טבריה - שידור חוזר מההרצאה: כינר 25-05-2005

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צהריים טובים,

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע,

מה עניין שמיטה אצל הר סיני? שואל רשי.

התירוץ הוא, כמו שפרשת שמיטה נאמרה,

נאמרה, כללותיה ופרטותיה מהר סיני,

כך כל המצוות כולן נאמרו מהר סיני.

מה פירוש?

כתוב וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור.

ואחרי שהקדוש ברוך הוא

אומר למשה בהר סיני לאמור,

דבר על בני ישראל ואמרת עליהם כי תבואו אל הארץ,

אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לשם.

שש שנים תזרע שדיך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה.

שש שנים, אתם יכולים לעשות עם האדמה מה שאתם רוצים.

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לשם,

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור,

את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך

לא תבצור, שנת שבתון יהיה לארץ.

והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתיך ולשכירך ולתושבך גרים עמך.

בקיצור, כתוב כאן

שבשנה השביעית לא זורעים ולא קוצרים.

שנה שלמה שבת שבתון לשם.

יש בעלים על הארץ, כי לי כל הארץ,

ואתם לא נוגעים באדמה כלל וכלל.

אבל למה נאמר פה, וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור?

הרי כל המצוות נאמרו בהר סיני. ולמה יצאה זאת המצווה שנתבערה בהרחבה,

וכתוב את כל הדינים שלה?

אלא מה עניין שמיטה להר סיני? הכל נאמר בהר סיני.

אז כתוב, כמו שכל הדינים הכלליים והפרטיים של המצווה הזאת נאמרו כאן בתורה בפרשה שלמה,

כך כל המצוות האחרות גם כן נאמרו כל הכללים שלהם, הפרטים שלהם, מהר סיני.

זה מה שלומדים מכאן.

ולמה דווקא נאמרה מצווה של שמיטה?

למה לא נאמרה בהרחבה מצוות השבת?

מצוות השבת כתוב

לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכתוב שמור את יום השבת לקדשו, זכור את יום השבת לקדשו וזהו.

למה לא כתוב בהרחבה את כל הדינים של שבת?

למה על תפילין לא?

רק וכשרתם לאות על ידכם ויהיו לטוטפות בין עיניכם.

למה לא כל הדינים כמו שבשמיטה נאמר בהרחבה?

אלא מצווה זו בדווקא היא מצווה ניסית.

מצווה זו ניסית.

מה הנס במצווה הזאת?

במצווה הזאת הקדוש ברוך הוא מבטיח

ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח

ונתנה הארץ פריה ואכלתם לה שבע וישבתם לבטח עליה.

וכי תאמרו

מה נאכל בשנה השביעית?

הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו.

שנה שלמה לא עושים כלום, לא מכבדים את האדמה.

מבטיח השם, וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית

ועשת את התבואה לשלוש השנים.

אתם תקבלו בשנה השישית

לשלוש שנים, שישית, שביעית ושמינית.

יבול לשלוש שנים.

וזרעתם את השנה השמינית

ואכלתם מן התבואה הישן עד השנה התשיעית

עד בוא תבואתה תאכלו ישן.

והארץ לא תימחל לצמיתות

כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי.

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תיתנו לארץ. גם מכירת קרקעות בארץ ישראל אי אפשר למכור ליותר מ-50 שנה.

בשנת היובל, 50 שנה, קרקעות חוזרים לבעלים.

אין דבר שלנו,

שלנו, כי גרים ותושבים אתם עמדי.

כי לי הארץ.

אין פה בעלות לאף אחד.

לכן בשנה השביעית אני מבקש

שבת שבתון לארץ, אף אחד לא נוגע.

אלה ששומרים שביעית

אלה גיבורי כוח,

עושה דברו של הקדוש ברוך הוא, אלה כמו המלאכים.

אתם יודעים מה זה בן אדם שיש לו דונם,

10,

20, 100 דונם,

מטעים, שדות,

יבול,

כמויות אדירות,

מאות טונות.

אומרים לו שנה שביעית, הכול הפקר.

כל מי שרוצה לבוא ולקחת לא שואל אותך אפילו.

לוקח ואוכל.

ואתה יש לך מתוך זה רק כדי אכילה לכל משפחתך. זה הכול.

כולם יכולים לאכול.

אני עבדתי, אני טרחתי, אני עשיתי,

אני גידלתי.

לא שלך.

שנה אחת כל שבע שנים אתה צריך להראות יש בעלים לעולם, הקדוש ברוך הוא.

הוא נתן,

ואתה אין לך יד בזה. אל תיגע.

אתה כמו כולם עכשיו.

אתה לא יכול לסגור,

אתה לא יכול לעשות כלום.

כל אחד יכול להיכנס בלי רשות ולקחת וללכת.

זה כוח עצום.

כוח עצום.

הייתי עכשיו באיטליה, חזרתי לפני יומיים,

ושמה קצת קשה.

יש יהודים רבים שעובדים בשבת, לצערנו הרב.

מי שנמצא בחוץ לארץ,

לכאורה יש לו איזה ניסיון. מה הניסיון?

הוא לא עובד בשבת,

שם זה עיקר הקניות בשבת.

יש הרבה תיירים.

ביום ראשון הגויים סוגרים, אז הוא צריך גם לסגור.

אז שבת בראשון הוא לא עובד.

נשאר לו רק כמה ימים, ועיקר התנועה היא דווקא בשבת.

אבל זה ניסיון?

איזה ניסיון זה?

מי ששומר שמיטה,

אומרים לו, כל השדות שלך הכל הפקר.

כל הכרמים שלך הכל הפקר.

שנה שלמה.

אמרתי להם, אם הקדוש ברוך הוא היה אומר לכם עכשיו שכל שבת

אתם צריכים לפתוח את החנות,

וכל מי שרוצה ייקח מה שהוא רוצה,

הייתם עומדים בזה?

יום אחד אתם לא עומדים,

והשם מצווה אותנו שנה,

שנה שייכנסו ויאכלו ויישתו על חשבונך משלך,

כי זה לא שלך,

זה שלי.

אתם מבינים איזה כוח זה שמיטה?

יום אחד,

שבת רק,

והקדוש ברוך הוא לא ביקש שתפתח את החנות, ביקש שתסגור את החנות,

ושלא ייקחו לך כלום.

אז איך אתה לא יכול לעמוד בזה? אז איך אתה לא יכול לעמוד בזה? מה הקושי?

מה הקושי?

זה ניסיון.

אלא מה?

אנשים חיים לפי הסביבה.

רואים שככה מתנהגים הרוב, ככה הם עושים.

אבל הקדוש ברוך הוא ציווה את מצוות השמיטה לכל יהודי.

יהודי מאמין גדול, מאמין קטן, חילוני, דתי, זה לא משנה.

