עכו - עכו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מוזיקה

מוזיקה

מוזיקה מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה

מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיקה מוזיק

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת המנוחים שמעון ומזי זריבי,

אלברט בן אבו,

מימון אזולאי, יוסף זגורי מבורך ומרים מכלוף,

דוד אביטן, ניסים לוגסי, הרב בן-ציון, מיכאל שבילי ומשה בזוב,

משמתם עדן.

להצלחת מאיר בן-חמור, רוברט טאו, יוסי אוחיון, ליאור יצחקי, ערן טייב וברוריה זריהן.

והערב, בחסות תרבות תורנית, כולל כף החיים,

אור אילן ושמעון חזן באחים.

הערב גם לרפואת שלמה יחיאל בן שרה ושלמה בן חביבה,

רפואה שלמה מהירה.

בפרשת השבוע אנחנו נלמד

את ברכת יעקב לנכדיו,

בך יברך ישראל לאמור ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה.

כל הברכות שהאבות הקדושים בירכו את הבנים שלהם,

אברהם את יצחק ויצחק את יעקב,

לא נאמר שהברכה הזאת תישאר כברכה שבה יברך כל יהודי מישראל את בניו.

רק על הברכה הזאת ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה.

ורש״י אומר, הבא לברך את בניו יברכם בברכתם.

ומה יאמר?

ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה.

מה הברכה הזאת כל כך גדולה וחשובה ומועילה שצריך לברך דווקא בנוסח זה?

אלא יש להתבונן מה היה מיוחד באפרים ובנשה שראוי להתברך בהם כל כך.

כאשר אנחנו מתבוננים נראה שיש דבר שהוא ראוי להיות לדוגמה ולברכה,

והיא אחת המידות הכי גדולות,

הקשות ביותר, קנאה.

אומר הראש רבנו אשר באורחות חיים,

אל תיתן בלבך קנאה שזוהי חולה רעה שאין לה רפואה.

בקהלת אומר,

ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והיא קנאת איש מרעהו.

זאת אומרת,

לבחינה מדוקדקת של שלמה המלך על כל המעשים הנעשים תחת השמש, מה הוא מוצא?

הוא מוצא שהדבר הכי קשה, קנאת איש מרעהו.

והקנאה גורמת לרקב של עצמות בקבר,

שנאמר, הוא רכב עצמות קנאה,

וגורמת לכאב והתמרמרות.

באשריו של מי שיכול לתקן את נפשו בעניין זה, שלא תשלוט עליו הקנאה אפילו במקצת,

שבזה תהיה לו עין טובה על חבריו,

וימנע עצמו גם משנאה שהיא נובעת מן הקנאה,

כי קנאה מביאה לידי שנאה.

אם נתבונן היטב, נראה

שמנשה היה הבכור,

וראוי היה להקדים אותו בכל דבר,

וגם בברכות.

וכך עשה יוסף, לקח את אפרים,

ולקח את מנשה,

ושם אותם לפני יעקב.

את מנשה הבכור הוא שם מימין

של יעקב, ואת אפרים הקטן משמאל.

ומה עושה יעקב אבינו?

סיכל את ידיו,

הפך אותם ככה, וברך בצורה כזאת את ימין שם על הקטן, ואת שמאל שם על הגדול.

בעיקר הברכה, כידוע, היא בימין.

והקדים גם בברכה, בדגלים ובחנוכת הנשיאים

את הקטן,

את אפרים.

אפשר לשער מה הייתה ההפתעה והצער של מנשה על העלבון הגדול הזה,

שהסבא קדישא,

יעקב אבינו,

קדוש עליון, רגל במרכבה,

נתגשים אליו שני הנכדים.

הבכור יודע שהוא בוכר והקטן יודע שהוא קטן.

והוא מהפך את הברכה ונותן את החשובה יותר לקטן.

הרי הוא ידע מהן גודל החשיבויות של הברכות של יעקב אבינו.

יוסף אבינו גם כן נבהל.

כמו שמעידה התורה, וירא יוסף כי ישיט אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו.

אבל מנשה,

שהוא הבכור לא הגיד ולא עבר ולא עשה ולא כלום,

לא בשעת המעשה ולא לאחר המעשה.

כלום.

האם זה דבר פשוט?

מילא, הוא אדם מנומס, יש לו דרך ארץ,

הוא לא מגיב באותה שעה,

אבל לאחר מכן

היה צריך לשאול למה זה,

למה הפלו אותו,

מה קרה.

שום דבר, לא לפני ולא אחרי.

כידוע לנו,

קשה מאוד לאדם להיות פחות מחבריו.

בעל דבר זה נכשלו רבים והפסידו את עולמם ממש.

כשהקנאה והתאווה והכבוד

מעבירים את האדם מן העולם.

ומי הפסידו את עולמם?

ירבעם בן נבט,

כורח,

המרגלים,

שאול המלך

ויואב בן צרויה.

אנשים ענקים,

שכולם איבדו את עולמם

בגלל מידת הקנאה.

אז כמה קשה שבחור יישאר לנצח

פחות בכבודו מאחיו הקטן ממנו.

מסיבה זו חשש משה רבנו ליטול את התפקיד שביקש ממנו הקדוש ברוך הוא לבעול את עם ישראל,

והוא סירב.

כיוון שהוא אמר שאחיו גדול ממנו, אהרון הכהן, בשלוש שנים,

והוא ראוי,

הוא הבכור.

אבל הקדוש ברוך הוא הרגיע אותו ואמר לו, ורעך ושמח בלבו,

לא יהיה לאחיך שום קנאה עליך.

אדרבא, הוא ישמח כשהוא יראה שאתה מקבל את התפקיד.

אבל חוץ מהאחים הקדושים האלה,

משה ואהרון, איפה עוד מצינו דברים כאלה?

הרי קין הרג את הבל

רק בשביל הקנאה.

חצי עולם לכל אחת, והוא לא הסתפק.

אבל מנשה ואפרים הם דוגמה ומופת,

כיוון שמנשה יודע שאחיו הקטן מתברך

ראשון

בדגלים ובחנוכת הנשיאים,

ולא פוצה פה ומצפצף.

יעקב אבינו ראה את צדקתו ועין ואת איתנותו של מנשה בשעה זו בציווה

שהברכה הזאת תישאר ברכה לנצח,

וכל אדם יברך את בניו,

ישמחה אלוהים

כאפרים וכמנשה,

שאפילו אם ההשגחה העליונה תשלול את הגדולה מן הבכור

והיא תינתן לצעיר,

תישאר ביניהם אהבת אחים נאמנה ושלמה,

ואף אחד לא יתקנא מאחיו.

זוהי ברכה גדולה ויקרה,

שיוכל אדם לעמוד במצבים בעין אלה בשלמות הנפש,

וזהו פתח לכל המידות הטובות

ולגאולה השלמה, כי אם אין קנאה אין שנאה,

ואם אין שנאה

אז יתוקן העוון שבגללו אנחנו בגלות אלפיים שנה, שנאת חינם.

לכן חשובה הברכה הזו מאוד מאוד.

ולמה

בירך

יעקב אבינו את אפרים

יותר ממנשה?

מצינו שממנשה יצא גדעון,

וגדעון

היה צדיק,

והיתה לו מידת הביטחון גדולה מאוד.

הוא חי בתקופה של דבורה הנביאה,

וחכמים זכרונם אומרים,

ויוסיפו לחתו.

זאת אומרת שהצטבר חטא על חטא,

עד שבא המלאך ואמר

אל גדעון,

השם עמך, גיבור החיל,

לך בכוחך זה,

שהיה לו כוח גדול של לימוד זכות על עם ישראל,

בסנגוריה עליהן.

ויאמר השם אל גדעון, רב העם אשר אתך,

תצא למלחמה ותושע את ישראל מיד האויבים,

אבל תדע שהעם שאתה לוקח אתך הוא רב מאוד,

פן יתפאר עלי ישראל לאמור,

ידי הושיעה לי,

בישב מנעם, 22,000

ו-10,000 נשארו.

גדעון התכוון לצאת למלחמה עם 32,000. השם אמר לו, זה יותר מדי,

אני חושב שהם יתפארו אחרי שהם יחזרו מנצחים למלחמה ויגידו, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה,

בגלל ריבוי החיילים.

אז הוא אמר, תוריד, תוריד מהם, תוריד.

הוריד 22,000,

נשארו 10,000. כידוע, בזמן מלחמה משתדלים לצאת כמה שיותר

עם צבא רב

כדי להכריע את המלחמה כי יש סכנה גדולה.

אף על-פי כן הקדוש-ברוך-הוא הקפיד על עם רב, פן יאמרו, ידי הושיעה לי.

אחר כך שוב אומר השם אל גדעון,

עוד עם רב

יורד אותם אל המים,

וצרפנו לך שם.

זה הרבה מאוד, 10,000. וגם לאחר שנשארו 10,000 איש, הוא בוחן אותם בשתיית המים

ואומר להם לשתות,

והיו שם מלקקים,

והיו שם קורעים.

בחר במלקקים

ומאס בקורעים.

אלה שקרעו על ברכיהם לשתות מים,

אלה שקרעו לבעל

כי הם רגילים בכריעה,

אלה שלקקו את המים, שהגביאו את המים בידיים ושתו מתוך הידיים,

אלה שלא קרעו לבעל.

לכן בחר במלקקים ומאס בקורעים,

והמלקקים היו רק 300 איש,

ורק הם הלכו למלחמה.

אז מ-32,000

יצאו בסוף רק 300 איש.

לכאורה קשה.

איך הוא מסכים,

גדעון, ללכת למלחמה עם 300 איש?

בכל התאמורה,

כשלא יאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה,

וגדעון היה צריך לעודד אותם במצב כזה שהלכו והלכו,

ונעשה נס,

וניצחו.

אם כן, מדרגתו של גדעון בביטחון היתה גדולה מאוד,

שנעשה כלל

ישראל על ידו.

נס גדול נעשה לכלל ישראל

על ידו.

ומה אנחנו רואים? שיעקב אבינו, כשסיכל את ידיו ואמר, ואולם אחיו הקטן

יגדל ממנו,

מנשה הוא צדיק,

ויצא ממנו גדעון.

ושמענו מי זה גדעון.

אבל הוא אומר הקטן,

אפרים,

יגדל ממנו.

מי עתיד לצאת ממנו? יהושע בן ינון,

שהקדוש-ברוך-הוא עושה נס על ידו,

וזרעו יהיה מלוא הגויים.

כל העולם

יתמלא בצאת שמעו כשיעמיד חמה בגבעון ירח בעמק איילון.

גם זה היה בזמן מלחמה.

יהושע דרש מהשם יתברך

שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון,

והקדוש ברוך הוא נענה לו.

וזו ודאי דרגה גדולה מאוד מאוד מאוד בביטחון,

לבקש

להעמיד את מהלך הטבע?

מילא, לבקש לצאת עם קצת חיילים,

אבל עם משהו לצאת.

אבל לא להיעזר בכלל בחיילים ולבקש מהקדוש-ברוך-הוא שהטבע יעמוד.

אם יבוא יהושע ויאמר לה,

דום,

תדום השמש,

וזו התפעלות גדולה מאוד.

מעשה ידוע ברבי פנחס בן יאיר,

שפעם אחת הלך לפדיון שבויים והגיע לנהר גינאי.

כשהגיע לנהר

אמר לו, חלוק ממך.

אז הנער לא הסכים.

למה לא הסכים?

אמר לו,

אתה עושה רצון

אביך שבשמיים, ואני עושה רצון אביך שבשמיים.

אני עושה ודאי,

ואתה ספק.

אני עושה את רצונו ודאי. אני מהלך בתוך הנתיב שלי ומקיים את רצונו של השם.

אבל אתה ספק.

מי אמר שתצליח בשליחות של פדיון שבויים?

בספק וודאי, ודאי עדיף.

אמר לו רבי פנחס בן יאיר,

חלוק ממך,

ואם לא גוזרני עליך שתיבש.

חלק לו ממב,

ועבר רבי פנחס בן יאיר.

ההתפעלות

היא לא מזה שהנהר חלק.

אחד מן הגדולים אומר שזו לא התפעלות,

כי הטבע נכנע לצדיקים,

ותגזר עומר מיקום לך.

אם צדיק גוזר,

הקדוש ברוך הוא מקיים,

והטבע

הוא אחד מהמשרתים של הקדוש ברוך הוא,

ואלה לא יכולים להפריע לצדיק בעבודתו להשיג את התכלית שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אז הטבע צריך להיות כנוע בפני הצדיק.

אבל ההתפעלות הגדולה

זה שרבי פנחס בן יאיר אומר לו, חלוק!

זאת אומרת, זו מדרגה גדולה מאוד, כי כשאנחנו נתקעים באיזה בעיה ורואים שלא הולך משהו,

אז אנחנו מחפשים כל מיני עצות גשמיות, לא עצות רוחניות.

מחפשים רופאים יותר טובים,

מחפשים דרכים

כאלה ואחרות,

רק כשמיואשים כבר מכל הטבע,

ואז פונים לחכמים,

לתורה, לתפילה, לכותל המערבי,

לכל מיני דברים רוחניים.

אבל טרם זאת,

לאן פונים ישר?

לחיפוש דרכים גשמיות לפתרון מהיר.

אדם שנזקק להלוואה

מתחיל להרים טלפונים לחפש גמחים.

בעל ביטחון,

בעל ביטחון גמור,

פונה לאלוקים

ומאמין שהאלוקים ישלח לו.

הוא לא עושה השתדלות יותר מזה,

אבל זה תלוי במדרגה שלו.

מכל מקום,

יהושע בן נון היה בדרגת ביטחון גדולה יותר,

וזאת היתה הברכה שהיתה לאפריים.

אנחנו צריכים בתקופה הזאת,

שאנחנו מאוימים על-ידי אויבים רבים שרוצים להכחיד אותנו ממש

באמירות ברורות שאין זכות קיום

לעם ישראל פה.

