ירושלים - התגברות על היצר הרע

ירושלים 22-1-12

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

אנחנו נלמד חומר קצת כבד, כבד, אבל מה, נעשה לכם אותו קל ובסוף הערב אני מקווה שאתם תהיו גיבורים גדולים, נראה אם אתם גיבורים.

"כה אמר ה' אלקי העברים עד מתי מאנת לענות מפני שלח עמי ויעבדוני", לפעמים עיקרים ויסודים גדולים נשכחים ונעלמים מאיתנו, ויתכן שנחיה חיים שלווים ונעבוד ונתיגע בהשגת רוחניות, אבל כל העבודה שלנו תהיה בעצם בפרטים ובעיקר העיקרים לא נשים לב, ועלולים לשכוח. ז"א יכול אדם לעשות מעשים טובים ונפלאים, ללמוד תורה, לקיים מצוות, הכל נפלא. בפרטי הפרטים הוא בסדר, אבל בעיקר העיקרים הוא שוכח ולא שם לב מה היסוד שעליו אנחנו בעצם עובדים את הבורא יתברך.

היסוד של יציאת מצרים זה שאנו עבדים לקב"ה וכל המעשים שלנו חייבים להיות בגדר עבדות, ז"א כל אחד מאיתנו לא עושה טובה שהוא עושה מצוות או משתדל, אדם צריך להרגיש יומם ולילה שהוא עבד לה' ולמצוותיו. איווה. אבל עבד לא רק באמירה, אלא בהבנה עמוקה שאנחנו עבדים, אנחנו לא עושים טובות, אנחנו עבדים.

וכיון שהיינו עבדים לפרעה, והוציאנו ה' מתחת עבדותו, מורת זה אנחנו צריכים להיות עבדים להשי"ת. כמו שכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". למה יצאנו ממצרים? להיות עבדים להשי"ת. ומה שקיבלנו על ההר הזה זה התורה הקדושה, "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם". והרמב"ם אומר, ומאז יקבלו עבודת ה' ללכת אחר מצוותו. וכן כשבא משה לפרעה, תחילת דיבורו היה "שלח את עמי ויעבדוני", מה המטרה לשלח את העם? עבדות. אין סיבה אחרת להשתחרר. נקודת העבדות לצערנו נעלמת מאיתנו, ואפילו הירא ודואג עבור תקנת נפשו מכל מקום הוא מסתפק רק במעשים וכדומה, ובנקודה העיקרית של עבדות אינו נוגע כלל ואינו מכירה.

יתכן שאדם יתייגע ויעשה פעולות במשך כל ימי חייו, אמנם פעולותיו אינן מכח עבדות, שעבדות - כל המהות היא בחינה אחרת, עבד, אתם יודעים מה זה עבד? שאין לו שום רצון חוץ מקיום רצון האדון. לעבד אין רצון, אין לו רשות עצמית לגמרי, כל מציאותו זה רק רצון הבעלים ומבלעדי זאת אין לו מאומה. "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך", זה השלב הראשון בהתחלת העבודה. אבל העיקר זה "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", ז"א בטל - אין לי שום רצון זולת רצונו יתברך. "לעשות רצונך חפצתי"- עבד. ולכן יתכן שאדם יעשה מצוות אבל אין לזה שייכות לעבדות, כי המעשים שלו בגלל שהוא רוצה לעשות אותם. מה הוא עושה? מה שהוא רוצה, מה שהוא לא רוצה - לא עושה. ואם הוא לא רוצה ועושה אז גם לא עושה את זה מאה אחוז כמי שרוצה, אלא כמי שכפוי לעשות, זה לא עבדו. זה כמו אדם שסוחב שק מלט על הגב, זה כבד לו, ברגע שהוא מגיע - טרח הוא מניח אותו העיקר להשתחרר. זה עול מצוות הוא מרגיש, עול, אז הוא משחרר את זה בהזדמנות הראשונה. אבל אם זה עבדות, אז הוא לא רוצה להשתחרר מכלום, כל זמן שה' לא יגיד לו הוא לא משתחרר.

נח שנכנס לתיבה ברצון  מי? ברצון ה', "בא אל התיבה", ולצאת - לא יצא. אתם יודעים איזה ריח היה שם? גן חיות סגור, לא פתוח, אין אוורור אין כלום. וזה לא חיה אחת ושתיים, זה גן חיות התנ"כי. וחוץ מהחיות שריחן הוא מזוויע, היה גם כל הצואה והגודלים וכל מה שהיה שמה וכל הפסולת - הכל היה בתיבה. אתם מבינים איזה צחנה היתה שם? מה עכשיו היה צריך לעשות? ברגע שרק נוחתים, אפילו שיש עוד מטר עד שהמים יכנסו לתוך מעבה האדמה, כבר היה כדאי לקפוץ החוצה. אבל נח לא יצא, הוא נכנס ברשות הוא יוצא ברשות, עד שיגיד לו ה' צא מן התיבה.

חנניה מישאל ועזריה, נכנסו לגו אתו נורייו כתא, והיו בפנים, ונעשה להם נס והם לא נשרפים. נו, לא נשרפים, היו יכולים לעשות לנבוכדנצר ככה לולולולו... אתה רואה? ניסית לשרוף אותנו אתה לא יכול, אפילו הבגדים לא נחרכו, אפילו ריח עשן לא היה להם. מה היו צריכים? לצפצף עליהם, מי אתה? עזער, מה אתה מאיים? אתה יכול להיות גיבור על כל העולם אבל אתה רואה, אנחנו בנים של הקב"ה, אתה לא יכול עלינו. זה לא תנור קטן, זה לא מעץ, זה היה תנור עם אלפי מעלות חום, זה כבשן. והם יוצאים, למה הם לא יצאו החוצה? דרך ארץ. מלך הכניס אותם, הוא צריך להגיד להם לצאת. כל זמן שהוא לא יגיד להם לצאת הם לא יוצאים. שמעתם דבר כזה פעם? דרך ארץ, אז אם לנבוכדנצר הרשע צריך דרך ארץ לקב"ה לא צריך?

אז נח לא יוצא עד שיגידו לו צא. ואנחנו איך פורקים עול, איך מניחים את המצוות משתחררים. למה התפילות שלנו תיקתיקתיקתיק רוצים לצאת לעבודה, תיקתיקתיקתיק רוצים כבר לסיים, נונונו נו, סיים סיים סיים, נו נו נו נו למה ממהרים? לאן אתה ממהר? אתה נמצא בעבודת ה' כרגע, לאן אתה ממהר, לאן אתה ממהר? ממילא אם תה יוצא מזאת אתה צריך לעבור לאחרת, אין חופש, "במתים חופשי". אז מה לי זאת מה לי אחרת? ואין מעבירין על המצוות אפילו מקלה לחמורה, אז מה אכפת לך, אתה נמצא במצוות. מה המהירות? מה הפזיזות? מה הבהילות? אלא מה, רוצה להשתחרר, רוצה לחזור הביתה. לחזור הביתה זה מילה מגונה. לחזור הביתה? ז"א יש מקום שאני משוחרר, אני חוזר הביתה. כשאני מגיע הביתה אני משוחרר מכל העול, עכשיו אני בבית שלי, יכול לנוח לעשות מה שאני רוצה, יש לי תכניות יכול לאכול לשתות להתפנק זה זה, מאיפה זה? הביתה זה מילה מגונה. ככה אומרים חכמי המוסר. מה זה הביתה? יש דבר כזה אצל המלאכים הביתה? גמרו שליחות חוזרים הביתה? אין דבר כזה, הם מוכנים ומזומנים כל רגע לעבודת הבורא, כל רגע, כל רגע. רק אצלהם צריך שליחות בשביל שהם יצאו. אנחנו מצוים כל הזמן, יש לנו תרי"ג, אתם יודעים מה זה? למה נתנו לנו תרי"ג? שכל הזמן תוכל לעשות מצוות, כל הזמן, כל הזמן, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם, הרבה זה לזכות, אז יש לך אפשרות לזכות ולזכות ולזכות ולזכות ולזכות, אתה הולך הביתה? מה יש לך לעשות בבית? מילא אם אתה עושה מצוות בבית שקשורות למצוות התורה בחיובים שלך כלפי האשה והילדים שזה מצוות - אין בעיה, אבל הביתה במושג של הביתה לנוח, סוף סוף אני הולך הביתה, זה מילה מגונה.

עבדות. הביאור הוא שעושה מכח גזירה שהמלך גזר עליו לעשות, וכשאדם עושה את זה מחמת זה, זה אומר שיש מלכות. יש מלך ויש עבד. איך יודעים שיש מלך? אם יש עבד. אין מלכות בלי עבדים. אז אם אנחנו עבדיו, אנחנו מראים את מלכותו עלינו. אבל אם אנחנו לא עבדים, איפה המלך? במה ניכרת מלכותו? בעבדות. אם אנחנו עבדים זה ניכר.