צדיק, רשע, לא משנה.

המצווה היא מצווה לכלל ישראל, כל מי שיש לו קרקעות

לא יכול להתעסק בהם בשנה השביעית.

ומי שעושה זאת נקרא גיבורי כוח.

מלאכים אלה.

והקדוש ברוך הוא מבטיח, וציוויתי את ברכתי.

אחת מהסיבות שהחזירו את הרב אורי זוהר בתשובה,

זו הייתה המצווה הזאת של שביעית.

למה?

הוא אומר שמי שדיבר איתו,

משכנע אותו,

הביא לו כמה דוגמאות מהתורה.

למה הספר הזה

לא רק אמת לאמיתה, אלא עמד במבחן הבדיקה

והניסיון

במשך אלפי שנים

שהוא אמת לאמיתה.

אומר הרי הקדוש ברוך הוא פה מבטיח,

שלוש שנים, שישית, שביעית, שמינית, יבול.

זאת אומרת, בשישית תקבל פי שלוש.

שביעית בתנאי שאתה לא עובד.

כמה זמן נמשך הדבר הזה?

1,200 שנה לערך.

זאת אומרת, 1,200 שנה ניתן היה לבדוק כל שנה שביעית האם שישית הביאה פי שלוש.

אם פעם אחת זה לא יתקיים,

אפשר להגיד שזה לא נכון.

מה זה 1,200 שנה? 410 בית מקדש, 420 בית מקדש שני,

ועוד המשכנות שהיו בערך 400 שנה,

1,200 שנה.

יכול אדם לבדוק. עכשיו, מי ששמר שמיטה קיבל שלוש, השכן שלו לא שמר שמיטה, לא קיבל.

פה,

היום המנכ״ל

של כנר קוראים לו אחיקם.

הוא היה קודם,

הוא גר היום גם שם, בחפץ-חיים,

איפה שפעם בהתחלה היינו עושים שם סופי שבוע.

והם שומרים שמיטה שם.

היישוב הזה, חפץ-חיים, שומרים שמיטה.

והם כל שבע שנים, למרות שזה עדיין לא בארץ ישראל, שרוב ישראל על אדמתם,

רואים ברכה,

משהו לא יאומן,

בכפלי כפליים האחרים.

ואני נוכחתי שנה אחת

שנסענו הוא סיפר לי שפעמיים,

פעמיים או שלוש, אני לא זוכר, אבל פעמיים ודאי,

השדות גידלו פעמיים מאשר היו צריכים לגדל פעם אחת, לבד.

יצאו להם חמניות כאלה של גרעינים, משהו לא יאומן.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מבטיח,

ותבדקו אותי, כמו שאומרים,

1,200 שנה, בבקשה. וגם קיים. ומקיים, אחרת מה היו אומרים?

היו אומרים, הנה, לא נכון.

שמרתי שמיטה, לא קיבלתי פי-שלוש.

זה כמו שופר, מבטיח טיול, מקיים. אם לא מקיים,

לא באים.

זאת אומרת,

עוד דבר שכנע את הרב אורי זוהר.

יש עוד מצווה

שניתנת לבדיקה לאורך זמן.

כתוב

שצריכים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה.

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר,

בחג הזה וזה וזה.

נו,

שלוש פעמים בשנה כל הזכרים עולים

בשלושת הרגלים לירושלים.

אם כל הזכרים עולים,

בחלקם הגדול עולה עם נשים ועם ת',

ועולים לירושלים,

וזה למשך שבוע ימים לשהות שם, ויש כמה ימים לפני ברגל ונסיעה או חמורים או סוסים,

וחזור.

זאת אומרת, מפקירים את הארץ.

כולם עולים.

מה מבטיח השם?

לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לרעות את פני ה' אלוקיך.

שלוש פעמים בשנה.

לעולם לא ינצלו האויבים שסביבכם את הימים האלה שאתם מפקירים את הארץ,

וכולכם מתרכזים בירושלים,

אף פעם לא יתקפו אתכם.

כל השנה כן.

אבל בתקופות האלה אף פעם לא. אלף מאתיים שנה

עם הוכחות.

אפשר להבטיח הבטחה כזאת?

רק בורא לעולם.

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

למה דווקא שמיטה, הקדוש ברוך הוא פתח את המצווה הזאת והרחיב אותה?

לא מצווה אחרת.

מצווה זו היא ניסית.

היא נגד הטבע.

אדמה לא מביאה פי שלוש פתאום.

ולזה כן ולזה לא.

אם כן,

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור,

מה הוא אמר לו? את מצוות השמיטה.

איזה מצווה זו ניסית?

אדם לא יכול להבטיח לאלף מאתיים שנה שום דבר. הוא לא יכול להבטיח למחר.

אם ה' לא אומר לו ומנבא אותו ומבטיח והוא רק אומר בשמו,

לא יכול להתקיים.

מה מצווה זו נאמרה בהר סיני למשה והוא לא בדה אותה מליבו?

כך כל המצוות.

מהר סיני

מפיו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, המצווה הזאת באה להגיד לנו שבעצם

הקדוש ברוך הוא אמר את כל המצוות בהר סיני למשה,

ומשה העביר אותם ככתבן וכלשונן,

כל הכללים וכל הפרטים והדקדוקים שלהם,

הכל נאמרו למשה מהר סיני.

לכן זהו עניין שמיטה להר סיני.

זאת אומרת, יהודים יקרים,

לבטוח בשם יתברך זה קל מאוד,

אבל קשה מאוד.

למי שלא בוטח הוא מסכן, פשוט הוא מפסיד.

מי שבוטח נוכח,

כי הבוטח בשם חסד יסובבנו.

מי שלא בוטח, הוא מאמין, מאמין שיש השם, הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא יכול, הוא מאמין הכול,

אבל הוא לא בוטח בו במאה אחוז,

אז הוא לא זוכה לראות.

מה אומרים פה?

וכי תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית?

מה זה וכי תאמרו?

מתי הם יאמרו?

לפני השביעית?

מתי? בשישית?

בשישית הם כבר רואים שזה מתחיל להביא עיבות.

בשביעית עצמה הם יאמרו. הם כבר קיבלו בשישית פי-שלושה.

אז מה זה וכי תאמרו?

מהשנה הראשונה כשהם נכנסו לארץ

והתחייבו בשמיטות,

שמעו את הציווי שהם צריכים לשבות שנה שלמה,

מה עשו אלה שלא בוטחים?

התחילו לאסוף.

כל שנה הפרישו.

אכלו פחות,

הפרישו בצד.

אכלו פחות, הפרישו בצד.

שנה שביעית

היה להם מה מחסנים, הוציאו ואכלו,

הם לא קיבלו פי-שלושה.

הם אכלו את מה שחסכו.

