קרית גת - דיסק 130 - מה ההבדל בין חרדי לדתי לאומי?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יאווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, או

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-א

אי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-דאי-

היי-י-י-י-י-י-י-י-או, היי-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-יו.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמו ירוויח.

אתכם הסליחה שאני יושב ומעיל אבל אני לא מרגיש קצת טוב.

השם יעזור שלכולם יהיה רפואה שלמה.

ו...

בתקופה זו שבמדינת ישראל יש הנהגה מושחתת,

כזאת שחדשים לבקרים שומעים על פרשיות שחיתות כאלה ואחרות,

כמו שכתוב באחרונה,

וישימו עליו שרי מסים,

אומר התרגום, שלטונים מבאישים.

כבר מאז היו יודעים ששרי מסים זה בעיה,

הם בעצמם שלטונים שמבאישים.

וראש ממשלה שעומד לחקר בשלוש פרשיות,

ועוד כל מיני דברים כאלה, כמעט אין שר בלי תיק.

טוב ללמוד את הפרשיות האחרונות שבהן אנחנו נמצאים,

ולראות קצת הבדלים.

אין הבדלים כמעט, זה פער אדיר.

כתוב, ויכלקל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף,

ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה.

מה משמע הכתוב שאומר

ציווה פרעה?

כאשר ציווה פרעה?

מה זה שכתוב לחם לפי הטף?

וגם מה זה ויבא את הכסף ביתה פרעה?

העניין הוא ללמד אותנו את הדרך של הצדיקים ואת ישרותם.

יוסף הציל את כל מצרים מלגבוע ברעב.

אם היו מביאים אדם מומחה

מחוץ-לארץ,

שהוא ילמד את המדינה קצת כלכלה,

יביא את המצב שבמקום שיהיו עניים,

כולם יהיו עשירים.

כמה היה שכרו?

יועצים לבחירות

של ראשי ממשלה, יועצים שמביאים מארצות-הברית, מיליונים דולרים עולים.

רק לתת עצה לתקופה לפני הבחירות.

אדם שיהפוך את מצרים,

ממצב של עוני גמור של שבע שנים, שאין כלום,

למדינה הכי עשירה בעולם,

כמה מגיע לו בשכרו?

והוא לא עובד שכיר.

הוא המושל בכל ארץ מצרים.

כמה הוא יכול לקחת לעצמו?

אם הוא ייקח כמה מיליונים,

מגיע לו או לא מגיע לו?

אם היו שוכרים מישהו היה לו עולה הרבה יותר.

אבל בואו נראה.

יוסף מציל את מצרים מלגבוע ברעב, ובלי יוסף לא היו יודעים בכלל שיהיה רעב שבע שנים.

חלום פרעה היה יכול להתפרש כמו שפירשו לו החרטומים והחכמים,

ששבע בנות הוא מוליד, שבע בנות הוא קובר, כל מיני קשקושים שאמרו לו.

בא יוסף,

הוא אומר לו, חביבי, הולך להיות שבע שנים של רעב,

ואחרי זה שבע שנים של שובע.

רק לדעת את זה כמה שווה.

נו, ואחרי זה

הם לא ידעו מה להכין.

רק חכם ונבון כמוך.

רק יוסף

מבין פרעה, שהיה חכם בעצמו,

שאין בכל ארץ מצרים חכם ונבון כמו יוסף

שיכול להכין את מצרים

לקראת הרעב,

איך לעבור אותו.

ולכן

יוסף, אחרי שהודיע על שנות הרעב,

הכול נרקב.

אתם אולי לא מבינים מה זה נקרא רעב,

כי ברוך השם,

אף-על-פי שיש עניים רבים בישראל,

אבל רעב לא כולם מרגישים.

אתם ראיתם פעם תמונות של ביאפרה, איך נראים?

נפוחי בטן, אלה שלא אוכלים.

העטופים ברעב.

עונש רעב זה עונש קשה,

קשה, קשה ביותר.

בעטף עולל ויונק בחוצות קריה.

זה היה אחת מהטראומות הגדולות של חורבן הבית,

ועל זה מקונן ירמיה הנביא.

רעב, זה יותר גרוע מפצצת אטום.

זה לא משאיר בן-אדם שהוא לא חלל.

כולם רעבים ללחם.

אין לחם.

שבע שנים,

פירושו של דבר

שמאות מיליונים ימותו.

ויוסף מציל את מצרים,

אבל אחרי שהוא מודיע שיבואו שנות רעב, הכול נרקב.

הכול נרקב.

ויצעק העם אל פרעה ללחם.

אין לחם.

ויאמר פרעה לכל מצרים, לכו אל יוסף,

אשר יאמר לכם, תעשו.

אני, אין לי פתרונות.

תלכו ליוסף.

במדרש כתוב,

כיוון שחזק הרעב בארץ,

נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף.

אמרו לו, תנה לנו לחם.

אמר להם, האלוקים שלי לא זן ערלים.

אתם ערלים?

האלוקים שלי לא זן ערלים.

תמונו את עצמכם,

יהיה לכם לאכול.

ברית מילה, כולם.

בני 50, 60, 70, 80, תרצה לחם, ברית מילה.

מה זה?

איזה מין בקשה זה?

עכשיו מאות מיליונים צריכים לעבור ברית מילה בשביל לקבל לחם?

הלכו לפרעה והיו צועקים ובוכים.

ויאמר לכו אל יוסף,

אשר יאמר לכם, תעשו.

אמרו לו, הלכנו אצלו, ומדבר שטויות,

מדבר דברים רכים.

אמר לנו, למול את עצמנו.

אמר להם, שוטים.

וכי הוא לא היה קורא לכם כל אותן שני הספרים.

שרעב בא לעולם?

הרי הוא הודיע שיהיה רעב.

למה לא אגרתם תבואה ומספוא?

למה לא הנחתם בבתיכם?

אמרו לו, כל תבואה שהיתה בתוך ביתנו הרקימה.

כל תבואה הרקימה.

אמר להם, נשתייר לכם קמח מאתמול?

אמרו לו, אפילו הפת בסל הרקימה.

אמר להם, אם גוזר על התבואה והיא נרקבת,

שמא יגזור עלינו ויהרגנו.

אם הוא מסוגל לגזור על התבואה שתרכיב עד שאתם תעשו ברית מילה,

הוא יכול גם לגזור שאנחנו נמות כולם.

לכו אל יוסף,

אם יאמר לכם, חיתכו מבשרכם,

שמעו לו שנאמר,

אשר יאמר לכם, תעשו.

יוסף

מכלכל אותם בלחם בעד הכסף.

משלמים כסף, מקבלים לחם.

אחר כך נגמר להם הכסף, אומר, תביאו את המקנה.

תביאו את המקנה,

מביאים את המקנה.

נגמר המקנה, אין להם רכוש,

אומר להם, עכשיו תקבלו כסף בעבור עבודה.

עכשיו תעבדו בשדות,

ואת כל מה שאתם תעשו

תביאו אלי.

וכך הציל אותם ממוות בטוח.

אדם כזה

היה מרשה לעצמו לפרנס את אביו ואת אחיו ברווח ולא בצמצום?

גם כסף שאסף

בוודאי היה גונז,

לו ולמשפחתו,

כמו שידוע בעולם,

כל מקבל שררה מחפש לדחוף את המקורבים,

מתחיל לקשור קשרים,

דואג לערימה פה, ערימה שם.

דברים ידועים.

בתורה מספרת

ויושב יוסף את אביו

כאשר ציווה פרעה.

למה תורה אומרת כאשר ציווה פרעה?

אפילו כשהוא היה מושל בכל מצרים,

ואפילו כשפרעה אומר לכל התושבים,

אשר יאמר לכם יוסף תעשו,

יוסף

לא עושה

בלי שפרעה יצווה.

לא עשה מעצמו, רק על-פי פרעה.

ויכלקל יוסף את אביו ואת אחיו לחם

לפי הטף,

לא בפזרנות

אלא לפי הנחיצות.

לא עוגות.

לחם.

לפי הטף. כמה ילדים?

ככה מה שמגיע.

טיפה לא יותר.

והוא אומר, אספורנו,

לחם לפי הטף,

אף על-פי שהיה בידו להרבות להם מזון,

נתן להם כמידה המספקת.

למה?

כתוב, בזמן שהציבור שרוי בצער,

אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה

ושלום עלי נפשי.

אנשים גוועים ברעב,

והוא יושב כמו בבית מרזח,

אוכל ושותה, זולל ושובב.

בשעת רעב,

בשעת צער בעולם,

לא נכון אפילו מי שיש לו אמצעים,

שלא,

לא נכון לעשות כן.

אפילו לא מולידים בשענת רעב.

ובכן הכסף,

כתוב שהביא כל בית פרעה,

את כל הכסף,

ולא גנז לעצמו כלום.

והרדאק אומר,

ביבא יוסף,

להודיע אמונתו של יוסף,

כי היה יכול לגנוז את כל הכסף בביתו,

כי פרעה לא חישב אתו כלל וכלל

מה הוא הביא, כיוון שידע שנאמן הוא,

ואף על-פי כן

הוא היה שומר את עצמו מן החשד,

וכשבא לו הכסף הביאו ביתה פרעה.

קודם כול, שפרעה יראה

מה הגיע מכל הציבור.

והנה פרעה, שהכיר היטב את יוסף,

את יושרו ונאמנותו,

ובשביל זה כתוב,

ויאמר פרעה אל יוסף,

אמור אל אחיך,

זאת עשו,

טענו את בעירכם

ואתה ציווית.

דהיינו, שיטענו את כל הדברים על הצאן שלהם

ועל הבהמות.

ורש״י פירש, ציווית מפי לומר להם, זאת עשו.

כך אמור להם, שברשותי זה.

למה פרעה צריך לצוות את יוסף אם הוא נתן לו רשות על הכול?

אלא הוא ידע שיוסף ואחיו,

אם לא יצוו אותם לקחת, לא ייגעו בכלום בלי רשות.

קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפיכם ולנשיכם.

אמר לו בלשון צו, כי ידע שאחרת לא ייקח יוסף.

והרמב״ן אומר, ואתה ציווית, זאת עשו?

אמר את הדבר בצוואה לו.

מדעתו מוסר יוסף

כי אינו שולח יד בהונו של המלך.

על כן חשב פרעה, אולי לא ירצה לשלוח לאביו דבר.

על כן אמר לו, אני מצווה אותך

שיעשו זאת על כל פנים.

וכן אחיו היו ישרים כמוהו.

ולכן אמר להם, ועיניכם אל תחוס על כליכם,

כי כאילו שלא יזלזלו בשום דבר

כדרך צדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם,

כי הם רחוקים מגזם.

אחר כך נאמר,

ויתן להם יוסף עגלות

על-פי פרעה.

גם כן מציינת התורה, שמה שהוא נתן להם אחר כך עגלות

זה היה על-פי פרעה.

התורה מעידה שעשה הכול על-פי פרעה,

ולא הרשה לעשות זאת מעצמו.

ומישהו מתנהג בצדיקות,

בחסידות,

רק בנוגע לבין אדם למקום,

אבל בענייני כסף ובמצוות שבין אדם לחברו אינו מדקדק,

הוא מחלל שם שמים,

כי זה לא רצונו יתברך.

לא החוכמה לדקדק

כמה נדרים,

כמה התחייבויות יש לך כלפי שמים. לא רק זה.

אלא גם בן-אדם לחברו צריך לדקדק,

וחלילה לא לזלזל בפרוטה אחת של חברו,

כי כל הנוטל פרוטה מחברו כאילו נוטל לו את נפשו.

וכבר ראינו כמה פעמים הגיעו למצב של רציחה והריגה

בגלל כסף קטן.

בחדשות לבקרים רואים את זה בעיתונות.

אם כן, זאת תורה שלמה איך אדם צריך להיות

ישר ונאמן,

אפילו בנוגע לכסף של גויים.

גם זה דבר שנכשלים. אנשים

חושבים שגזל הגוי מותר. אסור.

גזל הגוי אסור.

ובחוץ-לארץ, שדינא דמלכותא דינא,

אסור לגזול את המדינה שם.

וזהו דרך הצדיקים האמיתיים,

וזו היתה דרכו של יוסף הצדיק.

רבותי, לעמוד במצב

של בחור בן 17 שנמכר על-ידי אחיו לישמעאלים,

מגיע לביתו של פוטיפר,

נמצא בתוך ביתו, וגם הוא לא יודע אתו כלום, מה נעשה בבית,

ומשליטו על כל רכושו והונו.

ואשת פוטיפר מנסה לפתותו בהיותו יפה תואר לאין שיעור,

והוא לא מתפתה,

כי הוא אמר, בעלך השאיר אותי פה נאמן, איך אני יכול לעשות דבר כזה? חס ושלום.

יש אלוקים בשמים שמסתכל,

איך אפשר לעשות כדבר הזה?

נאמן, נאמן, נאמן,

ומכבד.

אז כשהיא מנסה להלביש עליו תיק

והיא תופסת אותו בבגדו,

הוא בורח ומשאיר את הגלימה שלו בידה.

היה צריך לחטוף את הגלימה, שלא תהיה לה הוכחה.

אבל משום כבוד גבירתו הוא השאיר את זה בידה, אף-על-פי שזאת היתה הראיה שסיפרה לבעלה מה נעשה בבית כביכול.

הוא נכנס לכלא עשר שנים.

הם אנשים פחותים ביותר.

תארו לכם צעיר כזה,

שהיה צדיק,

בן זקונים.

בר חכים,

אומר התרגום, בין החכם

של יעקב אבינו,

יוסף הצדיק,

בין 17 יפי תואר,

אחים שלו

מוכרים אותו בגלל שהוא חלם חלומות אמת,

שהוא יהיה מלך

והוא ימשול בכולם.

מהם שאלו אותו, המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו?

איך אתה מעלה בדעתך דברים כאלה?

מוכרים אותו, הוא יודע שהוא צדיק,

הוא יודע שהוא התכוון רק לטובתם,

הוא יודע שהוא לא התכוון לשלול מהם שום דבר.

הוא יודע שהוא היה צדיק כלפי פוטיפר,

שהוא היה בביתו נאמן,

ופוטיפר זה זורק אותו לכלא.

מה הוא היה צריך? לא להתמרד

ולהגיד חבל על הזמן,

אני לא מאמין בכלום, עזוב אותך מהשטויות?

איך אנשים אוהבים להגיד היום?

פשלה אחת מהסדר שהם תכננו, כבר יש להם תרעומת כלפי שמים,

ומה קורה פה,

ומה זה?

דווקא כשחזרתי בתשובה, פתאום נהיה ככה, נהיה ככה.

מאז שהתפללתי התחילו הצהרות.

לא התפללתי, הכול היה טוב.

פתאום התחלתי להתפלל, שמעו, פתאום הרגישו שאני פה,

התחילו לעשות לי בעיות.

ומחפשים עצה כבר איך לרדת.

יוסף לא מתלונן, שום דבר.

אתם יודעים מה? הוא צריך להשתחרר אחרי עשר שנים.

די, מספיק.

עשר שנים על מה שהוא לא עשה, עף מפשע.

אז הוא מבקש משר המשקיעים, תשמע,

אתה יוצא מפה, לפי החלום שאתה שאלת אותי, אז אני יודע, אתה תצא מפה,

אבל זכרתני, בסדר?

והזכרתני.

כשתזכור אותי, תזכיר אותי אצל פרעה, בסדר? שתי מילים. הוא אמר, זכרתני והזכרתני.

אמר הקב'-הוא, אה, אתה תולה בטחונך בשר המשקיעים?

עוד שנתיים, בבלה.

עוד שנתיים תשב.

יא וואי וואי, מה זה?

מה זה?

מה זה?

נשאר צדיק כמו שהוא בתוך הכלא, בתוך התינופת.

עוד שנתיים.

אז מה, אסור לדבר?

אבל, ויהי מי קץ שנתיים ימי.

לכל תכלל ראיתי קץ.

יש זמן שמגיעה השעה של בן אדם,

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

ויריצוהו מן הבור.

ויריצוהו.

וריצה.

ויגלח.

ויחלף שמלותיו.

פששש. מביאים אותו לפני המלך.

נו, מגיע צדיק כזה לפני המלך,

והמלך אומר לו,

שמעתי עליך שאתה יודע לפתור חלום.

אם אתם הייתם,

אחרי 17 שנה,

ככה עוברים את כל ההשתלשלות של יוסף,

ויוצאים מ-12 שנה,

והמלך קורא לכם,

הוא אומר, שמעתי עליך שאתה יודע לפתור חלום.

מה הייתם אומרים?

בטח! מה?

תשאל את שר המשקים, שר האופים, תשאל, תשאל עלי.

הנה, קח כרטיס.

אה?

יש היום כל מיני פנטזים כאלה,

שכל דבר אומרים שהם יודעים, ויכולים, וזה, ועושים קורסים גם לאנשים, וקשקושים, ועם הידיים, ותנועות, ותמונות.

וואי, משהו, חבל על הזמן.

מה אומר יוסף?

אומר בלעדיי,

האלוקים.

אני?

אני לא טעית בכתובת.

אני לא יודע לפתור חלום.

האלוקים.

הוא יפתור את חלום פרעה. אני? מה אני? כלום.

מה?

אז בשביל מה יביאו אותך לכאן?

תעוף מפה.

תחזיר אותו לכלא.

אבל זה מה שהיה מתבקש, לא?

פרעה היה חכם.

אומר מה?

אחד, מוציאים אותו מהכלא,

שואלים אותו שאלה כזאת, והוא אומר, בלעדיי?

זה לא אני.

יש אלוקים בשמיים, הוא פותר חלום, עוד לא אני.

זה חכם גדול זה.

אחד כזה שמסוגל לעמוד במצב כזה ולהגיד, לא, זה לא אני.

פששש.

מתפעל ממנו פרעה.

נו?

פותר לו את החלום בסוף.

אומר לו, יהיה ככה וככה.

נו, אז מה צריך לעשות?

צריך להכין ככה, ולעשות ככה וככה.

אומר פרעה, פששש. אין חכם בנבון כמוך.

מה זה? מה זה? פרעה טיפש? מה זה?

אם אומרים שיש שבע שנים רעב ואחר כך יהיה שבע שנים סבא,

איזה מין חוכמה להגיד שצריך להכין? הרי אם הם מודיעים שיש

מלחמה בקרוב,

אז כולם מכינים את המסכות של כורים, לא?

תמיד זה ככה, לא?

ישר, אם אומרים שיש מלחמה, אז תכינו קונסרבים,

תכינו זה, תכינו מסכות, תכינו זריקות,

תכינו, תכינו, תכינו. כולם מכינים, לא?

אפילו לחורף אומרים.

החרף, בכלל לחורף.

אבל מי מכין?

אבל,

אכן, אכן, כן, אכן, אכן, איזה אכן,

איזה אכן, עוד מעט עובר החורף, עובר החורף.

חכם מנבון זה מי שיודע לקחת עם שלם

ולהכין איתם את החורף.

אה, לקחת עם שלם

ולהכין איתם

את השנים של הרעב.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

מה זה חכם הרואה את הנולד?

חכם רואה עכשיו, עכשיו, עכשיו, את מה הוא רואה?

את הנולד.

הנולד עוד לא נולד,

אבל הוא רואה אותו כבר כאילו לפניו.

לחיות בזמן שיש שבע,

כאילו עכשיו יש רעב ואין מה לאכול.

יש אנשים שניצלו מן השואה שיש להם טראומה,

לא היה אוכל שם, פירורים, מחלקים פירורים,

מוכרים פירורים,

שהם עד היום שומרים חתיכת לחם בכיס.

אם חס ושלום יקרה משהו,

תמיד יהיה להם את החתיכה בכיס.

לחיות במציאות הזאת, בתוך הצבא,

כאילו יש רעב, זה צריך להיות חכם.

מה אתם אומרים, זה חוכמה או לא חוכמה?

חוכמה או לא חוכמה?

אין פה הרבה אנשים שמבינים מה אני אומר.

זה חוכמה או לא חוכמה?

חוכמה. אה, הם משתתפים.

חוכמה או לא חוכמה?

אני צועק יותר, אתם נחלשים.

חוכמה

או לא?

חוכמה.

זה חוכמה,

אבל אין הרבה חכמים.

אתם יודעים למה?

כולנו חיים, נכון?

אבל כולנו יודעים שנמות.

מי מכין את יום המיטה?

אף אחד.

אף אחד.

