אשדוד - שידור חוזר מההרצאה:אשדוד 26-12-07

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חבר הכנסת מוחנן,

חברי הכנסת, חבר הכנסת טייס,

בבקשה.

בלב ובלב.

בלב ובלב ובלב ובלב.

מבכי התוספות, יד כותו יד כותו ויפורקו יחזורו, יד כותו יצרו, יד כתוב ויפורקו עשר,

נשמו ביכול, אשר אגי ישרוק ומלך ונדגל.

תודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה רבה ותודה ר

זה רק הרבה זועות.

יחית כל פור, כי עבדו כי עבדו כי עבדוים,

קול יצורו, כי עבדו יצרנו עם הכל אשר נשאמו ויקול,

השם רגעי ישראלו ומלך מלך מלך.

ה׳ מלך מלך מלך מלך,

ה׳ מלך מלך ומה חוזר בכל בשולם.

ה׳ מלך מלך מלך, ה׳ מלך מלך, ה׳ מלך מלך 18 שנים.

הוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

ויבואי, השם מלכי ישראל, מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מלך! מ

נתניהו, נתניהו, נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו, נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו.

נתניהו, נתניהו, נתניהו.

נחס רוח הלכו, וזה כל עיקר כמות נסינו, וזה כל עיקר כמות נסינו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחס רוח הלכו, וזה כל עיקר כמות נסינו, שירי הכוי, הכוי, הכוי, נחס רוח הלכו.

אני

מבקש מכל האנשים שיושבים פה במדבר, אם אפשר, לרדת, שיוכלו לבוא.

אם אפשר, לרדת, שיוכלו לבוא.

אני מבקש שוב, תקשיבי, זה מעבר פה וצריכים לעבור פה.

שיהי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחסו אחרי רחוב.

שיהי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחסו אחרי רחוב.

כתבו ניכם, כמות רצינו, כתבו ניכם, כמות רצינו.

שיהי הכוי, הכוי, הכוי, הכוי, נחסו אחרי רחוב.

נתניהו.

שיהי לכל, לחס גלויך,

שיהי לכל, לחס גלויך,

לחס דול, לפית חר שבשמים,

לאיזה נתניהם לרועץ לעיניים,

שיהי הכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכוי לכ

בואי, בואי, נחסנו ארכי לחו,

שפו ניתן אמות עצנו,

שפו ניתן אמות עצנו,

שפו ניתן, בואי, בואי, נחסנו ארכי לחו.

תניר את שמאי, קח את הקול,

תלבל שמח, קח את היגון,

לכיור בלב, עקוב אחריהו,

כינר מצווה ותורון,

עוד ייתן ידיים, תעשה שלום,

אבל תן לי כוח, לשמוח, לא לדאוג.

סובל את התפילות, תהיר בה לבנות.

עוד תפילה אחת, עושה במאנגלון.

דלבלת שמח, דלבלת שמח, דלבלת שמח, שמח את הלב.

דלבלת שמח, רוקדת שמח,

דלבלת שמח, שמח את הלב.

תן לי עוד שמח, אפילו שכהות.

תן לי עוד פורח, תן לי עוד.

דח שער השמים, מתקת הימים,

חיילים ופנים,

משמח באביבים.

דלבלת שמח, דלבלת שמח, דלבלת שמח, שמח את הלב.

דלבלת שמח, רוקדת שמח, דלבלת שמח, שמח את הלב.

״אקווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווU

״רוצה ל patient

על קראת הלב.

איך אני מתנהגע,

לראות אותך אוהב,

שאין לי מי יודע שיהיה פה טוב, אלוהים תן כוח עוד להתרגש.

אלוהים שמח,

אלוהים שמח,

שמח להתערב.

אלוהים שמח,

רק כדאי לשמח, אלוהים שמח,

שמח ותעלה.

אחת שתיים, ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה, לכבוד השם יתברך, כך מבקשים המארגנים,

לרפואת רומא בטרומיה,

רפואה שלמה,

ועילוי נשמת בן ציון, בן שמחה ויחזקאל מלקר,

זיכרונו לחיי העולם הבא, יצחק בן מנשה, זיכרונו לחיי העולם הבא,

דבורה בת אסתר גיטל, רפואה שלמה,

ושיעלמו כל הגידולים וייתקעו בראשו של אחמדינג'אד.

בעורתן חיה בת זו יהיה רפואה שלמה,

ולבה יהיה בריא אולם.

כן,

פרשת שמות אנחנו נכנסים,

ובפרשה הזאת כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו.

המדרש אומר, חוסך שבטו שונא בנו,

ואוהבו שחרו מוסר.

חוסך שבטו, מי שמונע שבת מהילדים שלו,

סופו שהוא שונא את בנו,

ואוהבו, מי שרוצה להיות אוהב את הילדים שלו,

שחרו מוסר משחר נעוריהם,

מלמד אותם מוסר,

שכל המונע בנו מן המרדות,

סוף בא לתרבות רעה ושונאהו,

שכן מצינו בישמעאל,

שאביו אהבו בתחילה, ואחר כך שנאו ושלחו.

בלא כלום מביתו,

בגלל שיצא לתרבות רעה,

והיה מצחק עובד עבודה זרה.

כיוצא בו,

ויהב יצחק את עשיו.

לפיכך,

יצא לתרבות רעה על שלא רידהו, כיוון שהוא לא רידה אותו,

הוא רדה בו,

יצא לתרבות רעה.

כיוצא בו דוד,

שלא ייסר לאבשלום בנו,

יצא לתרבות רעה.

אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו,

כיוצא בו היה יצחק משחרר מוסר ליעקב,

שלימדו תורה, וייסרו בבית תלמודו,

ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ולימדם,

שלא היה בהם פסולת,

שכן כתיב, ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרימה,

השווה את כולם ליעקב שכולם צדיקים.

אז רואים, אברהם שאב את ישמעאל ולא רידהו,

יצחק שאב את עשיו ולא רידהו, דוד שאב את אבשלום ולא רידהו,

יצאו לתרבות רעה.

אבל אברהם שייסר את יצחק,

ויצחק שייסר את יעקב,

ויעקב את בניו, כולם יצאו צדיקים.

אבל דברי המדרש סתומים.

איך אפשר לומר על אברהם אבינו שהתורה העידה עליו

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,

שזה היה הדבר הכי חשוב אצלו, להדריך וללמד את יוצא חלציו,

איך יכול להיות שהוא נתרפא בחינוכו של ישמעאל.

ובפרט שמצינו שדווקא עסק בחינוכו,

כמו שאומר המדרש על הפסוק, וייתן אל הנער

זה ישמעאל לזרזו במצוות.

זאת אומרת, דאג לשתף אותו, את ישמעאל,

בכל דבר לזרזו למצוות.

וגם כשהוא לקח את יצחק אבינו לעקדה,

אז הוא לקח את עוד ישמעאל,

והוא היה אחד מהנערים.

אז איך זה ייתכן שנתרפא כביכול אברהם אבינו, שהמדרש אומר, על שלא רידה, הוא יצא לתרבות רעב?

גם מצינו בילקוט קהלת על הפסוק,

הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים,

הכול הבל,

כנגד שבעה עולמות שאדם רואה.

ואחד מהם,

זה כשהוא נושא אישה,

נאמר כאילו ניתן וכף ונעשה חמור,

ואז נעשה בעל מום לתורה.

דהיינו, אדם שנושא אישה, עכשיו יש לו עול כמו חמור,

והוא נעשה בעל מום לתורה, קשה לו כבר לשבת וללמוד תורה.

וכשנולדו לו בנים,

נעשה כחלב לצרוח על מזונותיו ומזון בניו,

ואז נעשה בעל מום למצוות.

אז קודם זה היה שהוא ממעיט בתורה בגלל שנשא אישה, ואחר כך, כשיש לו ילדים, הוא כבר ממעיט מהמצוות.

אבל במה דברים אמורים?

שבעה הבלים אלה שאמר שלמה המלך במה אמורים,

אמורים ברשעים.

אבל בצדיקים כתוב, והמלך דוד זקן.

אפילו זקן עדיין הוא מלך אינו נופל ממדרגתו.

כתוב, והמלך דוד זקן, שאפילו שהוא זקן הוא עדיין מלך ולא נפל ממדרגתו.

מזה רואים איך שהרשעים נכשלים בניסיון הבנים ונעשים פגומים לתורה ומצוות,

כיוון שנושא אישה ומוליד בנים,

אז מתמעטת התורה והמצוות שלו.

אבל הצדיקים נשארים על עומדם לכלכל את משפחתם באופן שלא יפריע להם מעבודת השם יתברך.

והראיה, מדוד המלך.

אם כן, איך ייתכן לומר שדוד לא חינך את בניו כראוי,

ויצא אבשלום לתרבות רעה?

איך זה יכול להיות?

עוד במדרש,

אברהם ודוד אמרו דבר אחד,

שכאשר אברהם התפלל עבור בנים,

אמר,

ריבונו של עולם,

אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך,

מוטב לי ואנוכי הולך ערירי.

אני לא רוצה בנים שאני אכעיס אותך חס ושלום אתם.

אם יהיו כאלה, אני מעדיף ללכת מן העולם ערירי.

דוד המלך, עליו השלום, אמר, ריבונו של עולם,

אם אני עתיד להעמיד בנים ולעציבך,

מוטב לי ונחני בדרך עולם,

שימותו בניו וילכו בדרך עולם.

כל עצמם של הצדיקים לא באו לעולם אלא להעמיד דור ישרים ומבורך.

אז איך אפשר להאשים אותם שלא הדריכו את זרעם?

אברהם,

יצחק ודוד.

אבל להגיע לביאור העניין, עלינו להבין שכרוכות בזה כמה נקודות.

ראשית, כל הניסיון הגדול בגידול הבנים

זה בנוגע לרגשות הטבעיים שאדם מרגיש כלפי הבנים שלו.

כל אדם יש לו רגש

לילדים שלו.

ואדם דורש עושר לצאצאיו,

ומוכן הוא למסירות נפש להבטיח את עושרם.

אבל שונים הם זה מזה בהבנת מהות העושר האמיתי של זרעם.

אם האדם ילך אחרי הרגש הטבעי ללא הבחנה,

עלול הוא להיאחז בטעות הנפוצה שההורים מקדישים את מיטב שנותיהם לצבור הון עבור הבנים שלא יחסר להם מאומה.

זו הטעות הנפוצה שכל ההורים משתדלים עד כמה

שאפשר להיטיב לבניהם להשאיר אחריתם ברכה, מה שנקרא במירכאות,

להשאיר להם ממון.

אבל טועים הם במה שחושבים שהצלחת הבנים תלויה בממון ובכסף שהכינו להם.

וגם מה שהם מאמינים שהאהבה ומסירות שהם מראים לבנים שלהם מעוררים בבנים אהבה ומסירות כלפיהם, טעות היא.

כל ההנחה הזאת, טעות היא סודה.

כל עמלם לריק ולהבל,

וחייהם יהיו ללא הועיל.

ומי יודע אם יתקיים הממון זה אחד,

או אם יביא אתו קללה או ברכה.

וגם אם יתעשרו בניו,

אינם מכירים לו טובה בזה.

אבא אחד יכול לפרנס עשרה ילדים,

ועשרה ילדים לא יכולים אפילו אבא אחד.

ואפילו אם יכירו לו טובה כדי לעזור לו,

אבל אחרי שהדריך את מנוחת נפשו כל ימיו ברדיפת ממון והסיח את דעתו מבית עולמו, ולא חשב על אחריתו מה יהיה בסופו,

כמו שאמר מונבז המלך

אחרי שפיזר את כל אוצרות אבותיו לצדקה,

מה הוא אמר? אבותי, גנזו לאחרים.

ואני גנזתי לעצמי.

הם גנזו, אני קיבלתי את האוצרות שהם השאירו,

אבל אני גונז לעצמי, כי אני מחלק לצדקה לאנשים,

ואז כל זה גנוז לי לעולם הבא, כשאני אעלה.

זה מה שיישאר לי.

מה שאדם משאיר פה זה לא שלו,

רק מה שאדם מעביר לשם.

ומה אפשר להעביר לשם?

את הצדקה והחסדים שעשית בימי חייך.

אבותי גנזו לעולם הזה,

ואני גנזתי לעולם הבא.

אי-הסתפקות של האדם בקנייני העולם ברצונו

לגדל את בני ביתו בעשירות,

הם שמשעבדים את האדם להבלי העולם ופוגמים אותו לתורה ומצוות.

סופו של דבר שהבנים המפונקים אינם גורמים נחת לאביהם.

ככל שילד גדל מפונק,

ככה פחות הסיכוי שהוא יגרום נחת להורים שלו.

וכבר סיפרו בגמרא איך שרב הונא מצא תמרה שמנה

ולקחה לעצמו.

אחר כך פגע ברבא בנו שהריח את התמרה ונתנה לו.

בא בן שלו רבא,

הריח את התמרה,

אז ראה האבא,

רב הונא, שהבן שלו יש לו טהרה כי הוא מריח את הדבר,

נתן את התמרה לו.

כשבא הבן של רבא, דהיינו הנכד,

לקח רבא את התמרה שקיבל מהאביב ונתנה לבן שלו.

אמר לו רב הונא, בני,

שימחת את לבי והקהית את שיני.

שימחת את ליבי, אומר רש״י,

שהריח את התמרה שזה מורה על טהרה.

אבל הקהית את שיניי ממה שלקחת את זה ממני ונתת את זה לבן שלך והראה שאהבת בנו יותר גדולה מאהבת אביו.

מסיימת הגמרא,

זה שאומרים הבריות שאהבת האב אמנם על הבן אבל אהבת הבן היא על הבן שלו.

אתם שומעים איך זה עובד?

ככה זה עובד.

אבל כל זה נאמר

בשאינם,

ברשעים שאינם מיטיבים להבין מה העושר האמיתי.

לכן הם משקיעים בילדים בחומר,

ברכוש,

בממון,

ומתייגעים בשביל להיטיב את מצבם בעולם הזה.

אבל הצדיקים משתדלים להדריך את בניהם בדרך התורה,

ולהעמיד אותם בקרן אורה,

ואינם דואגים להשאיר להם ירושות גדולות.

אצל ריש לקיש כתוב שהוא השאיר לבנו קבא דמוריקה.

מה זה קבא דמוריקה?

קו של קורקום.

זה מה שהוא השאיר. כל הרכוש היה לו קו של קורקום.

אנשים ידעו מה זה קורקום, כן?

ירושה גדולה זה קו של קורקום.

ועל זה הוא אמר, ועזבו לאחרים חילם.

זה עוד נקרא שהשארתי ירושה גדולה.

למה כל ימיו ריש לקיש היה חי בצמצום ולא משאיר למחרת כלום?

למה? כי הם לא השקיעו את הזמן שלהם בדברים שהם נפסדים,

שלא קונים בזה עולם הבא.

אז לכן הסתפקו רק במה שיש להם, וזהו.

אין לאגור, לאסוף,

לשמור,

להכין.

אין טרחה יתירה,

רק מה שצריך.

חשוב להם יותר מדי הזמן הקצוב להם עלי חלד, הם יודעים.

מי שנכנס פעם לסאונה ראה שיש שעון חול של רבע שעות עשרים דקות,

הופכים אותו,

ואז זה יורד, יורד, יורד, יורד, יורד, יורד, עובר הזמן, תיק, נגמר.

אם היינו רואים מול החיים שלנו כרגע שעון חול,

כמה יש לנו חיים,

ורואים כל רגע שזה יורד, יורד, יורד, יורד, היינו בלחץ אטומי.

לא היינו מבזבזים רגע,

רגע, כי אנחנו לא רואים את השעון חול.

אם היינו רואים אותו מול העיניים,

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

אבל לא רואים.

אם לא רואים,

לא שמים לב שהזמן הקצוב על החלד הולך ומצטמצם.

סליחה.

אז חשוב להם יותר מדי הזמן הקצוע לחלד מלהפסיד אותו ברדיפת דברים חסרי ערך, כמו קנייני העולם הזה.

יודעים הם שהנחת האמיתית מהבנים זה כשרואים איך שממשיכים בדרך הישר.

כמו שכתוב במדרש, כל מי שיש לו בן יגיע בתורה ומתמלא עליו רחמים. מה פירוש?

אהבה יתרה יש לו לבן הזה, יותר מכל בן.

בטבע כל ההורים אוהבים את הילדים,

אבל בן שמתייגע בתורה, יש אליו אהבה יתרה מאוד.

תארו לכם אדם קם באמצע הלילה

ורואה פתאום את הילד שלו בשלוש בבוקר,

הוציא מהספרייה גמרא, יושב ולומד, שוקד על התורה.

איזה נשיקות.

ילד כזה חשוב באמצע הלילה?

אתם ראיתם ילד שקם בשלוש בלילה ועושה הכנות במתמטיקה?

שלומד בשלוש בלילה היסטוריה או גיאוגרפיה?

אבל ללמוד תורה בלילה מצוי הרבה.

תלכו לישיבות בבני ברק בירושלים ותיכנסו בשעה שתיים בלילה.

בשלוש בלילה תראו מאות תלמידים יושבים,

כשבכלל הם לא חייבים ללמוד בשעות כאלה.

תבואו לבני ברק,

בית כנסת אליהו הנביא, אנחנו נותנים שיעור בשלוש וארבעים בבוקר.

עשרות אנשים באים לשיעור.

ביום שישי באים שמונים איש.

וזה הולך וגדל.

ללמוד תורה בלילה זה סגולה גדולה ואדירה.

חסד, חוט של חסד משוך עליו כל היום, מי שזוכה ללמוד בלילה.

אתם יודעים איזה עושר הוא עושה לקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא רואה באמצע החורף

אדם עוזב את הכרית והשמיכה,

קם

והולך לבית הכנסת ללמוד תורה.

