תל אביב - תל אביב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

זה לא במרכז.

זה לא במרכז המצלמה.

אפשר?

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלית היא ממך ולא רחוקה היא.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

על מה הפרשה מדברת?

רש״י והרמב״ן אומרים שהמצווה הזאת המדוברת כאן זו מצוות התשובה.

שמצוות התשובה שהשם מצווה אותנו היא לא נפלית מאיתנו והיא לא רחוקה מאיתנו,

אלא היא קרובה אלינו מאוד בפינו, בלבבנו,

לעשות את המצווה של התשובה.

וכי קרוב אליך הדבר מאוד אז נשאלת השאלה עד כמה הקרבה,

כי קרוב אליך הדבר מאוד, כמה הקרבה של התשובה אלינו.

קרוב אתה השם, כתוב בתהילים.

ואיבן עזרא מבאר קרוב מכל קרוב.

הקדוש ברוך הוא קרוב אלינו יותר מכל קרוב.

אם אדם קרוב אצל עצמו,

יש יותר קרוב מאני לעצמי.

הקדוש ברוך הוא קרוב אליי יותר מקרבת עצמי לעצמי.

זה הקרוב, כמה קרוב הקדוש ברוך הוא אלינו.

האם אנחנו מרגישים בקרבה הזאת שהקדוש ברוך הוא כל כך קרוב אלינו יותר מעצמנו?

הלא, לנו עולמות רחוקים.

התורה והתשובה וידיעת השם.

העולמות האלה רחוקים.

אחרת היינו רצים לקראת הלימוד ללמוד תורה כל הזמן,

והיינו מצליחים לעשות תשובה אמיתית,

והיינו יכולים להתפלל בהשתבחות הנפש ללא שום קושי.

אבל העולמות האלה רחוקים מאיתנו.

גם עולם התורה, גם עולם התשובה וגם עולם התפילה.

זה בעצם קרוב, הכי קרוב שיכול להיות קרוב.

אז למה זה כל כך רחוק?

למה זה רחוק מאיתנו?

ננסה לבאר מה זה הקרוב

ולמה זה הרחוק.

אולי ככה נתקרב עוד היום

לתורה הקדושה.

הרמחל,

רבי משה חיים נוצטו, זכר צדיק וקדוש לברכה, כתב בספרו

דרך עץ החיים.

וזה תראה,

כי שניים הם בתכונה אחת נבראו.

שכל האדם

והתורה המשכילת אותו.

השכל שלנו

והתורה שמשכילה אותנו,

הם נבראו בתכונה אחת.

וזה תראה,

כי שניים הם בתכונה אחת נבראו.

שכל האדם

והתורה משכילת אותו.

זאת אומרת, זה כפתור ופרח. מותאם בדיוק. שכל שלנו

עם שכל התורה שמשכילה אותנו.

על התורה נאמר,

הלוקות דבריכא אש, נאום אדוני.

אז מה הודיעו לנו בזה? שהתורה ממש היא אור אחד ניתן לישראל כדי לאור בו.

התורה היא אור,

כי דבריכא אש,

ואש יש אור.

אז התורה היא אור.

היא לא כמו חוכמות נוכריות, כמו מדעים.

אלה, רק ידיעה בלבד

שהשכל משיג על-ידי טרחת מה.

אבל זה לא פועל על האדם שום דבר.

זה לא משנה את האדם.

אם בן-אדם ילמד גיאוגרפיה, או אסטרונומיה,

או רפואה, או כל דבר אחר, אז הוא ידע, יהיו לו בקיאות, ידיעה, הבנה,

בתחומים רבים.

זה לא אור שנכנס בו והופך אותו למשהו אחר. הוא לא יהיה מזה לא קדוש ולא צדיק ולא כלום.

הוא יישאר אותו בן-אדם, אולי בעל גאווה,

שיש לו תואר כזה ואחר,

אבל לא יותר מזה, הוא לא ישתנה.

אך התורה היא קודש.

יש לה מציאות גבוהה בגובהי מרומים.

זה לא איזה ספר שכתבו פה אנשים.

זו תורת אלוקים חיים,

ומקור התורה הוא בגובהי מרומים רוחנית.

וכשיעסוק באדם למטה,

התורה תאיר בנשמתו עד שהוא יוכל להתחבר לגנזי מרומים.

וידוע שגדולי החכמים היו יכולים לעלות ולטייל בפרדס הרוחני העליון,

ולשוטט בעולמות העליונות, ולהיפגש עם מלאכים וכו' וכו' וכו'.

כמובן, רק בדורות ראשונים,

רק בתורה.

עד שיש 60 ריבואו 600,000 פירושים לכל התורה מחולקים ל-60 ריבואו 600,000 נפשות של ישראל.

ישראל, המילה ישראל,

נוטריקון.

יש 60 ריבואו אותיות לתורה.

כנגד?

כל נשמה מ-600,000 שיצאו ממצרים שהם שורשי נשמות.

ולכל אחד יש שורש בתורה.

ולכל אחד יש חלקו בתורה. כמו שאנחנו אומרים בתפילה, ותן חלקנו בתורתך.

אז כל אחד, השורש שלו מחובר לתורה עם פירושים מסוימים של התורה,

עם ידיעות מסוימות שבתורה,

מעבר לכלליות התורה,

שזה שייך במיוחד לנשמתו.

אז כל אחד יש לו חלק בתורה.

הרי ששורש נשמת האדם מישראל, איפה השורש שלנו?

בתורה.

אז אם השורש שלנו מהתורה,

יש לך קרבה יותר גדולה לתורה.

הרי שורשך בתורה.

אבל,

דברי תורה הם כמו גחלים שהן מעט עמומות.

יש גחל לוהט ומוציא שלהבת,

ויש גחל, אבל הוא עמום.

לא רואים את האש.

הוא עמום, יש עליו אפר.

אבל אם מפיחים,

זה מתלהט ומתלהב וכו'.

מי שישתדל לעסוק בתורה שהיא כמו גחלים עמומות,

היא תתלהב מכל אות

שלהבת גדולה.

וכמו שבשלהבת יש ניצוצות

של צבעים, ירוק ואדום וצהוב וכל מיני גוונים,

ככה התורה מתפרשת לגוונים הרבה.

תלוי כמה אתה מנופף.

אז כמה שאדם לומד יותר ויותר ויותר תורה מאותו פסוק, מאותו דבר הוא מוציא עוד ועוד ועוד ועוד,

וזה לא נגמר.

600 אלף פירושים לפסוק אחד,

וזה רק התחלה.

שמעתם דבר כזה פעם?

למה ניתנה התורה בצורה עמומה?

למה לא ניתנה לתורה כבר בצורה שהשלהבת כבר נמצאת החוצה וכולנו רואים הכול?

למה זה עמום?

למה אנחנו צריכים להפיח ולעמול בתורה בשביל שייצא?

על זה עונה הרמחל.

כי ידיעת האמת מחזקת את הנשמה

ומרחקת ממנה את היצר, ודאי.

כשאדם יודע את האמת מן התורה, יצר הרע לא יכול עליו.

הוא שורף עם האש לתורה את היצר שלו.

