טבריה - רגל פה רגל שם

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חנן.

ויצאו אחריכם ברכוש גדול לקיים דברי השם לאיש גדול.

תשעים חומרים לכל אחד לפרסם בעולם שהשם אחד.

משה גזר הים לגזרים אחיו חפה את העם בעלנים

מי שמעוניין לרכוש את הדיסק החדש

לפני שהרב נכנס,

יכול לבוא לכאן 20 שקל,

משה ארורה הנאמן.

ארבעה שירים, כולם יפים.

מי מעוניין?

הכילה לנו את המל

זה השיר החדש שהמלים חיבר אותם הרב.

מי מעוניין לרכוש אותו?

כן.

משה ארורה הנאמן, הכילה לנו את המל,

בפינת בית חנן אותו השם לא חנן.

משה ארורה הנאמן.

משה ארורה הנאמן.

משה ארורה הנאמן.

משה ארורה הנאמן.

מלך מלך שמליצור ומלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך.

ערוסי רק על משה ארורה.

כעיד הכל פה וכיאת מופיעתו.

מכל יצור וכיאת ויצר וכי יעימה כל השם משמעו ואבוי השם רגע יזור ומלך מלך.

כיאתם דולפו וכיאת מופיעתו. אוה ביכול יצור וכיאת עצום.

במגל אשר שמו ובי אבוי השם רגע יזור ומלך.

מלך מלך מלך מלך.

השם רגע יזור ומלך.

מלך מלך מלך.

כול החוצפה מתן לשוֹר הקים האללה היי, היי, היי, היי. מלך מלך.

השפר בין זור ומלך, מפלך מפלך מלך, ומחוזר בפינו שלום.

ומחוזר בפינו שלום, איי-איי-איי, אלם ואלם מלך, שפר וצחוק, אלם ואלם מלך, ומחוזר בפינו שלום.

ומחוזר בפינו שלום, איי-איי-איי, אלם ואלם ואלם, ומחוזר בפינו.

ויאכול יואי מלך, איי קדוש השם, ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול יואי מלך ויאכול

ויא הכל יוי מיכו, ויעקו יש אביחו,

ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימי ויעקו יוימ

ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו ויער הכל לא הדיחו

ויעקו יואי מלין ויהיה קדוש כשאוי

יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא וכו יא ו

מיוחדת

הכוויה הידי יגיחו, בן גבים ישר המרי יגיחו, בן גבים יוי בריר יקדים יוי מרי, אין כדאי שכחתם.

שירי הכויל הכויל הכויל נחס רוחי לכו, בפני כל איכל כבוד רצינו, בפני כל איכל כבוד רצינו, שירי הכויל הכויל הכויל נחס רוחי לכו, בפני כל איכל כבוד רצינו, שירי הכויל הכויל הכויל נחס רוחי לכו, בפני כל איכל כבוד רצינו,

תעבוד לציינו, וזה כל נקרא, תעבוד לציינו, שיהיה רק גוי, רק גוי, רק גוי, נחס הוא אחי לחוי!

שיהיה רק גוי, רק גוי, רק גוי, נחס הוא אחי לחוי! שיהיה רק גוי, רק גוי, רק גוי, נחס הוא אחי לחוי!

וזה כל היכר בעבודתנו, וזה כל היכר בעבודתנו,

ואי אלטוי, רטוי, רטוי, נחס רוחי רפורס

שיהיה כוי לכל הכל הכל הכל נחס רוח ואילך טוב

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו וירוויח.

עמנואל, אני לא באמצע.

לבקשת המארגנים, הערב הזה הוא לקידוש השם הגדול,

ולרפואת שושנה בת אורידה, רפאל יותם בן סולטנה,

שר החייבים בבת מרגלית ויוסף בן רחל גוזלן.

רפואה שלמה.

ביאמר השם אל משה פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבין חודש ומעלה ושא את מספר שמותם.

משה רבנו מצטווה לפקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבין חודש,

משבט לוי.

בירקוט שמעוני נאמר

זה שאמר הכתוב, שישים הם המלאכות,

אחת היא יונתי,

משל לאחד שהיו לו אבנים של זכוכית

והיה מוציאן לשוק

ולא היה מבחין במניינם,

ולא היה מוציאן במניין,

ולא היה ניחן במניין,

לפי שהיו של זכוכית,

כיוון שהם לא חשובים בעיניו, אז מכניס כמות, מוציא כמות,

לא משגיח עליהם.

והיתה לו מרגלית אחת נאה והיה נוטלה ומוציאה במניין.

בין כל אלה שהיו לו אבנים טובות הייתה אחת מרגלית מיוחדת,

ושם היה מוציא דווקא במניין וסופר.

כך אמר הקדוש-ברוך-הוא, לעובדי אלילים

לא נתתי להם עניין,

לפי שאין חשובין לפני כלום,

שנאמר, כל הגויים כעין נגדו,

אבל אתם בני,

אתם העמוסים מיני ואתן,

הנשואים מיני רחם,

לכך אני מונה אתכם בכל שעה,

וכך נאמר, פקוד כל בכור זכר

לבני ישראל מבין חודש ומעלה ושא את מספר שמותם.

אז מה שאומר המדרש

על הפסוק, שישים הם המלאכות, אחת היא יונתי,

אפילו שיש הרבה אומות בעולם

וכיום מונים 6 מיליארד כולם,

ואפילו שאחת היא יונתי, ואנחנו מנויים מעט מאוד כיום

מהמפורסמים כ-18 מיליון.

אצלנו אנחנו נחשבים במניין וחשובים כמרגלית,

ואילו אומות העולם כל כולם כעין וכאפס נגדו.

יש להתבונן.

מה משמעות הדגשה הזאת

שהגויים כולם כעין נגדו?

הלוא המטרה היא להרגיש את החיבה של עם ישראל.

אם באים להרגיש את החיבה של ישראל,

למה צריך ביטול קיצוני של המדרש של כל העמים,

להגיד שהם כעין נגדו?

תגיד שעם ישראל הם חשובים, לכן הם במניין.

אבל למה צריך לשים את הדגש הזה,

הקיצוני,

שכל הגויים כעין נגדו?

אפילו בישיבות, כשמחנכים את בני הישיבה לבטל את העולם,

פירושו של דבר כל העולם החיצוני הגשמי,

לא להסתנוור מכל הברק החיצוני של העולם החומרי הזה,

כדי שלא יהיו מושפעים ממנו ומתוצאותיו ותופעותיו,

אף-על-פי-כן, כשנפגשים עם איזה ניסיון או כשיוצאים לרחובה של העיר,

אז

גם בני הישיבות מתבטלים ומתעלמים מכל מה שלמדו,

כי סוף-סוף ניצבים מול מציאות קיימת שקשה להכחיש. אתה רואה מיליארדים בני-אדם, אתה רואה מדינות

תוססות, חיות,

קשה להתעלם מזה.

אבל ביטול קיצוני כזה לגמרי,

להגיד כעין נגדו,

כולם, בלי יוצא מן הכלל, לא קיימים במציאות,

ואין אפילו ממה להתעלם,

כעין.

אז בישיבות, נגיד, מלמדים להתעלם העולם, לא להסתכל על מה שנוצץ.

אבל המדרש אומר, הם בכלל לא קיימים, כעין.

מה זה? למה זה?

מספרים

על אחד מן העובדים החזקים בישיבות,

אחד שהיה עובד השם בדבקות, באמונה.

לא נמשך אחרי הבל.

אחד מהעובדים הרציניים

שהיה מבטל את כל העולם

ואת הכול כעפרה דרעה.

היה לומד מוסר,

היה יודע בדיוק מה הוא רוצה, מה תפקידו בעולם,

לא מתפעל משום דבר.

פעם ישבו בני הישיבה בוועד, עשו ועד,

וכל אחד אמר את ההרגשה שלו בנושא ביטול העולם,

והוא שתק.

הייתה התוועדות.

הנושא היה נושא ביטול העולם, פירושו של דבר,

איך אנחנו מצליחים לא להיות מושפעים מהעולם החיצון,

להימשך אחריו

ולהתפתות אחרי יצר הרע.

איך עושים כזה דבר? איך אתה יכול ללכת ברחוב, וכאילו אין פה רחוב ואין פה אנשים ואין פה כלום, ואתה תפוס

עם הראש שלך באלוקים?

כמו שסיפר פעם הרב בן דוד,

כשהוא הלך פעם בדרום-אמריקה, מאחת המדינות,

ושם עבר איזה גוי וראה אותו,

והוא הבין שהוא יהודי, אמר לו, אתה יהודי?

הוא אמר לו, כן.

הוא אמר לו, מה קרה?

הוא אומר, אני פעם ראשונה רואה יהודי.

אומר לו, איך ידעת שאני יהודי? הוא אומר, לא יודע, לפי מה שאני הבנתי, שקראתי בתנ״ך,

ככה צריך להיות יהודי.

אמר לו, אתה צודק, אני יהודי.

אמר לו, תשמע,

אז אתה בן של אלוקים.

כתוב בתנ״ך שאתם בנים של הקדוש-ברוך-הוא,

ואני לא ראיתי בחיים שלי בן של הקדוש-ברוך-הוא,

ועכשיו אני רואה אותך הולך ברחוב.

ויש לי שאלה,

מה הבן של אלוקים

חושב כשהוא הולך ברחוב?

מה אני חושב אני יודע, אבל מה אתה חושב כשאתה הולך ברחוב?

זאת אומרת, הגוי ההוא הבין

שיהודי לא יכול לחשוב כמו גוי ברחוב,

על חומר, על דברים. אם הוא הבן של אלוקים, אז צריך שיהיו לו עניינים אלוקיים,

עניינים רוחניים.

אז בישיבה עשו ועד להתבונן,

איך מבטלים את העניין של העולם הזה לא להימשך אחריו?

וכל אחד אמר דעתו בעניין זה.

כשהגיע תורו של העובד

הרציני הזה,

שתק,

לא דיבר.

אמרו לו, נו, מה אתה אומר?

שותק.

כל החברים טמאים על שתיקתו.

שהרי אדרבה, היו בטוחים ממנו מילים כדרבונות נגד העולם,

ביטול העולם.

והוא שותק.

אולי הוא יגיד כמה העולם לא חשוב,

כמה אנשים פתאים, מתפתים.

שום דבר. הוא שותק.

שאלו אותו, מה פשר השתיקה?

אז הוא ענה להם, ראיתם פעם אנשים שעושים ועד ומתאספים לדבר על אודות דבר מאוס ונבזה?

עושים אספה

לדבר על דבר מאוס ונבזה?

אם מדברים על זה,

סימן שמחשיבים את זה.

אם יושבים לדבר על זה, סימן שמחשיבים את זה.

עניין העולם הזה הוא כלא קיים בכלל, וממילא אין על מה לדבר, אז מה אתם רוצים שאני אדבר?

הוא הגיע למצב ולמדרגה שאין פה עולם בכלל.

הוא לא רואה כלום. אני לא יודע על מה אתם מדברים.

מה אתם טוחנים? על מה?

אין פה כלום.

אם אתם מדברים על משהו, סימן שהוא חשוב משהו.

אם אתם לא מדברים עליו,

הוא לא קיים.

אצלי הוא לא קיים, אז על מה אני אדבר?

זה נקרא עבודה.

עבודה.

אבל אנחנו, אנחנו,

אנחנו,

פה בטבריה נגיד, כן? פה אנחנו,

כל כך

שפלים מול העולם.

תשיר שנה.

אנחנו מחזיקים מהעולם,

אנחנו רואים

F-15 מעל הראש, F-16,

יא וואי וואי, איך אנחנו נהיים כאלה פיצי,

אם אנחנו רואים טנק, יא וואי וואי, אם אנחנו רואים מגדל, וואי וואי וואי,

אם אנחנו רואים איזה דבר, וואי, איך אנחנו מתפעלים.

מה זה, מה זה, העולם מכניע אותנו, עושה מאתנו אפסים.

רואים מרצדס עובר, ראית?

ראית?

יאהה, הלוואי עלי, וואו.

מסכנים, נמרחים, כמו החמאה אחר הפרוסה.

