מעלה אדומים - מעלה אדומים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחת אמה בת סליה שתזכה לעזוב את הגוי שנמצאת איתו.

היא תשנא אותו והוא ישנא אותה

ולהתראות

אמן

להצלחה בריאות איתנה ופרנסה טובה בכל מעשה ידיהם נחקו בו יעקב בן סליה,

אסתר בת ג'קלין, מרדכי בן אמה ונתליה וגיא בת רויטל אמן

תודה מיוחדת ליושב-ראש המועצה הדתית

רבי יצחק אבידני על העזרה בארגון ההרצאה.

חן-חן.

רפואה שלמה לפנחס ישראל בן דרורה, חיה לאה, זיווג הגון מהרה,

רועי דוד בוזנח בן מאיה, רפואה שלמה מהרה,

יצחק רפאל בן שלביה,

רפואה שלמה מהרה, מהרה, מהרה.

איזה אמן חלש.

זה מעלה אדומים.

לרפואת שרה רסיה בת מרים, לרפואת אמי יורתי רומא בן טרומיה,

לרפואת משה בן שולמית,

בועז דוד חיים בן אחי, רפואה שלמה מהרה.

יופי.

ולעילון נשמת גיתי בן גשא, מלאכתו עדל.

חלש.

כן, אנחנו נמצאים כבר

בפרשת נוח.

אלף תולדות נוח, נוח,

איש צדיק, תמים היה בדורותיו.

כל מקום שנאמר,

איש

צדיק ומומחה,

שכל 120 שנה היה נוח נוטע ארזים וקוצצן.

אמרו לו,

למה אתה עושה כך?

אמר להם, כך אמר אדון העולם,

שהוא מביא מבול לעולם.

אמרו לו, אם הוא מביא מבול לעולם,

לא יבוא המבול רק על ביתו

של אותו האיש,

והכוונה עליו.

אם הוא כבר יביא מבול, זה יבוא עליך, מה שנקרא.

נוח, איש צדיק,

בונה תיבה 120 שנה,

נוטע ארזים וקוצצן,

בני הדור שואלים מה אתה עושה ומסביר להם.

ואז הם אומרים לו, הרשעים של הדור,

אם הקדוש ברוך הוא מביא מבול, המבול יאמור עליך.

אומר על זה הכתב סופר

בזה לשונו.

נראה לי, על פי מה שאמרו,

זה התלמיד החכם שאוהבים אותו בני העיר

משום שלא מוכיח להם

בדברי תורה,

בדברי שמים.

למה אוהבים רב מסוים מאוד ואין עוררין עליו?

איך זה יכול להיות?

פשוט מאוד, הוא לא מוכיח אותם.

אז אוהבים רב שהוא לא מוכיח אף אחד.

הכול אומר יפה, כל הכבוד, אשריכם.

וככה מורח אותם כמו שוקולד על פרוסה.

אז זה נחמד להם.

וזה ששונאים אותו,

למה שונאים אותו?

בגלל שהוא מוכיח אותם, הוא אומר להם, ההם לא בסדר.

ומי אוהב לשמוע תוכחת?

הרי אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

את המאה עניים יש בדור הזה שמקבל תוכחה?

כי אם הוא אומר לו, טול קסם

מבין שיניך,

הוא אומר לו, טול קורה מבין עיניך.

זאת אומרת, אחד מעיר לשני שיש לו קסם בין השיניים, אז הוא אומר לו, תוציא את זה.

אז הוא אומר, אתה מדבר עלי, על הקסם שיש לי?

אתה, יש לך קורה בין העיניים.

תוציא אותה משם.

זאת אומרת, הוא אומר לו, העבירה שלי קטנטונת לעומת העבירות שלך.

אז מה אתה בא להוכיח אותי?

ומי שמוכיח את האחרים, מחפשים בו מומים מייד,

וטוענים עליו שהוא גרוע ממני.

הוא עושה במחשך את מעשיו,

אני אמיתי,

מה שאני מאמין אני עושה,

מה שאני לא מאמין, אני לא עושה,

אני לא מתבייש במה שאני עושה,

אבל אתה מזויף, אתה עושה את הכול במחשך.

ככה אומרים אנשים.

ומי שאינו מוכיח אותו, הם משבחים אותו.

מה אומרים עליו שהוא איש תמים, אוהב שלום, אוהב אמת?

איש צדיק תמים היה בדורותיו.

כולם חשבו את נוער צדיק, תמים,

והיו אוהבים אותו.

למה? כי את האלוקים ייתן לך נוח. הוא לא מפריע לנו עם האלוקים שלו.

הוא יושב אתו לבד, לא מפריע לציבור, לא מתערב,

לא מתעניין.

מצוין.

אבל כשציווה אותו הקדוש-ברוך-הוא ואמר לו תעשה תיבה,

כיוון שהוא הולך להעניש את הדור ולשטוף אותם במבול,

איי, איי, איי, איי, על זה שנאו אותו,

ומייד התחילו לחפש בו מומין,

ואמרו שהוא יותר גרוע מהם,

ומה שהוא מסתודד עם האלוקים זה בשביל לעשות עבירות במחשך,

ואמרו לו שגם אם יבוא מבול, יבוא עליך.

איך התהפכו מקצה לקצה?

קודם הוא לא הפריע להם, לא דיבר, לא שאל, לא ברל, לא חקר,

לא הוכיח, לא כלום.

אז זה היה צדיק תמי מותק,

סוכר.

אבל כשהוא מתחיל להגיד שעוד מעט יהיה מבול, ויהיה ככה, ויהיה גוג ומגוג, ויהיה זה,

איי, איי, בוא הנה תוכחה, אנחנו לא מעוניינים,

ואל תוכיח אותנו,

ואם יבוא משהו, עליך זה יבוא.

זה לא רק ההבדל של נוח, זה עד היום ככה, נכון?

בכל מקום.

אתם יודעים, היה פעם חזן,

שהחזן הזה לא היה ראוי להיות חזן.

רצו להעביר אותו מתפקידו כי מצאו בו דברים לא טובים שהוא עושה,

שבמקרים כאלה הוא לא יכול לשמש כחזן, שליח ציבור.

אז החליטו להודיע לו שזהו, מפטרים אותו מהתפקיד שלו.

והוא נחרד, איך עושים לו כזה דבר, והוא ביקש להיכנס אצל הרב,

ושם הוא חשב שהוא נמצא מזור.

והרב, שהכיר בדיוק את טבעו והכול,

נתן לו לדבר, הקשיב לו.

אז הוא אמר לו, איך מדברים עליי? אני אדם כזה וכזה וכזה, ואמר את כל שלל המעלות שלו.

ובין השאר הוא הזכיר, הנה, אתה רואה,

כבוד הרב, אני רק אמרתי תיקון הגשם

ומייד ירד גשם.

זה לא ראייה שאני אשליח ציבור ירא שמיים?

אז הרב אמר לו,

אתה אמרת תיקון הגשם

ומייד ירד גשם.

אנשים כמוך הצליחו גם להוריד מבול,

לא רק גשם.

אז זאת אומרת, זה שיורד גשם זה לא סימן תמיד

שמבטיח על ירד שמיים.

בכל מקום צריך להיות רב שמסוגל להגיד גם דבר כזה.

לא כל אחד מסוגל, כן?

אבל נראה לברש את המדרש באופן אחר.

חפץ חיים, זכר צדיק וברכה,

בא פעם אחת ללידה, זה העיר הסמוכה לעיר מגוריו ברדין,

והקהיל את כל העיר ופנה אליהם בזו הלשון.

אמר הגוף והנשמה הם שכנים טובים.

הם גרים שבעים שנה יחדיו.

אל קפונה והחפץ חיים ממש ביחד, גרים במחיצה אחת.

יצר הטוב, יצר הרע.

שכנים טובים.

בכל זאת,

בעולם הבא, כשמביאים אותם למשפט,

כל אחד דוחה את האשמה על השני.

הגוף אומר, אם לא הנשמה, אני הייתי עושה עבירות.

הנשמה אומרת, אני הייתי עושה עבירות. אני נשמה, אני רוחנית, מה לי לעבירות?

