נתניה - שידור חוזר מההרצאה:נתניה 23-05-2006

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יומים על ימי מלך כוסי שניים, שקים ודוי ודוי יומים על ימי מלך כוסי שניים, שקים ודוי ודוי

כמעט די ודוי

לילי לילי לילי לילי רעב

לילה

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמו ירוויח.

הערב הזה לרפואת שי שלום בן יהודית,

בן אלעזר, עזרא בן מוני,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

בפרשת השבוע

יש פסוק

אך את מטה לוי לא תפקוד

ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל.

משה רבנו מצטווה

שבט לוי שונה משאר השבטים

לא תפקוד אותם

ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל.

והלווים ומטה אבותם לא יתפקדו בתוכם.

ועוד נאמר, והלווים לא יתפקדו בתוך בני ישראל.

לאחר שנאמר ציווי לא למנות את הלווים,

עוד פעמיים נאמר שלא למנות אותם.

למה התורה כופלת, דבר שברור שנאמר,

ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל?

גם ביד קשה מיוחדת הזאת מבואר,

שימנו אותם לחוד ולא בתוך בני ישראל.

וגם אותם מונים מבין חודש ולא מבין עשרים, כמו שאר השבטים.

אלא נראה שהכפילות היא

להדגיש הדגשה מיוחדת את העובדה

שהלווים נמנו לעצמם.

רש״י מבאר, מה הטעם?

צפה הקדוש ברוך הוא

שעתידה לעמוד גזירה

על כל הנמנין מבין עשרים שנה ומעלה, שימותו במדבר.

אמר אל יהיו אלו בכלל.

כיוון שהקדוש ברוך הוא ידע שעתידה להיות גזירה על כלל ישראל במדבר

ושימותו במדבר,

בגזירה של המרגלים 600,000 מתו

מבין עשרים עד גיל שישים,

וכדי שלא יהיו הלוויים בתוך אלה

שימותו בגזירה,

הקדוש ברוך הוא אמר שלא לפקוד אותם,

לא למנות אותם לבד,

אלא בנפרד, שלא יהיו בכלל.

והמדרש רבה אומר שאילו היו בני לוי נמנים בכלל ישראל,

גם הם היו מתים במדבר.

זאת אומרת,

שבט לוי היה שבט מיוחד.

שבט לוי, בזמן שהיו במצרים,

הוא לא עבד עבודת פרך.

הם עסקו בתורה כל הזמן, בארץ גושן.

בני ישראל שעבדו והיו משועבדים למצרים,

היו מממנים אותם.

הם היו עולם הישיבות, הם היו השבט הקדוש.

בעגל הם לא חטאו.

מי לשם אלי?

אחרי העגל אומר משה רבנו, מי בא אליו? בני לוי.

אבל אומר המדרש שאם הם היו נמנים בכלל ישראל,

אף הם היו מתים במדבר.

זאת אומרת, גם הם היו מתים במדבר.

מה פירוש? זאת אומרת, זכותם לא הייתה עומדת להם.

אנחנו לומדים מפה דבר שהרבה שואלים.

הרבה שואלים למה בשואה מתו צדיקים,

למה מתו ילדים, למה מתו.

אם יחרישו את האנשים שמדברים בחוץ, ליד הדלת, יהיה קל לשמוע בסוף.

לומדים מפה הנהגתו של הקדוש ברוך הוא.

כשנגזרת גזירה על הכלל,

היא חלה על כל מי שנמנה בכלל הזה.

ואפילו אם יחידים לא ראויים להיענש כי הם צדיקים,

מכל מקום הם נענשים בעונש הכלל.

אם אדם שייך לכלל מסוים, לציבור מסוים,

יש גזירה על הציבור,

גם אם הוא צדיק מצד עצמו,

כיוון שהוא נמנה בכלל הזה,

הגזירה חלה גם עליו.

ככתוב,

צדקת הצדיק לא תצילנו ביום זעם.

לכן הצטווה משה רבנו

ציווי מיוחד למנות את בני לוי מניין אחר לעצמם,

שלא ייכללו עם כלל ישראל ולא ייענשו בעונש של הכלל.

אז בדרך כלל זה כך, כך היא הנהגה,

שבהנהגה הכללית, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו,

יש הנהגה כללית,

יש הנהגה פרטית.

בהנהגה הכללית, שהוא מנהיג את עולמו,

בהנהגה הזאת, אם יש גזירה על ציבור,

כל מי שנמצא בכלל הציבור הזה,

הגזירה הזאת חלה עליו בין לרעה בין לטובה.

אבל במקרים יוצאי דופן,

באופן שהוא חוץ לטבע של ההנהגה הזאת,

אם יש צדיקים של גודל צדקתם ראויים להנצל,

אפילו שהם בתוך הכלל,

אז יש חשבונות שמאיים מיוחדים כלפי פרטים,

אנשים פרטיים,

שהם גם ינצלו ויצאו מתוך התופת.

אבל זה מקרים בודדים.

כאופן כללי,

כל מי שנמצא בכלל שייך לכלל בין נטוב

בן למותם.

והדבר הזה מבואר באורח חיים הקדוש על הפסוק, ויהושע בן ענון

וכלה בן יפונה

חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ.

שנים עשר מרגלים נשלחו לתור את הארץ לפני כניסת ישראל לארץ ישראל

וכניסתם מן המדבר,

ומתוך השנים עשר האלה היו שניים,

יהושע בן ענון וכלה בן יפונה,

שהם לא הוציאו דיבת הארץ זעה.

והפסוק אומר עליהם, ויהושע בן ענון וכלה בן יפונה חיו מן האנשים ההם

ההולכים לתור את הארץ.

ואורח חיים הקדוש

מקשה קושייה.

הלוא כבר כתוב, וימותו אנשים מוציאי דיבת הארץ.

אלה שהוציאו דיבה מתו.

מי זה היו?

עשרה.

אז ממילא נשארו השניים.

למה צריך להגיד שאלה חיו מתוכם?

וגם למדנו שאם הם לא היו מוציאים את הדיבה רעה,

אז לא היו מתים.

תראה צורח חיים הקדוש.

כוונת הכתוב לומר

שהם חיו,

למה? לפי שהיו מן האנשים שהלכו לתור את הארץ.

שאילו לא היו מאתרים את הארץ

והיו נשארים בכלל ישראל ולא יוצאים לרגל עם העשרה ההם,

הייתה באה גזירה גם עליהם הגם שהיו צדיקים גמורים,

כיוון שהם היו למעלה מגיל עשרים כשיצאו ממצרים.

אז הפסוק בא ללמד שמה שהציל את יהושע בן נון וקלב בן יפונה, שהם נשארו בחיים,

לא בגלל שלא הוציאו דיבת הארץ רעה.

זאת אומרת, אם לא היו מוציאים דיבת הארץ רעה והיו נשארים

בתוך כלל ישראל ולא היו מהמרגלים, כיוון שנגזרה גזירה על כולם, גם הם היו מתים.

זאת אומרת, הייתה להם זכות מיוחדת, זה שהם לא הוציאו דיבת הארץ רעה

והם לא היו גם בתוך הכלל,

אלא חוץ מהכלל, כי הם נמנו כשנים עשר.

וכיוון שהם היו במניין הזה,

אז לכן הם חיו.

אבל אם הם היו בתוך הכלל,

אז הם היו לוקים עם הכלל.

ועוד הוא מביא ראיה שיאיר בן מנשה היה בימי

יעקב אבינו,

ואף על פי כן

הוא לא מת במדבר.

יאיר בן מנשה היה אחד מהצדיקים שקול כנגד רובה של סנהדרין,

והוא מת

כשעכן מעל בחרם,

וכתוב בפסוק שמתו כשלושים ושישה איש,

מה זה כשלושים ושישה איש?

מה,

התורה לא יודעת אם היו שלושים ושבע או שלושים וחמש?

מה זה כשלושים ושישה?

אלא הוא היה שקול כרובה של סנהדרין, סנהדרין שבעים,

והוא היה כשלושים ושישה, שזה רוב סנהדרין,

אבל מת אחד, יאיר בן מנשה שהיה צדיק גדול.

יאיר בן מנשה היה בימי יעקב

ואף על פי כן לא עומד במדבר לפי שהיה למעלה מבין 60. אבל יאיר בן מנשה אמרו שהיה שקול כרובה של סנהדרין,

ואם כן היה ראוי להינצל,

אפילו היה למטה מבין 60. אז למה כתוב שהוא היה למעלה מבין 60? למה צריך להגיד? ואם הוא לא היה למעלה מבין 60 הוא היה בן 50,

והייתה גזירה.

אם הוא שקול כרובה של סנהדרין, למה הוא לא יינצל?

ללמד אותנו שאפילו שהיה צדיק כזה,

בקרובה של סנהדרין,

אם הוא היה בכלל של הגזירה מבין 20 עד גיל 60 שימותו,

הוא גם היה מת.

אבל רק בגלל שהוא היה מחוץ לגזירה,

עדיין מחוץ לכלל הזה,

על ידי זה שהוא היה למעלה מגיל 60, אז הוא לא מת.

רואים מפה דבר מדהים,

הרבה שאלות שואלים,

איך צדיק מת?

איך היה דבר כזה וכזה, וגם צדיקים הלכו.

אם אנשים נמנים בכלל מסוים, אם הם שייכים לכלל מסוים, לציבור מסוים,

באותו רגע שהם שייכים לציבור הזה, לכלל הזה,

אז הם בתוך החשבון

שמושפע השפע אליו בין לטובע, בין לרע.

עכשיו, ברור,

יכול להיות אסון ורסאי

ואנשים נמצאים בכלל ציבור מסוים,

וכיוון שהם בכלל, אפילו שהם צדיקים או לא, יכולים להיפגע.

מלון פארק שאנחנו יושבים בו,

היה בו פיגוע אז.

נו, היו פה גם אנשים שבאו לפה ללמוד תורה באותו אירוע.

היו אנשים שבאו פה לסמינר.

איך זה קורה?

היו אנשים בשואה.

היו אנשים בכל מצב.

לומדים מפה שיש הנהגה כזאת,

תלוי לאיזה כלל אתה שייך,

ומה עכשיו על אותו כלל מוטל.

והם הדברים שלימדו אותנו חכמים, זיכרונו לברכה, שהיחידים הצדיקים, אם רק

היו בתוך הכלל שנגזרה גזירה, רחמנא לצלל,

אף הם לא יינצלו.

לכן ציווה משה, נצטווה משה, למנות את בני לוי לבדם,

שהם יהיו מניין בפני עצמם.

וכן אנחנו לומדים גם אצל בכורות ישראל במצרים.

אמר הקדוש ברוך הוא,

כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה.

ביום מכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי.

למה צריך היה הקדוש ברוך הוא לקדש את בכורות ישראל במצרים במכת בכורות?

למה?

הרי ודאי שהבכורות של ישראל לא היו צריכים ללקוט. כל מכת בכורות הייתה מיועדת למצרים,

כדי שסוף סוף ישחררו את בני ישראל.

למה צריך להקדיש במיוחד את בכורות ישראל?

כיוון שהגזירה הייתה על כלל הבכורים שנמצאים במצרים, ומכללם זה גם בכורות ישראל.

היה צריך הקדוש ברוך הוא להבדיל אותם מתוך המצרים,

כיוון שאם ניתנת רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע.

ולכן, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר.

זאת אומרת, הנהגה מיוחדת היה צריך לעשות פה בשביל עם ישראל,

שהבכורות לא.

ולכן הבכורות צמים בערב פסח.

וכבר כתוב, כן, בדרשות של רבנו ניסים הרן,

שנתקדשו בכורי בני ישראל, ומסביר למה.

שכאשר מתחדש שפע, שופע, ממשיך, איזה דבר מזיק.

בעולמות העליונים תמיד יורד שפע.

השפע הזה יכול להיות טובה או הפוך.

ואם מתחדש עכשיו שפע, שופע, ממשיך,

של דבר מזיק,

יקבל בו איזה גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו,

אם לא שיהיה אליו זכות פרטית,

יגן עליו השם יתברך בעדו מההיזק ההוא.

בלי זכות פרטית מיוחדת שיש לאדם מסוים בתוך קהל מסוים,

ההיזק שיורד מן השמיים יפגע גם בו.

ועיין שם שהעריך לבאר בהנהגת הקדוש ברוך הוא בהנהגה הכללית,

ולכן מגיע ממנה הפסד גם למי שאינו ראוי שיענש,

אם לא שתחזק זכותו כל כך, שיציל אותו השם יתברך ממנה בשינוי הטבע.

כתוב בזוהר הקדוש

ויזכור אלוקים את נוח.

רבי אלעזר אמר, בואו ראה, אני מתרגם את זה לעברית, בואו ראה בשעה שדין

מצוי בעולם,

אדם צריך

שלא יזכירו את שמו למעלה.

אם יש דין, מגפה,

צרה,

מחלות,

בעיות,

ישתדל אדם שלא יזכרו את השם שלו למעלה.

מאיפה לומדים?

מהשונמית.

יום טוב של ראש השנה,

נמצא אצלה

אלישע הנביא,

יום הדין. הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם כולו.

אומר לה אלישע הנביא,

היש לך לדבר אל המלך?

היא הייתה מארחת אותו תמיד כשהוא היה עובר שם.

הוא רצה לגמול לחסד טובה, הכרת הטוב על מה שעשתה עמו.

היש לך לדבר אל המלך?

אומר הזוהר הקדוש,

המלך זה הקדוש ברוך הוא.

היש לך לדבר אל המלך? את רוצה משהו שאני אעזור לך אצל הקדוש ברוך הוא?

בתאמר בתוך עמי

אנוכי יושבת.

אני לא מעוניינת, אומרת

לשונמית על פי הזוהר הקדוש. אני לא מעוניינת שיזכרו אותי

וישגיחו בי,

אלא בתוך עמי.

לא רוצה באופן פרטי,

רק בתוך עמי.

כיוון שאם היא בתוך עמה, היא נידונה עם הכלל, עם כל עמה.

ואם יזכירו אותה,

אפילו עם תמיכה

של אלישע הנביא,

עדיף לה שלא יזכרו אותה והיא תהיה בתוך הכלל בלועה,

וזכות הכלל תגן עליה יותר מזה.

זה יסוד מדהים.

להאמין את הדבר הזה שהזוהר הקדוש מסביר,

שאדם

צריך תמיד לכלול את עצמו בתוך כלל ישראל.

איך אני ברכתי?

שי שלום בן יהודית

לאלעזר עזרא בן מוני, השם משנה לרפואה שלמה, בתוך שאר חולי עמו ישראל. למה אמרתי כך?

שזה בתוך כלל.

חולה הזכות של הכלל יותר גדולה מהזכות של הפרט.

אפילו שהפרט צדיק,

לא תמיד צדקתו תספיק בשעה של גזירה.

ותמיד צריך להזכיר בתוך כלל ישראל,

בשם כל ישראל.

למה?

משום שזכות הכלל היא גדולה מאוד.

וכך נראה בדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

לעולם ישתף אדם עצמו ביחד עם הציבור.

ואומר על זה רש״י,

אל יתפלל בלשון יחיד, אלא בלשון רבים,

שמתוך כך תפילתו נשמעת.

אנחנו אומרים תפילת שמונה עשרה.

אתה חונן לאדם דעת,

הוא מלמד לאנוש בינה,

חונני.

אומרים חונני?

חונן אומרים.

מה אומרים רפאני או רפאנו השם בן ערפא?

מה אומרים ברחנו או ברך?

ברחנו.

וכן הלאה, בלשון רבים. למה בלשון רבים?

בשביל שתפילתו תתקבל בשמיים.

כשאדם מדבר בלשון יחיד, בודקים אותו.

כי יחיד, אוי ואבוי.

אם אתה לא מאה על מאה,

חבל הזמן.

אבל אם אתה בא בכלל הציבור,

אם אתה בא בכלל הציבור, זה משהו אחר.

יש אנשים שמתפללים לפעמים תפילת יחיד.

אם זה אונס,

בסדר, נאיחא.

אבל אם אחד מעדיף ביחיד,

או יש לו כל מיני סיבות, הוא מקל כזה קצת בעניין.

אם התפלל יחיד, מצבו יהיה כמו הדוגמה הזאת שאני אביא.

היה מלך אחד

שציווה על כל נתיניו

להביא לו יין משובח.

כל אחד צריך לטרוח להביא למלך ביום מסוים, עד שעה מסוימת,

יין משובח.

כל אנשי המדינה רצו, רצו, כל אחד חיפש יין הכי משובח שהוא יכול להביא למלך.

כל אחד יצטייד עם בקבוק. המונים המונים צובעים

על פתחי הארמון, השרים מקבלים את כל היינות,

השעה עומדת להיגמר.

