פתח תקוה - שידור חוזר מההרצאה: פתח תקוה 15-10-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נתנו, איפה ניגח את העולם נתנו?

שיהיה הטוי, הטוי, הטוי, הטוי, נתנו הרבה לטוב.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו ירוויח.

הערב לרפואת שאול בן ויקטוריה טויה,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים צדדים לאישיותו של אברהם אבינו,

עליו השלום,

אבי האומה הישראלית

ואבי האמונה באל אחד,

כתוב בפסוק

ביאמר מלך סדום אל אברהם תן לי את הנפש והרכוש כח לך.

ביאמר אברהם אל מלך סדום הרימותי ידי אל אדוני אל העליון קונה שמים וארץ.

אם מחוט ואץ צרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר

אני העשרתי את אברהם.

אברהם אבינו נלחם

וניצח את ארבעת המלכים,

כשהוא נלחם למעשה עם דמשק אליעזר

כדי להציל את לוט בן אחיו שנשבה.

ובינתיים ניצל מלך סדום,

ומלך סדום רצה לתת לו את הרכוש.

ואברהם אמר בשבועה לשם,

ערימות ידי אל השם כל עליון קונה שמים וארץ עם מחוט

ועד שרוך נעל.

אני לא אקח מאומה אפילו דברים שהם לא שווים ממון כמו חוט,

כמו שרוך נעל.

וגם,

שהשלל שיצא משם זה של עיר הנידחת, של סדום, ואסור ליהנות מזה.

ואם אקח מכל אשר לך, אפילו אם תביא מהבית כסף,

בשביל שאני אקח, לא אקח ממך.

ולא תאמר,

אני העשרתי את אברהם.

הקב' ברוך הוא בירך אותי,

ואברכך,

ואהיה ברכה,

ואני לא צריך מתנת בשר ודם.

אמר רבי אבא בר מימל,

אמר לו הקב' ברוך הוא,

אם מחוט,

אתה אמרת אם מחוט,

חייך שאני נותן לבניך מצווה ציצית,

בזכות זה שלא הסכמת אפילו לקחת חוט.

ועד שרוך נעל,

אלו פעמי רגלים,

כמו שאומר הכתוב, מי יפו פעמיך בנעלים בת נדיב.

אברהם אבינו נקרא נדיב,

ואנחנו, האומה הישראלית, נקראים בת נדיב.

וכמה היו יפים צעדינו בשעה שהיו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה,

כמו שכתוב, שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני אדוני אלוהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות,

ולא ייראה את פני ה' ריקם.

זאת אומרת, זכינו למצווה זו של ציצית ומצווה זו של עלייה לרגל בזכות ניחות ועד צרוך.

מה היחס בין המעשה של אברהם אבינו וההנהגה המוסרית שלו,

שלא לקחת ממון

ממלך סדום,

לבין עולה רגלים?

מה הקשר בין זה לזה שזכינו למצוות

רגלים בזכות שרוך,

שהוא אמר שהוא לא ייקח אפילו שרוך.

המדרש מביא

את רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.

כל אחד אומר,

רבי יהודה אומר עסן תרומה,

ורבי נחמיה אמר עסן שבועה,

ורבנן אמרה עסן שירה.

כמו שאומר הכתוב,

זה עלי ואנווהו אלוהי אבי וארוממנו.

יש לבאר

כי שלושת

התנאים הקדושים,

רבי יהודה רבי נחמיה והתנאים הקדושים רבנן,

הם בעצם בדעה אחת. כולם אומרים שאברהם משך את ידו מלקבל את הרכוש ואת השלל של המלחמה,

ואברהם הקדיש אותם ואסר אותם על עצמו כמו תרומה,

והשביע את עצמו להימנע מלקבל אפילו כחוט השערה,

כהקדש,

כאילו מוקדשים הם לשמים,

והוא לא רוצה לגעת בהם,

כי כך דרכם של צדיקים שקופצים ומשביעים עצמם

כדי שהיצר לא יפתה אותם,

שלל של מלחמה,

של מלכים, שהפסידו, זה הון עתק.

זה מיליוני, מיליוני, מיליוני, מיליוני, מיליוני

דולרים.

ואברהם אבינו לא רוצה אפילו מחוט ועד צרוך נען.

אבל כדי שהיצר לא יתגבר,

עם כל מיני שיקולים והיתרים,

מה ניתן לעשות עם הכסף, איך אפשר לפעול עם הכסף, איך אפשר להציל,

איך אפשר לעשות,

אז הוא ישר נשבע, ערימות ידי לעיל עליון.

כי כך דרכם של צדיקים שקופצים ומשביעים את עצמם,

כמו דוד ובועז.

דוד המלך נרדף על ידי שאול המלך,

שרדף אותו להורגו,

והגיע הזמן שדוד המלך יזדמן לו לתפוס את שאול המלך,

מה שנקרא, על חם, בשעה שהוא ישן,

והיה יכול להרוג אותו.

והייתה לו סיבה, בא להורגך, השכם להורגו,

ושאול המלך היה רודף אותו להורגו,

אז הוא היה יכול להציל את עצמו בדמיו.

לא כך עשה דוד.

אז הסיתו אבישי,

שר צבאו, ואמר לו,

סגר אלוקים היום את אויבך בידיך ועתה אכנו נא בחנית

ובארץ פעם אחת ולא אשנה.

תוקע לו את החנית

עד האדמה,

לא נותן מכה שנייה.

דוד ענה לאבישי, אל תשחיתהו,

כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה.

שאול המלך הוא משיח ה' הוא נמשך למלוכה.

ואתה חושב שתצא נקי מזה?

ויאמר דוד, חי ה'

כי אם יגפנו חלילה לך מה' ישלוח יד במשיח.

ולמה הזכיר פעמיים את ה'?

כיוון שנשבע לייצרו שלא ישלח ידו במשיח ה'.

אפילו ששאול היה רודף אותו והיה לו היתר גמור,

כמו שאמר דוד לשאול מן השמיים, מותר להורגך משום דרודף אתה.

בתורה אמרה, בא להורגך השכם להורגו. מכל מקום נשבע,

שלא יהרוג אותו, שייצרו, לא יוכל לדחוף אותו לעשות כן.

גם בועז,

שהיה יצר מפתה ומסיט אותו בהיתרים גמורים,

והיה מקטרג ואומר לו, רות,

המואבייה פנויה,

ואתה פנוי,

קפץ מייד ונשבע שלא יבוא אליה.

כי כך דרכם של הצדיקים שקופצים ומשביעים על עצמם שלא ניתן מקום להתווכח עם היצר,

כי במקום שיש היתר עלול להתפתות ולהכריע לצד ההיתר.

זאת אומרת, רוב בני-האדם נוטים להקל על עצמם,

ובוודאי שיש להם היתר, קופצים על ההיתר.

הצדיקים בדיוק הפוך.

אפילו שיש צד היתר, אם זה לא חלק ב-100%,

קופצים בנשבעים שלא להשתמש בהיתר.

כך עשה אברהם אבינו,

כדי שלא ייהנה מן השלל.

אברהם אבינו,

היה יכול להגיד,

כיוון שהקדוש ברוך הוא בירך אותו, ואברכך ויהיה ברכה,

והקדוש ברוך הוא הבטיחו לעושר,

אז הנה,

העושר נפל בידו, שהוא ניצח את המלאכים,

וכידוע,

כשהשלל מגיע למנצח,

אז אם הוא ניצח, הוא יכול לקחת את זה על פי הדין.

והקדוש ברוך הוא המציא לו את הברכה והביאה אל ביתו.

אבל אברהם אבינו מעין וסירב לקבל,

כי אמר שזה לא מעין הברכות שהקדוש ברוך הוא בירך אותו.

זה לא יכול להיות מעין הברכות שהשם בירך אותו.

מדוע?

כי ברכת השם היא שלמה,

והיא באה מכוח ברכה ולא מכוח צרה.

פה הכסף שנופל לידו הוא מכוח צרה שמתו האויבים,

ולא מכוח ברכה.

אז הוא אומר, ברכת השם שלמה היא תבוא מכוח ברכה ולא מכוח צרה.

ברכת השם היא בלי פגימות,

ואין בה שום צד של צל או פגיעה במישהו.

הברכה לא תבוא מפגיעה שפוגעים במישהו אחר.

לכן קפץ ונשבע,

שלא ייטה אחר ההיתרים.

עמד על נפשו, סירב ומיהן,

והרחיק עצמו מכל נטייה על ידי שבועה.

זו גבורת הנפש שאין כדוגמתה. אדם שנופל לו שלל כזה גדול, ובפרט של האויבים,

אז ודאי שזו שמחה שהוא יכול לקחת את הכסף שלהם.

הם רצו ליטול את נשמתו והוא ניצח אותם,

אז ודאי שהוא רוצה. אתם שמעתם פעם על מישהו שזכה באיזו תחרות וסירב לקבל את הגביע?

שמעתם דבר כזה?

יש כאלה שמקבלים גביע שהוא שווה 500 שקל,

והם מפסותים עד השמים.

אבל אם יגידו להם, זכיתם ולא ייתנו להם גביע?

ולא ייתנו להם גביע?

בדיכאון.

מה הוא ירא לאנשים?

אז לחזור מהמלחמה ולהראות את השלל?

להראות את השלל? משאיות, משאיות, מגיעות עם כסף וזהב?

וואי וואי וואי, איזה הנאה, איזה שמחה זאת.

אבל לא כך אברהם אבינו.

לכן,

אחר שהוא גילה בעצמו את הכוח הנפלא לשלוט בעצמו אפילו בהיתרים,

וכשהרים את ידו בשבועה,

היה מזמר ומרנן ושר שירה,

שירות וזמירות, על שזכה להתרומם מעל לטבע ולהיות נקי כפיים אפילו בשלו, אפילו בדבר המותר.

אף אחר הניצחון שזכה לו הוא שר שירה על שלא לקח מהשבי,

שבא לו בזכות מסירות נפשו עבור היושר והצדק.

וזו הייתה שירה יחידה במינה שיש לו כוח השליטה בכלל ובייחוד במקום ההיתר.

אדם שזוכה לשלוט בעצמו,

אין לך שירה יותר גדולה מזו.

אפשר לשיר על נפילת האויבים,

אפשר לשיר.

זה גם שמחה גדולה,

וזה גם שירה.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאמור,

אבל תכף נראה בחינה מסוימת מי שר

ואיך שר

ולמה נחשב את השירה הזאת לשירה גדולה מאוד,

שעתידים לשיר אותה גם לעתיד לבוא.

מכל מקום,

אברהם אבינו זכה לומר שירה כזאת על זה שהוא לא נהנה מן ההיתר,

בגלל שהוא רוצה ברכה שלמה,

לא מכוח קצרה של אחרים.

ההנהגה הזאת של אברהם אבינו,

שעליו השלום השפיע על הדורות הבאים, על זרעו ובניו,

שגם הם הצליחו להתרומם מעל הטבע,

ולא חששו לרכושם ולכספם,

לבתיהם ושדותיהם וכל אשר להם,

והיו עוזבים את הכול, סוגרים את העסקים והולכים ומכתתים רגליהם לעלות לירושלים ולעבוד את יוצרם ברגל,

להתבשם מהאווירת הקדושה של בית-המקדש בירושלים,

מפקירים כל אשר להם ולא דואגים לרכושם,

שמא יבואו הגויים האורבים עליהם לגזול.

כיוון שבמשך שבעה ימים שהם שהו לירושלים ועוד הדרך

עד לשם, ואחזור,

מספר שבועות היו נעדרים מבתיהם. כל זכורך,

כל הזכרים היו עולים.

זאת אומרת, כל ארץ-ישראל היתה מופקרת,

וכולם עולים לירושלים ומזניחים את השדות, את היבול,

את העסקים, הכול,

ועולים לירושלים. זו מסירות נפש.

והיתה להם הבטחה,

לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לרעות את פני ה' אלוקיך.

וההבטחה הזאת עמדה למעלה מ-1,200 שנה.

למעלה מ-1,200 שנה,

שלוש פעמים בשנה היו עולים עם ישראל לרגל ומפקירים את הכול, כמו שאמרנו,

ואף פעם לא חמד איש את ארצם אפילו מהאויבים מסביב,

שמן הסתם היו מודעים גם,

מודעים שיש את העניין הזה. למרות שהקדוש-ברוך-הוא עשה שלא ירגישו, והיה מקיף את בתיהם באורות כדי שיחשבו שהם בתוך הבתים,

אבל אף פעם,

אתם מבינים מה זה אף פעם,

יותר מ-3,600 פעם.

אף אחד מכל האויבים מסביב, עם ישראל המוקף אויבים כמו היום,

אף אחד לא ניצל את זה שאין שום גבר, כולם בירושלים.

יש הזדמנות פז יותר מזה?

אבל היו הולכים במסירות נפש

ומאמינים ובוטחים בשם יתברך,

שברכתו והבטחתו לא יחמוד אשת ארצך תעמוד,

כשם שאברהם, אביהם,

היה בטוח וסמוך בשם שברכתו תבוא בדרך ישרה,

בדרך של ברכה, ולא מכוח צרה.

והקדוש-ברוך-הוא גונן עליהם שלא יקרה להם שום נזק,

והיו אורות מקיפים את בתיהם, ולא הניחו לגויים להיכנס אליהם,

משום שחשבו שהם נמצאים בתוכם.

והנה דוגמה אחרת.

הנבות היזרעאלי,

כשהיה קולו ערב,

וכשהיה מרנן במקדש,

היו הרבה עולים לרגל למקדש לשמוע את קולו הערב,

פעם אחת לא עלה למקדש,

ונתמעטו אז עולי הרגל.

חזן כזה, כמו הנבות היזרעאלי,

עוד יותר באים.

ופעם אחת לא עלה, נתמעטו עולי הרגלים,

ומטעם זה בעל עונשו המר שנהרג על-ידי אחאב ואיזבל המרשעת.

כרם נבות היזרעאלי, בטח למדתם את זה פעם,

שחמד את זה אחאב,

ורצה לקחת אותו ולתת לו חלופה, והוא לא הסכים,

כי היא ירושת אבותיו,

ובסוף איזבל המרשעת

העמידה עליו עדים שכאילו הוא מרד במלכות,

והרגו אותו.

למה זה התגלגל עליו, כל עלילת הדם הזאת?

כיוון שהוא לא עלה בפעם ההיא לבית-המקדש לזמר לפני הקדוש-ברוך-הוא, וגרם להתמעטות של עולים לבית-המקדש. ולמה הוא לא עלה?

כי הוא ידע שאחאב חומד את כרמו,

שבא לו מירושת אבותיו,

והוא חשש שהוא יגזול ממנו את הכרם בשעה שהוא עולה.

ושכח את ההבטחה,

לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך,

ולא עמד בניסיון הזה, ולכן נגזרה עליו הגזירה ומת.

מניין ירשו את הכוח האדיר הזה להפקיר את כל הבתים

ולעלות לירושלים שלוש פעמים בשנה למשך שבועות?

מאיפה זכו להיות גיבורי כוח כאלה ולהתרומם מעל הטבע?

זה זכו מכוחו של אברהם אבינו.

זה בגנים אצלנו.

אם תבדקו ב-DNA תראו שזה נמצא אצלנו, אצל אברהם אבינו.

הוא כבש את הדרך לבניו ולזרעו אחריו להפקיר ולא ליהנות מכל דבר שיש בו ריח של רכוש.

וכמוהו שהיה שר שירה על הכוח והסגולה הזאת של יכולת הוויתור והפקרת הממון,

גם בניו בזרעו הצועדים בעקבותיו עוזבים את חילם, את רכושם,

צועדים בשמחה למקום המקדש ליהנות מזיב השכינה.

סלנו על כתפינו וראשינו עטורים.

מקצות הארץ בנו הבאנו ביקורים.

שרים שירה ומנעימים בקול בזמר,

מהללים ומשבחים והילולים ותשבחות לאלוקי אבותם,

אלוקי אברהם.

והפסיעות האלה שלהם,

מייפו פעמיך בנעלים,

באותם מנעלים שהיו עולים ושהיו נועלים את העסקים גם,

מייפו פעמיך בנעלים.

הפסיעות האלה נושאות חן לפני הקדוש ברוך הוא,

ממרומים משבחים אותם בקול,

מייפו פעמיך בנעלים, בתנדים.

אלו שלוש רגלים,

שהיו רואים ושומעים את כל המצעד של מיליונים יהודים שצועדים לכיוון ירושלים, נכדים של האב הראשון, אברהם אבינו,

וירשו את זה מכוח אביהם.

המדרש ממשיך ואומר,

רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי עמא אמרו בשם רבי אלעזר.

אמר משה בלשון שאמר אבא שירה,

הרימותי ידי אל אדוני,

בו בלשון אני אומר שירה.

משה רבנו אומר, אני הולך לשיר,

כמו שאבא אברהם, אברהם אבינו,

שר לפני הקדוש ברוך הוא והרים את ידו לאל עליון,

כמוהו אני הולך לשיר,

שנאמר אלוהי אבי וארוממנו.

גם משה,

שאמר שירה לפני הקדוש ברוך הוא,

דומה בשירתו לשירת אברהם.

מה דומה? מה הצד הדומה?

כל ישראל היו מתעסקים במצוות ביזת מצרים. הקדוש ברוך הוא ציוות ישראל לבוז את המצרים, לקחת מהם ביזה,

לשאול מהם.

ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה,

כסף, שמלות, הכול, לצאת ברכוש גדול כמו שהוא הבטיח לאברהם אבינו.

וכולם עסקו בביזה הזאת ולקחו מהם, קיימו מצווה.

כל אחד יצא עם תשעים חמורים מלאים כל טוב.

ומה עשה משה רבנו באותה העת?

וייקח משה את עצמות יוסף.

משה רבנו היה יכול לקחת

מאות חמורים.

מאות חמורים.

אתם יודעים, דן חלוץ, שמעתם עליו.

דן חלוץ,

כשיצא למלחמה בלבנון והחליט

לצאת למלחמה, דאג יום לפני כן בבורסה לדאוג לכסף שלו וסידר הכול.

משה רבנו,

שידע שאפשר לקחת כל כך הרבה כסף,

לא הכין את כל המשפחה ואמר להם, יאללה, יאללה,

תעמיסו חמורים, מאות, מאות חמורים, יאללה, לקחת.

שום דבר.

