טבריה - שידור חוזר מההרצאה: טבריה 06-12-2007 חמישי כו כסלו תשסח

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מיוחדת

כל אשר נשארו הוביי אבוי, אשר מלכי יסדור,

מלך מלך מלך מלך.

מלך מלך מלך מלך.

איי איי איי, אלף מלך מלך אומת חוסר בכל מה שונות.

אוווו, איי איי, אלף מלך מלך.

ההתנהגות שלו

ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול נשאפי חוט ויכול

ויאת כל יוי מים ואין לו דויש כשר.

ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמי ויכול יועמ

ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד כהן יוידי ויעד

ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער ויער

ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויאת ויא�

בגד, בגוי, ברי, ריחי, יום ומרי, אין כותו איש ככה.

שיהי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחס רוחי לכו,

וזה כל עיקר כבוד נתנו, וזה כל עיקר כבוד נתנו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחת לוחי לכו, וזה כל עיקר כבוד נתנו, וזה כל עיקר כבוד נתנו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחת לוחי לכו.

שירי הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל

רצינו פוליטל, פוליטל, פוליטלנו,

שיהיה רק לוי, רק לוי, רק לוי, תחת זור החיילים פה.

שיהי הכויל, הכויל, הכויל, נחסו הפי לבו.

שיהי הכויל, הכויל, הכויל, נחסו הפי לבו.

וכדאי כבר ניכר האומותינו, וכדאי כבר ניכר האומותינו.

שיהי הכויל, הכויל, הכויל, נחסו הפי לבו.

איציק אלקין, איציק מלכת, איציק מלכת, איציק מלכת.

אהההההההההההה

אההההההההההההה

אהההההה

הההה

אין לך חולקות כל כך מהר,

את רכבת החיים,

את האלונות מאחר.

מתי תפסיק ליצוץ, מתי תתחיל לראות,

אלוקים ברחמם נותן לך לחיות,

את מילה לאל, לטוב רץ ויחד,

וברחמם צולח ומוחף.

מתי תבין ותתבונן אלוקים חיים נותן למילה טובה,

עוצה חונן, ומקור רם מושיע ומגיע.

בן-אדם אתה יכול להתגבר, דם כבכל צד אלוק, כי מוסא שומר, תמיד אהיה חזק אל תישבר,

הכל כאן לטובה, לך עוד יתברך.

מתי תפסיק ליצוץ, מתי תתחיל לראות, אלוקים ברחמם נותן לך לחיות,

תתמילה לאל, לטוב רק תייחס, וברחמם צולח ומוחף.

מתי תבין ותתבונן אלוקים חיים נותן קליל וטוב עוצה חונן,

מכל צרה מושיע ומגיע.

מתי תפסיק ליצוץ, מתי תתחיל לראות, אלוקים ברחמם נותן לך לחיות,

תפסיק על העל לטוב ורק תייחס, כי ברחמם זולח ומוחף.

כי ברחמם זולח ומוחף.

תמיר את שמאי, קח את הקול,

תלבש שמח, קח את היגון,

לכיור בלב,

עקוב אחרי האור,

כינר מצווה ותורון.

עוד יותר ילדיים אתה עושה שלום,

אבל תן לי כוח לשמוח לא לדאוג.

קבל את התפילות, תעיר בלבבות,

עוד תפילה אחת עושה בה מנגנות.

תלבש שמח,

תלבש שמח,

תלבש שמח, תלבש שמח את הלב,

תלבש שמח,

עוקדת שמח,

תלבש שמח,

שמח, שמח.

תן לי עוד שמח אפילו שכאות,

תן לי עוד פורח,

תן לי עוד.

תלבש שער שמים, תלבש שמיounty, חייב לנו פרים,

תשמח גם אם כן.

תלבש שמח,

תלבש שמח, תלבש שמח,

שמח את היום.

תלבש שמח,

אופי דלת שמח,

תלבש שמח,

שמח את

תודה

אני רוצה להשאיר שמח לפתוח את הלב איך אני מדרגה לראות אותך אומר כן אני יודע שיהיה בו טוב אלוהים תן כוח עוד להתרגש אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח

אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אלבנת שמח אל

אוהו!

ערב טוב,

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב לרפואת שושנה בת אורידה ושמחה בת אסתר, רפואה שלמה.

ולהצלחת חניה אלי וכפיר

מכולת הקריה, ולכל התורמים על ידי מכולת הקריה,

השם אצלכם במעשי ידיהם.

על הניסים

ועל הפורקן

ועל הגבורות

ועל התשועות,

בעל הנפלאות,

בעל המלחמות

שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

רואים שיש פה חיוב להודות

על כל פרט בפני עצמו,

על הניסים

שעשה הקדוש-ברוך-הוא עמנו,

על הפורקן

זה על הגאולה שהקדוש-ברוך-הוא גאל אותנו מיד האויבים,

על הגבורות

זה כוח הגבורה שהשם נתן בחשמונאים להילחם נגד האויבים,

על התשועות

זה חובת ההודאה על הישועה הרוחנית

שהקדוש-ברוך-הוא הושיע אותנו,

על המלחמות,

פירושו על עצם עריכת המלחמה,

ולא על עצם הניסים שהיו במלחמה, כי את זה כבר אמרנו, על הניסים.

למה אנחנו צריכים להודות

על זה שהיו מלחמות?

אם אפשר היה לחסוך את המלחמות, לא היה יותר טוב להודות

על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות?

למה צריך על המלחמות להודות? אם היה אפשר בלי מלחמות, יותר טוב.

משמע שהיה הכרח...

זה מלחמות,

וזה למה צריך.

בפרשת משפטים

התורה מבטיחה

את ירושת הארץ

מכנען

על ידי כיבוש מלחמה דווקא,

ולא עוד שתהיה מלחמה

אלא שהיא תיארך שבע שנים.

למה צריך שיהיה כיבוש

של ארץ-ישראל דווקא במלחמה,

ולמה דווקא שבע שנים?

במלחמת הכיבוש שארכה שבע שנים

זה הטיל פחד על ישראל

שמא הם לא יזכו לעמוד נגד כל הגויים

הגדולים והעצומים מהם.

במקרא הזה אומר,

דורשני, איזה מקרא?

הפסוק אומר, לא אגרשנו מפניך בשנה אחת,

מעט-מעט אגרשנו מפניך.

למה? למה צריך לאט-לאט? למה לא בבת-אחת? למה לא מהר?

אבל יש דין

לעמוד ולומר

כי הפחד והמורא לא היו מזה שעומדים לפנינו אויבים גדולים ועצומים,

אלא חס ושלום אולי החטא יגרום שעם ישראל לא יוכל לעמוד בקשרי המלחמה לאורך הזמן, ועלולים להיכשל בחטאים תוך כדי המלחמה.

ובשביל לעמוד בשלמות במשך שבע שנים בקשרי מלחמה מול האויבים

צריך דרגה נשגבה במעלת הדבקות בשם יתברך,

להיות דבוקים בשם יתברך בשביל להצליח ששכינה תשרה במחנה ישראל ויינצחו את המלחמה.

וזאת הייתה דרגה ועטרה שהתעטר בה דווקא אברהם אבינו, עליו השלום,

שיצא למלחמה הוא ודמשק-אליעזר נגד ארבעה מלכים,

וסיים את המלחמה במהירות הבזק וניצח ארבעה מלכים.

זה ארבע מדינות.

פרס,

סוריה, ירדן

ועוד ארץ הגויים.

את כל הארבעה הוא ניצח בזמן קצר רק הוא בדמשק-אליעזר,

וזה מפאת דבקותו בשם יתברך

מבלי להסיח דעתו ממנו.

ואומר הרמב״ם במורה נבוכים,

מדרגת האבות הקדושים

אשר לבותם ודעותם

לא סרו מלפני השם,

אף על-פי שגופם ועיסוקם

היו עם בני-האדם,

דבקותם בו יתברך היתה תמיד בלבם,

עד שהגיעה קרבתם

אל השם יתברך,

שנודע שמו בהם לעולם.

כל העולם הכירו את השם יתברך דרך האבות הקדושים.

כל תכלית כוונתם

וכל המעשים שעשו היה להתקרב קרבה גדולה לפרסם את ייחוד שמו יתברך בעולם.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

האבות הם הם המרכבה.

כמו שמרכבה נושאת

את אשר בתוכה,

כך גם כשהם היו עסוקים בקניין,

במסחר

או במלאכה,

במדרגה הנישאה הזו בשלמות הנרצית,

הם עמדו במדרגה זו בשלמות להיות דבקים בשם יתברך בלי הסח הדעת.

וכך היו מרכבה נושאת

כביכול את שכינת עוזו של השם יתברך.

זו הדרגה הכי גבוהה להיות דבוק בשם גם בשעה שהם עוסקים בקניין ובמלאכה,

ולא העתיקו את מחשבתם מהקדוש-ברוך-הוא אפילו רגע קט.

ממשיך הרמב״ם ואומר

שבכל הדורות לא היו בישראל אלא ארבעה

אנשים שזכו למעלה ולמדרגה העליונה הזו,

בהם שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב,

והרביעי היה משה רבנו,

עליו השלום,

שעליו נאמר,

עמדו ואשמעה מה יצווה אדוני לכם.

זאת אומרת, בכל רגע

הוא היה מוכן ומזומן לדבר עם השם,

דהיינו, דבוק בו בלי ניתוק כלל.

וכך מובא בספרי,

אמר להם, עמדו ואשמעה כתלמיד המובטח

לשמוע מפי ריבו

אשרי יילוד אישה שכך מובטח,

שכל זמן שהוא רוצה מדבר עם השכינה.

זה היה

משה רבנו, עליו השלום.

בשלושת האבות,

ארבעה אנשים מכל עם ישראל במשך כל הדורות, שזכו למדרגה נשגבה זו.

ובהיות אברהם אבינו, עליו השלום, עומד במעלה הזאת בדבקות נוראה, בשם יתברך,

היה בו כוח לצאת ולערוך מלחמה נגד ארבעה מלכים

בלי פחד,

בזמן קצר,

ולנצח.

