נתניה - לא עשיתי כאורי גלר כלום

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך תועשתית שניים שקים בית ודאי

היום ימים על ימי מלך תועשתית שניים שקים בית ודאי

וראם לילאי לילאי לילאי להו

יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, י

לילה, לילה, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי

בפרשת השבוע,

פרשת משפטים,

אומרת התורה אם ה' יתן לו אישה וילדה לו בנים ובנות

העבד שנמכר על ידי בית דין או שמכר את עצמו

או שהוא נמכר בגניבתו

ואין לו לשלם

או שהוא מת מנכסיו ואין לו כדי אכילה וכסות

והחליט למכור את עצמו לעבד.

התורה אומרת שאדוניו יכול לתת לו אישה בעל כורחו שפחה כנענית

וילדה לו בנים או בנות.

האישה וילדיה לא יהיו לו אלא יהיו לה אדון.

ונשאלת השאלה.

למה התורה מכריחה בעצם שיצטרך העבד

להגיע למצב כזה שלא די שהוא נמכר בגניבתו כדי לשלם את החוב

אלא שצריך לתת לו שפחה כנענית.

יכול האדון שלו

או הבן של האדון, אם נפטר האדון,

לאכוף אותו ולתת לו שפחה כנענית.

פסק הרמב״ם,

מי שבחרו בית דין

יש לריבו ניתן לו שפחה כנענית

בין האדון, בין בנו של האדון, אם מת אביו.

הרי זה נותן לו שפחה וכופהו על זה כדי שיוליד ממנה עבדים.

והרי אם מותרת לו כל ימי עבדותו שנאמר אם אדוניו ייתן לו אישה.

סתם ישראלי אסור בשפחה כנענית,

ואילו העבד הזה, כל זמן שהוא עבד,

יכול לאכוף אותו לקחת

שפחה כנענית.

והמוכר עצמו,

מי שמכר עצמו לעבדות,

אסור בשפחה כנענית כל ימי עבדותו.

מתעוררת השאלה

למה התורה נותנת רשות לכפות את העבד,

שהוא כרגע אומלל,

להתגאל ולהזדהם בשפחה כנענית

ולהוליד ממנה עבדים שיהיו לה אדון.

האם לא די בסבל הקשה של השעבוד

כדי שיימרק את חטא הגניבה?

צריך כל כך להשפילו ולזווג לו שפחה כנענית?

מה התועלת שתצא מזה?

ולא ייתכן שבית-הדין מכרו גנב שהיה איש הגון ומושלם במידות, ואפילו תלמיד חכם,

אלא נכשל בעבירת גניבה לרגלי נסיבות שונות.

וכעת אין בידו להשיב את הגניבה.

אם כן, הוא כבר בא על עונשו בשלילת החירות,

שהוא הופך להיות עבד ויש לו אדון.

האם צריך להוסיף עוד על נבלותו?

ייתכן שהוא כהן,

בעל קדושה יתרה ונאלץ להימכר על ידי בית-דין.

הכי זה נכון שיפגעו בקדושתו ויכרחו לשפחה כנענית

שעליהם נאמר בשר חמורים בשרם?

הלא התכלית הרצוי בכל עונש שהתורה מטילה על עוברי עבירה

זה השאיפה לשיפור.

התורה לא מענישה באכזריות.

יש מטרה, לשפר

את האדם שמקבל את העונש.

אז איך מעמידים בסכנה את כל לקראת נפשו של האיש הזה?

הלא ייתכן,

כשיעברו שש שנים, יהיה מורגל לאורח חיים מכוערים עם אשתו הכנענית.

אז מה מתכוונת התורה בהיתר של זיווג זה?

מה המטרה?

אומנם התורה עטופה בסודות,

ואין אנחנו יכולים להבין את חקר ותכלית מגמתה,

שהרי היא שכל אלוקי.

אבל מה שמועיל לשפר את המחשבה המוסרית שלנו,

לזכף את הכוחות הנפשיים שלנו בחיים המעשיים,

אנחנו מורשים לעיין וללמוד בכל מה שאפשר.

ובכן,

כל העניין של מכירת הגנב לעבד לא בא רק לשם סילוק החוף שלו על הגניבה.

המגמה העיקרית היא כתגמול

לאותו מעשה תועבה והשחתה שביצע הגנב.

מעשה הגניבה בדרך כלל מראה על היעדר הרגשה והשתתפות בנפשו של הזולת,

ומעשה הבית-דין שמוכר אותו בא ליישר תעקמימות

שיש בה נפש לגנב

על ידי הייסורים הכרוכים

בעקב העבדות,

יזכה לידי הזדככות ועידון נפש ורגישות לצער הזולת.

היום, אם נתפס גנב,

אז בדרך כלל הוא משוחרר.

מה הטעם שהוא משוחרר? אין עניין לציבור.

גנבו אצל אחד, אז בשביל זה יש עניין לציבור.

גונבים אלפי כלי רכב בכל יום.

כמעט אף אחד לא יושב על זה.

דרך אגב, למי שלא יודע,

מי שנתפס בתוך הרכב הגנוב, וזה לא הרכב שלו,

הוא לא הגנב.

אי-אפשר לתפוס אותו על עבירת גניבה.

גניבה זה רק אם תופסים אותו בשעת מעשה,

הוא מנסה לפתוח,

זה גניבה.

אבל אם הוא כבר יושב בפנים,

הוא לא הגנב, הוא נוסע בלי רשות.

מכל מקום,

גנבים יש הרבה,

גם בממשלה,

ותיקים יש הרבה,

וכל יום פרשה חדשה.

אבל גם אם תופסים גנב שגנב מיליונים,

אז מקסימום הוא יקבל עבודות שירות,

ויעשו לו איכות תיקים,

אבל לא עושים לו איכות כספים, כמה הוא גנב, ואומרים לו תחזיר.

על להחזיר אף אחד לא יכול...

גנב, גנב.

אבל להחזיר לא מחזירים.

התורה דואגת שיחזירו את הגניבה.

ולא רק שיחזירו את הגניבה, אלא שיחנכו את הגנב.

לא מכניסים אותו לבית הסוהר,

ששם הוא ייכנס גנב קטן וייצא שודד גדול.

לא.

אלא הוא נמכר למשפחה,

ואפילו לביתו של הנגנב.

ולמה?

בשביל שהוא יראה איך הוא יכול היה להיות כזה מושחת במידות,

שלא לחשוב מה הנזק שהוא עושה למשפחה.

לא די בזה שהוא משיב לבעלים את הגניבה שגנב,

כי גדול מחטא הגניבה הוא הפגם הרוחני בנפש של הגנב עצמו.

ההכנה לביצוע הגניבה הוא טמטום הלב.

אדם שיכול לגנוב זה אדם שהוא מטומטם בלבו.

מה זה מטומטם?

סתום.

הלב שלו סתום,

כהה ברגשותיו,

לא חש לצער של הזולת.

אדם כזה נקרע שיש לו טמטום הלב,

והוא לא מרטט בשעת הגניבה.

מגמת השעבוד,

לא רק להחזיר את הנזק החומרי,

הכסף או הערך שגרם לחברו,

אלא גם להשפלתו של הגנב על-ידי עינויים וייסורים,

וזה ירכך את לבו להיות מרגיש בצער הזולת.

כשהוא עלה על הצינור להיכנס דרך המרפסת,

דרך החלון,

כשהוא נכנס משם הוא אמר חמש דקות פחד,

ואחרי זה אני מסודר.

עכשיו, יש לו שש שנים להיות,

עד שהוא יצא בשביעית לחופשי,

אבל שש שנים יהיה לו לחשוב על חמש הדקות האלה שהוא עלה דרך החלון, שהוא חשב שהוא יהיה עשיר גדול על-חשבון הזולת.

שכלו התחדד להיות מקיף כל פעולה ולראות את הנולד.

יש לו מספיק זמן עכשיו לחשוב מה החמש דקות האלה של פחד גרמו לו.

לו היה יודע שהמעשה הזה עלול לפגוע ולערער את נפשו של הניזק

או נפשם של הניזוקים,

שזה עלול היה למנוע את חינוך הילדים שלהם, כי יכול להיות שהממון הזה שהוא גנב היה מיועד לחינוכם,

שיכול להיות שזה היה מיועד לכלה ענייה שחבילת האירוסין שלה תתפרד והיא תתבייש לנצח

וגם תפסיד את הארוס,

כיוון שהנדוניה הלכה.

ההתמוטטות החומרית עלולה לגרום לפעמים להתמוטטות רוחנית.

אנשים שמאבדים את ממונם יכולים להשתבש בדעתם.

יש כאלה אפילו שהגיעו למצב שלקחו את נפשם בכפם.

לו ידע הגנב את כל זה והיה משקיף על התוצאות,

אולי היה לא מעז

להתאכזר עד כדי כך.

לכן כנסה אותו התורה,

במכירה לעבד שיהיה נכנע ומושפל ברוחו,

ירגיש את צער הפרידה וההרס של נפשות שהיו קרובות זו לזו,

יקים משפחה, האדון נותן לו שפחה כנענית

שיביא ממנה ילדים,

יבנה לו קן משפחתי חדש,

ועוד טרם שיספיק להתבסס

תגיע השנה השישית,

ואז ייאלץ לעזוב אותם להנחות,

האישה והילדים יהיו לאדון ולא לו.

והם נלקחים ממנו ועוברים לאדונו.

איש אחר יהיה שליט על יוצאי ירחו,

ואז תהיה קשה ומרה פרידה מבשרו ודמו.

דבר כזה ירכך את לבבו להרגיש בצער הזולת.

כשהוא ירגיש בעצמו מה הוא עשה לאחרים,

רק אז הוא יוכל להגיע למצב שיתרכך.

וכך אומר הרלב״ג,

וכן בנמכר בגניבתו יכריחו האדון לשאת שפחה כנענית,

ולבסוף לא יהיה לו האישה והבנים,

רב לו מהיגון והצער,

ובזה יתרחק מהמידה הפחותה גניבה ולא יבוא לזה.

מכאן אפשר להקיש לכל העבירות.

אם היינו יודעים לכלכל ולעיין את התוצאות שעלולות לצאת מכל פשע ומכשול שאנחנו נתפסים בהם לעתים,

לו השכלנו בכל פעם לדון מהעכשיו המצומצם על התוצאות הנובעות מכל מעשה ללא מחשבה,

בוודאי היינו מונעים מעצמנו פגמים רוחניים כאלה שנצטרך לבוא עליהם אחר כך לתיקון.

הפסוק אומר,

הבל הבלים אמר קהלת,

הבל הבלים הכל הבל,

כך אומר שלמה המלך בפתיחת ספרו קהלת.

בסוף הספר הוא מסיים, סוף דבר הקול נשמע,

את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה קולו אדם,

כי את הכל יביא אלוקים במשפט על כל נעלם בין טוב ובין רע.

אומר לנו שלמה המלך, תדעו, העולם הזה זה הבל הבלים,

לא נשאר שום דבר מהעולם הזה.

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, לא נותר לו מזה כלום.

רק מעל השמש יש לו יתרון, מה שהוא לוקח למעלה.

אבל מה שיש לו כאן נשאר כאן, רק הוא הולך.

דור הולך ודור בא.

והארץ לעולם עומדת,

ואנחנו עתידים ללכת, והוא מסיים את הספר, סוף דבר הקול נשמע, ישמיעו לנו את כל הדברים שאמרנו,

יראו לנו את כל המעשים שעשינו,

ויראו לנו גם את כל המחשבות שחשבנו,

וזה יהיה לעיני כול.

סוף דבר הקול נשמע.

לכן את האלוקים יהיה רע,

ואת מצוותיו שמור,

כי זה קול האדם.

את הקול יביא אלוקים במשפט על כל נעלם,

בין טוב ובין רע,

עם טוב ועם רע.

מה זה על כל נעלם?

אומר רשי,

על כל נעלם זה הרק בפני חברו,

או הורה קינה בפני חברו.

אדם הולך עם חבר שלו,

הוא קצת מצונן,

יש לו לך,

והוא משמיע קול,

והוא משחרר אותו.

הוא רק בפני חברו.

והדבר נמאס מאוד בעיני חברו.

חברו אסטיניסט, מזדעזע מזה, נגעל מזה,

ויש כאלה אפילו שיכולים לקבל חולי מזה.

או שיש כאלה שהולכים בדרך ורואים את זה לנגד עיניהם.

או אדם שהורג קינה,

ככה מוציא אותו מהשערות וטוף,

הוא מפרק אותו, שומעים את הפיצוץ, פיץ,

והוא נגעל מזה.

זה נקרא שעל זה יביאו אותו במשפט על כל נעלם.

מה נעלם פה?

מה נעלם? הוא עושה את זה בגלוי, הוא רק בפני חברו.

הוא הורה קינה בפני חברו, איפה הוא נעלם?

אין הכוונה לנעלם על המעשה, אלא על התוצאות.

אתה עשית את שלך, ואתה חושב, מה יש בזה? מה אני אעשה? מה אתה רוצה, שאני אשמור את זה בכיס?

לא היה לי לך, הייתי חייב לשחרר אותה, מה אני אעשה?

כן, אבל הנעלם זה התוצאות.

מה גרמת לחבר שלך ומה הוא הרגיש באותה שעה שאתה עשית את זה?

על הנעלם הזה יביאו אותך במשפט.

אם טוב ואם רע,

אם עשית דברים טובים שלכאורה לא ניכר,

זה תלוי בנעלם.

מה זה גרם לחבר שלך? אם גרם לו טוב, תקבל שכר גדול על זה.

ואם עשית רע, תקבל עונש על זה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לדעת

שלמעשה כל הדברים שלנו נבחנים,

והתורה דואגת שאנחנו נעשה את מה שהתורה רוצה,

ואם לא נעשה, היא תדאג לטפל בנו, כמו שאומרים, להביא אותנו למצב שנבין שלא היינו בסדר.

אבל בואו תשמעו דבר מדהים, מה זה הכוח,

כוח ההרגל.

ואם אמור יאמר העבד,

אהדתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצל החופשי.

אחרי שש שנים

של ביזיונות וייסורים

שהוא עבד,

ואף על פי שעבד, האדון מחויב בכבודו,

עד שאמרו חכמים, קנה עבד, קנה אדון,

אסור לאדון לבזות אותו.

אבל הסביבה שמסתכלת עליו ויודעת שהוא עבד, או שהוא נמכר בגנבתו,

מסתכלת עליו לא יפה.

מכל מקום,

העבד הזה בתום שש השנים אומר, אהבתי את אדוני,

את אשתי ואת בניי, לא אצא לחופשי, אני בכלל לא רוצה לצאת לחופשי, אני רוצה לשאיר עבד לאדון הזה כל הזמן.

אדם כזה, לוקחים אותו אל הדלת או אל המזוזה,

ורוצעים את אוזנו במרצע.

לוקחים חתיכת מסמר,

שמים אותו על הדלת, טאח!

עושים לו חור, לא בשביל עגיל,

אלא בשביל לרצוע אותו.

אוזן ששומעה בהר-סיני,

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם?

והלך וקנה לו אדון,

תרצע.

סימן שהאוזן הזאת הייתה סתומה,

צריך לשטוח אותה.

היום בשיעור שדיברנו היה אחד שהוא מבין בדיני גנבים,

אמר למה רוצעים

את הגנב ליד הדלת?

ללמד אותו אל תבוא פעם הבאה מהחלון, תבוא מהדלת.

מכל מקום,

אדם שמוכר את עצמו,

פירושו של דבר שאין לו ביטחון בשם.

הוא לוקח אדון, בשר ודם, במקום אדון הקול.

אדם כזה פטור מקריאת שמע,

עבד כזה. למה?