הוא הלך, עזב את כל הרכוש והכסף שמגיע לו בתור המנהיג יותר מכולם.

הרי אם הוא דואג שכולם יקבלו, מגיע לו משהו, לא?

כלום.

ויקח את עצמות יוסף.

באותו זמן שכולם התעסקו בביזה, אומנם במצווה,

הוא סידר את הנהגת העם בדרך ממצרים ועד ים סוף.

והשירה שאני שר, אמר משה רבנו,

שירה טהורה,

ללא שום ערבוב של שוחד, של כסף. אני לא שר בגלל שיצאתי והתעשרתי.

לא.

אני שר בגלל הגאולה,

ואני שר בגלל שאני זוכה לקיים את מצוות יוסף,

שיפקוד השם אתכם ועליתם את עצמותי מזה.

ואני שר שירה כמו אבא אברהם,

שהיה לו הזדמנות לקחת את כל השלל,

והוא לא לקח.

גם אני הולך בעקבות אבי אברהם, ואני לא לוקח.

זה שירה על הוויתור ועל העזיבה,

ולא שירה על הלקיחה.

איזה שירה זאת. זה משהו אדיר.

משהו אדיר.

יהודים יקרים,

זה הכוח האמיתי של האומה שלנו, עם ישראל,

שבאמת

קשה להבין את העם הזה ביחס לעמים אחרים,

שברגעים מסוימים, בשעות יפות של העם הזה, הוא מתעלם על עצמו וחוזר

למקור שלו כמו שהוא צריך להיות.

אבל במשך הזמן הם מטשטשים קצת את הזהויות בגלל החינוך שאנחנו סופגים במערב הפרוע ומחקים אותם קצת,

ויש איתם פלוויזיה בבתים,

ורואים הנהגות של גויים,

אז מאמצים את זה והולכים בדרכיהם ושוכחים את המקור והיסוד, המוסד של עם ישראל ועל מה הוא צמח.

מכל מקום,

קשה למצוא אנשים שמוותרים על ממון,

קשה למצוא אנשים שמוותרים על תפקיד,

קשה מאוד למצוא.

יותר קל למצוא אנשים ששרים שירים כשהם מנצחים.

אבל כשמוותרים, שמישהו גם ישיר על זה,

זה קשה מאוד למצוא.

אבל הנה, מצאנו לפחות שניים שעכשיו למדנו עליהם, אברהם שר על הוויתור,

וגם משה רבנו שר על הוויתור,

ולא סתם ויתור על הון עתק

שאפשר היה לקחת.

אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא הזניח את שניהם?

הם היו עשירים אדירים.

עשירים אדירים הם היו.

אברהם אבינו התעשר,

אברהם אבינו השם בירך אותו בכל, בכל.

אברהם אבינו היה כבד במקנה, בכסף ובזהב.

איך אומרים היום? זה כבד, כבד.

אבל אברהם אבינו היה כבד, לא כזה כבד.

היה לו המון, היה לו המון.

אבל הבן ישחי, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אומר שאברהם אבינו, אומר הפסוק, היה כבד במקנה, בכסף ובממון, מה הכוונה כבד?

היו באים לעשות איתו עסק?

היה כבד, לא זז.

לא, לא עכשיו, תבוא פעם אחרת, עכשיו אין לי זמן.

באים לעשות, כבד, כבד.

במצוות, ברוחניות.

ואל הבקר רץ אברהם, מהרי,

לו שבעה סיעוגות, הכול בזריזות, בריצה.

מתי?

בין 99 אחרי מילה, זקן אחרי מילה, ביום השלישי,

הכי כואב,

באים שלושה ערבים,

והוא הולך ורץ לשחוט להם בקר בשביל לתת להם לשון בחרדל.

כל אחד. שמעתם על דבר כזה?

עשיר או לא עשיר?

אבל אחרי מה הוא רץ?

מצוות.

ולא אחרי ממון.

את הממון בירך אותו ה' ונתן לו,

והוא עשה עם זה רק חסדים.

מה עשה אשל?

מה זה אשל?

ויתא אשל.

אכילה, שתייה, לינה.

בתי מלון היה פותח.

בשביל מה?

להכניס בהם עוברים ושבים.

מה הוא אומר להם? תאכלו על חשבוני, חינם אין כסף.

גומרים לאכול,

הוא אומר, תברכו למי שהמזון שלו.

היו אומרים,

תהיה ברוך, אברהם. הוא אומר, לא, זה לא אני.

מי שהמזון שלו אזן את העולם כולו.

אם היו מברכים, סעודה בחינם. לא בירכו, תשלם.

וככה התחיל לקרב אנשים לאמונה,

והיה נוטע בכל מקום וקורא בשם ה'.

משה רבנו, אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא עזב אותו?

לא.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

בתוך האוהל שלו הצמיח לו מחצב של סנפירינון.

זה מחצב ששוויו יקר מאוד, יותר מזהב.

מה זה המחצב הזה?

ממנו הוא עשה את הלוחות השניים.

הלוחות השניים. מה אמר לו הקדוש ברוך הוא? פסול לך שתי לוחות אבנים.

אמר לו, פסול לך.

הפסולת לך.

מהמחצב הזה שאתה בונה את הלוחות,

כל הפסולת שתישאר שלך ונתעשר משה רבנו מזה. לא שהוא היה צריך את זה. מה יעשה?

יאכל ארבע שניצלים ביום? מה יעשה עם זה?

אלא מאי? לא נאה שמנהיג שרץ לפני הציבור ודואג להם לכול, שהוא יחסר ויהיה עני.

אז הקדוש ברוך הוא דאג שמשה יהיה כי בעל המאה הוא בעל הדעה. אתם יודעים, אנשים רואים טבעת זהב,

רודפים אחריו בעיניים איפה שהוא הולך.

רואים מכונית יפה?

כל הרחוב מסתכל.

מה יש?

מה קרה?

זה מעיד על היושב בתוכה?

זה לא מעיד על היושב בתוכה.

אם נשים לחמור כתר על הראש, הוא יהיה מלך?

הוא יהיה חמור עם כתר.

אם חמור,

ישימו עליו ספרים, נקרא לו חכם.

חמור נושא ספרים.

אז אם אחד יושב במרצדס, מה, הוא צדיק?

מה, הוא חכם?

זה אומר שזה. ואם יש לו פה שרשרת מזהב?

מה זה אומר?

כתוב, נזם זהב

באף חזיר, אישה יפה ושרד טעם.

לא כל מה שנוצץ גם יש לו טעם.

מכל מקום אבותינו הקדושים עמדו במבחנים האלה,

ואנחנו ספגנו את זה, ואת הבחינות האלה ראינו.

לכן אמרו שמזה זכו עם ישראל לרגלים.

עכשיו בואו נראה עוד כמה מהמידות הטובות של עם ישראל,

ונראה איפה רוצים שאנחנו בעזרת השם נשתפר.

מעשה ברבי מאיר

שהיה יושב ודורש בליל שבת.

ואישה אחת הייתה בדרשה.

כשהלכה לביתה מצאה הנר שלה שכבה.

זאת אומרת, היא נתעכבה כל כך

עד שכבר לא היה אור. לא היה אז

אור כזה, היה נרות, ונר נגמר.

כבה.

אמר לה מעלה, היכן היית עד עכשיו?

אמרה לו, שומעת, הייתי לרבי מאיר דורש.

אמר לה, בכך ובכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר.

אני

את לא נכנסת הביתה, נשבע לה בכך וכך

לא תיכנסי עד שתלכי ותרכי עליו, אם תרכי עליו אני אכניס אותך הביתה

איזה רשע מרושע זה,

מה זה?

נגלה אליהו הנביא זכור לטוב על רבי מאיר,

אמר לו הרי בשבילך יצאה האישה מביתה,

תכף תגיע אליך האישה

שזרקו אותה מהבית, ובגללך היא יצאה מהבית,

וסיפר לו אליהו הנביא זכור לטוב איך היה המעשה,

מה עשה רבי מאיר,

הלך וישב לו בבית המדרש הגדול,

באה אותה אישה להתפלל,

אמר לה את יודעת ללחוש לעין לחש,

יש לחש שאומרים אם אדם חולה בעיניו,

לוחשים לו לחש, את יודעת ללחוש לעין?

מתוך אימה אמרה לו,

אמר לה ריקיקי שבע פעמים בפני וייטב לי,

אם את רוצה שאני אהיה בריא והעין שלי תהיה בסדר,

אני מבקש ממך לרוק שבע פעמים על הפנים שלי.

עשתה כן,

אמר לה, הלכי עתה לבעלך והאמרי לו,

אתה אמרת שאני ארוג פעם אחת, רקקתי שבע פעמים.

אמרו לו תלמידיו, רבי,

כך מבזים דברי תורה?

רבי מאיר בעל הנס, זה ספר תורה מעלך.

ככה מבזים דברי תורה?

אילו היית אומר לנו,

היינו מביאים אותו,

מלקין אותו על הספסל ומחזירים לו את אשתו.

אמר להם, לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד כהנור?

מה אתם רוצים?

שהכבוד שלי הוא יותר גדול מהכבוד של הקדוש ברוך הוא?

ומה עם השם הקדוש שנכתב בקדושה?

אמר הכתוב שימחה על המים,

להטיל שלום בין איש לאשתו?

כבוד מאיר לא יכול שכן.

יש דין בפרשת אישה סוטה,

שהבעל אמר לאשתו

שהיא לא תסתתר עם איש פלוני.

הוא ראה שיש איזו קרבה,

אז הוא אמר לה לא להסתתר אתו,

והיא הלכה ונסתרה.

זו פרשת אישה סוטה.

אז משקים אותה מים מעוררים,

ואם היא לא סתתה, כמובן, מזהירים אותה קודם ועושים לה כל מיני תהליכים בשביל שהיא תודה ולא תתחייב מיתה.

כי אם היא תשתה את המים המעוררים והיא שקרה והיא אכן סתתה מעל בעלה, היא מתה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר שיכתבו את השם שלו על המים בשביל להשכין

שלום בין איש לאשתו,

והוא מוכן שימחה שמו על המים בשביל להשכין שלום בין איש לאשתו.

אז שואל רבי מאיר, אם הקדוש ברוך הוא היה מוכן שימחה שמו,

שזה איסור חמור ביותר למחוק שם השם,

אז מה, כבוד מאיר יותר גדול משל השם? חס ושלום.

אלא לא יכול שכן, שצריך גם אני למחל על כבודי בשביל שלום בית,

בשביל שהאישה תיכנס הביתה.

לומדים אנחנו מכאן דבר נפלא, שהרי לכאורה התלמידים טענו טענה גדולה.

למה רבי מאיר צריך לבזות את עצמו כל כך?

במקום שהוא היה יכול לפעול להחזיר את האישה לביתה באופן אחר,

אפשר היה להלקוט את הבעל על האכזריות שלו ועל הליצנות שלו.

גם רבי מאיר לא השיב להם שזו לא עצה טובה והגונה.

הוא לא אמר שזה לא טוב מה שמציעים,

אלא התשובה שלו הייתה שהוא למד קל וחומר משמו של הקדוש ברוך הוא.

מה פירוש?

גם בעניין סוטה,

הרי יכול היה הקדוש ברוך הוא לצוות שיבדקו אותה במים,

במים המעוררים, בלי למחוק את השם שלו, נכון?

מה הבעיה?

אפשר היה לעשות בדיקה בלי מחיקת השם.

אבל הקדוש ברוך הוא הורה לנו בתורה שכדי להטיל שלום בין איש לאישה כדאי שיבדקו את האישה הסוטה,

והיא סוטה, כי סטתה מעל בעלה ועשתה נגד מה שהוא אמר ונצטרה עם אדם,

במחיקת שמו.

יותר משיבדקוה מבלי מחיקה.

וממילא למד מזה רבי מאיר את הקל וחומר שהוא עשה.

דהיינו, לא לחוש לביזיון התורה של עצמו אפילו במקום שהיה יכול לעשות אחרת.

מפה אנחנו רואים כמה הקדוש ברוך הוא חנון ורחום,

בערך אפיים וגדול חסד,

שאישה זאת שהייתה

סוטה אפילו אם היא תצא נקייה שהיא לא הגיעה לכלל מעשה, אבל בכל אופן היא נסתרה בניגוד לרצון בעלה והיא לא קלקלה ממש,

ודאי שאין לה יראת שמיים,

ואף על פי כן שהיא שקועה בתאווה והיא נסתרת עם אדם זר,

בכל זאת

עדיין היא מותרת לבעלה כי היא לא קלקלה.

הקדוש ברוך הוא אמר,

היא מחה שמי על המים כדי להתירה ולעשות שלום בינה לבין בעלה.

ואנחנו בני ישראל נצטווינו ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא,

וזה לא מעשה חסידות שעשה רבי מאיר אלא קל וחומר הנלמד מן התורה.

זאת אומרת, אנחנו נדרשים גם כן לדרגות כאלה,

משום שאנחנו עם מיוחד,

עם נבחר,

וככה הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו ללכת בדרכיו.

עוד מעשה מדהים מובא בגמרא.

כתוב, ידעת כי השם אלוקיך האל הנאמן.

חכמים אומרים, אמונתו של בשר ודם,

אתה יודע אמונתו של הקדוש ברוך הוא.

אם נתבונן כמה אמונתו של בשר ודם, ונראה עד כמה היא יכולה להיות מופלגת,

ודאי שנוכל ללמוד כמה אמונתו של הקדוש ברוך הוא.

מעשה ברבי פנחס בן יאיר,

שהיה דר בדרום,

והלכו אנשים להתפרנס שם,

והיו בידם שני שאים של סעורים.

הפקידו אותם אצל רבי פנחס בן יאיר ושכחו אותנו.

השאירו את שני השאים של הסעורים, שני פחים מלאים סעורים,

שכחו אותם והלכו.

והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותם בכל שנה ושנה,

עושה מהם גורן וקונס אותם,

ולאחר שבע שנים באו אותם אנשים לתבוע את שתי השאים.

מה אמר להם? בואו ותלו אוצרותיכם.

הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע, אמונתו של הקדוש ברוך הוא.

תקשיבו טוב מה עשה רבי פנחס בן יאיר,

תגידו לי אם מישהו מכם היה עושה כך.

שכחו אצלו שני אנשים זרים,

שני פחים, שני שאים של סעורים.

מה היה צריך לעשות אם הם שכחו אצלו? לשמור את זה עד שהם יבואו לבקש.

אבל סעורים, אם שומרים עליהם, מה קורה להם?

הם מתעפשים, ונאבדים, ונפסדים, והם ייפסדו, למי?

לאותם אלה ששכחו.

מה הוא עושה?

היה יכול לקחת את אותם סעורים,

למכור אותם, לפדות אותם בכסף,

לקחת את הכסף, לשמור בצד, מתי שיבואו, יגיד להם, זה היה שווה לאותה שעה 100 שקל,

קחו את ה-100 שקל, לא עשה כך.

לקח את הסעורים,

זרע אותם בשדות שלו,

הצמחו,

קצר אותם,

הכניס אותם לגורן,

אחר כך,

לשנה הבאה,

לקח את כל אלה,

ועוד פעם זרה,

סחר עוד שדות,

לקח עוד פועלים, קצר, כנס לגורן,

ועוד שנה.

הוסיף, לקח עוד פועלים, וכמובן הוא גם שומר עליהם,

כי אדם שרוצה שלא ייפסד ממונות צריך להשגיח על הפועלים.

וככה, שבע שנים עד שנהיה להם הון עתק.

כשהם באו אחרי שבע שנים,

אמר להם, טלו אוצרותיכם.

מי חייב אותו לדבר כזה?

מי עושה דבר כזה? מי משתעבד בשביל השני חינם אין כסף?

אז מאמונתו של בשר ודם, שהפקידו בידו שני שיאים,

אתה יכול להבין מה זה אמונתו של הקדוש-ברוך-הוא.

אז אנחנו מתפעלים מזה התפעלות גדולה.

ומאיפה למד את זה רבי פרחס בן יאיר? מהקדוש-ברוך-הוא בעצמו.

שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו אמר, והלכת בדרכיו.

מצינו שהקדוש-ברוך-הוא עושה כן,

כמו שכתוב, זורע צדקות,

מצמיח ישועות.

הקדוש-ברוך-הוא לוקח את כל המצוות שאנחנו עושים.

נשמרים מלא תעשה ועושים מצוות עשה ומצמיח לנו ישועות מזה.

אתם שומעים? כשעושים מצוות,

יוצא מזה ישועות.

זורע צדקות, מצמיח ישועות,

אדון הנפלאות.

אנחנו צריכים ללמוד מהקדוש ברוך הוא, מה הוא לקח?

לקח את הדברים,

הצמיח אותם והביא להם ישועות או צרות.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא עושה כן ומכאן אנחנו לומדים דבר גדול ביותר.

יש עוד מעשה אחד

חשוב שנדע, רבי ישמעאל, רבי שמעון בן שטח לקח חמור מישמעאלי.

ישמעאלי.

תגידו לי אם מישהו היה לוקח היום חמור מפלסטיני אם היה עושה ככה.

רבי שמעון בן שטח לקח חמור מישמעאלי,

והישמעאלי היה כנראה עשיר גדול שהיו לו יהלומים עליו,

ונפל לו אבן טובה, אחת מהיהלומים שיש לו על החמור.

והוא קנה את החמור,

רבי ישמעאל,

רבי שמעון, הוא קנה את החמור ומצאו את המרגלית.

אז באו אליו התלמידים ואמרו לו,

רבי שמעון,

ברכת השם את העשיר, ברכת השם את העשיר.

נפל בחלקך חמור עם יהלום.

מה עשה רבי שמעון?

אמר להם, חמור לקחתי,

מרגלית לא לקחתי.

אני קניתי חמור, את המרגלית לא קניתי.

אמר, אני מבקש להחזיר.

הלך והחזיר לישמעאלי. כשראה אותו ישמעאלי קפץ ואמר,

ברוך אלוקי שמעון בן שטח.

קידוש השם גדול.

הישמעאלי הזה הבין שזה רק כוח אלוקי שיכול להיות בבן אדם שנופל בידו מציאה כזאת. דרך אגב, מציאה של גוי

אין מצווה להחזיר, ולא היה צריך להחזיר.

רק אבדה של ישראל צריך להחזיר. אבדה של גוי לא צריך להחזיר.

למה?

כיוון שהקדוש ברוך הוא הפקיר את ממונם. כיוון שהם לא קיבלו את התורה,

הפקיר את ממונם.