להכין מה? סליחה? סליחה? מה אתה רוצה שאני אכין?

את יום המיטה הכנת?

איזה מיטה?

את המיטה לא עירה עוד לא הכנתי את זה.

איזה מיטה?

מי הולך למות בחייאת דינם? מה קרה לך?

תן לחיות.

הלו,

אתה יודע שאתה תמות או אתה לא יודע שתמות?

כן, שמעתי שכולם מתים בזול, מה זה נוגע אליי עכשיו?

איזהו חכם, הרואה את הנולד, מכין מעכשיו.

כי לך תדע מה ילד יום.

מאיפה אתה יודע מה ילד יום?

לא כל מי שהיה אתמול נמצא איתנו היום, נכון?

ולא כל מי שאיתנו היום יהיה גם מחר, נכון?

ככה זה דרכו של עולם, נכון?

תפתחו עיתונים, תראו שיש שם מודעות.

כל יום יש מודעות חדשות.

הם לא ידעו שהם ילכו, נכון?

נכון.

אז למה אנחנו לא מכינים את יום המחר?

כי אנחנו לא יוסף החכם.

זאת אומרת, להיות חכם, פירושו של דבר לראות אתה נולד עכשיו.

ולהיות נאמן, נאמן, אפילו אם הקדוש-ברוך-הוא נותן לך להיות עשיר כמו יוסף הצדיק,

ששולט בכל העולם.

ביל גייטס

אצל יוסף היה אחד מהתפרנים שבא לבקש להם.

נגיד שהקדוש ברוך הוא משפיע עליך כל כך הרבה כסף,

איך הוא חי, יוסף? נותן לאחיו לפי עטף.

כמה אתה צריך לחמניה?

קח.

תביא עוד אחד. לא,

תגמור, אני אתן לך עוד אחד.

אתם יודעים מה זה לחיות במצב של עשירות שכל כסף העולב ביד שלך,

ואתה חי לפי הטף,

לפי פרוסה-פרוסה עם חשבון.

למה?

כי אתה צריך להיות נאמן למי ששלח אותך,

מי שהסמיך אותך, מי שנתן לך, מי שם אותך על הכיסא,

פרעה.

מה פרעה ביקש?

שתנהל את המדינה כמו שצריך,

אז תנהל בבקשה כמו שצריך.

תראו לי אחד כזה בכל המדינה הזאת, אחד.

כזה,

ובפרט מאלה שכבר היו עד היום בשלטון.

טום.

איפה יש דבר כזה?

שמעתם על אחד כזה?

לא יאומן כי יסופר.

אפילו פרץ שאמר על העובדים, העובדים,

העובדים.

איפה האלף דולר שהבטיח אני בהתחלת הקדנציה לעובדים?

עמד עלינו והלך.

נהיה שר הביטחון.

עכשיו יש לו תוכנית בתוך חצי שנה לעשות שלום.

כל מי שמסתבך עם בעיות,

בתוך רבע שעה הוא פותר את השלום במזרח התיכון.

מה עשית עד עכשיו?

למה נזכרת עכשיו שרוצים לזרוק אותך עם בעיטה? למה עכשיו נזכרת?

למה התוכנית הזאת לא היתה?

אתה כבר יותר משנה בתפקיד.

אם זה לוקח חצי שנה, כבר היינו צריכים להיות בשלום. גן-עדן היה פה.

גן-עדן.

הפלסטינים היו זורקים עלינו פרחים במקום קסאמים.

כל היום פרחים.

יש כאלה שמאמינים, כן, שיבוא יום ויזרקו עלינו פרחים.

באמת יכול להיות שיגיע יום כזה.

אתם יודעים איפה שמים פרחים?

אחד נפטר, שמים עליו פרחים.

איי, איי, איי, איי.

השם יצילנו ממדינה של גיהנום.

המצב קשה, רבותי,

אבל יש לנו ללמוד מפרשיות השבוע.

יש בהם את הדרך ארץ והמוסר, בדיוק איך צריך לחיות

ואיך להעביר את החיים שלנו נכון בשביל שנצא פם-פם מסודרים.

העולם הזה הבל אבנים.

אדם חי היום, חי מחר, יש לו יותר, יש לו פחות.

כולם שווים בסוף.

בסוף בא ה-GMC השחור,

ויש אחד מלווים אותו 20 איש, אחד 50, יש עוד שני אוטובוסים.

שני אוטובוסים, אתה יודע כמה היו?

שני אוטובוסים.

מכל החיים שלו, 70 שנה,

יש לו רק שני אוטובוסים,

מעריכים אותו.

איזה בושה.

חבל שהוא חי.

שני אוטובוסים? זאת אומרת, כל שנה הוא עשה בן אדם אחד שמעריך אותו.

כשיכול להיות ש-30-40 זה המשפחה.

מה זה?

יש כאלה אפילו שאין להם דבר כזה.

כל כך מעריכים אותם.

פשוט כואב להם. הם לא יכולים להשתתף בהלוויה.

הם יבכו יותר מדי, אז הם מעדיפים לא לבוא.

אוי, אוי, אוי, אוי, מה זה בן אדם? נתנו לו מתנה, נשמה אלוקית מהשמיים, שמו לו בתוך הגוף, אמרו בוא,

תתהלך בארץ הזאת לאורכה ורוחבה,

יש לך סטופר, מונה, שעון חול,

זו...

הולך ונגמר, ויום אחד אתה תצא מכאן.

השאלה היא מה.

לאן אתה הולך?

אני הולך להופעה.

איזה הופעה?

אתה הולך לבית קברות,

רק בדרך אתה קופץ להופעה.

מיום שנולדנו, אנחנו, לאן יצאנו?

כיוון אחד, זה בית קברות.

רק בדרך יש הופעה, יש פה, יש שם, יש חפלה, יש זה, יש זה.

זה רק בדרך לבית קברות.

אתה לא מפסיק ללכת לבית קברות.

כל יום שמתקרב הולכים לאן?

לבית קברות.

על הדרך יש כמה חפלות.

יום אחד זה נגמר,

ועם מה אתה הולך?

האם, כאפו אתה מקבל, לא החפלות.

בן אדם יוצא מפה, מה, מה עכשיו?

אחד אמר לי, תשמע, מה יכול להיות?

מה יכול להיות?

מה יכול להיות כבר? מה יכול להיות? אמרתי לו, שום דבר לא יכול להיות.

אני אגיד לך,

בוא תצא איתי, יהיה לילה,

בוא נצא החוצה,

תסתכל על השמים שם בחושך, למעלה, למעלה, למעלה. אתה רואה? למעלה.

הוא אומר לי, תאר לך שאתה שם לבד.

זה הכול, מה יכול להיות?

מה יכול להיות?

יום, יומיים,

חודש,

חודשיי,

שנה,

שנתיים, בחושך, לבד, לבד, לא מפריעים לך,

לא מתערבים לך בחיים, אתה לבד,

בחושך, לבד, לבד,

עשר שנים, עשרים שנה, מאה שנה, אלף, לבד.

איזה כיף, לבד.

אין לעש, אין כלום, אין שכנים, אף אחד לא מפריע,

אין פלאפון, אין חשבון גם, אין כלום,

לבד!

קריר שם, קריר,

אין מעיל,

לא כמון, אין מעיל, אין, לבד.

אין עונש, רק לבד.

איי איי איי יוסף היה חכם ונבון יוסף חי 110 שנים איי איי כמה השאיר לנו יוסף אבל אנחנו צריכים להיות

חכמים

חכם יוסף לקח

ונבון תחבולות יקנה

למי שיש שאלות בבקשה

ערב טוב אדוני היושב-ראש רציתי לשאול שאלה שמציקה לי כבר.

מה ההבדל

בתפיסה

בין החרדים לדתיים-לאומיים?

מה ההבדל?

אז יש הבדל בכמה דברים.

1. איך הם נראים קודם כול,

2. מה הם חושבים,

3. איך הם מתנהגים.

מה הם חושבים ואיך הם מתנהגים,

אם שניהם מקיימים את השולחן הערוך, כלשונו הם שווים.

אנחנו צריכים לקיים שולחן ערוך

וההלכות הכתובות בו.

אבל אם לא מקיימים את מה שכתוב או שיש דרך ושיטה אחרת

להקל כל מיני קולות בתחומים כאלה ואחרים,

אז זה בעיה

וזה בדרך כלל ההבדל.

לדוגמה, אצל חרדים אני הולך לחתונות,

אז החתונות לא מעורבות.

ואצל אלה שציינת אני הולך לפעמים, מה זה לפעמים? הייתי פעם אחת ולא מזמן

לאחד שהוא קרוב אליי מאוד מאוד ולא האמנתי

שיהיה שם בתערובת,

אבל היה שם אירוע חתונה בתערובת עם רבנים.

הכל בתערובת, זה ההבדל.

התורה אוסרת את זה באיסור גמור.

איך הם מתירים את זה? אני לא יודע.

יש ביניהם כאלה שלא הולכים בצניעות הראויה.

אני לא אומר שכל אחד...

ילדים צנועים, אבל הם יודעים מה זה צניעות ומה צריך לעשות. אם הם עוברים עבירות זה משהו אחר, אבל אני מדבר כשיטה.

אבל יש כאלה שבצד השני, שהם לדוגמה הולכים בלי תרביים,

או עם שרוולים קצרים,

או בלי כיסוי ראש או לא בכיסוי ראש מלא.

לדוגמה, זה אנשים, כן?

אתם בפלוויזיה, הם מרשים לעצמם לראות.

וכל מיני דברים כאלה, יש כאלה אפילו הולכים לסרטים.

יש כאלה שיש להם תנועות נוער כאלה ואחרות

שבנים בנות ביחד ולומדים ביחד,

שזה נגד ההלכה במפורש.

אז זה ההבדל.

אתה מבין?

אני יותר דיברתי על התפיסה.

זה שאתה מביא מקרים שהגיונים שהם מקורים,

זה לא מכליל על חברה שלמה. אמרתי חברה? אמרתי יש,

ויש.

חזרתי כל פעם, ויש כאלה, ויש כאלה.

לא אמרתי שכולם.

גם יש אצל החרדים. אמרתי, אבל הם יודעים שהם עוברי עבירה.

זה ההבדל.

יש חרדי גנב,

אבל הוא יודע שהוא חרדי וגנב.

ויש גנב שהוא גנב, הוא פשוט רק גנב,

הוא לא חרדי.

אז יש הבדל.

אחד אומר, אני חרדי, אבל אני גם גונב,

וזהו. ויש אחד שאומר, לא, מותר לגנוב.

יש אחד שאומר, מותר עריות.

מותר.

אומרים לו, התורה אומרת אסור, ואומר, אני אומר, מותר.

אז יש הבדל.

איש חרדי שעובר על עריות,

כן?

הוא עובר על עריות. עובדה זה אסור.

זה אסור, לכן הוא עושה את זה בסתר.

ויש כאלה שאומרים, עריות זה מותר.

אנחנו בתערובת, אנשים ונשים ביחד בחתונה, אין בעיה. אין בעיה. זה מותר.

מותר.

אצלנו זה מותר.

אבל זה אסור, זה אותו שולחן ארוך.

אז איך זה נהיה מותר?

הבנת?

שני החברות יוצאות משולחן ארוך.

הלוואי.

הלוואי. שני החברות יוצאות משולחן ארוך.

ואם יש משהו שבאמת מציק לי, זה הקרע הזה בעם שנוצר.

וההוכחה הכי טובה לכך זה אותו גירוש שהיה בגוש-קטיף.

איפה החרדים היו אז?

אם כל כך חשוב השולחן ארוך וארץ-ישראל?

שאלה יפה,

ואני אסביר לך.

קודם כול, יש הרבה מן החרדים שסוברים,

ואני לא מדבר על החרדים, כן, על העם, אני מדבר על גדולי ישראל,

שלא מן הראוי היה להיות בכל מקום שנמצאים שם אלה שגורשו.

יש מקומות שכן ויש מקומות שלא.

יש דברים כאלה שאנשים התקבצו והתכנסו והלכו וקפצו על ג'בלאות כאלה ואחרות ותפסו מאחזים וכאלה, שהרגיזו את אומות העולם.

ורוב גדולי ישראל סוברים שיש שלוש שבועות

שאסור לעבור עליהם, ואחד מהם זה לא להתגרות באומות העולם.

להילחם באומות העולם אם הם תוקפים אותנו? חייבים. הבא להורגך השכם להורגו.

אבל להתגרות באומות העולם, אומות העולם נתנו לך להיות פה.

אומות העולם נתנו, לא הקדוש-ברוך-הוא, אנחנו עוד לא נגעלנו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, אבל אם נתנו לך אישור להיות פה, בגבולות כאלה ואחרים,

אז בסדר, כבשת,

תפסת עוד מקום, שתקו בינתיים, שב, שקט, שב.

אבל אם אתה רוצה להגיד, לא,

אני רוצה להשתלט על הכול, אני אתפוס עוד ואני אתפוס עוד ואני אתפוס עוד,

אז אומות העולם לא כל כך מסכימות עם היהודים, מה לעשות?

הם לא אוהבים אותנו מאז ומעולם,

ואנחנו פשוט נותנים להם סיבה למסיבה.

אז אם אנחנו נותנים להם סיבה למסיבה ואחר כך זה גורם לכך שהם ילחצו על הממשלות פה להוכיח לעולם הנאור שאכן אמריקה שולטת בעולם כולו ולכן התחייב אותנו להתקפל,

אז הממשלה עושה את רצון ארצות-הברית

והיא מגרשת יהודים מביתם.

אבל מי הזמין את זה כאילו?

כל זמן שישבו במקומות המוגדרים, אף אחד לא דיבר.

ברגע שהתחילו יותר מדי, יותר מדי, אז הלחץ המתמשך במשך שנים גרם לדבר הזה, ובפרט אם רוצים להגיע לאיזה שלום כלשהו, כאילו, כאילו,

אז צריכים לעשות איזה משהו, להראות כיוון שמתחילים להתקפל, וזה היה קורבן.

עכשיו, כשהתריעו גדולי ישראל שזה לא נכון לעשות,

לא שמעו להם אלה שהלכו ותפסו.

אז מה רצית?

שהם מה?

יגידו, תשמעו, אל תגרשו את היהודים משם,

אפילו שהם יושבים שם ומרגיזים את תומות העולם, זה יכול להיות סכנה לישראל,

תשאירו אותו שם ושיהיה סכנה לישראל.

אז הם לא אמרו להם בהתחלה ולא יצאו נגדם, וגם לא אמרו אחר כך.

כואב?

כואב לכולם על סילוק יהודי אחד,

לא מגוש-קטיף לפה,

מקריית-גת ברחוב שניאור לזלמן.

גם זה כואב. אם עוקרים בן-אדם מבית שלו ושמים אותו ברחוב,

זה כואב. מי שיש לו לב יהודי,

כואב שכואב לו. מה זה משנה אם זה צודק או לא צודק?

הכאב הוא כאב.

אבל מה רצית? שהם יעמדו בגופותיהם שם ויחסמו?

הרי חלק מהרבנים בעצמם

של הפלגים האלה

לא עמדו בשער ואמרו לצאת, לצאת, לצאת, לצאת,

בשקט לצאת.

לקדש את השם, לצאת, לצאת.

אז אתה לא יכול לבוא ולבקש מאותם אלה שאמרו מראש שזה מה שתהיה התוצאה,

לבוא ולהשתתף בדבר שנחזה מראש.

בטח.

רגע, אני אתן לך גם מיקרופון.

תן לו.

ערב טוב. ערב טוב ומורך.

אני שמעתי את השיחה, ואני חושב שאתה טועה.

תמיד אני טועה. אתה אמרת דבר כזה להתגרות אומות העולם.

אני חושב שהדבר היחיד שאנחנו סובלים פה במדינה הזאת זה מהשמאל.

בעצם, אם לא היה שמאל במדינה הזאת, לא היינו סובלים.

אם היינו מאוחדים,

אם היינו עם מאוחד, ימין ושמאל,

לא היתה שום בעיה.

אתה אמרת שאומות העולם, ליברות באומות העולם.

אני לא חושב.

אני חושב שאם נסתכל על המדינה שלנו, על

הממשלה, על חברי הכנסת,

מי בעצם האויב האמיתי שלנו?

כשאנחנו בבית ואנחנו מדברים האחד עם השני,

בעצם מה אנחנו אומרים?

וואלה, אני לא רוצה להזכיר שמות,

אף-על-פי שהייתי מאוד רוצה,

אבל אני חושב שבאמת זה הדבר האמיתי.

זה הדבר האמיתי ביותר.

האויב הכי אמיתי שלנו פה, בתוך המדינה שלנו, זה האנשים שבתוכה,

וזו הסכנה הכי גדולה.

לא אומות העולם.

טוב.

אני מאמין באחדות,

ואם היינו מאוחדים ימין ושמאל,

אני חושב שהדבר הכי כואב שהיה, באמת, האירוע הזה של גוש-קטיף,

אני במקרה הייתי פה באבן-שמואל.

עבדתי אצל איזה בחור וראיתי אותם יורדים מהאוטובוסים בבכי,

וראיתי ספרי תורה.

אבל דבר אחד שבאמת כבש אותי,

זה שראיתי את הביחד הזה,

את הריקודים, עם כל הצער והכאב,

סידרו להם פה איזה פנימייה

לתקופה קצרה.

אני אומר לך, אני כמעט בכיתי,

כי זה נגע לי.

אז אני גר פה, לא גר בקריית-גן, אני גר פה באיזה מושב,

אבל

זה דבר שכובש אותך.

אתה אומר, וואלה, מגרשים אותם מהבית,

תוסעים ספר תורה.

במקרה גם ראיתי את הרב שחיתנו אותו, גם כן מאיזה מושב, רב נהדר,

וראיתי את השמחה הזאת.

זה דבר מהלב. אני קינאתי באותו רגע במעמד הזה,

בניסיון הזה,

אבל להגיד שאומות העולם מתגרות באומות העולם, אני לא חושב.

הבנתי.

אני אגיד לך, אתה בחור רגשן.

אני שומע אותך.

אני גם בחור רגשן.

גם אני הורדתי דמעות כשראיתי אנשים שמסלקים אותן ומטלטלים אותן כמו מטוטלת. לא רק אתה.

אבל אתה יודע, אני,

מאז שחזרתי בתשובה השלטתי את השכל על הרגש.

ואני אסביר לך מה לעשות.

יש דברים שצריכים לקבל גם אם לא אוהבים אותם.

אז אני אסביר לך ככה.

קודם כל, את הטעות הזאת שאתה אומר, לא אני אמרתי,

כי לא להתגרות באומות העולם זה הקדוש ברוך הוא אמר.

אז יכול להיות שהוא טועה אצלך, אבל זה מה שהוא אמר.

אחת מהשלוש שבועות זה לא להתגרות באומות העולם. השבעתי אתכם

בנות ירושלים,

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

אם אתם תרצו

להביא משיח

טרם הזמן, להביא את הגאולה טרם הזמן ולגאול בעצמכם,

אני אתיר את דמכם כאיילות

וכצבאות השדה.

אני לא מתיר לכם.

גלות זה עונש.

ואני רוצה שתהיו בעונש עד שאני אגמור את העונש.

אם תברח לי מהחלון, כשאני סגרתי אותך בחדר,

אני אתפוס אותך ואני אכניס אותך לצינוק.

אתה לא תברח מהגלות.

הגלות תרדוף אחריך עד עת קץ,

עד שאני אחליט שתבוא הגאולה.

לכן,

הקב'ה מזהיר אותנו, אחד מהדברים. מסרתי אתכם

ביד אומות העולם. מסרתי אתכם.

אם אתם לי,

אני אשמור עליכם, אמר לנו תמיד הקדוש ברוך הוא, ואם לא,

אני אמסור אתכם ביד נבוכדנצר וחבריו.

והוא מסר אותנו.

ואתה יודע שאנחנו אלפיים שנה בגלות.

מאז חורבן הבית לא נבנה בית שלישי.

אז אנחנו עדיין בגלות.

עכשיו, אתה צריך להבין,

זה שלא להתגרות באומות העולם, זו גזירה שיש עלינו, מה לעשות?

תרצה למרוד בה,

תרצה להילחם אתה? תגיד, אני אוכל להביא שלום,

אני אוכל להכניע את האויב.

יכול להיות שאתה מסוגל.

