לוד - ירושלים אינה סדום

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמו וירוויח.

בפרשת השבוע פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל,

וקנאו את קנאתי בתוכם,

ולא חיליתי את בני ישראל בקנאתי.

מה זה בקנאו את קנאתי?

בקצפו את קצפי.

היה ראוי שהקדוש ברוך הוא יקצוף קצף רב על ישראל,

בגלל מעשה זמרי בן סלום והמדינית.

ופנחס בן אלעזר הכהן

קם ועשה מעשה, ביקום מתוך העדה,

ועל ידי זה שהוא קם,

הקדוש ברוך הוא אומר, כיוון שהוא קצף את הקצף שהיה לי לקצוף,

אז לא חיליתי את בני ישראל.

זאת אומרת, הכוח היחיד גדול מאוד שיכול היה להיכנס

במקום השם

ולעשות את רצון השם,

ועל ידי זה לכפר על עם שלם.

מעשה יחיד יכול לכפר על אומה שלמה.

וכידוע,

כשאדם מסיים את שליחותו בעולם הזה ומתקן את התיקון הראוי לו,

דהיינו, הוא משלים את כל המשימות והייעודים שיש לו בעולם הזה,

אז אין לו שום סיבה להישאר כאן.

הוא יכול ישר לעלות לגן-עדן אל המקום המיועד לו,

100% בסדר.

מכיוון שאדם מנצל את כל הכוחות

ואת כל הרגשות של הלב שלו

להגדיל כבוד שמים בעולם,

הקב'-ברוך-הוא שרואה שהאדם הזה עשה את הכול על הצד הטוב ביותר,

נותן לו משימה נוספת

בשביל

שיאריך את ימיו.

לכן, הקב'-ברוך-הוא אמר למשה רבנו שיודיע לפנחס שהוא נותן לו ברית שלום

וגם משימה חדשה להיות כהן

ולשרת בקודש,

וזאת סיבה להאריך את ימיו שוב.

ומה זכה פנחס?

פנחס זכה לתפקיד של כהונה, תפקיד של שלום

שהוא צריך לבצע ולקיים בעולם כולו.

לשם כך האריך השם את חייו והפך אותו מאיש של עפר למלאך הברית.

פנחס הוא אליהו, אליהו הנביא.

זאת אומרת,

בזכות המעשה שהוא הגן על כל האומה הישראלית,

זכה שהפך להיות מלאך הברית.

בכך כתוב בסוף מסכת עדויות,

חכמים אומרים שאין אליהו בא לעולם

אלא לעשות שלום.

בכל התפקיד

שהוא יותר גדול ורב,

כך נמשכים חייו של האדם יותר ויותר.

כי הקב'-ברוך-הוא רוצה בטובתו של האדם ונותן לו

אפשרות להוציא לפועל את כל כוחותיו לשם מילוי המשימה והתפקיד.

כל זמן שאדם לא מקיים את המשימה שמוטלת עליו בחייו, הוא נקרא חסר.

אומנם הוא חי,

אבל חסר.

ואז הוא דומה כמי שלא נברא,

כי עדיין לא עשה את מה שמוטל עליו.

אבל אם אדם זוכה להשלים את מה שצריך,

הוא מחבר את חלק הנשמה שלו פה עם שורש נשמתו למעלה,

והוא יוצא מתוקן מן העולם.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שאנחנו מוצאים בפסוקים בתנ״ך

חמש פעמים אליהו חסר ו׳,

במקום אליהו כתוב אליה,

וחמש פעמים אנחנו מוצאים בתנ״ך יעקב מלא ו׳.

לא י״ע קב״,

אלא י״ע קו״ב.

למה?

נתן אליהו ליעקב חירבון

כדי להבטיחו שהוא גואל את בניו

באחרית הימים,

והוא המלאך המבשר על הגאולה.

ואכן מפרש המלבים,

כתוב במלאכים א׳ וישאל נפשו למות,

אליהו ביקש למות.

למה מבקש אדם למות?

אומר המלבים, כי ראה אליהו שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמניים,

וראוי שנפשו תשוב לצרור החיים.

מפה אנחנו לימדים

שאם אדם מגיע לעולם יש לו מטרה ותכלית ויש לו תפקיד.

אם הוא מסיים את התפקיד על הצד הטוב ביותר,

אז הוא סיים אותו בהצלחה והוא עולה לעולם האמת.

ואם הוא ניצל את כל הכוחות בצורה הטובה ביותר עד שהקדוש ברוך הוא

רואה שאת כל כוחותיו הוא נותן בשביל המשימה,

מטיל עליו הקדוש ברוך הוא עוד משימה

שוודאי יעמוד בה כמו בפעם הראשונה,

ואז מאריך את ימיו שוב.

אנחנו מוצאים את זה גם אצל יעקב אבינו.

כשיעקב אבינו נלחם עם המלאך, שרו של עשר,

מה כתוב שם?

ויאמר, לא ייקרא שמך יעקב כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל.

השפת אמת אומרת,

כיוון שעקב אבינו מילא את תפקידו וניצח את המלאך, שרו של עשיו,

אם כן בא זמנו להיפטר מן העולם,

ואין לו מה לעשות כאן יותר.

לכן הוסיף לו תפקיד גדול בחיים,

והמלאך קרא לו לא יעקב כי אם ישראל לומר שהתפקיד שלו עכשיו לבנות את בית ישראל,

ולכן הוסיפו לו עוד חיים מן השמים לבצע את המשימה האחרונה הזאת.

אותו דבר,

על-פי אותו רעיון אנחנו יכולים לראות.

אברהם אבינו חוזר מן העקדה,

וכתוב, וישו אברהם אל נעריו.

שואלים חכמים, ויצחק, היכן היה?

יורד מעקדה, עלה עם יצחק.

איפה יצחק?

שב אברהם אל נעריו. למה לא מוזכר יצחק?

והיכן יצחק?

אלא כיוון שיצחק הרעיש את העולמות,

עולמות עליונים ותחתונים,

על-ידי זה שהוא קידש שם שמים ומסר את נפשו למות,

ופשט את צווארו על המזבח,

וביקש מהאביב שלא יזוז,

בשביל שלא ייפסל, חלילה, כקורבן,

ומסר את נפשו והגיע בתפקידו לכליל השלמות,

ונתן את האמונה לדורות עולם.

אחרי כל זאת מיותר היה להשאירו בעולם,

השלים את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר.

לכן שלח אותו אברהם אבינו ללמוד תורה אצל שם.

למה?

כדי שיהיה לו תפקיד חדש, שיזכה בזכותו לחיים ארוכים.

אם לא,

הוא היה צריך לעלות לעולם האמת.

אותו דבר חנניה, מישאל ועזריה,

שזרק אותם לבוכדנצר לכבשן האש,

ויצאו משם חיים,

למרות שהיו בתוך הכבשן.

שואלים חכמים,

לא נזכרו לאחר מכן,

אחרי שהם יצאו.

לא נזכרו.

שואלים חכמים, ולהיכן הלכו?

רבי יוסי אמר, מתו בעין.

רבי יהושע בן לוי אמר,

שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד ממנו תורה.

זאת אומרת, במקום ללכת ולקצור שבחים,

ולתת רעיונות בכל כלי התשקורת,

ולהגיד איזה קידוש השם הם זכו לעשות,

הם מתו מן העין.

מה הפירוש?

אין אדם לא ראתה אותם,

עזבו את המקום והלכו ללמוד אצל יהושע בן יהוצדק

ללמוד תורה.

מדוע עשו כן?

הם הבינו שהם השלימו את התיקון?

אחרי קידוש השם כזה גדול?

כבר אין להם מה לחפש פה בעולם.

הלכו בחפש...

עשו תפקיד חדש, הלכו ללמוד תורה והאריכו ימיהם

שוב פעם.

אמו של ריבית טרפון

ירדה לתוך החצר בשבת,

בריבית טרפון נניח את שתי ידיו כמו נעלי בית,

שהיא תדרוך לו על כפות ידיו בחצר כדי שהיא תתקדם לבית.

לא מדובר על ריבית טרפון של ילד קטן,

אלא ריבי טרפון, כשהיה ריבי טרפון מריבותיו של רבי עקיבא.

והיא הולכת בחצר, והוא, משום כיבוד אב ואם,

מניח את ידיו, היא דורכת עליהם, והיא נכנסת לבית.

היא מגיעה לבית, היא צריכה לעלות למיטה,

הוא גוהר מתחת למיטה כמו דרגש,

מתכופף, היא דורכת עליו ועולה לזה.

זה מה שהוא רוצה.

יום אחד הוא חלה,

ובאו החכמים לבקרו.

ואמו בוכה לפניהם ואומרת,

תתפללו על טרפון בני,

שהוא מכבד אותי ביותר מדי.

אמרו לה חכמים,

הוא מכבד אותך ביותר מדי, מה הוא עושה?

סיפרה להם מה הוא עושה.

אמרו לה חכמים,

ואפילו לחצי מה שצריך לעשות בכיבוד אב ואם לא הגיע.

איך בחצי?

לא הגיע לחצי?

מה זה?

ועוד פלא.

מה, חכמים רואים אדם חולה,

בשעה שהוא חולה הם מקטרגים עליו? אומרים שאפילו חצי הוא לא עשה?

זה קטרוג.

הרי כתוב בגמרא,

נפל תורה,

חדד לסכינה.

כשהשור נופל, מפילים את השור, מחדדים את הסכין, שוחטים אותו.

כשאדם נופל למשכב,

אז הוא מזומן, חס ושלום, ממיתה.

אז אם הוא כבר נפל חולה, עוד קטרוג מוסיפים עליו? שהוא אפילו לא עשה חצי?

החפץ חיים זה רצי דיב, קדוש ברוך הוא לא נרגע.

איך אפשר דבר כזה, שהחכמים יגידו דבר כזה?

אלא דבר גדול אמרו.

הם אמרו שהוא לא הגיע לחצי.

כי אם היו אומרים, או,

השרב שזכה לעשות עד כדי כך,

היו לוקחים אותו.

למה? הוא השלים את התיקון, הוא 100%. מה הם אמרו? לא,

הוא עוד לא עשה חצי,

צריך להמשיך לחיות, להשלים את החצי השני.

עדיין הוא לא הספיק לסיים את התפקיד שלו.

לומדים מכאן

שאם אדם משלים את התפקיד,

אדם נפטר מן העולם.

מספרים על רבי ישראל מקוזניץ',

זכר צדיק וברכה, שהגיע לשיבה מופלגת למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו.

שאלו אותו, במה הארכת ימים?

אדם חולה וחלוש כל ימיו,

ובן-אדם מגיע לגיל מופלג מאוד בשיבה,

זה לא דבר טבעי.

אז במה הארכת ימים?

אמר להם, כל פעם שהרגשתי שאני עומד לסיים את התפקיד,

קיבלתי על עצמי תפקידים וייעודים חדשים בעבודת השם,

וממילא לא יכלו לקחת אותי מן השמיים.

למה יש לי עוד תפקיד שקיבלתי על עצמי לעשות?

ואם אדם מקבל על עצמו תפקידים לעשות לכבוד שמיים,

אז הקדוש ברוך הוא ימנע ממנו?

הקדוש ברוך הוא ייתן לו, למה לא? אתה רוצה לעשות לכבודי?

חד רבת, תפאדל.

אז הוא מסביר שבעצם אם אדם רוצה להישאר חי,

לאורך ימים ושנים צריך האדם הזה להיות חכם

ולעשות תפקידים נוספים.

אבל יש עוד דבר אחד שצריכים לדעת,

אסור לשנות גם תפקידים.

יש בן-אדם שלא אוהב כל כך את התפקיד שהטילו עליו לשמים.

לא מתאים לו להיות כזה או כזה, מתאים לו להיות דווקא כזה.

ומה אנחנו אומרים בראש השנה בתפילה?

כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו.

כל איש בעולם הזה יש לו את הפקודה שלו,

את המצב והמשימה שהוא צריך לקיים.

מה עושה הקדוש ברוך הוא כל ראש השנה? בודק.

בודק.

זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו.

בודקים בשמים אם הוא עושה את התפקיד שלו או לא עושה.

וכתב הרמב״ן,

וזה לשונו,

אומר הרמב״ן שהחשמונאים

נענשו עונש גדול אפילו כשהם היו חסידי עליון, ואלמלא החשמונאים היו משתכחות תורה ומצוות בישראל, כליל.

ולמרות כל זאת שבזכותם אנחנו מקיימים תורה ומצוות,

כולם,

מתתיהו הזקן וארבעת בניו מתו אחד אחרי השני בחרם.

למה נענשו צדיקי עליון אלה?

משום שהם לקחו תפקיד שלא היה שייך להם.

הם היו כהנים,

והם לקחו מלכות.

הם מלכו בישראל, והמלכות הובטחה רק לזרע בית דוד.

לכהן לא יכול להיות מלך.

כיוון שהם שינו את התפקיד, הם נענשו.

ולא עוד,

אלא שהם החליפו את הכהונה במלכות,

ובמקום להיות אחראים לשמור את כהונתם בדבר המזבח

ומבית לפרוכת וכל העבודה המוטלת עליהם,

הם הלכו למלוך במקום לעבודת השם.

וברור שהם התכוונו לשם שמיים,

מכיוון שהם לא מצאו מי שיהיה ראוי למלוך

באותה עת בעם ישראל.

רק הם קינאו לשם יתברך על ביטול העבודה בבית-המקדש ונלחמו באויבים.

מכל מקום,

למרות זאת שינו את תפקידם ונענשו בעונש גדול וחמור.

