נתניה - שידור חוזר מההרצאה:נתניה 28-10-07

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מזכירת הכנסת

תודה.

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמם ירוויח.

הערב הזה לעילוי משמעת

יצחק צחי בן אהובה,

חופית בית דליה,

עדי בן שולה,

רותם בת שרה,

מנוחתם עדן,

שנספו בתאונת המטוס בתאילנד.

בפרשת השבוע למדנו

על אברהם אבינו, על יום השלום,

בנוגע לעקדה.

ניסיון העקדה הוא הניסיון הקשה ביותר

שהיה צריך לעמוד בו אברהם אבינו,

מתוך עשרת הניסיונות שהוא נכנסה בהם.

ובזוהר הקדוש כתוב,

ביקרא אליו מלאך אדוני מן השמים, ויאמר

אברהם אברהם אל תשלח ידך אל הנער.

כתוב פעמיים אברהם סמוך,

יש באמצע פסיק.

למה הפסיק בין אברהם לאברהם?

לומר לנו שאין אברהם הראשון כמו אברהם האחרון.

ראשון הזוהר

אין אברהם כדמעי אברהם בתראה,

כדמעי לא שלים בתראה שלי.

אברהם הראשון שלם,

אברהם הראשון לא שלם, אברהם האחרון שלם.

זאת אומרת, כשכתוב אברהם אברהם,

בא לומר שיש הבדל בין אברהם שלפנה לאברהם שאחרי העקידה.

ואפשר להסביר את זה בכמה אופנים.

כשהקדוש ברוך הוא ביקש ממנו, קח נא את בנך, את יחידך,

אשר אהבת, את יצחק,

אמר לו בלשון קח נא.

נא זה לשון בקשה.

למה ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא בלשון בקשה? למה לא ציווה אותו?

כמו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר עריך, בלי נא.

למה פה קח נא?

אלא, אמר לו, עמוד לי בבקשה בניסיון הזה שלא יאמרו הבריות,

הראשונות, לא היה בהן ממש.

כל תשעת הניסיונות הקודמים יגידו שלא היה ממש אם אתה לא תעמוד בניסיון האחרון בעקידה.

כי אפשר לעמוד עליהם על-פי השכל והחקירה.

לעמוד בתשע ניסיונות ראשונים,

אפשר להבין את זה על-פי שכל.

על-פי חקירה, מישהו, אדם אמיתי,

יעמוד בהם.

אחד מהניסיונות הראשונים של אברהם אבינו זה הקפיצה לאור כשדים.

זורקים אותו לכבשן האש בגלל שהוא לא רוצה להשתחוות לצלם.

כמה אנשים אתם מכירים שהיו מוכנים לקפוץ לתוך אש תופץ

בגלל שאומרים להם להשתחוות לצלם? אמנם כולנו מצווים בזה, וייהרג ולא יעבור,

אבל כמה אנשים עמדו בניסיון הזה.

ואברהם אבינו נדרש

לקפוץ,

אין לו ברירה,

אבל את זה אפשר להשיג על-פי שכל וחקירה.

כי מי שחי על-פי אמת לא יהיה מוכן בשום אופן לחיות בשקר,

להשתחוות לשקר, על אחת כמה וכמה,

להכחיש את האמת שאני חי על-פיה, שאני מאמין בה,

לא שווה כל החיים. להמשיך לחיות בשקר ולהודות עליו

לא שווה. אם צריך לסרף, אז לסרף.

את זה אפשר להשיג

על-פי שכל, על-פי חקירה.

אפשר להבין את זה על-פי שכל.

אבל לקחת את הילד

בן 37,

הילד שהובטח לך כי ביצחק יקרא לך זרע,

אחרי שאתה מטיף לכל העולם,

שהקדוש-ברוך-הוא לא רוצה קורבנות אדם,

כמו שהיו מקריבים אז קורבנות אדם

לעבודה זרה,

אחרי שהוא מטיף לכולם במשך 137 שנים,

הוא מתבקש, קח נא את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת את יצחק,

בעליהו לעולם.

זה ניסיון שעל-פי שכל ועל-פי חקירה אי-אפשר לעמוד בו.

השכל דוחה את זה.

לשחוט את הילד?

צדיק כזה,

ממשיך דרכו היחידי?

איך אפשר להבין את זה על-פי שכל?

אלא רק מי שמאמין באמונה שלמה בקדוש-ברוך-הוא.

הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

אם הקדוש-ברוך-הוא אומר משהו, עושים,

כמו שאמר אברהם אבינו, ואני בתומי אלך.

אני הולך בתמימות ובשלמות ובאמונה תמימה.

זה דבר שמבקש ממנו לעמוד בו, הקדוש-ברוך-הוא אומר. אם לא תעמוד לי בניסיון הזה,

תגידו, כל התשעה הקודמים אין בהם ממש, כי הם היו על-פי שכל ועל-פי חקירה.

על-פי זה אפשר להסביר, כשהוא לוקח את שני נעריו אתו,

ובדרך הוא רואה מעל הר-המוריה ענן קשור בהר,

והוא מבין שיש לו סימן מן השמים.

הקדוש-ברוך-הוא בא לעודד אותו,

כיוון שהיצר הרע נדמה לו כזקן שבא אליו מן הצד ואומר לו, אתה לא מתבייש?

אתה הולך לשפוך דמים?

אתה רוצח?

אתה לוקח את הבן שלך להרוג אותו?

איפה כל הדרך שלך, שאתה אמרת לאחרים מה לעשות?

הוא לא מצליח את זה רע.

אז הוא בא לבן שלו ליצחק ואומר לו, יצחק,

אבא שלך כבר

בן 137, כנראה יצא מדעתו.

אתה יודע שהוא הולך לשחוט אותך?

הנה, תראה את המאכלת.

איפה השא? תשאל אותו איפה השא לעולם.

אז יצחק שואל את אביו,

ואהיה השא לעולם.

עונה לו אברהם, השא לעולם, בני,

וילכו שניהם יחדיו.

יצחק הולך יחד עם אביו בדעה אחת,

האב לזבוח והבן להזבח,

יחדיו מסכים במאה אחוז שאביו יבצע את הזביחה.

נדמה להם כנהר,

יצר רע לא רוצה שהוא יצליח בניסיון הזה.

ההשלכות של זה הרות גורל. כל העולם יאמין באלוקים חיים בסופו של דבר.

הוא נכנס לתוך הנהר, מגיעים מים עד נף אש, לא יכול לעבור.

אברהם צועק לשם,

אתה רוצה שאני אקיים את רצונך?

תבטל מעלה את יצר הרע הזה.

הוא מגיע עד להר,

והוא עוקד את הבן שלו, קושר לו ידיים ורגליים אחורה,

מותח את צווארו ומוכן לשחוט אותו.

אבל לפני שהוא עולה להר,

שני הנערים שאתו, דמשק אליעזר וישמעאל בנו,

הוא אומר להם, אתם רואים משהו?

הם לא רואים כלום.

אז הוא אומר להם, שבו פה עם החמור,

עם הדומים לחמור.

למה שאברהם אבינו יתבטא כך?

למה שהוא יגיד,

שבו לכם פה עם החמור, עם הדומים לחמור?

מה, הם אשמים שהם לא ראו את מראה הנבואה ולא השכילו להבין את מה שהוא ראה?

הקדוש-ברוך-הוא נתן לו סימן ואות שהוא מסכים על דרכו ושמח בניסיון שהוא עומד בו,

והם לא הצליחו להשיג את זה. אז למה?

הוא הבין שאם הם לא מבינים את זה,

בראשו של דבר שהם לא ראויים להיות במעמד הזה,

בתחילה הוא חשב שהם יעלו ויראו את הניסיון הגדול הזה וילמדו מזה דרך גדולה מעבודת השם.

אבל כשהוא הבין שבן-השמים לא נתנו להם להבין את זה,

כיוון שהם בדרגה נמוכה, הם לא יוכלו להשיג את גודל הניסיון,

ויוצא להם מזה הפוך,

הפסד גדול.

כי אם הם יראו אבא שהם חשבו אותו לגדול ביותר,

מסוגל לשחוט את הבן שלו,

זה יהיה להם הפסד ונזק בלתי חוזר.

בלתי הפיך.

אז הוא הבין שהמדרגה שלהם היא מדרגה נמוכה עדיין.

הם נמצאים רק במדרגת החקירה והשכל.

כיוון שהשכל שלהם לא יתפוס זאת,

לא כל מוחה סביל דעת, לא כל מוח יכול לסבול דבר כזה.

אם כן, הוא אמר להם, שבו פה עם החמור,

עם הדומים לחמור,

כי דמשק-אליעזר היה מתלען

וישמעאל היה מהגר הנצרית.

למה הוא אמר להם את זה?

כי החקירה

מול האמונה היא כמו חמור מול אדם.

עצם זה שהאדם

עדיין נמצא ברמה כזאת שרק מה שהוא משיג בשכל הוא עושה,

ולא הגיע למדרגת אמונה תמימה,

זה ההבדל בין חמור לאדם.

יוצא מזה,

כל אלה שנמצאים רק בתחום החקירה

ובתחום השכל

ולא מוכנים להאמין

לאמונה תמימה במה שהתורה אומרת, הם דרגת חמור.

זאת אומרת,

כל המדע שמתעסק רק בחקירה שכלית ותו לא,

דרגת חמור.

מה שהמדע עד היום לא הגיע,

אברהם אבינו בגיל שלוש הגיע.

בגיל שלוש הוא כבר ידע שיש בורא לעולם, מנהיג לכל הברואים.

כשהוא ראה את השמש,

עולה,

הוא אמר, זה מנהיג את העולם.

כשהוא ראה שהיא שוקעת והירח עולה,

הוא אמר, אם זה נדחה מפני זה,

אז הירח מנהיג את העולם.

כשהוא ראה שזה חוזר חלילה,

אז הוא אמר, אי-אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד.

אני אתפלל למי שמנהיג את שניהם.

את זה בגיל שלוש הוא השיג.

כל המחקרים, כל המדע,

לא משיגים את מה שאברהם השיג מגיל שלוש.

אבל זו עדיין דרגה של חמור.