אבל היה כבר בר-כוכבא כזה,

ובר-כוכבא כזה נקרא בסוף בר-קוזיבה,

ונשחטו כ-8 מיליון יהודים בביתר בגלל בר-כוכבא,

כי הוא חשב שבכוח,

והיה לו כוח,

והיה לו יכולת להילחם,

והוא אפילו ניצח בהרבה קרבות,

עד שרבי עקיבא אפילו טעה בו וחשב שהוא משיח אמת.

מכל מקום,

לא הגיע הזמן, ואמרו חכמים לרבי עקיבא,

לא לרבנים של הציונות הדתית.

אמרו לרבי עקיבא,

עוד יעלו עשבים בלחייך עד שיבוא משיח.

זאת אומרת, תהיה באדמה ויצאו לך מלחיה עם עשבים עד שיבוא משיח.

זה לא בר-כוכבא,

כוכבא. רגע, זה בר-קוזיבה.

אתה אומר שהאויב האמיתי זה השמאל.

אני מסכים שהשמאל הוא הבעיה הכי חמורה,

בלי שום בעיה. יש לנו עיתון שנקרא ארבע כנפות, זה העיתון הזה,

ואנחנו כתבנו כמדומני בגיליון הזה על השמאל דבר מדהים,

שהם למעשה הולכים,

ועם הנוצרים,

עם הכנסייה,

יוצאים נגד ישראל ומסיתים את הכנסייה

בשביל שהיא תלך כנגד ישראל,

ומביאים אותם לראות איך מוציאים פלסטינים מבתים וכל מיני דברים. לא מראים את הצד השני,

רק את הצד ההוא,

ועל-ידי זה מנסים להשפיע עליהם, שילחצו על ישראל להתקפל מכל השטחים, מכל הדברים וכו' וכו'. בגיליון האחרון או לפניו,

אני כבר לא זוכר,

אתה תוכל לראות את זה באתר שלנו, תמצא את זה שם.

מכל מקום,

אז בזה אני ודאי ששותף אתך.

אני חושב שיש ביניהם מספיק תמינים שלא יודעים מה הם עושים,

ויש ביניהם גם הרבה רשעים

שהם שונאים פשוט,

שונאים,

שונאים את עצמם, שונאים את העם, שונאים דתיים, שונאים חרדים, שונאים, שונאים, שונאים. יש כאלה שהם שונאים, סתם שונאים.

בהרבה הפגנות שהפגינו נגדי בהרצאות,

באו אנשי מרצ ואחרים שהיו שונאים, רק שונאים,

הם לא מכירים אותי, לא שמעו אותי,

לא כלום, שצעקו,

בא, בא, בא, בא, יש סרטים.

חבל על הזמן.

אתה יודע מה?

אני אראה לך עד כמה אני מבין, תיכף אני אראה לך סרט על האוניברסיטה,

איך קיבלו אותי.

ראית?

כן. זהו, שלוש שעות ישבתי, וצחקו, וקיללו, וקיללו, וצעקו, וצעקו, וקיללו, וקיללו.

שלוש שעות.

וזה האינטליגנטים.

אז אני מכיר את החבר'ה האלה.

הם

שיחקו אצלי בהרבה סרטים,

לא שילמתי להם,

למרות שהם שילמו לאלה שהם הביאו להפריע לי,

אבל אני לא שילמתי, קיבלתי את זה בחינם פרי.

אז אני רוצה לשאול. רגע, עוד נוסף. מה, אני שמעתי אותך עד הסוף?

אני צריך לענות על הטעות שלי, לא?

אז זאת אומרת,

אז השמאל, אני מסכים.

אתה אומר עכשיו שאם הימין והשמאל יתחברו יחד,

הכל יהיה בסדר.

אבל אני אמרתי פעם,

ימין וסמור,

רק חול וחול, יציב מטבח.

רגע,

כל זמן שהימין והשמאל זה חילונים,

רק חול וחול,

לא יהיה שום דבר.

רגע,

חילונים לא יכולים להתחבר ביחד.

אין בכלל. לא, זה לא נכון.

הכל מה שאני אומר לא נכון,

אבל אני מנסה להגיד משהו נכון. חכה, תן הזדמנות.

עכשיו,

מה אתה אומר? בוא נגיד שאנחנו, יש לנו, אני ואתה, נוסחת הקסם.

בסדר?

נגיד שכולנו עכשיו נתפוס יד ביד,

כולנו ימין ושמאל,

ונשאיר הורה,

ומה עכשיו? אז הערבים יגידו, אה, חכמים,

אם אתם ביחד בטח שאנחנו לא נעשה כלום.

המדינה שלכם, פוס, פוס. אנחנו, לא, מה פתאום?

אם אתם ימין ושמאל ביחד, מה פתאום?

לא, למה נלחמנו? רק בגלל השמאל

ורק בגלל שאתם לא ביחד. כי מה רצינו בתור ערבים?

לאחד אתכם, שתבוא כאולה לישראל.

ככה אתה חושב?

ככה אתה חושב שיהיה?

ימין ושמאל יהיו ביחד, אז הפלסטינים יקדו מסעקה. סליחה, סליחה, סליחה, לא. הם לא יזרוקו קסאמים? אני חושב שהרעיון פה,

חזרה בתשובה, זה בגדול.

אני חושב שבעצם, למה זה זקוק?

למה זה זקוק לאחדות? נכון. וצריך לחפש את הדרך לאחדות. נכון, וזה מה שאני עושה.

אבל הימין והשמאל לא עושים את זה,

אז מה יאכל שהם יתאחדו?

כי הימין ושמאל רק חול וחול.

אתה מבין? זה הבעיה.

אם אנחנו נחזור בתשובה,

הערבים יפחדו מאתנו. אתה יודע למה הערבים יפחדו מאתנו? אני יודע. למה? את זה אני יודע. למה? אני מספיק כשאני חושב על שמירת שבת,

אני אתן לך דוגמה.

אני עבדתי בקיבוץ,

ולא רחוק מכאן,

ונפגשתי עם אנשים שהם, אני עוד באתי מבית של רקע דתי.

אני, חוץ משמירת שבת או לאכול כשר,

חוץ מזה אני לא מתפלל או משהו כזה.

אבל התחלתי לדבר אתם,

מה שנקרא להתערבב,

והסברתי להם דברים. כאילו, אמרתי, למי?

בקיבוץ, לחבר'ה, שהם מאוד חילונים.

כן.

אמרתי, לפחות אם נהיה באחדות, אם נשמור שבת,

רק את השבת נשמור.

הבנתי לפי הקלטות שזה דבר מאוד חשוב.

כאילו, לפי מה ש... האמת, שמעתי את זה בקלטות שלך.

הרבה עקבתי אחריך

בקלטות. אשריך.

אז באתי לעמוד ל... אחרי שעקבת אחריי, אני טועה.

אז פשוט מאוד, דיברתי, אמרתי, אפילו פסיכולוגית, תחשבו שכולנו נידחת,

וביום שבת כל המדינה שובתת.

אבל זה גם איזה כיף, כאילו,

לא עובדים, נכים. כמו כיפור, תראה איזה כוח יש בזה, חוץ מהאופניים.

אבל תראה איזה כוח יש בכיפור. כן, זה כוח אדיר. אדיר. זה השפעה אדירה. אז מה הם יחשבו, הערבים? שוואללה,

תראו מה קרה להם, הם יתאחדו. מה זה קרה?

אתה יודע, זה פחד.

תראה,

יש אחד, קוראים לו אחמדינג'אד.

הוא כאילו דתי,

והוא בא עם אמונה,

והוא בא עם פאתוס.

והוא אומר, אני אשמין,

ואני אהרוג, ולא יישאר אף אחד.

הוא ממשיך, ומזכיר את השם, וזה. אתה רואה את נסראללה,

איזה אחר כזה.

אללה אכבר, בברבב אברו.

שולחתי לב חופשי.

זה כאילו קפצונים.

למה? כי הוא מאמין.

סדאב, ראית? עשו לו טרדים, טרדים, טרדים, טרדים.

מה אמר לפני שהוא נפטר? הזכיר את השם.

מה אומר אבו מאזן?

מה אמר אפילו ערפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ.

אתה זוכר מה הוא אמר?

היה אומר, שם השם, כולם מזכירים שם השם.

אולמרט, שמעת אותו שם השם?

פרץ,

חלוץ,

השלישייה,

השלישייה לא אכפת להם.

שמעת אותם אומרים ברוך השם, בעזרת השם?

אוצר חזק,וצר לתקוף, יאההה.

זה צהל, זה פדיחה.

יורים על שדרות ואומרים, לא נגיב.

איך אתה מסביר את זה? אומרים נירה עוד, אומרים, לא נגיב. וזה לא הגיוני, לא נגיב. איך אתה מסביר את זה?

איך אני מסביר? אם אולמרט, אחרי שהפסדנו, אומר, ניצחנו,

איך אני יכול להסביר את זה?

מי יכול להסביר דבר כזה? אבל זו תופעה לא נורמלית.

בטח שלא נורמלית.

בטח שלא נורמלית.

אבל הבעיה זה העם, כי העם ממשיך לבחור בלא-נורמלי.

אבל לא נכון, אני עשיתי שינוי, אני בחרתי בשס.

נו, מה, זה נורמלי?

כן.

מה נורמלי?

בטח שזה נורמלי. איפה השינוי? אני רוצה שינוי, איפה השינוי?

מה, שיש שרים ש...

כל אחד תופס תפקיד.

אני שואל, מה השינוי בעב? מי יביא שינוי בעב?

לא בכיסאות. אבל אתה יכול להביא שינוי. חשבתי על זה. אני יכול, חשבו הרבה. למה? זה נכון.

הרי אתה אמרת שאתה החזרת, ואתה טוען... אני טוען. כן, לפי הקלטות שלך,

אמרתי שאני עוקב אחריך, לא? כן. אתה טוען שבעצם אתה החזרת נראה לי מיליון חוזרים בתשובה.

אני לא לבד.

לא לבד, לא אתה. כולם, כולם ביחד. זה כבר מראה שאל יושר, איך שאתה מדבר.

אז אני אומר, אם מעל מיליון חוזרים בתשובה,

כמה מנדטים זה?

שלא נדבר על זה שכל אחד יכול להביא חבר. סקר גיאוקרטוגרפיה לפני חמש שנים בדק

שאם אני מודיע על מפלגה, 22 מנדטים.

סבבה.

אני בוחר בך. זה ברור. יש לך ברירה יותר טובה?

לא, כי בעצם אני הגעתי ל... רק מעצם זה שאני אומר שאני רוצה להבחר, לא אני עצמי. אני חושב שיותר.

כן.

בטח. אני חושב שיותר, אבל למה לא לעשות את הצעד הזה?

אני בוחר בך.

למה לא? כי בעצם אתה יכול להוביל.

אני מוביל.

אני לא יכול להוביל, אני מוביל.

הובלתי את כל הקהל מהבית לפה.

אני מוביל.

אבל אני רוצה שתבין דבר אחד.

הכנסת

זה בעיה.

אתה יודע, כל מי שמגיע לשם,

פעם, פעם, פעם, פעם, מדבר,

מגיע לשם, פששש, שום דבר.

איפה ההבטחות?

בוא תבדוק.

כל מה שהבטיחו, אלה.

אה, רגע,

אתה זוכר אחד שקוראים לו השר לענייני אסטרטגיה?

לא שמעת על אחת כזה?

איך קוראים לו זה, השר?

ליברמן, ליברמן.

ליברמן, ליברמן.

אני שואל אותך שאלה, מאז שהוא נכנס לתפקיד השתנתה אסטרטגיה?

לא, זה,

אם אפשר לומר, זה פוליטיקה מלוכלכת, כאילו. בטח, מה חשבת? ואתה רוצה שאני אתלכנך?

אני רוצה שתנקה את האורוות.

מבחוץ.

אם אתה תהיה חכם. אבל אנשים זקוקים, תראה, באמת,

במשך תקופה ארוכה,

אפילו כשניסיתי להזכיר אותך בכל מיני מקומות,

לא קיבלתי תגובות מחמיאות.

ברור שלא. ונלחמתי לפחות

כאילו על השם שלך. מה הכוונה?

אני שמעתי משפט שמאוד נחרט במוח שלי ולא עוזב אותי,

ואני אספר לך אותו, כי זה יושב לי מאוד חזק בלב.

תשחרר אותך מזה.

למדתי פעם במכללת אריאל,

החלטתי שאני רוצה להוציא תואר,

הלכתי ללמוד.

וכשיצאתי מאחד השיעורים בהצדקה,

אז היו איזה חבר'ה,

זוג שדיברו קצת ביניהם,

ואני לא זוכר בדיוק מה השיחה אפילו היתה, ואז אמרתי מה הבעיה, כאילו,

הזכרתי את השם שלך, אמנון יצחק וזה.

אז הבן-אדם אמר לי משפט

שזה פשוט קרע אותי,

ממש מבפנים.

אמר לי, מה זה יהודי?

מה זה יהודי?

יהודי זה בסך הכול בתעודת זהות.

אני מעדיף להיות נאצי

ולא יהודי.

יהודי זה רק בתעודת זהות.

וזה דבר שעד היום מלווה אותי, המשפט הזה. רגע, מאיפה רושמים את הנאצי?

אז אתה מבין? לא בתעודת זהות?

זהו, אתה מבין? כאילו, הדבר, הקרע הזה,

הדבר הזה, ועוד אפשר לומר שהוא אשכנזי,

ואני התפלאתי על הדבר הזה בכלל, כאילו, דווקא,

אני לא מתפלא על אנשים כאלה שהם לא יכולים לסבול.

אני אסביר לך למה.

אני פשוט מזכיר להם את האמת.

ומי שמזכיר את האמת לשני, יש לו ייסורי מצפון.

אם אני אלך עם טלית ותפילין לבית הכנסת ויראה אותי אחת שירד מהדת,

זה יצבוט אותו באיזשהו מקום.

הוא יודע שאני הולך למקום אמיתי,

והוא הולך למקום שהוא לא אמיתי.

זה צובט אותו, זה מזכיר לו.

זאת אומרת, כשהם כועסים, כשהם מקללים,

זה סימן שזה פוגע בהם בול.

זאת אומרת, צריך להבין דבר אחד,

הם מסכנים, ששבויים כרגע ביד יצרם,

יכול להיות שהם ישתחררו.

אבל בוא אני אראה לך דוגמה של מנהיג, בסדר?

אמרת שאני יכול להנהיג?

כן. בוא.

בוא נראה כמה ישמעו לי. אם ישמעו לי, לא צריך אפילו את הכנסת.

כולם לבית כנסת.

יש מיליון בעלי תשובה,

ואפילו אם אין.

יש מיליון אנשים שמעוניינים בשינוי חיובי.

אף אחד לא סובר שלחזור בתשובה זה דבר לא טוב.

אם בן-אדם הולך ללמוד תורה,

או שהוא הולך לבית-הכנסת, או שהוא שומר מצוות ושומר בן-אדם לחברו יותר ממה שהוא היה קודם, וכו' וכו',

אז ודאי שזה דבר חיובי. מה הבעיה?

כל אחד יקבל על עצמו פה מהציבור,

ואלה ששומעים אותנו באינטרנט בכל העולם,

יקבל על עצמו להחזיר יהודי אחד בתשובה במשך שנה.

זה הכול.

מה זאת אומרת במשך שנה?

במשך שנה תיקח פרויקט, בן-אדם אחד,

חבר, שכן, ידיד, קרוב, מכר,

בן-משפחה, ילד, לא משנה מי, אחד, איזה שתרצה,

אבל אתה כל הזמן דואג שהוא יחזור בתשובה. איך דואגים?

נותן לו חומרי הסברה, קלטות וידאו, מפנה אותו לאתר,

לוקח אותו להרצאה, נותן לו ספר, נותן לו חומר,

עונה לו לשאלות,

מקשר אותו לאנשים שמבינים ומתמצאים.

לא משנה, אבל אתה לוקח אותו פרויקט לשנה.

פרויקט. זה יכול להיות שיחה בטלפון פעם ביום, זה יכול להיות ביקור פעם בשבוע.

שנה.

אם כל אחד יעשה במשך שנה אחת,

בשנה הבאה אנחנו 2 מיליון.

אם עוד שנה 2 מיליון יעשו אחד,

חזרנו כולם בתשובה תוך שנתיים, בלי קדנציות.

טוב או לא טוב?

טוב. טוב. פשוט גם, נכון?

תן לך דוגמה.

תן לך דוגמה.

תן לך דוגמה.

בוא נעשה תכליתית.

תכליתית.

רק סתם אני רוצה לשאול באמת

בקריית-גת.

אם נגיד הייתי מציע להעמיד מפלגה שתהיה נקייה וחפה מכל קשקוש וקלקול וכו'.

לדוגמה, הייתי מציע שחברי הכנסת שיהיו מטעם המפלגה שאנחנו נקים,

שהם לא יקבלו כסף בכלל.

המשכורת שלהם תלך לנכים.

בלי.

ונגיד שזה באמת יתקיים, זה תנאי.

אם הוא מקבל כסף,

הוא לא יכול להיות במפלגה.

בסדר?

מתחיל טוב?

מתחיל טוב?

אני אשאל אותכם שאלה.

כמה אנשים מתוך הקהל הזה היו מצביעים אם הייתי מציע מפלגה כזאת שתעמוד נקייה מן הכול?

תרימו את היד, בבקשה.

בלי עין הרע. רק אני לא הצבעתי.

אז אני אסביר לכם. בואו אני אתן לכם עכשיו דוגמה מעשית.

זה אתם אומרים כי אתם רוצים שינוי.

השאלה היא מה אתם מוכנים לעשות בשביל השינוי.

רק ללכת ולשים פתק פעם בארבע-חמש שנים זה לא חוכמה.

מה אתם מוכנים בפועל לעשות? לא רק לרוץ להביא לקלפי. לא, לא, לא. אני אסביר.

אם, לדוגמה, אני הייתי ממציא את מה שאתה ביקשת, הייתי ממציא עכשיו כזה תרסיס,

שלוקחים את התרסיס הזה, רגע, אני יודע שאתה יודע, אבל גם הם צריכים לדעת.

לוקחים תרסיס כזה, הולכים לרחוב, רואים חילוני, שמאלני בפרט, צועק,

עושים לו צסס, הוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,

חוזר בתשובה על המקום, תרסיס,

והתרסיס עולה עשרה שקלים.

הייתם קונים תרסיס כזה, שמים בכיס על כל מקרה?

אה? אתם, חבר'ה, בטח הייתם מרססים את כל בית-ספר, אה?

בפרט קודם את המורות.

פתאום המורה באה, מחר עם כיסוי ראש.

וואי, וואי, וואי.

נו, אז לוקחים תרסיס כזה ועושים צסס,

אבל עוד לא המציאו כזה דבר, לא המציאו, אבל יש משהו חלופי טוב לפחות כמו זה.

קוראים לזה דיסק.

דיסק.

יש דיסקים

שלנו עם סרטים

שמביאים את כל ההוכחות, כל ההסברים, כל הדברים, דיסק, DVD,

עשרה שקלים, עשרה שקלים,

נותנים אותו לאדם שהוא רחוק, שלא מכיר את האמת,

נותנים לו איזה מתנה בהשאלה, לא משנה מה.

ובן אדם כזה יכול הוא ומשפחתו ואלה שיצפו בזה במשך כל הזמן

להחזיר יהודי אחד בתשובה.

אחד, אחד.

כל אחד עושה אחד,

שני מיליון.

עשרה שקלים.

עכשיו בואו נראה. הצבעתם קודם שאם הייתי מציע הצעה כזאת,

הייתם כולם רצים לקלפי, שמים מפלגה נקייה מהכול.

אני שואל אתכם שאלה, מי מוכן מהקהל הקדוש הזה באמת בפועל להביא לשינוי?

לקחת על עצמו 100 דיסקים כאלה, 100 כאלה.

אני בטוח ב-100 אחוז

שמי שיחלק 100 DVD כאלה לאנשים סתם, אפילו באקראי,

כמה יהודים יחזרו בתשובה, לא אחת, כמה יהודים יחזרו בתשובה.

100 DVD כאלה בעשרה שקלים,

אלף שקל,

עשרים תשלומים,

חמישים שקל, חמישים שקל, כל חודש חמישים שקל.

מקבלים את המאה דיווידי עכשיו, מחלקים את המאה דיווידי. עד שתשלם כבר יש לך מאחוריך גדוד שעזרו בתשובה דיסק מכספי מעשר.

מי מוכן בעזרת השם כבר לקחת מאה דיווידי שירים את היד, בבקשה.