דוד המלך, חצות לילה אקום להודות לך.

אנחנו עוד לא הגענו לזה, אבל לאט לאט.

מכל מקום,

כל מי שרואה את בנו יגיע בתורה,

הוא וואה,

מתמלא עליו רחמים ואהבה יתרה.

בן חכם משמחיו

ובן כסיל תוגת אמו.

אבל אחרי שהגענו להבנה הזאת, נוכל להבין עכשיו את התביעה שהייתה על גדולי עולם בנוגע לחינוך בניהם.

לא הייתה כוונה שדבר זה לא היה חשוב בעיניהם של אברהם ויצחק ודוד, חס ושלום.

או שהם לא הדריכו את בניהם כראוי, חס ושלום.

אלא שבאו לומר לנו חכמים שלא הספיק כל חינוכם,

כל זמן שלא יסרו אותם בשבט מוסר.

מה לעשות? לפעמים צריך לרדות את הילדים ולקחת רצועה,

וכשלא עוזר המוסר בפה, צריך לפעמים להשתמש ברצועה דקה.

ואם לא עושים את זה,

יכולים לצאת, ישמעי עשיו, אבשלום,

אדוניה,

חופני ופנחס וכאלה.

למה?

יש ילדים שמוסר מבינים, לא צריכים שילקו אותם.

יש כאלה שלא מבינים.

תלוי בנפש של כל ילד וילד.

תיחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.

ילד מבין, ילד חכם,

הגערה שאבא שלו גוער בו,

זה כבר נותן לו פחד מספיק, הוא לא צריך יותר.

זהו.

נגמר.

יש כאלה שרק פותחים עיניים.

אבל יש כאלה שרודפים אחריהם ולא תפסים אותם.

יש כאלה שהילדים רודפים אחריהם.

אז מה לעשות?

אז בזמן, כשעוד הילד קטן,

כשהילד עוד קטן,

צריך לזכור את הדבר הזה, שאמר שלמה המלך,

חוסך שבטו שונא בנו.

מי שחוסך את השבט, מרחם על הילד יותר מדי, סופו שישנא את בנו כי יצא לתרבות רעה.

אבל אוהבו,

מי שבסוף יהיה אוהבו, זה מי ששחרו מוסר. משחר נעוריו נתן לו מוסר. מי אמר את זה?

שלמה המלך. הוא ידע על מה הוא מדבר.

אמא שלו היתה קושרת אותו לעמוד ולוקחת,

יש כמה מקורות, אחד את החגורה ואחד את הנעל,

ומלקה אותו.

והיא אומרת לו, מה בני,

מה בר בטני, מה בר נדריי?

תראה מי אבא שלך, דוד המלך.

והיתה נותנת לו חלאות

כמו שצריך.

ומה יצא מזה?

שלמה המלך, החכם מכל האדם.

אז הוא ידע להגיד את הדברים האלה.

כי תכנו בשבט, לא ימות, הוא אומר. אל תפחד.

אם צריך,

מצוות חינוך.

יותר טוב ממה שהמשטרה תרביץ לו אחר כך מכות.

תהיה חכם.

בזמן,

לא לאחר עם זה,

צריך לפעמים לתת, ככה קוראים לזה ביידיש,

גבסה.

גבסה, ככה.

נותנים לו,

יש כאלה באוזן, אהה!

עושים לו איזה סיבוב ככה.

יש כאלה לוקחים אותו קצת, לטיול.

יש כל מיני שיטות.

אבל להראות לו שרציניים, לא לצחוק, לא לעשות לו אדה.

מה זה אדה?

מה זה אדי אמין דדה?

מה זה אדה?

צריך לתת לו מכה,

רצינית, עם עיניים.

וזהו, להישאר ככה. הוא יבין שאתה באמת כועס עליו.

כמובן שבפנים לא צריך להיות כועס,

רק צריך לראות את זה ככה. כתוב, זרוק מרא בתלמידים.

כתוב, לא יטיל אמה יתרה בתוך ביתו. אמה כן, יתרה לא.

וצריך לזרוק מרא בתלמידים, גם בבנים. לפעמים צריך לראות את הפוזה, כמו שאומרים,

שהוא עושה מעשים שלא ייעשו.

וללכת עם זה עד הסוף, ואז הבן מבין.

יותר הילד בוכה לא מהמכה, אלא מהבושה.

לא המכה, מכה זה לא נורא.

אבל הבושה.

וצריך להבין שעל דברים שהם לא בסדר,

אם לא הולך בהסברים, וחוזרים ומוכיחים וזה לא עוזר,

אומר שלמה המלך,

אוהבו,

תרצה להיות אוהבו, שחרור מוסר.

ככה צריך לעשות.

מה הייתה הטענה כביכול על האבות הקדושים?

אלא באו לומר שלא הספיק כל חינוכם,

כל זמן שלא אישרו אותם בשבט מוסר דווקא.

כל רצונם הטוב של האבות,

בכל הדרכתם,

כל הרצון שלהם,

בכל הדרכה, לא היו עדיין מספיקים כדי שיקלטו ויקלטו

בלב של הנער, בלי הרצועה שתסייע.

לכן

זו הטענה.

משמע מדברי המדרש שאפילו בנים

שלא היו כל כך מעולים, כגון ישמעאל,

עשיו ואבשלום,

בכל זאת היה מועיל המוסר לכל הפחות שלא ייצול תרבות רעה.

אם לא היה אפשר לתקן אותם ולהפוך אותם צדיקים,

אז לפחות

זה מה שהיה צריך לעשות.

אבל איפה שאישרו האבות

את בניהם כמו אברהם ליצחק,

יצחק ליעקב ויעקב לבניו,

הצליחו הבנים.

ולא עוד.

אלא שהוסיפו אהבה לאביהם וכיבדו אותם כמו שמובא במדרש.

יצחק,

שעבד על יעקב לחנכו כראוי, ויעקב, שעבד על בניו, 12 בניו, ולא יצאה מהם פסולת,

לא רק זה,

הצליחו בחינוך הבנים והוסיפו אהבה לאביהם.

אז כמה מוסר השכל יש לנו לקחת מזה,

אחרי שגדולי העולם שהיו כה דבקים בקדוש-ברוך-הוא,

אברהם, יצחק ודוד,

וניסיון הבנים לא הפריע להם כי הוא זה,

כי הם לא טרחו ויגעו בשביל להשאיר להם ממון אל העיקר בשביל חנכם בדרך התורה.

וכל עצמם, כשהם באו לעולם, זה רק להעמיד דור ישרים.

ואם לא, הם אמרו לקדוש-ברוך-הוא, אנחנו לא רוצים בנים שחלילה יעשו לך צער.

כל עצמם לא באו להעמיד דור ישרים. בכל זאת,

מזה שנמנעו מלייסר את בניהם,

יצאו הבנים לתרבות רעה ושפטו אותם חכמים, זיכרונם לברכה,

ואמרו, על שלא רידהו.

לכן הם יצאו לתרבות רעה.

אם כן, קל וחומר,

בן בנו של קל וחומר,

כמה אנחנו צריכים לפקח בשבע עיניים על חינוך הבנים ולייסר אותם מתי שצריך,

ולהקפיד עליהם ולשמור עליהם,

ולשלוח אותם למוסדות הכי טובים שרק יש,

ולפקח מי החברים שלהם ומה הם עושים בשעות הפנאי.

כל זה,

שלא יימשכו אחרי הבלי העולם הזה וכזביו,

ובפרט שהרחוב היום מקולקל מאוד מאוד מאוד.

במה שאתה יכול להתייגע ביממה,

בחמש דקות בחוץ יקלקלו לך את הילד,

ובמה שתשקיע בשנה,

סדרה אחת בטלוויזיה תהרוס לך הכול.

ואחרי זה,

לך תחפש את הילדים איפה הם.

לכן ישימו מעיינם בהמשך דרכו של ישראל סבא,

ובזה יתקיים באלה שהם צדיקים וחפצים בכך,

תחת אבותיך יהיו בניך.

בשביל להבין עד כמה הדברים הם כאלה, אנחנו נראה

דקות ספורות את הסרט חינוך אלים,

ובואו נבין עד כמה יכולים להידרדר, וזה אפס קצה,

אפס קצה ממה שאפשר להראות בשביל לא להפחיד יותר מדי את הציבור.

יש לך את זה?

כל הכבוד.

אז אנחנו נראה את זה דקות ספורות.

אחרי זה נעבור לשאלות ותשובות.

רענן, מה נשמע רענן?

רענן, מה נשמע?

אם אפשר לכבות האורות. תודה.

רענן, מה נשמע?

תודה רבה, אדוני.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

גירר בן-זהבה,

אישה בת רחל, נסים בן-יעקב, מנוחתם עדן,

אסנת גבאי בת יונה,

ולרפואת אברהם בן-אישה,

רחל בת אסתר, שושנה בת זוהרה, ולהצלחת גילה בת רחל ועלונה בת גילה,

השם יזכה אותם לכל טובה וברכה.

ג'נט בת ירושה, רפואה שלמה,

יפעת בת-ג'נט,

זיווג הגון, הראל בן-שולמית,

זיווג הגון, אירן בת-ג'ניפה, רפואה שלמה, מהרה.

יפעת בת-ג'נט, הראל בן-שולמית,

שידוך הגון, מהרה.

להצלחה בדירה,

ג'סורו כל המרעין בישין,

משלמה מלקר.

הצלחת ערן בן-סופיה ולרפואת סופיה בת-סוזן ולעינוי נשמת רבקה בת-תמר-זייל.

זיווג הגון עבור סיניה פנינה בת-חנה,

ושכל ילדיה יחזרו בתשובה שלמה.

ועוד אליהו מנחם בן-לוסיאן,

לאה בת-לוסת, יהל בת-לאה, אפרים בן-לאה, יהודה יוסף בן-לאה,

מיכל בת-לאה ושרה בת-לאה,

יזכו לכל טוב והצלחה לעבודתו יתברך.

יעקב בן-אליסה, מנוחתו עדן, וחבצלת בת-ג'קלין, רפואה שלמה מהרה.

רועי בן-ג'קלין, זיווג הגון מהרה.

מוכנים?

יאללה.

אם אפשר לכבות את האור.

רענן, למה אתה עליי? רענן.

רענן, למה אתה עליי?

תודה רבה.

אבא, אם יש בלאגן, אז אני נשאר.

קשה להאמין, אבל כלי הנשק הללו נאספו בשלוש השנים האחרונות בבית ספר יסודי אחד.

סכינים שנאספו מילדים מ-6 עד 12. אחד מכל 20 תלמידים דיווח שהביא סכין לבית הספר.

זה, לאדם העצמי.

הילד היה איתי בתוך השירותים,

והוא הרביס לי.

אתה עצר לפחד, ממה אתה תפחד?

זה מחקר מקיף שערך הפרופסור עמוס רולידר התברר שתרבות הצקה ובכללה סחיטות, בעיטות והשפלות מילוליות, נפשיות ומיניות גדולה בישראל פי שלושה לעומת העולם המערבי.

במחקר התברר גם נתון מצמרר.

65% מכלל הילדים דיווחו שהיו קורבן להצקה גופנית לפחות פעם בחודש.

כמה שווים חייו של ילד.

אם נשפוט לפי הכמעט-רצח שאירע כאן, בחצר בית הספר גינזבורג, שביבנה חייו שווים חמישה שקלים פעולה רחוב.

בכל חמישה שקלים, או הוא לא רצה להביא לו, אחר כך הוא התווכח איתו,

ואז הוא לא יודע לקח אותו לצד, הוא דקר אותו.

תביא לו את הטירה פה בבטן.

האלימות הזו היא סוג של טרור,

וצריך לטפל בה כמו שמתאפלים בטרור. זה נקרא סכין פרפר.

למה פרפר? תסתכל עכשיו.

ניתן לילד עושה לו ככה.

אהלן, שלום, מה שלומך? אני רק מנפנפת בזה, לא צריכה לדבר יותר מדי.

ואם עושים את זה גם ככה, יותר מזה, ככה. כל פעם מתחכים עם זה ככה. בשקים כזו, לפני שלוש שנים, נרצח ילד כדור.

תן לי מי שיבוא אליי ולדקור את זה. אין לי מה לעשות, אני חייב להחזיר לו. אתה יודע שזה יכול להיגמר באיזה שיום אחד תדקור מישהו ותערוג? אתה לא מפחד מזה? כי אני יודע איפה לדקור, ואני יודע גם איך משתמשים בשקים. כשנכנסתי לבית הספר, אלה הם דברים שאני אספתי בבית הספר.

יש פה עץ תמים

וסכין,

יש פה גז מדמיע,

יש פה סכין יפני, יש פה אזיקים.

משהו על הישגים או חוסר הישגים של תלמידינו, גם השנה מורי ישראל לא יכולים להתגאות בהישגי התלמידים. היום פורסמו הנתונים, התלמידים ממשיכים להיכשל או לשמור על הישגים נמוכים.

בדרך כלל היינו מקום טוב באמצע, ואז קרה לנו נס.

ירדנו למקומות האחרונים וכולם התעוררו. המסר שמוטמע היום בכל בית ספר, המוטו שכתוב על כל לוח, בכל כיתה, הוא

חייבים לעבור את בחינות המיצב, וזאת כדי שהמורים והמנהל, אבל בעיקר כדי שראש העיר ושרת החינוך יראו טוב במסיבת העיתונאים בסוף השנה, אתם יודעים, עם האחוזים והגרפים. אני מרגישה שעבדו עלייך. את מבינה שמופעל עלייך לחץ כדי להעביר את הכיתה בציונים הכי טובים,

ואת גם מדעת שיש המון דברים שאת היית רוצה ללמד,

ובגלל המיצבים האלה את לא עושה. באנגלית, לדוגמה,

היינו צריכים לחלק את כיתת התלמידים להקפצות בהתחלה של השנה, ולא עשינו את זה עד אחרי המיצב. זאת אומרת שהיו חבר'ה שישבו בכיתה, לא הבינו כלום, ולא היינו יכולים לחלק אותם להקפצות,

חיכינו עד סוף המיצב. זאת אומרת, פשוט פגעת בתלמידים.

השרה, ראש העיר, המנהלת, המורים,

כולם צריכים ציונים ותוצאות עם סיבות העיתונאים.

אז לתלמידי כיתות ט' יש במשך חודש וחצי במקום מורה ללשון בייביסיטר.

אני מחכה שאתם מוכנים לשבת?

אתם שוכחים שאני אצלם, השם במקום, במקום. טרייל 2005,

כך נראית כיתת לימוד בבית ספר יסודי ממוצע.

המורה א' לא מצליח להשתלט על הכיתה שלו, הוא מציב מצלמה שתתעד את התנהגות התלמידים.

מערכת החינוך הישראלית, במיטבה.

נכון להיום, כמעט כל אחד יכול להיות מורה.

הנה, לדוגמה, ראיון עבודה שעברה התחקירנית שלנו בחטיבת ביניים במרכז הארץ.

זה לקח שבע דקות, בלי הגזמה, והמשרה הייתה בידיה.

באתי בקפה טוב?

קפה ברמה, ראיתי שם הרבה זמן.

קפה ברמה, אף מקום. בסיכומטרייה עשית כבר? עוד לא. נכון שאין לך את הנתונים לזה, אבל יכול להיות שאת ממלגת, אני אזרוק אותך לים,

תסחי, תסחי, ותסחי תוכלי. מעולה.

אוקיי, כבר אמרתי לך. אוקיי. עכשיו, את נותנת לי את החומר? אתם מביאים לי את החומר? אני מביאים לי את החומר או שתמציאי משהו אקטואלי.

אהה, תחזיקי אותם יותר פשוט, הדרכה כמו בתנועת דמור.

זאת אומרת, זה בסדר גם אם היה לי תעודת הוראה? כן. מגיע מפקח משרד החינוך? לא מגיע, לא מגיע. הרעיון הוא שיהיה לתלמידים עניין,

שלא ירביצו אחד לשני ושישתו בשלום מהשיעור, זה הכול.

שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים יש מורים

שחוששים לחזור לבית הספר בשל אלימות התלמידים. ועדת דוברת, על מה קמה ועדת דוברת? על תפארת החינוך ועל מפולת החינוך. מורה העממי בצרות, מורה התיכון בצרות. ילך החינוך, תלך בעקבותם המדינה.

פתאום אני רואה שהוא מניף את הכיסא בידיו. הספקתי לעשות צעד אחד, ופתאום הכיסא נזרק אליי.

נפגעתי בירך,

מכה מאוד חזקה. אם לא הייתי מספיק לקום מהכיסא, הייתי חוטף את אותו מכה בראש.

אתה מסכן את חייך, שיהיה סיכום טוב שלא תגיע הביתה. וזה יגיע גם למצב שמורה ייפגע מאוד מאוד, וזה יגיע גם לרצח.

המערכת פשוט קורסת.

כל המחקרים האחרונים שבודקים את ההישגים של התלמידים, ובמיוחד בחטיבות, רואים שהמצב חמור מאוד מאוד.

המערכת פשוט מאוד מושטת את הרגל,

וזה לא נכון להגיד שפשטה כבר את הרגל.

איך מפסיקים את ה... בעיני זה טרור, אגב. זה לא פחות מטרור. איך מפסיקים את זה?

אם היה לנו המתכון האולטימטיבי,

אז היינו לוקחים אותו בשתי ידיים, מיישמים אותו מייד.

אבל מפסקים לך זיז על מורה, אלוהים אדירים. אין לנו, אמרתי לך. פתחתי ואמרתי, אין מתכון אולטימטיבי.

הם מנמטי כסף, שמהיום למחר אני יכולה לפתור את הבעיה, אבל אני חושבת, קודם כול אנחנו, זה שעת החירום. המנהל יודע מזה?