דרגת האמונה זה דרגת האדם הנבחר בצלם אלוקים,

שהוא מבין שהקדוש-ברוך-הוא יכול לומר כך ויכול לומר הפוך מכך,

ומה שהוא אומר צריך לעשות.

זה היה המבחן והניסיון של אברהם אבינו, ועליו אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, תעמוד לי בזה,

קח נא בבקשה ממך, תעמוד לי בניסיון זה,

שלא יאמרו בתשע הראשונים, לא היה בהם ממש,

כי מה שעשית זה היה בסך הכול,

השגת את זה שכלית,

יש לך רמה שכלית יותר גבוהה מאחרים,

ואתה עמדת בזה.

גם אריסטו היה פילוסוף גדול, שהרמב״ם התפעל ממנו מאוד ואמר שהוא קרוב מאוד לנבואה.

אריסטו היה מגדולי הפילוסופים בעולם,

אבל הוא היה חמור במדרגה גבוהה.

למה? כי הוא היה עדיין בדרגה של שכל וחקירה בלבד.

אבל אמונה תמימה כמו של אברהם אבינו לא היה לו.

כשתפסו אותו בשעת עבירה, כשהוא עושה עבירה, את אריסטו,

אמרו לו, איך פילוסוף גדול כמוך עושה כזה דבר?

הוא אמר, עכשיו אני לא אריסטו.

יש אריסטו, כשהוא מתעסק במושכלות,

בדברים השכליים,

ויש אריסטו הבהמי החמור.

אבל אברהם אבינו תעלה מעל הכול.

לכן אומר הזוהר הקדוש שיש אברהם, אברהם, והפסיק באמצע. אברהם הראשון ואברהם האחרון.

אברהם לא שלם, ואברהם שלם.

בתשע הניסיונות הראשונים עדיין זה לא נקרא שלם, כי זה על-פי שכל וחקירה.

אחרי הניסיון העשירי, אברהם שלם, תמים ומוטמם.

אז הוא עומד בניסיון הזה, אברהם אבינו, עליו השלום.

בזכות העקידה הזאת עם ישראל שורד עד היום.

זכות עקידתו של יצחק נזכרת לנו כל הזמן,

ואנחנו תוקחים בשופר לזכר אלו של יצחק שאברהם אבינו לא הסכים,

לא הסכים שלא לבצע את העקידה.

הוא רצה מאוד לבצע את העקידה הזאת,

עד שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער.

אני אמרתי לך, בעליהו לעולה,

העלית אותו, עכשיו תוריד אותו.

לא אמרתי, תשעטו.

אמרתי, בעליהו.

העלית?

יופי.

עכשיו עמדת במבחן, תוריד.

זה אברהם אבינו.

זה אופן אחד להבין

מה היה ניסיונו של אברהם אבינו.

היה עוד אופן אחד להבין,

שכיוון שהוא שמע שהקדוש-ברוך-הוא מבקש ממנו לעקוד את יצחק, הוא הבין שכנראה יש גזירה כנגד יצחק.

אנחנו לא יודעים מה עובר לכל אדם בראשו, במוחו,

מה בפנימיותו. בקושי אנחנו יודעים מה אדם עושה בחיצוניות.

אז אפשר אולי שהיתה גזירה מה'

שיצחק צריך להיעקר, צריך למות.

ואז הוא אומר לו, קח נא את בנך אשר אהבת את יצחק ועליהו לעולם.

ואם הוא מבין שבעצם יש גזירה כנגדו,

אז אם הוא לא יבצע את זה, אז מה יקרה?

הרבה שלוחים למקום, והוא יכול להרוג את יצחק בדרג אחרת.

יכול לשלוח לו נחש, עקרב, שיהרגו אותו.

אז מה עכשיו המבחן?

מה עדיף?

שאברהם אבינו יניח אותו למקרים, ואז יכול להיות שיקרה לו מקרה

שהוא ימות על-ידי גורם אחר

ולא על-ידו,

וממילא גם לא יהיה לו קיום מצוותו של הקדוש-ברוך-הוא וציוויו כך נא.

אז יכול להיות שכל מה שאלך אברהם אבינו אפשר להסביר.

זה בגלל שאין ברירה.

למה אין ברירה?

משום שאם הוא מבין שהשם אומר, קח נא, והרי הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה זמח אדם,

אז פשוטו של דבר שאין ברירה, הוא צריך למות. מה לעשות? יש גזירה לפעמים שצריכים למות.

ואם הוא צריך למות,

אז עדיף שאבא שלו יעשה את זה על הצד הטוב ביותר, ויקיים מצוות השם יתברך, ויהיה שכר לנעקד, ויהיה שכר לעוקד,

והנה מה טוב מה נעים.

ואם לא יעשה חן, יצא כרח מכאן ומכאן.

ומה היה בעצם הניסיון לפי זה?

לפי זה היה ניסיון כך.

כל ההליכה שלו בדרך,

אפשר היה להסביר שאין לו ברירה,

כי הוא הבין שהוא צריך למות.

אבל ברגע שהוא שמע את הקול אומר, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער, הוא הבין שאין גזירה.

עכשיו השאלה,

אם אין גזירה,

האם אתה מוכן לקיים את ציווי השם בעלה ולעולה, או לא,

שאין גזירה?

ואז הוא רוצה לעקוד אותו,

כשהוא יודע כבר שאין גזירה,

והוא לא ימות במיתה אחרת,

רק אם הוא יהרוג אותו.

הוא עדיין רוצה,

ראה הקדוש-ברוך-הוא, שהוא עומד בניסיון,

כשהוא מעוניין לקיים את ציווי השם

מחמת בחירה ולא מחמת אין-ברירה.

זאת היתה המעלה הגדולה של אברהם אבינו.

אנחנו לפעמים מקיימים מצוות כי אין ברירה.

אין ברירה.

אבל אם היתה לנו בחירה,

והיו שואלים אותנו,

תגיד,

מה אתה רוצה להיות, לחיות כמו גוי מופקר

שיכול לעשות כל מה שבא לו ואין שום איסור,

או שאתה רוצה להיות יהודי שומר תורה ומצוות חרדי?

שעושה את הכול לפי מה שהשולחן-ערוך אומר.

יש הרבה אנשים שמקיימים את המצוות כי אין ברירה, כי הוא יודע, יש שכר ועונש, ובסוף הוא ישלם על זה,

גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אז אין לו ברירה.

אבל אם היתה בחירה,

יכול להיות שהוא לא היה בוחר בדרך הזאת,

למעט

בעלי תשובה שבוחרים,

שבוחרים להיכנס לזה,

למרות שקודם חיו אחרת.

וזו מעלה גדולה של בעלי תשובה,

שבמקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד,

כי הם טעמו טעם חטא,

הם חיו כך והם החליטו לשנות,

מעלתם גדולה מאוד אצל הקדוש ברוך הוא.

אומנם יש כאלה שגם חוזרים בתשובה,

כיוון שאין ברירה,

אם יש לו חולי,

יש לו צרות, יש לו בעיות, יש כאלה שגם מסיבה זו.

אבל מכל מקום,

זה הניסיון,

האופן שבו אפשר להסביר גם את מה שכתוב בזוהר הקדוש, אברהם אברהם.

הראשון לא שלם, השני שלם,

כיוון שקודם אפשר להסביר שהוא עשה את זה בלית ברירה, כי הוא יודע שיש גזירה על הבן,

ואילו אחר כך, כשהוא אמר לו, אל תשלח אותך לנוער,

הוא עשה את זה מחמת בחירה ולא חוסר ברירה.

האופן השלישי

זה מה אנחנו בעצם מחפשים בחיים.

תודה רבה.

ממה אנחנו שמחים יותר, מן הפטור או מן החיוב?

כשאומרים לאחד, נגיד בבוקר,

היום אתה פטור מלקום להתפלל,

הוא ישמח יותר שהוא פטור

או ישמח יותר שהוא חייב?

ממה אדם שמח יותר?

כל אחד ימחן את עצמו, כשמודיעים לו איזה פטור,

מה הוא שמח?

אז כשאומרים לו חיוב, ממה הוא שמח?

זאת אומרת, המבחן של האדם

הוא מבחן כזה.

אברהם אבינו, עליו השלום,

היה לו מצב

שלמעשה אומרים לו ללכת

ולעקוד את הבן.

אז הוא מבין שיש לו חיוב.

יש לו חיוב, מה לעשות? הקב'-הוא אומר, קח נא את בנך,

יש אלוקים.

אנחנו מבינים אפילו שאם מלך בשר ודם אומר למישהו לעשות משהו,

חייבים לעשות. אם לא, אחת דינו להמית,

ממיתים אותו.

מורד במלכות. אם הוא לא שומע על המלך, מורד במלכות.

ואם זה מלכו של עולם,

הוא אומר, קח נא את בנך,

איך אתה יכול למנוע?

ואם תתחמק ממה שאתה צריך לעשות, אז הוא לא יכול לקחת אותו?

אתה יכול לעכב מישהו?

אתה יכול להסתיר מישהו?

אתה לא יכול.

אז יש חיוב.

מה החיוב? קח נא את בנך.

חיוב-חיוב, הולכים.

אבל כשאומר לו הקדוש-ברוך-הוא, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער, מה הוא מבין?

יש פטור,

אל תשלח. מה היה צריך? לרקוד משמחה.

אתם ראיתם אלה שמקבלים גביע,

אלה שבועטים ומפקיעים גול, איך הם קופצים?

וואי, וואי, וואי. בן-אדם שאומרים לו, תשחט את הילד, ואחר כך אומרים לו, אל תשחט.

אחד שמודיעים שיש לאבא שלו מחלה,

ופתאום מודיעים שאין לו מחלה.

מה הוא יגיד? לא, מה פתאום? שיהיה מחלה.

מה פתאום? מה זה מבטלים?

שמעתם דבר כזה?

אברהם אבינו אומרים לו, תשחט.

אחרי זה אומרים לו, פטור, אל תשלח אתך אל הנער. מה היה צריך? לרקוד.

מה הוא אומר? לא.

מה קרה?

הוא רוצה לשחוט, והוא לא נרגע.

לא נרגע.

לא נרגע.

עד שהקב'-הוא מביא לו, אי לאחר נאחז בסבך בקרניו,

בשביל שהוא ייקח אותו תמורתו וישחט אותו, כדי להוציא מבפנים את כל הכוונה האמיתית שהיתה לו,

כי הוא התכוון באמת לקיים את רצון השם.