וואי וואי וואי,

איך מתפעלים.

ובכל זאת,

כמה שאנחנו משתדלים, נגיד, לבטל את הדברים ולא להחשיב אותם,

בכל זאת מרגישים להיפך.

אנחנו מרגישים שאנחנו לא קיימים מול הדברים החזקים, מול המציאות הזאת.

אנחנו מרגישים שאנחנו כלום לעומת העולם.

מה אנו? מה חיינו?

אנחנו מבטלים את עצמנו כל כך ומחשיבים כל כך את העולם?

זה לא ייאמן עד כמה שאנחנו מחשיבים את העולם.

ואילו התורה הקדושה כאן אומרת ההיפך.

היא אומרת פקוד כל בכור.

זאת אומרת, היא מחשיבה אחד-אחד מבני ישראל למנות אותם מבין חודש.

אחד-אחד.

ומצד שני, היא אומרת

שכל הגויים כאין וכאפס נגדו,

נגד השבט ברח,

לא קיימים בכלל.

רואים מכאן כמה גדול המרחק

בין דעת תורה לדעה שלנו.

כל ההתפעלות שלנו היא מערכים חיצוניים,

אבל שלמה המלך מכריז ואומר, שקר אכן,

להבל וליופי,

אשה, יראת השם, היא תתהלל.

הברק החיצוני הוא רמאות, הוא שקר.

הוא מתחלף, אין לו קיום אמיתי.

אבל יראת השם היא נצחית. זה לא תלוי בגיל, לא תלוי בזמן, לא תלוי בכלום. זה דבר אמיתי, זה דבר פנימי.

יראת השם.

ההשגות בכלי המדידה של התורה שונים לחלוטין משלנו.

אנשים שמחים כשיש להם איזה הישג גשמי. אדם קנה דירה, פששט, טלפונים לכל המשפחה.

מזל טוב, תגידו מזל טוב, ישר על הפתיחה.

תגידו מזל טוב.

יש אחת שקנה אופניים, תגיד מזל טוב.

אחת קנה קורקינט עם מנוע,

תגיד מזל טוב.

מתקפל, לא סתם.

אפילו בוש קיבל אופניים מאולמרט.

נתן לו אופניים מתקפלות להרים, יעני, אתה גומר את התפקיד ישר להרים.

כותבים על זה בעיתון, זה חשוב, נתן לו אופניים. אתם מבינים מה זה אופניים? זה הישג.

זה כאילו תפס את בן-לאדם.

זה משהו אדיר.

אופניים, אולמרט.

2,000 שקל השקיעה בו, כל הכבוד.

יפה.

אז אנחנו, אם משיגים איזה הישג גשמי, איך מתגאים,

מתכופפים אנחנו לפני בעל חוכמה,

לפני אדם חזק, אדם שרירי,

אדם יפה, אדם גבוה,

וואי, איך אנחנו סוגדים לזה.

וואי, וואי, וואי.

כל מי שיש לו הישגים

בעולם הזה, אנחנו ממש משתחווים לפניו.

זהו.

נכנסים לבית יפה,

נתמוססים. העיניים שלנו כמו זיקית.

הופ, הופ, הופ, הופ. בוחנים כל דבר. לא לפספס.

חס ושלום, לא לפספס.

שומעים שיעור?

נרדמים.

למה?

תראה, תראה איזה פלאבון. תראה, תראה.

תראה.

לא, לא התכוונתי ברצינות.

רק מה, אם הוא רואה משהו אצל השני שונה קצת, כבר הוא מתפעל, כבר הוא בודק, כבר הוא בוחן את הדברים.

מה אתה אומר? איפה קנית?

כן?

כמה? עכשיו אני הולך.

עכשיו.

איי, איי, איי, איי.

כמה אנחנו רחוקים מהשקפה האמיתית של תיקון המידות שלנו.

כמה אנחנו רחוקים.

ואם משיגים לפעמים כמה רגעים של התעלות,

לומדים מוסר ומתעלים קצת.

אז זה עניין רגעי וחולף.

התפעלות של הרגע, אבל אחרי זה חוזרים לשגרת החיים, ושוב פעם המכוניות חולפות, והבתים, והכול, והחדשות,

והמטוסים מלמעלה, ויא וואי וואי.

הכול חוזר.

אבל התורה מכריזה שזהו עניין של מציאות תמידית,

דהיינו שאדם יתבונן באפסיות העולם הזה.

וכך היה אומר רבי ישראל יעקב, זכר צדיק לברכה,

שאם היינו מציירים לעצמנו חזיר מצורע,

זה העולם הזה.

חזיר ומצורע.

חזיר זה טמא. אין לנו שום שייכות לטמא.

ומצורע זה מרוחק לגמרי.

הרי מצורע אסור, זו מחלה מידבקת.

אסור שיהיה בקרבתנו. גם טמא וגם מצורע.

כך היה אומר רבי ישראל יעקב

על העולם הזה,

שאין לרדוף אחריו

ואין לרצות

כלל להיות מחובר אליו.

כך היה ההרגש שלהם בזמנם.

ועתה, בדורנו, כשהתורה היא כל כך בירידה,

כשהעולם כל כך ירוד והתורה מתמעטת, אז על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים להתרחק

מהרחוב הנוצץ.

כי היום הכול נוצץ.

שום דבר לא עושים לא נוצץ.

פעם מכרו כל דבר,

בשקיות,

בשקיות מנייר. אתם זוכרים? היה צבע חום.

הכול היה בשקיות נייר חום.

היום אין. ניילונים.

למה? שתראה את המוצר.

יש פטנטים יותר טובים.

היום כל דבר

עם שקיות צבעוניות מרשרשות.

כשאתה לוקח את הבמבה,

מטריף לך את הדעת עד שהוא לוקח 2-3,

אתה מתפוצץ כבר.

מה? רעש.

כל דבר מרשרש. כל דבר מבריק. כל דבר,

מה זה? יש עד היצר הרע בא בקופסאות יפות, בא עם עטיפות.

אין דבר שלא השקיעו בו, בעטיפה, יותר ממה שיש בפנים.

אתה קונה דבר קטן, שמים לך קופסה כזאת בומבילה.

מה זה?

אתה קונה דיסקונקים, קבל ככה חבילה עם מתכת.

משהו קטן כזה, ככה, בפנים.

אצבעוני.

למה?

יצר הרע בא תמיד

בעטיפה צבעונית יפה, מרשרשת.

ככה הוא מביא לנו את העבירות, את החשיבות,

מחשיב לנו את העולם.

הכול מגדיל, מנפח.

אבל הדברים האמיתיים,

שום דבר בלי עטיפה.

כנסו לבית-מדרש,

תראו ספסלים פשוטים,

כיסאות פשוטים,

ספרים, חצי קרועים, משומשים.

אבל שם כל החוכמה, כל התורה, כל העולם הבא, הכול נמצא בתוך זה.

בתוך זה. הנה, זה ספר. תראו, הוא לא כל כך מסודר, יפה.

סוחב אותו כבר כמה,

אולי 20 שנה,

הספר הזה.

כן?

קוראים לו תנ״ך.

כל מה שיש בעולם, אפס לעומת מה שיש בפנים.

פה כל הסודות של העולם נמצאים בפנים.

הכול נמצא בתוך ספר אחד. הנה,

הוא לא נראה כל כך נכון.

פשוט.

אפילו עטיפה לא סידרו לו יפה.

זהו.

זה, זה, זה, זה קובע כבר.

כל השאר חרית.

הכול נפיחות.

כאין וכאפס נגדו.

וכך רואים גם בקרב עם ישראל.

הקב'-ברוך-הוא מצווה על מניין מיוחד לבני לוי.

כמה זה נראה זלזול בשאר השבטים.

למה דווקא הם נמנים מבן חודש?

זה כביכול מזלזלים בשאר השבטים.

אבל רואים שהתורה מתפעלת מאיכות.

איכות.

התורה לא מתפעלת בכמויות.

מאיכות.

שבט לוי היו מסורים לעבודת השם.

וגם בתוך השבט עצמו יש משפחות

שכל אחת יותר חשובה מהשנייה.

לפי מידת ההתקרבות שלה לעבודת השם וההתמסרות שלה לעבודת השם.

זה קנה המידה האמיתי, איכות ולא כמות.

אתם יודעים למה כל העולם קיים?

ובזכות מי?

בזכות אדם אחד.

קוראים לו צדיק יסוד עולם.

אם אין את הצדיק יסוד עולם, אין לעולם יסוד, הכול מתמוטט.

מי שמחזיק את כל העולם הזה

זה צדיק אחד שהוא נקרא ישראל.

עוד מעט יקבל זמר הוא לא יצחק, לא?

אל מיליארד מיקרא זה הוביל שאת בנו ידמוננו יקים את כל ידמונו יצפק פנינו ה'

הם שיר עמית מלבנים את ישראל והיא הלכה לגורם

שירה לקבל את הדש מישהו במיגון מלא אחיד וכפי חוק עד שה' שכנעו ורעך וצמח בלבו

משה,

הרורה המאמן,

האכילנו את המן ובפילנו את המן,

משה,

הרורה המאמן, האכילנו את המן,

ובפילת בית חנה,

אותו אשר לא חנה.

כן, אנחנו עוברים, תודה,

אנחנו עוברים לשאלות ותשובות. מי שמעוניין לשאול, שירים את היד.

מה זה, כל הדף הזה?

לא, לא.

תן לו פה.

קודם כול, ערב טוב.

השאלות האלה, אח שלי מאירופה, נקרא לזה ככה, ביקש ממני לשאול את כבוד הרב,

אז ברשותך.

אז ככה,

הרב אברהם אזולאי, הסבא של החידה,

כתב בספרו, חסד לאברהם,

שהמשיח יגיע עד שנת תשס, 2000. ואם לא, הוא מוכן שישרפו את ספריו. ככה הוא כתב באחד הספרים שלו.

כנגד זה יעקב אבינו לא ידע את הקץ.

אז איך כבוד הרב יכול להסביר את הדברים,

גם את הגביעה וגם את ההסבר של כאילו מבחינת המשיח, מתי הוא אמור להגיע?

זו שאלה ראשונה. תראה, את מקורם של הדברים אני לא יכול להגיד כי לא ראיתי אותם בכתובים,

אבל לגבי

השאלה הידועה הזאת, האם מי שמחשב את הקץ,

אמר הרמב״ם טיפח רוחם של מחשבי קצין לעניין שאין בזה שום תועלת לחשב את הקץ,

אז כבר ענה בזה הרמב״ן ואמר

שככל שמתקרבים,

אז אין בזה האיסור,

בעוד שאם רחוקים ממחשבים,

אין בזה תועלת. למה הדבר דומה?

אם אחד יוצא מטבריה לכיוון בני-ברק

והוא נהג מונית,

אז כששואלים אותו איפה אתה נמצא, הוא אומר, אני נמצא חמש דקות מטבריה,

חצי שעה מטבריה.

אבל אם הוא נמצא חמש דקות לפני בני-ברק,

אז הוא לא אומר, אני נמצא שעה וחצי מטבריה, הוא אומר, אני חמש דקות מבני-ברק.

כשרחוקים מאוד מהזמן של הגאולה,

אין טעם לחשב את הדברים.

כשנמצאים קרוב אפשר לעשות את החישובים.

אז את אומרת, זה לעניין עצם החישוב, לעניין הטעות,

הרבה ניסו לחשב ונכשלו בחשבון,

מה לעשות,

לכן זה נעלם ולא התגלה עד עידן ועידנים.

כמו שאמר דניאל,

הקץ מכוסה מאתנו.

הגאון מווילנה אמר,

מי שיודע לא אומר, ומי שאומר לא יודע.

תודה רבה. ועוד שאלה קטנה, כבוד הרב, ברשותך,

סליחה שאתה מתפוגל לתפק את ההצגה,

אבל כתוב ידבר השם אל משה לאמור,

ואח שלי טוען, נראה שצד שלישי כתב את התורה לכאורה,

ככה האח שלי אומר.

למה? כי אם מצד אחד השם כתב את התורה,

אז צריך לכתוב וידבר אל משה מבחינת גוף נוכח.