אבל היה אחד מסכן עני, מאיפה הוא יביא יין משובח?

מאיפה הוא יביא יין משובח?

אז הוא פגש את החבר שלו, העני השני, אמר לו, תגיד לי,

מה אתה עשית? מאיפה הבאת יין משובח? מאיפה יש לך כסף? בקושי יש לך לאכול. מאיפה הבאת יין משובח?

אמר לו, מה אתה חושב, שאני יכול להביא יין משובח?

אני הלכתי, שמתי מים, צבעתי אותם בצבע אדום,

ועמדתי עם כולם, כך, כך, כך, כך, כך, ונתתי.

אמר, וואי, לא חשבתי על דבר כזה.

הלך לקח גם כן מים, זה, אבל הגיע מתי שסגרו.

סגרו כבר את השערים. דפק, דפק, דפק, דפק, דפק.

פתחו, כן, מה? הוא אומר, לא הספקתי, לא הספקתי,

אבל הבאתי יין. אמרו, אה, הבאת יין? בוא, כנס, כנס.

אמרו למלך, כבודו, זה בא, אפילו שנגמר כבר הזמן,

לא ויתר, אמר, הוא רוצה להביא יין משובח.

אמר המלך, תמזגו לי כוס.

מוזגים לו כוס,

הקיטה מהעיים שלו.

מה עשו איתו? אני לא אגיד את ההמשך, תארו לכם לבד.

יש זמן לתפילה.

הקדוש ברוך הוא אומר, כל אחד יבוא עם היין, יבוא עם התפילה, עם הכול.

אז יש אחד בא עם יין כזה, אחד עם יין כזה, אחד עם כזה, אחד עם תפילה כזאת, אחד יותר עם כוונה, אחד פחות כוונה,

אחד סתם מדבר,

אבל הוא נמצא בתוך הכלל,

ותפילת הכלל נשמעת,

אז גם התפילה שלו עברה, גם הבקבוק עם המים עבר.

אבל אם אחד מתפלל יחיד,

הוא אומר, בואו, זה מטריח לפתוח עוד פעם שערי תפילה. אומרים, רגע, רגע, הגיעה תפילה עכשיו,

נבדוק מה הוא אמר.

רואים, האווא, אין כלום,

שום דבר, קשקושים, פטפוטי מילים, פצפצפצפים, מדבר שטויות.

מעורר על עצמו קטרוג.

בהנחת תפילים, אמרתי.

מה הנחת תפילים?

אדם צריך גם להתפלל לבד, אפילו אם הוא איחר את התפילה במניין. צריך, אבל צריך לדעת

שאם הוא מתפלל,

אפילו אחרי הזמן, תוך הזמן, אבל אחרי הזמן של

קריאת שמע או זמן תפילה, יהיה זמן, עד שעה שלישית

מהבוקר מהנץ או מעמוד השחר,

או עד שעה רביעית, שזו התפילה,

גם אחרי זה הוא יכול להתפלל עד חצות יום תפילה.

אבל שם הוא לא מזכיר בברכות את שם השם.

צריך ללמוד את זה.

תפילין זה כל היום זמנם,

אבל זמנם זה עם קריאת שמע בבוקר.

אבל אם אין לו שום אפשרות, נגיד, מה שלא כל כך מצוי,

מה שלא כל כך מצוי,

אבל יש אנשים שחושבים שזה קשה להם, ואני לא יודע מה, כל מיני קשקושים,

אז בכל אופן הוא חייב לשים.

אבל אם הוא יתפלל,

ויתפלל ביחיד,

צריך לדקדק עוד יותר בתפילה, שאם יבדקו אותה למעלה,

שלא יהיה פטפוטי מילים, שלפחות הוא מתכוון למה שהוא אומר,

ומתוך חרטה על זה שהוא מתאחר

לתת את התפילה שלו, דהיינו,

הרי בסך הכול, מה זה תפילה? הוא מבקש.

אבל אם אתה מבקש לא ברצינות, זה עוד מרגיז.

אחד מבקש להיכנס אחרי שסגרו את הדלת,

וחילקו כסף, כן?

ובשעה הוא מדבר, לא מבינים מה הוא רוצה. מה אתה רוצה? דבר, דבר. טוב, מה אתה רוצה? לא אומר שום דבר.

לא, אתה לא מבין, היה לי ככה, וזה טוב. מה אתה רוצה?

אתה רוצה כסף?

לא, לא הבנת. אני אסביר לך עוד פעם. מה תסביר? אתה רוצה כסף? עמדת בתור, רצית? מה אתה רוצה? לא אומר כלום.

אחד עומד בתפילה, לא אומר אף מילה. מה הוא אומר?

רק

פטפוטי מילים.

חוננו, ברחנו. לא מבין מילה מה הוא אומר.

אז איזה שער צריכה להתפלל אישה?

אישה?

אישה צריכה להתפלל כמו גבר, אם היא יכולה.

זאת אומרת, עד חצות ומנחה עד שקיעה בערבית,

מהחרצת הכוכבים עד הבוקר, עד עמוד השחר.

בתוך הזמן הזה אישה יכולה להתפלל.

מכל מקום,

ראינו מפה שמי שנמצא בתוך הכלל,

התפילה שלו נשמעת.

איך זה אם אדם תפילתו בפני עצמו לא תזכה למעלה של תפילה כראוי?

איך זה אם הוא אומר את אותה תפילה בתוך ציבור זה כן מועיל?

אם כן, זוהי המעלה של הכלל.

הכלל עושה את זה, הציבור עושה את זה.

עצם זה שיש פה כלל וציבור,

זה עושה את זה כך.

עיקר העניין שציבור זה כמו מציאות חדשה. אדם פרטי זה יחיד וציבור זה לא כמה פרטים.

יחיד זה אחד.

עשרה זה כבר לא עשרה פרטים, זה מניין, זה משהו אחר לגמרי. זה ציבור נקרא, זה כבר משהו אחר לגמרי.

זה רמה אחרת לגמרי.

כשבאים

ועד העובדים, זה לא כמו עובד שניגש.

ועד העובדים, זה כולל כבר את כל העובדים. אפילו שהם שלושה אנשים בוועד,

חמישה אנשים בוועד,

אבל ועד העובדים מייצג את כל העובדים.

זה עולם אחר לגמרי.

לכן,

הזהירו אותנו חכמים, זיכרונם לברכה, תמיד לעולם תהיה אימת ציבור עליך.

אימת ציבור.

ציבור זה דבר מיוחד בפני עצמו.

גודל כוח הציבור גדול מאוד.

וכתוב, והיה השם לך לאור עולם.

מתי השם יהיה לנו לאור עולם?

בזמן שכולנו נהיה אגודה אחת.

אתם יודעים,

כתוב בפרשת ניצבים, אתם ניצבים היום כולכם.

אתם ניצבים היום כולכם. מתי אתם ניצבים? מתי אתם עומדים על מעמדכם?

כשאתם כולכם, כשאתם כלל.

אתם יודעים, קאש זה דבר קל מאוד לשבור.

אפילו ילד קטן, תן לו קאש,

הוא לוקח אותו שובר.

אבל אם זו אגודה של קשים,

חבילה

של קאש,

אפילו גיבור גדול, אם יתפוס את כל החבילה וירצה לשבור, לא יכול לשבור.

קאש,

ואפילו שזה מורכב מקאש ועוד קאש ועוד קאש.

אתם ניצבים היום כולכם. כל פרט מאתנו, כל יחיד,

הוא חלש בפני עצמו.

כשאנחנו רבים,

כשאנחנו ביחד, כשאנחנו באחדות,

הכוח שלנו הוא עצום.

לכן, והיה השם לך לאור עולם, מתי?

מתי שעם ישראל באגודה אחת יכולים לזכות ולקבל פני שכינה?

וככה היה במתן תורה,

שכל העם חנה בלב אחד.

ויחנה, ויחנה.

העם נגד ההר,

לא ויחנו,

כל הזמן כתוב ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו,

אבל במעמד הר סיני נאמר ויחן העם, ויחן לשון יחיד,

כציבור אחד כאחד,

אחד הכלול מכל,

לכן זכו לקבל את התורה כולה.

אם כן,

אם היחידים הם ציבור,

והציבור שונאים את המחלוקת

ואוהבים את השלום,

ונעשים חן יחד ויחן אחד,

זה מאגד אותם שאין אדם יכול לשוברם,

עד כדי כך שאפילו אם הציבור הוא ציבור של עובדי עבודה זרה,

והם באחדות ביחד, בלי פירוד,

אי אפשר לגעת בהם.

בדורו של אחאב

היו עובדי עבודה זרה

יורדים למלחמה ונוצחים.

למה לא היו ביניהם דלתורים? דלתורים זה מספרי לשון הרע.

לא היו מספרים לשון הרע, היו באחדות.

כולם לרעה, כולם עובדי עבודה זרה,

ואי אפשר היה לגעת בהם, היו מנצחים במלחמות.

בדורו של שאול

לא עבדו עבודה זרה,

אבל היו ביניהם דלתורים מספרי לשון הרע, יורדים למלחמה ומפסידים.

זאת אומרת,

כשרואים שכוח הציבור וכוח הכלל,

אפילו אם הוא לרעה, הוא גדול.

ואי כל העם שפה אחת ודברים אחדים,

כשבנו את מגדל בבל למרוד בקדוש ברוך הוא,

כולם היו שפה אחת, כולם דברים אחדים.

והקדוש ברוך הוא אמר, אתה לא ייבצר מהם את אשר

רזמו לעשות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? ירד ובלל את שפתם, עשה בהם ערבוביה,

שלא יוכלו להיות יותר מואחדים.

התחילו מריבים זה עם זה, כי אף אחד לא מבין את שפת חברו.

וככה הפריד אותם ופיזר אותם בכל העולם כולו.

אבל כל זמן שהם היו באחדות,

אי אפשר יהיה עליהם.

גם הגאולה, כתוב, איך היא תבוא.

אפילו אם יש כנישתא חדא

שעושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא ביחד,

יכולים להביא את הגאולה.

אם יש קבוצה של אנשים

שהם בדעה אחת

ועושים את רצון הבורא יתברך כולם ביחד,

יכולים להביא את הגאולה לעם ישראל.

ויש פסוק לסיום שאומר,

ורדפו מכם חמישה מאה,

ומאה מכם רבבה ירדופו.

ורדפו מכם חמישה מאה,

זאת אומרת כל אחד רודף עשרים.

חמישה מאה?

אז כל אחד עשרים, חמש כפול עשרים מאה.

אז אם רודפים אחר כך מאה,

כמה הם צריכים?

אלפיים. אלפיים, נכון?

לא כתוב בפסוק, כתוב, ומאה מכם רבבה ירדופו.

עשרת אלפים איש.

איך היחס הולך?

אם חמישה מאה?

מאה, אלפיים, ולא מאה, רבבה ירדופו.

איך זה הולך?

אומר רשי, וכי כך הוא החשבון?

והלא, לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו,

אלא אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה.

מועטים ומרובים זה לא הולך באותו יחס.

זה יחס אחר לגמרי.

הרי ההפרש הגדול בין חמישה למאה, שכל כמה שהאגודה גדולה יותר, כוחה מתגדל פי כמה.

זאת אומרת,

אם אחד רוצה להרים מכונית,

ונגיד שכוחו להרים 50 קילו,

והאחר יכול להרים 30 קילו,

ועוד אחד יכול להרים 25 קילו,

ועוד אחד 50 קילו,

כל אחד בנפרד.

אבל אם ארבעתם ירצו להרים מכונית,

אפילו היא שוקלת חצי טון אם ירימו אותה.

כי כוח הארבעה כבר לא כמו כל יחיד ויחיד.

זאת אומרת,

מועטים

העושים את התורה אינם דומים למרובים העושים את התורה. אז כמה שמתאספים יותר לעשות תורה,

ככה הכוח יותר גדול.

ולסיום,

במסכת קידושין כתוב,

תנא דברי בישמעאל,

בני,

אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש. מי זה המנוול?

יצר הרעה. אתה בדרך הולך,

ופגש אותך המנוול הזה,

והוא רוצה להטריד אותך לכל מיני כיוונים לא טובים.

מה עושים, אומר רבי ישמעאל,

מושכהו לבית המדרש.

נו,

אחרי מה שלמדנו

למה צריך למשוך אותו לבית המדרש,

למה צריך למשוך אותו לבית המדרש?

בגלל שבמקום בית המדרש יש מקום של רבים,

וזכות הרבים תגן עליו.

כיוון שבבית המדרש יש רבים, זכות הרבים תגן עליו.

כיוון שיש פה יהודים יקרים רבים,

ואינם דומים מועטים העושים מצווה למרובין העושים מצווה.

ופה אין מרובין עושים מצווה, יש פה דחוסים עושים מצווה.

הרבה יהודים דחוסים בשביל לשמוע דברי תורה,

אז הכוח שלכם גדול שתישלח רפואה שלמה לשי שלום בן יהודית

ולאלעזר עזרא בן מוני בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרע.

אמן.

אשריכם ישראל.

למי שיש שאלות בבקשה,

בערב גם לעילוי נשמת

המנוחה

אורי בת אילנית מנוחתה עדן.

כן, שאלות למי שיש בבקשה להרים את היד,

שאלות אני מבקש, לא ברכות, כן?

שאלה,

להעביר את המיקרופון.

בסוף, בסוף אני יודע.

בסוף, בסוף.

תן לה בבקשה מיקרופון.

לא אחת, יש עוד אחד אצלו, תהיו מוכנים.

כן.

ערב טוב, ותודה על העבודה הקדושה שאתה עושה עבור כולנו.

אני מכירה הרבה נשים שבזכותך עשו תשובה,

ואני התחזקתי בזכותך.

תודה.

השאלה שלי אולי קצת לא קשורה לנושא שאנחנו לומדים היום,

אבל מאוד מעניינת אותי ששאלתי כמה אנשים שלא מצאו תשובה.

אני שואלת אותך שאלה כזאת,

האם במקורות הקדושים שלנו קיימת תשובה לשאלה כזו,

האם מחלת הכבד

יש לה שורשים רוחניים,

והאם גם יש פתרונות למחלה הזו שהמקורות הקדושים מציעים לנו?

כל המחלות, המקור שלהן הוא רוחני.

אין מחלה שאין לה מקור רוחני.

כנגד

כל המצוות

וכנגד כל האיסורים יש לנו איברים בגידים.

ואם אדם חוטא באיברים מסוימים,

אז הוא לוקה באותם איברים שהם כנגד אותן מצוות.

אנחנו לא יודעים את כל האיברים וחלוקתם כנגד איזה מצווה הוא מצווה,

אבל יש לנו כללים בזה.

זאת אומרת, חכמים אמרו לנו כללים.

עכשיו, כיוון שהכבד

זה משאבת הדם הגדולה,

וכל האוכל מגיע לשם,

אז לדוגמה, עניין מאכלות,

מאכלות אסורים, או לאכול בהכשרים, או דברים כאלה, זה יכול להיות סיבה ומקור

לבעיות בכבד.

איסור אכילת בשר בחלב, או דברים כאלה,

כל הדברים האלה יכולים להיות בכיוון הזה.

יכולים להיות עוד דברים,

אבל יש תרופה אחת גדולה ביותר לכל המחלות כולן,

תרופה שכוללת את כל האיברים כולם,

והיא תשובה.

אם אדם עושה תשובה אמיתית,

אמיתית,

בכל מכל כל,

ולא משאיר שום דבר שהוא לא עושה ולא מקיים, כמובן, כל מה שהוא יודע ולומד הוא מקיים.

הוא עושה כי אי אפשר לדעת ברגע אחד גם הכל

אז ודאי שזה מתקן את הכל

תשובה אמיתית

ואם אדם לומד תורה

אם זה גבר והוא לומד תורה ומשקיע בתורה בעמל וביגיעה

אז הוא מרפא את כל האיברים כולם

וכפי הצער ככה השכר המשתלם וגם הרפואה בהתאם

אבל אם בן אדם רוצה להסתפק בעשיית

כמה מצוות והוא אומר להתחיל רק וכו' וכו' זה כנראה לא מספיק

למשל למה הדבר דומה?

