קרית גת - שידור חוזר מההרצאה:קרית גת 23-12-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מיוחדת

אלא פלבל, אלא פלבל,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך.

מלך מלך מלך מלך מלך מלך

בהחוזר אקווין בשולם

מלך מלך מלך מלך, ה' מלך מלך מלך,

ידעותו כהפיום, כמיתו יצור,

כי היה צד גדול, עם הכל אשר נשומו ב־יבוי, ה' מלכה היסטוריה.

מלך מלך מלך,

מלך מלך, מלך מלך, מלך מלך, אולם עושה בכם משום, איי-איי-איי, מלך מלך,

שתר וסוף נדמרת,

אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, בוא נחזור, על פעם השלום.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמב ירוויח.

הערב לרפואת מרים בת-אסתר ודבורה בת-אסתר פייגל.

רפואה שלמה.

בפרשת השבוע

למדנו

יעקב אבינו קורא לבנו ליוסף,

ואומר לו, ועשית עמדי חסד ואמת,

אל נא תקברני במצרים.

כידוע לנו, האבות הן המרכבה.

בכל ספר בראשית

הוא חלק חשוב מן התורה שמספר את כל מעשי האבות הקדושים,

והם סימן לדורות הבאים.

יוסף היה בר-חכים,

הבן החכם של יעקב אבינו,

ויעקב מסר לו את כל תורתו,

ובמידת כיבוד אביהם הצטיין יוסף מאוד מאוד.

וכשיעקב נזקק,

בשביל איזו טובה,

ביקש והפציר והתחנן לפניו,

אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית עמדי חסד ואמת.

האם קיים ספק שיוסף

יקיים את רצונו של אביו?

בוודאי שיוסף היה מקיים בכל לבו את המצווה של אביו,

גם אם לא היה מוסיף את הבקשות האלה.

אמנם מצאתי חן בעיניך ועשית עמדי חסד ואמת.

מעניין אבל שיעקב לא הסתפק בהבטחה של יוסף,

אנוכי אעשה כדבריך.

לא הספיקה לו הבטחה זאת,

אלא ביקש ממנו דווקא שיישבע לו.

ואחרי שנשבע לו, כתוב

בישטחו ישראל על ראש המיטה.

מפרש הספורנו

להודות לקונו

על שחננו להשיג את הדבר הזה מאת בנו.

כל כך היה סבור

יעקב אבינו שהוא מכביד

על יוסף בבקשה,

שלא האמין לו בלא שבועה,

וביקש ממנו גם שיישבע לו.

ואחרי שהשיג את השבועה,

מסר שבח והודיה לקדוש-ברוך-הוא

על שהשיג את המבוקש.

אפשר היה להסביר

שבאמת היה קשה ליוסף לבצע את הבקשה הזאת, משום שהוא היה מלך במצרים,

ופרעה לא כל כך ניאות

לשחרר אותו מהתפקיד

בשביל ללכת לבצע את המשימה הנעלה והאחרונה, קבורת אביו.

וגם היה חשש אצל יעקב אבינו, שאולי יוסף יש לו קצת תרעומת

למה אביו

קבר את רחל אמו בדרך, הפרתה,

ולא הכניס אותה לעיר וקבר אותה בדרך. אז אולי יש לו תרעומת.

אז אפשר להסביר, אולי אחת משתי הסיבות האלה הכריחה את יעקב אבינו לבקש כל כך, בתחינות,

שיקיים את רצונו שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ הקודש.

אבל אנחנו מוצאים שיעקב אבינו התנהג כלפי יוסף במידה כזאת גם בעניינים אחרים,

שלא היה ליוסף שום קושי למלא אותם,

והם היו תלויים רק בו,

ולא במלך מצרים או מישהו אחר.

ואף על-פי כן הוא התיר עליו בתחנונים,

והכיר לו טובה מרובה על כך.

כתוב,

ועתה שני בניך,

אפרים ומנשה, קראובן ושמעון יהיו לי.

מפרש החזקוני

מה שהבטיח יעקב ליוסף,

שיהיה זוכה

לשני שבטים,

שלא עשה חן

לשבט אחר,

הטעם הוא לפי שקלקל אותו ברעב.

זאת אומרת, הכרת הטוב

של יעקב אבינו

ליוסף

על שירד למצרים,

ושם הוא קלקל אותו במשך 17 שנה,

על הדבר הזה ועל הטובה הזאת שהחזיק לבנו שעשה זאת,

אז הוא בירך את שני בניו,

שהם נכדיו של יעקב, שיזכו להיות שבטים,

מה שלא עשה חן

עם שאר בניו ונכדיו.

זאת אומרת, הכרת הטוב של יעקב אבינו היתה גדולה מאוד לבנו.

ולפי המצב האמיתי,

ליוסף לא היה קשה בכלל. הוא קלקל את כל העולם כולו, כל העולם,

זכה להתפרנס מיוסף, שהיה משביר

לכל העולם כולו.

וגם את אביו וגם את אחיו, קטן עליו היה.

דבר נוסף, הוא היה מחויב בכיבוד אב ואם,

והיה גם מחויב בכיבוד אחיו הגדולים.

וגם מצד היושר היה צריך לכלכל את אביו

שחלקל אותו במשך 17 שנה עד שהוא יצא לדרך

ונמכר

לעבד במצרים.

ובכל זאת הכיר לו יעקב אבינו

טובה מיוחדת

ונתן לו שכר נוסף על השכר שמשתלם לעושה הטובה בשמים,

וזיכה אותו לשני שבטים,

מה שלא עשה כן לשבט אחר.

ומעניין

המשל שמביאה הגמרא.

למה הדבר דומה?

לבעל-הבית שגידל יתום בתוך ביתו,

לימים העשיר אותו יתום ואמר,

אני אהנה לבעל-הבית מנכסי.

מפרש הרשב״ם,

מי זה בעל-הבית? זה יוסף.

מי זה יתום? זה יעקב אבינו,

כמו שכתוב, ויכלקל את אביו.

זאת אומרת,

כשיש יתום,

ויש בעל-הבית שמפרנס אותו,

והיתום מגיע הפעם לעושר,

אומר, עכשיו זו ההזדמנות שאני אחזיר

לבעל-הבית שפרנס אותי.

במקרה שלנו, מי זה היתום?

יעקב אבינו היתום.

בא בעל-הבית, מי זה יוסף, המשביר לכול, שהוא מאכיל אותו כאילו הוא יתום.

אומר יעקב אבינו,

אם אני אעשיר,

אני אפרנס אותו גם.

מה עשה יעקב אבינו?

כשנפלה לידו בכורת ראובן,

ראובן הפסיד את הבכורה שלו על שבלבל את יצועי אביו,

נתן את הבכורה יעקב ליוסף בנו.

תמורת מה?

שהוא, חלקל אותו כיתום.

אבא כזה צדיק,

רגל ומרכבה,

חסיד בפרוש,

חלקל את בנו 17 שנה,

יש מצוות כיבוד אבים,

אין בעיה ליוסף לחלקל,

ולמרות כל זאת

מרגיש יעקב אבינו כאילו יתום שנמצא בביתו של בעל-הבית,

שזה הבן שלו, יוסף,

ומחזיר לו על זה

שאת הבכורה שנתלה מראובן,

הוא נותן ליוסף.

בכור שורו הדר לו.

המשל הזה נוקב עד התהום.

יעקב הוליד את יוסף,

מגדל ומכלכל אותו, מלמד אותו את כל התורה שלו.

כשהוא נאבד ממנו, הוא מתאבל עליו

ואומר כי ירד אל בני אבל שאולה,

בסופו של דבר,

כאשר יוסף מוצא את אביו,

אז גומל עמו טובה,

ונמשלים שניהם לבעל-הבית וליתום.

יעקב אבינו דומה בעיניו ליתום הסמוך על שולחן בעל-הבית,

ובהזדמנות שבעל ידו הוא מכיר טובה

לבעל-הבית ומהנה אותו מנכסיו.

יש לנו לימוד גדול מאוד מכל הפרשה הזאת.

יעקב אבינו, כשבא לבקש דבר מאת הזולת,

גם כשהלה

היה הסיר תודה לו

ומחויב לגמול עמו חסד, כחסד אשר עשה עמו,

הפך בדעתו יעקב אבינו הרבה ומצא שהוא לא זכאי לבוא בדרישה של חוב.

איך אבא היום מתנהג לבן שלו?

הוא מרגיש שהבן חייב לו.

ובאמת, גם הבן מרגיש שהוא חייב,

אבל יעקב אבינו לא.

הוא לא מרגיש

שיוסף חייב לו כלום,

אלא שעליו לבקש ממנו חסד.

וזה מסיבה אחת,

משום שהוא לא הרגיש שעשה למישהו טובה

שבשבילה הוא מחויב להשיב לו כגמולו.

הוא לא מרגיש.

הוא מאכיל וזן את הילד הזה ודואג ומגדל אותו לתורה וליראת שמים ומזכה אותו לחיי העולם הבא, והוא לא מרגיש שהוא בכלל חייב לו.

הוא לא מרגיש שהבן שלו חייב לו מאומה,

או משום שהוא סבור שגם אם הוא גמל טובה

עם הזולת,

הנגמל לא חייב לו,

תמורת החסד שהוא נתן לו, חסד בתמורה.

גם אם הוא מרגיש, יעקב אבינו, שהוא עשה חסד עם מישהו,

הוא לא מרגיש

שהשני צריך להחזיר לו טובה כנגד.

כך נהג אפוא ביחס ליוסף,

שאם שהיה בנו שנתגדל ונתחנך על-ידו, בכל זאת סבור היה שתמורת כל זה אין על יוסף חובה לשלם.

וכשהיה נזקק לטובה אחרת,

נהג כלפי בנו יוסף כאילו הוא מבקש מחברו,

וחושש היה שגם לאחר שהובטחה לו הטובה

שיוסף אומר, אנוכי יעשה כדבריך, הוא חושש

שהוא לא יעמוד בדיבורו. למה?

בגלל שזה לא חובה

אלא זה חסד.

ואם לא יצא, לא.

אז הוא לא מחויב, כי זה חסד.

ככה מרגיש יעקב אבינו.

לכן הוא משביע אותו

בשביל שזו תהיה החובה שתתקיים, ועל זה הוא מבקש בתחנונים רבים,

שיתקיים הדבר.

אם כן, העובדה הזאת מסופרת אצלנו בתורה הקדושה על כל פרטיה ודקדוקיה,

והיא הופכת בשבילנו להיות תורה,

ואנחנו צריכים ללמוד מזה,

שאנחנו צריכים להרגיש

שגם אם אנחנו עושים טובה למישהו,

אז הוא לא חייב לנו.

וגם עשינו טובה למישהו

שלא נצפה לגמול.

ואם אדם רוצה להרוויח את החיים בעולם הזה,

יזכור שני דברים.

אחד, אף אחד לא חייב לך,

ודבר שני, לא מגיע לך כלום.

אם בן-אדם ילך כך

וירגיש

שאף אחד לא חייב לו שום דבר,

לא תהיה לו תרעומת על אף אחד.

וגם,

לא מגיע לי כלום.

אלה, שתי הטענות שעליהן יש את כל הוויכוחים בעולם.

ואם בן-אדם יסיר אותם מלבו

ויבין שכל מה שעושים אתו זה רק חסד,

ואפילו את זה שחייבים לו זה רק חסד,

אדם זה יחיה חיים שקטים ושלווים

בלי שום בעיה.

שום תרעומת לא תהיה לו על שום אדם.

מכל מה שהוא ישיג זה יהיה רווח עצום

וחסד הבורא יתברך

שהעניק לו ושלח לו שליח טוב, נאמן, מסור, מיטיב,

גומר חסד,

אבל זה רק

חסד

ולא חובה.

ובזה צריך אדם

להרגיל את עצמו תמיד

להשתחרר מכל הבעיות,

מכל הצרות,

מכל צרות-העין,

מכל הכנעות שיש לו.

לא יישאר לו שום בעיה, יוכל לחיות

בשקט.

הוא יודע שרק השם יכול להעניק לו,

בין במישרין,

בין ענידי שליחים,

אבל גם אם לא נתנו לו, גם אם הוא ביקש ולא נתרצו לו,

אף אחד לא חייב לו שום דבר.

וזה דבר גדול שאנחנו לומדים כאן

מהפרשה הזאת

עם יוסף ויעקב, שמבקש ממנו,

אל נא תקברני במצרים.

ומובן

שיוסף זוכה לקיים את מצוות אביו.

ויוסף

אומר את התורה יותר מזה,

אומר את התורה גם, ויחי יעקב

בארץ מצרים 17 שנה.

אומרת התורה שבאמת

יוסף גמל חסד

עם אביו

כשהוא חי במצרים 17 שנה.

מה החסד?

יעקב קלקל את

יוסף בנו 17 שנה עד ששלח אותו אל אחיו,

ומאז הוא לא חזר.

ב-17 השנה האחרונות של חייו של יעקב אבינו במצרים קלקל אותו יוסף,

והתורה משבחת את יוסף על זה ואומרת,

בייחי יעקב בארץ מצרים 17 שנה בזכות הכלכלה שקלקל אותו יוסף.

זאת אומרת, חותמת התורה ואומרת שאכן ההתייחסות של יעקב אבינו לבנו

בדרך הזאת,

שבנו לא חייב לו כלום והוא מבקש ממנו חסד ברחמים,

אכן זהו חסד מה שעשה יוסף,

אף-על-פי שיש לו חיוב של מצוות כיבוד אביהם,

אף-על-פי שמצד היושר הוא צריך לעשות כן.

מכל מקום,

התורה מחזיקה את זה כחסד

שעשה יוסף עם יעקב אבינו.

אשרף של מי שזוכה לחיות כך

בלהרגיש שכל מה שהוא מקבל

זה רק הטבה מאת השם יתברך,

ואף אחד לא חייב לו שום דבר

ולא מגיע לו

שום דבר.

זה מעלה גדולה מאוד באשרי הזוכה לחיות על פי זה.

למי שיש שאלות אני אהיה מוכן לשמוע.

השלב הראשון של הערב יהיה שאלות,

השלב היותר מאוחר יהיה למי שירצה ברכות,

ובעזרת השם יתברך. מי השואל הראשון שרוצה לשאול שאלה?

ברוך השם, כולם יודעים הכול, אני רואה.

הנה שם בחור מצד ימין, אם אפשר להעביר לו את המיקרופון, בבקשה.

אפשר להעביר מיקרופון?

יש שני מיקרופונים?

מי השואל השני בינתיים?

נכין עוד אחד עד שיגיע המיקרופונים.

יש שואל שני? שואל?

כן,

תמסור לו שם.

אם אפשר, לפתוח לו את המיקרופון. תודה.

ערב טוב.

ערב טוב.

כבוד הרב,

יש לי שאלה קטנה.

אומרים ביהדות שכל העולם הזה מסודר לפי סדר מסוים, נכון?

הכול מהרגע שהעולם נברא ועד הרגע שהוא נגמר.

הכול עובד לפי סדר מסוים, שאף פעם הוא לא מופר.

עכשיו אני שואל את עצמי,

אם למשל דת אחרת היתה לוקחת את העיקרון הזה והיתה אומרת שכל העולם היה נוצר בסדר מסוים, כל העולם הוא בסדר מסוים, ונניח שהדת הזאת היא שקרית,

איך הבן-אדם אמור להבין את הסדר אם הוא לא ראה מה זה אי-סדר?

כי אתה כל הזמן נמצא ברצף מסוים של סדר, נכון?

לא.

זה כמו בן-אדם שנולד עיוור, וישאלו אותו איך נראית העגבנייה.

הוא לא יודע.

הוא גם לא יודע איך נראה התפוח.

בן-אדם שראה טוב כל החיים שלו, הוא לא יודע מה זה רע.

ככה שאתה לא יכול להוכיח את הסדר אם לא ראית אי-סדר.

אתה בסדר?

אתה בסדר?

אני מקווה שכן.

איך אתה יכול לדעת אם אתה בסדר אם עוד לא ראית שאתה לא בסדר?

את זה אני לא יכול לדעת.

אז אתה לא יודע אם אתה בסדר.

לא.

השאלה שלך בסדר?

זאת שאלה נראית בסדר גמור.

איך אתה יודע מי בסדר אם עוד לא היה אי-סדר?

מה זה עכשיו משחקי מלים?

לא, זה מה שאתה אומר בעצם.

אני לא אומר משחקי מלים.

אני שואל אותך,

שמעתי מה אתה שואל, ואני חוזר עם שתי שאלות כאלה אליך. מה השאלות?

האם אתה בסדר והאם השאלה בסדר?

אני בסדר גמור.

אם אתה בסדר גמור,

אתה צריך להיות קודם כול לא בסדר כדי שנדע שאתה בסדר.

נכון.

מה זה לא בסדר בשבילך?

או, בשבילך מה זה בסדר?

לאדם שמתנהג נורמלי.

אבל אם הוא מתנהג נורמלי, אי-אפשר לדעת רק מתי שאין סדר.

נכון.

אבל אני לא רואה אצלך את האין-סדר, אני רואה את ה-בסדר,

אז איך אני אדע אם אתה היית בסדר או לא בסדר?

זאת הסיבה שאנחנו לא יודעים לדעת אם העולם הזה מסודר או לא. אז איך ענית שאתה בסדר?

אני בסדר, כי אני מכיר את עצמי,

ואני אומר לך שאני בסדר.

אם אתה בסדר ומכיר את עצמך, אז הקדוש-ברוך-הוא מכיר את עולמו ואומר שהעולם בסדר גמור.

חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.

הקשר היחיד שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא הוא זה רק דרך אנשים. אתה שמת לב?