וכן העבדות אם כן מוכיחה את מציאותה של המלכות. מעתה אנחנו מוצאים יסוד חדש ועמוק בהגדרה של עבודת האדם, שכל המצוות חייבים לנבוע מכח עבדות שמקיים את מצות המלך, וכל התורה היא ציווים וגזירות לקיים רצון המלך. והדברים מפורשים ברמב"ן, "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מבית עבדים", אומר רמב"ן, שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, ואמר להם שהם חייבים שיהיה ה' הגדול הנכבד והנורא הזה להם לאלהים שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים. כמו הטעם, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

מביא הרמב"ן שם דברי המכילתא, משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזרות, אמר להם כשתקבלו עליכם מלכותי אגזור עליכם גזרות, שאם מלכותי אינם מקבלים, גזרותי - היאך אתם מקיימין? כך אמר המקום לישראל, "אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", אני הוא שקיבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הן. כשקיבלתם מלכותי - קבלו גזרותי, עכשיו אתם יכולים לקבל גזרות. כלומר אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני ה' ואני אלקיכם, קבלו כל מצוותי.

נמצא שכל קיום המצוות יתכנו רק לאחר שיקבלו את העבדות שבעצם העבדות מורה על מלכות. וכל המצוות והציוויים הם מכח המלכות לעבדים.

מעתה, תקשיבו דבר חמור ביותר, כל שאין לו קשר לעבדות ומלכות, הרי אינו בכלל מקיימי המצוות. שאין זו המצוה הנדרשת מאיתנו, ואם כן נקודת העבודה חייבת להיות בעיקר הזה, ואילו אנו רחוקים מאד ואיננו מכירים כלל בזה, שכל המצוה שלנו זה מכח עבדות, כמה אנשים חושבים שאני קם בבוקר אז אני לא חופשי לעשות כרצוני אלא מיד איך שפקחתי את עיני אני צריך להגיד "מודה אני לפניך מלך חי וקיים..." ישר, ישר מתחילה סדרה של מצוות מהרגע הראשון. אפילו אין לך כיפה על הראש, כבר תגיד, תגיד תגיד תגיד מודה אני לפניך ישר, קודם כל, תודה שהחזירו לך את הנשמה, לאיזה צורך? לעבודת הבורא, ילאה קדימה קדימה קדימה, "וישכם אברהם בבוקר" קדימה קדימה, לאן אתה ממהר? לעקוד את הבן. מה אתה ממהר? אחרי הצהריים, היום זה גם אחרי הצהרים, לא, בוקר עבדות, עבדות, הזמן לא שלי, התחיל ה יום מיד למצוות. איזה מצוה יש לי היום? לעקוד את הבן, קדימה "וישכם אברהם בבוקר" זריזין מקדימים למצוות. מקדימים, מקדימין. ז"א זה עבדות. איך נקרא משה? "עבדי משה", "אברהם עבדי", עבדים, עבדים זה מה שה' רוצה. והעבד הוא הבן חורין האמיתי. הוא בן חורין מיצרו, שום יצר הרע לא יכול עליו, והוא עושה בגזרת מלך, מה שאומר המלך - אין שאלות, אין תהיות, שום דבר, המלך אמר נקודה.

מעתה, כל שאין לו קשר לעבדות ומלכות הרי אינו בכלל מקיימי המצוות שאין זו המצוה הנדרשת מאיתנו, ואם כן, נקודת העבודה חייבת להיות בעיקר זה, ואילו אנו רחוקים ואיננו מכירים בזה כלל.

סימן ראשון בעבדות, מה שכתב המסילת ישרים, שחייב להרגיש עצמו כעראי בעולם הזה, אדם חייב להרגיש את עצמו שהוא עראי בעולם הזה, ונתבונן במצבנו - ממש להיפך. כשאדם מרגיש עצמו כמו בעלים בעולם הזה, או כמו שאומר בחריפות הזוהר הקדוש, שאדם מתהלך בעולם הזה וחושב שיחיה פה לאלפי דרין, לא דור ולא שנים, אלפי, אלפי, אלפים של דורות הוא יהיה פה. אחרי שמונים תשעים יש להם עוד תכניות עסקים קונים שטחים נדל"ן בטיח. נדל"ן - נכסי דלא  ניידי, הנכסי הם לא ניידי אבל הוא ניידי. והם מתעסקים במה שישאירו לאחרים במקום להתעסק במה שהם יעבירו איתם. אז ז"א בן אדם חי ההיפך ממה שהוא צריך לחיות. ורק מקיים מצוות כדי לזכות גם לעולם הבא. ז"א הוא משקיע עיקר עולם הזה, חשוב לו לבנות בית, לשפץ אותו, לטפח אותו, להרחיב אותו, לקנות עוד נכסים, לעשות תכניות חסכון הכל הכל הכל, מה הוא עושה בעצם? עולם הזה מתבסס, מתבסס פה בעולם הזה, ועל הדרך מה אכפת לו לעשות לעולם הבא? זה שיש שיעור פעם ביום פעמיים ביום, יש כאלה לומדים שעה ביום מבסוטים אומר זה אני מקפיד שעה ביום ולא יעבור. לא יעזור לאף אחד לא תזיז אותי אני לומד שעה. כתוב "ויהי מקץ שנתיים ימים", ויהי - לשון צער, ויהי מקץ - כשאדם  ימות, עושים לו חשבון כמה הוא חי? שנתיים ימים. איך שנתיים? שעה. כמה חי? שבעים, כמה למד? שעה, שלשת רבעי שעה, תלוי דף היומי כמה לוקח, למד שעה שלשת רבעי שעה, תחלק את זה לעשרים וארבע, זה אחד חלקי 24 או קצת יותר, תחלק משבעים שנה - יוצא שנתיים שלש, הוא בן שנתיים שלש, 67 שנה הלכו לפח. יגידו לו תכנס בבקשה לקיתון ותלבש את החלוקא דרבנן שלך, וכל המצוות ימים יוצרו, מה עשית, כנס בבקשה תתלבש. נכנס מחכים לא בא, גלינג גלנג גלינג גלנג - נו, לא יוצא, שולחים לו  מלאך, רואים יש לו פדיחות לא יכול לצאת. למה? כל המלבוש שלו גרביים. זה מה שהוא עשה כל ימי חייו, זה מה שהוא עשה, שעה ביום מבסוט, ישלו הרבה, הרבה שעה ביום.

כל זה מראה שאין שייכות כלל וכלל לעבדות, ובזה מתבארים דברי חז"ל באופן יותר עמוק, וממנו נלמד היכן טמון ענין העבדות. כתוב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו". והגמרא אומרת, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו. אלא מה, במאי עסקינן, תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, מדובר בשני צדיקים, לא ברשעים וצדיקים אלא בצדיקים, ואינו דומה שונה פ]רקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. והדברים נוראים, כי יתכן נחשב לצדיק גמור אבל הוא עדיין במדרגת "אשר לא עבדו". מה זה לא עבדו? הוא לא עבד של הקב"ה, הוא לא עבדו. לא לומד שעה, שונה פרקו מאה אבל לא מאה ואחד זה נקרא "לא עבדו". מה פירוש בזה? שונה פרקו מאה זה דבר גדול ביותר הלואי עלינו,  נכון? אבל כ יון שהרגיל את עצמו מהעבודה הזאת אז כבר הענין לא קשה, הוא שונה פרקו מאה, תמיד הוא שונה פרקו מאה, תמיד, זה אין לו בעיה, שונה פרקו מאה.

אתם מכירים את המעשה עם רבי פרידא, רבי פרידא שהיה מלמד את התלמיד 400 פעם עד שהיה מבין, עד שפעם אחת קרה שנכנס מישהו ואז הוא שנה לו עוד פעם 400, ורק אז יצאה בת קול ואמרה לו תבחר, או שיוסיפו לך 400 שנה או שאתה וכל הדור תזכו לחיי עולם הבא. למה רק אז יצאה בת קול, ועל ה-400 פעם כל יום לא מגיע לו בת קול? זה היה כבר מורגל אצלו, שהוא שינה את הטבע והוסיף עוד 400, יבבי, זה כבר בשמים לא יכולים לעמוד בזה. זה דבר שהדעת לא סובלת, שבן אדם יכול להוסיף עוד לשבר את טבעו? להיות מורגל, לא מתפעלים בשמים, גם אם אתה שונה פרקך מאה וגם אם אתה שונה 400 פעם אם אתה מורגל, מתי מתפעלים? כשאתה שובר את הטבע, באחד אפילו, באחד, אם אתה שובר את הטבע אפילו באחד כבר מן השמים בת קול יוצאת.

ז"א שונה פרקו מאה פעמים דבר גדול הוא, אבל כיון שהרגיל את עצמו בעבודה זו אין הענין קשה עליו, אבל אילו הוסיף פעם אחת ושינה הרגליו זה קשה מאד, זה קשה מאד, לשנות את זה זה קשה מאד. לכן יכונה בתורת עבד רק שונה פרקו מאה ואחד. כשהוא עושה פעולות שהם ההיפך מהטבע וההרגל שלו, ואפילו שלשנות פרק מאה פעמים גם כן זה סוג עבדות, מכל מקום הרי עבודתו  מסתיימת תמיד במאה פעמים, ולשנות מאה פעמים ואחד הוא לא מסוגל, לכן הוא לא נקרא עבד. כי עבד כמה שיעמיסו עליו הוא לא יכול להגיד לבעל הבית, לאדון, היום אין לי כח מחר תפנה אלי שוב בעזרת ה' אני אחד שאת כוחותי אני אעשה, אין דבר כזה. עבד אומרים לו אז בכל שעה גם בכוחותיו האחרונים באפיסת כוחות, אם אומר לו האדון  צריך לעשות, הוא עבד, הוא לא בעל רצון עצמי, הוא עבד.