לאדם שהגיע ממחלה קשה לרופא

והוא מאבחן את המחלה ואומר לו תשמע המחלה הקשה המסובכת

והוא אומר לו אתה צריך לעבור טיפולים כימותרפיים נגיד

אז הוא אומר תשמע אני לא רגיל לדבר כזה אני תמיד הייתי בריא עכשיו

המצב כזה

אבל אולי נתחיל עם כדורים קודם

אולי עם זריקות

אני יכול להגיד לו אין בעיה אנחנו יכולים להתחיל עם כדורים

אנחנו יכולים גם עם זריקות אבל זה לא יועיל כי המצב איפה שאתה נמצא כרגע

הוא מצריך

טיפול מיידי מהיר שוטף

בשביל למגר את המחלה או לבלום אותה לפחות בשלב הראשון עד שנראה מה נעשה

אותו דבר במצוות

יש אחד אומר שמע מה אתה רוצה שפתאום אני אקפוץ לכל ואני אקיים את כל התורה וכל המצוות מה אני צדיק? אני לא נולדתי כזה אני הייתי ככה והיום אני ככה הבנתי טוב הבנתי שצריך

אבל בוא נתחיל לאט לאט תפילין משהו זה פה שם ואחר כך

אני לא קובע את המינון המינון קובע הקדוש ברוך הוא אומר מי שיש לו בעיה

והבעיה היא חמורה תשובה לא עושים בשביל רפואה אני לא מתכוון שתשובה זה בשביל רפואה

תשובה צריכים לעשות בכל מקרה

אבל תשובה מועילה כיוון שהיא מרפאת את כל תחלואי הנפש

אז ממילא אם מרפאים את תחלואי הנפש מהעבירות

ועושים מצוות

ממילא האיברים מתקנים גם כן

תודה ועוד שאלה

האם אדם שהוא חושב שהוא למד קצת דברים בתורה או במצוות

והוא יודע שהוא מסוגל ללמד אחרים לפחות

מוגבל לאותה כמות שהוא למד

כמובן שזו אחריות האם ראוי בכלל לקחת על עצמך אחריות שכזו?

אם במקום שהוא מלמד אין אחרים שילמדו בכלל

נגיד אחד נמצא באיטליה

ובאיטליה אין מספיק מורה הוראה או שלא משקיעים בזה מספיק

ויש יהודי טוב

והיהודי הזה רוצה ללמד ציבור

למה? כי הם רוצים לדעת ואין מי שילמד

אין רועי לצון

מה שהוא יודע שזה ברור לו

ולא צריך בזה לברר כי זה ברור לו

כמו איך מניחים תפילין, מתי מניחים תפילין

מה מתפללים, מתי מתפללים, עד מתי מתפללים

מה אסור בשבת, מה מותר בשבת

אם הוא יודע את הדברים ברורים הוא יכול להגיד את הדברים, כן?

במצווה גדולה הוא עושה

ואם הוא מסתפק במשהו ושאלו אותו דבר שהוא לא יודע

אז הוא יגיד תמתינו, אני אברר, ירים טלפון אפילו לישראל

אם אין לו מישהו באיטליה,

וישאל חכמים, או שיעמוד בקשר עם חכם קבוע, או שני החכמים, כי לא מוצאים תמיד את כולם,

ואז בעזרת השם יברך, יגידו להם את הדברים.

אני מכיר אחד

באיטליה,

שהוא לא רק שמשתדל ללמד את אלה שלא יודעים,

וגם לקחת לעצמו לתרגם באיטלקית

ספרים בשביל שיוכלו לדעת מה צריך לעשות.

תודה.

היום זה כבר יותר קל, יש קלטות גם,

יש ספרים,

יש וידאו, יש CD, יש DVD, יש אינטרנט,

הכול יש.

כן.

יש לה שאלה שם, בבקשה.

כבוד הרב, לגבי מכת הבכורות שציינת,

שהוציאו את כל הבכורים ממצרים,

האם זה גם בכורות,

זאת אומרת, אם זה נקבה או שזה מדובר רק על זכרים?

וגם לגבי המצווה, ואהבת וכיבדת את אביך ואת אימך,

שזה אומר שצריך לכבד גם את האח הבכור.

שואלים זה רק לגבי

ספרים וגם נקבות.

במכת בכורות ניצלו גם הבכורות, הבנות.

לגבי כבד את אביך ואת אימך,

כתוב כבד את אביך, לרבות

אחיך הגדול.

זאת אומרת, צריך לכבד גם את אחיו הגדול.

ובעיקרון,

צריך לכבד גם כל מי שגדול ממך,

בין אם זה באחים

ואם זה בבני אדם.

כן,

שם יש לו שאלה, בבקשה.

תמסור לנו, תאמין.

אפשר עוד מיקרופון אחד שם?

אחרי השיעור שהיה היום,

עם אחריות שאולי

אחרי הרגע הזה, יזכירו את שמי למעלה,

עם האחריות הזאת.

אנחנו מתקרבים לחג מתן תורה,

וציינת את העובדה שבני ישראל חנוך וייחן

בבני ישראל במדבר,

ומה שאני אומר עכשיו זה אחרי מסע של תשע שנים,

שהתחיל לפני תשע שנים,

שהתחיל מזה שאני באתי בהתרסה לבורא עולם,

אחרי שזכיתי

להיות שליח של מעשה שקרה במקום ליד בית-שעל,

ששם במשך שלושה ימים ראיתי משהו שלא ידעתי שיכול להיות קיים בכלל,

מציאות שבה 15,000 איש

התקיימו בתוך משהו שאני יכול להגדיר כחזון אחרית הימים.

אחרי המציאות הזאת באתי בהתרסה לבורא עולם,

שבהשתלשלות של מקרה, שחבר שבא באמצע זה שעל שפת הים הוא שמע מוזיקה ורקד, ואז הוא אמר, חטאנו לפניך, רחם עלינו,

וזה הדבר היחיד שיצא לו מהפה.

סגר את הפה, המשיך לרקוד עוד איזה חצי שעה, והלך.

ואני בדיוק הייתי עם תובנות מאוד חזקות שכלום לא קורה סתם וכל דבר יש תכלית ומילה כמעשה,

ואני יושב ואני אומר, וואלה, זה משפט בשבילי, אני בא מבית מסורתי משכונה פה בנתניה,

משפט עם המון משמעות, ביום שישי אחר הצהריים, בים.

ומתוך זה הגעתי להתרסה הזאת כביכול שמשהו פה לא מסתדר לי,

כל שנה, פחות או יותר, כולנו, רובנו, חלקנו,

נכנסים בבית הכנסת, שמים ואומרים,

חטאנו לפניך, רחם עלינו.

ואתה, אל רחום וחנון, ערך אפיים ורב חסד, מוחל וסולח.

ובדמליל החילוני של השאלה, אמרתי, איזה אלוהים אתה?

ואז, בלי להיות מוכן בכלל,

אתה יודע, כאילו, דיברתי עם עצמי בכלל.

ובלי להיות מוכן, זה בא, איזה אלוהים אני, איזה חיות אתם?

ואז התיישבתי, כי הבנתי שיש מצב שאנחנו חיות.

במובן הדתי יותר של המילה,

אומר בורא עולם,

נכון,

נכון, אומר, יתרה,

גם אלה שהולכים ועושים על האש צלעות חזיר ביום כיפור בכנרת עם הג'יפ של חצי מיליון שקל בחניה,

גם הם, רגע לפני שהם עוצמים את העין,

גם הם אומרים, אבא,

כבר אין טעם לאוכל שאני אוכל.

ונכון,

אל רחום וחנון, ערך אפיים ורב חסד ואמת, ומוחל וסולח.

יש רק בעיה אחת בכל המשוואה הזאת, אומר בורא עולם.

אז אמרתי, מה הבעיה?

אז הוא אומר, ביום שתדעו מה חטאתם לפניי,

תהנו מסליחתי.

אמרתי, וואלה, אתה יודע מה, בור בעם הארץ, הנה שלושה.

שנה אני חי.

באתי אליך בהתרסה כאילו אני יודע הכל, ובמשפט הבהרת לי שלא יודע כלום אני.

כלום מכלום.

והנה אני מודה ואומר,

מה חטאנו לפניך?

מה החטא שמגמד את שאר החטאים? זאת אומרת שאם אכלתי חס ושלום חלב עם בשר,

אני יודע, חטאתי, נכנסתי ביום כיפור בית הכנסת וביקשתי מחילה.

אכלתי חזיר, השם ישמו, אני יודע, נכנסתי לבית הכנסת, ביקשתי מחילה. אתה אומר על משהו עתיק יומי.

וככה השאלה נשארה תלויה באוויר.

קמתי מהכיסא, נכנסתי למים,

השעה הייתה חמש אחר הצהריים, היה פלטה, השמש התחילה לשקוע, הייתה בריזה.

וטבלתי והסתובבתי והסתכלתי על החתיכת חוף ים ועל האוטו, שמעתי את המוזיקה והיו איזה שתי חתיכות עם ביקיני

שהשתספו שם עוול.

מסתכל אני על החוף, ואז אומר בורא עולם,

אשר אתם, לא פחות ולא יותר,

הפכתם את גן עדן שלי לגיהינום.

עכשיו אתה באמת חושב שאכפת לי אם תאכל חזיר או לא תאכל חזיר?

ואז אמרתי,

חיזוק קטן,

הבנתי שהכל הולך להשתנות לי בחיים מאותו רגע.

הבנתי.

ואז אמרתי,

אם אני מדבר עם מי שאני חושב שאני מדבר,

איך בנו את הפירמידות?

אחד משבעת פלאי עולם. עד היום לא מצליחים להבין איך אבן

כל כך גדולה, כל כך כבדה, הגיעה כל כך גבוהה, כשמדובר בבני אדם.

אני והוא, אנחנו היינו שם.

ואז אומר בורא עולם,

מה שהזיז את האבנים האלה היה כאב.

זה מה שהזיז אותם.

ולאלה שמנסים להתחכם, אני ממחיש ואומר, אתה יכול לנסות לתאר לעצמך אימא

שמחזיקים את הבן הבכור שלה

ואומרים לה, תקשיבי, או האבן או היורה.

שאלתי את בורא עולם, רגע, אבל איך יכול להיות? כאילו, הרי נתת לנו מדריך.

נתת לנו מדריך.

איפה?

נפלנו.

את התשובה התחלתי לקבל רק אחרי שלוש שנים.

בהשתלשנות של מקרים נשלחתי לאיזשהו מוסך באריאל, ושם נפגשתי עם איזה בחור

של ברסלב, והייתי,

כמו שאומרים, כולי בפצצות.

ובאתי ואמרתי לו, תשמע, ככה וככה וככה הוא אמר לי, תשמע חביבי,

עוד שלושה ימים חג שבועות.

יש מצווה גדולה להישאר ער כל הלילה ולקרוא תיקון שנקרא תיקון שבועות.

אמרתי לו, תשמע, אני גם ככה מחפש סיבות להישאר ער כל הלילה, עליי.

באמת, ביום של חג שבועות

לקחתי תיקון שבועות מחבר'ה שלמדו בבית בשכונה שבה אני גר, ועם ברכתם אשריך הלכתי, ישבתי בשפת הים וקראתי תיקון שבועות.

ושם קראתי מקרה שקשור לעניין מתן תורה בשבועות.

ברגע שקראתי את המקרה,

כאילו מפה אי אפשר יותר ללכת אחורה.

ואני אגיד לך מה המקרה.

קצר?

כן.

מאוד.

ויבואו זקני העם אל משה ויאמרו למשה לך עתה פן כי נמות.

שני דברים אני אומר לך עכשיו.

אחד, רק משה קיבל את התורה.

פרט.

פרט.

רק משה קיבל את התורה.

שניים,

מה פן כי נמות?

תאמין,

הייתי במעמד.

משה הלבין.

הלבין, הלבין.

ואמר לזקני העם, איך אני אגיד לו כזה דבר?

הרי כשהיינו בפרעה לא העזתם להגיד פיפס.

פה עם כל מה שראיתם אתם רוצים שאני אלך עכשיו ואני אגיד לו שאתם לא רוצים לבוא לקבל את התורה?

אמרו לו, אתה שליח העם?

קדימה.

מי נשלח לבורא עולם?

היחיד שלבו טהור מטהור עובר את כל מבחני הרנטגן הכי חמורים שיש.

מגיע משה רבנו לבורא עולם,

שים לב למה שהתפתח שם.

אמת וצדק בורא עולם, אחרת אין נצח.

אין קומבינו.

אמת וצדק.

מגיע משה לבורא עולם, בורא עולם לא נותן למשה לפתוח את פיו, כי אם משה היה מנסה להתחיל להסביר מה קרה שם למטה,

גם מחני נא מספרך לא היה עוזר הפעם.

רגע, הוא מסיים, הוא אמר את זה קצר.

רגע.

מגיע משה לבורא עולם, בורא עולם אומר למשה,

שמעתי את כל זקני העם,

הצדק עמהם.

ואז הוא אומר לו, משפט אחד לפני נתינת המצוות,

מאין סוף נצח נצחים של משפטים, הוא בוחר להגיד את המשפט שמתחיל ב:"מי ייתן ויהיה זה לבבם אשר יוליכם אחרי כל הימים".

הנה המצוות.

ניתנו כל המצוות.

ברשותכם,

ניתנו כל המצוות.

לא ניתן אף הסבר לאף מצווה בתורה הכתובה.

ירדה התורה ממשה, נמסרה ליהושע, ישורה, מסר לזקנים, ואחר כך לנביאים ולנביאים ואחר כך לזקנים.

היום עומד אני בפני כבוד הרב וטוען בפה מלא,

אחרי תשע שנים של ייסורים ואכילת זיף-זיף וחצץ,

שטעות טמונה בכל הדרך של העם היהודי בהבנת הנקרא.

ולא סתם הוסתר מאתנו הבנת הנקרא,

כי מלכתחילה היו שם כאלה שלא באו מלבבם. ובורא עולם אמר, הדור הראשון שיגיע לתורתי מהמקום הנכון יזכה לפרסים שנמצאים בה, ונמצאים בה.

ואנחנו מתעסקים בתפל כבר יותר מדי שנים, כבוד הרב.

תודה.

הבנו את כל התורה שלך. עכשיו, רגע.

ולפי מה שאתה אומר, תראה, אמרת הרבה פסוקים לא נכונים בכלל.

תמיד יש לי את העניין הזה איתך עם המטרוס, זה בסדר. מה לעשות? מה לעשות? אני רגיל, זו הפעם הראשונה שתקתי, אבל בסדר. מה לעשות? אתה רואה, הנה, התנ״ך לפניי אפשר לתת לך ותקרא עוד פעם את הפסוקים. קראתי אותם אין-סוף.

אין-סוף, אתה לא זוכר אותם, צריך כנראה, בתיאוריה עברת פעם ראשונה?

תיאוריה, כן.

פה לא.

אבל בכל מקום, הנקודה היא ככה, תקשיב.

הקדוש ברוך הוא נתן את התורה, אכן תורה שבכתב, אבל גם נתן תורה שבעל פה.

משה רבנו, נכון, היה אדם טהור וקדוש,

ועם ישראל היו טהורים וקדושים,

ואם לא היו טהורים וקדושים לא היו מקבלים את התורה.

בשביל לקבל את התורה אישית היה ראוי משה ולא יילוד אישה אחר,

אבל זה לא מקרה כהוא זה מהעם שניתנה לו התורה.

לך כשאיחת עמך, לך רד כשאיחת עמך.

אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, לך רד, רד מגדולתך,

כי כל גדולתך זה בשבילם.

כל מה שנתתי את התורה,

זה נתתי בשבילם.

תורה ציווה לנו, משה,

מורשה קהילת יעקב.

כל התורה ניתנה, והוא רק היה השליח המתווך שהיה צריך להוריד אותה אלינו.

אז ממילא התורה מיועדת לנו, ועד סוף הדורות, חוקת עולם לדורותיכם.

התורה הזאת היא לא תורה בכתב בלבד,

אלא כתוב בפסוק, ואתנה לך את לוחות האבן

והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.

ואתנה לך את לוחות האבן זה עשרת הדיברות,

והתורה זה תורה שבכתב,

והמצווה זו תורה שבעל פה,

שיש בה את הציוויים שאתה מחפש.

אשר כתבתי להורותם, לך ותראו אותם.

כתוב בספר דברים, פרק א', הואיל משה באר את התורה,

מה צריך לבאר אם הכול כתוב?

ואתה הרי מבין את הפסוקים פשוט,

פעם בשפת הים קלטת משהו, ופעם פה קלטת משהו,

ותקתק הבנת את הכול.

אז הם לא הבינו אפילו שדיברו איתם,

והיה צריך את משה רבנו לבאר את התורה.

וכמו שאמרת, התורה ניתנה למשה, ומשה מסרה ליהושע, ויהושע נתן זקנים וזקנים לנביאים,

ונביאים מסרו לאנשי כנסת הגדולה,

והם העבירו אותה עד אלינו, עד כאן.

ותורה שבכתב היא כמו תורה שבעל פה. בפרשה הקודמת למדנו

על מצוות שמיטה.

וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור. מה זה בהר סיני?

הר סיני, תמיד הוא דיבר,

מתחילה מצוות שמיטה.

ושואלים בתורת כהנים,

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

הרי כל המצוות ניתנו בהר סיני, אז למה מצוות שמיטה נאמר וידבר השם אל משה בהר סיני?

