ראשון לציון - הולך הולך הולך ...

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמו וירוויח.

הערב יהיה לרפואת תמר, חיה, בת שושנה,

שלמה בן נעמי, שמואל יצחק שי בן חנה,

שמעון בן בלהה, אלדד בן זרמן.

רפואה שלמה, וגם לרונית בת מרים ואהרון בן דניאל, פרנסה טובה,

ולעיליון, נשמת

המנוח, הרב נתן בו חובזה בן חיה, מנוחתו עדן.

עברנו את חג הפסח, חג החירות,

בשאלה אם אנחנו מבינים מהי חירות.

לפי הפשט, אנשים מבינים שאם

יצאנו ממצרים, מעבדות, 210 שנים,

והגענו בסופו של דבר לארץ-ישראל

וקיבלנו את ארץ הקודש מה' יתברך,

אז זה לצאת מעבדות לחירות.

עכשיו אנחנו חיים בזכות עצמנו.

אבל לא כך היא הכוונה בכלל.

מה זה חירות?

אנשים חושבים שחירות זה מה שבא לעיני עושה.

אם אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, זה בן-חורין.

אבל חכמים אמרו איזה בן-חורין?

זה שעוסק בתורה.

איך זה שעוסק בתורה הוא בן-חורין?

מי שעוסק בתורה הוא בן-חורין אפילו יושב בכלא.

ומי שמתהלך בחוץ ועושה מה שבא לו הוא עבד.

וצריך לצאת מהעבדות לחירות.

ואיך נכנסים לחירות?

על-ידי זה שעוסקים בתורה.

מה הפירוש?

כל אחד שעושה מה שבא לו,

באמת זה לשון מדויק.

לא מה שהוא רוצה,

אלא מה שבא לו. מאיפה בא לו?

מיצר הרע שלו.

יש לו יצר הרע שדוחף אותו כל הזמן לכל מיני דברים.

וזה בא לו.

פעם בא לו זה, פעם בא לו זה, פעם בא לו זה.

ואם בא לו,

קשה מאוד לעצור אותו,

כי בא לו.

ואחרי שבא לו,

ואפילו הוא רוצה להפסיק ולעצור את עצמו, קשה לו.

אז איפה בן-חורין?

אם אתה מחליט מה יבוא לך,

אתה יכול גם למנוע את זה.

אבל זה קשה.

למה?

כי זה לא אתה.

אתה לא בן-חורין.

אתה עבד ליצרכה.

איזה בן-חורין זה שעוסק בתורה.

מה עושה התורה?

משחררת אותו מיצר הרע.

ואז

בן אדם שנשמע לתורה,

הוא משתחרר מיצר הרע.

זאת אומרת, היא מחנכת אותו

ומרגילה אותו ומלמדת אותו את כל התכסיסים של יצר הרע.

ואיך אתה הופך להיות בן-חורין ממנו.

וזה לצאת מעבדות לחירות.

כשעם ישראל היו במצרים, היו בשני שעבודים,

שעבוד פיזי

ושעבוד רוחני.

שעבוד פיזי, הם היו עובדים עבודה קשה,

בחומר ובלבנים.

שעבוד רוחני,

בדרך כלל מי שהוא עבד אצל מישהו אחר,

הוא מתרגל

לדיבור שלו, להנהגות שלו, לתרבות שלו,

למאכלים שלו,

לכל.

והאישיות שלו מתבטלת,

ולאט-לאט הוא הופך להיות כזה.

וכך היה עם עם ישראל.

מה אלו עובדי עבודה זרה? אפילו עובדי עבודה זרה.

גם עם ישראל הגיעו למצב שעובדי עבודה זרה.

למה?

כי התרבות המצרית השתלטה גם על הרוח שלהם.

והיה צריך זכויות בשביל להוציא אותם מארץ מצרים,

לכן נדרשו

שתי מצוות,

קורבן פסח,

בברית מילה.

אבל מכל מקום, כשיצאו ממצרים,

אז איפה הם זכו לחירות?

בזה שהם קיבלו את התורה.

ברגע שהם הסכימו ואמרו נעשה ונשמע,

דהיינו, נעשה בכל מצב, בכל מקרה.

קודם כול נעשה

ואחר כך נשמע.

כי אם ה' מצווה,

אז ודאי שמה שהוא מצווה אפשר לעשות.

בשאלה הם רוצים.

בשאלה אם לא בא לי משהו אחר.

אבל אין בעיה לעשות,

כי אם הוא מצווה הוא יודע שאפשר לעשות. הוא לא יצווה מה שאי-אפשר לעשות.

אז נעשה

ואחר כך נשמע.

למה יאמרו הגויים?

הגויים לא מוכנים לעשות סתם, מה פתאום נעשה? למה?

למה יאמרו הגויים?

תביא את זה למה,

תעשה, למה?

רק מתחילים לדבר עם מישהו ואומרים למה, מה פתאום, מה קרה?

יהודי אמיתי,

נעשה ונשמע.

השאלה מי המצווה?

אם זה הקדוש-ברוך-הוא, אז תמיד נעשה,

ואחר כך נשמע.

אפילו לא נשמע, העיקר נעשה.

אבל זה קצת קשה.

זה קצת קשה.

קשה כי אדם באופיו רוצה להיות מנוער מהגבלות.

אדם עייר פרא ייוולד.

אדם נולד כמו עייר פרא.

פועט לכל מקום, עושה מה שהוא רוצה. אתם רואים ילד קטן נולד,

שובר, מכסח, עושה מה שהוא רוצה,

עולה, מלכלך, לא שואל.

ככה אנחנו נולדים.

עכשיו צריך לחנך אותו

ולהביא אותו לדפוסים של התנהגות וחשיבה נכונים,

וזו עבודה.

אבל גם כאלה שהולכים בדרך זו לא תמיד מצליחים להתיישר ולשלוט על עצמם.

כי כל אדם יש לו תשתית של מידות.

בתשתית של המידות היא הבעיה ההרסנית שבאדם. כי אם אדם יש לו, לדוגמה, מידה של גאווה,

אפילו שהוא יהיה חכם,

ואפילו שיהיה נבון, ואפילו שיהיה תרבותי,

אבל אם יבזוהו או לא יכבדוהו,

הוא יכול להשתגע ולעשות שטויות וביזיונות גדולות. הוא יגרום לעצמו שזה לא יאומן.

על דברים קטנים,

נטולי ערך.

אבל כיוון שהוא לא חינך את עצמו, ולא עבד על המידות, והתורה לא הרגילה אותו בזה, והוא לא יודע באמת איך היצר משתמש במידה זו

בשביל להכשילו,

הוא יכול ליפול מפח אל פח, מיום ליום.

וההיסטוריה מלמדת על הרבה דוגמאות כאלה.

מה לנו יותר מהמן?

שהמן הרשע, כל העולם השתחווה לו. 127 מדינה.

משתחווים לו כולם.

על החולצות טי-שירט שהיה להם,

הייתה תמונה שלו,

דיוקן שלו,

וכולם משתחווים לו.

והיה רק בן-אדם אחד שלא הסכים להשתחוות לו, וקראו לו מרדכי.

ומה הוא אמר על זה?

וכל זה איננו שווה לי.

כל העולם משתחווה לא שווה אם זה לא משתחווה.

חסר היה לו מיני מיני מיני מיני מיני גרם כבוד מאדם אחד,

כשמיליוני מיליוני מיליוני מיליוני בני-אדם מכבדים, מעריצים ומשתחווים,

אבל האחד הזה מפיל לו את הכול, והכול לא שווה לי, עד

שהוא מוכן לחסל את כל האומה הזאת,

היהודית הישראלית מן העולם.

הוא מוכן לשלם 3,000 כיכר כסף

בשביל למחוק את האומה הזאת.

לא אותו רק, לא את משפחתו, את כל האומה הזאת.

לא רוצה לזכור שיש דבר כזה יהודי שהיה אחת שלא השתחווה לו.

נו, יש לכם שיגעון גדלות יותר מזה?

מה זה? מידה של כאווה.

בדוגמאות יש למכביר.

אבל מה רצה הקדוש-ברוך-הוא בעצם כשהוציא אותנו מעבדות לחירות?

איזה חירות?

חירות מייצר הרע.

אבל איך יוצאים מחיר, איך יוצאים מעבדות

מייצר הרע לחירות אמיתית?

על ידי זה שנכנסים

תחת עול מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, כעבדים.

זאת אומרת,

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אומר הקדוש ברוך הוא.

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים,

להיות לכם לאלוקים, אני השם אלוקיכם, אמת.

זה אני שהוצאתי אתכם.

בעשרת הדיברות אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים, זה אני,

אני הוצאתי אתכם.

אבל לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

במקום עבדות לבשר ודם,

שפל וקטן,

למי שלא יודע, גובהו, גובהו של פרעה, גובהו,

הוא היה גמד תמיר,

הגובה שלו היה אמה.

בקבוק קולה פלוס.

במבצע הוא היה.

מבצע פרעה זה היה.

זה היה הגובה שלו, והוא שלט בכיפת העולם,

והקדוש ברוך הוא אומר, תחליפו את העבדות

לקטנצ'יק הזה

ותהיו עבדים שלי, מלכו של עולם.

זה נתן לכם לאכול קש, כמו שאומרים,

עבדתם בתבן אצלו והייתם צריכים לחפש את הקש וללבון לבנים.

ואני אאכיל אתכם משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ואני אתן לכם עולם ומלואו, עולם הזה, עולם הבא, הכול. בשביל מה?

אם תשמעו לי איך אני משחרר אתכם מיצרכם הרע,

שהוא המעביד הגדול והרודף בכל בני-אדם.

אז אם השתחררתם רק מפרעון, נו,

זה שעבוד פיזי.

אבל מהשעבוד הרוחני,

שקניתם אותו במצרים,

אני גם צריך לשחרר אתכם.

שחרור רק פיזי

זה לא שחרור.

אתה עדיין עבד,

עבד ליצרכה.

אני אשחרר אתכם גם מזה, ואז תהיו בני חורין אמיתיים.

ואז כשלא תהיה שליטה עליכם,

לא פיזית ולא רוחנית,

כשהיא לא על פי התורה,

אז תקראו בני חורין צדיקים גמורים, עבדים אמיתיים, בדרגה האמיתית ביותר

של משה, שהיה עבד נאמן לשם.

ואני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים, כבר בפתיחת דבריי,

כשפעם אחת

הגיע אליי בשבת קודש

יהודי תימני,

מתולתל,

כמו כבש,

דפק בדלת,

ביקש להיכנס.

מי אתה? אני פלוני-אלמוני.

מה אתה עושה פה? שמעתי שכבודו גר פה, ובאתי לבקר.

וולקאם.

נכנס,

יושב, מדברים על הווה על דו.

בשביל מה אתה צריך,

אמרתי לו ביידיש, את הגעשי הזאת,

את כל הסבכה הזאת שיש לך על הראש, בשביל מה אתה צריך?

אז הוא אומר, זה יפה.

אמרתי לו, אדם שם ליפה על הראש, זה יפה.

אבל לי כן, בעיניי זה יפה.

ככה אני אוהב את זה.

טוב,

דיברנו עוד, על הווה על דם.

והוא משחק אותה

בין חורין.

אני המוגבל,

אני שצריך לקיים תורה ומצוות, והוא חופשי. הנה אני בא, דופק בדלת, יכול להיכנס, יכול זה, ואני בן חורין אני.

טוב.

התחלתי לאט לאט לשאול אותו כל מיני שאלות.

מה אתה יכול לוותר?

אז יש דברים שהוא אמר שהוא לא מוכן לוותר,

יש דברים שהוא לא יכול לוותר,

יש דברים שהוא אוהב, יש דברים שהוא ככה.

בקיצור, הסברתי לו, תשמע בחור, אתה עבד.

התחלתי להביא לו דוגמאות.

אז הוא אומר לי, אבל גם אתה עבד.

אמרתי, לא נכון, גם אני עבד.

אבל יש הבדל בין שנינו.

מה ההבדל?

כתוב במדרש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

יש עבד למלך, ויש עבד לעבד.

מה עדיף?

אומר המדרש, עבד למלך.

עבד למלך, מה שיש למלך, יש לעבדו,

ועבד לעבד, בקושי, מה שיש לעבדו.

אז מה עדיף?

כבר אתה עבד. למי כדאי להיות עבד?

זה מי שיש לו הכל,

מי שיכול לתת הכל, מי שמעניק הכל.

ואמרתי לו,

אנחנו אומרים בפתיחת ספר תורה,

אנא עבדא דקוד שבריכו.

ויש על זה שיר, אמרתי לו.

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריכו אנו אנו

אנו אנו עבדו דקודשו בריכו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקודשו בריכו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקודשו בריכו

לאט לאט התחיל לשיר איתי.

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריכו

אנו אנו אנו אבדו דקודישו בריחו אנו אנו אנו אבדו דקודישו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודישו בריחו אמרתי לו עכשיו לא כתוב שם בתפילה את מה שאני אגיד לך עכשיו אבל אני מחבר את הבית הזה לכבודך.

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו לו עבדו לעבדו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו לו עבדו לעבדו

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו לוו ווו עבדו לעבדו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו לוו ווו

עבדו לעבדו

והוא התחיל לשיר איתי,

והוא לא שם לב שהוא שר על עצמו.

בקיצור, אנחנו אולי רבע שעה ועולים לטורים, אתם יודעים, זה שיר שעולים איתו לטורים,

ועולים, והבן אדם מרחף.

אחרי שנגמר את השיר אמרתי לו, הבנת מה אמרת?

אני עבד למלך

ואתה עבד לעבד.

בטשה,

בטשה.

אני שר, כי אני עבד למלך. אתה על מה שר?

אתה עבד לעבד.

הסברתי לו מה זה יצר עלייך, איך הוא עובד עליו.

בקיצור, היהודי הזה יצא מהבית שלי

עם דמעות,

ואמר לי, השאלה הראשונה, שאלת אותי למה אני מגדל שערות

עם טלטלים על הראש,

געשם?

אני אגיד לך למה.

הוא מרים את השערות פה,

ומראה לי שיש לו צלקת עמוקה

פה במצח, חצייה על הפדחת מעל הראש,

והוא אומר, את השערות האלה גידלתי כדי להסתיר את זה, כי אם אני מוריד את השערות אז

יש לי שקע בתוך הראש.

אמרתי לו, ואף על פי כן,

להיות עבד למלך

ולא עבד לעבד.

היהודי הזה חזר בתשובה.

הוריד את השערות.

הולך היום קצוץ.

אבל מצא פתרון.

יש לו מגבעת.

ולא רק זה.

היום היהודי הזה הוא ראש כולל.

וזה מהשיר

אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו

אנו אנו לאבו עבדו לעבדו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו לאבו עבדו לעבדו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו

למי שיש סערות לגשת לכאן.

כן, עכשיו נתחיל את ההרצאה אחרי שחיממנו את הקנה.

יהודים יקרים,

אז מה זה עבד?

עבד להשם יתברך, מה זה עבד?

בואו תשמעו עכשיו דברים שלא שמעו אוזן מעולם.

עד כמה צריך להיות יהודי

מסור

ולא שר

מדבריו של הקדוש-ברוך-הוא,

מה הזכות של מי שלא שר ומה העונש

למי ששר.

בשולחן ערוך למעשה יש לנו מצוות

מהבוקר

עד הערב,

מה חייב יהודי לעשות, מה מותר ומה אסור,

בכל שעות היממה,

בכל ימות השנה,

כל החיים.

אין דבר ואין מצב שלא כתוב בתורה מה ואיך צריך היהודי להתנהג בכל עת.

יש רק שלושה דברים

שנשארים לשיקול דעת.

אחד זה גדולה עבירה לשמה,

ממצווה שלא לשמה,

שפעמים אדם

יכול לעשות עבירה לשמה

בשביל שיהיה קידוש השם.

בעבירה הזאת, שהיא לשמה,

לא כל אחד יכול לעשות רק צדיקים גמורים,

אבל עבירה לשמה כזאת היא יותר ממצווה שלא לשמה.

אבל זה שיקול דעת שרק גדולים מצדיקים,

ואנחנו לא שייכים לדבר הזה.

דבר שני זה שפעמים יש מצב שכתוב שביטולה של התורה הוא קיומה.

זאת אומרת, לפעמים צריך לבטל זמן של תורה

בשביל לקיים אותה,

ולפעמים ביטולה הוא קיומה.

אבל זה שוב דבר שצריך בשיקול דעת.

ויש עוד דבר שלישי, עת לעשות לשם

הפרו תורתך.

עת לעשות לשם

הפרו תורתך.

לפעמים יש דבר שלא עושים

ולא צריך לעשות,

אבל כיוון שהתורה הזאת תהיה מופרת,

נייפרו את התורה,

אז מותר ומצווה לעשות.

כגון,

יש תורה שבכתב, תורה שבעל-פה,

תורה שבעל-פה אסור היה לחוטבה,

אז איך פתאום היא כתובה?

אלא, משום עת לעשות לשם הפרו תורתך.

כיוון שהיו גזירות של הגויים במשך הדורות

ששכחו את התורה מעם ישראל והצרות והגלות והרדיפות,

וגרמו שעם ישראל חס ושלום תשתכח תורה מישראל,

עמדו וכתבו את התורה שבעל-פה.

וזה נקרא, עת לעשות לשם הפרו תורתך.

יש עוד פירוש של עצלנים

שצריכים לדעת את זה, יש אנשים שהם עצלים מלעשות מצוות. כתוב, הבעל ידו מצווה

אל יחמיצנה.

הבעל ידו מצווה אל יחמיצנה. מה פירוש?

חכמים בפסח לימדו אותנו שהחמץ

הוא נמשל ליצר הרע.

למה חמץ נמשל ליצר הרע?

מה זה חמץ?

אם לוקחים קמח ומים

ועושים עיסה ומשהים אותה,

אם עוברות 18 דקות,

זה מחמיץ.

זה נקרא חמץ.

עיסה שתופחת, תופחת, תופחת, היא מחמיצה.

אז מה כל העניין של חמץ?

השהייה שלו,

ממה הוא נהיה חמץ?

מזה שמשהים אותו.

אבל אם אדם לוקח עיסה

ואפילו מתעסק אתה כל היום,

לש ולש ולש ולש,

מזיז אותה, מטלטל אותה כל הזמן, אפילו יום שלם לא מחמיץ.

אבל אם השה מחמיץ, מה זה ייצר הרע התפקיד שלו?

להשהות את הבן-אדם לעשות מצוות. לאט-לאט. מה אתה מאהר?

מה אתה מאהר?

עת לעשות להשם. יש זמן, עת. יש לך עת לעשות להשם. מה בוער?

עת לעשות להשם.

הפרו תורתך.

אם אתה מחכה עם העת הזאת הרבה,

זה הפרו תורתך.

בחמץ זה ייצר הרע.

מה עושה ייצר הרע?

משהה את האדם, שהייה.

מה לומדים?

מה זה לא חמץ?

מצה.

מה זה מצה?

כל הזמן מתעסק.

כל הזמן מתעסק. אין הפסקה בחיים.

כל הזמן לעשות את רצון הבורא יתברך בלי הפסקה.

אם יש הפסקה,

אדם מגיע לבטלה,

בטלה מביאה רוח שטות,

רוח שטות מביאה לידי עבירה,

ועושים עבירות. כי אם בן אדם אין לו מה לעשות,

אז הוא לא טרוד בשום דבר, הוא טרוד ביצרון.

אם אדם עוסק, לומד,

עושה משהו, הוא עסוק. הוא לא יכול לעשות משהו אחר.

אבל אם הוא פנוי,

אז למה הוא פנוי?

לעבירה.

אז להיות מתעסק זה מצה.

לשהות,

זה יצר הרע.

לכן הבעל ידו מצווה,

אל יחמיצנה.

לא רק שלא יפסיד אותה לגמרי,

אלא לא ייתן לה להחמיץ.

לא ייתן לה שהייה הרבה זמן, שהיא לא תהיה חמץ בסוף.

מכל מקום,

אז עת לעשות את השם פרוטר אותך. זה גם כן דבר שהוא תלוי בשיקול דעת. צריך לדעת איך לעשות את זה, וזו בעיה, לא כל אחד יכול לעשות.

אדם יכול להיכנס למבוכה גדולה,

אבל צריך לדעת דבר אחד.

ישעיה הנביא בא לחזקיה המלך

ואמר לו, כי מת אתה ולא תחיה.

מת אתה בעולם הזה

ולא תחיה לעולם הבא.

למה?

כיוון שאתה לא נשאת אישה.

אז הוא אמר לו, יודע אני שלא יצאו ממני בנים מהוגנים.

אני יודע ברוח הקודש

שהבנים שאני אביא לעולם הם לא יהיו מהוגנים, ואני לא רוצה להביא בנים לא מהוגנים

שחלילה יכעיסו את הקב' ברוך הוא.

אני אביא אותם לעולם בשביל שיכעיסו את הקב' ברוך הוא?

עדיף שלא אתחתן ולא כלום.

מה ענה לו ישעיין הנביא לחזקיה המלך?

בעדי כף שדר החמנה, למה לך?

מה אתה נכנס לחשבונות של הקב' ברוך הוא?

הקב' ברוך הוא אמר שיש מצווה של פרו ורבו, אתה צריך לקיים את המצווה של פרייה ורבויה.

אל תיכנס

לחשבונות של הקב' ברוך הוא.

מיידי מפקט

ובעילך למעמד.

מה שצווית, עליך לעשות.

יש מצווה, פרו ורבו, אתה צריך לקיים אותה. תוצאות של המצווה, זה לא עניין לך.

אתה תעשה מה שצווית.

בסדר. זאת אומרת, ישעיין הנביא אומר לו, כי מת אתה ולא תחיה, אתה מפסיד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

בסוף הוא נותן לו את בתו,

מתחתן, באמת,

יוצאים לו שני ילדים רשעים, אחד הוא הורג,

בשני מנשה היה מלך רשע, רשע, רשע, גדול, גדול, גדול, גדול.

אבל בסופו של דבר מנשה חזר בתשובה.

מנשה חזר בתשובה,

ושואלים חכמים,

אם לחזקיה המלך

הייתה ידיעה ברוח הקודש, אילו בנים לא מהוגנים, והוא צדק,

איך הוא לא ראה ברוח הקודש

שמנשה יחזור בתשובה?

מתרצים חכמים, כיוון שהתשובה היא למעלה מרוח הקודש,

לא יכול היה לראות.

אחד משבעה דברים שנבראו לפני בריאת העולם זה התשובה.

בלי התשובה העולם לא היה מתקיים.

אם אין תשובה,

אדם חוטא דבר אחד, מת, נגמר.

חטאת למלך

היה מיתה.

העובר על דברי מלך, בשר ודם, היה מיתה.

העובר על דברי מלכו של עולם, על המקום.

אכל איסור, נחנק.

נגע באיסור, מת.

על המקום.

אבל הקב' ברוך הוא יהיה רחום וחנון ושיתף את העולם הזה במדעת הרחמים,

לא רק בדין,

ואז ברא לנו את התשובה טרם בריאת העולם.

אז לכן לא ידע חזקיה המלך את הדבר הזה.

שיצא ממנו,

ננשה שיחזור בתשובה.

מכל מקום,

אנחנו רואים גם אצל משה רבנו.

בואו נראה איך משה רבנו, עבד השם, עובדת השם, יתברך.

כתוב וישמע משה וייטב בעיניו, בפרשה של השבוע.

הוא מצווה את אהרון ואת בניו.

להקריב קורבן,

ובהקרבת הקורבן

הם שורפים אותו ולא אוכלים אותו.

אז כתוב כך,

ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, והנה שורף,

ויקצוף על אל עזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור.

מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קדשים היא,

ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני השם.

נמדלג פסוק וממשיך.

וידבר אהרון אל משה, הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני השם.

ותקראנה אותי כאלה,

הוא איבד את שני הבנים שלו באותו יום,

ואכלתי חטאת היום,

אני היום אונן.

היטב בעיני השם?

כתוב וישמע משה, ויטב בעיניו.

הודה, ולא בוש.

שלא היה בוש, שיהיה אומר לא שמעתי,

אלא הודה ואמר שמעתי ושכחתי.

משה רבנו מודה על האמת,

ואומר שמעתי ושכחתי.

אתם יודעים מה זה שמשה רבנו אומר שמעתי מהשם יתברך ושכחתי?

כל המשורה שלנו בידו של משה, ואם הוא שכח עוד כמה דברים, מה יהיה?

ואם אנחנו סומכים על הזיכרון של משה רבנו,

הוא היה צריך להגיד,

לא שמעתי.

לא שמעתי.

אבל הוא לא אמר כך.

הוא שלח כרוז לכל ישראל להודיע,

אני מודה לדברי אהרון,

שמעתי ושכחתי.

למה הוא עשה את זה?

אתם מכירים מישהו שיעשה טעות, שישלח לפרסם אצל כולם שהוא טעה?

המלה הכי קשה בלשון הקודש, טעיתי.

לא, לא הבנת אותי.

אני אסביר לך עוד פעם.

אדם התפתל אלפי פיתולים, רק לא להגיד את המלה, טעיתי.

זה מה שהתכוונתי, זה בדיוק מה שהתכוונתי.

העיקר לא להגיד, טעיתי.

ומשה רבנו

שולח והודיע לכולם.

טוב,

אז היה לו עת לעשות לה'

הפרו תורתך, נכון?

למה?

תגיד,

לא שמעתי,

ואז לא יהיה סכנה שחלילה יערערו על המסורת.

