מבשרת ציון - שידור חוזר מההרצאה:מבשרת ציון 28-02-07

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, השם עלינו מרחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת

דניאל חיים בן רות.

גילה בת צדיקה.

אליהו בן חביבה.

רותם חיה בת ענת.

שמעון בן מארה.

אברהם בן חנה.

דניאל בן רזינה.

רפאל בן מרים.

חיה ברכה בת בת שבע.

יובל אפרת.

בת מיכל.

רפואה שלמה. יוסף בן אביבה.

דוד בן צדיקה.

וכל חולי עמו ישראל.

ויעקב בן חנה.

ברחובות אתונה

טייל אדם,

ועצר כל אזרח ושאל אותו

שאלה אחת,

כיצד לחיות?

חוצר עוד בן-אדם,

הוא שואל, כיצד לחיות?

יש לכם תשובה?

כיצד לחיות?

למי יש תשובה כיצד לחיות?

כיצד לחיות?

האיש ששאל את השאלה הזאת המשיך לשאול אותה כל ימיו,

וקראו לו סוקרטס.

חכם גדול מחכמי האומות.

זאת שאלתו כל הזמן.

היה חכם גדול באתונה שהסתובב עם נר אבוקה

בצהרי היום ברחובות.

שאלו אותו, למה אתה הולך עם נר אבוקה

בצהרי היום?

הוא אמר, אני מחפש בן-אדם.

הוא לא מצא בן-אדם.

הוא מחפש בן-אדם.

מישהו, בצלם אלוקים, בן-אדם הוא מחפש.

זה החכמים הראשונים הפילוסופיים של אומות העולם

הבינו שמעבר לפיזיקה ולחומר יש מהות, יש תוכן,

כיצד לחיות

ואיפה יש בן-אדם.

אם חכמי אתונה היו מגיעים לירושלים,

היו מוצאים הרבה בני-אדם,

מלאה בני-אדם

ושיודעים איך לחיות.

מי שקיבל את התורה בהר-סיני יודע למה היא ניתנה,

על-ידי מי ניתנה, למי ניתנה

ומה בעצם התכלית של כל הבריאה כולה.

אבל מי שצריך להשיג את זה בשכלו עם פילוסופיות גבוהות

יכול להבין שיש דברים שצריכים תשובות, אבל לא ימצא אותם.

אין לו מקור, הוא יכול להגיד סברה.

אבל רק התורה הקדושה מסוגלת לתת תשובה אחת

לכל השאלות.

כל ימי חייו של האדם,

התורה מכסה אותם

מהרגע הראשון שהוא נולד

עד הרגע האחרון ואחריו.

מה עושים עם הבן-אדם, מה תפקידו וכן הלאה.

מצוות חינוך יש,

איך שהוא נולד יש ברית מילה,

צריך לגדל אותו, לחנך אותו,

להשכיל אותו, לקחת אותו לתלמוד תורה, ללמד אותו.

מה מלמדים אותו? רק חוכמות

בשביל

לדעת איך להתקיים או להתפרנס? לא. מה מהות החיים?

מה המטרה שלהם?

מה הייעוד?

מה התכלית?

מה יישאר מזה

קיום נצחי.

הרי לא ייתכן שאדם בא להיות פה נפסד.

זאת אומרת, הוא חי, מתפתח, גודל,

קונה נכסים,

ויום אחד פתאום הוא מתאדה, נעלם,

הופך להיות גרגירי חול.

מה ההיגיון בבריאה כזאת?

אז חכמי אתונה ידעו רק

לשאול כיצד לחיות,

לא למה לחיות,

לא למה אתה חי.

אחרי שאתה חי זו עובדה כיצד לחיות.

וזה כבר סוקרטס הגדול.

שאלתי כמה פעמים

בהרבה הרצאות, בתקופה ארוכה,

למה באת לעולם?

לא קיבלתי תשובה.

עשרות אלפים של בני-אדם,

למה באת לעולם?

אין תשובה.

יש רק מקום אחד, מקור אחד, שאומר

מה כל התכלית של הבריאה.

זו התורה הקדושה.

אתם יודעים, ממשה רבנו עד אחרון הנביאים,

מעזרי הסופר

ועד שמעון הצדיק,

שהיה כהן גדול בבית-המקדש,

עד רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא,

אני מדלג, דורות,

עד

סוף האמוראים אבייה ורבא,

שכתבו את התלמוד הבבלי,

שכל חוכמת התורה נמצאת שם,

עד ריבותינו הרמב״ם

ברש״י והרמב״ן

והלאה

מרן הקדוש

רבי יוסף קארו,

הארי הקדוש, הגאון מווילנה,

החפץ-חיים, החזון-איש,

הבן-איש חי,

ועוד גאוני עולם.

תורת האדם גידלה את האדם השלם בכל דור ודור.

איך הם הפכו להיות מושא להערצה בכל העולם כולו?

איך כל העולם שחרר לפתחם וידע את ערכם?

משום שתורת האדם,

התורה הקדושה שניתנה על-ידי האלוקים

לבני-האדם,

גידלה אותם והפכה אותם למה שהם היו.

השמות שאנחנו הזכרנו

הם שלמות של האנשים השלמים מצד חוכמתם, פעולותיהם,

מידותיהם, מעשיהם,

אבל הם לא היו בודדים.

כמוהם היו אלפים ורבבות,

רק לא כולם נתפרסמו ולא כולם השאירו כתבים,

אבל חיו באותה צורה כמו שהם חיו.

יש אלפים

של שמות של גאוני עולם שמובאים

בספרים אצלנו,

בכל אחד מה היה גודלו וערכו,

אבל לא על אלה אני מדבר.

יהודים, שלכאורה נקראים בעינינו פשוטים,

שהגיעו לשלמות,

שלמות בעבודת השם יתברח.

מי הפך אותם לכך?

התורה הקדושה.

אתם יודעים, כשאדם מגיע לצבא,

אז מפשיטים אותו מבגדי החול, מה שנקרא, מלבישים אותו מדים,

נותנים לו נעליים גבוהות,

נותנים לו כובע עבודה,

בגדים וצבע זית,

יש גם צבעי הזוועה,

ומתחילים לטרטר אותו ימינה ושמאלה,

מעלים אותו הרים, מורידים אותו גאיות,

ובמשך שלוש שנים

מוציאים ממנו חייל.

שם הוא עובר תהליך שבלית ברירה זה תהליך של השפלה,

כי מה שגוזרים עליו הוא צריך להישמע מייד,

גם אם לא מוצא חן בעיניו,

ואם הוא מאחר קצת אז מטרטרים אותו מסביב למחנה

בכל מיני עונשים חינוכיים, במירכאות,

שוללים ממנו את החירות, הוא לא בן חורין להגיד מה שהוא רוצה ולעשות מה שהוא רוצה,

וככה הוא עובר את התהליך, וזה נקרא חייל. ואם הוא מצליח בזה, הוא חייל מצטיין.

להבדיל ובדומה,

התורה עושה אותנו חיילים של הקדוש-ברוך-הוא,

אבל לא בדרך של השפלה אלא בדרך של רוממות.

היא רוממת אותנו

כל הזמן, מעלה אותנו, משפרת אותנו,

משפרת אותנו, משפרת אותנו, משפרת אותנו, ולא שוללת מאתנו את החירות.

יש לאדם את הבחירה לבחור כן או לא,

הוא יכול לסרב, הוא יכול לעשות,

אבל התורה מדריכה אותו, בוא,

אני אבנה אותך ואני אביא אותך לשיא השיאים, שאתה צריכה להיות כמו מלאך.

זה מה שהתורה עושה,

ואדם שזוכה הוא נהיה שם מהשמות הגדולים אשר בארץ.

זאת אומרת,

אם אדם זכה וכבר נולד

לעם היהודי,

או שזו נשמה מיוחדת מבין אומות העולם שבפנימיות שלה,

הרגיש הצורך להתקרב לעם היהודי,

וזה לא דבר פשוט ולא בכדי,

אלא זה נשמות שכבר עבדו בהר סיני ונתעוררו שם,

ולמעשה רצו

להיכנס לעם ישראל ולהצטרף למעמד הגדול ונשגב, מעמד הר סיני.

כשהקדוש ברוך הוא חיזר על כל אומות העולם,

האומות סירבו לקבל את התורה,

כי הם שאלו מה כתוב בה, וכשזה לא מצא חן בעיניהם הם אמרו לא מעוניינים.

ביניהם היו מעטים שכן רצו, אבל דעת הרוב קובעת,

ולכן הם לא קיבלו.

אותן נשמות שהיתה להם כמיהה ורצו

התגלגלו במשך הדורות והפכו להיות גרים.

ואלה גרי הצדק, לא הגרים כמו אלה שבאים בכדורסל ובכדורגל,

נשמות מיוחדות שזכו

להיוולד כיהודים, או שבאים להסתופף

בעם ישראל,

צריכים לנצל את ההזדמנות העיקרה שקוראים לה חיים.

קיבלנו חיים

וצריך להיות בעלי זכות להבין מה נפל בחלקנו.

אשרינו מה טוב חלקנו,

מה נעים גורלנו.

זאת אומרת, אדם צריך לברר לו

מהי התכלית שבעצם הוא נברא בעולם.

אז למה באת לעולם

וכיצד לחיות בעולם, שאל סוקרטס?

ואיפה זה הבן-אדם?

איפה זה המודל הזה?

איפה מוצאים אותו?

אם יש לאדם את התשובות האלה והוא ילך על-פי הדרך הזאת שהוא ישיג,

אשריו ואשרי חלקו ישמעו עליו בכל העולם כולו.

הוא לא צריך להיות מפורסם,

אבל סופו של דבר שהוא התפרסם.

היו הרבה צדיקים נסתרים,

שבמשך כל ימי חייהם לא נתגלו,

ובאחריתם

נשארו השמות האלה לזיכרון עולם.

איפה אנחנו בתוך התמונה הזאת?

האם אנחנו שואפים להשיג את האמת, לברר את האמת, לחיות באמת?

זאת השאלה שבעצם אנחנו רוצים לברר פה הערב.

האם אנחנו יודעים

מהי התכלית שבשבילה באנו לעולם?

אם יש למישהו השגות על דברי או שחושב אחרת,

אשמח לשמוע.

בבקשה.

אין השגות.

אתם יודעים מה זכה עם ישראל?

יש שתי הנהגות בעולם.

דבר בשקט.

יש שתי הנהגות בעולם.

יש הנהגה טבעית,

שהעולם מתנהגת על-פי הטבע.

כמו גרמי השמים,

הירח, השמש, הכוכבים, הכול מתנהג כביכול על-פי טבע.

מנגנון קבוע.

ויש הנהגה שהיא על-פי השגחה,

השגחה אלוקית

שיכולה לשנות בכל רגע דברים בהתאם לזכויות של הכלל או של היחיד.

אומות העולם, אפילו אם יעשו את רצון השם,

שבע מצוות בני נוח,

הם לא יכולים לשנות את הטבע.

ההנהגה אתם היא טבעית,

והם לא מוסיפים לבריאה שום דבר.

הם רק מקיימים את מה שצריך וחיים.

עם ישראל קובע את כל הבריאה כולה והתנהלותה.

עם ישראל, אם מרע את מעשיו,

כל הבריאה תסבול,

כולל כל אומות העולם.

אם הוא מטיב את מעשיו, כל הבריאה כולה

תהנה ותבוסם ממעשיו.

לכן כתוב בפסוק, צור ילדך תשעי,

שמתישין כוחו של מעלה.

צור זה הקדוש-ברוך-הוא,

שילדך תשעי, מתיש את כוחו.

כביכול, על-ידי מעשים שאנחנו עושים שהם לא טובים,

אנחנו מתישים כוח של מעלה מלתת לנו שפע של טובה.

זאת אומרת, רוצים להעליק לנו שפע,

אנחנו עושים פה פשע,

ואז הצינורות מתהפכים.

תנו עוז לאלוקים,

אנחנו יכולים גם לתת עוז, כביכול, כלפי מעלה,

ולתת את הסיבה שירד אלינו שפע גדול מן השמים.

ממילא, אם אנחנו מושפעים,

כל אומות העולם נהנות מזה.

ואם תשימו לב, אפילו על-פי המציאות שבה אנחנו חיים,

אין מדינה או אין עם

או אין לאום שמוזכר

כמונו בכל העולם כולו כל יום.

אין חדשות שפוסחים על ישראל או יהודים או עניינים כאלה ואחרים.

יש מדינות גדולות ועצומות.

לא בכל יום מדברים על קנדה,

לא בכל יום מדברים על אוסטרליה,

לא בכל יום מדברים על בלגיה.

מי שמע בכלל על פינלנד?

פעם ב-,

ואם יהיה שם איזה פיצוץ, אז שם ישמעו שקרה משהו.

אבל ישראל מככבת בחדשות כל הזמן, כל הזמן. יהודים, ישראל, אנטישמיות, שואה,

כל הזמן, כל הזמן, כל הדורות.

אי-אפשר בלי ישראל, אי-אפשר בלי יהודי.

למה? כי מרכז הבריאה זה יהודים.

העם הנבחר

זה העם בעצם שבחר

בקדוש-ברוך-הוא.

וממילא, כיוון שהוא בחר בקדוש-ברוך-הוא, הוא נבחר על-ידו.

אתה האמרת את השם אלוקיך, השם האמיר לך.

אז זאת אומרת,

עם ישראל יש לו כוח ותפקיד

חשוב מאוד בכל הבריאה כולה.

מעשה יחיד

יכול לשנות את כל פני התבל.

מעשה יחיד מישראל.

יש דבר כזה שנקרא צדיק יסוד עולם,

שכל העולם עומד

על היסוד שהוא הצדיק.

כמו שלבניין הזה יש יסודות למטה, אחרת הוא לא היה עומד.

ככה כל העולם כולו עומד על יהודי אחד צדיק יסוד עולם.

וכל העולם כולו הם בעצם, במשרין ובעקיפין,

משרתים ומשמשים

אותו על-ידי שהוא יוכל להשתמש בכל הכלים שנבראו

לעשות את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא.

כל יהודי שממלא את תפקידו וייעודו תורם לכל העולם כולו.

אל תקרא בנייך אלא בונייך.

זאת אומרת,

זה לא בנים רק, אלא בונים, בוני העולם.

אנחנו, היהודים, בוני העולם, או חלילה ההיפך.

כמה כוח היחיד ראינו?

העולם כולו,

מהאדם הראשון עד נוח,

עמדו וקלקלו והכעיסו את השם יתברך.

והקדוש-ברוך-הוא מחה את כל העולם

במי המבול.

ומי ניצל?

צדיק אחד,

נוח.

אשתו ושלושת בניו ונשותיהם.

וזה בזכות נוח.

נוח, איש צדיק,

היה בדורותיו.

אז צדיק אחד

מעמיד עולם שלם.

אתם שומעים?

יכולים להיות מיליארדים בעולם,

וכשהקדוש-ברוך-הוא בוחן כל אחד, אין לו זכות קיום.

ויש בן-אדם אחד

שהוא מקיים את העולם מחדש.

כמו שהאדם

התחיל את העולם, נוח התחיל מחדש את העולם.

אומות העולם נקראים בני-נוח.

לנוח היו שלושה בנים, שם חם ויעפת, אנחנו שייכים לשם.

שם היה צדיק.

חם אתם מכירים, כן?

אלה החבר'ה מאפריקה.

ויעפת אתם גם מכירים.

זה אירופה, אמריקה וסביבותיהם.

לכן יש אנטי-שמי,

כי אנחנו שמים,

שייכים לשם.

ומתחיל עולם מחדש.

שם מוליד את עבר,

חבר'ה,

מוליד את תרח,

ותרח את אברהם.

תרח היה פאנצ'ר בדרך,

אבל אברהם אבינו השכיל מדעתו והבין.

כבר בהיותו בן שלוש שנים הוא שאל את השאלה, כשכולם מתפארים. סוקרטס שאל

כיצד לחיות.

שאל אברהם אבינו,

מי בעל הבירה?

הוא רואה בירה,

עולם ומלואו.

השבוע היה אצלי מישהו ואמר לי,

שמעתי שאתם הולכים לבתי מלון מדי פעם

ולוקחים

מאות חדרים.

כמה כוכבים יש שם?

אמרתי לו פעמים ארבע, פעמים חמש.

הוא אומר, יש מלון עם הרבה מאוד כוכבים.

יותר, הרבה יותר מה.

אצלו, איפה יש מלון עם הרבה כוכבים?

הוא אומר, תחת כיפת השמים.

מלא כוכבים.

מלא מלא כוכבים.

מי עשה את המלון הזה?

מי עשה את המלון הזה שאנחנו שוכנים בו?

עצים, פרחים, ים, דגים,

הרים,

נחלים מפקים,

ציפורים מצייצות, שמש, ירח,

אוויר,

מי עשה את זה?

מי בנה את המלון הזה?

מי הבעלים?

מי בעל הבירה? שואל אברהם אבינו, ילד בן שלוש שנים,

מי בעל הבירה?

עולם שלם קיים, אף אחד לא שואל.

שואלים מה אוכלים, מה שותים, לאן הולכים,

כיצד לחיות?

כיצד לחיות, סוקרטיס? כיצד לחיות?

הוא שואל, מי בעל הבירה?

אפילו לא מה אני עושה פה.

קודם כול תגיד לי מי בעל הבירה.

אתם נכנסתם לפה, נכון?

שאלתם מי בעל המקום?

מה פתאום?

הזמינו אותנו להופעה, באנו.

יושבים, מה אכפת לנו מי הבעל?

אברהם אומר לו, אני רוצה לדעת מי בעל הבירה.

ומהשאלה הזאת שהוא התחיל לברר,

הוא הכיר את בעל הבירה עד שהציץ עליו בעל הבירה ודיבר אליו ופנה אליו.

ילד, שאלה של ילד בן שלוש.

זה אבינו אברהם.

אבינו אברהם.

הוא אבי האמונה העולמית.

זאת אומרת, כל אלה שמאמינים באל אחד,

בכל העולם כולו,

זה תוצר של אברהם אבינו שהפיץ את האמונה באל אחד.

עד דורו,

כל העולם כולו האמין בעבודה זרה,

בפסלים, בכוחות גשמיים עליונים, שמיימיים,

קשקושים.

עד שבא אחד,

מול כל העולם כולו,

דעת יחיד,

והצליח לחדור את השריון

של אנשים שהיו סתומים,

סתומים ממש,

לקחת פסל ולעשות במו ידיך ואחר כך להשתחוות אליו ולהגיד לו, ברך אותי?

אתה פיסלת אותו עכשיו.

אתה לקחת את החומר ואתה עשית לו צורה ואתה אומר לו, תן ברכה?

אתה מקריב לפניו קורבן?

מה, אתה קוקו?

אתה חתכת לו את האוזן. אם היית רוצה, היית עושה לו אוזן יותר קטנה. אם אתה רוצה, אתה מוריד לו את האוזן.

ואתה אומר לו, תברך אותי?

לך תשכנע אנשים כאלה. זה מתחיל בכלל?

זה כמו ללכת לבית משוגעים, להסביר להם ברצינות.

אברהם לא מתייאש.

זורקים אותו לכלא,

לא מפסיק, גם בכלא.

זורקים אותו לכבשן האש, לשרוף אותו חי.

הוא יוצא חי.

לא נשרף.

נמרוד לא יודע מה לעשות אתו. נמרוד.

נמרוד

היה מלך ששולט בכל העולם כולו,

אז הוא מגרש אותו מארצו.

לא יכול עליו.

עד שמגיע רגע בעולם

שכל העולם הכיר במעלתו של אברהם אבינו,

וכולם המליכו עליהם וקראו לו, נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

האמת ניצחה.

העולם הכיר בייחודו של הקדוש-ברוך-הוא,

והוא הוליד את יצחק,

שהמשיך בדרכו

ושהיה מוכן לעקוד את עצמו

לפני האלוקים.

שהוליד את יעקב,

יעקב אבינו, אשתם יושב אוהלים, עוסק בתורה,

תורת שם ועבר שהעבירו לו מהאדם הראשון והלאה במשך כל הדורות,

פלוס מה שהשיגו אבותיו הקדושים,

שמביא את 12 השבטים.

ב-12 השבטים שבטיה,

שבטים קדושים, יורדים

עם יעקב אבינו בשבעים נפש

למצרים,

ושם הם יורדים לגזירת העבדות שנגזרה על אברהם אבינו, שירדו בניו לשם.

210 שנים,

ואחרי 210 שנים,

כשהם חוזים בעשר המכות

הנפלאות

שהיו במצרים ובפרעה,

שאלו את פרעה, איך היה במצרים?

אמר, היה עשר.

יוצאים ממצרים,

נקרע להם הים,

מגיעים למדבר,

מקבלים את התורה,

מכוסים בענני כבוד,

מן יורד מן השמים,

בעירה של ברים מתגלגלת אתם,

גן-עדן עלי אדמות במדבר.

מופתים,

אין טבע.

לחם לא יורד משמים, זה לא טבע.

מים לא יוצאים מסלעים,

לא טבע.

ענני כבוד שמלווים אותך והולכים אתך כל הזמן, אין דבר כזה.

עמוד אש לפניך להראות לך ולהנחות אותך, אין דבר כזה.

ומאחור על העיר, אין דבר כזה.

מיזוג אוויר בפנים, אין דבר כזה.

אין עקרבים, אין נחשים.

כל הדרך ישרה.

מעמד הר-סיני,

בניית האוהל למשכן,

הורדת שכינה לתוך עם ישראל בפנים,

כשהם צריכים לנסוע, ענן ה' עולה מעל האוהל ומוביל אותם לאן שצריך.

מה אתה יכול לבקש עוד?

וזה לא יום ולא יומיים,

40 שנה.

וזה לא רק אנחנו יודעים, כל אומות העולם חוזות.

ועם ישראל עובר דרך עוג וסיחון ומדינות ועמים,

וכל העולם יודע.

ונכנסים אחר כך לארץ,

וכובשים את הארץ מ-31 מלכים,

ובונים את בית-המקדש,

ורואים שם עשרה נסים, כל אומות העולם, שבאות לשם בכל שנה.

מי עבר דבר כזה?

ואנחנו, בני העם הזה, בני אברהם.

ואנחנו מעל לטבע.