ואני אגלה לכם סוד, שאנחנו בכלל לא מנצלים את הכוחות שיש לנו, יש לנו כוחות אדירים, בכלל אנחנו לא מבינים. כשאדם אומר אני גמור, גמור, אני גמור, אי אפשר להזיז אותי אל תדבר איתי מילה שלום ביי טררר נפל למיטה. יש יותר גמור מזה? בדרך לכרית הוא כבר נרדם. זה גמור או לא גמור? אבל אם יודיעו לו עכשיו שיש שריפה, לללל ישר הוא ירוץ, הלו, איך קיבלת כוחות, מאיפה זה בא? אה, יש סכנה, זה משהו אחר, זה כוחות אחרים, מאיפה זה, זה מאותו מאגר. אם יגידו לו עכשיו שיש זכיה גדולה שניתן לקחת אותה רק עכשיו ברבע שעה הקרובה אם לא מגיעים לשמה מפסידים אותה, טררררררר הוא ישר בלי נעליים, בלי נעליים. מאיפה הכוחות האלה? מאותו מאגר. יש לנו כוחות, אם יגידו לנו שהילד נפל מהמיטה ונפצע בראשו וצריכים להבהיל אותו לבית החולים, על המקום הוא לוקח אותו בידיו ורץ. מאיפה יש לו כוחות? מאותו מאגר. אז אל תגיד שאין לך כוחות, זה ענין של רצון, ברגע שהחלטת שהסתיים הרצון - אתה גמור. אבל אם לא תחליט שהסתיים הרצון יש לך עוד במאגר הרבה ואני אדבר על זה תיכף ואני אוכיח לכם שזה ככה.

מכל מקום ראינו, לא עבדו זה מי שלא יכול לשנות את טבעו והרגלו אפילו בקצת, זה נקרא "לא עבדו", צדיק הוא, אבל לא עבד. יבבי, זה מפחיד. מפחיד.

מעתה, כל אשר כפוף להרגלים שלו ולטבעים שלו ואינו יכול לכוף אותם, אז כאילו שהוא כפוף לרשות אחרת, וזה לא בכלל עבדות, לכן חייבים לשבור את הטבע וההרגלים, ומי ששובר את הרגליו אפילו במעט כבר נכנס בכלל "עבדי ה'", מי שמשבר כל פעם את טבעיו והרגליו, כל פעם עוד עוד עוד עוד עוד, זה עבד ה'. זה נקרא עבד ה'. כל שאינו עומד בכך, אפילו שהוא צדיק גמור, מכל מקום אינו בכלל עבדי השי"ת ובמדרגת פורק עול יכונה. לא יכול יותר, כשהוא אומר לא יכול יותר זה כבר פורק עול, יש עול מצוות והוא פורק, הוא אומר אני לא יכול, זה עול כבד עלי, זה עד כאן, לא יכול, אל תבקש ממני יותר לא יכול, לא יכול.דברים קשים לא? הלאה.

כשנתבונן בדברים החמורים האלה, נראה מה שכתוב "לא יהיה בך אל זר" אל זה שיש בגופו של אדם, באדם יש אל זר, או שאתה עובד את האלקים או שאתה עובד את האל זר, תחליט את מי אתה עובד, בקרבו של אדם נמצאת עבודה זרה, כל עבודה שאינה מיוחדת להשי"ת היא עבודה זרה, היא עבודה שזרה ליהדות ולתורה, והעובד את רצונותיו ותאוותיו הוא מכלל העובדים עבודה זרה. התאווה, הקנאה הכבוד מוציאים את האדם מן העולם, למה? מה יש, למה שיוציאו? זה עבודה זרה. זה לא התורה. אתה יכול להשתמש בתאווה, להיות תאב לעבודת הבורא, לעבודת המצוות, אתה יכול לקנא, קנאת סופרים תרבה חכמה, אתה יכול שיהיה לך כבוד, כבוד עצמי, כבוד בתורה במצוות, "ויגבה לבו בדרכי ה'", אבל זה כל זה עבודת הברוא, זה כלים לעבודת הבורא, אבל אם אתה לוקח את זה לאל זר שבך שהוא רוצה תאווה נמבזה, והוא רוצה כבוד מדומה, והוא רוצה קנאה פסולה, זה אל זר. זה האל זר שהיה בירבעם בן נבט, הגאווה שהיתה לו, או כמו שאומרים באידיש, 'חשיבות', חשיבות היתה לו יותר מידי, שאמר אם אני אעמוד יחשבו שאני עבד, ואז מה, ההשפעה שלי תהיה קטנה, כי אם המלך יושב על כסאו ואני עומד לידו אז כאילו אני עבד, איה עבדא ואיה מלכא, אז מה כאילו לא ההשפעה שלי תרד, מאיפה זה בא? מהאל זר, זה לא בא מעבודת ה', זה לא בגלל שה' אמר, ולאן הוא הגיע? להעמיד עגלים ולהגיד אלה אלהיך ישראל, אז מאיפה זה בא? קודם הוא קיבל וזכה במלכות בזכות שהוכיח את שלמה המלך, ואח"כ מה קרה? ברגל הראשון הוא כבר נפל. ז"א באדם יש אל זר, והוא מחכה לרגע שהוא יכול להפיל את הבן אדם, וגדולים נפלו, יוחנן כהן גדול, אלישע אחר, ירבעם בן נבט, גדולים וענקיים שאנחנו לא יכולים להבין, כי יש באדם אל זר.

אתם יודעים, יש מעשה שלא ידוע להרבה אנשים, שפעם אחת חבשו את החפץ חיים זצ"ל בבית האסורים, וכשחבשו אותו בבית האסורים באותה עת תפסו גם את אל-קפונה - השם מפורסם, והכניסו את שניהם לאותו תא, והושיבו אותם ביחד, ואל-קפונה היה מתנפח כל הזמן ועוש התרגילים וזה פה מסתכל על הזקן ולא יודע איך לטרוף אותו, והחפץ חיים היה מדבר איתו ואומר יש קושיה בהרמב"ם, ומתחיל לדבר איתו ככה וככה. וככה הם יושבים בתא, עכשיו אני עוצר את הסיפור, מה אתם אומרים מי ינצח בסוף, אל-קפונה או החפץ חיים. החפץ חיים יכול לנצח, איך הוא ינצח? מה עם ק ושיות, הוא יגיד לו קושיות, אל קפונה מה אתם אומרים מי ינצח?  ובמה? אני שואל, אם אתם הייתם בתא ביחד עם אלקפונה הייתם יכולים לנצח אותו, לא החפץ חיים, אתם אם הייתם עם אלקפונה.

ש. החפץ חיים

הרב: זה כן אבל אם אנחנו היינו איתו בתא ביחד היינו יכולים לנצח אותו או לא?

ש. לא

הרב: לא. בגלל זה אתם לא מנצחים אותו. בכל אדם יש את החפץ חיים ויש את האלקפונה, בכל אדם יש את היצר ה טוב ואת היצר הרע, היצר הרע זה אלקפונה, רק תאוות וזה ואוכל ושררה וכח וזה וזה, ויש את החפץ חיים שמה היצר הטוב שרוצה ללמוד תורה ורוצה זה ורוצה זה, אבל אלקפונה אומר לא...

איך אפשר לנצח, נו, איך אפשר לנצח? שניהם נמצאים בפנים, ואנחנו חייבים לנצח אם לא ננצח הוא ינצח. זה האל זר, האל זר הוא אל קפונה היושב בפנים והוא צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, זה לא סתם אלקפונה שהיה קטנצ'יק, הוא רק היה איזה כנופיה ככה שמה שעשה בלגן, זה הרוצח שרצח את כל הרוצחים, יצר הרע הוא יושב על מפתחי הלב ורוצה לרצוח אותנו נפש. ואם לא ננצח אותו, לא נוכל. מתי נוכל? אם נכריז, אדוני אני עבד של הקב"ה. אם אתה נוגע בי אתה מסתבך עם המלך. הוא יוכל עלי? הוא לא יוכל עלי, למה יש לי הגנה של המלך, אם אני עבד של המלך יש לי הגנה של המלך. אבל אם במה שהוא הצליח להעביר אותי לצד שלו, אז הוא יודע שבחלק הזה כבר לא יגן עלי המלך, אז יש לו עלי תפיסה. אז אם אני חכם אסור לי להסכים איתו בשום דבר, כי אם אני אסכים אני מסור בידו. זה כמו אדם שיש צלף ממתין שהוא ירים את הראש, הוא כבר נמצא על הצלב טוז הוא מוריד אותו, אז מה החכמה? אסור לך להרים את הראש זה ברור, שאם אתה מרים את הראש הוא מוריד אותך. אסור. אם אדם ירגיש ככה שהוא מכוון אליו ורוצה להמיתו, ולא ירים את הראש, לא יוכל, לא ירים את הראש מי זה? עבד. עבד לא מרים את הראש. עבד שומע מה שהמלך אומר. יש לו שמירה של המלך.

אז העבדות פירושה עבודה רק להשי"ת, ואם אדם לא יעבוד וייגע למגר את הטבעים והתאוות, הוא עובד עבודה זרה, ורק לאחר יגיעה יזכה להיות עבד משכיל בכל מלאכת אדוניו.

