ראש העין - שידור חוזר מההרצאה: ראש העין 04-06-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-א

לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה לילה ל

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-א

יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא י

למה אתה קיבל?

למה אתה קרב?

חייב ללכת למה אתה קרב!

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע למדנו שמשה רבנו אומר, מאין לי בשר לתת לכל העם הזה,

כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונוחה לה.

לכאורה, קשה להבין מה הייתה הטענה של משה רבנו, מאין לי בשר,

וכי הוא נותן בשר,

וכי הוא נושא את העם.

הלא הכול מיד השם,

אלא צריך להבין שעניין של מנהיג בעם ישראל זה לא כמו מנהיג אצל אומות העולם.

לא כמו שר צבא ואומות העולם,

שמי שמוליך אותם הוא המנהיג.

לא מי שיש בידו את המקל והשרביט הוא המנהיג.

מנהיג אצל כלל ישראל מושג אחר לגמרי.

וזה כדרך אב שנושא את בניו,

מאכיל אותם,

ומחיה אותם והכול בזכויותיו.

האב נושא את הבנים הן בגשמיות והן ברוחניות על-ידי חשבונות בשמים ומקבל בעדם זכות וחיים.

אלמלא האב לא היו מקבלים כלל.

כתוב בגמרא,

מסכת שבת דף ל״ב,

בעוון ביטול תורה בנים קטנים מתים.

לא יאומן כי יסופר.

אב שלא לומד תורה בעצם גורם שאפשר שבניו יהיו מתים.

אם תשכח את תורתי, גם בניך אשכח אני.

זאת אומרת, לאדם יש תכלית כשהוא בא לעולם והוא צריך לקיים אותה. אם הוא לא מקיים את התכלית,

אז גם בניו, שהם התכלית שלו להמשיך אותו,

בטלים.

מצד שני, גם מידה טובה מרובה.

אב שלומד תורה,

אז הבנים שלו זוכים בזכותו.

וטובה מידה טובה ומרובה פי-500.

כך המנהיג באמת נושא את עדתו מזכויותיו ומשפיע עליהן הן בגשמיות והן ברוחניות.

לכן טוען משה רבנו, מאין לי בשר?

משום שמשה רבנו ידע את סוד המנהיג שהוא צריך לתת בשר.

המנהיג צריך לשאת אותם,

ועל דרך זה הוא אומר,

יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,

ואשר יוציאם ואשר יביאם, אומר רשי,

אשר יוציאם בזכויותיו ואשר יביאם בזכויותיו,

שזהו עניין מנהיג שצריך לשאת את עדתו בזכויותיו.

ממש כאשר יישא האומן את היונק,

לא יאומן כי יסופר.

מי מחזיק את עם ישראל?

משה רבנו בזכויותיו, הוא המוציא והוא המביא,

ולפני שהוא עוזב את העולם ומבקש שהקדוש-ברוך-הוא

ישים מנהיג תחתיו,

שגם הוא יוציא ויביא את עם ישראל בזכויותיו.

ומי נבחר?

יהושע בן נון, נער לא ימיש מן האוהל.

המנהיגות בתחילת דרכו של עם ישראל הייתה מנהיגות תורנית,

אנשים מורמים מעם, גדולי עם, נביאים,

אחר כך שופטים וכן הלאה.

והזכויות קבעו מה היה מצבו של עם ישראל.

אם המנהיג היה בעל זכויות גדולות, היה משפיע על העם שפע רב,

היה דוגמה חיה,

ובזכויותיו היה משפיע שפע רב. בתפילותיו היה יכול לכפר על כל עם ישראל, כמו משה רבנו,

שכמה פעמים עם ישראל נתחייב בגלל מעשיהם קל היה,

ומשה בתפילותיו היה מסוגל לבטל את הגזירות.

והקדוש-ברוך-הוא אמר, סלחתי כדבריך.

זאת אומרת,

ותגזר עומר ויקום לך צדיק גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים.

זאת אומרת, הזכויות בעצם קובעות.

אם אנחנו מסתכלים היום על המנהיגים שלנו, במירכאות,

אז אנחנו מבינים למה יש מלחמות מהבוקר עד החרם, ולמה יש קסאמים,

ולמה יש צרות.

כי אולמרט בטח על הבוקר אמר, מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שחזרת לי את הקדנציה לעוד כמה זמן.

ופרץ,

למרות שהוא לא נבחר, אז עכשיו הוא מחוזר מאוד,

ורודפים אחריו איילון, ברק כבר לא, כי הוא הודיע שהוא תומך באיילון,

ומפה והלאה זה כביש איילון.

אז זאת אומרת,

הוא בטח אמר, ברוך שאמר, והיה העולם, היום בבוקר, עם תפילין,

שני תפילין פרץ שם, לא אחד.

אם המנהיגות היא כזאת, ואם בשנים האחרונות, לא בשנים, בעשרות השנים האחרונות זה מה שאנחנו רואים,

אז אין פלא שעם ישראל הולך וצונח ויורד ויורד,

למרות שיש לעם ישראל היום הישגים גדולים מאוד, בפרט בארץ-ישראל,

התפתחות אדירה,

ממש לקנא מה שעם כזה קטן מסוגל להצמיח תוך כל כך

עשרות שנים ספורות.

אבל זה בחלק הגשמי.

בחלק הרוחני רואים ירידה ונסיגה כל הזמן, מטה, מטה, מטה,

בערכיות, ברוחניות,

בתפיסת המהות של העם היהודי, הייחוד שלו.

רואים שזה הולך ויורד ומידרדר, מידרדר, מידרדר, מידרדר.

למה אין מנהיגות כשהמנהיגות היא תורנית?

ואני לא מדבר על

מפלגות, אני מדבר על מנהיגות.

אין בעם הזה מנהיגות רוחנית שנחשבת בעיני הציבור,

לכן אנחנו נראים כך,

ולכן אנחנו גרורים ונגררים אחרי אומות העולם,

והם שמתווים לנו בעצם את הדרך, והם קובעים לנו בעצם את דפוסי החשיבה, ההתנהגות וכו',

ואנחנו נשכרים עם המדינות המתועסות, המתפתחות וכו'.

אין לנו הישגים גדולים.

אנחנו ממוקמים לא טוב כל כך,

לא בשחיתות ולא בחינוך ולא במתמטיקה,

בהרבה תחומים.

אבל מה לעשות,

אין מנהיג כמו משה רבנו, אין כמו יהושע בן נון,

אין כמו שמואל הנביא,

אין כמו דוד המלך, אין כמו שלמה המלך. אין.

אין. פשוט אין.

לכן, משה רבנו יודע שעליו לתת,

והוא אומר, לא אוכל לבדי שאת אתכם, השם אלוקיכם הרבה אתכם. מה זה הרבה? הגדיל אתכם על הדיינים שלכם,

נטל את העונש מכם ונתן על הדיינים.

זאת אומרת,

המנהיגות של המנהיג מתבטאת בכך שהוא נושא גם באחריות של הציבור.

זאת אומרת,

אם העם חוטאים,

הראש של המנהיג מתבקש.

אם המנהיג לא יכול להקרין על העם ולהביא אותם למצב שהם צריכים להיות בו,

האשם גם בראשו.

והאשמם בראשיהם,

והסימם בראשיהם, והאשמם בראשם.

בחטא העגל כתוב,

ועתיים תישא חטאתם,

ואם אין, מחן ינא מספרך אשר כתבת. איפה יישמע דבר כזה שמנהיג אומר,

אם, ריבונו של עולם, אתה לא מוכן לשאת את חטאתם שחטאו בעגל, שזה דבר איום ונורא.

משה הולך להוריד את הלוחות, נלחם עם מלאכים,

מוריד אותם מן השמים,

והעם מזנה אחרי עגל עבודה זרה ורוקד במחולות.

והוא אומר, אם לא תישא חטאתם,

מחן ינא מספרך אשר כתבת, תמחק אותי מכל התורה כולה.

איפה יש דבר כזה?

שמנהיג מוכן לשים את הראש שלו בשביל העם.

כותב רש״י, מספרך מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים.

לא שלא ביקשתי,

לבקש אני מבקש,

אבל אם זה לא יצלח ולא תסכים ולא תשמע לבקשתי,

פירושו שלא כדאי לבקש עליהם רחמים.

אם אני לא כדאי,

לא ראוי לבקש עליהם רחמים ולא תמחן להם,

מחני נא מספרך אשר כתבת.

המנהיג צריך שיוכל לשאת כל סבל עדתו וכל חטאתם,

ואם אין,

איני כדאי לבקש עליהם רחמים.

אין ביכולת המנהיג לשאת את עדתו,

לכן לא אוכל להיות מנהיג שהרי איני כדאי.

ולכן אמר משה,

הורגני נא הרוג ואל אראה ברעתי,

כמו אב שנכון בכל רגע להקריב את עצמו על בנו.

כשהוא רואה שבנו בסכנה,

האב קופץ ומגן בגופו על בנו,

ואפילו אם הוא יודע שזה יעלה לו בחייו.

לכן אומר משה רבנו, לא אוכל לשאת,

לא אוכל לבדי.

המדרש אומר, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא,

אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בניי,

ולא הייתי מבקש אחר כדי שתתייחד אתה באותה גדולה.

אני מכיר אותך,

אני יודע מי אתה.

אני איחדתי את כל הגדולה לך ולא לאחר. יכולתי למנות עוד כמה אתך, לא רציתי.

הכול רציתי בשבילך, ואתה מבקש אחר?

מי שלא יודע תחילת דרכו של משה רבנו,

הוא היה איש אמת.

הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי,

לא סתם מכה,

אלא הוא לקח את אשתו מתחתיו,

וכיוון שנודע הדבר לבעל,

אז הוא היכה אותו לעיני כולם.

למה? בגלל שלא היה לו פתחון פה לדבר על זה.

וכשראה את זה משה רבנו,

ויפן כה וכה,

וירא כי אין איש,

התבונן עד סוף הדורות, משה רבנו היה הנביא,

התבונן עד סוף הדורות וראה שלא יצא ממנו איש אחד שיתגייר.

הכה אותו וטמן אותו בחול.

ראה שני עברים נצים רבים ביניהם, ויאמר לרשע, למה תכה רעיך?

הוא לא הכה אותו עדיין.

הוא הרים את היד להכותו, אמר לו, רשע, למה תכה? למה הכית? לא אמר, למה תכה? אתה הולך להכות? זה רשע.

הוא רואה את אחיו בסבלותיו.

מי היה משה באותה עת? נסיך.

היה גדל בבית פרעה, בטיח הכניסה אותו לבית פרעה, והוא גדל כמו נסיך.

פטור מכל עבודה.

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה.

במקום לשבת על הטרסה

בתכסיסי מלכות,

הוא יוצא אל אחיו ונושא בסבלותיו ומעמיס על גבו גם כן כנסיך.

בלית ברירה הוא צריך לברוח לאחר הכהתו של המצרי.

הוא מגיע למדיין,

הוא מגיע בסיטואציה ששבע בנותיו של יתרו נזרקו לבור,

באר של מים,

והוא מציל אותם מיד הרועים.

מה לך להתערב?

אין.

איש אמת.

הוא רואה שזה אי-צדק,

הוא פועל להצלתם כשהוא מסכן ומחרף את נפשו.

הקדוש-ברוך-הוא נגלה אליו בסנה בהיותו במדיין,

והוא אומר לו שהוא רוצה לשלוח אותו לגאול את עם ישראל ממצרים.

ונגלה את השכינה בסנה,

והקדוש-ברוך-הוא מפציר בו שבעה ימים

שיקבל את התפקיד, והוא מסרב בכל מיני טיעונים.

והוא אומר לקדוש-ברוך-הוא, שלח נא ויד תשלח, כל מי שתשלח טוב ממני.

אפילו האדם הפשוט שבשוק טוב ממני.

הקדוש-ברוך-הוא לא מתרצל לו, אז הוא אומר לו, כי כבד פה וכבד לשון, אני כבד פה, לא יודע לדבר טוב, אני לא.

הוא אומר, תשמע, אחי יותר גדול ממני,

משה בן 80, אהרון בן 83, הוא נביא לפני,

הוא במצרים, נשאר עם העם,

איך אני יכול לקחת את התפקיד?

אם צריך תפקיד, אז אחי הגדול.

אומר לו הקדוש-ברוך-הוא וראך ושמח בלבו. אני יודע שאחיך לא יתקנא לך,

ואם הוא יראה אותך הוא ישמח בלבו, אז אני מעיד לך.

בלית ברירה הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה, אם אתה לא גואלם,

אין מגואלם.

בסופו של דבר, משה רבנו מקבל את התפקיד בדיעבד.

בכל הזדמנות שהייתה לו הוא רצה לברוק מעליו את התפקיד.

אני לא מתאים, אני לא יכול.

הצלחות כבירות,

עשר מכות במצרים, קריעת הים,

עלייה לשמים,

40 יום ו-40 לילה, לא אכל ולא שתה שלוש פעמים.

מוריד את הלוחות, נלחם עם מלאכים.

הצלחות או לא?

יורד, אני לא יכול.

לא יכול.

מה לא יכול?

מי עוד עשה כך?

לא יכול.

איך אוכל לשאת לבדי? לא יכול.

אומר הקדוש-ברוך-הוא, אני איחדתי את כל הגדולה לך ולא לאחר, ואתה אומר לי למנות אחר.

באותה שעה אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה,

מנה

אותן הזקנים האחרים תחתיהם.

אספה לי 70 איש מזקני ישראל וירדתי ודיברתי עמך שם להודיע שיום מינוי הזקנים היה חביב לקדוש-ברוך-הוא כיום מתן תורה.

מה כתוב ביום מתן תורה?

כי ביום השלישי ירד השם.

אצל מינוי הזקנים נאמר

וירדתי, כביכול הקדוש ברוך הוא יורד משמי השמיים למטה

ובמעמד הר סיני כתוב שהשם ירד.

היה שקול מינוי דיינים, מינוי הזקנים,

כמעמד הר סיני. מעמד הר סיני העמיד את העולם.

יום השישי,

בייחולו השמיים והארץ בכל צבאם. איזה יום השישי?

יום השישי בסיוון, יום מתן תורה.

בייחולו השמים.

מה פירוש?

אמר הקדוש ברוך הוא תנאי בבריאת העולם.

אם ישראל יקבלו את התורה במעמד הר סיני, אני מקיים את העולם.

ואם לאו, אני מחזיר אותו לתוהו ובוהו.

אין קיום לעולם בלי תורה.

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמים וארץ לא שמתי.

אני לא בורא את כל הבריאה.

כל עמודי השמים היו רופפים עד ליום השישי בסיוון.

כשאמרו ישראל נעשה ונשמע וקיבלו את התורה,

התקיים התנאי.

יום השישי,

יום השישי בסיוון,

ויכולו השמים השתכללו שמעיה בהרעה.

אבל אם לא, אם לא היו מקבלים,

ויכולו השמים. היה מכלה הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ.

אז מעמד הר סיני העמיד את כל העולם כולו.

והקדוש ברוך הוא אומר שמינוי הזקנים היה שקול כמו מעמד הר סיני. איך זה יכול ללכת?

אלא צריך לדעת

במעמד הר סיני, למה זכו כל ישראל למעמד הגדול והנשגב? כתוב, ויחנעם נגד ההר.

בכל המקומות כתוב, ויישאו ויחנו, ויישאו ויחנו,

שהיו ביניהם מחלוקות ומריבות, ויישאו ויחנו, לא כאחד.

במעמד הר סיני כתוב, ויחן, לשון יחיד,

בלב אחד,

בדעה אחת.

ויחן העם נגד ההר.

היו באחדות גמורה, כולם שווים,

אין הבדל בין האחד לשני,

כולם שווים לפני השם.

כשמשה רבנו,

משה רבנו הגיע לשיא של השיאים של מעלת הענווה שהייתה בו,

כתוב, ואיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

מה זה ענו מאוד?

מאוד זה ראשי תיבות, משה,

אברהם,

דוד.

אלה שלושה שהיו ענבים מאוד. אברהם אמר, ואנוכי עפר ואפר.

מייסד האומה הישראלית,

אבי האמונה המונותואיסטית בעולם, אברהם אבינו,

אברהם אומר, ואנוכי עפר ואפר.

מה זה עפר ואפר? הוא נכנס לכבשן האש,

מי נכנס לכבשן האש ויצא לפניו?

הוא נכנס לכבשן האש ויצא חי.

כל העולם ראה נמרוד, השתומם.

הוא ניצח את המלכים

כשהוא יוצא למלחמה עם דמשק אליעזר, עבדו שניים נגד ארבעה מלכים, ומנצח אותם.

נו, אז אברהם אבינו היה צריך ללכת, שופוני,

איך אנשים חוזרים ממבצע מוצלח?

חזה מתוח.

ומה אומר אברהם אבינו? ואנוכי עפר ויפר.

מה, זו סתם אמירה?

הוא אומר, לא,

אם לא אתה ריבונו של עולם שמציל אותי,

אז אני עפר.

מי יכול לצאת נגד המלכים ולנצח את כל המלכים ביחד?

היו הורגים אותי ואני הייתי הופך להיות עפר.

ומי יכול לצאת מכבשן האש אם אתה לא מציל אותו משם?

אם לא אתה ריבונו של עולם, אני אפר.

מי שנכנס לכבשנה, יש מה יוצא משם? אפר.

אז הוא אומר, אני מחזיק מעצמי שאני עפר ואפר.

זה שאני עוד קיים זה אתה, לא אני.

ענו או לא ענו?

דוד המלך שולט,

נלחם,

מנצח,

ומה הוא אומר על עצמו? ואנוכי תולעת ולא איש.

אבל משה רבנו, מה אמר?

ואנחנו מה?

ואנחנו מה?

