בית שאן - עומד בתור...

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בבקשה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש,

כנסת נכבדה,

נצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה להצלחת מוסדות אורח-חיים, מיכאל וגבריאל,

וכל מילי דמיטב לרבי מאיר בן-כליפא,

להצלחת ישיבת בן-הזמן עם מועדוני הנוער בבית-הספר,

כולל אברכים ואברכים.

כן. יש לי האם, האם.

מפואת כל חולה עמו ישראל,

ובכללם רפואת שלם בן-פרד,

ולעילוי נשמת המנוח מאיר פנחס בן רבקה, וחיים ברחנה שמחון, מנוחתם עדן.

כן.

פרשת מצורע.

התורה אומרת

שהמצורע בדד ישב מחוץ למחנה.

זאת תהיה תורת המצורע,

המוציא שם רע.

דבר שרוב בני-האדם נכשלים בו,

זה לשון הרע,

בוודאי אבק לשון הרע.

זאת אומרת,

אדם

לא שומר על פיו,

מוות וחיים ביד הלשון,

ואל תיתן את פיך, לחתי את בשריך,

והקדוש ברוך הוא נתן כוח בפה של האדם,

כוח גדול מאוד,

במצווה הגדולה שבתורה.

תלמוד תורה היא בלשון,

בעברה קשה מכולן,

לשון הרע היא בלשון,

ומוות וחיים ביד הלשון.

ואומר החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שאם אדם אומר חמש פעמים לשון הרע ביום בלבד,

30 יום כפול חמש

זה 150.

ובשנה,

למעלה מ-1,800.

וב-70 שנה,

למעלה מ-100,000 פעם שהוא אמר לשון הרע, ועל כל לשון הרע נברא מלאך משעית,

שכל העובר עבירה קונה לו פרקליט.

סליחה, כל העובר עבירה קונה לו קטגור.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת

שצריך להיזהר מאוד מאוד בלשון. יש לו כוח עצום מאוד.

בקדוש-ברוך-הוא ברא באדם

הרבה איברים כפולים,

עיניים שתיים, אוזניים שתיים,

נחירים שתיים, רגליים שתיים,

ידיים שתיים.

וכולם משמשים לאותה תכלית.

גם בעין אחת אפשר לראות,

הקדוש-ברוך-הוא עשה שתיים.

גם באוזן אחת אפשר לשמוע, עשה שתיים.

אבל פה לא עשה שתיים.

פה עשה חצי,

שהוא גם לאכילה וגם לדיבור.

בית הלשון,

השכיב הקדוש-ברוך-הוא.

כל העברים של האדם עומדים,

חוץ מלשון שוכבת, תארו לכם אם היא הייתה עומדת,

ועוד חסם אותה בשיניים,

32 שומרים,

וגם שפתיים.

עוד שמירה של בשר.

ויש כאלה גם שפם.

ועדיין,

מילה אחת, משפט אחד, יכול להדליק את כל העולם.

בלשון רכה תשבור גרם.

אפשר עם לשון להרגיע עולם ומלואו.

הכול ביד הלשון.

זאת אומרת, צריך להיזהר מאוד מאוד שלא להיכשל בזה. אז פעם הייתה תורת נגחים,

ואם אדם היה חלילה חוטא,

אז היה מופיע נגח בבית,

שכערורות ירקרקות,

והיו קוראים לה כהן,

והוא היה בוחן את הדברים,

והיה מחליט

טמא או טהור.

אם אדם היה מבין שזה רמז משמים שהוא חוטא, היה חוזר בתשובה,

היה נרפא נגח.

אם הוא לא הבין,

הנגח בא לבגדים,

מתקרב אליו.

יש תהליך.

ושוב פעם,

אם הוא הבין וחזר בתשובה,

אז הנגח מסתלק ממנו,

ואם הוא לא הבין,

אז הנגח בא בגוף,

וצריך להוציא אותו מחוץ למחנה.

ומי שמצורע,

אפילו עם טמאים אחרים לא יכול להיות ביחד, בדד יישב.

כיוון שהוא, בלשון הרע, רוצה לבודד

את חברו מאחרים, בזה שסיפר עליו בלשון הרע,

מידה כנגד מידה, בדד יישב מחוץ למחנה.

ועל שלושה דברים באים נגחים, על שבעה דברים באים נגחים,

אמר רבי שמואל בר נחמני,

אמר רבי יוחנן,

על שבעה דברים נגחים באים, על לשון הרע

ועל שפיכות דמים ועל שבועת שווא

ועל גילוי עריות

ועל גסות הרוח ועל הגזל

ועל צרות העין.

אלה שבעה דברים שמביאים לגיאים.

אז פעם זה היה נגחים,

כמו שהגדרנו.

אבל מאחר שנתרבו העוברים עבירות,

אז הפסיק העניין הזה.

והיום אנחנו נמצאים בדור שהפגעים באים בגופם של בני-אדם,

ואנחנו מכירים, צערנו הרב, למעלה מ-50 סוגים של סרטן,

חיידקים טורפים למיניהם,

וכל מיני מראים גבישים,

וכשומעים על כל מיני שפעות, שפעת עופות,

וכל מיני שפעות,

השפעות לא טובות.

וזה בא בכמויות.

ואין היום אחד שלא לוקח החמרה אצלנו במחלה ביחס של 1 ל-3.

זאת אומרת, זה איום ונורא.

ועל מה באים המפגעים אמרנו?

על לשון הרע

ועל שפיכות דמים.

אבי זרע יהודי שפיכות דמים זה גם

אדם שמבזה את חברו,

מלבין פני חברו ברבים, זה גם כן אבי זרע יהודי שפיכות דמים,

שופך את דמו.

ועל שבועת שואו אדם שנשבע יש כאלה שרגילים בראשונה משעברה.

בעיניים, בילדים, בשיניים, בגרביים, בכל דבר הם נשמעים.

ועל גילוי עריות,

ועל גסות הרוח,

אדם שמתגאה על הבריות,

ועל הגזל,

אנשים ששולחים ידם בממונם של חבריהם,

ועל צרות העין.

צר לו לאדם שהשני מצליח.

כואב לו.

הוא לא יכול להיות רגוע כשהוא רואה את השני מצליח.

צרות העין.

כל אלה מביאים נגעים.

אז מי שמחפר שלא יבואו אליו נגעים, מתרחק מאד השבעה.

פנאי עם השבעה,

לשון הרע,

שפיכות דמים,

שבועת שווא,

גילוי עריות,

גסות הרוח,

גזל וצרות העין.

במקום לדבר על השני,

אם היינו לומדים קצת

תורה, היינו לומדים שיש מצווה, בצדק תשקוט עמיתך.

ובואו נראה,

אחד מהאנשים המפורסמים בעם ישראל, קראו לו הרב לוין,

זכר צדיק וברכה. הוא היה רבם של האסירים.

הוא היה הולך תמיד לבקר אסירים בבתי-הכלא,

לסעד את לבם,

לדבר עליהם,

לאחריותם, להשיב את נפשם.

ופעם אחת הוא הסביר

למה הוא התחיל לצדק את האנשים.

וצדק תשפוט עמיתך.

פעם אחת הוא השתתף בלוויה

של אדם חשוב,

אחד מנקי הדעת,

לירושלים, הרב אלעזר ריבלין, זכר צדיק וברכה,

שהיה אדם שעשה חסדים,

גזבר של בית-אבות, גבאי צדקה,

בעל גמילות חסדים גדול מאוד.

והיהודי הזה נפטר.

היה עוזר מאוד לנזקקים ומפורסם מאוד במעשיו הטובים.

במשך עשרות שנים עשה חסדים רבים,

והיה לו חבר בשם הרב רבי שמואל קוק,

זכר צדיק וברכה.

חברים למעלה מ-30 שנה.

והוא היה החברותא שלו.

ותמיד הם עשו בענייני צדקה וחסד יחדיו.

והנה הגיע הזמן שנפטר רבי אלעזר ריבלין,

וחברו רבי שמואל קוק השתתף בלוויה.

לפתע

הוא רואה, הרב לוין, בלוויה את החבר הזה נכנס לחנות פרחים

באמצע הלוויה וקונה עציץ.

והוא נדהם.

זה הזמן באמצע הלוויה להיכנס לקנות עציץ?

מה אנחנו היינו אומרים

אם היינו רואים אחד נכנס באמצע חבר טוב,

קונה עציץ?

אה?

סוף-סוף נפטר ממנו, אה?

קונה עציץ.

הוא לא יכול היה לסבול את הדבר הזה.

אמר, אני חייב להיכנס לחנות לשאול אותו על מה ולמה.

לקיים מצוות תוכיח, תוכיח.

נכנס לבפנים,

שואל אותו, תגיד,

לא מצאת זמן

לקנות עציץ

רק באמצע הלוויה?

תסביר לי.

אמר לו, כידוע לך,

אני מטפל במצורע,

והמצורע הזה נפטר.

וכיוון שהוא נפטר, בבית-החולים הרופאים הגויים אמרו שחייבים לשרוף את כל הכלים שלו,

את כל הרכוש שלו,

כל מה שהוא נגע בו,

כיוון שהצרעה מידבקת,

וגם את התפילין שלו צריך לשרוף.

כשאני שמעתי זאת, שצריכים לשרוף את התפילין שלו, ביקשתי מהרופאים הגויים,

תראו,

אולי אתם מסכימים שבמקום שישרפו את התפילין,

אני אקח את התפילין ואקבור אותם באדמה, כמנהג ישראל.

והם הסכימו, אבל ייתנו תנאי, בתנאי שתעשה את זה עד מחר ב-12 בצהריים.

מכיוון שראיתי אישה לוויה מתעכבת,

ואני לא אספיק לחזור, והם עלולים לשרוף את התפילין,

אז לכן נכנסתי לחנות פרחים לקנות עציץ,

בשביל שאפשר יהיה לשים את התפילין, לקבור אותו באדמה.

הוא אומר, מאותו יום קיבלתי על עצמי רק ללמד

זכות ולצדק את הרבים.

מי היה יכול לחשוב על דבר כזה,

שזו הסיבה?

היו נותנים לנו מאה ניחושים

למה הוא נכנס לחנות פרחים,

אף אחד לא היה אומר דבר כזה.

אנחנו שופטים בקלות אנשים, צ'יק-צ'ק, טיק-טק, לא בעיה בשבילנו.

אנחנו מבינים את כולם, יודעים בדיוק מה הוא עושה, כן, כן, אל תספר לי, אני יודע בדיוק בדיוק מה הוא עושה.

אפילו מה שהוא לא יודע, אני יודע עליו.

אין לנו שום בעיה עם זה.

מכל מקום, רואים מפה כמה צריך להיות זהירים בדבר הזה.

ואנחנו נמצאים, כידוע, בספירת העומר, ובספירת העומר נפטרו 24,000 תלמידים

של רבי עקיבא,

שאמרו, ואהבת לרעך כמוך.

זה כלל גדול בתורה.

אתם תארים לכם, חס ושלום, היו מודעים שאחד מגדולי ישראל נפטר היום?

איזה רעש גדול היה.

כשנפטר הרב כדורי

יצאו מאות אלפים לרחובה שלהם?

אם חלילה היה נפטר עוד אחד?

וואי, וואי, וואי. אם היה עוד אחד?

שמר אחר.

אם היה ארבעה ביום אחד? זה מגפה, בורחים.

אם היו עשרה?

כולם גדולים?

מה זה?

בתקופה ההיא נפטרו 720 תנאים ביום.

כל יום יוצאים 720 לוויות של תנאים קדושים.

קמים בבוקר,

וזה מתחיל.

אחד, שניים, שלוש, ארבע, מאה, מאתיים,

ושלוש מאות, ארבע מאות, שבע מאות עשרים.

עוד יום.

אחד, שניים, שבע מאות עשרים.

אתם מתארים לכם ככה?

עד ל״ג בעומר, שזכותו של רבי שמעון הגנה?

24,000 תלמידים.

כולם תנאים קדושים, השם רחם.

על מהם?

אז הגמרא אומרת,

מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.

והמדרש אומר,

שהייתה עיניהם צרה אלו באלו.

על מה למדנו קודם?

אחד משבעת דברים

שנגעים בהם, על צרות העין.

שהייתה עיניהם צרה אלו באלו.

אז מה, יש סתירה בין המדרש לגמרא?

מה היה באמת,

אם לא נהגו כבוד זה לזה,

או שעיניהם הייתה צרה אלו לאלו?

מסבירים חכמים,

זה שהם לא נהגו כבוד זה לזה,

זה היה בגלל שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו.

אין סתירה. זה אותו דבר, זה אותו שורש, זה אותו עניין.

מה פירוש?

בואו ניקח דוגמה שהיא לא שייכת אליהם, אבל נבין ממנה.

בעל השערי תשובה, רבנו יונה אומר כך,

ועניין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצווה ונזהרים מכל עבירה במעשה ולשון.

יש אנשים

שהם נזהרים

במעשה המצוות כולם,

ובלשון הם נזהרים. הם כמו החפץ חיים, זכר צדיק לברכה,

שהיה זהיר מאוד בלשונו.

והם נקראים שונאי השם.

איך יכול להיות בן-אדם שנזהר בקול, נזהר ממעשה ונזהר בלשון, שיקרא שונאי השם?

אם נפשם רעה

ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה.

יש להם נפש רעה.

הם רוצים ללמוד תורה, הם לומדים תורה,

הם קיימים מצוות, הם מדקדקים במצוות, הם שומרים על הלשון הכול. אבל אם הם רואים

את חבריהם עוסקים בתורה,

רע ביניהם והיות בני-אדם עובדים את השם ויראים מלפניו.

הם רוצים הם, לבד.

הם החכמים, הם הצדיקים, הכול לבד.

כאשר תאמר על האיש אשר...

שלא יחפוץ שיכבדו בני האדם את המלך ושיעבדו כי הוא שונא את המלך.

אם אחד רואה

שיש אנשים ששומעים בקול המלך

והוא לא חפץ שיכבדו את המלך,

מה מובן?

שהוא שונא את המלך.

ואחד רואה שנכנס איזה רב.

וקמים מפניו.

אז הוא אומר לאנשים מצדו, מה אתם קמים מפניו? למה מי הוא? מה אתם קמים מפניו?

מה זה משדר? שהוא אוהב אותו?

שהוא מעריך אותו?

שהוא חפץ בכבודו? או שהוא שונא אותו?

אם אחד רואה שמכבדים את המלך

והוא מונע מאנשים לכבד את המלך, כואב לו שמכבדים את המלך. הוא אוהב את המלך או שונא את המלך?

אם אחד רואה אנשים שלומדים תורה כל הזמן,

וזה מביא עיקר וכבוד למלך,

ורעה נפשו על זה,

מה הוא?

שונא את הקדוש-ברוך-הוא, שונא את המלך. אלה שונאי השם.

הם לא יכולים לראות אנשים יושבים ועוסקים בתורה.

הם לא יכולים לראות אברכים.

הם לא יכולים לראות אנשים בישיבות.

הם לא יכולים.

הם בעצמם שומרים אצוות.

אבל הם שונאי השם.

מה, זה כבוד לשם?

אין כבוד יותר. אלה שבט לוי.

מה היה עם שבט לוי? הם רק עסקו בתורה.

לא רק שעסקו בתורה,

גם הביאו להם עשרות כל ישראל,

גם פרנסו אותם, דאגו להם.

אתה יודע מה, הם היו המליצי יושר על כולם.

אז איך יכולה להיות עינך צרה באנשים האלה,

כשהם נבחרים אצל הקדוש-ברוך-הוא.

ואם הנפש רעה עליהם,

זה מכת שונאי השם.

וזה, אם זה רק בנפשם,

אבל אם הוא מוציא לפועל את זממו והוא גם עושה מעשים בשביל למנוע אותם,

יש לו אפשרות לתת לאברכים ללמוד אצלו בית-כנסת. הוא לא רוצה לתת להם ללמוד בית-כנסת.

לא.

חשוב לו יותר הסדר של הבית-כנסת.

הניקיון של הבית-כנסת.

לא מעניין אותו אם ילמדו או לא ילמדו. לא.

לא.

ומונע בפועל את מה שאפשר לעשות כבוד לשם.

ולא עוד, אלא מניעים את לב בני-האדם מעסק התורה ומן המצוות.

הרי אלה שונאי השם.

וכן אנשים שעינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים,

ושונאים עטרת תפארתם,

גם אלה בכלל כת שונאי השם.

או שיהיה רע לבבם,

כי עדיהם תאטה ובאה ממשלת הדור.

אם הם גם זכו שממשלת הדור הגיעה עדיהם

ורע להם על זה, אלה שונאי השם.

וכן כתוב בשמואל הנביא,

כי לא אותך מעשו,

כי אותי מעשו ממלוך עליהם.

הקב'-הוא אומר,

לשמואל הנביא,

המאיסות שמעשו זה לא אותך אלא אותי.

למה אדם כואב לו שהשני מצליח גם?

ואפילו אם הוא מצליח רק,

למה זה כואב לו?

מי שמאמין בשם יתברך יודע שלכל אדם מזומן בדיוק מה שמגיע לו.

והקב'-הוא נותן לכל אחד מידה כנגד מידה.

ויש חשבון בשמים, כל אחד מה יקבל.

ואין אדם נוגע במוכן לחברו,

ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נעימה.

אז למה אנשים כואבים את הצלחתם של האחרים?

ראית איזה אוטו קנה?

ראית?

עבר דירה.

בקושי חי פה שנה, כבר עבר דירה.

שני החדרים, חמישה חדרים.

מה זה?

מה כואב לך?

למה העין שלך צרה בשל אחרים?

מה זה עניינך, אדרבה? תשמח.

הקב'-הוא נותן ליהודי,

בן שלו.

נותן לו.

למה כואב לך?

יש אנשים שיש להם עין צרה.

יש כאלה שהעין שלהם כל כך צרה, כל כך רעה,

שהיא פוגעת.

הם מסתכלים על אנשים?

הם פוגעים בהם.

הם אפילו לא מודעים לזה.

עין רעה.

עין רעה זה לא מושג רק שעשו לו עין רעה.

עשו לו עין רעה זה מין דבר כזה שעשו לו עין רעה.

עין רעה זה אדם שיש לו עין שהיא עצמה רעה, המבט שלו רע, והוא יכול לפגוע באנשים.

הייתה להורים שלי שכנה.

כשגרנו בתל-אביב,

כשהיא הייתה נכנסת, היה לנו עציץ מטפס

בהול,

כשהיא הייתה נכנסת,

יואו, איך זה התפתח.

היא רק הייתה יוצאת, היה נחתך.

לא נובל,

נחתך.

אני זוכר את זה עוד להיותי קטן.

אמא שלי הייתה אומרת, אל תפתח לה את הדלם.

אל תפתח.

רק חצי תשאל מה היא רוצה.