יוסף הצדיק היה מלך, בזכות מה? שהיה עבד. לעבד נמכר יוסף, אבל זה עבד חיצוני, הוא היה עבד באמת בפנים כלפי הבורא, ובגלל שהוא היה עבד לבורא והוא לא נשמע לזלייכה ולא נשמע לשום דבר ולא התפתה משום דבר, עבד הוא היה, עבד אמיתי, אז לכן הוא זכה למלכות. כי המלך העליון יכול להמליך את מי - מי שעבד שלו. מי זכה להיות מלך על ישראל? משה רבינו, ומה הוא היה? משה עבדי, אם אתה עבד אמיתי אתה המלך האמיתי. ז"א העבודה שלנו זה עבדות ולדעת שכל מה שאנחנו עושים בעצם בקיום התורה והמצוות, זה לא טובה שאנחנו עושים, זה לא איזה משהו שאנחנו מכינים לחיי העולם הבא ושיהיה לנו איזה סל צידה לדרך, לא לא, זה עבדות גמורה מבוקר ועד לילה, וגם בשינה אנחנו עבדים, וגם מה לחלום אנחנו צריכים לדעת, כי חלומות מהרהורי ה יום, ואם ההרהורים לא טובים אז זה בא בחלום. ואם אתה לומד כל הזמן תורה אתה גם תחלום דברי תורה, ואתה גם תזכה לעבור את חמשת המחנות המלאכים למעלה, ויגלו לך סודות עליונים. אתם רואים שיש אנשים שלפעמים ככה טזזז יש להם תזזית במיטה בלילה? זה בשלש מחנות ראשונים יש מלאכי משחית, ואם בן אדם לא מצליח לעבור מחרבטים אותו, ולכן הוא ככה בלילה זום זום לא מבינים מה קורה איתו, זה מלמעלה, ההשלכות למטה, ואם הוא מצליח לעבור מחנה רביעי מגלים לו סודות אבל הוא לא זוכר אותם בבוקר, ואם הוא עובר את החמישי אז הוא קם עם חידושי תורה. אז מי שלא קם עם חידושי תורה ולא זוכר מה הוא חלם וזה יש לו בעיות. אז לכן צריך לדעת.

דבר נוסף, עכשיו בואו נראה, "נטה ידך על השמים", עכשיו אנחנו נגיע למצב שלנו בעולם הזה כרגע, והגאולה העתידה והמלחמה הצופיה ונגיע גם למה שאנחנו רוצים, ובאנו לכאן לעזור בעזרת ה' יתברך למגר את המחלה ולהעביר אותה לאסאד נשיא סוריה.

ש. אמן

הרב: ובכן, "נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים", איתה במדרש, למה הביא עליהם הקב"ה יתברך חושך? שאין לפניו הרי משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להם פטרונים מן המצרים והיה להם שם אושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. שמונים אחוז מתו במכת חושך ולא יצאו ממצרים, שמונים אחוז מבני ישראל לא יצאו ממצרים, למה? היה להם שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. בשביל זה הם מתו, לא רוצים לצאת, ראו את כל הניסים הכל הכל הכל, לא רוצים לצאת, אפשר להאמין דבר כזה? תשמעו.

ובכן, אנחנו רואים שהיתה גדלות לכלל ישראל, והיו כפופים לדעת גדולי הדור, והקב"ה אמר למשה, שעם ישראל מאמינים בני מאמינים, וזה נאמר על הכלל כולו שהם מאמינים בני מאמינים, גם על אלה שמתו במכת חושך נאמר שהם מאמינים בני מאמינים. וודאי לאחר שמשה אמר את דבר ה' וראו את המכות שעשה ה' במצרים, עוד יותר נתחזקה אמונתם. ואפילו הם רצו לצאת, ומדוע נענשו בעונש חמור כל כך שמתו במצרים ולא זכו לצאת ממנה? אלא כאן מגלים לנו חז"ל, שהקב"ה חוקר לבן ובוחן כליות, הבין וראה במעמקי נפשם שחסר להם הרצון העז לצאת ממצרים. רצון כן, עז לא. מצוות כן, עבדות לא. וזה מפני השררה שהיתה להם שם. והקב"ה משבח את ישראל, "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ואנחנו ראינו בעינינו במלחמה האחרונה שרבים מאחינו בני ישראל לא רצו לצאת ממקומם למרות כל הגזרות הרעות במלחמת העולם השניה, כי עצם היציאה והנידודים קשים מאד, והעדיפו להשאר בגרמניה ואנחנו יודעים מה עלה בגורלם.

ומובא בשם הגאון, לבאר מה שכתוב בתפילת שמונה עשרה, שהקב"ה משען ומבטח לצדיקים, כאשר רצון הקב"ה שהצדיקים יבטחו בו נותן להם קודם כל משען, ומראה שאפשר להשען עליו, ועי"ז נותן כח בצדיקים להגיע למידת הבטחון. כך היתה הההנהגה במצרים, כיון שקשה לבטוח בהשי"ת ולצאת אל ארץ לא זרועה, לצאת למדבר מיליונים עם תינוקות בלי הבטחה לכלום, ולא זרועה, ז"א אתה תלוי בכלום, זה לא אני אקח זרעים ואני אשים ויצמח לי ואני אוכל להתפרנס, אין, אתה תלוי בנס, לא היום, ארבעים שנה! לכן נתן הקב"ה 12 חודש מכות במצרים והראה להם את היד הגדולה שיבטחו בו. ואלה האנשים שהיה להם שררה אושר וכבוד במצרים, היה להם קשה לצאת לנוד במדבר, מרוב הפינוקים, התרגלו, עושר וכבוד, לך תטלטל עכשיו ותסחב את עצמך עם הילדים במדבר. מי מעדיף לצאת למדבר בשעה שיש לו כל טוב במצרים והתרגל כבר? ומכיון שמצא הקב"ה במעמקי ליבם חסרון שאיפה לצאת, לכן נענשו שלא יצאו ממצרים. שמעתם? הם רצו לצאת אבל שאיפה לא היתה להם, ורצון עז לא היה להם. אה, אתם לא רוצים באמת לצאת? לא שואפים? תשארו. שמונים אחוז הלכו ככה.

הדבר הזה חייב להיות יסוד גדול בכל מהלך חיינו ועבודתנו, כי ברצות האדם לזכות מאת הקב"ה חייב להיות נתון בשאיפה עמוקה ועזה בכל ליבו ונפשו, רק באופן כזה יזכה מהקב"ה. ואם נחסר מאיתו השאיפה והרצון לא יזכה. לכן התנאי הראשון ליציאת מצרים היה שאיפה לצאת, כיון שחסר להם השאיפה לא זכו.

גודל התשוקה הנצרכת כדי לזכות, יש לראות וללמוד מאכילת קרבן פסח במצרים. כתוב "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון. כך צריכה להיות התאווה והחפץ. אדם חייב להכין את עצמו לגאולה עד שלא יחסר לו מאומה, מוכן, מוכן, עומד וממתין ומצפה לרגע האות, וכשתגיע השעה לא יעכב אפילו הכנת רגע נוסף כלל, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", וכל מי שחסר לו במידת ההכנה הזו לא יזכה.

החפץ חיים סתם הכין כבר בגדים? למה? שלא יחסר רק מלבוש. הכל מוכן, במעשים טובים, בתורה, הכל אפילו בגדים. הכל מוכן. בגשמיות, ברוחניות, הכל מוכן, מודיעים הגיע - הוא מוכן. ככה צריך להיות בן אדם, זה סימן שהוא באמת משתוקק. אבל אם לא, אומר יש זמן, מה אתה דואג, כשיגיע עד שיתארגנו, תודה לא תמיד מגיעים בזמן כולם מאחרים, אז יש זמן. לא יזכה, כי דרכי שמים מידה כנגד מידה עד דקדוק כחוט השערה, וכל שחסר לו השאיפה והרצון לזכות לעולם הבא לא יזכה לזה כלל.

וזה מתאים למה שלמדנו קודם, כשלא עבדו זה אפילו עוד תוספת של אחד, תוסיף עוד אחד, הנה הוא הוסיף עוד אחד, למה אתה לא מוסיף עוד אחד? מספיק. כשאתה אומר מספיק, סימן שאתה לא עובד ולא עבד וגם אין לך שאיפה, אם אין לך שאיפה למה אם אתה יכול לעשות עוד אחד למה לא? אם היו אומרים לך תשאר עוד דקה בעסק תרויח עוד אלף דולר, היית נשאר איתו למה לא? לא היית אומר מספיק, עוד אלף דולר למה לא? ואם היו כל דקה עוד אלף דולר, מי היה יוצא? משמרות כל המשפחה כל הזמן כל הזמן כל הזמן, אין לישון, אתם רואים יש מאפיות עובדים 24 שעות, 24 שעות מוכרים מוכרים מוכרים. לא שהם דואגים לאנשים, הם דואגים לעצמם, שכל הזמן זה ידפוק בקופה טרררם, כל הזמן הם אוהבים את הצליל, הם לא יכולים לישון בלי הצליל, טררררם טםטםטם... אז ז"א צריך להיות שאיפה והכנה גמורה.

עכשיו תשמעו דבר מדהים, מבהיל, לא רק מדהים, מבהיל. מי היה יותר גדול, משה או שמואל? מי היה רבן של כל הנביאים?