אלה שפתחו,

אלה שפתחו מה קרה איתם?

אכלו, אכלו כרגיל, לא חסכו, לא השאירו כלום. אכלו.

בשישית קיבלו פי-שלושה.

מה אמר הקדוש ברוך הוא?

הקדוש ברוך הוא ציווה לפני כן, תשמעו מה אמר השם, ונתנה ארץ פריה ואכלתם לה שבע וישבתם לבטח עליה.

אז מה שומעים? שהשם מבטיח,

ונתנה ארץ פריה,

ומבטיח ואכלתם לה שבע,

והוא מבטיח וישבתם לבטח עליה.

וכי תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית,

הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו,

מה יהיה?

אז הוא אומר, וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית,

ועשה את התבואה לשלוש השנים.

חכמים מסבירים, כשהקדוש ברוך הוא הבטיח, הוא לא גם הבטיח,

הוא גם ציווה.

מה הוא ציווה?

הוא אמר, ונתנה ארץ פריה.

אתם שומעים?

ונתנה ארץ פריה.

ואכלתם לה שבע.

אני מבקש שתאכלו לשבע, אל תשמרו בצד.

לא לשמור בצד.

לאכול לשבע, אפתיהן,

תאכל.

נתת לך, מלכות בית דוויין.

לאכול.

ואכלתם, והשבתם לבטח עליה,

אל תפחדו.

וכי תאמרו, מה נאכל?

אל תדאגו, וציוויתי את ברכתי, אני אתן לכם, אל תדאגו.

אז לא צריך להכין מראש.

מי שפוטח בשם יודע,

אם השם החליט שנחיה מחר,

יהיה לנו מה לאכול מחר.

אם הוא יחליט שלא נחיה מחר,

לא יעזור גם הפרישדר מלא.

אין לו בעיה, הוא לא מחכה עד שיתרו כן הפרישדר בשביל לקחת מישהו.

גם לא מחכה שיתנקה לו החשבון.

לוקח אותו מתי שהוא רוצה.

אבל אם השם רוצה שאדם יחיה, אז אדם צריך לחיות עם אוכל.

כי הקדוש ברוך הוא לא מחיה אנשים עם נס כל הזמן.

נכון?

אז ממילא, אם תחיה,

והוא גזר שתחיה, אוכל יהיה.

מה אתה דואג?

אז צריך להיות בוטח בשם,

ולא לשאול שאלות וכי תאמרו. אל תאמרו.

תאכלו לשובע, הכל. מה שהבטיחה התורה, הקדוש ברוך הוא יקיים.

אבל תמלאו את התנאים. למה? מה כתוב לפני כן?

ועשיתם את חוקותיי ואת משפטיי תשמרו, ועשיתם אותם.

וישבתם על הארץ, לבטח. בטח.

אם אתם תעשו מה שאני אומר,

אני מבטיח לכם הבטחה עם חותמת בתורה,

שאתם תשבו לבטח בארצכם.

הבעיה שאנחנו לא בוטחים כל כך ולא מספיק.

למה?

תראו כמה אתם מודאגים,

מה יהיה, מה יהיה מחר,

מה יהיה עם הילדים,

מה יהיה אם שיתחתנו,

מה נקנה, מה נעשה, כל הזמן רק דאגות. מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה? וכי תאמרו, מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה?

מה יהיה? כל הזמן, מה אכפת לך? תחיה, עכשיו אתה, נתנו לך חיים, תחיה.

נתנו לך חיים, תלמד, נתנו לך, זהו, הקדוש ברוך הוא, מה אתה דואג?

אל תעצור צרת מחר.

תחיה את היום.

אם אתה מודאג ממחר,

אז אתה לא חי את היום, כי אתה בדאגות.

יגיע מחר, אתה תדאג ממחר. אז לא יהיה לך גם מחר, כי אתה דואג על מחרתיים.

ומחרתיים מה יהיה? אותו הדבר.

אף פעם לא תחיה.

כל החיים שלך רק דאגות, כל הזמן רק צרות, כל הזמן רק בעיות.

תחיה לפי מה שנותן לך הקדוש ברוך הוא.

אם תבטח בו

ותכוון עיניך אליו ותתפלל אליו באמת ותשפר את מעשיך תמיד,

יהיה לך פתחון פץ לקדוש ברוך הוא. מה שתבקש ממנו, אבא טוב.

אבא טוב נותן.

יש לו אפשרויות ואין לו מגבלות.

אבא בשר ודם נותן.

למה אבא שלנו שבשמים לא ייתן?

הוא הבטיח שהוא ייתן.

אבל מה הוא אומר? משהו קטן הוא אומר.

ועשיתם את חוקותי

ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותן

וישבתם על הארץ לבטח.

אבל גם כשאתם פה אל תשכחו דבר אחד, והארץ לא תימכר לצמיתות.

כי לי הארץ.

כי גרים ותושבים אתם עימדי.

תזכרו, אנחנו רק תיירים פה.

אנחנו צריכים ללכת יום אחד.

אז לא להשתקע פה יותר מדי,

לא לחיות חיי חומריות כל הזמן כעיקר,

אלא כטפל, כמה שצריך כדי להתקיים, לקיים את תורה ומצוות.

אם אדם יחיה בצורה הזאת, הקדוש ברוך הוא מבטיח לו כל ההבטחות הטובות שרק יכולות להיות.

לא כמו שאדון מוכר את הארץ.

מה? לא כמו שאדון מוכר את הארץ.

לא, לא כמו שאדון מוכר את הארץ. זאת אומרת,

התורה הקדושה מבטיחה לנו הבטחות נפלאות ומביאה לנו הוכחות, ולאורך אלפי שנים,

ועדיין אנחנו לא מיישמים את כל החלקים החשובים שאיתם אנחנו הולכים לעבור את החיים על הצד הטוב ביותר, וזה חבל.

חבל.

הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו שלא רק אנחנו נפתח בשם יתברך,

לא רק שלא נהיה אגואיסטים ונדאג רק לעצמנו, הקדוש ברוך הוא רוצה גם שאנחנו נשתדל בעבור אחרים.

לא רק זה, לא שנתחזק, אלא גם שנחזק אחרים.

הקדוש ברוך הוא רוצה

שעם ישראל

יוכיח איש את חברו לטובה,

בשביל שעם ישראל כולם יהיו קרובים לה' יתברך.

והנה אנחנו נמצאים עכשיו בימי ספירת העומר,

ובין פסח לעצרת,

כידוע,

נפטרו 24,000 תלמידים

של רבי עקיבא,

תנאים קדושים,

מלאכי השרת.

על מה נפטרו?

על שעיניהם הייתה צרה אלו באלו.

בלג בעומר,

בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי תנא אלוקי, זכותו תעמוד לנו, אמן.

