פרדס חנה - פרדס חנה

פרדס חנה 21-10-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
בפרשת העקידה אנחנו רואים שהנסיון הראשון בין עשרת הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו זה הירידה שלו לכבשן האש, והנסיון האחרון זה היה נסיון העקידה.
יש להבין, בנסיון הראשון עדיין לא הציץ עליו הקב"ה, ולא אמר לו אני בעל הבירה, ולכאורה זה נסיון יותר גדול מהעקידה, כי בעקידה הוא כבר שמע בפירוש את ה' יתברך אומר לו "קח נא את בנך את יחידך והעלהו לעולה". בנסיון הראשון לא אמר לו כלום, והוא הלך להשרף בשמחה רבה על כבוד ה' יתברך בלי שנצטווה על כך, אז למה על הנסיון הזה לא דיברה התורה בכלל? ולמה הוא נזכר רק ברמז אור כשדים, שהכניסו אותו לאור בכשדים. "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". במעשה העקידה הרחיבה התורה פרשה שלמה, ופה הוא נכנס להשרף חי ופה בעקידה הוא עוק דאת בנו על פי ציווי ה', איך הציווי הזה והנסיון הזה לא מוזכר בכלל רק ברמז, ואילו על העקידה כתוב הרבה מאד, פרשה ארוכה.
אבל היסוד הוא גדול מאד מה שאנחנו לומדים מכאן, נכון שהוא לא הצטווה בירידה לכבשן האש מפי הגבורה, אבל שכלו הבהיר השיג את החיוב שהוא צריך למסור את נפשו, והתברר והתאמת אצלו הדבר הזה בבירור גמור, והוא ידע שהוא עושה בזה נחת רוח לקב"ה, לכן התורה לא הרגישה כל כך שיש בזה משום התפעלות מיוחדת לגבי אברהם, כי ודאי אם השכל מגיד לו וחכמתו מדריכה אותו שעבור אהבת ה' יתברך הוא יעזוב את העולם הגשמי הזה ולא יחיה בשקר בעבודה זרה ובחברת הטיפשים, ולעלות להסתופף בצל כסא כבודו יתברך תחת כנפי השכינה, למה שימנע את עצמו מזה? והרי אין לך עונג גדול מזה לאדם הגדול בענקים. והנסיון היה רק עצם ההבנה וההשכלה שהשיג והגיע למצב נפלא זה. ז"א כל הנסיון היה בעצם מה שהוא השיג את הדבר הזה והחליט את ההחלטה לקפוץ לכבשן האש.
הרמב"ם לא מונה את זה אפילו בתור נסיון, הוא מתחיל מלך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, כי דבר שאדם מבין על פי שכלו זה מחייב אותו כאילו כתוב בתורה וכאילו ה'מדבר איתו, לא צריך בשביל זה דיבור, דבר שהוא מובן על פי השכל הישר שכך צריך לנהוג וכך צריך לעשות, שלא חיים בשקר בשום מחיר, וצריכים ללכת על פי האמת, ולא משתחוים אפילו לרגע לעבודה זרה אלא כתוב יהרג ולא יעבור, אז ממילא אם נמרוד מצוה אותו ואונס אותו להשתחוות לצלם, זה פשוט לאברהם אבינו שזה לא שייך, אפילו, אפילו אם הוא יפסיד את כל העבודה שלו שהוא עבד כל ימי חייו עד אז, לגייר גרים ולשכנע אותם שיש אלקים חיים וכו' וכו' וכו' וכו'. אז ברגע הוא יכול לאבד את הכל, מה פירוש, אם הוא נשרף אין תלמידים יותר, אין רבי אין תלמידים נגמר הסיפור, כל העבודה ירדה לטמיון. הוא לא עושה שום חשבון, אם זו האמת זה מה שהוא עושה.
