגיח עליך ואכפת לו ממך.
והנה פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאד על המכות והיסורים שבאו עליו, אתם מאמינים שפרעה שמח? בואו תשמעו. המדרש אומר "ויהי בשלח פרעה", "ויהי בשלח פרעה" ו-יהי, ו-יהי בשלח פרעה, כששלח פרעה את העם, מי צווח וי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת, הלך ושידרו אצל עשיר אחר, אצל עשיר אחד, וקיבל העשיר בנו של מלך בעין טובה, כיון ששמע המלך מי קיבל בנו ובאיזה מדינה הוא היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו, שלח את בני, פעם ראשונה ושניה ושלישית, היה משלח בכל זמן ובכל שעה עד שהלך המלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא, כשהיה בנו של מלך אצלי היה המלך מתייחס אלי וכותב לי אגרת והיה זקוק לי והייתי ספון אצלו, הייתי חשוב אצלו שהוא מתכתב איתי ומבקש ממני ומפציר בי, עכשיו שהלך בנו של מלך מאצלי הוא כבר לא נזקק לי ולכך אני צועק. כך אמר פרעה, כשהיו ישראלי אצלי היה הקב"ה זקוק לי והייתי ספון בפניו, והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר, "כה אמר ה' שלח עמי ויעבדוני", והיה פרעה שומע מפי משה, "שלח את בני", ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקב"ה למצרים והוציא את ישראל ממצרים, התחיל פרעה צועק, וי ששילחתי את ישראל, לכך נאמר "ויהי בשלח פרעה את העם".
הרי מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים, הוא ראה בהם כבוד גדול שהוא בקשר עם הקב"ה, וראה בזה אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא ע"י שרף ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכיפת העולם במצרים ושליט על כל העולם כולו, ואז הוא הפעיל את כל חכמת הכשפים בארמונו ומדינתו, וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה כי עבד למזל טלה, והיה רחוק מאד מהתכלית והמטרה. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו ונאלץ להכיר בה' שאמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" דוקא אז השתחרר מפחיתותו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמיתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק, וי ששילחתי את ישראל, וי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה' במכות שהביא עלי. כלומר בתוך הגיהינום הרגיש טעם של גן עדן. אתם יודעים מי מרגיש היום טעם כזה, להבדיל? מי מרגיש טעם כזה היום? האיראנים. הם מקבלים מכות, סנקציות, הפסדים, הגבלות, אבל הם מבסוטים, אמריקה מדברת איתם, אמריקה מנסה לפייס אותם, אירופה מנסה לפייס אותם, איך הם מבסוטים, לא מעניין סנקציות, סנקציות, אבל כל העולם מסתכל עלינו, כל העולם מדבר עלינו, האומה הגדולה ביותר זוחלת לפנינו, בואו תעשו הסכם בז'נבה, בואו בואו בואו, ועכשיו אובמבה גם אומר שהוא רוצה שהם יעזרו לו בסוריה, הם עושים את כל המלחמה בסוריה, הם מפעילים את הסורים נותנים להם את הנשק והוא רוצה שיעזרו לו בסוריה שיתפשרו עם המורדים, אייי ליצנות, אבל הם מבסוטים האיראנים, כל העולם מדבר עליהם, יבבי, פרעה גם היה מבסוט קיבל מכות אבל מבסוט, למה? הקב"ה בקשר איתו כל השנה, כל השנה, שליחים נכנסים יוצאים נכנסים יוצאים, מבקשים מפצירים שחרר עשה טובה פפפ, והוא מתעקש, איראני, יבבי.
אז רואים שבעצם כשהלך לו הכל חלק אז הוא היה נחות דרגה, לא מי ידע מי זכר שיש פרעה, אבל ברגע שהתחילו המכות, כל העולם שמע, כל העולם שמע לסנקציות, כן, אבל הוא הרגיש חשוב, כי כל העולם שומע עליו והקב"ה בקשר איתו תמיד, עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו עבר בארץ מצרים והכה כל בכור, טיפול אישי. אז בתוך כל הגיהינום הוא הרגיש גם קצת גן עדן.
לפי כל זה, כל מעשה יציאת מצרים בא להביא לידי אמונה שלמה בה' יתברך, הן בהשגחה כללית שה' בורא ומנהיג הכל, והן בהשגחה פרטית שה' יצר את כל הבריאה בשביל כל יחיד ויחיד. יש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות של עבדות, וללמד שאמונה זו היא החיות האמיתית של האדם, וזה הבחינה של צדיק באמונתו יחיה, שכל היסורים שבעולם אם הם מביאים את האדם לאמונה, אין זה אלא תענוגות עליונים שהקב"ה מתייחס אליו וצובט אותו בשביל לעורר אותו מן התרדמה שהוא נמצא בה. ואין אושר גדול בעולם מזה שהקב"ה מתייחס אליך, אפילו אם הוא מכה אותך, אבל הוא מתייחס אליך. כי אדם יכול להתהלך בעולם אפילו שהוא קורא לעצמו מאמין הוא לא חש את הקב"ה, הוא לא חש אותו, אם היה חש לא היה עוזב אותו לרגע, היה דבוק בתורה ובמצוות בלי הפסקה, אבל הוא לא חש אותו לכן הוא הולך לו עושה מה שנח לו, כשהקב"ה שם את ידו כבר עליו ומתחיל ככה ללחוץ אותו קצת, או, עכשיו הוא בקשר תמידי עם ה', עכשיו הוא מתפלל אליו, מבקש אותו, מתחנן אליו, עושה מה שצריך מה לעשות מה לעשות מה לעשות, בשביל לרצות ולפייס את הקב"ה. מה גרם הקב"ה - שהוא יתייחס אליו, ממילא נהיה קשר רציף עכשיו יום יומי, ואם הוא יעשה באמת מה שצריך תסור המכה והצביטה לא תהיה יותר. זה המטרה, המטרה - תתעורר, אתה ישן, אי אפשר לישון כל הזמן, צריך לקום. חכמים אומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כל אדם בכל הדורות צריך להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים, להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר שהטביע פגם של אמירת אברהם אבינו "במה אדע כי אירשנה, ולהגיע לידי הכרה שלמה בהשגחה כללית ובהשגחה פרטית, שזה התכלית עלי תבל ואין כלום בעולם זולתם וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. תקשיבו עכשיו דבר שאולי לא שמתם לב, מתי אנחנו מדברים בנושא יציאת מצרים? בד"כ מתי אנחנו מדברים על יציאת מצרים, אתם זוכרים מתי? בפסח. יש מישהו מכם כל יום? איך כל יום? יפה מאד, את שמה לב לתפילה, כל הכבוד, יש פה אשה ששמה לב לתפילה. מי שמתעמק יותר ביסוד של יציאת מצרים ומתעלה באמונה, שימו לב, הוא מוציא את עצמו מעבדות לחרות עולם, למדרגה של גאולה ופדות הנפש, והחובה הזו היא לא רק בליל פסח, באמירת ההגדה, אלא כל יום וכל שעה חייב אדם להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כי תמיד עליו לעמוד במדרגה של עליה באמונה, בהבהרת השכל, ובגאולת הנפש, לכן תיקנו לנו חכמים ז"ל, לסמוך גאולה לתפילה. אין אדם יכול לעמוד להתפלל לפני ה' לפני שהוא מעביר לפניו את כל התהליך של יציאת מצרים, ואז הוא בא לידי אותה הכרה שלמה בכל יסודות האמונה בהשגחה הכללית ובהשגחה פרטית עליו ע"י הקב"ה. לכן תיקנו חכמים שלפני שאדם שופך את התפילה לפני המקום, עליו להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים ולומר, "ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים עברו ים, ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר, על זאת שבחו גאולים" וכו' וכו' וכו', כל יום צריך להזכיר את זה לפני שאתה מתפלל, להשתחרר מעבדות לחרות, לזכור שיש השגחה כללית ויש השגחה פרטית עליך מהקב"ה. מתוך כך בא אדם להכרות האמורות שיש בהם גאולת הנפש האמיתית והחרות הגמורה, ורק אז הוא ראוי לעמוד בתפילה לפני ה' יתברך, הוא שאמרנו, ביציאת מצרים כלולים כל היסודות של האמונה בשלבים העליונים, על ידה מתוקנים הפגמים בנפש ומושלמות המעלות, ובה תלויה גאולת האדם השלמה. מי שזוכה להשיג מדרגה זו במלואה להתבונן ולעלות בה ללא הרף, הרי זה עושה את תכלית הטוב בעיני ה' יתברך.
אם כן יהודים יקרים, כל השהות של עם ישראל במצרים עוד שנה זה בשביל להגיע להכרה שיש השגחה כללית ופרטית. כשאתה רואה שהקב"ה שינה את כל סדרי הטבע במצרים, אתה יודע כשאתה עומד בתפילה לפני הקב"ה שרק הוא היחידי שמסוגל לשנות את הטבע בשבילך. אז אחרי שאתה עומד בהכרה של יציאת מצרים ומה עברו אבותינו ואיך יצאו משם, ואתה מתבונן במילים ואומר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", אז כשאתה מבקש "אתה חונן לאדם דעת" ברור לך שהיחידי שיכול לחון אותך דעה בינה והשכל זה ה'. כשאתה אומר שהקב"ה יפתח את לבך בתלמוד תורתו, שירפא אותך, שיברך אותך, כל מה שאתה מבקש בתפילה זה רק הוא יכול. "רפאנו ה' ונרפא" - רק אם אתה תרפאנו אז נרפא, לא רופאים ולא מנתחים ולא קשקושים, גם הם צריכים את "רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונוושעה", רק אם אתה תושיע אותנו נוושע, הכל מסור בידך, אדם צריך להגיע להכרה הזאת בדרך לתפילה, לכן תקנו לראות ולהסתכל ביציאת מצרים ובמה שעשה הקב"ה שפדה אותנו משם. אם אדם חי בהכרה כזאת הוא קרוב מאד לה', הוא מושגח לטובה, והוא גם יראה את נפלאות ה' לאורך כל הדרך, וכשהוא יפנה לה' מתוך הכרה כזו הוא גם יענה.
אז חשוב מאד להשריש את הדבר הזה בתוכנו, והפרשיות האלה שאנחנו עוברים עכשיו בספר שמות, הם היסוד של האמונה שלנו. אז לכן צריך להתבונן בהם הרבה, להפנים אותם ולהשליך אותם על חיינו היום יומיים.
למי שיש שאלות בבקשה.

