חדרה - שידור חוזר מההרצאה: חדרה 12-08-2007

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

בפרשת השבוע, פרשת רעה.

אנחנו לומדים על דין עיר הנידחת,

עיר של עובדי עבודה זרה.

כתוב בפסוק, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם

למען ישוב השם מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך כאשר נשבע לאבותיך.

אחרי ששורפים את עיר הנידחת,

הקדוש ברוך הוא מבקש שלא ייקחו שום דבר מן החרם,

מן השלל של המקום,

למען ישוב השם מחרון אפו.

ויש הבטחה,

ונתן לך רחמים

ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך.

כיוון שביום שלישי-רביעי הקרובים יהיה ראש חודש אלול,

חודש הרחמים והסליחות,

אין יותר ראוי מאשר להבין את גדר הרחמים ולדעת איך לזכות בדין.

אור החיים הקדוש

אומר

לפי שציווה על עיר הנידחת

שיהרגו כל העיר לפי חרב,

ואפילו בהמתם,

והמעשה הזה יוליד אכזריות בלב האדם,

כמו שהתליינים, יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם,

ונחרט מהם שורש הרחמים והיו לאכזר,

והבחינה הזאת עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנידחת.

לזה הבטיח להם הקדוש ברוך הוא שייתן להם רחמים לבטל

כוח האכזריות שנולד בהם על ידי הטבע.

מכיוון שהמצווה היא להרוג את כל אנשי עיר הנידחת וגם הבהמות שלהם,

ולא להשאיר מהם אדם,

אז מי שמבצע הריגה בקצב,

אז משתרש בו יצר האכזריות ומסתלק ממנו רגש הרחמים.

אלה שלומדים פתולוגיה,

בפעם הראשונה שנותנים להם לוותר גופה,

הם מתעלפים

מהפחד,

מהתיעוב של המעשה.

אבל אחרי כמה פעמים דוקטור היסט, למשל,

חותך גופות

כמו תרנגולים,

שניצלים מכין.

אז אם הורגים

כל כך הרבה אנשים,

עלול להשתרש בהם

רגש אכזריות

מבטיח השם,

כיוון שאלה שמבצעים זאת עושים את רצון השם ומקיימים את ציוויו

לבחר את העבודה הזרה ועובדיה מן העולם,

שהוא ייתן להם רחמים לבטל את כוח האכזריות שנולד בהם על ידי הטבע,

כי דבר שאדם מתרגל אליו,

הוא כבר נהיה כהה חושים אליו.

ואף על פי

שהריגת אנשי עיר הנידחת מצוות עשה היא,

ומי שעושה זאת מקנא קנאת השם צבאות,

והם מקיימים בזה את מצוות השם,

ועל ידי זה ישוב חרון אף השם

מעם ישראל,

אף על פי כן מצד הטבע הם נעשים לרוצחים,

כיוון שנפרץ אצלם גדר של רציחה,

נפרץ לגמרי.

וכך מצינו.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים, זרוק חוטרה העבירה העיקרה כהה.

אם אתה זורק מקל,

עץ

לאוויר למעלה,

סופו הוא יורד לשורש שלו למטה.

ככל שתנסה להרחיק

ולהעתיק

דבר ממקורו,

סופו שהוא חוזר אליו.

ופה לומדים גם על כוח המשיכה, בסוגריים.

אבל פירושו של דבר מביאים חכמים, זיכרונם לברכה, דוגמה.

מי שפתח בזנות תחילה

השלים לבסוף.

אימותיהן של בנות מואב

התחילו בזנות.

בנות לוט,

אחרי שהייתה שרפת סדום ועמורה,

והן ברחו לעיר שנקראת סוער,

והיו רק עם אביהן במערה,

חשבו שלא נותרו עוד בני אדם בעולם, מבחינתם הכול נשרף.

וגם אם נשארו אז ודאי שהם לא הכירו כאלה שהם יראי השם,

והם רצו להעמיד זרע קדוש,

לכן החליטו לעשות זאת מאביהן.

בבחירה השקתה את אביה,

ולמחרת המליצה לה אחותה,

וכן על זה הדרך, ומהם יצא מואב ועמון.

הבחירה לא התביישה אפילו במעשה,

למרות שהיא התכוונה לשם שמיים,

אבל היא קראה לו מואב

לרמז שהוא מאב.

ואחותה, שהסתירה זאת קצת, אמרה עמון,

הייתה פחות

בעייתית מהראשונה.

ותאמר הבחירה אל הצעירה, לכאן נשקה את אבינו יין,

אותה שפתחה בזנות תחילה, השלימו בנותיה אחריה, שנאמר,

ויחל העם לזנות אל בנות מואב.

בלעם הרשע, שלא יכול היה לפגוע בעם ישראל בקללותיו,

כיוון שהקדוש ברוך הוא לא נתן לו את האפשרות,

והפך להיות מברך את עם ישראל ולא מקלל,

לא רצה לצאת

מהעניין ששכר אותו בלק,

מה שנקרא ביידיש פרש,

החליט להשאיר רושם שהצליח לפגוע בישראל מרוב שנאתו אותם,

ויעץ להחטיא אותם בבנות מואב.

אז אימא של אימא של אימא שלהם בהתחלה התחילה במעשה זה,

והם השלימו מעשה זה והחטיאו את ישראל עד שמתו בעניין זה 24,000 מישראל.

בעגל מתו כ-3,000 איש,

ובחטא בנות מדיין ומואב

24,000 איש.

לימדו אותנו חכמים זיכרונם לברכה שכוח הרע

של בנות מואב שהחתימו את ישראל וגרמו להריגתם של עשרות אלפים מישראל,

התחיל אצל אימאם ביתו של לוט,

שהיא פתחה בעניין זה.

אבל לכאורה אמרו,

מהי דכתיב? מה זה שכתוב בפסוק כי ישרים דרכי ה'?

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

הפסוק אומר שהצדיקים

והפושעים

באותו בם.

אותם דברי תורה,

אלה הולכים בדברי תורה ואלה נכשלים בדברי תורה באותו בם.

ודיברת בם.

בם,

התחלת התורה בבית בראשית ברא אלוקים,

התחלת תורה שבעל פה המשנה, במ',

ממתי קוראין את שמה בערבין.

בם, תורה שבכתב, תורה שבעל פה.

כי ישרים דרכי השם.

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

חכמים מביאים דוגמה מי אלה הצדיקים ואלה הפושעים. דוגמה.

משל לוט ושתי בנותיו.

הם, שנתכוונו לשם מצווה, להעמיד זרע, קודש, כשר.

עליהם נאמר צדיקים ילכו בם.

הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים ייכשלו בם.

למה הוא התכוון? הרי השקו אותו יין והוא לא ידע ולא הרגיש.

זה היה בלילה הראשון.

אבל בלילה השני הוא כבר היה...

צריך להיזהר לאחר שהוא ידע מה שנעשה בו בלילה הראשון,

והוא לא ניזהר.

לכן

הוא נקרא פושעים ייכשלו בם.

רבי חיה בר אבין,

אמר רבי יהושע בן כורחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצווה, גם זה לומדים מבנות לוט,

שבשכר לילה אחד שקדמה הבחירה לצעירה,

זכתה וקדמה ארבעה דורות למלכות.

מי יצא ממנה?

מביתו של לוט, רות המואבייה,

אם המלכות של דוד המלך, שממנה יצא מלך המשיח.

זאת אומרת, היא התכוונה לשם שמיים, ועל זה שהיא קדמה לאחותה,

אז היא זכתה ארבעה דורות לפני כן שיצא ממנה המלכות,

והם החשיבו את זה חכמים לדבר מצווה,

ואם כן, היא הקדימה לנעמה עמונית.

אבל מכל מקום

כך הם הדברים.

אף על פי שהם התכוונו לשם שמיים, ומצווה גדולה נחשבה להם,

נוצר בהן רושם של נטייה לזנות,

ובדורות אשר יצאו ממנה הפך הדבר לזנות של עבירה ממש.

מפה לומדים

שכוח

מידה

או נטייה באדם

ישפיע גם בדורות הבאים על בניו וצאצאיו.

מה שאנחנו קוראים היום, יש את זה ב-DNA ואפשר לראות,

זה לא רק בחלק הפיזי

אלא גם בחלק הרוחני,

כי מידות משתנות מעת לעת,

אבל נטיות שמושרשות באדם מסוים

יכולות להשפיע בדורות הבאים.

צדיק

אשרי זרעו אחריו, אשרי בניו אחריו,

כיוון שהנטיעות

שלו

ייתנו את הפירות בדורות הבאים.

זה מה שאמרו החכמים, זיכרונו לברכה, תחילת עיבורו של מואב לא הייתה לשם זנות אלא לשם שמיים,

אבל בדיו וענפיו

לא עשו לשם שמיים,

אלא לעצם העניין האסור,

שנאמר, ויאחל העם לזנות אל בנות מואב.

זאת אומרת, כל זה נבע מהבת של לוט,

אף על פי שעשתה לשם שמיים,

זה הגיע והתבשל,

והגיע לגמר לא טוב אצל בנות בנותיה.

סוף הפסוק בעיר הנידחת

אומר ורחמך,

ונתן לך רחמים

ברחמיך יוצא.

מה למדנו מבנות מואב?

שאם התחילה נטייה מסוימת היא יכולה להשליך לדורות הבאים.

אלה שהרגו את אנשי עיר הנידחת

ועשו את זה בכמויות,

ודאי שהנטייה הזאת

תפגע בהם ובזרעם אחריהם,

כי זה ייתן את האותות והפירות בהמשך.

וכיוון שיוטבע בהם

רגש אכזריות

מריבוי המעשים שהם יעשו, של הריגה,

הקדוש ברוך הוא מבטיח להם

שלא ייפגעו מעצם המצווה,

אלא ונתן לך שם רחמים.

הקדוש ברוך הוא יהפוך את הטבע, כי על פי טבע הם היו צריכים להפך לאכזרים.

והשם מבטיח, אני אתן לכם רחמים,

ולא רק זה, גם ברחמיך.

למה צריך את התוספת ברחמיך?

תשמעו דבר מדהים, גילוי מדהים,

שבו תוכלו לדעת איך לכלכל את מעשיכם

בחודש אלול לקראת ראש השנה וכל החיים.

הכתוב אומר, ונתן לך רחמים כדי שתהיה רחמן,

ואחרי שתהיה רחמן ורחמך.

זאת אומרת, אם אתה לא רחמן,

הקדוש ברוך הוא לא ירחם עליך.

אתה חייב להיות רחמן,

אם לא, הוא לא ירחם עליך.

אם אתה אכזר,

הקדוש ברוך הוא לא ירחם עליך.

אדם שבטבעו הוא אכזר,

לא מרחמים עליו מן השמיים.

אדם שבטבעו הוא רחמן, מרחמים עליו מן השמיים.

מידה כנגד מידה.

מכיוון שאנשי

עיר הנידחת נהרגים על ידי אנשים שמוציאים לפועל את המצווה הזאת,

הם עלולים להיות אכזרים ולא רחמנים,

ממילא הקדוש ברוך הוא לא ירחם עליהם.

אז מה מבטיח השם? שהוא ייתן להם רחמים וירחם עליהם בגלל שיש להם רחמים.

וכן זה אנחנו לומדים.

חכמים, זיכרונם לברכה, מספרים לנו שהייתה שעת בצורת,

וחכמי ישראל התכנסו לבית המדרש ולבית הכנסת והתחילו להתפלל לפני השם

שהקדוש ברוך הוא יבטל את הגזרה של הבצורת וירד גשם.

ירד רבי אליעזר הגדול לפני התיבה ולא נענה.

התפלל רבי אליעזר הגדול לפני התיבה

לא ירדו גשמים, לא נענה.

ירד רבי עקיבא ונענה.

ירד רבי עקיבא ונענה בתפילתו וירדו גשמים.

יצאה בת קול ואמרה

לא מפני שזה גדול מזה,

אלא מפני שזה מעביר על מידותיו

וזה אינו מעביר על מידותיו.

ריבי אליעזר הגדול היה ריבו של ריבי עקיבא.

הרב הגדול עלה, התפלל ולא נענה מן השמיים,

ורבי עקיבא נענה מן השמיים. התלמיד

הצליח להוריד גשמים.

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

לא מפני שזה גדול מזה.

זאת אומרת, מה היינו מבינים אם זה היה בבית כנסת אצלנו? מה היינו אומרים?

ראית?

הרב עלה, לא נענה. תלמיד עלה, נענה. ראית?

ישר יצאה בת קול ואמרה, לא.

לא מפני שזה גדול מזה, אלא

שזה מעביר על מידותיו

וזה לא מעביר על מידותיו.

יואו,

יותר גרוע, אמרה הבת קול.

אמרה, זה מעביר וזה לא מעביר. גם גילתה לנו מי טוב ומי לא טוב.