אם זה רצון השם,

עד הסוף.

הוא לא שמח על הפטור.

אברהם אבינו חי כל ימי חייו לקיים את חיוביו של הקדוש-ברוך-הוא וציווייו. זו היתה מגמת חייו.

וזה אנחנו רואים גם כשהוא היה אחרי ברית-מילה,

בגיל 99,

ביום השלישי,

כשהוא כואב ביותר, זה הכאבים הכי גדולים,

והוא היה מכניס אורחים,

אבל הוא חולה,

צריך לשכב במיטה, והוא יושב בפתח האוהל כחום היום.

מה אתה עושה שם, אברהם?

יעברו אורחים.

מה יהיה עם האורחים?

טוב, אתה פטור, אתה חולה אנוש, אתה מסוכן, תשכב,

אתה בן 99. לא,

הוא יושב בפתח אוהל.

הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה שהצדיק יצטער,

שלא ימתין שם. מה הוא עושה?

הוא מוציא חמה מנרתיקה שאף בן-אדם בעולם לא יכול להסתובב.

אברהם נכנס?

לא.

הוא לא מחפש פטור, הוא לא מחפש פטור. הוא ממשיך לשבת,

אז הקדוש-ברוך-הוא, אין לו ברירה, שולח לו מלאכים.

מי יכול לרדת בחום כזה? רק מלאכים.

אז הוא מוריד לו מלאכים.

יורדים מלאכים, והם נדמים לו לערבים,

והוא רץ אל הבקר,

ואומר לאשתו, מהרי לושי ועשי עוגות והכול בריצה,

והיה רוצה לבקר. מה הולך פה?

בן 99,

אחרי ניתוח,

לא כמו היום עם סכינים של היום,

עם אבן צור.

אתם יודעים, כל כך כאב לו, כל כך כאב לו כשהוא עשה את הברית לעצמו,

כל כך כאב לו שהוא לא יכול היה להמשיך את הברית

עד שהקדוש-ברוך-הוא ישתתף אתו, שהוא יגמור את הברית.

כשנאמר, וחרות עמו הברית,

וחרות עמו,

ולמרות כל הכאבים,

הוא רץ והכול, ומה הוא עושה? לוקח שלושה שברים,

שלושה ערבים,

שוחט את השברים בשביל לתת לכל אחד לשון בחרדל.

לשון של שור זה משהו רציני.

לק-לק גדול.

אפשר לחתוך את זה לשלוש, למה אתה צריך לכל אחד שעות?

אבל אברהם אבינו הוא איש החסד, איש החסד.

הוא לא מחפש פטור.

חיוב הוא מחפש.

זה אבא שלנו, אברהם אבינו.

וכל אחד מאתנו חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי

אבותי אברהם ויצחק מיעקב.

איזה אבא יש לנו, אברהם.

איזה בן יש לו, יצחק.

שמעתם פעם?

אבא נותן עונש לילד, אומר לו, היום אתה לא תרד לשחק.

או-או-או, איזה תרעומת, איזה פוזה,

איך הוא טורק את הדלת, איזה רעש.

אתם תארים בכם אחד מהר את הבן שלו בבוקר, אומר לו, יאי בניבו, הולכים לשחיטה,

אתם מכירים איזה אבא שיישאר בחיים אחרי בקשה מוזרה כזאת?

ויצחק שומע שהוא הולך להיזבח, וילכו שניהם יחדיו.

האב לזבוח והבן להיזבח.

וכשהוא בא לשחוט אותו,

עין במר בוכה בלב שמח.

הלב שמח שום קיים אצל מי השם,

והעיניים זורגות דמעות על הבן האהוב היחיד

שיש לו שאמור להמשיך את דרכו.

ואברהם שאל את הקדוש-ברוך-הוא,

סליחה, ריבונו של עולם,

אתה לא הבטחת לי לא מזמן שביצחק יקרא לך זרע?

מה עם ההבטחה?

לא שאל.

אבל אחרי ההבטחה,

אחרי העקדה, אחרי שהוא עמד בניסיון,

אמר לה הקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

יכולתי לשאול אותך מה עם ההבטחה, ולא שאלתי.

לא שאלתי.

יש לי בקשה ממך,

כשבניים יהיו חוטאים לפניך,

תרחם עליהם.

כמו שאני לא חמלתי על הבן שלי הזה לקיים את ציווי שלך,

אני מבקש ממך שהבנים שלי, שלא,

אם יחטאו לפניך, תמחל להם.

תזכור עקידתו של יצחק.

בזכות זה אנחנו חיים עד היום.

אברהם הלך בלי שאלות, ואני בתומי אלך.

שום שאלות.

ככה אנחנו צריכים לחיות.

אנחנו צריכים בלי שאלות.

לא ביקשו מאתנו לעכות את הילדים. הפוך, לחנך אותם, ללמד אותם, להדריך אותם,

ללמד אותם תורה.

את זה ביקשו מאתנו, דברים טובים.

אף אחד לא ביקש מאתנו לעכות ילדים.

פטור וחיוב,

אנחנו צריכים

לקפוץ על החיוב, לא על הפטור.

בחירה או ברירה, צריכים תמיד לבחור בבחירה,

לא בלט ברירה.

ככה צריך לחיות יהודים.

זאת אומרת, אם יש שכל בחקירה

או אמונה,

ואנחנו צריכים להעדיף תמיד את האמונה.

לא כל דבר אנחנו מסוגלים להבין בשכלנו הדל.

ואם אדם חי רק על-פי שכל,

אפילו שהוא יהיה בעל שכל גדול,

הוא יהיה חמור גדול.

אם הוא רוצה להיות במדרגת אדם שנברא בצלם אלוקים,

הוא צריך לדעת אמונה תמימה בהשם יתברך.

עם ישראל עבר מאז אבינו אברהם,

למעלה מארבעת אלפים שנה,

שרופים על-ידי כל גדולי ישראל וכל גדולי האומה הישראלית שכבר עברו, ובחנו, ונבחנו, ונצרפו, עברו את כור הניסיונות כולם.

בזכותם אנחנו חיים.

ועכשיו, כשבאים אנשים,

יש להם פתאום איזה קושיות,

איזה ראש מבריק, יש לו שאלה,

יש לו קושייה,

הוא חושב שהוא ימוטט את העולם עם השאלה שלו.

וואי, וואי, וואי, אתה יודע,

איזה שאלה יש לי?

וואי, וואי, וואי.

ואם יש לך שאלה, אז מה?

ואם יש לך חמש שאלות, אז מה? אז אתה חושב שכל הדורות שעברו, לא שאלו,

רק אתה נזכרת?

עברו וטחנו ושאלו ואמרו ודיברו וכתבו.

כל העם היהודי כבר עבר וענה ונשאל והשיב לכל אומות העולם.

אמונה,

אם אתה מאמין או לא מאמין, זה המבחן.

אדם חכם יודע שהוא לא חכם.

איזה הוא חכם?

הלומד מכל אדם.

מי זה כל אדם? אפילו ילד קטן.

אצלנו זה נקרא תלמיד חכם.

לא אומרים חכם, תלמיד חכם.

מה זה תלמיד חכם?

כל זמן שאתה תלמיד אתה חכם.

אם אתה חושב שאתה חכם אתה אפילו לא תלמיד.

תמיד יש מה ללמוד איזה הוא חכם הלומד מכל אדם.

אז מה,

אדם יכול להגיד שהוא השכל העליון? אין יותר מה להוסיף לו.

הכול הוא יודע.

אין דבר כזה.

אלא מאי?

אדם צריך להיות חכם באמת,

זה להאמין באמונה צרופה

והשם יתברך ובמה שעם ישראל עבר במשך אלפי שנים.

עברנו הכול, אנחנו כבר נמצאים בסיום.

כל מה שנאמר בתורה, הכול התקיים.

נשאר רק הספר, רק הסיום.

רק הסיום.

הניסיון האחרון,

והניסיון האחרון של העם היהודי,

זה ניסיון האמונה מול הכפירה.

כיוון שמתרבה הכפירה בדורות האחרונים,

האמונה צריכה לעמוד כנגד, ובלבד.

מה זה מלחמת גוג ומגוג?

מלחמת גוג ומגוג יבואו ויזדווגו לפטרונם של ישראל,

הקדוש-ברוך-הוא.

ורוזנים נוסדו יחד נגד ה'

ונגד משיחו.

ננתקה את מוסרותינו ונשליכה ממנו אבותינו.

ככה יאמרו אומות העולם.

אבל יושב בשמים משחק,

השם ילעג לאמו.

זה המבחן האחרון,

הכפירה מול האמונה.

ולכן

כל החידושים וכל ההתפתחויות

וכל מה שקורה בעולם, הכול סביב דבר אחד,

להכחיש ולהחזיק

את שכלו של האדם.

האדם הצליח לפתח, לעשות והכול.

כל זה, אומר אברהם אבינו, שבו לכם פה עם החמור,

עם הדומים לחמור.

זו מדרגת השכל והחקירה.

מדרגת האמונה.

זו הדרגה הגבוהה האמיתית.

הגאון מווילנה היה גאון.

קראו לו הגאון.

הגאון מווילנה.

בסוף ימיו,

למי שלמד קצת בספרד,

מי שיודע מה היתה גאונותו, זה לא יאומן, זה מלאך, זה שרף, זה לא אדם ואיל.

בסוף בסוף הוא אמר שהמשאלה שלו זה לחיות על-פי האמונה התמימה,

בלי שום חקירה.

אתם מכירים את הסבתות שלנו,

את הדודות,

אלא שהיו מאמינות, בלי שום פקפוק,

אם חלילה היו שומעות איזה משהו ככה,

שמישהו אומר איזה משהו לא במקום,

אוי, חס ושלום, היא לא מוכנה לשמוע אפילו.

האמונה הזאת, התמימה,

שהיו הנוסעים בספרד,

האינקוויזיציה,

היו הורגים יהודים.

אתם יודעים מי היו רוב האנשים שיצאו לצליבה ולשרפה,

ולהריגה?

המאמינים התמימים.

אתם יודעים מי היו אלה שפקרו?

אלה שהיו בעלי השכל.