ש. משה

הרב: אז מי היה יותר גדול, למה שיניתם, אמרתם קודם שמואל? משה. ואתה אומר שמואל, והוא אומר, תביאו לי ראיה.

ש. משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו

הרב: ואז בסוף מה החלטתם?

ש. משה

הרב: מי בא אל מי, הקב"ה בא אל משה או אל שמואל? מי בא אל מי? משה בא אל ה' או ה' בא אל משה, ה' בא אל שמואל או שמואל בא אל ה', מי בא אל מי? הקב"ה בא

ש. לא שומעים

הרב: יפה מאד, תשמעו, היהודי אומר, המדרש אומר, פלס ומאזני משפט לה', פלס - הקב"ה זה פלס, ומאזני משפט לה'. בוא וראה, כמה בין משה לשמואל, משה - היה נכנס אצל הקב"ה לשמוע דיבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא אליו. למה כך? אמר הקב"ה, בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ושופט, כדי שלא יצטערו לבוא אצלו. אמר הקב"ה, משה שהיה יושב יבוא אצלי לשמוע דיבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל - אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר "פלס ומאזני משפט לה'". שמעתם איך הקב"ה מנהיג את עולמו? אין אפס, אין מערוף, אין. מה שעשית - תאכל. השתדלת - תקבל לפי זה, ולא משנה אם אתה פחות או יותר, כמו שאתה עושה ככה תקבל. והדבר איום נורא, למה? ודאי שלא נמצא שום עוון במשה רבינו שהוא לא הלך וחיזר על כולם, למה? כי הוא היה במדבר וכולם היו סביב האהל ולאן הוא ילך? אין לו לאן ללכת, אין מציאות שהוא ילך כמו שמואל, שמואל היה צריך להסתובב מעיר לעיר, אבל הוא - כולם סביבו. אז מה הטענה עליו? אין טענה, אומר הקב"ה אין טענה. אין טענה. המציאות היא אבל שלא הסתובבת, ישבת, אז אתה תצטרך לבוא אלי. המציאות היתה ששמואל היה יכול לשבת והוא החליט לצאת ולהסתובב אז אני בא אצלו, מידה כנגד מידה.

אור החיים הקדוש אומר שיש ארבע דרגות של צדיקים, שמואל זה דרגת הצדיקים הכי גבוהה ביותר, כיון שהיה מסתובב בכל ארץ ישראל, הסנהדרין דרגה שניה, בגלל שהם היו יושבים במקומם וכולם באים אצלם, דרגה שלישית זה אלה שלומדים לעצמם, ודרגה רביעית זה תמכין דאורייתא - אלה שמחזיקים תורה. אז ז"א, הקב"ה דן בפלס את כולם, מידה כנגד מידה ללא ויתור כלל. עכשיו ברור למה זכו חלק מבני ישראל לצאת ממצרים ולמה לא זכו חלק לצאת ממצרים. אלה שלא זכו - כיון שהיתה חסרה להם התשוקה לצאת, לכן אם אין לך שאיפה לצאת - תשאר. מי שיש לו שאיפה - אני אמלא את השאיפה שלו, מי שאין לו שאיפה, הוא לא רוצה, אני לא מכריח. זה בחירה, אתה רוצה או לא רוצה? לא רוצה - תשאר.

וזה עלינו לדעת לסיום, כדי לזכות לעולם שכולו טוב, לעולם שכולו ארוך, האדם עומד על זה במשפט תמידי, אדם נידון בכל יום, ומשפטים רבים צפויים לו על כל יום, וכדי לזכות זה תלוי רק במידת גודל שאיפת האדם לזכות לזה. וכל שאינו משתוקק לכך בבחינת "ילכו מחיל אל חיל" אין הפרש, כל הזמן מחיל אל חיל, ומי שאינו מוכן להפקיר את התאוות הפרטיות כדי לזכות, לא יזכה במשפטו. וכמו שראינו ביציאת מצרים, למרות האמונה שלהם ה' אמר עליהם, "מאמינים בני מאמינים" כולם, אבל כיון שהיה חסר בעומק ליבם השאיפה לכך, לא יצאו ממצרים.

לענינינו, אנחנו מצפים לגאולה או לא?

ש. כן, בטח.

הרב: בטח, מילים, עומדים ומצפים לגאולה העתידה לביאת משיח, אבל אם אנחנו רוצים לזכות בביאתו, ואנחנו לא שואפים ורוצים בזה בכל כוחות נפשנו, מה זה אומר? זה אומר שאם הוא בא אין ערך לכל הכסף שיש לך והקרקעות וכל מה שהשקעת, הכל זה חרתה ברטה, זה כבר לא רציני, זה לא מעלה אותך ולא מוריד אותך, זה לא המעמד שלך ולא כלום, כולם ירדפו אחרי החכמה, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", כולם יעסקו בתורה, מי יהיה לו זמן לשטויות, ביזנס וזה משא ומתן חרית, ביגלה וופלות, מי יהיה לו זמן לשטויות האלו? כולם ירצו להדבק בה', אז הכל זה הבל הבלים, אז במה אתה מתייגע? אם אתה ממשיך להתייגע ולאסוף ולצבור ולהתבסס בעולם, אתה מראה עיני עינק שאתה לא מצפה לו, כי אם אתה מצפה לו מה אתה עושה כדי להביא אותו? מה אתה עושה? זה שאתה עושה לעצמך קצת מן הקצת שיעור פה, שיעור שם, כמה שעות והשאר אתה עוסק בעניני העולם הזה וכו', זה לא מראה שיש לך שאיפה. כמה שעות ביממה אתה משקיע בעולם הזה וכמה לעולם הבא? בא נראה אם יש לך שאיפה, אם היה לך שאיפה היית עושה את המינימום ההכרחי להתקיים, וכל השאר - עבודת ה'. אבל אם זה לא ככה, מינימום לעבודת ה', והשאר להתבסס בעולם. אז איך אתה אומר שיש לך שאיפה לחיי העולם הבא ולביאת משיח צדקנו? זה העיכוב הכי גדול. הוא רואה שאף אחד לא מחכה, הוא מחכה לנו, לא אנחנו מחכים לו. הוא כבר אלפיים שנה תקוע בגלל שאנחנו לא רציניים, אם היינו רציניים - הוא היה בא. כתוב אפילו כנישתא חדא באה הגאולה, כנישתא - אפילו בית כנסת אחד, קבוצה אחרת, חבורה של אנשים, כמו הארי ותלמידיו, אפילו קבוצה קטנה, אם באמת כוספים אז הוא מיד בא. אבל אמר הארי לתלמידיו, רצונכם שנעלה לירושלים? נשאל את האשה, נשאל את נשותינו, אמר להם אוי לנו שאיבדנו את הגאולה. אתם שומעים? אתה רוצה שיבוא משיח? לא לא רק עוד שנה אני רק רוצה לגמור את התכניות חסכון וזה וזה וזה, יש לי כמה דברים, אני יש לי באמצע עסקה, עכשיו לא מתאים לי, אם הוא בא עכשיו הכל הלך, כל מה שהשקעתי הלך לטמיון, לא לא עוד קצת עוד קצת עוד קצת. אם ישאלו בן אדם באמת, לא רק כשהוא נמצא ליד רב או ליד מלאך או זה, סתם בינו לבין עצמו, אתה מעדיף שהוא יגיע הרגע ולא ישאר לך כלום ממה שיש לך ואתה תהיה רק רוחני? אתה מוכן או לא מוכן? אם אתה מוכן למה אתה לא עושה את זה בלי השאלה? למה אתה מחכה לשאלות? תתחיל. תתחיל. תיכף אני אראה לכם מה עשיתי, לא תאמינו.

בקיצור, הדרך להגברת תאוות העולם שבאה מקרבו היא עקירת תאוות העולם הזה מנפשו, כי לא תתכן בלב אדם שתי תאוות שהן מנוגדות, כל אחת סותרת לחברתה וכל רצון, ותאוות העולם הזה שבו לא נמצאת בקרבו השאיפה האמיתית והנכונה לעולם הבא, רק אחרי עקירת רצון העולם הזה יתכן שישריש בקרבו את השאיפה לעולם הבא. חייבים להפרד מתאוות העולם הזה, אם לא - לא נצליח. ועכשיו תראו באמת בשביל מה נגאלו ישראל ממצרים? כתוב בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם לשונם מלבושם וכו'. ואף על גב שהיו מאמינים בני מאמינים, אז היו צריכים בזכות האמונה לצאת, למה צריך שלא שינו את שמם, לא שינו את מלבושם, לא שינו את שפתם, למה בשביל זה היו צריכים לצאת, הם כבר היו מאמינים בני מאמינים, זה מספיק באמונה לצאת. אלא חכמים מלמדים אותנו שהזכות לצאת ממצרים ניתנה רק לאלה ששואפים ומתאווים לצאת באמת ובתמים. מי אלה? אלה שלא התערבבו עם המצרים, אלה ששמרו על שמם ולא קראו לעצמם ג'וני, מאי, אהלן, כל מיני שמות של מלים של עצים, של פרחים, של אני לא יודע, של אבנים, של סלעים, שמות של גויים, לא שינו את שפתם, מלבושם, היום כולם רוצים לחקות את הגויים בכל מכל כל, כל התרבות כמעט של גויים, אבל אלה לא רצו לשנות. בזכות זה שהם לא רצו לשנות ולא נדבקו למצרים, זה הראה הוכחה גדולה לשאיפה לצאת, שלא חשקו כלל להתדמות למצרים, כי אם הם יצאו הם לא יכולים להיות מצרים יותר, נכון? ממילא הם צריכים להיות עברים, והעברים היה להם מסורת איך צריך להתנהג ומה צריך לומר ואיך לדבר ואיזה שמות, והשתדלו בכוחם להיות עם נבדל והמתינו לביאת המושיע, וכשהוא בא - הוא גאל רק אותם. ואלה שרצו להתדמות למצרים ונהנו מהכבוד והשררה שלהם, מתו במכת חושך שמונים אחוז 12 מיליון לערך.