לכן כל אחד מאתנו צריך לחפש דרך

איך להעמיס עצמו בתפקידים,

לנצל את הכוחות והרגשות שניתנו לו מן השמים כדי להפיץ ולפרסם את כבוד השם ותורתו,

וצריך לעשות השתדלות גדולה למלא את התפקידים שהוטלו עליו

ונגזרו לו כפי התכונות של נפשו ושורש נשמתו.

על-ידי זה יזכה לחיים ארוכים שיגזרו עליו משמים,

כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל אשר עליו מוטל להגשים.

נו, אז כל אחד מאיתנו בוטלת עליו חובה?

אבל בטח יאמר האדם אני,

מה אני מחיי?

איזה תפקיד יש לי אני?

בקושי שומר תורה ומצוות, מה אני עושה?

אני יכול להיות כזה שיש לי תפקיד כל כך גדול?

אלא מאי?

אנחנו לא יודעים מה כוחו של כל יחיד ויחיד.

הקדוש ברוך הוא ברא בעולם את אדם הראשון,

ברא אותו יחידי.

למה לא ברא הקדוש ברוך הוא ביום השישי

שישה מיליארד בני אדם בבת אחת?

הרי הקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם יהיה מיושב,

לשבת בראה

ולא לתוהו בראה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם שיהיה מיושב.

למה ברא אחד?

אלא שכל אדם יאמר,

כל העולם כולו נברא בשבילי.

אם היה בורא הקדוש ברוך הוא בבריאה בהתחלה הרבה אנשים,

היינו אומרים שהעולם צריך להיות עם הרבה אנשים וכל אחד הוא רק חלק מי.

הקדוש ברוך הוא הודיע לעולם לא.

יחידי בשבילו ראוי לברוא עולם.

עולם שלם בראתי בשביל אדם אחד יחידי.

בכל אחד מאיתנו יחידי.

בכל העולם נברא בשביל אחד.

השמש בשבילך, הירח בשבילך,

כוכבים לך כל הימים, באגמים,

בכל הציפורים המצייצות,

בכל הריחות היפים, בנעימים, בטובים, בכל,

הכל רק בשבילך.

ומה כוחו של היחיד?

אנחנו רואים גם בפרשה,

ושם האישה המוכה המדיינית

כוזבי בצור,

ראש אומות בית אב במדיין הו.

זאת אומרת,

צור היה ראש אומות, חמשת מלכי מדיין היו,

אבי רקם צור, חור ורבע, אלה החמישה.

למה מנה הפסוק את צור שלישי,

אבי רקם צור,

למה שלישי ולא ראשון, הרי הוא ראש אומות,

אלא בגלל שהוא הפקיר את ביתו

אז התורה שמה אותו במקום השלישי.

אז אם היא שמה אותו במקום השלישי כיוון שהוא היה כל כך

טיפש שלוקח את הבת שלו ומפקיר אותה בשלחתית ישראל,

למה לא שמה אותו התורה במקום החמישי האחרון?

ולמה קרא לו ראש אומות ושמה במקום השלישי?

אלא התורה מדייקת בדיוק

עד כמה הוא נידרדר ביחס...

לאחרים,

ושמה אותו בדיוק במקום.

אנחנו כשרגלים כבר להגיד משהו על מישהו,

אז איפה הם כבר פותחים עליו? פותחים עם תוספות.

התורה לא מדקדקת.

נכון שהוא מופקר,

אבל לא עד הדרגה החמישית, שלישי.

מכל מקום, מה גרם פעולה של אדם יחיד

שכל עמו הפקירו את בנותיהם בגללו?

ראו את היחיד,

את ראש האומות מפקיר את ביתו, גם הם עמדו והפקירו את בנותיהם והחטיאו את ישראל.

אז רואים כמה כוח יש באדם אחד לחטיא את הרבים?

אחד.

מצד שני,

אנחנו רואים

כשפרעה גזר כל הבני לודי אורת תשליכוהו,

עמד עמרם, שהיה גדול הדור,

עמרם אבי משה,

ואמר, מה, אנחנו יולדים לריק?

אנחנו נוליד ופרעה יזרוק ליאור?

עמד וגירש את אשתו.

מעשה של יחיד.

עמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהן.

מעשה של יחיד השפיע על כולם,

וכולם גירשו את נשותיהן.

נו, והנה באה מרים ביתו

ואומרת לו, אבא,

גזירתך קשה משל פרעה,

שפרעה גזר

על הזכרים,

ואתה גוזר גם על הנקבות?

פרעה רשאה,

בגזירתו ספק מתקיימת.

אתה צדיק,

גזירתך מתקיימת.

שמעת, הבת שלו, ילדה באה אליו ואומרת לו, אבא,

הגזירה שלך יותר מפרעה.

הוא עמד והחזיר את אשתו,

את יוכבד.

ומי נולד?

משה.

עמדו כולם והחזירו את נשותיהם.

רואים מה כוחו של יחיד

ומה כוחה של יחידה אפילו שהיא ילדה.

הכוח היחיד עצום,

רק אנחנו לא מעריכים את עצמנו.

זאת אומרת,

רואים מכאן דבר נפלא,

שהכוח היחיד גדול מאוד.

המרגלים שחזרו מארץ-ישראל אמרו לשון הרע על הארץ, ארץ יאכל את יושביה וכו'.

כיוון שעם ישראל שמעו ולא מחו,

נענשו.

600,000 איש ימותו במדבר.

הנשים לא מתו במדבר.

הנשים נכנסו לארץ-ישראל.

למה הנשים נכנסו והגברים לא?

אלא הגברים אמרו,

ניתנה ראש ונשובה מצרימה.

לא רוצים להיכנס לארץ-ישראל.

אמר הקדוש ברוך הוא,

פה כולם ימותו במדבר,

לא ייכנסו לארץ.

בעל נשים.

בנות צלפחד

באו אצל משה ואמרו לו, תנא לנו אחוזה.

אבא שלנו לא השאיר בנים.

אנחנו בנות, אנחנו גם רוצים נחלה בארץ-ישראל.

לא ידע משה את משפטן, שאל את השם, השם אמר לו, כן, בנות צלפחד דוברות.

מגיעה להם נחלה.

אז רואים שהם חיבבו את ארץ-ישראל?

וכיוון שהם חיבבו את ארץ-ישראל,

אז ההשפעה שלהם השפיעה על כל בנות ישראל,

וממילא כולם זכו בזכותן

שייכנסו לארץ.

ומאיפה הייתה להם החביבות לארץ-ישראל? הפסוק מאריך

עד יוסף.

למה? שהם צאצאיות של יוסף.

יוסף חיבב את הארץ.

בעליתם את עצמותי מזה.

מבקש יוסף שיקברו אותו בארץ-ישראל.

הוא לא רוצה להישאר בארץ-מצרים.

ואת האהבה לארץ-ישראל הוא נחיל לדורות הבאים,

עד שבנות צלפחד

ביקשו וטבעו ממשה רבנו לחלה בארץ-ישראל.

רואים כמה ההשפעה של היחידים

מועילה להשפיע על אחרים.

לכן, זכו נשות ישראל

ובנות ישראל להיכנס לארץ-ישראל.

רבי פרדה,

היה לו תלמיד אחד

שהיה שונה לו 400 פעם משנה,

עד שהיה תופס,

עד שהיה מבין.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, ועמך כולם צדיקים,

לעולם וראשו הארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר.

אומר לו התלמיד, כבוד הרב, לא הבנתי, תסביר לי עוד פעם.

מסביר לו עוד פעם, כל ישראל,

כל זה כף ל ישראל,

כף זה כהנים, למט זה לוויים, ישראל זה ישראלים.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

מתחיל להסביר לו, גומר להסביר, אומר לו, הבנת?

אומר לו, לא הבנתי, כבוד הרב, עוד פעם.

חוזר עוד פעם, מסביר לו, לא הבנתי.

עשר פעמים, לא הבנתי.

עשרים פעם, לא הבנתי.

מאה פעם, לא הבנתי. אומר לו, טוב, נמשיך מחר.

באים מחר,

יאללה, בוקר טוב, מתחילים. כל ישראל שם, הבנת? לא הבנתי.

ארבע מאות פעם,

עד שהוא לומד משנה.

ארבע מאות פעם.

פעם אחת

גמרו ארבע מאות פעם.

אמר לו, לא הבנת?

אמר לו, לא הבנתי.

אמר, אנחנו בארבע מאות פעם, מה קרה עכשיו?

אומר, כשהיינו בסביבות שלוש מאות,

נכנס מישהו והמתין,

וכל רגע אמרתי בלבי, בטח עכשיו הרב יפסיק, עכשיו הרב יפסיק, עכשיו הרב ידבר אתו, אז לא שמתי לב.

לא שמתי לב, אז לא הבנתי.

חזר אתו עוד ארבע מאות פעם.

התפעלו כל כך בשמים מרבי פרדה,

יצאה בת קול ואמרה לו,

רבי פרדה,

תבחר באחת מהאפשרויות.

או שאנחנו מוסיפים לך ארבע מאות שנים לחייך,

או שאתה וכל בני דורך תזכו לחיי העולם הבא.

מה אתה בוחר?

אמר, אני ודורי לעולם הבא.

אמרו לו, תקבל את שניהם גם ארבע מאות שנים וגם חיי העולם הבא.

מדהים.

נשאלת השאלה,

למה שבני הדור שלו יקבלו את העולם הבא? מה הם עשו?

אלא אם יש אחד כזה, רבי פרדה,

שמפורסם בדור,

שהוא יכול ארבע מאות פעם לחזור עם תלמיד בשביל ללמד אותו סבלנות וענווה וצדקנות כזאת,

זה ודאי ישפיע על כל בני הדור. כולם דיברו מזה, כולם הושפעו מזה.

אז המעשה של היחיד השפיע על דור שלם, לכן זכו כולם לחיי העולם הבא.

אבל אנחנו מתפעלים מהרב.

אפשר להתפעל גם מהתלמיד.

תלמיד שיודע שהוא הולך לבית הספר ומה שכולם מבינים אחרי פעמיים, הוא לוקח לו ארבע מאות פעם וממשיך ללמוד,

זה משהו אדיר.

היום תלמיד, אתה מסביר לו פעם, פעמיים והוא לא מבין? הוא אומר שהאם למד לא יודע ללמד.

אתה לא יודע להסביר.

ארבע מאות פעם, אתם יודעים איזה בן אדם הולך,

תארו לכם אחד שצריך לעבור ארבע מאות פעם תיאוריה, הוא יודע,

שהוא לא יקבל תיאוריה רק אחרי ארבע מאות פעם.

הוא ילך בכלל פעם אחת,

הוא ייסע בלי רישיון.

והוא הולך ארבע מאות פעם, לא חד-פעמי,

כל פעם ארבע מאות פעם.

לא יאומן כי יסופר.

אז רואים מה כוחו של היחיד להשפיע אפילו על דור שלם שיזכה אותם לחיי העולם הבא.

רבי ישראל מסלן, זכר צדיק לברכה, אמר, תנו לי אדם אחד שהוא בעצם ירא שמים, לשלם במידות טובות,

כי אז יש בידי סיכויים שאני אחזיר את כל העולם לטובה.

אם יש אדם שהוא ירא שמים בעצם, לא חיצונית,

לא במעשים רק חיצוניים, בעצם,

בעצמותו הוא ירא שמים,

והוא שלם במידות טובות,

יש בידי סיכוי שאחזיר את כל העולם לטובה.

זאת אומרת, כוח היחיד,

עם מעשיו שלמים,

להשפיע על עולם שלם.

כמו שלהבדיל אפשר להשפיע לרעה,

כמו צור ראש אומות שהחטיא את כולם,

כך יכולים על הצד החיובי לעשות כן.

שאלו תלמידיו את רבי זכאי,

במה הערכתם?

אמר, מימי לא קיניתי שם לחבריי

ולא ביטלתי קידוש היום.

אמא זקנה הייתה לי.

מה זה אמא זקנה? צעירה היא לא הייתה? ישר זקנה?

בא להגיד, גם היא הפליגה בשנותיה.

אמא זקנה הייתה לי, מאוד מאוד זקנה.

אז הוא אומר, אמא זקנה הייתה לי, פעם אחת לא היה לי קידוש,

מכרה כיפה שעל ראשה והביאה לי קידוש היום.

וכשמתה הניחה לי 300 גרבי יין.

וכשמת הניחו 3,000 גרבי יין.

מה הפירוש?

אמא שלו,

לא היה לו קידוש

לקדש בשבת.

אז אתם יודעים, מי שאין לו יין לקידוש,

אם אין לו יין לקידוש יכול לקדש על הלחם.

היא לא.

לקחה את הכיפה שעל ראשה,

היה לה כיסוי ראש מטפחת, ומעל זה היה קישוט כיפה

ששמים למעלה,

ושזה נוי לאישה וכתר לה.

לקחה את זה ומכרה את זה בשביל שיעשה קידוש.

כל כך הקפידה במצווה זו של קידוש וחיבוב מצווה זה,

שמן השמיים העשירו אותה כל כך,

שהשאירה כמות אדירה של יין ירושה.

והוא שדבק

במצווה הזאת ובמידותיה של אמו,

העשיר עוד יותר, פי עשרה, והשאיר כמות

יותר גדולה,

ירושה של יין.