ואם היא רוצה להיכנס, תקרא לי.

הלכה עציץ.

יש רגל מבורכת.

אדם נכנס לבית,

הוא רק נכנס לבית, ברך אותו.

ביברך אותך לרגלי.

יש רגל הפוך.

איך היא נכנסה?

השם ירחמי עשתה.

זאת אומרת,

זה תלוי בנפש של האדם.

טוב עין,

הוא יבורך.

אל תקרא, הוא יבורך, אלא הוא יברך.

מי שהעין שלו טובה, הוא ראוי לברכות. הוא יברך.

והברכות שלו מתקיימות, כי העין שלו טובה.

בלעם הייתה לו עין רעה.

שתום העין.

אבל יש אנשים

שעיניהם צרה בשל אחרים.

מה כתוב אצל התנאים הקדושים?

שהם לא חלקו כבוד זה לזה,

עיניהם הייתה צרה אלו באלו.

מה זה אומר?

מה, כמו שאנחנו הסברנו? לא.

לא.

רחוק מזה, אבל קשה יותר.

מה הפירוש?

כתוב שאפילו רבי עקיבא לא הרגיש.

כמה שהוא היה רגיש,

לבעיו את הלבעיה כמוך, לא הרגיש.

שיש את הבעיה הזאת, ולא עמד על טיבה.

רק אחרי שנפטרו 24,000 התלמידים,

כינס

את יתרת התלמידים שנותרו לו, שבעה תלמידים,

ואמר להם,

ראו מעשיהם של הראשונים,

תנו דעתכם

שלא תעשו כמעשיהם.

מה כתוב?

עמדו ומילאו כל ארץ-ישראל תורה.

זאת אומרת,

ראו מעשיהם של הראשונים,

תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. מה היו מעשיהם שהם למדו לעצמם?

אבל הם לא דאגו להפיץ את התורה בכל מקום.

מה הם עשו?

עמדו ומילאו את כל ארץ-ישראל תורה.

חלקו את מה שיש להם לכלל.

אם שבעה תלמידים

מילאו את כל ארץ-ישראל תורה,

מה היה אם 24,000 תלמידים היו הולכים להפיץ תורה?

כל העולם היה נגאל.

צרות עין,

דהיינו, אדם

רוצה לעצמו,

דואג לעצמו, הוא יהיה צדיק גדול, הכול טוב.

אבל אדם גם יכול להיות שונא השם,

שומר תורה ומצוות, נראה חרדי עם כל הגינונים.

אבל בפנים מקננת שנאת השם.

לא טוב לו שמכבדים את השם יתברך

כולם לומדים תורה. לא.

הוא רוצה להיות יחידי.

תשמעו לפעמים אנשים,

אחד אומר חידוש, הוא אומר לי, יש לי משהו יותר טוב מזה.

למה אתה אומר שיש לך משהו יותר טוב מזה? מה שלא, לא טוב.

למה יותר טוב מזה? כשאתה אומר יותר טוב מזה, כאילו אתה מבטל אותו על מה שהוא אמר.

לא שמים לב אפילו,

אבל זה משודר תוך כדי דיבור.

יש אנשים שמבטלים את הדעה של השני.

ואיזה שטויות אתה מדבר.

זו דעה בכלל?

מה אתה מדבר בכלל?

זה לא נשמע הדבר הזה.

אדם יכול לחלוק על דעתו של חברו, אבל לא יכול לבטל את דעתו.

להגיד שאין לו דעת בכלל,

אתה לא חייב להסכים אתו, אתה יכול אפילו לחלוק עליו,

אבל אתה לא יכול להגיד שאין לו דעת.

כתוב,

כשם שפרצופיהם שונים,

כך דעותיהם שונות.

מה זה אומר?

כשם שפרצופיהם שונים,

הנה, אני מסתכל פה בקהל, אני לא רואה פרצוף אחד דומה לשני.

עכשיו יש פרצופים כאלה ויש אחרים,

יש נעים יותר, יש נעים פחות,

יש גדולים, יש קטנים,

יש רחבים, יש צרים,

יש כל מיני צבעים.

אחד יכול להסתכל על מישהו ולא ימצא חן בעיניו.

אז מה הוא יכול להגיד עליו?

זה, אין לו פרצוף.

אתה יכול להגיד שהפרצוף שלו לא מוצא חן בעיניך, אבל אתה לא יכול להגיד שאין לו פרצוף.

אז מה זה העיגול שיש לו על הכתפיים?

לא, הוא אומר, אין לו פרצוף.

אז כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות, אתה יכול להגיד, הדעה שלו לא מוצאה בעיניים.

אתה לא יכול להגיד שאין לו דעת בכלל, זה כמו שאתה אומר שאין לו פרצוף.

אבל אנשים רגילים לבטל את השני, טיק-טק,

מה זה לבטל אנשים?

חבל על הזמן, בשניות.

לא רק בן-אדם, עדות.

טוררררררררר.

מאיזה עדה אתה? אה, אה, חזור.

הלכה עדה.

נגמר.

ואם הוא רוצה להסביר משהו, זה אומר, אתה יודע, זה כזה,

אני לא רוצה להגיד כלום, אבל

זה מעדה כזאת.

הבנת? זהו, הוא הבין הכול.

זהו, הוא הבין.

שניהם חיסלו עדה שלמה.

הכול זה בלשון.

הכול זה בלשון.

איזה כוח יש ללשון.

נו,

אז בואו נראה

כמה אדם צריך להיות אוהב את התוכחת,

כיוון שהתוכחת היא גם בלשון.

ולא הרבה אוהבים תוכחת,

כי כל אחד חושב שהוא המבין הגדול ואין מה ללמד אותו. מי ילמד אותו?

אתה מבין יותר ממני?

אתה יודע מי אני?

אתה יודע מה אני יודע?

מה שאתה יודע היום, אני כבר שכחתי כשהייתי קטן.

מעניין שכולם יודעים אותו דבר.

כולם שהיו קטנים,

חבל על הזמן.

אבל,

יש חכמים שאוהבים תוכחת.

אוהבים תוכחת.

לדוגמה, הגאון מווילנה לקח לו מגיד.

לקח

את המגיד מדובנה שייתן לו מוסר שיוכיח אותו. הגאון מווילנה

היה מלאך אלוקים.

לא, זה לא אדם אנושי.

זה מלאך אלוקים.

בגיל שש הוא כבר היה נותן דרשות בשני בתי-כנסת.

בגיל שבע

הוא גמר את כל השס.

בגיל שמונה

הוא ידע קבלה.

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה מה להוסיף לו.

ענק, ענק.

מלאך אלוקים.

הוא ישן

שעתיים מחולקות לארבע.

חצי שעה כל שש שעות.

שלא יטעמת העם אתה.

חצי שעה.

ככה, הופ,

טק, הוא ממשיך ללמוד.

אין לו משהו אחר.

אין משהו אחר.

רק ללמוד.

בגיל שלוש עשרה הוא הגיף את התריסים בבית

ולמד כל ימיו עם נר.

הוא לא רצה לראות את הרחוב.

המגיד,

שהוא שכר אותו,

הוכיח אותו ואמר לו,

זה חוכמה להיות הגאון מווילנה כשאתה נמצא בבית.

ואתה סגור ואתה לא עומד בניסיונות,

תצא לרחוב ותישאר הגאון מווילנה.

והוא גזר על עצמו שלוש שנים לצאת לגלות

והוא נשאר הגאון מווילנה.

והוא לא זז כהוא זה ממה שהוא היה גם בתוך הבית.

אבל הוא לקח מגיד

בשביל שיוכיח אותו.

הוא לא שיקר את עצמו, אני הגאון.

לא.

המהרשל,

שכר עגלון פשוט שיוכיח אותו.

קבל את האמת

ממי שאמרה.

כך אומר הרמב״ם.

אפילו ילד קטן, אם יגיד דבר אמת ויוכיח אותך, קבל.

תשמח.

פעם בא אחת לחכם גדול.

גם הוא היה חכם.

היה בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

אבל מה קרה?

הוא אומר, הוא העליב אותי, הוא פגע בי, הוא ביזה אותי, הוא עשה פעמי אפס.

אני שואל אותו, מי עשה לך את זה?

מי עשה לך את זה?

הוא עשה לי ככה וככה.

אתה שומע שהוא לא עונה לו.

אז הוא אומר לו, ומה עשית לו?

הוא אומר לי, שקתי אותו,

שקתי אותו.

אומר לו, מי זה היה?

הוא אומר לו,

ספר מסילת ישרים.

הוא היה קורא את הספר,

והספר נותן לו בראש איך צריך לחיות,

איך צריך להיות נכון,

איך צריך להיות צדיק ומסתכל על מי רע,

ואיך צריך להיות.

אז זה ביזה אותי, והעליב אותי, ופגע בי, והכול.

אבל בסוף הוא לקח את הספר ונשק אותו,

ונשק אותו, ונשק אותו, כי הוא הוכיח אותו.

הוא גילה לו את הדרך, את האמת, איך לחיות.

אם אחד יגיד לחברו,

יש לך פה כתם, לכלוך, ויעשה לו ככה, הוא יגיד לו, תודה, תודה.

ויסתובב, יעזור לו גם, יסתובב, כן, יעזור לו.

אבל אם הוא יגיד לו,

לא התנהגת יפה טוב, הוא אומר, מה אתה מתערער?

מה אתה מתערער?

למה?

תגיד לו תודה.

כתם בחליפה, אתה מבין, וכתם בנשמה, אתה לא מבין? יש לך כתם בנשמה, הוא רוצה להוריד לך את הכתם.

מה? תנשק אותו, תחבק אותו, תודה.

בעל חידושי הרים.

כשהיה אברך צעיר

הוא עשה את זה לאדמוֹר מקוז'ניץ,

ולאחר תקופה

הוא עזב את חצר קוז'ניץ

ונסה להסתופף בצילו של האדמוֹר מפאשיסחה.

והיה האדמוֹר מקוז'ניץ מצר על כך מאוד מאוד

שחידושי הרים עזב אותו והלך לו.

12 בנים היו לו לחידושי הרים,

וכולם נפטרו בחייו.

ואמר

בעל חידושי הרים,

יודע ובטוח אני כי כל בני נפטרו

בעטייה של הקפדה שהקפיד עלי האדמוּר מקוז'ניץ,

הצער שנגרם לו

שעזבתי אותו.

אני יודע ובטוח שזה כך.

ואף על-פי כן עזבתי את ביתו

עם ידיעה שהקפדה שלו תגרום לו צרות.

כל כך למה?

מפני ששם בקוז'ניץ

היו נותנים לי מחמאות.

אבל בפאשיסחה ניכרו לי את הגידים.

הוא העדיף

מקום שיוכיחו אותו

ויעמידו אותו

על הדרך הנכונה,

מאשר מקום שימלאו אותו במחמאות.

נעטרות נשיקות שונא

ונאמנים פצעי אוהב.

מי ששונא אותך, מעטיר עליך נשיקות.

אה, אתה עשר אתה.

משהו, מאה אלף,

עשרת אלפים, מאה אלף, מיליון,

אין כמוך.

אכפת לו ממך בכלל.

משחרר.

מספרים,

עשר, מאה, אלף,

אבל נאמנים פצעי אוהב. מי שאוהב אותך,

לפעמים הוא פוצע אותך,

הוא רוצה לתקן אותך, הוא רוצה לטובתך, הוא מדריך אותך.

זה האוהב.

מה אנחנו אוהבים יותר?

את התוכחה

או את המחמאה?

איזה רב אוהבים יותר?

זה שאומר שהכול בסדר?

או זה שאומר שלא בסדר?

זה רב על הכיפאק.

היה כל הזמן סיפורים, כל הזמן דברים טובים, כל הזמן זה. לא תשמע ממנו מלה עד גיהנום.

הכול טוב, הכול גן-עדן,

בעולם הזה ובעולם הבא.

אין משהו אחר.

האמנים רק מזכירים איזה משהו ככה, איזה תוכחה או משהו, וואי וואי וואי.

זה אני לא יכול לשמוע אותו.

זה, שששש. לא יכול לשמוע אותו.

מפחיד, מפחיד, מפחיד.

אתם יודעים שאחת ההאשמות

שהיו מאשימים אותי תמיד זה שהייתי מפחיד,

מפחיד, מפחיד.

אז פעם הסברתי את זה.

אם אחד רואה את חברו עומד לרדת לכביש,

בשעה שהוא מוריד את הרגל

הוא לא שומע ולא מבחין במכונית אמריקנית

חרישית

שמתקרבת לעברו במהירות,

ואם הוא יעשה את הצעד, ישלים אותו,

היא דורסת אותו.

אחד שעומד במרחק שלושה מטרים ממנו, מה צריך לעשות כשהוא רואה את המצב הזה?

מה אתם אומרים?

מה צריך לעשות?

עד שאתם תחשבו, הוא יידרס.

מה צריך לעשות?

מה לעשות?

לצעוק.

אבל לצעוק זה מפחיד.

לפי השיטה של אלה שרוצים הכול בניחותא,

הוא צריך לעשות לו פס פס פס פס.

שלא ייבהל.

אם הוא ייבהל, הוא יכול למות מפחד.

יותר טוב שימות ממכונית.

פס פס פס פס פס.

אם זה לא אחד טוב,

לא יהיה לו אחד טוב, הוא עושה לו פס פס פס פס פס.

בסדר.

זה רוצה להציל אותו או רוצה

שימות בניחותא.

כשאדם רואה את השני,

שהוא הולך חס ושלום לאבד את עולמו,

הוא לא צריך לכעוס? הוא לא צריך לצעוק? הוא לא צריך לעשות משהו בשביל להצילו?

זה לטובתו?

הוא אומר לו, בניחותא,

בניחותא.

תן למות בכיף.

בניחותא.

לכן, יהודים יקרים,

אל תוכח לץ

ונשנאיך

או כך לחכם

ויאהווהך.

כשמוכיחים לץ,

אז הוא שונא את המוכיח,

והחכם אוהב את המוכיח.

לכן,

צריכים לדעת, בלשון הזאת

אפשר לבנות

ואפשר להרוס.

אפשר להחיות

ואפשר להמית.

אפשר לזכן את העולם הזה והעולם הבא

ואפשר להפסיד את כולם.

אז אני נותן לכם הזדמנות הערב לשאול

עם הלשון שאלות,

בשביל שבעזרת השם יתברך,

אם יהיו לנו התשובות,

נוכל להחיות נפשות.

מי שיש לו שאלה, בבקשה.

כן,

תן לו בבקשה מיקרופון.

שלום.

שלום, שלום.

אני רוצה שתוכיח לי.

למה לי בכלל לחזור בתשובה? למה השם בכלל רוצה אותי?

כי, נגיד, בתקופת התנ״ך, אחרי חטא העגל,

השם אמר למשה, ערף

אותך ממני?

תעזוב אותי, לא רוצה, אני רוצה להשמיד אותם. ערף ממני ואשמידם.

הוא רצה להשמיד אותם כשהיה להם עז את משה, הנביא הכי גדול מבריאת העולם.

כיום אין לנו אף אחד שאפילו מגיע לפסיק שלו.

ורק אחרי שהוא התפלא והתפלא והתפלל,

הוא ריחם עליהם.

מאיפה אני יודע היום, במצב הנוכחי,

שכל החטאים שיש בעולם הזה,

השם עוד רוצה בנו שנחזור בתשובה, ובכלל חפץ בנו,

בעם ישראל?

קודם כול, עצם זה שאנחנו עדיין קיימים זה, 1. 2. שלא צריך אפילו את משה רבנו, שיגן עלינו.

3. עצם זה שאנחנו

עדיין קיימים.

מה קשור?

למה לא היו הדורות שהיו עדיין קיימים, וה' לא רוצה אותם?

ולמה הוא לא לקח אותם?

מאיפה אני יודע?

אמרת שאצל משה רבנו הקדוש-ברוך-הוא אמר, הרף ממני ואכלם.

זאת אומרת, אם לא היה משה רבנו,

אז הוא היה, הוא משמיד אותם.

ואנחנו לא צריך אפילו את משה רבנו.

למה? כי הוא לא מכלה אותנו.

אז אולי העונש שלנו יותר גדול, והוא בכלל לא אומר לנו, לא טורח להביא לנו את זה. אם הוא לא אומר,

ואנחנו נעלמים,

זה באמת מה שאתה אומר. אבל אם הוא לא אומר לנו ואנחנו נשארים,

אז כנראה שהמצב שלנו עדיין בסדר.

בסדר.

לא טוב?

מה טוב?

אתה לא רוצה להיות פה.

רוצה, אבל תראה את העולם הזה, מה?

על הפנים, נכון. ברור. ואתה, מה המצב שלך?

יותר גרוע. נו, אז מה אתה שואל?

בגלל זה אני רוצה תשובה.

איזה? תשובה צריך לעשות.

זו התשובה.

צריך לעשות תשובה בפועל.

אם אתה רוצה להיות טוב,

שהקדוש-ברוך-הוא יאהב אותך

ובעזרתך יאהב את עם ישראל, אז תעשה תשובה כמו שאני עשיתי תשובה.

גם אני עשיתי תשובה.

מה הבעיה לעשות תשובה? להניח תפילין וטלית?

זה היה, מה?

אתה גר בבית חילוני?

גם אני הייתי גר בבית כזה.

היה לך אבא שמכיר באלוקים, נגיד?

נגיד כן.

ואימא?

גם כן.

ואתה גם כן.

ואתה יותר גבוה ממני.

יותר צעיר גם.

אתה יכול להספיק יותר ממני.

מה הבעיה?

אני אגיד לך מה הבעיה, חבר'ה.

למה? יש לי חבר'ה דתיים.

כולם.

אחד-אחד.

ואתה היחידי שלא?

משהו כזה. למה?

כי הם גדלו בבית דתי. אני גדל בבית חילוני.

לא הבנתי. אפשר לקחת שתיל מהעציץ ולהעביר אותו לעציץ אחר?

מי יעביר אותי?

אני.

יאללה, בבקשה, תעביר.

תבוא לפה, אני אתן לך ציצית,

אני אתן לך כיפה,

תצא לדרך

ותהיה החילוני האחרון מהחבורה שלך.

רגע, אני רוצה שתגיד לי עוד משהו אחד. עוד משהו, שתיים אפילו.

למה, מה ההוכחה שאנחנו עם ישראל, אנחנו עם הנבחר באמת? כאילו, מה, חסר מקרים בארצות-הברית שיש כמרים שמקימים נכים, וכל הסיפורים שיש בארץ? כן. וכל הנסתרות האלה, וכל הדברים, הסודות האלה. מה בתכלס מוכיח שאנחנו עם הנבחר ולא מישהו אחר?

בוא נגיד שעכשיו אנחנו לא העם הנבחר,

אבל מה זה משנה בשביל שאתה תקיים תורה ומצוות?

אתה חייב לקיים תורה ומצוות. מי אמר את התורה והמצוות האלה?

