תל אביב - שידור חוזר מההרצאה:תל אביב 17-05-06

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב!

תודה רבה.

יאומים על ימי מלך פוסיף שנועסקים בוי דוי ודוי

יאומים על ימי מלך פוסיף שנועסקים בוי דוי ודוי

עיריונים על ימי מלך פוסיף שנועסקים בוי דוי ודוי

די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, ד

יומים על ימי מלך דוי שיני שקים מים דוי ודאי

מלך דוי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ודאי ו

יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא י

אוי, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, י

אי לה יאללה

אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי או

היי, דיידאי, דיידאי, מה חייצה?

הייתא דיידא, הייתא דיידאי, אופיה יו יו יו יו

יו יו, יו יו...

תודה רבה.

תודה רבה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיו בדברו.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברכה וירוויח. הערב לרפואת רונן בן, מרים ויוסף,

רוני אבנאל בן לאה,

רפואה שלמה.

ולעילוי נשמת המנוחה החיה חנה בת גלילה גילה,

לעילוי נשמת לטיף בן לולו ומשה בן יעל, מנוחתם עדן.

ואחר כך,

לנוספים.

בפרשה,

וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם,

ושבתה הארץ שבת לשם.

שש שנים תזרע שדיך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה,

ובשנה השביעית שבת שבתו נהיה לארץ

שבת לשם. סדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

את שפיח קצירך לא תקצור,

ואת עניבא נזירך לא תבצור,

שנת שבתון יהיה לארץ.

וְאִתָה שבת הארץ לכם לאֹכְלָה, לך ולעבדך ולעמתך,

ולשכירך ולתושבך גרים עמך,

ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכֹל.

אני קופץ כמה פסוקים.

וְאֲשְׂתֵם אֶתְּחָקֹתָיּ וְאֶתְּמְּשְׁפָטֵיּ תִשְׂמְרוְ וְאֲשְׂתֵם אֹתָּם,

וְאֲשְׁבְתֵם אֲתָּם אֲלְהֶץּ לְבְתָּחָ.

וְנַתְנָה אָּרֶץ פִרְיָה,

וְאֲכְלְתֵם לָשֹׁבָעּ,

וְאֲשַׁבְתֵם לְבְתָּחָ עָלֵיה,

וְכִי תָּמְרוּם אָנֹחָל בְשְׂנָה ה־שְׁבְעִית,

אֶן לא נְזְרָע וְאֲנֵאֲשְׁבְתְּוֹתְּנֵוֹתֵּנֵוּ?

וְצִבִיתִי אֶת בְרְכָּתֵי לָכִּם בְשְׁנָה ה־שִׁשִׁבְעָשַׁבְעַתְ אֶתְּה לְשְׁלֹשְׁבְעִּה לְשָׁבְעִּה לְשְׁבְעִּה לְשְׁבְעִּה לְשְׁבְעִּה לְשְׁבְעִּה לְשְׁבְעֵע�

וְהֹרְשֶׂת הַשְׁבֹעִּה לְשְׁבְעֶה לְשְׂוֹרָה לְשְׁבְעַּה לְשְׁבִּנֵת הִשְׁבְעִּה לַשְׁבְּעַשְׂנְת הְשְׂעִרְה לְשְׁבִּנוָֻבְָהָהֻבְהְְׂהֻנ־הָּה־־ׂוְאְשּר�

אני הבעל-הבית על הארץ,

הקול שלי,

ואתם גרים ותושבים עם מדי.

זאת אומרת, אנחנו כמו עוברי אורח

ועתידים ללכת.

התורה נתנה לאדם פעולות ומעשים לקבוע בלבו ולצייר ציור חזק במחשבתו,

שהשם

הוא הבעלים על הארץ,

ואנחנו רק גרים ותושבים בה.

אבל מה כתוב בזוהר הקדוש?

כתוב,

ברנש אזיל בהיה עלמא

וסבר דדילהו,

אדם הולך בעולם הזה וסובר שהעולם הזה שלו הוא,

תדיר,

תמין,

ויישאר בגבי לדרי דרין, ויישאר כאן לעולם ולעולמי עולמים, לדורי-דורות,

הוא לא מתכוון לצאת בכלל, אין לו תוכניות כאלה.

ולמען הסיר

ולעקור ולשרש לרעיוננו

את ההרהורים האלה שעולים על לבנו,

באה חובה להוציא את זמננו יום-יום, שעה-שעה, שנה-שנה,

ולמנות שש שנים כדי לשבות בשנה השביעית.

ובכך לא ייפרד הדבר מנגד עינינו,

שהכול זמני וחולף.

בואו נתבנן על תחילת יצירתו של אדם בעולם.

כל בניינו ומהלך קיומו של האדם

הוטבע בנו,

וזהו תוכן חיינו,

להביא אותנו לתכלית הזאת,

כמו שאומר בעל חובת הלבבות

בשער עבודת האלוקים, רבנו בחי.

וכן נמצא האדם בהקשרו אצל שאר מיני החיים שאינם מדברים,

חסר וחלש מכולם.

האדם,

למרות שהוא החכם מכל הבריאה,

אצל בעלי החיים ולעומתם

הוא חסר וחלש מכולם.

מה פירוש חסר?

בעל חי נולד

בלי חסר של בגדים.

אין בעלי-חיים שהולכים לבוטיק לקנות משהו

לפי המודע.

הוא לא חסר את זה.

הם לא צריכים להכין להם מטוסים ותותחים ורובים.

כלי הנשק מצוידים בגופם.

הם לא צריכים לבנות בתים.

יש להם מחסה בטבע מוכן.

הם גם נבראים במקומות שמתאימים לקיומם.

צו אפילו,

חילזון.

מתפתחים עם הבתים.

זה לא שיקום שכונות כמו פה בסביבות בית דני.

זה פשוט מאוד לגדול עם וילה.

ווילה שמתרחבת לפי הצרכים.

הצו גודל והווילה גודלת.

זאת אומרת, הם לא חסרים שום דבר.

מאכלם ומזונם לידם.

לא ראינו ארי סבל ולא ראינו שועל חנמני.

אפילו שלאריה בתור מלך היער מתאים להיות סבל או חזק,

ולשועל הפיקח מתאים להיות חנווני.

אבל ראינו הפוך. ראינו בן אדם סבל

ובן אדם חנווני,

ולא תמיד פיקח.

אבל האדם חסר,

חסר.

בבריאתו הוא חסר יותר מבעלי החיים.

הוא גם חלש.

אנחנו, בגלל מזג האוויר, צריכים להחליף בגדים כל הזמן.

צריכים מטרייה, מגפיים,

צריכים תלבושות מיוחדות,

לעמוד מפני פגעי הטבע.

בעוד שבעלי החיים,

בחורף, בקיץ, אותו דבר, מסתובבים איפה שצריך, אין להם שום בעיה.

שום בעיה.

אבל אנחנו חלשים מאוד.

אנחנו גם מתעייפים מהר.

אנחנו אפילו עוד לא קמנו מהשינה, אנחנו כבר עייפים.

בעל חי,

בשנייה אתה עושה צפופ,

לא משנה איזה בעל חי.

על המקום. חוץ מהדוב שישן חצי שנה רצוף,

אין לו דאגות, אז מה הבעיה לשאול?

הוא לא צריך לשלם אוברדרפט.

מכל מקום,

אנחנו אפילו מעירים אותנו משהו.

עוד חמש דקות,

עוד ציבור, עוד סלטה.

קשה. ובאמצע היום ככה, הופ,

לא ישנתי טוב. מה אני אגיד לך, לא ישנתי טוב.

בקיצור, אנחנו בעלי החיים על הפנים.

למה זה?

למה זה? למה נבראנו נחיתים

לידם בעניין הזה?

וכאשר נעמוד במחשבתנו על גדלות הבורא יתברך,

ועוצם יכולתו,

וחוכמתו,

ועושרו,

אנחנו אומרים את זה בשלוש מילים,

אבל אפשר לדבר כל החיים רק על דבר אחד בפרט אחד ולא נכסה אותו אפילו.

עוצם יכולתו.

הרי הוא הכל יכול.

הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל יכול.

הכל הוא יכול.

וגם חוכמתו הוא.

אפילו את ה-DNA,

החלקיקים הקטנים, המיקרו-מיקרו-מיקרוניים,

אנחנו לא יודעים את תכלית החוכמה שנמצאת בהם.

אנחנו לא יודעים בכלל איך העכביש אורג בצורה סימטרית את מה שהוא עושה.

איך העכביש יוצר

בפה שלו ריר,

עושה מנוחות,

הוא מייצר את החוט והוא הולך על החוט.

שמעתם דבר כזה?

אני מתחיל להתקדם, נהיה אוטו.

הולך יותר, נהיה רכבת.

עוד יותר נהיה אונייה.

איפה נשמע דבר כזה?

עכביש יוצר את החוט, יורד עליו.

עכשיו הוא רוצה לעלות,

הוא מייצר עוד אחת ועולה למעלה עליו. איך זה עולה למעלה ככה? למעלה והוא עולה עליו.

איך זה לא נופל?

הוא עולה עליו, מחזיק אותו ומותח.

שמעת כזה?

אחד עולה על הסולם,

ואחרי שהוא מגיע למעלה הוא מושך אותו למעלה עוד קומה.

איזה מין דבר זה.

ואיפה החוכמה הזאת?

ואיך הוא יודע לייצר את הריר הזה עם חוזק כזה, תדעו לכם, שקורע עכביש זה הדבר הכי חזק שיש בבריאה.

רוצים לייצר מזה עכשיו

חומרים

כמו שיש פלסטיקה היום שהיא יותר חזקה מברזל.

רוצים לייצר מזה, יש מחקרים, אני חושב שרוצים לייצר מזה חומרים כי הם קלים,

הם לא יקרים,

וליצור מהם חומרים

קשים ביותר.

מהריר של תולעת משי.

מישהו חושב שאפשר לעשות בגד משי?

מה זה, כולה ריר, ריר.

זה דוגמה קטנה,

שלא מבינים אפילו את החוכמה.

חוכמתו.

עושרו.

אנשים עובדים שעות נוספות בשביל לקבל עוד 25%

על ה-18 שקל שהם מרוויחים.

יש כאלה שתי משכורות.

וואו.

מרוויח 6,000-7,000 שקל.

וואו.

מוכן לשעבד את כל החיים

בשביל עוד קצת.

עוד קצת.

עוד קצת.

מה זה עושרו של הקדוש ברוך הוא?

כל העולם הזה זה לא אפילו שקל בשבילו. מה זה אוצרות טבע? מה זה חרית?

כל הגלקסיות, אתם יודעים כמה גלקסיות יש? וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

נו, כשאנחנו עומדים את עצמנו מול יכולתו,

חוכמתו ועושרו,

ונסתכל בחלישות האדם וחסרונו,

כשהאדם לא מגיע בכלל אל השלמות,

בכמה רוב צורכו וראשו לדבר שימלא מחסורו.

כמה צריך האדם כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה דברים, וכמה הוא באמת חסר, חסר כדי למלא את מה שהוא צריך.

תראו, אפילו עשירים גדולים

עובדים.

מה אתה עובד? לך תענה.

יש לך מלא.

מלא.

מלא.

וגם יש כאלה, יש להם כבר כסף, אין להם שכל.

דוגמה, צרפתים עכשיו.

תרמו זיקוקים פה, אתמול היו פקקים כל המדינה.

תרמו זיקוקים. כולם הלכו לראות זיקוקים.

כמה הם תרמו? כמה מיליונים?

כמה?

150 מה?

150. 150. מיליון?

3. מיליון דולר.

מיליון דולר.

מיליון דולר להעיף באוויר.

העיפו מיליון דולר

באוויר וכולם הלכו לראות.

אין סדר.

מה זה נותן?

מה?

היו מעיפים את זה, נותנים לאנשים עניים לאכול,

אבל היו עושים קרבה בין צרפתים לישראלים.

אמרו לעניים, תסתכלו איך זה עף באוויר ולא תקבלו.

תסתכלו,

תתאספו,

תראו איך אנחנו מעיפים כסף.

זה,

מה זה?

זה שכל?

כבר המדינה רוצה לעשות קרבה בין העמים.

מה עושה להם?

העלו את הנחם 7%. תן לאנשים משהו לאכול.

זאת אומרת,

לא,

אדם מסכן חסר כל כך

והוא צריך להשלים את כל חסרונו.

אבל נבחן גם את רוב טובות הבורא יתברך מחסדו עולם.

ברא אותו מן החסרון הגמור.

נבראנו מהחסרון הגמור.

לא היינו קיימים בכלל, בכלל, בכלל, בכלל, בכלל.

איך בורא עולם,

אחרי שהוא יצר את הראשון מהאפס והתוהו,

איך השני והשלישי ואנחנו,

מטיפונת של טיפונת של טיפונת של קמצוץ נוצר בן אדם

ומתפתח

תשעה חודשים,

שני קילו וחצי.

וואי, וואי, וואי.

והוא מתחיל להתפתח, מתפתח, מתפתח,

שנייה מטר שמונים,

ומגיע עד גיל 70, מתכופף, מתכופף, מתכופף, מתכופף,

פרק לבפנים.

בשביל מה באת?

מה הייתה התוכנית?

מה אתה צריך לעשות? מה אתה עושה פה?

מה עוד?

לא מזמן היינו בברית שלך, לאן אתה הולך?

ביי,

ביי,

ניפגש עוד מעט, ביי.

הלך.

סלאבת.

זהו.

אה, הוא ראה זיקוקים לפני.

הוא ראה זיקוקים.

חשוב מאוד,

שיהיה לו על מה לספר אחר כך.

בקיצור,

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם מן החסרון הגמור.

הוא רש,

וצריך דברים בשביל שיהיו לו לתקנתו,

וגם אם הוא רוצה להשיג דברים בתקנתו הוא צריך לגעת,

הגיעה רבה, הרבה עבודה ומאמץ.

צריך לסייד את הבית, לנקות את הבית, לטפל בבית, חשמל פה, שם,

עלייה, ירידה, בישול, כביסה,

גיהוץ,

שטיפת כלים.

או, כמה עבודות, כמה עבודות, מהבוקר עד הערב לא גומרים, כמה עבודות.

בשביל תקנתו,

בשביל תקנתו.

ולמה עשה הקדוש ברוך הוא שכל כך כל כך נהיה טרודים בכל מיני דברים ונהיה מוגבלים כל כך? למה לא עשה? למה לא הביא אותנו כמו שור?

שור בן יומו קרוי שור. ראיתם פעם איך עגל נולד?

יוצא ממעימו, איכשהו יוצא, מתנער ככה, והולך,

התראות.

תינוק יוצא,

אתה יכול להשאיר אותו ככה, גם הוא אומר, להתראות.

הוא הולך, נגמר.

לא יגשו אליו,

לא יטפלו בו,

לא יעזור לכלום, הלך.

איך חתול

ילך

על מגדל שלום, על המעקה, לא ייפול?

תשים תינוק בן תשעה חודשים,

שים אותו על המעקה,

זיוו, ראש למטה.

למה? מה, לחתול יש יותר שכל?

הקב' ברוך הוא ברא אותו עם אינסטינקטים.

לא צריך להסביר לו, זה אש.

לא צריך.

גם לא צריך להגיד לו מה אוכלים.

חתול לא היה עכבר? פונק, אוכל.

מישהו אמר לו, זה עכבר?

מישהו אמר לו, עכבר אוכלים?

לא אמרו לו.

מישהו הסביר לו?

לקחו אותו לגן?

עשו איתו קבלת שבת?

מאיפה הוא יודע?

הוא בא מוכן.

למה אנחנו לא באנו מוכנים לעולם?

צריך ללמד אותנו, להאכיל אותנו, הכל, הכל, הכל. וגם אחרי שלמדנו ואנחנו מבינים, לא מבינים כלום. ואחרי שאנחנו מתקדמים והכול והכול, ותמיד צריכים לגעת ולהיגע.

שי!

למה זה?

שנזכור שאנחנו מוגבלים,

אנחנו גרים בתושבים אמו,

ואנחנו עומדים לצאת,

ואנחנו לא יכולים להישאר פה לעולמים ולא לדורי דורים,

וצריך להתכונן.

אבל מעלה אחת נתנו לנו על כל בעלי החיים.

שכל להבין את מה שאמרנו עכשיו.

להם אין שכל אפילו להבין את המעלות שלהם.

בוודאי שלא את החסרונות שלהם.

אבל אנחנו, עם השכל שנתנו לנו,

יכולים להבין הכול, ולהבין מי ברא את העולם, ולמה ברא, ומה התכלית, וללמוד אחד מהשני,

ולעשות וזה.

אבל העיקר, העיקרים, לדעת שאנחנו תלויים רק בחסדו של מי שברא אותנו.

יש אפרוח בבצע.

דופקים אפרוח בבצע, שואלים אותו אפרוח,

מי יכניס אותך לבפנים?

הוא יכול לענות על זה?

הוא יודע איך הוא נכנס לבפנים?

הוא לא יודע איך יוצאים, אפילו.

הוא לא יודע, נכון?

האם הוא חושב שיש חוץ לבצע?

הוא יכול לחשוב שיש חוץ לבצע?

הוא לא יכול לחשוב שיש חוץ לבצע.

מאיפה הוא יודע? יש לו חבר שיכול להסביר לו?

מאיפה הוא ידע שיש חוץ לביצה?

הוא נמצא בתוך כרום, סגור,

הוא לא יודע.

מה ההבטחה שלו?

פתאום יום אחד עושים גור, גור, גור, גור, גור,

מבקע את הביצה ויוצא.

יואו,

איזה עולם,

איזה גודל.

הוא היה בתוך כזה דבר, פתאום, פששש, מרחבים אינסופים.

ופתאום הוא רואה את אימא התרנגולת,

קקריקוז!

פתאום הוא רואה לול, רואה הרבה.

מה זה?

מאיפה זה?

אנחנו עכשיו בביצה.

הביצה שלנו קצת יותר גדולה.

כדור הארץ אליפסי, ביצה גדולה.

אשו אחת ביצה.

אצלנו בתוך הביצה רואים שמיים, רואים כוכבים, יש דשא, יש בית דני, יש דואל,

יש איזה ביצה גדולה, איזה מרחבים.

אבל אנחנו בביצה.

יום אחד אנחנו נצא.

נצא.

נצא מהביצה ופתאום מרחבים אין סופיים, גלקסיות, עניינים, עולם עליון,

מלאכים, וואו.

נצטרך יום אחד להגיע. אבל אנחנו לא אפרוחים.

לנו יש שכל להבין

שמישהו ודאי יכניס אותנו פה לביצה,

כי אנחנו לא הכנסנו את עצמנו.

וודאי שמי שהכניס אותנו לפה גם יכול להוציא אותנו מפה.

וברור לנו שאנחנו לא נשאר פה, כי אנחנו רואים שאף אחד לא נשאר פה. אז לאן הם הולכים?

בשביל מה הם באו?

ומי שם אותנו בביצה?

ולאן נלך אחר כך?