ואם משה כתב את התורה צריך לכתוב וידבר השם אלי.

אז מה זה באמת המונח השגרתי שאנחנו אומרים כמעט כל שבת וידבר השם אל משה לאמור?

ומשהו קטן, אח שלי ביקש שכבוד הרב יברך אותו בהצלחה במשפט.

אני שני סיימתי את העברת. תודה רבה.

תהיה בריא. אז קודם כול, לשאלתך,

משה רבנו הכתיב לו, הקדוש-ברוך-הוא, איך לכתוב,

וכאילו משה רבנו הוא לא צד

בתוך הכתיבה הזאת,

והוא אומר כאילו, חוץ למי שכותב,

שיכתוב בצורה הזאת וידבר השם עם משה לאמור, כאילו בגוף שלישי.

לעניין, איזה משפט יש לו?

זה משפט,

היה לו תאונת דרכים מסוימת,

והוא צריך לעבור הרבה הליכים של משפט עם כל מיני ערכאות,

איך אומרים, של גויים, על מנת, על מנת?

על מנת לקבל את כל עוגמת הנפש שנעשה לו, כי זו תוצאה מכל ההידרדרות במצבו, ככה אני אומר את זה בכלליות.

הבנתי. הוא שומר תורה ומצוות.

הוא מתחזק בשנה וחצי האחרונות, נקרא לזה ככה.

מה זה מתחזק?

מתחזק זה אומר, הוא הולך לשיעורי תורה,

תפילים, תפילות, הכול,

לא פה בארץ, במקום אחר. שבת, שבת? שבת למהדרים, כמו שאומרים. למהדרים.

אוקיי, תגיד לו שילמד שעתיים בתענית דיבור

עד שיגמר המשפט.

כל יום.

כל יום שעתיים, תענית דיבור.

ללמוד בתענית דיבור, שעתיים עד שיגמר המשפט.

תודה רבה. מה השם שלו?

שמואל בן בלע.

שמואל בן בלע יצליח במשפט.

אמן, תודה רבה. תודה רבה. תהיה בריא.

תן לו פה.

ערב טוב מאוד, אוהב.

ערב טוב.

אתה יכול לקום?

תודה.

אני רציתי לבקש מהרב שלושה דברים עם הרב ברשות הרב.

בזכות הקלטת הזאת של הרב, אני השתתפתי ב-3 מיליון קלטות שנרחקו בחיפה וחילקתי 16,000 קלטות של הרב.

תודה רבה.

אני מבקש מהרב

שלושה דברים.

דבר ראשון, קודם כול את האישה, אם הרב יכול לברך אותה, ילדה, בן

לפני שבועיים,

והיא ביקשה האישה שהרב יברך אותה.

מה שמה ושמה אימא? עליזה בת לאה.

עליזה בת לאה,

בריאות שלמה ואיתנה.

והעובר יהיה בריא ושלם.

אמן.

ועוד דבר, אני פשוט חשפתי את המקורות של הרב.

הגיע אלי השבוע פתק

שהרב לפני 20 שנה, שהוא חזר בתשובה,

והגיע אלי שם של בן-אדם שנתן לי את זה ביד ולא הספקתי להדפיס את זה.

הוא כתב את כל מה שיש פה,

והוא אמר דבר אחד,

שהרב אמנון יצחק, שידעו כולם,

הוא גלגול של ירמיהו הנביא.

והנה הפתק פה, והרב קוק אישר את זה.

והוא יחזיר את כל העם בתשובה. בזכותו נחזור בתשובה.

והמון המונים,

כי הוא בא לתקן את הדבר הזה מהגלגול שעבר.

רגע, רגע. מי כתב לך את זה?

זה עזוב, אבל מי כתב?

אותו בחור שהרע לי את זה.

מאיפה הבחור יודע?

הנה, יש מי שהיה אתך, שהיה בארבע-עשרה לי ביחד, שהיית עם עוד מישהו, וחזרת בתשובה.

אני כבר 30 שנה חזרתי בתשובה.

מה השם שלו אתה יודע?

יש שם, מופיע השם של הבן-אדם.

ושאלנו את הרב קוק על זה,

וענה הרב שזה כן.

טוב, אני לא אשם במה שהוא כתב,

ואני לא אחראי על מה שהוא כתב.

טוב, את זה העמדת לרב.

עוד דבר אחד,

אני מבקש מהרב, כמו שעזרתי לרב אז, ב-3 מיליון קלטות,

חלק מהם השתתפתי.

לי כואב הלב. ודבר אחד,

שכל הרבנים בארץ

הולכים אחרי הגמרות, אחרי רבי עקיבא,

אחרי הכול.

התנא רבי עקיבא, כל השכונה שם,

אנחנו ארבע אנשים, משפחות שם דתיות.

ולי זה כואב מאוד שהרבנים לא ממליצים שיבואו לגור שם דתיים.

זה היה תנא כזה גדול בשבת מגיעים מכוניות עד לקבר.

ואני כל יום נאכל מזה.

אתה לא פעם ביקשת ממני שאני אכתוב על זה משהו ביתר?

אני חושב שפעם ביקשתי מהרב,

וזה כואב לי מאוד שהרבנים לא קמים ורודים, הדבר הזה עכשיו עשו כביש שם, מה בכלל. די, די.

הנה, הבאתי עכשיו את כל מה שנשאר מהקלטות וידאו, כך עושים לכל השכנים בתוך הטרור. לאיפה טסים? יש גויים, מלא גויים שם.

למי טסים? מה זה גויים? כל השכונה מלאה מלאה גויים. רק גויים? גויים, כן.

זה כאב לב. בטוח, גויים כבר.

גויים, כל השכונה גויים.

מי הביא אותם לשם?

מי הביא אותם? ראש העיר שהיה פה פעם.

הביא אותם, רגרס אותם שם, וזהו. כמה יש?

יש שם קרוב לכמעט איזה 20 בלוקים, רבי קומות, שמונה קומות,

רובם גויים.

וזה כאב לב, ליד תנא כזה נמצא עם גויים. ככה זה, אתם יודעים?

כן? גם שם, גם כן. נוסעים ונוסיות, הערבים,

עם יהודיות,

עם ערבים,

מה אתה אומר?

יעשו ויז'יין רבי עקיבא ונוסעים שם.

הם מגיעים עד לקבר בשבת, כמה פעמים זרקתם חוליות משם.

נו, ופניתם לרבנים? הם ניסו לעשות משהו? אני לא פניתי. אני עכשיו עולה דרכך,

ואני מבקש מהרב ממש שיעזור בדבר הזה,

כי לי כואב הלב ליד תנא הרבי עקיבא שממנו יצאה כל התורה,

נמצא במצב כזה, השכונה הזאת. אז תשמע, יש לי כמה קלטות ברוסית, מתורגמות ברוסית.

אני אתן לך כמה ארגזים ברוסית,

ואתה תחלק אותם בתוך התיבות דואר. לא, זה לא פותר את הבעיה. למה? אולי הם יתגיירו.

אולי הם יתגיירו.

אני לא מאמין שיתגיירו עם אחת שהיא לא-יהודית. מה אכפת לך? מה אכפת לך לנסות?

אנחנו קודם כול נחזיר את היהודים בתשובה, לא את הגויים. זה בצד השני.

אנחנו נשים מעבר לכביש. אנחנו נשים אותם בצד. מה עם השמונה בלוקים?

הבעיה שלך זה שמונה בלוקים. הבעיה זה 20 בלוק שם יש.

אה, נהיו עכשיו 20? 20 בלוק של שמונה קומות.

כולם גויים שם. אז אני אביא לך מספיק קלטות, מה אתה רוצה?

בסדר, אתה תביא, אני אחלק למי? לגויים? כן. אני לא מחזיר גויים בתשובה.

מה אכפת לך? רק יהודי אני מחזיר בתשובה. מה אכפת לך? לא מחזיר. אני אגיד לך משהו.

אם הגוי יבין מי זה רבי עקיבא למטה,

הוא יסגור את הכביש.

כבוד הרב, כבוד הרב.

באמת. מה, אתה לא מאמין? אני אומר לך, כבוד הרב, אני אומר לך דברים שקרו שם בשכונה הזאת.

בוא, בוא, נצחיק. בוא, בוא, בוא נצחיק. בוא. אני מוכן לבוא איתו, כבוד הרב. הטעל בטוח. הטעל בטוח.

תשמע רגע.

אתה יודע,

היה לנו שני גדולי עולם,

הלל ושמים,

שמעת עליהם?

שמעתי את זה. מי היו ריבותיהם?

שמעיה ואבטליון.

שמעיה ואבטליון היו גרי צדק.

היו גויים,

וכל התורה שלנו עברה דרכם.

יש פה רבי מאיר בעל הנס?

כן. גר צדק.

נכון, אז מה? זה לא, רבי עקיבא,

בן של גרים.

נכון, רבי עקיבא, וטוב.

אז אלה יכול להיות שיהיו גרים בזכות רבי עקיבא שנמצא שם. אתה תחלק ברוסיית,

ואולי הם יחזרו בתשובה, יתגיירו. אני לא מאמין שם. אני כן.

אני אומר לך, אני לא מאמין שאחד שם. ואני כן.

כן?

אז אולי כבוד הרב יבוא, יעשה ערב שם,

ויחזיר אותם בתשובה.

אבל אני לא מדבר רוסיית.

אז מה לעשות? גם אני לא מדבר. אבל יש לי תרגום.

בסדר.

אז אני אביא לך. שהרב יבוא, יעשה תרגום שם. יש לי. אני אביא לך מוכן. תחלק בלי הקריבה,

להחזיר אנשים לתשובה. אני אביא לך מוכן, אתה תחלק. זה הכול, ניפגש עוד שנה, נראה מי עזר.

בעזרת השם. אתה מוכן?

אני מוכן לחלק. אמיתי. אמיתי. יאללה, תיקח ממנו את הטלפון. בעזרת השם, נעשה ונצליח.

אמן. תודה רבה.

כן, עוד שאלה.

הנה, תן לה. אבל רגע, אני רוצה שאלות בהתחלה, שיהיה ברור. שאלות. אהלן, אהלן.

עוד מעט, עוד מעט.

כן, דברי.

נו, תן לה לדבר.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

אתה שאלת מקודם אם יש מישהו להחזיר בתשובה, ואני חוזרת בתשובה שנתיים כבר, אני נשואה חמש שנים.

אין לנו ילדים.

בעלי,

הוא מקבל אותי איך שאני, עם כיסוי ראש מלא, ושבת והכול.

הוא טוען שהוא מוכן רק אם יהיה לו נס ממש גדול, והוא רוצה לחזור בתשובה. הוא נמצא פה בגהל, והשאלה שלו, ואני שואלת במקומו,

הוא שואל איך יכול להיות שבן-אדם חילוני ממש גמור, מקבל את כל הטוב, את הילדים, את הכסף, את האושר והכול, ובן-אדם ששומר תורה ומצוות לא מקבל שום דבר.

וזה ממש חשוב לי ש... והוא שומר?

הוא שומר שבת כהלכתה כבר כמה חודשים.

אבל הוא לא שומר תורה ומצוות הכול. לא, תורה ומצוות הכול. אז מה הוא שואל? הוא שואל איך זה.

הנה, לא זה.

תביא לו, איפה הוא? איפה אני רוצה לראות?

הנה, תביא לו, תביא לו.

קום.

אה, יואב.

עכשיו אתה שואל שאלה,

אלה שהם חילונים ולא שומרים תורה ומצוות זוכים לילדים,

ואתה לכאורה מחשיב את עצמך כבר לפחות שומר תורה על-ידי שבת,

אז אתה כבר מגיע לך ישר על הפתיחה.

קודם כול, אתה צריך להבין שיש גם חרדים חרדים שאין להם.

יש כאלה שזה רק מתעכב להם. יש כאלה חמש שנים, עשר שנים, חמש-עשר, תשע-עשרה, וגם עשרים-ושבע שמעתי.

זאת אומרת, זה לא ראיה אם אתה דתי או לא דתי. זו גזירת שמים מי יביא ומי לא יביא ולמה לא יביא.