ש. שלום אדוני הרב, רק שאלה קטנה לגבי מה שאמרת קודם, בקשר לננוה, אמרת שה' כשהוא הציל את פרעה הוא הציל אותו כי הוא ידע שהוא ילך אח"כ לננוה ויחזיר אותם בתשובה, אז אתה אומר שה' יודע מי עומד לחזור בתשובה

הרב: ה' ה' כן

ש. ה' יודע מי עומד לחזור בתשובה ומי לא?

הרב: בודאי, הוא יודע הכל מראשית ועד אחרית, מי יבחר מה יבחר ומה יעשה

ש. אז הוא יודע גם מי לא עומד לחזור בתשובה

הרב: גם זה נכון.

ש. רק שניה, אבל אם נולד בן אדם שיודע שהוא לא עומד לחזור בתשובה, ועומד לחיות את כל החיים שלו בסבל, ואז להעביר את אחרית, את כאילו מה שיש אחרי המוות עולם הבא, נקרא לזה עולם הבא, עומד להעביר את עולם הבא בסבל, יגון, אבדון, לא יודע איך שתקרא לזה, זה קצת נוראי לתת לדבר כזה אפילו להתקיים, אם אין לו שום בחירה לצאת מזה, אם הוא תקוע

הרב: יש לו בחירה, הוא יודע שהוא יבחר לא טוב, כמו יוסי שריד, יש לו בחירה אבל הוא רוצה לבחור לא טוב, הוא היה אפילו מת קליני והוא אומר שיש לו נשמה והנשמה שלו יצאה מן הגוף אבל אין לזה קשר לקב"ה, הוא מציין בראיון, חס ושלום, לא להשליך את זה על הקב"ה, זה שיש נשמה נפרדת מן הגוף והיא יוצאת והוא יכול לראות את גופתו, אז זה לא, אין לזה קשר לקב"ה, חס ושלום, שלא הוא יצטרך להניח תפילין בסוף, אז אין קשר, אבל הוא יודע שיש נשמה והנשמה היא נפרדת מן הגוף, והיא רואה מחוץ לגוף את הגוף בלי עיניים. זה הוא יודע, זה הוא אמר בראיון, אבל להגיד שזה קשור לקב"ה מה פתאום, זה יחייב אותי, לא לא, לא קשור, לא קשור זהו. אז יש לו בחירה, הוא יכול להסיק את המסקנה המתבקשת כמו שהמראיין הופתע ואמר לו אדם רציונאלי כמוך אומר דברים כאלה? אתה מהמם אותי, אז המראיין השפיע עליו מה שהוא אמר והוא לא משפיע עליו, הבנת? כי הוא עקשן. הוא עקשן, הוא לא רוצה להכיר באמת. אז ה' יודע שיוסי שריד הוא השאיר אותו בשביל שאנחנו נוכל להסתלבט קצת.

ש. באמת דברים יפים אדוני הרב, אבל רק שניה, אם ה' יודע אם אני עומד לחזור בתשובה או לא לחזור בתשובה או כל בן אדם

הרב: יש עוד סיבות להשאיר אותך

ש. לא לא, שניה שניה, תן לי לבקש בבקשה, אם הוא יודע אז איך אני אפילו יכול לבחור משהו אחר, מה, פתאום הוא ידע משהו אחר? אתה מכריח אותי לבחור משהו אחד.

הרב: לא, הידיעה של הקב"ה אינה מכריחה, אתה תבחר מה שאתה רוצה עם כל הקומבינות ותשנה כל רגע מרגע לרגע, ואת כל הקומבינות שתשנה בכל רגע ורגע הוא כבר יודע מראש מה אתה תעשה, אבל הוא לא מכריח, הוא לא מכריח, הידיעה שלו לא כופה עליך, כמו שאני יודע שאתה תלך הביתה היום ואני לא כופה עליך שתלך, הידיעה שלי לא מכריחה את זה, אבל הידיעה שלי היא ברורה, שאתה תלך הביתה.