אבל גזל אסור מגוי.

אבל אבידת גוי מותרת, ולא צריך להכריז.

אז מה עשה רבי שמעון?

אפילו שהיה מותר לו לקחת את זה,

לא רצה, כמו אברהם אבינו, לא רצה.

החזיר. מה יצא מזה?

קידוש השם גדול לאין כמוהו.

זאת אומרת, אלה שלוש מידות טובות שיש בעם ישראל,

שהקדוש ברוך הוא הנחיל אותם לישראל. מה הם?

ביישנים?

רחמנים?

גומלי חסדים.

ראשי תיבות, גבר.

גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים.

זה גבר.

לא מי שמתאמן במכון.

נראה אותך, גבר.

תוותר.

תתבייש לך. תגמול חסדים. תרחם.

בוא נראה אותך, זה גבר.

לא להנחית מכה למישהו.

הפוך.

להתגבר.

ואנחנו זכינו לכל הדברים האלה,

וזה המעלות של עם ישראל.

עשירות רוחנית הקדוש ברוך הוא נתן לנו וביקש מאתנו שאנחנו נלך בדרכים הטובים האלה של אבותינו הקדושים.

אבל דא עקא,

בדורות האחרונים אנחנו רואים שאנחנו, במקום ללמוד מאבותינו הקדושים וללכת בדרך המסורה והסלולה לנו מאבות אבותינו,

אם לא תדעי לך, היפה בת נשים,

צאי לך בעקבי הצאן וראי את גדיעותיך על משכנות הרועים, אבותינו הקדושים.

אז אנשים הולכים לרעוק בשדות זרים ורוצים ללמוד את תרבות הגויים, תרבות המערב.

לכן כל אדם יתבונן וישכיל איך נראו אבות אבותיו, איך הסבא שלו היה נראה,

איך האבא שלו כבר נראה, איך הוא נראה,

איך הילדים והנכדים שלו נראים.

אז תראו איך זה נראה.

איך זה נראה.

כנגד ארבעה בנים דיברי התורה,

אחד חכם

ואחד רשע,

ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

בהתחלה חכם.

הסבא,

האבא של הסבא היה חכם, חכם, חכם, חכם, חכם.

הבן החליט לפרוש,

נהיה רשע.

הבן שלו שגדל אצלו רשע נהיה תם, לא יודע כלום, לא יודע מה להבין.

רואה סבא צדיק, רואה אבא רשע.

לא יודע מי נכון, מי צודק, מה זה.

הילד שלו בכלל לא יודע לשאול, כבר לא יודע כלום, שום דבר.

אאוט לגמרי.

וככה זה הולך.

ההידרדרות הולכת ויורדת.

אבל תמיד יש תקווה לישראל,

והקדוש-ברוך-הוא מביא לנו כל מיני נעורים מדי פעם,

מנער אותנו,

וכנראה שבקרוב אנחנו נתנער קצת על-ידי אחמדי.

אחמדי מתכנן לנו פה איזה זיקוקי דינור.

אז צריך לדעת,

כשאחמדי מתחיל לפעול צריכים להיזכר

בקדוש-ברוך-הוא ובמצוות שציווה אותנו, והלכת בדרכיו,

וצריכים להשתדל בין אדם לחברו ובין אדם למקום בשביל שנוכל לעמוד בכל הגזירות הקשות והרעות שצפויות בדרך.

כתוב שתהיה עת צרה ליעקב שלא הייתה מעולם וממנה ייוושע.

אתם יודעים שאולמר טס מחר לרוסיה דחוף.

יש לפוטין מה להגיד לו,

לאחר שהיה לו איזה דיסקוס עם אחמדי.

ובינתיים קונדי,

מזכירתו של בושי,

עושה סיבובים במזרח התיכון בשביל לדאוג שאנחנו ניתן עוד כמה חתיכות.

אבל זו כנראה עצה טובה, היא רוצה שנצמצם את המדינה,

את ארץ-ישראל,

בשביל שהפגיעה של הטילים תוקטן,

כי אם נהיה על שטח גדול ניפגע יותר, ככה אם נצטמצם יהיה קשה לפגוע אולי.

תוכנית משותפת כנראה.

אבל מכל מקום,

אנחנו, לא מעניין אותנו מה מלהגים בכל העולם.

אותנו מעניין דבר אחד, מה הקדוש ברוך הוא אומר.

אם נעשה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, נצליח בכל.

אם לא נלך בדרך השם, כמו שהוא אומר,

נפסיד בכל.

ואנחנו רואים שאנחנו במצב של ירידה כל הזמן, וירידה בירידה בירידה,

מבחינת העוצמה,

הפיזית שלנו, אני לא מדבר על הרוחנית,

אבל על הפיזית שלנו,

מששת הימים עד היום אנחנו נראים לא טוב.

לא טוב.

לא טוב.

לא טוב.

אם הגענו למצב שיכולים לירות עלינו טילים מאות ביום,

ואנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר,

או עשרות מדי פעם, ככה, בשביל שיהיה קצת גיוון,

אז אנחנו במצב קשה מאוד. קשה מאוד.

אז על מי יש לנו לשען?

על אבינו שבשמיים.

לא הכוח יושיע אותנו,

אולי המוח,

אבל בעיקר זה אם נלך בדרך התורה.

אם נלך בדרך של אבינו שבשמיים, ננצח.

אתם יודעים עם מה יצא אברהם אבינו להילחם נגד ארבעת המלכים שדיברנו?

אתם יודעים עם מה הוא הלך להילחם?

עם חול.

שמעתם דבר כזה?

ראיתם פעם ילדים בגן ילדים שהם רבים בארגז חול?

איך הם רבים?

כל אחד מרים חול וזורק לשני בעיניים.

זה הכוח שלהם, הם לא יודעים להרביץ עדיין, בעיטות אולי, בקושי.

אבל חול, הם זורקים חול.

נו, אז כמה חול אתה יכול לזרוק? כמה נכנס בחופן של אברהם אבינו? כמה יכול להיכנס חול?

הוא צריך לנצח עכשיו ארבעה מלכים.

ארבעה מלכים, זעמים שלמים הכי חזקים שישבו פה,

שארבעת המלכים ניצחו את חמשת המלכים

ושבו את לוט. והוא בא עכשיו להילחם נגדם, עם מי?

עם זקן ביתו, דמשק אל יחזר, שניים.

אברהם אומר לו, אתה בא?

הוא אומר לו, יאללה.

לאן הולכים?

נלחמים. נגד מי? ארבעת המלכים.

קטן עליי.

יאללה.

מה להביא את החץ?

נביא את החץ?

נביא טיל יריחו?

מה נביא?

הוא אומר, לא צריך, יש שם חול, מה אתה דואג?

יש עול, לא צריך לקחת כלום.

נו, מגיעים לשם, איך מנצחים עם חול?

מרים אברהם אבינו חול ומשליך,

וזה הופך להיות בליסטראות וכידונים.

טילים, טילים, בליסטראות וכידונים.

איך יכול להיות? מה זה בדיחה?

מה זה בדיחה?

אפשר לנצח עם חול?

כן, אפשר לנצח עם חול.

אתם יודעים איך?

אתם שמעתם פעם על הוריקן?

מה זה הוריקן?

חול עם ונטילטור.

קצת חול, הקדוש ברוך הוא מפעיל ונטה 320 קמ״ש,

והיא מרימה ערים, ערים, אמריקאים.

אורחים, מיליונים, אה, לשמה, וואו, מה קרה? כולה ונטילטור, מה קרה?

חול, חול רק, חול.

אומר אברהם, אני זורק את הבנטה, הקדוש ברוך הוא יפעיל.

וחביבי, זה הופך להיות טילים ובליסטראות.

אתם יודעים מה זה חול?

אם גרגירי חול פוגעים בטורבינה של מטוס תוך כדי נסיעה, הוא עושה סדקים בטורבינה.

הקור של ציפור מפיל מטוס.

אז זה תלוי רק באיזה מהירות זה עף. פעם נסעתם אחרי משאית שאבן קטנה של חצץ קפצה? זה לא מהר כל כך, והיא מנפצת שמשה קדמית.

למה?

כי מהירות הפגיעה, אפילו כשהגרגיר הוא קטן,

מסוגלת לרסק.

אז יש בעיה? אומר אברהם, אני לא, אין לי כוח.

אני רק, הכוח שלי זה השם.

אני עושה השתדלות קטנה. מה ההשתדלות?

זורק חול.

עכשיו שהקדוש ברוך הוא ינהל את המלחמה.

נראה עכשיו שהרמטכ״ל יגיד, חבר'ה,

Don't worry,

יש לנו חול וחול.

והוא ישלח משאיות של חול במקום טנקים לכיוון הגזרה בצפון.

מה אתם אומרים?

אשפוז ישר.

אבל אתם חושבים שזה היה רק אצל אברהם?

היו מאמינים בני מאמינים מזרעו של אברהם שהשתמשו באותו תרגיל.

היה אחד, קראו לו נחום איש גם זו. שמעתם, אברהם?

שכל דבר היה אומר, גם זו לטובה. מה שקרה לו הכי גרוע אמר גם זו לטובה. לא שמזה יצא דבר טוב.

זה עצמו טוב, פנטסטי. פנטסטי.

שמעתם דבר כזה? אדם באמצע התאונה אומר, וואי, גם זו לטובה.

לא מדבר על אחד שפגע, אחד שנפגע,

גם זו לטובה.

אחד מודיעים לו שהוא צריך ניתוח, רוקד, גם זו לטובה.

איפה נשמע דבר כזה?

אבל כיוון שנחום איש גם זו היה צדיק גדול,

אז סמכו עליו ישראל והיו צריכים לשלם מיסים וארנוניות למלך,

ואז שלחו אותו. מי הכי בטוח? מי השמירה הכי גדולה יש לו? צדיק.

אז שלחו את הצדיק עם הכסף. גם הוא לא ייגע גם בכסף, וגם תהיה עליו שמירה.

והוא הגיע לבית-מלון,

בדר במלון, ראו שהוא בא עם ארגז.

אז ככה פונדקאי שם אמר, בטח יש פה משהו.

השקו אותו קצת ככה, נתנו לו אוכל והשקו אותו קצת.

הוא נרדם טוב-טוב.

פתחו את הארגז וראו את כל כסף הזהב שהכינו היהודים לשלם למלך. מה עשו? רוקנו את הכול ושמו לו חול מגינה באותו משקל,

שכשהוא ירים הוא ירגיש את אותו כובד ולא יחשוש.

קם בבוקר לחומיש גם זו, בלי הרבה שאלות, לקח את הארגז והמשיך בדרך.

הגיע למלך, אמרו לו, הנציג של היהודים הגיע.

נו, תכניסו אותו. נכנס, מביאים את הארגז,

פותחים את הארגז, מה רואים? חול.

המלך התאדם,

אמר, ככה מזלזלים בי היהודים?

אני עכשיו אגזור עליהם גזירות כאלה,

ואת האיש הזה אני מבקש להוציא להורג.

פתאום בא אחד מן השרים שלו ואומר לו, תשמע,

אל תזלזל ביהודים האלה. אם הם הביאו לך חול,

יכול להיות שזה החול הסגולי של אביהם אברהם.

יכול להיות שזה החול הזה.

אז הוא אומר לו, למה הבאת חול?

אז הוא אמר לו, זה חול שהורג.

חול הורג? הוא אומר לו, כן. הוא אומר, מה לעשות, תלכו איפה שיש לכם אויבים, תשליכו על האויבים ותנצחו.

אמר, טוב, תמתין פה.

שלחו אנשים עם החול למלחמה, זרקו וניצחו.

חזרו,

אמרו לו, יישר כוח,

מילאו לו את כל הארגז, כסף וזהב,

ושלחו אותו עם פמליה ורוב כבוד בחזרה בדרך.

הגיע לאותו פונדק,

נכנס לי בפנים,

והפונדקאי נדהם שהוא חי בכלל.

הוא ראה אותו חוזר שמח, מאושר, לא הבין.

שאל אותו, תגיד לי, מה היה?

מה היה אתך? לאן אתה הלכת? אמר, הייתי הלכתי למלך וזה.

הוא אומר לו, נו, ומה קרה? מה אתה שמח ומאושר?

הוא אומר, תראה, באתי לשם והגעתי ומצאו חול במקום,

ואז אמרתי להם שזה החול שכמו אברהם אבינו,

כי הוא לא אמר לו, גם זו לטובה. אם מן השמים גלגלו כך,

אז גם זו לטובה.

ואז מילאו לי את הכול בתמורה, על זה שזה נכון, מילאו לי את זה. מה חשב אותו גוי?

חשב שיש סגולה בחול שלא בגינה.

הרי איזה חול עשה את הנס?

החול שלו מגינה.

רק הלך נחום איש גמזו, מילא גם הוא ארגז,

והלך למלך.

אמרו למלך, הגיע עוד אחד עם חול.

אמר, אין בעיה, תבדקו אם זה עובד.

בדקו,

לא עובד.

אמר, תטמנו אותו בחול.

כן יאבדו כל אויביך ה'.

אז זאת אומרת, מי שמאמין בשם יתברך

בוטח בשם כמו שאנחנו לא מודאגים, נכון? לא מודאגים.

שנקום חלילה מחר או לא נקום,

אם ננשום מחר או לא ננשום,

אם נראה בעיניים או לא נראה, אין לנו חשש כזה, נכון?

אולי חלילה נקום ולא נשמע באוזניים? לא חוששים.

אולי חלילה לא נוכל ללכת פתאום? לא חוששים, נכון?

על בטוח הולכים לישון וקובעים פגישות למחר.

נכון? יש לכם פגישות למחר?

קבעתם עם כמה אנשים? יש לכם חתונה בקרוב? תכננתם משהו?

יש לכם בר מצווה? ברית?

יש איזו עסקה בדרך?

קבעתם. על מה אתם סומכים שתוכלו?

לבצע?

להגיע?

לחיות?

מי אמר לכם את זה?

אה, על זה אתם סומכים.

רק דבר אחד אתם לא סומכים,

שהקדוש ברוך הוא יכול לנצח גם את המלחמות שלנו.

על זה אתם לא סומכים.

למה?

למה פה כוחי ועוצם ידי?

יש לך כוח לתת מאור לעיניים שלך אם הוא ייקח לך?

לא.

אז איך יש לך כוח לנצח את האויב אם הוא יגזור שהוא ינצח?

הכל תלוי בגזרת השם.

ומתי הקדוש ברוך הוא גוזר טוב על עמו ומתי לא טוב?

לפי המעשים.

אז אם המעשים שלנו טובים, הוא גוזר עלינו בחיים.

ואם המעשים לא טובים,

חס ושלום, ההפך.

אז במה זה תלוי?

במעשים.

זה דבר שאנחנו צריכים להפנים.

זה באומה הכללית

ובעניין הפרטי.

כל אדם מחפש שיהיו לו טובות, יהיו לו ישועות, יהיו לו שמחות.

אין בעיה, אתה רוצה? יש הבטחות בתורה. הוא מבטיח ברכות מא' ועד ת'.

אבל הוא אומר, יש תנאים.

תשמור על המצוות שלי, תעשה מה שאני אומר,

תחול עליך הברכה שלי במלואה.

בכל מכל כול לא יחסר לך שום דבר. תצליח בכל אשר תעשה.

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ומושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יגיע יומם ולילה.

בעיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא יבול.

בכל אשר יעשה יצניח.

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.

זאת אומרת, במה זה תלוי?

אם אתה לא הולך בדרך של רשעים וחטאים ולצים ואתה הולך בתורת ה' הוגה בה,

מקיים את מצוותיה,

מובטח לך כמו עץ ששתול על פלגי מים שתמיד נותן את פירותיו ועלה שלו לא ייבול,

אתה לא תחסר כלום, לא מילדים, לא מכסף, לא מבריאות, לא מכלום.

הכול יהיה לך, ולא עוד, אלא כל אשר תעשה,

תצליח.

מה אתה רוצה יותר הבטחה מזאת?

אז מה מבקשים מאתנו? את טובתנו. למה לא עושים?

כי בן אדם סומך על עצמו, לא על הקדוש ברוך הוא.

אחרי שהוא מקבל מהשם את הכול, את הנשמה והבריאות והחיים והראייה והשמיעה,

אחרי זה אומר הקדוש ברוך הוא, עד כאן, מפה אני אסתדר לבד.

מפה אני יודע להסתדר.

רגע, למה לא תמשיך? מה אכפת לך לקבל בחינם גם את הסיוע והעזרה והכוח והכול?

למה לא תמשיך?

כי זה כבר לא אני. איך אני אגיד אני, אני, אני, מה עם האגו שלי? מה אני עשיתי?

אוי, איזה מסכן, איזה מסכן.

כגמול עלי אמו.

אתם מבינים? תינוק.

תינוק.

אין לו דאגות.

שמעתם פעם תינוק שואל את אמא, אמא, יש חלב היום?

בכלל לא מודאג.

שמעתם ילד שאומר לאבא, נו, מה עם המשכורת?

יש משהו?

לא דואג.

ילדים רק אומרים, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, תקנה לי, הלו, אני לא בנק.

מה תקנה לי, תקנה לי.

יש...

יש לוקש, נגמר, אין.

הקדוש ברוך הוא יותר אשר מאבא שלנו?

אצל הקב'ה אתה יכול להגיד הכול, תקנה לי, תקנה לי, תן לי, תן לי, מה זה תפילת שמונה עשרה? רק בקשות.

אתה חונן, חוננו, יאללה, תן.

אתה רופא, יאללה, רפאינו.

אתה מברך, יאללה, תן ברכה, ברחנו.

הכל אתה יכול לבקש.

אבל אם הבקשה האמיתית, גם תקבל, כי קרוב השם לכל קוראיו,

לכל השקרו, הוא באמת. אם אתה קורא לו באמת וסומך עליו, תקבל.

אבל אם אתה רק סתם אומר בשביל לגמור את התפילה וללכת לעבודה,

אז לך תעבוד, מותיק, לך תעבוד.

אם בן אדם היה בוטח בשם,

הכל היה מקבל.

אבל מה לעשות, אנחנו חושבים שאנחנו חכמים ומפסידים.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

שלב א' זה שאלות,

שלב ב' זה ברכות.

לכן מי שיבקש ברכה עכשיו לא יקבל,

ומי שישאל שאלה, יענה.

