רעננה - רעננה
רעננה 25-11-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
"ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, ועל פיך יישק כל עמי". ענין תמוה מאד, פרעה מלך מצרים, מלך גדול ועריץ, עם כל השרים והעבדים שלו, מוסרים לאיש זר, נער, עבד עברי, שנוא של נפשם, את השלטון על כל הארץ בגלל הכושר שלו לפתור חלום. האם זה יתכן דבר כזה? אחד פותר חלומות אז הוא כבר יכול להנהיג את כל הברואים בעולם? יכול לשלוט במעצמת על מי שפותר חלומות? ולא רק סתם בן אדם, אלא בן אדם שיצא מהכלא, בלי לבדוק מה התיק שהוא יושב עליו, בלי שום דבר, שנוא, צעיר, עברי, וגם יש חוק שאי אפשר שאחד כזה יהיה מלך, ועם כל זה פרעה נותן לו את המלוכה, איך יכול להיות דבר כזה?
הסבא מקלם זצ"ל אומר שפרעה היה חכם גדול והוא ראה יראת שמים גדולה ביוסף. וזה שהוא אמר "האלהים יענה את שלום פרעה". מזעיקים אותו מן הכלא לפתור חלום של פרעה שהוא לא נרגע, וכל החרטומים ניסו לפתור את החלום ולא מצא חן בעיניו הפתרון, אז אמרו לו יש אחד בכלא פגשנו אותו והוא יודע לפתור חלומות. כשהוא מגיע אז הוא אומר לו, אחרי שמיעת החלום הוא אומר לו אני רוצה שתדע, אני לא פותר חלומות, האלהים הוא פותר, הוא יענה את שלום פרעה, אני יכול רק לקבל ממנו מה הוא אומר ואני אגיד לך, אבל זה לא אני, מי שעושה טעות כזאת מחזירים אותו לכלא מיד עם תוספת עונש, אז מה הטעית את כולם שאתה כאילו פותר חלומות וגרמת לי להביא אותך ובעצם זה לא אתה?!
אבל בדיוק הפוך, פרעה מבין בזה שהוא מסלק את עצמו ואומר, "האלהים יענה את שלום פרעה", אדם כזה הוא ירא שמים וכולם מתבטלים ומבטלים את עצמם בפני ירא שמים באמת, וכך רואים את זה גם מדבריו של פרעה.
צריך עוד דבר להבין, עיקר דברי יוסף אל פרעה במה שהקדים ואמר "בלעדי" זה לא אני, ורש"י פירש, אין החכמה משלי, אלא האלהים יענה - יתן עניה בפי לשלום פרעה, וכך הודיע אח"כ בדבריו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. את זה ראה פרעה ביוסף שהוא לא נוטל לעצמו מאומה, לא לוקח לעצמו כלום, לא מייחס לעצמו שום דבר, לא רוצה שום דבר, דבר כזה הוא עוד לא ראה בימי חייו. מי שיכול לפתור משהו למישהו, היו פותרי חלומות בירושלים, היו לוקחים כסף, מי שהיה משלם טוב היו פותרים לו את החלום טוב, מי ששילם לא טוב פתרו לו לא טוב, אז מי שהולך לפתור למלך שזה הזדמנות לעשות קופה כמו שאומרים, היה צריך להגיד לו, תשמע זה לא חלום פשוט, וצריך לשבת על זה כמה ימים ולראות בשביל להוציא ממנו איזה סכום נכבד, הוא ישר בא ואומר "בלעדי" זה לא אני בכלל. הוא לא רוצה ליטול מאומה. ובשעה שכולם רואים את חכמתו העצומה ושהוא רואה את הדברים בצורה מאירה וברורה ואומר להם את כל העתיד שצריך לבוא עליהם, הוא מסלק מעצמו כל מעלה כאילו זה לא שייך אליו כלל, פרעה עומד משתומם. פרעה אומר הרמב"ן הוא היה חכם גדול, הוא ידע לבחון בדיוק כשהחרטומים פתרו לו והיטיבו לו את החלום ואמרו ככה יהיו לך שבע בנות שבע זה, לא קנה את זה, אבל מה שאמר לו יוסף - הוא מיד התחבר והתחבר יותר לא לפתרון החלום כמו שהתחבר לאיש. על איש כזה אפשר לסמוך ולמסור בידו את כל ממשלת מצרים, ואין כמוהו ראוי, למה? שהרי אינו נוטל לעצמו כלום.
וראינו גם באמת שנאמנותו של יוסף היתה גדולה לאין שיעור ומימיו לא נהנה מן המלכות. כששלח אותו פרעה להביא את אביו עם העגלות, אז רק אחרי שציוה אותו פרעה שלש פעמים לקחת עגלות הוא לקח, לא לקח בלי רשות, כל הכסף של כל העולם עובר דרך יוסף, והוא גרם שכל הכסף יגיע למלך מצרים, אז הוא לא יכול בקטנה לקחת כמה עגלות? מה הבעיה? לא, עד ששלש פעמים מצוה אותו רק פרעה הוא מסכים לקחת. גם לאחיו ולבני ביתו הוא לא נתן אוכל יותר מאחרים, הוא לא העדיף אותם מאחרים, הוא לא ניצל את השלטון. ולמרות כל זאת היה מושל בכל ארץ מצרים שמונים שנה ולא נמצא בו רבב, את כל זה ראה כבר בפעם הראשונה במילה בלעדי, פרעה כבר הבין מיד.
עכשיו, אנחנו נלמד יסוד גדול איך זוכים למצב כזה ששולטים בכל העולם כולו, איך אדם יכול לשלוט בכל העולם כולו. יוסף שלט בכל העולם כולו. גם מה שאמר לו פרעה - רק הכסא אגדל ממך, זה בגלל שפרעה הבין שיוסף לא רוצה את הכסף, לא בגלל שפרעה לא ויתר על הכסא אלא פרעה הבין שהוא לא רוצה את הכסא. ז"א, יוסף שולט על כל העולם, איך זוכים למעלה כזאת? איך מגיעים לדבר כזה?
גודל החיוב והזהירות בכל מצוה ובכל מעשה חסד שעושים, זה שאדם לא יטול הנאה ממנו. אתה עושה מצוה ללא תמורה ללא הנאה, אתה עושה חסד - ללא תמורה ללא הנאה, ומה נורא העונש למי שנהנה ממצוה או מחסד.