בטח לא יודע. הוא יודע. הוא יודע שכל הילדים באים עם סכנת?

והוא לא מנסה לעשות כלום? הוא לא יכול לעשות כלום. מה זה לא יכול לעשות כלום?

הוא גם מפחד מהילדים. הוא מפחד מהילדים? אין איתו, הוא מפחד. מערכת החינוך עומדת חסרת אונן.

אין לה כלים של ממש להתמודד עם הילדים האלימים.

אתה מגיש תלונה במשטרה? לא טוב.

הוא הילד שלך מנשל.

אתה לא הולך למשטרה,

גם לא טוב, כי מי יודע לאן זה יכול להגיע. לאן הגענו? לאן אנחנו עובדים?

כמו שזה נראה היום, במחסור כוח-אדם שקיים היום, הן בכל המערכות שסייאמתי קודם לכן, אם לא נקבל תגבור משמעותי של כוח-אדם,

הכתובות האלה בעיתונות תהיינה קטנות עומת הכתובות של השנה שעברה. ואנחנו גם עלולים להתגעגע גם לשנה הזאת.

זאת אומרת, לשנת 2004 נתגעגע ל-2003.

אנחנו כבר מתגעגעים ל-2002.

אנחנו יודעים אז הוא מתמיד שהנוער משתמש בסמים, אבל באמת, בפרשת האחרונה שאנחנו עוסקים בה,

אנחנו עמומים מהתדירות ומהכמות של הסמים וכמות הנערים שמשתמשים בסמים האלה.

שני נוסעות צעירים, 12, מתו בשנתיים האחרונות משימוש באקטאזי, ויש כאן מאות אלפי ילדים וילדות, בני 13, 14 ומעלה, שחולים בסרטן. האקטאזי הזה, מוטים ממנו. עובדה. ולהגיד משהו שהפך אולי לקלישאה,

אבל כנראה שצריך לחזור ולהגיד אותו שוב ושוב. זה קורה גם במשפחות הכי טובות. נתח עמדתי, ביתי אהובתי,

איך אפשר לתאר אותך באפס זמן?

אולי להגיד שהיית חכמה,

ולמרות חוכמתך בחרת להתנסות באקסטאזי שלוש פעמים בחייך.

הפעם האחרונה, בחוף ריצנים, במסיבת טראנס,

ושם גם באתי.

בבית-שמש הוא בא היום למכור כי יו״ר אטיאס, בן 20 במבצע פצעים אנושיים, בשבוע שעבר בתיגרה בבית-הספר התיכון בעיר נגד הנער שגרם למותו יוגש כתב עישון על הריגה.

לפני החקירה עולה כי לפני כמה שבועות ניסה לדקור נער נוסף.

ויכוח על אגזוז של מכונית נגמר במוות,

והמשפחה, משפחת אטיאס, לא יודעת איך לעכל.

אני רק שואל שאלה אחת, בבקשה.

האם אנחנו גידלנו דוח ששולחים ילדים עם סכינים לבית-ספר? לא עם מחברות?

כתב אישום רצח בחניקה הוגש הבוקר בית-המשפט המחוזי בתל אביב נגד הנער מרחובות שרצח את מעיין ספיר, בת 15. ליל שבת ברחובות מעיין ספיר, נערה בת 15, יוצאת מביתה לבילוי בקניון הסמוך נער מסומם תוקף אותה וחונק אותה למוות

המספר של העצירים באגף הזה של בית הסוהר גדל בשנה האחרונה פי שלושה. אומרים שהנוער במדינה הופך לנוער קשה יותר, אלים יותר. לא רק אני חושב שהמצב בשטח מצריך צעדי חירום.

במצב הגלויה, אנחנו רואים אותם.

בבתי ספר בעכו, בגבעתיים, באשדוד, באשקלון, הוצאו מצלמות מעקב ומעגל סגור שמכסות כל פינה וכל תנועה של התלמידים. אתה יודע מה זה להיות תחת מעקב כל הזמן?

האמת, לא הייתי. כמו בית כלא.

יש דבר אחד שלדעתי חסר בה בטירוף, וזה נשמה.

ומה זה נשמה?

נשמה זה מה שהילד דיבר עליו. ערכים.

יהיה יותר משכורת, יהיה יותר גאווה, יהיה פחות תלמידים, יהיה יותר תלמידים, יהיו מלימודים, הכל דברים חשובים, אני לא מזלזל.

מערכת החינוך מדברת איתנו רק על תפוקות,

מדדים וציונים. לא יכול להיות שתהיה פה בורות שילד שמגיע לגיל בר-מיץ,

פעם ראשונה, במקרה הטוב, הוא רואה בית כנס מבפנים.

ערן לוי, בן 18 וחצי מראשון לציון, יצא לבלות בשישי בלילה בשבעים.

בכניסה למועדון הוא נקלע לקטטה, שבעה צעירים בקורט ובחזה. ערן מת במקום.

המוקד הבא הוא ראשון לציון. מועדון אמנזיה באזור התעשייה בעיר.

פואד מליקוב, בן 17, רק רצה לרקוד עם חבר בליל שישי.

פורצת קטטה בין עשרות בני נוער בכניסה לדיסקוטק.

מישהו שולף סכין דוקר את פואד בלבו,

הוא עומד למחרת בבית החולים.

לפני שנה וחצי הכיר ג'ימי בן 13,

נער גדול ממנו בשנתיים.

בלי שום סיבה, הוא קם, הביא לי ברקים את הפנים,

הוריד לי דם, הוא בא הרבה יותר חזק ממני. בשלב זה החל פרוטקשן לפי עמילו.

שנה וחצי של סחיטה בסכומים גדלים והולכים בתמורה להגנה של הסוחט מפני אלימותו שלו.

הוא אמר לי, אני אדקור אותך, אני ארוג אותך, אני אשלח אליך חברים, אתה תיפגע.

בסך הכול עשינו חישוב, הגענו ל-13,000 בלי ה... 13,000 שקל? כן, הגענו ל-13,000 שקל. לילד גיל 13. כן. חשדם של ההורים התעורר לבסוף.

האב טמן מלכודת לבנו ועלה על הסיפור.

הסחטן נתפס בשעת מעשה,

והמשטרה עצרה אותו,

אך הוא שוחרר כעבור זמן קצר. לילדים אין דברים קטנים וגדולים.

כשהדברים הקטנים לא נעצרים,

הם הופכים להיות גדולים וגדולים, והמפלצת הולכת וגדלה. כולם יודעים, כולם שותקים.

הילדים פוחדים להלשים. רק שאחד מהם שלב סכין,

והייתי צריך כבר לסגל. ההורים חוששים מנקמה,

והמנהלים שומרים על שמם הטוב.

אף מורה לא מנסה להטריד, הם מפחדים.

שעיו היחידים של מאור חנש בן 16 היו נדיבות לב ובעלות על טלפון מצלמה שהשאיל לארבעה נערים שעצרו את רכבם לידו וביקשו ממנו עזרה.

כשהטלפון כבר היה בידיהם, נמלטו הנערים מהמקום.

מאור נתלה על המכונית הנמלטת וניסה להחזיר לעצמו את רכושו הגנוב.

הנערים המשיכו בנסיעתם,

ומאור נפל מהרכב. הנזק המיידי, אובדן הכרה, שבר בגולגולת,

דימום בתוך רקמת המוח והנשמה הדחופה. כמה שאתה משקיע באלה שלך ועשית דברים נפלאים,

בא מישהו וממחיה דורס את זה. אחד מצא גזע שתי מטר,

גזע עבה,

התחיל לדפוק לי מכות ביד, ביד ימין, שברתי אותה. שמרו לי בגבוק בירה על הראש, עיקרו אותי, חפצו עליי, בעטו בי, נפגע על הכליה,

דם ושתם.

בכל שנה 300 תיקים פליליים על תקיפות בבתי הספר.

אחד מכל חמישה ילדים דיווח שהוא פוחד ללכת לבית הספר בגלל אלימות.

היה איומים שהייתי בא עם סכין לבית הספר, הייתי מפחד.

אז אחי שילם לילד כסף שהוא ישמור עליי. לפני שנים אחדות, כשהיה בתחילת כיתה ב',

סירב אור ללכת לבית הספר, אף שהיה תלמיד מצטיין.

ילד היה איתי, בתוך השירותים,

והוא הרביס לי,

הוא שמה, נתן לי בעיטות.

כף יד גדולה מאוד.

בטל שקועה, ברגליים סימנים. אז זה לא גרם לך לרצות לספר משהו? כי זה בטח מאוד נעיק.

בגלל, איך הייתי מעלה? אם הייתי מגלה, הוא היה עורק אותי. בלילה הוא קם ומשתולל וצועק, הצילום. למה אתה עושה לי את זה? למה אתה עושה לי את זה? בחריקות שיניים. ואז, ואז הוא אמר לי,

מסוף כיתה א', מסוף כיתה א'. אמרתי לו, מה קרה לך מסוף כיתה א'?

ואז הוא אמר את מה שהוא סיפר, שהוא קיבל בעיטות ובביצים וברגליים וכל הסימנים הכחולים הם למעשה אותם ממכות שאותו ילד גדול נותן לו מסוף כיתה א'.

הוריו של אור שיתפו עתה את בית הספר בפרטי ההתעללות שבוצעה בין כתליו.

ואז היא אמרה, לא, אנחנו ידענו במי מדובר.

אבל לא להאמין, זו משפחה טובה.

אני חושב שצריכים להעיף את הילד מבית הספר כי הוא יעשה את זה לילדים אחרים.

אותו ילד בבית הספר, כאילו כלום לא קרה עד היום.

והבן שלי, המליצו לנו להעביר אותו לבית ספר חדש.

זה האימוצים של המציאות.

אין כוח להתמודד עם האלימים החזקים.

אז מרימים ידיים ומתייאשים.

13% מבני הנוער דיווחו כי חשבו ברצינות על התאבדות. 6% דיווחו כי ניסו להתאבד במהלך השנה האחרונה.

בבית הספר היסודי אחווה ברמלה למד ציון בבני ילד בריא ורגיל בן 13. הכל

התחיל כאן בחצר בית הספר.

שלושה ילדים מבני כיתתו פקעו בו ושינו את חייו לעולם.

הם שינו לי מאחורי הכיתה,

כשנערים,

הם התקיפו אוקיי עם עץ וחפתו בן בראש.

20 שנה אחרי אותו יום פורענות,

ציון ומשפחתו עדיין משלמים את מחיר הפגיעה.

זה לרחוץ את ציון,

זה להפוך את ציון במיטה שלא יהיה לו פצעי לחץ.

במשטרה משקיעים מאמצים רבים בניסיון להתמודד עם מכת האלימות. קציני הנוער מדברים על אובדן התמימות, על התגברות האכזריות ובעיקר על הרבה כלי נשק קרים בתוך בתי הספר ובסביבתם.

עד היום אני לא מבינה ולא מבינה ולא מבינה ולא מבינה.

אני עוד יכול להרגיש את הכאבים של המכות.

סיפורו של ציון הצליח היום לרגש גם את הקשוחים שבתלמידים.

השאלה היא אם מחר בבוקר זה יספיק כדי למנוע את קורבן האלימות הבא.

כל יום מחדש אני מטוררת ורואה את ציון במצב כזה פשוטה שבל כסבל גלים תלוי באחרים לא יכול לעשות שום דבר.

הכל עונה נקראת, נכון.

המצב הוא לא טוב,

אנחנו צריכים לשנות אותו, הוא לא מצב טוב. אני לא רואה סיבה להמשיך לפתוח את בתי הספר בצורה הזאת, זה משהו ממש בושה וכלימה. כשאני ראיתי, מה שכל אחד אגב מאיתנו רואה, אני בטוחה בזה, שמערכת החינוך היא שוב בקריסה.

שוב בקריסה.

57% מההורים מציינים שהם לא מרגישים בטוחים לשלוח את ילדיהם לבית הספר.

נתון מפחיד.

בבתי הספר של הילדים שלנו יש מלחמה, לא פחות מכך.

זה קורה לילדים שלי,

זה קורה מן הסתם גם לילדים שלכם,

אפילו אם אתם מסרבים להאמין בזה. מה אתה אומר, זה קורה לכולם,

כדאי שכולנו, לא משנה באיזה בית-ספר הילדים שלנו לומדים,

שנתחיל לבדוק? אני מציע לך, יעל, לא לדבר על כולנו. אני מציע לך היום לדבר עם ילדייך כדי גם להזהיר אותם וגם להיכנס לעומק של הדברים, משום שאין פעם לתעתע את הדברים מתחת לשטיח, משום שכשהזזנו טיפה את השטיח התגלו שם שרצים בלי סוף. ואין מקום חסין בפני הדבר. לא. בלילה הוא קם ומשתולם וצועק עצילו. אני רק שואל שאלה אחת, פרינה.

האם אנחנו גידלנו דור ששולחים ילדים עם סכינים לבית הספר, לא עם מחברות?

גם כשאתה משקיע באלה שלך ועושה דברים נפלאים,

בא מישהו ומחיה דורסת את זה, שוטה,

של קצת דלדלים,

תלוי באחרים, כל היום נקרא את מחמוש.

הגיע הזמן שמחיר הטמטום במדינה הזאת יפסיק.

אני אמנם שילמתי מחיר יקר,

אבל יש עוד כמוהו המון מפלצות שמסתובבות ברחובות.

ואם אתם, כל אחד פה, דעת הקהל לא תתעורר ותצא לרחובות ותגיד די לטמטום,

אז עוד מעיין ספיר יופיעו בכותרות,

ואחרי שבוע ישכחו.

איך ייתכן שיש כל כך הרבה תוכניות לימוד למניעת אלימות בבתי הספר בישראל,

ובכל זאת רמת האלימות של הנוער אצלנו היא מן הגבוהות בעולם? אין אלוהים.

ובחברה, במשפחה שבה אין אלוהים,

ובחברה שבה אין אלוהים, כל מותר,

כל פרץ,

וייצא לנו שתי מילים?

תודה.

על זה נאמר חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.

תבדקו בבתי ספר מה קורה אצל הילדים, תשאלו אותם, שבו לשיחה ותבינו מה קורה ואחר כך תחשבו איזה חינוך יותר מתאים.

חינוך דתי, חרדי,

שמירת תורה ומצוות וערכים יהודיים או תרבות הגויים שנכנסה פה לארץ והכוחניות.

למי שיש שאלות, בבקשה להרים את היד. שלב ראשון של החלק הזה זה שאלות בלבד,

לא ברכות ולא כלום.

רק שאלות.

אלה שישאלו, נשתדל לענות תשובה.

בחלק האחר

יהיה גם אפשרות לברכות.

כן, יש לך שאלה?

בבקשה, נעביר אליו.

שלום, ערב טוב, כבוד הרב.

שלום וברכה.

קודם כול,

רצינו לומר יישר כוח על דברי התורה והמוסר המחזקים והנפלאים.

חזק וברוך.

משהו, שאלה שמקננת כבר הרבה זמן, לא משהו שקשור לנושא ההרצאה הערב.

הרב אמר במשך, אומר כבר במשך שנים לגבי שתי נקודות.

לגבי אמריקה, שתטבע במים,

ושעתידים הישמעאלים הערבים לשלוט כאן תשעה חודשים.

השאלה היא מאיפה הרב לקח את זה.

כי אני, כפי שאני מכיר את החומר ואת המקורות,

אין אזכור לדברים כאלה. אז רציתי לשאול, מניין הרב לקח את הדברים?

הבנתי. עברת על הכול, אני מבין.

כן.

הבנתי.

מה לעשות שהפסוק אומר,

כעת יולדה שישלטו תשעה חודשים הישמעאלים, וכך מביא המהר״ל פיפראג,

שישמעאל ישלטו תשעה חודשים בעולם ובישראל.

בדבר נוסף, לגבי אמריקה שתטבע,

יש לזה אזכור בזוהר הקדוש.

איפה הוא?

אז אם אתה לא עברת על הכול... אני שואל איפה.

איפה מה? בזוהר.

איפה בזוהר?

צריך למצוא לך איפה זה בדיוק, אבל זה בזוהר הקדוש,

והזכרתי את זה באחת ההרצאות.

ולגבי הפסוק, כעת תתנם כעת יולדה,

זה הפסוק שעליו מביאה הגמרא, וככה היא מסבירה גם. הגמרא אומרת שתדע מלכות ההרישה להתפשט על ישראל תשעה חודשים. נכון.

אין התייחסות לערבים, לישמעאל. יש התייחסות, אמרתי, במערן מפראג, ויש עוד מקורות במדרשים.

אני מכיר דברים אחרים. אני יודע שהכוונה היא לארצות-הברית, למלכות הרישה. תפתח את המערן מפראג ואת המדרשים שאני מכיר,

ואז תמצא את זה. בקשר לארצות-הברית, אני יודע דבר אחר מאזור.

מה אתה יודע?

וכל ערדס העיר יוקית בנורה,

מופיע שם בסוף בלק,

לגבי החרבת רומי הרישה, שהכוונה לאימפריה הרומית לארצות-הברית.

מאה אחוז. קודם כול, זו לא סתירה.

יכולה לשרף כל רומי הרשעה בלי שום בעיה.

וכמו שכתוב, שבית יוסף

יהיה להבה ובית עשו יהיה לקש,

וזה עדיין לא סותר את זה, שיהיה בלה בלה בלה והם יתבעו כולם.

כי לגבי המים, מה שאנחנו מכירים, זה כתוב אמנם בספר גליה רזיה,

בספר מפורסם, שעתידים המים התחתונים, וזה מה שאנחנו רואים היום, את המגמה.

זה ילך רק ויחמיר בשנים הקרובות,

של התחממות כדור-הארץ והצפת ה... בלי התחממות. הקוטב מתנתק כל הזמן והולך וגדל. כן, כן. עליית מפלס מהים. אז הנה, בלה בלה מתקרב.