אין לו אפילו הגדרה למה?

מה?

אברהם אמר, ואנוכי עפר ואפר, יש בזה עוד ממשות.

ואנוכי תולעת ולא איש, יש בזה עוד ממשות.

משה רבנו, אפילו ממשות אין לו, אומר, ואנחנו מה?

ואיש משה ענו מאוד יותר גם מאברהם ודוד.

נותנים לו תפקיד יחידי.

תפקיד יחידי. אתם רואים, ראש ממשלה אצלנו יש לו שישה תיקים של שרים.

כל שר שמתפטר או זז הוא לוקח חילפלף.

עוד תיק, עוד תיק, עוד תיק, כאילו הוא הולך לבית-ספר.

חוץ מהתיקים שיש לו במשטרה.

אבל מכל מקום,

משה רבנו אומר, לא אוכל לשאת לבדי.

לא.

תביא לי עוד.

אומר לו הקב' הוא קח 70 וכולם יהיו שווים. אומר רבו ראש העולם, אני לא רוצה פרסום לבד.

כולם יחד. ההנהגה תתחלק על 70 איש.

הקב' הוא ראה את מידת הענווה בשיאה אצל משה רבנו.

אמר, זה יום גדול, מינוי הדיינים, השבעים זקנים, כמו מעמד הר-סיני.

כי תפקידו של המנהיג לא להיות למעלה מכולם, בדיוק הפוך,

ולא ירום לבבו מאחיו מצווה במלך,

מלך בישראל שהומלך ונמשך בשמן המשחה,

והוא מלך על ישראל על-פי ה' על-פי נביא, על-פי סנהדרין.

מלך, לא פריימריז, לא חריד, לא מוכרים קולות.

מלך.

לבלתי ירום לבבו מאחיו.

הוא צריך לקשור את ספר התורה בזרועו, ספר תורה קטן,

חוץ ממה שיש לו עוד אחד גדול.

למה?

שלא יסור ימין ושמאל מהתורה, ולא יקבע ליבו על כולם מצווה במלך. אז כל שוקר מהאדם פשוט, שלא ירום לבבו.

יש אחד מהשוער, ש״ג?

היי, לא מכניס.

לא מכניס.

איך הוא מבסוט שיכול להגיד לא מכניס.

אבל פה הסדרנים עשר, נתנו לכולם להיכנס.

פה הסדרנים עשר.

מכל מקום,

מעלה גדולה זו של משה רבנו.

מי עוד מצינו כך?

מצינו את חנניה, מישאל ועזריה,

שהשליך אותם נבוכדנצר לכבשן-האש, כיוון שלא רצו להשתחוות לצלם.

הם יצאו משם חיים.

אפילו לא נחרך הבגד אצלם. לא נחרך.

כל השרים מאומות העולם שבאו לראות את המחזה הזה,

כתוב שהם עמדו בשורה והיו יורקים להם בפנים.

ומה היו אומרים חנניה, מישאל ועזריה?

לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים.

למה?

אמרו אומות העולם לחנניה, מישאל ועזריה, אם יש לכם אלוקים גדול כזה שיכול להוציא אתכם חיים מתוך האש,

איך אתם כעם משתחווים לצלם?

אחרי פרסום כזה גדול,

עכשיו צריך למנות אותם לתפקידים יותר רמים וגדולים ממה שהם היו.

כתוב בחז'ל, זיכרונם לברכה, החכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

איפה הם נעלמו? לא כתוב עליהם יותר כלום בתנ״ך.

לאן הם נעלמו?

חדמן דאמר שמתו מן העין.

וחדמן דאמר שעלו לארץ-ישראל,

נשאו נשים, ילדו ילדים, והלכו ללמוד תורה.

בפירוש מתו מן העין,

ברחו מעינם של בני האדם, הפרסומת והכול,

הלכו ולמדו תורה אצל יהוא צדק.

ככה הלכו ולמדו, וזהו, שקט, ששש, ענווה, הסתתרו, וזהו, הלכו ללמוד. זהו, התחילו דף חדש,

בלי פרסום, בלי הילה, בלי רעש, בלי תתותותות.

סתם בלי שום דבר.

מרדכי,

אחשוורוש ראה את חוכמתה של אסתר,

אינה מגדת את עמה ואת מולדתה, והוא שואל אותה, תגידי, אצל מי גדלת? מי זה אביך? מי?

תגידי לי, אני רוצה לעשות ממנו אדם חשוב, שר,

לתת לו תפקיד רם.

מרדכי אומר לה לא להגיד,

לא להגיד אף מילה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתה הצנעת את עצמך,

אני אפרסם אותך בכל העולם.

יהושע בן נון מקבל את התפקיד ממשה רבנו.

אתם יודעים מה זה, כמו שאומרים להיכנס בתוך הנעליים של משה רבנו?

זה לשחות שם.

אדם ענק, משה רבנו, התלמיד שלו צריך לבוא אחריו.

ההבדל, אומרים חכמים זכרונם לברכה,

פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה.

מה ההבדל בין חמה לבנה, אתם יודעים?

לחמה יש מקור חום ואור משלה וללבנה אין.

מה שיש לה אור זה השתקפות של השמש בלבנה,

ומצד עצמה אין לה כלום.

כל מה שהיה יהושע זה רק ההשתקפות של משה רבנו בו, כי הוא היה תלמידו המובהק.

עכשיו,

לקחת את התפקיד ולהנהיג עם כזה,

שהימרו עשר פעמים רק בים ועשר במדבר,

בסרבנים, בטרחנים,

ממרימי אתכם,

שמעונא המורים,

עם קשה, עם קשה עורף.

לקחת תפקיד כזה ולהוביל אותם?

ועל הפתיחה יהושע בן נון עושה פשלה,

והוא כורת ברית עם הגבעונים שבאו וטעו אותו כאילו הם לא משבעה עממים שנאמר עליהם, לא תחיה כל נשמה,

וכורת להם ברית.

ונשבע להם,

ומתברר שטעו אותו.

ועכשיו, בתור מנהיג טרי, עם טעות כזאת,

בכל הסכמתם של ישראל לקבל את יהושע לתפקיד,

זה רק בתנאי שהשם יהיה עמו כמו שהיה עם משה רבנו.

והוא מפשל על הפתיחה,

באים ואומרים להם, שיקרו,

השבועה שנשבעת היא שבועת טעות,

ומותר לחזור בך על שבועת טעות.

מה אומר יהושע בן נון?

אני לא חוזר בי.

יזרקו אותך מהתפקיד?

אני לא חוזר בי.

למה?

הוא אומר, יהיה חילול השם.

יגידו אומות העולם,

אלה יהודים נשבעים בשם,

כורתים ברית,

אחרי שלושה ימים ממירים את דבריהם.

יהיה חילול השם.

הוא לא מסכים.

עוברות שנים,

הגבעונים מסתבכים במלחמה,

ובאים אצל יהושע ואומרים לו, תשמע, יש ברית בינינו,

עלו עלינו למלחמה,

תבוא ותגן עלינו.

מה היה צריך להגיד להם?

תתפוצצו,

תמותו, אתם ארורים, אתם שקרנים.

הוא יוצא למלחמה.

יוצא למלחמה,

וזה שוב פעם לסכן את המעמד שלו,

כי אם חלילה במלחמה הזאת ימותו אנשים ללא הצדקה,

בעיני האנשים ששלחו את בניהם ובנותיהם,

הן בנותיהם, לא היו בנותיהם אז, לא, זה רק עכשיו בנותיהם,

ששלחו את בניהם,

אתם יודעים מה היה יכול להיות?

ארבע אמהות היו באים ואומרים, מה עשית?

אבל יהושע ונון יוצא למלחמה,

מאיזה סיבה?

הוא אומר שיהיה קידוש השם ולא חילול השם, שאני לא אפר את השבועה.

באותה מלחמה הוא זקוק לעוד כמה שעות לסיים את המלחמה.

אומר הקדוש-ברוך-הוא,

אתה דאגת לכבודי ולשמי שלא יתחלל בין הגויים?

אני אדאג לפרסם את שמך בכל העולם כולו.

מה מבקש יהושע בן נון באותה עת?

שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון והקדוש-ברוך-הוא מעמיד לו חמה.

אין בן אדם בעולם שלא יודע את זה, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא רוצה מהמנהיגים שיורידו פרופיל,

שירדו לעם,

שישרתו את העם, לא שהעם ישרת אותם, שהם ישרתו את העם.

זאת אומרת, לך רד, אומר הקדוש-ברוך-הוא ומשה רבנו, לך רד מגדולתך. למה לך רד מגדולתך?

וכי אתה חושב שאני נתתי לך כבוד ומלוכה בשבילך,

אלא בשבילם, לשמש אותם.

ואם הם חטאו, לך רד,

כי שיחט עמך,

אתה קרבת את הערב רב.

זו הדרישה שיש מאתנו.

זאת אומרת,

כל בן-אדם הוא בבחינת מנהיג קטן,

אחד בבית,

אחד בעבודה,

אחד בצבא,

אחד במועצה,

אחד במתנ״ס.

כל אחד יש לו בחינה של מנהיג מה?

מה התפקיד הזה?

הפוך,

נתנו לך מקום, שררה,

נתנו לך רבנות, נתנו לך משהו על מנת לשרת את הקהל, לעשות למען העם, לעשות למען הקהל,

לספק את צורכיהם,

לעזור להם בכל מה שאפשר.

זה התפקיד שבעצם מוטל על כל יהודי ויהודי, ובפרט מי שזוכה לעלות בסולם הדרגות.

אבל מה הבעיה? הבעיה היא שיש מידות, מידות.

יש מידות טובות ויש מידות רעות.

בעצם אין מידות רעות ואין מידות טובות, זה תלוי במקבל.

לדוגמה,

כל מידה ומידה, ולו הרעה ביותר,

יש לה תפקיד ושירות על הצד הטוב. להיות אפיקורוס זה רע מאוד, כופר,

אבל לכפור באמונה זרה, בעבודה זרה, זה מצוין.

להיות קמצן זה מידה גרועה ונפסדת,

אבל לקמץ במותרות

זה ודאי מעולה.

להיות נדיב זה מצוין.

אבל לא לפזרנות,

אלא לדברים חיוניים ומועילים.

להיות ותרן זה טוב מאוד,

מידה חשובה וערכית.

אבל במקום שצריך לעמוד על דעתך אסור להיות ותרן.

הקדוש-ברוך-הוא אין רחום וחנון, אבל לא ותרן.

כל האומר שהקדוש-ברוך-הוא ותרן, יוותרו בני מער.

הקדוש-ברוך-הוא מוכן למחול, מוכן לשנוח,

אבל לוותר סתם ככה, בלי כלום? לא.

אדם חוזר בו, הקדוש-ברוך-הוא מוכן למחול ולשנוח.

אבל אם אדם חושב שהקדוש-ברוך-הוא יוותר, אין ויתור לפניו.

זאת אומרת, כל מידה ומידה יש לה מעלה ויש לה את הצד השני.

שנאה זה דבר לא טוב,

אבל לשנוא את הרע זה טוב מאוד.

אהבה, דבר טוב מאוד,

אבל לא לאהוב רע.

זאת אומרת,

תלוי איך משתמשים במידות.

אם אדם לא עובד על תיקון המידות שלו,

השם ירחם לאן הוא יכול להגיע.

בואו נשמע איפה בן-אדם יכול ליפול ועד כמה הקדוש-ברוך-הוא מוכן להושיט יד, מה שנקרא.

היה אדם גדול,

היה אדם גדול מאוד בישראל, קראו לו רבי מאיר בעל הנס.

רבי מאיר בעל הנס זה האדם היחידי בעולם היהודי שנקבר בעמידה שזכותו מגינה על כל עם ישראל.

רבי מאיר בעל הנס.

רבי מאיר בעל הנס היה לו רב.

הרב שלו קראו לו אלישע בן אבויה.

אלישע, בן אבויה,

בזמן מסוים יצא לתרבות רעה וקראו לו חכמים אלישע אחר,

כי הוא נשתנה, זה כבר לא אותו אלישע, נהיה אלישע אחר.

הוא היה מחלל שבת, מחלל יום הכיפורים, רוכב על סוס,

הרבה דברים נאמרו עליו.

אלישע אחר יצא לתרבות רעה.

מה היו הגורמים ליציאתו לתרבות רעה?

אז חכמים, זיכרונם לברכה, מונים כמה דברים.

הוא סיפר על עצמו למה הוא יצא לתרבות רעה,

והוא אמר כך, שביום המילה שלו אביו הזמין את כל גדולי ירושלים לברית המילה.

והיו שם עשירים,

והיו שם חכמים,

החכמים שרו ורקדו.

סליחה, עשירים שרו ורקדו,

והחכמים אמרו אלה עוסקים בשלהם, אנו נעסוק בשלנו, ישבו ולמדו תורה,

והיו שוזרים את התורה מנביאים לכתובים וכולי,

וירדה אש וליחכה את הספסלים שלהם.

אמר אבויה אביו של אלישע, מה, באתם לשרוף לי את הבית?

אמרו לו אל תדאג זה לא אש ששורפת,

אלא כיוון שהדברים היו שמחים כנתינתם,

אז ירדה אש מן השמים בגלל התורה שלמדנו.

כמו שבמעמד הר סיני והר עשן כולו מפני השם,

ככה כשלומדים תורה בדבקות כמו שהם למדו, ירדה אש רוחנית מן השמים.

אמר אם זה הכבוד של התורה,

אני תורם את הבן שלי לישיבה.

אני רוצה שהבן שלי יזכה להיות גדול כזה בתורה.

אני לא אשלח אותו לעבודה.

אמר אלישע בן אבויה,

למה יצאתי לתרבות רעה? כיוון שכוונתו של אבי מלכתחילה הייתה לא לשם שמאי.

הדבר הזה חדר גם לילד,

והכול היה מבחינה חיצונית.

דבר נוסף שאומרים חכמים זיכרונם לברכה,

הוא היה יוצא מבית-המדרש, הוא היה ענק,

ענק בלימוד התורה. תארו לכם, רבי מאיר לא ירדו לסוף דעתו חכמים. חכמים גדולים ביותר לא ירדו לסוף דעתו, מרוב העומק של רבי מאיר, והוא היה תלמיד אצלו.

והוא, מהארבעה שנכנסו לפרדס,

עלו לעולם העליון על-ידי אמירת שם,

אלישע בן אבויה.

ואלישע זה היה יוצא מבית-המדרש והיו נופלים לו ספרים חיצוניים מחיקו.

זאת אומרת, הוא קרא ספרים שהם חוץ לתורה,

מה שנקרא היום השכלה,

כתבים של אומות העולם.

והערש שלהם, יש בזה מינות, מינות זה כפירה,

זה נכנס כמו ערש של עכניים,

כמו הרס של נחש שנכנס במקום אחד ומתפזר לכל הגוף, כך זה עבד.

דבר נוסף שאומרים חכמים, אימא שלו, כשהרתה,

עברה פעם ליד עבודה זרה,

ושם הקריבו לה עבודה זרה והריחה את הריח של הבשר,

וזה גם כן פעפע בא ונכנס בוולד.

היום יודעים שיש השפעה על תינוק שנמצא במעי אמו,

שאם האימא מעשנת, או בסביבה כזאת, או שהיא אלכוהוליסטית וכו', זה משפיע על הוולד.

גם דברים שנאמרים כשהילד נמצא בבטן, היום יודעים שהילד סופג את הדברים, גם קולות.

מכל מקום יש מנדה אמר שכיוון שהיא הריחה והיא הייתה בהיריון, היא נפכה להיות מסוכנת. אתם יודעים שאישה, אם היא מריחה משהו והיא בהיריון,

אם לא נותנים לה מעט מן הדבר,

פעמים זה מסכן אותה בטבלת,

חוץ מהכתם שכולם יודעים שמופיע, בין אם זה נכון או לא.

מכל מקום היא טעמה מעט מזה וזה השפיע.

היו עוד שני מקרים שמביאים חכמים, זיכרונם לברכה.

אחד מהם זה שהוא ראה

יהודי שעולה בשבת על חץ,

היה קן ציפורים,

הוא רצה לקיים מצוות שילוח הקן והוא לא קיים את המצווה. הוא לקח את האימא, לא שילח אותה והגביה את הביצים או את האפרוחים,

אלא לקח את האימא וירד מהעץ בשבת,

חילל שבת ולא קיים את המצווה ולא קרה לו כלום.

למחרת הוא ראה יהודי אחר שעולה על העץ, עושה את המצווה כמו שצריך ובא לרדת, נופל ומת.

אמר, זה תורה וזה סחרה?

הרי כתוב במצווה זו במפורש, וארכת ימים.

אז איך זה?

והוא לא היה בשיעור שנתן רבי עקיבא ואמר, והארכת ימים, לעולם שכולו ארוך,

לעולם שכולו טוב.

ועוד מקרה שהוא ראה את לשונו של חוצפית התורגמן שיוצאים תולעים ממנה,

ואמר,

פה שדיבר דברי תורה כך יהיה בסופו?

אלה היו הסיבות והמניעים לכאורה שגרמו לו. אבל זו לא הסיבה.

הסיבה זה שהיו לו מידות לא טובות. מידות לא טובות.

המידות הלא-טובות הן שגרמו.

למי שיש מידות לא טובות,

למי שיש דעות לא טובות זה בגלל מידות לא טובות.

כשאתה שומע אדם עם דעות לא טובות, שליליות,

זה לא דעות, זה מידות לא טובות שהן יוצאות החוצה.

הלשון זה קולמוס הלב.

מה שאדם מוציא מפיו זה הקולמוס של הלב. זה מונח אצלו בלב, רק זה יוצא החוצה.

אין דבר כזה פליטת פה.

אחד אומר, סליחה, סליחה, זה היה פליטת. אין פליטת פה. אדם פולט את מה שהוא בלע.