דרך אנשים? כן. מה הפירוש, למשל? דרך אנשי דת.

אנחנו מתחילים עם הקדוש-ברוך-הוא, אתה יודע, רק מאז שהיינו בגן, עם קריית-שמע, דרך רבנים שהביאו לנו לבית-ספר.

אף פעם אין לנו קשר מוחשי אתו.

אין לנו...

מי זה אין לנו? אין לי, תגיד. לא אין לנו.

אין לי.

אתה רוצה שאני אגיד את זה ככה? אין לי. כן, ואני יש לי.

אני מתפלל אליו שחרית, מנחה ערבית. גם אני מתפלל.

אבל אני נענה גם,

ואני מבקש ממנו, הוא שומע, ברוך השם. איך אתה יכול לדעת שהוא עונה לך?

מה פירוש? אני מבקש דברים מסוימים, והקדוש-ברוך-הוא מאשר אותם.

אם למשל מוסלמי מתפלל שקרה איזה משהו וקורה, אז הוא אומר שאללה נהנה לו?

כן.

לא טוב.

אבל היהדות סותרת את האסלאם, לא?

לא.

לא?

לא.

האסלאם סותר את היעדות.

האסלאם מאחורינו.

הוא מושתת עלינו.

אבל זה לא אומר שהם לא מאמינים באלוקים?

אז בוא אני אשאל אותך עוד שאלה. יאללה, עוד אחת.

אם אני מאמין בתורה שבכתב,

זה אומר שאני קרא איזה משהו, נכון?

נכון.

הרבה מההלכות שיש לנו כיום, זה הגיע מחז'ל ומכל מיני פירושים ומסכתות, משניות, גמרות.

אתה אומר שהאסלאם והנצרות בעצם מושתתים על היהדות. זה ידוע כבר.

תודה.

אז אם כבר,

אז למה לי לא להיות נוצרי או מוסלמי?

כי זה גם מושתת על היהדות, לא?

אתה זכר?

כן. למה לא תהיה נקבה?

כי אני לא רוצה.

מי אם היית רוצה?

לא הייתי יכול.

אותו דבר.

אתה יהודי ואתה לא יכול להיות לא נוצרי ולא מוסלמי, כי אתה יהודי. אבל אני יכול להיות קראי או רפורמי.

לא, אתה לא יכול.

למה לא? כי אתה פשוט מאוד עושה מה שאסור לך לעשות,

ואתה יכול לעשות מה שאסור לך לעשות, אבל זה לא משנה את המציאות שלך.

אתה יהודי שחיה בתורה ומצוות.

אתה יכול לקרוא לעצמך קראי,

אתה יכול לקרוא לעצמך צדוקי,

אתה יכול לקרוא לעצמך סוני,

אתה יכול לקרוא לעצמך אפיקורוס,

אתה יכול לקרוא לעצמך חילוני,

אתה יכול לקרוא לעצמך בכל השמות שתרצה, רפורמי, קונסרבטיבי, מה שתרצה אתה יכול לקרוא.

התורה דנה אותך כיהודי שחייב בתורה ומצוות,

מה שכתוב בשולחן ארוך.

מה שתקרא לעצמך לא מעניין אף אחד.

אני קורא לעצמי ירוק,

ואני בעל בית-משפט ונסעתי עכשיו באדום. אני אומר, רגע, אבל אני ירוק.

נו, אז מה אתה חושב, שאני לא אקבל רפורט?

אבל הוא לא, מה זה, הוא לא בית-משפט.

לא?

אתה חושב שהקדוש-ברוך-הוא לא שופט? הוא שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

נכון, אבל יש משפט.

יש חולים, יש מחלות, יש צרות, יש תאונות, יש מלחמות, יש בעיות.

מה זה? זה לא משפט?

בחרת את זה?

אתה מכיר אנשים שמזמינים מחלות בטלפון?

אתה מכיר אנשים, לפני שהם הולכים לאיזה מסיבה הם מזמינים איזה מכוני שתנגש בהם?

מאיפה זה בא?

מאיפה? לא יודע. מה אתה אומר?

מה הסדר או מה אי-סדר?

מה הסדר, כנראה. מה הסדר? אתה רואה?

הגעת למסקנה לבד.

עוד שאלה קטנה? כן.

כן, נו. למה לא? אנחנו כבר מגיעים לסדר ואי-סדר.

בוא אני אשאל אותך עוד שאלה.

אומרים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, נכון? נכון.

אם הקדוש-ברוך-הוא יודע את הכול מאז שהעולם נוצר,

מתחילתו ועד סופו,

והוא יודע על כל ייצור ועל כל חיידק ועל כל בן-אדם,

הוא יודע מה יקרה מהשנייה שהוא נולד עד הרגע שהוא נכנס לחידלון.

איך האדם,

איך בעצם יש חופש בחירה,

והקדוש-ברוך-הוא יודע מה קורה, כאילו,

איך הוא...

איך הוא יודע את התוצאה בלי שיש לו קשר אליה?

זהו?

כן.

אתה יודע שמי שמוליד ילדים הם ימותו?

כן.

ויש קשר בין ההולדה לתוצאה של המיטה?

כן.

והאם הידיעה הזאת מחייבת את המיטה?

כן. לא?

האם הידיעה של ההורים שיודעים שהילדים שלהם ימותו,

היא מחייבת שהם ימותו? הידיעה מחייבת?

מה זאת אומרת?

האם הידיעה, אני יודע שאם אני אביא ילדים בסוף הם ימותו,

האם הידיעה שאני יודע כרגע היא הגורמת לזה שהם ימותו? לא.

אז ידיעה לא מחייבת את המציאות, נכון?

נכון. אז מה הבעיה? הקדוש-ברוך-הוא יודע, אבל הוא לא מחייב את המציאות.

אם הוא יודע.

כן.

אז הוא יודע.

אז זה אומר שזה אמור לקבוץ.

כמו שאמרתי עכשיו, שזה אמור לקרות, שהילדים ימותו.

אבל מי אחראי לזה שהם יטיו?

לא אני.

הקדוש-ברוך-הוא.

למה אתה מאשים אותו?

למה אני מאשים אותו? כי הוא ברא אותנו.

לא, יש אחד לקח אקדח וירה בעצמו.

הקדוש-ברוך-הוא הרג אותו.

כנראה שכן. מה כנראה שכן?

כי הוא ברא אותו, הוא ברא את דפוסי המחשבה שלו.

רגע, הקדוש-ברוך-הוא מחזיק עכשיו את המיקרופון אצלך?

כן. אה, הוא מחזיק את זה.

בצורה מסוימת כן. אז פירושו של דבר שהוא שואל גם.

כן.

הבנתי.

והוא מסתפק אם הוא עושה את העולם בסדר או באי-סדר.

בגלל השאלות האלה מלכתחילה עבדתי לפה.

הבנתי.

אז אתה מבין שאתה באי-סדר.

אתה עוד פעם חוזר בשאלה הראשונה.

לא, זה שלך, לא שלי.

אבל אתה באי-סדר, אתה רואה מה אתה אומר.

אתה אומר שהוא מחזיק את המיקרופון והוא שואל את השאלות,

והוא לא יודע בעצמו

אם יש סדר או אין סדר.

זאת יכולה להיות סיבה להפריך את הדעת.

איפה היא מפריכה? היא מפריכה אותך.

אתה הפרחת אותה כרגע. איך הפרחתי אותה?

מאחר שכולנו חלק מהעלות,

נכון?

חלק מה?

מהאלוהות.

בכולנו יש חלק מהאלוהים, נכון? נו, אז מה?

ואלוהים שואלות על כולנו.

נו, אז מה? אז הוא מעמיד אותי

וגורם לי לשאול שאלות על אלוהים. איזה מין אלוהים זה?

לא, זה אתה.

אתה הבעיה, לא? אני בוחר לשאול את השאלות האלה. ודאי.

לפי מה שאת אומרת זה לא? הנה, תסתכל, אתה רואה מה אני עושה?

כן.

מי עושה את זה? הקדוש-ברוך-הוא?

הוא גורם לך לעשות את זה.

עכשיו אני עושה ככה?

אז מי עשה את זה? הוא?

כנראה. ועכשיו?

עכשיו תראה איך כולם עושים.

מה אתה אומר? זהו.

אתה מסכים עם מי שאם לא היה קודם-ברוך-הוא לא הייתם עושים את זה?

לא. אם הקדוש-ברוך-הוא לא היה נותן לנו חיים לא היינו יכולים לעשות, אבל הוא נתן לנו אפשרות ובחירה לעשות

מה שאנחנו רוצים.

אתה רואה?

הופ!

ראית?

מה שאנחנו רוצים.

הבנת?

אז הוא נותן לנו את ההגה בידיים. בדיוק, בדיוק. הוא נותן לנו את ההגה בידיים, נכון.

אז איפה השליטה שלו?

השליטה שלו שאם הוא רוצה הוא לוקח את ההגה.

מה שאני לא הבנתי איפה עבר ההגה הזה?

אתה יודע, המשטרה נותנת לך אפשרות לנהוג,

אבל אם אתה עובר מהירות מסוימת, היא אומרת, תשאיר את האוטו הולך ברגל.

כך הקדוש-ברוך-הוא אומר.

כל זמן שאתה נוהג אתה מבין בסדר יחסית,

אז הוא נותן לך, אבל אם עברת את המהירות יותר מדי, הוא יכול להגיד לך, אדוני,

תשאיר את ההגל להתראות.

הבנת?

הוא יודע ונותן לך לבחור.

הוא יכול למנוע בעתך ולאפשר לך, והוא מחליט מה שהוא רוצה,

אבל הוא נותן לך אפשרות לבחור

מה שאתה רוצה.

לכן הקדוש-ברוך-הוא אומר, לא תגנוב, לא תרצח, לא תנעף.

מה הפירוש שלא תגנוב, לא תרצח, לא תנעף?

אתה עושה את זה. הרי אם אתה קובע וגורם,

אז מה אתה אומר לי לא?

מה אתה אומר לי לא?

הבנת?

כן. יופי.

עכשיו אתה בסדר?

פחות או יותר. יופי. השם יעזור, שתישאר ככה.

כן, שאלה הבאה.

איפה פה?

שם אצל הגברת למעלה עומדת?

יש לי שאלה.

בתורה רשום שהעונש שהאשה קיבלה בגן-העדן זה בצער תלדי בנים.

כן. אשה שהיא יקרה, היא בעצם פטורה מעונש? היא צדיקה?

יש לה עונש אחר, שאין לה ילדים.

ואם אין לי בנים, מתה אנוכי.

אבל אם היא לא יכולה להביא ילדים לעולם,

היא כמוני לא יכולה לקיים את העונש הזה, כי היא לא מת... לא חייבים. העונש הוא לא חייב. כתוב, בזיעת אפיך תאכל לחם, זו קללה,

ואדם לא חייב לעבוד.

הבנת?

זהו?

כן, שאלה הבאה.

פה שורה ראשונה.

שאלה, כן, זו שאלה.

רק שאלה.

שאלה, בבקשה.

הנה, פה תן לבחור כאן, כן.

אני רוצה להצליח לשבת.

הכי טוב, הכי טוב.

לנוח.

סליחה, כבוד הרב, רציתי לשאול אותך שאלה בקשר לדברים שאמרת קודם.

אתה אמרת שיעקב אבינו הרגיש בכל מה שעשה לו יוסף,

למעשה עשה אתו חסד.

הוא למעשה לא היה מחויב לעשות את זה, אז ככה הרגיש יעקב אבינו.

אז למעשה, באיזה זכות הוא ביקש ממנו לא לגבול אותו בארץ מצרים?

הוא הרגיש שהכל היה למעשה בחסד.

באיזה זכות הוא יהיה?

בחסד.

איזה חסד?

באיזה זכות הוא ביקש? לא בזכות, בחסד.

למה? חסד זה מצד יוסף, לא מצד יעקב.

הוא לא מחויב לו בחסד הזה.

נכון, אז הוא מבקש ממנו. זה מה שהוא יגיש, אבל באיזה זכות הוא ביקש ממנו?

כי למעשה הוא מבקש בזכות זכות מסוימת, ולא בזכות החסד שעשיתו יוסף. הוא לא מבקש בזכות זכות, הוא מבקש בזכות חסד-חסד.

אני יכול לבקש מכל אדם בעולם חסד. תעשה לי חסד בבקשה,

תן לי את זה, או תיקח אותי לשם, או תעשה לי את זה.

אני יכול לבקש מכל בן-אדם חסד.

אם ירצה, יעשה. אם לא ירצה, לא יעשה.

לא צריך זכות בשביל זה.

למעשה, אתה אמרת שכל מה שיוסף עושה לו זה חסד. נכון.

יש לך פאנצ'ר,

אתה תקוע בדרך.

באיזה זכות אתה מבקש ממישהו שיעזור לך?

באיזה זכות?

שאני זקוק לעזרה.

אז מה אם אתה זקוק?

אבל באיזה זכות?

צריך זכות בשביל לבקש מבן-אדם חסד, תעזור לי לתקן את הפאנצ'ר?

צריך או לא צריך?

בגלל שאתה צודק.

אה, ברוך תהיה.

שאלה הבאה.

עוד בקשה.

בבקשה? עוד מעט. רגע.

קודם.

מי עוד רוצה לשאול שאלה?

הנה, שאלה שם אצל הגברת למעלה. כן.

שאלה אבל, בבקשה.

כבוד הרב, נשאלה פה שאלה, למה

שאלות הארבע התאמת לגבי אין פונדקאית,

למה זה אסור מבחינה הלכתית?

אני לא נכנס לעצם ההלכה,

אבל זה לא כל כך פשוט,

ושלחתי לשאול את הרב ווזנר.

אז מי שמעוניין יקבל את התשובה שם.

השאלה הבאה,

הנה יש פה בחורצ'יק בפינה,

כן.

התנ״ך הוא למעשה ספר היצרן של בן-אדם.

למה אנחנו משתמשים פה רק בשביל המצוות ולא בשביל פגיעת בית-המקדש?

הרי יש שם מקום לפעול איך לבנות ואיך לעשות.

את בית-המקדש יש שתי אפשרויות.

ירד מן השמים בנוי או שיבנה אותו מלך המשיח.

אבל זה לא הולך במכרז כמו שהולך פה במדינה ומציעים מכרז ומי שרוצה יכול לבנות. צריך את השעה המתאימה

ואת ההוראה מן השמים.

אז לכן,

בשעה שיהיה העת הראוי, יבנו אותו באמת כמו שכתוב בתורה.

הבנתי אוכל?

הבנתי, אבל אני מחכה לזה יותר מדי.

מי מחכה?

דוד המלך אמר, אני בונה, שלמה אמר, אני בונה.

לא אמרו לו תבנה, השם לא אמרו לו תבנה. הוא אמר, אני גל בתוך בית, וה'

בתוך אוהל, אני בונה לו בית.

נכון. אנחנו צריכים לבנות לו בית, אנחנו לא בונים לו.

הבנתי. יש את ההוראות.

אבל התורה היא שאפילו דוד רצה לבנות את הבית,

והקב' אמר לו שהוא לא יבנה את הבית.

למה? ידיך דמים מלאו.

אז אפילו דוד, שהיה צדיק וקדוש ורצה וקנה את המקום

ועשה את כל האפשרויות,

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, לא אתה תבנה את הבית, אלא בנך,

ושלמה בנה את הבית. אז אתה רואה שאפילו אדם צדיק וקדוש, כמו דוד המלך,

שרוצה לבנות, אם אין הרשעה, מה' יתברך,

אי-אפשר לבנות את הבית.

ולגבי בית-המקדש שיהיה מאוחד, איפה זה כתוב?

שמה?

שבית-המקדש יהיה מאוחד.

מן השמים. איפה זה כתוב? בתנ״ך.

איפה כתוב שבית-המקדש ירד בנוי מן השמים?

פתאום יבוא השם אליך, לא.

בסוודר?

זהו?

אתה אתי?

אני אתך. טוב.

עכשיו, אם אתה רוצה לדעת איך בונים את בית-המקדש, אני אגלה לך.

בית-המקדש נבנה על-ידי התשובה של עם ישראל.

אם עם ישראל יעשו תשובה, כתוב, אין ישראל נגאלים אלא בתשובה.

זאת אומרת, הזכות שתגרום

שייבנה בית-המקדש,

זה אם ישראל עושים תשובה בצורה המספקת,

אז, בעזרת השם יתברך, הקדוש-ברוך-הוא ישלח לגואל צדק שיגאל אותנו ויבנה את בניין בית-מקדשנו,

וממהרה בימינו אמן.

אמן.

כן,

השאלה הבאה.

השאלה פה.

רציתי לשאול בתפילת עמידה לפני עושה שלום,

יש לומר פסוק שמתחיל באות ודובר באות,

שמסתיים באות,

שלמען לא אשכח את שמו ליומדי.

רציתי לשאול על השם דורון איזה פסוק הוא.

היי,

אתה רוצה שאני אשלוף לך את זה תיכף ומייד?

נעמי עוזר לי.

אין פה מישהו כמו דורון.

איך?

זה לא מסתיים טוב.

זה מסתיים עם דורון.

נכון, נכון, נכון. יש סידור שנקרא עם רפי, ושם יש הפסוקים,

אבל אני לא מונח כרגע בשביל דורון.

בקושי אמנון, אני יודע.

כן.

שאלה נוספת?

כן. הנה, פה יש שאלה.

יוינה?

פה.

שלום, כבוד הרב. כמה סוגים של משיח יש?