כי אם הוא שם עליו אדון,

אז הוא כבר לא יכול להגיד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

הוא לא מקבל עול מלכותו של הקדוש ברוך הוא,

לעול מלכותו של בשר ודם.

זו פחיתות כשאדם מגיע למצב כזה שאם מטה ידו, במקום שילך ויזכיר עצמו להיות פועל,

הוא מעדיף להיות עבד בשביל להיות תלוי בחסדו של האדון, הבטחת הכנסה, מה שנקרא.

מכל מקום,

איך יכול להיות שתתפתח אצל העבד אהבה כזאת עד שימאן לצאת בבוא החופש?

אדם נמצא בכלא עשר שנים,

אומרים לו, זהו,

הורידו לך שליש. הוא אומר, לא יוצא, מה פתאום, אני נשאר פה,

לא רוצה לצאת.

כמה מקרים כאלה אנחנו מכירים?

ובא העבד ואומר, אהבתי את הסוהר,

אהבתי את הכלא,

אהבתי, מאה שנה.

איך מגיע אדם לפחיתות כזאת,

עבד שסבל כל כך הרבה ביזיונות,

שהורידו לו את כל הערך והגאווה שלו,

ואין לו שום רגש של אנוכיות עצמית,

מתגעגע לקבל שעבוד ושפלות?

עוד דבר צריך להבין,

איך צריך לבקש מהאדון לשלח אותו בבוא הזמן, בבוא היובל מזהירה תורת האדון,

לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חופשי מעמך.

איך אפשר לבקש מאדם שכבר 30-40 שנה נמצא אצלו עבד,

שיהיה לו קשה לשחרר אותו,

ניצל את האומלל הזה במשך כל כך הרבה שנים,

ולעכב את החופש שלו ללכת לחירות?

האם לא די בכל השנים שעבדו חינם עד היובל?

זה היושר של האדון? שהתורה צריכה לבקש שלא יקשה בעיניו לשלחו לחופשי?

אין לו קצת הומניות, שהתורה צריכה להזהיר אותו, תהיה הומאנית, תשחרר אותו?

אבל יש ללמוד מפה את הערך של כוח ההרגל וההתמדה.

ההרגל בפעולה ידועה,

שהיא מתמידה ונמשכת כמה וכמה שנים,

נהפך לקניין טבעי בנפש, עד שקשה לאדם לנתק ולהפסיק.

כוח ההרגל נעשה לחלק נטוע בכל מערכי הלב של האדם,

עד שקשה לו להתגבר עליו.

בכוח כזה הוא עלול להעביר את האדון על דעתו ועל דעת קונו,

שהוא לא ירצה לשחרר את האבן.

יש בהרגל יכול לטמטם אפילו את הרגש האנושי שנטע השם יתברך בתכונת האדם,

והרגל זה פועל שהעבדות נעשתה לדבר שבטבעו של האדם החופשי,

והוא אינו סובל יותר מהנחיתות והשפלות הכרוכות בעבדות,

לא מתבייש ולא דואג כבר.

יש התנאים כל כך מתחבבים עליו,

שקשה עליו הפרידה,

עד שעל כל חושך העבדות

תכסה אהבת ההרגל.

הוא אוהב את האדון ואת משפחתו וגם את מקום שעבודו.

יש אנשים

שלא למדו מקצוע,

לא מוכשרים כל כך לצאת לשוק החיים,

אז הם מחפשים עבודה בעירייה.

אין מלאכה מבזה את העובד.

חכמים אמרו, אפילו פשוט נבלתה בשוקה ואל תצטרך לבריות,

אפילו לפשוט נבלות,

את העור מהם.

אל תתבייש, אפילו שזה מבייש,

כי אין מלאכה שמבזה את בעליה.

תעבוד, העיקר תעבוד, אל תגיע למצב שתצטרך לבריות.

מכל מקום, לא כל אחד שמתחיל לעבוד בזבל מרגיש שהוא בעל-הבית במצב טוב. בימים הראשונים ניתן להניח שהוא מסתתר, שלא יראו אותו ברחובות שמכירים אותו, שהוא נמצא על מכונית הזבל.

אבל אחרי כמה שבועות הוא כבר מתחיל ללגלג על האנשים כשהוא עומד למעלה ככה ומסתלבט.

הוא שכח איפה הוא נמצא.

ככה זה קורה שההרגל, הרגל,

והאדם כבר לא שם לב. עד היכן זה, עד היכן זה,

מביאה הגמרא מעשה.

הגמרא בסוטה ממזן אומרת,

חכמים זיכרונם לברכה אמרו, חן מקום על יושבר.

אתם יודעים, אדם שרגיל לגור במקום מסוים,

יש את החן של המקום,

וכל מי שהוא תושב מהמקום,

יש לו את החן הזה.

הוא קשור למקום בגלל החן של המקום.

מספרת הגמרא שתלמיד אחד של רבי יוסי היה יושב לפניו והיה מסביר לו את הלימוד והוא לא מבין.

אמר לו, למה אתה לא מבין?

אמר לו, משום שגליתי ממקומי.

אני כבר לא נמצא באותו מקום שהייתי רגיל אליו.

אמר לו, מאיפה אתה?

אמר לו, אני במקום שקוראים לו גובת שמיים.

אמר לו, מה האוויר שם? יש שם אוויר מיוחד שקשה לך פה לקלוט בגלל שנשתנה האוויר?

אמר לו,

אצלנו במקום שאנחנו נמצאים בו יש תינוק שנולד,

ובשעה שנולד תינוק אנחנו גובלים מהאדמה שם,

ומכסים לו את המוח שלא יאכלו אותו היתושים.

למה? כי במקום שאני גר,

האוויר כל כך מעופש שהוא מייצר יתושים,

ואנחנו פוחדים שהם ינקרו את המוח שלו,

ולכן

שמים לו כיסוי על הראש להגן עליו.

אז הוא בא ממקום כזה, מעופש,

הוא הגיע למקום אווירי כמו שווייץ,

והוא לא קולט, כי הוא רגיל למקום שממנו הוא בא.

אתם שומעים דבר כזה?

חן מקום על יושביו, פירושו של דבר שאדם יכול להתרגל אפילו לשחי ומאוס,

והוא לא יכול לחיות בלי זה.

זה כוח ההרגל.

אבל צריך לדעת שכוח ההרגל זה דבר טוב.

למה?

כי אם אתה מתרגל זה הופך להיות טבע.

אם זה הופך להיות טבע זה הופך להיות שלטון.

פירושו של דבר שאם אדם מתרגל זה יהפוך אצלו להיות טבע.

אז איך משנים הרגל?

בהרגל אחר.

אם תרגיל את עצמך עכשיו אחרת ממה שהיית עד עכשיו,

פירושו של דבר שבעצם אתה יכול להשתחרר מההרגל הקודם שלך.

לדוגמה, האדם היה רגיל לקום מאוחר מאוד בבוקר,

והוא החליט עכשיו לקום מוקדם בזמן.

אם שבוע ימים הוא ירגיל את עצמו לדבר הזה,

השעון הביולוגי שלו יתאפס

והוא יקום לאחר מכן אוטומטית באותו זמן, כי ההרגל הופך להיות טבע.

אז אם יש לאדם טבע לא טוב, בהרגלים רעים,

אם ירצה, יכול להפוך אותם להרגלים טובים בטבעים טובים.

תלוי מה הוא מחליט.

מכל מקום, מה שאנחנו למדנו כאן,

שבעבד עברי הדבר לא פשוט.

לא רק שמבקשים ממנו, תחזיר את הגניבה בדרך תשלום שאתה תהיה עבד,

אלא גם מחנכים אותו על התוצאות הקשות שהוא גרם למשפחה הניזוקה,

עד שמביאים אותו למצב שיהיו לו אישה וילדים ולא יהיו לו ללמדו שזה מה שהוא הלך לעשות לאחרים.

ובואו נראה מה זה נוגע אלינו היום.

הדינים האלה של עבד עברי שייכים מתי שיש יובל,

וכיוון שאנחנו כרגע לא נמצאים, רובנו, בארץ ישראל, ואין דין יובל חל עלינו,

אז לכן אין דין עבד עברי.

מכל מקום,

בפרשה ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם,

הכוונה לפני הדיינים.

והדיינים הם הדנים את דיני ישראל על פי התורה.

אבל דוד המלך אומר לשלמה אלוקים, משפטיך למלך תן.

שהקדוש ברוך הוא ייתן את משפטיו למלך.

אבל הדינים הם לדיינים, מה זה למלך?

אלא העניין הוא כך,

על פי דיני התורה אין שוני בין בני אדם.

לדוגמה,

אם אדם עשיר מאוד מאוד מאוד, ביל גייטס,

הלך וגנב,

גנב משהו, מעני מרוד מרוד,

על-פי דין התורה צריך לשלם כפל.

מה הוא גנב?

גנב 100 שקל, צריך להביא 200. אם עני מרוד מרוד,

שאין לו מה לאכול,

הלך וגנב אצל ביל גייטס, שאפילו לא יודע כמה יש לו כסף,

ולא הרגיש אפילו.

וזה בשביל לאכול לחיות.

תופסים אותו, מה הוא צריך לשלם? כפל.

אותו דבר כפל.

איפה הצדק?

אדם שבשרירות לב עשיר כזה רומס את העני ולוקח ממנו את הפת האחרונה,

זה דומה לאחד העני מסכן שאין לו מה לאכול, שאם לא יאכל ימות,

ששניהם ישלמו אותו דבר?

דיני התורה שווים.

בין לעשיר בין לעני.

אבל בדין שמיים אדם כזה עדיין לא מנוקה, ועתיד ליתן את הדין על האכזריות

ויענש על זה חמורות.

מצינו בדוד המלך כשבא אליו נתן הנביא,

במעשה של בת שבע,

ואמר לו כך

וישלח השם את נתן אל דוד,

ויבוא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת,

אחד עשיר ואחד רש.

לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד,

ולרש אין קול,

כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה,

ויחייה,

ותגדל עמו ועם בניו יחדיו,

מפיתו תאכל ומכוסו תשתה,

ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת.

זאת אומרת, הכבשה הזאת כל כך הייתה יקרה וחשובה אצל העני הזה,

שהיא הייתה כמו אחד מבניו.

ויבוא הלך.

לאיש העשיר,

ויחמול לקחת מצונו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו,

וייקח את כבשת האיש הרש,

ויעשה על האיש הבא אליו.

עובר אורח עובר,

נכנס אצל העשיר,

אז הוא מכבד אותו, לא נעים, עובר אורח,

בלי אוכל,

אז הוא רוצה לעשות לו על המנגל.

הולך לעני,

לוקח את הכבשה של הרש,

שאצלו היא כמו בת, שוחט אותה ועושה לו שיחים.

מה הדין של אחת כזה?

אם היה בא נתן הנביא לפני דיינים

והיה מספר להם את הסיפור,

היו אומרים לו, אנחנו לא מקבלים ממך בכלל את הסיפור הזה.

למה?

כי לא יקום עד אחד באיש. אתה עד אחד,

ואפילו שאתה נביא,

אבל עד אחד לא יקום באיש,

ולא מקבלים את העדות הזאת, צריך שני עדים.

ואם היו באים שני עדים, מה הדין?

הדין שהיה צריך לשלם ארבעתיים על השה.

ארבע כבשות היה צריך לתת.

ומה אמר דוד המלך כשסיפר לו את זה נתן הנביא?

ויהי אחריו דוד באיש מאוד,

ויאמר אל נתן

חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת.

גזר עליו מיתה,

אמר בן מוות האיש הזה,

ואת הכבשה

ישלם ארבעתיים עקב אשר עשה את הדבר הזה, ועל אשר לא חמל.

אז על-פי הדין ארבעתיים צריך לשלם,

ועל-פי מה הוא מחייב אותו מיתה?

אלא הוא אומר על האכזריות שבלבו,

על מידת האכזריות בדין שמים דנים גם כן.

לא מסתכלים רק על המעשה,

אלא מה היו הסיבות למעשה,

מה היה גורם למעשה. אם זו הייתה אכזריות,

יכול אדם להיות בדין שמים חייב על האכזריות מיתה.

בכך פוסק הרמב״ם.

כל ההורג נפשות שלא בראייה ברורה או בלא התראה, כי צריך התראה לפני שהורגים דיני נפשות בסנהדרין,

אפילו בעד אחד שלא הורגים על-פי עד אחד דיני נפשות בשניים,

או שונא שהרג בשגגה,

יש למלך, ורק למלך, יש רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה.

והורג רבים ביום אחד,

ותולה ומניחן תלויים ימים רבים.

אפילו שהתורה אוסרת ואומרת לו, תלין נבלתו על העץ,

אפילו לינת לילה אחד.

משום ביזיון המת, קוברים אותו באותו יום ולא משהים אותו.

מה שלא יודעים היום גם כן,

אדם שנפטר לא צריך לחכות יומיים, שלושה, עד שיבואו כל מי שחושבים שמגיע להם להיות,

אלא תיכף ומייד ואפילו בלילה צריך לקבור שזה כבודו של המת.

מכל מקום המלך יכול לתלות לימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.

לכן, אומר משפטיך למלך תן.

משפטיך זה משפטי שמיים,

למלך תן. רק למלך יש את הדין הזה שהוא יכול לעשות על פי דין שמיים ולא על פי הדינים הכתובים בתורה.

לו והיום, מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין,

ארבע מיתות בית דין לא בטלו.

כשהיה סנהדרין בשביל להרוג אדם היה לוקח הרבה זמן.

סנהדרין קטלנית נחשבה סנהדרין שהרגה אדם אחת לשבעים שנה.

קשה מאוד היה להוציא להורג אדם עד שהתאספו כל הראיות והחקירות והדרישות.

סיפור קשה.

אבל היום יותר קל,

כי זה בדיני שמים.

וכיוון שזה בדיני שמים, לא דנים לפי דיני התורה בלבד,

אלא בדין שמים.

כל המתחייב סקלה או נופל מראש הגג או חיה דורסתו.

היום חיות לא דורסות, מכוניות דורסות.

זאת אומרת, סקלה זה שהוא פוגע בדבר קשה או שדבר קשה פוגע בו.

זאת אומרת,

היום צריך להיות הרבה יותר זהירים,

כיוון שהיום זה דיני שמים.

ואין היום דיני נפשות, רק בשמים דנים.

וכיוון שבשמים דנים לא כמו שראינו,

אלא יכולים אפילו על מידות רעות לדון אדם למיתה,

צריך מאוד מאוד להיזהר לתקן את המידות

וללכת

בדרך ארץ על פי התורה כדי להישמר.

זאת אומרת, הפרשה הזאת שלנו,

מלמד אותנו הרבה מאוד, יש הרבה צדדים לזה,

אבל תראו כמה משקיעה התורה בשביל ללמד אותנו על גנב,

פרשה שלמה על גנב.

עבד עברי נמכר בגניבתו,

מה הצדדים, איך מחנכים אותו, איך מטפלים בו,

איך בונים אותו מחדש, איך מביאים אותו שיחזור להיות ככל האזרח בישראל.

השם יעזור שאנחנו נשכיל ונבין ששום דבר לא סר מהשגחתו ומעינו הפקוחה של השם יתברך,

כי מי שיזכור את זה תמיד לרגל עיניו ויזכור את מה שאמר שלמה המלך, שסוף דבר הקול נשמע והמלצה את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם, בשביל זה באנו לעשות את המצוות עשה ולשמר מה לא תעשה,

כי את הכול יביא אלוקים במשפט על כל נעלם, אפילו על התוצאות שנעלמות מאתנו. יכול אדם להגיע לעולם האמת

ויגידו לו, תשמע,

אתה עשית כל כך הרבה מצוות, והוא יטמא, אני?