ש. לא לא, לא אמרתי, אדוני הרב

הרב: רגע רגע, אני יודע גם שתישן הלילה, ואני יודע גם שתאכל,

ש. נכון

הרב: ואני לא מכריח אותך, אז הידיעה שלי לא מכריחה. אז גם הקב"ה, הידיעה שלו מה תבחר לא מכריחה. עכשיו, למה הוא משאיר אנשים שבסוף לא יבחרו לשמוע בקולו? יש הרבה סיבות, אחד לדוגמא שהם יענשו ואז יראו את ההפרש בין צדיק לרשע, שתיים, יצאו מהם ילדים ואפשר שהם כן יחזרו בתשובה, כן, כמו אריק איינשטיין הוא לא חזר בתשובה ובנותיו חזרו בתשובה, אז היה כדאי להחזיק את אריק איינשטיין, נכון? מה, לא כדאי? כדאי, יצאו ממנו שתי בנות שחזרו בתשובה.

ש. הבנות היו יכולות לצאת ממישהו אחר.

הרב: נכון, אבל בינתיים יצא ממנו, אז אתה רואה שאדם שלא שמר תורה ומצוות בכל אופן יצא ממנו מי שכן שומר תורה ומצוות. תרח היה עובד עבודה זרה, יצא ממנו אברהם שהעמיד את כל האמונה בעולם, אה, אז תשאל מי צריך את תרח שהוא עובד עבודה זרה נגד הקב"ה? למה להשאיר אותו? כי צריך לצאת ממנו בן שקוראים לו אברהם, אז זה מספיק טוב בשביל שהוא יישאר בעולם, ובאמת תרח גם בסוף חזר בתשובה, אבל בסך הכללי גם אם לא היה חוזר בתשובה גם כן זה היה סיבה טובה בשביל שיצא ממנו אברהם, ועוד כל מיני סיבות כאלה ונוספות שהקב"ה משאיר ברואים גם אם לא. אבל זה לא נגמר, גם אם אדם לא בחר בטוב ובחר ברע, כמו שאמרה התורה "ראה אנכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע ובחרת בחיים", גם אם הוא בחר ברע הקב"ה יכול להביא אותו בגלגול נוסף, לתת לו צ'אנס נוסף לתקן, ואם לא - פעם שלישית, ואם לא תיקן בשלש פעמים אז הוא יביא אותו בגלגול של בעל חי או דומם או צומח כדי להשלים את תיקונו, עד שלא ידח ממנו נדח. אז ז"א יש לפני הקב"ה עוד הרבה דרכים בשביל שזה לא יהיה אדם שנפסד לגמרי, אלא אם כן האדם בחר שהוא רוצה להתריס נגד הקב"ה לגמרי לגמרי לגמרי, אז אם הוא רוצה כל כך אז הקב"ה אומר לו תיהנה בגיהינום, אם זה מה שחיפשת ואתה רוצה להיות אדם שישב על גחלים בבקשה, כמו פקירי. כן.

ש. אתה צודק לגמרי בקשר למה שאמרת יותר מוקדם בכמה פסקות האלה שאמרת, שזה שאתה יודע שאני הולך לישון הלילה לא מכריח אותי, וזה שאתה יודע שאני הולך לאכול מחר לא מכריח אותי, כי אני יכול לבחור לא לישון הלילה ואני יכול לבחור לא לאכול מחר, אבל כשה' יודע איך אני יכול לבחור משהו אחר? אני הרי מקובע

הרב: בא נתחיל מחדש עוד פעם שתבין,

ש. שניה שניה רבינו

הרב: אבל שתבין מחדש

ש. אתה מקבל חמש פסקות

הרב: לא, אתה קובע קביעה לא נכונה וממנה אתה יוצא למסקנה שגויה,

ש. גם אתה

הרב: הקב"ה לא בוחר לך כלום, אם הוא אמר "ובחרת בחיים" הבחירה היא שלך, אם הוא אמר לך לא תגנוב, הוא לא גורם שתגנוב ואח"כ אומר לך לא יפה גנבת, הוא לא אומר לך לא תרצח והוא נותן לך אקדח שתירה ואח"כ הוא שופט אותך, מה זה רמאות? מה הוא עושה צחוק מהעבודה? אם הוא אומר לא תגנוב זה תלוי בך, לא תרצח זה תלוי בך, כל מה שהוא אומר לא זה תלוי בך, אם הוא אומר לא תעשה והוא עושה לך שכן תעשה, אז מה זה, זה רמאות הכל.

ש. זה בדיוק מה שאני שואל

הרב: זה בדיוק מה שאתה טועה.

ש. אני שואל

הרב: אתה שואל

ש. אם ה' אדוננו הגדול מכולם יודע שעכשיו עומד להיוולד אדם, והוא עומד לירות באנשים והוא עומד לחטוא והוא עומד לרצוח והוא עומד להסתיים בגיהינום, למה להביא בן אדם כזה לחיים, שאם כל מה שעומד להיות לו זה סבל

הרב: אני אגיד לך למה, אני אגיד לך למה, קודם כל יש אנשים שניסו לרצוח ולא הצליחו, נכון?

ש. נכון

הרב: נכון, אז ז"א שלא כל מי שרוצה גם יכול, זה אחד. מי מנע אותו? למה אחד מנע הקב"ה והשני לא מנע? כי יש חשבון לקב"ה, הוא יודע מה יבחרו האנשים, אבל יש ביד ה' את ההחלטה אם הוא יאפשר להם להצליח בבחירה שהם בחרו, ובמה זה תלוי? אם הם זכאים או אם הם חייבים, יש כלל, מגלגלין זכות ע"י זכאי, ויש כלל, מגלגלין חובה ע"י חייב. נגיד שפלוני צריך למות ברציחה, זה עונשו שהוא צריך למות ברציחה על מעשיו הרעים, מי ירצח אותו? צדיק? מה פתאום, לא מגלגלים חובה ע"י זכאי, מגלגלים חובה ע"י חייב, אז אחד שהיה לו בבחירה לרצוח, בבחירה שלו הוא טיפוס כזה אלים, הוא לא זה זה הוא עושה ככה וככה וככה, אחד כזה יגלגלו את המעשה שצריך להיות בהוא בדין, בדין על פי דין צריך לההרג ע"י חייב, החייב הזה לא ייפטר ויגיד אה, הקב"ה אפשר לי להרוג אותו אז אני פטור, כי אם הוא לא היה רוצה לא היה מאפשר לי להרוג אותו, ואם הוא אפשר סימן שאני עשיתי שליחות טובה. הקב"ה לא רצה שתהרוג אותו, אתה בחרת, אתה האופי שלך בחר להרוג אותו, ה' אפשר כי זה התאים לדין של ההוא, אבל אתה תיענש על רציחה. ז"א הקב"ה יודע את הבחירות שלנו ומה נבחר, או שהוא מאפשר לנו לקיים אותם או שלא. אחד בחר להיות עשיר, זה אומר שהוא יהיה עשיר? לא, אתה יכול להתאמץ, אחד לא בחר כלום ומצא מציאה, אה, לא בחרתי את זה, והקב"ה המציא לו מציאה, ז"א אתה יכול לבחור מה שאתה רוצה, והקב"ה יכול לאשר או לא, להמציא לך אפשרויות או לא, אתה יכול לקחת אותם או לסרב, אתה יכול לךמרוד, אתה יכול לכפור, אתה יכול לשגות, אתה יכול לטעות, אתה יכול להזיד, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, עובדה הנה, מה אתה חושב שהקב"ה אמר לי לעשות את זה עכשיו?