פעם אומרים שבשנה השביעית הקדוש-ברוך-הוא שובץ,

ואז יש סוף לעולם, ופעם יש גאולה, ואז גאול החלומץ. אחד הוא גאול.

לחיים או למוות?

הגאולה היא גאולה. הגאולה היא גאולה לחיים, ולא למוות.

ויש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

משיח בן יוסף יבוא ויכשיר

את הדור לגאולה, ומשיח בן דוד ימלוך בסופו של דבר.

אומרים שבשנה השביעית הקדוש-ברוך-הוא שובץ,

שאלף שנים אצלנו זה בעצם יום אחד אצל הקדוש-ברוך-הוא,

שבשנה השביעית הקדוש-ברוך-הוא שובץ, ואז העולם תדלה תוהו עבו.

נו.

אז זה לא פעולה.

למה לא? יש עולם השביעי, עולם ה... אם הוא זכאי, אז זה לטוב עבור, ואם הוא לא זכאי, אז...

יש חמישה עולמות.

יש קלטת חמשת העולמות, תשמע אותה.

אחרי האלף שנה של האלף השביעי,

שזה ימות משיח,

אז יהיה העולם הבא.

הבנת?

לנצח נצחים.

טוב, תודה.

תהיה בריא.

כן.

הנה פה יש בחולצ'יק עם אדום בצבע הכתום.

ערב טוב.

ערב טוב. השאלה היא ככה.

בתקופת יציאת מצרים הקדוש-ברוך-הוא עזר לעם ישראל,

ואנחנו היום גם רואים שהקדוש-ברוך-הוא עוזר לעם ישראל.

בתקופת השואה, איפה היה הקדוש-ברוך-הוא?

איפה הוא היה?

איפה שהוא עכשיו?

שש מיליון יש.

שש מיליון יהודים. תשע מיליון של נשמות ישראל.

אתה יודע כמה מתו מאז בריאת העולם?

אבל בתקופת השואה זה לא כמו בבריאת העולם. מה? זה עכשיו.

זה בפעם אחת. זה כמעט החריבו את העולם. הבנתי. איפה היה הקדוש-ברוך-הוא בדור אנוש?

איפה במבול?

איפה בדור הפלגה?

מה אתה אומר, שכל העולם נמחה במים?

על זה יש לך שאלה, או שאתה דילגת ישר לשואה?

השואה זה יהודים.

השואה זה יהודים, נכון. השואה זה יהודים, ובחורבן הבית מתו גם כן מיליונים.

היו גם המון צדיקים,

ובביתר מתו 8 מיליון, נכון. גם בתי-כנסת וגם ילדים וגם תינוקות.

8 מיליון מתו בביתר

אחרי חורבן בית שני,

52 שנה אחרי זה. מה אתה אומר על זה?

מה זה אתה?

מה אני אומר?

אני אומר שהקדוש-ברוך-הוא אומר בפרשת מחוקותי,

שאם לא הולכים בדרכי התורה והמצוות כמו שהקדוש-ברוך-הוא ציווה,

יבואו בדיוק הדברים האלה.

ואם אתה רוצה לראות את כל התיאור,

תפתח ספר דברים,

פרק כח,

ותקרא את כל פרשת התוכחה.

ואם תרצה לראות את זה מצולם ואת הרמזים על השואה, גם שם,

תיקח קלטת שנקראת קפיצה קטנה לקנדה,

ושם תראה איך אני מסביר את הדברים לבן-אדם שהוא ניצול שואה,

שלא האמין שיש תשובה,

ואחרי ה-20 דקות הוא שם ציצית וחזר בתשובה.

קפיצה קטנה לקנדה.

כן,

תן לבחור שפה.

ערב טוב. ערב טוב.

שאלה ללכת.

בהחלט.

יש אנשים הסוברים,

כולם מאמינים בדבר מסוים שמתישהו תהיה אחרית הימים,

כשאלו הסוברים שהרשיח זה גל-עדן, הוא הובטח עם אוכל ושתייה והכול,

וסוברים שגהנו, הם צורפים אותך בתנור כל מיני מחשבות.

המעניין של כל המחשבות האלו זה הכול תורת גשמיות.

התורה מצד שני מצדיקה את זה.

כשבא לך ואומר, אתה עושה בקריאת שמע,

אתה הייתי מתה ארציכם.

אם לא תעשה את זה וזה יהיה לך ככה, ואם תעשה את זה אני אתן לך גשם.

איפה פה התורה שבא ואומרת, זה לא ככה, זה מצד הרוחניות.

זה סותר את האנשים האלה.

אתה מבין מה אתה שואל?

התחלת עם גן-עדן,

הגעת לגיהינום,

ובסוף רוחניות,

ומה אתה רוצה בעצם בשאלה שאני אענה לך על מה?

אמרת יש סוברים, יש סוברים,

למה התורה מצדיקה את זה? את מה היא מצדיקה?

שהשכר זה גשמיות.

היא לא אומרת למוסד שבאחרית הימים, מתישהו, שכולם יודעים שזה מתישהו יבוא,

שיהיה משהו רוחני. היא לא אומרת בדיוק מה, ואנשים מגיעים למסקנה כזאת,

איך תדע ממנו?

אם אתה מתכוון למה שהרמב״ם,

לדוגמה, אומר בהלקו תשובה שלא עיקר השכר

זה העולם הזה, אלא העולם הבא,

ומה שהתורה לא הבטיחה גן-עדן

במפורש

בשכר רוחני

חיי נצח,

משום שכשהתורה מבקשת מאיתנו לשמור את התורה והמצוות והיא אומרת

אם בחוקותי תלכו אז הושכבתם מעין מחרית וחרב לא תעבור בארציכם ונתתי גשמיכם בעתם

וכו' וכו' שהשכן נראה כאילו גשמי,

אם לזה התכוונת,

אומר הרמב״ם זהו דווקא ההסבר למה התורה אמרה דווקא דברים שניתן לראות אותם בחוש,

שהרי אם אני מניח תפילין

ואני מקיים מצוות מזוזה והולך עם טלית,

מה זה מחייב את השמים להוריד גשם?

מה זה מחייב שהאויב לא יבוא נגדי?

מה זה קשור זה לזה בכלל?

ואם אנחנו רואים שעל-ידי שמירת המצוות

אנחנו זוכים לטובות והנאות גשמיות,

על אחת כמה וכמה היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

אז בקל וחומר נלמד.

אבל הדתות האחרות לא מבטיחות שכר בעולם הזה,

רק בעולם הבא. למה?

כי אין מי שישמע להם בכלל,

ואין מי שיקיים ואין מי שייתן להם שכר פה על מה שהם עושים.

כי אין קשר בין מה שהם עושים

למה שהם מקבלים.

אצלנו יש קשר ישיר.

יהודים שומרים תורה ומצוות,

משנים את הטבע, והטבע נכפף להם

ועושה מה שהם מבקשים מהשם.

אז אם אתה רואה שככה זה עובד,

והחיים פה הם זמניים,

והנשמה היא נצחית,

היכן יהיה מקום השכר של הנשמה שהיא נצחית?

אז הגוף נהנה בעולם הזה וקיבל שכרו.

והנשמה, היכן תקבל?

אז לומדים קל וחומר.

הבנת?

אין פה הוכחה ממשית של התורה שאומרת לך, בן אדם לא עושה הבא,

והוא מעריך לחזור בתשובה.

אם אני אעשה ככה, אז יהיה לי ככה.

אבל לא מובטח לו שאם אני אעשה ככה, אז יהיה לי...

כמובן שכולם יודעים שהצלחה בעולם עובד, אני מקווה, וערום המצוות.

אבל בכל זאת, אין משהו... אתה רוצה ללמוד? אתה רוצה ללמוד?

כן. אתה רוצה ללמוד את הנושא הזה טוב?

יש ספר שער הגמול של הרמב״ן.

תקרא אותו מתחילה ועד סוף.

שם הוא מביא לך את כל הפסוקים

על מה שאתה שואל,

ואת כל ההוכחות

שהכול נכתב בתורה מראש, מה יהיה לעתיד לבוא עם כל אדם ואדם, ומה יהיה שכרו,

ואיך הוא מגיע, ומה יהיה דינו, ואיך דנים אותו,

ומה יהיה בסופו ובאחריתו, מה תהיה תקנתו, וכו' וכו'.

ספר שער הגמול

לרמב״ן.

תלמד אותו.

אתה רוצה יותר קצר?

קח קלטת שלי. יש לך אינטרנט?

כן.

תיכנס לאתר שלנו, שופן.net,

תעשה בחיפוש חמשת העולמות,

יצא לך קלטת וידאו,

חמשת העולמות, תשמע דרשה שעה וחצי על זה.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן.

תן לבחור פה.

לא, לא, לא. אל תעביר. אל תהיה לי,

אל תהיה סוכן.

יש לי סוכנים.

תודה.

כן, שאלה?

הוא רוצה ברכה, וזה אחר כך.

שאלה?

יש לך שאלה?

תן לו שם.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

יש גן-עדן ויש גיהינום, ויש דבר שהוא לא נודע,

שזה הכי גרוע,

יותר מגיהינום.

יש אנשים ששואלים,

אומרים, אנשים שלא מאמינים בכלל באלוהים,

והם חיים עד גיל 190,

וככה הם נפתרים מהעולם הזה.

יש עולם שהוא יותר גרוע מהגיהינום?

קבעת קודם שיש יותר גרוע.

כן.

מהו? קבעתי.

מהו? ככה כן.

נו?

יש דבר כזה? בטח שיש.

אז הגיהינום הוא טוב.

יחסית לכף הקהילה, כן.

רציתי לדעת בוודאות אם האנשים האלה, שלא מאמינים בכלל באלוהים, אלוהים נוטש אותם ונותן להם לחיות את החיים שלהם בעולם הזה,

ולמעלה הם בחור חשוך לבד.

זה נכון?

יותר גרוע.

אה, יותר גרוע?

כן.

הם עפים מצד לצד,

ומשחיתים רוצפים אחריהם ללא הפוגה.

ועל זה נאמר, ואת נפש אויבך ייקלענה בכף הקלע.

אז כמו שזורקים את הקלע,

כן?

פעם היו זורקים את זה, משליכים את זה. מה עם קלע כולנו?

אתה יודע מה זה בליסטראות?

לא.

פעם היה, לא היה תותח.

היה קפיץ

עם מוץ ארוך,

שהיו מטים אותו כך,

שמים סלע פה,

משחררים אותו, והופ!

הוא עף.

זה הקף,

ובפנים היה הקלע,

והוא נזרק ונשלח.

היום זה לקראת תותח.

יש יותר היום טיל,

ושם אתה עף בכף הקלע כמו טיל.

ואחריך יש F-15 של משחיתים,

והם רוטבים אחריו בחושך, כמו שאתה אומר,

ללא הפוגה.

מאחורי כל המרדפים האלה הוא יחזור לגיהינום, או שלא ידבר?

אז יש כאלה שברבות השנים, או מאות השנים,

לאט-לאט

זה נחלש,

עד שהם זוכים להגיע בסוף לגיהינום.

כי גיהינום,

זה מקום של חרטה כבר,

מקום שאדם משיג את מה שהוא עשה.

בכף הקלע הוא עדיין רודף אחרי תאוותיו להשלימן,

רק הם לא בנמצא,

וזה העונש הכי גדול.

כמו אדם שהוא מסומם והוא מחפש את הסם ואין לו,

ואותם רגעים שאין לו, וככל שהם הולכים ומתארכים,

הייסורים שלו מתגברים,

והוא מחפש, כמו שאומרים, טפס על הקירות,

שם זה הולך וגדל וגדל וגדל, ואין בנמצא מה שהוא מחפש.

ואין לאדם הרשע תאווה אחת,

יש לו הרבה,

והוא מחפש ואין.

אתה יודע, זה עונש.

ורודפים אחריו, והוא מחפש, ואין.

וככה זה נמשך.

זה כף הקלע.

זה קשור בעולם הזה,

שהאדם נמצא שם בכף הקלע,

ויש הסובבים אותו, הבנים שלו,

המשפחה שלו,

כשאומרים עליו קדיש, אפשר לעזור לבן-אדם כדי להגיע לגיהנו?

אפשר.

אם פה למטה הוא השאיר בנים שהולכים בדרך התורה, שחזרו בתשובה,

כן. או תלמידים,

או שהוא השאיר צוואב, והוריש את כספו ללומדי תורה, או של חזרה בתשובה,

או לדברים שמייצרים לו זכויות למעלה,

אז יכול להיות שבזמן מן הזמנים זה יתה את הכף

שהוא כבר יוכל להשתחרר יותר מהר.

תודה.

תהיה בריא.

כן.

שם יש גברת שרוצה לשאול.

שלום, ערב טוב.

ערב טוב.

כך, השאלה הראשונה בנוגע לעניין החסדים מפרשת יעקב ויוסף.

למעשה, מה שאתה אמרת, שכל עשייה באשר היא היא תחת חסד בעצם.

זו גם התנהגות נאותה של אחד לשני סוג של חסד? זאת אומרת, אם אני מתנהגת בצורה ראויה למישהו,

לא בהכרח עשיתי לו איזה מעשה טוב, או נתתי לו משהו,

אבל סוג של התנהגות ראויה,

והוא משיב לי בהתנהגות שהיא ראויה, אני אמורה להתייחס לזה כאל חסד?

אם את תתייחסי ככה, אז תגיעי למדרגה של יעקב אבינו.

הוא מחויב בהכרת הטוב למי שמיטיב לו.

אבל את, אם את רוצה לנהוג במנהגותיו של יעקב אבינו,

לא תרגישי שמי שהענקת לו טובה חייב לך טובה.

זה מעלה בך.

אבל זה מנמיך את מה שכתוב בעצם בתורה בנוגע להתנהגות שהיא ראויה ולא ראויה, והיא לא תחת המסגרת של חסד.

למה? מה לא טוב? עשייה שהיא נאותה היא די מוגדרת בעצם, וזה לא תחת מעטה של חסד, זה די חובה לדעתי, לא?

אני שואלת פה. אמרתי.

תשימי לב מה שאני עונה.

בואי נגיד שאת עשית לי חסד.

אז אני חייב לך

קראת טוב על מה שעשית.

אני חייב, כן? זה מה שאת קוראת הגונה וראויה ונאותה. מה אתה קורא חסד?

זה מה שאני שואלת. חסד זה שאני עושה למישהו דבר שאני לא מחויב לו.

אבל אז הבסיס הערכי שהתורה מציגה בעצם עומד פה בספק, כי הבסיס הערכי מושתת על עשייה שהיא כן ראויה,

והיא מחויבת, היא פועל יוצא מחויב מהתורה בעצם.

אז מה שהופך את זה ללא חסד, לחובה? אני שואל אותך שאלה.

אני חייב לקבור את כל המתים?

אני צריך לפרנס את כל העניים?

אני חייב לבקר את כל החולים? במידה מסוימת כן, כי מוגדר, למשל, אם יש למישהו שדה. אני לא אספקייה גדולה. לא, בואי נדבר על שלוש השאלות ששאלתי. אז אני באה לנסות לענות על אחת מהן.

אם למשל יש למישהו שדה והוא מחויב להשאיר טיפה את השדה לעניים,

זה סוג של לדאוג לכל העניים, גם בלי לעשות אתם חסד. זה סוג של חובה.

אני לא דיברתי אבל על חובה, דיברתי עכשיו על חסד.

שאלת אותי על חסד, אני עונה על חסד.

לא על חובה,

לא על מצווה.

הייתה אמרת שכל דבר שנעשה,

שהוא טוב ונכון,

הוא תחת הגדולה של חסד, נכון?

שאני לא מחויבת לעשות אותו.

לא.

אני אמרתי שיעקב אבינו,

אף שהיו הרבה חובות,

ומצד היושר,

שיוסף היה צריך להחזיר לו טובה על מה שעשה לו אביו,

לא החזיק

שבנו מחויב כלפיו. לא החזיק, מותר לו. אז זאת רק המעלה הרוחנית שיעקב היה בה, זה לא משהו שהוא גורף.

ושאמרתי לך שככה התורה רוצה, לכן היא מפרסמת לנו את מעשיו

של יעקב, שנלמד

שככה אנחנו צריכים להסתכל באמת,

למרות שהצד השני, המקבל מאתנו, מחויב לנו מצד היושר, מצד הכרת הטוב,

מצד הנאות,

מצד ההגון,

מצד הישר.

אבל הראוי הוא להתייחס לזה כאילו הוא לא מחויב. זה מה שאתה אומר. זה מה שיעקב אבינו עשה, ולימדה אותנו התורה נכון.

אוקיי.

הבנת עכשיו?

אז יש לי עוד שאלה.

אבל הבנת עכשיו.

קודם כול, כן, תודה. ברוך השם. ואז יש לי עוד שאלה.

אם כתוב, כבד את אביך ואת אמך בתורה, נכון? כן. סוג של פועל יוצא של הדבר הזה, זה כן, בעקבות הגידול של ההורים, הילדים כן מחויבים לעזור להורים שלהם בהמשך.

כן. וזה חלק מסוג של אמירה שנמצאת שם, והיא כן מחויבת.

נו.

אז זה לא,

אז מה בעצם להציג את זה בתורת לא חייו, כאילו?

לא הבנתי.

הילד חייב לכבד את אביו ואת אמו. גם יוסף

היה חייב לכבד את אביו ואת אמו.

אבל את מבינה מה הגדלות של אבא,

שלמרות שהוא מעניק לילדים והכול, הוא לא מרגיש שהם מחויבים כלפיו?

זה מעלה אדירה של האבא.

אוקיי.

תודה. תהיי בריאה.

זה נקרא חסד של אמת. רק שתביני, על זה הוא אמר חסד של אמת.