איך זה ייתכן?

אלא מאי?

באמת

שניהם היו שווים.

אבל הבת קול אמרה שאינו גדול מרבי אליעזר,

שוודאי לא היה הבדל בעצם המידות בין זה לזה.

אלא מה היה החילוק בין שניהם?

רבי אליעזר היה מתלמידיו

של בית שמאי,

והם סברו, בית שמאי, שדרך התורה היא להתנהג בקפדנות.

שמאי היה קפדן,

והשיטה שלהם הייתה קפדנות.

אם מגיע לגעור במישהו, גוערים בו. אם צריך לכעוס, כועסים עליו וכן הלאה.

קפדנות.

כשבא גוי ורצה להתגייר אצל שמאי,

הוא שמע את הבקשה שלו, הוא רוצה ללמוד את התורה על רגל אחת.

דחף אותו באמת הבניין,

זרק אותו משם.

אתה מדבר שטויות?

אתה רוצה ללמוד תורה על רגל אחת?

ועוד כהנה דוגמאות.

אבל רבי עקיבא היה מתלמידי בית הלל,

שהם סוברים שדרך התורה להתנהג בענוותנות.

הלל, מסופר עליו שפעם באה מישהו

יתערב

על 400 זוז,

יתערב שהוא ירגיז ויכעיס

את הלל.

ובא אליו בערב שבת, לפני כניסת שבת,

כשהוא מתקלח,

והיה צועק בחוץ, מי כאן הלל? מי כאן הלל?

נו, כמה דקות לפני כניסת שבת שואלים מי כאן הלל, אז מה?

אז שהלל עכשיו יתנגה ויצא ויענה לו?

גם היא אומרת מי כאן הלל? איזה דבר זה? איזה ביטוי?

מי כאן הלל?

יוצא עם האמבטיה,

ניגש ושואל אותו, כן, מה רצונך?

שואל אותו שאלה טיפשית

שלא שייכת בכלל, ובוודאי לא עכשיו.

אז הוא עונה לו,

נכנס לאמבטיה, מתקלח, הוא צועק עוד פעם, מי כאן הלל? מי כאן הלל?

שלוש פעמים עשה לו את זה, שלוש פעמים יצא הלל,

וענה לו תשובות.

זה היה הלל, עינוותן

מעביר על מידותיו.

ההוא גם קילל אותו בסוף,

בגלל שהוא הפסיד 400 זוז.

אז אמר לו הלל,

כדאי לך להפסיד 400 זוז ועוד 400 זוז ושלא יקפיד עליך הלל.

למה? הוא ייעלם.

אז רבי עקיבא היה מתלמידי הלל,

ותלמידי הלל מעבירים על מידותיהם.

וכיוון שהם מעבירים על מידותיהם, נענה רבי עקיבא.

למה?

הייתה גזרה.

על פי דין לא היו ראויים ישראל לגשם בגלל מעשים שלהם.

בשביל לבטל את זה

צריך לבוא מישהו שגם כן מעביר על מידותיו, כדי שהשם יעביר על מידותיו.

ראוי לכעוס על ישראל,

יבוא מישהו שראוי לכעוס והוא לא כועס,

אז מידה כנגד מידה, הקדוש ברוך הוא, יישמע לו.

ולכן רבי עקיבא נענה, שהיה ענוותן,

ורבי אליעיעזר, שהיה קפדן כבית שמאי, לא נענה יוצא מזה.

כיוון שרבי עקיבא היה מרחם, רחמו מן השמיים.

בשביל שתענה,

אתה צריך להיות גם כן רחמן. אם אתה לא רחמן,

לא יענו לך מן השמיים.

תצעק כמה שתצעק, תבוא עם ראיות והוכחות שאתה צדיק והכול,

לא עונים לך מן השמיים.

אם כן, יש סגולה גדולה ליום הדין.

כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמיים.

אבל מי שלא מרחם, לא מרחמים עליו מן השמיים.

עוד מעשה שמובא בגמרא ובא במציעה.

רבי, רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא,

כתוב, באו עליו ייסורים.

ייסורים דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו.

מה היה המעשה?

הייתה לו עגלה אחת

שהיו לוקחים אותה לשחיטה,

והיא באה, התקרבה אליו, אל רבי,

והכניסה את הראש שלה בחיקו,

שירחם עליה,

שלא ייקחו אותה לשחיטה.

מה אמר לה?

לכי,

לכך נוצרת.

סוף בהמה לשחיטה?

סוף אדם למיטה.

אמר לה, לכך נוצרת.

לכי.

אמרו בשמיים, ברקיע, הואיל ולא כמרחם,

ליתו עלי ייסורים.

כיוון שהוא לא מרחם,

יבואו עליו ייסורים.

מה פירוש מה הוא עשה עבירה?

אם הוא אמר את האמת

ואמר שהיא נוצרה לשם שחיטה,

אז הוא עשה עבירה?

אלא אם הוא לא ריחם,

והייתה לו מידת אכזריות באמירה הזאת,

בנפש שלו.

אם היה לו דבר כזה,

אז הסנגור, המחסום של רחמים הסתלק ובאו ייסורים.

13 שנה הוא סבל,

כאבי שיניים.

בגלל שהוא סבל כל כך,

לא היו עקרות

ולא היו נשים עוברות

שהיו מפילות את ולדיהן.

בגלל הייסורים שהוא סבל הוא הגן על כל עם ישראל 13 שנה

מגודל הייסורים שהוא סבל.

זה היה המעשה.

ואיך יצאו ממנו הייסורים?

אלא פעם אחת

הייתה המשרתת בביתו, מכבדת את הבית,

והיו מוטלים שם בני חולדה,

והיא עם המתעתע

הייתה מטטטת אותם החוצה.

אמר לה,

עזבי אותם, הניחי אותם

ורחמיו על כל מעשיו.

תרחמי עליהם.

ואל תזרקי אותם החוצה.

אמרו בשמיים, הואיל והוא מרחם, נרחם עליו.

אז בגלל מעשה באו עליו ייסורים, בגלל המעשה שהוא רחם על בני החולדה,

סרו הייסורים.

וזה דבר מדהים.

אתם יודעים מי זה היה רבנו הקדוש?

רבנו הקדוש מתאר אותו הרמב״ם

ואומר תואר שלא מצינו על שום אדם בעולם,

הוא נקרא רבנו הקדוש.

הרמב״ם, בפירוש למשניות, אומר שהיה יחיד בדורו ואחד בזמנו,

איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות,

עד שזכה אצל אנשי דורו לקרותו רבנו הקדוש

ושמו יהודה,

והיה בחוכמה ובמעלה בתכליתם,

בשיא החוכמה ובשיא המעלה.

כמו שכתוב,

מימות משה רבנו ועד רבי

לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד,

והיה בתכלית החסידות והענווה בהרחקת התענוגים.

כמו שאמרו חכמים, מי שמת רבי

בטלה ענווה ויראת חטא.

ועל ידו נשתמרה כל התורה בידינו,

כי הוא חיבר את המשנה,

תורה שבעל פה,

וכל זה לא הועיל ולא עזר לו להינצל מן הייסורים הנוראים,

משום שפסקו עליו בשמיים שהוא לא מרחם.

אם הוא אמר

לעגלה

לכי

לכך נוצרת,

אם אין לו רחמים

הוא נענש.

כמה בני נוער רואים רק חתולים,

בועטים בהם,

רודפים אחריהם, מתעללים בהם.

כמה אנשים לא מרחמים על הבריות, על בני אדם, לא על חתולים.

כמה אנשים לא חסים על כבודם.

אם הוא לא מרחם,

הוא יכול לצעוק לשמיים, לא ירחמו עליו.

אדם רוצה סגולה לרחמים מן השמיים,

צריך להיות רחמן.

וזה לא עונש,

אלא כך הוא הטבע של הדברים מידה כנגד מידה. רחמן, מרחמים,

אכזר, לא מרחמים.

לכן, למרות שרבי עברו כל ימי הכיפורים

והושב בתשובה על הכול,

ורבי, שלדעתו יום הכיפורים מכפר גם בלא תשובה,

לא הועיל לו להסיר ממנו את האיסורים עד שהוא ריחם

על בני החולדה.

זאת אומרת, זה לא עונש,

אלא זו מציאות.

אתה רחמן, מרחמים עליך. אתה לא, לא מרחמים עליך.

מכאן אנחנו רואים סגולה בדוקה,

שאם אנחנו נרחם,

ירחמו עלינו מן השמיים, ונזכה בעזרת השם

ביום הדין

לצאת זכאים

עם כפרה ביד

לחיים טובים ולשלום.

שלום.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

אני בטוח שיש פה הרבה שמכירים את העניין הזה.

רשע וטוב, לא צדיק ורע לו.

ראינו את זה בספר ירמיה, בימינו אנו גם כן.

כן, מה הבעיה עם זה?

אתה דיברת על העניין של אדם רחמן,

ירחמו עליו, אדם רשע.

אדם אכזר.

אכזר, סליחה.

כן, אז מה השאלה?

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

כן?

כן, מה השאלה?

השאלה איך זה ייתכן.

איך ייתכן שמה?

זה נוגד את מה שאמרת.

למה נוגד? ראינו צדיק עכשיו, לדוגמה,

גדול מאוד, שהתייסר בייסורים,

לא בגלל שהוא צדיק ולא בגלל שהוא רשע.

בגלל שהוא לא מרחם, לא מרחמים עליו, זה לא קשור לצדיק ורשע.

זה אחד.

זה אחד. עד פה הבנת?

זהו.

אז זה לא מה שאמרנו.

עכשיו אתה שואל שאלה אחרת.

למה יש צדיקים שנראה שהם סובלים ולמה יש רשעים שנראה שהם לא סובלים?

נכון?

אז קודם כול, אם תשאל את הצדיקים,

הם יגידו לך שהם לא סובלים.

אם הם יגידו שהם סובלים, הם לא צדיקים.

כי צדיק יודע שוודאי מגיע לו פי כמה וכמה ממה שהוא מקבל.

כי הוא באמת יודע את החשבון.

למה הוא צדיק?

בגלל שהוא יודע מה השם ציווה,

והוא מתאמץ

בכל כוחו לעשות את כל מה שהשם ציווה.

אבל הוא יודע שלפעמים

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,

ועל חטא צריכים לשלם.

זה פגע.

בתפגם צריך לתקן.

אדם צדיק,

אם הוא הולך

ונתפסה לו החליפה באיזה קוץ

ונפרמו כמה חוטים,

הוא צריך לתקן את החליפה או לא צריך לתקן את החליפה?

לא, לא צריך.

לא צריך, נכון?

בטח שלא.

הוא לא מבחין בזה, אתה אומר.

אני לא חושב שהעניין החומרי הוא כל כך חשוב. אני מדבר על...

אני שאלתי אם צריך לתקן את החליפה או לא. היא פגומה עכשיו.

לא צריך.

זאת אומרת, אפשר לקרוע אותה גם.

אולי. בעיניי, הבקדים לא כל כך חשובים. נכון, אבל כתוב שלא יהיה רבב בבגדו של תלמיד חכם.

זאת אומרת, אם תלמיד חכם הולך כרוע, זו בעיה.

זה עושה חילול השם.

כי מסתכלים על תלמיד חכם ורוצים לראות אותו

כמו שצריך.

ואם הוא הולך כרוע,

אז מסתכלים על זה לא טוב. אתה רואה איך אלה הדתיים, איך הם הולכים.

אתה מכיר את זה?

יופי.

אז לכן

הוא צריך לתקן.

כמו שאם רשע ילך עם חליפה והיא תקרע, תיפרם, הוא צריך לתקן.

עכשיו הצדיק

לפעמים עושה דברים שבתוכם

לא הכול נעשה כמו שצריך.

ואז כיוון שהוא לא יצא

עד שלמות המצווה שהוא צריך לעשות, הוא יודע שצריך להשלים את זה ולתקן.

עכשיו, לא תמיד

הצדיק שם לב לפרטי הפרטים, ולפעמים זה עובר מריבוי עשייה,

אבל בשמיים מדקדקים עם הצדיקים כחוט הסערה.

אז לכן הוא יצטרך להתנקות, ומביאים לו איסורים לנקות.

הרבי לא התלונן על האיסורים שהיו לו.

הוא ידע שמן השמיים נתנו לו אותם.

עכשיו,

רשע, נראה שהוא נהנה.

נכון שנראה?

באמת הוא לא כל כך נהנה.

הוא רץ ורץ ורץ, ומתאבק כמו מי ששותה מים מלוחים

שמרבה את צמאונו לרגע קט,

ואחר כך נהיה צמא יותר.

כך הרשעים שמלאים תאוות,

כמה שימלאו תאוותם,

יהיו עדיין צמאים יותר,

למען שפות ערבה את הצמאה.

לא מספיק להם.