אבל כל עם ישראל,

עם שישים ריבו,

היו צריכים ללחם עם שבעה עממים שבע שנים.

למה?

כיוון שהיה צד של פגם באנשי דור המבול, וזה היה השורש של החטא של המרגלים,

שהם חששו שמא הם יחטאו בשעת המלחמה עם העמים פה בארץ, כשהם יצאו לרגלת הארץ,

וחלילה תסתלק מהם השכינה ולא תהיה להם לעזר ולמושיע,

כמו שמפורש בתוכחה שמוכיח אותה משה רבנו,

ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוהיכם.

זאת אומרת,

אתם לא מאמינים שהוא יהיה עמכם בשעה שתכבשו את הארץ מכל העמים?

וכאן הייתה תביעה מפורשת מפי יהושע בן נון,

ובשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תעבדום,

כי אם באדוני אלוהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה.

מה מזהיר יהושע בן נון לפני המלחמה בשבעה עממים,

כשהוא המנהיג העומד בראש?

הוא אומר,

ובשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תעבדום.

יש חשש שתוך כדי מהלך המלחמה עם ישראל חלילה יכול להיכשל בעבודה זרה.

אלא מה? כי אם באדוני אלוהיכם תדבקו

כאשר עשיתם עד היום הזה.

מבאר הרמב״ן, זיכרונו לברכה,

שבקריאה הזו דרש יהושע מאת העם שיהיו דבוקים בשם יתברך בשעת המלחמה,

כמו שהיו דבוקים בקדוש ברוך הוא בשעה שהיו הולכים במדבר,

בשכינת עוזו מרחפת מעליהם ענני כבוד,

והם אוכלים מן מן השמים,

ובעירה של מרים מלווה אותם,

וסלב עולה לפניהם,

וכל מעשיהם היו בידיהם,

והיו רואים נסים ואותות ומופתים,

והמחשבה שלהם הייתה תמיד דבוקה בשם יתברך.

ככה אמר להם, אתם צריכים להיות בשעת המלחמה עם שבעה טעמים.

אם יזכו להיות דבוקים בשם,

אז יצליחו במערכת נסים נפלאים לסלק את האויבים,

ואז חייהם לא יהיו בדרך טבעית אלא בדרך נסית.

אם כן,

אם כל הדברים האלה

יעשו עם ישראל,

מה הייתה הכוונה להביא את ישראל לכבוש את הארץ דווקא באמצעות מלחמה?

אז למה צריך מלחמה?

דבר שגרם לחטא המרגלים שפחדו שיהיו להם חטאים ולא יהיה להם עזר אלוקים.

נראה בטעם הדבר כך.

הנהגה הזאת הייתה

כדי שיתחנכו עם ישראל להתרחק מעבודה זרה שהיא הייתה נחלת העמים.

תצטוו ישראל לא תחיה כל נשמה,

כיוון שאלה עובדי עבודה זרה, שבעת העמים שהיו בארץ,

היו הגרועים ביותר בעולם בעניין זה.

מכיוון שעם ישראל עלול היה להימשך ולהידבק,

כמו שהיה במצרים,

מה אלו עובדי עבודה זרה, אף אלו עובדי עבודה זרה,

ובשביל לגאול את ישראל ממצרים היה צריך לתת

להם שתי מצוות של מסירות נפש.

אחת זה קורבן פסח, לשחוט את האלוהים של מצרים שהוא עשה לעיניהם.

זו מסירות נפש, כי אתה משועבד אצל המצרים ואתה לוקח את האלוהים שלהם ושם אותו על המנגל.

זו מסירות נפש,

ולעשות ברית מילה זו מסירות נפש, לצאת למדבר

אחרי ברית מילה זו סכנת נפשות.

רק בזכות שתי המצוות יצאו עם ישראל ממצרים, אבל אם לא, לא היה להם את זה.

מה נשתנו אלו מאלו?

כיוון שהיה להם טעם של עבודה זרה קודם,

אם כן,

אם הם יגיעו לארץ, חס ושלום, עלולה להתעורר אצלם עוד פעם

ההרגשה הטעימה

מהעניין הזה,

למרות 40 השנה שהם כבר היו מסולקים מזה.

לכן, התורה מזהירה ואומרת

שחייבים לצאת למלחמה נגד עובדי העבודה הזרה בארץ

ולהילחם בהם ולמגר אותם.

כי אם הכול יהיה בדרך נס ועם ישראל יגיעו לתוך הארץ בקלי-קלות

ולא יישברו

ולא ייגדעו את כל הפסילים,

חס ושלום, עלולים אחר כך להתפתות לזה.

אז לכן התורה מבקשת,

באכלתם את כל העמים אשר אדוני אלוהיך נותן לך,

לא תחוס עינך עליהם

ולא תעבוד את אלוהיהם כי מוקש הוא לך.

זאת אומרת, כל זמן שתשאיר אותם בחיים הם יהיו לך מוקש ואתה עלול לעבוד את אלוהיהם.

ואנחנו יודעים איזה תרגילים הם עשו גם במדבר כדי שיחטאו ישראל וישתחו לפעור

עם החטאת עם ישראל עם נשות

מדין וכו'.

לכן, כיוון שהמוקש הוא בלתי צפוי ואתה לא יודע מאיפה הוא יבוא,

וזה תוך כדי מהלך מלחמה,

לכן הצטוו בכוח להרחיק אותם מן הלב. כשאתה נלחם נגד מישהו,

ממילא אתה מואס בכל מה שיש לו,

אז לא תוכל לחבב

את העבודה הזרה שלו.

גם תראה שאין היא מועילה לו,

שהרי אתה מנצח.

אז ממילא ככה תהיה שמירה גדולה על עם ישראל.

יוצא שכשאנחנו משבחים ואומרים

על הנסים

ועל הפורקן, על הגאולה, אנחנו מודים להם,

ועל הגבורות שהוא עשה אתנו, שנתן לנו כוח של גבורה רוחנית להילחם באויבים מעטים מול רבים,

ועל התשועות, התשועה הרוחנית, שזכינו בעקבות הניצחון,

ועל הנפלאות שעשה אתנו הקדוש-ברוך-הוא,

ועל המלחמות, שאלנו למה צריך מלחמות? יותר טוב בלי.

אנחנו מודים להם שנתן לנו להילחם ביוונים כדי שהם לא יהיו לנו

למוקש ושנוכל להתרחק מעבודה זרה ולא ניפול בעניין הזה.

גם על זה צריך להודות להשם.

ולכן עם ישראל היה צריך לצאת למלחמה נגד היוונים.

היוונים רצו להחשיך את עינינו מאור התורה על-ידי תרבות הגוף.

יוון זה יפת,

יפת זה עניין של יופי, יופי חיצוני,

והם רצו להכחיש את העניין של אמונה,

עניין של פנימיות, של רוחניות.

אצלם הכול זה תרבות הגוף.

אז לכן

הייתה להם אפשרות לפתות את עם ישראל.

אבל אם יוצאים למלחמה במסירות נפש,

בנלחמים,

אין זמן להסתכל על יופי.

אתה בסכנת נפשות כל רגע, ואתה צריך להילחם.

ממילא תוך כדי כך אתה ממגר אותם ואת העבודה הזרה שלהם

ומבער אותם, כיוון שהם רצו להשליט את התרבות שלהם על עם ישראל,

וזהו הניצחון הגדול.

לא רק עצם הניצחון והתוצאה,

אלא עצם זה שהיינו צריכים להילחם אתם במלחמה פיזית

כדי שלא יהיו לנו למוקש.

זאת אומרת,

אנחנו רואים שמחנוכה אנחנו צריכים ללמוד מאבותינו הקדושים

שאנחנו צריכים לימודים גדולים איך להתרחק מעבודה זרה,

איך להתרחק מכפירה,

איך להתרחק מתרבות הגויים שמנחילים את התרבות שלהם בעם ישראל.

עכשיו, שמעתי שיש משחק מכבי נגד יוון,

ואומרים שיש כבר שלוש שנים רצופות מכבי נגד יוון,

דווקא בחנוכה.

אז אמרתי שאין משחק של מכבי נגד יוון.

זה יוון נגד יוון,

כי ביהדות אין דבר כזה משחק כדורסל,

משחק כדורגל.

כל המשחקים האלה הם משחקים של יוון,

יוון, תרבות יוון.

ומכבי, למי שלא יודע,

יש שני ביאורים בזה.

מכבי,

ביוונית זה גיבור.

למי קראו מכבי? ליהודה המכבי,

שהיה הבן

של מתתיהו בן יוחנן, הבן הבכור, והוא היה גיבור גדול.

אז היוונים הגדירו אותו יהודה המכבי, הגיבור.

הם קיבלו מנחת זרועו הרבה.

אז לכן קראו אותו מכבי. מכבי זה לשון גיבור,

אז זה בלשון יווני.

ויש ביאור נוסף,

מכבי,

זה מי כמוך באלים אשם.

אבל מה שהיום, יש משחק מכבי נגד יוון, זה יוון נגד יוון,

כי אין לנו בתרבות שלנו דברים כאלה.

וזה מספרטה,

ספורט של יוון.

אז הנחילו לנו כל הגויים את התרבות שלהם,

ואנחנו את התרבות שלנו לא מנחילים להם. וכתוב,

מציון תצא תורה,

ולאן תצא אור לגויים.

ובמקום שאנחנו ננחיל להם את האמת ואת התורה,

הם מנחילים לנו את השקר ואת תרבות הגוף.

ומה זה היום הבילויים והתרבות שיש היום בישראל?

תרבות יוון.

התפתחה, השתכללה,

היום זה נקרא אמריקה, המערב, אירופה וכו',

אבל זה תרבות יוון.

זאת אומרת, אדם מרוחק בעצם מהשורשים שלו.

כל הניצחונות של יוון, שניצחנו אותם,

אנחנו לא עושים

פרסום נס על הניצחון.

לא על הניצחון,

על פך השמן.