אז מה אנחנו נעשה?

אנחנו לא נסתפק ב-300 חיילים, נכון?

אנחנו לא גדעון,

כי לנו יש את אולמרט.

זו בעיה קצת.

וגם כל הצבא לא הספיק בלבנון,

וקיבלנו מטחים-מטחים של טילים.

זה לא נפסק לא אחרי יום ולא אחרי יומיים.

רק אחרי שבועות רבים והתערבות של אומות העולם

ישראל לא יכלה להפסיק את זה.

ועכשיו הם טעונים יותר ממה שהיה להם קודם.

יש להם רצון עוד יותר.

ואירן מאיימת ב-11,000 טילים בבת-אחת.

לא כל יום כמה מאות כמו שנסראללה היה עדין.

וזה חוץ מסוריה,

וחוץ מהקסאמים שהתרגלנו למעשה הקסמים הזה,

חוץ מהאטום שומעים, נו, אז מה אנחנו נעשה?

מה נעשה, אתם אומרים?

אז הרגיעו אותנו, יש פלקון, פלקון לאמריקנים,

מטוסים שטסים מעל האטמוספירה

ויכולים להגיע במהירות

ולהתמקד בכור הגרעיני

של אירן ויכולים

להנחית להם תוך דקות

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, טילים בעוצמה של פי 25 מטילים שמונחים ממטוסים רגילים.

פלקון.

אבל כמו שאנחנו מכירים את העבר,

אז נראה לי שזה יהיה פדיחון.

כי United States of America

לא יכלה לשמור על שני התאומים,

ומטוסים שלה,

מטוסי נוסעים,

פגעו בבניינים

עם טייסים שלה,

בלי כסף.

והביאו את העולם למצב שהוא נמצא היום בפחד וחרדה מהטרור העולמי.

וזה עשה להם תימני אחד מהמערה,

מיסיו בן-לאדין,

ועד היום לא מצאו אותו.

ואחמדי

כל יום מתרברב מחדש.

וקונדי משתדרת לצמצם לנו את הארץ

ולחלק כמה שיותר לפלסטינים.

ואולמרט הולך לאנפוליס.

אחלה תקופה.

לא יהיה משעמם פה.

וקיבלנו שתי התראות צפופות,

שתי רעידות אדמה קלות,

קצת יותר מארבע בסולם ריכטר.

אז מן השמים רומזים לנו,

תתכוננו.

על מה יש לנו לסמוך? אין לנו לא גדעון ולא יהושע.

אבל,

אם היינו בוטחים בשם יתברך

ומשקיעים ברוחניות

ובתפילות

ובחזרה בתשובה,

היינו מסודרים.

הקדוש-ברוך-הוא היה מראה לנו ניסים ונישי ניסים לאין שיעור.

אבל אם אנחנו נסמוך

על שר הביטחון

לשעבר

עם המשקפת הידועה,

מנהיג הפועלים,

שהיום

כבר לא בהסתדרות,

אבל הוא הסתדר

וסידר את כולם,

כי החליטו היום שלא מעלים משכורות.

לא מעלים משכורות.

הוא הבטיח.

אבל אמירות השם אמרות טהורות.

אבל אמירות של בני אדם, חרטא ורטא.

מכל מקום

כתוב בפסוק, ויברכם ביום ההוא לאמור,

בך יברך ישראל לאמור.

מה זה ויברכם ביום ההוא?

ביום הפטירה של יעקב אבינו הוא בירך אותם.

ביום הפטירה השאיר רושם עצום

על השבטים,

על הבנים,

בניו של יעקב.

הזוהר הקדוש אומר שפה לאמור כתוב מלא ו', לאמור,

אם ו'.

בדרך כלל נאמר לאמור חסר ו'.

כי זה יום הפרידה

של האדם לפני ההסתלקות שלו לעולם הנצח, וזה עושה רושם על כל הסובבים מסביב.

כשרואים איך הגוף נפרד מן החיים היקרים עלי אדמות,

במקום שניתן לזכות במעשים טובים

ולפעול פעולות רוחניות נעלות,

מקום שאפשר להשתמש עדיין בסגולת הבחירה,

והנפש נקרעת בין הגעגועים הסותרים אלו את אלו.

מצד אחד היא שואפת להמריא למרומים

ולשוב לצור מחצבתה אל השם יתברך להיות קרוב אליו,

ומצד שני היא רוצה להמשיך ולהוסיף במעשים טובים.

והגעגועים האלה מתנגשים זה בזה.

זה רגע קשה.

כשאנשים רואים

את הרגע הזה,

תמונה זו עושה עליהם רושם גדול מאוד.

והנשמה שלהם מתעוררת

ונתפסת לרגע הגדול של חיי הנצח

והיאבקות בין שני הרצונות,

שני הרצונות רוחניים, אנחנו מדברים על צדיקים, לא אלה שמתגעגעים לעולם הזה ולסטייק בריא.

ושואפים שתי שאיפות מנוגדות, האם לעזוב כאן

או להמריא אל על.

וברגע זה עומדים סביב

האחים ומתעלים

אף הם למחשבה נצחית.

מפשפשים במעשים,

בזים לענייני החומר,

לועגים למושגים הקטנים של החיים,

נעשים רכים

ומסוגלים לקבל על עצמם עול מלכות שמים בלי תנאים והיסוסים.

הפרידה של יעקב השפיעה על בניו שבטי יהא.

הם ביטלו את עצמם לחלוטין.

קיבלו את התוכחה שלו בדבריו החריפים.

עד כדי כך

שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, למה לא הוכיח יעקב את ראובן בחייו?

למה רק ברגע האחרון, ביום האחרון?

שמא יניח את יעקב אביו וילך ויתדבק בעשיו.

זה היה החשש של יעקב, שהניח את התוכחה שלו לראובן

ליום האחרון שלו.

רק קודם המיטה, באותו רגע, כשהיה מלא רגשות געגועים,

השפיע עליהם לקבל את כל העניינים הגבוהים,

ורק אז היו מסוגלים לקבל את העניינים הקשים שבימים רגילים לא היו מסוגלים לקבל.

באותו יום הוא גם בירך אותם

וציווה אותם לעתיד להתברך בברכת

מנשה ואפרים.

באותו יום קיבל אפרים

את הבכורה בוויתור גדול של מנשה עליה,

שהאחיו הצעיר יקדים אותו.

באותם רגעים

היה סידור עניין הדגלים במדבר לפי מעלות השבטים.

כל הצבעים של הדגלים היו שונים זה מזה.

כל מפה וצבע שלו מורים על מעלת השבט.

כל אחד הוצב לפי מעלתו, מימין, מי משמאל,

מלמעלה ומלמטה.

הוותרנות שלהם באה כתוצאה מהפרידה של אבא באותה שעה.

והשכיל יעקב אבינו

לנצל את המומנטום הזה,

את הרגע הקדוש הזה,

של פרידת הנשמה,

שכולם יקבלו את סדר הדגלים

בוויתור גדול, בלי לשאול למה אני כאן ולמה הוא שם.

לפי מעלתם שידע אותה יעקב אבינו ברוח קודשו.

זה הגביע אותם

למעלה למעלה,

כיוון שיעקב

התקרב לשעה האחרונה שלו,

ומה שהוא הספיק לעשות ברגעים האחרונים שלו

קשה מאוד לעשות במשך שנים הרבה.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

כשיצאו ישראל ממצרים,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה שהגיעה השעה שיעשו דגלים.

ועמד משה והתחיל מצר,

פחד שתהיה מחלוקת בין השבטים,

וכל אחד ישאל למה אני במזרח ולמה הוא במערב,

והקדוש ברוך הוא הרגיע אותו ואמר לו,

אל תדאג, הם יודעים להסתדר מעצמן,

כיוון שצוואת אביהן עימן,

כמו שהיה הסדר שלהם בנשיאת אהרון,

ככה הם יעמדו, הם יודעים בדיוק כל אחד היכן צריך להיות.

את כל זה חסך יעקב אבינו למשה,

על-ידי זה שניצל את היום האחרון לסדר אותם בסדר שלהם.

זיכרון יום המוות מכניע אפילו את אבירי הלב.

אנשים נשברים ברגע הזה.

עד כדי כך שאפילו הכנענים נכנעו לפני השבטים כשמת יעקב אבינו,

ובשעת אבלו של יעקב כתוב מה הם עשו.

רבי אליעזר אומר,

אזוריהם התירו.

התירו את החגורות שלהם

לאות אבל והשתתפות

בלוויה הגדולה

של יעקב אבינו.

רבי שמעון בן לקיש אומר,

קשרי כתפיהם התירו,

ורבנן אמרה,

זקפו קומתם.

הם באו עם נשק בשביל להילחם ולנצל את הלוויה בשביל להרוג

את כולם.

ובשעה שהם ראו את האבל הגדול שעובר לפניהם,

לא יכלו להתנפל עליהם ולכלותם, ונכנעו הם בעצמם כשראו את הפרידה

של הבנים

מאביר הרועים אביהם.

רוחם אבדה להם

ולבבם נתרכך,

קרעו על ברכיהם והשתתפו עם האחים באבלם על מות אביהם.

עד כדי כך גדול ומועיל ליום הזה שמשפיע אפילו על ערלי לב כמו הכנענים,

שמיעטו את קומתם

לשכך את חמתם וכעסם.

לכן נאמר פה לאמור

מלא ו שזוהי אמירה מועילה,

רפואה בדוקה ומנוסה שפועלת רושם רב.

אמירה זו היא טובה ומלאת תועלת,

וזאת, מטעם של ביום ההוא, ביום האחרון לחיים.

כשאדם זוכר את היום ההוא, את היום האחרון שלו,

הוא זוכה שכל ימי חייו יהיו בתורה ובמעשים טובים,

כמו שכתוב, ויקרבו ימי ישראל למות.

ישראל אבינו, יעקב אבינו,

התקרבו כל ימיו.

מה זה?

אדם מת ביום האחרון,

ברגע האחרון, מה זה ויקרבו ימי ישראל?

אלא כל יום

שאדם עושה את רצון השם

הוא מתקרב לשם.

עוד יום, עוד יום מתקרב לשם. עוד יום, עוד יום מתקרב. מה יכול להתקרב לשם?

רק ימים שמלאים בתורה ומצוות.

יעקב אבינו, לפני שנפטר מן העולם,

אז כל ימיו התקרבו לפני השם.

לא התרחק יום אחד

מימי חייו מהשם.

ככה אנחנו צריכים להיות, שכל יום יהיה יום

שרק יתקרב לפני השם.

שיום אחד נצא מפה, נבוא עם ימים מלאים

לפני הקדוש ברוך הוא.

מספרים על רבי משה ליב מסאסוב, זכר צדיק וברכה,

שהוא היה נוסע למרחקים לצורכי ציבור,

פעמים להכנסת כלה,

פעמים למצווה אחרת.

פעם הוא נתעכב בנסיעתו,

וכשחזר לביתו הקיפו אותו הילדים

מכל הצדדים ואמרו לו,

אבא, מה הבאת לנו?

השתמט וניסה לדחות אותם,

אבל הם המשיכו לטבוע, אבא, מה הבאת לנו?

וכשהוא לא ענה התחילו בתחנונים,

אבא, אבא, מה הבאת לנו?

פתאום הוא התעלף.

התעלף.

אשתו

מקימה אותו,

והיא אומרת לו, מה קרה?

התרגשת אחרי כל כך הרבה זמן שלא היית מהילדים שהתעלפת?

מה קרה?

אמר לה, לא,

לא מפני הבקשה שלהם התעלפתי ולא מההתרגשות שפגשתי,

אלא באותה שעה שהילדים אמרו את מה שאמרו, אבא, מה הבאת לנו?

ציירתי לעצמי בדמיון,

איך יהיה כשאני אגיע לעולם הבא

אחרי דרך רחוקה והרבה זמן.

ואז ישאלו אותי,

אבא, מה הבאת לנו?

מה הבאת מהעולם הזה שהיית פה?

מה הצטיידת והבאת לנו?

מה התורה ומה המצוות

שאתה נושא עמך?

וזאת בושה,

בושה ששורפת את הכול

כשהמטען דל וריק.

מה הבאת לנו?

אחד בא מחוץ לארץ,

מביא לילדים שלהם מתנה עיפרון.

איזה בושה.

נסע לשוויץ, הביא עיפרון.

כל הכבוד.

אבא חושב.

אבא תומך.

אין אבא יותר אוהב.

חבל שלא הביא גם מחק.

אפשר היה למחוק את הפדיחה.

מספרים על החפץ חיים שבעיר מולדתו זטיל,

הסמוכה לווילנה,

היה מטורף אחד שהיה מכתת את רגליו מרחק של כמה פרסאות

מזטיל לווילנה.

למה?

כדי לקחת מגבאי בית-המדרש

קמצוץ של טבק להארכה.

היה הולך קילומטרים,

ניגש לגבאי

של בית-המדרש,

לוקח קמצוץ של טבק וחוזר בחזרה.

כל יום

היה הולך קילומטרים,

לוקח קמצוץ טבק

וחוזר בחזרה.

החפץ חיים היה ממשיל מעשה זה בשיחות שלו,

של חשבון הנפש,

שהאדם צריך לעשות חשבון הנפש עם מה הוא יבוא לעולם האמת.

ואז הוא היה אומר,

יגיע אדם לעולם האמת וישאלו אותו,

מה הבאת אחרי דרך כה רחוקה, 70-80 שנה,

שהלכת מרחק

של שנות אור,

מלמעלה עד לפה ירדת, עם מה חזרת?

עם קמצוץ של טבק?

עם בירות בפאב?

עם שש בשבת?

עם גול בכדורגל?

עם מה חזרת?

עם מה חזרת?

מה יש לך באמתחת?

מה תגיד?

מספרים,

הרי בי אצל

אצל פטרבורג בלאזר.