הנה הראשון, אשריך לחיה עולם הבא, תזכה למצוות.

מי עוד רוצה לקחת? הנה אישה נכבדה פה באמצע, רוצה לקחת. הנה עוד יהודי פה.

אשריכם לחיה עולם הבא, זכות המצוות תעמוד לכם. אמן. תרים את היד, תרים את היד, תסתכל שם. קובי, קובי, תסתכל, תסתכל.

שימו לב.

תרים את הידיים. רגע, אני עוד לא סיימתי אותך, אני איתך.

עוד מי שמעוניין שירים את היד?

אפשר במזומן.

מה-DVD, מה-DVD, סתם ככה שתדעו, DVD עולה 50 שקלים.

עשרה שקלים לזיכוי ערבים בשביל שיהודים יתקרבו לעמים שבשמים, ומצבנו ישפר.

בזוויזות, מי שמעוניין ורוצה, אלה שצופים בנו באינטרנט יכונים דרך האינטרנט למלא הוראת קבע או לשלוח בקשה.

זריז. מי עוד רוצה, בעזרת השם, 100 DVD. מי שלא יכול לחלק את 100 ה-DVD בעצמו,

אנחנו נחלק בעבורו.

פתח פתח פתח ונתחזר. עוד רגע. כן, כן.

עוד מעט.

רגע.

לך, אדוני היושב-ראש.

הנה, דוד אשר, 200 DVD. אשריך, דוד אשר.

כן, מי עוד רוצה לספוט בעזרת השם, לזכות גדולה זו? כמה כבודו לוקח?

כמה?

100?

עוד רגע. מי שרוצה לספוט בזריזות, בזריזות.

הבנתי, אני כבר, כבר. תכף, תכף. אפשר להוריד בינתיים את העגילים.

אפשר בינתיים להוריד את העגילים.

לאסוף את כל העגילים בינתיים יחד.

הערב הזה להצלחת משפחת ניסים אוחנה לרפואת הרב צורי בן איאלה.

אלה שממלאים הוראת קבע יכולים לכתוב על ההוראה

בשם ובשם האימא לקבל ברכה על ההוראת קבע, יכולים לרשום.

אלפים צופים בנו כרגע מהאינטרנט ורואים שיהודים בקריית-גן יהיו אוריינים לזכות את הרבים אשריכם.

דריז, חבר'ה, דריז, דרור, לא לשאול.

עוד מעט.

מכספי מעשייך.

שלמה יוסף בן ענר, רפואה שלמה, מחלמה מהירה, מהרה.

יריז, חבר'ה, למלא למסור, ואנחנו ממשיכים.

אני איתך, עוד רגע.

חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, נוראי בן תמר חי, יש כדי לדבר רהוט.

אוי, אוי, חזק.

תכף.

התחלנו רעב.

תחתום פה, פה, תחתום.

לא לעלות, לא לזוז.

כן, נשבת, נשבת, נשבת, חבר'ה.

כן, אחרונים לסוף, אני רוצה להמשיך.

טוב, די.

די.

כבר, כבר, אני כבר פונה אליכם.

חבר'ה צעירים, שבו,

ממשיכים.

רגע, רגע.

הוא עוד עומד. רק רגע. כן.

לסיכום.

דבר.

אני אגיד לך את האמת, למה באתי באמת הערב.

כאילו, סיבה אמיתית.

קודם כול, אני עדיין טועה או לא?

אני מקבל את הדברים שלך. אשתריך, אשתריך, אשתריך.

יש הרבה סיבות שאפשר למנות אותן כשבאתי בעצם,

אבל הייתי מעדיף,

מה שנקרא,

לטובת אחרים.

יש לי אח,

עוד מעט הוא בן 50,

אין לו ילדים.

אנחנו שבעה אחים ואחות אחת, אני אח קטן.

כאילו, זה נורא כואב. כאילו, אני האחרון בין אחים, והאחרון שהתחתנתי,

כאילו,

נולדים לי תאונים, אז בכלל זה כאילו,

זה כזה שבח כזה.

הוא חילוני.

לא, בכלל לא. דווקא ההיפך.

כאילו, ניסיתי לשכנע אותו הרבה פעמים,

בוא תבוא לים נצחק, לפחות בידור יש, וזה, מה אכפת לך?

אז הוא מיואש כזה.

הוא שילם לפחות מעל 100,000 שקלים.

אמר, הייתי אצל רבנים,

שילמתי, הייתי אצל

נושא של פוריות וזה.

כולם רמאים, כולם נוכלים.

קנו לי חומש.

אי-אפשר להגיד ככה. כן. ניסו מה שניסו.

אז הוא, אני מבין אותו, כאילו, אני מבין שהוא שבור.

ולכולם זה כואב, כאילו, בבית.

ואמרתי שאני מוכן,

זה, בשבילו,

שתברך אותו, אני מוכן לקבל עלי.

לקחת עלי טלית.

והוא.

להתפלל, להניח תפילין,

בשבילו.

אתה שומר שבת?

אני רק שומר שבת.

אז בוא נעשה ככה.

טהרת משפחה אתה ואשתך.

צריך לשמור.

חייב לשמור.

חייב לשמור.

שלוש תפילות,

טלית

ושעה תורה כל יום.

תזכור,

טהרת משפחה.

טהרת משפחה, שלוש תפילות.

שיעור תורה כל יום, שעה.

אני אגיד לך, במקום שאני גר בו לפחות אין את הדבר הזה.

יש פעמיים בשבוע, וגם לא, תלמד לבד.

אם אין לך את השיעור, תלמד לבד. לא, אני קורא תהילים כבר בחודש האחרון. נפלא.

שיעור תורה, לא.

שיעור תורה.

מה זה שיעור תורה בדיוק?

אתה תלמד הלכות או פרשות השבוע ומפרשים על התורה. יש ספר מעם לא עז, מסביר משהו נפלא.

יש הרבה דברים.

יש אתר אינטרנט שאתה יכול להיכנס אצלנו, לדוגמה, ולקרוא חומר כתוב על פרשיות השבוע,

אם תרצה דברים אחרים, בכל נושא יהודי.

שעה תורה.

אין בעיה.

אין בעיה. רק רגע.

אני גם אבקש בריאות.

בריאות ופרנסה בשבילי, אם אפשר. גם אין בעיה.

תבוא לפה.

אין בעיה.

אהההההההההההה

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

מה השם של אחיך?

אחיכם בן שרה יזכה לזרע חי וקיים מהרה.

תזכה לבריאות ופרנסה מהרה.

בשורות טובות.

יהודה בן, שרה זרע חי וקיים מהרה.

רגע, רגע, רגע. אספתם לי עגילים?

מה זה, רק אחד?

כמה עגילים אספתם?

כמה, כמה, כמה?

ארבע זה לא מספיק.

מה זה? זה שווה חמישה שקלים.

עשר?

טוב, שים פה.

אני מבין שהחבר'ה רוצים לשים ציצית?

רגע, מי שרוצה שיעמוד, רק יעמוד.

מי שרוצה שיעמוד.

הנה, עוד עגיל. תודה, מוטי.

לעמוד רגע.

בבקשה, קח.

קח. איפה המוזיקה?

איפה המוזיקה?

אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים, אנו ערבים,

אנחנו אוהבים אותך הקבוצת שאין אותך אנחנו אוהבים אותך

אנחנו אוהבים אותך מי מהנשים רוצה כיסאי ראש?

מי מנשים רוצה כיסאות?

בסדר, בסדר.

מי מנשים רוצה כיסאי ראש? נו, איפה?

נו, אין להם שם.

נשארו עציציות.

נשארו.

אברים, יהודי תורם 100 טליתות.

גדי, אין בעיה. תשלחו.

אין בת פורטונה, רבועה שלמה.

יושבת, יושבת. נגמרו הציציות. יושבת.

נגמרו הציציות.

רבועת סבתלנה, אורלי בן ברכה, סיווג עדון נהרה.

רובם לברכה, ברוך בן שמחננה, אורלי, רבועה שלמה.

אדם בן אורה, השם יזכה אותו להלך על רגליו.

תשאיר את הכול.

כל בני המשפחת,

ויהודי כל הודי וכל אומו ישראל, תשובה שלמה,

תפואה שלמה לעינו יוסף בר-עיזה,

מכלמת ישראל, בני המשפחה.

משה בן רחל, תפואה שלמה, שמעתי.

הצלחה בזרע אשר,

זרע אשר קיימה לסוויסה,

חיים בן עליזה ונטלי בת-אולגה,

יזכו לכל טוב,

ואברהם מכלוף, כל טוב והצלחה, מעשי אדם.

כן, לשבת.

הייתה בחורה שרצתה לשאול שאלה, כן, תן לה שמה מיקרופון.

לך לשמה.

עדינא בדינא רפואה שלמה, מהרה.

תיכף.

תיגש שמה, מה היא רוצה?

תודה.

לשבת.

כן.

מיקרופון לתת לה?

כן.

למה זה נחמד לי?

כן, כן, שומעים.

שלום.

שלום, שלום. אתה זוכר?

בטח, לפני שנים.

כן.

סיפרתי את הסיפור שלי כשחזרתי בתשובה. ברוך השם. אמרתי לך שהרב אבלוביץ' התגלה לי כשהייתי צעירה. חופשי.

אז זהו, סיפרתי את הסיפור, וברוך השם אמא שלי משתקמת היום.

ברוך השם. זכות התפילה שלך גם. ברוך השם. ורציתי להגיד לך משהו, שאני יכולה גם לשאול שאלה אישית.

יש הרבה אנשים שלא מודעים. אני מאמינה בקדוש ברוך הוא, ברוך השם, ואני מתוודה לשם.

אני מתפללת כל פעם שהרע לי,

ואני מרימה אם לשם. אני רוצה לשאול שאלה שכל הזמן אני סווגת את זה גם בבית,

וכנראה כולם סווגים.

זה לשון הרע ופגיעה בתוך הבית.

זה קללות, זה ממש קנאה.

למשל, אני עוברת, מישהי מקללת אותי זורקת מלה לא יפה, ואני מקבלת באהבה הכול. סתם? את הולכת ברחוב ומקללים? אני אומרת כללי,

כללי לכולם. אני אומרת לך אישית, אני בבית מקבלת הרבה קללות,

ואני מקבלת אותן באהבה. כי אומרים, כל מי ששותה,

אז, כן. וברכות את מקבלת גם?

כן. אבל מאנשים שרחוקים. כאילו, אנשים שאני מתחזקת מזה, חברה,

למה בבית לא מברכים אותך?

אני אספר לך. כעיקרון, אני לקראת, ביום,

ברגע הזה.

בו״ב טבת חגגתי 30. עשיתי את זה מאוד צנוע עם בנות, קראתי תהילים,

עשינו את זה מאוד יפה,

והקדשתי ברכות,

וזה היה ממש בקדושתי לי.

אבל אני רציתי לשאול את כבודו.

אם יש בבית מחלוקות ויש קללות, ובן-אדם שסובג מלא קללות והוא שותק,

מה הערך של אדם שמשפילים אותו, אם באים ואורחים, למשל?

ברור.

אני שואלת את השאלה שלי,

מה הערך שבן-אדם מקלל אם הוא שותק, הוא עצמו,

שמקבל את הקללה, הוא שותק? מה הערך?

תולה ארץ על בלימה. בזכותו כל העולם עומד.

תולה ארץ על בלימה.

זה הבולם את פיו בשעת מריבה.

למה אני שואלת?

אני לא פעם ראשונה שבאתי אליך וסיפרתי לך.

אני כיום מחפשת שידוך כבר הרבה זמן. אני נשוי.

לא, אני מדברת עליך.

אני לא מדברת אליך, אני מדברת אלי.

אבל על מנה שבאיזשהו שלב, בעזרת השם, בחיים,

אני כן אתחתן.

אני רואה את כל החברות שלי מפותנות, ברוך השם.

ואני, כל חברה שלי, באתי ושימחתי אותה מול הקללה.

מה שמך? מה שמך? דרך אגב, אני עשיתי פה הוראה.

אשראייך. כי אני יודעת מה זה להאסר כדי להתעשר.

אני חותמת בלשכה, אני לא מתביישת להגיד.

אבל אני אומרת לכולם פה, זה לא בושה.

אומרים, כל מה שהשם נותן, צריך להגיד לו תודה.

אני מקבלת ביטוח לאומי.

אני כיום צעירה, אבל אני מקבלת ביטוח לאומי.

אבל מה שאני אומרת, צריך להסתפק במועט. כשאומר הקדוש ברוך הוא אומר,

מי שייתן לו את החלק שלו והוא יהיה שמח, זה נקרא כעשיר.

אז אני לא מתלוננת. אני אומרת תודה לשם.

ברציתי באמת,

אני כבר הרבה זמן אני אגיד לך את האמת, אני הולכת למדרשות,

את היית כבר בשידורים?

אני אגיד לך מה הבעיה,

עד שתגמרי לדבר אתו

כבר יעבור הרבה זמן שכבר לא כדאי להתחתן.

אל תדברי הרבה.

אני לא מדברת הרבה. לא, אני מדבר מעט, מעט זמן.

מאז שאני זוכר אותך עוד אתם מדברת.

אבל לאט, לאט.

דברי מעט, תעשי הרבה, אבל דברי מעט.

למה הוא שומע את זה? הוא אומר, וואי, וואי, וואי, כמה זה, כל היום נדבר רק.

לא לדבר הרבה, זו החוכמה.

צניעות,

צניעות

זה גם בדיבור. אישה צריכה למעט בדיבור.

עכשיו תשמעי,

אני אתן לך ברכה בעזרת השם יתברך,

שבזכות כל הקללות שקיבלת עד היום, אני עד עכשיו.

תהיה לך ברכה גדולה מאוד למצוא חתן

כלבביך השנה. אמן. בעזרת השם יתברך. אבל, כבודו, האם זה נכון, אבל,

האם זה נכון ש...

בעולם שלנו באמת, שלא רק עליה אני מדברת, יש אנשים ממש פשוטים

שגם חוזרים בתשובה וזה, ומקבלים קללות. הנה, הוא רוצה להתחתן כבר.

הנה, יש חתן כבר. ראית איך זה עולה? אני עוד צעירה, אני מחפשת חייר, חוזר בתשובה, אני זקן, ציצי.

הוא עיצבע את הסערון.

לא סתם, זה אסור, אסור, אסור לשמור סערון. אני שואלת גם כללית,

האם זה נכון שבן-אדם, לא משנה אם הוא לא דתי, כן דתי,

שהוא מקבל השפלות, או שהוא מקבל הכול באווה, יש לו שכר לב על הנכון. אמרנו, אמרנו. אמרנו. תודה. תהיי בריאה.

אמן.

אריך ימים ונעימים. אמן. אל תשכחי להזמין אותי לחתונה.

הלוואי, בעזרת השם. אני לא מבטיח שאני אבוא, אבל שהזמנה, לא יהיה עם הפרדה, זה בטוח. לא, שאני אדע לפחות שהתחתנת.

אני רציתי גם לשאול שאלה, כבודו. לא, לא, לא. זאת השאלה, לקבל אולי משהו? הרצאה הבאה. לקבל משהו? נו, מה?

אני רוצה לספר קצת. לא, לא, לא, לא. לא מה שאתה חושב. תקשיב, תקשיב.

לא, תקשיב.

כבודו, סליחה.

אני אגיד לך משהו, אבל לכל בת ישראל, אני לא, ברחתי, אמרתי.

סוויסה חיים בן עליזה, נטלי בת אולגה, הצלחה, זרע, חי וקיים מהרה.

אני אגיד לך את האמת,

אפילו שאני לא נשואה, ואני אגיד לך את האמת, אני אחזק אולי קצת נשים.

אני חוזרת בתשובה, ואני לא נשואה,

אבל מה שאני יודעת, שאני שמה כיסוי שישי-שבת בתפילה.

יפה.

אז זהו. מה, שכר? יופי.

לא שכר. אני עושה לשם שמים. אבל אני רוצה באמת,

אני לא בלתי, אני רציתי גם לבקש ברכה והכול. קיבלת.

אבל אני רוצה להגיד משהו לכבודו. אתה עצום, אתה גדול, ואתה ירא שמים.

אני רק חוזרת בתשובה.

אבל אני רציתי להגיד משהו, כבודו.

זה רק פשוט, נכון?

אני זוכרת שנתת לי אחי ברכה, ואמרת לו לשים טלית,

והוא לא שם.

ועל זה גם כואב לי, שנתת לו ברכה, והוא שר, והוא כיום פייטן,

והוא מצליח, ואני הלוואה שהוא יצליח.

אבל מה שכואב לי גם, למרות הברכות שלך,

אני גם מאמינה, אני מאמינה שהברכות שלך זה מת השם, כי אתה השליח של השם.

אבל אתה עצרת לאח שלי, כל כך רצה לשים טלית,

אבל כיום הוא לא, ואני רוצה שתברך אותו גם, את דוד בן רחל.

דוד בן רחל?

שיזכה גם לזיווג הגון, כי הוא כל הזמן. יזכה לזיווג הגון מהירה.

אמן.

ביי.

מה עכשיו? רגע, רגע, רגע. חכו, חכו, חכו.

חכו, חכו.

חכו, חכו.

אני פה, אני פה, אני פה, אני פה.

כן, משהו קטן, חבר'ה, משהו קטן.

רגע.

כבוד הרב,

לפני שנה חזרתי בתשובה בזכות הקלטות וידאו של הרב.

ברוך השם.

מאז בזכות ה...

אני לומד בישיבה של רבי ישעיהו פינטו באשדוד.

חזק וברוך. יש לי שם גמח,

כמו ספריית וידאו של הרב, שאני עובד עם הסרטים שלו,

קניתי כמות גדולה מהארגון.

שופר. כן.

ועכשיו אני עובד עם כל הדיסקים האלה. ברוך השם, יש לי תעוררות גדולה גם באשדוד בזכות זה.

ברוך השם. לא מזמן עשינו הרצאה באשקלון, גם בהרמונות לב.

הבאתי את הרב.

באתי, לא?

כן, לא יודע. ברוך השם.

לפני כמה ימים נקלעתי לסיטואציה של חנוכת בית,

ושם היה באמת אור גדול, ועשינו בית חדש, ברוך השם. אור גדול? פלורסנטים? לא. אור אמיתי,

אור פנימי.

עם כל השמחה היה גם קצת צער,

שדרך איזה חבר שהכרתי

התגלה שהוא פשוט בן 21 וכבר שנתיים

וחצי יש אצלו מחלה ידועה והוא לא יודע ממנה.

רק לפני שלושה חודשים בערך הוא הלך לבדיקת דם,

ומאז

גילו שיש לו מחלה, ומאז הוא

טיפולים וכו' וכו'. רציתי פשוט להגיד את זה לפני שהרב יחלק את הציציות, אם אפשר שכולם ייקחו את הציציות ככה שיהיה לרפואתו והרב יברך אותו.

אולי הוא גם, לא, אנחנו נעשה משהו אחר.

מה נעשה?

מי מוכן ללמוד שתי הלכות

כל יום במשך חודש?

כל יום. שתי הלכות, זה לוקח דקה.

שתי הלכות כל יום לרפואתו של היהודי היקר הזה. שירימו את היד.

גבוה, גבוה. שתי הלכות בסך הכול,

בשולחן ערוך, בקיצור, שולחן ערוך בבן איש חי, לא משנה, שתי הלכות.

אשריכם לחיי העולם הבא.

בשכר זאת ישלח הקב' רפואה ל... רגע.

אותו בחור, הוא עבר היום טיפול, אבל הוא לא מרגיש טוב.

אני רוצה גם להגיד משהו.

אלירן בן איריס.

בן איריס, השם ירפאהו ברפואה שלמה מהרה. אמן.

בשורות טובות בעזר השם יתברך.

כן.

אתה רוצה לשאול שאלה?

לשאול?

לשאול.

תני לי לספר סיפורים.

תן לו שם.

ערב טוב, הרב. ערב טוב. רציתי לשאול, הבחור הזה שדיבר על הדתי-לאומי,

הרב נתן פה תמונה ממש שחורה לגבי הנושא הזה, לדעתי.

הוא לא אמר שום דבר טוב לגביהם שהם גרים במקומות שהחרדים לא מוכנים לגור בהם,

העיקר שהם אומרים שהם אוהבים את ארץ-ישראל והם גרים רק איפה שנוח להם.

אבל איפה שקצת מסוכן,

וזו המדינה שלנו,

אז אף חרדי לא גר שם,

למה הוא מחפש איפה שנוח לו?