וכתוב "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית", ה' ירחם, יכול להיות שהסרט יחזור עוד פעם, מה אז שמונים אחוז מתו ורק עשרים אחוז נשארו, יכול להיות שזה יהיה אותו דבר. לכן צריך להזהר שלא נהיה מאלה שמעדיפים את העולם הזה ואת מה שיש מסביבנו, אלא יהיו מחוברים לתורה ולמצוות.

לסיכום, אני אספר לכם סיפור קצר, ואני אגיע לתכלית. לפני כמה זמן אני החלטתי שבעזהי"ת למרות שאני טרוד מאד בעשיית מצוות מבקר ועד ערב בהרצאות בכל רחבי הארץ והעולם, ואני ב"ה זוכה שיש ארגון גדול שעושה דברים גדולים ומפיץ יהדות בכל העולם, אבל בבוקר הייתי קם קצת מאוחר בגלל שתש כוחי, לא יכול, ואני צריך לחשוב מה יהיה עם מחר וכמה יש לי עבודה מחר ועד איזה שעה אני הולך לישון באחד בשתיים בלילה, אז אני חייב לישון כמה שעות בשביל שיהיה לי כוחות שאני אוכל להמשיך. ויום אחד חשבתי, אמרתי זה מעצת היצר. אני מחליט שאני קם בנץ נקודה. החלטתי שאני קם בנץ, ואני בד"כ כשמחליט - מחליט זהו. התחלתי לקום בנץ. קם בנץ חודש חודשיים שלש, יום אחד - יצר הרע עבד עלי הרדים אותי. קמתי בשש וחצי נבעטתי, יו, הלך הנץ. עכשיו אני דאגתי שיהיו חבר'ה איתי שגם באים לנץ, כשאני עושה מצוה אני גורף איתי עוד, אני לא עושה אף פעם לבד, תמיד בחבורה. אז באו איתי תמיד עוד, ופתאום ראו שאני לא מגיע, שלחו לי אס אם אסים שאני אתעורר, ואני לא שומע. מה קרה? אני פשוט, לא רק שלא שמתי את זה, אלא יש השתק, זה היה על השתק שאין ווליום בכלל ולא שומעים. אז שולחים שולחים ולא שומע. כשקמתי ראיתי שכתבו לי, איפה אתה? מתי אתה בא וזה וזה וזה, כתבתי תשובה באס אם אס- היצר הרע עבד עלי, אבל יעלה לו ביוקר. והחלטתי מאותו  יום שאני קם שעה וחצי לפני, ועושה שיעור תורה ומזמין תלמידים ללמוד איתי בשביל שאני לא אוכל גם לישון, כי אם אני ארדם הם ידפקו בדלת כי יש שיעור. והשיעור היה אצלי בבית, וחצי שנה כל יום כל יום שעה לפני אנחנו לומדים שיעור חובת הלבבות שער הבטחון. יום אחד נבנתה בית כנסת בשכונה, וביקשו ממני לתת שיעור, אמרתי לחבר'ה, אתם רוצים שנעבור לבית כנסת החדש? אמרו לי כן. עברנו לבית הכנסת החדש, היום לומדים איתי כל בוקר שבעים שמונים חבר'ה, משעה ארבע וחצי שיעור, ביום שישי משעה שלש, ויש גם טשולנט אחרי זה, ותפילה בנץ ואחרי זה שיעור דף היומי, וככה זה הולך ומתפתח ב"ה, זה רק עונש ליצר הרע על פעם אחת.

ש. הוא יכול להרויח

הרב: כן, ומסתכלים בכל העולם, ויש מאות בתי אב שמסתכלים באותה שעה מכל העולם. ז"א השיעור הוא בערך אלף אלפיים איש כל בוקר. וכמובן יש שידורים חוזרים וכו'. והתחלנו ללמוד טוב טוב, יש כבר כמה אנשים הפסיקו לעבוד, יש כמה שישנים פחות, יש כאלה שישנים רק שלש ארבע שעות, ושער הבטחון הביא את האנשים להכרה שאין סיבה לטרוח ולהשתדל בכלל, כמה שאפשר פחות - עדיף. אז אמרתי להם קודם כל, כמה זמן אתה צריך לישון? איקס, כמה אתה חייב לעבוד? איקס. מה עם השאר? זה פנוי, כמה אתה אוכל, כמה אתה צריך עם האשה והילדים ככה, מה עם השאר? תמלא את זה בתורה ובמצוות, תמלא תמלא. אחרי שמילאת פול והשאיפה שלך עוד, תתחיל לדחוף. מאיפה אתה רוצה לדחוף? מהשינה או מהעבודה? אם אתה עוד מפחד מהעבודה אז תדחף מהשינה, תוריד שנה מהשינה, לא תמות, תוריד, תדחס, מילאת? עוד אתה שואף, תדחף, עוד. עכשיו יש לך יותר בטחון, תזיז את העבודה חצי שעה שעה, לאט לאט לאט תחת ח תח, החבר'ה הפסיקו לעבוד בכלל, חלק חצי משרה חלק זה, חבל על הזמן, משהו מדהים. שבת לפני ישבתי בבית הכנסת נתתי דרשה, ובדרשה אמרתי שהיצר הרע עובד עלינו, מה זה מחייב אותנו תאכלו תשתו תזה, משתלט לנו על החיים וקובע לנו מה לעשות וזה ופה ושם, ואנחנו לא רוצים לעבוד את הבורא, אם היינו רוצים לעבוד את הבורא היינו עובדים את הבורא.

אז אחד פתאום אומר לי, שאלתי מי רוצה פה לעבוד את הבורא? אז אחד אמר רוצים רוצים, אמרתי לו רוצים רוצים? אתה באמת רוצה לעבוד את הבורא? אמר לי כן. אמרתי לו טוב, אני אתן לך משימה אם אתה מוכן לעבוד את הבורא. אתה מוכן לצום תענית ארבעים יום רצוף? אמר לי איך הגעת לזה, מה מה מה קרה, כאילו מה? אמרתי לו אמרת לי שאתה רוצה, לא? רוצים רוצים שלך שמעתי זה לפחות ארבעים יום, רוצים רוצים. אמר לא אני לא יכול, בקושי תענית אחרת אני כבר חושב על זה ואני זה, אמרתי לו אתה רוצה או לא רוצה? אני מבטיח לך שלא תמות, אתה מוכן או לא מוכן? אתה רוצה או לא רוצה? ההוא התחבט לא יודע מה לעשות, פתאום אחד קפץ אני מוכן, עוד אחד קפץ - אני מוכן, עוד אחד אומר לו, הם לא אמרו כלום והם מוכנים, אתה אמרת רוצים רוצים ואתה לא עושה כלום. בקיצור גם הוא הסכים. אמרתי אם תגיעו לעשרה אנשים פה אני מפתיע אתכם פה, התחלנו תיק תיק תיק תיק - עשר, אמרתי גם אני מצטרף, ארבעים יום תענית, קדימה חבר'ה, עוד מי עוד? והתחלנו תיק תיק תיק - שלשים איש, שלשים איש קיבלו תענית. עכשו אמרתי להם תשמעו מה מכוונים בתענית, שלשה דברים, אחד כנגד הגזרות הרעות שצפויות לבוא עלינו. הרב שטינמן אמר, שמה שעכשיו אחמדניג'ד אומר, שהוא רוצה להשמיד את כלל ישראל, משמיעים אותנו מן השמים שיש גזירה בשמים. זה לא משיגינער, הוא אמר זה גזרה שיש בשמים ורק בפה שלו הוא אומר את מה שיש גזירה בשמים. והוא הביא דוגמא, הוא אמר, שבזמן השואה היתה גזרה, אבל אמרו זה משיגינער, בזמן המן ומרדכי היתה גזרה והמן, אבל מרדכי ואסתר לא אמרו משיגינער, הם צמו שלשה ימים לילה ויום כדי לבטל את הגזרה ועשו תשובה. ובאמת בזכות זה ביטלו את הכל. אבל בזמן השואה אמרו זה משיגינער ולא עשו כלום, וה' ירחם התוצאה היתה שש מיליון. אומר, גם עכשיו אומרים שרוצים להשמיד את ישראל, וזה משמיעים אותנו מן השמים כמו שהשמיעו בכל המקרים, כי אם אנחנו לא נעשה תשובה ולא נקבל עלינו עול מלכות שמים, אז הגזרה בשמים יכולה ליתח עלינו. אז ז"א חייבים לעשות משהו. אז אמרנו אנחנו מקבלים ארבעים יום תענית, שזה שקול לשלשה ימים לילה ויום כמו בזמן אסתר, ופלא פלאות, מתי שהחלטנו לקבל זה היה מוצ"ש שעבר, ארבעים יום מסתיים בתענית אסתר וזה שקול לשלשה ימים רצופים, ויה"ר שיתבטלו הגזרות.