הגמרא מביאה מעשה בבתו של רבי חנניא בן תורדיון, שדקדקה בפסיעותיה, ז"א היא הלכה וגדולי רומי ראו אותה ואמרו, מה נאה ריבה זו, איזה פסיעות נאות יש לה, אז היא דקדקה עוד יותר בפסיעותיה, והמסילת ישרים מסביר - לעשות את הפסיעות בתכלית הצניעות, ז"א היא הלכה בצניעות, כשהיא שמעה שמדברים על פסיעותיה דקדקה עוד יותר ללכת בצניעות. אבל היתה עליה תביעה, מה התביעה? שהיא הרגישה ששבחו אותה גדולי רומי בשבח, ואפילו שהם שיבחו אותה בצניעות שלה, ומה שהיא דקדקה בפסיעות היה לתוספת צניעות, אבל מאחר שהיא קלטה הנאה כלשהיא לעצמה, נענשה מרה כמבואר בגמרא ששמו אותה בקובה של זונות. זה היה העונש שלה. לא יאומן כי יסופר. לפי המסילת ישרים היא לא התכוונה להתנאות עוד יותר בעיניהם, הפוך, לא להבליט את עצמה בפסיעותיה, להלך יותר ברגש, כמו שאומרים, שלא ישימו לב, אבל הם שיבחו אותה, ובגלל ששבחו והיא נהנתה מהשבח הזה - נענשה. זה אם אדם נהנה ממצוה, אבל אם אדם לא נוטל מאומה לעצמו מה השכר שלו?
המשנה באבות אומרת, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, אדם שאוכל פת חרבה ומים לחץ, ישן ברצפה ולומד תורה, אשריך בעולם הזה, איך אשריך? מה זה פרדייז? מה זה עוגות? מה זה מה הוא שותה, קולה? אומרים התנאים הכי עלובים שיכולים להיות - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ז"א אם אדם מסתפק במועט ובהכרחי, ואת כל עמלו הוא משקיע בתורה, דהיינו לא מבזבז זמן ויגיעה והשתדלות בשביל העולם הזה, אלא לוקח מן המוכן מה שיש ככה קרוב ומהר, אם אדם עושה כל זה ולא נוטל מן העולם הזה, לא רק שהשכר שמור לו לעולם הבא, אלא אפילו בעולם הזה אין מאושר ממנו ונהנה כמוהו, הוא בלתי תלוי במצבים, אחד נותנים לו מזרן אומר אה, המזרן הזה לא נח, הקפיצים לא זה וזה וזה, אחד שישן על הרצפה אין לו מה להתלונן, רצפה זה רצפה, מים זה מים, מתוק לא מתוק, זה מים, לחם זה לחם, זהו. אין פינוקים, אין תוספות, אין שום דבר וגם אין חסרון, תמיד זה מצוי, לחם ומים תמיד יש, רצפה בכל מקום, תעמיד פלס רק שלא תישן עקום והכל בסדר. אז אנחנו רואים שמי שלא נהנה מן העולם, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.
עוד דבר מצינו, הגמרא בסוכה מ"ה אומרת, אמר חזקיה, אמר רבי ירמיה משמו של רבי שמעון בר יוחאי, יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה, רבי שמעון בר יוחאי אומר על עצמו, אני יכול לפטור את כל העולם מן הדין, שלא יהיה דינים, לא מחלות, לא צרות, לא יסורים, לא מלחמות, שום נזק, כלום, פוטר את כל העולם מן הדין, מאיזה יום? מיום שנבראתי ועד עתה, בימיו של רבי שמעון בר יוחאי, לא נראתה הקשת בענן בכלל, ז"א לא היה מצב שהעולם יתחייב שראוי לבוא מבול עליו רק בזכות רבי שמעון. אצלנו כמעט כל שנה שנתיים רואים את הקשת. ז"א אם לא הזכויות של מי שהוא בכלל, או רחמיו יתברך, אין מצב כזה, העולם היה צריך להיות חרב. בימיו לא נראתה הקשת, אז הוא אמר על עצמו שהוא יכול לפטור את העולם מן היום שהוא נברא עד אותו יום, הוא אומר, ואלמלא אלעזר בני עמי, אם אני מצרף את הזכות של אלעזר בני איתי ביחד, אז מיום שנברא העולם ועד עכשיו אני יכול לפטור מן הדין, ואלמלא אני מצרף עוד אחד ויותם בן עוזיהו עמנו, אז מיום שנברא העולם עד סוף העולם אנחנו יכולים לפטור את העולם מן הדין. רש"י מפרש, מה זה הדיבור הזה? מה הוא אמר בעצם? אומר רש"י, יותם בן עוזיהו צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים, שכל הימים שהיה אביו מצורע היה הוא שופט את עם הארץ, ולא נטל עליו כתר מלכות בחייו, ז"א לא רצה ליהנות ולא ליטול כלום מן העולם, וכל דינין שהיה דן היה אומרם בשם אביו, ז"א הוא לא ייחס לעצמו שום דבר ששייך לו, שום דבר.
ורבינו חננאל פירש, ולמה יותם דוקא יכול לפטור את כל העולם מיום הבריאה עד סופו? לפי שנתברר לו שהוא לא קיבל מזכויותיו בעולם הזה מעין השמור להם לעולם הבא, ז"א הוא בכלל בכלל בכלל לא נהנה אפילו באפס קטן ממה שעתיד להיות לו לחיי העולם הבא. ורבי שמעון ובנו ויותם לא קיבלו בעולם הזה, לפיכך היתה להם זכות גדולה משאר הצדיקים. והמהרש"א אומר שכל אלה גם סבלו יסורים וצער יותר משאר כל אדם.
יוצא שכל הפירושים מתכוונים לדבר אחד, שהצדיקים האלה לא נטלו לעצמם כלום, לא הנאת העולם הזה, כיון שהיו בעלי יסורים, כמו שאמר המהרש"א, ולא שלמו להם בעולם הזה מזכויותיהם כמו שפירש רבינו חננאל, וכן הם היו יותר ענווים גמורים, כמו שאמר רש"י, ולא החזיקו טובה לעצמם, מאנשים כאלה לא נוטלים לעצמם מאומה, לכן יש להם כח לשלוט על כל הבריאה ולפטור את כל העולם כולו מן הדין.
ועכשיו יובן מאמר חכמים ז"ל, שכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני וחנינא בן די לו בקב חרובין מערב שבת עד ערב שבת, כלומר, למה כל העולם ניזון, יש צדיק אחד יסוד עולם שכל העולם כולו, כולל סינים יפנים אמריקאים וכל מי שיש בעולם כולם ניזונים בזכותו בעולם, קוראים לו חנינא, רבי חנינא בן דוסא, כל העולם ניזון, למה? בגלל שהוא די לו בקב חרובין - זה מאכל בהמות, מאכל קשה, מריר, ולא בריא, והוא אוכל קב חרובין מערב שבת לערב שבת, ז"א הוא מזין את כל העולם והוא עצמו לא נהנה מן העולם. לא נוטל מאומה מן העולם. אז כל העולם כולו ניזון בזכותו, אחד כזה - כל העולם ניזון בזכותו. ז"א, אנחנו רואים שמי שלא נהנה הזכויות שלו הן גדולות לאין שיעור, ומי שנהנה אפילו קצת ענשו גדול. יעקב פחד מזה, אמר "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך", רבונו של עולם, אתה עושה לי כל כך הרבה חסדים, אתה לוקח לי מהקופה של הזכויות, מה יישאר לי? לא יישאר לי כלום לעולם הבא, כי מי שנהנה מהעולם הזה זה על חשבון הקופה שלו בעולם הבא, אלה לא נהנו מהקופה של העולם הזה, ז"א לא נהנו משל העולם הבא על חשבון העולם הזה.