שאלות שכל אחד עם שכל שהוא לא יפרוח,

צריך לשאול ולהבין.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו את כל המוגבלויות שלנו בשביל שנבין

למה אנחנו הנבראים הכי נבחרים בבריאה,

הכי מוגבלים.

למה צריך ללכת כמה פעמים, חוץ מכבודכם, לשירותים?

למה אי אפשר שבמערכת

העיכול שלנו נוכל להסתדר שפעם

בחודש נרוקן?

למה כל יום כמה פעמים?

אוי, סליחה, רק רגע, אני חייב ללכת לאנשהו.

אתה יודע מה? אני בא אתך.

מה קרה?

למה זה?

שאפילו אם אתה מלך,

ראש ממשלה

ונשיא מדינה,

באמצע הישיבה אתה אומר, סליחה, אני תכף חוזר,

תזכור שאתה בן אדם, אתה רק בן אדם, אתה בן אדם.

אם לא תקפוץ כמה פעמים לשם שיזכירו לך שאתה רק בן אדם,

אתה עלול לחשוב שאתה באמת מלך.

אתה רק בן אדם.

זאת אומרת, זה חסד שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כל כך הרבה סימנים,

שנבין שאנחנו מוגבלים.

אבל צריך האדם לבטוח

בקדוש ברוך הוא

ולכסות את פניו מבושה וגם כלימה

כשהוא מתעסק במעשים ופעולות שבהמות עושים.

אתם יודעים, יש אנשים שעושים מעשים של בהמות. אני לא רוצה להגיד את כל המעשים,

אבל אתן דוגמה אחת שאולי אתם מכירים, לפחות בתמונות, אם לא הייתם שם.

בסין,

יש גם במדינות אירופאיות, בווילנה למשל,

יש בכל מיני מקומות

אנשים שסוחבים אנשים.

ראיתם דבר כזה פעם?

יש עגלה מאחורה, יושב בן אדם,

יש בן אדם לפניו הולך,

הוא קשור ככה, מחזיק את הזה,

ויאללה!

הוא מגיע לסיבוב,

טו-טו-טו-טו.

מה זה? ריקשא, אווה.

בשביל זה אומרים, זה יש לו ריקשא.

אתה מבין?

הריקשא בא מהריקשא.

ריקשא נחיתות, כן?

מכל מקום,

אנשים עושים מעשים של בהמות.

מי היה פעם נושא מסעות?

פילים, פילים.

היו לוקחים פילים,

הם היו מביאים קורות, הם היו סוחבים מסעות, סמים עליהם.

חמורים סוחבים מסעות, חמורים.

היום בני אדם סוחבים מקררים,

סוחבים מכונות כביסה.

פעם חמורים עשו את זה.

היום בני אדם,

כן,

פעם דגים סחרו רק בים.

היום יש שחיינים שמקבלים מדליות שהן כמו דגים.

כן, עוד מעט יתחיל מונדיאל.

תראו אנשים כמו קנגורו, קופצים. צ'יו! קופצים.

כמו בעלי-חיים, גן-חיות מבני-אדם.

רצים, קופצים.

עכשיו אמרו לי שיש משחק, בגלל זה העולם מלא.

איזה משחק? כדורסל או כדורגל?

מה?

כדורגל, כדורגל. כדורגל, וואו, 22 חכמים מכל מדינה.

לקחו 11-11, ועוד חכם ושחור אחד שרץ אחריהם.

כדור אחד באמצע.

בום! טראח! צ'יו! פאצ'י! בום! די! אה!

איזה שדה, נו.

הוא הכניס בסוף את הכדור. נו, אז מה יש אם הוא הכניס אותו?

מה הבעיה להכניס אותו?

הכניס אותו.

נכנס. נו, אז מה עכשיו?

אז מה עכשיו? נו. הכנסת, נו. מה עכשיו?

מה החשיבות של המעשה שהוא עשה?

אה, עשה כסף? כסף אפשר לעשות מהרבה חרטות. חייבים, אתה מבין?

הסב לו הנאה.

הסב לו הנאה. נכון.

נכון. יש כאלה שיושבים, אתה יודע, עם שרשרת כזאת,

ועושים ככה כל היום.

כל היום הם עושים ככה.

ויש כאלה שמשחקים שש-בש. ויש כאלה

יש כאלה שעושים ספורט ויש כאלה שמשחקים טניס.

מה, אבל סיפור גביע זה גביע. זה גביע, בטח. אנחנו, יש לנו גביע כל יום שישי.

כל יום שישי ושבת בבוקר יש לנו גביע, ממלאים אותו, יין גם.

יין.

לא שמפניה. יין.

ומברכים עליו, מקדש השבת, ושותים.

ויש בתים שלכל אחד נותנים גביע.

אתה יודע איזה יופי זה?

גם ברכה, גם מצווה, גם גביע, כל שבת.

איזה יופי.

בלי לבחות באף אחד.

אבל זה משחק בחיי הדינק, זה תרבות.

מה זה?

אבל מה לעשות?

תראה, זו עבודה זרה של הדור הזה.

דורות, הרבה זה כבר, אבל הדור הזה, שששש.

מה זה? מה זה? יש!

יש! יש! מה יש?

הכדור נכנס.

יש, יש, יש, יש.

מה יש? נקודה.

כל הכבוד, יש נקודה.

מילא אחד עלה לו בנסדק הכסף,

צעק יש, אפשר לפרוט את זה.

יש! מי צועק זה שלום שחק.

הוא בחוץ, הם לוקחים את הכסף, הוא צועק יש!

בטח שיש להם כסף, אם אתה משלם על המשחק,

איך לא יהיה להם?

יש, יש, יש. כל הכבוד.

והוא נקרא ספורטאי, למה? הוא יושב בקהל.

הוא ספורטאי, הוא אוהב ספורט, הוא יושב שם.

אתה מבין?

בטן כזאת, ספורטאי.

וכשנגמר המשחק,

כולם מבסוטים?

לא, חצי מקללים את השופט, את האימא שלו, את אחותו, וואי, וואי, איזה ברכות, איזה ברכות.

אתה יודע מה זה?

אלפים ורובבות מקללים אחד.

יואו, יואו.

איזה מקצוע הוא בער, איזה מקצוע.

איך אימא שלו הסכימה לשלוח עוד דברים כאלה?

איך?

אוי, אוי, אוי, אוי.

שחקנים מקבלים בריצות ברגליים, ופששששששש.

וכל היום ריצות, ואימונים, צ'ח, צ'ח, מרימים רגליים, מורידים, מותחים, עושים, וכל הזמן, ואימונים.

בסוף הוא יושב בספסל, לא העלו אותו.

אבל בסדר, אם הם נהנים מזה, למה לא?

עולם הבא אין להם, לפחות בעולם הזה יישחקו קצת.

מכל מקום,

דווקא האדם,

עם עדינות נפשו וטובת שכלו, מוטל עליו כל עול המסע, סבלות,

מסחר, מלאכות די שפלות ובזויות, כל מיני מחלות ופגעים,

דווקא נמצאים באדם. שמעתם שיש שפעת עופות לבקר?

שמעתם שיש לה דגים?

כן?

כן?

ראיתם איזה פרה שיש לה שפעת?

אנגינה?

קופת-חולים?

מכבי?

אלה, חביבי, אוכלים מהרצפה,

בלי היגיינה מהרצפה,

עם בעלי-חיים, עם הכול טוחנים, טוחנים, טוחנים, טוחנים,

כל פרה נראית לך טון וחצי,

חבר הזמן.

נו, ואנחנו, מה?

רק אפצ'י, אחד אחד אחר עשה בסביבה, הדביק את כולם.

אף אחד עשה אפצ'י שם, כולם חיסונים.

נו, אנחנו כל כך נפגעים מהר?

מה קרה?

אלא מאי?

הבעיה שלנו,

כשאנחנו לא מסתכלים באמת מהי התכלית שבאנו לעולם,

יש תכלית, יש מטרה.

אתם יודעים,

סיפור שאני מספר מדי פעם,

עוד פעם, לא נורא.

רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק וברכה, אומר שפעם אחת

שניים באו אליו מתווכחים

על קרקע.

זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

ולא ידעו מה לעשות, כל אחד טוען שהקרקע שלו.

הלכו לרב, אמרו לו, כבוד הרב, יפסוק.

התכופף לרצפה והקשיב לקרקע.

שאל אותו, מה אתה עושה?

אמר, אתם אמרתם את הטענה.

רציתי לשאול את הקרקע, מה היא אומרת? של מי הקרקע?

נו, ומה היא אמרה?

אומר, הקרקע אמרה ששניכם שלה.

זה אומר הקרקע שלי וזה שלי, והיא אמרה את האמת, שניכם שלי. עוד מעט תגיעו אלי, תהיו פה.

שניכם שלי.

אדם בכלל לא לוקח בחשבון שהוא עוזב פה, בכלל.

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, מה עושים שההכרה תיכנס אלינו,

ואנחנו נבין באמת שאנחנו רק רעים פה וגרים ולא כל כך תושבים ועתידים לעזוב כאן.

מה נעשה בשביל שנכיר בדבר הזה?

מתי נבין שאנחנו חיים על זמן שאול?

בכל רגע יכולים להגיד לנו ביי ביי.

מתי נבין?

אלא מה? רק מי שזוכה להתבונן בתורה הקדושה

וללמוד ממנה ולהבין את המסרים של המצוות שלו, יכול להבין זאת.

בואו, תראו, כתוב בפסוקים,

ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה.

ונתנה הארץ פריה

ואכלתם לשובע

וישבתם לבטח עליה.

וכי תאמרו,

מה נאכל בשנה השביעית?

וציוויתי את ברכתי לכם.

נשאלת השאלה,

מה הסמיכות הזאת שכתוב, ואכלתם לשובע

וישבתם לבטח עליה,

ואחרי זה כתוב, וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית. מה פירוש? מתי שואלים את השאלה הזאת?

אם אוכלים לשובע ויושבים לבטח,

אז מה שואלים? שאלה, מתי שואלים שאלה?

התורה אמרה שאנחנו צריכים לעשות שמיטה בשנה השביעית,

לא לחרוש, לא לזרוע,

ואז, אם אנחנו מקיימים את מצוות השמיטה

בשנה השישית,

הקדוש-ברוך-הוא מצווה את ברכתו שהשנה השישית

תיתן יבול לשלוש שנים.

שישית,

שביעית,

שמינית.

אם מקיימים את השמיטה, כמו שה' אמר, מפקירים את כל השדות שלנו,

את כל מה ששייך בבעלותנו, מפקירים הפקר,

זה לא שלנו, זה חוזר לקדוש-ברוך-הוא.

אנחנו מראים שיש בורא לעולם, הוא בעל הבית,

בשנה השביעית הוא אומר, כי לי כל הארץ,

אנחנו עוזבים את הכול,

מסתלקים מכל הרכוש שלנו, אפילו יש לנו מאה אלף דונם נטוע,

הכול הפקר,

כל מי שרוצה להיכנס לאכול, יכול להיכנס לאכול,

ואנחנו לא בעלים להגיד לו כן או לא.

אם אנחנו מקיימים את מצוות השמיטה,

שנה שישית,

שביעית ושמינית, הבטחה אלוקית, השם מברך אותנו שיהיה לנו יבול לשלוש שנים.

אז אחרי שהתורה אמרה, ונתנה הארץ פרייה, ואכלתם לסוף וישבתם לו בטח עליה,

איך אומרת התורה, וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?

הרי אם אתה מגיע לשנה השישית, כבר תראה שבשנה השישית זה הביא לשלוש שנים. אז מה אתה אומר, וכי תאמרו מה נאכל?

ואם בשנה השביעית תגיד, כשאתה כבר לא זורע ולא חורש,

הרי אתה כבר רואה שמונה שישית, יש לך כבר עודף עד השמינית.

אז מתי תבוא השאלה הזאת?

ואם נאמר שזה רק בפעם הראשונה הראשונה ששמרו שמיטה,

כי אחרי כן בפעם השנייה של שמיטה הם כבר הראו שזה יתקיים, אז כבר לא יחושו ולא יחששו.

זה גם לא ייתכן שהתורה תצווה מצווה חד-פעמית לפעם אחת בכלל.

מה עוד שהיא לדורות?

אז מתי ישאלו?

מה נאכל?

אתם יודעים מתי?

בשנה הראשונה.

בשנה הראשונה בן-אדם

אומר יואו, מה יקרה אם בשישית

לא תהיה ברכה פי-שלושה,

אני אגיע לשביעית,

אני רוצה, אני דתי, אני שומר תורה מצוות,

אני רוצה לקיים את המצווה של שמיטה,

לא לגעת בכלל בקרקעות,

בשדות, בכרמים, אני רוצה,

אבל מה יקרה?

שנה לא יהיה לי מה לאכול,

ואז חלילה יכול להיות חילול השם שאני לא אעמוד בניסיון שאין לי אוכל שנה.

מה אני אעשה אז?

חושש, חושש,

חושש.

אז מה הוא יעשה? הוא אומר, תשמע,

בשביל שלא יחילול השם, ויהיה בטוח,

אז אני אקמץ

כל שנה,

אני חודש ממה שעשיתי, אני אפריש.

ככה אני אפריש, אני אגיע אחר כך לשביעית,

יהיה לי מהאוצרות, מהמאגרים שאני אספתי,

יהיה לי לשנה השביעית, ואני לא אתקע.

ואני לא אתקע, ולא יחילול השם, ואני אעמוד בניסיון.

ככה יאמר הבן-אדם.

הגמרא אומרת, כל מי שיש לו פת בסלו ואומר, מה אוכל למחר, הרי זה מקטני המנה.

מי שיש לו היום פת בסלו,

יש לו אוכל שלא סעודות להיום, מסודר.

והוא אומר, מה אני אוכל למחר?

הוא דואג את דאגת המחר, מה אוכל למחר?

האדם הזה מאמין קטן, קטן, קטן.

מי שדואג, מה יהיה בעוד שבוע?

וואי, מיקרוני.

מי שדואג מהם בעוד חודש, בכלל לא מאמין.

אל תעצור צרת מחר.

מי שיש לו פת בסלו ואומר, מה אוכל למחר?

למה הוא קטן המנה?

תשמעו מה הוא אומר.

הוא אומר, מה אני אוכל למחר?

זה שהוא יחיה מחר,

אין לו שאלה.

הרי הוא אומר, מה הוא אוכל למחר? מה שהוא יחיה.

מי אמר שאתה יחיה?

על לחיות?

אין לו שאלה.

מה הוא יאכל?

יש לו שאלה.

אבל מי שנותן חיים נותן מזון.

אז אם אתה מאמין שהוא ייתן לך חיים,

למה אתה לא מאמין שהוא ייתן לך מזון?

הרי בלי מזון אי אפשר לחיות, ואם הוא נותן לך לחיות אז הוא צריך להביא לך מזון,

כי בלי מזון לא חיים.

אז למה אתה מוטרד?

אם אתה בטוח שתהיה מחר,

אז אל תדאג למזון.

מי שיש לו הרבה מזון,

הוא לא מת?

כל אלה שמתים,

אז המקרר שלהם ריק?

או שיש אנשים שמתים והמקרר מלא, ודווקא קנו מהשוק עכשיו,

וגם בבנק יש להם הרבה כסף, יש להם קרקעות ונכסים?

מה?

מי שיש לו פת בסלו, הוא בטוח שיחיה מחר?

לא הפת בסל קובעת אם תחיה.

מאן די אהב חיה, יאהב מזונה. מי שנותן חיים, הוא נותן מזון.

קודם כל, תדאג שתחיה.

אבל זה פשיטה בשבילנו, שאני אחיה? פשיטה שאני אחיה. בטח שאני אחיה. מה, אני לא אחיה?

אתמול חייתי, למה שלא אראה?

בטוח אני אחיה.

אז למה אתה לא בטוח שתאכל? למה אתמול לא אכלת? שלשום לא אכלת? הוא אומר, לא, את זה אני צריך להשתדל,

את זה אני צריך לעשות.

מה אם אני לא אעבוד מאיפה אוכל?

חכם, חכם.

בראייה מאיפה אתה לוקח?

משמיעה מאיפה? בחיים מאיפה?

מה, אתה בבוקר שם את עצמך תקוע על המטען בשביל לקבל חיים?

מאיפה יש לך חיים?

כמה אנחנו מצומצמים.

היינו בבטן של אימא,

בתוך מזרון מים,

שתים,

מקבלים את תמצית האוכל הכי טוב שהיא אכלה, הכי טוב,

מתפתחים בפנים,

לא מוציאים כלום, לא הולכים לרוקם.

בפנים, לא, אוי ואבוי, אם בפנים ירוקנו, היא תתפוצץ.

אבל הקדוש ברוך הוא עשה חסד שלא יצטרכו לכלום.

בן אדם לא דואג בתוך הבטן, נכון? לא דואג.

יוצא אחר כך החוצה, כבר הקדוש ברוך הוא הכין לו מזון,

הכול בסדר, אימא מניקה אותו, הכול טוב, לא חסה לו כלום. בדיוק האוכל, החום של האוכל, הטעם של האוכל,

הכול מוכן, מתואם, מדוקדק,

כדי שהוא יוכל אפילו עד גיל 4, 5 ו-6 להתקיים רק מאימה.

בלי מטרנה.

גודל,

יש לכם ילדים...

שאלו אתכם פעם, אבא,

יש משכורת?

גומרים את החודש,

יהיה מה לאכול.

ראיתם איזה ילד מודאג?

או שהוא בא אומר, אבא, תקנה לי. אבא, תקנה לי. אמא, תקנה לי.

מה זה תקנה לי? מה אתה חושב, פה זה מחלבה?

אתה יכול לחלוק מתי שאתה רוצה?

לא, הילד לא מבין.

תקנה, תקנו, תקנו, איזה קמצנים. תקנו, תקנו, תקנו, תקנו.

אבל הוא מגיע לגיל הטיפש-עשרה, מה קורה?

הוא יוצא לעבוד.

רגע, למה אתה לא סומך על אבא?

לא, די.

הוא כבר חמור גדול,

צריך לדאוג לעצמו.

רגע, מי דאג לך עד עכשיו?

מי סידר לך את זה בבטן, שיהיה לך לאכול? מי סידר לך שיהיה לך אבא ואמא שיטפלו בך? מי גידל אותך עד עכשיו?

מה,

עכשיו הוא לא יכול לפרנס אותך?

מה, הסתכלת מסביב? לא ראית עולם?

יש עולם שלם, נכון?

כל הבעלי-חיים, מי נותן להם אוכל?

כל האמנים, מי נותן להם אוכל?

כל המקקים, מי נותן להם אוכל? כל הציפורים באוויר, מי נותן להם אוכל? כל הדגים, מי נותן להם אוכל?

כל הבעלי-חיים, טריליונים של, טריליונים של סוגים.

מי נותן להם אוכל?

פותח את ידיך

ומשביע לכל אחר הצו... אז מה אתה חושב, שחסר לו בשבילך סנדוויץ'?

רק אתה מסכן, הגעת לגיל הטיפש עשרה, מודאג,

מודאג,

מה אוכל למחר, זה מה שאתה מודאג.