אף חרדי לא היה גר בגוש-קטיף.

טוב. אז איך הרב אומר שהרבנים של הדתיים הלאומיים מרשים שיהיה מעורב?

אני לא מכיר שום רב שיתר

שאפשר לרקוד מעורב.

טוב. מי שעומד בראשם, אני לא סיימתי,

זה הרב מרדכי אליהו.

והרב מרדכי אליהו להתיר דבר כזה שאפשר שיהיה מעורב.

ואני ראיתי שרבנים חרדים גם נמצאים בחתונות מעורבים. מה לעשות?

הרי הם גם מחתנים ונמצאים ויושבים ורואים וזה.

אין מה לעשות.

אבל אי-אפשר לתת פה, יש מעש.

אי-אפשר לתת פה לציבור את הדתיים הלאומיים,

שזה פחותים מהחרדים. מישהו אמר? אתה אמרת, לא אמין. לא. אמרו לי לדעתי, הדבר המבדיל ביניהם זה השקפת עולם. מה שאמרת. לא. אתה אמרת לגבי הדת.

אני מזמין אותך, מי יודע שבדת?

אני מזמין אותך בשישי-שבת לבוא לישיבה של עזר ואתה תראה מה זה ישיבה,

איך לומדים,

איך עושים כמו שצריך,

מה לעשות, אם אפשר לעשות גם צבא וגם אפשר להיות דתי.

ואם אתם חושבים שאי-אפשר לעשות את זה ביחד, זה בעיה.

טוב.

אז יש רבנים שחושבים את זה,

ובראשם עומד הרב רבי חי אליהו, ואי-אפשר לזלזל בו. חלילה.

אז הרב אמר, יש רבנים,

אתה אמרת שיש רבנים של הדתיים-לאומיים, נכון. שהם מתירים שיש מעורבם. נכון. מי את העזר מתיר דבר כזה? אני לא רוצה לנקוב בשמותם. למה לא לנקוב בשמותם?

אנחנו לומדים מהם בספרים שלהם. אנחנו לומדים מהם בספרים שלהם. שמעתי. עכשיו אתה רוצה תשובה? אי אפשר להגיד לציבור דבר כזה. אתה רוצה תשובה? כן. טוב.

עכשיו שמענו את כל מה שאתה אומר, ואנחנו נענה אחת לאחת, בסדר?

עכשיו שים לב.

דבר ראשון, אתה צריך להבין שאת המציאות שאמרתי לא ניתן להכחיש, כי היא מציאות,

ועל מציאות לא מתווכחים.

זה שהרב מרדכי אליהו לא מתיר את הערובת, זה אני יודע. אני לא דיברתי על הרב מרדכי אליהו.

זה שיש המצב שאני אמרתי,

זה ראיתי וחזיתי במו-עיני לא אחת ולא שתיים.

זה שיש ישיבות הסדר שלומדים לשם שמים, אני גם מסכים.

אני מכיר ישיבה נפלאה, יד בנימין, של הרב טל.

למה הרב לא הזכיר את זה?

אני לא צריך לשמור, למה הרב לא אמר שיש סיבות הסדר? למה הרב נתן תמונה?

שהציבור פה, לא, אני אסביר, הציבור לא מסביר על דתיים לאומיים ולא יהודיים. אני אסביר,

אני אסביר, אני אסביר. אל תגיד אותם סוג ב', למה? אני אסביר, אתה מבין ככה.

יכול להיות שאתה מרגיש נחות.

אבל בכל אופן, הוא שאל אותי מה ההבדל בין חרדים לבין דתי-לאומי. מה ההבדל?

אמרתי, מה ההבדל?

אמרתי, אם מקיימים את השולחן הארוך הם שווים.

נכון שככה אמרתי?

אז אם הם מקיימים את השולחן הארוך זה לא משנה הלבוש ולא משנה הכיפה ולא משנה כלום.

משנה אם מקיימים את השולחן הארוך.

אבל אם יש הבדל

בין מה שכתוב בשולחן הארוך לבין מה שעושים, זה הבדל.

וההבדל היותר-חמור, שזו שיטה,

לא טעות, לא מכשלה, לא עבירה במזיד,

שיטה.

כשאדם לוקח ועושה שיטה, אתה יודע מה כתוב ב'שולחן ערוך'?

אתה יודע מה כתוב ברמב״ם?

אתה יודע מה כתוב בפרק חלק בסנהדרין?

כתוב שאם בן-אדם אחד אומר דבר זה, דבר זה,

לא אמרו הקדוש-ברוך-הוא אלא משה רבנו מלבו,

זה כופר בכל התורה כולו ואין לו חלק לעולם הבא.

אתה יודע מה אומר הרמב״ם?

שאם יש מומר לדבר אחד שבתורה,

ואפילו מהעבירות הקלות,

אם יש מומר לעבירה אחת שבתורה, ואפילו מהקלות,

כגון להוריד את הזקן,

שזה חמש לאווים כמו אכילת חזיר,

אבל זה לאו שיש עליו מלקות ולא כרת,

אפילו על דבר כזה, הוא מומר לכל התורה כולה.

זאת אומרת, אם אדם באופן כמוה עובר עבירה של עריות או של תערובת אנשים מנשים,

הוא מומר לכל התורה כולה עם זקן על הרצפה.

לא מתפעלת התורה מכאלה.

אם אדם חטא

בעיה בחתונה מעורבת, הוא עבריין,

אבל הוא חטא פעם אחת והוא לא מחזיק בדרך הזאת.

אבל אם אצלו בן אדם זה לגיטימי, דבר כזה,

שכן, אצלנו כן, זה ככה עושים,

ויש הרבה פה אנשים שהיו בכאלה חתונות,

אז פירושו של דבר שזה שוני מהותי, לצערי,

שיש שם אנשים טובים,

אני מאמין במאה אחוז, שיש טובים ממני אפילו, אני גם מאמין.

טוב לא נמדד

לפי מה שאתה מבין.

יש תורה, היא מודדת מי רשע ומי צדיק,

ויש בחברה שמודדים מי טוב ומי לא טוב. גם התורה יודעת למדוד מי טוב ומי לא טוב, אבל אני אומר, בחברה מודדים מי טוב ומי לא טוב.

בחברה לא יכולים למדוד מי רשע ומי צדיק.

רק שולחן ארוך יכול למדוד מי רשע ומי צדיק.

רק התורה יכולה למדוד.

אמרת עוד טענה, חרדים?

לא ראיתי חרדים שהולכים להסתכן, הם הולכים רק למקומות שהם בטוחים. ודאי.

התורה אוסרת להסתכן.

התורה לא רק אוסרת להסתכן,

התורה אומרת שאסור לעבור מתחת לסולם רעוע,

אפילו בבית שלך, לא בגוש-קטיף.

אבל איך אי-אפשר? שמעת קודם כול? שמעת את זה קודם כול?

אפילו מתחת לסולם רעוע,

קודם רעוע אסור.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

תגיד לי,

איפה אתה גר?

בקריית גד.

בטוח, המקום בטוח.

אבל אני שואל אותך עוד שאלה.

תגיד לי, יהודי יקר,

אם היו באים עכשיו חמאסניקים

ונכנסים עם תת-מקלע ועם המסכות השחורות, הגרביים המסריחות, עם החורים,

והיו מכוונים על הילדים שלך במיטה ואומרים,

אתה לא מפנה פה את הדירה, אנחנו עכשיו קוצרים אותם.

אתה עוזב את הדירה או לא עוזב את הדירה?

עוזב, אבל מה זה שייך לחיפור הזה? מה זה, אתה מפקיר את ארץ-ישראל? אבל מה זה שייך? אתה מפקיר את ארץ-ישראל?

הרב לא עונה על הכיבה. אתה מפקיר את ארץ-ישראל? הרב לא עונה על הכיבה הזאת. אתה מפקיר את קריית-גת?

אתה עוזב את הדירה בגלל זה?

תמות על קידוש השם.

לא, התורה אומרת לא תמות.

אסור למות.

אם תמות אתה מתאבד.

התורה אומרת לא תמות בעד ארצנו.

אתה לא טרומפלדור,

וגם טרומפלדור לא מת בשביל ארצו, הוא קילל ברוסית.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

התורה אומרת שיש שלוש ייהרג ולא יעבור.

עריות, מה שדיברנו, זה ייהרג ולא יעבור.

יגידו לך להיכנס לתערובת אנשים ונשים,

אתה צריך להרג ולא לעבור.

שפיכות דמים, יגידו לך, תהרוג את חברך, אם לא נהרוג אותך,

תמות ואל תהרוג.

שפיכות דמים, עריות ו...

עבודה זרה.

עבודה זרה.

לפי דבריו של הרב,

כל אלה שגרו בגוש-קטיף והרבנים בראשם, כולם טעו. לא. אתה ככה הצבעתי. מה? אתה אמרת.

גם זה לא.

אמרתי,

כל זמן שישבו במקומות

כמו גוש-קטיף, לדוגמה, בעיה שקט,

אין בעיה.

הבעיה שהתחילו לקפוץ מגבען לגבען,

היאחזות, נכבוש, נראה, זה שלנו,

המדינה, הארץ, ארץ-ישראל השלמה,

מפה עד שם, למה? ארץ-ישראל השלמה זה עד הפרט.

יאללה, יאללה, בגדד, יאללה, דמסעק, יאללה.

מה זה?

מי אמר את זה? איפה זה?

מאיפה זה בא?

התורה אמרה את מה שאמרה.

אתן לכם ארצות גויים

ועמל לאומים יירשו.

בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ימצורו.

אני אתן לכם מתנה.

אני אתן. לא אתם תיקחו.

לא הגויים ייתנו לכם.

אני אתן לכם ארצות גויים.

אני אדאג שעמל לאומים תירשו. אתם תקבלו את הכול מוכן. מוכן, הכול.

אבל זה בעבור, יש תנאי.

ישמרו חוקיו

ותורותיו ינצורו.

אבל אם רוקדים בתערובת,

השטן מרקד בפנים.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה ריקודים בתערובת.

הוא לא רוצה, מה לעשות?

זה עריות נקרא.

הבנת, יוני?

הרב לא ענה על השאלה לדעתי.

נכון, לא עניתי בכלל. לא ענית על השאלה? אני שאלתי שאלה. אתה צודק. לא ענית על השאלה. אתה צודק.

הקסטה המוקלטת

וכשישמעו אותה אחרי זה, ידונו אם אני עניתי או לא.

אני לא, אתה לא. אני הבנתי כל מה שאתה אומר, אבל זה לא עובד ככה. אני גם הבנתי מה אתה שואל, אבל אתה לא הבנת את התשובה, מה לעשות? הרב אומר רק מה שנוח לו. אני לא מבין. ודאי, מה שנוח לי הוא מה שנוח לו. לא, אבל הדברים זה לא ככה. לא ככה. אנשים גרו בגוש-קטיף. גרו בגוש-קטיף, נכון. גרו בגוש-קטיף ובכל מיני מקומות. נכון. להגיד, להגיד עכשיו שזה בגלל שהם זרקו עליהם, אז הם לא הלכו מרצונם או משהו כזה.

אז הטענה שהחרדים לא גרו שם בגלל שזה מסוכן. כל המדינה עושה מסוכן, אז נלך כולנו מהמדינה הזאת. אם אתה רוצה ללכת, אתה רוצה. לא, כל המדינה, גם איפה שאתה גר, זה מסוכן. מי אמר לך? אני אומר לך, כל מקום זה מסוכן. גם בירושלים מסוכן. יכול להיות. גם בירושלים מסוכן. נכון. גם בנתניה, בכל המקומות. יכול להיות. גם בשדרות מסוכן. נכון. אז למה אנשים לא הולכים בשדרות? נכון. אתה יודע מה, אני אגלה לך סוף. לא. כל העולם מסוכן. מה אתה עושה פה? תראי מה שהרב אמר לפי, העולם מסוכן

אה, לא עושים מזה בדיחה? אנחנו מדברים רציני. אתה עושה מזה בדיחה.

מה בדיחה? מהדבר הזה. העולם מסוכן? לא, לא. אני מדבר אתך רציני.

בשדרות היום מסוכן כמו בגוש-קטיף.

שפעת יותר מסוכן. לפי דבריו של הרב. שפעת יותר מסוכן. תשאל את הרופאים, בתי-חולים מלאים,

חיידקים קלים,

ואני מעיל בגלל שפעת. יותר מסוכן.

נו, עכשיו מה? אז נעזוב את העולם בגלל שפעת?

אבל אתה אמרת שצריך לעזוב.

יש מקום ש... אתה אמרת שהם, אני אמרתי לעזוב? אתה אמרת שהם, אני אמרתי לעזוב?

אני אמרתי לגרש?

אני אמרתי שפשוט מאוד זה שקפצו מגבעה לגבעה וממקום למקום, הרגיזו את אומות העולם לאורך זמן ארוך,

כשלחצו קונדוליסה רייס וחבריה על הממשלות,

חביבי, תתחילו להראות. אבל למה לפני כן, כשהיה שקט,

החרדים לא גרו שם,

שלא יראו ירי יחד. למה? קודם כול, אני רוצה שתבין שאלה שגרים שם חושבים שהם חרדים,

והם חרדים.

אז למה אתה אומר שהחרדים לא גרים שם? הרב אמר שהם לא חרדים. אני לא אמרתי שהם לא חרדים. אתה אמרת לפני רגע. אמרתי שיש הבדל בין חרדים שמוגדרים כחרדים לבין דתי-לאומי בשיטה של איך מסתכלים על החיים ושולחן ארוך.

זה כן.

אבל לא אמרתי ולא דנתי אחד-אחד ממי שנמצא שם.

יש צדיקים ויש צדיקים גמורים ויש ירעים ויש שלמים ויש בינונים ויש רשעים ויש הכול,

כמו בכל ציבור.

אבל הוא שאל מה ההבדל, הסברתי מה ההבדל.

זה הכול.

אבל אני מציע לך ללכת למקומות מסוכנים, לפי מה שאתה אומר, ולא לגוד במקומות בטוחים, כי זה לא בסדר.

לא יכול להיות שחלק יסתכנו ואתה תהיה בקריית-גת.

זה לא יפה.

אם ככה אתה חרדי.

כן, אם לא הבנת את זה...

זה בקסטה בעזרת השם, הנה מאחורה יש בחור צעיר שם על ידי המצלמה, תן לו בבקשה, אתה גם רוצה לשאול?

אז בבקשה.

שומעים? שומעים.

יש לי שאלה, אני לא רוצה לגזול פה מהזמן של הציבור,

אבל הייתי באומן לפני בערך שלוש חודשים, גם שאלו אותך שאלה באינטרנט, או שאני טרי משהו שלא ממש הבנתי.

הסיפור שלי הוא,

אני חליתי באפילפסיה בצבא, ושחררו אותי מהצבא. בקיצור,

הייתי באומן בשביל לקבל ברכה מהרב, או איכשהו לטפל במה שהיה לי, והייתי שם,

אני חייב להגיד שהחיים שלי השתנו מקצה לקצה.

מחלה הפסיקה לי, זה סוג של מחלה שלא עוברת בחיים.

אבל באחת ההרצאות, היה שם הרצאות והיה שם נורא נורא שמח בראש השנה,

שמעתי איזה סוג של ביטוי שנקרא ריבוי אור,

ורציתי לשאול איך אתה מתייחס לזה. זאת אומרת, ממה שהבנתי, שריבוי אור למעשה זה סוג של דבר ששולל את העניין של לחזור בתשובה בבת-אחת,

אלא באיזשהו תהליך מסוים בשביל לבנות את עצמך כאדם דתי.

וראיתי סוג, אני כבר רואה בערך שנתיים וחצי, אפילו שלוש שנים, את הקלטות שלך,

והקדוש-ברוך-הוא בירך אותך בכריזמה מאוד מאוד חזקה, כשאנשים שואלים אותך שאלות שמאוד מאוד קשות, ואתה מעמיד אותם במצב שכבר אין להם מה להגיד, כאילו אין להם כבר מה לענות יותר.

אבל מצד שני אני אומר, אוקיי, אז הוא קיבל את התשובות, אבל זה עדיין לא נותן לו את כל הכלים להתמודד מול הבעיה הכי גדולה למעשה, שזה לחזור בתשובה. כי זה לא דבר פשוט,

וזה קודם כול לעבוד על המוח ולעבוד על ההרגלים ולעבוד על,

יש אנשים שהם כבר בני 40 והם עושים עוונות במשך 40 שנה, וזה לא ממש קל, וכל אדם יש לו את

המגבלות הפנימיות שלו. שאלה שנייה, שוב פעם, איך אתה מתייחס לביטוי זה ריבוי אור?

לביטוי אני לא רוצה להתייחס, כי יש כאלה שמדברים בביטויים ובמושגים שהם לא מבינים בין מינם לשמאלם,

אבל הם למדו מה שלמדו, ומחליטים שזה ריבוי אור, וזה כתנות דמוחים, זה גדלות דמוחים, וכל מיני. אני יודע מה זה, אתה לא צריך להסביר עם מה זה.

אבל אני מכיר גם את אלה שאומרים את זה,

ולא כולם מבינים. יש כאלה שאומרים את זה ויש להם ריבוי אור.

אז לכן אני רוצה שתבין דבר אחד.

יש אנשים שונים,

מה לעשות?

יש אדם שקולט מהר, יש אדם שקולט לאט.

יש אדם שיכול לרוץ מהר, ויש אחד בקושי הולך.

זה תלוי באופיו של כל אדם ואדם.

זה לא אומר שלזה יש שכל יותר ולשני פחות,

אלא ככה זה אופיו של אדם.

אבל כולם שווים. מתי?

כשיש סכנה.

כשיש סכנה,

אתם מבינים שיש סכנה.

אז כולם נמלטים מן הסכנה.

אם ראית את התאומים שנפלו, והיו סרטים שראו את האנשים ברחובות שהבינו שהעשן מגיע אליהם וכו',

איך הם ברחו.

לא היית רואה אחד שאומר, היי, take it easy.

לא היה דבר כזה. כולם רצו, נכון? למה? כי הם הבינו שיש סכנה.

כל זמן שלא מבינים שיש סכנה, אז יש אחד לוקח את זה לאט, יש אחד לוקח את זה ככה, יש אחד אומר עד שיבוא לי, יש אחד אומר ככה, כל אחד המשך.

עכשיו,

אני, כששואלים אותי שאלה,

לא מבקשים שאני אחזיר בתשובה. אחת מהטענות הקשות נגדי, הקשות

נגדי זה שאני מחזיר בתשובה.

אני מחזיר תשובה.

אני לא מחזיר בתשובה, בדיוק כמו שאתה אומר, אני רק מחזיר תשובה.

אני לא בא להחזיר בתשובה.

זה שהתשובה שלי גורמת שאנשים יחזרו בתשובה, נו, ברוך השם, אשריהם.

אבל אני אומר, יש שאלות,

שואלים אותי שאלות, אני מתכוון לענות תשובות, ואני עודד תשובות.

אני לא התכוונתי עכשיו לקחת בן אדם ולמד אותו מא' עד ת'. זה לא התפקיד שלי. יש עוד אנשים,

יש להם את הזמן, את היכולת, את האפשרות

לשבת ולהדריך אדם, כל אחד ויכולתו.

אני מזהה, אתה מבין, שאצלך יש גחל,

הגחל הזה עמור, עמור,

ואני, כמו במנגל,

עושה לך פססססססססססססססססססססססססססססס ועל הלבה עולה,

ועכשיו אתה יכול לחמם על זה, אתה מבין,

איזה שניצל, או איזה משהו, מה שאתה רוצה.

אני לא מתערב.

אבל אני, התפקיד שלי להביא את האנשים שאם יש להם ניצוצות,

לעורר אותם, להדליק אותם, להביא אותם למצב כזה.

עכשיו, רוב האנשים,

רוב האנשים, בפרט הספרדים, יש להם רקע מוקדם לפני שהם הגיעו לפה.

מבית אבא ראו, אצל סבא ראו, יודעים מה זה חגים, יודעים מה זה מסורת,

יודעים.

הם לא צריכים שאני אסביר להם איך מקיימים מצוות. כשאמרתי ליהודי,

תקבל עליך טהרה,

הוא לא שאל אותי מה זה טהרה.

הוא יודע מה זה טהרה, הוא לא שמר טהרה.

הוא גם לא יודע את ההלכות בדיוק.