בפרשה שלנו, פרשת בחוקותי,

בחוקותי אנחנו קראנו, והפריתי אתכם והרביתי אתכם,

והפריתי אתכם, זה פרייה ורבייה.

אחת מהברכות

זה שאדם יזכה לפרייה ורבייה, אבל כתוב לפני כן, אם בחוקותי תלכו

ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם,

אז אתה יכול לבוא ולהגיד למה, מה, לא, לא.

אפילו שאין שאלות כלפי שמיה,

אבל אם כבר יש שאלה, צריך לשאול אחת כזה.

אתה עוד לא הגעת לזה.

אז אני אגיד לך מה אתה תעשה,

ובעזרת השם, אם תעשה, יהיה רצון שככה יתקיים.

אתה תהיה מוכן לעשות מה שאני אומר.

כן. יופי.

דבר ראשון,

שאתה תלמד כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור

במשך

שלושה חודשים רצוף,

בלי הפסקה, לא שעתיים בהפסקה ולא שלושה חודשים בהפסקה,

כל יום.

והיא תלמד

כל יום ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

חצי שעה כל יום,

שלושה חודשים רצוף, ללא הפסקה.

הפסקה, מתחילים מחדש.

ללא הפסקה.

לזה אתה מוכן?

כן. לזה את מוכנה?

יופי.

ואתה תתפלל שלוש תפילות, אתה הולך עם כיפה תמיד או בלי?

בלי. אז אני אתן לך גם כיפה וציצית וניתן לך ברכה,

ובעזרת השם נתבשר בשורות טובות. תודה רבה.

ברוך שחיינו.

שחיינו, ברוך אתה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהיו העולם, שבינו וגימנו וגימנו וגימנו דוגמא לדם. אמן.

מה השם?

מה השם שלך ושם האמא?

דיקטור בן עודד. דיקטור בן עודד, ואשתך? סיוון.

סיוון בת?

מרים. מרים.

תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

כן!

כן, עוד שאלה?

יש לך שאלה או טענה? נראה לי שיש לך טענה.

יש לך טענה, נכון?

אתה רוצה לשאול או לטעון?

אני שואל שאלה. אתה רוצה שאלה או טענה?

גם טענה וטענה. אוקיי, תן לי.

זה כבר טענה ראשונה.

נראה לי שאתה טעון.

תקרב את המיקרופון, כן.

ראשית, אנחנו כל יום מברכים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שירתנו.

שירפה אותנו

שלוש פעמים ביום, מה מבקשים?

שירפה אותנו

ויחזיר אותנו בתשובה וכו'.

כן.

אני למשל לא נהניתי.

במה? לחזור בתשובה? אני חולה כבר עשר שנים במחלה,

ופשוט אני לא מצליח לעמוד על הרגליים.

ואיך זה שאני מבקש מהקדוש ברוך הוא

ולא נהניתי, ואני מבקש מכבוד הרב

כל הכבוד וכן נהניתי?

עשר שנים?

עשר שנים.

איפה המחלה?

בראש.

קודם כול, זה שאתה עשר שנים חי עם מחלה בראש,

זה מופת גדול.

לא הרבה אנשים מחזיקים מעמד.

אז קודם כול תקן נהנה,

בזה שאתה חי.

אתה מבקש חיים, ואתה חי.

לפעמים עדיף כבר, לא, לא, לא, אגיד, עדיף, אל תעשה טובות. בלי עדיף.

תמשיך לבקש קודם כול,

והקדוש-ברוך-הוא שומע והכול נרשם,

ויש לקדוש-ברוך-הוא את החשבון איך ומתי ומה.

עכשיו, תגיד לי, מה אתה עושה בחיי היום-יום,

מהבוקר עד הערב, בקצרה.

נשאר לי

בבית-חולים, בבית-חולים, או בכולל.

הבנתי.

בגסה.

אתה בדרך כלל לומד בכולל, אתה אומר.

למדתי שלוש שנים.

עכשיו, עכשיו מה?

עכשיו אני לא לומד. כמה זמן אתה לא לומד?

אני כבר שמונה חודשים מפסיק את הטיפולים, ופשוט אני... הבנתי. אתה נשוי?

לא, לא.

בבקשה.

כמה שעות אתה יושב בכולל?

בכולל? ארבע שעות.

אתה לא מתרכז כל כך.

יש לי קצת

הפרעות מזה.

הבנתי.

אני אטיל עליך משהו קשה וקל.

אתה תקבל על עצמך כשאתה בריא. מה זה בריא?

יכול. אם אתה אנוס ולא יכול, אני לא יכול. אבל אם אתה יכול, אפילו עם קצת מאמץ,

שעתיים בתענית דיבור,

בעוד שעתיים תענית דיבור מפוצל, איך שתרצה ביום.

אם תרצה רצוף, רצוף, אבל אם אתה לא יכול שעתיים-שעתיים,

ללמוד רצוף, שלושה חודשים רצוף.

ואני אתן לך ברכה, ויהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא יושיע אותך.

אבל אף פעם אל תבוא עם טענה לקדוש ברוך הוא. לא, לא, חלילה, אני לא בא בטענה.

אמרת שלפעמים כדאי משהו אחר.

זה טענה.

גם איוב אמר את זה, אבל הוא לא אמר. הוא לא בדעת אמר את זה. זה מה רש׳ה אומר. נכון, אז לא בדעת, אבל אתה בדעת עכשיו.

אתה מכיר את איוב כבר, אז למה אתה צריך לחזור על מה שהוא אמר?

אתה צריך לא להגיד כלום. אתה צריך להגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אני מקבל ממך את הכול באהבה ואתה ודאי חושב בשבילי טובות יותר ממה שאני יודע על עצמי.

זה הכול.

מעבר לזה, מותר לך לבקש ברכה ורפואה והכול, 100%. אבל אתה צריך

לא לתת רמזים כאלה ואחרים כאילו יש לך איזה טענות. לא, לא, חלילה. חלילה. אם היו לי טענות, אני כבר לא מזמן הייתי מוריד את הטיפה. טוב.

לא אמרתי שטענות עד כדי כך, אבל גם טענה, גם תרעומת, זה לא טוב.

לא, זה מרירות, מה שנקרא. בסדר, השם יעזור.

אתה מוכן לקבל על עצמך בלי נדר?

בוודאי.

שמך ושם האימא?

יצחק אלחנן בן מסעודה.

יצחק אלחנן בן מסעודה,

שם משלחת רפואה מהאוצר מתנות חינם מהירה בזכות לימוד התורה הקדושה,

ארבע שעות ביום

בית-ענית דיבור, שלושה חודשים, להושיעך,

מערב את המחלה,

יעתיק ממך,

לראש של אחמדינג'אד מהירה.

כן.

תהיה בריא. תודה.

כן, תן לי יצחק שם, יצחק. איפה יצחק?

הנה יצחק.

חכם יצחק.

ערב טוב, אמנוני.

אהלן, יצחקוני.

קום, קום, שיראו אותך בשביל מה עשית אמונים.

לא, אני אדם פסוט.

קודם כול, כבוד הרב, אמנם ענית לו על השאלה שאני רציתי לשאול, אבל בכל אופן אני אשאל אותך, אני לא אשאר עם זה בפנים.

טוב, אני עדיין רגל פה, רגל שם.

זה ברור, זה כבר מצב טוב. ברור, כבר הרבה שנים.

אתה היית פעם עם שתי רגליים שם.

כן, אז עשה הייתי חסד.

עכשיו הבנתי שאתה יוצא ממי עקיבא כל ערב.

עדים לתורה.

אז בלי חוזים. מה, אל תכבול אותי אתך. כן, אתה פוחד מחוזים. לא, לא.

עכשיו תגידי, השאלה שלי, כבוד הרב,

אנחנו מצד אחד קוראים את ברכת המזון,

ואנחנו אומרים בשפה פשוטה, כאילו,

ולא תתני נייר לבשר ודם,

אלא לחסדיך הרבים ולידך הרחבה.

ולא תתני לי גם על ידי הלוואתם של אחרים.

אבל מצד שני,

קצת יש לי שאלות לקדוש-ברוך-הוא.

מצד שני, אני רואה אלפי משפחות,

ואם לא עשרות משפחות,

עומדים כאן בתור לפת לחם,

או שאלה שגם אין להם את הפת הזאת.

אז אני שואל את עצמי,

איפה אירועים?

אה, שעה.

קדוש-ברוך-הוא, אני לא מאמין, אדון מוישה-לאם.

כתוב רק, ואל תצריכנו.

ואל תצריכנו לידי בשר ודם, אלא לידך הרחבה. אנחנו, אבל אני שואל, אם אנחנו נבחרנו,

עם נבחר,

למה אנחנו צריכים לסבול בגלות הזאת? בגלל שאנחנו רגל פה, רגל שם.

טוב, אל תביא אותי כדוגמה.

אל תשתמש בי. אני שואל, כבוד הרב, אתה אמור לתת לי תשובה. זה מה שכתוב בפרשה, אם בחוקותי תלכו,

אז וישיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע.

זה הם עושים את הכול, את הכול אבל,

את הכול.

אני לא יודע, אם לא עושים את הכול,

אני לא מדבר על חשציות שלהם.

אה, אז הקדוש-ברוך-הוא.

זה בגלל שזה משפחות דתיות, דתיות, זה לא אומר שכולם שומרים הכול. אז מה, אתה רוצה להגיד לי שאלה גלגולים ותיקונים? עוד לפני הגלגולים אפילו.

אז מה?

אז מה?

מה אני אגיד לך? אני בדילמה.

תעבור לצד שלנו כבר, תעזוב אותך בחייאת דינא.

לגבי הנקודה הזאת. כן?

כואב לך, יעני.

חלוק בדעתי.

כן.

חלוק.

חלוק.

אני רוצה איזשהו שמץ,

ולא הקטן ביותר,

אף-על-פי שבהעברה אני מאמין.

אבל אני, כטבע האדם, יסודו,

אני רוצה הוכחה.

שמה?

שמה?

זה שקיים אין לי שום ספק, אבל אני רוצה לראות על מנת שאני אפסיד את עולם החומר הזה.

איפה אני יודע לקראת מה אני אומר?

הבנתי.

אה, עכשיו אתה כבר, אני מתכונן לשלב הבא.

יש איזשהו תנאי אתו. אני אומר, אתה יודע מה?

כן. אתה יודע מה, אלוהים? אני פיפטין פיפטין אתך. כשנבוא, תחשבן.

אני אומר לך, אתה מת שלי.

תיזהר, חגיג. תיזהר, יצחק. למה? עכשיו תקשיב ותיהק, אני אסביר לך.

קול קולי אוזן.

אוי, אוי, אוי.

אז איך תראה אותי עם קולך אוזן?

עכשיו תשמע.

אני מקשיב.

וזה שאני רואה, רואה. עכשיו תשמע.

אני שמח.

אני מכיר את הקדוש-ברוך-הוא 30 שנה מקרוב.

עברתי הרבה הרבה ב-30 שנה ונפגשתי עם הכי הרבה יהודים בעולם.

אין בן-אדם שפגש יהודים כמו שאני פגשתי, עיני עינק.

בהרצאות, למעלה מ-5,000 הרצאות ב-30 שנה.

תקשיב טוב.

ראיתי הרבה הרבה אנשים והרבה הרבה מקרים שהיו חסוכים מהצלה.

אין.

זהו, הרופאים קבעו וכו',

ובעצות שנתתי להם על-פי התורה בלבד,

אז מה אתה אומר, אני אמור להגיע אליך ותעשה לי ציקופוס?

אני לא?

בינתיים אני על הרגליים.

אני יודע, אבל יש בעיה עם השיניים.

אין לי שיניים. דרך אגב, יש לי שיניים תותבות.

נו, זה מה שאני אומר.

עכשיו, לכן אני אומר, יצחק,

קודם אמרתי שאדם מתחיל להזדקן, לוקחים לו את השיניים, אחר כך את הרגליים,

אחר כך את זה,

ואחר כך הוא מרגיש את העבר, אז הוא מתחיל ככה, אתה מבין.