נמצא שהם ברדיפה כל הזמן אחרי מילוי תאוותם,

ואין אדם מת מחצית תאוותו בידו.

אז זה פה בעולם הזה.

אבל מה מחכה להם לעולם הבא?

הם באים לשם ריקים מכול,

ושם הם מקבלים את מלוא החשבון.

ולמה הם קיבלו פה קצת טוב?

בגלל שבדרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו.

הבא להיטמא, פותחין לו.

אתה רוצה להיות טמא?

נותנים לו אפשרות להיטמא.

הבא להיטהר, מסייעין לו.

באיזה דרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו.

אז נותנים לו על מעט מצוות שעושה הרשע את שכרו בעולם הזה, כי הוא מאמין רק בעולם הזה,

ואת מלוא עונשו לעולם הבא.

ואילו הצדיקים,

מעט העוונות והחטאים הקלים מנקים להם אותם פה,

ואת מלוא שכרם מקבלים לעולם שכולו טוב.

ממילא לצדיקים אין טענות,

והם שמחים,

והם יודעים, דע מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא.

הבנת?

בערך רק?

למה?

פשוט לא הסתדר לי העניין עם העולם הזה לעומת העולם הבא.

בוא, אני אסביר לך, העולם הזה לעומת העולם הבא.

כמה זה העולם הזה? 70, 80, 90 שנה, בסדר?

כמה זה העולם הבא?

נצח. נצח. כמה זה נצח?

אין סוף.

אין סוף. כמה זה אין סוף?

כמה שתרצה.

כמה נכנס 70 שנה בתוך נצח?

אני לא מאמין שיש בכלל עולם הבא.

אתה זה בסדר, אין בעיה. למה אני בסדר?

אותו דבר, למה אני בסדר? חכה רגע, קודם נגמור איתו, חכה.

לא תגמור לא איתו ולא איתי. איתך לא, איתו כן.

למה אתה חושב שיש עולם הבא? תן לו, תן לו רגע. למה אתה חושב שיש נשמה ששמים וקוברים? אני אגיד לך תכף, אבל תן לו רגע.

אין לי יותר משהו.

אתה יודע כמה 70 שנה נכנס בנצח?

לפחות חמש פעמים.

לא.

70 שנה נכנס בנצח?

נצח פעמים.

לפי מה שהבנתי זה יותר מחמש.

מה יותר מחמש?

אתה יודע מה זה נצח?

מיליארד, מיליארד, מיליארד, מיליארד שנה זה אפילו לא שנייה בנצח.

עכשיו, בוא תגיד לי,

מה כדאי?

ליהנות בעולם הזה 70 שנה מלך

על כל העולם כולו,

עושר ועושר וכבוד ומה שאתה רוצה.

70 שנה.

אחרי זה אתה יוצא,

ויא חביבי, מה מחכה לך שם?

מתקות יעשו ממך, תך, תיך, תך, תיך.

אתה מבין?

על כל 70, 770. אז מה בכלל היחס?

אז אם אני קצת עושה מצוות, קצת, קצת,

עושה קצת מצוות וגם נהנה,

גם נהנה מהמצוות,

אז מה הבעיה? מה הפסדתי? הפסדתי בעולם הזה? הפוך.

הכול אני יכול לעשות בהיתר.

הרשעים עושים את הכול באיסור.

אפשר לעשות בהיתר.

לשמוח, לשיר, לרקוד, לבלות, לאכול, לשתות,

הכול אפשר בהיתר.

אבל הם רוצים גם מה שלא מותר.

גם את האסור הם רוצים,

ועל זה משלמים.

לא חבל?

אפשר לנסוע עם רכב עם רישיון.

לא, הוא רוצה לפני שיהיה לו רישיון כבר לנסוע ברכב.

ואחר כך עושים לו שלילה,

ואחר כך הוא פוגע באנשים,

נחמד הנצלן,

ואחר כך מתברר שיש לו 190 עבירות תנועה.

אתה מבין? והוא עוד נוסע ואף אחד לא הרגיש.

אבל כשתופסים אחת כזה אחר כך, יא וואי וואי,

כל המדינה רועשת.

אתה יודע, אחד מגיע למעלה עם 190 עבירות ביום.

מה מחכה לו?

משאית תעבור עליו.

זה ההבדל בין עולם הזה לעולם הנצח.

אבל השכן שלך לא יודע בכלל שיש עולם הבא. אבל אתה עוד לא שכנעת אותי שזה קיים. עוד לא אמרתי שזה קיים, אבל תעמוד רגע. אתה מספר לי סיפור כמה נכנס 70 ב-800, ב-900, זה לא מעניין.

אתה לא הוכחת לי שום דבר שזה קיים. נכון, נכון. אז מה? אז אתה מוכר לי סיפור בלי בסיס. נכון, נכון. בלי כלום. נכון. אז מה נכון?

אבל חכה. אנחנו סגרנו את הבאסטה. חכה, חכה, חכה, חכה. אם נכון, אז אין כלום. חכה, חכה. אני מחכה.

לא, אבל אל תשב, רגע, אל תשב.

חכה. אני כבר זקן בשביל לעמוד.

אה, כבר אתה עוייף.

אוקיי. זאת אומרת, אתה קרוב לשם כבר. לא חשוב.

קרוב מאוד, מה זה קרוב?

זה לא קרוב, זה אני כבר בפנים.

נו, דבר. עכשיו בוא תקשיב.

לעניין זה, אני אגיד לך רק בקצרה,

כיוון שזו הרצאה שלמה של שלוש שעות ורבע.

יש לי הרצאה כזאת, קוראים לה מבראשית.

ניתן להשיג אותה בכל המדיות האפשריות,

וגם באתר האינטרנט שופר.net בחינם.

המדיה שנקראת מבראשית מביאה הוכחות

לקיום עולם הבא,

חוץ מהתורה,

על פי המדע,

על ידי מתים קליניים,

שמתו

ושהו במשך שעות כמתים,

ואפילו בחדרי קירור,

ויצאו בחזרה והיו בריאים,

חיים ונושמים,

ותיארו,

תיארו

מה היה בשעה שהם היו מתים,

מי היה סביב מיטתם,

מה אמרו,

מה עשו,

מה לבשו,

כשהם היו מתים.

מי אומר את זה?

אנשי מדע, רופאים,

פרופסורים, שחקרו,

בדקו, בחנו את כל המקרים והוציאו על זה ספרים.

ואם אתה רוצה למצוא את זה בקלות,

תיכנס

life after death

באינטרנט

ותראה מיליונים של אתרים בעניין. מיליונים.

רגע,

זה אחד.

גלגולים,

גלגולי נשמות.

אנשים שמתו טוטליטי

וחזרו לחיים

כילדים קטנים

וזיהו את החיים הקודמים שלהם.

אני יכול לראות, אני יכול לפגוש אחד כזה שהלך וחזר ובא? בהחלט.

אני רוצה להיפגש איתו.

אז מה?

אז יהיה לי קצת יותר, אני אתקרב אליך קצת יותר. אה, רק קצת?

בטח קצת, אני עדיין לא קיבלתי כלום מה שאמרת לי. חשבתי שתקפוץ עליי. כל האינטרנט זה עסק מסחרי.

זה ברור, ברור, הכל, כל העולם. אנחנו ביחד. כל העולם מסחרה.

נכון. נכון. בדיוק, כל העולם. עכשיו אני שואל אותך שאלה. רוב העולם, יש גם צדיקים בעולם הזה. אם תוכח

שיש אכן גלגולי נשמות,

חיים לאחר המוות,

בהיפנוזה אפשר להחזיר אנשים לפני שהיו עוברים.

הם זוכרים דברים במצב היפנוטי בשפות

שהם לא יודעים היום,

והם מדברים בשפות של גלגולים קודמים שלהם בהיפנוזה.

מוכח.

שוב פעם, אינטרנט מלא.

כמה שתרצה תוכל לראות. היום זה בקלי קלות, לא צריך לקנות ספרים אפילו.

אינטרנט זה בדיוק כמו עיתון. עזוב, זה לא נכון שום דבר. שום דבר לא נכון. לא מקבל כלום.

אם באינטרנט כתב בן אדם רגיל? כלום, כלום.

גם אני יכול לכתוב באינטרנט מה שאני רוצה. בעיתון כתבו שאולמר... אז מה, אז תאמין לי?

אני גם יכול להיכנס עכשיו לאינטרנט, לפתוח אתר,

לפתוח אתר ולכתוב מה שאתה רוצה סיפורים. נכון, תכתוב. אין בעיה. אז למה זה אני נכון? נכון. אז על פני השטויות שאני אכתוב אנחנו נבנה מדינה... לא, יש הבדל, יש הבדל.

אתה לא מוכיח לי כלום. ברור, כלום. עד עכשיו שום דבר. שום דבר. אתה אומר לי, כתבו, אסור לך. ודאי, אני גם לא מתכוון.

אבל אני רק אסביר.

רגע, רגע, חכה, חכה, אני אסביר.

אני אסביר. אתה לא מתכוון להוכיח לי. לא, אני לא מתכוון למה שאתה אומר. תכף. זה בטוח. בטוח.

עכשיו אני רק מסביר. אתה יכול לכתוב בלה, בלה, בלה, מה שאתה רוצה.

אני מדבר על הוכחות,

על עובדות,

על אנשים שניתן לפגוש. אמרת שאתה רוצה לפגוש.

אתה רוצה שאני אוכיח לך, אני באמת באמת רוצה. אחד כזה בשבילך, מנשנה. מספיק לי אחד. למה הקרחת שלך מתאימה לכיפה שהבאתי?

בול.

זה לא קשור אחד לשני.

איפה?

גלגול נשמות, כן?

עכשיו אתה תראה משהו,

חבל לך על הזן.

כל הסערות שנשארו, יעמדו. אין מה נשאר, לא נשאר כלום.

תכף תראה עכשיו.

אתה יכול בגלגול נשמות גם לסדר קרחת?

בטח.

נהיה, אני אוהב אותך. יש אחת, קוראים לו גרוס, פאות גרוס.

היום יש גם השתלה, כמו דשא.

לא. עושים ערוגות. משתלה זה מסחרה.

משתלה זה מסחרה. אמרנו קרחת, לסדר בגלגול נשמות.

אין בעיה, תלוי... אתה רואה? אתה מוכר לי מסחרה מהצד. תלוי מה היית בגלגול הקודם.

סתם חמור, אני יודע מה הייתי. לא, אם היית עם קרחת גם בגלגול הקודם, זה בעיה.

לא קשור.

אולי זה עובר אצלך כל פעם.

זה יכול להיות.

תכף נראה.

אתה רוצה את המיקרופון? יכול להיות שבגלל שלא האמנת בגלגול הקודם, יחזירו אותך עוד פעם גם.

אבל עוד רגע אתה תראה עכשיו.

כן, זה מוכן?

הנה, מוכן.

הנה, אתה תפגוש אותו עכשיו, תסתכל.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

התיאוריה שקיימת בכל המסורות הרוחניות בצורה פחות או יותר נסתרת.

יש מסורות רוחניות שבהן התיאוריה הזו גלויה מאוד,

כמו למשל בהינדואיזם ובבודהיזם,

גם בדת הדרוזית.

ודתות אחרות, כמו ביהדות, היא יותר נסתרת. זה שייך לסוד, למשל, הקבלה ביהדות.

בנצחות זה גם היה במאות הראשונות, למשל.

כך שזו תיאוריה שמאוד נפוצה,

ומחקרים מגלים עכשיו שיש כ-70% מכל האנושות כיום שמאמינים בתיאוריה הזו.

ציר אדמים בפיגוע חבלני בבית הממשל הצבאי.

תנועת אבו רוקון, זיכרונו לברכה,

איש משמר הגבול בן 38 מעוספייה,

נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות בעוספייה.

תמיד כשהילד קטן אנחנו זוכרים היה לספר משהו.

זאת אומרת, למה קרה שם? בדיוק ברגע האחרון.

נשובק, צריך קמאי, נשובק, צריך קמאי,

אסור לנחק, יעני,

מה חסן אלא פטת סיירה, משוכנע שאנחנו צייר,

פטת סיירה ופקחת,

ושמינת סוטה עליה,

אין ופקח כולי בניין,

ומה רוח דיכא מי מוקע לחדי,

לשובק לתח.

אמה חסית ואלכו לה חג'ר עליה, שרים זלו דם.

זאת אכולה בתמודות סייד מוץ',

תמינו ועדין אנא בערי הנפוס.

אה, אני אדיב.

אני, הוא, אה, אני האיש שהיה בגלגול שעברנו עד.

ו...

אה, אני שירתי במשמר הגבול.

אה, נפטרתי בלבנון, בצור.

זה התחיל בערך כשהוא היה בערך בגיל שלוש, בן שלוש.

אה,

היה מבטא שמות בצורה נכונה,

ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש עז.