איך אני עשיתי מצוות?

ויגידו לו, אתה פעם אחת עשית מעשה שממנו למדו רבים והתחילו לעשות כמוך,

ונהיה מזה רעש גדול בשמים.

ויכול לבוא אחד

שיעשה דבר שהוא לא טוב, ילמדו ממנו אחרים וכל העבירות יירשמו על ראשו.

הוא יגיד, אני?

אני עשיתי מה עשיתי? הוא אומר, בטח, אתה היית דוגמה, אותך חיכו, ממך למדו.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת, כל תנועה ומעשה שהוא עושה בעולם הזה,

בין לטוב בין למוטב, הוא עתיד ייתן דין וחשבון על זה.

עד שהגאון מווילנה אומר שיש דין וחשבון.

מה זה דין וחשבון?

דין עושים לאדם על העבירה שהוא עשה,

אז הוא צריך לתת את הדין על זה.

ומה זה חשבון?

שבשעה שהוא עשה את העבירה,

באותו זמן היה יכול לעשות מצווה.

אז עושים לו חשבון,

היית יכול לעשות בזמן של העבירה מצווה, גם על זה הוא צריך לקבל עונש.

למה? כי נתנו לך זמן לעשות מצוות, נתנו לך חיים לעשות מצוות.

מה לכתבה עשית? הלכת לעשות עבירות?

לכן, אדם צריך לזכור לצאת מפה, יום אחד נצא.

צריך להצטייד במצוות,

לא בעבירות.

וכדאי.

היום, כששומעים שיש כל כך הרבה אסונות, כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה מחלות,

אז צריך להבין שמידת הדין מתוחה עלינו מכל צד,

וכדאי ככה לשמור על פרופיל נמוך

ולעבור את העולם הזה כמה שיותר בשלווה,

בדרך של תורה ומצוות, בדרך של ארץ,

ועל ידי זה להגיע למצב היותר-טוב שהתורה מצפה מאיתנו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש לך שאלה?

כן.

תן לו בבקשה.

אני מבקש בשלב א', שאלות.

רגע, הוא נותן לך את המיקרופון.

אתה דיברת על עבד עברי.

אני לא ראיתי עבד עד היום,

ואולי לא אהיה עבד בכלל,

ולכן כל הסיפור של העבדות מנותק מהחיים שלנו.

אבל לא פרשה שלנו, יש דבר שקשור לחיים שלנו יום-יום.

אני אדם מסורתי שומר כשבוץ, אני שואל את השאלה

לא לקנטר אלא לקבל תשובה.

כתוב בפרשה, לא תבשל גידי וחלב עמו.

מוסיף רש״י,

חוט מן העוף.

העוף, אסרו סופרים.

למה הסופרים יכניסו את העוף?

עוף זה לא בשר.

ראית עוף מנית חלב?

לעוף אין דם בבשר שלו.

למה? שמא.

זאת אומרת, שמא, אם אני צריך להסתגל בד' אמותי,

שמא אני לא יכול לעבוד בבנק, כי שמא אני עלול לפגוש באנשים ובנשים עם נידה,

שמא אני לא יכול לעבוד בבית-ספר, אני מורה בבית-ספר תיכון חילוני,

יש לי 30 בנות בכיתה, מה אני אעשה? אני לא אעבוד.

השמע הזה יאסור עלינו כל מיני דברים שאי-אפשר לחיות בהם.

צריך להסתגל בד' אמותי.

למה? אכילתו את העוף.

עוף זה לא בשר.

זהו.

ברוך השם.

טוב, לא כל מה שאתה לא ראית

לא צריך להפריע לך,

אבל לפני 60 שנה בערך

היו עבדים כושים, אם אתה לא יודע, בארצות-הברית,

ועבדו אותם,

כן, עבדו אותם,

ושעבדו אותם, והילקו אותם, ואם הם ברחו, ירו בהם.

אבל שם קנו סתם חתיכת בשר,

בדקו אותו אם הוא חסון, ולקחו אותו.

זה לא היה חינוך.

זו הייתה ברוטליות

וגאווה ביחס לאדם השני שצבעו שונה.

אבל אצלנו, בכל אופן, ההשלכות של עבד עברי הן לא רק בחלק של עבד,

אלא אנשים שתולים ביטחונם בבשר ודם,

במקום לתלות את ביטחונם בקדוש ברוך הוא.

זה אחד.

שתיים.

התורה נתנה כוח לחכמים לעשות משמרת למשמרתי.

פירושו של דבר, כדי להרחיק את האדם מן האיסור,

התורה נתנה כוח ביד החכמים,

במה שהם רואים,

להרחיק את האדם שלא יבוא לאיסור תורה.

כמו שיש גבול בין מדינות,

ויש שטח מפורז,

כדי שאם אדם בטעות יעבור את הגבול שלא יררו בו ישר,

יהיה לו עדיין שטח מפורז,

שזה יהיה מקום להזהרה ולהתבונן.

הופ,

אתה הולך פה כבר למצב מסוכן.

אז כל הגדרים והסייגים שחכמים גזרו עלינו,

אנחנו מחויבים על פי התורה לשמוע בקולם מדין תורה.

לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל.

אפילו על ימין שברור לך שהוא ימין,

אם יאמרו לך שהוא שמאל,

אתה צריך לשמוע בקולם, כי כך אני השם אומר,

כך אני רוצה.

ואומר הקב' ברוך הוא, אחרי רבים להטות.

זאת אומרת,

יכול להיות שבסנהדרין הגיע דין מסוים,

ויהיו שם מרובים ויהיו מועטים, אלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה,

אומר השם, אפילו שיש דעות כאלה וכאלה חלוקות,

אחרי רבים להטות.

זאת אומרת,

האמת לא מחויבת להיות אבסולוטית אפילו,

אלא מה שיגזרו חכמים על פי התורה,

זו דעתי, אומר הקב' ברוך הוא, ככה אני רוצה.

וכתוב שלוש פעמים בתורה לא תבשל גדי בחלב עמו,

לאותם איסורים שחכמים החליטו שלכן בא הפסוק.

והפסוק בא לומר את הדברים האלה,

לכן הם חששו.

עכשיו, אדם ישים על שולחנו בשר,

בשר ממש, בשר בהמה,

ישים בשר עוף,

ולא יבחין בשוני,

לא יבחין.

אם לא יבחין בשוני ויוכל, יעבור על איסור תורה.

אתה אומר שאתה, לדוגמה,

מורה בבית ספר חילוני עם שלושים בנות,

והתורה אומרת, לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,

ואני בטוח שאתה כמובן לא מתכוון, חס ושלום, בפרט שאתה מסורתי,

אבל ברור שאתה נכשל,

כי אי אפשר להיות שנה שלמה מול שלושים בנות, כל יום,

ולא להיכשל, אי אפשר.

אי אפשר, מה לעשות.

אז לכן,

אני, לדוגמה,

הוזמנתי במשך שלושים שנות חיי האחרונות לדרוש בפני נשים בלבד,

ואף פעם לא הסכמתי.

למה?

כי אני לא חושב שאני מלאך.

וכיוון שהעיניים הן טררות,

אז למה להסתכן אם אפשר שלא?

הבנת? לא נכשלתי, לא נכשלתי. אתה, בטח שלא. הם נכשלו בך.

כן, אבל מכל מקום

צריך לדעת, כשחכמים אומרים לנו, גדר זה לטובתנו,

שחלילה לא נבוא לידי איסור, אז מה רע?

מה רע?

בבנק אמרת שיש שם מה, שם מה, בטח שם מה.

גם בבנק שמים לפעמים, אתה יודע, איזה חוטים שיעמדו בתור. שמא אחד ידרוך על השני וידחפו ויבואו לידי קטטה.

אז כנגד השמא שמים כאלה חבלים כחולים עם ככה פומפונים כאלה.

אתה מבין? משהו. שמא, כל שמא, שמא.

אתה יודע כמה שמא יש? יא וואי וואי.

אם היו שומרים על כל השמא שצריך,

לא היה מתפטר היום קרדי.

אתה מבין?

חלוץ לא היה מתפטר.

הרבה לא הולכים לכלא.

שמא, רמון לא היה נכשל במשיקה. שמא, שמא הוא יעמוד למשפט ויענש.

הכל שמא.

הכל משמה מתחיל.

עד שחכמים אמרו לו, יאמר שלום לאישה ברחוב.

אתה יודע למה?

שמא. שמא. אתה יודע איזה שמא?

שמא הוא יגיד לה שלום, והיא תגיד לו שלום.

הוא יגיד לה, שלומך?

מה שלום בעלך? הכל בסדר? כן, בעלי במילואים.

אה, מילואים.

צריכה עזרה? צריכה עזרה, אני אעזור לך.

לקחת את הסלים והשם הזה יהיה לשמה בסוף.

האמנת?

אז לכן התורה דואגת לנו,

וצריך לנשל את החכמים ששמרו עלינו.

נקסט.

שאלה יש לך?

לא, ברכות. שאלה.

כן, תן לה.

לא, שאלה.

לא, שאלה.

ברכות רק בסוף. שאלה.

שאלה, שאלה, שאלה.

אני ארבע שנים כבר בתשובה, ושבע שנים אני נשואה ואין לנו ילדים.

ניסינו לעשות הפריות, נפקדתי וזה לא, וזה נפל.

רציתי לדעת מה עוד לא לקחתי על עצמי, זאת אומרת, שני כיסויי ראש, צניעות מכף רגל ועד ראש. מה אני עוד יכולה, זאת אומרת,

לקחת שהקדוש ברוך הוא יהיה מאושר וייתן לי זרע חי וקיימא? כאילו, זה...

זה, זו השאלה שלי. שאלה יפה, אבל היא דורשת ברכה אחר כך, אה?

כן.

אז אני אגיד לך תשובה וברכה בסוף, בסדר?

קודם כל, תמיד יש מה להוסיף.

את הולכת לשיעורי תורה?

לפעמים.

לפעמים. לא באופן קבוע.

את מוכנה לעשות אצלך שיעור תורה?

אין לי בעיה לקחת מה שתגיד.

שיעור תורה פעם בשבוע לנשים בלכות לשון הרעה. את מוכנה?

אני מוכנה הכול.

מוכנה?

כן. בסדר, בעזרת השם נברך אותך. אחר כך תכנני כבר את מי את מזמינה לשיעורים.

ועל בעלי אתה לא שואל, כאילו, אם הוא, כאילו... חדשה, לא שואל בשביל שניכם.

זה בא ביחד.

זה בא ביחד, אבל כבוד הרב, הוא גם כאילו צריך גם להתחזק בכל מיני דברים. אה, אז יש לו בעיה? כאילו, הוא לא חזק כמוך. לא, הוא כאילו שומר, זאת אומרת,

הוא שומר את הרב, הוא שומר שבת והוא...

אבל עדיין אין לו כיפה ו...

כן, עד שני כיסויים, והוא בלי כלום.

הוא מתבייש עדיין, כבוד הרב, הוא מתבייש.

הוא מתבייש?

אם הוא מתבייש בטח יביאו לו אחר כך תינוק, הוא יתבייש לשים לו גם כיפה.

וגם עם המנחה והערבית יש לו...

והוא פה?

הוא רואה אותנו באינטרנט.

אה, הוא רואה באינטרנט?

הבנתי.

טוב, אז אם זה ככה, אנחנו נגיד לו ככה.

שילמד שעה תורה כל יום,

וישים כובע על הראש אם הוא מתבייש בכיפה,

ובעזרת השם יתברך, אני אתן לשניכם ברכה.

בסדר?

אחר כך. כן, למי יש שאלה?

שאלה, תנו לבחורצ'יק שם.

תרים את היד.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

ציבור קדוש.

הרב, רציתי לשאול שתי שאלות בעצם,

ורציתי גם כן ברכה, אבל כנראה שבסוף.

אז ככה. הברכה, השאלה הראשונה,

זה נכון, כאילו, ניתן לראות בהרצאות של הרב,

של הרב שליטא, שבעצם הוא מוכיח את אמיתות הבורא, אמיתות הימצאות הבורא,

על-ידי שכל, על-פי שכל, כאילו.

ועכשיו, יש לי חבר, שהוא חסיד ברסלב כזה וזה,

והוא כאילו אומר שרבי נחמן כותב, וזה עוד פעם, אני לא חושב שזו סתירה או משהו, אבל,

והוא אומר שרבי נחמן כותב שבעצם כשרוצים להוכיח לאדם שיש בורא,

אז מה שצריך לעשות זה,

צריך לבוא אליו כאילו דרך הרגש.

עכשיו, רציתי לשאול, כאילו, יכול להיות שזו בכלל לא סתירה, לא זה,

אבל רציתי לשאול איך, כבוד הרב,

כאילו שבעצם באים באמת להוכיח לבן-אדם שיש בורא.

אז איך ניגשים אליו, דרך השכל או דרך הרגש?

תלוי. מי שחושב שיש לו שכל, באים אליו עם השכל, ומי שחושב שיש לו רק רגש, באים אליו עם הרגש. אבל רבנו בחיה כתב את ספרו,

חובת הלבבות, ופתח בפרק שער הייחוד שמוכיח שכלית את מציאות הבורא,

והוא היה לפני רבי נחמן מברסלב.

אוקיי.

כן, הרב, עכשיו עוד שאלה. אפשר גם כן לומר אולי שבעצם שכל ורגש צריך כאילו לשלב אותם אולי ביחד, כאילו, שנגיד בהתחלה זה שכל או בהתחלה זה רגש, ואחרי זה,

אין בזה כללים, זה תלוי מי שעומד לפנינו.

לפי זה אנחנו מחליטים.

אהה.

הרב, עוד שאלה אחת, שאלה טיפה אישית.

רציתי לכתוב, רציתי לשאול,

למה כבוד הרב, אם כבוד הרב, אז למה הוא לא כותב ספר, או אם הוא כן כתב, אז אנחנו לא מכירים.

ספר על מה?

ספר על כל השיעורים של הרב וכל ההוכחות להימצאות הבורא וכל הדברים האלה. קודם כול, יש היום למעלה מאלף כותרים,

קלטות, cd, dvd. זה נכון, זה נכון. יש מאות גמזה-המלך שמופיעים,

יש עיתונים שיש בהם עולם התשובה בסוף, הם הרבה שאלות ותשובות.

עוד לא התפנינו לכתוב, יש אנשים שיש להם זמן לכתוב, לנו אין זמן.

אנחנו בקושי מספיקים לדבר.

אשרינו, הרב, אשרינו שזכינו לצדיק כמוך באמת בדור שלנו. תהיה בריא, תהיה בריא מותיק.

טוב, כן, שאלה.

שאלה?

הנה שם, יש שם בקצה שאלה.

פעם פה ופעם שם.

אני רוצה לשאול על העבד העברי. נניח הוא היה רעב והוא גנב פרוסת לחם.

האם הוא היה עובר את כל התהליך הזה של להימכר לעבד והכול בגלל שהוא היה רעב מאוד, הוא התבייש לבקש פרוסת לחם והוא גנב אותה? לא, מדובר במי שאין לו מה לשלם.

לא הבנתי. מי שאין לו מה לשלם עבור הגנבה שהוא גנב, אם יש לו לשלם את הכפל, הוא משלם את הכפל. נגיד הוא גנב שתי פרוסות, ייתן ארבע פרוסות וילך הביתה.

ועדיין יש לו חשבון בשמים. אבל אם לא היה לו, נגיד הוא גנב 100,000 שקל ולא היה לו כסף שלם בכלל,

אין לו,

אין לו, אז מוכרים אותו בגנבתו. אין שלם, תהיה עבד.