אבל למרות כל זאת ברמז אמרה התורה את הנסיון הזה, והרמב"ם אפילו לא מונה את זה כנסיון. אבל נסיון העקידה הוא היה קשה מאד לגבי אברהם, לא לחינם חכמים ז"ל אמרו שאמר לו הקב"ה לאברהם בבקשה, עמוד לי בנסיון זה, עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו על הראשונות אין בהם ממש, מה פירוש, אם הוא עמד בתשעה נסיונות אז אין בהם ממש אם הוא לא עומד באחרון. מה כרוך העשירי בתשעה הקודמים? כל נסיון הוא בפני עצמו, אז הוא עמד בתשעים אחוז. למה זה מפסיד לו את הכל? יש בזה מספר פירושים, אחד מהם נוגע למה שאמרנו, שכל הנסיונות שהיו לו על פי שכל הוא היה צריך לעמוד בהם. גם אם לא היה ציווי היה צריך לעמוד בהם, אבל הנסיון האחרון הוא נגד השכל, מה שאתה עושה אפשר שאתה עשית את התשעה הראשונים בגלל שיש לך שכל גדול, לא בגלל שאתה עבד נאמן לקב"ה ואתה מציית לו בכל מצב וכו' וכו' וכו', זה רק בגלל שאתה חכם. אבל בציווי האחרון שה' אומר לו לעקוד את הבן שלו נגד מה שהוא הטיף כל ימי חייו, שה' שונא, שונא את מה שעושים עובדי עבודה זרה שמקריבים את בניהם לעבודה זרה, איך אתה הולך ועושה את זה עכשיו? ושוב פעם אתה תפסיד את כל העבודה, כל מה שעשית יגידו שתה שקרן ורמאי ובדאי ועבדת על כולם אמרת שאסור בסוף אתה הולך עושה את זה? מי החזיק ממנו?
אבל הענין הוא כי כל הימים היה אברהם מהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ומקבץ את העם וקורא בשם ה' לעזוב את דרכי המוות של עבודת כוכבים ומזלות, ושהעבודה לה' יתברך היא רק בעשיית חסד ורחמים, ובשום אופן לא יתכן לעבוד את ה' בשחיטת בני אדם והקרבתם לפניו חס ושלום, כי דבר זה מתועב ומשוקץ הוא ביותר, ולבסוף הוא שומע קח נא את בנך את יחידך והעלהו שם לעולה, מה היה צריך לעשות? לשלול את זה מיד, זה לא יכול להיות, אני מדמיין, אין דבר כזה, לא יתכן. מישהו אחר היה אומר זה לא אלקים שאני עבדתי אותו, לא יכול להיות.
הנה אנחנו יכולים לצייר לעצמנו סערת רוחו של אברהם אבינו ודאגת ליבו כי רבה מאד, מה יענה לאחר העקידה לכל אותם התועים אחר עבודה זרה שיראו עליו באצבע לאמור, ראו זה האיש שסותר את עצמו מתחילתו ועד סופו, ובפרט לכל האלפים ורבבות שכבר נתקבצו אליו ונתקרבו לעבודת ה' יתברך הרי יחזרו לסורם לעבודת האלילים ולכל התועבות אשר עשו, ונמצא שכל יגיעתו ועמלו מיום שעמד על דעתו ועד עכשיו לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה לשוא היתה חס ושלום, האם אפשר לומר כי זהו חפץ ה' יתברך? ואפשר מאד שכל הציווי לא בא, שימו לב, אולי כל הציווי לא בא אלא לנסות אותו אם יכשל ויקיים ולעשות מה שציווהו, אולי הנסיון זה לא לשמוע, כי מה יותר מסתבר, לשמוע או לא לשמוע? הרי הוא הטיף לא לשמוע, אז אולי הנסיון שה' אומר לו תעקוד אותו, אבל הוא מתכוון שלא תעיז לעשות את זה אבל הוא לא אומר לו, נראה אם אתה תעשה או לא תעשה, אולי זה הנסיון. וזאת באמת היתה אחת הטענות שטען לו השטן, כי השטן בא אליו בדמות אדם זקן והתלווה אליו ואל יצחק, ואמר לו דע לך כי כל ענין הציווי של והעלהו לעולה אינו אלא לנסותך להיטיבך באחריתך אם תמנע ולא תעשה כן. הנסיון הוא שתימנע, לא תעשה כן ותקבל הטבה לאחריתך או איך ה' ישבח אותך על זה שאתה לא נפלת בפח, בנסיון. ואז ידע הקב"ה כי אוהב נאמן אתה לקב"ה. ואכן אי אפשר לשום בעל שכל לחשוב להחליט אחרת ממה שאמר השטן, לכאורה השטן צודק, טענה הגיונית, הנסיון הוא לא לשמוע.