הם לא ידעו מי זה עז. הם חשבו שעז זה השכן שלנו,

שקוראים לו אבו אל-עז. אז כשבאה אחותה של נבילה אלינו, וסיפרנו את המקרה הזה,

וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר, והבן שלי נולד בחודש נובמבר,

אז היא הבטיחה לבדוק את זה אצל המשפחה של נוהדה בורגית, זכרונו לברכה, שנהרג, והבן שלו במקרה קוראים לו גם עז.

כשהייתי בן שלוש אמרתי להורים שלי שאני רוצה את אירעז הבן שלי.

באנו משפרעם לעוספייה,

ואני ואימא שלי ודודה שלי הלכנו ברגל,

הבית שלי שהיה.

הוא חשבתי שהלכנו ביחד,

הוא רצה שהוא יראה לי את הבית של רונט.

הוא בא הביתה, נכנס לי כאן, כאילו שזה, זה הבית שלו.

הוא הכיר את המקום למרות שזה היה

לא שלו, אבל הוא הכיר את זה פה,

אז גרו אנשים אחרים,

והוא התחיל לשאול איפה הדברים האישיים שלו, איפה המדים. הוא התחיל לחפש, אשתו הייתה פה, גם השכנים פה, אנשים.

הוא רצה להראות את זה. יום אחד אני יושב פה,

נכנסו אליי

אדיב

שהילד קטן,

אני חושב שבגיל שלוש, שלוש וחצי,

אבא שלו ואימא שלו.

הוא איכשהו נכנס אמר להם, זה נזי.

ישבנו פה כמה אנשים וזה,

הוא זכר אותי ואמר, זה נזי.

נוהד, היינו,

אנחנו באותו גיל כמעט, הוא קצת מבוגר ממני והוא בן דוד שלי.

והיחסים בינינו היו אדוקים.

הטיולים אני נזכה בהם,

כשהלכנו לטבריה וישנו על הדשא.

על הדשא, נכון.

שאל את רונט בפגישה הראשונה

אם היא זוכרת אותו. זאת רונט.

זאת האישה שלי שהייתה בגול הקודם.

אנשים חשבו שכן נוהד חוזר. לא ידעו שזה איזה ילד קטן שאומר שהוא נוהד והוא בא, הנה זה הבית שלי וזה הדברים האישיים שלי וזאת אשתי וזה הבן שלי. והוא החזיק ביד שלו ולא נתן לו ללכת.

אז התחילו אנשים פה להגיד לו, זה לא עז. זה עז על ילד אחר, להצביע על ילד אחר.

הוא לא נתן לאף אחד לשכנע אותו.

לי אפילו, אמא אל תאמיני להם, זה הבן שלי, זה הילד שלי, זה שלי,

זה עז שלי ואני מכיר אותו טוב.

הוא לא נתן לאף אחד לעבוד עליו או לרמות אותו.

זה הבן שלי, עז.

אני מרגיש

שזה אבא

ואני מאמין בגלגול נשמות.

וככה אלוהים אמר.

בשיחה עם אדיב אני מאוד התרשמתי מזה שמדובר בילד רגיל,

ילד בן 12 שיש לו את התחביבים שלו, את הספורט, את הבית הספר, את החברים, החברות גם שמעתי,

כך שמדובר בילד שמציאותי מאוד, שחי את ההווה שלו.

השתכנעתי לחלוטין שלא מדובר בפנטזיות ובדמיון.

שלו, לגבי כל הסיפור הזה על הגלגול שלו,

אלא שמדובר בזיכרונות אמיתיים. אני צריך לזכור שכשהייתי גדול ועכשיו אני קטן,

ויש לי בן,

זה משהו ש...

כן, למי ששם לב והבחין,

התמונה שהייתה בעיתון, והילד דומה מאוד, בין בגלגול הקודם, בין עכשיו, וגם הבן שלו הגדול הזה דומה לו גם כן.

זאת אומרת,

בן אדם

נמצא בעולם בגיל שלוש, מזהה הכול, יודע הכול, אין לו שום רקע לדעת את הדברים האלה.

הוא נכנס לבית, מזהה את הדברים האישיים שלו,

מזהה את אשתו מהגלגול הקודם, אימא שלו וכו'.

אתה יכול להיפגש איתו.

הוא התראיין עוד פעם בטלוויזיה אחרי כמה שנים.

לפני שלוש שנים בערך הוא היה שוב פעם בטלוויזיה, הראו אותו כבר בוגר.

וזה אחד מהסיפורים, יש כאלה אלפים ורבבות.

אצלנו ביהדות יש ספר, שער הגלגולים,

שבו כתוב את כל הגלגולים מהאדם הראשון

עד הדורות האחרונים.

יש לי קלטת שלמה שמביאה ראיות מתוך התורה, מי התגלגל במי ולמה ומה תיקן.

זה עוד דרך לדעת.

יש חמש דרכים בשביל לדעת שיש חיים לאחר המוות,

כולן מדעיות.

אם אתה רוצה ללמוד את הנושא, קלטת מבראשית,

ובאינטרנט, לא בלה בלה בלה,

עובדות כאלה

שאתה רואה אחת לאחת,

ואז תגיע למסקנה שיש.

אבל אני אשאל אותך שאלה גם,

אם לא הייתה שום עובדה ושום הוכחה,

בוא נעשה עכשיו, אני ואתה, מי יותר חכם?

מבחן.

אם אתה לא מאמין שיש עולם הבא,

ואני מאמין שיש עולם הבא,

רגע,

אני מאמין שבעולם הזה אנחנו בסך הכול מבצעים שליחות של 80 שנה, 90, 100, כמה שאתה רוצה. מי שלח אותנו?

זה אני לא יודע.

אבל שליחות כן, אתה יודע.

אבל שליחות אתה יודע.

אני מאמין שאנחנו באנו בסך הכול בשביל לבנות, לעשות, להתקיים,

לפתח את העולם שבסוף הוא יתמוטט. מאיפה באת?

מאצל אימא שלי, אני לא יודע. זה ברור. מאיפה כולם באו? אני לא יודע, עזוב אותי. לאיזה מטרה באו?

המטרה שכל אחד עושה את העבודה.

אבל אם כולם הופכים להיות חול, מה התועלת?

וזה מה שקורה בסוף.

נכון, אז מה התועלת? אנחנו גומרים את ה-70 שנה או 80 כמה שאתה רוצה. אז מה התועלת?

תועלת במה? במה זה שבאנו?

של מה באנו? ואם לא באת, כן באת, זה אותו דבר, נכון? בדיוק, כן. אז גם מי שהמציא את כל זה לא היה צריך להביא אנשים שיהיו חול. זה מה שאני מאמין וזה מה שאני חושב.

הבנתי, אתה לא העמקת אפילו לחשוב מה אתה אומר.

כי מי שידע ליצור את החול לא צריך אנשים שיהיו חול.

הוא יודע לעשות חול בלי סוף, למה הוא צריך אותך שתהיה גם חול?

זה לא מעניין אותי. לא חשבת על זה. מה אכפת לי? כן, שיחקת חמש קוביות גוגעים, וזהו, עברת את החיים. זהו, זה מה שאמרו לי לעשות, עשרה חמש קוביות. שליחות, זהו. עשיתי חמש, לא, שש ונגמר העסק, מה הבעיה. יופי, עכשיו בוא תקשיב. לזה שלחו אותנו. כיוון שאתה כבר חצי... ואני לא מאמין בכל הגלגולים האלה. לא שאתה לא מאמין.

אתה פשוט יודע שזה מחייב, אז אתה מחליט לא להאמין.

אולי.

אני לא מאמין אותך מזה.

תקשיב טוב.

אם אתה לא מאמין, ומותר לך, אז זכותך לא להאמין,

שיש עולם הבא,

שיש שכר ויש עונש,

שיש גן עדן ויש גיהינום, אין.

אתה אומר, אין.

אני מאמין, יש.

אני יודע, אבל לצורך העניין אני כמוך רק מאמין.

אתה מאמין במאה אחוז שאתה צודק, ואני מאמין במאה אחוז שאני צודק.

מותר לך להיות מאמין כזה, ולי מותר.

האמת היא רק אחת,

או שאתה צודק או שאני צודק.

אין אפשרות ששנינו צודקים,

נכון?

אם אתה צודק,

מה יקרה כשאתה תמות?

זה לא מעניין אותי.

כן, אבל את חבר'ה קדישא כן. אני לא אתפקד.

אני את השליחות שלי גמרתי,

ישכבו אותי מהבטן הגדולה, וחלאס.

כן?

אז בוא אני אגיד לך מה יקרה. זה לא מעניין אותי,

אני פשוט לא מאמין בדברים. הבנתי, הכי טוב, הכי טוב.

הכי טוב.

כשאני חי, אני משתדל לעשות את המקסימום טוב. הכי טוב.

לשרת את מה שאני צריך. הכי טוב. כל מי שנסע במהירות האמין שלא יתפוס אותו שוטר, אחרת הוא יהיה נוסע, אם הוא יודע שיתפוס אותו,

הוא האמין, אבל בסוף תפסו אותו. אתה מאבב שני דברים נפרדים. לא, לא, אני אומר, יש הרבה אמונות של אדם כל יום, בחיי היום-יום. נהג מרוצים נוסע במהירות ולא תופס אותו שוטר. אז אתה מאבב שני... כי הוא נמצא במקום שהשוטר מאפשר לו לטוס שם.

זה ההבדל. אז אני נמצא במקום שהשוטר אומר לי, תעשה את השירות שלך 80 שנה ותלך. לא, לא. איפה השוטר הזה?

השוטר הזה זה מבחינתך מי שהביא אותי. אתה לא יודע אבל מי זה. אבל אתה לא יודע מי זה.

אימא שלך מרשה אותך לעשות הכול?

ואם היא לא אומרת שאני לא אעשה.

אז אתה פשוט מרדן.

אבל תקשיב, אתה מת,

מה לעשות,

ואחרי שאתה מת,

לפי השיטה שלך, שאתה לא מאמין,

אתה תהפוך להיות חול, עפר, מאכל לתולעים,

עם הבטן הגדולה,

וזהו, ואין המשך.

אין המשך.

בדיוק, אין המשך.

אז אתה הפכת להיות חול, הלכת לאבדון, היית קיים, ונאבדת מן העולם.

שלום.

אם אתה צודק, ויכול להיות שאתה צודק,

אם אתה צודק,

מה יקרה לי כשאני אמות?

אותו דבר. בדיוק, נכון. כי האמת זה חד בשביל כולם, נכון?

ואת זה אני יכול להוכיח, כי תפתח את הקבר ותראה שאתה חול. ודאי, נכון. עכשיו תספר לי נשמה, וזה לא מאמין. לא מספר כלום, אל תאמין, אסור להאמין.

כן, בדיוק.

עכשיו זה אם אתה צודק.

אתה יודע, אני מעריך אותך מאוד.

יש לך סבלנות לאנשים כמוני, כל הכבוד לך. בטח, בטח. כל הכבוד לך, אני מעריך אותך. בסוף אני אלך בדרך שלך.

אם יש לך סבלנות.

אתה יודע מה, אני מוכן לספר לך סיפור שפעם אני עשיתי איזו עבירה בצבא,

וכיביתי את הגז, ובקיצור ולעניין לא שמרתי שבת, בקיצור ולעניין,

ואז אני אמרתי שאני לא מוכן להאמין בזה שאתה תגיד לי להדליק את הגז, ואנחנו נמצאים בלבנון, במוצב

שלא נדע מצהרות, שההיליקופטר לא יכול לנחות, חמש מטר שלג,

אני לא מוכן שתבזבז את הגז.

אתה לא תיקח את הסיר ותעביר. אני אדליק לך את הגז, מה זה לא תדליק?

והתעקשתי על זה, אמרתי, לא מבזבזים. אני לא מבזבז שום אנרגיה, שום דבר. אתה מקשיב?

תהיה איתי.

אתה מקשיב? הבן אדם מדבר פה בלי סוף. מה קורה פה?

תקשיב, בקיצור ולעניין, היה לי משפט,

ובמשפט גזרו על הגזר דין שאני צריך ללכת ללמוד במשפחה דתית בירושלים.

קיבלתי צו מילואים,

הלכתי ללמוד במשפחה דתית,

ושאלתי את כל השאלות שאני אוהב לשאול,

למה מדליקים נרות, למה יש מזוזה, מזוזה נגד גנבים. אמרתי לו, אם המזוזה יבואו גם גנבים.

בקיצור, הוא אמר לי, אשלח אותך לרב יותר גדול,

הלכתי לרב יותר גדול, ואני התעקשתי על זה.

נגמר לי על צו מילואים והלכתי הביתה.

בקיצור, לא הבנתי שום דבר.

יפה.