ש. אני אומר שלא היה לך אפשרות לעשות משהו אחר

הרב: הנה אני יעשה עכשיו ככה,

ש. גם זה היה קבוע מראש

הרב: בקיצור הכל קבוע, גם מה שאתה מדבר קבוע מראש.

ש. כנראה שכן

הרב: אז שנינו שחקנים סתם בבימה

ש. ככה זה נשמע

הרב: זה נשמע הגיוני, אז בשביל מה הוא כתב

ש. זה לא נשמע לי הגיוני

הרב: אז בשביל מה הוא כתב תורה אם אנחנו שחקנים לפי תכנית, לא צריך תורה.

ש. שאלה טובה, תענה לי

הרב: עניתי, שזה לא כמו שאתה חושב

ש. אתה רק אמרת לי

הרב: שזה לא זה מכריח אותנו להבין שזה לא כמו שאתה חושב, כי כפי שאתה חושב זה קטסטרופה, זה בלוף אחד גדול.

ש. נכון

הרב: נכון

ש. בדיוק

הרב: ונראה לך שהכל בלוף אחד גדול, ואם עושים בלוף אז בשביל מה צריך בכלל לתת תורה, בשביל מה צריך לאיים

ש. אבל כל השיחה הזאת לא דיברתי על מה נראה לי, אני דיברתי על מה שאני הסקתי ממה שאתה אומר

הרב: ממני אתה מסיק? אני אמרתי שהקב"ה מכריח?

ש. אתה אמרת שהקב"ה יודע הכל לעתיד לנצח

הרב: ודאי שאני אומר, אלף פעם אני אגיד

ש. אז איך הכל לא קבוע מראש?

הרב: הסברתי

ש. הרי בראשית הוא ידע מה הולך להיות עד הסוף

הרב: הסברתי, מה אתה לא שומע?

ש. אז הכל קבוע

הרב: לא,

ש. אמרת שהכל קבוע

הרב: לא, הכל קבוע, לא ידוע

ש. אבל אז איך זה יכול להשתנות, מה, פתאום הוא ידע משהו אחר?

הרב: לא, מה שהיה אמור כבר להשתנות כבר ידוע מראש, הרי הוא צופה את הדורות מראש, הוא לא כל קטע צופה מה יהיה, הוא כבר ראה עד הסוף, לא יכול להשתנות מה שיחליטו האנשים, האנשים יחליטו א' ב' ג' ד', תקשיב טוב מה מדברים איתך, לא לא לא אל תשאר תקוע עם מה שאתה חשבת, תקשיב מה שאני אומר, כל מה שאנשים יחליטו עד סוף הדורות הוא כבר ראה וצפה מראש, עד פה זה ברור?

ש. ברור.

הרב: אז ז"א, את הסרט קדימה הוא יכול לעשות מה שאנחנו לא יכולים לעשות, אנחנו רק לאחר מעשה יכולים לראות מה נעשה, הוא יכול לצפות מראש לכן הוא יכול גם לנבא נביאים ולומר להם, תאמרו לעם ישראל או לגויים שכך וכך יקרה אם יעשו כך וכך, וכך וכך יקרה, מי יכול להגיד את זה? מי שיודע מראש. אבל לפי מה הוא יודע? לפי מעשינו העתידיים שהוא צופה אותם מראש, למה? כי הוא לא תלוי בזמן, הקב"ה לא נמצא תחת המושג זמן, אין אצלו עבר הווה עתיד. הבנת זהו. אז ז"א ממילא, הקב"ה כאילו ישב בסרט, סתם בשבילך שתהיה מבסוט, הוא כאילו ישב, נתן לעולם לזרום, ראה איך עוברים ששת אלפים שנה, ואחרי שהוא ראה את כל זה הוא יודע עכשיו מה יהיה עוד לפני שהוא התחיל, אז הוא ידע איך יבחרו האנשים, אבל הוא לא אמר אברהם תעשה ככה, דוד תעשה ככה, שרה תעשי ככה, הוא לא אמר, הוא לא קבע, זה לא פיונים אצלו במשחק, לכן הוא אמר בתורה במפורש, "ובחרת בחיים" בכל זמן נתון יש לך בחירה, ומה שאתה בוחר עכשיו זה אתה בחרת בלי שום התערבות של שום גורם, אני יודע מה אתה תבחר, זה כמו שבשחמט שחקן טוב צופה את המהלכים הבאים אפילו שההוא עוד לא חשב עליהם הוא יודע שאם הוא שחקן טוב הוא יהיה מוכרח לעשות את המהלכים האלה והוא כבר סוגר אותו, זה בשחמט אפילו בן אדם יכול לצפות מהלכים טבעיים, ואפילו לא מהלך אחד, הוא יכול לצפות עשרה מהלכים או אפשרויות שההוא יכול לנקוט והוא כבר מתגונן מפניהם, זה כשיושבים שני שחקנים שאחד מנסה להביס את השני, אבל הקב"ה בשונה משחקני שחמט, הפוך, ניטרלי לגמרי ומשתדל לעזור אפילו לאלה שנגדו, כמו שאמרנו על פרעה ועבדיו, שה' רצה שידעו את ה' אפילו לפני שימותו, אפילו לפני שימותו שיספיקו להכיר את ה'. ז"א, הקב"ה ברא את העולם לטובת הברואים, אבל מה לעשות שאלה שהם מקבלים את הבחירה מנצלים לרעה. הרי מה היה יותר טוב לבורא יתברך בשביל להאדיר את שמו ואת כבודו, שהיה דואג שרוב העולם יהיו מצייתים לו. איזה מלך בוחר במדינה שכל עבדיו יהיו סרבנים ומרדנים, ויעשה את כולם שעושים נגדו, זה נקרא מלך חכם? בורא עולם רוב העולם לא שומע לו, קבוצה של יהודים ולא כולם כן מצייתים לו, ובשבילם הוא מקיים את כל העולם, בשביל מה צריך את כל המיליארדים? זרוק אותם לפח, הם לא עושים מה שאתה אומר, איזה מלך מסכים שיעשו ככה אם יש לו כח ושליטה ואתה אומר שהוא קובע, אז מה הוא משטה בעצמו, הוא אומר להם תשמעו לי ודואג שהם לא ישמעו לו, זה כמו אומר לאחד אני אגיד לבן שלי, לך תביא לי עוגה, וקשרתי אותו ברגליים, אני שואל אותו למה אתה לא הולך להביא עוגה? והוא מנסה ללכת ואני לסחב אותו אלי, נו, מה עם העוגה, אני ארביץ לך, לך תביא עוגה ואני קושר אותו אלי, זה הגיוני בחיאדלק, זה אלקים של החילונים יכול להיות שהם המציאו אותו, אבל אלקים חיים אין דבר כזה, הבנת, למה שכל יש לו לפחות כמו מלך אהבל.