בורא העולם שלח אותם?

זה היה בגילוי, במעמד הר-סיני.

במעמד הר-סיני היו מיליונים שראו ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא אומר, אנוכי השם אלוקיך,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים. וזה אחרי עשר מכות שהם ראו במצרים,

שהם ניצלו מכולם,

והם יצאו, ונקרע להם הים, והם היו עדים לכל זה, וזה עבר עליהם, ולא סיפרו להם, זה אתם היה.

הם קיבלו את התורה באותו מעמד, ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא.

ואותו דבר הערבים אומרים, שבא אחמד, ובישו, והלך על המים, ואותו דבר. כן, נכון, אבל יש הבדל.

קודם כול, אחמד וישו זה סיפור שמספרים ולא היו לו עדים.

סיפור.

אותו דבר הם יכולים להגיד. לא, אבל פה היה מיליונים.

ולא רק זה, גם אחמד וגם ישו אומרים שמה שהיה לנו היה.

גם הם יודעים, וגם הבסיס של התורה שלהם זה שלנו.

אף אחד מהם לא אומר שלא היה מעמד הר-סיני.

אבל מה שישו אמר, או עשה, או מה שמספרים עליו, זה רק התעורר 200 שנה אחרי שהוא נפטר.

או יותר נכון, נתלה.

נצלב. נצלב, איך שתרצה.

אתה מבין?

ולא אחמד, מוחמד, לא? מוחמד, כן.

ומוחמד א-טאמין, הוא היה בעצמו עם הארץ.

הוא היה אנלפבית.

אבל גם כן, אף אחד לא היה נוכח.

מי כתב את זה?

יהודי שהוא נרצח לאחר מכן.

מכל מכן, מכל מקום,

זה אפילו אם היה,

אפילו אם היו עשרה עדים.

אפילו אם נגיד שהיו עשרה, לכל אחד מהם

הסתר עשרה אנשים שאמרו, לעומת מיליונים שראו ונוכחו

וקיבלו את התורה ביד ומעבירים אותה דור אחר דור,

יום אחר יום,

ויש להם חגים וזיכרון,

והכול נעשה בלי שום הפסקה, איפה אתה משווה בכלל?

ואפילו שאנחנו לא נבחרים, אפילו לא.

ההורים שלך זה ההורים הנבחרים בבית-שאן?

אז אתה חייב לשמוע עליהם או לא חייב?

חייב. למה? תגיד להם, תוכיחו לי שאתם הנבחרים.

אם אתם לא נבחרים, אני לא חייב לשמוע עליכם.

מי אמר? אולי ההורים של השכנים

הם הנבחרים והם צודקים שככה צריך לעשות ולא אתם?

מה זה משנה?

ההורים שלך הם שלך וההורים שלו הם שלו, בין אם יש ביניהם חילוק או לא,

אתה מחויב בכיבוד אביהם של ההורים שלך.

אתה, בן לעם היהודי, אתה חייב במצוות שחייבות בעם היהודי.

זה לא כאשר נותן נבחר.

אבל אם אתה רוצה נבחר,

אז הקדוש-ברוך-הוא אומר,

וייתן לי סגולה מכל העמים.

הוא בעצמו אומר.

ובברית החדשה. גם כתוב באותו פסוק.

שאנחנו? ודאי.

אז מה הם עושים?

הם פשוט אומרים שהקדוש-ברוך-הוא בסוף החליט להחליף אותנו בהם.

אתה מבין?

אתה יושב באוטו שלך,

ואני בא, לוקח לך את המפתחות ואומר, בוא נחליף, כי עכשיו

החברה של מרצדס החליטה שאני הנהג.

נכנס לאוטו שלך ונוסע,

ואתה עומד המון.

זהו.

אבל מי שיודע שזה שלו,

רודף אחריהו, הוא לוקח את המפתחות

וממשיך לנסוע עם המרצדס.

עוד משהו.

עוד משהו קטן.

קטנטן.

קודם דיברת על צרות עין וקנאה, וזה נכון? נכון.

אז למה כל העולם, חוץ מכל העולם בעצם,

לא רק שהוא מקנא לנו, הוא גם מנסה להשמיד אותנו ולרצוח אותנו ומכה בנו והורג אותנו ומה שאתה לא רוצה?

למה?

בגלל שאנחנו עם סגולה ואנחנו עם הנבחר.

מה, אם אתה מתכנן במישהו, זה עומר שאתה צריך להרוס לו גם?

ככה זה קורה.

אתה לא מכיר את האנשים שעושים כך?

זאת אומרת,

העם היהודי הוא באמת העם הנבחר.

ולכן,

למה נקרא הר-סיני סיני?

משום שבשעה שנפנה תורה בהר,

ירדה שנאה לעולם.

אומות העולם נתקנאו בעם ישראל.

אם אחד זוכה במכרז, זוכה, כולם היו במכרז, והוא זכה.

מה, לא מקנאים בו?

עכשיו תשובה רוצה לקנות את חברת כלל,

ויהיה לו רוב רכוש במדינת ישראל. לא מקנאים בו עשירים אחרים שלא יכולים לקנות את חברת כלל?

יש אצלכם מישהו בשכונה שיש לו מכונית יוקרה?

בנייה.

יופי.

ואיך כולם מסתכלים עליו?

כן. נכון, כואב להם?

מה כואב להם? זה שלא, הוא עבד על זה, לא?

קנה את זה.

תקנו גם אתם, תעבדו גם אתם.

למה מקנאים בו?

ויש כאלה, אתה יודע, שהולכים ליד מכוניות כאלה, עושים שריטות.

כן.

כי כואב להם.

למה? שאל אותם. זה צרי העין.

אבל אני, לדוגמה, לא אכפת לי שאתה תהיה דתי יותר ממני אפילו.

צדיק יותר ממני.

אני הולך עם ציצית אחת

ומוכן לתת לך שתיים.

מוכן? מוכן. יאללה, בוא, אשריך.

זה ציצית אחת להיום, וזה לשבת.

שים עליך ותגיד שהחיינו רק.

הנה, הוא נותן לך אפילו מאודרת.

זה מצמר. אז יש לך שלוש. קח, כבר הבטחתי לך את השתיים האלה.

זה לרפואת איילת בנימין בן-חנה.

וזה, תרם את זה יהודי שנתן את זה לרפואת איילת בנימין בן-חנה, רפואה שלמה מהירה.

אתה הולך בזה ואתה גורם שהוא יהיה בריא מחוליו,

בעזרת השם.

כך.

יש לך תפילין?

כן, בבית. בבית, ברוך השם.

בהצלחה רבה.

תודה.

כן.

למי יש עוד שאלה?

שאלה יש לך?

עוד מעט ברכות למי שיש שאלה, בבקשה.

לך יש שאלה?

תן לו בבקשה מיקרופון.

בשקט שאלות?

אז אחר כך.

גם אתה? אין בעיה, אני יושב פה כל היום.

מי עוד?

שאלה. למי יש?

הערה?

תן לו מיקרופון, יש לו הערה.

לא אז איך אני אענה לך?

איך אפשר לשמוע בלי מיקרופון?

משהו קצר, גם משהו קצר המיקרופון עושה.

היי, סעיד,

לא ראיתי את ההרצאה הפילוסופיה היהודית באתר שלך?

כן. משהו מדהים.

כמעט התעלפתי.

וכל פעם אני רואה אותה 48 דקות, ואני כל פעם מתרגש מחדש. כאילו, באתר של הפילוסופיה היהודית.

חבר'ה, תראו אותה, הפילוסופיה היהודית. חבל לכל בית.

כן,

עוד הערות כאלה יש?

עוד שאלה, בבקשה.

הנה, יש פה שאלה, שורה שנייה.

שורה שנייה, פה.

תסתכל על האצבע שלי תמיד כשאתה רוצה למסור משהו.

ערב טוב.

ערב טוב.

אתה דיברת על צרות עין.

זה איך שהוא מתקשר עם לא תחמוד, נכון?

כן.

יש בעיה עם הקטע הזה, מבחינתי,

לא תחמוד.

אתה מתכוון אולי, זה לא תלוי בך. אתה מתכוון ללא תתעווה.

כן.

אני רוצה שתסביר לי איך זה מתקשר,

ואם אפשר, לא לחמוד.

אפשר.

אם אדם, תבלב, אני לא אומר לו, תשמע. שמעתי, שמעתי.

אוקיי, תודה.

אם אחד, לדוגמה,

יודע שיש בת מלך,

והוא אדם כפרי,

הוא יכול לחמוד את בת המלך?

וכי יעלה על הדעת שבת המלך תיקח אחת כפרית?

לכאורה זה לא מצחיק.

זה לא נקרא לחמוד.

אדם חומד דבר שהוא יכול להשיג.

לא,

אז אני מסביר.

תן לו את המיקרופון, למה הוא משחרר אותו?

זה בסדר.

הנקודה היא ככה. המדרש אומר,

לא שייך לחמוד דבר שאתה לא יכול להשיג.

זה כמו שאני חומד

את הירח.

אני רוצה לחיות בירח. זה לא תחמוד.

אני חומד דבר שאני רוצה להשיג אותו, והוא בר-השגה.

אני עכשיו נכנס לחנות,

אני רואה שקנית אתרוג מהודר,

ואני חומד אותו, ואני בא לבעל-הבית ואומר לו, תשמע,

כמה הוא נותן 100 דולר? 200 דולר.

אז אני חומד עכשיו את הדבר הזה.

אבל אני לא יכול לחמוד

התלמיד דבר שהוא לא בר-השגה.

זה קנאה.

אתה מקנא.

אתה רוצה שיהיה גם לך, כאילו,

או שאתה לא רוצה שיהיה לו. תלוי איזה קנאה.

אין לי בעיה שיש לו, אני רוצה שגם לי יהיה.

מה העניין? אתה רוצה שגם לך יהיה תעבוד, מותיק.

מה אתה רוצה מן ההפקר?

אם יש לו, איך הוא השיג את זה?

עבד, עמל, טרח, תעשה גם.

אחד ישב, כתב תפילין.

השני אומר, גם אני רוצה שיהיה. תשב, תכתוב גם, תכתוב.

אחד קנה תפילין.

אומר, גם אני.

אחד עולה לאוטובוס,

היה אחד בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, ליד התחנה, עושה הנהג רונדל, חוזר לאותה תחנה, רואה את ההוא עוד בוכה, בוכה בתחנה.

אומר, למה אתה בוכה? עשיתי כבר רונדל שלם ואתה עדיין בוכה?

הוא אומר, אני רואה, כולם עולים, כולם עולים, כולם עולים, ואין לי כסף לעלות לאוטובוס.

אז אומרים לך כסף, עליי, תעלה.

עלה.

הוא אומר, בוכה, בוכה, בוכה. אומר, עכשיו, מה אתה בוכה?

הוא אומר, כולם מקבלים עודף, אני לא מקבל עודף.

זה לא תחמור.

מה שאתה מסביר לי עכשיו גם הבן שלי קטן יודע. נכון. אבל בסך הכל מה שאני מבין ממך שאתה יכול לחמוד אם אתה לא יכול להשיג את זה. זאת אומרת, אין בעיה עם זה. לא, זה טיפשות פשוט.

לא, פשוט מאוד זה טיפשות.

אני חומד את המאדים,

חומד את הירח.

הוא לא בר-השגה בשבילי בכלל.

מאז שהוא בר-השגה לא צריך לחמוד.

תעמוד.

זאת אומרת, אם אני עובד אז הוא בר-השגה.

אם אתה עובד זה בר-השגה, כי אם השני, אז זה לא דבר שהוא, אם השני, כמו שהבאת לה כפרי עם בת המלך.

אתה לא יכול לקבל את בת המלך אם אתה כפרי, כן?

מה לעשות? תגיד, שאול ידע שהוא יהיה מלך?

שאול. הוא לא מחפש אתונות, לא? לא ידע.

לא ידע.

הוא ידע?

הוא לא ידע, אבל הוא ידע שהוא יהיה מלך.

אז מה זה קשור ללחמוד?

בסדר, אנחנו נפסיק עם זה, כי...

כי מה?

כי מה?

אתה אמרת, דיברת על

שבעבע אלף תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה.

נכון.

איך מצב כזה שבאמת סביבה אלף אנשים כאלה, חכמים גדולים בתורה,

לא נהגו כבוד זה בזה ואין להם אפשרות עין זה בזה?

הם לא הרגישו. הם לא הרגישו. הם לא הרגישו. יפה.

עכשיו, מה כתוב שם בפסוק? ישנו פסוק שאומר,

ואהבת לך כמוך,

אני ה'

בי' וכי.

נכון?

גימטרייה של כמוך זה 86,

זה מידת הדין, אלוקים.

עכשיו, אילו היו הופכים את מידת הדין שהיתה בהם

למידת הרחמים, אני ה'

הכל היה שונה.

מה זה קשור לתרץ?

למה עיניהם היתה צרה אילו באלו?

אם היו הופכים את מידת הדין,

במה היתה מתבטאת מידת הדין?

ואהבת לרעך כמוך.

כמוך זה 86,

זה מידת הדין.

מידת הדין.

אז צריך לאהוב את השנים במידת הדין. לא, להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. אז למה כתוב ואהבת רעך כמוך?

היה צריך לכתוב.

ואהבת לרעך, שהם

במידת הרחמים ישר.

אבל אתה לא מוסיפה כמוך,

כי הוא לא כמוך.

בגלל שיש לך גימטרייה 86, אז אנחנו צריכים להבין כך.

מכל מקום מצטעים זה היה בדקות מן הדקות. הם לא הרגישו בזה כמו שהמרגלים

שהלכו לרגל את הארץ,

התכוונו לשם שמים, ולא הרגישו בתוך-תוכיותם,

שבאמת הם חוששים שהם יאבדו את השררה.

וכמו שהנשיאים התעכבו מלתת,

כיוון שהם היתה להם מידת עצלות קטנה,

וזה בתוך-תוכיותם. כל הגדולים שנכשלו, זה היה בדברים דקים מן הדקים, אבל בגלל שהקדוש-ברוך-הוא מקפיד עם הצדיקים כחוט הסערה,

לכן הקדוש-ברוך-הוא, ולכן גם משה רבנו, שאפילו דבר דק עד אם נבדק,

ברגע שהוא היכה ולא דיבר אל הסלע,

ועל זה יש הסברים רבים,

הקדוש-ברוך-הוא לא ויתר, 515 תפילות, לא עזר,

כי הקדוש-ברוך-הוא מדקדק. ועל ארבע המילים שאמר אברהם, במה ידע כי יירשנה,

400 שנה עם ישראל, זרעו, היו צריכים להיות בעבדות.

וכן על זה הדרך.

לא דומה בכלל בכלל מה שדיברנו בפשט, בפשטות.

אבל מזה יש לנו מוסר השכל, שאם הקדוש-ברוך-הוא לא ויתר אפילו לתנאים קדושים כאלה,

ואפילו שאצלם זה לא היה נרגש,

ואפילו רבי עקיבא, רבם, שהיה מדקדק בווהבת רעך כמוך,

לא הרגיש בזה עד אחר שהם נפטרו,

וה' לא ויתר,

אז אנחנו צריכים להיות רגישים יותר ולהבין, אצלנו הדברים גלויים וגסים,

כמה אנחנו צריכים להיזהר.

לכן אמרנו את הדברים.

והדוגמה מהם,

אם רואים שהקדוש-ברוך-הוא

אתם לדקדק עד כדי כך,

מה אתנו,

מה אנחנו נגיד.

זו הנקודה שאנחנו צריכים ללמוד.

אבל אין לנו הבנה בדקות

של הדברים שהיו בזמנם. היינו רואים אותם אנחנו בחיים,

מלאכי אלוקים,

מצטרפים.

אבל מה לעשות,

גם גבריאל קיבל פולסא דה-נורא,

גם אליהו קיבל פולסא דה-נורא,

כי הקדוש-ברוך-הוא מדקדק גם עם המלאכים.

וכל מי שיודע יותר והכרתו גדולה יותר והוא קרוב יותר לשם,

אז הסיכון שלו יותר גדול.

כן, עוד שאלה לידו.

כן, בבקשה.

כן, כבוד הרב, אני רוצה לשאול שאלה.

הגויים אומרים, הכול מכתוב.

בעצם אצלנו גם הכול מכתוב.

נכון.

הם סומכים על מה שמכתוב אצלנו.

בשביל זה הם אומרים, לא, לא, אצלנו, אצלנו, דוגמה,

הצדיק אומר, אני רואה ברוח הקודש דוגמה שבעוד חודש ימים אותו בן-אדם לא יודע מה יזכה בכסף, לא משנה למה. כן.

צדיקים בדרך כלל לא מדברים על כסף.

לא על כסף, שיהיה על מה שיהיה.

וגם בדרך כלל לא מדברים ברוח הקודש, כן.

ועל מה שחזו בירושלים, זה לא כתוב?

מי חזו?

החזון על שהקדוש-ברוך-הוא יעמוד על ההר הזיתי וייבקר. אה, אתה מדבר על הנביאים שתהיה בריא, זה משהו אחר.

אבל לא רוח הקודש כמה כסף יהיה בחודש הבא. בסדר, לא משנה, זה גם חלק מהכתוב, שכתוב מה יהיה בעתיד. זה כתוב בתנ״ך, זה אין מה לעשות.

זה השם שלח את הנביאים

בשביל שיגידו לעם ישראל, וזה נכתב, כן.

זה, רק זה.

בסדר, אבל גם לגבי האדם הפרטי,

גם. מה גם?

זאת אומרת, בעוד חודשים,

זאת אומרת שאם אדם

הולך מצד הטומאה,

אני לא מדבר מצד קפה, מצד קלפים, לא משנה. מצד הקפה בפרט. כן, לא משנה. והיא אומרת, בעוד חודשים ככה וככה יהיה, והרבה פעמים הם צודקים, כי גם להם ניתן את הרשות לדעת דברים. לא, לא, אתה יכול לשתות עוד קפה והם יתבלבלו.

לא משנה, יתבלבלו, לא יתבלבלו.

אתה יודע, הקפה הראשון משנה, הם לא יוצאים אותו דבר. הם צודקים, בין היתר, בכמה דברים שלפעמים הם צודקים שזה יקרה,

שיקרה מה שיקרה.

כן, תמיד יקרה משהו. אז מה הרשות של האדם נתונה פה?

מה פירוש נתונה? אתה יכול לעשות מה ש... אם הכול מכתוב והכול זה, אז מה? אם אחד אומר לך שאתה חס ושלום,

אתה תיפול ברחוב רשי

בשבוע הבא,

צע לאירופה לשבועיים, ואתה לא תיפול ברחוב רשי.

אז מה הבעיה? הנה,

הרשות נתונה.