למה על פך השמן?

בגלל שאותנו מעניין פך השמן ולא הניצחון.

מה זה פך השמן? שנשארה הנקודה הטהורה,

הקדושה,

השמן זית הקדוש שנשאר,

שזו הנקודה היהודית האמיתית,

בית-המקדש.

הקשר בינינו לבין הקדוש-ברוך-הוא

על-ידי הנר המערבי, שהיה דולק תמיד, והשכינה חופפת בבית-המקדש,

והנס שהקדוש-ברוך-הוא עשה, שנתן

לפח אחד שהיה צריך להספיק ליום אחד,

שהאריך שמנו לשמונה ימים.

הפח הזה מראה את שארית הרוחניות של עם ישראל.

הם רצו לטמא את כל השמנים,

הם טמאו את כל השמנים,

אבל הם לא הבחינו בפח אחד קטן, ומהפח הזה צמחה כל קדושת ישראל מחדש בכל העולם כולו.

ואנחנו שופכים מיליארדים של טונות של שמן מכל העולם, יהודים,

לזכור ולפרסם את הנס הגדול שהקדוש-ברוך-הוא הראה לנו,

שעדיין קדושת עם ישראל נשארת שמורה בחותמו של כהן גדול וממנה בוקע האור עוד פעם בכל העולם כולו.

ומי היה מאמין

שבארץ-ישראל,

שהגיעו מן הגלויות לכאן,

והכוונה הייתה שלא יהיה עם ישראל שומר תורה ומצוות כאן,

לא על ידי הגויים,

אלא על ידי הישראלים.

ועל-ידי הציונים שלא רצו שיהיה פה עם ישראל שומר על הגחלת היהודית האותנטית המקורית.

והנה,

פה בארץ-ישראל, למרות כל הכוונה לעשות אותנו עם אירופי מערבי,

יש מיליון בעלי תשובה.

זאת אומרת,

פך השמן הולך ומתפשט ומתפשט ומתפשט,

והאור הזה של הקדושה נכנס להרבה בתים בעם ישראל ובעולם כולו,

ועם ישראל חוזר למקור שלו.

ניסו לעשות לנו חושך,

ניסו לומר שתורה זה דבר מיושן,

שצריך קדמה,

אבל הנה,

בתוך כל החושך הגדול הזה פך השמן דולק ומאיר ומתרבה,

ואורו עובר ממקום למקום,

לא יאומן כי יסופר.

אין נס יותר גדול מזה.

זה לא להדליק נר חנוכה פעם בשנה.

ארגון שופר היום,

ארגון שמדליק

לא נרות חנוכה,

אלא נר השם נשמת אדם.

אתם יודעים, יש נר

שהוא הנר של השם.

אתם הדלקתם היום נר משמן זית.

הנר שמשהו יותר טהור, יותר קדוש.

זה נשמת אדם.

הנשמה של האדם

זה הנר של השם.

ויש נרות כאלה שקבעו,

שלא מכירים את השם,

ששכחו אותו.

קבועים.

וארגון שופר

מדליק

את אותם נרות

ואותן נשמות מאירות לפני הקדוש-ברוך-הוא יום-יום.

ואין לקדוש-ברוך-הוא שמחה

יותר גדולה מזה.

שהרי כל הנס שאנחנו מפרסמים, שמונת ימי החנוכה,

זה פרסום הנס

שלא שקענו באפלה ובחושך של יוון,

והצלחנו לצאת מהתרבות שלהם, שהם השליטו אותה בכוח.

והחשמונאים, קומץ קטן,

מתתיהו

בן יוחנן,

שהיה זקן,

עם חמשת בניו,

יוצא למלחמה נגד מעצמה עולמית

שכבשה את כל העולם

עם אלכסנדרוס מוקדון,

ואנחנו מנצחים את כולם,

ואנחנו קיימים,

והם נשארו רק נוסטלגיה.

ועם ישראל מפלץ

אלפי שנים את הדרך

עם הנרות האלה.

ובכל מקום שנדלק נר כזה,

נר לאחד,

נר למאה.

אם אתה מדליק נר אחד,

יכולים מאה לבוא ולהדליק ממנו,

ואין זה ממעיט מאורו.

יש בעל תשובה אחת בשכונה אחת,

הוא יכול אחר כך להדליק נרות הרבה,

ועוד אחד שם, ועוד אחד שם, ועוד אחד שם,

והאור מתרבה.

וזה התפקיד שלנו בעידן הזה,

בשעה שהעולם כולו חשוך מאוד,

חושך של חומר.

כל העולם חומרי מאוד,

אין רוחניות כמעט בעולם, הכול סביב חומר, חומר, חומר.

והעם הזה נשאר בעולם

שיש בו הניצוץ האלוקי,

נר ה' נשמת אדם,

לפרסם את אלוקותו וייחודו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם.

ואלה שזוכים להיות חלק מזה,

שותפים לזה,

כשיגיע המשיח צדקנו

ויילחם

שבע שנים

נגד כל אומות העולם, לא נגד שבעה עממים,

נגד גוג ומגוג, שזה 70 אומות העולם,

אתם שומעים?

עם ישראל נכנסו לארץ,

נלחמו נגד שבעה עמים שבע שנים.

מלך המשיח יילחם במלחמות השם

שבע שנים נגד 70 אומות העולם וינצח,

כיוון שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו ינהל את המלחמה,

ואז

ינופצו כל האלילים שבעולם,

ותישאר רק תורת ישראל בעולם,

ואז כל העולם יכיר את השם,

ויהיה השם אחד ושמו אחד.

וכולם

ידברו שפה אחת,

שפת התורה,

שפת האמת.

עם ישראל

יהיה שולט בכיפה כמימי עולם,

ואז יגיע העולם לתיקונו,

וכל מלכות יוון,

מלכות אדום, מלכות רומי,

שזו אחת,

הכול ייכחד ויתמוסס.

בית יעקב אש,

בית יוסף להבה ובית עשו לקש.

וכל עשו,

כמו שהאש והלהבה דולקים בקש,

כך הכול יתמוסס בעולם.

ובגוג ומגוג

יהיו

4 מיליארד בני-אדם שימותו.

אתם מתארים לכם מה הולך להיות?

ואת זה צריך לדעת.

מי שיחזיק בגחלת,

באור, אור התורה,

כי נר מצווה ותורה אור,

מי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים,

יזכה להישאר בזמן שיהיה הגילוי הגדול של משיח צדקנו.

אבל מי שיהיה תפוס בחומר ייתפס עם אחרים,

שחלילה ייספו באותה מלחמה.

על כן אנחנו מכתתים את רגלינו ערב-ערב, כמעט

ממקום למקום,

כדי להודיע ברבים שצריכים להיות ערים ומוכנים,

כיוון שהדברים מתקרבים במהירות

והעולם הולך לקראת זה.

והנה, אתם רואים,

בימים האחרונים מתבשרים שהידידה במרכאות אמריקה כבר מפנה עורף

ומכתיבה תכתיבים בין תרצו ובין לא תרצו,

ובוש רוצה פרס נובל על חשבוננו,

ואנחנו נצטרך,

אנחנו,

בלית ברירה, המנהיגים,

הם מחליטים שאנחנו נציית

למרבוש ולקונדי,

ונצטרך לתת מדינה סמוכה אלינו כדי שימלאו אותה במיליונים של אויבים נוספים

לקראת טבעת החנק האחרונה.

וכפי שידוע לכם, משנת 1992 מקלטת שלום עם ערפאת. אני מתריע שהשלום עם המחבלים לא יתקיים,

רק מכת השונא תלך ותתגבר כנחל המתגבר,

ואנחנו רואים את זה מנהיאת אז ועד היום, ללא הפוגה,

וזה רק הולך ונהיה יותר גדול, עד שבסוף

המוסלמים ישלטו בנו ובעולם כולו תשעה חודשים.

אז שלא תגידו שלא אמרו,

תתכוננו.

ומה לעשות,

מי שרוצה להינצל,

יתחבר לתורה ולגמילות חסדים.

אם תעשו כן,

אשריכם ואשרי חלקכם.

לא תעשו,

אני את שלי עשיתי.

למי שיש שאלות,

ואני מתכוון בשלב הראשון רק שאלות,

לא ברכות,

אז יוכל לשאול שאלה.

בבקשה.

כן, רגע, יצמנו לך מיקרופון.

רציתי לשאול,

רציתי לשאול, ברגע שהמוסלמים,

רק רגע, לא שומעים מה.

כן?

צהוב, צהוב.

יונה, יונה, יונה, יונה, יונה, יונה.

רציתי לשאול,

ברגע שהמוסלמים ישלטו בנו, השם ישמור,

האם זו תהיה שוב שואה?

כאילו, השואה שוב תחזור אלינו, לעם ישראל?

בואי לא נדבר על זה.

בואי נתכונן לזה.

נשמור תורה ומצוות וניתן לקדוש ברוך הוא לנהל את עולמו.

אתה רוצה לשאול?

לומר רק, תן לו.

זו פעם ראשונה שאני מספר את זה בקהל,

אבל לפני שנה,

יום שישי,

פרשת וייגש,

לפנות בוקר, ארבע וחצי,

בא לי בחלום סיפור אמיתי.

זה היה כאילו שבאתי להורים שלי ביבניאל.

אני בא לבית ואני שואל, מה?

יש פה איזושהי שמחה.

אומרים לי, שבת חתן של אחיך.

אני שואל, איפה הסבא והסבתא? למה הם לא נמצאים?

אז הם אומרים לי שכרגע אחיך עושה די.ג'יי בשבת ולכן הם לא באו.

אז אני כעסתי והלכתי,

ואני רואה את אבא שלי, אז אני אומר לו, אבא, יום כיפור היום, נכון?

הוא אומר לי, כן.

אני אומר לו, תשמע, בוא נרוץ מהר לבית-הכנסת מאוחר.

