קרית עקרון - יום כפור ההכנה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת, חבר הכנסת חזקי.

מה זה עוד פעם שני עצמי?

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחה וברכה לחיים שמשון בן סימה,

לאשתו ובנווהו שיזכו לגמר חתימה טובה, לבריאות איתנה, לחוכמה, לעשירות וחיים ארוכים.

בריאות איתנה ושמחת חיים ליאיר בן שרה ולעליזה בת סימה.

נועם בן רן יזכה ובמשפחתו להיכתב ולהחתם בספרן של צדיקים.

ברכות לרב בצלאל דוד מארגן הערב להצלחה ובריאות, על כל הפעילות לעבודתו יתברך.

לעילוי נשמת תורה העיקרי,

עם אבי מורי יחיא זכריה בן עווד ועם אירותי רומיה בן צלם, מנוחתם עדן.

מה היתה תחילתו של רבי עקיבא?

אמרו,

בן 40 שנה היה ולא למד כלום.

פעם אחת

הלך על פי הבאר.

אמר,

מי חקק אבן זו?

אמרו לו, עקיבא,

אי אתה יודע האבנים שחקו מים?

מיד נשא רבי עקיבא קל וחומר,

ומה רך פסל את הקשה?

דברי תורה שקשים כברזל,

על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי.

אז רבי עקיבא היה עם הארץ גמור שלא למד כלום עד גיל 40. אז לכולם יש צ'אנס.

ופעם אחת הלך על פי הבאר וראה

שהמים חקקו באבן.

אז הוא אמר, מי חקק אבן זו?

אמרו לו, אתה לא יודע שהאבנים שחקו מים?

שהמים שוחקים

את האבן?

כשנופלת טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, זה חוקק בתוך האבן.

מייד נשא רבי עקיבא קל וחומר ואמר,

ומר אך פסל הקשה מים שהם רקים פסלו פיסול את הקשה, את הסלע,

דברי תורה שהם קשים כברזל

על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי.

והדבר הוא בלתי מובן.

אם רבי עקיבא

היה כל כך משתוקק להשכיל וללמוד למה דווקא קל וחומר שהוא ראה

מה רך פסל הקשה הביא אותו להיות רבי עקיבא שאנחנו מכירים.

למה הוא צריך משלים?

למה הוא צריך קל וחומר?

אתה רוצה ללמוד?

תלמד.

אבל מה הוא אמר?

הוא אמר, דברי תורה שהם קשים כברזל,

אז הם על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי.

זאת אומרת, יש פה משהו טמון

שבלי זה הוא לא יכול היה ללמוד תורה.

מה שהוא ראה שמה,

זה היה חסר לו, ובלעדיו הוא לא יכול היה ללמוד תורה.

עכשיו, אם נבין שהתורה היא דבר שדומה לכל חוכמה בעולם,

כמו הנדסה, מתמטיקה, אסטרונומיה וכו',

שכל אדם יכול לבוא אליה בלי שום הכנה,

בלי שום בירור.

כל בן אדם יכול ללמוד את החוכמות האלה.

תתחזק עוד יותר הקושייה.

למה הוא המתין עד לקל וחומר?

כמו כן,

אם נביט על התורה שהיא כמו מלאכת אמנות,

שלא מסתכלים על הפועל, אלא מסתכלים על הפעולה.

לדוגמה, אם אתה מזמין אינסטלטור,

אז זה לא מעניין אותנו אם הוא אינסטלטור יש לו מידות טובות, הוא בחור טוב,

או שהוא לא בחור טוב.

העיקר זה אם הוא עשה את העבודה טוב או לא טוב. מה אכפת לנו מי הפועל שפעל?

העיקר, התוצאה נתקבלה או לא?

אם נסתכל על התורה שזה ככה,

העיקר זה ללמוד ולדעת ולהבין וזה הכול,

או שזה לא ככה.

אבל אם זה ככה,

אז בעצם מה מנע

מרבי עקיבא ללמוד תורה? לא היה צריך שום הקדמות.

לא צריך קל וחומר, לא צריך להגיד,

ומה רך פסלת קשה,

דברי תורה שהם קשים כאן ברזל,

על אחת כמה וכמה שהם יחקקו את לבי.

מה אכפת לנו? תלמד ותדע.

מה צריך לחקוק את הלב שלך? מה יש שם לחקוק?

אומנם האמת היא

שלא המדרש עיקר אלא המעשה. לא הלימוד עצמו רק כלימוד הוא העיקר.

העיקר זה המעשה היוצא מהלימוד.

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

אם זה לא מביא לידי מעשה, גם שכר לימוד אתה לא מקבל.

בתורה זה לא ידיעות.

זה לא לרכוש ידיעות.

זה להפוך להיות איש תורה.

התורה אמורה להפך אותך להיות בן תורה.

כשאתה והתורה זה אחד.

כשרואים אותך,

רואים תורה.

כשרואים איך אתה מתנהג, לומדים את השולחן הערוך.

זה לא חוכמה.

כמובן שיש בה את כל החוכמות, אבל זה לא חוכמה.

לא המטרה ללמוד חוכמה.

התורה והאדם חד הוא.

התורה צריכה להכשיר את האדם שכל הפעולות שלו שווה בשווה עם התורה,

בלי נטייה ימינה ושמאלה.

עד שאם נכתוב את הפעולות שעשית היום,

כתבנו תורה,

כי כל מה שעשית זה היה תורה.

ככה צריך לחיות.

אדם שחי על פי התורה הוא ממש תורה חיה.

את כל הכתוב בתורה הוא לקח לחיים,

מסדר את עצמו,

מחליף את מידותיו,

כמו שהתורה דורשת ממנו,

והוא ביד התורה כחומר ביד היוצר.

לא מספיק לקיחת החוכמה של התורה לבד.

התורה לא ניתנה בשביל חידוד

אלא יש תביעה גדולה יותר ויותר ומוכרחת

שאנחנו נהפוך להיות תורה.

כשאדם ילמד תורה על מנת להגיע לזה,

התורה תתאחד בו, תתעצם עם נפשו,

לא יסתור את עצמו כמו שהתורה, אין דבר שסותר אותה,

אבל אם ייקח רק את החוכמה

והוא יהיה מין אחר וחוכמתו מין אחר,

תהפוך לו החוכמה לסם המוות.

כמו שאמר הגאון על הפסוק, יערוב כמטר לקחי,

כעניין התורה לנפש, כעניין המטר לארץ,

שהמטר בארץ מצמיח בדיוק לפי הזרעים שיש.

אם הזרעים חיתים, חיתים.

בסמים, בסמים.

קוצים, קוצים.

מה מצמיח המטר? מה שיש באדמה.

מה תצמיח התורה? מה שיש בליבו של אדם.

אם יש לו רצונות ותאוות ודברים רעים ונטיות ומידות מקולקלות,

כשהתורה תיכנס בו, היא תצמיח בדיוק את זה, וזה יתפתח לו יותר, והוא ייקח מהתורה רק מה שמתאים למידות ולתאוות שלו,

וייטה לדרך רעה עם התורה,

וישתמש גם בפסוקים.

לכן כתוב, צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם, באותם דברי תורה.

זה קורה וזה קורה.

אכול ושתו כי מחר נמות.

אומר הצדיק,

אכול ושתו תורה כי מחר נמות. מה ניקח לעולם הבא?

רשע אומר, אכול ושתו,

סלוף וחלבה.

למה?

הוא אומר, כי מחר נמות, לא יהיה לנו יותר שווייה ולא כלום.

אז עכשיו זה הזמן לאכול.

אז כל אחד קורא את הפסוק,

וכל אחד לפי נטייתו לוקח אותו לאן שהוא רוצה.

אז לכן צריך להבין

שאם לא מתעצמים עם התורה ומתאחדים איתה,

זה יכול להיות שם המוות.

אם אדם מבקש מהתורה רק שרצונו יתמלא,

הוא בא עם רצון מוקדם לתורה,

על הרצון שלו לא רוצה לוותר,

והוא מחפש בתורה הצדקה לדרך שלו.

אם הוא בא ככה,

אז מן התורה עוד יצמח לו הרצון עוד יותר,

ויפעל עליו שהרצון שלו יתרחב ויתעמק עוד יותר.

אבל אצל מי שמבקש לתקן את מידותיו,

התורה נעשית לו סם חיים,

והוא ייבנה ממנה.

ובהכרח

צריך אדם לרדוף אחרי המעשה, להינצל מסכנת סם המוות.

ואפילו אם יבקש אדם את המעשה,

גם שם צריך להיזהר

שאם ייטול רק את הפעולה

והיא לא תכשיר את הפועל,

אז ייתכן שהמעשה גם ייהפך לסם המוות.

זה לא דומה לחוכמת הרפואה,

שלא אכפת לנו אם הרופא מקיים

את דברי הרפואה.

רופא יכול להגיד לך, אסור לעשן, והוא מחזיק סיגריה.

זה לא מפריע שהוא יגיד לך מה נכון לעשות,

הוא ייתן לך מה שנכון,

אבל הוא לא ישתנה.

זה לא סותר.

אבל בתורה זה ודאי סותר. אם התורה לא פעלה על הפועל את פעולתה,

אז זה לא תורה.

אם לא רואים שהתורה השפיעה עליו,

הוא לא למד כלום.

עכשיו ברור מה קרה עם רבי עקיבא.

רבי עקיבא, כשראה את התורה,

אפילו כשהוא היה עם הארץ

ולא למד 40 שנה,

הוא הבין שהתורה זה לא רק החוכמה,

לדעת, להבין, להשכיל. זה לא אוניברסיטה.

זה לא לומדים באוניברסיטת בר-מינן.

זה לא רק לחיובים של מצוות.

הוא ראה כי העיקר, מה שהתורה דורשת הוא

שהאדם בעצמו יהיה תורה חיה.

זה הוא הבין.

שהתורה דורשת מהאדם להיות שלם במידותיו.

שהאדם יהיה מופשט מנגיעותיו.

שלא ירצה רק את רצון ה' בלבד.

שלא ירצה רק את רצון ה' בלבד.