במקום שהיצר יעשה לו את זה, הוא עושה לה יצר.

כי תצא למלחמה על אויביך,

אם אתה יוצא נגד היצר הרע

ואתה נלחם בו,

ונתנו ה' בידיך ושבית שוויון. מה שהוא רוצה לקח ממך, אתה לוקח ממנו.

הנשמה מתחזקת מן האמת של התורה ומרחיקה את היצר ודאי, ואין דבר

שמחליש את הנשמה לפני היצר הרע,

כמו חסרון ידיעה.

כשאדם לא לומד תורה, הוא חסר ידיעה, הוא נקרא עם הארץ, הוא לא יודע.

אין לו את הידיעות של התורה,

אין לו במה להתגבר נגד היצר. אין לו את התכסיסים,

אין לו את הכלים.

אמר ה' בראתי יצר הרע, אבל בראתי תורה,

תבלין לו.

איך אתה תטבל אותו, תמתק אותו ותפיק מהיצר הרע אתה טוב?

אם תלמד תורה ותעמול, תוכל.

אבל בלי תורה לא תוכל לעולם נגד יצר הרע.

על כל תחבולה שתעשה כנגדו שהיא לא מן התורה, הוא עשה לך אלף.

ואם הייתה ידיעה שלנו רחבה

ועומדת על לב בני אדם,

והיינו יודעים את האמת ברור ללא כחל וסרק, הרי איפה מרוויח היצר? רק כשהוא מטיל בנו ספק

מי צודק, מי לא צודק, אולי הוא צודק,

אולי הוא צודק, אולי לא ככה, אולי ככה, אולי פחות, אולי יותר, אולי ככה, אולי,

מכניס אותך לבלבלה של ספק ומפיל אותך.

למה?

כי אין לך ידיעה ברורה שאתה תגיד לו, לא,

זה לא נכון.

אם היית יודע את האמת ברור, הוא לא יכול עליך.

אז מה עושים?

אז אומר, אם היינו יודעים את הכול באמת,

לא היינו חוטאים לעולם,

ויצר הרע לא יכול לשלוט עלינו.

אבל הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לנו יצר הרע.

למה?

כדי שנהיה מסוגלים להיות מנצחים

ונהיה מסוגלים להיות מנוצחים,

וזה יהיה בשיקול ממש.

האפשרות שלנו לנצח ולהיות מנוצחים זה בדיוק אותו דבר.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הידיעה.

אם נלמד את התורה כמו שצריך,

אז הידיעה היא כרגע סגורה בתוך הגחלת העמומה,

ואז, אם אנחנו נלהיב, נלהים, נלהיב, תתפשט הלהבה,

והבחירה תהיה בידינו עכשיו להכריע את היצר לאור הידיעה שיצאה לנו החוצה.

עכשיו הולכת להיות מלחמה בין סוריה, ארצות-הברית והקואליציה.

ייתכן שמחר כבר יתקפו?

מה עושים עכשיו כל הצבאות?

מכינים בנק מטרות.

איפה מפציצים?

אז צריך מודיעין מוקדם,

צריך לדעת נקודות צדיק של כל מקום,

צריך לדעת

איזה כוחות נמצאים,

צריך להשתדל לא לפגוע באזרחים.

יושבים אנשים ומתכננים עכשיו איך תוקפים את היצר הרע שקוראים לו אסד.

אבל זה בגלל שיש להם ידיעות מקדימות.

אם אין להם ידיעות מקדימות, איפה הם נמצאים?

המקומות שמסתירים את הכימי, איפה יש להם הטילים,

איפה יש להם האוגדות,

איפה יש להם הארמיות,

איפה יש להם כל דבר.

אם לא תהיה ידיעה מקדימה, איך תתקוף?

כדי שתוכל לנצח, אז קודם כול אתה צריך לדעת

איפה המקומות?

אתה צריך להיות נחוש שאתה הולך עם זה עד איפה שהחלטת,

ואתה צריך לא להפסיק עד שתשיג את התוצאה שביקשת.

אותו דבר.

יש לנו אויב יותר גרוע מאסד,

קוראים לו יצר הרע,

והוא מחפש להרוג אותנו, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,

לא פחות.

ורק הקדוש-ברוך-הוא עוזר לנו שהוא לא נותן לו לחסל אותנו.

עכשיו,

אם אנחנו לומדים תורה כמו שצריך,

ולומדים את התכסיסים שלו, כמו שרבנו בחיה בספר חובת הלבבות, בשער ייחוד המעשה,

מביא את כל

תכסיסיו של היצר ומה התשובות שניתן לו,

הוא יגיד לך ככה, אתה תגיד לו ככה,

הוא יגיד לך ככה,

אתה תוריד אותו ככה,

הוא יגיד לך ככה,

תן לו ככה.

הכל הוא מתאר בדיוק.

כשאדם לומד את התורה, יש לו כלים.

עכשיו בא אצל הרב ואומר,

תן לי להרוג אותך,

אתה תיתן לו?

ודאי שלא תיתן לו.

אבל הוא לא בא ואומר, אני אהרוג אותך.

אתה בא נעשה סיבוב?

הוא מפתה אותך באיזה דרכים, בוא נשתה,

בוא נעשן, בוא נלך, בוא נטייל,

אחר כך הוא יפיל אותך בבור,

אבל קודם כל בוא איתי,

בוא, בוא.

קודם כל בוא אחריי, אחרי זה נדבר.

ברגע שהוא מוציא אותך מהשטח שלך אל השטח שלו,

שם הכול נשחק איתך.

אבל אם בן אדם לא הולך אחריו, אומר לו, הלו, הלו, מה אתה רוצה? תגידי, עכשיו, עכשיו, לפני שיוצאים, מה אתה רוצה?

לא, לא, לא, לא, לא מעוניין. שלום, חוזר לספר,

חוזר למצוות, חוזר, לא, לא הולך.

ככה אדם יכול לנצח כשיש לו ידיעות,

כשהוא יודע מה, תכסיסים,

כשיבוא אליך סוכן ביטוח,

אתה יודע שאם הוא נכנס אליך,

חבל הזמן, הוא יצא עם פוליסה.

לא תרצה לשלם?

כן תרצה לשלם.

ביטוח חיים, ביטוח מוות, ביטוח טיסה, ביטוח, משהו יחבר אליך.

אז מה עושה בן-אדם? מציץ.

מי אתה?

שואל אותו.

פותח למי שהוא רוצה ולא פותח למי שהוא לא רוצה.

אבל ככה זה יושב,

היצר הרע על מפתחי הלב,

על המפתח של הלב הוא יושב,

הוא מחכה שתפתח את הלב אליו ככה בקטנה,

טוס, ובפנים.

אם אתה פותח לו את הדלת, לא תוכל לסגור כי הוא מכניס את הרגל.

ואחרי זה הוא יפתה אותך בככה, ותראה, ותרחם עליי, ואני כבר פה מחכה לך שעה, ואני זה, ותעשה טובה, ואני רק אגיד לך כמה מילים.

ואם לא תרצה, אני אצא, ואתה תראה, וזה, ואני מפתיע לך, ואתה זה.

זהו.

זה הפטנטים שלו.