מובא בגמרא בכתובות ס"ו, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיו התלמידים שלו מהלכים אחריו, ראה ריבה אחת שהיא מלקטת שעורים מבן גללי בהמתן של ערביים, אתם שומעים דבר כזה? בחורה צעירה מסתובבת איפה שיש גללים של בהמות ובתוך הגללים מחפשת שעורים כדי שיהיה לה לאכול אחרי שעוכלו ע"י הבהמה במאכלה, הכל בגזרת החורבן מה שהיה. כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, היתה צנועה, כיסתה בשערות את הפנים שלה, היא היתה נערה, וביקשה ממנו רבי פרנסני, אמר לה בתי, בת מי את? אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, ז"א אני בתו של העשיר הגדול נקדימון בן גוריון. אמר לה בתי, ממון של אביך היכן הלך? אמרה לו רבי, לא כך מושלים המושלים בירושלים? יש משל שמושלים בירושלים, מלח ממון חסר, רש"י מפרש - הרוצה למלוח ממונו כדי שיתקיים, כמו שמולחים את הבשר שיתקיים ולא יסריח, הרוצה למלוח את ממונו שיתקיים יחסר אותו לצדקה, ואם הוא מחסר אותו תמיד לצדקה זה קיומו של הממון, מלח ממון - אם תמלח את הממון שלך, אתה רוצה למלוח אותו שיתקיים - תחסר תמיד לצדקה אז ה' יתן לך עוד, אבל של בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונם, נתנו הרבה מאד צדקות אבל לא כראוי, כי עשירים גדולים נתבעים הרבה יותר ממה שאדם שיש לו משכורת, והם לא נתנו כראוי, אע"פ שנתנו הרבה מאד, אבל אם זה לא מגיע לשיעור הראוי מפסידים את הממון, כי הממון לא ניתן לאדם לצורך עצמו, מיליונים ועשרות ומאות ומיליארדים זה לא בשביל אדם אחד, זה לא בשביל משפחה, בשביל מה נתנו לו כל כך הרבה - שיזון ויפרנס ויעזור ויסעד ויתמוך באנשים והוא הופך להיות המשביר שה' נתן דרכו צינור שייטיב לאחרים, אבל הם לא עשו כראוי לכן כלה הממון. ומקשה הגמרא, נקדימון בן גוריון לא עשה צדקה? איך אפשר להגיד דבר כזה? והרי אנחנו יודעים עליו שהוא היה יוצא לבית המדרש עם שטיחים שהיו מציעים תחתיו ובאים עניים ומקפלים אותם מאחריו, ז"א כל פעם שהוא יוצא לבית המדרש פורשים שטיח, מה שנקרא, אדום בימינו נגיד, הוא הולך עליו לבית המדרש ואחרי שהוא נכנס לבית המדרש באים העניים מקפלים את זה ומתפרנסים מזה. זה לא לתת צדקה? מתרצת הגמרא, זה הוא עשה לכבודו.
אותו נקדימון בן גוריון שהעיד על עצמו לפני הקב"ה, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי, והקב"ה הסכים בשבילו ונקדה לו החמה, ואמר להקב"ה הודה שיש לך אהובים בעולמך, איך יתכן שאדם כזה לא יעשה צדקה, היה מעשה שלא היו גשמים ולעולי רגלים לא היה מים, ואז הוא ביקש מאדם גוי לתת לו בורות של מים בדרך לירושלים לעולי רגלים ואמר לו שהוא ישלם בעבורם, והגיע הזמן שהוא צריך לשלם והיה סכום אדיר אדיר שצריך לשלם, וההוא בא אליו בצהריים אומר לו נו, אתה משלם או לא משלם? גשם לא ירד, לא התמלאו, הבטחת שאתה תחזיר לי את המים, מים לא ירדו, תביא את הכסף. אמר לו עדיין לא נגמר היום, הגיע כבר שקיעה, הגוי אצלו מה עם הכסף, תביא את הכסף, אמר לו עדיין לא, בקיצור נהיה מצב של נס וירדו גשמים ומילאו את הכל וכו' וכו', ומה הוא פנה לקב"ה, במה שכנע את הקב"ה? בזה שאמר לו אתה יודע שאני לא התכוונתי לכבודי ולא לכבוד בית אבא, אלא כל זה אני עשיתי לכבודך, ועוד דבר אמר לו, תראה שיש לך אהובים בעולם שאתה אוהב אותם ובשבילם אתה מוכן לשנות את הטבע, וה' שמע לו, אז אחד כזה לא יעשה צדקה? איך הגמרא אומרת שהוא עשה לכבודו?
אלא ודאי שהוא עשה חשבון, מה היה החשבון? הוא לא רצה שהעניים יתביישו, ושלא יתן להם בפנים כשהם מקבלים אז זה קצת בושה שאתה מקבל ממישהו, אז לכן הוא הלך על זה והניח, ולמה הוא הלך על זה? הוא הלך על זה כאילו להראות שהוא השתמש בזה, זה כאילו לא מכוון לתת להם וזה, כאילו הוא הולך ואח"כ אין לו כח לאסוף את זה, הוא לא צריך את זה. אז הכל היה עם חשבון לא לבייש אותם ולהראות שהוא לא עושה בעצם שום דבר וכו' וכו', אבל עם כל זה, עם כל זה, אחרי שהוא התחכם להראות שכאילו הוא הפקיר את הכל ואין לו בזה שום דבר ושום צד שהוא נהנה, מה עלה בידיו בסוף? היה בזה ריח של כבוד לעצמו, ריח אבל היה, ריח של נטילת משהו לעצמו, זה ביטל את כל הצדקה, כל הצדקה שהוא עשה עם כל החשבונות, ריח של כבוד היה פה, הפסיד את הצדקה עד שכלה כל ממונו משום כך. אז כמה נורא העונש למי שנוטל משהו לעצמו, מבטל את זכויותיו לגמרי. ומה גדולה המעלה של מי שאינו נוטל לעצמו מאומה, כמה זכותו עומדת. לא לעצמו בלבד שהוא זוכה אלא הוא שליט ועליון על כולם, וזכותו עומדת לכל העולם מבריאת העולם ועד סופו.
אז למדנו יסוד אדיר, כמה אדם שנוטל פחות מן העולם ככה מעלתו יותר גדולה, ואם הוא לא נוטל מאומה הוא שליט על כל העולם. ראה מה עלה בגורלו של יוסף הצדיק שלא נטל מאומה, מלך על כל העולם שמונים שנה, עוד לא היה מלך כזה בעולם במשך שמונים שנה שליטה על כל העולם כולו.