זה רק הגוף דחף אותי לזה.

אז כל אחד דוחה את הטענות והאשמות

על הצד השני.

אז למרות שהם היו אוהבים שבעים שנה,

אבל מי מוכן ללכת לגיהינום בשביל השני?

כשמגיעים לגיהינום,

אף אחד לא מוכן ללכת לבפנים.

אז מטילים את האשמה אחד על השני.

אז החפץ חיים פנה לתושבי לידה, העיר הסמוכה לעירו ראדין,

ואמר להם, למה אני אספתי אתכם פה היום?

אתם יודעים למה?

אמר, אנחנו שכנים טובים.

אוהבים זה את זה.

אבל בכל זאת,

בעולם הבא, כשהקדוש ברוך הוא יצבע מכם למה עשיתם כך וכך,

אף על פי שאתם אוהבים אותי כל כך,

אתם תאמרו,

רבי ישראל מאיר,

זה החפץ חיים,

היה שכן שלנו והוא אף פעם לא אמר לנו שזה אסור.

אף פעם הוא לא הוכיח אותנו.

ואז תרצו שאני אכנס לגיהינום במקומכם, נכון?

אז לכן אני באתי להוכיח אתכם, להזהיר אתכם,

שלא תעמיסו את החטאות שלכם עליי,

כי גם אני אניחה שכל כך גדול להיכנס לגיהינום.

אז לכן נתחיל להגיד להם דברי תוכחות

כמו שצריך,

בשביל שהשכנות והחברות והרעות והאהבה תתברר

כבר מעכשיו

לא לדחות אחר כך את ההאשמות

לעולם ההוא.

אז תדעו בדיוק מה מצבכם,

שלא תוכלו להגיד.

רבי ישראל מאיר לא אמר לנו כלום,

אז הראני מודיעכם ואמר להם דברי תוכחות כראוי.

לפי זה אפשר לפרש את המדרש.

היות ונוח לא אמר להם כל הזמן תוכחה,

כי את האלוקים יתלך נוח.

הוא היה עסוק באלוקות כל הזמן.

על כן אמרו שהמבול יבוא עליו.

למה?

אתה לא הוכחת אותנו.

היית עסוק כל היום בללמוד, בלהתבודד,

לעשות כל מיני דברים, ואתה לא שמת לב אלינו בכלל.

אם היית אומר לנו היינו כמוך,

אבל אתה לא הוכחת אותנו.

ואז הצדיק יתפס

בעוון הדור.

כמו שבאמת נקרא מבול,

מנוח.

למה?

שהמבול נגרע על נוח, כיוון שלא הוכחן.

אז לכן אדם לא יכול להסתפק בזה שהוא יהודי

שומר תורה ומצוות וירא שמים,

ויושב ולומד.

זה לא יהיה מספיק כשהוא יגיע לעולם האמת,

כי כל אחד צריך לדאוג גם בעד אחרים עד כמה שידו מגעת,

למצוא דרכים כיצד להוכיח את חברו שתדרכו,

בדרכו להפנותו,

למי שיכול לעזור לו, לכוונו.

ואם הוא יכול לעשות זאת

ואינו עושה,

נזקפות העבירות של אחרים עליו.

כמו שכתוב, הוכיח תוכיח

את עמיתיך ולא תישא עליו חטא.

אם לא,

אתה נושא את החטא שלו עליך.

אבל לעומת זאת אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אם תוציא יקר מזולל,

כפי תהיה,

אם תיקח אדם שהוא זול ותעשה ממנו יקר,

על ידי שתהפוך אותו לבעל תשובה,

אז יהיה לך כוח

לברך

כמו הקדוש ברוך הוא,

לגזור גזירות או לבטל גזירות,

יהיה לך את הכוח הזה מכוח שאתה מוציא יקר וזולל,

אז כפי תהיה, כמו פיו של הקדוש ברוך הוא,

ממש.

אז כל אחד צריך לראות איך הוא משתדל

לקרב כמה שיותר רחוקים,

ובפרט בחטא הזאת,

שאנחנו זקוקים מאוד מאוד לאחדות,

כיוון שאתם יודעים שהעולם רוגש מסביבנו,

או בראש השנה האחרון,

וביום הכיפורים כבר נחתמנו,

כל אחד, מה יהיה איתו השנה?

מי יחיה? מי ימות? מי יהיה בריא? מי יהיה חולה?

מי יהיה עשיר? מי העני?

מה יקרה במלחמה?

כמה טילים ייפלו?

מי ייפגע? מי לא ייפגע?

הכול כתוב.

אם אנחנו רוצים לשנות את המאזן,

צריכים לחוש מהר,

כמה שיותר יהודים,

כדי שחס ושלום לא ייפגעו.

וידוע שחכמים זכרונך שואלים

למה נוח קילל את בנו של חם

ולא קילל את חם.

כי ידוע יש שאומרים שחם, הבן שלו,

למה הוא סרס אותו?

כי הוא אמר,

קין והבל היו שניים בעולם,

והם התקוטטו ביניהם,

הם חלקו את העולם חצי-חצי,

ולמרות זאת הם התקוטטו.

ואז קין הרג

את הבל אחיו.

אז אם שני אחים

לא יכלו להסתדר עם ירושה,

אנחנו כבר שלושה אחים.

אז אם אבא שלנו עוד יביא ילדים, נהיה ארבעה, חמישה, שישה, יהיה עוד יותר גרוע.

אז הוא סרס את אבא שלו,

שלא יוכל להביא ילדים.

אז נוח קילל

לא את חם.

הוא היה צריך לקלל את חם שעשה את המעשה.

קילל את הבן שלו, הבן הרביעי,

את כנען.

עבד עבדים יהיה לאחיו.

למה הוא לא קילל את חם?

הוא לא קילל את חם

כיוון שהם יצאו מן התיבה,

כתוב, ויברך אלוהים את נוח ואת בניו.

ובמקום שהקדוש ברוך הוא מברך,

לא יכולה לחול קללה,

אז כבר אי אפשר היה לקלל את חם.

אז היה צריך לקלל את הבן הרביעי שלו. למה? כי הוא רצה למנוע את הבן הרביעי של נוח.

אז הבן הרביעי שלו, נתקלל.

אותו דבר בענייננו, נאמר.

מי שכתוב, אם תוציא הכר מזולל כפי תהיה,

זה ברכת השם שאין כדוגמתה. השם אומר, אני נותן לך כוח בפה,

כמו הפה שלי.

אז אין ברכה יותר גדולה מזאת.

אז מי שעושה כן, לא תחול עליו קללה.

אז כדאי להיות כזה, לא?

אם בן-אדם מזכה את הרבים, אם הוא מחזיר יהודים בתשובה,

ולא צריך להיות אחד שמלומד בלהשיב תשובות דווקא.

גם אפשר לתת דיסקים,

אפשר לתת גנזה המלך,

אפשר להפנות לאתר שופר.tv,

אפשר לעשות הרבה דברים, ללכת שיעורים.

כל דבר כזה שיקרב יהודי,

יש לך ההגנה הכי גדולה שיכולה להיות.

לכן, כל אדם שבאמת חס על עצמו ועל משפחתו

צריך להשתדל לפעול בדברים האלה.

אז לכן מובן עכשיו גם מה שכתוב, שמזורותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד יום הכיפורים,

וחוץ מהוצאות שבת, הוצאות יום טוב ותלמוד תורה

בראש חודש.

למה יצאו הוצאות

שבת

המזונות קצובים,

זאת אומרת, יש קללה בזיעת אפיך תאכל לחם,

ואנשים טורחים

בשביל להביא את המזונות.

אלה שאין להם ביטחון,

מתקיימת בהם הקללה בזיעת אפיך תאכל לחם.

והמזונות קצובים,

כמה הוא יצטרך לטרוח ומה הוא יביא.

אבל הוצאות שבת, לדוגמה,

הן לא מכלל המזונות.

כמה שתוציא הכול חוזר.

למה כמה שתוציא לכבוד שבת הכול חוזר?

ממילא זה לא מהחשבון.

רואים מפה מי שמתברך על-ידי הקדוש-ברוך-הוא,

קללות לא יחולו עליו.