אמן

הרב: דבר שני, אמרתי להם זה להתיש את החומר בגוף ולא להיות משועבד לאל-קפונה, אלא לשלוט על החומר ולהרבות ברוחניות, זה סיבה שניה, שנראה שאנחנו מסוגלים ללחום עם יצרנו. דבר שלישי - זה כפרת עוונות על מה שעשינו בימי חיינו בחטאת נעורים, אלה שלשת הסיבות שאנחנו נעשה בעבורן. יום ראשון הלכתי להרצאה בירושלים פה בתיבת נח, שבעים וחמישה איש קיבלו תענית, היום אנחנו כבר ב-250 כולל נשים מהארץ והעולם, כל הזמן אנחנו מקבלים אימילים ואס אם אסים שעוד מצטרפים ועוד מצטרפים ועוד מצטרפים. אנחנו רוצים להגיע לאלף אנשים ובעזרת ה' יתברך בסוף כתוב שמי שמתענה ארבעים יום תענית רצופים, מה שמבקש מן הקב"ה נענה בתפילתו. ואם זה יהיה תפילת רבים, אז על אחת כמה וכמה.

עכשיו שימו לב, אני הוספתי עוד סיבה אחת וכתבתי אותה גם בגנזי המלך שיוצא היום, בגלל שיש גם גזרות על צדיקים לצערנו הרב כמו שאתם יודעים, אז צריך לכוון בתענית גם לבטל גזרות מעל הצדיקים שמקבלים אותם בעבורנו ובגללנו. אז לכן, לכוון גם בדבר הזה. ואם תשאלו אותי אם זה קשה - זה קל שאין לכם מושג אפילו כמה זה קל. מאות אנשים קיבלו על עצמם, לא שמעתי טענה מאחד או שהפסיק אחד. למה? כשאומרים לך שאתה צריך לצום, אז זה כאילו הכניסו אותך למסגר ואומרים אתה חייב לצום, חייב לצום גם אם יגידו לך שאסור לצאת מירושלים וירושלים גדולה, אתה עלול לצאת מתוכה ואז אוי ואבוי. כי בן אדם לא אוהב שיגידו לו גבולות ומתי ואיך. אבל אם אני אומר לעצמי אני לא רוצה לאכול ארבעים יום, אני לא רוצה לאכול ארבעים יום, אז לכן זה קל.

עכשיו אני רוצה לדעת מי מהציבור שאנחנו נברך בעזרת ה' יתברך את הרב שתצא המחלה ותעבור לאסאד נשיא סוריה,

אמן

הרב: מי אלה התלמידים האמיתיים ומי אלה שרואים אותנו באינטרנט עכשיו ורוצים לקבל לרפואת הרב יעקב חי בן מרגלית, שיזכה לחיים ארוכים ולשבת על כסא ממלכתו להשפיע על התלמידים ועם ישראל לטובה, שחלילה וחס לא יארע שום דבר ואפילו לא נזק בלימודו.

אמן

הרב: כל זה תלוי בעד כמה אנחנו מוכנים. כי בעצם היום הזה נאמר שלש פעמים בתורה, פעם אחת על משה רבינו שהיה צריך למות דווקא בעצם היום, למה, כי ישראל אמרו אנחנו לא ניתן שהוא ימות, משמע שיש כח בישראל למנוע, רק ה' גזר גזרה שזה סוף ימיו ולא ניתן היה. אבל הם רצו ויכלו בכח תפילתם אם לא היתה גזרה סופית מה שנקרא בדם ולא בטיט, היו יכולים למנוע את הלקחו. לכן ה' אמר בעצם היום, כי לא תוכלו כיון שהגיע זמנו. אבל אנחנו לא יודעים ואנחנו מאמינים בני מאמינים שהכל תלוי בתפילות שלנו, ברצונות שלנו וביכולות שלנו, אז מי רוצה להצטרף לתענית ארבעים יום רצוף? הנה הראשון, אשריך, רגע עוד ממה שראית אצלנו קודם, אשריך. שאתה רוצה לקבל את התענית אתה אומר במנחה לפני יהיו לרצון השני, יש נוסח שמה שאומרים רק להגיד ארבעים יום בלי נדר רצופים למעט שבת, ראש חודש וט"ו בשבט. כן, אמנון מקבל גם על עצמו ארבעים יום רצופים תענית. מי עוד מקבל על עצמו ארבעים יום בתענית רצופים בעזרת ה' יתברך לרפואת הרב? מי זה? אפרים קניס מקבל על עצמו, מאיפה הוא? מקבל על עצמו גם כן ארבעים יום. רבותי, מאיפה? מחולון. תלמידים של הרב צריכים לקחת על עצמם גם כן בשביל שיראו בשמים שהתלמידים חשים לרפואת הרב. אוי ואבוי אם ככה אפשר לסמוך? מי עוד מקבל על עצמו ארבעים יום בתענית לרפואת הרב? יש לנו בינתיים שלשה. שלשה יהודים שקיבלו על עצמם, מי עוד? הנה עוד אחד, תבורך, אשריך, הנה הרביעי שמקבל על עצמו ארבעים יום תענית, יישר כח. מי עוד לוקח על עצמו ארבעים יום תענית זה קל מאד, ממש קל. אתה צם חמישה ימים אתה אומר קל או לא קל? שום בעיה, לא מבינים אח"כ למה צריכים לאכול בכלל. ממחר. ביום, רק ביום, מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. מי עוד? 12 שעות בסה"כ. עוד בעל ואשה מאיפה? קרית אונו מקבלים על עצמם, ז"א עוד שניים זה שש, ששה אנשים, רבותי, איך יכול להיות שאנשים  מבחוץ מקבלים על עצמם ופה בבית כנסת לא, אני לא מאמין. מי עוד, אצלך גם? תסתכל הוא אומר בטלפון משהו. מי עוד? מי עוד לוקח על עצמו? לפחות עשיריה, עשיריה, משהו. הנה עוד יהודי, תבורך מפי עליון, ה' יברך אותך בכל מילי דמיטב, המתפלל על חברו נענה תחילה שלא יארע לו שום תקלה ושום נזק ושום צרה ושום יגון בעזרת ה'. שבעה יהודים, עוד שלשה לפחות, נו, מי אלה היהודים שמקבלים על עצמם בעזהי"ת? זה גם טוב לדיאטה לאלה שקצת שמנמנים. עוד שלשה יהודים. מי עוד? שלשה יהודים, נגיד מי שברך. כדאי. עשרה, בסוף איפה? שניים? אחד והשני לידו, הנה תשעה, תבורכו מפי עליון. מי העשירי שלוקח על עצמו? איפה עוד אחד? הנה אשריך לחיי העולם הבא תבורך מפי עליון. אשריכם, ארבעים כפול עשר זה 400 תעניות, זה יותר משנה צום! אתם רואים מה זה בשניות מה אפשר לעשות? כן יש לך עוד מישהו, מתל כביר עוד אחד, 11 סממני הקטורת, יש עוד מישהו לפני שאני אומר מי שברך עוד מישהו רוצה להכנס ברגע האחרון, זכות המצוה תגן עליו ואני מבטיח לכם שהרב יברך אותו מכל ליבו גם, לא רק אני, גם הרב יברך מכל ליבו. עוד מישהו רוצה להכנס? עוד אחד? אשריך לחיי העולם הבא, הנה עוד אחד, 13 תבורך, הרב מוחל לי שאני עושה את זה, מה אתה, אומר מוחל כבר שאלתי אותו קודם רשות. אנחנו רוצים רפואה לרב, עוד רגע, מה הבעיה? סבלנות. חתן ולוקח על עצמו, אשריך, עוד שני אנשים מנתניה 15 איש מקבלים על עצמם, דוד אסולין מאילת מקבל עליו, 16 איש, רבותי, תראו איך זה עובד. עוד אחד מירושלים, 17 איש, ישתבח הבורא כמנין טו"ב, מי יהיה חי? הנה חי, חי אשריך, עוד אחד מגדרה, אליהו תורג'מן, 19, עוד אחד מרעננה, עשרים! עשרים יהודים ונשים מקבלים על עצמם לרפואת הרב רפואה שלמה, אשריהם ואשרי חלקם. יהודי תלמיד חכם עצום כזה, ינקתם ושמעתם והושפעתם מלימודיו מתורתו, זה הכל מה שאתם מוכנים לכבודו, למעלתו, לחייו זה הכל? יבבי, אין לסמוך על זה. אין לסמוך. אין לסמוך, ה' ירחם. עשרים יהודים. אל תאכלו בשביל הרב, מה יש? אל תאכלו. לא לאכול. לא כדאי לצום בשביל שמישהו יחיה? כן, אפשר גם לאכול עד הבוקר בהתניה מקודם, מי שלא הולך לפי דעת הארי יכול להתנות, אז בערב הוא אוכל ועד לפני שהוא קם מתנה שהוא יכול לאכול ולשתות, ויוכל לשתות ולאכול, אני אומר לכם אתם תהיו שבעים ולא תרצו לאכול. עוד אחד מבית שמש 21, חזק וברוך, ועוד אחד תורם אלף שקלים גם כן לאצטדיון. 21 יהודים יקרים, כ"ב אותיות התורה. 22 מי לוקח? 22 מי לוקח? הנה עוד שניים, 23 ישתבח הבורא, הקב"ה ימלא כל משאלות ליבכם לטובה, 23 אני לא נח. עכשיו אנחנו בשוונג חבר'ה, 23, מי עוד לוקח כד השמן, מי יהיה הכ"ד? מי עוד? מי עוד בארץ ובעולם, מחו"ל עוד לא שמענו אף אחד, מה קרה, רעבים שמה או שבעים. עוד אחד, 24, 24, הנה 25 שני היהודים, מי יהיה כנגד שם הויה, אשריך, הרב ראית איזה קצב, ישתבח הבורא, 26 יהודים תענית ארבעים יום, זה כבר כמה שנים, כמה שנים רצוף תענית לרפואת הרב. 26 יהודים. מי עוד לוקח על עצמו? דניאל מאלעד לוקח 27 יהודים, ישתבח הבורא ויתעלה שמו. מי יהיה ה-28 שה' יתן לו כח בכל האיברים לעבודת ה'. מי יהיה ה-28 בארץ ובעולם ובית כנסת בורוכוב. מי יהיה 28, איזה כיף לא לאכול, הנה ה-28 תבורך מפי עליון, אתם תברכו אותי על זה שאתם צמתם, תזכרו, אתם תרגישו משהו משהו, סוף סוף כובשים את היצר, נותנים לו בראש תשתוק, אני לא אוכל לא שותה, אל תדבר איתי, דבר איתי אחרי צאת הכוכבים. 28. מי יהיה 29 שלשים? עוד שניים מספר עגול, מי זה 29 ושלשים שלוקחים עליהם תענית? אתה תקבל, אל תפחד, אתה תקבל תגיד גם עכשיו שאתה מקבל ובעזרת ה' לא תשכח. אתה יכול בלי קבלה עד מחר בלי להגיד עננו בתפילה מחר אם תשכח. להתחיל ארבעים יום אחר שאתה אומר. בבקשה מי עוד? המספר טלפון שלנו למי שרוצה: 050-6500666. עוד שניים יהודים יקרים שנגיד מי שברך חזק חזק חזק, עוד שניים?