פגש פעם את האדמו״ר הורוביץ,

הסבא מנוורדוק,

זכר צדיקים לברכה,

בטרם שפרש להתבודד ביער.

הסבא מנוורדוק

פרש

מהעולם הזה להתבודד ביער

בשביל

לעבוד את השם, וכתב את הספר מדרגת האדם.

מי שקורא את זה,

זה מלאך.

ואז סטייפלר, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, העיד עליו

שהוא קיים את כל מה שכתוב בספר.

אז הוא מספר, כשהוא פגש אותו,

אז הוא היה טרוד, הסבא מנוורדוק,

הוא עוד לא היה סבא,

והוא עוד לא היה מפורסם.

הוא פגש אותו שהוא טרוד במסחר לאחר שירד משולחן חותנו.

בדרך כלל היו מתחתנים,

החותן היה מחזיק את החתן תקופה של כמה שנים שילמד תורה,

ואחרי זה הוא היה צריך להסתדר בכוחות עצמו.

אחרי שהוא ירד משולחן חותנו,

לא היה לו כסף,

אז הוא הלך ופתח לו מסחר.

שאל אותו רבי איצל,

למה עזב את הלימוד ונכנס למסחר?

השיב לו הסבא

שיש לו משפחה גדולה שצריכה להתפרנס,

אחרת ממה יהיה לה לחיות?

ישיב לו רבי איצל,

ובמה מתים?

לחיות אתה יודע עם מה,

ולמות אתה יודע עם מה?

עם מה תמות?

מה תביא?

זה פגע לו כמו חץ בלב,

וזה היה אחד מהגורמים לפרישות שלו ולעלייה המפורסמת שהביאו אותו להיות הסבא מנובהרדוק.

אנחנו, בראש השנה האחרונה, החלטנו לחזור בתשובה עוד פעם,

והפעם החלטנו להתחיל ללמוד בלילה מוקדם,

והיום, ברוך השם, כבר למעלה מחודשיים אנחנו

נותנים שיעור

ב-3.40 לפנות בוקר.

שעתיים

עד לנץ,

מתפללים בנץ

ואחרי זה חוזרים הביתה,

כשכולם עוד רק משכימים ומלפלפים את העיניים.

עברנו כבר יום של לימודים

בשעות הכי טובות שהקדוש ברוך הוא אוהב,

והוא שט ב-18,000 עולמות

ומשתבח בילדים שלו שקמים קום באמצע הלילה ללמוד את תורתו.

צלצל אלי קרוב משפחה

ואמר לי שהוא רוצה עצה,

כיוון שהוא מתעסק

בעניינים של שיפוצים.

הוא מסתכל היום 20 שנה קדימה

והוא מבין שאי-אפשר להמשיך להיות שיפוצניק גם בגיל מבוגר,

אז הוא רוצה להתייעץ איתי אם לפתוח חנות

למוצרי בניין,

חומרי בניין.

אז אמרתי לו, אם אתה כל כך מסתכל קדימה 20 שנה,

אולי תסתכל 30 שנה קדימה,

ואם אתה רוצה להגיע לעולם האמת 30 שנה אחרי ה-20 עם איזולירבנד,

אז הוא אמר, הבנתי,

אז מה אתה מציע?

אמרתי לו, שתבוא ללמוד איתנו.

היהודי הזה בא מיהודה ושומרון כל יום

עם קבוצה קטנה,

חצי שעה נסיעה

ללמוד בבני-ברק,

וברוך השם, מתעלה ומתחזק.

יש כאלה שמגיעים ממקומות רחוקים, מאור-עקיבא,

יש כאלה שמגיעים מתפרח בדרום,

ויהודים מתקבצים עשרות,

ללמוד תורה ב-3.20 לפנות בוקר.

אתם יודעים למה?

שלא נתעלף

כשנגיע למעלה.

שישאלו אותנו, עם מה באת?

עם חרופים.

אתה יודע כמה ישנתי?

שמונה שעות ביממה.

פחות משמונה, אי אפשר.

אז אם אתה חי 70 שנה,

24 שנים ישנת.

לזרוק 24 שנה עם חלום יעוף.

שמעתם דבר כזה? בן אדם מוכן לזרוק 24 שנה בחלומות.

שמונה שעות הוא עובד,

שעתיים הוא נוסע,

שעתיים הוא אוכל,

מה הוא חי?

מה הוא חי?

אז מה יש לו? עם מה הוא יבוא למעלה?

עם מה תבוא ומה תגיד לקדוש ברוך הוא? שלחתי אותך ל-70 שנה, 80 שנה, 90 שנה.

מה עשית שם?

נו בוא תספר לי.

מה בן אדם יגיד?

מה עשיתי?

צמצמו, צמצמו מכל היממה שלכם. כמה יש לכם מצוות בזמן,

בערך ובאיכות.

עכשיו תבינו, ישאלו אתכם על 23 שעות שלא עשיתם כלום.

מה עשיתם?

22 שעות, לא עשיתם כלום.

אתם שומעים דבר כזה?

אם היו נותנים לכם יהודים יקרים

להיכנס עכשיו לבנק,

ואומרים, קחו שקים בעת חפירה,

תיכנסו לכספת,

ומה שתספיקו ב-24 שעות לאסוף שלכם,

יש מישהו שינוח?

יש מישהו שיעשה הפסקת עשר?

מישהו יעשה ארוחת צהריים, ככה

יפתח שולחן, מה שנקרא?

אף אחד. קרמבו יציעו לו,

הוא לא יאכל.

שוקו עם קאש?

גם לא.

רק עד שהוא ישים את הקאש,

זה עוד קף אחת שאפשר להכניס לתוך השק.

ומה זה?

כסף.

אתה לוקח אותו אתך לעולם הבא?

לא.

אתה משאיר אותו לאחרים.

אתה אספת והם ייקחו.

במה אתה לוקח? כלום.

אז מה יותר טוב, לאסוף מצוות או לאסוף כסף?

ויש לך 24 שעות לאסוף.

אתה תעבק,

שום דבר, לא בועל לך כלום.

לא, אני מתפלל, לפעמים אני מתפלל.

כן, לפעמים אני עובד ליד בית-כנסת, אז אומרים לי,

עשירי, עשירי.

אז אני משלים.

יעני, פקק.

משלים.

במקום שתיזום את הרווחים שלך,

את הפרנסה הרוחנית שלך לחיי העולם הבא,

גורנישט ותגורנישט.

חי, זורם, מבסוט, אוכל, שותה, נח, עובד ובעיקר ישן.

חשוב מאוד לישון.

הרופאים אומרים חשוב מאוד לישון.

הגאון מווילנה ישן שעתיים ביממה.

לא רצוף.

שש שעות לימוד, חצי שעה שינה.

שש שעות לימוד, חצי שנה,

חצי שעה שינה.

ככה כל ימיו.

אבל הוא היה מלאך.

הוא נהיה מלאך.

הוא לא נולד כזה.

הוא נהיה מלאך.

הוא עבד על עצמו.

רק מי שלומד קצת מבין מי זה הגאון מווילנה. לא סתם קראו לו הגאון.

הגאון מווילנה.

הגאון. הגאון.

לא היה דבר אחד בתורה שהוא לא ידע,

חוץ משלושה.

אחת זה פרה אדומה,

שגם שלמה המלך לא ידע.

ועוד שני דברים.

זהו.

כל השאר הוא ידע.

מישהו מבין בכלל מה זה תורה?

אתם יודעים מה ההיקף שלה?

כמה אפשר? אתה יכול ללמוד כל ימי חייך,

כל ימי חייך,

ולא תספיק שום דבר.

והוא הספיק הכול.

והוא ידע את הסוד כמו הארי הקדוש.

לא יאומן כי יסופר.

הארי הקדוש השיג את כל מה שהשיג,

והיה בסך הכול

בגיל 38, הוא כבר נפטר.

ועד 38 הוא הספיק את כל מה שהספיק הארי הקדוש.

אתם שומעים מה שאפשר להספיק עם קצת שנים?

ברבי עקיבא מ-22 שנה,

24 שנה.

אחרי שהוא התחיל בגיל 40,

כשעד גיל 40 היה עם הארץ,

מגיל 40 הוא התחיל 24 שנה,

נהיה רבן של כל ישראל.

ואנשים בטלנים,

מזפזפים,

שולחים אס.אם.אסים,

קוראים עיתונים,

רואים תוכניות,

נוסעים לטייח,

מתים.

כל רגע שעובר, מת.

לא חוזר.

עובר, מת.

עובר, מת.

זהו, אין לו קיום.

עשית מצווה, היא חיה לנצח.

פרק הזמן הזה, חיה לנצח.

עכשיו אתם יושבים פה,

כל הזמן שאתם יושבים פה, בשמיים חקוק לנצח

למדתם תורה.

זה זמן נטו של חיים.

זה חיים.

אין משהו אחר חיים. תורה ומצוות זה רק חיים, כי הם

חיינו ואורך ימינו.

בלי תורה ומצוות זה בדיוק כמו בהמה.

גם בהמה חיה.

זה חיים.

פרה לועסת יותר מאתנו.

חיים, חיים, חיים. נו,

היא לא עובדת גם.

אין לה בעיה.

מרעיה נמצא בכל מקום.

אבל זה פרה.

אתה פרה?

מוווווווווווווווווו אתה פרה?

יש כאלה לא אוכלים סתם,

בבית לא מתאים להם, הם הולכים למסעדה,

למרעה מיוחד,

עם צלחות מיוחדות,

עם שקו הם אוכלים,

פרה אינטליגנטית.

אוכל,

אוכל זה רק בשביל להתקיים,

זה לא מטרה,

זה לא בילוי.

זה לא תרבות.

זה כמו למלא דלק במכונית.

אתה מתאר לך שאחד ימלא דלק במכונית בטקס,

יפתח את הפקק

ויזלף

ולאט לאט ויבקש מוזיקת רקע,

אה שדה. זה הדלק, סע.

אנשים אוכלים בניחותא, לאט לאט, יש להם זמן,

מזמינים עוד משהו ועוד משהו,

ולא לשכוח בוואריה בסוף.

חיים זה דבר יקר,

לא לבזבז,

שלא נתעלף.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו,

אלוהינו מלאך העולם שהכל נהיו בדבורה.

זכיתם בברכה.

כן, למי יש שאלות, שירים את היד,

ואני מבקש בשלב הראשון רק שאלות.

שאלה. אם זה לא שאלות, אני לא אענה.

שאלה זה חשוב עליו.

עוד רגע, שנייה.

תיכף, תיכף.

סבלנות, סבלנות.

כן. מה עושים כשישר מלכתח,

עוד מעט, רגע, רגע.

מה עושים? שמעתי, רגע, רגע.

כן, יש לך שאלה שם?

תן לו. תרים את היד, שיראו איפה אתה.

אתה רואה איפה הוא?

קובי, אתה רואה איפה הוא?

שם, כן, שם.

כן, אם אפשר לעמוד.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

יש לי שאלה. בתחילת הערב

דיברת על כל הגזירות של עם ישראל.

עכשיו, אני, יש לי שאלה קטנה.

כשהקדוש-ברוך-הוא נותן גזירות על עם ישראל, זה על מנת להעיר אותם.

אבל יש את הצד הזה שבגלל הגזירות והמחזות שהם ראו, איבדו אמונתם.

אני מכיר אחד כזה שמאז מלחמת יום הכיפורים איבד את אמונתו.

הוא אומר, אחרי מה שראיתי, לא מאמין יותר, וכן הלאה,

כמו למשל בשואה גם.

אנשים לא מאמינים. זאת אומרת, אין עם מי לדבר. אתה לא יכול להגיד לו, תניח תפילין, לחזק אותו. הוא פשוט לא מאמין,

בגלל שהגזירה באה על מנת להעיר אותו. זאת אומרת,

יצא שכרו בהפסדו, כביכול.

פעם נתנו לי הזדמנות להיות

בבית-הכלא לתת הרצאה.

והיה שם אחד אשכנזי,

כשדיברתי עם האסירים,

אז הוא אמר לי,

זה אתה יכול למכור לספרדים, לא לי.

שאלתי אותו, מה יש?

הוא אומר, אני מניצולי השואה.

איפה היה כך וכך וכך?

אמרתי לו, תשמע,

תגיד לי, אם אתה היית עכשיו בדרך לירושלים,

והיתה תאונת דרכים,

והיו חמישה נוסעים.

אתה ביניהם.

ארבעה נהרגו,

ואתה ניצלת.

צריך להודות לשם או לא?

אמר לי,

צריך.

אמרתי לו, ניצלת מהשואה, למה אתה לא מודל השם?

למה אתה בא עם טענות?

לא, זה לא דומה, זה, זה, זה, זה. אמרתי לו, אין בעיה, אתה יכול להצטרף אליהם.

למה אתה לוקח מהקדוש-ברוך-הוא את החיים ואת ההצלה ומשתמש אתה נגדו?

אתה כועס עליו?

תגיד לו, ברוגז,

אני מצטרף,

לא מתאים לי לחיות פה.

את זה אתה לא עושה.

לחיות אתה רוצה, אפילו בבית-סוהר.

אבל להגיד תלונות, יש לך תלונות, זה לא בעיה.

אדם שעובר ניתוח,

ניתוח,

המנתח אכזרי?

לא.

מי רצה את הניתוח?

הרופא רצה לעשות ניתוח, או החולה רצה ניתוח?

החולה.

מי האשם שהוא הגיע למצב כזה שהוא צריך ניתוח?

מי האשם? זה בא לו לבד.

מה מי אשם?

מה, הוא בחר להיות חולה?

תראה, בדרך כלל

אם בן-אדם שומר

על כללי הבריאות,

ולפי הרמב״ם,

אם הוא גם שומר את המצוות,

אדם לא יחלה אף פעם.

אבל אם בן-אדם לא שומר על כללי הבריאות,

וזו סיבת רוב החוליים,

חוץ מהעבירות שבגללן מקבלים איסורים,

אז הוא אשם.