אבל אברהם עבד ה', אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא, עבד ה', קיים בעצמו מה שנאמר לו, מה נאמר לו? "התהלך לפני והיה תמים", זהו, זה הציווי הכללי וזה הנוסחה ועל פיה תלך, התהלך לפני והיה תמים. לא פנה אל רהבים ושטי כזב של שכל אנוש כשזה נגד ציווי ה' יתברך. לא עשה שום חשבון של רווח והפסד בשעת חיובו לקיים מצות בוראו, אפילו חשבון כזה שהוא נראה צודק לכבודו של המקום גם כן לא עשה כי היה ירא ונפחד לסטות גם זיז כלשהו ממה שנצטווה, ובטוח היה כי לא יעזוב ה' חסדו איתו ולא יכשילנו בדבר אשר לא כן הוא, והרי כן היה באמת, שלא ציווהו ה' לשוחטו אלא להעלותו, "והעלהו" אמר לו העלית אותו - עכשיו תוריד אותו, אני אמרתי לך לשוחטו? אני אמרתי לך והעלהו לעולה, העלית? יופי מותק, עכשיו תוריד. אז הוא סמך על זה שה' כשאומר לו משהו לא יכול לצאת דבר שהוא היפך מרצון ה', אבל אני נצטויתי, התהלך לפני והיה תמים, אני תמים, מה שה' אומר אני עושה בלי שום שאלות.
על כל פנים ידענו עכשיו טעם שעל נסיון העקידה נכתב בתורה הקדושה פרשה שלמה וארוכה על כל פרטיה, כי בזה הלך אברהם לקיים מצות ה' אפילו שהיה זה נגד שכלו הגדול, האדם הגדול בענקים, בן שלש הוא כבר הכיר את בוראו, הוא שיבש את העולם, החזיר אותם לתכלית בריאתם, שיבינו שהם לא נבראו על ידי האלילים שהם מאמינים בהם, אלא על ידי בורא יחיד ומיוחד.
אתם יודעים מה זה להלחם עם עולם שלם, לך תשכנע עכשיו מישהו באיזה דבר עכשיו, לך תשכנע בבחירות לבחור משהו אחר ממה שהשני חושב, נראה אותך, לך תשכנע בן אדם לעזוב את כל העשירות מה שיש לו ולהיות דתי ולהתחיל ללמוד מחדש, לך תשכנע אותו לעזוב את הסביבה, לא אחד, לא שתיים, עולם שלם. אברהם העברי - הוא בעבר אחד וכל העולם בעבר השני, והוא מנצח אותם, עד שקראו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, ורצו לעשות ממנו אלקים.
זוהי המדרגה העליונה שהיתה במסירות נפשו של אברהם לאלקיו, וזה מה שאמר לו המלאך לאחר מכן, "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", ירא אלקים, אתה לא פעלת על פי שכל, יראת האלקים שלך הנחתה אותך, כי אתה הלכת בתמימות עם ה', שמעת ציווי ולא סטית ממנו אפילו שזה נוגד את השכל של הבן אדם הכי טיפש, לא הכי חכם, הכי טיפש מבין שזה לא יכול להיות. אבל זה רק יראת שמים, ולא אמר לי כי אוהב אלקים אתה, המלאך לא אמר לו "עתה ידעתי כי אוהב אלקים אתה" אלא "ירא אלקים אתה" מפני שעיקר המעשה של העקידה היה בו יראה ופחד שלא להמרות את פי ה' בשום אופן שבעולם.