אבל אני נמצא במקומות האלה ואני עדיין מתמהמה עם עצמי. אז אני אסביר מתוק.

אני אראה לך עכשיו סרט,

אולי ראית אותו, אולי לא. אם תגיד לי שראית, אני לא אראה לך.

לא, אם לא ראיתי, אגיד לך לא, לא אשקר לך. ניסים התותח, ראית?

תותחים אני לא מכיר, רק למעלה.

הבנתי.

אני אראה לך סרט של בן-אדם שבא אלי שבוע לפני שהוא מת.

כן.

רזק כמו מקל, כמו

שלד שיצא מהקבר,

ואמר לי,

זהו,

הרופאים לא נותנים לי יותר משבוע.

מה אני עושה?

נו, מה אני אגיד לו? הרופאים אומרים לו שאין, אז מה אני אגיד לו? מה אני אגיד לו?

אמרתי לו, תשמע מה השם אומר.

אתה חייב לחזור בתשובה שלמה מייד ולהיות צדיק גמור מייד.

אמר לי, אני חילוני גמור,

אני לא יודע כלום.

אמרתי לו, זהו, אז הוא אומר, תראה, תן לי קצת-קצת, שלב אחר שלב.

אמרתי לו, הרופאים אמרו לך שבוע, אני, מבחינתי, יש לי זמן,

אבל אתה שבוע.

מה אני אעשה?

אמרתי לו, קודם כול תקבל עליך את זה, ואת אשתו תקבלי עלייך את זה,

ואני אתן לכם רב שידריך אתכם,

ואתם תקבלו ותתחילו.

עצם זה שאתם מתחילים, זה כבר ההצלה.

הסכים,

הסכים.

אתה לא תאמין במה שאתה רואה עכשיו.

ואחרי זה אני רוצה לשמוע מה אתה אומר, אחרי הסרט הזה.

אני מכבד, אבל רק אמרתי מתחילת דברי, אין תנאים. אין תנאים? ראית שאמרתי בלי תנאים?

יאללה,

נסים התותחת.

מה אתה רוצה?

זה ברור, כמו בפעם הקודמת. עוד מעט.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נסים

שר האוצר, חברי הכנסת, נסים זאבותינו.

אני הייתי בקולאפרי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-110-110 קילו.

הייתי מעל ישראל בשעבר שנת 1986 ואני הייתי בן-אדם שבחרו ממני בכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי.

הייתי בן-אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאהחתנית ואף למעלה,

הרבה גאהבה היתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים,

התגרשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה,

אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף ולא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים, אין אדם

שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שום דבר פה.

באמת,

היינו, חיינו שנתיים פה,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

הוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים,

וחשב שזה פיסטורה, והשג מכל מיני משחות מבתי-מרקחת,

וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות ליבכס בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי,

וכבר עוברת חצי שנה כמעט,

ואני אומרת לנושאים, בוא נלך לרופא, יש לך דימומים,

בוא נלך לרופא.

בן-אדם כואבת ללשינו, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן לשמור. אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שרירים,

גופיות, טייפים, אגו שלו בשמים, בן-אדם שאני ורופא,

ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב,

תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי,

הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל. הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט בטיסטור,

וזה היה גבייה,

פשוט גבייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני בוקר, הוא פשוט הלך

20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מטיווי.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתף איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפני בוקר, אמרו לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל

לא רופא, אז יש רבנות,

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוימת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה, שהרופא היה בהלם, הוא אמר לי, אתה

לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבע גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר,

זה לא כנף, אתה יכול לקבל את הזמן שאני אגיד לך מזוקר,

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע-שבועיים, יש לך איפה סיכויים.

אמרתי, סליחה,

התמוטטתי,

הייתי חושב שהיא התמוטטה,

כל המשפחה הייתה שוואה ומאנו הביתה.

רק היום הייתה התחלתי עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע חרב על היונם.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

לבהלך גיבול סרטני.

כששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו

שאי-אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם,

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודע, אתה לקח לך ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמרתי לה, תשמעי, אני עובדת הרבה, אני מכירה את הריח,

את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אמא שלי ואת אבא שלי ודודות שלי.

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק.

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר קלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

הראתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו תת-משקל.

הראתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול,

לא יכולתי, לא יכולתי.

זו מחלה קשה, בארבע.

אני לא מאחל אותה לאף אדם עליה, לאף אדם.

הסתכלתי על השמן, והיא אמרת לי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ו...

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה

ואומרים סיפור וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך במשהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך הניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה אנשים,

הריונים שהיו באים,

יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות את זה, ונעלמים מאות חברים ירושלמיים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, היתה פה.

האירועים היו ברוכים כי אמרו שהוא צריך למות והמשפחה הכינה קבר, אמרו זה עובד גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול חצי בן אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל ובכו לי המשפחה ואשתי בכתה לי והילדים בכו, כולם אמרו

שאני אוכל, אמרתי שאני לא יכול לאכול.

אין לך תיאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצח שזה חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמיץ שיתוך טיפולים ממש, אתה לא יכול,

אתה לא עומד בזה.

ופשוט ישבתי ודיברתי עם המבורר ואומרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

אתה אומר, לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני רואה, הייתי רואה אותו נגמר בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי,

הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה את התרופות שלו, אבל הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא רצה בהתחלה בכלל.

הכל היה מלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי,

תודה לך, תודה שהוא איתי, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה, תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה, כל בוקר הייתי, מי ראה לשם בכלל, הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה,

וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך.

ואז באתי לנושאים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי,

אין לך הרבה אין לחיות.

אני אוהבת אותך,

את האבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי תראה לכל אלופים לא לתמיכת סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיבוש הקדוש-ברוך-הוא,

תלך על פגים מסוימים.

אמרתי לו, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמרתי לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך אומרים?

את הסיכוי להם, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אני מסכים, טוב, הסכמתי.

שלא עשיתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה,

קדושת הקלטות שלו,

והתקשרתי, התקשרתי לארגון שלך,

הסיפרתי את הסיפור מאוד נסערת, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק,

כבוד הרב ארצור ליבהל.

הוא חושב שאני נעל, קרובה למשהו כזה, להסתכל על זה בבית,

שהוא לא הבין מה זה. עד חצי אדם בא מולו, מה הוא רוצה ממני?

רק כבוד העולם הזה הוא דבר,

הוא לא של אבנו, של ימינו.

חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו

אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי

ואמר לי, כלה כקשה אני, זה לא שלך.

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחל ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי לה, עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר

מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו כשאני קם על המקליים.

כולם לא שימו אותי, איכילו כבר קבר.

לא האמינו, ופתאום אני בעצמי.

אני אומר, תראה מה זה גדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי ממשה שלי לאכול, היא לא האמינה.

לה הלם.

לאכול.

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

רגשתי למצוא צורך לאכול, זה לא סירוב, אבל זה לא פתאום כשאתה צריך לאכול, רוצה בשר, צריך לאכול.

מכן שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכנתה עלי.

בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

ואחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו באלה, שאני מתחיל לעלות.

איך קרה שאני מתחיל לעלות?

אפשר לצאת אולי טיפול או שתיים,

זה יתחיל לראות איך זה עובד,

ואז תהיו לכימיות דרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

עשרה מחמש אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים

כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין,

לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל, סליחה, אני אפילו הלכת מעד התשובה שלי, הכול השתנה.

אנשים היו עמומים.

קודם כול, אמר הקדוש-ברוך-הוא, יום אחד יצאתי מהדסה ואמר,

אתה יודע מה אבא שלי בשמים, אין לו כך זקן.

הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשרי לך.

הלך את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קרח,

שלא היה לי סערה בגוף, כי הזקן תשאיר,

וכך היה.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהיה מגיע, היה מגיע עם יותר סיער,

וזה בדיוק נוגד לתופעות של הטיפולים הכימותרפיים.

טיפולים כימותרפיים, ידוע שטערות הן נושות.

והרופאה שלי אומרת, במקום להקריח, אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול,

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו. ארבעה חודשים חגגתי,

עז ואושר לשמחה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד כמה ממיוחד חולים,

ופתאום, בום,

הודיעו לי פתאום שיש משהו נוסף. בהתחלה אמרו שזה נקי,

ושמחתי, וכנראה היה לי מקצרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון לבדוק את הקדוש-ברוך-הוא. הוא אמר לו, תן לו קצת רע, בוא נראה. הנה, הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו טוב-טוב-טוב-טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי

שבבית-חולים בסירול שקיבלתי פתאום הם גילו משהו ברקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אמרו לי, מה אני עושה,

לא יכולתי אותו כמעט, כמעט, התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי ואומרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה, אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי, עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר.

לא עושה שום דבר נגד להמשיך להיות בדת.

המשכתי,

לימדתי את הבשורה הרמתי, מקבל אותה בשמחה, באהבה,

ניסוי עם הקדוש-ברוך-הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לדבר על שוכח אתך לבד.

ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח,

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לה מן אותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

ויש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר,

כי הגידול הוא גדולתי.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שעוד דיברתי אתו מהרבנים הגדולים שלנו. באמת, אני דיברתי והייתי עצמי. ואני דיברתי גם עם הקדוש-ברוך-הוא.

מכיריתי לו

יום בלילה עם כל השאלה שלי,

שיעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח,

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שהיה, שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו ישבנו בחוץ והצפללנו לגורי העולם ועשינו שיעור בחוץ,

לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

והנה, את רואה את הקשר עם בורא העולם, ואת מדברת אתו ואת אומרת לו, אבא שבשמה, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול, ואינתי קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת,

באמת,

נצור נראה ויעשה ועד שעתם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא שבשמיים,

בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא על הזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם לנו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו,

כאלה קטנים.

לכך הרבה עבירות את הסינוך.

אני יודעת שאתה אהב רחמן,

אני יודעת שרק אתה יכול,

כמו הרופאים ואתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה גיון שלא תמצא

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ.

באמצע ניתוח, בן-אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו,

קפצתי לעמוד על מנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור ביקרן סתימה,

הוא אמר, אל תדאגי, הכול בסדר, אנחנו רוצים לתגיד על זה.

ביופסיה,

ושלחו את הביופסים ואמרו שם,

לא חושב שהיה בן-אדם מאושר להשיא את מטרת הקדוש-ברוך-הוא ממני באותו יום,

זה היה פשוט מודיעין,

הוא מרגיש את תחושה יאית,

קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הכדוש ברוך הוא.

קודם כול, אני חייבת לו את החיים שלי. הוא החזיר לי את הבעל שלי במאזנה,

והוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

הייתי בריא ושלם אין לי כלום לכל מה שהם צריכו בו.

שחור זה נהיה בריא, זה הקדוש ברוך הוא.

כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רופאת סבבה, תגיד לי,

אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם,

נהיה שנה נגמרה ואני מאושר ואני בן-אדם בריא ואני, החיים שלי, מקדיש רק לקדוש ברוך הוא.

בשבוע שהיינו אצל האופר, היא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהים.

נופיעים עמומים מכל הסיפור שלו.

אם אני מגיעה למסך שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעטרת, הוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

אבל הוא גם מגיע למסקנה, הוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה.

כל לבי לרב אמנוביץ.

ושייבדל לחיים ארוכים מהלב הזה, כבוד העולם הזה.

מאז ועד היום אני מאושר, אם אין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה שזה קוראים לו אבא של השמיים.

זו התרופה הכי קטועה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ובפרופה של עולם תסתכלו על השמיים ותראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה ותקבלו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשאמרתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מהם כמוני עצם חזר נשיא בתשובה.

אני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים שדחפה אותי לכיוון הדת,

היום אני שיא העושר.

אני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד שיבינו שלא יחגו למכה כמו שאני קיבלתי,

שזה יעשה אף מוות אשר מעכשיו יחזרו לאבא לשמים, שלא רק יבקשו ממנו משהו.

אל תקבלו, תשאיר את הקסם.