אבל אם הבן-אדם צריך ליפול, לא משנה, אם בעוד שבועיים הוא צריך ליפול,

איפה שהוא יהיה, אבל הוא לא יודע איפה הוא ייפול.

זה כן, הוא לא יודע איפה הוא ייפול.

שלמה המלך ניסה להבריח שני העבדים שלו שהוא ידע שהם צריכים למות, רצה להבריח אותם בחרלוז, ששם לא מתים,

ושם חיכה להם מלאך המוות, והם מתו בשער.

למה? כי הם היו צריכים להגיע לשם בשביל למות.

זה כן.

אבל לא שיגידו לך שאתה ברחוב רש״י צריך כך וכך.

מי שאומר לך את זה, בקפה תשתה נס קפה.

אני לא מדבר קרבה זרונים על קפה או על קלפים.

אני מדבר פה מצד זה טומאה.

כן.

ואדם קם בבוקר וכתוב לו, כתוב לו שבעוד שבועיים, ככה, איפה כתוב לו? לא משנה, עובדה שיודעים.

עובדה שהם יודעים, מה יהיה בעתיד? עוד פעם, יודעים, לא יודעים, זה לא כתוב.

יודעים, לא יודעים, זה לא כתוב.

אני יודע הערב, ברוח הקודש, נו, שאתם כולכם תלכו הביתה לישון.

ראית איך ידעתי?

אתה לא מאמין?

חכה שעתיים, תראה, אף אחד לא יישאר פה.

יש לי רוח הקודש, מה אתה חושב? שיש דברים שהם יודעים. ואני אומר לך שאתה בעוד כמה זמן לא רוצה לגלות לך שלא תפחד, תהיה לך שפעת.

אני לא פוחד, אם הקודש-ברוך-הוא גזר, שיהיה. בטח, נו. אז למה הולכים לאנשים כאלה? עכשיו תגיד, אז אני רוצה לשאול שאלה.

האדם, ניתנת לו הבחירה, אתה אומר. נכון.

הוא יכול לשנות דברים,

מותר לו לשנות בכל צורת דברים. מה הפירוש? יש לו מחירה, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אבל לא כל אדם יכול לשנות.

כל אדם יכול לשנות.

אני יודע שאברהם אבינו, הוסיפו לו את האות ה',

נכון? וקראו לו אברהם,

שיהיה אב להמון גויים, נכון? נכון.

אצל האדם הפרטי,

אברהם אבינו היה צדיק גדול, יכל לשנות דברים.

באדם כמונו, מה הוא לא יכול לשנות דברים כל כך,

לשנות את הגורל, עד כדי כך? כן.

זה נראה לי קצת,

מה קצת?

לא כל כך חזק בעניין. למה? אתה רוצה שאני אראה לך סרט עכשיו על זה?

אם בן-אדם צריך למות בעוד שבוע, מכתוב,

עם הרופאים, מכתוב.

הרופאים כתבו מכתוב

ומת עוד שבוע.

והבן-אדם לא בריא,

105 קילו,

47 קילו.

לא יכול לאכול, חודשים, סרטן, 15 סנטים בבטן.

מכתוב,

כתבו לרופאים,

מת עוד שבוע.

נו,

יכול בן-אדם כזה לצאת מזה? אפשר שבוע.

אפשר לשנות,

אבל יש מקרים שרבנים ניסו לפתור את הבעיה הזאת ולא יכלו. עובדה שחלק מהמקרים לא יכלו, שמעתי, אבל אפשר לשנות. חלק מהמקרים כן יכלו. אבל אפשר לשנות. אז אתה רואה? לא אצל כל אחד יכולים לחיות. אבל אפשר לשנות. אפשר לשנות, אבל לא אצל כל אחד. בטח שאי-אפשר, מה, כולם יישארו לחיות כל הזמן.

רב כל הזמן יברך, אף אחד לא ימות. אז ייתן ברכה אחת לכולם שלא ימותו אף פעם, וגם לא יטרידו אותו.

כל פעם באים אליו עם ברכות, ייתן ברכה עד כולם,

תהיו לעולם, עזבו אותי, שלום.

יש דבר כזה? אין דבר כזה. מה, הוא במקום אלוקים? לא.

אבל אפשר לשנות.

אתה אמרת קודם שאי-אפשר.

אמרתי שאפשר, לא כל אחד יכול לשנות. אה, עכשיו לקחנו רק שלא כל אחד. אז אני אומר, אצל אברהם אבינו, אמרת, ואיפה יש היום כמו אברהם אבינו?

ככה אמרת.

תמיד יש עשרה צדיקים בעולם.

נו, אז אפשר.

אפשר או אי-אפשר?

אראה לך?

לא, בסדר, מאמין לך.

מאמין?

רוצים לראות?

אתם ראיתם? נסים התותח.

מי לא ראה? מי לא ראה?

צריך לבוא עוד פעם.

כן,

תראה להם.

כן, יש כבר המשך לנסים התותח, למי שלא יודע.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה, נכבדה, נכבדה

אני הייתי בכל עברי 25 שנה, מדריך את הכושר.

הייתי כנוב ל-110-100 קילו, הייתי מעל ישראל בתשעבר, שנה 86-85,

והייתי בן-אדם שפחד ממני בכל ירושלים, אנשי ירושלים הכירה אותי,

הייתי בן-אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה רגעה קטנית ואף למעלה,

הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים,

התגרשתי,

חתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולדעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

נסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם בזנב בגב.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים, וחשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי-מרקע אחד, וכל הזמן הייתי מטפנת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לנסים, בוא נלך ורפה, יש לך דימומים.

בואי נלך לרופא.

בן-אדם כואב ללשן, הולך לרופא. כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן לדברות על בן-אדם 100 קילו שרירים, גופיות, טייטים, אגו שלו בשמים, בן-אדם עני ורופא. ועוד להראות את האזור הזה לרופא? כאילו אין מצב, תשכחי לספק.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש שישי,

הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל.

הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת.

הוא לא אכל לאכול.

הוא היה נראה רע מאוד.

הצבע שלו הפך צעד.

את מי שלא ראה את זה לא יבין. זה היה פשוט תפס אטרף, וזה היה גבייה.

פשוט גבייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני הבוקר. הוא פשוט הלך

20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקווי.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא פשוט תתחי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת,

ולא מטפלת פה, ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפני בוקר ואמרתי לו, תקשיבו,

אני אוהבת אותך, ואתה יקר לי,

אבל

לא רופא, אז יש רבנות. אחד מהשניים, תחליט. אני תאכל לראות אותך לא מסוגל. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר ומארבעה גבולות בכבד.

אתה צריך למות.

אתה גבר.

זה לא כן, אתה יכול לקבל את מה שאני יכולה להגיד לך, אבל זה כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע או שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה,

התמוטטתי,

הייתה שלי התמוטטה,

כל המשפחה התעזבה,

ומאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי לומר לא להכיר את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על העולמי.

הוא אמר לי, תשמעי,

זה בהליך גיבי מוסר תלמיד.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני בגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת. זה משהו ש...

לא יודעת. זה משהו שאי-אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכירה את הריח, את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת אם הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אמא שלי ואת סבא שלי ואת דודות שלי.

הזקתי ככה את כולם כדי להיות אתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים.

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

הלכתי 53 קילו, רק מפתמותת לי.

לא יכולתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, וארבעה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם, לאף אדם.

הסתכלתי לשמן, אמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חכיתי להיריון וללידה, ולמה?

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה וגומרים את הסיפור, וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה,

שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום,

גידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אלוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים,

המאבקים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי ונעלמים.

מאות חברים ירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, היו פעלים על הרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות,

והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

אפילו לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו שאני חצי בן-אדם, אם אפשר לתת טיפול חצי בן-אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

אני אוכל, אבל אני לא יכול, לאכול.

אין לך תיארון, אתה לא יכול לאכול, אתה לא מתאר שזה חוסר לנו, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמיד שתמוך תיקולים ממש, אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

פשוט ישבתי ודיברתי עם בורר אולם ואמרתי,

אתה לא יכול...

אני בחורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת,

צריך לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב,

ואני, והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכול היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הייתי אומר, תודה לחיים, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה. כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שהיה לי בראש זה, וואו,

עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן.

איך אני עכשיו, בכלל, יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן, איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה לחיות.

אני אוהבת אצלך,

אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה, כל האופנים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון של הקדוש ברוך הוא,

תלך רבנים מסוימים.

אמרתי לו, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

היא אמרה לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... זה, איך אומרים,

הציבור להם, הצ'אנס האחרונה שלנו, בוא נלך.

התלמיד מסכים, טוב, הסכמתי.

התשלפתי את אחת הקלטות של עם הנצחק מהספרייה,

דיושה הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שוחרר,

סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמרו נצחק,

כבוד הרב ארתור נבהל, הוא חושב שאני נעקרו ממנו משהו כזה, להסתכל על יום עבד,

שהוא לא יגיד מה זה, עד חצי אדם בא מולו,

מה הוא רוצה ממני.

רק כבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם, ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי

ואמר לי, קלה כקשר ניתון השבחה,

ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש-ברוך-הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מכבי ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר

מעין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו שאני קם על רגליים,

כולם לא רוצים למות, החלנו כבר קבר. הם לא האמינו,

ופתאום אני בעצמי,

לא נתקרב מעשית גדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי משהו שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם, לאכול.

אתה רוצה לאכול, אבל תקן.

ביקשתי לטוב צורך לאכול, זה לא סירוב לעזור, אבל פתאום ביקשתי לצורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

ביקשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

אפשר לצאת אולי טיפול או שתיים להתחיל להיות אכזרובת,

ואז תצאו לי כימיות, סבבה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

25 אקרנות רצופות,

10 טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים

כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל סליחה, אני מפריע לך מעד התשובה שלי.

אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא, יום אחד קצת מן הדת הזה, ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים, אני לא לוקח זקן. אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

לקח את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח,

שלא היה לי סערה בגוף, כי הזקן תשאיר.

וכך היה. אמרו לי הרופאים הכימותרפיים.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא מגיע, היה מגיע עם את הסיער.

זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים

כי טיפולים כימותרפיים ידוע שצערות הן נושות.

והרופאה שלו היתה מאוד, במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא יקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

זהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר היא סיבקה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפגד, קם ממיתת חולים,

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף,

נוסף שבהתחלה אמרו שזה נקי,

עשיתי,

נסמכתי,

וכנראה היה לי מקצרג שבדק אותי

ורצה לבדוק ניסיון,

מידותי הקדוש-ברוך-הוא ניסיון, אמרו לו, תן לו,

קצת, אבל בוא נראה, הנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו, טוב, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי

שבית-החולים בישרו לו שקיבלתי שפתאום הם דילו משהו בבלקטום,

משהו נוסף שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה,

מה אני עושה, לא יכול כתוב, כמעט התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי ואומרה לי, ניסיון, תיזהר,

הנה אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה, באהבה,

כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה להשוחח אתך לבד,

ניסי מגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח,

20% 80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש לנו סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בעייתי.

זה היה שלושה שבועים מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של דורנו. באמת, אני דיברתי והתיעצתי.

ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא, בכירתי לו,

יום ולילה עם כל השיבות של שעבור את הניתוח בשלום.

זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אנחנו חושבים שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והצפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ

לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

והן, את רואה את הקשר עם בורא עולם, את מדברת אתו ואני אומרת, ואת אומרת לו, אבא שבשמים, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט את יודעת שהוא אבא שלך,

יש לך יראה ממנו והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול, ואם תהיה קרוב השם לכל קוראיו,

לכל אשר יכרו באמת,

באמת.

רצון עירב יעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ביושיעם.

ואת מדברת אתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהבחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו, אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות זה עשינו.

אני יודעת שזה אהב רחמן,

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה מהם.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנצח עבר בחוץ,

באמצע הניתוח, בן-אדם באמצע הניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי למנצח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרס סיימה,

הוא אמר, אל תדגי, הכול בסדר, איך הוא רוצה ממך, יגידו לי?

אני,

לא חושב שהיה בן-אדם מאושר ואסיר, אבל הקדוש-ברוך-הוא ממני באותו יום, זה היה פשוט מדהים.

אני פרגישה תחושה לאית,

קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש-ברוך-הוא הכול.

הכול, אני חייבת את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי במתנה,

והוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו,

שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שהם ציפו.

שחור זה נהיה ברוד, מהקדוש-ברוך-הוא.

כי הוא נותן חיים, הוא לוקח חיים.

לא רופאה שאתה בוא תגיד לי,

אתה צריך למוד תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן-אדם בריא,

ואני, החיים שלי מקדיש רק לקדוש-ברוך-הוא.

השבוע כשהיינו אצל הרופאה, היא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. ואמרה לו, זה על הנסים.

נס אלוהי. כנראה שהתפילות עוזרו. לופאים עמומים מכל הסיפור שלנו. עמומים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למסקנה,

והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אני רק רוצה באמת להגיד,

כל לבי, לרב עמלוני אצלך. ושיבדל לחיים ארוכים עם הערב הזה, ייקח את הערב הזה.

מאז ועד היום אני מאושר מהם כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזו תרופה שזה קוראים לו אהבה שבשמים. זו התרופה הכי גדולה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכול מובן מאליו.

בפעולה שלום תסתכלו לשמיים ציוו שיש לנו אהבה.

דעו לו טיפה, תקבלו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מהם כמוני.

עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים שדחפה אותי לכיוון הדת.

היום אני שיא העושר ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד שיבינו שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי שציינת סף מוות שמעכשיו יחזרו לאבר השמים שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת

קרוב השם לכל קוראיו ולכל אשר יקראו באמצע

וזה הפתגם הכי יעני שאני אוהב אותו בשביל להתקרב אליו וזהו

זה מה שאני מספר על עצמי והיום אני גבר חדש אין לי מחלה יותר אני גאה אני שמח לכל חיי עד יום מותי וזקנתי רק הקדוש ברוך הוא

אין עוד מי לבטל.

כן.

לא, אפשר לשנות, נכון?

ברוך השם.

אין ייאוש בעולם.

כל זמן שיש אבא שבשמים לא צריך לדאוג.

הוא הכול יכול,

וישועת השם כהרף עין,

ואפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

רק צריך לפנות לבעל הרחמים,

וכשבאים לפניו צריך לבוא עם תשובה.

אם באים עם תשובה,

ממילא זה כבר לא אותו אדם שהיה עליו הקטרוג,

וממילא הקדוש ברוך הוא מוכר וסולח.

כן, למי יש עוד שאלה?

בבקשה, באמצע מיקרופון.

ערב טוב, כבוד הרב.

אתה יכול לעמוד?

תודה.

ידוע לנו שיש דרך האמת. השאלה שלי היא, למה זה לא גלוי? למה אנחנו צריכים לחפש את זה?

מה נסתר?

זה נסתר.

הקדוש ברוך הוא, זה נסתר.

יש דברים כאלה הרבה, וזה אף על פי כן גלוי.

אתה רואה את השמש?

כן.

את השמש עצמה אתה רואה?

אפשר לראות, כן.

זה לא השמש.

זה מה שאתה רואה רק.

לא, אבל אני יודע שהיא קיימת.

אתה יודע, אתה רואה חשמל?

אפשר לראות חשמל?

כן.

אתה רואה רק את התוצאות.

חשמל אי-אפשר לראות.

את עצם החשמל

אי-אפשר לראות.

אתה רואה את החמצן?

לא,

אבל אני יודע שזה קיים. למה אנחנו צריכים לחפש את דרך האמת, את הדרך שלנו? למה אתה לא מחפש חמצן לפני שאתה נושם?

כי אני יודע שזה קיים, זה מובן מאליו. אז עצם זה שזה קיים, זה מספיק לך. אתה לא מחפש שום דבר, נכון? אבל הוא נסתר, הוא נסתר, החמצן.

נכון שהחמצן נסתר?

כן. למה אתה לא מחפש אותו? כי אני יודע שהוא קיים, אני יודע שאני נושם חמצן.

הבנתי. ועצם זה שאתה קיים,

זה לא מוכיח ומעיד שיש בורא לעולם?

לא בהכרח, כי יש לי הורים שעשו אותי.

נכון, ואותה מי?

סבא וסבתא שלי, וכן הלאה.

עד, עד?

זה הקטע שאני לא יודע, אין לי מושג.

בוא נלך אחורה עד איפה שאתה רוצה.

לך, אחורה. כמה אתה רוצה ללכת?

אני לא הייתי שם, אז אני לא יודע.

נו, ואתה גם לא ראית את הסבא של סבא של סבא של סבא שלך. זה לא אומר שאתה לא פה.

ומוכרח שהוא היה, אחרת לא היית כאן, נכון?

נכון.

אז בוא נלך אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים.

הראשון, הראשון, הראשון של הנבראים, נכון?

ואם הוא נברא, חייב להיות מישהו שברא אותו, נכון?

כן.

נכון.

אז אם יש מי שברא את הנברא הראשון, איך נקרא לו?

נברא.

בורא.

והוא ברא את הנברא הראשון, שברא אחריו את הנבראים הבאים, נכון?

ואם לבורא הזה היה בורא, מה הוא היה?

נברא.

נברא. אפשר נבראים בלי בורא?

לא. אז הוא מוכרח להיות בורא.

ומוכרח שיהיה בורא שאין לו בורא, נכון?

כי אחרת יהיו רק נבראים בלי בורא.

זה לא יכול להיות, נכון?

נכון?

נכון. אז יש בורא.

יש בורא. מאיפה יודעים שאתה פה?

מזה שאנחנו פה.

בתם עדי נאום ה'.

מצאת אותו?

נחזור עוד פעם?

לא, לא ברגע.

לא מבין עוד.

עוד פעם.

זאת אומרת, ברור שיש בורא, אבל עדיין זה נסתר.

נסתר, אז מה? נסתר.

נסתר.

אז מה יש לו נסתר?

חמצן נסתר או גלוי?

אפשר לראות חמצן?

אפשר לראות שכל?

לא.

אז אין לך שכל?

יש. איפה? תראה לי.

הוא קיים. אז למה הוא נסתר? הוא נמצא גלוי, גלוי. למה לא גלוי?

אבל אנחנו יודעים שזה ככה, זה עובד. גם זה, גם זה. גם זה. אז למה אם זה כל כך ברור וידוע, למה לא כולם הולכים בדרך הזאת? בגלל הלא תחמוד, לא תדע, ובגלל המידות הרעות

שאנשים מתפתים אחרי יצרם.

מה, אנשים לא רואים שהאמת זה יותר טוב משקר?

אז למה הם מסתעים יותר בשקר מאשר באמת?

למה הם עגלים פינות?

כל מה שאתה אמרת בימי חייך זה רק אמת?

לא. למה?

אבל זה האמת, לא?