אם אנחנו מתנהגים עם הקדוש-ברוך-הוא

מעל לטבע שלנו,

אם אנחנו מתנהגים על-פי טבע, אז אנחנו כמו בעלי-חיים

או כמו אומות העולם.

אבל אם אנחנו מתנהגים מעל לטבע, הוא מתנהג אתנו גם מעל לטבע.

ורק אנחנו יכולים לזכות בזה.

איך יכול להיות שאדם יחיה בעולם הזה

ולא ידע מהדבר הזה?

איך יכול להיות שאדם חי בעולם הזה, יהודי,

ולא מכיר את יהדותו?

עד גיל 24 הייתי חילוני,

גר בתל-אביב,

ברחוב בן-יהודה.

לא יודע כלום,

כלום, כלום מיהדות.

כלום.

מה אני כן יודע?

זה שלך או שלי?

שלי?

כן, לא יודע כלום מיהדות.

יושב בסלון

ופתאום.

ופתאום רואה ספרים בספרייה

ותמה מי הקמצנים שנתנו לי בבר-מצווה ספר במקום צ'ק.

ניגש לספרייה

ומושך את העיני ספר שיש לו עטיפה מוזהבת.

כל הספרים האחרים הם צבעים.

קוראים לספר קיצור שולחן ערוך,

עם מסגרת השולחן.

חשבתי שזה ספר בישול.

ומראים איך מסדרים את השולחן בקיצור.

בקיצור, פתחתי אותו, חיפשתי תמונות, לא מצאתי.

שחור לבן.

כמו הדתיים,

שחור לבן.

דפדפתי

ונדהמתי,

ככה קבוצה של דפים,

ואני רואה שכתוב

שקודם כל צריך

לנעול נעל ימין

ואחר כך נעל שמאל.

לחלוץ קודם נעל שמאל

ואחר כך נעל ימין.

לשרוך נעל שמאל קודם

ואחר כך נעל ימין.

אה, שדה.

מה זה, ספר התעמלות?

לא הבנתי מה זה אומר.

העברתי עוד קבוצה של דפים,

איפה נפתח לי?

בתחילת הלילה עד חצות לישון על צד שמאל,

מהחצות על צד ימין.

מה זה?

טייג'י?

מה זה?

פותח עוד קבוצה של דפים, מה אני רואה?

כתוב,

דיני עניית אמן.

אמן דווקא מוכר לי הדבר הזה.

אבא שלי היה לוקח אותי בשבת

לבית-הכנסת והייתי עונה אמן. הרבה אמן יש בבית-כנסת.

אמן.

אף פעם לא ידעתי שיש משמעות למלה אמן.

מה זה אמן?

לא ידעתי.

פתאום שמה מוסבר שאמן

זה ראשי תיבות

אל מלך נאמן.

והכוונה, כשאני עונה אמן,

שיאמנו דברי האומר.

אם הוא אמר, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו,

אני אומר אמן, פירושו שאני מאמין לדבריו שהוא אמר.

הכוונה היא לאל מלך עליון.

התחלתי לקרוא והסתקרנתי,

אף פעם לא נחשפתי לחומר כזה.

עברתי לפתיחה ושם קיבלתי, כמו שאומרים, את הדחיפה.

הפתיחה, שיוויתי השם לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם.

שאין הילוכו וישיבתו ותנועתו

של אדם בתוך ביתו,

כישיבתו, הילוכו ותנועתו בפני מלך בשר ודם.

ואין דיבורו והילוכו של אדם

בתוך ביתו כדיבורו והילוכו לפני מלך בשר ודם.

ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

שנאמר,

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראינו נאום השם,

הלוא את כל הארץ אני מלא.

מיד יבוש וימלא פחד.

שמעתם?

דברים הגיוניים.

לפני מלך הוא יישב ככה?

הוא לא יישב ככה, רגליים קדימה, מה פתאום?

לפני מלך יושבים בחיל וברעדה, רועדים, לא זזים,

לא מתחילים לדבר לפני שמקבלים רשות מלך.

אם זה מלך של פעם, שהוא יכול גם להוריד את הראש,

וואי, וואי, וואי.

משתדלים גם לא להיכנס.

אז לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא,

כשהוא נותן לך נשימה

והוא שולט עליך בשלט רחוק,

הוא יכול להפסיק אותה,

הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אז על אחת כמה וכמה, הוא רואה אותך בכל מעשיך, הוא שומע את כל מה שאתה אומר,

הוא גם מצלם

ומקליט,

ואחרי זה, סוף דבר, הכול נשמע.

הוא גם ישמיע לך

full volume,

ויראה לך.

וגם מה שחשבת,

הכול יהיה לנגד עיניך, לא תוכל להתחמק.

וואי, וואי, וואי, איזה פחד.

רגע, רגע, רגע.

מצלמה זה טוב או לא טוב?

אם יש מצלמה זה טוב או לא טוב?

אם אחד מצלמים אותו בעבודה זה טוב או לא טוב?

טוב או לא טוב?

טוב או לא טוב?

לא טוב.

מי שהולך לעבוד על בעל-הבית, לא טוב, לא טוב, לא טוב.

אבל אם הוא עושה מה שבעל-הבית אומר,

טוב מאוד, למה הוא ייתן לו עליו במשכורת?

הוא רואה שהוא עובד.

הוא רואה שהוא לא לוקח מהקופה בלי רשות, הוא רואה שהוא משרת את הלקוחות כראוי, הוא רואה שהוא בסדר גמור.

אם הוא לא רואה, אז הוא אומר, יש פה אל, כי סיכמנו מחיר, שלום, קח את מה שמגיע לך להתראות.

אבל הוא לא יכול להתעלם ממה שהוא רואה.

אם הוא רואה,

אז זה מחייב.

אבל אם הוא רואה הפוך, שהוא לא בסדר,

אז הוא יחליף אותו.

גם פה בעולם הזה מחליפים אנשים.

יש כאלה שמאריכים ימים, יש כאלה פחות,

יש כאלה שמקבלים שכר, יש כאלה שמקבלים עונש.

למה?

סתם, שרירותית?

לא, יש מצלמות, יש הקלטות.

רואים, מצלמים, מפענחים,

ויש תוצאות טוטל.

אתה נכנס היום לבדיקות דם,

לוקחים דם, ב-1700 אחר-הצהריים תקבל תוצאות.

כמה יש לך טרילקצירידים?

כמה יש לך גלוקוזה בדם?

הכול B12?

הכול בסדר? האם הוא גלובין טוב?

הכול יגידו לך. בדיקה אחת, טוז אחד,

ויודעים עליך הכול.

אצל הקב'ה לא צריך אפילו את הטוז הזה.

ישר הוא יודע.

ישר הוא יודע.

הכול מפוענח ויש תוצאות. יש ישר יוצא, יוצא מסקנות.

על המקום.

אז אם יש לנו טענות,

עלינו,

בשמים אין טעויות,

עלינו יש טענות.

למה אתה שחררת מידע למעלה כזה?

אם היית משחרר מידע טוב,

נתונים טובים,

היית מקבל בהתאם.

אבל אם לא, מה אתה צועק?

מה אתה בוכה?

אתה אשם.

חברת החשמל אומרת,

לא להכניס את האצבע לשקע.

נכון שזה מדקדק,

אבל זה מחשמד.

אבל אחד לא יודע, הוא אוהב ככה,

אז הוא טוז.

ואחרי זה הוא ככה, רועד.

יכול להיות שהוא יהיה פחם.

יכול להיות.

חברת החשמל אשמה?

היא לא אשמה.

היא הביאה את זה בשביל שיהיה חשמל,

שיהיה מיזוג, שיהיו דברים טובים.

והיא אמרה והזהירה,

לא להתקרב, לא לגעת, לא להכניס את האצבע.

זאת אומרת, אם יש אשם בנו הוא.

בשמים מתכוונים רק להיטיב אתנו.

אבל השאלה היא, אנחנו עושים את מה שקיבלנו בתורה,

ואם נעשה את ההוראות והחוקים של התורה הקדושה,

ודאי שנקבל רק טובה.

אבל אם אנחנו סוטים קצת,

סוטים קצת,

אז אנחנו מקבלים בהתאם.

אדם שנעצר על זה שהוא נסע באדום,

הוא לא יכול להגיד לשוטר,

מה אתה תופס אותי פעם אחת?

אם היית עוקב אחרי מתחילת הנסיעה, היית רואה שעברתי 700 ירוק.

מה אתה תופס אותי על פעם אחת? מה זה אחד מול 700?

ואם עוד תכביר ותאמר,

מה אתה תופס אותי על פעם אחת?

20 שנה אני נוהג ולא תפסו אותי על אדום.

הוא יוותר לו?

הוא אומר לו, אדוני, עברת באדום,

אני ראיתי מה לעשות,

אני לא יכול לשחרר אותך.

תלך עם הטענות האלה לשופט

ותנסה לשכנע אותו.

אני בינתיים אקבל משכורת לפי הרפורטים,

אז אתה צריך להתחשב בי גם.

עברת באדום,

סע לשלום,

אבל עם הרפורט.

אדם אפילו, אם הוא עושה טעות אחת, שתיים, ודאי,

שלוש, שלא לדבר, זה כבר מועד.

אז ודאי שכבר יש לו כתם רציני.

אדם שעובר את החיים ועובר עבירות מהבוקר עד הערב,

ימים, שנים,

עשרות שנים,

ופתאום קורה לו משהו, בא בטענות.

אה,

למה?

מה קרה? למה אני?

מה עשיתי?

תבדוק.

תפתח את ספר התורה,

תראה את הוראות היצרן,

איך שומרים על הגוף בריא ושלם.

מה היה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך,

וישר בעיניו תעשה,

והאזנתן למצוותיו, ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך,

כי אני ה' רופאיך.

אני אומר לך בתור הרופא שלך,

אתה רוצה להסתבך במחלות, בבעיות, בצרות,

תשמור על ההקדמה שלי.

אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך, הישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, אבל כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך.

אתם יודעים, ברכב יש הרבה רכיבים,

יש נוריות אזעקה.

יש נורית אחת שכל הזמן מהבהבת,

והיא מורה ככה משפך עם קצת טיפה,

סימן ששמן חסר.

ובן אדם לא הקפיד על השמן ולא החליף ולא מילא,

ובירידה מירושלים נתן ברקס וזה לא עצר,

והוא ירד למטה,

במדרון.

והוא נפצע קשה, הוא לא מת,

הוא לא מת.

למה הוא רצה לספר את הסיפור שלו?

הוא אומר, רק טיפה היה בתמונה שחסר.

רק טיפה, ראיתי בתמונה רק טיפה.

כן, אבל הטיפה הזאת שחסרה יכולה לגזול חיים.

אי-אפשר לא להישמע על ההוראות, אתה לא יכול להגיד רק, אין רק.

זאת אומרת, בן-אדם צריך לדעת שהאחריות על החיים מוטלת עליו,

כי ניתנה לו בחירה.

הוא יכול לבחור בטוב, הוא יכול להיפך.

ואתה אדון עצמך. אבל אתה לא רואה שם מישהו רודף אחריך,

אתה מרגיש שכל בסדר,

ומילא אתה חי. כשזה בא ובום, פתאום אתה מתעורר.

פתאום אתה מתעורר.

לכן, כשקראתי את הפתיחה של קיצור שולחן ערוך,

שיוויתי ה' לנגדי תמיד,

תראה כל הזמן שהקדוש-ברוך-הוא מולך ומסתכל עליך,

שיוויתי ה' לנגדי תמיד, זה כלל גדול

במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'.

הם יודעים שהם הולכים כל הזמן לפני ה'.

למה שאין הישיבה והתנועה בתוך הבית כמו לפני מלך בשר ודם, ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא?

רק הנטייה שלנו לשכוח.

הנטייה שלנו לשכוח.

אתם יודעים, יש הרבה היום עסקים שמצלצלים אליהם ואומרים,

השיחות מוקלטות.

ובן-אדם שם לב בהתחלה,

ואחר כך כשהוא מתחיל לדבר הוא כבר שוכח ומדבר מה שהוא רוצה.

הזהירו אותו בהתחלת השיחה, השיחות מוקלטות.

אבל בן-אדם, שנייה עוברת,

מישהו דיבר אתו לא יפה, הוא שכח בכלל מה הזהירו אותו, מה אמרו לו, לא מעניין אותו כלום,

ישר הוא מדבר.

אז כל שכן נזכור, שיוויתי השם לנגדי תמיד, זה קצת קשה לעבוד על זה. קצת קשה.

אבל זה כדאי, משתלם.

וגם אם לא זוכרים כל הזמן, להיזכר מדי פעם זה טוב.

ואם רוצים להיות יותר רציניים,

אז עושים כל מיני תזכורות כאלה ואחרות.

או שבונים כללים.

לפי החולשות שלנו בונים כללים בשביל לדעת להסתדר.

זאת אומרת,

אם אדם יודע שהוא לא יודע כל כך לבלום בזמן,

אז הוא ייסע יותר לאט.

אם בן-אדם לא יודע לעקוף, שלא יעקוף.

אם בן-אדם לא יודע להיכנס לחניה ברוורס,

בירידה,

שישתדל לחנות במקום שהוא מישורי.

אם אדם בחיים שלו לא יודע להיזהר מהרבה דברים,

ינקוט משנה זהירות

כדי שלא יצטרך להגיע למצב שהוא לא ייזהר.

אבל חיינו מסורים בידינו ואין טענות.

אבל יש בעיה, אתם יודעים, אפילו אם יודעים את הדברים,

נראה לאדם שהשינוי

קשה עליו.

אדם שרגיל

בהרגלים מסוימים,

קשה לו לשנות אותם,

כי הרגל הופך להיות טבע,

וטבע הופך להיות שלטון.

ואדם נשלט על-ידי הרגלם.

אז קשה לאדם להשתנות.

מה עוד שיש לו לחצים סביבתיים, כגון חברה.

אם החברה לא אוהדת את מה שהוא עושה,

היא אכזרית, היא תגיד לו בפנים.

מה קרה לך, התחרפנת?

מה, הסתובב לך משהו?

היא לא מתביישת.

לא שהיא באמת פוגעת בו,

היא מגינה על עצמה,

כי היא פוחדת

שאם אתה עושה שינוי אתה מורה שהדרך הזאת נכונה יותר ממה ששלי.

אז כדי להביא אותך למצב שלא יהיה לך יתרון עלי,

אני אומר שאתה השתגעת.

זאת אומרת,

קשה לאנשים גם להתמודד מול חברה, בפרט אם הם לא בטוחים במהלך שלהם או שהם לא יודעים לענות ולהאשים למה הם עושים את השינוי.

אבל אני אגיד לכם, יש אדם אחד מאוד מאוד מאוד מפורסם,

הוא אפילו זכה לקבל פרשה.

הוא זכה לקבל פרשה בתורה,

פרשת יתרו.

הוא היה גוי.

גוי,

לא סתם גוי, הוא היה כהן און.

הוא היה עובד עבודה זרה, חוטא ומחטיא את הרבים.

כל ימיו הוא טעה וטעה את האנשים,

לא מרצון, מחוסר ידיעה.

הוא עבד עבודה זרה,

וכשהיא לא הגיבה למה שהוא רצה, הוא הבין שזה שקר,

בעט בה,

לחפש עבודה זרה אחרת.

אתם מכירים היום את החבר'ה שנוסעים למזרח הרחוק?

מנסים פה, מנסים שם, מנסים פה, מנסים שם, מחפשים רוחניות קצת, מחפשים רוחניות.

הולכים לכל מיני כתות, לכל מיני גורואים,

לכל מיני מקדשים,

לכל מיני מקדשים,

מקדשים, שוכבים על הרצפה, עושים מה שעושים כולם,

רוצים להתנסות.

חוויה רוחנית.

רק מקום אחד

הם לא מגיעים לבית-כנסת לידם.

כל מה שיש שם

זה 0.00000000 אין-ספור ממה

שיש לנו.

אבל זה לא אין.

זה לא אין.

צריך משהו שהוא אין, והיום שם זה האין.

היום יש משהו חדש, קוראים לו קבלה.

פתאום קבלה זה נהיה להמונים.

יש את זה ברדיו,

יש עיתון קבלה של צפונבונים שמוציאים ומחלקים אותו.

קבלה.

יש קבלת טאי-צ'י,

יש מסאז'ים על-פי קבלה.

יש היום, הכול עם קבלה, אבל לא נותנים קבלה בסוף.

הכול עם קבלה.

למה? כי זה אין, אין.

אז לא מעניין אותם אם התוכן אמיתי או לא אמיתי, אם מישהו מוכר אותו אמיתי או לא אמיתי, מה המטרות שלו, לא מעניין. העיקר, קצת להגיד

שאני נמצא בזה, יש לי משהו בזה.

אבל חבל שאנשים לא מגיעים לאמת,

לוקחים רק משהו ממנה,

וחושבים שעל-ידי זה הם מכפרים על כל שאר הדברים.

לא ולא.

חצי אמת,

שלושת-רבעי אמת,

99% אמת זה שקר.

פעם אמרה לי אחת, תגיד לי, למה אתם חרדים קיצוניים?

אמרתי לה, אנחנו לא קיצוניים.

אנחנו פשוט אומרים את האמת.

היא אומרת, מה, אבל אי-אפשר להגיד ככה וככה, מה, חייבים להגיד?

נשאל אותך, למה את שואלת אותי?

היא הראיינה לי.

שש ועוד שש, כמה זה?

אמרה לי, 12. אמרתי לה, ואם אני אגיד 11?

אז היא אמרה לי, לא, זו לא התשובה, זו לא אמת.

ואם אני אגיד שזה 11.999?

אז היא אמרה לי, לא. אמרתי, סליחה לי, את קיצונית.

מה, אלפית אחת

גורעת מן האמת עד כדי כך?

אמרה לי, כן, מתמטיקה

זה מדויק.

פשוט היא לה גם אצלנו.

אנחנו לא קיצוניים, אנחנו אומרים את האמת, כן.

אצלכם הכול בשחור ולבן,

נכון? ורות זה לנשים.

שחור ולבן, נכון. אצלנו זה שחור ולבן, נכון?

שחור ולבן.

מה לעשות?

מה ששחור שחור, מה שלבן לבן.

מה שאמת, זה אמת, אין מה לעשות.

אבל מי שממציא לו תורות או מי שממציא לו דרכי חיים שונות, ודאי שהוא יכול להכניס גוונים שונים.

כי לא האמת מנחה אותו, אלא הנוחות,

הדרך שהוא רוצה ללכת בה,

מה זה מעניין אותו בכלל?

אדם שקונה ג'יפ

לא מתכוון לנסוע בכבישים.

הוא רוצה שמדי פעם הוא יצא ככה מהכביש ויעלה על ג'בלאות.

מי שרוצה אבל ללכת בדרך המלך כל הזמן,

אז הוא הולך רק בדרך המלך,

והוא לא סוטה לא ימינה ולא שמאלה.

הוא לא הולך לעשות חוויות.

החוויה הכי גדולה זה לזכות ללכת באמת מההתחלה עד הסוף.

וכשמגיעים לסוף,

יש המשך וזה לא סוף.

אבל אם זה לא כך,

מה התכלית בכלל?

אז היה אחד שקראו לו יתרו,

שעבד כל עבודה זרה,

וכתוב, וישמע יתרו.

מה זה וישמע יתרו?

שמע יציאת מצרים

במלחמת עמלק ובא, לאן בא?

למדבר.

עזב את הכל,

עזב את המשפחה,

עזב את הכבוד, עזב את המשכורת והמשרה,

והלך לעם זר,

עם של עבדים שיצא ממצרים,

ונדבק בהם

ללא כלום.

למה? כי הוא הבין שזו האמת.

והוא זכה להיות חותן משה.

והוא זכה שיש פרשה על שמו,

ואת פרשת שופטים,

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראה אלוקים וכו' שאמר למשה, כי יהיה משה מפיו,

ויעש ככל אשר אמר.

מי זה היה?

גוי,

כופר,

טועה,

מטעה,

חוטא ומחטיא,

שתפס

בשמיעת האוזן את מה שעשה האלוקים

לעם ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים,

ומה שענש את העמלקים,

אמר זו האמת ובא.

והפך להיות דמות

ודוגמה ומודל בעם ישראל.

זאת אומרת,

גם אם אדם נמצא בקצה-הקצה הרחוק מהאמת,

בצד ההפוך לגמרי,

הקב'-הוא לוקח אותו בשמחה ומרים אותו ומעלה אותו, עד שנייה חותן משה

בפרשה על שמו,

ולא עוד אלא שכתוב במדרש,

שהפרשה שהוא אמר למשה היתה ראויה להיאמר על-ידי משה,

אלא שעמד יתרו.

הקב'-הוא העלים את הפרשה הזאת ממשה כדי לזכות את יתרו

לשם ולתפארת בעם ישראל.

נו, מי יכול להגיד עכשיו שהוא לא יכול לזכות?

אבל בשביל לזכות

כמו יתרו

צריך אוזן שומעת,

אוזן,

שמפה זה מגיע ישר ללב,

לא לשכל,

אלא ללב,

שאדם הופך להיות מתפעל מהדברים,

עושה את הפעולות בעקבות השמיעה.

אם אדם זוכה שהאוזן שלו מחוברת ללב,

הוא יכול להיות אחד מגדולי האומה הישראלית או אחת מגדולות האומה הישראלית.

אבל אם הוא שומע רק

כמו שהוא שומע את שאר הדברים,

והוא לא מפנים ולא מקבל על עצמו שינוי,

שום דבר בו לא ישתנה.

הוא יהיה כאחד העם

שלא ייזכר ולא ייספר.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שאלה יש לך?

בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני חוזרת בתשובה בזכותך.

זכיתי לשמוע קלטות ודיסקים שלך.

כשהתחתנתי כמעט ולא עשיתי שום דבר חוץ מאולי קצת שבת ולאכול כשרות.

עם הזמן לקחתי על עצמי לכסות את הראש ואת הארה ושבת.

היה מאוד קשה, כי הסביבה לא קיבלה את זה טוב.

פה, פה.

בסדר?

לא, בכלל במשפחה.

איפה את גרת? בירושלים.

והיה לי גם מאוד קשה עם בעלי, שגם לא קיבל את זה כל כך טוב.

רק שעם הרבה תפילות ודמעות ומאמצים,

הקדוש-ברוך-הוא קצת שמע לתפילות שלי,

ובעלי זכה לשמוע אתי הרצאות, והוא היום גם מניח תפילין.