שאלה יש לך, נכון? רק שאלה. לא שאלה איך אחד חולה יהיה בריא, אלא שאלה.

כן. בבקשה, נא לתת לה.

תמסור, יעבירו. תמסור.

כבוד הרב, אני ובעלי בעלי תשובה כעשר שנים,

ופשוט יש לנו עיכוב ילודה. אני הייתי בשידוכים שש שנים,

והרב שלנו אמר לנו לבוא לפה, לבוא להרצאה,

לשאול אותך מה לקבל על עצמנו כדי שתברך אותנו, שהקדוש-ברוך-הוא יפקוד אותנו בזרע קודש ושכל הקהל יענה אמן. ורק עוד דבר, הרב, מאחר שהייתי בשודוכים שש שנים,

אז כיום אני עוד פחות משלוש שבועות,

אני כבר בת 30,

ועוד לא זכינו שההברכה תתקיים בנו. בעלי הוא אברך. הייתי בעלת תשובה גמורה, ואני מקבלת הכול שהקדוש-ברוך-הוא, הכול אצלו צדק.

אבל מה אני אעשה, כבוד הרב, ואני מתפללת ומדברת עם השם הרבה הרבה, כשאני רוצה ילדים שילכו בדרך התורה והמצוות.

מה לעשות, כבוד הרב?

זו שאלה או ברכה?

אני שואלת מה לעשות, הרב, אם אתה אומר שהולכים בדרך הקדוש-ברוך-הוא, השם ייתן לך ברכה. נכון, נכון, אבל זה ברכה בסוף, נכון?

כן. אמרתי בשלב ראשון שאלות, אז לכן נעביר את המיקרופון לשואל הבא.

ואחר כך נתייחס לברכה. בסדר? תודה. תודה רבה. תודה.

מי רוצה לשאול שאלה?

אתה רוצה לשאול שאלה? אתה הבנת מה זה שאלה, כן? הבנת.

תנו לו בקשה לשאול שאלה.

כבוד הרב, אני, ברוך השם, כבר שלוש שנים מתחזק בתשובה.

עכשיו, איך שהשתחררתי מהצבא,

פתחתי עסק.

השתחררת או שחררו אותך?

השתחררתי אחרי שלוש שנים.

אחר טוב סך הכול.

כן.

השתחררתי מהצבא, פתחתי עסק, ברוך השם, בירך אותי. פרנסה זה לא הבעיה.

נפתחתי גם לכיוון אקדמאי אפילו, ללכת ללמוד.

אה, לאקדמאים. יפה.

כן.

חזקתי.

ברוך השם, נפתח לי ראש.

היום, ברוך השם, אני חושב ללכת לישיבה.

השאלה שלי

היא פשוטה.

אני רוצה לעשות מסירות נפש, לדעת מה התיקון שלי.

יש אנשים שעובדים,

יש אנשים שעובדים ולומדים, יש אנשים שמשלבים ויש אנשים ששולחים את אהבם על ה'.

השאלה שלי, מה התיקון שלי? אני רוצה לדעת אם בשבועיים מספיקים לי למסירות נפש בישיבה.

אם על-ידי שבועיים אני אדע שזה מה שאני צריך לעשות או לא.

אם לא, אני אלך לכיוון האחר. ברור שאני אמשיך לשמור תורה ומצוות, ברוך השם, כן?

על הכול.

זו לא הנקודה.

למה קבעת שבועיים רק כשאני אבין?

זה מה שנתפס.

הבנת? הלכתי בהתחלה שלושה ימים, אם לא הלך אמרתי שבועיים.

בעסק גם כן אמרת ננסה שבועיים ואחר כך נחליף? העסק, נו. לא, זה, נכון, זה שנים.

זה שנים.

בוא אני אסביר לך. אם אתה רוצה לעשות מסירות נפש ורוצה לעשות תיקון לנשמה שלך, אין תיקון יותר גדול, בלי לדעת אפילו,

מלשב באוהלה של תורה.

זו המסירות נפש הכי גדולה.

מה טובו אוהליך יעקב, אשכנותיך ישראל.

אין יותר מזה.

ומי שמוכן להפקיר הכול,

כמו אברהם אבינו, כמו משה רבנו,

מוכן להפקיר הכול לכבודה של תורה ולכבוד השם יתברך,

אין לך מעלה יותר גדולה ואין לך סיוע משמים יותר גדול.

ידוע.

מסכים אתך? במאה אחוז.

במאה אחוז.

עוד פעם, השאלה בעיני עומדת.

אז מה הברירה האחרת, אם זה מה שצריך לעשות?

את זה אני יודע שצריך לעשות. אז מה הברירה האחרת?

מה עומד? אבל אם אתה אומר ללכת לשנה, שנתיים, שלוש,

כל החיים, זה כמו משחק מכור.

הלכת, סגרת, נסגר העניין. מה מכור פה? שסגרת את עצמך שם. אין לי דבר נגד זה. הלוואי שאני אזכה לזה. לא הבנתי, ואם סגרת את עצמך בגן-עדן, מה לא תזכה לזה? הלוואי שאני אזכה לזה. הלוואי. כשאני הבטחתי את השערים האלה. זה רק כרטיס נסיעה לירושלים, וזה הכול. אתה צריך להבין, כבודו, אם אני ארגיש שזה מה שאני רוצה,

לא אעזור שום דבר. ואם לא תרגיש?

זה הבעיה. זה מה שאני רוצה לדעת.

ואם לא תרגיש שאתה רוצה לעבוד?

לא. אה, מה לא? לעבוד זה לא הבעיה. ואם לא תרגיש?

יש עוד. ואם לא תרגיש?

ואם לא תרגיש? יש היום הרבה תימנים שרוצים לעבוד. זו לא בעיה לשים עובד. מה אתה עושה? זה לא הבעיה לשים עובד. אז מה אתה עושה? אתה נשוי או עוד לא? לא, עוד לא. ואם לא תרגיש אחר השבועיים שאתה רוצה את האישה, אז מה אתה עושה?

אה, אני רגיל להפוך על הפוך איתך, כבודו. אני צופה אדוק באינטרנט. אני רגיל לזה. נכון.

אדם,

יש לו ילדים והוא מרגיש עכשיו שהוא הביא יותר מדי.

מה לעשות עכשיו, להחזיר אותם?

מה לעשות? מה זה להרגיש?

מה צריך לעשות? לא מרגישים. אבל אני שומר תורה ומצוות מא' עד ת'.

אתה אחרי שבועיים בטירונות.

מה הרגשת, שאתה רוצה לחזור הביתה או להמשיך שלוש שנים את האמת?

טוב, זה לא דוגמה בטח. גם אני לא דוגמה, אבל אני שואל אותך,

תגיד, מה הרגשת?

שם אתה לא אומר, תשמעו חבר'ה, הייתי פה שבועיים, ניסיתי,

לא מתאים, ביי.

אין דבר כזה, נכון? למה שם ההרגשה לא קובעת?

צבא. כי יש צבא.

מה זה, יש חייל שאומר לך, תישאר פה, אל תזוז.

אם חייל יכול להגיד לך, אל תזוז,

בורא עולם שאומר לך והגית בו יומם ולילה.

כבודו, אני הוגה בזה יומם ולילה.

איך? אני הוגה בזה יומם ולילה. אני אומר לך בלב שלם, עם כל הצחוק, עם כל הצחוק.

אני הוגה בזה יומם ולילה. איך? איך? דרך המחשבה, כל התפיסה שלי היא דרך הראייה של התורה.

אם זה בעסקים לא לעשות גזל, חלילה, מצוין. אם זה בעסקים במשא-ומתן באמונה. מצוין. הכול על-פי תורה. שואל שאלה, אני ברכב רק דיסקים, תורה, כל זמן שיש לי זמן פנוי אני רק בתורה, רק בתורה, לא טלוויזיה, לא שום דבר. שואל שאלה, השאלה שלי היא פשוטה. מה השם שלך? יניב. יניב. היה פעם אחת, קראו לו רבי שמעון בר יוחאי. שמעת עליו? שמעת. מה היית מעדיף להיות, רבי שמעון בר יוחאי או יניב?

שאלה, נו, בסדר, אוקיי. בוודאי, שמעון בר יוחאי. זהו, אז אתה יכול להיות. אני יכול. זהו. כל אפשרי. אתה רוצה. אני מעוניין במאה אחוז. אז מה הבעיה? הבעיה שלי היא שאני צריך להרגיש שאחרי השבועיים האלה, מי אמר? זה הבעיה שלי. מי אמר? שאלתי הרי על עבודה ועל ילדים ועל אישה ועל צבא, אם לא תרגיש,

האם תוותר עליהם?

לא. למה על התורה צריך להרגיש?

מי סיפר לך? אבל אני לא אוותר עליה בחיים. אני לא אוותר על התורה. זה דבר ברור מאליו. אני לא אוותר עליה בחיים. אז למה צריך להרגיש? צריך ללמוד תורה בלי להרגיש. אבל אני דומד תמיד. אני דומד תמיד. אני אמרתי להם במס הכנסה, תאמינו לי, כשאני ארגיש, אני אשנה, אבל לא מרגיש. תדקלם את השאלות האלה לחברים שלי. תשאל אותו שאל, הבנתי, אבל יעיוני. אני מדקלם את השאלות האלה. אבל יעיוני, מה התשובה שלך, אתה יודע?

כמובן שלי, לעבוד את הבורא יתברך, אני יודע שזה מה שאני צריך לעשות. מה אתה מעדיף? לעבוד אותו? אתה רוצה לעבוד? לעבוד אותו. השאלה שלי היא אם לעבוד אותו עם סיוב של עבודה, בחנות או בישיבה.

זה השאלה. בדיוק. אני עונה תשובה.

בישיבה.

כמה זמן מסירות נפש אני צריך לעשות? בכל החיים.

אבל שתדע, מסירות הנפש היא רק בהתחלה, לא כל החיים.

השאלה שלי היא אחרי כמה זמן אני אדע שזו הייעוץ שלי. זה השאלה שלי. טיק טק. אחרי כמה זמן אני אדע? טיק טק. אם החלטת שזה הדרך, על המקום זה נגמר. אם אני ארגיש את זה, לא מרגיש כלום. שום דבר לא אעצור אותי.

אתה לא תרגיש כלום? יצר הרע ישב עליך? לא, אז איך אתה מסביר את כל האברכים? עובדה! הם ארגנטו אותו עם עצמם, אחרי חודשיים שלוש בתשובה של טוב להם, הם רוצים את הדרך. אני רואה אותו על הכתף שלך עכשיו יושב ואומר תגיד שבועיים, תגיד שבועיים, אל תגיד יותר, שבועיים תגיד, תגיד שבועיים, מי אומר לך להגיד שבועיים?

מי אמר דבר כזה שבועיים? עוד לא נשמע כאן דבר הזה.

אלא מה? יצר הרע אומר לך, תשמע, שחק אותה ככה.

לא הוא אומר לך לשחק, הוא אומר, באמת אתה צדיק.

רק מה, למה תהיה צדיק הרבה?

שבועיים, ניסיון. ואם לא תרגיש, תוכל להגיד לה' ניסיתי,

ניסיתי, אבל לא הרגשתי.

כי אם היית רוצה, היית מרגיש. קשה לי להבין את המהלך.

למה? הרי הבורא יתברך, הבורא יתברך.

כל אחד, הוא שם לו תפקיד בעולם. נכון.

ההוא יכול להיות חנווני ולעבוד את ה' יתברך, באותה מידה שאותו תנא קדוש יעבוד את ה' יתברך, ושתיהם יגיעו לאותה מדרגה בגן-עדן, ואפילו החנווני ההוא יגיע למדרגה יותר גבוהה. הבנתי. זאת אומרת, כולם, רבי שמעון וכל החנוונים יהיו מדרגה אחת.

אז בשביל מה התאמץ רבי שמעון היה במערב 13 שנה? היה בוטח מכולת והיה מסודר.

הנקודה היא שהבורא יתברך רוצה שנגיע למטרה מסוימת, שנעמוד אותו בדעת צדולה,

נגיע למיתות שהוא רוצה. כן.

מה הסיכוי יותר, בחנות או בישיבה? בוודאי שבישיבה, אז איך אתה שואל שאלה?

אלע, זו שאלה בכלל. אז מה השאלה? אבל כל אחד מקבל את הכלים שלו בהתאם לאיך שהוא נולד, לאיפה שהוא נולד ולאיזה סיטואציה הוא נמצא. השאלה שלי, אם אני בנוי לזה, איך אני אדע את זה?

תרצה שאני אראה? אתה שמעת פעם על בת-קול?

בוודאי.

בת-קול, היו שומעים חכמים, בזמן מסוים, כשירדו ממדרגת רוח הקודש,

היו זוכים לשמוע בת-קול.

בת-קול, אם הם היו שומעים דבר שחוזר ונשנה פעמיים,

כן, כן, לאו, לאו, עוד דברים כאלה,

זה היה מעין בת-קול שהיו שומעים ומבינים מזה שזו התשובה מן השמים.

אני אעשה לך עכשיו בת-קול.

בת זה בת וקול זה קול. בת זה נקבה וקול זה זכר. יש פה זכרים ונקבות.

אני אשאל אותם אם אתה צריך ללכת לישיבה או לא,

ונשמע את הבת-קול, מה הם יגידו?

כן, זו הכוונה שתלך, לא, זו הכוונה שלא תלך.

מה אתם אומרים? הוא צריך ללכת לישיבה, כן או לא?

כן.

יא ווי ווי, איזה בת-קול.

נגמר.

עכשיו, אם אתה רוצה באמת ללכת,

אתה תצליח, כי יש לך ברכה של כולם.

אבל יש ישיבה על הגיל שלו כבר?

בטח שיש ישיבה על הגיל שלו. מה קרה לך? הוא רק בוגר צבא. ערב.

23. ערב. כן. כבודו? כן.

רגע. כבודו, כן. מקובל. מקובל. תן יד.

מי שבירך, בוא.

מי שבירך אבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה,

וכל הקהילות הקדושות והטהורות. הוא יברך את השם הטוב. יניב. יניב. יניב. בן ציון.

בן ציון.

השם יזכה אותו לשב בציון, כן. וללמוד תורה, כן. ויתקיים בו כי מציון תצא תורה, כן. ויניב יהיה תלמיד חכם ומורה הוראות בישראל. כן.

שאלה למי יש? שאלה, לא ברכה, כן.

יש לך שאלה?

בטוח. תן לה שמה.

אבל מעט עשו ועלתה בידיו. אומה מעט שיצליח.

זה תימני עקשן, הוא הצליח.

הוא יצא.

אל תדאג, השם יעזור לך. אל תדאג.

תראה, כל תלמוד בבלי בא מעיראק.

תודה רב.

ככה, אמא שלי כרכתנה ארבעה ילדים השנה,

ואנחנו שלושה גיסות ואני,

ואף אחד מאתנו לא נכנסה להיריון.

אנחנו נוסעות שנה פלוס כולם.

ושלחו אותי לפה לשאול אותך מה לעשות,

כמשפחה, זאת אומרת, כאילו זה איזשהו משהו של כל המשפחה כזאת.

שנה? מה זה שנה? זה כלום. שנה, אפשר להגיד, כמעט שנתיים.

לא משנה, כאילו, עכשיו ארבעה. לא, שנתיים, זה לא נורא.

תראו, התחתנתם מהר, כולם ביחד.

אז צריך להמתין, לשתור.

אבל לא צריך להיכנס לפאניקה.

זה לא פאניקה,

אבל אם, אני באה לפה ומבקשת את של כולם.

נו, ברור. אז את מבקשת ברכה בעקיפין.

מגיע לך, מגיע לך.

אבל אני אגיד לך עצה.

בברכה אני אתן בסוף.

עצה, שהגברים ילמדו שעתיים בתענית דיבור.

אני גם אומר כבר לגברת שם הראשונה.

עוד פעם, עוד פעם? הגברים, הבעלים,

ילמדו שעתיים כל יום תורה בתענית דיבור,

במשך שלושה חודשים רצוף.

מה זה אומר?

שהם לומדים או משנה, או גמרה, או הלכה,

או פרשת השבוע, חוץ מטילים.

לומדים במשך שעתיים רצוף ביום,

ובתענית דיבור לא מדברים שום נושא חוץ מהתורה שהם לומדים.

לא עונים לפלאפון, ולא מדברים על קפה, ולא תה, ולא, יש שם בשעתיים האלה. בשעתיים האלה, במשך שלושה חודשים רצוף.

בלי הפסק יום אחד.

באנשים ילמדו חצי שעה ספר מוסר, שערי תשובה של רבנו יונה.

ילמדו את זה במשך שלושה חודשים רצוף,

בלי תעניין דיבור, בלי.

חצי שעה כל יום, שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

ואז, בעזרת השם, תבוא ישועה.

הרב, אנחנו גרים רחוק במודיעין ומתחילים לצאת. אתה יכול לברך אותי אולי עכשיו?

לא, אסור לעבור על הדברים.

אתם תשבו ותרגעו קצת.

כל עכבה לטובה.

אמן. תודה רבה. תהיי בריאה.

לפני שתי שבתות ניגש אלי יהודי בבני-ברק ואמר לי,

אני ירושלמי,

לפני כמה חודשים ביקשתי ממך ברכה.

12 שנים, לא היו לו ילדים.

ניסו הכול, עשו מה שאפשר, לא עזר.

אמרתי לו את העצה הזאת, שעתיים בתעני דיבור, שלושה חודשים רצוף.

אז הוא אומר לי, תשמע,

אני באתי אליך לפני כמה זמן ואמרתי לך שסיימתי את שלושת החודשים,

אבל הסתפקתי בדבר אחד.

היה לי פספוס של יום אחד

בתוך השלושה חודשים,

והשלמתי אותו בתום השלושה חודשים.

זאת אומרת, עשיתי שלושה חודשים ביום אחד.

האם זה מועיל או לא?

אמרתי לו, לא, ואתה צריך להתחיל מחדש.

התחיל מחדש.

בא אליי וסיפר לי עכשיו שברוך השם אשתו נפקדה.

שאלתי אותו,

שאלתי אותו,

נו מה יש בפנים? התחיל לצחוק.

אמרתי לו, למה אתה צוחק? הוא אומר, יש תאומים.

אמרתי לו, אתה יודע למה?

בגלל פעמיים שלושה חודשים.

כן, שאלה אני רוצה, שאלה נקייה, רק שאלה.

יש לך?