אם באה גזירה על עם ישראל,

ישראל, זה לא בגלל שהשם גוזר גזירה, זה בגלל שאנחנו הבאנו על עצמנו את הבעיה.

אם אתה הולך לדוגמה ברחוב ומתגרה במישהו,

מה אתה מצפה, שהוא יחלק לך שושנים?

אם אתה בא ומתגרה בקדוש ברוך הוא,

אתה מחלל שבת, עובר עבירות,

כופר בו, עושה דברים שהוא לא רוצה,

מה אתה רוצה שהוא יבליג?

כמה?

שנה?

שנתיים?

שלוש?

עשר?

עשרים?

אחרי שלושים הוא כבר יכול לתת לך כפה אחת?

אתה אחרי כמה פעמים היית מחזיר?

תיכף ומייד.

אז יש לו סבלנות, הוא ערך אפיים,

הוא ממתין,

אבל אם הוא ידע שהבן הזה יצא חס ושלום מהעולם וילך לגיהנה גיהינום,

אז הקדוש ברוך הוא לא יכול לדאוג לו שלא יהיה כך?

ואם אין ברירה

ואין ברירה

ולא רוצים להסתכל על השם,

אז הקדוש ברוך הוא הופך אותם להרוגי מלכות

ומזכה אותם לחיי העולם הבא.

הבנת?

הבנתי. עוד שאלה קטנה.

קטנה בבקשה.

אני רציתי לשאול,

האם ילד בן 16 וחצי שנרצח,

חייו בעולם הבא מושפעים בגלל פטירתו בטרם עת

בגן-עדן או בגיהינום?

בגלל שהוא נרצח

על-ידי מישהו,

והוא בן 16 וחצי,

איך זה הולך איתו, הדין בעולם הבא?

הרצח לא משפיע.

השאלה היא למה הוא נרצח.

ויכוח.

לא, זה לא בגלל הוויכוח.

בגלל מעשים.

הוויכוח

הוא לא הסיבה,

הוא התוצאה.

זאת אומרת, מה קדם לזה?

שהאדם הזה היה חייב בדין שמים.

מכיוון שהוא היה חייב בדין שמים,

מן השמים לא מנעו את פעולת הרצח.

לא מנעו.

לא ששלחו את המפגע,

אלא לא מנעו.

כמו שלפעמים כן מונעים.

לפעמים יש ניסיונות להריגה ולרצח, וזה לא מצליח.

זה לא בגלל שהוא הופיק שש.

זה בגלל שבשמים לא גזרו.

אתה יודע, יש מראשי הפשע שכבר כמה פעמים ניסו לחסל ולא הצליחו.

ולא כולם צדיקים שם.

אבל

יש כמה אנשים שיש להם כמה זכויות שעדיין מחזיקים אותם.

והם משלמים להם פה שכר, בעולם הזה.

אבל העונש אמור לעולם הבא.

אבל יש כאלה

שהחשבון בשמים הוא כזה שאם הוא יישאר,

המצב שלו יהיה יותר חמור.

אז עדיף

שהוא ילך יותר מוקדם.

כמו שכתוב, רשעים שמתים מחצי מהם,

טוב להם וטוב לעולם.

אבל טוב להם גם. למה טוב להם?

אם הם יישארו בעולם וימשיכו בדרך שהם חיים,

הם יכולים להגיע למצב כזה שהם יקבלו עונש עוד בכפלי כפליים.

בן שורר ומורה,

הורגים אותו עוד בהיותו קטן.

למה? מוטב שימות זכאי

ולא ימות חייו.

זאת אומרת, מיטה זה לאו דווקא עונש,

אלא זה סילוק מן העולם בטרם עת לפעמים,

בשביל שהאדם

לא יסתבך יותר

בעונש שמים לאחר מכן.

חנוך, לדוגמה, שהיה צדיק גדול,

חנוך, הקב'-הוא לקח אותו בטרם עת

בשביל שהוא לא יחטא וילך

ויידחה

על ידי

דור המבול.

וכן,

אברהם אבינו,

הקדוש-ברוך-הוא הקדים את מיטתו בחמש שנים

בשביל שלא ייראה ברעת עשיו.

אז זאת אומרת, מיטה זה לאו דווקא תמיד דבר לא טוב.

סתם ככה מיטה

זה לא דבר רע.

זה תיקון גדול לאדם.

ומי שמת, לדוגמה, באחת מארבע מיטות בית-דין,

כתוב שמיטתו כפרתו.

עכשיו, אני לא יודע במי מדובר בשביל להגיד לך את חשבונו,

אני גם לא יודע אם הייתי מכיר אם הייתי יודע את חשבונו,

אבל מה שברור,

שאם לא מנעו מן השמים זה היה לטובתו.

האם בגן עדן לומדים תורה?

בטח.

עד אם הגאול מווילנה ידע הכול,

אז כאילו מה יש לעשות בעולם הבא? מה יש עוד ללמוד?

שאלה יפה, שאלה יפיפייה.

מה שהוא ידע בעולם הזה זה רק את השכבה שאפשר להשיג בעולם הזה.

אבל התורה היא אין-סופית.

בעולמות העליונים

נחשפים כיסויים שיש לתורה בעולם הזה,

שאדם לא יכול להשיגם רק בעולם העליון.

ואז נפתח הכול

והוא רואה מראות שאי-אפשר היה להשיג אותם בעולם הזה. בעולם הזה מדי הוא משיג את מה שיש בעולם העליון?

נשמתו היתה פורחת ממנו.

לכן כתוב שצדיקים יושבים בעטרותיהם בראשיהם

ונהנים מזיו השכינה.

בעטרותיהם בראשיהם זוהי החוכמה שהם זכו לה בעולם הזה,

והם נהנים מזה

לאין קץ.

כי חוכמת האלוקים אין לה גבול.

הבנתי אותך?

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא.

כן.

הנה בחור פה בלבן, תרים את היד.

תן לו שם.

למה אין שני מיקרופונים?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול,

בתורה כתוב שבת ויינפש,

זאת אומרת שצריך להיכנס לשבת אחרי

שישה ימים של עבודה.

ויש בארץ ישיבות

שהן על בסיס רק של לימוד תורה ואין בזה עבודה.

אז הם מגיעים אחרי שישה ימים לשבת,

שישה ימים כאילו הם לא עבדו והם מגיעים לשבת של מנוחה.

וגם עוד משהו,

שיש ישיבות ממשלתיות שמתנהלות מכספי ממשלה, לא מישהו שמממן אותן.

והייתי רוצה לדעת אם יש גם כנראה אנשים שלא היו רוצים

שמכספי המסים שלהם יתנהלו ישיבות.

אישית זה לא מפריע לי. הלוואי שיהיו רק ישיבות מכספי המסים.

כן, ברור. אתה שואל בשם השמאל, לא?

שואל ככה בכללית לדעת, כאילו, אני מצדי,

שיהיו רק ישיבות.

הבנתי. אבל מצדך שיש שאלות.

כן, גם.

כן.

אז קודם כול, ויינפש,

זה לא דווקא ממלאכה.

אדם זוכה לנפש יתירה בשבת.

זאת אומרת, הוא זוכה להארת שבת,

ויש לו נפש יתירה שיורדת מהעולם העליון,

ואם זה בלימוד התורה,

אז ההשגות שלו בשבת יכולות להיות הרבה יותר גבוהות

מההשגות שלו בימות החול.

וגם לעניין האוכל,

אין האכילה ביום חול והאכילה בשבת דומות.

ומנוחת הנפש שיש לאדם בשבת זה מעין עולם הבא.

וגם הטעם

של האוכל בשבת לא כמו יום חול.

תעשה חמין

ביום שלישי,

תעשה בשבת,

לא קרב זה אצל זה.

אז

אלה שבאים אחרי שישה ימים של עבודה ומקבלים את השבת בשביל מה שאתה הבנת, ואם נפש

לשכב כמו פגר על המיטה,

זה כאילו מכניסים את הבהמה לדיר.

אבל לא זאת הכוונה.

הבנת?

הכוונה היא גם ללמוד וגם לעבוד.

ללמוד, צריכים ללמוד כל הזמן, והגית בו יומם ולילה. אם אין קמח אין תורה.

אם אין...

בלבלת אותי.

נכון, אם אין קמח אין תורה, ואתה אומר שהממשלה נותנת קמח.

היא לא נותנת יותר מקמח, שתבין.

מה שהיא נותנת, אפילו קמח צריך לעשות.

אז צריך לעבוד, לא רק ללמוד כאלה, נכון? אבל אתה צודק

שבאמת זה לא בסדר שהממשלה נותנת כסף לישיבות,

מעט כסף.

זה לא בסדר? למה לא בסדר?

אתה אמרת.

לא אמרתי שזה לא בסדר. אלה שאומרים שאמרת בשמם.

אז זה לא בסדר, כי יש כאלה שמתנגדים שמהכסף שהם נותנים

הם לא רוצים.

אבל אותו דבר... אז מה עושים עם אנשים כאלה?

כאילו זה תכלס גם הכסף שלהם נמצא שם.

נכון, אז הם יכולים לעשות הפגנה מהבוקר עד הערב ולבזבז כסף.

ויש כאלה שלא רוצים, לדוגמה, שהכסף שלהם ילך

לכדורגל בשבת,

ולא ילך להצגות בתיאטרון הקאמרי,

ואתה מבין, לא רוצים שזה ילך לרפורמים,

ולא רוצים שזה ילך למעופפים.

אתה יודע מה זה מעופפים?

עכשיו הנשיא פרס

הוא עוזר ותומך

שאלה שעושים מדיטציה,

המעופפים,

שיבנו בניין בגן-סאקר,

עשר קומות.

הבנת?

אז יש כאלה שלא רוצים גם את זה.

אבל מה לעשות,

אלה נותנים כסף ואלה נותנים כסף,

ובביטוח הלאומי ומס הכנסה של כולם,

זה הולך, והממשלה מגדירה. ובדרך כלל, עם קפחת החרדים, 10. ואחרי כל הקיפוח, עדיין אומרים

שעושקים את הקופה הציבורית.

הבנת, בבי?

הבנתי.

תודה רבה.

יש לך שאלה משלך?

זו היתה שאלה משלי.

הבנתי.

עכשיו אפשר ברכה, כבוד הרב?

רגע, וציצית יש לך?

לא. אתה רוצה ציצית? מה, חרדים חינם?

בכיף.

יאללה, בואו.

ברוך. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו.

והגיענו. והגיענו.

לזמן הזה.

פה אתה רוצה שאלה?

כאן באמצע, תן לו.

ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי לשאול את כבוד הרב,

באמת, השאלה הזאת היתה יותר עדכנית מלפני חודש.

יש בעיה שלי, ואני חושב שיש אותה אולי גם להרבה אנשים,

שהסביבה, בן-אדם רוצה לחזור בתשובה, והסביבה שלו מונעת את זה ממנו.

עכשיו, אני לא מדבר בכלל על סביבה של חברים,

ולא, אני מדבר על משפחה קרובה,

כמו אשה שמתנגדת לזה, כמו הורים שיסרבו להכיר בך,

כמו אחים,

עם ילדים שלך.

מה עושים במצב הזה?

אני ראיתי הרצאות של הרבה רבנים, ביניהם הרב זמיר כהן,

שאמרו במפורש שאין לחזור בתשובה על חשבון שלום-בית.

עכשיו, מצד אחד בסדר, מצד שני אתה אומר, אני לא מאמין שהם אמרו כך.

לא לפרק בית בשביל לחזור בתשובה, לא לפרק בית בישראל.

אין דבר כזה. מי שאומר את זה הוא עם הארץ.

זה מה שאני שמעתי מהמון. זה מה שהבנת אולי.

שמעתי את זה מהמון.

אני רוצה לתת לך דוגמה. עלי, למשל, נגיד, ההורים שלי אמרו לי במפורש שאם, נגיד, אני אשים ציצית,

לא יכירו בי יותר, אין לי מה לבוא אליהם יותר.

אני אומר את זה בצורה הכי אמיתית.

זאת אומרת, אני נמצא בין הפטיש לסטדן. זאת אומרת, זה כאילו אתה שמת צלב.

מבחינתם כן, לצערי.

מבחינתי זה חזרה בתשובה, אני יודע את האמת. בוא, אני אסביר לך.

אם האישה שלך לא רוצה לשמור, נגיד, טהרת משפחה,

ואתה מבין את החומרה שאם לא שומרים טהרת משפחה זה כרת,

אז אין מה לעשות, אם היא לא רוצה אתה צריך להתגרש.

זה בדיוק, דרך אגב, מה שאני עושה, אבל עוד פעם. אני אסביר.

כי אי-אפשר לחיות יחדיו

בלי לעבור עבירה שיש בה כרת, אם אתה רוצה למות בחצי ימים ולאבד את העולם הבא,

Welcome.

אם אתה שומר שבת

והיא לא רוצה לשמור שבת,

אז זה חשבון שלה. אם היא רוצה ללכת לגיהינום, זה עניין שלה.

אבל זה לא מפריע לך לשמור שבת,

אז לא צריך להתגרש.

אם היא רוצה לאכול דברים שאסורים על-פי התורה,

אז היא יכולה לאכול,

היא לא יכולה, אבל היא יכולה לאכול,

בבחירה של הרעה.

אבל אתה יכול להימנע,

כי זה לא תלוי אחד בשני.

אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה.

היא לא תכין לך אולי מה שאתה רוצה.

אבל אם אתה רוצה לחיות בחיים כאלה,

שאתם שני אנשים שונים בבית אחד, זה העניין שלך.

יש מקרים שאין ברירה, תצטרך להיפרד,

כמו שאמרתי, בדבר החמור שנקרא טהרן משפחה.

ואם זה שאר הדברים,

אז אתה יכול לקיים אותם מעצמך,

למרות שהצד השני לא רוצה.

אבל אני אשאל אותך שאלה.

אם אשתך שאוהבת אותך מאוד ואתה אוהב אותה מאוד

מבקשת ממך, מה שימך?