ש. אני מסכים איתך שזה פשוט,

הרב: תודה רבה שאתה מסכים איתי

ש. אני ממש מסכים איתך, אני מסכים איתך במאה אחוז, אני פשוט לא מבין, איך הרב הזה שיושב פה מ ולי, כל כך שונה ממני בכל דבר במראה, או אולי יש לנו אותו רקע, יש אותה חולצה

הרב: אה, אז עכשיו מפריע לך השוני בבגדים

ש. לא לא לא, אנחנו אותו דבר, תראה, החולצה שלי זה כמו הרקע שלך.

הרב: כן, מאה אחוז

ש. אוקי, אבל זה עדיין, יש לי בדרך המשל, יש לנו אדם שבא ועכשיו הוא עומדת מולו קופסא, עכשיו הקופסא היא לא שלו והוא יכול לקחת אותה והוא יכול לא לקחת אותה, עכשיו אדוננו ה' יודע שהוא עומד לקחת אותה, והוא אמר לו כשאתה תקח את הקופסא מחר אז אני עומד לעשות לך ככה וככה וככה וככה, נניח מצב

הרב: הוא לא אומר לו ככה

ש. לא לא בסדר, נניח לא יגיד לו ככה, הוא יגיד לו אם אתה תקח את הקופסא מחר, אבל אם היה קורה אם הוא היה מביא נביא והנביא היה אומר מחר הקופסא הזאת היא תלקח ע"י זה והוא אומר את זה בכלל לבן אדם אחר, אבל בלי קשר, דובר מראש שהבן אדם הזה יבוא לקופסא, יקח אותה בידיים וילך הצידה, איך הוא יכול לבחור משהו אחר?

הרב: תגיד, אתה לא שומע מה מדברים איתך?

ש. אני שומע מה אתה מדבר, אבל אתה לא עונה לי על השאלה פשוט

הרב: לא, תגידו לי אני עניתי לו על השאלה או לא? עוד פעם, עניתי לו או לא?

קהל: כן

הרב: מי שחושב שעניתי שירים את היד, שירים את היד, צלם אותם, לא מבין אותך, כל אלה הבינו מה אני אומר רק אתה לא? אמנם אתה עם חולצה ירוקה כמו הרקע שלי אבל תקשיב מה שאני אומר, הקב"ה יודע בידיעה גמורה בלי קשר לבחירה שלך, ז"א הוא לא קובע את הבחירה שלך, הוא רק יודע ממנה ניטרלי, ניטרלי. רופא יודע את מהלך הגוף שלך, איך הוא מתנהג ובאיזה תנאים יקרה כך או כך או כך, הוא לא קובע אם תעשה ספורט מואץ ותגרום לעצמך לשבץ, הוא לא קבע לך מה לעשות, הוא יודע, והוא יעשה עכשיו הרצאה, הוא ידבר לפני כולם, הוא יגיד שכל מי שפה ירוץ במשך כך וכך שעות ויתאמץ מעבר לסיבולת של הלב שלו, הלב שלו יקרוס, ואחרי זה יצאו אנשים לריצה ועשו ההיפך ממה שהוא אומר וקרסו, נו, היתה להם ברירה? הרי הוא ידע במפורש שכך יהיה.

ש. היתה

הרב: כן היתה, כי הוא לא אמר את זה ספציפית לאדם פלוני, הוא אמר שככה מתנהג גוף האדם, אבל הוא לא אמר למשה ולדוד וליוסף ולשרה. כל בן אדם רשאי לעשות מה שהוא רוצה וה' אומר מה יהיה, אז הוא אומר בכללי והוא לא אומר בפרטי, הוא אומר מה יהיה לעם ישראל במשך הדורות אבל הוא לא אומר על פלוני ואלמוני ואלמוני, ממילא אתה לא מ וכרח, גם אתה לא יודע מה הוא יודע, ולכן אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אם לא, לא נותנים תורה עם ציוויים שאומרת על תעשה כשבעצם אין לי ברירה, זה שטויות, שום בן אדם עלי אדמות הכי טיפש שיהיה, לא נותן הוראות שהוא דואג לאי ביצוען, אם אדם רוצה לחסל מישהו - מחסל אותו, הוא לא צריך להגיד לו תעבור על זה או אל תעבור על זה בשביל שאני אוציא אותך להורג, בשביל מה הקשקוש, יש לך את הכח לחסל אנשים תחסל אותם. בורא עולם לא מכניס לגיהינום אף אחד, האדם נכנס מעצמו ברצון, הוא מכחיש את העולם הבא, הוא מכחיש את השכר ועונש, הוא עושה מה שבא לו, ואז אם יש הוא ישלם, ומה לעשות שיש, והוא ישלם. אז כרגע הוא לא רואה את זה לפניו לכן הוא בוחר מה שהוא רוצה, לכן הוא מעשן בשבת והוא נוסע בשבת ועושה מה שהוא רוצה. מישהו עצר אותו? הקב"ה נכנס למונית ואמר לו הלו, תעצור פה אם לא אני אהרוג אותך? לא, סע חביבי, אתה רוצה לנסוע, אתה רוצה לעבור עבירות, תעשה מה שאתה רוצה, אבל יגיע רגע הדין שאני אחליט להתערב ולהתחיל לאותת לך ולסמן לך ולהראות לך, וגם אני אקח אותך בסוף אם לא תשמע, מה הבעיה? ולא רק לרשעים ולא רק לחילונים ולא רק לגויים, גם ליהודים שומרי תורה ומצוות בדיוק אותו דבר, התורה היא לכולם, למשה ולאהרן ולדתן ולאבירם, בדיוק אותו דבר, אין איפה ואיפה, כל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה. זה שלקב"ה יש ידיעה מהסוג שאנחנו לא מכירים כיון שהוא מעל הזמן, בסדר, אם קשה לכמה אנשים לעכל לא נכעס עליהם, כי לא כל מח סובל זאת, לא כל אחד מסוגל, בפרט מי שלא רגיל בזה, אז אצלו זה דברים צריכים להיות ברורים, אם ככה יוצא ככה ככה, לא, לא הכל יוצא ככה וככה, שיש ניסים ואותות ומופתים, זה דבר ברור? דבר ברור? שבן אדם מת אפשר להחיות אותו? אתה מכיר סיפור כזה שאדם מת ואפשר להחיות אותו?

ש. ישו

הרב: כן, אתה יודע מזה?

ש. קראתי קצת

הרב: קראת קצת במקומות הלא טובים, אבל לא משנה, בא נגיד שזה היה נכון, בא נגיד שזה היה נכון, איך זה מסתדר עם הטבע? איך זה מסתדר, הרי מי שמת לא יכול לקום

ש. ניסים ומופתים

הרב: אה, מי עושה אותם?