שלא ירצה רק את רצון ה' בלבד. הכוונה שכן ירצה.

הוא מצא בעצמו איך שמידותיו נוטים להמרות את הבורא.

אז למה הוא לא התחיל?

כי כשהוא רצה להתחיל הוא ראה שהמידות שלו מפריעות לו והן נוטות למרידה בבורא. לא לעשות כל מה שכתוב.

לא האמין שהוא יכול לעשות כל מה שכתוב.

ממילא הוא הבין שצריך לעשות רק את רצון הבורא, ולזה הוא לא היה מוכשר. הוא אמר, אני לא אוכל להיות כזה.

והוא לא רצה להיות מאלה שרוצים לקרב את התורה לפי רוחם, ומסרבים לבטל את דעתם

מפני דעת התורה.

הוא גם לא רצה,

הוא רצה לקחת את התורה עם פשרות וחשבונות רבים

עם טעמים ואמתלאות ותירוצים להכשיר את דרכיו בהם.

הוא היה חודר בדעתו שייתכן לו שעל ידי זה שילמד תורה הוא ירד עוד מטה מטה

עד שתעשה לו סמה מוות חס ושלום כי הוא יכשיר את דרכו הרעה על פי תורה.

לכן

הוא הבין שהוא לא יכול ללמוד תורה.

זה היה עד גיל 40. כל ימיו היתה לו מלחמה חזקה

אם לבחור את התורה או לא.

אם יבחר,

ואולי תתהפך,

זה סמה מוות.

ואם הוא לא יבחר, ממילא סמה מוות.

אבל אם הוא יבחר

ללכת בדרך התורה,

הוא מסופק אם הוא יכול,

כי התורה רוצה שהוא יברר את המידות שלו ויתקן אותן לפי רוחה,

עד שהוא יהיה אדם כזה שהוא בעצמו תורה בלי שום פשרות וחשבונות, בלי שום נגיעה כלל.

שהוא יהיה מוכן ומזומן לעשות כל מה שהתורה תדרוש ממנו.

כל זה קרה עד שהוא בא אצל האבן

ושאל מי חקק את האבן הזו.

אמרו לו רבי עקיבא, עקיבא הוא היה נקרא אז,

אמרו לו אבנים שחקו מים.

מה, אתה לא יודע שיש כוח ביד הטיפה

לשחוק את האבן?

את האבנים שחקו מים.

מיד הוא עשה קל וחומר בעצמו.

מה רך פסל את הקשה?

רך פסל את הקשה.

אז דברי תורה,

מזה אני יכול ללמוד.

שהם יכולים לחקוק את הלב שלו, של רבי עקיבא.

אמנם זה יהיה לאט לאט טיפה ועוד טיפה,

טיפה ועוד טיפה, טיפה ועוד טיפה עד שזה חוקק את הסלע.

אבל גם אם אתה תלמד תורה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, ותיתן

לטיפה לפעול את פעולתה,

ממילא אתה תשתנה עד שתהפוך להיות תורה.

והרעיה,

שהוא הלך ולמד שתים עשרה שנה רצוף

ועזב את אשתו בהסכמתה,

וכשחזר ושמע רשע שאמר לה,

איזה בעל יש לך שעזב אותך ככה בלי לכתוב מכתב, בלי כלום,

ושמע אותה אומרת, אם היה שומע לי, היה הולך עוד שתים עשרה שנה,

הוא שמע, לא נכנס להגיד שלום, והסתובב עוד שתים עשרה שנה.

זאת אומרת, ההשתוקקות שלו לתורה, וההבנה

שאפילו להפסיק להגיד שלום עליכם,

זה נזק

שאין כדוגמתו.

כי זה לא דומה ללמוד שתים עשרה שנה,

ועוד שתים עשרה שנה,

עם הפסקה של שלום עליכם, לעשרים וארבע שנה רצוף.

שמעתם נזע בנהוגיה?

והוא נהיה

תורה ממש.

הוא זכה יותר ממשה רבנו.

משה רבנו זכה רק לארבעים ותשעה שערים,

והוא לחמישים שערים של חוכמה.

זה רבי עקיבא שהתחיל בגיל ארבעים,

מעם הארץ גמור.

אז הייתה לו נקודת אמת.

הוא לא נכנס לדבר אם הוא יודע שזה יגרום לו עוד יותר נזק.

אבל כשהוא הבין שאפשר שזה לא יגרום נזק,

למרות שהמידות שלו לא היו מתוקנות,

אז הוא החליט ללכת על כל הקופה, מה שנקרא,

ויצא לנו רבי עקיבא, רבן של כל ישראל.

עוד דבר,

כתוב כשהייתה בצורת

ועשו תעניות והתפללו,

אז רבי אלי עזר הגדול, ריבו שעבר לפני התיבה, לא גרם שירדו גשמים.

אבל כשעבר לפני התיבה, רבי עקיבא, ירדו גשמים.

והגמרא שואלת איך זה יכול להיות?

הגמרא מתרצת

שרבי אליעזר לא מעביר על מידותיו,

ורבי עקיבא מעביר על מידותיו.

זאת אומרת, קודם כל למדנו שרבי עקיבא תיקן את מידותיו עד כדי שהיה מעביר על המידות שלו.

דהיינו,

גם במקום שעל פי דין היה מותר לו להקפיד על מישהו שעשה משהו כנגדו,

הוא העביר על מידותיו.

זאת אומרת, הוא תיקן את המידות שלו.

אז אם אתה מעביר על המידות שלך, אומר הקב' גם אני מעביר על מידותיי.

על פי דין לא הייתי צריך להביא גשמים לעם ישראל בגלל מצבם הרוחני,

לכן עשיתי בצורת.

אבל אם יעמוד לפניי בן אדם

שיתפלל ויבקש ממני והוא בעצמו מעביר על מידותיו,

אז גם אני אהיה מחויב להעביר על מידותיי.

ולכן נענה לתפילתו של רבי עקיבא ולא רבי אליעזר.

ואיך יכול להיות שרבי אליעזר הגדול,

ריבו של רבי עקיבא,

לא מעביר על מידותיו? איך זה יכול להיות?

אלא הוא לא היה צריך בכלל להעביר על המידות.

הוא גדל עם מידות טובות.

הוא גדל בביתו.

הוא לא צריך להעביר על מידותיו. כל המידות שלו היו מתוקנות.

אז לא היה לו בחינה של מעביר על מידותיו.

צריך אחד דווקא שמעביר,

דהיינו שמצד המידה שלו הוא רוצה לעלוב,

לפגוע, להחזיר, לנקום, לנטור וכו',

והוא לא עושה את זה, מתגבר ומעביר על המידות.

או, כזה צריך בשביל שהשם יעביר על מידותיו.

אבל מכל מקום יצא לנו שהוא תיקן את מידותיו.

ויש גם מעשה מרבי עקיבא שהוא עבד

שלוש שנים

ולא קיבל שכר,

ובא לחזור לביתו וביקש שכר.

ואמר לו בעל הבית, אין לי.

אמר לו, תן לי כסף. אמר לו, אין לי.

אמר לו, תן לי מהתבואה שיש לך. אמר, אין לי.

אמר לו, תן לי כרים וכסתות.

תן לי משהו, כל דבר אין לי.

מה אין לי? והוא רואה שיש לו.

הוא אומר, אין לי.

והלך ולימד עליו זכות.

לימים בא אצלו ושילם לו את כל החוב והכול בתוספת.

ושאל אותו,

תגיד לי את האמת, מה חשבת עליי כשאמרתי לך ככה וככה וככה שאין לי?

אמר, חשבתי, אולי נדרת הכל לשמיים.

אז אין לך.

אמר לו, האמת ככה היה.

מכל מקום, אז רואים שבן אדם עובד חודש ולא משלמים לו, עושה בלאגן.

שלוש שנים הוא עבד ולא קיבל פרוטה, והוא רואה בעיניים שבעל הבית עשיר, הכול יש מה שהוא שואל ממנו, תן לי.

הוא לא נותן והוא מלמד עליו זכות. איפה יש כאלה אנשים?

אז זה נקרא שהוא תיקן את מידותיו.

הוא למד תורה לשמה והשתנה והפך להיות התורה.

אבל 40 שנה, כשהוא לא האמין

שהוא יוכל להשתנות,

אז הוא לא התחיל.

אבל מרגע שהוא ראה את המשל

עם המים והסלע והקל וחומר שהוא עשה,

אז הוא היה יכול להתחיל

ולשנות את עצמו והגיע לשלמות המדרגה

שרבי עקיבא ידועה לנו.

מכל מקום למדנו עכשיו.

יערוף כמטר לקחי תזלקת טל אמרתי.

התורה היא יורדת על האדם כמו טל.

ומה שיש באדמה זה מה שמצמיח.

אבל בשביל שזה יצמיח דברים טובים מהאדם,

שלא יהיה מקנטר,

שלא יגס רוח,

שלא ישתמש בתורה לפגוע באנשים,

בשביל זה הוא צריך להכשיר את הלב שלו שהמידות שמה יהיו טובות.

וזה רק אם הוא ילמד את התורה לשמה, מה שהיא אומרת הוא מדריכה, הוא בטל ומבוטל לתורה. התורה אומרת לא? לא.

לא לכעוס?

לא לכעוס.

לא לנקום?

לא לנקום.

לא לטור?

לא תטור.

לאהוב את השני?

ואהבת רעך כמוך.

לא תקום ולא תטור את בני עמך.

לא תשנא את אחיך בלבביך.

נתון תיתן, פתוח תפתח, ענק תעניק.

התורה אומרת בדיוק מה אתה צריך להיות.

אם אתה נשמע לתורה בדיוק, אתה בן תורה אמיתי.

רואים שאתה תורה מהלכת,

ואם יכתבו את מעשיך, דיבוריך וכו',

כאילו כתבו את השולחן ערוך.

ככה צריך להגיע אדם שלומד תורה נשמע.

זה לא יחידי סגולה.