לאמור לומר לישראל את המצווה של שמיטה, למה זה צריך?

אלא כשם שמצווה זו מצוות שמיטה כתובה, כללותיה ופרטותיה בתורה,

כל המצווה בכללותה על פרטי פרטיה,

כך כל המצוות ניתנו בהר סיני, כללותיהן ופרטותיהן כולן.

אלא מאי?

הקדוש ברוך הוא נתן בכתב ואמר איך מקיימים בעל פה.

למה?

אם הקדוש ברוך הוא נותן תורה שבכתב עם הבעל פה ביחד, קח את כל הספרות היהודית שיש לנו היום,

קח את כולה ביחד ותרכז אותה בספר אחד, זה בלתי אפשרי.

היית צריך להרים ספר תורה כשמוציאים מההיכל,

היית צריך מנוף

בשביל להרים את הספר שמכיר גם את התורה שבעל פה.

לא זה הסיבה בלבד,

אלא הקדוש ברוך הוא רצה ושיננתם,

שישננו את התורה.

אם התורה תהיה כתובה בספר, אז יגידו, אין בעיה, מתי שאני ארצה, אני אקח את הספר, אני אסתכל.

הקדוש ברוך הוא רצה שישננו ולא ישכחו את התורה, ושיננתם,

כל הזמן שינו.

הגיע הזמן שלצערנו הרב בגלל גלויות וצרות ורדיפות, ועם ישראל נדחה מן התורה על ידי הגויים.

אז תורה עמדה להשתכח לאט לאט,

היו צריכים עת לעשות להשם הפרו תורה, צריכים לכתוב.

וכתבו את כל המצוות של תורה שבעל פה במשנה,

וכיוון שבמשך הדורות המשנה נהייתה

קשה לאלה שהיו בדורות יותר מאוחרים בהמשך הגזרות שהיו על עם ישראל,

באה הגמרא ופתחה את המשנה והסבירה יותר,

ואחר כך בסוף באו הפוסקים,

בקיצורו של דבר, וכתבו.

את המצוות, תמצית כל הבירור והליבון שיש במשנה ובגמרא,

וזה הרמב״ם ושאר הפוסקים, והשולחן ערוך, שהוא השולחן ערוך לכולם,

שזאת ההלכה שניתנה למשה מסיני.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות מבחינתנו.

זה מה שניתן לנו,

ואנחנו לא טועים ולא מוטעים.

במשך כל הדורות קיימו ודקדקו בכל המצוות.

והרעיה,

שיהודים שהתפזרו בכל הגלויות במשך אלפי שנים,

כולם שמרו על אותן מצוות ואותם דקדוקים בדיוק.

ואם כל אחד הבין מליבו מה שהוא רוצה,

היינו מתקבצים לפה והיו תורות הרבה.

אבל אין.

לכולם יש מזוזה בפתח,

ולכולם יש את אותן פרשיות שבמזוזה בדיוק.

ולכולם יש ציציות,

והציציות בדיוק שמונה פתילים, ולא יותר.

בחמישה קשרים, ולא יותר.

לכולם יש להם תפילין, ומרובעות,

לא עגולות ולא משושות,

לא צהובות ולא אדומות.

שחורות מרובעות בשלושה ריבועים מדויקים במיקרומטר.

למה?

כי ככה קיבלו מסיני.

הלכה למשה מסיני.

ורצועות שחורות הלכה למשה מסיני.

וככה אנחנו קיימים, והפרשיות שבפנים מחולקות בדיוק, והכול בדיוק אותן פרשיות מסיני.

ואנחנו חוגגים את חג הפסח ואוכלים מצות בדיוק

בכל התפוצות אותו דבר.

וכן על זה הדרך, כל המצוות שאנחנו מקיימים. משמע,

שלא היה נתק, ולא היה כל אחד ממציא מליבו או בודה או עושה, בדקדוק רב.

בדקדוק רב לא שייך בעולם אלפי שנים לשמור על מסורת כמו שהיהודים שומרים בדקדוק רב,

אפילו שהכתוב לא אומר את כל הדקדוק רב,

רק התורה שבעל פה אומרת.

וראה זה פלא,

כולם מקיימים אותו דבר, למעט אלה שלא רוצים לקיים,

או שהם ראו משהו בבית שאן,

ועוד משהו בחוף, ועוד משהו שם.

אבל כל השאר מקיימים אותו דבר.

למה?

למה מרימים ספר תורה כשמוצאים מהאחד ואומרים,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל?

כי זאת בדיוק אותה תורה ששם משה לפני בני ישראל בהר סיני.

בדיוק אותו דבר.

ואלפי שנים,

במרוקו, בתימן, בפולניה, בספרד,

בכל מקום בעולם שתלך בדיוק אותו דבר.

למעט מנהגים שעל פי מקום.

זאת אומרת, התורה הזאת לא טעות ולא שום דבר.

במה שהתורה הבטיחה,

קיימה,

ויש על זה מערכות שלמות וקלטות שלמות.

תיקח, קלט את מספר 12, לדוגמה, שנקראת נבואות שהתגשמו,

ותוכל לראות איך אני אומר פסוקים מהתורה על כל ההשתלשויות שעברנו

כל התקופות, כולל בתקופותינו האחרונות, וגם אמרתי דברים טרם שיהיו.

בשנת 1992, כשהוצאתי קלט את מספר 35,

שלום עם ערפאת, שרוב הציבור פה, אני מאמין, שמכיר. מי מכיר שירים את היד?

השלום עם ערפאת.

אמרתי, ושלמכון דעים מחבלה לא יתקיים,

הרי מחת שנאה תטע עליכון כנחל מגבר,

על פי ריבי יונתן בן עוזיאל, תורה שבעל פה,

לפני אלפיים שנה,

שאמר שהשלום עם המחבלים לא יתקיים ורק מכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר.

זה לפני שהתחילה האינתיפאדה.

1992, תראה את הקלטה, תשמע אותה.

זה לא פסוק אחד, זה קם פרק שלם.

תשמע את הכול, תראה. זה אחת מהנבואות,

ועוד אחרות, וגם מה יהיה עוד מעט בגוג ומגוג,

ומה יהיה עם עירן, ומה יהיה עם... הכל כתוב מראש,

בתורה שבכתב ובעל פה,

במדרשים ובגמרא ובזוהר הקדוש.

זה ההבדל, אתה מבין, למי שהולך על פי המסורת.

ואנחנו לא טועים,

ואין כבשה יכולה לחיות בין 70 זאבים בלי שיטרפו אותה, וכולם רוצים לנעוץ בה את השיניים.

איך זה העם היהודי, כבשה קטנה בין 70 אומות העולם,

שכולם שונאים אותנו?

רק מה, לכמה יש עדיין אינטרס בנו, כי אנחנו תקועים באמצע המזרח התיכון, יעני דמוקרטיה,

אבל אם לא היינו כך, איפה היינו לכאורה?

אבל זה השגחה והנהגה של הקדוש ברוך הוא, שהרציונל של כמה אומות יהיה כזה שירצו בינתיים לטובתנו,

עד שיגיע זמן הגזירה של גוג ומגוג,

וכולם יפנו עורפם אלינו,

including United States of America.

הבנת?

תודה לך.

אני מזמין אותך לתיקון שבועות לבני ברק,

אבל לא בחוף הים.

אני אדבר איתך אחר כך בנפרד, בסדר?

תהיה בריא.

כן.

שאלה יש לך?

תן לו בבקשה פה מקדימה.

יש לי שאלה, כבוד הרב.

למה מפרשים את התורה?

למה מפרשים את התורה? כן.

אתה מבין בלי הפירוש?

לא, אני שואל שאלה כזאת. רשום, קבל את אביך ואת אמך, נכון? נכון.

לא אומרים, אבא שלך עשה דברים לא טובים מזה. בכל מקרה, קבל את אביך ואת אמך.

נכון. בכל מקרה. מה לא טוב?

שנייה, שאלה.

עכשיו, רשום, לא תבשל גדי וחלב אמו גם, נכון? נכון. מה הקשר לפרה עם חלב?

למה פרה לא מבשלים? למה אסור לאכול בשר אחר עם חלב? גדי עם חלב אמו, בסדר. פירשו את זה.

שמעתי. ולמה תפילין על הראש?

רשום, וכשאתם אותם להיות על ידכם וצפות בעיניכם, אז עושים מה שביקשו.

איפה כתוב? גם מפרשים את זה. התורה? איך אתה יודע מה כתוב? התורה זה הוראות יצרן, כאילו, נכון? נכון. כמו שבן אדם קונה אוטו, היצרן אומר לו מה לעשות. נכון. אם תבוא לטיפולים, אתה... ככה התורה, למה מפרשים אותה? נכון. מה שרשום צריך לעשות. נכון. רשום לא תבשל גדי בחלב אמו? כן. אתה יכול למשל אותו בחלב אחותו.

טוב. זה חלב אמו או לא? טוב. מה? זה מה שרשום. בסדר. נכון? בסדר. אז אני שואל, למה מפרשים? בסדר.

הנה.

מה?

פה יש שוטר, ראיתי, נכנס עכשיו.

יש בחוץ תמרור, אין כניסה.

נכון? נכון.

מה כתוב על התמרור? אין כניסה. איפה כתוב? לא כתוב, הוא מסמן אין כניסה. תיאוריה אתה לומד אין כניסה? אה, פירשו לנו את זה. מה?

רגע, פירשו, מי פירש?

נתנו הוראות. מי פירש?

מה יש בתמרור? תאר לי את התמרור. מה יש? עיגול עם קו לבן באמצע.

זה בכלל לא זה?

אין כניסה אמרת. אין כניסה? נו. אוקיי. אז זה זה.

רגע, אז אם עשו ככה וזה, אז אין כניסה?

איפה כתוב שאין כניסה? פירשו את זה שאין כניסה. אה, פירשו! בסדר.

למה צריך? למה צריך פרש? פשוט.

פשוט, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

כשכתוב אין כניסה ופרשו אין כניסה.

כן. אין כניסה למי?

מפורש למי. למי?

מפורש בתמור, כל תמרור מפרש את עצמו. רגע, למי? אני יכול להיכנס או אני לא יכול? עם אוטו אתה לא יכול להיכנס. אה, עם אוטו? איפה כתוב עם אוטו? בתיאוריה. בתיאוריה, פרשו.

בתיאוריה, הבנתי, פרשו. לא, בתיאוריה כתבו חוקים, לקחו תמרורים,

כתבו חוקים, כל תמרום המסמל במקום לרשום. יש כאלה שלא יודעים לקרוא, אז הם יודעים, עיגול זה אין כניסה. יש כאלה שזוכרים תאוריה בעל-פה, נכון? שמעתי, שואל אותך שאלה.

אסור להיכנס באין כניסה מהפרונט או גם מאחורה,

ברוורס? מאיפה שמוצא בשלט.

לא הבנתי, אבל המכונית, זה רק עם הפרונט או אחורה? בכל מקרה אסור להיכנס. גם רוורס אסור. גם רוורס. איפה זה כתוב?

מה?

כשאתה הולך לתאוריה זה רשום, כשאתה לומד את זה. אז פרשו עוד.

מה? תירגע בפרשו. בסדר, אבל אתה לומד את זה. רגע, על סוס אני יכול להיכנס?

מה?

כן. אם זה נמסר.

איי, איי, איי, איי, איי. אבל התורה לא רגועה. רגע, ברור, ברור. רגע, רגע, רגע, רגע.

אתה צריך להבין דבר אחד.

כמו שפרשו לך את הדברים האלה שהם תמרורים,

כי אם יתחילו להסביר לכל אחד, יכתבו את כל מה שכתוב בתיאוריה על השלט,

אתה יכול לדרוס אנשים.

אז רגע, רגע, כולם יעצרו, רגע, כולם יעצרו לקרוא, אף אחד לא ייסע,

כי זה יעמוד יקרא,

וזה יסתיר לו, וזה יהיה לו משקפיים.

אתה יודע מה יהיה? לא, ויש לי שאלה אחרת. רגע, רגע, הבנת?

כן. זאת אומרת, אם נתחיל כל דבר, אתה מבין?

שיהיה כתוב, וכתוב, וכתוב, וכתוב, וכתוב, בלי סוף, בלי סוף, בלי שיפרשו לנו,

לא נגיע לכלום. לתורה יש הרבה מפרשים, לפי מי ללכת.

אני אסביר.

קודם כול, במצוות

יש לנו הלכה.

ההלכה זה שורה אחרונה.

שורה אחרונה, כמו שבתיאוריה אומרים לך, אלה התמרורים שיש,

זה נקרא שורה אחרונה.

לפני כן היו פחות תמרורים, עכשיו הוסיפו עוד תמרורים. כל פעם יש משהו אחר. לא משנה, בשבילנו. אבל אין חילוקי דעות, ואף של חכמים או פרשנים, רגע, רגע, היה חילוקי דעות ביניהם, עד שהגיעו למסקנה. רגע, רגע. ומי יודע שהם חוזרים מהפוסט?

באמת,

בלאמת,

היו גם חילוקי דעות בין אלה שהחליטו איך יהיו התמרורים ואיך יוצגו ואיך יהיה הסימן שלהם. היו.

בסוף יש מסקנה, המסקנה התפרסמה, וזהו.

גם אחרי שיש את המסקנה, יש חילוקי דעות בין הנהגים.

אחד אומר, לא יודע, זה נראה לי ככה, וזה נראה לי ככה, אני לא זוכר את זה, ועושה מה שהוא רוצה, נכון? כן. גם אצלנו היו חילוקי דעות, כמו שאתה קורא לזה,

ובסוף נפסקה ההלכה.

ההלכה זה אחרי הכול, וההלכה אומרת, ככה אתה צריך לקיים.

עכשיו, אם תרצה ללמוד, אבל כל אחד יכול לפרש אחרת. לא אמרתי.

מה?

יש בסוף את הדף של התיאוריה? כן.

הדף הזה הוא סופי.

לפני כן גם היה חילוקי דעות.

אז אתה גם לא בטוח שזה נכון, אבל מה שרשום בתיאוריה... עוד פעם, אבל זה התיאוריה!

נו, אז בגלל זה יש תאונות, זה לא נכון.

תאונות זה בגלל הנהגים! כל מה שרשום בתיאוריה, נכון? תיאוריה בגלל הנהגים, לא בגלל השעשתנו. כי כל נהג מפרש את זה משהו אחר. זה אתה! מה?

שאתה מפרש מה שאתה רוצה, אחותו ולא אמו, אמו ולא אחותו. לא, כל נהג מפרש את התוארת ומשהו אחר. עכשיו תקשיב מה שאני אומר, אבא. כן.

בכנסת יש מחלוקות, יש צעקות, יש בלגנים, נכון? נכון.

בסוף עבר בקריאה ראשונה, שנייה, שלישית, עבר?

כן. כולם מקיימים את החוק?

כן או לא? כן, כן. מה פתאום? כן, מה כן? מה, אם עברה החלטה ויש החלטה? יש החלטה, יש חוק, אבל כולם מקיימים את החוק? לא.

לא. המשטרה היום בחקירות, אתה יודע.

כן. למה? כי הם שומרים על החוק.

איזה חוק? שלא יהיה.

נכון. זהו.

אבל חוק יש.

כן. הלכה יש.

יש אנשים שלא רוצים להבין את ההלכה, אז מקשים קושיות.

בשביל מה?

בשביל לקיים או לא לקיים? רגע.

אני שואל שאלה. אני שואל שאלה גם, לקיים או לא לקיים? כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

בקיצור, אז רגע.

אבל ברור שיש הלכה וצריך לקיים, השאלה מי רוצה לקיים? אני אומר דבר אחר.

שהלוהים נתן לנו תורה. כן. כמו שהוא נתן אותה, ככה לעשות אותה. נכון. לא לפרש ככה, כן. לא לפרש ככה, כן. לא. מה שהוא נתן לראש. מה שהוא נתן. כן. איפה רשום שצריך ללכת עם כיפה על הראש? רשום באיזה מקום? בטח. לא, זה רק, בשולחן ערוך, סימן ב' על החזן. למה אתה אומר לא כתוב? רשום שצריך לשים כיפה על הראש? כתוב. לא ילך 400 בגילוי הראש. כן. כתוב. זה הלשון.

לא ילך, מה?

לא ילך 400 בגילוי הראש. אנחנו מוזכר כיפה אבל.

לא, תלך עם חסה על הראש. זה בסדר, אנחנו מוזכר כיפה. אני אמרתי לך כיפה? נו אז. אל תלך בגילוי ראש.

הנה, קח נייר, שים על הראש.