למה להגיד שקר?

למה להשתמש בשקר אם הוא לא אמת?

מה העולם יותר, אמיתי או שקרן?

מה בני-אדם יותר, אמיתיים או שקרנים?

נו, תשאל.

למה?

למה?

למה הם הרוב שקרנים? למה?

למה, נו?

אתה יודע למה.

אתה לא יודע למה?

יש להם מידות רעות.

והיצר הרע מפתה אותם לעשות מה שלא טוב ומה שלא נכון.

כן. אמרת שחשמל הוא נסתר.

תקרב, כן.

אמרת שחשמל הוא נסתר. נכון.

ואמרת שחמצן הוא נסתר. נכון.

אם חשמל נסתר ונוחת על כפתור,

הוא נותן תוצאה מיידיתו. תוצאה.

תוצאה. אותו אתה לא רואה.

חמצן, אני נושם, תוצאה שאני חי. אבל אתה לא רואה.

בסדר, אבל תוצאה שאני חי. הוא רצה לראות את הקדוש-ברוך-הוא.

גלוי. בסדר, אבל נכון התוצאה שאתה חי ושאתה מדליק? גם אני חי. הנה, זו תוצאה של הקדוש-ברוך-הוא.

כשאתה לוחץ על כפתור אתה רואה תוצאה של אור וחשמט,

ולא כל אחד שמתפלל בהכרח רואה את התוצאות שהוא מתפלל.

אה, אתה לא רואה. בסדר, תלוי כל אחד שמתפלל. יש אחד שעומד בתור

ולא מכניסים אותו, זה סימן שאין דוקטור.

עומד בתור, קופת-חולים, אבל לא הכניסו אותו.

אחד עומד בתור ולא הביאו לו כסף.

למה? אין לו בכלל חשבון.

הוא מחכה בתור, אז מה אם אתה מחכה בתור?

אם אתה קרוב לקדוש-ברוך-הוא, התפלל אליו, יענה לך, אבל אם אתה אף פעם לא מסתכל עליו, פתאום יש לך איזו בקשה, אז מה, הוא ייתן לך ישר? מה קרה?

יש לך חשבון אצלו?

הבנת, עיוני?

אתה אומר שאתה מבקש הרבה, נכון? לא.

צריך לשנות את המעשים שהם מעשים שהשם חפץ בהם,

וממילא אין לך קרבה אליו,

ומה שתבקש הוא ייתן לך,

קרוב השם לכל קוראיו

וכל אשר יקראו, באמת, לא בחרטוט.

בסדר.

אבל מאיפה להתחיל?

מאיפה להתחיל? זאת אומרת, אני חייב את החיים שלי.

מאיפה אני יכול להתחיל?

בתשובה? כן. שמים ציצית פה הערב,

לוקחים כיפה,

מתחברים לשיעורי תורה, הנה יש פה רב

של אורח חיים,

והערב הזה הוא על-ידי המוסד היקר הזה,

ויש פה שיעורי תורה,

ויש רבנים שידריכו,

ויש אברכים שילמדו,

ויש אתרי אינטרנט שלנו שאתה יכול שם ללמוד כל כך הרבה חומר בלי סוף,

ויש טלפונים שאפשר להתקשר לכל מקום בעולם. לא, זה מתאים לי, אבל אתה מבין? כאילו, טוב איך שאני חי. בדיוק, בשקר.

אז טוב לי בשקר.

היופי, אז למה אתה מחפש את הקדוש-ברוך-הוא?

יותר טוב שלא תיפגש אתו. אם תיפגש אתו, תקבל חלעה.

אתה צריך להבין דבר אחד. אבל טוב לי עכשיו, למה אני צריך לחפש משהו אחר? אתה צודק, גם שיכור אומר אותו דבר.

אחרי שנגמרת הטיפה המרה, הוא אומר, לא טוב לי.

מחפש עוד, עוד בקבוק.

נרקומן, לא טוב לו בלי סם.

אז מה, זה חיים?

אבל הוא מבסוט.

הוא בספידים,

מרחף.

השני בכלל לא הולך ישר, מתנדנד.

כל העולם שלו.

נדנד.

נו,

אבל כשאתה מסתכל עליו, מה אתה רואה?

הבנת?

אני רואה אותך.

מה אתה חושב שאני רואה?

בחור טוב, עם נשמה טובה, טועה.

טועה.

אבל יום אחד מתעוררים,

וכשמתעוררים לפעמים זה מוח.

יש אחד הולך לג'ונגל,

הוא לא רואה את הסכנות, הוא בחוויה, בג'ונגל.

עד שהוא שומע את האריה.

אני חייב ללכת בדרך הזאת, זאת אומרת, לא יודע בכך שיש לי מוסר ושאני בן-אדם טוב, אני לא גונב, אני לא רוצח,

אני

מכבד את העונש שלי. יש גויים מלא כמוך.

אז אני יהודי, לא?

אז מה, במה אתה יהודי?

מוחמד לא מניע תפילין, גם אתה לא.

ג'וני, לא שמת ליד, גם אתה לא.

נו, אז במה אתה זה?

לא, אני חייב לקום כל בוקר ללילה שערית. אתה קם, אני חושב, לא?

בסדר, אני כבר ללכת שערית. בשביל מה אתה קם? בשביל העבודה אתה כן קם?

לא, אני תלמיד.

אתה מתעורר באיזה זמן מן הזמנים, לא?

אתה עובד?

לא. בכלל לא? אני תלמיד.

תלמיד.

אתה קם ללימודים?

כן. למה?

ללמוד, מה זאת אומרת? מה, מה תלמד?

מה תקבל בסוף, תעודה? כן. מה יהיה כתוב?

בגרות, שיש לי בגרות.

בגרות? בסדר. אז אתה מבוגר, נו, מה עוד?

מה אתה עושה עם זה? אני יכול להתקדם, מה הלאה בכלל? לאן נתקדם?

נתקדם, ללמוד באוניברסיטה. למדת באוניברסיטה, קיבלת גם תעודה. איזה תעודה?

תעודה של מה שאני רוצה ללמוד.

נגיד שאתה דוקטור.

אוקיי. הלאה, מתקדם, לאן?

זהו, מה אני רוצה?

לא צריך בחיים. לא צריך. עכשיו, מה אתה רוצה? כסף?

כן. כסף. בית? אדוני דוקטור, זה יבוא לבד. בית?

כן. מכונית?

כן. חשבון בנק נפוח? נתאים.

אין בעיה. כרטיס פלטיניום?

לא. טוב.

הלאה, התקדמת.

אתה בין 30, 40, 50, 60, 70. לאן אתה מתקדם עכשיו?

ל-GMC.

ואל תשכח לקחת אתך את התעודות

של הבגרות,

של הדוקטור,

את הכרטיסים שלך מהארנק.

תגיד שישימו לך אותם ביחד, ישימו אותך למטה.

ולאן רב אחר יתקדם? גם הוא בסופו של דבר יהיה בג'ינג. נכון.

זה כרטיס כניסה.

השאלה, לאן מתפצלים הדרכים?

אחד הולך לגן-עדן,

ואחד הולך לגיהנום.

אתה יודע,

כולם נכנסים לרומא.

נכנסים.

אחד הולך לבית-מלון, חמישה כוכבים,

ואחד מחפש איזה מישהו שהכניס אותו הביתה.

כולם נכנסו לרומא. השאלה, לאן הולכים?

לצאת, כולם יוצאים.

השאלה, מה ההמשך ועם מה הם באים?

מה הכינו?

אחד שטרח כל הזמן שיהיה לו בעולם הזה,

אז כל מה שהוא טרח נשאר בעולם הזה.

אחד שטרח בשביל להעביר לעולם הבא,

הוא יוצא עם מה שהוא הכין לעולם הבא.

לכן אמרו חכמים,

מי שטרח

בערב שבת,

יאכל בשבת.

מי שלא טרח,

יאכל אותה בשבת.

הבנתי אותך?

עוד שאלה יש לך?

עכשיו בוא אני אסביר לך עוד דבר אחד שתבין.

מה שטוב,

זה לא אומר שזה נכון.

אחד טוב לו לאכול שוקולדים.

הוא אוהב את זה, זה טעים לו.

אבל הוא מרבה קולוסטרול בדם,

שומנים,

סוכר,

בעיות שיניים,

נהיה שמן,

פט,

פט.

ואחר כך תראו אותו רץ עם כל הצמיגים

בשביל להוריד.

למה? כשהיה לו טוב,

הוא לא חשב מה היו התוצאות אחר כך.

ואחר כך הוא עומד שעות נוספות על כל ביסט.

הוא צריך חמש קילומטר לרוץ.

אז לא יותר חכם להימנע מהביסט.

אני בטוח שאם כולם היו יודעים את זה, אז הם היו עושים את זה. נכון. מה, עכשיו אתה שריך את החיים שלי כמו שהם טוב לי עכשיו?

כן. אני לא היה בגן-עדן?

מה, אני צפוי לעונש?

לגיהנום? תראה, על זה שאתה חי טוב אף אחד לא יעניש אותך.

על זה שאתה לא עושה טוב או עושה רע, על זה יענישו אותך.

ומה זה טוב ומה זה רע? אני לא עושה רע לאף אחד.

בוא אני אסביר לך.

קיבלו אותי לעבודה.

נכנסתי לעבודה.

נראה לי שהגעתי,

עשיתי טוב.

עשיתי לאחד קפה,

לשני תה,

נתתי לאחד סיגריה,

הדלקתי לשני את הסיגריה.

עשיתי טוב.

בסוף בא אלי הבוס ואומר לי, תשמע, מה עשית בעבודה?

הוא אומר, תטילו תה,

תטילו זה, תשאל אותם כמה אני טוב.

הוא אומר, וגם אתה רוצה בטח שאני אשלם לך כסף, משכורת, על משהו?

על מה אני אשלם לך, הבאתי אוכל לעבודה או לחלק תה?

מה, נהיית לי פה גפרור?

מדליק לכולם סיגריות?

אדם בא, יש לו סיבה. מה הסיבה שבאת?

שיהיה לך טוב? שיגידו עליך שאתה טוב?

מה התפקיד שלך?

מה אתה צריך לעשות?

יכול להיות שאדם בסתם?

ומה התפקיד שלי?

בהיותך יהודי וניתנה תורה לישראל,

כתוב בה מהם המצוות שמצווה היהודי לעשותן כדי לזכות בעולם הזה ובעולם הבא.

יש הוראות יצרן.

אתה יודע,

קונים מכונת כביסה,

יש הוראות יצרן.

קונים אוטו,

יש ספר, הוראות, איך מפעילים את האוטו.

בכל דבר שקונים היום, מקבלים הוראות.

אתה באת לעולם, איפה ההוראות שלך?

סתם הביאו בן-אדם בלי הוראות.

מה התפקיד?

יש יצרן.

ההוראות זה לחיות טוב, ללמוד. איפה זה כתוב?

ידוע. מה, ככה חינכו אותי. למי ידוע?

ככה חינכו אותי. מי חינכו אותך?

להורייך. והוריך לא ידעו שיש תורה?

הם לא חינכו אותך על ברכי התורה?

על האמונה?

זה יותר על הרבה כימון של מסורת.

מסורת. אז הם התפשרו בהוראות.

החברה אומרת לא להכניס יותר מחמש קילו, הם דחפו שמונה קילו.

ואחר כך, מה קורה עם המכונה?

אורך החיים שלה מתקצר, הלך התוך.

אין להתפשר.

מי שרוצה לחיות לאורך ימים טובים

ושיהיה לו המשך,

צריך ללכת לפי ההוראות של היצרן.

יש יצרן, יש מוצר,

יש ספר הוראות יצרן.

ומי אומר שיהיה לי טוב שאני אעשה את כל זה? אני אקום בבוקר, אני אניח תפילין, אני מתפלל. כן, אפילו, לא יודע בכך שאני מאמין עכשיו שזה לא יהיה. אפילו אם לא יהיה לך טוב, אתה צריך לעשות.

אני משלם מס הכנסה, ולא טוב לי כשאני משלם. אני דוכא כשאני משלם את הצ'ק.

אבל אני חייב לשלם.

אם לא, הם יבואו ויעקלו לי את הכול.

אז אני חייב להרגיש טוב?

מה, חייבים לחייך לפני שהם משלמים?

אבל אין ברירה, צריך לשלם.

אבל מה שכן,

כשמקיימים מצוות באמת, מתוך הבנה,

פיקודי השם ישרים ושמחים להם.

כשיש לנו מצוות סוכה, אתה יודע איך אנחנו שמחים,

אבל זו עבודה,

צריך להכין ולסחוב ולהעמיס ולקנות אתרוגים ולולבים ולרוץ.

מבזבז וכסף.

היה פסח, פששש, מקרצפים את הבית, מנקים, קונים מצות, קונים זה, עושים זה, פשששש.

שמחה.

אנחנו,

אנחנו מרגישים שמחה גדולה, אפילו שיש בזה עמל והיגיעה.

שמחה שאני כדוגמתה.

שבת?

אתה יודע איך אנחנו טורחים לחיות שבת, הכנות וסלטים ואוכל והרבה דברים טורחים.

אבל איזה תענוג כשמגיעה השבת.

איזה נחת, איזה שלווה,

איזה עושר, איזה רגיעה.

עולם אחר לגמרי.

אנחנו נהנים מכל מה שאנחנו עושים.

זה לא אומר שאתה תתחיל, אתה כבר תהנה,

כי יכול להיות שאתה תרגיש שאתה מפסיד בינתיים.

אז זה לא שתהנה.

המפסיד

יוריד לך בטעם.

אבל זה לא מחייב, כי אם תבין שאתה זוכה,

אם תבין שאתה זוכה,

אז אתה תהיה מאושר.

אני אתן לך דוגמה.

אם אני אומר לך עכשיו, תעשה לי טובה,

יש לי פה שק,

אני אתן לך חצי מהשק, רק תסחב לי אותו פה עד לתחנה.

אתה תשאל מה יש בשק או לא תשאל מה יש בשק?

אם אני אגיד לך תפוחי-אדמה,

אתה תסחב לי את השק?

לא. אבל אם אני אגיד לך יהלומים,

תסחב לי את השק, נכון?

אתה תגיד, אני מוכן גם להמשיך לסחוב ולא להראות לך את זה אפילו בתחנה.

תלוי מה אתה מרגיש כשאתה סוחב. אם אתה מרגיש שהמצוות זה כמו שק תפוחי-אדמה,

אז אתה תרגיש שאתה רק סוחב, זה עול.

אבל אם תדע שאתה סוחב יהלומים,

שזה המצוות שייתנו לך נצח נצחים באושר אינסופי,

אז ודאי שאתה תיקח את זה בכיף ובשמחה.

כמה שתהיה המצווה יותר קשה,

ככה האתגר יותר גדול וככה ההנאה יותר גדולה.

אם יש לך הבנה, ואם אין לך, אז לומדים את זה.

אם אתה לומד בשביל תעודה רק, שתהיה לך בגרות,

שאם ישאלו אותך פעם אם יש לך בגרות,

אז אתה תגיד, כן, יש לי בגרות.

וגם אם אין לך בגרות, אתה יכול להגיד, כן, יש לי בגרות.

כי בלאו הכי אתה מחרה תמיד.

אז מה אכפת לך להגיד, יש לי בגרות?

אז צריך ללמוד בשביל זה 12 שנה, בשביל להגיד את המילה יש לי בגרות?

ואתה לומד 12 שנה בשביל שתגיד שיש לך בגרות באמת.

אז למה לא תעשה את זה בשביל שיהיה לך באמת העולם הזה והעולם הבא?

בן כמה אתה היום?

18. נגיד שעוד שנה תתחתן,

כל השאלות האלה כבר לא יהיו.

הבעיה היא שאתה לא נשוי כרגע.

לא הבנת.

אתה רוצה, חברים, לבלות, לצאת לזה, לרקוד וזה, נכון.

אם אני אגיד לך שנה, אל תרקוד, אל תלך, אל תזה, זה מה שמפריע לך, נכון?

נכון?

אם על זה אתה מתגבר,

אתה מאושר בן רגע.

לא צריך לחכות.

אתה יודע מה זה העושר להכיר את האמת ולחיות בה?

אין עושר יותר גדול מזה.

התרת הספקות זה העושר הכי גדול.

כשאדם יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה הוא עושה

ומה התוצאות של מה שהוא עושה, זה העושר הכי גדול.

אדם שיודע שהוא משקיע במשהו אבל הוא יקבל בסופו של דבר,

כדאי לו להשקיע.

אבל אתה אפילו לא מהמר.

אבל לא די בכך שאני,

כמו שאמרתי לך, אני לא סתיר על אף אחד. רופא שמציל חיים הוא חילוני,

הוא לא חיל חיים שקרים, הוא יהיה בגיהינום?

זה לא קשור לשקר באמת. אם הוא לא עושה את המצוות שהוא חייב בהן,

אז הוא יקבל עליהם עונש.

אני אתן לך דוגמה. הוא רופא טוב, בסדר?

אבל הוא אזרח לא טוב.

הוא רופא טוב, הוא מציל אנשים,

אבל הוא אזרח לא טוב.

הוא לא משלם ארנונה, הוא זורק את הזבל לא בפחים,

הוא זורק סיגריות מהחלון, לפעמים זה שורף אנשים.

הוא מתנהג לא יפה.

אבל מה,

הוא דוקטור טוב, מצוין,

חותך את כולם, תופר את כולם, הכול בסדר.

נו,

אז מה, זה אומר שאם הוא דוקטור טוב, הוא אזרח טוב?

אתה יכול להיות בן-אדם טוב, אבל אזרח רע.

אתה יהודי לא טוב.

אתה יהודי שעושה דברים טובים, אבל אתה לא יהודי טוב.

יהודי טוב זה שעושה את היהדות,

אבל אם הוא לא עושה את החובות שלו כיהודי,

במה הוא טוב?

כאזרח העולם אתה כמו גוי,

גוי טוב, יהודי טוב, נחמד.

בן-אדם לחברות, אתה יפה מאוד, מצוין, הכול טוב.

אבל מה עם החובות שלך?

יש לך חובות בתור יהודי.

אם אני לא אקיים את החובות האלה, אני לא אהיה זכאי להיות בגן-עדן?

לא.

אתה צריך להתפלל להגיע לגיהינום,

כי יש יותר גרוע, יש כף הקלע.

אתה יודע, כל הזמן מדברים על דתיים שהם לא בסדר, והם לא בסדר, והם לא בסדר, והם לא בסדר. למה הם לא בסדר, אומרים?

הם לא משרתים בצבא.

שירות בצבא, כמה זמן זה?

שירות בצבא זה שלוש שנים.

ועל שלוש שנים שהם לא הולכים לצבא, אומרים

שהם לא בסדר, ולא בסדר, ולא בסדר, כי הם לא מקיימים את החובה שהם צריכים לעשות.