פנחס. פיני.

אתה מוכן להתאבד בשבילי?

מה תענה לה?

זה כמובן שלא. למה לא?

מה?

תראה, אני אגיד לך עוד פעם, כבוד הרב,

אני אמרתי את זה קודם.

כשאתה מדבר אתי על חיי נישואים, מבחינתי וגם עקב הדעת, חיי הנישואים שלי באיזה שלב תמו.

אני מדבר אתך על דברים, נגיד, אבא ואמא, שזה יכול גם לקרוא בכימוד אב ואם. אגיע להורים.

אז עם הגברת הסתדרנו, הבנת?

לא מתאבדים בשביל שום גברת.

גם גברת לא צריכה להתאבד בשביל שום גבר.

זה ברור?

זהו.

עכשיו, מה קורה אם אתה ואבא שלך הולכים במדבר ויש לכם ממייה אחת,

שאם תשתו שניכם

לא תגיעו חיים ליישוב, כי היא לא תספיק.

והממייה ביד שלך.

אם אתה תשתה את כל הממייה אתה תגיע למקום יישוב,

ואם תתחלקו, שניכם תמותו.

מה אתה אומר? מה צריך לעשות?

הייתי נותן את זה לאבא שלי, שישתה שיגיע לבד.

כל הכבוד לך. אבל התורה אומרת הפוך.

חייך קודמים.

חייו של האדם קודמים לכול.

חייו של האדם קודמים לכול. מי אמר שהדם שלך פחות אדום משלו?

מי אמר לך שהקדוש-ברוך-הוא רוצה בו? חי יותר מבך.

אתה לא גורם למיטתו.

המצב לא מאפשר ששניכם תחיו.

והממייה ביד שלך.

חייך קודמים.

הבנת?

עכשיו, אם אבא אומר לך, עבור על המצוות,

אתה לא עובר על כיבוד אבה אם.

הפוך,

אין כיבוד אב ואם יותר ממה שאתה מקיים מצוות,

אפילו שהם לא רוצים.

למה?

כתוב בתורה, איש אמו ואביו תיראו

ואת שבתותי תשמורו,

אני אשם.

אומר רש״י,

למה הסמיך התורה מורא אב ואם לשבת?

מה זה קשור אחד לשני?

אומרת התורה, איש אמו ואביו תיראו.

התורה מצווה לא רק לכבד,

כבד את אביך, אלא גם לירו.

איש אמו ואביו תיראו.

בעת שבתותי תשמורו,

אם יאמר לך אביך ואמך חלל שבת,

אין אתה שומע להם. למה?

אני השם

גם שלך וגם של אבא שלך וגם של אבא של אבא שלך.

ואני המצווה ואומר, שמור את יום השבת לקדשו.

אז אין אתה שומע להם,

ואתה מקיים את מצוות כיבוד אביהם.

ואם תשמע להם,

אתה עובר

ותקבל עונש.

אז אפילו אם יגידו שאתה מרוחק מהם,

אתה קרוב לאבא שלך.

טרח אבי אברהם היה.

אברהם אבינו הבין שאבא שלו טועה.

אבא שלו היה מוכר פסלים.

אז אברהם אבינו,

שהופקד לשמור על הפסלים יום אחד,

שבר לאבא שלו את כל הפסלים,

והשאיר פסל אחד גדול ושם לו פטיש ביד.

אז כשאבא שלו בא, ראה את זה, צעק, מה קרה?

אמר לו, זה קיבל את הסעיף,

השתגע,

שבר את כולם.

אמר לו, מה, אתה צוחק עלי? פסל יכול להרביץ,

לשבור?

אמר לו, אם הוא לא יכול לעשות כלום, מה אתה מאמין בו?

זה היה אברהם אבינו.

מה אתה אומר? הוא עבר על כיבוד אביהם?

התורה משבחת אותו,

והוא החזיר את אבא שלו בסוף בתשובה.

טרע חזר בתשובה.

זאת אומרת, אם האבא טועה,

יש מצווה להצילו, אבל אם אתה לא יכול,

חייך קודמים, תציל את עצמך.

אתה חושב שאני חזרתי בתשובה,

אז כולם מחאו לי כף?

גם אם זה כרוך בניתוק ממשפחה במקרים קצועים? אתה לא מנתק, הם מנתקים.

אתה לא רוצה לנתק. אתה רוצה להיות מחובר, אתה רוצה לבוא, אתה רוצה לבקר, אתה רוצה הכול.

אתה לא עושה את זה. הם עושים.

ואם מחר הם יעשו לך את זה מסיבה לא דתית?

אני לא מאמין שזה יקרה מסיבה אחרת. בסדר. במקרה שלך, במקרה של אחרים, זה יכול להיות כי הוא עדיין נשוי לאשה שהם שונאים.

שמעת על דבר כזה, שיש משפחה ששונאת תקלה,

ואומרים לה לא תתגרש, אנחנו לא מכירים בך?

ויש סיבות כאלה.

לא תמיד זאת הסיבה, אז מה?

אז הוא צריך להתגרש?

גם במקרה כזה הוא לא צריך להתגרש.

ודבק באשתו, כתוב בתורה,

והיו לבשר אחת.

אבל זה כשהם הולכים בדרך אחת על-פי התורה.

אבל אם נפרדות הדרכים והיא לא רוצה,

אז אתה לא מחויב להתאבד. כמו שאמרת, מה פתאום שאני אתאבד?

זה מה שהיא מבקשת בעצם.

אל תשמור מצוות, תאבד את העולם הבא בשבילי.

אתה לא מבקש ממנה, תאבדי את העולם הבא בשבילי.

אתה גם לא מבקש שתאבדי את העולם הזה בשבילי.

תעשי כמה מצוות.

קשה לך להאמין?

בואי נביא לך מי שישכנע.

הבנת?

תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

כן, הנה יש לו שאלה שמה, שורה רביעית.

אני יודע, בטלוויזיה, אחר כך, שב, שב, שב.

כבוד הרב, שאלתי היא כזאת.

לגבי

עבירה

של גילוי עריות,

שהיא עבירה קשה וחמורה בתורה,

האם יש תיקון מהתורה,

תיקון גדול שאותו אדם חייב לעשות,

או שמא זה ספציפי לכל אדם לגביו,

שהוא צריך לעשות תיקון מסוים שזה ספציפי לגביו?

טוב, קודם כול, על כל עבירה בעולם יש תיקון,

והתשובה זה התיקון הכי גדול.

זאת אומרת, אם אדם שב בתשובה אמיתית,

פורש מהדרך הרעה שהיתה בה,

ולא חוזר אליה לעולם,

ומתוודה ואומר, הנה ה' חטאתי, עביתי, פשעתי, ועומד בדיבורו,

התשובה הזאת מוחקת את כל העבירות.

אבל לא מייד.

יש עבירות קלות, יש יותר חמורות, יש חמורות יותר,

חמורות מאוד.

אז עבירות עשה את זה מייד,

עבירות לא תעשה את זה, יום הכיפורים צריך לכפר,

עבירות שיש בהן כרת

או גילוי עריות, אז צריך שיבואו עליו גם איסורים,

ועבירות שיש בהן חילול השם, רק ביום המיטה יתכפר לו הכול, בתנאי שהוא היה בתשובה.

יש גם דרך לעקוף את האיסורים,

זה אם אדם מעמיד את האמת בכל מקום ומשפיל את השקר בכל מקום,

כמו שמובא בשערי תשובה.

אבל בסך הכללי,

תשובה מכפרת על הכול.

נכון שעונש גילוי עריות הוא גדול מאוד,

כתוב היחטא איש בחיקו

ולא ייקבע.

זאת אומרת, כמו שתשים גחלים פה,

אפשר שהוא לא ייקבע.

כן הבעל אשת איש,

או עבירות אחרות שבעריות,

או נידה,

או דברים כאלה.

זאת אומרת, העוונות האלה הן חמורים ביותר,

וקדושת ישראל

היא ההבדל בינינו לבין העמים.

ואנחנו צריכים לדעת

שהתורה הפרישה אותנו מעריות, ובעריות כתוב, ייהרג ולא יעבור.

זאת אומרת, אם יאנסו אותך

אנשים אלימים ויאמרו לך, תעבור עבירה,

אתה מצווה למסור את הנפש ולא לעבור עבירה.

ואם אדם עבר,

יש לו תשובה ותיקון,

אבל זה צריך להיות אמיתי.

אם לא, לא יצא נקי מזה,

לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

תודה.

כן.

שאלה פה לבחור באמצע.

תראו, תקום.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני, בואו נגיד, אני בדרך מתחזק עכשיו, ברוך השם.

עומדת בפניי בעיה.

יש לי כולל במושב שבנו אותו,

ברוך השם,

וזה הרב של הכולל,

שמחזק אותי.

הוא אומר שהחרדים, בעצם זו הדרך הנכונה.

ויש לי דווקא מורה שהוא גם מחזק וגם מחזק אותי, אבל הוא אומר, הדתי-ציוני,

זה הדרך, שצריך לעבוד וגם ללמוד תורה.

ואני שמעתי, ברוך השם, כל שאלה שעד היום היו לי לדעת,

וכל דבר שהיה לי ראו קטן,

הראו לי ישר כל הידת שלך,

וזה סתם לי את הפה.

עכשיו, השאלה על ציוני דתי.

מה צריך להיות, חרדי או ציוני דתי?

כי הוא אומר לי טענות טובות,

כאמור, יש לי טענות מאוד משכנעות.

וגם הרבה רבנים שדיברתי אתם, שאומרים לי, הציונות ככה והציונות ככה.

וראיתי גם הרצאות שלך,

שאתה נגד הציונות, ואתה מראה הרבה דברים נכונים.

עכשיו, אני בבלבול, אני לא יודע מה לעשות.

אם תראה לי איפה כתוב בתורה שצריך להיות ציוני,

אז זה בסדר,

אבל אם יראו לך שכתוב בתורה שצריך להיות חרדי,

אז זה בסדר.

בואו נראה מה כתוב.

המורה שלי אמר לי שהעונש של האדם הראשון

בזעת אפיך תאכל לחם.

זה לא לחכות לפרנסה מהשם, זה פשוט לעבוד ולהוציא מאדמה את האוכל.

תגיד למורה שלך שהוא לא יודע תנ״ך.

כיוון שבזעת אפיך תאכל לחם זה הקללה שנתקלל אדם הראשון.

מישהו חייב אותך להיות מקולל?

אתה רוצה עוד קללה?

לא, לא. אז למה אתה לוקח קללות?

בזעת אפיך זה היה בגלל שהוא חטא,

אז השם קילל אותו.

בזעת אפיך תאכל לחם. אבל לפני כן, זה לא קללה לדורות?

זה לא מחייב אותי.

זה מחייב אותך?

לא.

לא.

זאת אומרת,

זו קללה,

וקוראים לזה השתדלות,

והשתדלות זה למי שחסר ביטחון,

או ברמה מסוימת.

אבל בסך הכללי זה לא קשור לציונות. מה זה קשור לציונות?

שאתה צריך לעבוד. החרדים אומרים כל היום ללמוד תורה. המורה שלי אומרת לא.

צריך ללמוד תורה, אבל גם צריך לעבוד. מה זה קשור לציונות?

ציוני הוא גם עובד והוא גם מלומד.

ערבי גם עובד וגם עובד.

אז הוא יותר ציוני. הוא פעמיים עובד.

החרדים מאמינים בממשלה, החרדים מאמינים במדינה.

הם אומרים שהמשיח יבוא רק כמדינה. הם אומרים, התורה אומרת, מה הם אומרים? הם לא אומרים כלום.

תחילת גאולה, הציונים אומרים תחילת גאולה, הדתיים ציונים, לא הציונים, איזה תחילה? איפה תחילה? מה התחילה פה?

שצריך להתחיל לבנות את המדינה והמשיח יבוא למדינה. מי אמר שצריך לבנות מדינה? איפה כתוב שצריך לבנות מדינה?

יש ארץ-ישראל, צריך להיות בארץ-ישראל, שלום, אני בארץ-ישראל.

והממשלה, כל מה שיש לנו היום?

מה, אולמרט למשל?

לא אולמרט, אולמרט. גם היו מלכי ישראל שהיו רשעים, נכון. ולא קיללו את המלך, לא את כל המלוכה.

נכון. לא אמרו, מלוכה תיקרא. נכון.

אז בגלל אולמרט כל המדינה צריכה ללכת, לא, שאלתי רק, מה זה? זה תחילת הגאולה, אולמרט?

לא אולמרט.

אז מי תחילת הגאולה? בנייה יש לנו היום. מי? בן-גוריון? בן-גוריון.

מי זה תחילת הגאולה? הרצל? מי זה? מי זה תחילת הגאולה?

בזכותו אנחנו פה.

מי זכותו? איזה זכותו?

בזכות השם, אבל הוא שליח של השם, בוא נגיד. מה פתאום הוא שלח אותנו לאוגנדה?

בן גוריון. בן גורגון.

כן, מה?

מה, אתה לא... הוא התחיל להקים מושבות, הקים את צה״ל, הקים את הכול. הוא הקים, מונטי פיורי הקים.

חרדים הקים. בסדר, נו מה, אני גם...

היי טוב, אבל אני אומר לך בכללי, אני מדבר איתך. מה אתה מדבר? גם אני מדבר.

אתה יודע שחרצל בכלל רוצה לנצר את כל העם היהודי?

כן, גם שמעתי את זה, והמורה שלי אמר שבסוף ימיו הוא התחרט.

בטח, הוא מכיר אותו, הם היו ביחד.

שמע, אני רק בתחילת הדרך, אני שאלתי... טוב מאוד, אם אתה בהתחלה כבר ככה, אתה עשר, תמשיך.

אתה תראה את הסרט שנקרא חרצל והציונות

ותבין את כל זה אחד לגבי הציונות.