זה כל אחד ואחת מאיתנו מחויבים להיות על פי התורה בדיוק,

ודנים אותנו לפי הקריטריון של התורה בלבד. אין שום קריטריון אחר. אתה לא יכול להגיד,

אני בחור טוב, אני זה נכון, אני בכמה דברים,

אבל בסך הכל אני בחור טוב, אין דבר כזה.

בחור טוב אתה צריך להיות,

בחורה טובה צריכה להיות.

אבל צריך לקיים גם את כל המצוות בדקדוק מלא.

אז צריך ללמוד תורה,

צריך לקיים את התורה,

צריך לבטל את רצוננו מפני השם יתברך,

צריך לעשות את רצונו בשמחה,

ושלא יהיה שום דבר שאנחנו עושים נגד מה שכתוב בתורה.

לפי הקריטריון הזה,

דנו אותנו בראש השנה ויחתמו אותנו מחר.

עכשיו, תבדקו אם אתם יודעים בכלל מה התורה אומרת,

ואם אתם עושים מה שהיא אומרת,

ואם אתם יכולים להגיד, תסתכל עליי ותלמד תורה.

הבנתם?

נראה לכם מחודש, לא?

כאילו מפתיע.

אבל זה לא פשוט מה שאמרתי?

וכי אפשר אחרת?

כשהתורה תהיה לחוד, מה זה ספר עצות?

זה לא ספר עצות, זה תורת חיים.

כי הם חיינו ואורך ימינו,

ובהם נהגה יומם ולילה.

זאת אומרת, אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

ללמוד,

ולא רק ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות.

זה המצוות לא תעשה, ומצוות תעשה.

ולקיים,

מה לקיים? את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

ככה אנחנו אומרים כל הזמן, לא?

כל תפילה.

אז אם לא שמתם לב לזה,

אז זה מה שאמרתם.

וזה מה שצריך לעשות.

ואז יישארו אותך, תשמע, אתה מדבר ולא מבין מה אתה מדבר.

זה כמו האחד אומר, תן לי מנה פלאפל, מגישים לו את המנה,

והוא אומר עוד פעם, תן לי מנה פלאפל.

אומר, הנה, היא לפניך. הוא אומר, לא, לא, תן לי מנה פלאפל.

הוא אומר, אבל הנה זה לפניך.

אני ביקשתי מנה פלאפל.

הוא אומר, ומה זה?

מה, אתה לא שומע? אני רוצה מנה פלאפל.

מה יגידו על זה? חובלי, לא?

אה?

יש לזה הגדרה רפואית, לא?

בן אדם אומר לקדוש ברוך הוא,

ותן חלקנו בתורתך.

והוא אומר לו, אני רוצה ללמוד ולמד, לשמור ולמד. הוא אומר, נו, הנה, קח, הספרים לידך, תתחיל, לפתח את הספר, תתחיל.

הוא אומר לו, לא, לא, ללמוד ולמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דבר. הוא אומר, טוב, פתח את הספר, תתחיל.

הנה, הספר. לא,

ללמוד ולמד, לשמור, לעשות, לקיים.

יש לזה איזו הגדרה רפואית, אני חושב, לא?

בקיצור,

אנחנו עוד לא התחלנו, כמו שאומרים.

צריך להבין מה אנחנו מדברים ולהתחיל לעשות ברצינות.

כי כשנגיע, לא פה הביום הדין, פה זה עוד,

יש הנחות קצת, נותנים לנו עוד צ'אנס.

אבל כשנגיע לעולם האמת,

שם פותחים לנו את התורה ואומרים לנו, זה קיימת?

זה קיימת?

זה קיימת?

מה קיימת? ספר. איפה? מה? מה עשית? לא חד פעמי. מה עשית?

קיימת או לא?

מה נענה?

זה מעייפות, אני מבין.

לא נורא. אבל אם אתם אוהבים את הקדוש ברוך הוא,

אתם תקבלו את מה שאני אמרתי באהבה.

כי מה יש לנו יותר טוב מאשר

לעשות את רצון הבורא יתברך. אנחנו כל כך מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיעשה את רצוננו.

יש לנו כל כך הרבה רצונות,

יש לנו הרבה תקוות, יש לנו גם דמיונות.

אנחנו רוצים הרבה. ובוא נגיד שכל מה שאנחנו רוצים זה דברים טובים שהתורה מסכימה.

מה אנחנו רוצים ורוצים ורוצים ורוצים?

שאלה אחת יש לקדוש ברוך הוא, ומה שאני רוצה אתה עושה?

מה נענה לו?

כל מה שאני רוצה אתה עושה? אתה בכלל יודע מה אני רוצה?

קראת מה אני רוצה?

אתה עושה מה שאני רוצה?

אם אתה עושה מה שאני רוצה, ודאי שאני אעשה את רצונך.

אבל אתה לא עושה את רצוני.

למה שאני אעשה את רצונך?

הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, בשעה שרציתי, לא רצית.

בשעה שאתה רוצה, אני לא רוצה.

יבא ביי.

אפילו למשה רבנו הוא אמר,

כשאני רציתי, אתה לא רצית.

עכשיו שאתה רוצה, אני לא רוצה.

אז מה יגיד לנו הקדוש ברוך הוא? כשאני רוצה, אתם לא רוצים. אז מה אתם רוצים ממני?

שאני אמלא את רצונכם בלי שתמלאו את רצוני?

צריך להיות לפחות הדדי, לא?

הציבור אומר

שאם אתה נותן, אתה מקבל.

אבל אם אתה לא נותן, אתה לא מקבל, נכון?

אז אם אתה לא נותן לקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה לקבל?

על מה אתה רוצה לקבל? למה שתקבל?

בשביל שתמשיך לא לעשות את רצונו עם מה שתקבל?

אז יש הזדמנות.

יש הזדמנות למי שרוצה באמת. מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא באמת,

ומי שרוצה לא להתבייש אחר כך להיפגש,

ושהוא ישאל אותנו כמה שאלות שאנחנו אומרים בתפילה עוד משהו, שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד.

שלא נבוש

ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד.

אנחנו רק אומרים,

איך לא נבוש?

איך לא ניכלם?

ואיך לא ניכשל אם לא למדנו ולא מקיימים?

אז איך אתה אומר כזה דבר?

ובימים האלה חזרנו מספר פעמים ואמרנו לקדוש ברוך הוא שאנחנו רוצים לחיות למענך.

למענך אלוהים חיים.

נו, הוא נתן לנו חיים עוד שנה ועוד שנה, ואמרנו לו זה למענך.

זה לא למעננו, למענך.

נו,

וכל מה שאתה עושה מהבוקר עד שאתה הולך לישון זה למענך?

מותר לשקר?

מותר לשקר בראש השנה? מותר לשקר ביום כיפורים?

מותר לשקר בכלל?

מותר לשקר את הקדוש ברוך הוא? זה עוזר אם משקרים?

זה רק מרגיז, לא?

אחד מבקש מכם הלוואה.

תן לי אלף שקלים,

אתה נותן לו.

עובר הזמן, מה עם ההלוואה? אתה מחזיר?

כן.

מתי? כבר.

בינתיים הוא מבקש עוד הלוואה, 2,000 שקל.

אתה נותן לו.

מה עם האלף?

כבר, כבר.

מה עם האלפיים? עוד מעט.

כשנגמור את הראשון, נשנם את השני.

אחרי כמה זמן הוא מבקש 3,000 שקל.

נותן לו.

מה עם האלף?

כבר אמרתי לך, כבר אני אתן לך.

הוא אומר לו, אבל כבר עבר, כבר, כבר, כבר, כבר עבר.

ומה עם האלפיים?

אמרתי לך, לא?

אפשר לקבל עוד 4,000. תגיד לי, זה לא חצוף?

ואדם מבקש מהקדוש ברוך הוא חיים.

של מה?

למענך.

טוב, נתתי לך. אתה מחזיר?

כבר.

כבר.

עוברת עוד שנה.

למענך.

אלוהים חיים. רק למענך.

ואתה תחזיר, נכון?

כן. מים של שנה שעברה שאתה חייב.

כבר, כבר.

מתי כבר?

כבר עברו 20 שנה,

30 שנה.

כל שנה אתה אומר לי, כבר, כבר, כבר.

עוד מעט אתה שייבה, אין לך שיניים,

הרגליים רועדות,

אתה כבר בית אבות. ואתה עוד אומר לי, כבר, כבר, כבר, כבר.

וממשיך לבקש.

עוד שנה.

למענך.

ופעם, זה רק למענך.

יש לזה הגדרה רפואית, לא?

מחריט כרוני.

אני שמח שאתם צוחקים, זה אומר שאתם מבינים את המצב שלכם.

לא, זה חשוב מאוד, כי אם מישהו מודע לפחות לחולי,

אז יש סיכוי שהוא יתרפא.

אבל יש כאלה שלא מבינים בכלל שהם חולים.

מכל מקום עדיין יש לנו סיכוי עד מחר

לשנות כיוון ולהחליט, אבא,

אני אוהב אותך באמת, והפעם אני אוכיח גם את אהבתי לך,

ותראה איך אני משתנה ומתחיל ללכת לפי השולחן ערוך,

לקיים מה שאתה מבקש, וללמוד ספרי מוסר, לתקן את מידותיי.

ואתה תראה, אבא, הפעם שאני לא אהיה כמו שנה שעברה.

אני לא אגיד לך כבר, כבר.

אתה תראה ממש בפועל

שאני מקיים.

נו, מי מוכן מכם לקבל על עצמו לעשות מה שאמרתי עכשיו?

המחלה מושרשת.

זה מה שעשיתם עד עכשיו.

וגם מה שאמרת, אסור לשקר זה שקר.

כי שקרן שאומר שאסור לשקר, אין לך שקר יותר גדול.

זה כמו גנב שאומר אסור לגנוב, באמצע הגנבה.

אז אין פה מישהו שמוכן לחזור בתשובה. אז מה אתם תגידו לקדוש ברוך הוא בחר רק שאני אבין?

מה תגידו לו?

תראו איך אתם מובכים.

זה אני,

ואני עם חיוך אומר לכם, אני גם לא אעניש אתכם.

אבל כשתגיעו לבורא עולם, והוא לא יחייך.