זה מה שאמרו ז"ל, אם יאמר לך אדם יש חכמה באומות תאמין, יש תורה באומות - אל תאמין. חכמה זו הנהגת האדם על פי שכל, והיו כאלה פילוסופים גדולים באומות כמו סוקרטס שלחם נגד עבודה זרה וחיבר ספר המידות נפלא מאד, הנהגה שלהם היתה לפי הוראת שכלם וחכמתם באשר הם אדם, אבל אם יאמר לך אדם יש תורה בגויים אל תאמין, כי הם לא ישיגו ארחות חיים על פי תורה נגד שכל אנושי בשום אופן. אם התורה תגיד משהו שהוא נגד השכל האנושי הגוי ישלול את זה, הוא לא מסוגל להבין שיש תורה, שהתורה היא מעל השכל האנושי הכי גדול שיש בעולם, הוא לא יכול לקלוט דבר כזה. הם גם לא נצטוו על זאת, אבל מה שאין כן אנחנו - בני אברהם יצחק ויעקב - לנו ניתנה התורה, תורה ציוה לנו ולא לאומות. לנו ניתנה התורה לשמור דרך עץ החיים למעלה למשכיל, לציית בדיוק למה שהתורה אומרת. זה מה שאמרו חכמים ז"ל, דרך ארץ קדמה לתורה, הבנת השכל בבריאת העולם שיש בורא ומנהיג יחיד לבירה, זה דרך ארץ, זה דבר פשוט, זה קודם לתורה, לא צריך תורה בשביל לדעת את זה. גם ענין המידות נקרא דרך ארץ, שזו הדרך של כל אדם באשר הוא אדם שיהיה לו מידות טובות. ונתן הקב"ה כח באדם שיהיה השכל שלו מורה אותו ומדריך אותו בזה, ומשום כך נענשים כל בני אדם אפילו גויים, אפילו גויים נענשים, אם הם פוגמים את עצמם בשלמות האמונה הפשוטה הזאת, שצריכים ללכת על פי הדרך ארץ קדמה לתורה על פי המידות ועל פי השכל המורה ומנהיג את האדם, כי האלקים עשה את האדם ישר, אז לכן אדם צריך להגיע לאותה מסקנה שאנחנו מגיעים, ולכן לא נזכר נסיון אור כשדים בתורה אלא בדרך רמז, כי זה ענין של דרך ארץ שקדמה לתורה, זה לא נוגע לתורה, התורה כשהיא מצוה היא מצוה ציוויים שלא משיגים אותם דוקא בשכל. לדוגמא, לא תרצח זה דבר שכלי, נכון? אז בשביל מה הקב"ה אומר בעשרת הדברות 'לא תרצח' זה מיותר, כולם יודעים מבינים על פי דרך ארץ שלא רוצחים, וגם אם תרצח - ירצחו אותך, אז למה צריך לבזבז דברה אחת? למה צריך להגיד לא תגנוב? ברור שלא גונבים, תגנוב - יגנבו לך. הקב"ה בא להודיע בעשרת הדברות, אתה לא תעשה ציווי שכלך בגלל שהשכל אומר לא תרצח ולא תגנוב, אתה לא תגנוב ולא תרצח בגלל שאני אומר לך, לא בגלל שאתה מבין. כי בגלל שאתה מבין מחר יהיה מקרה חריג אחר שאתה תגיד, פה אני מבין אחרת שצריך לרצוח, ופה אתה תגיד מצוה לגנוב, כי השכל שהחליט כך יכול להחליט כך, אבל אני אומר לך מה הכללים, ואתה גם מה שמשיג בשכל מציית למה שאני אומר לך. זה תורה. זה אין לגויים. יש להם אולי דרך ארץ, גם זה עבר להם, אבל דרך ארץ ומידות, זה דבר שיש בכל מי שיש לו צלם אלקים, כל בני האדם, אבל תורה רק לנו יש ואנחנו מחויבים על פי תורה, לכן אם ה' אומר לאברהם בעל השכל הגדול בעולם, תעקוד את בנך נגד מה שאתה אמרת ודרשת במשך עשרות שנים, 137 שנה. ואיזה בן - שודאי צריכה להיות התנגדות, בן שהובטח לו "כי ביצחק יקרא לך זרע" והוא אפילו לא מהרהר איך הקב"ה אומר לי לעשות כזאת ולא יישאר לי בן ולא יהיה לי זרע. "התהלך לפני והיה תמים", זהו, ואני בתומי אלך, זהו, ככה אברהם אבינו, זה הנסיון שאתה עומד נגד השכל בציווי האלקי ועושה מה שהאלקים אומר. הרי מה אנשים דוחים