הציונות, זה היה בלוף בשביל להעלות את כל היהודים לארץ-ישראל, לבנות מדינה פה, לפי האופי האוסטרי-האירופי, עם תרבות הגויים, ולמחוק כל סממן יהודי.

זו היתה הציונות במיטבה,

אלה היו ראשי הציונות וזה מה שהם התכוונו,

וזה מה שהם משתדלים להמשיך כרגע,

אלה שנשארו במיעוט.

אתה יודע שהיה עכשיו סקר שיש רק 20% שמגדירים עצמם בישראל חילונים.

80% מגדירים

שהם דתיים או מסורתיים.

שמעת?

לא, טוב מאוד.

תקרא.

רגע, כבוד הרב, אז מה זה ציונות דתית?

ציונות דתית זה משהו, כלאיים, שאסור מן התורה.

מה זאת אומרת?

מה זאת אומרת? אם אתה דתי אתה לא ציוני, ואם אתה ציוני אתה לא דתי,

כי זה לא נכון. למה? זה סוטר אחד את השני? זה לא יכול להיות יחד? אמרתי לך, הציונות קמה נגד הדת.

אז איך יכול להיות ציוני דתי?

אז מה, הרב ריינס,

הוא גם היה נגד הדת? הוא היה רב גדול? לא.

הוא היה ציוני שהתכוון לעלות לציון והכול, והוא היה מאלה שהתפתו ללכת אחרי הציונים שהיו בהתחלה,

והם רצו לעלות לארץ, ויצאו נגדם כל גדולי ישראל, ביניהם החפץ-חיים,

והקראתי את דבריו באחד המכתבים שהוא שלח בעניין זה.

ומה לעשות?

גם הם לא התכוונו,

אתה מבין, למה שיש היום. הם חשבו שלא יהיו כאלה כמו שהיום אנחנו רואים.

הם התכוונו באמת שישמרו תורה ומצוות.

אבל אתה רואה איך אנחנו נראים היום.

ומה עם צה״ל?

מה יש לו?

צריך להתגייס או צריך ללכת ללמוד?

ודאי, מי שרוצה יכול להתגייס, ומי שרוצה יכול ללכת לישיבה.

אתה לא נגד צה״ל, אתה אומר שצריך להתגייס? נגד? למה שאני אהיה נגד? אתה מברך מי שהולך להתגייס?

מה אני מברך אותו? שיחזור לשלום.

אמן.

אז מה אתה רוצה שאני מברך אותו?

אני רק שואל, אם אתה לא נגד צה״ל. מה הפירוש נגד? למה שאני אהיה נגד? אתה בעד? אני גם לא נגד מס הכנסה, אבל אני לא בעד.

טוב, תודה, כבוד הרב. אני גם לא נגד איראן.

הם נגדי.

טוב, תודה.

כן,

רגע, בצד ההוא שם, כן, תרים, קום-קום.

קום-קום.

דבר, דבר.

שלום,

שלום, שומעים.

יש לי שאלה.

אלוקים ידע,

מתי שאדם יבוא לפה,

אז הוא רק יכתע.

כאילו, יהיה פקרוס, יהיה כל זה, והוא רק יכתע.

מלה לא הבנתי.

השם ידע שמתי שהבן-אדם יבוא לפה,

אז הוא כאילו רק יכתע, הוא לא יעשה מצוות.

למה אתה אומר שהוא רק יחתא? מה פתאום שהוא יחתא?

אז הוא בעיקר יחתא.

למה בעיקר יחתא?

כי יש כאלה שכן, כאילו, יש כאלה שלא מאמינים.

נכון, יש כאלה ויש כאלה.

למשל, היה לי חבר, לא יודע מה זה תפילין עד שלשום.

כל הכבוד.

יכול להיות שהוא לא אשם. אולי הוא תינוק שנשבע.

לא, לא. הוא פעם ימין והוא הפסיק להאמין, כאילו.

נגמר לו.

יש אנשים שהסבלו בגיהנום לנצח.

בודדים.

והשם ידע שהם הסבלו בגיהנום לנצח.

בודדים.

אז למה הוא הביא אותם לפה כשהסבלו?

בודדים.

אז למה הוא הביא אותם, כאילו?

מה פירוש, מישהו צריך להיות דוגמה.

אז הם צריכים לסבור?

הם בחרו בזה.

כן, אבל השם הוא כולו רחום וכולו חסד. נכון.

אז כאילו, אז איך הוא הביא לבן שלו להגיע למצב כזה?

הוא הביא, הבן איך הביא.

יש לו אבא כזה טוב, איך הוא עושה הפוך?

יש לך אבא עשיר, חכם, גיבור, נותן לך הכול ואתה עושה נגדו מהבוקר עד הערב כל ימי חייך.

מי לא בסדר, האבא או הבן?

הבן. נו, אז מה אתה רוצה?

בודדים?

בודדים.

זהו. זהו?

זהו. תהיה בריא.

כן,

שם יש חיילת, לא? זה חיילת.

מה קרה? נזכרת, אודי? עכשיו נזכרת.

תצביע.

קודם ישנת, עכשיו את העור ארבע. בסדר, סבלנות.

הוא מצולם.

ערב טוב, כבוד הרב.

אהלן, אהלן. אתה זוכר אותי. תמיד.

היינו בבני-ברק, היית סנדק של החלק שלי.

אני הייתי, אתה אומר שאתה לא בעד ולא נגד צהר.

כן. אבל כל העולם נגדנו, אז מה אתה?

אני בעד.

בעד, אז אתה.

לא טוב.

טוב.

טוב מאוד.

אז לא להיות באמצע, לא בעד ולא נגד.

בטח.

היית במני-ברק, לא?

כן.

ואני באתי לפה.

ברוך השם. שנינו לא באמצע. אז אנחנו נתראים כזה.

לא צריך לא בעד ולא נגד.

נכון. או עומדים או יושבים. או עומדים או יושבים.

כן.

איפה משוטט לו המיקרופון?

רגע, אמרתי חיילת. למה? הוא נראה חייל?

אפשר למסור לחיילת?

ערב טוב. חיילת בשחור. כבוד הרב.

אני רציתי לשאול אם יש לי קעקוע על הגוף.

אני נחשבת טמאה מבחינת הדת.

את לא נחשבת טמאה, את מקועקעת.

לא, ואם אני רוצה לשמור שבת או לחזור בתשובה, זה משהו. את חייבת עם הקעקוע.

וזה בסדר?

חייבת.

כן?

כן. וזה נחשב בסדר. מה זה, מצוין, מה זה נחשב?

הקעקוע צריכה למצוא עצה מה לעשות,

כי את עוברת כל יום על איסור לאו מן התורה,

שאסור לעשות קעקוע, כתובת קעקע,

וכשנפטרים,

אז מסירים את זה.

כן, יורידו לי את זה?

כן.

וזה כואב.

אבל אם תרצי, אני אתן לך טלפון לברר מה ניתן לעשות בעניין הזה.

אני אשמח.

אז תצלצלי לארגון שופר ותבקשי את הטלפון של הרב בעדני.

תזכרי,

ייתנו לך ותשאלי אותו. הוא פוסק, יגיד לך מה לעשות.

בסדר. ועוד שאלה. אתה מברך נשים?

בטח.

אוקיי. אז אתה יכול לברך אותי?

מה? שתתחתני?

כן, גם.

בסדר. מה השם ושם האמא?

זהבה גבאי.

מי זה האמא ומי זה הבת?

אני סיוון גבאי, בת זהבה. אה, סיוון, בת זהבה.

כן.

אזכי לבנות בית נאמן בישראל עם יהודי ירא שמים.

אמן.

תודה.

הנה פה שאלה מקדימה.

כן, דבר, עמוד.

אני רוצה לשאול,

כאילו, מי כתב את התורה?

אה, מאיפה באת?

לא יודע.

טוב שהתעוררת.

מה פירוש מי כתב? אתה מתכוון מי הכתיב או מי כתב פיזית?

קודם כל למה, תראה, ב... תקרב את המיקרופון.

תראה, בפרשת נוח,

כן.

כאילו,

רשום שמה, בירח אלוהים את ריח הניחוח.

כן.

אני כאילו ישבתי כאילו בפרשת נוח, סקרן אותי כאילו,

מי שכתב את התורה, כאילו, איך הוא ידע מה אלוהים כאילו מריח?

איך הוא ידע שרים ב...

איך הוא הריח?

אתה כתב עשר אתה.

רוצה לדעת. אנא ערף, גם תרצה לדעת איזה ריח הוא הריח, לא רגב.

למה הוא לא כתב איזה ריח?

אבל זה של רושם, אני רוצה לדעת מי זה, איך הוא ידע בכלל? אנא ערף, איך הוא כותב את זה?

משהו.

זו פעם ראשונה שלושים שנה אני שומע שאלה מפרשת נוח.

אף אחד מהמפרשים לא עמד על השאלה שלך.

מי שכתב את התורה זה הקיים.

איפה הוא? עמרני, איפה הוא?

ואלק, עמרני.

תשים את הבננה.

אתה שומע?

איפה הצלם?

לא רואים את הבן-אדם?

לא רואים את הבן-אדם?

כן.

עכשיו תשמע,

הקדוש-ברוך-הוא הכתיב את התורה למשה רבנו,

ומשה רבנו כתב מלה במלה מה שהקדוש-ברוך-הוא אומר לו.

והקדוש-ברוך-הוא אמר לו, תכתוב,

וירח השם את ריח הנאווה.

עכשיו תבין,

זה לא ריח במושג של ריח כאילו שמו בנרגילה.

זה מדובר שזה נעשה נחת רוח לפני הקדוש-ברוך-הוא. כמו שאנחנו מריחים

ריח זה עושה לנו נחת,

אז הקדוש-ברוך-הוא,

כשעושים לפניו את הקורבן,

הקורבן זה לשון קרבה לקדוש-ברוך-הוא,

אז יש לו כביכול

נחת רוח.

לקדוש-ברוך-הוא אי-אפשר לדבר במושגים שאנחנו לא מבינים.

אנחנו חייבים להשתמש במלים ובדימויים שמתקבלים לנו על השכל, כי אחרת לא נבין במה מדובר.

אז לכן דיברה תורה בלשון בני-אדם,

כמו שאנחנו מבינים,

ככה התורה מדברת, שנבין שהקדוש-ברוך-הוא, כשעושים את רצונו,

פירושו של דבר שזה כמו ריח ניחוח.

תודה רבה. תהיה בריא מותיק.

תודה על הטלוויזיה.

כן, שם יש שאלה למעלה אצל אנשים.

תן לה שמה.

כן, לקום בבקשה.

יש לי שאלה.

נכון, אם יש תורה אחת,

אז למה יש כל כך הרבה פירושים, כל כך הרבה חרדים,

דוסים, באמצע, כל מיני?

חרדים ודוסים זה אותו דבר. חבוד, לא יודעת, כל מיני, שס, כל זה.

הבנתי.

תגידי לי,

איזה עיר אנחנו נמצאים?

עכו. למה יש גם נהרייה, תל-אביב, חיפה? זה משהו שונה.

בטח, גם זה משהו שונה.

לא.

מה לא?

כי הרי יש תורה אחת שכתבו, לא?

נכון. אז למה יש כל כך הרבה? ארץ-ישראל זה אחד?

כן.

אז למה יש ערים שונות?

זה מיקומים, זה לא ערים. אה, מיקומים.

תגידי לי,

יש פה הרבה גברים ונשים, נכון?

למה הם לא דומים כולם?

כי ככה החליפו אותנו. אה, יפה. אז לא, אבל כשיש הרבה אמונות,

אז זה גם סותר אחת את השמונה. לא אמונות, סליחה. וגם אמונות שונות.

לא, בכלל לא.

תגידי לי, בצהל יש הרבה חילות?

כן. זה צבא אחד? כן. למה צריך גם תותחנים, גם חיל האוויר, גם שריון, גם גולני? למה צריך?

זה מה ששונה.

בטח, הכול שונה. כל מה שאני אומר זה שונה.

כי הכוונה להסביר שזה שונה.

למה זה שונה? כי צריך את השונה.

למה צריך את השונה?

כי לכל אחד יש תפקיד אחר.

אבל זה סותר אחד את השני,

למה סותר?

כולם קוראים קריאת שמע?

רגע. רגע.

כולם קוראים קריאת שמע?

כן. כולם שומרים שבת? כן. מה לא?

לא. מה?

הדוסים החרדים לא שומרים שבת?

שומרים.

אוכלים כשר? כן. את כל המצוות עושים? כן. אז מה השונה?

נגיד יש אשכנזים שמותר להם לשים

לנשואות פאה ולספרדיות אסור.

למה?

באמת למה? זה אסור בהחלט האיסור. זה נחשב כחן.

נו, למה? נו, אז למה זה שונה?

למה? זה הרי תורה אחת.

נכון. זה למה אין משהו אחד שקובע אם אסור או מותר?

נכון. למה?

למה? מה את אומרת?

אני לא יודעת. אני שואלת. לא יודעת. אז אני אסביר לך. זה כיסוי ראש בשני המקרים,

כיסוי אחד פחות מהשני.

באירופה היתה ירידה של הדורות,

והם הורידו בגלל לחץ של הגויים שם,

ובמקום להוריד לגמרי הם שמו פאה שהיא נחשבת כיסוי, אבל כיסוי שהיה פעם

זה היה פאות כמו ליפה.

אבל היום לקחו פאות שזה custom,

אז ממילא פה הסטייה.

זה כיסוי, אבל כיסוי לא טוב.

זה כאילו רבי נוח.

כל אחד עושה מה שנוח לו.

לא, לא. זה הנשים עושות.

זה מה שהרבנים שלהם אומרים להם לעשות.

לא. הם אומרים לשים פאה צנועה,

והן לא שמות פאה צנועה.

לדוגמה,

בגד, אם אשה הולכת עם בגד שהוא עד הפרק

עד כאן,

זה בסדר, נכון?

אבל אם הוא אדום, זה לא בסדר.