רוב אלה שעמדו בניסיון הזה וקידשו שם שמים וזכו לעלות, כמו רבי עקיבא וחמיריו,

היו האנשים הפשוטים עם האמונה התמימה.

כל בעלי השכל כמעט ונכשלו ונפלו והתפקרו.

אז זה מבחן גדול מאוד.

אבל הנה, יש לנו מדריך, אבי האומה הישראלית.

והוא נלחם נגד כל בעלי השכל.

נמרוד,

שהיה מלך שמרד בשם יתברך, הכיר את בוראו ומרד בו.

נמרוד היה מלך,

בנו של כוש.

הוא היה צד הבריות בפיו.

היה יודע לדבר,

משכנע את כולם.

והוא הוריד חללים-חללים,

ועמד מולו יהודי אחד,

לא יהודי ממש עדיין,

אבל עברי,

אברהם העברי,

שהיה בעבר אחד

וכל העולם בעבר השני.

כל העולם עומד עבודה זרה,

כולל אבא שלו, טרח,

והוא עומד נגד עולם שלם

ויקרא בשם השם אל עולם, בכל מקום הולך ומזכיר את שם השם, מזכיר את שם השם,

עד שבסוף כל העולם הודה לו שהוא צודק וקראו לו, נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

זה כוחה של אמת.

כוח של אמת, אפילו אתה יחיד מול רבים, אפילו הם בעלי שכל, אפילו הם יודעים.

אם אתה הולך עם האמונה שלך תמימה,

והוא היה בעל שכל גדול, אברהם אבינו,

אמרנו שבן שלוש, הוא ידע מה שהיום כל המדע לא יודע,

אבל

הוא לא נסמך על שכלו,

אלא על אמונתו בשם יתברך.

מי שברא שמים בארץ,

הוא יכול לומר כן, הוא יכול לומר לא, הוא יכול להגיד טהור, הוא יכול להגיד טמא, הוא יכול להגיד מותר, הוא יכול להגיד אסור,

הוא יכול להגיד כן, הוא יכול להגיד לא, הוא יכול הכול להגיד.

ואנחנו יצורי אנוש,

עפר, רימה ותולעה,

ניתנה לנו הזכות להיות פה בעלי בחירה ומצפים מאתנו

שנהיה חכמים שנמחר במה שהשם רוצה ולא נלך נגדו, כי זה לא יעזור.

לא יעזור.

אנה מפניך אברח ואנה אסתתר.

אם אשק שמים שמטה.

הציע השאול הנה כאן, לאן תברח?

אתה עולה למעלה, הוא שם. אתה יורד למטה, הוא גם שם. איפה תלך?

אדם חכם,

יודע,

יש תורה,

ניתנה בהר-סיני,

יש גדולי תורה במשך כל הדורות, מאברהם והלאה עד היום.

מה שנשאר לנו זה רק לקיים, לציית, לעשות רצונו יתברך, לעמוד בניסיון הקטן והפשוט ולזכות בכל העולמות הממתינים לנו,

העולם הזה,

עולם הנשמות גן-עדן,

אחר כך ימות משיח,

אחר כך ית המתים,

ואחר כך עולם הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה.

בשלב הראשון אני מבקש שזה יהיו שאלות בלבד,

לא ברכות, לא מחלות ולא צרות.

בשלב הבא אנחנו נתפנה גם לזה.

אבל רק שאלות, כי אני לא אענה.

אז למי שיש שאלה, בבקשה.

רק שאלה אני רוצה.

יש לך שאלה?

בטוח?

תן לו שם בבקשה את המיקרופון.

גוי, ששומר שבע מצוות בני נוח,

הוא זוכה לעולם הבא.

כמובן במדרגה של גוי.

חסידי אומות העולם זוכים לחיי העולם הבא.

אלה שלא מקיימים שבע מצוות בני נוח,

זוכים לגיהינום.

חסידי אומות?

אמרתי.

בסדר?

אתה יהודי אבל.

אתה צריך לקיים קצת יותר.

בהצלחה.

כן, עוד שאלה?

איפה?

שאלה?

תן לה בבקשה.

מה עושים? עושים עלייה.

אם אדם מרגיש שהוא יורד ברוחניות, הוא צריך, פשוט מאוד, ללמוד מוסר.

אם אדם יתמיד ללמוד מוסר, המוסר פשוט מאוד מראה לאדם במראה את הפנימיות שלו. מה שהאדם לא רוצה להכיר ולדעת על עצמו,

אם הוא לומד ספרי מוסר,

שם הוא מוצא בדיוק איפה היצר הרע עובד עליו.

אם הוא יתבונן בזה,

הוא ירצה לקיים,

הוא יוכל לעלות ולהתרומם מעלה-מעלה.

בסוף, כן, בסוף.

כן.

שאלה נוספת.

שם בסוף?

תעמוד רגע שיראו.

כן, תן לו שם.

אם יש חזיים שאין עליהם כפר, גם חזרתי שם.

אין דבר כזה.

אומר הרמב״ם,

שאם אדם עבר כל עבירות שבתורה, ואפילו כפר בעיקר,

אם עשה תשובה אמיתית,

יש על הכול כפרה.

בהצלחה.

אני מבין, לפי מחיאות הכפיים, שיש פה הרבה בעלי עבירה.

כן, שאלה נוספת.

שאלה?

תן לה פה בבקשה שאלה, כאן שורה שלישית.

איך אברהם אבינו ידע על מצוות

הכנסת אורחים?

הוא ראה קודם כול את החסד הגדול שהקדוש-ברוך-הוא

עושה עם כל ברואב,

כי העולם חסד ייבנה,

והקדוש-ברוך-הוא זן ומפרנס את הכול,

מביצי קינים עד קרני ראמי.

לכולם הוא נותן מזון.

אז קודם כול, זו הכנסת אורחים גדולה, לא?

ועוד דבר,

כשהוא הגיע להחלטה לבצע בפועל את זה,

כתוב שהוא פגש את שם בן נוח.

נוח, היו לו שלושה בנים, אחד מהם קראו לו שם.

אז הוא שאל אותו, בזכות מה יצאתם מן התיבה?

אז הוא אמר לו, בזכות צדקה שעשינו,

אמר לו, איזו צדקה עשיתם בתיבה, וכי היו שם עניים?

אמר לו, לא,

היו שם חיות, עופות, בהמות,

שזנו ופרנסנו אותן 12 חודש.

אמר אברהם אבינו,

אם

נוח ובניו יצאו מן התיבה בזכות שפרנסו

בהמות וחיות ועופות,

קל וחומר אם אני אפרנס בני-אדם שנבראו בצלם אלוקים.

מייד כתוב בתורה,

ביתח אשל.

מה זה אשל?

אכילה,

שתייה,

לינה וגם לוויה ללוות את האורח אחרי זה.

והוא הקים אוהלים בכל מקום,

פרוצים לארבע רוחות,

כדי שלא יפספס אורח אחד,

והכניס אותם כל הזמן.

הבנתם איפה הוא למד?

זה אברהם אבינו.

כן,

שאלה נוספת, שאלה?

בבקשה, תן.

ערב טוב.

איך עם ישראל,

איך עם ישראל יחזיר את זה.

אחת הבעיות הקשות ביותר זה החברה.

אם החברה מצליחה לחדור,

בקיצור, הרבה שכנים עושים והרבה חברה עושה.

אז אם הבית

נותן חום לילדים, לתשומת לב,

ונותן להם את האפשרות להתבטא,

מה שבדרך כלל קשה, מה לעשות, אנשים זחוקים, צרות, בעיות, לחץ, עבודה וזה, אז אין כל כך זמן להשקיע בילדים.

אז ממילא זה גורם

לכך שהילדים בורחים בין השורות

ומוצאים איפה שיותר נוח להם.

ברחוב יש לו להציע בלי סוף, כי אין מגבלות, אין איסורים, אין מעצורים, אין שום דבר.

אז ממילא קשה מאוד בדור הזה לשמור,

צריך הרבה להתפלל, הרבה לעשות, הרבה דוגמה אישית, הרבה חום, הרבה תשומת לב,

ועם כל זה צריך מאוד להשתדל.

עכשיו, יש כאלה שיש להם בעיה שהילדים שלהם כאילו,

כאילו,

כאילו,

לא מאמינים.

זה הכי קל, הם פשוט אומרים לא מאמין, אז הם פטורים בכלל לענות.

אם הייתי מאמין, הייתי עושה, אבל אני לא מאמין.

אם הם שקרנים כאלה, שהם לא רוצים בכלל,

אז זה באמת בעיה.

כי ניחא לעבדה בהפקרה.

עבד נוח לא להיות מופקר, הכול הפקרת צנוח איתו.

לא עשו ישראל עגל במדבר, אלא להתיר להם עריות.

כיוון שרצו להתיר להם עריות,

עשו עגל.

הערב רב,

עשו עגל.

אם עושים עגל, ממילא נגמר הסיפור,

פרקו עול.

אז אפשר עריות.

אז תמיד מסתתר מאחורי מה שאדם אומר משהו אחר.

כשהוא אומר, אני לא מאמין, זה לא שהוא לא מאמין.

זה טוב להגיד, אני לא מאמין,

בשביל שאני אוכל לעשות מה שאני רוצה, לא יהיו עלי שאלות, כי אני לא מאמין.

פשוט מאוד, אני לא מאמין.

אבל יש כאלה שבאמת לא יודעים, כי לא הסבירו להם, ויכול להיות שאם יסבירו להם

אז הם יתעשתו ויגידו, תשמע, למה לחיות בשקר?

אלא שקר,

אי-אפשר להתפרנס ממנו, ואני מחזיק דולרים מזויפים,

אי-אפשר לקנות עם זה, אי-אפשר להתתפס עם זה. ואם נתפסים, יושבים.

בבקשה, אני צריך לשחק אותה, ונדמה לי כאילו יש לי.

עדיף כמה דולרים,

אבל אמיתיים,

מזוודה ואלה הם מזויפים.

אז בואו נראה אם זה אמת,

ולא כל אחד יכול להציג את האמת.

אז יש להם דיסקים,

יש DVD,

יש וידאו, יש הרצאות, יש שיעורים,

יש סמינרים, יש הכול, יש אפשרות.

אז צריך להגיע לכל אחד בדרך כזו או אחרת.