כשאדם מקיא, זה רק את מה שהוא אכל.

אין לו מה לפלוט אם הוא לא אכל.

אם אדם לא מונח, אצלו הדברים הם לא נפלטים, ואם הם נפלטו זה רק פשוט חוסר זהירות. הוא לא היה אמור להגיד, אבל הוא לא השתלט על עצמו, וזה נפלט.

נפלט כדור. מה זה נפלט כדור?

היה כדור בקנה,

לחצת בטעות, זה נפלט. אתה לא יכול להגיד, לא, לא, לא התכוונתי,

זה לא היה.

אתה יודע שיש כדור בקנה.

אז תעשה מעצור, תעשה משהו, תוריד את המחסנית, תוציא את הכדור, תעשה משהו,

תתרוקן מן העניינים, לא, כל רגע זה יכול להיפלט.

כשאדם יש לו מידות לא טובות, הוא לא שולט על עצמו,

וזה נפלט.

שיכור, אומרים שיכור, הוא שיכור, הוא לא יודע מה הוא מדבר. הוא יודע טוב מאוד מה הוא מדבר.

טוב, הוא מתכוון לכל מילה.

רק מה, הוא משוחרר, אין לו מחסומים.

היה, אם שחרר אותו.

הוא פרחן.

הוא אומר כל מה שהוא חושב על עצמו.

אני, ואני, ו... לא, הוא מתכוון.

רק שהוא סחי,

אז הוא לא אומר, למה עוד איזה בושה? מה אתה תגיד, אני ואני, יצחקו עליך.

אבל אם הוא שיכור, סבבה, עכשיו הוא משחרר.

זאת אומרת, אין דברים שיוצאים סתם, מידות.

אבל כשיש מידות לא טובות, נתלים בכל מיני דברים.

אה, ראית מה קרה? זה דתי זה?

זה, אני לא רוצה להיות דתי. אתה רואה למה אני לא דתי?

בגלל האיש הזה.

מה אתה נתלה באיש הזה? למה הוא קובע את היהדות? הוא ספר תורה? הוא הקדוש-ברוך-הוא? מי הוא בכלל?

אז מה אם הוא גיד על זה כאן?

בשביל זה אתה עושה אותו כאילו הוא התמרור, הוא הדוגמה.

מי אמר שהוא הדוגמה?

אתה רואה חייל עושה טעות ואומר, אני לא מתגייס.

ראית את החייל הזה בעצמו? אני לא מתגייס.

אם תראה שוטר עושה לך רפורט בלי כובע, אסור לו.

אסור לו. חייב לצאת לעשות רפורט עם כובע.

אם יבוא לכם שוטר ויגיד לך, אדוני, תן לי תעודות,

תגיד לו, תביא לי כובע.

על המקום אין לך בית, תהיה בריסה וזהירו טוב.

זאת אומרת,

אז אם אני רואה אותו בלי זה, מותר לי כבר לנסוע באדום?

מה פתאום?

אז מה אם הוא שוטר כזה?

אבל אנשים נתפסים לקטנות בגלל המידות שלהם, מחפשים הצדקה. בקיצור, יש להם כוונות מסוימות,

ובשביל להתלות על משהו הם אומרים.

אז אם זה הוא נפל מעץ ואם זה הוא ככה ואם זה הספרים ואם זה היא שתתה והוא אכל והכול זה חריד במידו.

נספר את הגמרא.

יום אחד בשבת קודש רבי מאיר יושב בבית המדרש,

ונותן שיעור לרבים,

פתאום מודיעים לו, הרבה שלך נמצא בחוץ.

אלישע אחר נמצא בחוץ על הסוס.

רבי מאיר, שכיבד מאוד את ריבו, אפילו שהוא התפקר,

ושאלו אותו, חכמים, איך אתה הולך עוד אחריו אם הוא יתפקר?

אז הוא אמר,

רימון מצא,

תוכו אכל, קליפתו זרק.

אמר, הוא כמו רימון,

בתוך-תוכו יש בו תורה הרבה.

הקליפה החיצונית שלו זה קליפה,

גליפו, כמו שאומרים ביידיש, גליפו,

ואת התוך אני לוקח.

לא התירו חכמים לאף אחד את זה, רק רבי מאיר בגדולתו רשאי לעשות דבר כזה, אחרים לא יכולים לעשות דבר כזה.

מכל מקום יצא, עזב את השיעור, יצא אל ריבו. מה שואל אותו אלישע אחר?

מה למדתם היום?

אז הוא אמר לו, למדנו פסוק.

למדנו פסוק.

לא יערכנה זהב וזכוכית וכלי פז.

אמר לו, ומה דרשתם על הפסוק הזה?

אמר לו רבי מאיר,

שדברי תורה קשים לקנותן,

קשים לקנותן,

ונוחים לאבדן ככלי זכוכית.

קשים לקנותן ככלי זהב וכלי פז,

ונוחים לאבדן ככלי זכוכית.

זאת אומרת, לקנות תורה זה שנים עמל והגיעה ולימוד אינטנסיבי,

ועד שאתה קונה אותן כמו שקונים זהב, לא כל אחד יכול לקנות זהב.

אבל לאבד אותן?

ברגע קל. עומד הכוס פה, זכוכית, נפל, טאק, נשבר.

מה רמז לו?

אתה למדת, למדת תורה, למדת, למדת, היה קשה מאוד. זהב היית, זהב.

אבל ברגע אחד מאבדים את זה, מתבקר כמו זכוכית נשבע.

מה עונה לו ריבו אל אישה אחר?

אומר לו, לא כך לימד רבי עקיבא רבך.

רבי עקיבא רבך אמר כך,

כשם שיש תקנה לכלי זהב בכלי זכוכית,

כך תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה.

כמו זהב, אם נשבר,

אפשר להכניס אותו לכור ההיתוך שוב פעם,

כמו זכוכית שנשברה, אפשר לשים אותה בכור ההיתוך שוב פעם וליצור ממנה עוד פעם כלי,

כך תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה.

אמר לו רבי מאיר, אם כך, חזור בך,

תחזור בתשובה.

אמר לו, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

מספרת הגמרא שהוא רכב ביום כיפור על סוס בירושלים,

לעבר קודש הקודשים בבית-המקדש.

והוא שמע ביום כיפור בת קול, יוצאת ואומרת,

שובו בנים שובבים, כל עם ישראל ביום הכיפורים.

השכינה אומרת, שובו, זה היום, זה היום,

שובו בנים שובבים, הרפא משובותיכם חוץ מאחר. הוא אומר, כך שמעתי מאחורי הפרגוד.

זאת אומרת, כל העולם יכולים לשוב בתשובה,

אבל אני לא יכול, הוא אמר. למה?

כיוון שאני הכרתי את בוראי ומרדתי בו.

ככה אומר אחר לרבי מאיר.

ומה האמת?

אומר הרמב״ם, ואלכות תשובה,

על הכול יש תשובה.

אפילו אדם עבר כל עבירות שבתורה,

קלות וחמורות.

חייבי מיתות ובבית-דין.

ואפילו כפר בעיקר,

כפר באלוקים, לא האמין, אין אלוקים, שום דבר, כלום.

אם חזר בתשובה,

מתכפר לו.

אז איך זה הוא אומר שהוא שמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר?

אני אגיד לכם.

פעם הייתי בהרצאה, דיברתי-דיברתי, אמרתי את המעלה של מי שחוזר בתשובה ומה השכר שהוא מקבל, ואם הוא חוזר מאהבה אז העוונות שלו נהפכים לזכויות. עוונות נהפכות לזכויות.

והתחלתי להגיד את הדברים והבאתי מקורות וכו', ופתאום קם אחד ואומר לי, כבוד הרב, אני רוצה להגיד לך משהו.

אני עד לפני כמה שנים הייתי חילוני גמור, עשיתי כל מה שאתה לא יכול לחשוב.

וחזרתי בתשובה.

אבל מה שאתה אומר פה לציבור, אני לא מאמין.

אני לא מאמין בעולם שיוציאו אותי מהגיהנה גיהנום שאני אקבל,

כי אני יודע מה שעשיתי ופשעתי נגד ה'

לא שייך,

לא מאמין שימחלו ויסלחו לי, לא שייך.

אמרתי לו, אם כן, למה חזרת בתשובה?

אמר לי, אני אגיד לך את האמת,

אני חזרתי בתשובה מסיבה אחת,

כל כך הכעסתי את הקדוש ברוך הוא,

שאני רוצה לעשות לו קצת נחת רוח.

אתם יודעים מה הוא אמר?

זו התשובה הכי מעולה בעולם שיכולה להיות,

שזה לא על מנת לקבל שכר, לא על מנת לקבל פרס,

זה על מנת לעשות את האמת בגלל שהיא אמת. הכעסתי אותך, אבי שבשמים.

עכשיו אני חוזר בתשובה רק בשביל לעשות לך נחת רוח.

לא אקבל שכר, אני יודע שאתה לא תמחל לי.

ככה הוא אומר. זה לא נכון מה שהוא אומר,

אבל ככה הוא אמר.

זה מה שרצו מאלישע, אלישע אחר.

הוא שמע, שובו בנים שובבים, חוץ מאחר, למה?

הוא אמר בעצמו שאבא שלו גידל אותו, שילמד בתורה לא לשם שמים, לשם כבוד, פרסטיז'ה, אש יורדת מהשמים כשלומדים.

מה היה התיקון שלו? בגלל זה הוא יצא לתרבות רעה, ככה הוא אמר.

אז תעשה תשובה לשם שמים, בוא תעשה תיקון.

הוא לא עשה.

לא עשה. למה הוא לא עשה?

המידות שלו, המידות שלו הרעות, הם מנעו ממנו.

יש מאמר חכמים, זיכרונם לברכה, מטמיע.

כתוב, כל שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא.

מה פירוש?

אתה בא, מתארח באיזה בית,

בעל הבית אומר לך שב, שב.

תאכל, תאכל. תשתה, תשתה.

אומר לך צא, אל תצא.

מה זה, השתלטת לו על הבית?

זה השגת גבול.

כל שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא. איזה מין דבר זה?

כניסה, יש, יציאה, אין.

מסביר הגאון מווילנה,

מה פירוש מאמר חכמים זיכרונם לך?

כל שיאמר לך בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא.

עשה, עשה.

מה שאומר הקדוש ברוך הוא, תעשה.

אבל אם יאמר לך צא,

צא במחיצתי, אני לא רוצה לקבל אותך, אל תצא.

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא מקבל מישהו.

אין דבר כזה, זה רק ניסיון.

אם הוא אומר לך צא, אל תצא.

תגיד, אני חוזר בתשובה אף על פיכם,

גם אם תשמע מאחורי הפרגוד.

אין דבר כזה, זה רק ניסיון.

מספרת הגמרא,

בערוב ימיו של אלישע אחר היה חולה, מצב גוסס,

בא רבי מאיר לבקרו.

נכנס אצלו,

אמר לו, רבי,

חזור בך.

אמר לו, אם אני חוזר,

יקבלו אותי?

אמר לו, הפסוק אומר, תשב אנוש עד דקה ותאמר שובו בני אדם.

אומר הפסוק, תשב אנוש עד דקה, עד דכדוכה של הנפש.

הקדוש-ברוך-הוא יכול להביא בן-אדם עד שהנשמה שלו כבר ככה מתנדנדת ורוצה לצאת, מדוכדכת עד דך, דך, דך, למטה, למטה.

ותאמר שובו, בני אדם, אפילו ברגע האחרון, לפני עצימת העיניים, שובו.

בכה אלישע ומת.

אמר רבי מאיר,

כי מדומה לי שמת מתוך תשובה.

לא מובן.

מגיע רבי מאיר אלישע,

אומר לו, חזור בך. מה הוא אומר לו?

אומר לו,

אם אני חוזר, יקבלו אותי?

איך אתה יכול להגיד דבר כזה?

הלוא אתה שמעת במו-אוזניך אמרת שובו בנים שובבים חוץ מהאחר.

אז איך אתה אומר, אם אני אשוב יקבלו אותי?

אלא קודם, המידות הפריעו לו,

המידות הפריעו לו, המידות הפריעו לו, הוא עוד חי על הסוס.

אז לכן הוא לא חזר בתשובה. אבל כשבן-אדם נמצא ברגעים האחרונים,

נמצא ברגעים האחרונים,

אז הוא שואל, אם אני אשוב יקבלו אותי?

הוא אומר לו, כן, יקבלו אותך.

הוא מת מתוך בחייה ומחזיר את הנשמה.

מה היה איתו?

הגיע אלישע האחר למעלה.

הייתה בעיה למעלה.

מה הבעיה?

אי אפשר להכניס אותו לגן-עדן

בגלל העבירות שהוא עשה.

מה הבעיה?

עבירות גדולות מאוד, הוא פקר בכל

אי אפשר להכניס אותו אל גרנד

אבל אי אפשר גם להכניס אותו אל גהינום

בגלל התורה המרובה והגדולה שהייתה לו אי אפשר להכניס אותו אל גהינום, התורה מגינה ומצילה מאש הגהינום

אז איפה הוא היה?

תלוי בו עומד בשמיים

אתם יודעים מה זה אומר?

תצאו הערב, אחר כך

תסתכלו למעלה גבוה

חשוך מאוד למעלה

תצביעו לאיזה כיוון שם בין הגלקסיות

תשימו בן אדם אחד מראש העין שם לבד

לבד

זהו

אין חברים, אין פלאפון, אס-אם-אס, שום דבר, לבד

איך אומרים ביידיש? זולמי

לבד

יושב למעלה

יא חביבי, אין תאריך, אין זמן, אין שעון,

אין מי שאומר מה, מתי, למה, איך, כלום.

אמר רבי מאיר,

כשאני אפטר מן העולם אני אדאג להכניס אותו לגהינום.

גהינום זה מקום הרבה יותר טוב מבחוץ מכף הקלע,

הרבה יותר טוב.

למה?

כי בגהינום יש לפחות חרטה משהו, חרטה.

כתוב, עוברי בעמק הבכה, מעין ישיתוהו.

עוברי בעמק, שם זה שאול תחתית.

עוברי בעמק הבכה, שם כולם בוכים, הם יודעים כבר את האמת, בוכים, בוכים, בוכים, בוכים, בוכים.

מעין ישיתוהו, זה הופך להיות מעיין מרוב דמעות.

אז יש שם קצת נחמה פורתא.

כשנפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אלישע אחר.

היה סימן שהוא נתקבל בגיהינום.

אמר רבי יוחנן,

זו חוכמה להכניס אותו לגיהינום?

חוכמה להוציא אותו משם, להביא אותו לגן-העדן.

אמר, כשאני אפטר מן העולם אני אדאג להכניסו.

כשנפטר רבי יוחנן פסק עשן מקברו,

הכניס אותו לעולם האמת.

תלמידו של רבי מאיר היה רבי, רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא.

באו בנותיו, שימו לב, באו בנותיו של אלישע אחר ואמרו לו לרבי,

פרנסנו כבנות תלמיד חכם.

אמר להם מזמור גת.

אתם יודעים מה זה? אתם או אני יודעים מה זה מזמור גת.

אמר להם מזמור גת.

אמר, ביתומיו לא יוחנן.

אני לא מתכונן לחון אתכם. אתם יתומות שלא, אני לא אחון אתכם. הוא היה ראש הור, ראש הור גדול.

איכשהו אמר את זה רבי, רבנו הקדוש ירדה אש מן השמים ולככה את הספסלים שלו.

ראה ככה, אמרו לו, מן השמים, מה אתה מזלזל בתורתו של אלישע אחר?

מייד פרנס אותם, עד יומם האחרון.

שימו לב, יהודים יקרים, מה שאנחנו שומעים פה.

בן-אדם שהיה בשיא,

המידות הלא-טובות הורידו אותו לשפל המדרגה.

תלמידיו אחריו יכלו לעזור לו ולהעלות אותו למעלה.

הייתי בסוף שבוע עכשיו בכינר,

היה אחד שאמר לי,

איך אלישע אחר לא למד ממנשה שהיה לפניו?

מה הוא שואל, אם אפשר לחזור תשובה,

שובו בנים שובבים חוץ מהאחר? מנשה היה יותר רשע ממנו.

מנשה, מלך ישראל, היה רשע, רשע, רשע יותר מירבעם בן נבד שהעמיד עגלים ואמר,

אין לאלוהיך ישראל.

רק ירבעם קיבל את התואר חוטא ומחטיא את הרבים, שאין כדוגמתו, כי הוא המציא את השיטה.

מנשה כבר למד, זה כבר היה העתקות.

אבל מנשה היה יותר רשע מירבעם.

תפסו אותו הכסדים ולקחו אותו בבלה והכניסו אותו לדוד של נחושת.

שמו לו גחלים מלמטה והוא כאן ילקח.

קופץ, חם, נחושך, גחלים.

והיה צועק, צלם פלוני, צלם פלוני, תעזור לי, ג'יר עלי, הלו. צועק,

דבר לשדים.

אף אחד לא עונה לו.

בסוף הוא נזכר בפסוק, ג'ירסו דיאנגו זו.

בצר לך הומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד השם אלוקיך.

אם הגיעו אליך צרות באחרית הימים, תזכור, עדיין יש תקווה.

ושבת עד השם אלוקיך.

אמר ככה, מתוך עתוד, תוך כדי ריקודים, טרנס, טק אדם, טק אדם, טק אדם, טק אדם.

אמר,

ריבונו של עולם, אם אתה קיים ותציל אותי מפה, אני מאמין בך. ואם לא, אתה כמו כולם.

אם אני במקום הקדוש-ברוך-הוא, סוגר עליו את הסיר.

מלאכי השרת שומעים את מנשה אומר את זה.