כמו אלה שבאים לחתונות, שים ככה. מה אני אגיד? לא יודעים לקנות ב-5 שקל כיפה, שמים ניירות, אוספים ניירות על השולחן,

שמים.

תחזיק לי רגע, תחזיק. מה קרה? אי-אפשר לקנות 5 שקל?

עגילים ב-100 שקל קונים. זה לא קונים? מה קרה?

אבל הם יודעים לשאול שאלות. כשמגיע הקדיש,

התגדלנו את ה...

מה השאלות?

לא רוצים לקיים, שואלים שאלות.

כן, שאלה נוספת.

הנה הבחורצ'יק פה, מקדימה.

קודם כול, שלום לכבוד הרב.

שלום וברכה.

טוב, ככה לראות אותך פעם אחת לייב ולא בדיסקים, ו...

טוב לראות אותך גם.

יש לי שתי שאלות.

השאלה הראשונה,

איך אתה בעצם יודע שיש באמת בורא עולם ואלוהים?

זו שאלה ראשונה.

כן.

ושאלה שנייה היא,

איך אתה יודע שהדרך שאתה עובד אותו היא באמת הדרך הנכונה,

ולא הדרך של הנוצרים או של המוסלמים או של כל דרך אחרת.

הבנתי.

איך אתה יודע שיש לך נשמה?

ושתיים, איך אתה יודע שאימא שלך היא אימא שלך ולא אשכנה?

יש תעודות לידה, יש הוכחות.

תעודות לידה אפשר לזייף, וככה מוכרים גם ילדים מברזיל.

אוקיי, בקשר לנשמה,

זה גם שאלה לא ידועה. אבל יש לך, לא?

אתה יכול לקרוא לזה נשמה,

אחרים יכולים לקרוא לזה משהו אחר. יכול לקרוא לזה מה שאתה רוצה, אבל יש לך כזה דבר?

שוב,

זה תלוי. זאת אומרת, אתה אומר שקוראים לזה נשמה, יכול להיות בן-אדם אחר שקוראים לזה משהו אחר.

לא משנה. איך קוראים לך?

אשו.

מי אם אני אקרא לך שרי?

העיקר שאני מתכוון אליך.

לא?

אנחנו מתכוונים לאותו דבר, נשמה, נכון? או spirit,

או soul,

איזה שם שאתה רוצה. בצרפתית איך אומרים?

אין לי מושג.

אתה לא יודע? לא דובר צרפתי, לא. לא?

טוב.

אני שואל אותך את השאלות האלה. לא, אבל אני אענה לך, אבל תענה לי גם.

איך אתה יודע שיש לך נשמה?

I feel it.

אני מרגיש, לא? אתה לא מרגיש שיש לך נשמה?

אמרו לך פעם שאתה נשמה?

כן.

אם אמרו לך, כנראה שטעות.

כי אין הוכחה, אין הוכחה, אין הוכחה. נכון. תלוי איך קוראים לזה.

יש לך נשמה או אין לך?

תחליט.

בן אדם מרגיש חי, אם זה נשמה. או! מה זה? מה זה? מה זה חי?

מה זה?

אני מניח שנשמה אין. אבל שמעת, אתה רק מרגיש.

אתה לא רואה.

אתה לא יכול נחוש לתפוס את זה, נכון?

כן. אבל אתה יודע, אין יותר תחושה מאשר זה שאתה חי.

אוקיי.

אבל כן או לא? אני שואל אותך. כן או לא?

כן.

כן. כן.

אני שואל. רגע.

מי שיש לו נשמה והוא לא שקרן,

הוא חש שיש בורא לעולם גם בלי לראות ובלי לתפוס.

כמו נשמה.

מי שהוא לא שקרן,

הוא חש,

הוא יוצא למרחב, איפה שהוא לא הולך, הוא רואה אלוקים.

מנהיג לכל הבריאה.

זה לא צריך לראות, לא צריך אפילו הוכחה.

אדם חש.

אבל למי שרוצה את זה לוגית,

יש הוכחה, אני אוכיח לך אם תרצה תכף.

הבנת? כן.

אבל אין לך ראיה גם שאימא שלך, אימא שלך, אפילו שיציגו לך תעודות,

נכון?

יש ילדים מאומצים שלא יודעים עד היום

מי ההורים האמיתיים שלהם.

אתה יודע שיש דברים כאלה.

נועה, זה לא ראיה שהוא גודל בבית מסוים ואימא שלו, אימא שלו.

אבל אף על פי כן הוא לא מערער על זה.

לא תמצא הרבה ילדים שמתחילים להקשות קושיות על אימא, אולי את לא אימא שלי בכלל.

אם את לא קונה לי סוודר, אני לא יודע מה את אימא שלי, אני הולך לבדוק.

אני הולך לבדוק.

שמעת פעם כזה טיעון?

לא.

זאת אומרת, אם אדם לא נוח לו לקיים את התורה,

הוא פתאום שואל שאלות. אולי היהדות לא נכון? אולי הנצרות? אולי האסלאם?

למה אני תקוע ביהדות? אולי זה לא.

מתי זה מתחיל?

כשלא מוצא חן בעיניו משהו שהוא מרגיש שזה מכביד עליו.

אז הוא מתחיל להקשות קושיות ולהעלות טענות בשביל להתרחק מהחיובים שיש לו.

הבנת?

אבל גם זה אני אוכל.

אתה רוצה?

כן, כמובן. ואם הוכחתי לך, אז אתה מקבל עול מצוות היום?

בלי נדר. בלי נדר. יופי, נפלא.

כי לא יפה להטריח יהודי כמוני שיושב בלי מזגן, בחום הזה מזיע, ובסוף לא עושים עם זה כלום.

אז ככה אני אגיד לך.

הפרוז'קטור, מאיר, עלי, לא עלייך.

טוב, את מתחת למנורות, תזוזי שמאלה.

מכל מקום תקשיב. לפני שתסביר, כבוד הרב, אני רוצה להסביר למה הגעתי לפה ולמה אני שואל אותך את השאלות האלה. בבקשה, בשמחה רבה. קצר אבל. כן, קצר, קצר מאוד.

הייתי בחו-לו מזמן,

וככה הסתובבתי במקומות, בואו נגיד, לא של יהודים.

וראיתי אנשים שמתפללים ועובדים את השם, איך שלא תקרא לו, הם לא משנה.

וראיתי אותם מתפללים בכוונה וב... זאת אומרת,

כמוך ועם...

כמו כל אחד אחר, זאת אומרת, כמונו, היהודים.

ומה... למה הם... מה הם עושים לא נכון? או למה אתה חושב שהם לא מתקשרים איתו והם לא מתפללים והם לא בעצם עושים דבר נכון? למה הם עושים דבר לא נכון?

קודם כל, אני לא אמרתי את זה. אתה שם בפי שכאילו, למה אני אומר? אני לא אמרתי את זה. שמעת שאני אמרתי?

אמרת לי להקשיב לך. הקשבתי.

אם היהדות היא הנכון, המקור הראשון,

אז הם עושים משהו אחר. בנוגע לתפילה,

כולם מכוונים להתפלל לאלוקים.

שאלה מה הדרך?

ודרך מי?

אה, אוקיי. זה ההבדל.

אבל תכף נעמוד גם על זה, אם תרצה. בינתיים,

ההוכחה שיש בורא לעולם זה אתה.

ידעת את זה? לא.

לא.

אתה בראת את עצמך או שנבראת?

נבראתי.

בטוח.

מאה אחוז. אולי בראת את עצמך?

אני לא רואה דרך.

לא יכול להיות? לא.

למה לא יכול להיות?

לא משהו שאני יכול לחשוב עליו. אתה רוצה שאני אעזוב לך? כן. יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך.

נכון?

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך, נכון? כן, הייתי לפני.

לא, הוא היה. למה? הוא אומר שהיה.

אתה מתכוון לנשמה אולי. לא, אני לא מתכוון כלום. נבראת? שאלתי אם נבראת? אמרת כן. למה התכוונת?

לך בן כמה אתה?

23. לפני 24 היית? לא.

נבראת? כן. על זה דיברנו.

האם בראת את עצמך בעצמך?

לא. אמרנו למה לא?

כי יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך. נכון שיש רק שתי אפשרויות? כן.

אם היית לפני שבראת את עצמך,

זה אפשרי?

לא.

למה לא?

כי לא יכול להיות שבראת את עצמך.

לא, כי לא יכול להיות שהיית לפני עצמך, כי אם היית לפני עצמך לא נבראת בכלל,

והיית תמיד,

והיית תמיד,

ואתה רק בן 23. אז זה לא יכול להיות.

ואם לא היית לפני עצמך,

לא יכולת לברוא את עצמך, כי לא היית בשביל לברוא את עצמך,

נכון?

נכון.

יפה, אז נבראת, נכון? לא רק אתה.

כל נברא נברא על ידי מי שקדם לו, נכון?

נכון? נכון. נלך עד ראשון הנבראים.

הראשון, לא משנה, אחורה.

הגענו לראשון של נברא.

הוא ברא את עצמו?

לא. לא.

מוכרח שמישהו ברא אותו, נכון?

נכון. איך נקרא לזה שברא אותו?

הבורא שלו. הבורא שלו, נכון? נכון. הבורא.

נשאל, אבל האם אולי הבורא שלו גם הוא נברא על ידי מישהו שקדם לו?

מי ברא אותו?

אם נגיד שהיה מישהו שברא אותו, מה הוא היה?

בורא עולם.

לא. אם נגיד שמישהו ברא גם אותו.

בורא של הבורא עולם.

נכון. אז הבורא השני הוא כבר לא בורא, הוא נברא בעצמו.

נכון.

אפשר שיהיה נברא בלי בורא?

לא.

אי אפשר.

זאת אומרת, אם יש נבראים, זה מעיד שיש בורא ראשון.

נכון.

וזה גם מעיד שלא יכול להיות לבורא בורא.

נכון. כי אם יהיה לבורא בורא, גם הוא נברא.

נכון? נכון. אז הוא מוכרח להיות בורא ראשון

שאין לפניו

ואין אחריו, והוא ברא לכל הברואים, נכון?

נכון.

יפה.

אז יחבור אל העולם או אין?

כנראה שיש. מה לעשות? מי ההוכחה אתה?

דבר שני,

למה התורה שלנו צודקת ולא הנצרות והאסלאם?

קודם כל, הנצרות והאסלאם לא מכחישות את התורה, אתה יודע.

כן, יש להם רק מה שנקרא ביתא חדשה.

אבל קודם כל, חדשה, שלנו היא שנה.

זאת אומרת,

אני חברת מרצדס,

יש מרצדס חדשה.

זה לא אומר שאני לא החברה,

נכון?

נכון. אני המקור.

עכשיו, אם כולם מסתמכים על המקור שלי,

אז אני ודאי אמת, נכון?

נכון. והאמת הזאת קיימת בזכות עצמה ובלעדי אחרים, נכון?

ואחרים אין להם יסוד אם אין להם אותנו, נכון?

נכון. הם לא מכחישים את זה, אגב. תודה. אז מי האמת?

אז מי האמת? אם בעצם זה האמת, אז למה הם הולכים בדרך אחרת?

בשביל זה צריך להיות יהודי?

אני מסביר. עוד פעם.

אצלנו מעמד הר סיני היה במעמד של מיליונים, נכון?

אתה מכיר עוד מעמד של מיליונים שהתגלה הקדוש-ברוך-הוא באיזה דת?

יש דת שאומרת כזה דבר?

אף אחד. לא שאני יודע. אין.

גם הנצרות אומרת שהיה אחד שקראו לו כך וכך,

והיה לו איזה גילוי ככה באיזשהו מקום, לא משנה מה,

והוא אמר, אומרים אחר כך לאיזה עשרה שליחים,

ואחרי 200 שנה כתבו משהו שחושבים שהוא אמר וכו',

וככה התחילה הדת הזאת.

היו עדים?

לא.

עכשיו אני בא ומספר לך סיפורים.

אני הייתי עכשיו מאחורי הקיר, דיברתי הקדוש-ברוך-הוא, מסר לך דרישת שלום,

וכו' וכו', ואני מתחיל להמציא הוראות, וכו'. אני היום ממציא אני בעצמי, לא מחכה 200 שנה.

נו, אז אתה תאמין לי?

לא. כשיבוא אחד כזה, מה יגידו?

עליו זה קוקו זה.

אם הוא אומר שהקדוש-ברוך-הוא דיבר איתו קודם במדבר,

באיזשהו מקום, איך יסתכלו עליו היום?

קוקו או לא קוקו?

קוקוריקו, נכון?

ואם אחרי 200 שנה נזכרו שהיה מישהו שאמר שהוא היה מאחורי ההר ודיבר עם מישהו, אז מה יגידו על אלה שמספרים את זה?

תרנגולים.

טוב,

זה צד אחד. הצד השני יותר גרוע.

אז מה, מה אתה שואל אותי בכלל? מה אמת? מה לא אמת? אני לא מבין.

ואם אחרי מיליונים מעידים שעל זה מסתמכים כולם כיסוד,

ואתה רואה עוד יהודי יקר כזה שבא והיה בבית שאן וראה שם דמויות מפה עד להודעה חדשה,

ואחר כך מישהו ששר שיר

באמצע הים, אתה מבין?

הוא יכול עדיין להחליט שכל העם היהודי טעה?

אז ודאי שהנצרות והאסלאם טעו.

ודאי.

נכון?

אז איך זה שאתה מסביר את זה שיש כל כך הרבה מאמינים בנצרות ובאסלאם?

בגללנו.

אם לא היה אברהם אבינו,

אבי האמונה היהודית בעולם,

כולם היו עד היום עומדים עבודה זרה, כמו במקומות שביקרת וראית אותם מתפללים מול האבנים.

והם משתטחים גם על הרצפה בארמונות של זהב

מול הפסלים שהם בנו בידיים ומחשיבים אותם לבעלי כוחות.

רק את הזהב הם שמים בארמונות לא בחוץ, שלא יגנבו אותם, כי הם לא יודעים לשמור על עצמם.

הבנת?

אז מה נראה לך עכשיו?

זה הרבה חומר למחשבה. נכון?

יש לי גם המון חומר לתת לך.

תודה רבה.

גם ציצית וכיפה,

שלא תחפש את החומר אחר כך.

קח, תן לו.

וזה לפני מתן תורה, חג השבועות, אשריך.

תודה רבה.

תזכה למצוות.

הוא יעשה, הוא יעשה. הוא קצת נבוך,

תניחו לו, הוא מעכל את הדברים, לאט לאט.

אתה רוצה לשאול שאלה שם?

כן?

תן לו שם.

אני אתן לך ברכה תיכף.

גם לו אני אתן ברכה.

גם לי.

כן. ערב טוב. ערב טוב.

קודם כול, אני רוצה להגיד כל הכבוד לרב על כל העבודה שלו.

למרות זאת, אני רוצה לשאול שאלה קצת, אולי זה יפריע לכמה אנשים,

אבל למרות זאת אני רוצה לשאול את השאלה.

השאלה היא ככה. הרבה פעמים שמעתי טענה

בעולם החילוני,

אבל אני מדגיש שהרבה פעמים שמעתי את הטענה הזאת בעולם הדתי,

וגם אם אני לא טועה אצל כמה רבנים,

שכל האווירה שיש בהרצאות וכל ההתלהבות, הרבה שירים, מתי שהרב נכנס, שירים, ריקודים, הרבה התלהבות.

אז האנשים, כמו הדוגמה הזאת, למשל,

יש הרבה התלהבות, ואנשים עושים דברים שאני לא בטוח שזה בא מרצונם,

ויכולים לחזור הביתה, ואחרי זה אולי מצטערים על מה שעשו,

וחושבים, והכול בעצם חוזרים בדיוק כמו שהיו לפני שנכנסו להרצאה.

ויותר מזה, יש אנשים שחוזרים בתשובה,

זה לוקח להם חודשיים, הם משנים הרבה דברים בחיים שלהם,

ואחרי חודשיים זה משהו שהוא מאוד שטחי ומאוד חיצוני כזה.

בגלל כל ההתלהבות יש הרבה סיבות לדברים האלה,

ואחרי חודשיים הם פשוט זורקים הכול, ונכון שחזרו בתשובה, אבל אחרי זה חוזרים עוד יותר בשאלה, וזה עוד יותר קשה להוציא אותם ממקומם הנוכחי.

הבנתי. זאת אומרת, לפי מה שאתה אומר, היו צריכים להיות עכשיו מיליון

חוזרים בשאלה לפחות בגלל ההרצאות.

אני לא אומר מיליון, אבל אני אומר שבתוך המיליון הזה יש כמה שחזרו בשאלה,

ואני רוצה לדעת איך הרב מתמודד עם הנקודה הזאת. הנה, בבקשה.

מי חזר בתשובה בעקבות ההרצאות שלי כאן, שירים את הידיים?