הוא נמצא כאן הערב,

חיכיתי לרגע הזה כבר שנה,

ויש לו גם שאלות לשאול את כבוד הרב. איזה כיף.

עכשיו,

אני רק מקווה

שאולי הוא גם יזכה לחזור,

ואם תוכל גם להנחות אותנו, אותו,

וזהו. אין בעיה, אם הוא מוכן לשאול.

מי זה?

את ראית אותו? הוא פה? כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

קודם כול, רציתי להגיד שהיא קצת מגזימה.

אני בא ממשפחה דתית,

ורוב החיים שלי הנחתי תפילין, ושמרתי שבת, וכשרות, הכול.

היא פשוט חזרה בתשובה, והיא מנסה בכוח להוסיף כל הזמן דברים, וזה קצת קשה לי.

זה הכול, זה מה שרציתי להגיד.

זהו. לגבי השאלות,

רציתי לדעת

אם הרב יוכל, תמיד אני שומע הרבה דרשות שלך ושל כל מיני רבנים,

ותמיד כשאין תשובה, אומרים שזה יצר הרע.

אז רציתי, אם תוכל, בבקשה להוכיח לי שיצר הרע קיים, יצר הרע ויצר הטוב.

הבנתי.

אתה יודע, אתה משכיל לי,

אני אשאל אותך שאלה, ואז

תדע למי זה מזכיר.

יש לך פה מעליך משהו הפוך.

מה זה?

מה זה?

זה?

סוודר.

לא, חוץ מסוודר, אל תגיד לי סוודר.

מה זה?

כל מי שאני שואל אומר לי סוודר.

תגיד לי משהו אחר. בגד.

בגד?

זה תחליף לסוודר?

זה אומר שזה סוודר או שזה אומר שזה לא סוודר?

סוודר?

אריג.

חזרת לסוודר.

אריג.

האם אריג זה בא להגיד מלה אחרת לסוודר?

לא, אותו דבר.

אותו דבר.

הבנתי. אתה אומר לי,

כולם אומרים שזה יצר הרע.

אל תגיד לי יצר הרע, כי אם תגיד לי יצר רע, כבר אמרו לי, ואני לא מקבל את זה, יצר הרע.

הבנת מה עשית לי, כמו שעשיתי לך עם הסוודר.

אם תרצה שמות נוספים, אני אקרא לו גם שטן

וגם מלאך המוות.

אבל אלה אותם שמות של אותו דבר.

אתה לא יכול להגיד לי, אל תגיד לי את התשובה הידועה,

כי אני לא מקבל את התשובה.

אתה מבין מה עשית?

אז בסדר, אז תסביר לי מה זה. אני אסביר.

או, עכשיו התחלת לדבר.

יש שני כוחות,

תשכח מיצר הרע, תשכח מיצר הטוב. יש שני כוחות שמושכים באדם.

יש כוח של הגוף ויש כוח של הנשמה.

שניהם זה שני דברים הפכים לגמרי.

רוחניות,

זה משולל כל גשמיות,

וגשמיות משוללת רוחניות, נכון? זה שני קצוות בכלל,

לא אותו סוג, לא חומר, לא כלום.

אחד פה בסדר?

כן. אתה מבין שיש חילוק בין, לא.

לא, לא מבין.

זה אתה אומר, אני לא יודע.

הבנתי.

הסביר לי למה. אוויר, אוויר. אתה יודע שיש אוויר?

איפה זה אוויר, תראה לי.

אוויר? תראה לי.

לא רואה אוויר. זה שקוף.

שקוף לא רואים?

לא. אה, אבל יש.

יש. לא חייבים לראות.

לא חייבים לראות.

אתה זוכר את זה, כן? שלא חייבים לראות.

לא, לא חייבים. מרגישים אבל. מרגישים. מה מרגישים?

אוויר. אוויר. מרגישים.

כן. מרגישים.

אתה נשען ליד עמוד, כן?

עמוד.

זה חומר?

חומר, כן. מרגישים גם.

מרגישים? מרגישים. אפשר לגעת בו.

אפשר. באוויר אתה יכול לגעת?

באוויר.

לגעת.

אתה תרגיש את האוויר ביד? ככה תיגע בו?

ברוח, כן. אם יש רוח, אתה מרגיש. אם הוא ייגע בך. אם הוא ייגע בך. יופי.

יש שני כוחות באדם. יש כוח החומר, כוח של החומר,

ויש כוח של הרוח.

כשאתה רעב,

זה, החומר דורש אוכל.

כשאתה ישן,

החומר דורש מנוחה.

את זה אתה מרגיש? מבין?

כשיש לך דחף פנימי.

לדוגמה,

אם מישהו יעליב אותך,

אתה תהיה אדום,

אתה תכעס

ואתה עלול לקלל אפילו.

מה הוא אמר?

מילים.

הוא נגע בך?

לא. הוא דיבר איתך מאמריקה אפילו.

אתה לא רואה אפילו מי אמר לך.

נתניה אדום.

מה פועל אצלך פתאום נהיית אדום?

מה קרה? אכלת משהו? התחממת בשמש? מה, מה קרה?

לא יודע, איזה טבע,

איזה טבע, עכשיו אתה מתנפל לי על הטבע? איזה טבע,

הטבע של מה,

הטבע של מה?

כן ככה הגוף, אם פוצעים אותי יורד לי דם,

הבנתי,

יש אנשים שלא נהיים אדומים, אתה יודע שיש אנשים אדישים

ויש אנשים עצבנים,

יש אחד אדיש,

מקללים אותו ואומרים, כל הכבוד לך.

מה אתה אומר?

יש אחד?

אש ולהבה.

מה ההבדל ביניהם?

אתה לא יודע.

טבע.

לא, זה לא טבע.

כי אם היה טבע, היה אצל שניהם אותו דבר.

אבל אם זה שונה,

סימן שזה לא טבע.

כי אם טבע האש תמיד לשרוף,

בטבע המים, לכבות,

לא יכול להיות שפעם זה יהיה ככה ופעם זה יהיה ככה, נכון? טבע זה טבע,

נכון?

אז איך יכול להיות שבשני אנשים יש טבע שונה?

זה לא טבע, אלא יש בכל אחד כוח שונה.

אתן לך דוגמה.

יש אוטו

שיש לו 3.6 כוח סוס,

יש אותו 2.4. שניהם נראים אפילו אותו דבר.

יש אאודי 6, 3.2, ויש אאודי 6, 4.2. נכון?

זה אותו דבר?

אותו דבר.

אבל זה לא אותו כוח,

נכון?

גם באנשים יש כוח כזה וכוח אחר.

אחד פה בסדר?

כן, כן.

אדם שהוא מורכב מנשמה, אתה יודע שיש נשמה?

כן.

אתה ראית נשמה?

לא. אבל אתה יודע שיש נשמה.

שמעתי את ההסבר שלך.

והוא מקובל עליך או לא?

כן, בטח.

אם כן, הנשמה הזאת היא רוחנית.

היא רוחנית. היא לא נצפית, היא לא נראית.

אי-אפשר לתפוס אותה. היא כמו אוויר.

אבל יש נשמה שיש בה סערות רוח,

מה שנקרא, אדם נסער.

לא הגוף עשה את זה, לא האוכל שהוא אכל,

אלא ממה שהוא שמע, ראה, חשב, חזה, לא משנה מה, פתאום הוא נהיה נסער.

הרוח בקרבו,

יש לו סערת רוחות, מה שאנחנו אומרים.

זה החלק הרוחני.

ויש חלק גשמי שהוא בדרך כלל כמעט זהה אצל כל בני-האדם, למעט ליקויים כאלה ואחרים שיש באנשים.

הכוח שדוחף את האדם הוא לא אחד, שני כוחות.

יש לו כוח אחד להיטיב,

יש לו כוח אחד להרע.

אתן לך דוגמה.

אתה בא ורואה אדם יתום,

מסכן שבוכה.

יש לך כוח הטבה.

אתה רואה את זה,

אתה משתתף בצערו, אתה שולף את הארנק ואתה מוציא לו שטרות ונותן לו.

זה מראה שיש לך איזה כוח הטבה.

למי אתה מתאים?

ליתום.

למה? כי הוא יתום עני ומסכן.

פתאום הוא יורק עליך.

אני פתאום אראה את כוח הרע שלך,

איך אתה מצליף לו סתירה אינסטינקטיבית.

אז אני שואל, רק רגע, מי עומד פה לפני,

אדם טוב או אדם רע?

איך יכול להיות שזה שנתן לו עכשיו 500 שקל,

נתן לו סתירה אחרי זה?

אז רואים שיש שני כוחות באדם, נכון?

אחד שיכול להיטיב ואחד לרע, אפילו לאותו אחד ואפילו בלי הפרש של זמן.

זה אתה מרגיש לפעמים שיש לך יצר לפה ויצר לפה?

כן, בטח. זהו, זה היצר הרע ויצר התוך.

שני כוחות פועלים באדם.

לא צריך לראות אותם, מרגישים אותם.

פעמים יש לנו הרגשה טובה להיטיב, להעניק,

פעמים יש לנו הפוך,

להרע ולהזיק.

פעמים נדיבות,

פעמים קמצנות.

פעמים אהבה,

פעמים שנאה, ואפילו לאותו אדם.

זאת אומרת, פועלים בנו כוחות מנוגדים.

בזה אתה מרגיש, זה כל אחד מאתנו מרגיש.

לא רואים, לא תופסים את זה.

אבל כמו שאמרת, מרגישים את האוויר.

כשהאוויר זורם אלינו אנחנו מרגישים אותו.

כשהסערת רוחות שלנו

מתגברת או להטבה או להרעה אנחנו מרגישים את זה.

הבינות?

הבנתי, כן. אבל לגבי התורה, זו השאלה.

מה יש לתורה?

לא יודע.

אומרים שנגיד צריך לעשות מצוות כאלה וכאלה, לא אומרים. אבל יצר הרע אומר, מחר אתה עושה את זה.

לא אומרים, כתוב.

לכן כתוב בתורה, היום אם בקולו תשמעו.

אל תדחה למחר, היום אם בקולו תשמעו.

כמו שאוכל אתה לא דוחה למחר,

וכמו שכסף אתה לא דוחה למחר,

וכמו שאהוב אתה לא דוחה למחר,

כל דבר אתה משתדל לקבל היום, למעט דברים רעים.

אותו דבר התורה אומרת, אני נותנת לך דברים טובים.

למה אתה דוחה למחר?

מי דוחה אותך למחר?

היצר הרע, שיש לו כוח העצלות,

עצלות,

ויש לו זריזות גם, אותו היצר הרע.

יש לו עצלות, שים לב, לתורה ומצוות,

ויש לו זריזות לכסף והנאות.

כל מה ששייך לחומר הוא זריז,

כל מה ששייך לרוח הוא אטי, עצלן, דוחה.

כשאתה רואה שהדברים הם גשמיים,

אין לך בעיה, אתה עולה הרים,

בלי בעיה.

יש משהו רוחני, ולו הקטן ביותר, תגיד ברכה רק, ברכה, תגיד ברכה. לא, לא, לא, עכשיו.

בסדר, שמעתי, לא עכשיו.

בסדר, אני יודע, אני יודע, כן, כן. אה, אני שומר שבת כבר הרבה זמן לפנייך, אל תפחדי, את לא צריכה להסביר לי. אני מבין דתי, מה קרה?

מה, אני לא אוכל כשר כל הזמן?

כן, אבל תברך, ממי, תברך,

תברך.

מגיע לקדוש-ברוך-הוא,

ברוך אתה ה' שהכול נהיה בדברו.

וכי במי, בדברו של מי זה נהיה?

מי בר המים בעולם?

מי בר הזרעים ועצים?

מי יביא פירות? מי יביא חיטה?

הוא.

אתה לא יכול לברך?

אם אני נותן לך כוס קולה ומזמין אותך, אמרת, תגיד לי תודה. למה לי תגיד תודה ולא לא תגיד תודה?

נכון?

אז זה הדברים פשוטים.

אז למה לדחות למחר?

לא, בסדר. אם אני אתן לך קולה, אני אגיד לך מה אם תודה? אתה אומר, מחר.

מחר?

לא, אבל, תאר לך, אחד עולה לאוטובוס, משלם, אומרים לו, רד עכשיו, מחר אני אקח אותך.

איזה מין דבר זה?

מה זה מחר? עכשיו, רגע.

כן. בסדר.

רגע, רציתי, אולי יש לך דוגמה ממשית, כמו שהסברת, עם הנשמה.

לגבי מה?

למה, היום?

למה אני הבנתי שאם בן-אדם מת, נותנים לו מכה, למשל? הוא לא מרגיש.

נכון.

זו באמת הוכחה שמשהו, יש נשמה, נכון. שהיא מרגישה והכול. נכון, אבל זה אתה יודע. ולגבי בורא עולם, זה גם מוגבל וכל מה שזה ברור. נכון, ברוך השם, אתה פחות מבין.

אבל היצר הרע, איפה הוא, מה זה, איך אני מרגיש שהוא באמת, מה זה? אתה לא שומע אותו מדבר עכשיו.

הדברים כל כך פשוטים. למה? ההפך. אני רוצה לדעת. זה יותר אטום. אני אמרתי שלא זה הוא אומר. הוא שחקן, אני מכיר אותו.

הוא בא בשאלות כאילו וזה ופה ושם, אתה מבין?

ובינתיים הוא מעכב את הבן-אדם כי הוא רוצה הוכחה מוחשית.

אבל הסכמנו שאי-אפשר להראות אותו בחוש כמו שאי-אפשר להראות אוויר.

אבל אנחנו מרגישים למה הוא מושך אותנו למקום אחר.

אם היו אומרים לך, תשמע,

מחלקים פה כסף, ותראה כמה אנשים רצים לשם,

אומרים, 100 דולר, הוא נותן 100 דולר, 100 דולר,

אתה יודע כמה, אני אשאר פה לבד.

כמה אנשים אתה מכיר שיעמדו פה ויגידו, רגע, רגע, אני רוצה הוכחה מוחשית שהוא נותן 100 דולר.

אני רוצה קודם שיבוא ויראה לי את ה-100 דולר בעיניים ואז אני אלך אליו.

איפה יש דבר כזה?

אין דבר כזה. למה?

כי יצר הרע ודברים של מצוות אומרים, תראה לי, תוכיח לי הכול.

בחומר אנחנו רצים על ספק ספקא.

אנחנו לא רצים עם בטוח, גם על לא בטוח רצים.

למה במצוות שזה ברור שניתנה תורה בהר-סיני ושהעם היהודי קיים וכו',

למה זה לא?

כי זה היצר הרע.

הוא גורם לי

את הצ'אנס להרוויח אפילו על צד שזה רק נכון, על צד שזה נכון.

הוא לא נותן לי אפילו צ'אנס

להתקרב לזה.

אתה מבין?

הייתי צריך לפחות לרוץ לזה על הצד שיש צ'אנס שזה נכון,

כמו שאני רץ לעומר.

למה פה זה שונה?

כי יש כוח שמנגד, ומי אמר את זה?

השם יתברך. איפה?

בפרשת בראשית.

אצל מי? אדם הראשון.

יצר לב האדם

רע מנעוריו.

עכשיו שמעת עליו?

הוא כתוב, יושר בתורה, בפתיחה.

כי יצר לב האדם

רע מנעוריו.

אז אין אפשרות להוציא אותו.

אפשר, בטח שאפשר.

אומרים שעם התורה אפשר להוציא אותו. בטח שאפשר להתנגד לו.

אתה לא יכול למחוק אותו.

אתה יכול לכפות אותו.

רק ככה אני אדע שהוא באמת היה קיים, אתה מבין? כמו שהסברת על הנשמה.

אני רוצה לדעת. בוא, אני אתן לך דוגמה.

בוא, אני אתן לך דוגמה. אני רוצה לדעת שרציתי אותו ולא סתם עשיתי לעצמי משהו במוח. בוא, אני אתן לך דוגמה. להוציא אותו לא תוציא אותו בחיים.

להבריח אותו ממך, לכפות אותו אתה יכול,

למחוק אותו אתה לא יכול.

למה? הוא חוזר ונעור, הוא כל פעם קם.

זה לא כמו באגרוף.

יש כמה סיבובים, או בנוק-אאוט

או בנקודות, אבל יש 15 סיבובים ודי.

ואחר כך, או שאתה מקבל גביע או שאתה מקבל קיטבג.

אצלו אין דבר כזה. אתה מכניע אותו, הוא קם. אתה מכניע אותו, הוא קם. כל הזמן יש מלחמת היצר באדם, והוא כל פעם מתפתח.

אתה יית משקל זבוב, נהיית תרנגול,

משקל בינוני, כבד, הוא גודל אתך.

אין דבר כזה בלי יצר רע, תשכח מזה.

אבל יצר הרע הזה נותן לך בעצם את הבסיס שעליו אתה נבנה.

כי כמו שיש טירונות

ויש מסלול של מכשולים,

בכל מכשול שאתה עובר אתה הופך להיות חייל יותר מצטיין,

אתה יותר עומד במשימות,

אתה יותר מוכשר למלחמות.

ככה היצר הרע בונה אותך. כל ניסיון שהוא עומד מולך ועברת,

קנית מדרגה.

עוד פעם ניצחת,

קשה לך לקום בבוקר,

והחלטת להתגבר עליו.

והצלחת, ניצחת את יצר הרע בהשכמת הבוקר.

עד היום לא נותן לך להתפלל בבית-כנסת. אמרת, תתפלל יחיד?

אמרת לו, למה? למה כולם יזכו בקדיש, בקדושה, בכל הברכות, להגיד אמן והכול ביחד?

תפילה של ציבור מתקבלת.

למה אני אתפלל לבד?

שיהיה לי פחות שכר?

לא שומע לך, אני הולך לבית-כנסת.

ניצחת אותו בזה, קנית עוד דרגה וכן הלאה. ככה אתה הולך וכמו שאשתך עשתה,

עלת צעד, צעד, צעד, צעד,

עד שהיא כבר בכוח,

כמו שאתה אומר,

אומרת לך, יאללה, תזוז, אתה נשאר מאחורה.

זה נקרא לנצח את היצר הרע, וזו השמחה הכי גדולה,

שהאדם מצליח, כי אז הוא הופך להיות אדם.

אז הוא הופך להיות אדם.

אם לא, הוא שפוט

של היצר שלו, כמו בעל-חי שעובד ופועל על-פי אינסטינקטים,

לא שהוא בונה מהלך,

איך אני מתקדם.

פשוט הוא חי איך שהיצר מזיז אותו.

אתה רוצה, לדוגמה,

הוכחה

שיצר הרע מפריע לקום בבוקר לתפילה?

שואלים אדם,

תגיד לי, אתה יודע מתי אני בא בערב?

איך אני יכול?

אני עובד 12 שעות ועוד שעה נוספות ועוד עוזר לאשתי

ועוד פה ועוד שעה.

איך? אני מתמוטט, אני מתמוטט.

לא יכול לקום.

לעבודה הוא קם ברגע האחרון ורץ,

נכון?

אם יודע או לא,

שממחר,

כל פעם שהוא קם מוקדם ב-06 בבוקר, 1,000 דולר.

מה אתה אומר, הוא יקום או לא יקום?

יקום, יקום. בטח, יקום.

לא יישן אפילו. מה זה יקום?

מה זה יקום?

1,000 דולר חודשית ביום?

מה זה לא?

זאת אומרת,

כשאתה יודע שאתה מקבל שכר,

אז אתה קם.

אם היית יודע מה שיצר הרע מסתיר ממך,

שעל מצוות השכמה אתה מקבל הרבה יותר

מ-1,000 דולר, אתה פשוט ניצחת מלאך.

ניצחת את יצר הרע שלך, שהוא מלאך,

הוא רוחני.

ניצחת אותו וקמת. זה שכר יותר גדול. נהיית מישהו, נהיית האדם,

נהיית האחד שמסוגל ללחום.

כשאנחנו רואים אחד קטן נותן סטירה לאחד גדול, אה? כולם מוחאים לו כפיים?

למה? לא על הסטירה,

על היכולת שכזה קטן יכול להצליף באחד גדול, נכון?

אנחנו קטנים, זעתותים, ליד

יצר רעש ומלאך,

אבל פה אנחנו יכולים לנצח אותו.

אם נקבל מה שהתורה אומרת, בלי שאלות, בלי קושיות, בלי כלום, ככה אומר ה' שצריך לעשות, ונעשה,

אנחנו מנצחים פשוט מלאך, זה הכול.

זה שווה כל הון שבעולם.

אם אני לא הייתי חוזר בתשובה,

אז הייתי

ביל'הימניק בדיזינגוף,

עם חולצת טי-שירט כשהבטן בחוץ,

מתקרר בחורף רועד ומשחק אותה.

אתה מבין?

אנשים היום משוויצים שיש להם בטן.

לא ידענו עד היום שיש להם.

הם צריכים להראות לנו את הפופיק,

שנדע שיש להם בטן.

הבנת? את זה יצר הרע יודע.

או, זה פטנטים שהוא יודע. הוא יכול להעמיד לאנשים את הסערות ככה,

עם צבעים,

והם ממש מתלהבים, במראה לא זזים.

במעלית הם עולים ויורדים, כי לא הספיקו להתלהב.

אתה מבין?

זה לא יצר הרע, זה יצר הטוב, זה סוכר זה.

הבנת?

כן. התחלת להכיר אותו?

הכרתי, כן.

טוב, תודה רבה. רק רגע, בוא נעשה צעד קדימה, ננצח אותו, ניתן לו בראש, כמו שאומרים.

אבל יש לי עוד שאלה קודם.

אז אני מוכן.

בבקשה. עוד שאלה. עוד שאלה. שאלה אחרונה.

רק רציתי לדעת,

אתה מנסה להחזיר הרבה אנשים בתשובה בזכות זה שאתה מכיר להם את הקדוש-ברוך-הוא ואת כל המצוות ואת כל מה שצריך לעשות.

עכשיו, איך אתה מסביר שביציאת מצרים, למשל,

אחרי שהם ראו את כל הניסים,

הקדוש-ברוך-הוא אפילו התגלה אליהם,

והם ראו את המן ירד,

ובכלל, האדם הראשון שהוא יציר הבריאה של הקדוש-ברוך-הוא,

וגם קריעת ים-סוף, כמו שהוא מוסיף,

איך הם חטאו אחרי כל מה שהם ראו?