יוצא מזה רבותי, שרוב העולם חיים בטעות. הרי כל מה שהם משתדלים כל היום זה רק לעצמם, והם אומרים את זה בפירוש, מה אתה חושב שאני עובד בחינם? ז"א הכל זה רק לעצמו. ממילא הם מפסידים כל כך הרבה שאין להם הבנה כמה הם מפסידים, אין להם הבנה כמה הם מפסידים. אבל אם אדם היה עושה לשם שמים באמת, היתה לו ס"ד כזו גדולה שהוא יכול להשפיע על עולם ומלואו, כמו שראינו דוגמאות, אבל אם בן אדם לא מצליח זה בגלל שיש לו הנאת עצמו, וממילא זה לא לשם שמים, זה אינטרס אישי, אז בשמים מצמצמים לו את מה שמגיע ואומרים לו אדוני, מה ביקשת - הנאה - קיבלת, מה רצית כסף - קיבלת, מה רצית זה או הסתפקת, אמרת שתמורת זה אתה מוכן לעשות, אז קיבלת שכרך מושלם, מה עוד אתה רוצה? אבל אם בן אדם לא רוצה שכר, אז איך תעריך אותו, כמה מגיע לו, עכשיו ה' צריך לשלם לו, כמה ישלם לו? כמה שהוא היה נקי יותר במה שהוא עשה, כמה שהוא לא נהנה, לקב"ה אין גבול לתת לו, אין גבול, לא רק בעולם הבא - גם בעולם הזה.
וזה המדרגה של ירא שמים, שהוא יודע שלא צריך להשתדל בעבור מאומה בעולם הזה, כי הקב"ה זן ומפרנס מכלכל, הכל זה הקב"ה, ממילא חייו חיים מאושרים. לכן הוא יכול לאכול לחם, לשתות מים ולישון ברצפה, אין לו בעיה. הרבה תלמידי חכמים ישנים בבית המדרש, על הסטנדר ככה שמים את הראש ואח"כ מתעוררים ממשיכים ללמוד. לא הולכים לישון בבית ולא מנוחת צהריים ולא בטיח. יעקב אבינו 14 שנים היה ככה, לא ישן! לא ישן כלל! לא הלך לישון 14 שנה, "וישכב במקום ההוא" פעם ראשונה אחרי 14 שנה שכב איפה שחלם את חלום הסולם, וגם שם על מה הוא ישן? על אבנים. נו, בשביל זה הוא רגל במרכבה, בשביל זה הוא זכה להיות אבא של כל עם ישראל, אנחנו נקראים בנים של ישראל אבינו, מי זה ישראל? יעקב. אז ז"א אנחנו לומדים יסוד שאם מישהו יאמץ אותו, כמה שיפחית יותר מהנאות העולם, כמה שיעשה לשמה, כמה שיעשה יותר חסד עם הבריות, כמה שיעשה ללא תמורה וללא הנאה, לא רק ללא תמורה גם ללא הנאה, ז"א שהוא לא מחפש שישבחו אותו ויהנו אותו ויכבדו אותו, ללא הנאה, אדם זה מקבל שכר לאין שיעור ואינו יכול אפילו לדמיין מה מן השמים יתנו לו הן בעולם הזה וודאי שלעולם הבא. ההיפך ממה שכולם שואפים.
עוד נקודה שעלינו להתבונן, יוסף אומר לפרעה "ואתה יראה פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע", כל התכניות שאמר יוסף שצריך לאסוף מזון כי עומדים להיות שנים של רעב, ועכשיו בזמן שיש שובע צריך עכשיו לדאוג, זה לכאורה תכניות פשוטות שכל בר דעת מבין שכך צריך לעשות, נכון. אבל זה לא עובד ככה, אדם שהוא עני שומר גם פירורים, כי הוא מורגל, אם לא יהיה לו את הפירורים בצד לך תדע אם הוא ימצא לחם אח"כ אז לפחות את הפירורים הוא יאכל, אבל אדם עשיר אף פעם הוא לא שומר כלום, הפוך, הוא זורק חצי ושלשת רבעי ממה שיש לו, נוגס ממשהו וזורק, פותח בקבוק בירה שותה קצת ומשליך, הוא לא שומר שום דבר, הוא לא מורגל בזה, זה גם נראה לו לא מתאים, הוא עשיר, אז הוא לא דואג אף פעם, אבל אולי תהיה יום אחד עני, אולי לא יהיה לך, אולי המצב במדינה לא יהיה טוב, אולי ככה, לא אף אחד לא דואג, אף אחד לא מכין ולא שומר לשעת הסכנה.
כך היה במצרים, יוסף צפה שבמשך שנות השובע, שנה אחר שנה, האדמה והארץ תהיה מושפעת מכל טוב והאוכל יהיה נחשב לכלום, המחירים יהיו אפס, אפילו שידוע שבעוד שנים יהיה רעב גדול, בכל זאת כל זמן שלא מרגישים בחוש את הרעב אנשים יתרשלו מלעבוד את האדמה ויהיו פזרנים בתבואה, לכן הוא ממליץ לפרעה, צריך איש שיהיה נבון וחכם לעורר את העם על סכנת הרעב.
כתוב "וחימש את ארץ מצרים" מה זה "וחימש"? אומר רש"י יזרז אותם, שיזרעו כמה שהם יכולים ולא ישאירו שטח אדמה פנוי מזריעה ויאחסנו את זה בצורה מתאימה בבחינת "איזהו חכם הרואה את הנולד". ז"א שהנולד עוד לא נולד, הוא כבר רואה אותו בחוש כאילו נולד. ואז יכינו את הכל כאילו כבר הרעב התחיל. נו מה אתם אומרים, זה רעיון טוב או לא רעיון טוב? רעיון מתבקש, נכון? מי עובד ככה, אתם יכולים להצביע לי על מישהו שעובד ככה? יש מישהו שעובד ככה שמכין לשנות הרעב? יש מישהו כזה? מישהו מכם הכין לשנות הרעב? לא מכינים. לא מכינים. עד סוף החודש מתחשבנים כמה המשכורת, אם אפשר להחזיק מעמד הנה מה טוב, אפילו מושכים אוברדרפט וסומכים שיהיה, אבל אתה רואה שאתה בחובות, ממשיך ללוות. רואה שאתה מסתבך - לוקח גמ"חים, אבל אנשים שידאגו ליום מחר, לא מחר הקרוב, מחר הרחוק, אין אנשים כאלה.
אבל בואו אני אגיד לכם, אם זה היה רק בזה אולי זה היה לא נורא, אולי, אתם יודעים למה? כי מי שהקב"ה גזר עליו שיחיה תמיד יהי הלו מה לאכול, כי אם הוא קבע שהוא יחיה עד גיל תשעים אז ודאי שהוא יצטרך לאכול, כי בלי אוכל הוא לא יחיה, אז אם ה' גזר שהוא יחיה תשעים שנה ודאי שיהיה לו אוכל, איך? מכל מיני סיבות, אז זה פחות מטריד, פחות מטריד.