תודה. תהיה בריאה.

כן.

עכשיו פה יש בחור, שורה שנייה.

כן.

אפשר לעמוד?

זה נושא ששאלה עכשיו האישה.

איפה הצלק פה? בעצם אתה מעניש את העני והאומלל, עוד יותר ממה שאתה מעניש את העשיר. מי שיש לו כסף לשלם כפל כפליים משלם והולך הביתה. אסור לגנוב בשום מצב. אתה יכול לבקש צדקה.

יש אנשים שאין להם מה לאכול והם מבקשים צדקה. הם חזרים על הפתחים או הולכים לבתי-כנסת או לבתי-מדרש. מי חייב אותך לגנוב?

מה פירוש לגנוב? נכון. אין צידוק לגניבה. זהו.

אז אם גנבת ולא שילמת ואין לך מה לשלם,

אז יש את הברירה הזאת, אלא אם כן תשלם.

אז יוצא שמי שעני יימכר לעבדות... מי המרשים אחר? תשלם או אל תגנוב?

מי אמר לך?

אתה בוחר בדרך.

הוא צריך להגיד לעצמו, למה אני צריך להגיע למצב שהם ימכרו אותי לעבד?

אדם שהיה רעב, כמו הדוגמה... לך תעבוד.

הרבה רעבים הולכים לעבוד.

אוקיי, בסדר. תודה.

רגע, עכשיו פה. כן, הנה, פה, פה, פה.

ערב טוב, כבוד הארץ. ערב טוב.

יש לי גם שאלה

בצורה הזאת שדיברה איתך על טיפולים שלא הולכים עם ילדים.

מה, מה, מה לעשות, כבוד הרב?

בעלך אין שאלה בלי כיפה.

בלי כיפה, בטח, הוא חרדי.

הוא חרדי. הוא לומד תורה כל יום?

כן, כל היום וכל הלילה.

לא כל יום.

לא כל יום?

שעה ביום. שעה. תגידי לו שילמד שעתיים כל יום בתענית דיבור. הוא לקח עליו תענית דיבור בשבת.

כל הכבוד.

עכשיו שייקח שעתיים לימוד תורה בתענית דיבור כל יום במשך שלושה חודשים. כן. כולל פורים ופסח.

אוקיי.

ואת תלמדי חצי שעה

ספר מוסר

רבנו יונה.

אוקיי. חצי שעה כל יום במשך שלושה חודשים.

בסדר. בסדר? מקבל. ואחר כך נברך.

אוקיי. ויש עוד שאלה בבקשה, כבוד הרב. אה, עוד שאלה, כן.

האם המשיח הוא מוגבל?

מה פירוש מוגבל?

מוגבל כמו שאנחנו מוגבלים.

אם הוא ברור, ברור, אדם?

כן. אדם. כן, אדם.

אבל הוא מוגבל?

מה זה? בטח שהוא מוגבל. כל אדם הוא מוגבל.

גם מי שעף מהאוויר הוא מוגבל.

אוקיי. תודה רבה.

כן.

רגע,

שמה תן לבחור.

ערב טוב לכבוד הרב.

ערב טוב.

הרב, אני אז לפני בערך שנתיים לא בדיוק הייתי מסתובב עם כיפה ולא הייתי יודע בדיוק מה זה שבת.

אבל אחרי הרבה הרצאות ששמעתי, שההרצאות האלה שייכות לך,

מאוד התחזקתי ומאוד התקדמתי, ועל כל השאלות שהיו לי מצאתי תשובות בדיסקים שלך.

והיום יש לי שאלה שאני הגעתי עד לפה, מטירת הכרמל, כדי לקבל עליה תשובה.

יהי רצון שאני אצליח לענות.

אבל נראה לי שזו שאלה עם ברכה אחר כך.

זו שאלה עם ברכה, אבל זו שאלה ש...

כבוד הרב החזיר אותי בתשובה, ואין לי אליה עם מישהו אחר לפנות. אין בעיה, אני מוכן לענות, אבל ברכות בסוף. אין בעיה, תשאל.

אני חוזר לבית-חולים עם אבא שלי,

ולא השארו לנו הרבה אופציות. אומרים שכנראה יש לו מחלה הזאת בגרות.

רציתי לדעת מה אני יכול לעשות.

מה אתה עושה היום?

אני נמצא בלימודים, לא של תורה, לומד מקצוע.

יש לי לימוד שזה דף יומי,

תפילות, שחרית, מלכה וערבית.

כמה שעות אתה לומד? שעה אחת ביום.

לא.

בלימודים האלה שאתה לומד? שמונה שעות.

שמונה שעות. כמה נשאר לך ביממה?

נשאר לי די הרבה.

16. עוד שעה אתה לומד,

ועוד שעה, נגיד, אתה מתפלל, נשאר 14. כמה אתה רוצה לישון?

אני הולך לעשות מה שכבוד הרב אומר לעשות.

הבנתי.

אתה תהיה מוכן להוסיף שלוש שעות על השעה לימוד תורה בתענית דיבור בשלב הבא? מקבל, בלי נדר.

וגם אחי רוצה לקבל. איפה הוא פה?

גם אותו דבר הוא מוכן?

בעזרת השם. אז לא נעכב את הברכה.

מה השם?

יצחק בן פורטונה.

יצחק בן פורטונה,

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל. בזכותכם, מהרה, אמן.

רגע, עכשיו נברך את אלה כבר,

כן, מה שמך?

מה שמך את?

לימור בת זהבה תופחה ובעלך

משה בן זמירה, תזכו לזרח חי וקיים מהרה.

כן. מי היה פה שצריכה לקבל ברכה? כן, מה השם?

שרון בן-אורי. למה?

שרון בן-אורי תיחלץ מהמצב שנמצא בו.

ורגע, ואת?

קודם את, מה שמך?

מה שמך?

שרה לימור בתרות ובעלך.

ואופיר בן צבי, התזכו לזרח חי וקיים מהרה, אמן.

די, עכשיו חוזרים לשאלות. שקט, די.

שאלות.

עכשיו, אני לא מסכים. אם מישהו ישאל אותו דבר, אני לא עונה לו בכלל עכשיו. בכלל לא עונה לו.

קודם שאלות שלא נבזבז את הערב, יהיה זמן בסוף לברכות.

יש לך שאלה שם?

תן להשמה.

הערב הזה לרפואת

עליזבת מסעודה, רפאל בן-יהודית, אריאל הוד בן-אביבה, ישראל אסולין בן-חווה. רפואה שלמה.

בן-הצלחן, מרדכי בן-עליזה וניסים בן-רחל וראובן בן-אמיניה.

הצלחה מרובה. אמן.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

אני באה מבית מסורתי, אבא שלי דאחי גם פה.

השאלה שלי היא כזאת,

יש לי אח בל-תסמונת דאון.

כן.

באחת הקלטות שלך אני ראיתי שאתה הקמת,

יותר נכון, נתת ברכה,

והברכה הזאת התקבלה, והנכה קרע מהרגליים,

וזה היה נכה מלידה.

השאלה שלי היא כזאת,

האם בבית אנחנו יכולים לעשות איזה משהו כדי שהמצב שלו ישתנה,

יקרה איזה משהו?

האם מישהו מהבית יכול לקבל על עצמו איזה משהו כדי שהמצב ישתנה עם אחי?

האם יש סיכוי לשנות את המצב הזה?

נדבר על זה עוד מעט, בסדר?

אוקיי. תודה. כן, תן לה שם מאחורי התכוונתי עם הוורוד.

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום. אנחנו פה, אני והחבר שלי, שנינו חוזרים בתשובה, באמת, בזכותך.

ויש לנו חלבה בבית, אוי ואבוי.

ומה, אוהבים אותה מאוד. ממש כמו הכבשה פה בסיפור של נתן הנביא.

כן. תראה, אני יודעת שצריך להביא אוכל קודם כול לכלב,

אנחנו דואגים לזה שהיא תמיד אוכלת לפנינו ולא רואה אותנו אוכלים אם היא לא אוכלת לפני.

אבל מה, מה, זורקים את הכלב ככה לרחוב? לא, לא זורקים. לא, אפשר לשים אותו בחוץ,

בתנאי שהוא לא יפקיד אנשים.

אבל אין גינה. אין גינה בחוץ.

זה בעיה, לחיות עם כלב זה קצת בעיה.

ונגיד אז אני אתן אותו למישהו שישמור עליו, אז הוא גם עושה עבירה.

לא, אמרתי, במקום. יש מלונה בשביל כלב. ואם גרים בקומה שלישית?

זה מסובך קצת. אם אתם תייחדו, חדר מיוחד, אולי יש... יש החדר.

לא, חדר שלם.

זה לכלבה, אבל היא מסתובבת גם בבית. אבל היא מסתובבת, אז היא בת-בית.

זה בעיה קצת.

את יודעת שיש גם דברים כאלה שהתברר לאחר זמן,

שיש נשים שלא נכנסו להיריון בגלל שיש חיידק בכלבים שמועבר אחר כך לנשים?

יש דבר כזה, צריך לברר.

מכל מקום, אני לא אפסוק לך בדבר סופית.

אני אתן לך טלפון של רב פוסק,

תשאלי אותו איך להתנהג, מה שיגיד לך תעשי.

אוקיי. אבל תשתדלו שלא יהיה בבית.

יותר טוב להביא ילדה.

תתחתנו. תביאו ילדה.

תהיה, תהיה.

רגע, רגע, רגע.

אתה רוצה לשאול שאלה בסוף?

תן לו שמה לבחורצ'יק, מהר.

שלום, הרב. יש לי בעצם שתי שאלות.

שאלה ראשונה, ביום כיפור נחתם לבן-אדם מה יהיה לו באותה שנה?

אם זה למות, לחיות, להיות עשיר או עני. בעצם לבן-אדם יש לו אפשרות לעשות מצווה או לעשות עבירה ולבחור את הדרך שלו.

אז בעצם פה יש סתירה, כי כביכול כבר נחתם, ומצד שני אומרים שיש לו דמוקרטיה לבחור מה שהוא רוצה.

תראה,

רמון הורשע,

אבל עדיין יש לו בחירה להחליט מה הוא רוצה לעשות יום אחרי שהוא הורשע.

הוא רוצה להיות בסדר, לא בסדר,

הוא רוצה להתנצל, הוא רוצה לחזור בתשובה, הוא רוצה להגיד ככה, הוא רוצה להגיד אחרת. עדיין זה פתוח. זאת אומרת, אם אתה רוצה לשנות את מעשיך לטובה,

לא נמנעת ממך תשובה. אתה יכול לשוב בתשובה גם יום אחרי יום כיפור. אבל למעשה כבר נחתם מה יהיה אתך.

נכון, אבל זה עם בסיס לשינוי. אז איפה תהיה פה התשובה?

עוד פעם, זה עם בסיס לשינוי.

אם אתה רוצה לשוב בתשובה, והתשובה שלך תהיה אמיתית,

אז כתוב שהתשובה היא כתריס בפני הפורענות.

אפילו אם נגזירה על האדם פורענות,

התשובה היא כמו שתריס מגן,

שאם יורים אליו חץ,

המגן הזה חוסם.

אבל מה אם אדם לא עשה תשובה,

וביום הכיפורים חתמו אותו לכך וכך,

ולא היה שינוי במעשיו כלל וכלל,

והוא לא התחרט על מעשיו ולא כלום, אז הגזירה תבוא מתי שתבוא.

תשובה אפשר לעשות בכל יום.

רצוי שיהיה דווקא,

לא יאוחר מראש השנה במקסימום יום הכיפורים.

אם אדם ידע לנצל את זה, יש מעלה גדולה ליום הכיפורים, שהוא מכפר.

על מצוות עשה יש לו כוח, על מצוות לא תעשה.

אבל אם אדם לא מנצל את זה, אז זה חבל.

עדיין, אבל אני לא מבין, כאילו,

איך תהיה לו הבחירה אם כבר נעשתה כבר התשובה?

חירה יש בכל רגע בחיים, גם רגע לפני שאדם מת.

אוקיי, יש לי עוד שאלה? כן.

בעולם יש הרבה גויים. עכשיו, דוגמה, יש מיליארד סינים.

עכשיו, למעשה, בתחילת עולם היה בבול,

כי אנשים חטאו. עכשיו, למעשה, מה ההבדל היום? למה העולם ממשיך להתקיים אם עדיין אין הבדל באותם הזמנים?

קודם כל, אתה צריך להבין דבר אחד,

שאנחנו צפויים למלחמת גוג ומגוג, ששני-שלישים מהעולם ימותו.

זה אחד.

וזה קרוב מאוד.

עכשיו, דבר נוסף, אתה צריך להבין שיש מדי פעם גזירות איומות ונוראות. אני לא אזכיר לך רק את הצונאמי שלקח מאות-אלפים של בני-אדם בשלושה גלים,

ועוד צרות כאלה ואחרות שלא תמיד אתה שומע. אם אתה קורא מסביב לעולם, אז אתה רואה ככה כמה ידיעות,

אי-אפשר להכניס את כל הבעיות שיש בכל העולם.

מכל מקום, הקדוש-ברוך-הוא מטפל, התלמיד, בכל מקום, עם פינצטה, בדיוק מה שצריך.

דבר נוסף,

רוב העולם היום לא עובד אלילים כמו שהיה בדורות קודמים,

למרות שיש עדיין עובדי אלילים,

אבל רוב העולם היום מאמין באמונה מונותואיסטית באל אחד.

זאת אומרת, העם היהודי היה יחידי

שהאמין באל אחד.

אחרי זה באה הנצרות,

שזה גם כן יהודי שיצא מעם ישראל, לצערנו,

ואלה שבאו אחריו הפיצו כאילו את דבריו,

והם מאמינים באל אחד, אומנם הם עובדים דרך אמצעי, וזה אסור, זה גם כן משהו עבודה זרה.

ובא האסלאם לפני כ-1,300 שנה והאמין באל אחד,

והיום רוב העולם מאמין באל אחד.

אומנם יש עבירות כאלה ואחרות שנראות לך שהן עבירות,

אבל הן לא עבירות.

לדוגמה, אם הם אוכלים נחשים סינים או משהו כזה,

אין להם איסור לאכול נחשים ועקרבים וסרטנים וקשקושים.

אנחנו צריכים לשמור על כשרות, אנחנו עם מיוחד, עם סגולה. לנו אמרו מה כן, מה לא, אצלם חופשי על הבר, מה שנקרא.

אבל מכל מקום

יש שבע מצוות בני נוח שצריכים לשמור,

ואלה ששומרים אותם הם נקראים חסידי אומות העולם, ואלה שלא שומרים אותם,

אז הם ייתנו את הדין, בין בעולם הזה ובין לאחר מכן.

אבל הקדוש ברוך הוא לא ממהר כל כך

מהר לעשות מבול. מבול שהיה,

זה היה כבר שמלאה כל הארץ חמס.

כל הארץ מלאה חמס.

כבר לא היה את מי להשאיר למעט

נוח במשפחתו.

אתה מבין איזה מצב הגיע?

אבל היום כנראה יש יותר חסידי אומות העולם, וחוץ מזה צריך לדעת שצריכים להישאר כמה שיישארו עבדים

לעם ישראל באחרית הימים.

כתוב, מי שיש לו ציצית יהיו לו 2,800 עבדים,

שירוצו אחריו להגיד לו שאנחנו רוצים לשמש אותך.

בזכות מצוות ציצית,

ויש על זה פסוק.

הבנת? אז תכפיל כמה יהודים יישארו כפול 2,800. זה הרבה, צריך להשאיר כמה.

תודה רבה.

תהיה בריא.