וזה דבר אחד שנכנס לי במוח חזק, חזק, חזק,

ואני פשוט מאוד, אי אפשר למכור לי את הסיפורים האלה, וזה נורא קשה. אפשר מאוד. ואני באמת רוצה להאמין, ואבא שלי היה דתי,

לא עלינו, זה הילד שלי, והוא הולך לבית כנסת, והוא דתי, ותאמין לי שהוא,

אני לא רוצה לספר לך מה יספרו לך אחרים עליו. אני, לא נמשך לזה. די. לא יעזור לי. בוא הנה, אנחנו כבר בחצי הדרך. אני יכול לשבת? לא. היי. אנחנו בחצי הדרך, חכה.

אם אתה צודק ואתה מת, אתה חול. אם אני, גם אני חול. עד פה הבנו?

ברוך השם. זה אם אתה צודק.

אבל יש אפשרות,

מה שמך?

משה.

משה.

יש אפשרות שגם אני צודק.

יכול להיות. יכול להיות.

אם אני צודק שאני איפטר מן העולם,

לפי האמונה שלי, לאן אני הולך?

אתה לגן עדן. גן עדן. אני לגן עדן. בדיוק. הנה, אתה תופס. אבל בגן עדן יותר טוב מגן עדן. רגע, רגע, רגע. אתה מכיר את הסיפור הזה. רגע, עכשיו אני. עכשיו אני. רגע, רגע. עכשיו אני. לא, לא, רק שנייה. טוב, נו. נסיים.

אם אני צודק, אני לגן עדן, ואם אני צודק, אתה לגיהינום.

נכון. עכשיו אנחנו עושים

מאזן סופי, מה משתלם? יותר כדאי בגיהינום.

אתה מכיר את הסיפור הזה? רק שנייה, שנייה, שנייה.

אתה לא יכול לספר סיפורים על גיהינום כי אתה לא מאמין שיש. זה רק סיפורים בלה בלה כמו באינטרנט. זה נכון. אז די.

עזוב סיפורים, אנחנו מדברים עכשיו על המציאות.

אתה סובר שאין ואני סובר שיש,

רק אני יכול לספר מה יש שם, לא אתה.

אז עכשיו,

מאזן סופי, משה,

אם אתה צודק,

אתה הולך לאבדון,

ואם אתה לא צודק,

אתה הולך לגיהינום.

בכל מקרה הלך עליך.

בכל מקרה, אני בכל מקרה דקנטים. אתה לא, לא.

במקרה הראשון, אם אתה צודק,

אתה באבדון, אתה לא מרגיש כלום,

חול.

אין עונש, זה סבבה.

אבל יש חמישים אחוז. ואת זה הוכחנו, פתחנו, ראינו עונש. רגע, כן. אבל יש סיכוי

שיש המשך, ואז ממילא אתה בחמישים אחוז סיכוי הולך לגיהנדום.

שים לב.

לפי ההתנהגות שלי זה מאה אחוז. מאה אחוז, בדיוק. לגיהנום. בדיוק.

עכשיו, אבל אני, אני,

אם אתה צודק, אם אתה צודק,

אז אני הולך להיות חול אבדון. לא הפסדתי, לא הרווחתי, לא מרגיש, לא יודע.

אבל אם אני צודק,

אז אני הולך לגן עדן.

זאת אומרת, אתה אפס סיכויים,

אני חמישים אחוז סיכוי.

מה כדאי להשקיע ב-50 אחוז סיכוי או אפס סיכויים, ויותר גרוע גם להיות בגיהנום?

מה כדאי?

אם אני מאמין במה שאני מאמין,

תן לי את האפס אחוז שלי. לא הבנת.

עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם. כן, נו. עוד פעם. אני מוכן להיות חול, וחלאס. עוד פעם, תקשיב.

הגמרנו, סגרנו את העסק, אני יכול. עוד פעם, תקשיב, תקשיב. זה לא יעזור, אני לא מאמין.

תקשיב, לא צריך להאמין.

זה לא נכנס לדברות. לא צריך להאמין, תקשיב. אני לא מאמין בגן הזה. לא צריך להאמין, תקשיב.

יש פה שתי... זמן, אני מבזבז את הזמן לאנשים שרוצים לשאול שאלות רציניות יותר. לא, לא, עוד שנייה, משה, משה. אני פשוט לא... משה. כן, אני מקשיב.

שתי הגרלות.

אוקיי.

מפעל הפיס מודיע לך,

באחת משתיהן יש את הזכייה הגדולה.

מפעל הפיס הנפיק רק שתי הגרלות.

ראית פעם שכתוב ש-50 מיליון הפרס הגדול?

כן.

מפעל הפיס אומר שהפעם לא יוצאים מיליונים של הגרלות,

שתי הגרלות.

רק אחת זוכה.

מה אתה אומר, כדאי?

אני לא מאמין במפעל הפיס.

אני בחיים שלי לא הרווחתי מפעל הפיס. אני לא אקנה פעל הפיס. אני גם לא מרוויח, כי אני לא שולח.

שמעתי. עכשיו אני שואל אותך, אבל כשמודיעים,

כשמודיעים

שמתוך שתיים, אחת זוכה,

כדאי לקנות הפעם או לא כדאי?

אני לא יודע.

אני,

אתה יודע, זה לא מעניין אותי.

אני גם ככה לא רוצה לזכות.

אמרת שאתה חי את העולם הזה? לפחות העולם הזה נותנים לך 50 מיליון?

אני, עם המזל שלי, לא זוכה. אז אתה רואה, אני מקשיב. אבל שתיים, תקנה את השתיים. את שניהם ביחד?

כן, מה יש? אמרו מוכרים שתיים.

זאת אומרת, אני לא מגריל,

אני לוקח הכול.

כן, אנחנו בפיס עכשיו. זאת אומרת, אני מושחת.

אנחנו בפיס. אני לוקח את הכול מככה. תקשיב, אנחנו בפיס. אני מגריל חצי-חצי. עוד פעם.

אנחנו בפיס.

יש שתיים, כדאי לקנות או לא כדאי?

זה הימור משתלם או לא?

אתה שואל אותי שאלה קשה, את שאלה לאנשים אחרים. רגע, מתוק. יש אנשים שרוצים לשאול אותך שאלות יותר רציניות. מתוק. עוד שנייה, משה.

כן.

אתה מבין שאתה הולך להסתבך.

אני כבר משובח כל החיים שלי. חכה רגע. עם השתיים האלה לא תצליח לסבך אותי יותר. משה,

משה. כן, אני מקשיב.

אני רציני עכשיו.

כדאי או לא כדאי?

אתה יודע מה? בשבילך כדאי.

אין סיכוי בעולם יותר מאחד מתוך שתיים.

אין סיכוי יותר בעולם.

נכון, נו. די. חמישים אחוז, נו. בדיוק. אין יותר סיכוי מזה.

אין, אין בעולם.

נכון. עכשיו, לא מדובר על חמישים מיליון,

מדובר על החיים שלך לנצח או בגן עדן.

רגע, אנחנו חוזרים להתחלה. רגע, סיכוי. מה יצא קודם? התרנגולות על ההצעה. סיכוי אמרנו. תקשיב, תקשיב. סיכוי.

או שאתה הולך לגיהינום לנצח, סיכוי,

או לגן עדן לנצח.

מה אכפת לך לקחת את ההגרלה שתביא אותך לסיכוי?

לסיכוי. אבל אני עוד פעם, אני לא מוכן להשקיע בהגרלה הזאת, כי אני לא מאמין בה. עוד פעם, מה צריך להשקיע? אני מבזבז את הזמן על אנשים אחרים. משה, בוא נשאל רגע. מה צריך להשקיע?

אני מבזבז לך את הזמן על אנשים אחרים. שמעתי, משה.

כי אני צריך לדבר איתך בארבעים. רגע, אבל מה הבן שלך משקיע? קום רגע, מוטה. קום. מה לעשות?

קום, קום, קום רגע.

מי? אני? קמתי כבר. הבן, הבן, הבן. תן לו, תן לו. זה? תן לו רגע, תן לו. תן לו, תן לו, תן לו. מה? תן לו.

מה?

יואו אלאק. הוא רוצה. משה ג'וניור, רגע, תדבר.

מה? תגיד לי,

כמה אתה משקיע בשביל גן עדן? שלוש תפילות?

בשבת שלוש תפילות.

בשבת.

וביום חוק? דרך אגב, איך שאתה רואה אותו, הוא אלוף הארץ בריצה.

כל הכבוד.

אז תן לו כבוד.

הוא גם קם בבוקר.

לא ללכת מקור. הוא קם גם בבוקר, נוסע עם הטוסטוס לאולגה,

דופק חמישה או כמה? שבע קילומטר. זה הולך לפי רצפטים שלו.

גומר, הולך ללימודים, הולך להתפלל בבית כנסת.

אני לא מסוגל לעשות את זה, אני אגיד לך את האמת.

מה קרה לך? משה, תתפלל בבית. משה.

יש לפחות אחד צדיק. משה, תתפלל בבית. ועכשיו יש לו ב-25 תחרות, אם הוא לוקח את המקום הראשון,

בעזרת השם.

משה,

משה,

משה,

משה,

משה,

נפלט לך בעזרת השם, משה. לא שמת לב?

משה. אני מאומץ.

אתה מאמין גדול.

מרוב פחד אתה לא מאמין. מרוב פחד אתה לא מאמין.

אני אומר לך את האמת.

אני לא מסוגל לקלוט את זה במוח,

שאתה תגיד לי שיש גן עדן וגיהנום וזה.

אני פשוט לא מסוגל.

לא יעזור לך כלום.

אני עובד ביום כיפור, אתה יודע את זה? שמעתי. עוד צ'אנס אחד אני נותן לך? בכלל אני הולך לגיהנום. תקשיב, תקשיב.

רסמי, אני עובד ביום כיפור.

את יודעת את זה? אני עובד בחברת חשמל ואני עובד ביום כיפור. אז בכלל אני לא... למה לא? תקשיב, תקשיב.

משה.

הוא אמר שאסור בשבתות, אסור בזה, אסור בזה.

משה, משה, משה, כן, מקשיב. עוד צ'אנס אחד לאינטלקט שלך, תקשיב.

תקשיב הפעם ברצינות, משה.

אני לא יודע,

המנכ״ל שלנו לא מרשה לעבוד בשבת,

לא מרשה להביא אנשים בשבת,

ואני מתווכח איתו ורב איתו על זה,

והיה לי יום אחד, יום כיפור, שרצינו להביא בן אדם. אני יכול לספר לך את הסיפור, או שחבל על הזמן? רגע, משה, עוד שנייה.

משה.

אני מקשיב.

אתה צריך להבין דבר אחד.

אין לך מה להפסיד מעשיית מצוות. יש לך רק אפשרות להרוויח, בין אם אתה מאמין, בין אם אתה לא מאמין.

פשוט עושים מה שמשתלם.

אני לא מאמין בכל דבר,

אבל מה שמשתלם עושים.

אני לא מאמין בבנק לאומי שהוא יותר טוב מבנק דיסקונט,

אבל איפה שאני משלם פחות עמלה, משתלם.

איפה שאני מקבל יותר רווח, משתלם.

תלך על משתלם.

אל תלך באמונה. אין אמונה, אל תאמין.

אבל מה משתלם יותר?

להשקיע מעט במצוות,

שאם יש המשך אתה תזכה כל כך הרבה לנצח נצחים.

פשוט זה משתלם, זה הכול.

אתה לא כופר, אתה פשוט לא נתפס לך.

הבנתי, לא נתפס, לא נורא.

אבל תעשה רק כשזה משתלם. מה אכפת לך?

השקעה קלה ותרוויח.

אם אין כלום, לא הפסדת,

ואם יש, הרווחת בגדול.

למה זה לא טוב? לא צריך להאמין.

צריך לעשות משתלם, זה הכול.

זה אתה מוכן?

אשריך. הנה כיפה, יאללה.

יאללה, תשימי. אני נותן לך אחת לשבת.

אחת לשבת, משה, ממני, מתנה.

מתנה?

מתנה?

שים נראה. וואי וואי וואי וואי.

עכשיו אתה לא תראה את הקרחת, אז מה עשינו? זה מה שרציתי, נכון. לא, אני רוצה שתראה את הקרחת. רואים אותה במצח.

יאללה, קיבלתי אותה. אשריך, משה. אתה יודע מה? פה שכנעת אותי לא 100% 50%. זהו, משתלם.

50%. משתלם. משתלם, משתלם.

כן,

עוד שאלה, בבקשה.

יש לי שתי שאלות, אני רוצה לשאול אותם רצוף.

חצוף או רצוף? רצוף, רצוף. אה, רצוף.

כשמשה רבנו הגיע לפרעה,

אז חז״ל מספרים שהוא הפך את המקל לתמסך.