והוא חוזר על זה כל פעם, ומפיל את כולם עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם.

אז עכשיו הקדוש ברוך הוא עימם

את כל הידיעות של התורה בתוך גחלת. זה האותיות השחורות שבתורה,

שזה כמו גחלת עמומה,

שבתוך האותיות האלה יש את כל השלהבת של כל הידיעות של התורה עם כל סודותיה.

זה תלוי כמה אתה מפיח בזה.

ואז יש לך את הכוח להילחם נגד יצר הרע.

ולמה השם לא נתן לנו את הידיעה הברורה? כי אז לא הייתה לנו בכלל בחירה.

ואז היינו מנצחים את היצר, ודאי.

והשם לא רוצה שאנחנו נבוא לפה ונהיה כמו מלאכים, כי מלאכים יש לו כבר.

הוא רצה בני אדם שיהיו יותר ממלאכים.

אנחנו היחידים בבריאה שיש לנו בחירה.

לאף ברור בעולם אין בחירה

שיכול לעשות מה שהוא רוצה.

רק אנחנו.

כל האחרים פועלים על פי

כוחות שמפעילים אותם או על פי אינסטינקטים.

אבל לא על פי בחירה.

רק אנחנו. אנחנו המדרגה הכי גבוהה בעולם.

יותר מהמלאכים.

והמלאכים נבראו לשרת אותנו.

כי מלאכך ויצא ולך לשמורך בכל דרכיך.

אז השם נתן לנו את האפשרות של הבחירה. לכן זה עמום, ואנחנו צריכים לגלות את זה לבד.

הרי גם בזה יש מצב מקביל לתורה ולשכל.

התורה ניתנה כגחלת שהיא כמעט עמומה.

ואדם צריך להפיע בה כדי שהשלהבת תצא.

אבל גם בשכל שלנו ניתנה לנו הידיעה סגורה כמו גחלת.

ואדם צריך לעמול כדי להוציא אותה אל הפועל.

אותה ידיעה שיש לו צריך להוציא אותה אל הפועל.

כל זה נשאר ביד האדם

וזה נקרא בחירה.

אם הייתה ניתנת התורה כשלום.

שלהבת ממש

וידיעת האמת הייתה ברורה לאדם מתחילה בלי שיצטרך לעמול עליה

לא היה יצר רע ולא הייתה בחירה

הקדוש ברוך הוא רצה לתת לנו את המקום לבחור

לכן הידיעה גנוזה בשכל

והשלהבת גנוזה בדברי תורה

כשאדם מתייגע ומפיח בכוח בדברי תורה הם מאירים לו ואותו

האור של התורה ייכנס בקרבו, יאיר גם את שכלו באור עצמי

וכמה שירבה לעמול בתורה ייכנס בו יותר אור

במצב של סגירת האור בתורה והידיעה בשכל כשזה עדיין סגור

צריך היה משה רבנו עליו השלום להודיע לישראל

כי קרוב אליך דבר מאוד

בפיך ובלבבך לעשותו

מה המרחק

בינך לבין האמת של התורה

של התשובה

של התפילה

מה המרחק?

אפס!

כי קרוב אליך הדבר מאוד

זה בשכל שלך רק סגור עדיין?

כמו שיש לנו דברים בתת-מודע כמו שהם בתת-מודע רק בשלב מסוים

הם יוצאים החוצה?

קודם לא ידענו שהם שם.

אז יש לנו בשכל ידיעות סגורות כי חיי העולם נטע בתוכנו.

וכשהיינו בבטן שלי אימא למדנו את כל התורה כולה מפי המלאך.

והתורה עמומה

בתוך התורה.

אנחנו צריכים להאיר פה ולפתוח פה,

נכנס האור ואנחנו בוחרים בטוב ויצר הרע לא יכול עלינו.

אבל זה מה שצריך לעשות.

בלי זה אי אפשר לנצח אותו.

עדיין

אנחנו צריכים תשובה.

למה אנחנו לא מרגישים קרבת התורה והתשובה והתפילה אם זה כל כך קרוב אליך הדבר מאוד?

הרי אנחנו מאמינים בתורה.

בחרנו כבר לקיים תורה ומצוות.

למה זה רחוק מאיתנו כל יום בעבודה יומית?

למה אנחנו לא מרגישים את זה כל הזמן?

לא רצים לתורה, לתשובה.

למה?

יצר הרע עדיין פועל בקרבנו

והוא מצליח לרחק אותנו

מהתורה והעבודה,

עד שאנחנו צריכים תמיד מחדש מאמץ ללמוד

וכל פעם צריך להתאמץ אני אגיע לשיעור, לא אגיע, מתי אני אגיע, איך אני אגיע כל פעם צריך להילחם מחדש בשביל ללכת ללמוד בשביל להתפלל בזמן בשביל לעשות תשובה על מעשים שלא ראויים כל הזמן כי היצר ממשיך לפעול ללא הפוגה אתה ישן והוא ער לך הוא כל הזמן ער

עכשיו בואו תראו דבר

בואו תראו דבר

קצת מהתכונות של יצר הרע איך הוא עובד עלינו ואיך נזהה אותו בנו

כתוב בגמרא בשבת קה

המקרע בגדיו בחמתו יש אנשים עצבניים קורעים בגדים

המשבר כליו בחמתו יש כאלה זורקים כלים

צלחות כוסות

המפזר מעותיו בחמתו יש כאלה קורעים את הכשתרון

יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה שמעתם?

זה כמו עובד עבודה זרה מי?

מי שמקרע בגדיו בחמתו

משבר כליו בחמתו

מפזר מעותיו בחמתו

יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה

שכך אומנותו של יצר הרע

היום אומר לך עשה כך

ולמחר אומר לך עשה כך

עד שאומר לך לך עבוד עבודה זרה בהולך ועובד

אמר רבי אבי מעקר העם, מאיפה הפסוק הזה, איזה פסוק אומר את זה?

אומר לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר

לא יהיה בך אל זר

איזהו אל זר

שיש בגופו של אדם, מי זה אל זר? זה יצר הרע

במקום שאתה תעבוד את האלוקים אמת

אתה עובד אל זר, את הסטרא הרע

היצר

הוא אל זר באדם, האומנות שלו להביא אנשים לעבודה זרה

יצר הרע הוא כוח של זרות באדם

מה זה אל זר? זרות הוא עושה באדם

הדברים האלה אינם אמורים לגבי יצר הרע שאנחנו אומרים עליו שהוא טוב מאוד

יש יצר רע שאנחנו אומרים עליו טוב מאוד, איזה?

יצר רע שאלמלא הוא לא היה אדם בונה בית, לא היה נושא אישה ולא היה מוריד בנים

אם היו מבטלים לנו את יצר הרע הזה

אז למה נבנה בית?

צריך משכנתא שלושים שנה?

מה זה השטויות האלה?

מה, אני צריך ללמוד משועבד לבנק?

למה אני צריך ללמוד משועבד?

נתפס לי איזו פינה,

ניכנס נחת איזה מקום,

חדר מדרגות, נשים מזרון,

שלום.

יש הרבה פה בסביבה.

זאת אומרת, אדם לא היה נושא אישה.