וראינו שמי שמשתדל להציל את בניו של הקדוש-ברוך-הוא,

אין ברכה יותר גדולה מזה שהוא יהיה כמו פיו של הקדוש-ברוך-הוא,

ואז ממילא לא תחול עליו קללה.

לנוח היתה גם בעיה קטנה.

מה היתה לו בעיה?

כתוב על נוח שהוא היה מקטנה אמנה.

מה זה מקטנה אמנה? מאמין קטן כזה.

איך יכול להיות שהוא היה מאמין קטן?

הרי הקדוש-ברוך-הוא אמר לו שיבוא מבול, ואמר לו שיבוא מבול בעוד 120 שנה.

הוא לא פסק יום אחד מלהכין את התיבה.

אז זה מאמין גדול.

מישהו אחר היה אומר, יש לי עוד 90 שנה, בעוד 90 שנה אני אתחיל לעבוד. מה עכשיו אני אתחיל?

הוא התחיל מהיום הראשון.

אז איך אומרים שהוא היה מקטנה אמנה?

אלא הוא היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול,

והוא לא נכנס לתיבה עד שדחקו אותו המים.

ולמה הוא לא היה מאמין?

נוח איש צדיק תמים היה,

הוא עשה כל מה שה' אומר.

אלא למה הוא היה מקטנה אמנה?

מסביר על גרש פינקוס זכר צריך לברכה. נוח חשב לעצמו שהקדוש ברוך הוא הוא ערך אפיים.

הקדוש ברוך הוא לא יעשה את זה. מה קרה לך? הוא ערך אפיים.

הוא ודאי אם חל ויסלח ברגע האחרון.

בזה חסרון באמונה.

לעומתו,

מרדכי היהודי היה מאמין גדול

והוא האמין בשלמות שהגזירה להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד זו

שברוך הוא ערך אפיים, הוא לא יביא.

אבל לא, הוא פעל עד הרגע האחרון.

הוא פעל עד הרגע האחרון והוא היה בטוח שעתידה להתקיים,

למרות השבועה לאברהם צבי יעקב על הקיום של בניהם,

אבל גם אם יש לו איזו קושייה

על זה שיש הבטחה,

אז איך יכול להיות שתהיה גזירה?

זה לא אומר שלא תתבטל הגזירה.

זאת אומרת, יכול להיות שהיא תתקיים, יכול להיות שלא תתקיים,

אבל מה, יכול להיות גם שהיא תתקיים הגזירה.

כמו שאברהם בעצמו,

כשהשם המציאה לו כי ביצחק ארן חזרה,

ואחר כך הוא אמר לו, עליהו לעולה,

אז הוא לקח את הבן, להעלות אותו לעולה ולשחוט אותו.

הוא לא אמר, רגע, ומה עם ההבטחה של כי יצחק יקרא לך זרה? איך זה יתקיים?

אם אני אשחט את יצחק?

הוא לא שאל,

כי הפה שהתיר, הפה שהעשר הוא הפה שהתיר.

מי שאמר יכול לחזור בו, יכול להגיד ככה ויכול להגיד ככה.

יכול להגיד, זה התכוונתי עד תאריך מסוים,

מתאריך מסוים? לא.

זה התכוונתי, זה היה תלוי בתנאי מסוים, התנאי לא קוים, ולכן זה יהיה ככה.

לכן, מרדכי,

כינס את כל היהודים לצום ולתפילה והשתדל להפוך את רוע הגזירה.

ובגלל שמרדכי האמין שהרעה תבוא וחשש מפניה,

הוא זכה גם לבטל אותה.

אבל נוח שהיה קשה לו להאמין שמצב הדור ישתנה לרעה ושהשם ימחק עולם שלם.

זה נוח לא האמין שהקדוש ברוך הוא יעשה.

ומה קרה בסוף?

שזה מה שהיה.

כי אם הוא היה פועל ומתפלל עליהם ועושה הכול בשביל שזה לא יהיה,

ולא היה מקטנה האמנה שאומר, לא ייתכן,

אז באמת לא היה נקרא מבול על שמו מנוח.

רואים מפה שמה שאנחנו אומרים בעצם כל הזמן,

שאנחנו מתקרבים בצעדי הענק למלחמת גוג ומגוג,

פירושו של דבר זה לא נראה שזה מסתבר ששני שלישים מהעולם ימותו ארבעה מיליארד בני אדם.

זה מבול.

רק שלישים מהעולם יישארו והשלישים האלה עוד יצורפו ויתבררו ויתלבנו.

זה קשה לעכל. אז אומרים, לא, הקדוש ברוך הוא ערך אפיים וערך חסד ואמת,

הקדוש ברוך הוא ימחל ויסלח,

זה רק ככה ללחיץ את האנשים בשביל שהם

יחזרו בתשובה. לא, חבר'ה, זה רציני, רציני, רציני.

ואם אנחנו לא נתכונן אנחנו בעצמנו לטובתנו,

אנחנו נהיה בבעיה.

תראו מה קורה מסביב,

האביב,

כן?

מוחמד קדאפי, כמו שאמרתי, הנה, לקחו אותו להתראות.

עכשיו אסד בדרך.

אחר כך יש עבדאללה,

יש את הנשיא התימני.

ויש עוד, יש בדרך.

זה מתחיל ככה, הכול מתחיל להתפרק

ברעידות אדמה בלי עין הרע. ממש כל מקום טרן, טרן, טרן, טרן.

הקדוש ברוך הוא כמעט לא פוסע על מדינה.

בשיטפונות, בנגוג, הכול.

כל הזמן, בקיצור, חוויות השבר החיים.

והכל זה רמזים לנו.

כל מה שקדוש ברוך הוא מזעזע את העולם,

זה הכול רמזים לנו, שזה הולך ומתקרב.

ואם אנחנו לא נתעורר,

אז אנחנו נהיה בבעיה.

אנחנו נהיה בבעיה.

אבל אני אגיד לכם

איזה דבר חשוב מאוד.

אנחנו נמצאים אחרי פרשת בראשית, בכניסה לפרשת נוח.

ויש

רב חשוב בשם הרב אליעזר בן דוד,

שבין שאר התפקידים שיש לו הוא גם רב של קהילה בארגנטינה.

בארגנטינה ידועה

כמדינה של הכדורגל.

ושם יש מיליונים, מיליונים, מיליונים מעריצים של הכדורגל.

ואנשים, בשבילם זה החיים שלהם.

וכשהוא בא להוכיח את בני קהילתו,

אז הוא ניסה לברר איתם מה זה, מה הסוד.

מה הסוד

של הכדורגל העולמי שכל העולם יושב, מסתכל על כדור?

מה הסוד? יש בזה סוד?

הוא אומר, יש בזה סוד גדול מאוד.

סוד גדול מאוד.

אם מישהו יתפוס את הסוד של הכדורגל,

הוא יבין את הסוד של האדם.

ייתכן שכל כך הרבה מיליארדים בני אדם מסתכלים על כדורגל בעולם?

איך יכול להיות כזה דבר? מה יש שם? מה יש שם? בואו נברר מה יש שם.

כל המשחק נסוב סביב כדור.

כדור כזה קטן,

חצי עולם מסתכל עליו, לאן הוא עף?

מה זה כדור?

חתיכת עור

מנופחת באוויר.

זה הכדור.

ובדרך כלל הוא שחור לבן.

עכשיו, הכדור הזה, משחקים איתו על מגרש.

יש מגרש

ויש שני שערים.

שער של קבוצה א',

שער של קבוצה ב'.

בשער

עומד אדם שקוראים לו שוער.

מה התפקיד שלו?

שהקבוצה הנגדית לא תכניס את הכדור לשער.

אבל זה בעיה לשמור על שער כזה גדול.

כמה זה הרוחש שלו? 11 מטר?

כמה?

שבע?

שבע מטר.

שבע מטר,

כשבן אדם בגובה 1.70-1.90 מטר ישמור, זה קצת לא נוח.

אז יש לו עוד עשרה שחקנים שהודפים את הכדור לצד של השני ומשתדלים לבלום שזה לא ייכנס לשער שלהם.