ואז הם מספרים שם גם שפרעה קרא לשני הסטודנטים שלו כאילו מתלמדים לכישוף,

והם באו גם והפכו את המקלות שלהם לתמסך.

אז מסביר. תנין, תנין. לתנין, כן. משהו מודרני, תמסך.

כן. קורקודיל, אתה יכול להגיד גם קורקודיל, תהיה אמריקאי.

אפשרי.

אז הרב זמיר הסביר שמה ההבדל בין שניהם?

שהסטודנטים, הם על ידי נוסחות של כישוף,

הפכו את המקל לתנין, החליפו ביניהם, נגיד אם היה 200 מטר נחל ליד,

אז המקל התחלף עם התנין.

ומשה רבנו פיזית, מציאותית, זה היה נס, המקל פיזית הפך לתנין.

עכשיו, איך, מי ערב לנו, לכל עם ישראל,

שכל הדרך של משה רבנו מההתחלה ועד הסוף עד מעמד הר סיני וכל האירוע הגדול הוא לא חיזיון תעתועים?

זאת שאלה ראשונה.

שאלה שנייה אני אשאל אותה עכשיו גם.

ואחד המדרשים מספר שהקדוש ברוך הוא כעס על עם ישראל ורצה לכלותם,

רצה להשמיד את כולם,

ואז בא בית המקדש ואמר, חוסה לב.

הם קח אותי במקומם.

ובאמת הקדוש ברוך הוא, הגמרא מספרת שם שהוא חילה את העצים ואת האדמה והכול,

חס על עם ישראל ובית המקדש חרב.

אז אני שואל אם הקדוש ברוך הוא צופה ויודע מההתחלה ועד הסוף,

איך הוא יכול לכעוס על עם ישראל בכלל?

הרי ידע שהם יגיעו למצב כזה, שהם יחטאו,

איך כועס עוד ורוצה לכלותם?

זה שני שאלות.

זהו?

וזה לא שאלת את הרב זמיר?

הוא לא ענה על זה, הוא נתן הרצאה מלאה, לא נתן את זה. הבנתי, טוב.

ובכן, ככה,

קודם כול, איך אנחנו יודעים שזה לא היה חזיון תעתועים, נכון?

משה רבנו הוציא את ישראל ממצרים,

אז זה לא חזיון תעתועים.

הוליך אותם במדבר 40 שנה, זה לא חזיון תעתועים.

עברו ב-42 מסעות

שזה לא חזיון תעתועים. על כל הדברים האלה יש ארכיאולוגיה,

היסטוריה,

דברים שמוכיחים את הדברים.

קרה להם את הים,

הביא להם ענני כבוד,

מן מן השמיים 40 שנה, אין מזון שם,

בעירה של מרים מתגלגלת איתם,

מספקת למיליונים שתייה ואכילה כל הזמן,

יהושע מכניס אותם לארץ ישראל, נלחמים עם 31 מלכים,

בונים את בית המקדש.

עד כאן זו היסטוריה מוכחת בכל העמים.

אז איפה החזיון תעתועים?

האירוע עצמו.

מה פירוש האירוע עצמו? האירוע עצמו של כל הקבלה של התורה.

איך אפשר לצאת ממצרים כשלא רוצים לשחרר את העבדים?

איך מקבלים עשר מכות

כשכל העולם יודע מהן?

איך פרעה משחרר בסוף בעל כורחו את כולם?

איך מתים כולם? איך נמצא פפירוס בהיידן שאומר את הדברים על ידי עיתונאי של אותו זמן?

איך הארכיאולוגיה מגלה את כל הדברים?

ההיסטוריה מגלה את כל הדברים.

איפה חזיון התעתועים?

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

הייתה מלחמת ששת הימים?

כן או לא?

הייתה. היא נגמרה בשישה ימים?

בשישה ימים.

בעוד מאה שנה

יבוא אחד כמוך ויגיד, מי אמר שהייתה ששת הימים? אולי זה היה חזיון תעתועים?

מה יגידו לו?

על כל דבר ואירוע בחיים שהיה מעולם אתה יכול להגיד חזיון תעתועים. אולי זה היה, אולי לא היה נפוליאון,

אולי לא היה לו כובע כזה לרוחב.

אולי.

אבל לתורה יש השלכות, אנחנו צריכים ללכת לפיה.

אה, בגלל שיש חיובים מן התורה,

אז בואו ונחליט שנאמר

שאולי זה ככה ואולי זה ככה ואולי זה ככה בשביל שלא נתחייב,

נכון?

זו השיטה.

אז אני יכול להגיד את זה על כל דבר. על כל חוק שיש במדינה אני אגיד אולי זה לא התכוון המחוקק, אולי השופט לא מבין אותו,

אולי השוטר לא יודע בכלל מה התפקיד שלו.

אולי, אולי, אולי.

אי-אפשר ככה.

יש דברים שהם ברורים,

יותר מדי ברורים,

יותר מדי מוכחים,

שגם אם לא תרצה לא יעזור.

זה לגבי השאלה הראשונה. לגבי השנייה,

הקדוש ברוך הוא ידע שעם ישראל יחטאו, נכון,

והקדוש ברוך הוא גם התראה שאם הם יעשו עבירות אז הוא יכלה אותם.

אבל הקדוש ברוך הוא הקדים תרופה למכה

ואמר במקום שאני אכלה את חמתי

בילדים שלי בעם ישראל, אני אכלה את זה בבית המקדש.

לדוגמה,

אתה יודע שאבא לפעמים כועס

או אימא כועסת

והם רוצים להראות עד כמה הם כועסים על הילד.

הם לא רוצים חס ושלום לרוצץ לו את הגולגולת,

אבל הם יכולים להשליך איזה חפץ מהיד

ואפילו משהו שיקר בעיניו

ולשבור בשביל להראות לו עד כמה הוא הכעיס אותם ועשה להם.

אז מה הם עשו?

החליפו את הכעס במקום לפגוע בו בגופו במשהו שיכול היה להיות חביב בעיניו,

כדי שיראה עד כמה הוא הפסיד בזה שהכעיס אותם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

במקום, חס ושלום, לכלות את עם ישראל,

כביכול כילה את חמתו בעצים ובאבנים של בית המקדש.

מה עם ישראל הפסיד?

כיוון שהבית המקדש הייתה שכינה שרויה ביניהם,

וכיוון שחרב נסתלקה ביניהם, ואנחנו אלפיים שנה בגלות.

אם היינו חכמים, היינו מבקשים את השם, דורשים אותו ואומרים לו,

אבא, הבנו שאתה כועס עלינו, די.

מהיום נהיה ילדים טובים, נעשה את רצונך, עשה טובה,

תבנה בית שלישי שלא יחרב לעולם, כמו שכתוב ומובטח.

ודי, נחיה בשלום בלי אבו מאזן, בלי אולמרט, בלי ברק, בלי בטיח.

נחיה בשקט וגרזב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ.

לא מלחמות, מעדנים, שפע, עושר, שמחה.

לא מתים, בלעם מוות לנצח.

כל זה אנחנו רוצים, זה אנחנו מבקשים.

אבל צריך גם לעשות בשביל זה.

אם הבן סרח

ולא חזר בו,

לא יועיל.

אבל אם הוא ישוב מדרכו הרעה,

הקדוש ברוך הוא ימחל לו.

קיבלתי חזק וברוך. תהיה בריא חזק וברוך.

איפה?

גבודי הרב, מה הבעיה עם תרומת איברים?

מה? תרומת איברים.

מי רוצה לתרום ולמי?

אני רוצה לחתום על הכרטיס הזה של תרומת איברים, שאם חס וחלילה אתה מת, זה הכל מספיק. זה לא הייתי מתפלא אם אבא שלך היה אומר, אבל אתה.

עכשיו הוא כבר לא ייוותר שום חלק,

שום חלק.

מכל מקום, חלק מהאיברים מותרים בתרומה וחלק אסורים. זה לא נכון. אם הגוף שלי יכול לתרום את הלב שלו או משהו כזה למישהו אחר, אהלן דסאנא, לבריאות, למה לא?

אהלן מוסל, אחת הבעיות שאתם צריכים לדעת.

אם אני כבר לא מתפקד ואני כבר חול,

שייקחו ממני משהו,

שלא יהיה חול, שימשיך אצל מישהו אחר.

אני חושב שאתה לא צודק.

עוד לא אמרתי מה? למה אתה אומר מה אני אומר?

עוד לא אמרת? לא,

אני... אמרתי שחלק מן האיברים מותר וחלק לא.

אחת הבעיות,

שצריך להבין

שתרומת איבר

שפג תוקפו כבר לא שווה.

זאת אומרת,

צריך לקחת את האיבר כשהוא טרי ורענן,

מה שמטיל ספק אם האדם היה מת או חי,

כיוון שבמקרים רבים הרבה אנשים אחר שעות חזרו לחיים.

אם יקדימו במהירות,

כשקבעו שפלוני מת

וישר יפתחו את בטנו ויוציאו את ליבו,

יכול להיות שהרגו אותו במו ידיהם.

אז לכן איברים שהנשמה לא תלויה בהם, מותר.

אבל איברים שהנשמה תלויה בהם ותסתלק, אסור.

הבנת?

זו הסיבה.

כן.

שאלה.

אני רוצה לשאול שאלה, בבקשה. מאיפה הם חוטפים את המיקרופונים כל אחד?

למעלה?

עוד רגע.

כן, מי רוצה לשאול שם שאלה?

שאלי.

דולי, כן.

הלו, דולי.

כמו בולה?

כל השיבוטים זה חרטא ברטא.

מה פירוש?

לוקחים

מה שקיים ושמים במקום אחר,

ויוצא דמוי.

מה הדבר?

כל המוליד בדומה לו מוליד.

גם אנחנו, יש לנו ילדים שדומים לנו ויש כאלה שלא כל כך דומים לנו.

מה זה שיבוט?

לא.

אלא מאי?

צריך לדעת שרוצים להמציא דבר שיולידו עם התכונות הדומות והצורה וכל הדברים.

זה אפשרי גם היום בלי שום קשר למה שהם אומרים. יעקב אבינו היה הראשון המפורסם

שעשה את זה.

בלי שיבוט,

הוא לקח מקלות

ופיצל בהן פצלות

ונתן

לטלאים והגדיים, העיזים, הטיישים,

להתבונן על המקלות

בשעה מסוימת,

והם הולידו בדומה להן,

כיוון שראיית העין באותה שעה

גורמת השפעה כי הדבר והדמות נחקקת במוחו של האדם,

והיא מועברת תוך כדי אותו מעשה והיא מסוגלת להוליד בדומה.

כך עשה יעקב אבינו בלי להעביר כלום מכלום,

רק עם הידיעה של הפטנט הזה שכוח האדם בציור שכלו לא הוליד בדומה לו.

יש מעשה בגמרא.

שהייתה אישה אחת

שהיא הייתה לבנה

והיא הולידה

אדם

שהוא שחור עור

כשהיא לבנה,

אז מייד חשדו

שהיא הייתה חלילה עם אדם זר.

באו אצל אחד החכמים

והוא אמר לא,

היא לא הייתה עם אדם זר,

אלא ביום שהיא יצאה מן המקווה

התבוננה באדם שהוא שחור עור,

וכיוון שהיה חקוק במחשבתה באותה שעה,

יצא בדומה לו.

לכן מוזהרת האישה שיוצאת מן המקווה

לא להסתכל בדבר טמא,

לא בכלב ולא בקוף ולא בכאלה ואחרים,

כיוון שאם ייחקק במוחה,

יכול לצאת בדומה.

לכן היא צריכה לחזור עוד פעם ולטבול שוב.

בתימן

הייתה אישה,

ואני ראיתי את הנולדת ממנה,

שהיא ילדה,

ילדה שיצאה חציה קוף

וחציה אישה.

ולמה? כשהיא יצאה מהמקווה

היא ראתה קוף. בתימן היו מצויים קופים בהרים,

והיא ראתה קוף באותה שעה,

והדמות הזאת

לא יצאה לה באותה שעה,

וכך היא הולידה, בדומה.

אז זאת אומרת, יש יכולת וכוח באדם גם בלי לקחת

מזה ולשים בזה.

אז זה לא חידוש,

זה חרטא ברטא אצלנו, דברים קטנים וקלים.

רק עושים מזה טררם, כי השאיפות

הדמיוניות של בני אדם,

שהם יוכלו לשכפל בדיוק אותו בן אדם עם אודן תכונות והכול.

אבל תדעו לכם,

אי אפשר.

אפשר פיזית

לעשות אותו דבר,

אבל פנימית

אי אפשר.

מעשה שהיה עם הרמב״ם.

הרמב״ם, אמרו לו חכמי מצרים שניתן לאלף את החתול להתנהג כבן אדם,

ללמד אותו דרך ארץ

ולעשות ממנו אפילו מלצר.