אז יהיה בן-אדם כזה שמהשנה הראשונה אומר, וואי, וואי, וואי, מה יהיה בשנה השביעית, מסכן, זה אין לו חיים.

למה היום הוא לא נהנה? כי הוא דואג למחר.

כשהוא יגיע למחר זה יהיה היום,

והיום על מה הוא ידאג? על מחר.

נמצא שהוא דואג כל ימיו,

כל ימיו הוא דואג למחר, הוא לא חי את היום,

חי בדאגות כל הזמן.

התורה אומרת כך, ונדנה ארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה. לא הכוונה שהתורה רק אומרת שזו הבטחה שככה יהיה.

התורה מצווה אותנו ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה. אתם מצווים לאכול לשובע,

לא להשאיר.

לא להשאיר.

ולהיות בטוח!

זה מה שאתם צריכים לדעת.

ולא בכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית.

אל תשאלו שאלות כאלה.

כי מציוויתי את ברכתי, אני אצווה את הברכה שלי. מה אתם דואגים?

אני רוצה שתאכלו לשובע, אני רוצה שתהנו,

אני רוצה שתבטחו בי,

ואני אצווה את ברכתי בשישית, שביעית, שמינית.

אבל אם תהיה קמצן ותקמץ כל שנה לחסוך,

תדע לך שלא תחול עליך הברכה.

כי כל מי שמסיר ביטחונו מהשם,

הקדוש ברוך הוא מסיר השגחתו ממנו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.

אתה, קמצן, הפסדת.

גם היית צריך לדאוג כל הזמן,

הייתה לך דאגה,

גם קימצת וגם ברכה לא קיבלת, וגם לא תכיר שהבורא יתברך,

מנהיג את העולם.

אבל מי שבוטח בשם,

מי שבוטח בשם, חסד יסובבנו מכל מקום. אתה בוטח, הרווחת.

בשישית תראה את הברכה,

בשביעית ובשמינית תיהנה ממנה.

הכרת שיש בורא לעולם והוא משגיח על כל הברואים.

לא טרחת, אכלת לשובע, נהנית, ישבת לבטח, פנן.

יש בורא לעולם.

אבל עושר שמור לבעליו, לרעתו.

אם אתה שומר את העושר

לעצמך

לימים ההם שיבואו,

בסוף תצטרך לשמש בהם לרעתך.

זה יהיה לרעתך.

זאת אומרת,

התורה מחנכת אותנו, מצוות השמיטה באה ללמד אותנו ביטחון בשם.

כמו שהקדוש ברוך הוא יכול לזון את עם ישראל 40 שנה במדבר,

ולהוריד להם מן מן השמים בשבילו במדבר וביישוב, זה בדיוק אותו דבר.

לכן אנחנו מצווים להאמין ולבטוח בשם בענייני הפרנסה שהם זונות קצובים מן השמים.

עד כדי כך

ששאל אחד את החכם

ואמר לו, כבוד הרב,

אם אני אסגור את עצמי בחדר,

האם יגיע אליי מזוני?

הוא נכנס לחדר וסוגר את הדלת,

אין אוכל בפנים,

יגיע אליי מזוני.

אמר לו, כשם שישיגך מלאך מוות

בחדר סגור,

כך ישיגך מלאך של פרנסה ומזונות בחדר סגור.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

יהיה לך, אם הוא לא רוצה,

אתה יכול למות כמו רוטשילד בתוך הכספת.

רוטשילד נכנס לכספת,

חדר כספות.

נטרקה הדלת,

אי אפשר לפתוח מפנים, אין שומע,

הוא מת מרעב ליד הכסף.

יש בורא לעולם.

שלמה המלך העיד

שהוא מצא תולעת

בתוך סלע שנחתך על ידי תולעת שמיר,

ובתוך הלב של הסלע,

כשהסלע הוא לא מחורר,

הייתה תולעת

עם לחלוחית ואזוב בתוכיות של הסלע.

והקדוש ברוך הוא מגיע עד תהום רבה למטה, למטה, למטה.

ואני אראה לכם סרט, אם לא ראיתם עד עכשיו, נפלאות הבריאה.

ראו נפלאות הבריאה?

יש פה בחור שקוראים לו דוד?

דוד נמצא פה?

לוקח לו זמן עד שהוא חוזר.

אבל בינתיים

אנחנו נראה מה נפלאות הבריאה,

איך הקדוש ברוך הוא מכין טרף ומזון לכל בריאה בעולם. זה לא ייאמן כי יסופר. ואנחנו הפחדנים,

אנחנו בתפקיד השפנים.

שפן שומע משהו, ישר הולך

לסלע להחמא.

איך כתוב בטילים?

סלעים

מחסה לשפנים.

סלעים, סלע,

זה המחסה של השפן, הוא מתחבא מאחורי.

אבל ראיתי שמרן החידה, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אמר

סלעים מחסה לשפנים.

סלעים, כידוע לכם, זה גם השם של מטבע, סלע.

סלעים מחסה לשפנים. מי ששפן חוסה בצל הכסף, בוטח רק בכסף.

מי שבוטח בכסף נקרא שפן,

כי הסלעים הם המחסה שלו.

כסף לא מבטיח כלום.

יש בעל

מאפייה המפורסמת בארץ,

שכולם כמעט אוכלים ממנו,

והוא בעצמו לא אוכל

מהמאפה שלו.

למה?

הוא אוכל דרך צינור מהצוואר.

אז יש לו מאפייה בעוגות, מלחמים, והכול,

הכול, הכול, הכול, גדול מאוד מאוד מאוד,

אבל מן השמיים כתוב,

ולא ישליתנו לאכול ממנו.

אין הבטחה, כסף לא פותר כלום.

אפשר לעשות עם כסף דברים טובים ונפלאים,

ואפשר גם לא,

אבל כסף זה לא המחסה.

אדם צריך לדעת, יש בורא לעולם. אם אתה בוטח בו, אתה לא חסר מכל.

כל מה שתבקש ותדרוש, אם אתה קרוב להשם ועושה רצונו,

הוא ייתן לך.

לכן מצוות השמיטה מלמדת אותנו את זה חזק בפרשת השבוע,

וצריך להשליך את זה על החיים היומיומיים שלנו.

איך באמת, אם אדם מצבו לא כל כך טוב והוא בדוחק ובעוני, מה יעשה?

מה יעשה?

לא ישתדל במלאכה ובעבודה, ישתדל בלהתקרב לשם יתברך,

ישפר מעשיו,

יעשה מצוות,

ובגין זאת

הקדוש ברוך הוא יזכה אותו לשנה הבאה במזונות מרובים ומשופעים.

ומה קורה עם אחד שנגזרו עליו הרבה מזונות והוא קלקל מעשיו לאחר ראש השנה?

הקדוש ברוך הוא לוקח את המזונות,

לא מחסיר ממנו,

אבל דואג לו להוצאות יתרות.

פשוט מאוד, בכיס הוא יחזיק הרבה,

אבל שמעתם אנשים שאומרים, וואלכ, אין לי ברכה ביד,

מקבל כך וכך, טיפ עף, אין ברכה.

איך זה?

אחד הלך לו מנוע, זה קלקל, זה, זה, באו לו מפה, זה, פתאום שם, שם ההוצאה, איזה בעיות.

לא נהנה מהכסף, כלום.

רק עובד, עובד משועבד ולא נהנה כלום. למה?

הכל בגזירת העליון.

אתה ראוי,

גם אם יש לך מעט,

יתברך במעיך.

אבל אם יש לך אפילו הרבה,

לא יועיל שום דבר אם השם לא רוצה שיהיה בו ברכה. אין ברכה, אז אין ברכה.

אין ברכה.

כסף של שבת אפשר להרוויח פי 300. 300 אחוז.

אבל אין ברכה.

נכון שבינתיים אתה מתפרנס

300 אחוז, עוד נהג מונית, שיהיה, קווים בשבת, וואו,

עושה, עושה, עושה, עושה.

אבל הקב' הוא בקטנה אחת,

קטנה אחת,

טאק!

הלך אוטו, מנוע, ראש, הלך הראש בכלל, לא משנה.

לא חסר לקב' ברוך הוא מה לעשות? הוא נותן לך, אדרבה, בוא, תאסוף.

למה? אם הוא יפיל אותך ב-100-200 שקל,

קטן עליך, יש לך 300 אחוז.

אבל אם הוא נותן לך לצבור ככה חבילה,

ופתאום בת אחת הכול, עמל של כמה שנים שאספת, וואי, וואי, וואי.

עכשיו זה מכה, מכה.

הקב' הוא לא מפיל בן אדם מהסולם, הוא רק עולה בשלב הראשון.

הוא רואה שזה בן אדם עקבי, עקבי.

אז נותן לו לעלות, תעלה מותק, תעלה, תעלה, תעלה, תעלה, תעלה, שהחבתא תהיה אחר כך.

כולם ישמעו בשכונה, כולם. שמעת מה קרה, דודו?

וואו, וואו, וואו, וואו.

אבל אם הוא מפסיד 100 שקל, מישהו יספר את זה? כל יום מפסידים הרבה.

ככה זה.

בואו נראה עכשיו נפלאות הבורא ונשכיל קצת, ואחר כך אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות.

בבקשה.

אהההההההההההה

החקאי הצהוב דאג בעזרת פחות מתנועיה שנמצא על מצחו.

לפני הפיתיון הזה,

בידי השונית הקטנים אינם יכולים לעמוד.

ועוד שלל דג הפיתיון,

אף הוא ממשפחת החקאיים.

על סנפיר הגב שלו מצוירים פה ועין מלאכותית.

כך הוא נראה כמו דג קטן ומושך דגים אחרים.

הדג הזה מגיע הפוך,

הקוצים ייתקעו לו בפה.

כך טוב יותר.

אחת הפעולות המהירות ביותר בעולם החי.

והחקאי מחריף צבע והעין נעלמת, כדי שלא יימשך אליו דג נוסף ויגיע בטרם יספיק לעכל את הקודם.

המוח הוא מחשב-על המורכב מבשר, שומן, חלבון, מים ועוד.

המוח האנושי מורכב מ-10,000 מיליונים תאי עצב.

מכל תאי עצב יוצאים בין 10,000 ל-100,000 קשרים עצביים שעל-ידם הוא מתקשר עם תאי עצב אחרים במוח.

המספר הכולל של קשרים במוח האנושי מתקרב ל-10 בחזקת 15 או במילים אלף מיליוני מיליונים.

רק לשם השוואה ישנם 800 מיליון קווי טלפון בעולם.

קווי התקשורת במוח הם פי-מיליון מכל רשת התקשורת העולמית.

למרות המספר האדיר הזה של קשרים,

יער חוטי העצב אינם סתם תוהו ובוהו של תסבוכת אקראית,

אלא רשת מאורגנת ביותר,

אשר חלק נכבד מחוטיה הם ערוצי קשר מתואמים היטב ומנותבים לתקשורת דרך המוח.

התעלומות הגדולות, איך בדיוק נוצרת התודעה, איך מתוך ריכוז אדיר של תאי עצב,

יש לך נוירונים, אתה יצא בגליקת המוח ירד, במספר הכוכבים בגלקסיה של שולח עליו, 100 מגלל.

אם אתה מוסיף לזה, נכפיל את זה באלף, עשרת אלפים קשרים,

שלכל תא כזה יש, אתה מגיע בערך לחיווט של 100,000 קילומטר.

איך הדבר הזה מסתדר? איך הדבר הזה קודם כול נוצר?

איך כל חוט או כל עצב יודע בדיוק לאיזה תא עליו להגיע ולמי להתחבר?

איך בפעילות הזאת החשמלית-כימית נוצרת מחשבה, נוצרת תודעה, נוצרת חוויות, נוצרים רצונות? כל הדברים האלה הם סוף קומוס.

המוח מפענח תחושות קול, מראה, טעם ומישוש.

אך המוח אינו מובן למלואו.

איך הוא מתפקד, חושב, חולם? אנחנו יכולים מבחינה מדעית לדעת,

או לפחות לנסות לדעת,

את הפעילות החשמלית, את הפעילות הכימית,

את הפעילות העצבית של השרירים וכו'. מה שלא ניתן לעבור, כאילו שישנה איזושהי חומה לא אדירה בין מה ששייך לעולם של כמויות לעולם של איכויות, שזה רצונות ומחשבות וריגושים וחוויות למיניהן.

אנחנו לא יכולים להבין איך מחשבה יכולה להפעיל דבר פיזי.

מידיעות הכנות מפרסמות היום גיא הקורן ושרית רוזנבלום כי רופאים ממליצים על חלב עזים ישר מן העתים, כן, כדי לרפאת יילקות. הייתמעיט גיא הקורן אפילו עברה עם ביטה מיקה את החוויה הזו, שלום לשתיכם. שלום. אנחנו עכשיו רואים את יצחק רפאלי, מגדל עזים מגבעת עמל. נכון. זה האיש שאת איתו עם הילדה, היית?

כן,

באתי אליו ופשוט השכבתי את מיקה מתחת לעז והוא השפריץ סימטין לתוך הפה שלה.

ואחר כך, כמו בסיפורים היפים, לפתע פתאום הכל נעלם.

זה מדהים, כעבור כמה שעות היא פשוט חזרה לשתות, וזו מחלה שיורקים ואי אפשר לשתות ואי אפשר לאכול, ואפשר להגיע פשוט לבית חולים עם זה ולקבל עירוי.

ופשוט תוך כמה שעות היא התחילה לשתות, ואחרי הפעם השנייה שהלכנו אליו היא גם התחילה לאכול.

רש״י, מסכת כתובות, דף ס' עמוד א', יונק חלב ומשום רפואה ורפואתו חלב עז.

נוטים לחשוב שהראייה שלנו היא דבר פשוט,

פוקחים עיניים ומצלמים את העולם.

לא ולא, אומר הפרופסור.

התהליך הראייתי הוא תהליך יצירתי.

בדיוק כמו שבמאי טלוויזיה מייצר סרטים,

אנחנו כל הזמן מייצרים סרטים בתוך הראש.

והסרטים האלה, מטרתם לנסות לייצר מציאות

בתוך המוח שלנו, שתהיה קרובה ככל האפשר למציאות שנמצאת בחוץ.

הקסם שמרתק אותנו במחקר שלנו, כחוקרי מוח,

איך זה שעשרה ביליון תאי עצב מייצרים תמונות,

ולנו זה כל כך קל, אנחנו פשוט פותחים את העיניים ואפילו לא חושבים על הפלא הזה שקורה לנו בתוך הראש.

מה רבו מעשיך השם, כולם בחוכמה עשית.

העין דומה מאוד במבנה שלה ובאופן פעולתה למצלמה,

ודומה למנגנון של עדשת המצלמה, הרשתית מכוסה תאים רגישים לאור שנקראים מוטות וחרוטים.

תאים אלו מכינים פיגמנטים של צבע.

כשאור נוגע בפיגמנטים הללו, המולקולות שלהם מתחלקות,

תגובה ביוקימית זו מפעילה עוד שמגיע למוח.

המוטות רגישים פי-500 מהחרוטים,

מספר המוטות כ-27 מיליון. המוטות רגישים בעיקר בלילה כשהאור מועט.

החרוטים רגישים לאורכי הגלים שמרכיבים את האור,

בזכותם אנחנו מבחינים בצבעים.

מספר החרוטים הוא כ-7 מיליון.

יש שלושה סוגים של חרוטים,

הסוג הראשון רגיש לאדום,

השני לירוק והשלישי לכחול.

האותות שמשדרים שלושת סוגי החרוטים קובעים את הכמות היחסית של אדום,

ירוק וכחול וכל צבע אחר.

הם מאפשרים ל...

צריכים לנו להבחין בין גוונים אין ספור.

האותות שמיליוני עמותות והחרוטים משדרים מועברים באמצעות רשת של קצות עצבים זקיקים ושני עצבי הראייה.

הם מצטלבים ומגיעים לחלק המוח ששמו הקליפה החזותית.

בקליפה מפענחים ומנתחים את ביליוני האימפולסים האלקטרוניים שנשלחים מהעין בכל שנייה עד שהם יוצרים תמונה.

מדענים עדיין לא סיפקו מענה לשאלה כיצד נתרחשת העבודה העצומה והמורכבת הזאת.

ברור שהתמונה המתקבלת על הרשתית שונה שינוי מהותי מזו שאנו רואים באמת.

על הרשתית מצטיירת רק קבוצה של כתמי אור חסרי כל משמעות.

על בסיס כתמי האור האלו, קליפת המוח מסיקה מהן תכונותיו של העצם שאנו מתבוננים בו,

הקווים, הזוויות, המרקם, התנועה והצבעים.

על-ידי הצלבה והשוואה בין התמונות ששתי העיניים רואות,

הקליפה קובעת גם את קווי המתאר של העצם.

ביערות ההצעה של דרום-אוסטרליה חיידק שיש לו ההסוואה המפוארת מכול.

זו תחפושתו המשכנעת של סוסון האצג.

אפשר לזהות את סוסון הים הזה כשמתעלמים מן התוספות הצומחות מגופו.

רמב״ם, הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ב״ת והאח היא הדרך לאהבתו ויראתו,

בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מעין חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ,

מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאבד תאווה גדולה לידה השם הגדול.

כמו לסוסוני ים אחרים יש לו פה זעיר והוא בולע סרטנים זעירים אשר שלא בטובתם מחפשים מקלט בתוך מה שנראה להם כעשב ים צף.

בדרך כלל אנו נרתעים למראה דם מראהו נוזל אדום מכסה על מורכבות מופלאה.

הדם זורם במערכת כלי דם.

הוא יוצא מהלב דרך עורקים.

הם מתפצלים למעברים קטנים הנקראים עורקיקים,

שבסוף יתפצלו לנימים.

אם יחוברו כל הנימים זה לזה,

יוכלו להקיף פעמיים את העולם.

80,000 קילומטר נימי דם פרוסים על 1.70 מטר.

מרבו מעשיך השם, כולם בחכמה עשית.

בטיפת דם כזו כ-100,000 כדוריות לבנות,

כ-6 מיליון תסיות דם,

כ-100 מיליון כדוריות אדומות,

כל זאת בטיפה אחת של דם.

ישעיהו מ', פסוק כו', שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

חתולים רגישים מאוד לרעידות אדמה. לחתול יש ברגל האחורית שהוא יושב על החלק הקדמי של הרגל,

יש לו תאי חוש מאוד רגישים לגירויים מכניים,

וחתולך, כשאתה נכנס לחדר,

לפני שהחתול שומע אותך, הוא כבר יודע שאתה נכנס לחדר. אז למעשה אפשר היה להשתמש בבעלי החיים כסיסמוגרמוגרפים נכון?

אמר רב יהודה, אמר רב,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

לא ברא דבר אחד לבטלה.

ברגע שנכנסים לכימיה של החיים, שרואים איך הטבע עובד,

איך הפוטוסינתזה עובדת, איך הטבע מייצר חומרים,

איך עובד התא החי, איך נראים האנזים,

איך נראה הצופן הגנטי, איך הצופן הגנטי מתרגם את עצמו כמערכת על כשל לייצור חלקי התא, איך נוצרים יצורים חיים, אדרבה, איך כל יצור חי בטבע מותאם בצורה מדהימה לתנאי הסביבה שלו.