והוא יהיה רציני וישאר אתכם ברצינות.

כתוב, כשיוסף אמר לאחיו,

אחרי 22 שנה שהם חשבו שהם לא עשו כלום,

כשהוא אמר להם, אני יוסף?

פרחה נשמתם מהפחד

שואו, כל החיים היו טעות.

טעינו, מכרנו, טעינו,

ואחינו מולך במצרים,

בדיוק כמו שהוא אמר בחלומותיו,

והם טענו, המלוך תמלוך עלינו, אם השול תמשול בנו.

והנה התקיימו החלומות, וזה אמת, והוא צדיק, ואנחנו טעינו ושגינו,

ומכרנו אותו, ורצינו להרוג אותו, והכול, וואו, וואו, וואו, אתם יודעים מה זה?

פרחה נשמתם.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויגיד שתי מילים,

אני אדוני,

יא ביי ביי, פתאום בן אדם יתפוס שכל העולם שלו יש שקר אחד גמור.

אני לא מדבר על החילונים, על החרדים.

שקר גמור.

אתם יודעים איזה פחד זה?

כשאדם עומד מול האמת?

עכשיו, הוא לא טעה בדבר, הוא לא שגה בדבר.

הוא לא הזיד בדבר,

אלא כל מסכת חייו הייתה בלוף אחד גדול.

ועכשיו הוא צריך לשלם על כל דבר. מה יהיה?

ואפשר לשנות את זה מפה,

אם אוהבים את הקדוש ברוך הוא.

פשוט מחליטים להיות כמו הספר.

צדיקים.

בצדיקות.

אז אין עדיין מישהו או מישהי שמתכוונים להשתנות לפי הקריטריונים של הקדוש ברוך הוא, נכון?

יש או אין?

את מוכנה אמיתי?

אשרייך, הנה יש אישה, והנה יש עוד שלושה פה מהגברים.

והנה רביעי, ברוך השם.

ברוך השם, ארבעה ואחד. יפה.

קודם כל, זו התקדמות.

יש שמחה לקדוש ברוך הוא, ודאי גדולה,

שארבעה מהילדים שלו ניצלו,

ובת אחת ניצלה.

יפה מאוד. אז ביום הדין, אם כוונתכם אמיתית,

אתם עוברים אותו.

עכשיו, מה שיישאר לכם זה לקיים.

אין עוד מישהו שרוצה לעבור על בטוח ולא לבוש ולהיכלם. הנה עוד שתי נשים. יפה.

הנה ארבע. יפה. ארבע וארבע. יפה.

הנה חמישה גברים. אמיתי. חמישה גברים.

חמישה גברים בארבע נשים. יפה מאוד.

השתבח הבורא. זה לא יאומן כי יסופר. אני ממש מופתע שתדעו לכם.

חמישה גברים.

וארבע נשים.

יש פה בעל שלא הצביעה, שאשתו כן הצביעה.

אז מה אשתו תהיה בגן עדן? מאיפה הוא יהיה?

מי עוד

שמוכן לבוא לפני הקדוש ברוך הוא באמת?

לא, לא צריך.

כן.

לא נעמי לדעת. אני רוצה, נו. אני לא יודע מה יהיה בעתיד.

מה הפירוש שאתה לא יודע? אתה קובע את העתיד. רק אתה קובע את העתיד.

מה זה בגיל שלו זה הכי קל.

אז הוא ישמע שיעורים. הוא ישמע או בהקלטות או שישמע בבית כנסת או בבית המדרש.

אז מצוין.

אבל לקיים כל מה שכתוב בתורה בדיוק ומידות טובות

ולא לכעוס ולא לרעים אנשים ולא להתקוטט.

מצוין. אז אתה על הכיפאק, אתה ישר לגן עדן. מצוין.

אז אתה ישר לגן עדן, אם אתה ככה.

זה לא בעיה. מה? זה לא בעיה. זה אתה אומר.

זה ברור, אבל אתה מכיר את עצמך כמו שאתה מכיר. אבל אתה צריך לבדוק לפי ה...

בטח, רק בעזרתו.

בשביל זה הוא שלח אותי לפה הערב.

בקיצור, אם אתה מקבל על עצמך להיות על פי הקריטריון של התורה, כל מה שאתה לומד ויודע אתה מקיים,

זה מצוין.

לא דורשים ממך מה שלא כתוב, רק מה שכתוב.

מה שאני מסוגל אני עושה. לא, אתה הכול מסוגל.

הכול אתה מסוגל. לא, יש דברים ש... אין דבר שאתה לא מסוגל.

מה אתה לא מסוגל?

דברים קשה לי ש... מה?

אני לא מבין גמרא, לא מבין. אז אמרתי, אתה תשמע.

אני הולך לשיעורים. מצוין.

זה שאתה לא מבין, אתה לא אשם.

זה שאתה לא מבין, אתה לא אשם. גם אם לא מבינים ולומדים, מקבלים שכר, וזה 100%. אני עשיתי הרבה גמילות חסידים. לא להגיד את העבר. עכשיו מדברים על העתיד.

עכשיו אני לפני ארבע-חמש שנים באתי להרצאה שלך בגדרה,

אם אתה זוכר.

אז היה שם מישהו חולה,

חולה קשה, ואני לקחתי על עצמי ציצית בשביל שיהיה...

בריא. בריא. וקמו אחריו עוד ארבע. וקמו כולם אחריי.

ברוך השם. ואני מאז עם הציצית.

ברוך השם.

לא מוריד אותה, לא תנו... ברוך השם, הנה אתה מקיים מה שאתה שומע ועוזר. ככה תמשיך. בסדר, יש המשך עוד.

כן.

עכשיו אני חולה בסרטן הריאות.

כן.

עכשיו אני חולה,

ואני מבקש מהציבור שיקחו עליהם ציצית לבריאות שלי, ואתה תברך אותי גם. זה בשמחה רבה. אבל העיקר שאתה מקיים את כל מה שכתוב בתור הפיקס. בעזרת השם אני אקיים הכול. בסדר. תכף נטפל בעניין שלך בעוד דקות ספורות. תודה. מי עוד לוקח על עצמו, בעזרת השם, ללכת בדרכי התורה, כמו שהסברנו פה הערב,

שיחתם לחיים טובים ובשלום בספרן של צדיקים גמורים. הנה עוד אישה. נפלא מאוד.

אז יש לנו כבר כמה, אתם זוכרים?

כמה?

לא נכון.

שש נשים ושישה גברים.

עכשיו, מי עוד?

יופי אשרייך. הנה עוד אישה.

שבע ועוד גבר.

יפה מאוד. שבעה ושבעה.

הנה עוד גבר. שמונה גברים ושבע נשים.

זהו, הנשים מסתפקות.

תוכלו לעמוד לפני השם ולהגיד לו, הכול בסדר.

תעביר דף.

מה תגידו לו? אל תשאל שאלות.

כדאי לכם. כדאי לכם.

תאהבו את הקדוש ברוך הוא. יחזיר לכם אהבה בכפלי כפליים. מה שאתם יכולים לתת לשם

זה אפס אפסים ממה שהוא יכול לתת לכם.

כדאי להשקיע. הוא אומר, פיתחו לי פתח.

כי חודו של מחט ואני אפתח לכם פתח שנכנסים בו עגלות וקרוניות.

זה אומר שפי מיליונים אני אחזיר לכם.

על כל חודו של מחט שאתם פותחים לי,

ככה אני אכניס לכם.

זה כמו אדם שיושב באפלה,

הוא פותח שלב בתריס,

והקדוש ברוך הוא מכניס לו את כל השמש לבפנים.

ייתן לך מרכך לעיניים.

ותראה את השמש בתלת מימד.

כן, עוד מי רוצה, בעזרת השם יתברך,

לפני שאני אתן גם מי שברך?

יש עוד מי שרוצה?

מילים זה מילים. כבר אמרת אותן בסידור. עכשיו אנחנו מדברים רציני.

בטח שזה רציני. אתה משתנה. לא, לא, לא, לא. אתה משתנה, זה אומר,

אין.

בקיצור, אתה לא צריך תיקון. אתה דוגמה, ממך ילמדו.

מתוק אתה לא משתנה.

אתה לא משתנה. המידות צריכות...

לא הגיוני?

בהחלט.

כן? אם אני מחליט לסתום את הפה...

עכשיו בתחנית דיבור, אני אסתום אותו אפילו שאני רוצה לדבר כל הזמן.

למה זמני? אני יכול להחליט שכל החיים אני לא אדבר.

גם אתה יכול.

אני אקיים.

מה שאני מחליט אני מקיים. מה שהחלטתי עד היום קיימתי.

וכל דבר שאני מחליט

אני מקיים.

אתה תהיה, למה לא?

התורה מחייבת אותי ואותך. אם היא לא הייתה מחייבת אותי, לא הייתי מחליט כלום.

אני חייב לבנות בית כנסת?

לא חייב.

החלטתי שאני רוצה לבנות, בניתי תוך חמישה חודשים.

אבל

אתה צריך להחליט.

אם לא תחליט, לא תקיים כלום. חייב להחליט.

אתה לא רוצה...

לא, אני רוצה שאתה תחליט שאתה תהיה סבלני,

כי אין לך סבלנות.

אתה לא נותן גבור משפט, אתה נכנס לדברים של השני.

אתה רואה עוד פעם עשית את זה?

ראית עוד פעם עשית את זה?

ראית עוד פעם אתה עושה את זה?

אתה רואה עוד פעם שאתה דוחף?

סבלנות זה מידת החכמים.

ואדם חושב שהוא החליט. אתה לא החלטת. אם היית מחליט,

אז לפחות היית מתאמץ, וברגע של קושי יכול להיות ששם נכשלת פעם.

אבל רואים שבעצם אתה עובר את המשוכות מדי פעם, ולפעמים יכול להיות שאתה עדיין לא שלם בזה. נו, זה בסדר,

זה בדרך.

אבל אם כבר מההתחלה אתה אומר, לא, זה ייקח זמן, זה עשר שנים, זה שלוש מאות שנה,

זה ככה, אין.