לא נורא, ודאי שישאל ויברר, נכון? אני לא צריך להגיד לו עכשיו עד סוף הכול. כשאני אומר לו שלוש תפילות,

אני לא אקח עכשיו סידור, אני אגיד לו, תשמע, תפילת השחר מתחילה מברכות השחר, ואחר כך אתה צריך, לא נגמור, אני אקח אחד, נטפל בו שנה,

וזהו, נחזור הביתה לישון.

אז לכן, התפקיד שלי הוא לא זה.

התפקיד שלי אכן לענות תשובות.

עכשיו, אני משתדל שהתשובה תהיה כזאת,

שתביא את הבן אדם להכרה.

אני גם מבחין מה מפריע לו מעבר לשאלה.

אתה מבין?

יש דבר כזה מעבר לשאלה.

לא כל מי ששואל אותי שאלה, הוא בעצם שואל את השאלה.

אני שומע את מה מפריע לו כשהוא שואל את השאלה, אתה מבין?

ולא תמיד אני עונה לשאלה,

אלא אני עונה למה שמפריע לו.

וכולם לא מבינים מה עניתי לו, והוא אומר תודה רבה,

הבנתי.

הבנת את זה?

לא.

שנייה אחת, יש לי באמת, לא, זה דבר, אני אגיד לך למה לא.

אני אגיד לך למה לא. כי אתה תקוע באותה נקודה שרצית לברר על הריבוי אור.

אני לא תקוע, כי זו שאלה שבאמת, כי תראה, אתה תקוע. אני בסופו של דבר,

כאות, סוג של אות הוקרה לקדוש ברוך הוא, כן, שהפסיק לי את המחלה הזאת, ואני לא מאחל אותה לאף אחד, כן,

זה באמת להתקרב איכשהו.

וקיבלתי על עצמי להניח תפילין כל בוקר,

ולהתקדם לאט-לאט.

זה לא קל, זה לא פשוט. למרות שאני בא מבית-ספר דתי, ובאמת זה,

ולמרות שאני 12 שנה שהייתי במסגרת הדתית הזאת, אני עשיתי איזה משהו שלא הבנתי בכלל מה אני עושה. לא, הבנתי. עכשיו בוא אני אסביר לך מה עומד מאחורי השאלה שלך, בסדר?

עכשיו בוא אני אראה לך.

אתה רוצה להגיד, תשמע, מה אתה אומר על המושג ריבוי אור?

אם בן אדם יקבל פתאום אור גדול, יותר מהגודל שלו,

הוא יכול בדיוק הפוך. במקום לעלות, לעלות, לעלות, ולהגיע לאור בצורה הדרגתית,

וליהנות מהאור ולהעפיל איתו,

ריבוי האור יגרום לו שזה יהיה גדול עליו יותר מדי, והוא יברח מזה.

נכון?

ואיך אני יודע?

עכשיו,

אתה, כיוון שאתה יודע שאתה נדרש,

על פי האמת הפנימית שלך,

להחזיר לקדוש ברוך הוא הרבה יותר מהר בקצב ממה שאתה חי כרגע. למה? אני אסביר.

אני אסביר.

אז כיוון שאתה יודע את זה בפנימיות,

מה תהיה ההגנה שלך כנגד זה שאתה הולך לאט ואתה לא מסכים עם זה מאה אחוז?

שיש בעיה שקוראים לה ריבוי אור.

שאם אני אלך בבת אחת ואני לא מסוגל עדיין לקחת את זה, כי זה קשה כמו שהגדרת,

אני עלול לאבד את הכול ולא אחזיר טובה לקדוש ברוך הוא בכלל, אז מה יצא?

יצא רווח והפסד.

עכשיו אני אסביר לך למה אתה צריך למהר.

אם היו אומרים לך, תשמע,

יש גם ברפואה מושג שקוראים לו ריבוי רפואה.

כשנותנים לבן אדם ריבוי רפואה בבת אחת,

אז זה יכול לדכא את המערכות שלו ויכול להתמוטט.

לכן השיטה בטיפול באפילפסיה היא מרוחה לאורך 20 שנה.

נותנים לאדם לאט לאט, הדרכה, תרופות קלוב,

קצת סירופ,

כל מיני דברים,

במשך 20 שנה ייתנו לו,

ואז יש סיכוי שהוא יצא מהאפילפסיה.

אבל יש אחד שאומר שיש מסלול אחר

שקוראים לו ריפוי מהיר.

מה זה ריפוי מהיר?

מכניסים אותך למכונה ונותנים לך בום בתוך אני לא יודע מה,

ואתה יוצא משם ואין אפילפסיה.

איזה מסלול תיקח,

של ריבוי אור, תרופה,

או תיקח מסלול של ריפוי מהיר?

מסלול מהיר. אבו סענק.

אז תעשה את אותו מסלול מהיר גם להתקרב לקדוש ברוך הוא, ואל תפחד מריבוי אור. אבל זה לא רלוונטי.

תשמע, זה...

אני שוב פעם, אני שמעתי...

למה את התרופה אתה רוצה מהר? רגע, רגע, תן לי רגע להסביר. למה את התרופה אתה רוצה מהר ואת התשלום לארץ? אתה שם אותי עכשיו באיזושהי נקודה שתשמע זה או שחור או לבן. לא. וזה לא ככה. ודאי שלא, זה מה שאתה פוחד, אמרתי. אני לא פוחד מזה. אתה פוחד מזה. אני להיפך. כן, כן, אני אסביר. זה לא נסביר. אני אסביר. אני אסביר. אני שמעתי על רופא גדול מאוד באומן,

שאם באים אצלו, הוא נותן תרופה,

אבל הוא דורש 50 אלף דולר.

הולכים אליו, באמת הוא עושה מה שהוא עושה, והבן אדם נהיה בריא,

בריא.

עברו שלושה חודשים והוא בריא,

בריא, פעם אחת הוא לא נפל, הכל מאה אחוז.

עכשיו הרופא אומר, תן את הכסף, אומר לו, רק רגע, לאט לאט,

מוציא לו דולר,

ולא חכה רגע, חמש דקות,

עוד דולר,

אומר לו, ישר דם, מתי נגמור עם החמישים אלף דולר?

הוא אומר, שמע, עבדתי על זה קשה,

אתה חושב שאני יכול להתפטר מזה במהירות?

לאט לאט.

אל תראה לי את זה שחור ולבן, לאט, חכה.

קח עוד דולר, אני אשלם הכול, אל תדאג,

עד הדולר האחרון, אבל לאט לאט, קשה לי להשתחרר מזה.

אני רגיל, תשמע, אני בן 30 עוד מעט, אני כבר כל החיים שלי ככה הייתי רגיל. מה אתה חושב, שאני יכול להשתחרר מהכסף מהר?

עוד דולר.

רגע, יש לי עוד דרשם, אני רוצה להסביר לך, אני אגיד לך מה לעשות.

עוד דולר.

אה שעדה, אה שעדה, ככה משלמים לרופא?

את מי הוא ירפא עוד בקצב הזה?

קיבלת תרופה,

תחזיר מהר, עם כל הקשיים,

עם כל מה שזה קשה,

ולהתפטר מכל הזה. זה נוגד אבל את כל,

לא, אני אומר לך את האמת, זה נוגד את כל מה ששמעתי באומן.

זה מה שרציתי להגיד, שאני לא רוצה להתייחס לביטוי ריבוי אור, בגלל אלה שאומרים אותו ולא מבינים מלה,

חוץ מלכונך. רגע, אז מה אתה אומר?

אבל מה שאתה אומר, שלמעשה כל אומן זה שקר?

לא. אז מה אתה אומר? אני אסביר. מה זה קשור לאומן? גם אתה עכשיו גוש-קטיף. זה לא קשור. לא קשור לאומן. אבל אני שואל אותך שאלה. לא קשור לאומן, קשור לאלה שמדברים על ריבוי אור.

שמת לב, היהודי הזה שאל אותי פה שאלה?

אמר, היה שם אור. אמרתי לו, של מה? של פלורסנטים.

למה?

כי אני יודע, אלה שמדברים על אורות,

חביבי, אני לא, בלי אורות. הנה, זה אורות, זה אורות.

אנחנו אור בתורה, זה משלומד תורה, הלכה, שולחן ערוך, זה האור.

בלי אורות אחרים.

כשבאים אורות אחרים זה נובע אצל חלק,

שים לב שאמרתי חלק,

מג'ננות.

אז לכן אני אומר לך, take it slowly.

את זה תיקח slowly,

ואת זה תיקח מה שאני אומר,

פסלי,

מהר.

למה?

הקדוש ברוך הוא נתן לך תרופה, תחזיק בה חזק.

חזק תחזיק.

ותחזיר לו את מה שאתה חייב הרבה שנים, הרבה שנים.

הראה לך, כמו שאתה אומר, את האור, איך שרצית לראות אותו.

תחזיר גם בהתאם, לא לשלם לאט לאט. אבל אתה לא נותן שום קלן להתמודד.

אני אתן לך, למה לא?

החלטה אמיצה,

שאם היה מתנה אתך רופא או פרופסור

ואומר לך, אדוני,

אבל אתה לא רופא ולא פרופסור. אני ודאי שלא, אבל אם היה אומר לך פרופסור או לא, אני אענה. אני אשאל אותך עכשיו שאלה בלי זה. למה בלי זה? כי אתה נותן לי דוגמאות שלא שאומרו בכלל. בוודאי.

פרופסור אומר לך שאורח חיים דתי יוציא ממך את האפילפסיה היום.

היית דתי או לא?

אולי.

אולי.

במקרה שלי זה גם שוב פעם לא רלוונטי, כי זה סוג של מחלה שלא עוברת בחיים. זה לא רלוונטי. היה אומר לך פרופסור, זה לא רלוונטי. מניסיוני, מניסיוני,

היו אצלי עשרה כמוך,

עשרה, יעצתי להם את זה,

והחליטו ונרפאו.

היית הופך להיות דתי או לא?

הייתי מתחזק.

תודה רבה. זה מה שאתה עושה וזה לא מספיק.

האמנת?

טוב.

תזכור את זה מה שאני אמרתי.

אני בסדר, אני מודה. יהיה בריא.

תן לו שמה מאחורה.

כן.

ערב טוב.

גם לך.

יפה. רציתי לשאול שאלה קצת לא קשורה לנושאים שדיברו עליו עכשיו.

רציתי לשאול לגבי סטיבן הוקינג.

אוי, ידידנו משכבר הימים,

מר פסוליה.

אתה דיברת, שמעתי את היקלטת שלך לפני כתשע שנים,

ושמעתי שאתה אומר שהוא כותב בספר האחרון שלו, לפני תשע שנים,

שיש בורא לעולם. נכון. הוא בא לארץ והיה בתוכנית בטלוויזיה, שמעת ביאיר לפיד. כן.

יאיר לפיד אמר לו שהוא ראה בספר שלו שהוא כותב שיש בורא לעולם.

כן.

והוא לא ענה לו שיש בורא לעולם. הוא לא אמר את זה. הוא אמר, אולי כתבתי שהעולם כן נברא מהפיצוץ,

אבל יכול להיות שיש בורא לעולם. אבל הוא איזה שהם ציטפו סיליה בסך הכול, אבל יענו, לא, זה העולם על הבטחה. אני אגיד לך מה הבעיה של סטיבן הוקינג. הוא פשוט לא זוכר מה הוא אומר.

ואני אגיד לך גם למה.

יש לי פשוט הקלטה שלו שאומר שיש אלוקים לעולם. הקלטה בקולו המתכתי, לא שלו, של המכונה.

אז אם הוא אומר את זה מוקלט,

אז מה אתה רוצה שאני אגיד? שזה לא?

כן, יש לי משהו להגיד על זה. אתה שמעת? אתה ראית את הסרט שלי מבראשית? כן, ראיתי. יופי, ושמה הוא אומר שיש אלוקים? שמעתי את זה. בקולו, ונעשה אם הוא אומר, מה אני יכול לעשות?

אז הוא שוכח, לא קרה כלום.

בסדר, אז בכל אופן. הוא גם אמר בהתחלה שזה משעועית, ואחר כך הוא אמר שזה מאפונה.

בסדר.

יש לי משהו לאשול על זה.

אם הוא בא כבר לארץ,

לא יכלת להשיג, לנסות,

ביקשת לדבר אתו או משהו? עם מכונה אני אדבר. תדבר עם לפטופ, מה רע? מה יש לי לדבר? תדבר אתו, מה?

תוכיח לעולם שמה שאתה אומר עליו. אני צריך להוכיח.

תראה לו מה.

מה, למי? אם תצליח לשכנע אותו, אתה לא מבין מה אתה צריך לעשות בעולם.

אתה יודע כמה אנשים כאלה יש בעולם?

אתה יודע כמה יש כאלה? תוציא קלטת אחת, אני רוצה לראות קלטת אחת, שאתה אומר, מוצאתי. תביא לי בן-אדם אחד שיתמודד עם הקלטת שלי מבראשית, בבקשה.

שיעשה קלטת נגד הקלטת שלי מבראשית,

ויפריך דבר, דבר, דבר, דבר. הנה, יש לך אתגר.

אבל אם אני מסביר תוך חמש דקות לוגית שיש בורא לעולם,

וכולם מבינים,

ואם הוא, נגיד, לא היה אומר כך,

פירוש שהוא הדבר שהוא פשוט סתום.

זה הכול.

אם מוכיחים לוגית דבר שלא ניתן להפריך אותו, הוא נגמר, לא צריך יותר שום דבר.

הוא אומר שהיה פיצוץ, נכון?

מה היה גורם לפיצוץ, הוא אומר? לא.

הוא יודע? לא.

יש לו כלים לבדוק? לא.

מה התפוצץ הוא יודע? לא.

איך זה נגרם? לא.

כלום הוא לא יודע.

אבל הוא אומר, היה.

היה.

היה.

אתה יכול להוכיח שזה לא היה?

אני לא צריך להוכיח שלא היה. אני צריך להוכיח שיש בורא לעולם. ואיך זה היה, זה לא מעניין אותי.

אהה, מה?

נו, תוכיח לי. אה, אתה רוצה שנכנס לך?

לא, יש בורא לעולם אני יודע. אז מה אתה רוצה עוד שנכנס? אני רוצה שתוכיח לי שהעולם שנברא, שסטיבן הוקינג טועה בסך הכול. מה הוא טועה? הוא לא טועה.

העולם נברא, הוא צודק.

כן, העולם נברא, אבל למה בכל התורה שלנו לא כתוב איך העולם נברא? כתוב, בראשית ברא אלוקים את השמם את הארץ. מה עוד כתוב? כתוב, ממה? מה? מה היה לפני כן? בוא, בוא, אני הגעתי לאיך קוראים לו,

שאלתי במלון מי עשה את העוגות, אמרו לי השף.

הוא אמר, מה פתאום, אני לא מאמין.

למה אתה לא מאמין? לא הסבירו לי איך הוא עשה.

אם לא מסבירים לי איך השף עשה את העוגה, אני לא מאמין. יש לו עשה את העוגה.

עד שלא תוכיחו לי שהוא עשה את העוגה, אז הוא לא עשה את העוגה.

איזה דברים.

איזה דברים.

לא נורא.

זה עובר.

כן, שם למעלה.

למעלה, למעלה.

למעלה, למעלה.

למעלה.

נו, אפשר לרוץ עם זה?

למעלה, למעלה.

אחלה ערב.

איפה היה לכם בקריית גת כזה דבר בזמן האחרון?

נו, למעלה.

רגע, אבל אני אמרתי שייתנו לה רגע לדבר.

יש פה אחראי למיקרופונים?

למעלה, למעלה.

חיים, כל העולם רואה את זה. חיים,

למעלה, למעלה.

שרה טוראן, בת נסקה,

קולטו, בריאות והצלחה.

אה, סליחה, לעילוי נשמתה.

היא מתה.

הוא אומר, אהרון בן-יפה, מרים בת-דונה ותמר בת עישה, רפואה שלמה, מהרה.

כן.

כבוד הרב,

יש לי חברה מאוד מאוד טובה, שהיא נשואה כבר הרבה זמן.

יש טהרת משפחה בבית.

בעלה לומד תורה, הולך לשיעורי תורה,

מניח תפילין,

אנשים דתיים שומרים שבת,

אבל לא הולך להם להביא ילדים.

התחננתי אליה לבוא אלי אתי לפה היום.

היא לא הסכימה.

אני מבקשת ממך, למה היא לא הסכימה?

היא לא הסכימה כי היא מיואשת.

היא היתה אצל כל הרבנים שרק אפשר להיות.

זה אשתו של ההוא?

אשתו של מי?

אה, לא. בסדר. לא, מה לי ולא.

אני שואלת אותך,

כבוד הרב,

תן צעקה גדולה.

זה באמת באמת חשוב לי שתברך אותה.

קוראים לה רחל בת אסתר.

רחל?

בת אסתר.

השם ייתן לה תקווה ותזכה לזרע חי וקיים, מהרה.

תודה.

הנה יש פה בחור כאן, כבר כולם ממליצים עליו.

למטה, למטה רגע.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת,

זה לא דלוק? אה, יופי.

ערב טוב הרב, מה נשמע?

שאלה אחת שאני רוצה קצת לשאול.

טוב, אני רק אנסה,

בגלל שראיתי שפה שואלים ואז נותנים לך לענות,

לי זה יהיה קצת קשה,

כי זה איזה דו-שיח נראה לי שיצטרך פה, אבל אני אשאל, ואחרי זה תאמר לי מה אתה חושב.

תראה, אבות-אבותינו הספרדים, ואני מדבר אפילו על סבא וסבתא שלי,

לא הכירו את המושג הזה של לשבת ללמוד תורה כל הזמן. לא היה דבר כזה.

גם בהיסטוריה היהודית,

עד הזמן שהגענו למדינה, זה לא היה.

ואבות-אבותינו, כולל סבא וסבתא שלי,

ברור שהם ידעו מה זה אורח תורה ומצוות,

אבל הם עבדו.

הם שמו את המסמר בין השיניים,

ותוך כדי זה הם שיננו את כל הפרקים של התהילים בעל-פה, ומי ייתן שאנחנו נדע חצי ממה שהם יודעים.

הנקודה היא כזאת,

לי מפריע, עזוב אותי מהעניין של הציונים הדתיים, בסדר? עזוב, אשכנזים, מתנחלים, כל הסיפור שהיה פה, למרות שאני חושב שהוא צודק.

כולם. כי זה שאמרת שלפי אין מצווה להתיישב, ודאי שהרמב״ן אמר שיש מצווה להתיישב בארץ-ישראל. לא אמרנו שאין מצווה. ודאי שהרמב״ן, למה אתם אומרים אבל עלי דברים? לא, אתה אמרת, עלילות דברים, לא אמרתי, אפשר לומר משהו? לא אמרתי שאסור להתיישב. לא, אז אתה אמרת, לא אמרתי שאין מצווה להתיישב. אמרת שקפצו מדרגה לדרגה או מגבעה לגבעה, וזה אסור. אמרתי ממקום למקום. ומי אמרת שזה אסור?

אני אגיד לך מי זה. איפה זה כתוב זה הזוג? עוד עניין, עוד דבר. עוד שאלה, עוד שאלה. רגע, אתה שאלת?

אמרתי שכל גדולי הפוסקים היום

של הציבור החרדי, מי?

כולם. הרב עובדיה? הרב עובדיה, הרב אלי ישיב, הרב שטיינמן, אני לא שמעתי מה הרב עובדיה אומר. אני שמעתי. אני לא שמעתי. אני כן. ואני לא שמעתי. יופי, אז אני לא. אני כן. תשמיע לי איפה שמעתי. איך אני אשמיע לך? תגיד לי. זה איזה שיעור של יום שלישי של מוצאי-שבת? אני לא זוכר את זה. בוא, תקשיב, תקשיב. אז אני אומר לך שהרב עובדיה לא התערב בזה אף פעם. תקשיב, תקשיב, להתערב זה משהו אחר, ולהשמיע זה משהו אחר. לאט, לאט, לאט. כן, הלאה. עכשיו, השאלה הב�

בימיים הסבבה והסבתא שלו למדו תורה. אז זהו. אז אני אומר, העניין הזה של הרבה אנשים פה,

תראה, כל האנשים שחיים פה, רובם, אני חושב,

הם עמלים בכפיים ונקראים על זה. מצוין. כולל אבא שלי, שקם ב-04 בבוקר ועובד עד 1730, מצוין. והוא לא נופל בלימוד תורה שלו באותו חרדי שיושב בישיבה וכלום. מצוין. ולכן, פה אני אומר, יש לי איזו תחושה כזאת, כן.