ואם הוא שקוף, זה לא בסדר.

אז זה לא אומר שאם אדם מכסה את כל האיברים,

אז זה אומר שזה כבר בסדר. יש עוד כללים שמסבירים מה זה צנוע ומה זה לא צנוע. לא רק עצם הכיסוי.

אם אשה תשים פאה, אפילו צנועה של ליפה, ותשים שלוש פרחים אדומים בראש,

זה לא צנוע, היא נהייתה פרו-ג'קטור.

שאלה בקשר למה שאמרת על זה שדיבר אתך על הציונות.

אמרת לו למה הוא לוקח את הקללה שהטילו עליו, שזה לעבוד.

לא אמרתי למה הוא לוקח. אמרתי לו שזה קללה.

כן, אבל אמרת לו שהוא לא צריך לעשות את זה, שהוא לא צריך לעבוד. לא אמרתי לו. אמרתי שיש אנשים עם ביטחון שלא רוצים להיות מקוללים.

יש כאלה שכן רוצים. אבל מה זה רוצים? זה נכפה עליך.

זה מה שגזרו עליך.

לא.

למה לא? נגיד אותה קללה זה לזכר ולנקבה. לאנשים נתנו, נגיד, לידה בייסורים,

ולגברים, עבודה קשה.

נו. נשים לא יכולות לבחור, הן יולדות לידה קשה.

קודם כול, לא כולם. ועוד דברים. ודבר שני,

תקשיבי,

תקשיבי,

אשה לא חייבת בפרייה ורבייה כמו הגבר,

אבל היא חייבת

במצווה שנקראת לא לתוהו ורעה, אלא לשבת יצרה.

אם גבר לא יקיים פרייה ורבייה, הוא עובר עבירה.

אם אשה, היא לא עוברת עבירה של פרייה ורבייה.

רק לעניין שהיא צריכה לקיים את העולם,

שהעולם יהיה מיושב ולא יהיה תוהו ובוהו.

אבל מכל מקום,

נכון,

נתקללה האשה בגלל שהיא חטיאה את האדם,

אבל קללות לא חייבים לקבל.

ולמה כשהבחורות מקבלות כל חודש מחזור?

זה גם.

זה בגלל שחווה שפכה, נכון, זה אותו עונש.

כיוון שהחווה שפכה דמם של כולם,

אז לכן היא נענשה.

אז יפה, אבל זה אותו עונש ואותו דבר,

שהם אכלו את הברית. נתקללה חווה בעשר קללות, אדם בעשר, והאדמה בעשר והנחש בעשר, 40 קללות.

תקראי במדרשים.

אבל בסך הכללי זה קללות.

זה קללות שאתה חייב לקחת.

לא.

עובדה.

לא.

לדוגמה, כתוב שהאדמה תצמיח קוץ ודרדר.

אז איך מצמיחים גם פרחים ואיך מצמיחים עגבניות והכול?

אלא בא להגיד שיהיה קושי.

במקום שהאוכל יהיה מזומן,

אדם צריך לנקש ולסכל אבנים

ולחרוש ולזרוע, והרבה, 11 מלאכות עד שהוא יאכל אוכל.

קודם הוא היה מקבל את זה מוכן.

כמו שעם ישראל במדבר ירד להם מן מן השמים,

ככה עם ישראל היה יכול לחיות אם היה שומר תורה ומצוות במאה אחוז,

כמו בדור המדבר.

אבל כיוון שאדם חוטא, אז חלות עליו הקללות.

אבל לא כל בן-אדם חייב להיות מקולל x שעות.

אפשר לעבוד שמונה שעות, אפשר לעבוד ארבע שעות חצי משרה, נכון?

אז הנה אדם מיעט בקללה.

אפשר גם לא לעבוד בכלל, לשבת בכולל וללמוד.

לא חייבים להיות מקולל. לא מקיימים מצווה כשהולכים לעבוד.

אין מצווה בתרייג מצוות לעבוד.

זה לא אסור לעבוד, אבל אין מצווה לעבוד.

ומאיפה הם יתפרנסו ואיך הם יחיו?

ברור שיש תורה ומצוות והכול. מי זן את הנמלים?

בסדר, אבל אנחנו לא אוכלים. מי זן את העופות? אבל אנחנו לא אוכלים חיות.

ועשב.

אנחנו אוכלים עשב.

פטרוזיליה אכלת באחרונה?

אבל לא רק מזה אנחנו מתקיימים. נכון.

אז איך נקנה? חיים, מי נותן לך?

אשם. ומזון הוא לא יכול לתת?

כן, אבל איך הוא ייתן? זה כבר לא בתקופה שנופל מן מהשמים. לא צריך מן מהשמים? זה יכול להגיע בשטרות של 100 שקל, בדולרים.

ומאיפה הם יבואו?

חסרות לו אפשרויות. זה יכול לבוא בירושה, זה יכול לבוא מאנשים, זה יכול לבוא מעבודה,

זה יכול להיות מזה שתהיי מנהלת ולא תעבדי, זה יכול להיות שיהיה לך עסק, יכול להיות שתשקיעי,

יכול להיות שתרוויחי,

יכול להיות שתרוויחי בפיס, יכול להיות שאני לא יודע מה,

יכול להיות שתמצאי מציאה,

יכול להיות שתמצאי חתן עשיר,

יכול להיות אלף ואחת דברים.

טוב, תודה.

בבקשה.

כן, הנה שם החבר'ה ליד המדרגות.

אהלן, משה, רגע.

ראית?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לא, אני לא רוצה לעמוד.

סטנד-אפ.

לא בא לי לעמוד.

אם אני אגיד לא בא לי לענות.

טוב, יאללה, נעמוד. יאללה.

כבוד הרב,

יש לי שתי שאלות.

שאלה אחת, כתוב בתורה,

ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת ויינפש.

מה, הקדוש ברוך הוא צריך לנוח?

זהו.

ויש עוד שאלה.

אז קודם כל, הקדוש ברוך הוא באמת שבת מהמלאכה שלו,

בשביל שאנחנו נדע שאנחנו גם צריכים לשבות ממלאכה.

ומה שהוא ברא בשישה ימים בא להגיד לנו שבשישה ימים אנחנו יכולים לעשות מלאכה,

ובשביעי אנחנו צריכים לשבות ולנפוש בדיוק כמו שהוא עשה.

וממה הוא שבת?

ממלאכה. איזה מלאכה הוא עשה?

הוא ברא שמים ארצה. איך הוא ברא?

ויאמר השם ייעור ויאמר השם תתשא הארץ ויאמר השם ייקבעו המים. ויאמר השם ויאמר ויאמר ויאמר, ומזה הוא שבת.

מהמהירה הוא שבת.

אז תאר לך כמה צריך אדם לנוח בשבת

מכל מלאכה.

בשביל מה צריך הוא לנוח?

הוא לא אכל צוות עלינו, כמו שהוא יקבע עלינו או דברים אחרים. בשבילנו, בשבילנו, שאנחנו נדע שכך הוא רוצה שאנחנו ננהיג את ששת ימי המעשה ואת יום השבת, יום המנוחה.

אבל בסדר. הוא לא צריך להראות לנו מה לשבות.

למה אתה קובע לו מה הוא צריך להראות? זה לא שאני קובע לו.

אני אומר, הוא מצווה אותנו בדברים אחרים. אז מה רצית שהוא יעשה בשבת? שהוא ימשיך לברום?

לא יודע, אני יודע. מה, הוא לא רוצה להמשיך לברום.

הוא רצה בשישה ימים ובשביעי, שיהיה מחזור

של שבע, ששת ימי מעשה בשביעי-שבת.

לזה המחזור הולך וחוזר.

ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת.

ראשון, שני, ככה כל העולם מתנהג.

שישה ימים בשביעי. מאיפה זה?

ממה שהוא עשה.

הבנת? הבנתי. יופי. מה השאלה השנייה? השאלה השנייה, בתקופה שהייתה,

היתה איזו תקופה שאמרו שהספרים של הרמב״ם הם שקריים, נכון? נכון. יצאו נגד ספריו, לא אמרו שהם שקריים.

אמרו שהוא אמר שלא צריך לקרוא יותר בספרים אחרים. מי שיקרא את הספר שלו יוכל לדעת את כל התורה ולא יזדקק לספר אחר.

ואמרו שאין דבר כזה, התורה לא נפסקת בשום דור אצל אף אחד.

ואיך יודעים שהם זה לא נכון?

שמה לא נכון?

שזה לא ככה.

ספריו נתקבלו בכל התפוצות.

באותו זמן הרעב״ד יצא כנגד בשביל להקטין קצת את מעלתו, שלא יחזיקו ממנו חס ושלום מלאך שהתורה נמסרה לו ותו לא.

אוקיי, תודה.

תהיה בריא.

הנה הבחור משה, תן למשה.

ערב טוב.

ערב טוב.

פעם קודמת דיברנו, אתה זוכר את השאלה?

לא, אני זוכר את השם. אני אשב, ברשותך. לא, לא, לא. לא, לא, לא. לא, לא, לא. אסור אפליה, שוויון.

שאלתי אותך איפה היה לי עם השואה?

כן. וענית מה שעניתם בטבע וזה וזה. הסברת לי.

אמרתי, טוב, הוא מדבר סתם. יצאתי מהרצאה, אמרתי, הוא מדבר מה שהוא מדבר.

אמרתי לי ללכת לישיבה, תלמד בישיבה.

לא יצאתי בסוף של הישיבה.

הלכתי ל... אחרי שלושה שבועות הייתי בתאילנד,

שם ראיתי באמת איפה אלוהים.

ישיבה, אחלה ישיבה הלכת. כן.

אחרי הישיבה בבית חולים, שבוע הייתי ברית חולים שם, התהפכתי עם אוטובוס,

טעוני עם אוטו,

מטוס התעסקנו כמעט, ומאבורית כמעט התהפכתי.

אחרי כל זה שראתי לי עם הטבע, אמרתי, מה, אמנון אמר לי על הטבע?

עכשיו אני רואה את הטבע.

לגבי השאלה שלי עכשיו,

תצמיד את המיקרופון שאני אשמע אותך. רציתי לדעת, שאלתי את הרב איפה שאני לומד

לגבי הנשמות.

רגע, אז חזרת לישיבה.

לא, הייתי בישיבה בדרכי אבות בירושלים, הייתי שבת-שעה.

אני לומד אצל רב אצלנו, שזה רב,

תלמיד של הרב הכרמי.

אני לומד אצלו, מדי פעם

שאני פנה בין העבודה.

השאלה שפשוט רציתי לדעת,

שאלתי את הרב ולא קיבלתי תשובה ברורה על זה. נשומות, נשמות. כן.

אלוהים, לפני שיצרת אדם, היה אדם.

כאילו ייצרת אדם ונתנו נשמה.

אחרי זה יצאו עוד אנשים, אוקיי? מאיפה באו הנשמות האלה? מאיפה שאר הנשמות?

יש אוצר של נשמות שכן. והנשמות אמרו שהן מתגלגלות.

זאת אומרת שיש כאילו, אם היום נגיד יש

x אנשים,

יש x נשמות, אוקיי?

מאיפה מוצר פה פה נשמה חדשה מההתחלה?

ומה התיקון שלי?

יש אוצר הנשמות, ואוצר הנשמות פירושו של דבר

זה שיש סך של נשמות שצריכות לרדת לעולם.

בכל בן-אדם שנברא הנשמה יורדת אל הגוף שלו בבטן ויוצא החוצה.

נשמה שלא תיקנה את עצמה,

חלק מהנשמה המתוקן נשאר למעלה,

והחלק הבלתי-מתוקן יורד עוד פעם, נכנס בגוף חדש

ואמור להשלים את עצמו. אם הוא לא משלים, בפעם השלישית אולי. ואם לא,

אז חלק הנשמה שנותר בלתי מתוקן ייכנס בדומם, בצומח או בחי, עד שיתוקן.

זאת אומרת שמראש כאילו יש נשמות שאמורות להגיע לפה.

בדיוק.

דבר נוסף. ולא שנייה כמה ימותו וכמה יבלדו.

לא, זה לא תלוי במספרים.

דבר נוסף,

מה התיקון שלך? זה לקיים את התורה והמצוות,

ואז אתה בטוח, מתוקן.

תודה. תהיה בריא.

שאלה יש לכם למעלה?

שאלה למעלה-למעלה.

למעלה.

ציון בריצה למעלה.

ציון למעלה. שורה אחרונה.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום. יש לי בעיה. אני כבר חצי שנה, שנה שאני כבר הולכת לשיעורי תורה,

והרבה חברות כאילו כבר לא בקשר אצלי, כמו שהייתי ב...

לא, לא כמו פעם, שאומרות לי שלום,

ותמיד כשהייתי מדברת אתם על משהו, על תורה וזה,

הם תמיד היו אומרים לי, החפרנית, לכי וזה, וכשהייתי אומרת להם, בואו לשיעורי תורה,

איך קוראים לך? חולדה?

הן היו אמורות לי, לך יעד וזה, והן כבר לא בקשר ממש כמו שהיינו בהתחלה.

קודם כול. ובגלל זה אני בירידה, חבל על הזמן, אני כבר לא כמו פעם.

אין, באמת.

קודם כול, חשבתי שאת במצב טוב,

ואם הם עזבו אותך, אז זה טוב מאוד,

כי אם חברות שלך עוזבות אותך בגלל שאת החלטת לשמור תורה ומצוות, הן לא חברות אמיתיות?

הן היו צריכות לשמוח?

מה יש?

אם את החלטת על דרך מסוימת,

למה שהם יתרחקו ממך? הם רוצים שתהיי רק אתם חוטאת ועושה עבירות?

מה, את חברה רק לפשע?

את רוצה לשמור תורה ומצוות?

תשמרי תורה ומצוות.

אם הם לא מעריכים אותך,

אז אדרבה, לא אפסדת.

אבל הם חברות שלי. מה זה חברות?

יש חבר לאיש משחית.