וזה הפתגם הכי טוב שאני אוהב אותו בשביל להתקרב אליו,

וזהו.

זה מה שאני מסתכל עליו. היום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר.

אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש-ברוך-הוא. אין עוד מלבדו.

תודה.

אני מצטער על החלק האחרון שניתק פה, אבל מכל מקום היהודי הזה חי לפחות שש-שבע שנים אחרי,

בריא ושלם,

לומד בכולל כל היום, לא עוסק בשום דבר אחר. אם תראו אותו היום, זה לא ייאמן כי יסופר.

זה יצא מבית-קברות וחי.

מי עשה לו את זה?

הקדוש-ברוך-הוא. אין לי שום ספק.

זהו. אז עכשיו אתה תעבור לצד שלנו ודי.

לא, לא. אני בצד שלכם, בלי זה.

אה, בלי?

אני עכשיו מפר את ההסכם.

אה, התחלנו להפסיק? אבל בואו נעשה הסכם חדש. יאללה.

קודם כול, באמת הרגשת אותי עם הסרט הזה.

אומרים לי, אין מקרה

לכל מי למעלה.

לא סתם נתת לי את הסרט.

דרך אגב, יש לי שני חברים שהלכו בדרך הזו.

שמה?

שהלכו בדרך הזו, מאותה מחלה.

כן.

אמרתי לך, לא במקרה הראת לי.

אני חוזר ומדגיש את זה בצורה כל כך ברורה,

שאני גם טיפוס

שעברתי את הטיפול הזה.

גם לפני שנתיים הרגשתי את עצמי כלפי מטה.

גם לי הרגישו את החיידק בכבד.

גם אני עברתי את הטיפול שקשה לתאר אותו.

גם אני ישבתי, אני יכול להגיד, בין שזה עם הצדיקים ובין שזה,

והטיפול היה בצפת למעשה.

זה היה טיפול כימי

שקשה להסביר אותו.

זה גם איזה חיידק שהיה אמור להתעורר.

אבל עמדתי,

אמרתי לו, בורא עולם, אני לפניך.

אהלן וסהלן.

Welcome.

תראה איך הוא אוהב אותך, השאיר אותך בשבילי.

אני מאמין באמונה שלמה.

בגלל זה, מאז,

אני לא עוזב את העתים של התורה,

אני יכול להגיד רק מהמקום שלי, מהחלק שלי, מהמטר שלי, לא משום דעה של אף אדם אחר.

שום דבר בעולמותי לא יכול למלות.

מבחינת בית יש בית.

ששש, חבר'ה, למה הרעש?

ששש, כן.

מבחינת בית יש בית. תודה לאלה, אין משכנתה.

ברוך השם.

העסק יש, העסק.

ילדים טובים יש, ברוך השם, גם חוזרי בתשובה חלקם.

כמו שאמרתי,

בבנק, לא בקומה הראשונה, בקומה השנייה.

אבל זה גם לא זה.

אני יכול להגיד רק עוד פעם, מהמקום שלי,

שום דבר אותי בעולם בכל אופן לא ממלא.

מה שממלא את הנשמה שלי זה רק דבר אחד.

בסוף יום השיעור, בין שהוא חצי שעה, בין שהוא שעה,

זה מחזיר לי את העושר,

זה מחזיר לי את שמחת החיים שלי.

אני מרגיש במהלך היום שכל היום אני מת,

ואני סתם סביב בולשיט.

אני מבין את זה, אני רואה את זה,

אבל אני אומר, כנראה שעדיין אין לי

את הכוחות האלה. יש. אז ההסכם שאנחנו נעשה, יש,

יש.

אולי.

יצחק. בוא נמתין. בוא נתחיל,

לא בוא נמתין, זה הבעיה, נתנת עד עכשיו.

בוא נתחיל שאתה, מתוך 24 השעות, שעתיים נותן לבורא אבל רצוף.

שעתיים אצל הצדיק. אין בעיה, אצל הצדיק, אבל שעתיים רצוף. לא, לא תמיד שעתיים. למה, למה לא? לפעמים מתחילים חדשות מהיום למחר, ומעניין אותי קצת מה קורה בעולם. זה הגבורה. ב-22 שעות אתה יכול להספיק לדעת פעמיים מה שיש.

שעתיים, אתה יודע מה באמת יש.

22 זכרת, מחר יתחלפו החדשות.

התורה לא תתחלף, לא תהיה מוחלפת,

והיא קיימת לעולם, ורק כי הבניין שלך עדי עד.

אתה אתה בונה את ההמשך.

פה זכרת, יוצא מפה מהר.

אני יודע.

שעתיים. לפעמים זה שעה וחצי, לפעמים זה שלושת רבעי שעה. עכשיו זה יהיה שעתיים בשביל הקדוש-ברוך-הוא. אני אגיד לך דבר אחד,

אם כבר התחלנו לדבר כנות,

כן. אז עד הסוף.

אי ווס.

אני מכור.

אז מה?

יש לי קבוצת תמיכה מ-20 עד 21.5,

אני צריך את העזרה של חברים בדיוק כמוני,

ואז אני הולך לאטמוספירה נוספת.

בסדר.

שעתיים, לשם יתברך.

אני קם בבוקר מוקדם, ב-16.30, לתת שיעור, בבוקר.

תהיה בריא.

תלוי ניתן לך אריכות ימי. אמן.

אם אני יכול, אם אני יכול, קטן עליך, יצחק.

קטן עליך.

יש נכדים, אמנון, שדדים. גם לי יש נכדים, רק לך יש נכדים.

גם לך היו בריאים. שיהיו בריאים. שעתיים שיראו סבא. אמן. שיראו סבא צדיף.

סבא, יזכרו, סבא היה לומד לא פחות משעתיים. חוק בל יעבור.

אתה יודע מה זה. ואחת המשאלות שלי ואחת הבקשות שלי תמיד, הנה.

עכשיו, אני אברך אותך. די.

יצחק בן?

רחל. רחל.

השם יזכה אותך ללמוד שעתיים תורה ביום לפחות, כל יום.

אמן.

אמן.

רגע. תודה ותהיה לי בריא.

עכשיו אני אתן לך גם מתנה לשבת.

אם תרצה גם לאכול, אני לא מתנגד.

אני אתן לך גם לאכול אם אתה רוצה.

הנה, שתי ציציות. לכולם אני נותן אחד, לך שתיים.

קח, תן לו.

אני אתן את זה לילדים. לא לילדים.

תראה. אתה גם ילד של הקדוש-ברוך-הוא. אין לי שום ספק.

זהו. אין לי שום ספק.

שיהיה בהצלחה.

יצחק, שיהיה בהצלחה. תודה רבה. שימשיכו להיות לך ערב נעים. אמן, אמן. ואני אוהב אותך. תודה, גם אני.

כן.

כן, שאלה?

שאלה?

שאלה? שאלה?

אתה, אני יודע כבר מה אתה שואל.

הנה, פה הגברת רוצה לשאול. פה, פה, פה.

אני רוצה להמליץ, תוך כדי שאנחנו ממשיכים את הערב, ותכף אני אשמיע לכם שני קטעים מדהימים.

האחד זה שלום לך, ארץ נהדרת,

והשני זה השיר החדש

שחיברנו על 60 שנה למדינה.

60 שנה למדינה,

שיר חזק.

אז בינתיים אני רוצה רק להמליץ למי שרוצה

להיות שותף אתנו בזיכוי הרבים בהחזרת עם ישראל לאבינו שבשמים,

מי שמוכן

לתרום שקל וחצי ביום,

50 שקלים בחודש,

100 DVD הוא יקבל,

או שאנחנו נחלק בעבורו להציל את עם ישראל מהר מאוד.

אז מי שירצה יוכל לכתוב גם שם בשם האימא ואיזה ברכה הוא רוצה,

ואנחנו נברך אותו הערב.

שקל וחצי 50 שקלים כפול 20 חודש, 100 DVD,

מי שירצה, תוך כדי שהיא שואלת. בבקשה, תעבירו להם בפנים.

איפה השואלת?

בלי צעקות.

יש לי שאלה.

אני אתביישת קצת לשאול את זה,

כי בכל אופן אני גדלתי בבית חרדי,

ואין לי טענות על הקדוש-ברוך-הוא, אבל אני רואה,

בכל אופן,

יש לי כן לא את הרומץ,

זה לא שאני לא מאמינה בקדוש-ברוך-הוא, שהוא לא יכול לתת, או שהוא,

אני אומרת, אבל איך לאחרים הוא...

אני נשואה שנה וחצי,

ועדיין אין לי ילדים.

והרבה מהצד מלחיצים אותי, וגם, שנה וחצי? כן, והרבה מהצד מלחיצים אותי, שנה וחצי?

מלחיצים אותי, איך אין לך עדיין ילדים, וזה.

סליחה, וכמה, את גרה בדירה שלך?

לא. לא שלך?

למה לא מלחיצים אותך? למה אין לך דירה שלך?

גם.

ואם ילחיצו אותך, אז מה?

זה לא עוזר.

ואם יהיו לך שלושה חדרים וילחיצו אותך,

מה שיהיה לך חמש? אז מה נעשה?

מה הגובה של בעלך?

1.70? לא מלחיצים אותך שהוא יהיה 1.80?

מה זה מלחיצים אותך? מה זה? מה שילחיצו זה צריכה שיהיה לך? אני רואה שחברות שלי שהתחתנו אחריי, יש לך חברות שהבעל 1.80?

אז מה, תחליפי את הבעל?

אבל חברות שלי בגיל שלי, שהתחתנו אחריי, כבר יש להן… אז מה אם יש להן?

יש כאלה חברות שלך שעוד לא התחתנו.

נכון?

למה את זה את לא רואה?

אני רואה חברה שבגיל שלי שכבר יעשה חלק על הילד שלה. נו, אני שואל, אבל רק את זאת את רואה ואת אלה שלא התחתנו את לא רואה?

למה לראות רק צד אחד?

אבל איך זה שלאחרים לא מבינה גם דבר אחד, את בריאה?

מה? את בריאה?

כן.

למה את לא מבקשת להיות חולה כמו אלה שחולות,

חבל שלום. אה, אז שלום, אז שלום.

אבל למה לערבים הקדוש-ברוך-הוא נותן עשר ועשרים ילדים,

ואני, שאני יהודייה ואני חרדייה, למה אני לא מקבלת?

נו, אז מה, אז מה, קודם כול, מי אמר שאת לא מקבלת? יכול להיות שאת מונעת מעצמך עכשיו על-ידי השאלות האלה.

לא, אבל זה כואב לי איך, כואב? אז מה הם כואבים? למה יש הורים שיש להם ילדים והם מזלזלים בזה שיש להם

ילדים ועוד מרביצים להם ומכים אותם? כן. ואני, שאני עוד מחכה, מחכה, ואני רוצה שילדים, נכון. ומי אמר לך שלא יבואו לך ילדים ואחר כך את תרצי להרביץ להם?

ומי אמר לך שהם יהיו ילדים טובים? לא, זה לא מרביצים להם.

ומי אמר לך שהם יהיו ילדים טובים? מרביצים להם בהתעללות.

מי אמר לך שהיו לך ילדים טובים?

מתפללים על זה. הנה, אז תמשיכי להתפלל ויהיו לך. אבל אני מתפללת, ואני רואה, אז חכי רגע, רק שנה וחצי.

אני עשיתי סעודות בקבר שמואל הנביא, ואנחנו עשית סעודה אחת. ואם עשית סעודה אחת אז גמרנו? אז כל מי שיעשה סעודה, אין לו כל משהו? אני לא עשיתי סעודה אחת. אנחנו עשינו במשך חודשיים. אפילו עשר סעודות. כל מי שעשה סעודות. אז אם הוא רוצה להיות עשיר, הוא יהיה עשיר?

אמרו לנו שמי שעושה סעודה בשמואל הנביא לפחות פעם אחת,

השמואלנבי לא מחזיר אותו לרקם. מאה אחוז. אז יכול להיות שגזרו לך בשמים, שיהיה לך, אבל עוד קצת זמן. מי אמרת שעכשיו?

למה את ממהרת כל כך?