זאת אומרת, הדוגמה והמסירות נפש וחביבות המצווה שאימא שלו הפגינה כשמכרה את הכיפה כשקישוט ותפארת לנשים,

ומוכנה הייתה לוותר כדי לחבב על המצווה,

השפיעו על הבן שנהג כך במסירות נפש,

ומן השמים העריכו את המסירות שלהם וההוקרה למצווה,

ושילמו להם אפילו בחייהם, לא רק לעולם הבא,

אפילו בחייהם,

שנתעשרו ונתמלאו מחסניהם באלפים-אלפים של חוויות יין.

כזהו כוח ההשפעה וזהו גורל הצדיקים וזכותם.

זאת אומרת,

אדם שמדקדק במצוות ועושה אותן בשלמות,

מן השמים לא מקפחים את שכרו.

עכשיו בואו נראה.

אמר רבי יחיא ברבה, אמר רבי יוחנן,

מה אמרי לה?

אמר רבי שמואל בר-נחמני, אמר רבי יונתן,

כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה,

שנאמר, אם תשוב ואשיבך, לפני תעמוד.

אדם שלוקח את הבן של חבר שלו,

הוא אדם חרדי,

יש לו חבר חרדי,

ולחבר יש בן,

והוא מלמד את בן חברו תורה,

בזכות זה הוא יזכה להיות בישיבה של מעלה אצל הקדוש-ברוך-הוא, שהוא לימד את בן חברו תורה.

וכל המלמד בן עם הארץ תורה, זאת אומרת,

אדם שהוא שומר תורה ומצוות,

ויש לו חבר שהוא לא שומר כל כך, או שומר והוא עם הארץ, לא לומד ולא יודע ללמד,

ויש לו בן,

והוא מלמד את הבן הזה, שהוא הבן של עם הארץ תורה,

מה כתוב עליו?

אפילו הקדוש-ברוך-הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו.

זאת אומרת, אותו אחד שמלמד את הילד הזה, שהוא בן עם הארץ,

אם הקדוש-ברוך-הוא גוזר גזירה אפילו,

הקדוש-ברוך-הוא מבטלה בשבילו, שנאמר,

ואם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

אם אתה לוקח אדם שהיה זול במעשיו,

ואתה הופך אותו להיות יקר,

כפי תהיה.

מה זה כפי תהיה?

היה אומר הרב לופיאן, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אם תאמר כפיו של הגאון מווילנה,

לא.

כפיו של הארי הקדוש,

של מרן הבית יוסף, לא ולא.

שמא תאמר כפיו של הרמב״ם,

של רשי,

לא.

רבי שמעון בר יוחאי,

רבי מאיר בעל הנס,

לא ולא.

כמו הפה של יחזקאל הנביא, ישעיה, ירמיה ותרי עשר,

לא ולא.

כמו הפה של משה רבנו,

לא.

כמו הפה של אברהם, יצחק מיעקב, לא.

אלא מה?

כמו הפה שלי,

אומר הקדוש ברוך הוא.

כמו הפה שלי, שאני גוזר בפי, מתקיים,

כך אתה גוזר ומתקיים.

ככה אומרת התורה,

מוציא יקר מזולל,

כי פי תהיה כמו הפה של הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו.

מסביר המהרשע.

כל המלמד תורה עם בן חברו,

שגם חברו בן תורה ומביאו לשווי ישיבה,

זוכב לשווי ישיבה של מעלה.

אבל המלמד בן עם הארץ תורה.

לפי גזירתו לא יהיה בעל תורה.

בן של עם הארץ שנולד אצלו,

לפי הגזירה שלו לא יהיה בן תורה.

כי אבא שלו עובד במכולת,

אז מה הוא יהיה? גם כן סוחר, חנווני.

אבא שלו ספורטאי, גם הוא יהיה ספורטאי.

הגזירה שאחד כזה ייצא ויהיה תלמיד חכם וגאון וזה,

זה לא גזירה. הגזירה היא שהוא לא יהיה.

וכל המוליד בדומה לו מוליד.

אבל הלומד עמו מבטל טבעו וגזירתו,

משנה את טבעו ואת הגזירה שלו.

זוכה גם כן שהקדוש-ברוך-הוא מבטל גזירתו בשבילו,

מידה כנגד מידה.

אתה לקחת בן עם הארץ,

שעל-פי גזירתו לא היה צריך להיות תלמיד חכם,

ואתה השקעת בו, ולימדת אותו, והפכת אותו לכזה,

ביטלת גזירתו. אם יש גזירה שאני גוזר, חלילה,

אתה יכול לבטל אותה.

וכמו שאומר רש״י בספר ירמיה,

שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.

זאת אומרת,

כוח ההשפעה של אדם

כל כך גדול בשמיים,

שהקדוש-ברוך-הוא מוכן לבטל גזירות

בשביל אותו אדם שמשנה טבעם של אנשים.

ועוד כתוב, ויקרא משה לכל זקני ישראל.

אומר המדרש, עד אהוד הכתיב,

וישישים חכמה ואורך ימים תבונה.

למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על-ידיהם,

אלא בשעה שנגלה הקדוש-ברוך-הוא על משה בסנה,

אמר לו, לך ואספת את זקני ישראל.

מייד וילך משה ואהרון ויאספו את כל זקני ישראל.

ביאמן העם.

כתוב מייד שהעם האמין.

משה ואהרון באים ומבשרים שהקדוש-ברוך-הוא עומד לגאול את ישראל.

הזקנים מסכימים להצטרף אליהם ביחד.

העם רואה כך, ביאמן העם.

מי גרם שהעם יאמין?

הזקנים שהצטרפו.

אם לא היו מצטרפים למשה,

העם לא היה מאמין,

וחלילה היתה נמנעת הגאולה.

מי גרם?

הזקנים שהצטרפו.

רואים שההשפעה של אנשים שעושים מעשה משפיעה עד כדי כך,

לגאול את עם ישראל.

הוא רק הצטרף.

משה ואהרון עושים את העבודה.

הם נכנסים אצל פרעה.

הם שומרים מה.

אבל הזקנים, בעצם ההצטרפות שלהם גרמה לעם ללכת ולהאמין שאכן ייגאלו.

לכן אמר הקדוש-ברוך-הוא,

אני עושה להם כבוד,

והגאולה של ישראל תהיה על-ידיהם של הזקנים,

שנאמר, ויקרא משה לכל זקני ישראל,

לפיכך הכתוב, משבחן וישישים חוכמה.

זאת אומרת, בכוח היחיד,

בכוח כל אדם להשפיע על הסביבה שלו, אם זה על החבורה הקרובה לו ואם זה על בני עירו, כל אחד לפי מעלתו וכל אחד לפי תפקידו ואפילו על עם שלם ואפילו על אומה שלמה.

זאת אומרת, הכוח היחיד גדול מאוד לפעול.

אבל יש פעמים שאדם מפספס את השעה.

יש שעה שאדם, חלילה, מפספס

ויכול לאבד את עולמו.

אנחנו מוצאים מעשה כזה באלישע בן אבויה,

שהוא היה ריבו של רבי מאיר בעל הנס.

אלישע בן אבויה פעם אחת היה יושב ושונה בגבעת

בבקעת גינוסר.

ראה אדם אחד שעלה לראש הדקל בשבת ונטל לתאם על הבנים,

עשה שילוח הקן וירד בשלום.

במוצאי שבת ראה אדם אחר

שעלה על הדקל,

נטל את הבנים ושילח את האם וירד

לכישון החש ומת.

אמר כתוב,

שלח תשלח את האם והבנים תיקח לך

למעניתיו לך

וארכת ימים.

היכן טובו של זה והיכן אחרית ימים של זה?

ולא ידע

שדרשיו הביאה עקיבא בציבורה

למעניתיו לך בעולם שכולו טוב

וארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

הוא נעדר מהשיעור שדיבר רבי עקיבא באותו יום ובאותה שעה,

שאמר שכוונת הפסוק לא וארכת ימים בעולם הזה אלא לעולם הבא.

וכיוון שהוא ראה את המעשה ותמא איפה וארכת ימים אם הקיש אותו נחש,

לא ידע את הפירוש הנכון,

ובגלל זה הפסיד

את העולם הבא,

ארישע בן אבויה.

עד שרבי מאיר הכניסו לגיהנום ורבי יוחנן הוציאו משם,

אבל לקח הרבה זמן.

זאת אומרת, הפסד אפילו של שעה אחת,

של שמועה אחת,

של ידיעה אחת,

יכולה לגרום לנזק לא יאומן כי יסופר.

לעומת זאת,

אנחנו רואים,

וידבר השם אל משה לאמור,

סליחה, וידבר משה אל השם לאמור,

יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה.

משה אומר לקדוש ברוך הוא, מישהו צריך לבוא אחריי להנהיג את העדה.

המדרש אומר, מה ראה משה לבקש את הדבר אחרי סדר נחלות, שבנות צלפחד ביקשו נחלה?

למה אחרי זה הוא ביקש את הבקשה הזאת, שיהיה מנהיג אחריו?

אלא אמר, כיוון שירשו בנות צלפחד את אביהן,

אמר משה, הגיעה השעה שאני אטבע את צרכי.

אם הבנות יורשות,

בדין שירשו בניי את כבודי.

אז הבנים שלי ימשיכו אותי ויהיו המנהיגים של העם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

נוצר תאנה יאכל פריה.

לא.

הבנים שלך ישבו ולא עסקו בתורה.

אבל יהושע הרבה שירת אותך,

הרבה חלק לך כבוד.

בים סדר את הספסלים ופורס מחצלאות,

והואיל והוא שירת אותך בכל כוחו,

כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד את שכרו.

ורשי אומר,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

לא כך עלתה במחשבה לפניי,

כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא ממש מתוך האוהב.

רואים,

שבניו של משה שישבו ולא עסקו בתורה,

לא ראויים להמשיך. תורה לא מעבירים בירושה.

תורה צריך ללמוד.

צריך לקיים, צריך לעשות, וצריך שימוש חכמים.

גדול שימושה מלימודה.

וזה הצטיין מאוד יהושע בן נון.

היה משרת משה.

משה רבנו הוגדר בתורה עבד השם,

ולעבד השם היה משרת,

משרת משה יהושע בן נון.

היום, כשאנחנו רוצים להעליב מישהו,

אומרים לו, תגיד, מה, אתה עבד? מה, אתה פראייר?

אתה עבד של מישהו?

אצלנו זה גנאי.

משרת

זה הדבר הכי פחות.

זה משרת.

שמש.

ולעבד משה היה משרת.

כי הדרגה הכי גבוהה

זה עבד השם,

ולהיות משרת עבד לעבדי השם זה דרגה גבוהה מאוד מאוד.

יהושע בן נון

היה משרת משה.

כשמשה עולה להר 40 יום,

יהושע לא חוזר למחנה,

ממתין 40 יום בתחתית ההר שלא לאבד רגע אחד עם משה, מרגע שהוא ירד,

הוא איתו ביחד.

40 יום להמתין לרב

בתחתית ההר?

איזה מסירות נפש.

זה משרת אמיתי.

משה יושב, הוא פורס לו סדין על הכיסא.

דואג לו כל הזמן.

מדהים.

כל כך היה דבוק יהושע לריבו ולא משמימנו,

עד שהיה מטמיע את עצמו על כל רועב.

והם קראו כסיל.

כמבואר בילקוט במשלה.

אוצר נחמד ושמן בנווה חכם זה משה.

וכסיל אדם יבלענו

זה יהושע.

היו ישראל קוראים את יהושע כסיל.

בשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו.

שהיה מכבדו, פורס סדין על הספסל

ויושב תחת רגליו.

דורש משה לרבים. איפה יהושע? לא מתרחק ממנו.

לא צריך לחפש אותו.

איפה הוא?

איפה הוא?

לא מחפשים אותו.

יושב בתחתית רגליו

ולא זז. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא,

איני מקפח את שכרו,

ועליו נאמר, נוצר תאנה יאכל פרייה.

התורה לא מקפחת שכר של שום פרייה.

אבל אם אדם חכם,

לנצל את הכוחות הטמונים בו.

ואין אדם שאין לו כוחות שטמונים בו,

כי הקדוש ברוך הוא זוכר את כל הייצור בראש השנה,

ובא לפניו כל מעשה איש ופקודתו,

כי לכל אדם יש תפקיד בעולם.

השאלה אם הוא משנה את התפקידים.

הוא צריך להיות יהודי שומר תורה ומצוות,

ובמקום זאת הוא הולך ומשנה את תפקידו.

הוא רוצה להיות כמו גוי,

רוצה לחיות

כמו שהוא רוצה.

בהפקרות, עבדה,

נאי חלה בהפקרה.

חבד נוח לו בהפקרות.

לחיות, לאכול,

לשתות, טייל, לעשות מה שהוא רוצה.

ככה אדם אוהב, ככה הוא רוצה,

הוא משנה את התפקיד.

ואחר כך הוא שואל שאלות,

למה קרה כך ולמה קרה אחרת, וכן על זה הדרך.

יש כאלה שרוצים לשנות את התפקיד,

ויש כאלה אפילו שמגזימים,

והם משנים את המינים.

משנים את המינים.

ולא רק משנים את המינים, גם משנים את המילים.

ועושים מעשים שלא ייעשו,

ועוד עושים מצעד שקוראים לו גאווה.

מצעד גאווה,

אנשים מופקרים, סוטים,

שלא הולכים בדרך הישר,

שינו את טבעם ומינם,

ועוד מתגאים בזה, ועושים מצעד.

משהו מדהים.

באיפה?

בירושלים.

בירושלים.

אם היה בית המקדש בנוי, בית הים היו רוצים בפנים,

בתוך ההיכל.

מה, מה, כי זה גאווה?