אבל יש דבר אחד שכולם טיפשים בו לאין שיעור, עכשיו אנחנו נמצאים בשנות השבע, מה זה שנות השבע? עכשיו אנחנו בכל רגע נתון יכולים לעשות איזה מצוה שאנחנו רוצים, רוצים ללמוד תורה - נכנסים לבית המדרש, לא עולה כסף, יש ספרים, יש כסאות, יש שולחנות, יש הכל, אתה יכול לשבת, יש מזגן, יש שתיה, יש קפה נס קפה, הכל, שב תלמד, רוצה לעשות חסד, מצוות, אתה רוצה להניח תפילין, ציצית, לברך ברכות, מה שאתה רוצה - שנות השבע אין לך שום בעיה, כמה מצוות אתה רוצה? בלי סוף אתה יכול לעשות. אבל יגיעו שנות הרעב שאתה תצא מן העולם שמה כבר אי אפשר לעשות מצוות, שמה גם אם תרצה זה לא יעזור, כבר לא מצוי. ואם אדם לא מכין מכאן לשם, אוי כמה שהוא אומלל, כמה הוא אומלל, שמה הוא יהיה נצח נצחים, אבל לא יהיה לו מאיפה להביא, אז לכן כל זמן נתון שאתה נמצא כאן אם אתה מבין את העצה של יוסף שבעזרתה הוא כלכל את כל העולם כולו, תאמץ אותה לעצמך ותחליט שאתה מתחיל לאסוף ולאסוף בלי סוף, כי יבוא הסוף ואחריו רעב, לא יהיה כלום, מה שהצטיידת זה מה שיהיה לך, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת רק מה שהוא טרח, בשולחן שבת הבאת חלות, כמה הבאת - שתיים, אם תחפש שלישית אין, אתה שומר שבת אי אפשר לקנות, נגמר, מה שיש על השולחן זה מה שיש. אם הבאת הרבה יהיה לך הרבה, הבאת המון יהיה לך המון, אבל אם בן אדם לא טרח ולא הכין בשעה שעכשיו זה מצוי לפניו והוא יכול בכל רגע נתון לאסוף ולאסוף, זה בעיה. זה אומר שאין לו דרגה אפילו של פרעה, כי פרעה היה חכם, והוא שם תחתיו את יוסף בגלל העצה הזאת, לחוש ולראות הרגע כאילו הרעב קיים בשעה שאתה גדוש ומלא ושבע ועשיר, זה חכמה גדולה. כי מה אנשים אומרים, אתה בא לשיעור? לא היום אין לי כח, מחר אני אבוא, כאילו יש עוד זמן, אתה מבין יש שנים, אני אבוא מחר, אתה יודע מה מראש חודש, מראש חודש, לא עכשיו אני עסוק אני זה אני זה, כמה שאפשר לדחות, למה? כי הוא מרגיש שהוא שבע, יש לו מספיק מצוות, הוא עשה אתמול, הוא יעשה מחר, אז הוא מדלג כמה ימים באמצע, לא נורא, אבל הוא לא מרגיש חסר כי יש לו מספיק מצוות לפי דעתו, רק הוא לא לוקח בחשבון שיגיעו שנים של רעב בלי גבול, ולהסתפק עם צידנית זה בושה לעולם הבא לבוא עם צידנית?!
אני הסברתי פעם בהמחשה שכשאנשים יגיעו לעולם האמת כתוב שמלבישים אותם בחלוקא דרבנן, מה זה חלוקא דרבנן? מכל המצוות של האדם שעשה בחייו עושים לו חלוק שבו הוא מתלבש. זה בעצם מה שאתה שווה, כמו שאתם רואים, אדם שהוא יותר נכבד וזה לובש בגד יותר מהודר, כן, וכן הלאה, אז ז"א הבגד מבטא את המעמד, כשאדם יגיע לעולם האמת ילבישו אותו בחלוק בהתאם לטרחה, ליגיעה, למצוות שהוא עשה והחסדים. מכניסים אותו למלתחה ואומרים לו בבקשה תכנס, תלבש את החלוק, והנה אחד נכנס ולא יוצא, מחכים - לא יוצא, שולחים מלאך לראות, המלאך מתעלף מצחוק, שואלים אותו למה הוא לא יוצא? הוא אומר יש לו רק גרביים, מכל מה שהוא טרח בחייו בסה"כ יש לו שיעור של גרביים. אתם מבינים איזה פדיחה זו? מי יכול לצאת עם גרביים ככה לעמוד בפני בית דין, לא צריך לספר מה הוא עשה, רואים, מה הגובה של הגרביים - זה מה שאתה שווה.
אז לכן יוסף מלמד אותנו, בעולם הזה גם כשיש שבע צריך לחשוב על ימי הרעב, וכל שכן בעולם הזה להכין לעולם הבא, שמה אין לך מאיפה לקחת, בעולם הזה לפניך יש מושלך בכל מקום, הזדמנויות, אפשרויות בלתי מוגבלות לעשות מצוות, החכם עושה אותם, והטיפש - משליך אותם.
למי שיש שאלות בבקשה. תן לו שאלה שם.
ש. אתה אומר את המצוות שבאות בעולם הזה במצב של כאילו לא ליהנות ממה שאתה עושה, כשעושים מצוה הנשמה נהנית, יש לך שמחה, אתה לא
הרב: קודם כל יש כלל בחכמים, מצוות לאו ליהנות ניתנו, מצוות לא ניתנה ליהנות. זה שאתה שמח במצוה - זה פשוט, "פקודי ה' ישרים משמחי לב", אם אתה אוכל דבר מתוק לא מחייבים אותך להקיא, מה שמתוק מתוק, מה שמר מר, מצוות זה דבר מתוק, זה נפלא, זה טוב, אבל לעשות על מנת ליהנות, דוגמא, לא במושג שאתה אמרת, אדם מניח תפילין כי הוא נהנה מזה, מה הוא נהנה? הוא אומר שמע, זה לוחץ לי את היד ואני מרגיש ככה על הכיפאק ככה שזה לוחץ לי את השריר, פשששש איזה הרגשה, הוא בכלל לא מקיים את המצוה, הוא עושה את זה בשביל הנאה. זה סוג הנאה לדוגמא שהנאה הזאת היא הנאה פסולה, אתה ל וקח את המצוה והופך אותה כאילו משהו שישמש אותך לאיזשהי הנאה צדדית, מצוה צריכים לעשות ביראה, באהבה, מתוך כוונה לקיים את רצון הבורא וכו' וכו', זה שאתה שמח שאתה עושה את המצוה - זה אדרבא, מצויין, צריך לעשות בשמחה, "עבדו את ה' בשמחה", אבל לעשות שאתה נהנה מהמצוות, ז"א המטרה של המצוה היא ההנאה ממנה, נגיד אתה נותן חסד, אתה עושה חסד צדקה, אבל אתה מסתכל שכולם מסתכלים, כן, הלו הלו בא בא בא קח בא בא הנה, כולם שמעו שאתה נותן ואתה מראה גם את השטר תוך כדי וזה וזה וזה, מה המצוה פה? איזה מצוה עשית? אתה פשוט בשביל ליהנות, שיכבדו שיראו נתת שטר מאה שקלים וזה וזה וזה וכו', זה עשית, לא עשית מצוה. הפוך, השתמשת בה בזלזול כדי לשרת מטרה נלוזה, אתה רוצה שהמצוה תשמש אותך בשביל הנאה? מה זה מגבון שאתה שם ככה ומעביר על המצח ומרגיש שזה תענוג? הבנת מה הכוונה? כן.