ורצנו לבית-כנסת וחזרנו,

וכשחזרתם הביתה הלכנו אחרי הבית

וראיתי נחש ענק, ואני אומר לאבא שלי, אבא, תראה איזה נחש ענק. לא ראיתי נחש כזה אף פעם.

בחלום אבא שלי הרג את הנחש,

ובאו שלושה אנשים בחלום בכניסה של החצר,

והם היו כל כך זוהרים.

תפסתי את הראש ואני אומר, איזה אנשים זוהרים, וכולי מתרגש ומסומר שיער.

ואני אומר, שלום לכם. אני אומר לאבא שלי, אבא, מי האנשים האלה?

אז הם פונים אלי, ואומרים לי, אני אומר, שלום לכם, מי אתם?

בא בן-אדם הראשון ולוחץ את היד, שלום לך,

הנביא, זכור לטוב.

ואני אומר לו, שלום לך, אתה אליהו הנביא? ואני כולי צמרמורת.

ואני אומר לבן-אדם השני, אני אומר לו, ומי אתה?

אומר לי, אני רבי יהודה הנשיא.

אני אומר לו, מה?

ואני אומר לבן-אדם השלישי, ומי אתה? אומר לי, אני רבי שמעון בר יוחאי.

ואני אומר, רגע, רגע, רגע,

אתה אליהו הנביא, זכור לטוב? אומר לי, כן.

אני אומר לו, מה זכיתי? רגע, אם ככה אומרים שאתה גם פנחס הכהן, זה נכון?

הוא אומר לי, לא, חושבים שכך, זה לא נכון.

אני אומר לו, רגע, רגע,

מה זכיתי לראות אתכם פה?

שלושתם הרימו את הידיים ואומרים לי,

זהו, סוף העולם.

אני אומר, מה?

מה זאת אומרת? אני אומר להם, רגע, רגע,

מה זאת אומרת סוף העולם? מה יקרה עכשיו?

אליהו הנביא אומר לי, זהו,

כל אומות העולם יבואו להילחם אתכם,

אבל אתם, אל תפחדו, אנחנו אתכם,

תהיו חזקים, כל מה שתראו הכול שטויות.

אנחנו כאן וה' אתכם,

תחזיקו חזק,

אנחנו אתכם, אל תפחדו משום דבר. אני אומר לו, רגע, רגע,

תן לי סימן שזה אמת, שזה לא חלום ושזה אמיתי.

הוא אומר לי, תסתכל לשמים, אני אסתכל לשמים,

והוא הזיז את היד והזיז את השמש, ואני צועק בחלום, אין כלואנו, אין כאדוננו, אשתי מאירה אותי מהחלום, והיא אומרת לי, מה אתה צועק?

ובזה נגמר החלום.

טוב שקמת.

תודה.

כן, תן לה שמה לשאול שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני מתרגשת, לא יודעת.

לפני איזה 11 חודש ככה ברושם חזרתי בתשובה,

והבעיה שלי היא פשוט שעכשיו אני נמצאת בבית-ספר חילוני,

וכאילו די קשה לי לסגור את המציאות הזאת ככה, את המשחק הזה בין שתי העולמות האלה.

ובאמת, ביומים האחרונים הייתה לי ממש התמודדות רצינית.

אני לא יודעת להסביר את זה,

אבל אתה לא מרגיש שייך לשם, אתה לא יודע מה אתה עושה שם, זה פשוט לא החיים שלך רוצה לעצמך.

ולא יכולתי לעבור שם את היום,

ואני רוצה עכשיו באמת לעבור למדרשה וזה, אבל ההורים שלי לא מסכימים,

והם כאלה אנטי נגד כל הנושא הזה של הדת.

ואני לא יכולה להתקדם,

אין לי שום אפשרות להתקדם ולהמשיך להתחזק או משהו כזה.

מה אני כאילו אמורה לעשות?

תראי, אם את רוצה ללכת למדרשה, זה דבר גדול מאוד, וצריך לראות איך להשפיע על ההורים. במקום שאת נמצאת הרבה דברים טובים לא יכולים לצאת.

ואת מבינה את זה בעצמך, וזה דבר גדול, כי לא כל אחת מוכנה להשכיל אפילו.

מכל מקום, אני אברך אותך, שהשם יעזור לך.

ואם תרצי סיוע, שידברו עם ההורים,

אני אשתדל שידברו אתם.

מה שמך ושם האיימן?

דנית דינה בת אסתר.

איך?

דנית דינה בת אסתר. זה מהר מדי בשבילי.

דנית דינה בת אסתר. דנית דינה בת אסתר, השם יזכה אותך להתעלות ברוחניות,

ולשב במדרשה וזיווג הגון הראוי לך לבנות בית נאמן בישראל.

אני מאוד לבד.

כאילו ראיתי שבאית הדתם עושים כאילו מבצע כזה לזיכוי וכל זה, אז בעזרת השם אני רוצה לתרום 500 שקל.

אשרייך לחיה ולרוחה.

ואישר רק שהברכה לאמא שלי היא אישה נכה, ואולי בעזרת השם, בזכות הברכה, זה יעזור לה. מה השם שלה?

אסתר בת שושנה.

אסתר בת שושנה תזכה

ללכת בדרכי התורה ותאפשר לך ללכת ללמוד תורה.

אמן.

כן, עוד שאלה?

שאלה נוספת?

תן לבחור פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי רק לשאול מאיפה הידיעות, המספרים, הכמויות, התאריכים?

תשע חודשים.

איפה זה מופיע?

בגמרא

וגם בפסוקים.

כעת יולדה, לכן אתנם כעת יולדה.

אתנם כעת יולדה זה תשעה חודשים.

יש קלטת 35 שנקראת

השלום עם ערפאת.

תשמע אותה, שם יש את כל המקורות,

אחד לאחד.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, תן לבחור פה.

כן, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

קודם דיברת על מלחמה שתהיה,

עם כל 70 אומות העולם.

ובגמרא רשום, בשישית קולות,

בשביעית מלחמה,

ובצאת שביעית משיח בן דוד.

עכשיו, בשביעית, זאת אומרת, המלחמה שדיברת עליה תהיה כביכול בשביעית, כל צאת שביעית, נכון?

אז איך אני אנסח את השאלה?

האם זה יהיה בסוף השביעית הזה?

לא, זה אמור להיות בכל שביעית. זאת אומרת,

איך יודעים באיזה שביעית זה באמת יהיה?

תמתין ותדע.

אוקיי, טוב.

אני אתן לי כבר על כל השאלות.

תודה.

תהיה בריא.

כן.

עוד שאלה, פה יש בחור בשורה הראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

האם מותר להחזיק רלב בבית?

אפשר להחזיק אותו בחוץ.

ואפשר ברכה, כבוד הרב?

כן. תזכה לגדול בתורה וביראת שמים.

שאלה יש לך?

שאלה.

תן לה שאלה.

יש לי ילד שנפטר בגיל,

יש לי ילד, תלמיד חכם, שנפטר לפני שנתיים במחלה נפשית קשה והתאבד,

ומאז התחתקתי מאוד,

ועושה מלא מלא מצוות,

אבל קשה לי, קשה לי עד עכשיו להאמין שאיך דבר כזה יכול לקרות,

שבן צדיק כמו הבן שלי, תמיד חכם, וידע רק צדיק בתורה, הלך ככה

תמים בתורה, וקשה לי, קשה לי מאוד להיות יותר מדי ככה,

להתחזק עוד יותר.

היה לו מחלת נפש? כן.

והוא התאבד? כן.

אז הוא לא התאבד מדעת, הוא התאבד בלי דעת. זה לא נקרא מתאבד.

אז ממילא, אם ככה נגזר משמים,

אז הוא מסודר למעלה, אל תדאגי.

אה, בסדר.

תהיי בריאה.

כן.

כן. עוד מעט, עוד מעט.

עוד מעט.

כן.

כל הכבוד.

יש שמה, בבקשה?

יוינה, שמה.

ערב טוב כבוד הרב, יש לי שאלה, לכאורה נראה שה...

הניסיונות הרוחניים הולכים וגודלים.

כמה שאנחנו מתקדמים עם הזמן, כל פעם יש איזה חידוש חדש שהעץ הרע דואג.

ואיך זה מסתדר עם המושג של ירידת הדורות אם אנחנו במדרגות רוחניות

פוחתים מהדורות הקודמים ולכאורה הניסיונות

הולכים וגודלים? איך אנחנו, אנשים קטנים, מסתדרים עם ניסיונות גדולים?

תראה, יצר רע מתחדש בכל פעם,

ובכל דור ודור יש לו התחמונים שלו

בשביל להפיל את האנשים.

אז זה לא קשור אם אנחנו יורדים בירידת הדורות,

אבל הוא צריך להתחדש עלינו, כי אם הפטנטים שלו והטריקים יהיו רגילים,

אז נתרגל לו.

לכן הוא צריך להתחדש כל פעם, לבוא מכיוון כזה או אחר ולחדש חידושים,

המצאות,

טכנולוגיות,

אפשרויות,

הכול בשביל שנתרחק מהמקור.

אבל מי שנדבק בתורה יודע שכל זה רק תכסיסים,

ואם הוא צמוד ללימוד תורה וקיום מצוותיה, ממילא הוא לא מתפעל מכל

ההבלים שהוא מנוצץ אתם עינינו.

בדור כזה אפשר להצליח לצאת מפה יותר טוב מאשר נכנסנו.

כאילו, המצב נראה שהמלחמה מאוד מאוד חזקה.

אפשר לצאת גלאט מהדור הזה?

תראה, אני עובד על זה קשה,

ואני מקווה שאני אצא מפה גלאט.

כן, שמה בסוף, תן לו.

כבוד הרב,

חבר פה רוצה לשאול שאלה, הוא קצת מתבייש, אז אני אשאל במקומו.

למה אנחנו בעצם חוגגים, יעני, שמונת ימי חנוכה?

בגלל שפך השמן דלג שמונה ימים

עד שהיו צריכים להביא שמן טהור.

אבל היה לו ליום אחד. זאת אומרת, הנס הספיק לשבעה ימים.