גם בצדקה,

כשאדם נותן צדקה יש שמונה מעלות בצדקה,

והגדולה שבהן

זה מי שנותן צדקה

למי שהוא לא יודע,

ומי שמקבל

לא יודע ממי שקיבל.

אז מה יוצא?

שהוא לא יודע למי להחזיר טובה אפילו.

זאת אומרת, התורה אומרת שהצדקה המעולה זה כזאת שאתה נותן למישהו שהוא לא נשאר חייב לך,

כי אתה לא יודע למי נתת אפילו.

זה לא מוריד אחריות מאף אחד.

זה לא מוריד אחריות, כי אם אתה אומר שכל דבר בעצם נחשב סוג של חסד ואף אחד לא מחויב לאף אחד,

זה מוריד אחריות של אנשים,

לנהוג בעצם בדרך שהיא ערכית, גם בלי שזה ייחשב להם זכות. קודם כול את חוזרת על דבר שלא אמרתי.

לא, לא. בראשית הדברים שלך, בפרשה שככה פרשת, לא אמרתי מלה וחצי מלה מזה.

אמרתי שחייבים, חייבים.

אבל הנותן לא מחויב להרגיש שחייבים לו.

זכותו לא להרגיש שחייבים לו.

אני יכול לתת למישהו עכשיו צדקה, 100,000 דולר,

והוא רוצה עכשיו לקחת אותי טרמפ.

אני אומר, אני לא רוצה טרמפ.

מה זה?

ב-100,000 דולר אני קונה מכונית,

אבל אני לא רוצה להיענות ממנו.

מותר לי?

מותר לי או אסור לי?

משהו פה לא יושב,

בדעתי. אז שיעמוד.

בסדר. אבל מכל מקום,

תקשיבי, תקשיבי, תקשיבי, תקשיבי.

עוד פעם,

צריך להבין דבר אחד.

בן-אדם

יכול להחליט,

אני לא רוצה ליהנות מבני-אדם. אני רוצה ליהנות מבני-אדם,

ואני לא רוצה ליהנות מהם.

לא כי אני רוצה למנוע מהם את הכרתתו,

אני לא רוצה להרגיש שאני עשיתי טובה למישהו.

אתן לך דוגמה.

הקדוש-ברוך-הוא,

הוא נותן לנו הכול, לא על מנת לקבל,

ואנחנו צריכים להיות דומים לו עד כמה שאפשר.

הוא הטוב והמיטיב ללא תמורה,

כי גם אם ניטיב לו בחזרה כאילו,

ממה אנחנו מיטיבים? ממה שהוא נתן לנו?

זה נקרא הטבה.

את יודעת שיש יום האם, נכון?

שמעת פעם?

האמא נותנת כסף לילד ואומרת, לך תקנה לי משהו ליום האם.

זה נקרא שהוא קונה לה משהו? היא קנתה לעצמה, והוא השליח.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא נותן שלא על מנת לקבל,

אבל אנחנו צריכים להשתדל להתדמות לקדוש-ברוך-הוא במידותיו,

ויעקב אבינו היה במצב הזה, שלא רצה להרגיש אפילו שבנו חייב

לכיבוד אביהם,

ואפילו שחייב מצד היושר, אביו חלקל אותו,

ואפילו שחייב

מצד שהוא ריבו, שלימד אותו את כל תורתו והעניק לו את העולם הבא.

ואפילו ואפילו ואפילו יעקב אבינו לא רצה להרגיש שמישהו בעולם חייב לו משהו.

לא חייבים לי. אני עושה נטו, נקי, 100% חסד של אמת,

שלא על מנת לקבל בתמורה סוד המעלה. בסדר. את כל זה הבנתי, וחסד של אמת זה יפה ונכון ומדהים גם,

אבל כל דבר טוב שעושים נחשב חסד,

שכן מקבלים עליו איזו זכות בעולם הבא?

עכשיו, את רוצה להבדיל בין, נגיד, מצווה שאומרת כיבוד אב ואם, לא, לא. רגע, קודם שאלת.

שזה מצווה חיובית.

אני נקטתי שלוש דוגמאות שהן לא חיוביות, לא מחייבות.

אמרתי, האם אני צריך לקבור את כל המתים, לבקר

את כל החולים ולפרנס את כל העניים?

לא.

אני לא מחויב.

אז אם אני לא מחויב ובא לפני עני,

אז אני נותן צדקה, עשיתי חסד.

קיימתי מצוות צדקה, אבל עשיתי חסד,

כי אני לא מחויב.

לדוגמה, אם יש לי סכום מסוים

שאני צריך לתת אותו לצדקה, זה מה שאני יכול.

התורה חייבה אותי, נגיד, במעשר,

אז אני צריך להפריש מעשר.

עכשיו, המעשר אני יכול לתת למי שאני רוצה.

יש 1,000 עניים, אני יכול לתת ל-2,000, אני יכול לתת ל-1,000, אני יכול לתת ל-7.

אני לא מחויב, נכון?

אני יכול לתת, אני אקיים מצווה,

אבל המצווה הזאת היא מצווה רשותית.

שאתה תקבל עליה גמול. ודאי, זה לחוץ, זה לא קשור.

אז זה לא חסד של אמת, כי אתה כן תקבל עליה גמול. לא, כל דבר מקבלים גמול, גם אם לא תתכווני,

וגם אם תתכווני מקבלים גמול.

אם לא תתכווני, תקבלי יותר גמול.

אם תתכווני, תתקבלי פחות גמול.

כי אם תתכווני לקבל גמול זה נקרא שלא לשמה,

ואם לא תתכווני לשם גמול זה נקרא לשמה.

אבל תקבלי עוד יותר.

למה? כי הקדוש-ברוך-הוא בכל מקרה נותן גמול.

אנחנו לא צריכים להתכוון לגמול,

אבל הגמול הוא גילוי עד כמה חשוב המעשה שעשינו.

זאת אומרת שהעשייה היא לא לטובת הגמול, העשייה היא לטובת העשייה,

בראשית הדברים.

בדיוק. עשה דברים לשם פועלה.

למרות שיש גמול, וכולם מודעים לזה שיש גמול. ודאי, ודאי. זה קצת מבטל את העשייה לשם עשייה. לא, זה לא מבטל את העשייה לשם עשייה. בכלל לא.

בכלל לא. אני מכבד את ההורים שלי, אני חייב,

כתוב למען יאריכון ימיך.

אז מה?

בשביל שלא יהיה לי מטרת גמול,

אם אמא שלי יבקש ממני משהו, אז אני אגיד לו, תשמע, לא.

אם מה שאתה מבקש ממני זה יגרום שזה לא יהיה עשייה לשם עשייה,

אז תסתדר לבד.

למה?

כי אני אקבל אריכות ימים וזה לא בסדר, מה פתאום.

התורה, כשגילתה לי שאני אקבל אריכות ימים, באה להגיד עד כמה היא מחשיבה את מעשה המצווה.

זה שאני אקבל גמול, ודאי שאני אקבל גמול.

לא בגלל שה' רוצה לתת גמול.

והוא אומר כמה כל דבר נותן גמול.

אוקיי, תודה.

אני אתן לך עוד דוגמה, רק שתביני.

היית בצבא?

היית בצבא.

בן-אדם היה בסדר, העלו אותו דרגה, נכון?

זה גמול או לא גמול?

כן, אבל אתה לא יכול, לדעתי, להשוות בסיס, זה מה שלא כל כך מסתדר. שואל, אבל זה גמול.

זה לא גמול, זה סוג של הכרה במשהו שאי-אפשר להשוות אותו ל... שואל, זה גמול.

מקבל על זה משכורת יותר גבוהה?

מקבל הטבות? מקבל מכונית?

מקבל, מקבל, מקבל? זאת הנמכה נוראית להשוות את השני הדברים האלה. רק רגע, קודם כול, כן או לא?

לא.

מה, בן-אדם הלך לצבא על מנת להילחם לטובת המולדת.

הוא ברור שלא הלך בשביל דרגות.

נכון. הוא לא הלך לקבע,

הוא הלך בשביל להילחם.

זהו.

אבל מה לעשות שהצבא מחליט שאתה כרגע, גם בלי פזם,

בגלל שאתה כל כך טוב,

אנחנו ניתן לך דרגה.

מה הפירוש?

הראו לו שסומכים עליו,

והפוך, נתנו לו להיות במקום מ״כ,

נתנו לו להיות אחר כך מ״פ.

הצבא זה מקום שצריך דרגות והכרה. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

אומרים שזו המעלה שלו עכשיו. המעלה שלו, שהוא לא יהיה על מספר חיילים,

הוא כבר יהיה על יותר חיילים.

הוא כל כך אחראי,

שמעלים אותו עוד.

עזבי את הדרגה, דרגה היא ביטוי למה שהם רוצים להגיד.

וככה זה עולה.

אותו דבר אומר הקדוש-ברוך-הוא.

עשית שתי מצוות,

קנית אצלי שכר כזה, זו המדרגה שלך.

עשית עוד, תקבל עוד יותר, זה מראה את הדרגה שלך.

עשית עוד, תקבל עוד יותר,

אולי אנשים עושים מצוות, נכון, אולי,

נכון,

וגם אם הם עושים בשביל, זה מוריד מהם אחריות ברמה הערכית,

שזה מה שאמרתי, זה לא מוריד שום אחריות, זה לא מוריד שום אחריות.

זה אומר שזה מוריד להם קצת בשכר,

כיוון שהם

לא עושים את זה לשמה נקי,

אבל הם קיבלו שכר. יש מצוות ששוות יותר ופחות?

אני שואלת מחוסר וקצי.

כל מצווה היא מצווה שציווה אותה הקדוש-ברוך-הוא.

אל תסתכל על קטנות או גדלות המצווה,

אלא תסתכל על גדלות מי שציווה אותה.

זה אחד.

אבל מכל מקום

יש מצווה שהיא גדולה יותר ממצווה אחרת, שהיא קלה יותר,

אם זה בדרך עשייתה,

אם זה בתוצאותיה,

ואם זה בהשלכותיה.

אוקיי.

תודה. תודה.

איימינות, איימינות.

איימינות.

מי עוד רוצה לשאול שאלה?

איפה? הנה, פה בחור באמצע.

תרים את היד.

תעביר את המיקרופון.

ערב טוב.

תעמוד אם אפשר. תודה.

רציתי להגיד לרב, קודם כול, כל העשייה שהוא עושה חזק וברוך.

תזכה למצוות.

אבל דבר אחד מפריע לי. אני ראיתי הרבה הרצאות שלך, ושמעתי ודיברתי אתך בהרצאות,

ויש אנשים ששואלים פה שאלות,

ואנשים פה תמימים ולא מבינים, כמו הבחורה הזאת, שהיא לא בקיאה בזה. והרעב

לפעמים עולה בתלוצצות, והקהל פה צוחק,

ולדעתי הוא נפגע בן-אדם.

וזה לא כל כך יפה לעז דבר כזה.

זה א',

הבנתי.

עכשיו פגעת בי.

לא.

כן.

אני חושב שזה לא יפה שעשית לי את זה.

אבל אני ראיתי את זה פה בקהל. אז מה אם הם צוחקים?

אני אשם שהם צוחקים? זה לא רק שהבחור הזה שאל שאלות,

כי כל הקהל צחק עליו. מה, עליו?

כן. חס ושלום. אז על מי הוא צחק?

על השאלה?

לא. אז מה, הוא שאל את השאלה הזאת. היא מצחיקה, מה לעשות?

הרב ענה לו,

לא בצורה, בסדר, ואי-בסדר. צריך יותר, אבל הוא שאל ככה.

לא, לא. אני שמעתי הרבה הרצאות של הרב,

וראיתי הרבה הצגות. ממש הצגות. לא טוב?

לא. יש אנשים שמשלמים כסף בשביל להיכנס להצגה. יש פה אנשים תמימים שהם שואלים שאלות והם רוצים לדעת תשובות,

והם לא כל כך לומדים כמו הרב שלא עומד כל היום. ותאמין לי שאני מבחין מי שואל באמת,

מי שואל ככה, מלקנטר,

מי ציני, מי רציני.

תאמין לי שאני מבחין.

עכשיו יש לי עוד משהו להגיד למה.

כן.

בהרצאות שהרב מדבר היום, הוא רוצה לאסוף את האנשים לתשובה. זה דבר יפה וזה דבר נפלא.

כן. אבל מה שקורה אחרי ההרצאה,

אנשים פה מקבלים איזה ניצוץ וקמים ושמים טלית, וכולם מוחקים כפיים. מוחאים כפיים, כן. מוחקים כפיים בבית, ומנשים שמים כיסוי ראש.

זה דבר מאוד יפה.

אבל אחר כך, מה קורה?

יכול להיות שיש פה איזה בעל,

שהוא פה, בזכות ההרצאה הזאת, הוא חזר בתשובה.

כן. הוא הלך הביתה, הוא נשוי, יש לו ילדים.

הוא עכשיו יבוא לאשתו ויגיד לזו, היום אני חוזר בתשובה.

כל מה שבא מהר, הולך מהר.

אני חושב שהרב, כל העשייה הזאת שיש לו,

הוא צריך שתהיה לו הדרכה.

להצמיד, אם הוא יחזיר פה תשובה,

להגיד לאחד החבר'ה שיש לו,

שעובדים אתו כל כך הרבה אנשים,

להיצמד לאותו אחד ולראות איפה הוא הולך, מי הוא,

מי הבן-אדם.

אולי הבן-אדם הזה יעשה נזק בתוך הבית ויריב עם אשתו,

כי הרב אמר לו לשים טלית,

ואשתו לא תרצה.

זה יכול להגיד להם אי-שלום בית, או איזה ילד שירב עם אמא שלו ויגיד לאמא שלו שתוציא את הטלוויזיה ואמא שלו תרד אתו. צריכה להיות הדרכה.

אני ראיתי הרבה פעמים פה הרצאות

שפה שמו טלית,

וכשהגענו לסוף החוק הם הראוי דודות הטלית.

אני חושב שהרב צריך, אני רק נותן הצעה בונה. הצעה זה חשוב מאוד. הצעה מאוד בונה, ברצינות. אני מדבר רציני, בלי צחוק. נכון, כמו בת-קלטת שאתה מופיע, במה ההבדל?

ואתה רוצה להחזיר לי על הפעם הקודמת. לא, אני, אבל אין דבר, אין דבר. יעיוני, אני קולט אותך. אתה חושב שאני שוכח אנשים?

אתה חושב?

אבל אני אגיד לך עכשיו בצחוק. לא, באמת. רגע, עכשיו בצחוק. לא. עכשיו בצחוק. רגע. אבל רגע, אני רוצה לצחוק גם.

עכשיו אתה אומר,

אני גם כן נותן הצעה עכשיו לרופאים.

אני מבקש,

אני מבקש מהרופא בבית-חולים,

לפני שאתה מקבל

את החולה לניתוח,

ואתה עלול להחזיר אותו הביתה בריא,

שתברר אם אשתו מוכנה לקבל אותו בריא בכלל.

אולי היא עשתה אותו חולה דווקא,

ואם הוא יחזור בריא הוא יהפוך את הבית?

אולי הוא יעשה בעיות?

אולי היא מעדיפה שהוא ימות בכלל?

מה זה, הרופא מחליט להבריא לה פתאום את הבעל?

הוא לא יתייעץ אתם.

הוא עלול לחזור ויהיו בלאגנים.

הרי עד שהוא נהיה חולה סוף-סוף, הוא לא מרביץ,

הוא לא מכה,

ועכשיו הוא עלול לחזור?

איך אפשר? איזו אחריות לרופאים שכל מי שבא ומבקש רפואה, הם נותנים לו?

מה פתאום?

פה באו אנשים,

והם רוצים לשאול אותי שאלות, ואני עונה אם הוא רוצה להסיק מסקנות,

הוא רוצה לקחת ציצית, שייקח,

הוא רוצה ללכת לחזור בתשובה, שיחזור.

אני את השירות נותן,

וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

אשה שלא רוצה, שתבוא עם בעלה.

אני אמרתי שלא יבואו?

שיבואו שניהם.

הוא ירצה לחזור, היא תגיד לא.

למה לא? שיגמרו את הכול פה, אין בעיה.

אבל אתה מבקש ממני שאני צריך לעשות הדרכה.

כל מי שחוזר בתשובה, אני אקח מדריך ואצמיד לו.

אז גם בקופת-חולים אני מבקש.

כל חולה, שיצמידו לו אח או אחות ושילך אתו עד שהוא יהיה בסדר ויחזור ויהיה בן-אדם מן היישוב.

אם קופת-חולים עושה חצי עבודה,

זה לא בסדר.

צריך הדרכה עד הסוף.

הבנת, יוני? עכשיו אתה בעוד קלטת.

הרב, אותו חולה שאתה אמרת עליו,

הוא הולך לבית-מרקחת ולוקח תרופות. כן.

הרב נותן רק את המחלה, אבל הוא לא נותן תרופות לאותו אדם.

גם, הוא נשאר בבעיה.

הוא עכשיו יוצא מפה, עכשיו איזה אחד יקבל פה, נגיד יקבל ציצית.

הלאה, מה קורה אתו? אני אגיד לך, מי שיצא מכוון, הרי אם הוא חוזר בתשובה באיזה לימוד, בשיעור, אז אותו הרב שלימד אותו,

לוקח אותו בצד,

שוחח אתו, אומרת לו, מה המצב בבית?

האם האשה דתייה?

לא דתייה? איפה הילדים לומדים?

אם זה יקרום בעיה בבית?