כשמסתובבים עם זואולוגים בגני-החיות הם יסבירו לך שכל שערה באוזן של אייל

תורן מתאימה בול לדרישות של הסביבה שלו.

ידברו אתך על מבנה האוזניים, והעיניים, והנחיריים, והפרווה, והרגליים, והציפורניים, ויראו לך בצורה מדהימה איך שכל איבר הכי קטן בגוף החי מתאים בצורה פנטסטית את הייצור לסביבתו.

רק להתבונן על זה וללכת עוד שני צעדים רוורס ולחשוב מי היה יכול לייצר את זה באופן מקרי,

כשהטבע הוא בלאגניסט אחד גדול. הטבע אין לו אינטליגנציה בשביל לעשות הנדסה גנטית.

לא מספיק שלבעל החיים יש את הרגישות,

שאגב, היא הרבה יותר רגישה מכל הגיאופונים שבעזרתם מנסים לנבא רעידות אדמה,

אבל הגיאופון רושם לך ישירות איזשהו מתח חשמלי.

אחת השאלה היא איך אתה מוציא מבעל החיים תגובה שאתה יכול בעזרת התגובה הזו. וכאן יש מקום למחקר.

אוזן נורמלית מסוגלת להבחין ב-400,000 צלילים בזכות מערכת של מבנים מזעריים.

אפרכסת האוזן מכוונת את הצליל כלפי מבוא השמא החיצוני.

בדומה למכשיר שמיעה, מבוא השמא החיצוני מחזיר את גל הקול שפוגע בקרום הדין שנקרא אור התוף.

אור התוף מתחיל לרעוד לאט כאשר הצליל נמוך,

ומהר כשהצליל גבוה. הרעידות שנתקלות באור התוף מועברות לפטיש, לסדן,

לארכובה.

שלוש עצמות זהירות אלה, העצמות הקטנות בגוף האדם,

פועלות כמנופים המגבירים את הצליל עוד יותר.

הארכובה מעבירה את הצליל המוגבר לצינור לולייני שנקרא שבלול האוזן.

מקומו של שבלול האוזן באוזן הפנימית.

שבלול האוזן הוא מרכז העצבים של מערכת השמע, ובתוכו נמצא נוזל שמכיל 30,000 תאים מיוחדים שנקראים תאי שיער.

רעידות הערכובה יוצרות כמה דרגות של לחץ בשבלול האוזן.

השינויים בדרגות הלחץ מרעידים כמה מתאי השיער. תנועה זו של תאי השיער קולטת צפנים אלקטרוניים באמצעות תאי הקליטה.

האותות נשלחים למוח.

כל תא שיער רגיש לצלילים בעלי טון מסוים.

התאים שמקומם בקדמת שבלול האוזן קולטים צלילים גבוהים.

התאים שבמרכז שבלול האוזן מגיבים לצלילים נמוכים.

כך האוזן יכולה לקלוט את דרדור הרעם ואת ציוט הציפור.

הצפנים האלקטרוניים מועברים מתאי שבלול האוזן למרכז עצבי השמע באמצעות אלפי סיבי עצבים.

מרכז עצבי השמע מפענח את אותו תצליל ומשווה את הצליל לבנק זיכרונות הצליל ומזהה אותו.

איוב, פרק יט, פסוק הו,

ומבשרי אחזה אלוקה.

ברמה המדעית, חוקר,

תפקידו בכל הדורות זה לגלות את חוקי הטבע.

עכשיו, מה זה חוק טבע?

מה זה חוק טבע?

בואו נתבונן. לדעתי צריך פה פשוט להתבונן קצת.

מה זה חוק טבע?

חוק טבע הוא הדבר שחוזר על עצמו כל פעם-פעם. זה לחם חוקו של המדען.

אם אני אקח את העט הזה ואני אתן לו ליפול, אם אני יודע קצת, פיזיקה, זה דבר שלומדים היום בבית-ספר,

אז אני יכול לחשב

כמה זמן אני אקח לו ליפול, לראות כוח המשיכה.

אם לא היו הפרעות הייתי יכול לחשב את זה בדיוק,

פלוס או מינוס. אבל זה נקרא חוק, חוק הגרביטציה.

דוגמה של חוק.

עכשיו, מבלי להיכנס לשאלות או לנוסחאות שקיימות,

מה המשמעות של החוק הזה?

כל פעם אותו דבר הזה קורה.

עכשיו תראו, יש במדע,

בתחום שאני עוסק בו בסטטיסטיקה, במתמטיקה,

תחום שנקרא הסתברות,

הסתברות, סטטיסטיקה,

והמושג המרכזי שם זה אקראיות,

או באנגלית

randomness, רנדומיות.

אקראיות.

עכשיו, אם לו יצויר שאין,

איך קרא לזה, איינשטיין,

אינטליגנציה אין-סופית מאחורי הבריאה, זה הביטוי שלו לאלוקים, אינטליגנציה אין-סופית מאחורי הבריאה,

שיצרה את כל הדבר הזה,

היינו חייבים להאמין

או לקבל

שהכול צריך להתנהל פה בצורה אקראית.

זה בדיוק מה שגם טוענים אנשי האבולוציה,

הכול פה זה אקראי. עכשיו, מתוך האקראיות נוצר משהו אצלם.

אבל השאלה היא כזו,

איך יכול להיות, איך יכולים לבצר חוקים

במקום שהוא כולו רנדומי?

אם מתבוננים, מבלי להיכנס למתמטיקה ולכל ה... באופן פרטני.

עצם המשמעות של חוק זה אנטי-רנדומיות, אנטי-אקראי.

הרי השאלה צריכה להיות,

עוד פעם, אם אין כוח אינטליגנטי שמסדר את העולם הזה,

אז אולי תמיד דבר כזה, שהעת הזה פעם ככה, פעם ככה, מה פתאום שהוא ייפול כל פעם אותו דבר?

אותו דבר עם החוק הגרעיני,

עם החוק האלקטרומגנטי, עם כל חוק.

חוק עצמו

מעיד כאלף עדים שיש מחוקק.

עצם מושג החוק.

במאה ה-18 שלחו מדענים כמויות עצומות של דגי חשמל לאירופה כדי שיוכלו לחקור את החשמל בבעלי-חיים.

האלקטרופורוס מילא תפקיד בתכנון הסוללה הראשונה.

כדי לשמר את מצבור האנרגיה הרב-הערך שלהם, יש לצדוחים היכולת לשלוט בזרם לפי גודלו של הטרף.

האלקטרופורוס ניזונים מדגים קטנים,

שאותם הם משתקים על-ידי מכת חשמל. דורות רבים חי האדם ללא חשמל.

רק ב-1831,

לאחר נישואים בצדוח החשמלי ובחומרים אחרים,

הצליח המדען החשוב מייקל פראדי לגלות את ההשראה המגנטית,

ובכך הניח את היסוד לייצור כוח חשמלי.

איוב ל'ה', פסוק יא

מלפנו מבהמות ארץ ומאוף השמים יחכמנו.

רש״י, מסכת עירובין, דף קעמוד ב',

מלפנו מלמדנו מבהמות ארץ שנתן בהם חוכמה להורות לנו.

מתחת לפני השטח הרגועים פעימות חשמל נעות הלוך ושוב, כמו 100 תחנות רדיו שונות שמשדרות בו-זמנית.

בכל שהצלופך גדול יותר, כך עוצמתו גדולה יותר.

כל מטר באורך הגוף מפיק כ-300 וולט.

משקלו כחצי קילוגרם והוא גדול במעט מאגרוף.

פועם 100,000 פעמים ביום.

מזרים 9,000 ליטר דם ולא הרף עד סיבות גיל 100. זהו הלב האנושי.

הלב אינו משאבה בודדת,

אלה הן שתי משאבות צמודות לכל משאבה פרוזדור בחדר.

מחזור הדם מחולק גם הוא לשתיים וחדר ימין זורם דם לריאות,

ואילו החלק השני מחדר שמאל מזרים דם לגוף.

מחדר ימין זורם דם בלחץ נמוך ונכנס אל הריאות.

אם גם בחדר שמאל היה לחץ כזה,

לא היה לו די כוח להזרים דם בצורה יעילה דרך כל גופנו.

היה קשה לעמוד,

כי לשרירים לא היה מגיע די חמצן ומזון.

היה עלינו לזחול כתנין ולנהל סגנון חיים של זוחל.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוקף כחופים.

אתה רואה שהדבר הזה קטן מחזיק אותך בחיים, מאפשר לך ללכת, לרוץ,

לרוץ,

זירת הבורא פה היא הארכיטקטורה הכי יפה שראיתי בעולם.

עלים עדינים שקופים,

שאתה יכול להיות כמעט דרכם,

מחזיקים לחצים של 120-200 מילימטר כספית.

כשאתה קם ממצב של שגירה לישיבה זה כאילו לקח את המקרר ועלית קומה אחת ונגדל שלום.

בים יש מינים רבים יותר של יצורים חיים משיש על פני האדמה.

הים הוא ערש החיים,

מקום היווצרותם של רוב היצורים,

והוא עדיין סביבת החיים העיקרית של רוב היצורים בעולם. חשפת מסכת כלאיים, פרק ה' ה' הלכה י' כל שיש ביבשה יש בים.

תנור הבנן,

חוץ מן החולדה,

הרבה יש בים שאין ביבשה.

בהגדלה של התא החי פי אלף מיליון נתגלה מחזה מעורר השתאות והערצה.

אדם בוגר הוא מקבץ של 100 טריליונים תאים.

טריליון אלף מיליארדים.

התא הבודד ידמה למפעל אוטומטי ענק,

גדול מעיר שלמה,

אשר התפקודים המבוצעים בו הם כמעט כל הפעילויות התעשייתיות של האדם על פני כל כדור-הארץ.

עם זאת,

יש במפעל זה יכולת אחת שאין דומה לה בשום אחת מהמכונות המתקדמות ביותר שלנו,

והיא היכולת לשכפל את כל המבנה של עצמו תוך שעות אחדות.

בכל תא שוכן חוט תקיק המורכב מ-6 מיליארד שלבים של צירופים כימיים,

המהווים תוכנית מלאה ליצירת כל גופו של האדם.

חוט ה-DNA הדקיק מתכופף ומתפתל אלף מיליון פעמים בשנייה.

כך הוא מעביר את ההוראות לביצוע התוכנית,

וכך הוא גם מכפיל את עצמו לקראת חלוקת התא לשני תאים זהים,

מנגנון מיוחד עורך בקרה בלתי פוסקת כדי לזהות כל שקיעה בשכפול ולתקן אותה.

בשנייה אחת משלים גוף האדם יצור של 500 מיליון עותקים מדויקים של המוגלובין.

אם נמתח את ה-DNA,

הוא יגיע לירח ששת אלפים פעמים.

2.4 מיליארד קילומטר רכו-DNA קורסים בגופו של אדם ממוצע.

מגדלו מעשיך השם, מאוד עמכו מחשבותיך.

כיום גם אדנים שהאמינו בתיאוריית מקריות העולם מסכימים שרעיון זה בלתי הגיוני ומכריזים שאין תשובה לשאלה איך נוצר העולם.

לא שתי חידורות שאין לנו תשובה אליהן כרגע.

איך נוצר העולם ללא כלום?

ועוד שתי חידורות שאין לנו תשובה אליהן כרגע.

איך נוצר העולם ללא כלום?

יוחנן קפלר,

מייסד האסטרונומיה המודרנית, מודה אני לך, הבורא,

גיליתי לבני-אדם את תפארת מעשיך,

כאשר תוכל בינתי המוגבלת לתפוס מאין-סופיותם.

עמנואל קאנט, קיים אלוקים,

הואיל והטבע,

אף בתוהו ובוהו אינו יכול אלא לנהוג באופן מסודר כהלכה.

כל היצורים קשורים בסיבה אחת,

שהיא תבונתו של אלוקים.

לכן אין ביכולתם לגרור תוצאות שונות מאלה המביאות

לתפיסת השלמות של אותו מושג אלוקי עצמו.

גוסטב תאודורף וכנר, מייסד הפסיכו-פיזיקה, קיומה של התודעה האנושית מוכיחה את קיומה של התודעה העליונה,

התודעה האלוקית.

פרופסור פרנסיס סטריק, חתן פרס נובל על גילוי מבנה ה-DNA.

כה רבים התנאים הצריכים להתקיים כדי שייווצרו החיים,

עד כי אין מנוס מכאן והוכחה מדעית שהעולם נברא על-ידי בורא רוחני ובעל כוחות שמפעיל את העולם כולו.

סר ג'ון היקלס, מגדולי חוקרי המוח במאה ה-20,

אני מאמין שיש מסתורין מהותי בקיומי האישי,

החורג מההסדר הביולוגי של התפתחות פי ומוחי.

ודאי שאמונה זו תואמת את המושג הדתי נשמה ואת בריאתה בידי האלוקים.

פרופסור דוד וייס, רופא וחוקר סרטן,

כדי להסביר לא רק את בריאת העולם, אלא גם את העובדה שהאטום הזה, המולקולה הזאת, קיימת, ובמקום להתפוצץ היא קיימת באופן מסודר, אני מוכרח להניח את קיומו של האדריכל הגדול.

פרופסור ולדימיר חבקין ממציא את הרכיב שהדביר את מגפות הדבר והחולרה בהודו.

כאשר עוסק איש המדע לאט-לאט ובהדרגה, דרך נתיבות אין מספר בניתוח בעלי-חיים והצומח והתופעות היסודיות של חום-אור,

מגנטיות, חשמל, כימיה, מכניקה, גיאולוגיה, חקר קווי האור ואסטרונומיה,

הוא הולך ובא לידי הכרה כי יש בכל הבריאה כוח אחד,

בלי ראשית ובלי תכלית, אשר היה וטרם כל יציר נברא,

ואשר יהיה אחרי ככלות הכול.

הוא המקור והמוצא לכל יש, מעל לכל מושג.

פרופסור פרד הויל, אסטרונום בריטי,

הסיכוי שצורות חיים מפותחות יתפתחו באקראי ניתן להשוואה לסיכוי שסופת טורנדו סוערת על מגרש גרוטאות תגרום להתבצרות מטוס גוהן 747 מן החומרים הנמצאים שם.

הייתי נוגע במיוחד 300 שנה לאחר כך שעוד גלילאו.

אני מסתכלתי ש-200,000 האנשים נוגעים גם נוגעים היום הזה.

ואחד התינוקות האלה הלך בדרכו של גלילאו,

והיום הוא הפיזיקאי התיאורטי החשוב ביותר של סוף המאה.

הוא מכהן כדיקן הפקולטה למתמטיקה בקיימברידג',

תפקיד אותו מילא בעבר ניוטון.

הוקינג עוסק במציאת התיאוריה האחת,

זאת שתסביר איך נוצר היקום.

היקום ימשיך להתפשט לנצח,

כוכבים יתרחקו אחד מהשני עד אין-סוף.

הוקינג משוכנע שבקרוב אולי עוד בימיו ניתן יהיה לפתור את כל חידות היקום,

ולתת מענה לשאלות שרק בודדים יודעים את התשובה עליהן.

מבחינת האנגלית

לדעתי היינו יודעים את המדינה של האנגלית

הפיזיקאי סטיבן הוקינג סבור שיש בורא,

סבור שיש לו כוונה,

וממשיך להתחקות אחר מעשיו של הכלא.

אתם רק חומר למחשבה,

גם מגרביטציה עולמית.

כל הגופים צריכים

למעשה להיצמד אחד על השני, ואף-על-פי-כן, איך אמר גלי-גלי, נוע תנוע, כולם מסתובבים אחד מסביב לשני.

כל תנועת גרמי השמים היא למעשה מה שקוראים בפיזיקה מטה-סטבילית, היא לא יציבה.

הרי כולם יודעים שלהכניס לוויין למסלול מסביב כדור-הארץ

צריך למעשה עבודה מדוקדקת, צריך להרים אותו לגובה מסוים ולתת לו מהירות מאוד מחושבת,

בהתאם לגובה שבו הוא נמצא, כדי להיכנס למצב של שיווי משקל בתנועה היקפית מסביב לכדור-הארץ, כך שמה שקוראים הכוח הצנטריפוגלי ישווה לכוח המשיכה באותו מקום.

את כל גרמי השמים היה צריך להכניס לתנועות סיבוביות מדויקות כדי ליצור את מצב שיווי המשקל שאנחנו עדים לו מזה אלפי שנים.

אני אומר אלפי שנים שהמין האנושי מכיר את עצמו כמין האנושי האינטליגנטי,

המין האנושי שקורא וכותב ושיש לו היסטוריה.

הרי זה פלא איך

כל גרמי השונים נמצאים במצב איזון מאוד עדין. הכול למעשה אמור היה לקרוס בגלל הגרביטציה העולמית, והכול מסתובב,

והכול מסתובב בדייקנות מפליאה.

יתרה מזאת, כשבודקים את כל הכוחות השונים בבריאה,

הכוחות ברמה האטומית, הכוחות החשמליים, כוחות הגרביטציה,

רואים למעשה ששינוי קטן בכוחות האלה היה מוציא את העולם משבוי משקלו. כל המצב הנוכחי שבו יש קיום פיזיקלי לבריאה נובע מאיזון מאוד עדין של הכוחות, וזה איינשטיין ראה, ולכן איינשטיין הפיזיקאי,

בלי הרקע של החיים שיש לנו היום, בלי הרקע של יכולת ההתפעלות שיש לנו היום מהצופן הגנטי,

מהתהליכים הביולוגיים המתוחכמים,

איינשטיין כפיזיקאי

הכחיש שאי-אפשר להבין את העולם בלי כוח עליון.

וזה מתוך הפיזיקה בלבד. שבוע לפני 100 שנים ישב פקיד צעיר בשוויץ והחל לשלוח חגיגים מתמטיים לכתבי-עת מדעים.

בסוף אותה שנה כבר ידעו כולם מיהו אלברט איינשטיין.

ב-1905 מכונה מאז אנוס מירביליס, השנה הנהדרת שבה פוענחו כמה מסעדות היקום והפיזיקה. מייד נשוחח עם צבי ינאי על תרומתו של איינשטיין לאנושות,

אבל לפני כן טטיאנה הופמן מזכירה לנו מיהו אלברט איינשטיין שהפך לאליל ההמונים.

תודה.

קצת ארוך,

אבל מאוד מלמד.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, אפשר פה באמצע.

לגבי הגוף וכל הבריאה, שהמוח הוא מאוד חכם, מאוד מתוחכם,

איפה התפקיד של הנשמה בכל העניין הזה?

איפה היא נמצאת? מה התפקיד שלה? איזה תכונות?

הנשמה זה חי, מרגיש-יודע.

אם הנשמה יוצאת, אין חי,

אין מרגיש

ואין יודע.

המוח עצמו

הוא דומם.

המוח הוא מקום משכן השכל,

והשכל הוא בנשמה.

בנשמה היא רוחנית

ועם קור החיות

של האדם.

לדוגמה,

אתה רואה אותי כעת, נכון?

בעיניים או בנשמה?