ככה אומרים לציבור, נכון?

אז אם שלוש שנים אדם לא עושה את החובה, לפי הבנת אלה שאומרים,

אז בן-אדם שלו עושה את כל ה-70 שנה, את החובה.

מה נגיד עליו?

את החובה שלו כיהודי הוא לא עושה בכלל,

כי טוב לו. גם הוא, טוב לו. לא, אבל יהודי עושה את החובה שלו כאזרח דתי. עוד פעם, אתה מדבר אתי אזרח, אתה מדבר אתי יהודי. אזרח, אתה כמו אזרח באוסטרליה.

כל אזרח יש לו חובה אזרחית.

אבל אתה גם יהודי, אז יש חובה של יהודי.

ויהודי שיהיה אזרח באוסטרליה או באמריקה או בפולניה, הוא צריך לקיים את הכללים של האזרחות במקום.

זה לא קשור בכלל לחובות שלו כיהודי.

יהודי באיטליה צריך להישמע על החוק האיטלקי,

כמו ציון לחום, לדוגמה.

יהודי, אבל הוא גם יהודי שומר תורה ומצוות.

אבל הוא גם אזרח, איטלקי.

נו, אז מה, הוא יכול לבוא ליהדות ולהגיד, תשמע, אני אזרח טוב איטלקי,

אבל אני לא שומר יהדות?

או שהוא יכול להגיד לאיטלקים, אני יהודי טוב,

אבל אני לא אזרחתי איטלקי טוב?

זה שני דברים שונים.

קודם דיברת על צרותיים.

כשאמרת, אם אתה רוצה חפץ או משהו, אתה צריך לעבוד בשבילו כדי להשיג אותו.

כמו שאם תעבוד בשבת,

תאכל, אם תתעורר בשבת, תאכל בשבת.

או שכמו שניקית בפסח, זה הבית וזה, בסוף שמחת.

או שאם תלמד תורה,

בסופו של דבר שייצא לך מידי טוב, עולם הבא.

עכשיו, אני לא שאני חולק על זה, זה יותר מדי היה לי בראש, אז רציתי לשאול.

כמו שמשה רבנו, כמו שהוא נולד, הוא היה תינוק כבר בחדר, היה אור והיה הכול.

הוא לא עשה כלום, הוא לא אמר אפילו מודה אני, וכבר

השם אתו.

כבר אברהם אבינו שאלמידי השמש,

ואיך הם ככה בקל לקל הוא דוהר?

הם לא טרחו מה ש...

קודם כול, שאלה טובה,

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

זה נכון שמבחינת הנשמות שלהם הן היו נשמות גבוהות,

רק הם הוציאו את הנשמה שלהם לפועל.

הם היו יכולים להשתמש באותה נשמה לכיוון אחר.

אני אתן לך דוגמה מתאומים.

יעקב ועשיו,

שניהם היו אותו דבר.

אבל האחד הלך לכיוון הטוב והשני לכיוון הרע.

עשיו היה בראש שלו ענק,

ולכן הראש שלו נקבר בסוף ממערת המכפלה.

אבל הגוף שלו

היה על הפנים, ולכן הוא לא נכנס לשם.

זאת אומרת, עשיו בחר בדרך אחת, ויעקב בדרך אחרת. זה איש ציד, איש שדה,

רוצה להיות ברחוב,

רוצה להיות עם החבר'ה,

מקום פתוח, בלי מגבלות,

איש שדה, הולך לאן שרוצה, חוזר מתי שהוא רוצה. מה שבא לו הוא עושה.

איש ציד, איש שדה.

ויעקב

הולך במסגרת.

איש תם, יושב אוהלים.

הוא מבין, העולם הזה, יש מסגרת, צריך להיות במסגרת.

נכון שזה נראה יותר מוגבל, אבל האמת שזה מה שמשחרר את האדם מהכבלים של יצר הרע.

אבל האיש שדה, זה שחושב שמה שבא לו הוא עושה, זה העבד של היצר שלו.

אז שניהם גדלו באותה בטן

של אותה אימא צדקת.

ואף-על-פי-כן, הנה זה הלך לכאן, זה הלך לכאן.

אברהם, אם לא היה הולך לכיוון שהוא הלך,

היינו שומעים על אברהם הכי הכי גרוע שיכול להיות.

משה,

אם לא היה מנצל את נשמתו,

היה הכי גרוע שבגרועים אם הוא היה הולך לכיוון אחר, כמו אירבעם בן נבט,

שהיה בהתחלה גדול. איך הוא מנצל את נשמתו? מה הוא עשה?

לא הבנת.

אני עכשיו, קוראים לי אמנון.

אני הייתי חילוני.

אם הייתי ממשיך עם היכולויות שהשם נתן לי

בכיוונים אחרים,

יכול להיות שהייתי אדם רע ומושחת ואני לא יודע מה.

אני בזמן מסוים החלטתי,

כיוון שהכרתי את האמת,

לשנות את מצבי לפי האמת.

והלכתי לפי זה והגעתי לאן שהגעתי.

אותו אדם היה יכול ללכת לכיוון זה או לכיוון זה.

אני בחרתי בכיוון הזה, ומכירים אותי היום כזה.

אבל אם הייתי בוחר אחרת,

הייתי יכול לראות אחרת.

אתן לך דוגמה מאדם אחד שהיה כך.

היה אורי זוהר עד 40 שנה,

ויש אורי זוהר אחר אחרי 40 שנה.

זאת אומרת, אותו בן-אדם בעצמו

עד לפני כן היה האדם הכי מופקר שבעולם,

מהיום בן-אדם שמזכה את הרבים מהבוקר עד הערב כל הזמן,

כבר עשרות שנים.

כן, הבנתי.

אבל אני אומר, הטרחה שלהם, שהם לא עשו כלום והם קיבלו. מה פירוש שהם לא עשו? מגיל לך שהם לא עשו.

אברהם אבינו סבל, זרקו אותו לבית-הסוהר עשר שנים.

זרקו אותו. למה הוא נולד כשהוא מתגלה אליו? עוד פעם, מה פתאום? מגיל 75 רק. משה.

משה?

הקדוש-ברוך-הוא התגלה אליו רק בסנה.

והוא למד תורה או משהו? בן 80. לא היה בחדר כשהוא נולד? אז מה הם היו?

כשראו שבא מישהו, שהוא לא עשה כלום. אז מה הם ראו? ששכינה היתה אתו, אז מה?

אז זה קשור אליו עכשיו?

לא, למה? כי הוא צריך לטרוח שהשכינה תרד אליו או משהו, לא? לא הבנת.

משה רבנו גדל

בבית של פרעה,

יצא וראה בסבלות אחד,

עזר להם,

הכה את המצרי,

ברח משם,

נעדר 40 שנה,

עד שהקדוש-ברוך-הוא בא ואמר לו, אתה הולך לגאול את ישראל.

אבל לפני כן לא היה לו קשר לקדוש-ברוך-הוא.

80 שנה הקדוש-ברוך-הוא לא נגלה אליו.

75 שנה עד שנגלה לאברהם אבינו.

מה שאתה יודע על משה ועל אברהם, זה אתה יודע היום אחרי שיש את אברהם ואת משה.

אבל הם שהיו, אברהם היה אבריימי

ומשה היה מוישי.

הם גדלו כמו...

ילדים רגילים,

אבל הם עבדו על עצמם,

וכיוון שהם עבדו על עצמם, הם קנו לעצמם את מה שהם נהיו.

לכן אמר משה רבנו, ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה.

אתם רואים אותי שאני משונה מכל הבריות?

שלא תחשבו שנולדתי כך, אמר משה רבנו לכל עם ישראל.

עבדתי על זה.

ראה אנוכי, תלמדו ממני.

אתם רואים שקרן עור פני?

אתם רואים שיוצא לי אור, שאני צריך לשים מסווה?

אתם יודעים למה?

לא נולדתי כך.

אני עבדתי על זה.

גם אתם יכולים להיות כך. תעבדו על זה.

טוב, שלא תחשוב שאני יכול לקרוא את זה. לא, מצוין. רק אני אומר לך

שגם אתה יכול להיות כזה

אם תעבוד על עצמך.

טוב, תודה.

אחד יש לו קול יפה,

הוא יכול להיות זמר, הוא יכול להיות חזן.

השאלה לאן הוא רוצה להטות את עצמו.

אדם יש לו את הבחירה.

ירצה,

יצליח.

מה אתה אומר? אתה רוצה שיהיה לך גם טוב וגם תהיה צדיק וגם בעולם הבא?

ברור.

והחבר שלך גם?

כן.

אז בואו, אני אתן לכם ציציות ותצאו לדרך.

בואו, מלאכים בלבן.

נו, מגיע להם.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

תזכה ללכת בדרך אמת,

עזור בתשובה אמיתית וזיווג הגון הראוי לך, מהרה.

אמן.

כן.

יש לך טלי תפילין בבית?

יש לך טלי תפילין בבית?

ברוך השם, הנה אתם צדיקים, עם בית של צדיקים.

אתה קיבלת?

ככה, אשריכם.

תגידו רק, שהחיינו וקיימנו, מה עם השיער? שהסתתר.

שהחיינו,

תגידו רגע, שהחיינו,

שהחיינו וקיימנו,

והגיענו לזמן הזה.

חזק ומרוך, כן.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

כן, יש עוד שאלה?

איפה?

בבקשה.

אפשר להרים שם מיקרופון למעלה?

ערב טוב לרב.

ערב טוב.

אני בחורה שטובה, הכול טוב ויפה.

מזל יש, אבל כולם אומרים לי להחליף את השם.

איך אני יכולה להחליף את השם אחרי 44 שנה?

מי אומר לך להחליף את השם? איזה מישהו שקורא בקבלה.

רק רגע, מה השם שלך?

ליליאן.

ליליאן. ומה השם שלו?

אני לא זוכרת.

ברח לי מהראש.

לאט-לאט, תחשיבי.

לא עולה לי בראש.

לא עולה לך בראש?

מה התרגום של השם ליליאן?

ליליאן.

מה זה? זה בצרפתית?

לא יודעת, ככה קראו לי. מאיפה באתם? ממרוקו? ממרוקו.

זה בצרפתית, ליליאן, לא? כן.

ובמרוקאית איך זה?

מנאר.

מנאר.

אני לא יודעת.

יפה.

ובעברית?

ליליאן גם.

הבנתי.

טוב, אני יודע למה הוא אמר לך,

אבל אין לך שום בעיות, נכון?

אני רווקה.

אה, והוא רצה לתלות את זה בזה?

כן. הוא אמר, אם אני אחליף את השם,

בתוך שנה אני מתחתנת.

הבנתי.

וכל הזמן הוא אומר לי, כל בוקר הוא אומר לי את זה. מה הפירוש? כל יום אתם נפגשים? כל יום אנחנו רואים אחד את השני. והוא נשוי?

הוא נשוי.

הבנתי.

הוא עובד אתי.

כן. מקובל? עובד אתך?

יפה.

את עובדת במכון לקבלה?

הוא עובד אתך כל יום, ואת לא זוכרת את השם שלו? ברח לי עכשיו מהראש.

ברח לך.

אולי הוא יחליף את השם?

את בת 43, אמרת.

ארבע.

מה, עלית שנה?

לא, אני אמרתי לך מההתחלה, 44. טוב, תגידי לי משהו.

היה לך שידוכים,

כן?

לא, שידוכים לא, אבל היו לי הרבה חברים.

וואי, וואי, וואי. מה הבעיה?

תראי,

תחזרי בתשובה.

בעזרת השם יתברך,

תתחזקי,

תצאי לשידוכים,

מה שאת לא אוהבת,

אבל זה יותר מכובד והאפשרויות יותר גדולות,

ובעזרת השם, אם תחזרי בתשובה,

בלי לשנות את השם,

בעזרת השם תזכי

לזיווג הגון.

אמן.

אמן.

אמן.

אז אני רוצה ברכה.

אני אתן לך,

אבל תחזרי בתשובה.

מה זה תנאי?

אם אני אחזור בתשובה אז אני אקבל ברכה.

בואי תשמעי.

אני, הברכה שלי לא פועלת שום דבר אם לא מקבלים את מצוות השם.

על המצוות שמקבלים, אז הברכה עוזרת.

זה כמו אחד כותב מכתב,

כותב מכתב,

ומכניס אותו למעטפה,

ואם הוא ישים אותו בדואר זה יישאר שם.

אבל אם שמים עליו בול,

אז ישלחו אותו לכתובת.

אני, עם הברכה זה כמו בול.

את ממלאת את המעטפה בתשובה,

אני אשם את הבול, וזה מגיע למעלה.

אז תן לי משהו שאני אקח על עצמי.

שבת,

כשרות וצניעות.

כשרות וצניעות יש בי,

אז אני אתן לי משהו אחר להקחת על עצמי.

שבת, שבת, גריון. זה הקטע. אדם בא לרופא,

אומר לו, יש לי שפעה, תן לי כדור.

אומר לו, תיקח את זה, אומר לו, תן לי משהו אחר.

מה זה, תן לי משהו אחר?

זו התרופה.

שבת, מה הבעיה? את לא רוצה לנוח?

אני נחה בשבת.

נו, אז מה, את צריכה לחלל שבת, לראות אתם בפלוויזיה, להדליק חשמל?

לבשל דווקא בשבת? לא, אני לא עושה את הדברים האלה. אז מה את עושה בשבת שעשו?

אני מעשנת.

מעשנת, השם ירחם.

רגע, וביום כיפור את גם מעשנת?

לא.

למה לא?

כי זה יום קדוש.

בשבת לא?

גם, אבל... יותר?

יותר.

אז איך את מעשנת?

אז אני אקח על עצמי לא לעשן.

כן.

אז נשאר שאת שומרת שבת.

אבל לא להדליק לא חשמל,

לא טלוויזיה,

לא לבשל, שומרים שבת.

שומרת שבת, שהשם ישמור עלייך גם.

מוכנה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

אבל אני חוזר. שומרת שבת, צניעות וכשרות. כשרות פירושו של דבר שאת אוכלת דברים

שהם בהכשרים של בדץ.

את יודעת מה זה בדץ?

כן.

אם את אוכלת את הדברים האלה

בי קונה בשר או עופות, חלק,

לא כשר, חלק,

חלק בית-יוסף,

בעזרת השם יתברך,

השם יזכה אותך לזיווג הגון. שמך ליליאן בת?

חסיבה.

חסיבה, השם יזכה אותך, בעזרת השם יתברך לזיווג הגון.

נהרה, אמן.

תגידי, אמן.

לא אמרת אמן.

לא אמרת אמן.

אמן, התרגשתי.

טוב,

תהיי בריאה.

כן, עוד שאלה?

הנה, פה יש באמצע

יהודי פה עם

כאן חולצה. תסתכל על היד שלי תמיד. הנה, אתה רואה? הנה האצבע פה, באמצע.

שלום, כבוד הרב. שלום, מה נשמע? מצוין.

כבוד הרב, רציתי לדעת אם בן-אדם שלוקח על עצמו מצווה הוא,

רוב הסיכויים שיורה נסים ונפלאות.

לא למהר כל כך שכבר רואים נסים ונפלאות,

אבל מצווה שאדם מקבל על עצמו, ודאי שתסייע לו.

ואם בן-אדם לא יקבל על עצמו מצווה על מנת שבן-אדם אחר יהיה טוב?

אז הוא מזכה אותו.

לדוגמה, אם יש חולה

ואתה מקיים מצוות לרפואתו,

זה מזכה אותו, זה מצטרף לחשבונו.

אתה לא מפסיד,

אבל זה מצטרף לחשבונו.

לא, אני אגיד לך,

כי יש לי אח שקרוב לחמש שנים, לפני קרוב לחמש שנים

הוא עבר תלונת דרכים מאוד קשה, כאילו

כל חלק בגוף שלו כמעט נפגע.

וזה השפיע מאוד לרע על ההורים שלי, גם מבחינה בריאותית, נפשית.

ההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה. זה עד היום, כל הסיפור הזה מושך את המשפחה שלי עד היום.

ואני בגדול בא ממשפחה מסורתית, ואימא שלי,

מאז אותו מקרה, היא יותר בשלבי התחזקות.

כיום היא לקחה על עצמה כיסוי ראש,

וכל הזמן אנחנו חמישה בנים בבית, ואת כל כולה היא מקדישה בתפילות,

והיא עושה המון השתדלות על מנת שאחי יצליח. הוא היום בן 30, שימצא זיווג הולם, ו...

מה מצבו הבריאותי היום?

הוא הולך על רגליו?

הוא הולך, אבל הוא סובל. יש לו חוליות, כאילו, שלוש חוליות בגב שבורות,

כל הרגל שלו מלאה פלטינות.

הוא הולך, הוא צולע, אחרי כל זה הוציאו לו תחול,

כל הגוף שלו נפגע, אחרי כל זה הוא נחשב פגוע ראש.

הזיכרון שלו הלך, ואימא שלי מאוד לקחה את זה קשה.

אז אימא שלי עושה המון השתדלויות,

אבל הם לא רואים כאילו ניסים, ואותי אישית זה מאוד מחליש.

אני מאוד, הרבה ניסיתי, כאילו, גם בתקופה ההיא לקחתי, הנחתי,

הקפדתי להניח תפילין ולהתפלל והכול, אבל אני אישית לא ראיתי שזה עוזר לו.

ואומנם אני מאמין, אין לי ספק, כאילו, בהימצעות הבוראות. בוא, בוא, אני אסביר לך כלל אחד יסודי, ושיבינו כולם.

התורה לא ניתנה בשביל לעשות נסים.

התורה ניתנה בשביל שאדם יקיים אותה ויעשה את רצון הבורא.

זה נכון שהקדוש-ברוך-הוא יכול לעשות נסים,

זה נכון,

אבל זה לא תנאי בתיאוריה שמי שעושה כך יקבל נסים.

זה לא תנאי.

זה שהקדוש-ברוך-הוא ברצונו נותן בדור שלנו שפע של נסים, זה בגלל חלישות הדור שלנו.

בגלל שהדור שלנו כזה מסכן

וכזה צריך לראות אותות ומופתים בשביל להאמין,

אז בחסדי השם יתברך רואים מדי פעם דברים כאלה בשביל לעורר את הלבבות.

בדורות חזקים לא צריך נסים.

התורה לא מושתתת על נסים.

ולא באותות ולא במופתים נבחנת התורה. התורה היא תורת אמת וצריכים לקיים אותה.

תאר לך שהבחורצ'יק הנחמד שלומד 12 שנים בשביל לקבל בגרות יגיד, תשמע, אם לא תעשו לי כמה נסים אני לא הולך להוציא תעודת בגרות.

אני רוצה שמערכת החינוך תעשה כמה נסים.

אם היא לא תעשה נסים אני לא מוציא בגרות.

איזה מין תנאי זה?

צריך ללמוד.

צריך לקיים.