שהרבה מהחרדים נוטים, למה אתה מדבר עליהם?

אני אומר לך למה, אפשר? אה, לדבר עליהם מותר.

אני אוהב אותם כנפשי, זה חלק מהאחים שלי, ברור. אני רק אומר, יש לי תחושה שלפעמים חלק מהחרדים נותנים לנו את הקטע שכאילו,

אם אתה לומד כל היום תורה זה מצוין,

ואם אתה עובד אז זה בעיה. לא נכון. זה אף פעם לא היה בעיה. לא נכון. זה מצווה לעבוד בארץ-ישראל, זה חובה לעבוד בארץ-ישראל.

לא מצווה, חובה לעבוד. גם לא. וזה בדרך, נכון, כי הזוהר כותב. גם לא. אז אני אגיד לך שכן, והזוהר כותב. ואני אגיד שכן. אז אני אגיד לך שכן, כי אני קראתי את זה בזוהר, ואני קצת, ואני קראתי גם. אז גם אני יכול להגיד מה קראתי? בבקשה. יופי.

בזוהר כתוב שכשאתה מגיע לארץ-ישראל, ארץ הקודש, עזוב את המדינה החילונית, אתה לא מאמין במדינה החילונית? מקובל עלי, אף-על-פי שאני לא חושב כמוך, ואני כן חושב שזו תחילת הגאולה.

אחרי אלפיים שנה באנו לארץ הקודש הזאת.

זה זמן של גאולה. זה הזמן. מאה אחוז. זה הזמן שאנחנו מגלים, וצריכים להבין את זה. אין ספק. אלפיים שנה היינו זרוקים,

עשו לנו אנטישמיות,

עשו לנו גלג סברג, מה שאתה רוצה.

פה אף אחד לפחות לא מגלה אותך,

אף אחד לא מכניס לך לתאי גזים, אף אחד לא זורק אותך לכל מיני מקומות.

פה בארץ הזאת מישהו זרק אותך לתאי גזים? עכשיו דיברו אתי שמגוש-קטיף זרקו את כל היהודים. זרקו אותך לתאי גזים?

לא גזים. אתה משווה את זה בין זה לזה? לא גזים. למה צריך גזים? למה צריך גזים?

אם זורקים יהודים ממקום למקום, זורקים יהודים. אם זה גלות,

אז לא צריכים לזרוק.

ויהודים זורקים יהודים.

אני בא לכותל, אני מתפלל. לפני 50 שנה, 60 שנה, אנשים לא יכלו להגיע לכותל. אתה יודע את זה? היו.

מי יכול להגיע? לפני כמה שנים לא יכלו להגיע לאוסטרליה.

לכותל יכלו לבוא להיכנס יהודים? לא.

עכשיו יכולים? וגם לפני? זה לא גאולה עכשיו? מי אחד? לפני מאה שנה? אז אני אומר לך שלפני מאה שנה היה, לפני מאה שנה אני אראה לך תמונות בכותל של יהודים עם ערבים ביחד. אז אני אראה לך שהיו מאורעות תרפ״ט בחברון, שהערבים רצחו את כל היהודים שהיו שם. נכון, נכון. ואני אראה לך גם לפני שהיו כאלה דברים. אז אני אראה לך שהיו הרבה פרעות כל הזמן. אז מה, אז מה? אני מוכיח לך דבר אחד, זה זמן של גאולה. הבנתי. זה לא יעזור לך. זה ארץ קודש.

חזרנו לפה אחרי אלפיים שנה שהנביאים אמרו, חבר'ה, תחזרו, וחזרנו, ברוך השם, כי סבא וסבתא שלי רצו לחזור לפה. שמעתי! והם האמינו שצריך לחזור לפה. שמעתי! שמעתי! עכשיו, אני יודע מה... רגע, אתה מתפלל?

כן, כן.

אתה אומר ותחזינה על שולחן יציאו. כן. תוריד את זה. למה? כי כבר התגלנו. לא נכון, כי לא נבנה בית-המקדש.

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אני אגיד לך, אני יכול להגיד מה אני חושב? למדתי קצת גמרא בחיים. אבל אל תגיד עלי דברים, תגיד עליך. אומר עלי, לא רוצה להסתבך ככה, אז תגיד כן אמרת לא. אני אומר עלי. כן, הכי טוב. אני למדתי קצת גמרא, בסדר? גם זוהר. גם זוהר קצת. אבא שלי מלמד אותנו זוהר כל מוצאי-שבת, יושבים ולומדים. אי-רצון שנלמד עוד פעם חצי ממה שהם יודעים.

אני אגיד לך עוד פעם שוב דבר אחד לגבי העניין של המשמעות של מה ששאלת על העניין הזה של ארץ-ישראל גאולה וכו', מה שאמרת על העניין הזה.

אני עדיין חושב, ושוב אני אומר,

שכמו שאת בית-המקדש הראשון בנה שלמה המלך ואת הבית השני בנו עזרא ונחמיה,

אז אם אתה יושב בחיבוק ידיים ותחכה שבית-המקדש השלישי ירד,

יש הרבה אנשים חכמים שעוברים בגמרא שזה לא יקרה.

אז אל תגיד לי שוב, איפה זה כתוב? הרבה פעמים בגמר במסגת סנדרין, לא מכיר חג כזה. אז אני אביא לך את הגמרא הזאת. אבל אתה יודע מה היה עם שלמה ועם עזרא? כן, מה היה?

הם בנו את זה בעצמם.

הקדוש-ברוך-הוא אמר להם אבל. מה הוא אמר להם?

אמר להם? לא, אדוני, שלמה המלך אמר, אני רוצה לבנות. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, אני מסכים שתבנה. כן.

דוד המלך רצה לבנות,

ואמר לו הקדוש-ברוך-הוא, לא אתה תבנה, אלא בן חייבנה. נכון. אז מי אמר להם? אבל דוד רצה לבנות. אז מי אמר? מי ביקש להקים את בית-המקדש? מי אמר להם? רגע, יותר מזה, עצור. בבקשה, עצור.

עצור. גם דוד המלך, הוא בעצמו ביקש לבנות את בית-המקדש. זה בא מצדו. נכון. זה לא שהוא חיכה שמשמע את זה לבנות עליו. זה לא ייפול. נכון. למה הוא לא בנה? כי השם אמר לו, אני לא מסכים. בדיוק.

אבל הוא אמר לו, הבקשה, זאת אומרת שיכול להיות אפילו בן-אדם כמו דוד המלך שירצה לבנות את בית-המקדש,

והשם יגיד לו,

אל תבנה. מה הסיבה? שמעת? לא, זו סיבה טכנית. שפכת דמים.

זהו. טכנית? זה הכי טכנית. אבל הבקשה עצמה, כן, כי הבקשה עצמה להקים את בית-המקדש זו בקשה מעולה. הבנתי. בני-אדם צריכים לרצות את בית-המקדש.

פעם-פעם. יפה. עכשיו אני אענה.

עכשיו אני אענה לך. אוקיי. וואי, וואי, וואי.

שנייה, שנייה. אני רוצה לדבר. עכשיו תקשיב, תקשיב, לאט-לאט. אני רוצה לשמוע טעות.

יאללה, רילקס.

רק שנייה.

סבא וסבתא שלך היו צדיקים.

הם למדו תורה עם הסבירים בשיניים.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

אני לא אמרתי שמי שלא לומד תורה הוא לא בן-אדם ואין לו גן-עדן וכו'.

אתה שמעת? שוב פעם, כל מי שדיבר אתי פה, טפלו עלי האשמות שם.

אני אמרתי

מה החילוק בין מה ששאלו אותי. זה אחד.

אני לא אמרתי שמי שעובד לא יזכה לעולם הבא.

לא אמרתי.

אני יכול לתת לך רשימה של אנשים שעבדו

והם זכו לעולם הבא, כגון חפץ-חיים, כגון חיי-אדם וכן אחרים, יוחנן הסנדלר, יהושע פחמי וכן הלאה. מה? אני אמרתי?

אני אמרתי? לא, אני רק שאלתי. אה, לא אמרתי. אתה לא שאלת את הקוואה.

שאלתי מה עדיף, שאלתי מה עדיף. לא, שאלת שום שאלה. קבעת עובדות. נכון, אני קבעתי עובדות. די, די. שמעתי, אז אתה אומר.

אמרת מצווה וגם חובה, אחר כך הורדת את המצווה, נשארת להם חובה. נכון. לא מצווה ולא חובה. יגיע לך כתוכל אחריך, וטוב לך. שמעתי, טוב.

התורה אמרה בזיעת אפיך תאכל לחם.

עד שהתורה קיללה את אדם הראשון,

אדם הראשון לא עבד ולא היה אמור לעבוד.

לא עבד ולא היה אמור לעבוד.

מלאכי השרת סולים לו בשר ומשכין אותו יין.

כיוון שהוא חטא,

השם קילל אותו.

מה הייתה קללה?

בזיעת אפיך תאכל לחם.

הוא קבע בתורה כמה זה קללה? כמה זמן?

לא. לא.

ההסתדרות קובעת שמונה שעות קללה.

התורה לא קבעה.

אם אדם ימעט בקללה זה בסדר או לא?

כן אבל כנראה הקללה לא עברה מהעולם, אנחנו לא בגן-עדן. אדוני, שאלתי שאלה, לא משאלות לב.

אם אדם ימעט בקללה זה בסדר?

ודאי שכן. אם אדם לא רוצה להיות מקולל בכלל,

בכלל לא רוצה להיות מקולל בכלל. ואם הוא מרעיב את המשפחה שלו לחצייים אז הוא בבעיה.

נכון, כמו שכתוב בגמרא, כל תלמיד חכם שאינו עורב על בניו אינו תלמיד חכם. נכון. יפה איזה גמרא, מה לעשות.

אני פורש. אז זאת אומרת, אני רוצה...

זה שתבין,

אין מצווה לעבוד.

עכשיו,

זה שיש גזרה וקללה שאנחנו לא נקבל את האוכל כמו אוכלי המן בגלל שדרגתנו היא נחותה ופחותה, זה בעיה שלנו.

זה לא מצד התורה. נכון. זה לא רצון התורה.

התורה, הקדוש ברוך הוא אומר,

אין לי מאז שחרה בית המקדש אלא ארבע עמות... ארבע עמות של הלכה. לא של עבודה,

ארבע עמות של הלכה.

אין לי משהו אחר בעולם.

מה זה סותר את ההלכה, עבודה? אין הלכה כזאת.

זאת אומרת שאדם מצווה ללמוד תורה, אין את זה ברמב״ם, הלכה כזאת?

לא. אז יש הלכה ברמב״ם. אני אסביר מה הרמב״ם אומר. הרמב״ם, כשהוא אומר מה שאומר, אומר שאם אדם ירצה להטיל את עצמו על הציבור,

על קופת הצדקה,

הרי זה ביזה את התורה וזה קרדום לחפור בה.

זה אדם שרוצה להפיל את עצמו על הציבור.

הוא לא בא ללמוד תורה כיוון שהוא רוצה ללמוד תורה.

הוא אומר, תשמע, אם אפשר לקבל כסף,

ללמוד תורה הוא יקבל כסף במקום לעבוד,

הוא הולך ללמוד תורה.

זה בן אדם שרוצה להפיל את עצמו על קופת הצדקה שאוסף הציבור.

זה משהו אחר מה שאומר הרמב״ם.

אבל אם בן אדם רוצה ללמוד תורה,

הלכה אחת לפני, לפני כתוב,

שאם יש לו כדי צורכו, כדי סיפוקו,

כל ימיו ילמד.

אם יש לו כדי צורכו וסיפוקו,

ואם אני אתן לו את סיפוקו,

אני אתן לו את סיפוקו.

מי זה אני? אני זה הכולל, אני זה האדם, אני זה התומך,

אני זה התורם,

אני אתן לו את סיפוקו.

אז מה?

הרמב״ם אומר, לא.

אם זה תורם פרטי אתה צודק. אם זה תורם כללי אתה צודק. אל תגיד לי, מה? כולל זה גם תורם פרטי.

טוב. עכשיו רגע.

זאת אומרת, אם אדם זוכה ללמוד תורה, הלוואי שיזכו.

התורה משבעת את שבט יששכר וגם את זבולון.

יששכר למדו רק תורה וזבולון עבדו.

אז מה הבעיה? מישהו אמר, זה אסור,

אבל יש בחינות ויש זה.

עכשיו, לא באנו לחלק בין האנשים לפי דרגתם ומעמדם בעולם הבא,

אם הם לומדים ספר או לא לומדים. יש גם לומדים בכולל ולא לומדים.

יש כאלה שעובדים, כמו שאתה אומר, וקובעים עתים לתורה. נכון. ובין תורה זה מי שמבין שכל התורה זה חייב, בין אם הוא עובד או לא,

והוא מהתורה לתורה כל הזמן.

זה בין תורה.

הגדרות שלנו בעניין הזה ברורות, נכון, אבל אתה עושה מלחמה סתם.

אין

חרדים לא מרגישים את עצמם יותר טובים מאחרים.

חרדים זה סוג אורח חיים מסוים,

דתיים ציוניים או אחרים, או דתיים בכלל, או כלליים, או מה שתרצה, זה סוג אחר לחלוטין.

אם הם שומרים את המכנה המשותף הם שווים,

זה לא משנה מה הם לובשים ואיך הם הולכים.

אם המכנה לא משותף,

צריך לראות מה שונה ולמה.

אם השולחן הארוך אומר כך, מי שסוטה מזה, הוא מגדיר אותו.

רשע, צדיק, בינוני וכו', זה הכול. אין לזוז מהשולחן הארוך. זה הכול. אז אבא שלך, וסבא שלך, וסבתא שלך, וכל מי שהיה במרוקו, כל הכבוד, למדו תורה מתוך הדחק, ממה שאתה רוצה.

אבל היו גם ישיבות,

בכל מקום היו ישיבות,

גם בג'רבה, וגם במרוקו, וגם בתימן, וגם בפולניה, וגם פה, וגם בספרד.

היו ישיבות שרק למדו תורה.

תמיד. ואפילו יעקב אבינו, ששלח את יהודה להורות גושנה,

לך תפתח לי בית-מדרש.

קודם כול, אתה רוצה שאני ארד למצרים,

תפתח לי בית-מדרש.

היתה ישיבת שם מעבר, למדו תורה, האבות הקדושים.

וישיבת שם מעבר,

ישיבות היו מאז ומעולם. אבל גם הם עבדו האבות הקדושים, אתה יודע. אמרתי שלא. זהו, אז הם עבדו ולמדו.

ומה שכתוב בזוהר, עבודה בארץ-ישראל,

זו לא עבודה.

זו המלאכה שעושים במלאכות

שיש באדמה, שבזה עושים תיקונים, נכון, בארץ הקודש. ובירורים של ניצוצות ודברים אחרים. זו כוונה אחרת בכלל.

זו לא עבודה בנחושתן וזו לא עבודה בסלקום.

זו עבודה אחרת, זו עבודה שיש בה כוונות, בעצם העבודה שהיא מעלה כל מיני עניינים.

אבל לא ללמוד מזה לזה. צריך לדעת גם ללמוד, נשמה.

גם אם אתה קורא זוהר, צריך להבין אותו,

אני הבנתי שיש חקלאות בארץ-ישראל.

לא, זה לא המלה חקלאות,

זה מה עושים בשעה שעושים את המלאכות האלה. טוב, מתכוונים לדברים מסוימים שלא כולם יכולים להתכוון. בדיוק, זה הכול. אז לכן אתה צריך להבין.

אף אחד לא אמר שמישהו עובד הוא פסול. לא פסול.

אבל להגיד שזה מצווה, שקר. אז אני חושב שכן, בסדר. מאה אחוז, מותר לך, אבל אתה נותן לו שולחן ערוך.

אין בעיה. אתה בשולחן ערוך לא כתוב שיש איסור לעבוד. לא, לא אמרתי שיש איסור, אבל אין מצווה.

לא הבנת מה חילוק. אין איסור. טוב, אני כמוך לא הבנתי רק ברמב״ם. זה מה שאני רוצה להבין. הנה, חידשתי לך, עכשיו תתבונן. אם כתוב לפני כן מה שאמרתי, אז תבין את הכול. טוב. הרווחנו. תזכה למצוות. גם אתה, מצוות זה בלי עבודה.

זה הרבה עבודה. מצוות זה עבודה. הבנתי, הבנתי. תזכה למצוות.

הבנתי.

תזכה לעבודה.

הערב לרפואת מרים בת-אסתר,

רפואה שלמה, ושתזכה לדבר ככל האדם וללכת ככל האדם.

שלום.

שלום לכבוד הרב.

כן.

רגע, עד אחר כך. בסדר?

אני רציתי לומר ככה דבר אחד, בלי לחפור בכל העניינים שאנשים חפו פה בקשר לגאולה.

כי, לחפור ולדבר יותר מדי על גאולה זה לא מה שיביא את הגאולה באמת.

כי אם אנשים יתבוננו וישימו לב לדבר אחד,

שכולם דיברו פה הרבה על שולחן ארוך,

ובשולחן ארוך כתוב דבר אחד,

ואת זה אמר רבי לורי אשכנזי,

שהוא בעל השולחן הארוך, שערך וכתב שם,

שאם עם ישראל ישמעו שתי שפתות, הוא כתב את ההלכות שם.

מי כתב?

רבי לורי אשכנזי, זה אריזה.

רבי יוסף קארול,

לא חשוב. רבי יוסף קארול, לא חשוב, סליחה. לא חשוב, כן. הם היו בצפת, שניהם.

אפשר להמחיש את הגאולה בשתי מלים,

ולא להתבלבל יותר מדי,

אלא לבוא ולהתבונן בשולחן ארוך, ושם כתוב שעם ישראל שומרים שתי שבתות ומייד נגענים.

אז למה שכל כך נכניס את עצמנו למחשבות כל כך עמוקות,

ובלבולים, וויכוחים, ומחלוקות, בוא נשמור שתי שבתות וגמרנו.

כן, אז פה זה תלוי ברצון של עם ישראל, אני מסכים. ולא תלוי בדיבור. יפה. אז בוא ניתן לי תשובה בקשר לעניין, בבקשה. אין, בסדר, אבל מסכים. פה תשובה, אני מבקש משהו מהרב. מסכים, שתי שבתות, יאללה, חבר'ה.

נו,

מה אתה רוצה עוד?

אני, האמת, לא רוצה כלום, חוץ מזה שעם ישראל ישמעו שתי שבתות. גם אני מסכים. זה מה שאני רוצה, בשביל השם ישמע את זה, בעזרת השם ואלוהי, וזה יקרה, כי אם שם כתב אחרון הקידושים שבשתי שבתות נגעלים, אשריך. אז בעזרת השם שתהיה גאולה.

תודה, מותק.

כן, שם, שאלה.

למעלה.

לא, one two.

רגע.

אם התורה, כאילו, אם התשובה היא כל כך יפה ונכונה, אז למה יש כאלה שחוזרים בשאלה?

הם רוצים עוד פעם לזכות לחזור בתשובה.

טוב, יש עוד שאלה. עוד שאלה.

את רואה? למה לבנות אסור לעשות צבא?

מי אמר שאסור?

התורה אומרת, לא? לא, מותר להם לא לעשות.

בנות דתיות.

בנות דתיות, גם לא דתיות. מותר להם לא לעשות.

עניתי.

שאלתי אם מותר להם, למה אסור להם?

אני אמרתי לך במפורש, מותר להם לא לעשות.

למה מותר לבן-אדם לעשות כל מה שהוא רוצה? מה הפירוש?

כן, אז מותר להם?

מותר להם לא לעשות.

מה מסובך? אני לא מבין.

מה שואלים?

למה אסור להם לעשות צבא?

אה, אה, הבנתי.

החזון איש זכר צדיק וקדוש לברכה אומר שמי שהולכת לצבא זה יהרג ולא יעבור, וכך פסקו ראשי הרבנות הראשית לישראל

מאז ומעולם,

שזה איסור שאישה תצא בצבא, על-פי מה שכתוב בהלכה,

לא תלבש אישה כלי גבר.

והפירוש של המצווה הזאת, שהיא לא תלך עם כלים של מלחמה כמו גבר.

אישה יש לה ייעוד מסוים

ואסור לה לצאת בצבא.

זהו. זה האיסור, ויש עליו איסור, ייהרג ולא יעבור.