מה אומרים, ריבונו של עולם? לא.

לא, לא תיתן לו לחזור בתשובה. רשע כזה, לא תיתן לו.

מה עושה הקדוש-ברוך-הוא?

אומר נאים נא היא,

מכניס את היד מתחת כיסא כבודו וחותר חתירה ומציל את מנשה.

עושה לו נס,

מופת,

מתוך עתוד מעיף אותו לירושלים וחזרה למקומו.

ומנשה חוזר בתשובה עוד 22 שנה.

אתם שומעים? רשע מרושע כזה, שמלאכי השרת מתנגדים,

הקדוש-ברוך-הוא חותר לו חתירה. מה הטענה של הקדוש-ברוך-הוא?

אם אני לא אתן למנשה לחזור בתשובה,

אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה.

כל אחד יגיד, הנה מנשה רצה לחזור בתשובה, הוא לא הסכים לקבל אותה.

אז איך אלישוע לא למד מזה, איך הוא אמר?

איך הוא אמר,

שובו פנים שאובים חוץ מאחר?

אתם יודעים איך הוא אמר?

כי בשעה שהוא אמר את זה הוא היה על הסוס,

הוא לא היה בתוך הדוד.

אם הוא היה בדוד,

הוא לא היה אומר חוץ מאחר.

אבל כשאתה עדיין על הסוס,

דגדג, דגדג, דגדג, דגדג, אה, אתה על מרצדס, אה, פיפ, פיפ, אה, אז אתה מתאמן, אה, החיים זורמים, בטח, יש לך שני פלאפונים, יש לך דור שלישי וחצי, כל הכבוד, אה, אם אתה ככה אז אתה לא בוער לך.

אבל כשהוא הגיע למצב שכבר הוא היה גוסס, כשהוא היה כבר גוסס, אז הוא שאל, אם אני אשוב, יקבלו אותי בתשובה? אם אני אשוב?

אמר לו, בטח, יקבלו אותך.

בכה ומת.

למה לחכות לרגע האחרון, יהודים יקרים? למה לחכות לרגע האחרון? הפוך,

אפשר עם מרצדס לנסוע על בית-כנסת.

איזה יופי, ללכת לבית-המדרש, ללכת לכולל,

פלאפון, לעשות השכמה בבוקר,

לקום להתפלל, לצללי.

כל הכלים שנתן הקדוש-ברוך-הוא בדור הזה זה בשביל לשרת אותנו, לעשות יותר קל, לעשות את החיים התורניים בסבבה.

פעם היה על חמור, דגד אמא, דגד אמא.

בתי-מון היו הולכים יחפים, יחפים, עולים ג'באל, יורדים,

מחלקים,

היה רבח,

קופים, מה לא היה שם?

היום אתם ראש-העין סיטי, יש לכם כבר רפורמים?

רפורמים? יש לכם כבר רפורמים.

כבר עושים אצלכם בר-מצווה לכלבים? שמעתי, כן.

יפה.

אה, התמתנו.

יפה מאוד.

יש עתיד. מי אמר שלתימנים אין עתיד? אולי יהיה להם רמטכ״ל גם.

אה, צוחקים עלינו כבר 60 שנה.

מחכים לרמטכ״ל התימני.

טוב שאין.

שלא יהיה כמו פרץ.

תסתכל במשכפת, הכול סגור.

מחכים לרמטכם. מכל מקום צריך

צריך לראות איך להיות מנהיגים אמרנו מנהיג זה גם בבית מנהיג זה בחברה בכל מקום אדם צריך להשתדל להיות זה שנותן לאחרים משפיע ממה שיש לו לאחרים פחות מקבל יותר נותן זה הדרך שהתורה מגלה הענווה מעלה את האדם לרום המעלות הגאווה משפילה אותו למטה

לפני שבר גאון כשאדם נשבר מתמוטט נופל לפני שבר מה היה? גאון כיוון שהוא עלה הקדוש ברוך הוא מגביה שפלים עד מרום משפיל גאים עד הארץ אדם צריך לדאוג לעבוד על עצמו על המידות שלו אם הוא יעבוד על המידות שלו להשוותן להיות שווה בין הבריות

הפוך, ינשאו אותו, יגדלו אותו, ירוממו אותו.

אבל אדם שאומר אני אמלוך, אני אעשה, אני אפעל, אני זה, אני, אני, אני, אני, אני, אני,

אפילו על בני ביתו הוא מאוס.

לכן כל אחד מאתנו צריך לראות, החיים זה מתנה,

ואם מקבלים מתנה צריך לנצל אותה.

הייתי בארצות-הברית לפני כמה שנים,

והגעתי לבית-כנסת של פרסים,

ובשורה הראשונה היה תקוע תימאוני.

דיברתי שעתיים,

בתום השעתיים עשיתי ניסיון, פיילוט,

על התימאוני.

הגישו לי תה,

ואמרתי לו, סליחה,

אפשר להציע לך את התה?

הוא אומר, תודה, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו, מה יש בחינם?

קח תה, חם.

לא, תודה, אני לא רוצה.

אמרתי לו, אבל אין דבר, תשתה, אני מבקש ממך שתשתה, נתנו לי, אני לא, תשתה, אבל גם אני לא רוצה.

אמרתי לו, תראה, כואבת לי היד,

תעשה טובה, קח נו.

אני תומך את היד שלי ככה, והוא אומר, תשתה.

הוא אומר לי, אבל אני לא רוצה.

אני לא רוצה.

אמרתי לו, טוב, מה, אתה רוצה שאני אשאר תקוע ככה?

תראה, 400 איש שמסתכלים עלינו, קח, תשחרר אותי מזה, קח.

ההוא מתלבט, מתלבט, אני אומר לו, נו.

בסוף הוא קם.

קם, לוקח את התה,

בא לשתות, אמרתי לו, רגע, תברך.

אז הוא עשה בו בו בו בו,

ושתה.

בא לשבת, אמרתי לו, חכה רגע, חכה.

אמרתי לו, כמה זמן אתה מכיר אותי? אמר, שעתיים.

שעתיים אתה מכיר אותי? הוא אמר, כן.

אמרתי לו, תראה, ביקשתי ממך מה שלא רצית,

תשתה. אמרתי לו, שאתה לא רוצה לשתות, אני מאמין שאתה לא רוצה לשתות.

בכל אופן, הפצרתי בך, לא הסכמת. אבל כשאמרתי לך שהיד כואבת לי, שהיד כואבת לי, תעשה טובה, תיקח, תשתה, קמת ולקחת.

אז אם אני אחרי דקה, שאתה מכיר אותי רק שעתיים,

אתה קם ושתית נגד רצונך.

עכשיו צוות תחשוב.

כתוב אצל הקדוש-ברוך-הוא, ימינך פשוטה לקבל שווים.

הקדוש-ברוך-הוא, עם יד ימין שלום מן השמים,

ממתין לך מגיל 13. בן כמה אתה? 40?

27 שנה אתה מייבש לו את היד.

אני, אחרי דקה, קמת, שתית, ואפילו לברך אתה לא יודע.

והוא 27 שנה פושט את ידו, שתחזור בתשובה, יעזור לך, ואתה משאיר אותו במייד ככה?

הבן-אדם מסתכל עליו ולא יודע מה לעשות. אז מה אני אעשה?

הוא אמר לו, מה אני לא אעשה? קח ציצית, שים עליך, תברך, יצא לדרך.

שם את זה עליו, חזר בתשובה.

היום, ברוך השם, הוא כבר עלה לארץ, קוראים לו נגר. הנהג נגר מרחובות, אם אתם מכירים.

זהו, כוס תה.

עם כוס תה אפשר להחזיר בתשובה, בפרט עם היד כואבן.

זאת אומרת,

אנחנו לפעמים לא מתבוננים.

אנחנו, בינינו לבין עצמנו,

עושים אחד לשני מערופים, אפילו שאנחנו, קשה לנו.

ובורא עולם שרוצה להיטיב לנו,

בית-החיים נותן לנו, והכול בידו,

אנחנו מייבשים אותו כאילו הוא לא קיים.

רק אם חלילה תהיה מחלה או צרה או צוקה, נזכרים שהוא קיים.

ואז פתאום כולם מגיעים לכותל המערבי, לבית-הכנסת, צדיקים, ברכות, קמעות, עניינים, קשקושים,

מה לא, מלח, הכול.

למה צריך את זה?

אתה בריא, אתה חי, אתה נושם,

תכיר תודה לאביך שבשמים.

פעם, כשהייתי צעיר, הייתי מעשן סיגריות.

היו לי התקפות ניקוטין.

וזה קשה מאוד, זה כואב מאוד, זה כמו התקפת לב,

התקפת ניקוטין. הלכתי לעשות שיקוף ריאות,

היה כתוב בלי ממצא פתולוגי.

שאלתי, מה זה?

אמרו, אין לך כלום, אתה בריא, אין שום דבר, לא רואים כלום.

אמרתי, תודה רבה, הלכתי.

מאותו רגע הפסקתי.

לפני שיהיה.

ברוך השם, קיבלתי הודעה שאין כלום.

מה עושים אנשים? אומרים, אפשר להמשיך.

מתי הם מפסיקים? שאומרים, יש לו מחלה.

עכשיו זה כבר לא מואם.

עכשיו קרה מחלה בפנים.

אדם צריך להיות חכם לפני, לפני שיקרה.

אתה עוד בריא?

אתה עוד צחי?

עכשיו תחליט שאתה חוזר בתשובה. אבל אם כבר אתה מסובך בצרות, במחלות, בייסורים, בדיכאונות,

עכשיו אתה חכם, עכשיו אתה מגרד, מחפש לך מה.

אין יותר טוב משעה שאדם בשכלו בריא, ביישוב הדעת, מחליט החלטה נבונה ואמיתה.

זוהי האמת.

אני יהודי, בן לעם היהודי, אברהם, יצחק, יעקב, 12 השבטים.

עם ישראל לתפארתו במשך 3,300 שנה.

כל זמן שאנחנו הולכים בדרך התורה נשמרנו 3,300 שנה עם כל מה שעם ישראל חטא ובגד באלוקיו ועשה ועשה.

עם כל זה, אם הקדוש-ברוך-הוא למנשה נתן לחזור בתשובה,

אין מי שלא יכול לחזור בתשובה.

זו זכות לחזור בתשובה באשריו של מי שמנצל אותה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

הערב הזה הוא לרפואת יואב חיים בן מזל ולעילוי נשמת סעידה נרים מגער, בת מתנה,

מנוחתה עדן.

ולרפואת דוד עמיר בן יורם, רפואה שלמה,

ולרפואת בת שבע, בת מרים.

כן, שאלה, תן לו.

להגיד עוד מעט קודם שאלות, אם אפשר, בסדר?

כן.

למי יש שאלה, בבקשה?

ברוך השם, יודעים הכול פה, אה?

יש שאלה?

בלי עין הרע איזה קהל נבון.

תכף, תכף.

הנה, יש שאלה אצלך למעלה שם, או שאני טועה?

אין שאלות, אז אני הולך.

כן, תן לו.

רציתי לשאול,

למה אלוהים ברא אנשים חרשים?

למה הקדוש-ברוך-הוא ברא אנשים חרשים?

בדיוק.

תראה, הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם הראשון מושלם בתכלית השלמות.

כיוון שהוא חטא,

אז הקדוש-ברוך-הוא הנמיך את קומתו,

ופיחת אותו בהרבה דברים.

החטא גרם שהוא הצטמצם.

יש מצב שהאדם לא יכול להשלים את כל התיקון שלו בעולם הזה בפעם אחת.

ואז הקדוש-ברוך-הוא נותן לו אפשרות לחזור בגלגול, להשלים את מה שהוא לא תיקן,

תיקן הכוונה לא השלים, בגלגול הקודם.

אם, לדוגמה, האדם פגם באוזניו ולא חטא,

חזר בתשובה.

נגיד הוא שמע הרבה דברים רעים ואסורים.

אחת מהעבירות, אתה יודע, זה לשון הרע, הוצאת דיבה וכו',

שירי עגבים, כל מיני דברים כאלה.

ובן אדם היה כל הזמן עם האוזניים שלו עובר וחוטא, ולא חזר בתשובה על זה.

יש אפשרות שהוא יבוא בגלגול, כחירש,

על מנת לתקן את הפגם שהיה לו באוזניים.

אותו דבר בעיניים, אותו דבר בפה, אותו דבר בכל איבר ואיבר.

כל האיברים הם כנגד המצוות.

יש רמח איברים כנגד רמח מצוות עשה,

בדיוק, 248. יש שסה גידים,

כנגד שסה מצוות לא תעשה,

וזה ביחד תרי״ג.

כל מצווה היא כנגד עבר,

כל איסור הוא כנגד גיד.

וכשאדם לוקה באחד מהם זה בא להגיד באיזה עבר הוא לקה, וצריך לתקן.

כמו שהיום במכוניות יש נוריות שאומרות מה חסר,

הדלת פתוחה, חסר שמן, וכן הלאה.

אותו דבר, הגוף שלנו משקף את המצב הרוחני שלנו.

הבנת?

אתה רואה? בלי לשמוע הבנת.

אשריך.

כן.

עוד שאלה.

יש לי שאלה בטוחה.

אומרים לי, הקרקים פטורים את זה.

למה כתוב את זה?

למה? אם אדם הוא חירש אילם מלידה,

אז הוא פטור מן המצוות.

פטור זה לא אומר שהוא לא יכול לעשות מצוות,

זה אומר שהוא פטור.

תודה. תהיה בריא.

כן, יש מישהו שיודע לדבר פה?

כן?

תן לשעה.

הרבה פעמים יצא לי להתווכח עם גברים, והם תמיד אמרו לי,

ברוך אתה ה' מורים לתורה שלא עשני אישה.

ולהרבה פעמים היה די ברור לי, כי בתורה, לפחות אחי תמיד אומר לי שמעלה היא דבר קדוש, היא דבר טהור.

אז איך תמיד אומרים לי את זה? ברוך השם שלא עשה לי אישה. קודם כול לא אומרים לך, אומרים לעצמם. הם אומרים לעצמם, כאילו הם מזלזלים. מי אמר שם זלזלים?

מי אמר שם זלזלים?

ככה זה נשמע כאילו.

זאת אומרת, את שמעת מישהו שאומר, ברוך אתה ה' שלא עשני אישה. כן.

טובה.

לא.

לא, כאילו, תמיד יש ויכוחים, ותמיד גברים אומרים, אפילו בתורה זה רשום, את רואה? בואי אני אסביר לך.

שלא עשני אישה, אישה היא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן.

זאת אומרת, הגבר חייב ביותר מצוות מהאישה.

כל מצווה שהיא תלויה בזמן,

האישה פטורה.

נגיד, מצוות סוכה, אישה פטורה, כי זה בזמן של שבעה ימים.

מצוות תפילין היא פטורה, מצוות ציצית היא פטורה, כי זה ביום.

וכיוון שזה תלוי בזמן, היא פטורה.

הקדוש-ברוך-הוא ייעד לאישה תפקיד חשוב ביותר,

שהיא תהיה עזר כנגדו.

זאת אומרת, לכתחילה הוא ברא את האדם לבדו.

אחר כך הוא אמר, לא טוב להיות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו.

זאת אומרת, תפקידה של האישה להיות משלימה לגבר.

ואז לכן דברים שהם תלויים בזמן,

היא פטורה כדי שהיא תוכל להנהיג את הבית ואת הילדים בשעה

שבעלה מקיימת עיקר ציוויו שהיא התכלית של בריאת האדם.

אז לכן הוא מודה לשם, למרות שהוא קיבל יותר מצוות,

למרות שהוא קיבל יותר מצוות,

הוא מודה לשם שלא עשני אישה כי אני חייב יותר מצוות. שימי לב, אם אחד הוא סבל ומעמיסים עליו יותר, הוא מעדיף יותר או פחות?

פחות בדרך כלל, נכון?

פה הגבר אומר, ברוך אתה השם שלא עשני סבל קטן,

עשה ממני סבל גדול.

מה השבח?

כי הוא אומר, אני לא פורק עול,

אני שמח בזה שאתה נותן לי עוד יותר ציוויים לעשותם,

אני מקבל אותם בשמחה.

מה אומרת האישה?

ברוך אתה השם,

אצל הספרדים לא אומרים ברוך אתה השם,

שעשני כרצונו.

מה זה עשני כרצונו? הקדוש-ברוך-הוא רצה שלך יהיה תפקיד כזה שאת תהיי נמועטת ממצוות שהזמן גרמן.

עכשיו, למעשה יש לך פטור ממצוות מסוימות.

אם יש לך פטור זה לא אומר שאת נחותה חלילה,

הפוך.

לדוגמה,

כהן גדול לא מטמא לאביו, לאמו, לאחיו. זאת אומרת, הוא לא מתעסק בקבורתם, לא בלוויה, לא בכלול, לא מטמא להם.

הוא פטור מלהתעסק בקבורת אביו ואמו.

פטור.

מה זה הפטור הזה? גנאי לו? לא. זה בגלל מעלתו וחשיבותו.

אז התורה פטרה אותו מזה.

אם התורה פטרה את האישה מכמה דברים, זה לגודל האחריות שהטילה עליה.

את שמעת מה אני אומר? אז הגברים אמרו את זה רק בגלל שהם אומרים מה שאתה אומר, של המצוות.

כאילו, כשהם אומרים, ברוך אתה השם שלא עשני אישה, רק בגלל שהוא נתן יותר מצוות, יותר עול.

לא. זו הסיבה. לא טוב. לא, בסדר, מצוין.

בסדר גמור. יש לי מה לענות.

כן.

את שלך את עושה?

כן.

משתדלת, אני יודעת. משתדלת זה נראה לי לא כל כך.