לא כל חבר. יש חברים גם עבריינים.

לא כל חבר הוא חבר טוב.

צריך חבר טוב או חברה טובה, אבל לא חברים לא טובים. אם אדם מדיח אותך

מלעשות את רצון השם,

אז זה לא חבר טוב.

אם מישהו יגיד לך, אל תשמעי להורים שלך, ואם את תשמעי להורים שלך, אני לא אהיה חברה שלך.

זו חברה טובה?

ברור שלא. אז אם אומרים לך, אל תשמעי לאבא שלך בשמים, ואם את שומעת לו, את חפרנית.

נו,

את צריך לשמוע להם.

אלה חברות?

בשבילה אם את יורדת? למה תרדי?

נגיד את רוצה לנסוע,

איפה אנחנו? בעכו.

את רוצה לנסוע, נגיד, עכשיו לאשדוד.

חברה שלך יורדת בתל-אביב

ואת רוצה להגיע לאשדוד. איפה תרדי?

לאשדוד. למה? את לא חברה טובה. למה את לא יורדת אתה פה?

למה את ממשיכה לאשדוד לבד?

והיא תגיד לך, את לא חברה אמיתית, כי את ממשיכה. למה את ממשיכה?

תרדי אתי בתל-אביב.

את רוצה להגיע לגן-העדן.

היא לא רוצה, היא רוצה לרדת בגיהינוס.

אז את צריכה לשמוע לה?

נו, מה את אומרת?

הן חברות טובות.

בכל מקרה, אבל אני רוצה לחזק אותן.

לא צריך לחזק אותן. את רוצה לחזק? תני להם דיסקים

או תגיד להם שיסתכלו באינטרנט. את אל תתעסקי אתם, הם יורידו אותך כי את חלשה.

את לא במצב שאת יכולה כרגע לחזק מישהו אחר כי את בעצמך יורדת, את אומרת.

ואדם שהוא חלש לא צריך לחזק אחרים. קודם יחזק את עצמו.

תודה רבה, כבוד הרב.

תודה לך. תברך אותי אולי. תודה לך, עמרני, שאתה ישן.

מה השם שלך ושם האמא?

אביגיל, עדי בת פאני אביגיל.

עדי בת פאני אביגיל, השם יזכה אותך בעזרת השם

להתחזק

ושבגללך יתחזקו

וזיווג הגון מהרה. אמן.

אמן.

הנה פעם לבן באמצע.

מי יודע איזה שיר זה?

אתם יודעים לשיר את השיר הזה?

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

אין פה מצלמות אבי זו דה קודש שובריך

אנו אנו אנו אנו אבי זו דה קודש שובריך אנו אנו אנו אנו אנו אבי זו דה קודש שובריך אנו אנו אנו אנו אנו אנו אבי זו דה קודש שובריך אנו אנו אנו אנו

עבדו דקודשו בריחו אנא אנא אנא אבו דקודשו בריחו אנא אנא אנא לא בירח את ריח הניחוח

עבדו דקודשו בריחו, אמרה נילון לישון.

טה, טה, טה, אה.

ענו, ענו,

דקודשו בריחו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו, ענו, ענו, ענו,

עבדו דקודשו בריחו, ענו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו, ענו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו, ענו,

ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו,

אנו, אנו, אנו, אנו, אף דודקות שובריחו אשריך, אשריך, אשריך.

אני, אני, אני עבד של הקדוש-ברוך-הוא.

וואי, וואי, וואי, איזה מילים.

ישר מן הסידור.

כן, שאלה.

קודם כול, שלום.

שלום וברכה.

אני מאמין בתורה. גם אני.

עכשיו, קשה לי להאמין בנביאים ובכתובים.

למה? כי אומרים, יש שם כל מיני נבואות לעתיד, כל הגוגמגוג והמשיח.

כן. אני רוצה שתוכיח לי שזה נכון, שיש לך הוכחה בשבילי

שבאמת יהיו הנבואות האלה. הבנתי. יש לך הוכחה שאתה תמות?

לא. אתה תמות?

מאיפה אתה יודע שאתה תמות?

כי לאפר באת ולאפרת שוב. מאיפה אתה יודע את זה?

רשום בתורה.

הבנתי.

אבל אתה יודע שתמות?

יודע. אולי אתה לא?

אין מצב.

אין מצב. למה?

מה הראיה?

כי בן-אדם חי עד 120 שנה.

מה הראיה?

התורה.

רק התורה?

ואם לא היתה תורה, איך היינו יודעים שתמות?

אני יודע. מה אתה יודע?

אתה מכיר מישהו שנשאר?

לא. כולם מתים.

כן. אז גם אתה תמות.

מה אתה עונה על השאלה, מיכאל? אני אענה לך.

כל הנבואות התקיימו.

אז גם אלה שאתה לא מאמין יתקיימו.

מאיפה אנחנו יודעים?

כל הנבואות שהתקיימו, יתקיימו, נכון?

מה נשאר?

מגוג ומגוג ומשיח.

נשארו שתיים.

אם כולם יתקיימו, גם אלה יתקיימו.

כמו שכולם מתו, גם אתה תמות. אוי, זו אמונה. תוכיח לי ב... תוכיח להשתמות.

מה קשור? מה קשור? אתה לא מבין.

אתה יכול להוכיח להשתמות?

למה אתה לא יכול להוכיח על איש שאתה מות?

כי אתה עוד חי, לא מת, נכון?

אבל לנבואות האלה עוד לא הגיע הזמנם. איך אתה רוצה שהן יתקיימו?

כשיגיע הזמן הן יתקיימו.

הבנת מה הדוגמה? מתי הזמן?

מתי שיגיע.

מתי תמות?

מתי שיגיע.

אנו, אנו, אנו, עבדו דה קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דה קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו,

עבדו דה קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו,

עבדו דה קדושו בריחו.

אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקדושו בריחו,

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו,

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו.

רגע, לא סיימתי.

לא?

לא.

בבקשה.

מה אתה אומר לנסיעה לאומן?

מה יש?

כמה משלמים אתה שואל או מה?

מותר, אסור. מותר.

אוקיי, אתה יכול לתת לי ברכה? בטח.

וכיפה? גם.

יאללה, בכבוד.

וציצית? יאללה. בכבוד.

אבי דו די קודשו ברכו, אנו, אנו, אנו, אנו, אבי דו די קודשו ברכו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, עוד ציציות?

בכבוד.

לא לעלות, לא לעלות. תעמדו פה, אני כאן מלכים.

אנו, אנו, אנו,

אבדו דקודשו בריחו, אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו.

ענו ענו ענו עבדו דקודשו בריחו

אנו, אנו, אנו, אנו, אבידו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבידו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אנו, אבידו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אנו, אבידו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו,

אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו, אנו, אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו, אנו, אנו, אנו,

עבדו דקדושו בריחו, ענו, ענו, ענו, יש קוקו, עבדו דקדושו בריחו, ענו, ענו, ענו, ענו, עבדו דקדושו בריחו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו, ענו,

עבדו דקודשו בריחו,

עבדו דקודשו בריחו,

לנשים, מי שרוצה כיסוי ראש,

עבדו דקודשו בריחו,

עבדו,

עבדו.

אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו

תהה, תהה, ענו, עבדו דקודשו בריחו.

ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו.

ענו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו.

ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו.

ענו, ענו, ענו,

עבדו דקודשו בריחו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו, ענו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו,

ענו, ענו, ענו, עבדו דקודשו בריחו,

אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, אבי דודי קדושו בריחו.

נו, תגיד להם, מה נו? תגיד.

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו,

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו,

אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשו בריחו,

אנו, אנו, אנו, הנה פה, פה, פה, פה, פה, פה, אנו, אנו, אנו,

חמודי שוברים, אנו, אנו, תן לה, תן לה,

אנו, אנו, אחרון, אחרון, איפה?

אנו, אנו, הנה שמה, כן, בבקשה, כן, איפה?

רגע, הנה, איפה? כן, בבקשה.

תכף.

הופ, הופ, תכף. קודם אנשים, קודם אנשים.

מי עוד?

קיפות, קיפות.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקדושו בריחו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקודשו בירכו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקודשו בירכו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקודשו בירכו.

אנו, אנו, אנו, עבדו דקודשו בירכו.

אנו אנו אנו אבידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אבידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו ארגידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו ארגידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו ארגידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו

אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו,

פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם פעם הפעם הפעם הופ, הופ, הופ, הופ, הופ, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, דודו, ד

פעם לתרגם יותר,

אנו, אנו, אנו,

אנו,

אנו, אנו,

אנו, אנו, אנו,

פַּּה֗-פָּּרָהָ, פַּרָהְ.

רם פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם, פם

בוא! עבר על זה!

עבר! בוא מטוס! בוא! בוא, תזכה!

חידוש השם! בוא!

מצווה! מצווה! מצווה!

אנו אנו אנו אבינו דוּדוּדשו בריבו אנו אנו אנו אנו אבינו דוּדוֹדשו בריבו

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו

לכל טובה וברכה.

ודבר נוסף,

מי שרוצה, תמשיך, מותיק, תמשיך, אתה מנגן טוב.

מי שרוצה לזכות להיות שותף אתנו בזיכוי הרבים ומוכן להשמיע שקל וחצי ביום תרומה מכספי מחסר,

יכול למלא פה הוראת קבע או לתת את כרטיס האשראי 20 חודש.

לתת שקל וחצי זה 50 שקל בחודש,

1,000 שקלים.

אנחנו נחלק בשבילו 100 DVD חיניו או שניתן לו, שהוא יחלק,

תהיה לו זכות בהחזרת עם ישראל בתשובה ויכתוב על הוראת קבע שם ושם האימא,

ואני אברך אותו בעזרת השם לרפואה, לישועה, לזיווג, ואם רוצים, גם לעילוי נשמר.

אז מי שרוצה, שירים את היד.

שקל וחצי, 50 שקלים בלבד לחודש, 20 חודש,

הנה, תן לו שם.

מי עוד שיבוא לכאן, אם היא רוצה גם.

אנו אנו עבדו דה דה שוברים, מי שרוצה שיבוא לקדמת הבמה,

ימלא הוראת קבע ובעזרת השם יצטרף אלינו להציל יהודים.

נרשום על נייר,

נכתוב מלא, תחתוך ונברך.

אבי דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה איפיפיפ

הופ,

הופ, הופ.

נו, אנו, אנו, אבן דוד קודשו ברי, אנו, אנו, אנו, אנו, אבן דוד קודשו ברי, ולהחליף, הנה הוא מחליף.

תשלם אותו ומחליף.

הנה, הייתה לו כיפה סרוגה, החליף, זה שחורה, חזק וברוך.

למלא את הוראת הקבע,

נפסור ואני אברך בלי נהדר בעזרת השם.

אנו, אנו, אנו, מה השם?

בתיה בת שלמה ורפואה שלמה בעצמה.

אבית דוד קודשו ברי, ומה השם שלך,

חמיר?

מניב שמעון בן רוץ,

השם יזכה אותו לכל טוב לעבודתו יזרק.

מה השם שלך ושם האימא?

מה השם שלך ושם האימא?

אני נפס עליה בקינדה,

שמרפא אותך ברכורה שלמה בפרט בעיניים.

מהירה!

מנחם בן תמר, נזכה לעלות במעלות שרצית.

תצליח!

מזכה לבריאות והצלחה.

רוני יהודה בן שרה, סיפור גבול נהרה.

סיטון, משפחת סיטון, יזכו לכל טוב בריאות והצלחה.

מוחמד בן חתום, נזכה לבריאות שלמה מהירה.

נזכה לחזור בתשובה שלמה.

ירדנה זה שם יפה.

ירדנה.

ירדנה.

שלמה בן מרים, נזכה לחלוטין ובריאות והצלחה לעבודתו את גבירה.

תצליח! תשמור!

תן!

תשמור!

זה מרפא את האמא בבחורה שלמה.

סיום שמחה בבענה, בבחורה שלמה.

תזכה לבריאות ז'ק לבן.

ועוד היה בת ולחל זיווג הגון מהירה.

כרנסה בריאותו של נחם הילדים וזיווג הגון מיעקב אדום.

דוד בן אברהם ועודד בן אברהם, בהצלחה.

נחזור בתשובה שלמה.

דוד, רפואה שלמה.

אמן, בריאות והצלחה.

בני בנימין,

בן רפואה, סיגד, בריאות והצלחה.

מועל שמונה.

ספיר בת,

עודי השרה, תצליח עם הלימודים.

בעילוי ושמאל,

חובלנטו בת רחל, להצלחה ג'עבור דיר ונחם, לסיווג לאדווה אהובה ועבד מזל טוב ומהירה.

בריאות לסיווג הגון.

בריאות והצלחה.

תזכי לפרי בתים.

חצי שעה ללמוד ספר שערי תשובה.

יש את זה מנוקד, אפשר ללמוד לבד.

יש את הספר הזה מנוקד.

מנוקד, יש אותו מנוקד, אפשר לקרוא לבד.

אז תלמדי ספר שנקרא מסילת ישרים, מסילת ישרים.

כל גר שמקיים תורה ומצוות, אשרה ואשרה חלפו.

תבואה שלמה מהרה.

משה בן מרים, זיווג, ארגון והצלחה בתורה, בריאות ואושר.

כן, אחרונים,

שלושה חוגשים.

תאסוף מהם את ה...

טוב.

תצליחו, תעלו במעלות התורה והיראה.

נשווה להתמיד בתורו בירת שמים ובצפילים.

מרים בת אסתר, רפואה שלמה מהרה.

אברהם בן-דב, רפואה שלמה מהרה. תצליחו.

תצליחו, בעזרת השם.

בריאות והצלחה. יש עוד מישהו?

תהיו בריאים.

לילה טוב, תהיו בריאים. בריאות והצלחה וכל טוב.

לילה טוב.

כל טוב.

מרים בן-דב