וזה המשחק,

להכניס את הכדור לשער.

ורצים, שחקנים, כל הזמן, 90 דקות,

להכניס את הכדור לשער.

אם נכנס הכדור,

אז קוראים לזה גול,

ואז כל הציבור צוהל ומשתלח וצועק,

וואי, כאילו, מה קרה?

הגיעו לירח.

גול.

שבע מטר ושלושים ושתיים סנטימטר.

שבע מטר ושלושים ושתיים סנטימטר.

גימטרי הלב.

בקיצור,

השער הזה צריך להיות

שמור מכל משמר.

עכשיו, יש שם

עוד אחד, קוראים לו שופט.

שהוא, עם בגדי שחור בדרך כלל, רץ

אחריהם לכל מקום

כדי להגיד אם זה חוקי או לא חוקי.

חוקי או לא חוקי.

כל הזמן הוא עודף אחריהם.

ועיקר העיקרים של המשחק

זה שלא להסיח את הדעת מהכדור,

אפילו רגע,

90 דקות, כולם, המבט שלהם, איפה הכדור? לאן הכדור?

איפה ילך הכדור?

להספיק, להסיג, לזה, לחסום,

לבלום, לבעוט, לזה, להרים.

כל המשחק, 90 דקות, כל השחקנים,

העיניים שלהם על הכדור.

אין מצב שפתאום אחד יקבל שיחה בפלאפון,

שאשתו מבקשת להתכנן לה קילו עגבניות,

והוא רוצה רגע להגיד לה, אוקיי, אוקיי, וממשיך. אין דבר כזה.

יעיף אותו בטיל

כמו הכדור.

אין דבר כזה.

אז זה המשחק.

למדתם את המשחק?

אתם מאמינים עכשיו שמיליארדים מסתכלים ומתכוננים ומשלמים הון עתק, בפרט משחקים שהם דרבי או שהם משחקים של נבחרות בין-לאומיות,

ועולם שלם יושב, אתה לא יכול להזיז אותו.

עכשיו יש משחק,

הוא לא עונה לאף אחד,

הוא מרותק,

אי אפשר.

מה יש במשחק הזה? מה עשות? תסבירו לי.

מה הסוד?

למה אנשים לא מרותקים מיליארדים על ביליארד?

למה לא על סנוקר?

למה לא על סטנגה?

מה קרה עם הכדורעגל הזה שכולם עליו?

מה יש בזה? חתיכת עור מנופח?

זה כל הסיפור.

ואם יכניסו אותו ימינה או שמאלה, וואו, וואו.

גול!

גול!

גול! גול!

ואם הם מפסידים בקבוצה,

וואי, וואי, וואי, מורטים את השערות,

ואיזה בלגנים וקטטות,

וזורקים רימונים ועושים זה, ועשן, ופצצות,

אל תשאל מה קורה.

אומר הרב אליעזר בן דוד, יש פה סוד גדול, הכדורגל זה לא סתם ישראל.

זה משחק המשחקים.

זה משחק החיים.

אדם,

ממה הוא עשוי?

מבשר ועור

שניפחו בו אוויר.

יש אנשים שבאמת דומים לכדור.

עור ואוויר, יש כאלה שיש להם צורה של כדור רוגבי.

מוארכים.

יש כאלה עגולים, יש כאלה מוארכים,

תלוי כל אחד מזה, אבל זה כדור.

ויש שני שערים,

יש זה השער לשם צדיקים יבוא ובוא,

ויש שער לגיהינום.

וכל זה מתפרס על המגרש,

על כדור הארץ.

עכשיו צריך לשים שוער,

שכוחות הסיתרא האחרונה לא יבקיעו

וידחפו את הכדור, את הבן אדם,

לשער של הגיהינום.

צריך לשמור.

אלא מה?

שהאדם ייכנס לשער של גן עדן.

אז יש משחק עכשיו, משחק רציני לחיים ולמוות.

אז נגיד הבן אדם שומר על השער

לשם צדיקים יבוא ובוא, כי הוא רוצה להיות קרוב אליו, להיכנס שם בטוח,

ושלא ייתנו לו בחיטה ויעיפו אותו לשער השני.

אבל זה קשה לבן אדם אחד לשמור על שבע שלושים ושתיים.

אז הוא צריך עוד עשרה שחקנים, שיהיה מניין.

אם יהיה לו מניין,

יש סיכוי שהוא יצליח,

אבל אם הוא יהיה לבד בלי מניין, זו בעיה.

הוא צריך גם שיהיה שופט

בשחור רב

שאומר מה חוקי, מה לא חוקי,

מה מותר, מה אסור.

שירוץ אחריו לכל מקום ויגיד לו, תשמע חביבי,

אתה הולך לאבד את השער עכשיו.

והעיקר העיקרים

זה לא להסיח את הדעת 90 שנה.

יש הגבלה של זמן ויש תוספות,

יש הערכה גם.

לפעמים מוסיפים לחייו של האדם כמו שהוסיפו לחזקיה המלך.

אז אם לבן אדם באמת יש סיבה למה להעריך,

אז מעריכים לו. אם לא, מוציאים אותו בפנדל.

כן, יש זמן פציעות, יש ייסורים, נכון? הכול הולך בדיוק.

קיצורו של דבר,

אם נסתכל על החיים, כן,

נכון, יש צהוב, יש אדום, מחיפים אותו לגמרי.

נכון, ומשרוקית גם יש.

זה כנגד השופר בראש השנה.

בקיצור,

המשחק הזה לא נועד לטיפשים, זה נועד לחכמים,

אבל צריך להבין את הכללים של המשחק.

אבל תשמעו דבר מדהים ששמעתי,

מיהודי, בשם

אבל הוא אומר שנפל לו האסימון.

הוא אומר, מה האסימון?

אומר הקדוש ברוך הוא נתן למשוגעים האלה

להיות רותקים אחרי כדור מעור מלא אוויר,

ולא אחרי הכדור מלא אוויר, אנחנו, היהודים.

אתה רואה כמה הם מלאים,

שאם נכנס גול כמה הם מתפרצים, ואם לא נכנס איך הם זועמים.

תראה כמה כוחות

של טומאה יש באנשים,

שאם לא היית נותן להם להתפרק על הכדור הזה, הם היו מתפרקים עלינו.

אם העולם היה פנוי מהמשחקים והשטויות שלו והאבלים,

הם היו מתנפלים על היהודים והיו עושים מהם כדורגל.

אז השם נותן להם להשתקע באבלים שלהם,

שכל שבוע היה להם משחק,

וכל השבוע מדברים על המשחק,

ומתכוננים למשחק,

ואיך שנגמר המשחק, ונחשוב על המשחק הבא,

וכל הזמן

מיליארדים מרותקים לכדור בשביל לשכוח מאיתנו קצת,

כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,

ותאר לך שכולם היו פנויים.

מה היה קורה?

תן לו מיקרופון. זה מבין בכדורגל משהו. אתה שחקן?

שיחקת?

תן לו, תן לו.

כל היום, רגע, תן לו, תן לו.

כבוד הרב, אני אומר שכל היופי שבזה, שאנשים בעלי מעמד,

אנשים בעלי השכלה, אנשים מכובדים,

גם הם בלהט היצרים אחרי הדבר הזה.

אנחנו רואים אפילו אצלנו ראשי ממשלות באים למשחקים מכובדים, מנסים להעניק את הגביע,

אתה רואה באמת שכל הדבר הטיפשי הזה גם נכנס באנשים הגדולים אצלנו.

עבודה זרה סחפה מעולם את כל העולם. תמיד עבודה זרה, שהיתה זרה ליהדות,

היתה סוחפת. אתה לא יודע שבשביל החרטות כולם רצים.

כמה אנשים רצים בבוקר לבית-כנסת?

פחות מאלה שרצים למקומות אחרים, נכון?

למה?

כי כל דבר שהוא שקרי, שהוא מדומיין,

שהוא שייך לסטרה אחריו, הוא יודע להציע לתלמיד את ההנאות מיידית.

כשאתה הולך לתורה ולמצוות,

אז אתה שכר אתה תקבל בסוף, לא עכשיו.