תן לה שם שאלה.

כבוד הרב, אני שמעתי הרצאה שכל אדם בא לעולם כדי לתקן משהו.

השאלה שלי היא איך אנחנו נדע מה אנחנו צריכים לתקן

כדי שנתקן.

מה שקשה לאדם לעשות כמו הבחור הזה,

שקשה לו להחליט שהוא הולך לישיבה,

זה הסימן שזה עיקר התיקון שלו.

זאת אומרת, יש אדם שיש לו קושי ללמוד תורה.

הוא צריך לתקן את הדבר הזה, לשבת וללמוד תורה?

יש אדם שיש לו קושי שלא לגעת ברכוש של אחרים.

אז כנראה בגלגול קודם הוא היה גזלנצ'יק.

אז הוא צריך לעבוד ולתקן את המידה הזאת.

יש אדם שהוא לוקה בדבר מסוים,

הוא לא יכול לשמור על העיניים.

אז האדם הזה כל הזמן נכשל בזה, צריך לעבוד על העניין הזה.

וכן, על זה הדרך.

כל מה שאדם מרגיש שבעבודת השם יש מצוות מסוימות,

שקל לו מאוד, ויש מצוות או עבירות שקשה לו לשמר מאוד,

שם הוא צריך לשים את הדגש המרבי,

כי זה עיקר התיקון, לא ששאר הדברים הוא יכול לזלזל, כי אלה באים לו בלמה הכי בקלות.

איפה הוא צריך להשקיע? לא להגיד, ולומר, ייאוש,

אני לא יכול, זה ניסיתי, לא יכול, לא יכול, זה אני לא יכול, הכל אני לא יכול, תן לי משהו אחר, אני יכול. לא, דווקא מה שאתה לא יכול, שם אתה צריך.

לדוגמה,

כשהקדוש ברוך הוא חיזר על אומות העולם לתת להם את התורה, שאלו אותו מה כתוב בה,

אז אמר, לאומה אחת לא תגנוב. אמרו, לא תגנוב, אנחנו לא יכולים, לא רוצים, תודה.

הלך לאומה אחרת, אמרו לו, מה כתוב בה? אמר, לא תרצח.

אמרו לו, לא, אנחנו בלי לשפוך דם לא יכולים. לא, לא, תודה.

כל אחד, הוא הלך אליהם,

מה אמר להם?

מה שהם לא יכולים.

איזה חוכמה.

תגיד להם תפילין, תגיד מזוזה, והם ייקחו את התורה.

לא,

התורה באה בשביל לתקן את האדם.

ואם הם לוקים בשפיכות דמים או בגניבה, בגזל או בלא תחמוד,

עם זה הם לוקים, התורה באה לתקן את זה.

ואם הם לא מוכנים לתקן את זה,

אז התורה לא תועיל להם, אז הוא לא נותן להם את התורה.

התורה באה בשביל לתקן את האדם, לעשות ממנו צדיק,

לעשות ממנו צרוף,

להיות נשמה טהורה,

מזוככת, כדי לקבל את השכר בעולם העליון.

אז התורה אומרת מה מותר ומה אסור.

אם אתה מרגיש קשה לך במשהו מסוים,

אז תדע לך שזה מה שאתה צריך.

ואני אספר לכם סיפור לאור השאלה.

היה צדיק אחד, תנא הקדוש, קראו לו רבי מנתיא בן חרש,

שהוא היה שומר על העיניים שלו שמירה מעולה ביותר, ויצר הרע לא הצליח לחטיא אותו אף פעם בהסתכלות אסורה.

והוא היה יושב ולומד תורה בבית-המדרש, והייתה אש מסביבו,

כי מי שלומד תורה לשם שמים באמת,

אז הוא זוכה לקבלת התורה כמו נתינתה בהר-סיני, שהייתה באש.

עבר יצר הרע פעם ליד בית-המדרש, וראה, ואמר, אה,

זה לא יהיה חטא?

עמד להחטיאו.

יצא רבי מנתיא בן חרש מבית-המדרש,

נדמה לו כי אישה יפה שבאה לפניו.

הסיט את מבטו,

בא לו מהצד, יצר הרע.

הסיט את מבטו, בא לו מהצד.

בקיצור, איפה שהוא נותן עיניו, האישה מול הפנים שלו.

אמר לנערו, חמם לי את המסמרון.

חימם לו ברזל, ליבן אותו,

לקח את המסמר ונתן אותו על עיניו ושימה את עיניו.

יצר הרוע נפל לאחוריו.

הקדוש-ברוך-הוא שלח את המלאך רפאל לרפא את עיניו של רבי מטייבן חרש.

אמר לו, מי אתה?

אמר לו, אני רפאל המלאך.

אמר לו, מה אתה רוצה? אמר לו, הקדוש-ברוך-הוא שלח אותי לרפא את עיניך.

אמר לו, לא רוצה.

חזר רפאל המלאך למעלה,

אמר לה הקדוש-ברוך-הוא, אמר לו, תאמר לו שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא ייכשל יותר.

והחזיר לו את מאור עיניו. סגולה גדולה ללכת לקברו של רבי מטייבן חרש,

ליד כפר חילבון בדרך

לצומת

גולני, שם בצפון, איך קוראים לו? גולני, בדרך לצומת גולני,

ושם יש כפר אלבון, ושם יש את הציון שלו.

מכל מקום,

למה היה צריך רבי מטייבן חרש לסמא את עיניו? קודם כול, אונס, רחמנא פטרא. אם אדם נאנס והוא הולך בדרך,

והוא ראה מראה אסור,

והוא לא מתכוון ולא טר אחרי עיניו,

אז הוא לא חייב.

ודבר שני, היה יכול לשים סמרטוט על העיניים, וגמרנו, למה צריך להוציא את העיניים?

אלא מסביר הבן איש חי, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא. כיוון

שרבי מטייבן חרש היה גלגול של פלטי בן ליש,

שלקח את האישה המיועדת לדוד,

את מיכל,

והיה צריך לקחת אותו, כי שאול,

לא קיים הבטחתו, ונתן אותה לפלטי בן ליש.

ופלטי בן ליש ידע שזו לא האישה הראויה לו והמזומנת לו,

אז לכן הוא לא נגע בה ולא קרב אצלה,

ותקע חרב בינו לבינה במיטה כדי שלא יקרב אליה. במשך שנים

הוא שמר על עצמו, צדיק גדול, גדול, שעד כדי כך הוא צדיק,

שכתוב

שיוסף הצדיק,

גדול ממנו היה בועז,

וגדול ממנו פלטי בן ליש.

יוסף הצדיק

היה בן 17 יפה תואר,

ואשת פוטיפר חמדה אותו, ובמשך שנה הייתה מפתה אותו בכל מיני פיתויים, ומתבשמת, ומתלבשת,

ועושה הכול,

והוא לא הסכים בשום אופן לסיכן את עצמו וברח מתחת ידיה כשהיא תפסה אותו,

ונכנס לבית-סוהר לעשר שנים, הוסיפו לו עוד שתיים בונוס,

אבל עשר שנים,

בשביל שלא יהיה חטא.

אתם יודעים מה זה לעמוד במצב כזה במשך שנה תמימה, בחור צעיר כזה יפה תואר?

לכן נקרא יוסף הצדיק.

מי גדול ממנו? בועז. שרות בא ושכבה לצדו,

והוא נשבע ליצרו, כמו שלמדנו פה היום,

ולא נגע בה.

ומי גדול ממנו? פלטיבן ליש,

שהיא הייתה כאילו מותרת לו, והמלך נתן לו אותה,

והם נמצאים באותו חדר, הוא תוקע חרב ולא נוגע.

אבל מה קרה?

כשפלטיבן ליש עלה לשמים, והיה צריך לקבל את שכרו,

והוא היה צדיק גדול,

הוא לא יכול היה להגיע למדרגה הסופית האמיתית שלו.

למה?

כיוון שהוא חטא בעיניו.

אומנם הוא לא נגע בה,

אבל הוא נהנה במראה עיניו ממי שאסורה לו.

אז לכן הוא לא יכול היה להגיע למקום העליון.

מה זה המקום העליון? גן עדן העליון. יש גן עדן תחתון ויש גן עדן עליון.

מה נהנים בגן עדן עליון?

צדיקים יושבים ועטרותיהם וראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

ליהנות מזיו השכינה זה בראייה.

וכיוון שהוא חטא בעיניו,

הוא לא יכול ליהנות מזיו השכינה,

אז לא הכניסו אותו לשם.

מה היה צריך לעשות?

להוריד אותו לעולם עוד פעם, שיתקן את זה בשביל שיוכל להגיע בחזרה מתוקן.

איפה הכניסו אותו?

רבי מטייאבן חרש.

לכן נביא מטייאבן חרש מעולם לא חטא בזה.

עכשיו, כשבא יצר ותקף אותו ורצה להכשיל אותו, לכן כשעבר היצר, הוא אמר לבית-המדרש ואמר, זה לא יהיה חטא?

למה זה?

מי זה?

הוא מכיר אותו,

פלטי בן לאיש, שנכשל בעיניו. איך יכול להיות שעכשיו הוא לא נכשל?

אז רצה להחטיאו.

כיוון שהוא ידע שהוא מנסה להחטיאו, מה עשה,

לא הועילה שום עצה.

אם הוא יכסה את העיניים עכשיו, הוא כבר הבין שיצר רע יתלבש עליו והוא לא יניח לו.

אז אם לא היום, מחר, ואם לא מחר, מחרתיים.

והוא לא רצה ליפול עוד פעם כי הוא גלגול.

אז מה הוא עשה? ידע שיש רק עצה אחת לסמא את עיניו.

לכן עשה זאת.

והקב'-הוא שלח לרפא.

גם לא הסכים, כי הוא פחד שהוא ייכשל.

רק כשהבטיח לו השם אז הוא הסכים.

אומר רבי נשחי,

וזה מה שאמרו בגמרא מספר פעמים,

אבוך במאי הווה זהיר טפה,

אביך במאי היה נשמר מאוד,

איזה מצווה הוא היה נשמר מאוד,

מה זה השאלה הזאת, במה הוא נזהר מאוד.

צריך להיזהר בכל העבירות ולשמור את כל המצוות, מה זה במה נזהר מאוד?

אלא כיוון שהגדולים הראשונים היו יודעים את סוד הגלגולים שלהם,

וידעו על מה הם באים לתקן,

היו נזהרים בדברים מסוימים יותר,

כי ידעו שעל זה באו לתקן, שלא ישובו עוד פעם.

אז לכן היו נזהרים בזה יותר.

והוא שידע רבים תאיבן חרש וגלגול פלטי בן לייש,

נזהר בדבר עד כדי סימוי עינם,

כי מה התועלת בחיים אם אתה יוצא מפה ולא יכול להיכנס למקום שאתה ראוי להיכנס?

הבנתם? זה התיקון שאדם צריך לעשות. מה שקשה לו,

משהו נכשל תדיר,

מה שהוא חושב שהוא לא יכול, שם הוא צריך להשקיע את מלוא כוחותיו בשביל לנצח את יצרו.

ואם הוא יצליח, יצא מתוקן מהעולם הזה.

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב, כבוד הרב בשביל הרבי שלי, בין 20 שנה. שמענו את זה. בבקשה, עוד מעט ברכות. כן, תן לו. לא ברכות. תן לו. כבוד הרב מביא הרבה כלום. ברור, ברור.

כן.

שלום הבא.

שלום.

אני כמעט לפני ארבעה חודשים הייתי אצלך בהרצאה ברמת גן,

באולמי מודיעין,

וקיבלתי על עצמי שלושה חודשים ללמוד בתענית דיבור.

ומה שביקשתי והיו לי בעיות, נפטר.

רציתי לבוא לפה היום, באתי במיוחד להגיד לך את זה.

והיו לי יומיים שפספסתי, אז לפני שבוע וחצי התחלתי עוד פעם, שלושה חודשים.

אז אם אפשר שעה וידע, אני אברך בו.

ברכות אמרת? לא, ברכות בסוף, אבל רק שיהיה כאילו זה בסדר.

לפני שבוע וחצי התחלתי עוד פעם, שלושה חודשים, כי הייתה לי בעיה עם תענית דיבור בשיעור

שאני לומד.

אז לקחתי על עצמי עוד פעם את שלושת החודשים לפני שבוע וחצי,

ולגבי הבקשות שהיו לי באותה הרצאה באולמי מודיעין, הכול בסדר, ברוך השם. ברוך השם. עלה והצלחת.

כן. שאלה אני מבקש. שאלה.

שאלה.

היא שאלה בשבילך כבר, לא?

שאלה אחרת.

תן לה שם.

בבקשה, הסתכלנו, תכף ניתן לכם לשאול.

כבוד הרב, אני רציתי לשאול לגבי,

יש לי זוג חברים שהם בעלי תשובה,

וברגע שבעלה התחזק,

הוא פשוט התחיל להיות מסוגר, הוא התחיל ללמוד ובקושי מתייחס אליה.

הזוגיות שלהם פשוט התחילה להתפרק.

מה שאני יודעת, שבן-אדם מתחיל ללמוד תורה,

אז התורה בעצם מלמדת אותו איך להתנהג גם לאישה.

היא מלמדת גם את המידות היא מלמדת.

איך זה אני, בעלי, למשל, הוא לא לומד תורה.

מדי פעם הוא לומד הלכות, וברוך השם,

טוב לי איתו, והוא יודע גם איך להתייחס אלי ואיך להתנהג לאשה.

לעומת זאת, היא, חברה כל כך קרובה אלי,

מתחזקה, ובקושי מדבר אתה. כמה זמן הוא לומד תורה?

כבר, הם מתחזקים כבר קרוב לחמש שנים. לא, אבל כמה זמן הוא לומד תורה מאז שהוא מסוגר, כמו שאת אומרת? הוא עובד, הוא חצי יום עובד, הוא חוזר הביתה,

כל היום לומד, לא מתייחס אליה בכלל. שואל שאלה, כמה זמן זה?

כמה זמן? כן. בערך, נראה לי, סביבות שלוש שעות, ארבע שעות. לא, כמה זמן? מה הכוונה? משך הזמן שהוא כבר החליט להיות מסוגר.

אה, שהוא התחיל להיות מסוגר?

כן, כמה? מאז שהוא התחיל להתחזק, זה בסביבות שלוש שנים, משהו כזה. שלוש שנים, הבנתי.

שלוש שנים. הוא לומד שלוש-ארבע שעות, הוא עובד כמה שעות?

הוא עובד פי-שמונה בבוקר, למשל, עד איזה חמש. חמש, ועוד שלוש שעות זה שמונה. ואחרי זה, מה הוא עושה? הולך לשיעור תורה, אחר כך הוא חוזר הביתה, לומד כל היום, ישר הוא הולך לישון.

אז זה כבר יותר משלוש שעות, זה עוד מעט 16. לא, למה? הוא חוזר ב-17, הוא הולך לתפילה. אמרת שלוש שעות הוא לומד.

ביום. ביום?

כן. מה נשאר?

שמונה ועוד שלוש, כמה זה? 11. מתוך 24, כמה נשאר? 13. מה הוא עושה ב-13? מדבר עם עצמו? רגע, רגע, לא הבנתי. הוא חוזר ב-17.

ב-17 הוא מתפלל, הוא חוזר, הולך בערך ב-17 לתפילת ערבי,

17 בערך הוא הולך לשיעור עד 2030. ב-2030 הוא יושב, לומד.

כלום, הוא בקושי מתייחס לאשתו.

כלום, הוא לא מדבר, בקושי שלום הוא אומר. זאת אומרת, הוא גם לא מבקש אוכל, לא שתייה, לא כלום. כלום, כלום. היא מנסה להציע לו כלום. הוא סגור, הוא מסוגר.

ולפני כן, לפני שהם בהתחלה שלא היו כל כך חזקים,

הוא היה בן-אדם אחר לגמרי. אולי היא רוחנית מדי שהוא לא רואה אותה בכלל? לא, בכלל לא, ההפך.

הבנתי. בכלל לא.

היא בדיוק אמרה, הוא התחזקה יחד אתו. היא ניסתה לפנות אליו בשלוש השנים האחרונות? היא מדברת אתו יום ולילה. הוא לא עונה. זה לא עוזר. או שהוא שותק, הוא אומר, אין לי כוח, אני אעייף, תעזבי אותי.

כלום, זה לא עוזר. היא ניסתה ואמרה לו, בואו נלך לייעוץ, הוא הולך לרב, כלום. אני מבין דבר אחד פשוט, שיש פה בעיה מעבר לזה,

ושכנראה הוא עושה איזה מהלך דווקאי,

דווקאי, כנגד משהו שלא מצא חן בעיניו,

וההסתגרות היא בעצם בריחה מהמציאות.

יכול להיות, אני לא יודע לקבוע בדיוק, אבל יכול להיות שהיא דורשת מדי, מטרידה מדי,

והיא כמו דלף טורט ביום סגריר,

שהוא לא יכול כבר לסבול את הדרישות והבקשות,

אז הוא אומר, עדיף לי לשבת,

והמפלט שלי, המקלט שלי, להסתגר, ללמוד,

וזו הסיבה, כאילו, שבגללה לא פנוי לדבר. אבל אין דרישה, לחייך הוא לא מחייך אפילו.

מה אם מבקש ממנו שייכנס ויגיד שלום? זו דרישה גדולה? אם בן-אדם לא מחייך, יש בעיה.

כנראה אין מה שיכול לגרום לו לחיוך. אז מה עם התורה שהוא לומד?

הרי מלמדים אותה שם איך להתנהג לישראל. תורה, תורה, אם הוא לומד, יכול להיות שהוא עוד לא הגיע לדפים שכתוב שם שצריך לחייך.

אבל בכל מקרה,

בכל מקרה את צריכה להבין דבר אחד, כמו שאני מבין,

הבעיה היא שהאישה לא יודעת לתקשר נכון עם הבעל. אז מה הם יכולים לעשות, לא יכול להיות. הנה את אומרת שאת, עם בעלך, אפילו שהוא לא לומד,

מתקשרים טוב, נכון? ברור לסיים. הנה, אז כנראה את יודעת.

אולי תלמדי אותה איך את מצליחה. כמה ישבתי אתה, היא עשתה את כל מה שנתתי לה המון טיפים בזוגיות שלי.

זאת אומרת שהיה צריך לשבת ולהסביר לה, כי הבנת שחסר לה טיפים, נכון? אבל היא עושה בדיוק מה שאני אומרת לה, היא גם עשתה את זה. כן, אבל זה לא אותו בעל, הבנת?