ש. זה בתענית דיבור?

הרב: לא. כן, אתה יכול להוסיף תענית דיבור, אין על מה לדבר, לא אומרים תפתח תראה אין תפוזים יש קלמנטינות, אין נשנושים ואין כלום. עוד שניים, עוד שני יהודים, יהודים יקרים. שלשים מספר חזק, שלושים מספר חזק, 29 ושלשים חסר לנו. קדימה רבותי, שלא נעכב את הרב עוד שניים יש מהארץ ומחו"ל? 29 מבאר שבע. נו, מי סוגר שלשים? שלשים יהודים יקרים, אנחנו כבר מגיעים ל-300 עוד מעט, 300 מתענים, אתם מבינים בכלל מה אנחנו מדברים? יבבי, יבבי, תמיר מקרית אתא שלשים, חזק וברוך. אז יש עוד מישהו פה שנגיע ל-32? כמה? מי? מאיפה? אופקים, 31. ומי עוד? הנה יש פה מישהו, מי זה פה, הלו? הלו? אה לא זה הקלטה. מקרית שמונה בעל ואשה זה 33, ישתבח הבורא. אי אפשר להפסיק עכשיו ב-33, חייב שיהיה ל"ו, לו, ל"ו צדיקים, עוד שלשה, עוד שלשה, עוד שלשה, תעזרו להם, כל העולם מתעוררים, מה אתכם? הרבס דודו מגן יבנה 34 מתענים, ישתבח הבורא, יחביבי איזה קצב. מי עוד, מפה מפה קצת חיזוק חבר'ה, חיזוק, מי עוד מתאמץ? מי עוד מתאמץ? 34 אנחנו כבר. אפשר להתחיל עם שבוע ולהמשיך, אם תראה שאתה עובר את זה, תתנה שבוע ואם אני אמשיך יצטרך, קדימה, אל תפחד לא יקרה לך כלום, תאמין לי זה בריא וזה טוב, וזה גם מועיל. עוד אחד מניו יורק, סוף סוף התעוררו בארה"ב, אתם יודעים מה זה לא לאכול בניו יורק, יש להם סטיקים כל ס טייק חבל על הזמן, 35 יהודים, ישתבח הבורא, הנה 36, אבל מה לעשות יש עוד אשה ממודיעין 37, חייבים לסגור ארבעים, חבר'ה, 37 תראו ככה זה היה, ווי ווי ווי, גולן ממושב אג'ור זה 38, 38, אנחנו מתקדמים בקצב טוב מאד, רבותי עם כל התעניות האלה אי אפשר שלא להעביר את המחלה לאסאד, חייב לעבור אליו, חייב. מביתר עילית 39, זוהר אדמוני מעפולה 40, ישתבח, עוד אחד - 41, אשריך. יהודה בן חנה רפואה שלמה, ארבעים ואחד זה לא יכול להפסיק, כי עברנו ספרה צריכים להגיע הלאה קדימה, 41, נראה לי שאנחנו סוגרים חמישים צ'יק צ'ק תוך חמש דקות. קדימה 41 יהודים ויהודיות שקיבלו עם ישראל איזה אושר, איזה אושר, אז רגע, בואו נגיד, אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא. אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא....

עוד אחד ממושב ישעי, 42, גם אתה, אשריך, שלש ארבעים ושלש לרפואת הרב, חזק. מהנשים, רגע כמה מהנשים? אתה תפדה את זה בכסף, בסדר? אתה נחשב לך שאתה.... לא לא כסף קטן, לא חייב הרבה. סעודה אחת הה הרב פוטר אותך, גמרנו, זכית. אשריך. יאלה גמרנו, רגע אז אחת הנשים במקומו, אז אולי אשתו היא בריאה, אה גם לא? אביעד דרעי מאילת, עוד יהודי, אז יש לנו 44, כן, מי עוד בעזהי"ת אשריך הרצון שלך הוא גדול מאד, שתדע. אשתך מקבלת? אילנית שרה בת מגי, רפוה שלמה מהרה, אבל היא גם מקבלת או בלי? מקבלת. אבל היא מקבלת, מקבלת לרפואת הרב ולעם ישראל 45, רבותי, עוד אחד מחצור 46 מבאר שבע, ערן 48, 48 רבותי, עוד אחד מקרית עקרון, 49. מי עוד בעזרת ה' יתברך? מי סוגר? מי סוגר 55, אנחנו 49 ומתוך זה ארוחה. 49, מי עוד? תתחיל בעזרת ה' ואח"כ תצרף את זה הלאה הלאה הלאה, אשריך, זה בתוספות עכשיו, אייל מרמת הגולן קיבל על עצמו חמישים. עוד חמש חמסה חמסה, נוציא את כל המחלה ונגמר הסיפור, קדימה עוד חמישה ואנחנו נותנים מי שברך, חמישה ראשונים שזוכים ואחרי זה יכולים להמשיך לצלצל אבל אנחנו  נפסיק. מי עוד חמישה יהודים שמקבלים על עצמם? חמישה יהודים. אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא.... עוד אחד מרחובות 51, שני בת ברוריה תזכה להריון תקין. יעל בת אסתר רפואה שלמה. עוד ארבעה יהודים יקרים ואנחנו נותנים מי שברך, רבותי מי שברך חזק אני אומר לכם, לא נראה לי שהוא יאריך ימים אסאד, אחרי הברכה הזאת גמור, נגמר הסיפור. עוד אחד, כן, רגע עוד ארבעה יהודים, עוד ארבעה יהודים. רחל בת אסתר זרע חי וקיים, יעל בת אסתר זרע חי וקים, עוד ארבעה יהודים, מלמעלה יש מישהי? מה אני שומע? אח"כ רגע, יש עוד? רגע. אברהם בן שלומית זיווג הגון מהרה, עוד ארבעה אחרונים לערב זה ומי שברך, עוד אשה מרחובות 52, עוד שלשה יהודים ויהודיות להתעורר רבותי, זה קל, אני אומר לכם זה קל מאד וזה מועיל. מדהים. אושר, לשלוט בגוף, לא להיות פתי אחרי יצר הרע, זה כח אדיר לשבור את הטבע. עוד אחד מרחובות, 53, עוד שניים, נראה לי שברחובות לא נשארו שאוכלים. עוד אחת 54 מה שמה? מעיין שלום בת חוה ה' יזכה אותה לפרי בטן מהרה.

מי סוגר 55? אתה כבר פטרת את עצמך בסעודה, לא, אסור, הרב לא מרשה, אסור, אסור. 55 מי הבן אדם הסוגר על מסגר 55 אנשים, מי זכה להיות? הנה מה זה גבר או אשה? אשה סגרה עדי מפתח תקוה, אשריה ואשרי חלקה.

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את כל אלה שקיבלו על עצמם תענית, שה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים, שיזכו לבריאות שלמה ואיתנה, הצלחה בכל מעשי ידיהם, יעמדו בתעניות בקלות, לא יאונה להם כל רע, ויהיו בריאים ושלמים לעבודתו יתברך, ויתעלו ברוחניות, זיווגים הגונים להם ולבניהם ולתלמידיהם, וזרע חי וקיים, ופרנסה טובה, וכל מילי דמיטב. ועוד יברך הקב"ה