תמיד את המצוות שהם לא רוצים לעשות, בשכל, מה הם אומרים, מה פתאום, לא יכול להיות, אין דבר כזה, מה אתה מבלבל, אז אתה לא יודע ללמוד וזה לא ככה, לא יכול להיות ופפפ... מאיפה הוא דוחה? לא מהכתוב, מהשכל. יופי, כל הכבוד אתה כמו גוי, כל הכבוד. אבל לדחות תורה ששמעת אתה יכול רק עם תורה ששמעת, אבל לא עם סיפורים, לכן אדם צריך לדעת, אברהם אבינו זה הנסיון העיקרי, שאם לא היה עומד בו אז הראשונות לא היה להם ממש כי הם היו על פי שכל, זה היה נגד השכל, אז זה הנסיון הכי גדול, לכן נאמר "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וזה הענין שצריך כל אדם לדעת, להיות כנוע לתורה, ולשמוע מה שהתורה מצוה אותו, "והיה אם שמוע תשמעו", לשמוע ועוד לשמוע ועוד לשמוע ועוד לשמוע. אבל בני אדם בד"כ לא אוהבים לשמוע, כי זה מחייב, אז הוא מעדיף לא לשמוע, והוא חושב שאם הוא לא ילמד יהיה לו במה להתלות ולומר לא ידעתי, אבל זה לא עוזר כי גם בלעם אמר, חטאתי כי לא ידעתי, גם כשלא יודעים זה חטא, ושגגת תלמוד עולה זדון, אם אתה אומר אני לא אלמד וזה יהיה שגגה, זה עולה זדון, כי אתה בכוונה לא לומד, בשביל לא לדעת, כי אתה אומר יוסיף דעת יוסיף מכאוב, נכון, ועדיף לך, עדיף לך המכאוב של הידיעה מהמכאוב על העבירה.
יש לנו ממי ללמוד, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כל אחד צריך להתבונן במעשיהם של האבות ולהשתדל להתדמות להם, ולמי הם נדמו? לקב"ה. והם קיימו "ובו תדבק".
היום למדנו אחר הצהריים שאברהם אבינו לא רק שלא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, ולא שאל איך יתכן שאתה אומר לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואתה שולח אותי לעקוד את הבן, לא שאל, לא הרהר, גם לא הרהר. אתם יודעים מה קרה אחרי העקידה, "ויהי אחר הדברים האלה" היה לו הרהורי דברים, הוא אומר אוי ואבוי, אולי אני בגלל שחטאתי שלא חיתנתי את בני יצחק כדי שיוליד בנים כי הרי הוא הזרע היחידי שלי, והתעכבתי מלחתן אותו עד גיל 37 אולי בגלל זה שלחו אותי לעקידה, כאילו אם אתה לא מחתן אותו אז בשביל מה את הצריך אותו? יאלה? אתם שומעים, הוא עוד מהרהר אולי הוא לא בסדר. זה גדלותו של אברהם אבינו, זה הנסיון הגדול, ואנחנו מתבקשים לעמוד בזה גם. מה שהתורה אומרת אנחנו צריכים לקיים. מי שעושה זאת מובטח לו שהקב"ה יתהלך איתו בארצות החיים, ויטייל איתו בגן עדן, עדיף מביקורים בגיהינום. יד ביד, הקב"ה אומר אני ואתה נטייל בגן עדן, כדאי להתאמץ, אנחנו לפעמים שומעים לשכן, לפעמים שומעים לבעל הבית, לפעמים לאשה, לפעמים לבעל, שומעים לכל מיני אנשים, לאתמיד רק מה שאנחנו אומרים, לפעמים שומעים, ולמה לא שומעים לקב"ה?? מי יכול לבקש ולהבטיח ולקיים? רק אחד - הקב"ה, ומה שהוא מבטיח הוא מקיים גם אם אתה רשע וגם אם אתה טוב, כי אם הוא הבטיח טוב הוא לא חוזר בו, אפילו רשע, אם ה' הבטיח מקיים, "אני ה' לא שניתי", אני לא משתנה, אני לא בן אדם מתנחם, מתחרט, אני לא מתחרט. ה' אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, אז התורה מלאה בציוויים שהקב"ה מצוה והוא כותב גם מה השכר שמקבלים, אז איך בן אדם לא עושה מה שה' אומר?