לא, אתה חכמים. עזוב את החכמים עכשיו, אתה מדבר איתי.

אני אומר לך, תחליט וצא לדרך.

אני מחליט. זהו.

מהיום תהיה סבלני.

לא, לא, בסדר. אתה יושב עליך, יצר הרע ודיו עושה לך כל הזמן.

תענה, תענה לו, תגיד, תגיד, תגיד.

לא נותן לך מנוחה אפילו.

אתה חייב להכיר אותו. אם לא תלמד שער ייחוד המעשה של רבנו בחייה, לא תכיר אותו.

הוא ישתמש בך, ייתן לך דברי תורה להסביר, יביא לך את כל החכמים שאמרו,

ותשתמש בהם, כמו שלמדנו קודם.

במקום להתקן,

לומר למה הקלקול מחויב.

לא, אני רוצה להגיד לך, לא מקדש קצת, ואני אומר שפרעה,

כשהוא מבקש את השם, הוא היה נהנה מזה, אז אני נהנה לדבר איתו.

עם מי אתה נהנה לדבר?

נו, מאה אחוז.

אתה רוצה, אני אתן לך לדבר חופשי, דבר. יאללה.

תודה, מוטי.

אתה אוהב את השם, אבל גם.

ואתה רוצה לדבר איתו.

אז דבר איתו, תגיד לו, אבא,

אני רוצה לתקן את המידות מהערב.

מהערב, זה גם שלו.

זה בסדר, מהערב.

אתה תהיה סבלני?

אתה יודע מה זה אומר?

לא.

אתה תיתן לאנשים לגמור לדבר,

כל מה שהם רוצים להגיד,

ואחר כך תשאל, אפשר להגיד.

יאללה, ביי, איזה תיקון זה, כן.

ואחרי זה אתה תגיד.

ואז אם הם ירצו לדבר, תגיד להם בבקשה.

אני אתקבל עליו.

אוה,

בעזרת השם יתברך, אשרה, ושתצליח.

עוד מי רוצה לקבל על עצמו?

הנה עוד יהודי שם מאשריך, אז יש לנו שמונה גברים ושבע נשים,

עוד בחורה יפה מאוד,

שמונה ושמונה ושמונה ושמונה.

מי עוד?

יהיה מניין ומניין, אתם חושבים?

לפחות עשרה גברים ועשר נשים שיעברו את יום הכיפורים כמו שצריך?

איפה עוד?

הנה עוד אישה אשרייך,

תשע נשים,

שמונה גברים.

מי רוצה לעשות נחת רוע לקדוש ברוך הוא להיות כמו שהוא רוצה להיות סמל ודוגמה,

שולחן ערוך מהלך?

תדעו לכם שזה אושר שאין כדוגמתו.

אתה יודע שמה שאתה עושה זה רצון הבורא.

אין יותר טוב מזה.

עוד אישה ושני גברים יהיו פה?

מי שחושב שהוא לא מתחייב הוא בחור רציני

כי הוא לא לוקח התחייבות

במקום שהוא לא בטוח שהוא יוכל,

זה הארצת היצר.

כי אם אדם לא מתחייב

אז אין סיכוי שהוא יהיה כזה.

ואם הוא לא מתחייב אז ודאי שהוא לא יעשה.

למה עדיף? עדיף כן. עדיף לתת צ'אנס לעצמו מאשר עדיף לא.

למה אנשים קונים הגרלה?

הוא אומר, אני בטוח שאני לא ארוויח, אבל לפחות יש לי סיכוי. אם אני לא אקנה, ודאי לא ארוויח.

הנה עוד אחד, ברוך השם,

אליך כיוונתי בדיוק.

יש לנו תשעה ותשע.

הנה עוד אחת, השטרייך,

עשר נשים.

איפה הגבר העשירי?

אתם לא יודעים איזה רעש יש בשמיים מקריית עקרון עכשיו.

לא, זה לא צחוק.

אתם אפילו לא מבינים.

אני כלול או לא? לא, אתה לא כלול.

למה אתם לא מראים אותו?

נו, מה קרה? אתם יושנים.

הבן אדם מדבר, לא רואים אותו במסך.

לא ידעו מי דיבר.

כן,

עוד גבר אחד.

הנה יש, ברוך השם,

עשרה גברים ועשר נשים.

נסגור את הרשימה.

הנה עוד אישה, אשרייך, ברגע האחרון.

הנה עוד אישה, יפה, 12 נשים,

עשרה גברים. אתם בחולשה, אני רואה.

הגברים בחולשה.

הנה הילדים הקטנים המתוקים.

תראה אותם, תראה אותם, חבר.

תצביעו.

יפה מאוד.

אה, בגלל שהמצלמה אז עוד שניים הצביעו.

זה יפה מאוד.

כן,

יש עוד.

מי ישבר על חבותינו הקדושים, אברהם, יסחוג יעגו, ושבו אהרן, דודו ושלמה, ובכל הגילות הקדושות והפוארות.

הוא יבורך את כל הגאול הקדוש הם, ונשיהם, ובניהם, ותלמידיהם, וכל השלום לעם.

הקדוש ברוך הוא יעזור שכל מי שהרים את אצבעו על מנת באמת להשתנות כמו שלמדנו,

שהשם יעזרעו על דבר כבוד שמו, אמן.

ויחתם

ויחתיכתם בספרן

של צדיקים גמורים לחיים טובים לאלתר.

ושתהיה לכם שנה טובה ומבורכת,

וסייעתא דשמיא,

ושתהיו דוגמה לרבים,

ושתוכחו שזה אפשרי.

ואם רבי עקיבא התחיל מגיל 40, כשלא למד כלום, ואתם לפניו, כבר התחלתם מזמן,

והוא נהיה רבן של כל ישראל,

סימן שרק הרצון החזק שלו גרם לו להגיע לאן שהגיעו.

אם רצונכם חזק,

כן ואמיתי,

אתם תגיעו לדרגות שלא העליתם בימי חייכם.

בהצלחה.

למי שיש שאלה, בבקשה, ואני תכף אטפל בו, תכף, זה גם.

כן, הלאה.

שאלה.

תן לה בחורה.

כבוד הרב,

במה אפשר להשתנות?

אם אני צנועה עושה שומרת שבת?

לא הבנתי, עם מה?

מה אני צריכה להשתנות?

אם אני צנועה שומרת שבת?

כל המידות שלך מתוקנות?

את לא כועסת אף פעם?

את סבלנית?

את לא מקפידה על כלום?

את צלחנית?

את ותרנית?

וחוץ ממידות, מה? אין לך גאווה?

יש לך ענווה?

זה חלק מהמידות. תקריא ספר אורחות צדיקים,

שם תדעי מה המידות הרעות ומה המתוקנות.

שם תכירי את עצמך,

תראי מה כתוב שיש באך שהוא טוב ולא טוב

ותתקני לפי זה.

רגע, ורק מידי. רגע, אני אסביר.

כי הבעל שלי גם לא טוב. היות והמידות

זה הבסיס שעליו מקיימים את התורה,

אז אם המידות לא מתוקנות,

גם התורה שיוצאת מהם היא לא מתוקנת.

אז המידות לפני התורה, כאילו? נכון, הן התשתית.

לכל קיום התורה והמצוות. דוגמה,

אם אדם קיים מצוות מתוך גאווה,

אז הוא מאבד את המצוות,

כי זה הולך לסטרה אחרה.

אדם צריך לעשות מצוות

לא על מנת להתגאות.

מותר לשמוח שעושים מצוות.

מותר שיגבה ליבו בדרכי השם שעובד השם,

אבל לא לעשות לשם גאווה.

זאת אומרת, אדם עושה מצוות לעיני אנשים, לדוגמה.

וכשהוא לעיני אנשים הוא מדקדק יותר, שישימו לב.

אבל כשהוא בנפרד בבית,

אז הוא מחפף.

זה נקרא שהבן אדם עושה מצוות בשביל רושם,

לא בשביל השם.

זו דוגמה.

אבל אם המידה מתוקנת

והוא לא עושה בשביל גאווה, אז הוא עושה על צד האמת.

אז חייב להיות שהמידות יהיו מתוקנות.

ואיך אני יודעת שהמידות שלי? אחרי שתקראי את הספר, את תראי אם את מקיימת.

ואם תראי שאת מקיימת, אז הכול מצוין.

שלא לכעוס עליה.

מה?

שלא לכעוס עליה.

יכול להיות שאתה כועס עליה בגלל המידות שלך, לא שלה.

אבל מכל מקום,

כשתלמדי את זה, ולא רק את כולנו,

אז נוכל להבין באמת סוף סוף

מה התורה מחייבת אותנו, באיזה מידות מוכשרות.

עכשיו במצוות, אם את רוצה לדעת מה את חסרה, מה את לא יודעת,

אם רוצים מהר

לדעת קודם כל, לדעת

מלמעלה כמו שאומרים,

זה לקרוא ספר קיצור שולחן ערוך.

אז לומדים את כל הדינים,

לא בפרטי הפרטים ובדקדוקיהם לגמרי, אבל קודם כל מקבלים את המושגים,

יודעים.

זה בכלל אסור, לא ידענו בכלל.

זה מותר, זה צריך, זה נחוץ, וכן הלאה.

אם לא לומדים, לא יודעים.

אז צריך ללמוד קיצור שולחן ערוך,

קודם כל בריצה. ככה נתחלתי

עם קיצור שולחן ערוך,

וככה המשכתי.

ומידות.

שני הדברים האלה מוכרחים בשביל לרוץ בחומר, להכיר, לדעת ולקיים.

ואם אני מתפללת ולא הולך לי כאילו אני רוצה, אבל

כאילו משהו מונע ממני, אני...

יצר רע מוני עמך. זה בגלל המידות.

את תזהי את זה.

את תזהי את זה לפי הספר אורחות צדיקים,

ואת תראי איזה מידה מפריעה לך.

נגיד אם את קצרת רוח,

אין סבלנות, כן?

או שאת רוצה לקבל תוצאות, מהר.

אין לך זמן לחכות עד ש...

אז זה מקצר בעבודת השם.