ויש עוד דבר אחד, שסביבה גם גורמת.

אז אם אדם גר בסביבה שהיא שומרת תורה ומצוות,

במקום שהוא נקי עד כמה שיותר, יותר סטיריני,

יותר קל לשמור שם.

אם אדם נמצא במקום שהוא פרוץ לכול, יותר קשה.

ויש מקרים מיוחדים שלפעמים אפילו במקום קשה,

בגלל ההיבדלות, דווקא נשמרים יותר.

לדוגמה, בחוץ-לארץ,

יש הרבה אנשים שבארץ לא שמרו תורה ומצוות.

הגיעו לחוץ-לארץ, דווקא שם שומרים תורה ומצוות. למה?

כי הגויים שנמצאים בהם מזכירים להם שהם יהודים.

אז הפוך, הם חפשים את חיי הקהילה, את בית-הכנסת ואת הכול,

ושם הם חוזרים בתשובה.

אז זה תלוי, זה משתנה כל פעם.

אבל הרבה תשומת לב, חום,

השקעה בילדים, אורך רוח,

ולהשתדל להרחיק אותם מהדברים שמביאים לידי זה שפורקים עוד.

זה לא משנה נשואים או לא נשואים,

הכול זה אותו דבר. כולם זה ילד קטן,

שמים אותו באמבטיה, רוצים שהוא יתקלח,

אז נותנים לו אונייה קטנה כזאת,

מלאים לו את האמבטיה ואומרים, אני אכין לך את האונייה.

אז הוא קופץ

לאמבטיה כי האונייה מחכה לו, הוא קפטן, קפטן.

יש כאלה שאין להם אונייה, שמים לו קופסת גברורים.

אומרים לו, זה אונייה.

אז הוא מרגיש אונייה.

נו, וכשבן-אדם גודל, מה, הוא לא רוצה אונייה?

יכטה. עכשיו הוא מדבר על יכטה.

יכטה. אותו דבר, הכול חרטה.

זה במים, זה במים, אותו דבר.

כשהוא קטן, נותנים לו אוטו קטן, הוא עושה,

ואחר כך, כשהוא גודל, הוא לוקח אוטו ונוסע ככה,

זה אותה חרטא, ילד קטן, ילד גדול, זה אותו דבר.

הוא רק התבקר, התפתח, עסקין, התכמת עליו.

כן,

עוד שאלה.

רגע, הגברים, מגיע להם גם.

הנה, כאן, כן, חולצה שחורה.

ערב טוב, ערב טוב.

היהדות נקבעת על-פי האימא, ככה קובעת התורה,

על-פי פסוקים,

וממילא עצם זה שהיא הקרקע שעליה זרע הזנת.

היא הקובעת ולא הוא.

אז ממילא, כיוון שהיא הקרקע הקובעת,

ממנה יוצא מה שיוצא,

אז זה נקרא על שמה,

ולא הפוך.

זרע ישראל זה מושג אחר. זרע ישראל זה אלה שיצאו מישראל סבא יעקב אבינו, שנקרא ישראל.

כל אלה שהם ממשיכי דרכו, זרעו, בניו, נקראים זרע ישראל.

כל אלה.

תהיה בריא.

שאלה?

יש לך שאלה? בטוח?

כן, תן לה שם.

אני רוצה לשאול מה את הרשויות היחס הנכון לעבודה לפרקסטה.

מה היחס הנכון?

מה פירוש היחס הנכון?

האם ללכת לעבוד או לא? האם לעבוד הרבה או מעט? האם לעבוד קשה או,

תראי, מרכזיות העבודה בחיינו היא לעבוד את הבורא יתברך.

זה המרכז.

ועבודה פיזית

או חומרית

או מלאכת ידיים זה אילוץ והכרח אבל לא חובה.

כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם הראשון בגן-עדן,

הוא שם אותו במקום שהוא לא צריך לעבוד.

בדיוק הפוך, שיעבדו אותו.

הוא מינה לו מלאכים

שהיו צולעים לו בשר ומשכין אותו יייב.

אבל כיוון שהוא חטא, הוא נענש

ונתקלל בזיעת אפיך תאכל לחם.

לפני שהוא התקלל הוא לא היה צריך לעבוד.

אחרי שהוא התקלל הוא צריך לעבוד בזיעת אפיך תאכל לחם.

התורה לא קבעה מה שיעור הקללה.

היא לא אמרה מה היחס, כמה היחס, כמה צריך להיות מקולל.

מה יעשה אדם שהוא חכם,

ירבה בקללה או ימעט בקללה?

ההסתדרות קבעה שמונה-תשע שעות קללה.

זה נקרא משכורת.

אבל התורה לא קבעה.

מה יעשה חכם, ירבה או ימעט?

ימעט.

מה יעשה יותר חכם?

לא יהיה מקולל בכלל.

לא עומד.

מאיפה איזון?

מאיפה איזון?

תשאל את הנמלים,

תשאל את הג'וקים,

תשאל את הפילים,

את הג'ירפות, את העופות, את הדגים.

הם עובדים?

יש להם מלאכה?

ראית פיל חנווני?

ראית שועל?

רפד?

אה?

ראיתם חתול? חלבן?

לא.

אין להם עבודה.

אבל השם ממציא להם את המזונות

לכל אחד ואחד בעתו.

גם אתה,

שאתה לא בעל-חי,

אתה הבן של הקדוש-ברוך-הוא,

בנים אתם לה' אלוהים בחייו.

אם יש לך אבא כזה עשיר, שבורא עולמות,

במאמר,

יש לו בעיה להביא לך סנדוויץ'?

בחייאת.

אין לו בעיה,

רק אתה חסר ביטחון.

אז לכן אתה עובד, זאת הקללה.

אבל מה לעשות שאנשים אין להם ביטחון?

בגלל שאין להם ביטחון הם הולכים לעבוד. כי הוא אומר, אם אני לא אעבוד, אז מאיפה יהיה לי?

אם אין אני לי,

מי לי?

אבל האמת היא לא כך.

כששואלים בן-אדם, תגיד לי, אתה לומד?

אז הוא אומר, בעזרת השם,

בעזרת השם.

אתה עובד?

בטח.

אם אין אני לי, מי לי?

בדיוק הפוך היה צריך להיות.

תגיד,

אתה לומד?

הוא אומר, בטח.

אם אין אני לי, מי לי? אם אני לא אלמד מאיפה יהיה לי לימוד.

אתה עובד?

בעזרת השם, בעזרת השם, השם עוזר.

אבל הכול הפוך, פה בעולם.

אדם צריך לדעת,

לעבוד

זה לא חובה.

זה גזירה.

זאת גזירת ההשתדלות.

כל אחד לפי מדרגתו.

אם אדם יש לו ביטחון גדול בשם,

אז השם אומר במפורש, אשליך על השם יהבך והוא יכלכל לך.

מה זה אשליך על השם יהבך?

אם יש לך מסע, מטען,

תשליך הכול על הקדוש-ברוך-הוא, אל תדאג, הוא יכלכל אותך.

היה אחד עומד בטרמפיאדה עם קיטבג.

עצר טרמפ,

עצרה לו מכונית מפוארת, ברצדס,

אז הוא נכנס,

הנהג רואה במראה שהוא לא הוריד את הקדבג.

אז הוא אומר לו, למה אתה לא מוריד את זה?

הוא אומר, אני לא רוצה להכביד עליך יותר מדי.

שמעתם איזה חובליק?

הוא לא רוצה להכביד עליו.

האוטו סוחב אותך עם הקדבג, שים אותו בצד, זה אותו דבר.

לא, הוא רוצה לעזור למרצדס שלא תסחב יותר מדי.

אני לא יכול להגיע עד אליך, איפה אתה מסתתר?

אחד רואה קטר, קטר, קטר, 60 קרונות,

טו, טו, יוצא עשן.

אז הוא מרחם עליו, אבל מסכן, תראה, קטר, אחד קטן, סוחף 60,

רץ אחרי הקרון האחרון ועוזר לו לדחוף.

עוזר לו.

מסכין הקטר הזה,

כמה הוא מתעייף.

תראה כמה פיח יוצא לו.

זה חכם זה?

הקדוש-ברוך-הוא סוחב עולם ומלואו, מאכיל מיליארדים מיליארדים של סוגים,

שמכל אחד מיליארדים מיליארדים,

ואתה זוכמאחר.

אתה, עם הסנדוויץ' שלך, באמת קשה לו לתת לך סנדוויץ' ושניצל ועוד כמה חרטבות.

הוא אומר, אם אין אני לי, מי לי?

אה, שכחת שהיית עובר בבטן.

מי אכיל אותך שמה?

איך אכלת?

לא היה לך פה פתוח?

איך אכלת?

צרכים בפנים. אוי ואבוי אם היית עושה צרכים. היא היתה מתפוצצת מסרחון.

אבל הקדוש-ברוך-הוא דאג שאתה לא תעשה כלום שם.

כלום. אוי ואבוי אם הוא היה עושה.

נכון? איפה הוא נמצא?

בתוך מזרון מים.

שט לו ככה,

פנת.

למה לא דאגת?

אז למה לא דפקת? הלו,

הוא קל.

מה אכיל?

לא דאגת, אה?

רק עזבות כל הזמן. הופ!

יצא,

יצא החוצה. מה הוא שואל? יש אוכל?

לא שואל.

לא חלב למכביר.

דאגו לו.

גודל, גודל, גודל, גיל חמש, עשר, חמש.

שמעתם ילד בן חמש אומר אבא, יש משכורת החודש?

יאללה, הוא רק תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תביני, תקנה לי. הלו, זה עולה כסף?

מה אתה עושה?

אני כותב את זה בעץ?

ילדים לא שואלים, נכון?

פתאום הוא התבגר, נהיה בגיל הטיפש עשרה, נהיה טיפש אמיתי.

מה?

איך אני אחיה?

איך אני אחיה?

רגע, ואיך עד עכשיו חיית? מי דאג לך?

מי דאג לך עד עכשיו?

מה קרה עכשיו?

לא, הוא רוצה להיות עצמאי,

הוא רוצה להביא את לחמו בכפו.

מה פירוש?

קוקו, תמשיך אותו דבר.