וכל בעל צריך להתנהג לפי הבעל.

לא כל הילדים שווים, נכון? יש אחד שמסבירים, לא מבין, יש אחד שצריך הרבה פוסי, מוצי, מוצי, פוסי, עד שהוא מבין. ככה זה הולך.

אז יש בעלים שרוצים הרבה צומים בשביל שהם יחייכו.

אם לא נותנים להם צומים, לא מחייכים.

ויש כאלה שרוצים שיפנקו אותם, ויכינו להם, ויטרחו בעבורם, ויש כאלה שלא.

אבל זה תלוי. צריך להכיר את הבעל, צריך להכיר את האישה, ולראות מה העצה המתאימה לשניהם.

זה אחד.

שתיים, אני אגיד לך, חילוק בינך לבינה.

אם היא מסכימה עם זה שהוא לומד,

אז היא זוכה חצי ממה שהוא לומד.

זה בעל חשבונה, אבל.

אבל אם היא מסכימה, שימי לב,

אז היא זוכה חצי ממה שהוא לומד.

אם את מצליחה עם בעלך בזוגיות אבל הוא לא הרבה לומד,

את מקבלת חצי ממה שהוא לומד.

זאת אומרת, אם בעלך לומד שעה, יש לך חצי שעה יומית.

אם בעלה לומד שש שעות, יש לה שלוש שעות יומיות.

אז לפעמים, זה אופן החיים של הסבל.

או,

ואחרי 120 שנה עם העולים לא עם זוגיות אלא עם סלים של מצוות.

אז זו הדרך שהתורה צריכה להיות רגעון אנשי? לא, לא, לא.

אבל אני אומר קצת ניחומים, שתגידי לה לפחות שתתכוון שבשעה שהוא לומד,

שההסגר לא יהיה על חשבונה אלא יהיה לטובתה לפחות. כי אם היא תתכוון,

אם היא תעודד אותו,

אם היא לדוגמה תבוא לו בהפוך,

תגיד לו, מה קרה, קמת מהספר? תמשיך, מותק, תמשיך. למה? כשאתה לומד, אני מתפרנסת מזה, אל תפסיק.

אולי הוא יעשה דווקא, יגיד, אה, תקבלי חצי, אני אתחיל לחייך עכשיו.

אולי?

אי-אפשר לדעת.

כן, בבקשה.

כבוד הרב, קודם כול, פעם ראשונה, ברוך השם.

כידוע, כידוע, אצל התימנים לא מעלים רווק בתפילות, בתפילות שבת.

עכשיו,

אני, כל אחד, אני שאלתי רב ונסעתי לאומן.

הייתי באומן, ראש השנה,

חזרתי שם, מוכרים בדולרים כמובן,

שמתי 200 דולר שם,

נתנו לי לעלות מוסף שבת.

עכשיו באתי לארץ, כשהגעתי לפה,

באתי לרב, סיפרתי לו את הסיפור, והרב ששון כהן, אני מר מכיר.

כן.

והוא אמר לי, ב-100 דולר הייתי נותן לך להתפלל,

וואו,

שם עם כסף זה קצת השתנה העניינים.

פתאום הותר, כאילו, מה, פתאום נותנים? אתר ענק?

כן. והתפללת בית כנסת של תימנים שם?

שם תימנים, ויש הרבה בלדים שם. ומי לוקח את ה-200 דולר?

אחד מפה, מלעד.

נו, בסדר, נו, אין לו בעיה, אתה מבין? מה זה משנה? מי שמשלם יותר עולה. כן, אבל למה בארץ,

גם עם כסף פתאום נותנים?

מה פירושלים? זאת אומרת שלפעמים הרבנים, כמה שהם, כאילו, בואו נגיד ככה,

אנחנו מתקרבים בתורה, ביהדות וזה, ואנחנו רוצים לבוא,

באים לרבנים ומצאים, רגע, יש לך טענה לרבנים? לא, חס וחלילה, טענה. יש לי טענה. איך זה נראה, ההסתכלות.

ההסתכלות נראית שמי שמשלם יותר עולה, ככה מוכרים. בדרך כלל מוכרים, מי שמוסיף, יפה, אבל רווקים לא עולים. אז למה, אז למה הרווק קונה ב-200 דולר אם הוא יודע שתימנים לא עולים? למה קנית? לא, כי שם זה דולר, אז אי-אפשר, אה, בדולר זה לא כסף.

אתה רוצה שישלמו בכסף תימני.

לא, אני מתכוון, שמה,

שמה, שמה, זאת אומרת, לפי כסף.

אני באתי לרב, אני אומר לו, באתי לרב,

הוא נותן לי כאילו הנחה, הוא אומר לי, קח ממש דולר הייתי כבר נותן לך, זאת אומרת בשביל כסף הוא צחק עליך, היית צריך לנסוע עד אומן בשביל לשלם 200?

היית בשאיריה, אני נותן לך ב 100 דולר, בשביל מה לנסוע כרטיס? כן, אבל אני אומר לא עניין הזה, זה מה שהוא התכוון. כן, אני לא אומר לעניין הזה, עניין הזה עצם הכסף. לא, לא, עצם הכסף. זה גם מבלבל אותך. הוא רוצה להגיד לך שאתה מכרת את המסורת שלך ב-200 דולר,

ונסעת עד אומן בשביל לא לעלות פה, כי אתה יודע שלא יעלו אותך, נסעת, שילמת 200 דולר והכול.

אז הוא אמר לך בצחוק,

פה ב-100 דולר גם היית יכול, כן. אם זה מה שרצית,

גם ב-100 דולר היו מסתדרים אתך. עכשיו עוד דבר, למה? כן.

כידוע, אבא שלי גם כן, הוא עולה תימן.

בטח שהוא עולה תימן. מאיפה הוא עולה? מרוסיה.

לא, יש כאלה שנולדו בארץ.

כן. אז הוא באמת כן עולה תימן.

לפי ההיגוי שלך, הוא לא עלה מזמן.

עכשיו, כמובן שהוא בא עם פאות, הוא בא. בטח, אין פאות. הוא לא לבש כמו ערב, לא לבש שם, זה שרעב.

כן, אז מה לבשו, חאקי? עכשיו לא הבעיה הזאת.

לא, הבעיה שכל הזמן מדברים על תימן, וזה, והרב נראה מציג אותם.

כמו, הרב הולך כמו נציג.

עכשיו,

זה כאילו, זה מראה לחזור על הפעם, לחזור על מה שהיה, וזה.

אז מה, שם היה בלי גרביים, בלי נחליים, למה לא גם מחזירים את זה? כי לא היה להם כסף. לא היה להם כסף, אבל משה רבן היה לו, והיה כאלה שהיה להם. בצנחה גם כן חלק מהם היה להם. מה אתה רוצה עכשיו? ללכת יחף? לא. אז מה אתה רוצה עכשיו? הרב פיתוח נציג זה מתאים לרב, לא?

אז אתה רוצה גם שאני ארכב על החמור גם.

רגע, רגע, רגע.

יש שאלה של מרוקאי?

זה?

יאללה, נציגינו באוּם.

תכף אני אתן לכם, תכף.

נו, מהר, שם.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני, עד לפני חודש וחצי, היה לי שאל ארוך כמו מכיניסט.

כמו מי? כמו מכיניסט.

מכיניסט? מה זה מכיניסט? מכיניסט. אני חייב ללמד במבחינה.

אה.

אז כל הזמן הספיקו להם, אמרו לי, תסתפר, זה חשוב, זה דינים,

זה לא יודע מה.

השפיעו, וגם בהרצאות של הרב, כל הזמן הרב אומר, זה חשוב להסתפר, זה מאוד,

לא יודע מה, במהפעם האחרונה שלי, בהכרח התרבות, אני התחבאתי באחרונה, לא יודע מה, כי אמרו לי, הרב יספר אותך.

פרחן אותי כל הזמן, הפריעו אותי, אמרו,

זה סיער. אמרתי, יאללה, ראש השנה, אני מסתפר.

יש לי פה עוד חבר, אולי הרב יוכל לדבר,

להסביר בכלל למה זה כל כך חשוב. יש לו סערות? אולי, בעזרת השם, כן, יש לו פה קוקו.

יש פה עוד כמה,

המספרים שלי קטנות.

זה בסדר, סכין יפני.

קודם כול, הוא נראה מאוד נשי.

מה לעשות, סערות צריך להיות לנשים, חוץ משמשון הגיבור, שהיה נזיר אלוקים. אבל אם אתה לא נזיר, אז זה בעיה.

אבל מכל מקום צריך לדעת דבר אחד,

זה נקרא בחוקות הגויים לא תלכו.

ככה הולכים אומות העולם, עם ישראל לא הולכים ככה.

משום שעם ישראל נבדלים בתספורת, בבגדים, בכל מיני דברים,

מאומות העולם, ועל זה נאמר בחוקותיהם, לא תלכו.

עכשיו, מעבר לזה, מה שהוא הזכיר,

שיער ארוך זה גורם להשפעה שלילית,

שחיצונים נדבקים, כוחות של טומאה נדבקים בשערותיו של האדם.

וכתוב, קודקוד שיער מתהלך באשמיו.

וכשאדם מסיר את השערות,

אז שורה עליו רוח טהרה,

ואם לא שורה עליו רוח טומאה.

פירושו של דבר, שאתה מרחיק מעליך את הטהרה ומקרב עיניך את הטומאה.

כי כשרואה יצר הרע אדם שמאריך שערותיו ומסלסל בהן, או עושה כל מיני דברים,

הוא אומר, זה שני,

זה מהחבר'ה שני.

ואז הוא מתלבש עליו ומכניס לו כל מיני בלבולים וכו'.

וככל שאתה רואה שקשה לך להוריד את השערות,

זה מוכיח עד כמה היצר יושב עליך יותר והפכת להיות שלו יותר,

ולא ברשות עצמך.

אין דרך ישראל ללכת כך. לכן היו מגלחים את שערות ראשם,

כיוון שהשערות הן דינים, דינים. יש דינים ויש רחמים.

הזקן הוא רחמים.

לכן מגדלים זקן, שזה רחמים מן השמים,

וגוזרים את שערות הראש שיש בהן דינים, שולטים הדינים עליהן.

אז יהודי הולך נכון עם שיער קצוץ פה, או קרחת,

ופה עם זקן.

אצלך ואצל אחרים הראש הפוך.

אם יעשו ככה, אז אתה יהודי על הכיפאק.

אבל בינתיים זה הפוך.

אז אם אתה רוצה להשתחרר מזה ולחסוך בשמפו,

אז אני הבאתי מספריים, ותצטרף לחבר שלך, בעזרת השם מדבריו.

בכבוד.

יש לך כיפה?

יש לך כיפה?

לא, לא, זה קטן.

ברוך אתה, ה' אלינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו וגאינו לזמן הזה.

יש עוד מישהו?

עד עכשיו היית מכניסט ועכשיו אתה מחלוגניסט.

יש מישהו שרוצה עוד להוריד? איפה?

יש מישהו שרוצה ציצית?

יש מישהו מהחבר'ה שרוצה ציצית? בבקשה.

תן לי מוזיקה. תודה.

...נתון מלך העולם, יש מישהו שרוצה צבת.

ויכול הכול יום הדיבור בנכון,

ויכול הכול יום דיבור ויכול נשאביך,

יחול הכול יום דרך אלוהים,

ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש אשר ויעין כדוש א�

ויד כולל אישע אחרי יחזור, ויד כולל ריח ונוי, ויד כולדו אשכחש.

ויד כולל אישע אחריז, ויד כולל אישע ערבי.

נושבת.

כן, אנחנו ממשיכים.

אנחנו ממשיכים.

עוד מעט.

נושבת, נושבת.

כן, יש שאלה שם, תן לגברת שעמי רצתה לשאול.

תכף, כבר, כבר, כבר, שמה, שאלה?

תכף, כן, מי רוצה לשאול?

לקום בבקשה.

עוד מעט, עוד מעט, אין, לא נשאר.

אין ציפיות, שאלה.

שלום לך, כבוד הרב.

רציתי לשאול, בבקשה, רק רגע, רק רגע, לזוז שמה, בבקשה.

תשים לב.

רציתי לשאול, כבוד הרב, בבקשה,

למה אישה גרושה שהיא לא אשת איש חייבת בכיסוי ראש?

מרגע שהאישה התחייבה ונהייתה אשת איש,

לא יורד מעליה החיוב הזה של כיסוי ראש, לא רק גרושה, גם אלמנה.

כל זמן שהיא לא הייתה אשת איש היא לא חייבת. אז מרגע שנהיה חיוב, החיוב נשאר.

תודה.

את רוצה כיסוי ראש?

למה לא?

אני שישי-שבת עם חצאית.

יפה.

בשולחן שבת אני עם כיסוי ראש עד שאני מסיימת את הברכות ואת השירה. יפה, ולמה לא תלכי את זה? בעזרת השם, כשאני אלך עם החצאית, אז אני ארשה לעצמי את הכיסוי ראש בכל יום. בואי נתחיל מעכשיו וניתן לך ברכה, שיהיה לך זיווג הגויים, תתחתני מהר.

בבקשה, תשימי עלייך ואני אברך אותך. אהובה, בת נורית. שימי ואני אברך.

אין כמו עם ישראל, תשכחו. אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין.

תברכי שהחיינו. הנה מיקרופון. שחיינו. ברוך אתה. ברוך אתה, אדוני. אלוקינו. אלוקינו. אלוקינו. אלוקינו. מלך העולם. מלך. מלך. שהחיינו וקיימנו. והגיענו. והגיענו. לזמן הזה. לזמן הזה. אמן. תודה רבה. רגע, מה השם? אהובה בת. אהובה בת, נורית. יש לך פה פרקות ממני.

נורית. השם יזכה אותך לזיווג הגון מהירה, השנה!

אמן, אמן, אמן, אמן. בשורות טובות, בעזרת השם יתברך. אלה שגונו את הערב רוצים בישראל. כך, כן, כבר. יש לי מישהו שאני אתו חודשיים בחור דתי, מה שהתפללתי וביקשתי מאלוהים, נתנו. נתן לי בחור דתי עם כיפה סרוגה. יפה. ובעזרת השם אני מקווה ש... אז תבנו, בית יפה. אמן. אשטריכן. בעזרת השם בהצלחה. תודה רבה.

כן, יש עוד נשים שרוצות אולי גם כן לשים כיסוי ראש ולקבל ברכה?

אז כבר אני מברך אתכם. אבל קודם האישה עם ה-12 שנה, עם ה-5 שנים, נכון?

שמעתי, אל תפחדי. הייתה אישה אחת, קיבלה ברכה בת 50, ילדה.

תגידי לי משהו.

את הבנת מה אני מבקש?

בטח, כולם. מה השם שלך ושם האמא? אני רוצה את זה. מה השם ושם האמא?

חגית בת?

נזירה. נזירה?

חגית בת נזירה ובעלך?

חיים בן?

יאיר.

יאיר, יאיר.

לא מבין.

אבירה?

אלווירה. אלווירה. אלווירה. אלווירה. אלווירה.

יאווי וואי. כבוד הרב יאיר בן אלווירה וחגית בת נזירה. זה אפשר לחבר שיר.

הרב, אולי תחבר שיר על שלישייה? הקדוש-ברוך-הוא שומע אותך.

תראי, אני אגיד אמן, אמן, אמן, שלוש פעמים, והציבור יענה בקול רב,

אבל אם יהיה שלישייה, תצטרכי להזמין אותי.

בשמחה, רב. יאללה.

מה השם עוד פעם? איך השיר?

הרב, אפשר עוד משהו קטן לקרות? כן, כן. אם נעשה ככה כל פעם ופעם, אז שהברכה תחול עלינו כל פעם.

כן, אבל את לא יכולה לנדת את כל שלושה חודשים.

טוב, הרב, יאיר בן אלווירה. יאיר בן אלווירה.

לחגית בת נזירה. לחגית בת נזירה.

השם יזכה אתכם בעזרת השם יתברך לזרע חי וקיים מהרה.

אמן, אמן, אמן.

והגברת פורק, רגע, רגע, אני אתן לך, כן, מה השם?

נו. אחת, איילה בת חנה. איילה בת חנה.

פנינה בת יוכבד.

פנינה בת יוכבד.

נירית בת ירדנה. נירית בת ירדנה. בשיר לחיה בת חנה וחיל. נכון.

אם בעליהן יזכו בעזרת השם יתברך לזרע חי וקיים

בזכות לימוד התורה של הגברים והנשים, כמו שאמרתי, מהרה, אמן. אמן. כן. עכשיו יש פה זאת, כן, מה?

יוסף חי בן אילנה יעמון על רגליו מהרה. אמן. אמרנו, הלאה. תודה רבה. שיהיה תלמיד חכם. ויהיה גם תלמיד חכם, ויהיה לו גם הרבה כסף.

אמן.

מה השם?

פנחס בן-שרה. את מוכנה ללכת בכיסוי ראש בשביל שהוא יתחתן? בעזרת השם כן, בלי נדר. לא סתם, כל הזמן.

כל הזמן. הנה, קחי, ואני אברך את הבן שהתחתן. בבקשה. שימי עלייך.

מה השם שלו? פנחס בן-שרה. פנחס בן-שרה יזכה לזיווג הגון מהרה השנה.

אבל את הולכת גמרנו, עם כיסוי ראש. בלי נדר. בלי נדר הוא גם התחתן.

כן.

בסדר, בסדר. בשמים שמעו.

יופי, אשרייך. קדימה. יאללה, נקסט.

כן. מיכאלה. מיכל אמורה לעבור ניתוח רצופי. מיכל, בת שושנה, אמורה לעבור ניתוח בשבוע הבא. תזכה להצליח בניתוח ותצא בריאה ושלמה ותלך על רגליה.

תלמדי חצי שעה.

ספר שערי תשובה, רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

חצי שעה ללמוד מה שאמרתי, שערי תשובה, שלושה חודשים רצוף. שם שלך, כן.

לאה בת-אסתר.

מרים, תזכי לקבל את הגט מהרה.

רגע.

יש לך שאלה?

תן לו שאלה.

רגע.

איפה יובל?

תכף, רגע.

רגע.

נשבת.

תן לו, תן לו לבחור פה, פה. פה תרים קום-קום. הנה, שם, שם. שלום, הרב, ערב טוב. ערב טוב. האחד זה יותר שאלה, השני זה יותר ברכה.

