מבשרת ציון - למה אסור... בשבת ?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

על הסרטן שיש לו כבר, רק להחזיר את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו, התוכנית שהם הכינו לא הסתיימו,

זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא סיימו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הכימותרפים וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי פתאום,

משלוש פעמים כשמוציאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדולת יותר.

הכבד צריך לעבוד, עשו לו בונדסקן,

זה שזו סקרת עצמות קאטסקן,

הוא נקי מהסרטן,

לא מצאו שום דבר בעצמות, לא מצאו שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק ומחייך לכולם, והולכים, לא הבינו מה קורה. הם נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול.

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר,

אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה אשם והוא איטלקי והוא לא יהודי, והוא כל הזמן משתמש במילה אשם.

הוא יודע

שמעשה אשם זה נס, זה לא דרך הטבע.

מלכים, מלכים, מלכים לו השם מלכים, מלכים,

עפייה לשרום עיני המבורכים,

מלכים, ויעל ירושלים מלכים,

מלכים, מלכים.

מלכים,

מלכים לו השם, מלכים, מלכים,

מלכים,

מלכים להממורכים,

ימינו שם מלכים, מלכים, מלכים, מלכים, מלכים.

מלכים כבוהי מלכים,

מלכים, ים אחוז בסופין משליכי חולם,

יאללה, בריס הגאלו, ויערו אותי, לכן,

לכן, לכן, לכן.

לכן כתוב השם אתנו,

על התוך אל עם אשרות האחר,

יום ירושלים מתנגד פה אכן

אכן.

שיער הבית הזה נשים כאבוי דחוק.

ים מחוז וזדופים משחטים.

יאללה בית הדוכן ליך מורבן נחמם, נחמם, נחמם, נחמם, נחמם.

ים שנוי משתנתי לא ידברו.

יואו יואו יואו. ואנשי ארבעו מזון שבי שרים משוחררו.

על הבית זה הכותל, הכותל, הכותל, הכותל, הכים, הכים, הכים, הכים.

עובדים יקרים, האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

אני רוצה להודות לכולם במיוחד על האירוע שהיה ברוקין קולג'.

זה היה שני הבדלים, בפעם האחרונה שבאתי לקווינס קולג'.

זה היה ניסיון מאוד מאוד קשה, לא הייתי מוכן לשום דבר.

היום, ברוך השם, זכיתי לזמן הזה, לבוא עם הבן שלי,

לבוא לפה.

אחרי מה שהוא עבר, הוא עבר סיפורים מאוד קשים,

ומאז, ברוך השם, לא עשיתי שום שבת בבית-חולים.

עדיין הוא קצת חלש, אבל הוא מתחזק בזכותכם.

תודה רבה.

אני רוצה להודות לכולם שהם עכשיו, ואני רוצה להודות לכולם שיש פה ולבד לכולם להודות ללכת על האחר כדי שהוא יקבלו לישון רפואי,

כדי שהוא יקבלו בשלומה, כמו שהיא אמרה, השם מאמין לו.

רק להודות את האחרונה שלי.

אני לא חושבת שהאחר שלי יעבור את זה,

אבל אתם יכולים לראות אתכם כאן.

מזל טובים אותך, חדש תרופי, מזל טובים אותך, תרופתו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ונחמו וירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת מיטל בת אדיבה, מנוחתה עדן.

רפואת תמר פורטונה, בת מיסה, כוכבית בת זכגיה,

רעות בת-אסתר, ישראל בן-שרה-ציפורה, אריה בן-שרה-ציפורה,

שמעון בן-סאול,

נפואה שלמה וזיווג הגון לטיראן בת ורדה.

הערב בחסות פניני עין חמד ולמלחי.

שומעים בסוף?

שומעים בסוף?

אחד, שתיים.

שומעים?

ונתן אהרון על שני הסעירים גורלות,

גורל אחד לשם וגורל אחד לעזאזל.

בנוהג שבעולם,

אף בדרך כלל

מוצא חן בהסכמה במעשי בניו,

וכמעט שלא נמצאים הורים

שרואים חסרונות בבנים שלהם כלל,

בפרט כלפי חוץ.

כי על כל פשעים תכסה אהבה.

וגם על מעשים מגונים יכולים למצוא צד זכות.

אבל לעומת זאת,

איש שונא לעולם מחפש

דופי במעשים של אחרים.

ובכל מעשה, ואפילו הטוב ביותר,

הוא יחפש איזה ליקוי,

ויצביע עליו כאילו זו מהות העניין.

אבל בואו נראה מה הדרישות שהתורה דורשת מאתנו.

האם היא דורשת מאתנו שנתייחס לדברים כמו אבא אוהב,

או כמו שונא שמבקר?

שמבקר.

ולא תמיד הביקורת היא ביקורת אמיתית, כי הוא שונא.

מה התורה אומרת בעניין?

בספר איוב כתוב,

ביאמר השם מן השטן

השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ?

ביען השטן את השם ויאמר

החינם ירא איוב אלוהים

הלא אתה סחת בעדו ובעד ביתו.

ואולם

שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך יברכך.

ביאמר השם אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך.

הקב' ברוך הוא מעיד על איוב שאין כמוהו בכל הארץ.

בגדול הנאמר באיוב יותר מאשר באברהם אבינו.

באברהם נאמר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים מטה,

אחרי עשרה ניסיונות,

ואילו באיוב כתוב

ירא אלוקים

בשר מרע.

והשם, למרות שהוא מעיד עליו

שהוא ירא אלוקים,

איש תם וישר,

מכל מקום השטן מערער על הדברים

ואומר שלא לחינם ירא איוב את השם.

כיוון שהקב' ברוך הוא משוחח עליו ונותן לו כל טוב,

ולא חסר לו כלום,

במצב כזה זה לא בעיה להיות ירא אלוקים.

ואז הקב' ברוך הוא נותן לשטן אפשרות

הנה כל אשר לו בידך

רק אליו אל תשלח ידך.

בואו נצייר ציור, אם היה באס שונא ידוע ומפורסם

והיה אומר לשון הרע

על החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה,

היינו זורקים אותו מכל המדרגות.

אם יבוא אדם שונא,

מה זה?

אם יבוא אדם שונא

ויגיד לשון הרע על אברהם אבינו,

שהקב' ברוך הוא מחיד עליו,

מי ישמע עליו בכלל?

והנה, פה אנחנו רואים שבא השונא הכי גדול

של כל בני-האדם, השטן,

בכבודו ובעצמו,

בראש השנה,

ומערער על מה שאומר הקב' ברוך הוא,

ולא זז משם, עד שמקבל אישור

לבחון מחדש את איוב.

ויותר מזה,

גם אחר שהוא לקח את כל ממונו של איוב,

ואיוב אמר, ערום יצאתי מבטן אמי וערוב אשוב שמה,

השם נתן והשם לקח היא שם השם מבורך,

ובכל זאת כתוב,

ויהי היום,

ראש השנה הבאה,

ויאמר השם אל השטן,

השמת לבך אל עבדי איוב,

ועודנו מחזיק בטומתו,

ותסיתני בו לבלעו חינם?

אתה רואה שהוא עדיין תם בישראל?

ולא שינה את עורו,

בתי הסדת אותי חינם לבלעו?

ביען השטן ויאמר

עור בעד עור

וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו

אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו

אם לא אל פניך יברחך

תתקרב אליו

לא בממון

אלא בגוף תפגע בו

ונראה אם הוא לא יברחך.

ויאמר השם אל השטן

הינו בידך אך את נפשו שמור.

כתוב

שהייסורים של השטן היו יותר קשים מהייסורים של איוב במקרה הזה.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, שבור חבית ושמור יינה.

תשבור את החבית אבל תדאג שהיין לא יישפך.

איך אפשר?

הוא אומר, תביא עליו ייסורים כאלה

שהנשמה חייבת לצאת אבל תדאג שהיא לא תצא.

והייסורים של איוב מפורסמים.

ייסורי איוב, כשרוצים לתאר ייסורים הכי קשים, ייסורי איוב.

שחין בכל הגוף

והוא מתגרד בחרס,

פצעים מוגלטים,

צריך אפר לצנן את חום הקדחת שיש בגופו,

וגירודים כל היום וכל הלילה.

הגוף מתקלף קליפות-קליפות.

וזה, חוץ מעשרה ילדים שלקח לו השטן שמתו ביום אחד,

בכל ממונו שהוא הפסיד ונשאר ערום לחלוטין.

בכל זאת, למרות שהוא ישתם ירא אלוקים וסר מרע.

למה?

כי השטן עדיין לא הסכים לתת חותמת

על מעשיו של איוב.

לומדים מכאן יסוד גדול בעניין שלמות האדם,

איזה מעשים דורשים מאתנו.

דורשים מאתנו מעשים שצריך שהמקטרגה גדול, השטן בעצמו יחתום

שהמעשים הם שלמים,

הם מושלמים

לא רק מצד עשייתם אלא גם בכוונתם.

כמו שכתוב, שמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ,

יסכים השטן ויאמר, כן, אין כמוהו בכל הארץ.

זאת אומרת,

טוב צריך להיות טוב בלי רע,

עד שהמשוגע הכי גדול בעולם יסכים גם כן שזה טוב גמור.

אבל כל זמן שיימצא אפילו משוגע ושונא,

שיגיד שזה עדיין לא טוב,

אז יש בעיה, בודקים עדיין אחרי דבריו.

והדרישה היא דרישה ברף גבוה.

זאת אומרת,

אם כך הם פני הדברים,

מי מאתנו יכול לומר שמעשיו הם מעשים כאלה שיכולים לקבל גם את ההסכמה של הקדוש-ברוך-הוא שיאמר שאין כמו המעשים,

אין כמו המעשים שלנו, וגם חותמת של השטן שאומר שזה מאה אחוז.

ורבי יוחנן, כשהיה מגיע לפסוק הזה, היה בוכה.

רבי יוחנן,

תנא הקדוש, היה בוכה

כשהיה מגיע לפסוק, ותסיתני בו לבלעו חינם.

היה אומר, עבד

שמסיתין לריבו ונישת

כלום תקנה יש לו.

אם העבד, מסיתין את האדון שלו,

למרות שהאדון מכיר במעלתו של העבד

והוא מסכים להיות נישת,

מה התקנה של אותו עבד תהיה?

והיה בוכה מזה רבי יוחנן.

מה סף הביקורת שאנחנו צריכים לעמוד במעשים שלנו?

ויש עוד ראייה ממקום נוסף.

כתוב, וייאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכולו.

ויאמר, שלחני כי עלה השחר,

ויאמר, לא אשלחך כי אם ברכתני.

יעקב

נאבק עם המלאך

שרו של עשו

שמעכבו בדרך,

ויעקב לא מסכים לשלח אותו עד שיברך אותו.

עד שהמלאך יברך אותו.

רש״י מפרש במקום.

מה זה ברכתני?

הודה לי על הברכות שברכני אבי יצחק,

שעשו מערער עליהן.

כיוון שיש ערעור של עשו על הברכות,

אז אני רוצה שאתה תברך אותי פירושו, תודה לי על הברכות האלה שמגיעות לי.

אם לא, אני לא משחרר אותך.

ולכאורה, מה אכפת לו,

יעקב אבינו, אם הוא יודה או לא יודה? הרי הוא קיבל את הברכות מיצחק, אז מה הבעיה?

אלא רואים מכאן שהרע צריך בדווקא לצבוח שהברכות הן ראויות לו,

ובלי שהוא יגיד

שאכן הברכות ראויות לו, אז לא משיגים טוב כלל.

הוא צריך להסכים על הכול,

כמו שכתוב, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותאכל.

וזה סוד גדול שישנו פה,

שהרי השונא הגדול והמקטרג על הכול,

כשהוא מנוצח וכפוף למטה,

והוא אינו בועט כלל

וצועק

שהברכות מגיעות לך והן שלך.

רק אז משיגים את הטוב האמיתי.

אם לא,

עדיין יש קטרוג על כל המעשים ועדיין יש בדיקה.

ומעשי אבות סימן לבנים.

מה שעברו אבותינו הקדושים זה סימן לנו.

השם ישראל הוא שם שקיבל יעקב אבינו על זה שהוא שרע ויכול היה נגד המלאך,

וזה השם שישמש את עם ישראל ומכוון לאמות המשיח.

ובאמות המשיח לא יהיה ביטול לרע, כמו שחושבים, שיתבטל מכול וכול,

אלא שהרע יסכים ויודה על כל הטוב שאנחנו נעשה,

וזה יהיה ביטולו.

זה מה שכתוב,

ומה להשם, את לבבך ואת לבב זרעיך.

מהי המילה

שהרע יודה ויסכים על מעשיהם של ישראל?

הרמב״ן בפרשה הזאת מסביר

מה זה סוד של שעיר לעזאזל.

הוא מביא את הפירוש הזה מפרקי רמי אליעזר הגדול,

שהיו נותנים לה סמ״ם, זו הסטרא האחראה,

נותנים לו שוחד ביום הכיפורים

כדי שלא יבטל את הקורבן של עם ישראל.

היו שני שעירים,

שעיר אחד לשם, שעיר אחד לעזאזל.

ואת השעיר הזה לוקחים לצוק ומשליכים אותו,

וזה היה לסמ״ם.

למה היו נותנים לו את זה שוחד?

למה שוחד? כדי שלא יבטל את הקורבן של עם ישראל,

שיכפר על עם ישראל.

ונאמר, ונשא שעיר עליו את עוונותם.

כשרואה הסמ״ם,

שלא נמצא בעם ישראל חטא,

ביום הכיפורים הוא אומר לפני הקדוש-ברוך-הוא,

השונא והמקטרג הגדול,

השטן,

שהוא הרוצח הגדול ביותר,

נותנים לו שוחד שעיר,

וכשהוא רואה שאין חטא בישראל, מה הוא אומר?

ריבון כל העולמים,

יש לך עם אחד בארץ

כמלאכי השרת בשמים.

והקדוש-ברוך-הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטגור שלהם,

ומכפר על המזבח ועל הכהנים ועל כל עם הקהל.

זאת אומרת,

כל המקור להשגת הטובה לעם ישראל

ביום הכיפורים

זה החתימה של הקטגוריה של השטן שהכול בסדר.

בדומה להיום, מזעיר אנבין,

כל דבר שהפרקליטות עדיין לא חתמה,

אתה בבעיה.

ואם יש המלצה של הפרקליטות לחקירה,

אז זהו.

אתה בתהליך עכשיו של טיולים בבתי-משפט עד שהפרקליטות לא תרד.

וככה זה עומד גם למעלה. כל זמן שיש קטגור או קטגורים למעלה,

עדיין הטוב לא גמור,

ועדיין יש הנעור עליו.

זאת אומרת,

אם פתחנו ואמרנו...

כשאבא בוחן את מעשי בניו

בדרך של חיבה,

בלימוד זכות על כל צעד ושעל,

ולעומת זאת שונא בוחן את הכל במבחן של

קטנוניות וחיפוש ליקויים כל הזמן,

והסתפקנו מהי הדרך הנכונה שאנחנו צריכים להיבחן באמת,

הנה התורה נותנת לנו תשובה

חד-משמעית,

שצריכים להיבחן בשבט הביקורת של השטן השונא הגדול ביותך.

נו, אז מה עושים בשביל שאפשר להצליח?

אז קודם כל צריך ללמוד מה עושים,

ואחר כך ללמוד איך עושים את זה טוב,

ואיך עושים נכון,

ומהן הכוונות שצריך להתכוון בשעה שעושים.

אבל בואו נראה

שאלה שעושים את זה כמו שצריך,

בלי חשבונות אנוכיים אלא לשם המצווה בלבד,

זוכים לדברים גדולים ביותר.

מובא בגמרא,

במסכת יומא,

מיקירי ירושלים היו מלווים אותו מדי שנה עד הסוכה הראשונה.

עשר סוכות הוקמו לאורך הדרך של מוליך השעיר לעזאזל.

משמע שהסוכה הראשונה הייתה במרחק של אלפיים אמה בירושלים,

שזה תחום שבת,

ותמוה הדבר.

הלוא ניסיון גדול הוא שבני ירושלים אשר יכלו לשאוב שפע של קדושה מן המעמד הנשגב של עבודת הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים,

ויתרו על המעמד הכי גדול והסכימו לצאת מתחומי בית-המקדש בעיצומו של יום הקדוש.

היה איש עטי, איש מזומן, לקחת את השעיר הזה, שהתנדב למצווה הזאת,

לקחת את השעיר, להוביל אותו ולזרוק אותו מן הצוק.

היו יכולים לעשות את זה גם ישראל, אבל נהגו בכהן.

והיו יוצאים יקירי ירושלים,

הם נקראו יקירי ירושלים על שם זה,

שהיו מוותרים באותו יום בשביל לעשות צוותא

לאותו כהן שלוקח את השעיר

וללוות אותו, שיהיה שמח בדרך ולא יהיה לבד,

מוותרים

על מה שאנחנו אומרים, אשרי עין ראתה כל אלה,

הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.

אלה שזכו לראות את כהן גדול יוצא ביום הכיפורים מההיכל לפני ולפנים,

בשעה

שהלשון של הזוהורית הלבינה

והתקפרו עוונותיהם של כל ישראל וכולם במתח גדול ביום הגדול והנורא, יום הכיפורים.

בשעה של שמחה כזאת

ויתרו

והלכו ללוות

את הכהן

שלוקח את השעיר לעזאזל כדי להיות לו צוותא.

דבר גדול,

המעשה שהם עשו, והיו ראויים לשבח,

על זה שהולכים להיות לו צוותא ולשמח את המוליך,

והם נקראו על זה יקירי ירושלים,

כל זאת כדי להנות אחרים.

לא חשבו על ההנאה הרוחנית העצמית שלהם,

אלא חשבו איך להנות אחרים,

מי שהולך בדד

ומתרחק מירושלים שעה

גדולה זו,

שלא יהיה לבד, ללוותו ולהיות לו צוותא.

לומדים מכאן

לימוד גדול,

כמה צריך האדם ללמוד לוותר על כל ההנאות,

אפילו על הנאה רוחנית

ואפילו על עלייה רוחנית, רק כדי להקל על אחרים ולהנותם.

זו מידה גדולה ביותר שהאדם זוכה להיות נושא בעול עם אחרים

ומתבונן כיצד הוא יכול להועין לכלל,

ואפילו תמורת ויתור.

אתם יודעים,

בהספד של הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שספד אותו הרב ווזנר שליטא,

ייבדל חיים טובים וארוכים,

הוא אמר שהוא היה גדול ועצום בתורה, ביראת שמים ובאותות ומופתים.

בגיל

18 כבר היה אב בית-דין, הבבא סאלי, במצרים.

הוא היה חכם עצום.

הוא התגלה בצדקותו ובנפלאותיו רק

בעשור השנים האחרונות בערך לחייו כאן בארץ.

אבל מי שהכירו אותו באמת וידעו

את גודל גאונותו בתורה בכל חלקיה,

אחד מהם היה הרב אלפנדרי,

זכר צדיק וקדוש לברכה, אחד מגדולי

ענקי הרוח שהיו בעם ישראל,

וכשעלה בבא סאלי בצעירותו לארץ,

הרב אלפנדרי היה זקן מופלג ויצא להקביל את פניו,

מה שלא עשה כן לגדולי תורה אחרים.

שמעתי לפני כמה חודשים,

מעשה

ברב אלפנדרי,

כשהגיעה השמועה

שהחפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, עומד לעלות לארץ ישראל,

אז הייתה התרגשות גדולה בארץ.

ענק התורה, חפץ חיים, מגיע לארץ הקודש.

ושאלו את הרב

אלפנדרי, מה הוא אומר?

אז הוא אמר, הוא לא יעלה בסוף.

ואכן,

החפץ חיים לא עלה בסופו של דבר.

שאלו אותו איך הוא ידע את הדבר הזה, אם זה רוח הקודש,

גילו לו מן השמים.

אז הוא אמר לו,

פשוט מאוד,

הקדוש ברוך הוא לא ייתן שהחפץ חיים יגיע לארץ הקודש. מדוע?

כי אם הוא היה מגיע לארץ הקודש,

אז ודאי הוא היה מגיע לירושלים.

ובירושלים היו קהילות כאלה ואחרות,

וכל אחת הייתה רוצה שהוא יהיה הרב שלה.

וממילא סביב זה הייתה מחלוקת.

וכולם היו רוצים,

ואחר כך היו שואלים אותו בעניינים כאלה ואחרים,

ואם הוא היה צריך לפסוק בין אלה לאלה,

היה יוצא שפעמים היה צריך להגיד נגד

קהל אחר.

אז מה היה קורה?

שקהל שהיה נפגע היה יכול להחליט שמחרימים את הספרים שלו ולא קוראים בהם.

וכדי

שהחופץ חיים יישאר החופץ חיים,

וילמדו בכל התפוצות

את המשנה הברורה

ואת החפץ חיים,

הקדוש-ברוך-הוא השאיר אותו בגולה ולא נתנו לעלות.

שלא יהיה מוקד למחלוקת

ויפסלו את ספריו, והעולם יפסיד את הספרים שלו.

זה הרב אלפנדרי ראה בחוכמתו

ואמר שעל סמך זה הוא לא יעלה, ואכן כך היה.

והוא יצא להגביל את פני הבבא סאלי. ומה אמר הרב ווזנר

על הבבא סאלי?

שאם לא היה

נותן מזמנו בשביל לעזור לציבור על ידי קבלת הקהל

בשאר התרומות שעשה עם הציבור,

היה מתעלה לאין שיעור ולאין ערוך יותר ממה שהגיע.

זאת אומרת, יש פה ויתור על עלייה רוחנית גם בשביל הכלל, כדי להנאותם,

לשמוע את צרותיהם ולעזור להם בכל מה דאפשר.

וכן בימינו,

הרב קניבסקי חיים,

יחיה לאורך ימים ושנים,

ענק בתורה,

גאון

יושב בפתח ביתו ומאות אנשים נוהרים,

כל אחד עם מצוקותיו,

הוא משקיע זמן רב ושעות יקרות מאוד,

ומפסיד בזה זמן שיכול להתעלות בהתעלות רוחנית

ואולי להוציא עוד ספר שניים,

בשביל להנאות את האחר.

זה לומדים מיקירי ירושלים שהיו יוצאים

לעשות צוותא בשביל לנאות את האחרים.

ומה לנו גדול מאברהם אבינו שעזב את הקדוש ברוך הוא כשהוא עומד עליו בגלל שבאו אורחים

שנדמו לו כערביים כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים.

זאת אומרת,

כדי להנאות אחרים היה מוכן לוותר אברהם אבינו על גילוי שכינה.

אם אנחנו היינו אמורים להיות זוכים לגילוי אליהו

למודיעין שלנו בעוד עשר שנים, אם אנחנו נעשה התקדשות יתרה נזכה לגילוי אליהו, מן הסתם יהיו כמה שיהיו מוכנים לעשות כן.

והנה מגיע הרגע והוא מגיע.

ואדם זוכה לעילוי הגדול מאוד,

מי שראו, אפילו בחלום, אשריו לחיי העולם הבא.

מי שדיבר איתו בעולם הזה, ודאי שהוא בן העולם הבא.

ופתאום שומעים דפיקות בדלת, אורחים באים.

מישהו יעזוב את אליהו הנביא

וילך לפתוח את הדלת, לטפל באורחים?

שיחכו, שיבואו אחר כך,

עד שהגיע אליהו הנביא

ואברהם אבינו עוזב את השכינה והולך בשביל

שלושה ערביים שנדמים לו

כדי להכניס אורחים.

וזה כשהוא בשיא הכאבים,

ביום השלישי אחרי ברית מילה בן מאה.

למה? כדי להנאות אחרים.

כתוב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא,

ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא, ויאמרו האנשים ההמה אליו,

אנחנו טמאים לנפש אדם.

למה ניגרע לבלתי יקרב את קורבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?

הגיע זמן הקרבת קורבן הפסח,

והם היו טמאים לנפש,

והם אומרים, למה ניגרע? למה נפסיד את המצווה הזאת של קורבן פסח?

רש״י אומר, ראויה הייתה פרשה זו להיאמר על-ידי משה, כשאר כל התורה כולה,

אלא שזכו אלו שתיאמר על-ידיהן שמגלגלין זכות על-ידי זכאי.

הפרשה של פסח שני, 30 יום לאחר הפסח,

נאמרה על-ידי אלו דווקא, ולא על-ידי משה רבנו. למה? כי מגלגלין זכות על-ידי זכאי. ומי לנו יותר זכאי ממשה רבנו,

שכתוב צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל,

זכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלויה בו.

יש לנו יותר גדול ממשה רבנו.

אין.

אז למה אומרים שנתגלגלה זכות על-ידי זכאין?

ולמה נאמרה הפרשה על-ידם ולא על-ידו, על-ידי הזכאי הגדול, משה רבנו?

אלא כנראה שיש עניין מיוחד של מסירות נפש שהצטיינו בה טמאים לנפש אדם,

כי הם הראו והוכיחו התנדבות רבתי ומיוחדת,

וזה נחשב להם לזכות יתרה עד שנכתבה פרשה זו על-ידם.

ומה הם עשו?

לפי מנדא אמר אחד,

הם טיפלו בארונו של יוסף,

עצמות יוסף שהובאו ממצרים.

ולפי מנדא אמר אחר,

הם נטמעו אחרי שטיפלו בגופותיהם של נדב ואביהו,

בני אהרן,

שמתו ביום אחד בהקריבם עזרה.

וכיוון שהם התעסקו במת-מצווה,

נגרם להם הפסד גדול בהיעדר היכולת להשתתף בחגיגת העם הגדולה והנשגבה,

אבל הם התעלו באופן יוצא מן הכלל במסירות נפש,

שוויתרו על המעמד הגדול בשביל להתעסק באמת.

בואו נצייר ציור. מישהו מחתן את הבן שלו

או בן משפחה הכי קרוב,

ובאמצע השמחה מודיעים לו שיש איזה עני מדוכא בבאר-שבע שזקוק לסיוע ולסעד רוחני לדבר אליו.

מישהו יעזוב את החתונה עכשיו וילך לטפל באיזה עני מבאר-שבע,

שעכשיו צריך סעד?

מי יעשה דבר כזה?

והם עשו דבר כזה.

הם ויתרו

על המעמד הגדול והנזקב אחרי יציאת מצרים,

עץ דודים,

חיבור בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל,

והם מתעסקים בדבר שאף מי רוצה ללכת

לבית-קברות לטפל במתים בשעה כזאת שכולם שמחים.

לכן הם זכו,

מגלגלים זכות על-ידי זכאי. הם ויתרו על הנאה שלהם

בשביל לעשות את החסד הזה עם המתים.

יש כאלה שאומרים

שקשה להם מאוד לוותר על העולם הזה ועל התענוגים בחיים הטובים

בשביל מצוות, כי מצוות מגבילות קצת ולא תמיד בזמן המתאים,

ולפעמים בא להם לעשות דברים אחרים.

אז קשה להם, קשה להם.

לא שהם לא בעד,

לא שהם נגד,

אבל קשה, לא תמיד זה מתאים.

והם אומרים שהם נהנים מאוד מאורח חייהם.

פעם אחת הסברתי למישהו,

אמרתי לו, תגיד לי, אני רוצה לשאול לך שאלה.

יש מסיבת מחזור 30 שנה אחרי שסיימתם את התיכון,

ומזמינים את כל אלה שיצאו מן הכיתה, ואתה אחד מהאנשים היותר מפורסמים בחברה הישראלית היום.

אתה כבר

מבוסס, מכירים אותך מהעיתונות,

יש לך

עושר רב מאוד.

אין לו מרצדס,

יש לו מייבך.

מסודר,

חי טוב, נראה טוב,

וזו ההזדמנות עכשיו להיפגש עם כולם, להראות את ההצלחות שלך.

נו, ואתה נוסע,

כמובן בזהירות, 140. בדרך למסיבה מוזיקה מלווה אותך,

ופתאום אתה רואה שמישהו בהיי-ווי,

באוטוסטרדה, עף

תאונה יוצא דרך החלון ומושלך הצדה,

כולו שותת דם.

אתה עברת במהירות, אבל התמונה נחקקת לך בראש,

ואתה צריך להחליט עכשיו.

ממשיך למסיבה

או עוצר

להציל את הבן-אדם אם אפשר.

אין רכבים נוספים שאתה רואה שהבחינו,

ועכשיו מה אתה עושה?

עוצר או לא עוצר?

מה אתם אומרים?

עוצר.

טוב, הוא עוצר.

גם הוא עוצר.

עוצר,

ניגש, שומע חרחורים של הבן-אדם הפצוע,

אין הרבה זמן,

מעמיס אותו נגד ההוראות

על החליפה, כולו מוכתם דם,

מכניס אותו למכונית,

כל הריפוד מעור מתמלא דם,

נוסע במהירות לבית-החולים הקרוב,

מגיע לשם,

ישר יוצאים לקראתו עם אלונקות,

מפנים,

ומבקשים ממנו לא ללכת

עד שתגיע המשטרה.

הוא אומר להם, רבותי, אני באמצע המסיבה הכי חשובה,

אני עשיתי מצווה,

תנו לי ללכת.

אני אבוא אחר כך ואני אמסור עדות.

לא, אתה נשאר כאן.

הוא נשאר,

זה נגמר רק אחרי 14.00,

בלילה

יוצאים הרופאים ואומרים, מי הביא איתה פצוע?

הוא אומר, אני.

אומרים לו, הצלת חיי אדם.

הוא הולך עייף,

מסריח,

לוכלך.

בבוקר, בתשע,

טלפון

מעבר לקו,

חבר שהיה שם והמתין לו,

ואומר לו, פראייר, הפסדת את המסיבה של החיים שלך.

אתה יודע מה היה שם?

והתחיל לתאר, לתאר, לתאר, לתאר, לתאר, לתאר.

הוא שומע את כל מה שהוא אומר,

ויש לו חיוך על השפתיים.

מי נהנה יותר אתמול,

אלה שהיו במסיבה או הוא?

איך הוא נהנה?

הוא התלכלך,

הוא הסריח,

הוא הפסיד את הריקודים.

לא צילמו אותו,

לא ראו את המייבך,

לא שום דבר.

בא עייף,

תשוש,

עמד בחקירה, על מה הוא מפסוד?

הציל חיי אדם,

עשה מצווה.

אז מה למדנו?

מצווה.

אפילו אם מתלכלכים,

מסריחים.

מפסידים,

לא נהנים,

לא רוקדים, לא כלום.

מצווה עדיפה על כל ההנאות כולן.

הציל חיי אדם.

יש איזה מצווה שאין בה אריכות ימים,

או איזה מצווה שאין בה תחיית המתים?

יש איזה מצווה כזאת?

ואת מי אתה מציל בכל מצווה?

את עצמך?

אתה לא מתלכלך

ולא מסריח ולא בצער. מצווה, פיקודי השם ישרים,

מסמך אליו.

אז למה לא לעשות מצוות? איזה הנאות יכולות לעמוד מול מצווה?

קניין רוחני לעולם בעת.

עשית מצווה, זה לעולם בעת קיים, לנצח. אי-אפשר לקחת ממך את זה.

הנאה?

מה זה הנאה?

דקה, שתיים, חמש, עשר,

הלך,

נגמר.

עוד אחת?

חמש, עשר, הלך.

אבל לא כל הנאה מותרת.

ואחרי הנאה שאינה מותרת יש לך עבירה לנצח נצחים.

אתה יכול לעשות מצוות או חלילה עבירות.

במצוות אתה מציל את חייך,

בעבירות אתה מפסיד את חייך.

ואדם נהנה כשהוא עושה עבירות.

איך אתה יכול לענות?

הרב אורי זוהר פעם אמר, דוגמה.

יש אנשים שהולכים לסרט,

לסרט, והם נהנים, נהנים, ואיזה סרט, איזה סרט.

לא הרגשנו לך שעתיים עברו עלינו.

איזה סרט.

כדאי לך ללכת.

הוא אומר, למשל, מה הדבר דומה?

אחד הלך לבית-החולים,

הורידו לו את

שתי האצבעות בהרדמה. הוא אומר, איזה מנתח.

לא הרגשתי, חברו שתי אצבעות מהיד.

ממש היו לי חששות קודם, וזה היה ממש

בלי שום כאב.

איזה כיף של ניתוח.

אבל הפסדת שתי אצבעות,

הם לא יחזרו.

הלכת שעתיים לסרט,

הוא לא יחזור.

אין שעתיים. הלכו.

החיים מתו. נגמר.

הוא מבסוד.

איך איבדתי את החיים?

איזה כיף.

הלו,

תחשוב מה אתה מדבר.

מילא עשית מצווה, נשאר לך לנצח.

עשית עבירה, הפסד לעולם מעין.

אבל זאת ההסתכלות של אלה שלא מבינים בעצם מה עושים כאן בעולם הזה.

העולם הזה לא בנו בשביל לטייל,

לאכול על המנגל מדי פעם ולהיות מבסוטים. איזה יופי, איזה יום,

איזה יום, איזה יום.

עוד יום עובר, אנחנו מתבגרים, מתבגרים, מתבגרים, ויום אחד מסתלקים.

ועימא אתה יוצא.

ושם יבחנו אותך על כל דבר ודבר, מה עשית ואיך עשית.

וצריך חתימה גם של השטן.

מה נגיד לפני בורא עולם?

כשהיינו פה היינו מבסוטים, היה יפה, תשאל את החבר'ה, תשאל את החבר'ה, היה יפה.

כן, אבל לא שלחתי אתכם בשביל זה.

יש בעלי חיים שהם יוצאים לאחו,

מטיילים,

עושים מה שהם רוצים.

זה בעלי חיים על ארבע.

כן, הם מפנן כל היום,

עושים מווווווווווווווווווווווווו.

מצפלים על כל אלה שעוברים, רצים.

כן, אלה אין להם בעיה.

יש צווים שהולכים לאט, לאט, לאט, עם הדירות עליהם.

לאט-לאט, ממקום למקום.

טוב, מה פעילים חיים? 300 שנה, מה בוער להם?

לא בעיה.

ואנחנו רצים, רצים, רצים, רצים, רצים. לאן אתם רוצים?

לאן?

מה התוכנית? מה התכלית?

אדם בא לעולם, צריך להתבונן.

מה המטרה שהוא שם כאן?

ותיק-תק,

יוצאים מכאן. עוד לא הספקת להגיד ג'ק, ואתה בחוץ.

נו?

למי שיש שאלות, בבקשה.

שם שאלה מצד ימין, נתת לו בבקשה את המיקרופון.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

רשום בתורה, ונשמרתם לנפשותיכם מאוד, נכון?

נשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ואנחנו רואים שרבנים ואנשים שלומדים תורה,

משלים סיגריות, אוכלים אוכל לא בריא,

וידוע שגורם מספר אחת בעולם למיטה,

זה אוכל וסיגריות ודברים לא בריאים.

אז איך זה מתקשר עם הפסוק, ונשמרתם לנפשותיכם מאוד? למה לא אוסרים את זה?

הבנתי.

אתה יהודי?

אני יהודי.

יהודי.

התורה זה גם שלך, נכון?

שלי גם, כן.

וחילונים גם מעשנים?

חילונים מעשנים.

וגם אוכלים אוכל לא כל כך בריא? גם הם עושים טעות,

אבל דתיים מותרים לזה. אני לא אמרתי עוד כלום, אני בינתיים שואל.

והם הוציאו איסורים גם כן נגד העישונים?

לא.

לא הוציאו.

רגע, אז הם לא חוששים לחייהם?

גם בלי הפסוק?

חוששים? בסדר, אבל הם מאמינים בהנאות של רגע. איך חוששים?

הבנתי.

אבל רגע,

אז ככה,

באמת התורה אומרת,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ובאמת יש איסור לעשן סיגריות.

עכשיו, לא כולם שומרים על האיסור בגלל כל מיני סיבות.

יש כאלה שפשוט חושבים שהם לא יכולים להתמודד מול הסיגריות.

אבל זה לא נכון, כי כל אדם יכול להתמודד עם כל דבר,

כיוון שאם התורה אוסרת משהו, משמע שהאדם יכול לעמוד באיסור.

התורה לא תבקש דבר שאי-אפשר.

יש כאלה שחושבים שזה לא מזיק.

והם מביאים ראיה מכאלה

שמאריכים ימים, אפילו שעישנו הרבה.

סתם במאמר מוסגר,

באחד העיתונים של ארבע כנפות

אז מובא שם מחקר שהתפרסם לא מזמן,

שמצאו חוקרים שבאמת יש

שוני בין אנשים לאנשים. יש אנשים שהם ברמת סיכון ויש אנשים שבלי רמת סיכון.

ברשותו של דבר, יש אנשים שיש להם משהו ב-DNA

שהניקוטין לא משפיע בכלל על גופו של האדם. הוא יכול לעשן עשר קופסאות

ושום דבר לא יקרה לו. ויש אנשים שאין להם את ההגנה הזאת.

זאת אומרת, מצאו חילוק בין בני-אדם.

אני לא הייתי מסתמך על זה,

כי אף אחד מאתנו לא יודע באיזה צד אתה נמצא, אפילו אם זה היה בדוק ומנוסק,

כמו שאומרים.

אבל מכל מקום,

יש כאלה שממעטים בעישון, מעשנים קצת, ולא הרבה.

וגם הרופאים אומרים שאם אדם מעשן קצת בחלק קטן מן הסיגריה למעט סיגריות ביום, הוא מפחית את הסיכון שלו

מעט-מעט.

אני סובר שאסור לעשן ולא צריך לעשן, וזו תאווה מיותרת.

לגבי אוכל, זה בעיה.

כי באוכל כמעט לא נאמר דבר שלא נאמר.

הכול נאמר.

קפה, מסרטין,

וקולה,

ודייט,

ובירה,

ומה עוד?

אבל בן-אדם יכול לשתות מים, ובן-אדם יכול לאכול לחם מלא,

וגם ראשי ישיבות,

כל הישיבות בארץ,

אם רבנים יוצאו איסור על סיגריות.

זאת אומרת, אתה ממליץ לשתות מים ולחם מלא ותו לא.

לא, גם גבינה.

גבינה, יש כאלה שאומרים שזה בעיה, כי יש בגבינה אחוזי שמיים. בסדר, אבל חייב חלבונים, אז לאכול דגים. יש תחליף לחלבונים.

מה יש תחליף?

יש כאלה שאומרים, למה לאכול דגים? מסכנים, תניין להם סחוט.

בסדר, אבל אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים לפי התורה. לפי התורה מותר לאכול דגים.

היום מותר לאכול הכול, מה שכשר מותר. זהו, לא נכון. ונשמרתם על נפשותיכם מאוד. מה שחשוב גם אחריו. הרמב״ם אומר שאפשר לאכול כמעט הכול, שמותר וכשר כמובן.

הוא אומר מה טוב, מה פחות טוב, מה פחות טוב, מה גרוע וכו'. לפני כמה זמן הרמב״ם היה חי?

הוא חי לפני 750 שנה.

אז זהו, לא היה את כל הדברים שיש היום. היה, היה. פעם היו אוכלים לחם. היה. לא היה לחם לבן.

לחם לבן התחיל לפני כמה עשרות שנים.

היה. מה אתה מדבר? סולת כבר היה על שולחנו של שלמה המלך 60 קור כל יום. סולת זה טוב. סולת לא אמרתי שזה לבן. זה לבן. זה יותר לבן מהלבן של היום. בסדר, אבל זה... סולת זה לבן לבן. זה אביאן.

בסדר, אבל עדיין, זה מזיק.

זה נגד הפסוק ונשמרתם על נפשותיכם. גם אצל אברהם אבינו.

הוא אומר לה, קחי סולת.

בסדר, אתה מדבר על סולת.

קחי לחם מעשי עוגות, היא לקחה סולת.

זאת אומרת, אתה צריך להבין דבר אחד, אוכל זה בעיה.

אבל אם אדם אוכל,

אפילו אם הוא אוכל מאכלות רעים, אומר הרמב״ם,

והוא יתעמל,

יתעמל זה לא הכוונה לעשות

אחת, שתיים, שלוש, שתיים, לאו דווקא.

הוא מתכוון עמילות,

להיות עמל,

להזיע בזיעת אפיך,

תאכל לחם. לפני שאתה אוכל לחם, תזיע קצת.

אז

גם אם הוא יאכל מאכלים שלא כל כך טובים,

בעמילות שלו, בהתעמלות, הוא ישרוף את כל זה,

הוא יהיה בריא כל ימי חייו.

אז למה חלק מסדר-יום של ישיבה זה לא התעמלות?

הם קמים בבוקר, לומדים תורה, ועורכים לישיבות. מה אתה מדבר אם היית יודע כמה, ישיבות זה ככה. מה אתה יודע כמה התעמלות הם עושים?

מה הולכים?

מה הולכים? לא הולכים. עמל תורה. מתנדנדים.

כל הזמן ככה הם לומדים. כל הזמן.

אתה יודע מה זה לעשות שעות ככה? תעשה. אתה יודע שאתה תראה בטן?

כל הזמן. ככה, ככה, ככה.

אין מכון.

מחוץ מזה, הם כל פעם בתפילות עומדים על קצות הרגליים ככה וככה,

והם מודים אנחנו לך,

והוא, כמה התעמלות.

חוץ מהאצבעות, שהן כל הזמן ככה, אתה מבין?

מה שאף אחד לא יכול לעשות עם האצבע.

היה חוקר אפילו רוסי שכתב ספר, הוא עקב אחרי יהודים שהיו בכפר ברוסיה,

דיאת כפר של גויים, והייתה סטטיסטית

ראיה שמאריכים ימים יותר מהרוסים הגויים.

אז הוא כתב ספר, 30 שנה מחקר,

ומה התברר?

הוא אומר שיש להם תרגילים,

שהתרגילים האלה הם עושים את הכול

על-ידי זה שהם עומדים קדוש, קדוש, קדוש, על קצות האצבעות,

בכפיפות, בפסיעות אחורה, וכל זה, הוא אומר,

אם עושים את זה שלוש פעמים ביום, וככה וככה,

זה מאריך ימים.

עכשיו, היה מחקר של סינים שמצאו שכל המוקדים,

בראש, בידיים,

בזה ששמים את התפילין,

אלה משפיעים על רגיעות והקול והארכת ימים.

סינים עשו מחקר, מופיע אצלנו באתר, אתה יכול להיכנס.

אז דתי שמעשן, הוא עובר על איסור תורה, כאילו, איסור תורה?

תלוי עד כמה הוא מעשן ומה יהיה הגדר.

לא כל סיגריה נקראת עבירה על איסור תורה,

אבל

מרמה מסוימת הוא מסכן את עצמו, כן. זה נקרא סיכון.

ועוד שאלה? רגע,

אבל שתדע שאתה נמצא בתחנת אוטובוס,

באוטובוס עוצר שם ואתה מריח את הפיח,

זה כמו עשר קופסאות סיגריות.

אז מה עושים?

אין מה לעשות נגד זה. אה?

מה זה אין מה לעשות? לא ניסע באוטו? הולכים ברגל על הגבעות.

נשמרתם מאוד, אמרת, לא?

אבל יש חילונים שלא מקשיבים, אז זה מיטו בכל מקום. או, זאת אומרת אין מה לעשות. גם אלה שמעשמים סיגריות אומרים אין מה לעשות.

בסדר, הם טועים.

גם הם טועים, נכון.

ועוד שאלה.

כן. אמרת קודם שבפסח הם באו למשה ואמרו שהם רוצים פסח שני. כן.

אז למה הקדוש-ברוך-הוא לא עשה את זה מההתחלה?

כאילו, הוא ידע את זה, הוא ידע שהיה אנשים

מצורעים וזהו, אז למה הוא לא, מההתחלה פסק גם פסח שני?

משום שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שדברים יתחדשו גם על-ידי אנשים עם מעשיהם.

אבל אתה יכול להגיד את זה על כל דבר בתורה.

נכון.

מההתחלה היינו רוצים לבצור את התורה. על כל דבר שהקדוש-ברוך-הוא רצה שיתחדש

על-ידי אנשים, אכן הוא נתן.

יתרו, לדוגמה, חידש פרשת

בתת-אחזה מכל העם.

נכון כי הקדוש-ברוך-הוא השאיר את זה ונתן את הגדר הזה ליתרו לחדש את הפרשה הזאת.

וכן, על זה הדרך.

בסדר.

תודה.

תודה.

לא לעשן.

כן.

רגע, שם בסוף,

כן, שאלה?

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

יש לי פה חבר שלוש שאלות, לא נעים לו לשאול.

יפה.

אחד, הוא שואל,

אם הקדוש-ברוך-הוא נתן לבן-אדם יצרים,

למה לא להשתמש בזה כאילו להנאה העצמית של הבן-אדם?

והשני, הוא אומר, אם בן-אדם הוא לא שומר תורה ומצוות,

והוא בן-אדם טוב, אם זה לא עדיף על אחד שלומד תורה,

לא אם זה לא עדיף, הכוונה אם זה לא בסדר מספיק.

אם בן-אדם לא שומר תורה ומצוות,

והוא בן-אדם טוב ועוזר לאנשים,

אבל הוא לא שומר שבת וכל המצוות שלו. זאת אומרת, כמו גוי טוב.

בדיוק.

הבנתי.

בסדר.

עכשיו,

הקדוש-ברוך-הוא נתן לאדם

יצר הרע.

יצר הרע הוא טוב מאוד,

והנה טוב מאוד זה יצר הרע.

למה הוא טוב?

שהוא דוחף את האדם לעשות דברים.

אם היו משביתים, כמו בזמן התנאים שהשביתו את יצר הרע,

לא הייתה תרנגולת מטילה ביצה,

לא היה אדם בונה בית.

כי באמת אדם התבונן,

ללכת להשקיע 20 25 שנה משכנתה על בית, שיכול להיות שתעזוב אותו בתוך שנה-שנתיים ולא תהיה כאן בכלל,

ולהתחייב כל כך הרבה

על דברים שבעצם אפשר היה לחיות בדרך אחרת ויותר קלה,

אז זה לפעמים שיגעון.

אבל יש יצר,

והיצר הזה דוחף.

אם יודעים איך להשתמש אתו, הוא מצוין.

בראתי יצר הרע, בראתי תורת ולמנו.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, יצר הרע הוא רע.

אבל אם מטבלים אותו על-ידי התורה והמצוות, הוא מצוין.

זאת אומרת,

סלק, אם אתה לוקח אותו מן האדמה, הוא מר מאוד.

אבל אם אתה מטבל אותו בתבשיל,

הוא יוצא לפי הטעם שאתה רוצה. אתה יכול לקחת אותו חמוד, אתה יכול לקחת אותו מתוק,

אתה יכול לקחת אותו חריף, איך שאתה רוצה.

התורה מטבלת.

התורה אומרת, בכל עוות נפשך תאכל בשר. אתה יכול לאכול בשר כמה שאתה רוצה.

אין איסור לאכול בשר.

אבל התורה אומרת אל תהיי נבל ברשות התורה.

זה שהתורה התירה לך, אז מה, אתה יכול להיות נבל? כל היום תאכל, תאכל, תאכל, תשתה יין ותאכל בשר כל היום?

הרי זה בן שורר ומורה.

אז התורה אומרת לך מה השיעור הנכון.

התורה אומרת שצריך לשמור שש שעות בין בשר לחלב וכל מיני גדרים.

צריך להפריש תרומות ומעשרות,

וצריך לבדוק מתולעים, צריך לעשות כך,

צריך לעשות אחרת ולהישמר עד שתאכל את מה שתאכל.

אם תאכל בשיעור שהתורה אומרת,

אז זה יהיה גם בריא ויהיה גם נכון והכול יהיה בסדר. ויצר הרע עשית עבודה נפלאה.

אתה השתמשת בו ולא הוא ישתמש בך.

התורה מתירה לאדם בהפוך, גם מצווה, פרו ורבו ומילאו את הארץ.

אבל התורה לא רוצה שהאדם יהיה מצוי כתרנגול אצל אשתו.

זאת אומרת,

יש דיני הרחקה,

כמה ימים,

באיך ומה.

זאת אומרת,

כדי שאשה

תהיה אהובה אצל בעלה, הרחיקה אותה התורה לפרק זמן מסוים.

אז התורה אומרת בדיוק מה היא רוצה ומה לא.

אם אתה עושה את כל זה,

היצרים הם טובים כשעושים את זה לפי המתכון של התורה.

אבל אם נותנים ליצרים להתפרע,

אז זה רע מאוד, ולא לזה התכוון הבורא.

אז היצר הוא גם כן אחד מהמשמשים

שמשמש אותך לשיא

שכר בעולם הזה ולעולם הבא,

אבל צריך לדעת איך להשתמש אתו.

אתה מבין?

זה דבר אחד. לשאלה השנייה,

אם בן אדם טוב ולא עושה מצוות, זה לא עדיף על מי שלומד תורה

והוא לא טוב.

אז ככה,

קודם כול, להיות טוב זה טוב מאוד,

בין אם אתה חילוני ובין אם אתה לא חילוני.

עכשיו, ומי שלא טוב, אז זה לא טוב.

ומובן שאם אנחנו מדברים על מידות טובות ולא טובות, אז מידות טובות עדיף.

אבל אם אנחנו מדברים על שכר ועונש,

אז פירושו של דבר

אדם שלא מקיים ולא מציית לחוקי התורה,

קח את זה, למשל,

אדם שלא מציית על חוקי המדינה.

הוא אדם טוב,

אדם נפלא, עוזר לחברים,

נוסע באדום, נכנס בין כניסה, לא משלם מס הכנסה,

טלפון הוא לא אוהב שלם,

כל מיני דברים כאלה. וכששואלים אותו, מה אתה עושה? תגיד, איפה אתה חי?

מה קרה לך? מה אתה לא משלם? מה אתה לא מכיר את התמרורים?

אז הוא אומר, אני בן אדם טוב. תשאל את החבר שלי ששואל במקומי.

הוא יעיד עלי, שאני אדם טוב,

ואפילו שאלתי שאלה בהרצאה,

וכולם שמעו שאני אדם טוב.

אז מה אתה רוצה, גם טוב וגם אני שלם?

לא מספיק שאני טוב?

זאת התשובה.

תודה, ויש פה חבר ש... עוד חבר!

לא, לא.

הוא רוצה לשים ציטיט והוא מתבייש.

זה אותו חבר אולי? לא.

השני?

נראה לי שהשני ימשוך את הראשון.

בכבוד, שיבוא.

אשריהם ישראל.

הנה, החבר הגיע.

וטהר לבנו לעובדך באמת,

וטהר לבנו לעובדך באמת.

לעובדך באמת, וטהר לבנו לעובדך באמת.

זה הבחור טוב, לא?

הנה, הבחור טוב, נהיה טוב מאוד.

אמרתי לך,

יצר הרע עשר.

ואיפה השני? איפה השני?

קח, תן לו מוטה.

קח.

שלא יתבייש.

כן,

שאלה?

רק רגע, פה אמרו, כן. אתה רצית?

שאלה, כן?

לא ברכה, שאלה.

לא, שאלה קודם.

אחר כך, בסוף.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. כהד נכבד.

שיש לי בן של שמעון,

שהיה עילוי

בישיבתו בירושלים.

לצערי הרב הוא פרק חול מזה כשבע שנים.

הוא היה שנתיים בחוץ-לארץ,

דווקא הצליח די טוב.

אני הלכתי לרב מרדכי אליאור,

ואני מבקש בשבילו ברכה.

סליחה, אני קצת מתרגש.

והרב הבטיח לי שתוך שלושה חודשים הוא יחזור לארץ.

ואכן הוא חזר, ברוך השם, לארץ.

יש קשר יותר הדוק, ברוך השם,

אבל את הגרסא דיאנקותא עדיין הוא זוכר כמו שצריך,

כמו שכתוב במקורות שלנו,

אבל הוא עדיין רחוק,

ורחוק מאוד.

אז מה עלי לעשות בשביל להחזיר אותו הביתה ולקרב אותו להגינתו של השמים?

היום הוא בן 27. ואיפה הוא נמצא?

היום הוא מנהל בר בתל-אביב, בר-מנן.

הוא מנהל איזה בר בתל-אביב.

הבנתי.

נשוי?

לא, הוא עדיין לא נשוי.

הוא היום, ברוך השם, קצת נוטה לחשוב לכיוון הנשואים, אבל

עד פורים

הוא לא חשב בכלל בכיוון הזה.

זאת אומרת, מהבר יכול להיות שיהיה לו ברברה.

אני מקווה שהשיתוף שלו לא יבוא מהכיוון הזה,

אלא יבוא מאיזה כיוון של זה,

אני יודע איזה...

חסידה.

חסידה או איזה בת יעקב, כי הוא ממש מגיע לו יותר מאשר הברברה.

טוב,

תגיד לי.

כן, כבוד הרב.

הוא לא נגד.

תלוי.

לפעמים הוא קצת נגד,

אבל לפעמים הוא מתקשר אליי והוא שואל אותי שאלות בהלכה או בגמרא.

קרא.

קראת כמה פעמים שהוא שאל אותי.

זאת אומרת, יש ויכוחים בבר.

לא, להפך.

יש לו חבר שגם, פרק עול,

שהם לפעמים נכנסים לאינטרנט, לא יודע, לאיזשהו אתר,

והם,

לא יודע משהו, מתפלפלים שם, או הוא החבר שרוצה לכתוב ספר על התלמוד או משהו כזה.

טוב.

תביא כתובת שלו, נשלח לו כמה cd.

ונבקש ממנו שיעמוד בקשר, נראה, אולי זה יועיל.

דיברתי אתו גם בנושא הזה.

הוא,

מה נגיד לך, לא חושב שהוא,

בשלב זה עדיין הוא לא בכיוון.

כן, אבל בדואר לא אכפת להם אם הוא בכיוון. אם שמים בול זה מגיע.

בסדר.

אז תיתן לדוד את הפרטים,

אנחנו נשלח ונקווה שנקבל תשובה.

לעזרת השם.

אז אם אפשר רק ברכה בשבילו, לעזרת השם. בסוף אמרנו? כן, בסוף. שתי ברכות, אם כך, בסוף, הם יזכו.

שתיים?

טוב, שתיים בסוף.

תודה. תודה רבה.

כן.

עוד שאלה?

שאלה יש לך?

הנה, בבקשה, תן לה פה שאלה.

השאלה הזו נוגעת, ידידי, ממש בצורה הכי אישית.

תעמדי, בבקשה.

כל החיים אומרים לנו, תעשו את המצוות לאריכות ימים,

יהיה לכם חיים טובים.

רציתי לדעת למה צדיקים, שהם צדיקים בחייהם,

הולכים בייסורים קשים.

אז לדוגמה איוב שדיברנו עליו,

למה הוא התייסר ייסורים אחרי שהקדוש-ברוך-הוא מעיד עליו עדות כזאת שאין כמוהו בכל הארץ?

הוא היה פשוט גלגול של טרח אבי אברהם,

שהיה עובד עבודה זרה ומחטיא את הרבים.

הוא חזר בגלגול על מנת לתקן זאת.

אכן,

בעולמו החדש הוא היה כאיוב 100%,

אבל לפני כן הוא היה גרוע ביותר.

ולמרות שטרח אבי אברהם עשה תשובה בסוף,

התשובה לא הייתה מספקת לגודל העוונות שהוא עשה, ולכן היה צריך לחזור עוד פעם בגלגול.

אז יש דברים שאנחנו לא יכולים לראות כאן,

ויש דברים שקשורים לקודם,

ובפרט שגם כאן אנחנו אפילו לא רואים מה שבן-אדם עושה,

כי אנחנו לא יודעים מחשבות בני-אדם מה חושבים,

ויש הרבה מצוות שהן מסורות ללב ולא למעשים.

יש גם הרבה אנשים שעושים מעשים חיצוניים, שנראים כאילו הם עושים,

אבל הראש שלהם במקום אחר בכלל.

הרבה אנשים נכנסים לבית-הכנסת ומתפללים, אבל חושבים על הבורסה

או חושבים במקום אחר.

אז זה לא אומר שמה שהאדם עושה מעיד על כוונותיו הפנימיות,

ולכן אי-אפשר לשקול בפלס את מעשיהם של האנשים לפי מה שנראים לנו,

אפילו אם הם אנשים טובים, נוחים,

עושים מצוות וכו'.

ובפרט אם הם צדיקים, צדיקים, צדיקים,

אז עוד יותר, וסביבם נסערה מאוד, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים עוד יותר.

אז בכלל אין שאלה.

למה זה איסורים?

איסורים פשוט ממרקים עוונות.

כשאדם מתייסר איסורים הוא מרק עוונות. אם הוא לא ימרק אותם כאן, הוא יצטרך למרק אותם שם, ושם זה יותר גרוע.

שם, איסורים הם רוחניים, הם הרבה יותר קשים.

צער,

בלב,

בושה,

כעס,

זה דברים רוחניים, זה הרבה יותר קשה מאשר צביטה או כאב או מכה.

מכה פיזית עוברת,

אבל כאב בלב, מה שנקרא,

לא עובר.

אדם שאיבד מישהו יקר, זה אצלו לכל החיים.

הנה, אני רואה איך את שואלת.

זאת אומרת, זה יותר קשה מייסורים.

אז לכן בעולם העליון זה הרבה יותר קשה, ומי שמתפטר מהייסורים של שם על-ידי ייסורים כאן,

אז ההחלפה היא טובה לו.

אבל הקדוש-ברוך-הוא פשוט מאוד ממרק, מה לעשות?

את יודעת, נקע לפעמים תסירים בבית,

לפעמים מתעכבים באיזשהו מקום הרבה הרבה כי יש איזה כתם קטן.

אפשר גם בלי להתעכב, לא?

אבל אם את אוהבת את הסירים נקיים ומצוחצחים,

אז אתם נקים ותתעכבים מאוד, נכון?

נכון?

הנשמות יותר חשובות מסירים.

ובשביל להגיע לגן-עדן מצוחצחים, צריך לנקות אותם.

אם יש כתם, ואפילו קטן,

אז מדקדקים לנקות אותו.

הבנת?

השם יעזור.

אחרי 120 שנה כולנו נצחק,

כי כשנראה

כמה הדברים האלה קלים ופשוטים,

היינו אומרים שהיינו מוכנים ליותר אפילו,

העיקר לא להגיע לשם עם הבושות והביזיונות.

תדעת, היה אחד יהודי שפעם אחת הפריץ

היכה אותו מאוד מאוד והוא התלונן עליו,

ופסקו

שהוא יקבל 20 רובל פיצוי.

איך שהוא קיבל את הפיצוי?

הוא בכה עוד יותר.

שופט אמר לו, מה אתה בוכה? קיבלת עשרים רוב על פיצוי.

אז הוא אומר לו, אני בוכה, חבל שלא הרביצתי יותר, הייתי מקבל עוד יותר.

הבנת?

תהיי בריאה, כן. פה מי שרוצה לשאול, הבחור הצעיר ליד העמוד, כן.

שלום, כבוד הרב.

למה אסור לראות טלוויזיה בשבת?

אסור בכלל לראות, אתה שואל על שבת.

זה כאילו אתה אומר למה אסור להרוג יהודים בפסח.

וביום חול מותר.

אבל אמרו לי, אני שואל כמה אנשים, כמה אנשים, כל אחד אומר לי, תשובה אחרת לא הבנתי אותה, אבל מה הקטע שאסור לראות טלוויזיה?

מה האיסור?

כן. כמעט ואין איסור שאין שם.

איסור עריות,

איסור שפיכות דמים, איסור לשון הרע,

איסור מוציאי דיבה,

איסור ליצנות.

יש שם אבל כאילו בידור בזה שזה מצחיק, זה לא, נו.

גידוף, קללות, נבלות הפה,

צניעות, חוצפה,

שקרים,

מה עוד אתה רוצה?

זהו. הפקרות,

הנה, אלה רואים, ידועים.

כן, מה עוד?

איזה הוא.

מספיק, לא?

כן. יופי, ברוך תהיה.

כן, הנה שמה בפנים, תרים את היד, תקום, תקום, תקום, לא יראו אותך.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש פה שאלה,

למה על-פי התורה אסור משכב אישה עם אישה או גבר עם גבר? כן. ועל-פי מחקרים, מתברר שזה דבר מולד, זאת אומרת, מה הם אשמים?

קודם כול זה לא נכון, זה לא מולד, שום דבר.

והתורה אוסרת, לא יקדש בבני ישראל ולא תהיה קדשה בבנות ישראל,

זה איסור חמור ביותר. דבר נוסף,

יש הרבה דברים שנקראים מולדים באדם. נגיד, יש לאדם כוח של חמדנות, אז מה, זה מותר? התורה אומרת, לא תחמוד.

יש לאדם משיכה ונטייה לגזל,

אז מה, מותר לגזול?

יש לאדם נטייה למין הטבעי, כמו שאומרים, בזה מותר עריות?

אסור.

אם התורה אומרת שאסור,

משמע שאפשר.

אפשר לא לעשות,

כי התורה לא תגיד

על דבר שאי-אפשר, אפשר.

אבא לא יכול להגיד לבן שלו, אם לא תרים 500 קילו עכשיו, תקבל מכות.

אבל אם אבא אומר בשמים שאסור את זה ואסור את זה, משמע שאפשר.

אה, יש לך נטייה? לאחרים יש נטיות אחרות.

כל אחד צריך להתמודד עם הנטיות שלו.

הבנת? יש אחד, יש לו נטייה לעצלות.

הוא בא לעבודה, מבקש שיקבלו אותו, קיבלו אותו.

מתחיל לעבוד, צריך לעבוד שמונה שעות, בקושי שעתיים עובד.

למה? הוא אומר, אני, מה אני אעשה? אני ככה, מולד אצלי, עצלות.

נו, אז מה יגיד לו בעל-הבית? בסדר, אצלי מולד, תשלם פחות.

והאחר יגיד לו, אצלי במולד,

מעיף אותך.

מה זה מולד? אתה יכול להשתמש במילה מולד על כל דבר?

ודאי, אדם נולד גם עם פגמים.

פגמים, מה לעשות? אדם נולד עם פגמים.

אחד, נגיד, נולד צולע, אז מה?

אז הוא יגיד, אני לא הולך לבית-כנסת?

למה? כי אני נולדתי ככה? זה סימן שהשם לא רוצה שאני הולך לבית-כנסת.

סימן.

למה הוא עשה אותו? הולך מהר ואפילו רץ,

אני בקושי הולך.

זה ברור לי

שהוא לא רוצה שנלך לבית-כנסת.

איזה שטויות. מה זה דבר כזה?

אין דבר כזה.

יכולים, השאלה אם רוצים.

זה תאווה ככל תאווה.

הבנת? איש אחד, יש לו תאווה לשוקולד.

נו,

אז מה, אם הוא ירצה, הוא לא יאכל?

הוא יאכל להתמודד.

אם יפחידו אותו הרופאים

ויגידו לו שאם הוא ימשיך לאכול עוד שוקולד,

תהיה לו סוכרת,

ואחר כך הוא ייחס בשלום עיוור והוא יאבד את הכליות

והוא יתחיל לראות סימנים, חבל על הזמן, הוא יפסיק.

מתי אנשים מפסיקים לעשן כשאומרים להם שיש להם סרטן?

עכשיו דווקא הם יכולים להמשיך.

אבל אם היו חכמים,

היו לפני כן שומעים.

אתה מבין?

תודה.

כן.

עוד שאלה?

הנה, פה לפניו, לפניו, לפניו. רגע, לפניו. כאן, כאן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

כל החיים אנחנו עובדים קשה להגיע לגניידן.

ומצד שני אנחנו מתפללים שיבוא המשיח.

אז אם שם טוב, למה אנחנו מתפללים שיבוא המשיח שכולם יחזרו?

אם טוב שם, אז נשאר שם.

ומצד שני,

אם לא טוב פה,

אז למה אנחנו לא הולכים ישירות לשם?

למה כל הסרט?

קודם כול, אתה יכול ללכת ישירות, אין בעיה, השאלה אם תגיע לשם.

אבל דבר שני,

יש חמישה עולמות.

יש להיקלטת על זה שעה וחצי.

יש עולם הזה, יש עולם הנשמות גן-עדן וגיהינום, יש עולם שלישי, עמוד משיח, ויש עולם רביעי, תחיית המתים,

ויש עולם חמישי, זה עולם הבא.

וכל עולם הוא יותר גדול מהעולם שלפניו.

הבנת?

בעולמנו זה, אפילו אם יהיה לך טוב, אתה חי בעולם השקר.

וזה לא דומה לעולם ימות משיח, שכולם יעבדו את השם, למגדולם עד קטנם, ויכירו את השם, השם אחד ושמו אחד,

בשלום, באהבה, בחיבה, אין מלחמות.

כולם עובדים את השם בשמחה, כולם מאריכים ימים בריאים, שלמים, אין יצר רע.

הכול 100%, זה עולם אחר.

אותו עולם, אבל אחר לחלוטין.

עולם תחיית המתים,

אם תהיה בגן-עדן, תהיה במדרגה שלך, נגיד.

אבל לא תזכה להגיע לעולמות גבוהים יותר, שבו נמצאים גדולי התורה והחכמים.

אבל בתחיית המתים כל הצדיקים,

מהאדם הראשון ועד אותו זמן,

יהיו ביחד.

וזה עילוי גדול גדול גדול מאוד לנשמה.

זה שמחה שאין כדוגמתה.

והעולם הבא זה לאין-ערוך. גן-עדן, בשיא שלו, זה רק ההתחלה של העולם הבא.

משאר פירוץ כל הדרכים, איך מגיעים וכו',

מקלט את חמשת העולמות.

ואפשר עוד שאלה? בטח.

יש גלגול נשמות.

ואם אדם בא בכמה גופות,

כן, למי הוא חוזר? לאיזה משפחה? בדיוק, באיזה גוף הוא, כן, לאיזה משפחה? זה מה שמעניין אותך.

למשפחת בוחבוט.

זאת אומרת,

למשפחה הראשונה שהוא היה בא? למשפחה השנייה? המשפחה לא קובעת, אלא הקשר הרוחני בין הנשמות הוא הקובע.

לא המשפחה.

לא התכוונתי לשם המשפחה.

אומרים שאתה הולך, אז ההורים מקבלים, והדודים, וזה. אז אמרתי, מי מקבל? הדודים הראשונים או השניים? כשאתה מגיע למעלה,

מקבלים אותן נשמות ששייכות

לשורש הנשמה שלך.

ואלה, שהם שייכים לשורש הנשמה שלך, הם ממילא היו אלה שהיו הדודים שלך, וכו' וכו' וכו'.

ולא מחייב שזו המשפחה שעכשיו.

זה כן. למה לא? אם לא, הם לא היו משפחה שלך.

נו, אבל מה קורה בגלגול?

אתה יכול לחזור למשפחה אחרת. גם אלה משורשי המשפחה שלך.

יש לך משפחה מסועפת.

מה הבעיה?

יש משפחות של עשרה אנשים, יש של 50 איש,

יש של 200 ויש של 1,000. מה מפריע לך?

תשמע, יש יהודים עכשיו, נכון?

כמה יהודים אומרים שיש עכשיו? 13 מיליון, נכון?

אבל עכשיו אומרים שבברזיל גילו עוד 10% מהאוכלוסייה שהם צאצאיה אנוסים,

כמו שמופיע בעיתון ארבע כנפות.

נו,

אז מתברר שלעם היהודי שעכשיו עוד 10% שם.

אתה מאמין בזה כבוד הרב? אני לא צריך להאמין.

ככה אומרים, ומה אכפת לי מה אומרים?

אני לא חייב להתייחס לכל מה שאומרים.

אומרים שיש פה שכנים, מה אכפת לי?

מה, אני חייב לבקר אותם?

אומרים בסדר.

אני לא מכחיש

ולא מעמת, אני רק אומר את העובדות.

יש כאלה.

תודה רבה.

עוד לא גמרתי, יש עוד יהודים.

רגע.

יש גם יהודים, אומרים, במזרח הרחוק.

אתה יודע, בני משה,

יש כל מיני מנשה, יש בני אפרים, יש כל מיני.

נו, אז אם יתברר לנו שהם באמת, אז מה זה?

זה מפריע לנו?

שיהיה.

כולנו בסוף אחים. כולנו בסוף אחים. בסוף, כן.

השאלה של מי, זה מי בסוף.

מי בסוף? כולנו אחים אמרת. אז מה זה מי בסוף? כולנו אחים.

כולם יהיו עם כולם, כי מי שיצא משנים עשר השבטים,

מסך הכללי, כולנו אחים, נכון?

גם לך?

כן, פה.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב. אני קצת מתרגש.

אני באתי עקב, יש לי חולי מסוים.

לפני כשנה וחצי הייתי מרגיש, כשהייתי מתפלל, הייתי קצת מתעכב בתפילה, מין הרגשה של צרידות. לא התייחסתי כל כך, חשבתי אולי זה חורף או משהו כזה, או תופעה כזו.

לאחר חצי שנה שזה הגיע ל...

זה היה כמו כרוני, כמו מה שלא הייתי, אחרי תפילה או גליסה ממושכת של תורה או משהו כזה, אז ממש היה לי קשה להמשיך.

אז החלטתי ללכת לרופא גאון.

שם עשו לי בדיקה ויבחנו שיש לי ריכלוקס. זה אומר שהמיסים של הקיבה חוזרים בחזרה בכיוון

הוושת מהוושת חזרה לכיוון הגרון.

עכשיו, נתנו לי כדורים וזה לא בדיוק עזר,

והגבירו לי גם כדורים נוספים שהם יותר חזקים וזה גם לא עזר. עשיתי לפני כארבעה חודשים פחות,

רציתי לציין שזה מחמיר,

כלומר שעד עכשיו כל התרופות שאני לוקח זה לא משפיע ולא מועיל.

עשיתי בדיקה לפני בערך ארבעה חודשים, פחות או יותר,

ויש לי בקע בשרפת,

שזה המקור לדבר.

הדבר המאוד מקשה עלי מבחינה של לעבוד את הקדוש ברוך הוא, זה ביטול תורה וביטול תפילה.

אני אתן משל אולי, כי אולי אנשים לא מבינים מה אני מרגיש פחות או יותר, זה כמו,

נניח שעגלה שיכניסו לקרש בין הגלגלים והיא לא יכולה להמשיך,

אז ככה אני, כאילו, יש מצבים שאני כבר לא יכול, כאילו, לדבר. למשל, כבר הפסקתי לקרוא שניים מקרב אחד, תרגום עקב זה,

אני מנסה להסביר לרב, כאילו, מה התחושות.

ואם אני לומד חברותה, אז החברותה גורס בשבילי, וגם מבחינת התפילה, אז אני מקצר אותה.

והקושי הכי גדול זה בעיקר בתפילת הלחש,

שממש קשה לי לבטאות את האותיות,

והמליצו לי, כאילו, דין של שומע כעונה,

אבל יש עניין שאם אני לא אשמע או שיחסיר מילה, אז זה לא יצא לידי חובה, וככה אני רוצה שאני,

מה הם אומרים, שניתן לטפל בדבר כזה?

הם אומרים שאני צריך לחיות עם זה כל החיים.

גם השינוי של מבחינת המאכלים, אז התזונה היא שונה,

וגם, למשל,

של המיטה שלי, אתה מוכן ללמוד בתענית דיבור שעתיים ביום?

השאלה אם אני,

כי לפעמים ממש קשה לי,

ואני לומד בערעור, או שהיה, מה אמרתי?

שעתיים בתענית דיבור.

שאלה אם אתה, שאתה לא צריך לדבר בכלל.

בכל יום שעתיים אם תענית דיבור? כל יום שעתיים בתענית דיבור ללמוד.

אפילו אם החברות השנייה היא,

הוא יגרס, הוא יגרוס אותי. כן, אבל אתה תהיה בתענית דיבור, אתה לא תענה בשום דבר, בשום עניין,

חוץ מהלימוד.

צריך לציין שאני לומד גם בישיבה קרוב לשלוש וחצי שנים שאני משתדל בזה.

כלומר, שאני לא מדבר.

שעתיים בתענית דיבור.

יש מציאות ש...

אתה מוכן?

אני אומר לרב שיש מציאות כזאת שאני לומד,

אז שעתיים לא מדבר.

אתה תעשה את זה במכוון,

שעתיים בתענית דיבור קבוע שאתה לא מדבר בשעת הלימוד.

הבנתי. מוכן? בעזרת השם. יש עוד מצווה אולי ש... בינתיים זה מספיק.

מה השם ושם האמא?

אליהו בן גאולה.

אליהו בן גאולה, השם יזכה אותך לגאולה מהירה בעזרת השם, בזכות לימוד התורה בתענית דיבור.

אמן.

תודה רבה, כבוד. מה השם של הבן?

פרץ שמעון בן.

אביו, השם יזכה אותו לשוב בתשובה שלמה מהירה.

אמן.

לא חשוב הסיפור. מי הברכה?

הברכה זה, לא חשוב הסיפור. לא, מה זה חשוב?

גלית בת נורית,

השם יזכה אותה להתחזק בתורה, ביראת שמים,

בזיווג הגון מהירה.

שאלה שם,

רגע, שאלה שם,

שנייה.

כן.

אני אחזור אליו תכף.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני תקופה של איזה שלושה חודשים מתחזק בישיבה.

יש לי משלים,

זה קצת בעיה שאני רוצה לצאת לישיבה עכשיו בזמן של בית-ספר.

נשאר עוד חודש לבית-ספר, והיא אומרת לי, תמשיך את בית-ספר.

ובינתיים, כשאני הולך לבית-ספר, אני לוקח איתי תפילין,

תפילין, אני לומד בבית-ספר חילוני,

אני לוקח תפילין ואני נותן לילדים שם להניח תפילין.

קרוב לאיזה כל יום, איזה 10-11 ילדים כל יום, אני נותן להם להניח תפילין.

השאלה היא אם זה,

שאלה אם זה עדיף כנגד ביטול תורה.

אימא שלי אומרת לי,

אני רוצה לראות אותך, משתדל בשתי הדברים, גם בזה וגם בזה.

לא הבנתי.

כשאתה הולך בלאו הכי לבית-ספר או לישיבה, אני לא לומד, כי אני הולך כדי שאימא שלי תהיה רגועה, שאני בבית-ספר חצי יום וחצי יום,

ואני לא רוצה את זה.

השאלה עכשיו, מה עדיף?

אם אני הולך לבית-ספר, אני מחזק ילדים

מניחים תפילין.

לא יודעים להניח תפילין, אני הולך לבית-ספר.

מה עדיף ממה? מה עדיף? כאילו, שאני אשב יום שלם בישיבה או שאני אלך לבית-ספר חצי יום עם התפילין נתת להם להניח,

ואחרי זה ללכת לישיבה עד הערב.

תראה,

אם יש לך עוד חודש ימים ואתה מסיים,

ואימא שלך נרגעת כשאתה נמצא בבית-ספר ואחר כך אתה הולך לישיבה,

ואתה גם זה קטע רבים,

אז עדיף כך.

אם אימא שלך, לא משנה לה איפה תהיה, העיקר שאתה תהיה במסגרת,

אז עדיף בישיבה.

אבל כמו שהבנתי, התשובה הראשונה יותר נכונה לגבי אימא שלך, נכון? כן. ואז אחרי זה היא תתמוך בך כנראה לאורך כל הדרך, כי שמעת בקולה.

שיהיה לך בהצלחה. תודה רבה.

כן, הנה, פה יש לנו בשורה השנייה,

בבקשה.

ערב טוב לקהל.

אני באתי לפה לקבל ברכה מהרב.

הגעתי, זאת אומרת, אצלי הגיעו מים עד נפש.

אני מסורטן בגוף,

וכל זאת

אני ככה משער שזה עונש על שלא קיימתי כיבוד אם.

אבי כבר לא נמצא אתנו,

ואני מבקש אם הרב יוכל לחזק אותי

בנושא הזה.

אמא שלך מחלה לך על מה שלא היית בסדר כלפיה? התבייסת אתה?

עדיין לא.

אז אני חושב שזו הזדמנות, לא?

איפה היא נמצאת?

לא רחוק מהמשרדים של שופר.

מה הסיבה שאתה היית בקצר?

זה מהלך של הרבה שנים.

הבנתי.

היא יודעת מה מצבך?

בהחלט.

מתי יצא לכם לדבר פעם אחרונה?

בערך שבת.

ולמה לא ביקשת מחילה על כל העבר, אם אתה יודע שזה בגלל?

קשה לי להתמודד עם זה.

אתה רוצה, נעשה את זה עכשיו בטלפון?

היא כבר ישנת, אישה מעל 80. מחר אתה מוכן לנסוע במיוחד לגמור את הפרשה הזאת, כמו שאומרים?

מה שהרב יגיד.

אז תיסע אליה ותפייס אותה בכל בד האפשר,

ומרגע זה ואילך, מה שהיא תגיד, תעשה.

כמובן, על-פי התורה, מה שהיא מבקשת.

מה שמך ושם האימא?

שמי אהרון פרץ.

אהרון פרץ בן?

פרומה.

פרומה.

כן. השם ישלח לך רפואה שלמה בזכות התשובה השלמה והחרטה על מעשים שבעבר. אמן.

אמן.

תודה רבה לך.

שיהיה לך בשורות טובות, בעזר השם.

כן, פה.

כשהייתי ילדה קטנה חליתי במחלת כבד.

ברוך השם, התחתנתי, יש לי שני ילדים.

בהיריון השני אמרו לי שתיזהרי, זה קצת מסוכן.

נלחמתי בכל הגוף שלי, אמרתי, אני לא מוותרת,

הקדוש ברוך הוא נתן לי,

אני הולכת עם זה עד הסוף.

הלידה הייתה קשה ממצוא, ואמרתי דבר שאסור להגיד אותו בחיים.

אני כבר תשע שנים מנסה להביא ילדים לעולם, עוד ילד

לא הולך לי.

הרופאים אומרים לי עכשיו שאני צריכה טיפולי פוריות.

אני מאמינה באמונה שלמה בקדוש ברוך הוא שאני לא צריכה את הדבר הזה.

אני יודעת שהם אמרו לי, תשמעי, גם אם את עושה טיפולים,

זה יכול לסכן אותך.

אני מאמינה, שוב פעם, באמונה שלמה בקדוש ברוך הוא שאני לא צריכה את הדבר הזה. סיכון מכוח מה הם אומרים?

מכוח המצב עצמו.

לקחתי על עצמי כיסוי ראש, לקחתי על עצמי גרביים, חזרתי בתשובה שלמה.

הייתי כמו הבן של הבחור הזה שדיבר,

אומנם באתי מבית דתי מאוד,

חזרתי בתשובה שלמה,

אני כבר שלוש שנים בתשובה,

לקחתי על עצמי כיסוי ראש, שבת, נידה,

חלד, לקטנר, כיבוד הורים.

אבא שלי נפטר לפני שלושה שבועות מהמחלה הנוראה.

זהו, אני מבקשת מכבוד הרב שיתפקוי. בערך, שומר תורה מצוות. ברוך השם, השתבח שמולד. לזכות התפילות שלי לקדוש ברוך הוא,

היום הוא כבר הולך ומתפלל שחרית,

מנחה, ערבית, מניח תפילין.

גם הבן שלי, שני הבנים שלי, בשנה הבאה, בעזרת השם, הולכים לבתי-ספר תורניים.

אני עושה את המקציון שאני יכולה.

מה השם שלך ושם האימא?

חנה בת גילה.

גילה?

תגידי, ואת מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר בכל יום?

בוודאי, איזו שאלה.

חנה בת גילה.

במידה ואין סכנה לחייך,

השם יפקוד אותך בזרע חי וקיים מהרה.

אמן.

כן.

שאלה?

שאלה, למי יש שאלה? יש לך שאלה?

שאלה, תן לה פה שורה שנייה.

יש לי שתי שאלות.

השאלה הראשונה, היא מתחלקת לעוד תתי-שאלות,

לגבי אנשים שמתאבדים.

א.

מה אפשר לעשות למען בן-אדם כזה, כי הבנתי שאין לו תכלית אחר כך,

וב. מה קורה אם בן-אדם אחר קרוי על שמו?

זאת אומרת, אם הוא אמור לשנות את זה.

זו השאלה הראשונה.

קודם כול, לגבי אנשים מתאבדים,

ניתן לפעול בשבילם על-ידי שעושים מצוות לזכותם.

כמה זה יועיל וכמה צריך, זה עניין שגלוי לפניו.

אבל אפשר לפעול למענם,

וודאי שזה יכול גם להקל עליהם.

דבר שני,

אם קוראים שם על מישהו שהתאבד, זה לא מן הדברים הרצויים,

וצריך לעשות על זה שאלת חכם

גדול בתורה, פוסק הלכות.

ואם כבר נעשה?

מה?

כבר קראו.

נקרא שם, אז יגיד הפוסק מה עושים.

או מוסיפים שם או משנים שם.

מה שיגיד, יגיד.

אוקיי.

עכשיו, השאלה השנייה נוגעת דווקא לענייני גירושין.

רציתי לדעת מה העניין של הכפייה שאם אחד הצדדים רוצה להתגרש,

השני יכול למרמר לשני את החיים, ואין פה שום,

מי אמר שמותר למרמר את החיים אחד לשני? מה זאת אומרת מותר? זה לא עניין שמותר,

אבל אם אחד הצדדים לא רוצה, אז יש את הלגיטימציה לתת לו לעשות מה שהוא רוצה.

זאת אומרת, אומנם מענישים אותו וכובלים אותו ומכניסים אותו לבית-האסורים והכול, אבל

בסופו של דבר,

אם הבן-אדם לא נותן, אז זה לא עוזר.

אה, את רוצה לבקש שיכפו אותו לתת גט. אז לא בכל מקרה כופים לתת גט, אבל יש מקרים שבהלכה כופים לתת גט.

זה תלוי בדיינים.

אבל אם זה הסכם הדדי, משני הצדדים,

אז מותר לאחד מהצדדים להפר את זה, ולא בצד, גם אם השני לא נמצא?

זה נשמע לי הגיוני.

למה הגיוני? אם הם הסכימו משהו, אז למה לך? כי אם חתמתי על חוזה ואני רוצה להפר אותו,

כבר לא אוהב את בן-אדם, או כל סיבה אחרת, או בן-אדם שהוא, כן, אדם יכול לרצות להתגרש, אבל צריך שיהיו גם סיבות שהן מוצדקות על-פי ההלכה.

זה לא דבר שאפשר לעשות אותו כל כך פשוט.

הקשר הזה הוא קשר כזה שמחייב.

זה לא מסוג קשרי הסכמים וחוזים.

זה והיו לבשר אחד.

זה הופך להיות אישות אחת. זה נשמות שקשורות אחת בשנייה.

אבל איפה החופש של הבן-אדם?

החופש של הבן-אדם, ההלכה אומרת מתי יש לו החופש להשתחרר ומתי לא.

הקדוש-ברוך-הוא החליט.

זה לא בידו של הבן-אדם להחליט מה מצבו.

זה כמו בן-אדם שיש אבא ובן, והבן מחליט להשתחרר.

מה זה להשתחרר?

אתה יכול להתנתק מהמציאות שאתה הבן של פלוני?

איך אתה יכול להתנתק?

אפילו אם תצהיר כל היום ותשנה את השם, את המשפחה, זה אומר שהתנתקת?

לא הפעולה הפיזית שנעשית גורמת לניתוק.

אם התורה כשרה, התורה צריכה להתיר.

אז רק גט יכול להתיר.

רק גט.

וההלכה אומרת באיזה תנאים ניתן הגט.

אבל אם בן-אדם לא עומד בחוזה כשהוא חתם על הפסוק התגובה, שמעתי, זה לא ישנה.

ההלכה תגיד אם באמת הוא לא עמד או כן עמד

ומשהו התחייב, ואם זה מחייב, גט או לא.

אוקיי.

וברכה ישר עכשיו? כן, למה לא? מה השם?

לא לי.

לעזרא ראבה בן-שרה?

עזרא? ראבה בן-שרה. ראבה בן-שרה, יזכה.

להינצל מבית-האסורים, מי שבהמתקת הדין.

יזכה בדינו.

תודה.

ועוד דבר אחד רציתי, אבל טוב, כבר שכחתי. לא משנה. לא חשוב.

תודה. פעם אחרת.

כן.

בסוף?

בבקשה.

נו, אחת.

דברי.

קודם כול, ערב טוב.

ערב טוב. השאלה שלי היא לגבי האתר

דעת אמת.

יש שם,

זו דעת שחיצונית הוא נראה דתי לחלוטין,

אבל כשאני קוראת שם זה מוכיח

שיש המון המון דברים ביהדות שהם שקריים.

אחרי ההרצאות אני נכנסת לאתר, והמון דברים שקלטתי בהרצאה פשוט שם שוללים את הכול

ומוכיחים שזה לא נכון.

צריך רק לשנות את השם של האתר ולקרוא לו דעת שקר.

זה הכול.

אוקיי.

אבל עכשיו יש הרצאות שלפני זה אני עוד נכנסת לאתר,

מגיעה עם שאלות, ואני לא מקבלת תשובות. לא תקבלי בחיים. על שקרנים לא עונים, לא מבזבזים גם את הזמן.

זה אתר של אפיקורסים

שהמטרה שלהם פשוט כל הזמן להכחיש כל דבר שהוא יהודי.

זה אתר מיוחד רק למטרה הזאת. כמו שיש אתרים שהם אנטי-יהודיים,

יש אתרים אנטי-דתיים,

וכל המטרה שלהם להגיד.

ואם את תקראי עיתונים של ערבים, לדוגמה, אז מה תראי? שאין לך זכות קיום, לא בארץ ולא בעולם בכלל?

אז מה תגידי, שאם אני קורא את אלהרם המצרי,

והוא אומר כך וכך וכך וכך וכך, אז אני צריכה לעזוב את הארץ?

אז את לא מתייחסת.

כי ברור מי עומד מעבר לצד.

הבנת?

וחבל לבזבז את הזמן.

אם תרצי להכיר את האמת מקרוב ולא לשאול שאלות, כי את לא מבינה בכלל בתחום,

תלכי קודם כול ללמוד את הבסיס, ואחר כך תנסי לסתור אותו, אבל קודם כול תלמדי את הבסיס.

את הבסיס? אני לומדת מכיתה א'.

איפה את לומדת?

רק בבתי-ספר דתיים, בהרצאות ושבתות, ואז אני מגיעה לאתר וקוראת שם, אני אשאל אותך שאלה.

את יכולה להוכיח לי שיש בורא לעולם?

את זה אי-אפשר להוכיח,

את זה גם למדתי שאי-אפשר להוכיח. את זה מרגישים, לא?

לא, אני רוצה שתוכיחי לי.

תוכיחי לי שיש בורא לעולם. את יכולה? את אומרת שגדלת עם זה מכיתה א' ועד עכשיו.

את יכולה?

פעם אחת ממש ממש הרגשתי אותו.

אה, להרגיש? אני מרגיש כל מיני דברים, אז מה שאני מרגיש,

זה נכון?

לא, אבל זה עדיין לא עונה על התשובה. נו, לא, אוקיי, אי-אפשר אז להוכיח. נו, אז בגלל שעכשיו אני התקלתי אותך בשאלה,

אז זה אומר שאין בורא לעולם? בגלל שאת לא יודעת להוכיח לדוגמה?

האם זה שולל?

לא. האם אני אגיד לך יותר מזה, האם תוכלי להוכיח לי שאימא שלך זה אימא שלך?

את יכולה להוכיח לי שאימא שלך זה אימא שלך?

אנחנו דומות.

דומות, כן.

וכן, אני חושבת שיש עדים שראו שנולדתי. צריך גם להאמין להם, לא?

יש עדים גם שמשקרים? אוקיי, אז יש צילום.

בואי נגיד שהיית ילדה שקנו אותה מברזיל, לדוגמה,

וההורים עשו תרגיל, כאילו, אמא נכנסת לבית-חולים, וכאילו היא הרתעה וכו', ובאו כולם והוציאו אותם מבית-החולים, והיא בעצם הביאה ילדה ברזילאית. לא, לא. יש צילום שנולדתי וגדלתי. צילום ודאי שנולד, כולם יודעים שנולדת, ואלה שמכרו אותך נתנו את הצילומים להורים שקנו. לא, לא, סרט וידאו.

נו, אז איך את יודעת שזה את?

כי רואים. מה רואים? תינוקת שאמרו לך שזה את.

את דומה לתינוקת שבתמונה?

מישהו פה דומה לתינוק שהיה בתמונה?

לא. אף אחד. אז איך אולי זה תינוק אחר?

אז הדבר שהוא הכי קרוב אלייך את לא יכולה להוכיח. אז בעיה להתקיל בן-אדם בשאלות?

את צריכה להיכנס לאתרים שהם אנטי-מפורשים,

שהם לא מתביישים להגיד שהם אנטי, ומשם את רוצה לנהוג?

אני אשאל אותך אלפי שאלות שלא תדעי בכלל.

בסוף לא תדעי אם את נמצאת פה בכלל הערב.

הבנת?

את רואה אותי משם או לא רואה? כן, אני רואה. איך רואים?

איך רואים? לא, שנייה, שנייה. אני אגיד לך משהו. כן.

היצר, סקרנות שלי, בסוף

הערב גם יגרום לי להיכנס לאתר ולבדוק

ולחזור לכאן עם שאלות, אם הייתה לי אפשרות.

לא. אני אסביר לך מה הסיבה שלך.

את פשוט מאוד מחפשת את החופש קצת,

ואת מחפשת אותו על-ידי זה שייתן לך היתרים מוצדקים, פחות או יותר,

כדי שתוכלי להתאוורר קצת. זה הכול.

אתה יודע מה?

יכול להיות שכן. לא יכול להיות, בטוח. לא, יכול להיות.

אבל מצד שני, כמו שאני מגיעה לכאן ומחפשת חובות, שם אני מחפשת קצת חופש. הבנתי.

אבל זה לא המקום שתמצאי בו את החופש,

כי בשביל חופש לא צריך אתר. אפשר ללכת לים ולעשות חופש.

לא צריך בשביל זה אתר.

לא צריך להפיל כאילו את כל העולם היהודי בשביל קצת חופש.

למה צריך להגיד שאין אלוקים ואין תורה ואין יהודים ואין כלום,

בשביל קצת חופש.

אז אדם יעשה חופש בלי להפיל אף אחד, ושלום על ישראל.

אבל זה אתר של שונאים, זה דבר ידוע ומוכר, ויוצאנו על זה קונטרס שלם,

והקונטרס עונה על כל השאלות שלהם. ואם תרצי,

השיגי אותו באתר שלנו, קוראים לאתר שלנו שופר.נקודה.נט.

הבנת? כן, כן, תודה.

זהו, שתהיי בריאה.

כן.

הנה, פה יש בן-אדם באמצע. בבקשה, כן.

תן לו, תן לו פה, פה.

ערב טוב כבר, רבות.

ערב טוב.

דבר ראשון להגיד לך,

שיש לי פינה חמה אצלך בלב באמת,

ומה שקורה הוא ככה,

השאלה שלי היא כזאת,

אם אתה כזה, כל כך טוב,

למה אתה לא לוקח על עצמך, למשל, חוג ומארגן אותם אנשים כמו ברמה שלך, כאילו?

אתה מבין?

שיצאו כמו לך, כמו שאוהבים אותך.

השאלה השנייה שלי היא, מה הבנתי, לא הבנתי? אני אקח חוג, ומה אני אעשה אתם?

אם אתה כזה טוב, וכולם אוהבים אותך, מעריכים אותך,

למה שלא תקיים איזה חוג משלך ותקים גם קבוצה, נגיד, של עוד 50 כמוך,

ושילמדו את מה שאתה יודע,

להמשך,

שלא יהיה רק אחד

אמנון יצחק, יהיו עוד,

לא יהיה אחד ויחידי, יהיו עוד 50. תאר לך עכשיו אם יהיו עוד שניים. אם אותו אדם צריך לחכות לך שהוא גר, נגיד, בדימונה,

ולחכות לך שבעוד שלושה חודשים תגיע אליו,

יש לך תלמיד שאתה שולח.

בשל, סליחה. אבל אני שואל, שאלה שנייה שלי. רגע, לפני השנייה, שאני לא אשקע את הראשונה.

תאר לך שהיו עוד שניים כמוני, ובאותו ערב היו מוגעים שניים למבשרת ציון. למי היית הולך?

לא, אני הייתי בוחר בך כל הזמן.

אמרתי לך. אתה רואה, בשביל זה אני לא עושה חוג.

יש לך פינה חמה אצלי בלב. תודה, מוטי. שאלה שנייה, אם יש לך זמן בשבילי.

כן, אני איתך עד סוף, אם אתה אוהב אותי,

חבל על הזמן.

מלאכים קיימים, נכון? ויש.

האם יש מלאכיות גם?

בטח.

הייתה תוכנית שלמה על זה בטלוויזיה.

לא?

כן. תוכל לתת לי תזכורת על זה? היה מלאכיות של צ'רלוויץ', צ'רלוויץ'.

תודה רבה. תודה רבה. תהיה בריא, מוטי.

כן, שמה בסוף, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני, לעומת זאת, התגרשתי לפני חצי שנה,

והשנה אני סובל ממחלת סכרת,

וכבר נפגעה לי כליה אחת.

אני עושה דיאליזה ארבע פעמים בשבוע למשך חמש וחצי שעות באשקלון.

ואם אתה מכיר,

הוסטל בבני-ברק.

יש איזה הוסטל בבני-ברק.

ואני הכרתי משם איזה שידוך

שהבעיה שלה, מצב נפשי קשה.

היא לוקחת כדורים, כל מיני כדורים של בעיון נפשיות.

ורציתי לשאול אם זה לא יסכן את חיי בנישואין.

אם זה לא יסכן את חיי חמה? בנישואין.

אבן.

מה יסכן?

למה? כי היא שותה כדורים. כמה כדורים? איזה שש כדורים.

והיא לא מוותה לי של מה זה. היא אומרת לי שהיא לא יודעת.

מה הבעיה? פה פותחים תיק רפואי ורואים, ודבר שני, שואלים את הרופא אם זה מסכן או לא מסכן.

הבעיה היא שגם דיברתי עם דוקטור רוס, אם שמעת עליו.

לא.

נו, הוא רופא פריסיאטרי שם, והוא לא נתן לי מידע על זה.

הבנתי, יש חיסיון על מידע רפואי,

אבל אתה צריך להתנות תנאי, שאם היא תהיה מוכנה לחשוף את החיסיון שלה, אז אתה תהיה מוכן לשקול את ההצעה ברצינות.

אבל אם הבעיה היא שזה יסכן לחיי, את זה אני לא אברך. אין לי מושג.

אני לא יודע מה הכדורים שלו לוקחת,

אני לא יודע מה היא עושה ואני לא יודע מה המצב הנפשי שלה.

היא הבנתי ברקע אחד, היא אמרה לי. מה?

היא אמרה לי רק דבר אחד.

היא אמרה לי, דבר אחד,

יש כדורים נגד רוחמים,

איך אומרים לו?

יש לה בעיה נפשית.

כאילו, 100% בעיה נפשית.

בדיוק. דיכאון, וגם קוראים לו לחצים.

למה? כי אבא שלה גם נפטר.

אז אתה, לא מספיק הצהרות שלך, אתה רוצה עוד את הצהרות של הדיכאון והכדורים והכול ו-100% נפשי?

זה בעיה, לא?

אתה צריך מישהו שיסעד אותך, מישהו שירפא אותך, יעזור לך,

ייתן לך קצת מצב רוח. אז מה תעשה אם תטפל במישהו אחר שהוא בעייתי יותר ממך?

קצת בעיה.

מה השם שלך? יובל. יובל בן? אנט.

אנט.

אנט.

וחוץ מזה, אני חזרתי בתשובה, בזכות קלטת, אחד שלך.

ברוך השם. אני תשע שנים בתשובה.

ברוך השם.

השם יזכה אותך, בעזרת השם יתברך, לבריאות שלמה ואיתנה. אמן.

רפואה שלמה. אמן.

שתמצא זיווג הגון הראוי לבנות בית נאמן בישראל. אמן.

וישלח רפואה שלמה גם לזאת מההוסטל בבני-ברק.

אמן.

אמן.

תודה.

כן, מיכאל.

הנה יש שם, כן.

ערב טוב, אולי.

יש לי שאלה.

אני בערך 13 שנה, אני שומרת שבת,

מנסה להתחזק.

אין, מכל הבחינות שאני יכולה.

עכשיו, יש לי בעיה אחת.

בחג,

כשמגיע הזמן לשמור את החג,

אני אף פעם לא יודעת למה,

אף פעם לא הסבירו לי למה צריך לשמור את החג. אני לא מבינה למה בחג אפשר להדליק אש וביום שבת אסור.

אני שאלתי המון פעמים את השאלה הזאת, אף פעם לא קיבלתי תשובה ברורה למה בחג אפשר להדליק אש, אפשר לחינוכל ובשבת אסור, ובגלל זה אני לא שומרת חג.

וזה מפריע לי. בואי ובואי, תשמעי.

קודם כול, שתביני שהתורה התירה ביום טוב לא להדליק אש, להעביר אש.

מכינים אש מקודם ומעבירים,

כיוון שהתורה התירה לצורך אוכל נפש.

פעמים יצא חג

ושבת יחדיו,

ויהיו שלושה ימים

רצופים,

ואי-אפשר יהיה לאכול אוכל מלפני שלושה ימים,

כי אז הוא כבר לא יהיה טעים ולא יהיה עונג של החג,

ובפרט בזמנם, שלא היו אז אפשרויות של קירור בהקפאה וכו'.

אז התורה התירה לצורך אוכל נפש

לבשל ביום טוב,

אבל על-ידי העברה של אש ולא הבערה.

אבל אנשים משתמשים באש לא רק כדי להכין אוכל,

אלא מעבירים אש לאש כדי לעשן.

זה גם מותר,

כיוון שיש אומרים שזה גם כן לצורך אוכל נפש.

אז ממילא גם זה מותר, אבל לדוגמה,

אוכל נפש.

אוכל נפש זה צורך הנפש.

אה, אוקיי. וכיוון שיש להם צורך הנפש הזה,

אז לכן זה נחשב בגדר זה.

מכל מקום את רואה, לדוגמה, שלא נוסעים בחג.

למה זה גם הבערה?

כי זה לא לצורך אוכל נפש.

רק משהו לצורך אוכל נפש הותר.

אז לכן, אם נותנים לנו את ההיתר, אז אנחנו עושים.

הבנת?

כן.

בעזרת השם, תשמרי חגים הרבה.

בעזרת השם.

כן.

עוד שאלה פה באמצע, עם הכובע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי מחלה סופנית, והייתי מבקש מכבוד הרב לברך אותי.

אתה יכול ללמוד?

כן.

אתה יכול ללמוד שעתיים ביום? כן.

מה שמך?

ישראל בן?

סעדיה.

ישראל בן סעדיה, השם יזכה אותך.

ונעמי, נעמי, אמא שלי. ונעמי, השם יזכה אותך לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

ותשובה שלמה ולימוד תורה שעתיים ביום.

אמן.

כבוד הרב, עוד שאלה, עוד בקשה.

יש לי חבר ששוכב אתי גם בבית-חולים וקש שאני אשתף וטורך אותו.

שמו ציון קדוש.

שם האם מה?

ציון קדוש בן חוה, השם ישלח לו רפואה שלמה. מהירה.

תן לי.

טלפון משיקגו,

באינטרנט.

כן.

הלו?

הלו?

כן.

אמנון יצחק.

כן.

ושמי אביבא צור.

שמך אביבא צור?

כן. אז היית בשיקגו אצלנו, אתה מכיר את בעלי?

יכול להיות.

בפורים,

בתענית אסתר, עשיתי בדיקה. בתענית אסתר בפורים,

כן, משיקגו.

אני במבשרת ציון.

הלו?

כן.

הקו לא כל כך טוב.

מה לעשות? אתם בשיקגו.

כבוד הרב, בתענית אסתר גילו אצלי את הגידול,

כן.

אני שומע.

אני לא יכולה.

גילו אצלי גידול בחלל הבטן,

ואומרים שזה ממאיר.

אני הייתי רוצה לקבל ברכה

למצואה שלמה.

את שומרת תורה ומצוות?

אנחנו דתיים ושומרים, ועשינו המון קבלות מאז. לא רק אני, הרבה משפחה, ואנחנו שומרים הכול. את הולכת בצניעות?

כן, כיסוי ראש, בגלל שהתחתנתי, הכול.

ברוך השם.

רשאיות ארוכות, גרביים, הכול.

יופי. את מוכנה לקבל את השבת חצי שעה לפני הזמן?

כן, כן, כבוד הרב, בוודאי.

מה שמך ושם האמא?

אביבה, בת מרגלית.

אביבה, בת מרגלית, תזכי לרפואה שלמה וישועה קרובה. מהירה.

אמן. אמן.

קיבלת חותמת.

תודה רבה.

have a nice day.

ביי.

הם

רואים אותנו עכשיו באינטרנט, אבל באיחור של 15 שניות.

עכשיו היא שומעת. ביי.

כן, ב-delay.

כן, הנה פה.

פה, רק שנייה, שנייה. תן, תן, תן. מי נותן?

תן פה, פה, כן.

אממ,

רציתי לשאול שאלה שחברה שלי שאלה אותי ופשוט לא הייתה לי תשובה לתת לה.

היא אמרה לי שלפי היהדות העולם קיים 5,000, משהו כזה, אני זוכרת. ולפי המדענים זה 15 מיליון או מיליארד. לא, היא אומרת שהיא קוראת מחקרים באינטרנט, לא יודעת איפה, בטלוויזיה, ערוץ המדע,

שממצאים של 77,000 שנה, כל מיני פסלים ואני לא יודעת מה.

אז לא ידעתי מה לענות לה, כי היא אומרת שכאילו המדענים אומרים שככה זה לפני 77,000 שנה או משהו כזה. קודם כול, שתיכנס לאתר שופר.net ותקרא בנושאי מדע שם הרבה מחקרים שאומרים לא כמו שאומרים אלה,

ושמסבירים בדיוק

מה ההבדל והחילוק בין

מאמר מחקרי כזה לאחר.

יש לנו קלטת,

שלום בין יהודים,

כשאנחנו מביאים מחקר שעוד לא הופרך משנת 1977,

שבו נאמר שגיל העולם לא עולה על כמה אלפים שנים

על-ידי בדיקות של פחם.

מכל מקום,

גם אם יגיד המדע שהעולם קיים מיליארדים ואנחנו נאמר רק את מה שאנחנו אומרים,

5,766,

אז קודם כול אנחנו צודקים וגם אין סתירה.

למה?

שמתוך מיליארדים ודאי יש 5,700 פלוס, נכון? גם הם מסכימים?

ודבר שני, כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את עולמו,

אז כשהוא ברא את הדם הראשון,

הוא ברא אותו באותו רגע, אבל כבן 20. הוא ברא באותו רגע את העצים

אבל הם היו כבר נותנים פירות כמו כמה שנים,

כי באותו רגע שהוא נולד הוא כבר דיבר אתו ואמר לו שלא יאכל מהעץ מגן-עדן.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא ברא באותו רגע כבן.

גם את העולם הוא יכול לברוא באותו רגע כבן,

כמה שאת רוצה.

אוקיי.

ואפשר שתי ברכות?

כן.

אחד לאחי, שיסכיה לזיווג הגון,

לינור עוז, בן דיצה פילית.

איך?

לינור עוז, בן, לא הבנתי. לינור?

לינור עוז. עוז?

בן דיצה פילית.

בן גיטה? לא, דיצה. דיצה? כן. פילית.

פילית.

כן.

השם יעזור.

השם יזכה אותו, בעזרת השם יתברך, לזיווג הגון.

אמן.

ונעמה בת ציונה, לתשובה.

שמע? נעמה בת ציונה. נעמה בת ציונה תזכה לתשובה שלמה מהרה. אמן.

כן.

הנה פה הבחור.

תכף ברכה, אני אתן לך תכף.

כן, בסוף שמה. הנה, מרים את היד.

שלום. כבוד הרב. אהלן, אהלן.

יש לי שאלה, למה צריכים לחבוש כיפה?

אמרו לי שכדי להיבדל מהגויים, כדי שלא נהיה כמוהם.

אבל כשהגרתי ברמלה ראיתי כמה אנשים, כמה גויים ששמים כיפה לבנה,

כמו נחמן, אבל בלי הנחמן.

האמנתי, אתה מתכוון לבני דודינו.

אז זאת אומרת, הם מבינים כמונו לפחות שצריך צניעות וללכת עם כיסוי ראש,

שזה אחת מהסיבות שצריך צניעות.

דבר שני,

זה אדם שמכסה את ראשו אז יש עליו אימת שמים.

אדם שהולך בגילוי ראש,

בריש גלי, מה שנקרא,

אז זה מראה שאין מעליו אף אחד

וזה מגביל אותו. כשאדם שם כובע או כיפה זה מגביל אותו.

והטעם הנוסף, השלישי, זה להבדיל אותנו באמת,

דהיינו שבחוקות הגויים לא תלכו.

זה שהם גם הולכים כמונו,

נו,

מה לעשות שהם גם הולכים כמונו?

נכון.

בשביל זה יש אסימונים.

לא, את זה הם יכולים לעשות, זה לא בעיה.

כן.

הנה, פה יש שאלה.

ערב טוב לכולם, כבוד הרב,

אני רוצה להודות לרב שפתר לי הרבה בעיות והרבה שאלות שהיו לי במשך השנים.

יש לי, דרך הקלצות אתה מתכוון.

כן.

אה,

פה ושם אני קצת מציץ.

אני לא בן-אדם דתי,

אבל מאמין.

היו לי הרבה שאלות,

וכמה מהשאלות הקשות ביותר באמת כבוד הרב פתר לי.

יש לי שאלה מהקשות ביותר שעומדת בפני,

זה בזמנו, בתקופת אבותינו,

הקדוש-ברוך-הוא

נגלה להם

בכל מיני דרכים,

אם זה דיבר עם משה רבנו,

אם זה שלח שליחים, נביאים,

עד איזו תקופה מסוימת, ואז הוא החליט להסתיר את פניו מאתנו.

וכבר כמה אלפי שנים למעשה הוא מסתיר את פניו מאתנו.

לא שווים שונים ממנו,

כמו שאומרים החבר'ה, אפילו בשביל שקל.

אז כל אחד יבוא ויגיד לי, תשמע, הנה, פה שלחו טיל ולא הרג אף אחד,

ושם זרקו פצצה ולא נהרג אף אחד, זה הכול הקדוש-ברוך-הוא,

אבל זה מתגמד לעומת ההתגלויות שהיו לו בעבר.

וגם ההתגלויות

הממשיות שהתגלה בפני אנשים,

דיבר עם אנשים,

וגם באמצעות שליחים ששלח, ונביאים, וחוזים, וכל הדברים האלה.

אז כנראה,

כנראה,

אולי בגלל שבזמנו אבותינו אולי היו יותר צדיקים מאתנו?

לא, כנראה.

בוודאי.

אז פה יש לי בעיה קשה.

לדעתי,

הצדיקות שלנו היום,

הצדיקות שלהם, סליחה,

מתגמדת

ליד הצדיקות

של הדורות האחרונים.