אתה זוכר שדיברנו על יצר הרע?

ככל שאתה גדל, אמרנו שהוא גדל אתך, נכון?

היית זבוב, תרנגול בינוני וכבד.

כשאתה הופך להיות נביא,

כי כל עם ישראל הוא בדרגת נביאים,

כי הם חזו מחזות אלוקים,

הם הצביעו ואמרו, זה אלים ואנווהו,

זה, מצביעים באצבע.

הם הגיעו למדרגה כזאת, היצר שלהם גם כן עלה.

וכשהוא עולה, עכשיו זה פייט בין משקל כבד למשקל כבד,

ויצר הרע הטעה אותם.

מה הוא עשה?

משה בושש לרדת, לא ירד בזמן, איחר קצת בשש שעות,

ואז הם אמרו, משה רבנו, עם כל הכבוד, הוא בן תמותה,

הוא יילוד אישה.

אנחנו, כשנפתחו ארבות השמים, מה שנקרא, וראינו את המרכבה למעלה,

ראינו שיש גם דמות שור.

יש דמות אדם,

דמות אריה ודמות נשר.

כל אלה מלכים.

הנשר מלך העופות,

השור מלך הבהמות,

האריה מלך החיות,

והאדם מלך על כולם.

כולם

נמצאים למעלה,

וכיסא כבודו יתברך.

אז הם אמרו, למה אנחנו צריכים בין דמותה?

הוא אמר שהוא יבוא

והוא איחר.

בואו נעשה לנו עגל,

דמות שור,

זה יציקה של זהב,

וכמו שהקדוש-ברוך-הוא יכול להשפיע משכינתו על בשר ודם, הוא יכול להשפיע על דבר שאינו בן תמותה.

והטעה אותם יצררה,

והראה להם את מיטתו של משה פורחת באוויר,

ומלאכים מלווים אותו כאילו הוא מת.

הטעה אותם,

והם טעו.

וזו היתה הנפילה שלהם.

הבנת מה כוחו של יצר הרע?

לעשות אדם אפילו נביא שקר.

זה הכוח של יצר הרע.

ראית אנשים שלוקחים סם,

מחיים בדמיון שהם עופפים?

ראית דבר כזה?

כן. כן.

זהו, זה הכוח של יצר הרע.

ראית בן-אדם לוקח משקה ואחר כך הולך באלכסון קצת?

והוא חושב שהוא הכי ישר בעולם?

ראית דבר כזה?

זה יצר הרע.

אז למה בימינו יש, נגיד, דתיים, חילונים, חרדים?

מה, יצר הרע אצלהם פחות?

אצל מי? גם אצלהם יש יצר רע, לחרדים. אז איך הם מתגברים? החרדים נשארים דתיים, לא... כן,

אבל אם אתה תראה...

לדאוג בציציות של כל אחד,

אז זה לא כמו שזה נראה בחוץ, הצבעים לא קובעים.

הצבעים לא קובעים.

יש גם יצר הרע עם חליפה וכובע וזקן.

לחילונים הוא בא עם עגילים

ואלינו הוא בא עם שטריימל.

יצר הרע הוא מלא מלבושים, כמו פורים.

כשהשב״כ עושה איזה פעילות,

אז הוא בא ומודיע, אני השב״כ, שימו לב,

מה פתאום, הוא בא כמו ערבי, הוא בא כמו סורי,

אחרת יגלו אותו.

הבנת?

אז אני רוצה לתת לך ברכת הדרך ומתנה.

ציצית.

עכשיו תראה איך יצר הרע, תראה איך יצר הרע כבר,

תראה איך הוא עובד, תראה, תראה.

תשם לב, נותנים לך מתנה בחינם.

אם הייתי נותן לך את הכסף של זה, 20 שקל, היית בא מהר.

אבל אני נותן לך את הציצית, אתה חושב, אל תגביר, אל תגביר.

אה, רק 200 שקל היית בא?

יותר, יותר.

בכבוד, נו, מזמין אותך לשים ציצית.

מוזיקה.

אנחנו מאמינים בני מאמינים,

אנחנו מאמינים בני מאמינים,

ואין בנו מאמין אין איש שואל,

ואין לנו מאמין אין סומך, אוי, אלוהינו אלוהינו עבידו,

אופירו שבע שמים עבידו,

אנחנו מאמינים בני מאמינים,

ואין לנו מאמין ומי שואל,

ואין לנו מאמין איש שואל.

ברוך אתה ה' אלינו מלך העולם, שהכיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

נסלול, נסלול וטף השם, הידום וגינום הום.

נסלול, נסלול וטף השם, הידום וגינום הום. נסלול, נסלול וטף השם.

יש לי פה תנא וברית חדשה.

אני שבע שנים בנצרות.

אני בא ממשפחה חרדית,

ועל שאלה אחת שבתלמוד-תורה שלי,

ויז'ניץ בירושלים,

ענו לי עליה, לא שואלים שאלות על אלוהים.

על השאלה הזאת נפלתי.

ואני אתן את השאלה פה לפני הרב.

בפרק כד שמות פסוק עשר כתוב,

ויראו את אלוהי ישראל

ותחת רגליו,

כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לתואר,

ואל הצילי בני ישראל,

לא שלח ידו, ואחזו את האלוהים ואכלו ואשתו.

ואילו

בפרק ל״ד,

סליחה שנייה,

בפרק ל״ג,

פסוק

19 ו-20, ויאמר,

אני אעביר כל טובי על פניך,

וקראתי בשם אדוני לפניך,

וכנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם.

ויאמר,

לא תוכל לראות את פני,

כי לא יראני האדם וחי.

איך בני ישראל ראו אותו?

ומשה, הוא אומר, אתה לא יכול לראות אותי.

תחזור על הפסוק הראשון עכשיו.

ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו,

כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לתואר.

ולהצילי בני ישראל, לא שלח ידו ויחזו את האלוהים ויאכלו ואשתו.

שמעת פעם על מראות אלוקים?

כן, ספר יחזקאל, אני עברתי על זה ואני גם כתבתי פירוש לנצרות על זה. כל הכבוד, אשריך, אז אתה מחליף את ישו או ממשיך?

לא ממשיך ולא מחליף.

זה ישו ויז'ניצי.

גם לא.

שים לב, מה שהם ראו מראות אלוקים

וביירו את אלוקי ישראל,

פירושו של דבר שהם ראו מראות נבואה.

והשכינה שרתה ביניהם,

והם חטאו שהסתכלו במה שלא היה ראוי להם להסתכל.

משה רבנו ביקש לדעת את עצם השם יתברך,

ועל זה הוא אמר לו, הקדוש-ברוך-הוא, שזה בלתי אפשרי.

זאת אומרת, הוא רצה לדעת את ערכי ה' ואת הנהגתו בעולם ב-100%.

זה אי-אפשר, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, כשאדם חי,

לאחר המיטה אדם יכול לראות

ולהבין ולהשכיל הכול כשהוא מופשט

מן הגוף לחלוטין.

זה שני דברים שונים בכלל.

פה זה מראות אלוקים,

שם זה על עצמיותו של הקדוש-ברוך-הוא.

זה החילוק בין שני אלה. אבל אני מתפלא עליך. אם אתה קראת יחזקאל

ומעשה מרכבה ודברים כאלה, ואפילו הצלחת לכתוב פירוש,

את כל המפרשים שלנו לא עברת להבין את החילוק בין שני הפסוקים.

קודם התפרשים עברתי, אבל לא ראיתי חילוק בין שני הפסוקים האלה.

לא ראית חילוק? לא.

ואם אני אלמד אתך את זה ואנחנו נגיע למסקנה שיש חילוק,

אז אתה,

רגע, אתה זונח את הדרך החדשה?

זונח את הדרך החדשה זה שאלה מאוד קשה, כי,

יש לך כבר מעמד שם?

לא, זה לא עניין של מעמד.

אני לא אחפש את המעמד שלי שם.

אז בוא תענה לי רק, אם אתה מחפש אמת, ובגלל שאת האמת לא קיבלת,

אני את האמת לא קיבלתי.

ובנצרות גילית אותה? בנצרות לפחות קיבלתי דברים שאני יכול להחזיק אותם. מה פירוש? מה שנוח לך. לא. מה האמת שלה?

מה האמת של הנצרות? לאהוב כל אדם

באשר הוא, ולא משנה, זה אמת? ודאי,

ודאי, זה ציווי אלוהי.

לא. לאהוב כל אדם באשר הוא. איפה כתוב? איפה כתוב? את הבן-אדם לאהוב,

לא את מעשיו,

לא חייבים לאהוב את מעשיו.

אם אתה מרים את הקול, סימן שהתשובה חלשה.

אין צורך להרים את הקול.

אני פה, שומע.

עכשיו, אני רוצה להבין דבר אחד.

איפה כתוב לאהוב את כל האדם?

אל תפתח, אני אגיד לך בעל-פה.

אני לא אמור לפתוח, אני פותח את הברית החדשה. אה, הבנתי.

אמרת ציווי אלוקי. ציווי אלוקי, מה? מי נתן? איפה יש ברית חדשה? מי כתב אותה?

את הברית החדשה כתובה שליחים.

זאת אומרת, לא הקדוש-ברוך-הוא.

בשם הקדוש-ברוך-הוא. לא בשם הקדוש-ברוך-הוא, בשם הקדוש-ברוך-הוא. גם אני עכשיו, הנה, כתבתי עיתון בשם השם.

כתוב פה בסיעתא דשמיא, זה בשם השם. כל מה שכתוב פה על בן-לאדן ועל כולם, זה השם אמר לי לכתוב.

כתבתי.

מעמד הר-סיני, ניתנה תורה במעמד הר-סיני מהשם,

אבל לא על-ידי שליחים שכתבו אחרי 200 שנה את מה שהם אומרים,

שזה מה שאמר השם ל...

אז אולי גם הנביאים לא נכונים,

לפי מה שאתה אומר. אסביר. הרי נתנו עשרת הדיברות. מה, אז כל התורה אחרת? אסביר.

אסביר.

קודם כול, זה נכון, ניתנו עשרת הדיברות, אתה צודק.

עשרת הדיברות מכילות את כל התרי״ג, והרמב״ן מונה אותם מעשרת הדיברות ומראה שאלה רק עשרה שורשים שהכול נמשך מהם.

אבל עזוב,

משה רבנו עלה למעלה, לית מאן דפליג.

משה רבנו ירד למטה, לית מאן דפליג.

השם נגלה לעיני כל ישראל, לית מאן דפליג.

הוא מינה אותו להיות הנביא שלו, לית מאן דפליג.

אין כמוהו, הוא אמר, בכל ביתי נאמן הוא, לית מאן דפליג.

הקדוש-ברוך-הוא העיד עליו שהוא שליחו,

והוא נתן תורה וביאר אותה. וידבר השם אל משה לאמור, וידבר השם אל משה, צב את בני ישראל ואמרת אליהם, וכו' וכו'.

כל התורה כולה,

ואחרי זה היה מינוי של יהושע והוא המשיך. זאת אומרת, עד יהושע ודאי כל מה שנמסר היה אמת לאמיתה, וכן הלאה אחרי כן.

נכון שהיו גם נביאים כאלה ונביאים כאלה, נכון,

אבל זה אחרי.

התורה ניתנה כמו תשיעים, מאה אחוז.

באה הברית החדשה, יעני,

למה היא קוראת לעצמה חדשה ולמה היא קוראת לעצמה ברית?

שיקראו לזה איזה ספר אחר, היצ'קוק.

למה קראו לזה ברית חדשה?

הטענה היחידה שהיתה לנצרות כאילו להאחז,

היא לוקחת את התורה,

את הברית הישנה של הקדוש-ברוך-הוא עם עם ישראל,

והיא אומרת, כיוון שהם חטאו לה' הוא עזב אותם,

וכיוון שהוא עזב אותם

אז אחר כך הוא החליט לדבר עם מי שהוא רוצה,

וקוראים לו במקרה זה ראשי תיבות, יימח שמו וזכרו.

ואז נתן לו את מה שנתן,

ואז באו השליחים אחרי 200 שנה, לא שמעו, לא ראו, לא ביקרו, לא ידעו,

וכתבו גם בנוסחים שונים.

הברית החדשה, הלו, הלו,

היא בנוסחים שונים.

רגע, חכה.

אם הקדוש-ברוך-הוא

רצה להחליף

את עם ישראל באומה אחרת,

היה צריך לעשות...

עוד פעם מעמד כזה.

חס וחלילה, לא להחליט גאומה אחרת.

הם אומרים שכן. לא. אתה אומר שזה.

הם לא אומרים את זה. כל הנצרות אומרת. אני לא מדבר על הנוצרים, אני לא מדבר על הקתולים. אבל לא לצעוק. אני לא מדבר על הקתולים. שמעתי, לא לצעוק. אני מדבר על המשיחיים, אבל לא לצעוק. יהודים המשיחיים אני מדבר. טוב, לא לצעוק. שמעתי. אה, זה פטנט חדש עכשיו. אה, הבנתי.

יש כאלה?

כמה משיחיים יש לכם?

כולם משיחיים אצלכם?

יהודים משיחיים? כולם?

לא כולם יהודים.

אבל הם כולם משיח.

כולם משיחים.

כולם משיחים.

אז מי ייגאל אתכם?

כולם משיחים. כולם מאמינים במשיח ישוע.

אה, הבנתי.

זה שמת.

לא מת, הוא חי.

אה, הוא חי.

כן. איפה הוא? אני רוצה לפגז.

למעלה, הוא יושב לימינו של מעל. למעלה, למעלה, יש הרבה למעלה.

אתמול גם הלכו כמה למעלה.

רגע, רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.

עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד שם.

אתה צריך להבין.

כל אחד יכול להמציא מה שהוא רוצה.

אני יכול להמציא את דת הטנדו.

תאמין לי, אני אעשה אותה יותר יפה. לא love in peace,

אני אעשה את זה גם עם כסף.

אני אחלק כסף.

שלא צריך את הכסף.

אתה לא צריך,

אבל יש כאלה צריכים. אם אני אעשה פה הצבעה, אתה תראה שכולם כמעט ירימו את האצבעות.

הם מחלקים כסף, אבל על הזמן.

אז תהיה דת

שתקנה את כולם בכסף.

מה עושה המיסיון?

קונה אנשים בכסף. זה לא נכון, זה שקר. לא, הם לא בסדר, בטח. זה שקר.

אה, זה שקר. זה שקר.

אה, הם לא משלמים כסף. לא, הם לא משלמים כסף, ואני יכול להוכיח את זה שהם לא משלמים כסף. איך אתה יכול להוכיח?

אני הלכתי לשם לא בגלל הכסף.

שמעתי, אבל אני שואל. הם לא משלמים כסף למשפחות נזקקות ובאים אליהם הביתה ושולחים להם כרטיסים לצרפת בחינם?

זה הקתולים.

אה, הבנתי. זה הקתולים.

זה המיסיונרים שלא חושבים על העובדות האלה.

אלה פויה, פויה. לא יפה.

הבנתי.

עכשיו

אני רואה אותך ואני רוצה לעזור לך.

אני מוכן לשבת אתך על פסוקים,

אבל אנחנו נסגור הסכם.

שאם

אני מוכיח לך

שדת ישראל אמת,

והפירושים שאני מביא לך הם הפירושים הנכונים והמסתברים גם,

ואני אערער את היסודות שעליהם אתה היום עומד,

אתה חוזר לוויז'ניץ.

לא, אני לא חוזר לוויז'ניץ. אז זה דווקא, אתה רואה? זה לא בגלל, איך קוראים לו, לא בגלל האמת.

לא, לוויז'ניץ אני לא חוזר, זה ודאי. למה? אתה ויז'ניצר. לא, אני לא.

אתה כן.

לא, אני לא. אני למדתי בוויז'ניץ.

מה אתה?

אבא שלי הוא מחנוקקן.

מחנוקקן. תחזור למחנוקקן.

אני אחשוב על זה. לא, זה השורש שלו. על מחנוקקן אני אחשוב. זה קהילה, קהילה בפולניה.

זה שם של ערים, אזורים. ויז'ניץ זה אזור, זה כל אלה.

מתי אנחנו מסכמים, כשאנחנו יושבים?

מתי שהרב רוצה.

בעזרת השם, איפה, מי? קובי?

הוא ייקח את הפרטים, אנחנו נתאם פגישה ונשאיר.

בשמחה.

בשמחה. מה השם שלך? אברהם.

אברהם. אברהם. אברהם דב.

יש לנו את השם אברהם, יש לנו את השיר אברהם.

שמרת אותו?

כן. לכבודך אני שם את השיר אברהם על אברהם אבינו, מילים אמנון יצחק.

בבקשה.

אל תלך אבל, אברהם, אל תלך.

כן, כן.

יש, יש אינטרנט.

אברהם אדם המושלם הגדול והנקי מכולם

הכיר את השם העולם.

למרות הטעות של כולם,

אברהם נלחם בכולם.

הדלת היא בימה, בתפילה לא הבינו עד שבסוף ימריחו.

אברהם, אברהם שלנו,

מגנו לכולנו, זכותו תגן עלינו.

אברהם, אברהם שלנו,

מגנו לכולנו, ובדרכו יתאימו לנו.

נא לשבת. קדימה, ממשיכים. קדימה. תודה.

תודה.

איימינוט.

כן, מישהו פה הצביע מהחבר'ה כאן, נכון?

מי זה היה פה?

פה, פה, החברים כאן.

לא לתת מיקרופון. מי זה היה? הוא הלך?

אילוז, אילוז.

איפה זוהר אילוז?

לשאול שאלה, אני מחפש מי שרוצה לשאול, לא ברכה, שאלה.

בוא, אילוז.

בריצה, אילוז.

אילוז זוז.

מי רצה? הוא לא רוצה?

אה, קיבלת את התשובה?

לא, אתה ציצית, לא שאלה. ציצית?

בכבוד, בוא.

כן.

אני רוצה לקחת את העצמי,

גם אם זה עוד נשאר לימוד עולם.

אתה שומר שבת.

חברה שלו נפלה מקומה תשיעית או שישית באילת,

שבע קומות, כתוב לי. רותם חיה בטענת.

ו...

אתה תתעטט אתה, כן?

לא אומרים חברה סתם.

אין דבר באיזה בינתיים. מה זה בינתיים?

אתה בעזר השם יתברך, תשמור שבת,

תשים ציצית ותלמד שעה תורה לרפואתה.

בסדר?

רותם חיה בת ענת, רפואה שלמה מהרה.

כן.

שים את הציצית ותברך שהיה.

פורים, פורים.

תן לו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן. אשריך, אשריך.

נזכה למצוות.

אתה רוצה לשאול שאלה?

תן לו שם בסוף, כן.

לבחור שם.

יואב, נמצא כאן? יואב?

יואב, אהלן, יואב, אשריך.

כבוד הרב, ערב טוב. דרך אגב, גם אני אוהב.

כן, אשריך.

אוקיי,

דיברת קודם על,

אני שומע הרבה הרצאות שלך, ואני שומע למה יש עולם,

ואם יש בורא לעולם, אז בוא באמת נניח

שיש בורא לעולם.

אני שואל שאלה אחרת,

לשם מה יש עולם?

כאילו, למה הוא יצר את כל המערכת הזאת? הרי

זה לא משנה את המהות שלו אם יש או אין, אם יש צדיקים או חיים.

נכון, אתה שואל שאלה יפה,

הייתי אומר אפילו יותר מזה, יפהפייה.

תודה.

עכשיו,

הקומפלקס הגדול הזה נוצר

אפילו לאדם אחד בלבד.

מה הראיה?

שהקדוש-ברוך-הוא ברא מעולמו בתחילה רק אדם אחד.

היה יכול הקדוש-ברוך-הוא לברוא ישר על הפתיחה

10 מיליארדים.

אבל הקדוש-ברוך-הוא ברא אחד כדי שכל אחד יבין שכל העולם כולו, על כל הוויותיו,

מיועד להיטיב לאדם האחד, והוא בלתי תלוי אפילו בחברו.

אז תחשוב מה יש בעולם.

את כל מה שתיארתי קודם, גן-עדן עלי אדמות,

והוא שותל בתוכו אדם אחד יציר כפיו.

מה המטרה?

הקדוש-ברוך-הוא ברא

את העולם ואת הבריות כדי להיטיב להם.

מה פירוש?

מהיות הקדוש ברוך הוא טוב,

טוב

מטיב

טוב מטיב.

כדי להיטיב

צריך שיהיו מקבלי הטבה.

בורא הקדוש ברוך הוא,

כן.

זה לאו דווקא צריך, פה בעולם הזה כן, כי אנחנו רגילים למקבלי הטבה,

אבל זה לאו דווקא, הוא יכול ליצור חוקים משלו. הוא יצר, זה החוקים שהוא יצר בשבילנו.

אוקיי. בשבילנו.

אבל אני מדבר עכשיו על בשבילו.

בשבילו הוא לא צריך כלום.

בשביל להיטיב הוא לא צריך שום דבר, הוא גם יכול לא להיטיב, ועדיין הוא יכול להיטיב. לא. הוא הכול יכול, הוא יכול לעשות מה שהוא לא יכול. נכון,

אבל כוח הטוב להיטיב.

עוד פעם,

בהגדרות שאנחנו מכירים,

כן, בהגדרות שאנחנו מכירים, אין לנו יותר מההגדרות שלנו, לכן אנחנו מגדירים בהגדרות שלנו. גם הוא, כשדיבר אלינו,

כתוב, דיברה תורה בלשון בני-אדם, כי אחרת לא נבין מלה.

למשל, אם כימאי ידבר אתי בנוסחאות שלו, הוא ידבר בנוסחה מסוימת והוא יגיד לי מה זה לחם, אני לא יודע מה לקנות במכולת,

כי אני לא מבין מה הוא אומר.

אבל הוא מגדיר לחם.

אז הקדוש-ברוך-הוא דיבר אלינו

כמו שאנחנו אמורים להבין, וממילא הכוחות שהוא נטע בנו, שהרי אנחנו בצלם אלוקים,

וגם בנו יש הכוח להיטיב,

כי הוא נטע לנו בצלם אלוקים, הוא נטע לנו כוחות

כאלה שאנחנו אתם פועלים, מרגישים אותם וחשים, ומבינים מה המושגים האלה, טוב,

ומהיותו טוב, כי אם הוא לא היה טוב, לא היה בנו טוב,

אז הוא מטיב.