אז אתה חוזר בתשובה או שאתה חוזר בשאלה עכשיו?

הייתי פעם דתי, חובש כיפה עכשיו רק בשביל הכבוד.

יפה מאוד.

אתה רוצה אולי ציצית, שיהיה לך 2,800 עבדים?

כבוד הרב, אני יכול לשאול שאלה על הדרך? אבל קודם נשמע אם הוא רוצה שיהיה לו.

אני כבר לא שומר שבת, לא דתי. היית עד עכשיו, עכשיו אתה יכול להתחיל מחדש, לא בעיה.

ניסיתי לברר, לפי התשובה הראשונה שלך, עדיין בשבילי זו לא תשובה מספקת.

למה? כי השארתי לך את הבחירה ואתה רוצה שלא תהיה לך?

לא שהשארת לי בחירה.

לא מובן לי איך יש לך בחירה, אם למעשה כבר נכתב לך מה תהיה הבחירה שלך. אתה בחרת לבוא לפה?

כן.

אתה לבד?

כן. או ביום כיפור אמרו לך שתבוא לפה?

ככה זה נראה לי.

כשהייתה בחרת לבוא?

שנבחר לי לבוא לפה. שנבחר לך. אז אני אומר, ככה זה לפי התורה, למעשה. הבנתי. אז למה אתה לא אומר שנבחר לך גם כשתשים ציצית?

לא יודע.

מה, לא יודע? הנה, בחרת עכשיו לבד.

לא, ציצית זה בחירה כבר.

מי שואל? הוא שמע על השבת עד עכשיו, עכשיו השבת שומרת עליו. שמע, לא צריך מתרגם. תן לו רגע.

עכשיו אני רוצה להבין. כשהצעתי לך את הציצית, למה לא אמרת שמכיפור נחתם עליך שתשים ציצית אצלי בהרצאה?

אין לי תשובה על זה. יש לך תשובה, כי אתה בוחר לא לשים ציצית.

טוב.

הבנת?

הבנתי. אז אולי תבחר בלשים ציצית?

יש לך בחירה? הנה, זכית. תהיה לי בחירה לשים את זה. העניין הוא מה יהיה אחרי זה. עוד בחירה תהיה לך, אם להוריד אחר כך או לא להוריד, אבל בינתיים אתה יכול לבחור לשים, זה גם משהו.

אוקיי. בכבוד!

כבוד הרב, אני יכול לשאול שאלה? לא.

אנחנו עוד בחירה.

שאחיינו. שאחיינו. שאחיינו ויקיימנו והגיענו לזמן הזה. חזק וברוך.

אנחנו עוד בחירה. אנחנו אוהבים אותך.

אני רוצה ילדים.

אני נשוי שלוש שנים, אין לי ילדים. בעבר הייתי גם חמש שנים נשוי,

התגרשתי בגלל הסיבה הזאת, כל מה שאתה רוצה אני מוכן לקבל על עצמי.

טוב,

שבע אחר כך.

אל תתנו לי להושיב אתכם, עשו טובה, תשאלו שאלות.

כן.

לא נראה לי שזו שאלה.

שאלה יש לך?

תן לה, תן לה שאלות, תן לה.

אתה דתי, מה אתה שואל שאלות?

עזוב שאלות, לא צריך.

כבוד הרב, אתה מחנך אנשים לערכים יהודיים,

וזה מאוד מקובל ומאוד מכובד, והלוואי שאנחנו כולנו נסגל את מרבית הערכים היהודיים, מרביתם, אני אומרת.

יש ערכים יהודיים שהם צריכים להתאים את עצמם לרוח הזמן,

כי אי-אפשר לבקש מאנשים בתקופה הזאת,

בטירוף הזה, במה שקורה,

לפעול ולתפקד כמו שפעלו בימי הביניים.

זה לא ניתן, זה לא הולך.

הדת והתורה,

היהדות צריכה להתקרב לבני-האדם,

והיא לא יודעת לעשות את זה, והיא לא עושה את זה נכון.

אני אתן לך רק דוגמה אחת לאחרונה.

כל כך הרבה מדברים על איכות הסביבה.

מדברים על איכות הסביבה.

זה ידוע שזה בנפשנו, בנפש של כל אחד ואחד מאתנו.

מה קרה? ביקשו למחזר את הבקבוקים הגדולים.

מי קם נגד הדבר הזה? תנחש,

היהדות הדתית.

היא לא רוצה למחזר. יש לה הרבה ילדים, הם לא רוצים למחזר את הבקבוקים.

ועוד דברים. אני הולכת, על-ידי יש כולל.

לומדים בו בחורי ישיבה, גדולים, בריונים, חזקים,

מסביב מלוכלך,

מזוהם, לא נקי, לא מתורבט.

אין טיפת צמחייה, אין טיפת ירק.

מי שמנקה את הכולל זה ערבייה שמנה וזקנה,

מנקה שם את הכולל,

במקום שאותם בחורים יקדישו יום בשעה לנקות את החצר שלהם,

לנקות את הכולל שלהם, לשים קצת דשא, לשים קצת פרחים.

אותו דבר במקומות הקדושים שלנו.

אני חונכתי על ברכי היהדות הדתית,

אבל כשאתה הולך היום למקומות הקדושים של מרבית הדתות, אתה מסתובב בעולם,

אתה רואה שהמקומות הקדושים גורמים לך להתרוממות נפש.

כשאתה הולך, סליחה על הביטוי, למקומות הקדושים שלנו,

זה ביזיון הלכלוך, ההזנחה.

אלפי קבצנים יושבים כל הזמן לעשות שנור ולקחת עוד כסף ולקחת עוד... תגיד לי, איך אפשר לכבד את הדברים האלה?

איך אפשר שאנשים באמת יתקרבו לדת?

ואני רוצה, אני רוצה, כי אני מאמינה, כי התוהו ובוהו שאנחנו חיים בו הוא גרוע מאוד ואנחנו צריכים להתחיל ממשהו ואנחנו צריכים להתחיל מערכי הדת היהודית.

אבל בנוסף לזה אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לרוח הזמן וגם לא להיות אטומים בתוך בועה שלנו,

שהיא בועה שלא מתאימה לבני-האדם היום.

תודה לך. רגע, אבל יש לי שאלות. בבקשה.

איפה את גרה?

אני גרה בנתניה.

בנתניה.

סביבה טובה, נקייה?

אנחנו,

אני ובעלי, משתדלים לשבור על הסביבה שלנו, והאמן לי שזה ללכת עם הדלי ולנקות את המעלית וללכת, יש מנקה, לא שאין מנקה,

אבל אנחנו רוצים לחיות בסביבה נקייה ותרבותית, אז אנחנו נותנים הרבה מהשעות שלנו לנושא הזה, כן? את עובדת במשהו גם? אני במקצועי עובדת סוציאלית.

הבנתי. ובעלך עובד?

תודה. כן. יש לך עוזרת בית? לא.

אני עושה את עבודות הבית וכוחות עצמי.

הבנתי.

עכשיו, מה המינוס שהם הביאו איזה ערבייה, כמו שאת אומרת, שמנה וזה? מה הבעיה? זה לא חשוב. לא, לא, לא. אל תיתפס לזה. סליחה. לא, אני רק שואל. המינוס הוא שיושבים בחורים,

בחורים שאין להם שום תודעה. הם חייבים? סטודנטים צריכים באוניברסיטה לנקות את האוניברסיטה?

אני, הם בריונים. סטודנטים בריונים.

הם חייבים, הם בעצמם, הבריונים האלה, לנקות את האוניברסיטה או שיש עוזרת? הסטודנטים נותנים בדרך אחרת. או, גם אלה בדרך אחרת. רגע, חכי.

עכשיו לגבי הבקבוקים. לא הבנתי מה הבעיה.

כן. יש כאלה שהם בעד מחזור ויש כאלה שהם לא בעד. כל אחד מהסיבות שלו. מה לא לגיטימי בזה?

כי לא יכולים להעביר את הדברים האלה. יש דברים שאי-אפשר להעביר, נכון, כי יש מתנגדים,

יש בעד ויש נגד, בכל דבר, גם בלי דת.

אבל שוב, מה הבעיה? לא הבנתי. זה לגיטימי. לא, אם אתה אומר שאין בעיה, אני לא אומר מה לעשות. זאת אומרת, זה בסדר שהליצור חוגג, לא, אני אומר, זה בסדר שלא ממחזרים ולא שומעים על איכות הסביבה. לא, מה פתאום? אבל זה לא תלוי במחזור בקבוקים בשביל לקבוע, לא. זה תלוי בחינוך. זה תלוי בחינוך. לא, לא הבנתי. ואם תוך כדי זה, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.

קודם כול, הנציגים החרדים,

הם לא היהדות החרדית. היהדות זה כל היהדות בכל העולם, ולא רק בישראל ולא בכנסת.

הנציגים החרדים יכולים להגיד טענה מסוימת, מה שהם רוצים, והם לא מייצגים אותי ולא אף אחד אחר.

יכול להיות שאני חושב ההפך מהם, אבל הם עושים מה שהם עושים כשליחי ציבור, כנציגי ציבור. הם לא שואלים כל אחד מה אתה חושב,

אחרי שבחרת אותי. הם מחליטים מה שמחליטים, ולא משנה מאיזה סיבה.

אבל זה לא מעניין כרגע.

אבל היהדות לא נמדדת בבקבוק ממוחזר או לא.

לא הולכים לשמור שבת בשביל שהבקבוק ממוחזר או לא ממוחזר. תראה. רגע, רגע. תורת ישראל ניתנה לכל יהודי, עם לכלוך ובלי לכלוך.

חייבים לקיים את התורה בכל מקום, גם בתוך הלכלוך.

אבל זה שצריך איכות סביבה, אני מסכים איתך. התורה דואגת לאיכות הסביבה.

עיר שבונים חייב להיות עצים בחוץ, צריך להיות פרדסים,

צריך להיות כרמים. את יודעת שיש את הבועות הירוקות שצריכים לשים בכל מקום? התורה אומרת שיש משניות שלמות על זה. אף אחד לא כל כך מודע לזה.

אבל איכות הסביבה, ודאי שיש. מי אמר שצריך לאכול?

הרי כתוב במקום שיש סרחון,

זבל או גרף של רעי, אסור להתפלל כנגד זה.

זאת אומרת, צריך לסלק כל דבר שהוא מלוכלך, מסריח או משהו,

כדי שאפשר יהיה להתפלל במקום.

קדושה לא שורה במקום של לכלוך, כי לכלוך מביא טומאה.

לא צריך בשביל זה למצוא את אותם אברכים הבריונים שיושבים בלום נקי.

צריך להבין, איכות הסביבה, כמה שנוכל לשפר את חיינו, הנה מה טוב ומניים,

אבל זה לא פוטר אותנו מלקיים תורה ומצוות. עכשיו, זה לא היה תורה מימי-הביניים. מימי-הביניים זה היה לא מזמן.

התורה ניתנה לפני 3,300 שנה,

לפני שהעולם הבלתי-נאור היה עובד אלילים.

אנחנו הראשונים שהבאנו את התרבות בכלל לעולם.

לפנינו מה היו?

היו אנשים עובדי אלילים בתת-רמה.

מי שהביא את הציוויליזציה לאנושות זה אנחנו,

עם ספר התורה,

ואיכות הסביבה זה אצלנו.

זה שיש אנשים שאין להם גינוני ניקיון זה בעיה שלהם.

יש אנשים שהם לא מקפידים על הניקיון החיצוני שלהם או הגופני שלהם, זה בעיה שלהם, אף אחד לא אמר להם להיות ככה.

אבל יש אנשים שדואגים יותר מדי לניקיון חיצוני לפעמים, שזה בא על חשבון הניקיון הפנימי הרוחני שלהם.

בסדר.

אני רק אומרת עוד פעם, כמו שאתה אומר, קדושה לא נמצאת במקום שזה מלוכלך, נכון. אז צריך להתחיל עם המקומות הקדושים שלנו, אין בעיה, אבל את יודעת מי ממונה שם? ולראות לאותם אברכים, מי ממונה שם את יודעת?

לא. מדינת ישראל על מוסדותיה, ומה עושה מועצה דתית? את יודעת מי, שום דבר. לקחו להם את כל התקציבים, ולא עוד, חכי,

היום זה במשרד ראש הממשלה,

אבל אני אסביר לך עוד משהו, שנייה.

את לא צריכה להשתכנע, כי לא התכוונת, אני יודע, אבל תקשיבי רגע. לא, לא. מכל מקום תביני.

את רוב המקומות הקדושים, אם את לא יודעת, לא מדינת ישראל בנתה, אלא גבירים יהודים מחוץ-לארץ, שבונים את המקומות לשפץ אותם בכלל,

כי אם לא, הם היו נראים כמו חרבה.

את זה עושים אנשים פרטיים, כי מדינת ישראל לא מחשיבה את זה.

אבל אם היא צריכה לבנות מסביב למנזר,

למסגד, למשהו,

חבל על הזמן, כמה היא משקיעה.

תקציבים ברורים שמגיע להם, אוי ואבוי, אומות העולם יכעסו,

אבל לשפץ דברים כאלה?

הרי לא מזמן ביטלו מקוואות,

מקוואות של טהרה בתל-אביב.

אז מה את רוצה שיעשו? הרב יצחק אמנון, אני ואתה זה מדינת ישראל,

ואם אתה תחנך את האנשים שיושבים ובאים ומכבדים אותך, ואני בטוחה שהם יודעים למה הם עושים את זה,

אם אתה תחנך אותם,

שבין היתר הם צריכים לעשות הכול שהמקומות הקדושים יראו אחרת, ולא לצפות שהמדינה תעשה.

זה מה שקורה, ואיפה שנוח ליהדות הדתית, בסדר, אנחנו עושים. היא נותנת, אני מסביר, אנשים פרטיים באמת עושים. אבל אם תראי לי פעם אחת ב-30 שנה שאני דיברתי בעד לכלוך,

אני לא דיברתי, רק על ניקיון,

ניקיון חיצוני וניקיון פנימי.

ואני לא עובד בתברואה.

כן.

רגע, אתה רוצה לשאול שאלה?

תן לו לבחורצ'יק פה,

תן לו לבחור פה שעומד.

איימינוט.

כן. ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

מקודם דיברת על הסננדרין,

שהוא סוכל, סננדרין קטלני,

שהיא סוכלת בן-אדם פעם ב-70 שנה.

אם הייתה סוכלת אחת לשבע שנה. אם הייתה, אז הייתה, הייתה, עכשיו,

יש, אם אני לא טועה, איזה מסכת מכות.

במקרה ששתי קבוצות של אנשים, קבוצה של מועדים לשרפה וכאלה שמועדים לסקילה,

יש מצב שהם מתערבבים ולא יודעים מה לעשות אתם, אז הורגים אותם לפי המיטה היותר-קלה.

עכשיו,

איך יכול להיות שיש שתי קבוצות של אנשים שמועדים לשרפה או לסקילה,

ומצד אחד אתה אומר שפעם ב-70 שנה רק מישהו, כאילו,

פעם ב-70 שנה אורגים מישהו, אז איך יכול להיות שפתאום יש קבוצות של המון אנשים?

אם יש חבורה שעשתה מעשה פשע בבת-אחת ועוד חבורה שעשתה פעם אחת, זה כאילו מקרה אחד.

וגם אם בפעם ב-70 שנה יוצאת קבוצה כזאת או קבוצה אחרת, אז זה מה שקרה.

אה, אוקיי.

טוב. כן.

שם בסוף היא מרימה את היד. תן לה לשאול שאלה.

תודה.

נו, מה קרה?

ערב טוב, כבוד הרב. אני עכשיו הגעתי מבית-החולים רמב״ם בחיפה.