למה צריך התחייבויות

לקחת אישה ולקנות לה ולעשות לה ולהעניק לה ולטפל בה ולסדר לה,

ותקנה לי ותיקח אותי ותחזיר אותי?

מה זה?

של מה הוא צריך את זה?

ולהביא ילדים?

שאני גדל בסוף, הם עטו בי ויגידו לי, אבא, אתה לא אבא טוב, אתה לא מביא את זה, מי אתה בכלל?

תראה את השכן, בשביל מה אני צריך אותם?

בן אדם לא היה מביא, אם לא היה לו יצר רע

שאומר לו, תשמע, הוא איש לא בעד, מה אתה ישן במדרגות?

השתגעת? מה יגידו עליך? תראה לך את הולך, תראה לך את זה, תתלבש יפה.

אם לא היה יצר רע, לא היה בונה בית,

לא היה נושא אישה.

אומרים, מה, אתה רווק?

אתה מתחתן?

אתה מאלה של תל אביב?

מה?

אתה ככה?

הוא לא יביא ילדים, למה שיביא ילדים?

בשביל מה יש להם ילדים? הוא אומר, לא, יש לו ילדים.

הוא משחק עם הילדים, זה, לוקח את זה, ואתה, יש לך ילדים?

אין לך ילדים?

מה, עשית בדיקות? אין לך ילדים?

זאת אומרת, בלי יצר רע,

אדם לא היה עושה כלום, אבל היצר רע דוחף אותו.

זה עוד יצר הרע, הרע

שהוא נקרא טוב.

למה?

הוא גורם ליישובו של עולם,

אחרת לא היה המשך.

אף אחד לא היה עם ילדים, לא היה המשך.

אבל יש שאור שבעיסה, יש יצר הרע,

משהו רע, רע,

וואו,

זה הכוח שהוא תוסס

והוא מפריז על המידה לאין שיעור.

כל דבר הוא עושה לאין שיעור. מה זה שאור שבעיסה?

שאור זה השמרים.

אשה עושה בצק, שמה שמרים,

מה קורה עם הבצק? תופח, תופח, תופח, תופח, תופח,

עובר מעל המידה.

מה עושה את שר הרע?

מוסיף עוד, עוד, עוד, עשה עוד, עוד, עוד. שתי עוד כוסית,

עוד אחת,

עוד בקבוק בירה, עוד אחת.

תן סיגריה.

כל דבר עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. ככה משעבד את הבן-אדם לעוד, עוד, עוד, עוד.

זה נקרא מותרות.

בסוף תעשה כל החיים שלו במותרות,

ובעיקר אין לו.

הוא מגביר את צורת המידות,

את הכוחות, אבל לא במקום הצורך,

ומסית את האנשים לעבור עבירות.

זה נקרא כוח זרות באדם.

הוא משתלט על האדם ונעשה זר לעצמו, עד שהאדם בעצמו לא מכיר את עצמו.

עד שנהיה אדם זר לעצמו.

לא רק זר לעצמו,

זר לזולתו, ולא רק זר לזולתו, גם זר לבוראו.

זה כוחו של אל זר, היצר הרע.

הנה, בואו תראו דוגמאות.

בכל מידה רעה

יש זרות.

הראש, רבנו אשר כתב באורחות חיים, סימן כד,

ויתרחק מן השחוק

ומן הכעס,

כי מבלבל רוחו ודעתו של אדם.

אדם צריך להתרחק מן השחוק.

רוב האנשים אוהבים שחוק, נכון?

בידור, בדיחות, סטלבט, סטנדאפ, כל מיני שטויות.

קלות ראש, בקיצור.

זה תפקיד

של יצר הרעה.

קוראים לזה בידור.

מה זה בידור?

מבדר זה פיזור.

בארמית, בידור. המילה היא לא עברית, לשון קודש.

בידור זה ביזור, ביזור, לבזר, לפזר

אז הוא מפזר לך את הדעת, נותן לך לצחוק

עד שאתה מתפזר לגמרי כשכבר לא יודעים מה קורה איתך, מה התחרפנת,

מה קרה לך.

אדם צוחק בלי הגבלה, כשהוא מקבל אקסטאזה הוא מדביק פה שכונה, כולם מתחילים לצחוק ולא מבינים, למה?

זה הכוח של האל זר

דבר שני זה הכעס.

שלמה המלך אומר, ורכב עצמות קנאה.

מישהו קנאי?

העצמות שלו מרכיבים בקבר.

אדם שלא היה קנאי, העצמות יישארו.

אדם שהיה קנאי בחייו, גם עצמות לא ימצאו.

ורכב עצמות קנאה. קנאה מרכיבה את עצמותיו.

המקנא באחרים, מה הוא רואה?

רואה רק טוב אצל אחרים.

יש לו ויש לו, וקנו, ועשו, ונסעו, והלכו, ותראה, ותראה, ותראה.

הוא רואה רק טוב אצל אחרים.

את הטוב שיש בעצמו הוא לא רואה כלל.

או שהוא מזלזל בעצמו

והוא נעשה כל כך זר לעצמו עד ריקבון כוחותיו.

אתם יודעים מה זה? קוראים לו תשישות.

חולשה.

הוא מתפוצץ מכעס כשהוא רואה שהשני יצא עם בי.אם.וויי.

הוא מתפוצץ.

זה הורס אותו. זה הורג אותו.

בעל גאווה

הוא כל כך זר לעצמו עד שאינו מכיר ואינו רואה כלל את עצמו כפי שהוא באמת.

וביותר מורגשת

ההתנכרות בכעס.

אחרי שאדם נרגע ושכחה חמתו,

הוא נדהם אם זה הוא היה.

מה, אני עשיתי ככה?

בואנה, אתה יודע, אתה התחרפנת.

אתה יודע מה עשית?

אתה יודע מה עשית.

הוא לא מאמין בעצמו שהוא עשה את זה. לא יודע איך לא השתלטתי על עצמי. לא יודע איך הגעתי לפסים כאלה.

אתם יודעים מה הכעס עושה.

אנשים מחסלים אנשים.

זה אותו אדם שאתה הכרת?

אדם נשוי לאישה.

לא עשתה מה שהוא רוצה, הרג אותה.

מה זה?

כולם הכירו אותו בשכונה? נורמלי?

הגיוני? עוזר לזולת והכול? מה קרה פה?

כעס.

קנאה.

גאווה.

מוציאים את האדם מן העולם.

מוציאים גם את השני.

אדם לא נעשה רק זר לעצמו ממידות רעות, הוא גם נעשה זר לזולתו וגם זר לאלוקיו.

לתאווה יבקש נפרד.

מי שנפרד מהקדוש ברוך הוא זה בגלל תאווה.

כל מידה רעה פוגעת באחרים,

מפרידה את האדם מכל חבר ועמית.

כמו שמידות רעות מפרידות את האדם מזולתו, הן מפרידות אותו מבוראו.

המידות שפועלות בין אדם לחברו ובין אדם למקום

הן זהות.

והאדם מתנכר אפילו לבוראו עד שיש לו טענות על הבורא.

למה נתת לזה? למה לי אתה לא נותן?

למה הוא בריא ואני חולה? למה הוא ככה ואתה ככה?