היום הראשון זה לא נס, כי הפח היה.

אז יש לנו פח ליום אחד.

אז שבעה ימים עשה הקדוש-ברוך-הוא נס.

למה אנחנו חוגגים שמונה?

זה בעצם מה שהוא שואל.

גם למצוא את הפח הזה,

זה גם כן היה נס.

בעצם זה שמצאנו את הפח הזה,

זה נחשב בעצמו לנס.

אומרים, אבל השמן הספיק לשמונה ימים.

בעצם הוא הספיק לשמונה ימים, נכון, אבל היה לו ליום אחד.

עצם זה שזה דלג שמונה ימים,

על זה אנחנו אומרים שהאור הזה הספיק בשביל שלא יהיה נתק במשך שמונה ימים עד שהביאו את השמן,

ולא היה הפסק.

זאת אומרת, הייתה רציפות מהיום הראשון עד שהביאו שמן זך.

הבנתי. תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא.

כן, עוד שאלה?

אמנון, רק רגע.

אין מינוס.

כן.

כן, מי עוד?

שאלה יש לו פה.

הרב, אני רוצה שתסביר לי איך זה שצדיק ורע לו, ורשע וטוב לו.

תראה, לצדיק לא רע ולרשע לא טוב.

זה רק בעיני הבריות.

צדיק שהוא צדיק,

באמת לא רע לו.

הוא אומר, כל מדע עבדין מן שמאיה עבדין לתו,

וגם זו לטובה.

ורשע לא טוב לו,

כי הוא רוצה עוד ועוד ועוד, ולא מספיק לו מה שיש לו.

אפילו אם יש לו הרבה, הוא רוצה עוד.

אז זה לא טוב.

אבל באמת, גם אם היה המצב כך,

ולצדיק היה רע במושגים שלנו, לא שלו,

אז פשוט מאוד מתקנים אותו על כמה עבירות בשגגה שהוא עשה ומנקים אותו.

והרשע,

גם אם אנחנו רואים שכאילו טוב לו,

אז אנחנו צריכים להבין שמשלמים לו על המצוות המעטות שהוא עשה שכר בעולם הזה.

אבל הוא יצא מפה לגיהנום,

והצדיק יצא מפה נקי לגן-עדן.

פרה שמפטמים אותה

זה לא סימן טוב,

זה סימן שהיא הולכת לשחיטה.

רשע שמטיבים לו זה לא סימן טוב.

הבנת?

לוקחים אותו לגיהנום.

אז לכן צריך לדעת שבעולם הזה יש כאלה שמקבלים עונש,

מנקים אותם,

ויש כאלה שמקבלים שכר ומפסידים אותם לחיי העולם הבא.

זה אמר דוד המלך.

איש בער לא ידע וחסין לא יבין את זאת.

לפרוח רשעים כמו עשב

ויציצו כל פועלי עוול נשמדם עדי עד.

הבנת?

תהיה בריא.

תשמע אחי, בגירוש בלילה עולם, תן לאמנון, תן לאמנון.

הרב אמנון,

אני לא צריך לשאול אותך אף שאלה.

אם בני ישראל ילכו,

אל תראי תולעת יעקב מטה ישראל,

אני עזרתיך, נאום אדוני,

וגלך, קידוש ישראל,

הוחקים מקודם.

עכשיו, הלא לאמונה הכית אותם, כי אברהם אבינו עליו השלום היה לראש המאמינים.

שמות, אנוכי השם אלוהיך,

אמונה אינה כתובה בכלל בתרי״ג מצוות.

ויש לנו עוד בירמיה, וידרכו את לשונם,

כשתם שקר ולא אמונה, כי יעקב חבן נחלתו ויעקב הוא מגת האמת.

חזק וברוך.

כן, שאלה הבאה. אם מישהו רוצה שאני אלמד אותו, אני אלמד אותו בבית שלי.

אין שום בעיה.

כן.

שאלה הבאה.

תן לו לבחור פה.

שלום.

כתוב ברמב״ם,

אחכה לו בכל יום שיבוא למלך המשיח.

כן.

ואיך זה מסתדר שצריכה לקרות מלחמה של תשעה חודשים, שישלטו בעם ישראל,

עם העניין הזה שמשיח צריך לבוא היום,

לפני שיקרה מלחמה שאתה מדבר עליה, שישלטו בנו?

משיח יכול להימצא ולא להתגלות,

וגם הוא יכול להילחם את מלחמות השם.

אז לכן זה יכול להיות.

אוקיי.

שאלה, מה הנה שמה, מאחורה?

רציתי לשאול את הרב,

יכול להיות שהתשובה לזה זה רק להתחזק באמונה, אני לא יודעת. אבל בכל אופן זה משהו

דוגר אצלי כבר כמה זמן.

זה קצת כמו שהבן-אדם הקודם אמר.

אני פשוט רואה את הסדר הכרונולוגי של הדברים על-פי התורה מתקיימים.

זאת אומרת, הדברים מתקיימים. מאוד קשה להתחזק באמונה שמשיח צריך להגיע כל רגע.

אם הרב יכול לחדש לי איזה משהו להוסיף לי לחזק אותי,

אני מאוד אשמח, כי אתה רואה את הדברים מתבצעים.

לא הבנתי. מה חסר לך באמונה?

אמונה.

כשאתה רואה את הדברים מסתדרים בסדר הכרונולוגי המדויק הזה, שהכול הולך וקורה, אז זה קשה להגיד שמשיח כל רגע צריך להגיע.

לא הבנתי. כי כאילו הדברים צריכים להגיע לשלמות הסופית.

לא הבנתי. מה לא טוב?

לא יודעת מה לא טוב, אבל אני רק יודעת שקשה להתחזק באמונה הזאת של ה... אדרבה, אם הדברים הולכים בסדר כרונולוגי, זה מראה שהכול מתקיים.

אז הוא יבוא.

כן, אבל המחשבה שלנו שהוא יבוא בסוף,

אחרי שהכול יסתדר.

לא עכשיו. לא, לא. הוא בא לסדר.

הוא לא יבוא אחרי שיסתדר.

הוא בא לסדר.

הבנת?

תודה רבה. תהיי בריאה.

כן, עוד שאלה בבקשה. הנה הבחורצ'י כאן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב ומורך.

יש לי עכשיו שאלה אליך.

ברור.

איך בעצם יודעים כל הרבנים שמסבירים על גיהנום, גן-עדן, כף הקלע,

גלגול לשמות, איפה הכול רשום?

יש מסכת גיהנום, מסכת גן-עדן, יש גמרא, יש משניות, יש תנ״ך

ויש ספרי ראשונים ואחרונים.

ויש ממש פסוקים שכאילו

זה חד-משמעי.

חד-משמעי, ברור. יש לך ספר שנקרא שער הגמול של הרמב״ן, תקרא אותו מתחילה ועד סוף ותדע את כל הדברים שאתה שואל.

וגם על כף הקלע רשום שם.

הכול.

ואת נפש אויבך היא כלא ענה בכפה קאלה.

הבנתי. תודה.

תהיה בריא.

רוצה לשאול?

שאלה פה, שורה ראשונה.

אוקיי, שמי שרה,

ורציתי לשאול שאלה.

יש לי איח קטן שאני לא כל כך מסתדרת אתו וכל יום רב אני אתו.

אבל רציתי לשאול אותך אם אפשר להסתדר אתו, כאילו אני מוצא את כל הכוחות שלי בשביל להסתדר אתו ואעשה,

אבל אני רוצה לדעת איך באמת אפשר להסתדר אתו. בן כמה הוא?

12. ואת?

אני 15. במה אתם לא מסתדרים?

כאילו אני רבה אתו כל יום, ונגיד אם לקחת את מה שאני רוצה, הוא רוצה,

והוא יותר מדי מקנא, אולי הוא רוצה קצת תשומת לב,

אבל אני נותנת לו את כל מה שאני יכולה לתת לו.

אני לא יודעת, זה כמו מריבות ומכות.

תראי, אם את נותנת לו תשומת לב, יכול להיות שלא מספיק לו.

אולי תני לו עוד קצת. לא, הוא מקבל תשומת לב מההורים, אבל, לא, את, את תתני לו. אני נותנת לו. יש לכם מלחמה על שליטה, מי יותר נחשב, מי יותר חשוב.

תחנק. אז זו הבעיה.

אז אם תוותרי, תגידי לו, אתה חשוב,

אין כמוך,

זה יספק אותו.

רק רציתי לבקש ברכה,

שאני אצטרך להצליח בחיים. בטח, תצטרכי להצליח ותצליחי.

יש לי שרה, והשם של אמא שלי זה שמחה.

שרה בת שמחה, הצלחה, בריאות וכל טוב.

אמן.

למה שם אחיך קטן?

צבי בן שמחה. צבי אלעזר.

צבי אלעזר בן שמחה,

אשר יזכה אותו לקבל תשומת לב מספקת.

שאלה שם.

שלום כבוד הרב, ברוכה הבאה.

רציתי לשאול בעניין הצבא.

אני נותן לי מדי פעם בצבא אולי להעביר לה את האתר שלך, את הכתובת שלך,

ואני רואה שם יותר מדי זוועות,

סלח לי על המלה,

כי יותר מדי הם מקלים על עצמם בגלל שהם בצבא,

הם כבר לא רואים שם יותר מדי את הדעת. יש שם הרבה כופרים,

לא כופרים בצורה של מול כולם,

בצורה של,

ואללה, לא מאמינים באלוקים, לא רוצים להאמין, אין מי שמעביר להם, כי הם נמצאים בצבא עכשיו,

אתה מבין?

ורציתי לדעת מה אפשר לעשות עם זה.

אין שם כעיקרון מי שמעביר.

אז מה אתה רוצה, שאני אבוא לשם, תזמין אותי? לא, אני רוצה שאולי דרך דיסקים שלך יכולים להגיע לצבא, או איכשהו,

איכשהו לא מסתדר. איכשהו בעיה. איכשהו בעיה. אתה רוצה מהדיסקים, אני אביא לך, תחלק.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, שמה בסוף.