בזכותו נפסקה מגפה.

אבל עד אז מתו 24,000 תלמידים.

למעלה מ-700 לוויות של תנאים כל יום יצאו.

לא לוויה של תנא קדוש אחד, לא שניים.

700 פלוס.

כל יום.

אתם יודעים איזה מגפה זאת? השם רחם.

נשארו לו לרבי עקיבא שבעה תלמידים.

קרא להם ואמר להם.

אמר להם,

ראו מעשיהם של הראשונים ואל תעשו כמעשיהם.

עמדו ויצאו ומילאו את ארץ-ישראל תורה.

כשהם שמעו מה הוא ציווה אותם, אמר, ראו מעשיהם של הראשונים ואל תעשו כמעשיהם.

מה הם עשו?

עמדו מייד,

קמו מאצלו,

התפזרו בארץ והתחילו ללמד תורה.

מילאו את ארץ-ישראל תורה.

זאת אומרת, שבעה תלמידים מילאו את כל ארץ-ישראל תורה.

אם היו עושים כן ה-24,000,

ולא הייתה עינם צרה אלו באלו,

כל העולם היה מלא תורה.

אלא מה הם למדו?

שאלו אותם, הם ענו.

אבל הם לא יצאו בשביל ללמד את כל העם תורה.

ארבע דרגות מביא אורח חיים הקדוש

של צדיקים יש. ארבע כתות של צדיקים.

כת אחת

היא כת הצדיקים הגדולים,

שהם כמו שמואל הנביא.

שמואל הנביא

היה הולך מעיר לעיר ומכפר לכפר, ובמשך כל שנה סובב את כל ארץ-ישראל ללמד תורה ברבים.

הולך ממקום למקום.

זו הדרגה הגבוהה ביותר.

דרגה שנייה זה הסנהדרין,

שהם גם מלמדים תורת העם,

אבל הם לא הולכים אצל העם,

אלא העם עולה אליהם לירושלים.

זו דרגה פחותה ממנו.

דרגה שלישית זה אלה שלומדים תורה לעצמם.

לא מלמדים תורה לרבים,

אלא לומדים בעצמם, מתקדשים ולומדים תורה ומקיימים תורה ומצוות.

דרגה רביעית זה אלה שמקיימים את התלמידי החכמים שלומדים בבחינת יששכר וזבולון.

אלה ארבע דרגות.

הדרגה הנדרשת והנטבעת מתלמידי רבי עקיבא היה בדרגה של שמואל הנביא.

לא להיות עיניהם צרה אלו באלו,

אלא לקום, לצאת וללמד תורה לרבים.

אם למדת תורה הרבה,

אל תשמור אותה לעצמך,

כי לשם כך נוצרת.

אדם נברא בשביל האחרים.

אז לכן היו צריכים לעשות כן. לא עשו כן

ולא חלקו כבוד זה לזה.

נפטרו. עד כדי כך הקפיד עליהם הקדוש ברוך הוא.

נותרו שבעה,

והשבעה האלה מילאו את כל ארץ ישראל תורה.

כתוב במדרש ובגמרא,

חמש ושבע.

מכל מקום.

אם כן,

רואים מה החיוב שבעצם יש ליהודים.

הקב'-הוא מפתיע לך, אתה תעשה את מה שאני אומר.

אני אמלא את החלק שלי, לא תהיה לך שום בעיה.

כשחזקיה המלך

צבעו על ירושלים, סנחרי וכל צבאותיו,

הוא היה בטוח בשם יתברך.

הוא למד תורה וקיים תורה.

הוא לא רק למד תורה וקיים, הוא דאג שכולם יקיימו תורה.

כתוב בדורו של חזקיה,

הוא נעץ חרב על פתח בית המדרש,

ואמר, כל מי שלא ייכנס וילמד תורה יידקר בחרב.

איך היו קוראים לזה היום?

כפייה דתית.

מה זה?

מי שלא ייכנס יידקר בחרב?

תוך שלוש שנים לא נמצאו נער ונערה בכל ארץ ישראל שלא היו בקיאים מכל התורה כולה.

אין דבר כזה.

עם מושלם, כולם ידעי תורה.

סנחרי בא לכבוש את ירושלים

עם צבאות עולם.

185,000 ראשי גייסות,

שכל אחד יש לו 2,000 חייל,

מקיפים את ירושלים.

ירושלים,

זה היה המעוז הכי חזק בעולם.

כולם שמעו את השמע של ירושלים.

היינו עכשיו באיטליה, ברומא.

יש שם שער הניצחון של טיטוס.

טיטוס הראשון, משחררים את בית-המקדש.

עשו שער ניצחון, רואים שם את המנורה,

איך היהודים שהולכים בשבי נושאים את המנורה על גבם.

עמדתי שם, הצטלמתי,

עשיתי וי.

טיטוס איננו, נשאר לו רק שער.

אבל אני נציג של העם היהודי, פה עדיין קיים.

חשבו שימחקו אותנו.

אנחנו עוד קיימים, ברוך השם.

אין טיטוס,

אין כלום, לא נשאר שום דבר. אין מעצמה כזאת, רומא, רומאים, חרית, הכול נגמר.

יש שם מפות

על החומות של...

רואים בהתחלה איך היא היתה נקודה קטנה, רומא, במפה העולמית,

איך אחר כך התרחבה,

איך אחר כך זה, ואיך היא שלטה על כל העולם.

ועכשיו חזרה להיות המפה כזאת, עוד פעם חזרו להיות קטנים.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לדעת,

הקדוש ברוך הוא רוצה מאתנו

שאנחנו נעשה למען הזולת.

אז לכן

עשה חזקיאן נביא למען כלל העם

וגרם שכולם ילמדו תורה.

כשבא סנחריב

ורצה להתחיל את המלחמה,

הוא העלה צופים על החומה לראות

איך נראית ירושלים.

ירושלים יש לה חומה גדולה, נכון?

אבל היא עיר קטנה, ירושלים זה...

ירושלים העתיקה, הקטנה בתוך החומות

הוא ראה שאין להם אפילו סוסים

אז הוא אמר שהוא ינדב להם אלפיים סוסים, שיהיה לפחות מלחמה ככה קצת, שיהיה הוגן, שיהיה סוסים, שיהיה משהו

כן חזקיה לא רוצה שום דבר

באים אליו ואומרים לו, תשמע, כדאי להיכנע לפני שישחטו פה את כולם

הוא אומר, שום דבר

למה?

הוא אומר, הקב' הבטיח בתורה

אם בחוקותיי תלכו

מה כתוב בהמשך? ושכבתם ואין מחריד

אני את החלק הראשון של הברית עם הקב' קיימתי

אם בחוקותיי תלכו, כולם פה בעם יודעים תורה ומקיימים

את החלק שלי קיימתי, עכשיו הקב' יקיים את החלק שלו

מה החלק שלו? שכבתם ואין מחריד

ליל פסח,

ארבע כוסות,

הלל הגדול,

אפיקומן,

שירי שירים,

מלאכות בית דוד,

הולכים לישון,

קמים בבוקר,

כל מחנה סנחריב על צבאותיו מתים.