תקומו בבקשה, תקומו, תקומו,

תקומו, תקומו, תסתכל, אתה רואה?

אתה רואה?

למה לא זרקתם אחרי חודשיים הכול?

כי זו האמת, האמת היפידה. תן לו לדבר, תן לו שם את המיקרופון,

הוא יסביר לך.

קח, תגיד כמה מילים, תסביר לו מה,

תסביר לו מתי חזרת בתשובה.

לפני 22 שנה, חבר שלי החזיר אותי בתשובה,

אבל הוא חיזק אותי הרבה הרבה.

מי שלא שומע את הרב אמנון יצחק, הוא נמצא תקוע במעלית.

ככה לפי דעתי.

חזק וברוך.

אני מכיר את הרב אמנון יצחק בן רומא,

אמנון בן רומא.

חזק וברוך. והוא מחזק, ואני נפגשתי עם אנשים בכל העולם.

אין, חבל על הזמן.

אנשים שהיו אוכלים חזיר בכריפו.

אמרו לי, הרב אמנון יצחק, אנחנו מכירים אותו.

אני נפגשתי עם שני אנשים שגנבו מכונית,

הם נפגשו אתי בסמינר,

גנבו מכונית, ולא קוללו להם מכונית, היה הקסטה של הרב אמנון יצחק,

חזרו בתשובה והחזירו את המכונית וביקשו סליחה מבעל המכונית.

תודה רבה.

הרב אמנון יצחק שם לי ציצית,

שם לי כיפה שחורה, אני לא הייתי הולך עם כיפה. חמש שנים הייתי דתי, שומר, אבל לא הלכתי עם כיפה עם ציצית.

סיפר לי מה מעלה של ציצית קטן,

אני הרבה אנשים גם שבים עם ציצית קטן, דרך הרב.

ציצית קטן זה מחזק,

זה מונע אותך מהרבה גזירות, מהרבה בעיות.

בציצית קטן הוא ליבד אותי איזה 2,800 מלאכים,

ואני הבאתי איתי הרבה הרבה אנשים, והכל לזכות הרב.

חזק וברוך.

הייתי איתו בבית ואני מכיר את הרב 22 שנה.

תזכה על המצוות.

מי שלא שומע על הרב יש לו משהו במוח לא בסדר.

תן לו, תן לו.

אני לא שאלתי את השאלה לגבי האנשים שחזרו בתשובה. גם הייתי יכול לשאול, לא, אתה אמרת שיש שתי טענות,

אחת שזה בגלל התלהבות, ושתיים, אחרי חודשיים משילים את הכול וזורקים וחוזרים בשאלה.

כן. זה מה שאמרת.

אז קודם, לפי שיטת אלה שאמרו לך, דתיים,

שהם בעצמם צריכים לחזור בתשובה, והם סתם קנאים קוראים לזה,

אבל אותם אנשים שאמרו לך בעצם את הדברים האלה,

לא צריכים לעשות בכלל שמחת תורה,

כי בשמחת תורה שמחים ורוקדים עם התורה, ואחרי זה לא הולכים ללמוד.

ואחרי זה הולכים לעבודה, אז מה פתאום לעשות שמחת תורה? סתם התלהבות?

מה, בגלל שמחלקים סוכריות בית כנסת אז הם רוקדים?

לא צריך. בלי שירים, בלי שמחת תורה, בלי כלום. זהו.

זו הטענה.

באנשים שמורידים

הזמן לא טוב שהם שמו בינתיים?

אחד התחיל לעבוד, ואחרי החודשיים פיטרו אותו. אז מה, או התפטר לבד.

אז לא צריך לעבוד.

אז למה לא צריך לעבוד?

למה בגלל שפיטרו אותו? התפטר, נגמר, לא צריך.

ומה, צריך אותי בשביל שהוא יעזור בתשובה?

אני בסך הכול אומר לו מה צריך לעשות, אם הוא רוצה לדעת. אם לא, הוא יכול להישאר איפשהו תקוע, במענית.

אז זאת אומרת, אין שום בעיה.

הבנת?

ואם יש התלהבות, מה לא טוב?

אתה רוצה שאני אגיע להרצאה, אז יהיה

מוזיקה של איצ'קוק?

וואווווווווווווווווווווווווווו, אין בעיה. אני יכול לבוא, לבוא עם גלימה שחורה,

עם עיניים, עם אורות, ולהפחיד, עם ציפורניים,

אתה מבין? ומהפחד אתה חוזר בתשובה. ועוד שתי הבטחות איומות שאני אתן לך על הדרך,

ולהתראות.

הזמן לא טוב שאתה שומע שירים עד שאני מגיע. לא טוב?

אתה עכשיו דיברת על הדברים המאיימים והמפחידים.

גם שמעתי דברים בהרצאות, בדיבורים שלך, הרבה פעמים אתה אומר דברים שמפחידים,

ובגלל הדברים האלה אני חושב שגם אנשים מתחילים לחשוב ואולי בגלל הדברים האלה חוזרים בתשובה.

אבל שמעתי הרבה פעמים שלא חוזרים ממש בתשובה בדרך הזאת,

מתוך שמפחידים אנשים שהחזרה בתשובה בדרך הזאת היא לא החזרה בתשובה אמיתית. הבנתי.

זה אותם קנאים שאמרו לך אותו דבר, כי הם לא מצליחים להחזיר אף אחד לתשובה, אבל אני אסביר לך בכל אופן.

אני פתחתי את התורה כמו שפתחו אחרים,

ויש שם יותר הפחדות ממה שיש הבטחות.

שקול יסכל, ירו יירא, יכרת תכרת הנפש ההיא,

פרשה שלמה בחוקותי רק קללות,

פרשת כי תבוא קללות, פרשת תאזינו קללות, איש עדה.

הקדוש ברוך הוא רוצה לקרב את הבריות, שיספר להם על גן עדן,

שיתאר את האילנות בגן עדן, את הציפורים, את הנהרות.

למה צריך לדבר ככה? בשביל מה הוא מדבר ככה?

אלא בשביל שאתה תגיע למדרגה של מה שמבטיחים לך אלה שלא מסוגלים לעשות את זה,

בשביל שתגיע למצב כזה, אתה צריך להיות בדרגת אברהם אבינו.

רק אברהם אבינו היה מהבודדים שזכה לעבוד את השם מאהבה,

ורוב העולם, רובו רק מיראה.

והלוואי

שיגיעו ליראה.

הלוואי.

הבנת?

ולכן התורה אומרת הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה עונשים מתוארים בתורה.

הבנתי אותך?

כי גוף האדם פוחד ורק זה מה שיכול להציל אותו. אם לא יהיה לו את הפחד,

שום דבר לא יציל אותו.

אבל גם זו לא השיטה.

כששואלים אותך על דברים שמפחידים ועונים לך,

זה מה שביקשת, קיבלת.

אבל שמעת שהפחדתי בהרצאה?

יש דברים שמפחידים, כן. נכון, האמת היא מאוד מפחידה.

אני לא מדבר על האמת. אני מדבר, לא יודע, למשל, אין לי משלים, אבל, למה? משל אחד.

אני אומר לדוגמה שיש גיהינום. שמעת את זה ממני פעם?

כן. אני אומר שיש גיהינום?

אני המצאתי את הגיהינום?

אתה מדבר על הגיהינום.

אני מדבר, הם שואלים אותי. אם לא תשאל אותי, אני לא אענה לך. אז אני שמעתי אותך.

בוודאי שאני אומר, אם שואלים אותי.

אתה שמעת הרצאה שאני מתחיל מיוזמתי לדבר על גיהינום?

ערב טוב, יש גיהינום.

אנחנו הולכים לדבר על שבעה דורי גיהינום וחלוקתם ומחלוקתם, ומה שקורה שם, ומה מעלות החום שנמצאות שם.

ובלי חיוך, כן.

אתה יודע, עם מוזיקה, כן, של באסים, באסים, ככה. אתה שמעת אותי פעם?

מה זה, מחול השדים?

שואלים שאלה, אם יש גיהנום וזה, אז אני עונה.

למה השם ברא גיהנום? אני גם עונה.

אז מה אתה רוצה שאני אענה? לא, אין גיהנום. מה פתאום, גן עדן? גן עדן, אין גיהנום, הכל טוב, הכל טוב. ככה אתה רוצה שאני אגיד?

מה, אני שקרן?

מה, אני קבלן קולות של הקדוש ברוך הוא?

מה, אני מביא את כולם התמין בחרטא? יאללה, בכיף, בסוטול? מה, מה הולך?

או שזה אמת או שזה לא אמת. אם שואלים שאלה, עונים תשובה.

שאל אותי, תוכיח לי שיש בורא לעולם, עניתי לו.

שאל אותי, למה אנחנו יותר נכונים מאחרים, עניתי לו.

שמעת שאלה שאני לא עונה?

לא. אז מה, לא טוב?

תגיד לקנאים שזה לא עזר.

כן, מי בנשים, השאלה יש לך?

לא אז תכף, שאלה אני צריך, יש לך שאלה?

פה שאלה.

מי, מי ארבע?

תן לה, כמה פעמים, כמה פעמים. מה, מה המסובך? מה המסובך?

ערב טוב לך, קודם כול.

ערב טוב.

קודם כול, אני, יש לי שתי שאלות שהן לא שאלות של האם קיים או לא קיים, כי אני מאמינה באמונה היותר משלמה שקיים.

שאלה ראשונה זה למה הרבה פעמים כשאני קוראת תהילים או בכלל,

אז יש לשון של נקבה,

יש לך, לך,

סתם שאלה שאני מסוקרנת לדעת כאילו אם אני נעורה. שאלת אותי באינטרנט בטעות? לא. קיבלתי שאלה שבוע כזאת.

כן. ושאלה שנייה זה, אני יודעת שהמטרה כביכול בעולם הזה זה שכולנו בעזרת השם נחזור בתשובה שלמה ומלאה,

והשאלה זה, אני מתרגשת,

הרי בוראו עולם הוא כול-יכול,

אז למה מלכתחילה הוא לא ברא את השלמות הזו שכולנו כבר נבוא בצורה של תשובה שלמה ומלאה, ויש את החלק כן, חלק לא, וכל התהליך הזה של החזרה בתשובה?

טוב.

לגבי לך, לך, זה עניין דקדוקי.

כשאומרים בסמיכות,

אז זה לך נאה ולך יאה.

אבל כשמסיימים פסוק, או שיש אתנחתה, אומרים לך גם בלשון זכר.

לכן אומרים לך ואומרים לך, והכוונה לך.

לגבי למה הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו בשלמות, הוא ברא את אדם הראשון בשלמות המושלמת ביותר שאפשר להיות מושלם.

אבל הוא ביקש רק דבר אחד, מעץ

אגן אכול תאכל,

מעץ הדעת, טוב ורע, לא תאכל.

והוא נכשל בדבר רע.

ומזה התגלגל שאנחנו צריכים לתקן את חטא אדם הראשון ולהגיע לשלמות

שהייתה לאדם הראשון לפני החטא.

ואכן, עם ישראל הגיע לשלמות הזאת במעמד הר סיני,

ונפל עוד פעם בעניין העגל, ואנחנו ממשיכים עכשיו

בשביל להגיע לשלמות.

ובביאת גואל צדק נגיע לשלמות

כמו שהייתה לאדם הראשון לפני החטא בעזרת השם.

כן,

שאלה אצל הגברים, הנה פה באמצע. שאלה אצלי, בבקשה. תן לו, תן לו. תן לו שמה.

אני רוצה לשאול,

תן לה לשאול, כבר יש לה, נו.

אבל זה לא עובד.

עובד, עובד.

זה עובד? זה מדבר? או, עכשיו זה מדבר. צועק אפילו.

צועק.

טוב מאוד.

כבוד הרב, יש לי שאלה פשוטה.

אין לי כסף לשבת הזאת.

אתה יכול לעזור לי?

בטח. אני אלמנה.

אלמנה.

אלמנה. אה,

בעזרת השם נעזור לך.

בסדר. רגע, את שומרת תורה ומצוות? כן, בטח.

בסדר, בלי נדר נעזור לך.

בעזרת השם.

מתי לבוא?

בעוד כמה דקות. לא לבוא, היום בערב. אני אתן לך קצת כסף, שיהיה לך לעשות שבת. בסדר, אני מחכה.

פליפלן.

עוד מישהו חסר לו משהו?

תן לו שמה בחור כאן.

תן לו.

כן.

קודם כול, נתניה מברכת אותך על שהגעת לעיר.

אני אישית מאוד מרוצה מזה.

תודה רבה לך.

ויש לי שאלות קטנות ומאוד פשוטות.

הייתי רוצה שיתחדד לי,

להגיד לי מה המשפט שאומר דרך ארץ קדמה לתורה.

זה אחד,

אפשר להגיד לי רק מה זה אומר. דבר שני,

באיזו דרגה רוחנית של התורה,

אז זמרה של מזמורי תהילים ושירי תורה,

באיזה גובה זה עומד מול מצוות?

ושאלה שיותר מסקרנת אותי

זה שבאיזשהו מקום כתוב, ונשמרתם לנפשותיכם עד מאוד,

או בברסיאציה שונה,

משהו בסגנון שהאנשים צריכים לשמור על עצמם.

אז זה הוכח מעל 72 מדינות,

שאנשים, דוגמה, מעשנים סיגרות וזה מזיק לבריאות.

אנשים שותים קולה, יש בזה כופאין,

זה הורז את השיניים, הורז את הקיבה,

עושים כל מיני תוכלויות.

אז למה בכל זאת הדתיים, הרבנים, חלקם יחסית קטן או בינוני, משתמשים בזה?

זה דבר אחד. דבר שני, יש שלושה דברים. אוקיי. עכשיו, לא שאלה, אני גם אישית רוצה לתת 100 שקל לגברת,

שכן ירבה כמוני.

תודה.

ובכן,

שאלה ראשונה, מה זה דרך ארץ קדמה לתורה?

לפני שניתנה תורה במעמד הר-סיני,

דרך ארץ קדמה,

מהאדם הראשון עד נוח היו עשרה דורות,

מנוח ועד אברהם היו עשרה דורות,

ומאברהם ועד למתן תורה שישה,

ביחד עשרים ושישה דורות

שקדמו לתורה.

ומה קדם לתורה?

דרך ארץ.

עכשיו,

אם אין דרך ארץ אין תורה,

ואם אין תורה אין דרך ארץ.

זאת אומרת, בשביל תורה צריך לפחות שיהיה דרך ארץ מינימלי של בן אדם, הכוונה מידות טובות,

שיהיה, ויהיה אדם הגון.

ואין מלמדים תורה אלא על אדם הגון או תם.

אבל מי שמלמד לאדם רשע תורה, לדוגמה, כאילו זורק אבן למרקוליס,

לעבודה זרה.

מכל מקום,

אחרי שיש תורה,

יש דרך ארץ אחרת לגמרי.

לא דרך ארץ המקובלת הרגילה בעולם,

אלא דרך ארץ של התורה, וזה פאזות ורמות אחרות לגמרי.

אז זה לעניין דרך ארץ קדמה לתורה.

לעניין ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,

אכן יש מצווה כזאת

להישמר מאוד בעניין הבריאות. והרמב״ם, בפרק רביעי, בהלקוט דעות, מביא פרק שלם על איך שומרים את הבריאות,

בשביל שנוכל לעבוד את השם ולקיים את מצוותיו

בבריאות שלמה.

ונכון שיש דברים שהם מסוכנים לגוף

ואסור להשתמש בהם,

כמובן כל דבר במינון

שעלול להביא לידי סכנה.

עכשיו, הפוסקים פסקו שלעשן זה אסור,

ובפרט מי שמעשן הרבה.

מכל מקום, יש מחקרים כרגע

כמה הם מבוססים, אני לא יודע, אבל הם התפרסמו,

שאומרים איך זה שיש אנשים שבגיל 90-100 עישנו כל ימי חייהם ואין להם כלום, ויש כאלה שכן.

אז גילו שיש איזה גן מסוים בגוף האדם,

שבעלי הגן הזה מנטרלים את הניקוטין.

הניקוטין לא פוגע בהם בכלל.

זאת אומרת, אם עשנו כמה שיעשנו, לא יפגע בהם.

מכל מקום, המחקרים בעינם עומדים גם אלה וגם אלה.

הדין הוא שצריך להישמר מעישון סיגריות.

למה יש כאלה שעושים? צריך לשאול אותם.

אבל זה הדין.

שאלה שנייה ששאלת הייתה,

אם תזכיר לי,

הזמרה.

זמרה זה עניין גבוה ביותר מאוד, אחת משבע חוכמות,

אבל היא לא במקום שום מצווה.

כל המצוות חייבים בהן, ואם אתה יכול גם לשורר לשם בקול נעים,

אין שום בעיה, כמובן, לא להפריע לשכנים.