פה אולי תקבל קצת, אתה יודע, פירות, אבל לא את הקרן.

אז מכל מקום הוא מציע תלמיד במזומן.

היצרתו משלמת תשלומים.

אז אנשים, אתה יודע, היום אוהבים מזומן, כרטיס אשראי. יש לך כרטיס אשראי? אני מוכר.

גם צ'קים אני לא מקבל. רק כרטיס אשראי.

יש לך,

יש מי שמגבה, זה בסדר. אין לך, לא שם שום דבר.

לכן,

גם אנשים שבעיניך נראים חכמים,

לא חכמים גדולים מהם.

הבנת?

נשיא המדינה קיבל פרס לשלום.

והיה אחת, כבר שכחו את השם שלו, קוראים לו ערפאת.

קיבל גם כן פרס לשלום.

אז אם פרס וערפאת

שווים בפרס,

אז תגיד לי, העולם לא מפגר.

זאת אומרת, זה עולם של בלוף.

אז מה אתה מתפעל?

אם לו הייתה נסיעה כרגע במועצת הביטחון, אני יודע, שבאיזשהו אחד מהמקומות שם,

הייתה נסיעה

והנשיא שלה זה מוחמר קדאפי, אז מה נשאר?

אם ההמאדים נותנים לו לדבר,

הוא מסתלבט עליהם באו״ם,

אז מה נשאר?

אבל ישראל,

כל מה שהיא לא תעשה, יצאו נגדה.

עכשיו מגישים תלונה נגד ישראל על שחרור האסירים,

איך שחררו אותם, איך מתנהגים אליהם, אתה מבין?

איך התנהגו גלעד שליט?

אף אחד לא טוען, צלב אדום, אין דבר כזה.

שום דבר.

העולם שותק.

אבל כשמשחררים אלף רוצחים,

שסך השנים שהם היו...

זה ארבעת אלפים מאסרי עולם.

משחררים אותם.

אומרים, אנחנו לא בסדר, איך אתה משחרר?

זה לא אנושי איך שאתה משחרר אותם.

נאמר, מה אתה רוצה בעולם?

זה משחק כדורגל.

אלה מהליגה גיהנום

ואנחנו מהליגה של גן עדן,

וזו המלחמה.

אז אל תתפלא.

האם אפשר להציל את המשחק של משחקים כבוד השר?

תן לו, תן לו, תן לו רגע.

שלום, כבוד הרב.

השאלה הזאת מאוד חשובה, כי זו פשוט שאלה שאני צריך לענות אותה הרבה במהלך

שיעורים שאני מוסר ביהדות, ושואלים הרבה את הנקודה הזאת.

הנקודה המרכזית שעולה היא,

האם אפשר להגיד שאותם האנשים האלה שנמשכים

אחרי הכדורגל?

אפשר לקרוא להם אנשים טיפשים?

הרי כל העניין פה זה המשחק עצמו.

המשחק עצמו,

עם כל החישוב שמסביב, מזה האנשים נהנים.

אם זה מכמות האנדרנלין שנמצאת מסביב,

ואם זה מכל העוצמה של החישוב של הדברים, מה יקרה ואיך יקרה,

ובסוף לראות אם התוצאות שאותן שיערתי, ככה הן יקרו.

זאת אומרת, האם אני יכול להגיד שעצם המשחק הוא בעייתי,

או הדרך שהם בחרו לחשב את הדברים שהם ממצים אותם בכדורגל, זו הטעות.

כי לפי התגובות מסביב,

אני לפחות חושב, ואני שואל את הרב מה הרב חושב על זה,

עצם המשחק הוא לא הטעות, אלא ההשקעה של המוח הטוב שיש לאותו אדם שמהמר על המשחקים וכו',

בתחום הזה, ולא בתחום של התורה והמצוות,

שהוא תורת חיים.

אבל אני אישית לא מסתכל על זה בטור שהתחום עצמו בעייתי, כי כל משחק בעולם הרב,

אפשר להגיד שהוא טיפשי.

ילד שישחק, וגם מבוגרים שמשחקים במונופול,

אז אני אגיד, מונופול זה שטרות מדומים,

או רמי, זאת אומרת, כל משחק, אפשר להגיד שעצם המשחק זה פלסטיק וזה שטרות מנייר,

אז זה פנימית עם אוויר.

זאת אומרת, האם הנקודה היא פה, המשחק עצמו, שזה פנימית עם אוויר,

או האנרגיה שמשקיעים במקום לא נכון?

כל המשחקים הם טיפשיים,

וכל המשחקים טיפשים ליצנים ומבלי עולם.

כי אדם נברא לתכלית,

ואם הוא לא יודע מה התכלית שבשבילה הוא נברא, הוא מפספס את יעודו,

והוא יורד אפילו לדרגה שהיא פחותה מבהמה.

לדוגמה,

אולימפיאדה.

מיליארדים צופים באולימפיאדה, לא רק בכדורעגל.

נכון?

אז יש שם ספורט שנקרא שחייה.

נכון?

שחייה זה בריא.

אבל תחרותיות בשחייה,

אתה מקבל מדליה, נכון?

אתה זוכר את מרק ספיץ,

היהודי שקיבל שבע מדליות מתוך שמונה באולימפיאדה.

נו, אז מה זה אומר? מה זה אומר עכשיו?

מה זה אומר על האיש הזה?

שהוא שוחק כמעט כמו סרדין.

אז הוא עבד, עבד, עבד כל החיים שלו, ובסוף בסוף הוא כמעט.

כמעט.

ועל זה הוא קיבל

שבע מדליות.

יש אחד רץ מהר,

כמעט כמו צבי.

אז הוא כמעט הגיע לחיה. לא הגיע, אבל מגיע לו פרס על ההשתדלות.

ויש אחד קופץ קפיצה משולשת, אז הוא כמעט קנגרו.

וככה זה נראה.

מנסים להיות כמו חיות.

נולדת בן אדם,

נבראת בן אדם.

אם החיה היה לשכל של בן אדם, היא היתה רוצה להיות כמוהו,

אבל אין לה.

ובן-אדם רוצה לראות איך החיה חיה ולחיות כמוה.

אחד הולך למכון כושר,

הוא כבר לא יכול לשים את הידיים מרוב העיגולים.

אז מה אתה רוצה להיות? פיל?

מה אתה רוצה להיות?

מה כל העיגולים האלה נותנים לך? אתה בקושי יכול להגיש את היד לפה.

מה זה?

זה טיפשות שאין כדוגמתה. בן-אדם נותן לו שכל,

יכול להגות בחוכמה,

יכול להשיג את תכלית הבריאה, תכלית האדם,

ולהשיג את מה שהשם נתן לו מתנה,

להכין פה צידה לדרך, לקחת אותה אתו,

ולזכות לחיי נצח,

הוא אפילו לא מברר את זה.

ויושב ומבלט את הזמן, בין אם זה בטלוויזיה,

בין אם זה במגרש,

בין אם זה ככה,

וכל הזמן, ועל מה? על מה? כאילו, מה יצא בסוף היום?

בסופו של יום, קבוצה זאת, 2-1. בסדר, נו, אז מה?

אז מה קרה?

ואם זה היה 2-2 או 0-0?

מה קרה?

משחק דבילי נוסף,

לתקוע בשור חרבות.

נו, זה נורמלי?

מה עם צער בעלי חיים?

בהנאה של אנשים.

אז בדור האחרון השברים כבר התחילו לקפוץ למעלה והתחילו לכסח את כולם.

ועכשיו השור האחרון

הכניס את הקרן שלו דרך הלחי של המתדור והוציא לו את העין.

נו,

השברים אמרו, חלאס, נגמר המשחק, קבל כאפה ואני אעיף אותך.

כבר השברים מתרכזים מהשטויות של האנשים.

כן,

השור מועד זה המתדור, זה לא השור.

זאת אומרת,

עצם האנשים שעוסקים בדבר הם לא הבעיה אלא התחום שהם עוסקים בו.

צורת החשיבה היא בריאה, רק לא במקום הנכון.

כל דבר שאנשים עושים אותו בקביעות

ובתחרותיות,

זה נקרא הבעלה.