שלא יטיב.

אתה מדבר על מציאות שהיא לא תהיה מציאות, כאילו,

בלי הטבה אז אין מציאות הטוב.

אם הוא רוצה להטיב, נכון? כן.

הוא רוצה להטיב?

כן. אז זה אומר שיש לו צורך.

אם יש לו צורך אז הוא מוגבל, הוא מוגבל בצורך. לא, אתה אומר דבר טוב. הוא יכול לא להטיב, שלא יטיב, שיישאר בלי להטיב.

זה לא צורך.

אני אתן לך דוגמה, אני נדיב?

אני נדיב? אתה נדיב, כן. שנייה.

אני אראה עני,

אני אתן לו נדיבה.

זה לא צורך שלי שיהיו עניים, לדוגמה. זה לא צורך שלי.

אבל הנדיבות שלי, מתי תתבטא?

מתי יוכר

שיש לי נדיבות?

מתי שאני אפעל עם המידה הזאת?

מתי פעולת ההטבה יוצאת לפועל?

אבל לא מצד צורך

מתי שיש הטבה.

לא מצד צורך.

במקרה שלנו זה נובע מצורך.

לא. שלנו כן.

שלנו כן, אצלו לא.

למה? כי טרם היותנו הוא היה לבדו והוא נצחי,

ואנחנו פה מוגבלים בזמן.

אז פירושו של דבר שהוא היה גם בלעדינו.

אדון עולם אשר מלך,

בטרם כל יציר נברא.

מלכותו לא תלויה בעם.

אצלנו מלך זה תלוי בעם, אם העם בחר במלך או לא בחר.

אצלו מלכותו היא מלכות אמת,

לא המלכה שממליכים,

אלא הוא מולך בכול.

הוא לא תלוי,

כי הוא נצחי.

ממילא אף פעם לא היה לו שום הכרח,

כי אין הכרח שקדם לו.

אז לכן אתה צריך להבין

שמהיותו טוב

הוא מטיב, ולכן צריך ברואים שיקבלו הטבה.

אז לכן לנו נברא העולם. הוא לא צריך שום דבר.

שום דבר. הוא לא צריך ברואים.

הוא לא צריך. הוא לא צריך.

לא. אמרתי שהוא לא צריך,

ואני חוזר בו. הוא אומר, לכן צריך ברואים, אבל הוא לא צריך. אני משתמש בלשון. אתה רוצה שאני אשתמש בלי צריך?

לכן יש ברואים.

הוא לא צריך, באמת.

אני ואתה מסכימים אותו דבר, הוא לא צריך, הוא לא מוגבל,

הוא היה תמיד, הוא יהיה תמיד,

לא נהיה אנחנו, הוא כן יהיה,

הוא לא צריך.

סגרנו? לא צריך.

שלוש פעמים?

לא צריך.

אני אגיד לך מה, אני בן-אדם שמאוד אוהב להתפלפל, אבל אני לא רוצה להתפלפל. אני באמת רוצה להבין, כי זה בעצם משהו שמפריע לי.

אתה מבין למה אני מתכוון? בטח שאני מבין. אם אנחנו עכשיו נתפלפל על זה, אז נכון,

אפשר שעות שאתה תגיד ואני אגיד, וזה נכון, אתה צודק ואני אגיד. שנינו לא מתפלפלים.

אתה רק מתפלפל על המינוח הלשוני שבלעדיו לא נוכל לדבר,

ואתה נתפס למינוח הלשוני שמגדיר את המצב שאתה רוצה לברוח ממנו. אבל אתה מבין למה אני מתכוון. בטח שאני מבין. מה, לא שאלתי כמוך, אתה חושב

בתחילת דרכי? גם אני שאלתי.

זה פשוט גורם לי לאבד משמעות?

מה זה משנה אם אני אהיה, בוא נגיד, ואני באמת, חס וחלילה,

חס וחלילה, נגיד, ילך לגיהנום, חס וחלילה, אוקיי? בוא, בוא, בוא, עזוב את זה. מה זה משנה? זה לא משנה לו כלום.

לא, לא, לא, שנייה, זה כן משנה.

לגביך, למי זה משנה? לא, זה לא משנה. ודאי שלא. זה כן משנה לך.

אבל אני אסביר.

נלך מהסוף להתחלה, בסדר?

כתוב, אתם עדי.

אנחנו עדים שיש בורא לעולם. אתה יודע איך אנחנו עדים?

יש לו צורך, אין לו צורך, תגיד מה שאתה רוצה, בוא נסתכל ככה. אנחנו מציאות.

המציאות הזאת השתלשלה ממנו.

אז מה אכפת לי עכשיו, מאיזה צורך או בלי צורך? קודם כול, אני כאן.

עכשיו, מה נוגע לי שאני כאן?

מה אכפת לי? מה היו הסיבות שסבא של סבא של סבא שלי

הביא את הבן והנכד והנין ונולדתי?

מה אכפת לי בכלל?

גם איך קוראים לו.

אני פה היום,

אני חי במציאות מסוימת?

המציאות הזאת חלה עלי? היא מחייבת אותי?

אני צריך להתייחס כרגע לנתונים שבהם אני נמצא.

ולא מעניין אותי מי זה דור שביעי לפני.

זה לצורך הדוגמה.

אתה נתפס עכשיו,

כאילו אם אני לא אבין מי היה סבא של סבא של סבא שלי בסוף,

לא מעניין אותי בכלל מה חיים.

אני אחי איך שאני רוצה.

זה נקרא בריחה. זה לא חיפוש, האמת.

מותר לנו לשאול את מה שאתה שואל,

אבל מותר לנו גם להבין שאם יש לנו בעיות במינוח על

שוני ואנחנו לא מוצאים את המלה הנכונה אז זו בעיה שלנו שאנחנו לא יודעים לנסח את הדברים.

אבל כמו שאני ואתה כן מבינים שהוא לא מוגבל

ואין לו צורך,

כיוון שהוא בלתי תלוי

והוא נצחי והוא קיים והוא המציאות הבלעדית

וכולם מצויים ממציאותו,

ממילא כל מה שאנחנו נסביר זה יהיה מינוחים

שנשתדל שיסתדרו אצלנו בראש ונבין אותם.

אנחנו לא באים להסביר את מהותו כי היא בלתי תפיסה אצלנו.

כמו שהנשמה שלי,

אני יכול להבחין שהיא קיימת, אני יכול להרגיש שהיא קיימת,

אני לא יכול רק להגדיר אותה, אתה מבין? אני יכול להגדיר אותה.

אני לא יכול להצביע עליה, דהיינו, במינוחים גשמיים.

אבל זה מציק לי. השאלה הזאת מציקה לי. לא, לא, לא. כי אני נולדתי בתוך מציאות של חילונים. שמעתי, לא השאלה מציקה לי. אז אני אחיה במציאות של חילונים.

עוד פעם,

לא השאלה מציקה לך, היצר הרע מציק לך, ואני אסביר.

אני גם ניסחתי את השאלה הזאת, כאילו, פשוט, שמעתי, אתה בסדר גמור בניסוח של השאלה. לא, גם כתבתי את זה. אני יכול לנסח, עזוב את המינוחים. עזוב את המינוחים, אני מבין אותך. אני יכול לשאול במקומך.

הנקודה היא ככה.

שמת לב מה אמרת?

אמרת, רגע, אם אין לי ההבנה הראשונית הזאת, והיא עדיין לא מסתדרת אצלי,

היות שאני נבראתי למשפחה חילונית,

למה אני צריך להשתנות להיות דתי?

כן.

אני שמעתי, כן. אותו דבר יגיד אחד כמוך ואינטליגנט כמוך,

והוא יגיד, היות שנולדתי

לאבא שיכור, אני אהיה שתיין.

מה שאני אגיד, היות שנולדתי לאבא מסומם,

במשפחה מסוממת, אני אהיה ככה.

אבל אתה מקצין דרך אגב. רגע, אני לא מקצין, אני אומר בדיוק מה שאמרת.

חילוני זה שיכור ביחס לדתי.

למה?

כי הוא שיכור מתאוות, מהרגשים, מתאוות, לא מעניין אותו בכלל מציאות של אמת ולא.

למה?

אין לו חוקים שמכריחים אותו לא חוקים של שלטון. אני מדבר. אין לו חוקים פנימיים שלו שמכריחים אותו.

התאווה מריצה אותו. היא מנהיגה אותו.

הוא אומר, אני ככה נבראתי. אדוני, יש לי טבע כזה, מה אתה רוצה ממני? למה שנתנגד לטבע הזה?

אם נבראתי עם טבע כזה, זה סיבת שאני צריך להיות כזה.

אם אני אכזרי,

אז אני צריך להרביץ מכות לכל מי שאני פוגש בדרך.

מה הפירוש? בשביל מה אמרתי לי שרירים, אם אתה חושב?

שאני אהיה נח נח?

אני, הביאו אותי להרביץ מכות, אני אהיה בודיגארד.

זהו, בשביל זה אני באתי.

זה לא טיעון.

למה? כי אתה מדבר על החוקיות שלך, לא כלפי החברה. וברחת לחברה בסוף,

גילית בסוף לאן אתה רוצה להגיע.

אם אתה אומר, לא מעניין אותי מי ברע,

מעניין אותי מה נכון במציאות שבה אני נמצא.

האם יש חוקים אבסולוטיים מוחלטים שמחייבים אותי או לא, אוניברסליים או לא? זה מעניין אותי.

לא מעניין אותי מה השכן אומר, מה דתי אומר ומה חילוני אומר. מעניין אותי אני כאדם?

האם זו אמת?

האם יש הוכחות לכך? האם אני מחויב? זה הכול.

לא מעניין אותי, אין אנשים, אני על אי בודד.

את זה לא שאלת,

אלא אמרת כבר את המסקנה המתבקשת לאור טיעוניך,

שאם ככה אני יכול להישאר חילוני, ומה אכפת?

מה שהתכוונתי זה שבשביל לחפש את האמת,

השאלה הזאת היא חלק מהרבה חיפושים שבאמת אני מחפש.

השאלה הזאת היא בעצם שאלת השאלות שבאמת כל רב ששאלתי ממש לא ענה לי משהו ברור,

זה משהו שאף פעם לא גרם לי להשתכנע. אז אני מסביר לך עוד פעם, תקשיב טוב למה שאני מסביר.

ובשביל שבאמת אני כן אתקרב וכן אגלה את האמת,

אז זאת השאלה שבעצם, בוא נחליט. אני לא יודע למה אני שואל את זה. יש הרבה שבאמת חוזרים בתשובה בלי שאלות כאלה. אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

כי אתה באמת רוצה לדעת ואתה רוצה ידיעה אבסולוטית על מה שאתה הולך לעשות.

אבל בוא אני אסביר לך.

יש דברים שמכוח ההיקש וההיגיון אפשר להגיע למסקנות,

גם אם לא ניתן להוכיח כל דבר בחוש.

אתה מכיר את המושג אקסיומה, נכון?

אתה לא יכול להוכיח אותה, אתה יכול להראות את מהלכה,

אבל אתה לא יכול להוכיח את הדבר. אתה אומר, זה אקסיומה, נקודה. למה במתמטיקה אנחנו יכולים להתחיל עם אקסיומה,

כשזה מדע מדויק יחסית,

ואנחנו לא יכולים להגיד פה אקסיומה ולהמשיך?

למה אנחנו נתקעים?

תאר לך שאחד יבוא ללמוד

להיות דוקטור למתמטיקה,

והוא אומר, אני לא יכול ללמוד את המקצוע הזה, כי אתה מתחיל איתי עם אקסיומה, וזה לא מתאים לי.

אני רוצה שהכול יהיה ניתן לבדיקה.

אל תתחיל איתי עם אקסיומות.

וזה מה שאתה עושה כרגע לעצמך.

בוא נסכים על המושג. נכון, מתמטיקה זה משהו של תיאורטיקה, זה לא משהו ממשי. שמעתי.

זה משהו לא ממשי, מתמטיקה. שמעתי.

זה נכון מה שאתה אומר. בדיוק כמו המקרה שלנו.

אבל שם אפשר להתחיל עם אקסיומה.

אפשר בשביל כללי המשחק. אין ברירה. יש דברים שאין לנו. זה כמו בכדורגל. אפשר להתחיל עם זה שיש 11 שחקנים, אבל זה כללי המשחק. עכשיו אני שואל, למה יש כללי משחק? למה בכלל יש משחק? למה יש משחק? אז בוא נסביר.

אחד, שנינו מסכימים שיש בורא?

בשביל הדיון הזה כן.

בשביל הדיון אין ברירה.

עכשיו, בשביל הדיון. התחלת ככה, נמשיך ככה. בשביל הדיון יש.

אחרי שיש. ברור לנו שהוא לא יכול להיות מוגבל.

למה?

כי אם הוא מוגבל הוא נברא, נכון? מסכים, מסכים. גמרנו.

אז הוא לא מוגבל.

אז לא נוכל להגיד יותר שהוא מוגבל. נגמר. כי הוא לא מוגבל.

הוא בורא לכל הנבראים, גם זה ברור לנו.

הוא נצחי, גם זה ברור לנו.

הוא הכול יכול, גם זה ברור לנו. אם כל זה ברור לנו, לשם מה הוא קיים?

רק שנייה, לא לשם מה הוא קיים.

לשם מה, תקשיב, לשם מה אתה כבר תקעת את עצמך להגיד שיש סיבה מקדימה לו.

שמת למה עשית. מה סיבה מקדימה?

אם לשם מה, למה יש בורא לעולם? עוד פעם, למה יש?

זו שאלה על מי שעשה אותו,

ואין מצב כזה.

הבנת מה אתה עושה לעצמך?

אין סיבה מקדימה לו שאתה יכול להגיד לשם מה.

הוא המציאות. אתה מסוגל להבין שיש דבר כזה שקרוי מציאות?

לא, לא מסוגל. אז הנה, אני מסביר לך. המציאות היחידה והבלעדית,

האבסולוטית הקיימת,

זה מציאותו של האלוקים.

כל השאר הוא בר-חלוף.

אנחנו נבראים בר-חלוף?

כל הנבראים בר-חלוף?

מי שהמציא אותם לעולם, מי שהמציא אותם לעולם,

הוא קיים לפניהם?

הוא צריך היה להיות לא נברא?

כן. כי אם הוא היה נברא הוא גם בר-חלוף?

זאת אומרת, הוא קיים נצחי?

מוכרח.

אז קיים נצחי זה מציאות.

זו מציאות, זה דבר מצוי קיים תמידי, נכון?

אז הוא מציאות ואין בלתו.

אחרי שהוא מציאות,

בהבנה שלנו, אחרי שהוא מציאות,

הוא יכול להמציא כל נמצא.

ואין זולתו שיכול להמציא, שוב נמצא.

רק פה ברור. ואם הוא לא מוגבל,

והוא לא נברא,

ואין לו צורך, ואין מקדים לו, ואין כלום,

כל מה שתשאל עליו עוד פעם ועוד פעם, אז לשם מה, אז לשם מה, לשם מה,

זה בגלל שיש לך ליקוי בהכרה שיש דבר שעושה לא לסיבה.

לא לסיבה.

לא לסיבה. אין סיבה.

לא לסיבה.

סיבה זה כבר דבר שהוא גם תלוי בו.

אז הוא עשה את זה סתם.

לא. אנחנו מסבירים

שכיוון שברור לנו שהוא טוב,

והיות שטוב

זה לא טוב וירטואלי אלא זה טוב במהות,

וטוב במהות זה מיטיב,

כי אין הגדרה של טוב במושגים שלנו טוב בלי להיטיב.

ממה אתה אומר?

כשאתה אומר דבר לח, אז אתה נוגע, זה לח.

יבש, יבש.

טוב, זה ההפך מרע.

רע, זה ההפך מטוב.

ככה אנחנו מכירים את ההגדרות שבנינו לנו, כן?

אז זה אומר שמהיותו טוב, טוב מיטיב.

איך מיטיבים?

אם אין מי שמקבל את ההטבה,

אז נבראים ברואים שמקבלים הטבה.

אני לא מקבל את זה.

אין בעיה. אתה יכול להישאר תקוע איפה שאתה רוצה.

אבל אם הבנת, כי אפשר גם בלי ברואים.

הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה גם בלי ברואים. אמרתי שאי-אפשר? סליחה.

הוא בחר לעשות את זה בבתי-חומית. אמרתי שאי-אפשר?

בוודאי שאי-אפשר. הרי לפני שהיינו היה, אמרתי.

נכון. עוד פעם. אמרתי שהוא מלך בטרם כל יציר נברא, נכון?

וכמה הוא מלך?

נצח.

כמה זה נצח? אין-סוף.

אז הוא לא צריך ברואים, נכון?

אבל השאלה שאתה שואל היא עלינו, לא עליו.

אני לא מבין למה יש מערכת כזאת מורכבת, עם סבל וטוב ורצון ואיפות.

אני אסביר, זו כבר שאלה אחרת.

אבל אתה צריך להבין,

זו עובדה שהוא היה קיים גם בלעדינו.

עד פה זה ברור?

כן. אם נוצרנו בזמן מסוים, אז לפני הזמן הוא היה קיים לבדו, נכון?

שיכול להיות שהיו דברים אחרים לפני זה. יכול להיות, יכול להיות שלא.

מה זה נוגע אלינו?

לא נוגע אלינו. לא נוגע אלינו.

עכשיו, השאלה נשאלת עליו ואלינו.

אז אנחנו, אנחנו הנבראים, שיכולים להגדיר רק דברים שאנחנו מבינים,

אז אנחנו מגדירים את ההגדרות כפי הבנתנו.

הבנת?

טוב השם לכול ורחמיו על כל מעשיו, זו הגדרתו.

טוב השם, על כן יורה חטאים בדרך.

הרבה פסוקים בתורה שמסבירים שהוא טוב,

ומה הוא עושה עם הטובה הזאת.

כשהקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו, הוא ברא אותנו בשביל לתת לנו את הבחירה,

כדי שנהיה כמה שיותר קרובים אליו במהות שלנו.

היות שהוא טוב גמור,

וטוב גמור שרוצה להיטיב,

אז הוא מיטיב במקסימום של ההטבה המתאפשרת לברור, לנבראה.

אז הוא ברא אותנו בצלמנו כדמותנו, כן?

בצלם.

אז הוא נתן לנו להגיע לדרגת הטוב וההטבה הכי גבוהה

שהוא יכול להעניק לברור,

בהיותו ברור מוגבל.

מה זה טוב?

האם טוב זה מה שאני זוכה בחסד,

שאני עומד ומבקש כמו דל שואל על דלת,

או האם

טוב זה שאני זוכה לו מכוח עצמי?

ברור לנו שאנחנו מעדיפים שבזכות עצמנו יהיה לנו, ולא בזכות אחרים.

את ההסבר הזה אני מכיר. סליחה שאני, יופי.

אז זאת אומרת, שכאילו נרגיש נעים עם זה שאנחנו מקבלים טוב.

לכן אתה צריך להבין שבין גן-עדן לגיהינום זה ההבדל.

זה ההבדל.

זאת אומרת, כשאדם הולך לגן-עדן, פירושו של דבר שהוא זוכה מכוח עצמו.

כשאדם הולך לגיהינום,

זה משהו שהוא זיכה את עצמו.

הוא חשב שהוא חכם, הוא ויתר על ההטבה של הקב'-הברוך-הוא. הוא בחר בטוב שהוא החליט שטוב לו, הטוב היחסי לו.

וזה מה שהוא קיבל בעצם בתמורה למה שהוא בחר.

זה מה שהוא קיבל.

הוא בחר בזה.

לא ששם אותו בגן-הדן, הוא נכנס לשם.

זה כמו שאדם בוחר להיכנס למועדון,

ובמועדון אפוף עשן,

מסריח מאלכוהוליסטים ומוזיקה רועשת והכול,

ואתה נכנס ואתה תמה איך אנשים נורמלים נכנסים למקום כזה עם צבעים בעיניים כל הזמן,

אבל הם בחרו להיכנס ואפילו שילמו כסף ואפילו נלחמו בשביל להיכנס למקום כזה.

אצלי זה לדוגמה גיהינום.

אצלו זה גן-עדן.

ככה הוא מבין.

רק מה,

כשאדם יבין מה זה גן-עדן באמת, כשהוא יהיה בגיהינום,

זה יהיה העונש שלו. כשהוא יבין מה הפסיד,

זה יהיה העונש שלו.

אבל מי עשה את זה? הוא עצמו. לא שהשם בחר לו את הרע.

הוא בחר את הרע.

הוא ויתר על הטוב.

יש אחד אומר, אני לא רוצה את הטובות שלך,

שתיתן לי 2,000 דולר לחודש ואני אעבוד אצלך שמונה שנה. לא רוצה את הטובות שלך. אני הולך לים, אני נהנה,

שוכב ליד הגליל.

שומע ובסוף החודש הוא תפרד, אין לו מה לאכול,

ועכשיו הוא יבין, אתה מבין, מה זה להיות. זה מקובל, זה גם מגיע לו ויגיע לי אם באמת אני אעשה את זה. נכון.

אז לכן למה אתה אומר אני מעדיף להיות חילוני כי נבראתי בקהל חילוני? לא אמרתי שאני מעדיף להיות חילוני, אמרתי, למה אני צריך להשתנות? כדי לחקור את האמת,

ואם אני לא מקבל תשובה, בוא אני אראה לך שזה לא נכון. ובעצם נתבע בי שאלות כאלה,

שגם הרבה פעמים אני לא יכול להגדיר אפילו, אני לא יכול לקבל תשובות מוגדרות. לא, לא נתבע לך כלום. יצר הרעש שלך הוא בדיוק כמו של היהודי הקודם ששם ציצית.

רק אני אסביר לך איפה הטעות שאתה מטעה את עצמך ולא באשמתך.

הטעות היא כאן.

בצד שלך שאתה נמצא חילוני, ביררת את האמת למה נבראת והקול שאתה מתעקש להישאר שם בינתיים עד שתדע את האמת בצד הדתי?

ביררתי.

נו, ומה האמת שם? אין, אין תשובות.

אז למה אתה שם?

כי אני לא יודע אם התשובה פה נכונה. יכול להיות שאין תשובה לאף אחד. אבל אנחנו לפחות טוענים שהאמת אצלנו.