לרוב חלקי העולם. שם הכוונה לרוב חלקי העולם. שם אין לי התייחסות למקום מסוים. בעיקר לארצות-הברית, כמו שאומרים היום המומחים, וכבר הבאנו גם קטע כזה בהרצאה, והקראנו בדיוק את המחקר שלהם,

שזה עניין של שנים ספורות,

עד שניו-יורק תשתף.

תודה רבה. תודה רבה. תהיה בריא.

שאלה, למי יש?

הנה, פה יש שאלה. בבקשה.

אם אפשר לעמוד.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. תודה על ההתעוררות של המוסר לערב הזה.

אני אומנם מניו-יורק,

ויש לי תמונה,

הם צוחקים כי הם חושבים שבגלל הבלה-בלה הגעת לפה.

לפני ספטמבר 11' פגשתי אדם במגרשן בלונג איילנד.

הוא עשה קופי,

והוא הביא לי שני תמונות.

אחת מהתמונות שהיה 9–11,

והוא היה מדרום אמריקה,

הוא ראה אותי כיהודי,

ויש לי תמונה איך שמראה על כל המים במנהטן שישטפו את כל האזור.

יש לי שאלה אל כבוד הרב, שמישהו בשבת שהתארחתי שאל אותי,

אנחנו יודעים שיש לאדם בחירה.

אז הוא שאל אותי,

האדם הראשון כשנולד,

הוא נולד כולו טוב בגן-עדן.

איך עלה בדעתו לעבור על רצון השם?

לא היה מושג של רע,

היה רק טוב.

אז הייתי שמח,

החבר'ה נמצאים פה,

הייתי מאוד שמח לשמוע את התשובה,

שזה יהיה גם זיכוי ערבים.

קודם כול,

בחירה היתה לאדם הראשון, והרעיה שהוא בחר לא טוב.

דבר נוסף, היה טוב, היה גם רע,

רק הם לא היו מעורבים יחדיו, הרע היה חיצוני לאדם,

והאדם הבין את הדברים במהותם, מה טוב.

הוא לא היה צריך את הבחינה בין טוב לרע בשביל לדעת מה טוב.

הוא התבונן בדבר מסוים, ידע אם הוא טוב או לא טוב,

אבל בלי ההבחנה מ-טוב לרע.

כמו שבעל-חי היום יודע מה לא טוב לו באינסטינקט,

והוא לא ניגש לאש,

כך האדם הראשון ידע מה טוב.

אבל הוא הבין שזה לא נקרא עבודה חשובה לפני הקדוש-ברוך-הוא שיהיה צרר רע מבחוץ,

כי אז זה לא בעיה לשמור את מצוות ה' לעובדה ולשומרה.

ואז הוא החליט להגדיל, ככה מפרשים חכמי המוסר וחכמי הסוד, הוא רצה להגדיל את הניסיון,

שעל-ידי זה יהיה כבוד שמים יותר גדול,

שהוא עומד בניסיון יותר גדול.

זה כמו אחד אומר לך, בוא נראה אם אתה יכול להרים עשר קילו,

אתה אומר לו, עשר קילו? תביא חמישים. מה, אתה צוחק עלי? עשר קילו?

תביא חמישים.

זו הייתה הבחינה, וזו הייתה הבחירה הלא-טובה.

על זה נאמר, לא תוסיף ולא תגרע.

אל תוסיף, כי אתה עלול לגרוע. השם אמר, זה לעשות,

אל תוסיף ואל תגרע.

לא רק אדם נכשל, גם החכם מכל האדם נכשל, שלמה המלך.

נאמר לו,

לא ירבה נשים, לא ירבה כסף וזהב,

לא ירבה סוסים. כל זה נאמר לו, לא ירבה.

מה הוא אמר? אני ארבה,

אני אוסיף,

ואני לא אחטא.

והוא חטא בכולם.

למה? כי הקדוש ברוך הוא אומר, לא, אז לא.

אפילו אם אני אומר לך את הטעם ואתה חושב שאתה יכול לעמוד בטעם,

דע לך,

אל תוסיף ואל תגרע.

הבנת?

הבנתי. רק הפסוק, רציתי להבין עוד יותר.

הפסוק אומר, לא לאכול מעץ הדעת, כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

זאת אומרת, לא הייתה לו עדיין דעת לבחור בין טוב לרע. מי אמר שלא היה לו דעת?

הוא ראה הכל טוב.

מי אמר שלא היה לו דעת? כתוב,

מתי שהוא יאכל,

אז נפקחו עיניו. לא.

ככה הפסוק אומר. לא.

יהיה לו את המושג של ההתבוננות, בין טוב לרע. לא. לא. היה לו כבר את זה לפני כן? בטח.

אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, חוכמתו גדולה משלכם,

שהוא קרא שמות לכל החיות ובעלי החיים.

אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכים, תקראו שמות.

לא ידעו לקרוא.

אמר לאדם, תקרא, וקרא לכל בעל חי בשמו.

שאל אותו, מה שמי?

אמר לו, לך ראוי לקרוא אדון,

עמוני.

מה אתה מה שמך? אמר לו האדם.

כי באתי מן האדמה.

זה היה האדם שחוכמתו היתה מרובה משל המלאכים.

אבל כתוב, וייתם כאלוקים יודעי טוב ורע,

טוב ורע ביחד מעורבים.

אמר להם הנחש המסית,

תדעו לכם, הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתאכלו מעץ הדעת,

כי ברגע זה שתאכלו ממנו, ויהייתם כאלוקים יודעי טוב ורע.

תדעו לכם, ככה אמר לשון הרע, שקר וכזב.

אמר, תדעו לכם,

בורא עולם בעצמו אכל מהעץ הזה ואיתו הוא ברא את העולם.

הוא לא רוצה שאתם תבראו, תאכלו ותבראו עולם.

לכן הוא לא נותן לכם.

הבנת? כן. וכך רואה את העוטה. תודה רבה. זו תשובה משביעת רצון. היא כתובה במדרש, זה לא שנייה.

אוקיי.

תהיה מריא. כל טוב.

כן.

שאלה.

כן, הנה יש לגברת שם שאלה. שאלה, ולא ברכה אני אומר עוד פעם, כן?

בבקשה, תיקחי.

לכבוד הרב, אני רוצה רק לדעת אם הבן שלי יחזור בתשובה או לא.

אני לא נביא ולא בן נביא,

אבל אני יכול לברך אותו אחר כך.

תהיי בריאה.

כן, יש שאלה מאחוריה.

נעמוד בבקשה. לא צריך.

אני צריך. יישר? לא, אי-אפשר.

טוב.

תודה רבה.

קודם כול, יישר כוח לכבוד הרב,

ופשוט אני חושבת שזה קצת,

אני באתי מצרפת לפני ארבע שנים, אבל אני חושבת שצריך אולי לעשות כמו בצרפת,

כמה בתי-ספר של הורים וילדים.

הרבה ילדים פוחדים להגיד מה שקורה עם ההורים שלהם,

ואני חושבת גם כן, בגלל זה הבעיות.

אבל גם כן, לכבוד הרב, אולי לא להראות את זה הרבה,

את הסרטים האלה,

כי ישנם בשיעורים של כבודו גם חילוניים וגם דתיים.

אנחנו לקראת סוף העולם של זה לטובה.

אבל פשוט, כבוד הרב, בבקשה מכל הלב והנשמה,

עם כל החרדים והחרדיות,

לקום ולתת שיעור, היתה להם שביתה,

לתת שיעור של מוסר בבתי-ספר חילוניים, ולבקש,

אני בטוחה שהנהלת החינוך היום ומשרד החינוך יסכימו לכזה דבר.

וחוץ מזה,

אין משטרה כמו שרואים בחוץ-לארץ, וצריך משטרה.

אני למשל גרה באזור ח'.

ישנם חרדים בצד אחד, אתיופים בצד שני.

אסור להגיד על חינוך,

אבל לפעמים יוצאים ילדים חרדים עם תפילין,

וילדים חילונים מוצאים את התפילין.

ואם היה שוטר בסוף כל רחוב,

לא רואים בכלל בארץ שוטרים. אז בבקשה לחרדים להגיד,

לפני כחודשיים באה משפחה חרדית למשפחה חילונית בגלל שהחילונים התנפלו לילדה החרדית בת 12. ואז אמרו להם לא לצאת בלילה.

אז בבקשה, אתם אנשים שיש להם כוחות,

ברוך השם,

תפילה כיום-יום אנחנו מתפללים, ובעזרת השם בלי נגר.

זה מה שיקרב את המשיח.

משיח, יש שמח עם בורא עולם, עם איוד.

אז אמן שכל אחד ידע את התפקיד שלו,

וגם החרדים.

לא ללמד רק גמרא ומשנה, אלא ללמד בינו לבינה.

ללמוד חינוך.

אנחנו אומרים עילוי, עילוי.

שהעילוי יהיה בתוך הנשמה.

הנשים מתמוטטות היום.

פשוט, כפשוטו, מבוקר עד בוקר בתפילות.

על הגברים לכבד כבוד,

כבד, עם אביו, עם השם.

אז בבקשה, לצאת יותר מוסר אצל החרדים מאשר אצל החילונים. שאנחנו נהיה דוגמה כמה אומרים כובע וזקן.

כובע וזקן ותוך הנשמה, אמן כן יירצה.

עזב וברוך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

לזכות אבות אבותינו,

רבי רפאל, ברוך תולדנו, רבי יעקב אבוחצירא,

רבי מנחם שטרסון, כבודו רב עמלון יצחק.

כל הרבנים, אמן, רבי חיים תאם לומד, שכל אחד ייקח על עצמו לאהוב את השני מכל הלב והנשמה.

אמן כן.

עזב וברוך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

קודם כול רואים שאת

חדשה בארץ.

ואת מאמינה שבמשרד החינוך ממש יקבלו אותנו מייד ויפתחו לנו את השערים בזמן השביתה,

ורק חסר להם באמת שהעם לא נצחק יטייל בבתי-ספר.

אבל, רגע, מה קרה?

מה קרה?

עכשיו, דבר שני,

המשטרה באמת לא נמצאת במקומות המתאימים,

והיא לא יודעת לחנך ולא לטפל,

בקושי היא יודעת לעצור.

והיא גם סוגרת הרבה תיקים מחוסר עניין לציבור.

גנבים זה בכלל דבר שלא עוצרים.

גנבים,

אין זמן בשבילם.

הם יכולים לגנוב רק אם יש לו 70 תיקים,

ותפסו אותו כבר, תפסו שלל של כמה שנים.

אז יכול להיות שיביאו אותו למעצר,

אחר כך מעצר בית,

ואחר כך ייתנו לו על-תנאי או עבודות שירות והוא ישוחרר.

אבל אין דבר כזה לתפוס גנבים. מה זה גנבים?

זה שום דבר גנבים.

סמים?

חרטא ברטא.

מה זה סמים?

מדינה מסוממת,

אין על מה לדבר בכלל.

מה כן?

חקירות. כל הזמן חקירות.

חקירות.

חוקרים שרים, שרים עם תיק, שרים בלי תיק, בעצם כולם עם תיק.

שרים, כל הזמן. ראשי ממשלות, נשיאים.

עכשיו אמרו על ליברמן,

בית-המשפט אומר, תיק סודי יש לו כבר.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. אין זמן, אין זמן.

אין זמן.

אבל יש תגבור עכשיו במשטרה.

עוד אלף שוטרים, עוד זה, עוד פה, עוד שם,

אבל שום דבר לא משתנה.

הפשיעה גואה, עולה, ושום דבר לא, בתי ספר לא מצליחים לחנך,

והחינוך הכי טוב נותנים המורים שביתה כמה חודשים.

בטח, בשביל אלף שקל?

שימותו כולם,

שילכו להסתובב ברחובות, שישברו, שיהרסו. במקום שיהרסו אותנו, שיהרסו בחוץ.

מה פירוש? חינוך למופת.

המוסדות היחידים שעובדים בלי קצבה,

בלי כסף, בתנאי רעב,

החרדים. אצלם אין שביתה.

אז זאת אומרת שאנחנו צריכים לבוא לחרדים וללמד אותם חינוך?

נו,

אני חושב שאם מסתכלים מה ההבדל בין הנוער החרדי לבין הנוער החילוני,

כשאני לא רוצה להשוות, אבל מה לעשות, זו השוואה שנקטת בה,

אז לצערנו הרב המצב הוא בפער אדיר, אדיר.

המצב

אצל שומרי תורה ומצוות הוא לאין ערוך ולאין שיעור,

הפלא ופלא, לא רק בארץ, בעולם כולו.

אין חינוך יותר טוב מזה.

אבל מה, גם שם יש רחוב,

וגם שם יש ירידה,

וגם שם מי שמכניס דברים לא טובים הביתה,

אז ודאי שיכול לפגום, ומי שלא שומר על הילדים.

ולכן למדנו היום את מה שיהיה בפרשת השבוע,

ש-70 נפש ירדו אבותינו למצרים, יעקב וביתו,

וכולם היו שלמים,

והם הקימו את העם סגולה,

את בני ישראל, הבנים של יעקב שנקרא ישראל,

ומזה יצא עם ישראל שקיבל את התורה,

והתורה הזאת עשתה אותנו למה שאנחנו.

ואנחנו נשארים בעולם אחרי 3,300 שנה מקבלת התורה, בזכות התורה.

בלי התורה מזמן היינו נכחדים.

אחמדינג'אדים כאלה היו במשך כל הדורות שאומרים שאין זכות קיום ליהודים,

וצריך להשמיד אותם,

ומכחישים את ההיסטוריה,

ולא היתה שואה, ולא היה שום דבר.

בעולם שוקט ודומם ולא מגיב.

זה הדברים שצריך לדעת.

לכן נתנו את השיעור שאפילו אצל הצדיקים צריך להקפיד שאם לא מייסרים כראוי,

בדרך כמובן של חינוך, לא בהכאת אכזרי חלילה,

אלא בדרך של חינוך,

אז יכולים לצאת לתרבות רעה, והרחוב היום סוחף ומושך.

לכן כל אחד צריך להסתכל סביבו,

וגם צריך למחור את המקום הטוב שראוי להתגורר בו.

ואמר כבר הרמב״ם,

אם יש עיר שאין בה יראת שמיים,

ילך לעיר שיש בה יראת שמיים,

ואם אין בכל העולם,

מי יתנני במדבר מלא נורחים, ילך למדבר.

מדבר? שאלו את החזון איש זכר צדיקה זוכה, מה היום?

לאיפה ללכת? אמר הישיבות זה המדבר.

שם האדם מנותק, מהרחוב, הסועל,

יושב באוהלה של תורה,

שוקד על התורה, זה נקרא מדבר.

פירושו של דבר, שם הסיכוי הכי גדול שלו שהוא יישמר,

יוכל לעלות בדרך הזאת עד אחרית ימיו.

אבל אם אדם מסתובב בשוק,

בשוק החיים,

קשה מאוד שהוא יגיע לתוצאות טובות.

קשה מאוד.

וגם אם יגיע, אולי בחומריות,

אבל ברוחניות לא.

ומה יקרה כשהוא יצא מן העולם?

עם מה הוא ילך?

עם פנקס צ'קים?

עם כרטיס ויזה?

עם מה הוא ילך?

הוא יראה את הלוקש, כמה הוא הרוויח?

בשביל מה היית בעולם, ישאלו אותו?

מה עשית 70-80 שנה למטה?

מה עשית?

מה יגיד?

אז הכול מתחיל בחינוך ומסתיים בחינוך.

ותדעו לכם שהחינוך של ההורים הוא קודם לחינוך של הילדים.

לכן כשבאו זוג הורים טריים חודש

לאחר החתונה ושאלו את החפץ חיים זכר צדיק כזה שלך,

כבוד הרב,

ממתי אנחנו חייבים במצוות חינוך?

אמר להם, אתם באיחור כבר עשרים שנה.

אם ההורים הם לא דוגמה לילדים, לא יעזור מה שמבקשים מהילדים, כי הילד רואה בדיוק איך במתנהג ואיך אימא מתנהגת.

אם הם לא יהיו דוגמה, לא יעזור כלום.

אז קודם אנחנו צריכים לחנך את עצמנו ואחר כך יש סיכוי שאם נחנך בדרך טובה,

אז תחת אבותיך יהיו בניך.

אבל אם לא,

שם מרחם.

כן,

היה לנו אמריקאי והיתה צרפתייה, עכשיו מה יש לנו?

כן, בבקשה.

ערב טוב, קודם כול.

ערב טוב.

אבא שלי נורא חולה, הוא מאושפז כבר במשך שנה וחצי.

זה ברכה וזה אחר כך אמרתי, אז לכן נמתין לזה. לא, לא. אני רוצה לשאול משהו, לא ברכה.

כן.

אני רוצה לדעת מה אני צריכה לקבע על עצמי על מנת לרפא אותו.

הבנתי, זה ברכה, ואני אגיד לך עוד מעט, בסדר?

אוקיי.

כן, מי עוד רוצה לשאול? הנה, יש פה שאלה בשורה שנייה.

ערב טוב. ערב טוב.

רציתי לשאול את הערה שאלה.

אני גדלתי בבית חצי שהיו שם,

אנחנו שמונה אחים,

חלקם היו שומרי השבת, שומרי מצוות, וחלקם לא.

למדתי בתלמוד תורה,

ובכיתה ב' עברתי לבית ספר שהוא מעורב,

בנים ובנות,

וברוך השם לא הידרתי לשום פשעים, לשום דבר אחר.

ברוך השם, כרגע אני שומר תורה, מצוות, משתדל.