את רואה? בשביל זה את צריכה להגיד שעשני כרצונו. למה אם אני מחמיס עלייך עוד מה שאנחנו צריכים, אוי ואבוי.

כן.

עוד רגע. מי עוד רוצה לשאול? שנייה, שנייה, רגע,

תן לה למעלה שם.

למעלה, עם הירוק.

אני רציתי לשאול לגבי איסורים שיש לאדם,

בין אם זה איסורים בריאותיים ובין אם זה איסורים מקצועיים או כל דבר אחר,

איך אדם יכול לדעת מה בעצם הקדוש-ברוך-הוא רוצה ממנו?

האם יש דרגות בעשייה?

זאת אומרת, איך אדם יכול לבחון את החזרה בתשובה שלו? זאת אומרת, יש דרגה מסוימת, מה הוא צריך להתחיל לעשות קודם,

מה הוא צריך לעשות אחר כך, והאם יש הבדל בין גבר לאישה מבחינת העשייה?

קודם כול, איסורים באים לקרב את האדם לאביו שבשמים. איסורים מקרבים. כשילד כואב, הוא רץ לאבא ואימא, הוא אומר, אבא, כואב לי אימא, כואב לי אימא, כואב לי. לנו יש אבא שבשמים, אם כואב, צריכים לצעוק אליו.

ואם הקדוש-ברוך-הוא מביא איסורים, הוא רוצה שנתקרב אליו.

האיסורים מקרבים את האדם לאלוקיו. כשהוא במצב טוב, וישמן ישורון ויבעט. הוא לא צריך אף אחד, הוא בריא, הוא חזק, הוא עשיר,

אין לו שום בעיה. מתי הוא מתחיל להפנות עיניים למעלה? כשהוא מרגיש שהוא במצוקה, בצרה, ובפרט אם זה לא מפסיק.

עכשיו, כל זה מטרתו האחד, לקרב את האדם לאבים שבשמים. איך הוא ידע מה? אז אמרנו,

אם זה בעברים מסוימים,

שאנחנו יודעים איזה מצוות תלויות בהם, צריך לבדוק את עצמו אם הוא מקיים אותם או לא מקיים אותם.

אם זה דברים שהוא לא יודע בדיוק,

אז אם זה גבר, אז תורה,

כשלומדים תורה זה מכסה את הכול.

התורה היא כנגד כל האיברים כולם.

עכשיו,

אם אישה, לדוגמה, יש לה בעיות, כמו שאת אומרת,

בעבודה או בדברים כאלה, או שיש לה דחייה,

או שלא רוצים לקדם אותה, או כך וכך,

דברים מן הסוג הזה,

אז זאת אומרת, היא גם לא מתקדמת כנראה בשמים. לא רואים בשמים שהיא מתקדמת. זאת אומרת, היא במקום דרוך, אולי גם לסוגה קצת.

אז אם רואים שהיא לא מתקדמת גם בחיים החומריים,

אז מראים לה, תשמעי,

תתקדמי קצת ברוחניות, תתקדמי גם פה.

כמה שאדם פותח למטה, ככה פותחים לו מלמעלה.

אז אדם צריך להתבונן תמיד מה מצבו. מה הקצב? זה תלוי בכל אדם. למעשה צריך לקיים את הכול מגיל 12 לבנות.

שלושה לבנים הכל צריך לקיים חזרה בתשובה פירושו של דבר שאדם צריך להימנע מאיסורים באופן מיידי כל מה שהוא יודע שאסור להימנע מצוות עשה הוא צריך להשתדל לעשות כל דבר בזמנו מה שהוא לא יודע הוא צריך ללמוד כיצד לעשות ולבצע ולעשות את זה בהקדם האפשרי ככל שהוא יקדים ישפר מצבו

אם את רוצה לשאול ספציפית על עצמך אני מוכן לענות

אם אני אוכל

אבל בטח את לא רוצה לחשוף את עצמך.

לא, אין כאן מה לחשוף את עצמי, זאת שאלה מאוד מאוד כללית, משום שבעצם אנחנו כל הזמן רוצים להתחזק ולהתחזק,

וכל פעם אנחנו עוצרים ואומרים, רגע, מה עוד אפשר ומה עוד ניתן ולאן עוד אפשר להגיע. לאן אפשר להגיע?

כן. את נשואה?

ודאי.

יש לך פאה לראש או שיער? לא, זה פאה כיסאי ראש. פאה. זה צריך להיות יותר קצר בהרבה.

זה די קצר. זה ארכרוך.

ודבר שני, אם את תימנייה, אז זה בכלל בעיה, פאה,

כי תימנים לא הלכו בכלל עם פאות, רק עם כיסוי ראש מלא.

ככה חונכתי מאז שאני ילדה קטנה, כל הבית.

הבנתי, אבל בכל אופן יש מקום להשתפר בזה, אם שאלת. זה לא איסור ללכת עם מטפחת.

יש טוענים שיש איסור עם פאה, אבל לא טוענים שמטפחת זה איסור.

אז בוודאי שאת יכולה ללכת. הבעיה זה לא איסור מוחלט, עד כמה שאני יודעת. לספרדים זה בעיה אמיתית.

רק את למדת אולי בבית-יעקב, לא? נכון. זהו, אז בית-יעקב זה אשכנזים.

לכו ונלכה באור השם, וזה אור השם. הבנתי, זה האור. וגם הבית שלי מושתת על אור השם. הבנתי, זה בסדר, אבל זה האור, כאילו, הסערות.

לא, לא בהכרח. יש עוד אור, יש עוד ניצוצות אחרים. אין בעיה, אבל אני אומר, סתם דוגמה, אם את רוצה להתחזק, זה דבר גדול.

אני יודע מנשים, לדוגמה, שהחליפו מפאה לכיסוי ראש, והיו עקרות, נפקדו,

למשל.

אז זאת אומרת, זה לעלות,

אפשר לעלות.

דבר שני, אם את מקיימת את המצוות שתלויות בך,

ואם את דואגת שבני-הבית יהיו כך, אפשר להרבות בחסדים.

גם זה, משתדלים מעל ומעבר.

ברוך השם. אז אין מקום להוסיף.

לא,

תמיד אני רוצה להוסיף עוד. לפעמים אני חושבת, אפילו, שאני עושה יותר ממה שצריך.

הבנתי. אבל את לא כמו קמחית עדיין.

לא.

אז יש מקום להוסיף. תמיד, תמיד יש מה לשתף ויש מה לחזור לכולנו. אה, ברור. אז אם את יודעת גם לאנה יש. כל עם ישראל.

נכון. אז אם את יודעת מה לעשות, אז יאללה, תתקדמי.

אני מתקדמת הלאה, וזה מה שאני שואלת. האם יש דרגות מסוימות שם? בטח שיש דרגות. יופי. קמחית יצאו לה שבעה בנים, כוהנים גדולים,

בגלל ששערות כותלי ביתה לא ראו את שערות ראשה מעולם.

מעולם לא ראו את שערות ראשה כותלי ביתה. יצאו לה שבעה בנים, כוהנים גדולים.

זאת אומרת, מעלה של כיסוי ראש מוחלט היא מעלה אדירה.

בטח שיש בזה לעלות.

עכשיו, חסד, להישמר מלשון הרע,

צדקה,

לתת בתוך הבית חיבה ואהבה וחום,

זה דברים שאפשר תמיד להוסיף ולהקרין על הסביבה.

בעזרת השם. בהצלחה.

תודה רבה. אתה רצית לשאול? כן. אתה, שעומד?

לא.

כן?

שם הבחורצ'יק שעומד למטה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי רק להגיד לך, לספר לך, שעד לא מזמן, אני חודש וחוזר בתשובה,

ועד לא מזמן,

הייתי במשחק כדורגל לא מקצועי, חובבני. מה היית? משחק כדורגל, בימי שבת.

והייתי די מתייסר בין התשוקה ככה לכדורגל, אם מי שמשחק כדורגל יודע שקשה בלי זה.

וגם על דת. מאוד רגע, הקדוש-ברוך-הוא נתן לי הרבה רמזים, והגעתי למצב שמרוב שלא אכלתי בלי הכדורגל אמרתי לו, אתה יודע מה,

לקדוש-ברוך-הוא, תפגע בי במה שיקר לי, באמת, משהו שהזעזע אותי ברגליים.

ממש ככה, אמרתי, מה אני בשביל הקדוש-ברוך-הוא, אם הוא רוצה שנחזור.

אחרי, באמת, אחרי שבוע שיחקתי,

קראתי שריר ברגל בפרק שמאל ולא ידעתי, לא ידעתי שזה קרע. המשכתי לשחק, ולא התייחסתי לזה. אחרי שבוע המשכתי לשחק עוד פעם, קרע שני,

וזה מיניסקוס וצולבת.

אבל מה שמצחיק והזוי פה, שברגע שקראתי את הקרע השני, שזה כאבי תופת,

אני חייכתי ככה ביני לבין הסביב והבנתי בפעם השנייה.

ברוכה שאני שבועיים אחרי ניתוח, ואני אומנם סובל, אבל יותר מזה בחיים לא הייתי נראה אישר ככה. אשריך, אשריך.

יש לי עוד שאלה אחת.

עוד שאלה אחת, ברשותך.

נפרדתי לא מזמן מבחורה,

רצינו להתחתן והכול, ופשוט הדת, ככה קצת, אמרתי כבר,

והתחלתי לשאול את השאלות שזוגות דתיים באמת שואלים,

כי הבנתי שזה איך זה יהיה גאון.

אז אמרתי לה תלוי, אני מאוד רוצה שהילדים שלי ילמדו ויגדלו בחינוך דתי,

ולרוב זה פסול.

זאת אומרת, לא כל הדתיים ככה, והדתיים ככה, וזה,

קצת ראיתי שהיא קצת חסומה בקטע של הדת, וזה די מקובע,

וזה קצת הפריע לי. עם הזמן היא כנראה רצה הגובה ונפרדנו, אני מאוד מאוד אוהב אותה,

אבל גם כשהלכתי לבית-חב״ד,

נפרדנו בצורה לא יפה. אני הייתי בסערת רגשות, והיא, יאמר לזכותה שהיא רצתה באמת לסיים אותו יפה,

אבל היה לי קשה.

ואחרי שכבר נרגעתי,

ועד היום אני מנסה לבקש ממנה סליחה, דרך עבירות, אפילו הלכתי לבית-חב״ד, לרב דיוני עקיבא,

והוא אמר לי, תנסה דרך עבירה, תנסה דרך עבירה.

היא לא מוכנה, היא, באמת, אני עושה כל מה שיכולתי בשביל לנקות את המטפים שלי, וגם שהיא תסלח לי.

אבל באמת, אם אני קורא תהילים, כבר ארבע שבועותות אני מסיים תהילים שלם.

באמת, כבר השבת הבאה לסיים עוד תהילים, אבל זה לא,

אבל באמת זה קשה, קשה לי. ואני יודע שהיא לא תסלח לי, יש לה, היא קצת קשה. קודם כול, זה שהיא לא שולחת לך זה טוב מאוד,

כי אתה גומר את התהילים כל הזמן.

דבר שני,

היא תסלח לך בסוף.

השאלה אם לא ניתן להשפיע עליה, תמין שהיא תמין שדתיים זה לא כמו שהיא חושבת.

היא דווקא, לא, היא דווקא באמת, היא באמת, היא שומרת,

היא בחורה שמורה גם, היא אומרת שהיא לא דתייה, אבל היא מהגישה שלהיה בוכרית, והיא ממש, הם אנשים ששומרים על עצמם. בוכרים הם בדרך כלל מאמינים.

נכון, היא לא דתייה, אבל יש לה הרבה זכויות, הרבה דברים כאלה.

תשמע, אולי תשלח לה מתנה כמה דיווידים עם מכתב של סליחה,

ואולי היא עוד תבקש ממך סליחה שהיא נפרדה ממך.

בעזרת השם. תודה. מה השם שלך? אוריה.

ואימא?

ממיטל.

מיטל? כן. מיטל מן התימון?

אימא שלי? כן. אה, סליחה, אוריה בן שושנה. או, זהו. שמעה, שמעה.

נכון. אוריה בן שושנה,

השם יזכה אותך לבנות ביתך בית נאמן בישראל. בהצלחה מרובה. באמן. תודה רבה. לכולם, לא רק לי. תודה.

כן, תן לי פה רגע.

הנה, פה, פה, גל. באמצע, כן?

הנה, יש לה כבר שאלות מוכנות מראש.

כן, אני רואה.

תן לה.

כבוד הרב, ערב טוב.

מישהו חטף באמצע.

כנראה זה היה צריך להגיע אלי. כן. האמת שאני כבר בהתלבטות הרבה זמן.

אבל הבחור פה חיזק בעצם את השאלה שאני רציתי לשאול, אז אני אבקש לשאול

למה זיווגו של אדם קשה כקריעת ים-סוף.

למה רואים כל כך הרבה בארץ אנשים שהם מורכבי זיווג,

אנשים שנפרדו ונהרסו בתים,

וכהנה וכהנה. ומפה אני רוצה לשאול ולדעת למה.

את נשואה או רמת? לא, לא. לא נשואה. לא נשואה.

בואי אני אסביר לך.

קודם כול, מה ההשוואה בכלל לזיווגן של ישראל כקריעת ים-סוף?

מה היה קשה לקדוש ברוך הוא בקריעת ים-סוף? יש לו בעיה לקדוש ברוך הוא? הוא אומר שהים יקרע לשנים עשר גזרים, והוא נקרע. מה הבעיה?

אותה אמירה.

אם השם אמר ויהי, ייעוץ ויהיה ויעמוד,

את כל העולם הוא ברא בעשר מאמרות, אז מה הבעיה בקריעת ים-סוף?

אלא בקריעת ים-סוף,

למי שלא יודע,

עם ישראל נכנסו במקום אחד ועשו סיבוב וחזרו בחזרה.

אז כיוון שהים נבקע לשנים עשר גזרים אז הוא נבקע בצורה כזאת, ככה.

אז היה שבט אחד שהלך בדרך קצרה כי הקשת הייתה קצרה,

הקשת מעליו הייתה יותר ומעליו יותר והשתים עשרה היה יותר.

קשה זה בוגן של ישראל כקריעת ים-סוף, כולם עוברים בסוף, אבל יש כאלה שזה בא להם מהר, יש כאלה יותר לאט ויש כאלה ארוך-ארוך-ארוך-ארוך.

מה החשבון של כל אחד אי-אפשר להגיד, כי צריך לדעת מה חשבונו, אני לא יכול להגיד מה החשבון של כל אדם ספציפי.

אבל כמובן שיש השתדלויות שאדם יכול לעשות ולקצר את התהליך במידה שזה תלוי בו.

ויש דברים, לדוגמה, שזה פשוט המתנה מחויבת.

לדוגמה,

היה אבא אחד שבא אלי ואמר לי, תשמע,

הבן שלי בחור זהב, אין לו שום בעיה,

והוא בן 26,

ושש שנים אנחנו מחפשים לו שידור,

וזה לא מצליח.

הוא נפגש וזה לא מצליח.

נתתי לו ברכה, אחרי שלושה חודשים הוא התארס,

בא האבא ואמר לי, יישר כוח, תודה רבה, תודה רבה, אשריך, אשריך. אמרתי לו, סליחה, זה לא אני.

זה לא אני.

אמר לי, למה אתה אומר שזה לא אני?

אמרתי לו, עת ללדת ועת למות.

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.

עת ללדת.

יש זמן שנולד אדם בזמן מסוים.

בזמן קובע שהוא ייוולד.

יש עת למות.

לא הוא מת מהמחלה או מת מתאונה,

העת גרמה שהוא ימות,

והסיבה היא מחלה או תאונה, אבל העת גרם, הזמן גרם.

זה מה שאמר שלמה המלך.

וכי שלמה המלך בא לחדש שיש עת שמתים ועת שנולדים? זה פשוט. מה זה, בשביל זה צריך את שלמה המלך?

הוא אומר, לא.

לכל זמן ועת לכל חפץ בשמים. העת, הזמן, קובע, ולא המקרה.

אז אמרתי לו, גם אצלך.

הזמן קבע.

רק מה, הקב'-הברוך-הוא, יש לו חשבון שפלוני יברך,

ואז זה קורה,

אבל באמת זה היה קורה גם בלי הברכה.

רק למה הוא רוצה שעם הברכה זה יעבוד?

משום שהוא רוצה להראות שמי שקרוב אליו ומברך,

אז יש צינור שמשפיע.

אבל העת גורם. אמרתי לו, אתה רוצה ראיה?

אמרתי לו, בת כמה, הקלה.

אמר לי, בת 20. אמרתי לו, אתה רואה?

כשהבן שלך יצא לשידוכים לפני שש שנים, בת כמה היא הייתה?

בת 14. אז מה אתה רוצה?

אם יהיה זיווג שלו, אתה רוצה שהוא יתחתן אתה כשהיא בת 14?

לא שייך.

השם אמר, תן לה לגדול שש שנים,

כל מי שהוא ייפגש בינתיים לא יתאים,

כשיגיע הרגע שזה מתאים,

אז יהיה זיווג.

אז פעמים זה המתנה לצורך,

ואני אספר לכם עוד סיפור אחד חשוב מאוד.

יש יהודי יקר מאוד, יהודי יקר מאוד,

שה' זיכה אותי והחזרתי את המשפחה שלו בתשובה, והוא גדל מקטעות, אני מכיר אותו שהוא תינוק,

הוא גדל, גדל, גדל, וה' זיכה אותי להדריך אותו במשך ימי חייו.

הוא ספג הרבה ממה שאני שימשתי לו כדוגמה,

והוא נהיה בחור ישיבה משהו-משהו-משהו,

ממש יהודי עילוי.

והוא התחיל לצאת לשידוכים בגיל 18. אני אמרתי לו לא לגעת אף פעם בזקן.