זו הייתה מחלוקת בין חכמי מצרים לרמב״ם,

והמלך פסק

שהם צריכים להוכיח את זה, ואם הם יוכיחו את זה,

אז הוא יענש הרמב״ם בעונש חמור ביותר.

הוא אמר שאי אפשר, הם אמרו שאפשר. נתן להם המלך שלושה חודשים.

שלושה חודשים

אילפו חתול.

הגיע היום המיוחל,

ערכו שולחנות,

ישבו אנשים מכובדים,

המלך בראשם,

החתול נכנס, שמו לו מקטורן,

שמו לו פפיון.

הוא לקח צלחות על הידיים, הלך על שתי הרגליים האחוריות,

ולקול צלילה, מוזיקה, ככה הולך עם הזנב שלו, מקשקש,

ושם צלחת על השולחן, חוזר, מביא עוד צלחת,

מלצר לדוגמה.

אפילו באולם הזה אין מלצר כזה.

אמרו עכשיו לרמב״ם, נו, מה אתה אומר על זה?

אמר להם, אני אגיד לכם מה אני אומר.

הוציא מהכיס שלו קופסה קטנה,

פתח אותה,

שחרר עכבר,

העכבר קפץ,

והחתול עלה על השולחנות,

העיף את הכול, רדף אחרי העכבר, שבר את הכול.

אמר להם, נו,

אפשר לשנות את הטבע של החתול?

בבקשה.

לשנות את הטבע, את האופי,

את הזה,

אי אפשר להנחיל כל כך פשוט על ידי שיבוטים.

למה?

תסתכלו באחים.

יש בית,

נולדים מאבא ואימא חמישה אחים,

שונים בתכלית,

אחד עצבני, אחד רגוע, אחד נדיב, אחד אכזר, אחד רחמן,

אותו בית,

אותם הורים.

אלא מאי?

אי אפשר לשכפל בדיוק אותו דבר. אנחנו לא יכולים.

את מה שאנחנו מוציאים מאיתנו לא יכולים.

אז לקחת וזה,

אי אפשר.

אפשר בדומה חזותית,

אבל לא מהותית.

עוד שאלה.

עוד רגע.

כן?

מה?

עוד פעם, ביצה נוצרה? מה אמר?

מתי שמעת אותי אומר את זה?

אני לא דיברתי על ביצים כבר הרבה זמן.

התרנגולת הטילה ביצה, כן. בהתחלה הייתה תרנגולת ואחר כך הטילה ביצה. מה זה קשור ליצר הרע?

את מתכוונת לגמרא שאומרת שחכמים התפללו לבטל את יצר הרע,

ואז אפילו תרנגולת לא הביאה ביצה כי היא לא נזקקה לזכר, כן?

זה משהו אחר, כן.

הרשווה מתעניין לכם בעולם הבא לתאר ביצורים ולא יצר הרע.

חבל שירייה חדשה על יצר הרע.

איך יהיה יצר הרע?

עוד פעם,

אנחנו נוכל לעשות את מה שהשם יצווה אותנו לעשות בלי שום בעיה.

לא יהיה יצר הרע. היום יש יצר הרע בשביל שתהיה לנו בחירה,

בשביל שנבחר בין הטוב לרע ונקבל על ידי זה שכר.

אבל כשנגיע לעולם הבא אנחנו כבר נמצאים בעולם השכר.

אין עוד טעם להיבחן מחדש.

כבר זכינו בתואר, אז לא צריך יותר.

תהיי בריאה.

כן, יש לך שאלה?

תן לה פה שאלה.

ואחרי זה ניתן לו, בסדר?

כן,

תן לה.

כן, אני פה אוספת שאלות מכל הבנות.

אז שאלו פה בחורה דתייה שמאוד מאמינה. אם אפשר לקום, אפשר לקום. לא, אי אפשר, אפשר.

לא, לא רואים מי מדבר. לא צריך לראות.

נו. לא, נו. אז תזוז אתה רגע.

בחורה דתייה שמאוד מאמינה ומנסה כל פעם להתמודד עם מצווה וכל פעם נחשלת בה.

כן. אז שואלים פה מה היא יכולה לעשות עם זה,

איך היא יכולה להתמודד עם זה.

השאלה, מה סוג המצווה שהיא קשה לה והיא לא מתמודדת?

עוד פעם אתה מפריע?

תזוז עכשיו לפה.

נו, מה? בטח, מזמן.

זה כמו ללכת לבית כנסת ביום שישי וליפול,

כאילו אתה כבר לא הולך, לקרוא תהילים כבר אתה לא קורא,

לקרוא נשמת קול חי אתה כבר לא יכול... זאת אומרת, אין לך כוח רצון להמשיך ונטמין. יש לי מאוד, אני רוצה את זה, לא שאני לא רוצה.

נו. אני דתייה, אני מאוד מאמינה, מאוד, שומרת שבת כבר מילדות,

גודלת

בבית כזה, אבל כל פעם אני נופלת, עולה ונופלת, עונה ונופלת.

הבנתי. מה הקושי שלך ללכת לבית הכנסת, נגיד אם החלטת

באופן קבוע? מה קשה לך אם החלטת להגיד תהילים באופן קבוע? מה קשה? לא הבנתי. שאם פעם אחת לא אמרתי, אז זהו, זה סוף.

אז כבר אני מתייאשת מהפעם הזאת שלא אמרתי.

למה?

כתוב שבע יפול צדיק וקם.

שבע יפול צדיק וקם. יכול צדיק ליפול שבע פעמים, אבל הוא קם.

ורשע יפול באחת.

רשוע מתייאש.

פעם אחת הוא נופל, גמרנו. מה פתאום? זהו, שאני לא מתייאשת.

אני רוצה את זה. אני לא רוצה להתייאש. מה קרה? אתה קופץ, מקפיץ.

לא הבנתי. נהרי, מה קרה? פומטינג, טינג, טינג.

אני לא רוצה להתייאש, אבל משהו גורם לי להתייאש, ואני לא יודעת מה זה. זה מציק.

מאוד מציק.

עוד פעם. תראה, אני לוקחת על עצמי, אני עכשיו לוקחת על עצמי כמו חצאית

לבוש, בעזרת השם גם אני רוצה כיסוי ראש.

את נשואה או לא? לא, מה פתאום. לא, מה פתאום. בואי נעשה עסק.

תחליטי שאת הולכת בצניעות קבועה.

בעזרת השם, מה שתלבשי עלייך יגרום. מה זה צניעות?

צניעות זה ללכת עם חולצות,

13,000 אחות.

אני רוצה, אבל משהו עוצר. אני רוצה את זה מאוד לעשות. אני רוצה לקחת על עצמי. מה עוצר? נכנסים לחנות, קונים בגדים וזה הכול. מה הבעיה?

מה עוצר? שום דבר לא עוצר.

נכנסים לחנות, קונים קצת בגדים טובים,

יפים, ושלום על ישראל, נגמר הסיפור.

ולגבי המצוות האחרות?

מצוות אחרות, כוח התמדה,

זה המבחן שלך האמיתי, ושלא שלך, של כולם,

שרוב בני האדם לא יכולים להתמיד בדבר אחד. למה?

כיוון שהם קופצים מעניין לעניין,

כי אין להם החלטה אמיצה שזו הדרך שהם בחרו עד הסוף.

לכן הם אוהבים הרבה דברים וקופצים מעניין לעניין.

החוכמה היא

להחליט. אני רוצה להגיע לתכלית כזאת,

לסמן מטרה ולא להפסיק ממנה. ואל תקפצי על הרבה דברים. תיקחי דבר אחד

ותעבדי עליו קבוע עד שתצליחי לעמוד בו,

אחר כך תיקחי עוד אחד ותמשיכי לעמוד בו,

תעלי קטע, קטע, קטע, ככה תצליח. אבל אם תרצי גם זה וגם זה וגם זה,

ייאוש אחד באחד מהם אומר לך כאילו הפסדת הכול. זה לא נכון.

בסדר?

בהצלחה.

הלו,

ערבי, ערבי.

כן, תן לו פה.

שששש, רק שנייה, פה, פה.

מיקרופון אפשר לקבל?

לפני 32 יום

קרס על האחי הגדול קרבטון.

מה קרס?

קרבטון.

והוא עדיין לא מתעורר בכלל. הרופאים אומרים שהוא בקומה ואין להם מה לעשות איתו יותר.

אין לרפואה מה לעשות איתה יותר.

מאוד מאוד, הרופאים אמרו לנו שאין להם כלים.

והחיינים שלי הגיעו לפה, הם ראו קלטות שלך,

הם משומנים, הם יכולים לבוא להרצאה שלך,

והם מוכנים לקבל עליהם מצוות.

כי זה רק מה שנשאר להם בשביל להציל את אבא שלהם.

מה מצבו עכשיו?

עכשיו הוא בקומה, העבירו אותו מהטיפול נמרץ למרכז סיעודי, כי אין מה לעשות איתו.

מבחינת הגוף, מה המצב?

הגוף קיבל פגיעות פיזיות. הבעיה העיקרית, שהוא היה בהריסות ולא עבר חמצן למוח.

אז לא יודעים מה המצב של המוח היום. מה הגוף? הגוף נשבר?

הכתפיים, הצלעות שבורות,

אבל זו לא הבעיה החמורה, הבעיה זה המוח.

כשאנחנו לא יודעים מה מצב המוח,

כי אחת שישה לא היה חמצן.

רק נס האופים אומרים.

הבנתי. איפה בני המשפחה?

יש פה ארבעה ילדים שלו שהם מוכנים לראות. אפשר לראות אותם? זוז רגע?

זוז אותם.

כן.

ארבעה, אני רואה שלושה, ארבעה, כן.

היום אתם שומרים תורה ומצוות?

לקחו עליהם שבת רק, נכון להיום.

הם לא גדלו בבית שיש בה תורה ומצוות.

יש להם כרגע מסורתי, אבל לא קיימו מצוות מעשיות.

הבנתי.

האם אתם תהיו מוכנים לקבל עליכם תשובה, דהיינו,

שבת,

כשרות,

שלוש תפילות ביום

ולימוד שעה

כל יום תורה לרפואת אבא?

כן?

אני חוזר, שבת,

כשרות,

שלוש תפילות

ולימוד שעה כל יום תורה לרפואת אבא. מוכנים?

כן. מוכנים.

ציצית וכיפה, מוכנים?

כן. מוכנים. בואו לפה.

רגע, תעמדו פה.

קחו כיפות.

נתחלק לאחים.

כבוד הרב.

עוד רגע. כבוד הרב, יש עוד אח אחת שהוא לא נמצא כאן.

אתה רוצה להרוויח עוד כיפה פציצית?

להרוויח. להרוויח שהוא יחזור בתשובה.

כך, מוטי, כך. תביא לאחיך גם.

רגע.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב.

עמוס בן יונה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

אמן.

ויחזיר אותו להכרה, לחיים טובים ובשלום.

אמן. בזכות הילדים שמקבלים עליהם תשובה,

ויסיר את החמצן מאחמדינג'אד,

וייתן לו לחיות.

אמן.

אנחנו מאמין בני מאמינים.

אנחנו מאמין בני מאמינים.

והאינו מאמין והאיש שואף.

והאינו מאמין והאיש שואף.

אוי אלו אלו הלווינו.

אין דורנו עליו בדיוק. אופיינו שבשמיים.

כן, בבקשה.

ערב טוב.

אני, להבדיל אין לי שאלות, יש לי בעצם בקשה.

אני פה בגלל דוד יקר,

שהיה חודש וחצי בבית,

חשב שכואבת לו היד, כואבת לו הכתף,

קיבה, לא אוכל. חודש וחצי הוא בבית, לא עובד, לא עושה כלום.

עד שהתעלף, קיבל סחורת בבית, אמבולנס, יופי, סוף סוף טיפול, או קופת חולים, בבית חולים, טפלו בו.

והוא אושפז, קיווינו שיא אושפז

כדי שיקבל טיפול טוב.

יום רביעי, שזה שבוע שעבר,

אחינה של הבת שלו, שהיא נמצאת כאן,

אנחנו מתבשרים שהוא פשוט חולה במחלה הנוראית

ושבעצם אין אפשרות לטיפולים, כי המצב פשוט להמתין ורק לשכך את כאביו.

כמובן ששמרנו את זה עד ליום המחרת, יום חמישי שהיא התחתנה,

והוא נמצא כרגע בבית החולים.

במקביל לשיחה שהייתה לנו קודם,

ביקשתם ממני שהוא ישמור שבת, הערה,

העברתי את הבקשה הזאת.

אז בעקבות הבקשה הזאת,

הדוד החולה, שהוא לא שמר מעולם שבת,

קיבל שבת.

לא קיבלתי תשובה לגבי תפילין או תפילות אחרות.

האח השני שנמצא איתו,

והוא מסר לו בעצם את הבקשה ממך,

גם קיבל לשמור על עצמו שבת,

וגם הבן שלו, שלא שמר שבת, קיבל על עצמו לשמור שבת.