השאלה שלה היא,

הילדים שלי, יש לי ילדים שהם תינוקות,

ואני לא יודע פשוט איך להגיע אתם לחינוך,

כי אני רואה הרבה שכן הם דתיים,

וחלקם שאני מכיר במיוחד בתוך המשפחה שלי, שאין להם טלוויזיה ואין להם שום דבר שקשור לעולם,

וכשהם באים אלינו לבית או למישהו אחר הם מאופנתים לטלוויזיה,

וכל הזמן מעניין אותם הבחוץ ולא הבפנים.

וחלקם שאני מכיר אותם,

גם אישית, שכפו עליהם גם את התורה כל הזמן, וכיום כשמדברים אתם אל דתים הם פשוט לא רוצים לשמוע על זה.

איך אני אמור לחנך את הילדים שלי?

אם אני אכפה עליהם אז הם יצאו בסוף נגדי, והם לא יחזרו גם כן למוטב.

מה אני אמור לעשות?

תראה,

קודם כול, אם שולחים את הילדים לדודים כאלה שיש להם את הטלוויזיה, אז מסתכנים.

זה אחד.

בכל מקום שהולכים צריך לשמור על הילדים, אם אדם רוצה להישמר, ובסביבה מסוימת, ולפחות עד גיל מסוים.

זה מה שצריך וניתן,

ואז הסיכויים גודלים. ברגע שההכרה של הילד היא הכרה גדולה,

הכרה בזכות עצמו,

אז הוא יכול להשתמר עם זה לאורך זמן גם אחר כך.

אבל ילד הוא סקרן, כל ילד, דתי או חילוני, זה לא משנה.

כל ילד הוא סקרן.

אתה יודע, כשילד קטן נותנים לו משהו, אז הוא מהפך אותו מצד לצד,

שובר אותו קצת, בודק אותו קצת,

מנסה לעשות הכול.

מושך את המפה, הכול הוא מנסה.

אז ממילא אין בעיה לעבוד בטענות לילדים הקטנים שרואים את הטלוויזיה.

אבל מכל מקום,

צריך להבין שבכל אופן יש איזה משהו שהילדים האלה כן מצליחים לשמור, וזה תלוי כמה משקיעים בהם בחינוך. לדוגמה,

באחד הסמינרים שהשתתפתי,

היה ילד אחד שגרם לאדם חילוני לחזור בתשובה.

הוא אומר, הוא לא השתכנע מהסמינר,

הוא השתכנע מה הוא השתכנע מה ילד.

חילקו סוכריות לילדים,

והילד קיבל סוכריה כמו כולם וקפץ עליה,

אבל אחרי זה הוא רץ לאמא שלו ואמר לה, אמא, אמא, זה כשר?

אז אמא שלו אמרה לו, זה לא כשר.

אז הוא לקח והשליך את זה לפח.

אמר, אם יש כוח לילדים כאלה ולחינוך כזה להביא ילד למצב כזה,

זה תורת אמת ואני רוצה להיות שם.

הוא חזר בתשובה בשביל זה, ולא בגלל הסמינר והשכנוע.

אז זאת אומרת, תלוי כמה משרישים בילד, אתה מבין?

אם אומרים לו שבפלוויזיה זה טמא וזה הרסני וכו' וכו',

אז ממילא תלוי איך מגדירים. כמו שאנחנו מחנכים את הילדים שחזיר זה ייכס ולא ולא ולא,

אז אפילו אם לא טעם הילד או כן טעם,

איכס, זה בשבילו איכס לכל החיים.

אותו דבר יש דברים שתלוי כמה אתה משקיע בילד.

אם אתה משקיע בילד את הדברים האלה, ואתה גם משתדל למנוע ממנו,

וגם אתה לא פוזל קצת לשם שהילד רואה, וכן על זה הדרך,

אז הסיכוי הוא גדול מאוד.

אי-אפשר להגיד שהשמירה היא הרמטית,

כי כל ילד והנפש שלו היא שונה,

אבל האחריות של האבא היא עד כמה שאפשר.

כמו שאתה תחנך את הילד כשיורד לכביש,

תסתכל שמאלה, ימינה ושמאלה,

ולא לרוץ ולא להיות פזיז, ואם אתה לא יודע לעבור אז תבקש שיעביר אותך גדול,

וכן על זה הדרך.

ולמרות זאת,

אחרי שחנכת והסברת, ואם הוא יורד למכולת ואתה לא לידו,

יכול להיות שהוא כן ירוץ,

ויכול להיות שהוא יורד כדור נופל אז הוא כן ירוץ,

ויכול להיות שהוא יעשה טעות, ויכול להיות שיקרה אסון, חלילה. נכון, יכול להיות.

החינוך חינוך,

אבל לא אחראים אנחנו על התוצאות.

לכן אדם נטבע על החינוך ולא על התוצאה.

האבות הקדושים לא נטבעו על זה,

אלא רק אמרו שאם היו עושים כך וכך,

אז ודאי שהיו משיגים אחרת. הם, כהבנתם,

הבינו שיכול להיות שצריך את ישמעאל לקחת בכפפות של משי יותר,

ואת עשיו ככה, כי ציד בפיו, ולקרב אותו בצורה כזאת,

שלא יהיה יותר גרוע.

אבל למסקנה בסוף, אומרים חכמים,

שאם היו מרדים אותם יותר,

היו משיגים את התוצאה שלפחות אולי לא היו יוצאים לתרבות רעה.

אנחנו נדרשים לחינוך, ואתה יודע מה?

אין מצוות חינוך כתובה ומוגדרת בתורה.

אין.

אתה יודע למה?

כי אין מצווה אחת לכולם.

כל ילד הוא שונה מחברו.

אין דבר כזה ילד אחד ובית אחד כמו השני בדיוק.

וההורים, לפי הבנה והכרה של אישיות הילד,

בהתנהגותו,

לאט-לאט, גם במעלליו התנכר נער. צריך לראות לאט-לאט איך לגשת אליו, איך לקרב אותו, איך לשמח אותו, איך לאהוב אותו,

איך להרעיף עליו אהבה.

תשומת לב חסרת הרבה לילדים. אתה רואה ילדים תמיד,

כשהם רואים שילד אחד יותר מהשני, אז הם באים, צובטים אותו, מושכים אותו, עושים ככה.

למה? צאו מי הם רוצים.

או שאתה מתחיל לדבר, פתאום אתה שומע את הילד שלך משמיע קולות. למה?

הוא פתאום רואה שכולם שמים לב אליך ולא אליו, אז הוא מושך תשומת לב.

מחירה על זה הדרך. צריך להכיר את הילדים.

אם בן-אדם משקיע בזה,

יכול להצליח עד כמה שאפשר. יש בתים מוצלחים לגמרי, יש כאלה פחות,

יש כאלה יותר,

אבל זהו, זה התפקיד שלנו, מה לעשות?

לא התחייבו בשבילנו שנצליח,

אבל אמרו לנו מה הדרך הכי בטוחה.

צהל מחנך את החיילים איך ללחום, איך להיזהר, איך להישמר, אבל יש הרוגים.

יש הרוגים.

מה לעשות?

כי גם בצד השני יש אויב שגם כן חינכו אותו למשהו,

והוא יודע תמיד לעשות הפוך ממה שאנחנו מחנכים.

אנחנו מחנכים את הילדים להישמר,

והחברה האחרת הפתוחה אומרת להם, אל תשים אותו בכלא.

תן לו להיות פתוח,

תן לו לדעת,

תן לו לראות. מה אתה כולא אותו? תן לו טה-טה-טה-טה.

אז מהצד השני, באים בדיוק הפוך נגד החינוך שלך.

מפה אתה צריך להיות חכם, לשמור על ה-balance.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, מהאחורה יותר, בעומק.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי כמה שאלות, אם אפשר. בבקשה.

קודם כול, רציתי לשאול,

כל הסיפורים שאנחנו שומעים,

על סיפורי צדיקים, על התנאים הקדושים.

בדרך שמעתי לי פה את הסיפור של שמעיה ונפתליון,

שהתעטף עם הגבילים הקדושים, אם אני לא טועה,

שניסו לשרוף אותו, והאש לא שלטה בו.

רציתי לשאול, קודם כול, איך כל ההיסטוריה, הספרים של ההיסטוריה הרגילים, ולא מה שאנחנו שומעים,

הסיפורים של התורה, למה זה לא מוזכר,

ובבית ספר בכלל אין שום נגיעה לכל הסיפורים האלה, ההיסטוריה היבשה,

ומזכירים לך על חורבן ירושלים.

אני לא מזכירים לך שום דבר שקשור לניסים וכל מיני מעשי ניסים כאלה ואחרים.

דבר נוסף,

הייתי בסמינר בחסדי השם,

התחלתי להתחזק, אני כבר חמישה חודשים מניח כיפה, משתדל לשמור שבת ועת ההלכה,

כל מדעת מלכתה.

והראו לנו שם כל מיני דברים באמת מהממים,

בין קישור בין הדל, המדעת והרבה דברים מעניינים.

עכשיו, זכור לי שכל מיני דברים, למשל כמו שהעולם עגול ומה שהיה עם הקשקשת,

אבל כל הזמן כאילו נראה, אף פעם לא אמרו שהיהודים טענו שהעולם עגול היה את גלילאו, אם אני לא טועה.

כאילו כל הדברים האלה, רק אחרי שהמדענים או המדע גילה אותם,

רק אחרי זה היהודים הצהירו שהם כן, זה ידוע, זה כתוב כבר לפני אלפי שנים.

אף פעם לא שמעו,

לפחות לא אני שמעתי שהיהודים החזיקו באיזו טענה כזו או אחרת על המדע.

בן כמה אתה?

23. ולא הספקת לשמוע.

לא, צעיר. עם ישראל קיים 3,300 שנה, וכתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא יושב על חוג הארץ.

זה פסוק שהעולם עגול.

כן, אבל איך העולם לא שומע את זה ומחכה רק,

אתה אומר שאפילו לא שומעים על חנניה בן טורדיון,

לא שומעים על צדיקים, אתה אומר שלא שומעים, לא מלמדים.

אין עניין לחינוך הישראלי ללמד תורה,

אין לו עניין בכלל.

יש לו עניין ללמד תרבות העמים,

יש לו עניין לחנך חינוך מערבי,

יש לו עניין לחכות את הגויים, אין לו עניין ללמד תורה.

מדינת ישראל לא רוצה עם יהודי אותנטי מקורי כמו שהיה פעם, הם לא רוצים.

הם רצו יהודי שהוא ישראלי,

שהוא כבר לא יהודי, הוא יותר ישראלי והוא צבר והוא דומה התממין לאירופי.

אז ממילא לא רוצים התממין שתתרפק על העבר,

הם רוצים שתתרפק על העתיד.

העתיד זה מודרניזציה, זה גלובליזציה,

אתה מבין, אינטליגנציה, פתיחות,

פלורליזם.

הבנת?

עוד שאלה, כבוד הרב.

ראיתי פה עם איזה בחור, היום בצהריים, בחור חילוני, ניסיתי לשכנע אותו לבוא, הוא לא הצליח להשתכנע,

בגלל שהוא אמר ששאלו אותך משהו לגבי הדינוזאורים,

ופשוט צחקת והתעלמת, ואני לא ראיתי בשום הרצאה של כבוד הרב, ולא אתייחס ברצינות לאיזו שאלה.

רציתי לבדוק מה כבוד הרב חושב.

על מי? על הדינוזאורים? כן. מה אני צריך להתחשב?

אני לא יודע, הייתי רואה הרבה את המדע ואת כל ערוצי הטבע האלה, ואתה רואה שם באמת שהם מוצאים כל מיני

עצמות של חיות קדומות שהן,

בוא אני אשאל אותך שאלה. בוא נגיד שהיה דינזאורים, אז מה יש?

היה גם נמלים פעם, אז מה?

מה זה אומר? כאילו זה בעיה שהאדם מתקיים עם בהמה כזאת גדולה ואכזרית,

האדם הקדמון לא נתפס כאדם שיש לו נשק. מי זה האדם הקדמון? אני לא מכיר אותו. אתה מכיר אותו?

בוא ניקח את מה שהיה אחרי האדם הראשון, אחרי שבאו הבנים שלו, אני לא יודע. לא, אז מה אתה רוצה? זה לא האדם הקדמון שהם מדברים.

הם מדברים שבא מהמערות כמו קוף והתפתח. בוא נגיד האדם הזה,

לא היה לו נשק או דברים כאלה להתמודד עם זה.

לא היה לו נשק?

לא שאני יודע.

אתה לא יודע.

לא, כבוד השר. הבנתי.

אז כנראה הוא הסתדר בלי נשק.

אולי בהתחלה, רואים שהעולם מתפתח. אתה מכיר באיזשהו מקום שכתוב אצלנו במקורות שדינזאור הרג מישהו?

לא. נו, אז מה? איפה הדינזאור?

מאיפה הוא בא?

על אדם הראשון אתה יודע, אבל על אדינזאוור אתה לא יודע.

נו,

המדע על אדם הראשון לא יודע,

ועל אדינזאוור הוא כאילו יודע.

נו, אז איפה המפגש? אני לא מבין איפה המפגש.

אוקיי. זאת אומרת, התורה לא מכחישה את זה בעצם. פשוט לא היתה לו חשיבות ליצור הזה.

מי אמר שהוא היה? אבל בוא נגיד שהוא היה. נו, אז מה זה היה אחד?

אני רוצה להגיד לך שהיה משהו יותר גדול מזה והמדע לא יודע.

אתה יודע מה היה?

דינזאוור, שאתה שמעת הכי גדול, כמה הגודל שלו?

אני לא זוכר, אולי חמש מטר? חמש עשרה מטר יש.

בבריטיש מוזיאום אומרים שיש אחד שהם בנו אותו שחזור, שחזור, חמש עשרה מטר.

זה קטן, זה אפילו לא גור אצל הראם.

הראם

זה היה בעל-חי בגודל של הר,

הראם.

ויש לוויתן, נחש בריח,

שהגודל שלו קילומטרים והוא בתחתית הים.

זה הלוויתן שעתידים לאכול ממנו באחרית הימים, הסעודה של הצדיקים.

ויש עוד בעל-חי ענק,

שמובא בסוף איוב בפרקים האחרונים,

בהמות בהרירי א'.

אז הנה הבאתי לך שלושה עצומים בגודלם,

שהמדע אפילו לא נתקל, לא יודע, על קיומם.

וכתוב שדוד המלך רכב על סוס על הראם,

והוא לא יודע, הוא חשב זה הר,

ופתאום הוא התרומם.

אתה מבין? אז דינזאוור זה אפילו לא גורצ'יק.

אז מה הראייה שהביאו לנו מדינזאוור?

מאיפה הם הביאים את השם שלו, דרך אגב?

הם ממציאים לעצמם כל מיני שקלים. אה, ממציאים גם את החיה, לא רק את השם.

טוב, חביבי.

כן,

מאחורה, אחריו, אחריו.

טוב, דבר אתה כבר, כן.

ערב טוב לכולם, כבוד הרב. ערב טוב, ערב טוב.

השם ברא את עולמו ומנהל את עולמו.

עכשיו יש לי שאלה,

לה, מה קרה במצרים שאבותינו היו עבדים 400 שנה?

החלטה של מי ושל מה? ואני רוצה לדעת כל העתיד, כל מה שקורה,

אם זה החלטות של השם,

ולפעמים הדוגמה של מצרים,

אני רוצה להבין למה זה קרה.

מי ניהל את זה? מי קרה?

אני, אתה באת ממצרים?

לא. אני, לא.

באתי ממרוקו.

ממרוקו.

זה לא רחוק, זה בדרך לארץ-ישראל. נכון.

אז עכשיו ככה,

אברהם אבינו שאל את הקדוש-ברוך-הוא, במה אדע

כי יירשנה? הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לאברהם אבינו שהוא יירש את הארץ,

והארץ הזאת היא ירושה.

אז הקדוש-ברוך-הוא אמר לו, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

על השאלה,

במה אדע

כי יירשנה?

ארבע מילים, ארבע תיבות.

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, ידוע תדע

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. על כל מילה ששאלת, מאה שנה.

שמעת?

רגע.

למה היה צריך שעם ישראל יהיו בעבדות

בארץ מצרים?

הקדוש-ברוך-הוא, בברית בין הבתרים, שאל את אברהם אבינו, תבחר לך.

מה אתה רוצה?

אם בניך יחטאו,

מה אתה רוצה?

שיהיה להם גיהינום

או שעיבוד גלויות?

האם ישתעבדו בהם האומות או שהם ייכנסו לגיהינום, הם יחטאו?

אברהם אבינו בחר שעבוד גלויות.

אז כשעם ישראל חוטא,

מגיע לשעבוד גלויות.

אבל בגלות מצרים היה פה עניין גדול מאוד.

העניין הגדול שהיה צריך להיות במצרים זה להאפיס

את החומר, את הגוף,

ולהכין את עם ישראל לקבלת התורה, לרוממות הרוח.

אז אחרי שעיבוד כזה,

ושעם ישראל סובל ורואה כמה זה חומר ולבנים,

במשך 210 שנים,

זה לא היה 400 בסוף,

ומתוכם היה הקושי 86 שנים.

אז עם ישראל עבר שם את הצירוף והבחינה והבדיקה לקראת היציאה לקבלת התורה במעמד הר-סיני.

ואז כשאתה יוצא אחרי שהגוף שלך משועבד לחלוטין,

אז יצאו לחירות, לא לחירות ממצרים, חירות הגוף,

אלא לחירות מן הגוף,

לחירות הנפש.

אז לכן היה צריך לעבור את הדבר הזה.

אתה יודע, מי שנמצא בצבא,

בשביל שהוא יהיה שולט בעצמו צריכים להכניס אותו לטירונות,

תלוי באיזה חייל הוא.

אז הוא צריך להתאמן ומפרכים את גופו במאמצים גדולים,

בשביל שיוכל לעמוד במשימות העתידיות.