יש לי חמש בנות, ובעלי חלה, לצערי, במחלה קשה,

ולפני עשרה ימים הודיעו לנו שנצטרך להודיע לילדות שהמצב מאוד קשה ונותרו לו רק כמה שבועות שהוא אמור לחיות.

אנחנו מודעים לכל המצב הזה, לצערי.

אני, בתוך-תוכי, לא שלמה עם זה, עשיתי הכול כדי שהוא לא ידע מזה, וגם חמותי, שהיא בת 84. בעלי בסך הכול היום בן 56. מה

אני יכולה לעשות, אני ומשפחתי, כדי לבטל את רוע הגזירות?

ושאלוהים ישמע אותנו עם הפנים והעיניים כלפי מעלה, כדי שיאזור לו ויהיה לו רפואה שלמה. בני כמה ילדות?

בני 13, 18, 19, 28 ו-33.

הבנתי.

והן נשואות חלקן?

אחת נשואה ויש לה ילדה בת חודשיים,

שנולדה ארבע שעות לפני יום ההולדת שלו, והיא קראה לה שי כמתנה ליום ההולדת שלו.

הבית הוא חילוני?

כן.

ביום שבת האחרון הוסיפו לו עוד שם בבית-הכנסת,

רפאל.

השם שלו. הוא מודע למצב שלו?

לא. ביקשתי שלא יידעו אותו.

הבנתי.

איך נעשה שהוא יחזור בתשובה?

תעזור לי כדי שאני אעזור לו, כדי שאני אעזור לו. למה שהוא יחזור בתשובה אם הוא לא יבין את המצב שלו?

אני הודעתי לו שאני אגיע היום לפה. אבל למה את צריכה להגיע? הוא מבין?

הוא מבין, אבל הוא לא מבין שזה מצב סופני. אבל הוא יודע שיש לו מחלה?

כן, בהחלט.

הבנתי. הוא לא ראה אותנו באינטרנט?

לא, הוא כרגע בבית-החולים.

הבנתי.

ואת תהיי מוכנה לשוב בתשובה?

בהחלט בשבילו.

בשביל השם ובשבילו? בהחלט. ובשביל הילדים שגם כן. והוא, את חושבת, יסכים?

בהחלט.

והבנות, את חושבת שישמעו לכן?

אני לא יודעת עד כמה,

אבל אני אעשה הכול כדי לשכנע.

אני אישית מוכנה לקבל עלי.

טוב. אז קודם כול, שתדעו, צריך לחזור בתשובה שלמה, אמיתית, ממש בשביל לבנות בית יהודי שומר תורה ומצוות במאה אחוז.

לא מחפפים בכלום כי הסכנה קרובה, כמו שאת אומרת.

נכון. ואי-אפשר להתעסק בדברים כאלה עם פספוסים, מה שנקרא?

זה דבר אחד.

ובעזרת השם יתברך,

אם הוא יקבל על עצמו שגם הוא חוזר בתשובה, ולך שיבריא בעזרת השם, הוא ילמד ארבע שעות כל יום תורה.

כן.

אחר כך, באופן קבוע,

כן.

והבנות יקבלו עליהן צניעות ונשוב בתשובה, שמירת שבת, אכילת מאכלות כשרים וכו'.

כן.

ואל תקבלי עלייך גם צניעות, שבת וכו', כל המצוות.

בעזרת השם יתברך. אני מאמין באמונה שלמה, אם זה יהיה אמיתי,

שזה יכול להועיל קרוב ל-100%.

תודה. והשאלה הנוספת שמתבקשת,

איך בעצם כרגע שהוא נמצא בבית-החולים, אני יכולה לקדם את הסיפור הזה.

אם הוא לא יודע מה עושים ואת לא יודעת מה עושים,

כן. אני אתן לכם טלפון

של רב, כן. שתוכלו להתייעץ אתו, מה לעשות,

ורבנית, שתוכל להגיד לך מה לעשות.

אוקיי. בשביל שתוכלו לעשות את הדברים, גם של הרב עזרא וגם של רחל ואלון.

בעזרת השם. בסדר. עכשיו אנחנו נתחיל בדבר אחד קטן, כן. זה לקבל עלייך כיסוי ראש, ואחר כך תמשיכי מכאן והלאה עם צניעות שלמה.

אוקיי, תודה.

שתוכלו לעשות את הדברים האלה, ותודה רבה, ותודה רבה, אדוני היושב-ראש. תשימי לה, תשימי לה קודם, קודם.

תודה רבה ושאירת טוב ורצועה שלי. תברכי ברכת שהחיינו. ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

רגע, רגע.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

הוא יברך את השם הטוב.

צבי רפאל בן פרידה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בכל איבריו וגידיו בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות התשובה מהרה, אמן. אמן. שיהיה בשורות טובות, בעזרת השם. אמן, אמן, אמן. רגע, עכשיו נברך את הבחור הזה, זה זרע חי וקיים. מה שמך? עופר בן עידה,

אתה תלמד

שעתיים בתענית דיבור, כל יום רצוף, שלושה חודשים. אין בעיה. באשתך, חצי שעה, רבנו יונה,

שלושה חודשים.

מה השם שלה? שיר לי בצרה. שיר לי בצרה. תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

בשורות טובות. רגע, אמן, לשבת.

בטוח?

תן לשאלה.

פשוט כבר קשה לי לשבת. אני מחקה המון זמן לשאלה,

וסוף-סוף הגיע הזמן.

אני נשואה

ואימא לשלושה ילדים.

לפני חצי שנה קרה לי משהו מאוד לא נעים,

והחלטתי שאני מחזיקה את עצמי וחוזרת בתשובה.

יש לי מדריכים ויש לי מי שיורה אותי בדרכי. אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות. אני צריכה רק לעשות.

התחלתי בהילוך גבוה,

זאת אומרת, הכשרת המטבח וכל הכיסול ראש בשבת,

אבל יש קצת התנגדות מצד הבעל שלי,

ופה אני חוששת לשלום בית. מצד הרב או הבעל שלי? הבעל, כן.

והוא עושה לי קידוש, כמו שאני מבקשת והולכת לפעמים לבית-כנסת.

יש לו מורה טוב, במקרה אתה מכיר אותו, שזה אחי יובל מורי.

הוא מלמד אותו, אבל יש לו התנגדות עזה,

ואני פוחדת, כאילו, בקטע של שלום בית.

כמובן ש-18 שנה אנחנו לא היינו דתיים,

אבל הוא ראה את הדת מרחוק, מהצד של המשפחה שלי.

וכשהחלטתי שאני נכנסת לזה,

הוא בעצם מבוהל.

מה אני עושה על מנת להיזהר לא לקלקל את העם? ממה הוא מפחד כל כך?

הוא רואה אותי מתפללת, כל יום אני בשיעור,

כל פעם אני יוצאת, גם היום הוא אומר לי, את משאירה אותי לבד,

עוד פעם, לרבי הזה. למה לא לקחת אותו? הוא לא רצה לבוא, למרות שהעיתונים שלך וגנזי המלך מתקבלים אצלי בחבילות,

ואני מפזרת אותם בכפר שאני נמצאת בו,

והוא עושה את זה בעצמו.

אני אומרת לו, תשים בבית-כנסת, תשים בזה,

אבל יש לו מין מחסום,

ואני פשוט לא, כאילו,

חוששת לשלום בית. אני מוכן לדבר איתו, בסדר?

בטלפון? כן.

אז אני אשלח את דרך אחי? כן.

אין בעיה.

בסדר? תשבלו למות. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה.

יש לך שאלה בחוץ שם?

תעמוד.

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. שתי שאלות בשבילך.

שאלה ראשונה,

לפי התורה, מאדם וחווה נוצרו בעיקרון כל בני ישראל.

מה הם?

בעיקרון נוצרו כל העמים וזה. אז איך זה יכול להיות?

יש סינים, אתיופים, שחורים,

ועוד ועוד ועוד.

יש שני אנשים?

לא שמעתי על זה מספיק דעות סותרות.

לא הבנתי. מה, זו שאלה קשה כאילו?

אולי, אם לא תצליח לענות, אז כנראה זה קשה.

הבנתי. אני לא מבין את סטיבן הופקינג.

סטיבן הוקינג, הוקינג. הוקינג, הוקינג. כן, סטיבן הוקינג.

איך הוא מסתדר עם השאלה שלך,

שמהפיצוצים יצאו סינים יפנים, אתיופים וזה?

אני לא יודע איך מפיצוצים נהיה כל הבלגן.

אז מה שאתה אומר זה שאתה גם לא יודע איך להסביר את זה. אני יודע, חכה, תן לענות קודם.

עכשיו אתה צריך להבין.

בפעם הראשון הוליד את קין, את הבל ואת שט, והיו להם אחיות והם הולידו מהם את הבאים אחריהם וכן הלאה.

ואם אתה חשבת שדנא נמצא באחד ועובר לשני ונשארים כולם אותו דבר, טעית.

ולא עוד.

אלא שאתה צריך להבין ששינוי האקלים משנה את הגולגולת ומשנה את הצבע ומשנה את בני האדם.

וכיוון שנפוץ הם בני האדם בעולם,

במגדל בבל, שהקדוש-ברוך-הוא בנה לצפתם והפיץ אותם לשבעים לשונות,

אז לכן השתנו גולגולותם, צבעם וכו'.

הבנת?

אוקיי.

שאלה שנייה.

איך אתה יכול להגדיר כמה שעות לימוד תורה יביאו ילדים, יירפאו חולים, דברים כאלה?

קודם כל, אני לא מגדיר מה יביא אלא אני מבקש שיעשו את המינימום שיש בו ממש על מנת שתהיה בזה הכנעה כדי שהגזירה תתבטל.

זאת אומרת,

איך קובע רופא שאדם עם סוכרת צריך ללכת חצי שעה או שעה או לעשות ספורט כזה או אחר?

הוא מסתכל על מבנה הגוף שלו, הוא רואה כמה יש לו שומנים,

הוא גם רואה כמה המגבלות שלו,

שהוא מסוגל, הוא לא יגיד לו יותר מדי כי אז הוא לא יוכל לעשות, ואז ממילא לא יועיל כל העצה.

וככה אני בוחן את האנשים פחות או יותר ונותן להם את מה שאני חושב שיספיק

בשביל שיוכלו לבטל את הגזירה על-ידי ההכנעה, כי ללמוד שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים רצוף זה באמת קל מאוד,

אבל הרציפות שלושה חודשים בלי לפספס פעם אחת זה קשה מאוד.

אז כיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה הכנעה מן האדם,

וכיוון שיש עיכוב לאדם בדבר מסוים זה בגלל שיש חשבון שמיים פתוח,

וכדי לסגור אותו רוצים לראות נכונות,

והשם אמר לאליהו, ראית כי נכנע אחאב,

אפילו שאחאב היה רשע גמור,

עצם הכניעה של אחאב שהייתה אפילו לפנים, מה שנקרא, זה הספיק?

אז כל שכן אם בן אדם ברצון מוכן להיכנע לפני השם יתברך,

אז הדבר הוא חשוב מאוד.

במקרה, לדוגמה, של האישה שם ששאלה

מה עליה לעשות, ואמרתי יותר ממה שאמרתי לאחרים,

כיוון שיש גזר דין, חס ושלום,

לחייב אדם במצב כזה שהרופאים קובעים שאין מוצא,

אז לכן

אם ישנו את תעודת הזהות,

אז התיק נעלם.

אם בן-אדם משנה את הזהות שלו, זה לא אותו אדם שיצא עליו הגזר-דין, אם הוא ישנה את הזהות האמיתית, ולא את המספר רק,

ממילא הוא מבטל מעליו את הדין.

אתה מבין איך זה עובד?

אז לכן, במצבים מסוימים צריך כך, במצבים אחרים כך, וברוך השם, בהרבה מקרים שהיו ללא סיכויים כלל,

אנשים נרפאו, נושעו וחיים היום, ברוך השם.

השליחה, התורה רק. רק רגע, איימן הוא, תן לו רגע שהוא ישלים.

אז בעצם אתה מגדיר את עצמך כסוג של רופא,

או כסוג של מאבחן מסוים?

כן.

התורה אומרת שאם יש אנשים שהם חולי רוח,

חולי נפש,

הם צריכים ללכת לחכמים, שיגידו להם איך לתקן את המידות, וכך ירפאו את הנפש שלהם.

כל אדם שעושה עבירות

הוא מוגדר כחולה נפש.

למה? כי הוא חולה בנפשו, נפשו חולה. מי בוחר ברע אם יש לו את הטוב?

מי בוחר ברע אם יש לו את הטוב? אומרים לו, יש גן-עדן, יש שכר,

יש עולם הבא, יש עולם הזה.

ובן אדם בוחר ברע.

אם בן אדם בוחר ברע, מגדיר אותו הרמב״ם, שהיה רופא גדול מאוד,

חולה נפש. חולי נפשות, טועמים המר מתוק והמתוק מר. והוא מביא פסוקים מהנביא.

מכל מקום,

מה התקנה שלהם?

ילכו אצל החכמים ויתקנו אותם במידות שלהם.

זאת אומרת, החולי נובע מהמידות.

יש בן-אדם שמזעיק רופא,

והרופא בא ואומר, אההה, אההה.

אז הוא לא מוציא את התיק ולא את הסטטוסקופ ולא שום דבר.

הוא שואל אותו, תגיד, יש לך שכנים? הוא אומר, כן.

הוא אומר, אתה בסכסוך אתם? הוא אומר, כן. הוא אומר, תשלים, לא תהיה לך התקפת לב.

הבנת?

יש אחד נותן תרופות ויש אחד מוצא את המקור.

אם מטפלים במקור, לא צריך אחר כך לטפל בתרופות.

אתה הבן שלו או אבא שלך?

רופא שלו. אתה הרופא שלו? היה. מורה שלו היה. אה, אתה מורה? היה.

הוא מה-30 בנות? כן. הוא היום בצבא.

ברוך השם.

אבל רציתי לשאול בהמשך לדברה שלו. בהקשר, כן. בהקשר השאלות,

זאת אומרת, אם אותה אישה או כל אדם אחר,

יעשה ממש כמצוותיך. לא מצוותיך, חלילה. כהוראותיך. אני בשר ודם כמו כולם. כהוראותיך. כן.

ובכל זאת לא יצליח, תיראה כמאחז עיניים.

מה זה ייראה?

אתה תיראה כמאחז עיניים. זאת אומרת, היא עשתה הכול. שמעתי.

שמעתי, שמעתי. ולא צלח. קודם כול לא עשיתי כמו אורי גלר כלום.

אמרתי, ברור מה שכתוב בתורה, אני יכול לא להגיד.

אני יכול להפנות אותה לפרק בלכות תשובה ברמב״ם,

היא תקרא לבד והיא תהיה מאחזת עיניים. זה אחד.

אז אני משתחרר ממאחז עיניים.

דבר שני, האם כל רופא שלו מצליח בניתוח הוא מאחז עיניים?

לא.

הוא מנסה ככל יכולתו, ואם לא צריך, לא, לא, לא, לא. סליחה. סליחה.

הרופא הוא כלי.

כלי.

כלי. אתה בעצם נותן לאמונה. כלי, כלי. זה יש הבדל.

אמונה זה לא טוב.

שאם היא תעשה כך וכך, היא יצלח.

אמונה זה לא טוב. לא, מצוין. רופאים, אחרי שאומרים שאין סיכוי,

שואלים אותם אז מה לעשות, אומרים תפנו אליו.

אה, מה עם אה, אמונה? אתה דוקטור.

אתה אל תגיד כלום. אתה תגיד לא יודע.

מה אתה מפנה אליו?