אם בן-אדם רוצה להשתחרר,

הוא רוצה לבעוט באיזה כדור, הוא רוצה לרוץ מדי פעם, הוא רוצה לשחות,

הוא רוצה פעם אחת לשחק גול, פעם אחת הוא רוצה לעשות סקי,

לאוורר את הגוף, הנפש, ככה להשתחרר, כמו שאומרים. בסדר, דברים שמועילים לגוף מרגיעים אותו,

אבל תחרותיות לשמה בלקחת מיליארדים של אנשים שיביטו באופן קבוע ויתמכרו לדבר הזה על חשבון המשפחות והילדים והחינוך והחיים שלהם והתכלית שלהם והכול,

זה טיפשות שהן כדוגמתה.

אם היו לוקחים את כל המוחות של האנשים שמרוכזים במשחק הזה והיו משקיעים את זה, איך להשביח את העולם,

איך לפתור בעיות בעולם,

איך למנוע עניות בעולם,

אם היו לוקחים את הזמן שהם משקיעים בהסתכלות ותורמים את זה חסד לטובת הציבור,

כל אחד היה נותן את ארבע השעות שלו, נגיד, של הכדורגל הלוך חזור,

לטובת הציבור בעירו,

אתה יודע מה היה?

לא היו מסכנים,

לא היו אומללים,

לא היה שום דבר.

אבל העולם מפגר.

והנשיאים שבאים לכבד את זה עוד יותר מפגרים.

למה?

כי הם מחפשים כבוד.

הם יכולים גם לבזות את המשחק. לא מעניין אותם משחק. מעניין אותם להופיע שם, שיגידו שהם היו, שיצלמו אותם,

שיופיעו אותם בכל הג'ורנלים וכו' וכו'. זה מה שמעניין אותם.

זה עולם של שקר.

זה עולם שאנשים לא מתעסקים באמת בכלל.

זה ליגה גיהינום.

זה אנשים שמשחקים בקבוצה לא נכונה.

יש קבוצה אחת נכונה,

שהיא עובדת, האלוקים,

מה שהשם ברא אותם לסיבה ותכלית.

והם בדיוק יודעים מה הם צריכים לעשות ולא מבזבזים רגע.

אצלם נקרא ביטול זמן, ביטול תורה.

זה לא ביטול זמן סתם, זה ביטול תורה.

כי באותו רגע יכולת ללמוד תורה ואתה תיטבע על זה שיכולת לעסוק באמת.

מתעסקת בשקר.

כשאתה לוקח עובד לעבוד אצלך שמונה שעות ואתה רואה אותו יושב ומתבטל,

אתה תשלם לו? אתה רוצה להחזיק אותו בכלל?

ואם זו תופעה קבועה אצלו,

זה העובד שאפשר לסמוך עליו, איתו אפשר להקים מפעל.

לקחת אותו לשמונה שעות,

אתה רוצה תוצר של שמונה שעות.

הבנתי אם הוא מבזבז את הזמן,

השם נותן לך 24 שעות והוא רוצה שיהיה לך תוצר לך, לא לא, לך שיהיה.

ואתה מבזבז זורק, אז הוא אומר, חבר'ה,

אם אין לכם מה לעשות עם החיים, אין בעיה, אני אקצר לכם אותם.

אם אין לכם מה לעשות איתם, אין בעיה.

למה לבזבז ולבזבז?

אנשים אומרים, יאללה, מתי ייגמר היום?

מתי יישרף החודש? מתי יקרה?

קיבלת חיים, מה אתה זורק אותם?

הוא לא יודע מה לעשות איתם.

כן, עזוב את הנזקים, אני מדבר עכשיו על הצד שהוא שואל.

כן?

תן לה בבקשה.

לא, אי אפשר בלי.

שלום, כבוד הרב.

רציתי לשאול שאלה.

אתה אומר שמי שלא עוסק בתורה ועוסק בדברים בטלים והבל הבלים,

זה כאילו קיצוניות כזאת, כי זה שתי ליגות, זה כאילו ליגה של התורה והצדיקים וליגה של הגהנום.

אז אם מזמן שאני כן עוסקת בתורה ולזמן שפשוט אני עייפה ורוצה לישון,

אז מה זה, ביטול זמן זה אומר שאני מהרשעים?

אין פה סוג של אמצע, דרך האמצע. או זה או זה או זה,

או ש... קודם כול זה או זה או זה, נכון,

אבל יש אמצע.

האמצע זה באוזה-אוזה.

זאת אומרת,

כשאני הולך לישון על מנת שיהיו לי כוחות לעבוד את הבורא,

זה שייך לליגה הטובה.

אם אני הולך לישון רק לשם תענוק, אין לי מה לעשות,

נמאס לי, אתה יודע מה אני הולך לישון. למה?

אני אין לי מה לעשות, מה אני אעשה?

לקרוא ספר או נקרא? אני לא משווה ספרים.

עיתון, כבר גמרתי אותו, אתם בנוויזיה, נמאס לי.

רדיו אני לא שומע, אז אתה יודע מה אני הולך לישון. זאת אומרת, הוא לא יודע בשביל מה הוא חי.

הוא מעביר את היום בכל מיני קשקושים,

משמועה לראייה, מראייה לטיול, מטיול לכך.

כלום אתה עושה עם החיים. מה אתה עושה עם החיים?

מה, אתה מתקרב לקץ כל יום,

זהו, ומנסה בינתיים לבזבז את זה עם רווחים, מה שנקרא, נאות?

זה נקרא?

אתה תגיע לגיל, שתגיע לגיל, שהברכיים יהיו כושלות,

שאתה תהיה כבר כפוף, השיניים נבלו, העיניים לא רואות,

הכול יהיה ככה,

ואז מה?

אז אין טעם בכלל לחיות, כי אתה לא יכול לעשות כל מה שעשית.

אתה לא יכול לבלות, אתה יכול לרוץ,

אתה לא יכול לקפוץ,

אתה לא יכול לשים, אז מה אתה עושה?

אז את שומעת שיש אנשים מתאבדים,

יש היום מזוגות.

טסטוס.

אז מה קורה?

אין לאנשים תכלית,

וזה איום ונורא,

כי משרד החינוך היה צריך לחנך את האנשים מה התכלית.

היה צריך לברר את זה,

היה צריך לפתוח דיון פומבי,

מה אנחנו עושים פה.

הטלוויזיה היתה צריכה להביא את הליגה שלנו ואת הליגה שלהם

ולעשות דיון ושהעולם יראה מי צודק ומי לא צודק.

אבל מה פתאום, אלה מבלי עולם, אלה ליצנים. ליצנים. כתוב בתורה, במושב לצים לא ישב.

אסור לשבת אפילו במושב שלצים ישבו בו,

לא עם הלצים, במושב.

נגיד בן-אדם יושב במושב שישב ליצן, הוא יכול פתאום לצחוק לבד.

והוא לא מבין למה,

כי הוא יושב במושב של ליצן.

יש השפעה על המושב.

כמו שיש מושב של קדושה, אם אדם יוכל לעשות בית-כנסת קדוש וישב שם, נגיד הערי הקדוש, והוא יושב שם,

הוא ירגיש קדושה.

מי שנכנסים לבתי כנסת בצפת וכו' וכו',

יהודים מרגישים קדושה.

כשאדם מגיע לכותל המערבי, מה זה כותל המערבי? זה אבנים.

לא,

הוא מרגיש קדושה.

מה אתה מרגיש? מה זה קדושה? זה אבנים.

לא, הוא מרגיש קדושה.

יש שם תפילות, תפילות, תפילות, תפילות של ביליונים,

ביליונים של יהודים שבחו שם במשך כל הדורות.

כל מקום סופג, או קדושה או טומאה.

אתה נכנס לדיסקוטק, אין אף אחד, דיסקוטק.

יש לך הרגשה להתפלל שם ה-18?

זאת אומרת, אדם מרגיש.

אדם צריך להבין, יש תכלית.

אי אפשר לחיות פה בעולם הזה סתם.

על סתם משלמים.

למה?

אני נתתי לך חיים,

אני רוצה לקבל ממך תשואה

כשאתה חזרת אלי עם משהו שעשית בחיים שנתתי,

ואם לא, אתה תבעל הזמן שבזבזת.