אמנם שם זה נשאר עדיין בתחום הגוף,

אבל אצלנו זה היה פירוח הגוף בשביל להשיג את הרוח.

הבנת? כי שניהם אי-אפשר ביחד.

אם הגוף שלך עם הרוח ביחד,

אחד בא על חשבון השני.

לכן,

אדם צריך לדעת לבטל עד כמה שאפשר מהחומר כדי לזכות ברוח.

וזה היה מה שצריך לעבור עם ישראל כהכנה לקראת קבלת התורה.

צריך היה להוריד מהם את כל עניין החומר.

ולמרות כל זאת,

עם ישראל, למרות השעבוד,

עבד עבודה זרה,

והמלאכים קטרגו ואמרו, מה אלו עובדי עבודה זרה, אפילו עובדי עבודה זרה.

עמד הקב' הוא נתן להם שתי מצוות של מסירות נפש.

אחד, להקריב קורבן פסח,

שזה לקחת את האלוהים של מצרים, זה הכבש, השה,

ולשחוט אותו לעיניהם,

שזה מסירות נפש. עם של עבדים שנמצא אצל אדונים, שליטים מעריצים כאלה,

זה סכנת נפשות.

הם יכולים להרוג אותם לחלוטין.

ולמרות כל זאת, הם עשו את זה במסירות נפש,

דהיינו,

לבטל את העבודה זרה.

אותה עבודה זרה,

ביטלו אותה על-ידי שחיטתה ואכילתה על המנגל.

דבר שני,

ברית מילה ולצאת למדבר, סכנת נפשות.

לצאת אחרי ברית מילה למדבר,

סכנת נפשות.

אז קודם כול, השם אמר, ביטול עבודה זרה ותרבות מצרים לחלוטין, לבטל אותה.

אחר כך לקבל את עול מלכותי על-ידי שאתם כורתים ברית

ויוצאים במסירות נפש למדבר, רק אז תהיו ראויים לקבל את התורה.

ועם ישראל עמד בזה.

בתוך 49 יום הם יצאו מ-49 שערי טומאה,

עלו ל-49 שערי קדושה וזכו במתן תורה, חג השבועות, לקבל את התורה הקדושה,

ומאז היא אתנו ואנחנו אתה.

תודה רבה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

מאחורה שמה, כן.

תיכף נעבור לנשים, בסדר.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני עולה חדש מצרפת,

וגם גרתי עשרים שנה במרוקו.

לגבי החינוך, אנחנו מדברים על החינוך של הילדים.

לגבי בית ספר יהודי, יש לנו את הילדים בבית ספר דתי,

וזה לא מספיק, אני חושב, למה שהם יוצאים מוקדם,

נגיד הם יוצאים ב-131313,

ולגבי המצב של

הזוג, אנחנו צריכים גם לעבוד, גם האישה,

ואנחנו פוחדים שהילדים יהיו לבד.

רצינו שגם לגבי החינוך,

בית ספר של הדתיים יהיה עד נגיד שעה שלוש,

וחמש,

כפי שנותן את המקסימום של החינוך לילדים.

בני כמה ילדים?

שמונה ושש וחצי.

הם בבית ספר חרדי או דתי?

זה בית ספר נועם, נגיד.

דתי? דתי, כן. לא חרדי?

לא חרדי. בחרדי לומדים עד שש ועד שבע בערב.

גם בכיתה א' וב'? לא.

לאט לאט זה הולך ומתגבר, וכן על זה הדרך.

אבל בינתיים יש עצה, אתה יכול לקחת מלמד.

זה קשה לנו.

קשה עכשיו יותר קל מאשר קל עכשיו וקשה אחר כך.

אוקיי.

כדאי, מכספי מעשר שלך תפריש חלק,

ותיקח מלמד שילמד את הילד,

ויש לך בן ובת,

כן. יש לי שתי בנות ושתי בנים, ועוד בן בצרפת,

של הזיווג הראשון.

הבנתי. אז מכל מקום אתה צריך להשתדל להשקיע בחינוכם או למצוא להם תעסוקה שתהיה בונה.

דהיינו, לתת להם דברים שיתעסקו בלימוד או משהו, תיתן להם פרסים, תקנה להם דברים,

תשתדל שלא יצאו בלי השגחה מהבית, אלא אם כן בליווי

של גדול.

וגם רציתי לדעת,

אני חשבתי לגבי המצב של הפרנסה לעבוד בצרפת,

אבל מסביב, כל החברים שעובדים,

הבעל עובד בצרפת וחוזר,

אחר כך אין לו שליטה על הילדים שלו.

וראינו מסביב שכל הצרפתים שבאו מצרפת, שעשו עלייה,

הרבה משפחות נהרסות לגבי כך שהבעל הולך

להביא פרנסה ולחזור וסוף-סוף כל המשפחה שלו נהרסת, הבנים לא מכבדים את האב,

אין לו שליטה על הילדים, גם האשה וזה, אז פוחדים לגבי פרנסה שקשה לנו גם בישראל,

גם השפה, גם העבודה.

ואני רוצה לחזור לכל הצרפתים שגרים בארץ.

רציתי לדעת, כבוד הרב, שעם זה עצה טובה ללכת,

לעבוד שם ולחזור למה שסוף-סוף אני, לעצמי, אני חושב שלא טוב.

אבל מי שאין לו ברירה, שלא מוצא את עצמו בפרנסה,

למה שקשה לחינוך של הילדים, קשה... הזיזו שם את התאורה. נחזיר את זה בחזרה קצת לכיוון לפה. כן, תודה. ואני לא רק מדבר על עצמי, גם בכל ה... הבנתי. עכשיו בוא אני אסביר לך.

כתוב ועיני כסיל בקצה הארץ. אדם חושב שפרנסתו מצויה מעבר לים, ולא כן.

זאת אומרת, אדם, הפרנסה שלו מצויה בכל מקום, והקדוש ברוך הוא זמן ומפרנס,

ובראש השנה נקבע כמה הוא יכול להרוויח.

זאת אומרת, זה לא תלוי בכלל אם אתה נוסע רחוק או קרוב.

צריך להתפלל לשם ולעשות מצוות וללמוד תורה בעיקר, והקדוש ברוך הוא ימציא את הפרנסה בקלות יתר.

עכשיו, זה אחד. שתיים, אתה אומר שהקושי בשמירה על הילדים הוא קושי גדול,

וכיוון שהקושי הוא גדול מאוד גם פה בארץ, שאתה רק חסר שעתיים,

אז מה יועיל אם אתה תלך לחודש או חודשיים או שבועיים להיות שם? המצב יהיה יותר חמור מבחינת חינוך.

נכון. זאת אומרת, לא הרווחת שום דבר.

ממילא אתה צריך רק לפנות לשם יתברך ולעשות כל השתדלות

בעבודת השם, כדי שהשם ירבה לך מתן שכר.

אבל זה לא תלוי לא בצרפת ולא באמריקה ולא בכלום.

כן, אבל... ארץ-ישראל,

בכל מקום אתה צריך לדעת שהיא נקנית בייסורים.

לא קונים את ארץ-ישראל בקלות. זה לא באים לפה, זה לא שווייץ.

זה בייסורים.

אז לכן צריך לדעת שזה השלב של העיכול,

מה שנקרא, עד שאתה מתעכל כאן.

כן, אבל גם כן, כבוד הרב,

כל הנשים הצרפתיות שקרות פה, וגם אשתי,

שאירוע מסביב, הבנות, איך הם הולכים בחוץ וזה,

פוחדים על החינוך. אז תמיד זה דברים שחוזרים, רוצים לחזור לצרפת, למה שהחינוך לא טוב פה? פוחדים על הילדים.

זה כל, תמיד-תמיד זה ויכוח. תלוי איפה שמים את הילדים. החינוך לא טוב, נכון, במקומות מסוימים, והוא יותר טוב במקומות אחרים.

צריך לבחור את המסגרות הכי טובות.

גם בצרפת יש מקום יותר טוב, פחות טוב,

יש מקום מגורים כזה או אחר,

יש אוכלוסייה כזאת או אחרת, אין מה לעשות, צריך לבחור.

יש מקום עבודה טוב, מקום עבודה לא טוב, יש מקום שמשלמים, יש מקום שלא משלמים.

תלוי.

צריך לעבוד במשך כל החיים על כל דבר ודבר כפרויקט ואובייקט שצריך לטפל בו.

ואי-אפשר להיטלטל מגלות לגלות. הולכים לארץ-ישראל,

לא מצליחים שבועיים, חודש,

שנה, שנתיים, הולכים בחזרה.

כשאדם החליט לעלות לפה, הוא יודע למה הוא החליט, נכון? הוא לא בא לפה בגלל שהבטיחו לו פרנסה.

נכון. אבל מה? הוא בא לפה בגלל שהוא רוצה לקיים עלייה לארץ-ישראל.

מתנחלתם את הארץ.

אז הוא בא לכאן.

אז לכן צריך לקחת בחשבון שזה יכול להיות גם קשה.

אז מה אם זה קשה?

יש כאלה שנולדו כאן וזה קשה.

אז מה עושים?

אבל בוא, אנחנו לא רגילים לזה, זה הבעיה, והקושי הזה תמיד נותן לנו...

לחשוב, לחזור. זה לא קושי, זה יצר הרע.

יצר הרע, לא רוצה שתהיו פה, רוצה שתחזרו בחזרה. לא, לגבי, אני לא מדבר על זה, אבל תמיד אנשים,

לפעמים אומרים שאנשים יש להם את השכל יותר טוב,

שחושבים יותר טוב, הם רואים יותר ארוך,

וסוף-סוף הם נפעמים אומרים

שזה לא יצליח כל כך ככה. בקיצור, אומרים בצרפתית, אין מה לעשות,

צריך להיות פה עם האיסורים, להתמודד,

ובעזרת השם להתפלל לשם, ללמוד תורה,

להשקיע במצוות,

והקדוש-ברוך-הוא עוזר לבנים שלו שרוצים להיות קרובים אליו.

השם יצליח אותך, את משפחתך. אמן. אמן.

אמן.

כן,

פה רצו מישהו, אמרו לי כאן, כן.

שרפתם אותי עם הפנס הזה, סגרו לי אותו קצת.

נראה כאילו אני יושב על השמש.

לא, לפה עוד טיפה.

יאללה, מספיק. די.

לא, תחזיר בחזרה.

רענן, תן לראות, רענן.

כן, הנה, יאללה, מספיק.

כן.

מי השואלת? ערב טוב, הילה כהן.

ערב טוב.

הרבה אומרים לי בזמן האחרון ששירות לאומי זה יהרג בל יעבור.

אז רציתי לדעת מה דעת הרב, ולמה הוא, אני, אין לי דעה בזה, הם צודקים.

אם היה חזון איש זכר צדיק בקדוש לברכה, ככה אמר.

הוא היה יותר צדיק ממני, ככה שאפשר לסמוך עליו.

אבל אנחנו לא בתור שכולם רוצות ללכת למדרשה, כי לא רוצות לאט-לאט.

מה זה לאט-לאט? מה זה לאט-לאט?

מה זה לאט-לאט? להיות בינתיים חילונים קצת-קצת ולהיות אחר כך דתיים?

מה זה לאט-לאט? את רוצה לנשום לאט-לאט?

לא קשור, אבל מדרשה זה יותר מדי חזק.

מה חזק שמה? מה חזק?

שתהיית צדיקה? מה?

אבל בתור התחלה.

בתור התחלה להיות צדיקה זה טוב מאוד.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום.

כאילו, יש בנות שבעיקרון מגיעות לפעמים מבית חילוני, שבעבר הן לא ידעו מה זה,

לא ידעו מה זה בכלל דעת ולא היו קרובים לדעת.

כן.

ולהיכנס,

לעשות את הצעד הראשון של אני לא אלך לצבא ואני אלך לעציר ואני אלך לשירות לאומי,

בשבילם זה איזה משהו גדול, די גדול.

ועכשיו,

כששמעתי שיש את האיסור הזה שזה ייהרג ולא יעבור,

אני כאילו, קשה לי להבין את זה,

שבחורות שלא יודעות, כאילו, מגיעות מבית, כמו שאמרתי, חילוני, ייכנסו ישר למסגרת כזאת או אחרת,

ובעיקר שבעניין של התשובה הזאת צריך לבוא בשלבים.

אשאל אותך שאלה. לא יודעת עד היום שאסור לאכול לא כשר. לא יודעת.

עכשיו נודע לך שאסור לאכול לא כשר.

אז אפשר לאכול בשלבים?

לא, אבל פה זה עניין של כל המהות של החיים שלך עומד על הבסיס של החיים שלך.

נו, על מה אומרת?

אתה לא יכול תוך רגע להיכנס להכול. זה יכול חס וחלילה להוציא אותך אפילו אדם אחר, ויותר גרוע ממה שאתה יודע. שואל אותך שאלה, לא היה לך כסף עד היום, פתאום זכית בפיס.

את לוקחת את הכסף בבת-אחת, את אומרת להם לאט-לאט, אוי ואבוי, אם אני אהיה עשירה ביום אחד, אני יכולה להשתגע.

בן, תאמין לי שחושבים את זה, עושים את החישובים האלה. אז משאירים את הכסף אצלהם ולוקחים לאט-לאט? לא, אבל יש את החישובים האלה, את הערהורים, את הפחד, מה יהיה, מה הפעם שם. הערהורים צריכים להיות לפני שקונים את ההגרלה.

אבל לפני כן אין מציאות כזאת שקיים דבר כזה, לוטו, כביכול.

למה?

כי יש אנשים שבדור שלנו מנותקים מזה לגמרי. אפשר לשאול אותך שאלה, מה יותר טוב להיות, צדיק או לא?

כמובן שצדיק.

למה צריך לעכב את זה?

בגלל כל היצר הרע. אה, התחלתי לדבר, זה הכול.

בגלל יצר הרע, אז את רוצה שיצר הרע יפיל אותך בפח?

מה תרוויחי, שאחר כך ייתנו לך עונש על זה? בשביל מה?

יש הרבה בלבולים בחוץ.

אני יודע, בשביל זה החזון נשמר, בשביל שלא יהיו בלבולים,

בשביל שחלילה לא יפסידו את העולם הבא.

אז הוא אמר, ייהרג ולא יעבור,

כי איסור עריות או קריבה לעריות זה איסור חמור ביותר,

ולכן הוא מזהיר, תיזהרו,

זה נקרא איסור עריות ייהרג ולא יעבור.

אז הוא דואג לכן, בנות ישראל, שחלילה לא תיכשלו, וכמו שאת אומרת, יצר הרע ובלבולים בחוץ,

ותבואו לידי תקלה.

גם אדם יכול לחטוא וגם להחטיא את האחרים והוא יישא את העוון של כולם.

זה משתלם.

ואת אומרת רק בינתיים, כאילו, בינתיים.

אז למה לקבל גיהינום בינתיים,

אם אפשר לקבל גן-עדן ישר?

צודק. הלוואי שכל מי שבאמת מצויה בדילמה הזאת, אתה שומעת את זה עכשיו.

נו, אז תשמע, יש שידור חוזר עכשיו באינטרנט,

אז תגידי להם שיראו את זה.

בעזרת השם. תודה, כבוד הרב. בהצלחה.

תודה.

כן.

רגע.

הנה, יש שם עוד אחת שם, כן, באמצע. ערב טוב, כבוד הרב.

כן. יש לי סיבוב קטן שאני רוצה לספר.

בערך לפני חצי שנה, פחות או יותר, נסעתי,

אני, בעלי והילדים,

לאילת, לנופש.

הילדים שלי בן, הגדול בן שלוש והקטנה בת שנה וחצי.

נסענו ברכב בדרך לאילת עם אחי ודוד שלי ברכב אחר.

בדרך לאילת נסענו על כביש הערבה ואני ישנתי.

הכנתי לילדים שלי מיטה ככה באוטו,

שהיה להם ממש נוח וטוב, עם שמיכה וככה ממש,

אני גם כן נרדמתי באוטו ובעלי היה היחיד שהיה ער.

בכביש הערבה ככה פתאום בעלי צועק,

רחלי, אנחנו מתהפכים.

בעלי כנראה שנרדם לכמה שניות,

ונכנסנו במעקה בטיחות ונפלנו לוואדי בגובה 8 מטר בערך.

החלונות באוטו התנפצו,

הילדים שלי עפו, כל אחד מכיוון שונה דרך החלונות,

בין השנה וחצי ושלוש.

אני לא יודעת איך דרך נס עפתי, דרך החלון.

התגלגלתי לוואדי, נפלתי. בעלי היחיד שנשאר באוטו עשה עוד ארבע סלטות עם הרכב,

ואז נפל ישר עלי,

כשאני הייתי כלואה מתחת לרכב.

מה פירוש? האוטו נפל עלייך. האוטו נפל עלי. בעלי היה בתוך האוטו, והוא והרכב נפלו עלי.

כן.

כשאני נפלתי מהרכב,

הבעתי את ההכרה,

וככה ראיתי שחור, ולא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, כאילו שאני צריכה למות עכשיו, ואני אומרת לבורא עולם,

אל תיקח אותי עכשיו, אני מרגישה שאני לא שלמה.

תן לי עוד קצת לחזור, ואז תיקח אותי. ככה, מלים כאלה, לא יודעת אם חלמתי או שככה זה היה, ואז פקחתי את העיניים.

אני שומעת את בעלי יוצא מהרכב ומתחיל לצרוח, מה עשיתי? מה עשיתי?

הוא התחיל לחפש את הילדים.

הילדה שלי היתה זרוקה בעוד ואדי כזה למטה, ואני צועקת לו,

אלי, בוא תציל אותי, אני מתחת לאוטו.

אז הוא אומר לי, רחלי, אני לא מוצאת שירה,

את הבת שלי הקטנה.