מה היה?

אם היו בדיקות שעושים כמו היום,

היו אומרים, היה פה וירוס.

מה היה?

כתוב במדרש.

הקב' ברוך הוא רואה את המלאך גבריאל,

שואל אותו, לאן אתה הולך?

אמר לו, לברך את האילנות.

אמר לו, על הדרך פשוט מגלך על מחנה סנחרי.

אלא טריג.

קח את המגל,

את המגל.

חלאעום חלאכת,

ותגמור את הסיפור.

וזהו.

ירד מלאך ה' והיכה במחנה סנחריב 185,000 מתים.

מי נשאר?

חזקיה המלך, שני בנם,

והבן שלו עשר חדון.

הגיעו לאן שהגיעו, רצח אותו אחרי כמה זמן, ומת.

זהו.

חזקיה המלך בבוקר קם,

אומרים את ההלל,

לא סתם הלל.

כל הצבאות מתים.

למה?

הוא פתח בשם.

הוא ידע מה שהשם מבטיח בתורה, זה מתקיים.

הוא לא מוטרד.

אתם יודעים מה הם היו מקיפים אותנו עכשיו? מיליונים מיליונים של חיילים של כל העולם מסביב,

ואנחנו נמצאים פה,

ואין לנו שום נשק לעמוד מולם.

אפילו לא סוסים, כלום.

מה היינו עושים?

חזקיה המלך לא מוטרד.

נותנים לו הצעות, לא מקבל.

הולכים לישון, אחרי ארבע כוסות,

איזה כיף.

זהו. קמים בבוקר, הכול מסודר.

ככה אנחנו יכולים לחיות, גם היום.

אבל אם היינו בוטחים בשם באמת,

מה כתוב?

אתם זוכרים מה הקראתי לכם?

ועשיתם את חוקותיי

ואת משפטיי תשמרו ועשיתם אותם, וישבתם על הארץ, לבטח.

אם עושים כך, אז הקדוש ברוך הוא עוזר.

אבל כיוון שלא עושים כך,

וכיוון שלא דואגים אחד לשני,

וכיוון שלא משתדלים לתקן את הכלל,

אז אנחנו סובלים גם בפרט וגם בכלל.

למה?

אם יש קבוצה,

שימו לב מה שאני מלמד אתכם עכשיו.

אם יש קבוצה או חבורה של אנשים

שהם חיים באהבה,

באחווה ובריאות, בשיתוף פעולה, דבקים, כולם,

בעשיית רצונו יתברך,

אי-אפשר שהם יזוקו.

למה? הם שומרים אחד על השני.

כתוב, חבור עצבים, אפרים,

הנח לו.

אף על-פי שעם ישראל חטאו ועבדו עבודה זרה,

הקדוש ברוך הוא אמר, הנח להם.

אי-אפשר לגעת בהם. למה חבור? הם בחבורה אחת, אפילו לעבודה זרה.

אבל חיבור באמת לדבר אחד,

אפילו לשקר,

זה כוח שמונע פגיעה.

זאת אומרת, כשעם, כשנמרוד

הקים מגדל וראשו בשמים,

אז כתוב, ויכול לעם שפה אחת ודברים אחדים.

כולם היו ביחד מאוחדים

לעשות מגדל נגד השם.

ועתה לא ייבצר מהם את אשר יזמו לעשות.

הקדוש ברוך הוא אומר, אי-אפשר לעשות להם כלום. למה?

משובשים ביחד.

אז הם יוכלו לעשות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא עצה?

בלל את שפתם.

מה זה גרם?

שהם נפרדו, התחילו להסתכסך, התחילו לריב.

זה אומר אותו מביא לו פטיש, מביא לו מסמיך. זה אומר לו ככה, נותן לו מכה בראש. הוא אומר, מה קרה לך? איך אתה מדבר? אתה עוזר פעם פעם?

עשה בהם פירוד,

מכוח זה הפיץ אותם לשבעים לשון,

והפיץ אותם בארצותם לגוייהם,

וככה נפרד העולם.

אבל עד אז היו כולם, חוץ מאברהם העברי,

כולם היו מאוחדים לעשות נגד השם,

ואי-אפשר היה לגעת בהם.

זאת אומרת,

כל זמן שמאוחדים ביחד,

אי-אפשר לגעת בקבוצה הזאת.

ואם זה לטובה,

אז זה פי חמש מאות יותר טוב.

זאת אומרת, צריך משהו מאחד

שגורם שכולם יהיו שותפים באותו דבר,

ואז ממילא האחדות הזאת גורמת,

והדאגה האחד לשני דואגת

שהאנשים האלה לא יוכלו להיפגע.

הצעתי את הדבר הזה כבר בכמה קבוצות,

עוד לא קמה קבוצה אחת שהצליחה לעשות את זה.

וכתוב שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר איבו הגדול.

שאל אותו, מתי יבוא המשיח?

כשעשו תשובה?

הרי בשעה שאלה יעשו תשובה, אלה לא יעשו תשובה, וכשאלה יעשו בארץ זאת תשובה,

אלה לא יעשו תשובה,

אז מתי יבוא המשיח?

אמר לו רבי אליעזר הגדול. אמר לו, לא,

אפילו אם תהיה כנישתא חדה באחדות,

יבוא המשיח.

אפילו אם תהיה כנסייה או בית-כנסת אחד,

כינוס הכוונה.

אם יהיה אפילו אחד באחדות גמורה, יבוא המשיח.

כתוב אצל הארי הקדוש,

שפעם אחת הוא אמר לתלמידיו,

בואו ונקבל שבת מלכתה בירושלים. הם היו בצפת,

היה ערב שבת.

לפני כניסת שבת אמר להם, בואו ונקבל שבת בירושלים.

אי אפשר להגיע לירושלים.

אי אפשר.

אז לא הייתה תחבורה.

היום ברכב זה שעתיים לפחות.

אז איך אפשר להגיע לירושלים?

על זה אף אחד לא שאל אותו.

ברור להם, הוא אומר שהם

קפיצת הדרך, כולם בירושלים, אין שום בעיה.

על זה אף אחד לא הקשה קושייה.

אבל מה הם אמרו לו?

נשאל את נשותינו.

אמר להם, הפסדתם את הגאולה.

היו יכולים אותה שעה להיגאל.

היה עט מוכן

שכולם היו יכולים לגאול.

אמר להם, בזה שנייה פירוד בחבורה,

והם ביקשו לשאול את הנשים, חלק מהם,

לא היו בדעה אחת מחוברים איתו,

נפרדה חבילה.