בנשמה.

אתה שומע קלטות.

כן.

כשאתה שומע באוזניים או בנשמה?

אתה יודע.

גם בנשמה.

כשאתה שומע טוב, קלטות.

זאת אומרת,

הגוף מצד עצמו לא שומע, לא רואה.

כשהנשמה בפנים הוא שומע ורואה, כשהיא יוצאת

אין שמיעה ואין ראייה, למרות שיש הקול.

זאת אומרת, האדם זה בעצם הנשמה.

הגוף זה נרתיק

שהנשמה נמצאת בתוכו.

וברגע ההיפרדות

הנשמה עולה למעלה והגוף נשאר כאן.

מה המטרה שהוכנסה נשמה בתוך הגוף?

כיוון שרק בעזרת הגוף אפשר לעשות מצוות.

נשמה בלי גוף זה כמו מלאך.

במצוות צריך לעשות עם גוף,

כגון ציצית,

תפילין,

סוכה,

ארבעת המינים,

ברכות,

תפילות וכו'. צריך איברים.

והאיברים האלה נבראו גם

על-פי התורה בדיוק.

יש תרי״ג מצוות רמ״ח, מצוות עשה ושסה, מצוות לא תעשה, וכך איברים בגוף האדם וגידים.

ביחד תרי״ג.

והקדוש-ברוך-הוא הכניס את הנשמה לתוך הגוף

כדי שנבצע את המצוות האלה,

ובשכרן נקבל את השכר הנצחי שלנו לנצח הנצחים, כי העולם הזה הוא רק מעבר.

כמו שהשהות שלנו בבטן נראה כהכנה ליציאה,

כך השהות שלנו בעולם הזה היא הכנה ליציאה.

הבנתי אוכל.

כן, אבל עוד שאלה בקשר לזה.

בעצם עכשיו הגיע הנשמה, מחקת לה את כל הזיכרון

על מה היא נותנת לגוף. כאילו, איך אתה מצפה שתעשה מצוות, אם הכול זה הגוף?

אין לי זיכרון עכשיו מהעולם הקודם שהייתי בו, שאני יודע מה התפקיד שלי, מה אני צריך לעשות.

קודם כול, אתה לא צריך זיכרון.

בודדים יש להם גם זיכרון מהעבר שלהם, אבל

אם לא, אפשר לרענן את זה גם בהיפנוזה היום.

אבל בסך הכללי אתה לא צריך זיכרון.

אתה צריך, מרגע שאתה נברא,

כשהנשמה שלך באה,

בין שהיא חדשה או שהיא גלגול,

אתה צריך עכשיו להתחיל מחדש,

וללמוד, כמו שמלמדים אותך והכול, ואחר כך,

עם השכל שלך, לקיים את מה שאתה מבין.

אתה מבין שהתורה היא אמת, שהמציאות היא כזאת,

אתה מבין שאדם גר ותושב בעולם הזה וצריך לצאת,

והזמן הזה הוא זמן שאול, צריך לעשות בו את המקסימום בשביל לצאת מפה עם משהו.

לא באנו בשביל להשאיר, באנו בשביל לקחת.

ומה לוקחים מפה? גשמיות לא לוקחים.

לא רכוש

ולא נכסים.

מה לוקחים?

את מה שיש באישיות שלנו,

בעני שלי, בנשמה שלי.

מה שעשיתי, שהוא רוחני, נשאר בי, זה אני.

מה שלא,

עבד ונפסד.

אבל האישיות בסופו של דבר זה איך שאתה חי, זה לא משהו שאתה,

זה איך שאתה גודל. אם אני אקח אותה נשמה, תשים אותה במקום אחר,

בסביבה אחרת, היא תהיה שונה,

יהיה לך אופי שונה לגמרי.

לא.

יש בסביבה אחת אנשים שונים.

בעולם הזה יש הרבה אנשים

שנמצאים בסביבה אחת כרגע וכולם שונים.

ואם נלך לבניין שלך, כל השכנים שונים.

ואם נלך למשפחה שלך, גם כל האחים שונים.

ואם ניקח את אבא ואימא שלך, גם הם שונים.

ולא כולם חושבים אותו דבר, ולא כולם אותו דבר.

כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות.

וכל אחד, מה שצובר באישיות שלו, בעני שלו,

בין בסביבה כזאת ובין אחרת, זה מה שהוא וזה ערכו.

זה לא בא מוכן, זה לא בא מוכנה.

תן לו רגע.

הנשמה לא באה מוכנה, עם כל התכונות, עם כל האישיות,

זה נבנה עם הזמן.

זה מה שהוא טוען, שאם תיקח בן-אדם מסוים,

תגדל אותו במדינה אירופית, או תיקח את אותו בן-אדם,

תזרוק אותו באפריקה בשבט של כבושים,

זה לא יציע אותו בן-אדם, למרות שזו אותה נשמה.

זאת אומרת, הנשמה באה גולמית,

והיא מתפתחת עם התפתחות של האדם,

שהנשמה משפיעה עליו.

נכון. קודם כול, נכון.

כל נשמה שונה בתחילת יצירתה מנשמה אחרת, תלוי מאיזה מקור היא באה. אני לא אכנס לנושאים קבליים, אבל אני אגיד לך כך.

יש נשמה שבסטארט שלה, בהתחלה, בפתיחה,

הנשמה הזאת היא נשמה של אדם שהוא אדם טוב,

מה שאנחנו קוראים עם לב טוב, רחמן וכו'.

יכול לבוא אדם שהנשמה שלו תהיה נשמה של אחד שהוא קצת יותר אכזר, קמצן,

כל מיני מידות. יש תערובת כזאת, יש תערובת אחרת,

כמו שאנחנו נראים אחרת.

עכשיו,

הסטארט לא קובע כלום.

מאותו מצב שאתה התחלת,

אתה צריך לשפר את עצמך ולהגיע לאותו מדרג שהתורה מבקשת להיות צדיק.

צדיק פירושו לאזן את כל המדרג.

שלך לפי סקאלה מסוימת,

שזה המדרג שאתה צריך להגיע אליו,

ואז אם בקמצנות אתה לא טוב, אתה צריך לשפר את זה לנדיבות.

אם אתה בגאווה יותר מדי, עברת את הבלנס,

אתה צריך להוריד, להוריד לכיוון הענווה,

וכן הלאה.

יש מדרג כזה,

ואתה צריך לסדר את הכול. מי אומר לך מה אתה צריך לסדר? התורה אומרת.

התורה אומרת מה נכון ומה לא, ואתה בודק בעצמך.

מי שלומד ספרי מוסר יודע בדיוק מה הליקויים והחסרונות שלו,

ואם הוא מתקן אותם על-פי זה,

הרי הוא ממצב את עצמו במדרג הגבוה שנקרא צדיק.

אז איפה פה באות לידי ביטוי התכונות המולדות שהן בירושה מההורים?

אנחנו יודעים שבדרך כלל לאנשים טובים יוולד להם מילה טוב. זה נדיר שייסע ההפך.

לא.

בכלל לא.

זה נכון שיכול להיות כמה דברים שעוברים,

נגיד אם ההורים לא צעקנים, אז הילדים יהיו שקטים וכו', זה יכול להיות, אבל זה בכלל לא קובע.

אני אתן לך דוגמה. אברהם אבינו

הוא הוליד שני בנים.

אברהם אבינו היה צדיק גמור,

ושרה אמנו צדיקה גמורה. מה צריך לצאת? רק צדיק אמיהם, נכון?

אבל יצא ישמעאל.

יצחק אבינו היה צדיק גמור, ורבקה הייתה צדיקה גמורה.

ומה יצא מהם?

עשו.

יצא גם יעקב, אבל יצא גם עשו.

זאת אומרת, יש מציאות שגם יצא מאדם צדיק

מישהו רשע.

אומנם אצלם זה לא בא בקטע הזה, אני לא יכול להיכנס לפרטים כאלה ואחרים, אבל אני אגיד לך דבר אחד.

מהשאריות של תרח, אבי אברהם,

עבר עוד קצת,

מה שנקרא, זוהמה,

שהייתה צריכה להתנקות אצל ישמעאל,

ועדיין זה לא התנקה מספיק, כשהיה צריך על-ידי יצחק להתנקות אצל עשו.

רק יעקב, שנולד, הביא 12 שבטי איה, שהיו כולם צדיקים גמורים.

אבל יש בזה חשבונות כאלה ואחרים שאי-אפשר להיכנס לכל תחום ולהסביר.

מכל מקום זה לא מחייב בכלל שאם באת ממשפחה כזאת, אתה תהיה כזה.

יש כאלה משפחות טובות,

שבסוף קוראים להן בני טובים, בני טובים

שנתפסו ברצח נהג המונית וזה, בני טובים כאלה.

יש כאלה בני טובים שלוקחים סמים, יש בני טובים,

כל מיני בני טובים, צווארון לבן, בני טובים.

ויש כאלה שהם רעים,

יש כאלה שהם טובים ממש, והם באו ממשפחות לא כל כך.

יש ויש.

אבל זה לא משנה.

בשמים ידונו כל אחד ואחד מאיזו נקודה הוא יצא ולאן הוא הגיע.

אתה צריך להשתדל

לאפס את עצמך,

לפי מה שאמרנו, למדרג הגבוה ביותר.

כמו בספורט להבדיל, נכון? בספורט, מה? כולם הגיעו אותו דבר?

לא.

מתאמנים, מתאמנים,

בדיוק, מתאמנים, מתאמנים, מתאמנים, מתאמנים, ואפילו שבאולימפיאדה

שמים כל אחד במקום אחר, נראה שכאילו לאחד נתנו פור.

נכון?

זה פה,

במסלול השני, קדימה, אחורה,

זה היה פאפאפאפאפ.

מה זה?

הריצה 5,000, למה הם לא מתחילים מאותו קו?

זה בדיוק אותו דבר, כי ההיקף משתנה.

בגלל שההיקף משתנה צריך לעשות את החשבון שהסיבוב יהיה בסוף 5,000. נראה שזה לא,

אבל כולם צריכים להגיע לאותו סיום, אותו מרחק.

הבנת?

כן. למי יש עוד שאלה?

תן לו פה בבקשה.

תיכף.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. אני רוצה לשאול אותך שאלה,

הרי כתוב בבראשית בפרשה,

נעשה אדם בצלמנו ובדמותינו.

אני לא שואל את השאלה,

נעשה, עם מי יתייעץ הקדוש-ברוך-הוא ועם מי הוא דיבר?

אני שואל שאלה כזאת,

מה זה בצלמנו ומה זה בדמותינו?

קודם כול, אתה יכול לשאול גם מה זה נעשה.

זה ברור.

מה ברור?

נעשה זה יתייעץ הקדוש-ברוך-הוא עם המלאכים, אבל מה זה בצלמנו ובדמותינו?

הבנתי. מה זה צלם ומה זה דמות? הרי אין הוא ואין הוא דמות הגור. טוב.

מה זה?

שלוש פעמים, מה זה? זה בעיה, צריך לענות שלוש תשובות שונות.

אבל בספר מורה נבוכים של הרמב״ם, הפתיחה שלו זה על צלמנו ודמותינו.

אבל אני אגיד לך ככה בקצרה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם בצלמו בדמותו.

מה פירוש?

אנחנו לכאורה כאילו בדמותו, נכון?

מה זה בדמותו? יש לו דמות?

אין לו דמות.

אז מה זה הדמות הזאת?

דמות זה מלשון דמיון, צד של דמיון.

דמיון. מה זה דמיון?

אמר דוד המלך עליו שלום, דמיתי לקאט מדבר.

הייתי ככוס חרבות.

דמיתי לקאט, קאט זה ציפור, שם של ציפור.

דמיתי, אני דומה,

לקאט מדבר. זו הציפור שעפה במדברות.

הייתי ככוס,

אתה מכיר את הציפור הזאת שקוראים לה כוס?

זאת, עם העיניים שנשארת כל הזמן, עם העיניים פקוחות.

שהיא נמצאת בחרבות, איפה שיש חורף.

מכל מקום, דמיתי לקאט מדבר. מה מתכוון דמיתי, שהוא דומן ציפור?

שיש לו מקור? שיש לו כנפיים?

מה הוא התכוון, דמיתי לקאט מדבר?

מה הכוונה? מה אתה מבין?

שהוא דומה לציפור שהיא נודדת במדבריות.

למה? הוא נרדף אחרי שאול,

הוא היה בורח ממקום למקום, מסתתר בנקיקים במערות.

אז הוא אמר שהוא דומה, דומה

לקאט מדבר שהיא במדברות.

זה לקראת דומה.

אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא. במה אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא? במידות אולי, בהתנהגות.

ואת חסריהו מעט מאלוקים.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו

שליטה

על כל הבריאה כולה.

אז לכאורה אנחנו שולטים בכיפת העולם.

אנחנו יכולים לשלוט על בהמות, על חיות, יש לנו את השכל והחוכמה,

ועובדה שאנחנו יכולים, אנחנו יכולים לצאת לחלל, אנחנו יכולים לחזור.

האדם נראה כאילו הוא שולט בבריאה.

מצד זה הוא דומה לקדוש ברוך הוא.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת

להיות בבחינה כזאת.

הבנת?

זו הכוונה בצלמו וכדמותו.

יש גם הפירוש הפשוט,

בדמותנו זה בדמות שלנו

שהוא רצה שנהיה.

בדמות שלנו.

יש לנו דמות.

יש עוד שאלה.

אתה כל הזמן אומר שהקדוש ברוך הוא הגביל את האדם, נכון?

הרי אנחנו יודעים שהאדם הוא לא מוגבל.

לא, בכלל לא. הקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה חלק משלו,

הגביל את החלק שלו.

למה? הנשמה עכשיו בתוך עינו יכולה לראות רק דרך העיניים, נכון? נכון. כמו שאתה אומר. נכון.

לשמוע דרך האוזניים. נכון.

כשאנחנו נוציא אותה, נכון. היא יכולה לראות מסביב, לשמוע מסביב. נכון.

אז הרי הגוף הוא לא מוגבל, כמו שאתה אומר.

בדיוק. הבשמה היא מוגבלת.

לא, בדיוק קפואו.

הגוף מגביל את הנשמה כרגע.

אז הגוף הוא המגביל, לא הנשמה היא המגבילה.

לא, הנשמה מוגבלת.

הנשמה מוגבלת מתי שהיא מתחברת עם הגוף. נכון.

אז הכדוש-ראש יגבל את הנשמה, לא את הגוף.

עוד פעם.

אם אני לוקח אותך

ואני שם אותך בחדר וסוגר, אתה מוגבל או לא מוגבל?

מוגבל. אם אני מוציא אותך החוצה ואתה יכול להסתובב איפה שאתה רוצה, אתה מוגבל או לא מוגבל?

מוגבל או לא מוגבל? לא מוגבל. לא מוגבל. אז תחליט, אתה מוגבל או לא מוגבל?

לא, אני מדבר על הנשמה. אני מדבר על הנשמה. אתה מוגבל או לא מוגבל?

לא מוגבל.

למה אתה עונה מה שהוא אומר?

הוא אומר לא. הוא עובד עליך.

אתה מוגבל או לא מוגבל? בחדר אתה מוגבל, מחוץ לחדר אתה לא מוגבל.

הנשמה בתוך הגוף מוגבלת, מחוץ לגוף לא מוגבלת.

הבנת?

תלוי איפה היא נמצאת.

מבחינת ידיעה אנחנו לא נדע אף פעם הכול, אבל נדע מה שהתירו לנו לדעת, כמו שהיום אנחנו יכולים לדעת רק מה שהתירו לנו לדעת. לדוגמה, יש אדם שרוצה לזכור הכול אבל לא זוכר הכול, הוא מוגבל בזיכרון.

יש אחד שיש לו זיכרון פנומינלי, שהוא זוכר יותר מבני-אדם רגילים, ובכן, על זה הדרך.

אין דבר כזה אדם לא מוגבל, הכוונה לנשמה.

נשמה מוגבלת מהיותה נשמה.

היא נשמה, היא לא בורא.

אז היא לא מוגבלת. מה פירוש לא מוגבלת? היא לא מוגבלת בגבול של הגוף,

אבל היא מוגבלת בטיסתה, לאן היא יכולה לטוס, לאן היא יכולה להגיע, מאיפה היא תהיה, מה היא תשהה,

מה היא תעבור,

מה היא זהה,

אבל מצד הגוף, הגוף כבר לא מגביל אותה.

היום את לא יכולה לראות

יותר ממה שהעיניים מאפשרות לך. לדוגמה, בסגירת העיניים את לא רואה,

נכון?

אבל אם הן פקוחות את כן רואה, נכון?

אבל כשתצאי מהגוף,

הנשמה שלך תראה בלי עזרת העיניים, כי העיניים לא רואות, הן רק מאפשרות לראות.

נכון, לא כולם, מישהו טר להם.

ולא רק זה, הן יכולות גם לדבר ולהשמיע הכל וגם להופיע בהקיץ.

ידוע לך על דברים כאלה?

בגמרא, בזוהר הקדוש, בספרים קדושים, יש הרבה מזה, ויש גם במציאות.

הם נראים כבאים עם בגדים. הם נראים כבאים עם בגדים, כמו שאליהו, כשבא לעולם ויורד לעולם,

הוא נראה כאדם.

אבל אם תרצי לתפוס אותו, אין מה לתפוס.

כמו בבואה, כמו בבואה שנראית במראה,

אז רואים מישהו,

אבל תפסי אותו.

כן?

רק רגע, שם רצתה מישהי לשאול.

אפשר להעביר שם?

יש לי שאלה. ברור. רציתי לדעת למה 6 מיליון יהודים נפטרו בשואה.

שאלה יפה, קלטת קפיצה קטנה לבלגיה, תשובה 25 דקות. תראי את התשובה.

טוב מאוד.

יש לי שאלה, כאילו, אחלה שזה שטראוס?

כן.

אנחנו לא אוכלים שטראוס. טוב, תקשיב.

למה השם נתן לנו זכות בחירה להיות, כאילו, לחשוב מחשבות, ואני כאילו עושה את מה שאני חושבת?

כאילו,

אני חושבת שיותר מתאים לי לרדת.

כאילו, אני רואה את חברות שלי שהן כאילו חילוניות ובא לי להיות כמוהן.

אז למה השם נותן לי, כאילו, מחשבות להיות יותר חזקה ויותר להתקרב לדעת?

את חושבת שהוא אשם שיש לך מחשבות כאלה? כן.

הבנתי.

ואם את תעברי לסביבה אחרת, את חושבת שיהיו לך אותן מחשבות?

זה מזלח שאני אהיה. כן.

כן.

אז למה טלית את זה שהמחשבות באו בעקבות זה שאת רואה את החברות שלך?

כי אני אמשיך לראות את מה שאני רואה, אז, אבל אם תעברי סביבה, לא תראי מה שאת רואה.

בסדר, אבל אני אדע. זה לא שאני שכחתי.

אני יודעת מה יפה. אז לא צריך את החברות.