אחרי כמה שניות אני כל הזמן מתחת לאוטו,

והאגזוז ישב לי על הגז, העדות של האגזוז.

לא הרגשתי כלום, לא הרגשתי כאבים, לא הרגשתי כלום.

אני מחכה,

רציתי רק שיחלצו אותי משם, לא חשבתי על אף אחד באותו רגע.

ופתאום מתחת לאגזוז, ככה, אני קולטת את הבת שלי, שהוא שם אותה, וכולה מדממת, כל הראש שלה מדמם.

לא ידעתי מאיפה יוצא לה דם בכלל, והבן שלי צורח, וצרחות, ורעש.

ואז התחלתי לבכות, ואני מנסה לחלץ את עצמי מתחת לרכב, ואני לא מצליחה, אני קלועה מתחת לרכב.

ובעלי לא האמין בדעתו שהוא יוכל בכלל להרים את האוטו ולחלץ אותי.

אז הוא עלה למעלה להזעיק עזרה, כי אנחנו נפלנו לתוך ואדי.

אז הוא ניסה לעזור, הוא עלה לכביש, ולא היה רכב, היה רק כמה רכבים שעברו, והוא ניסה לעצור אותם.

אף אחד לא עצר לו.

כולם ממש ברחו,

והרגשתי שממש שאני כבר עומדת למות.

הוא ירד בחזרה למטה, ואמרתי לו,

אלי, אני מרגישה שאני עומדת למות.

הוא בכל זאת ניסה לחיפש את הטלפון, להתקשר, לא היה קליטה, כי אנחנו נפלנו למטה.

ואז,

בכוחות האחרונים אמרתי לו, טוב, אלי, אם אתה לא בא עכשיו, זהו, אני מתה כבר, לא היה לי אוויר לנשום.

ואז, בכוחות האחרונים הוא בא, הוא ש...

הוא הרים את הרכב ביד אחת וביד אחת הוא משך אותי מתחת לרכב. הוא לא מאמין איך הוא עשה דבר כזה, מאיזה כוחות זה בא לו,

אבל ביד אחת הוא מרים את האוטו וביד אחת הוא מושך אותי.

אני הייתי ככה שרוע מתחת לרכב, אני באה לקום, אני שומעת את הילדים שלי בוכים, אני רוצה לקום אליהם, לעזור להם.

אני לא יכולה לקום, באו מהר כל מיני משטרה ואנשים שניסו לעזור ושפכו מים ודברים כאלה.

ואחרי זה בא צוות מד״א וחילץ אותי.

לקחו אותי מהר לבית-חולים יוספטל באילת,

והכניסו אותי מהר לסיטי.

אחרי הסיטי, כי לא ידעו מה בדיוק קרה לי, לא היה לי דם,

אחרי הסיטי גילו לי שיש לי שבר באגן,

והריאה שלי היתה מדממת.

איבדתי המון המון דם,

והרופאים אמרו לבעלי שפשוט היא הגיעה בדקה האחרונה, כי עוד כמה דקות, ממש עוד דקות ספורות,

ולא הייתי מחזיקה מעמד, כי הריאה ממש איבדה המון דם, וזה היה דם פנימי.

עשו לי קיבוע באגן, שמו לי ברגים, ויש לי כוויות מאוד חמורות בגב.

וברוך השם שעברנו את כל זה, והילדים שלי יצאו בריאים ושלמים, ברוך השם. הבת שלי רק ממש פציעות קלות,

שממש מלאכים תפסו אותם ושמרו עליהם, כי זה לא יכול להיות שילדים,

צינוקים בני שלוש ושנה וחצי נופלים מוואדי ממש נפילה-נפילה ולא קורה להם שום דבר.

בעלי, ברוך השם, גם הוא בסדר.

אני לאט-לאט משתקמת.

ואמרתי שמתי שאני הייתי מתחת לאוטו, כאילו קיבלתי על עצמי את הכיסוי ראש.

אמרתי, הקדוש-ברוך-הוא,

אני מקבלת בשבילך לכסות את הראש,

שזה היה לי דבר מאוד מאוד קשה.

עברו כמה חודשים, הייתי בכיסא גלגלים חודשיים,

אחרי זה עברתי לשיקום פה בבית-הדר.

השתחררתי מהשיקום,

ואז העצמא פתאום התחיל לבוא, ואמרתי,

טוב, אני קיבלתי על עצמי לכסות את הראש, אבל אני אוציא קצת.

זה היה ביום שישי ככה,

רצינו ללכת לים עם הילדים.

האוטו של אחי פתאום התקלקל כשהיינו אמורים ללכת אתו לים.

קניתי לילדים גלידות ליד המכולת, ואז בעלי הלך לתקן את האוטו של אחי.

הוא אומר לי, רחלי, תשגיחי על הילדים.

פתאום הסתובבתי להרים את הבת שלי, הילד שלי רץ לאבא שלו.

באה מכונית ופשוט העיפה אותו, ואני רואה את הכול, אני צועקת, ואני רואה את הכול,

ואני אומרת לו, קים,

מה קורה כאן?

פחות מחודשיים, שלושה חודשים המכונית באה, העיפה את הבן שלי, קיבל מכה בראש,

נפל על מכסה מנוע ועשה שלוש סלטות ברצפה.

אני, כמובן, התחלתי להשתגע, לעשות כל מיני שטויות באמבולנס.

הבן שלי כולו מבוהל, לא ידעתי מה לעשות, איך לצאת מהדבר הזה.

ואמרתי, בורא עולם, אני יודעת, אין קומבינות על השם, לא עושים קומבינה.

קיבלתי על עצמי, וזהו, וחייב לכסות את הראש.

הבן שלי, ברוך השם, לא קרה לו שום דבר. זה היה, אני חושבת, התראה בשבילי,

שברוך השם קיבלתי אותה.

ואני רוצה להגיד, אני ראיתי את המוות שלי מול העיניים, שזה פשוט משהו מזערי לעומת לראות את המוות של הילדים שלך, שזה הדבר הכי יקר בעולם.

ואני אומרת שגם אם חרב מונחת על צווארו של אדם,

אל יתייאש.

תמיד יש למי לפנות, ויש למי לבכות,

ולהאמין מכל הלב שיש בורא לעולם. ובאמת, כשקוראים לו ומתפללים, ולא רק אליו, דווקא מתוך סידור,

פשוט לדבר עם בורא עולם,

הוא תמיד יהיה שם. לא משנה באיזה שעה, מתי, איך,

תמיד בורא עולם שומע. וכשבורחים באמת מכל הלב,

הוא שומע.

זהו.

תודה רבה.

כן, שאלה שם.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. יש לי שתי שאלות. שאלה ראשונה, למה בנו לעולם?

ושאלה שנייה, תמיד אני ראיתי את הרצה הרצל והציונות.

שמה, כאילו הוכיחו שהכול זה חרטא וכל השטויות האלה.

ואתה תדעת, תכל'ס, אנחנו נוחמים במדינה, ובלי המדינה איפה היינו?

אז למה הלוח הוגגים את יום העצומות?

קודם כול, באנו לעולם בשביל לצאת מפה,

אבל לצאת מפה עם תורה ומצוות בשביל לקבל שכר לחיי העולם הבא לנצח נצחים.

זה, 1. 2. אמרת שראית את הסרט הרצל והציונות, ומה אמרת עליו?

שזה צודק.

שהסרט צודק.

אז מה השאלה בעקבות זה?

למה הלוח הוגגים את יום העצומות? כאילו,

זה נכון שזה הכול ציונות, זה לא דבר אמיתי וזה, אבל תכל'ס יש מדינה, ובזכות המדינה אנחנו פה, ובלי המדינה אפשר להסתובב עם כיפר והכול, אז למה הלוח הוגגים את יום העצמאות?

לא הבנתי. אנחנו לא נמצאים פה בגלל המדינה. אנחנו נמצאים פה בגלל ארץ-ישראל ושצריך להיות בארץ-ישראל. בסדר, אבל בלי המדינה עכשיו איפה היינו? כאילו... תראה, התימנים הגיעו לפה לפני מאה וכמה שנים. אתה מבין? הם באו עוד לפני המדינה. היו בעיות עם הערבים והבריטים.

לא, היה פחות בעיות.

בכלל לא היו בעיות. כשהם באו בשנת תרמ״ב לא היו בכלל בעיות.

הבעיות התחילו בעיקר כשהתחילה המדינה, בגלל שהערבים אמרו שבאים פה לקחת להם את השטח שלהם.

מאז התחילו הבעיות.

מלחמת השחרור וכו', זה היה בעקבות זה שרצו להשתלט פה על הכול.

אתה מבין? כשקיבלו מנדט מאומות העולם,

אז הערבים לא הסכימו לזה, והתחיל הבלאגנים.

מאז עברנו מספר מלחמות, ויש לנו עוד כמה בדרך.

עוד שאלה, אפשר? כן.

נכון, יש את ההרצאה, מה ההבדל?

כן, מה ההבדל? נכון, מה ההבדל? שם הרב אומר שאין הבדל אם מקיימים את השולחן ערוך. נכון.

אבל אם הם חוגגים את יום העצמאות, יש הבדל?

בטח שיש הבדל.

אז אסור לחגוג את זה?

לא כתוב בהלכה שצריך לחגוג את יום העצמאות. לא, אסור. יש לנו יום העצמאות.

אתה יודע מה זה יום העצמאות של היהודים?

חג פסח, חג החירות.

יצאנו לעצמאות ממצרים,

קיבלנו את התורה, וזה החירות שלנו, חג החירות.

אז מי שחוגג את יום העצמאות, יש לו בעיה בהלכה?

אדם שחוגג את יום העצמאות, מה יש לחגוג?

לא יודע.

תסביר לי מה, שאני אבין. שעושים את הבמות של בני עקיבא.

במות בבני עקיבא, מה הם עושים שם?

רוקדים. זה כמו חג.

רוקדים.

כמו איזה חג?

כמו ראש השנה? כמו כיפור? כמו מה? עושים הלל.

אומרים הלל?

אומרים הלל על מה?

כביכול שבזכות המדינה אנחנו פה. חכמים תיקנו לנו הלל?

לא יודע.

לא תיקנו הלל. יש הלל שתיקנו חכמים רק על דברים שהם תיקנו, ואין לנו רשות לתקן שום הלל על שום דבר.

אז יש בעיה לחגוג את יום העצמאות.

אני לא יודע למה אתה מתכוון.

אם אתה מתכוון שעושים מנגל באותו יום, או בר ברב דחד יומא שיושבים ללמוד,

אז לאכול על המנגל אפשר כל יום בשבוע.

השאלה אם זה מצוות החג. זה מצוות החג?

אה, זה לא מצוות החג לאכול.

אפשר להתענות באותו יום גם.

אפשר להגיד את החנון.

אפשר. אפשר, לא?

ככה עושים החרדים בדרך כלל.

יש בחור ששואל,

אם אלוהים אוהב אותנו,

אז למה הוא הורג אותנו?

אז למה הוא הורג אותנו?

הקדוש-ברוך-הוא כל כך אוהב אותנו, שהוא הורג אותנו, שנבוא אליו, נהיה קרובים אליו.

כן, יש לו עוד שאלה? אולי שהוא ישאל לבד?

תשאל אתה, תשאל אתה.

אתה שואל טוב, על הכיפאק.

כן.

הרב, אבל באנו לעולם.

אז למה הקדוש-ברוך-הוא צריך להרוג אותנו?

עניתי, לא?

אבל אנחנו הבנים שלו. מה רצית? להישאר פה לנצח?

אנחנו הבנים שלו.

אבל רצית לשאר לנצח?

למה לא?

אני שולח את הבן שלי, נגיד, להשתלמות בארצות-הברית, סתם דוגמה של חילוני.

שולח אותו להשתלמות בארצות-הברית, הוא לומד באוניברסיטת יאל.

גמר שם את הכול.

אני רוצה שהוא יחזור אלי, אני אבא שלו, מה פירוש?

מה, שלחתי אותו מתנה לאמריקנים?

הוא רוצה שיחזור אלי.

אבא בשמים שלח אותנו לארץ להשתלמות, גמרנו את ההשתלמות, הוא אומר, תחזור בחזרה.

אז אני אבא שלך, מה אתה חושב?

נשאר שם.

בסדר, אבל זה צער למשפחה.

צער למי? למשפחה. אין בעיה, הם עוד מעט יגיעו גם.

כן, עוד שאלה.

הנה, יש פה בחורצ'יק שמתאמץ להגביה את ידו. תקום, תקום בבקשה. קום, תקום. קום, תקום.

הרב, אני יכול לבקש לא לצלם את זה?

קשה, כי זו אפליה.

יש חוק האפליה והשוויוניות בארץ.

אוקיי, יש לי שאלה,

אני חושב שהיא קצת קשה, אבל בכל זאת,

איך מתפטרים מכוחות סיתרא?

איך מתפטרים? פשוט מאוד מגבירים את כוחות הקדושה ומתפטרים. ואם זה לא עוזר ומפריעים בכוחות הקדושה ומפריעים בהנחת תפילין ובקריאת התורה,

בלימוד התורה, הם מפריעים בהכול.

אתה מתכוון שיש לך בלבלה.

לא, לא, לא, לא. אמיתי ובדוק.

עזוב בדוק. תשמע, אני מכיר את זה.

לא בדוק ולא אמיתי, זה בלבלה,

ואתה חושב שיש כוחות שפועלים נגדך ומפריעים.

זה פשוט יצר רע מכניס לך מחשבות ונותן לך הרגשים כביכול.

מה רב יגיד אם זה חמש שנים כבר, וזו בדיקה של רופאים,

ובדיקה של שיח'ים ושל רבנים ושל אנשים שמתקשרים?

פה זה הבעיה, אתה מבין? פה זה הבעיה. כאן הסתבכת באמת. במה הסתבכתי? וזה שהיית אצל שיח'ים, זה כוחות הסדרה,

זה שהיית אצל המחשבים,

זה שהיית אצל המלחשים והמעוננים. לא, בדקתי מכל הצדדים.

בדיוק. וכל אחד אמר לך שיש עליך כוחות ויש עליך... איך רבנים ושיח'ים ואנשים שמתקשרים? אין רבנים כאלה שאומרים... הם פותחים בקפה,

כולם פחות או יותר הגיעו לו את המסקנה הזאת. אין רבנים כאלה שאומרים, מי שאומרים כאלה דברים הם לא רבנים.

אין רבנים דברים כאלה.

איזה רבנים? זה כאלה שעומדים אצלהם בתור, לוקחים כסף ואומרים לך, שמע,

צריך להוציא לך את זה, נכנס לך,

נוציא לך. אז איך אני יכול להוכיח את זה עם זה שמתפוצצים לי דברים?

כואב לי בגוף באמת, יפים אמיתיים. מה מתפוצץ לך? מה מתפוצץ? סתם למשל כוס, המחשב נופל, ארון נכבה. בוא, אני אתן לך כוס, נראה אם הוא יתפוצץ.

תביא לו כוס רגע, נראה אם הוא יתפוצץ.

איזה מתפוצצים? גם לי נופלים דברים, מה אתה חושב?

מה זה?

מתפוצצים, נופלים, זה מרגיש כאבים. טוב, אבל הוא יכול לעזור.

בטח שיכול.

אני רוצה לשחרר אותך, אני היחידי שיכול לשחרר אותך.

הלו, אתה לא רוצה להשתחרר.

אתה מתאים לך, למה?

כשיש כוחות כאלה שאתה מדמיין,

אז אתה לא צריך להיות בשבת בית-כנסת, אתה לא יכול להניח תפילין, כי למה?

איך אבל אני רואה דברים מול העיניים זזים בוודאות ומתפוצצים,

ואני אומר, לא, אולי אני עושה את זה, וזה לא באמת? ואתה עושה, ואתה עושה.

ודאי. מה, יש כאלה מלאים בבתי-חולים שהם עוזים והכול, ונותנים להם כדורים וזריקות.

מה הם, הנראה, ירא לרב חתכים על הגוף ודברים שהם עשו לי?

זה יפה מאוד. מי אמר שהם עשו לך?

מי אמר שהם עשו לך?

בטח, לאלה שמאמינים יש הכול.

לאלה שמאמינים אין גבול לזה.

הנה, אתה רואה, יש לך פרטנרית פה.

כנראה הסטרה האחרונה בוחרת לו אנשים מיוחדים.

הכי מעניין זה שאני רוצה ללכת איתו והוא לא מקבל אותי.

מי, הקדוש ברוך הוא? חס וחלילה. לא, הסטרה. הוא לא מקבל אותי.

מה זה לא מקבל אז לך? הוא כאילו צוחק עלי, אתה יודע, כן, ואחרי זה לא... אתה מגויס אצלו, מה אתה מדבר?

אני אשלח אותך לבוא, אתה מבין.

אתה צריך להבין,

זה כוחות הרע קיימים, אבל הם פה.

ומפה אדם יכול להרגיש ולחוש, אדם יכול לשכב במיטה,

ולהרגיש מחנק.

מה קורה שגם להעמיד פנים שהם כאילו באמת פה לא עובד בכל זאת?

בוא, אני אגלה לך סוד. אתה רוצה לשמוע?

אין בית רובע שאין בו תשעה

חלקים מתוך עשר שאין בו משחיתים ושדים סביבך.

אבל זה לא אתה, זה כל בן אדם.

אז מה החידוש?

אלא מה... איך הרב מסביר את זה, אבל כשאני רואה בוודאות שדברים מתפוצצים לי,

זזים לי מול העיניים? שמעתי.

שאני מרגיש כאבים, שבלילה אין לישון, שביום אין להיות רגיל, שמעתי. שלעבוד אני לא יכול, אני הולך לעבודה, פתאום הם מפריעים לי, פתאום לא, זה צרות עם כל העולם. אולי יש לי עצה בשבילך.