כבוד הרב, יש לי פה חבר, פשוט מתבייש.

לכולם יש להם חבר שמתבייש.

הוא רוצה לדעת למה צריך לשמור נגיעה.

בטח, מה זה שאלה?

לא, למה אבל?

למה לא?

כתוב, לא תקרבו לגלות ערווה,

זה איסור מן התורה חמור ביותר, ואלישה בנידת טומאתה לא תקרב.

זה איסור חמור ביותר של עריות,

ואם אדם לא רוצה לאבד את העולם הבא, שייזהר.

אני גם רוצה לשאול שאלה, כבוד הרב. בבקשה.

טוב, השאלה שלי היא כזאת.

אתה אמרת תשעה חודשים יישלטו עלינו המוסלמים, נכון? הכתוב אומר, לא אני.

הכתוב אומר.

בדורנו ישלטו?

מה לעשות.

וינצחו אותנו ואת כל העולם.

ישלטו.

לא ינצחו, ישלטו.

הם עדיין לא שולטים בנו. עדיין יש לך צבא, אתה עדיין מדינה ריבונית. אבל הם בדרך, בדרך.

בדרך.

בדרך, עדיין לא.

בסדר, אמרתי עכשיו, אמרתי בדרך.

אתה אומר, יקרה הדבר הזה.

מה הפירוש? אתה חלמת שנסראללה ישלח עליך 300 טילים ביום?

מה זה חלמת?

אם כל בן-אדם שהיו לו קצת העיניים פתוחות, כן, היה רואה את זה.

אז לא היו עיניים פתוחות לא לרמטכ״ל ולא לשר הביטחון ולא לראש הממשלה ולא לשב״כ״כ

ולא למוסד

ולא לאף אחד.

אפילו לא לסיעת הגמלאים.

זה בסדר. אז אתה אומר, בדורנו עוד יקרה הדבר הזה שתשעה חודשים הם ישלטו עלינו?

מה לעשות?

טוב.

תתכונן, תתכונן.

שאלה הבאה.

הנה, יש פה שאלה, שורה ראשונה, שנייה, שנייה.

פעם יש מוזיקה, פעם אין מוזיקה.

פעם מוזיקה ספרדית, פעם אשכנזית.

כן.

בבקשה, את תשאלי.

כבוד הרב,

היתה כאן נערה מדהימה ששאלה קודם לגבי החזרה בתשובה שלה

שההורים מתנגדים, ואתה אמרת לה שהעמדה שלה היום,

אין לה הרבה מה להשפיע ואין לה הרבה מה לעשות.

ואני, לא, יש לה מה לעשות.

אני אמרתי במפורש.

כשיש לה מה לעשות, היא יכולה ללכת בדרך הזאת, והיא הדרך הנכונה.

כן, אבל אין לה מה לעשות כדי להשפיע על ההורים שלה. ברור, מה לעשות. נכון.

ולי השאלה דומה.

אני לא במעמד שלה, אני פשוט מבוגרת יותר.

אני מאוד התקרבתי לנושא של הדת, לפני 12 שנים כבר,

כשאמא שלי חלתה, כי זה היה אירוע מוחי.

ולא רק אני, אלא גם האחיות שלי. אנחנו ארבע אחיות שמאוד מאוד התחזקנו.

אבל לכל הארבע אנחנו נשואות לבעלים חילוניים.

התחלנו את החיים ככה, דרך חיים חילונית.

ב-12 שנים אנחנו כל הזמן מנסות לקרב אותם ולהביא אותם אל הדעת

בדרך נעימה, שלא תיצור פירוד, ולשמור על שלום בית.

אבל 12 שנים מאוד מייגעות וקשות.

ואולי לכבוד הרב יש איזה רעיון, למרות שהנושא הזה נדוש כבר,

אבל לעשות משהו בלי ליצור פירוד ובלי לעשות מלחמות, כי אפילו להגיע להרצאה הזאת הערב זה היה בשבילי

קריעת ים-סוף.

ואני יודעת שיהיה לי לא קל אפילו לחזור הביתה היום.

משהו, איזה רעיון,

להקל על הקושי הזה,

שהוא לא רק שלי, אני יודעת שיש הרבה מסביבי. למה הם מתנגדים?

יכול להיות שאני פחד.

יכול להיות שאני פחד. יש לי אחות מאוד דתית

שמאוד משפיעה עלינו ונוצר קרע נורא גדול אתה,

וממש לא יכולים לשמוע את השם שלה,

כי בשבילם זה היא מרחיקה אותנו. ואפילו לפני שבוע גיסי התקשר אליה ואמר לה, את פשוט מפרידה במשפחות.

תתנתקי מאתנו.

וזה מאוד כואב, כי אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה.

ניסיתם ללכת לסמינר?

הם לא מוכנים לשמוע על זה אפילו.

לא מוכנים. הבאתי קלטות שלך, אז פשוט אני לא רוצה להגיד מה נאמר בעקבות זה. אבל הם לא ראו.

רואים קטעים מדי פעם. זה מצחיק.

ביקורת כזו, מאוד שלילית.

יש כאלה קטעים מצחיקים.

כן, לא אותם, לצערי.

מה, גם זה לא מצחיק אותם?

לא.

הם ממש אנטי.

אנטי.

אנטי? מוחלט. תראי, זה בעיה.

בעיה.

אנשים שיש להם גאווה זה לא פחד ולא קשקושים.

יש להם גאווה להודות בטעות לאורך כל הדרך.

מכיוון שיש להם את הגאווה, זו בעיה.

הבעיה היא להחזיר אדם שיש לו את המידה הזאת.

אז לכן הוא לא רוצה שיתערבו לו בחיים ולא יגידו לו מה לעשות.

הוא אדם מבוגר, והוא יחליט מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ואל תדחפו אותי ואל תלחצו עלי,

ואם אני ארצה ואני אחשוב, אז אני אחליט מתי שיבוא לי.

זה הפרינציפ.

זה קשה לשנות בני-אדם.

אבל

אם לא תגידו כלום

ותחיו את החיים שלכם ותתקדמו

בלי לעשות פירוד,

מהירות היופי שביד.

מן הסתם זה ירכך אותם במשך הזמן, שהם יחליטו בעצמם.

כן, אבל השהות לא ניתנת. הנה, יש לי ילד שאני רוצה להכניס לבית-ספר דתי, הוא עולה לאלף בשנה הבאה.

וזה פשוט בלתי אפשרי.

אי-אפשר לחכות לזה שזה יגיע, כל כך הרבה זמן.

שזה יגיע, ינחה את האסימון.

וזה פשוט חבל.

צריך למצוא אולי גורמים שיתחזקו,

שהם לא מהסוג של החרדים-חרדים,

אלא מהסוג של אלה שהיו רחוקים והתקרבו,

שהם ייגשו אליהם בדרך כזו או אחרת.

נגיד, חברים, ידידים, קרובים כאלה, שנחשבים בעיניהם שהשינוי שהם עשו הוא מתון,

הוא נראה, הוא בסדר, הוא לא מקצין וכו' וכו'.

אז אולי אלה ככה במפגשים כאילו לא יזומים, אף-על-פי שהם יהיו כאלה,

יכולים להביא לתוצאה כזאת, לריכוך,

או להביא לאנשים כאלה שידברו על החינוך,

כמה הם מאושרים כשהילדים שלהם נמצאים בחינוך דתי לעומת החינוך האחר,

מהניסיון שלהם וכו', וללכת על פן לא דתי אלא על הפן החינוכי,

או דברים כאלה. אפשר להראות גם חומר כתוב מהסטטיסטיקות.

יש אצלנו סרט על אלימות בארץ-ישראל,

מהטלוויזיה, לא שלנו,

וקיבצנו כמה דברים שמראים מה ההבדל בין החינוך הדתי לבין החינוך החילוני.

אולי את ההזדמנות הזאת, כבוד הרב, אם אפשר לברך את אבא שלי שחולה במחלה מאוד קשה.

אני רוצה לנצל את הקהל הזה שנמצא פה, קוראים לו נחום רחמים בן שבע,

שחולה במחלה קשה. נחום רחמים בן שבע,

השם יזכה אותו בעזרת השם לרפואה שלמה מהרה.

אמן.

כבוד הרב,

יש לי תשובה בשביל הבחורה הזאת.

גם לי קרה פעם קטע.

הציעו לי סמינר ערכים בזיכרון-יעקב עם כל הרבנים,

ומאוד השתוקקתי ללכת, ובעלי היה אנטי, הוא לא רצה לשמוע בכלל. הוא אמר לי, לא, אני לא מוכן.

לא ידעתי, ממש רציתי ללכת, והוא לא הסכים.

התקשרתי לחמותי, סיפרתי לה את זה.

אז היא אמרה לי, אל תדאגי,

ישועת השם כרף עין,

פשוט התפללי, ותראי, ממש ישועת השם כרף עין.

האמנתי בזה, התפללתי.

אחרי שבוע, בעלי אומר לי, את יודעת,

הוא מספר בבתים,

הוא אומר לי, את יודעת, קליינטים שלי היו בזיכרון-יעקב,

והם ממש שכנעו אותי, עם מה בא לך ללכת? אמרתי לו, לא האמנתי שהוא אומר את זה.

זה היה פשוט מדהים, מדהים, ואני אומרת, לא נותר לה אלא להתפלל, וישועת השם כרף עין.

תהיי בריאה.

כן, עוד שאלה?

אין שאלה. אז אני אגיד לכם כמה דברים לחיזוק.

בעזרת השם יתברך,

אנחנו משתדלים מאוד מאוד, כמו שאמרה פה בחורה צעירה שהיא ראתה באתר שאנחנו עושים מבצע עולמי,

לחלק כמה שיותר חומר כדי שיגיע לכמה שיותר יהודים בשביל שיזכו ויהיו שמורים יותר.

שאם חלילה יקרה מה שאנחנו אמרנו,

אז שיהיו להם הגנה וזכויות מספיקות כדי להינצל.