והבנות שלו פה,

על הכלה הטריה,

והבת השנייה שנשואה מי שכבר,

והחתן, ואני האחיין.

אז הבקשה היא פשוט,

כמו שבמקרה הקודם,

רק נס ונס ונס.

האם הבנות

יהיו מוכנות ללכת בצניעות

ושמירת שבת?

הן שומרות שבת,

הן כבר שומרות שבת, להבדיל מהבן.

וצניעות. כבוד הרב, אם ירצה,

לשאול אותן אם כאן, אם יסמנו מהן, לימור וסיון.

מוכנות או לא? רק אני רוצה לדעת.

האם אתן מוכנות, סיון ולימור?

הן אומרות שכן. אשריהן לחיי העולם הבא.

החתן שומר שבת כבר. אני שומר, ברוך השם. תודה לאל כבר שבת.

אתם תהיו מוכנים ללמוד במשך שלושה חודשים,

שעתיים ביום לרפואתו?

כן.

בשם עצמי. אני...

כן.

מה שם החולה?

ציון בן לולו בן מרים.

ציון בן לולו בן מרים.

כן.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה.

אמן.

ויקימהו לחיים טובים ולשלום.

אמן.

אמן.

אמן. בשורות טובות.

אמן. יש פה מישהו שטוען?

כן. מה השאלה?

יש לך שאלה?

תן לה בבקשה פה שאלה.

כבוד הרב, אחותי לפני שנה חלתה במחלה הקשה.

היא קיבלה על עצמה,

ברגע שהיא נודע לה שהיא חולה במחלה,

היא קיבלה על עצמה לשמור את השבת, היא שומרת את השבת.

היא לא נוסעת בשבת.

היא קוראת כל יום תהילים.

יש לה בן חרדי, אז אם אתה יכול לברך אותה.

זה אין בעיה.

השאלה מוכנה לקבל עלייך כיסוי ראש?

קיבלתי על עצמי לא לנסוע בשבת, לא להדליק בשבת,

להתפלל. כל בוקר אני קמה ומתפללת, לאט-לאט.

עבר על הזמן.

אנחנו רוצים שתהיי בריאה מהר. אני רוצה.

קבלי עלייך כיסוי ראש, בעזרת השם, שניתן לך ברכה.

זה קידוש השם. בעזרת השם.

בבקשה.

בעזרת השם, ושיענו כולם אמן.

מאיזה מקום אתם?

מפה, מחדרה. חדרה? כן.

מה שמך ושם האימא?

יפה בת סלחה.

יפה בת סלחה? כן.

מי שברך למותנו הקדושי.

שוט, שרה, רבקה, רחל ולאה.

הוא יברך את השם הטוב.

יפה בצלחה. יפה בצלחה.

השם יסלח לך.

ותזכי בעזרת השם לרפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה.

אמן.

שתזכו לבשורות טובות.

כן.

רגע, אני רוצה שאלה עכשיו. שאלה, לא...

יש לך שאלה אתה?

תן לו, הנה, לבחור פה. קום, קום, קום, קום. הנה, תן לו.

יש לי שאלה.

כל סוף תפילת שמונה עשרה מנחה, שחרמי, תרבית.

אנחנו אומרים, יהיו רצוני מפי ויגעני בפניך, אדוני צורי וגולי. נכון? אלוהיי, נצור לשם ימיראי, ספסותיים דל...

אין בעיה, אבל שתתחיל, זה טוב.

בבקשה.

שהחיינו על הכלי.

רגע.

תן לו לברך, תן לו. שהחיינו על הכלי.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו, גאינו לזמן הזה. אמן.

אמן.

אשריך. מה השם שלך?

מה השם בשם האמא?

יונתן בן נחמה.

עם ה' או בלי ה' יונתן?

עם ה'.

יהונתן בן?

נחמה.

נחמה.

השם יזכה אותך לעלות במעלות התורה באהבה ובשמחה. אמן.

אמן.

תהיה בריא.

רגע, מארגן את הערב.

רק רגע, תכף, תכף.

מארגן את הערב. רק רגע.

כבוד הרב,

אני נשלחתי פה על ידי בני,

שכרגע מאושפז בבית חולים. על ידי מי?

בני יוסף חיים,

שנמצא כרגע אחרי השתלה בבית חולים,

וביקש ממני להגיע.

אני עזבתי אותו במיטתו ובאתי לפה על מנת להיפגש איתך ולבקש את ברכתך.

שתזכיר אותו בתפילותיך, את כל מה שאתה יכול לבקש למענו.

הוא ילד בן 24 והוא כבר כמעט שנתיים סובל.

אחיו הקטן תרם לו 100 עצם והוא עבר עכשיו השתלה פחות משבוע. הוא שוכב במיטה.

אני בין שני הילדים שלי ואין לי מה להוסיף פשוט.

אני רק מבקשת את עזרת הקדוש ברוך הוא.

תגידי לי,

את שומרת תורה או מצוות?

כרגע אני התחלתי לשבור שבת ולא נוסעת, לא מדליקה אש,

מדליקה נרות,

והייתי לחלוטין חילונית.

ובעליך?

גם הבן שלי בן 16, הוא הולך כל יום שישי לבית כנסת.

והבן הגדול לקח, הוא ביקש ממני את התפילין שלו לבית חולים, אבל הוא פשוט לא יכול להניח אותם כי הוא תשוש, הוא אחרי.

ולקחתי לו את זה בשקית ושמתי, ברגע שהוא יתאושש הוא יניח אפילו בבית חולים אותם.

בואי אני אתן לך מצווה קלה, קשה.

תקבלי על עצמך ללכת בצניעות גמורה עם כיסוי ראש.

למען הילד.

אני אחשוב כרגע, אני לא יכולה להגיד סתם כן.

אני אחשוב.

בעזרת השם. הבן שלך שלח אותך לפה מבית החולים בשביל שתביא לו תרופה.

אני רוצה לעזור לך, שתהיה לו תרופה.

ואני יודע מה יכול לעזור.

זה תלוי בך.

גם בלי שהוא חולה יהודייה צריכה ללכת בצניעות.

זה קשה, אבל קל.

קל וקשה.

כי זה לא בעיה, זה לא, אני פשוט לא רוצה לא לרמות את עצמי ולא

להגיד כן ולא לעשות את זה, וזה בשבילי הכי גרוע. שואל אותך שאלה, מה יותר קשה,

טיפולים כימותרפיים לילד או כיסוי ראש על הראש?

הלוואי שזה יעזור.

זה מה שאני רוצה, שזה יעזור.

בעזרת השם. מה תפסידי?

לא תפסידי כלום, נכון?

רק אפשרות שתרוויחי.

אז בואי נעשה למען הילד, וכל הציבור יצעק אמן.

בסדר.

בסדר.

תודה רבה.

אלוהינו מלך

העולם אשר

שהחיינו

וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מה השם?

צבייה.

השם של הבן. יוסף חיים בן צבייה.

יוסף חיים בן צבייה.

השם יוסיף לו חיים טובים,

ארוכים,

בריאים,

בתוך שאר חולה עמו ישראל, בזכות

הצניעות של אימא שלו, שתלך בעזרת השם לרפואתו. אמן.

אמן.

רק רגע.

רגע. יש עוד מי שכיסוי ראש? הינה, עוד יהודייה רוצה כיסוי ראש.

רק רגע.

בבקשה.

רגע.

תשימי עלייך, שהחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

מה שמך ושם האימא? אור ליבת מזל.

אור ליבת מזל. השם יפתח מזלך לטובה. בהצלחה גדולה.

אמן.

ורציתי לקחת גם את הכיסוי ראש לרפואת בנימין בן ענבל.

זה הבן של החוקים. בנימין בן ענבל,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל. מהרה. אמן. בשורות טובות.

רגע.

רגע. רגע. אתה בעלה? אתה רוצה כיסוי ראש?

אתה גם רוצה? אני רוצה להגיד למה זל זה אולי. רגע. הוא רוצה להגיד לנו משהו.

אני פשוט מעריך את מה שרעייתי החליטה לעשות.

אני רק באתי וביקשתי,

אני יודע שהרב, כשהוא מברך, אני עקבתי.

באמת,

חוץ מהברכה שיש במשפחה שלנו, של אבוחצר, אני רואה שהרב,

כל פעם שהוא אומר משהו, זה מתקיים, שומעים לך. ולכן אני מבקש שהכיסוי ראש שלה,

לפחות ביקשתי ממנה את זה, יהיה למען השבויים שיחזרו בשלום.

אמן.

השם, רגע, רגע.

אתה מבקש בקשה, אבל אל תשים ציצית שזה יעזור לשבויים.

בבקשה.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם השם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן. רגע.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהרות,

הוא יברך את כל השבויים שיחזרו לביתם בריאים ושלמים.

אמן.

וייתן בלב של אולמר צכל שיוכל לפעול למען זה, אמן. אמן, אמן.

כן.

רק רגע, חכו, חכו. רגע, רגע, רגע, רגע.

אני רוצה להמליץ לכם, כיוון שהרבה אנשים רוצים ברכות,

ואני מוכן בעזרת השם לברך,

אבל בואו ניתן לזה שזה יהיה עם חלות,

שזה יחול גם.

רק רגע, אני אשמע אותך.

עוד מעט, עוד מעט.

כבר, כבר, כבר, לאט לאט, סבלנות.

עכשיו,

שימו לב,

יש מצווה גדולה מאוד מאוד מאוד,

לקרב את הבנים של הקדוש ברוך הוא לאביהם שבשמיים.

זאת אומרת,

כולם מבקשים ששבויים יחזרו הביתה.

פדיון שבויים זה מצווה גדולה מאוד מאוד מאוד,

הגדולה שבמצוות צדקה,

שאדם צריך להפריש.

יותר ממעשרות וחומש

על מנת להציל שבויים במידה שצריך לתת מכספו.

פדיון שבויים

זה פדיון

האנשים מהשבי,

פדיון נשמות

זה למעלה מזה.

אם אדם מחזיר יהודי בתשובה לאביו שבשמיים,

המעלה הזאת גדולה לאין ערוך.

יש אפשרות היום בקלות

להחזיר יהודים בתשובה ולקרב אותם לאביהם שבשמיים.

ארגון שופר

הוציא עד היום למעלה מ-700 כותרים של הרצאות,

סרטי וידאו ודיווידא שניתן לתת אותם לאנשים רחוקים,

וזה גורם להם לחזור בתשובה.

הקטע של גלגול נשמות

זה רק חמש דקות.

מקלטת מבראשית

וידאו ודיווידאי

שלוש שעות ורבע של הוכחות כאלה ואחרות,

שמשכנעות גם בן אדם סתום

שזו האמת.

מה שצריך זה רק להפיץ את זה ולתת את זה ליהודים,

והם כבר עושים את העבודה לבד.

אם יש פה יהודים שרוצים לזכות במצווה גדולה זו

והם מוכנים להשקיע שקל וחצי ביום,

צדקה מכספי מעשר,

זה יוצא בחודש בערך 50 שקלים,

במשך 20 חודש

למעלה משנה וחצי שקל וחצי ביום, זה נותן 1,000 שקלים.

הם מקבלים 100 DVD

שיכולים לחלק אותם לאנשים רחוקים ולקרב אותם לאביהם שבשמיים,

שזכות כל המצוות שהם יעשו, אלה שיצפו ויראו,

תהיה שלהם לדורי דורות,

והקדוש ברוך הוא ישלם להם שכר גדול והגון על זה.

מי שרוצה יוכל למלא פה הוראת קבע כזאת

ולכתוב את השם שלו,

שם האימא ואיזה ברכה הוא רוצה,

או שם של מישהו חולה שהוא רוצה שיהיה רפא, שם ושם האימא,

או לעילוי נשמת מישהו,

או להצלחת מישהו, שם ושם האימא, יכתוב,

ואנחנו נברך פה,

והציבור יענה אמן,

תהיה לו זכות גדולה בכספי צדקה ומעשר להציל יהודים ולקרבם לאביהם שבשמיים.

מי שרוצה ירים את היד, יעבירו לו,

ימלא ויקבל גם ברכה.

ואחרי זה נמשיך.

בעזרת השם, הנה יש כבר את הראשון,

זרע חי וקיים לאור לבד מלכה אורנה,

ואביתר בן אורה זוהרה.

אחרי זה למי שרוצה גם ניתן ציצית וכיסוי ראש. להרים את הידיים, אלה שרוצים הוראת קבע,

הוראת קבע. תכף אני אתן לכם ציציות, תכף.

תכף.

עוד מעט.

הוראות קבע למי שרוצה ירים את היד.

כן, אבל למלא הוראות קבע.

ולהעביר לי לכאן בזריזות.

יעננו ויעננו וואו אין ספויל.