שאלה אם אתה תסכים לעשות אותה. אולי בכל זאת, מישהו שלח עלי שדים, אולי הגיע ליישדים, אולי, לא, לא, לא. הכול יכול לקרות. לא, לא, לא.

מי שקצת מבין בעניין הזה לא היה צוחק.

נכון. נכון?

זה לא שלחו לך כלום, הם קיימים בכל מקום,

ואחד מהם זה היצר הרע שמתלבש פה ועושה מזה טררם, טררם, טררם.

יש כאלה שאצלם הוא בא לפה ואומר להם שהוא משיח.

אני הייתי בהרצאה הקודמת, ישב שורה ראשונה, משיח. כן, הם ייסו אותי שאני אעבור לשלב הזה, אבל לא נתתי להם. אתה רואה? אני יודע.

זה הדרך איך מגיעים לבית חולים שם, שמקבלים זריקות וכדורים.

אם אתה רוצה להשתחרר מזה,

תשמע מני.

תחליט שאתה הולך לחודש לישיבה,

לומד תורה, כל יום נכנס למקווה,

טובל, מתפלל, לומד תורה,

רוצה לנוח, תנוח, רוצה לאכול, לאכול, וללמוד. לאכול, ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד מקווה, וזה חודש ימים.

תראה שאתה משתחרר מכל הבלבלה הזאת.

תודה רבה.

תהיה בריר.

כן, יש לה שאלה שמה בפינה.

בבקשה, אדוני היושב-ראש.

שלום.

אני הייתי בהרצאה של הרב לפני שנה באשקלון,

ובעלי סיפר שיש לנו ילד חולה במחלה.

הרב אמר לנו לקבל עלינו לא שלוש שעות ברצף לימוד,

כי הוא עובד ביום,

ואני לקרוא חצי שעה ביום ספר אורחות צדיקים.

הרב, המצב של הילד החמיר.

אפשר לברך ולקבל עליו קבלות. קודם כול, אני לא אמרתי אף פעם אורחות צדיקים, אם אמרתי שערי תשובה. שערי תשובה, סליחה. לא, למישהי אחרת אמרת לקרוא אורחות צדיקים, אז קראתי גם לך חודש ימי, לרפואתה,

ושערי תשובה אני קוראת כל יום חצי שעה של הרב רבי יומי. מה יש לילד?

יש לו את המחלה ליד עמוד השדרה, אז...

מה היה המצב אז?

לא עזר לו כימותרפיה, הפסיקו להיות הכימותרפיים. מה היה המצב אז, שהייתם בהרצאה?

זה היה פחות, זה גדל פשוט.

מה היה המצב? מה אמרו?

מה אמרו זה גם לא עזר, רק שזה הולך וגודל.

הבנתי. בעלך לומד שלוש שעות?

בעלי לומד שלוש שעות. כל יום? רצוף? כל יום, כן. רצוף? כן. בטוח?

כן.

הוא קורא לילד תומר דבורה גם.

איפה הוא לומד?

הוא לומד בכולל ליד הבית.

שלוש שעות בתענית דיבור? שלוש שעות. בתענית דיבור?

בעלי פה, אני לא יודעת, אני חושבת שכן. זה מה שאמרת לו מאז. בעלי הוא פה. איפה הוא? איפה הוא?

אתה לומד שלוש שעות בתענית דיבור? תן לו, תן לו רגע.

כן, לומד שלוש דקות עלי דיבור, יש הפסקה בתפילת ערבית, באמצע יש.

מאז אתה לומד כל הזמן רצוף ולא יהיו לך פספוסים?

אם לא היה לי פספוסים,

בהתחלה כשדיברנו שאלת אותי כמה זמן אני לומד.

אז אמרתי לך שלוש שעות ביום.

ובאמת הייתי לומד שלוש שעות,

אבל באמצעי שבת, למשל, לא הייתי לומד שלוש שעות.

אז בימים שבת נגמרת מוקדם הייתי לומד את השלוש שעות,

אבל אחרי זה שכבר נהיה מאוחר,

אז באתי כל הספיק שלוש שעות.

בכל השבת אתה לא יכול ללמוד שלוש שעות? לא, בשבת אני לומד שלוש שעות, בשבת עצמה.

נו, אז מה מוצאי שבת? מוצאי שבת זה, מהבוקר עד הלילה זה נקרא יום.

כן, אבל אתה הולך לעבודה, אני בא לערב,

אז ביום ראשון בערב,

בלילה אז אני לומד את השלוש שעות, אז יום ראשון יוצא שאני לא למדתי.

למה? הלכת לעבודה ביום ראשון?

חזרת עד הלילה שהלכת לישון.

לא יכולת ללמוד שלוש שעות?

אני בא הביתה,

יום ראשון, הולך לכולל, הולך לכולל, ובערב לומדת שלוש שעות. כל ערב לשלוש שעות. נו, אז בסדר.

אז בשבת למדת גם שלוש שעות? כן. נו, ובשישי שלוש שעות?

בשישי, בשישי,

לא, בשישי כבר זה לא היה מסתדר, וכי...

נו, זה הבעיה.

צריך ללמוד רצוף.

שלוש שעות בלי הפסקה, שלוש שעות בלי הפסקה, רצף, זה הדבר הכי גדול.

כן, אבל כשאתה הולך, הלכתי להרבה רבנים. כשאתה הולך, הרבנים אומרים לך לקבל על עצמך כל מיני דברים.

אז ואתה מקבל עליך כאילו חברה, אתה רוצה ישיבה,

ואז זה תופס משהו אחר.

טוב, אני מצטער מאוד. אם אדם הולך לרופא עד, לא אומר לו כדורים,

הולך לשני כדורים, השלישי, הרביעי, זה זריקות. הרביעי אומר לו ככה, מה אתה רוצה שאני אעשה?

שאלת אותי? אני אמרתי מה שאמרתי.

אני יודע שמה שאני מבקש גם בשעתיים,

בשעתיים, מועיל לאנשים במצבים קשים ביותר, אם עושים את זה בלי להפסיק כלל וכלל.

שלוש שעות שאמרתי לך? הרב מציע שאני אעשה את השלוש שעות האלו,

כאילו לבטל מה שקיבלתי עלי.

אם הילד חשוב ורוצים שהילד ילך. אני עושה,

מה שאני עושה ביום שישי זה גם לילד.

ברור, ברור. אני שומר, אם רוצים לדבר. אני קיבלתי על עצמי כל כך הרבה דברים, אני יכול לקבל על עצמי, אבל אני לא יודע אם אני יכול לעמוד בכל הדברים האלו.

אתה שואל אותי?

אני שואל אותך. אז אני עונה.

שלוש שעות ברציפות כל יום, שלושה חודשים רצוף.

בלי הפסקה, שבת, חג, הכול, מה שלא יהיה,

אין דבר כזה לבטל את זה.

הבנתי. שברת את הרצף, לא אמרתי כלום.

ותפילת ערבית, כשזה באמצע, זה מ... תמשיך, מייד אחרי זה תשלים את השלוש שעות, וזה לא נחשב על שבוען השלוש שעות.

הבנתי. אם יצא, הבנתי.

להמשיך את הרבע השעה, נגיד תפילת ערבית רבע שעה, להמשיך אותה אחרי השלוש שעות. ולא לדבר שום מלה חוץ מדברי תורה שאתה לומד והתפילה.

והגברת זה שלושה חודשים רצוף, חצי שעה, ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

כל יום, בלי הפסקה.

אני קוראת כבר משנה שעברה חצי שעה. אני קומרת, הספר מתחילה עוד פעם. אמרת אורחות חיים, אורחות צדיקים. לא, לא.

אורחות צדיקים קיבלתי על מישהי אחרת שגם היתה בכנס והיתה חולה. אמרת לה לקרוא מי שרוצה לקבל את זה. שמעתי, ואת לא מפספסת.

שערי תשובה אני קוראת. לא תמיד אני מבינה כל מה שאני קוראת.

אבל את מפספסת פעם? לא, לא. בטוח. אולי קרה לי פעם אחת, אבל קראתי בערב. זה לא שאני... לא, בשבילי יום זה מהבוקר שקמים עד שהולכים לישון. זה יום. אז לא, לא פספסתי.

טוב.

מה השם של הילד? דוד בן ליאת-לאה.

דוד בן ליאת-לאה. רציתי להוסיף שהמצב עכשיו כרגע,

לפני יומיים הורידו לו את התאפיק להם, זה שנותנים לו דרכו את הכימותרפיה,

וזהו, עכשיו הוא נמצא כאילו בלי טיפול. כל הכימותרפיה שהביאו לו, כל הטיפולים, כל מיני סוגים,

שום דבר לא עוזר.

כל הכימותרפיה שזה ה... אם יש מי שיכול לעזור זה רק הקדוש ברוך הוא, ואתם, על ידי זה שאתם תעשו את המקסימום להתבטל ולהיכנע לפני השם יתברך, על ידי הלימוד של התורה הזאת,

להפקיר הכול מעליכם באותם זמנים להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא ולהתחבר באינפוזיה אליו. זה הכול.

זה מה שניתן לעשות על הצד הטוב ביותר.

אולי, כבוד הרב, אם אפשר להוסיף, קרענו בעלי ועמי שהרב כדורי אמר, המשקל של החולה במחלה בבשר הוא לחלק לישיבות,

וגם יש סגולה מאוד טובה.

אמן שכל הנוכחים, בעזרת השם, בלי נדר בשביל הילד הזה, שהורים כל כך מתמסרים,

אז באמת לקחת על עצמנו בלי נדר, בעזרת השם, בלי נדר,

שכל אחד ואחת תגידו מודה אני ממש על הגוף הזה, בתור בני ישראל שאמרנו נעשה ונשמע,

והברכה של אשר יצר,

נקודה ופסיק.

הרבה קמו מניתוחים,

כשעושים ביקור חולים,

מהברכה של אשר יצר.

היה מישהו מאוד חולה ליד הלב,

היתה לו המחלה בקיץ, והוא הבריא והתחתן.

לקחנו על עצמנו אלף אנשים מצרפת,

והוא התחתן בתאריך,

ממש, אשר יצר, שכל אחד מפה,

נקודה ופסיק. אמן, כן יהיה רצון, וכל בת צנועה, ואשרי,

הבת שעברה את הניתוח, כי הרבה ניצלו מעציצית בתור נהג בתאונה,

והכובע הציל הרבה נשים.

אמן, כן יהיה רצון, שישורות לכל המזרחים.

נקודה ופסיק. כן.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות, ויברך את השם הטוב דוד בן לאה ליאת,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, מהרה. אמן. בזכות התורה שלכם, אמן, נקודה ופסיק.

אמן.

כן.

תן למחור פה, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לפני... אני רואה כל הצרפתים הגיעו לפה.

אה, לא, לא צרפתי, גרוזיני.

גרוזיני, יו...

כנראה שהשכנים שם, שם, הצרפתים.

לפני כמה חודשים,

כן, זה היה להיות בישיבה של הרב אלבז בירושלים אורח חיים. כן. עכשיו, מצאתי שם אלון, על אחד השולחנות,

שהיה כתוב בו על זוג שרוצים להתחדן, זוג חרדים,

ויש להם בעיות מהצד של שני ההורים,

בעיות רפואיות של האבא מהצד הזה,

גם בעיות רפואיות מהצד השני וגם בעיות כלכליות,

ובגלל זה, בגלל שאין להם כסף להתחתן, הם לא מתחתנים.

עכשיו, השאלה שלי היא כזאת,

אם הזוג מאמין בקדוש-ברוך-הוא,

הם לא צריכים להיות בטוחים שה' ישלח להם פרנסה ושהם יוכלו להתקיים כזוג נשוי, כי זה גם מצווה להתחתן ולהשלים אחד את השני.

מה אתה רוצה לשאול בדיוק? אני לא הבנתי.

למה, מה הבעיה שלהם להתחתן?

מה היה כתוב בעלון?

לא הבנתי.

שהם, אין דוניה בשבילהם, ובגלל זה הם לא יכולים להתחתן, כי המשפחות, אז מבקשים בשבילהם כסף? כן. נו, אז מה השאלה שלך?

אז למה הם צריכים לבקש את זה? מה הבעיה שהם פשוט יתחתנו? ואם הם פותחים בהשם,

אז השם יעזור להם בפרנסה שלהם ובבריאות של המשפחות גם.

הבנתי. זה אתה מדבר למי שיש לו ביטחון, אבל יש אנשים שאין להם ביטחון, אז לכן מה הם עושים? הם מבקשים מהאנשים עזרה.

ואם זו מצווה להתחתן,

אז קודם כול שיעשו את המצווה הזאת,

ואחרי זה עם הביטחון בהשם. זו עצה טובה, אבל אין להם ביטחון.

אז אתה אומר שכל זה זה בגלל שאין להם ביטחון?

בטח, אתה אומר בעצמך שאם היה להם ביטחון היו מתחתנים, ואחר כך השם היה עוזר.

אוקיי, טוב, תודה. תהיה בריא.

כן, לפניך. שלום, כבוד הרב. שלום.

אני רוצה לשאול שאלה,

ואני שואל את השאלה הזאת רק מתוך סקרנות מהתורה אומרת.

כן. אפשר לייחס את השאלה הזאת לאשדוד, לירושלים, אני אכעיס אותה לשטחים.

פלוני, איך שאתה אומר, זה ממך המלה הזאת.

פלוני?

אתה לא אומר כל הזמן פלוני?

יוסי, לא משנה מי, גר לו בשטחים.

פלוני?

לא, יוסי.

אה, פלוני.

אה.

לא נעים.

אל תלעס אותי כמו שאתה לא יסתכל.

טוב.

פלוני גר לו בשטחים.

כן.

עכשיו, כמו שהתורה אומרת, הוא גר לו בשטחים, נגיד, לא בשטחים חספחילה, בארץ-ישראל, בשכם, בחברון,

עובד את האדמה שלו עם כל הקהילה שלו, לומד תורה,

הכול צאן, עזים, מבסוט.

אוקיי, עכשיו, פתאום קם לו איזה אחד פלצן. מניח. שפ, שפ, שפ.

מה זה?

דבר עברית, מה קרה לך?

קם לו איזה אחד שאין לו דין ואין לו דיין.

אומר לו על כל הקהילה שלו

להתפנות.

מפנה אותם מהארץ.

עכשיו, הנה פה השאלה האבסורד. יענו,

פלוני הזה יודע שאם הוא, כאילו,

אתה יודע, אם הוא יפגע בו, אם הוא יוריד אותו, הוא יציל את כל הקהילה שלו, יישאר עם חבל ארץ.

האם התורה מצדיקה רצח של יהודי ביהודי שבעצם כופה עליו משהו שהוא לא מהדת, ואותו יהודי הוא בעצם מהדת? אתה הבנת? בטח, הבנתי. חס ושלום, חס ושלום.

אסור להרוג יהודים בכל מצב.

אסור.

ומה עם פנחס בן אלעזר?

מה אתו?

שהוא תפס רומח והוא דקר את היהודי שהיה עם הגויה.

נכון. אז שם הבעיה אחרת.

זה גילוי עריות והיה צריכה להיות מגפה על ישראל. היתה,

והיה יכול להיות קליה, כי זה היה לעניקול ישראל, חילול השם, בפני מנהיג הדור, משה רבנו ואהרן הכהן.

ויש הלכה בזה, קנאים פוגעים בו.

ולפנות יהודים מהארץ זה לא גם חילול השם?

לא, אין בזה, קוראים לו את ההלכה הזאת של קנאים פוגעים בו.

ואם זה היה, נגיד, משכונת הבוכרים בירושלים?

אז בכלל לא היתה שאלה, כי מפנים כל הזמן אנשים שם.

ערב טוב, כבוד הרב. תודה.

תהיה בריא.

כן, תן לו שמה בסוף בלבן.

כבוד הרב, זה בקשר ל...

יש פה שתי שאלות.

זה בקשר לחטיפת התימנים,

שהייתה לפני כמה שנים.

אז כשנחטפו התימנים האלה,

הצדיקים האלה כאילו,

אז אף אחד לא...

למה שום רב לא מחה? חוץ מרב אחד צדיק,

הרב עוזי משולם.

יש עוד שאלה, אם הוא צדיק נסתר.

למה שום רב לא מחה חוץ מהרב עוזי משולם?

קודם כול זה לא נכון. אני מחיתי בעצמי, בקלטת מספר 10,

ודיברתי נגד המעשים הקלוקלים האלה שהיו.

יש ספר שפרסמתי אותו בזמנו,

ילדי תימן מאשימים,

והבאתי ציטוטים מתוך הספר הזה,

ואמרתי את כל המעשים השפנים והנבזיים שנעשו בילדי תימן.

זה לא היה רק ילדי תימן, זה גם היה מילדי מרוקו וילדי טהרן, זה נקרא,

והיו עוד כאלה בעלייה.

ואז פרסמנו את כל המעשים שהציונות עשתה בשביל להגיע למצב שיהיה פה צביון אחד ועם אחד וישראלי אחד,

וכו' וכו', לבטל את הדתות והתרבויות וכו'.

אז אמרנו את זה. למה אתה אומר שלא אמרנו?

לא, באותה תקופה, כאילו, מתי שזה היה, לפני, הוא הקים אוהל מחאה והוא היה שם לבד. לפני, הרבה לפני, לפני 30 שנה כבר אני צעקתי על זה.

מספר 10 זה לפני 30 שנה.

אה, זה מכיר, לא ידעתי. לא נורא. הרב בוזי מסולם, הוא צדיק נסתר? מאיפה אני יודע? אני צריך להיות צדיק. הוא צדיק?

אני לא יודע.

אני צריך להיות צדיק בשביל לדעת.

אתה יותר מצדיק. לא, אל תגזיק.