אנחנו לפחות טוענים.

אבל בינתיים אני יכול לגרום להרבה סבל, לסביבה שלי. לא, לא, אתה לא תגרום שום דבר.

אני שואל, סליחה, איך מגיעים לאולם כך וכך?

נהג מונית אחד אומר, סע ישר ושמאלה.

והשני אומר לי, לא יודע.

אז אני אומר, אתה יודע מה, יש לי פה שתי תשובות חלוקות, אני לא יודע מי צודק, אני נשאר פה.

איזה מין דבר זה?

אני לא נשאר, אני ממשיך בדרך שלי. הדרך שלי, הדרך שלך זה לשאול שאלות. בינתיים, איך שנולדתי, ככה נבחר, חילולי. אני לא הולך נגד הטבע שלך. הדרך שלך זה לשאול שאלות.

מה אתה עושה? אתה ממשיך.

אתה שואל עוד נהג מונית, איך הולכים?

הוא אומר לך ככה וככה. הוא אומר, זה כבר אמר משהו אחר.

אמר ישר ושמאלה, וזה אומר לי שמאלה וימינה.

אז לא עובדים.

לא, כי אתה שכחת כבר שהתקדמת והחלפת רחובות, ובאמת כבר הכיוון נשתנה מאיפה שאתה נמצא.

ואתה ממשיך ושואל את כל הרבנים,

ואף אחד לא ענה לך תשובה שמספקת אותך, כי כל פעם אתה נמצא כבר בתחנה אחרת.

ומה אתה רוצה שיענו לך?

אם אתה כל הזמן רוצה לשאול ולקבל רק תשובה אחת, והתשובה שתסתבר לך,

אין דבר כזה, כי אתה לא יודע את התשובה.

אז כיוון שאתה לא יודע, אתה צריך להבין שאתה לא יודע,

ואתה תצטרך לסמוך על מי שיודע.

אני לא יכול. רגע, אין ברירה, בחיים זה ככה, אני לא יכול. לסמוך? זאת אומרת, אני עכשיו צריך ללכת על עיוור.

מה זה על עיוור? יש לך כאב. אני לא מסופק מזה, אני לא עושה את זה בלב שלם. שמעתי, שמעתי, גם אני לא.

יש לך כאב בבטן, אתה הולך לרופא.

הרופא אומר לך שאתה צריך לעבור ניתוח.

אתה הולך לשני,

הוא אומר שאתה צריך לקחת כדורים כאלה וכאלה. אתה הולך לשלישי, הוא אומר לך ככה. מה אתה עושה?

אבל זה באמת שאלה, אם זה משהו רטיני, איזה שאלה? אבל ככה אתה עושה כל החיים ובסוף אתה מחליט. אז הפוך, אם מישהו מפחיד אותך יותר ואומר שהסכנה שלך גדולה

והשני מרגיע אותך לגמרי,

על מי תסמוך, על זה שמרגיע או על זה שמפחיד?

זה שמרגיע יכול לקבור אותך,

זה שמפחיד יכול להציל אותך. יכול להיות שזה שמפחיד יכול לקבור אותי, שאני מסתם מסתגף. אז תלך לרבעי,

תעשה CT, תעשה MRI, תעשה משהו.

אבל אתה לא יכול להגיד, בגלל שהוא אמר לי ככה, אז אני מעדיף אותו.

אדם חכם

מוריד ומפחית סיכונים.

מה עושה רופא? אתה חושב שהוא מומחה? אז החיפוש הזה לוקח לי זמן.

אני בינתיים לא מתקדם. לא, ואני אגיד לך מה אתה מפסיד בינתיים.

אם אתה היית בינתיים עושה מצוות גם,

אז היית בינתיים צובל לך זכויות. אם בסוף זה יהיה חרטא, לא הפסדת.

אז אני משתדל, מה שאני יכול, אבל אני לא עכשיו אהיה,

אני חרדי. אני לא צריך להיות חרדי,

תהיה שומר תורה ומצוות. אל תהיה חרדי, שומר תורה ומצוות.

כן, ואם תלך לבית-כנסת, מה זה גרוע ממועדון?

מה, בית-כנסת זה גרוע ממועדון? לא, אז אני הולך ביום שישי, זה מה שאני יכול. אתה יכול גם ביום שבת. כדי ללכת נגד הטבע שלי, אני צריך להאמין במה שאני עושה. לא, לא חייבים להאמין.

אני לא מאמין במס הכנסה, בפרט לאור הפרשיות האחרונות,

ואף-על-פי-כן אני משלם מסים.

לא מאמין בהם בכלום.

אבל מה, אני אסתכן?

אני לא אסתכן.

אני לוקח, אתה מבין,

את הכי בטוח.

אלה לפחות אומרים, עכשיו, מי זה אלה?

אתה מסתכל כאילו החרדים

זה איזו קבוצה של אנשים פה שנמצאים בארץ. אתה שכחת כנראה דבר אחד,

שעד לפני כמה דורות כולם היו ככה.

חילונים זה עוף מוזר חדש.

כל העם הזה היה דתי.

זאת אומרת,

עם ישראל קיבל תורה ביחד, כולם ביחד ראו אותו דבר, המשיכו,

העבירו דור אחרי דור,

וכן היו כופרים לשם. תמיד היו, תמיד. היהודים. בטח, יש יצר רע.

אבל את השרשרת הזאת שעברה במשך כל הדורות,

את החגים האלה שכל שנה עושים זכר למה שהיה,

וכו' וכו',

זה אם תשמור או לא תשמור. זו המציאות של העם היהודי.

אז ממילא ודאי שאלה שמובילים את זה לאורך כל הזמן, זו האמת.

והמתחדשים הם לא האמת,

כי הם לא היו קודם.

אז אם הם לא היו קודם,

איפה יכולה להיות אצלם האמת?

אתה מבין את הרעיון?

זה מהאסלאם.

אתה מבין את הרעיון?

תודה. חומר המחשבה.

תודה. אני מודה לך. אני מודה לך.

עכשיו, היות שאתה כל פעם, צריך לעכל את זה. אני מסכים.

אני מסכים. עם בגדי לבן אפשר לעכל את זה יותר טוב.

אבל אני מסכים.

תשמע רגע.

מה דעתך ללכת לשישי-שבת לישיבה,

לטעום מקרוב

את הדברים ולברר אותם

על השולחן, כמו שאומרים, על שולחן שבת.

עשיתי את זה כבר. איפה?

זה לא היה שבת.

אני עשיתי כיפור בישיבה.

בכיפור אין זמן אפילו לדבר אתך. כולם עסוקים בדין שלהם. אחרי

הפעילה ואני... אבל שישי-שבת, שם אוכלים, שותים, שרים,

אין זמן לדבר, לשוחח.

כן, אני יכול לעשות דבר כזה. אתה מוכן?

רציתי ללכת לסמינר,

אבל עדיין לא, עוד יותר טוב.

נו, אז מה הבעיה? אתה רוצה שאני אתפור לך את העניין?

לא, אני לא צריך להדריח אותך. אני יכול... אתה יודע להסתדר.

אני יכול למצוא את זה, אבל איכשהו זה תמיד לא יוצא לי.

לא יוצא לי ללכת. מה לקצר, אלה עומד עליך חופשי.

היי, היי.

אתה יודע מה, בוא נגיד, אחרי הסמינר זה לא יספק אותי, אז מה אני עושה? איך אתה קובע שהוא לא יספק אותך? בוא נגיד וכן. אתה יודע מה,

אני הולך אתך על נוסחה.

אם אתה חכם,

נראה עכשיו. אתה אומר שזה בינתיים מה שאני צריך. לא, אני הולך אתך על נוסחה,

תגיד לי מה אתה אומר, בסדר?

בוא ניקח שאתה כופר,

אתה לא כזה, אבל בוא ניקח עכשיו, אני רוצה לך דוגמה שאתה כופר גמור.

אתה לא מאמין בכלל ואתה לא עושה טובות לאף אחד.

לא מאמין, הכול שטויות, בסדר? אם ה-50% 50%?

נכון. מה אתה אומר על זה? מי צודק? אני או אתה?

מי צודק?

כן.

אז יש לי תשובה לזה. בבקשה, אני אשמח מאוד.

אתה אומר לי דבר אחד שהוא מאוד נכון,

ומצד שני אני יכול לדבר עם מישהו,

לקחתי אותו, הכופר. נגיד פרופסור חילוני בעלי ספורים. הפרופסור החילוני הכופר. והוא בא ואומר לי, תשמע,

עזוב אותך שטויות, זה הכול חומרים, הכול חומר. הכול חומר.

הנה דוגמה. אז מה אני יכול להפסיד?

אני עכשיו יכול לגרום,

אם אני אחזור בתשובה, זה יכול לגרום

ערעור לכל הסביבה שלי.

יואו, יואו, יואו, יואו. אתה ממש כמו פצצה. ולא רק זה, אני משגב את עצמי סתם כל השנים. שמעתי. אם זה באמת לא נכון. שמעתי. אם לא קורה, סתם אני משגב. שמעתי.

במקום לגרום, שמעתי. לחיות טבעי, אני הולך, עכשיו אני אסביר לכולם מה אתה אומר.

יש לו חבר פרופסור גדול, חילוני, אשכנזי, מצפון תל-אביב.

הנה הוא פה.

הוא אומר, הכול זה גשמי, הכול זה חומר, אין כלום.

שלום.

זהו.

יש פה אדם דתי, חרדי,

שומר תורה ומצוות, מדקדק קלה כבחמורה, מאמין.

רק מאמין אני אומר. לא יודע כלום. רק מאמין.

זה כופר, זה מאמין.

זה אומר שהוא צודק 100% וזה אומר שהוא צודק 100%. שניים.

מה האמת?

אחת.

או שזה צודק, או שזה צודק. או שאף אחד גם לא צודק.

לא, אין דבר כזה.

כי השאלה היא האם יש המשך אחרי העולם הזה או אין המשך אחרי העולם הזה.

זו השאלה.

נכון?

או שיש המשך או שאין המשך.

נכון? יופי.

זה אומר אין המשך, זה אומר יש המשך.

די.

רק אחד צודק.

אי-אפשר ששניהם צודקים.

אי-אפשר ששניהם לא צודקים.

אם זה צודק הפרופסור,

אם הוא צודק כשהוא ימות, מה יקרה לו?

הוא יהפוך להיות חול, עפר,

והוא הלך לאבדון, נאבד מן העולם כלא היה.

זה אם הוא צודק.

אם הוא צודק,

כשהדתי הזה ימות יקרה לו בדיוק כמוהו. למה? כי הוא צודק.

אם הוא צודק, הוא צודק לכולם.

אז אם הוא צודק, גם החרדי יהיה עפר, הלך לאבדון.

בדקנו את ה...

הסיכוי של הבן-אדם הזה שאמר שאין כלום.

עכשיו נבדוק את זה.

אם זה צודק,

ברגע שהוא נפטר יש המשך,

והוא הולך לגן-עדן.

הוא, לפי האמונה שלו, קיים את התורה והמצוות,

ומגיע לו, לפי האמונה שלו, סחר,

והוא הולך לגן-עדן.

אם הוא צודק,

אז הוא גם צודק לגבי הפרופסור.

ואז, מה קורה? הפרופסור מת

והוא הולך לגיהינום.

בדקנו את זה אם הוא צודק,

ובדקנו את זה אם הוא צודק.

עכשיו נעשה סיכום.

אם הפרופסור צודק,

הוא הולך לאבדון,

כלום.

ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לגיהינום.

מכל מקום, אם הוא צודק, הוא הולך לאבדון, אבל לפחות בינתיים הוא הרוויח חיים שלו.

אני אסביר, אני אעשה את ההבדל, אני אעשה את ההפרש.

אז

הוא הולך או לאבדון או לגיהינום, בכל מקרה הלך עליו.

אם זה צודק, מה קורה בין לבין? במה הוא חי? רגע, חכה, אני אסביר.

אם זה צודק,

אז הוא הולך לגן-עדן, ואם הוא לא צודק, הוא הלך לאבדון.

אבל זה, לפחות יש לו 50% סיכוי

שהוא ימשיך בלגן-עדן,

וזה יש לו אפס סיכוי בכל מקרה, אפס.

כשיש אפס סיכויים מול 50% סיכוי, מה כדאי?

ודאי ש-50% סיכוי.

רגע.

אבל אז אתה אומר, רגע, רגע,

אם הפרופסור צודק ואין המשך,

הוא הרוויח 70 שנה כשהוא היה פנאן,

כמו פרופסור,

והחרדי הפסיד כי הוא היה דתי, אז הוא אוהב את לייצר הפרופסור.

רגע, רגע. לא, שמע,

והוא הפסיד חרדי כי הוא לא נהנה, כמו הפרופסור.

בוא נגיד שאפילו זה נכון,

שבאמת להיות חרדי זה עינויים שאין כמוהם,

ופרופסוריות זה גן-עדן.

בוא נגיד.

זה אם יש 70 שנה, 80 שנה, 90 שנה, אבל אחרי זה זה נגמר.

אבל אם יש המשך,

זה הולך לנצח לגן-עדן,

זה הולך לנצח לגיהנום.

ומה ההבדל בין 70 שנה לנצח?

מה כדאי להסתכן?

מה כדאי?

אם אחד אומר שהערב אני נותן מיליון דולר,

למי שעושה הרגע, אבצ'י.

זה רק אילו.

אבצ'י מקבל מיליון דולר.

השקעה טובה או לא?

אנשים מחפשים טבק, דוחפים באף, זה.

מה לא עושים בשביל לעשות אבצ'י?

מה ההשקעה? אתה עושה

אבצ'י

מיליון דולר.

70 שנה,

70 שנה

מול נצח זה אפילו לא ההא של ההפצ'י

ביחס של מה שאתה הולך לקבל.

אז מי טיפש להפסיד את הסיכוי הזה?

וזה אם החרדי חי גיהנום פה והוא גן-עדן.

אבל אנחנו, החרדים, יש לנו איכות חיים יותר טובה משל החילונים.

הרבה יותר טובה.

הרבה יותר עשירה.

כל שבוע יש לנו סוף שבוע.

יש לנו שבת מנוחה.

יש לנו חגים.

יש לנו אוכל כשר.

יש לנו תענוג. יש לנו כיבוד אב ואם. יש לנו ילדים שמכבדים אותנו.

יש לנו כל כך הרבה דברים שאין, לצערנו, לחילונים.

מה לעשות?

יש הרבה יותר קשיים.

איזה קשיים?

מה?

מה?

כשיש לנו זקן ואנחנו לא מתגלחים כל יום.

זה לא העניין הזה. זה שעכשיו אני נולדתי ככה ואני צריך ללכת

נגד משהו שאני נולדתי בעצם.

אני פשוט הולך נגד משהו שאני נולדתי, במקום להמשיך לחיות רגיל. אבל אני גם הייתי חילוני מתוק. אני לא הלכתי נגד.

אני פשוט שיפרתי את עצמי. אם טעיתי, אז מה, אני חייב להמשיך?

אחד רוצה לנסוע לאילת, בסדר?

פתאום הוא מגלה שהוא בדרך לצפת.

מה הוא אומר? כבר התרגלתי, אני בדרך לצפת.

אבל אני עדיין לא יודע לאן אני נוסע. ברור. הרי בצד שלך אתה אומר שאתה לא יודע שזו אמת,

כי אין אמת בצד שלך, רק אתה אומר, בינתיים, למה אני אעבור? אם הייתי יודע, אני מזמן הייתי כבר עושה יותר.

ברור. לכן אני אומר לך, אבל לפחות אומרים לך, זה לא הכיוון לאילת.

אבל אם אומרים לך כבר שזה לא הכיוון לאילת,

אז אין טעם להמשיך לכיוון הזה.

אז החלפתי כיוון, החלפתי, טוב, בסדר, אני גם לא רוצה לגזול את הזמן. אבל מה יותר טוב?

מה יותר טוב אם זה לא הכיוון?

כל זווית אחרת שתשנה כבר משפרת את המצב שלך, נכון?

אבל אני מסתובב בסוף סביב עצמי.

אם תישאר במקום.

אבל אם תלך לאן שאני הולך אתה תגיע אלי.

ואם תגיע אלי זה אחרי בדיקה של 3,300 שנה,

שבדקו משה רבנו, אהרן הכהן,

יהושע בן-נון,

הנביאים,

הצדיקים, האמוראים, התנאים, כולם, עד כל הדורות, הרמב״ם ורשי והרמב״ן,

כולם בדקו וכולם עמדו במבחן האמת מול אומות העולם, מול חכמיהם,

ואנחנו פה והם אינם.

אז מי צודק?

החילונים המודרניים,

אלה שהחליטו לחקור את הגויים.

אז שוב, אני חוזר לשאלה. בוא נגיד שבאמת אתה צודק. אז בעצם למה יש את זה? וגם זה עדיין לא קיבלתי תשובה.

לא צריך, לא צריך.

לא צריך, לא צריך. עזוב את השאלה הזאת,

קודם תתפתח ואחר כך.

כשתתפתח תראה שלא תהיה לך את השאלה בכלל.

השאלה הזאת היא לא השאלה שלך, היא שאלת היצב,

היא שאלת היצב

שחכמים כבר אמרו מראש.

מה שלמעלה ממך,

אל תסתכל, אל תתבונן, כי זה מופיע. למה נבראתי עם שאלות כאלה?

לא, לא. אם משהו למעלה ממני. לא הבנת, לא הבנת. גם לי יש את השאלות האלה.

אני במקרה מבין אותן.

יש לי תשובה עליהן לגבי עצמי,

לכן שיניתי כיוון.

אבל לא כל אחד חייב, למה לא כל מוחה סביל דע? לא כל אחד סובל.

התממין שלו כל דבר תממין.

תממין.

לא, אני פשוט רואה שיש כאלה שבאים ומדברים אתך, ואתה אומר להם משהו פשוט והם כבר מסכימים ואפילו שמים. נכון. ואני לא מסוגל, אני צריך כאילו ממש לקבל תשובות עד הפרט האחרון. ודאי, כי יצר הרע מפנק אותך עד הסוף. עד הטיפה האחרונה הוא ישהה אותך אצלו.

אתה יודע מתי יברחו לך השאלות?

כשכבר תעשית צעד קדימה,

וכשתעשית צעד קדימה כבר לא יצטרך לשאול אותך שאלה, כי תגיד לו, אני בפנים,

אני בפנים,

אז הוא כבר לא יטריד אותך עם השאלה, כי כבר עשית צעד. כל השאלה זה בשביל שלא תעשה את הצעד.

ואם עשית אותו, תראה שהשאלה הזאת נהיית טיפשית בעיניך,

כי היא לא מעכבת ולא כלום.

ואני מוכן לתת לך את האפשרות לעשות את הצעד הזה קדימה.

תשים ציצית,

תשים עליך, תגיד לי יצר הרעת שמה, חביבי.

יש לי שאלה, אבל היא לא מפריעה לי להתקדם.

אוקיי, אני אשים ציצית, הרי אני לא אלך עם זה באמת,

כי זה לא יהיה בלב שלם. אין בעיה. מה יהיה בזה טעם? אני אגיד לך, אני משלם מסים בלי לב שלם,

אבל אף אחד לא יכול להגיד שאני לא משלם.

אני הרי לא אלך עם זה, חוץ מעכשיו שאני אשים, זה לא יהיה עלי, כי אם זה לא יהיה בלב שלם, אני בסוף לא אשים את זה גם. זו הכוונה. רגע, כל מה שאתה לובש זה הכול בלב שלם.

בסדר, אבל אין לי הכרח לשים את זה. נכון, אבל זה לפחות מצווה. לפחות מבחינתי.

אבל זה לפחות מצווה.

מה אכפת לך שתהיה לך מצווה?

אתה מבין באיזה מצב אני נמצא.

בטח. אז אוקיי, יומיים אני אהיה עם זה, ואחרי זה פתאום אני עוד פעם אתחיל לחשוב. אז למה? מה הטעם? לעשות הצגה לעצמי? לא, זו לא הצגה. הרווחת יומיים.

הרווחת יומיים.

יש הרבה אנשים שהולכים למכון כושר וחושבים שהם ייצאו את הרזן, ואחרי יומיים הם עוזבים.

אז לפחות הם למדו איזה תרגילים עושים. נו, מה, לא טוב?

לא, בזבוז זמן.

בזבוז זמן, אבל הרבה דברים עשית בחיים ולא המשכת עד תום, נכון?

אז למה עשית אותם מההתחלה? לא נכון.

בעניין הזה אני מאוד עקבי, בעניין של החיפוש.

בחיפוש אתה עקבי? אני שומע הרבה. אז סיכמנו שאתה לפחות, שני דברים, תזכור אותם טוב.

אתה נמצא במקום הלא-נכון והבטוח שהוא לא נכון, כי אין בו תשובות ואף אחד לא מתיימר לתת, ואתה עדיין תקוע שם.

ודבר שני, בסיכויים שהצבתי מול הפרופסור והחרדי,

אתה רק מפסידן.

איך אתה, עם שני אלה, מסתדר עכשיו בינתיים?

לא יודע. לא יודע? אני יודע.

יש לך יצר רע כמו כולם,

אחד תוקע פה והשני תוקע שם,

ואותך הוא תוקע שם. ואני אומר לך שהדרך לצאת ממנו הוא מהניסיון של עשרות אלפים

שאני הלבשתי עליהם ציצית, שהם השתחררו ממנו, פשוט מאוד.

ואפילו אם תכניע אותו לשעתיים, גם טוב.

תתחיל להתרגל להכניע אותו, בינתיים הוא מכניע אותך.

הוא תוקע אותך באותו מקום, אתה מבין מה הוא עושה לך?

תראה, אני אעשה את זה עכשיו רק בגלל שכמה שאני כאילו

חושב וזה, בגלל יואב.

יואב, אמרת לי קודם שאתה הולך ביום שישי לבית-כנסת, נכון? כן.

למה לזה הסכמת?

כי זה עושה לי טוב.

מי אמר לך שזה לא יעשה לך טוב?

טוב, בסדר, חבל על הזמן שלך. ברוך הבא.

ברוך הבא.

שיחיינו. תודה לברך.

ברוך.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

אמן.

אמן.

תודה.

רגע.

הוא מבקש ברכה להיפטר מיצר הרע. אתם תצעקו אמן.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב.

יואב בן שרה. יואב בן שרה.

השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה, אמיתית,

עם כל התשובות.

ויחזיר בתשובה אחרים,

ויכה את יצרו

מכה חזקה ונמרצת.

אמן.

רגע, רגע,

רק שנייה, שנייה.

אני כבר,

היות שיואב

שם ציצית,

אז זו ההזדמנות כרגע למי שמעוניין לשים ציצית

לבוא ולקבל, ונמשיך מייד. מי רוצה ציצית,

שיבוא לכאן. בבקשה, תן לי מוזיקה.

איפה החבר'ה הראשונים? בכבוד.

אשריך.

בבקשה.

יש לך, יש לך.

בבקשה.

מי עוד?

חזק וברוך!

חזק וברוך!

למה?

חזק וברוך!

מי עוד רוצה, ציצי?

אתה, יש לך זקן, נו.

לא.

הכל לא ישבור נוכל,

אנחנו אוהבים אותך.

אתה לא.

מי כן.

אנחנו אוהבים אותך.

אנחנו אוהבים אותך.

כן, מי עוד?

אנחנו אוהבים אותך.

אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, ברור שלך.

יש לך?

יש לך?

יש לך?

אנחנו אוהבים אותך, איפה הוא זוכר?

אנחנו אוהבים אותך, איפה הוא זוכר?

לשבת, בבקשה. תן לה שמה, תן לה שמה.

כן, תן לה, תן לה.

כן, שאלה.

כן, כן.

כבוד הרב, אני ברוך השם כמה חודשים בפנים, ארבעה חודשים.

12 שנה הייתי בלי כיסוי ראש, ורגיל, ככה, מכנסיים.

לפני שנתיים נולד לי בן אחרי שלוש בנות.

הילד הזה לא עשה שום דבר עד גיל שנה.

הוא שכב ככה ולא עשה שום דבר.

נוירולוגים, פיזיותרפיה,

הכול.

בילינו יפה את המרפאות.

שום דבר לא עזר.

עד שכיסיתי את הראש,

והוא התחיל, ברוך השם, להתהפך, לסחול.

אור בעיניים הוא קיבל.

היום הוא בן שנתיים וחודש, הוא עוד לא הולך.

הוא לא מדבר.

ואני רוצה להמשיך הלאה, בעזרת השם.

נמצאה כיוון.

את שומרת שבת טהרה וכשרות. שומרת.

בעלך, מה עושה?

בעלי,

חפיף דני.

כן.

מין לאומי דתי כזה.

כך הוא גדל, זה מה שהוא מכיר. הבנתי.

בואי נמשיך אתך, מה שנקרא. חצי שעה מוסר,

ספר שערי תשובה של רבנו יונה במשך שלושה חודשים רצוף.

בסדר? מה שם הבן?

אלעד שלמה.

אלעד שלמה בן?

מרים.

מרים. השם ירפא אותו ברפואה שלמה בכל איבריו וגידיו בתוך שאר חולי הומו-ישראל, מהרה.

אמן.

הוא שם הרב.

כן.

כן, רגע, פה הבחור הזה, ואחר כך תן לה שם.

תן לה אחר כך שם. כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

תודה לאל, מכיר בבורא עולם ויודע מי זה בורא עולם.

אני לפני כמה זמן עשיתי לילד בדיקה

וגילו לו גידול בראש.

לילד הזה,

כולו לתורה, מי כשנולד,

בית-ספר דתי והכול. ולמה זה צריך להיות?

אתה שומר תורה או מצוות? אני שומר תורה, ואני הולך כל יום לשיעור תורה, אפילו שתיים.

אתה שומר שבת? אני שומר שבת, הכול כמו שצריך. קומפלט? קומפלט, מאה אחוז. יש לך את הטבעת בלוויזיה בבית? חס וחלילה.

אין לך את הטבעת בלוויזיה? לא לי.

אין לי בכלל. אז למי? לאשתך? לא. אני אסביר לך,

כבוד הרב.

יש טלוויזיה של הילד, שאולי פעם ב...

איזה ילד?

הילד הגדול.

הבנתי.

הוא הילד שלך?

הוא הילד שלי, אבל אני לא רואה בשום אופן טלוויזיה. שמעתי. הוא הילד שלך? הוא הילד שלי. ואתם בטלוויזיה שלך?

בטלוויזיה לא שלי.

הוא קנה? הוא קנה.

הוא קנה? הוא קנה. החדר שלך?

אני בכלל סילקתי את הטלוויזיה שלי. החדר שלך? כן.

אתה יכול להגיד לו להוציא את זה מהבית?

אולי כן. מה זה אולי הבית שלך? אני אציע את זה.

תגיד לו שאני לא רוצה שיהיה בבית הזה,

שהזכות הזאת תעמוד לילד שלנו.

מה השם של הילד החולה?

דניאל חיים בן רות.

דניאל חיים בן רות.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה,

ויקח את הגידול וישימו אותו באף של אחמדינג'אד.

תודה רבה. רציתי לו היום בדיקה, ומחכים לתשובה.

יהי רצון שיהיו בשורות טובות, אבל הערב אתה דואג

לפיזור חלקיקי הטם-טלוויזיה מהבית.

בסדר?

בנועם, לא לריב.

שלך לא יהיה מה שאתה לא חפץ.

בסדר. בבקשה.

כן, בבקשה, שאלתך.

כבוד הרב,

אני עכשיו מתחילה לחזור בתשובה קצת.

ההורים קצת לא מקבלים.

אני גם רוצה שתברך שהם יזכו לקבל וגם קצת לחזור בתשובה.

וגם שאלה קטנה.

כשאני מתפללת ביום שישי בבית-כנסת, אומרים להתפלל לאלוהים.

עכשיו, אני לא מבינה בדיוק מה זה אלוהים,

וכשאומרים לי שהשכינה שורה על בן-אדם, אני גם לא מבינה מה זה שכינה.

להתפלל לאלוהים זה למי שברא אותנו.

וזה בורא עולם, אנחנו לא צריכים להכיר אותו, אין לו חזות שאנחנו צריכים להכיר אותו,

אבל הוא הכוח המחיה אותנו והמקיים את כל העולמות כולן.

אז אנחנו פונים אליו.

עכשיו,

שכינה זו השראת רוחניות מה' יתברך,

ששורה על בני-אדם לפי מדרגתם,

ואז הם זוכים לרוח טהרה, לקדושה,

להשגה, לכל מיני דברים ומעלות רוחניות כאלה ואחרות, ואפילו לרוח הקודש, ויכולים להגיע גם לנבואה.

זו הכוונה לרוח חוכמו לצן?

זה בערך, לא במושגים פיזיים,

אבל במושגים, כמו שאת אומרת,

אדם יש לו שכל הרבה או שכל פחות,

זאת אומרת, יש לו אינטליגנציה גבוהה או לא אינטליגנציה,

זה לא מושגים פיזיים.

אותו דבר, יש מושגים רוחניים, שזה נקרא השראת שכינה.

השראת השכינה הזאת היא במושגים

רוחניים ששורים על האדם בזכות מעשיו,

ואז יש לו סיוע מן השמים יותר גדול,

יש לו הרבה יכולויות מאדם רגיל.

אוקיי, וכשאמרו שמשה

אלוהים התגלה למשה והוא זכה לראות אותו.

אלוקים, תשתדלי להגיד, כן.

אז מה הכוונה?

כאילו הוא ראה אותו? הוא ראה את השכינה?

אמרו שהוא ראה. אין אפשרות לראות את השם, אמרנו, כי אין לו חזות.

אוקיי. חזות זה דבר מוגבל.

אז מה הוא בעצם ראה?

מה שראה, הוא ראה התגלות אלוקית כלשהי,

שהיא מסר, כמו שאת, לדוגמה, רואה בחלום

דבר שהוא נראה כאילו מוחשי,

אבל הוא לא נמצא במציאות,

רק את חוזה בדבר מסוים,

שהוא פרי הדמיון שלך במקרה של חלום,

או שיש כאלה שאפילו זוכים להשגות אמיתיות

שהן מציאות

אבל בדרך של חלום.

בנבואה זה הרבה יותר חזק,

ומה שהוא ראה, הוא ראה את הבנת עצם הדברים שהקדוש-ברוך-הוא רצה להנביע אליו.

אוקיי, תודה רבה.

תהיי בריאה בהצלחה,

ושעורה יחזקו לשוב בתשובה שלמה.

אמן.

רגע, רגע, לא לאייב.

חכה לאט-לאט.

כבוד הרב, שלום.

אז בעצם השאלה שלי קצת פחות עמוקה ממה שהוא אהב שאל. אני מאמינה, אני לא דתייה, אבי דתי מאוד,

ואני שואלת

מה זה בעצם דתי ומה זה אדם מקיים מצוות, ואיזה מצוות אנחנו צריכים למלא, ולמה דווקא את המצוות

שאומרים שצריך למלא, כמו, ואני מדברת אולי על נשים אפילו ספציפית, כי זה משהו שקצת יותר מציק לי, שמחמירים יותר,

אם זה כיסוי ראש,

אם זה כיסוי גוף מלא, ולהסתכל על החרדיות זה

גם משהו שאני לא יכולה להבין.

יש עוד כמה דוגמאות שאני לא אפרט עכשיו, אבל

למה זה קיים, כל זה, ולמה אי-אפשר להיות בן-אדם אמיתי ונכון וטוב ולהאמין,

ולא לקיים את כל המצוות האלה? מצוות, כן? אני לא יודעת למה כל דבר קטן שאנחנו עושים בעצם יש לו איזושהי השפעה על זה.

עכשיו אמרת להוציא את הטלוויזיה מהבית. אני מאמינה שאתה יודע לחלוטין על מה אתה מדבר, אבל

האם

הטלוויזיה הזו היא הגורם

למה שקרה?

לא, לא, בכלל לא, תיכף.

מה זה דתי? דתי זה אדם חוקי,

אדם ששומר חוק.

דת

זה חוק.

כתוב במגילת אסתר,

ודתיהם שונות.

גם את זה חוק.

נכון.

וחוקיהם שונים.

אדם דתי זה אדם שומר חוק.

הוא קיים את הדת או לא קיים את דת המלך,

את חוק המלך?

אדם דתי זה אדם שמוגדר כשומר את חוקי התורה.

עכשיו יש חוקים בתורה שלא אנחנו קבענו, ולא אנשים, ולא אנחנו קבענו מה אשה תלבש ומה לא. הקדוש-ברוך-הוא קבע.

והוא נתן את התורה,

והוא קבע את החוקים, מה הוא רוצה שהברואים שלו יעשו.

כמו שחברה זכאית

לקבוע את חוקיה,

וכמו שוועד הבית יכול לקבוע חוקים בבניין,

וכמו שיש מסגרות כאלה ואחרות, כמו צבא, משטרה,

שקובעים חוקים מסוימים,

ויש חוקי תעבורה, ויש כל מיני חוקים,

והחוקים האלה באים למצב את האנשים בדפוסי התנהגות מסוימים,

וזה לטובתו של הציבור, אפילו אם חלק לא מסכימים.

אז לכן

הקדוש-ברוך-הוא קבע חוקים

שהם הכי טובים

לקיום האנושות.

הכי טובים.

אבל הם לא כתובים שחור על לבן.

הם כתובים שחור על לבן.

זה פרשנויות של... לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

הקדוש-ברוך-הוא נתן את התורה שבכתב ותורה שבעל-פה.

שתי התורות האלה זה תורה אחת.

יש כללים,

כן?

בצה״ל נתנו כללים,

אבל אין את פירוט,

כל פרטי הפרטים של הכלל.

אבל מישהו, אדם שנמצא בצבא,

מבין שהכלל אומר את כל הדברים הבאים.

זה התורה שבעל-פה של הכלל,

נכון?

כשאומרים לך עצור זה עצור, אז אומרים במילה אחת, עצור. לא מסבירים לך עכשיו

בעצור, למה לעצור?

רגע, כי זה יכול לגרום לתאונות, זה יכול לגרום ככה. לא, לא, מסבירים. כולם מבינים.

מבינים.

זה נקרא תורה שבעל-פה

של הכלל הכתוב.

כל מה שעשו את חוקי התעבורה זה לאפשר ניידות של אנשים ממקום למקום, ללא פגיעה של עצמם באחרים.

זה מה שכלול פה, נכון?

ויש מאות תמרורים שבאים להסביר איך ההתנהגות במקום זה, בכביש צר, בחד-סטרי, דו-סטרי,

חנייה, כל הדברים האלה זה אותו דבר סביב אותו דבר,

נכון?

גם בדפוסי התנהגות של בני-אדם, הקדוש-ברוך-הוא אמר

כמה דברים.

את שואלת דוגמה על כיסוי ראש, על צניעות שאשה תלך וכו' וכו', נכון?

אנחנו יודעים את ההשלכות

של נשים שהולכות שלא בצניעות

כלפי הגברים,

לא כלפי עצמם. מה ההשלכות?

באמת? אני חושב שאם יש פה אנשים מהיישוב, הם יודעים מה ההבדל בין אישה שהיא חשופה לאשה שאינה חשופה. סליחה, אז אישה צריכה כביכול לגרום לגבר

ללכת אחרי יצר הרעש שלו?

למה הוא לא יכול להחזיק את זה? לא, מה פתאום?

מה פתאום? גבר יכול ללכת בכלל בלי בגדים ולהסתובב. הוא אומר, מי אמר לך להסתכל?

מה קרה לך? מה את מסתכלת?

והוא ילך ככה, הוא יעלה לאוטובוס, מישהו ייתן לו?

מה זה, אני צריך לדאוג ליצר הרעש שלכם? הוא יגיד לנהג,

תסלח לי, אדוני, אל תסתכל.

מה, אני דואג ליצר הרעש שלך? אם יש לך איסור, תסתדר אתו. אני לא בא לי לבוא עם בגדים היום.

כלום. לא אשה, גבר.

גבר.

זה ישר לאבו-כביר.

ישר.

אבל הוא יגיד לשופט, לשופט התורן, מה קרה לך?

אני ככה נבראתי, לא נבראתי עם בגדים.

הלבישו אותי אחר כך, לא בא לי על זה.

זה הגיוני?

לא הגיוני. זה לא עונה לי על השאלה. רגע, אבל זה לא הגיוני, נכון?

עכשיו יש רמות מסוימות,

שהרמות האלה יכולות לגרום

בעיות ויש רמות שלא.

אם אישה צנועה, הסיכוי מוקטן.

ככל שהיא חושפת את עצמה,

הסיכוי גדל, מה לעשות ככה זה.

זהו.

הסיכוי גדל, לפחד מכם, בקיצור.

זאת אומרת, אם אני לא אסגור את עצמי עד לכאן, יש סיכוי סביר שלא יקרה לי כלום.

יותר סיכוי שלא. למה?

כי בדרך כלל יצר המתעורר כשהוא רואה משהו.

לדוגמה, גנב,

אם הוא רואה חנות שאין אף אחד,

זה קורה לו יותר ממה שהוא רואה חמישה אנשים עומדים בדלת.

וכשהחנות נעולה הוא לא פורץ אותה?

גם יש כאלה שבאמת לא מעניין אותם אם אדם מכוסה או לא מכוסה והוא סדרתי אפילו. נכון, אבל זה לקוי בו. הוא הלא-נורמל.

הוא לא בנורמל.

אבל מדברים על הנורמל שלא נעשה מהם

חוץ לנורמל. את מבינה?

אנחנו לא צריכים, קוראים לזה פרצה הכורת לגנב.

לא צריך להשאיר פרצה. זה לא אומר שלא יהיו גנבים,

אבל לא צריך לעזור להם.

זו הנקודה. והנקודה היא הגיונית, פשוטה,

כל אחד מבין את זה.

כשאנחנו מתנגדים לחוקים

ולמסגרות ולכפייה כאילו של דברים עלינו, אז אנחנו מחפשים איפה זה מפריע לנו ואנחנו מבליטים, הנה, זה לא מובן לי, מה זה פה, שם,

זו הנקודה.

אז לכן את צריכה להבין,

אף אחד לא המציא שום דבר, אף אחד לא רוצה להמציא שום דבר.

הרמב״ם אומר, דייה לתורה מה שאסרה עלינו. לא צריך להוסיף עוד איסורים.

מה שהיא אסרה עלינו,

אנחנו מסתפקים במה שהיא אסרה.

דייה לתורה מה שאסרה עלינו.

בכל דבר קטן יש איסור, ולפעמים גם אין משמעות לאיסורים. גם בחיים שלנו יש הרבה איסורים. את יודעת מה זה? כל הדרך שנסעתי לפה, את יודעת כמה איסורים ראיתי?

כל התמרורים אמרו לי מה לעשות. רציתי הפוך, אמרו לי לא.

זה איסורים. את יכולה לעלות במדרגות ולשיר בקול רם בשעה 24 בלילה?

לא. לפעמים כן. לא.

יש דציבלים שאסור. אין.

יכולים לתבוע אותך. יזמינו משטרה.

וכן הלאה. אני רוצה לעשות עכשיו מוזיקה. אפלה. אני רוצה להביא חבר'ה. מה יש?

עד שיש לי חבר'ה סוף-סוף,

מה, אני לא יכול להפעיל קצת את ה,

אומרים השכנים לא? חבר'ה, תיקח אותם לאן שאתה רוצה. לא פה. לא פה. כל אחד אוסר עלי. כל נוכחות של אדם אוסרת עלי.

עכשיו יש פה אחד, יעשה הפצ'י על השני ככה, פשש.

זה כבר לפגוע בבן-אדם הזה? לא. זה נפלט לו.

מה, הוא תכנן את זה כשהוא בא?

עכשיו זה יתחדש לו. אין בעיה, אפשר לסלוח עליו. אבל ההוא לא יסלח לו. הוא הרטיב אותו. הוא לא יסלח לו.

אני הייתי סולחת. עד כן. כן, הייתי סולחת. אני מאמין.

אתה לא מאמין? אני מאמין פה.

אני באמת אמרתי שם. אה, אה, סליחה.

אבל אני שואלת אם אין דברים אחרים שניתן לעשות שיחשבו כמצווה או כמשהו שיחשב לזכותי בעצם,

שהוא לא יוכח כיסול ראש, אם אני מתחכנת לו.

הרבה דברים יכולים להיות לזכותך בלי שום בעיה. אין שום בעיה. יהיו לך זכויות הרבה. אבל את לא יכולה לדלג על כמה חוקים,

מה שאת מעדיפה לא לקיים. אין דבר כזה. כמו שאני לא יכול לדלג על חוקי המדינה, מה שאני רוצה.

אני לא יכול לדלג עליהם. יש דברים שאני באמת לא אוהב אותם. הייתי מעדיף שלא יהיו.

ועוד בפרט שאני יודע שהאילוצים לחוקים האלה היו מטעמים מפלגתיים כאלה או אחרים, או מטעמים פוליטיים כאלה ואחרים,

או מטעמים של, אני לא יודע,

קשקושים בשביל להשיג אחר כך איזה קולות של בוחרים. אבל יש לך חלופות. אתה יכול, לדוגמה, ללכת למקום אחר. אני לא יכול אבל להתנגד, כן.

לקום למקום אחר זה ודאי.

אבל מה לעשות שאדם הולך לכל מקום ונשאר אדם,

ובכל חברה יש החוקים שלה.

נכון, יש במקומות מסוימים שיש מתירנות יתר ויש במקומות פחות,

אבל זה חוקי אדם.

מחוקי השם את לא יכולה להימלט,

כי את ברואה שלא. אבל למה להישאר כאן?

מישהו אמר לך להישאר כאן?

כן.

אני אמרתי לך להישאר כאן? כן. למה, אין יהודים שנמצאים באמריקה?

אין יהודים באוסטרליה? אני לא מדברת על המדינה הזו. אני עושה איזו הקבלה עכשיו לדת בעצם. נו, את יכולה לדבר. דת לחילוניות. ולמה בכלל להיכנס לדת ולא להישאר בחילוניות בזמן הזה? מה פירוש להיכנס לדת? אין דבר כזה להיכנס לדת. מעצם היותך יהודייה דתית.

ראינו את היהודי הפלוני הזה. הוא היה דתי מוויז'ניץ והוא הפך להיות לא דתי.

אבל לא הבנת, מי שנולד יהודי הוא דתי.

כל יהודי שנולד שייך לדת היהודית

והוא צריך לקיים תורה ומצוות. הוא יכול לפרוק

על תורה ומצוות, לא שזה מותר, הוא יכול.

אבל מעצם היותו יהודי, יהודי,

זה יהודי שיש לו לאום יהודי,

שזה מחייב את דת היהדות. למה?

כי העם הזה הפך להיות יהודי מעצם קבלת התורה,

בלי זה לא היה העם הזה.

העם הזה התאחד סביב התורה, נוצר כעם בהיותו

שומר תורה ומצוות.

אז אי-אפשר להימלט מזה.

אפשר להימלט מזה. זה מה שאני אומרת. אפשר לקבל עונש גם.

השאלה היא למה,

טוב, אני חוזרת לשאלה הראשונה בעצם, של למה לבחור דווקא בזה.

והאמת שזה נכנס ככה לדיון של יואב, אבל זה לא,

ניסיתי גם לנסות אולי להבין.

אין פה מה לבחור, אין פה מה לנסות.

את צריכה להבין דבר אחד, יש אמת ויש שקר.

אפשר לבחור גם בשקר אם רוצים,

אבל האמת תהיה אמת והיא תישאר אמת, בין אם האדם יכחיש אותה.

זה לא יעזור.

בסופו של דבר ניפטר מן העולם? נצטרך לעמוד מול המציאות שתתגלה לעינינו?

ואז מה תגידי?

זהו, אין תשובה. יש רק תשובה אחת, התשובה.

השאלה היא

אם באמת זו התשובה.

אם יש לך תשובה אחרת, חלופה אמיתית? יש לי תשובה לשאול אותך. חלופה אמיתית אבל, עם אמת.

לא חלופה נוחה,

חלופה עם אמת.

למה? אני בוחרת להיות בן-אדם טוב, אני בוחרת לעזור לאנושה. אין שום בעיה, אבל זה לא חלופה למה שאת מחויבת.

את יכולה להיות אדם טוב, אבל לקיים גם את מה שאת מחויבת.

גם ציינת

שלדתי יש באמת בסוף השבוע, יש לו סוף שבוע.