ולא מסתפקים בזה, אלא עוד מזמינים את כל המקולקלים מכל העולם לבוא לירושלים אתם.

מצעד בינלאומי.

מצעד בינלאומי.

אז אנחנו החלטנו, בעזרת השם יתברך,

שכוח היחיד הוא גדול,

והחלטנו לעשות גם אנחנו מצעד.

אבל מצעד אמיתי, מצעד הענבה.

מצעד הענבה.

דרכם של בעלי תשובה,

אומר הרמב״ם,

דרכם של בעלי תשובה להיות שפלים וענבים.

מי שחוזר בתשובה,

הוא לא כמו קודם,

שהיה הולך ככה, מנפח את החזה,

מרים את הבלורית,

שם ג'ל עם שפיצים.

לא.

הולך ככה, מרקין ראש,

כן אחי, כן זה, תהיה בריא. מחילה, סליחה.

איזה לשונות, איזה דבר.

רקוץ בפנים, לא כועס, משתדל בכל אופן, משתדל.

משתדל להיות ככה טוב עם הבריות, לעשות חסדים, להיות חסדים, מתרוצץ, רץ.

עוזר.

זה מצעד הענבה.

איפה זה יהיה?

באצטדיון טדי.

כמה נכנסים? 22,000 איש.

מתי זה יהיה?

ב-8 באוגוסט.

איזה יום זה?

ליל טובעה.

יום גדול מאוד ליהודים, ליל טובעה.

לא.

אנחנו מסתכלים בגמרא ומוצאים דבר מדהים.

לא יאומן כי יסופר.

הגמרא אומרת

במסכת סנהדרין,

דף צדיק ח',

עמוד א',

אמר זעירי,

אמר רבי חנינא,

אין בן דוד בא,

המשיח לא יבוא, בן דוד, אין בן דוד בא,

עד שיכלו גסי הרוח מישראל.

שנאמר,

כי אז אסיר מקרבך

עליזה גאוותך.

עד אסיר מקרבך

עליזה גאוותך.

וכתוב,

נשארתי בקרבך,

עם עני ודל וחסו בשם השם.

מה זה עם עני?

ענו.

כל המפרשים אומרים,

ההפך מעליזה גאוותך, ענווה.

אז מה התיקון הזה של מצעד הגאווה?

מצעד הענווה.

איפה כתוב?

סנהדרין צדיק ח',

בבית צפניה ג',

לא יאומן כי יסופר.

תגידו לי, איך ידע הנביא מראש שיהיה דבר כזה?

ומה עוד כתוב? מה עוד כתוב שיהיה ברור שזה המכוון?

אומר הפסוק כך,

ולא תוסיפי לגובהה עוד בהר קודשי, בירושלים.

מצעד הגאווה בירושלים.

מה התיקון שלו? מצעד הענווה.

אז החלטנו, בעזרת השם יתברך,

לעשות זאת,

וקיבלנו כמה מכתבים מגדולי ישראל,

והקראנו בהרצאה קודמת את מכתבו של הגאון הצדיק הרב בן-ציון מוצפי מירושלים, שקורא לכולם להגיע ולהשתתף ולא להיבדל,

כי זה הניסיון שלנו בדור הזה.

והיום קיבלנו מכתב חתום מהרב הגאון,

מורי ורבי הרב יהודה שפירא, מראשי כולל חזון איש בבני-ברק,

קריאת קודש.

הנני בזאת אודות עצרת התשובה ל-20 שנה לארגון שופר,

אשר מארגן פלוני אלמוני, המופלג ביותר במעשיו הרבים להשבת לב בנים לאביהם שבשמים,

ויקר מאוד,

הוא פלוני אלמוני שליטא.

וביודעי ומכירי כאמנה דהוגברא דמארי סייעא לעניינים רבים מאוד של זיכוי הרבים,

ובעת הזאת רחש לבו דבר טוב ונשגב מאוד,

אשר בעזרת השם יתרבק כבוד שמים הרבה על ידו להתאסף מעל שתי רבבות כן ירבו.

וירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, אמן.

ועוד רבים מכל העולם שהצטרפו לזה להתחזק ולחזק את תנועת

התשובה בארץ הקודש והעולם כולו ואיש את אחיו יעזור.

וגם לבחות מחאה גדולה על אשר נעשה וברצונם לעשות חס ושלום,

של אותם טועים ומטעים העושים מעשה עמלק לקרר אמבטי של קדושת בית ישראל כמעשה ארץ מצרים וארץ כנער, נחמנא לצלן,

וביותר שקוראים לזה מצעד הגאווה אפל.

ועוד ידו נטויה בכמה דברים אשר בעזרת השם ירבו זכויות ליחיד ולכלל ישראל,

והמפגן הגדול הזה נצרך מאוד, ובפרט

בהיה עדנה,

במצב הקשה כהיום בארצנו הקדושה, השם ישמרנו.

וחפץ השם לידו יצליח להגדיל תורה ולאדירה מתוך בריאות הגוף ומנוחת הנפש באריכות ימים ושנים.

ודבר גדול הוא לכולנו להשתתף,

להצטרף

ולחזק לכל העניינים הנזכרים אשר זכות הרבים תלויה בהם,

ומי יודע כמה הצלה ותועלת יצא מעניין זה.

וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו,

ובזכות זה יתברכו בכל מיני דמיטיו.

החותם לכבוד עניין גדול ונשגב זה הרב הגאון הרב יהודה שפירא שליטא.

זאת אומרת,

עניין גדול מאוד מאוד הוא

להיות שותפים בקידוש השם שיהיה שם.

ואני רוצה לומר לכם,

למי שלא יודע,

22,000 איש פירושו שיורדת שכינה למטה כמו במעמד הר-סיני.

במעמד הר-סיני ירדו עם הקדוש-ברוך-הוא

22,000 כיתות של מלאכים,

כמו שכתוב, ריבותיים אלפי שנאן. ריבותיים זה שתי רבבות,

אלפי זה שני אלפים,

ויחד 22,000. כשאנחנו מכניסים ספר תורה להיכל אומרים,

שובה ישראל רבבות אלפי ישראל.

שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

זאת אומרת, שובה ה' רבבות

זה שתיים,

20,000,

אלפי זה אלפיים, 22,000. אדם שזוכה להיות במעמד כזה ולהגיד שבע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,

קידוש ה' כזה גדול, ועוד בחיבור לכל העולם כולו, כי יש שידור בלוויין לאירופה,

לאמריקה ולכל הצלחות בישראל, כולל

אינטרנט לכל העולם ורדיו בארץ,

זה מיליונים שיהיו מחוברים לשידור הזה, וגם רשתות זרות הזמינו מקום להשתתף.

אין דבר יותר גדול שאדם יכול לזכות בחייו מעמד הכי גדול בעולם היהודי.

זו זכות שנופלת פעם ב.

אז מי שרוצה להיות שותף ולזכות בדבר כזה, יש לי הצעה בשבילו, בעזרת השם, שיהיה חלק מתוך זה.

כל בן אדם מכם יקבל על עצמו להפיץ 25 כרטיסים בלבד

לבני משפחתו, לחבריו, לידידיו, לרעיו וכו'.

כרטיס עולה 30 שקלים,

אלה שישתתפו יקבלו גם דיסק,

חוברות ודברים נוספים שיכסו גם את ההוצאה הזאת.

הארגון של האירוע הזה עולה המון המון כסף,

המון המון כסף, והלוגיסטיקה גדולה מאוד. להעמיד כזה אירוע,

רק מי שמבין יודע מה ההיקפים של זה.

אבל בשביל שהדבר נצרך מאוד,

ובפרט שחייבים

למחות שלא חלילה ניתפס בעוון מה שעתיד להיות יומיים לאחר מכן במצעד הגאווה בירושלים,

ואם אנחנו לא נעמוד בפרץ

ונראה לקדוש ברוך הוא שאנחנו מוחים על כבודו ולא מוכנים לעבור על זה בשתיקה,

חס ושלום עלולים להתפס בעוון זה.

ירושלים אינה סדום.

מי שרוצה לעשות מעשה סדום,

שילך לשיקגו,

בארץ הקודש או בירושלים,

זה לא המקום להכעיס את הקדוש ברוך הוא,

ולא יבואו גויים יחללוה מכל העולם כולו.

באו גאים ומחללים לחמנה נצלן.

כתבנו שיר מחאה על זה, כיוון שאנחנו נמצאים בין המצרים, איננו יכולים להשמיע אותו כאן,

אבל מכל מקום הדבר הזה יקיף את כל העולם כולו.

הוותיקן יצא כנגד זה ושיגר מכתב לאולמרט לבטל את הדבר הזה. המוסלמים פנו וביקשו לבטל את הדבר הזה, שלא יהיה בירושלים.

ואנחנו גם כן מבקשים,

ואפילו אם לא נענים,

אנחנו נעשה את שלנו כלפי שמעש, נהיה נקיים.

אז מי שרוצה לזכות,

ובעזרת השם להיות שותף לדבר גדול כזה,

ייקח על עצמו להפיץ 25 כרטיסים, זה פנקס אחד,

בין החברים, הידידים והמשפחה,

שיגיעו לדבר הזה.

אף אחד לא יצא משם נפסד.

להיות מחוברים 22,000 איש ביחד,

חוץ מהתוכנית העשירה שתהיה שם.

יש שם גם דברים שלא זה הסיבה, אבל יהיו שם פרחי מיאמי, יש שם להקה גדולה של עשרה נגנים, יהיו שם זמרים,

יהיה שם ארז יחיאל שישיר, יהיו כמה דברים מיוחדים.

אבל בעיקר זה המסר שיצא משם,

יהיו שם גם 20 אנשים מיוחדים שזכו במשך 20 שנה, של ארגון שופר, שהפיץ בכל העולם כולו 14 מיליון קלטות וידאו בחינם.

יהיו 20 דמויות מיוחדות,

שהאזכורים שעברו שם על המסכים, מסכי ענק של 10 על 20, כל מסך,

ארבעה מסכים כאלה,

יהיה

מפגן ענק

של קידוש השם,

שזו זכות גדולה לאין שיעור. אתם יודעים,

מי שבא מעשרה ראשונים לבית-הכנסת,

כל מי שיבוא אחר כך הוא נוטל שכר כנגד כולם. אם באו 100 או 200 איש הוא נוטל שכר כנגד כל אלה שבאו, כי עשרה ראשונים הביאו שכינה.

מי שיהיה חלק מתוך 22,000 יזכה בזכות של מיליונים שיקשיבו,

ישמעו ויקראו ביחד קריאת שמע.

יש לכם מושג מה גודל הזכות הזאת?

אולי פעם בדור אדם זוכר דבר כזה.

אי אפשר להפסיד דבר כזה.

25 כרטיסים.

מי רוצה מכם לזכות בעזרת השם לעפיצה?

להרים את היד?

אפשר בעזרת השם?

תרימו את הידיים,

תיתן להם בבקשה הוראות קבע שימלאו פה את השמות והפרטים בעזרת השם יתברך,

נמציא להם את הכרטיסים האלה בעזרת השם,

וזו זכות שאני אומר לכם גדולה מאוד,

תהיה גם ברכה.

במעמד של 22 אלף איש יענו אמן, אמן.

של 22 אלף איש.

זה יהיה גם להחזרת השבויים,

לרפואת הפצועים,

ולבטל גזירות מעם ישראל להסרת ראשו של נסראללה מעל גופו.

אמן.

אז כדאי להגיע.

זכות גדולה, גדולה ביותר.

מי שרוצה לזכות שירים את היד, יעבירו לו במהירות וימלא את הפרטים.

כן.

עוד מעט. טוב.

טוב, אשרייך.

כן, להרים את הידיים, עוד פעם, אלה שהרימו,

מי מרים את הידיים? כן, אתם לא רואים, חבר'ה, לרוץ מהר, נו, לא לישון. תמסור להם.

עוד, עוד. להרים גבוה, גבוה. לא להתבייש.

למה אין עזרה פה? מי יכול פה לעזור? אתה יכול לעזור למסור?

תתקח מהם טפסים.

נו, אחד מהחבר'ה שיקום לעזור גם לחלק.

שני אנשים שיקומו, קח מהם.

דוד,

לא לישון, תן להם חטים.

מהר, מהר להרים, להרים ידיים.

ידיים גבוה, הנה,

שם למעלה.

זריז.

דוד,

מהר.

ידיים למעלה, הוא לא רואה.

צריך משקפיים.

להרים ידיים,

אלה שרוצים לזכות,

25 כרטיסים, לדאוג שעוד יהודים יגיעו,

שיהיה קידוש השם.

זכות הרבים תהיה תלויה בכם,

אשריו של מי שזוכה.

יכולים גם שניים ביחד לקחת פנקס אחד ולהתחלק.

יכולים שלושה?

לא בעיה.

כמה חבר'ה ודאי יבואו, לא?

להרים ידיים, להרים ידיים, הנה שם.

תסתכל למעלה, תסתכל, לא לרדת מהר.

חבר?

הלו,

שם היא מרימה את היד.

בריצה, בריצה, נו.

בריצה.

תעזרו להם, הם לא רואים. קדימה, למעלה, גל.

אצל הנשים שם למעלה.

כן, מי עוד פה אצל הגברים? מי עוד רוצה כאן?

למלא את הפרטים?

טלפון.

נו, להרים עוד ידיים, נשארו עוד יהודים שרוצים לזכות?

20. הנה, בפינה, בפינה.

עוד בפינה, שם גל.

שם גל.

תן לעט.

מי עוד רוצה לזכור עוד 25 כרטיסים?

משימה לא קשה.

יש עוד שלושה שבועות וחצי.