זה יכול לקרום הרבה בעיות. נכון. איך שמע לרב עם אותו בחור פה, שחזר בתשובה,

ויגיד לרב, אתה יודע,

מכיוון שחזרתי בתשובה מההמצאה שלך, התגרשתי עם אשתי.

מכיוון שאשתי לא רצתה לקבל אותי עכשיו ככה, מכיוון שהוא לא קיבל הדרכה,

מכיוון שהוא הלך על זה מהר,

לא היה מי שיכוון אותו ולא היה מי שידבר אתו.

הוא קיבל את ההפסק הראשוני,

את הניצוץ הראשוני, ובזה נגמר. ראינו את הדברים האלה הרבה, הרבה.

זה קיים ביום-יום שאנשים חוזרים בתשובה, נכון, ואין להם הדרכה,

והם שומעים את הקלטות שלך. וכמה יש כאלה? המון. כמה?

יש הרבה. כמה, כמה?

מיליון בעלי תשובה.

אתה יודע מה זה מיליון?

אבל כשהרב יבדוק את המיליון האלה, כמה מהם אישרו בעלי תשובה?

כמה? כמו שאומרים. אני מדבר על מיליון שיש. בסדר, מיליון שיצאו מההרצאה. הנה רגע, בואו נראה פה בקריית-גת.

כמה יש פה בעלי תשובה שירימו את היד?

תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, והם נשארו.

יא וואי וואי.

ראית?

ראית?

אני הצעתי להרבה הצעה בונה. הצעה בונה, אשריך. תודה רבה. אני לא אהרוס לך את ההצעה.

כן, שאלה הבאה.

הנה, יש שם בחורצ'יק.

תן לו בקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רוצה לשאול אותך על שאלה אחת.

אמרנו שהנשמה שלנו עמדה מתחת לכיסא הכבוד והתחננה לקדוש-ברוך-הוא שסתם ככה לא נזכה בעולם הבא, נכון?

בגלל זה הוא הוריד אותנו לפה,

כדי שנזכה בגן-עדן ובכול.

זה התיאור שלך. כן, מה השאלה?

אז השאלה שלי היא, במידה ואני צודק, אם אנחנו באמת ירדנו לפה כדי להרוויח בעצם את העולם הבא ביושר,

ולא כמו שאומרים,

אם אתה תבוא לעני ותיתן לו ככה סתם צדקה, אז הוא יתבייש, אלא אם כן תבוא אליו ותגיד לו אם אתה רוצה להרוויח ביושר,

תבוא ותגיד שנעשה איזו עבודה, מלאכה,

כך הוא באמת ייהנה לקבל את סכום הכסף שאתה רוצה לתת לו.

אותו דבר אם אנחנו ירדנו לפה ובאנו בעצם להרוויח את העולם הבא שלנו ביושר.

בכלל, גם אמרת שהחסד שאנחנו צריכים,

בסופו של דבר, מה שאני רוצה לשאול אותך זה בעצם למה אחרי כל מה שאנחנו עושים אנחנו נענשים,

ולא סתם נענשים, אנחנו מגיעים לגיהינום ונשרפים אפילו,

מה שאמרת קודם,

בין הכליים האלה, כף הקלע.

אוי, אוי, אוי. אתם לא תישנו הלילה, נראה לי.

אבל בכל מקום תשמע,

למה האדם נענש?

כי אם הוא ביקש לרדת לפה, כמו שאתה אומר, מתחת כיסא הכבוד,

והוא בא לעשות איזה ג'וב בשביל שהוא יחזור בזכות עצמו,

ובסוף הוא זייף ולא עשה שום דבר,

והלך לחפלות ועל המנגל והכול, ושכח את התפקיד והמשימה,

אז מה אתה רוצה, שייתנו לו פרס?

אבל אני לא מדבר על האנשים האלה. יש אנשים שבכלל לא יודעים,

אבל יש אנשים שכן רוצים. מה לא יודעים? יש אנשים שבכלל לא יודעים שככה צריך להתנהג.

יש אנשים שבכלל חושבים שאם אתה מסביר להם שיש בורא לעולם, אז הם אומרים, אז אתה הגעת למסקנה,

הגעת למצב שאין לו תשובה.

כשעלמו מדענים גדולים שגילו, ואללה, זה מעל כוחות הטבע,

אז אתה הולך ואומר שכביכול זה הקדוש-ברוך-הוא.

למרות שזו מין פינה כזאת שאליה אתה יכול לברוח, וזו התשובה שלך, למענה שאין לך מענה. אז מה השאלה, מה עושים עם אלה שהם לא יודעים, נכון? אני מדבר אתך עכשיו על בעלי תשובה, כמו שדיברנו עכשיו, שקשה להם,

אבל מה לפחות, לפעמים אתה שומע, אני, למשל, בן-אדם שהולך כמעט, לא רוצה להתלהב או משהו, אני כמעט כל ערב בשיעור תורה או משהו,

ואני מבין, כבעל תשובה,

שאני יודע משהו, ובכל זאת קשה לי להתמודד עם זה,

אבל מה אני אוכל על זה, כאילו, חבל, הזמן, הרבה צרות והרבה כאפות, בוא נגיד ככה.

הבנתי.

בסדר, אם אתה אוהב את זה, אז לא נורא.

אבל מכל מקום אתה צריך להבין,

אדם צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות,

וצריך להשתדל למלא את הייעוד שלו.

אם בדרך הוא לא מספיק,

וצריכים לעורר אותו, אז מעוררים אותו.

אבל לשאלה שלך, מה עושים עם אלה שלא יודעים,

בשביל זה אנחנו עושים ערבים כאלה,

שכל מי שרוצה ויש לו שאלות או רוצה לברר יוכל להגיע, לשאול, לברר

ולהסיק את המסקנות.

לכן אנחנו גם עושים אתרי אינטרנט,

שבהם אנחנו נותנים לכל אדם שרוצה לראות, להיחשף,

לשאול,

לשאול שאלות באימייל,

אפילו ב-voicemail,

ואנחנו משתדלים לענות תשובות עד כמה שאפשר.

לכן אנחנו מפיצים קלטות ודיסקים ו-DVD ומשתדלים להגיע לציבור.

לכן אנחנו מפרסמים ומוצאים עיתונים ומוצאים גנזי המלך ומחלקים בבתי-כנסת,

ואנחנו משתדלים לעשות כל מה שרק אפשר כדי להגיע לציבור,

שידע את מה שאתה ביקשת שהם ידעו.

אבל יותר מזה, אדם יחיד

לא יכול.

תודה רבה לך, כבוד הרב. גם אתה.

כן,

עוד שאלה?

תכף נחזור אליך. הנה יש שאלה שם למעלה בפינה.

חגי, אתה נרדם בשמירה שם.

כן, תן לו בבקשה.

ערב טוב, גברתי. ערב טוב.

רציתי לדעת אם בדור הזה אדם ייטבע על שמירת העיניים למרות שעברו המכשולים.

בכל דור ודור כל מי שעובר עבירות שהן מוגדרות בתורה,

הוא ייטבע עליהן.

למרות הניסיונות שהקדוש-ברוך-הוא מזמן בכל יום ובנים. ניסיונות יש בכל דור ודור, והם לא פחתו.

והאדם שעובד במקום ציבורי, מה יעשה?

מי חייב אותו?

זה כרגע הפרנסה.

זה כרגע הפרנסה, וזה גם השכר שלה, כמו שאתה אומר, במירכאות.

אוקיי, תודה.

תהיה בריא.

כן.

שאלה נוספת.

הנה יש פה בחורצ'יק.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

רציתי לשאול שאלה אחת.

למדנו

שהלבוש שאנחנו לוקחים אתנו לעולם הבא

זה מהעולם הזה.

אנחנו מכינים כאן את החליפות.

מה קורה עם אדם שבעצם בעולם הזה עשה חיים,

וממש בשנייה האחרונה לא הספיק להכין חליפה,

אבל עשה איזה מעשה שהכניס אותו לעולם הבא?

איך הוא מתקבל שם?

לפי התיאור שלך,

הם חליפה קרועה ובלועה,

וככה הוא יצטרך להסתובב שם.

זה לא ממש נוח.

שיחליף חליפה.

כן, אבל זה לא זכות, זה עונש.

זה הולך להיות עונש בשבילו. מי אמר לו להסתובב עד הרגע האחרון ככה?

אין איזה שום סיכוי שילמדו אותו,

יעזרו לו או יכניסו אותו לגן-עדן, ואז הוא יוכל לשבת באמת עם האנשים. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו עם מה שבאת,

זה מה שיש.

לכן אמרו,

מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מי שלא טרח בערב שבת, יאכל אותה בשבת.

טוב, תודה.

אתה אכלת בשבת?

חמין עם רגל.

אתה רואה? מה שהכנת, אכלת.

כן,

עוד שאלה.

הנה פה שאלה, שורה ראשונה.

שלוש שאלות.

שאלה ראשונה היא על

תחיית המתים.

אם אדם צעיר שנמצא מן העולם בגיל צעיר, או שהתלמד בגיל צעיר,

האם בתחיית המתים הוא יקום?

אם אדם נפטר בגיל צעיר,

תלוי איזה גיל,

אז יכול להיות שהוא יהיה בתחיית המתים. אם הוא יתאבד הוא לא יהיה.

הוא גם לא יהיה בעולם הבא.

זה לא משנה אם היתה לו בעיה נפשית באותו רגע.

אם זה לא יתאבד, יתאבד, יתאבד. לא, לא.

יתאבד זה מתאבד לדעת.

כשהוא יודע את מה שהוא עושה,

הוא מודיע שהוא מתאבד,

הוא בהכרה בשכלו והוא מתאבד.

אם אדם נדחף על-ידי דחף כלשהו שהוא בלתי שליט,

זה לא מתאבד לדעת.

עכשיו, שאלה שנייה. כן. עכשיו אנחנו, כביכול, אלפיים שנה בלי בית-מקדש,

בלי הבית השני.

נכון. אלפיים שנה, כביכול, אנשים,

נקרא לזה, הביאו את עצמם. כשאבא לא נמצא בבית, ילדים עושים שטויות.

ילדים מתנהגים איך שהם רוצים.

אבא מסתכל מהצד, אבל כולם עושים את מה שהם רוצים.

עכשיו אני מסתכל, כביכול, על אנשים ש...

שבתורה שכביכול אנשים שלבושים חליפות ואמורים לתת דוגמה ומאמים דוגמה לכל החברה הישראלית,

דברים עליהם מתנהגים בכל מיני דברות מוסלמות. לא דווקא הם,

אבל בכללי, איך שהם מתייחסים לתורה.

כשאנשים באים ועכשיו מתפללים, אז הם באים מהמקומות שהם באו,

מתרבויות, מאיזה צורת דיבור, או צורת דיבור של עבריינות כזאת או אחרת,

אז אני אומר שבכללי אנשים מבזים את התורה ולא באים להתפלל.

כי אני הסתכלתי על הערבים,

איך שהערבים מתפללים, הם מתפללים באימה ורעת,

אימה בפחד מתפללים.

מתפללים בפחד, פשוט בפחד.

ואנחנו שבאים לקדיש,

צוחקים,

כל אחד רץ קדימה בקדיש, השני מחכה לשני, יש גאווה,

ואם מאום שב-18, כביכול, הקדוש-ברוך-הוא ניצב

בעד האל,

כביכול,

אז צריך להקין את הראש.

כביכול, מה שאני רואה בסוד.

ואנשים, במקום להקים את הראש, לא שאני שופט, חס וחלילה,

אין לי אף אחד לשפוט,

אבל אני אומר לעצמי דבר כזה שהערבים כביכול,

אני לוקח עכשיו, כאילו, אני עושה,

הערבים כביכול נגד היהודים. הערבים שמתפללים, מתפללים כל כך יפה, כל כך מסודר, יש להם בשר שלהם בשמים.

והנשים שלנו כביכול מתלבשות בצניעות, בצניעות כל כך יפה וכל כך סגורה,

והבנות שלנו מתלבשות איך שהן רוצות ואיך שבא להן. אז כביכול מגיעות לנו הצעות שלנו בגלל ההתנהגות שאנחנו מתנהגים בה.

כן?

הבנתי. עכשיו, מה אתה רוצה שאני אעשה?

לא, לא שתעשה משהו. עכשיו יש לי שאלה שלישית.

רגע, אז על השנייה קודם אני אסביר לך. אני לא יודע מה הם לא חשים שם, המוסלמים,

ולא ברור לי שהם יודעים מה הם מדברים.

זה שהנשים שלהם הולכות בצניעות,

זה נכון,

מבחינת הלבוש, שהן לבושות בצניעות.

אם הן צנועות, אני לא יודע.

אבל צניעות לא מתבטאת רק בלבוש.

חיצוניות. מובן שצריך מבחינה חיצונית להיות צנוע, אבל גם מבחינה פנימית צריך להיות צנוע.

דבר נוסף,

זה שאצלנו, לצערנו הרב, יש כאלה שמדברים בקדיש, או כמו שאתה אומר, ממהרים וכו' וכו', ויש מידות כאלה ואחרות,

אני מאמין שזה נמצא גם אצל אחרים.

אבל זה לא בסדר,

ובאמת נענשים על זה.

וגם נשים שהולכות שלא בצניעות,

זה נקרא להחטיא את הרבים.

והם יישאו את עוונם,

וגם אלה שנכשלים אתם.

אז ודאי שזה לא בסדר וצריך לתקן, גם בלי קשר בהשוואה לאחרים.

שאלה שלישית.

שאלה שלישית. עכשיו, כביכול, השאלה העקרונית שלי.

עכשיו, כביכול, שמשיח בן דוד,

שכתוב בסוד שאביו יהיה משבט יהודה ואמו תהיה משבט דן,

אז כביכול אומרים שיש בן דוד אחד,

ואני לא רוצה להגיד מי זה כרגע.

שאומרים שזה רק בן דוד. אומרים שעכשיו שבן דוד יבוא, הוא יתגלה ויגיד, אני בן דוד, אני באתי לגול אתכם. לא יאמינו לו. יגידו לו, מי אתה בכלל?

כאילו, זה לא יכול להיות שזה אתה.

עכשיו אני אומר, כמו דוד המלך,

אז כביכול משיח בן דוד, שהוא היה ממזר 22 שנה,

הגילו אותו, הוא בא להגיד שאני,

כאילו זרקו אותו. הוא לא היה. אתה מתכוון שחשבו שהוא.

השיעור שמוזר. עכשיו אני אומר,

בתהילים נכתב, שאלתי באיזה פרק, כתוב, אבן מעשו הבונים היתה לראש פינה.

כל מי שקופח במשך ההיסטוריה בתורה, כמו לאה אמנו,

רחל אמנו, כל מי שקופח,

כביכול זכה לגדולה.

בכיתוב אתה רומז לי שהמשיח נמצא פה הערב, נכון?

הלוואי שהוא יהיה פה, אני אומר, כביכול. אבל נכון או לא נכון?

הלוואי.

עכשיו, כמו שאומרים, אם בן-דוד נמצא כביכול בעבירת ישראל, כן?

אם בן-דוד נמצא, לא רק זה, גם בקריית-גת הוא נמצא. כן, בקריית-גת.

גם בשורה הראשונה.

עכשיו אם בן-דוד כביכול נמצא, כן? כן. אם הוא נמצא, רואים שבן-דוד נמצא.

אנשים לא מאמינים, בטח. לא שלא מאמינים, פשוט לא משפרים את המעשים שלהם, מתנהגים כרגיל,

כאילו אומרים, אה,

בן-דוד פה. אמרו שבן-דוד בשיר שמתגלה הוא עושה משפט שדה לכולם.

הוא יכול למצוא, לא גדול דור, חס וחלילה,

איזה מישהו, לא משנה, לא משנה מי זה יהיה,

מעמיד אותו באמצע המשפט. עושה לו משפט, משפט שדה. שמע, אתה עשתה ככה, עשתה ככה, עשתה ככה,

באיזם זהר באף חזיר.

ממש, כאילו, הוא מעמיד אותו על המקום.

אם אנשים מודעים למצב הזה, מודעים, שעכשיו אם כביכול בן-דוד בא, אפילו אם אתה רץ לתוך הבית,

הבית ירעד ואתה תצא בחוץ.

אז איך אנשים מתנהגים איך שהם מתנהגים,

לא אלה שהם חוזרים בתשובה,

אלה שהם מגיל קטן,

אלה שכאילו חינכו אותם מהבית,

וכביכול זה בא ומושרש אצלם ובעל פה, וכביכול דברים כאלה.

אז אני אומר, איך אנשים האלה לא מפחדים?

כי מה זה לא מפחדים?

כביכול זה מורגש, אבל זה לא נראה בשטח.

הבנתי.

נכון?

תהיה בריא. תודה.

כן, השאלה הבאה, למי יש?

חוזרים לסדר?

יאללה, עכשיו שיהיה בסדר. תביאו לשם מיקרופון.

טוב, התחלת לדבר על מות המשיח פה לפני זה.

אז ככה, תוך כדי מחשבה, עלתה לי עוד שאלה.

התכלית של הבן-אדם, הרי אומרים שהעולם הזה פרוזדור מן הסתם, נכון?

שאנחנו כאן רק בשביל לקבל שכר אחר כך,

ומה שאנחנו עושים כאן הוא יקבע לנצח על מה שיקרה שם,

מן הסתם.

עכשיו,

אומרים לך לא רק את זה,

אומרים לך שלא,

שגם בעולם הזה אמור להגיע משיח שאמור להוציא אותך מהעולם הנצחי הזה,

ושיהיה לך טוב בעולם הזה.

איך זה בדיוק מסתדר עם העובדה שאתה אמור להישאר שם לנצח למעלה?