הבנתי אוך?

כן, הבנתי. אפשר לשאול שאלה שומעת? בבקשה.

דיברת קודם על זה שצריך להוכיח אחד את השני.

במקום העבודה שלי יש המון המון לשון הרע.

כאילו, כל מי שמסביבי מדבר לשון הרע,

אני שמונה שעות ביום, רק סביבו לשון הרע.

עכשיו, יש גבול לכמה שאני יכולה להגיד לעצמי,

אני לא שומעת, אני לא מאמינה, להגיד בלב שאני לא מאמינה לזה.

שמעתי. במה את עוסקת?

אני עובדת במוקד

ביטחון ומעלה-אדומים. רגע, אז את שומעת שיחות?

אני שומעת ממש לעדיף. לא, לא.

את מדברת בטלפון? מוקד זה את עונה לשיחות? כן, כן, כן. אז בשעה שאת שומעת שיחות את יכולה גם לשמוע מהמסבים?

לא, כי זה לא כל הזמן טלפוני.

אז תשימי אוזניות.

כל הזמן?

תשימי אוזניות. במקום להחזיק שפופרת, תבקשי אוזניות,

זה יכסה לך את הקול,

ואז לא תשמעי רק מה שמדבר מבפנים.

אוקיי, ואם זה לא אפשרי, אז אני יכולה להגיד, אז תשימי איזה משהו שיהיה לך איזה רעש של איזה דרשה או משהו ברקע,

שזה ישמיע לך יותר ממה שאת שומעת במשרד. ואסור לי להגיד להם, תקשיבו, בבקשה. מותר לך להוכיח, כן, אפשר, ודאי שאפשר. זה לא יגרום לי להתנסה מעליהם או, מה פתאום להתנסה? הפוך.

גם אם צריך לקנות להם משהו,

אז תקנים להם מתנה ותגיד להם, רק תניחו לי, בסדר?

מה הבעיה?

אחד שהם מעשנים לידו והוא לא סובל עישון,

הוא לא יכול להגיד להם, סליחה, אני סובל מזה,

קשה לי לנשום עם זה?

מה הבעיה?

תודה.

כן.

תן לו עוד פעם, הוא רוצה משהו או להוסיף, כן?

הנה, קח, קח.

אמא שלי, לפני שעשתה תשובה, ברוך השם,

היא היתה רואה את האח הגדול.

יואו.

אז הייתי בא אליה, הייתי אומר לה, אמא, מה את רואה את האח הגדול? היא אמרה לי, לא רק שאני רואה את האח הגדול,

אני הזמנתי את זה בלייב.

זאת אומרת,

בלייב, שרואים את זה ב-24 שעות, את כל מה שהם עושים שם.

אז אמרתי לה, מה את רואה?

עומדתי שאומרים, כשהם הולכים לישון.

בוודאי, אל תסביר לי, עשה טובה.

עזוב, עזוב, בחיית דינן.

שתיכנס לשכנים ישר, תגיד לה.

תיכנס לשכנים, תחיה איתם, וזה הכול.

תשימו לה כיסא גובה שתי מטר באוויר,

ותסתכל על כל מה שהם עושים, זה מה שעושים.

יש לאנשים שכל, בחיית דינן.

יש גבול, יש גבול,

יש גבול, חבר'ה!

לאן הגעתם?

מה זה? זו מציצנות לשמה.

זה בן אדם שלא יודע בשביל מה הוא חי. הוא כל הזמן מציץ לאחרים.

מה אכפת לי? כל העולם הזה משחק. זה ליגת ג'הנום.

בן אדם צריך להיות הגיוני.

עוד שאלה, בבקשה.

יש לי שכן.

שכן, אני חזרתי בתשובה,

ברוך השם,

אז אני מקפיד על הלכות שבת, גם לא לדבר דברי חולין ביום שבת.

אותו שכן, שהוא אדם דתי אומנם, אבל הוא לא מקפיד כל כך,

אז הוא רואה אותי בחדר מדרגות,

הוא אומר לי, מה עם הכסף שאתה חייב לי?

צוחק כזה. הוא אומר לו, תשמע, שבת, עזוב, מה אתה צוחק לי על דברים האלה?

צוחק, מה עם הכסף שאתה חייב לי? קח ליד איזה פורום שזה, שתי אנשים.

אל תשמע, שבת, עזוב אותי, מה יש לך? לא צריך להגיד לו ככה, צריך להגיד לו, נחשפה וגם קלטה נפשי לעצרות השם. אז הוא לא מדבר איתי עכשיו, בקיצור, הוא לא מדבר איתי. טוב מאוד.

אז עכשיו הוא לא ישלח על הכסף. לא, לעשות תשובה על זה.

מי יעשה? שהוא יעשה? למה אתה תעשה?

מה עשית? לא יודע, אמרו, אולי בגלל שהוכחתי אותו. הוכחת זה מצווה.

מה הפירוש אם בן אדם עובר עבירה ואתה מוכיח אותו, זה מצווה.

נפגע. נפגע?

הוא רצה לפגוע בך.

ברגע שהוא מדבר איתך על דבר שאסור בשבת, הוא פוגע בך.

גם בו, אבל גם בך. לא, פשוט מדובר על אדם רגיש, אדם ש... רגיש, גם אתה.

גם אם אתה לא רגיש, אתה תרגיש.

כי אם בן אדם עובר עבירה, הוא ירגיש.

אז לא צריך להגיד. בטח שלא.

אתה רוצה לשלוח לו זר פרחים עם מלכות שבת?

לא, אין.

אתה יכול לשלוח לו זר פרחים. לא, כבוד הרב היה... ויהיה מוצמד לזה אל קוד שבת, ובפרט שיחה שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול,

באהבה,

כמו אישי.

וזהו.

כל העניין, אני בכלל לא הבאתי למה שהוא נפגע.

פשוט היום יום אחד ראיתי אותו ואומר, שלומך, בוקר טוב. כמו בכתורגל, לא במילה מאדם נפגע, שהכניסו גול לקבוצה. לא מבין מה הוא נפגע.

מה חשבת, שאתה תבוא לפה וכל מה שאתה רוצה יקרה?

פעם זה תוקע גול, פעם זה תוקע גול. מה לעשות, ככה זה החיים.

מה אתה עצוב?

מה, לא ידעת שיהיה ככה?

זהו.

אנשים רוצים מה שהם רוצים, אין דבר כזה.

תודה. הנה, פה הוא רוצה לשאול שאלה.

שלום.

שלום.

שלוש שאלות שקשורות אחת לשנייה.

אם הרב אמר לגבי מושב לצים,

גם לגבי שיחות של הנכוסים באצטדיון.

וכאלה, איך זה, אין עם זה בעיה?

אולי אפילו לא עלינו פה, אני לא יודע, עשו משהו לא טוב, ואז אנחנו יושבים פה ושומרים

שיעור תורה, אם אין עם זה בעיה?

כתוב שעתידים תיאטראות, קרקסאות ואצטדיונות להיות בתי מדרשות.

אז אנחנו משתדלים לקיים את מה שכתוב,

להכניס את הקדושה במקום שמשתמשים בזה לדברים אחרים.

מתי אפשר? מתי אפשר ומתי לא?

כאילו, מה הכוונה? כינוס כזה, שזה כינוס לדברי תורה,

ואתה לוקח מקום כזה בשביל להגיד דברי תורה,

אז אתה מקדש

את המקום הזה בדברי תורה.

בכל מקרה יש לך הגנה של מה שאנחנו מדברים, דברי תורה, עכשיו שלא תיזוק ממקום כזה.

אז רק ישיבה סתמית היא בעייתית במושב לתים?

כן. כשאדם הולך למקום שאין בו שום דבר שיגן עליו, שום תורה שהיא מגינה ומצילה,

אז אדם יושב במקום כזה, מה המטרה שהוא יושב שם?

ודאי שיש השפעה למקום הזה.

תודה. עכשיו עוד משהו קטן. כן.

גם לגבי, אני לא זוכר, התנא או המורה שאמר שבאותמים יש מישהו שקשה להוכיח,

גם אם הוא לא טועה, חפץ חיים אמר את זה.