כי בן אדם מתחיל להגיד, מה יצא לי אם אני אעשה ככה ואני אעשה ככה? מה זה משנה?

זה ככה.

היצר הרע עם המידה שלו לא נותן לו להתיישב, לעשות דבר כמו שצריך.

כל אישה יודעת שיש זמן לשים את העוגה בתנור.

אם מוצאים לפני, בצק. אם מוצאים אחרי, גחלים.

צריך בזמן.

אז לכל דבר יש זמן.

גם מצוות צריך לעשות אותן בזמן, מתי שצריך, למשך הזמן שצריך,

איך שצריך.

אז זה לא יצא שרוף, ולא יצא עדיין נע.

ככה צריך לעשות. אבל אם לא לומדים, לא יודעים.

בסדר? אפשר ברכה.

בשמחה שתזכי

להיות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה.

כן.

שם בסוף,

ליד הקיר.

מה עושים, כבוד הרב, שהלב רוצה להרים את היד כמו שמקודם, אבל הראש יודע שאחרי יום כיפור אני כבר אחזור למה שהייתי ואחזור להיות כמו שאני עכשיו. זה סימן שההחלטה שלך היא לא החלטה אמיצה סופית.

אה, כי כשאני מחליט אז אני מחליט עד הסוף. אבל אני יודע שהראש... אני שואל אותך שאלה.

אומר לך השופט,

אתה תחזור למה שאתה היית או לא?

והוא אומר לך,

אם אתה תחזור עוד פעם למה שהיית,

אני אכניס אותך למאסר עולם.

פעם אחת עוד אני נותן לך צ'אנס,

שתגיד שאתה יותר לא חוזר ותעמוד בזה.

אם לא תעמוד בזה, תקשיב טוב.

אני אשים עליך מעקב, אני אשים עליך בלשים,

אני אתפוס אותך, אני מתכוון לתפוס אותך.

אם תעשה משהו ממה שאתה

התחייבת שלא תעשה,

אני אכניס אותך למאסר עולם.

אם אתה שומע איום כזה,

אתה תוכל לעמוד או לא תעמוד?

אני אנסה להיות יותר מתוחכם.

לא יעזור לך.

כי על הקדוש ברוך הוא,

אבל על הקדוש ברוך הוא אתה לא יכול להיות מתוחכם,

אתה יכול להיות על שופט.

אבל שופט כל הארץ הוא השופט של השופטים גם.

זאת אומרת,

אומר הקדוש ברוך הוא, אם לא תקבל על עצמך,

יש עליך מעקבים, יש לך תיקים אצלי, מזוודות, קרונות,

הכול מוכן ליום הדין.

אני נותן לך צ'אנס שתחזור בתשובה ואני אמחק לך את הכול.

אתה לא רוצה, אין בעיה, תמשיך, תאסוף עוד,

אבל אתה תגיע אליי.

שום תירוץ שתגיד לא יתקבל.

אני רוצה, רוצה, לא יכול, זה לא מעניין.

אתה חייב.

שום עבריין לא יכול להגיד,

אני, האצבע שלי קלה על ההדק.

מה אני אעשה? נולדתי ככה.

אין דבר כזה.

אין שום בן-אדם שהחוק יגיד לו,

אתה פטור.

אין דבר כזה.

רק אם אתה שותה,

אם אתה לא בהכרה, שותה,

אתה פטור מהמצוות.

אבל אם אתה לא שותה,

אז אתה חייב בכל המצוות.

אז קשה לי, וככה נולדתי, וככה סבתא שלי גם הייתה, וככה אכלנו בבית, זה לא מעניין את אף אחד.

דבר אחד,

אתה רוצה באמת או לא רוצה?

תירוצים, השם שמע כבר מכולם, מיליארדים.

אבל אף אחד לא יכול עם תירוץ לבוא ולהגיד לקדוש ברוך הוא, תמחק את התורה, כי התירוץ שלי מוצלח.

יש לי תירוץ מוצלח.

זה כמו שאתה יודע שאסור לעשות,

נגיד, אסור לגנוב.

נכון. אבל אתה לא רוצה לגנוב, אתה גונב בגלל שאתה צריך לחיות.

כן. אבל אסור לגנוב. נכון. אתה יודע שאסור לגנוב. למה אתה לא לגנוב? אתה יודע, אסור לגנוב ומותר למות.

אז אם אין אוכל אפשר למות,

ואתה לא עושה עבירה.

אבל בינתיים שום גנב לא מת ושום בן-אדם לא מת,

ואפשר לחיות גם בלי לגנוב.

אפשר לבקש.

אפשר ללכת לבית תמחוי.

אפשר ללכת לאולם חתונות,

אפשר אפילו לאכול מפחים,

אבל אסור לגנוב.

אסור לגנוב.

כמו שאסור לרצוח.

גניבה זה לא פחות מרצח.

לא פחות.

יש אנשים שגנבו להם מהבית והם קיבלו התקף לב.

זה רצח.

יש אנשים שחרב להם עולמם. יש כאלה שהפסידו שידוכים

בגלל שגנבו את הנדוניה.

אדם לא רואה את השלכות המעשים שלו.

אין שום תירוץ. מה שהתורה אומרת, אסור, אסור. התורה אומרת, אם תמצא 100 מיליון דולר ברחוב בשבת, אסור להרים.

אז זה כאילו בשבילך שאין פה

כסף. יש פה מדוזות.

כשהתורה אומרת לא, לא. כשהיא אומרת כן, כן.

אתה לא אומר לי רק לשם. אם לא תגיד לא, לא אמרת לא, לא לי.

לא אמרת לא, והוא יגיד, נתתי לך צ'אנס, שלחתי לך מישהו שיסביר לך. אתה לא רוצה, לא צריך, לא קרה כלום.

גם בשנה שעברה לא רצית.

גם לפני שנתיים לא רצית.

אין בעיה.

התיקים מתעבים.

יגיע היום, תגיע אלי.

זה שאני לא יודע איך להסביר את זה. מה יש להסביר?

זה שאני רוצה, אני יודע שאני רוצה. זה שזה הדרך, אתה לא רוצה. אל תשלה את עצמך. אתה לא רוצה. זה שאני יודע שזה הדרך? אני יודע שזה הדרך. אל תשלה את עצמך, אתה לא רוצה. אם היו אומרים לך עכשיו

שאם תהיה צדיק, בכל יום שאתה צדיק אתה מקבל 10,000 דולר,

וכל יום אתה תקבל יותר תוספת ב-1,000 דולר,

אתה תהיה צדיק עד היום האחרון. אתה לא תצא מבית-המדרש

אפילו ליהנות מהכסף.

אבל אין לך סיבה כאילו שישתלם לך, שתראה שמשתלם לך להיות צדיק,

כי יותר קל לך לחיות בסבבה, מה שבא לך.

ככה התרגלת.

אתה אפילו לא יודע כמה צדיק, שמח, מאושר,

רגוע, שלם,

טוב לו הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. אין לך מושג, אין לאנשים מושג.

אם היה להם מושג,

לא היו עוזבים את השם רגע.

רגע לא עוזבים אותו.

מהמחשבה?

לא היה יוצא רגע.

כמו שאדם אוהב אישה והיא לא יוצאת לו מהמחשבה,

כל הזמן חושב מה היא עושה, מה היא זה, מה זה, מצלצל הלאה ואיזה,

כל הזמן ככה, שוגה באהבתו של הקדוש ברוך הוא.

איך מתחילים בקטנה כמו שאומרים? מחליטים.

ההחלטה... תיקח לך עכשיו לעבוד נגיד על מידה אחת.

תגיד זה,

אני משתנה לגמרי.

גמרנו. זה, לא תמצא אותי יותר,

נכשל בזה.

וזו העבודה שלך שתתקן אחת ותצליח בה, תצליח את כולם.

את כולם אתה תצליח,

כי סוף-סוף תראה שאתה מסוגל.

יצר הרע אומר לנו, אני לא יכול, אני לא מסוגל.

גם יצר הרע עבד על רבי עקיבא,

40 שנה הוא הרוויח עליו.

הוא גם שילם עליהם.

יש אומרים שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

זה בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר, כך עלתה לי במחשבה, כך זה 40. כך.

זה עלה לי במחשבה.

40 שנה שהוא היה עם הארץ, הוא שילם על זה.

זאת אומרת,

מה שאתה אומר, או מה שאחרים אומרים,

לא יכול, לא ידעתי, זה לא הולך, זה לא נעלם.

צריך לתקן את זה.

תראה, התורה נתן הקדוש ברוך הוא בשביל שתהיה לנו רק הצלחה.

אין בתורה שום מכשול.

רק הצלחה.

מי שעושה מה שספר ההצלחות הזה אומר,

הוא רק מצליח בעולם הזה ובעולם הבא, אבל בתנאי שהוא מקיים הכול.

הבעיה היא שאנשים לא מקיימים את הכול.

הוא אומר, הנה אני עושה, ואני לא אעוזב, אני אעוזב, והנה אעוזב ועזב.

לא, אתה לא עושה הכול.

אם היית עושה הכול, אין בעולם סיבה שהקב' ברוך הוא ייתן לך אחרת ממה שהוא הבטיח, כי הוא לא משקר עלילה.

אני השם לא שניתי.

לא איש מייחזב.

הקב' ברוך הוא לא מכזב.

ואני מעיד,

בדברים שעשיתי כרצון הבורא,

הקב' ברוך הוא שילם לי

בכפלי-כפליים לאין שיעור.

לאין שיעור

ועל המקום,

ולא תמתין ונראה.

אז אני מקבל על עצמי לקחת רק מה ששלי.

את?

לקחת רק מה ששלי.

את מה, אבל?

ישר.

בעזרת השם.

מה השם שלך?

אביחי.

איך? אביחי.

אביחי בן?

ציפורה.

ציפורה. השם יזכה אותך ללך ישר, באורחות השם יתברך,

והשם יסייע אותך,

ושלא תיפול בשום דבר עבירה,

ותזכה לעשות מצוות ולהיות דוגמה לאחרים ולהשפיע על החבר'ה ללכת בדרכך.

תהיה בריא.

אני אתן לך כבר ציצית וכיפה?

ציצית אולי, אבל כיפה עוד לא. ציצית, בבקשה. בוא.

תודה רבה.

אמרתי, אבל כיפה בשביל הברכה, לא בשביל ה...

מה אכפת לך שיגידו עליך שחקן?

תגיד להם, אדוני, משלמים הרבה כסף לשחקנים בקאמרי.

יופי.

שהחיינו.

אמן. הציצית הזאת תשמור עליך.

בעזרת השם אשריך ואשרחלקך.

תשמור את זה בכיס.

אם תרצה לברך, משהו זה שאין לך.

מי רוצה עוד ציציות לרפואת?

בוא.

בוא.

מי עוד?

לרפואת יצחק ושמחה. אמן.

בוא.

נברך שהחיינו כך.

יש לי עוד שתי ציציות למי שרוצה.

תברך שים עליך.

ברוך שהחיינו.

יש עוד שני יהודים שרוצים ציצית? אם לא, אני אתן לנשים.

לא, אני מתכוון מטפחות.

ברוך אתה. ברוך אתה. אדון.

אתה לא יודע שם השם.

ברוך. שם השם. ברוך אתה זה מה, זה מה?

מלך העולם.

מלך העולם.

שהחיינו וקיימנו והגיענו

בזמן הזה.

אמן.

נשים שרוצות כיסוי ראש, בבקשה.

תשאיר, תשאיר.

אמר חתימה דבה לכולם. אמן.

כן.

אני אתן תכף לכולם. רגע, עכשיו בואו,

בואו, בואו, בואו.

בואו נעשה לרפואת היהודי שלנו.

אני רוצה להגיד משהו.

מה?

לכבוד אבי, להגיד משהו שהוא חזר לו. תן לו, תן לו.

אבי,

שיהיה בריא,

הוא חזר בעקבותי,

וכל מה שאמרתי לו הוא קיבל. כי הוא ממש זרם אתי.

אין דבר.

ממש הוא קיבל ישר וחזור בתשובה.

הוא אומר לי, מאז שהוא חלה, הוא אמר לי,

הוא אומר לי, אתה יודע מה הכי קשה לי?

לא שאני יכול סתם.

בגלל שעשיתי חסדים והוא חילק ירקות והוא בחר את הירקות והפירות הכי טובים,

וחילק אותם

לאנשים פשוטים,

זה שהשם יחזיר לי, שהוא יהיה בריא.

בשביל לעשות את החסדים, זה העיקר שלו,

לחזור לאוטו ולחלק ירקות ופירות לאברכים ולאנשים.

הוא קיבל את המחלה בריאות והוא חי גם עם ריאה אחת שקשה לו ללכת,

ובעזרת השם שם הוא מרפא לו את

המחלה ואת הריאה.

בעזר השם. אבל אף פעם לא לבקש מהקדוש-ברוך-הוא לעשות בזכות כך וכך. אחרים הגיעו, לא, הוא רוצה לחזור לעשות בזכות. שמעתי, שמעתי. אני מלמד אתכם עכשיו לא לבקש אף פעם בזכות,

כי הקדוש-ברוך-הוא תולה בזכות אחרים. לא בזכות.

הוא רוצה לחזור לעשות חסדים. שכחת שאתה תלמד סבלנות?

שכחת?

אחמד.

הוא הבין.

כן, אבל אני לא הבנתי. אבל עוד פעם אתה ממשיך.

לא, לא הבנתי.

כבוד הרב.

אוקיי.

אתה תמתין עד שאני אסיים תמיד ואחר כך. לא.

בקיצור,

לא מבקשים אף פעם שבזכות הפירות והירקות שחילקתי,

שאני אוכל להמשיך לזה וכו'. לא מבקשים.

מבקשים מאוצר מתנות חינם.

זה ברור. לנו לא מגיע שום דבר.

כל מה שעשינו זה אפס לעומת מה שאנחנו חייבים.

אז מה אנחנו באים ומבקשים בזכות מה שעשינו?

תמיד לבקש מאוצר מתנות חינם של הקדוש-ברוך-הוא. יש לו אוצר שקוראים לו מתנות חינם.

זהו.

אז עכשיו אני אבקש מהקהל, מי שמוכן לעזור

ערב יום הכיפורים ליהודי, שירפא מהמחלה הקשה

ויהיה בריא בעזרת השם,

אז לקבל על עצמו ללמוד שתי הלכות כל יום במשך חודש.

זה הכול.

מוכנים?

מי שמוכן, שירים את היד.

מאמץ קל. זה לוקח חמש דקות.

חמש דקות.

יופי. בעזרת השם.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן דודי ושלמה וכל הקהילות הקדושות והתורות. הוא יברך את השם הטוב.

יצחק בן שמחה. יצחק בן שמחה, שם ישלח לך רפואה שלמה וישועה קרובה, מאוצר מתנות חינם,

מהרה ויבטל את הגזירה ויעתיק אותה לאסד, נשיא סוריה.

תהיה בריא.

גמר חתימה טובה. עוד מישהו?

שאלה אחרונה,

ויש סליחות אצלנו בבית-הכנסת החדש שפתחנו, קהילות פאז הראשון,

כולם מוזמנים, אפשר להגיע מכל הארץ, עד השעה 1230. שם יהיה גם פייטן שיעביר את הסליחות. זה יהיה גם בשידור ישיר באינטרנט שופר.tv.

איזה רחוב? רחוב מתתיהו-10 בני-ברק. תבואו, תראו בית-כנסת שלא ראיתם בימי חייכם.

כן, גם לנשים יש אזהרה.

כן.

שאלה?

שלום, כבוד הרב.

יש לי שאלה. קודם כל אני רוצה להגיד שבאמת

עשיתי את החזרה בתשובה שלי בארצות הברית וחזרתי לארץ,

אני ואשתי והילדים, לפני שלושה וחצי שבועות.

אחרי גלות של בן שמונה, אני שמונה ואשתי 12 שנה

והחלטנו שאנחנו חוזרים לארץ

משתי סיבות, הסיבה הראשונה בגלל המשפחה

שיהיה טוב לילדים כי רציתי שהילדים, לא היה לנו שם אף אחד

פשוט הגעתי לנקודה תמוצה כזאת שלא שווה כלום, כל החומריות שיש שם וכל העוצמה שיש להם שם

וכל ה...

אתה יודע, אובמה. אין להם שום עוצמה, זה נמר של נייר. כן, זה שקר אחד גדול, זה סתם, זה מסך שעומד מולנו, שאין לנו...

אז אחת השאלות שלי זה באמת בקשר הרצון,

כי אחד הדברים שלמדתי בגלות

הוא עניין של מידות,

כי כשאתה חי בארץ אתה נמצא במין

בועה כזאת שבעצם מעוורת או מחשיכה לך בעצם את המסך של הראייה, שדה הראייה שלך,

וזה גם משפיע על המידה שלך באיזשהו אופן מסוים, בגלל שאני רואה שהרבה אנשים בארץ,

אחרי שאתה חוזר מגלות

ואתה לא חווית את זה כל כך הרבה זמן,

אתה רואה שהעם שלנו יש בו עניין של אמונה ויש בו עניין של רצונות,

אבל מה שחסר בשביל התיקון האחרון זה עניין של מידות,

ואני מרגיש את זה כל יום, כל יום אני חושב שאני צריך להתמודד ורץ, ופה במיוחד בעניין של תורה ומצוות.

והשאלה הזאת, מה זה מתחברת לי למה שדיברת עכשיו, בדיוק הבאת עד רבי עקיבא,

שעניין של רצון.

יש לי רצונות מאוד מאוד גדולים

באמת

להתחבר ולעשות את עבודת השם,

ובאמת לקחת על עצמי עניין של לימוד, ובאמת אני כל הזמן אומר לעצמי,

לא רק כשאני אומר על זה, כל הזמן מחשבה,

זה אני יודע שאני צריך לעשות את זה,

ויש לי רצון לעשות את זה,

אבל אז פתאום הרצון משתנה. למה?

בגלל,

כמו שאמרת קודם, הרצונות הפיזיים,

שזה עניין גם של שלום בית,

וגם עניין הרצון של האשה.

עכשיו, זה נשמע בתור תירוץ,

אבל אני חושב שבתקופה של רבי עקיבא, ושל כל הגדולים, והראשונים, והאחרונים,

באמת, בתקופה הזאת,

לא היה להם הרבה דברים חומריים שיכולים להיתפס בהם, שכן, כן היו דברים חומריים, היה כסף, והיה בתים, והיה אוכל, ואני בטוח שהיה אוכל גם כמו שצריך,

אבל העניין של הרצון של רבי עקיבא היה רצון כל כך גדול,

ואני חושב שהיתה לו את הדרך הסלולה הזאת היותר-קלה להגיע לרצון הזה,

בגלל שלא היתה שם חומריות כמו שיש לנו בתקופה של היום.

כי היום, בדור שלנו, שזה הדור האחרון,

יש עניין כל כך גדול של חומריות, שאתה רואה שמסביב אנשים פשוט לא יכולים, יש להם רצונות,

אבל המחשבה שלהם היא לא עומדת בקצב הזה, הכל רץ כל כך מהר,

והרצון רץ יותר מהר, וזה כמו משחק של חתול והרבך, שאני מנסה לתפוס את זה, ואז פתאום אני מאבד את כל העניין, ואני מבין שזה בא מה...

רבי נחמן אומר, המדמה היא העצר הרע,

שכל הזמן מנסה לדמות, אבל העניין שלו באמת הוא הרצון,

הרצון האמיתי הזה,

שאני,

לפעמים זה באמת משתנה לי, ואני לא מצליח לתפוס את הנקודה הזאת,

אני אגיד לך מה הבעיה.

כל זמן שאתה לא מבטל את הרצון שלך,

גם לא יתקיים בשלמות הרצון השני שלך להידבק בשם.

כל זמן שאתה משאיר עדיין רצונות שלך

שלא ויתרת עליהם,

אז יהיה לך קשה, זה הניגוש.