יש קלטת חמשת העולמות, כמו שאמרתי, ואתה צריך לשמוע אותן, אבל בקצרה אני אומר לך, יש עולם הזה,

יש עולם הנשמות, גן-עדן וגיהינום,

יש עולם שלישי, שזה עולם ימות משיח, שזה פה, בעולם הזה,

ובקרוב,

ו-40 שנה אחרי זה יש עולם רביעי, שנקרא תחיית המתים,

ואחרי זה יש עולם הבא.

הקדוש-ברוך-הוא בתחיית המתים נותן לגוף

עם הנשמה להתחבר שוב פעם, כששניהם מטוהרים לגמרי.

אדם יקום בתחיית המתים בדרגת האדם הראשון לפני החטא,

ואז, בדיוק כמו שהאדם הראשון הושם בתחילתו בגן-עדן,

ומשם היה צריך לעלות ישר לעולם הבא,

כך יהיה המצב,

שאדם יהיה פה בגן-עדן, כמו האדם הראשון בתחילה,

יהיה פה אלף שנים, ואחרי זה, עולם הבא.

אז זאת אומרת, זה לא נצח שם.

עולם הבא זה נצח,

אבל עולם תחיית המתים,

אלף שנה.

אם זה נצח, אז איך אני אמור להגיע לעולם השני?

אמרתי,

העולם השני זה עולם הנשמות.

שם אתה שואב תחנת ביניים

עד שיהיה אימון משנה בתחילת המתים. אם אתה זכאי לקום,

אתה תקום בתחילת המתים. אם אתה לא זכאי, תשאר איפה שאתה.

מי שיש לו חלק לעולם הבא ימשיך מפה לעולם הבא,

ומי שיש לו חלק לעולם הבא משם ולא היתה לו זכות בתחילת המתים,

אז הוא ימשיך משם.

גם אלה שבקפה קהילה?

אז זה תלוי. אם הם יגמרו את התיקון שלהם ויתקנו את הכול, אכן יוכלו להגיע לחיי העולמות,

בדרגה כמובן

של מה שראוי להם.

בסדר?

חמשת העולמות, תראה.

בלי נדר.

יופי.

כן, עוד שאלה?

רגע.

אתה כבר שאלת, וגם אתה.

יש חדשים?

טוב, אני רוצה קודם לזכות אתכם, ואחר כך אני אתן להם לשאול את השאלה. ומי שירצה, אחר כך, הנה, פה הבחור שהיה כאן. הוא עוד נמצא?

היה פה מישהו שרצה לשאול?

כן. אז עוד מעט, כן.

יהודים יקרים,

יש מצווה גדולה מאוד,

לקרב את הבנים של הקדוש-ברוך-הוא לאביהם שבשמים,

ולעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.

ואין נחת רוח לקדוש-ברוך-הוא יותר מאשר הבנים שלא שווים אליו,

מכירים בתורה ובמצוותיה ומקיימים אותם.

ואז הקדוש-ברוך-הוא מנחיל לכל אחד ואחד

עולם הזה ועולם הבא.

יש לקדוש-ברוך-הוא להנחיל שי עולמות

לכל איש ואשה שזוכים לקיים את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא.

מצווה זו היא מצווה גדולה,

אבל לא כל אחד יכול להגיע לעשייה ב-100%.

יש בעיה.

אדם, אפילו אם יעבוד את השם יומם ולילה, לא תמיד יוכל להגיע לדרגות הגבוהות ביותר.

ונגיד שאדם מגיע ל-90%.

90% זה מצוין, הוא יזכה לחיי העולם הבא, יזכה לגן-עדן, יזכה לכול, יהיו לו פה ושם קצת תיקונים על החסר,

אבל בסופו של דבר

הוא יקבל עושר בגדול.

האם יש אפשרות לעשות יותר מ-100%?

מגלה לנו בעל חובת הלבבות, רבנו בחייא, שאדם יכול לזכות

בהרבה יותר.

איך?

אומר בשער השישי,

שער האהבה,

בספר חובת הלבבות, רבנו בחייא,

שאם יגיעו זכויות המאמין,

אפילו לדרגת מלאך

או לדרגה של נביא,

במידות הטובות והמשובחות,

בעבודת השם באהבה,

בעשיית רצונו בשלמות,

שיא השיאים שאדם יכול להגיע,

כמו מלאך,

כמו נביא במדרגות הגבוהות ביותר,

אם יגיע אדם בתיקון נפשו אפילו לדרגה כזאת,

לא יגיעו זכויותיו

למי שמיישר את החוטאים

לדרך הטובה

באשר זכויותיו נכפלות

בכל הזמנים

ובכל הדורות.

זאת אומרת,

יש אדם שעבד על עצמו, נהיה אדם צדיק, קדוש,

ירא שמים, מורם מעם,

דרגות גבוהות ביותר.

ויש בן-אדם שקירב רחוקים,

שתיקן את החוטאים,

שהחזיר אותם בתשובה,

הדרגה שלו פי כמה וכמה והזכויות שלו פי כמה וכמה מזה שתיקן את נפשו והגיעו לדרגה שקרובה למלאך.

למה?

באשר זכויותיו נכפלות

כפי המעשים

של אלה שהוא תיקן

בכל הזמנים ובכל הדורות.

לדוגמה,

אדם הוא 80%,

הוא החזיר יהודי אחד בתשובה

והוא היה 60%. אז 70% ו-60% זה 130%. הוא עשה יותר מהחובה שלו.

זאת אומרת,

אם הוא עשה שניים, עשה שלושה, עשה יותר,

זה לא מסתכם במה שהוא עשה,

כי הם יביאו ילדים,

והילדים ילדים, וכן הלאה, דורות שלמים,

משפחות שלמות.

השבט הזה יגדל מכוח העשייה הראשונית שלו,

שנטע אפילו באדם אחד.

לכן זכויותיו אינן פוסקות.

אדם זה,

אחרי 120 שנה הוא נמצא בעולם האמת, וכל הזמן הזכויות שלו עולות ועולות בלי הפסקה.

אין הפסקה לזכויותיו.

כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי,

מאן דמזכה לחייביה אין קץ לשכרו.

מי שמזכה את החוטאים,

אין קץ לשכר שלו.

זאת אומרת,

זו זכות גדולה מאוד מאוד, ורבי חייא הגדול,

שרבי אמר שהוא גדול ממנו, רבי, רבנו הקדוש, אמר שחייא תלמידו,

רבי חייא הגדול ממנו, גדולים מעשי חייא,

כי הוא עשה שלא תשתכח תורה מישראל.

זאת אומרת, זו מצווה גדולה ביותר,

ובדורנו זה ניתן לעשות אותה בקלות,

בקלות שהיא לא תיאמן.

גם בן-אדם שהוא רחוק אפילו מתורה ומצוות,

יכול לזכות במצווה גדולה זו,

וכתוב

"'ארור האיש אשר לא יכים את דברי התורה הזאת לעשות איתם, וענוג כל העם אמן".

ואותו דבר אמרו

שברוך האיש

אשר יכים את דברי התורה הזאת לעשות איתם, וענוג כל העם אמן.

מה הפירוש?

ארור האיש.

על מי נאמר? על אדם שלמד,

שקרא, ששנה,

שהיה סיפק בידו והיתה לו אפשרות להעמיד תורה ולא עמיד?

הוא היה צדיק,

הוא למד, הוא שנה, הוא קרא,

אבל

היתה לו אפשרות ולא אחזיק, נאמר על הברור.

אדם לא למד, לא קרא, לא שנה,

ולא היה סיפק בידו, היה לו קושי,

והחזיק,

ברוך האיש אשר יקים את דברי התורה הזאת.

זה היה בהר עיבל ובהר גריזים,

כשעמדו 600,000 מבני ישראל

ועררו את האנשים שלא עושים, וברכו

את האנשים שעושים עם משה ואהרן וכל הכהנים,

ואהרן ה' ביניהם,

וברכו את האדם שזוכה לזה.

איך אפשר היום להקים תורה בקלות?

לא תאמינו.

אפשר עם שקל וחצי ביום.

אם בן-אדם נותן שקל וחצי מכספי מעשר שלו ביום,

הוא יכול לזכות להציל יהודים ולהעמיד תורה לדורי דורות.

שקל וחצי ביום בחודש זה בערך 50 שקלים,

ב-20 חודש זה 1,000 שקלים,

ב-1,000 שקלים אדם יכול לקבל 100 DVD,

כמו שאתם רואים פה על השולחן,

לחלק אותם לאנשים רחוקים שלא מכירים את תורת השם כראוי.

אם חוזר רק יהודי אחד בתשובה,

יש לאדם הזה שזכה נצח נצחים.

אם שאלו אם יוצאים מכף הקלע,

עם דבר כזה אפשר לצאת מכף הקלע.

אם אדם נמצא בגיהינום

על-ידי זה שהוא מחזיר אנשים בתשובה,

יוצא מהגיהינום.

זאת אומרת, בשקל וחצי אפשר לעשות את זה,

וזו זכות שאין כדוגמתה.

לכן, מי שרוצה כאן הערב להיות שותף

לקראת הגאולה השלמה של עם ישראל, שאנחנו מייחלים לה מאוד,

ולאור האירועים שתוחפים אלינו,

כידוע לכם יש עכשיו קמפיין

של העורף

להיות מוכנים,

להיות מוגנים זה להיות מוכנים,

וכנראה עומדות להתרחש כל מיני

התרחשויות כאלה ואחרות בנוגע לאירן,

סוריה ואחרות,

ועם ישראל צריך זכויות,

וכמה שנקרב יותר

תהיה לנו שמירה יותר.

אז מי שרוצה לזכות

ולתת

צדקה בשבילו,

שתהיה לו חיי העולם הבא, שקל וחצי ביום, 50 שקלים לחודש, 20 תשלומים.

מי שימלא את זה בכרטיס אשראי פה הערב יוכל לקבל את 100 ה-DVD עכשיו,

ומי שלא יקבל בהמשך לפי מה שהוא ישלם.

אבל הזכות הזאת תעמוד לו לנצח נצחים,

ובהוראת קבע הוא יוכל לרשום שם

בשם האמא,

ומה סוג הברכה שהוא רוצה,

אם זה רפואה,

אם זה ישועה, אם זה זיווג,

אם זה זרע חי וקיים,

אם זה לעילוי נשמט.

מה שירצה, יוכל למלא,

יעביר את הוראת הקבע לכאן, ואנחנו נברך אותו בכול.

אז מי שמעוניין ירים את היד.

אנחנו נעשה הפסקה לדקות ספורות

ונמשיך את השלב הבא

של הערב, בעזרת השם.

כן, מי שרוצה, ירים את היד גבוה עד שיגיעו אליו בזריזות.

לאחר מכן ניתן אפשרות, פה מי שרוצה כרטיס אשראי,

יכול לגשת.

אחרי זה ניתן אפשרות לציציות,

כיסויי ראש וברכות.

דקות ספורות.

דקות ספורות.

למלא את הפרטים,

לחתום למטה,

לכתוב שם בשם האמא, ומה הברכה.

להרים את הידיים, אלה שעוד לא הגיעו אליהם במעוניינים.

ויין כותב שם בשם האמא, ויין כותב שם.

לא משפגנו.

כתוב שם בשם האמא, ויין כותב שם.

תזמרו על הכותל, ויין כותב שם, ויין כותב שם.

ויכולים ישר ולמודים, ויפה יואי ברח יואי, אוי אי גודו,

כפה.

אלה שרוצים בוויזה יכולים פה למטה, כאן.

אלה שרוצים למלא, ימלאו, יחתמו ויעבירו לכאן ויקבלו ברכה.

מזכירים

נחס רוחי לכו וזה כל עיקר כבוד נסינו וזה כל עיקר כבוד נסינו שירי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחס רוחי לכו וזה כל עיקר כבוד נסינו וזה כל עיקר כבוד נסינו שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחס רוחי לכו

שיעי הכויל, הכויל, הכויל, נחת רוחי לבון.

שיעי הכויל, הכויל, הכויל, הכויל, הכויל, נחת רוחי לבון.

שיעי הכויל, הכויל,

הכויל, הכויל,

נחת רוחי לבון.

רפואה שלמה לשלומה נסים בן סימי יסמין,

אביתר בן איריס,

אפרת בת אסתר,

יהושע בן אפרת, סימי יסמין בת עידה, אביעד עובדיה בן סימי יסמין,

אסתר בת סימי יסמין.

בברכה והצלחה וחזרה בתשובה שלמה.

יישר כוח.

יישר כוח.

שיעי הכויל,

נחת רוח.

שיעי הכויל, נחת רוח.

היי הכויל.

שיעי הכויל, נחת רוח.

היי הכויל.

חנה ואב שלום צנעני לוי, יזכו לכל איתו בריאות והצלחה וכל מעשי ידיהם.

מלכה בת אימים, הצלחה בכל מעשי ידיהם וברכה לבן זכר ליוגב, בן קמילה מהרק.

לעילוי נשמת המנוח רבי אברהם בן שמחה ומנוחתו עדן ולרפואת רחל בת עליהם.

יצחק כהן לא חתם.

מי זה יצחק כהן?

נשים לב שתהיה חתימה למטה.

אלן בן חממה, זיווג הגון.

אלון בן חממה, זיווג הגון.

והצלחה בבחינה בקרוב,

פרנסה ורפואת הנפש והגוף בכל טוב.

ולעילוי נשמת חממה, בת חיים, מנוחתה עדן.

כאלה מצוות.

למה לא מילאו פה את הכול?

סיוון מגידי, ישבת אסתר, זיווג הגון מהירה.

נפתחה ישימה חדשה ברחוב אלישע,

סניף של אור החיים,

של הרב אלבייס.

חווה דבורה בת משה, רפואה שלמה מהירה.

ודוד בן-אל בן אודליה,

זיווג הגון בקרוב.

צבי בן-קדיה,

רמי בן-קדיה,

קדיה בת,

אווידה, יזכו לרפואה שלמה מהירה.

חיה שיר בת אילנה,

רפואה שלמה.

שניר ישראל בן אילנה,

יראת שמים וחזרה בתשובה.

ירדן בת אילנה,

אילנה בת מסודי ואבינועם בן-קדיה, יזכו לרפואה שלמה והצלחה.

ינין בן-טוב, היזכה לעמוד על רגליו מהירה.

חנא בת אבשלום, לידה קלה מהירה.

שוב פעם, ילמה, משפחת ילמה, אין חתימה.

משפחת ילמה, משחתם, אין חתימה.

כהן חיים בן-פורטונה וחנה רות בת-חיה,

רפואה שלמה והצלחה מעשי ידיהם.

הרב יצחק בן-שמחה, השם ינקום דמו, מנוחתו עדן.

זיווג הגון לנצח בן-שושנה, אליהו בן-שושנה ולסים בן-שושנה.

מרים בת רינה ויהודית בת רחל, זרע של קיימה מהירה.

שמואל בן-דליה, מרים לאה בת רחל,

חסטי בדין אבי ירון בן-לחל,

חזקו לכל טוב בריאות והצלחה.

חני, אביה בתמר, זיווג הגון.

מיטל בת-אסתר, זיווג הגון מהירה.

זה ברכתי כבר.

כן, אחרונים לאוויר. מי שרוצה בכרטיס אשראי יכול לבוא לחג ולקבל את ה-DVD כבר עכשיו.

כן, מה?

כן.

מה השם?

דורון?

מזל.

תורה שלמה, בהצלחה, והתמלאו משאלות מפה לטובה.

מאה.

יש מאה DVD פה.

מינט גואטה בת ברטה, זיווג הגון וראוי.

מאלי גבאי בת שולה, זיווג הגון וראוי. שלומי כהן, בנחת ציפורה, זיווג הגון וראוי.

שולה גבאי בת איזה אבוחבוט, בריאות.

וברטה גואטה בת עליזה, בריאות והצלחה.

אריאל חיים בן, חגית, רפואה שלמה מהרה.

בסדר גאס.

בסדר גמור.

ברוך השם.

ברוך השם, אתה רואה? זה האינטרנט עושה.

כן.

שלומית,

עזוואן,

בן זכר מרח.

בהצלחה לכל משפחת עשוואן.

אמן.

כן, אחרונים?

יהודית,

תזכה לבריאות והצלחה בכל מעשי ידיה, ושמואל בעלה יתקרב לתורה ולמצוות.

בריאות והצלחה,

בעזרת השם יתברך למורן.

מור סבי יוסף בן-משה, רפואה שלמה.

אזהרה ותשובה לכלל ישראל ורפואת גדולה בת אסיה מהרה.

דלבלת שמח, דלבלת שמח, דלבלת שמח, אחרונים.

זריז.

סוף הערב, מה?

הודעתי.

הודעתי.

זה גם מופיע באינטרנט.

שמואל בן דליה ומרים בת רחל, זרע חיים קיים.

אסתי בדינה וירום בן רחל, זרע חיים מקיים.

יהודית בת רחל, מרים בטרינה, זיווג גדול.

כן, אחרונים?

זהו.

מי מהציבור היקר?

תן לי מוזיקה של יהודים.

תודה.

בבקשה.

שם, שם, שם, לרדת, אבל לרדת, אבל לרדת, אבל לרדת.

קבל, קבל.

עוד מעט. עוד מעט. רגע. עוד מעט. רגע. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט. עוד מעט.

אילם עלות, ונגיע גנתי למזו, למזו, ולמזו, נגיע גנתי למחאה.

והוי שיהייתי, אוי וטור, רגע למען שמעטור.

והוי שיהייתי, אוי וטור, רגע למען שמעטור.

אוי והוי שיהייתי, אוי וטור, רגע למען שמעטור.