כן.

לשמוע, לשמוע, לשמוע, לשמוע, לשמוע.

ככה.

ככה, ככה.

אז להתחיל עם השאלה או להתחיל עם הברכה? עם השאלה. בסדר. הרב אמר שיש עניין שמה שקשה לאדם, בזה התיקון שלו.

השם יודע שקשה לי,

לי הבעיה זה גם עם לימוד תורה ושמירת עיניים.

אני מתבייש להגיד את זה, אני חלילה לא מתגאה.

אני מנסה לעבוד על זה, אולי אני יכול להתאמץ יותר.

אבל עיקר העיקרים שקשה לי זה העניין הזה של כיבוד הורים.

כי יש לי בעיה,

וזה יכול להיות מה שמכשיל אותי לאורך כל הדרך,

עם כל התורה והמצוות,

ובכלל התקדמות בחיים, הצלחה, חתונה והכול.

יש לי בעיה של כיבוד הורים. יש לי הורים חילונים שפשוט מאוד התעללו בי ובאח הקטן שלי,

מגיל קטן, והשם יודע כמה,

התעללות פיזית, נפשית, מילולית, מה שהרב רוצה.

ואני חזרתי עם תשובה מהרב, ואני מאוד אוהב את הרב.

אני חייב לספר לרב שכשהתחלתי לחזור בתשובה,

כשהייתי עוד חילוני, ותמיד הייתי מאמין, תמיד.

אז זה הגיע למצב כזה קשה,

שאני פשוט מאוד אמרתי אותו יום שאני שם קץ לחיי ופוגש את בורא עולם.

אני הלכתי למגדל, ואני ניסיתי לקפוץ במגדל,

הרגשתי שהקדוש ברוך הוא לא נותן לי ליפול וניסיתי שלושים פעם אחר הצהריים

הייתי צריך רק לעזוב את הידיים כי הייתי מחוץ לבניין כבר, רק מחוץ לחלון ניסיתי להגיע לגג, לא הצלחתי להגיע לגג, קומה אחרונה ופשוט אמרתי שאני רוצה לגמור בשקט כל כך סבלתי, לא היה למי לפנות, לא היה עם מי לדבר ואני קורא לזה אחר הצהריים של פורענות כי באחר הצהריים אחד ניסיתי שלושים פעם לקפוץ ולא הצלחתי לאחר מכן, כשנכשלתי

אז הרגשתי כזה עלוב נפש, שגם לגמור בשקט אי אפשר.

אתה לא יכול גם לגמור בשקט.

אז איזה עלוב נפש אתה? אמרתי לעצמי.

ואז ראיתי סטיקר כזה,

אדום ושחור, כנראה שעניין בצבעים האלה הם כאלה קיצוניים,

הדרך הנכונה תורה מצוות.

הייתה לי שכנה בגיל שיכולה להיות אמא שלי,

והיא גם הצטערה על הצער שאני עובר, והיא גם עברה צער בזה. היא אמרה לי, בוא תשמע רב שמדבר בגובה העיניים והוא מצחיק.

והיא הראתה לי קלטות של הרב. אמרתי, כן, ראיתי בערוץ 2, וזה, עשו תוכנית.

היא אמרה לי, לא, לא, תשכח מה שראית, זה רב, שידבר, אתה ממש תאהב את זה.

התחלתי לראות קלטות, וכל כך הרב דיבר בצורה שעוררה אצלי, ממש, הרב החייא אותי מחדש, החייא אותי.

נתן לי ממש חיים.

אני לא יודע איך להסביר את זה.

הרב עורר אצלי דברים שלא חשבתי שיתעוררו עוד פעם,

או בכלל.

וכל כך שמחתי, וממש הרגשתי שאני רוצה את זה, אני ממש רוצה. באתי אליה,

אפילו בלילה היה קצת משעינה, ואמרתי לה, תביא לי עוד קלטות עכשיו.

התחלתי לראות קלטות וקלטות, וברוך השם, כבר שלוש שנים אני מחלק את החומר של הרב בצמתים,

ואני מאוד אוהב את זה, אני מחלק.

אפילו מהביטוח הלאומי אני מוציא וקונה, לא, לא אכפת לי. אני מחלק את החומר של הרב, ואני מרגיש סיפוק ממש לא נורמלי.

ופשוט הקטע הזה של כיבוד הורים זה,

וכולם באים ואומרים לי איך אתה מאמין וחוזר בתשובה וזה, ואתה לא מכבד את ההורים בזה.

ומי יודע כמה חילול השם יצא לי מהדיבורים שדיברתי על ההתעללות של ההורים,

והאמא גם עובדת סוציאלית, היא מוציאה ילדים מהבית, קיללו אותה אותן נשים שהיא הוציאה להן את הילדים, אז כאילו זה חל עלינו, כי הם קיללו גם את הילדים שלה.

אז אנחנו, אני והאחי הקטן, הם גם עשו אותנו,

הביאו אותנו לבתי-חולים פסיכיאטריים כל החיים, וממש התאכזרו אלינו השם יודע רק כמה.

עד שאותו יום רציתי באמת לשים קץ לחיים.

עכשיו, מאז שראיתי את הקלתו של הרב,

אני לא רוצה לשים קץ לחיים. אני רוצה לחיות, אני רוצה להקים בית, אני רוצה להביא ילדים, לגזות אותם בערך תורה ומצוות, אני רוצה ללמוד תורה, אני רוצה לקיים תורה,

ולהמשיך לזכות הרבים עם החומר של הרב.

והאחי הקטן, אני רוצה גם שהוא יחזור בתשובה, הוא כרגע עם ההורים,

הם לוקחים לו את ה... הם שולטים עליו, בקיצור.

ויכול להיות שגם עם הפרוטובוסים שלי, ואני לא יודע את זה, זאת אומרת, הם לא מגלים, הם לא יודעים, אני לא יודע בדיוק מה העניין אם השופט חתם לעשן עם פסול דין כי היא עובדת סוציאלית.

וזהו.

אז הבעיה שלך זה כיבוד הורים.

תדע לך

שהמבחן הגדול שלך באמת זה זה,

משום שאתה חייב לכבד את ההורים גם אם הם כאלה.

ואפילו אם האבא עשה אותך ממזר, אתה חייב בכבודו.

ואפילו אם האבא רשע,

אתה חייב בכבודו.

אתה לא חייב לדור אותו ביחד,

ואם הוא השתגע גם,

אז אתה אומר לאחרים, תקן אותו בדרכת.

אבל אתה לא יכול לעבור על כיבוד הבעים, אפילו שהם כאלה.

אל תשכח שהחבות של החיים שלך זה להם.

הם שותפים עם הקדוש ברוך הוא שהביאו אותך, והוא בחר דווקא את השותפים האלה בשביל להביא אותך.

עכשיו, מה התיקון שלך ומה הגלגול הקודם שלך, אנחנו לא יודעים.

אולי אתה היית בגלגול הקודם,

אתה שומע?

אולי אתה בגלגול הקודם גם כן היית פסיכיאטר או פסיכולוג,

או גורם לאנשים כך וכך? לך תדע מה היה הגלגול הקודם.

צריך לקבל את הכול מהשם באהבה.

מה זה לכבד? זה השתדלות מינימלית.

אם הם מקללים אותך אפילו,

ואפילו אם הם מבזים אותך,

תבין שזו גזירת השם לכפרת עוונות.

זה יכול להיות שכן,

זה יכול להיות אדם זר, זה יכול להיות בעל הבית, זה יכול להיות חבר,

זה יכול להיות הרבה דברים.

ואין בן אדם כמעט שלא מקללים אותו, שלא סולדים ממנו, או כל מיני דברים כאלה.

אצלך זה בא מכיוון אחד, מקום מוגדר, מהבית. למה? אתה לא יודע.

אבל זה לא. אני יודע שלא עשיתי להם כלום רע, וזה מגיל קטן. בסדר, בסדר. זה מכות, קללות. בסדר. יש כאלה הורים שאפילו שמים קץ לחיי ילדיהם, זורקים אותם מהמרפסת, שמים אותם בפח אשפה.

יש כל מיני דברים כאלה. לי הם אמרו, אתה תהיה סגור במוסד ואני אפטר ממך. הבנתי, בסדר.

ואתה בכל אופן הצלחת להתפטר מכל הדרך שלהם.

רק השם עשה לי נס.

כי מהתרופות האחרונות שהייתי מקבל, הייתי מקיא כל יום ויורד במשקל, והרגשתי דעת לטכנימל.

והשם עשה נס, ויצאתי מכל זה.

ברוך השם.

ואם בן-אדם רוצה לקפוץ ממגדל ולא מצליח לקפוץ,

אז כתוב, בעל כורחך אתה חי.

איך אפשר להבין בעל כורחך אתה חי?

הרי בעל כורחך זה לא חי, אתה יכול לקפוץ.

ולא יכולת לקפוץ,

אז רואים שבעל כורחך אתה חי.

ואם השם השאיר אותך, בעל כורחך חי,

סימן שהוא ייעד אותך לדברים יותר גדולים ממה שאתה התכוונת.

והיתה ראיה שאחרי זה גילית את האמת והחלטת לחיות ולא למות.

אז תאר לך אם היית עושה את הטעות וקופץ,

היית, הייתי בטח בכף הקלע. ודאי, והיית מפסיד את ההזדמנות של החיים.

ועכשיו אתה יכול לבנות את חייך, מה נשאר לך?

תקן שלושה דברים, כמו שאתה אומר. אחד, ללמוד תורה, שתיים, תקן את העיניים,

ושלוש, כיבוד אביהם. זה קטן.

לגבי כיבוד אביהם, אמרו לי שאתה צריך ללכת אליהם לבקש סליחה על גלגול קודם, מה שעשית עליהם.

עכשיו באתי אליהם, ביקשתי מהם מחילה על גלגול קודם.

אתה לא צריך, לא צריך. אתה צריך רק לכבד אותם והכול, לבקש מחילה, אם פגעת בהם והכול, זה נכון,

בלי גלגולים קודמים.

קודם כול לבקש מחילה והכול.

ימחלו או לא ימחלו, אתה תעשה את שלך.

בין לשמור על כבודם, לא לדבר עליהם מכאן ולהבא,

והפוך, לכבד אותם.

מה שניתן לכבד, תכבד.

אם הם יוצאים נגדך והכול, תבליג.

תחשוב שזה גשם שיורד עליך. גשם זה ברכה. הם לא ינסו לפגוע, אם אני ארצה, להתחתן או לגדל לידים? הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, לא הם.

אם תלך בדרך ה' הוא יפתור לך את כל הבעיות. איך הוא יעשה את זה? תאמין לי שיש לו מספיק דרכים.

דבר נוסף, יש אפשרות אחרת שניתן לבחון.

צריך להתייעץ עם חכם.

האם כדאי שתעזוב פה בכלל ותיסע נגיד למדינה אחרת,

למקום שיש יהודים, ותפתח דף חדש,

ושם הם לא יגיעו ולא ידעו בדיוק איפה אתה,

ואז תוכל לבנות חייך בצורה חדשה ולא יוכלו לסכל את הדרך שבה אתה נמצא? זה מה שעשיתי כשבאתי לירושלים, מהקריות. בסדר גמור. זה לא עזר.

בארץ אפשר להשיג בן-אדם, אפשר לברר,

אבל אני אומר, חוץ-לארץ יכול להיות שזו העצה לתקופת מה? עד שאתה תתחתן, תמנה בית.

אל תצטרך להתייעץ עם זה.

אבל בכל מקום זה לא קשה, ואם זה מה שנשאר לך, אתה על הדרך הנכונה.

תתאמץ,

תשקיע בלימודים ואתה תצליח.

תודה רבה. בהצלחה.

כן.

לא עכשיו, רגע, לא עכשיו.

מה?

רגע, יש פה את יובל, יובל.

רק שנייה.

ערב טוב, אדוני. ערב טוב.

אני באתי בשביל לקבל ברכה אומנם לאימא שלי, אבל אני גם רוצה לשאול שאלה. הסיפור הוא קצת כזה שאפשר ללמוד ממנו בטוח משהו.

אימא שלי התחילה לעשות תשובה לפני שש שנים בערך.

היא הייתה בת חמישי כבר, לא הייתה צעירה.

ואחרי זה גם אנחנו עשינו את זה ביחד, זאת אומרת, אני ואחותי והיא ביחד.

ולפני ארבע שנים, כשהיינו כבר כמעט שנתיים בתשובה, פתאום תקפה אותה איזה מחלה.

אני הייתי בדיוק בעסקים בחוץ-לארץ, ואז אני חזרתי לפה, וכשזה התגלה אז נתקעתי פה.

עכשיו, מה שאני רוצה לשאול זה ככה, אני הייתי אצל כל הצדיקים של הדור בקשר לזה

כבר ארבע שנים, שנים כאילו הולך מפה ולשם, וגם אצל הרב קצת הייתי.

ואני יכול להגיד את הרשימה, אני לא חושב שיש מישהו שלא הייתי אצלו,

אולי חוץ ממישהו בבאר-שבע שם, שיש,

אחד ממשפחת אבוחצירא, אצלו לא הייתי.

אבל הייתי אצל כולם, ספרדים, אשכנזים, חסידים, ליטאים, אצל כולם הייתי.

וקיבלתי, אצל הרב קדורי, זיכרונו לברכה, קיבלתי את הרושם הברור שהכול בעזרת השם יהיה בסדר.

ולא, ואני לא רואה שיש בסדר, לא מתקדם שום דבר,

והמצב מידרדר כל הזמן.

ומה שאני רוצה לשאול,

קודם כול זה מבחן אמונה מאוד מאוד קשה. זאת אומרת, אתה מצפה שהקדוש-ברוך-הוא שולח דרך צדיקים מראי מסר,

ואתה מצפה שזה יקרה כמו שאומרים לך.

וזה מאוד קשה לי, הקטע הזה של אמונת החכמים, שהיא מאוד קשה.

ודבר שני שרציתי לשאול,

מה שאני ניסיתי כל הזמן לברר זה בעצם, הרי סך הכול משהו שקורה לאדם, יש היום הרבה איסורים בדור הזה, כמו שאנחנו רואים כל הזמן,

אבל אם משהו קורה לאדם, אז ודאי שיש איזושהי סיבה.

כל הזמן ניסיתי לברר מה הסיבה

ולא קיבלתי שום תשובה מה הסיבה.

זאת אומרת, ניסיתי לבדוק מה צריך לתקן, מה הבעיה, מה יש פה. כולנו, ברוך השם, בעלי תשובה, כל המשפחה,

גם אחותי השנייה,

כולנו התחתנו ממש תוך שנה, לפני שנתיים וחצי התחלנו להתחתן, תוך שנה שלושתנו התחתנו.

הכל נראה, ברוך השם, בסדר.

אז בכל זאת ניסיתי לחפש מה הבעיה,

למה זה לא מסתדר.

זאת אומרת, לא קיבלתי שום תשובה. עכשיו, אני רואה שבזמן האחרון אני רואה את ההרצאות אצל הרב.

ראיתי לא מזמן איזה אבא שהגיע עם ילד שלא מדבר,

והרב אמר לו,

הוא סיפר שהוא היה אצל הרבי דוד אבוחסירא,

והוא אמר לו, הילד ידבר,

והילד לא דיבר. ואז בא עוד פעם אליו, הוא אמר לו, הילד ידבר, והילד לא דיבר. אז הרב אמר, נתתי לו ברכה, והוא קיבל איזו קבלה,

קבלה, והילד דיבר. עכשיו, אני רואה שהקבלות בזמן האחרון אצל הרב הן קבועות.

זאת אומרת, לא מדובר על קבלות שונות.

אז מה שאני רוצה להבין זה, איך זה יכול להיות שהקבלה היא החידה אצל כולם,

כשבעצם יש לכל אחד בהייה אחרת, מן הסתם, איזה משהו אחר שהוא צריך לתקן. אז

כאילו יש איזושהי קבלה שהיא כללית לגבי כולם, מועילה.

אני זוכר שאצל הרב זה היה שונה פעם קצת.

הרב היה דורש מכל אחד משהו קצת אחר. זו שאלה שיש לי. אבל על כל פנים אני רוצה, בכל מקרה, את ההשתדלות, הבומבה האחרונה, מה שנקרא,

את הפצצת האטום האחרונה שנשארה לי, בארסנל,

להוציא לפועל אצל הרב, שהרב ייתן ברכה, שכל הקהל יאמר אמן, בעזרת השם. ומה שהרב יגיד לעשות אנחנו נעשה, אני ושתי אחיות שלי, בעזרת השם.

טוב.

אז קודם כול,

במקצוע אחת, עורך-דין, נכון?

כן, בוודאי. יש לי קצת בעיה באמונת עורכי-דין.

גם לי. מה הבעיה?

שתמיד אומרים, תיקח עורך-דין טוב ותצליח במשפט, וזה לא תמיד ככה.

למה זה לא מצליח תמיד?

משום שיש גזירה מי יזכה בדינו ומי לא יזכה בדינו, מתי זה חל, בראש השנה. בראש השנה קובעים מי יסתבך, מי לא יסתבך, מי יחיה, מי ימות וכל הימים, וכן הלאה.

אז זה לא תלוי בעורך-דין.

זה גם לא תלוי ברופא וזה גם לא תלוי בצדיק,

אלא זה עת לחיות ועת למות.

רק מהפעמים שהקדוש ברוך הוא מחליט שאם זה עת לחיות,

אז הוא רוצה ומעדיף שזה יהיה דרך צדיק או יהודי יר השמים,

בשביל שיוכלו לראות שמי שקרוב אצל הקדוש ברוך הוא,

אז הקדוש ברוך הוא שומע לו.

ואז מבינים שדרך הצדיקים שהם הולכים בה היא הדרך הראויה והרצויה,

וממילא ירצו לדבק באורחותיו.

אז קודם כול, זו השאלה, מה העט? מה נקבע בשמים?

כן. מובן שיש שתי אפשרויות, או שזה נקבע בטית או בדם.

אם נקבע בדם אף אחד לא יוכל לעזור, כי זו גזירה של סוף החיים.

ואם זה בטית, זאת אומרת זה על-תנאי,

אז אם יהיו מספיק זכויות שייצרו או זכויות של צדיקים בתוספת לקבלות של האנשים,

אז זה יכול להועיל.

אבל סוף אדם למות.