לאשה יש סוף שבוע, לאשה נשואה עם חמישה ילדים יש סוף שבוע? ועוד איך. איזה סוף שבוע יש לך? אני חיה עם אשה שיש לנו שמונה ילדים ושבעה נכדים, ואנחנו חיים על הכיפאק,

ובסוף השבוע שלנו הוא מנוחה.

להכין את האופן? איזה אוכל? להכין את האופן? לנקות את הבית? כל הילדים באים, שמים יד,

סלטים,

אוכל, פיתות, טחינה. מי מנקה אחר כך? מי מנקה? כל אחד בתורו. בשביל מה יש הרבה ילדים?

יש טוב.

אולי אפשר? אבל אם זה זוג נשוי, אז פעם הוא פעמי, פעם הוא פעמי.

אנחנו חכמים, הבאנו כמה,

וכולם שמים יד.

אין פעם הוא פעמי, זה לא בכל המשפחות ככה. בטח שלא, יש רק היא, היא, היא, היא. לכל. נכון.

אז לכן מביאים הרבה ילדים,

מחנכים אותם לשיתוף ועזרה וכו',

ואז עושים חלוקה.

פעם את, פעם אתה, פעם הוא, פעם הם.

איזה כיף. בשנייה מנקים את כל השולחן, בשנייה עושים כלים, בשנייה הכול, הכול בשניון.

בקלות.

לא ציפיתי, האמת,

אחרי שאני אשאל את השאלה,

לצאת מכאן ולהתחיל לעשות פרייג מצוות והכול. זה ברור. את גם לא יכולה ואת גם לא חייבת,

כי אשה חייבת בפחות הרבה מהגבר.

תראי כמה התחשבו בכם.

התחשבו בנו או הקלו עלינו מעצם הנחיתות?

לא, מה פתאום, מעצם החשיבות.

מעצם החשיבות. ודאי,

ודאי. אני לא יודעת. את לא יודעת שיש אנשים שפטורים מצה״ל בגלל החשיבות שלהם?

לדוגמה, שחקן כדורגל הוא כל כך חשוב במדינה, שפוטרים אותו, בפרט אם הוא שחקן מצטיין.

אז מה נקרא, בגלל שהוא נחות?

בגלל שהוא חשוב, בלי כדורגל איך המדינה יכולה להסתדר.

אבל אצלך זה לא ככה.

בגלל שהאישה שרים לה בערב שבת, אשת חיל מי ימצא,

ורחוק מפנינים מכרע,

בטח בה לבעלה בשאלן לו, הו יחסר,

לילה לילה לילה לילה לילה לילה.

המדינה, תראי לי אצל החילונים שהאישה שרה לגבר.

אחלה גבר, לא, אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אבל אצל החילונים,

אני לא מכירה,

אני לא יודעת, זה לא הכרח ולא באמת קיים בכל בית.

בטח, אצלנו?

כן. החרדים, בטח. מה זה, מפנגים את האישה לשבת?

וואי, וואי, וואי, קונים פרחים,

עושים זה, עוזרים, הולכים להביא קניות, סלים מלאים.

מה זה? אשה מלכה אצלנו בשבת.

היא טרחה כל השבוע, הכינה הכול, שבת זה הפינוק.

אמא, את יודעת מה זה המלה אמא בבית יהודי?

אמא.

זה לא סתם,

היי,

אפשר להגיד גם, היי, אמא.

היי, אמא.

היי, אמא.

היי, אמא. אצלנו זה,

זהו mother, זה ממש יכול להישמע ממש. mother זה נחמד, מה זה, כן. אז תלוי איפה אתה מציג את זה, באמת. נכון, נכון, נכון.

תנסי לשמור שבת כמו שהיהודים שומרים,

בבית ששומר תורה ומצוות.

תשתתפי פעם בדבר כזה,

תראי עולם ומלואו.

וכשתהיי בבית שהוא עם הרבה ילדים,

תהיי בהלם.

איזה סדר, איזה משטר,

הכול ביופי, בהבנה, משהו אדיר.

יש בתים עם שני ילדים, שלושה, שהופכים את הכול, קופצים מקומה לקומה שם, הפתוח הזה, תשתיק את הזה, תה-תה-תה-תשגעת אותי, די, תסגור את הזה.

ביי, יבבה, ביי.

אצלנו אין, הרמוניה, הכול הרמוניה.

תודה.

תהיי בריאה.

כן.

אתה רוצה לשאול?

תן לבחור שם על-יד העמוד.

יאללה.

מה?

ברכה כבר אני אתן. שנייה.

דבר כזה,

אני כאילו מאמין והכול, אין לי שום ספק.

יום שישי אני יושב בקידוש, בבית,

כל המשפחה, והאחי לא מאמין בכלל. בכלל, אין.

הוא כאילו, מה שלא הגיוני, לא נראה לו, וזה לא הגיוני בשבילו.

מה לא הגיוני? לא הגיוני שיש הקדוש-ברוך-הוא,

ושהים נפתח, כל הדברים האלה, אתה יודע.

מה שלא הגיוני לא נשמע לו, והוא לא מאמין בזה.

כל יום שישי בקידוש ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, וכל פעם הוא מדבר אתי ואני, טוב,

אין לזה סוף.

יש לי עצה.

נו.

תגיד לו, אנחנו בקידוש לא מתווכחים, בהבדלה רק.

בקיצור, הוא השאל אותי שאלה כזאת בקידוש.

כל קידוש יוצא, אני יוצא מזה ככה, אני אומר לו, אתה צריך לשבת אחד על אחד עם הרב אבנון יצחק,

תראה מי יצא מזה צודק.

קיצור, מישהו שאל אותי דבר כזה.

תראה, אתה אומר הקדוש-ברוך-הוא, הוא כל כך חזק, מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות

בלי להתאמץ בכלל, בלי כלום, בסדר. האם הוא יכול לברוא אבן?

לא ככה, הוא אומר לי דבר כזה.

אפשר עוד מאלה להניח שהוא ברא ביום הראשון את הזה, וביום השני את הזה, וביום השני את הזה, אבל אם הוא כל כך,

כל כך, כל כך חזק, למה הוא צריך לנוח ביום שבת?

איזה מותק, איזה שאלה.

איזה שאלה, אני אומר לך.

זו שאלה חכמה, עוד לא שמעתי גדולה.

חבל שהוא לא בא, הייתי מכתיר אותו, כי גדול השואלים בדור.

עכשיו, בוא שתבין. אתה יודע איך הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם?

מה אתה חושב, שהוא עשה שרירים, מתנפח, ככה, ככה, וברא?

ברור שלא.

ויאמר ה' יהי אור,

ויאמר ה' ייקבעו המים אל מקום אחד ותראה יבשה. ויאמר ה' תוצא הארץ דשא. ויאמר ה'

מה הוא עשה? אמר.

בעשרה מאמרות

ברא הקדוש-ברוך-הוא שמים בארץ וכל אשר בהם, בעשרה מאמרות.

זה קשה להגיד?

ויאמר יהי אור, יהי אור, או יהי, יהי, יהי, זה קשה להגיד?

זה צריך כוח?

לא.

צריך לנוח מזה? לא. לא צריך, נכון?

אלא מה הקדוש-ברוך-הוא ברא ביום השביעי דבר חדש?

ברא מנוחה.

הבנת?

הוא לא נח

אלא ברא מנוחה.

זה שהקדוש-ברוך-הוא הראה לנו שהוא נח בשבת,

ממה הוא שבת? שביתה. אתה יודע מה זה שביתה?

שבת זה לשון שביתה.

הוא שבת ממלאכה. מה היתה המלאכה?

מלאכת הדיבור

שאפילו דיבור צריך לשבות בשבת,

ולא לדבר דברי חול אלא דברי קודש. למה יש ששת ימי המעשה שעושים מלאכה, עובדים, עושים מה שרוצים,

ויש יום אחד רוחני שבו נחים מנוחת הנפש ומתקשרים

עם המחשבה לבורא עולם,

וזוכרים מי ברא את העולם,

מי נתן לנו את כל ימות השבוע,

מי נותן לנו את כל הטוב שלפנינו,

ומשבחים ומודים להשם יתברך, ושרים ומשוררים,

ונחים מנוחת הנפש.

הבנת?

אני הבנתי. אז השם ברא לנו מנוחה.

ויש לי עוד שאלה אליך.

אנחנו העם הנבחר,

וכאילו אנחנו קיבלנו את כל המצוות והכול,

והאמת של התורה שלנו זה אמת.

למה הקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו כל כך קצת וכל כך שונאים מסביבנו?

למה הוא לא שלא ברא אותנו כל כך הרבה?

כי אנחנו כאילו האמת, אנחנו זה האורגנה. למה לא אותנו הרבה והם קצת?

אתה שואל את זה בתור העם הנבחר, או בתור מי אתה שואל? בתור העם הנבחר.

הבנתי. למה אנחנו קצת, ולמה כולם שונאים אותנו,

ולמה רק בעיות? אחד נבחר להיות ראש הממשלה, קוראים לו אולמרט,

והוא שואל את השאלה שלך, למה רק אני נבחרתי לבד, אם אנחנו העם הנבחר?

למה רק אני לבד?

לכן אני מפנה את מקומי, וביבי יעלה במקומי.

למה אני הנבחר לבד?

שמעת פעם מישהו שקיבל פרס או גביע אומר, למה אני לבד?

אנחנו העם הנבחר בגלל שאחרים לא נבחרו.

למה הם לא נבחרו? כבר אמרנו,

כיוון שאנחנו בחרנו בשם,

וכיוון שבחרנו בשם הוא בחר בנו.

השאר לא רצו לקבל את התורה.

ולמה הם שונאים אותנו?

בגלל שקיבלנו את הפרס.

אתה מכיר מישהו שמקבל פרס וכולם אוהבים אותו?

אתה מכיר מישהו שהרוויח בפיס וכולם אוהבים אותו?

כולם מקנאים בו ושונאים אותו. למה הוא קנה מכונית חדשה ככה?

הבנת למה לא אוהבים אותנו? כן, הבנתי. מהקינה?

יש עוד שאלה להבדלה? לא, תודה. תהיה בריא. קציצית יש לך, נכון? יש, כן, בטח. השטריך המסודר.

טוב, הנה פה היא רצתה.

כבודו, אנחנו מאשדוד, כל הצוות פה. אנחנו פספסנו את ההרצאה שלך, אז הגענו לפה.

אז ככה, כבר בעלי חלה לפני שבעה חודשים, או קצת יותר,

במחלה שהיא נדירה.

זאת אומרת,

הוא קיבל טיפולים.

הוא קודם כול לא החליט לספר להורים שום דבר,

כי הוא פה, הוא פה.

כן, הנה הוא פה.

מי זה הוא?

כן.

הוא לא רצה לצייר את ההורים שלו, כי היינו גרים שם,

והוא אמר, אני לא אספר, כל התקופה הזו, שבעה חודשים,

הסתרנו את זה מהם,

המשפחה תמכה,

סיימנו את כל הטיפולים, כל מה שקרה, הלכנו לאכלנות בבית,

והוא לא החלים, פשוט המצב שלו הלך ונהיה אחורה.

עשינו מפוי עצמות וזה עבר לכל הגוף.

אף-על-פי שאמרו שאין סיכוי שזה עובר וכלום.

אני פונה אליך שתחזק אותו,

כי אנחנו צריכים לעבור טיפולים מאוד קשים.

ואת מוכנה לחזק אותו גם? אני גם מוכנה. כל מה שדרוש וצריך,

אני מוכנה לעשות למענו, שיבריא.

אתם שומרים תורה ומצוות?

אנחנו, אחרי שזה קרה, התחלנו, גם המשפחה התחזקה, אבל לא ממש.

אנחנו לא צריכים להתחזק, בעזרת השם.

לא להתחזק, צריכים לחזור בתשובה ממש.

שמירת תורה ומצוות קומפלט.

אין חילוניות כלל.

שבת, כשרות, טהרה, תפילות, כיסוי ראש, צניעות,

אותו דבר, שבת, תפילות, תלמוד תורה, מה שהוא יכול כרגע במצבו,

הכול.

אתם שומרי תורה ומצוות, 100%. לא עושים פשרות בזה, כיוון

שאם אתם עושים פשרות אתם מתפשרים על הבריאות, מה שנקרא.

אתם צריכים לסגור את המעגל,

שלא יהיה קטרוג עליו.

כל קטרוג, כל זמן שלפרקליטות יש אפשרות לתבוע אותו,

אז הם יתבעו אותו. יש פרקליטים למעלה שהם נגד,

והם יצליחו, בינתיים נשיג משהו.

אפשר לבטל את התיק אם כל ההוכחות

לא יהיו קיימות.

אי-אפשר להגיד עליו יותר שהוא עושה זה ושהוא לא בסדר ועושה זה

ואי-אפשר להגיד שאת לא בסדר ואת לא עושה ולא עושה.

אי-אפשר להגיד. אם אי-אפשר להגיד, אלה לא האנשים שדיברנו עליהם.

זה נוגע אלייך גם, כי גם את בצער הזה. כמו שאמרת, אנחנו צריכים לעבור טיפולים.

אם אתם מוכנים, אני אתן ברכה בעזרת השם יתברך,

ונראה גם אם יש פה יהודים שמוכנים להצטרף,

לקבל עליהם משהו לרפואת

אליהו בן-אביבה.

חביבה.

את מוכנה ודאי לשים כבר כיסוי ראש, נכון? כן. בבקשה.

בואי נתחיל.

מישהי תעזור לה?

יש מישהי שתעזור לה לשים?

אתה, יש לך ציצית ועוד לא שמת אותה. שים, זו הגנה גדולה.

לא צריך להתפשט מעל הבגדים.

מה על הבגדים?

שיברך שאחיינו גם.

כן, יפה מאוד.

יפה מאוד.

כבודו, זאת אומרת, כל יום?

בטח.

לא, אני פשוט בשישי-שבת,

אני חושבת שהייתי מגדילה. התחלת, התחלת, ועכשיו ממשיכים.

זהו.

עכשיו הדתייה גמרנו, הצדיקה, נגמר. זהו.

שרק תברך,

שהוא יברך אותו דרכה מכל הלב.

אמן.

קודם כול, תברכי שהחיינו.

ברוך אתה.

אדון.

אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו. שהחיינו וגיענו לזמן הזה. אמן.

תביא לו, תביא לו.

תביא לו.

הוא ברך שהחיינו?

בסדר. רק רגע.

מי מוכן גם לקבל עליו מצוות לרפואתו?

מה אתה מוכן?

אתה מוכן ללמוד שעתיים ביום תורה לרפואתו במשך חודש?

מה היה?

אז שבוע אתה מוכן?

שבוע-שעתיים?

כן.

מוכן, אשריך. מי עוד מוכן?

או, או, מה את מוכנה?

מה שאני אגיד.

לא להגזים.

הבנתי.

את שומרת שבת?

אז בואי ניקח את השבת, כמו שאומרים, וננוח, ונלמד, ונחכים, ונתפלל השם, ונשיר.

מוכנה?

שבת הקרובה?

מוכנה?

אשריך. הנה, שבת.

יא אל זה השם. מי עוד?

כן, גברת?

תהילים של שבת קודש, אשרייך. מי עוד?

את אותו דבר, אשרייך.

שיר השירים, 40 יום, אשרייך.

כן?

שומר שבת, אשריך.

שמירת שבת?

שמירת שבת, אשרייך לחיי עולם הבא.

כל המשפחה מוכנה לשמור שבת לרפואתו? כן. מוכנה? אשריכם, אשריכם.

מי עוד?

מי עוד מוכן? כן.

נשמת קול חי כל שבת לרפואתו. חזק וברוך.

כן?

שמירת שבת, אשטרייך לרפואתו, איזה זכויות.

כן?

מה?

אלכות לשון הרע, אשטרייך לחיי העולם הבא.

אלכות לשון הרע, עוד. גם הבחורצ'יק הקטן הזה נחמד.

ספר תהילים כל השבוע לרפואתו. חזק וברוך.

כן?

שתי הלכות כל יום לרפואתו. מי עוד?

מי עוד?

תהילים של שבת כל שבת לרפואתו. חזק וברוך.

שתי הלכות כל יום לרפואתו.

מי עוד?

כן?

לגייס 40 נשים ש...

יפריש אוכל לרפואתו. חזק וברוך.

מי עוד?

כן?

20 פרקי תהילים בכותל המערבי. חזק וברוך.

כל זה לרפואת, אליהו בן חביבה וחסר. אליהו בן חביבה.

200 דיסקים לחלוקה חינם, להחזיר יהודים בתשובה,

תרומת דוד בן-אבון לרפואה שלמה והצלחה.

חזק וברוך.

מי עוד?

רפי, מה? איפה רפי? עוד 200?

שיהיה 500. 300 דיסקים, בעזרת השם, לרפואתו.

זה ודאי מחזיר כמה יהודים בתשובה,

זכות שאין דומה לה.

כן.

שבת?

אשריכם לחיי העולם הבא. עוד שבת לרפואתו.

מי עוד רוצה? רוצה?

קריאת מגילה. כולם קוראים, שתהיה בריא.

קריאת מגילה בפורים. חזק וברוך. זה יומיים, בערב ובבוקר.

כן.

מה השם?

מי שבירך רבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

עם כל הזכויות של כל היהודים הטובים שיצטרפו פה, שיהיו לו זכויות.

אליהו בן חביבה,

השם יזכה אותו לרפואה שלמה,

אמן. אמן. לכל האיברים והגידים, אמן. ויעתיק את המחלה לאוזניים של אחמדינג'אד. אמן. מהרה, אמן.

אמן.

כן.

רגע, יש יהודי שם בסוף מצביע הרבה זמן?

תן לו שם את המיקרופון.

ערב טוב, הרב.

ערב טוב.

הבן שלי, בעזרת השם, ביום ראשון, כשכל עם ישראל יהיה בפורים,

אני אצטרך להיות אתו בבית-חולים לעשות ניתוח.

ברוך השם, הניתוח עכשיו הוא קל,

רק כפתורים ופוליפים,

אבל אחרי זה צריך לעשות את זה שלושה-ארבעה חודשים.

הרופאים אומרים שצריכים לעשות ניתוח שתל,

זה שבלול עם שם צומחות שערות, ולמעשה השערות האלה נותנות את ההוראות למוח לשמוע.

הרופאים אומרים שבדרך כלל אחרי זה הוא ישמע וידבר,

אבל הוא ישמע וידבר, ומחשבים בלי מחשבים ולא ידבר.

אנחנו מבקשים, מתפללים, רוצים, מתחננים וננה שהילד, בעזרת השם, בלי מחשבים, ידבר וישמע ככה.

הוא יכול ללמוד שעתיים ותעניק גיבור כל יום שלושה חודשים רצוף.

הרבה יותר משלושה חודשים. אז כשמענו שאני אומר שעתיים כל יום,

כולל שבועים, כולל פסח. כולל שבת, כולל כל מיליון, בעזרת השם. שעתיים כל יום בתעמית גיבור. בתעמית גיבור. שלושה חודשים רצוף לרפואתו.

אני כבר ללכת. מה שמו? והאישה גם מוכנה לקבל ישר... חצי שעה, שעה לתשובה של הבן איננה. מה השם שלו?

יהודה לביא תמרינה אינת. יהודה לביא תמרינה אינת.

השם ירפא אותו בכוחה שלמה ולא יזדקק לנפשרים.

רגע, רגע, רגע, יש להמשיך שעה.

העניין לא.

אני רוצה לתפק דרך לרפואות,

לישועות, לנחמות, להצלעות ומה שאתם רוצים בשביל לזכות בעזרת השם את שברך.

אם בן אדם זוהה להחזיר את יהודי בקשובה הוא יוצא בעצמו זכות שאין לדומה.

למה?

כי אם אדם חזק עם תשובה,

כל המצוות שהוא עושה,

כל המצוות.

הוא, וכל התושפעים ממנו,

וכל הצאצאים שלו,

שילכו בעקבותיו, כל הזכויות האלה שוות למי שזכה להחזיר את הילדים בתשובה.

זה כאילו הוא ידע אותו, זה כאילו הבן שלו, כאילו הוא ייצר אותו.

איך אפשר לעשות את זה? אבל לא כל אחד יפה,

לא כל אחד מסוגל להשפיע על השם.

אבל ברוך השם, בשם עתד ושמואל, בדור הזה,

שקלטות הווידאו והבי.בי.בי, השולי שאנחנו מוציאים אחרי שם,

משפיעים על אלפים ורובבות של יהודים מבני ישראל,

ואנשים חוזרים לתשובה בכמויות, בכל העוננטויות, במקובלים לאינטרנט,

ורואים כל הזמן את החומרים האלה, ואנשים משתנים לטובה בכל רגע. כל רגע נתון אנשים חוזרים לתשובה.

יש אפשרות לזרוג במצווה גדולה זו, כמו שהילדים מיוחדים האלה,

להפכו על עצמם 500 דיווידאים.

אם תורמים שקל וחצי צדקה,

שקל וחצי ביום,

כל חודש זה יוצא 52 דיווידאים.

20 חודש,

סליחה, שכל יום שקל וחצי, זה יוצא אלף שקל בשנה וחצי,

אין השקל פרוס לשנה וחצי,

כפי שקל וחצי לום.

בזה רוכשים מיידית 100 דיווידאים שמחולקים לציבור הרחב,

ובעזרת השם,

מי שתוכח זאת בתשובה מזה, זה זכות של מי שקרח את השקל והחצי החריב.

ופה הוא יכול לכתוב לרפואת פלוני ונלמוני,

להצלחה פלוני ונלמוני, או לעידוי משפט פלוני ונלמוני,

ואז הוא זוכה בסוג גדולה, צדקה, חצי ממהלך.

אדם שזוכה ייתן צדקה ומציל אחרים,

שלא יהיה כוחני ובגיהנום, אלא יעקב בן העדן,

בוודאי שבשמים יש לו ספיות גדולות,

שיזכה ושיש גם הוא ירצה וגם החלק ירצה.

אז מי שרוצה לספור את המצווה גדולה זו,

נעשה חמש דקות הפסקה, מי שירצה להיות שותף בדבר הגדול הזה, יוכל לקבל את המאה הזאת בלי מחלק, או שהמעבור רק כשהוא רוצה.

מי שמעוניין שירים את היד,

יקבל מייד ובשיאו עם הלב לחתום.

אני רוצה להגיע לך, אני רוצה להגיע לך,

אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה.