טבריה - היה או לא היה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אי ירומים על ימי מלך, כל סיב שנו ירומים על ימי מלך, כל סיב שנו ירומים על ימי מלך, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו ירומים, כל סיב שנו

היומי אבימי מלך,

עושים שטוי סוקי מוי דוי בודו.

היומי אבימי מלך,

עשוי שטוי סוקי מוי דוי בודו.

היומי אבימי מלך, עשוי שטוי סוקי מוי דוי בודו.

היומי מלך, עשוי שטוי סוקי מוי דוי בודו.

יעמי על ימי מלך טויסטי, שניים שקים מלך דוי ודאי.

יעמי על ימי מלך טויסטי, שניים שקים מלך דוי ודאי.

יעמי על ימי מלך טויסטי, שניים שקים מלך דוי ודאי.

יעמי על ימי מלך טויסטי.

תראה לי לילה, לילה, לילה, לילה, לילה,

אוהו יואו יא יא יא יא יא

אוי אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-א

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-א

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב

תשואה שלמה לרוני אבנאל בן לאה

בכל איבריו וגידיו,

חזרה בתשובה שלמה, פרנסה בשפע, זיווג הגון ואריכות ימים בכל מלידי ביתם.

בפרשת השבוע

אנחנו לומדים

מה כוח התאווה של האדם.

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים

במדרש רבה,

בשעה שנגלה הקדוש-ברוך-הוא על הר-סיני ירדו עמו 22 רבבות של מלאכים

והיו עשויים דגלים-דגלים,

כמו שכתוב, דגול מרבבה.

כיוון שראו אותם ישראל שהיו עשויים דגלים-דגלים,

התחילו מתאווים לדגלים.

אמרו, הלוואי, כך אנו נעשים דגלים כמותן.

אמר להם הקדוש-ברוך-הוא,

נתאוויתם לעשות דגלים,

נתאוויתם לעשות דגלים,

חייכם שאני ממלא משאלותיכם.

עצם זה שהתאוו ישראל לדגלים,

השם אמר להם, ממלא אני את משאלותיכם.

מייד הודיע הקדוש-ברוך-הוא אהבתו לישראל

ואמר למשה, לך ועשה אותם דגלים.

רואים מכאן

מעלה עליונה זו של דגלים שנעשו בה מלאכים

מחנות-מחנות,

זכו ישראל לזה רק על-ידי שהתאווו לכך.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, נתאוויתם לדגלים,

חייכם שאני עושה אתכם דגלים.

אם לא היו מתאווים לזה, לא היו זוכים לכך.

אפילו שעם ישראל היו בדרגת קירוב גדולה מאוד לקדוש-ברוך-הוא,

והקדוש-ברוך-הוא, מרוב אהבתם, היה מונע אותם בכל עת,

מכל מקום בלי התאווה לעניין הדגלים לא היו זוכים.

למרות הקרבה והאהבה והחיבה

של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל,

לא היו זוכים לולא התאווה הזאת להיות דגלים כמו המלאכים.

זהו עניין גם שמונה רבנו יונה בשערי תשובה ואומר,

בכלל המעלות העליונות שנמסרו במצוות עשה,

מעלת הבחירה,

ובחרת בחיים.

זאת אומרת,

יש מצווה ובחרת בחיים,

וזה בכלל המעלות העליונות שנמסרו לנו במצוות עשה,

שאנחנו צריכים לבחור בחיים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לבחור ולשאוף

להשיג את המעלות העליונות,

ולא להסתפק במה שיש לנו מצד

טבענו והולדתנו,

אלא לשאוף תמיד לעלייה רוחנית יותר ויותר.

וזאת למה?

כיוון שאנחנו נמצאים מאוד בקרבה לעולם הזה,

לחומר,

ונמשכים אחרי החומר,

וממילא התאוות של האדם נמשכות יותר לענייני החומר,

והתאוות הופכות להיות גסות יותר ויותר,

והאדם מתאווה למאכל, למשתה,

טיולים, מנוחה, כל מיני דברים שהם גשמיים.

אבל תאוות העולם הבאה,

כמעט ולא קיימת אצלו, בגלל המיסוך

שיש לו מתאוות העולם הזה.

יש כוח באדם, כוח טוב, כוח חיובי.

תאווה זה כוח חיובי.

אבל השאלה, לאן אדם מנתב את זה?

אם הוא מנתב את זה להשיג ולמלא את תאוותו בענייני העולם הזה,

אז הוא הופך להיות גשמי וגס.

אבל אם אדם מנתב את אותו כוח של תאווה,

הוא מתאווה למעלות של קדושים, של צדיקים, של רוחניות, של עולם הבא,

של השגות, של חוכמה,

אז הוא זוכה להשתמש באותו כוח לדברים גבוהים ביותר.

וגם כך הוא יסבע.

מה הפירוש?

הרי אם יש לו כוח תאווה והוא מתאווה למשהו,

אז הוא ישתדל להשיגו בכל חפצו.

השאלה, מה הוא מעריך, מה הוא מחשים ולאן הוא נוטה?

כן.

אמנם למדנו בשיעור הקודם

שיש מידת הסתפקות,

והסתפקות זה גם מידה ומעלה טובה,

תלוי במה משתמשים. אם מסתפקים,

אדם מסתפק

בענייני רוחניות במעט,

זה לא טוב.

צריך אדם להסתפק בעניינים גשמיים

מעט וברוחניות הרבה יותר.

לכן, כתוב, גם הנפש לא תמלא, כי ברוחניות אדם יכול עוד ועוד ועוד ועוד.

לדוגמה, חוכמה, אדם יכול לספוג לאין שיעור,

ללא גבולות.

מאכל, הוא יכול לאכול קצת והוא חייב להפסיק, הוא לא יכול יותר.

נמצא שאם אדם גם ישתמש בכוח התאווה לעניינים רוחניים,

תהיה לו הנאה עצומה לאין קץ, כיוון שהוא אף פעם לא יסבוע.

תמיד יהיה לו מקום עוד להתאוות.

בעוד שאם הוא יתאווה רק לדברים גשמיים,

בתום מילוי תאוותו הוא כבר נדחה מזה,

הוא כבר לא מרגיש לזה שום משיכה. הפוך, לפעמים גאול וריחוק.

אז אם אדם חכם ישתמש בכוח התאווה למה שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא להשיג בזה חיי העולם הבא ומדרגות רוחניות.

כל ציורי העולם הבא מצויים בעצם בתוכנו.

כל ציורי העולם הבא. אנשים שואלים איך נראה העולם הבא, מה יש בעולם הבא,

שאלות משאלות שונות.

אומרים חכמים שבעצם כל ציורי העולם הבא כבר נמצאים בתוכנו, הרי באנו משם.

והציורים האלה מצויים בתוכנו.

כי נפשו של אדם היא חלק אלוק ממעל.

וכל המעלות טמונות בנו כבר.

אומר הרמב״ן

על הפסוק, ויגל השם את עיני בלעם,

היה צריך הקדוש ברוך הוא רק לפתוח את עיני בלעם וכבר ראה את המלאך.

לא היה צריך בריאה מחודשת.

אנחנו בדרך כלל לא יכולים לראות מלאכים.

אם יהיה פה מלאך, אנחנו לא יכולים לראות אותו. למה?

הוא רוחני.

זו נשמה בלי גוף.

אז העין שלנו לא רגילה לראות דבר כזה.

אצל בלעם מה כתוב? ויגל השם את עיני בלעם. מה זה ויגל? גילה, כמו שיש אבן, גוללים אותם על זה ומגלים ורואים.

זאת אומרת, בטבעו

של אדם שהוא יכול לראות מלאך, רק כרגע

זה חסום.

לא צריך לברוא בריאה מיוחדת.

זה מה שקרה אצל בלעם.

מונח בטבעו לראות ראיית נצח,

רק זה נסתר ומכוסה,

וברגע שמוציאים את הכיסוי, רואה בעיניו הכול.

גם אדם שנמצא עכשיו בתוך הגוף,

הנשמה שלו יכולה לראות רוחניות,

אבל כרגע הוא מכוסה בגוף,

ולכן הוא רואה רק דברים שהם גשמיים.

ואם הוא יראה, לדוגמה, דבר שהוא רוחני,

הוא יחשוב שהוא לא רואה, הוא לא יאמין שהוא רואה.

כשהנשמה יוצאת מן הגוף,

הנשמה רואה.

הנשמה רואה גם את הגשמיות, גם את הגופה,

והיא רואה גם

כוחות רוחניים כגון מלאכים ואחרים.

ונשמה רואה נשמה.

הכוח הזה טבוע בנו כבר,

רק כרגע הוא מכוסה על-ידי הגוף.

חכמים, זיכרונם לברכה, מלמדים אותנו גם במסכת נידם,

שבמעי אמו מלמדים את העובר את כל התורה כולה, ובא מלאך ומשכחו.

זאת אומרת, כל התורה נמצאת בקרבנו. אין פה אחד

שכל התורה לא נמצאת בקרבו,

הוא רק צריך להוציא אותה מן הכוח אל הפועל, החוצה.

בעצם, בלי שתהיה לאדם בכוח את התורה, הוא לא יכול להשיגה.

אבל על-ידי עמל, שהוא עמל ללמוד תורה,

הקדוש-ברוך-הוא פותח לו, מגלה את עיניו.

כמו שאמר דוד המלך, גל עיני ואבית נפלאות מתורתך.

זאת אומרת, אנחנו כבר בנויים כך שיש בנו את כל זה.

רק צריך

לפעול על מנת להוציא את הכוחות הטמונים בנו החוצה.

ואם נגיע למדרגה רוחנית גבוהה

ונסיר מעלינו את המסך הגשמי, שאנחנו מחוברים אליו מאוד,

נוכל לראות בעינינו, בחוש,

ציורי עולם הבא, כאילו אנחנו רואים אותו כאן.

אבל זה תלוי במדרגתו הרוחנית

של כל אדם ואדם.

רבנו יונה כותב בשערי תשובה עוד דבר,

ודע

כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו,

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה,

תרד במותו למטה למטה לארץ אל מקום תאוותה,

ותהי תולדתה כטבע עפר לרדת ולא לעלות.

מגלה לנו רבנו יונה סוד גדול

מהו כוח התאווה של האדם.

או שכוח התאווה מרים את האדם למעלה, לעולמות העליונים,

כמו שהשלהבת של האש שואפת לחזור אל השורש שלה, שהוא למעלה,

שורש האש הוא גבוה מאוד,

ואש תמיד עולה למעלה.

או שמקום התאווה של האדם זה לעפר,

וזה כמו עפר שזורקים למעלה והוא נמשך למטה אל מקורו.

אומר רבנו יונה, ודע

כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו,

כיוון שהוא מתאווה כל ימיו רק לעניינים של גוף,

ותאוות גופניות,

ונפרדת תאוותה מעבודת ה', מעבודת הבורא.

זאת אומרת,

אותה תאווה יכלה להיות מופנית לכיוון עבודת האלוקים,

אבל היא נפרדת מזה והולכת למקום אחר לגשמי,

ואז היא נבדלת משורשיה,

כיוון שחלק אלוק הממעל.

מה יקרה כשהוא ימות?

אותה נפש השתחררה,

מה יקרה אתה?

הוא אומר, במקום לעלות למעלה, אל השורש,

היא תרד במותו למטה למטה לארץ, אל מקום תאוותה,

ותהי תולדתה כטבע העפר, לרדת ולא לעלות.

לא יאומן כי יסופר.

אתם יודעים שיש דבר כזה שנקרא חיבוט הקבר,

וזה אחד משבעה דינים שנעשים בקבר עם הנפטר.

חיבוט הקבר, השם יצילנו מחיבוט הקבר, אומרים.

ומי שנפטר ונגבר ביום שישי אחר חצות,

לא עובר חיבוט הקבר.

מה זה חיבוט הקבר?

ברגע שאדם נפטר,

הנשמה שלו צריכה להיפרד מן הגוף

ולעלות למעלה.

הגוף נשאר כאן והנשמה עולה.

כרגע הנשמה והגוף כרוכים ביחד.

מתארים חכמים, זיכרונם לברכה, איך נעשה חיבוט הקבר בצדיקים

ואיך נעשה ברשעים.

כמשחל ביניתם מחלבה.

זאת אומרת, כמו שמוציאים שערה מתוך חלב.

כשמוציאים שערה מתוך כוס חלב אין חיכוך בכלל

ואין קושי,

בקלי קלות יוצאת השערה.

שום עיכוב.

כשנפרדת הנשמה של רשע מגופו,

כתוב, זה כמו משיכת

צמר גפן מתוך קוצים.

כשביציאת הצמר גפן מתוך הקוצים זה נקרע ונתלש וזה קשה,

וחלק נשאר תקוע.

וחכמים מתארים את זה דווקא בדוגמאות כאלה, ללמד עוד דבר.

לא רק שפרידת הנשמה של צדיק היא בקלי קלות,

והקושי של הפרידה של הנשמה של הרשע היא קשה מאוד,

הם באים לומר לנו עוד שני דברים.

אחד,

שיציאת הנשמה של הצדיק היא קלה.

ובמהירות. למה?

כיוון שנשמתו כל הזמן שאפה למעלה.

כל הזמן היא שאפה למעלה. היא לא רוצה בעצם את החיות פה, אלא להשתמש בעולם הזה רק ככלים בשביל להשיג את העולם הבא.

אבל למעשה היא דרוכה ומתוחה ומוכנה לצאת למעלה.

זה כמו קפיץ שמותחים אותו, מותחים, מותחים, מותחים, 70 שנה,

מותחים, מותחים, מותחים.

מגיע הרגע שמשחררים וטוז,

הוא עף למעלה.

בשנייה הוא לא רוצה להתעכב פה רגע, למעלה.

אבל אצל הרשע הוא לא רוצה לצאת מהעולם הזה בכלל.

הוא משקיע בעולם הזה, הוא עובד על העולם הזה, הוא מכין רק את העולם הזה, הוא בכלל לא מסתכל למעלה.

הוא לא רוצה לזכור שיש למעלה.

הוא לא מעוניין להכין נשם, הוא רוצה כאן,

כאן, כמה שיותר כאן.

אז כשבאים להפריד אותו, הוא בעצם לא רוצה לצאת.

הנשמה לא רוצה לעזוב את הגוף.

זה כמו בן שרוצים לעקור אותו מחיק אמו והוא לא רוצה לעזוב, והוא צועק ובוכה, לא, אמא, אמא, לא, לא, לא, הוא לא רוצה לצאת.

הנשמה של הרשע לא רוצה לצאת מהעולם הזה.

אז צריך לחוות אותו. חיבוט הקבר חובטים בשביל להפריד את הנשמה מן הגופה.

יש כאלה שחיבוט הקבר שלהם נמשך ימים

בשביל שתיפרד הנשמה.

למה?

כי הם קשורים לחומר והם לא רוצים לעזוב.

אבל,

חכמים לימדו אותנו עוד דבר,

שצדיקים משולים לסערה שיוצאת מתוך חלב.

אז תשימו לב, אם תשימו סערה בתוך כוס חלב ותרימו אותה,

תראו שכמה טיפות

עלו עם הסערה ולאט-לאט יטפטפו.

זאת אומרת, הסערה לוקחת אתה עוד חלב,

היא יוצאת בקלות, אבל לוקחת חלב.

הנשמה של הצדיק יוצאת בקלות מן העולם הזה,

אבל היא לא סתם יוצאת,

היא מעלה אפילו חלקים מהגשמיות שהיו לו בעולם הזה והפך אותם להיות רוחניים שעולים אתו למעלה.

את הגשמי הוא הפך לרוחני.

בעוד,

כשהרשעים משולים לצמר גפן, לא רק שהעקירה היא קשה והחיתוך והקושי,

אלא שחלק מהנשמה שלהם נשאר פה,

שהפך להיות מגושם ולהתגשם.

במקום להיות רוחני ולעלות למעלה גשמיות,

בדיוק הפוך, הרוחני הפך להיות גשם.

עכשיו נבין מה שאמר רבנו יונה,

ודע כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה,

תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאוותה ותהי תולדתה כטבע עפר לרדת ולא לעלות.

זאת אומרת,

אדם בעצם, בכוח התאווה שלו, קובע את גורלו.

יש אנשים שיש להם תאווה, חבל על הזמן.

חכמים אמרו,

אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

מי שיש לו מנה רוצה 200,

מי שיש לו 200 רוצה 400. התאווה לכסף,

לכוח, לכבוד,

התאווה הזאת מריצה אותו יומם ולילה שעות נוספות,

כי הוא מתאווה לזה.

הוא רוצה שלוש כפות,

כסף,

כוח, כבוד.

שלוש כפות.

זה מה שרצים כל הפוליטיקאים בדרך כלל, לא?

כסף,

כוח, כבוד.

תאווה,

יומם ולילה לא ישבותו.

אבל, יש אוהב מצוות, לא ישבע מצוות.

אותו כוח,

רק הוא מפנה אותו למטרה והתכלית העיקרית שהוא בא לעולם.

בשביל מה הוא בא לעולם?

להישאר כאן או לא נשאר?

בשביל ללכת.

מה לוקחים מכאן?

אז החכם, בעל התאווה,

מפנה את אהבתו לשם יתברך.

מה התאווה עם ישראל?

הם ראו איך מחנות אלוקים למעלה בשמים,

דגול מרבבה,

איך הם מכירים?

הקדוש-ברוך-הוא אומר, התאוויתם?

אני נותן לכם.

אם התאווה היא אמיתית, לא הכבוד שבעניין,

אלא התאווה היא אמיתית,

אדם יכול לזכות.

אדם יכול לזכות.

כמה שתתאווה לרוחניות,

אם הכוונה שלך אמיתית, הקדוש-ברוך-הוא יספק בידך.

אבל צריך להתאוות באמת לדברים האלה.

כותב הרמחל,

לפני הרמחל,

שלמה המלך עליו השלום אומר, הביא על המוסר לבך ואוזנך לאמרי דעת.

הגאון מווילנא מבאר,

כל דבר שלב האדם מתאווה

ומייסר את נפשו עליו,

אותו דבר מתקיים.

הנה, יש לנו עכשיו גילוי גדול.

הגאון מווילנא נמצא כאן, אומר,

אם תתאווה לדבר רוחני ותמסור נפשך עליו,

זה יתקיים.

אין דבר כזה שזה לא יתקיים.

עוד פעם,

אם אתה,

אפילו שיעשה את הדברים שהוא מתאווה להם,

לא יתקיים בידו.

רק על-ידי תאווה ושאיפה עזה ואיסור לבו בדבר הזה יתקיים בידו.

אבל עשיית מעשים בלבד

לא תביא אותו עד כדי מילוי תאוותו זו.

וכותב הרמחל,

זכר צדיק הקדוש ברוך הוא, בספרו דרך עץ החיים,

שיעמוד

האדם כל יום,

לפחות שעה אחת, פנוי מכל המחשבות,

ויבקש בלבבו

מה עשו הראשונים, אבות העולם,

שכך חשק בהם השם.

אני רוצה להיות נאהב אצל הקדוש-ברוך-הוא כמו אברהם אבינו,

כמו יצחק אבינו,

כמו יעקב אבינו.

למה חשק בהם השם?

למה הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותם?

אדם מתבונן.

מה מצא הקדוש-ברוך-הוא אצל אבות העולם שחשק בהם עד כדי כך שהם הפכו להיות רגל במרכבה?

שעה אחת תפנה,

אם אתה מתאווה

להתקרב לשם, שעה אחת תפנה,

מכל מחשבות העולם הזה,

ותתבונן.

לא רק בראש, אפשר לקרוא ספרי מוסר,

ולראות

מה מצאו חן אבותינו הקדושים אצל הקדוש-ברוך-הוא.

מה עשה משה רבנו עליו השלום?

מה עשה דוד המלך עליו השלום, משיח השם?

מכל הגדולים שהיו לפנינו,

מה הם עשו שזכו לקרבת אלוקים?

אם אדם רוצה להשיג מעלות, אין שום בעיה,

תשקיע אבל.

אבל יש אנשים שיושבים ומתכסים

טיכוסים ועצות

ומחשבות יתרות איך להשיג ממון.

לוקחים יועצים, יועצים פיננסיים, כלכלנים, חשבים.

הם רוצים, רוצים, רוצים לעשות כסף.

יושבים וחושבים איך עושים כסף.

לוקחים כמה אנשים ועושים סיעור מוחות.

איך עושים כסף?

איך מרימים פרויקט?

איך מצליחים?

כמה אנשים יושבים ועושים סיעור מוחות,

איך משיגים את העולם הבא?

זו התכלית שלנו.

מה יש לנו פה לעשות?

כמה אנשים יושבים ומזמינים חכמים שיסבירו להם

איך משיגים את העולם הבא, איך מגיעים למדרגה של האבות הקדושים?

זה לא מעלה מופקעת שאדם לא יכול.

כתוב, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי.

למעשה אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב.

זה בכוחו של כל אדם ואדם להגיע ולטפס מעלה-מעלה.

השאלה, מה הוא משתמש בכוח התאווה שלו?

והוא אומר עוד רבנו,

לחשוב מהו,

למה הוא בא לעולם,

ומה מבקש ממנו מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא?

זוהי התרופה הגדולה והחזקה שתוכל להמציא נגד יצר הרע בהיקלע ופעולתה גדולה ופרייה רב.

יכול להיות שאני מדבר קצת דברים גבוהים. לא יכול להיות?

מה אתם אומרים? לא מגזים קצת? מאיפה בא לנו זה עכשיו?

דבר אתנו עולם הבא, רוחניות, חיבוט הקבר. מה קורה פה?

תראו, אני לא יודע לדבר על דברים נמוכים, מה אני עושה?

אני יורד למטה אחר כך.

אז אני משתדל לעלות למעלה, לצוף למעלה תמיד, ולהעלות אתי עוד. במקום להוריד, לרדת, לעלות כמה שאפשר.

חייבי הרמת ימים,

ברוך השם, היום הייתי בהר הכי גבוה פה בטבריה,

באיזה בניין?

משהו עולמי, איזה נוף? לא יאומן כי יסופר. איזה מתנה נתן לכם הקדוש-ברוך-הוא פה?

לא יאומן כי יסופר.

בשביל מה נסוע לשווייץ?

טבריה.

עולם ומלואו.

מפליא.

יכול להיות טבריאנטי.

אני יכול להיות,

נכון.

מקבלים אותך בברכה. ברוכים הנמצאים.

אבל אני אגיד לכם דבר אחד, יהודים יקרים.

אמר לי אחד היום,

הגיעה אולי קבוצה של נערים

מאיזה בית-ספר,

חילוני דווקא.

אבל הם התחילו להתחזק, שומעים קצת שיעורים,

ואחד מהם אמר לי, תשמע,

הכול נכון, הכול אמת, הכול טוב,

אבל תגיד לי,

איך אני בתור בחור

נמנע מלהיסחף אחרי הרחוב?

אני רוצה להיות כל מה שאתם אומרים.

רוצה.

אני מבין שזה נכון, זו אמת.

איך אני לא נסחף אחרי הרחוב?

מה הבעיה של הצעירים?

לא רק הצעירים,

אבל נסחפים אחרי הרחוב.

הרחוב סוחף.

אמרתי לו, שאלה יפה.

אני אשאל אותך שאלה.

אם אתה נמצא

בנהר,

אתה סוחק,

פתאום הנהר

עולה על גדותיו ומתחיל שטף אדיר של מים,

ואתה נסחף בנהר לכיוון של צלעים וזה, ויש שם מפל,

שאם אתה מגיע לשם אתה נופל מגובה רב ואתה חלילה מתרסק.

מה אתה עושה עכשיו? זהו, זה התחיל. אתה מתחיל להיסחף. מה אתה עושה?

נו,

מה אתם עושים?

אחד שנסחף במים. נסחף.

נסחף. הוא לא יכול. נסחף.

מה הוא עושה?

מה?

מנסה להיאחז במשהו. יפה. מה עוד?

צועק, אצילו!

צועק. לפחות זה הוא יכול.

צועק, מנסה להיאחז במשהו.

מה עוד?

חותר נגד הזרם. אבל זה סוחף.

סוחף.

לסחוט גב נגד הזרם זה לא פשוט.

מה, היא אמרה את זה להגיד. אז איך הוא ישחק ראול?

אה, הוא יכול להסתובב, אתה חושב?

אז הוא לא נסחף, אם ככה.

שמע ישראל. שמע ישראל. השם אלוקינו הוא השם אחד, וטררררום.

מה עושה?

מה עושה?

הוא נשמע את התשובה מבחן.

אנחנו נשמע בסוף, כן.

טוב,

אז אמרתם שני דברים שבאמת זה סוג הדברים שניתן לעשות.

האחד, להשתדל להיתקע במשהו, לאחוז במשהו.

דבר שני, לצעוק לעזרה, שאולי מישהו יכול לזרוק חבל, לעשות משהו, לזרוק קרש,

משהו לעשות.

אמרתי לו, טוב, אבל זה מצב נתון שאתה כבר נמצא בתוך הנהר ואתה נסחף.

עכשיו אני שואל אותך,

בוא נגיד שאחרי שמע ישראל, שאמרת וצעקת,

ניצלת.

ניצלת והצלחת להיאחז,

ובאו, משהו אותך מהמים, יצאת, אתה בריא, חי, קצת שריטות, אבל הכול, ברוך השם,

טום מאוד.

עכשיו אני שואל אותך שאלה,

אתה תלך עוד פעם לנהר הזה או לא תלך?

אמר, לא הולך. אמרתי לו, ואם תהיה חייב ללכת שם, מה תעשה עכשיו לפני שאתה יוצא לדרך, אם אתה נכנס לשם?

מה תעשה?

אמר לי, גלגל הצלה, חבלים,

כושר, אנשים מידי, סירה לידי מוכנה,

וואי, וואי, וואי, איזה אמצעי מיגון והגנה.

כל זה אני מכין מראש,

אם אני חייב.

אם אני חייב.

ואם הוא לא חייב? הוא אמר, לא הולך, לא הולך.

אין לי מה לחפש. מה, אני אסחף?

אמרתי לו, אתה שומע? ענית לעצמך איך לא להסחף אחרי הרחוב.

הרחוב סוחף.

אז אתה מנסה להיאחז במשהו, לתפוס איזה יהודי ירא שמים. בוא, תעזור לי לצאת מהרחוב.

הוא הולך לאיזה רב, תעזור לי לצאת מהרחוב.

רואה שזה לא עוזר.

באמצע שאתה נסחף, הצילו!

הצילו! לא רוצה לעשות עבירות. לא רוצה. הצילו, הצילו, הצילו.

היה צדיק אחד, קראו לו רב עמרם. רב עמרם חסידה.

רב עמרם חסידה היה צדיק, חסיד, חסיד, חסיד.

הוא היה מבוגר מאוד.

ולמה הוא נקרא חסיד?

כי הוא היה נשמר מעריות בשמירה מעולה לאין שיעור. הוא נשמר לגמרי כל ימי חייו. חסיד, חסיד, קראו לו.

רב עמרם חסידה, לא סתם,

כמו שקראו ליוסף הצדיק,

לכל האחים היו צדיקים, אבל לא קראו להם יוסף הצדיק, ראובן הצדיק,

קראו ראובן שמעון לוי,

אבל יוסף הצדיק, כי בעניינים אלה זה צדיקות וחסידות,

משהו עולמי.

פעם אחת שבו שבויות מלחמה,

איפה ישימו אותם במקום הכי בטוח? הביאו אותם אצל רב עמרם חסידה.

היה לו עליית גג,

העלו את כולם לתוך הגג,

השאירו אותם שם, ורב עמרם חסידה נמצא למטה.

פתאום נפל

אור

על אחת מהשבויות שהייתה שם למעלה,

ורב עמרם חסידה, זקן מופלג, זקן מופלג,

יצר הרע,

יצר הרע,

אמר, זו ההזדמנות, יא וואי וואי,

נתן לו כוחות תאווה,

שהוא זקן כזה.

היה שם סולם שבשביל להעביר אותו, להשעין אותו, היו צריכים עשרה צעירים שירימו אותו.

הוא לבד הרים אותו והשעין אותו ועלה למעלה לעליית הגג.

באמצע שהוא עולה

הוא צעק,

אש בבית עמרם, אש!

כל התלמידים שגרו בקרבת מקום,

באו, פתחו את הדלת,

איזה פדיחות,

רואים את הרב בדרך לשבויות.

אמרו לו, אוי לנו שראינו אותך בכך.

אמר להם, אוי לי אם לא ראיתם אותי בכך.

אש בבית עמרם, אש של היצר הרע,

אש! הוא צעק, אש התאווה, אש! צעק.

ככה הוא הציל את עצמו.

כשהוא צעק, אש, הם נכנסו,

זהו.

כתוב שיצא ממנו יצר הרע כמין אש ונפל לאחוריו.

ואמר רב עמרם, אתה רואה, אתה מלאך מאש

ואני בשר ודם, ויכולתי לך.

באיזה תכסיס הוא השתמש?

הצילו!

אדם רוצה לא להיסחף,

צועק.

צועק!

גוער ביצרו, ואם לא צועק,

ניצל.

אדם חכם

לא מסתובב ברחוב, לא ייסחף.

יש מקומות יותר בטוחים מאשר להסתובב, במקומות מפוקפקים.

כי כוח התאווה קיים באדם,

והאדם צריך לדעת עם מה להשתמש ולמה.

לכן,

אדם צריך לחשוב מה הוא עושה בעולם,

למה הוא בא,

ומה רוצה ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא.

קל מאוד לחשוב על זה.

קל מאוד.

להתפנות שעה ביום.

אתה לא אוכל שעה?

חצי שעה.

אבל לעשות חשבונות, מה אתה עושה פה בעצם?

מה עשית אתמול? תסכם את אתמול.

מה יש לך ביד מאתמול?

מה יש לך?

התפללת, למדת קצת, זה פה, שם, עשית שני חסדים, זהו.

מתוך 24 שעות זה מה שיש לך ביד.

מה זה? אתה תפרן.

עובר עוד יום. מה יש לך מהיום הזה לעולם הבא?

מה יש לך? נו, תראה, תראה את הסחורה שעשית.

אדם מתבונן, מה הוא עושה פה? תעשה חשבון כלכלי.

היה כדאי היום הזה או לא היה כדאי?

מה אתה מתכנן ממחר? מה אתה מתכוון מחר לעשות? אתה מתכוון להרוויח משהו או אתה הולך לבזבז את החיים?

אדם צריך להתבונן

מה הוא עושה,

לא להפסיק

כל הזמן להתאוות, אבל לרוחניות, למעלות את התורה כמה שיותר, מצוות, חסדים,

תורה, תורה, תורה, כמה שיותר. מה שאספת רק זה מה שאין לך.

להכין צידה לדרך.

למה? לא יודעים מתי?

יקראו לנו למעלה.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו בעצם זה להשתמש במידות שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו ולהשתמש בהן נכון,

ונשכיל ונצליח בימי חיינו כל ימי חלדינו.

אבל אם אדם הולך

ושוכח בעצם את המטרה שהוא הובא לכאן,

אדם זה מתאבד.

אתם חושבים שאדם מתאבד זה זה שעולה על הגג וקופץ למטה?

לא.

אדם מתאבד זה גם אדם שיושב בגן ציבורי ומסתכל על האנשים שעוברים.

פשוט נהנה.

סופר אוטובוסים,

תראה את זה,

תראה את זה.

ראית?

מסתכל, שב.

זה מתאבד.

מתאבד.

כל רגע שעבר, איבד אותו.

עוד רגע עבר, איבד אותו.

מתאבד כרוני.

המתאבד שאנחנו מדברים עליו, התאבד פעם אחת. זה כל רגע מתאבד.

איזה כיף להתאבד.

איזה יופי.

איזה כיף להתאבד.

איך אומר הרב אורי זוהר?

יש אנשים שנמצאים בעולם הזה,

מאבדים את זמנם לריק ומבסוטים.

אחד הלך לסרט,

אחרי שעתיים יוצא, איזה סרט,

איזה סרט,

איזה סרט,

איך עבר הזמן, לא הרגשנו,

צ'אח,

שעתיים עפו ככה, איזה סרט.

אומר זה כמו אחד נכנס לניתוח,

נכנס לניתוח,

יוצא אחרי שעתיים ואומר, איזה ניתוח,

איזה ניתוח,

לא הרגשתי בכלל זריקה, פתאום התעוררתי, עבר הניתוח, איזה סבבה,

איזה כיף.

אומרים, ומה היה הניתוח?

הוא אומר, הורידו לי שתי אצבעות.

איזה כיף זה היה, איך זה עבר צ'יק צ'אק.

כן, אבל, יקוקו, אתה בלי שתי אצבעות,

זה לא יחזור.

מה אתה מתלהם עכשיו?

איך זה עבר, או מה נשאר?

אנשים מבסוטים היו בסרט,

עברו שעתיים, איזה כיף.

הלכו החיים, יא מתאבד, יא מתאבד.

אתה מבזבז את החיים, נתנו לך חיים, דבר יקר.

כמה חיים שווים? אתם יודעים כמה חיים שווים?

אתם לא תאמינו כמה חיים שווים. אתם לא יודעים אפילו כמה חיים שווים.

כמה חיים שווים?

כלום. נכון?

אתה צודק.

למי שלא מעריך כלום.

כן.

כמה חיים שווים?

אני אגיד לכם כמה.

אדם שאומרים לו, תשמע,

אתה במצב עכשיו,

שנשארו לך שעות ספורות,

ואתה גומר,

מה יעשה עכשיו?

זה כבר מצב יותר גרוע מזה שנסחף בנהר.

זה כבר על המפל,

וזהו, טרנג, למטה.

מה אתו עכשיו?

אבל הוא אומר לו הרופא, תשמע,

אם אתה משיג עכשיו חצי מיליון דולר,

יש אפשרות שמייד אנחנו נתחיל בניתוח,

ניתוח חדשני.

אין הבטחה שאתה יוצא ממנו חי,

אבל יש סיכוי שאתה יוצא ממנו חי,

אבל זה עולה חצי מיליון דולר.

אתה מוכן או לא מוכן?

עכשיו לבן-אדם יש נכסים.

יש לו נכסים, יש לו דירה, יש לו מכונית.

מוכן, תחתום, חותם.

למה?

הוא רוצה לחיות.

לא הבטיחו לו קודם כול חיים, והוא מוכן כבר לשלם את כל מה שיש לו.

לא הבטיחו לו חיים.

דבר שני, גם אם הוא יחיה, אף אחד לא הבטיח לו שהוא יהיה 100% כמו שהוא היה.

יכול להיות שהוא יהיה במצב גרוע,

יכול להיות שהוא יהיה רק צמח,

יכול להיות שהוא משותק,

יכול להיות שהוא יהיה ככה, מי יודע איך הוא יצא משם, אם יצא בכלל.

והוא מוכן.

אה,

בשביל כמה שעות

של חיים אתה מוכן לשלם כל כך הרבה?

אז למה כשהיה לך כל יום הרבה שעות,

מכרת אותן בזו,

בחינם, חילקת זמן בחינם,

הלכת לטייל,

ישבת בגינה,

איזה יופי, הנה קו 4,

קו 8, איזה יופי,

יא אהבאל,

אתה מתאבד,

אתה מתאבד.

אתה מוכן לשלם את כל מה שיש לך בשביל עוד כמה שעות לחיות, ועכשיו שיש לך חיים בלי סוף, הרבה, מה אתה עושה אתם?

מבזבז, מבזבז, מבזבז. אוי, אוי, אוי, אוי.

חייבים דחוף שעה אחת להתבוננות ביום.

המצב על הפנים.

אנשים מסתפקים במועל,

אוספים שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה מצוות. מבסוטים, מבסוטים, עשו מצווה.

מה זה?

תעשה, תעשה, תעשה בלי סוף. תעשה.

מסתפקים במועל. צנועים, צנועים, ענבים,

איזה מתוקים, לא רוצים לדחוף מצוות, לא דוחפים.

שום דבר.

בקניות, דוחפים.

בחלות, האחד על השני.

בכל מקום, הכול בריצה.

מצוות,

אין זמן, אין זמן, לאט-לאט, לאט-לאט.

לא היום, מחר.

מתי אתה מתחיל?

ראש חודש.

סימן הטבה, בראש חודש.

הכול דוחים כמה שאפשר.

חומר, העולם הזה, עכשיו.

נאו, נאו, נאו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אם אפשר, מיקרופון פה סוף-סוף.

יש אחראי על המיקרופון?

דוד, זו הרצאה 792 שלך.

שאלה יש לך?

יש לי שאלה.

מה שמך?

תמיר.

תמיר. בבקשה.

ארגון.

באחד הקלטות שלך ראיתי שאמרת שיש דבר כזה, סיאנס,

שזה אמיתי, וגם גלגולי נשמות.

אז כשהנשמה, שהיא מת, נפטרה מהעולם,

הקדוש-ברוך-הוא מחזיר אותה בגיגון, נכון?

אז איך אני אגיד עכשיו שאני רוצה להעלות אותה בסיאנס? סליחה, אני יכול להעלות אותה?

אתה מדבר עכשיו, כשמעלים בסיאנס,

נשמה.

מה קורה אם היא נמצאת כאן?

נכון?

לא.

לא כל נשמה מתגלגלת.

אז כשמעלים נשמה, בדרך כלל זה נשמות שנמצאות למעלה.

זה אחד.

אפשר בסיאנס אפילו לעשות לאדם חי, רחמנא ליצלן, ויכול לגרום לו גם נזק.

אבל המציאות הזאת אפשרית גם כן.

אבל בעיקר זה בנשמות שנמצאות למעלה ולא למטה.

ודבר נוסף,

חלק הנשמה בגלגול המתוקן נמצא למעלה,

והחלק הלא-מתוקן נמצא למטה.

אז כשמעלים נשמה אפשר שמפעילים את החלק העליון ולא את התחתון.

אתה יכול לברך חבר שלי? הוא בבית-חולים?

בסדר.

מה שמו?

מאיר בן-אנת.

מאיר בן-אנת

יזכה לרפואה שלמה מהירה.

אמן. תודה.

כן, הנה פה הבחור עם השחור,

דתיים בסוף.

ערב טוב, כבוד הרב.

הזכרת בתחילת ההרצאה לגבי נפש.

של רשע ונפש של צדיק.

אז קודם כול, אם נפש זה חלק אלוקו ממעל ויש בו דבר רוחני,

אז איך זה שאצל רשע היא מתאווה,

לא רוצה לצאת ממנו, הרי זה חלק אלוקו ממעל.

אז למה היא נמשכת כמו שדה קוצים, כמו שאמרת את זה?

ועוד דבר,

לגבי, אומרים שהיחיד שנותן חיים ולוקח חיים זה הקדוש-ברוך-הוא,

אז אני לא יודע כמה זה נכון וכמה זה,

אבל אומרים שיש שיבוטים,

אומרים שיש, ואני מאמין גם שיש דבר כזה.

אז איך זה שכן הצליחו לתת חיים, וזה לא הבורא,

זה מדענים שהצליחו לשבט?

קודם כול, לגבי הנשמות

והשינוי בהן,

אז ככה, יש כוחות בכל נפש,

יש נשמה, ובנשמה יש חלקים, נפש רוח ונשמה,

ויש נפש בהמית, ויש נפש רוחנית.

עכשיו,

יש כוחות בכל נשמה ונשמה, ומידות שיש בה.

אצל כל אחד זה ברמה אחרת.

יש אחד נמשך לדבר מסוים וסולד מדבר אחר,

וכן ההפך.

יש אחד רחמן ויש אחד אכזר, יש אחד נדיב ויש אחד קמצן,

יש אחד ככה.

זה תכונות בנפש של כל אדם, איך שהוא נברא.

כולנו צריכים לתקן את כולן על-פי אמות המידה של התורה.

עכשיו, ניתנת לנו הבחירה

אם לציית לחוקי התורה או לעבור עליהם.

לכן, התורה אומרת, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

משמע שאתה יכול, אבל התורה אומרת לא.

התורה אומרת גם עשה, עשה כך, עשה כך, עשה כך,

משמע שאתה יכול גם לא לעשות,

ואתה מנתב את עצמך.

עיקר העבודה היא בעצם במידות,

כי הן הבסיס

שמהן נובע הכול.

אם אתה מתקן את המידות שלך, אתה צדיק, ודאי.

למה? כי אם המידות שלך טובות,

אתה ודאי תעשה חסדים, תעשה דברים טובים,

ודאי שתציית לבורא יתברך, שנותן לך את הכול, תכיר טובה לקדוש-ברוך-הוא, ודאי.

אבל אם אתה לא עושה כן ואתה בוחר בצד השני, אתה נמשך אחרי הגוף שלך, אחרי התאוות הגופניות,

בהיותך נמצא בעולם הזה וקרוב אליו,

ורואה בחוש כל היום מה שמסתובב ברחובות ומה שיש בטלוויזיה וכל הלכלוכים,

ממילא הנפש שלך יכולה להימשך לזה.

אבל אם אתה חכם ומשכיל,

אתה אומר, אני לא רוצה להיסחף, אני רוצה להיות בצד הנכון. אז לא מעניין אותי מה שיש שם,

אני רוצה להיות בצד הזה.

כמו שאדם, לדוגמה, יכול להגיד שהגבול שלו, הוא לעולם לא ישתמש בסמים, הוא סולד מזה, זה נראה לו, אתה מבין,

שיגעון ללכת, זה להתאבד ממש.

הוא לא מוכן להגיע לדבר כזה. אבל יש דברים בביניים שהוא אומר שכן הוא מוכן לנסות.

ויש אחד יותר זהיר, והוא אומר, מה פתאום, לא נכנס לשום לכלוך.

אני לא מגיע בכלל לצד הזה, לא מסתכל, מסתכל עליו שלילי,

מסתכל רק לצד אחר.

אתה מחליט

איך אתה נהיה צדיק או רשע לפי הבחירה שלך.

לא נולדים צדיקים או רשעים,

נולדים נשמות עם פוטנציאל,

כולם להיות צדיקים,

ועמך כולם צדיקים.

השאלה, לאן אתה תנתב את עצמך?

אם תחליט ללכת בדרך התורה ולציית לה,

אז אתה תזכה לתקן מידותיך ולהגיע לחיי העולם הבא מסודר.

אם אתה תימשך ותיגרר אחרי חברה רעה,

אחרי דברים שליליים,

אז אותו כוחות שיש לך להפנות לחיובי ילך לשלילי,

ואז אתה תיקרא רשע ולא צדיק.

זה בחלק הזה.

אבל הנפש, עוד פעם, הנפש זה חלק רוחני, זה דבר רוחני. נכון, נכון. אני לא יכול להגיד שעכשיו מלאך,

שזה דבר רוחני, יעשה איזו עבירה או מלאכה. כן, כן, יעשה עבירה, יעשה.

מלאך? כן.

כשמלאך יורד למטה,

יש לו השפעה גשמית,

כמו שני מלאכים שירדו,

עוזה ועזאל,

שירדו בתחילת העולם וראו את נשות הארץ יפות מאוד ונכשלו בהן.

למה? הן התגשמו, התגשמו.

האווירה, המקום שהן נמצאים,

גישם אותן.

אתה נכנס לחנות של בשם, נדבק בך בושם. אתה יוצא,

אה,

מה זה?

יודע אם היית אצל בשם.

אתה נכנס לחנות של עורות, כשמאבדים עורות, זה מסריח.

איך שתצא, איפה היית?

מי גרם? הסביבה.

איפה שאתה נמצא,

ככה זה משפיע.

השאלה, מה אתה רוצה לקלוט? אם אתה רוצה לקלוט ריח טוב,

תסתובב במקומות שהריחות טובים.

אם אתה רוצה ריחות רעים, תסתובב. זה אוטומט, זה משפיע.

לכן יש גם נהר שנקרא נהר דינור למעלה,

נהר דינור, אש לוהטת,

שהמלאכים שירדו לעולם הזה בשליחות,

טרם חזרתם למעלה למקומם, חייבים לעבור דרך נהר דינור בשביל שכל הסיגים וכל הדברים שנדבקו מהעולם הגשמי יישרפו קודם בנהר דינור ואז הם יעלו נקיים למעלה.

הבנת?

זה בחלק הזה.

לגבי השיפוטים, מדענים לא עושים כלום. הם לוקחים יש מיש.

לקחת יש מיש וליצור עוד יש, זה לא בעיה. גם בעל ואישה עושים את זה.

אז אם הם לקחו מזה והוציאו החוצה, ומזה והוציאו החוצה וחיברו ביחד,

הם לקחו יש ויש, הם לא בראו כלום.

הבנת? בבעל ואישה שלוש שותפים יש.

נכון. אנחנו יודעים את זה, אבל אתה אמרת בכמה הרצאות שראיתי בקלטות, נכון. אפילו הדבר הכי קטן שבגוף, הדבר הכי קטן, אי-אפשר לייצר אותו. נכון. כאן הם לא מייצרים סדר, אבל עדיין יש כאן מערכת שלמה של, של מה? לא משנה.

כשהם לוקחים גדולי, אז הם לוקחים דבר קיים ועושים תהליך מסוים שיוצר משהו דומה, נגיד. יעקב אבינו עשה את זה עם מקלות. כשהוא פיצל פצלות במקלות ברהטים,

אז גם כן, הצאן יצאו עקודים ברודים,

בדיוק כמו שהוא תכנן.

מה הבעיה? הוא עשה את זה גם בלי לקחת כלום.

הוא שם מקלות, וזה עשה את הפעולה שהמדענים היום יודעים לעשות,

פחות טוב מיעקב אבינו.

ולא רק זה,

אתה צריך להבין, גם כשנוצר ממזר,

אז לצערנו הרב, גם הקדוש-ברוך-הוא שותף.

למה?

כי מכריחים אותו ליצור ממזר.

הוא ישלם להם.

אבל צריך לדעת דבר אחד,

שהקדוש-ברוך-הוא נתן בחירה לאדם גם לפשוע וגם להרע. לא שהוא רוצה בזה ולא שהוא מסכים,

אבל כך הוא נתן כוח באדם. הרי אם היה רוצה, הוא יכול למנוע את כולם מלעשות עבירה.

אבל הוא נתן את האפשרות.

ואדם יכול לעשות גם עבירה. אנשים עשו גם עבודה זרה,

ואנשים עושים עבודה זרה.

נו.

ואף על-פי כן הקדוש-ברוך-הוא לא מונע. מה פירוש?

כשהגיע הרגע שהוא יחליט להרוס ולנתץ ולשבור וכו', הוא יעשה.

אבל הוא נותן בחירה.

אבל למה לא יהיה צררה?

בעולם הבא לא יהיה צררה, וגם בעולם הזה, באחרית הימים, כבר לא יהיה צררה.

לעשות מצוות? הוא צריך לעשות מצוות, הוא לא פתור.

מה?

הוא יכול לעשות תשובה.

הוא יכול על עצמו? זו מציאות, הוא לא יכול לעשות תשובה.

כן,

עוד שאלה בבקשה.

מי נשם למעלה?

אני מבקש לא ברכות כרגע, שאלות. כן, יש לך שאלה?

לא, אז תכף, עוד מעט שאלה, כן.

רק שנייה, פה שאלה?

בטוח?

תן לו שמה שורה שנייה.

שלום, כבוד הרב. אני רוצה פשוט לשאול את הרב, נתקלתי במשהו כושר,

ואולי רק להגיד לי את התשובות של אדם. רציתי לדעת לאדם וחברה אם הם נגעו שם,

בעיץ הדעת, מושאל, אם הם נגעו בתורת ישראל שם.

נגעו בתורת ישראל?

כן, לפני שנרד לעולם.

רציתי לדעת את זה. מה זה נגעו בתורת ישראל?

כתוב שעץ הדעת מהמילה לדעת.

מה זאת אומרת לדעת? הם נגעו בדבר שאסור לגעת בו.

זאת אומרת, זה מושאל שיש בזה סוד של התורה. כל התורה הייתה בעניין הזה של עץ הדעת.

אתה מתכוון במה הם פגמו?

זה שהם פגמו, זה האדם הראשון רצה שתהיה לו בחירה,

שהוא לא רצה הכול לקבל בחינם, כמו שאומרים.

אז השאלה שלי היא אם הם נגעו בתורת ישראל לפני שתרד לעולם.

לא מבין את השאלה. מה זה נגעו בתורת ישראל?

עץ הדעת מהמילה לדעת.

כן, עזוב אותה לדעת.

עץ ממילת עץ גם.

אז מה?

אז מהמובן, אם זה העץ, אז זו הייתה תורת ישראל. זה הכול.

בלי קשר לתורת ישראל, מה שהם נגעו, עצם העבירה שהם עברו על ציוויו

של הקדוש-ברוך-הוא, זה גרם את התוצאה שיש מיתה בעולם וצריך לתקן.

מעבר לזה, זה לא ענייננו.

תודה רבה.

כן.

שאלה אני מבקש.

את רוצה לשאול?

שאלה. הנה הבחורצ'י כאן.

תהיינו משכבר הימים?

כן, כן, אמנון, אוהבים אותך. אהלן!

השאלה שלי היא כזו פשוטה, אמנון. אף פעם לא יורחו שאלות קשות. ברור, תמיד קשות. פשוטות. קשות ופשוטות.

הרב אמנון יצחק, נו, אומרים לי הרב אמנון יצחק, בסדר, אוקיי.

הרב אמנון, יש לי שאלה פשוטה,

היא אולי פשוטה, אולי קצת פסוס בכת.

בוא נהיה איתך כנה וישר, לא מסביב.

אתה מדבר על גלגול נשמות. הנשמה שלי מחוברת הרבה לצדיקים, מחוברת הרבה לתפילות. אוהב לשמוע שיעורי תורה,

אבל בשבת היא לא יכולה לשמור.

אני מרגיש שאם אני שומר, אני מענה אותה.

קודם כול, אם תענה את השבת במושגים שלך, זה יהיה עונג שבת לקדוש-ברוך-הוא.

כדאי לקדוש-ברוך-הוא שיהיה לו עונג שבת מעינוי הנשמה שלך, אפילו שבשבת צריך להתענג.

למה? אם אתה תתענג בשבת,

אחר כך הנפש הזאת תעונה.

מה זאת אומרת תעונה?

אתה תקבל גיהינג, גיהינום.

אתה לא מפחד, אני יודע. לא, לא. מובן שהקהל ירגע לך, אבל זו לא הנקודה. אם נחזור רוורס,

אז מה אין לנו לדעת גם מדור המדבר,

כן, כשמשה קיבל את התורה,

כן, יש חלק. אז החלק הזה הוא חלק של גלגול, נכון?

אולי אני, החלק שלי, זה רק חלק מהצדיקים וחלק מלשמוע תורה.

אולי הנשמה מלפני כן,

שהנשמה שלי היא גלגול סך הכול, לשמוע ולטבול, לא מעבר לזה. אולי הנשמה מלפני כן,

זה מה שהיא צריכה ולא מעבר לזה. למה אני עכשיו צריך לחטות על חטא מהעולם הזה?

טוב,

קודם כול אתה צריך להבין שנשמה שמתגלגלת לעולם צריכה לקיים את כל הבריאות. אם אתה אומר גלגול נשמות, אז זו האמונה שלי, שאיש באמונתו יחיה.

מלאה הארץ כבודו. אני מדבר אתו בשפה שלי. הכי טוב, פסוקים להגיד ולהשתחרר.

עכשיו, רגע, אני אגיד לך משהו.

רגע, רגע. לא, לא, לא, לא. שתי מילים נוספות, אתה יודע, אין חוסר בינינו, יש פתיחות חופשית. נכון.

אבל שגם הקו יהיה פתוח בשבילי. בטוח, אני מסכים אתך. דוזי, תראה,

אין חצי טרי.

כן, תמרורים, אתה מבין, אני רואה.

עכשיו, רגע.

הנקודה היא ככה, שים לב.

כל נשמה, אפילו אם באה בגלגול, צריכה לקיים את כל המצוות כולן.

אין לי ספק.

אז עכשיו, שבת זה חלק מהמצוות וצריך לקיים אותן.

עכשיו, זה לא משנה אם היית בגלגול קודם כזה או אחר, ואתה אוהב היום כך או אוהב אחרת.

מצוות צריך לקיים.

אי-אפשר לתלות,

אי-אפשר לתלות, אתה מבין?

את זה בגלגול קודם.

אחד לא יכול לבוא לבית-המשפט ולומר, אתה יודע למה רצחתי?

כי בצד אחד אני, כמו יעקב אבינו, אוהב תורה,

אבל מצד שני יש בי את הכוח של עשיו, כי יכול להיות שאני גלגול מעשיו,

ואני על חרבך תחיה, והוא עצבן אותי, ועשיו עשה את שלו. יעקב לא מסכים עם זה.

יעקב לא מסכים. זה עשיו עשה.

מה אתה אומר על הרעיון הזה?

מה, אני אומר? אני לא חדור יותר מדי לעובי הקורה.

אני חי שטחית באמונה שלי, ותודה לאל, ברוך השם.

אם תשאל אותי אם אני מרגיש את הקדוש-ברוך-הוא שהוא אתי, אין לי שום ספק.

גם אני נוסע באוטו,

אומר לשוטר, אמונה, השם אתי,

נוסע אתי מאז שיצאתי מבני-ברק עד שהגעתי.

ולמה אתה עובר פה על התמרורים? תראה,

אני למדתי תיאוריה שטחית.

לא לקחתי את זה רציני.

אז ככה שקורה לפעמים שאני עובר כמה עבירות, אבל העיקר, הקדוש-ברוך-הוא איתי.

זה תדע לך, אדוני השוטר.

זה יעזור לי הטיעון הזה, לא לקבל רפורט? התיאוריה שלך, אני מכיר אותה. אנחנו מדברים שטח.

שטח? אני בשטח. אני בשטח, נוסע בשטח. אפשר להתחנן תמיד לשוטר.

אה, אפשר להתחנן לשוטר. אפשר להתחנן גם לקדוש-ברוך-הוא, עכשיו צובב לי אותה.

נו, אני יודע לאן תלך. רגע, אז אתה תגיד, שמעתי. אבל אני שואל אותך, זו דבר פשוטה.

תמיד פשוטה. למה אני מרגיש שהנשמה שלי צריכה להתענות?

היא לא צריכה להתענות. אה, ככה אני מרגיש.

הבנתי.

אז מה אם אתה מרגיש?

אז מה, זו לא עובדה?

זו עובדה, נגיד. אז מה, זה אומר שאתה פטור?

זה לא אומר שאני פטור. יש פה מישהו שמשלם מס הכנסה עם הרגשה טובה?

אז מה, הוא פטור?

אין שום ספק.

אין ספק. אני לא משלם מס הכנסה, דרך אגב, אני עצמאי ולא משלם. זה הכי טוב.

נו, ברור, יאללה. עכשיו נשמה, אני כבר, אבל אני שואל אותך שאלה ברצינות, ואתה לא עונה לי. עונה. הנפש שלך מתענה.

למה? כי אתה צריך לשמור שבת עם העינוי,

ולדעת שאתה עושה את רצון הבורא,

ואחרי שאתה עושה את רצון הבורא,

רצון הבורא צריך לשמח אותך כל כך,

שלא תרגיש את העינוי כלל וכלל. אתן לך דוגמה.

אם אומרים לך שאתה לרפואתך צריך להתענות ולא לאכול ולשמור דיאטה,

ואז לא תזדקק לניתוח,

כי על-ידי הדיאטה שנותנים לך אתה תרפה מהחולי שיש לך,

אז למרות שאתה מעונה כרגע,

כיוון שאתה מבין שזאת הרפואה והיא חוסכת ממך אחר כך ניתוחים בשכיבה בבית-חולים,

אתה צריך לסמוך על ההזדמנות שנתנו לך שעל-ידי תענית אתה פוטר את עצמך מזה.

אם נותנים לך אפשרות על-ידי עינוי בשבת להינצל מגיהינום, שזה יותר גרוע מניתוח,

אז אתה צריך לסמוך על עצם זה שבזכות עינוי השבת שלך,

לא עונג. עינוי אתה נפטר מעונשים איומים ונוראים, וגם משמח את אביך שבשמים,

שנתן לך את החלק הטוב לאהוב את הצדיקים, לשמוע תורה וללכת למקווה.

זה יהיה מספיק בשביל שתהיה מוכן להתענות בשבת לכבוד השם יתברך.

ואתה בחור שרירי, אני רואה,

ואתה ודאי, אם תראה, לא, לא, לא, אתה רזה, אתה רזה, כן, ראיתי.

עכשיו, מכל מקום,

אתה, אם תרצה להציל את הבן שלך מאיזשהו מצב, חלילה, שהוא זה,

אתה תמסור את נפשך עם כל הגוף שלך ותילחם, וזה לא מעניין אותך אם תהיה כל עכבה בדרך,

העיקר להציל אותו.

למה זה הבן שלך?

למה אתה לא תשקיע בשביל להציל את הנפש שלך,

את שלך, עם כל הכוחות שלך,

קצת להתענות בשבת לכבוד השם יתברך?

מה יש?

לא מגיע לו על כל שאר הטובות שהוא נותן לך?

אין לי שום ספק, רק אין לי את הכוחות.

אין לך מסכן רזה שלי, אין לך.

אתה ממש חלש.

בוא נלך אתך בשפה אחרת. יאללה. ביידיש עכשיו. לא, לא, פשוט.

אני בן-אדם חולה, בלי סיגריה אני לא יכול.

אתה מבין? לי יש בעיה עם הקטע הזה.

לי אין בעיה לא לסעת באוטו.

כן. זו באמת הנקודה.

אני, לא יכול,

אני על הבוקר כוס קפה, זה חייב לפחות חצי קופסה.

אני התנסיתי ארבע שבתות, אני כן הצלחתי.

אבל אני הרגשתי שאני מענה את עצמי ממש. תתענה כמו ביום כיפור. עינוי בכיפור, אבל זה כפרה.

עינוי זה כפרה בשבילך.

דבר שני,

אם אתה נודר נדר אתה מקיים?

אני אף פעם לא מפתיע.

אבל אם אתה תדור נדר אתה תקיים? לא, לא, אני לא מפתיע.

אני לא טוב בנדרים.

אתה עובר על נדרים?

אני לא טוב בנדרים, בקישור. בשבועות, אתה טוב? בשבועות אתה טוב? לא, גם בשבועות לא. לא נשבע ולא נודר? שום דבר.

אני לא יודע מה יוליד יום ומה יוליד שנייה.

אז למה אתה סומך על זה שאתה יכול לחלל שבת,

ושהקדוש-ברוך-הוא לא יעניש אותך?

מה זאת אומרת שהוא לא יעניש? אני יודע שאני אתן תנדיף וחשבון למעלה.

מוכן, ערוך.

אתה יודע, זה בדיוק לשון הפסוק. אבל השאלה שלי היא כזאת, זה בדיוק לשון הפסוק, כי ערוך, עוד פעם, כי זה, רגע,

כתוב, כי ערוך מאתמול תופתה.

ככה כתוב, שהגיהנום ערוך ומוכן לכל מי שערוך.

ככה כתוב בפסוק.

אוי ואבוימא, אני מחכה לך, גחלי רתמים, גחלי רתמים.

אני מבקש את העזרה שלך שם.

אבל אני שואל שאלה פשוטה, כבוד הרב.

אם ישאלו אותי, אני אגיד להם,

אני מבקש שהעזרה שלך עכשיו. ישר תיקחו אותו.

בסדר, בסדר.

אבל אני שואל שאלה, כן,

שאלה פשוטה.

אתה שואל שעה כבר שאלה אחת פשוטה, כן.

לא, בסדר, יוני, אני איתך.

אנחנו כבר כמה שנים ביחד.

אז אתה אוהב אותי כמו שאני.

אני אוהב אותך שאתה יהודי ובן של הקדוש ברוך הוא, אבל אתה לא אוהב אותי. חס וחלילה, יש לך טעות. אתה לא אוהב אותי. אני מת עליך ותמיד אני מעריץ אותך. לא נכון, אני אגיד לך. לא, יש לך טעות. אני אגיד לך למה. לא, לא, לא, יש לך טעות. אגיד לך למה. לא, לא, לא מסכים איתך. תכף תראה למה. לא מסכים איתך. אני מסכים דבר אחד.

מה שאני מדבר עליך שיעבור.

וואי וואי וואי איזה איחולים. תקשיב רגע,

אני מסביר לך, אני ואתה עכשיו בסירה.

רק אני ואתה.

ואתה אוהב אותי. מת עליך. ואני רואה שאתה קודח חור בסירה,

והמים מתחילים לבעבעם להיכנס, ואני אומר לך, דחילק,

רחמנות. אני לא אעשה את זה, אני הקורבן בשבילך. ראית?

אבל אתה בשבת עושה חור בסירה של עם ישראל.

אבל אני לא אמשך אותך איתי, אל תפחד.

עם ישראל משקל, עם ישראל משקל. אם יש הרבה זכויות,

עם ישראל מרוויח. אם יש עוונות, מפסיד.

אתה בשבת מטה את המשקל לכיוון לא טוב, אני בצד השני. אני יודע. אז למה אתה רוצה להפיל אותי, חלילה? אני אוסיף לך יד. איך? תעזור לי. אבל היא מלאה סיגריות.

או הצלת נפש, הצלת עולם ומלואו.

נשמה, אתה צריך לזכור, שבת, קודש, זה עוד. אז למה אלוהים מקרב אותי לדברים האלה? אם הוא קירב אותי ופתח את הנשמה למקומות האלה, למה הוא לא נותן לי גם את זה? הוא נותן. אתה דוחף סיגריות בכוח לפה. מה אני חולה?

אתה חולה?

אז אני אגיד לך, תבקש להתאשפז מיום שישי עד מוצאי שבת,

וככה תעבור את השבת.

אז מה אתה אומר, כבוד הרב, אולי אתה תאשפז אותי?

אוי ואבוי, אם אני אגיד מילה,

אני לא יודע אם ישחררו אותך גם ביום ראשון.

אני רוצה בטובתך, אתה תהיה חכם.

חכם. בסדר, אשפז אותי אצלך.

אני עדיין לא בית-חולים, אבל אני אסביר לך. אתה רופא חלי עמו ישראל.

הקדוש-ברוך-הוא. אבל תשמע, אתה צריך בשבתות ללכת להתארח אצל יהודים יראים ושלמים,

ואני בטוח שאתה לא תעשה את זה אצלם בבית,

ואתה תשמור על השבת במחיצתם,

וככה, בעזרת השם, תעבור עוד ארבע שבתות,

ותחליט שהעינוי משתלם. למה? כי השגת בסוף

שאתה אדם שלם,

גם אוהב צדיקים, גם תורה, גם מקווה, גם שבת,

ואתה תהיה צדיק מושלם. למה כל הזמן להיות תקוע עם הסיגריה? למה?

בגלל סיגריה לאבד את העולם הבא? אני מרגיש כל שבת שאני משלם בהרגשה. אין בעיה, אז תשלם בהרגשה לכבוד השם. התובנה שלי היא פשוטה, שאני מרגיש שאני עושה חטא. הנשמה מרגישה, ברור.

אז למה מי חייב אותך לעשות?

תפסיק, תגיד, לא רוצה, תצעק, אצילו, אש בפה שלי, אש!

אבל בכל הטבילות אני מבקש.

תגיד, אחי, מה, אתה לא יכול לא לקנות סיגריות?

בעיה לא לקנות סיגריות?

למה מישהו מכריע אותך לקנות סיגריות?

אתה יודע מה?

תקבל עליך שאם אתה לוקח סיגריה, אתה מכניס אותה הפוך.

לפי דעתי זה פתרון שאתה גומר עם הסיגריות.

אני יכול להגיד, אני רק אשתדף באמת, ואני מקווה, באמת, באמת,

די. מי ייתן?

כן.

ודרך הפיות שלך נראה, אולי היא שמה ככה למעלה. מה שמך ושם האימא?

אני בשם שלך יצחק. אשריך זה שם משפחתי.

כן, כן. יצחק בן?

יצחק בן רחל. רחל, השם יזכה אותך, בעזרת השם יתברך,

שיסתם פיך בשבת לסיגריות, אמן. ויפתח לתהילות השם, אמן. אמן.

תהיה בריא.

כן, שאלה למי יש. יש לך שאלה או ברכה?

שאלה היא בשביל הברכה.

אז השאלה היא בשביל הברכה או שהשאלה היא שאלה?

לא, כי אני לא רוצה, איך קוראים לו, להגיע למצב של ברכות כרגע, כי אז יפסידו כל הציבור הקדוש את כל הערב. אחרי זה, בסוף, ניתן ברכות.

לטובת הקהל.

אבל הנה, פה יש בחור עם חולצה שחורה. בבקשה.

תיכף, תיכף.

רק שנייה.

כן, תן לו.

כבוד הרב,

רציתי לשאול, אני חוזר בתשובה, ואני מאמין בדרך, כאילו הולך על העיוור, לא רוצה לדעת יותר מדי, הקדוש-ברוך-הוא זה אחד, והכול טוב והכול יפה.

אבל אתה יודע, כאילו,

אם הקדוש-ברוך-הוא דן את הבן-אדם אמת,

אז סימן שהוא צריך להזדהות עם התכונות שלו.

ואם הוא מזדהה עם התכונות שלו, זה מראה על קטע של חולשה.

אז אני רוצה להגיד, אם הקדוש-ברוך-הוא מרגיש את מה שאנחנו מרגישים כדי לשפוט אותנו,

אז סימן שבאיזשהו מקום

זה חולשה. הרי כל החולשות שלנו זה התכונות שלנו. אם אנחנו מפחדים ממשהו, אם אנחנו זה, אז כל דבר הוא חולשה.

איך חיברת את זה להזדהות? לא הבנתי. מה מחייב את ההזדהות הזאת? לא את ההזדהות. אני אומר, אם הקדוש-ברוך-הוא רוצה לשפוט אותנו,

אז הוא צריך לשים את התכונות שלנו, צריך להרגיש אותן הוא.

למה הוא צריך? באיזושהי דרך, כדי לדעת מה אנחנו חשים ועם מה אנחנו מתמודדים. אז הוא צריך לחוש את הכאב שלנו, את הפחד. הוא יודע הכול. הוא ברא אותך והוא נתן לך את זה. הוא יודע, אבל השאלה היא אם הוא חש את זה כדי לדעת מה אנחנו מרגישים בתוכנו.

הנוטע אוזן הלא ישמע, אם יוצר עין הלא יביט?

מי שנתן לך אוזן לא שומע, מי שעשה לך עיניים לא רואה,

מי שנתן לך תחושות לא חש, ודאי שהוא חש, מה זה, מה הוא לא יודע.

אבל הוא נותן לך את ההזדמנות לזכות בטוב ולא ברע.

הוא ברא גיהינום כזה קשה בשביל שאף אחד לא ירצה בכלל להתקרב אליו.

ועשה גן-עדן כזה נפלא, שלא יהיה אחד שלא יתאווה לו.

אבל מה,

בגלל שהאדם מרגיש את ההנאה הרגעית, המהירה, הקיימת, החושית,

הוא נגרר התמין לשטויות ולהבלים, בעוד שאם היה מסתכל ומתבונן היטב,

היה נוטע ודאי לדרך הישר.

אבל אדם צריך לנטב את עצמו, כמו שהסברנו לקודם.

זה שהקדוש-ברוך-הוא יודע, חש, מרגיש במושגים שלך, כן.

אז מה זה מפריע לא לדון אותך?

זה לא מפריע. אני פשוט אומר שזו איזו דרך שהיא חולשה,

שאם הוא מרגיש את מה שאנחנו מרגישים, איזה חולשה?

אם הוא במקום שלנו, אם אנחנו, למשל,

בקטע של מפחדים ועושים עבירה. אז אתה חושב שהוא מפחד? לא, חלילה. אז מה?

אבל כאילו, הוא צריך לשים את עצמו במקום שלנו כדי לדעת עם איזה עולם אנחנו נתמודדים. למה הוא צריך לשים? הוא לא צריך לשים.

אתה צריך לשים, בשביל שאתה, בשביל דם אתה, מישהו אחר,

אתה צריך לדעת מה מצבו, כי אתה לא מכיר את מצבו ואתה לא עובר את מצבו.

הוא שיודע הכול,

מאלף עתיו, ועוד לפני שנבראת,

צופה מראש הדורות,

אז מה אתה צריך להגיד לו, שהוא צריך לשים בחולשה? אין לו שום חולשה ולא לשים ולא כלום.

הוא יודע את זה, וזה הכול.

ומה כל הטעם של התכונות שהוא הטמיע בנו? כאילו, כל התכונות שלנו הן תכונות, כל התכונות לא תמיד הן לטובתנו בכל העניין של הדת. כולן לטובתנו, אין שום תכונה אחת לא לטובתנו. תלמד רבנו בחיה בשער עבודת האלוקים, בפרק האחרון,

ותראה שהוא מסביר כל תכונה ותכונה, איך משתמשים בה.

אין תכונה אחת שלא משמשת לעבודת הבורא יתברך.

אפילו גאווה, שהיא מאוסה ומכוערת,

היא משמשת, ויגבה לבו בדרכי ה'. בשביל שאדם יתרומם וירגיש חשיבות לעשות את מעשי ה' מה שהוא רוצה,

צריך להשתמש קצת במידת הגאווה בשביל שיתרומם.

גם אכזריות,

שזו מידה פסולה מאוד,

היא טובה מאוד כשמתאכזרים לאלה שהם נגד ה' ומרימים בתורתו את ידם.

זה נקרא אכזריות שמותרת. לכן, אחרת, אם לא היה לשופט

את המידה הזאת, הוא לא היה מוציא להורג אנשים שהיו רוצחים, רוצחי המונים, לא היו מוציאים אותם.

מתי משתמשים במידה הזאת?

כשצריך לעשות משפט כמו שצריך.

אז לדוגמה, מידה כזאת,

שהיא לכאורה לא טובה,

היא ככה.

וכן, על זה הדרך. אפילו אפיקורסות,

שאפיקורסות זה גנאי גדול,

אבל להיות אפיקורוס לעבודת אלינים זה מצוין, וצריך להשתמש בעיקשות הזאת,

בקשיות העורף, נגד עבודת אלילים.

כל המידות הן טובות,

תלוי אם משתמשים בהן נכון.

אין דבר כזה לא טובות.

ואנחנו במדרגה האמיתית שיכולים להגיע יותר מהמלאכים.

היה אדם אחד צדיק בעולם בתחילת הבריאה, קראו לו חנוך,

הקדוש-ברוך-הוא הרים אותו טרם זמנו לעולם האמת,

והוא נהיה מלאך, שנקרא מ״ט״ט, ויש המשך,

והוא שר הפנים למעלה.

הוא נהיה מלאך. אדם, אדם, בשר ודם, עלה ככה בחייו, עלה למעלה,

ונהיה מלאך.

אליהו הנביא הפך להיות מלאך אלוקים.

אדם, בשר, בשר ודם.

אדם, כל אדם יכול להגיע לזה.

כל אדם. השאלה אם הוא עובד על זה.

אלה שעבדו על זה, זכו.

אלה שלא עבדו, לא זוכים.

אבל אדם, ביכולת שלו, הוא למעלה מהמלאכים,

וחוכמתו גדולה משלהם.

ולכן המלאכים משמשים אותנו, ולא הפוך. לכן כתוב,

כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך,

והם שומרים עליך בשביל שתוכל לקיים ולבצע את המשימה שנייה.

השלכת כאן בעולם,

אבל תשתמש בהם לטובת.

אבל אם בן-אדם לא עושה כן ונוטה עם המידות שלו לכיוונים אחרים,

אז זה מה שהוא מגיע.

הבנת?

כן, שמי, רצתה לשאול?

תן לה בבקשה שם את המיקרופון.

ערב טוב.

ערב טוב.

אני רוצה להגיד שאני מרגישה שאני חיה במין שדה קרב פנימי,

כאילו בין,

אני לא יודעת מה זה דתי או לא דתי.

השאלה שלי,

אם אני לא דתייה במובן המקובל של המלה ואני עוזרת לזולת,

ולעומת זאת יש אנשים שהם חובשים כיפה וכל זה,

אבל הם לא רואים את הזולת ממטר.

השאלה שלי היא אם הקדוש-ברוך-הוא רוצה שאני אעבוד אותו או שאני אעזור לזולת.

מה יותר חשוב לו בעצם?

חשוב לו להוסיף. ועוד משהו, עוד שאלה אחת,

כאילו מהמקום שאתה יושב, אני לא יודעת עד כמה אתה מודע למצוקות של אנשים.

יכול להיות שאתה כן,

אבל כדי להתפנות לרוח אתה צריך גם מעט חומר,

ואני לא יודעת לכמה אנשים יש פה חומר כדי להתפנות לרוח.

שמעתי.

אז קודם כול, הקדוש-ברוך-הוא רוצה שאתה עשית הכול, גם את עבודת הבורא, מה שהוא רוצה ממך, בינך לבינו,

וגם בינך לזולת.

זה אחד.

אם את יותר טובה בעשייה לזולת מאחד שהוא חובש כיפה,

אז מעלתך אצל הקדוש-ברוך-הוא בנקודה הזאת היא יותר ממנו,

אבל זה לא פוטר אותך משום מצווה אחרת שאת מחויבת.

אז יכול להיות אדם שהוא חילוני והוא יעשה

מצווה של גמילות חסדים בצורה יוצאת מגדר הרגיל, נגיד,

אז על זה הוא יקבל שכר,

אם הוא עושה את זה בגלל ציווי ה' ולא בגלל לחץ חברתי כזה או אחר,

כי צריך לעשות מצוות בגלל המצווה.

זה נקרא מצווה. מצווה שעושים זה בגלל המצווה.

כשעושים את זה לא בגלל המצווה

אלא בגלל המצפון,

אין לזה הכוח של מצווה.

בחברה יעריכו אותו מאוד,

אבל אדם צריך לעשות כל מצווה מכוח המצווה.

זה הדבר.

דבר נוסף,

צריכים לקיים את המצוות הנוספות, כל מה שצריך אדם לקיים.

לא יכול להיפתר. לכן יש בשני הלוחות מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.

לוח אחד בין אדם למקום ולוח אחד בין אדם לחברו.

והלוח הראשון זה הלוח בין אדם למקום,

ואחר כך זה הלוח בין אדם לחברו.

אז לכן צריך לקיים את הכול.

לגבי אם אני יודע את מצוקותיהם של אנשים, לצערי הרב אני יודע.

וגם בן-אדם שאין לו מספיק כסף בשביל לחיות והוא קשה-יום,

הוא לא פטור משום מצווה,

כי גם עני ומתפרנס מן הצדקה חייב ללמוד תורה ולקיים מצוות בלי שום הבדל מאדם עשיר.

והמטלות הן על כולם בדיוק אותו דבר, רק אחד יעבוד מתוך ניסיון של העוני

ואחד יעבוד מתוך ניסיון של העושר,

ושניהם ניסיונות,

כיוון שהעשיר מתבקש, בכספו, שהוא חושב שהוא שלו,

לפרנס עניים, יתומים, אלמנות ולעזור בשביל לקרב יהודים ולהחזירם בתשובה,

והעושר לא ניתן לו בשבילו אלא את העני עמך. הכסף שנמצא אצלך זה כמו פיקדון,

שאתה צריך לדעת איך לחלק אותו.

אתה לא יכול להשתמש בכל הכסף הזה רק לעצמך.

והמעשרות שלו הן לא המעשרות שלי.

כתוב שאדם צריך לתת מעשר, מעשר למעשה זה חומש, 20% זה לכתחילה,

מעשר זה בדיעבד, 20%. מכל מקום,

למה ייתן אדם 20% ולא יותר?

כיוון שאם ייתן יותר, הוא עלול להצטרך לבריות.

והקדוש-ברוך-הוא לא רוצה שאדם יבזבז יותר מחומש,

שלא יצטרך לבריות.

אבל עשיר שיש לו הרבה מאוד כסף,

גם אם הוא ייתן יותר מחומש, הוא לא יצטרך לבריות.

אז זה לא נאמר בו. זה ניסיון גדול. אדם עובד, מצליח, מרוויח,

בסוף הוא צריך לחלק הרבה כסף.

אז לא כל אחד מצליח לעמוד בזה. לעומת זאת, הניסיון בקטע הזה אצל העני הוא יותר קל,

כי אם הוא צריך לתת מעשר,

הוא הרוויח 100 שקלים,

והוא נותן את ה-20 שקלים, אומנם זה קשה, אבל זה רק 20 שקלים שהוא מתפטר מהם.

זה לא מיליון,

2 מיליון, 5 מיליון, 10 מיליון,

שהוא צריך לשחרר כל הזמן.

זאת אומרת, זה ניסיון שונה.

יש מעללה לעני, לדוגמה,

כשהוא עושה את המצוות בצער הוא מקבל פי-100 ממי שעושה לא בצער.

אחד שיושב ולומד כי אין לו כסף לקנות מזגן בחום זה לא כמו אחד שלומד עם מזגן כי יש לו כסף.

זה מקבל פי-100 שכר על אותו לימוד שלומד העשיר,

וכן על זה הדרך.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא רוצה מאתנו שמכל מצב אנחנו נעשה את מה שהוא מבקש,

והוא יודע איך לשלם לכל אחד לפי הניסיונות שהוא עומד בהם.

הבנת?

ולידיעתך,

רוב צדיקי העולם היו עניים מרודים.

רוב צדיקי העולם עניים מרודים לחלוטין.

הלל הזקן, שכל התורה שלנו עברה דרכו,

הלל הזקן היה עני מרוד, היה מרוויח כסף,

וחצי היה נותן ממטבע שהיה מרוויח לבית-המדרש בשביל ללמוד, חצי מהמשכורת, כמו שאומרים, בשביל ללמוד.

חנינא בן דוסא היה אוכל רקב חרובין מערב שבת לערב שבת.

אלה צדיקים כאלה שהתורה עברה דרכם,

והם

הצילו את כל עם ישראל במצבים הכי קשים, והם היו עניים מרודים.

זה לא הפריע להם להיות גדולים וענקים בתורה ובמצוות.

ההוצאה לפועל היא ההוצאה מהמעיים.

זאת אומרת, לא היה להם מה לאכול, והקישקע עלו למעלה. ואף על-פי כן,

זו לא הייתה הוצאה לפועל פעם אחת,

שנתנו אורכה עוד שבועיים. זה היה כל יום,

כל רגע.

תנסי לאכול קו חרובין כל יום ותגידי לי אחר כך מה את מעדיפה,

שהוצאה לפועל תבוא ותיקח אותך לבית-סוהר ותשבי ותאכלי שם על חשבון המדינה שלוש ארוחות,

או קו חרובין מערב שבת עד ערב שבת? נראה מה יותר טוב. איזו הוצאה לפועל?

האפשרות הראשונה, לאכול קו חרובין, נכון?

מאה אחוז.

אז בבקשה,

תבקשי מהקדוש-ברוך-הוא שיחליף לך את הניסיונות,

ונראה אחר כך מה יקרה.

אז למה את בוחרת לאחרים?

אני לא מאמין שיש מישהו שיבחר במה שאת בחרת.

בשביל הטיעון את בוחרת.

אני אשאל פה עוד פעם את הקהל,

מי מעדיף לחיות כל ימיו על קו חרובין, כמות קטנה של חרובים, ורק חרובים, לאכול כל ימיו,

בעניות מרודה לחלוטין,

מי מוכן,

או שהוצאה לפועל תבוא ותיקח לו את הרהיטים,

מה, היא תשאיר לו את המקרר, תשאיר לו מכונת כביסה, רק את הטמבלוויזיה היא תיקח לו,

ואת מערכת הסאונד,

ועוד משהו, זה הכול.

מה אתם מעדיפים, אני רוצה לדעת,

קו חרובין או הוצאה לפועל?

הוצאה לפועל.

תראו אוכל אוהבים את הוצאה לפועל.

חבר'ה טובים,

לוקחים את מה שאסור שיהיה בלב, אחי,

אז מה הבעיה שיבוא הוצאה לפועל?

שיקחו את הטמבלוויזיה.

כן, עוד שאלה?

דבר.

שלום, קוראים לי אילן, כבוד הרב. קוראים לי אמנון.

נעים מאוד.

יש לי שאלה. דיברת היום על מושג אחד שנקרא העולם הבא.

אני רוצה בבקשה לדעת מה עם סדר הדברים, הסדר הכרונולוגי, עם ביאת המשיח.

כמו שאנחנו יודעים, בביאת המשיח תהיה דחיית מתים.

אז אם תהיה שוב התמזגות של הגוף עם הנשמה,

זאת אומרת, אלה שהם בעולם הבא,

הנשמה שבעולם הבא בעצם תתמזג שוב

עם גוף שנמצא בעולם הזה.

תודה.

יש קלטת שנקראת חמשת העולמות, והיא מתארת בשעה וחצי את מה שאתה שואל.

נמצאת באתר שופר.net, תוכל לראות שם בחיניו.

ואם תרצה, תוכל להשיג פה במשאית בחוץ. אני אגיד לך בקצרה.

סדר העולמות הוא העולם הזה, מה שאתה מכיר כרגע.

העולם השני זה עולם הנשמות גן-עדן או גיהינום, כשהנשמה יוצאת החוצה, הגופה נשארת כאן,

והנשמה עולה למעלה, תלוי לאיזה מקום, לפי מה שאתה הכנת.

העולם השלישי זה עולם ימות משיח,

כשיתגלה משיח צדקנו,

אז

יהיה פה ביטול של היצר הרע וחיים מאושרים לאין-ערוך,

לא נתאר כרגע את הכול.

לאחר מכן, 40 שנה לאחר מכן תהיה תחיית המתים,

ואז ישובו הנשמות המתוקנות לתוך הגופות המתוקנות

על-ידי התפוררותן וחזרתן למצב של קדמות ללא חטא.

אותה נשמה ואותה גופה יתחו.

אמרו ויקומו, כמו אותה שעה שהוא נפטר,

יעמדו על מעמדם,

ואם היו אנשים עיוורים או חיגרים או פסחים או לא משנה מה,

אחר כמה זמן, חצי שעה לערך, כולם יהיו בריאים ושלמים בכל איבריהם,

יעמדו ויהיו במדרגה של האדם הראשון לפני החטא.

זה יהיה בתחיית המתים,

ואז לא רק יתמזגו גוף ונשמה, אלא יתמזגו כל הצדיקים יחדיו בעולם הזה,

וישכנו יחדיו.

אחרי זה יהיה העולם הבא,

שזה העולם שנקרא העולם הרוחני הגבוה ביותר לנצח נצחים,

כשגן-עדן בשיא שלו זה המדרגה הראשונה בעולם הבא.

זה חמשת העולמות וזה המסלול שלך.

אתה נמצא עכשיו בהתחלה,

התחלת את הריצה.

אם תהיה חכם, תאסוף מצוות, תעבור את זה בסבבה.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן.

עוד שואל או שואלת?

הנה, יש פה באמצע, כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני יותר רוצה עצה מאשר שאלה.

אני הייתי מוכן לעשות הכול כדי שאשתי תחזור בתשובה.

גם אני.

איך אני עושה את זה, כבוד הרב? איפה היא?

היא לא נמצאת.

בעיה.

נכון.

למה היא לא רוצה?

היא אוהבת יותר לעבוד בשבת.

איפה הוא?

תגיד לי,

אני רוצה להבין דבר, מה זה היא אוהבת יותר? בגלל הכסף או בגלל מה? להכעיס? מה?

אין לי מושג. לא הצלחתי להבין אותה. כמה זמן אתם נשואים?

שש שנים. ולא הצלחת להבין.

שאלת וענת?

היא רוצה לעבוד.

שמעתי, אבל היא ענתה למה בשבת דווקא?

לא, השאלה הגיונית.

היא לא ענתה לי משהו.

אתם מרוויחים טוב?

לא כל כך.

מה לא? שניכם עובדים ולא מרוויחים טוב?

מרוויחים את שכר המינימום.

שכר המינימום פעמיים זה פעמיים מינימום. זה פלוס, זה הרבה.

רגע, מרוויחים מינימום, זה מספיק לחיות?

יש מצבים שכן.

יש מצבים שכן. כן.

יותר טוב מקו חרובים.

זה הרבה, הרבה בטוח. אם היא לא תעבוד בשבת, אז מה, המצב יהיה קטסטרופלי?

מבחינתה כן, מבחינתי לא. הלוואי שלא תעבוד בשבת.

הבנתי.

תראה, אם אני הייתי במקומך,

אני לא אומר לך מה לעשות,

אבל אם אני הייתי במקומך אני הייתי אומר לה כך,

תשמעי, מה תעבדי בשבת, אני מפסיק לעבוד.

זה יהיה יותר טוב בשבילה, כי אני אוכל לשבת עם הילדים.

אז אם אני הייתי במקומך אני הייתי אומר לה שאני מפסיק לעבוד ולא יושב עם הילדים.

אז זה יהיה מלחמה.

אם אני הייתי במקומך הייתי אומר לה, עד הסוף.

הולך.

מי הולך?

הולך. מלחמה עד הסוף.

אבל אני לא, אני במקומך, אם הייתי. לא. סליחה, אני לא אומר.

אני לא רוצה שתילחם.

אבל אני מסביר לך.

אם היא הייתה יודעת שאתה מדבר כמוני והיא הייתה בטוחה שאני רציני והיא הייתה באמת רוצה לחיות אתי,

היא הייתה מוותרת.

כי לא יכול להיות שהיא תוותר גם על הבעל וגם על המשכורת שלו בגלל שהיא רוצה לעבוד בשבת. למה?

כי אם בשבת היא מרוויחה, נגיד,

שביעית ממה שהיא מרוויחה, כן?

שביעית מהמשכורת שלה, שאם היא מרוויחה מינימום זה 3,000,

אז היא מרוויחה, נגיד, 400 שקל? במקום 400 שקל על שבתות היא מרוויחה, נגיד, 600 שקל אפילו,

בגלל שבת, תוספת שבת, נגיד, השם מרחם?

אז 600 שקל היא מרוויחה. אם אתה כבר מפסיד את השלושת אלפים,

מה עדיף, להפסיד שש מאות שקל או להפסיד שלושת אלפים ואת הבעל?

הבנת את הרעיון? הבנתי. זה אם אני יודע מה אני רוצה.

אבל אם אני לא יודע מה אני רוצה ומה אני מוכן, אז זו בעיה.

מכל מקום, מכל מקום, במה היא עובדת?

מלצרית במלון.

זה גם מקצוע לא הכי יחי.

בכלל לא.

זה גם לא. אני בכלל לא הייתי מסכים שהיא תהיה מלצרית במלון.

הכנסת אותי יותר לזה. נו, מה, אני אומר לך מה אני, אני לא מדבר עליך.

אני מדבר על מה אני.

חוץ מזה, בקיצור, מה שרציתי להגיד לך, אני בכניסה לדלת גם הייתי כותב, איזה משפחה אתם?

משפחת אבו.

אבו. הייתי כותב בדלת אצלי, מלון אבו,

והייתי אומר לה, תמלצרי לי.

הלוואי שזה היה קורה.

בעיה.

אתה רוצה שנדבר אתה?

כן.

בשמחה.

ומה היא תעשה אם אני אדבר אתי? היא תרביץ לך אחר כך?

מוכן לקחת את כל הסיכונים? כן.

אני מבין שזה עלול להיות.

שיהיה, שיהיה, שיהיה. אני מוכן לקחת את כל הסיכונים, ואולי זה אוי.

אולי זה אוי. מי יודע. אז קודם כול, לא אעשה את זה בפרהסיה.

נכון. אבל אני אקח ממך את הטלפון, ובלי נדר, בלי נדר, אני מקווה שמחר,

הנה, צוברי פה, הפתיע אותי היום, הגיע,

הוא ידאג שאני אצלצל ואני אדבר איתה מחר, ואל תגיד לה שאני מצלצל.

אוקיי.

בבקשה. תודה רבה.

מה השם שלה?

איך? מה שמה?

שמעה רחל.

רחל בת?

רחל בת ג'נט.

ג'נט. השם יהפוך לבבה לטובה,

לאהוב את בעלה, ילדיה והקדוש-ברוך-הוא ולשמור שבת קודש. אמן.

אמן.

כמה ילדים שיחיו?

שניים.

טוב.

תודה.

כן, עוד מישהו?

עוד שואל?

שאלה יש לך?

תן לו בבקשה.

אתה דיברת על הציורים של העולם הבא של כל אחד,

אבל דבר אחד אתה לא אמרת, וזה נראה לי קצת קשה, לגבי היצר הרע בעצם שנמצא בעולם.

אם אתה משווה את כל מה שהיה בדורות הקודמים, זה לא הכוחות של היום.

ועכשיו, מה שיצא רע בעצם, הרי יש את הייסורים הקשים לאדם, והוא מוריד את האדם למצב שהוא כבר לא יכול לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא.

אז איך אפשר להגיד שבעצם יש פה חיבוד הקבר ולהגיד שהוא רשע?

הרי יש ייסורים ויש קשיים.

אני לא מבין את זה.

אז מה אם יש ייסורים ויש קשיים?

בכל עולם שהיה לפנינו היו ייסורים והיו קשיים,

והיו תוהו ובוהו גם. היה סדום ועמורה והיה דור המבול והיה דור הפלגה, והיה עולם חבל על הזמן.

ולמרות זאת,

אברהם אבינו, לדוגמה,

סבל, לא קשיים,

גזירות,

רדפו אחריו, זרקו אותו עשר שנים בבית-סוהר,

זרקו אותו לכבשן האש,

נלחם נגד עולם שלם, לא היה לו הערכה,

לא היה לו מניין,

מניין של אנשים שיכירו בו ויגידו שהוא בסדר, שהוא נורמלי,

כולם הסתכלו עליו, אתה מבין, הפוך על הפוך,

ובסוף הוא ניצח את כל העולם כולו והעמיד את האמונה בכל העולם כולו.

אז הוא לא ויתר והוא לא התייאש ולא כלום, והוא ידע מה הסיבה שהוא נמצא בעולם, והוא עבד רק אחד,

רק אחד הוא עבד, את הבורא העולם.

הוא לא ראה בעיניים אף אחד, רק בורא עולם.

אם אתה יודע שאתה עושה מה שבורא עולם רוצה והוא מקשה עליך, אז מה?

אז מה?

אתה ראית פעם אנשים שהולכים למכון כושר?

כן?

ראית.

יש כזה דבר שרצים עליו?

רצים.

נכון שמגבירים את המהירות,

נהיה יותר קשה, הדופק עולה, נכון? מזיעים יותר, נכון? למה עושים את זה? למה מגבירים את המהירות? למה שלא כל הזמן ירוצו לאט-לאט על 4?

למה עולים ל-6? 8? למה?

למה?

כדי לפתח את השרים.

אה, לפתח את השרירים,

כדי לפתח את האישיות שלך, את הנשמה שלך, בשביל שתגיע להישגים ומעלות.

הקדוש-ברוך-הוא רואה שאתה עומד בלחץ של 4,

טרר, מעלה ל-5,

טרר, 6,

טרר, אתה מזיע איסורים, בלאגנים, אבל אתה עולה,

השרירים הרוחניים שלך עלו,

אתה כבר צדיק שעומד במדרגת איסורים,

זה מה שאתה קונה.

אבל עדיין יש מצבים שאין יציבות לאדם. אין יציבות, נכון. יש סחרחורת לפעמים גם על המשטח הזה, שותים מים.

מדי פעם, לפעמים צריך הפסקה, נכון?

לפעמים יש לחץ, אז לוקחים הפסקה, נכון?

מתייחסים עם חכם, הוא אומר, מה המינון הנכון?

איך מתמודדים בכל מצב?

כמו שיש כאלה שעושים מבדקים כאלה עם רופא, מחברים לו כל מיני דברים כאן ובודקים מה המצב ואומרים, מה אפשר, מה לא.

אז זה נקרא ירידה לצורך עלייה בעצם.

כן.

לא יוזמים את הירידה, אבל אם היא קוראת,

דואגים שלא תהיה יותר מדי ושתתייצא ולעלות הלאה.

אז האם הוא נקרא רשע, או באיזה גדר הוא נמצא, האדם הזה? האדם הזה יכול לתקן את עצמו בכל רגע. ברגע שהוא מתקן את עצמו, הוא יצא מהגדר הקודם. אם הוא היה רשע, אז ברגע אחד, הנה, יכול להיות אדם שלא קיים תורה ומצוות, אחרת הוא מקבל מצוות.

ברגע הוא כבר נקרא צדיק והוא כבר לא רשע.

ברגע אחד הוא יוצא.

עוד שאלה, והאם הקדוש-ברוך-הוא מתייחס בעצם לכל מה שעושה היצר, היצר רע לאדם את כל הקשיים? מה זה מתייחס? האם זה מצד היצר הרע, כל הקשיים האלו, או מצד הקודש ברוך הוא? תלוי.

יש דברים שהם ניסיונות שהקדוש-ברוך-הוא מביא עליו להגדיל את מעלתו, ויש דברים פשוטים שהיצר הרע עושה אותם לכולם.

איך אפשר לדעת את זה? זה נדורו עולם. לומדים תורה ולומדים מוסר, ואז יודעים לחלק בין לבין.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן.

הנה, הנה, איפה?

אדום, אדום. איפה האדום, אדום?

איפה? פה, פה, פה.

שמה, שם?

תן לו שם עם הכחול.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

סליחה אם אני מתפרץ, וזה לא להעלות איזו שאלה כלשהי, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לפספס את ההזדמנות הנשגבת הזאת.

יש לי איזה סיפור כלשהו,

ורציתי, אם אפשר, לקבל ברכה דרך הסיפור שאני אספר.

מה זה עכשיו? בקשר למה?

גילו אצלי גילוי,

גידול סרטני,

וזה קרה לפני איזה שבוע בערך.

זה קרה ככה, אני אספר בקצרה.

לא חשוב הסיפור. מה, מה, אוקיי. יש לי מצב של אי-ודאות אצל הרופאים בעקבות גידול סרטני.

הם כיוונו בהתחלה לכיוון הריאות,

ואני תיכף לקחתי את עצמי בידיים ולקחתי על עצמי שבת וציצית,

ולקחתי יום אחד בשבוע ללימוד תורה.

החלטתי לעשות מהפך לעצמי,

ותוך כדי זה נתגלה אי-ודאות אצל הרופאים,

מאיזה כיוונים. זה היה חלק מניסיון שאני עובר, ורציתי על-ידי מעמד זה, גם כן

בזכות הברכה שלך,

לקבל רפואה שלמה.

רק שנייה.

כרגע, מה אתה קורא אי-ודאות? מה הפירושים?

לא יודעים מה יש לכם? לא מזהים כלום כרגע? מה קורה?

הם בהתחלה אמרו שזה בא מכיוון הריאות,

ואחר כך אמרו שזה לא מהריאות.

גם כן זה היה בתוך כמה ימים.

ואיפה זה נמצא?

הם כיוונו מכיוון המעיים, ואחר כך עשו לי גסטרו,

בדקו לי גסטרו וראו שהכול בסדר,

ועכשיו הם חוזרים לכיוון הריאות.

מה הפירוש? ראו בצילום בריאות משהו? ראו בצילום בריאות. ואחר כך לא ראו?

לא. הם ראו מלכתחילה גוש ריאות, גוש גדול,

ואמרו לי שזה ודאי שזה מהריאות.

נו. ואחרי שעשו את הביופסיה הבינו שזה לא מהריאות.

אמרו שזה כנראה מהעין.

אז מה נשאר בריאות? מה זה?

משהו שלא ברור להם עדיין. אתמול הייתי בפגישה, הם אמרו שהמצב שלי נורא מבלבל והם גם כן לא יודעים,

וכנראה שייקחו לביופסיה מתוך הריאות,

כדי לדעת אם זה משם.

הבנתי.

טוב, בוא נגיד שעכשיו המצב שלך בלתי ברור,

ואתה רוצה להפוך אותו לוודאי טוב, נכון? נכון.

אז

תצטרך לחזור בתשובה מלאה.

מקבל על עצמי כל דבר.

תשובה מלאה.

תשובה מלאה. זאת אומרת, אתה צריך להיות צדיק אמיתי.

בעזרת השם, נשתדל ונתחזור. לא נשתדל.

אתה צריך להיות צדיק אמיתי.

מקבל עליהם.

אתה יודע מה זה אומר? זה לא פעם בשבוע ללמוד, זה כל יום ללמוד.

זה להתפלל שלוש תפילות, זה לשמור שבת,

זה ללכת עם ציצית.

אני כבר הולך עם ציצית.

שבת לקחתי על עצמי,

ואני מוכן לקחת על עצמי כל יום לימוד תורה.

בתפילות.

בתפילות גם.

קשה לך עם התפילות, אה?

אני מוכן לעשות כל דבר כדי לקבל את החיים שלי בחזרה ולעבוד את הקדוש-ברוך-הוא,

להכיר אותו יותר מקרוב.

מה שמך?

רפאל מסיקה בן גזאלה.

רפאל מסיקה בן גזאלה, השם ירפא אותך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות התשובה המלאה. אמן. אמן.

תודה רבה. השם יבשר אותך בשורות טובות. אמן. תודה רבה.

סליחה על ההשפרצות.

ממחר מתחילים, כן?

הערב מתפללים ערבית. מהיום, כן.

כן.

תודה רבה.

כן, עוד שאלה למי יש?

כן, לא יש שם המיקרופון.

כן.

כבוד הרב,

רציתי לברר, יש תופעה בתקופה האחרונה שחלק מהמשפחות חוזרות בתשובה,

ואולי היית נותן איזה טיפים שבכל זאת ישמרו על שלום בית

ולא יתכסחו, כי חלק נוטה לצד הזה והשני לצד השני.

בדרך כלל את מתכוונת להורים וילדים, נכון?

לא.

לפעמים זה בין בעל ואשה דווקא.

הבנתי.

כשהאשה שומרת הבעל לא רוצה לשמור, וכן הלאה. זה לא רק בנושא של חזרה בתשובה, זה בכל נושא שמחליטים כל מיני החלטות חד-צדדיות,

ולא תמיד בתיאום, ולא תמיד צריך תיאום, אבל לפעמים זה קורה, מה לעשות?

הנקודה הפשוטה היא שבהבנה אפשר להשיג הרבה יותר. במלחמה כמעט ולא משיגים כלום.

אם בן-אדם מדבר אל השכל של השני לאט-לאט, ולא מכתיב ולא כופה,

אז יש סיכוי שהדברים יתקבלו, אפילו אם לא מייד,

אבל בהמשך,

ומה שלא יגרום למחלוקות בתוך הבית.

אף אחד מבני-הזוג בעצם לא יכול לשלול מהשני את החירות

לעשות את מה שנכון ואמיתי.

לא ייתכן שאחד מהצדדים יבקש מהשני,

לאבד את עצמו לדעת.

בואי נגיד שאת הכרת היום שהתורה היא אמת ואת רוצה לקיים אותה,

ובעלך לא רוצה.

האם את צריכה לאבד את החירות שלך לזכות

לחיי העולם הבא ולעשות את רצון הבורא תמורת בקשתו של בעלך?

לא, אבל הייתי אומרת ששני הצדדים יעשו ביחד. אמרתי, ואם הם לא רוצים לעשות באותו עידן, אז מה,

שאחד יוותר לשני על חייו?

אז לכן צריך קודם כול להחליט מה שמחליטים, וצריך להשתדל להסביר לשני למה אני עושה דבר כזה.

הרי אם את מרגישה שאת אוכלת משהו וזה גורם לך נזק,

ברור שבעלך לא יתנגד שתחליפי את המאכלים, נכון?

מה הוא כן יבקש?

שתמשיכי לעשות לו את המאכלים שהוא אוהב, נכון?

נכון.

ואת תאכלי מה שאת רוצה, נכון? כן. אם את מחליטה לשמור שבת, לדוגמה,

ובעלך

לא רוצה לשמור שבת, לדוגמה, אז זה הצעת חוק שלי. נכון, אבל את לא חייבת לבשל בשבת בשבילו, את תבשלי לו מיום שישי

ותכיני לו את אותם מאכלים שהוא אוהב במקום בשבת.

לדוגמה,

לא חייבים לעשות לו חילול שבת בשביל שהוא רוצה.

את לא מונעת ממנו בעצם את מה שהוא רוצה,

אבל מצד שני את לא גורמת חילול שבת, כי היא החלטת לשמור שבת.

אז חייך קודמין לחייו,

וחייו קודמין לחייך.

ועל-פי התורה, מי שמקיים את התורה ידוע על העליונה.

אז צריך להשתדל להגיע להבנה בדרך כזאת או אחרת,

ואם לא, להיעזר בכאלה שיכולים

להביא למצב הזה.

תודה.

כן.

כבוד הרב, האם לך, איך אנחנו תחומים לביא אולם?

מאוד.

כל יום שעובר יותר קרוב. מתי?

תלוי בטבריה.

אתה יודע למה תלוי בטבריה?

למה?

כתוב ברמב״ם, משיח יבוא מטבריה.

שמעתם?

לא במקום אחר. תודה רבה, כבוד הרב.

כן.

הנה בחורצ'יק פה, שורה שלישית, כאן.

ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי לשאול,

הקדוש-ברוך-הוא בנה כל כך הרבה עולמות לפנינו,

והוא בנה והחריב ובנה והחריב,

הוא בנה כל כך הרבה והחריב.

והרי הוא יודע כל מה יהיה ומה היה ומה יהיה.

ואם הוא בנה, אם הוא ברא בכלל את העולמות שהיו לפנינו,

למה הוא ברא אותם והוא ידע שהוא החריב אותם, אז למה הוא בנה אותם בכלל,

כי אם הוא ידע שהוא החריב אותם.

למה כל התהליך הזה?

הבנתי.

קודם כול, המושג של הקדוש-ברוך-הוא ברא עולמות וחריבן זה מושג רוחני קבלי,

שלא שייך למושגים הגשמיים שאתה מבין.

ויש דברים שצריכים להיעשות בגלל החרית של הדברים,

ומי שלומד

על-פי יסוד מבין במה הדברים אמורים,

בהבנה שלך לא תבין שום דבר כרגע.

אז זה לא יועיל אם נסביר.

מכל מקום

אתה צריך להבין דבר אחד,

אתה בא לעולם ואתה עציד לצאת מכאן,

וזה לא הסוף.

אז רואים מי שנמצא כאן שכאילו אדם נברא.

עוד אחד נברא ומת,

עוד אחד נברא ומת. אז הוא אומר, למה הוא מחריף את הגופות של כולם? למה הוא מחריף את הנשמות?

בשביל מה הוא ברא אותן?

זה, מי שלא יודע שיש המשך.

מי שהיה יודע מה היה בהתחלה יודע גם מה יהיה בסוף,

אבל מי שבאמצע לא מבין כלום.

המשך עד מתי?

עד הנצח,

העולם הבא שהסברנו.

זה תהליך שהתחיל

טרם הבריאה הזאת העכשווית,

מה שנקרא, עלה במחשבה.

אבל לך זה לא נוגע.

מה שנוגע אליך זה מצבך,

ומהמקום שאתה נמצא, לאן אתה עתיד ללכת. זה מה שמעניין אותך.

אז זה אפילו לא מעניין אותי למה באתי, למה הוא ברא אותנו בכלל? זה כתוב במפורש, למה באת ולאן אתה עולה. למה הוא ברא את העולם הזה?

מה? בשביל לזכות את האנשים ואת הבריאות ואת הברואים שיזכו לנחת לעולם ועד, לנצח נצחים,

בגן-עדנו ובעולם הבא שהוא הכין להם.

מספיק טוב.

תודה. אתה רוצה להגיע לשם?

אמן.

אתה רוצה אבל.

בטח. אתה מוכן לעשות צעד אחד קדימה?

עשיתי כבר, מה עשית?

עשיתי צעד קדימה וחזרתי.

זאת אומרת, אתה ברוורס עכשיו.

עכשיו אני בניוטרל.

אה, אז בוא נעשה צעד אחד קדימה ונצא עוד פעם לכיוון הנכון.

ניתן לך ציצית וכיפה ותצא לדרך.

מוכן?

מגיע לך, לא?

סבבה, ונגיד שאני אשים, אבל מה יהיה בעוד שבוע ואני אוריד את זה כי לא יסתדר לי עם החברה?

לא שאני רואה, לא שאני סופר אותו, כי לא שאני מתייחס למה שאני אראה. אתה לא סופר אותן, אתה שוקל אותן. אבל אני אגיד לך מה הנקודה.

אני שואל אותך שאלה פשוטה,

מה עדיף, חייך או החברה?

חיי בהרבה.

ואתה תעמוד לדינך לבד, לא החבר'ה יבואו אתך, נכון?

אז מה יועיל כשהחבר'ה מסתכלים עליך כך או מסתכלים עליך אחרת?

העיקר, אתה, יש לך את הכסף בכיס?

אתה יודע שאתה הרווחת?

זה שלך בצדק ובדין?

אז הם עניין אותך, יצחקו עליך, למה הכיס שלך נפוח?

מלא כסף.

מה יש לא טוב?

למה אתה שם ציצית?

אני רוצה להיות צדיק.

מה, יש בעיה להיות צדיק? זה אסור?

זה עוון פלילי?

אני רוצה להיות קרוב לקדוש-ברוך-הוא.

אני רוצה שהקדוש-ברוך-הוא,

אני והוא נהיה בן ואבא אוהבים. זה לא טוב?

טוב.

אז אתה מוכן לעשות צעד קדימה?

לא, לא.

בכבוד.

אנחנו עוד קדימה.

אנחנו ערבים, אנחנו עורבים, אנחנו עורבים אותנו

הכל טוב טוב טוב, אנחנו אוהבים אותך, הכל טוב טוב טוב, אנחנו אוהבים אותך, הכל טוב טוב טוב, אנחנו אוהבים אותך, הכל טוב טוב טוב, אנחנו אוהבים אותך, הכל טוב טוב טוב, אנחנו אוהבים אותך, הכל טוב טוב טוב,

יש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד שיש עוד

אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו, אוהו

אנחנו אוהבים אותך

אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך

אנחנו אוהבים אותך

אין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לנו ואין לו אלו אלו הרגים שבשמיים

אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אלא אל

או-או-או, חבר השמים

אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה אה

רק על הבינוו, או-הו-הו שבשמים,

או-הו-הו רק על הבינוו,

רק על הבינוו, או-הו-הו שבשמים.

ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואילנו ואיל

רק על אבינו,

או-הו-הו, זה בשמיים,

או-הו-הו, רק על אבינו,

רק על אבינו,

או-הו-הו, זה בשמיים.

אין לנו עגלי שם.