נפרדה חבילה, אין גאולה.

אתם מבינים מה הכוח של חבורה כשחבורה מתחברת?

אותו דבר גם בבית.

כשבתוך הבית בני המשפחה הם באחדות,

ביחד, בדעה אחת,

אין פירוד ביניהם,

הכוח שלהם גדול והצלחה מרובה.

השמירה שאחד שומר על השני בעצם זה שהם מחוברים היא גדולה מאוד.

אבל קשה מאוד למצוא את זה, נכון? למה? כי יש מידות, מידות לאנשים.

המידות לא כל כך מלוטשות.

וצריך לעבוד על המידות.

הכול זה עניין של מידות.

אם אדם עומד על המידות שלו שיהיו טובות,

אז הוא יכול להסתדר עם כולם, הוא מסתפק במעט,

הוא ענב, הוא ותרן, הוא נדבן, הוא הכול, אין לו שום בעיה.

כלום, הוא יודע שהוא כלום.

כי גרים ותושבים, אתם עימדי, אני רק

תייר

על הדרך.

כמה שאפשר לאסוף יותר מצוות בדרך,

זה מה שצריך לעשות, חבל על כל רגע.

אבל אם כל אחד יגיד, אני באפסי עוד,

אני לא, לא מבטל, מה פתאום, לא זה, ב, ב, ב, ב, יא,

כל החיים שלו בקטטות ובמריבות ודאגות,

החיים עוברים.

הוא הלך והפסיד.

אז צריך להיות אדם חכם

בשביל לדעת.

והרב רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק קדוש ברוך הוא אמר שכל מה שחרב הבית זה שנאת חינם.

אז שנאת חינם זה לא היה שאנשים שנאו אחד את השני כאילו אני לא יכול לסבול אותו, לא.

בגלל שלא הוכיחו אחד את השני ולא דאגו אחד לשני להוכיח אותו בתורה ובמצוות,

שישפר את מעשיו ויהיה יותר טוב ויזכה לחיי העולם הבא,

זה נקרא שנאה אמיתית.

למה אם אתה יכול להביא בן-אדם בגן-עדן ואתה לא עוזר לו להיות בגן-עדן,

מה רע לך שהוא יהיה בגן-עדן?

אם אתה יכול להגיד לבן-אדם שאתה רואה אותו עני,

אתה רואה אדם עני, מחפש אוכל, אין לו מה לאכול, מסכן, עני.

מה הבעיה?

העני הזה מבקש אוכל. אתה יודע שיש לידו מטמון.

לידו מטמון.

אתה לא יכול לקחת את המטמון הזה.

אתה לא יכול.

אתה לא יכול.

רק הוא יכול.

מה הבעיה שלך להגיד לו, אדוני, יש לך מטמון,

מהיום תתפרנס כל ימי חייך בחוזר ובכבוד?

תגיד לו.

אדם שלא אומר לשני,

יש מטמון לידך שתוכל להתפרנס כל ימי חייך, הוא שונא אותו. יש לך שנאה יותר גדולה מזאת?

למה לא תגיד לו?

אדם יכול להגיד לחברו,

חזור בתשובה, יכול להדריך אותו,

לתת לו קלטת, לתת לו סידי, לתת לו משהו, להביא אותו לחיי עולם בבלגר עדן,

ולא אומר לו,

יש לך שנאה יותר מזה?

לא צריך להרביץ לבן אדם.

אבל הוא ישנא אותו. על מה ישנא אותך? כי אתה מוכיח אותו.

מוכיח אותו לטובה? אומר לו, יש לו מטמון?

אבל בזור שלו, אם אתה מוכיח אנשים. אל תוכיח בצורה כזאת, תגיד לו.

תגיד לו שיש לך מטמון.

זה לא פשוט. פשוט מאוד, אני עושה את זה כל יום.

למה אתה אומר לא פשוט?

פשוט מאוד.

עכשיו אני אסביר לך.

היה אחד שאמרו לו,

בגיל 90,

קיבל מכתב ממשרד הפנים,

והיה כתוב שם שמצטערים שהביאו לו באיחור את הידיעה,

אבל הוא יורש 10 מיליון דולר.

בגיל 90. משרד הפנים מתנצל שהוא איחר.

הוא נותן לו את ה-10 מיליון דולר שהוא קיבל ירושה.

נשאר לו עוד שבוע לחיות.

הבן-אדם קיבל עכשיו 10 מיליון דולר, מה יעשה?

הוא ממשיך לקרוא עוד שתי שורות, אז הם אומרים שהם מתנצלים כבר 50 שנה הם מחפשים אותו,

רק הוא החליף כתובת והוא לא דיבר על משרד הפנים והם יוכלו לאתר אותו.

זאת אומרת, 50 שנה קודם הוא כבר היה עשיר עם 10 מיליון דולר,

והוא לא ידע,

ועכשיו הודיעו לו.

הוא גמר את המכתב, הוא מת.

מישהו שואל, אני שואל אותך.

אני שואל אותך,

הוא היה כועס אם היו מודיעים לו 50 שנה קודם?

אם אתה אומר לבן-אדם יש לך ירושה, הוא ישמח לשמוע?

ישמח.

מי שאתה פוחד ממנו, תגיד לו, תשמע, בוא נגלה לך סוף.

יש לך ירושה.

תורה ציווה לנו משה מורשה.

ירושה.

קהילת יעקב. אתה מקהילת יעקב? אתה שייך לעם ישראל?

אתה מהיורשים של התורה.

בתורה לא מטמון אחד, מטמוניות לנצח נצחים, גן עדן, עולם הבא, עולם הזה.

הבטחות מכאן עד להודעה חדשה של ירושה שמגיעה רק לך.

אתה רוצה לזכות בזה?

בוא אני אגלה לך כמה דברים, איך זוכים לזה?

זה שלך, לא שלי. אני לא יכול לקחת את שלך.

רק אני אומר לך, כדאי לך לקחת את שלך. אם תרצה, אם אתה לא רוצה, אל תיקח.

אתה אומר לעני, יש מטמון, הוא לא חייב לקחת.

אתה אומר לו,

למה שיכעס עליך?

אם אתה בא ואומר לו מלמעלה שאתה יותר טוב ממנו, בטח שהוא יכעס.

אבל אם אתה אומר לו, אתה יודע כמה אתה טוב, אתה יודע כמה מגיע לך, אתה יודע כמה מחכה לך, אתה יודע כמה שכר יש לך, למה שהוא יכעס?

מגיע לך, תיקח.

אתה לא רוצה, אל תיקח. בסדר, אל תיקח. אני לא מצליח להבין למה הוא קורא, אבל עובדה שהוא קורא. עוד פעם, תלוי איך אתה אומר.