לא, עת לעשות לה' יכולים להפר את התורה,

הוא מחליט לא.

זוהי האמת, מדבר שקר תרחק,

והוא אומר את האמת.

למה?

למה?

כי הוא יודע בתוך-תוכו, בהסתכלות פנימית,

מה הוא ירוויח גם, גם, מה הוא ירוויח גם,

אם הוא יגיד, לא שמעתי,

הוא ימנע מעצמו את הבושה,

ויהיה לו צד הנאה שהוא לא יתבייש.

לכן,

בגלל שהוא הרגיש בעצמו שיש לו טובת הנאה,

לכן הוא ביקש להודיע לכולם, ושילמדו ממנו

לא לסמוך על שיקול הדעת,

לעשות מה שצריך.

זה מה שעושה משה רבנו.

ובעל ספר חובת הלבבות,

רבנו בחי,

בהקדמה שלו, כותב,

שהיו לו כמה טעמים לא לכתוב את הספר שלו,

ספר חזק ביותר.

אומרים חכמים ששניים הכירו את יצר הרע על בוריו.

שניים.

אחד זה הקדוש-ברוך-הוא והשני זה רבנו בחייה.

בספרו, חובת הלבבות,

הוא אומר את כל החובות של הלבבות,

כמו ואהבת את השם

בלבביך,

ואהבת לרעך, כמוך.

כל המצוות ששייכות בלב, לא תקום, לא תיטור, כל הדברים שייכים ללב.

זה

בעל חובת הלבבות. כותב אלוהים כמה סיבות לא לכתוב,

ולמה הוא כתב בסוף את הספר.

הוא כותב בלשונו הקדוש כך

הוא חשד את נפשו שבחרה במנוחה

ולשכון במעון העצלה, בהשקט ובבטחה.

מה, אני עכשיו אשב ואני אכתוב ספר,

ואני אכתוב את כל ההסברים,

ואת כל הצדדים,

ואת כל הזה, ואת כל האופנים.

עצלות.

מצא שיש איזו נקודה של עצלות, אמר,

עמד וכתב,

בשביל לברוח ממידת העצלות.

היה אחד

שלמד רבנו בחיר.

ופתאום באמצע הלילה

בא לו חשק,

בא לו, אתם שומעים, בא לו חשק

לעשן מקטרת.

ב-2 בלילה.

פייפ.

פייפ.

אחזיק אותו ככה.

ב-2 בלילה לענות עשן.

ככה בא לו.

אז הוא קם ככה,

פתאום הוא תופס את עצמו, מה אני עושה?

מה זה, אם אני קם עכשיו באמצע הלילה

עד לסלון,

לעשן מקטרת,

זה טעבה?

זה טעבה?

חזר לשכב.

פתאום בא יצר הרוע, אמר לו, זה לא טעבה, אתה עצלן.

אתה עצלן.

העצלות קשה מאוד.

אתה מתעצל לקום עד לסלון.

עכשיו יש לו בעיה?

מצד אחד טעבה,

מצד אחד עצלות,

שתי מידות לא טובות, מה יעשה?

קם לסלון,

לא לקח את המקטרת וחזר לישון.

זו עבודה,

שאדם יכיר את יצרו, איך עובד עליו כל הזמן, זו עבודה, צריך להכיר את זה.

אבל אם אין לך כללים, אם אתה לא יודע איך הוא עובד,

אתה אומר, בא לי.

איני יותר טבעי ונכון מבא לי, לא?

בשביל מה אני חי?

בשביל שנעשה מה שבא לי.

מה, אני אעשה מה שבא לך?

בטח שנעשה מה שבא לי.

לא, זה לא בא לך מעצמך,

זה מיצרך.

אז לכן בעל חובת הלבבות כתב את ספרו לברוח מן העצלות.

אמרו במדרש,

אמרו ישראל,

יודע משה את חוק הסלע.

אם הוא מבקש להוציא מים, יוציא מסלע אחר.

העם מתלוננים במי מריבה, אין להם מים לשתות.

אבל הם אומרים, משה רבנו היה רוחה צאן במדיין 40 שנה אצל יתרו, הוא מבין בסלעים.

הוא יודע מה זה סלע גיר, מה זה סלע מים, מה זה סלע זה.

אם אתה רוצה להוציא לנו מים מסלע, לא מזה,

אלא מזה,

מסלע אחר. למה? כי אתה יודע את חוק הסלע.

אם הוא מבקש להוציא מים, יוציא מסלע אחר, ונמצא משה רבנו עומד בספק.

מי הספק למשה רבנו? מה הספק?

אמר משה, אם ישמע להם,

אני מבטא לדברי המקום,

אבל אם אני לא אשמע להם

ואני אוציא מאיפה שזה, יגידו, לא חוכמה, אתה יודע, את חוק הסלע.

אז מה עשית? אנחנו לא מתפעלים בכלל.

מה יהיה?

הסתפק משה אם לעבור על דברי המקום ברוך הוא כדי לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא.

וכך הכריע בסוף,

משום עת לעשות לה שם,

הפרו תורתך ודיבר אל סלע אחר

והוא לא נתן מים.

ואחר כך בא להכות ונזדמן לו הסלע שהשם אמר לו.

ואז יצא מים.

על זה הוא נענש,

והקדוש ברוך הוא אמר לו, למרות שהוא התחנן לפניו והתחנן אל השם בעת ההיא לאמור,

515 תפילות התפלל משה לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ,

אמר לו, לא, יען מאנתם להקדישני לעיני העם.

לא, לא תבואו אל הארץ. לא.

לא אתה ולא אהרון.

ומשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל.

הוא התפלל בשביל עם ישראל שחטאו בעגל,

שיתחייבו כליה, רחמנא לצלן, ואצילם.

והקדוש ברוך הוא אמר,

הרף ממני ואכלם,

ואעשה אותך לגוי גדול.

אני אמחק את כולם,

ואני אעשה אותך כמו נוח, שמתחיל את העולם מחדש.

משה אמר, ימותו מאה כיוצא בי,

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

ואם אין, מחן אינה מספרך אשר כתבת.

נו,

מי גרם לו את כל זה?

ישראל, שהתלוננו.

עליהם הוא מתפלל, וכשהוא רצה להיכנס לארץ,

להתפלל לשם 515 תפילות, אף אחד מ-600,000 איש לא התפלל איתו ביחד לטובתו.

ואף על פי כן,

וזאת הברכה אשר בירך משה, איש האלוקים, את בני ישראל לאמור.

משה רבנו איש אלוקים.

למרות שהוא לא נכנס בגלל ישראל, הוא עוד מברך אותם.

אבל מכל מקום זה היה ניסיון נוסף.

אמרנו, רגע,

לא צריך לשנות מציווי השם, נכון?

צריך להיות עבד השם ולקיים את רצונו בדיוק.

אז איך פה הוא סטה מהכלל הזה ואמר,

עת לעשות להשם הפרו תורתך,

באילו שם אצל אהרון ובניו הוא לא עשה כן?

איך הוא סוטר את עצמו בדבר הזה?

אלא מה, שמה משה רבנו,

שכתוב הייתה ודבר בעיני משה,

והוא הודיע לכולם שהוא טעה,

שמעתי ושכחתי.

למה שמה הוא לא רצה לסמוך על עת לעשות להשם הפרו תורתך?

כי שמה הייתה לו צד של הנאה. מה הייתה הנאה?

שהוא חסך מעצמו,

היה יכול לחסוך מעצמו את הבושה.

אז כיוון שכן,

הוא לא הסכים.

אבל במקרה הזה לא היה לו שום צד של הנאה.

הפוך, הוא רצה לעשות על הצד הטוב ביותר שיהיה קידוש השם.

מה נפקא מינא בשבילו להכות על זה, להכות על זה, לדבר על זה, לדבר על זה?

זה מה שהיה הסיפור אצלו.

אז למה הוא נענש?

אם הוא התכוון לטובה, למה הוא נענש?

הרי באמת צריך להיעשות להשם.

אלא, מסביר בעל ספר מדרגת האדם כי בשעה שהוא היכה בסלע,

נבקעו כל הסלעים,

יצאו מהם מים.

אז אם הוא היה שומע לציווי השם באמת, כמו שאמר לו,

וגם היה מכה בסלע שלא ביקשו ישראל, אלא מה שהשם אמר לו,

היה יוצא מים גם מהסלע שהם ביקשו ממנו,

כי יצא מכל הסלעים, ממילא יוצא קידוש השם,

שזה לא תלוי לא בדיבור ולא בהכה,

אלא בעשיית רצונו של הקדוש-ברוך-הוא.

לכן משה רבנו נענש.

למה? כמו שאמרנו אצל חזקיה הנביא,

חזקיה המלך,

שישעה הנביא אמר לו,

מה דנאי חי קמק ותשבריכו לעביד, מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה לעשות הוא יעשה.

אתה תעשה מה שהוא ציווה אותך.

אל תתערבב ואל תתערב בחשבונו של הקדוש-ברוך-הוא. הוא תעשה בדיוק מה שהוא ציווה אותך.

ורוב חשבונות בני-האדם חושבים שהם באים מהשכל,

ובעצם הם באים מהלב,

והלב זה משכן הרצונות,

ושם יושב היצר הרע על פתחי הלב,

והוא שעושה לנו את מה שבא לי.

אז התערבב לומד אותנו לא ליפול ברשת שלו,

וצריך לזכות להיות עבדים.

עוד קצת אני אלאה אתכם,

אבל תשמעו עוד דברים שלא שמעתם אף פעם,

ואחר זה אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות.

אמר רב הונא,

כמה לא חלים ולא מרגיש גברא דמרא אסייעא.

כמה סמוך ובטוח אותו אדם שיש לו סיוע מן השמים,

שהוא לא מרגיש בכלל אפילו, הוא יכול לעשות אפילו טעויות,

והקדוש-ברוך-הוא שומר עליו.

אבל הנה דוגמה.

כתוב, שאול באחת ועלתה לו,

ודוד בשתיים ולא עלתה לו.

פרש רש״י, מצינו ששאול נכשל באחת

ועלתה לו לרעה לכונסו מיתה ולבטל מלכותו,

ודוד נכשל בשתיים,

ולא עלתה לו לרעה.

זאת אומרת, שאול במעשה אגג, שהשאיר את אגג חי,

הפסיד את המלכות ומת.

ואילו דוד נכשל בשתיים,

בעניין אוריה ובזה שהסיתו אותו למנות את ישראל, ובגלל זה נפלו מישראל כל יום מאה אנשים,

ולא איבד את מלכותו.

ומקשה הגמרא מה זה שאול שבאחת, מעשה אגג.

יש גם את נוב עיר הכהנים,

כתוב בפסוק,

ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך דווקא במעשה אגג, ולא נאמר על מעשינו בכהנים שמתו שם הכהנים.

אבל עדיין קשה, אומרת הגמרא, יש עוד אחת,

עוד אחת של שאול,

שלפני מעשה הגג נכשל כשהקריב את העולה ולא המתין לשמואל. שמואל הנביא מבקש ממנו להמתין, שהוא יבוא, הוא,

בדבר השם, להקריב את העולה.

שאול המתין, המתין שבוע ימים, ושמואל לא מגיע.

והפלישתים רוצים לנחם בישראל, והוא רוצה להקריב את הקורבן כדי לצאת למלחמה.

והוא לא המתין,

ועל כך הוא נענש,

וכתוב כך,

אמר לו שמואל, ממלכתך לא תקום,

ביקש השם לו איש כלבא בו.

בהתחלה התכוונתי לתת לך ממלכת עולם

עד היובל,

אבל להעריך את ממלכתך, אבל, כיוון שאתה

לא המתנת ועברת על ציווי השם,

וסרת מדבר השם לשמוע בקול הנביא,

והתורה צוותה לו תסור ימין ושמאל,

אז לכן אתה מאבד את המלכות,

ולא רק זה, הוא גם מת בסופו של דבר בעניין הגג.

נו, וצריך להתבונן, למה לא נמחל לשאול?

ולמה לדוד כן נמחל?

ולמה בחטא מי מריבה לא נמחל למשה רבנו על התפילות שלו, שהתפלל, 515 תפילות,

ולעומת זאת בחטא העגל החמור פי כמה נמחל לעם ישראל בתפילת משה רבנו?

ומה היה בימי מריבה שלא ניתן למחילה?

אז אמרנו שצריך לשמוע על השם להיות עבד אמיתי ולעשות את רצונו בלי לסור ימין ושמאל, כי מי ששר נענש ומי שלא שר מקבל שכר.

בואו נראה.

נערבב את זה עוד משהו קטן.

כתוב בהלכה,

בדין של פורים,

חייב אדם לבסומי בפוריה

עד ללא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

אדם חייב להשתכר בפורים

עד שהוא לא יבחין

בין

ארור המן לברוך מרדכי.

זהו.

זו מצוות היום.

שמעתם?

איזה מין מצווה זאת?

לקחת יין ולהתמסטל?

זו המצווה.

להיות אנגלי ליום אחד.

לא צריך להיכנס לפה ולהשקיע הרבה כסף. בבית תיקח יין, תשתה, תשתה, תשתה, תשתה,

עד שלא תבחין

בין ארור המן לברוך מרדכי.

חייב אדם.

חייב אדם.

חייב.

חייב.

כמובן שהוא צריך להתפלל מנחה לפני שהוא

יורד בדעום.

יש עוד אפשרות בלי יין. למי שקשה לו ואחר כך הוא לא חוזר להכרה הרבה זמן,

אז אפשר בשינה.

כשאדם הולך לישון הוא גם כן לא מבחין בין ארור לבין ברוך.

מכל מקום,

אשלה הקדוש הרבה להגיד שבחים

על מעלת הפורים וכתב בשם הארי הקדוש שכיפורים זה כפורים.

כיפורים, יום כיפור זה כפורים.

למה?

כי מסוגל יום פורים להביא את האדם למדרגה גדולה יותר מיום הכיפורים.

ולמה זה?

כי היום חובת היום להשתכר עד שלא ידע.

מה זה?

אם אני שיכור ביום פורים,

אני יכול להגיע למעלות יותר גדולות מכיפורים?

מה זה?

בכיפורים צמים כמו מלאכים, לא אוכלים, לא שותים,

רק תפילות כל היום.

ואם אני שותה בפורים,

אז זה יותר מכיפורים?

איך זה?

יש למישהו תירוץ אולי?

לא שתיתם עוד.

ובכן,

על חטא המרגלים אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

איי, איי, איי, איי, שהם אמרו למשה, כבר הבטיח לנו הקדוש-ברוך-הוא ואמר לנו שאנחנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב, כמו שכתוב, ובתים מלאים כל טוב.

הם, הכנענים, יודעים שאנחנו ניכנס לשם, והם שומעים שאנחנו נבוא, אז הם יחביאו את כל הכסף הזהב שלהם במטמוניות.

אם הם מטמינים את הממון שלהם ואנחנו לא נמצא אותו, ואנחנו נגיע לשם ולא נמצא אותו, יחילול השם,

כי השם הפתיע שאנחנו נבוא לבתים מלאים כל טוב,

ואם נגיע ולא נמצא את זה, אז מה יהיה?

לכן הם ביקשו להיכנס לארץ,

למצוא קודם,

קודם כל, איפה החביאו, ואז להחליט ישראל שיהיה קידוש השם, שיתקיימו דברי השם. ככה הם אמרו, והם התכוונו לשם שמיים.

לכן כתוב, יחפרו לנו את הארץ. לא כתוב, ויראו את הארץ.

אלא ויחפרו,

לחפור במתמוניות, לראות איפה נמצא הכסף הזה.

מתבער שהכוונה הייתה לשם שמיים, והם היו כשרים,

אבל בסופו של דבר כתוב שהם נפלו, והם אמרו, כי חזק הוא ממנו,

הם אמרו שהקדוש ברוך הוא אפילו חלש ממי?

מהכנענים, הוא לא יאכל עליהם, רחמנא ליצלן.

טוב, ואצל ישעיה אנחנו כבר למדנו עם חזקיה המלך,

שהוא אמר לו, מה שהקדוש ברוך הוא מצווה זה מה שאתה צריך לעשות,

ונראה

שהעונש לא היה חמור כל כך בגלל,

לא היה עונש חמור בגלל שהוא לא קיים מצוות פרייה ורבייה,

כי לא מצינו בשום מקום בתורה שמי שלא מקיים מצוות פרייה ורבייה ימות בעולם הזה ויאבד את העולם הבא.

אז על מה ציווה הקדוש ברוך הוא? כי מת אתה ולא תחיה.

על מה?

אלא על הטעם שהוא נתן לדבר.

כיוון שהוא אמר, ראיתי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים לא מעולים, לא מהוגנים,

וכיוון שפטר את עצמו ממצוות ה' בגלל זה,

כאילו הוא פרק את עול עבדות של הקדוש ברוך הוא,

והרי לעבד אין אלא את מצוות ריבו מה שמצווה הוא.

ואם ה' אמר פרייה ורבייה,

אתה צריך לקיים מצוות פרייה ורבייה.

ואם אתה בא עם הידיעות שלך מרוח הקודש ועם השכל שלך ועם התוכניות שלך נגד רצון ה',

זה נקרא פריקת עול.

אז הוא נענש על זה שהוא הפר את מצוות ה' על פי שכלו.

והרי זה מכריז כבר על עצמו שהוא לא עבד אלא בן חורין מלעשות את רצון ה'.

ואפילו אם החשבונות יהיו לשם שמים.

ואנחנו מדברים כמובן על חזקיה שהיה מלך ישראל, שגרם לכל עם ישראל לדעת את כל התורה,

קטנים וגדולים, תוך שלוש שנים.

והוא היה ראוי להיות משיח.

ונבוכדנצר היה צריך להיות גוג ומגוג.

זה חזקיה המלך.

ולמרות כל זאת,

בגלל שהוא פרק עול שמיים בזה שהוא חשב

לא לקיים את המצוות,

אלא לעשות אותה בגלל שיקולים לכבוד השם,

אף על פי כן הוא סר מדברי השם, ומי שפורק

דבר אחד מעליו, כאילו פרק את עול אדונם מעליו.

אם יאמר העבד, הכל אני עושה חוץ מדבר זה,

כבר פרק עול אדוניו מעליו, כך אומר רבנו יונה.

זאת אומרת, עבד,

כל האישיות שלו מסורה לאדון שלו.

במקרה הזה אנחנו,

עבדי השם, מסורים לרצונו של הקדוש ברוך הוא. מה זה מצווה?

יש מצווה, ואנחנו מצווים לעשות מצוותו.

ואם לא עושים אותה, כמו שהוא אומר,

אנחנו רואים מה התוצאות.

למרות כל זאת, אמר לו,

מה שנוח לקדוש ברוך הוא יעשה, הכול בידו, והוא יחליט מה לעשות, ואתה תעשה רק מה שהוא אמר.

אפילו מלאכים שלא עושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא נענשים.

גבריאל המלך, גבריאל המלאך,

נצטווה לזרוק גחלים להוטות על ירושלים,

במקום שהוא עשה את זה בעצמו, הוא ביקש מכרוב,

ועד שהכרוב מוסר לו ונתן לו, כבר התקררו כביכול הגחלים, ואז כשהוא השליך,

אז כבר זה לא עשה את ההרס והחורבן הגדול בירושלים כמו שהיה צריך להיות אלמלא

היה מבקש מהכרוב,

והוא נענש והכו אותו בפולס דה-נורה,

במקלות אש, את גבריאל.

ומה הייתה הטענה עליו?

כתוב שם, אמרו לי, אם לא עבדת,

לא עבדת, אם לא עשית, לא עשית.

כל זמן שלא עשית ועיכבת את הדבר, לא.

אפשר לקבל את הדבר כיוון שרצית להמתין קצת, אולי עם ישראל יחזרו בתשובה,

ואז לא תצטרך להעניש אותם בציווי השם.

אבל אם עשית,

למה לא עשית כמו שציוו אותך?

כשעושים צריך לעשות בדיוק כמו שהקדוש ברוך הוא מצווה,

לא פחות ולא יותר.

כשהתורה אמרה לא תוסיף ולא תגרע, לא מובן.

לא תוסיף, למה? תוסיף, אדרבה.

לא תגרע, אני מבין, אל תוריד. השם אמר, תריין מצוות, אל תוריד.

להוסיף, למה לא?

אומרת התורה, לא.

אם אתה מוסיף, נהיית בעלים.

אז כמו שאתה בעלים ולא הוסיף, אתה יכול להיות בעלים להוריד.

לא תוסיף ולא תגרע, אתה לא בעלים,

אתה עבד שצריך לעשות את רצון אדונך, כמו שהוא אמר. אל תוסיף ואל תגרע,

זה מה שהשם רוצה.

שאול המלך לא השמיד את עמלק,

והיתה לו סיבה לכך,

והוא למד קל וחומר,

אבל אמרו לו, אל תהיה צדיק הרבה,

אל תהיה צדיק הרבה. צדיק תהיה.

מה זה צדיק?

שעושה את רצון השם בדיוק.

צדיק הרבה,

שעושה חשבונות, למה כן, למה לא,

זה נקרא פורק עול עבדותו יתברך.

אל תהיה צדיק הרבה.

צדיק, כן,

עושה הכול כמו שהשם ציווה.

וגם בחטא הראשון, שהוא לא המתין לשמואל,

הוא עשה שיקולים, נפוץ העם,

ובגלל זה הוא החליט לא להמתין לשמואל, למרות שהוא אמר לו, אני אקריב את הקורבן, והוא עשה את זה על דעת עצמו.

יוצא שמאותם שיקולים שהוא אמר,

חמה לעם על הצאן אצל הגג, ובשביל זה השאיר את הגג.

ובמקרה הזה זה היה שיקול דעת שלו.

לכן שאול באחת ולא עלתה לו.

סליחה, שאול באחת ועלתה לו לרעה.

ואילו דוד המלך

לא עלתה לו לרעה.

למה?

שאול עשה דברים נגד רצון השם.

השם אמר כך, והוא עשה אחרת. השם אמר עוד פעם כך, והוא עשה אחרת. הוא תשובה, והוא לא קיים את הציווי.

אבל דוד המלך נכשל.

הוא לא היה צד

שהחליט לעשות

ביודעין כך וכך.

נכשל זה יכול לקרות, גם צדיק יכול להיכשל. שבע יפול צדיק וקם.

אבל זה לא היה בידיעה שאני עושה עם שיקולים כאלה ואחרים נגד רצון השם.

על-פי זה, אנחנו מבינים למה שאול

לא עלתה לו, ואילו דוד כן.

זאת אומרת,

מזה אנחנו לומדים עוד דבר שהוא יסודי וחזק,

ובזה אנחנו נסיים את הקטע הזה.

אברהם אבינו,

פלא גדול,

אומרים שהניסיון של העקדה הוא הניסיון הכי קשה.

ניסיון העקדה.

אבל ראינו בהיסטוריה שלנו, היה יום השואה עכשיו,

וראינו שהיו אנשים שנעקדו

על המזבח ומסרו את נפשם, עם שמע ישראל בפיהם, ואת ילדיהם ומשפחות שלמות,

וקיבלו עליהם עול מלכות שמים.

אז מה הרבותא

שאברהם אבינו?

אז נכון שאברהם היה הראשון שהיה מוכן לעקוד את בנו, ומכוח מה שהוא עשה, מעשה אבות סימן הבנים,

והוא הטריש לנו את זה בגנים,

שצריך למסור את הכול בכול מכל-כל לכבוד השם יתברך,

ומה שהשם רוצה עושים.

הוא נתן ילד, הוא לוקח ילד, מה שהוא רוצה הוא עושה.

אבל את זה ראינו גם אחרים קטנים,

פחותים בדורות האחרונים, לא כאלה בעלי שיעור קומה כמו אברהם אבינו.

אז מה הניסיון הגדול?

אלא צריך לדעת, אברהם אבינו הפיץ אמונה בעולם,

והוא היה מלגלג מהבוקר עד הערב על עובדי עבודה זרה,

שהיו לוקחים את הבנים שלהם ומקריבים אותם למולך,

היה להם עבודה זרה, פסל,

ולוקחים את הילדים, והיו שמים אש ומעבירים את הילד הזה ומקריבים אותו, ממש מקריבים את הילד לפסל.

הוא היה אומר להם, יש אדון לעולם, יש בורר, והוא לא רוצה דבר כזה,

הוא לא רוצה קורבנות אדם.

והוא מדבר ומטיף ומסביר והכול,

ופתאום יום אחד,

אחרי עשרות שנים שהוא כך,

פתאום הוא מקבל ציווי?

קח נא את בנך, את

יחידך אשר אהבת.

ועליהם לעולם.

מה?

מה?

איזה טעות עשיתי כל החיים, חשבתי שככה,

טעיתי והטעיתי את כולם.

איזה טעות, מה פתאום? לא יכול להיות.

לוקח את הבן,

שלושה ימים הוא הולך.

למה שלושה ימים מרחק?

למה? כזה שאנחנו לא יכולים להגיד לו, תקריב את זה פה קרוב?

למה הטריח אותו שלושה ימים?

שלא יגידו אחרי העקדה שאברהם היה פזיז, פזיז.

שלושה ימים בדרך ללכת לעקוד, יש לך מספיק זמן לחשוב מה אתה עושה.

והוא ממשיך, והולך, והולך, ויצר הרע בא לו, ומעכב אותו, ונדבר.

ונדמה לו כזקן

ונדמה לו כנהר ומפריע לו ומתחזה לזה שמסביר ואומר ולא עוזר ואברהם הולך שלושה ימים וזה הבן האהוב שקיבל אותו בן מאה והמתין והוא בן שלושים ושבע

וזה לא סתם ילד זה יצחק אבינו שממנו יקום כל בית ישראל אם זה הולך אין המשך

והוא הולך

והוא הולך והוא הולך.

למה?

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריך,

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריך,

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו

אנו, אנו, אנו,

לו ההו עבדו לעבדו,

אנו, אנו, אנו,

לו ההו עבדו לעבדו.

הולך,

הולך אל הר המוריה,

איפה שבית המקדש,

הכותל המערבי עכשיו לעקוד את הבן היחיד האהוב לו.

אתם מבינים מהניסיון?

הוא היה יכול לעשות חשבונות.

מה החשבונות? יצא חילול השם גדול.

חטא לעשות להשם, הפרו תורתך. כל מה שבניתי, כל מה שאמרתי, הכל ירד לטמיון, עבודת חיים.

כן,

יש לך צד הנאה, אבל בזה הבן שלך יישאר, אה?

לא.

השם אמר,

הוא יכול להגיד לא רוצה,

הוא יכול להגיד כן רוצה,

אני רוצה.

הוא שם את הבן שלו והוא קושר אותו,

הוא עוקד אותו אחורה,

הוא מרים את המאכלת,

והמלאך צועק,

אברהם, אברהם, אל תשלח ידך אל הנער.

הוא לא מאמין,

חשב ליצר הרעת.

הוא שולח ומוציא לו רביעית דם,

עד שהוא מבין שהוא רואה איל אחר

נאחז בסבך בקרניו.

אז הוא מבין שזה חליפתו ותמורתו של בנו.

איך?

איך אתה מבין?

איך אתה מבין?

למה אתה לא חושב שזה היצר הרע גם כן? למה זה לא יצר הרע?

אתם יודעים למה זה לא יצר הרע?

כי יצר הרע בחינם, מזדמן תמיד בקלות, בלי קשיים,

בלי קשיים.

יצר הרע הפוך,

דוחף לעבירות,

דוחף לדברים בקלות, בא לי צ'יק צ'אק, בא לי, אתה יודע כמה בא לי ברגע?

בא לי, בא לי.

תעשה מצווה? רגע, חכה תכף, עוד מעט, זה.

מחמיץ, מחמיץ, מחמיץ, מחמיץ, תופע, מחמיץ.

אתה יודע מה? לא היום, מחר. אתה יודע מה? מיום ראשון נתחיל, מיום ראשון.

ראש חודש זה סימן טוב, נתחיל בראש חודש.

בהכול, בעיכובים, הכול בקשיים, הכול, הכול, הכול. אצל יצר הרע הכול טוב. לכן,

בדרך הוא מזדמן לו כזקן, פתאום זקן מופיע. מאיפה מופיע?

מופיע זקן. פתאום נער, לא היה פה נער.

פתאום נער, פתאום זה

יצר הרע, הוא יודע. זה לא מתעכבים, לא מדברים, לא עונים לו, חבל על הזמן, נוסעים הלאה, הולך, הולך.

אז איך אתה יודע שהעיל הזה לא?

הוא אומר, אם העיל אחוז בסבך בקרניו,

זה לא ייצר רע.

כי אם זה היה ייצר רע, הכבש היה אומר, שחוט אותי, שחוט אותי.

הוא היה בא ככה ישר.

אבל אם הוא אחוז שמה, זה לא ייצר רע.

אז הוא ידע שזה החליפה והתמורה של יצחק אבינו.

אז הניסיון של אברהם אבינו הוא לא רק מעצם השחיטה שהיה אמור לעשות בבנו.

ומה אמר לו השם?

העלה הוא לעולם.

אז הוא אומר, אבל אתה אמרת לי. הוא אומר, לא, אני אמרתי העלה הוא.

עכשיו תורידהו. לא אמרתי שחטהו.

אמרתי העלה הוא. העלית? יופי.

תוריד.

הרה הורה. אתם מכירים את התרגילים של הבוקר?

ערף אורף.

זהו. זה מה שהוא עשה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא אמר עליו,

עתה ידעתי כי יראה לו כמטה, עתה.

שלא שינית שום דבר,

ועשית בדיוק.

ולא עשית חשבונות של קידוש השם, של חילול השם,

וכל החשבונות שהיית יכול לעשות והיה ראוי לעשות.

זה נקרא יראת שמים אמיתית, עושה את ציווי השם כמו שצריך.

זה ירא השמים.

לכן השתבח משה רבנו עליו השלום.

כשאמר לו אהרן הכהן,

מה אמר?

שמעתי ושכחתי,

ופרסם אצל כולם.

למה? כי היה לו צד הנאה, שהוא לא התבייש.

אז משה רבנו לא עושה חשבונות,

אפילו אם חלילה כל האמונה וכל המסורת של עם ישראל במשה רבנו תרד,

ואף על-פי כן מה אומר עליו השם?

בכל ביתי נאמן הוא.

משה עבדי,

עבד נאמן.

זכרו תורת משה עבדי, מסיים מלאכי, הנביא האחרון,

את נבואתו.

זכרו תורת משה עבדי.

התורה נקראת על שם משה.

משה, תורה ציווה לנו משה,

עבד השם, המדרגה הכי גבוהה.

אז למה בחטא ומריבה,

שם הוא אמר, עת לעשות השם, הפרו תורתך, ושם הוא עשה את השיקול?

כי שם אמרנו, לא היה לו חשבון אנוכי,

והוא חיפש לעשות את רצון השם,

והם אמרו לו כך וכך.

אבל אתם יודעים באמת למה לא העיל למשה רבנו שם?

למה לא העיל למשה רבנו 515 תפילות?

כיוון

שהוא עשה חשבונות איך לקדש את השם,

כמו שאול שעשה חשבונות,

לכן לא העילה לו התפילה,

כי לא עושים חשבונות. והראיה,

שאם הוא לא היה עושה חשבונות והיה עושה בדיוק

כמו שאמר השם אז היה יוצא מים מכל הסלעים, ובלבחר היה מתקדש עם שמים.

מה זה קשור לפורים שאמרנו חייב איניש לבסומה,

לבסומה, לבסומה.

חייב איניש לבסומה,

לבסומה,

לבסומה.

עדי עדי לא ידע, עדי עדי לא ידע, עדי לא ידע.

עדי עדי לא ידע, עדי עדי לא ידע, עדי לא ידע.

עדי עדי לא ידע, עדי עדי לא ידע, עדי לא ידע.

עדי עדי לא ידע, עדי עדי לא ידע, עדי לא ידע.

למה?

למה חייבים יש לבי סומי? למה צריכים להשתכר עד שלא ידע בין ארור אמן לברוך מרדכי?

ככה רוצה הקדוש ברוך הוא.

אין שכל.

עד שאתה יכול להגיד ארור מרדכי ברוך אמן.

אין שכל.

אין שכל.

אין שכל.

השם ציווה, חכמים ציוו,

חכמים קיבלו את הכוח מהתורה לצוות,

לגדור גדרים, לגדור פרצות, להגיד לנו סייגים.

אין שכל.

כשהשם אומר,

אין שכל. עצוך.

השם אמר, בלי חשבונות.

חייב.

חייב.

אל תעשה חשבונות.

איך זה עובד?

יותר מפורים, כי פורים, איך, איך, איך?

בלי חשבונות. השם אמר,

תעשה כמו שהשם אמר. למה?

כי העבד עושה מה שאומר לו האדון בלי שאלו.

אנו אנו אנו אנו אבידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אבידו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אבידו דקודשו בריחו אנו אנו

אנו עבדו דקודשו בריך ובין.

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריך אנו אנו אנו אנו אנו עבדו לעבדו

חזק וברוך. תודה רבה.

אם יש למישהו איזשהו ספק

שהוא רוצה לברר,

אני כאן.

שאלה ראשונה, תנו לו מיקרופון שם.

בבקשה.

אני מצטער שזה לא זמן,

אבל כנראה יש בזה יתרון.

אחרת לא היה לי זמן לתת הרצאות.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי שתיים-שלוש שאלות, ברשות כבוד הרב.

קודם כול, בקשר למכת בכורות.

למה נאמר בכלל מכת בכורות?

אם המכה, כאילו הבכורים מתו במכת בכורות, זה אחד.

וגם אם הבכורות מתו,

אז מדברים בלשון זכר. התורה מדברת בדרך כלל בלשון זכר. זה אחד.

שניים,

בקטע של למה אסור לאישה להיות עם אישה,

ואיפה אוהבים, כאילו זה אסור, אבל איפה זה נאמר שאסור?

כי היה לי ויכוח עם כמה אנשים.

כי לא כתוב במפורש שיהיה אסור לאישה בתורה, כי...

אישה עם אישה, כן.

זכר כתוב, אני יודע, כאילו, מה שאני זוכר. כן.

ושלוש,

בקשר למשיח,

אומרים שבכל דור ודור יש מישהו שהוא כאילו ראוי להיות משיח, והוא נשיא הדור.

מה הרב אומר בקשר רבי מלובביץ' וכל העניינים של המשיח,

מה שחב״ד אומרים? יש לי חבר נהיה חב״דניק, בגלל זה אני שואל,

ויש לי ויכוחים איתו מפה, עד לא יודע.

כי יש הסכמה מהרב עובדיה גם, לפי מה שהבנתי, הרבה רבנים, וגם הרב כדורי, זכרונו לברכה, הולך אליו לרבי מלובביץ'.

כאילו, זה לא סתם.

אומרים שיש משה רבנו בכל דור ודור. מי המשה רבנו, א' כול?

ואם זה הרבי מלובביץ', אז מה עושים בקטע של זה? כי הם גם אומרים שזה מקרב את המשיח, אם יודעים מי זה המשיח.

טוב.

לשאלה הראשונה שלך,

אני אשאל אותך שאלה.

חלון זה זכר או נקבה?

זכר.

ואיך אומרים בלשון רבים?

חלונות.

בחור זה לשון זכר או נקבה?

זכר. ואיך אומרים?

בכורות.

כמו חלונות.

לא. מה לא? כן. זה ששאלתי את השאלה הזאת, הוא אמר, ואל תגידי שזה בגלל המכה.

זה לא יכול להתייחס למכה. מה אכפת לי מהמכה? אכפת לי מהבכורות.

אין בכורים?

בלשון רבים? יש גם חלונים. אין בכורים בלשון רבים?

יש. יש גם חלונים שקופים כתוב בפסוק.

חלונים שקופים.

אז? אטומים. אז זה גם וגם כאילו? גם גם.

גם בה.

משרת ג'יניים. גם וגם. גם גם.

עכשיו,

דבר שני,

לגבי מה ששאלת בשאלתך השנייה,

כתוב, ולא תהיה קדישה מבנות ישראל,

ואלה נקראות הנשים המסוללות,

והרמב״ם מביא את זה בהלכה, וזה איסור תורה שחייבים עליו עונש חמור ביותר ביותר.

קדישה זה לא מופקרת,

כבוד הרמב״ם? זה גם מסוללת.

איך לומדים את זה? אז איך? תלמד את הרמב״ם ותראה את זה.

ברמב״ם? כן. אם תרצה, אני אתן לך את זה כתוב גם.

אם יש לך איפה, אני אשלח לך באימייל.

אין לי, אני תימני, אין לי מי.

תימני, לא אימי. אבל יש לו בטח חבר אשכנזי, לא?

יש, יש. אלה מחב״ד אשכנזים בדרך כלל, לא? לא, הוא לא אשכנזי.

אה, הוא לא אשכנזי.

טוב. בן-אדם כבד, עושה הרבה. כבד מאוד. גם אברהם היה כבד מאוד. לא. עכשיו, אתה שומע? צדיק. לגבי משיח,

אם אנחנו אומרים שזה הוא, אפשר להגיד על כל אלה שקדמו לו והיו גדולים ממנו, לא?

למה צריך להגיד שדווקא הוא? בגלל שבחב״ד החליטו.

אז לפי מה הרב אומר? מי המשיח? למה לא נגיד, נגיד, שהרב כדורי?

הוא נפטר, אמרתי. אבל גם הוא נפטר.

בסדר. אז בוא נגיד.

מה נגיד? אז נגיד. אז בוא נגיד. אז כמה תורצי משיחים?

לא. תזמין, נו, כמה תורצי. מה הרב אומר?

מה אני אומר? מי המשיח? שהוא צריך להגיע, אני אגיד לכם. אבל הם אומרים שזה, הם אומרים.

אבל, מה אבל?

הם אומרים שאם אתה יודע מי המשיח אז אתה כאילו מקרב את המשיח. אם אתה יודע לא צריך לקרב, אתה יודע. כמו שכתוב,

אם אתה יודע לא צריך.

ואז הוא יתגלה, כאילו. מה יתגלה? הוא היה פה.

מה זה הוא התגלה? היה. כתוב שהוא נגלה נכסה נגלה. הוא צריך שיש עניין של נגלה נכסה נגלה של המשיח, נכון?

עזוב אותנו, זה...

מה עזוב? או שכן או שלא? אין עזוב. אמרתי לא.

אין עניין?

אין עניין.

כתוב את זה בא לך, אומרים שכן, כל העולם.

כתוב ואומרים, אבל אני אגיד לך לדוגמה,

סומכים על מה שכתוב ברמב״ם, נכון,

ועם סימנים שזה כאילו הוא, למרות שרובם לא עונים בכלל לקריטריונים,

אבל כתוב ברמב״ם, הקדמה למשניות, שהמשיח יהיה לו בן

והוא ימלוך והמשיח ימות ויקום בנו תחתיו וימלוך תחתיו,

ולמשיח

של חב״ד לא היה בן.

מה לעשות שהרמב״ם אומר כך? לא אני כתבתי את הרמב״ם.

ככה הרמב״ם אומר. מה לעשות? אני אשלח לך באימיין?

עזוב את הילדים.

אנחנו לא קשורים לזה. עזוב את המיקרופון.

כבוד הילדים.

כבוד הילדים. משהו דחוף דחוף. אז צחקנו, צחקנו.

דחוף דחוף. כאילו כל המשפחה שלי, כל הדודים, כולם בוכים. כבר שלושה חודשים דודה שלי, אחות של אימא שלי, היא לא קמה, היא בלי הכרה.

אין כולם, מחר הולכים כולם לקבר של רבי שמעון. לא יודעים כבר מה לעשות,

הלכנו לכל העולם.

אין, מנסים, אני רוצה לעשות הרצאה שלך, איך עושים את זה גם, כאילו, יש פה אחת, קוראים לו דוד.

כן, אני מכיר את דוד, זה צדיק.

בטח. עכשיו תגיד לי משהו, ואתה היום עם ציצית או בלי?

אני בלי. אוי ואבוי.

איפה אין אחים?

אתה רוצה לעזור? אתה רוצה לעזור לה שהיא תקום?

אתה רוצה לעזור לה שהיא תקום?

אני רוצה, אבל מה אפשר לעשות?

אני קטן, טוב, אני אקח ציצית, בעזרת השם, אבל מה... כן, ללמוד אתה מוכן שעה-שעתיים ביום?

מוכן, השאלה היא אם אני אצליח.

מה זה אם תצליח?

יש רצון, אבל אתה יודע, אפשר... מזל לי, בא לי.

כן, כל הבעיה. אני שואל אותך,

אם היית צריך לשבת, לסעוד אותה על יד מיטתה שלוש שעות, ארבע שעות ביום, היית עושה זאת?

כן. עשיתי כבר, רז'נתי גם. כמה שעות? כמה שעות?

לא זוכר.

שעתיים תלמד, לא יותר טוב.

לומדים, קוראים תהילים, עושים כל מיני. רגע, אתה לא רוצה, אני מבין. אני רוצה, אני אומר רוצים. אז מה אתה עכשיו עושה עם

משא-ומתן?

אתה רוצה שעתיים ללמוד?

שעתיים זה הרבה, לא?

אז נתחיל שעה-שעתיים.

לא, כי אני לא רוצה להגיד כן ואחרי זה לא, אתה מבין?

תודה רבה.

שתהיה בריא, אני אומר לך.

לא, אני רוצה, אני אומר, אבל לא יודע. היה אחד ממונסי,

אמר, הוא רוצה זיווג, הוא כבר מבוגר, הוא מבוגר, הוא מבוגר.

אמר, תעשה טובה, תברך אותי, אבל מהר, דחוף, דחוף, שהיא תבוא דחוף.

אמרתי לו, אתה מוכן ללמוד

שעתיים?

אמר, לא, זה הרבה זמן. אמרתי לו, אתה רוצה, אבל לא רוצה. אתה רוצה דחוף, דחוף, דחוף,

אבל אתה רוצה, אז תלמד שעתיים. אתה רוצה עוד יותר דחוף, תלמד ארבע.

הוא אומר, שעתיים אני לא אמרתי, אתה רוצה ארבעה? אמרתי, איך היא תעבוד דחוף?

צריך זכויות.

כמה שיותר קשה לך לעשות,

ההכנעה שלך יותר גדולה,

ככה אתה יכול לעזור ולהועיל. כי אם אתה נכנע

מפני השם ומכניע את צריך,

בגלל שהיא לא מרגישה טוב וצריכה סיוע,

כל מי שיסייע לה יועיל,

איך מסייעים? על ידי מצוות.

לא סתם מצוות.

יש מצוות שזה לא בעיה, נותנים קצת כסף, נותנים פה, עושים זה, קוראים תהילים ונגמר, זה צ'יק צ'יק.

הכנעה, הקדוש ברוך הוא רוצה, הכנעה. אתה מוכן להיכנע לפניו?

מה ביקשו ממך? שעתיים? לא יותר טוב,

בשביל שהיא תקום בעזרת השם יתברך.

מה ללמוד הרב?

מה שאתה רוצה,

תורה, הלכה,

משנה, גמרא,

מה שאתה רוצה,

חוץ מתהילים.

אני מוכן, בעזרת השם, אני מוכן. כזה מוכן עוד לא שמעתי אף פעם.

מה זה אני מוכן?

אני מוכן. מוכן, מוכן, רוצה.

אתה באמת רוצה? רוצה, אתה אתה רוצה. רוצה שהיא תקום או רוצה ללמוד?

רוצה ללמוד גם אחרי שהיא תקום. רוצה לחזור בתשובות.

קשה לי, אני פרמת. ממש.

מה, אני רואה את כל הקלטות שלך כל הזאת, כל החיים שלי כמעט אני. אני עוקב אחריך כמו בלש, כמו ההרצאה שהלכתה לך,

האחרונה בחולון, לא יודע אם זה אחרונה, זה לא אחרונה, בטוח, אבל הייתי האחרונה בחולון, כאילו, עם הבלש שם. אני רואה כל הזמן, אני חולה עליך.

עכשיו תגיד לי את האמת, את האמת.

היית רוצה להיות כמוני?

בטח, מה זה? חשבתי איתך בגן עדן.

הנורא זה לא חוכמה.

אני שואל שאלה.

אתה מוכן להיות כמוני, אבל.

מוכן ומוכן לעשות הכול. בוא נשיר ביחד.

אנו אנו אנו אנו אבד עוד הקודשו בריחו.

אנו אנו אנו אבד עוד הקודשו.

אם אתה באישיים, לא תהיה כמוני.

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו.

אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו. למעלה! אנו אנו אנו אנו אנו אנו אבדו דקודשו בריחו.

אנו אנו אנו אנו אנו עבדו כאילו שובר אנו אנו אנו אנו לא עבדו לעבדו. יפה. חזקנו.

בוא, תזכה לשים ציצית, מחר עוד אשריך לחיי עולמה.

כך זכית, אשריך לחיי העולמה הבאה.

תן לו מיקרופון לברך.

בעצם היום לא צריך לברך.

טוב,

בלי לברך. תגיד,

קידשנו אשר קידשנו, ציווינו, לא,

סליחה, כשהחיינו וקיימנו והגיענו,

בזמן הזה יהיה בנו.

שעתיים לימוד תורה, ומה השם שלה?

כרמלה חיה בת ג'ולייט.

כרמלה חיה בת ג'ולייט,

רפואה שלמה וישועה קרובה מהרה.

בשורות טובות.

כן,

מי זה שם, מרים את היד כל כך חזק?

תן לו שם,

שם בפינה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני בחור שחוזר בתשובה בערך שש שנים, ברוך השם,

וגם בלש אחריך, ברוך השם, כמו הצדיק השני הראשון שדיבר.

שומעים הרבה דיסקים שלך.

פעם הבילוי שלי היה, למעשה, פאבים, מועדונים,

כל השטויות.

היום הבילוי שלי זה בערב עם האישה ליד המחשב לשמוע את ההרצאות של הרב.

מה ששניך.

ומתחזקים מאוד, ברוך השם.

אני נשוי שנה וחצי.

אשתי,

לפי הרפואה,

אין לה בעיה של להביא ילדים,

אבל הם קוראים לזה

משהו בלתי מומן, לא מבינים מה קורה,

למה היא לא נפקדת.

אשתי גרושה עם ילדה לשעבר,

נשואים בערך שעה וחצי.

אשתי מוכנה לקבל עליה משהו,

אני בוודאי.

היא פה?

לא, היא בבית, היא לא יכלה לבוא היום.

כן.

ורוצים ילדים, בעזרת השם.

כמה שעות? רוצים לקיים את המצווה, פרו ובו, כמו שאתה אמרת בהתחלה את ההרצאה, כבוד הרב.

כמה שעות אתה לומד ביום?

לא הרבה.

כמה?

את האמת.

את האמת, רק את האמת. יש את השם מתברך.

אני יכול לשקר אותך, לא אותו. ועכשיו וחצי.

שעה וחצי ביום? כן.

במה אתה עובד?

אני עובד, מתעסק בזיכוי הרבים במיוחד. מזה אני מתפרנס.

הבנתי.

קפצת קלטות, דיסקים. שלוש שעות אילמן.

בעזרת השם.

ומה אשתי?

רגע, אבל זה בעזרת השם חלש היום.

בעזרת השם יתברך. אמן.

עכשיו,

ואשתך היא שומרת הכול? היא חרדית, כן. חרדית. יותר ממני.

היא הולכת בצניעות, כמובן. בהחלט.

בהחלט.

שהיא תפריש חלה כל יום שישי.

כל יום שישי.

כן.

זה מה שהיא צריכה לעשות?

כן.

בסדר?

זה לא פשוט.

לך אתה חושב, כי היא עושה את זה.

אבל תגיד לי משהו.

כן.

ומה השם שלך?

אברהם.

בשם האמא?

מרג'נה.

אברהם בן מרג'נה,

השם יזכה אותך ואת אשתך, שמה?

רחל.

רחל. בת זרי.

בת זרי.

לזרע חי וקיים מהרה בזכות התורה הקדושה והפרשת חלה. אמן. אמן.

תודה רבה לך, כבוד הרב. רציתי לשאול שאלה, עוד שאלה אחת לשאול.

לא, כאילו, לשאול שאלה אחת.

אחת או אחת?

אחת.

בהרצאה האחרונה ששמעתי אצלי בבית,

בהרצאה שלך,

דיברת שמה,

כאילו, בהקשר לשאלה ששאלו אותך

בקשר לשואה,

אמרת ששם היתה רשות למשחית,

ואז הוא לא הבחין בין טוב לבין רע, בין צדיק לבין רשע, בין חילוני או לדתי, משהו כזה,

כי שם הרבה אנשים צדיקים, יהודים צדיקים,

נהרגו שם, בשואה.

וברגע שנתנית רשות למשחית,

אז הוא לא מבחין בין טוב לבין רע, הוא הורג את כולם, כאילו.

משהו כזה. נכון, הרב?

נכון.

אוקיי. ובקשר לגוגו מגוג,

אמרת שבאותו יום שתהיה המלחמה,

מדינת הדין תהיה מתוחה מאוד בעולם,

ושני-שלישים יושמדו מהעולם ושליש אחד יישאר בחיים כאילו.

נכון. למה בגוגו מגוגו משחית כן תהיה הבחנה בין צדיקים

או לאנשים שכן שמרו קורה ומצוות? מי אמר שהוא יבחין?

מי אמר?

מי אמר מה? שהוא יבחין?

כי ברגע שצריכים להישאר שליש מהעולם, אז הוא מבחין.

לא. השליש הזה נשאר, שני-שלישים האלה הולכים.

לא, לא, לא, לא, לא. כך אני הבנתי. לא.

גם בשואה נשארו אנשים,

וגם נשארו כאלה שהם לאו דווקא תמלין הכי חרדים.

נכון.

אז מה, לא הבנתי, יש פה, לאט-לאט.

כן. קודם כול,

אינו מבחין בין צדיק לרשואה, מדובר

בצדיק שאינו גמור.

הבנתי את זה. צדיק גמור.

הוא כן מבחין.

לא, הוא לא יכול לגעת בו בכלל.

כן.

זאת אומרת, כל מה שמדובר זה בכאלה.

דבר נוסף, יש גם סוג של דברים שהם גורמים,

שבן-אדם, אפילו אם הוא צדיק,

אבל אם הוא לא הוכיח את חברו,

הוכיח תוכיח את עמיתיך, הוא נתפס בעוון.

אז יש דברים שגורמים גם לדבר הזה.

ויש עוד כל מיני חשבונות צדדיים.

יש ספר שנקרא בין כסל לעשור, שהוא מונה שם 15 סיבות

למה קרתה השואה.

מכל מקום יש קלטת שלי,

קפיצה קטנה לקנדה, שאני עונה לאדם,

אקריא לו את הפסוקים מהתורה. את זאת שמעתי, האחרונה. זאת הקלטת ששמעתי, כן. של קנדה. כן. והוא השתכנע בסופו של דבר. כן, נכון. האדם עם הצהוב. בדיוק, בדיוק. נכון. אז זאת אומרת,

הדברים הם מורכבים.

איך הקדוש-ברוך-הוא מנהל את עולמו ומה החשבון של כל אחד ואחד.

הוא יודע איך לעשות את הדברים.

מכל מקום,

גם בשני-שלישים ושליש כתוב שהשליש שיישארו יהיה עדיין צירוף אחר צירוף.

וצרפתים כצרופת הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וכו'.

מי יישארו המבוררים ביותר?

עכשיו,

בשליש הזה יישארו גם חסידי אומות העולם שיהיו צריכים להיות

שמשים של עם ישראל

ועבדים להם מרצון.

כל אחד שיש לו ציצית קטן יזכה בזמנו ל-2,800 עבדים.

ויש על זה פסוק.

אז לא צדיק גמור.

אם יש לו ציצית קטע, לא צדיק גמור.

לא, לא, לא.

מדובר שיהיו כאלה

שיהיו זכאים להישאר בגלל חשבונות כאלה ואחרים.

עכשיו, אין גזירה בכלל על כולם.

אבל בשעה שיש גזירה, אם אתה נמצא, נגיד, בשכונה מסוימת

ובשכונה הזאת מעורבים אנשים כאלה וכאלה, לא מבחין.

נגיד יש אוטובוס,

ובאוטובוס הזה יש כאלה וכאלה, לא מבחין.

זה לא אומר שהוא לא מבחין אז הוא הרואה כבר את כולם.

הגזירה היא על אזור, על מקום, על קבוצה, על קהילה, על קהל,

ושם לא מבחין לברור בין אחד לשני.

זה כמו, נגיד, אש היא מתלקחת.

באש המתלקחת

היא עם הרוח הולכת, ומה שהיא נקרה בדרכה,

היא שורפת.

זו הבחינה, עושה מלאכיו רוחות,

משרתיו, אש לוהט.

וזה כמו אש שהיא שורפת, כמו רוח שמובילה את האש וכל מה שנקרא בדרך.

עכשיו, בשביל שאדם יזכה להיות במדרגה שיעשה בו נס, וגם אם תהיה שרפה באותו אזור לא יקרה לו כלום,

הוא צריך להיות צדיק גמור שהטבע לא שולט עליו.

אבל מכל מקום

יש גזירה לאוכלוסייה מסוימת, ואם בין אותם נמצאים זה המצב. לכן,

לוט היה צריך להוציא אותו מסדום ועמורה,

כי אם הוא היה נשאר בסדום ועמורה הוא לא היה צדיק גמור,

רק בזכות אברהם הוא ניצל.

אבל אם הוא היה נשאר שם הוא היה נשרף אתם.

אז מה עשה הקדוש-ברוך-הוא?

שלח לו מלאכים והוציא אותו משם, ואחרי זה שרף אותם.

הבנת?

אז מי שהשם חפץ להצילו מסיבה כזאת או אחרת אצלו, זה לא היה בזכות עצמו,

זה בזכות אברהם.

אז יש חשבונות צדדיים, כגון

שיש לו משפחה שאם יהיה להם צער והצער הזה ייגרם להם, הם לא ראויים, יש בהם צדיק כזה שהזכות שלו מגינה וכו' וכו', כל מיני חשבונות שהשם יודע.

אז הוא יגרום שהבן-אדם לא יהיה שם,

לא יתפסו אותו, לא יראו אותו, לא יבחינו, הוא יברח ולא ימצאו אותו.

כל מיני דרכים יש לפניו יתברך.

אבל מי שהוא לא כזה ואין לו זכויות,

ואפילו שהוא צדיק, אבל לא צדיק גמור,

והוא נמצא בסביבה ששם הפורענות שולטת,

אז הוא יכול להספות אתם. יש נספה ולא משפט.

הבנת?

הבנתי.

רציתי לשאול עוד שאלה, כבוד הרצ. מה זה? התחלנו באחד נהיה, שתיים, עכשיו שלוש. בבקשה. טוב, זה יוצא, לאט-לאט.

כן.

אם אני מתעסק בזיכוי הרבים,

אני מקיים את האמרה הזאת של תוכח,

תוכח,

תלמידיך. תלוי איך אתה עושה את זה.

מה זאת אומרת?

אם אתה עושה את זה כמו שצריך, אם אתה לא פוגע באחרים סתם, אם אתה עושה את זה נכון. לא פוגע.

מסביר להם מה צריך לעשות, למה אסור לעשות, מותר לעשות. מאה אחוז. אל תעשו, זה אסור, דברים כאלה.

לא רב ביטחון חס ושלום, שחקי נועם.

יש ספרים שמדריכים איך עושים דברים כאלה, ובעזרת השם

תמצא אותם בספריות או בחנויות,

תלמד את זה טוב-טוב,

תקפיד על הדברים, ובעזרת השם אתה נקרא מזכה הרבים.

בעזרת השם.

רציתי ברכה על ידות שלי, כבוד הרב. יש עוד דבר שאתה צריך לשים לב.

כתוב שמזכה הרבים,

כל מזכת הרבים, אין חטא בא על ידו.

כן.

תסתכל אם בא חטא על ידך.

אם בא חטא על ידך, אז כנראה שאתה לא מזכה הרבים.

מה זה בא חטא לידי?

אם אתה עושה חטא.

אם אתה יודע שאתה עושה חטא.

אה, במזיד?

לא, במזיד אתה תמיד יכול לעשות, כל אדם יכול לעשות במזיד, כי הבחירה לא נשללת ממנו. אז מה זה בשוגג?

אבל אם מתגלגל שאתה בשוגג תחטא,

או חלילה אפילו תחטיא,

אז פירושו של דבר,

שזה לא זיכוי ערבים? לא, אתה עוסק בזיכוי ערבים, אבל אתה עדיין לא בגדר מזכי ערבים שאין חטא בעל-ידו.

אם אני מדבר עם אשה והיא בפרוצה, היא פרוצה בלבוש שלה. תראה, תראה, אתה אומר לבן-אדם אפילו להגיד אמן,

אמן.

אתה אומר לשני אנשים, תגידו אמן. עכשיו אומרים קדיש, תגידו אמן. זה גם מזכה ערבים.

אבל זה לא הגדר של מזכה ערבים שכתוב במשנה.

בשביל להיות מזכה ערבים שכתוב במשנה צריך שלא יבוא על-ידו חטא.

זו דרגה אחרת ממה שאתה מבין.

אחד שיחלק פה דיסקים בחינם, ברגע הזה מזכה ערבים, אבל הוא גמר את זה, הוא יכול ללכת לדיסקוטקסט.

סתם דוגמה.

נו, מה?

לא, אנחנו לא ב... אנחנו בעל-אדם.

אני לא אמרתי,

אבל אני רק אומר שמזכה ערבים במדרגה של המשנה זה משהו אחר.

זיכוי ערבים,

כן, כל אחד צריך לעשות, והרבה זוכים לזה.

אבל מזכה ערבים זה גדר כבר.

אם אני לוקח עלי ערב שכבוד הרב יזכה את הערבים, זה בסדר? בטח. אתה נקרא מזכה ערבים מאין כמוך באותו ערב.

ברוך השם, גם טוב. מה זה טוב? זה לא רק טוב, זה כל ההשלכות של זה וכל התוצאות של זה,

וכל מה שזה יגלגל זה שלך. בעזרת השם.

אבל זה לא אומר שאם אדם מזכה ערבים יום אחד ועושה דבר בומבסטי, זה גדול. לא. הרמב״ם אומר, לדוגמה,

שאם אדם נותן תרומה נדיבה

לאחד ומשלם לו כל מחסורו,

מצווה גדולה עשה.

כן. אבל מי שנותן הרבה הרבה תרומות ונותן מחסורם של האנשים אפילו בפחות כסף ממה שאחד נתן, נגיד אחד נתן לשנים 100,000 דולר,

סידר אותו.

מכיר את זה הרב, כן.

שהם יכירו.

אה.

ואז, צריך להיות מזכה ערבים, שכחת? כן. ואז, אם אחד לוקח 100,000 דולר ונותן 10,000 דולר לעשרה, אני מסדר עשרה. זה יותר. זה יותר. למה יותר?

כי פה הוא נותן לכמה אנשים, הוא עוזר לכמה אנשים.

לא.

לא.

זה לא נספר רק בכמות,

אלא זה נקבע בו לתת חד-פעמי ולצאת מזה.

זה לא אומר שזו מידה בך והיא נקבעה בך. כן. כן. אם אחד המהות שלו מזכה ערבים, הוא לא יכול להפסיק מזה. כן.

הוא לא הכול. כל החיים שלו זה מזכה ערבים.

זה לא עיסוק.

זה המהות שלו, הוא מזכה ערבים, הוא לא יכול משהו אחר.

לכן כתוב, צריך אהבת חסד,

לא לעשות חסד,

ואהבת חסד.

מה זה אהבת חסד?

אחד שאוהב חסד, הוא לא יכול בלי חסד.

כל הזמן הוא עושה חסד.

לא אחד שעושה חסד, הזדמן לו לעשות חסד, עשה, ועוד פעם הזדמן, עשה,

ועוד פעם ביקשו והוא עשה. לא, לא אחד שמחכה שיצטרכו,

אחד שחי את זה.

זה מדרגה אחרת. זה דרגות, הרב.

ברור. זה מה שדיברתי על דרגות.

רציתי, כבוד הרב שבע יחידות שלי,

כן.

הוא במצב מאוד מאוד קשה.

שמו?

אדם צדיק. שמו? בנימין בן-שרה.

בנימין בן-שרה,

השם ישלחנו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירד. תודה. אמן.

תודה רבה, כבוד הרב. גם לך. יש פה אישה שמצביעה, בבקשה.

אבל רגע, שאלות אני רוצה, ברכות בסוף.

אם זה ברכה אחר כך, ברכה.

שאלה, חייל, שמה?

בבקשה.

ערב טוב. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני מאוד שמח שיש לנו בדור שלנו צדיק כמוך. באמת, אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה, קודם כול.

לא להספיד אותי, אני חי, ברוך השם.

אני ברחתי מהצבא עכשיו בשביל לשמוע את ההרצאה במיוחד. אסור? אני לא שותף לפה שם.

רציתי לשאול כמה שאלות.

אחת?

אחת או אחת?

לא, השאלה הראשונה, אני חושב. השאלה הראשונה, כן.

אם אני נשוי, נגיד, בעזרת השם, שאני אתחתן,

ובעולם העליון,

האם כאילו יש הפרדה בין אנשים לגברים, או שאני כאילו אוכל להיות עם האישה ו... כבר מעכשיו אתה לא יכול להיפרד ממנה? לא.

יש קשר בין הנשמות.

אין גופים שם.

כן, זה אני יודע.

זהו, יש קשר בין הנשמות.

כאילו אין הפרדה, אמרו על-פי הכוונה. לא צריך הפרדה.

לא צריך בכלל הפרדה.

עושים הפרדה בין גופים.

תראה, אני, יש לי דעה,

אתה, יש לך דעה.

אם אני קרוב אליך,

או אני בקצה העולם,

והדעה שלי ושלך שוות, ואנחנו חושבים אותו דבר,

מה שאיך להגיד שיש בינינו הפרדה או אין?

אני ואתה מחוברים, אותה דעה יש לנו.

אפילו אני בקצה העולם, ואפילו אני פה לידך, זה אותו דבר.

הפרדה זה בין גופים.

הבנתי.

הבנת?

שאלה שלומתי. אתה יכול להתחתן.

כן.

תראה, אני לפני שנה זכיתי לחזור בתשובה.

רציתי לשאול אותך,

כשהייתי אותך, חילוני, הייתה לי חברה.

בעוונות, כן.

היא חזרה גם אתי בתשובה.

ברוך השם.

כאילו, אני מאוד אוהב אותה ורוצה להתחתן אתה, וכאילו לפעמים ההורים שלה יותר מדי מקשים עלינו.

למשל, עכשיו אם אני אגיד שאני רוצה להתחתן, אז כאילו,

אתה קיצוני, אתה זה, והפרדה, אז עושים בעיות, ופה ו...

כן, אני מבקש ממך עצה, איך אני עושה את זה? לפעמים אני גם מרגיש כאילו, היא רוצה אותך?

כן. בטוח?

כן.

אתה רוצה אותה. נכון.

וההורים רוצים אותך?

אני חושב.

מה זה אתה חושב?

ככה היא אומרת, כאילו.

אתה לא מכיר אותם? אני מכיר אותם, בוודאי שאני מכיר אותם. דיברת אתם?

דיברתי אתם. הם מעוניינים שתתחתנו?

הם מעוניינים, אבל כאילו לא עכשיו, זה לא הזמן עכשיו, כאילו. איזה זמן, כן? אני לא יודע.

למה עכשיו לא?

בת כמה היא?

היא עוד מעט בת 19. נו, ומתי הם רוצים שהיא תתחתן?

32?

200?

לפעמים אני אגיד לך, אני מרגיש כאילו, כמה זמן הכרתם?

אני מכיר אותך כבר שנתיים.

נו, במשך השנתיים ניסו להפריד ביניכם?

ההורים לא. לא קשור, ניסו להפריד בינינו. כאילו, אז למה לא להתחתן?

זה גם לא על זה. עכשיו הם רוצים הפרדה, וזה, כאילו הם חושבים שזה יותר מדי קצת. שמעתי, אז הבעיה שלהם זה הפרדה?

זה גם אם הם חושבים שהיא ממהרת יותר מדי, זה הבעיה.

הם כאילו שמים עלי, כאילו מה זה שמים על אצבע מאשימה? זה כאילו כאילו הכול בגללך?

שמה, שהיא חזרה בתשובה? הגזמתם יותר מדי, כן.

הבנתי. והם מסורתיים?

כן, מסורתיים פחות או יותר.

נו, אז מה מפריע להם? שמה?

שאתם תהיו חרדים?

לא, לא זה. הם אמרו, אין לנו בעיה, תהיו מה שתהיו.

אז מה הבעיה? רק ההפרדה?

זה כאילו עגיל, יותר מדי מוקדם.

יותר מדי.

בין כמה אתה?

אני בן 20.

20 וקצת.

אתה יודע שמגיל 18 הקדוש-ברוך-הוא אומר, טיפח נע עצמותיו?

כן, אני יודע.

תראה, אתם מבחינתכם, אם אתם רוצים להתחתן,

אני גם אגיד לך את האמת, אני מאוד רוצה גם, בגלל, כאילו לפעמים אני מרגיש שאני עושה שבוע-שבוע בשירות הצבאי שלי. בשבוע שאני בצבא אני מחליף 21 חיילים בשבוע.

נו.

אני עושה סיורים. אין אחד שאני לא מדבר אתו, בוא נגיד מתוך 100%,

80% אומרים לי, פתחת לי פתח המחשבה.

כן.

לפעמים בשבוע שענית אני מרגיש כאילו, מה אני עושה? ובעצם מצד אחד אני ככה ואני ככה.

אז גם מצד ההוונות אני לא רוצה, אני רוצה יותר מהר להתחתן. אתה לא רוצה למשוך זמן. כן.

קודם כול, על-פי ההלכה,

אם אתם רוצים האחד את השני, אתם יכולים להתחתן. צריך למצוא את הדרך לפעס את ההורים ולעשות את זה בזריזות.

אין טעם להשתהות, וחבל על כל רגע, כי באים לידי עבירה,

ואחר כך הדברים הם קשים מנשוא.

לכן צריך למצוא את הדרך לבוא בדברים תכליתיים,

להסביר את העמדה, להסביר מה רוצים. היא תגיד בדיוק מה היא רוצה, אתה תגיד מה, תשבו עם ההורים,

תדברו, תדסכסו, לפעמים יהיו ויכוחים, לא נורא.

ככה זה קורה.

אין כתובה בלי תגרה,

אבל זה מה שצריך בשביל לעשות הנכון והטוב. ככה צריך.

הבנת?

אז מה אתה אומר שאני צריך להגיד להם? להתחתן, רוצה להתחתן. הבחור רוצה להתחתן. ברור, אבל זה לא ככה, הוא רוצה להתחתן. אז מה אתה רוצה עכשיו, שמה, שאני אביא לך את הבעל? זה לא תלוי בי, אם זה תלוי בי.

מה עוד אתה רוצה שאני אעשה?

זה תלוי בהורים, הם עושים לנו את זה. זה לא תלוי באף אחד, זה תלוי בך ובבעל. רוצים להתחתן או לא רוצים?

יושבים עם ההורים ומדברים. אבל יש גם כיבוד אבא ואם. אני לא יכול לבוא לאמא שלי ו... כיבוד אבא ואם פירושו לעשות את רצון הבורא יתברך על-פי התורה. מה למדנו עכשיו שעה?

מה שהשם אמר צריך לעשות. מותר להיות עם אישה שלא עם חופה וקידושין. אסור.

למשוך את זה לאורך זמן.

אתה אומר שאתה בבעיה, נכון?

נו, אז מה יש לך? איזה מפלט יש לך?

היא רוצה להתחתן, אתה רוצה להתחתן, מה עוד צריך?

צריך חתן, צריך כלב, זה הכול.

אתה תהיה מוכן לקדש אותנו בחופה?

אני לא מוכן לקדש כלום רק על היין.

רציתי שתיתן לי ברכה לחיזוש.

ברכה אני אתן לך. מה השם שלך ושם האימא?

אני, במקור קוראים לי שלום, אבל הרב זמיר כהן,

אז לפני שנה הוא אמר לי לשנות את השם לשלומי כי סבא שלי נפטר בגיל צעיר.

במקום שאול מה? במקום שלום, שלומי.

בשם האימא?

פנינה.

פנינה.

שאול בן פנינה, השם, שלום, שלום.

שלום, סליחה. שלום בן פנינה, השם יזכה אותך, בעזרת השם יתברך,

לבנות בית נאמן בישראל בהצלחה מרובה, מהרה ובנקל.

אמן. עוד שאלה אחרונה, כבוד הרב. בבקשה.

רציתי ששמעתי בכמה הרצאות שלך שאתה אומר שהרב שלך לא מרשה לך להופיע בתקשורת.

כן.

אני חושב שזה יהיה מאוד מאוד חשוב אם אתה תופיע אפילו לשעה שעתיים. זה מאוד חשוב.

מה אני אעשה שם? הרבה אנשים רוצים לראות אותך, אני בטוח בזה. רוצים לשמוע.

תראה, אני לא שחקן.

נכון, אני יודע.

יש שחקנים, רוצים לראות אפילו חמש דקות.

אני לא.

אפשר להגיד בשעה כל מה שרוצים?

לא, אין איזו אפשרות שאפשר לקנות חשוב. יש, הם רודפים אחריו כל הזמן, שולחים מכתבים,

אומרים, רוצים לפתוח תוכניות אתי וכל מיני דברים, אבל אתה יודע, אנחנו לא שייכים לברנז'ה שלהם.

לא נורא, תסתפק עכשיו בשידורים חיים, יש עכשיו באינטרנט. רואים אותך עכשיו בכל העולם. אני יודע. אפילו ציון נחום רואה אותך עכשיו באיטליה.

כן.

טוב, תודה, כבוד השר.

בעזרת השם אנחנו עוד מעט עושים טלוויזיה לבד,

והם יבואו להתראיין אצלנו.

כן,

עוד שאלה מהאנשים? שאלה, שאלה.

איפה זה שאלה?

אז זה נהפך להיות שאלה,

ואחר כך ברכה, ידעתי.

בשביל הברכה עושים שאלה.

תן לה בבקשה.

שלום.

יש פה בחורה שנתביישת לשאול את השאלה.

היא בת 31 והזיווג שלה לא הולך לה.

אפילו לפני שנתיים היה לה אירוסין וביטלה את זה.

הלכה לכמה רבנים,

שאלות וכמיות וכל מיני דברים, לא הלך.

בסוף חברה שלה הלכה ואמרה לה,

לכי ל...

פותח מזלות, זאת שבקפה.

הלכה אליה,

לא יודע, הלכה אליה ביפו, ערבייה.

שתתה את הקפה,

שותה את הקפה,

והיא אומרת, אני לא רואה

חתונה בכלל.

היא אומרת, איך?

היא אומרת, לא רואה בכלל בכלל שאת לא מתחתנת. נו, בטח, איך אפשר לראות בקפה חתונות?

לפחות היא אומרת את האמת.

לא רק זה,

היא אמרה לה את כל העבר של אמא שלה, איך היא היתה חיה,

ושאמא שלה התגרשה והכול.

היא אומרת שאימא שלך תמות בגלל הצער שלך, שאת נושאה לה צער בגלל שאת לא מתחתנת,

ומהתקף לב, עוד אומרת.

בסוף היא שואלת, מה אני צריכה לעשות?

אז היא אומרת, תראי, את רוצה, היא אמרה עוד שדודה שלה סגרה, עשתה לה כישוף.

את הכישוף הזה אפשר להוציא,

אבל זה עולה עד 15,000 שקל.

נו, בטח, מה עכשיו?

היא אומרת, למה כל כך הרבה 15,000 שקל?

היא אומרת, אני צריכה להביא רבנים מחו״ל בשביל שיפתחו לך את זה. שמעת, איזה יופי.

שדים, שדים, לא רבנים, כן.

אז היא אומרת, מאיפה אני אדע שבאמת את עשית את זה?

היא אומרת, תביאי את הכסף אחרי החתונה.

כשהיא סיפרה לי את זה, אימא שלה סיפרה לי את זה,

אמרתי, רק מצב אחד, הרב אמנון יצחק.

לא, קודם כול, תשמעי, אל תכניסי אותי בקטגוריות שאני לא הולך.

אבל אני רוצה להסביר לך למה, לא, אנחנו רוצים פשוט להגיד לערבייה הזאת שאתה יותר חזק,

לא צריך להגיד לה כלום, לא לחזור אליה בכלל. בכלל. זה, יכול להיות שזה יעלה 30,000 שקל.

לא. מכל מקום,

תראי,

בשביל שיוציאו 15,000 שקל צריך לעשות טררם, כן. להרוג אמא, להרוג סבא, סבתא, כולם ימותו מדאגה.

והעיקר שיהיה לה את ה-15,000 שקל.

פעם

היתה אישה בהרצאה והיא אמרה לי שהיא מאמינה באלה שבקפה.

אמרתי לה, תשמעי, אלה שבקפה

זה שקר אחד גמור,

גם בלי לדעת שזה שקר.

תחשבי רק עם שכל.

נגיד שאני שותה עכשיו כוס קפה,

נכון?

שתיתי כוס קפה,

ובסוף נשאר קפה למטה, נכון?

אז הקפה, יש בו ככה גבעות, ו... כן.

עכשיו,

שלום,

אני שם אותו פה, ועכשיו הערבייה רואה כל מה שיש וזה,

והיא אומרת, נכון?

עכשיו אני אומר לה, רגע, אני רוצה לשתות עוד קפה.

שותה עוד קפה.

למטה יהיה בדיוק כמו בכוס השנייה.

אז מה, השתנה לי המזל?

אז בשביל מה שילמתי?

אם כל דקה משתנה, כל כוס קפה משתנה המזל של מלשתן.

תראה, אני לא מאמינה בכל האלה ש... את בטח שלא, אבל החברה הלכה עד יפו.

עד יאשמה.

היא גרה קרוב ליפו. נו, לא חבל?

וגם הקמעות.

היא אמרה שהיא קנתה קמעות וזה לא הלך?

למה היא אומרת שזה לא הלך? הלך הכסף.

כן? הלך, דווקא הלך.

מכל מקום,

הכול שטויות ואבנים.

נכון.

הקדוש-ברוך-הוא גוזר מי יתחתן ומי לא, מי יחיה ומי ימות, כל ראש השנה.

נכון.

בשביל לשנות

לטובה תמיד את מה שלא היה עדיין טוב בשנה שעברה, לפי מה שאנחנו מבינים,

לפעמים אנחנו לא מבינים טוב,

צריך פשוט מאוד לעשות מצוות.

זה לא תלוי בעם לא נצחק ולא תלוי באף אחד ולא רבנים מחוץ. זה תלוי בדבר אחד,

עושים מצוות או לא עושים.

מוסיפים בעבודת השם או לא מוסיפים.

נכנעים לפני השם או לא נכנעים, זה מה שצריך. לא עושים, זה הבעיה. אם לא עושים, אז מה רוצים?

אז יש אחד שאפילו שהוא לא עושה, השם נותן לו, ולפעמים זה עונש בשבילו.

כתוב עושר שמור לבעליו ולרעתו. יש עושר שאדם מתעשר,

אבל זה רעתו, שודדים אותו,

עושים לו עין הרע,

עושים לו כל מיני צרות,

כל החיים שלו בדאגה, הרבה נכנסים להרבה דאגה.

יש אנשים בודדים שיש להם עושר והם לא דואגים, הם חיים בבטחה ובשלווה וזה לא מעסיק אותם.

מתנת אלוקים.

יש כלל איזה עונש. זאת אומרת, לא כל מה שיש לאדם

זה מצד השכר, פעמים זה מצד העונש,

אף-על-פי שיש לו.

יש אשה שלדוגמה מייחלת לבנים,

אבל הבן יכול לגדול ולהיות

לא כל כך בסדר או לא נורמלי,

או חלילה נכה,

או חלילה ימות בצעירותו, או כל מיני דברים.

נו, ואז מה, זה יותר טוב? היא לא יודעת, היא לא יודעת מה יבוא.

לפעמים לא באים וזה היה יותר טוב.

לפעמים בגלגול קודם היה ילדים ופעם לא צריך ילדים.

אנחנו לא יודעים בדיוק לכל אחד להגיד

מה הוא צריך ומה הוא לא צריך.

אבל אם רוצים,

צריך לעשות מעשים בשביל שהקדוש-ברוך-הוא ייתן.

רוצים ברכה גם.

ברכה זה לא בעיה, אבל היא צריכה לבוא על משהו.

מה?

אני צריך לדעת, האשה היא חילונית או לא חילונית? כן, כן.

חילונית?

כן, כן. חילונית.

היא מוכנה לדבר אתי או שהיא בהיחבא?

כן.

בבקשה.

חילונית מלדה?

כן.

לא מבית דתי בכלל? לא.

בכלל לא.

תגידי לי עוד משהו.

שבת שמרת פעם?

לא. כיפור?

כן.

כן.

ואוכל את אוכלת כשר?

כן.

כן.

למה אוכל כשר את אוכלת?

את נגענת מה אוכל תרף?

לא.

אז למה?

כי ברוסיה אנחנו שמרנו, אנחנו

אכלנו כשר.

את רוסיה או גרוזינית?

לא. בוכרית.

בוכרית.

או, זה רקע טוב.

אז רק רגע.

בואי נעשה ככה. תקבלי על עצמך בעזרת השם לשמור שבת

ולהתפלל לפחות תפילה אחת ביום,

וכמובן שתמשיכי לאכול רק כאשר

כי זה מטמא את האדם והנפש והכול.

אם חלילה אוכלים לא כשר.

ובעזרת השם, בזכות זה אני אתן לך ברכה, אבל תבטיחי לי עוד דבר אחד.

שכשתתחתני,

אז את תלכי בכיסוי ראש, בצניעות,

ותשמרי טהרת המשפחה.

בסדר. בסדר. מוכנה?

את זוכרת מה עברתי?

כן. תחזרי.

כיסוי ראש.

כן.

וטהרת המשפחה.

זה אחרי שתתחתני.

ועכשיו מה?

לשמור שבת ולהתפלל תפילה אחת ביום.

בסדר?

מה שמך?

אירה.

אירה.

כן. אירינה.

אירינה.

בת אסתר.

אירן?

לא.

אירינה.

אירינה.

אירינה.

כן. בת אסתר.

בת אסתר.

ותודיעי לי שאת מתחתנת, כן?

אירינה בת אסתר, השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה השנה.

תודה. תודה.

כן. הנה רגע. יש שם היהודים יד ארוכה.

תרים את היד גבוה עוד פעם. הנה שם.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

כבוד הרב רשם בגנזי המלך,

בפרשת ויקאל פיקודה,

לנושא שמירת שבת של אדם.

השווית אותו לרוצח, שירת לשני ילדיו ודברים כאלה ואחרים.

זה הבנתי. סליחה.

בגנזי המלך. כן. תקריב את ה...

בגנזי המלך,

של פרשת ויקאל פיקודה.

כן. כתבת שם שאדם

שמחיה שבת,

השווית אותו לרוצח, שרצח את שני ילדיו.

שרוצח מה? את שני ילדיו.

מה?

שני ילדיו. רצח את אשתו ושני ילדיו.

כן.

ולאחר מכן כתבת ככה וככה,

העוון שלו, סקילה ודברים כאלה ואחרים. ולאחר מכן רשמת על התפילה במניין,

מניין פועלים,

שמצרפים אותם חיילי שבת.

כן.

ובנושא הזה,

מטבע הדברים, במקומות עבודה מצרפים את כולם.

אז משתמע מדבריך שצריך לפרק את המניינים האלה שם.

האם נפרק אותם? לא נפרק אותם?

טוב. קודם כול,

זה נכון שמי שמחלל שבת,

אז העונש שלו יותר ממי שרצח אדם.

זאת ההלכה.

עונשו חמור יותר.

חילול שבת זה כפירה בקדוש-ברוך-הוא לגמרי,

ורצח, אף-על-פי שהוא חמור, איום ונורא,

הוא עבירה שאינה קשורה בכפירה בקדוש-ברוך-הוא. זה יכול להיות שאדם מתוך כעס עושה, מתוך זה, זה אסור, זה איום ונורא, אבל זה

מסוג העבירות שאין בהן כפירה בעיקר.

וגם אדם דתי יכול להגיע למצב כזה, רחמנא ניצלן.

עכשיו, לגבי שיתוף

של מחלל שבת בפרהסיה למניין,

הוא לא מצטרף למניין, כי צריך עשרה יהודים כשרים,

ואם אין עשרה יהודים כשרים

שהם שומרי שבת,

אומר הרמב״ם

בהלקות שבת, פרק 30,

שעריהם כגוי לכל דבריהם.

זאת אומרת, כמו שאתה לא יכול לצרף גוי למניין,

גם אותו אתה לא יכול לצרף למניין.

הוא חייב להתפלל והוא יהיה מעל המניין.

אם יהיו עשרה שיכולים להגיד אתם קדיש וקדושה,

והוא יהיה אחד-עשר,

אין שום בעיה.

והוא גם צריך להתפלל.

אבל כשהוא יהווה חלק מהמניין, מהעשרה, שהם מביאים שכינה,

הוא לא יכול.

אז לכן, במקום שאין מניין כזה, צריך להתפלל ביחיד.

ואם אומרים קדיש וקדושה, אומרים בחינם,

אסור להגיד.

אז זה יותר לא להתפלל בבניינים כאלה.

במניין כזה לא.

להתפלל יחיד בכוונה.

תודה. תודה רבה.

תהיה מריא.

רגע, הנה פה שאלה, אבל שאלה. שורה שנייה פה

אצל אנשים.

עוד רגע.

תודה רגע.

תודה רבה.

הייתי מבקשת,

לפני השאלה אם הרב יכול לכוון אותי לספר שבו כתובים 17 כללים לקיום מצווה בשלמות. שמעתי את זה באחת מהקלטות שלך,

ואני מאוד רוצה להשיג את הספר.

והשאלה היא, מה שאני מבקשת לדעת,

זה מה ההבדל בין השגחה למסים,

והאם זה טוב שנעשים נסים לאדם.

ויותר מזה, איך הוא יודע שבכלל הישורות שקורות לו,

שזה בא ממקום של אמת ושזה דבר שהוא טוב עבורו?

תודה.

ספר זה הקדמה לספר דברים ב'מעם לא עז',

ושם יש 17 כללים לעשות מצווה

לשם שמים.

מה ההבדל בין השגחה לנסים?

השגחה זה פירושו שהקדוש-ברוך-הוא משגיח ורואה את כל הנבראים ובוחן את מעשיהם, ונותן לכל אחד כפרי מעשיהו.

ונסים זה מה שאדם זוכה שיוצאים מגדר הטבע,

אף-על-פי שכל מעשינו ומקראנו הם נסים.

יש גלויים שאינם גלויים, את מתכוונת כמובן לאלה שאינם גלויים ונעשים.

אז יש כאלה נסים שהם על חשבון זכויות של אדם,

ויש כאלה שהם לא על חשבון זכויות של אדם, וה' יודע כיצד לחשב

את הנסים. יש כללים בזה, אבל לא ניכנס.

מכל מקום, מה טוב לאדם ומה לא, ואיך הוא ידע אם המקור נאמן או לא,

זה תלוי בעבודת האדם, הוא מכיר את עצמו.

אם הוא יודע שהוא לא עושה את רצון הבורא והכול ונעשה לו נסים, ודאי שמקטינים לו מהזכויות שלו.

אם בן-אדם עושה את רצון השם יתברך והקדוש-ברוך-הוא מסייע לו,

בסייעתא דשמיא,

ומקפיץ לו את הדרך, מה שנקרא, עושה לו את החיים קלים,

אז זה בטבעו של כל צדיק וצדיק שהקדוש-ברוך-הוא מקל עליו את העבודה, כיוון שהוא עושה את רצונו.

אז זו הבחינה, פחות או יותר, להסתכל בצדדים בשביל לדעתו.

תודה רבה.

כן.

עוד רגע, הנה פה בצד הזה,

מאחר זה אצל הגברים.

אפשר להעביר שם את המיקרופון, שם, שורה שלך.

ימינה יותר, ימינה.

שאלה, כן?

ערב טוב הרב.

יש לי שאלה.

כן.

מצד אחד כתוב שבביבו של אדם

ניתן לו, עם הקדוש-ברוך-הוא, 40 יום

לפני שהוא נולד.

פלוני לאלמונית.

באנו פלוני לאלמוני, כן.

באנו פלוני לפלוני.

ומצד שני כתוב שזיווגו של אדם ניתנים לו לפי מעשיו.

זה בזיווג שני.

בראשון זה בזיווג ראשון.

אם אדם מפספס את הזיווג הראשון, הוא גם יכול לפספס.

ואם אדם מתגרש

או מתאלמן,

אז זה זיווג שני. זיווג שני זה לפי מעשיו.

יכול להיות שכאילו אם זוג נפגש

מספר פעמים,

אז הוא כן פספס את המזל? יש כזה דבר פספוס? יכול להיות, כן. יש אנשים שלמעשה הזיווג שלהם הגיע אליהם,

אבל הם החליטו שהם ברננים יותר מדי ולא מתאים להם בגלל א', ב', ג', ד', והם מפסידים את הזיווג שלהם.

טוב, ושאלה שנייה,

הרבנים מוסרים על שירות לאומי.

מה הטעם באיסור שירות לאומי?

אם יש מקומות שכן אפשר לעשות שירות לאומי מבלי שמודיעים להתפתח את זה.

החזון איש זכר צדיק וקדוש לברכה אמר, זה יהרג ולא יעבור. וכך יצאו כל גדולי ישראל,

וגם הרבנות הראשית דאז יצאו וכתבו שזה איסור של יהרג ולא יעבור. נקודה.

תודה רבה.

כן, עכשיו בין הגברים כאן, רק רגע.

אם הכחול, אם הכחול תקום, כן תקום.

אם הכחול, כן תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

זו שאלה, ואני בטוח שתיתן ברכה בסוף, בעזרת השם.

יש לי אח קטן,

שהוא חולה בשתי מחלות קשות,

ואנחנו מבינים בבית שזה התיקון שלו בעולם הזה,

וזה התיקון שלנו בעולם הזה.

השאלה, מה?

להמשיך ולקבל את זה ולשתות, להפסיק לברך ולהתפלל למפואתו,

ולהפסיק להתאמץ וכו' וכו',

ולהמשיך להישמע לרופאים,

כל מיני תרופות שבתוך-תוכנו, אנחנו יודעים שהתרופות האלה סתם דבקות.

מה יש לו? מה יש לו?

הוא יש לו פריגול ברמה בינונית ואפילפסיה קשה מאוד.

כן.

וזאת, הדילמה שלי כזאת, להמשיך, לקבל את זה ולשתוק,

או פשוט,

אני יודע שיש אפשרות לניסים בעולם הזה וכו' וכו'.

מצד אחד אנחנו יודעים שזה תיקון שלו,

ומצד שני אנחנו יודעים שאולי יש ישועה.

קודם כול אתה צריך להבין דבר אחד,

זה נכון שכשאדם סובל אז זה משמים ויש השבון,

יש השבון לו ולכם.

זה נכון.

דבר שני, זה לא אומר שאם אדם במצב מסוים אי-אפשר להתפלל ולעשות כל שיש לידכם לעשות

ולהימנע מזה.

זה לא להתערב בחשבונות שמים? לא.

אברהם אבינו נכנס למשא-ומתן עם הקדוש-ברוך-הוא בשביל להתפלל על סדום,

סדום ועמורה, שהיו רעים וחטאים לשם,

והוא מנסה למצוא להם כל מיני תצדקי, אולי היו 50, אולי 45,

אולי 40, אולי 30, אולי 20, אולי 10. הוא מנסה.

למה הוא מנסה?

השם רוצה להוריד אותם, כמו שאומרים. נו, אז למה הוא מנסה?

תקף זכות.

כי מחובתו של אדם להשתדל בעבור כל אלה שנבראו בצלם אלוקים ולעשות כל מה שאפשר

בשביל לעזור. אנחנו לא יודעים אם זה יעזור או לא, אנחנו משתדלים לעזור, וזו המטרה.

כמו שרופא יכול להגיד, אתה יודע מה?

בשביל מה אתה צריך להיות רופא?

אם יש אנשים שיש להם מחלות, בשביל מה אני צריך ללמוד רפואה?

אם הקב' נתן להם והוא רוצה שיהיה להם, שיהיו ככה.

אז נגיד גם על עניים אותו דבר.

אם השם רוצה שהם יהיו עשירים, הוא יתן להם כסף. הוא רוצה שאני לא אתן להם כסף,

וכן הלאה נגיד על כל דבר. אין דבר כזה.

אנחנו צריכים, הבריאים והעשירים, החכמים והכול, לתת מכוחנו בשביל אלה שחסר להם.

ככה רוצה השם.

עולם חסד ייבנה.

התפקיד שלנו לנסות להועיל בכל מקרה שאפשר,

ואפילו אם לא הועלנו, להקל

ולעבוד סביבה נעימה ומקלה.

יש חולים קשים מאוד, שהם

חלילה לא ברי-תיקון,

כמו כאלה שנולדו עם מחלות שלא שייך לטפל בהן ולא לרפא. אז מה עושים?

מסעדים אותם, משחקים אתם, שרים להם,

עושים להם, מנעימים להם עד כמה שאפשר. זה חסד.

זה לא פוגע בתיקון שלו?

לא.

אם לא תעשה, זה יפגע בתיקון שלך.

היה אחד, אבא,

שטיפל בילד,

שהמצב שלו היה קשה מאוד.

קשה מאוד. הוא ראה את הילד שלו סובל, הוא כבר לא יכול היה לסבול.

הוא התפלל, השם יתברך,

שהילד הזה יפסיק לסבול.

שייקח אותו. אם זה ככה והוא צריך להמשיך לסבול, שייקח אותו.

הילד באמת נפטר.

אבל אחרי שבוע גם האבא נפטר.

אז בהספד אמר אחד מהרבנים הגדולים שהילד החזיק את האבא ולא הפוך.

הבנת?

זה התיקון של האבא.

האבא היה צריך להמשיך ולסעוד אותו כמה שצריך וכמה שה' רצה.

וכיוון שהוא אמר שייקח אותו, אז בעצם לא צריך אותך גם.

אז אנחנו לא יודעים מי מחזיק את מי.

לכן צריך לעשות את כל מה שיש לידינו לעשות.

הבנת?

הבנתי. זהו. אם אפשר ברכה בשבילו? אתה שומר את כל המצוות.

במחשב, חזרתי בתשובה.

בכמה אתה לומד ביום?

לא מוגדר, ממוצע חצי שעה-שעה.

ממש הרבה?

ממש מעט. אז למה אתה לא מוסיף?

בעזרת השם, ישיבה בדרך.

ישיבה בדרך זה חשוב מאוד. לנדל.

עכשיו, בכמה אחים אתם?

שישה, כולל ילדים.

וכולם דתיים?

כן, ממשים.

אתה יכול לבקש מכל אחד שישתדל לפחות שעתיים ביום?

ילדים קטנים, אני הבכור.

קטנים בני כמה?

הגדולם ביניהם בת 14,

והאחי אחראי שהוא בן 21-2.

קטן מאוד.

הוא יכול ללמוד שעתיים? לא, רק הנביאו הגדולים.

הוא יכול ללמוד שעתיים?

אתה חושב?

אני מאמין שכן.

בקיצור, אתה תשתדל שכל אחד יוסיף במצוות,

אבל בעיקר אתם הבנים.

תלמדו שעתיים תורה לפחות ביום,

ותכוונו שהלימוד יהיה

למען שמו יתברך ולרפואת האח,

והשם יעזור שתוכלו להקל ולהועיל ולרפא. אמן.

אמן.

מה שמו?

אוראל בן מזלוורד.

אוראל בן מזלוורד, השם ישלח לו רפואה שלמה וישועה מהרה. אמן.

אמן, אמן.

טוב, עוד שאלה?

הנה שם ירוק בסוף.

נו,

תן לו שם.

הנה, הוא מתקרב.

למה לא?

תן לו מגבעת אפילו.

תן לו מיקרופון.

בעמידה, בעמידה, כן.

לא, לא, לא.

כן.

רק במילה, אוקיי?

ברוך השם, רק רגע.

כן.

גבוהו רב.

ערב טוב. גם לך.

אני פעם ראשונה בהרצאה שלך.

אני מתרגש,

ולשמוע אותך זה דבר גדול, מהם והלאה.

אתה האמונה שלי.

תהיה בריא.

השם האמונה של שנינו.

אין לי מה להגיד לך, הכול אצלנו טוב, ברוך השם,

ואני מברך אותך שתמשיך לעשות דברים כאלה,

ותעלה מעלה-מעלה, בעזרת השם. אמן, אמן, אמן.

רבוע שלמה.

תודה. אני יכול לזכות אותך בציצית אולי?

אההה. עכשיו נתקעתי איתך בבעיה.

בעיה לבנה, בעיה לבנה.

בעיה לבנה זה ציצית, זה של הקדוש ברוך הוא, משהו עולמי זה.

שמירה גדולה וזכות גדולה.

שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

אההה, אני לא יודע מה להגיד לך, כבוד הרב.

קשה לי... אמרת שאני האמונה שלך.

ככה אתה מאמין.

לא, לא, אל תגזים, אל תגזים.

אני מכבד אותך מאוד, אבל זה דבר שצריך לקחת באמת.

נכון, אבל מה, על הפתיחה פדיחה?

בוא נשמה, בוא אל תתבלבל.

רגע, רגע, רגע, כבוד הרב, שנייה, שנייה. אה, שנייה, טוב, אני מחכה.

אני שומר שבת, ברוך השם. גם אני. משתדל לעשות מצוות.

ברוך השם. יש לי מצווה יחידה אחת, שאני היום בן 29,

ואני עושה אותה מגיל 12. כן.

יש לי בית כנסת.

או-אה.

במיליון וחצי דולר. יפה.

שאני מגיל 12,

מטפל בה, מנקה אותה, הכל, הכל, הכל בידיים שלי. אשריך.

אני משבת, כל התפילות, הכל, אבל גם כיפה אני רוצה לקחת, אני לא הולך עם כיפה.

יואו.

בוא, בוא, מוטי. מה יואו?

בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא. לא, רגע, כבוד הרב. מה?

מה? בוא.

לא, כבוד הרב, אני מכבד אותך מאוד.

גם אני.

אני מתבייש ממך. אתה רוצה שאני אבוא אליך?

לא, חס ושלום, מה פתאום. בוא, בוא, בוא, קרוב, נראה אותך.

בוא, בוא, בוא, בוא, בוא. לא. בוא, בוא, בוא, בוא.

אשריך, אשריך, אשריך, תחמתי.

הנה.

הנה, כיפאנה, מקטיפה.

אני לא נוחק עליי. לא, לא נוחק.

מתנה, איוב.

אבא שלי, אני אזכיר לך,

אבא שלי, תן לו מיקרופון.

תן לו.

אבא שלו מדבר עליו.

כבוד הרב,

אני מתבייש להגיד את זה, אבל אבא שלי הוא רב מקובל.

אבא שלי היה שליח שלו בבבא סאלי, 17 שנה.

זה הרב מימון מבית-גון.

ואם אני אעשה את הדבר הזה, זה יהיה לו הכי הכי נחת. למה אני מטפל לו בבית-כנסת?

כן.

במקווה, הכול. אני מנקה את המקווה כל שבועיים, הכול, אני הכול. אז אתה זוכה גם לכיבוד אב ואם ואריכות ימים.

אבל זה קשה לי, כבוד הרב.

קשה מאוד.

אני לא רוצה לעשות דבר.

אני חושב שכיפה זה לקחת את ציצית, שזה עוד יותר חזק.

צריך

להיות מבפנים.

בטח, מבפנים.

אבל אולי, אני בטוח, רק מבפנים.

אבל בעזרת השם, כל מה שאמרת עד עכשיו זה היה מבפנים.

בעזרת השם, בלי נדר, בעזרת השם,

אני אעשה את כל המאמצים,

בזכותך ובזכות הקדוש-ברוך-הוא,

לנסות להתחיל לפחות עם כיפה.

יפה.

קודם שים כיפה.

עכשיו נעשה עסק. גדולה.

אז אני אתן לך יותר קטנה. לא, לא, לא, לא.

הנה, קטנה.

יש לך ראש גדול בלי עין ארוכה.

הנה.

בסדר? יותר טוב? בסדר, כן. יותר טוב.

עכשיו בוא נעשה עוד עסק, פשרה.

לא נשים את הציצית בחוץ, נשים בפנים.

לא רואים.

בפנים.

תן לי משהו אחד. כן. אני יודע הרבה דברים, אבל לשמוע ממך זה טוב.

אם אתה שם אותה מבפנים,

איך היא מגינה עליך?

איך מגינה זאת? כן.

כתוב

שמי שיש לו תפילין בזרועו,

ומזוזה בפתחו,

וציצית בבגדו,

לא במהרה יחטא.

למה? שיש לו מזכירין הרבה.

יש לו הרבה מזכירים, הרבה מצוות מזכירות לאותו מין שהוא יהודי שצריך לשמור מאחד, מה בא לי? מה בא לי?

בא אחד לחפץ-חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר לו, כבוד הרב, אני עובד, עושה יציקות בטון למעלה בגג,

וחם, בקיץ חם,

ואני מזיע, אני כולי כמו מים.

עכשיו,

אני יכול להוריד את הציצית או לא יכול להוריד את הציצית שאני למעלה?

אמר לו, החפץ-חיים,

כתוב, מי שיש לו תפילין בזרועו,

ויש לו מזוזה בפתחו,

ויש לו ציצית בבגדו,

לא במהרה יחטא שיש לו מזכירין הרבה.

אתה נמצא על הגג,

בגג אין לך תפילין בזרועו,

ואין לך מזוזה בפתחו, כי זה גג.

נשאר לך רק קרש הצלה האחרון, הציצית, גם זה אתה רוצה להוריד?

אז מה יזכיר לך ומה יציל אותך שלא תחטא?

הבין את התשובה ושם ציצית.

הצלה, קרש הצלה.

מספיק לשמוע ממך את זה, זה כבר

התחזקות טובה. עשינו עסק, אבל מבפנים.

קרש הצלה מבפנים. שכפץ, שכפץ. בעזרת השם בלי נדע, בעזרת השם.

בסדר.

אז שים עליך עכשיו,

לא צריך להתפשט. כרגע תשים מעל, ואחר כך מבפנים.

אתה רואה שיש לי ציצית?

לא.

אתה רואה? וזה שומר עלי.

אני הולך עם זה כל הזמן, גם אשן עם זה.

לא עוזר את זה.

שקול כנגד כל המצוות שבתורה.

אתה יודע, כשאדם נפטר ויש לו דבר כזה,

זוכה לראות פני שכינה,

שנאמר, וראיתם אותו.

לא כתוב וראיתם אותם,

את הציציות, וראיתם אותו.

והגאון מווילנא, לפני שנפטר, כשהוא היה צדיק יסוד עולם,

היה בוכה, מחזיק את הציציות,

ובוכה, ושאלות עולמת הבוכה, הוא אומר, אני עוזב עולם,

שבעולם הזה, בשכר כמה פרוטות, אפשר לזכות במצווה שבזכותה רואים פני שכינה.

ואני עוזב את העולם הזה.

וזה בשכר כמה פרוטות, פה אתה מקבל בחינם.

מה תגיד אחר כך לקדוש ברוך הוא?

נתנו לך מצווה

בקידוש השם, זה גם אם אתה שם ומחליט,

ששש, קידוש השם,

שזה יותר מהציצית עצמה, זה כבר ציצית בקידוש השם.

חס וחלילה,

לא, אני רוצה לשים לפני כולם ולפניך, אבל אתה יודע,

אם לא רוצה לגרום לעבירה שחס וחלילה בבית, אני

יוריד אותה, יחליט שעוד לא מוכן לזה. בוא, בוא אני אסביר לך. מי שיכול להגיד לך שאתה לא מוכן לזה, זה רק ייצר הלואה, כי הוא כבר עובד עליך מגיל 13. כי אתה חייב מגיל 13 כבר עם זה.

והיום, בן כמה אתה?

29. 29. 16 שנה הוא עובד עליך בעיניים.

והגעת אלי היום בשביל שאני אזכה אותך,

ואתה נותן לו לנצח את שנינו?

תשתדל שלא. יאללה, שים.

תקבל ברכה. אבל לא ענית לי על השאלה, גב' ארדן. שמע. לא ענית לי על השאלה.

שמע, שמע. אני אשים.

אבל אם חס וחלילה... אמרנו שיש לו מזכירין הרבה שלא יהיה חטא,

ואחרי שזה יהיה עליך,

איך תחטא, מה תגיד?

מה תגיד?

אני מוציא את זה בשביל לשמוע נצר הרעב, לא לקדוש ברוך הוא.

אבל מבחינה אחת, בוא תעזור לי לשים אותה עכשיו.

נו.

מבחינה שנייה, תקל עלי, אם בבית אני לא, נגיד,

אם בבית אתה יצא, יבוא ובא לי?

תגיד לי איך אני עומד.

תראה, אם אתה בבית ואתה לא יוצא החוצה וחם לך באותו רגע, לא, אני מדבר על יציאה החוצה.

מי רע? בכלל שיש לך. אני יודע מה יש לך בטענות. הוא לא מתבייש, יירו או לא יירו. אז מה הבעיה?

אם אני שם לך עכשיו 1,000 דולר בכיס, אתה לוקח?

אני אקח.

למה תיקח?

כסף.

כסף.

אם זה לא שייך לי, לא אקח. אבל זה יותר מכסף.

זו מצווה שאתה מקיים את רצון הבורא,

שבגלל שאתה מקיים את רצון הבורא,

כשתרצה ממנו משהו, הוא ישמע לך.

הוא רוצה ממך משהו

ואתה עושה את רצונו.

כשתרצה ממנו משהו, גם הוא יעשה את רצונך.

אבל כשהוא רוצה, אתה לא רוצה,

אז למה כשתרצה הוא ירצה?

זה לא יותר מ-1,000 דולר? 1,000 דולר תוך כמה זמן נגמרים. זה יותר.

השכר שלו זה יותר. נו, אז בואו נתחיל. ועד הבית, כשיבוא יצא, אל תזכור אותי, תסתכל עלינו.

אשתיך.

עכשיו תלך לאבא ותגיד לו, אבא, שמתי ציצית,

והוא יברך אותך וינשק אותך, וזכית במצוות כיבוד אבאים, שאין כדוגמתה.

עכשיו תחזור למקום, אני אספר לכם סיפור מאוד מרגש.

בזכותך.

תודה.

ובכן, הסיפור הוא כך.

פעם אחת

פעם אחת

משפחה

החליטה לצאת לחופשה לפיקניק.

היה יום שבת,

ארזו את כל החפצים, את כל הדברים,

לקחו מזוודות, לקחו את המנגל, לקחו פחמים,

העמיסו את המכונית ונסעו.

פתאום השכן שומע בכי מתוך הבית,

דופק בדלת,

הדלת נעולה.

דופק חזק,

הדלת נעולה, הוא שומע בכי כמו תינוק.

מה זה, ההורים עזבו, סגרו את הדלת? היום שומעים הרבה שמועות כאלה ששוכחים ילדים באוטו, שוכחים בבית.

קיבל פחד,

הוא לא יכול לפתוח את הדלת,

ירד למטה, טיפס דרך הצינור,

הגיע למרפסת של המטבח,

נכנס דרך המטבח,

פותח את הדלת, שומע את הקול של הבכי יותר חזק.

נכנס,

רואה שזה מכיוון של חדר ילדים?

נכנס לאחד הילדים, שומע את הבכי יותר חזק.

אבל הוא נדהם,

הוא רואה שהבכי מהארון.

מה זה? גם שכחו את התינוק וגם בארון.

פותח את הארון, הוא שומע את הבכי מהמגירה.

פותח את המגירה,

רואה טלית בוכה.

הוא אומר לה, למה את בוכה?

היא אומרת לו, לקחו את הכדורים,

לקחו את המנגל,

לקחו את הפחמים,

לקחו הכול, ואותי השאירו, לא לקחו אותי.

אמר לה, אל תדאגי,

יגיע היום

שהם ישאירו את הכדורים,

ישאירו את המנגל ואת הפחמים,

ורק אותך ייקחו.

כשאדם נפטר,

נשאיר הכול, רק הטלית הולכת אתו.

מכסים אותו בטלית,

וטומנים אותו באדמה.

אשרי מי שהולך עם טלית כשהוא חי ולא מחכה לטלית, שימות.

כן, רק רגע.

זו שאלה שמה?

אתה רוצה לשאול שאלה?

שאלה אבל?

יש לי בעיית, קמתי אישה חולה בבית, אני בא. כן, תן לו רגע.

תן לו.

לפני שש שנים. לפני שש שנים. ילדתי קטנה, בת 13, נפטרה מסרטן.

מאז אשתי לא רגישה טוב, ואנחנו טיפלנו בזה ככה. עכשיו

כל החול שלנו הלך.

עכשיו, בזמן האחרון של השנה, אשתי, יש לה כאבי ראש,

וכל הרופאים הולכים, באים והולכים, לא מוצאים שום דבר.

בעיה נפשית, בעיה גופנית, לא מוצאים שום דבר. מסכינה, היא כל הזמן כאב ראש, והיא סובלת,

והיא נמצאת בבית. אני עזבתי אותה ובאתי.

יש לה כיסוי ראש?

יש לה כובע על הראש.

היא מדליקה נרצל שבת. רגע, רגע.

מה זה כובע על הראש?

כובע עגול על הראש. מה זה כובע? מכסה את כל הסערות?

לא, עגול כזה.

עגול לא מספיק.

בסדר. אני מקבל את זה. היא הולכת בצניעות?

בצניעות גדולה. מה זאת אומרת?

שרוולים אחריה? עד כאן, עד כאן.

הכול, הכול. הוא סגור פה?

הכול סגור, והמדליקה נרצל שבת, הכול.

רגע, שבת. וגרביים?

גרביים, לא, אין לה גרביים. בבית. גרביים וכיסוי ראש מלא. בסדר. רגע.

אתם שומרים שבת. שומרים שבת מלא, כן. מלא.

אוכלים כשר הכול. כשר, הכול כשר.

אתה לומד?

אני לומד שעה-שעה וחצי ביום.

זה תפילי, זה, לא, בלי תפילות. לומד? לומד, לומד. איפה? איפה?

עובדות שם. אני, יש לי, אל תשמע הצער בבבא סדי, יצא, אני שומע.

יש לנו בית-כנסת שושנה וילס שלנו כאן. אתה לומד שיעור קבוע? יש לך שיעור קבוע? בבית אני לומד.

אני לא לומד לאף מקום. למה? אין בבית-כנסת שיעורים?

בעיה, אני, אשתי לבד בבית.

גם עכשיו היא לבד בבית. נכון, נכון. אבל אני מקבל, אם אתה מציע לי, אני אעשה. שעה, שעה. אני מקבל את זה, בעזרת השם.

טוב.

שעה, אתה, והיא כיסוי ראש וגרביים. בסדר, בסדר.

מה השם שלה?

אילנה בת אושרת.

אילנה בת אושרת, השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל, אמן, אמן. יסיר ממנה את כאבי הראש, אמן, ויתקע אותם בראשו של בן לאדם. אמן. עכשיו, עוד דבר אחד, מחר אני מכניס ספר תורה לבית-כנסת.

אשריך.

זה נשמע בת שלי, בת 13. כולם יכולים לבוא בשושנה בירה. מי שרוצה, לבוא, בבקשה.

איפה? בפרס? כאן, כאן,

ששאלה בידה בראשון לציון. אה, בראשון. כן. שיהיה בהצלחה. תודה רבה, כבוד הרב. שיהיו מילים. תודה רבה.

יש שם חייל, חייל, הנה חייל שם.

רגע, אתה כבר שאלת אותי?

זה חייל אחר.

תודה רבה, זה בשביל הבחור הזה, כי הוא ביקש משהו דחוף מאוד שלו.

הוא מתבייש גם. בבקשה.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

אני פשוט, אני הקדוש-ברוך-הוא זיכר אותי להתחתן עם ילדה

בת ארבעה חודשים.

מה? מה?

אני איש נשוי עם ילדה בת ארבעה חודשים.

כן.

ואני הסתבכתי בצרות וחובות.

כשהגעתי עד כבר גירושים, ביום ראשון אני אמור להתגרש.

ואני לא רוצה להתגרש, אבל, רגע, בגלל החובות אתה מתגרש?

כן. אתה מתגרש או שאשתך מגרשת אותך?

לא, אני.

למה אתה מתגרש? כי אני מפחד שלא יבואו אנשים שאני חייב להם את הכסף,

יבואו אליה הביתה, ידפקו לה בבית שהיא תגרשת לך אצל חמתי.

גם אם תתגרש אז הם ידפקו בדלת.

לא, הם לא יבואו כי הם יודעים שאני אתעלה להם, שאני מגורש את בנו, וזהו, ואני לא אבוא אליה.

איך היא תראה להם?

היא תראה להם את הפתק. כמו שהיא אמרה לי, היא תראה להם את הפתק.

אז תעשה פתק, בלי להתגרש.

כן, אבל היא מפחדת. היא אומרת לי, תשמע, אורן, אני לא מוכנה לזה. אז היא תגרש אותך.

כן, אז היא כאילו מגרשת. אני גם הסכמתי אתה בזה.

כמה זמן אתה נשוי?

שנתיים.

ובגלל כסף היא מתגרשת? כן. למה אתה חייב?

250,000 שקל.

היה בשוק האפור, וכל פעם באים אלי ואומרים לי, אומרים לי, שמע, אז למה צריך להתגרש? אתה יכול בינתיים להתנתק לכמה זמן ולמצוא איזה דרכים בשביל שתוכל להחזיר, ואחרי זה, אבל קשה, קשה. כשבאים אליך, זה כל הזמן, שוק האפור, ובאים, לא הבנתי, אבל אם תתגרש יהיה לך להחזיר?

לא. אז זה אותו דבר, אז למה להתגרש?

כן, אבל, כבוד הרב, זה קשה מאוד, כי יש לי ילדה בת ארבעה חודשים, ואני חושב עליה, ואני,

אז מה אתה תעשה אתה? מה תעשה עם הילדה?

לא יודע. באמת שאני לא רוצה, אני לא רוצה להתגרש עם האישה, ואני רוצה להיות אתה. מי זה הרב שלכם באזור?

למעשה אני גר אצל האורים שלי, והיא גרה אצל האורים שלה.

מי? יש לכם איזה רב משותף?

לא.

אין לנו שום רב משותף. אנחנו ככה במשך שנה,

בצורה הזאת, היא חיה אצל אימא שלה, ואני חיה אצל אימא שלי. רק רגע, ראיתי פה את

דרעי, איפה הוא?

אתה לא יכול לעזור לו?

מחר תיקח אותו לרב קנייבסקי,

שיפסוק לו מה הוא צריך לעשות,

ועל פי מה שיפסוק לו ככה יעשה.

בעזרת השם. בסדר? אין בעיה. אתה אבל מוכן לחזור בתשובה לשם שינוי?

למה לא? בכיף.

מהיום?

זה יהיה קצת קשה אם אני אבוא אליה עכשיו בצורה כזאת, כבוד הרב, לאשתי אני ארצה. למה הכי אתה מתגרש? מה אכפת לה?

אבל היא גם תיקח את זה קשה, תגיד לי, תשמע, אתה לא, קברנו ברבנות שאני רואה את ילדה רק שלושה ימים בשבוע.

כן.

ואם עכשיו אני אבוא אליה עם הדבר הזה, עם הטרית או עם הכיפה,

אז הרבנות תיתן לך ארבעה ימים בשבוע.

זה קצת קשה, כבוד הרב.

היא תיקח את זה ממש קשה. לא חשוב, העיקר שאתה תיקח את זה קל.

אין בעיה.

בוא, בותק, בוא.

ואם היא חושבת שזה לא טוב מה שאתה עושה, שידבר אתי, אני אדבר אתה, אולי גם כן תיקח כיסוי ראש?

אף פעם לא מאוחר, אני לא מאמין שאתה הולך להתגרש.

הלוואי, כמה ניסיתי להתקשר לתפוס אותך בשביל לדבר אתך על זה, ותמיד אף פעם לא תפוס אותך בטלפון.

רק המזכיר, הנה,

הוא יעזור לך, דרעי, בעזר השם, טוב?

כך.

אתה רוצה גדולה או קטנה?

תבחר, הנה.

רגע, יש שאלה על כל הרב.

אם אני יכול ללכת אליה בינתיים, בעזרת השם,

אני נותן הלאה לשמור שדת,

שאף פעם לא שמרתי.

כן.

ואם אני יכול ללכת אליה עם הטלית,

שלא תראה את בינתיים הנכדים.

בטח, לא נלמדת, מתענן. את הכיפה כרגע אני לא, אתה יכול לשים כובע קסקט.

בסדר, אבל זה קצת קשה לשים את הכיפה או את הכובע. כובע, כובע, מה זה? אתה עובד גם. צריך כובע בשבח. כן, אבל תגיד לי מה קרה, שמת פתאום כובע. כי יום... אז זה בא לי, בא לי. ביום חמישי, בעזרת השם,

היא הולכת לעזור דיקה, היא אומרת לי, יכול להיות שאני בהיריון. ואני מקווה, בעזרת השם... שאל...

תתכווה שום דבר. למה תתכווה? מה הקדוש ברוך הוא מחליף? כן, אני גם רוצה שבעזרה, יש לי ילדה, ואני מקווה בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד ילד, יום חמישי. נכון. שתיבר רעיון בעזרת השם. למה? אחר כך שלושה ימים ביקור אצל הבת ושלושה ימים אצל הבן. בעזרת השם, אני מקווה. אבל אני חושב שאתה צריך לקחת כיפה בכל מקרה.

שיהיה לך סיוע מן השמיים.

אמן, בעזרת השם. לך על מה שאני אומר, והשם יעזור לך. אם אין לך בעיה, צלצל אלי.

אין בעיה, אם אפשר לקבל את המספר הטוב של כבוד הרעי. הנה, הוא יודע דרעי, הוא כל פעם מפריע לי, בא אלי.

אוקיי.

קח.

שים את הציצית.

אשריך.

אצלך הציצית בבית לא תבכה כבר. הוא חטא אדון המשך. לא.

שאחיינו. שאחיינו. מגיענו לזמן הזה. אמן.

חזק וברוך שתזכה להמשיך עם בית נאמן

ולמצוא פתרון לכל החובות הרוחניים והגשמיים.

בשורות טובות.

תן לו, תן לו. זה דוד שלי, זה משהו אחר.

יהיה ברור.

הכל טוב.

זה דודים, זה משהו אחר.

כן, מה השם?

תמר חיה בת

יצחק, תזכה לרפואה שלמה מהירה.

אמן.

בעזרת השם.

כן?

מה, איפה היא?

כן, שמה, איפה שמה?

אצלה? כן, בבקשה.

כבוד הרב, אני מגיעה מהצפון עכשיו.

אה... אולי זה לא,

אולי זו לא שאלה, אבל זה הצלת נפשות.

היום בבוקר רצו לאחיין שלי, סיטי,

בראש.

הם מצאו לו גידול, ילד בן חמש וחצי,

והרופאים אמרו שזה לא פשוט בכלל.

גידול ממיר?

עדיין לא יודעים.

כן?

זה...

המשפחה פשוט מתמוטלת. מה התופעות שיש לו כרגע?

הוא קיבל שיתוק חצי גוף.

עין, פה,

יד ורגל.

המשפחה דתית?

חרדית.

הם יהיו מוכנים לקבל שעתיים בתענית דיבור הגברים והנשים חצי שעה מוסר כל יום?

כן.

מה שמו בעזר השם?

שמעון בן בלהא.

שמעון בן בלהא?

כן.

השם ישלח לו רפואה שלמה וישועה קרובה בתוך שער חולי עמו ישראל,

בזכות התורה הקדושה מהרה. אמן. אמן. אני מבקשת, אם מישהו יוכל לקבל על התנועה איזושהי קבלה בזה לילד הזה. מי מוכן לשים ציצית בעולם בשלום בעיה לילד הזה? לקבל איזושהי קבלה לילד הזה. בבקשה.

בואו לפה, בבקשה.

כל הגברים שרוצים לשים ציצית, שיהיה לרפואתו.

תראי, נתחיל לרפואתו.

בבקשה.

תודה רבה לכם. תודה רבה לכם. שהחיינו וקיימנו. שהחיינו וקיימנו, והגיענו לזמן הזה.

מי עוד זוכה

לרפואתו של הילד, בעזרת השם יתברך, רפואה שלמה.

כן, בבקשה.

מי עוד? הנה אשריכם, אשריכם ישראל. תודה. תודה. תודה. תודה. הנה יהודי שמקבל על עצמו שמירת העיניים מלאה. תודה. עכשיו אשריכם כה.

כן, תזכי עם הצבועות. תודה. זה ילד מיוחד. הוא יכול להיות תלמידך, הוא ילד מיוחד.

בבקשה, אשריכם.

בבקשה.

שעתיים לימוד תורה הוא לוקח.

שעה לימוד תורה הוא לוקח על עצמו. תודה. הנה, תשאל אותה, היא תגיד.

מה שמו של הילד? עוד פעם תגיד. שמעון בן בלהה.

כן.

מי עוד רוצה לזכות בציצית? הנה, החמוד הזה.

אשריכם, הופה, איזה קפיצה.

תהיה בריא מתוק.

לא לעשות יותר פסים בצד שם.

תגיד לספר, זה עונש.

כן.

מה שמו?

אליצור בן יואב וציפורה סימון, רפואה שלמה,

סינוואני, בתוך חולה עמו ישראל מהרה. בבקשה,

תזכה לבריאות הנפש והגוף מהרה,

מהרה, מהרה.

הרב יברך אותו עוד פעם, שכולם ינו עומם. לא צריך להתפעמיים פעם אחת. שכולם ינו עומם.

מי עוד?

יש עוד מישהו שרוצה?

יש לאנשים, מישהי שרוצה אולי כיסוי ראש?

מישהי שרוצה להתחיל שישי-שבת?

מי רוצה לזכות?

שישי-שבת. הנה, היא רוצה.

בבקשה, בואי תזכי, קידוש השם, אשריך,

באשריך ירכך כח מתוק.

שעתיים לימוד תורה הוא לוקח על עצמו, תזכה אשריך.

שישי-שבת, תזכי למצוות. שימי כתר על הראש, אשריך.

מי עוד רוצה לזכות?

גם כן,

שישי-שבת.

מה שמך?

הצילה בתקדיה. הצילה בתקדיה, תזכי לכל טוב בריאות,

הצלחה וסיוע מן השמים בכל מעשה הללו. וזיווג הגון מהרה. נו, מה? מי עוד רוצה? הנה, אשריך, אשריך ואשריך.

יפה מאוד. הנה, בבקשה.

תזכי למצוות.

מי שיכול להתפלל עליו, שמעון בן בילה.

שמעון בן בילה, להתפלל.

כן.

מה השם?

מה השם?

סאנאס בצימי, רפואה שלמה מהרה בתוך שאר חונה הומו-ישראל מהרה.

בריאות הנפש והגוף. בבקשה.

מי עוד רוצה לזכות? הנה, יש מי שרוצה.

את רוצה לתת לה? קחי.

הנה, בבקשה.

תענית דיבור במשך רבע שעה לרפואת הילד, אשריך.

מי עוד? הנה, עוד בחורים? ציציות, אשריכם ישראל.

זכות של המצוות שלכם תגן בעדו ותצילהו מכל רעב.

הנה, תן לו,

תבורך,

אשריכם.

עוד מישהו רוצה?

בבקשה, עוד שאלה?

שאלה, כן?

הנה פה באמצע, תן לו. פה, פה, תקום-קום.

כן, הנה, תן לו.

ערב טוב, הרב.

כן.

לא יודע אם אחרי כל מה שהיה כאן נחזור לשאול שאלות כאלה

צריך להיות, אבל כמה שאלות שמופריעות לי, אם אפשר.

אז ככה, זה שלוש שאלות. קודם כול,

אני בעיניים, רק שנייה שאני לא אשכח.

דוד בן איבון, הצלחה בכל מעשה ידיו, יצילהו מכל צרה וצוקה.

אמן. כן.

אני, בעיניים שלי, הרבה פעמים שאני,

לומד תנ״ך, ורצה להתקל בכל מיני דברים, וגם בשיעור,

אני הרבה פעמים חושב,

בעיני זה נראה כאילו יש איזשהו שכתוב של ההיסטוריה בין

התנ״ך לבין הדברים שהגיעו אחר כך, הגמרה והמשנה והחכמים וכו' וכו'.

ולדוגמה, מה שאמרת היום בשיעור עם,

לא יודע, כן, עם דוד המלך, עליו השלום, שנתנו לו להביא בעצמו, הרי גם נתנו את כבשת הרשתא,

למשל, וגם אמר לו אתה האיש,

וגם הבן שלו מת בגלל זה,

ולאחר מכן הגמרא כותב את כל האומר דוד חטא, אינו לה טועה,

אחרי שבמפורש כתוב בתנ״ך כאילו שדוד חטא לאשר.

אז אני רואה, אני לא יודע, בעיני הסתירות האלה קצת קשרות. זה לא סתירות, צריך לדעת ללמוד.

דוד המלך, הייתה מזומנת לו בת שבע מששת ימי בראשית.

הוא פשוט הקדים את הזמן, זה הכול.

וממילא, זה היה החטא של חילול השם שנעשה מהמעשה ולא מעצם העניין.

ולכן הוא גם נענש, והוא נצטרע שישה חודשים, והסנהדרין פרשו ממנו, ועוד כמה דברים.

מכל מקום, אז זה היה חטא, כאילו, כבוד הרב, גם שהיא הייתה נסיוע, וגם הוריה עצמות. לא, היא הייתה מגורשת.

והחטא היה חטא של חילול השם, ולא חטא של עצם העניין.

ואם אתה רוצה לשמוע דבר מסודר על זה במשך שעה וחצי,

יש קלטת של הרב לוינשטיין שנקראת דוד המלך, נמצאת אצלנו באתר בחינם,

או שתסיגו אותה דרכו, הרב שלמה לוינשטיין, שרק מדבר על הנושא הזה.

אני אשמח. שאלה שנייה.

רגע, כתבתי את זה לעת.

שמעתי גם באחת ההרצאות שלך, כבוד הרב, שאתה מדבר על שאחת ההוכחות, זה מאוד הגיוני גם,

לחגים יהודיים,

שהיו זה המסורות, כמו חג הפסח וכל שאר החגים, מתן תורה מאב לבן.

אבל יש את זה הרי גם בדתות אחרות,

אצל הנוצרים ואצל המוסלמים יש המון חגים שהם זכר למשה שקרה. מי אמר שלא? למה לא? אדרבה, זה הרעיון. אז אם ההוכחה שלנו כאילו לחג הפסח, ליציאת מצרים, זה בעצם זה שאנחנו עושים חג הפסח. נכון. אז גם ההוכחה לכאורה לחג הפסחא של הנוצרים, או חג המולג, זה שכל מיני דברים שכאילו נעשה,

זה כאילו הוכחה באמת לזה ש... הכול טוב יפה, רק ההבדל בינינו לבינם, שאצלנו זה נעשה במעמד של מיליונים, ההתחלה שעליה עשו זכר כל שנה,

ואצל אחרים זה לא כך.

אם משתרבב איזה חג או משהו,

ואחר כך נהיה, אתה מבין, מזה הפצה,

אבל במקור זה התחיל, אתה מבין, עם דבר בלתי ברור,

שאין עליו מסורת, כמו שאומרים, יצוקה,

ואין מעמד של מיליונים.

שראו וחיו עוד שנה וחיו עוד שנה, והיו אתם גם הבנים והנכדים והנינים,

וכולם היו ועברו והעבירו וכן הלאה, וכל מי שנולד אחר כך היה שניים-שלושה דורות לפניו, שגם מעידים שראו וכו'.

חוו את זה, וזה המשיך ככה,

אז זה לא אותו כוח כמו אצלנו.

כן, מיליונים בוודאי שלא, אבל למיטב ידיעתי גם המסורת הנוצרית היא שמדובר על המון פעמים, שכאילו, לכאורה, נעשו ניסים לעיני 5,000-10,000 איש,

לא.

אני קצת, לפני שחזרתי בתשובה, התעניינתי וקראתי את המון. לא משנה, אפילו אם התעניינת.

אתה מבין ש-5,000 איש, אפילו אם נגיד, כן, זה בוודאי. רגע, זה אחד. שתיים, הרי כל מה שנכתב

על אותו האיש זה 200 שנה אחרי שהוא נפטר בכלל.

כן, זה רבע דברים משהו, אז מה אנחנו מדברים? ושם יש להם שינויי גרסאות הרי בין לבין.

לגמרי. אז מה דומה בכלל? בכלל לא מתחיל. אצלנו זה non-stop,

שנה אחר שנה, בלי הפסקה, מיליונים, מיליונים, מיליונים, מיליונים.

עכשיו, זה לא רק אנחנו, אומות העולם יודעות שאצלנו הדברים.

אז זה דומה?

לא. יש בזה משהו?

כן. הרבה יותר. שאלה שלישית ואחרונה, זה בעניין גיל העולם. אז נכון שמדברים על זה הרבה, אבל כמה דברים. לאחרונה יצא לי במקרה להיתקל בפפירוס הזה של איפובהר,

שכותב גם באחת ההרצאות. כן. עכשיו, הדרך שבה בדקו את הגיל של הדבר הזה,

ורוב הדברים הארכיאולוגיים שמוצאים אותם,

הרי יש דרך בדיקת תיארוך לפי פחמן.

נו. 24. עכשיו, אנחנו, כשאנחנו קוראים על דברים כאלה אז הכול מגניב וטוב הדרך, אנחנו יודעים שהפפפירוס הזה באמת מאותה תקופה,

על-פי התיארוך של הפחמן.

אבל אם אנחנו מוצאים תיארוך של פחמן שאומר שהחפץ הזה נוצר לפני 10,000 שנה,

אז זה כבר לא נכון.

מה אני אסביר?

דבר פשוט. אה, ושנייה מחילה רבה. אני יודע שיש בטוח תשובה שבורא העולם יצר את העולם כאילו הוא נוסע כבר הרבה זמן. מה שלי לא מסתדר,

רק להבנתי, בראש, זה שאני חושב, אני גם יוצא לי קצת ללמוד בכל מיני מקומות,

גם אנחנו יודעים שיש נניח כוכבים שנמצאים במרחק של מיליון שנות אור, 10,000 שנות אור. הזמן שלקח להם, שאנחנו נראה אותם, זה מה שאתה אומר. ואני חושב פשוט שבורא העולם עשה את זה ונתן לנו

את כל הדברים בעולם שיבלבלו אותנו.

למה לא לחשוב שזה לא נוצר לפני 5,000 שנה? תודה. אז איזו סיבה יש ליצור את זה לפני 5,000 שנה ובאמת לעשות את כל הדברים שבעולם, לא דבר או שניים, שיבלבלו אותנו כאילו נוצר לפני מיליארדי שנים? שמעתי.

קודם כול, העולם נקרא עולם משום העלם שיש בו,

ואתה צריך מתוך העלם למצוא את כל הדברים האלה, וזה התפקיד שלך.

התפקיד שלך הוא על-ידי בחירה, לכן יש לך כוחות שמושכים אותך לטוב ולרע,

ואתה צריך להתגבר כמו שהסברנו בתחילת ההרצאה.

לגבי זה שאתה אומר מתי משתמשים בפחמן 14 ואומרים פעם זה נכון ופעם זה לא נכון, אני אסביר דבר פשוט.

כשאני אומר משהו מול האויב שלי, נגיד, סתם דוגמה,

ואני אומר משהו והוא אומר משהו,

אז זה כאילו ספק.

אני אומר, הוא אומר, לך תדע.

אבל אם שנינו אומרים אותו דבר,

אז יש עימות. מה הבעיה?

אם הם מביאים ראיה, הם,

הם בעצמם מודים למה שאנחנו אמרנו.

למה אני לא יכול להסתייע בזה?

אבל אם הם סותרים לנו, למה אני צריך להסכים לזה?

אם באים שני העדים ומעידים,

יש לי סיבה לסתור? אני מבין. אני אומר, אבל אם מלכתחילה נניח אתה תיקח את אותו עד, ואתה אומר שהעד הזה הוא חולה נפש והוא לא מבין מהחיים שלו, ואחר כך אתה תיקח באותו עד ולהסתייע על-ידו, אני אסביר. אם הוא היה אומר, לדוגמה,

אם הוא היה אומר, לדוגמה, היה כתוב שם,

בפפירוס שלי, פובר, היה כתוב שם, אתה מבין, דברים שלא קשורים בכלל ליציאת מצרים,

וגם התערוך והשערוך וכל מה שהוא אמר לא טועמים לתקופה בכלל,

מי היה צריך להחזיק מזה? אנחנו יודעים שיש שיגיונות.

אבל אם הוא אמר שכך וכך וכך,

וזה מתאים בדיוק למה שאנחנו יודעים שהיה בהיסטוריה,

אני לא צריך, גם בעצם זה שזה כתוב, אפילו אם הוא לא יגיד את התאריך,

אני אומר שזה היה מישהו שהיה בתקופה, גם בלי לדעת,

פחמן 14. כי מאיפה היה דבר כזה לפני כן, חוץ מהמקור המקראי?

זה אחד.

אז אם הוא גם אומר שזה מדעית,

מה אכפת לי שהוא יגיד מדעית?

לא שאני נסמך על זה,

אבל מי שמאמין בו,

לא, יש ראיה, זה אחד.

שתיים, אתה צריך להבין,

שכשלא מצאו עדיין את חומות יריחו,

אז אמרו שלא יכול להיות, זה סיפור ככה. כשמצאו את חומות יריחו,

אז זה היה ככה.

אחר כך אמרו שהגיל, זה טועם בהפרש של 50-100 שנה.

אחר כך בא מישהו ודייק יותר ונהיה ככה. בקיצור, זה כבר נהיה בסביבה.

אני צריך לחכות להם? לי יש התורה, התורה אמרה.

אם הוא אמר כמוני, אני אומר להם, הנה.

הוא אומר גם כמוני, מה אתה רוצה?

אז רק יש לי שאלה אחרונה. במקרה, גם מה שאתה אומר, אני בארכיאולוגיה קצת מתמצא, אבל רק מבחינתך, מבחינה יהודית דתית,

התיארוך הזה של פחמן 14, יש בו ממש, הוא נחשב, אני לא אסתמך עליו לעולם כדבר שאתסמוך עליו בלבד.

לעולם.

באה ראיה שיש הרבה, איך קוראים לו? אותו מין שיגיונות, מה שנקרא.

רוב השיגיונות, אתה יודע, זה בשיחת התיארוך השנייה של, כן, אבל לא משנה. יש ספר שמדבר על זה, אני לא אגיד לך בקול רם.

תיגרש אלי אחר כך, אני אגיד לך מי כתב על פחמן 14 בהרחבה,

בשביל שתראה ריכוז של כל מי שדיבר בעניינים האלה.

הבנתי. תודה רבה, כבוד הרב.

כן, רגע, לסיום, לפני שאני מסיים.

אני רוצה לזכות אתכם, בעזרת השם יתברך, למי שרוצה להיות

זוכה ומזכה את הרבים.

מי שרוצה להיות כזה,

אני נותן הזדמנות.

אנחנו, בעזרת השם, יודעים היום מהניסיון,

שבאמת מה שגורם לחזרה בתשובה גדולה מאוד בארץ,

ומה שגורם שאנשים יוכלו להשיג בנקל את הידיעות

ולהבין

ולהגיע למה שצריך להגיע להכרה באלוקים,

זה הקלטות, זה ה-CD, זה ה-DVD, זה ה-MP3, זה אתרי אינטרנט, זה כל מה שאנחנו עושים.

והרעיה, שאתם שומעים, כל מי שעולה פה אז הוא צופה ורואה ושומע וכו' וכו'.

אם היום היינו יכולים להמציא,

אני טורח ומגיע פה להרצאה, מגיעים מאות אנשים, מדברים, מדברים, מדברים, מדברים, הולכים הביתה. מחר עוד הרצאה בבית-שאן,

מדברים, מדברים, מדברים, הולכים הביתה. אבל כמה, מתי נגמור, איפה נתחיל?

יש יהודים שצריכים להגיע אליהם.

אי-אפשר להגיע על-ידי

אדם אחד, שני בני-אדם, שלושה, ולהתרוצץ כל היום.

אז הקדוש-ברוך-הוא ברוב חמלתו המציא את כל המדיות האלה שאפשר אתן להגיע בנקל.

אבל, בואו תתארו לעצמכם שהייתה אפשרות

והיו ממציאים היום ריסוס.

לוקחים איזו שחופרת

ומרססים אתה, שחופרת זולה, 10 שקלים,

רואים חילוני ברחוב, עומדים מולו, נותנים חיוך, הוא גם מחייך, עושים לו צססס,

נהיה דתי.

לא צריך הרצאות, לא צריך כלום, לוקחים ריסוס, צססס,

כולם נהיים דתיים, כולם מכירים את הבורא,

עם ישראל צדיקים, נגאלים.

אבל עוד לא המציאו את השחופרת הזאת,

אבל יש משהו אחר,

במקום ריסוס יש דיסקים שמסתובבים,

והם גם כן מרססים בני-אדם,

אנשים יושבים ורואים ורואים ורואים ורואים ורואים, ומושפעים וחוזרים בתשובה.

אז החלטנו לעשות מבצע, בעזרת השם, כמה שיותר לחלק כאלה,

לתת לקרובים, למשפחה, לחברים, לידידים, לכל מיני כאלה,

ב-10 שקלים

דיווידי, 100 דיווידי,

1,000 שקלים,

1.5 שקל ליום בחודש,

50 שקלים תרומה, מקבלים את ה־Dיווידי אם רוצים ומחלקים או שנחלק בעבורכם,

תרומה בסך הכול של 1.5 שקל ליום,

100 דיווידי,

1,000

שקלים במשך 20 חודש,

בלי כסף, 50 שקלים לחודש, זה 1.5 שקל ביום,

ואתה זוכה

במאה ה־Dיווידי שתוכל להחזיר עשרות של יהודים לאביהם שבשמיים.

אני מבטיח לכם

שהקדוש ברוך הוא,

שרואה שמחזירים את הבנים שלו אליו,

הוא מחזיר בכפלי כפלי כפלי כפליים על כל מה שאתם עושים בשבילו,

כי הקדוש ברוך הוא מחזיר ומכיר טובה

לכל מי שעושה למען שמו יתברך.

אז מי שרוצה להיות

זוכה ומזכה את הרבים,

ולמלא הוראת קבע על מי ה-DVD, ירים את היד ויקבל גם ברכה.

יכתוב שם, הנה זוכה המזכה הרבים,

יכתוב שם בעזרת השם שם בשם האמא, ואני גם אתן לו ברכה בעזרת השם בזכות הרבים.

אז בבקשה להרים ידיים,

ויעבירו לכם בזריזות,

ואחרי זה, אפשר לעשות שאלה?

תכף.

אז עוד רגע בבקשה, בזריזות.

מי שרוצה, ירים את היד מהר, מהר. את רוצה למלא?

אני אברך עוד מעט את כולם,

אבל מי שרוצה בזריזות למלא ולהחזיר, לחתום למטה, תן לו שם.

עוד רגע.

בזריזות, רק רגע,

בשביל שנוכל לזכות את הרבים.

שקל וחצי בלבד ליום.

מי שיש הוראה, זה לא נורא. לא, זה נפרד.

פה הצביע הבחורצ'יק הזה, כן? מה רצית?

לא, לא, לא, מאחוריך. מה הוא רצה?

כן.

תן לו מיקרופון שם בינתיים. כן, תמלאו בינתיים ולחתום בזריזות.

אפשר לעלות? אפשר לעלות? לא לעלות, לא לעלות.

מי שרוצה להירשם לסמינר יוכל להירשם כאן, כן.

כן, מה השאלה שלך? נו, תנו לו מיקרופון.

שקל וחצי ביום, יהודים יקרים, אפשר להציל יהודים.

כן,

שאלתך?

אני אגיד שיש לי מיקרופון.

אני אוהב לשיר, אז אני,

אני שיחס, טוב, עזוב, שלא יחשבו. כן, לא עכשיו. בקיצור, אני באתי לפה היום,

בגלל שהכי שחרר אותי בערבות, אז אני חייב לו. הוא אמר לי שאני אבוא היום.

אז באתי, אני חייב לו.

בכל אופן, לפחות שאלה אחת,

אני אתחיל מבראשית.

איך אלוהים נוצר? זו השאלה הכי פשוטה שיכול להיות.

אוקיי. משהו יצר אותו, נכון?

אז אם משהו שיצר אותו,

יותר קל לו ליצור בני-אדם וליצור את כדור-הארץ הזה מאשר לברור מישהו שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, והוא ברקיע השביעי, והוא אומר, ואי-אור ואי-אור, וכל מה שכל הקצינים האלה. הבנתי. אתה, לפי הסיפור שלך,

אם הבורא היה צריך שיהיה מישהו שיצר אותו,

מי יצר את ההוא שיצר אותו?

מי ההוא שיצר אותו?

את זה שיצר אותו.

אני לא יודע, תגיד לי אתה.

למה אתה אומר שצריך שמישהו ייצור אותו? למה אתה מחליט שצריך מישהו שייצור אותו?

כי כל הזמן, כל הזמן,

חייב שמשהו ייצור אותו. למה חייב? למה חייב?

אז איך? בקוסמות?

בקוסמות. למה צריך קוסמות? הוא קיים, כל הזמן הוא נצחי.

אז זה טבע.

טבע הוא זמני, יש לו גבול, יש לו זמן.

טבע הוא לא נצחי.

אתה רוצה שאני אוכיח לך את הדברים פשוט?

כן.

אתה נברא או שבראו אותך?

בראו אותי.

יש אפשרות שאתה בראת את עצמך?

לא.

כל נברא לא יכול להיות שהוא ברא את עצמו, נכון?

נכון?

למה נכון?

אני מחפש תשובה פשוטה. לוגית, לוגית, פשוטה. אני לא בנוי לפלפולים ולכל הדברים. איך הוא נוצר, זה הכול. אני עונה. לא, אתה עונה בפלפולים.

לא, לא, לא, זה לא פלפולים.

זה פלפולים.

לא.

איך זה שרשום אולי בראשית ברא אלוהים? יכול להיות שבראשית הוא ברא את אלוהים, הוא היה אבא שלו, וזו התגלגלות, אני לא יודע. הבנתי. בסדר, גמרנו?

כן. אמרת פשוט.

פשוט, אני עונה לך, לא יצר אותו שום דבר, הוא יצר את כל הברואים. עד פה זה בסדר. הוא לא יצר את עצמו.

הוא לא צריך ליצור את עצמו, הוא היה קיים תמיד.

הוא המציאות.

אני לא יודע. אתה ראית פעם ג'וק נברא לבד? ג'וק ראיתי.

נברא לבד, בלי שהוא יברא. הפוך, נבראים ראיתי כל הזמן שנבראו ממישהו,

אבל בורא לא ראיתי שנברא ממישהו, כי אם הוא היה נברא ממישהו הוא היה גם נברא,

ולא היה בורא.

איך ג'וק נהיה?

לזה שעשה אותו.

אז כל מי שנעשה, נעשה על-ידי מישהו, נכון?

אבל מי שעושה,

הראשון שעושה את כל הנעשים

לא יכול להיות נברא, כי אז יהיו נבראים בלי מישהו שיעשה אותם,

זה כאילו יהיה ג'וק שנהיה מעצמו.

הבנת מה אתה אומר?

אז מוכרח להיות ראשון שברק את כולם והוא לא נברא,

כי אחרת איך יהיו ג'וקים? איך יהיו נבראים? אני אומר לך, לא חייב שיהיה ראשון,

זה טבע.

טבע, טבע יש לו גבול, מה נעשה?

מה זה?

יש לו גבול, יש לו זמן.

אין לו זמן.

אין לו זמן? אין לו זמן. מה אתה אומר? כן. מה זה פחמן 14 שהוא דיבר כל הזמן, קובעים את הזמן?

המדענים לא אומרים שגיל העולם 15 מיליון או 15 מיליארד?

בן כמה אתה היום?

אני 30. לפני 32 היית?

לא. לא? אז אם העולם הוא 15 מיליארד אפילו, אז לפני זה הוא לא היה.

אז איך הוא נהיה?

אז יש לו גבול.

לכדור-הארץ יש גבול? הוא מוגבל?

אז מישהו הגביל אותו.

העולם הזה מוגבל?

מישהו הגביל אותו.

כשם שהשולחן מעיד על הנגר והבגד מעיד על החייט,

העולם מעיד על הבורא.

מה, זה נהיה סתם?

ראית ג'וק? נהיה סתם?

לא הבנתי את התשובה בכל אופן.

נכון, כי היא הייתה פשוטה.

נכון. הייתי צריך להסביר אותה יותר מורכבת.

השאלה שלי הייתה כל כך פשוטה, והיא כל כך חזקה,

כל כך חזקה, מה חזק פה? שהרבה יותר טבעי שאנחנו נבראנו דרך הטבע מאשר, מי זה הטבע?

הטבע, הטבע, הפלמה הטבעית, הכימיקלים על כל הטבע. מה זה הטבע? מה זה הטבע? תסבירי, אני רוצה ללמוד. פשוטה. אז מה זה אלוהים? אתה אומר לי אלוהים. מה זה אלוהים? אני לא יודע. אני לא יודע. אני לא יודע. מה זה טבע אני רוצה לדעת? לא יודע מה זה אלוהים.

הטבע זה דברים שקורים מעצמם. אתה רואה, אם אתה שם איזה חלקיק,

אם אתה שם חלקיק, במקום מסוים, מי זה שם? אבל צריך מישהו שישים, אתה אומר. אם חלקיק מגיע לאיזה מקום, מגיע, מאיפה הוא הגיע? מי הזיז אותו? הגשם שירד ולקח אותו בדמרות שלו. לא הבנתי, הגשם, למה ירד?

מי הוריד אותו? איך הוא היה למעלה? מי שם אותו שם?

יותר הגיוני שאלוהים שם אותו שם. לא אכפת לי, אין אלוקים, יש רק הטבע שלך. רק תסביר לי איך הוא עושה את זה.

יותר הגיוני שזה הטבע, פשוט. לא הבנתי, פשוט. לטבע יש שכל?

לטבע יש לו ברירה טבעית, הוא זורק. שכל? יש לו שכל?

שכל?

אפשר להגיד.

מה, תן לי דוגמה של שכל של טבע.

חול יש לו שכל?

מים יש להם שכל?

כן, יש להם עוד שכל.

יש להם עוד שכל. כן. איפה זה?

אם אתה תשים את הירידה, הם ילכו בירידה. זה השכל שלהם. זה השכל שלהם.

זה נקרא סטוב.

אז לא, שיש אלוהים למעלה והוא יצר, זה לא סטוב. למי יש יותר שכל? אני לא יודע, כל כך לא נכנס לי לראש. הבנתי, למי יש יותר שכל?

מי שיכול גם לרדת וגם לעלות, או מי שיודע רק לרדת, למי יש יותר שכל?

אני לא מבין את השאלות. גם את זה לא הבנת, הכול אתה לא מבין. טיפש, למנת, למעלה, למעלה, מים.

זה לא הולך ככה. מה מסובך?

מה מסובך? מה מסובך? לא הבנתי.

אחד יודע לשיר רק ככה.

וואי, וואי, וואי, וואי. השני, גם אומר מינים.

מי יותר יש לו שכל?

זה שעושה וואי, וואי, וואי. זה לא מוביל לשום דבר. נו, זה שעולה למעלה, ולמה אתה אוהב יותר חכם?

בטח ששאר יותר יפה, הוא יקבל יותר טוב. מה הבעיה פה? מה הבעיה? שום בעיה. עכשיו אני שואל אותך שאלה.

מי עשה את ה-DNA?

DNA. חוקרים.

חוקרים עשו את ה-DNA?

ה-DNA.

הוא עשה את ה-DNA, ה-DNA עשה את עצמו?

לא יודע, סלח לי, לא יודע.

לא יודע.

בקיצור, אני אסביר לך.

אם אני אלך ביער ואני אמצא את השעון הזה ותענה לי ברצינות, תשובה פשוטה אני רוצה.

אני יכול להסיק מסקנה שזה נעשה בברירה הטבעית?

לא. למה לא?

בסך הכול 1,000 מרכיבים יש פה, בסך הכול.

אם תשווה אותו לאלוהים?

עזוב אלוקים, עזוב, למה אתה מתלפל עליו? עזוב, תגיד לאבו, אבל אני יודע למה אתה חותר נו? מה אתה מסביר לי כמו ילד מפגר? מי עשה מכונת כביסה יכולה איזה? שמענו את זה בגיל חמש.

כן. אני מדבר אתך, אלוהים יכול להיווצר לבד.

לא, הוא לא צריך להיווצר. אז איך הוא מוצר? הוא חייב להיווצר. לא, כל נברא חייב להיווצר. אני אגיד לך, אני לא מאמין בשום אלוהים, ולא, אני היית פעם בחור ישיבה, שלא תטעה. החיים הביאו אותי למצב שנוכחתי לדעת שאין אלוהים, יש אנחנו לעצמנו, ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, ומלבדנו אף אחד לא יעזור לנו. ממש כמו עודים.

עכשיו תגיד לי משהו אחר.

ממש כמו בני-אדם.

לא קמבודים, כי אני לא מאמין.

לא לא. לא כל בני אדם. יש הרבה בני אדם שמאמינים. רוב העולם מאמין. מה לעשות?

כי מאמין. כי זו ברירה הטבעית של הבן אדם, אתה מבין? מאה אחוז. אז למה אתה לא בברירה הטבעית שלנו?

יש מצב שאם אני, לדוגמה, אשמור שבת ואניח תפילות, כן, כן. זה לא בגלל שאני מאמין שיש אלוהים, אלא בגלל שאני שייך לאיזה עם מסוים ולאיזה מסורת מסוים. אבל אתה לא עושה את זה אפילו ככה.

בסדר, אולי בעתיד. אולי בעתיד, יפה מאוד.

דבר נוסף אני רוצה להגיד לך,

שאי-אפשר שכל דבר ייווצר בלי שיהיה לו יוצר. אתה אמרת בעצמך. נכון. ואי-אפשר שיהיה יוצר ראשון שהוא גם ייווצר,

כי אז מה יקרה? נכון, זה לא קיים, זה הכול. למה אתה ממהר? זה הכול.

למה אתה אומר תשובה בעצמך? אבל מה אתה עושה אם אתה תתחייך? אז גמרנו, נדע לך, חי פעמיים. את האמת, אני אומר לך, אני אגיד לך, ואני אסביר לך. ראית? כבודו, כבודו, באמת. רגע.

אם לכל נוצר יש יוצר,

וכל נוצר יש לו יוצר,

ואי-אפשר נוצרים בלי יוצר,

ולא יכול להיות רק נוצרים,

לא יכול להיות רק נוצרים, כי נוצרים נוצרים מֶּ.

מֶּ.

ולכל הנוצרים חייב להיות אחד שהתחיל,

ולא יכול להיות לא מתחיל,

כי אז זה עוד פעם רק נוצרים בלי יוצר.

מוכרח שיש יוצר ראשון שלא נוצר,

אחרת לא יימצאו נוצרים.

פשוט.

כל מה שאתה אומר לי עכשיו זה הוכחה מושלמת, מי דבריך,

שהוא לא קיים.

שהוא לא קיים. הבנתי.

אם הוא לא קיים, אתה לא פה.

מה, אני יכול לעבור לשאלה הבאה?

כן. כי לא יכול להיות שנוצרת.

כן. בוא נתקדם. כי לא יכול להיות שנוצרת.

איך נוצרו הנוצרים?

אם הוא לא קיים, איך נוצרו? הטבע יצר אותם. מי זה? הטבע, ברירה טבעית, פשוט.

הברירה הטבעית זה להקה. מי זה?

מי זה הטבע?

הטבע הגימטריה? מי זה האלוהים? מי זה? אני אגיד לך. זה, זה, זה. אני אומר לך, יותר קל שיהיה טבע. הטבע, כמה זה הטבע?

ה-5. נכון? אתה יודע?

כמה זה ט?

בסדר. הטבע זה גימטריה של אלוקים. תודה. יפה. זהו. אז אנחנו מתפללים לטבע.

תתפלא לטבע, אלוקים.

אז שלא יצפו שהם מתפללים, כן? שאלוהים יענה להם. למה זה הטבע? אין לו גיור. לא, הוא עונה. בטח שאין לו דמות.

חס ושלום שיש לו דמות.

אם יש לו דמות אז הוא נוצר. לא, אין. אישיות, סליחה. אין לו אישיות?

אין לו אישיות. הוא לא צריך אישיות.

הוא היישות הקיימת, הבלעדית שהמציאה את כל האמצעים.

הוא צריך אישיות?

מה, הוא הולך להיות ראש הממשלה?

אתה יודע, אני לא מצפה שאנשים יבינו אותי פה. ברור שלא.

כי אני חילוני 100%. אתה יודע מה זה 100% טהור?

טהור-טהור. זה לקח לי המון זמן. חבל על הזמן. זה לקח לי המון זמן להגיע לזה.

אתה בנית לך קונכיה שאתה חושב שהיא מגינה עליך,

אבל כמו החלזון,

פאק!

צדק קטן. אני לא מפחד מכלום.

אתה משקר את עצמך,

שקר גס,

אתה יודע בתוך-תוכך,

שיש את הבורא, אתה רוצה להחליף לו שמות, תחליף, הוא לא מתרגש.

כמוך היו בעולם מיליארדים,

אחריך עוד יהיו,

אין לו בעיה,

בסוף תגיע אליו,

הוא יגיד לך,

וואו, וואו, וואו, קאם היר, קאם היר,

איי אימד דה טבע, קאם היר, קאנה.

תודה, אחד ה...

כל הדברים האלה לא מפחידים אותי בכלל. אני יודע איך שאני אמות, אתה תמות,

ושתינו לא נהיים בגן-עדן ולא בגיהנום, נכון. ואותות תולעים יאכלו אותי ואוכלו אותך. אותי לא.

בדוק שגם אותך. אני מאמין ככה. אני מאמין שלא.

והיות שאני מאמין ככה, אתה יודע, היה לי 100,000 דולר שאני חסכתי מכוחות עצמי, ואני צריך להאמין לך שאני, והיות ואני יודע שחיים פעם אחת, כן.

ואז אמרתי, אני רוצה לשמח אנשים, פתחתי מועדון איפה שהכי לא חשוב שיהיה שם המועדון, וניסיתי למשוך אנשים, גם שהם דתיים, כן.

למשוך אותם למועדון, לשיר, לרקוד, ליהנות. הכי טוב. ואני כל פעם שומע פה אנשים, אני הייתי חילוני במועדונים,

בברים, מצטער. למה אתה מצטער?

למה אתה מצטער? רגע, השמנת אותם, יאללה, איזה פעם מקבל אותך אתה.

אני אומר לך שהחיים האלה זה גן-עדן וזה גיהינום, ואני כל יום נהנה, אף על-פי שהפסדתי 100,000 דולר במועדון שפתחתי,

והכנסתי אנשים בכאב והכול, ונהניתי, הפסדתי, ואני חילוני גאה.

שמעת? גאה זה מפחיד אותי, גאה. לא, גאה. אבל רגע, רגע.

לא גאה. גאה, ואני יודע בוודאות שחיים פעם אחת. רוצה להבין, למה אחיך שחרר אותך היום?

אני אגיד לך, בגלל המועדון, הייתה לי כבר הוצאה לפועל, אז לקחו אותי. מה? איפה הטבע? לא עזר לך הטבע?

מה? הטבע לא עזר לי? לא, לא תראי שיעזור לי, אני עשיתי מה שאני רוצה. זה כל הכיף בעולם הזה. שאני עושה מה שאני רוצה. שנייה, שנייה. אחיך, תקום, אחיך.

תראו, הדתי שחרר את החילוני.

אה, שדה.

כנראה שהטבע שלו עובד יותר טוב מהטבע שלך.

אמרת שאתה מבסוט. עכשיו אני מבין איפה גן העדן וגיהנום.

עכשיו הבנתי איזה תמונה,

איזה תמונה.

ואתה עוד לא מבין שאחיך,

שלא נהנה מהחיים כאילו,

משחרר את הנהנה מהכלא.

יפה.

יפה.

אפילו שזה לא עוזר,

שבעזרת השם יתברך,

הקדוש ברוך הוא יעזור לך ויקבל אותך בחזרה,

כי הוא דיגף.

אמן.

אם אפשר, כבוד הרב, זה אחי היותר קטן ממני.

יש לי שלושה אחים. גדול גדול יהיה.

לצערי כופרים בעיקר.

והוא החילוני הנמוך, יש לי יותר, אחים יותר חילונים. יותר גרועים גם. יותר גרועים. כן. אם היו פה, היה מלחמה.

יש לי עוד החוזר בדרך וחזרה בתשובה.

אני לומד בכולל,

אבל יש לי כמה שאלות שמציקות לי. קצר, יאללה.

שמונה שאלות, מה קצר? שמונה? לא הכול.

כמה? אני כתבתי את זה באמצע, אין בעיה, בבקשה.

בשיעור תורה שנתת בהקדמה דיברת על שאול עמל,

תקרב את המיקרופון.

בשיעור תורה, בהקדמה שנתת, דיברת על שאול המלך.

שאול המלך, אתה פעמיים בחייו. דוד המלך, פעם אחת בחייו.

לא חשוב, לא מדויק. כן, לא מדויק. מה השאלה?

ככל שאתה גדול יותר, צדיק יותר מדקדקים ממך כחוט השערה. נכון. זה יוצר מצב, בוא נגיד שכולנו נהיה צדיקים גמורים כמשה רבנו.

כן. ידקדקו אתנו כחוט השערה, אז יהיה מצב שתמיד הקדוש-ברוך-הוא יקפיד אתנו על דברים קטנים.

אין מצב של צדיק ולא יקפיד. אז מה יש? אז מה יש? ואז הדור אף פעם לא יחזור בתשובה שלמה, כי תמיד יהיה גלגל.

אני שואל אותך שאלה.

אתה נוסע במרצדס,

והמרצדס שלך מבריקה ובוהקת,

אבל יש לך סריטה בדלת.

כולם שמים לב.

נו,

אז מה עדיף?

לנסוע עם סוסיתא שכולה חלודה,

ומה, בשביל שלא יקפידו על סריטות שיש בה?

בטח סוסיתא עדיפה.

למה, עדיף?

אפשר לתקן מידות עם מרצדס?

לא הבנתי, עזוב את המידות, דברתי על המשל.

אדם יהיה משה רבנו, ונגיד, חלילה, הייתה לו שריטה קטנה, אבל הוא נשאר משה רבנו. משה רבנו עם שריטה זה לא בן-אדם התמים, שהוא מלא עבירות וכל מיני דברים, העיקר שלא ידקדקו.

מה זה לא ידקדקו?

כשמדקדקים בך פה, פירושו של דבר שמנקים אותך.

זאת אומרת, הייתה שריטה, ישר וקס, מילוי צבע,

על המקום זה חוזר. לא משאירים את הסוסיתא, אתה מבין, 20 שנה, עד שמשאירים אותה בחניה והולכים הביתה. מה שאני רוצה להגיד, שבעצם התורה כמעט לא ניתנת לקיום כלשונה.

ניתנת, ניתנת לקיום כלשונה. גדולי משה רבנו נפל, דוד המלך נפל. אז מה יש? נפל, חס ושלום. נפל פעם אחת. נפל, חס ושלום.

אם עשה איזה חטא קטן, שהוא דק מן הדק, זה נקרא נפל? נפל. נפל.

אתה אומר לי, אחד שהוא בנאסדק,

כל יום הוא עושה מיליארד דולר ופעם אחת מניה אחת נפלה והוא הפסיד 100,000 דולר.

יא, נפל, נפל.

ביליונר ונפל.

מה נפל?

100,000 דולר שזה בשבילו גרעין. נפל?

זאת אומרת שאי-אפשר לקיים אותה בשלמות, כי הוא נפל פעם אחת. למה אי-אפשר?

חנוך קיים את התורה בשלמות, לא נפל.

טוב?

דור המדבר, 40 שנה שראו, נסים ונפלו. אז מה? אז מה?

בית-המדבר, 420 שנה, בסוף נפלו. אז מה? אז מה? אז הדור ההוא נפל, אז מה?

אז מה, אין להם עולם הבא?

אז יש כפרה,

ואם אין כפרה יש גלגול, ואם אין גלגול,

אז בסוף מתקנים. אז מה יש?

מה יש? אז מה קרה? ומה עם מצוות דה רבנן?

זה סייג לתורה. אם לא היו מצוות דה רבנן, אז בכלל אתה יודע.

מה, לא טוב ששמים לך גדר?

בין ישראל למצרים שמים גדר. זה טוב, אבל אם לא הייתה גדר הזו, היה אפשר לקיים את התורה?

מה אכפת לך? אבל יש. עכשיו, מה אתה אומר אם אין? למה? מה היה לפני תקופת הגמרא? מה היו הגדרות? מה פירוש? נוצר לך גדר. ידעו בדיוק מה התורה אומרת. הגדרות נוצרו בגלל מה שהדור עושה.

בגלל שהדור עושה א', ב', ג', אז צריך לגדר.

אבל אם אין, לא צריך גדר.

אני אחר כך קצת לבר קלטת, אני אלמד את הקלטת. עכשיו קשה לקלוט את הדברים. עוד שאלה אם אפשר, קטע משמע ישראל.

והיה אם שמוע תשמור אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום, לאהבה את השם אלוקיכם ולעובדו בכל לבכם ובכל נפשלכם. ונתתם את הרציכם בעיתו יורם ומלכוש ועשמת דגניכם ותרשב יצריכם. עכשיו יש לנו יורד בעיתו, יש לנו דגן, יש לנו תירוש, גם בלי לאהוב את השם הקדוש ברוך הוא,

כפי שכתוב בשמע ישראל. איך זה מסתדר? היה צריך להיות עכשיו בצורת.

יפה. אני מכיר, לדוגמה, 15 שנה שלא היו גשמים כמו שצריך,

והכינרת הגיעה לשפל המדרגה, שהורידו את הפס האדום פעמיים שני מטר,

ובסוף אמרו שייקח 15 שנה למלא אותה בחזרה,

ובסופו של דבר, בתוך שבועיים הקדוש-ברוך-הוא גדש אותה על בנותיה, עד שפתחו את כל הזכרים וכמעט שתפו את כל טבריה.

מה פתאום זכינו פתאום? מה השתנה בשבועיים האלה? אני לא יכול לעשות את החשבון של האוכלוסייה הישראלית היהודית,

ואני לא יודע את סך הזכויות,

אבל גלוי לפניו,

כשהוא רוצה הוא לא נותן. הנה, עכשיו לא צריך להיות גשמים ונופלים גשרים,

לא צריך להיות רוחות, וטייפונים קטנים כבר מגיעים לאזור פתאום,

פתאום מתעופפים כל מיני דברים ומכוניות, ומה קרה?

אני יודע את החשבון, לא יודע,

אבל עובדה שדברים מתנהלים כפי מה שעושים עם ישראל.

זו המעלה של עם ישראל.

אבל מה שכתוב בשמע ישראל זה קצת,

זה לא בדיוק המציאות. למה לא? למה לא? יש פה תנאי. אם תעשו מה שאני אעשה, סליחה, יש גשמי ברכה,

ויש גשמי זעף,

ולא כל גשם, ולא כל יורה, ולא כל מלקוש יש ברכה. תשאל את החקלאים.

פעמים זה הורס להם את כל היבול,

פעמים זה מפריח להם דברים.

למה אתה אומר, מה, אם יורד גשם אז זה טוב תמיד?

ואיך נהיה שיטפונות? ואיך מתים אנשים פתאום?

ואיך נהיה סחף?

ואיך נהיה קלקול? ואיך בתקווה שכונות שלמות, אתה מבין, לפעמים מכוסות, ואיך קוראים לו, וזה נזקים, כל מיני.

מה, כל דבר זה, אם יורד, אז מה, אז גמרנו?

כתוב, הקדוש-ברוך-הוא אומר כמה מנת הגשמים שתרד כל שנה,

כמו שמזונות של האדם קצובים.

אז כתוב, אם הוא זכה אז המזונות מגיעים אצלו לבריאות,

ואם הוא לא זכה, במזונות הוא משתמש לתרופות.

אם זכו ישראל,

אז הגשמים יורדים ומפריחים את השממה, כמו שאומרים,

ואם לא זכו, הוא יוריד הרים במדבריות, בסחפים ובגשמים ובשיטפונות.

אז המנה של הגשמים יכולה לרדת, השאלה מה יושב? מאיפה התפילות שאדם מתפלל? הנה, עשיתי חישוב שמפסח אמרנו מוריד הטל. נכון. עשיתי חישוב 2 מיליון, אומרים, מתפללים שלוש פעמים ביום, זה 6 מיליון פעמים ביום מוריד הטל. נכון. כפול כמעט שבועיים, 100 מיליון פעמים אמרנו מוריד הטל, לפני יומיים היה שיטפונות. איך זה מסתדר עם התפילות? קודם כול, מוריד הטל הוא מוריד. 100 מיליון פעמים, קודם כול, מוריד הטל הוא מוריד.

וגם קשבים הוא הוריד. אתה יודע למה?

כי עשית אשבור של 2 מיליון, ומה עם 4 מיליון שלא אומרים מוריד?

אבו סעינא.

אז תמיד יהיה אחד. מה אתה רוצה? אתה שואל, עונים.

5.999.999 יקיימו, אחד לא יקיים. לא. אה, הוא לא אמר.

בואו נפיל אותו. כי הם יקחו את הסערה. תלוי בסך הזכויות הכלליות, וכל פעם זה משתנה,

והשם יודע בדיוק לעשות את החשבון.

אם אנחנו רואים שזה בא בזמן שלא צריך, זה נקרא סימן קללה,

ואם זה בא בסימן שכן צריך, זה סימן ברכה. מה אתה רוצה?

מזה אנחנו למדים מה מצבנו,

כי הקדוש-ברוך-הוא מצייג אתנו על-פי מעשינו.

אני אלמד את זה אחר כך. עוד שאלה, אני אשאל שאלה אחרונה, יש לי שאלה אחרונה. יאללה, אחרונה. נו, קדימה. בראשית ובראשית, ויקבעו המים אל מקום אחד ותראה היבשה,

הבנתי שבמבול נפרדו, היבשה האחת הייתה יבשה אחת, והמבול נפרדה לשבע היבשות. לא, לא היה כזה דבר.

איך נהיית, אמריקה, אירופה, אפריקה? היה, היה, היה כל הזמן.

איך היה? בזוהר אמרו, יש שבע יבשות. לא, כתוב שיש שבע ארצות. שבע ארצות פירושו שבע גלידי בצל.

כדור-הארץ הוא עגול, והוא כמו גלידי בצל, כמו שבצל. אז תמיד היו שבע יבשות. נכון. לא יבשה אחת.

תמיד זה היה שבע יבשות.

קנגורו לאוסטרליה, תיבת נוח נחתה בערי ארז, בטורקיה, שזה אירופה, נגיד. לא הבנתי מה הבעיה. לא היה אוניות?

לא היה אוניות? אם היו אוניות, היה צריך להיות גם קנגורו.

אם האוניות אחר כך באו, אחרי 100 שנה, נגיד נוח או 200 שנה, היה צריך להיות קנגורו גם בארצות אחרות.

דווקא שני קנגורים הלכו לאוסטרליה? לא הבנת. כמה זמן אתה יודע שיש קנגורו?

אני מאמין שהם עבריית העולם. לא, אבל כמה אתה יודע שאתה חושב,

כמה שנים ידוע בעולם שיש קנגורו באוסטרליה?

אני יודע שקנגורו זה היה, אלף שנה לפחות יודעים שיש קנגורו בעולם. אני יודע שהיה בתיבת נוח, אם לא לא היה נוסף, פתאום קנגורו. עזוב את תומך, בלי נוח. אלף שנה האחרונים אנחנו יודעים שהיה קנגורו?

200 שנה אנחנו יודעים שהיה קנגורו?

אין לי מושג, אני לא יודע. עוד פעם, מאה שבעים? הייתי הבירוש, איך קוראים לה? בלי תורה, בלי תורה, בלי תורה, תשכח, בלי תורה.

שכל אתה שואל. אני שואל אותך, לפני 100 שנה היה קנגורו?

בטח.

מה בטח?

בטח היה קנגורו. אז למה בארץ-ישראל אין קנגורו?

כי שני הקנגורים שהיו בציבת זוהר היו רק לאוסטרליה. אז למה היה להביא אותם היום שיש מטוסים?

למה לא מביאים קנגורו?

אין אפשר להיות בארץ-ישראל בלי קנגורו?

יש קנגורו וגם חיות.

אחת, שתיים, שלוש. למה לא מלא פה? לא גרים בטבע, לא חיים באותם מרחבים.

תביאו, באוניות מלא מטוסים.

קנגורו, קנגורו. זו לא הסביבה הטבעית שלהם. מה יש לכם לעשות וקנגורו? די. עלית על עצמך, זו לא הסביבה הטבעית. צריך לשאול באוסטרליה. אבל החיה יכלה, אם הייתה פה, יכולה ואתה גם יכול להביא אותה, ואתה לא רוצה להביא אותה. לפני כ-50 שנה הביאו זוג ארנבות לאוסטרליה.

באוסטרליה. היום יש כמעט 200 מיליון ארנבות באוסטרליה. יפה, באמת. למרות שזו לא הסביבה הטבעית שלנו. עכשיו הסתגלו על הסביבה. ישראל לא רצו להביא קינגורו,

גם הירדנים לא רצו,

וגם הסורים,

וגם המצרים לא רצו, ולא רוצים קינגורו במזרח התיכון, מה לעשות? איפה שאר הקינגורו נכחדו במשך הזמן? מי? מי נכחדו? הקינגורו, למשל. למה? אוסטרליה, עם הסביבה הטבעית.

איפה שאר הקינגורו?

מה אכפת לי מהם?

עכשיו מבזבז ערב על קינגורו?

לא, כי זו שאלה מהותית. מה מהותי פה? איך הגיעה, למה, לדרום אמריקה? למה אין למה באפריקה? למה קוראים לה למה? תשאל למה.

זו שאלה מהותית, זו שאלה יותר עמוקה.

אני אשאל דבר אחרון, ואיוביל. איך בתורה כתוב דברים על-ידי, אני פשוט עכשיו כתבתי את זה,

על-ידי רשעים גמורים, כמו בלעם, לבן, בלק, יתרו לפני שהתגייר. איך הם אומרים דברים? איך הדברים שהם אמרו מחצונם הפכו להיות דברי אלוקים חיים, מתורה? תורה, כל אות בתורה זה דבר קדוש.

איך דבר שבלעם, לבן, רשע אומר, הפך להיות תורה? איך זה יכול להיות דבר קדוש? לא פירוש, התורה רוצה לספר בדיוק מה היה. אבל הוא דיבר את המילים האלו, אמר ליעקב משהו. אז מה הוא אמר?

אז מה, אסור להגיד מה הוא אמר? אמר, אבל איך המילים שלו כדבר כזה? איך לדעת מי רשם ומי לא, ומה היה אתו, ומה הוא נענש? אבל אז זה הופך להיות תורה.

אני מאמין, מה שבלעם אמרו לבן, דברי אלוקים חיים. הקדוש-ברוך-הוא רוצה להגיד את מה שהוא רוצה להגיד בשביל שנלמד מזה, נתחנך מזה וכל זה,

וכל מה שהשם אומר זה התורה, זה מה שמלמד אותנו.

למה הוא כתב בכלל שהייתה חיה כזאת ואחרת? למה אני צריך לדעת על החיות?

למה שיכתוב, אתה מבין, איך קוראים לו על החזיר?

למה שיכתוב על החזיר? חזיר לא אוכלים, אל תכתוב עליו, מה פירוש? איך אני אדע שאסור לאכול חזיר?

איך אני אדע שאסור לאכול חזיר אם לא תגידי שיש חזיר?

אם הוא רוצה להגיד שיש לבן ארמי, רמאי שקרן,

שרצה לקפד את

יעקב אבינו ואת כל זרועו אחריו, איך אני אדע?

ואיך אני אדע שהשם שמר על יעקב?

ואיך אני אדע שיש רמאים כאלה בעולם?

ואיך אני אדע ששונאים בזרע ישראל,

ואיך אני אדע איך להתנהג.

אז הקדוש-ברוך-הוא אמר בתורה,

תדעו ככה זה עובד בעולם ותלמדו מזה, זה מה שאני רוצה שתלמדו.

זה הדוגמאות,

זה המסרים וככה תבינו.

ומה שהשם אומר, זה התורה, זה ההוראה.

זה מורה לנו את הדרך איך להתנהג. זה עדיין כתוב כדברי אלוקים, אני צריך להתייחס לזה כדברי אלוקים. זה דברי אלוקים.

אלוקים אומר שבלעם אמר. כמובן, טוב. אז מה הבעיה שהוא אמר?

אסור גם לאלוקים להגיד על בלעם מה שהוא רוצה?

הוא אומר, אז הם עושים מפיו דבר, כן, כי הוא בעצם קדוש.

זה מה שיצא. הפה שלו לא קדוש, טמא.

וייקר אל בלעם, לשון קרי, וייקר טמא מטומא.

אבל מה, אי-אפשר להגיד שטמא הזה אמר?

פרעה לא אמר מי השם אשר אשמע בקולו?

אז השם אומר שהקטן הזה, הקוקה-קולה פלוס,

הוא אמר. אז מה אם הוא אמר? אבל הוא גם אמר שהוא קיבל עשר מכות, אז מה הבעיה?

הוא גם אמר שבלעם מת, אז מה הבעיה?

אני רואה איזה משפחתי אצלכם, בלגן אצלנו.

וואלכ, יש לכם פיוזים, אתם.

זה משהו. אנחנו שואלים שאלות, שאלו את גניר. שאלות על מנת לדעת זה טוב מאוד. מישהו בא לך אלי, רבי חיימי בלוג'ין, אמר לו,

יש לי שאלות כבר על זה. הוא אומר לו, אתה שומר שבת? אומר לו, לא.

אתה מניח תפילין? אומר לו, לא.

אומר לו, אז אין לך שאלות.

אומר לו, מה זה אין לי שאלות? יש לי שאלות.

אומר, לא, יש לך,

מי שיש לו ספקות, אין לו שאלות.

לא, ככה הוא אמר.

תעזיר לי את זה. מי ש... הוא אמר לו דבר פשוט,

השאלות שלך, מי שלא מקיים זה לא שאלות בעצם, זה תירוצים.

זה ככה אמר לי. אתה רוצה תירוצים למה אתה לא, ולכן אתה שואל שאלות.

שאלות שלא באות בשביל לקיים ולעשות.

זה תירוצים למה אני לא, למה אני חילוני גאה,

מאה אחוז חילוני טהור פיור.

אז לי אין תירוצים, אז לי זה שאלות.

אין כמוך.

אתם שניכם שיר למעלה. סליחה, כבודו, אני במועדון.

בשיא, בשיא של המוזיקה, אורות, האוסים, מוזיקה, חבל על הזמן, בענה, גן-עדן. פה גן-עדן, הייתי בגן-עדן. ברור.

אתמול יצאת משם.

תאמין לי, בבוקר אמרתי להביא את כבוד הרב לפה.

חצי שעה תרקוד אתנו,

תרקוד אתנו, נהנה, נשיר,

קריוקי, סטנד-אפ, אני אקח אותך קצת לבר, תשתה הכול, ואז נתחיל לדבר על החיים. אחרי חצי שעה שתשתה קצת, ואז אני אוציא ממך דברים. אני רק בפורים שותה.

אתה חבל. למה? זה חייב לבסומיה.

עכשיו לא חייבים.

כתוב יין ושחרר על טשט.

אתה מבין?

נופלים בגלל המשקאות,

ואחר כך מגיעים למקומות שצריך שישחררו אותנו.

בגלל המינון הנכון, נדבר על הענות.

אין ספק. אין ספק. יש כאלה שעושים את זה עם סמים, בלי שתייה.

יש כאלה

גם בסותול טבעי.

השם יעזור. כבוד הרב, תודה רבה לך.

שאלה אחרונה. אחרונה.

רגע, זה ביהודי שתרם עכשיו בשידור באינטרנט,

רונית בת מרים, רפואה שלמה, מהרה.

כן, שאלתך.

ביציאת מצרים, כמובן, היה שם נסים ונפלאות,

עם עמוד האש וחציית ים-סוף וכל הדברים האלה.

למה כשהגענו

מגרמי, כשבאנו מכל ארצות אירופה לישראל

וקום המדינה,

הכול קרה על מי מנוחות,

אתה רואה, בגלל השואה, בגלל איך שקבעו באו״ם,

הכול אתה רואה, בלי עמוד עשן, בלי עמוד האש, בלי זיקוקים,

הכול טבעי,

טבעי, הכול בגלל זרע זרע, בגלל יהודי טוב, בגלל יוזמה שפה ובגלל שריחמו עלינו ובגלל שארצות-הברית הצילה אותנו ובדברים כל כך אנושיים וטבעיים,

קמה מדינת ישראל ואנחנו כאן. איזה כיף היה. ולאט-לאט גם היא נעלמת לנו, גם הערבים לוקחים אותה עוד מעט, אבל לא חשוב. איזה כיף היה בקום המדינה. אבל איזה כיף היה מלחמת השחרור, איזה כיף זה היה, מלחמת עצמאות, משהו זה היה,

ששתי הימים זה היה תענוג שאין כדוגמתו. אבל אתה לא ראית שום, יום הכיפור, סוכר, בר,

ג'ין, שותים ג'ין. אבל לא ראית שום עמוד עשן. שלום הגליל נפלא, היה עשן של טנקים ועשן של זה,

היה משהו עולמי,

אחרי זה אינתיפאדה ועכשיו פיגועים. איזה יופי, בנחת,

בנחת.

למי? מי שנמצא בפאב, הוא לא מרגיש בכלל בעיה.

אז הוא בכיף, הכול נפלא, הכול נפלא. לא יעזור לך כלום, כלום לא יעזור לך. דנסינג, מן.

כלום לא יעזור לך, אתה לא מסוגל לענות על השאלה הזאת. אני לא יכול.

אני עדיין עם הטבע. כל מה שהיה ביציאת מצרים זה בדיה אחת גדולה. נכון.

וזה לאור איך שהבאנו את מדינת ישראל הזאת עכשיו, נכון. נכון. רק בחיים, בנפש, והקרבנו קורבנות וזה הכול. נכון. חוץ מזה לא היה שום דבר. נכון. זה הכול. למדנו. יפה.

שלום.

אני לא שותף בדעה הזאת. שלום בן-עזיזה,

זיווג הגון, מהירה, בעזרת השם יתברך.

רפואה לאברהם ימין בן מרג'נה ורחל בת-זרי, זרע חי וקיים מהירה. זיווג,

יורם שם-טוב בן חווה.

והצלחה לציפורה בת קדיא ובני ביתר. רפואת אוריאל, יהודה, אליצור, חיים,

מנחם ורותי בני-ציפורה.

בהצלחה לפנחס בן-שרה.

רפואה שלמה לקדיה בת הוידה.

רפואה שלמה.

הצלחה וזיווג הגון לאלי אליהו בן-דוד. ורפואה לרותי טלי בת-תמר.

יזכו לכל טובה וברכה במשפחת

דהרי כל טוב והצלחה וסיגל בת-יאירה.

יתמלאו כל ממשלות לבה לטובה.

לילה טוב, ברוכים תהיו. רבי חנניה בן הקשה אומר,

רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל.

לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

קדיש, נו.

קדיש.

נו, דוד.

יתגדל ויתקדש מרבה,

ועל מה דיבר כראותי ואמליך מאחותי ויהיה צמח פורכי לוי קרב משכי בחיי חולים ומחונכי תיכון בית-ישראל בעגלה ובזמן קריב יאמרו אמין.

יהיה שמי רבה מברך נעלם לו, עולמי אלמיה יתברך וישתבח ויתפר ויתרומה ויתנצל יבדדר ותלב ותלב ותלש ושמיע ידי קודשי וברכו נעילה מכל ברכתה, שירתה ותשבחתה ונחמתה עד עמירם בעלמה ואמרו אמן.

אל ישראל בן רבנן ותלמידיון והכל תלמידיון דסקין וראיתא קדיש עדי באתר עד דמדי בכל אתר ואתר.

יהיה לנער ולעול ולכון חניו ואחזיו וחמים וקודם הרי שמיעה והרעב ואמרו אמן יהיה שלמה ארבע משמיעי החיים ושבה וישועה ונחמה וזבה ורפואה וגאולה וצחה וכפרה ורווח והצלה.

לנו כל עמו ישראל ואמרו אמן עושה שלום מברום אהבו וברחמיו והוא יעשה שלום עלינו והכל עמו ישראל ואמרו אמן.

קדיש לרפואת שלמה בן שושנה.

הרב נתן בוחלפזא בן חיה.

יצחק בן פרחא.

אדוני היושב-ראש,