אבל בסך הכללי, זמרה זה דבר טוב,

ונעים זמירות ישראל היה דוד המלך, עליו השלום.

בדבר רביעי, תודה לך על התרומה.

תהיה בריא.

שאלה יש לך?

שאלה?

תן לה רגע שאלה שם.

מה השם שלך שתקבלי ברכה?

מרים בת חווה, רפואה שלמה והצלחה, ואיילן?

אוריאל ובן אל?

בן אל דיינה, רפואה שלמה ויגדלו בתורה אווירת שמיים.

כן, קדימה.

שלום, ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי לשאול בקשר,

יש הרגשה ואווירה, וכולם מדברים על אחרית הימים

ועל ביאת המשיח ועל הגאולה וכל הדברים האלה,

אבל גם על מלחמת גוג ומגוג.

רציתי לדעת האם חייבים לעבור את גוג ומגוג לפני ביאת המשיח ולפני הגאולה,

או שאיך זה,

אנחנו צריכים לבקש רשות ממנו, שלא יגיד אחר כך שאני מפחיד.

אתה מסכים?

אז אתה אחראי להפחדה עכשיו, לא אני.

הבנתי, נשים מוזיקה? איזה?

משהו שקט או משהו אצ'קוקי?

מכל מקום,

גוג ומגוג חייב להיות,

וזה כתוב בספר יחזקאל ל'ח' ול'ט',

בתיאור מדויק בזכריה יג' וי'ד',

והמלחמה הזאת תהיה בכל העולם כולו,

ומלך פרס יצא במלחמה, מלך אירון יצא למלחמה,

והמלחמה הזאת תקיף את כל העולם כולו,

המלחמה תהיה על רקע דתי,

ובסוף כולם יילחמו בישראל, 70 אומות העולם,

וימותו שליש,

סליחה, שני שליש מכל העולם ימותו ושליש יישארו,

מה שאומר שבערך 4 מיליארד בני אדם ימותו.

למרות כל החזרה

בתשובה. לא למרות כל החזרה בתשובה,

אלא

אולי בזכות החזרה בתשובה.

למה? כי הקדוש ברוך הוא אמר

שיש לו נקמה גדולה בגויים,

שענו,

הרגו, רצחו, השפילו את היהודים, בניו, במשך אלפיים שנה בכל הגלויות.

הקדוש ברוך הוא שלח אותנו בעונשנו לגלות,

אבל הוא לא נתן רשות לאומות העולם לעשות את מה שעשו מרצונם,

להרוג ולקטול את היהודים כמו זבובים.

כמו שהקדוש ברוך הוא שלח אותנו לגלות במצרים,

אבל הוא לא אמר לפרעה שיעשה את מה שעשה לקחת את ילדי ישראל לשים ביור וכו'.

זה עשה פרעה מרצונו.

הבה נתחכמה לו.

לכן הקדוש ברוך הוא פרע לכל מצרים.

זאת אומרת, מצרים עשו,

הקדוש ברוך הוא לא מנע מהם בגלל החשבון הידוע על הקדוש ברוך הוא,

אבל כיוון שהם עשו את זה מרצון ומבחירה למצרים,

לכן הם נענשו וטבעו בים כמו שטבעו את ילדי ישראל.

אז כתוב, אל נקמות השם, אל נקמות אופייה,

והקדוש ברוך הוא יופיע. כתוב שהוא ילבש את החלוק שלו ויצא למלחמה

כנגד כל אומות העולם.

אם זה בקרוב,

כמו שזה מריח,

אז זה קרוב מאוד.

את שומעת מה אחמד אל-ניג'אד אומר?

שומעת?

עכשיו הוא כבר אומר שהוא יכניס את היהודים לכור האטומי

בשביל שאם יפציצו את היהודים, יפציצו את היהודים שבתוך הכור האטומי.

הבנת?

זה משהו, ציור חדש, כמו מלפני 60 שנה בערך,

רק מפרס.

זהו.

זה לא הוא רק,

זה כל העולם כולו כמרחשה.

יש אישה שרוצה לשים כיסוי ראש?

כן, מי רוצה?

שלום לך.

שלום.

קודם כול, לא כמו שהוא אמר, אני עדיין לא מוכנה נפשית לקחת על עצמי כיסוי ראש. אני גם לא מוכן נפשית לתת בינתיים.

אוקיי, אז אנחנו בתיקו.

השאלה שלי, קשה לי להאמין שאתה תוכל לענות לי,

אבל אני אשמח אם כן.

יש לי ילד ש...

שהיום הוא קיבל את בן שנתיים,

ושוב, יש לו איזושהי בעיה חולשתית שהופיעה פתאום,

ושום בדיקה שהוא עשה עד כה, והוא עשה את כל הבדיקות,

לא העלו מאש לילד.

זה דבר מאוד מוזר.

היינו אצל אין-ספור, כמובן, רבנים,

לקחנו לפנינו הרבה דברים שלפני כן זה היה רחוק מאיתנו,

ועדיין לא יודעים מה יש לילד.

הבעיה מתבטאת בחולשה מוטורית. מבחינת שכלית הוא ילד מקסים, הוא בריא,

הוא חכם ונבון בצורה מדהימה.

כל הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מה יש לילד.

ובמקום שאנחנו נמצאים בלא מודע זה מאוד מקשה.

אין לי ספק שההתחזקות והקרבה שלנו לקדוש ברוך הוא נובעת כתוצאה מכל הבעיה שאנחנו כורכים סביבה.

והשאלה ששאלתי קודם, ושאמרתי, אני מקווה מאוד שתוכל לעזור לי,

איך זה יכול להיות, כל הרפואה מתקדמת,

כל הפרופסורים הטובים ביותר,

אפילו שאלה הם יכולים להגיע לחוץ לארץ לאיזשהו פרופסור שיכול לעזור לנו,

שהוא הרבה יותר בעל ניסיון מהפרופסורים בארץ,

ואין להם איפה להפנות אותנו כי הם לא יודעים מה יש לילד.

אז יכול להיות שתבוא ותגיד לנו בואו תפשפשו במעשיכם,

יכול להיות שאתם, יש איזשהו משהו שכן אתם יכולים לקחת אצלכם שלא לקחתם, אבל

אנחנו לא רוצים לקחת משהו שאנחנו יודעים שאנחנו לא נעמוד בו, שזה לא בא מתוך אמונה שלמה.

אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יקרב אותנו אליו ויחזק אותנו,

אבל אני לא רוצה לעשות את זה בצורה כזו שאוקיי, אני לוקחת את זה, ואני לא מאמינה בזה במאה אחוז.

כן, עשית כבר מערכת הגנה לפני שביקשת את הישועה.

יפה.

יכול להיות שהטיעונים שלך צודקים שבמצב שלך כעת את לא רוצה לעשות דברים מאולצים שלא על פי הכרה,

אבל מה לעשות, לפעמים זה דווקא מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

למה? קודם כל יש לו טענה, למה לא הכרת אותו עד עכשיו?

לא היית רחוקה ממנו, אבל לא הייתי קרובה כמו עכשיו. נכון, אבל ההכרה,

אם ידעת שיש בורא לעולם,

למה לא הכרת במה שהיית חייבת להכיר

ולעשות?

יכול להיות שהיה לי נוח יותר לא לעשות.

נכון. אז בואי אני אתן לך עכשיו משל ותסתכלי עכשיו על מה שאני אומר, בסדר?

הקדוש ברוך הוא אומר, יש לי בת

נבונה וחכמה ומבינה,

רק מבחינה מוטורית היא לא עושה מצוות.

והוא לא מבין למה הבת היקרה הזאת לא עושה מצוות.

אז הבת ענתה בעצמה ואמרה,

יכול להיות שלא רציתי לעשות מצוות.

אומר הקדוש ברוך הוא,

ביתי היקרה,

אני אתן לך ציור בדיוק כמו שאני מרגיש ממך.

אני אתן לך ילד,

שהוא יהיה נבון וחכם והכול,

אבל מבחינה מוטורית לא מבינים מה קורה לו.

למה שהוא לא יהיה ככל הילדים?

מה את אומרת על ההדמיה הזאת?

ואז

הקדוש ברוך הוא אומר,

אמא תהיי מוכנה להכפיף את עצמך

נגד רצונך כעת, כי את לא רצית לעשות, בגלל שלא רצית.

לא רצית לקבל עול מלכותו, כי לא רצית,

כי זה לא נוח לך.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, תשמעי,

מבת 12 עד עכשיו, עבר הרבה זמן.

והמתנתי, זה יותר מאפס עד שנתיים.

ומה את אומרת אם אני אומר לך עכשיו, למרות שאת לא רוצה?

את גם לא רוצה להתרוצץ אצל רופאים, וגם לא לחוץ לארץ, וגם לא אצל רבנים,

ולא אצל אף אחד, היית מעדיפה להיות עם הילד ולשחק,

ושהוא ידבר איתך כרגיל, והכל יהיה בסדר.

אבל מה לעשות, אומר הקדוש ברוך הוא, אני מבקש ממך, בואי,

תשברי את הגאווה שלך,

את הרצון שלך, שהוא הגאווה שלך בעצם,

שאת רוצה לעשות מה שאת רוצה, למרות שאת יודעת שאני רוצה יותר ממה שאת מוכנה,

תשברי את זה,

ואפשר שזה הסיבה שתגרום שהרופאים לא מבינים כלום,

ואף אחד לא מבין כלום,

כי באמת אין כלום,

יש רק דבר אחד, מרחק בינך לבין אביך שבשמיים,

הוא רוצה שתתקרבי יותר, ואז הילד שלך יהיה בריא.

מה את אומרת? אל תיעשה.

את צריכה לחשוב. נכון, את רוצה שאני אעזור לך לחשוב?

לא, אני לא אגיד לך כלום, אני אראה לך סרט פשוט

של מי שהיה לו קשה גם כן.

היה לו מצב קצת יותר קשה משלך,

להבדיל.

יש לך את הסרט החדש

של ניסים

בוורסיה החדשה

אתה צריך להצטייד.

מכל מקום,

בן אדם ששבוע נשאר לו לחיות,

שבוע ותו לא,

הוא בא אל העיר הזה

כמו מי שפגע בו מלאך המוות.

מ-110 קילו הוא הגיע ל-47 קילו.

לא יכול להכניס מאכל.

גילו לו פתאום גידול סרטני 15 סנטים.

עכשיו, הבן אדם הזה היה מר ישראל,

אדם חזק,

גדול,

ופתאום המחלה הכריעה אותו,

והוא הלך והצטמק.

שבוע לפני שהוא מת, לפי

החלטת הרופאים,

הוא מגיע אליי בירושלים, הייתי סנדק,

והוא אומר לי, מה אני עושה?

אמרתי לו, תשמע, אין הרבה זמן.

אתה צריך פשוט לחזור בתשובה גמורה לחלוטין, ולהיות צדיק גדול שמקיים קלה כחמורה,

הכל אתה עושה.

אמרתי, שמע, אבל אני חילוני כל ימי חיי, אני לא יכול לעשות כמו שאתה אומר.

אני גם לא יודע מה לעשות.

אמרתי לו, אתה צריך לקבל עליך שאתה עושה את כל מה שכתוב בתורה, ויותר מזה.

זה הסיכוי היחידי שלך. תרצה, תעשה, לא תרצה, לא תעשה.

וגם את אמרתי לאשתו,

גם את צריכה לחזור בתשובה, כי הגזרה היא גם כלפייך.

רוצה בעל חי, נכון?

אז ממילא זה גם גזרה כלפייך.

בלית ברירה, לא מרצון.

מרצון הוא היה מעדיף לעשות את זה לאט-לאט ומתוך הכרה,

אבל בלית ברירה,

לא היה לו זמן גם,

והוא החליט שהוא עושה.

הוא לא ידע הכל, אבל הוא קיבל על עצמו לעשות הכל. חיברנו אותו לאיזה רב שידריך אותו,

והוא יצא לדרך.

את יודעת מה היה איתו בסוף?

בואי תראי.

אני הייתי בקול עברי 25 שנה,

מדריך חדר כושר, הייתי קרוב ל-110-100 קילו,

הייתי מעל ישראל,

בשעבר, שנת 86, 85. והייתי בן-אדם, כשבחרו ממני מכל ירושלים, רצי ירושלים, הכירה אותי,

הייתי בן-אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית ואף למעלה.

הרבה גאווה היתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים,

התגרשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה.

אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, לדעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר מפורסם עוד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

נסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים, וחשב שזה פיסורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לנסים, בוא נלך לרופא, יש לך דימויים,

בוא נלך לרופא.

בן-אדם כואב לישן, הולך לרופא, כואב הראש, הולך לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן ללוות על בן-אדם 100 קילו שרירים, גופיות, טייצים, אגו שלום השמים, בן-אדם שעני ורופא, ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי,

הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל. הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלא אחריו,

את מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קפססטרוף, וזה היה גוויה,

פשוט גוויה מהלכתוב.

אני קמתי ב-4 לפנות בוקר,

הוא פשוט הלך 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקווין.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפנות בוקר ואמרתי לו, תקשיבו,

אני אוהבת אותך, ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך, לא מסובב. בזכות הזאת כבר הלכתי,

גילו לי מחלה כשהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אני לא יודע איך אתה חי.

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבעה גרולות בכבד,

אתה צריך למות.

אתה גבר.

זה לא כן, אתה יכול לקבל את הארבע שאני הולך להגיד לך, אבל זה כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע או שבועיים, ויש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה, הפרוטטתי, היישה שנצפוטטה, כל המשפחה התעזבה,

ובאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי, עוד לא להכיר את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע,

חרב על העולמי.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

כאילו בהלך גידול סרטני,

וכששמעתי את המילה הזאת לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת. זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי-אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים,

הפחד מהם, פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקח את הביופסיה לפני יומיים, והביופסיה אמרה לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכירה את הריח, את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

לא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התפשרה אלי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה,

רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אמא שלי ואת סבא שלי ודודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות אתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק.

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר קלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכולתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה וערובה.

אני לא מאחלת אותה לאף אדם עליה, לאף אדם.

הסתכלתי על השמים ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ולמה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת

נכנסת אליך הביתה,

כשנכלה אותנו הביתה, ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך,

שלושה שבועות, לעלות במשקל,

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזה טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום. הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים מבינים שבאים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי ונעלמים.

מאות חברים ירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות.

והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן-אדם, אי אפשר לתת לחצי בן-אדם אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי והילדים בכו-אדם אמרו שאני אוכל, זאת אומרת, אני לא יכול לאכול.

אין לך תל אביבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר לנו, אתה לא יכול לאכול, אתה מוצא להשמין שיהיו לך טיפולים או משהו, אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה. אני פשוט ישבתי, דיברתי עם בורר העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה.

עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת,

תן לי לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איך זה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני רואה, הייתי רואה אותו נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, אם לא היה אוכל,

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא רצה בהתחלה בכלל.

הכול היה מלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו,

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותך לידי, הייתי אומרת תודה לחיים, תודה שהוא איציץ, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שהיה לי בראש, זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בטחה שאני רוצה להתחתן.

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך.

ואז באתי לנושאים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא מבין לך סיכוי.

אין לך הרבה לחיות.

אני אוהבת אותך, את האבא של הילדה שלי. אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיבוש הקדוש ברוך הוא, דרך רבנים מסוימים.

אמרתי לו, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמרתי לי, מה זה אתה לא מאמין, אנחנו יהודים, בוא נלך, איך אומרים,

נציג אונליים, הצ'אנס האחרונה שלנו, בוא נלך.

אמרתי לו, אני מסכים טוב, הסכמתי. שלחתי את אחת הקלטות של אמנון מצחק מהספרייה,

דו-שאר קלטות שלו, והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי סיפור נורא נסערת, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמר יצחק,

כבוד הרב ארתור נבעל, הוא חשב שאני נעל כרומן או משהו כזה להסתכל עליו בבית,

שהוא לא יגיד מה זה, עד חצי אדם בא מולו,

מה הוא רוצה ממני.

רק כבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא כושב הבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי

ואמר לי, כלה כקשר אני זו לשבחה,

ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש-ברוך-הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל וחד ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו שאני קם על הרגליים.

כולם לא רושלים מות, החליטו כבר גבר. לא האמינו, ופתאום אני בעצמי.

אמרו לי, תראה מה זה גדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי ממשלה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי, כן.

הרגשתי תפתור צורך לאכול, זה לא סירוב לה, אבל זו אמורה שאתה ביקשת לאכול.

רוצה בשר, רוצה לאכול.