עט, עט. תביא לו עט.

תרים את היד.

דוד עט.

מה אתכם, ג'מאעה?

פנקס אחד, מה? קטן עליכם.

כן, מי עוד רוצה לזכות?

יש עוד מישהו?

אין בעיה.

דוד, יש פה יהודי שרוצה?

יש עוד מישהו שפסחנו עליו? הנה, עוד פה אשריכם שהתעוררתם.

הנה, פה יש חבר'ה צעירים שרוצים לזכות, גם כן זכאות החברים.

עוד אחד מאחורה, תן לו.

פעם אחת זוכים בכזה דבר יהודים יקרים.

יש עוד מישהו שעוד לא זכה ורוצה?

מי שרוצה כרטיסים בודדים ניתן לרכוש כאן גם כן אצל גל. מי שרוצה כרטיסים בודדים

יכול לרכוש כאן גם כן?

האירוע יתחיל משעה 19 עד 24 בערך בלילה.

יהיו רכבות ויהיו אוטובוסים.

הסעות הלוך-חזור.

מי שרוצה לברר פרטים יכול לצלצל מחר לטלפון 03-677-7709.

ניתן לברר את כל הפרטים לגבי מפגן הענק, מצעד הענווה,

באצטדיון טדי.

לפני שש שנים היה גם כן דבר כזה, היו 24,000 איש.

מי שרוצה לראות את הפתיחה של טדי הקודם,

נראה לו עכשיו את טדי הקודם.

הפתיחה של טדי הקודם.

יש עוד מי שרוצה לזכות, להרים את היד?

לאסוף את הטפסים, מי שקיבל טופס ומילא את הפרטים,

להחזיר את זה לכאן?

מי מפחיד שם?

מי שמילא טפסים,

להעביר אותם בחזרה.

יש גם מטוסים שמגיעים מחוץ-לארץ

לאירוע הזה.

אפשר, כן.

בלי שום בעיה.

כן, כן.

גל, הוא רוצה לשלם מזומן, תיגש אליו שם.

שם.

כן, ולתיקן.

פה, פה, לפניך.

אפשר?

מה?

כן, כן.

תכתוב, 25 כרסיסים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

לא, לא, לא, לא.

סיפורים הכי גדולים שלך, גיסאוויר יפה,

אה, נקראמן מתאפרן,

סיפורים כדאי גדולים שלך,

דאסטרווי, נמרסגלוי, סיפורים כבר,

יש אמונה,

לא נכנע, מלאו לנו 13 שנה.

כולנו נישא את שמים תפילה, כי זוהי לנו רק התנה.

יש נגולה, לא ניקנה, עלו לנו 13 שנה.

כולנו נישא את שמים תפילה, כי זוהי לנו רק התנה.

פרשתה, פרשתה, פרשתה, פרשתה, פרשתה.

אף אחד יפלג כאב עולה לסערי,

פרשתה, פרשתה, פרשתה, פרשתה.

אף שחרר רפאה,

מקורותי מה הוא גורם,

האם אתה עובד ומתי ידיד, אני אותך שואל.

יש כאורה לא ניתנה,

רק כבר אולי 13 שנה,

כי מולנו נפטר את שמים נראה,

כי זו נהיית עמולה כאן מלא.

יש כאורה לא נקראה,

כבר אולי 13 שנה,

כי מולנו נפטר את שמים נפטר, כי זו נהיית עמולה כאן מלא.

טיסים, אין לי כאן טיסים.

כל המילה באנשים, ויש עוד אלפי אנשים שאין איזה טיסים מקרים.

בואו נשמע איך נשמעים 22,000 שנים בזה.

יש עמולה, לא נקראה.

אדוני היושב-ראש, שחר אמר שום ועדת גוללם לא נצחק. אני חושבת שזה דברים שמתארים ועדת זמן.

משמע, משמע שכל מה שיוצאים נגדו זה בדיוק ההתק, ומה שהוא אומר באמת.

אמר אצלנו הוא אדם היחיד שיכניס את האהבה ואהבת חינם לכלל עם ישראל.

אנחנו נחזק את איזה דובר אשר משתמע מכאן.

כולנו שלוש עשרה שנה ומעט נפליקה, אין שפיים חינם.

שלוחה יחד לראות בימים כאילו אמרנו ואחר כך אמרנו.

כל מי שלא נכנס עדיין למגרש, לאצטדיון,

ייכנס מן השער המזרחי בלבד.

כל מי שנמצא בדרכו פנימה ייכנס מן השער המזרחי בלבד.

שער המזרחי בלבד.

קהל נכבד,

הרב אמנון יצחק יהיה אתנו כאן בעוד דקות אחדות.

הוא ינחת עם המסוק במרכז הנגרש עם ספר תורה חדש שנכתב במשך ארבע שנים על-ידי סופר

מומחה ירא שמים לתפילת מלווה ספר התורה חדש,

ישמש את עבוד שופר וסופי השבוע שהוא עורך ומקיים ברחבי הארץ.

ישמח משה במתנת חלקו הפייטן אפרים יגודאיו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתניהו כאן, נתניהו כאן.

ישמח משה במשך.

ישמח משה במשך.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

ישמח משה במתנת חלקו.

מוזיקה

מוזיקה,

בוזיקה,

בוזיקה,

בוזיקה, בוזיקה.

קהל נקבד בהרמת ספר התורה מכובד,

רז חובשי, לפיק הארץ!

אין, אין, אין, אין. כולם מתוקשים להישאר מאחורי הלוח, כולם מתוקשים להישאר מאחורי הלוח. כל התלוננים האחרים, מאחורי הלוח.

יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאוווי, יאו

ספר התורה הזה נכתב במשך ארבע שנים על-ידי סופן מומחה ימי שמאי.

אנחנו מכבדים, אנחנו, באליפה, רבותי, ספר התורה הזה נכתב במשך ארבע שנים, לתפילת מתווה.

ספר התורה הזה ישמש בפירוש שופן וסופן השבוע,

אשר הוא מקיים ברחבי הארץ.

הכרת מיל הנשק, הכרת מיל הנשק.

כולנו תמשיכו להתעבור באוזן הבדל.

תודה.

זה היה 13 שנה לארגון שופר,

עכשיו אנחנו כבר בחתונה 20 שנה לשופר.

כן, למי שיש שאלות אני מוכן לענות, בעזרת השם יתברך.

שאלות, אבל אני מבקש, אם אפשר, לא ברכות, שאלות.

רוצה לשאול שאלה?

כן, נסתור דוד.

בבקשה.

כבוד הרב, תשמע, יש לי שאלה אליך.

תראה, כבר הרבה שנים שיש את מצעד הגאווה הזה בתל-אביב,

באילת,

בכל רחבי הארץ.

ורק עכשיו, כשזה נמצא בירושלים, אתם יצאתם במצעד הענווה.

למה רק עכשיו, כאילו, אחרי כל כך הרבה שנים,

נזכרתם?

אז זה היה מותר?

היום אסור?

תראה, אנחנו לא רודפים אחרי אף אחד, ומי שרוצה לחיות איך שהוא רוצה לחיות,

זה עניינו.

הפרהסיה אומנם שייכת לכולם,

אבל אם אדם עושה בתל-אביב את מה שהוא רוצה, וזה עיר החטאים, כמו שמגדירים אותה, אלה שרוצים להגדיר אותה כך,

אבל זה חלק מארץ הקודש.

רק שנייה. קודם כול, אם הם רוצים לעשות את זה שם,

והם עושים את זה שם, זה העניין שלהם. הם לא נכנסים לתחומים, אתה מבין? להכעיס. הם לא באים בשביל לעשות פרובוקציות. הם עושים את זה שם ככה, הם חיים כל היום, כל השנה.

גם בירושלים הם לא באו, להכעיס או, לא, זה בשביל להכעיס.

כל אחד יודע. אף אחד לא היה מעז לעשות מצעד כזה בוותיקן,

ואף אחד לא היה מעז לעשות מצעד כזה במכה.

ודאי שאף אחד לא יעז לעשות את זה בירושלים, כשהיא מקודשת לכל הדתות כולן.

כי זו מדינה לא דמוקרטית.

כן, אתה יכול להיות דמוקרט.

אז מה אם אתה דמוקרט?

אז אתה יכול עם הדמוקרטיה לעשות מה שאתה רוצה?

הרי אחד מההסברים שאמרה שלי,

לא, אבל במסגרת מה שאפשר לעשות,

ומותר.

כן, במסגרת מה שאפשר, מותר גם להתגונן מפני זה, ואפשר גם למחות. זה גם כן בדמוקרטיה, בינתיים.

אבל למה לא מחיתם עד עכשיו שזה קרה?

היינו עייפים, עכשיו התחזקנו.

אבל הנקודה היא שמגיעים לירושלים,

אם אתה נמצא בתל-אביב ואתה עושה מה שאתה רוצה, שם כל התושבים הם מהסוג הזה, פחות או יותר, הם מבינים את זה. אבל תל-אביב זה גם חלק מהרצה-קודש.

נכון,

נכון.

אבל זה לא דומה, כי אם אתה נכנס לבית-הכנסת ועושה מעשים מגונים,

כל אחד מבין שזה לא המקום לעשות את זה.

אם אדם הולך למקום, למועדון, למקום כזה חשוך,

עם אורות מסתובבים,

אז מבינים שזה מקום לפרוצים ופרוצות.

אבל אם בן-אדם נכנס לבית-הכנסת או לבית-המקדש או לירושלים המקודשת לכל העולם,

כולם מבינים שהבן-אדם בחר את זה דווקא בשביל להכעיס.

אז כנגד זה, אתה מבין, החלטנו שהפעם אנחנו ניתן את הקונטרה, מה שנקרא,

ומצעד הענווה יהיה בדרך מנומסת, במקום סגור, לא בפרהסיה,

לא נטריח את המשטרה כמו שהם ולא נעשה פרובוקציות והפגנות.

אנחנו נבוא בשקט,

נתייצב שם, נגיד את מה שיש לנו להגיד,

נתפלל בשביל עם ישראל, ושאולי גם הם יזכו לחזור בתשובה. תראה, אני, יש לי כמה שאלות אליך. אני לא באתי להתווכח אתך.

אין בעיה, מותר גם להתווכח אתי.

אתה דיברת על הגאים מצד הגאווה. הרי חצי מצד הגאווה הן גם גאות, לסביות.

נו, במה הם מתגאים? רק אני לא מבין.

עכשיו,

אני רציתי לדעת איפה בתורה מוזכר לא תשכב איש, לא יהיה, לא כתוב, כתוב, לא יהיה קדש בבני ישראל ולא תהיה קדישה.

ומה עם אשמים שנולדו ככה, שהם נמשכים לבני אותם מינם? הם לא נולדו, לא נולדו ככה. לא נולדו, אף אחד לא נולד ככה. מאיפה אתה יודע?

משום שהתורה אומרת שאסור דבר כזה, והיא לא תאסור דבר, שאדם נברא בטבעו.

התורה לא תגיד לבן-אדם,

אל תטפס על הקיר.

הוא לא יכול לטפס על הקיר, אז היא לא אומרת לו, אל תטפס על הקיר.

אבל אם התורה אומרת לו,

אל תלך ברחוב,

אז פירושו שהוא יכול ללכת ברחוב, אבל היא אוסרת עליו ללכת ברחוב.

אם התורה אומרת שמשכבי זכר זה אסור, היא אומרת שאסור גם בצד השני, אז היא אומרת שאסור, פירושו של זה אפשר. היא לא אומרת בצד השני.

היא אומרת לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה.

קדש וקדשה זה שני החבר'ה האלה שאתה מדבר עליהם.

מכל מקום,

מכל מקום,

צריך ללמוד תורה, צריך להכיר את התורה ולדעת מה התורה אומרת.

התורה לא אומרת...

התורה גם מכנה אישה בלשון נקייה וקוראת לה לחם.

נו, לחם זה אישה?

כי אם את הלחם אשר הוא אוכל זה אשתו,

כמו שנאמר אצל אשת פוטיפר, שיוסף

לא רצה, אתה מבין,

חלילה, לעשות עבירה, אף שהיא נתרצתה לו, הוא לא רצה לעשות עבירה, לכן הוא נקרא יוסף הצדיק.

מכל מקום בוא תלמד משהו.

גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן.

זאת אומרת, לכל אדם יש נטייה לגזל ולעריות.

כל אדם נורמלי יש לו נטייה כזאת.

ואף-על-פי כן, התורה אומרת שיש איסורי עריות שהיא אוסרת.

זאת אומרת, אז מה, אם יש לי נטייה להיות קלפטומן זה מותר?

מחר יעשו הרוצחים מצעד, יקראו לו מצעד החמלה.

למה חמלה?

פשוט הם סילקו אותו מהעולם, חמלו עליו ולקחו אותו. אז הם עושים מצעד החמלה.

הגנבים יבואו ויעשו מצעד השמחה.

למה? הם רוקנו לו את הבית,

ועכשיו פחות יש לו על מה לשמור,

אז הם קוראים לזה מצעד השמחה.

באים אלה שעושים מעשים שלא ייעשו, ואני לא רשאי לדבר ככל העולה על רוחי,

וקוראים למעשים כאלה גאווה.

הרי זה ההפך הגמור מגאווה, זה בושה וחרפה. רק לפני כמה שנים קראו להם לצאת ממגירה ומהארון.

ביום הם כבר מתגאים? במה הם מתגאים?

וזה היה בירושלים.

מה זה משנה איפה זה יהיה?

עצם המעשה, זה היה בירושלים, אבל למה רק עכשיו אתם נזכרים?