ש. ישו

הרב: אבל הוא מת אתה אומר

ש. אם הסיפור נכון

הרב: לא הבנתי, אבל אם הוא מת איך הוא יכול לעשות נס, הוא כבר מת.

ש. עולם הבא

הרב: מה הקשקוש, מה חיברת עכשיו עולם הבא, מי שמת לא יכול להקים את עצמו, מי שחי יכול להקים מת, אבל לא מי שמת.

ש. אם חכמים מהקבלה יכולים לכתוב ספר בעולם הבא, למה לא להקים מישהו מהמתים?

הרב: לא בעולם הבא, פה הם כותבים ספרים. אבל אתה צריך להבין, אפשר להחיות מת וזה מופת, זה ברור שזה מופת, ואת הכח הזה אין ביד אדם אלא ביד ה', והוא יכול לתת את הכח הזה גם לבני אדם, כמו שהוא נתן ביד אליהו, ביד אלישע הנביא וכו' שיכולים להחיות מת, אבל זה נגד הטבע וזה מראה שיש אלקים שממנו אפשר לקבל, כי הוא ברא אתה טבע, הוא שולט עליו, והוא יכול לעשות בו כרצונו כמו שעשה במצרים בעשרת המכות, זה הכל. אז תדע לך שהבחירה היא שלך, וגם מה שאתה בחרת לשאול הערב זה שאלה שלך ורצונך, וגם אם תרצה לקבל את התשובות שקיבלת זה בעיה שלך, וה' יודע מה תחליט בסופו של ערב, ולא תוכל לומר אתה אמרת לי, כי אם תגיד תקבל עוד עונש. למה? אתה הפלת תיק על הקב"ה כשהוא לא עשה כלום, מה אתה מאשים אותו? אתה תעשה עבירות ותאשים אותו, אני מחלל שבת בגללך כי אתה הכנסת אותי למונית? מה פתאום. באיזה רשות אתה מאשים אותו בדברים שהוא אמר לא לעשות? הבנתיוך? תהיה בריא מותק.

ש. טוב, תודה רבה.

הרב: נהניתי לדבר איתך

ש. ואני איתך

הרב: ובפרט שהחולצה שלך ברקע שלי. מה שמך?

ש. שמי רוברט

הרב: רוברט, תשמע, אני נמצא ברח' מתתיהו 10 בני ברק, יש בית כנסת שמה בית מדרש חדש, תבוא נשוחח עוד.

ש. שבת הזו?

הרב: שבת זו אני לא נמצא, אבל אם תרצה שבת הבאה וגם בכל ימות החול, מתתיהו 10 בני ברק.

ש. טוב תודה.

הרב: תהיה בריא.
כן, תן לבחור פה עם השחור לבן.

ש. שלום לרב, לפני השאלה אני רוצה עצה, אנחנו רוצים להביא אותך לנס ציונה ואנחנו לא מצליחים

הרב: מה, כבר דיברתם איתי לפני כמה זמן,

ש. עם כולם דיברתי

הרב: אמרתי לפנות ליונתן צוברי

ש. דיברנו עם יונתן, יצחק, היו אצלו, אין מקום, במקום שיש היחידי שהוא שלי פרטי הוא קטן.

הרב: מה זה קטן, עשרה מקומות?

ש. חמישים, ארבעים

הרב: אמרתי לך שאני מסכים, שכחת?

ש. אבל אנחנו לא מצליחים

הרב: אבל אמרתי שאני מסכים

ש. אין, אבל יונתן אמר שהוא לא מסכים

הרב: תגיד לו שאני מסכים.

ש. יצחק היה במקום

הרב: אה, אבל אי אפשר להכניס ציוד הוא אומר

ש. מקום קטן אמרתי

הרב: זה לא, זה כבר חוג בית, אם אי אפשר להכניס את המצלמות והכל אז מה, אז אנחנו נבזבז

ש. תן לנו עצה, הרב, אנחנו רוצים

הרב: אז מה, נבזבז ערב? תבואו אוטובוס אחד למקום אחר, ככה אני עשיתי

ש. אבל מנצחים אותנו ככה הרב, זה הוראת

הרב: הלו, ככה אני הייתי בהתחלה, הייתי לוקח בעלי תשובה עם רכבים ממקום למקום לנסוע להרצאות ועובר ממקום למקום

ש. זה לא הענין הרב, כי קיבלו הוראה לא להביא אותך לעיר, וזה הסיבה, אז אם אני יוצא זה פספוס

הרב: יש אולם חתונות בנס ציונה?

ש. כן.

הרב: תקח את האולם חתונות.

ש. הוא רוצה הרבה כסף

הרב: תעשו מגבית, לא יקח חודש - חודשיים, ותשיגו

ש. אבל הוא מקבל הוראה מכולם להכשיל אותנו

הרב: אתה תזמין מקום, את המקום בכסף, שלום, כשמקבלים כסף עושים. אם הוא לא יסכים בגלל שאני בא, תפרסמו לא לעשות אצלו אירועים.

ש. זה מקום סגור, כמעט ויש לו ארוע בשבוע

הרב: אז הוא ישמח מאד לקחת את הכסף מכם

ש. אבל יש לו הוראות מלמעלה

הרב: עוד פעם, תגיד ותגיד לי מה היה, יש עוד משהו אחר גדול, יש בית העם, יש משהו אחר

ש. קיבלו הוראה גם כן לא.

הרב: זה טוב, אם בית העם לא מסכים לתת על פי חוק הם עוברים, אתה תגיד לי תכנס אליהם

ש. לא, הוא אמר לי כן, אחרי זה הוא אמר לי מי הרב אמרתי, והוא אמר שלא.

הרב: אין בעיה, תוציא לו מכתב, בהתאם לפגישתנו האחרונה ביקשתי לשכור את המקום

ש. הוא אמר לי סכום ואני הסכמתי

הרב: שמעתי, ואתה הסכמת, ולאחר ששמעת את שמו של הרב החלטת שלא, אני מבקש ממך לקיים את האירוע על פי החוק של השוויוניות, במידה ואתה לא מסכים אני אפנה לערכאות, שלום, כבר ניצחנו בבתי משפט את כולם בנושא הזה, חייבים להמציא את המקום הציבורי לכלל הציבור, בלי הפליה של גזע דת מין וכו'.

ש. הרב פנגר מגיע שבע פעמים בחודש, הרב זמיר כהן מגיע ארבע פעמים בחודש

הרב: שמעתי, שמעתי

ש. אנחנו כבר לא יכולים לראות אותם רבנים

הרב: שמעתי, תעשה מה שאני אומר ובעזרת ה' נראה מה יהיה.

ש. טוב, עכשיו שאלה, הרב שלום כהן אמר בימים האחרונים שכל מי שהתייעץ עם לא חכמי ש"ס הוא כופר בתורה. כן, מה זה כולם שמה, ולפני כמה זמן שהוא דיבר על הבית היהודי אז הוא אמר, יש רבנים שחושבים שהם רבנים והזכיר את השם שלך, משום מה לא ענית לו, אני אומר לך שמדברים עליך פוגעים בי ובכל מי שיושב פה. אותנו זה מחליש. למה הרב הפסיק לענות, והאם באמת אם הבן של הרב עובדיה יוסף יושב לידו ועכשיו הוא מראש מועצת חכמי התורה, אם מותר לו להגיד מה שהוא רוצה? מה, הכח אצלם? זהו?