ומעבר לזה, הזכויות האלה מלוות את האדם גם לחיי העולם הבא.

הפצה המונית של DVD ברחבי העולם זה דבר חשוב ביותר, כיוון שאין היום דבר שיכול לקרב יותר מהר בני-אדם

בהשקעה מינימלית ובמהירות מקסימלית

מאשר האפשרות של חלק DVD, שזה דבר נגיש.

אפשר למסור את זה לכל אדם,

ובדרך כלל בני-אדם לא מסרבים לקבל DVD. מעט אולי בדווקא לא לוקחים, אבל הרוב כן לוקחים,

וזה לא עובר אצל אחד, אלא משפחות, ועובר מיד ליד,

והזכות היא בלתי נפסקת ממש.

ואם זוכים להציל כמה יהודים זו זכות שאין לה שיעור אפילו.

רבי שמעון בר-יוחאי אומר שכל מי שמזכה לחייבים אין קץ לשכרו.

זאת אומרת, אדם יכול לזכות

בעת הזאת בזכויות שדורות שלמים היו משתוקקים לזכות ולא היו יכולים.

את כל העבודה של אברהם אבינו, שהיה מחטט את רגליו ממקום למקום לקרוא בשם השם,

היום כל יהודי הכי פשוט,

שאין בו שום ידיעה ושום השגה, והוא לא יכול לשכנע ולא יכול להסביר,

אפשר לתת רק חומר ביד לאחרים ולהציל אותם, פשוט מאוד.

כמו לחלק כדורים

בשעה שיש דבר

ואפשר להציל יהודים.

אז אם אדם רוצה להיות מן הזוכים האלה,

יש הזדמנות נהדרת

במבצע מיוחד

בתרומה של שקל וחצי ליום.

מחיר לבניה.

שקל וחצי ליום

במשך חודש זה בערך 50 שקלים,

20 חודש זה 1,000 שקלים,

ו-1,000 שקלים מקבלים 100 DVD,

מ-DVD לחלק זה ודאי מביא כמה נפשות שיחזרו בתשובה, זה הופך להיות משפחות,

ומשפחות זה הופך להיות מאות

ויותר במשך השנים.

זה בהשקעה של 1.5 שקל מכספי מעשר.

ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה,

ואפילו אם הוא מרוויח רק 15 שקלים ליום מצדקה,

צריך לתת 1.5 שקלים.

ואפשר עם זה להציל כל כך הרבה יהודים ולהביא ולקרב את הגאולה,

ושזכות הנסים האלה,

שאנחנו זכינו בחנוכה,

יכולה להיות עלינו,

כי לא נדליק נר רק בפתח,

אלא נדליק נר השם נשמת אדם.

אז מי שרוצה לזכות יכול לקבל כבר היום פה,

100 DVD,

אם הוא בכרטיס אשראי ימלא פה את הפרטים,

או בהוראת קבע,

אם הוא רוצה למלא,

50 שקלים כפול 20 תשלומים,

או 100 שקלים כפול 10 תשלומים,

ותהיה לו זכות גדולה מאוד להיות שותף אתנו ביחד, בזיכוי רבים, בחזרה של אחינו בית ישראל לאביהם שבשמים,

יכול לכתוב למעלה בהוראת קבע את השם שלו,

בשם האימא,

ואיזה ברכה הוא מבקש.

זיווג,

זרע-חיים קיים, פרנסה, הצלחה, בריאות,

וגם לעילוי נשמת.

כל מי שמעוניין,

עד שתתעוררו, לשאול שאלות,

ניקח פסק זמן של חמש דקות,

ומי שירצה לזכות אתנו להיות שותף, שירים את היד וייתנו לו הוראת קבע, ימלא אותה, יחזיר אלינו,

וניתן לו גם ברכה.

אז מי שמעוניין, ירים את ידו, יקבל עט,

יחתום

ויזכה בברכה.

הכהן לא איתי,

כי השמחה נשארת,

כי השמחה נשארת, כי השמחה נשארת. כן, נרים את היד גבוהה.

דרור, תשים לב, דרור שמה, חבר'ה רוצים.

נרים ידיים גבוהה. ארנון?

חמש דקות הפסקה.

אחרי זה נראה לכם את הסרט,

דחיית המתים.

מי שרוצה לראות את תהיה דחיית המתים, כדאי לו להישאר.

לא נצטרף עכשיו, עוד מעט.

עוד מעט, לא עכשיו.

מי שרוצה לראות את תהיה דחיית המתים, כדאי לו להישאר. עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף עוד מעט, לא נצטרף

חמש דקות, להזדרש.

ולמלא לחתום למטה ולהעביר לחג.

שקל וחצי ליום

הכל ביום היותי ילכו,

וגם ביום ישע המביב ילכו.

וגם ביום ריר ילכו למטה ילכו,

ביום היותי יבואו, וגד רואים ישר עמירים יבואו, וגד ביום רילף ביום רמי עמדו אתו ישתפרו.

אלזר בן-פולי ופחי ופני פימי, בהצהרה זיווג הגון מהירה.

שירי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחת לוחי לכו. וזה כל עיקר כבוד נצאנו, וזה כל עיקר כבוד נצאנו.

שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחת לוחי לכו.

שיהי הכל легкоיב הכל, נחטרו כדי לברום, שיהי הכל, הכל, הכל, הכל, הכל,

נחטרו הכדי לברום ואפשר להיכן בעולם אזינו,

שיהי הכל, הכל,

נחס נורא תהיה רחוב.

מרסל בן חי בג'ורי,

תבואה שלמה.

מרפואל יוסי בן מרסל,

לזיווג לשלומי ורבי מיטל, אופק ברק וגואל, עם הרבה בריאות.

שקל וחצי.

עזוביב דוד בן תמר, בריאות והצלחה.

אברהם בן מרים, תמר בת רחל, בריאות והצלחה.

סיווג מוצלח ליהושע בן תמר.

רחל בת חבובה.

זיווג הגון לבנים, יוסף בן רחל, דותן אלחנן בן רחל.

תזכה לעשות מצוות ותשובה שלמה עם כל בני המשפחה.

נהרי,

לא לישון. נהרי.

נהרי, אתה ישן.

נחום גחמים בן שבע ושולמית בת שושנה תופחה.

בריאות והצלחה וזיווג מוצלח.

הצהרה בתשובה למאיר בן-סעדה, משה בן-סעדה.

כן, אחרונים.

אתה מוכן עם הסרט מיד המדים?

לשבת. בבקשה לשבת.

יוסי בן-מרים, שחרור מהיר.

אברהם בן-פאני, שחרור מהיר.

לשבת בבקשה.

תגיד בעל-פה, נו, תגיד.

תגיד.

עד מתי אתה חושב להתערב? נירי ואטירי, תבואה שלמה והצלחה.

מתי תחיל לראות אלוקים ברחמם נותן לך לחיות?

תגיד.

עד מתי רחמם נותן לך לחיות?

תגיד.

עד מתי אתה חושב להתערב?

מתי אתה חושב להתערב?

מתי תביא ותצבורנו אלוקים חיים נותן תמיד וטוב נוצא חונן מקורם מושיע ומגן?

עד מתי אתה חושב להתערב?

החל בצר על זיווג גדול מחיזור.

בן-אדם אתה יכול להתגבר?

דקי ומצר על זיווגיה. גברת בתייחוד, רפואה שלמה, רפואה שלמה, רפואה שלמה, פרנסה טובה.

אברהם דוד בן-צורית, רפואה שלמה, פרנסה טובה.

שמרית,

בת-אל,

בדברת, שלי, בדברת, יונה, מזל טוב, בדברת,

שילת הודיה, בדברת, בעידו חי, נתונן, בן-ברת, שלום, בן-ברת, גבוהה.

שלמה, פרנסה טובה והצלחה מעשה ידה.

שוליקה ומתחמים, הרפואה שלמה, שיבה טובה וערימות ימים מהרה.

מתי תבין ותצבול את אלוקים חיים נותן כאן איזה תור עושה חולן מכל שרה מושיע ומגן?

מתי תפסיק חיצות ומתי תתחיל לראות?

אלוקים ברחמיו נותן לך לחיות.

תטילה להם, לטוב על עצמי אחר, כי ברחמת דולח ומוחך.

כי ברחמת דולח ומוחך.

נא לשבת.

נא לשבת.

למה אתה מביא את האנשים לפה? אני לא מבין.

סאר עבד פרחה, עזבו גבול, רפואה שלמה ללוז בתמר,

מי פרנסה טובה ורפואה שלמה.

מסעודה בדאדה, רפואה שלמה עם כל יוצאי חלציה.

פרחה בד מסעודה, עזבו גבול.

נא לשבת תכף.

ראי לב בבקשה למטה. ראי לב בבקשה למטה.

זה לא עכשיו.

זה לא עכשיו.

בריאות והצלחה.

הסכם זיווג הגבול, רפואה שלמה.

מכלוף בן אסתר, רפואה שלמה מהרה.

הסכם זיווג הגבול.

לשבת.

אפרת בבני לרפואה שלמה מהרה.

תכבות את האור.

והיא מלאה המצב.

והעבירה לי התהום סביב סביב.

והנה רבות מאוד על קנה הבקעה,

והנה יבשות מאוד.

ויאמר אלי בן אדם,

עד יחיינה העצמות האלה.

ואומר אדוני אלוהים אתה ידעת.

ויאמר אלי הנה ועל העצמות האלה ואמרת עליהן העצמות היבשות שמעו דבר אדוני.

כה אמר אדוני אלוהים לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם.

ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם אור ונתתי בכם רוח דחייתם וידעתם כי אני אדוני.

וניבאתי כאשר צוותת ויהי קול כהן נבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו.

וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם אור מלמעלה ורוח אין בהם.

והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם אור מלמעלה ורוח אין בהם.

ויאמר אלי הנה ואל הרוח הנה ובן אדם ואמרת אל הרוח

כה אמר אדוני אלוהים מארבע רוחות בואי הרוח ופהי בהרוגים האלה ויחיו.