ואתם יודעים, בחור יוצא לשידוכים,

הבחורות שלהם זה לא כמו של פעם,

והן מחפשות בחור חתיך.

מה זה חתיך?

אחד שחותך את הזקן.

חתיך.

אז הוא אמר, תשמע, יש לי בעיה עם זה, אני מגיע אפילו לבחורות טובות שראויות והכול, אבל הזקן מפריע להן.

אולי הרב יתיר לי להוריד את הזקן.

אמרתי לו, בשום אופן לא.

הוא בכה, בכה, בכה, בן 24 כבר, בכה כמו ילד קטן,

תתיר לי להוריד את הזקן רק לצורך השידוך, ואחרי זה אני מחזיר.

אמרתי לו, לא.

אתה שמרת עליו בזקן שלא נוגעים בו.

ממתי שהוא גדל והלאה יש לו מעלה גדולה מאוד.

הבבא סאלי עד גיל 40 לא היה לו זקן.

הוא בכה, בכה לפני הקדוש-ברוך-הוא, הצמיח לו בגיל 40 זקן.

הוא היה גוער אפילו ברבנים מובהקים שהיו נוגעים בזקן, תקנים אותו.

אמרתי לו, אל תיגע בזקן.

אמרתי לו, החפץ-חיים, פעם אמר, זכר צדים קדוש-הוא-לכה,

שאחת מהנקודות, צריך לבדוק בבחור שהולכים להשתדך אתו, אם יש לו זקן.

אם יש לו זקן, יש לו יראת שמאי.

והוא הסביר כך,

היה פעם מישהו שכל בני הישיבה לגלגו עליו בגלל שהוא גדל זקן, אמרו לו, אתה לא תתחתן,

לא תתחתן, וזה פגע בו מאוד,

וערער לו את הביטחון.

אז הוא נכנס לחפץ-חיים וביקש ממנו עצה,

מה לעשות, האם להוריד את הזקן לצורך שידוכים או לא?

אמר לו, אני אגיד לך למה הדבר דומה.

אמר לו,

אחד רואה פעם ראשונה בחייו רכבת,

60 קרונות וקטר,

והקטר נושף וצועק, טו-הוא,

וסוחף 60 קרונות. עומד הבן-אדם,

מרחם על הקטר,

מסכן אומר זה, סוחף 60 קרונות,

רץ אחרי הקרון האחרון ועוזר לו לדחוף.

אומר הקדוש ברוך הוא, מזווג זיווגים,

מיליארדים הוא מזווג,

והוא, הקטר, סוחב את כולם. אתה עוזר לו לדחוף, להוריד את הזקן?

אתה חושב שאם תוריד את הזקן תעזור לו?

יש לו בעיה לעשות זיווגים עם זקן?

אמרתי לו, לא, אתה כנראה מחכה לך מישהי מיוחדת,

אל תיגע.

עובר חודש,

עם מי הוא מתחתן?

עם הבת של הרב עמאר, הרב הראשי לישראל.

חיכה, המתין,

בשמים,

הזיווג הזה היה ידוע,

אני לא ידעתי, אבל בזיווג למעלה רשום.

אין דבר כזה שמעכבים לאדם טוב סתם,

רק לדבר טוב.

וצריך סבלנות.

לא לדחוק את הקץ,

להיות סבלני.

והקדוש ברוך הוא מביא בסוף את מה שמתאים בדיוק.

האמת, הרב, אני חייבת לומר משהו לרב.

במשך קרוב לכמעט שנה אני כל הזמן רודפת בשופר, כל הזמן מתקשרת, איפה הרב מופיע,

אז הרב נמצא,

וזאת כדי שהרב יגיד את השיעור לרפואת אמי.

מה שקורה, אימא שלי נפטרה מהמחלה לפני חמישה חודשים,

ובזמנו היה המרדף הזה גם לרפואת אימא וגם כדי שאימא תסגה להיות בחתונה שלי.

אז זה באמת לא קרה. ומה שכן אני רוצה זה לעשות לו נחת רוח עכשיו, כי בנים אין,

והייתי רוצה שהרב ייתן לי ברכה על חתן צדיק שהוא יצא את הנחת רוח הזאת. בעזר השם.

דרך אגב, היא תשתתף כנראה בחתונה.

זה בטוח.

כן. מה השם שלך ושם האימא?

אורלי בת רחל.

אורלי בת רחל, השם יזכה אותך לזיווג הגון, לבנות בית נאמן בישראל. בהצלחה מרובה מהרה.

תודה רבה. תעבירי את הו, בבקשה.

כן, פה קדימה.

כן. שלום.

הבנתי. כבר, אחרי זה הוא.

רציתי לדעת, בתחיית המתים, לאן חוזרים, מתי חוזרים, לאיזה משפחה חוזרים. מה, את כבר מתגעגעת?

קודם כול,

בתחיית המתים,

בתחיית המתים קמים רק צדיקים וצדיקות.

אז את צריכה לדאוג קודם כל שתהיי צדיקה בשביל לקום. היא שומרת בערך שבת.

אני לא אמרתי כלום, אני לא דן אותך. אני רק אומר,

אם תהיי צדיקה, מי שצדיק קם בתחיית המתים. קמים בתחיית המתים, מתי זה יהיה?

40 שנה אחרי שיתגלה מלך המשיח.

אנחנו נמצאים

נמצאים ממש בדור האחרון ואנחנו קרובים מאוד לגאולה השלמה.

עכשיו, אז בעניין הזה זה עניין של איקס זמן קצר ואחריו ארבעים שנה, תחיית המתים.

למי חוזרים?

כל אחד שהוא שייך לשורש של משפחה מסוימת, הוא מתחבר לאותו שורש של המשפחה שהוא שייך אליו.

איך הארץ תיראה?

אותו דבר,

עולם כמנהגו נוהג,

רק יש שלום בכל העולם,

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים,

יאריכו ימים מאות בשנים כמו בדור הראשון, דורות ראשונים,

יהיה מעדנים מצויים כעפר,

כולם יכירו, יוקירו,

יעריכו את התורה וילמדו ויהגו בה,

האמת תהיה ידועה לכולם,

לא יהיה מלאך המוות ובילעם מוות לנצח,

אין יצר הרע,

חיים כמו בגן עדן שהיה האדם הראשון.

וזה לא העולם האופטימלי.

אחריו יהיה העולם הבא,

כשהעולם הבא הוא רוחני גמור,

אין סיכוי שמי ששומר שבת הוא לא צדיק חוזר גם רק משמירת שבת?

רק שמירת שבת זה בעיה.

זה טוב מאוד, אבל זה בעיה.

אני אתן לך למה הדבר דומה.

אומר החפץ חיים בהקדמה למשנה ברורה בחלק ג',

שאם לדוגמה אדם שומר את כל המצוות ולא שומר שבת,

הוא לא יקום בתחיית המתים.

זאת אומרת, הוא יכול להיות בגן עדן,

אחרי שכמובן הוא יעבור בגיהינום את מה שהוא צריך לעבור על החילול שבת שלו.

ונגיד שהוא הגיע בסוף לגן עדן, אבל בתחיית המתים הוא לא יקום. למה הוא לא יקום?

הוא אומר, כשם שיש איברים שהנשמה תלויה בהם,

כגון הלב, הכבד,

המוח,

הנשמה תלויה בהם. זאת אומרת, אם יוציאו לאדם את המוח, את הכבד או את הלב, הוא לא יחיה.

אם יורידו לאדם יד,

רגל, עין, אוזן, אף, פה,

יחיה, כי הנשמה לא תלויה בהם.

הוא אומר, השבת היא כנגד הלב.

אם תהיה תחיית המתים, והאדם יקום והוא קם בלי לב, הוא לא יכול להתקיים.

מכיוון שהשבת היא כנגד הלב,

לא יוכל לקום בתחיית המתים, והוא אמר מצווה לפרסם את זה.

עכשיו הדבר ההפוך,

את תקומי רק עם לב,

אבל בלי ראש, בלי ידיים, בלי רגליים, בלי כלום.

אז יראו מהקבר קם אחד,

טומטום, טומטום, טומטום, טומטום, טומטום, מי זה? אף אחד לא יודע.

עוד משהו. עוד משהו.

כל פעם שאני רואה את הקלטות, ה-DVD, תמיד אני יוצאת עם תחושה של פחד. אני כל הזמן חושבת על מוות.

כל הזמן. למה? אני מצחיק. אין לי מושג.

באמת אתה מצחיק, אבל תמיד יש את התחושה הזאת.

כנראה את יודעת אמת מה היא,

וכנראה את יודעת שאת בורחת ממנה. לא, אני לא בורחת. את בורחת? אני לא בורחת. את שומרת שבת, אמרת. אני רק רואה טלוויזיה.

אני לא יכולה.

משעמם לי בבית. אין מה לעשות, אני עם הבת שלי לבן. מה את מדברת?

עשי טובה.

קודם כול, את נשואה או לא?

גרושה. אז תתחתני, למה את מחכה? לא שולח.

מה, הקדוש-ברוך-הוא לא שולח? כן. מה, את יודעת כמה אנשים מחפשים להתחתן?

תתחתני, תמנהי בית נאמן,

תשמרי על עצמך, תשמרי צניעות, תלכי בדרך של תורה ומצוות,

ואז תמצאי חתן ראוי,

ובעזרת השם תקימי בית ולא יישעמם. בינתיים תלכי לחברות שאומרות תורה ומצוות. אף אחד, רק אני.

אף אחד לא שומח.

כולם צוחקים בחבר'ה.

חבר'ה, זה חבר'ה.

יש אחד שמחזק.

אחד. נו, אז אולי הוא יהיה הבעל.

לא, לא שייך.

לא.

טוב.

מכל מקום,

את צריכה למצוא לך עצה. לחלל שבת זה עוון חמור ביותר.

זה כמו כופר בעיקר.

אני עושה הכול. אני מדליקה את הטלוויזיה לפני ולא נודעת, לא מעבירה. עוד פעם.

קשה לי, אני לא יכולה.

משעמם. את יכולה, את יכולה.

את יכולה. תקראי ספרים, תקראי ספרים, תצאי לטייל, תבקרי.

בלי נסיעה כמובן.

תתארחי. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

טוב, את לא יכולה לעזור לה?

את גרה פה בראש-העין? לא. איפה? קריית-אונו.

קריית-אונו, יש הרבה אנשים טובים, הרבה אנשים דתיים, יש אזורים כאלה. מה הבעיה?

אבל זה עדיין משעמם, זה הרבה שעות. בלי לעשות כלום. אולי תלכי לסמינר, תתחסקי. לא. למה לא?

לא. לא תהי דוסית.

תלכי, תתחסקי.

לכי, תדעי מה יצמח מזה, אולי יצמח מזה משהו טוב.

לא, אין סיכוי. תשמעי ממני, כדאי לך. התחלתי קצת צניעות, שלושה ימים בשבוע, שלוש פעמים. שלוש פעמים בשבוע? שלוש ככה, שלוש ככה.

לא ייאמן כי יסופר. התקדמות מפליאה.

אבל תשמעי מה שאני אומר.

את חייבת לקשור קשרים עם אנשים שהם קרובים לדת, אחרת איפה תמצאי את העתיד?

את לא יכולה להישאר בבית. מהטלוויזיה לא יצא חתן.

את צריכה ללכת, אני אומר לך, תשמעי לי, תלכי לסמינר.

בעזרת השם יכירו אותך שם, יש נשים שם טובות.

ישמרו אותך, כמו שאומרים במערכת, יראו מי שמתאים, יוכלו לקשר. לכי, תדעי מה יצא מזה.

יכול להיות שיצא מזה משהו טוב. להפסיד, לא תפסידי. תמיד הבחירה היא בידך.

אבל חייבים לפתוח אפיקים חדשים. אי-אפשר להיות תקועים עם הטלוויזיה כל הזמן.

אז את מוצאת נחת רוח לרגע,

עושה עבירה חמורה, ופתרון אין.

כמה זמן את כבר כך?

עוד מעט שלושה חודשים.

לא, לא חוזרת בתשובה מתקדמת.

אני שואל, כמה זמן את גרושה?

שבע שנים.

נו, את רואה, ואתם בטלוויזיה חזרה משהו?

שום דבר. חבל על הזמן.

אבל גם שבירת שבת, כמה דברים שאני עושה, זה גם לא עזור, כנראה. בסדר, אבל לא להשאיר אותם בטלוויזיה פתוחה.

כי אתה נגד, גם באמצע השבוע. זה לא קשור.

אני נגד. כן? התורה נגד. אני נגד. התורה.

מה יש שם? יש שם רק דברי מייסוד.

עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ליצנות, רכילות, מוציא שם רע. עכשיו אני משתדלת לראות את הדיסקים שלך.

DVD זה טוב. כן, זה משהו עולמי.

מה השם שלך? קורין בתנדיה. איך? קורין בתנדיה. קורין בתנדיה. אמרו לי שזה שם של גוי.

גויה. גויה? לא גוי. גויה. כן. גוי זה קורין. אמרו לי להוסיף ה' לשם בסוף. מה, קורינה? כן.

קורינה. אין לי מושג.

קורינה.

אולי תורידי את הקוד, שארירינה.

קורינה.

קורינה. קורין בת נדיה. השם יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה ולמצוא זיווג הגון מהירה ולהתפטר מהעבודה זרה.

אמן.

תודה. תן לבחור הזה כאן.

רגע, יפתחו.

כן?

כן. כן, עובר. כבוד הרב קדוש,

שמי ישראל נתנאל בדישי ואני אחיונו של יואב חיים בן מזל-חדת.

לפני כחודש ושבועיים תקף את דודי דום-לב והוא הועבר לבית-חולים בלינזון בב' באייר תשס״ז.

מאז יואב אינו בהכרה.

גילו, ארבעים וארבע, נשוי ואב לשלושה ילדים.

אשתו, ברכה, נמצאת ליד מיטתו יום ולילה ולא זזה ממנו היא וילדיו.

אמו של יואב, מזל, מתפללת ליד מיטתו בוקר-ערב לאלוקים שבשמים כדי לשמוע מיואב את המילה אמא ושיער את בנו.

אביו זכריה הולך ברגל בשבת עד בלינזון כדי להחזיק את יד בנו שאולי יתעורר.

ולאחיו כואבים, שאחיהם בתורה.

כל משפחתי וחבריו הקרובים נמצאים כאן באולם, אשר מלווים אותנו מאז המצב הנואש שפה פקד אותנו בתפילות ובקבלת קבלות ולימוד שיעורי תורה.

כבוד הרב,

ישנם כשתפידתו של ילד חזקה, אנו רוצים שהגזירה תיקרע.

אנא עזור לנו הקדוש ברוך הוא, שדודי יואב לא יסבול ובמהרה יחזור.

לכן,

כבוד הרב,

אני,

ישי, וכל המשפחה, מבקש ממך ומכל הציבור בשעה הקדושה הזו, שיעשה קידוש השם

ויקבל עלינו לימוד תורה או כל מצווה אחרת בשביל יואב

ויתרחש נס, ושכבוד הרב יברך, יענו כולם, חזק, אמן.

אנא עזרו לנו לעורר חמי שמים.

תודה.

תהיה בראש.

הוא שומר תורה ומצוות? הוא שומר תורה ומצוות, או לא?

יואב?

כן. הוא התחיל.

בן כמה? 44?

אשתו שומרת תורה ומצוות? היא הולכת בצניעות וכיסוי ראש?

לא.

היא פה?

היא ליד מידתו עכשיו.

הבנתי.

כמה ילדים יש לו?

שלושה.

שומרים תורה ומצוות?

כן.

לא.

הם נשארים.

אתם מתארים לזה.

לא.

אני מתארים לזה.

רגע, הם פה? הם מתארים פה. מי אלה?

איפה הילדים?

זה שתי בנות שם, אני רואה, ו...

ועוד אחור.

מה?

אתה?

איפה האחים?

איפה הבנים? איפה הילדים? שלושה אמרו לי.

שתי בנות ראיתי שם. ואיפה עוד?

בן כמה אתה?

לפני בר-מצווה.

והאחים, אתם אומרים פה?

כן. גם אתם פה?

בואו תראו.

הבנות,

אתן תהיינה מוכנות ללכת בצניעות

ולשמור שבת?

כבוד הרב, הן שתי בנות שהיו לנו שיעורי תרועה, וכמה שיעורי תורה עשינו, והן קיבלו על עצמן, והן מתביישות קצת. אז בקושי הוצאתי אותן מהמיטה שם, בביינסול,

את שתי הבנות ואת הילד.

אנחנו רוצים לעזור.

נכון. אז אני שואל עוד פעם,

צניעות ושבת?

אני לא יכולה אני לענות. הבן, הבן שומר שבת?

אתה מוכן לשמור שבת?

מוכן.

זה התחלה טובה. הוא פחות משלוש-עשרה והוא כבר שומר שבת. והבנות הגדולות?

אני אשאל אתכם שאלה הפוכה. אם חס ושלום היה הפוך,

אחת הבנות לא הייתה מרגישה טוב, היא הייתה במצב של אבא, והייתי שואל את האבא,

האם אתה מוכן לשמור שבת בשביל שבת שלך תקום?

מה הוא היה עונה, למה אתן חושבות?

מה הוא היה עונה?

אני לא מבקש הרבה, אני בדרך כלל מבקש הרבה יותר.

בואו נראה רגע מה עם האחים במשפחה.

כל האחים שומרים שבת?

אתה הגיס והאלה, האחים שלו,

שומרים שבת או לא?

כן? שניים?

אתם שישה, אני מבין.

שומר שבת?

שומר שבת.

אתם תהיו מוכנים ללמוד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום, תורה, במשך שלושה חודשים רצוף, כולל שבת? כן.

מה איתך?

אתם מבינים את האחריות, כן?