הרב: קודם כל, לא צריך לענות על דברים שבעצם מי שאמר אותם הסביר את עצמו יותר מידי טוב. כשהדברים מוסברים היטב לא צריך לענות, כשהדברים הם סתומים צריך לענות, אבל אם מדברים שטויות לא צריך לענות, זה יופי, להמשיך לדבר שטויות זה טוב, זה מראה אתה מבין מי יושב שמה וכו'. להגיד לבן אדם אם אתה מתייעץ עם רב אחר אתה נקרא כופר, שמה זה אם לא זה חייב סקילה, אם לא זה חייב נידוי, אם לא זה כופר, אם לא זה אפיקורס, אם לא זה גויים, אם לא זה ככה, אין אף אחד בעולם קיים חוץ מהם ודעתם. נו, מה אתה רוצה יותר טוב מזה, הם אומרים כל יום, אתה מבין, שטויות שאין כדוגמתם, לא מעוגנים לא בשו"ע ולא בשום הלכה, ואתה מבין, שישו ושמחו, ואתה מרגיש את זה וזה טוב. מה צריך לענות על זה עוד?

ש. כשמדברים עליך פוגעים בנו, אני שומע אני נפגע

הרב: אני דוקא שמח, למה אני מקבל זכויות, כל מה שלומדים שמה מעבירים אלי. מה הבעיה? ואני אגלה לך סוד, האלהים יבקש את נרדף, כמה שאני עונה פחות יותר טוב, ה' מגן עלי ותראה כמה נלקחו מהם בתקופה האחרונה, רק בדרום עשרה אנשים מתו.

ש. למה אף גדול תורה אחר שלא קשור לש,ס לא מנסה לדבר?

הרב: למה שידבר, כי הוא מהם ומיניהם

ש. לא, שלא קשור לש"ס

הרב: מי לא קשור לש"ס?

ש. אני מכיר רבנים גדולים שלא קשורים לש"ס

הרב: אז למה הם לא מדברים?

ש. זה השאלה

הרב: אז למה יש מחלוקות בכל מקום, אתה חושב? על מה אתה חושב יש מחלוקות וכולם רבים עם כולם? כששתקו, כשיצרו מחלוקת כנגדי אז נהיה מחלוקת אצל כולם. והקב"ה משלם להם אחד אחד. ממתי היתה ש"ס תקופה כזאת באופוזיציה?

ש. אבל דוגמא שאני זוכר, שהרב היה את הנושא של הזמרים, הביא את הרב בן ציון מוצפי שעה וארבעים, והרב שלף שם תשובות, והרב ירה חיצים ולא דיברו עליו מילה אחת, כנראה שיודעים על מי יכולים, למה לא דיברנו עליו, למה לא אמרו לו ללכת לרב עמר על דברים כאלה? סתר את כל מה שהם אמרו בשעה וחצי, ביוטיוב עד עכשיו רואים את זה אנשים

הרב: אתה כנראה לא מבין, הוא לא מאיים על ש"ס אז לכן לא יוצאים על מי שלא מאיים על ש,ס, אין טעם, זה רק יגדיל אותו. מי שיוצא, מי שהוא יכול להיות בעל כח ש"ס מורידה אותו, עיין ערך הרב עמאר שלהם מהם וממינם, ובגלל שהוא היה יכול לתפוס את המקום של הרב עובדיה דאגו להוריד אותו לפני. כל מי שלא ילך לפי מה שהם מתכננים המשפחה, ככה יהיה דינו, ולא מעניין אותם ולא בוחלים בכלום. אז לכן אל תתפלא, הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, והחכמים מבינים בד יוק, ומתרחקים מהם מתרחקים מתרחקים מתרחקים מתרחקים מתרחקים מתרחקים, זה הכל ונבדלים, השקר והאמת נפרדים, קודם זה היה מעורב לא היה מורגש, היום זה ברור, כל אמירה נוספת מגלה עוד יותר, ואין לך דבר יותר טוב מזה.

ש. טוב. תודה רבה ונמשיך לעשות מאמצים להביא אותך לנס ציונה, כי אנחנו אישית א והבים אותך.

הרב: תודה מותק, כן, שאלה, הנה הגברת שם.

ש. רציתי לשאול אותך שאמרת על פרעה, שלא היה לו זכות בחירה, היה לו זכות בחירה רק במכה ראשונה, אם הוא היה מסכים עם המכה הראשונה אז כל עם ישראל היה יוצא, כל היתר הוא

הרב: איפה שמעת שאמרתי שאין לו זכות בחירה?

ש. לא, כי על מה נתנו עשר מכות, אם היה לו זכות בחירה והוא היה מסכים, אז

הרב: היה מכת דם

ש. נכון

הרב: ואחרי מכת דם הוא חיזק את ליבו ולא רצה לשלח, נתנו לו מכה נוספת, צפרדע.

ש. למה הקב"ה לא שחרר אותם ככה?

הרב: למה לא שחרר מה?

ש. את עם ישראל, לא ריכך

הרב: הקב"ה לא מתערב, הרי זה מה שהסברתי לחור, הוא לא מתערב הקב"ה לכפות על הבן אדם מה שהוא לא רוצה, הקב"ה הניח אותו כפי שהוא רוצה, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, אתה רוצה להתעקש אין בעיה, אני אעזור לך גם אם צריך, בל אתה תבחר, בינתיים עם ישראל למדו שהקב"ה שולט מהיאור למטה, מהתהומות, עד שמי השמים, וראו שיש גם השגחה פרטית שהוא הרג את כל הבכורים בדיוק בחצות לילה, אז הוא יודע להבחין הקב"ה בין טיפה לטיפה, להרוג את כולם באותו הרגע.

ש. הרב, אתה אומר שלכולם יש זכות בחירה

הרב: נכון

ש. אבל לפרעה היה רק פעם אחת זכות בחירה

הרב: מאיפה את מביאה את זה?

ש. לא, כי ה' הקשה את לבו

הרב: לא, אני אסביר לך, חמש מכות ראשונות פרעה הקשה את לבו לבדו, חמש מכות אחרונות הקב"ה הקשה את ליבו, ז"א חמש לא שמעת לי, חמש אני לא אשמע לך, מידה כנגד מידה, אתה לא רצית לשמוע לי, עכשיו אני לא רוצה לשוע אותם, מותר לו או אסור לו? שואל אותך, מידה כנגד מידה מותר לו? אתה הרגת את ילדי ישראל ב יאור, אני אהרוג אותך בים, מידה כנגד מידה לא טוב? טוב או לא טוב?

ש. טוב, אבל גם כבר במכה שהניה הוא הקשה את לבו, ידע שהוא כן לא יסכים.

הרב: לא! לא! לא! תפתחי את הפסוקים ותקראי

ש. קראתי,

הרב: קראת?

ש. קראתי

הרב: מה קראת?

ש. שהוא כן הקשה את לבו, שהוא לא יסכים.