זה לא ייעוץ ממליאת המדינה, זה להגן על המדינה.

עכשיו, אותו דבר הוא אמר לעניין שירות לאומי,

שנשים לא יהיו במסגרת שהן נכפות לעשות את הדברים מתוך המסגרת.

אם סתם אישה רוצה להתנדב לעשות איזה דבר כלשהו לצורך הציבור ולתועלתו,

זה לא מן הנמנע.

אבל לעשות את זה במסגרת שהיא מסגרת

צבאית-אזרחית,

אבל היא מסגרת שבאה מכוח זה,

זה בדיוק אותו דבר, ככה אומרים גדולי הפוסקים.

כן.

פה יש שאלה, שורה ראשונה.

שלום,

ערב טוב.

לגבי העניין הזה שאמרת, קודם כול, אני גם הייתי באומן,

וגם התחזקתי מאוד, וגם יש לי את אותה הבעיה שיש לבחור פה מאחור.

ברוך השם, הכול הסתדר לי.

לדעתי זה לא צודק להגיד שבן-אדם שהולך לאומן ומקבל את העניין הזה של האור. אני לא מדבר על האור. איזה אור?

אני לא מדבר על האור. אני מדבר על העניין שבן-אדם שחוזר משם ושהוא

רוקד שם ומשתגע כמו לא יודע מה, זה לא נכון.

בן-אדם מקבל מזה שמחה.

בן-אדם חוזר לארץ ומתחזק מזה שהוא רואה שיש אנשים שכן אכפת להם,

שכן רוצים לקרב אותך, שכן מרגישים אותך כאחים,

ואתה פוסל את זה. לא פוסל, אין בעיה. אנשים מבינים את זה ככה, כאילו אתה פוסל את זה. לא, אני פוסל את הביטויים שנקראים אור גדול, אור עצום, אור נשפך, כל מיני שמות של אורות,

שמזה הם רוצים להכיש איך אדם צריך להתחזק בתשובה או לא, ומה הדרך ומה לא הדרך.

זו לא התמחות שלהם, ולא כל מי שקופץ שנה-שנתיים כבר יכול להגיד מה צריך לעשות. זה לא משנה.

אם בן-אדם בא ממצב כזה שהוא לא שומר תורה ומצוות, הוא היה באומן.

נכון.

איכשהו הוא התחזק מזה. אין בעיה. הוא לא הבין מה המושג,

מה שאור, מה אור. נכון, נכון. עזוב.

הוא יגיע למצב כזה. אין בעיה להתעורר מכל סיבה שהיא מותרת. הוא יגיע למצב כזה שהוא מתחזק. הוא בא לבקש ממך עצה איך ל... אז אמרתי, הבנתי ישר כשהוא שאל, לכן הסברתי לו שאני מבין גם למה שואלים,

ואחר כך הסברתי לו שהבנתי גם למה הוא שאל, והוא הצדיק כשהבנתי מה הוא שאל,

והוא לא הסכים לתשובה שלי בגלל שהוא לא רצה, ולכן הוא הציג את מה שהציג.

זה מה שאני מסביר.

לך יש אותה בעיה, אז אתה צריך להבין דבר אחד פשוט.

אני שואל אותך שאלה אתה,

בסדר? יותר נוח לשאול אותך מאשר לשאול אותו, בסדר?

שואל אותך שאלה.

אם היה לך חשש שהמחלה תחזור עוד פעם,

היית מחיש את החזרה בתשובה,

או ממשיך לאט-לאט עם הסיכונים שזה יגרום שהיא תחזור?

אני עושה דבר אחד, תענה רק על השאלה.

אני הייתי עושה כל מה שצריך כדי לעצור את זה, קודם כול. תודה.

זאת אומרת, אם בן-אדם הלך לאומן

במטרה אחת,

לעצור את המחלה, כי הוא הבין שאפשר כשמה לעצור, נגיד,

והוא הגיע, ואכן זה קרה,

אני שואל שאלה, למה לבן-אדם, אפילו שבא רק מסיבה זאת,

לא לנסות בכל דרך אפשרית,

לגמור את התשלום ולא לתת סיבה לדוקטור שייקח את התרופות.

אוקיי, אני מסכים אתך,

אבל זה לא נכון להגיד לבן-אדם שרק חזר משם,

זה לא לקפוץ. אמרתי לקפוץ?

זה לא לקפוץ, זה לקבל את הכול במכה אחת. אמרתי לקחת הכול במכה אחת? זה מה שהצעת לו, לא בתשובה אחת. לא. אמרתי, למה בן-אדם לא יקבל עליו תשובה שלמה?

אי-אפשר לקיים בבת-אחת.

אי-אפשר, כי לא יודעים גם מה צריך לקיים.

אבל לקבל על עצמו תשובה שלמה? אני אשאל אותך שאלה.

אדם מתגייס לצבא,

ביום הראשון שהוא מגיע הוא נהיה חייל או לא?

מה כן? איך אפשר ביום אחד להיות חייל?

עצם העובדה שהוא התחייל עברה על שרשרת החיול. שמעת? עצם זה שהוא החליט, אני מתחייל?

אפילו שרק עכשיו הוא יתחיל את הטירונות, ורק אחר כך הוא ילמד קורסים,

ורק אחר כך הוא יהיה חייל מקצועי,

זה לא אומר כלום.

הנקודה היא להתחייל.

הוא לא קיבל על עצמו לחזור בתשובה קומפלטת,

הוא קיבל על עצמו בינתיים תפילין.

זה כמו שבן-אדם אומר, אני בא לצבא, אני מקבל על לשים גרב צבאית קודם,

עוד שבועיים אני אשים עוד גרב. כשבן-אדם החליט קודם כול ללכת כבר לצבא, זה כבר אומר משהו, נכון? אתה לא שומע, אבל בן-אדם מחליט, אני מתחייל.

נכנסתי לצבא, זהו.

אני לא יכול לצאת.

נכנסתי, התחיילתי, קיבלתי מספר,

אני חייל, נכון?

אבל הוא במצב כזה שהוא עוד לא התחייל.

זה הבעיה, זה מה שאני מסביר, אתה לא מבין. הוא במצב כזה שהוא החליט כן להתחייל, הוא עוד לא התחייל. עוד פעם, אתה לא מבין מה אני מדבר.

בן-אדם הזה היה עד אתמול עריק.

בגיל 13 צריך אדם לקיים תורה ומצוות.

בן-אדם בגיל 30 עוד לא חזר בתשובה.

היתה לו מחלה.

המחלה הביאה אותו לאמן.

הוא רצה להירפא מהמחלה.

הוא ראה שזה עובד.

למי הוא חייב?

לבורא, נכון?

אז הוא החליט לשים תפילין. מה, הוא עושה טובה?

הוא כבר באיחור, הוא עריק.

הצבא הסכים לקבל אותך, כמו משטרה צבאית שאומרת שכל כמה שנים עושים מבצע,

ומי שניגש ואומר, אני עריק,

נותנים לו רק, נגיד, התראה שבועיים על-תנאי,

אבל לא יכניסו אותו למאסר שנה-שנתיים.

בסדר?

זו עסקה טובה או לא טובה?

זה מה שהוא עשה.

קיבל כבר את התרופה, קיבל את השחרור, אומרים לו, תשלם.

הוא אומר, בתשלומים, לפי הקצב שלי.

אז אני שואל, למה לבן-אדם?

הרי כמו שקיבלת את התרופה, יכולים לקחת אותה.

נכון. אז מאיפה קיבלת אותה? ממקור מסוים?

נכון. ואתה חייב, לא היית לפני?

היית זכאי בכלל לקבל את התרופה? הרי עד שהגעת לשם לא היית שומר תורה ומצוות,

ולמרות כל זאת הוא קיבל אותך ונתן לך תרופות.

אני חוזר על זה. עצם העובדה שהוא הגיע לשם, והיה לו הזכות אם הוא יגיע לשם, מה, הוא עושה טובה? זה לא עניין שהוא עושה טובה. אתה מסתכל על המובן הזה של בן-אדם שטס לאומן,

כן. ומאמין בזה שרדי נחמן, אני לא מדבר בכלל על זה. זה לא מעניין אותי איפה הוא טסים. אבל אתה הסתכלת על זה בצורה כזאת, מה זה מעניין אותי אם הוא היה עכשיו אצל רבי שמעון בר-יוחאי וסיפר לי שהוא נרפא מאפילפסיה? מה זה קשור לתשובה שלי אליו?

מה, אומן קבע את התשובה שלי?

התשובה שלי היתה התייחסות לתרופה.

קיבלת רפואה? קיבלת ישועה?

למה אתה מעכב את התשלום? זה מה שאלתי.

זה לא קשור איפה קיבלת, קיבלת אצל רבי שמעון או קיבלת אצל רבי לחמן? מה זה משנה?

מה זה משנה?

אני התייחסתי רק לנקודה שהוא אמר, ריבוי אור,

שמשתמשים בזה כל מיני כאלה שלא מבינים בינם לשמאלם,

ומזה כבר מסיקים מסקנות מהקצב שצריך ללכת,

כשבעצם מה שמפריע לו זה שהוא לא רוצה מהר.

זה הכול.

אוקיי, תודה רבה. אני רק רוצה דבר אחד.

יש לי חבר בגיל מאוד מבוגר,

ואמא שלו נפטרה לא מזמן. הבן-אדם נשאר לבד והוא עדיין לא התחתן.

וכל מה שאנחנו מנסים לסדר לו,

הכול הוא נספור. הוא שומר תורה ומצוות. הוא שומר תורה ומצוות, שומר שבתות. תגיד לו שישמור שעתיים, שעתיים כל יום, תלמוד תורה. הוא לומד כל יום. אין עם מי לדבר.

הוא לומד.

אני אמרתי לך שהוא לא לומד.

הבן-אדם עשה שלוש שנים תענית דיבור. אני לא יכול לדבר?

שאלת אותי תרופה.

הולכים לרופא, אומרים לו,

אני חולה, אומר שתיקח כדורים. לקחתי כדורים.

אומר, טוב, תשמע איזה כדורים. לקחתי כדורים. שלוש שנים אני לוקח כדורים.

תשמע איזה כדורים.

שילמד שעתיים

כל יום בתענית דיבור במשך שלושה חודשים.

זו התרופה.

שעתיים לא משנה מה.

חוץ מטילים.

אה, אוקיי.

שעתיים לימוד תורה.

כל יום רצוף בתענית דיבור במשך שלושה חודשים ללא הפסקה.

ברור?

תגיד לו, אם הוא יקיים את זה, הברכה, בעזרת השם,

תקוותנו שתחול. מה שמו?

ראובן בן ברכה.

ראובן בן ברכה, שמזכה אותו לזיווג הגון מהירה. אמן. בשאלה האחרונה,

הנה הוא רצה, תן לו בבקשה.

תן לו.

תודה.

ערב טוב.

ערב טוב.

כבוד הרב,

בתשובה של אחי שאמר את גוש-קטיף למה

פינו ונתנו

ערבים.

כבוד הרב, אמרת שחוכמי ישראל, הם הסכימו, כן?

לא הסכימו. לא הסכימו?

אמרו שלא צריכים ללכת למקומות שיש סכנה ולהכעיס את אומות העולם ולהתגרות בהן,

שזה יכול לגרום סכנה לכל ישראל. לא רק,

בוא, שתבינו, אני רוצה שתבינו פעם אחת.

כן.

אני לא נגד גירוש של יהודי, אמרתי לכם, אפילו מפה, מרחוב זלמן, לשני-אור.

הבנתם? זה הבנתם? כן. יופי.

אני לא בעד גירוש יהודים משום מקום לשום מקום. עד פה הבנתם? כן, כן. אני לא שמח שאף אחד גירשו אותו, אני גם הורדתי דמעות. עד פה בסדר? כן. ואפילו שאני יהודי רגשן כמו כולם,

אני משליט את השכל על הרגש. עד פה הבנתם? כן. יופי. כן. עכשיו צריך להבין דבר אחד.

זה שיהודים

עושים פעולות מסוימות בחוסר אחריות,

לא אלה שישבו בגוש-קטיף והסכימו על זה. אומות העולם והיה שקט.

אלה שקופצים ממקום למקום וגורמים לתשומת לב לעורר את השמאל ואת האירופאים ואת האחרים להסתכל עלינו, ואלה שגורמים לערבים לירות ופיגועים בדברים,

הם מסכנים גם יהודים בקריית-גת וגם לשדרות וגם בתל-אביב וגם בחיפה ובכל מקום. נכון מאוד. זאת אומרת,

הפעולה של יהודי יכולה להיות בעלת השלכה גם על מישהו שלא נוגע לעניין. נכון. אז זאת אומרת, גדולי ישראל אמרו לא להכניס את עם ישראל בסכנה במקום שזה מיותר.

הם עולם על-פי גבעה, עוד שתיים, עוד עשר, עוד 200 גבעות לא יקבעו אם עם ישראל שייך לאדמתו.

האדמה הזאת שייכת לנו על-פי התורה, לא צריך את גוש-קטיף ולא צריך את החרדים ולא צריך את המוסלמים ואת אומות העולם, שיגידו. התורה אומרת, זה שלנו.

השאלה,

האם אנחנו צריכים לבוא ולהוכיח בפועל כל יום, כל יום, שזה שלנו?

כן. לא. לא צריכים.

למה לא צריכים?

כי התורה אוסרת עלינו להתגרות באומות העולם כשאנחנו בגלות.

לא צריכים.

אבל אני חושב שצריכים. אתה גר בדירה?

לא, שכירה. שכירות, אבל אתה גר בדירה? כן. דירה. יש לך שכנים?

כן. אתה יודע מה יקרה אם כל יום אתה תגיד להם,

הדירה שלי,

אני שכרתי את זה, הדירה שלי,

הדירה שלי, הנה אני משתמש במחלית,

זה שלי גם כן,

אני גם כן משתמש במחלית,

אני עולה במדרגות,

אני עוזר, אני פותח את החלון,

אני סוגר את החלון.

אתה תטעיף אותם, הם יראו קסאמים, כמה אתה יכול? אם הם רוצים לגרש אותי, אני צריך להגיד להם ולשכנע אותם,

ולא צריך להגיד להם, את מי לשכנע?

את השכנים שאומרים שזה דבר לא טוב. מה, אתה רוצה לשכנע את המוסלמים שאתה צריך להישאר? כן, כן. נו, דיברת אתם?

לא.

אז אני, לא מישהו שאני, אז מי ידבר אתם?

אז אני אומר, מי? את החכמים.

החכמים ידברו אתם? כן, כן. החכמים דיברו אתם.

מה? לא דיברו. בטח דיברו.

דיברו? בטח, החכמים שלכם דיברו,

אמרו, ארץ-ישראל שלנו, ארץ-ישראל שלנו, ואמרו, נכון, קחו קסאמים,

יאללה,

קחו פיגועים, יאללה.

כל הרבנים דיברו.

אז מה אמרו? אמרו, ארץ-ישראל השלמה, שלנו, שלנו ורק שלנו.

מה זה גרם? לא אמרו לחכמים שלהם.

חכמים שלהם הם חכמים, תגיד, החכמים שלהם, אתה חושב שהם צריכים שיגידו להם באוזן?

הם שומעים בטלוויזיה, הם שומעים ברדיו,

הם קוראים עיתונים, הם שומעים מה הרב הזה אומר ומה הרב הזה אומר,

כמו שאנחנו קוראים מה הם אומרים.

גם הם קוראים מה אנחנו אומרים, לא צריכים לדבר.

לא צריכים לדבר. לא צריכים לדבר.

אתה חושב שבוש מדבר עם כולם? הוא אומר פעם אחת בטלוויזיה מה שהוא אומר, כל העולם יודע.

אולמרט היה בסין, נכון?

כן. היה? מאיפה אתה יודע?

שמעת. שמעת, זה הכול. לא שמעת אותו באוזן.

שמעת שהוא היה בזה, נכון? כן. אותו דבר גם הם שומעים.

אז הם יודעים שאתה אומר שארץ-ישראל שלך,

והם אומרים לך, לא, זה שלנו,

ועל זה נמות.

והם אומרים, נקריב מיליון מוסלמים בלי בעיה.

בלי בעיה, מיליון מוסלמים.

למה אצל האסלאם האדמה יותר חשובה מהאדם?

והתורה אומרת שהאדם יותר חשוב מהאדמה.

הבנת מה ההבדל בין מוסלמי ליהודי?

שיהודי, התורה אומרת לו שחייו קודמים לאדמתו.

ואצל המוסלמים אדמתו קודמת לחייו. הבנת מה ההבדל? כן. זהו. אז הגדולים אמרו שלא מוסרים את הנפש על הדבר הזה, שהוא מיותר.

אם יבואו למלחמה,

אפילו על עסקי תבן,

אם יבואו אתנו לזה, זה משהו אחר, נלחם אתם. זאת אומרת, מיותר. אבל לבוא להוכיח כל יום על כל גבעה שזה שלנו, מה זה מועיל?

זאת אומרת, תגושתית מיותר?

לא אמרתי. עוד פעם, מה אתם קשי הבנה?

אמרתי, גוש-קטיף, שישבו במקום,

אין עם זה בעיה.

אומות העולם לא דיברו על גוש-קטיף.

אבל כשהתחילו להתפשט לעוד גבעה ועוד התנחלות, וביהודה ושומרון ועוד כאן, ולקפוץ מכאן לכאן לכאן,

זה מה שקרה.

אז זו מדינה שלנו.

מה אתה רוצה ממני?

אני אמרתי לך שזה לא שלך, הקול שלך עד הפרט והחידקן.

הקול שלך.

אני מבטיח לך, אני אראה לך בתנ״ך, הקול שלך.

אז מה?

אז לך עכשיו לאחמדינג'אד, תגיד לו, תזוז מפה.

נו, למה אתה לא עושה?

הוא לא, למה אתה לא הולך לסוריה? הוא לא קרה את הצורה שלנו, למה אתה לא הולך לסוריה?

זה שלך.

סוריה? שלך. קודם כול, תתפסו את מה שיש לנו. מה יש לנו? גם זה שלנו. מה זה קודם כול?

תפסת בגולן? עוד, הלאה, הלאה.

לך דמשק, נו.

אז בזה אתה שאלה רואים?

אני אמרתי לך שלא.

ומה אתה חושב שיעשו הסורים?

מה יעשו הסורים?

הסורים גם?

אם הסורים יירו עכשיו על הצפון בגלל שאתה הלכת להשתלט על בגדד,

על דמשק,

אם הם יירו עלינו,

אתה לא מחייב אותי בגללך?

מה, אתה עושה לי טובה?

אני צריך שאתה תשב בדמשק בשביל שאני אדע שארץ-ישראל שלי?

ואם לא תשב שם, אני לא יודע, זה שלי?

אז מה זה מועיל? שזה מכניס אותי לסכנה? בשביל מה?

אני אומר,

רבנות שלנו, או מי שבצלחות,

הם צריכים לשכנע את האומות שזו מדינה שלנו, מדינה אחת מתוך 21 מדינות, תן את העם שאתה, של מוסלמים שיש להם 21 מדינות, בן-גוריון, בן-גוריון, הם ילכו לשם, שכניע את תרומות העולם. את המדינה שלנו בשבילנו.

לא יכולים לשכנע. בן-גוריון שכנע את אומות העולם, שם להם את התנ״ך ואמר, לנו יש קושאן על ארץ-ישראל, לכם אין על אמריקה.

כל הכבוד לבן-גוריון, קיבלנו את הארץ,

הוא אמר שהתנ״ך מעיד שזה שלנו.

כן. נו, אז מה?

ואחר כך? אז מה?

ואחר כך זהו. כמה קיבלת? גבולות 47. נכון? כן. זהו. זה מה שקיבלת. זהו. זה מה שקיבלת.

זה מה שקיבלת. נכון?

נכון?

זהו. קיבלנו.

אחר כך, מה קרה? הייתה מלחמה.

וכבשו 67. נכון?

נכון. יפה.

העולם שתק.

בלעו את הצפרדע. כבשו או לא כבשו.

פתאום התחילו עוד לקחת פה, לקחת שם, לקחת פה, לקחת.

אבל הלו, הלו, הלו, על 67 יש בעיה.

אתם רוצים עוד לקחת עוד?

עוררו את הטוב.

אה, זהו.

הבנת, היוני? ציימתי, ציימתי. יופי, מוטי.

תודה.

לילה טוב.

ביי ביי.

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח. השם עלינו ברחמנו ורבייה.