והנבטי כאשר ציווני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד.

ויאמר אלי בן-אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה

הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדת תקוותנו נגזרו אותנו.

לכן הנבט ואמרת עליהם כה אמר אדוני אלוהים הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני אדוני בפתחי את קברותיכם.

ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני אדוני דיברתי ועשיתי נאום אדוני.

תודה.

אלה שרוצים ציצית יכולים לקבל, להרים את היד. מי שמעוניין, בבקשה.

כן?

בבקשה.

בואו נתקרב. תיכף.

להאמין שאין יאוש דבר בעולם עד להגיד בנימויות בעושר.

נשים רוצות כיסוי ראש.

נשים רוצות כיסוי ראש, אין יאוש דבר בעולם.

אליזבאל מרסל, ראש ימין נהרה.

כן?

תכין להם את הסרט בבקשה.

את הסרט בבקשה, נסים את אותה.

ציצית נשאר.

מסוי ראש.

אתה מוכן?

קצר, קצר.

אדוני היושב-ראש.

נשים רוצות כיסוי ראש.

נשים רוצות כיסוי ראש.

נשים רוצות כיסוי ראש.

נלמוד חצי שעה.

ספר שערי תשובה.

דבר חצי שער, מצד הדבר.

הרבה שנה מדריך חדר כושר.

הייתי תרוב ל-100-110 קילו,

הייתי מעל ישראל, לשעבר, שנת 86-85 והייתי בן אדם שפחדו ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים הכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת, גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית ואף למעלה,

הרבה גאוותה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים,

התיירשתי,

חתנתי עם בחורה צעירה,

אישה נפלאה.

אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולדעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים. אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים, כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, כי הוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים וחשב שזה פיסורה והשג מכל מיני משחות מבתי-מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי,

וכבר עוברת חצי שנה כמעט,

ואני אומרת לניסים, בואי נלך לרופא, יש לך דמנומים.

בואי נלך לרופא.

בן-אדם כואבת ללשן הולך לרופא, כואב הראש הולך לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן. אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שרירים,

גופיות, טייטים, אגו שלום לשמים.

ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, קשקפים מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש שישי, הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל. הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין. זה היה פשוט כטוס טרופז.

זה היה גבייה.

פשוט גבייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני הבוקר, הוא פשוט הלך

20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקווין.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי את הפעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפני הבוקר, אמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי, אבל

לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסודרת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבעה גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר,

זה לא כן, אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה לא כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע-שבועיים, יש לך איפה סיכויים.

אמרתי, סליחה,

התמוטטתי,

האישה שלי התמוטטה,

כל המשפחה התאספה,

ובאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי אותו לעכל לי את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על העניין.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

יש לך דיבור סרטני.

כששמעתי את המילה הזאת לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו

שאי-אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכירה את הריח,

את הטבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו

15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודע אם הוא יחזק.

ואשתו התפשרה אליי. במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אמא שלי ואת סבא שלי ודודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים.

ירדתי תוך חודשיים וחצי

ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו.

הגופת מוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, וארבעה,

אני לא מאחל אותה לאף אדם עליה, לאף אדם.

הסתכלתי לשמונה ואמרתי כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה, למה?

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור, וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך במשהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

זה גידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוף.

אני שכבתי במיטה, אנשים

המבקרים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים.

מאות חברים מירושלים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, היתה פעלה על הרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות,

אבל המשפחה הכי נקה, והם אמרו, זה רוב גמור.

אפילו אם הוא לא נתן לי סיכוי,

הוא אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו, שאני חצי בן-אדם, אפשר לתת טיפול חצי בן-אדם,

אם הוא לא היה במשקל,

ובכו לי במשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בחו, כולם אמרו,

שאמרו, אני אוכל. אמרתי, אני לא יכול לאכול.

אין לך דאבון, אתה לא יכול לאכול את זה. במיטב שזה חוסר לנו, אתה לא יכול לאכול את זה.

עוד זה להשמין שיש לך טיפולים, ממש. אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

פשוט ישבתי ודיברתי עם בורר העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה. אני בחורה צעירה, עוד התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

אתה אומר, לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי,

הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לטיפולים לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הוא אמר, תודה לחיים, תודה שהוא איתי, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך

ואז באתי לנשיא ואומרתי לו, נסים תשמע,

לא נותנים לך סיכוי,

אין לך הרבה אין לחיות,

אני אוהבת אותך, את האבן של הילדה שלי,

אתה אפילו לא ראית אותה,

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה כל הרופאים, לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לקידוש הקב'-ברוך-הוא,

דרך רבנים מסוימים.

אמרתי לו, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חיוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמר לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך אומרים?

הצפונאים, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי, אני מסכים טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמון יצחק מהספרייה הקדושה הקלטות שלו,

והתקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי את הסיפור, הוא מאוד נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב עמון יצחק,

כבוד הרב ארתור נבהל. הוא חושב שאני נרקומן או משהו כזה, להסתכל עליו ואומר שהוא לא יגיד מה זה,

יעד חצי אדם בא מולו,

מה הוא רוצה ממני.

וכבוד העולם הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו,

חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי,

קלה כקשה אני דורש ממך,

ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש-ברוך-הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחל ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר,

ואין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו עכשיו, כמה נגליים.

כולם לא רשמו, תיכף כבר קבר, לא האמינו.

ופתאום אני בעצמי,

מה שתראה מה זה גדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי משה שלי לאכול, היא לא האמינה.

קלה הלם, לאכול, אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

הרגשתי לטוב צורך לאכול, זה לא סירוב לי, אבל זה לא פתאום בטוב צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

בגלל שאני מצליח לחיות, עם כל המחלה הכבדה עליי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות,

איך קרה שהוא מתחיל לעלות וזה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות אכזובד,

ואז תתו לי כימיות סוואפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

25 אקרנות רצופות,

הסתרה על טיפול.

כימותרפים.

מדובר על שלושה ימים

כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד קצת מהדס הזה ואמר,

שיודע מה אבא שבשמים, אם הוא לוקח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

הוא לוקח את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח,

שלא היה לי סערה בגוף,

שאת הזקן תשאיר.

וככה.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהיה מגיע, היה מגיע עם יותר סער.

זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים.

טיפולים כימותרפיים ידוע שסערות הן נושות.

והרופאה שלו הייתה אומרת, במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא,

והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי.

איזה אושר, איזה סימכה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, קם מצד חולי,

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש

משהו

נוסף שבהתחלה אמרו שזה נקי, בסיטי, ושמחתי,

וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון אם איזה תיכת אותו ויכול לציון אמר לו, תן לו,

קצת רעבו נראה, הנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו טוב, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו, נראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי,

כשבבית-חולים בישרו לי שפתאום הם בילו משהו בברקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אמרו לי, מה אני עושה, מה אני אעשה? לא יכול פתאום, כמעט,

התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי, ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה, יש לך ניסיון, תעמוד בו. ואז אמרתי, עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר.

לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדעת.

המשכתי,

לימדתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה,

באהבה,

איסורים לקדוש-ברוך-הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה,

היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קוין, תשמעי,

אני רוצה להשוחח אתך לבד.

ניסיון מגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח,

80% כשאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להעריך,

אבל יש סיכוי כזה,

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר עוד שהגידול הוא בחינוך.

זה היה שלושה שבעות מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של דורנו. באמת, אני דיברתי, דידי עצמי. ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא, והחליטי לו

יום ולילה עם כל הקדוש ברוך הוא שאני אעבור את הניתוח בשלום.

זה היה שמונה שעות ניתוח,

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו ישבנו בחוץ והתפללנו לבורא העולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

והן, את רואה את הקשר עם בורא העולם, ואת מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא של בשמים, ואת מדברת איתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש בו בידת הכוח לעשות הכול. ואם תקרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יכרו באמת,

באמת,

רצון ניריו יעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה ממך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהטחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו.

חוק האלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה לאהב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, הרופאים בפנים, ואתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה גזולות שרק תמצאו.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנצח עבר בחוץ,

באמצע ניתוח, בן-אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי לו, מנצח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקארט קימה.

הוא אמר, אל תדעי לי, הכול בסדר, איך הוא רוצה, אני רוצה להגיד לו.

אני,

שלחו את הביוביסטוריה, והוא אמרו שם,

לא היה בן-אדם מאושר ואסיר את הקדוש-ברוך-הוא ממני באותו יום.

זה היה פשוט מדהים.

הוא פרגיש את תחושה עילאית,

קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש-ברוך-הוא.

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי. הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנות.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני ציבור.

שחור זה נהיה ורוד והקדוש-ברוך-הוא.

כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רופא צבא תגיד לי,

אתה צריך למוד תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם,

הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן-אדם בריא ואני,

החיים שלי, מקדיש רק לקדוש-ברוך-הוא.

בשבוע שהיינו אצל האופר, היא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוה.

נופיעים עמומים מכל הסימור שלנו, המוני. אם אני מגיעה אל המצב שאני מגיעה אל הרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת במה לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למתקנה והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משעמם.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה.

כל לבי לרב אמנוביץ.

ושייבדל לחיים ארוכים עם הרב הזה, כבוד הרב הזה,

מאז ועד היום אני מאושר כמוני.

אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני 48 שעבר לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה שזה קוראים לו אבא שבשמים.

זו התרופה הכי קטועה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכול מובן מאליו.

ובמהלך של עולם תסתכלו לשמים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעבלתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מאם כמוני.

עצם חזרתי בתשובה, ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת,

והיום אני שיא האושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד שיבינו שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי,

שהטיע על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לאב אל השמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו,

שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי מאמין שאני אוהב אותו.

צריך להתקרב אליו, וזהו, זה מה שאני מסתר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקב'

אין עוד מלבדו.