מתחיל להתנכר לבוראו וטוען טענות.

אם היה יודע מה מגיע לו באמת

היה בוש ונכלם.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לנו מיליונית

עונש

ממה שמגיע לנו על עבירה אחת.

כי כל עבירה שאדם חוטא כלפי הבורא היה חייב מיתה

על המקום.

המורד במלכות היה מיתה.

זה במלך בשר ודם.

אם המלך אמר גזירה, משהו, לא שמעו, הורג את הבן אדם.

אפילו בלי להיות מלך.

אם החליטו שיש עוצר באיזשהו מקום,

מישהו הוציא את הראש, מורידים לו אותו.

אז מי שעבר עבירה אחת כלפי הבורא, מרד בו, צריך למות.

כמה עבירות אנחנו עושים ביום?

אז איך אדם יכול להתנכר לבורא?

הרי הוא צריך לאהוב את הבורא לאין שיעור, איך הוא מחזיק אותו, חי בכלל.

לא אם הוא נותן לו משהו,

איך הוא מחזיק אותו, חי בכלל.

עכשיו היינו אומרים ככה,

הכוח הזה באמת נורא.

אבל אם איש ילמד תורה כמו שצריך, בוודאי יתשחרר אותו מההתנכרות והזרות.

אבל גם זה לא כל כך מהר.

הרי אמרו במסכת יומא ע'

רבי יוחנן

רמי

כתוב

זר

וקרנן זר.

הארון נעשה עם זר זהב

סביב אבל מה כתוב?

כתוב זר לא כתוב זן יוד רש

כתוב זר איך קוראים זר

או זר

או זר

הארון זה כנגד התורה התורה מונחת בקרן זווית כל הרוצה ליטול יבוא וייטול

אבל התורה זה או זר או זר תלוי

זכה נעשית לו זר

זר כתר

לא זכה

זרה הימנו

מה זה זכה?

מלשון זך אדם נהיה זך

אם הוא זך במידותיו

אז היא נעשית לו זר

אם לא

זר, זרה

אם המידות הרעות

נכנסות איתו לתורה אז גם התורה תהיה זרה לו

הגאון מבין לה אומר

יערוב כמטר לקחי

תזלקתה למרתי

התורה היא כמו מטר

המטר שהוא פוגע בזרעים באדמה הוא מצמיח מה שיש בזרע

אם יש חיטים חיטים, בשמים, בשמים, קוצים, קוצים

אותו דבר התורה, התורה נכנסת

אם בפנים יש לך זרעים רעים היא תצמיח קוצים,

קנטורים

אם אתה, הזרעים שלך הם טובים, אתה רוצה לזכות את הרבים

אז כל תורה שתקבל היא כמו בשמים, תפיץ החוצה

לא תסתפק כשאתה לומד אלא תפיץ גם לאחרים

אם אתה רק לומד לעצמך זה כמו חיטים

אז אתה רק תגדל כמו קמה למעלה למעלה למעלה למעלה וזהו

תלוי מה יש לך בלב,

מה יש לך בלב

אם המידות טובות התורה תצמיח אותן מאתן

תעשה ממך צדיק יסוד עולם

אבל אם אתה לא תיקנת את המידות התורה תבוא ועם

החוכמה של התורה אתה עוד תשתמש לרעה

והיא תהיה זרה

לכן נאמר צדיקים ילכו בם

ופושעים ייכשלו בם באותם דברי תורה

תורה שבעל פה ותורה שבכתב, תורה שבכתב מתחילה בב' בראשית ברא אלוקים

תורה שבעל פה מתחילה במ' ממתי קורא נשמע בערבים

בם זה תורה שבכתב

ובעל פה

ודיברת בם

צדיקים ילכו בם

ופושעים ייכשלו בם באותה תורה

אלה לוקחים אותה לכיוון הנכון ואלה לכיוון של זר

אבל התורה היא באמת ההפך מזרות כל התורה זה ידידות

בואו תראו

איזה עולם של ידידות

התורה בונה

הגמרא במנחות נג אומרת

יבוא ידיד

בן ידיד

ויבנה ידיד לי ידיד

בחלקו של ידיד

ויתקפרו בו ידידים

מה זה?

יבוא ידיד

זה שלמה המלך

שנקרא ידידיה

יבוא ידיד, בן ידיד הוא הבן של אברהם שהיה ידיד של הקדוש ברוך הוא

ויבנה ידיד זה בית המקדש

לידיד זה הקדוש ברוך הוא בחלקו של ידיד זה בנימין

ויתקפרו בו ידידים אלוהי ישראל

הכל ידידות

כולם מיודדים

לתוך עולם הידידות הזה נולד יהודי

עולם של קרבת הדעת בין ישראל לבין אביהם שבשמים,

שייסד את זה אברהם אבינו, עליו השלום.

וזה מצא את הביטוי הנגלה בבית המקדש.

איפה ראו את הידידות הזאת כשמי שנכנס לבית המקדש ראה שכינה בחוש?

אש יורדת מן השמים בחוש.

עשרה נסים נעשו במקדש.

בחוש רואים את הידידות.

ועל הידידות הזאת נחרטה אתנו ברית מילה

וברית התורה.

שתי בריתות אלו

זה הקשר של הידידות בינינו לאבינו שבשמים.

כשנכנס תינוק בבריתו של אברהם אבינו,

אנחנו מתפללים, אל חי,

חלקנו,

ציווה להציל ידידות

שערנו משחת.

כל המצוות כולן מיוסדות על ידידות או מביאות לידידות

בין אדם למקום או בין אדם לחברו.

ביחסים שאין בהם מקום לידידות,

יש מקומות שאין

מקום לידידות,

אז מה מצווה אותנו התורה?

אנחנו מצווים על דרכי שלום,

על צער בעלי-חיים,

על הזרחת שמש לרוצחים.

מי שרצה את חברו בשגגה, עושים לו ערי מקלט,

מזריחים שמש לרוצחים.

הלומד תורה ומקיימה קונה ידידות זאת בנפשו ובדמו.

מי שלומד תורה באמת על מנת לקיים ומקיים,

הוא קונה את הידידות הזאת

בנפשו ובדמו.

אבל גם הלומד והיודע תורה,

יודע ולומד, לומד ויודע, אבל

אם לא זכה,

לא זיכך את מידותיו, התורה זרה.

אז מה יעשה כדי להיות זוכה וזך?

יתקן את מידותיו הרעות.

תורה ומידות רעות זה שני דברים סותרים זה את זה.

בעולם הידידות אין מקום למידות רעות שהזרות שולטת בהן.

עכשיו אנחנו לפני סיום ושואלים שאלה אחרונה.

למה אנחנו בפנימיות שלנו כל כך רחוקים מהתורה כשהיא קרובה אלינו כל כך שנאמר כי קרוב אליך דבר מאוד?

למה אנחנו לא נמשכים אליה ואל עבודת השם כמו מגנט?

התשובה היא חותכת ומרה.

לא זכה,

זרה הימנו.

לא זיככת את המידות, התורה תהיה זרה לך.

ולא רק זה,

אלא גם אם תלמד את התורה ותקיים אותה עם מידות רעות,

היא תהיה כולה זרות.

עדיין לא זכינו כנראה להיות מי שנאמר עליו,

זך וישר פעולו.

שכל מעשיו ופעולותיו זכים מישרים.

וצריכים להזדכך.

על זה באו חכמים, זיכרונם לברכה, בברייתא,

באבות ואמרו.

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות,

שהמלכות נקנית ב-30 מעלות,

הכהונה ב-24 מעלות,

והתורה נקנית ב-48 דברים.

באיזה מידות טובות?

בתלמוד,

בשמיעת האוזן,

בעריכת שפתיים,

בבינת הלב,

באימה,

ביראה,

בענווה,

בשמחה,

בטהרה,

בשימוש חכמים,

בדקדוק חברים,

בפלפול התלמידים,

ביישוב,

במקרא,

במשנה,

במיעוט סחורה,

במיעוט דרך ארץ,

במיעוט תענוג,

במיעוט שינה,

במיעוט שיחה,

במיעוט צחוק,

בערך אפיים,

בלב טוב,

באמונת חכמים,

בקבלת הייסורים,

המכיר את מקומו,

השמח בחלקו,

העושה סייג לדבריו,

אינו מחזיק טוב על עצמו,

אהוב,

אוהב את המקום,

אוהב את הבריות,

אוהב את הצדקות,

אוהב את המישרים,

אוהב את התוכחות,

מתרחק מן הכבוד,

לא מגיס לבו בתלמודו,

אינו שמח בהוראה,

נושא בעולם חברו,

מכריעו לכף זכות,

מעמידו על האמת,

מעמידו על השלום,

ומתיישב לבו בתלמודו,

שואל ומשיב,

שומע ומוסיף,

הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות,

המחכים את ריבו,

המכוון את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו.

אלה ארבעים ושמונה מידות שהתורה נקנית בהן,

וצריכים לעבוד על דבר דבר לקנותן.

אפשרי ועוד איך.

מי שרוצה,

יכול.

דבר דבר.

מצחיקים, דבר דבר.

אה!

זה עלינו לעסוק כשניגשים ללמוד תורה.

כל מה שנקנה יותר ממ״ח אלה,

ארבעים ושמונה מידות אלה,

נהיה יותר קרובים לתורה הקדושה, עד שנזכה שהתורה תהיה זר על ראשנו.

תשמעו מה כתוב בשיר השירים רבה.

מעיין גנים,

באר מים חיים,

אמר רבי יוחנן,

ממ״ח פעמים כתוב בתורה באר.

כנגד ממ״ח דברים שניתנה במא״תורה,

בדיוק.

ארבעים ושמונה פעם תמצא בתורה את המילה באר.

כנגד מה?

כנגד ארבעים ושמונה מידות שהתורה נקנית בהן.

זה מה שאומר הפסוק, מעיין גנים,

באר מים חיים ונוזלים מן לבנון.

הרי שכל אחד

מהממ״ח דברים הוא באר מים חיים.

אבל הדברים נראים סתומים.

הדברים נפלאים.

כדי להבין את זה עלינו לבטל

את ההנחה שמניחים אנשים שתורה לומדים מספרים.

יש הנחה איפה לומדים תורה בספרים.

כל מה שאדם יודע על ספרים חושבים שהוא יותר גדול בתורה.

בוודאי שלגרוס

צריך מתוך ספר.

אבל לסבור סברה למסבר מוכרח אדם מעצמו.

על השאלה ששאלו החכמים, מהיכן למד משה רבנו אברהם אבינו את התורה? הרי לא הייתה תורה בזמנו.

הרי הוא קיים את כל התורה כולה, אפילו דקדוקי החכמים.

מאיפה הוא למד את כל התורה כולה?

השיבו חכמים, מעצמו למד את התורה.

מבשרי אחזי אלוהו.

מעצמו הוא למד את התורה.

ויש לדעת

שעד היום

תלמיד חכם אמיתי לומד מעצמו.

אלא שאברהם אבינו הרב השלום

היה צריך ללמוד את כל תרי״ג המצוות מעצמו כי לא היה לו רב.

אבא שלו היה תרח.

ממי ילמד?

ואנחנו כבר מוצאים לפנינו,

אנחנו שבדור הזה כבר באנו, יש תורה שבכתב תורש בה הרבה כתובים כבר.

אבל גם אחרי העיון בכל הספרים,

אם אדם אינו מגיע למסבר מעצמו,

עדיין הוא לא תלמיד חכם.

נו, אז איך לומדים תורה מעצמו?

איך אפשר ללמוד מעצמו?

למדנו בהתחלה

שהתורה והנשמה שורש שניהן בגובהי מרומים ובתכונה אחת נבראו.

אמרנו שהשכל שלנו, הנשמה והתורה, שורשן אחד.

ואמרנו שאור התורה מגיע אלינו מגנזי מרומים.

האור הזה הוא לא כתוב מפורש בספרים.

האדם שעוסק בתורה,

הוא צריך ללמוד את זה מעצמו עד היום הזה.

לא רק אברהם.

לזה צריכים להיפתח ללומד מעיינות של חוכמה בתוך הלב,

שהוא יזכה למעיין גנים.

איך אדם יכול לפתוח מעיינות כאלה?

אדם יכול לפתוח את זה.

הלוא זו לא הבנה פשוטה בכוחות עצמנו,

כי מעיין שואב את המים שלו ממקור עמוק.

מעיין זה מתחת לפני השטח.

על זה באים חכמים זיכרונם לברכה ואומרים לנו,

המעיינות האלה אתה, אתה חופר בתוך הלב שלך

על ידי קניין שאתה קונה לעצמך את מ' ח' מידות

שהתורה נקנית, שכל אחת

היא באר מים חיים,

וכמו שכתוב באר 48 פעם כנגד 48 מידות,

וכאשר הבאר של המידות נפתחת,

נובע לתוכה מעיין התורה.

אבל כל זמן שיש לך מידות רעות

והן מקננות בלב, יש לך סתימה כמו אבן שסותמת

והחוכמה סתומה ממך.

כל מידה טובה שאתה קונה פותחת את המעיין,

במידת מה?

ואז אנחנו מבינים יותר.

אילו נזכה לקנות את כל מ' ח' המידות,

נשמתנו תהיה כל כך פתוחה,

שהיינו יכולים ללמוד את כל התורה כולה בלי ספרים מעצמנו.

זאת הייתה המדרגה של אברהם אבינו עליו השלום.

כשרבי יוחנן בן זכאי

מונה את השבח של חמשת התלמידים שלו, הוא אמר על רבי אלעזר בן ערך,

שהוא כמעיין המתגבר.

זה מה שלמדנו עכשיו. רבי אלעזר בן ערך

הגיע למדרגה זו להיות כמעיין המתגבר.

אחר כך הוא אמר צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם.

שאלה

איזה דרך טובה ידבק בה האדם?

מה קבע רבי אלעזר בן ערך,

שהוא זכה להיות מעיין מתגבר?

הוא אמר, המידה שצריך לדבק בה האדם זה לב טוב.

כי בלב יש את המים חטא קניינים, ואם אין מידות רעות הכל טוב,

אז אתה תהיה כמעיין המתגבר.

כמו שבאר החסיד יעבץ.

הרי כדי להיות מעיין מתגבר צריך להיות בעל לב טוב.

כשהלב הוא כליל כל המידות הטובות,

הוא נהיה באר מים חיים,

שכוחות הנשמה הקדושה מפקים בה.

לתוך הבאר הזו נוזל מעיין התורה והוא יחדש חידושים בלי הפסק.

וזכה נעשית לו זר.

הרי שתי העבודות מוטלות למי שרוצה לזכות בתורה.

יגיעת התורה

עם יגיעת קניין המידות הטובות.

ובעמל שתיהן יחד יצליח בעזרת השם.

ועל זה אנחנו אומרים,

וטהר לי בנו לעובדך באמת.

וטהר לי בנו לעובדך באמת.

וטהר לי בנו לעובדך באמת.

וטהר לי בנו לעובדך באמת.

ממה לטהר את הלב, טהר ליבנו?

ממידות רעות.

אז נאכל לעובדך באמת.

ונסיים

בדברי רבי מאיר,

רבי מאיר בעל הנס.

רבי מאיר אומר,

כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה,

ולא עוד.

אלא שכל העולם כולו, כדאי הוא לו,

הוא נקרא רע.

אוהב.

את המקום. אהוב. אוהב את המקום.

אוהב את הבריות.

משמח את המקום.

משמח את הבריות.

מלבשתו ענווה ויראה,

ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן,

ומרחקתו מן החטא,

ומקרבתו לידי זכות,

ונהנים ממנו עצה ותושייה, בינה וגבורה,

שנאמר לי עצה ותושייה,

ונותנת לו מלכות

וממשלה וחיקור דין, שימו לב,

ומגלין לו רזי תורה,

ונעשה כמעיין המתגבר,

וכנהר שאינו פוסק,

והווה צנוע, וערך רוח,

ומוחל על עלבונו,

ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

איי איי איי.

מי זה זוכה?

מי

שלומד תורה לשומם.

בהצלחה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, תן לו בבקשה מיקרופון.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כבוד הרב, אני הגעתי ממושב ליד בית-שמש.

ידעתי שאתה נותן פה הרצאה היום.

לגיסי וגיסתי נולד בן לפני שבועיים,

והוא נולד עם מום

מאוד קשה בלב.

הוא עבר ניתוח אתמול מאוד קשה.

הוא בטיפול נמרץ,

ואני הגעתי לכבוד הרב

לבקש כן,

נקרא לזה עסקה או מה שצריך לקחת עלי כל מה שאני יכול וזהו.

למה אתה ולא האבא והאימא?

כי קודם כול האבא והאימא הם מאוד דתיים

והם טרודים מכל הבלאגן הזה סביב הילד.

לא, אבל הם יהיו מוכנים לקבל על עצמם.

אני מאמין, אני בטוח שכן.

בטוח.

אז קודם כול, שהאבא יתחיל

ממחר

ללמוד כל יום שעתיים רצופות, אפילו שהוא בית חולים,

שעתיים רצופות תורה בתענית דיבור

למשך שלושה חודשים, כולל שבת וחגים,

כולל ראש השנה ויום הכיפורים,

ויום זה מהבוקר שקמים עד שהולכים לישון. אז יום הכיפורים לא מסתיים בצאת יום הכיפורים, אלא כשהוא ילך לישון, אז יש לו עוד הרבה בלילה ללמוד.

שעתיים ביום?

רצופות, בתענית דיבור.

והאישה תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה

של רבנו יונה.

כל יום,

ממחר שלושה חודשים.

זאת אומרת, תשעים יום.

אוקיי. בסדר?

ואתה מוכן לעשות

גם כמוהו?

הכול.

אז שעתיים אתה תתחיל גם כן בתענית דיבור שלושה חודשים.

זה חוץ מתהילים משנה עם מקרא אחד תרגום. זה ללמוד כל דבר אחר בתורה.

מדרשים, גמרא, משנה, הלכות וכולי.

בסדר?

בסדר גמור. תודה רבה. מה השם של התינוק?

כרגע... הנולד ל...

בן בן בת אל,

בת מרים.

הנולד לבת אל, בת מרים.

השם ירפא אותו ויחלימו מהרה.

אמן.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא. שאלה נוספת.

כן, תן לו לידך, לידך, לידך, לידך, לידך, לידך.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לקבל ברכה.

נפלא.

שאני אחרי 120 אזכה להיות ליד הרב וללמוד איתו תורה. הופה!

אתה יכול עוד עכשיו. אתה רוצה לחכות 120 שנה עד אז?

ברוך השם, אני עושה את זה כבר.

כן, דרך האינטרנט.

כן. אז תבוא אלינו. איפה אתה גר?

אוד השרון.

נו, אז תקפוץ אלינו לבני ברק. תבוא, תלמד איתנו בבוקר, בנץ.

בשמחה. נו, הנה, כבר הברכה התקיימה.

בהצלחה.

תן לו פה.

תן לו פה.

ערב טוב, הרב. ערב טוב.

לגבי מה שהרב אמר,

שישים ריבועותיות לתורה. כן.

הרי בידוע שאין שישים ריבועותיות.

זה 349 בערך.

יש,

רק אנחנו לא יודעים בדיוק איך זה. אם זה אותיות הלבנות.

יש את הלובן, יש שחור,

ויש את הפנים, זה גם אותיות שיתגלו לנו לעתיד לבוא.

אז יש שאומרים שזה הסכום הכולל.

תודה. תהיה בכי.

כן, תן לו בקשה פה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לגבי זרע שקיימה,

שלוש וחצי בערך, כבר עוד מעט.

אתה מוכן לעשות מה שאמרתי להם? אתה שעתיים, אשתך חצי שעה?

אני לומד, זה רק לגמרא.

אני אמרתי לך לא ללמוד?

אבל שעתיים רצופות יהיו בתעני דיבור.

תעני דיבור, הלכות, כל זה.

כן.

אבל אתה לא מפספס יום אחד.

אם אתה מפספס, הכול בטל.

קיבלתי.

מה השם שלכם?

אברהם,

בן ברטה. אברהם בן ברטה ואשתו?

אסנת בת זלפה.

אסנת בת זלפה, תזכו לזרע חי וקיים בזכות הקבלה שלכם.

אמן. תהיה בריא.

כן.

שאלה נוספת?

תן לבחור פה שורה ראשונה.

אתה בחופש יצחק?

אז בבקשה להעביר.

כן.

ערב טוב, כבוד האוהל. ערב טוב.

אני באתי בשליחות, לא שליחות, זאת אומרת

ככה. גיסתי, אשתו של אחי.

גילו לה את המחלה לפני ארבע שנים בחזה.

כן. פוקוס, כן.

כרתו לה את האזור, וברוך השם,

זה היה בסדר.

גילו לה את זה אחר כך שוב פעם.

וגם לפני כמה חודשים גילו לה את זה בראש.

עברה ניתוקת. שומרת תורה ומצוות.

היא... יש כיסוי ראש, צניעות, כן, ודאי. היא לא...

חרדים.

חרדים, כן. כן. הוא עובד.