והוי שיהייתי, אוי וטור, רגע למען שמעטור.

למעלו, ולמעלו, ותגיע גנאיתי, למעלו, למעלו,

מלמדו, תגיע גנאי די למעלה, למעלה, מלמדו, תגיע גנאי די למעלה, למעלה, מלמדו, תגיע גנאי די למעלה,

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

יש מישהי מהנשים שרוצה כיסוי ראש? בואי, בואי.

כן, מי רוצה כיסוי ראש? מהנשים?

נגמר ציציות, נגמר ציציות, 50 ציציות, נגמר, נגמר.

יש מי מהנשים שרוצה כיסוי ראש?

איפה, איפה? בואי, בואי לפה, בואי.

חזק וברוך.

אין לה מוזיקה, מגיע אורי מחון, לא לישון.

שרוצה כיסוי ראשון.

מי עוד רוצה כיסוי?

מי עוד רוצה?

מי עוד?

כן, אנחנו ממשיכים.

מי רוצה עוד לשאול שאלה?

הנה ידידנו שמילא הוראת קבע. חזק וברוך, תן לו.

מי רוצה כיסוי ראש? בבקשה, אשרייך.

אורי,

תהיה ער, אורי.

בבקשה,

תזכי למצוות.

אורי למענו, ותגיע גנאי לי למעלו.

כן, שאלה.

שומע?

שומע.

אתה אמרת שהקדוש-ברוך-הוא נותן שלא על מנת לקבל,

ובמקום אחר אני ראיתי וכתוב שהקור ברא לכבודו. אז למעשה, נראה לכאורה שיש סתירה בין הדברים.

לא.

הקדוש-ברוך-הוא ברא לכבודו זה שאנחנו נכיר את כבודו של הקדוש-ברוך-הוא, ואז נדע שיש מנהיג לברואים,

ואז נתפלל אליו ונעשה את מה שהוא רוצה כדי שנוכל לקבל

את מה שמגיע לנו ממנו בטובו.

אבל הקדוש-ברוך-הוא לא זקוק לנו.

ובטרם שנוצרנו הוא היה מלך,

ואחרי שנוצרנו אנחנו קוראים לו מלך.

אתה מכיר את זה? כן.

אז לכן אתה צריך להבין שמבחינת הקדוש-ברוך-הוא הוא לא זקוק לנו.

לפנינו הוא היה ואחרינו הוא יהיה,

אבל אנחנו הוברענו לכבודו כדי שנכיר את כבודו בעולם

ונוכל להשיג את התכלית שהוא רצה מאתנו.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, עוד שאלה למי שנותרה?

פה באמצע?

באמצע?

תן לו מיקרופון.

כבוד הרב,

בזוהר הקדוש ביום שבת יש,

אם אני לא טועה, חמש מלבושים לבנים,

שביום שבת אדם צריך ללבוש לבן

ביום שבת.

למה כל האנשים לא יכולים לבוא לבית-כנסת לבנים ביום שבת?

קודם כול, זה לא מחייב.

דבר שני, מי שבאמת מקיים את כל הזוהר הקדוש,

אז ראוי לו לבוא בלבן.

אבל מי שלא מקיים דווקא את הלבן שבזוהר, הוא מצא.

לא, אבל לכבוד השבת, כבודו, לבן זה יותר יפה.

לכבוד השבת זה שהאדם יהיה כמו שהזוהר הקדוש אומר,

מא' עד ת'.

עכשיו יש לו עוד שאלה.

בבקשה.

אם האדם הראשון,

שהוא האדם הראשון, האדם הקדוש ביותר שאלוהים יצר בצלמו,

הוא חטא,

מי אנחנו?

זהו.

מי אנחנו?

פעם שנייה אתה שומע.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון בשלמות, נכון.

אבל האדם הראשון חשב שהניסיון שהקדוש ברוך הוא נותן לו זה קטן עליו.

מה פירוש? שיצר הרע יהיה מבחוץ והוא יצטרך

להישמר מפניו? זה לא בעיה.

אבל אם זה יהיה מעורב טוב ורע,

ואז הוא יצטרך להבחין,

אז יהיה לו יותר קשה.

ואז הוא יעשה קידוש השם יותר גדול,

כי הוא יוכל להכניע את מי שמתנגד לו.

אז לכן הוא בחר בדרך הזאת, וזו היתה טעות, כי השם לא ביקש ממנו.

עכשיו, אנחנו, שראינו כבר איך אדם חטא,

אז אנחנו ודאי שיכולים לזהר שאם האדם הגדול והענק הזה יכול היה לעשות שיקולים שאינם מן השיקולים הראויים מלהיכשל,

אז אנחנו ודאי.

ומי לנו גדול משלמה המלך שעשה אותה טעות אחר כך,

והשם אמר לו, לא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב, והוא הרבה.

והוא אמר, אני לא אחטא.

והוא חטא.

אז אם אנחנו רואים את הענקים האלה, שהם עושים דברים כאלה, מה אנחנו צריכים? להיזהר, נכון?

ויש צדיק, כבודו, צדיק אחד, נביא אחד, שלא חטא, ירמיהו הצדיק. זה נכון?

הנביא, נאו הנביא. יש כמה שלא חטאו.

גם אליהו הנביא,

מועלה וסערה שמימה יש, משה רבנו.

יש להם

משהו דברים קטנים, קלים שבקלים דקים מן הדקים.

ויוסף הצדיק? יוסף הצדיק, ירמיה, ישעיה,

כל הגדולים.

תודה, כבודו. תהיה בריא.

כן, הנה, למעלה, שם בסוף, בריצה.

בריצה בסוף.

למעלה, למעלה, למעלה.

כן, מי הבא שרוצה לשאול, שנכין את המיקרופון כבר, הנה, פה, פה,

אבל לא נמסור לו עד ש...

כן, שאלה.

רענן, לא לישון, רענן. מקודם דיברתם על זה שבקף הקלע וזה, אז איך כאילו נכנסים לשם?

מה גורם לזה?

לא נכנסים, טסים לשם.

לא, אבל כאילו איזה חטאים, בן-אדם צריך לחטוא כבר כדי להיכנס לכף הקלע הזה.

אם אדם עובר עבירות והוא לא חזר בתשובה והוא היה רשע גדול מאוד

והוא לא מכיר בחטאו והוא נפטר ככה,

אז יכול להיות שהאדם הזה יגיע לכף הקלע.

טוב,

ורציתי להגיד עוד משהו ששערון שעברה היית פה ובירכת מישהי על זיווג והיא התחתנה.

ברוך השם.

תודה.

בעברית זמנך תודה.

כן.

שאלה פה שנייה.

כבוד הרב,

אני שואל מה זה תחיית תלמיתים.

ילד מתגלגל כמה גלגולים, ארבעה גלגולים,

אצל ההורי הזה וההורי השני. רענן, לא לישון, רענן.

כן.

אני אומר, מה זה תחיית תלמיתים?

כן. ואדם מתגלגל ארבע פעמים,

כל פעם ממשפחה אחרת.

כן.

מחר תחיית תלמיתים, למי הוא ילך? לאיזה משפחה?

הבנתי.

מי יכיר אותו בכלל?

אדם

שייך לשורש הנשמה של המשפחה שלו,

והשורשים האלה יתאחדו בסופו של דבר.

אז עכשיו, מי שבא בגוף מסוים ונעשה עיקר התיקון בגוף הזה,

הוא יקום בגוף הזה, שנעשה בו עיקר התיקון,

לאותה משפחה שהוא היה שייך אליה בגוף זה.

אני לא הבנתי.

לא הבנתי.

לא הבנתי. אתה עכשיו, איך קוראים לך?

רפאל. רפאל. משפחת? גואטה.

נגיד שעכשיו תיקנת את עצמך, היית מתוקן 100%. ונגיד שבגלגול קודם אתה היית משפחת סבח,

אבל לא היית כל כך אז.

אתה באת לכן בגלגול כזה, ואתה עכשיו עשית את ההשלמה.

אתה תקום במשפחת גואטה.

לא בראשון?

הסברתי, לא?

הבנתי אותך.

בהתחלה כמה אנשים היו? כמה? שניים. אדם וחווה. נו.

תראה כמה יש היום. לא טוב. כמה מתגלגלים? כמה התגלגלו?

כמה יקומו?

לא טוב. מיליונים? כמה? 10? 100? 200? כמה יבואו?

איך ייראה העולם?

איך ייראה? זו כבר שאלה אחרת.

איך ייראה העולם? וכמה אנשים.

כמה אנשים?

לא הרבה.

למה, בתחילת המתים יקומו רק הראויים.

גויים לא קמים, יהודים קמים ורק צדיקים.

אתה אמרת שכולם יקומו. רק מי שיתאבד לא יקום.

לא, אני לא אמרתי ככה.

ככה שאמרתי שהמתאבד לא יקום בתחילת המתים. זה נכון.

מי שלא יתאבד, הוא יקום באיזשהו שלב. לא.

אמרתי שמתאבד לא קם.

אבל לא אמרתי שכולם קמים.

אלא אם אני לא צדיק, יש לי סיכוי לקום.

אם אתה לא צדיק, תקשיב טוב.

תקשיב. אם אתה לא צדיק,

ולא רק אם אתה לא צדיק, אם אתה לא שומר שבת,

ולא רק זה, אם אתה לא לומד תורה,

אז אתה לא תקום בתחיית המתים.

אבל יכול להיות שאתה תהיה בגן-עדן,

אבל לא תקום בתחיית המתים,

כי גן-עדן זה דרגה פחות מתחיית המתים.

כי בגן-עדן אתה תהיה במדרגה שאתה צברת בימי חייך,

אבל אתה לא תוכל להיות במדרגות יותר גבוהות אצל הצדיקים הגדולים.

אתה לא תהיה אצל רבי שבחון בר יוחאי, אצל רבי מאיר וכו',

אבל אם יהיה תחיית המתים ואתה תהיה,

אתה תהיה עם כולם, גם עם אברהם, יצחק ויעקב.

אבל,

מי שמחזיק תורה יקום בתחיית המתים.

כי טל אורות תלך וארץ רפאים תפיל, טל התורם חייהו.

מי שיחזיר יהודים בתשובה, כמו עכשיו שתרמו יהודים בשביל

שאנשים יחזרו בתשובה והם ילמדו תורה,

אז בזכות זה תהיה להם זכות לקום בתחיית המתים.

הבנת?

כן.

עוד שאלה?

הנה פה שורה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

השאלה היא

מדוע

אסור לגלח מסכין.

למה אסור ללכת עם סכין? לגלח עם סכין. כן, לגלח עם סכין. אסור לגלח עם סכין?

התורה אומרת, ולא תשחית פעד זקניך בהשחתה היא בתער.

בתורה אוסרת.

התורה רוצה שאדם

יהיה לו זקן,

כי התואר של יהודי הוא עם זקן.

בהדרת פנים, זקן.

ומקבלים על זה הרבה שכר.

ב-50 שנה שאדם הולך עם זקן, זוכה ל-90,000 מלאכים.

הבנת?

כי יש חמש פאות בזקן,

עצם מלאכי העליון בשני הצדדים,

עצם הלחי התחתון

ושיבולת הזקן.

שיבולת,

זה פה,

וכתוב לא תשחית פאת. פאת זה צדדים.

כל הצדדים האלה, אסור להשחית אותם, ויש חמישה.

חמש כפול 365,

זה 1,800 בערך,

כפול חמישים,

בערך 90,000 מלאכים שנבראים לך מזה.

מתאים?

ואם משחיתים את הזקן עם תער,

אז זה כאילו אתה אוכל חמש פעמים כזית חזיר.

כי זה לא תעשה,

וחזיר זה לא תעשה.

הבנת?

כן.

תודה. תהיה בריא.

כן.

תן לו לבחור שם.

כבוד הרב, אני רוצה לשאול שאלה בקשר לבורא עולם, מה אנחנו יכולים לתת לו?

בורא עולם, מה אנחנו יכולים לתת לו?

כשנקיים את המצוות, מה שהוא ביקש, הוא לא מבקש יותר מזה.

זה לתת לו. והיו הדברים האלה,

אשר הולכים לצבך על לבביך.

זה טוב או לא טוב?

זה לא מספיק.

מה אתה רוצה עוד לתת לו?

לא יודע.

אני אגיד לך מה. אתה מכוון לדברי הרמב״ן.

הרמב״ן אומר, אם צדקת, מה תיתן לו?

גם אם תקיים את כל התרי״ג מצוות ותהיה צדיק ב-100%,

מה אתה נותן לו? עשית מה שאתה מחויב, מה שצריך.

אבל מה תיתן לו?

אז אם אתה לוקח יהודים ומקרב אותם, זה אתה נותן לו.

אם אתה מביא עוד

בנים שלו שהתקרבו לאביהם שבשמיים, זה נותן לו.

אם אתה הולך להציל את השבויים עכשיו, שנמצאים

בכל המקומות בארץ שבייו,

אז ודאי שהמשפחות במדינת ישראל תכיר לך טובה שהצלחת לעשות מה שהממשלה לא הצליחה לעשות.

ואם אתה תצליח לקרב

את הבנים של הקדוש-ברוך-הוא, מה שמשרד החינוך לא הצליח לעשות,

אז ודאי שהקדוש-ברוך-הוא יכיר לך טובה מאוד, כי אתה עושה מעבר למה שאתה נדרשת.

זה כבר כן מתאים לך?

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן.

בבקשה, תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

קלט את מספר 50 או 51, אני חושב שנקרא עומק הדין.

כן.

כבוד הרב דרש שם בעניין שיעקב עקב את עשו בבטן ועל זה הוא הצליח לשלם,

הוא שילם,

גם עם העניין של המערכו, שהארי התגלה אליו,

או שהוא בא אליו בחלום ואמר לו על זה שהיה צריך שלם.

הכית את אמא שלך.

מהיותך קטן תינוק. מהיותך קטן, אז אתה צריך לצום שלושה ימים.

נכון.

עכשיו אנחנו שמענו גם, כבוד הרב,

בכמה קלטות שהרב אומר שאדם עושה תשובה שלמה,

אז הקדוש-ברוך-הוא מוחה לו על העוונות.

השאלה היא אם אנחנו,

כשעשינו את העוונות

וכשהתחרטנו עליהן, אנחנו צריכים לשלם עליהן כרגע,

עכשיו, או שרק כשמגיעים ליום הדין אז משלמים עליהן?

אם אתה תיקנת הכול ב-100%, לא תצטרך יותר לשלם כלום.

אבל מה שנאמר בשני המקרים האלה שאתה אומר,

אחד מהם זה לגבי המערכו,

בשביל להגיע למדרגה העליונה הראויה לו,

שלא יהיה לו שום פגם, הוא היה צריך לשלים את תיקון קטנטן הזה,

בשביל שלא יהיה לו גם את הדבר, אף-על-פי שהוא היה קטן.

ויעקב אבינו, שעקב אחר אביו, אחר אחיו,

בבטן,

אז ההשלכות של זה הן גורליות

עד סוף הדורות, שהכול מתחלק שם. אבל זה לפי גודל המדרגה של נשמתו של יעקב אבינו,

וכיוון שהן שתי האומות שנמצאות בעולם, עשיו ויעקב,

כמו שאנחנו רואים היום שעשיו שולט בעולם ויעקב,

אז לכן זה מתחלק בצורה כזאת,

עד שבאמת בעקב, בסוף,

יעקב ישלוט גם על עשיו.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא.

כן, עוד שאלה לסיום.

הנה הבחור שם.

יש פה עוד אחד שרוצה בחור שכאן נחמד, כאן מה קודם.

כבוד הרב,

לעניין כיבוד הורים,

יש לי שאלה.

כתוב שאדם

לא יכבידו לו על בניו.

ראיתי פירוש שאומר, לא,

לא מה, לא מה. לא יכבידו לו על בניו.

כן, לא יכבידו לו על בניו.

כן.

ראיתי פירוש שלפעמים ההורים הם אלה שגורמים לכך שהבנים שלהם או הבנות שלהם לא יכבדו אותם.

מה קורה לנפקא מינא לגבי אנשים שיש להם הורים,

שיש ילדים שבעצם קשה להם לכבד את ההורים שלהם

בגלל המצב הזה?

כן.

גם אם קשה לילדים לכבד את ההורים, וגם אם ההורים הם לא 100% בסדר,

וגם אם האבא הפך את הבן להיות ממזר,

וגם, גם, גם, גם, כל הגמים חייבים לכבד את ההורים.

חייבים לכבד את ההורים בכל מצב.

רק אם ההורים לא 100% בראש,

אז מותר להניח אותם ולבקש מאחרים שידברו על לבם.

אם, לדוגמה, משתתים ההורים או עושים דברים שלא ייעשו,

אז הילד לא חייב לסבול את הצער הזה,

ויכול להתרחק מהם, אבל בדרך נימוס וכו', ולבקש מאנשים שירגיעו אותם.

אבל חובה לכבד את ההורים בכל מצב.

לגבי ביקור במצבים כאלה?

ביקור אצלהם?

כן. אם הביקור גורם לצרות ובעיות,

ורק לסכסוכים וכו' וכו', והתפתחויות שליליות,

צריך להתייעץ עם תלמיד חכם

שידריך מה לעשות במקרים אלה.

תודה רבה.

כן. פה, בבקשה.

כמה מושג

שבעה מדורי גיהינום?

מה? עוד פעם, טעם הגיהינום?

שבעה מדורי גיהינום.

כן.

עכשיו, בקודם דיבור פה על כף הקלע. אם אני טועה, כף הקלע זה אחד משבעה מדורי הגיהינום האלו. לא.