יש בורא לעולם, סידר לך אבא,

סידר לך אמא,

הכניס אותך למקום הנכון,

שם אותך תשעה הירחים,

היית מסודר, הכין לך חלב בחוץ,

הכל בסדר.

היום סידרו לך אפילו מטרנה,

מטרנה.

סידרו לך הכול, איזה בקבוקים, איזה יופי, בלי בועות עכשיו.

יש כבר בלי בועות.

קודם היו תוקעים גרפסים בלי סוף, עכשיו בלי.

אה, מסודר, מה אתה זה? תמשיך ככה, יא באבה, תמשיך, קח מוצץ, תמשיך.

נטנט תעשה כל היום. מה קרה לך? אתה הולך לעבוד.

כן, אז מי שרוצה להמשיך לעבוד, Welcome.

כן, יש לו שאלה שם, בחור, תן לו.

ערב טוב, גבר.

ערב טוב.

גיהנון נברא ביום שני.

בבריאה הם נבראו.

כן.

גן-עדן תחתון, זה נמצא פה בעולם הזה, לא תוכל לראות אותו,

אבל,

גן-עדן, שמתואר בספר בראשית, שהיה בו האדם הראשון, נמצא פה על כדור-הארץ,

לפי מה שמסביר רב-פעלים, הבן ישחייט, קרא שם תשובה עליו, הוא אומר, מקום, איך זה נראה, איפה זה נראה.

רבי יהושע בן-נביא, שהגמרא מספרת שקפץ לגן-עדן, זה גן-עדן תחתון,

וחטף את החרף של מלאך המוות ולא רצה להחזירה עד שהוא יבטיח לו שהוא לא יהרוג אותו,

והוא נכנס בחייו לגן-עדן, גן-עדן תחתון,

זה פה על כדור-הארץ.

רק מה זה רוחני, שלא ניתן לראות אותו בעין כזאת?

אבל כשאדם נפשט ממלבושו מהגוף הוא רואה אותו.

זה גן-עדן פה, עלי אדמות.

זה תחתון, יש עליון.

זה גן-עדן רוחני לחלוטין, שלא כולם זוכים להגיע אליו,

וצדיקים יש כאלה שזוכים להיכנס שם בראש חודש, בחגים, בשבתות וכו'.

אמרתי לך שזה פה, בעולם הזה, כל מה שמתואר שם זה כאן.

אמרתי.

אתה רוצה להזיז אותו?

לא, לא.

ידעו באדמה לשני מקומות שונים.

מה שני מקומות שונים?

כתוב כאן וכור מזרחים, שזה לא יהודי מלכה.

למה?

כתוב בנהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נכון, בנהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אז מה הבעיה?

יש גן בעדן, בנהר יוצא מעדן, להשקות את הגן. מה הבעיה?

יש לי שאלה לזה.

בנהר ירדת רמבוין,

בשבע ארצות שהם כגלידי בצל שנמצאים בתוך עומק האדמה.

הם קיימים גם כרגע נחמורים היום?

גם מחר.

גם מחר.

המדע של היום, מורי, אומר שיש, המדע של היום חמורים.

איך הם לא יכולים לדעת מה קיצור לקרוא את הדרוע?

בגלל שהם עם שכל וחקירה, ועם שכל וחקירה לא מגיעים לכול. עובדה שכל פעם מגלים עוד דבר ועוד דבר. סימן שהם לא גילו אתמול שום דבר.

תהיה בריא.

כן, עוד שאלה?

הנה פה שורה שנייה. תן לו פה.

תן לו פה לבחור.

ערב טוב, גברתי.

ערב טוב.

רצח על-ידי החזרה בתשובה מתכפר ברוצח מדרגתו יותר טובה ממחלל שבת.

לדוגמה, רוצח מצטרף למניין,

מחלל שבת בפרהסיה לא מצטרף למניין.

אבל צריך לחזור בתשובה, שניהם צריכים לחזור בתשובה.

קין רצח את הבל,

וחזר בתשובה,

והקדוש-ברוך-הוא קיבל את תשובתו, רק הוא עשה חצי.

אז הוא ויתר לו על חצי ונתן לו גלות.

תהיה בריא.

כן, הנה פה עם חולצי התכלת.

תן לו.

ערב טוב.

פייס-טו-פייס.

ניסורים זה לא בעיה של שלום בעיה.

לא שלמים עם מה עם התשובה?

הבנתי.

אתה גר פה בנתניה?

אתה באת לפה ברכב?

באת.

אשתך פה?

יש לכם רכב?

אין לכם.

אתם נוסעים באוטובוס.

אתם מאושרים מזה שאתם נוסעים באוטובוס?

אתם מאושרים שהוא עוצר כל תחנה?

מה אכפת לך מהקשר? אתה תענה על השאלה.

אז אתם תלכו ברגל בגלל שאתם לא מאושרים באוטובוס?

אין ברירה, נכון?

אז נוסעים באוטובוס.

ואם יש לכם מכונית, נגיד, וקניתם מכונית,

אז אתה תהיה מאושר לעצור באדום כל פעם, או שאתה עדיף בירוק?

ברור, אבל לפעמים יש אדום. אז מה, תעזוב את האוטובוס ותלך ברגל?

גם לא.

אז לא בכל דבר אתם מאושרים, נכון?

אתם משלמים מסים?

מאושרים מזה?

אז אל תשלם.

ומה יקרה?

יהיו בעיות, אתה מבין?

אז השאלה, מה עדיף?

מה עדיף?

עכשיו, מאושר או לא מאושר זה עניין אחד.

ומה יקרה אם לא עושים זה עוד עניין.

השאלה, מה משתלם?

האם כדאי לעבור על מצוות התורה ולהיענש,

ואז לחזור בזחילה לקדוש-ברוך-הוא, בלית ברירה,

או שכדאי כרגע אפילו שלא מאושרים להתמיד בזה ולחפש את האושר בזה?

מה חסר לכם?

הידיעה

בהכרה כמה עונג יש בזה?

כמה שכר יש בזה?

שואל שאלה, מה מפריע לה בשבת?

לא יודע, היא לא מרגישה את זה. היא שומרת את השבת, אבל אתה מרגיש שהיא עצבאית. שתי עצות מהירות יש לי, אחת להכביל לה את השעון, וגם את הסיגריות.

זה מה שאני עושה.

זה מה שאני עושה. עכשיו, דבר נוסף,

אתה צריך להבין דבר אחד, מה לעשות שבחיים יש מסגרת של התחייבויות?

גם לה יש מסגרת התחייבות כלפיך, ולך יש מסגרת התחייבות כלפיה, נכון? נכון. היית מעדיף להיות לפעמים גם רווק, אפילו כשאתה נשוי. כל הזמן חשבת להיות נשוי,

עכשיו אתה חושב איך היה כדאי להיות רווק, נכון?

נכון? לפעמים. לפעמים, אתה רואה איך אני יודע.

זאת אומרת, מה לעשות, יש מסגרת מחייבת. נכנסת למסגרת, ומסגרת מחייבת.

עכשיו צריך להשתדל מפה והלאה להמשיך להתמיד ולמצוא את הדרך איך לחיות יפה עוד 50-60 שנה.

השאלה איך אני אביא אותה למצב,

הייתם בבית ששומרים תורה ומצוות,

שאוהבים את השבת והשבת היא כיפית? אז זהו. אני באתי מבית שההורים חוזרים בתשובה כבר משהו כמו עשר שנים,

והיא באה מבית קווקזי, ששם בכלל לא שומרים כלום.

הבנתי.

בגיל עשר היא עלתה לארץ, ושם, אתה יודע, הן חיו עם גויים,

אבל ממש, כאילו, אחרי החתונה

היא היה לה שיער ארוך, וישר חתיכה את השיער, שמה כיסוי ראש, והיא באמת הראתה לי שהיא רוצה לחזור בתשובה, והיא רוצה,

אבל עם הזמן אני לא יודע.

זה כאילו שהיא מתחרטת על מה שהיא עשתה,

אתה מבין? ואני לא מצליח להביא אותה למצב של תשמעי בואי תאמיני בשבת, בואי תראי.

אני אומר לה בואי נצא נעשה סיבוב, נלך לאיזה שיעור תורה, משהו, כלום, וזו גם הסיבה שהיא לא נמצאת פה. שני דברים מהירים, אחד, ללכת לסמינר, כמה אני משכנע אותך, עברה על הזמן. לא הלך. אז תיתן ל-DVD שלי,

אם לא תסתכל באינטרנט,

שופר.נט,

תראה לה כמה סרטים, אני מציע ככה, מבראשית. אנחנו ראינו את כל ההצעות שלך באינטרנט.

ודרך אגב, היא שלחה אותי לפה,

אבל היא בעצמה לא באה. לא, היא כנראה רצתה חופש.

אבל היא רצתה חופש.

נשמע רגע.

אבל אם היא ראתה את כל הקלטות שלי, ואני לא מאמין, אבל אם היא ראתה אפילו,

דרך אגב, הכיסוי ראש שהיא שמה, זה בזכותך.

או.

אז קודם כול,

זה מדהים שאם היא ראתה את הקלטות שלי וזה לא השפיע, זה מה שרציתי להגיד. זה מדהים, כי אז זו בעיה באמת, צריך לקחת אותה לבדיקה.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו.

אני מוכן לדבר אתה.

זה החלום שלה, את האמת.

אהההההההה. אני אגיד לך.

תרגיל יפה. לא, באמת.

לא, לא, אני אגיד לך את האמת.

אני אגיד לך את האמת.

אשתי אמרה לי דבר אחד,

שאני לא יודע מה, באמת, הלכתי אתה לרבנים וניסיתי אפילו לעשות

את קטע כזה של,

אתה יודע, הבאתי רב הביתה, שיעשה לנו שלום בית ודברים כאלה,

וזה לא כל כך עזר,

אתה מבין?

והיא פתאום באה אלי ביציאה ואמרה לי,

שמע, מה שהרב אמנון יצחק יגיד לי לעשות,

אני עושה, זה רב בשבילי מספר אחת. היית אומר בהתחלה, לא היית מבזבזת את הזמן.

לא, באמת, אז אמרתי לה, רגע, לפני שבאתי לפה, אמרתי לה, אם הוא רב מספר אחת בשבילך, למה לא תבוא אתי לפה?