אני לא ממהרת, אבל מה זה?

מה, בגלל שמנחיתים?

את לא צריכה ללחץ. שנה וחצי זה זמן פשוט וסביר, זה לא פשוט, אבל אם מלחיצים אותי, ומצד שני גם,

אני אגלה לך עוד שום. יש שתי אנשים שפעם קיללו אותי שלא יהיה לילדים, סתם, על סתם דברים. לא, שטויות. אז זה מלחיץ אותי גם ככה. לא, שטויות. תשמעי.

את יודעת, כשאת נלחצת את יכולה למנוע מעצמך שיהיה לך בגלל הלהט?

את יודעת?

תשאלי רופאים.

אישה שחיה בפחד שלא יהיה לה, אפילו אם יש לה, לא יהיה לה. היא גורמת שלא יהיה לה.

למה? אישה עוברת תהליכים פיזיולוגיים שמושפעים מהדעת שלה.

את צריכה להיות רילקסט, רגועה, באותה אחת בשם, פתאום בגלל שהלחיצו השכנים אני שואל שאלות, מה יש?

בעלך מלחיצים אותו גם?

הוא לא נלחץ.

הוא לא נלחץ?

אז למה נלחצת במקומו גם? בסדר, אבל בעלי הוא כבר מספיק מבוגר.

אבל היא רוצה גם שבעזרת השם שיהיה לנו כבר הלגים. מי אמר שלא?

מי אמר שלא?

ואני רוצה שהרב יברך אותנו. את גם רוצה, הכול את רוצה. את רוצה שיהיה לך, ואת רוצה שאני אברך, ואת רוצה שהוא יבוא מהר,

ואת רוצה שיבואו בזוגות גם אם אפשר, נכון?

למה לחכות שתשיגי אותם?

אז אני אגיד לך מה אני רוצה ממך.

טוב, קודם כול, שלא תלחצי.

ושתיים, שלא תשאלי שאלות על הקדוש-ברוך-הוא.

אני לא שואלת, שאלת על הקדוש-ברוך-הוא. אז על מי שאלת? עלי?

אני ביקשתי מתנת חינם. אני יודעת, אולי לי לא מגיע. מי אמר שכבר לא מגיע? איך הגעת למסקנות שכבר לא מגיע?

אולי זה בדרך. למה את אומרת לא מגיע?

1. שאל אותי לה חצי,

2. שלושה שאלות שאלות על הקדוש-ברוך-הוא,

3. שתלמדי חצי שעה מוסר, ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

על מנת לקיים

שלושה חודשים רצוף,

ואני אתן לך ברכה. ומה עם ועדי?

מה את רוצה ממנו? הוא רגוע.

הבעיה זה את, זה לא הוא.

את מסכימה?

מסכימה?

מה בסדר? בסדר חלש כזה, כאילו.

בסדר, בסדר, או בסדר, כאילו, מה?

תקראי את הפתק. אל תגידי בגללה, עוד פעם היא מלחיצה אותך?

אמרתי לך, תנאי של

לא להלחיץ.

תקראי טוב את הפתק, תראי.

אם את מבינה מה כתוב, תגידי לי אם את מסכימה.

אבל לא תפספסי יום אחד.

כל יום, חצי שעה, את הספר הזה.

בסדר?

בעזרת השם.

בסדר.

ולא תלחצי.

גם אם יגידו לך,

תגידי להם, אל תתערבו.

ומי שמקלל לא פוגע.

אל תדאגי.

בסדר?

שמך ושם האמא.

אורית שמחה בת שושנה.

אורית שמחה בת שושנה,

השם יזכה אותך לזרע חי וקיים מהרה.

עכשיו צריך להתפלל על ילדים טובים. את חושבת להביא ילדים זה הבעיה.

ילדים טובים זה סיפור אחר כך.

אחר כך נראה אותך רודפת אחריהם. דגה, דגה, דגה, דגה, דגה, כן.

בהתחלה חוכמה להביא גדודים,

ואחר כך לטפל בהם.

נראה שתקום עם שעה 04 בבוקר, וואי,

בסוף טלפני למלחיצים, בואו,

תנו להם לשתות, תנו להם לאכול.

בסדר, ביקשת,

יהיה רצון שקיבלת.

כן, הנה הבחורצ'יק פה באמצע.

אני לא רואה שמחלקים פה הוראות קבע, ואני לא רואה שאנשים

נותנים שקל וחצי. אין לכם שקל וחצי ליום?

זכויות, זכויות.

כן, הנה יש אחד שכבר נתן, יש שניים אפילו.

יהודה דוד בן מסעודה, רפואת הנפש והגוף ופרנסה טובה, ויצא מכל החובות.

ורפואה שלמה לעמוס בן זמירה ומאיר בן מרים.

בהצלחה לאל רחל, בת אל רחל,

בת יפה זגורי, ומשה בן יהודית אל מליח מהרה.

ויש שניים מחוץ-לארץ,

גיא בן פרחה,

השם יזכה אותו שלא יקבל עונש מאסר,

וניר מכלוף בן פנינה, זיווג הגון מהרה,

יבורך.

כן, שאלתך.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני שומע הרבה קלטות שלך והכול, ומתחבר.

רק נושא אחד קשה לי,

הנושא של ההצבה.

כן.

היית פה כשהקראתי את הרב קוק?

כן, הייתי פה. ואני לא אשם. כן.

לגבי זה, אתה רואה שגם הרב קוק בעצם הפסיק את לימוד התורה שלו בשביל ללכת, מה שנקרא, להיקרב רחוקים.

ובצבא,

אתה היית בצבא,

והרב יודע כמה המצב שם קשה, כאילו,

ברמה שם של האנשים,

כאילו, מבחינה של הדברים הנמוכים שנאמרים שם.

אני אגיד לך יותר מזה, הצבא כל כך בעייתי,

שהוא לא נותן לי להיכנס לצבא, אתה מבין?

הצבא לא רוצה שאנשים ישמרו תורה ומצוות, לכן הוא לא נותן לי להיכנס לצבא. הבנת?

ובגלל זה, בגלל זה יותר חשוב שאני אכנס. לא, יותר חשוב שיכניסו קלטות וידיאו ו-CD ו-DVD.

אוקיי, אני מסכים אתך. עכשיו אפשר עם UPS.

יש מקום לזה, אבל, מה זה יש? יש לי בכיס.

אוקיי, אבל אתה, בטוחה, אתה יודע איך אפשר להיכנס עכשיו? אני מסכים את המקלטת שלך, שאמרת שהיית חייל מצטיין,

אבל העיפו אותך מהצבא, כי אמרת שאני אחזיר את כולם לתשובה ודברים כאלה.

כן, אני אמרתי להם שאני אעשה את זה.

אז אתה, כבוד הרב, הוא אדם מאוד ישיר והכול,

אבל עובדה שכאילו, אם אני עכשיו, כבוד הרב יודע שאם עכשיו תבוא לחילוני ככה בבום כזה,

כן. אז הוא לא יוצא את זה. כן, הוא יגיד,

מה לי ולרב הזה, בוא נגיד אני אקטין פה לחרדי הזה שיושב שם ולא עושה ולא לומד תורה, למרות שאני לא מסכים עם זה, ואני חושב שיש לך, שלא לומד, שכן לומד. שכן לומד, סליחה. אבל לא מתגייס ולא, אבל התגייסתי, שכחת?

לא, לא אתה.

אני, אני. אמרתי, חייבים. ושחררו אותי בגלל שאני לומד תורה.

בסדר. ושחררו אותי.

אז אני אומר,

דתי שהולך לצבא עם מניעים לקרב רחוקים וגם להגן על עם ישראל,

אבל הרב קוק לא אומר ככה.

אבל הרב קוק בעצמו הפסיק את לימוד התורה שלו.

לקרב רחוקים. מאה אחוז.

אז גם אני, בעזרת השם, בשנה הבאה ילמד תורה,

ויפסיק לאחר שנה וחצי או שנתיים את לימוד התורה שלי, ואלך

לקרב רחוקים.

כן, אבל מי אמר שהמצווה לקרב רחוקים היא יותר מלימוד התורה שלך?

שלך.

שלך.

שלך. כשתהיה הרב קוק, תלך לקרב רחוקים.

יש הרבה מאוד רבנים שאני הולך לפיהם שאומרים ככה.

אז מה אתה שואל אותי? אם אתה כבר הולך לפי הרבנים, אז מה אתה שואל אותי?

אבל זה לא שחור-לבן.

אה, אם זה לא שחור-לבן, אני לא יודע בדיוק מה האמת. בוא תראה מה הסינים עשו עכשיו.

הסינים עכשיו ייצרו דבר כזה, אתה רואה? בשבילנו.

אתה רואה מה זה?

זה USB. USB. שם את זה פה על היד,

ואתה פותח את זה, אתה רואה? הופ.

USB.

אתה מכניס את זה לתוך המחשב,

יש פה 8 ג'יגה,

אתה מכניס פה מאות

דיסקים שלי,

ואיפה שאתה הולך,

טווויז,

כולם רואים.

ולמה שירצו לראות?

מה? ולמה שירצו לראות?

הרי הם לא באמת מכירים אותך, הם לא יודעים.

הם חושבים, הם שומעים, כמו שאתה אומר, מה שהם רואים ממך זה מה שכתוב עליך בעיתון,

שזה לא האמת, זה מה שהם רואים. קודם כול, זה שרואים זה טוב, זה ששומעים זה טוב, גם נכון,

גם לא נכון,

טוב מאוד.

האמריקנים אומרים שיכתבו עלי מה שרוצים,

טוב ורע, העיקר שלא יתבלבלו בשם.

אז זה קודם כול.

אחר כך הסקרנות גורמת שאנשים רוצים לראות.

אבל עכשיו יש לנו פטנט.

אתה יודע מה הפטנט?

עכשיו אנחנו מחברים שירים.

אז אפילו אם אנשים לא שומעים הרצאות, שירים זה מתגלגל, אנשים מפזמים, נכון?

נכון?

כולם מכירים שירים, נכון?

אם אני אתחיל פה שיר, כולם יצטרפו, נכון?

כן, בסך הכול כן, אבל לא נראה לי שאנשים יצטרפו פה לשיר היפה ששמענו,

משה רבנו הנאמן.

חכה, הוא רק יצא עכשיו.

חכה, מוטי.

חכה. כבר היה ב-ynet עם שבחים גדולים.

היה כבר בכמה ערוצים.

לאט-לאט, שוויה-שוויה. אתה יודע איך זה הולך, זה לא הולך ברגע.

אבל השיר הזה שעשיתי עכשיו חדש, חבל לך על הזמן.

אני באופן אישי אהבתי, אבל זה לא קל. לא, תיכף, תיכף יצאו נגדו. חכה, תיכף, תיכף תשמע.

אז לפני כן אני אראה לך עכשיו איך השיטה עובדת. שים לב,

שני דברים. אחד,

מיסיונארי,

תכין לנו שלום לך, ארץ נהדרת,

ואחרי זה השיר החדש, שישים למדינה. שישים למדינה כולם צריכים לשיר, לא?

כולם פה צריכים לשיר. תשמע, שיר,

שישים למדינה.

אבל קודם, שלום לך, ארץ נהדרת.

מה עם האנטנה?

לא מוכר.

100 דולר.

קטן עלייך.

עד כמה הדברים כואבים.

עד כמה הדברים כואבים.

יש פה כמה שאולי יבינו מה שנאמר כאן. שימו לב.

את זה שלח לי אחד

אחרי ההפגנה.

והוא כותב כך

שלום לך, ארץ נהדרת.

זה לי כמה שנים בארצנו הקטנטונת,

לאחר אלפי שנות גלות בארץ נכר.

התארחתי אצל בנימין זאב מרחוב הרצל,

השכן של זאב מרחוב ז'בוטינסקי,

דודו של נחמן מרחוב ביאליק, אח של סבא אליעזר מרחוב בן-יהודה,

שכן של יצחק מכיכר רבין, שהכיר את אדון דוד משדרות בן-גוריון ואת מנחם מרחוב בגין, בן-דודו של ברל מרחוב כצנלסון,

שהיה שכן של חיים מרחוב הרצוג ושל יצחק מרחוב בן-צבי, כיסו של הירקן שאול מרחוב צ'רניחובסקי,

חבר טוב של אחד העם,

עד שהגענו למנדלי מוכר ספרים ואמרתי לו, שלום עליכם.