שם יש שאלה לבחור.
ש. ערב טוב. ערב טוב כבוד הרב
הרב: ערב טוב
ש. רציתי לשאול כמה שאלות
הרב: בבקשה.
ש. למה אי אפשר לשלב בין תיכון וללמוד תורה?
הרב: למה אי אפשר לשלב תיכון וללמוד תורה?
ש. יעני ללמוד חצי יום כאילו, אתה יודע סתם ככה, ולאחר מכן אח"כ ללמוד תורה?
הרב: קודם כל אפשר ללמוד תורה תמיד, ומי אמר שאי אפשר לשלב? אתה מתכוון אולי למה לא ללמוד בתיכון במקום בישיבה
ש. גם נכון
הרב: זהו, אז ודאי שישיבה אם אתה לומד אתה מקבל שכר לחיי העולם הבא, תיכון אתה לא תקבל שכר לחיי העולם הבא
ש. מה בגרויות וזה כן
הרב: בגרות זה גימטריה תורה, אם אתה תלמד תורה אתה תהיה בגיר מאד ובוגר מאד ויהיה לך בגרות מאד ותהיה חכם גדול, אתה יודע
ש. בעזרת ה' כמו כבוד הרב
הרב: יוסף הצדיק, אתה יודע, לא למד בגרות, גם לא היה בתואר ראשון ולא תואר שני, ואמנם לא קראו לו דוקטור סטנלי פישר אבל הוא ניהל את הכלכלה העולמית, הבנת? זהו.
ש. ועוד שאלה, למה אסור שיהיה לגבר שיער ארוך?
הרב: מי אמר שאסור?
ש. מי אמר שמותר?
הרב: אתה אומר שמותר, אתה הולך עם זה, לא?
ש. אני הולך עם זה כן.
הרב: אם היית שמשון זה היה מותר, והיה אסור לך גם להוריד, אבל אם אתה לא שמשון ואתה לא קדוש מרחם, אז באמת למה אתה משנה את המינים?
ש. איזה דילמה, הרב
הרב: מה, מה הדילמה לא הבנתי, מה אתה לא רוצה להיראות גבר?
ש. מה אתה ממליץ הרב
הרב: יש לי מספריים חדשות
ש. אשריך ואשרי חלקך.
הרב: בכבוד
ש. נראה לי תתן לי אולי עוד שתיים שלש דקות
הרב: למה לא, אני אתן לך עוד שלש דקות.
ש. סתם, מה אתה אומר הרב, מה שאתה אומר הרב
הרב: בא תוריד מותק ותהיה גבר, ניתן לך ציצית ותתחיל ללכת כמו שצריך.
רבותי הוא תורם את זה לחולי סרטן. מה השמות של ההורים?
ש. בנימין בן חנה ומרגלית בן שמסי
הרב: יזכו לרפואה שלמה בריאות לעבודתו יתברך. יש לך כיפה? קח.
ש. ברכת שהחיינו.
הרב: חזק וברוך, תבורך. חזק חזק וברוך. כן, עוד שאלה למי שיש. תן לו שורה שניה.
ש. ערב טוב כבוד הרב
הרב: ערב טוב
ש. באתי לפה כדי לבקש חסדים בשביל אחי, יש לי אח שחלה במחלה ודוקא לפה באתי ולעוד כמה מקומות, אבל פה אני יודע שיש לרב עבודה גדולה מאד הרבה מאד שנים, הרבה זכויות, ואני רוצה אותם בשביל אח שלי.
הרב: מה מצבו, בן כמה הוא, ומה הוא עושה?
ש. הוא בן שישים, הוא בחור דתי, חזר בתשובה, יש לו ילד שלמד בישיבה, נשאר דתי הילד אבל התחיל לעבוד
הרב: מה הוא עושה?
ש. הוא לא עושה כרגע כלום, הוא היה קצת עובד עם ילדים קצת לא בסדר, כאילו
הרב: מה המחלה שיש לו?
ש. בריאות
הרב: הבנתי, כמה זמן זה כבר?
ש. אומרים שנה, אומרים שנה אבל זה התגלה לפני חודש חודשיים
הרב: הוא בבית עכשיו?
ש. הוא בבית, המצב שלו לא קריטי כזה, אבל
הרב: הוא מסוגל ללמוד ?
ש. באיזה רמה ללמוד?
הרב: לא יודע, אתה אומר שהוא דתי, הוא למד פעם?
ש. לימוד זה לא הצד החזק שלו
הרב: והוא יכול לקרוא בן איש חי?
ש. אני חושב שכן
הרב: הוא יכול לקרוא פרשת השבוע?
ש. כן
הרב: הוא יכול לקרוא מוסר, הלכות, דברים פשוטים
ש. כן, כן, היום הייתי אצלו ושכנעתי אותו לעשות תיקון חצות,
הרב: טבו, אז הוא צריך להתחיל לקחת את עצמו ברצינות וללמוד ארבע שעות ביום
ש. ארבע שעות
הרב: כן, בפיזור אפילו אבל ארבע שעות, ואני אתן לו ברכה
ש. מה
הרב: הוא הולך עם ציצית?
ש. כן
הרב: מה השם שלו?
ש. שמואל בן נעמי
הרב: בזכות ארבע שעות של לימוד תורה הקדושה ה' יצילהו מן המחלה.
ש. אמן.
הרב: מה אתה רוצה לקבל על עצמך, אתה אוהב אותו מאד? ממש? אתה מוכן להתענות ארבעים יום תענית? קח את זה על עצמך וזכות זו תעמוד גם לך.
ש. ממתי?
הרב: מהבוקר, מעמוד השחר
ש. מעכשיו?
הרב: ממחר אתה תגיד במנחה, בתפילת מנחה לפני יהיו לרצון האחרון, יש שמה נוסח בסידור, הריני מקבל עלי בלי נדר תענית ארבעים יום, ובעזרת ה' יתברך אתה צם מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, לא אוכל ולא שותה, בלילה אתה יכול לאכול ולשתות מה שאתה רוצה חוץ משבת, חוץ מראש חדש, חנוכה ופורים, כל השאר אתה צם. ביום שישי אתה צם עד אחרי הקידוש, ז"א רק בקידוש אתה מותר לך, לפני כן אתה לא טועם כלום, ארבעים יום ביום הארבעים כשאתה מסיים תבקש מהקב"ה מה שאתה רוצה והקב"ה יענה לך בעזרת ה'.