צריך להיות

כמו שהתורה אומרת.

זה שאתה מבקש עכשיו מעבר לטבע, מה שנקרא, בן-אדם נפגע והוא פגוע,

ואתה רוצה עכשיו שהכול ישתנה, בסדר.

לא אומרים שאין סיכוי כזה. זה לא עכשיו, זה כבר חמש שנים. לא משנה, עשרים שנה אפילו.

יש אנשים שעשר ועשרים שנה אין להם ילדים.

יש כאלה שיישארו ככה גם 50 שנה ולא אין להם ילדים,

יש כאלה שאחרי 20 שנה גם זוכים לילדים.

אנחנו לא יודעים את החשבון של הקדוש-ברוך-הוא כלפי כל אחד,

אבל אנחנו יודעים דבר אחד, כלל.

ככל שמתרבות הזכויות בעקבות מקרה שקרה לפלוני אלמוני,

כך מגדילים את הסיכויים שלו שמצבו ישפר.

אבל זה לא תנאי מוכרח.

זה כמו שהרופאים.

הם יכולים להתחייב שהם ירפאו את האדם, שניתוח יצליח.

הם יכולים לעשות את המיטב והמירב,

אבל אף אחד לא מבטיח.

אז מה, אנחנו לא נאמין ברפואה בשביל זה?

אז לא נהיה משלמי קופת-חולים?

לא, אבל זה מחליש.

למה מחליש?

זה מחליש. אתה רואה שבן-אדם כן, אני שואל אותך שאלה, מה יותר גרוע, שבן-אדם נפצע בתאונה או שאדם הלך בתאונה?

שהלך.

אז אם אדם הלך בתאונה, אז כולם צריכים להיות חלשים, כי הרבה אנשים הולכים כל יום.

כל יום הולכים אנשים בתאונות.

אז מה, אז נחלש כולנו, וגמרנו, נסגור את הבצטה ונלך הביתה.

מה פירוש? יש מישהו שאבא שלו לא נפטר?

יש מישהו שאמא שלו לא נפטרה?

יש מישהו שנשאר?

כולם נפטרים בסוף.

תלוי באיזה גיל גם. מה זה משנה באיזה גיל?

מה זה משנה באיזה גיל?

נפטרים זה נפטרים.

אני רואה אנשים שמצלצלים אלי ובוכים, בוכים, בוכים.

ההורים שלהם עומדים על ערש דווי.

אבל מה, בין 80 ל-90 הם בוכים?

אבל את זה אפשר להבין.

מה יש להבין? שהוא צריך ללכת? הוא רוצה ללכת. הוא בן 80 ל-90. הוא 80 ל-90.

שתהיה בריא.

אבל אחת אתה תגידו, תשמע, אין מה לעשות, אתה חייב לעבור תאונה, מה נעשה?

הוא צריך להבין את זה, לא?

אם בן-אדם צריך להבין שהוא צריך להיפטר, למה הוא לא יבין? אחת שצריך לעבור תאונה שהוא צריך לעבור אותה?

מה, גיל קובע?

ילד קטן שנפטר

ועובר שלא מצליח.

נו, אז מה, אנחנו נעשה קריטריונים עכשיו למי כואב יותר ומי כואב פחות?

אין דבר כזה.

נפטר זה נפטר, ונפגע זה נפגע, והכול טוב ויפה, אבל זה לא קשור בכלל,

לא קשור בכלל להיחלש.

ועל זה שאתה חי כל רגע אתה מתחזק?

ועל זה שאתה לא נפגע כל יום בתאונה דרכים כמוהו אתה מתחזק?

אז למה כשהוא נפגע אתה נחלש?

אז כנגד מה שאתה נחלש אתה צריך גם להתחזק.

כי אם אתה רואה שאתה לא נפגע ועוד יום לא נפגע ועוד יום לא נפגע ועוד יום לא נפגע, אתה צריך להיות חזק מאוד.

לא יכולים להשתמש רק בתורה בשביל לחלש,

צריך גם להתחזק,

נכון או לא?

עכשיו, אם אתם רוצים לעשות משהו בשביל להועיל לו,

אז כמה שתקבלו יותר מצוות,

בעזרת השם, זה יכול להועיל לו.

השאלה אם אתה מוכן.

אני מוכן, אבל זה בעיה, אני לא יכול להתחייב.

אתה לא יכול להתחייב?

לא.

בשביל אחיך לא?

בשביל אחי כן, אבל גם לשים ציצית כרגע זה לא בעייתי. לא כרגע, עוד דקה?

אני יכול לעכב את זה עוד דקה? מה הבעיה?

יש לי סבלנות.

זה לא פשוט.

בטח זה לא פשוט.

לא צריך להתפשט בכלל, שמים את זה מעל הגוף.

ומה יהיה בשבת, למשל? אני לא בדיוק שומר שבת.

למה אתה לא שומר שבת? אתה לא רוצה שהיא תשמור עליך?

אתה יודע מה זה שבת?

אתה מעיד שהקדוש-ברוך-הוא ברא את עולמו בשישה ימים ובשביעי שבת.

אתה מעיד.

נבחרת מכל העולם לשמור שבת.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, אות היא ביני וביניכם.

גוי ששבת חייב מיתה. אסור לגוי לשבות שבת כהלכה.

אסור לו.

אתה קיבלת את זה. זה רק אות ביני וביניכם. זו מתנה שהייתה גנוזה בבית גנזיו של הקדוש-ברוך-הוא, והוא נתן אותה רק לישראל.

נו,

אז הקדוש-ברוך-הוא נותן לך מתנה כזאת,

ואתה אומר, אני לא יכול להשתמש במתנה. למה אתה לא יכול להשתמש במתנה?

זה בעיה. אני לא, זה כאילו, בן-רגע זה לא, זה לא בן-רגע, זה עד מחר.

זה משהו ברגע, זה מחר. זה לא ברגע. מה, אנחנו ביום חמישי, מחר שישי? יש לך זמן עד הערב.

מה אתה עושה בשבת שאתה לא יכול לוותר עליו?

אני משתדל כמה שפחות.

שמעתי. ממה אתה לא יכול להתגבר?

טלפון, למשל. טלפון?

נתק אותו.

יוצאים פעם ב-, אני גם משתדל כמה שפעמים. תצא, במוצאי-שבת.

טלפון ולצאת, זה הבעיה?

זה לא פשוט כמו שאתה אומר. אז תגיד לי שאני אדע, אולי אני אוכל לעזור לך.

מה הבעיה? חברים, חברים שיבואו אליך.

הם באים אלי.

בסדר, אז מה זה מפריע?

שידליקו חשמל? אתה יכול להשאיר את החשמל דלוק מלפני כן.

חייבים להדליק מחשמל?

פחות סכנה. אצלנו לא מדליקים חשמל בבית. אז מה הבעיה?

מה, אתם בעושך?

לא, אצלנו דתיים בבית.

דתיים? נו. אז מה הבעיה? לא הבנתי.

החברים באים, אז באו, נו, מה קרה?

בסדר, זה ככה,

אתה יודע, סיגלתי לי את החיים שלי. שמה?

שאני לא בדיוק שומר החיים. מה אתה לא שומר?

אני יום שישי מתפלל.

מה אתה לא? מה אתה לא? אני לא שומר.

אני נוסע בשבת. לאן?

נוסע, יוצא, חברים. לא חייבים.

לא חייבים.

חייבים?

כן, אבל אתה יודע, אומרים שצריך לעשות לאט-לאט. אי-אפשר לעשות לאט-לאט. מה לאט-לאט?

מה לאט-לאט?

לקחת, מצווה מצווה. אתה לא יכול להגיד, גם ציצית וגם שבת וגם, מה יש בשבת? לא תיסע, מה קרה? מה קרה אם לא תיסע?

תיסע ביום שישי, תלך לחברים, תהיה עד

שעתיים לפני שבת, תחזור הביתה, תתקלח, תלך לבית-כנסת, תאכל, תשתה, תיקח פיצוחים,

תשיר,

תלך לנוח,

למחרת תקרא ספר,

תשלים את הבגרות,

תמשיך הלאה.

יש לך אפילו פסיכומטרי.

נו, אז יהיו לך גם תעודות עוד מעט.

וככה תלמד, תלמד, תלמד, מה הבעיה? תלמד, תשיר, תנוח,

יבואו חברים,

דבר עם ההורים קצת.

מה יש? מה הבעיה?

עוברות כמה שעות, מוצאי-שבת, סע, אל תפסיק, סע, סע.

אבל למה, אבל כבר במוצאי-שבת אף אחד כבר לא נוסע, למי אני אסע?

זה הבעיה, שיצר הרע נותן לכם לנסוע דווקא בשבת.

את הכול הוא משאיר לכם דווקא לשבת,

בשביל שיחשב לכם עבירה ולא מצווה.

בשעה שאתם יכולים לאסוף את המצווה הכי גדולה,

הוא גורם לכם חילול שבת בשביל להרוס את הכול.

כשאדם עושה חתונה, הוא רוצה שיהיה שמחה מההתחלה עד הסוף?

כן.

הוא לא רוצה שיהיה שמחה מההתחלה עד הסוף? כן. הוא רוצה.

נו, אז למה להכניס עצב בתוך זה? למה לעשות קטטה או תיגרה במשך החתונה? חייבים?

חייבים?

לא חייבים.

יש חתונה, שבת,

זה אני לדודי ודודי לי.

שבת מלכתה.

אנחנו יוצאים לקראת השבת.

אנחנו מכבדים את הקדוש-ברוך-הוא.

אם אנחנו מכבדים את הקדוש-ברוך-הוא, הוא מכבד אותנו.

לקראת שבת לכו ונלכה,

כי היא מקור הברכה.

איך אפשר לאבד דבר כזה?

המתנה הכי גדולה שיכול הקדוש-ברוך-הוא לתת לעמו נתן לנו, ואתה מבזבז אותה בשביל נסיעה?

זהו, זה העיכוב הגדול.

זה יכול לעזור לך בזה ובבאה,

וזה יכול לעזור גם לאחיך, בעזרת השם.

אם לא לגמרי, להקל עליו.

ויכול להיות שאתה תעשה, ויבואו אחריך אחים אחרים נוספים.

זהו, שאני ראיתי שעושים, וזה לא בדיוק הצליח. עוד פעם, זה לא תנאי, אמרתי.

לא, אתה אומר לי, שם אני אעשה, אני, עוד פעם, זה לא תנאי.

אמרתי, זה יכול להועיל.

זה לא תנאי.

ציצית שבת,

ברכה,

ולחולה,

ובעזרת השם נקווה שזה יועיל לשניכם.

מה אתה אומר?

אז עזבו ברוך, אשריך.

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש-ברוך-הוא אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש-ברוך-הוא, אנחנו אוהבים אותך, שהחיינו וקיימנו.

אמן.

בריאות והצלחה ותשובה שלמה בשם אחיך,

שמעון בן אסתר, רפואה שלמה בכל איבריו וגידיו,

יחזיר לו את הזיכרון ויקל עליו למכאוביו,

ויהיה בריא ושלם לעבודתו יתברך. אמן.

בבקשה.

שפרה בת

ברכה תזכה לרידה קלה על דרך הטבע קתרנגולת.

תהיה בריא.

פה יש שאלה, שורה שנייה.

עוד רגע, שורה שנייה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

הרבה זמן רציתי לשאול את השאלה הזאת.

אני מהעדה האיתופית.

מה? קוראים לי יעקב, ואני מהעדה האיתופית.

מהקהילה האיתופית.

כן.

השאלה הזאת מתרוצצת בראש שלי הרבה זמן,

כי לגבי היותנו יהודים, כאילו.

כן.

מתרגשת.

למה טוענים שאנחנו לא יהודים ולא,

יש ספק לגבי יהדותנו.

כן. זה קצת קשה לקהילה, ובכלל לקהילה האיתופית במדינה,

לא כיהודים, כי אנשים מאמינים שומרי דת ומצוות, עשו בית-מילה והכול.

והיום אומרים להם ברבנות שהם לא יכולים להתחתן עם מי שהם רוצים.

הרבה בעיות.

תראה, את הסוגיה של היהודים האתיופים אני לא יכול לדעת,

משום שאני לא מכיר את ההיסטוריה שלכם ולא את השושלת

ומה עברו בדורות קודמים.

מי שמחליט בדברים כאלה זה רק האנשים שהם מוסמכים לכך,

גדולי ישראל שבאים לפניהם ואומרים להם את העובדות וכו'.

וכמו שאני יודע, או מה שאני זוכר,

אבל כשהגיעה הסוגיה הזאת לשולחנם של גדולים, הם אמרו

שלא האתיופים לא יהודים, אלא שכדאי שהם יעשו טבילה לחומרה

בשביל שיצאו מספק על צד שהם לא יהודים.

עכשיו, מה הבעיה להיכנס למקווה

ועל צד שאתה לא יהודי לעשות גרות?

על צד.

זה הבעיה של הגדולים, זה פוגע בהם. הם יודעים שהם יהודים, ופתאום אומרים להם שיש ספק, זה קצת פוגע במשך יותר מ-3,000 ממשלה, לא אלפיים שנה.

יש כל מיני ספרים שכתובים

שעוד מבעיית ראשון אנחנו כבר לא,

עוד פעם, אני לא מכיר את העבר שלכם,

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

ספק יש על הרבה דברים.

אתה יודע, הגאון מווילנה,

הגאון מווילנה,

עשה פדיון.

הוא היה בן בכור שש פעמים.

הוא לקח תמיד את הכהנים הכי-הכי שבטוח שהם כהנים,

ומספק הוא עשה פדיון לעצמו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

שש פעמים הוא עשה מספק בשביל שיהיה בטוח שהוא פדוי.

זה הגאון מווילנא. אז מה? למה הוא עשה את זה?

ההוא אומר לו, תשמע, אני כהן, כולם עושים אצלי את הפדיון,

אני שושלת של כהנים, יש לי יוחסין מפה עד אהרן הכהן.

והגאון מווילנא, למה לקח אותו? בגלל שהוא כזה.

ואחרי שהוא עשה את הפדיון, עשה עוד פעם פדיון.

להיות בטוח.

ואחר כך עוד פדיון ועוד פדיון. שש פעמים פדיון.

נו,

מה, הוא התכוון לפגוע עכשיו בכולם? הוא התכוון לפגוע בעצמו?

הוא התכוון לצאת מידי ספק עד כמה שאפשר.

יש אנשים שאפילו שכתוב שהאוכל מועסר והופרשו תרומות ומעשרות,

אותם זה לא מעניין.

תמיד מה שיגיע אל שולחנם הם יעשרו מחדש.

למה? לצאת מידי ספק.

המשנה אומרת, הסתלק מן הספק.

זו לא עבירה להסתלק מספק, וזה לא משנה מהו הספק.

כל ספק, אם אפשר להסתלק ממנו, מה אכפת לך להסתלק ממנו?

מה הפסדת?

העלבה אישית?

הגדולים יראו את זה ככה.

אני אישית לא. לי אין בעיה.

לגדולים שלנו יש הרבה בעיה עם זה,

וגם להנחה מוכרעת כיום,

שקובע חד-משמעית אם כן או לא.

זה עומד כאילו באמצע. עוד פעם, אני לא נכנס לסוגיה ההלכתית, כי אני לא מכיר אותה בשביל לפסוק בה.

אבל אני אומר, מה קרה? אני שואל, מה קרה?

כן, בגלל זה אנשים לא מתקרבים, אני אומר.

הם לא מתקרמים לעם.

לדת, הם רואים אותם כי אנשים לא יהודים.

אבל אם אתה אומר שהם יודעים שהם יהודים, אז מה זה להתקרב? הם יהודים.

מטילים ספק בעדותם, אז הם מעדיפים להתרחק מאנשים כאלה. אני, יש לי ספק אם אתה דתי.

סתם דוגמה, לא אתה, אתה לא אתיופי.

הנה, יושב פה יהודי עם זקן,

יש לי ספק אם הוא דתי.

לי יש ספק שהוא דתי.

זה מפריע לו להמשיך לקיים מצוות?

אני מטיל ספק בדתיותו.

מבחינתי, הוא לא דתי.

אני לא רוצה לצרף אותו למניין שלי. למה?

לא יודע, נראה לי ככה ככה, לא רוצה. אז מה, הוא יכול להפסיק להיות דתי?

מה שאני מסתכל עליו זה קובע אם הוא דתי או לא.

כלפי האמת, הוא דתי או לא דתי?

הוא יודע שהוא דתי, אז מה אכפת לו אם אני חושב שהוא ספק?

מה אכפת לו?

אם אתה יודע שאתה דתי,

שאתה יהודי,

והחבר שלך אומר,

אז הוא אומר, הם לא רוצים להתקרב בגלל שאומרים. מה פירוש להתקרב? למה להתקרב? אתה יהודי, אתה אומר, אז מה אכפת לך מה אומרים?

לי קל להסביר את זה, אבל לגדולים שלנו קשה להסביר את זה.

ושוב, אני חוזר על זה.

אתה יודע, יש עדות בישראל. אתה יודע שיש עדות בישראל?

ידוע לי. ידוע.

יש עדות שלא מתחתנים עם עדות. שמעת על זה?

שניהם יהודים, שניהם דתיים. יש כאלה שלא מתחתנים עדה עם עדה.

על הרוב, על דרך הרוב, יש יוצא דופן, כן?

נו, אז מה?

אז מה זה אומר? תסביר לי מה זה אומר. זה גורם ריחוק? אז אני לא רוצה להיות דתי בגלל זה?

אבל פה יש בעיה, אומרים שאנחנו לא יודעים.

זה העניין, זה לא שאנחנו, מה זה משנה? אבל אם אתה יודע שאתה כזה, אז מה?

אז חושבים עליך, אז מה?

זה פוגע בעיני החברה, להיראות ככה. אבל פוגע גם בטריפוליטאי שמרוקאי לא רוצה להתחתן אתו,

ופוגע בתימני שאשכנזי לא רוצה או אשכנזי שתימני לא רוצה. מה זה נוגע עכשיו למה שאתה,

אתה זה אתה, פגיעות לא חסר.

פגיעות אתה מחפש, רק זה.

יש פה מישהו שלא נפגע בתקופה האחרונה?

אתה עולה לאוטובוס, אתה נפגע.

לא קמו מפניך, לא נתנו לך לשבת, דחפו אותך,

עמדת בתור יותר מדי, עקפו אותך, חסר ממה להיפגע?

אז מה?

זה משנה את המציאות אבל?

אם אתה טוען שאתה יהודי, אז אתה יהודי.

ואם אמרו לך לטבוע, אז טבלת כיהודי.

ואם לא היית יהודי, אז טבלת ונהיית יהודי. אתה רוצה להיות יהודי? אז טבלת ונהיית יהודי. מה אתה רוצה? לא מבין, מה הבעיה?