בסדר, אז נעזוב את החברות. אבל עכשיו אני יודעת, ויש לי המחשבות האלה בראש שלי, ואני כאילו לא רוצה שהן יהיו בראש שלי, כי אני רוצה להתקרב לדעת, אבל זה מאוד מאוד קשה לי.

הבנתי. מה עושה אחד שרוצה מאוד מאוד להתקרב לדעת? מתרחק או מתקרב?

מתקרב אבל. איך מתקרבים?

לא יודעת.

לא?

לא. אחד רוצה להתקרב לים, הוא רוצה לשחות, מה הוא עושה? הולך לכיוון החוף? הולך לכיוון החוף, אבל זה קשה.

לא לכיוון החוף, לכיוון המים. לכיוון הים, בסדר. בסדר. בסדר. אם את רוצה להתקרב, להתקרב.

אז תתקרבי למדרשייה, לסמינר. אני הולכת למדרשייה. נפלא, אז איך את יכולה להתקלקל?

אז איך אני יכולה להתקלקל?

לא יודעת, יש לי מחשבות שכאילו הלבוש הזה, איך שהחילונים מתלבשים זה יותר יפה.

אין להם לבוש בכלל. מה זאת אומרת לבוש? הלבוש החיצוני.

מה? אה? בטח, החיצוני.

מה, זה יותר יפה מחצאית, מכנס זה פי-אלף יותר יפה מחצאית. מה יש לך להגיד על זה? אני מסכים, לגבר. אה?

לא, לא לגבר, גם לאישה זה יפה. כן? כן. מה יפה בזה?

זה יפה? מה זאת אומרת מה יפה בזה? מה זאת אומרת? אתה רוצה שאני אבש מכנס ואראה לך מה יפה בזה? לא.

אני אגיד לך משהו, תגידי, ראית פעם דיילות?

לא.

לא ראית.

מה? הן לובשות חליפות שמלות, וזה יפה מאוד, הן דיילות. הן חושבות ככה.

אה, וחברת התעופה לא חושבת ככה, אה?

אני יודעת.

מה אני אגיד לך, כל הטייסים והקברניטים סתומים כאלה? לא מבינים בכלל? נכון, הם סתומים.

הבנתי.

אז את אומרת שמכנסיים יפתור לך את כל הבעיות. לא מכנסיים, כאילו, לא יודעת.

מה את לא יודעת?

לא מבינה עכשיו.

את רוצה ללבוש מכנסיים או לא?

אני לא רוצה ללבוש מכנסיים, אני רוצה להתקרב ולהיות דתייה.

אני הייתי חרדית, והתחלתי להתקלקל, ואז העיפו אותי כל פעם מבית-הספר,

ואז עוד יותר הידרדרתי והידרדרתי והידרדרתי,

ועכשיו אני רוצה לחזור למה שהייתי, אבל זה מאוד קשה לי, אז כאילו.

בסדר. אם קשה, אז מתאמצים.

במה?

מה? בלהתחזק.

בסביבה טובה? זה בעיקר.

אני בסביבה, כאילו, בסדר, אבל,

אז תסביר לי איך, איך להתחזק. אם את תלמדי מוסר, אם את תשמעי קלטות, אם את תביני,

אני שומעת, זה נכנס מפה ויוצא משם.

מה, יש לך חור פה ושם? כן, בדיוק.

אז תשימי מסטיק באחד. אי-אפשר.

אבל תגידי לי משהו.

בת כמה את? 14. וכבר את מידרדרת, אוי ואבוי? כן, מה אני אעשה? מה יהיה בגיל 16?

שמר אחר. תגידי לי משהו. אה.

ו-אה.

תגידי.

אחלה.

בסדר.

עכשיו,

ואם את תלכי עם נכנסיים, זה יפתור לך את כל הבעיות בחיים ותהיי מאושרת?

אני לא אהיה מאושרת, כי יהיה לי חסר משהו.

אז שימי לב, החצאית.

אה? אה?

אז רגע, אני רוצה שתביני דבר אחד.

את מבינה שיש בורא לעולם?

אני מבינה, אבל כאילו, יש לי הרבה שאלות לזה. זה טוב, שואלים שאלות, מקבלים תשובות.

אבל תמיד אני שואלת ואומרים לי שאסור לשאול את השאלות האלה. הנה, אני מוכן לענות.

כן? כן.

אוקיי.

אוקיי.

התורה.

כן.

נתנו אותה בהר-סיני, בסדר. מה לעשות?

מאיפה אני יודעת שנתנו אותה? מאיפה אני יודעת שאיזה בן-אדם לא לקח עיפרון ודף וכתב לך תחומי השעה?

אה? שאלה חזקה. אף אחד עוד לא שאל.

כל הכבוד.

תן לי תשובה.

אתן לך תשובה.

איך אחד יכול לכתוב על עיפרון בתוך הלוחות?

אה? אה?

מה איפה יודעת שהלוחות הם אמיתיים?

אה? מאיפה את יודעת שהעיפרון אמיתי?

נו, אני רואה אותו מול העיניים שלי. תראי לי את העיפרון שכתבו בהר-סיני.

אה? איפה הוא?

איפה הוא?

איפה הוא? גם אני לא יודע איפה הוא. אז זהו. זהו.

תן לי אבל הוכחה, שמה? שמי הביא את התורה?

משה רבנו.

אבל זה רשום בספר, לפעמים זה שמישהו לא רשם את זה סתם.

הבנתי. אה, יופי.

איך אני אדע שאת בת 14?

תסתכל בתעודת זהות.

מי רשם עיניי פרעון?

סבתא שלי.

טוב, אולי אתה גם יכול לדעת שאתה יודע את זה.

סבתא שלך כתבה תעודת זהות? עובדת משרד הפנים? כן, הוצאתי אותה מהקבר.

הבנתי. עכשיו תגידי לי משהו.

אה. תשמעי, יש לך רמה, משהו?

תגידי לי. אני עדיין.

ואיך אנחנו יודעים שבאמת התעודה לא מזויפת?

יודעים כי כשבן-אדם נולד רושמים את זה. נכון. כשבן-אדם קיבל את התורה רושמים את זה.

אתה לא מבין. מה אתה שאני לא מבין? אתה לא. לא. לא. לא. את כן. נכון. אני לא. נכון. נכון.

כן. עוד שאלה. עוד שאלה.

זאת הייתה קשה. אני מקווה שבאה קלה.

צריכה לחשוב על זה.

בסדר. אני פה. זה רשום אצלי המחברות.

אני פה. אני פה.

טוב, בינתיים תן למישהו אחר לדבר. אני אחשוב ואני, מצוין.

אחלה.

אז למי יש שאלה?

כן?

איפה?

אתה שאלת כבר. תנוח.

רגע.

אתה רוצה לשאול שאלה?

ממש.

תן לו שם למעלה.

הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

שני דברים. דבר ראשון, אני רוב הזמן שומע את השדר החילוני נתן זעבי,

והוא קורא עליך תיגר. כל פעם הוא מזמין אותך לענות,

כאילו הוא רוצה לשאול שאלות ושתענה לו תשובות.

אין שום בעיה, אני מזמין אותו גם.

אז זהו, שהוא רוצה שתבוא אתה אליו, כי יש לו כל כך הרבה דברים שכאילו, מה לעשות? כתוב, הרוצה את הרב, יבוא אליו.

הרב, כן, אבל זה קידוש השם, כאילו, אתה יודע, יש המון המון מאזינים שומעים.

נכון. ויש לו גם הרבה שאלות של כפירה, בוא נגיד ככה. אין לו שאלות, הוא פשוט מתפרנס מזה, הוא מקלל אנשים וזהו.

לא, לא, לא, לא. הוא בא ומאזינקלל, הוא שואל שאלות. הוא עצבני, הוא עצבני קצת.

שואל שאלות, כן, יפות מאוד.

הוא הכי חכם במדינה, אין כמוהו.

ועוד שאלה, יש רבנים שכל הזמן זורקים תאריכים, ויקרה ככה, ויקרה ככה, ו... אל תתפוס, אל תתפוס. לא, לא, שנייה, ובסוף זה לא קורה. בטח. מה החילונים בעצם אומרים? מה אמרתי? אה, הנה, זה לא קורה.

אתה מבין? זה בעצם חילול השם. לפני שהמשכת אמרתי, אל תתפוס.

מי שאומר תאריכים, אל תתפוס.

אף אחד לא יודע תאריכים.

אוקיי,

תודה רבה. הכי קל, ראית? צ'יק-צ'ק, התפטרנו משתי שאלות.

רגע, בוא נחזור לילדה בת 14. עזוב, עוד אין לה שאלות. לא, היא חשבה, נו.

כן. קחי תפסי.

יש ציוקים שלא יודעים מהר, מה שהשבע עושים בשבילי. תן לה שם עם הכחול באמצע.

חזק וברוך.

כן.

כבוד הרב,

אני הרבה שומעת את הקלטות שלך בבית, וכל הזמן אני אתך.

ואני רוצה לשאול שאלה.

אני קצת דואגת, לא כל כך מדברת עברית טוב.

תגיד לי, בבקשה, אתה אמרת עכשיו

שמתים צריכים לקום.

כל נשמה יש בגופו,

של כל אחד, נשמה יש גוף,

הוא שייר בגוף הזה.

תגיד לי, מי אנחנו? איזה נשמות אנחנו?

נשמה לא חוזרת של מישהי בגוף אחר.

ככה?

תסביר לי את זה שאני מבינה.

נשמה שלך, נשמה שלך.

אם את נפטרת מהעולם ולא עשית תיקון מספיק,

הנשמה שלך יוצאת

וחלק שהוא בסדר נשאר למעלה, חלק לא בסדר עוד צריך

תיקון, שיפוץ.

נכנס עוד פעם,

נשמות מתחלקות. מה זה חלק? חלק מתחלקות.

נשמה, החלק הבלתי-מתוקן, נכנס בגוף חדש,

גוף חדש, תינוק, תינוקת, ומתחיל מחדש,

וזה החלק של הנשמה ההיא, ומתחיל את החיים מחדש.

אם תיקן עכשיו הכול,

הנשמה תיקנה הכול, חוזרת בחזרה, מתחברת עם החלק הקודם, והנשמה מושלמת למעלה,

צדיקה.

אם לא השנימה את הכול,

עוד חלק שנשאר לא מתוקן יורד עוד פעם,

נכנס בגוף חדש,

ואם תיקן הכול, חוזרת הנשמה, מתחברת למעלה לגמרי.

זה נותנים לה צ'אנס,

קוראים לזה גלגול נשמות.

שלוש פעמים,

על שלושה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו.

אצל צדיקים זה משהו אחר.

מכל מקום,

זה מה שקורה.

אם בן-אדם לא תיקן את עצמו, הוא יכול להתגלגל אחר כך

הנשמה שלו בתוך דומם,

או בתוך צומח,

או בתוך בעל-חי,

עד משך הזמן שצריך להיות בשביל שהתיקון יהיה שלם, ויכול להיות גם כמה פעמים.

ובסוף, הנשמה תהיה מתוקנת ותגיע למקום הראוי לה, לפי המעשים הטובים שהיא אספה במשך כל הגלגולים.

עוד אחת.

בחלומות אנחנו מאמינים. לפני שבן-אדם הולך לעולם הבא,

הוא רואה מישהו,

הוא רואה מישהו, אמא שלו, אבא שלו, שקורא.

תגידי בבקשה, מתי הוא עולה למעלה, נשמה?

הוא רואה את המשפחה שלו. המשפחה שלו, אחד מכיר את השני או לא? כן. יש קשר בין המשפחות, והנשמות מזהות את הנשמות.

בלי גוף.

תודה.

תהיי בריאה.

כן.

רק שנייה, שנייה.

תן לה פה, פה, פה.

תכף אני אחזור אליך.

בוא.

הרב, זו לא שאלה, זו ברכה.

ברכות בסוף, אם אפשר. טוב?

אוקיי.

תעבירי לו פה, הנה כאן.

כבוד הרב נתן לנו הסבר מאלף על גלגול הנשמות. אז נשאלת השאלה, באחרית הימים, בתחילת המתים, באיזה גוף יקום? נכון.

בטח, שאתה תהיה בריא.

לא ראיתי את החלטת כשאתה מסביר את זה, אז אני לא אסביר. בסדר, אני אסביר לך עוד פעם, אין בעיה.

בעיקר הגוף שנעשה בו, התיקון, תקום הנשמה.

ואם התיקון נעשה בשווה, יקום בשתי גופות.

כל הנשמה להתחלק לשני גופות? כן.

אליהו הנביא, זכור לטוב,

נשמתו נמצאת בכל הבריתות בעולם בעת ובעונה אחת.

אפילו שהם באותו זמן.

לא חייב.

אז אני צריך לשאוף שהשותפים לנשמה שלי היו חוטאים יותר ממני. לא.

אין שותפים לנשמה שלי. הגופות.

הגופות, כן.

הגופות זה כיסוי.

נקווה שהם יהיו יותר חוטאים ממני.

לא, לא, אשו, אני לא יודע למה משארות לבך עם כאלה, אבל אני אסביר לך. שאני אחזור.

לא, מי שהיה חוטא לא חוזר, לא יקום בתחיית המתים.

אנחנו מדברים כבר על תחיית המתים, שכחת.

אבל אני שואל אותך שאלה עכשיו.

אתה לובש היום חולצה שחורה, נכון? נכון. אתמול, מן הסתם, היה לך משהו אחר.

מלפני שבוע, בגד אחר.

לא.

כי אתה זה אתה וזה כיסוי לך.

הגוף זה רק כיסוי. אתם מתפעלים מהגוף וחושבים על הגוף כל הזמן איך הוא יקום.

לא הגוף קובע, האני קובע.

אם אני אהיה בגוף כזה או אחר, אם אני אהיה בלבוש כזה או אחר,

זה לא משנה את האני ולא את הרגשות שלי ולא את המחשבות שלי.

הבנת?

בגלל שאתה רגיל להסתכל במראה ולראות את עצמך, מה שאתה קורא,

שזה בעצם רק הכיסוי שלך,

שזה הבגד החיצוני שלך,

אז לכן אתה מסתכל איך אני אקום, ככה או ככה או ככה.

הבנת?

לא זה העיקר.

זה משפיע על התודעה, הגוף. זה משפיע על הרגשת האני.

לא.

מתי זה משפיע? כשיש יצר הרע. כשאין יצר הרע זה לא משפיע.

לדוגמה, אדם מחווה, כשהיו, לפני שמכלו מעץ הדעת, זה לא השפיע עליהם שום דבר.

ברגע שמכלו והיה יצר הרע זה כן השפיע, ואז זה משנה איך נראים, מה עושים וזה ופה ושם.

לדוגמה,

בין החכמים, החכמים האמיתיים,

מעניין אותם איך הפרצוף של החכם השני,

חכם גדול יגיד לחכם האחר, אני חתיך?

זה שטויות.

אני חכם גבוה, אתה חכם נמוך? זה שטויות.

אתה חכם רזה, אני חכם שמן? זה שטויות.

מה מטיבה? אתה מבין? זה של אלה שמתדרדרים, לא אלה שעולים. אלה שעולים

מבינים שהגוף זה נרתיק בלבד.

הבנת?

יופי. מאחוריך ארבע שורות. רצית לשאול?

כן.

יש לי כמה שאלות.

אחת,

אני שומעת בזמן האחרון יותר ביטוי של נשמה גבוהה.

אני יודעת שחלוקה זו, תיזהרי מזה שאם אומרים לך דבר כזה את עלולה להסתבך.

אני לא יודעת מה אני מתייחס לזה. אני רוצה להבין את המשמעות של זה,

ומה פתאום הביטוי הזה מתחיל להופיע דווקא עכשיו, בעקבותת המשיחה.

ועוד דבר,

בתור בן-אדם שמגיל מאוד מאוד צעיר,

לא כל כך אהב את העולם הזה ומחכה לצאת מכאן,

אולי כמה הצעות,

נשאר פה.

אני מגיל מאוד צעיר ידעתי שאני נצחית ואני לא כאן באופן קבוע,

אבל אני לא כל כך אוהבת את שלב המעבר הזה, משום מה.

טוב,

זה יכול להתחבר עם הנשמה גבוהה.

מכל מקום,

נשמה גבוהה

זה פירושו של דבר נשמה שבאה ממקום גבוה בעולמות העליונים.

זאת אומרת, יש עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,

ותלוי מאיזה מקום באה הנשמה, וזה נקרא נשמה גבוהה.

יש שיגידו נשמה גבוהה גם על אדם שמגיע להישגיות גבוהה מאוד בעבודת ה' וכו' וכו'.

מה שמורה שהנשמה שלו היא גבוהה, וזה לאו דווקא.

מכל מקום, זה שהיום אומרים הרבה, אתה נשמה גבוהה, אתה נשמה גבוהה, זה מין מחמאות כאלה שהפכו להיות סלנג.

לצערי הרב, הרבה אנשים ששמעו פעם איזה בן-אדם,

בפרט אם זה היה חכם,

שאמר להם שהוא נשמה גבוהה, שהשתבשו והגיעו לבין משוגעים,

כי הם חשבו שהם המשיח אחר כך, כי הם הבינו שהוא רמז להם,

ואחר כך הם עשו מזה כל מיני חשבונות והגיעו למצבים שהם דיכאוניים.

חס ושלום, זאת אומרת,

לא, ברור שזה לא עלייך. מחמאות באופן אישי לא מדברות אלי, מכיוון שאני יודעת מה התפקיד שלי בעולם הזה. אני מנסה רק לעשות את העבודה כמה שיותר טוב. אוקיי. אבל יש לי גם שאלה, האם אפשר לעשות את,

יש לי יותר רגשי אשם שאני לא מצליחה לעשות את זה באופן מושלם.

זאת אומרת, כל פעם יש לי נפילות.

זאת אומרת, אני לא מצליחה באופן,

אני כל פעם עולה בדרגה, אבל לא באופן שוטף. זאת אומרת, יש לי את הנפילות שלי כל פעם. קודם כול זה מראה שזה בסדר,

כי אי-אפשר לעלות כל הזמן בלי לרדת,

ולאדם תמיד יש נפילות, ושמא יפול צדיק וקם.

וזה המצב בעצם הנורמלי של בן-אדם. לא שצריך ליפול,

אלא

עלייה והמתנה או החלקה קצת ושוב עלייה, גם בגרפים אנחנו רואים שזה הולך ככה.

זה מצב נורמלי ואין בזה שום דבר, העיקר שהנתון המרכזי זה שעולים,

וכשמסתכלים לאורך זמן רואים שהקו עולה למעלה.

ואם בגרף רואים את זה פה...

גם ככה תלוליות, זה לא נורא.

כמובן שמשתדלים לא לעשות עבירות או דברים שהם אסורים לחלוטין.

אם לדוגמה אדם יום אחד קם והוא לא יכול בדיוק לכוון בתפילה ולא יכול להתפלל, או לפעמים הוא ככה ויש לו הסח הדעת וכל מיני דברים,

זה דברים, אנחנו רק בשר ודם ומשתדלים לעשות מה שאפשר.

מזה לא נכנסים לאיוש ולא חושבים שאנחנו מאבדים טעם בחיים ושאנחנו לא משלימים את עצמנו, זה לא נכון.