כן. עכשיו, קובע עיתים לתורה, לעיתים, לא... טוב, שיעשו בדיוק מה שאמרתי, שעתיים וחצי שעה, בסדר?

בסדר. אתה זוכר מה אמרתי?

זוכר, מאה אחוז. אוקיי. מה השם שלה?

השם שלה היא אזינה, אתמול הרב שינה לה את זה, לרינה. עכשיו, רינה חיה.

רינה חיה, בת? רוזה.

רוזה, השם ירפא אותה ברפואה שלמה. אמן.

הוא יעביר את המחלה לאשתו של אסד.

אמן. אמן. תהיה בריא.

כן.

אשתו של אסד עוד מעט לא הולכת לערות.

אז תיקח את זה איתה.

כן.

תן לו שאלה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כול, אני חייב לרעה במחילה.

הרב התקשר אליי לפני מספר ימים.

אני פגעתי ברב באשדוד, אם הרב זוכר.

כבר לא זוכר.

לא זוכר. עוד יותר טוב.

זה לא אומר שזה מחול.

אני מקווה שזה נמחל.

אוטומט זה לא נמחל.

הרב החליט.

כן.

באתי לשאול את הרב, מה הבעיה שלי?

שאני לא מצליח עם הזיווג.

למה הזיווג שלי כל כך מתעכב?

בן כמה אתה?

כמעט 29. הבנתי.

ואתה ניסית לצאת לשידוכים. ניסיתי. אני התחלתי, הפסקתי, התחלתי ועוד פעם הפסקתי. דרך שידוכים או שאתה מחפש ככה באוטובוס?

לא באוטובוס.

בסדר.

אתה לומד תורה?

לומד עם הרב שלי, כן, אבל אם תגיד לי עכשיו ללמוד במשך שעתיים, זה לא יקרה,

כי אני הבן-אדם האחרון שישב וילמד תורה.

תגיד לי לשרת אנשים ודברים כאלה,

לעשות דברים אחרים, זה כן, אבל

קשה לי לשבת ולדימות תורה.

זה לא אני. אני אתן לך גזירה קלה.

יש לך אינטרנט?

כן.

אתה תשב כל יום ותשמע אותי שעתיים.

אני שומע אותך ארבע שעות.

אני שומע אותך כל היום כמעט. כל היום? כן, אני שומע אותך הרבה.

כל היום?

כל הזמן שיש לי חופשי, אני שומע את הרב. איזה דרשה אתה יכול להגיד ששמעת?

לא דרשות.

אני שומע את הבעיות של האנשים, ואני שומע מה שהרב מציע להם לעשות,

כמו הבחור.

אבל אני רוצה את התורה של אישטלמן.

לא יודע, זה יהיה קשה לי.

אני אגיד לך, זה יהיה קשה לי. מה, אתה לא אוהב תורה, כאילו?

לא אוהב. חס ושלום, אני אוהב את התורה.

לא אמרתי שאני אוהב תורה. אז תשמע שעתיים, מה שאני אומר בדברי תורה.

אולי משהו אחר,

כי זה ממש ממש די קשה לי. זה הכי קל. מה זה? זה סרט. אתה יושב ורואה סרט. מה הבעיה לראות סרט?

אתה חייב לשבור את הטבע שלך. אם לא תשבור את הטבע שלך, לא תישבר הגזירה נגדך. אתה מבין? אתה צריך לשבור את הגזירה על-ידי שבירת הטבע.

אוקיי, משהו אולי לקבל עלי?

לא תהיה לך גם סבלנות לאשתך.

אז לא רוצים לצער אותה.

אז אומרים, עד שתתקן את המידה הזאת, יביאו לך. אם לא, תסבך אותה אחר כך. למה תתגרשו?

אז מה רגע? שעתיים אתה תראה אותי כל יום, שלושה חודשים.

אוקיי, ו... יום שישי זה ביום, לא בלילה, כן? סתם, אני רואה שבת. כן, ושבת זה מוצאי-שבת.

אני מקווה שיהיה לי זמן.

אם אתה רוצה עסקה, זו עסקה.

הולך. הולך.

מה השם שלך?

אליהו בן עדינה.

אליהו בן עדינה, שמזכה אותך לזיווג הגון,

מהירה.

אמן. תודה, כבוד הרב.

שאלה אחרונה.

תן לבחורה שם.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

סליחה שאני לא מסוגלת לעמוד, פשוט אני מאוד נרגשת.

ויש לי שאלה מאוד קצרה.

לפני כמה שנים עברו עלי

דברים לא קלים.

וכיום אני לא מסוגלת אפילו לחזור בתשובה,

ולא יכולה אפילו להיכנס לבתי-כנסת.

הגוף שלי רועד, והנשמה שלי לא מסוגלת, היא נרתעת.

אפילו גם עכשיו אני רועדת פה.

אני לא יכולה לחזור בתשובה שלמה, ואני מנסה לחזור לשמור ראש שבת, לקרוא תהילים וזה.

למה? בגלל שצפים לך כל הדברים.

בגלל שצפים לך כל הדברים שהיו.

אני לא כל כך הבנתי אותך. סליחה. עברת כמה דברים, אמרת בעבר קשים.

כן. האם הם צפים לך בראש כל פעם, וזה מה שמעכב אותך?

הבנתי.

את צריכה להחליט

שמה שהיה נגמר

זה כתם שחור,

אבל משאירים אותו מאחורה.

כמו שאדם היה חולה במחלה קשה, נגיד היה לו מחלת סרטן,

ועשו לו טיפולים כימותרפיים, והוא התרפא.

אין שום סיבה שהוא כל הזמן יחשוב על אותו דבר.

גמרנו. עכשיו חיים חדשים.

נגמר פרק, מתחיל פרק.

את צריכה לעשות cut,

חיתוך,

ולהחליט.

מרגע זה לא מעניין אותי עבר. לא מסתכלת עליו. לא כועסת. כן כועסת. היה, לא היה.

אשמים, לא אשמים. אשמה, לא אשמה.

לא מעניין. עבר, עבר.

עכשיו אני מתחילה דף חדש.

כאילו הוא נולד מחדש בגין 22. תודה רבה.

בהצלחה.

אני מודה לכולם.

שאלה אחרונה. אחרונה, כן.

ערב טוב. ערב טוב. שבי.

כן.

הייתי בעבר תוספות דוברת לבת יומה אבירדן.

כן.

ובזמן האחרון

היא בעיה קטנה, כאילו, השם בלי הסיגריות.

את לא מעשנת בכיפור, נכון?

אני מעשנת.

מה? גם בכיפור?

השם מרחם. השם מרחם.

יש לי בעיה רצינית, ואני מודה, ו... בואי, בואי, בואי. מה השם שלך?

לילך אורלי.

לילך אורלי.

השם יתן בלבך שנאה לסיגריות,

סלידה מהן.

ואם חס ושלום, לא תפסיקי,

שתהיה לך התקפת ניקוטין חזקה שאחריה לא תרצי יותר שום סיגריה בעולם.

אמן. אמן. תודה רבה. בהצלחה.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכם ולכל ישראל. אמן.

מי שרוצה ציציות, כיסויים פה.