ואנחנו רואים בכל מקום את כל הסטיות שלהם

מדרך האלוהים,

וסטיות אפילו חמורות,

ופה יושבים צדיקים וצדיקות

שלא ראו בחיים שלהם סימן אחד,

ובכל זאת ערז ומאמינים, כולם עם כיפות,

כולם הולכים לבתי-כנסת,

ואפילו חילוני כמוני

מאמין בקדוש-ברוך-הוא.

שם

ירקו בפניו.

ואני לא רוצה להשתמש במילים בוטות יותר.

עגלים,

מסכות בבית-המקדש,

צלמים,

נביאי שקר,

ובכל זאת הוא היה ודיבר והתגלה ושלח והכול.

היום אנחנו כבר אלפי שנים, קרוב לחורבן הבית השני,

2,500 שנה אולי,

לא רואים אפילו פסיק של סימן.

פסיק.

אבל מה, תסתכל,

תראה איזה אנשים,

תראה איזה אמונה.

אז איפה הוא?

קודם כול,

איפה הוא?

קודם כול, אדוני,

תן לי לסיים רק במשפט אחד.

בזמנו,

הם ראו בעיניים

את עשרת המכות,

ראו בעיניים את קריעת ים-סוף,

אכלו ושתו ושבעו את מה שהוא נתן להם במדבר,

ובכל זאת

הכעיסו

וקינאו ושרפו אותו חי,

כמו שאומרים.

אז אלה

שראו את הכול

יותר צדיקים מאלה

שאלפיים וחמש מאות שנה לא רואים ולא שומעים אפילו

שימם של סימן.

ותסתכל, תראה את האנשים האלה.

איפה הוא?

זהו?

כן, עכשיו סיימתי.

טוב. תודה. רגע.

אבל הפעם השאלה הקשה הזאת מחייבת

שאם תקבל תשובה,

אז אתה מצטרף לאלה.

תראה,

אני לא אומר שאני חילוני גמור.

פעם הייתי אפילו די קרוב לכפירה,

להיות כופר.

עשיתי את כל מה שכופר יכול לעשות.

היום ברור שלא, היום יש בי כבר יותר אמונה.

ואני מחשיב את עצמי בין כל הצדיקים האלה,

שאף-על-פי שאני לא ראיתי אפילו סימן קל שבקלות

ובקלים אני בכל זאת מאמין,

ובכל זאת הולך ומתקרב.

אז

תודה לאל, כבר כמה שנים אני מניח תפילין,

וקורא תהילים,

קורא מדרשים.

אני לא שומר שפעת,

אף-על-פי שכל יום אני מניח תפילין, מה אפשר לעשות?

אני בדרכי, זו דרכי, אני לא מקבל מאף אחד

שום תוספת אחרת.

לאט-לאט אני לוקח על עצמי עוד מטלה ועוד מטלה, אבל כפי יכולתי,

ואני לא מקבל מאף אחד שום מטלה נוספת.

אז כמו שאמרתי, קיבלתי הרבה תשובות.

אני הייתי בן-אדם בעל שאלות

שהיו קשות ביותר,

וזה נכון שפתרתי לי הרבה שאלות כאלה,

והיום האמונה שלי הרבה יותר חזקה,

ורציתי לשמוע באמת,

זו אחת הבעיות הקשות ביותר שעומדות בפני היום,

באחת השאלות הקשות ביותר שיש לי, שעומדות בפני,

פירושו של דבר, ומפריעות לי להגיע ל...

תשמע, כל תשובה שאני מקבל נותנת לי עוד איזושהי שלמות,

נותנת לי עוד איזה כוח. ומה עושים בעקבות השאלות? אני לא עושה שום דבר.

זה לא טוב.

טוב.

זה לא טוב.

זה אני, אין מה לעשות. יש מה לעשות? לא. יש,

יש.

אני מאמין גדול. לא, לא, לא. כן, כן. אני לוקח על עצמי מדי פעם מטלות.

וכשאני אחליט לקחת לעצמי עוד איזושהי מטלה, אני אקח.

טוב, הערב, אם כבודו יוכל לעזור לי בתשובה ככה, אני אעזור לך.

אם כבודו יוכל לעזור לי בתשובה, אני אשמח, כמו ששמחתי בכל התשובות שקיבלתי ממנו. אני אעזור לך, ואתה תעזור לי גם אחרי זה. אני מאוד מודה לך. כי אני חושב שאתה תכיר לי טובה על זה.

אז קודם כול, תשמע,

אחד מהניסים הגלויים

שאי-אפשר להכחיש שם

זה שלמרות הסתר הפנים של אלפי שנים,

כשהקדוש ברוך הוא אמר,

לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם,

מתקיים לעינינו במבשרת ציון.

זאת אומרת,

אם דורות הראשונים, כמו שאתה הצגת אותם, וזה לא נכון מה שאתה מציג,

אם דורות הראשונים היו כך וחטאו לו,

אנחנו היינו צריכים להיות אבות אבות העבריינים.

אבל הוא לא אמר כך.

הוא אמר,

למרות הכול,

אלפי שנים אסתר, ואלה לא יפסיקו מהתורה ולא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם.

העם הזה לא יעזוב אותי ולא ייטוש.

לא צריכים אותות ומופתים כמו הראשונים,

הם כבר ממשיכים מכוחם.

ואני מבטיח לכם שהתורה הזאת לא תמוש מהם.

איך אפשר להבטיח הבטחה כזאת? זה נכון מה שנאמרת.

ודאי, אבל איזה גילוי זה?

זה לראות הקדוש ברוך הוא עין יענק. מי יכול להתחייב על דבר כזה אלפיים שנה קדימה ולומר שנגיע למבשרת ציון במדינה החילונית,

שלא רצתה שיהיו כולם שומרי תורה ומצוות,

בעשתה לכל אל ידה בשביל שלא ישמרו תורה ומצוות,

ואף על-פי כן, אתה שומע, נער במבשרת ציון,

מחלוקת עם אימא,

האם ללכת לבית-ספר להניח תשע עד אחת עשרה תפילין לחילונים,

עדיף לשמוע על האימא מאשר ללכת לישיבה ליום שלם.

וכל אחד פה שואל,

וזאת רק בגלל שלא ראה איזה תשובה על החג,

אז היא לא שמרה,

וכל מיני דברים, והכול פינאץ,

דברים קטנים, קטנים, קטנים, קטנים,

וכל המארג הזה בעצם עושה את רצונו להתברך, אפילו אתה שעומד כאן ואומר,

אני חילוני, אבל שומר כמה דברים.

זה גילוי שאין כדוגמתו.

יש עמים שצריכים אותות ומופתים. אצלנו המבחן הוא לא באותות ומופתים. דורות ראשונים היו צריכים את זה, כי אף אחד לא ידע שיש אלוקים בכלל.

הם היו הראשונים שבזכותם אנחנו יודעים שיש אלוקים.

אחרי שהוא עשה את עשרת המכות והוציא אותן, ראינו שהוא שולט בכל הבריאה כולה,

מלמטה מהתאומות עד שמי השמים למעלה. היו צריכים לראות שאני ה' בקרב הארץ.

היה צריך פרעה לצעוק,

ה' הצדיק ועמי הרשעים.

הוא היה צריך להוציא את זה מהפה.

העולם היה צריך לדעת על הגב של פרעה והמצרים.

עם ישראל היה אור לכל הגויים.

היה צריך להראות את כוחו הקדוש-ברוך-הוא, שאינו בעיה לזון את כל העולם כולו, בפרט היהודים. אם הוא רוצה לתת להם מן עד לפה וליד הדלת, הוא ייתן להם.

אם הוא רוצה מסלע אחד יצאו מים בלי סוף במשך 40 שנה.

אין בעיה, זה צריך בשביל להשריש את האמונה.

פעם אחת.

אבל לא צריך יותר.

אחרי שאתה מקבל פרס

ואתה קיבלת תואר,

אתה לא צריך להוכיח עוד פעם. מי שקיבל פרס נובל,

לא עומד למבחן עוד פעם, נגמר. הוא לא צריך אותות ומופתים והוכחות.

מי שקיבל זכייה במקום ראשון בקונצרט העולמי לא צריך בכל מקום שהוא מגיע לעשות ניגון להוכיח שהוא יודע לנגן,

יש לו כבר את התעודה.

קיבלנו תעודה במעמד הר-סיני.

עם ישראל הביא תעודה לעולם, יש בורא לאלוקים, מכאן ואילך.

עכשיו בואו נראה.

הקדוש-ברוך-הוא אומר שלמרות כל מה שאני אעשה אתכם,

לא מאסתים ולא געלתם לכלותם,

ואתם לא תעזבו את התורה עד הדור האחרון.

זו הוכחה שאין כדוגמתה בשביל לראות איך ההנהגה האלוקית.

אבל אתה אומר שלא רואים שום שמץ.

ואני דווקא כמעט כל ערב רואה את האלוקים,

עיני ענק.

עיני ענק. רגע, רגע.

רגע, אני אסביר.

בשני פנים אני אצמצם.

אחד,

שאלו את האדמו״ר מקוצק,

זכר צדיק לברכה.

למה הקדוש-ברוך-הוא לא מראה מופתים כמו שראה בזמן האבות הראשונים?

אמר להם, אם אתם רוצים לראות מופת,

אין גדול מחוזר בתשובה.

זה המופת הכי גדול.

לשנות טבע של בן-אדם,

להפוך אותו מחילוני גמור עם אורח חיים מסוים,

בעל תאוות ובולמוס,

ולהפוך אותו בן-רגע להיות אברך משי?

זה שינוי הטבע לחלוטין.

אתה יודע, בשביל לעשות שפיל יוכל ללכת על כדור בקרקס, לוקח הרבה שנים עד שהוא עושה את הפוזה הזאת וכולם מוחאים לו כפיים.

לקחת בן-אדם שישתנה מחילוני לדתי, למאמין,

אתה יודע מה זה?

זה פיל שהולך על החדק.

יש גם דרך הפוכה.

רק רגע, אבל קודם כול, לצאת זה לא בעיה. לצאת זה לא בעיה.

להיכנס.

זאת לא בעיה. הרי אמונה תמיד בפנים. לא, לא, לא, לא. להשתנות. הרי אתה יודע, אתה אומר, אותי לא ישנה אף אחד ולא יוסיפו עלי כל מטלה.

אפילו מטלה אחת לא נקטת אפילו עם גדולה או קטנה.

אתה רואה כמה קשה לך לקבל ממישהו אחר משהו, ולו אחד קטן.

ואתה אומר ששנים כבר אתה שומע כל מיני דברים,

וזה עשה לך משהו, ולוקח לך שנים להשתנות. ובערב אחד אני רואה עשרות ומאות כל ערב חוזרים בתשובה. מתוך כמה?

מה זה משנה.

אחד, אחד. תוך שישה מיליון גדולים, לא. בערב כזה אתה רואה שיש כבר אנשים שלוקחים מטלה. נשמה, אחד. רגע, שנייה.

אחד, אתה יודע מה זה אחד? זה אוט ומופת.

אם הייתי יכול לחיות מת עכשיו, אחד, לא אלף, אחד.

אתה אומר, בבית-קברות יש מלא, ואחד רק עשית.

מה זה אחד?

אתה יודע מה זה לחיות מת אחד?

זה מתים נקראים, מתים, מתים רוחנית. לא, לא. זאת לא דוגמה. תקשיב, תקשיב רגע, רגע, רגע. זה הקוץ קרא ואומר. זה אחד.

שתיים.

באים הרופאים ואומרים

שאין תקווה לאדם פלוני,

על-פי הרפואה הוא מת.

נו,

למה אתה רואה שבאים פתאום אנשים חולים מכל מיני מקומות ומבקשים ברכה? מה זה ברכה?

מה זה ברכה?

מילים, מילים. שיגיד הרופא.

בואו אני אלמד את הרופאים

להגיד מי שברך,

אחרי שייתנו זריקה יגידו גם מי שברך,

ישימו על החולב, שיהיה בריא, ישלחו אותו הביתה.

אולי גם לא צריך זריקה?

נלמד את כל הרופאים לעשות קורס לברכות,

ושיברכו, תקשיב רגע,

ושילכו כולם בריאים. לא צריך, רגע, רגע.

איך ברכה פועלת?

איך?

מה ההסבר?

ברכה לא מרפאת.

בורא עולם רופא כל בשר ומפליא לעשות.

יש רק רופא אחד,

רופא כל בשר ומפליא לעשות.

ורופא כל בשר אומר

שאם יבואו אנשים

שעושים את רצונו ויבקשו,

הוא יענה ויתרצה.

צדיק גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים.

בתגזור אומר ויקום לך

והקדוש-ברוך-הוא אומר.

אני נותן להם ייפוי כוח לבקש ואני אשמע.

אדוני, יש גם מה שנקרא הסתברות.

בטח כבודו שמע על אורי גלר.

כן. אני מאמין שיש פה גם הרבה אנשים ששמרו על אורי גלר. אתה משווה אורי גלר?

לא, אז אני אומר, כבודו אומר לי, תשמע, הבן-אדם יבוא ופתאום יציל מתוך עשרה מיליון, פתאום אני יודע למה. לא, לא. אחד יתעורר מהמוות. אז יכול להיות שאולי זה יעד אלוהים. לא, לא, שנייה, שנייה. אז גם אורי גלר, אפשר לומר שכשהוא אומר, תוציאו את השעונים המקולקלים שלכם,

ופתאום אתה רואה מכל רחבי העולם 20-30 איש מוציאים לי. הם מוציאים את השעון ואומרים לו, אדוני, הנה זה באמת התחיל לעבוד. אתה האלוהים, אתה האלי. כן, כן. אז על-פי חוק ההסתברות, אני יודע שהשעון קיבל זעזוע או זה. טוב, בסדר. לא בעיין נפנף. עכשיו, תשמע, תשמע, תשמע. רגע, תשמע.

רצית לראות.

בוא נראה.

אנחנו נראה עכשיו את נסים התותח.

ואתה תגיד לנו אם יכול להיות בן-אדם כזה

שבוע לפני שהוא מת,

ראינו את זה, לא פה?

איפה ראית?

בתחילת הערב, השריון הזה?

כן. ראינו את זה, אמרו לנו את זה כמה פעמים. אז אני שואל אותך שאלה.

איך בן-אדם, רק שנייה,

שבוע לפני שהוא נכנס לקבר,

מקבל,

מקבל, רגע, שנייה, מקבל,

רק שנייה, מקבל

על עצמו מה שהוא לא רוצה לקבל, ופתאום הכול משתנה. איזו הסתברות. איפה יש הסתברות כזאת?

טוב, כבודו, אם אנחנו נחזור לשאלה שלי,

אז ככה.

כבודו טען שבזמנו היו צריכים לראות נסים כאלה גדולים, כמו קריית-המסוג וכל הדברים האלה,

משום שזאת הייתה ראשית היהדות וראשית הכרת האלוהים וכל זה.

אז הם היו צריכים לראות נסים גדולים,

בגלל זה הקדוש-ברוך-הוא הראה להם את זה.

אז אם אנחנו מסתכלים, קרוב ל-1,000 שנה אחרי כן,

אחרי מלכות

דוד ושלמה,

פתאום התחילו שם כל הממלכות, גם יהודה וגם ישראל,

להשתעבד לתוך בתי-המקדש, הכניסו מסכות וקלמים. כן, אמרת, נו.

אבל בכל זאת, למרות זאת, הקב'-ברוך-הוא התגלה ונתן לו הוראות, ושלח שליחים, ושלח נביאים, ועשה נסים. היום השגענו. היום השגענו. היום אנחנו, אנחנו, יש היום.

אנחנו מתגבדים,

היום העם כאן בישראל, לא, לא.

למרות כל השמאלנים שיש כאן, ולמרות כל החילונים שיש כאן,

החילוני הגמור ביותר,

כן,

העוונות והפשעים שהוא עושה, החמורים כלפי הדת,

הם מתגבדים כגרגיר חול, שמעתי. לעומת כל ה, שואל אותך שם. מה השם שלך?

שמי בחר-נסים.

בחר-נסים. טוב, אני מקווה,

אני קיבלתי הרבה תשובות מכבודו.

אבל רגע, רגע. אני מאמין שבאחד הימים בטח כבודו ייתן לי גם תשובה. עכשיו, עכשיו, הנה, עכשיו.

אני שואל אותך שאלה.

תגיד לי, מאותו זמן שאתה מכיר,

מחורבן הבית הראשון

ועד עכשיו,

אתה יכול לציין לי בהיסטוריה תקופה שהיו בה מיליון של בעלי תשובה?

זה מה שאני אומר.

מה שאני טוען. רגע, היה או לא היה?

אני חושב שתקופה, היה או לא היה? כמו ב-50 שנה האחרונה, מאז קום המדינה פה,

לא הייתה מעולם ב-50 שנה. שואל, היה או לא היה? לא היה, נכון? לא. לא היה.

והקדוש-ברוך-הוא שלח שליחים בשביל לעשות את המהפך הזה?

לא.

מה לא? אז איך זה נהיה לבד?

מה?

איך זה נהיה?

לבד?

כן. איך כן? אמונה, התחזקו. מה? מאיפה? אמונה בקדוש-ברוך-הוא. אנשים מאמינים בקדוש-ברוך-הוא.

אדוני, לא.

אדוני רואה את הבחור הזה? כן.

זה אכלתי בשר חזיר. יפה.

אותו דבר הבן שלי חוזר אתו בתשובה. יפה. ואותו דבר עוד המון בחורים צעירים. יפה.

ותסתכל תראה, עזבתו ותגיד לי מה, הם ראו את אלוהים? לא. הם לא ראו את אלוהים. לא. איך חזקת? תן לו רגע את המיקרופון. אז אני אומר, תן לו, תן לו, תן לו רגע את המיקרופון.

אז אני אומר עוד פעם, ריבונו של עולם, היום בדורות האלה הם הרבה יותר חוזקים והרבה יותר, איך קוראים לו, ישרים והגונים מכל הדורות האלה שהיו, כמו של רבנו. די, עכשיו, תן לו רגע עכשיו.

מה השם שלך?

אלדד שיף.

איך?

אלדד שיף.

כן.

איך אתה התחזקת וחזרת בתשובה?