כתוב, אל תוכח לץ

פן אסנאיקה.

הוכח לחכם מי אהבקה. מה פירוש?

אל תוכח לץ!

מה אתה עושה? אתה רשע? סור? מה?

זה אסנאיקה.

אבל הוכח לחכם.

תגיד, איזה חכם אתה. אתה כזה פיקח, אתה כזה נבון.

אני ממש מתפלג. מגיע לך כל כך הרבה, למה אתה לא לוקח?

זה הכול. הוכח לחכם.

אתה חכם. עצם זה שאתה אומר לו שהוא חכם, הוא לא רוצה להיות טיפש, נכון?

והוא יאהב אותך. למה שהוא יאהב אותך? אתה אומר לו שמגיע לו שכר, מה לא טוב?

ואם קשה לך, תן לו קלטת.

שיסתדר איתי.

זאת אומרת,

הנקודה היא, אנחנו אבל מחויבים. זה הוכיח, תוכיח את עמיתך, וזה ואהבת לרעך כמוך.

זאת אומרת, התורה מחייבת אותנו בדברים האלה,

כיוון שהשם אומר, אני רוצה את כל בניי קרובים אליי.

אתה בן, אבל גם ההוא בן, גם זה בן.

אז יש בן לא כל כך, ואתם כמה אחים. יש לך אבא, אתה מכבד את אבא שלך. אם אתה יודע שאח אחד שלך מצער את אביך,

אתה לא תגיד לו,

תגיד לי, אחי, למה אתה עושה ככה? אבא שלנו, ברא אותנו, הביא לנו, גידל אותנו, חלקל אותנו, עזר לנו,

עכשיו רק קנה לך דירה, עזר לך במשכנתה.

למה אתה עושה לא ככה? למה?

מה, אתה לא תגיד כזה דבר? מה, תשאיר את אבא שלך מתייסר, מצטער והכול, ואתה תשב מנגד?

זה אותו דבר, לא?

כל ישראל אחים.

אחים. יש לנו אבא אחד?

אתה רואה שמצערים אותו?

תעשה משהו, תכין.

זאת אומרת, חובה עלינו לעשות את הדברים האלה, רק מה, כל אחד חושב, מי אני, מה חיי, מה אני יכול להגיד, מה זה יעזור?

אין דבר כזה.

כשמדברים מתוך הלב, זה עובד.

אבל אם מדברים בהתנשאות, כמובן שזה לא יעבוד, כי אף אחד לא מוכן שיתנשאו עליו.

אבל זה לומדים, לומדים. ואם לא, אמרנו, יש עצות היום, ברוך השם,

שאפשר לעשות את כל הדברים האלה כך.

מכל מקום,

מכל מקום,

צריכים לדעת דבר אחד.

אהרן הכהן,

כתוב שהוא רבי משיב מעוון.

איך היה אהרן הכהן משיב רבי מעוון?

היה אוהב שלום

ורודף שלום, אוהב את הבריות

ומקרבן לתורה.

אוהב שלום,

לא רק אוהב,

רודף שלום.

מה זה רודף שלום?

הוא לא מחכה עד שיבואו אליו בשביל לבקש. הוא היה הולך, רואה אדם סוכסך עם חברו,

הולך ואומר לו, אתה יודע איך לא, אני אוהב אותך.

רק מה, הוא לא יגיד לך דבר כזה, כי הוא מחזיק מעצמו קצת, אבל בתוך-תוכו הוא דיבר איתי, מה זה אוהב אותך, זה משהו.

מה אתה אומר, ככה?

הוא אומר, לא בטח, תראה, כשתיפגש איתו, תראה איך הוא יחבק אותך.

הולך לשני ואומר, אתה יודע איך הוא אוהב אותך.

מה זה? רק הוא מתבייש להגיד לך את זה.

אבל אם תראה אותו, תראה איך הוא יחבק אותך. שני המונחים ברחוב, אחד מסתכל לשני בעיניים, טראח מתחבקים.

אוהב שלום,

רודף שלום, אוהב את הבריות,

מה עושה מי שאוהב את הבריות? לאן מקרב אותם? לתורה.

מטמון מגיע לכם, ירושה, מגיע לכם עולם הבא, מגיע לכם שכר,

גן עדן, מגיע לכם, מקרבן לתורה.

תורת אמת הייתה בפיהו,

ורבים משיב מעוון נאמר עליו, תורת אמת הייתה בפיהו,

או בשביל להשיב רבים מעוון צריך שתורת אמת תהיה בפיו.

אם אדם חי את התורה באמת

ומדבר רק אמת והולך עם התורה באמת,

יש לו כוח להשיב רבים מעוון.

אתם יודעים בזכות מה נעשו ענני כבוד?

בזכות מי?

בזכות אהרן הכהן. נעשו ענני כבוד.

אתה שומע, אבשלום?

ענני כבוד בזכות אהרן. איך הם נוצרו ענני כבוד? אתם יודעים מה כתוב במדרש?

כל אחד מישראל היה מדבר על אהרן הכהן.

מה היה אומר?

אי, איזה צדיק זה אהרן הכהן. אהרן הכהן, איזה צדיק, איזה צדיק, איזה צדיק, איזה קדוש, איזה קדוש, איזה צדיק, איזה צדיק.

כולם דיברו, דיברו, מה הבל פה שלהם, מה הבל. מרוב שדיברו אהרון, אהרון, אהרון, אהרון, אהרון, נהיה ענני כבוד.

העננים יהיו מה הבל פה של האנשים.

מרוב השבחים שהוא קיבל.

למה?

אוהב את הבריות וקרבן לתורה. היה נכנס לכל אוהל,

שואל, אתה יודע להניח תפילין או אתה לא יודע להניח תפילין? בוא נסדר לך את התפילין.

מסדר לו את התפילין, עוזר לו, לזה מלמד אותו, זה גם.

כל הזמן היה עושה.

למה היה עושה כן?

אמר שהוא נכשל פעם בחגל

ובגללו כאילו חטאו ישראל ונענשו, אף על פי שזה היה עם כוונות לשם שמיים והכול, והקדוש ברוך הוא לא העניש אותו על זה,

אבל הוא הרגיש עם זה לא בסדר.

אז הוא לקח על עצמו לזכות את עם ישראל בכל מה דאפשר, והיה הולך כל הזמן.

זמן ממקום למקום רק בשביל לדאוג שכולם יתקרבו לתורה ולסייע להם בקיום התורה והמצוות.

זה אהרן הכהן.

זה כתוב שספדו אותו, ספדו אותו והתאבלו עליו יותר ממשה רבנו.

על משה רבנו התאבלו הגברים, על אהרן גם הנשים.

למה? כי הושכין שלום בין איש לאשתו.

כולם הכירו לו טובה.