הרב: לא, הוא אמר הקב"ה שהוא יחזק את ליבו אבל עדיין לא ממכה שישית והלאה.

ש. אוקי

הרב: והקב"ה כבר אמר מהתחלה עוד לפני שהוא שלח שהוא יקשה את ליבו, מהתחלה, אבל מתי? משישית והלאה. מה שהקב"ה עשה זה שהמכה הורידה לו כביכול את הבחירה, נכון?

ש. נכון

הרב: נכון?

ש. נכון.

הרב: עכשיו כשבן אדם עם אקדח על הראש אז אין לו ברירה, נכון? אבל אם מוציאים את האקדח אז יכול להיות שהוא יחזור ויכול להיות שהוא יפחד, אם זה יגרום שהוא יפחד והוא יהיה אנוס, אז מה צריך לעשות הקב"ה? בלאנס, שיחזור לו עוד פעם הבחירה מחדש, אז בשביל זה גם אם הוא מפחד הוא צריך להקשות את לבו קצת בשביל שיעמוד בזכות הבחירה שלו עוד פעם, לא לתת לבן אדם, אתה מבין, באונס לשחרר, הוא רצה שהוא ישלח את עם ישראל מרצונו. כל הרעיון של מה שכתוב שהוא הקשה, זה בשביל להשוות לו את הבחירה. אחרת, זה לא פיר, אם אונסים את הבן אדם אז הוא לא שיל. כתוב "ויהי בשלח פרעה את העם", מי שלח בסבוף? פרעה כתוב, "ויהי בשלח פרעה" לזה חיכה הקב"ה, שהוא ישלח את העם. הבנת?

ש. כן

הרב: והוא עשה את הלב שלו ככבד, אני הכבדתי את לבו. מה זה הכבדתי, את יודעת? כמו כבד, שככל שמבשלים אותו יותר הוא נהיה קשה. אז הלב שלו נהיה כמו כבד, מה פירוש, מפעם לפעם ממכה למכה הוא התקשה עוד יותר, פרעה, את מכירה ילדים שנותנים להם מכות אז במקום להתפייס אז הם אומרים דוקא, דוקא, דוקא, מכירה את זה? היו לך ילדים? יופי. אז נכון שכמה אמרו לך דוקא דוקא? זהו. זה הדוקא דוקא זה כבד, זה נהיה כמו כבד, הלב נהיה כמו כבד מתקשה יותר, זה נקרא הכבדתי, כובד המכה נותן לבן אדם להתקשות עוד יותר. הבנת?

ש. תודה רבה.

הרב: תהיי בריאה. תן לבחור פה.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום.

ש. קודם כל אני רוצה לברך אותך שה' יתן לך כח בעזרת ה', ותהיה בשבילנו עוד הרבה הרבה שנים

הרב: אמן.

ש. ורציתי לשאול שאלה, המדינה שלנו ידוע שאנחנו הולכים לפי רוב החוקים, חוק בריטי וכאלה, אבל יש לנו גופים של חירום והצלה במדינה, ומשרתים שם אנשים, אני לדוגמא אחד מהם, אני משרת בגוף חירום והצלה, ולא עובדים לפי חוקים של הדת ודברים כאלה ואני התחזקתי במשך השנים, ואנחנו לפעמים יוצא מצבים שאנחנו עוברים על חוקי התורה, מה אני אמור לעשות במצב כזה כאילו לעזוב את העבודה אחרי כל כך הרבה שנים שאני עושה הכל כדי להציל סה"כ נפש עושה את הכל למען אחרים.

הרב: אתה צריך לשאול פוסק ולומר לו מה הפעולות שאתה עושה, הוא יגיד לך מה זה פיקוח נפש שמותר ומה שלא - לא, אם לא יסכימו להחזיק אותך בתפקיד, אם אתה לא תסכים לעשות גם מה שאסור, אתה פשוט עוזב את המקום כי אתה לא תאבד את העולם הבא בשביל העבודה הזאת, ויש גופים חרדים שעושים את אותם פעולות הצלה על פי ההלכה, אז תוכל להצטרף אליהם.

ש. אוקי. ורציתי לקבל ברכה לי ולאשתי ולילדים

הרב: בבקשה, שמות.

ש. ישי ועינת

הרב: ישי בן?

ש. בן אור צביה

הרב: ואשתו?

ש. עינת בת רבקה

הרב: תזכו עם כל הילדים לכל מילי דמיטב, ברכה והצלחה, שלום בית ופרנסה טובה נקיה מעוונות.

ש. אמן וכן למר, וגם לברך את האחיין של אשתי, עומר חיים ולנסי

הרב: עומר חיים בן?

ש. יערית ושלומי

הרב: יזכה לגדול בתורה וביראת שמים.
כן, שאלה אחרונה.

ש. רציתי שקודם כל תברך את הרבנית שלי, גילה בת אסמרו, לבריאות שלום בית

הרב: גילה בת אסמרו בריאות שלמה ואיתנה לעבודתו יתברך

ש. ושהמדרשיה שלנו תצליח

הרב: ותצליחו בלימוד התורה.

ש. אמן.

ש. ולרפואת אליאב בן מולו

הרב: רפואה שלמה מהרה.

ש. אמן. שאלה, מה הדין של מי שיודע את האמת ולא חי אותה?

הרב: עונש גדול, מכיר ומורד. מכיר בקב"ה ומורד בו, כמו נמרוד הרשע.

ש. ושאלה שניה, מה הדין של אדם שמתאבד וגם אם הוא לוקה בנפשו

הרב: אם הוא לוקה בנפשו זה לא מתאבד, אם הוא התאבד מדעת וברור לנו שזה מה שהוא רצה, והוא הודיע את זה בפירוש לפני שהוא הולך להתאבד בסמוך, או שהוא השאיר מכתב מפורט שהוא הולך להתאבד וכו', אין לו חלק לעולם הבא. והעונש שלו הוא גדול, נשמתו נקלעת מסוף העולם ועד סופם.
כן, נסיים בדבר טוב, נו שאלה טובה אחת. כן. תן לילד.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. לי יש שאלה שלא קשורה לשיעור, שה' ברא את העולם, אז איך פתאום הוא נהיה, אין סיכוי שמישהו לא ברא אותו.

הרב: הקב"ה הוא המציאות הקיימת שלא נברא על ידי קודם לו, כי אם כן הוא היה נברא. להבין את מציאותו מהותו של הקב"ה איננו יכולים להסביר, אנחנו יכולים לשלול את כל שאר הדברים שיכולים להגשים אותו או להפוך אותו להיות נברא, זה אנחנו יכולים. אבל להגיד את מציאותו מהותו הווייתו אין לנו בזה אחיזה.

ש. אבל

הרב: לדוגמא, אתה יודע שיש פה אויר? אתה יכול להגדיר לי את זה?

ש. לא.

הרב: אתה לא יכול, אבל אתה יודע שיש אויר, ככה אנחנו יודעים.

ש. תודה.

הרב: תהיה בריא.
ערב טוב, ברוכים תהיו, מי שרוצה ציציות, כיסויי ראש, כיפות, בכבוד. אם מישהו רוצה להגיד קדיש מכובד.