לעומת זאת המשנה אומרת לדוגמא, שיש שלשה דברים שהורגים את הבן אדם, שלשה דברים, ומוציאים אתו מהעולם הזה ומהעולם הבא. הקנאה התאוה והכבוד, וכולם רודפים אחרי זה לצאת מהעולם. איך זה יכול להיות? אומרים לך תזהר שלא תיפול במחלה כך וכך כי אם תיפול אתה מת, אז כמה הוא צריך להתרחק ממנה, ואומרים אומרים לו שאם תאכל זה ותשתה זה ותעשה זה וזה וזה זה מה שגורם את המחלה בצורה ברורה, איך בן אדם הולך אחרי זה? ותראו כמה אנשים רודפים אחרי הכבוד, כל הבחירות, כבוד כבוד כבוד, אני אני, תבחר בי, אני אני אני אני אני אני מהבוקר עד הערב אני אני אני אני. קנאה, קטטות, מריבות, מה לא עושים. כשאתה מקנא במישהו אז אתה לא משיג את מה שיש לו, אתה רק רוצה למנוע את מה שיש לו, אבל לך לא יהיה מזה כלום, ואתה אוכל את הלב שלך, לא חבל? תאוה, אתם רואים ממה רוב האנשים מתים? מאכילה מיותרת, השמנת יתר מה גורמת לבן אדם? תאוות, אז יש אכילה ויש דברים אחרים, ואדם כל הזמן טרוד טרוד להשיג תאוותו, ואם לא - אין חייו חיים. שלשה דברים אומרת המשנה אלה היסוד של כל המחלות, של כל הצרות ושל המיתה, קנאה תאוה וכבוד וכולם רודפים אחרי זה. נו, מישהו יכול להבין את זה? וכל יום אנחנו אומרים בערבית "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" רק אומרים, כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים רק אומרים, יכול אדם לשבת וללמוד תורה בלי הפסקה, תראו גדולי ישראל עד איזה גיל מפליגים, כל הדור הזה כמעט כל גדולי ישראל הגיעו לגיל מאה, יושבים עוסקים בתורה, בשעה שאנשים רצים אחרי פיצה ושניצל וסטיק וחרית הם עוד דף ועוד דף ועוד דף ועוד גמרא ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד, כשיצאו למעלה שמה אין אוכל, אין שתיה, אין שינה, אין הליכה, אין ישיבה, שמה כמו מלאכים, מי שזוכה להגיע לגן עדן כמו מלאך דעתו דעה של נבדל של מלאך כולו שכל, והוא קולט, לא מה שפה, פה היינו מצומצמים, הגולגולת הזו סגרה עלינו, והמח לא מאפשר להכניס יותר ממחשבה אחת אחרי מחשבה, שמה - כל הדטה שיש במחשב, הכל נפתח בבת אחת, בום, ובן אדם מתחיל להבין את הכל ורואה קישורים איך היה ולמה היה ומה היה ולמה זה ולמה זה ולמה זה הכל, בינו לבין עצמו לבין אשתו לבין זה לבין חבריו לבין כל העולם כולו, כל הקשת, אתם יודעים איזה הנאה זאת, שפתאום אדם מסתדר לו והוא מבין למה היה ולמה זה... ואח"כ חידושי תורה ואח"כ עוד עומק של עומק של עומק של עומק של כל מה שהוא השיג. איזה אושר זה. ותארו לכם אחד מגיע לשמה ומחפש איפה יש שניצל, יש שניצל? אומרים לו יחובלי, אתה לא נמצא בפרדס חנה, אתה כבר למעלה, איזה שניצל? עוד מעט יעשו ממך שניצל. כי מה היה לו תאוה? לאוכל. אבל שמה אלה שלמדו תורה יש להם תאוה לעוד, אז הם יפגשו שמה את האמוראים, את התנאים, רבי שמעון, רבי מאיר, רבי יוסי, כולם, את משה רבינו, את הנביאים, את התנאים ווי ווי ווי איזה אושר, איזה מפגש, איזה מפגש. אחרים ישאלו איפה יש פה מקדונלד.