מתי נקבע לכל אחד?

הקדוש ברוך הוא יודע. ולמה נקבע לכל אחד? גם הקדוש ברוך הוא יודע.

ולמה עכשיו ולא אחר כך ולא יותר מוחר? גם הוא יודע.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים מה צריך לעשות.

ולא בטוח שמה שנעשה יספיק.

אז לכן משתדלים לעשות מה שאפשר.

הפרינציפ הוא בדרך כלל

שנדרשת מן האדם הכנעה.

כי בדרך כלל רוב החטאים באים מסיבת הגאווה.

מכיוון שאדם מתגאה ומוכן לעמוד מול הקדוש ברוך הוא, שאמר לא,

והוא עושה הפוך.

הקדוש ברוך הוא אומר לו, תעשה כך,

הוא אומר, אני לא עושה.

וזה לא משנה מאיזה בחינה,

בנגלה או בנסתר של האדם.

אם זה במחשבות רעות,

מחשבות של כפירה, מחשבות של בן-אדם לחברו,

אם זה בדברים שלא נגלים לעיניים.

אז אנחנו לא יודעים את ליבו של כל אדם, אבל ברור שאם הקדוש ברוך הוא עושה דין, אז הוא עושה דין על-פי דין.

עכשיו, זה שרצים ומתאמצים מכל מקום,

זה טוב מאוד. קודם כול, חלק מהגזירה זה גם שירוצו.

חלק מהגזירה זה שגם יפסידו ממון על טיפולים, על כל מיני דברים. זה חלק מהגזירה?

יש גזירה בממון, יש בייסורים של מאמץ, יש כל מיני דברים.

עכשיו, אם הישועה תבוא דרך פלוני או אלמוני, הקדוש ברוך הוא מחליט.

ולמה הוא מחליט כך?

הוא יודע למה הוא רוצה שפלוני יעזור ופלוני לא יעזור.

עכשיו, לשאלה שלך, למה פעמים קודמות שאתה מכיר הייתי אומר, לזאת תעשה כך וזה יעשה כך והוא יעשה כך ויעשה כך?

ולמה היום אני משתדל להשתמש בסיסטם קבוע,

מה שנקרא, שעתיים לימוד תורה וכו'.

אז אני אומר לך דבר אחד. קודם כול, זה בדוק ומנוסה,

וזה עובד כמעט אצל כל אחד.

דבר שני, עצם זה שאדם מוכן להתבטל במשך שעתיים מחייו ולשלול מעצמו את החירות ולקבל אינפוזיה ישירה לווריד, מה שנקרא, החיבור עם הקדוש-ברוך-הוא, שאין שום אדם בעולם שיזיז אותו מהלימוד שלו,

זה דבר עצום אצל הקדוש-ברוך-הוא, עצום, עצום מאוד.

זה שאדם שלושה חודשים יכול להתמיד מזה?

יש על זה כל מיני דברים, ויהי כי משלושה חודשים, יש כל מיני עניינים של שלושה חודשים.

ואדם שזוכה לתקופה כזאת,

זו תקופה שמראה שהאדם הזה אכן נכנע.

זאת אומרת, קשה לאדם להכניע את עצמו ולסגור את עצמו לתקופת מה?

בהתחייבות.

ואם הוא מצליח לעמוד בדבר הזה,

ודאי שמגיע לו שפע גדול מן השמים.

אם זה אחד או שניים או יותר, כמובן, כמה שהתרבו יותר העושים,

ככה הזכויות יגדלו.

נשים שצריכות, בדרך כלל נשים לא לומדות, אין להן זמן לשיעורים והכול.

אם הן לומדות חצי שעה את ספר המוסר, שהוא חשוב מאוד, של רבנו יונה, שערי תשובה,

חצי שעה כל יום במשך שלושה חודשים,

שזה גם כן השתעבדות והכנעה למשך זמן, ומבינות מה כתוב ומשתדלות לעשות, זה דבר עצוב מאוד.

ובדרך כלל זה מועיל.

עכשיו,

זה שאנשים עושים את זה, ועושים את זה באמת,

זה ודאי מסיר מקטרגים. כי מי גרם שהם יעשו את זה? החולה.

למי נשקפות הזכויות? לחולה.

עכשיו, אם החולה מסוגל בעצמו גם כן לקבל על עצמו משהו,

אז ודאי שמטילים קודם כול על החולה.

בשביל שהחולה בעצמו לא יטיע על הטענה. אחרים דואגים לו והוא לא דואג לעצמו.

מי שלא מרחם על עצמו, לא מרחמים על אבן השמים. אבל מי שרואים שהוא עושה השתדלות עד מה שהוא יכול,

אז הקדוש ברוך הוא מוכן לעזור. אתה תעשה את ההשתדלות מצדך, ואני אשתדל לעזור לך בהמשך.

עכשיו, תאמר לי מה האימא עושה, ואני אגיד לך מה היא תוסיף.

ואתם,

אני אומר לכם שאתם תעשו את מה שאני אומר בדרך כלל, את השעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף, והנשים כך.

ואם הן שומרות תורה ומצוות האחיות שלך והן הולכות בכיסוי ראש,

אז אני לא אבקש יותר, אבל אם הן לא הולכות בכיסוי ראש מטפחת,

אני אבקש גם שישימו מטפחת.

והאימא,

היא יודעת לקרוא, היא יודעת ללמוד. האימא כבר לא במצב שהיא יכולה לעשות משהו.

הבנתי. אבל היא יכולה לשמוע ויכולה לראות?

היא לא כל כך קולטת כבר מה קורה אתה.

הבנתי.

ואם ישימו לה, נגיד, צדי שלי, שהיא תראה ותשמע אפילו שהיא לא קולטת, היא כל היום חומרת את זה גם ככה, היא שומעת רדיו-אלקאיים, הרצאות, זה, אני כבר, אוקיי. אני מדבר על הקלטות שלי דווקא.

אוקיי.

אם תשימו לה קלטות שלי, בעזרת השם,

ותקבל על עצמך שעתיים בתענית דיבור,

שלושה חודשים רצוף, והאחיות, אם אין להן כיסוי ראש, כיסוי ראש מרפחת פלוס חצי שעה, שלושה חודשים,

אני אתן ברכה, שאני מקווה שהיא תעזור והציבור יענה אמן בכול.

יש בעיה. אחת מהן היא שמה כיסוי ראש מלא, היא בירושלים, צדיקה. השנייה, קצת יותר קשה לה, היא עברה מכיסוי ראש לפאת ראש.

טוב, אבל היא אימא חשובה.

לא כדאי שיתלו אחר כך, חס ושלום, את ההפסד בזה שהיא לא שמה. אז בוא נסגור את הפינה הזאת בשביל אימא, מה שנקרא. אולי כדאי שנדבר איתה, אדוני?

אני סומך עליך.

אני כבר דיברתי הרבה. אז תגיד לה שאני מבקש, ואני אומר שהברכה תועיל מאוד אם היא תעשה את הדבר הזה, פלוס מה שביקשתי.

טוב, בעזרת השם.

מה השם של האימא?

שרה בטרומיה.

שרה בטרומיה,

השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

בזכות הקבלות של האח

ושתי האחיות.

מהרה, אמן. אמן.

בשורות טובות.

רק רגע, יש הרבה שדורשים. רגע, שנייה. אז רגע, רגע, רגע, רגע.

רגע, רגע.

בואו, בשביל שניתן אפשרות לכל בן אדם גם שיזכה בברכה, כל מי שמעוניין. רק רגע.

בטח.

תראו, אני מבקש מכל יהודי ויהודייה פה

רגע, לפני כן אני רוצה לברך את אלה שעזרו לקיום הערב, מגיע להם, נכון?

לימור בת בת שבע זיווג הגון, נופר בת הלן זיווג הגון, דדי בן אסתר חזרה בתשובה וזיווג הגון,

רמי בן אסתר זיווג הגון, יוני בן אסתר חזרה בתשובה וזיווג הגון, שושנה בת אסתר הצלחה וזיווג הגון, תמר בת אסתר הצלחה, יוסי בן דוריס ואליהו הצלחה בחברה,

לא יודע מה זה, אבל הצלחה, בעזרת השם. עכשיו, רק רגע, כן.

אני רוצה לזכות את הציבור, לזכות את הציבור בברכה.

מי שמסוגל להשקיע שקל וחצי ביום מכספי מעשר שלו לטובת עם ישראל,

לטובת עם ישראל,

בשביל שעם ישראל יתקרבו לאביהם שבשמים,

בחודש, אם נותנים שקל וחצי,

זה 50 שקלים בערך,

אם נותנים את זה במשך 20 חודש, זה 1,000 שקל במשך שנה ושמונה חודשים,

שקל וחצי.

בזה זוכים לקבל מה-DVD שניתן לחלקם לאנשים שרחוקים מיהדות בשביל שיתקרבו.

ואם זוכים להחזיר יהודים בתשובה מדבר זה,

אדם זוכה לחיי העולם הבא,

בזכות זה שהוא מזכה את הרבים ומציל נפש יהודים מישראל,

הוא זכאי לחיי העולם הבא,

בשקל וחצי ליום.

מי שעשה כן בעזרת השם ימלא הוראת קבע כאן 20 תשלומים של 50 שקל בחודש או 10 תשלומים כפול 100,

או דרך בנק הדואר, או בוויזה,

בכל דרך שאפשר,

יכתוב פה למעלה בהוראת קבע את השם בשם האימא שלו,

יכתוב ברכה אחת,

ואנחנו ניתן לו, בעזרת השם, או לרפואה, או להצלחה, או לעילוי נשמת,

כל דבר שירצה, וכך נוכל לברך במהירות את כולם ויענו אמן.

זה, בעזרת השם יתברך, נחלק עכשיו לקהל.

מי שמעוניין ירים את היד, יחתום ויתברך.

ואחרי זה יש לי עוד הודעה נוספת, ואני אברך את כולם.

אז בבקשה, מי שמעוניין לא להתקרב אלי כרגע,

רק קודם כול למלא, לכתוב, להחזיר ולהתברך.

בבקשה.

המעוניינים ירימו יד ויקבלו טופס עם עט.

נמלא בזריזות ולהעביר אליי.

אני רוצה להודיע לכם שבפסח הקרוב,

בלי נדר, באיצטדיון רמת-גן יהיה ערב גדול, כנס התשובה העולמי.

מי שמעוניין לעזור ברכישת כרטיסים,

מי שרוצה לעזור לפעיל שלנו פה בפתח-תקווה, שארגן את הערב,

הרב יפתח דוד,

ניתן פה לרכוש כרטיסים, להשיג כרטיסים, למכור לחברים כרטיסים ולעשות כל דרך אפשרית.

מי שרוצה לפנות אליו בטלפון,

052-345-2260, אז אפשר לעמוד אתו בקשר.

עוד מעט.

עכשיו אנחנו ניתן לכם את האפשרות.

ניתן. יש לך זכויות בלי סוף כל מה שקרה הערב. יש לך זכויות בלי סוף.

אלה שארגנו את הערב רוצים ברכה

ל...

שאול בן ויקטוריה טויה, רפואה שלמה מהרה.

כל יהודי שמוכן לרפואתו ללמוד שתי הלכות,

תהיה לו זכות גדולה בהצלת נפש מישראל.

אז כל מי שמעוניין יתחיל ללמוד שתי הלכות ביום, בעזרת השם.

תמלאו הוראות קבע, אני אברך.

מעיין בת-גליה,

רפואת הנפש והגוף, היריון בריא ודדה קלה על דרך הטבע, של תינוק בריא ושלם בגופו ובנפשו.

כל אלה שרוצים דרך האינטרנט יכולים לצלצל,

03-677-7779. אני לא אעשה כלום לזוז אחר כך. עוד מעט.

שמחה בת-לאה, בריאות בפרט ברגליים ובריאות בגוף, עוד מעט.

עוד מעט. אחריה, חבר'ה.

תודה.

לחתום למטה, בבקשה. חזרה בתשובה, ליעל בת-שמחה מהרה.

ברכה.

מה, ברכה? תיכף.

למלא הוראות, שקל וחצי ליום, חתימה, ברכה.

אשריו.

אשריו.

משה בן אסתר, אסתר בת מזל, מזל בת פרידה.

יזכו לבריאות והצלחה מכל מעשי דעיהם.

בריאות והצלחה.

קשה מאוד.

קשה מאוד.

זיווג אקוניס שמעון בן שושנה, יעקב בן,

בן?

אותה מטבחת רוב.

בליא, טל בן צילה,

שבתאי בן ציפורה, זיווג הגון, אסף פנחס לוי בן צילה ועזרא בן מצליח.

רפואה והצלחה.

שעתיים בתחנית דיבור, שלושה חודשים.

אמרתי, אתם, אתם, כל מי שיכול,

לא, זה יכול להיות בקולק, כן, כן. לימוד תורה בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף. חצי שעה, שערי תשובה, שלושה חודשים רצוף. לא.

היי. תיכף.

בנימין זאב בן צורצל. רפואה שלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל. אמן. שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף אתה ואחיך, כן. חצי שעה, חצי שעה מוסר.

שערי תשובה. הנשים שלכם, אשתו, כל מי שאתם יכולים להצטרף למעגל הזה,

זו חסימה גדולה.

שלושה חודשים רצוף בלי הפסקה.

אל תדאג. עבר.

שמעתי. עבר.

אברהם אריה בן יונה, זרע חי וקיים מהירה.

מה שאמרתי להוסיף, כמה שיותר מיוחדים לנשים שילמדו כמו שאמרתם.

רועי בן יעקב, ידידה, גירסתי. רפואה שלמה מהירה.

כהן יניב יזכה לזיווג הגון מהירה.

אורן בן-נאור, זיווג הגון. שירן בת אור, זיווג הגון. בעבודה מוצלחת.

כרמית ורויטל תרצה בת.

מרים, תזכה לזרע חי וקיים מהירה.

לוי בן חנה, מרים בת חפציבה.

פרנסה טובה.

מאושרת בת מרים, זיווג הגון

שרית בת נאווה, זיווג הגון מהרה

לימור בת אסתר, זיווג הגון מהרה מיכל בת ברכה, עוזי בן רות, זרע חי וקיים יואל בן ברכה, זיווג הגון,

תזכו לחזור בתשובה הילדים שלה זרע אשר קיימה,

מורן בת מרים,

מנחם מנדל בן-אורלי, רפואה שלמה,

אריאל ועידן בן-שמחה שירה, אזהרה בתשובה שלמה,

שמחה שירה, בדמר ינינת, מדלן, זיווג הגון מהרה,

תצליח.

מה?

שנה בת כריף, זוועה שלמה, הצלחה לאסתר בת אנג'ל יוהנה,

זיווג מרים בת אסתר ושרה בת אסתר.

חבר'ה, לא להישאר על השולחן עכשיו, בסוף תתפרץ. ארן בן-שרה, הצלחה בכל מעשה ידיו.

נכון.

יפה תחיזי, בן חממה, רפואה שלמה, מהרה.

סיני בן-רחל יזכה לחיזוק באמונה ביראת שמאי, אמן.

עושי שמחי ב'דינא, רפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף.

זיווג הגון מהרה למאיר בן-איילה.

חבר'ה, אחורה.

אחרונים למסור, אמן.

כל הילדים יהיו בריאים ומוצלחים.

שעתיים בתענית דיבור כל יום.

שעתיים.

מה השם?

יוגב בן בנימין, תזכה לרפואה שלמה מהרה.

רן בן ציפורה, שלום בית, נאמן ואיתן.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת נכבדה,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת נכבדה,

לא נשאר.

בריאות וזיווג הגון מהרה.

תצליח, זיווג הגון.

אמן.

למדת טוב?

תצליח.

בריאות והצלחה ללא שונאים והצלחה בכל עניין לעבודתו אילן ברוך הוא יעזור אורית מרמורשטיין, בת בלע זבור ארגון, הצלחה למורן בת פנימה.

תצליחי, ספיר בתור, הצלחה בלימודים ובריאות והתחזקות.

תן לו הוראת קבע.

תן לו הוראה, חי כפליים. תכתוב 18. כן.

ואין,

יורדת מלב,

נשמעת בלכישה. תלמד שעתיים ותעניק זבור כל יום שלושה חודשים וברכות ברכות שלמה.

אדימיהו בן תמר,

רכות שלמה והצנעה וזיבוג הגון.

תגדל בתורה וירשמה.

תלמד שעתיים ותעניק זמור בבינה.

מה השם שלך?

דוד בטוורדה, מה אתה?

אריק בן,

תספו לזרע, חי וקיים, ללכת בצניעות וכיסוי ראש. רוצה ילד?

תסי את הראש, תלכי בצניעות.

תמרה בת טובה, לובה, זרע, חי וקיים, פרנסה טובה והצלחה בלימוד התורה.

שלמה בן-עוזר, הצלחה ובריאות, בדרך התורה, פרנסה טובה וטובה, לובה, בת יפה, רפואה שלמה,

יחיאל משה בן-ברכה, רפואה שלמה, סטללה בת-רוזה, מרינה בת-רוזה, חזרה בשימושים שלמה.

אין חתימה. מי זה?

חתימה.

לא נשאר, אבל יש לי, יש. תביא כיסוי ראש נוסף.

כבר.

בלי נהדר, בעזרת השם, מהר.

דוד בן-רבקה, ברכה שלמה לזיווג הגון.

בבקשה, שימי.

תברכי, שחייאלה.

שחר בן-סימא, יזכה להיות תלמיד חכם.

צבי אבאק, ניסים, רפואה שלמה מהרה.

תנו לה מיקרופון.

מיקרופון.

תגידי, ברוך אתה.

הלו.

מלך העולם, שאחיינו, קיימנו, הגיענו לזמן הזה. אמן.

בשורות טובות.

אמן.

בואי, בואי, בואי תחליף אותי.

חכם.

עולם האופנה.

אסר אשר מאהביר את תפילה.

כחבר אקסמל שנזכר ובעלה.

אמן. תתחיל הכול.

אדון אשר מאהביר את תפילה.

אצל ארכסמל.

אסר אשר מאהביר את תפילה.

כחבר אקסמל שנפלח ובעלי.

אסר אשר מאהביר את תפילה.

אסר אשר מאהביר את תפילה.

אסר אשר מאהביר את תפילה.

תודה רבה

בואי נעזור לי, אתה לא איתי, נכון?

שנייה, קובי קובי, עוד פעם יש נא לשנות.