זאת אומרת, אדם צריך לאהוב את הבריות. לאהוב את הבריות. למה צריך לאהוב את הבריות?

כי אדם נברא בצלם.

ואדם נברא בצלם אלוקים.

ומי שנברא בצלם אלוקים, אם הוא מבזה אותו, אז הוא מבזה צלם אלוקים.

ואם הוא מכבד אותו, אז הוא מכבד צלם אלוקים.

ואיזה הוא מכובד?

המכבד את הבריות.

אם אדם מכבד את הבריות, הוא בעצמו מכובד.

כולם יכבדו אותו.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת,

יש לנו חוב שמוטל עלינו.

נסכם מה שאמרנו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו בתורה מצווה שנקראת שמיטה, מצווה ניסית על ידי משה רבנו להראותינו שכל המצוות שקיבל משה רבנו מהר סיני כולם היו במצוות ובמאמר ה' בלי שום שינוי תמורה.

מצווה זו מראה את הביטחון של עם ישראל בשם יתברך

ומראה את הבעלות של הקדוש ברוך הוא על כל קנייני חיינו.

אין לנו ארץ, אין לנו אדמה, אין לנו רכוש, אין לנו כלום. גרים ותושבים, אתם נחמדים.

כולנו עובדים את השם כתיירים שצריכים לחלוף ולעבור מן העולם.

צריך להשתדל להספיק ולעשות כל מה שרק אפשר.

רצון הבורא יתברך שאנחנו נפיץ תורה בכל העולם כולו ובפרט בתוך הקהל היהודי בכל מקום אשר הוא נמצא.

למה?

איש מצווה וכי איך תוכי איש ואהבת רעך כמוך והקדוש ברוך הוא רוצה שנלמד

מתלמידי רבי עקיבא הנותרים שהלכו והפיצו תורה בכל ארץ ישראל.

ורוצה שניתן כבוד אחד לשני ולא תהיה עינינו צרה בשביל אחרים.

ונשמח שלכולם יהיה לפחות כמו שלנו, לפחות.

צריך קצת יותר אפילו.

אבל לפחות ואהבת רעך כמוך. אתה רואה, עני יש מטמון.

יש מטמון, תגיד לו, תגיד לו.

יש יהודי, תגיד לו שמגיע לו גן עדן, יש לו ירושה, מגיע לו, תגיד לו.

תגיד לו.

וזה חוב שמוטל עלינו, אנחנו צריכים לעשות אותו עד כמה שאפשר.

זה מטמון? תגיד לו, גן עדן, גן עדן זה מטמון גדול, לא?

זה טמון וצפון.

כתוב, מה רב טובך אשר צפנת, נראה לך.

פעלת,

תחסים בך.

מה ההבדל בין זה לזה?

מישהו ירא שמים אמיתי,

השכר האמיתי צפון לו לעולם הבא.

על זה נאמר,

מה רב טובך אשר צפנת זה שמור, צפון, בלתי נראה,

ליראיך.

איך יודעים אם הוא ירא שמים, השם יודע.

זה דבר שגם צפון בתוך הלב.

אלא שמיראה השמים בפנימיות שלהם, צפון להם שכר לחיי נצח.

אבל יש סוג אחר,

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש כאלה שמקיימים תורה ומצוות רק נגד בני אדם.

אלא כשיש אנשים, אז הוא מתנדנד ועושה תנועות, צדיק.

אבל זה רק חוסים בך נגד בני אדם, שיש בני אדם.

מאחורי הקלעים,

השם מרחם.

אלה, הקב' ברוך הוא משלם להם שכר גם.

אבל פה בעולם הזה, לכן כתוב, פעלת.

נותן להם יד, מזומן על המקום.

מקבלים שכר פה ועונש שם.

אבל יראה השם האמיתיים, מקבלים שכר שצפון לעולמים.

הקרן קיימת לעולם הבא.

פה הם מקבלים רק פירות.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך להפנים את הדברים, לראות איך הוא הופך להיות חלק מתוך זה.

איך הוא נכנס למערך הזה של אלה שעושים

למען הרבות תקועות שמיים בארץ ובעולם?

כל אחד יכול בשכונה,

במשפחה, בסביבה,

כל אחד יכול לתרום את חלקו.

במצווה תוכיח תוכיח, אתם יודעים איך היא מתקבלת הכי טוב?

בשאלתך הקודמת,

אם אתה מהווה בעצמך דוגמה אישית.

אם אתה דוגמה אישית,

זו מודעה ברבים יותר טוב מכל הדיבורים.

תראה איך הוא חי, תראה איך הוא זה, תראה איך הוא מתנהג,

תראה איך הוא מדבר, תראה איך הוא עושה,

תראה איך הוא מקיים,

תראה איך הוא זה.

אנשים מדברים, רואים.

תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה.

אם אתה דוגמה טובה, אתה גם קיים,

תוכיח, תוכיח, בעצם הדוגמה שלך.

להבדיל, אם אתה הפוך,

דוגמה שלילית, תראה את הדתי הזה, תראה מה הוא עושה, תראה מה הם עושים, תראה מה זה. אתה רואה? אמרתי לך? הנה.

והוא לומד ממנו.

אז הוא מבחינת מחטיא הרבים,

בלי להגיד כלום, בלי לעשות שום דבר.

ואם זה הפוך, מזכה את הרבי.

אז דוגמה אישית, צריך גם לעבוד על זה.

מכל מקום, כיוון שאתם בעזרת השם נתברך,

לקחתם את עצמכם ונשאתם את רגליכם להגיע לציוני הקדושים,

רבי מאיר בעל הנס

ורבי ינתן בן עוזיאן,

שזכותם תעמוד לנו, אמן.

ומאחר שאתם רוצים שתפילותיכם יענו ובקשותיכם יתקבלו לרצון לפני השם ידברך,

וכמובן שזכות הצדיקים הזאת תעמוד לכל אחד ואחד מכם בפרט.

אם טרם בקשתו הוא יעשה תשובה,

אז ודאי שהוא יענה,

כיוון שאחד מן התנאים שהצדיק,

אנחנו רשאים להטריח אותו,

ולפעמים מטריחים אותו, מבקשים ממנו שהוא ילמד זכות,

שיפעל משהו, שיהיה רפואה ושיהיה ככה וככה וככה,

אז ממילא צדיק ודאי שרוצה לעשות טוב לאחרים,

אבל לא כשבן אדם מתכונן להמשיך להיות כמו שהוא בלי להשתנות,

והוא רק רוצה שימלא את תאוותיו ושאלותיו.

אבל אם הצדיק יודע שהבן אדם קיבל עליו עול מצוות,

עול תורה,

קיבל עליו משהו בתמורה,

בשמחה הוא יענה.

אז לכן צריך להכין את הלבבות לפני שמבקשים מהצדיקים, לא להטריח אותם.