ואתה תהיה מוכן שעתיים?

שלושה חודשים רצוף,

שעתיים כל יום, שעתיים.

אני אומר, שעתיים,

כל יום לומדים שעתיים תורה בתענית דיבור. לא מדברים חוץ מהתורה של לומדים. אין להפריע באמצע, אין טלפונים,

אין שיחת חולין, אין כלום. רק שעתיים, תורה רצוף. כל יום, שלושה חודשים רצוף.

ומי עוד? יש עוד שלוש אחיות? שתיים.

אמרו שש.

שתיים.

מי אלה?

את אחת.

את נשואה. את נשואה, נכון?

כן.

את תהיי מוכנה ללכת בכיסוי ראש?

בשישי-שבת. בשישי-שבת זה טוב, אבל זה לא מספיק.

כמה זמן הוא שוכב?

מה אומרים הרופאים?

הוא מתעורר.

זה ברור, אבל מה הם אומרים? מה מצבו? למה הוא לא מתעורר?

כי הוא בקומה, הוא נמצא בקומה.

הם אומרים שכל זמן שהוא נשאר במצב כזה, המצב שלו מחריף. זאת אומרת, אם הוא יתעורר יותר מאוחר, יותר מאוחר, מצבו יהיה יותר קשה?

זאת אומרת, בהתאוששות אחר כך יהיו נזקים יותר או נזקים בלתי הפיכים?

אין לי מושג.

שאלתם?

כן, אבל כשמתעוררים במצב כזה, איך מתעוררים בדרך כלל?

רק אחרי זה ידעו מה קרה.

חודש ימים זה המון זמן.

נו, מה אתם אומרים? אתם רוצים שנעשה משהו?

אתם יודעים מה? יש לי עצה.

אני אראה לכם כרגע סרט קצר,

שתלמדו ממנו מה יכול להיות,

ותחליטו, ההחלטה היא ביד שלכם.

אני אראה לכם כרגע את הסרט, נסים התותח.

מאז תחליטו מה שאתם רוצים.

בבקשה.

נו.

נו, באמת,

הייתי בקול עברי 25 שנה, מדריך חדר כושר, הייתי קרוב ל-110-110 קילו,

הייתי בן-ישראל בשעבר השנה ה-86-85 והייתי בן-אדם שפחד ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי, הייתי בן-אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית, אף למעלה, הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני איזה יום, עם הרבה ילדים,

גרשתי, התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, לא ידעתי מה כואב לי.

מדריך כושר, מפורסם מאוד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו,

שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו, היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

נסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני,

והוא חשב בהתחלה שזה דחורים, וחשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי-מאות אחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות לפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים, בוא נלך לרופא, יש לך דמנויים,

בוא נלך לרופא.

בן-אדם כואבת ללשן, הולך לרופא, כואב הראש שלכם לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן למדברות על בן-אדם כאילו שרירים, גופיות, טייצים, אגו שלא בשמים, בן-אדם שעני ורופא, ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט. זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי, אבל אני מתקדם.

וזה כבר היה בלתי נסבל, ופשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לאכל כבר לשבת ולאכלי חול.

הוא היה נראה רע מאוד, צבע שלו הפך צעבה.

מי שלא ראה את זה, לא יבין. זה היה פשוט קטסטרופה. זה היה גבייה, פשוט גבייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפרעיון בוקר, פשוט הלכתי 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקאבי.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה, לא שאני עשיתי את הפעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות,

קמתי ב-4 לפרעיון בוקר ואמרתי לו, תקשיבו,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי, אבל לא רופא, אז יש הרבה לוקצות. אחד מהשניים, תחליט. אני אתן לך לראות אותך, לא מסוימת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם, הוא אמר לי אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבע גרורות בכבד,

אתה צריך למות, אתה גבר,

זה לא כן, אתה יכול לקבל את הרמח שאני הולך להגיד לך, המבקר,

אתה לא תחי הרבה זמן, שבוע-שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה,

פנוטטתי, הייתה שנה שאני פוטטה,

כל המשפחה התאספה,

ובאנו הביתה.

באתי המעטה קטי, בוא תנו לא להכיר את זה, יצאתי לבכות.

ובאותו רגע חרב על העולמי.

אז אמרתי שמהי, כאילו בהלך גילוי סרטני.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני בגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי-אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים,

את הפחד מהם, פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסקי לפני יומיים, וביופסקי אמרתי שאני עובד הרבה, אני מכירת את הריח, את הצבע, יש לו גילול סרטני.

ולא רק שיש לו גילול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה,

רצתי לשטראוס לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אמא שלי ואת אבא שלי ואת דודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות אתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק.

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר, כאילו, לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו, תקושי כמותת לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, זה עגבן.

אני לא מאחל אותה לאף אדם עליה, לאף אדם.

הסתכלתי על השמיים ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה, ולמה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור, וזהו.

ופתאום המחלה הארועה הזאת נכנסת אליך הביתה,

שלחה אותנו הביתה ואמרה להם, תשמע,

ניסים לתת לך שלושה שבועות לעלות במשקל כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך במשהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום. הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה,

המבקרים שלי באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים.

מאות חברים מירושלמיים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, והיו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא רוצה למות, והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זה עובד גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול, ואין שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן-אדם, אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי עם הילדים, ואנחנו כולנו אמרו שאני אוכל, אבל אני לא יכול לאכול.

אין לך דרך אגב, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשוויץ שהתמחקתי כולנו ומשהו. אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה. אני פשוט ישבתי ודיברתי עם בורר אליו, ואמרתי, אתה לא יכול לעשות לי את זה. אני בכורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי דינות שאתה אומר, לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

וזהו,

כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב.

והבעל שלי פשוט הולך לי.

הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר אתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות אתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא טיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל.

והכול היה לו מלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי כאן ורואה אותו לידי, הייתי אומרת תודה לך, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה, כל בוקר הייתי דוגמאה לשבת בכלל, הייתי כל חמש דקות מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה אלחיונות.

אני אוהבתי אותך, אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אבל היא האישה שלי כאלה, כל העורפים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון שהקדוש ברוך הוא תלך רבנים מסוימים.

אבל תראה, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חיוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

אני, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך קוראים לזה? אולי את נשארת על החבל שלנו, בוא נלך.

אני מסכים, טוב, הסכמתי. שלפתי את אחת הקלטות של אמי יצחק מהספרייה,

פגושת הקלטות שלו,

והתקשרתי לארגון ג'ופר וסיפרתי את הסיפור והוא נורא נסתער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אבנון יצחק, כבוד הרב ארצו מיבל. הוא חושב שאני נקומה, אני לא משהו כזה להסתכל היום בבית,

שהוא לא הבין מה עד חצי אדם בא מולו ומה הוא רוצה ממני.

רק כבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי לתשובה מלאה,

כי הוא בא ודרך אותי ואמר לי, כמה כקשר נידונה שלך.

ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שחברתי לקדוש-ברוך-הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחץ ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי להם עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר,

ואין כמוני.

המשפחה, כולם חברים, לא האמינו שאני קם על מקריים.

כולם לא שיומו, תכנוגו כבר כאלה. הם לא האמינו.

בבית-הוא אני בעצמי,

מה התקדם על הזמן של הקדוש-ברוך-הוא.

היא קיבלה הלם, לאכול.

אתה רוצה לאכול, אבל תכנוגו לפני שהוא צורך לאכול. זה לא סירוב לעזוב צריכה לאכול, על רוצה בשר,

אתה רוצה לאכול, ואני מתחילה לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי. בשבוע אחד ראיתי 4 קילו, בשבוע אחד 4 קילו, אחרי זה עוד שבוע עוד 4 קילו. הרופאים היו בהלם. בשנים אותך להעלות. איך קרה שהוצאתי לעלות? אפשר לתת אולי טיפול או 2,

להתחיל לראות איך זוגן,

ואז הלכים לי עם זו ארפנייה בהתחלה.

הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול. עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל, סליחה, אני אביא לך מייד, התשובה שלי,

הכול השתנה.

אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד קצת מהדס הזה, והוא אמר, אתה יודע מה אבא שבשמים, אני לוקח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

לקח את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח, שלא היה לי סערה בגוף, את הזקן תשאיר,

וככה יהיה.

והרופאים היו עמומים, כאילו, כל פעם שהם מגיעים, היה מתארסער, וזה, זה... זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים, ידוע ששערות הן נושרות, והרופאה שלו הייתה אומרת, אז במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק,

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה נפך לציטה ויותר נוח, זה טיפול, וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר לשמחה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפגר, קם במיטת חולי,

ופתאום, בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שהוא זה נקי,

פסיתי ושמחתי, וכנראה היה לי מקצרג שבדק אותי,

רצה לבדוק ניסיון, האם ידעתי כדור ברכוי ראשונה, אמרו לו, תן לו, קצת רע, בוא נראה, והוא חזר עכשיו בתשובה,

אתה תודה לו, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי,

שבבית-חולים ביצרו לי שקיבלתי שפתאום הם גילו משהו בברקטום,

משהו נוסף, שורש סטרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אמרו לו, מה אני עושה משהו מה לעשות, לא יכול, פתאום כיוון התאכזבתי כמעט, אשתי צעקה עלי ואומרה לי, ניסיון, תיזהר, הנה יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי, עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד, וממשיך להיות בדת.

המשכתי, קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה, באהבה,

וסולמה כזאת מחוץ רק באהבה. כשהגעתי להופעה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קארן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

הסיכוי, ניסיון הגרן עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניצוח,

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

ולסיכוי כזה, כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בטבע.

זה היה שלושה שעות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי אתו, מהרפנים הגדולים שלנו. באמת, אני דיברתי והתייעצי. ואני דיברתי גם עם הקדוש-ברוך-הוא, ובחינתי לו יום ולילה עם כל הסרטים שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים. אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

והנה, את רואה את הקשר עם בורא עולם, את מדברת אתו, ואת אומרת לו, אבא שבו שמע, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך, ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם,

ושיש פה בגדות הכוח לעשות הכול, ואם תהיה קרוב השם לכל קוראיו ולכל אשר יקראו באמת,

באמת,

יוצאו נראה ויעשה, ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת אתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך, תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות. זכויות אין לנו. אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה רעב רחמן. אני יודעת שרק אתה יכול.

מהרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ,

באמצע ניתוח, בן-אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי, ואמרתי לו, מנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרס, מה?

הוא אומר, אל תביגי, הכול בסדר, אנחנו רוצים שתגידו לזה, אני, ביוב סליחה,

ושמחרות הביוב סליחה, ברור שאני אקשיב.

לא הייתה כמו, אני לא חושבת שהיה בן-אדם מאושר ואסיר, אבל הקדוש-ברוך-הוא ממני באותו עבודה, פשוט מדהים.

אני פרגישה תחושה יאית, קרובה, שהנה, הוא ענה לי. גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש-ברוך-הוא.

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי. הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנו,

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא, עוד לא עקלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס. תודה לאל, אני בריא, משלם, אין לי כלום לכל מה שאין סיכוי. שחור זה נהיה פרוט, זה הקדוש-ברוך-הוא.

כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא לופץ לבוא ותגיד לי, אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכוי למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן-אדם בריא, ואני, החיים שלי מקדיש רק לקדוש-ברוך-הוא.

השבוע שאלינו אצל הרופאה והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה באנס רפואי.

אז הוא אמר, אבל זה לא נס רפואי, זה נס רבוי.

הוא אמר, אתה יודע מה הנסים?

נס רבוי. כנראה שהתפילות עוברות. נופיעים עמומים מכל הסיפור שלנו. אז מילים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

אבל הוא גם הגיע למסקנה, והוא אמר שזה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמענו.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה.

כל לבי לרב אבנוביץ.

ושיבדל לחיים ארוכים מהרם הזה, כבוד הרם הזה.

מאז ועד היום אני מאושר כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני, כחילוני 48 שנה, לא האמנתי בזה. ובסוף אתה מוצא איזו תרופה שזה קוראים לו אבא של השמים. זו התרופה הכי גדולה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני, וכל החילונים שנמצאים, שהם חושבים שהכול מובן מאליו, וכל משהו על עולם, תסתכלו בשמים, תראו שיש לנו אבא, תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעבדתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מעין כמוני.

עצם חזר ארצי בתשובה, ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים, שזכרפתי לכיוון הדת, ולכן אני שיא העושרי, ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו להם מכה כמו שאני קיבלתי, שהייתי על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לאבא לשמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת, וזה הפתגם הכי על ושאני מתקרב אליו, וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמו. היום אני גבר חדש, אין לי מחלה יותר.

אני גאה, אני שמח, וכל חיי, עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו.

כן, איך הוא אמר, תנו לו מעט, הוא ייתן לכם הרבה.

אתם רוצים בחזרה אבא חי, נושם,

בריא, שלם,

מה אתם מוכנים לעשות בשבילו?

הוא חזר בתשובה גמורה,

גמורה.

כשאני פגשתי אותו שבוע לפני שהוא הולך למות,

אז אמרתי לו, אתה חייב להיות צדיק גמור,

גמור.

את הכול אתה צריך לעשות ביותר.

אמר לי, תן לי משהו קטן להתחיל. אמרתי לו, אין מה להתחיל? אתה עוד שבוע הולך.

אתה אמרת שהרופאים אומרים, עוד שבוע אתה הולך.

הוא אומר, אבל אני לא יודע כלום.

אמרתי לו, קודם כול, תקבל עליך את הכול ואני אחבר אותך לרב שילמד אותך מה שאפשר, תתחיל לעשות, תתקדם.

וגם את,

היא הייתה חילוניה גמורה.

הם קיבלו על עצמם,

היום הוא כבר ארבע-חמש שנים אברך בכולל, רק עוסק בתורה.

מה שביקשתי מכם זה מעט מן המעט.

עכשיו זה תלוי בכם.

אז יש לנו בן אחד שהסכים לשמור שבת.

יש לנו מספר רבים שהסכימו לעמוד שעתיים, תעלי דיבור שלושה חודשים רצוף.

יש לנו שתי בנות שהן הססות ואחות שמסתפקת.

איך?

לשמור שבת.

ברוך השם, ומה עם הכיסוי ראש?

תשמעי לי,

תלכי כל השבוע, בעזרת השם ברע,

תקבלי אח,

בעזרת השם בריא.

לא שווה לך?

תראי, לייצר הרע יש פטנט.

מה הפטנט?

הוא מחפש להתלות במשהו, להגיד, אתה רואה?

אתה רואה?

הם לא מעריכים אותו עד כדי כך שהם מוכנים לעשות לו. סימן שהוא לא ראוי כל כך.

אתם רואים, יש הספד. כשמספידים אדם שנפטר,

אז כמה שהם מצטרפים להספד, כמה שבאים יותר,

זה זכות והגנה על הנפטר.

אם באים ציבור דליל,

אז בשמים זה קטרוג. אומרים, אתה רואה? כמה העריכו אותו? 20 איש?

חצי אוטובוס בקושי באו.

אבל אם באים מאות, אם באים אלפים, אומרים, תשמע, הבן-אדם הזה השאיר רושם בעולם, תראה כמה העריכו אותו, תראה מה הוא עשה,

תראה כמה אנשים חוברים אליו.

אם מבקשים מאנשים, בואו תעשו משהו בשביל מישהו שהוא חולה ולא מוכנים,

זה מה שרוצה המקטרג, זה הכול. הוא לא צריך יותר.

הוא אומר, מה אתה רוצה? שאני אוותר על הקטרוג? הם בעצמם לא אכפת להם. מה אתה רוצה ממני שאני אהיה מה?

אבל בשביל לסתום את הפה שלו, אם הוא היה חי,

בריא כרגע,

הייתי מפיל עליו את הכול.

למה? כי הייתי משנה לו את הזהות.

מה עשיתי עם זה? הוא שינה את הזהות.

ברגע שהוא קיבל עליו עול תורה ומצוות גמור,

וזנח את הדרך השנייה,

אז החלפתי לו תעודת זהות, זה לא אותו בן אדם. הקטרוג היה על אדם רשע שעבר את כל העבירות.

החלפנו את זה, אז אין את אותו בן-אדם, אין את התיק. מחפשים את התיק, אין תיק.

אבל עכשיו אני לא יכול לדבר עם הבן-אדם שעליו יש את הדין. אני מדבר עם אלה שצריכים להיות מליצי יושר עליו.

אם הם לא מוכנים, אז מה אני יכול לעשות?

הכול טוב, אני יודע מה צריך לעשות בשביל לשנות.

אתם כן,

אני מדבר על אלה שפניתי, צניעות בשבת.

הבנתי, צניעות בשבת לבנות, אמרתי.

מה את חוזרת לי על מה שאתם עושים? צריך לעשות מה שלא עושים. מה שעושים ודאי שצריך לעשות.

זה שמעתי.

אני לא מבין מה העקשנות.

בלי החולה אתם צריכים לחזור בתשובה ולעשות את כל המצוות. בלי החולה. מגיל 12 אתם באיחור.

עכשיו יש מצב שבין השמים מביאים אתכם למצב הזה בשביל לעורר אתכם, לא רק אותו.

למה? כי גם אתם סובלים. העובדה שכל המשפחה התכנסה פה.

הכינו מאמר יפה, שהילד קרא מאוד מרגש.

חלק מהאנשים בכו,

כולם אנשים מתעוררים,

רואים שזה מצב כזה, מבקשים מהמשפחה,

בקושי מוכנים לעשות מה שחייבים בלי חולה.

נו.

כן, מה אתה רוצה להגיד? תן לו רגע.

ערב טוב, כבוד הרב.