סימן שאמונה זה לא רע. לא רע. לא, לא. יופי. יופי. רק שנייה.

אתה יודע שהרפואה קובעת שמי שמאמין שהוא יכול לרפא זה 50% בהצלחה?

כן. אתה יודע שמי שמדוכא ולא מאמין, אז הוא גומר על עצמו לבד? נכון. אז מה רע באמונה זה אחד.

שתיים, אתה רוצה שאני אראה לך מקרה אחד או שניים של כאלה שלא שייך, שיהיו וחיו?

כן, כן.

אתה רוצה? תראה. תראה.

תראה לו.

תראה לו.

מה אתה רוצה, נס מצולם או נסים התותח?

מה שאתה רוצה.

מי ראה פה נס מצולם?

מצולם.

אמרו פה מצולם. מי ראה נסים התותח?

זה פחות או יותר אותה אוכלוסייה.

אז תשים להם, מצולם, מצולם. מצולם, מצולם. הכי טוב מצולם.

נס מצולם. תראה איזה נהירות. זה נהרי.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית חולים הרבה זמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יברך.

מי שברך חובותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, ובכל הקהילות הקדושות והתאורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה, בתוך שאר חולה עמו ישראל, נהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי הייתה בסטיאת עסקים והילד היה איתי בלילה.

הוא מכריף לו בגדים,

ופתאום הוא רואה שהביטן שלו נפוחה.

הוא יותר מרגל. אני שואל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך? הוא אמר לי, לא, אני רק עייף, אני רוצה להרדיש.

אשתי, במחורה בבוקר קשרתי לה, אמרתי לה, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

קחו אותה פה לרופא כללי,

פה, כשהיא רק הגישה גמלה של הבטן, אם יש לו משהו, ניקח אותה למנהטן.

והיא לקחה אותה פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי.

הרופא ראה את הבטן והוא אומר, הוא לא אוהב מה שהוא,

הוא רואה כמו מה שהוא מרגיש, וישר לאוטרסאונד ובדיקות לראות מה יש לו, בלונג אלן, ג'ורש, בקווינט.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

והיא אוהב בינתיים כל יום, כל יום שעובר הוא מתנפח יותר, הוא מתנפח יותר.

ביום שישי, שבת בערך ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן שנקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפניים של הכבד,

המעיים, הכיס המרה, הכל, פשוט הכל, וזה כל כך גדול,

והרופא אמר שהוא מוכרח לציין. אני הייתי בילד כזה קטן, גידול כזה גדול ועוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה,

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לרואות אם הם יכולים לעשות את הניתוח. אמרו, נצטרך לעשות את הניתוח, להוציא את זה, יוציאו אותו, אם זה ממאיר או זה יוציאו אותו, אם זה לא ממאיר. אי אפשר למכע בזה.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה עם כל הטיפולים הכיימים האלה ואיך הוא משתנה, כל הגוף שלו משתנה, כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע ממש.

מי שראה אותו לפני כן, בגללכם, הוא אמר ש...

אחמד.

סיימנו את הסיבוב של

שש הטיפולים של כימותרפיה ואחר כך אמרו שצריכים להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן רצו לראות אם הולכים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה, על כל המכונות,

כל הזה, בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, היה נפוח מהניתוח, זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, איך לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות צריך בן-אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה.

כי בכלל, יוצאים מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם מהקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות, כל יום במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

כל טיפול של עשרים דקות הוא לא היה מסוגל לעשות כלום. הוא המקיא ולא רוצה לאכול, לא רוצה לשחק ולא רוצה לישון ולישון ומקיא וכואב לו, וממש סבל, סבל, סבל. זה לא בא לישוער, איך הוא סבל כמה סבל.

כתוצאה מהקרנות הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממשיך,

ממש עסק לעבוד והוא התחיל לתנפח וזה הגיע ממצב של פעמיים בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של אמא שלושה מים בשבוע.

שאני מדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים להוציא ילד בן שלוש כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות אשרת כבד,

בני השקלת כבד לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפסי של הכבד.

בביאפסי הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים, אין תאים חיים שם בכלל.

ולפי זה הם הגיעו למסקנה שבתאים מתים לא יכול להיות שהכבד regenerate,

כאילו, ירבה את עצמו.

מלכים רחל לו השם מלכינו רחל

בדרך שהגעתי לרעב על המשחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום אנחנו חושבים שאנחנו צוחקים איך זה.

אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

ואמרתי לו שאני מעוניין שהרעב על המשחק יבוא

לבית החולים וייתן לו ברכה.

אולי תבוא הישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ישמע לפילתו.

ושיש לו כל כך הרבה זכויות,

שלפעמים אנשים כמוהם, התפילות שם לא עולות ישר למעלה, כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

אז ביקשתי מאוד מאוד אם נוכל לעשות לי בטובה לבן שלי שיבוא, אז הוא לא הבטיח לי שום דבר,

אבל הוא בא בעצמו.

הוא בא בבוקר וזהו,

ידעתי שהופעה בברוקלין קולג' בברוקלין,

ובאמת היה לי מצב רוח, הייתי שכבתי במיטה ליד הילד, ופשוט לא היה לי מה לעשות.

כאילו הסתכלתי על התקרה, מחבק אותו ומודה לקדוש ברוך הוא, כל דקה שהוא נותן לי איתו.

זה מה שעשיתי.

ירדתי למטה, לקחתי מונית,

הגענו לשם, והתקשרתי ולשנתי על בית הטלפון,

אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין, הוא בא, אז תקשיבו איתי בשורה רביעית.

טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, כבר באתי, ישבתי שם, ולפתע הוא בא ואומר לי את המיקרון, אני רוצה לספר את הסיפור שלך.

לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי אף אחד, רק הסתכלתי על הרב אמנון נצחק וסיפרתי לו את הסיפור, והתפרסתי מבכי, וממש ממש מתוך הלב,

כאילו כאב אחרון שכולם ישמעו אותי,

שהגדול ברוך הוא ישמע אותנו.

ידעתי שיש לנו תוכנה של לעשות משהו.

כבוד הרב, אני באתי כרגע מהבית החולים.

הבן שלי הוא בן שלוש,

הוא בן בן שבעה חודשים,

הוא קיבל סרטן בבטן

והוא סובל קשה, הוא עבר שלושה טיפולים של קימו,

בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

כתוצאה מהקרנות הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהקבל.

כרגע אין הרבה טיפולים בשבילו, הוא משתמש בתרופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, והוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

והוא אומר לאמא שלו,

תראי, כתוב פה שהקב' ברוך הוא ישלח לי רפואה שלמה.

My husband went to the Shure in השבת, and he asked me to pick them up from the bed.

So I picked them up,

and this little Torah that he has, he opened it up, he started opening it, and he was drening to השם for רפואה שלמה.

And then he says, look,

look,

look, השם says here that I have to have a white-sפר Torah,

and it's going to be very גדול, גדול,

he said, big, and I'm going to have a רפואה שלמה.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן,

כמו בית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו,

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן, ולא ספר קטן כמו שהילדים יש.

מה זה ספר תורה?

מה זה ספר תורה?

הייתי מדברת.

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד כדי שתהיה לו רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שיביא לו איזה צעצוע או משהו, אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

אז הוא אמר את הדוקטור הזה גם,

חבר הכנסת וקסלר,

ואנחנו רק נתנו לו שתי דקות לאחרונה, הוא אמר את אותו שום דבר. חבר הכנסת וקסלר אמרה, מה אתם הולכים לעשות על זה? אני אמרתי, למה שאנחנו יכולים, כי אנחנו יכולים לעשות את זה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים,

וב-1130 בלילה משפחה יהודית מברוקין, שאני לא יודע מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו קיצול.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום ספר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן,

והביאו את ספר התורה לבית-החולים,

ועשו שם,

הציגו לו את ספר התורה ונתנו את ספר התורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

והוא היה כל היום במיטה, הוא לא יכל לזוז.

בשעה חמש, כשהוא הביא את ספר התורה,

הוא פתאום מתעורר,

והוא שאלף על ספר התורה שלי.

אמרתי לו, את בחדר מחכים לך.

לקחתי את זה לחדר,

הוא כאילו התעורר לחיים.

הוא חיבק את ספר התורה במשך שעה,

הוא לא עזב את ספר התורה.

וכשאמרו לו צריך לקחת את ספר התורה לבית המדרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שוב פעם עצוב.

כיום,

הוא מחכה שנחזיר אותו הביתה ונכניס את הספר התורה לבית-כנסת.

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני לא חולם רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והתאורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי

אחד הבחורים שעובד במשרד דודי,

לא יודע שהוא נמצא שם,

אבא וחיבק אותי,

באריס פרס כביבי בכי,

ואז ישבתי,

אחרי כמה שניות הוא עלה לבמה ולקח על עצמו מצוות יצין.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד אליה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא,

והוא מוכן לקבל עליו עוד מצוות לתפועדו של הילד.

משרה ואשרה חיפור.

ארוך אתה,

ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו להזמן הזה. אמן.

יהודים יקרים,

עכשיו התרחש דבר גדול,

הילד בין השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שעולים לבמה,

פשוט נבהלתי.

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עוד מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא, צדיק. בוא, בכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא, שורה ראשונה.

בוא, הנה עוד תימני.

אשריך.

בכבוד, בוא, בוא. אני רוצה לברוח ואת חברות. בואו, בכבוד.

בואו, אשריכם, ישראל. בואו.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי עני.

בן-אנושי, אני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה פה בעולם?

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא הידרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה,

יכול להיות שהקדוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע, לרובים,

בגלל שהם ישתמשו בתרופה זו או אחרת.

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיבהירו לי,

שיקתבו, שיגידו מצב, שיקתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר אין לו סיכוי להתרפות בשביל העצמו. הוא צריך השתלת כבד. אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום יותר.

אתה מדבר על הבית החולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

כשהם רימו את הידיים,

הם לא יודעים למה לטפל בו יותר בכבד.

הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמורים רק להחזיר את הכבדת.

הטיפולים לא הסתיימו, התוכנית שהם הכינו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא סיימו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הכימו,

של הכימותרפיה וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדולת יותר.

הכבד התחיל לעבוד, עשו לו בונסקן,

זה סריקת עצמות, תת-סקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות שאני קורן וצוחק ומחייך לכולם,

והולכים לא הבינו מה קורה. הם נכנסו לחדר,

הם ראו את אץ יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה זה והוא רוצה זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם,

והוא איטלקי והוא לא יהודי,

והוא כל הזמן משתמש במילה השם.

הוא יודע שזה מעשה של זה נס, זה לא דרך הטבע.

רחי, רחי, רחי, רחי, רחי לו השם מלכנו, רחי,

רחי, רחי,

רחי, רחי, רחי, אחרי.

תודה רבה לכם.

בטוב השפר קריבו חוזרת,

על אסורת העם יש כל האחר,

יריבו שלושות הליטלו לכל עמד,

עמד, עמד, עמד.

שתי עמסים משתן כבו מדחות,

וים אבונדסוויזוביל משליט אליכם,

שעל הבית הזה נביאה כבו דרכם,

רכם, רכם, רכם, הרכם, רכם, רכם, רכם, רכם, רכם, יריבו שלושות הליטלו למשתן כבו מדחות,

אוהב, יריבו שלושות הליטלו למשחרר,

הבית הגודל יעקבו טוב, רכים, רכים, רכים.

יהודים יקרים, האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתניהו.

אני רוצה להודות לכולם במיוחד לאירוע שהיה בברוקינג קודש.

היו שני הבדלים, בפעם האחרונה שבאתי לקווינס קודג'

זה היה ניסיון מאוד מאוד קשה, לא הייתי מוכן לשום דבר.

היום, ברוך השם, זכיתי לזמן הזה לבוא עם הבן שלי,

לבוא לפה.

אחרי מה שהוא עבר, הוא עבר סיפורים מאוד קשים,

ומאז, ברוך השם, לא עשיתי שום שבת בבית-חולים.

עדיין הוא קצת חלש, אבל הוא מתחזק בזכותכם.

תודה רבה.

אני יכולה להגיד שאני פה עכשיו, ולראות את הנושא הזה היה מאוד מאוד מאוד מעניין.

זה מביא את המשפחה הזדמנות של מה שהיה לנו כל היום, לא לפני כך הרבה זמן.

ואני רק רוצה להודות לכולם שיש פה, ולכן לכולם להמשיך ללמוד על האחר כדי שהוא יוכל ללמוד על האחר כדי שהוא יוכל ללמוד על האחר כך, כמו שהיא אמרה, השם מאמין לו.

ופשוט תקשי את האחרונה, אני לא חושבת שהאחר שלי יעבור את זה,

אבל אתם יכולים לכלכם לראות את האחרונה כאן.

אנחנו אוהבים אותך,

קדוש תלמודים,

אנחנו אוהבים אותך,

אנחנו אוהבים אותך, דושה רוחה, אנחנו אוהבים אותך.

חבר הכנסת נא לסיים, נא לסיים, נא לסיים.

כולל עוד פעם,

כולל תמלה רציפה,

כולל תמלה רציפה,

כולל תמלה רציפה.

תודה רבה לך.

איזה כאילו זה יהיה?

איזה כאילו זה יהיה?

תפססו עם תמליך, תפססו עם תמליך.

תפססו עם תמליך.

חברי הכנסת,

ולעבורת תמידות שלכם וכתב הכנסה טוב וכתב כתב אותו וכתב חילוטו של אותו ומכירים אותו מלך המור וכתב בעת כתב

אההההההההההההההה

אריהו שם אמונו רק תלמס תהשי אריהו שם אמונו רק תלמס תהשי אריהו שם אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אשורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצורים אצור

נזרע נזרע נזרע נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשאר נשא�

בית הישן, איך בית הישן, איך בית הישן,

נוספתי יחד.

של בסנוכש,

לא ירצה שם קרבים,

של בסנוכש.

על איזה שם נמודו, מכים מספייסי.

על איזה שם נמודו, מכים מספייסי.

איזה שם אישור,

תודה.

באצטדיון טדי,

לפני כמה חודשים,

במעמד של 20,000 איש,

היה אליה יואב,

מאז המקרה הוא כבר התבגר

עברו שנים,

וברוך השם, עוד מעט מחכים לבר-מצווה.

זאת אומרת, גם כשאפסו התקוות,

אם עושים אפילו את המינימום, ראיתם, נתבקש רק שעתיים,

והבא הסכים, וברוך השם, זה עשה רעש גדול בשמים,

לא רק המעשה שלו,

אלא גם זה שהילד החזיר בתשובה.

עלו לבמה שם כ-100 בחורים צעירים,

שמתוכם 30 הלכו לישיבה במונסי,

ובאירוע הזה שראיתם הם הגיעו לשם כולם, שאותם אלה שראיתם בהתחלה שמים ציצית,

כולם עם חליפות

ממונסי ישירות הגיעו לאירוע הזה, ובאירוע הזה היו 30,000 איש.

זאת אומרת,

אם זוכים לחזור בתשובה,

וגם להחזיר בתשובה, זו הערובה היותר-טובה שאפשר בשביל לזכות לישועה.

כיוון שאם אדם מציל נפש אחת מישראל, כאילו הוא הציל עולם מלא.

ואם אדם החזיר יהודי בתשובה,

זה פשוט לקחת אותו חס ושלום מהעונש הגדול שמחכה לו,

ולהכניס אותו לגן-עדן.

על דבר כזה בשמים משלמים בגדול.