ש. אמן.
הרב: תהיה בריא. כן. תן לבחור שמה.
ש. ערב טוב כבוד הרב
הרב: ערב טוב
ש. יש לי שאלה בהבנה לגבי מה שכבוד הרב דיבר, לגבי ההבנה של חסכון לעתיד, זה מצד אחד הפרשה שלפנינו מסבירה שמה שכבוד הרב אמר, צריך לחסוך לעתיד, מצד שני אבל אם אני לוקח הסבר אחר של רש"י מפרשת בשלח, יום ביומו שמקבלים את השכר באותו יום ולא ליום המחר, קשה לי ההבנה, יש לי סתירה, הייתי רוצה אם כבודו יכול להסביר.
הרב: אנחנו לא אמורים להתפרנס מחיי העולם הבא, אם אנחנו מתפרנסים מחיי העולם הבא אז אנחנו בבעיה, לא יישאר לנו שום דבר, אבל אם אנחנו מקבלים שכר יום ביומו, פירושו של דבר, כמו שאומר הרמב"ן בפרק תשיעי מהלכות תשובה, שמה שאדם מקבל שכר בעולם הזה, אז הוא לא מקבל שכר חס ושלום על עצם המצוות שהוא עשה, אלא הוא מקבל מה שיאפשר לו כדי להמשיך את המצוות, דהיינו שכר מצוה עוד מצוה כדי שיוכל להמשיך, גם עונש אם מקבלים לא מקבלים את כל העונש, תראה שמה את זה בהרחבה. אבל הנקודה היא שעל עצם מצוה לא מקבלים שכר, על תוספת מצוה, על חסידות במצוה - כן מקבלים שכר, דהיינו בעולם הזה משלמים, יש דברים שכבר אוכלים פה קצת פירות אבל לא על חשבון הקרן, כי הקרן קיימת לעולם הבא, כמו שמובא במשנה. אז זה הפירוש שאם אתה מקבל שכר יום ביומו פירושו זה כדי לעבור את היום וכדי להמשיך עוד יום ועוד יום צריך שיהיה לך את האפשרות, כמו שאתה לוקח היום תבואה וחלק ממנה אתה זורע עוד פעם באדמה בשביל שיצא לך עוד פעם, אחרת מאיפה יצמח לך עוד פעם? אז זה גלגול מה שנקרא בשביל להתקיים.
ש. אבל שחושבים על חסכון לעתיד אז נמנעים מעשיית מצוות, זה השאלה שלי
הרב: לא לא לא, מדובר שאדם עושה, כמו שהמשל שמביא רבינו בחיי, במלך לשנה, שהיה מלך שהמליכו אותו לשנה והוא נהנה כל השנה מזה שהוא מלך, אח"כ העיפו אותו, בא מלך שני ולא חשב על אותה שנה, חשב שיעיפו אותו, מה יקרה, ולקח מכל אוצרות המדינה ועל חשבון המדינה, בנה לו אי ומילא אותו בכל טוב וכשזרקו אותו הלך לאי. זה הענין.
ש. תודה רבה.
הרב: תהיה בריא. כן, שאלה נוספת, אתה רוצה לשאול? שורה ראשונה. אני רק רוצה להזכיר שביום שני הבא בעזרת ה' אנחנו זוכים בס"ד לפתיחת בית הכנסת קהילות פז הראשון והכנסת ספר תורה בבני ברק ברח' מתתיהו 10 איפה שארגון שופר, בית כנסת מפואר, 320 מטר, שהוקם ע"י יהודים מתנדבים ובתרומות של יהודים מכל העולם, משהו מפואר שלא ראיתם בימי חייכם, כדאי להגיע לראות ולהשתתף, ביום זה יש מעלה גדולה, זה גם ערב ראש חודש, וגם נרות החנוכה, זה גם מצוה גדולה, ואני מקווה שביום הזה יהיה לנו גם כח לברך בזכות השלמת המצוה הזאת שיש שמה, הנה אתם רואים על המסך, זה נראה יותר טוב כשרואים את זה בעיניים, אבל בכל אופן יהיה גם סעודה לאלה שרוצים להשתתף בסעודה שתהיה לאחר מכן עם רבנים חשובים, עם תזמורתו של ארז יחיאל ועוד כמה, אז אפשר יהיה בסוף הערב בכאן לרכוש כרטיסים ולהגיע לשמה.
להכנס עכשיו למלחמות, לא רק בגלל אובדן הנפשות אלא גם בגלל אובדן המשאבים והמצב הכלכלי בעולם הוא על הפנים, אמריקה קורסת כלכלית רק מגדילה לעצמה את הגרעון עוד פעם בצורה מלאכותית, וכל יום של מלחמה עולה בד"כ באמריקה מיליארד דולר, אז אם זה יקח כמה ימים שבועות וזה זה הוצאות אדירות, וכשמחזירים את הארונות של הגופות אז זה לא נראה טוב אצל האמריקאים והם כבר סבלו באפגניסטן ופקיסטן ובכל המקומות ובעיראק ואיפה לא, לכן הם התחמקו מההתחייבות המפורשת והבלתי חוזרת לכאורה, לתקוף בסוריה, ומאותה סיבה גם באיראן. עכשיו אובמבה מחפש סולם מילוט והוא דאג שהאירופאים יעשו את זה בשבילו ויתנו לו מוצא, כמו שהוא נתן לפוטין לתת לו מוצא כדי שהוא יחליק מהסורים וכו' וכו', למרות שהם יודעים שזה הכל מרמה והכוונות שלהם הם כאלה ואחרות, לאובמבה זה לא מפריע, עוד שנתיים הולך הביתה, ושלום על ישראל, נגמר הסיפור, אחרי זה הוא כבר יהיה נשיא בדימוס, יקבל את המשכורת הביתה, יתראיין במקומות, יקבל שכר גדול ונכבד, ומה אכפת לו מה יהיה בעולם, מן הסתם הוא ידע איפה להתחבא אם יהיה פצצות גרעיניות, ככה הוא מאמין, האחרים התפרנים המסכנים והאומללים שיסבלו, מה לעשות, לא זכו להיות נשיאים כאלה. האירופאים מאותם סיבות פחות או יותר, אתה רואה שאצו רצו הבריטים מיד להקים שגרירות ואלה כבר רוצים זה, וארה"ב רוצה לחדש את הטיסות, ואיראן עוד לא עשו הסכם ביניים ולא כלום, כבר כבר כבר כבר כבר, עכשיו בכלל יורידו סנקצניות יורידו זה, אפשר לעשות מסחר מחדש וכו' וכו' וכו'. עכשיו זה שהיהודים צועקים - נו בסדר, הם תמיד צועקים וכו' וכו', ואנחנו נבטיח להם סיסמא, אנחנו נדאג לבטחונה של ישראל, במה - שאתם מוכרים אותנו, זה הבטחון. עכשיו יש עם מי לדבר, יהיה עם מי לדבר, כשזה יתחיל אז מי יעזור, מה יעזור, וכשיפלו טילים מה יקרה, אנחנו נעזור, תראה, צריכים למות כמה, אין מה לעשות, זה ככה, תמיד יש סיכון, לא? וככה דוחים את הכל כמה שאפשר יותר רחוק ומרחיקים ומרגיעים למרות שהנתונים שלהם ברורים, ולא מזמן גילו עוד מקום שהם עשו שאף אחד לא ידע, ומן הסתם יש עוד מקומות שאף אחד לא יודע, והאיראנים מאד מתוחכמים ויש להם יכולות שמוכחות, ויש להם משאבים אדירים למרות הסנקציות שהם השקיעו בהתפתחות ובפיתוח, והם גם מקבלים מצפון קוריאה את כל המידע שכבר יש להם אטום, ואני אומר כבר שנים שיש להם כמה פצצות אטום כבר מוכנות רק הם רוצים יותר בשביל המכה השניה, אם יצטרכו להגיע לזה, וכן על זה הדרך.