אך כאשר ביקשתי לדעת

אחד רחוב משה רבנו,

שעל-פי תורתו חונכתי אני ואבותי מדורי דורות,

אז הוא לקח אותי לרחוב.

משה שרת,

משה סנן,

משה הס,

משה דיין ועוד הרבה בוישאר.

אך את רחוב משה רבנו עדיין אני מחפש.

וכך אני ממשיך לטיין עם ידידי היקר בדרכי

דרך פתח-תקווה,

דרך יפו,

דרך השלום,

דרך בן-צבי,

דרך נמיר,

דרך ההגנה.

אני שואל את ידידי,

היכן דרך התורה?

אז הוא ענה לי,

מכאן עד הסוף שמאלה זה דרך ההלכה.

בכך מן הדרכים הגענו להרבה כיכרות,

כיכר המושבות, כיכר דיזנגוף, כיכר מוגרבי, כיכר העצמאות, כיכר ההסתדרות, כיכר ויצמן.

ואז שאלתי,

האם יש גם כן כיכר המסמלת היום המיוחד שלנו, של עם ישראל?

והוא עונה לי, ודאי, ודאי, כיכר ה' באייר.

לא, אני אומר, כוונתי ליום השבת שלנו.

ואז הוא עונה לי, אה,

יש איזה רחוב קטן, בו מתגוררת קבוצה קטנה מימי הביניים,

קבוצה פרימיטיבית בלב העיר ירושלים,

והם קוראים לה כיכר השבת.

אבל ה' באייר זה אחד הניסים הגדולים שלנו,

שהוא יום העצמאות.

ואז שאלתי, האם יש גם כן כיכר י״ד באגר,

זכר לאורי,

או כיכר כה' בכסלו,

זכר לחנוכה,

כיכר יציאת מצרים,

כיכר מתן תורה?

אז הוא לקח אותי לכיכר המדינה ואמר,

זה כולל הכול.

כך הוא אמר.

וכך, בטרם יצאנו לכיוון ירושלים,

והנה אני צופה בהרבה בניינים מפוארים,

בית ברל,

בית אשכול,

בית ההסתדרות,

בית המהנדס,

בית הסופרים,

בית האיכרים,

בית החקלאים.

שאלתי את ידידי,

האם יש גם זכר לבית-המקדש?

אז הוא ענה לי,

החוק היום זה בית-המשפט,

וזה מאוד קדוש לנו.

שאלתי, מה זה כל כך קדוש?

אז הוא ענה לי, מה?

לא ראית את אלפי האנשים שהיו בגן-סאקר שהזדהו עם בית-המשפט?

אז שאלתי אותו,

ומה עם החצי מיליון שהיו מנגד?

אז הוא ענה לי,

זאת הקבוצה הקטנה מכיכר-השבת,

סליחה, אדוני, אני עוצר ושואל,

כמדומני שחצי מיליון זה קצת יותר מכמה אלפים.

אז הוא אמר לי, לא,

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק קינים ועלוקות,

אבל אנשים הם אלה שהיו בגן-סאקר.

שאלתי אותו,

אבל חצי מיליון היו נראים כמו אנשים.

אז הוא אמר לי, לכן יש לנו שופטים ובגנצים והם קובעים מי אנשים ומגינים.

לכן אנו קוראים למדינה שלנו מדינה דמוקרטית,

מדינה ליברלית,

מדינה חופשית,

חופש הדת,

חופש הביטוי.

כאשר חזרתי סוף-סוף הביתה, אחרי יום טיולים ארוך,

שאלתי את עצמי,

האם היה זה טיול בארץ-ישראל במדינת היהודים,

או שאני עדיין באמצע החלום?

במדינת היהודים,

יהודים נלחמים נגד יהודים,

מוכנים לעשות שלום עם הערבים, מוכנים לעשות שלום עם כל מדינות העולם,

משלימים עם תופעות חברתיות מגונות שהיו לפני 10 ו-15 שנה.

יהודים נלחמים נגד יהודים.

כן, ועכשיו לשיר החדש, שישים למדינה.

מטידה תלאכה!

הם באו בגליל הם עלו בכנפי נשארים הם שטו מפולין ובמדבר

הלכו רגלים הם חשבו נגאלים אך נהיו נגאלים הם באו עם מסורת אך נחשבו ללשורת

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד

להתיחה בחור היתוך בדרך של חיתוך הפרד ומשול מהר בין אב לבין ובת לב

במוסדות חינוך ובצבא ניתנה פקודה והוראה,

קוסי מנדטי וסממן למחוק מהר מן העולם.

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד

המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד מבלי לזכור גם אורחי אבות אלפי שנים

למחוק החור כי הקדמה משחררת את הטרף מיוחד למנוע הדרך

ושומרו אחים ואחיות שכחו תרבות ומוסר עליון

יש כעת סוציאליזם ונפוטיזם, קפיטליזם ומכניזם.

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30 המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד המדינה עשתה

פירוט והתשובה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד אחר הניסיון המר והנגמר ידועים כולם האידיאל נגמר

שנים של קרע וקיטוב גרמו חוזים ללא שילוב אז למה כולנו מבינים

כשהתשובה כמאחדים את כולם היא מאחדת לאומה שלמה

ובלתי נפרדת.

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30 מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה

תשובה ב-30 שנים המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד

חזון עברי של יחידים נמצא מהחור מלא קרעים ואנו עם הפנים כולנו לבנים להקביל בני מלכינו מייחלים

עד יתקע בשופר גדול ובאו העובדים מכל מקום רחוקים גרומים כולם בנים

התשובה מקרמת לעזן בעזנים

מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה תשובה ב-30

מה שלא עשתה המדינה ב-60 מה שלא עשתה המדינה ב-60 עשה התשובה ב-30 שנים המדינה עשתה פירוט והתשובה עושה ייחוד המדינה עשתה פירוט

והתשובה עושה ייחוד והתשובה עושה ייחוד

לידיה בת סולטן הבריאות לבנה מרק בן לידיה זיווג הגון מהירה, רפואה שלמה לחיה, שר הבן מרגלית רחל,

וזיווג הגון לנעמי בת יוסף ושרה מהירה.

זיווג למוריה מסעודה בת רחל

ואברהם

בן מרים, פרנסה טובה מהירה.

כן,

אז אנחנו משתדלים.

להיכנס לצבא עם שירים, עם דיסקים והכול.

אם תפעל שאני אכנס שם,

אני אמלא את הפונקציה שלך גם כן.

כן, תן לו לדבר בבקשה. תודה.

קודם כול,

השיר הזה מאוד יפה, אבל נראה לי שזה לא שיר 60 למדינה, זה נראה לי יותר כמו 60 שירים למדינה,

קצת על אירופה, אבל אתה יודע, זה היה יפה.

תראה, 60 שנה בעשר דקות לקפל,

אני חושב שזה בסדר, מכובד.

ולגבי

הסרט הקודם שראינו על הארץ הנהדרת,

אני חושב, אני מסיק שלא שמו שמות

של גדולי האומה, שאותם בעצם אנחנו מייצגים,

בגלל שאנחנו לא היינו פעילים מה שנקרא פיזי בהקמת המדינה.

כן, אבל הפרינציפ הוא שחסרים הרבה מוטיבים חיוניים של התורה,

של בית-המקדש, של עם ישראל,

של המהות שלנו, הכול חדש. זו הנקודה, מפני שאנחנו בוחרים להתנתק.

אנחנו בוחרים להתנתק, אנחנו בוחרים להישאר,

אבל זה שייך להם גם, לא רק לנו. התורה שייכת גם להם, גם לחילונים, לא רק לדתיים. לא, אז איך הם ידעו את זה אם אנחנו נתנתק?

הם יודעים, הם למדו תנ״ך לפנינו. אז למה אנחנו לא מופיעים שם? למה משה רבנו לא מופיע בתור, מה אני יכול לעשות? הם לא רוצים.

אם יהיה משה רבנו והוא יהיה המנהיג, אז מה יעשה אולמרט?

אולי לא פנינו בדרך הנכונה, אני אומר.

אולי להתנתק ולשלוח קלטות זה עובד רק עם חלק מהאנשים. אתה תתבגר עוד קצת ותבין, זה לוקח קצת זמן. אני מקווה, אבל כרגע לפחות לא נראה לי, אני לא יודע.

ואני לא יחיד, אני ציבור שלם שחושב ככה.

ציבור שלם של צעירים, יש את המוגרים.

אבא שלי בן-אדם מוגר והוא גם חושב ככה. שמה הוא חושב?

הוא חושב שכדי לחבר אי-אפשר להתנתק.

נכון, הנה המזרחי, המזרחי עשה גשר

שהחילונים יעלו דרכו ויגיעו לתורה, והגשר נהיה הפוך,

שמשם ירדו ולא עלו.

היום המזרחי זה יותר,

אפשר להגיד, אפשר. מי שלוקה היום יותר מכל הציבור זה המזרחי.

הם לוקים, אותם גירשו מגוש-קטיף, להם לא נותנים כלום, אותם עוקרים מפה מוציאים משם,

אומרים עליהם ככה, למרות שהם רצו לעשות הכי אחדות.

מה הם קיבלו? בפנים.

כמו עם ישראל בעצם.

אתה קראת מה כתב

רהט,

יש סופר בשם רהט, עיתונאי,

מופיע, נדמה לי, נדמה לי, ב-ynet,

שם הוא כתב

שדווקא השסניקים

מקובלים יותר כשהם מקצינים יותר,

בעוד המפד״ל והמזרחי,

התמין, מוקצים.

הוא עושה חשבון נפש שם. תקרא.

אוקיי,

יכול להיות, אבל דווקא עכשיו נראה לי ששס הסתבכו באיזה פרשייה. כולם הסתבכו,

כל הדתיים מסובכים פה, אתה מבין?

אבל יש פתרון.

בתוך שנה מיליון בעלי תשובה, אין בעיות אחרי זה.

אתה משתתף.

אני משתדל, אבל,

אחד, אתה יכול להביא במשך שנה.

נשתדל, אולי בצבא נכיר מישהו ככה. יאללה, גם טוב.

תשתדל את המפקד.

הבחור של עדי עומד להתגייס, הוא רוצה רק לשאול אם אפשר איפה היית בצבא, רק, תודה. אני הייתי בתותחנים.

תודה.

תהיה בריא.

כן, הנה בחורצ'יק מאחורה.

שאלה אחרונה,

ואחרי זה ציציות וכיסויי ראש למי שרוצה,

ונברך אתכם בעזרת השם.

כן.

האמת שאין לי שאלה, יש לי בקשה יותר.

כן.

סבתא שלי לפני כמה ימים קיבלה דום לב,

והיא עכשיו בתחדמת בבית-חולים.

אז רציתי ככה, אם אתה יכול, לצאת לה ברכה בשבילה. בעזרת השם.

אתה תהיה מוכן לשמור שבת בשבילה?

אני מוכן, כן. מוכן.

בוא ניתן לך גם ציצית ונברך אותה. יאללה.

יאללה, תודה רבה.

תודה רבה.

מה השם שלך?

הנה בת אילה, השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שער חולי הומו-ישראל.

מהרה.

תודה רבה.

יוגי יפוי ומחצורים יוגי יפוי ומחצורים יוגי יפוי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ומחצורים יוגי ו

יקב יקב יקב יקב יקב יקב מום סלובי

בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, בלאדם, ב

ובאמת שמחה אין שיר מעלה יואי לי יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יגורים יג

שורים מקיסטורים,

שורים מקיסטורים.

וחבל כך איפה נושאים אותו בנוי יום.

וחבל כך איפה יטוי איזה שורים,

יוגל יום הכבא,

ובעל כך דוכים

יוגה לי הכל גלמת גלוי

אהההההההההההה

עוד יש שמחה ושיר מהרדינו, יודי לים