קום, קום, קום, אמרו קום.

הוא כבר הולך לדיון.

אני הייתי מתחרה בקרבות,

והבן שלו,

הבן של דוד ניסים,

הגיע יחד אתי לאליפות,

גם כן להתחרות.

ולפני זה

היתה לי חברה שלא הסתדרנו כי היא רצתה לשמור שבת, ואני לא רציתי.

בסוף החלטנו שאנחנו מתחתנים, אבל אני נוסע לטיולי ג'יפים והיא

שומכת שבת.

אז לפני שטסתי לאליפות אמרתי,

הבן שלו התחיל קצת ללמוד, אז אמרתי, נשמע.

אז שמעתי איזה שיעור.

מסתבר שהבן שלו התחיל להניח תפילין, אבל לא ידעתי, הוא היה כבר בכמה שיעורים.

אז כשטסנו לאליפות,

זה היה ביוון,

אז יום חמישי בערך, אני חושב, הוא הניח תפילין, בהתחלה צחקתי עליו, ביום שישי הוא הניח תפילין, צחקתי עליו,

ביום שבת קמתי לפניו, לא ידעתי שאסור.

היה לי חשק להניח, הנחתי.

ביקשתי מהשם עזרה לאליפות, אם אני ארגיש כוח אני ממשיך בשיעורים, וככה היה.

ככה התחזקתי.

רגע, אז נענית על-ידי הקדוש-ברוך-הוא.

הרגשתי כוח מיוחד, ו... למה לא אמרת הסתברות, הסתברות?

לא הרגשתי כך. הבנתי.

עכשיו,

לאיזה שיעור הלכתם?

משה בוטל מהישיבה בקאסל גימד אותנו בבית

לרווחה פלא יועץ. אז יש שליחים? זה שליח או לא שליח?

שליח. זה שליח, אז יש שליחים.

אבל לא שפתאום באוויר הלכת וניהי את המאמין מהאוויר.

הוא, כל הפרנסה שלו הייתה ביום שבת.

כן.

הוא סגר בכל זאת נגד הסיכויים בחנות. נגד ההסתברות, אה?

עכשיו, אני מבין שיש שליחים,

אני מבין שיש תשובה גדולה,

אני מבין שהתורה לא משה מעם ישראל,

אני מבין שהדורות הגדולים היו גדולים ועצומים,

והניסיונות שלהם היו יותר חזקים משלנו,

ואנחנו, בגלל שאנחנו חלשים, וחלשים,

אז הניסיונות שלנו הרבה יותר קטנים.

אבל נכון שבדור הזה, ברוך השם,

יש תנועת תשובה גדולה שלא הייתה מעולם.

אבל תדע שיש שליחים לקדוש-ברוך-הוא בכל דור.

אתה יודע מה זה היה נביא?

מה לשון נביא?

נביא, הלשון אומר, ניב שפתיים.

הם היו פשוט מדברים לעם,

והייתה תנובה יוצאת מהדיבורים שהם מדברים. זה נביא, מלשון ניב שפתיים.

אם אדם

מדבר וזה מביא תנובה, זו בחינה של נביא.

התגלויות זה בדורות שהיו עובדים על זה ברמות גבוהות. בדורות אלה אנחנו לא צריכים לדבר הזה,

בסוף בסוף יגיע הנביא אליהו ויאמר מהמשיח וסה תו.

לא צריכים יותר.

הדורות האלה, אתה רואה, מסתדרים גם במצב הזה שאין אפילו רוח הקודש ואפילו בת-קול אם.

אבל הנה העובדה שאנחנו זה, והקדוש-ברוך-הוא לא זנח אותנו.

דורות קודמים לגודל מעלתם זכו ליותר מזה.

דורות שהלכו והצטמצמו זכו לפחות.

אבל עם הפחות שבפחות, הנה הגענו תמיד למירב שבמירב.

על זה צריך להודות,

וצריך להסתכל בעין פקוחה ונכוחה,

הכול תלוי בנקודה של האדם, מה הוא רוצה להבין.

יש אחד יראה את הכוס הריקה ואחת המלאה.

אדם שהוא חיובי ירצה לראות את החיוב, אדם שהוא שלילי ירצה לראות את ההפך. אוהב, יראה את הפלוס,

ושונא יראה את המינוס, כמו שאמרנו בתחילת ההרצאה. תלוי איפה האדם ממקם את עצמו.

אדם שלא רוצה לקבל עליו, אז הוא ירצה לראות בצורה מסוימת. למה? כי זה ישחה אותו בינתיים,

אתה מבין, במצבו.

אדם שפתוח לקבל עוד ועוד, אדרבה, עוד השראה, עוד יכולת לקבל

תורה ומצוות, הוא פותח את הזרועות ומקבל אותן, אדרבה, הוא רואה מהשם כל דבר כסימן ולא דוחה אותו בטחנת הסתברות.

זו הנקודה.

הנקודה היא איפה האדם רוצה למקם את עצמו. המבחן שלו זה פה בפנימיות. לכן, תבין,

כשאדם חוזר בתשובה זה נס גדול ומופת שאין כדוגמתו

להשתנות מן הקצה אל הקצה. וכמו ששיבחת את היהודי היקר הזה ואת בנך,

ראוי גם שתשבח את עצמך על זה שאתה מוכן להשתנות, ואז תראה את גודל המופת.

כי קשה מאוד לאדם להשתנות.

זה קושי שצריך בשבילו מופת,

ולצערנו הרב לא כולם זוכים.

אבל בוא אני אראה לך משהו.

הנה, אני פה כמה, שעתיים בערך.

יש פה ציבור, הרבה נוער, חבר'ה טובים,

נכון שהם צעירים ומתוקים ורוצים ליהנות וכל מיני בילויים,

נכון?

אני אציע להם עכשיו מצווה, נראה אם הם ייקחו אותה, בסדר?

בואו נראה.

עם ישראל, נכון?

ציצית, מי מוכן בעזרת השם לקבל עליו מצווה ציצית?

בבקשה, שיבוא לכאן.

בכבוד. הנה, הראשונים.

אשריכם.

נטהר ליבנו לעובדך באמת, נטהר ליבנו לעובדך באמת, נטהר ליבנו לעובדך באמת.

תאר ליבנו לעובדך באמת.

בבקשה,

בבקשה, אשריכם. עוד מעט, תכף.

תודה.

מי עוד?

בבקשה.

תודה.

הנה,

חבר'ה צעירים, אשריכם ישראל, עם ישראל חי,

ברוכים תהיו לשם.

הנה בבקשה לבן,

תהיי בריאה.

עוד מעט.

מי עוד רוצה לזכות? הנה, הבחור שכאן נחמד. יש לו, אבל יש לו.

יש לו כבר.

כך.

אחר כך, כן.

עוד מישהו רוצה? מישהו מהנשים רוצה כיסוי ראש אולי?

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

יש מישהו שרוצה להתחיל, בעזרת השם יתברך, שישי-שבת?

מי רוצה להתחיל?

מי מהנשים?

לא למי שיש, למי שאין.

למי שאין ורוצה להתחיל?

מבשרת ציון. יש מישהי?

יש מישהו שזוכה?

כולם לדיוק, כולם לדיוק. הנה, בואי, אשריך לחיי העולם הבא, זכית. בוא, בכבוד, אזכי למצוות, אשריך ואשרי חלקך.

יש עוד מישהו שרוצה לזכות, בעזרת השם יתברך,

שאין לה כיסוי ראש, שאין לה.

מי רוצה שעדיין לא הלכה עם כיסוי ראש ורוצה, הנה עוד אחת, אשרייך, אשרייך, תזכי למצוות.

זכות המצווה תגן בעדך. מי עוד רוצה לזכות בשישי-שבת לכבוד השבת הקדושה?

בכבוד. מי עוד רוצה לזכות? את בואי, בבקשה.

אשרייך.

הנה, זכית.

בעזרת השם, מי עוד רוצה לזכות?

עוד יהודייה כשרה שרוצה.

בואי, בואי.

בבקשה, שישי שבת, בבקשה, בכבוד, אשרייך.

זכות המצווה תגן בעדכם.

מה השם שלו?

מה שם אביך?

דוד בן?

זלפה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

השם יעזור, השם קובע, ולא הרופאים.

שיהיו בשרות טובות בזכות הכיסוי-ראש.

מי עוד רוצה לזכות בכיסוי-ראש,

להתחיל שישי-שבת? מי מעוניינת?

והנה, יש לנו קוקו,

קוקו גדול.

מה עם הקוקו?

חבל על השמפו, חבל, בשמפו אתה יכול לקנות תפילין.

פה, פה, שם, פה, שם, פה.

אתה רוצה ציצית?

בכבוד, בוא. אשריך.

תזכה למצוות.

בבקשה.

מי עוד? איפה החברים? נו,

שאלה אני אתן לך קודם כך ציצית, קח.

בכבוד.

אשריך.

תן לו מיקרופון.

תן לו מיקרופון.

מיקרופון.

שלום, כבוד הרב. אולי זה לא זמן לברכות,

אבל היה אמור להגיע לכאן חבר שאמרנו לו, אני אמרתי לו, זה יהיה רק שעה.

ידעתי שזה לא יהיה שעה.

מה שמו?

דודו.

המצב שלו לא כל כך טוב.

דוד בן. דוד בן יהודית.

יהודית, השם יחזירהו בתשובה שלמה. אמן. ורפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהירה. אמן מאוד.

מוריה בטרו אותי, זיווג הגון.

כן,

רגע, אני רוצה להציע לכם הצעה, בעזרת השם, למי שרוצה להיות שותף.

במיליון חוזרים בתשובה, כן ירבו.

אז יש תוכנית חדשה שאנחנו עושים.

שקל וחצי ליום,

כל בן-אדם שתורם מקבל, בעזרת השם יתברך,

או

CD אחד לצפייה כל שבוע,

או שלושה CD לשמיעה

כל שבוע.

מקבל עיתון,

ארבע כנפות או שופר ניוס שלנו כל שבוע הביתה,

וגנזי המלך, זה שמונה דפים של דברי תורה לפרשות השבוע,

כל שבוע הוא שותף,

בעזרת השם יתברך,

בשביל שיוכל גם להנות,

לשמוע ולקרב אחרים בדרך זאת.

שקל וחצי, 50 שקלים לחודש בסך הכול,

20 חודש תוכנית.

מי שרוצה להיות שותף ולזכות, ירים את היד, יעברו אליו, ויוכל לכתוב את השם,

את שם האימא,

וניתן לו גם ברכה, מה שיכתוב שם. בבקשה להרים ידיים.

הנה, ברוך השם,

מרימים פה ידיים בריצה, מהר, מהר, גל.

קדימה.

תרימו גבוה, גבוה, גבוה.

כן.

לא להוריד את היד עד שיגיעו אליכם, למעלה, קדימה, למעלה, למעלה.

הנה, פה בין אנשים גם, מהר, בזריזות.

תן להם שיזכו גם כן.

מי שרוצה תוכנית מבצע מיוחד זה.

שווי הדברים שאתם מקבלים זה 200 שקל ב-50 שקלים, שקל וחצי ליום.

ואפשר להתחזק מאוד מאוד,

כל אחד יקבל גם

סי-די וגם עיתון וגם גנזי-המלך.

לכתוב למעלה שם ושם האימא ומהי הברכה שאתם מבקשים, בעזרת השם יתברך.

50 כפול 20, זה הכול. תרשמו וישלחו לכם לפי מה שאמרתי.

רונית חיה בתדיבה, רפואה שלמה.

לא להגיע לפה, עוד מעט לא סיימנו.

עוד מעט לא סיימנו. תכף.

כן, לזריזות, למלא.

50 שקלים כפול 20 במבצע המיוחד.

ליטל בת-אסתר, רעות בת-אסתר,

זיווג הגון, וליאל חזרה בתשובה.

מסביב.

מסביב.

כן.

זריז.

לחתום למטה ולמסור את זה לפעילים.

למי שרוצה לדעת, יש חברותות והכוונה בענייני תורה,

שיעורי תורה וחינוך.

לב לאחים, פה באזור, מבצעים זאת.

חנה בת עליזה,

תזכה שבעלה יחזור בתשובה שלמה.

תמרה בת-חפצי. תמרה בת-חפצי, רפואה שלמה מהירה.

כן, אבל מפה, לא לבוא מקדימה, מהצדדים.

כן, תכף.

עוד מעט.

כן, כל המאזינים באינטרנט בכל העולם יכולים להצטרף

על-ידי משלוח הוראת קבע דרך האתר.

ברוכים יהיו.

חפרת בת-קרן תזכה להשתלת כבד. בהצלחה מרובה ורפואה שלמה.

אני תכף אתן ברכות, נזוז הצדה.

מה השם?

בנימין בן-גזאלר, רפואה שלמה מהירה.

תכף.

תכף.

לאסוף בזריזות. רגע.

תכף.

אסתר, בת-אירית, רפואת הנפש ובעיקר צניעות.

מירב בת-רחל, גרבייה,

זרע קודש בר-קיימא. עירי, סורית, בת-רחל, גרבייה, עזבו גגון.

שמחה בת-רחל, גרבייה, זיווג גגון. יוסף בן-רחל, גרבייה, זיווג גגון.

זיווג גגון, יחיאל בן-תמר.

יהודה בן-אסתר, רפואה שלמה.

כן, אפרת, בת-קרן אמרנו.

אפרת שנייה.

כן.

מאיר בן-חנה בן-חמו, יצליח במשפט.

ציון בן-חנה חנינה נט, רפואה שלמה,

מהירה ואריכות ימים.

שולה בדג'זאללה, רפואה שלמה, מהירה.

וילית מטרוטי, תחזור בתשובה שלמה, מהירה.

נשאיר פה, כן, קודם כול לאסוף את הוראות קבע ולהעביר לכאן. קודם כול.

כן.

עוד מעט, תשאירו פה.

צחי יצחק בן-מרגלית, זיווג גגון, נחזור בתשובה שלמה.

תכף.

להביא את ההוראות קבע קודם.

הנה הראשון, עילוי נשמת מיטל, בת אדיבה,

מנוחתה עדן, לרפואת יהודית מסעודה בת-סול.

פרנסה טובה לאריאל אשר בן יהודית מסעודה.

יצליחו מעשי ידיהם.

בבקשה.

אביעד שמעון בן-עדס, זיווג הגון, מהירה. יעלה בת-עי שעאליס, זיווג הגון, מהירה.

מרדכי בן יהודית,

ימכור את העסק החדש, מהירה.

אשר אושר בוקובזה, זיווג הגון, מהירה.

למורן בוקובזה-בת עליזה, אין חתימה, אין חתימה, אין חתימה.

תקווה בת-שמחה, תזכה לכל טוב, לעבודתו יתברך.

איתמר דוד בן-עליזה, דן בן-חנה, יזכו לתיקון הברית.

שלום בית לאורן, ישי בן, רבי סימונה שמחה.

חזרה בתשובה לאליהו בן יסמונה ושמחה ואילון בן-סימונה שמחה.

אמרתי, מורן, בת בוקובזה, בת עליזה, תזכה לכל טוב.

איריס, חיה בת רוזין, רפאל אשר בן מרסל, זרע חי וקיים.

אסתר בת מרים, תזכה להציע מהשתנת כבד.

תהילה בת יפה, ניסים בן אסתר,

יזכו לחופה.

יצחק בן רינה,

הצלחה במשפט כוכבה בת-עישה, זרע בר-קיימא גליה הודיה, משעלי בת-לוויאן, זיווג הגון

מורן וחדווה, פרנסה ושלום בית יצחק בן, ציונה, רפואה שלמה מאיר משה בן-ציונה,

זיווג הגון עליזבן מרגלית, זיווג הגון צחי, יצחק בן מרגלית, זיווג הגון יחזור בתשובה

לילי בן-נורית, בריאות וזיווג הגון

מנחם בן-פרידה, עמית בן-אילנה,

תורת בת-אילנה, ענת בת-אילנה, חזרה בתשובה שיר-הדסה בת רבקה לאז, זרע חיים הקיים

עדינה מנוחה ודבורה,

כשל היריון בריא, לידה קלה, זרע חיים הקיים דבורה שלי בת-טובה, שלום בית עם הילדים החורגים תמר, חיה בת-רחל,

רפואה שלמה סימון טוב בן-אילנה, מרים בת-אסתר,

רפואה שלמה זיווג הגון לעוזי עזיץ בן-שרה,

רפואה שלמה בן-יפה, יוסף בן-אביב, רפואה שלמה שולמית שלי בת-נינה, זיווג דניאל בן אברהם, הצלחה אברהם חיים בן אביגיל,

בהצלחה אנה רייזל דבורה רחל בת-אסתר, זיווג גון דוד בן-אסתר,

שלום בית עמרם בן-עיזה, רפואה שלמה ברוך בן-סולטנה,

רפואה שלמה פרלה בת-עיזה, רפואה שלמה דוד בנימנה, רפואה שלמה רועי בנותי, תומר בנותי, חזרה בתשובה שלמה,

ערבית למי שלא התפלל כאן,

שרית דוגה, בת-אורה, זיווג הגון, אושרת מרדכי, זיווג מוחה בוקובזה, בת-על,

עליזה, רפואה שלמה.

איילה בת-יפא, זיווג הגון. שירן בת-יפה, זיווג.

יפה בת-ראנה.

אסתר בת-חנה,

רפואה שלמה. ציומר חנא, רפואה שלמה.

אורן בן-ג'קלין, חזרה בתשובה שלמה. רחמים בן-אופירה, חזרה בתשובה.

ענבר חביבה, בת-שמחה, זיווג הגון.

רפואה שלמה והצלחה. בריאות והצלחה. עליה בת-שמחה, בריאות והצלחה.

שרה רייזל מרים ודבורה גולדה, רפואה שלמה וכל טוב.

רבי חנניה בן-הקשייא אומר, יוסף חיים רפאל בן, אביעל רביטן,

תשובה שלמה.

לילה טוב לכולם. תזכו לאכול טוב בחזרה בתשובה שלמה. רחם בצמחה, שמחה, שמבט אחר, תשובה שלמה. קדיש.

רבי חנניה בן-השם.