לכן, לפני שנמשיך, אני רוצה להציע פה הצעה, כיוון שיש הרבה אנשים שרוצים פה, אני רואה ברכות,

ואני אתן בלי נדר,

אבל אם רוצים שתהיה לזה אחיזה ותהיה לזה תפיסה, יש לי הצעה.

כמו שהילד הזה, ברוך השם, זכה להחזיר יהודים בתשובה, על-ידי זה שהמצב שלו גרם שמאזרו בתשובה,

וזה בלא-מתכוון ובלא-דעת,

כל שכן אם אדם מתכוון להחזיר יהודים בתשובה, להביא אותם

להכרה באלוקים חיים,

השכר שלו גדול מאוד בשמים.

על כן אני מציע,

אם יש לכם האפשרות והרצון לזכות

לקרב יהודים, שזה הדבר שה' רוצה מאוד,

להשקיע צדקה ממעשר כספים שלכם

בסך של שקל וחצי לערך ליום,

שקל וחצי ליום,

צדקה תציל ממוות.

בחודש זה 50 שקלים לערך,

20 חודש זה 1,000 שקל,

שקל וחצי ליום,

בזה רוכשים 100 DVD שיחולקו בחינם לאנשים שהם רחוקים מתורה ומצוות,

בין על-ידיכם ובין על-ידינו, אם תרצו.

בוודאי שבימי ה-DVD אפשר להחזיר כמה יהודים בתשובה,

ואם אנשים יזכו לשוב בתשובה

על-ידי זה,

אז הזכות הזאת תעמוד לאלה שאתם רוצים ברפואתם.

יחלקו לכם עכשיו את הטפסים האלה,

תמלאו אותם עם הפרטים,

תחתמו למטה ותכתבו למעלה לרפואת מי אתם רוצים, לכתוב שם בשם האמא,

או להצלחה, או לעילוי נשמת,

או לכל מטרה טובה שאתם רוצים, בין לכם בין לאחרים.

תמלאו, תחזירו לפה, ואני אברך בקול רם, והציבור יענה, אמן.

ואחרי זה, בעזרת השם, נמשיך הלאה.

אבל הנה יש לכם ההזדמנות כרגע למלא הוראת קבע, שקל וחצי ליום, 20 חודש בלבד,

1,000 שקלים,

מה-DVD לחלוקה לאחינו בית ישראל. תעשו את זה בזריזות ונספיק הלאה.

כמה דקות הפסטה רק לצורך זה במהירות למלא ולחתום למטה.

את הפרטים למלא ולהעביר לפעילים כאן.

לאחר מכן נברך את כל מי שרוצה וניתן גם ציציות וכיסויי ראש למעוניינים.

אבל כמה דקות הפסטה רק למלא את זה. לא לבוא לכאן כדי לא עונה לאף אחד,

כי תדפקו חמש דקות.

חמש דקות.

יש פה הראשון, עמית בן-גילה כהן, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל. מהירה.

בזריזות.

מעביר לאנשים, אלה שמעוניינים שיריעו את היד,

ימסרו להם.

להרים את הידיים, מי נשאר רוצה?

תן להם.

תן להם, אני לא רוצה לענות כרגע.

המעוניינים שימלאו להרים את הידיים.

להרים את הידיים המעוניינים מכספי מעשר שקל וחצי בלבד.

אלוה אלוהים שבע שומיים, אלוה אלוהים שבע שומיים. תן להם פה.

הזדמנות שלא חוזרת בכל יום.

אלוה אלוהים שבע שומיים. אפשר להציל יהודים בשקל וחצי ביום.

רק אבינו, רק אבינו, רק אבינו, רק אבינו, רק אבינו, רק אבינו. נמלא את הפרטים, לחתום ולהחזיר.

זכות גדולה בשמים.

למסור לאנשים, מי עוד רוצה שירים את היד?

הזדמנות גדולה מאוד וזכות גדולה מאוד.

איילה בת-ג'מילה, רפואה שלמה מהרה.

שמחה איילה בת-ג'מילה, רפואה שלמה מהרה.

איילה בת-ג'מילה, רפואה שלמה, רפואה שלמה.

זריז למלא ולהעביר.

תעזור למוטי.

עוד מעט, עוד מעט. עוד דקות, דקות.

דקות.

שקל וחצי.

עשי פיתה לעני, כולם יהיו מוכנים לתת. עשי פיתה לעני שיאכל, בשביל לחיות, שקל וחצי.

אסתר בת ג'ני, רפואה שלמה, נהרה, בתוך שאנחנו נעמודים.

ממלא.

אבל לא לעמוד פה, תעמדו שם רק שלא נשתיר קטן.

תכף אני פה, אני פה.

זריז.

רפואה שלמה לנתן בן-מרים, אסתר בת גתרינה, שחר בן-לימור, בהצלחה בעבודה לאסתר בת גתרינה ואבי בן גתרינה,

רפאל בן-רחל, רפואה שלמה,

לא הצטרף במיתוח משאר הגברים, דוד בן-ברכה,

רפואה שלמה מהרה,

אלה הן דורון והן גיולד,

נזכה לחולדו ולעבודתו אדמירה, רפואה שלמה לרבקה, יואלה, מעודה וכל מילי למיתיו, דונה וצול, רפואה שלמה והצלחה בכל מעשי ידיו, רפואה ונבטר, רפואה והצלחה בכל מעשי ידיו.

לא לבוא לכאן, תכף אני אביא לכם ציציות, תכף אני אביא לכם ציציות.

חזק, חזק, ולפתח את עת הזאת, רפואה וחזק.

הצלחה לכל הילדים במומחניות, זיווגים הגונים וכל הישועות לילדים של אליהו ואסתר טובו.

אהרון בן-לאומה, רפואה וחולה, רפואה שלמה מהרה.

תכף כבר אני נותן לכולם זריזים.

משפחת זרגייה אלים והילדים והנכדים יוספו לכל תום לעבודתו לדבריו, בריאות, רפואה שלמה וזיווג לכל הילדים של חיה דמני לאסוף מהר וזריז,

רפואה והצלחה לשלום סעד וכל ילדים, איתן שלום ונונה, אמאמה סעד, רפואה שלמה, מרדכי, עין בן שלום,

רפואה שלמה ולידה קלה, מיעל בת רחם וחול טור.

גלינה בת מולים תזכה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

רפואה שלמה במחלה מהרה לרפאל בין-יהודית,

בישועה קרובה.

כן, אחרונים בזריזות.

גמלה, להמתין בסבלנות כמו כולם.

עוד רגע, כן, אחרונים בזריז, לאסוף מהאחרונים, כבר.

אחרונים זרים, תראה מי עוד אסוף, מוטי, רגע, רגע,

רגע, היי, מיקרופון, אתה גומר.

תיכף, כן, תיכף, תרשום את הברכה, מי אתה רוצה שאני אדבר?

תודה. כן, תן לה.

רגע.

בשביל שיהיו חוטרים, מי יורים בתקיעת ינאי,

ימלאו.

שיפין? בשביל שיהיו חוטרים, מי יורים בתקיעת ינאי, ימלאו. שיפין? ביחיה עמאר, בת שנה, יגאל עמאר, תזכה לסרע, חי וקיים מהרה.

רפואה שלמה.

וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

לא יודע. מה זה?

מי זה בירקין? בירקין בן נגסטה,

בריאות? בן נגסטה תשארה? תשארה. ישראל החופה בקרוב.

הצלחה בלימודים בנישואין ובגידול ילדים, להורית בת זוכה, ציון דסטלה בן מברטה אסטרסו,

כל המשפחה, זיווג הגול, מהירות השנה, שמחה, יאללה, בת שמחה, כבר בירך לו תפואה שלמה,

סביר רפאל בן פרידה, תפואה שלמה, יהודה ועדן עזרא,

יזכו לבית של תורה, יראת שמים, שלום בית,

מנסה טובה, בריאות ומציאת בית,

מהירה, יהודה בן תמר,

הצלחה, מוסרן בת עליזה, זרע, חי וקיים, מיכל בת, סבתלנה, רפואה שלמה, מהירה, חיים וסיקה בן מרים, הצלחה, רפואה שלמה לרחל בת זוהרה, יוסף גיל ומשפחתה, מצלחה בכול,

תקועה בהצלחה לאבא אלמליהו בן טגנתה,

סלומון אברהם בן דברייה ואבי בלטה בן קרויה,

כל טובה, בהצלחה,

לאנה סלומון בן,

יולדתם, יצליח בטסט, סיבוב הגון, איתן גדסי בן שרה,

יחזור בתשובה שלמה, סיבוב גדול בקרוב ליצחק בניצה,

בשפחת נאור ניצב, עוד יוצא חלצי הרפואה שלמה,

לניצה, פדצוד, שאול, יוסף, יצחק אשר,

אראללה, ראוי, מאיר צבול, לכל טובה וברכה, רוני,

תחנננו,

סבלנות, אברהם בן זבידה ומזל בת אסתר, ענאל בת מזל, יהודה בן נתן,

רבי, רבי, בן מזל,

רובל בן מזל, רפואה שלמה והצלחה,

בכל טוב.

צעצועי נירי, הצלחה בעסק, רפואה שלמה לניחא בת דעה, שמואל בן אברהם, ופעולה שלמה לעם בן ישראל.

חיים ארוכים של נעמי בת אסתר, לידה כלה, אסתר בת בזל,

כולה שלמה, יוני יעקב בן שירב אברהם.

הצלחה במשפט לרשיאת זכאי לאג'אדג'.

הצלחה לאסתר בת בזל ולבגלל מזל.

בכל זאת, מי האחרונים עוד?

רגע, יש עוד?

רגע, יש עוד? הם טפסים, רגע, יש עוד?

יש פה?

רגע, רגע, חכו, חכו שנייה. אני קם לכבודכם. רק רגע.

לפני שאני נותן ברכות למחוננים, מי רוצה ציצית?

אני פה.

אני פה.

אני פה.

יש הרבה. אל תדאגו.

תכף, תכף רגע. רגע, עוד לא יש הרבה. אל תדאגו, יורם בן נחל,

רפואה שלמה מהירה.

איפה המורה של 30 בנות?

הנה, אשריך, אשריך, אשריך.

חיה תמר, בת מירה, רפואה והצלחה בכול.

כיסויי ראש, מי רוצה כיסוי ראש?

רגע, לא נשמעות, לא נשמעות.

כיבוד, מי רוצה?

דתיים לא לקחת.

זהו. עכשיו ברחוב.

עכשיו ברחוב.

היא הראשונה. נו, מה השם?

דורית בצארה-מסעודה, זרע חי וקיים מהרה. רגע, רגע, תעמדו בתור. שקט, שקט, די.

בתור.

מי שאני מברך הולך.

הולך אבל.

הולך.

שם?

יבגני בן. יבגני בן.

ראיה.

תזכה לזיווג הגון מהרה.

קונטו, ברכה והצלחה.

יש לך פה, תחתום רק למטה.

מה השם?

מה?

מיכאל בן-לבקר, זיווג הגון מהרה, לילה טוב.

אבל את הולכת הביתה.

ליאור בן-מלכה, רפואה והצלחה במשפט. ביי.

אלינור, בת פלודין, זרע חי וקיים. ביי.

מה?

לא, איזה שמות. מה?

ברוך,

ברוך, נסרה, כל טוב בהצלחה.

ביי. כן?

שם?

רפאל בן-רחל, רפואה שלמה, הצליח בניתוח.

ביי.

ביי.

ענאל, חיה בצרית, רפואה שלמה, לילה טוב.

לא, אז גמרת היום. נגמר.

זהב עבד גורג'יאר, רפואה שלמה, לילה טוב.

ליאור בן-סרה, חזרה בתשובה שלמה.

בעבד התורה בלפוא, לילה טוב.

רודן קיראץ,

גולן קיראץ,

בן-אסדר,

חי.

זרע חי וקיים, לילה טוב.

יעקב בן-נעמי, זיווג הגון, לילה טוב.

שם.

איך?

ישראל מאיר בן-דינה יקום מכיסא הגלגלים מהרה. לילה טוב.

שם.

לא שומע את השם.

אל חג'אג' ולאה יזקאלה.

הצלחה בעבודת השם. לילה טוב.

תצליח בתורה, לילה טוב.

לתת לה שיעורים, שלושה חודשים.

שם.

יהושע בן-אילנה,

אנה בת רחל שלום-בית, נאמן ואיתן. לילה טוב.

אפרת אנה,

בת בת חיה,

בחיה בקניצה. זרע חי וקיים, לילה טוב. חצי שעה ללמוד ספר שערי תשובה, שלושה חודשים, רצוף. שם.

גרן בטינה, זרע חי וקיים, לילה טוב.

איך?

הוא לא שומע, אבל מה הוא אומר?

אריאל רון בן חביבה.

אריאל הוד בן אביבה, איזכאלה.

רפואה שלמה מהירה.

רפאיל חי אביתן בן אביגיא.

הצלחה, רפואה שלמה. לילה טוב.

צמח בן חנא יצליח בניתוח.

די, נגמר.

ניצבת בטהור על-ידה קלה עוד דרך הטבע.

איך?

פרח בת לאה פרבאנה, זיווג הגון וזרע חי וקיים, לילה טוב.

מה?

שם, שם, כולם לענות אמן חזק, להנמיך את המוזיקה. מה השם?

תלמדי חצי שעה, ספר שערי תשובה, של רבנו יונה ובעלך. ילמד שעתיים תורה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף שניכם. קדימה.

שם, יואלה רבקה בת.

יונה מעודה, רפואה שלמה, מהרה.

אמן.

שולמית,

אליסבד מלכה, רפואה שלמה, מהרה.

עמית בן-גילאי, צא מבית-חולים חי.

איך?

רונן בן כרמלה, זיווג הגון מהרה.

רונית חיה,

בת רוחמה, רפואה וישועה מהרה.

מה?

עופר ועופר? לא, עופר ועופרה.

עופר ועופרה.

בני אילנה יחזרו בתשובה שלמה מהרה.

לילה טוב.

מלכה בת יאפה.

בת קאפיה.

התחזקות בתורה, ביראת שמים והצלחה. ישראל מאיר בן-יצחק. ישראל מאיר בן-יצחק, רפואה שלמה. לילה טוב, אתה הלכת כבר.

גם אתה הלכת.

גם את הלכת.

זאבית בת בלומה, רפואה שלמה, מהרה.

נזמין מטרונית, רפואה שלמה.

נתנאל, איתן, הצלחה במשפט, כן.

ראובן בן, בבטח.

רפואה והצלחה.

איך?

משיח, וואי וואי. איך אשיח?

אללה מראב, בת יהודה, רפואה שלמה.

משיח שלום.

שב.

ציון ותלון בן-ג'ון, רפואה שלמה מהרה.

דוד בן-רחל, הצלחה במה?

בטיפולים,

בזיווג הגון.

איך?

מה אתם צועקים?

נטלי בצל�ע לי, זיווג הגון.

רויטל בן-נורית פריון,

ניצה בן-ברכר, רפואה שלמה מהרה.

הלאה.

ערן בן-זהבה, סיפוג הגוף.

שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים, תסביר.

איך?

שרון בן-אורית?

שיבוא, משיח, משיח, משיח, משיח, שיבוא, רפואה שלמה מהרה.

משיח, משיח, משיח, שיבוא, שעתיים, שלושה חודשים רצוף.

שלושה חודשים.

יצחק בן-סעיד, התשובה מהאהבה. אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

ברכות לכולם. אמן.

משיח, משיח, משיח, משיח, משיח, שיבוא,

יצא עם ים הלאודות.

משיח, משיח, משיח, משיח,

משיח שיבוא, בזה יבוא עודו.

משיח, משיח, משיח שיבוא, בזה יבוא משיח עודו.