רבותי, אברהם אבינו מלמד אותנו ללכת בתמימות עם ה' ולחפש איך לקיים את ציווי ה' כמו שאמר. אומר הרמב"ם, אם אדם זכה לקיים מצוה אחת כל ימי חייו לשמה, ללא שום כוונה אחרת, ביראת שמים טהורה באהבת הבורא בשמחה ובזריזות ובכל הכללים שיש בזה, אם עשה מצוה אחת לשמה לא לצורך עצמו, לא לצורך הנאתו, לא לשם כבוד, לא לשם פרסום, לא משהו שזה כאילו מעורבב מה שהוא רוצה, היא תהיה נטו לה' נטו, זכה בה לחיי העולם הבא. אבל זה לא קל, זה לא קל. כי אדם כי הזמן חושב על האגו שלו, על עצמו הוא חושב, כל דבר הוא חושב מה יוצא לי מזה, איך יוצא לי, איך אני עושה את זה וכן הלאה. לכן התורה אומרת "והצנע לכת עם ה' אלקיך", אל תחפש לעשות פרסום ולעשות שופוני שופוני, לא, אתה עושה משהו - שיהיה בהצנע לכת עם ה' אלקיך, מספיק שהוא רואה, אם הוא רואה תדע לך המבחן הוא אצלך לא אצל הבריות, אם הבריות יגידו כל הכבוד, שום דבר, יבזו אותך שום דבר אל תתרגש, מה שקובע זה מה הוא רואה אצלך, זה הכל. זאת עיקר העבודה שיש לנו לעשות. ואידך זיל גמור.
למי שיש שאלות בבקשה. אין שאלות יפה מאד. הנה יש לו בשורה הראשונה.

ש. ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. רציתי לבקש ברכה לאבא של אשתי שהוא איש שומר תורה ומצוות, הוא מנהיג בית כנסת במושב, לאחרונה חלה אצלו בעיה רפואית ביד שמאל שלו שהיא רועדת מאד ומוציאה אותו מהריכוז, הוא מוטרד מאד מהבעיה הזאת, עד כדי כך שהוא כבר לא יכול להוציא ספר תורה, אם יש פתרון לבעיה, הצע מהרב.

הרב: להחליף לו לתפילין מהודר ושילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום שלשה חדשים ר צוף.

ש. יש משהו שאני יכול לקחת על עצמי במקומו?

הרב: לא. שיחליף תפילין מהודר מסופר ירא שמים, וילמד שעתיים תורה כל יום בתענית דיבור בשעתיים במשך שלשה חדשים רצוף.

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא. מה השם שלו?

ש. אהרן בן ציפורה ארגי

הרב: אהרן בן ציפורה ארגי ה' ירפא אותו ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

ש. אמן.

הרב: כן שאלה. הכל ברור נכון, ברוך ה' אחרי ששומעים על אברהם אבינו דברים כאלה מה יש לשאול, צריך רק ללמוד, ללמוד מה לעשות.
אז כל שנותר לי זה לברך אתכם, מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה, ואלה שצופים בנו, ואלה שיצפו בנו, שיזכו לכל מילי דמיטב בריאות והצלחה וישועה וזיווגים הגונים וזרע חי וקיים ופרנסה טובה ובריאות שלמה ואיתנה וס"ד והעיקר העיקרים תשובה שלמה וללכת עם ה' בתמימות תמיד אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנ אמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
קדיש.