אז היא אומרת, לא, אני לא אדבר, ואני מתביישת,

ואני,

תשאל אותו אתה,

ומה שהוא יגיד לי אני אעשה.

בסדר, אז אני אסביר לך דבר אחד פשוט.

אני מוכן לדבר אתה בלי נדר, מחר תצלצל למשרד,

אעביר אותה, ואני אדבר אתה, ואני אשכנע אותה, אם ירצה השם, ואז יעלה לך שלום בית אמיתי.

אפשר עוד שאלה קטנה?

עכשיו זו שאלה של אשתי.

מה זה היה קודם?

אה, שאלה שלי.

זה גם אותו דבר.

תראה, אנחנו נשואים, אמרתי לך, כמעט שנה.

כבר שנתיים נהיינו.

ובאמת, לפעמים יש לה את היציאות, שהיא באה ואומרת לי,

תראה מה זה, אנחנו חזרנו בתשובה,

וכאילו שומרים שבת, ואני מדליקה נרוז, ושמתי כיסוי ראש והכול.

ואיך זה שלחילונים יש ילדים ולנו אין?

רק שנה?

אז אמרתי לה, בסך הכול שנה, בהלכה רשום לפחות שנתיים, כאילו זה מקסימום,

אפילו יותר.

אני מכיר רבנים שיש להם ארבע, אחרי ארבע וחמש שנים,

ואני מנסה להסביר לה את זה, והיא לא מבינה.

זה מקשה עלינו מאוד,

המחשבה הזאת שלה.

רציתי לדעת מה לעשות עם זה. טוב, מחר אני אדבר גם על זה. זה גם? יש עוד שאלה?

לא, זהו.

תודה רבה לך.

אני אגיד לה, מחר.

מחר, מחר.

תן לה שמה.

תן לה. שלום וברכה.

אם אפשר לקום. כבוד הרב,

אני תמיד שומעת אותך, סליחה, זו רוסית שלי.

אני תמיד שומעת אותך עם

לא, לא קלטת עוד פה באולמות כמה פעמים כבר,

ומרוצה.

זהו, זה כל היראדה שלי.

וחוץ מזה, אם יש לכם עדיין

תרומות, אני מקבלת.

תהיי בריאה.

כן.

תן שמה לתכלת.

כבוד הרב, ערב טוב. אפשר לקום. תודה.

אני נשואה 17 שנה

ללא ילדים.

פניתי לבעלי וביקשתי שנאמץ.

פנינו בארץ, לא קיבלנו.

ביקשתי שנפנה לחו״ל,

אף-על-פי שזה עולה הרבה כסף.

אני מאוד רוצה לאמץ,

אבל בעלי לא.

הוא טוען שלא יהיה לו רגש

לילד זר.

מה עלי לעשות בנושא?

אני מבקשת את זה. מה המניעה?

המניעה שלי להיקלט להיריון?

לא יודע. אצל מי הבעיה?

אצל שנינו.

אצל שנינו.

הבנתי. אומרים שאין סיכוי?

ככה הבנתי.

ובשבילי זה צער מאוד גדול. מה השנייה אמרו? אפס סיכויים.

אין סיכוי.

אפס?

כן.

מי אמר?

הפרופסור.

למה?

למה? הוא לא הסביר למה.

לא שאלתם?

אני שאלתי, אבל אין הסבר.

אין לו הסבר?

אין לו הסבר.

זאת אומרת, צריך להיות. למה אין?

יכול להיות.

אז זה לא אפס סיכוי.

זה מה שהם אומרים.

הם הרימו ידיים.

וכשראיתי שהם הרימו ידיים, גם אני הרמתי ידיים יחד אתם.

הבנתי. כמה היית מוכנה לשלם בשביל לאמץ ילד?

היום לאמץ ילד בחו״ל זה 20,000 דולר.

כן. והייתי מוכנה לעשות את זה. מה, ברזילאי?

זה לא משנה לי מה,

אבל לפחות שתהיה לי שמחת חיים בבית ולא חדר ריק.

הבנתי.

בואי נעשה איתך דיל.

את שומרת תורה ומצוות?

אני, בואו נקרא לזה מסורתית.

לא נוסעת בשבת, לא מדליקה אור,

צהרת משפחה אני שומרת, כשרות.

בעלך?

הוא גם דתי-מסורתי, נקרא לזה.

דתי לא אני.

עכשיו, בואי תגידי לי ככה.

האם אתם מוכנים לקבל על עצמכם לחזור בתשובה שלמה להיות שומרי תורה ומצוות חרדיים?

אני אסביר לרב.

אני ניסיתי והלכתי בדרך הזאת.

זה היה לי קשה משני הצדדים במשפחות.

את מי זה מעניין?

את בעלת עצמאות חרדית.

נכון, אבל היה לי מאוד קשה להתמודד עם זה רגשית.

מה יותר קשה, בלי ילדים או עם התמודדות רגשית? מאוד קשה בלי ילדים, מאוד קשה.

מה יותר זה מה?

תחזיקי בחקר, ולעומת זאת ההורים משני הצדדים לא כל כך יאהבו את זה שאת חרדית,

אבל תהיי אם חרדי וילד חרדי.

תמיד אמרתי לבעלי, כבוד הרב,

אני לא ידעתי שאני לא אקלט 17 שנה,

אבל תמיד אמרתי לו, גם בעזרת השם שיהיה לנו ילד, ואם זה יהיה בן,

דווקא אני רוצה שהוא יהיה בקטע של דת ואפילו רב בישראל.

יופי.

אבל לגבי, אני חושבת שזה קצת מקרה אבוד, אני לא אשקר.

לא. אם את רוצה,

אז אנחנו נעשה D.

דין?

דין.

אולי צריך לעשות דיל עם בעלי ולא אתי.

עם שניכם?

עם שנינו. אני גם לא סיימתי את הדיל. חכי, זה רק התחלתי. אני הצעתי לו דיל טוב.

מה? אני אמרתי לו שבוא נאמץ ילד,

גם אם זה מחול,

אני חושבת שזה מצווה לתת בית חם לילד,

תודה רבה.

וגם להמשיך בטיפולים איכשהו. תקשיבי טוב.

אני יכול לתת לך להרוויח כל כך הרבה, אין לך מוסר.

קודם כל, אם תאמצי ילד ותשלמי 120,000 דולר, והילד הזה הוא לא שלך, הוא רק מאומץ.

אבל הוא מוקיר תודה.

נכון,

אבל אני חושב שאם יהיה לך ילד והנשמה שלו תרד אצלך,

הוא יכיר לך תודה יותר.

ודבר נוסף, גם תזכי לגן עדן.

למה?

משום שאת תהיי שומרת תורה ומצוות.

אם את תהיי מסורתיים,

קומסי קומסה, אז את תהיי שמה גם כן קצת פה וקצת שם.

ואת יודעת, יש מקומות חמים,

יש מקומות קרים,

זה לא נחמד כל כך שם.

זה לאלה שהם דתילונים.

אם את רוצה להיות שומרת תורה ומצוות,

את תעלי לגן עדן ויהיה לך בן רב בישראל. לא כדאי.

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי.

מה את אומרת?

תיכף אנחנו נדבר אתה.

מה את אומרת?

אני אוכל לדבר עם כבוד הרב יותר בפרציות, אפילו במשרד או משהו,

שאני לא רוצה,

תראי,

אני דווקא פה רוצה,

ודווקא בפרהסיה,

משום שקידוש השם

זה מצווה שלבד יכולה לזכות בני-אדם בדברים שאי-אפשר להשיג בדרך אחרת.

זה אחד.

שתיים, הקבלה וההתחייבות שלך ברבים,

יש לה תוקף גדול מאוד בשמים.

דבר נוסף,

כשאני נותן לך ברכה במעמד של רבים,

זה אחרת ממה שייתן לך ברכה ביחיד.

כבוד הרב, אני רוצה לומר משהו. בבקשה. לפני כמה שנים אתה הגעת לעיר שלנו, בהרצליה ולמירון,

ואני דיברתי אתך על אותו נושא.

אתה אמרת לי, תשימי כיסוי ראש ותהיי בהיריון.

אני שמתי כיסוי ראש לפחות חמש שנים,

אבל אני עדיין לא בהיריון.

למה לא חזרת אלי?

לא היה לי איך להגיע, לא ידעתי למי לפנות. כולם ידענו.

אבל נוסף אני רוצה לשאול, כיסית ראש באמת מלא?

ומה כיסית הראש? כן,

עם כובע.

והיה מכוסה לגמרי?

ממש. כן, כן.

טוב, עכשיו יש לך הזדמנות עוזרת, בואי נראה.

אני אוכל לחשוב על זה קצת?

קצת. באמת. יש שם מישהי שלא היה לה 17 שנה ילדים? תני לה לדבר.

תודה רבה.

את הילדה שנולדת מהברכה?

כן.

את יודעת את הסיפור שלך?

כן.

ספרי את הסיפור.

להורים שלי התחתנו,

ובמשך 17 שנה לא היה להם ילדים.

הם הגיעו לאחת ההרצאות שלך,

ובירכת את אמא שלי ואמרת לה שאם תשים כיסוי ראש היא

בתוך שישה חודשים תיכנס להיריון בבן זכר.

היה לה בהתחלה קשה,

אז בסוף היא שמה את הכיסוי,

ובאותו חודש היא כבר נכנסה להיריון, אבל בבת בי.

אימא שלך נמצאת פה?

לא.

היא לא נמצאת.

לא. זו פעם שנייה שהיא לא באה.

כן. האחיות שלה.

זה הרבנית פדר, לא? כן.

הרבנית פדר היא הייתה זו שאמרה וביקשה בשביל אחותה,

אני זוכר שזה היה בסמינר,

וזה היה בפעם הראשונה שהבטחתי בכלל שאם בעזרת השם יתקבל, היה לה שיער ככה מפוזר, אדמוני, נכון? משהו כזה? כן. והיא לא הסכימה לשים,

וקרוב ל-20 דקות נלחמתי שיתכסה את השערות,

ובסוף הבטחתי לה את מה שהבטחתי, והנה התוצאה.

אבל יש לי בקשה ממך עכשיו.

כן.

שכשאת תתחתני תכסי ישר את הראש. ברור.

יפה, בעזרת השם.

כן, אז נחזור אלייך עכשיו. את רואה? את רק 16 שנים.