שבעה מדורי גיהינום,

לא קשור לכף הקלע.

כף הקלע זה בחלל העולם.

שבעה מדורי גיהינום זה למטה עמוק עמוק.

אז מה ההבדל ביניהם? מה זאת אומרת?

אתה מגיע לזה או אתה מגיע לזה?

אני לא מגיע, בעזרת השם, לאף אחד מהם,

אבל מכל מקום,

אדם שהיה רשע ולא עשה מצוות כראוי, או שעשה עבירות ולא תיקן ולא חזר בתשובה,

אז אם הוא לא רשע גדול גדול גדול, אז הוא הולך לגיהינום.

ואז יש דרגות לפי

גודל העוונות והמעשים הרעים שלו.

ככה הוא צריך לרדת למדור מסוים,

והתיקון נעשה בהתאם.

כמו שתגיד שיש מכונת כביסה

שמכבסת

ב-30 מעלות, יש ב-40 מעלות,

יש ב-70 מעלות, יש ברתיחה,

יש כמה פעמים.

יש כאלה שצריך לשים,

קודם כול,

מאש,

בשביל להוציא את כל הלכלוך,

תלוי.

אז כל אחד לפי מה שהוא, ככה הוא צריך, ואחר כך הוא עולה דרגה, עולה דרגה, עד שהוא יכול לצאת משם.

בכף הקלע זה כשבן-אדם על הפנים לגמרי.

הבנת?

כן. תהיה בריא.

כן?

עוד שאלה שם בסוף, אחרונה. די.

זה הגברת ששאלה כבר קודם.

האם עושים מעשה לשם מעשה או לא?

יש לי שתי שאלות.

השאלה הראשונה נוגעת לנושא כיבוד הורים.

ציינת את כל המקרים של הורים בסיטואציות שונות. השאלה שלי היא לגבי הורים נוטשים.

הורה שנטש את ילדיו בעצם וחזר,

מה ההתייחסות של אותו ילד להורה הזה? זאת אומרת, הוא זכאי לכיבוד הורים?

הוא רשאי שלא בהתאם לתחושת לבו?

מה ההתייחסות?

תראי, אתם צריכים להבין דבר אחד, שיש שלושה שותפים בבריאת האדם, הקדוש-ברוך-הוא, האבא והאמא.

ואם הקדוש-ברוך-הוא בחר את השניים האלה, שהם יהיו שותפים בבריאת האדם,

אז הם חייבים את החיים שלהם להורים האלה ולקדוש-ברוך-הוא.

ואם הקדוש-ברוך-הוא בעיני האדם, כביכול, חלילה, נטש אותו,

מה הפירוש? הוא מבקש מהקדוש-ברוך-הוא דברים, הוא רוצה להרוויח בפיס,

הוא רוצה מרצדס,

הוא רוצה הרבה דברים, והשם לא נותן לו. אז הוא יכול לנטוש את הקדוש-ברוך-הוא ולהגיד, אתה לא נותן, אז אני לא אכבד אותך?

אין דבר כזה.

אותו דבר גם לגבי ההורים.

מעצם היותם הורים

חייבים בכיבודם.

זה שהאבא לא היה בסדר, יש לו חשבון בשמים.

הקדוש-ברוך-הוא יגיד לו, אתה לא מילאת את החובות שלך כאב,

אתה עשית דברים לא כהוגן,

אתה תשלם על זה.

זה לא בידי הילד להחליט. בדיוק, זה לא נוגע לבן.

זה כמו אדם שנוטל את החוק לעצמו.

אתה, מישהו התנגד לך, לא בסדר, אתה יכול להודיע למשטרה, אתה יכול לבקש עזרה, הכול טוב ויפה,

אבל אתה לא נוטל את החוק לידיים.

אתה לא יכול לעשות

מעבר למה שאתה מצווה.

תודה.

היתה שאלה עוד אחת, אמרת, שתיים. לא, לא, זאת אני מבקשת. חזרת בך.

טוב.

אתם סוחטים ממני עוד ועוד, ואני מסכים.

תן לו שאלה פה.

לא, אין דבר כזה.

תן לו.

בקשר לכיבוד אברהם,

רציתי לשאול אם אחד ההורים מוציא את הילד מחינוך דתי,

מחינוך תורני.

כן. יש לכבד את אחד ההורים האלה?

תראה,

אפשר לרחם על הורים כאלה שמוציאים את הילדים שלהם מחינוך תורני לחינוך אחר,

אבל חייבים לכבד את ההורים האלה.

לא צריך לכבד את ההחלטה שלהם,

אבל לכבד את ההורים צריך.

את ההחלטה שלהם לא צריך לכבד, ואם אדם הוא ברשות עצמו,

הוא יכול להמשיך ולהתחנך בחינוך חרדי אף-על-פי שההורים לא רוצים.

אוקיי. אבל אם הילד בגיל כזה שהוא חסר אונים, הוא לא יכול להגיד. אם הוא קטן, אין מה לעשות.

הוא לא יכול לעשות שום דבר כנגדם. במציאות הוא לא יכול לעשות שום דבר, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לכבד אותם.

אבל אם הוא לא עושה מה שהם אומרים, אז הוא לא מכבד אותם.

אז לכן אני אומר שהוא צריך לעשות מה שהם אומרים, חוץ מלעבור על המצוות.

ואם בכל זאת זאת הנקודה וזו הבעיה?

שאם מחייבים אותו הוא יכול להימנע מלעשות עבירות.

זה לא נקרא שהוא לא מכבד אותם.

יגידו לו חלל שבת, לא מחלל שבת.

אוקיי, אבל אם אני, תאכל לא כשר,

לא אכל לא כשר. לא, לא, לא מדובר בזה. מדובר בקטע שאתה לומד מחוץ לעיר,

ובגיל מאוד קטן,

ואומרים לך, אתה לא נוסע.

זהו. אתה לא נוסע לאן.

לא נוסע לאן.

ללמוד.

לא נוסע לישיבה, בתור ילד.

נו.

מונעים ממך מזה, מנעו את זה ממך,

בתור ילד.

אם אין לך הכוח לקום ולנסוע לבד, אז בסדר, זה מנעו, עוון עליהם,

עליך אין עוון, ומה הבעיה עכשיו?

לא רוצים לכבד את ההורים. אין דבר כזה.

מה זה אין דבר כזה? אתה צריך לכבד אותם,

לרחם עליהם שהם עשו טעויות,

ויש אנשים שעושים טעויות שהם מבוגרים גם בלי הורים.

טעויות עושים, הם עשו טעות,

אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לכבד אותם.

על החלטה אתה לא צריך לכבד,

אבל כהורים אתה צריך לכבד אותם.

אבל אם זו החלטה שלהם, אז, החלטה שגויה, אתה לא צריך להסכים לה. אם אתה לא יכול, אבל ההחלטה הזאת, לא לכבד אותם.

חייב לכבד אותם.

הבנת?

קצת קשה, אני יודע,

כי אדם יש לו מטען שלילי כלפי ההורים במקרים כאלה,

אבל מה לעשות, אדם צריך להתגבר על זה.

מס הכנסה רוצה כסף, נכון?

הוא לא עבד אתך ביחד,

והוא רוצה כסף, נכון?

אתה נותן לו את זה בכיף? לא. אבל יש ברירה?

אין ברירה. אני לא נותן לו בכלל.

אתה על הכיפאק, אתה מסודר.

אבל יש כאלה שאין להם ברירה,

הם צריכים לשלם,

מרוויחים הרבה כסף ומתחלקים עם מס הכנסה.

בסדר, פראיירים לא מתים, פראיירים מתחלפים.

נכון.

לא מתים.

וגם אלה שהם חכמים, תופסים אותם בסוף.

גם אלה שנתפסים, לא בטוח משלמים.

נכון, יושבים.

אתה יודע, יש משהו שאומר על אחד שמנצח את כולם,

אחד שיכול לנצח את כולם,

ואז הוא רביא מישהו בקומה 11,

ואז המישהו הזה אומר לו, לא רואה אותך, והוא קופץ מהחלון.

כן. אתה מבין? בטח. אז כאילו פה אף אחד לא מנצח גם.

יכול להיות שאף אחד לא ינצח, נכון? אבל הורים צריך לכבד.

עכשיו, בהקשר לשאלה של ההורים,

אם לא כיבדת את ההורים ואחד מהם נפטר,

אתה צריך ללכת על קברו ולבקש מחילה.

תיקח עשרה אנשים

ותבקש מחילה.

נטעתי להביא מורים ועשיתי כך וכך, ואני מבקש מחילה.

אם הקבר נמצא, נגיד, בחוץ-לארץ, ברוסיה, במקום שאי-אפשר להיכנס,

אז אתה יכול לקחת במקום זה שבו אתה נמצא,

לאסוף עשרה, ולהגיד את אותו נוסח, הוא כתוב בשולחן ערוך,

ובזה אתה יוצא ידי חובה.

ואם אני עושה את זה, ולא מתוך,

אם אני עושה את זה בגלל שצריך לעשות את זה, ולא בגלל שאני רוצה לעשות את זה. ככה צריך.

בגלל שצריך, ולא בגלל שאתה מרגיש.

קודם כול צריך, בגלל שצריך,

ואם תרגיש יותר טוב. אם לא תרגיש,

לא נורא. העיקר שעשית מה שצריך.

תודה.

תהיה בריא.

כן, אחרונים שמה. נו, הגברת הזאת, וזהו. סטו לערב זה.

שמה מהר בריצה, בירוק, בירוק.

ערב טוב.

ערב טוב.

ישמעאל,

הוא היה במדבר אחרי ששרה אמרה לאברהם לגרש את הגר.

הגר וישמעאל הלכו למדבר, וישמעאל כמעט מת מצמא אחרי שהגר נטשה אותו, כי לא היה במה לתת לו לשתות.

כן.

עכשיו,

כתוב שם שהקדוש-ברוך-הוא הוציא לו באר והמציא לו באר משום מקום וככה הוא ניצל.

כן.

מה הגיע לישמעאל שיצא לו באר במיוחד והוא ניצל,

והיום כל הילדים שלו,

שזה ערבים בעצם,

הם הורגים אותנו?

אז למה הקדוש-ברוך-הוא,

לא מספיק שהוא החיה אותו וגרם לכך שממנו נולדו הערבים,

שהיום רוצחים אותנו?

הוא גם המציא לו בריאה, כאילו בריאה חדשה. הוא ממש עשה נס בשביל שהוא יחיה.

קודם כול, את השאלה שלך שאלו המלאכים את הקדוש-ברוך-הוא,

והם ידעו שהוא עתיד להמית את בניו בצמא, את הבנים של עם ישראל,

והם אמרו, למה? אז הוא אמר להם, באשר הוא שם.

עכשיו הוא צדיק או רשע?

אמרו לו, צדיק. אז הוא אמר, אני דן אותו באשר הוא שם.

זו גם ההגנה שלנו ביום הכיפורים.

אם הקדוש-ברוך-הוא ידן אותנו על העתיד, מה שאנחנו נהיה,

אז יכול להיות שלא היינו עוברים יום כיפורים אחד.

אבל הקדוש-ברוך-הוא דן אותנו באשר הוא שם.

אם ביום הכיפורים אנחנו חוזרים בתשובה, ובאותו יום שאנחנו עומדים בפני הקדוש-ברוך-הוא אנחנו צדיקים, כי חוזרים בתשובה באותו יום,

אפילו אם אחר כך, חלילה, אנחנו לא יהיו בסדר,

אז הוא דן אותנו באשר הוא שם כדי לתת לנו עוד לחיות.

זה לא אומר שאנחנו נפטרים ממעשים אחרי 120 שנה.

אבל לעוד שנה לחיות, דנים אותנו באשר הוא שם.

הקדוש-ברוך-הוא לא המציא לו באר,

הבאר היתה שם,

רק היא לא ראתה אותה הגר, והשם פקח את עיניה והיא ראתה.

כן.

אז הקדוש-ברוך-הוא בעצם החיה אותו, כי עכשיו הוא צדיק, ועכשיו מגיע, אז הוא היה צדיק, באותה שעה

שהוא היה במצב שהוא היה.

אוקיי.

ועכשיו,

כהמשך לשאלה הזאת, בסוף ישמעאל גם חזר בתשובה.

כהמשך לשאלה הזאת,

זולל וסובה,

בן, זולל וסובה. בן, זולל וסובה. הוא נענש על שם סופו.

נכון.

למה ישמעאל,

שעכשיו כל הערבים בעצם הם רוצחים אותנו,

אז

למה לא הגיע לו למות על שם סופו,

וזולל וסובה, שעכשיו הוא צדיק, מה הוא עשה בסך הכול, אכל יותר מדי, שתה יותר מדי,

אבל בעתיד הוא זה שילסתם את הבריות ויגרום לך את ה...

הוא ירצח וזה וזה? שאלה יפה מאוד, היא נשאלת על-ידי המפרשים.

בבן זולל וסובה,

שם נאמר שבעצם לא תהיה לו תקנה.

סופו ללסתם את הבריות ולהרוג את הנפש.

זאת אומרת, הוא בעל תאווה כזה,

כי בעל תאווה כזה הוא לא יוכל לתקן את עצמו והוא יגיע לדרגה הכי שפלה ביותר, שהוא יהרוג אנשים,

ילסתם אותם בשביל להשיג את תאוותו.

אז התורה אמרה, מוטב שימות זכאי ואל ימות חייו.

אבל בישמעאל

לא נאמר את הדבר הזה.

דהיינו,

הוא יכול לתקן את עצמו,

והראיה שבסוף הוא תיקן את עצמו וחזר בתשובה.

לכן זה שונה.

הוא תיקן את עצמו, אבל הצאצאים שלו, שזה בעצם סופו,

הם רק ממשיכים ועושים חטאים-חטאים, ולא, את זה הסברנו.

כן, אבל גם מהם יצאה עוד דת, שעכשיו היא גם סותרת את הדת שלנו.

נכון. כאילו, הקדוש-ברוך-הוא החיה אותו. אז יכול היה הקדוש-ברוך-הוא גם להרוג את עשיו בשביל שלא יהיה אדום.

ויכול היה הקדוש-ברוך-הוא להרוג את כל הרשעים, תיכף ומייד,

והיו נשארים רק מי שהוא רצה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא לא רצה לברות את העולם כזה נקי לחלוטין,

ולכן הוא ברק גם את צרר הרע.

כי אם היה רוצה, בכלל לא היה בורא את צרר הרע.

אם היה יצר הרע, לא היה ישמעאל ולא היה עשו.

תודה.

ואז לא היתה בחירה גם.

כי אם אין בחירה,

זאת אומרת, אם אין יצר הרע, לא צריך בחירה.

כי אין משהו אחר חוץ מלבחור בטוב.

אין משהו אחר. אז עזוב בחירה. זה לא העולם שרצה הקדוש-ברוך-הוא. את נותנת הצעה

חדשה לעולם שאין בו רע ואין בו חט ואין רשעים

ואין מזיקים ואין כלום. בסדר, זו הצעה חדשה.

הקדוש-ברוך-הוא החליט שהעולם לא יהיה כך.

אז לא מספיק שיש לנו הגויים,

שזו חלוקה של עמים, אנחנו היהודים והם הגויים,

יש לנו גם חלוקה בינינו לבין עצמנו של חילונים דתיים,

של אנשים ששומרים מסורת ואנשים שלא. ומי עשה את זה? הקדוש-ברוך-הוא. לא, כל אחד בבחירתו.

זה שאנחנו יהודים והם גויים זה מציאות,

אבל זה שאנחנו טובים או רעים זה בחירה.

אז אנחנו בחרנו להיות טובים או רעים.

אז מה הבעיה?

אפשר להשתנות.

אז אנחנו יכולים לשנות, אנחנו בתוך הדת שלנו יכולים. גם הם. אבל הקדוש-ברוך-הוא ברא אותם גויים.

אז מה יש? גוי חייב בשבע מצוות בני נוח, אם הוא מקיים אותן,

אז הוא זוכה לפי מה שהוא קיים.

אז הוא זוכה לפי מה שהוא קיים, ונחשב לו כאילו הוא קיים תרי״ג?

לא, כאילו הוא קיים שבע מצוות בני נוח. לפי דת שלום.

לפי הדת, אין לו דת. אין לו דת. יש לו שבע מצוות בני נוח,

שכל צאצאי נוח שיצאו מן התיבה,

כולם מחויבים בשבע מצוות.

רק עם ישראל הסכים לקבל את התורה, לכן התחייב יותר.

אז זה מה שצריכים לקיים כל אומות העולם, בלי דת.

בלי דת.

הדתות שלהם הן מזויפות, שקריות,

אין להן בסיס,

לא נצטוו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, הם המציאו אותן.

זו דת של בני-אדם.

אצלנו זה ניתן מהשמים, מהקדוש-ברוך-הוא, זה ההבדל.

עכשיו, הם צריכים שבע מצוות לקיים.

אם הם מקיימים,

הם מקבלים גן-עדן לפי מה שמגיע לשבע מצוות.

אז הם יקבלו גן-עדן בדיוק כמו שאני אקבל, אם אני, לא,

כי גן-עדן של שבע מצוות, דייקתי.

שזה פחות.

אם יש לך שבע שקל או 613 מיליון דולר,

אני חושב שיש הבדל.

אוקיי, תודה רבה.

תהיי בריאה. לילה טוב לכולם.

אוקיי, תודה רבה.

אהה, אההה, אהה, אהה...

מייטורים וסגיאה קרניים למעלו

אבישי אוסחותורים ומייטורים ושכיה קנאיתי למהלו

אבישי אוסחותורים ומייטורים ושכיה קנאיתי למהלו