בעצם אמרתי, אמרתי, ירושלים היא עיר הקודש,

וכיוון שהיא עיר הקודש ויש לה דין של קדושה,

מה שאין בתל-אביב, אבל זה בסדר, אבל זה כבר היה בירושלים.

זה כבר היה פעם אחת בירושלים. עוד פעם.

אני אסביר.

כשהיה המצעד הראשון בירושלים,

הרב לופניאנסקי, שהוא ראש העיר, התנגד למצעד.

אז נעשה הכול בשביל לבטל אותו.

בא בגץ והחליט שכן צריך לקיים אותו.

טוב, כל הכבוד לבגץ.

באו עכשיו הגאים האלה והחליטו להזמין אלינו לירושלים את כל המופקרים מהעולם,

גן חיות,

לבוא לירושלים.

מה יש?

מה זה לס וגאס?

זה שיקגו?

תלך לשם, כולם יודעים מה יש שם, תסתדר איתם שם, תצעד מהבוקר עד הערב.

אל תחזור.

סע.

one-way ticket, סע.

אבל מה אתה מזמין לי את כולם לפה? חסר לנו מה שיש לנו כאן.

אז הוותיקן קרא לכל החבר'ה הנוצרים כאלה לא לבוא.

האסלאם קרא לכל החבר'ה שלו לא לבוא.

אתה שומע?

ואצלנו מה?

כן לבוא.

מה, אנחנו לא מבינים מה זה קדושת ירושלים?

אנחנו לא יודעים מה זה גורם בשמים?

שהקדוש-ברוך-הוא חס ושלום יביא עלינו עוד טילים אתה רוצה?

אתה חושב שהקדוש-ברוך-הוא משלם בחינם?

שום דבר לא הולך בחינם, הכל הולך עם חשבון.

אתה יודע מה קרה בסדום בעמורה?

הקדוש-ברוך-הוא שפך עליהם אש וגופרית מן השמים.

מה שופכים עלינו עכשיו?

אש וגופרית מן השמים.

ירושלים אינה סדום.

תודה רבה.

יש לי עוד שאלה אחרונה אחת, לגבי רבי פרידה.

כן, רבי פרידה.

לפני כמה, מתי הוא נפטר? לפני כמה שנים?

מתי הוא חי? לפני כמה שנים הוא נפטר?

לפני כמה שנים בערך, 1600. טוב, תודה רבה.

תהיה בריא.

תודה רבה.

כן, שאלה, אני מבקש,

לא ברכות עכשיו, שאלות. שאלות. שאלות. למי יש שאלה?

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול אותך מה ביכולתנו לעשות כדי לבטל את הגזירה מעם ישראל.

של מה?

של הטילים? כן. ההורים שלי גרים בצפון, המשפחה שלי בצפון.

אבא שלי קיבל אחד מהטילים בבית,

והם ברחו משם כמובן.

רציתי שתבקש מהקהל שיהיה קצת זכויות לעם ישראל, שיבטל את הגזירה הזאת מעם ישראל.

בוא, אני אסביר לך. מי שמכיר אותי מלפני שנים יודע שאמרנו בשנת 1992, מקלטת 35 שלום עם ערפאת,

ושלמחון דאם מחבלה לא יתקיים,

הרי מחת צנאה תטע לחון כנחל מגבר.

מכת השונא של המחבלים לא תיפסק אלא תיטוסף כמו נחל המתגבר.

ואכן, כך הדברים ממשיכים וממשיכים,

ומי שזוכר את הדוגמאות שהייתי מביא,

פעם היו זורקים עלינו אבנים והסתגלנו לכך,

אחר כך זרקו עלינו בקבוקי תבערה והתרגלנו לכך,

אחר כך ירו בנשק קל והתרגלנו והסתגלנו לכך,

אחר כך ירו מתת-מקלעים והסתגלנו לכך,

אחר כך התחילו פיגועים וגם לזה הסתגלנו,

אחרי זה התחילו קסאמים וגם לזה הסתגלנו,

אחר כך טילים וגם לזה אנחנו נסתגל,

אחר כך מלחמות וגם לזה נסתגל,

ובסוף גוג ומגוג וגם לזה נסתגל.

למה זה?

כל דודי דופק,

פיתחי לי, אחותי, רעייתי,

תמתי, יונתי.

כמה לשונות של חיבה הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו,

פיתחי לי, פיתחי לי, דופק בדלת,

לא שומעים,

דופק יותר חזק,

לא שומעים,

דופק יותר חזק,

לא שומעים,

דופק יותר חזק,

לא שומעים, פורץ את הדלת ונכנס, אומר, אני כאן.

הקדוש ברוך הוא דופק, פיתחי לי, תפתחו את הלב, תשובו בתשובה.

בהתחלה רק עם אבנים,

לא מבינים.

אז לא מבינים בקבוקי תבערה, עכשיו אתם מבינים? גם לא מבינים.

ריבונו של עולם, עוד לא הבנו.

כמו רבי פרדה, תלמיד שלו, לא מבינים.

עכשיו יריות, לא מבינים.

נו, פיגועים מבינים? גם לא מבינים.

קסאמים? אלפים אלפים קסאמים.

לא מבינים.

טילים אולי.

אם תשמעו טילים, אולי תבינו.

לא מבינים.

מה מחכים?

מלחמות, מלחמות מבינים, גם לא גוג ומגוג, מבינים.

תודה רב.

זאת אומרת,

יש דרך אחת באמת

שלא נסבול את כל הצרות.

אם במקום להסתגל למטח קטיושות ולטילים ולסקאדים ולשיהאב 2 ו-3 שהם בדרך,

במקום זה נסתגל בתורה ומצוות,

שהרי השם אמר, וייתן לי סגולה מכל העמים.

תהיו סגולה,

לא נצטרך להסתגל לפצצות.

אבל אם לא נהיה סגולה,

אז יסגלו אותנו לזה עד שנבין. פיתחי לי, פיתחי לי, פיתחי לי, לא תפתחו, אני אפתח את הדלת ואני אכנס עם הטיל בפנים.

אולי תבינו.

כמה אפשר לבקש?

עשרות שנים.

בורא עולם רומז לנו.

אתם רוצים ראייה שאנחנו בגזירה?

כמה שנים אני כבר אומר שאנחנו בגזירה?

תשמעו את כל הקלטות.

איך יודעים שזה גזירה?

כתוב,

וניתתם ביד אויב.

אם חס ושלום הקדוש-ברוך-הוא נותן אותנו ביד אויב, זה סימן שאנחנו בקללה ובגזירה.

מה זה וניתתם ביד אויב?

אומר רשי,

בשעה שקוברים את מתיהם,

וזה עוסק במצווה,

וזו מצווה גדולה של מת מצווה, לקבור את המת.

ונופלים על-ידי האויבים בשעה שעוסקים בקבורת המת,

זה נאמר, וניתתם ביד אויב.

ארבעה שנפגעו בטנק בגחון,

אי-אפשר היה לחלץ את הגופות שלהם.

אחד מאלה שבא לחלץ, בעצמו נפגע.

זה וניתתם ביד אויב, רחמנא לצלן.

זה ראייה שאנחנו בגזירה.

וגזירה ניתן לבטל רק על ידי תשובה.

אם לא עושים תשובה, לא יעזור כלום. אם לא מבינים מה שהם רוצים,

לא יעזור שום דבר.

לא צהל, אתה יכול לכתוש את ריבוע המוות ואתה יכול לפוצץ בונקרים מהבוקר עד הערב.

תהרוג אחד יקומו שניים, תהרוג שתיים יקומו ארבע, כמו מכת צפרדע במצרים.

לקדוש ברוך הוא אין בעיה, בן לאדן אחד, תסתכלו מה עושה בעולם. בן לאדן אחד, תראו בן לאדן.

נסראללה אחת, תסתכלו מה עושה.

זה, אחד, אחד. זוכרים? למדנו היום, היום למדנו.

צור אחד יכול להחטיא את כל עם ישראל.

עמרם אחד יכול להציל. ילדה אחת יכולה לשנות את הכל.

הכל אחד אפילו, לא צריך הרבה, אחד.

אבל יכול אחת גם לזכות את כולם.

אם כולם יחליטו שרוצים לזכות,

וילכו ויעשו שינוי ויסתגלו את עצמם בתורה ומצוות,

לא צריך יותר לדפוק בדלת.

זהו, הבנו.

כשאבא שלך דופק בדלת בבוקר,

אתה לא צריך לשאול אותו מה אתה רוצה, הוא מעיר אותך לתפילה. אתה יודע שכל בוקר הוא דופק, נכון? דופק בבוקר, משום מה הוא דופק?

להביא לך כוס קפה?

הוא מעיר אותך, קום לתפילה, אחר כך נשתה.

אבל קודם כל קום לתפילה.

נו, ואחד שמה שוכב במיטל, מה הוא מחכה?

הרי אבא שלו ידפוק, ידפוק, ידפוק, ידפוק, בשביל מה?

תקום,

תתפלא, תחזור לישון.

אבל קודם כל תקום, תעשה משהו.

בן אדם לא מעניין אותו, טילים, הכל, מחפש עצות, חסלו טעות, חסלו את העם, תפציצו,

תגמרו עליהם, תשחטו אותם, פשש, יא בואים.

זהו.

זהו.

נו, כמה אתה יכול להרוג? כמה אתה יכול לפוצץ? כמה אתה יכול מטוסים?

2,000 גיחות. נו, נו.

יש נסראללה עוד או אין?

יש בינתיים.

יש.

יש לו עוד טילים?

יש.

הוא מאיים שיגיע לתל-אביב?

הוא יכול להגיע בלי שום בעיה.

20,000 טילים יש לו.

כבר שנים אני אומר את זה.

תשמעו את הקלטות.

20,000 טילים.

אתם יודעים מה זה?

20,000 טילים.

והוא לא משחרר בת אחת.

טוז במקלטים יממה.

טוז עוד יממה.

טוז מפנה את הצפון.

טוז לתל-אביב, מחזיר לחיפה.

טוז, מחזיר לשם, הולכים לשם, אש עדה.

בן אדם אחד,

מה זה?

כל דודי דופק.

כל דודי דופק. תבינו,

זה שליח רע, אבל השליח הזה בא לעורר אותנו.

אסדאם חוסיין לא עשה אותו דבר.

39 טילים ירה לפה,

מרחק 1,500 קילומטר.

מה, יש להם בעיה? אתם חושבים להם בעיה.

אבל כשהקב'-הוא משחרר את הרצועה,

אז הוא משחרר אותה.

אבל אם אנחנו לא מבינים בקטן, עוברים יותר גדול, אין מה לעשות.

ככה זה תמיד.

אתה לא מבין, יותר גדול. לא מבין, יותר גדול.

תארו לכם חס ושלום, חס ושלום,

חס ושלום,

יפגעו בחיפה בכימיקלים שם. אתם יודעים כמה יכולים למות?

100,000, 200,000 מפגיעה כזאת.

ויש לו מה להפסיד? אם הוא מרגיש שרודפים אחריו,

אחרי הזנב שלו, והוא מרגיש שאין לו כבר מה לאבד?

מה יש לו להפסיד?

אבל זה לא הוא,

זה הקב'-ברוך-הוא.

הקב'-ברוך-הוא יחליט שאנחנו לא מבינים, סתומים, לא מבינים.

לא רוצים להבין, לא רוצים להבין, לא רוצים להבין.

מה יכול להיות, רחמנה לצלם? אסון, אסון איום ונורא.

אבל זה לא סתם,

כי אנחנו מפקירים את חיינו, חיים באורחות חיים של גויים,

לא מתקרבים לתורה וליהדות,

לא עושים רצון השם. הקב'-ברוך-הוא נתן לנו ארץ, ושמה הוא נתן לנו ארץ?

בשביל שנבוא בתוך הבית שלו, בפלתרים שלו,

ונעשה מעשה גויים?

הוא פינה את הגויים בשביל שאנחנו נבוא.

בשביל מה, שנהיה עוד גויים?

אז היו פה גויים, בשביל מה יצטרך אתכם?

הוא נתן לנו, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. בשביל זה הוא נתן לנו.

הארץ הזאת מותנית.

אם עושים את רצון השם,

זוכים לשב עליה, אם לא יהיה מקיאת היושבים בה.

החיים לא רוצים להבין, זה לא עוזר.

לכן כל אחד באופן אישי צריך לדעת מה הוא צריך לחזק ולהתחזק.

אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר, כמה שיותר להפיץ תורה.

כל שידור כזה עכשיו עובר באינטרנט לכל העולם, שומעים כל דבר.

משכפלים קלטות, מדפיסים, נותנים אתר בחינם, עוד אתר בחינם, תשמעו, תיקחו, תחלקו, תראו, תפיצו, תעשו.

22,000 איש אנחנו מנסים לכנס בשביל שיהיה קידוש השם גדול, שיהיו זכויות לעם ישראל.

כמה שאפשר להרבות זכויות לעומת החטאת הרבים,

לזכות את הרבים.

כמה שעושים נגד, צריך לעשות בעד.

אם לא, אם הקבוצה אומר שאין אף אחד,

אף אחד לא עושה שום דבר,

סדום ועמורה,

מה עושה? יש בגופרית, רחמנא ניצן.

לכן צריך להבין, יש רק דבר אחד, להיות סגולה לפני השם. אם נהיה סגולה, השם יעזור לנו. אם לא,

אז הקבוצה ברוך הוא ימשיך לדפוק.

כבוד הרב, השאלה שלי היא כזאת.

כן.