אבל אם אתה מבטל את רצונותיך מפני השם, לי אין רצון, אתה אומר לי, אני לא רוצה כלום,

רוצה רק מה השם רוצה.

מה הוא רוצה, אני עושה.

זהו.

אין לי כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

אז לא יהיה שום מתנגד.

אבל כשיש לאדם שני רצונות שנפגשים, הרצון החזק יכריע,

ומה שיהיה יותר חזק באותו רגע, הוא יגרום.

אז לכן צריך לבטל רצונות שלך.

לי אין רצון, יש לי רק מה שהשם רוצה.

ולכן, כשאנחנו קמים, כבר אומרים, מודה אני לפניך, מלך חיים קיים.

וברכות השחר, ותפילה,

וברכת המזון, ודברי תורה,

ואחר כך לימוד לגברים,

ולהיות תפוס במצוות, ולעשות חסדים,

וכל הזמן זה השולחן ארוך איתך.

איך שאתה זז, השולחן ארוך איתך.

לי אין רצון.

בא לי עכשיו ללכת לשם, בא לי עכשיו לקנות זה, בא לי עכשיו ללכת למסעדה, בא לי עכשיו זה, בא לי, אין ליבה, אין, אין כלום, לא בא כלום.

מה שיכול לבוא זה רק

מה שהשולחן ארוך אומר, לעשות עוד חסד, לעשות עוד מצוות, לעשות זה,

לעזור בבית, לעזור כאן,

דברים רק שהתורה אומרת שזה מצווה, וצריך, וזה טוב.

ויש מספיק מזה להיות באושר.

מספיק, מספיק, מספיק.

תראה, כבודו, מבחינה,

מבחינה חומרית, אני חושב, באמת, אני מרגיש,

במיוחד בתקופה האחרונה, שבאמת אין לי רצונות לחומריות בכלל,

באמת,

ממש לא לכסף ולא ל...

וגם אשתי יודעת את זה, והיא קצת כועסת עלי תמיד כשאני אומר את זה,

אבל זה נורמלי.

אבל באמת לחומריות, אין לי שמחה מזה, אני לא נהנה מזה. זאת אומרת, אני לוקח את זה כמובן מאליו,

אבל מצד שני, הרצון האמיתי שיש לי,

חוץ מהרצון של ללמוד תורה, זה לשמח את אשתי כל הזמן. עכשיו, מה הבעיה שלי?

הבעיה שלי, שאני רק אומר את זה ולא עושה את זה במעשים,

ואני יודע את זה. אבל, עוד פעם, זה גם עניין של מחשבה,

אני אומר את זה, יש לי את הרצון,

רצון, רצון, אבל אני לא מגיע לנקודה הזאת.

איך אני יכול לדעת מה הרצון שלי שאני לא מוכן לוותר עליו?

תראה מה מתנגש. רצית עכשיו לשמח את אשתך,

וזה לא יוצא לפועל. תחשוב רגע, מה גורם לי כרגע שאני לא מבצע את מה שרציתי?

מה גורם לי עכשיו? מי יתעתר את זה?

עצלות?

מה, נגישות?

מה?

משהו עוצר.

אני רוצה לקנות לאשתי עכשיו זר פרחים.

נו, למה אני לא קונה?

מרימים טלפון עכשיו לחנות, אומרים, שלום, נא לשלוח לכתובת כך וכך. שלום, גמרתי את זה עכשיו.

עכשיו גמרתי את זה.

אומרים לי, אני אגיד, כן, אני רוצה,

ואני אתן לזה, אתה מבין, להיות מוזנח ומושכח.

שלום על ישראל.

יצא להתלבש עליהם ודברים אחרים. אז הוא אגיד, רציתי לקנות לך, אוי, שכחתי.

על המקום מבצעים.

על המקום.

מי קנה לאשתו זר 250 שקל לכבוד יום כיפור?

אף אחד.

קמצנים.

נראה, צמחו אותם, נראה.

יש סיכוי שימחרו לכם על כל העוונות בשביל זר.

יום כיפור זה במבצע, נכון?

כן, זה מבצע.

עזב אותך מהשטויות אתה. מה זה, פרעים?

תקנה, תקנה, שחרר, שחרר.

15 שקל, היא תאריך אותך ב-7 שקל אחר כך.

עבודה רבה, יש לי עוד משהו קטן.

כן.

תראה, אמא שלי פה,

היא אמרה,

באמת,

אני בבית שהוא חילוני.

מה אתה אומר? היא עכשיו אמרה שהיא מקבלת על עצמה להיות צדיקה, כמו שכתוב בשולחן הראשון.

אז?

אה, לשמור שבת? יפה מאוד.

יפה מאוד.

כן.

אתה רואה, היא כבר לא חילונית.

נגמר.

אז רק שתיתן לה ברכה, וגם באמת לאשתי. ויש עוד שאלה פה של ה... אל תדחף לי עוד אחת, אני אמרתי אחרונה. לא, הנה, זה באמת,

הוא אמר שאלה קטנה, הוא אמר לי.

שאלה קטנה זה גם שאלה.

מה השם של אמא ואשתך?

השם של האמא זה אלה, והשם של אשתי זה אלה. אבל אלה, בת?

אברהם, אשתך?

ויקטוריה, בת אבנר.

אבנר.

השם יזכה אותם בבריאות שלמה ואיתנה והצלחה בכל מעשי דיינו. אמן, אמן, אמן. תן את השאלה הקטנה.

רציתי לשאול, למי קיבלנו את התורה אחרי אלפיים שנה ולא מייד עם בריאת העולם?

התורה היתה צריכה להינתן לעם שיהיה מוכשר לקבל אותה, וכל העמים עד עם ישראל לא היו מוכשרים לקבל.

היה צריך שיהיה גם מידות.

תשתית המידות תהיה ראויה.

עם ישראל ידועים כגברים.

גבר, ראשי תיבות,

גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים.

אלה נקודות הפתיחה לקבלת התורה.

להיות גומל חסדים, ביישן ורחמן, וזה מידות שרכשנו

מאברהם אבינו,

מיצחק אבינו, מיעקב אבינו,

מהאבות הקדושים.

אז זו הייתה התשתית. השם חיכה עד שיהיה מי שראוי לקבל.

ולמה היום, נגיד, לא קיבלנו את התורה? כי היום הכול שונה מפעם. מה צריך לקבל?

הכל בסדר. מה שכתוב שם זה עד סוף כל הדורות.

אין חידושים ואין שינויים.

אבל התורה היא לא משהו ש...

כל המצוות שבעצם כתובים שם זה לא משהו שכל כך קל לקיים אותן היום.

הכל קל, אין שום מצווה קשה.

אני מקיים, ברוך השם, את כל המצוות שאני יודע.

שום דבר לא קשה לי.

אני שמח שיש מצוות.

היום כל דבר שאתה יוצא מהבית או משהו,

יש בה איזו בעיה שקשורה לשבת.

כל דבר אתה... מה יש בעיה בשבת? לנוח בשבת? אתה סוחב אתך מפתח, יש בזה בעיה של טלטול. אתה יוצא מהבעיה. אז לא לוקחים מפתח.

חייבים לסחוב מפתח.

מה הבעיה? לא להדליק חשמל, אני חייב להתחשמל.

פעם לא היה את כל הדברים האלה. למה אין לנו בעצם תורה שמתיר לנו? פעם לא היה, כי לא היה בית, היה אוהל. אז לא צריך מפתח.

לא, זו סתם דוגמה.

אני מבין שאנחנו חיים היום במקום אחר לגמרי. מה אתה רוצה? מה קשה? בוא תסביר לי מה קשה, שאני אראה מה אתה לא יכול להתמודד.

אני לא מבין למה אין לנו בעצם סוג של תורה ומצוות שיהיה לנו יותר קלקיים או יותר מאשר. אני לא רוצה חופש, אני רוצה להבין בדיוק.

כי אם אתה רוצה להבין אתה צריך ללמוד, אז לא שואלים סתם שאלות. אני לומד, אני למדתי.

אני פשוט חזרתי בשאלה.

לא, לא, לא.

אתה צריך ללמוד מה המקור בכלל למצוות בשבת.

אם תבין בכלל מה זה, מה המקור, באמת?

הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשישה ימים, בשביעי שבת. היום השביעי הוא היום המקודש, הוא יום המנוחה.

זה השיא והפסגה של החיים בעולם.

ושבת היא כמעין עולם הבא.

וכשהאדם מבין את קדושתה ואת מנוחתה

ואת העליונות הרוחנית שהוא יכול לספוג בה ולהשיג מחלות ומדרגות,

ברגע שהוא יחוש את זה, הוא יבין מה זה שבת.

מעבר לזה שהשם חייב אותנו להתענג בשבת גם פיזית, לאכול ולשתות

כמו שצריך, אפילו צריך להוסיף בתבשיל יותר מימות השבוע.

שבת זה מעין עולם הבא.

אוקיי, אז שבת היא בעצם משהו שאלוהים נתן לנו בשביל להתענג ובשביל... רק לנו.

יוקיי.

זה משהו שהוא אמר לנו לעשות, ודאי. שזה בגלל שמשה רבנו בזמן פרעה וכל העבדות ממצרים נתן לנו... לא קשור למשה רבנו, זה לא קשור לפרעה,

זה קשור

לבריאת העולם שהוא ברא בשישה ימים בשביעי שבת.

ויברך השם את יום השביעי. אין לזה שום קשר למצרים, בעצם, כל העבדות. זה מצווה, וזה לא קשור למשה רבנו ולא לפרעה.

אוקיי. אתה צריך ללמוד את זה. אתה רוצה להרגיש שבת,

תבוא אלינו לבית-הכנסת, תעשה שבת, יש גם ארוחות,

תאכל, תשתה, ואחרי זה מוצא שבת. תגיד לי, אם הרגשת מה זה שבת?

צריך לחשוב על זה.

תודה.

אני מברך אתכם בגמר חתימה טובה, בריאות והצלחה ונחת בכל מעשי ידיכם.

בכל טוב. שנה טובה ומבורכת.

תודה רבה.