המצב הוא לא טוב. הוא לא טוב רק משם, הוא לא טוב גם מכאן קרוב, אנחנו נמצאים על חבית של חומר נפץ, הרי הכל מסביבנו מתלקח, במצרים אין רגיעה, בלבנון וסוריה אנחנו רואים מה קורה, בעיראק שמה מתפוצצים כל היום, מסביבנו אין שקט, ירדן עדיין המקום שיחסית מצליח לשמור על פרופיל ככה רגוע אבל גם שמה יש תסיסה תת קרקעית מה שנקרא, אבל בסך הכללי ברגע מסויים זה התחיל וברגע שזה יתחיל זה לא יהיה מכיוון אחד, זה יהיה מכל הכיוונים, זה אנחנו אומרים כבר ארבע שנים והקב"ה מחשבונו מחליט עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת לסיבות שלו. בכל אופן לבוא זה חייב לבוא כי מלחמת גוג ומגוג מוכרחת להיות, והיא תהיה עולמית, ואין לך ציור יותר מתאים מהמצב הנוכחי בשביל התפרצות והתלקחות עולמית, כי הרי ברגע שזה יתחיל אז יגידו שזה הנוצרות נגד האיסלאם כמו שכתוב שעתיד להיות, וממילא זה מלחמת דתות והמוסלמים אצלם זה ג'יהאד בלאו הכי שמי שלא מקבל את דתם אחת דינו למות, והנוצרים אתה מבין דואגים לסיבות שלהם לקיומם העצמי, דרך אגב למי שלא יודע, לפי נתונים שהתפרסמו לא מזמן לפני כמה שבועות, אז כל שעה, אם אני מדייק אם זה דקה או שעה, אני חשוב שעה, כל שעה נרצחים שבעה נוצרים בעולם ע"י מוסלמים, זה לא יאומן כי יסופר, והעולם שותק, אתם יודעים כמה מוסלמים יש בעולם - מיליארד שמונה מאות-תשע מאות מיליון בערך, הם שולטים היום בכל העולם כולו, ורק תראו באירופה את התמונות או את הסרטים, הם בכל הבירות האירופאיות, בשעות התפילה שלהם, משטחים במרכזים של הערים בכבישים ובמדרכות, עשרות אלפים, וכורעים ומשתחוים לכיוון מכה, ואין תחבורה ואין אנשים ואף אחד לא זז כל יום, אתם מתארים לכם דבר כזה? עשרות אלפים מגיעים כמו במטה קסם, שוכבים ככה בסדר מופתי, מפנים את הישבן שלהם למדינה המארחת, את הפנים שלהם לכיוון מכה, וחביבי אף אחד לא יכול להגיד להם שום דבר, והם אומרים במפורש, אנחנו נשתלט על אירופה ואנחנו נעשה בכם כך וכך וכך, עכשיו שתבינו, מבחינה דמוגרפית הם מתרבים ביחס של פי כמה מהאזרחים של המדינות, אם הילודה באירופה היא בממוצע בין אחד לאחד נקודה שלש, אצלם זה בהרבה יותר, זה פי שמונה, אז ז"א זה לא יאומן כי יסופר, אם זה ככה בעוד עשרות שנים בלבד הם שולטים בכל אירופה, זה אומר שכל פצצות הגרעין, אטום ואחרים נמצאים תחת שליטה מוסלמית ולא של האנשים המתונים שבהם. נו, אז אין עוד הרבה זמן שהבלגן יתחיל בכל מקרה, לא בשנה הזאת, לא בשנה הבאה אבל זה יבוא.
ש. תודה כבוד הרב
הרב: מה עושים, הרוצה להנצל ממלחמת גוג ומגוג יעסוק בתורה ובגמילות חסדים, ה' אומר, אתם תשמעו לי, תלכו במצוותי, בתורותי, אני אטפל בכולם. "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", עשיתי לכם את זה במשך כל שנות קיומכם, עכשיו יהיה חנוכה, מעטים היו נגד רבים, משפחה אחת - מתתיהו ובניו גברו על כל יוון, מעצמת על, איך זה יכול להיות? כי הקב"ה נאמר עליו "רבת את ריבם, דנת את דינם, מסרת גיבורים ביד חלשים, הכל זה אתה עשית, לכן חנוכה זה לא חג הנצחון על היוונים אלא זה החג על הנס של פח השמן, כששמרנו על הרוחניות ונלחמנו עליה ולמענה, ממילא ה' ניצח לנו את המלחמה הוא לבדו. אז אם אנחנו שומרים על פח השמן, כמו שאומרים, על החלק הרוחני של עם ישראל, הקב"ה מטפל במעצמות, אין לו שום בעיה, קטן עליו.
כן, שאלה אחרונה.
ש. אם הקב"ה מושלם ואין לו חוסר במשהו, אז למה הוא היה צריך לברוא אותנו?
הרב: כי מדרך הטוב להיטיב, מהותו של טוב שהוא מיטיב וכדי להיטיב הוא צריך לברוא ברואים שיקבלו את ההטבה, לכן הקב"ה ברא ברואים להיטיב להם. כמו שנדיב נודב מממונו, הוא לא מקבל מזה שהוא נודב להם, הוא הפוך, מחסיר מעצמו, אבל זו מידת הנדיבות שיש בנדיב, כך מידת הטוב להיטיב. הבנתיוך?
ש. כן.
הרב: תהיו בריאים, שיהיה לכם חנוכה שמח, בריאות והצלחה בכל ויתמלאו משאלות ליבכם לטובה. מי שרוצה ציציות יכול לקבל, כיסויי ראש להעביר לנשים.