על-פי מה שאני יודע ושאני שמעתי מהקלטות שלך,

כל המסרים שהקבוצה ברוך הוא מביא לנו זה איתותים.

נכון. הוא רק מאותת לנו.

נכון. מה אנחנו עכשיו יכולים לעשות ברגע זה כדי לפייס את אבא שבשמים?

אמרת. כן, אבל ברגע זה, ממש עכשיו, כדי שתהיה לו נחת רוח מהבנים שלו,

בפרט מהצדיק כמוך, שאמרת תמיד שעצור תמים פעלו, כי הוא לא יעשה עוול חס ושלום.

אז זה גדולי הדור שהם שומעים על כל מה שקורה לעם ישראל.

אם אני עכשיו רופא,

ואני המצאתי נסיוב שפותר את המחלה המסוימת X,

ואני אומר לאנשים,

לא צריך אותי בשביל זה, התרופה נמצאת אצלכם,

והם לא רוצים לקחת, מה עוד אני יכול לעשות?

נכון.

אני מודיע לכולם, הרפואה נמצאת אצלכם,

כל אחד יחזור בתשובה לעצמו,

אם יוכל להחזיר את חברו הנה מה טוב,

וגמרנו את כל הסיפור של המחלות והבעיות והצרות והאסונות וכל המלחמות. הכול, הכול נמחק, הכול.

והיה אם שמוע בקול ה' אלוקיך,

בישר בעיניו תעשה,

באזנת על מצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאיך, אומר ה'. מה אתה רוצה יותר מזה?

הוא אומר, אני שם ואני אקח,

אני מחצתי ואני ארפא,

אני אמית ואחיה, הכול ביד שלי. אני אומר לך, תרופה אצלך ביד. אתה רוצה להשתמש, תשתמש.

אתה לא רוצה, תתאבד, אבל אני לא יכול להגיד לך יותר מזה.

אני לא שולט על אנשים להפוך אותם.

אני יכול לתת להם עצה, להסביר להם, להוכיח להם, לדבר אתם, הכול.

אבל בסוף החלטה בידו של כל אדם ואדם.

אם אדם ירצה, יעשה, אם לא ירצה,

אז כל דודי דופק,

אוקיי, תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא.

רגע, תן, יביאו לך מיקרופון.

אתה רואה, אצלנו נותנים את זכות הדיבור פעם שנייה גם.

תודה רבה, אמרתי.

הזכרת מלחמת גוג ומגוג.

הרבי מלובביץ' אמר שלא תהיה מלחמת גוג ומגוג, שבמקום זה הייתה השואה,

ובגלל זה לא יהיה.

אז אני כבר לא יודע למי להאמין. לך, לא כל אחד אומר משהו אחר.

רגע, אבל אתה חייב להאמין.

אני אשאל אותך שאלה. אתה רוצה לענות. אני עונה.

אני שואל אם אתה חייב להאמין, אז אני אגיד לך למי להאמין. אתה עונה בשאלה?

בוודאי, יהודים תמיד עונים בשאלה.

היה כל אחד ששאל יהודי,

תגידי, למה על כל דבר אתם עונים בשאלה? אמר לו, למה לא?

רבי, למה אין לך תשובה?

למה אין לך תשובה?

יש לי תשובה. אתה רוצה תשובה? כן.

אני אומר שיהיה גוג ומגוג על-פי מה שכתוב בתנ״ך.

בספר יחזקאל ל״ח ל״ט כתוב שיהיה גוג ומגוג על אדמת ישראל.

הרבי מלובביץ' לא יודע את התנ״ך? הוא יגיד סתם, אני יכול לדבר בשם עצמי, אבל אם אתה רוצה לשאול אותו, תשאל אותו.

אני יכול רק לדבר בשם עצמי.

לכן שאלתי אותך, במי אתה רוצה להאמין?

אתה שואל אותי או אותו?

אני שואל אותך.

אז אני עונה.

אני אומר שעל-פי יחזקאל ל״ח ל״ט ועל-פי זכריה י״ג וי״ד,

תוכל לראות שם מלחמת גוג ומגוג תהיה בארץ ישראל, כולם יבואו להילחם בישראל, כל העולם כולו 70 אומות העולם בישראל,

ושני שלישים מהעולם ימותו.

זה עוד לא היה.

זה כתוב במפורש, וזה מה שיהיה.

ולקראת זה אנחנו הולכים.

אם עקבת אחרי הקלטות שלי, אז במשך שנים ארוכות אני אומר

שהמוסלמים ישלטו תשעה חודשים בעולם כולו,

ותפרוץ מלחמה עולמית,

ושני-שלישים האלה שימותו זה אומר 4 מיליארד בני-אדם,

ורק שליש יישארו.

והבאתי את השלישית באש,

וצרפתים כצרוף את הכסף,

ובחנתים כבחון את הזהב. זה פסוק בזכריה יג'.

זאת אומרת, הדברים האלה חייבים להתרחש, כי הקדוש ברוך הוא אומר,

יש לי חשבון פתוח עם אומות העולם,

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ינשא שופט הארץ ה' גמול על גאים.

כן, הנה לפניך יש לו מיקרופון.

שלום כבוד הרב. רציתי לשאול, זו בעיה שרוב הציבור לא נמצאים בה ולא יודעים אותה, רציתי לשאול בקשר,

בדורנו לא יודעים מי זה רב אמיתי או רב לא אמיתי, איך מזהים את זה?

תראה, מי שרב

אז הוא רב.

אבל אנחנו מזהים את זה, זה קל להגיד הוא רב.

אמיתי זה בעיה.

לפעמים גם השואל לא אמיתי.

השאלה היא מה מחפש השואל.

לא, לא אני, כללי. אני אמרתי אתה? אמרתי השואל?

לא, זה כאילו, מה הכוונה שואל? רוב הציבור לא יודעים מה זה, למשל, אדם חוזר בתשובה, לא יודע מי זה רב אמיתי או לא אמיתי. תגיד לי אתה, מי זה שופט אמיתי ומי לא שופט אמיתי?

מי עורך-דין אמיתי ומי עורך-דין לא אמיתי?

מי שוטר אמיתי ומי לא שוטר אמיתי?

וכן הלאה. תגיד לי, מי אמיתי ומי לא? בשביל שיש לטוב לדעת הסמכה.

זה הכול? כן? רוב הציבורים יש לטוב לדעת הסמכה, משמע ש... ודאי, לטביה. לטביה.

לא, אבל כללי, רוב הציבור, לדוגמה, חוזרים בתשובה, רוב הציבור החילוני, לדוגמה,

הם לא יודעים מי זה רב אמיתי או לא, נכון, נכון, הם לא יכולים גם לדעת, נכון. אבל הם מאשמים בזה, שעובדים עליהם. הם לא אשמים, אמרתי שהם אשמים.

ואחר כך נגרם בזה חילול השם גדול. למה נגרם חילול השם? יש גדולים שהם ודאי אמיתיים. אבל עצים לא יודעים מי זה גדולים. אז אני עונה.

גדולי ישראל ידועים.

יש הרב עובדיה יוסף,

יש הרב ועדני, יש הרב שלום כהן ויש עוד אחרים.

יש הרב קניבסקי,

יש הרב שטיינמן,

יש הרב אליושי,

ויש גדולים שידועים ומפורסמים. אלה גדולים, מבחינה שקשה להתייעץ אתם מבחינה אישית. זה לא אתה יכול לדבר על 24 שעות. אז אם אתה רוצה לדעת את מי להתייעץ,

פעם אחת תלך אצלם ותשאל עם מי להתייעץ.

מי שהם יגידו לך שתתייעץ אתו,

ילך אחריו.

עוד שאלה קטנה. בבקשה.

בדורנו יש דבר כזה רוח הקודש, או שכבר לא חלו?

בטח, יש רוח ויש קודש. לא תמיד זה ביחד. לא, הכוונה, אם זה מבחינה יעדה שלגומרי כבר אין רוח הקודש, בכלל, שאין דבר כזה בכלל.

יש, יש.

יש? יש. אבל לא רוח הקודש, כולם חושבים רוח הקודש. לא, לא. בפרט לא אצל אלה שחושבים שיש להם רוח הקודש.

תודה, כבוד השר. תהיה בריא.

כן.

יש לך שאלה?

בטוח.

הנה, יש לו שאלה. בבקשה.

כל אדם יש לו בעולם הזה תפקיד, שהוא בא למעלה את התפקיד שלו,

ולא תפקיד של מישהו אחר.

כל אחד, מאיפה הוא ידע מה התפקיד שלו?

כתוב יוחס צדיק דרכו,

משמע שלכל צדיק וצדיק יש דרך בעבודה שלו.

יש אדם שיש לו נטייה שהוא מרגיש אותה ודחף מסוים בעבודת ה' לדברים מסוימים.

יש אחד שאוהב לשקוד בתורה, אתה רואה אותו.

יש אחד שרוצה לפרסם את אלוקותו, יתברך בעולם.

כל אחד יש לו איזו נטייה ומשיכה.

כמה שהוא רואה שהקדוש-ברוך-הוא משפיע עליו, נותן לו סייעתא דשמיא בכיוון מסוים,

זה המהלך שהוא צריך ללכת אתו.

וכך מביא רבנו בחייא גם בשער הביטחון,

שאדם נברא עם דרך מסוימת שהוא יכול להרגיש.

אבל יש אחד שלא מוצא חן בעיניו.

למה?

הוא באמת אוהב ללמוד תורה,

הוא אוהב לשבת.

אבל פתאום בא לו יצר הרע, אומר לו, אבל אם תשמע את זה,

תראה הוא נוסע בוולוו, זה נוסע במרצדסה, ההוא ככה, זה חי ברמה,

זה קנה שתי דירות, ואתה יושב לך, אברך, מה אתה זה?

באמת הוא מוכשר להיות אברך ולהיות ראש ישיבה וצדיק וגאון והכול.

אבל פתאום יצר הרע נותן לו ככה מבט אחר על החיים ומוציא אותו לדרך אחרת.

הוא יודע שהוא אוהב ללמוד, הוא יודע שהוא מסוגל,

הוא מרגיש גם,

אבל יש לו עוד דחף, אף אחד הפוך,

הוא יודע שהוא הפוך גם,

והוא לא שלם עם זה.

עד שיצר העם מסדל לו את כל ההצדקות,

וצ'יק, הוא יוצא החוצה.

זו דוגמה.

יש אחרים שמרגישים דחף הפוך.

הוא אדם חילוני,

אבל הוא מרגיש בנשמה שלו כל הזמן שאין לו סיפוק.

אין לו סיפוק.

יש לו זה, ויש לו זה, ויש לו זה, ויש לו זה,

וכל הזמן אין לו מנוחת הנפש. הוא יודע שמשהו חסר לו, ואפילו לא יודע מה.

ופתאום מגיע לאיזשהו מצב שפתאום, קליק,

הוא נתפס, מבין,

זו הדרך.

והבן-אדם הזה עולה על המסילה, ואחר כך אתה רואה בן-אדם,

חבל על הזמן.

איך זה קורה?

יש לו נטייה משיכה לזה.

אבל בגלל חינוך מסוים, או בית-ספר מסוים, או חברה מסוימת,

או כך וכך,

הוא נמשך אחרי אלה שהיו אצלו, אבל בפנימיות שלו הוא שואף למשהו אחר לגמרי.

תודה רבה. גבוהו, נאוהב. תהיה בריא.

כבוד הרב, יש שאלה, למה לא מתחזקים דתיים בלוד?

אבל אני מתכוון שתלמידים שנשואים ומחפשים את המקומות, כמו בני-ברק או למשל ראשון, למה לוד הולך ככה בחינם, בלי מלחמה?

כל הבתים פה 30,000 דולר.

אי אפשר, לא נכנס בראש. 30,000 דולר זה טוב, אפשר לקנות שלוש דירות.

כן, אבל למה לא מתחזקים?

למה לא מתחזקים, אני לא יודע. אני לא מקומי,

אני לא מקומי, אבל כנראה שחסרים פעילים רציניים.

אם היו פעילים רציניים, היו מתחזקים. תראה,

אני,

אחרי החתונה שלי, גרתי בכרם התימנים.

וכרם התימנים, זו הייתה שכונה, כשאני הגעתי לשם,

חבל על הזמן.

11 מעולם הפשע היו שם.

ובזמנו, כשאני הייתי שם, היו זורקים רימונים על ניידות.

היו נכנסים לשם,

לא מוצא חן בעיניהם הניידת, טוז,

רימון.

החבר'ה היו מדברים באמצע הכביש, באמצע הכביש.

היה עובר אוטובוס,

הוא לא מצפצף.

אוי ואבוי אם הוא מצפצף.

עומדים, חבר'ה, מדברים באמצע הכביש, אוטובוס מחכה עם הנוסעים עד שהחבר'ה יחליטו לזוז.

אתה מבין איזה שכונה?

משהו-משהו.

נו, שייך לעשות פה משהו?

לא,

אני חזרתי בתשובה.

הכרתי את האמת.

ויום אחד בא אלי איזה מישהו ואמר לי, תגיד לי, כך וכך וכך?

אמרתי לו, כן, כך וכך.

התחלנו לדבר, פתאום הוא התלהב,

ראה שאני עונה לו תשובות על כל מיני דברים.

אמר לי, תשמע, אתה מוכן לדבר עם החבר'ה?

אמרתי לו, כן, למה לא?

הלך, אמר לחבר'ה, שירות, תשמעו, יש פה אחת, וואי וואי וואי וואי וואי.

אמרנו, תביאו אותו.

טוב,

באתי לשם,

סחב אותי לפינה,

עומדים שם חבר'ה קבוצה.