פגיעה אין מה לעשות. לעולם ייפגעו אנשים מאנשים מכל סיבה,

לא רק בגלל אתיופים.

עולי תימן, אתה חושב שקיבלו אותם יותר טוב ממך?

אולי? לא. ההיררכיה האשכנזית ניצלה אותם עד תום, עד דק,

שעבדו אותם כמו כושים.

סלייב, אתה יודע מה זה סלייב? שהיה בעבדים שהיו באמריקה עד לפני למעלה מ-50 שנה.

ככה.

את העבודות השחורות נתנו להם,

הם בנו הכול, השאירו אותם במעברות,

ועליהם בנו את הכול.

ובהיסטוריה, איפה מזכירים אותם? חפש לי אותם.

חפש לי אותם בדפי ההיסטוריה.

נו, ומה עשו התימנים? התבכיינו כל החיים?

לא התבכיינו.

המשיכו.

אין מה לעשות,

זה תמיד יש, תמיד.

רוסים שהגיעו, קיבלו את כל הרוסים בכבוד רב?

ועליהם לא אומרים גם, על חלק מהיהודים שבאים שהם גויים?

לא אומרים.

אומרים או לא אומרים? אומרים, אבל אצלם פחות בעיות. מה אצלך?

אצלכם יכול להיות שיש גם כן יהודים,

יש גם כאלה שלא יהודים שמעורבבים.

גם יכול להיות.

למה לא יכול להיות? לא יכול להיות, אבל אצלנו זה חד-משמעי.

לא משנה. גם על הרוסים יש כאלה שמחזיקים שכולם אותו דבר,

אפילו שיודעים שיש כאלה ויש כאלה.

תראה, כל העליות שהגיעו לארץ היו בעיות.

ההתאקלמות פה היא בעייתית.

וארץ-ישראל

נקנית בייסורים.

הפתרון הוא

להתעלות מעל כל החשבונות.

אתה זה אתה,

אתה לא צריך להתבייש במה שאתה.

ותמשיך עם זה, ואם תוכיח את עצמך, יעריכו אותך.

אם כל הזמן תתבכיין, לא אתה,

מישהו, זה לא משנה.

כל מי שיתבכיין,

יסתכלו עליו לחיתי כל הזמן. בשביל מה לך?

טוב.

לגבי סוגיית ההפרעה, רק אתה לא יכול לענות בלי הלווי. איך אני יכול? צריך הלכה, בשביל ההלכה זה צריך להיות גדול בתורה.

זה סתם עומד ככה.

לא עומד כבר. די, יושב עכשיו, נגמר.

עכשיו זה יושב, זה מתיישב.

אין בעיה אם אתה יהודי, אתה יהודי,

ואם אתה רוצה להיות יהודי אז אתה יהודי, ואם אתה רוצה להיות מגו-יהודי אז אתה יהודי.

בכל מצב בסוף אתה תהיה יהודי. אז מה הבעיה?

זהו?

זהו. אתה יהודי?

יהודי.

תמשיך לראות.

יש עוד משהו שאני רוצה לבקש.

מה? בבקשה. בבקשה.

אם אפשר לבדוק את זה, כאילו,

אם הרב יכול לבדוק את העניין הזה לעומק?

אין לי את הסמכות לזה.

יש גדולים בתורה שהם פוסקי הדור.

גם אני שואל רבנים.

בענייני פסיקה אני לא פוסק.

טוב, יש לי אבא חולה,

חולה סאטירת,

בסביבות ה-70 פלוס.

אם אפשר לתת לו ברכה, לרפואה שלמה.

מה שמו?

הוא ואבן תקלש.

הוא ואובן.

הוא ואובן.

כן. בן?

תקלש.

תקלש.

כן. השם ישנה לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

זקן המצוות.

ולי, יעקב בן זומא לזיווג הגון.

יעקב בן זומא? כן.

זיווג הגון מהרה.

כן.

תודה רבה. זה זומא על השם של בן זומא?

לא, זה דומה.

תומה.

הנה, יש שאלה שמה פה. שנייה, שנייה. כבוד הרב. גם לך?

הנה, יש לי שאלה.

קיבוצניק שגר בקיבוץ,

הוא חי חיים בלי דת, כאילו, אין לו זיקה לדת,

ובכלל גם אין לו ידיעה של דת.

כאילו.

הוא נפטר והוא הולך לגיהינום.

ואדם שחי בשכונה חרדית, במשפחה חרדית,

הוא נהיה חרדי,

כשהוא נפטר הוא הולך לגן-עדן.

לא.

מה לא?

קיבוצניק שגדל בקיבוץ ולא ידע בכלל ולא היתה אפשרות לדעת, הוא נקרא תינוק שנשבע והוא לא הולך לגיהינום.

בחרדי שגדל אצל חרדים

והוא לא היה 100% יכול ללכת גם לגיהינום.

בסדר, בכלל יהיה. אז זה לא אומר.

קיבוצניק שלא ידע כלום, תינוק שנשבע,

על מה ידונו אותו?

זה הציור שאתה מצייר.

אבל קיבוצניק היום לא יכול להיות קיבוצניק כזה,

כי קיבוצניק היום יודע לפחות מה זה דת, מה זה דתיים, הוא שומע ומתווכח אתם, הוא נלחם בהם.

הוא יודע כמה דברים.

הוא צריך לבדוק את הדברים.

אבל גם קיבוצניק

שלא יודע כלום,

אז לפחות מינימום שבע מצוות בני נוח הוא צריך לקיים.

ואם את זה הוא לא מקיים,

אז כמו גוייל לפחות הוא יגיע לגיהינום.

אמרתי, תודה.

תהיה בריא.

שם למעלה.

כן?

תן לו. תעלה, תעלה, תעלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי אח דתי,

גדלנו בבית לא דתי.

הוא עצמו נולד ונהיה בחור דתי לבד, בלי שאף אחד יכוון אותו, בלי שום דבר.

כמו משה רבנו.

הלוואי.

הבחור היום הוא בן 30. הוא עושה מצוות, הכול, הוא מחזק, הוא מחזק את הבית, הוא חיזק את אבא שלי גם.

גם אני בדרך.

השאלה שלי אם הוא בן 30 היום,

למה עדיין אין לו זיווג? הוא לא מצליח, כאילו, מבחינת, הוא בחור מאוד נאה.

אבל הוא פשוט לא הולך.

אם הבן אדם עושה כל כך הרבה דברים טובים,

אז למה לא מראים לו את הכיוון הנכון?

אולי הכלה צעירה עדיין.

צעירה אני לא חושב, שמע, בן 30 בכל זאת.

יכול להיות שהיא צעירה בשביל להתחתן כרגע, ככה היא מרגישה.

יכול להיות שעוד שנה היא תחליט להתחתן והן יתחתנו.

הייתי רוצה, ברשותך, אולי תיתן איזה דבר. אתה הבנת את התשובה אבל?

הבנתי את התשובה, אני מקווה שזה... יש כאלה שהן לא רוצות להתחתן לפני גיל 24,

דוגמה, וכרגע היא בת 20.

הבעיה שאין לו.

לא הבנת, הוא לא יודע שהיא קיימת, הוא חושב שהיא איננה.

אבל היא קיימת, אז זיווג של האדם מוכן לו,

רק הוא לא יודע מתי הוא יזכה.

טוב, אוקיי. הבנת?

בסדר.

אתה רוצה שאני אתן לו ברכה?

אם אפשר. ומה אתך?

אני מניח תהילים כל יום, קורא תהילים כל יום.

נפלא.

שבת, זו השבת הראשונה שאני אשמור בעזרת השם. ואם אני מזהה באוזן השמאלית שלך, אז יש לך עגיל?

גם זה עובד.

תמיד היא.

הקדוש-ברוך-הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש-ברוך-הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

זה בעזרת השם ילך לכתר תורה,

וזה ילך

מעל החולצה כרגע,

וזה על הראש.

מעל הקוצים.

נכון.

מה שמך?

שגיא בן רפאל, השם יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה.

רוב נחל ובריאות וזיווג הגון מהירה. ולאחיך אלדד בן רפאל, יזכה בעזרת השם זיווג הגון מהירה.

שנה.

ברוך תהיה.

רגע,

אתה רוצה ברכה לילד?

כן, אני מקבל עליו.

מה אתה מקבל עליך?

תן לו, תן לו לדבר.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני רוצה להגיד לך שבאנו אליך במיוחד, במיוחד מטבריה, לראות אותך,

וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו באים בשבילך במיוחד. גם לחקבה הגענו במיוחד.

כבוד הרב, אני רוצה לקבל עלי מצווה ציצית, אבל יש לי בקשה קטנה,

שתשים יד על הילד ותברך אותו.

למה?

בסדר, יש אפשרות.

אפשר, אבל למה?

שתברך אותו. העיקר שתהיה ברכה על בטור. לא, אני בא אליך אתו. רגע.

למה?

מתי באת לחיפה?

לפני שנה וחצי, משהו כזה בערך. לאיזה מטרה?

באנו אליך להרצאה שלך. אה, רק בשביל לשמוע.

כן,

ספיישל אליך. גם הערב באנו כל המשפחה ספיישל לפה, לבית-שאן, במיוחד בשבילך.

הבנתי. ברוך השם.

רגע.

הילד בריא, אבל ברוך השם.

לא כל כך.

לא כל כך?

קצת לא אוכל, ובחודש האחרון קצת

שיהיה בריא. לא, אוכל שלא נורא, דיאטה.

בגיל כזה לא.

טוב, בוא, מוצק, בוא. יאללה, אמרת, אמרת.

רק שלא יתחילו להביא לי ילדים בלילה.

מה השם שלו? נאורי חיים. נאורי חיים?

בן ליזה. בן ליזה, השם ישלח לו רפואה שלמה תמיד. יהיה בריא ושלם לעבודתו, יתברך, צדיק, ירא שמים ותלמיד חכם.

אה,

ציצית.

רגע, איך תשים ציצית? תיקח ממנו רגע את הילד.

קח ממנו. דוד, עזוב תמונות עכשיו. קח ממנו את הילד.

הנה, יש לך עוד אחת.

נצמד, אשריך.

אשריך.

לרפואת הילד בנימין בן-חנה.

אמן.

יופי.

תזכו למצוות, כל טוב.

בסיעה טובה.

כן, יהודים יקרים, לפני שאנחנו ניתן אפשרות לעוד,

תרצה לשאול שאלה?

אז תיכף אתה יכול, אם תדאג.

בעזרת השם,

אנחנו עושים מבצע עכשיו גדול, נרחב, בכל רחבי הארץ,

לאור ההצלחות הגדולות של הריסוס החדש שהמצאנו.

ראינו שיש הרבה כמיהה ורצון עז של אנשים להתקרב לאבים שבשמים, ולא ידענו איך לעשות זאת

בשביל שהתרבו הרבה.

אז מצאנו תרסיס,

שאם לוקחים אותו ומתקרבים ליהודי שהוא רחוק מתורה ומצוות ועושים לו צ...

הוא חוזר בתשובה.

תרסיס.

אני חוזר בתשובה.

מחיר התרסיס,

10 שקלים בלבד.

מי רוצה, בעזרת השם יתברך,

תרסיס כזה,

לרסס את השכונה?

להרים את היד?

להרים, להרים, מי שרוצה.

אוה, אתם אוהבים לרסס, אה?

אז אני אגיד לכם, זה לא בשפופרת,

זה בדיסק.

דיסק.

והדיסק מרסס.

שעה-שעתיים צופים

בדיסק-DVD,

וברוך השם זה הופך משפחה שלמה.

עכשיו, אם אתם לא יודעים, בשעה שאנחנו מדברים, רואים אותנו באינטרנט

רבים רבים וטובים מכל העולם כולו.

ובאינטרנט

יש הרבה חומר,

ושם ניתן לראות ולצפות.

www.שופר.net זה האתר שלנו. מי שנכנס,

חבל על הזמן, יכול להישאר שם כמה שנים רצוף ולא ייגמר.

אבל אנחנו רוצים לעשות מבצע בבית-שאן ולחלק

אלפי DVD חינם לאנשים, בשביל שאנשים יכירו את האמת ויתקרבו.

השאלה, מי רוצה להיות שותף, בעזרת השם יתברך, לדבר הזה ויהיה מוכן לתרום

שקל וחצי ביום.

שקל וחצי ביום

זה בחודש 50 שקלים לערך.

100 DVD זה 1,000 שקל

ב-20 חודש.

50 שקל כל חודש,

1,000 שקלים 20 חודש,

100 DVD לחלק אותם, בעזרת השם יתברך, לאנשים

בשביל שיתקרבו לאביהם שבשמים.

מי מוכן, בעזרת השם, מכספי מעשר,

להיות שותף בדבר הזה ולזכות ב-100 DVD שיחולקו כאן, בבית-שאן?

בכבוד, הנה הראשון, תבורך מפי עליון

ותציע מעשה ידיך.

הנה השני, אשריך נחיה העולם הבא.

זכות הרבים תלויה בך.

מי השלישי, בעזרת השם יתברך, שרוצה לזכות

במצווה גדולה זו?

הנה,

תבורך מפי עליון.

יהודי,

זה נקרא נהנה מיגיע כפיו.

יגע ונהנה מיגיע כפיו.

מי עוד רוצה לזכות, בעזרת השם יתברך,

במצווה גדולה של זיכוי רבים,

שיתקרבו עוד יהודים לאביהם שבשמים?

למעלה אפשר לכתוב שם, ושם האימא,

איזה ברכה רוצים, ואני אברך בלי נדר, בעזרת השם יתברך, את מי שתורם להצלחה של היהודים. אתה גם מעוניין?

מי עוד מעוניין?

מי עוד מעוניין בעזרת השם יתברך?

הנה, שם גם כן.

רוצה? האבא?

הוא קובע. הוא קובע. אשריך הנער הנחמד

זוכה בעזרת השם יתברך.

מי עוד רוצה לזכות

במצווה גדולה זאת? הנה, עוד יהודי כאן. אשריך לידו גם כן.

מי עוד רוצה לזכות?

למעלה, הנה, אצל הנשים,

אשרייך לחיי עולם הבא, תזכי לאכול טוב וברכה.

מגיע להם מחיאות כפיים. למה אתם מתעצלים?

מי עוד מתאמץ?

שקל וחצי מוותר על יוגורט.

יוגורט. הנה, עוד אישה למעלה. אשטרייך לחיי העולם הבא.

זכות הרבים תלויה בך.

בבקשה, השם יצליח אותך בכל מעשי ידייך,

בכל בני משפחתך.

אמן.

מי עוד רוצה לזכות, בעזרת השם?

מי מוותר על היוגורט בבוקר

בשביל שיהודים יתקרבו לאביהם בשמים?

מכספי מעשר?

שקל וחצי ביום.

מי עוד זוכה?

מי מהציבור הקדוש כאן

רוצה לשים ציצית ועוד לא שם?

יש מי שרוצה לשים ציצית?

בכבוד, בוא, חמוד, בוא, מתוק.

בוא.

מי עוד?

כבודו רוצה?

מי רוצה עוד לשים ציצית?

אני אתן לך לשאול שאלה. רק רגע.

רוצה ציצית?

בבקשה, הנה.

בבקשה.

קח.

מי שרוצה מטפחת ראש מיוחדת

יכולה גם כן לקבל מטפחת ראש. מי עוד רוצה ציצית?

בבקשה.

הנה, מטפחת ראש יפה מאוד.

תן לה.

עוד מעט.

מי עוד רוצה?

את רוצה שם מטפחת?

בבקשה.

הנה מטפחת, תיתן להם שם.

מי עוד רוצה ציצית?

בואו מותק, בואו בואו, בריצה, בריצה, בואו.

השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה.

רק רגע.

מטפחת, בבקשה.

מטפחת.

בבקשה, ציצית, תן להם.

לא, לא נשאר.

מי עוד?

מי עוד ציציות? ציציות?

מטפחת ראש מי עוד?

למלא טהורות קבע ולחתום.

מזריזות קח כיפה.

קח כיפה. תודה.

כן.

רפואה שלמה.

קח ציצית.

תזכה להיות צדיק גבירי שמים ורפואה שלמה.

מי עוד רוצה ציצית?

ציצית, בבקשה.

ציצית, בבקשה.

תזכה לגדול בתורה אווירת שמים.

בהצלחה מרובה.

בבקשה לאחיך.

תזכה למצוות.

מי עוד רוצה מטפחת?

עוד מעט.

תכף, עוד מעט. לא לעלות, לא לעלות, לזוז.

ציצית, בבקשה.

ציצית, אשריך.

מי עוד רוצה ציצית?

תהיה בריא. כל טוב.

רפואה שלמה. תודה.

כן, קח.

תהיה בריא.

מי עוד רוצה?

בואו.

לא עכשיו.

רגע.

קח בבקשה.

תהיה בריא.

בבקשה אשריכם.

בבקשה.

בבקשה.

תהיו בריאים. תזכו לי לחלוט. כבוד הרב, אני רוצה את הברכה. הבן שלי בגיל 40. עוד מעט בסדר.

מי עוד?

בבקשה.

בבקשה.

שלום רבה. תהיה בריא.

מי עוד?

בבקשה. תהיו בריאים.

חילל נכד. חילל נכד. חילל נכד. חילל נכד. כבוד הרב.

חילל נכד.

עוד מעט.

כן.

עוד מעט.

תזכה לחלוטו בריאות בהצלחה.

זה רע. אי, זה קיים מהרה.

מי עוד?

בבקשה. אני רוצה לנכד שלי, כבוד הרב. עוד מעט.

בבקשה.

זה רק מי שפה בקהל. כן. מי עוד?

כיסוי ראש?

לא נשואה? כן. מי עוד?

בבקשה.

אני יכולה לקחת, לא. לא. עוד לא.

מי עוד?

מה השם?

חילה בת.

יעל.

חילה.

בת יעל, רפואה שלמה והצלחה.

רבקה בת שרה, רפואה שלמה.

כל הילדים יצליחו לעבודתו יתברך.

בריאות והצלחה.

כן. נתיקה.

אני שומע משפטים. אושריך.

לאסוף, כן.

רק רגע.

רפואה שלמה.

אושרה.

קליין. קליין. בת קאמי ונתנאל קליין בן-חנה. לידה קלה והצלחה.

לשוכרת קליין בן-חנה. כל טוב והצלחה.

עמיר מאיר.

השם ישלח לו רפואה שלמה. מהירה.

לא, אני רוצה זיווג.

זיווג הגון. מהירה, כן.

בבקשה.

מה? ההורים שלך יזכו לרפואה שלמה.

בר בר בת-שבע. בר בר בת-שבע?

כן. רפואה שלמה.

זיווג הגון. מהירה.

כן.

יצחק במינה. רפואה שלמה מהירה.

שאלה שאלה. תגעת את הפסטה.

ככה, אני הייתי שיחה בקונגרסים.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת.

חברי הכנסת, חברי הכנסת.