17. גם?

גם. אז יש לך חפיפה עכשיו.

מה את אומרת?

אני חושבת, הרב,

שעם כל הכבוד לדת, ואני אוהבת את הדת,

אני באה מבית חילוני, חילוני מאוד,

וזה קצת קשור, כי זה קשה.

אבל?

אבל שלוש נקודות. רגע.

אני מסכימה לקחת על עצמי בשבת, קודם כול, להתחיל עם זה.

לשים כיסוי ראש בשבת,

כשבעלי עושה את הקידוש והכול,

ולראות איך זה מסתדר, איך מתקבלים פני הדברים.

לא.

למה?

שלוש נקודות.

דין זה דין.

אבל, כבוד הרב, בעלי עושה לי בעיות עם הדבר הזה.

אני מוכן גם לדבר אתו.

נו, אני רוצה שתדבר אתו. בסדר, אבל? אז למה אתו כן ואתי לא?

אני אסביר, כי את פה, הוא לא כאן. הוא כאן.

איפה הוא?

בואי לפה גם את.

בואי לפה גם את.

בואי, בואי. את מאשימה אותו סתם. זה צדיק זה.

כל יום הוא הולך לישון ב-10, הוא צדיק.

אני עובדת.

יש כאלה מסתובבים בחוץ.

עכשיו הוא ישים ציצית.

קניתי לו, כבוד הרב.

אני גם. היא נשארה בארון. עכשיו הוא ילך, תראי.

תן לנו מוזיקה.

משהו ספרדי.

הופ!

הופ!

הופ!

זה בדיוק המדבקות שקיבלתי בפעם הקודמת.

איפה ירושלים, איפה ירושלים, אמת אדומה, תעלה נהיה נוחה ותיאור.

איפה ירושלים,

כאילו ירושלים, כתובים.

ובא נפק יפה, ובא נפק יפה, ובא נפק יפה.

הלחמי, הלחמי,

הלחמי, הלחמי,

הלחמי,

הלחמי, הלחמי, הלחמי, הלחמי.

יפה, יפה, וברוך. רגע.

נראה לי שלתינוק לא יהיה משעמם.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם. שיחיינו.

שיחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

חזק וברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

רגע, רגע.

מי שבירך את אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהרות,

הוא יברך את השמות הטובים?

שמואל בן אברהם, קדושים. שמואל בן אברהם, קדושים, ויפית בת מרים,

יזכו לזרע חי וקיים מהרה.

זכות התשובה.

ואנחנו עושים דין.

חצי מהאימוץ

הולך לשופט.

אחרי, אחרי. כבוד הרב.

לא, לא, תן לי לדבר.

כן,

נו.

כבוד הרב, אני רוצה להצהיר פה בפני כל הקהל הקדוש הזה,

שעוד לפני שהתחתנתי,

החלום שלי היה ברגע שאני אנסה,

לא משנה למי,

לאמץ ילד.

טוב, זה בנוסף.

בנוסף, אוקיי. קודם נתחיל עם שלכם, אחר כך נדבר.

אבל אפשר להמשיך עם שלנו ולהתחיל עם מאומץ.

לא.

קודם אתם, ואחר כך, מצוות פרייה ורביעייה.

תוך כמה זמן זה יבוא?

במהרה בימינו אמן.

ברוכים תהיו. מגיע להם ליווי.

תודה.

שאלה?

שאלה. תן לשאלה. סליחה.

שלום, כבוד הרב.

ואללה, זו שאלה, ברכה, אבל חשוב. לא, לא. שאלה.

שאלה. זו שאלה.

אוקיי.

זו שאלה שאולי נהיית רובה. לא יודעת.

אוקיי. נתחיל.

לפני ארבעה חודשים עברתי ניתוח,

כי חליתי במחלה,

והרופאים אמרו שאני צריכה לקחת כדורים וזריקות כדי למנוע את החזרה של המחלה.

זה עושה לי מאוד רע,

ואני לא רוצה לקחת, כי היא גם זימנה ממני כנראה להביא ילדים. אני רוצה להתחתן.

העניין כזה שאני הייתי בסמינר ארבעה ימים לפני ראש השנה, ואני מתחילה להתחזק,

ואני מוכנה לקחת כל דבר על עצמי,

להתחזק יותר כדי לקבל את הברכה שלך וכדי שלא לקחת את הכדורים והזריקות.

את יכולה לחזור בתשובה אמיתית?

מה זאת אומרת?

לקיים עוד תורה ומצוות, מה שבת ישראל חייבת,

שמירת שבת, כשרות. כן, אני עושה תפילות וכשרות. אני התחלתי לקחת לאט-לאט, כי היא, מאה אחוז, אבל הולכת על כל הקופה, מה שנקרא.

לקיים הכול.

אני אברר מה זה, כן, הכול. כן, תלמדי. אני אלמד. אני הולכת פעם בשבוע ללימוד תורה בשעתיים.

אין בעיה, בסדר.

אבל את הולכת בכיוון, כן, כן, אני מתחזקת.

אני מתחזקת.

מה שמך?

שרה שרית בת פרחה.

היית בחיפה, הייתי בהרצאה שלך,

וזה היה גם לרפואה שלי.

שרה שרית בת פרחה, השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עומו ישראל,

מהרה.

כן. בשורות טובות. תודה רבה.

כן.

שאלה?

מי יש שם בסוף? תן לו.

מי?

כן, בעזר השם.

בהחלט.

לא, לא פספסנו. תכף.

תכף, טוב.

כן, מי השואל? בבקשה. ערב טוב לרב.

ערב טוב לרב.

ערב טוב.

כאן.

א. אני רוצה להודות לך על שלפני 12 שנה החזרת אותי בתשובה,

גם בהרצאה.

אני פה היום עם אחי,

שהוא גם רוצה לחזור בתשובה,

ואני רוצה שאתה תעזור לו גם.

אבל יש לי שאלה אליך לפני כן.

לפני שש שנים

אני הייתי, סליחה, בהרצאה, עוד לא הייתי בתשובה,

ובעקבות התשובה איבדתי 3 מיליוני שקל,

ונהיינו בעלי חוב, גם אני וגם אשתי.

האמת, כמו שאתה רואה,

חזרתי בתשובה שלמה,

בצורה הכי אמיתית שיש.

עם כל המצוות, אני, יש לי היום שישה ילדים,

מגדל בית חרדי לתפארת.

א. אני רוצה,

אחרי ההרצאה שהייתי אצלך, הרצאה בפיגוע, אם אתה זוכר, של משפחת נחמד,

עוד רואים אותי בקלטת שם, עוד בזמנו, כשהייתי בעל-איש עסקים,

והכול נפל.

אני לא רוצה כסף חזרה.

אני רוצה להמשיך כמו שהיום אני נמצא, אבל בלי החובות.

ואני מוכן להמשיך עם החובות אם אח שלי יקבל על עצמו לחזור בתשובה.

שומעים. שומעים. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יעקבל,

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

חזק וברוך תזכה לעלות בתורה בירת שמים לבנות בית נאמן בישראל.

אשרי עם ישראל. כן, עוד שאלה?

אתה גם רוצה ציצית?

בוא, בוא, תן להם מוזיקה.

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

נגמר לך בנזין?

מוזיקה

מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה

תומר בן ברוריה למשפחת עמאר, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרה.

שוב אנחנו חוזרים הערב לעילוי נשמת

יצחק צחי בן אהובה, חופית בדליה, עדי בן שולה, רותם בת צרה,

השם יניחם בגן-עדן.

בזכות כל המצוות כאן. אמן.

אני רוצה להציע לכם הצעה. תשבו רגע.

מי שרוצה לקבל ברכה, בעזרת השם, הצעה. שבו.

שבו.

אם יש עוד כיסוי ראש, להביא לי.

לשבת הצעה.

מי שרוצה ברכה,

בעזרת השם יתברך

ומוכן

להשקיע שקל וחצי ביום.

שקל וחצי ביום.

מי שמוכן להשקיע בשביל לזכות את הרבים לחלק DVD בחינם

לאנשים בשביל שיתקרבו לאביהם שבשמים,

בהוראת קבע,

שקל וחצי ביום בחודש זה כ-50 שקלים,

במשך 20 חודש זה 1,000 שקל.

זוכה לקבל 100 DVD,

נחלק אותם חינם,

כדי שאנשים יתקרבו לאביהם שבשמים. כמו שאברהם אבינו עשה כל ימי חייו,

הוא זוכה לעשות מעשה אברהם.

שקל וחצי ליום בלבד.

50 שקלים כפול 20 מה-DVD.

או שהוא יחלק או שאנחנו נחלק בעבורו.

ייתנו לכם הוראת קבע,

תכתבו למעלה גם

שם ושם האימא,

באיזה ברכה אתם רוצים,

ואני אברך אתכם בעזרת השם יתברך הערב

בזכות הצדקה הזאת.

אז מי שרוצה ומעוניין מהר,

ירים את היד ויקבל הוראת קבע. הנה, תרימו את היד גבוה, שיראו אתכם.

גבוה, גבוה להרים.

הנה, שמה, בבקשה.

יונה, תסתכל שמה.

תרימו כזה, תמלא לחתום ולכתום בשם האימא.

התכבדו ברכה ובעזרת השם נדברך.

מכספי מעשר זה.

זכות גדולה.

למה אתה לא נדבר?

יונה, יונה, תסתכל שמה.

-

-

- היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי. - שמה, שמה, שמה, שמה, תשע.

עוד מעט.

שמה שעת הפתרון.

ארי, אתה ממלא, אתהום ואתה עמיר, אבל כמה זרקות.

אההההההההההההה

‫תעשיית אתם במקום.

אהההההההההההההה

אההההההההההההההה

אההה

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

ארון בן ימין אפילו שלמה

ראשי תודה רבה,

שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה ש

אהההההההההההההה

אההההההההההההההה

‫תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

מיוחד היושב-ראש, חבר הכנסת אורן מרגיש, בושה חייה, בושה חייה, ? ? ?

אהההההההההההההה

אההההההההההההה

תודה רבה לך, תודה רבה לך ב...

כל השחקים,

סייעות ההצלחה,

כל המשאלות, חברת סומך, אבטחה,

בואו לכאן מחדש,