נו.

אז הוא אומר להוא, תשאל אותו.

אז הוא אומר, מה קרה לך? הוא לא רוצה לשאול אותו.

אז אני אומר לו, מה, סחבת אותי בחינם?

יש לו שאלות או אין לו שאלות?

אז ההוא לא עונה.

אז אני אומר לו, תגיד לי, מה, אתה שפן? אתה לא...

אני רק אמרתי שפן?

וואי וואי וואי, הייתם צריכים לראות אותם.

למי אתה אומר שפן?

קיצור, יצאתי מזה חי,

אבל אמרתי להם,

אם אתם גברים, בואו ניכנס לאיזה חדר פה,

ונתווכח.

מצא חן בעיניהם.

נכנסו, התחילו לשאול,

לאט-לאט התחילו לברוח.

אחד-אחד,

אחת שנשארתי לה גם אחד.

אחר כך יצאתי החוצה, חיכו חמולה בחוץ,

ובאה איזו אישה אחת

ואמרה, למה מה? למה מי?

מה אתה חושב את עצמך? מה, אתה משיח?

אמרתי לה, לא.

מה, אתה שליח של השם?

אמרתי לה, כן.

איך?

אם אתה שליח של השם, נראה אותך תחזיר את בעלי.

אמרתי לה, בבקשה, איפה הוא?

לקחה אותי אליהם.

משחק שש בש.

משחק שש בש.

ואיך שאני נכנס, היא אומרת, הבאתי את הרב.

לא הייתי רב.

אבל בשבילם הייתי רב. אני יודע, שתי תשובות, אז נהיה רב.

ההוא פלט איזה קללה עסיסית, כאילו, מה הביאה אותי עכשיו בלי לשאול אותו?

קיצורו של דבר,

בלי הרבה חוכמות.

הבן אדם אומר, טוב, רגע,

גמרו את הפרטיה,

קם.

הוא אומר לי, כן, מה אתה רוצה?

אמרתי לו, אני לא רוצה כלום. אשתך אמרה לי שאני אבוא להשפיע עליך.

הוא אומר לי, ומה אתה מתכוון לעשות?

אמרתי לו, תשמע, אתה מתפלל?

הוא אומר לי, לא.

אתה יודע להתפלל?

הוא אומר לי, לא.

אמרתי לו, תביא סידור.

ההוא התחילה פה סידור, הביא סידור, אני מסמן לו. מפה מתחילים, פה גומרים, פה מתחילים.

והוא לוקח את מה שאני אומר, מסמן, שואל שאלות,

הבן אדם החליט שהוא חוזר בתשובה.

לא אמרתי, לא מילה, לא שכנעתי אותו, לא כלום.

מי זה היה הבן אדם הכי קובע בשכונה?

הוא חזר וכולם אחריו.

כל כרם התימנים חזר בתשובה.

תודה רבה.

הוא עשה מצוות סוכה לפניי.

אני עוד לא עשיתי מצוות סוכה, הוא עשה סוכה.

זה מה שאנחנו עושים.

זאת אומרת, אם בן אדם לא מפחד

ועושה את רצון הבורא,

ועושה לשם שמיים,

זה לא תלוי אם הוא חכם או לא חכם. הקדוש ברוך הוא נותן לו סיוע מן השמיים והוא מצליח.

אתה בא לעשות את רצון השם, למה שהוא לא יעזור לך?

אבל אם אתה בא באמת לעשות את רצון השם,

אם אתה בא לעשות את רצונו,

הקדוש ברוך הוא בלי שום בעיה מוכן לעזור לך שתצליח.

אם יקומו כמה יהודים טובים בלוד

ויחליטו שהם רוצים להשפיע לטובה על הציבור, על הנוער, על החבר'ה,

ויתמסרו לדבר הזה ברצינות,

יהיה להם סייעתא דשמיא בלי שום ספק.

וכמו שבערים אחרות, ברוך השם,

יש תשובה גדולה מאוד לשמיים,

גם בלוד יכול להיות.

וכדאי לקנות דירות עכשיו,

כי אחר כך יעלו המחירים.

כן, הנה,

חייל מצבא הגנה לישראל, בבקשה.

כבוד הרב,

יש לי כמה שאלות.

כתוב, כל מי ששומר את השבת חלחתה,

כאילו שקיים את כל התורה כולה.

אז מה, אחד יגיד, שמע, אני אשמור שבת כמו שצריך, וזהו, מספיק.

כתוב, כל אחד הולך ארבעה צעדים בארץ-ישראל, הם מחללים לו כל העוונות.

כל המניח תפילין מחללים לכל העוונות.

איך זה מסתדר?

זאת אומרת, אדם ששמר שבת, מוחלים לו על כל עוונותיו,

אז אחרי זה הוא יכול להרוג אנשים, בלי שום בעיה.

לא, לא אמרתי שהוא יכול להרוג אנשים.

כתוב, הם מחללים לו כל עוונותיו, אז אתה לא מבין. אני אסביר. אתה לא מבין, אני מבין.

אני אסביר.

כל השומר שבת קלקתה מוחלינו על 70 שנה של עוונות, אפילו כדור אנוש.

אבל זה הסבר עמוק.

מכל מקום מה שמדובר,

שאומר שבת קלקתה זה קלקתה על כל צדדיה ופרטיה, מה שקשה מאוד שאדם יזכה לזה,

כי מי ששייך לקדושת השבת באמת, באמת, באמת,

בקדושת השבת ובשמירת מצוותיה,

אפילו אם אין לו שמץ של עבודה זרה ומינות,

הכול מתבטל ונשרף בקדושתה של השבת.

זה לא אומר שערכה של השבת כל כך גדול עד כדי מחילת עוונות כזה,

שאדם יכול לעבור על עבירה אחרת.

זה לא אומר שגודל השכר של מי שמהלך ארבע עמוד בארץ ישראל במסירות נפש על מנת לקיים מצווה זו של יישוב ארץ ישראל,

אף אחד לא אומר שהוא פטור מלהניח תפילין ויכול לחלל שבת,

אלא זה לראות את גודל המעלה של כל מצווה ומצווה.

אדם ששם ציצית עליו,

כן, היא שקולה כנגד כל המצוות כולם, אז מה, הוא פטור מכל המצוות כולם?

זה הערך של זה.

אדם שיש לו יהלום, ששוויו גדול מאוד,

אז זה לא אומר, אתה מבין, שהוא יכול לעשות חובות במקום אחר.

זה שווי,

ואיסורים אסור לעבור.

אבל מראים לך מה גדולתה של השבת ומה קדושתה ומה גודל שכרה.

ואתה צריך לשמור את השבת עד כמה שאתה יכול,

אבל הלוואי שתזכה לשמור אותה קלקטה, כמו שאומר. אומר, ברוך השם, שומר.

אז זה לא סתירה לשנירת של המצוות. וגם אומרים, ביום שהנישואים מתחבקים כל העוונות.

לא. ממש לכל העוונות. כתוב שאדם בשעה שמתחתן מתפוקקים עוונותיו,

מצה אישה מצה טוב,

ויפק רצון מהשם,

ויפק לשון פקק.

זה כאילו מכניסים

את כל העוונות שלו לתוך בקבוק,

וסוגרים את זה בפקק. אם הוא חזר בתשובה באותו יום, הוא ואשתו,

לא יזכירו לו את כל עוונותיו, כי זה יום גדול מאוד בשבילו, יום החתונה.

אבל אם הוא אחר כך חוזר לסורו,

אז כמו בשמפניה, הפקק קופץ,

ואז חוזר הכול בחזרה.

החוכמה זה שהוא חוזר בתשובה ולא חוזר לסורו.

אז אכן ובאמת

לא יזכירו לו מכל עוונותיו.

עוד שאלה.

בקשר לעולם הבא, זה עולם שיהיה יחידים או משפחות?

אני לא מבין, למשל אני אומר, נגיד, אני עכשיו עושה כל מה שצריך,

בעזרת השם אני אזכה להגיע לשם.

כן. אז אני אומר, מה, אימא שלי לא תהיה? סתם נגיד, כי היא לא שומעת, אימא שלי לא תהיה.

אחיות שלי לא יהיו.

אז מה הטעם?

השאלה היא אם אני יכול, כאילו,

כמו שכתוב, אם הבן חוזר בתשובה ומוציא את אביו מגיהנו ומכניס רגעי עדן,

האם הוא יכול גם להכניס אותו לעולם הבא,

אם יש סיטואציה כזאת? טוב.

קודם כול, אתה צריך להבין, לפי מה שאתה אומר,

מי שנולד לעולם הזה יתום, אין טעם שישמור בצואות, כי הוא לא יפגוש את האבא ואמא שלו, כי הוא בכלל לא חי אתם פה, לא?

זה לא תלוי זה בזה.

זה שורשי נשמות שמחוברים ביחד,

ובעזרת השם יתברך, כולם יגיעו לתיקון שלהם,

ויש קשר בין הנשמות.

לא כולם יגיעו באותו זמן, לצערנו הרב,

אבל באמת אתה יכול לעזור גם להורים.

לעולם הבא, לא לגן-עדן.

יש חמישה עולמות. כן, אבל נכנסת לעולם החמישי. לעולם הבא, בסוף החמישי, זה אחרי שאם תזכה והם יזכו, או אם לא יזכו,

אתה תזכה אותם,

ואחרי זה, אם צריך עוד להשלים בגלגולים והם יתקנו את הכול, אז הם גם יזכו לחיי העולם הבא.

אבל זה תהליך יותר ארוך.

סופו של דבר שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שכולם יגיעו, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

אבל יש כאלה שנמנעים מלקבל את חלקם, לא רוצים,

לא רוצים את חלקם.

אומרים לאחד, שמע, יש לך ירושה.

הוא לא רוצה לבוא לקחת. אומרים, תיגש רק לעורך-דין, תחתום,

תיקח,

מגיעה לך ירושה.

הוא לא רוצה ללכת לקחת.

אומרים, לך, תתפלל, תשמור מצוות, יש לך ירושה.

תורה ציווה לנו משה מורשה,

קהילת יעקב. אתה מקהילת יעקב,

יש לך ירושה, בוא תיקח. הוא לא רוצה לקחת.

אז כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שלה, אם הם רוצים, לקבל אותו.

יש התרבות שם, או ששם זה בלי התרבות?

התרבות של מה? אתה רוצה להוליד עוד שם? לא, ודאי.

שם אתה רוצה להוליד?

שם כבר לא מולידים עותק.

שיחר כמו מוכנים.

וואו וואו, זה עונג שאין לך מושג אפילו.

כמו שאי-אפשר להסביר לעיוור מה זה צבעים ולחירש מה זה מוזיקה,

אי-אפשר להסביר לבן-אדם בעולם הזה, הגשמי,

מה זה השכר בחיי העולם הבא. אבל אומר לך רק קצת,

שהשיא של השיאים בתענוג העליון בגן-עדן

זה רק התחלה בעולם הבא.

עוד שאלה אחרונה?

אני כבר שנה בתשובה, ברוך השם.

יש עוונות, כאילו, אני קורא כל מיני ספרים,

כן?

את הרת הקודש, על פגם הברית, דברים כאלה. לפעמים אני אומר לעצמי, אולי זה לא מספיק,

אולי זה לא מספיק מכפר.

מה אפשר לעשות כדי להיות בטוח במאה אחוז?

אם תלמד תורה בעמל וביער

זה מכפר על הכול, כולל פגם הברית.

אבל בעמל וביגיעה ממש

זה כפרה גדולה מאוד.

ואומר, החזון יש זכר צדיק וקדוש הולכה.

ילדים שנולדו

מאישה נדה הם נקראים ילדים פגומים,

הם נקראים בר-נדה.

והפגם הזה יכול לצאת ממנו, לפני נצרים זאת אומרת?

שנולדו, נולדו.

אם נולדו לעולם מאישה שלא שמרה טהרה,

הם נקראים בר-נדה והם פגומים.

אבל אפשר להעלות אותם ממצבם הזה על-ידי לימוד התורה בעמל וביגיעה.

הם יכולים לצאת מן הפגם הזה.

כוח התורה הוא גדול ביותר לאין שיעור.

אור שבתורה מחזירו למוטב.

התורה יכולה להפך בן-אדם מרשע גמור גמור מושחת

לאדם צדיק יסוד עולם.

זה כוחה של התורה.

ואתה מכיר בעלי תשובה לו, איך היו פעם

ואיך היום, ורואים מה תורה יכולה לעשות.

זה לא חוכמה.

זה לא כמו שלומדים באוניברסיטה, מקבלים תעודה.

זה ממש מהפך את האדם במהותו.

זה לא ידיעה בראש.

זה משפיע על הנשמה להפוך אותה למשהו אחר לגמרי.

תודה.

תהיה בריא.

הבנתי. הנה, היהודי היקר הזה רוצה לכבות את האורות.

הוא עוד 11 ו-12, רק 12. אתה צודק. הבטיחו לו ב-11 ועכשיו כבר 12.

אז רגע, קודם כל ניתן לך משברך.

אתה רוצה משברך?

מכל מקום, אני רוצה להודות לכל הציבור,

אבל הוא יסגור לנו את האור.

ברכה.

השם יברך את כל הקהל הקדוש,

שיתמלאו כל משאלות לבם לטובה. הצלחה ובריאות, ושלו תהיה עיר של תורה,

ותזכו לסיעתא דשמיא,

ותשתתפו באצטדיון, ותקבלו ברכה גדולה.

אמן ואמן.

תביא.

יש כיסוי ראש וציציות למי שרוצה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.