נפגשתי אתך לפני שנה בפרדס-חנה, לפני שנה וארבעה חודשים.

דיברת עם אבא שלי, עליו השלום, בטלפון.

אבא שלי היה מצב קריטי,

ובאותו שנראה עמדתי לך להרצאה, באתי בפרדס-חנה.

קיבלנו עלינו כמה דברים, אבל לא כולם קיבלו את מה שהרב ביקש.

והיה מניח אחרי שהוא נפטר, השנה וארבעה חודשים.

הוא השאיר אמא נכה אלמנה,

אמא שלו נפטר, הוא נפטר בשנה של אמא שלו,

וחזרתי והמשכתי והתחזקתי בשבילי השבוע האלה ואמר, ולהמשך, ואוהדון צמד אלי,

ולפחות, אני שומע טוב מה שאמרת,

שאחרי שהוא נפטר הוא בא אליך בחלום? אחרי שהוא נפטר הוא ממשיך לבוא אלי ולאמא שלי ולאחים שלי,

כל שבוע אנחנו חולים אותו והוא מבסוט, והוא אמר, תמשיכו, ומה הוא אומר לכם? תמשיכו. תמשיכו, ואנחנו ממשיכים המון ועושים שיעורים בבית, ורק מתפסקים. ואם הייתם עושים קודם, הוא היה נשאר.

אתם יודעים, יש לי קלטת שנקראת חתונה מופרדת.

תסתכלו על זה באתר האינטרנט של שופר.

היו זוג שעומדים להתחתן.

ביקשתי מהם רק דבר אחד,

תעשו את החתונה המופרדת.

האבא חולה סרטן, והאימא חולה סרטן.

תעשו חתונה מופרדת.

הם דאגו להורחים ולא דאגו להורים.

אבל מה שהם כן עשו?

הם עשו הפרדה משהו והפרידו שלוי ריקודים, אבל ישבו מהוריו.

מה קרה?

האימא נפטרה והאבא ניצל.

האבא, יצאה לו המחלה,

והאימא נפטרה. ואחרי שהיא נפטרה, כולם חזרו בתשובה.

מה החוכמה?

תראו את הקלטת, תראו את האנשים. הם מדברים גם אחרי שזה קרה.

בשביל מה? אני מבקש דברים, מינימום, מנסה להיות סנגור טוב.

מינימום.

עושים משא-ומתן, כאילו, מה ביקשתי?

מה?

לא שומע.

כן, אבל מה את אומרת?

אני לא שומע מינים.

מה עם הבנות?

הן מוכנות שבת וצניעות? זה מה שאני שואל.

עוד פעם, הן רוצות לחזור לבית-החולים ושיהיה סיכוי שאביהן יקום מקומה,

כן או לא? זה הכול.

הן קיבלו על עצמן כמה דברים. זה הבנתי. הן כרגע מאוד נרגשות.

הילדה הגדולה יצאה בחוץ,

מצב ממש לא כל כך נעים בשביל להתגבר. אני רוצה לפתור אותן מהמצב הלא-טוב. אז אני אומרת לך שהן קיבלו על עצמן כמה דברים. עוד פעם, זה לא מספיק למה שאני אומר. טוב, פשוט הן נבוכות לפני האנשים. מה אכפת לי עכשיו נבוכות, שיהיו ילדות בריאות ושלמות עם אבא בריא ושלם? מה אני מבקש בשבילי?

אני באתי לראש-העין בשביל זה.

אני באתי בשביל להגיד דרשה, לענות לשאלות ותשובות.

אתם ביקשתם, הפצירו בי, יש פה מישהו, ילד רוצה לדבר.

נתתי לדבר.

הוא הקריא, שכנע אותי שצריך לפעול משהו. אני מוכן לעשות מה שאפשר,

אבל אני יודע מה יועיד.

קודם כול, בשם יואב בן מזל,

נרתום רכת 500 שקלים לזיכוי רבים לקלטות שלך. קודם כול אשראייך, אבל אני אומר לך, תקשיבי. בסדר. אני מוכן גם לתרום 500 שקלים. תקשיבי רגע. כבוד הרב, תשמע, אנחנו בבית מאוד דתי. עזבי את העבר. מאוד דתי. עזבי. לא זה. את סנגורית טובה למשפחה, אבל לא תועיל עם הסנגוריה לעורר אותו. אנחנו צריכים, את יודעת מה את אומרת?

בא רופא ואומר, צריכים לעשות עכשיו כימותרפיה.

את אומרת, תשמע, אנחנו משפחה שקיבלה עליה זריקות כבר הרבה זמן קודם. אצלנו בולעים כדורים קבוע, אצלנו, תודה. גברת, מה שעשיתם טוב לכם, עכשיו צריך לפעול בשבילו. טוב. הוא צריך לקבל טיפול כזה. גיל קיבל על עצמו, ומורן מקבל את עצמו לשנור שבת בלי נדר. בעזרת השם, בלי נדר. יפה.

קודם כול, מקבלת.

יפה.

עוד בת אחת אני רוצה. היא לא נמצאת כרגע פה. אין דבר כזה. תביאו אותה. היא לא נמצאת. היא יפה. תביאו אותה. יש פלאפון. איך אני אביא אותה? תביאו אותה לפה. היא לא נמצאת כרגע. אין דבר כזה.

דבר שני, האחות היקרה פה,

שדאגה שאני אתן לו לדבר כל הזמן לבן,

אני צריך אותה עם כיסוי ראש.

כן.

איפה האחות הזאת?

אני אומר לכם, אפשר לעשות מהפכה הערב.

אל תהיי עקשנית.

רגע, אני לא מבטל. רגע.

לא, אסור לו ללחוץ אותם.

אל תהיי עקשנית.

אחותך למעלה היא סנגורית של המשפחה.

אני לוקחת על עצמי בשבת חצאית וכיסוי ראש.

קודם כול, יפה, אשראייך.

אבל בואי אני אעשה אתכם עסק. אה, יופי.

חכי.

את יודעת מה? אני עושה אתכם עסק. תקשיבו טוב. תראה, כבוד הרב, עדיף שזה יהיה אטי וטוב ולא מהר, ושאחר כך יהיה יותר עזר. את רוצה שהוא יקום מהר או לאט? לא, כן. לא, למה? כן. אנחנו עושים הכול בשביל שהוא יקום. למה לא? הכול. רק שיקום. אולי שיהיה אטי ולאט יותר טוב. בדיוק. נכון. מה, שהוא יקום לאט? לא, לא.

הוא שיקום בהם? חלילה. אז אני רוצה לעשות בהם. אנחנו עובדים גם בדברים אחרים, כבוד הרב. די, די. תשכחי מהכול.

לא צריך כסף, לא צריך כלום. צריך דבר אחד. תשמעו למה שאני אומר וזהו.

עוד פעם, אני עושה אתכם עסקה בגלל שאתם תימניות עקשניות.

תקשיבו טוב.

הגברים לקחו שלושה חודשים, אתם תלכו, תקשיבו טוב.

כיסוי ראש וצניעות, שלושה חודשים.

אשראי.

מזמין ולמידים ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין לנו אמין ואין

אלו על אוניבינו, עוברים שבשמים

אני רואה גברים מורידים דמעות.

גברים מורידים דמעות.

כן, תני לה לברך, שהחיינו.

אדוני,

אמן, מלך העולם. שהחיינו. שהחיינו. וקיימנו.

וקיימנו. והגיענו.

והגיענו. והגיענו. לזמן הזה.

מה זה? אמן!

אנחנו מאמין בני מאמינים.

אנחנו מאמין בן אמין.

ואין לנו אמין והיא שואל.

ואין לנו מאמין והיא שואל.

ואלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו, אלו,

אופירו שבע שמים עצמנו מאמין כדי אמין ואין אף אחד לא אמין ומי שולח, אין לו אלוהים, רגע, רגע. עוד לא סיימנו, עוד לא סיימנו.

יש לנו עוד את האחות החשובה למעלה.

כבוד הרבנית, את מחליטה להצטרף לאחותך,

לעזור ולסייע לאח.

שלושה חודשים מוכנה?

מוכנה!

וואווווווווהו האווווווה

ברוך, ברוך, ברוך.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, וחיינו והתאימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

הגדול בצוי, שפוע שלמה לכל החולים שנמצאים שם במחלקה. חכי, תכף את תראי מה אנחנו עושים פה במהפכה. חכי לזכותכם. אני צריך עוד בת אחת. איפה היא? תביאו לי את הבת.

איפה הבת הנוספת?

איפה הבת?

תשיגו לי את הבת. נו, איפה היא?

צלצלו אליהם בפלאפון.

היא פה אתה, היא נמצאת כאן בחוץ.

איפה האחות? איפה?

רגע, מתקשרים אליה. טוב.

רק רגע, רבותי.

עד שהיא תבוא,

הבת.

מי מהציבור כאן,

בעזרת השם יתברך,

מוכן לקבל עליו שמירת שבת שיעשה נס ויואב יקום לחיים טובים ולשלום? אני מוכנה. מי זה אני?

אשרייך לחיי העולם הבא.

אשרייך.

מי עוד מוכן? גם את? אתה מוכן? תקום רגע, מותק, תקום. אשריך השם יזכה אותך לכל טובה וברכה.

רגע, מי עוד מוכן? קומו, קומו, קומו.

הנה, עוד שני בחורים צעירים מוכנים לשמור שבת לרפואת יואב.

מי עוד?

מי עוד?

שבת?

אשריך לחיי עולם. אתה קום, קום, קום. קום רגע.

קום.

אשריך, אשריך, אשריך, ישראל.

רגע, אתה שומר שבת.

רגע, מי עוד? אשריך, גם אתה שומר?

תכף, תכף, תכף, תכף.

חוזר בתשובה?

אשריך.

מי עוד? אתה קום, מותק, קום.

אשריך לחיי העולם הבא.

הנה, עוד בחור למעלה, חזק וברוך, עוד בחור.

מי פה?

הנה, הבנות האלה מקבלות עליהן שבת.

אשריכם, אגמת? מקבלת שבת?

תקומי רגע.

אשריך לחיי העולם הבא.

אנחנו עושים מהפכה הערב, בעזרת השם נברך, זכיית תלמידים ממש.

מי עוד מקבל עליו שמירת שבת לרפואתו של יואב?

מי עוד?

מי מוחד מהגברים לקבל עליו ציצית?

לרפואתו של יואב.

רק רגע.

יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב. יואב

אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו על מילי שמואל אין לנו

או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, או, שבאשמה

היום, איש תסגרנו יעזרנו, יוכלו ימר,

איש תסגרנו יעזרנו, יוכלו ימר, חזק ואיי, איי, איי, איי, נשים יחד אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, חזק אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, נשים יחד אוי, אוי, אוי, אוי, חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חז

גוללו, יואי, יואי, חזק הוא יאו לפי יד גוללו, יואי, יואי, חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק

חזק, חזק ונפתח!

איש שזינג ויהא זינג ויהא זינג ויהאם לו, וליאכלי מיהו עם העזה. איש שזין ויהא זוי לו, וליאכלי מיהו עם העזה.

מושלת.

איי

חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק חזק

חזק, חזק ומישהו עשה כל כך חזק

He told me, יידו, יוי, יוי, יוי, יוי, חזק

He livre,nu, הואי, יוי, יוי, חזק

מטרסי חזק,

מטרסי חזק,

מטרסי חזק,

איפה האוס? איפה האוס הגיע?

עבד, עבד. איפה הבאס?

בטלפון אפשר לדבר?

בטלפון. עוד רגע.

בטלפון אפשר לדבר?

אפשר להשיג אותה בטלפון?

תביאי לי את הבת, בטלפון, את הבת שלך.

כל הילדים התחלנו באזרשייה. כל הילדים התחלנו באזרשייה. איפה היא?

היא פה נמצאת?

נו, איפה את?

רגע, תזוזו רגע, אני לא רואה.

את נשארת אחרונה.

עכשיו הכול תלוי בך. אני שם חותמת ומברך,

וכל הציבור צוחק אמן.

שבת, בעזרת השם וצניעו, לרפואת אבא.

מה את אומרת?

מה עוד אחת?

מה עם זאת?

זאת שקיבלה, איפה האישה הלכה?

איפה האישה הלכה? יצאה אחת, אמרו לי.

תביאי לי אותה בטלפון.

אפשר להשיג אותה בטלפון?

נו, מה קרה? שכחתם את הטלפון?

תכף.

חזק ואמץ.

תכף, תכף.

אתם מעכבים את כל הציבור. באינטרנט אלפים ממתינים. בואו נגמור עם זה. יאללה, ניתן ברכה ונלך.

איפה היא?

זה תרגיל לא יפה.

נו.

תכף.

אפשר לסיים את זה?

עוד שאלה יש לי לציבור לפני רגע.

מי מוכן מהציבור היקר והקדוש שיושב כאן?

נקבל עליו במשך חודש ימים ללמוד שתי הלכות לרפואתו של יואב. שתי הלכות ביום לרפואתו במשך חודש.

תרימו את הידיים בבקשה גבוה.

אשריכם לחיי העולם הבא. אתם רוצים שאני אברך עכשיו?

אפשר לקבל אותו או לא?

שלא יהיה חלילה סדק בברכה.

כן או לא?

זה אחת, אני יודע איפה השנייה.

אתם מחביאים לי אחת.

נו, אפשר להשיג אותו או לא?

למה לא? תחייגי.

אני לא מאמין.

נו, ניסיון אחרון.

תקשיבי, אם את לא משיגה אותה,

אחריות עליכם לדאוג, את שומעת?

שיתקבל עליה שמירת שבת בצניעות כמו אחותה.

שלא יהיה סדק בברכה. תקשיבי טוב למה שאני אומר.

אתם תדאגו שיתקבל עליה שבת בצניעות, לרפואת אביה. פה הציבור שלא מכיר אותו אפילו קיבל עליו שבת. בחורים צעירים, שאת יודעת מה הם עושים בשבת, לאן הם הולכים, קיבלו עליהם שמירת שבת לאדם זר שהם לא מכירים.

הבת, שלא תעשה בושות ופדיחות, שלא יהיה חס ושלום סיבה למקטרג.

תזכרו, אני השתדלתי לסגור את זה הרמתי.

עכשיו היא לא נמצאת, תדאגו אתם.

מי שבירך אבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה,

הוא יברך את השם הטוב, יואב חיים בן,

מזל,

חדד.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה ויקימהו ממיתת חוליו לחיים טובים ולשלום מהירה,

בזכות כל הקבלות וההכנעה של האנשים שקיבלו כאן, לקדש את שמו יתברך מהירה. אמן.

יהי רצון שנשמע בשורות טובות. יש פה אישה בת 50, רגע, איפה היא? איפה היא? באה מאילון מורה, איפה היא?

כן?

זה היא?

זרע חי וקיים?

רק רגע.

תלמדי מוסר כל יום, חצי שעה,

ספר, שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים,

חצי שעה.

מה שמך ושם האימא?

פנינה פרחייה בת אסתר. פנינה פרחייה בת אסתר ובעלה?

שמואל בן מירי מרים.

אמירי מרים, תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

כן, ואתה?

בלין, כן. שם לרפואה, שם לרפואה, כן.

שם אריאל בן הלל ועודליה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה.

בת-שבע, בת מרים.

רפואה שלמה מהרה.

כבר.

מה השם?

חיה רבית בת דליה.

חיה רבית בת אילת. השם ירפא אותה ברפואה שלמה והחלמה מהירה בבעלה.

פנחס בן-חנה, רפואה שלמה מהרה.

מיכאל בן-גזה, זיווג הגון מהרה.

בלי סיפור, רק שם.

שם.

אודליה בת רחל, שלום בית, נאמן.

מרדכי בן-שושנה, רפואה שלמה מהרה.

חיים בן-אורה, זרע חיים קיים, מהרה.

אריאלה בת רחל,

חזרה בתשובה שלמה.

אורה בת בנאייה, רפואה שלמה.

יהודה גוזי בן, מלכה בן בתיה, פרנסה טובה.

רביד בן-סולטנה, רביד בן-סולטנה וגני בן-נתליה, בריאות, הצלחה, חזרה בתשובה, ורפואה שלמה באוזניים.

יוגב,

אורי בן-זהבה,

יוגב בן-זהבה, יזכו לשידוך הגון וראוי ובית נאמן בישראל, בהצלחה מרובה.

בנאייה בת רחל, רפואה שלמה. דוד בן-אהרון. דוד בן-אהרון, זיווג הגון. אתה תרמת?

השם יזכה אותך לכל תיק, לעבודתו יתברך.

אמן ואמן.

מנחם בן-אליעל, מלכה, רפואה שלמה.

דליה בת-בדרה, זיווג הגון. יאיר בן-סגלי, הצלחה.

ציון בן-בשי, רפואה שלמה.

ערן בת-מזל, זיווג הגון, מהרה.

הצלחה וברכה.

עמיחי בן-נעמה זוהרה, רפואה שלמה מהרה.

עמיחי בן-אליעל,

רפואה שלמה מהרה.

סלומו ג'ורג'י.

סלומו ג'ורג'י.

סלומו ג'ורג'י.

עמיחי בן-אליעל,

יכול להיות.

מה השם סבחו?

גבן זוה, השם יהפוך את ליבם הוריו, תזכיר את המזלחים.

תודה רבה, אדוני.

אחת, שתיים.

רגע, רגע, רגע, רגע. עכשיו תשמעו פטנט.

פטנט, פטנט, פטנט, פטנט.

הם יורדים, יורדים.

ששש. פטנט, פטנט, פטנט.

שששש. רגע.

אתם תגידו מה אתם רוצים כולם בבת-אחת, תקשיבו טוב, ואני אגיד אומן,

וזה יתקיים.

ששש. אחת, שתיים, ושעה, שלוש.