הרגשתי שאני מתחיל לחיות עם כל מחנה הכבדה עלי. בשבוע ש את הראשונה עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

ואחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות.

איך קרה שהוא מתחיל לעלות?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים ולהתחיל להיות אקסובל,

ואז יצאו לי כיווי אוצר ויד ההתחלה. הוא קיבל חדרה של עקרנות,

חמש עקרנות רצופות,

הסתרה על טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מוריד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו מומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד יצא מהדס הזה ואומר,

אתה יודע מה אבא שלי בשמים, אני לא קח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

ללכת את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירה,

שלא היה לי סערה בגוף, את הזקן תשאיר.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, היה מגיע להם יותר סער,

וזה בדיוק נוגד לתופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים, ידוע, שטערות הן נושות.

והרופאה שהייתה מאוד, במקום להקריח את המסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא,

והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול,

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, שמחה, מרגיש טוב, הולך, ומיקי מתחיל לתפקד, קם ממיטת חולים, ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שהוא זה נקי,

בסיטי ושמחתי,

וכנראה היה לי מקצרג שבדק אותי,

ורצה לבדוק ניסיון העמיד אותי כדור, והוא הלכו לצלם, ולכן הוא תן לו קצת רעבון הרעיון, הוא חזר עכשיו בתשובה, נתן לו טוב, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי, שבבית-חולים בישרו לי שקיבלתי,

שפתאום הם גילו משהו בברקטום,

משהו נוסף, שורש סטרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אמרו לי, מה אני עושה בשביל מה להסתפק אותי, לא יכול פתאום, כמעט התאכזבתי, כמעט.

אשתי צעקה עלי ואומרה לי, ניסיון, תיזהר, הנה לי יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר, לא עושה שום דבר נגד זה וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה,

באהבה,

איסורים לקדוש-ברוך-הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח אתך לבד.

ניסיון הגיע לנו מי פסחו סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח,

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה ושאין מה לנתות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה,

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בדימוס.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים שלנו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי.

ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. החליטי לו יום כבר אלה עם כל השאלות שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

ואנחנו יושבים בחוץ והצפללנו לבורא העולם ועשינו שיעור בחוץ

לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא העולם,

ואת אומרת לו, אבא שבשמים, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט את יודעת שהוא אבא שלך ויש לך יראה ממנו והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול, ואם תהיה קרוב השם לכל קוראיו ולכל אשר יקראו, באמת,

באמת,

ונצור נירב יעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה ויושיעם.

ואת מדברת אתו ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים,

לא לזכויות שלנו,

מה אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות, זכויות אין לנו.

חוק האלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שאתה אהב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים ואתה מזיז להם את זה לאיזה גשימון שרק תמצא.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנצח עבר בחוץ.

באמצע הניתוח, בן-אדם באמצע הניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי למנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרס קימה.

הוא אמר, אל תביגי, הכול בסדר, איך רוצים את הגידול?

אני,

בביופסיה הערבי, מה קשבתי?

ושלחו את הביופסיה לראש ואומרים, כי זה לא היה, לא הייתה גמושה, אני לא חושבת שהיה בן-אדם מאושר ועשי אותו, רק הקדוש ברוך הוא ממני באותו יום. זה היה פשוט מדהים.

הוא פרגיש את תחושה יעית, קרובה, שהנה, הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הבראש ברוך הוא החולה.

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא הקלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני אבוה. שחורה זה נהיה ורוד לקדוש ברוך הוא, כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רופאת סבבה תגיד לי,

אתה צריך למות תוך השנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן-אדם בריא ואני, החיים שלי מדמיש רק לקדוש ברוך הוא.

ראשון בו יושבים אצל הרופאה והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדבר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהים. אתם רואים את זה. זה נס אלוהים.

כנראה שהתפילות עזרו לי. נופים עמומים מכל הסיפור שלנו.

אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למזכרה, והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אז אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל לבי לרב אבנוביץ.

ושייבדל לחיים ארוכים עם הערב הזה, כבוד הערב הזה.

מאז ועד היום אני מאושר כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה שזה קוראים לו אבא של השמים. זו התרופה הכי טובה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ופה משמעולם תשחק לו לשמים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבעו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעבודתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מאין כמוני.

עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים, שדחפה אותי לכיוון הדת,

והיום אני שיא האושר.

אני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו לבכה כמו שאני קיבלתי, שהייתי על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לעבר השמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמץ.

וזה הפתגם הכי ילד שאני אוהב אותו, בשביל להתקרב אליו,

וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי, עד יום מותי וזקנתי, רק הקדוש-קוראון, אין עוד מלבדו.

כן, היום

נסים אברך כולן

לא עוסק בשום דבר, רק לומד תורה.

היינו בהרצאה במדיני האומה,

והוא הגיע לשם

עם לבוש

שמעיד על השינוי הגדול שחל בו.

כן, איפה הגברת?

מה כבודך אומרת?

כשנכנסתי, קודם כל, לפני שהגעתי,

זה היה בלחץ לשים את הילדים מצרים,

אימא, כי

רציתי להגיע.

וכשנכנסתי לכאן,

ביקשתי מבורא עולם שאם אני צריכה להיות כאן,

אז שינותב ככה את הערב, שמה שצריך לקרות, שיקרה.

ואם אני לא צריכה להיות כאן, אז שאני אקח פשוט את הרגליים וילך.

ונשארתי עם כל החום והחמיסים שהיה פה,

ו...

ו...

והייתי עם הסרט, כי לפני כחודש וחצי הייתה ההחמרה

של הבן שלי, והיינו גם כן במצב מאוד קשה איתו.

וכמו שהוא אמר, שפשוט מאוד...

זה היה חיבור ביני לבין הקדוש ברוך הוא, וחוץ מזה כלום.

גם הרופאים ניבאו שקשה להם להאמין שהוא יצא, הוא היה בהחמרה נשימתית.

וגם הרופאים לא האמינו למעשה שהוא יצא מההחמרה הזו.

וברגע שעשינו ניסוי להוריד לו את מכונת הנשמה,

הם פשוט היו אספקטים. זאת אומרת, הם אמרו, זה לא ילך.

ואמרתי להם, זה ילך, זה,

אין הצו שלו.

וברוך השם, תודה לאל,

הוא חזר ללשון בכוחות עצמו. הוא בבית, הוא מחייך, הוא אוכל לבד, הוא פשוט חזר לעצמו.

לא מבחינה מוטורית, אבל מבחינה נשימתית ששם הייתה החמרה.

אז אני חושבת שאם אני נמצאת במצב הזה, כנראה שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, זה מה שניתב את הדרך, ואני אקח על עצמי.

אנחנו אוהבים אותך

אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו, שהקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך.

אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך.

אקבודו שבו נוחו, אקבודו שבו נוחו, אקבודו שבו נוחו, אקבודו שבו נוחו, אקבודו אוהבים אותך.

אצלנו אוהבים אותך

אצלנו אוהבים אותך, אצלנו אוהבים אותך, אצלנו אוהבים אותך, אצלנו אוהבים אותך.

טוב. כבוד הרב אפשר בבקשה? מחילה. רק רגע, רק שנייה, אני רוצה לתת לה ברכה.

אוקיי.

עוד שתי בקשות יש לי.

שתי בקשות.

בעלך לא נמצא כאן?

תבקשי ממנו שילמד שעת תורה כל יום.

ולילד הקטן,

תשימי ציצית קטנה.

בסדר?

יש לנו פה מידה קטנה?

טוב, זה תיתנה בינתיים עד שהיא תיקח מספר יותר קטן.

נשים לו אבל בסדר?

מה השם של הילד?

רועי.

והאימא?

אפרת.

רועי בן אפרת,

השם ישלח לו רפואה וישועה קרובה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, אמן!

שיהיה לך בשורות טובות בעזרת השם. תודה.

אשריכם ישראל.

כן?

פה יש מישהי שרצתה? כן?

יש עוד מישהי שרצתה? כן, כבוד הרב.

איך מצוות?

אני נמצאת פה עם שתי אחיות יקרות, אחת מהן חמתי,

שהיא גם חולה במחלה,

ואחותה רוצה לקבל על עצמה כיסוי ראש לרפואתה, ואם אפשר, את ברכתך.

אסתר בג'אני? כן.

בחולה היא קיימת מצוות?

כן.

איפה היא? פה.

את מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר כל יום?

כן. את יכולה לקרוא, כן?

בעזר השם, חצי שעה מוסר כל יום.

מה שומך בשם האמא? אסתר בג'אני?

בג'אני.

ג'אני.

אסתר בג'אני, השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

כן! אמן. כך. תן לאחות

כיסוי ראש.

יש?

בבקשה לשים. מגיע להם גם כן הקדוש ברוך הוא.

ברוך אתה, אדוני, ראינו מזכת העולם.

אמרת איננו עמים איש שואל, אין לנו עמים איש שואל,

אוי אלו אלוהו רבינו,

אלוהו אלוהו רבינו.

יש עוד מישהו מאנשם שרצה כיסוי ראש?

אסתרנו מאמין ומאמין ואין לנו עמים ואין לנו עמים ואין לנו שואל,

אין לו אלוהו רבינו,

אופידו שבשמיים.

מי רוצה כיסוי ראש?

ישראל עוברת כמה פעמים, מי רוצה כיסוי ראש?

אין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין לנו עמי ואין

אותי בשבילים, אם הדברים מרצה את זהו נמין ואין נמין, ואין תורנים ואישורים,

הרב רוסקנלאה,

אותי בשבילים,

מי רוצה מהדברים, תמצאי.

סלול ונסלול ובטח בשם,

ויעזר אומו גדעון הוא.

סלול ונסלול ובטח בשם, ויעזר אומו גדעון הוא.

סלול ונסלול ובטח בשם, ויעזר אומו גדעון הוא.

סלונו, סלונו, אין בטח ה' ויסדו, כמו כדור בואו

אנחנו מאמינים לבמינים, ואין לנו אמינים

זה איש עורך, ואילו אלוהו עד אופידו, אופידו שבשמים הדברים,

הסטומה מתגדרתים,

זה אין לנו עדיני איש עורך, ואילו אלוהו עד אופידו, אופידו שבשמים

אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין לנו עדיני איש עורך, אין

יסרו ודתק באשם, ואיזה רובו מוגי נאבו.

יסרו וניסרו ודתק באשם, וידו בוקי תרומו.

מסך עמם בכל אלה אבי יגידו,

ואיזה אלוה הכלפי יגידו,

אופי נשאר אבי יגידו.

עמם הם אבי יגידו, וידו בו הכלפי יגידו. ואיזה אלוה הכלפי יגידו, אופי נשאר אבי יגידו.

אנחנו מאמינים ומאמינים, ואין לנו אמי לאישועים, ואין לו אלוה הכלפי יגידו, אופי נשאר אבי יגידו, אופי נשאר אבי יגידו.

אנחנו מאמינים ומאמינים, ואין לנו אמי לאישועים,

ואין לו אלוה הכלפי,

אופי נשאר אבי יגידו שבשום תהיה.

נחילה, כבוד הרב.

כבוד הרב, את הערב הזה עשינו לרפואת חבר טוב,

שי שלום בן יהודית,

יהודי יקר שהתחזק מאוד בתקופה האחרונה.

חילקנו 480 ברכות אשר יצר, שייכדלו לברך מתוך הכתוב,

החבר חולה במחלה.

ואנחנו רוצים שהרב יברך אותו,

ואני קיבלתי על עצמי לגמור מסכת חגיגר,

החבר את מסכת הוריות ורפואתו.

יש כאן עוד משפחה כאן, המשפחה מסביב,

רוצים,

להדהת השם שהרב יברך אותו,

הוא נמצא כאן לידינו,

אם הרב רוצה לשאול אותו או לברך אותו, קוראים לו שי שלום בן יהודית. שומר תורה ומצוות.

אתה יכול ללמוד שעתיים כל יום בתענית דיבור.

נעשה השתדלות בעזרת השם.

קשה אבל שווה.

בעזרת השם.

שי

שלום בן יהודי, רפואה שלמה, בתוך שאר חולה עמו ישראל מהירה בזכות

כל המצוות שקיבלו עליהן כל היהודים כאן ואלה שרואים אותנו באינטרנט.

כל המוסיף, מוסיפים לו מן השמים.

בתוך שאר חולה עמו ישראל מהירה. אמן. אמן. שיהיה בשורות טובות.

אם אפשר, בהזדמנות הזו גם

אני רוצה, בבקשה, ברכה לבנות הקטנות שלי. בבקשה. מה שמן?

השמן הגדולה, שתיבדל לחיים ארוכים, קורל אור, בת אמירה. קורל אור, בת אמירה. ושובל אוראל, בת אמירה. ושובל אוראל, בת אמירה. אמירה. השם יזכה אותן לגדול צדיקות, ירעות, בריאות ושלמות. אמן. אמן. בשורות טובות.

רפואה שלמה והצלחה, כן.

מאחל בת-סוף ורפואה שלמה.

כן, לשבת, מה קרה?

לשבת.

שלמה הראל בן שמחה. שלמה הראל בן שמחה. רפואה שלמה מהירה.

לשבת.

אני רוצה לומר לך שבזכות הצדיק הזה,

הלו,

הלו,

אוהד,

אני רוצה לומר שבזכות הצדיק הזה יש שי שלום,

שוגי סי.

שובו, אבי מצדיק, הוא זיכה את האישה אותי, אפרת,

שכל פעם התקשרה אליו ונעניתי בטלפון.

הוא עשה את החסד ובשביל נעשה גם בקור.

קבל את דיתי, תראו שקשה לי בעבודה.

אני אקח אותו לצאתי וגם תפילה בעיר קבוע.

אשריך על חיי עולם בה, זכויות אלה יוסיפו לרפואתו, אמן.

תהיה בריא מותה.

כן, אשריכם.

מה את רוצה לקבל עלייך?

יהודיה פה קיבלה על עצמה צניעות לרפואתו של שי שלום משרוול קצר לשרוול הלוך באופן קבוע. אשריה ואשריה על כך.

מברכים בפעיל יום.

צריך ברכה דחופה לבחור שצריך דיאליזיה לרווחה,

פנחס אוחיון בן.

פנחס אוחיון בן. בן סוליקה. סוליקה, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרה. אמן.

ברכה לכל הקהל הקדוש בכל מלא דמיטב. אמן. אמן. רגע,

מי שרוצה להיות מחובר

באגודה אחת

ולהיכלל בכלל אלה

שעושים למען השם יתברך,

כשהם זכאים את הרבים, שזכות הרבים תהיה תלויה בהם ותהיה להם זכות גדולה,

ותמיד יזכירו שהם עושים בתוך כל מזכי הרבים,

יכול למלא פה הוראת קבע שבעזרתה יוכלו לקרב יהודים לאביהם שבשמים,

הוראת קבע של 50 שקלים בחודש,

בשביל שיוכלו לחלק 100 DVD לאנשים רחוקים כדי שישובו בתשובה.

שקל וחצי ליום, 50 שקלים בחודש,

כפול 20 חודשים,

זה 1,000 שקל מכספי מעשר במשך 20 חודש.

מי שלוקח על עצמו את זה, בעזרת השם, תהיה לו זכות גדולה,

בכלל מזכי הרבים,

ויכול למלא שם בשם האימא,

איזה ברכה הוא רוצה לרפואה,

הצלחה או לעילוי נשמת,

ואנחנו נאסוף פה את הטפסים וניתן ברכה ברבים לאלה שבעזרת השם זוכים

למלא את ההוראה.

ברוכים יהיו להשם. מי שרוצה, ירים את הידיים, יעברו וייתנו לו את הטופס.

ירים גבוה את הידיים, למלא,

למלא, לכתוב את השם בשם האימא והברכה, ויקבל ברכה.

אלא ברכה, שבשמים הכי חמש עולם,

שבשמים.

רק על אבינו,

רק על אבינו,

שבשמאים,

רק על אבינו,

רק על אבינו,

רק על אבינו, רצוף שבשמים.

יאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה ויאללה

אלה שרוצה קלטות DVD-CD, יש בחוץ.

אלה שרוצים לסטוט ב-100 DVD, לחלק לאנשים רחוקים,

הוראת גבע, 50 שקלים.

עוד יהודי שמקבל מסכת תענית ללמוד לרפואת שי שלום.

אם יש נשים שרוצות עוד כיסוי ראש, בבקשה.

עוד שניים כיסוי ראש יש?

בריאות והצלחה.

מחר יהיה סמינר של רווקים במלון גלי.

תבואה שלמה עם כל הילדים בהצלחה.

אווווווווווווווווווווווווווווווווו שלמה שלום מי שמילת פסים אפשר להביא את זה לפה או להעביר לכאן?

היי פה