יכולה להיות תקופה שאדם עולה במהירות ואחר כך יש לו מעמד לפרק זמן, ואחר כך הוא יכול לעלות עוד פעם. אין שום בעיה עם זה. העיקר שהקו למעלה.

הכוונה שלי היא שבאופן בסיסי יש לי כעס מאוד גדול על הקדוש-ברוך-הוא. אני מאוד אוהבת אותו שהוא הביא אותי לעולם הזה, כי הייתי במקום הרבה יותר טוב לפני כן, ואני זוכרת את זה איפשהו, את התחושה הזאת. יכול להיות, אבל את צריכה להבין דבר אחד, שאם היית במקום

טוב לפני כן זה היה בחסד ולא בזכות,

והקדוש-ברוך-הוא נותן לך את האפשרות לרדת לפה ולהוכיח לו שמגיע לך מקום שהיית קודם, ואפילו יותר,

אבל זה צריך להוכיח,

וזה החסד הגדול, כי מי שנהנה בזכות זה אחר ממי שנהנה בחסד.

להיות עני ששואל על פתח,

זה לא כל כך הנאה, אפילו שמקבלים בחינם בלי לעבוד.

אבל כשבאים וקונים בשטרות מתוך הכיס,

זו הרגשה הרבה יותר טובה.

משיגים אומנם אותו דבר לפעמים,

אבל זו הרגשה אחרת לגמרי.

תודה, כבוד הרב. תודה.

רגע, מעל לבת 14 ואחר כך.

רגע, אפשר לשאול שאלה? בבקשה, אפשר. רציתי לשאול את השאלה שלי. אני משתדלת להיות בתשובה בערך שנה,

ויש לי בעיה קצת גדולה עם החברה הדתית מבחינת האנשים.

אתמול הייתי ברשב״י, בהילולה,

והסתכלתי מלמעלה על איך כל הגברים שם רוקדים, 200,000 או 600,000 איש,

וכל כך רציתי גם לרקוד ולשמוח, והלכנו לאזור של הנשים לשמוח אתם, ואף אישה לא רקדה שם.

אף אישה. כולם,

ברוך השם, קראו תהילים, כן?

אבל אף אישה לא רקדה.

וכשניסינו לשמוח,

הסתכלו עלינו בעיניים כאלה קודרות.

ובתור בחורה חילונית זה מאוד קשה.

אתה שואל את עצמך אם אתה רוצה להיכנס לעולם הזה,

כי אתה לא הולך לחיות רק עם הקדוש-ברוך-הוא,

אתה צריך להתמודד עם האנשים.

אז איך עושים את זה?

מקום שרקדתם, היו גם גברים באזור שיכלו לראות?

לא.

לא, זה היה בציון של האזור, רק של הנשים.

הבנתי.

אז יכול להיות שאלה שבאו לשם היו רציניות מאוד, כי הן באו הרבה,

כברת דרך ארוכה,

והן רצו לנצל את זה לא לריקודים כי אפשר לרקוד בבית,

והן החליטו להתפלל,

וזה מה שעניין אותן.

ואת,

בגלל שהייתה לך התלהבות נפשית,

רצית,

כמו שאת רגילה, כשאת צמחה, את רוקדת.

הן לא רגילות כל כך לרקוד ככה כשיש להן שמחה,

אבל אלה דפוסי התנהגות שמשתנים במשך הזמן. גם אצלך זה יכול להשתנות, ותרקדים. בחתונות דווקא הן כן רוקדות,

אבל בציון הן לא רוקדות. מה לעשות שאין מנהג כזה שנשים ירקדו בציונים.

כן, אבל זה נתתי דוגמה, אבל אני פוגשת את זה הרבה. תגידי עוד דוגמה, אני אשתדל לעזור.

לדוגמה, כשאתה מדבר עם נשים,

אתה שואל מה שלומך,

או קצת יותר רוצה להיכנס לשיחה יותר אישית, אז יש מין סגירות,

או ברוך השם, ברוך השם, אתה לא מבין מי עומד מולך.

ודווקא בעולם החילוני אתה פוגש קצת יותר פתיחות, נכון, נכון. גם בשפת גוף.

כשאני נמצאת בעולם עם אנשים דתיים יוצא בי מין צורך לצעוק כזה דיבור קצת יותר כזה של רחוב, ודווקא כשאני בעולם החילוני יוצא בי מין טוהר כזה.

אז איך באמת מתגברים על זה?

אז קודם כול רואים שיצר הרע עובד טוב אצלך,

והוא עושה בלבלה.

איפה שאת נמצאת את מנהגת הפוך.

אבל בסך הכללי, תביני,

נשים בדרך כלל הן צנועות, הדתיות, ככה הן אמורות בכל אופן להיות, ובאמת הן ככה ברובן.

והצניעות לא מתבטאת רק בבגדים, אלא בהתנהגות, דפוסי התנהגות, דיבור,

חשיבה, קולניות,

כל הדברים האלה מבטאים משהו.

ולפתוח דברים, כמו שאומרים,

זה לא צנוע.

נחשוף את הקול, לא רק גוף,

נחשוף את הפנימיות של האדם לכל מי ששואל ומבקש, זה לא צנוע.

דבר שני, כשהם אומרים, ברוך השם, ברוך השם, הם מסכמים כל נקודה שהכול ברוך השם ובעזרת השם, ככה זה.

גם יוסף הצדיק היה מזכיר שם שמים על פיו, שגור תמיד על פיו.

מכל מקום,

הן גם נזהרות כנראה בלשון הרע, כי אפשר להיגרר לסיפורים מכאן על הבעל, על המשפחה, על החברים, על השכונה, על האנשים,

וכנראה הן משתדלות גם זה לא להפליג יותר מדי.

אבל אם תשאלי דברים בנוגע אלייך או איך אפשר להתחזק או דברים כאלה, תראי שתהיה יותר פתיחות, שידברו אתך יותר בהרחבה.

אבל יש סוג נושאים מסוימים שכן, הם משתדלים להימנע.

גם בין בעל לאישה, שתביני, יש תחומים שהם לא יכולים לדבר. דוגמה, אני לא יכול לספר כל מה שקורה בעבודה.

מה פירוש שאני מדבר, אז מה, אני מרחל על מה שהיה ואני מספר לשון הרע מה, איך זה, מה?

התורה לא מתירה לי עכשיו לקחת אנשים ולקחת אותם כמו פלסטלינה ולעשות מה שאני רוצה, לספר עליהם ולדבר עליהם.

דבר שהוא לתועלת,

יש עניין לדבר, דבר שהוא לא לתועלת.

סתם שיחת חולין, העיקר להעביר נושאים על חשבון אנשים?

התורה לא מסכימה.

את לא תסכימי שאנשים ידברו עלייך.

בכל מקום, בכל זה, יזכירו אותך, חלק לחיוב וחלק לשלילה.

את מוכנה שילעשו את שמך בכל פה?

לא.

אותו דבר.

מתרגלים לזה.

נכון, כשמגיעים לאוכלוסייה חדשה זה קל,

גם אם תגיעי לאנגליה יש שם סוגי התנהגות ודפוסים אחרים לגמרי ממה שפה, אנשים יותר סגורים,

גם בלי להיות דתיים.

ואם תרצי לבוא אליהם צריך לעשות פגישה, צריך לקבוע, אי-אפשר לדפוק בדלת, שלום,

טראח, יסגרו לך את הדלת.

אין כזה שלום, מה זה שלום?

צריך לתאם, הכול, יש להם

דפוסי התנהגות מיוחדים שלהם.

הכול קול קול, שם זה הכול קול.

סגור וסגריר.

זהו.

תודה רבה. שיהיה לך בהצלחה, זה העיקר.

תודה.

כן, רגע, רגע, מגיע לגברים גם, רגע.

אחרי זה בת 14, אמרנו, אבל זאת שמעה עלייך קודם.

מה השם שלך?

אורטל. יואו, זה שם אורטל?

אורטל.

מה? אוגדן?

אוגדן? אורטל. מוכסן?

מה?

אוקסן.

אלף וו?

אוקסן.

אוקסן. אוקסן. אוקסן.

והמשפחה?

שפר.

שבר?

שפר.

שפר, כמו מהכדורסל?

אוקסן, שפר.

יפה.

רגע, תן לה שם למעלה עם הירוק.

כבוד הרב, אם אפשר לשאול שאלה לפני שמעבירים? איזה חטיפות הולך היום פה, כן. מה הפירוש שלה? ראשי תיבות שליטה.

יואו, איזה שאלה.

שיחייל ימים טובים ארוכים.

כן, תן לה.

ערב טוב.

אני כבר שנה בתשובה, וכאילו, אני מנסה ומשתדלת, ובאמת באמת אוהבת את הקדוש-ברוך-הוא מכל הלב.

קשה לי מאוד מאוד עם האש בשבת, ואני מבקשת ממך עצה טובה וחזקה באמת לעזור לי להפסיק לעשן בשבת. זה קשה לי, זה קשה לי, ואני רוצה להגיע ל... נכון שכיפור את לא מעשנת? לא.

למה?

כי זה גדול. כי זה אני אפילו, אתה יודע מה אני אפילו לא מתאמצת בכיפור, באמת. לא מתאמצת. למה?

כי אצלך מושכל ראשון שכיפור זה היום הקדוש-ברוך-הוא. אבל אני לא הייתי ככה.

לא הייתי ככה. אני הייתי כופרת לחלוטין, ואני מודה לאלוהים שהוא קירב אותי והביא אותי למצב הזה שאני נמצאת בו היום.

מאוד קשה לי, באמת, ואני רוצה, אני כל כך כמהה. כן, כן. קדושת השבת היא גדולה מאוד מאוד מאוד, ועונשה חמור מאוד מאוד, יותר מיום כיפור.

זאת אומרת, שבת

זה ההודאה והעדות שאנחנו מעידים שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם

בשישה ימים ובשביעי שבת.

בזה שאני שובת מכל מלאכה,

אני מעיד

שהקדוש-ברוך-הוא ברא בשישה ימים את העולם,

וביום השביעי הוא שבת ממלאכתו. זו העדות שלי.

ואם אני עושה מלאכה כלשהי,

מלאד ט' מלאכות בלבד,

שהאסורות בשבת ואחת מהן זה הבהרה וכיבוי,

זה עבירה שאני מכחיש.

שהבורא ברא את העולם.

זאת אומרת, אני מכחיש את מי שאני אוהב אותו בכל ליבי.

אני מכחיש.

אם אימא שלך, שאת אוהבת, או אבא,

אומר לך משהו, ואת לא מתייחסת בכלל למה שהוא אומר. יותר מזה,

הוא ביקש שאת לא תעשני בבית כי זה גורם לו כאב ראש.

את תעשני בבית ואת אוהבת אותו?

למה לא?

אבל קשה לך.

למרות זאת, באהבתך אותו, את לא תעשי זאת.

את תוותרי על ההנאה שלך הרגעית

בשביל האהבה שלך האמיתית.

בורא עולם נותן לך חיים,

נותן לך הכול.

אומר לך, בשבת תשבתי לכבודי, שזה בשבילך,

ואני אעניק לך איזה שכר בעולם הזה ובעולם הבא,

כי שבת היא מקור הברכה,

וגם עולם הבא תקבלי.

עכשיו,

תתאבקי.

זה מה שהוא מבקש, לכבודי.

מה את אומרת לו, אני לא יכולה?

מה פירושו שלא? את כן יכולה, כי בכיפור את כן יכולה.

אלא מה זה הפנמה?

ויתור לטובת מי שאני אוהבת באמת, מי שאני מאמינה בו באמת,

ולא יכול להיות שאני אקח ממנו את הנשמה הרגע,

ואשתמש עם הנשמה הזאת,

אקח את הסיגר ועושה לקדוש-ברוך-הוא בפנים לשבת.

מבינה מה את עושה לו?

הוא כבר לא רואה אותך, מרוב עשן.

עכשיו יהיה לך יותר קל?

אולי קשה לי בגלל שאני לא מבינה את הקשר.

תן לה, תן לה. מה לקחת לה אתה?

אולי קשה לי,

בגלל שאני לא מבינה את הקשר ואת ההיגיון בין הדלקת האש לבין,

בעצם,

אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת, כי זה הדבר היחיד שקשה לי בו ממש. בואי תקשיבי, קשה גם.

עוד דבר. אסור לצאת עם מחט לרשות הרבים. מה יש במחט?

אסור לצאת עם מחטה לרשות הרבים. מה?

יש ל'ט מלאכות.

כשבנו את המקדש,

בנו אותו, את המשכן, בנו אותו עם ל'ט מלאכות. כך בונים, יש ל'ט מלאכות.

אלה המלאכות שהקדוש ברוך הוא אמר, שקדושת השבת גדולה מקדושת בית המקדש.

הוא אומר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אני רוצה להשרות שכינתי בתוככם.

תבנו לי מקדש, אני יורד, אני משרה שכינתי.

אבל בשבת אל תבנו לי מקדש, תפסיקו. למה?

קדושת השבת יותר במקדש.

מה היו שם הממלאכות? ביניהן הייתה הבהרה,

לא לב עיר.

תודה רבה, ובעזרת השם אני אזכחת לשמור אותך. אשטרייך ואשטרייך.

האם בתחילת המתים בן-אדם יקום אותו דמות ואותו גיל שהוא הלך לעולמו?

בדיוק כך.

תודה.

כן, אחורה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

יש לי שאלה.

בעשרת הדיברות כתוב, אחד הדיברות זה אל תנאף,

ואיכשהו זה ידוע שבזמננו של התורה,

לגברים הם היו חיים להרבות נשים.

כאילו, היו להם הרבה נשים, לא רק אחד או שניים.

ובשביל בחורה לבגוד זה כמו לחלל את אחד הדיברות אל תנאף, ובשביל גבר זה היה שונה.

ובעיני זה קצת מתסכל את הכבוד של האישה.

ואם נסתכל על הדוגמאות,

שלמה המלך היה לו הרבה הרבה נשים,

והקדוש-ברוך-הוא רק כעס עליו, בגלל שהוא התנשא לנשים לא-יהודיות,

אבל לא בגלל שהיו הרבה נשים.

ודוד המלך,

הוא חילל את הדיברלו, אל תנאף, רק בגלל שהוא לקח מישהי שכבר הייתה נשואה למישהו אחר.

זה מפני המובן שאז נשים היו כמו רכוש לגברים שלהן,

ואסור, בשביל גבר זה היה כאילו, אל תנאף, אם אתה לוקח אישה של מישהו אחר.

אבל אם, בוא נגיד, גבר היה בוגד באשתו עם אישה אחרת,

שלא הייתה נשואה למישהו אחר, זה לא היה נקרא בגידה.

אבל בשביל אישה זה היה בדיוק ההפך.

התורה ממש מסתכלת מצד אחד בצורה מאוד נמוכה על הנשים,

אבל היום בעולם המודר לי זה נהיה שונה.

אבל אם אנחנו מסתכלים על התורה כדברי קודש, ואנחנו לוקחים את כל דבריה כדברי אמת,

האם אתה היית מנסה לומר לי שלנשים יש פחות כבוד מהגברים?

ומצד שני, איך כשגבר אומר לבחורה,

הרי את מקודשת לי,

איך הוא יכול להיות נשוא לכמה,

איך היא יכולה להיות מקודשת לו, אם הוא יכול להיות נשוא לכמה נשים?

לי קצת קשה לעכל את זה, אבל אולי תוכל להסביר את ההיגיון שבזה.

בסדר.

תודה.

את רואה, זה גברים, איך אפשר לסמוך עליהם?

רק רגע, אני מוצא לך עכשיו פרק יפה. רק שנייה.

תודה.

אדוני היושב-ראש,

חברי הכנסת נכבדה,

כן, בבקשה.

בספר מלאכי,

פרק ב',

בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים,

כי חלל יהודה קודש השם אשר אהב,

ובעל בת אל נכר,

יכרה את השם לאיש אשר יעשנה,

ער וער ועונה מאהולי יעקב ומגיש מנחה לשם צבקות.

זאת אומרת, מי שמחלל את קודש השם והולך עם גויות,

זה מה שכתוב בו.

הלאה.

וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח השם,

בכי ואנקה,

מאין עוד, פנות אל המנחה,

ולקחת רצון מידכם.

ואמרתם, על מה?

על כי השם העיד בנך ובן אשת נעוריך,

אשר אתה בגדת בה,

והיא חברתך ואשת בריתך,

ולא אחד עשה ושאר רוח לו,

ומה האחד מבקש זרע אלוקים,

ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד,

כי שנא שלח,

אמר השם אלוקי ישראל,

וכיסה חמס על לבושו, אמר השם צבקות,

ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו.

בקיצור, הקדוש-ברוך-הוא

מגנה את הבוגדים,

ובפרט

לאשת חיכו וכו', בדיוק הפוך ממה שאמרת.

הכבוד של האישה הוא אכן כבוד גדול מאוד, שכל

בת-מלך כבודה פנימה, ואכן זה חילול

האישה במה שחלילה היא עושה שאסור לעשות,

וזה הכבוד שלה.

עכשיו, דבר נוסף צריך להבין.

לגבר מותר להתחתן עם מספר נשים, על-פי התורה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם

לא לתוהו

אלא לשבת,

דהיינו שהעולם יהיה מיושב,

וכמה שיש ריבוי אוכלוסין יותר,

ככה נוח לעולם.

מספר אנשים בודדים ואי.

זה לא נותן את התחושה כמו אנשים שגרים בכרך או שנמצאים בכפר,

כשיש ריבוי אוכלוסין.

הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה שהעולם יהיה שמם.

ובעלי החיים גם מתרבים במקום שאין יישוב וכן הלאה,

מכל מקום.

לגבר מותר להתחתן עם מספר נשים.

כמה היו לשלמה המלך? אלף.

הוא לא לקח אלף שהיו גויות ונשארו גויות, הוא גייר אותן.

אבל למה הוא לקח אלף?

כיוון שהוא רצה לתקן את כל העולם.

איך הוא יתקן את העולם?

הוא לקח בנות מלכים.

ואז אם הוא, בחוכמתו הגדולה,

משפיע עליהם

ומראה להם שאלוקים חיים ומוכיח להם מה שהם לא ידעו בממלכות שמהן הם באו,

ככה הם יוכלו להשפיע על האבא שלהם,

והאבא שלהם הוא גם מלך,

אז ממילא אם הוא יחליט שהעם שלו עובר גיור,

אז העם הזה יכיר את האלוקים.

זאת הייתה התוכנית של שלמה המלך.

יש בזה גם סודות נוספים, למה בדיוק המספר אלף,

האלף לך, שלמה,

אבל מכל מקום יש בזה חשבון גדול.

החטא שלו לא היה על הגויות,

אלא בגלל שהם, למרות שהתגיירו,

הם פשוט עשו אלילים

והקימו במות

לאלילים שלהם.

אבל הוא עבר על איסור, לא ירבה לו נשים.

יותר משיעור שהתורה התירה אסור.

והוא חשב, הוא ירבה נשים,

והם לא יטו את לבבו, כמו שהתורה אמרה,

פן יסירו את לבבו.

וכתוב, ויהי לעת זיקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו.

וכתוב על שלמה המלך שנוח לו היה,

שהיה גורף ביבין ולא ייכתב עליו פסוק זה בתורה.

שיהיה גורף ביבין

ולא ייכתב עליו דבר זה בתורה.

כמובן ששלמה המלך עשה תשובה על כל העניין. הוא גם נענש במשך שלוש שנים שהוא הוסר מכיסאו והסתובב כמו עני ברחובות ירושלים,

עד שהוא חזר למלכותו.

אבל בסך הכללי שלמה המלך היה אדם צדיק גדול מאוד.

הוא, שזכה לבנות את בית-המקדש,

והוא, שישב על כיסא השם, היחידי שנעבר עליו שיושב על כיסא השם,

והוא שלט בכל כיפת העולם, ובימיו היה שלום,

כלכלה משגשגת

ואושר ועושר לאין שיעור.

שלמה המלך היה חכם מכל אדם,

והוא נכשל בקטע הזה.

הוא הרבה לו גם כסף

שלא היה צריך לצורך

העבדים שלו והממלכה שלו, אלא יותר מזה.

והוא גם נכשל כשהוא הרבה לו סוסים. שלושה דברים הקדוש-ברוך-הוא ציווה במלך שלא ירבה,

הוא נכשל בשלושתם, ובגלל חוכמתו.

כי הוא אמר, אני כזה חכם שהקדוש-ברוך-הוא אמר שהסיבות למה לא לעשות הן אלה,

עלי זה לא ישפיע.

והתורה מוכיחה לנו שאפילו החכם מכל אדם יכול להיכשר גם בדברים שהוא בטוח שלא.

אז צריך להאמין דבר אחד,

ניאוף זה משהו אחר, להרבות נשים בהיתר זה לא ניאוף.

ניאוף זה מסוג הדברים המגונים שאסורים,

גם על גברים, גם על נשים.

ואישה ערכה גדול מאוד ביהדות,

חשובה מאוד,

שומרים על כבודה,

ואפילו אם חלילה יש עני וענייה שצריכים צדקה,

אז דואגים קודם כול לענייה,

דווקא לאישה שהיא לא תתבזה ולא תתגנה,

כמו עוד הרבה הלכות בתחומים האלה שהאישה קודמת לגבר בעניינים דומים.

כל זה משום כבודה של האישה.

וחכמים היו קוראים לאישה,

אשתי, היו אומרים, ביתי, קוראים לה ביתי, בית שלי.

האישה

היא הבניין של הבית, היא עקרת-הבית, היא העיקר של הבית.

אז יש לי שאלה איך לבן-אדם או לגבר יכולים להיות כמה בתים?

צריך להיות לו רק בית אחד, לא? הסברתי הרי מההתחלה שהקדוש-ברוך-הוא רצה שהעולם הזה יהיה מיושב בריבוי אוכלוסין,

ולכן אם גבר לוקח מספר נשים שהתורה התירה לו, אין בזה שום בעיה, כי האישה, תזכרי,

נבראה אחרי הגבר ומהגבר,

והיא באה לעזר לו. יש לו תכלית בבריאה והוא צריך לקיים,

והיא צריכה להשלים אותו על-ידי זה שתהיה עזר לו.

אז אם יהיו לו כמה עזרים,

מה שהתורה מתירה, אין שום בעיה.

מה שקשה לדעקה זה איך אפשר להבין שיש אהבה אמיתית בין גבר לאישה, אם גבר יכול להיות עם כמה נשים.

את מבינה שהאהבה היא אהבה גשמית, ואז קשה לך באמת להבין?

אבל האהבה צריכה להיות אהבה רוחנית וערכית?

אהבה בשרים זה דבר משני וטפל ביחס לאהבה אמיתית.

הערכה צריכה להיות הערכה בגלל האישיות של בן-אדם.

ואני אשאל אותך שאלה,

איך את יכולה לאהוב

מספר בני משפחה

או מספר אחים?

איך את יכולה לאהוב מספר ילדים? אני יכולה לאהוב מספר אחים ומספר ילדים,

אבל האהבה שתהיה לי ובא לי זה לא תהיה אותה אהבה. כי היא מושתתת ומבוססת על טעות.

הבנים שלך שבעה, את יכולה לחלוק אתם את האהבה בשווה.

מה הפירוש? אז יבוא אלייך בן אחד שלך ויגיד,

אמא, מה, את אוהבת אותי כמו דודי?

מה, את אוהבת אותי כמוהו?

אז את לא אוהבת אותי ממש. הנה, את מחלקת את האהבה שלך לכמה.

מה פתאום? כיוון ששם אין אהבת בשרים,

אלא האהבה היא אהבה ערכית רוחנית אחרת,

ממילא, אין את הטרוניה הזאת.

אבל כיוון שאת רוצה לחלוק אהבה עם בן-אדם

רק בחלק הזה שאת מדברת עליו, אז לכן זו פגיעה בכבודך, את מרגישה.

אבל אם היית מסתכלת על זה כמו שהתורה מסתכלת,

שזה עניין רוחני יותר לסיוע ועזר, אז מה הבעיה?

אני אתן לך דוגמה אחרת, כן?

אני לא רוצה להגיד אותה על מזכירה, לכן אני אגיד על מזכיר,

אדם שנצרך למזכירים הרבה בשביל שהוא יוכל לתפקד.

נגיד, יש ראש ממשלה, יש נשיא,

יש מנכ״ל, לא משנה, הוא צריך הרבה עוזרים.

הוא צריך לתת לכולם את התשומת לב,

ולכולם המטרה לעזור לו לבצע את המשימה.

אז מה נקרא?

שהוא לא בסדר?

צריך להבין מה התכלית, למה?

אם מבינים מה התכלית, מבינים שאין את הטיעון שאת טוענת.

אוקיי, תודה.

כן, מהגברים מי? הנה פה הבחורצ'יק הנחמד,

שורה שלישית עם קוקו.

כבוד הרב,

פשוט אנחנו צריכים ללכת הביתה, אז אם אפשר לקבל ברכה.

כן, מה השם?

לא, לא לי.

אחד החברים שלנו, אימא שלו, בבית-חולים במקום. שם?

תהילה בת שרה.

תהילה בת שרה, תזכה לרפואה שלמה וישועה קרובה מהרה.

אמן.

ואם אפשר גם לברך אותנו,

שמרית בת הילה שני לזרע קודש. שמרית בת הילה שני. לזרע קודש הקיימה. זרע חי וקיים מהרה.

אמן.

פה לבחורצ'יק.

אפשר להעביר את המיקרופון? תודה.

למה אתה מסתיר את הקוקוף?

כן.

רציתי לשאול

אם מדברים הרבה על תחיית המתים פה וזה, על... כולם רוצים. עוד לא מתו, רוצים כבר לקום.

נגיד

במצב נתון ששמואל התחתן עם א',

סלחה.

סלחה.

לא, לא. סלחה התחתנה עם שמואל.

יופי.

שמואל נפטר,

סלחה התחתנה עם דודו.

כן.

תחיית המתים, שתיהם קמים. מי בעלה?

שאלה יפה.

כל אחת לפי שורש הנשמה שלה

מקושרת למאן דהוא.

יכול להיות שאחד מהם

לא יהיה קשור אליה יותר.

מה הוא יעשה?

מי אמר שהוא יקום זה אחד ושתיים? מי אמר שהוא יקום כמו שהוא היה?

אמרתי, במצב נתון ששניים יקומו. לא, יכול להיות שהוא, איך קוראים לו?

הוא בא בשלושה גלגולים, ובגלגול אחר הוא היה מישהו אחר בכלל

מבחינת הגוף.

זה פלונטר שקשה להבין אותו כשאנחנו עוד כאן,

אבל כשיקומו, אם יקום ומסודר, יזהו אחד את השני, ומי שלא קם, יישארו שם למעלה.

בתחיית המתים קמים הצדיקים.

הרשעים לא קמים, אבל הם לא מתים, הם נשארים שם למעלה, כל אחד במקומו.

מה איתם למעלה?

לא הצדיקים. מה?

שרפקו אותם למעלה?

לא.

יש ככה, יש למעלה גן עדן ויש גיהינום.

גיהינום זה קצת למטה.

אבל,

אם אדם, לדוגמה, היה צדיק,

אבל לא היה כזה שראוי לקום בתחיית המתים,

שמעת על דבר כזה? צדיק שלא קם בתחיית המתים?

לדוגמה,

אחד שהיה צדיק,

אבל הוא היה מלווה בריבית.

מכיוון שהוא היה מלווה בריבית,

הוא לא קם בתחיית המתים.

מה פירושו שלך?

לא התאפק.

הוא לקח ריבית, אבל לא, לא גבוהה כל כך, אתה יודע, משהו, אבל הוא חשב שזה בסדר, זה בסדר.

וזה לא בסדר, כי כתוב שמי שמלווה בריבית לא קם בתחיית המתים.

אז הוא צדיק,

הוא יהיה בגן עדן, הוא קיים את כל המצוות חוץ מריבית,

הוא יהיה בגן עדן, והוא לא ירד לפה בתחיית המתים.

פירושו של דבר, כיוון שתחיית המתים זה עולם יותר גבוה מהעולם של גן עדן,

כיוון שבגן-עדן אתה תהיה במקום שמתאים לפי מה שאתה השגת,

אבל בתחילת המתים אתה תהיה גם עם אנשים וצדיקים שאתה לא היית יכול להיות אתם בגן-עדן, כי הם בדרגה הרבה יותר ממך,

אבל בתחילת המתים יהיה לדוגמה אדם הראשון, יהיה נוח,

יהיה שם, יהיה עבר, יהיה אברהם, יהיה יצחק, יהיה יעקב, 12 שבטים, כל הצדיקים, כל הדורות יהיו יחדיו,

בעוד שאם תהיה בגן-עדן לא תוכל להגיע למקומות כאלה בכלל.

אז שם זה פחות מאשר כאן.

אז לכן יכול להיות שאדם יישאר למעלה ולא יקום בתחילת המתים.

יכול להיות שאשתו גם כן,

יכול להיות שכן,

יכול להיות שלא, יכול להיות שהיא היתה צדיקה ממנו והיא תקום פה,

ולכן על זה הדרך.

הרב, לא יכול להיות מצב נתון כזה, כמו שתיארתי?

אין דבר כזה? יש דבר כזה, מה פירוש?

נו, אז מה? לא הבנתי את התשובה, אז אני מצטער.

לא הבנתי מה אמרתי. אמרתי, אני לא יכול להתחייב לך, אתה מבין,

אני יכולה להיות אישה רק של אחד,

אבל תלוי מה שורשי הנשמות.

יכול להיות ששני הגברים בעצם שהיא התחתנה,

זה אותה נשמה, שורשים של שני הנשים שהתחברו ביחד, היא הייתה צריכה להיות עם שניהם בפרק אחד עם זה ובפרק אחד עם זה.

אוקיי, טוב. יש לי עוד שאלה אחת, בבקשה.

בסיפור של קורח ועדתו,

מתה קורח,

שכנע 250 עד 16 נדרות,

עכשיו, מתארים איזה אנשי חייל הם היו קדושים, פשוט קדושים ברמות.

אין ל...

כי כל העדה קדושים.

איך אפשר לשכנע 200 אנשים, 250 אנשים, שהם קדושים בצורה טורפת, כאילו, אין מה לדבר אתם בכלל?

איך אפשר לשכנע אותם נגד השם?

איך?

פשוט מאוד, הליצנות,

הכוח שלה גדול מאוד וכורח השתמש בליצנות.

הוא שאל שאלות כאלה,

שנראות לכאורה, אתה מבין, חכמות.

האם בית מלא ספרים חייב במזוזה?

האם טלית

שכולה תכלת חייבת בפתיל תכלת?

וכל מיני שאלות כאלה.

הוא הראה שלמעשה משה רבנו כאילו הוא מקרב את אחיו

ואת בני משפחתו וכו'.

הוא טען כל מיני טענות.

כולנו שמענו, אנוכי השם אלוקיך ולא יהיו לך אלוקים אחרים.

הוא היה חכם ופיקח גדול ובעל רוח הקודש.

הוא היה בעל שררה הכי עשיר שהיה בישראל, עשיר כקורח.

הייתה לו השפעה.

והוא בא אליהם בטענות כאלה, ולשון הרע יש לה כוח, וליצנות יש לה כוח, והוא הצליח לשכנע.

אבל אני, שהייתי, כאילו, הם היו בהר-סיני,

כאילו, הם

ראו את הקיום של אלוקים,

גם אלה שעשו את העגל ראו.

אוקיי. אבל הם לא היו כמו אלה שעשו את העגל.

הם היו אנשי סנדראות, הם היו 250 האליטה.

אז מה?

וברגע שאומרים לי שמשה, מה שהוא עושה לא נכון, שהוא הוריד את התורה מסיני,

אני, שמה אני,

לא הייתה משכנעה אותי

ללכת נגדו. שהוא הוריד את התורה, הוא הוריד את לוחות הברית,

איך אתה יכול לשכנע אותי נגדו? אתה יודע מה ההבדל בינך לבינם?

כשאתה רואה את המרחק בינך לבין משה רבנו,

והם לא ראו כל כך את המרחק בינם לבין משה רבנו, כי הם היו כאלה, כמו שאתה מתאר, קדושים וצדיקים וקרובים וזה, והם אמרו, אנחנו בדיוק אותו דבר.

למה שהוא יבחר בזה ולא יבחר בזה?

טוב, לא יודע, בסדר, אתה אומר, אבל, אני שואל אותך עוד שאלה.

תגיד, להבדיל, להבדיל, להבדיל, בכנסת,

יש 120 חברי כנסת?

לא.

כולם חושבים שמגיע עליהם להיות ראש הממשלה?

נגיד, אוקיי. הם כולם שווים?

בסדר, אבל יש ראש ממשלה והוא קובע, אין לו, להפך. כולם רוצים, אבל לא רוצים להפיל אותו כל הזמן? רוצים להפיל אותו כל הזמן?

למה שירצו להפיל אותו כל הזמן? הוא ראש ממשלה? כן, וכולם, כי כולם חושבים שהם מתאימים להיות גם ראש ממשלה ויעשו יותר טוב ממנו, נכון? וכל השרים הם אנשים ישרים וטהורים בדיוק כמו אנשי סנדראות, גם?

לא, לא הבנתי. אז זו לא השוואה כזאת מבייקת. לא צריך, לא צריך נשמע את זה. מספיק גאווה טיפה טיפה בלב, טיפה גאווה.

אתה שמעת על המרגלים?

שכאילו, כל מה שטוב הפכו לרע. הם היו ראשי ישראל?

הם נבחרו על-ידי משה?

השם הסכים עליהם?

אז איך הם נכשלו והם אמרו דיבת הארץ רעה?

איך?

נו, איך? תגיד לי, איך?

בגלל הגאווה. בדיוק.

כי הם ידעו שאם הם ייכנסו לארץ-ישראל

יהיו בחירות מחדש,

והם עלולים לא להיבחר,

וכמובן שהם התכוונו לשם שמים, לא חס ושלום,

כי מי יותר טוב מהם יכול להנהיג את העם?

חס ושלום.

וירבעם בן לבד לא היה הכי גדול בדור.

וירבעם בן לבד לא נכשל בגלל גאווה והחמיד עגלים.

כן או לא?

איך?

איך? איך? איך ירבעם בן לבד, מלך על עשרה שבטים,

יכול להעמיד עגלים כשהוא הוכיח לפני כן את שלמה המלך?

למה הוא לא נותן לעולה רגלים להיכנס? איך?

וכן תמצא את כל הגדולים

צריכים להיזהר ממידת הגאווה,

צריכים להיזהר בדיוק, ועוד יותר להיזהר. למה?

שם הנפילה היא לתהום.

כמו כורח ועדתו, לתהום.

הבנת, יוני? כמה שאדם גודל וגובה,

ככה הוא מקום שלטעות יותר גדולה.

הבנת?

סבבה.

רגע, מה עם הקוקו של ראשי סנהדרות?

למה אתה רוצה להוריד את הקוקו? מה העניין בזה? אגיד לך, שאלה יפה, ואני מקווה שהתשובה תספק אותך.

הרמב״ם אומר, ברכות עבודת כוכבים ומזלות,

בפרק 11,

שזה דרך של עובדי עבודה זרה,

דרך הכומרים ועובדי עבודה זרה לגדל שערם.

סיפקת.

בסדר, להוריד, להוריד. יאללה. אבל זה קוקו קטן, זה לא ציבור. קוקו קטן זה עובד עבודה זרה קטן.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

סבבה.

אלדו מישהו ממשיבו.

השם מלגי זוהו המלך רחוקנו אם כי תלחמו אז אוהדו מישהו מבחן או מישהו.

מי עוד רוצה לשת שם שמישהו כבר?

הסבבה.

השם המתחול מלך,

זה מלך מלך מלך מלך מגניב השלום,

איך הלך מדגניב?

השם המתחול מלך

וקוונטין, אייקטורים צרורים ים ולהתקרב ובלבך אתם יום השם, לשמור ויעבור, אשר בלבד יספרו לכל יום הכל

‫תאיפותו, כי רק הודיע יהודו, תביצור, ‫כי רק הייתה דרך, אוהבי השם, ‫שום דבריו, ‫אשם בלגי הסתום.

‫בבית הגבול זה לן מלך שתשום על מלך מלך. ‫המלך מוזר עבר בשוק. ‫איי.איי.איי.איי.

‫אין לנו מלך מלך שתגיש לך על מלך...

אני אצטרך על אדם ועל מדעים ועליהם ועליהם כ הבת שלום

חברי הכנסת נכבדים בקריאה ראשונה ובכלל מתי עמו ישראל.

אמרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש רוח ונשמה של חיה חנה בת

גלילה גילה,

השם יניחנה בגן-עדן, בכלל מתי עמו ישראל.

כן, עוד ציצית מי רוצה? עוד כיסוי ראש? תן לי ציצית.

תן לי ציציות.

כן, בבקשה, תן לו.

כיסוי ראש מי רוצה?

כיסוי ראש.

תעביר לה, תעביר לה שמה, שמה. עוד ציצית מי רוצה?

כיסוי ראש.

כיסוי ראש?

כיסוי ראש?

רגע, אני נותן כיסוי ראש.

ציצית, מי רוצה?

בסדר.

אני כבר נותן, כבר, כבר.

מי עוד רוצה כיסוי ראש?

מי עוד? אין, כיסוי ראש, אין, כיסוי ראש.

רגע, יביאו, תכף יביאו כבר.

תכף, תכף.

מי שרוצה למלא הוראת קבע, לצאת אתנו לסוף שבוע חינם, יוכל מלא פה הוראת קבע.

שם סיבדנריה, בריאות שלמה.

השם מברך את כל החולים, בריאות, הצלחה, נחת, פרנסה, זרע חי קיים, זיווגים הגונים.

יא עתה דשמיא, בכל תום.

תצליחי.

אוקסנבת מרים, חזרה בתשובה שלמה.

מוכר בת יפית, כולה.

בריאות, בהצלחה, לילה טוב.

אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אל