איך בכל זאת, למה הם אמרו את זה,

אם הרב אמר שכן אפשר להוכיח, ואם גם הרב יכול לפרט יותר איך? בדורות ראשונים באמת לא היו אנשים שהיו יכולים להוכיח, שהיו יודעים להוכיח,

ולא היו כאלה שהיו מוכנים לקבל תוכחת.

כי הדורות הראשונים היו אנשים מאוד גדולים,

וכשגדול מוכיח גדול, זה לא כל כך פשוט. אתה מבין? לא היה כל כך

שינוי במעמדות בשביל זה. זה דורות שאנחנו לא מכירים כל כך, דורות של המוראים, דורות של תנאים, זה דורות

שהאדם הפשוט ביותר שהיה שם הוא לאין ערוך יותר גדול מהאנשים שנמצאים בדורנו.

אבל

לא היו מקבלים תוכחת, והיו מספיק דורות בעולם שלא קיבלו תוכחת.

בדורות האלה הקדוש ברוך הוא נתן את האפשרות להוכיח, ורואים

שיש בדור הזה מיליון וחצי בעלי תשובה.

זאת אומרת, זה אנשים שקיבלו תוכחת והשתנו.

זה מופת.

זה בגדר נס.

זה לא טבעי

שבן אדם ישתנה,

כי טבעים קשה לשנות.

נגיד, תחליט עכשיו שמכרת כאן בנס, תמיד.

זה קל?

לא קל.

אז לשנות דבר אחד זה לא קל.

לשנות הכול, פתאום לא לחלל שבת,

פתאום אתה מבין לאכול הכל כשר, פתאום להיזהר, להיות צנוע,

להיות ככה, הכל הכל הכל, להתרחק מזה ומזה ומזה, ולהישמר מזה ומזה, ולעשות זה וזה וזה.

מה זה?

תרי״ג מצוות, ביום אחד יכול בן אדם לתהפך, זה מופת.

ובדור הזה רואים שזה נמצא, וכבר כתבו גדולי הדורות,

הדור הקודם והדור הזה,

שמצווה תוכיח תוכיח קיימת בדורנו דאורייתא.

למה?

כי רואים שאת תוכחת, נשמעת.

כמובן, צריך לדעת איך להוכיח, לא סתם

לפגוע באנשים, להתנשא עליהם וכו' וכו',

אלא להגיד את זה מכוחה של תורה, כמו שהכללים אומרים.

הרב יכול לפרט?

את כל ללקוט הוכחה?

לא, אבל

אם אתה מתכוון להימנע מהטול קורה מבין עיניך, איך לא נגיע למצב הזה, שמישהו יגנה? זה תמיד אמרו לנו החכמים, קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

אם אתה לא תקשט את עצמך ותבקש השני יקשט, נגיד גנב, אומר להם מישהו אחר, אל תגנוב, זה לא יפה.

והוא גנב, אז מה הוא מצפה? שישמעו לו.

אלא מה, קשוט עצמך,

קודם כול תהיה אתה מקושט במידות טובות,

מעשים טובים,

ואז תוכל לדבר עם אחרים, אז יקבלו את דבריך, כי באמת מה שאתה מבקש מהם, יודעים שאתה נשמר ממנו.

אז קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

אבל כלפי זה שמדברים אליו,

האמת שגם אם אתה לא מקושט ואתה אומר לו דבר אמת,

הוא היה צריך לשמוע עליך גם כן, אבל הוא לא היה ישמע כי הוא רוצה לראות את הטענה בשביל להישאר כמו שהוא.

אבל באמת גם אם התוכחת נאמרה על ידי אדם שאינו ראוי,

אבל היא תוכחת

שהאמירה שלה היא אמיתית,

אז אפשר לשמוע גם לאדם כזה.

הטענה של טול קורה מבין עיניך זה מי שלא מעוניינים לשמוע תוכחת.

וזה אחד מ-24 הדברים שאומר הרמב״ם, שמונעים את האדם מן התשובה.

כי מי שלא שומע תוכחת חכמים,

אז הוא לא ישוב בתשובה.

וזו המחלה הכי קשה שיכולה להיות לבן אדם,

כי אין לו תקנה.

הוא יישאר בליגה גיהינום עד הסוף.

רק אם בן אדם מוכן לשמוע תוכחת

הוא יכול להינצל.

לרופאים אנשים שומעים?

כן.

למה הם רופאי הגוף? יש רופאי הנפש,

זה החכמים.

וחולי הנפש הוא החולי האמיתי שגורם לחולי הגוף.

מי שרוצה לדעת מה שאני אומר,

שקרה שער ראשון של המארחו בספרו שערי קדושה,

שהוא מסביר איך בנוי גוף האדם.

רמח איברים משסה גידים,

שהם בנפש השכלית ובנפש השוואה ובגוף עצמו,

וכנגדם יש תרייג מצוות שזה רמח המשסה ואיך זה פועל ביחד.

אז אם בן אדם רוצה לתקן את עצמו, זו רק הדרך הזאת. אם לא, אוי ואבוי, הוא מאבד את עצמו.

תודה רבה.

תהיה בריא.

הנה, פה יש עוד שאלה, שורה שנייה.

שלום,

כבוד הרב.

שלום וברכה.

יש לי שאלה כזאת.

יש אצלי מישהי בבסיס,

אני משרת בפיקוד העורף בהר-הצופים,

והיא פשוט מאוד, היא בכלל לא מאמינה, לא בדעת ולא בנושא.

היא בכלל מאמינה שבן-אדם נוצר

וירוסים וכל מיני דברים כאלה.

עכשיו היא שואלת אותי את השאלה הזאת.

אם הדעת באמת,

כאילו כל האנשים בוחרים דווקא בדעת, שיש כל כך הרבה דתות לבחור,

אז היא שואלת למה דווקא לבחור בדעת.

למה דווקא הדת עם כל הדתות?

זו השאלה.

למה לבחור בדת?

למה לבחור בווירוסים?

עוד שאלה.

בקשר לשואה,

השאלה היא כזאת,

למה לא צמים בשואה, לזכר 6 מיליון יהודים שמתו ונשרפו בשואה,

נגיד לזכר בית-המקדש או דברים כאלה, כן צמים?

מה שתיקנו לנו חכמים בדורות ראשונים היה להם כוח לתקן,

ובדורות אלה אין כוח ביד החכמים לתקן תקנות

מהסוג הזה.

כי דבר שנקרא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה,

לא גזרינן,

לא גוזרים.

ולהגיד לכולם שיצטרכו לצום

זה לא כל כך פשוט, כי להגיד לכולם לעמוד אפילו דקה זה לא כל כך פשוט.

אז אם דקה קשה, אתה מבין, כל שכן יום שלם לצום.

או בפרט שהרבה מהחילונים בכלל לא צמים בתשעה באב על חורבן בית-המקדש.

אז מה אתה רוצה שיגיד להם, שיצומו על 6 מיליון?

בחורבן בית-המקדש מתו לא פחות,

והם לא צמים.

אז מה אתה אגיד להם עכשיו שכן יצומו?

אז הם כן יצומו.

אוקיי, יש לי עוד שאלה בקשר לשבת.

עכשיו אומרים,

אם יש אצלי, נגיד הפעם הייתי גר אצל אמא שלי,

ועכשיו היא היתה רואה טלוויזיה בשבת,

ואני הייתי כאילו מסתכל גם על הטלוויזיה, לא היה לי ברירה.

הייתי ממש ישן בסלון,

והייתי צריך להסתכל על טלוויזיה, ולא היה לי דרך כאילו לצאת מזה, ובאמת רציתי להתחזק.

מי שישן לא מסתכל.

טלי, אתה ישן או אתה מסתכל?

לא, לא ישנתי לפני שהלכתי לישון. אני אומר, רציתי ללכת לישון, ולא איכותי לישון. אם רצית ללכת לישון, למה הסתכלת?

היית הולך לישון.

לא הייתי יכול ללכת,

אני אומר כאילו... היית חייב, כאילו, היה חובה, חייב שעה להסתכל בשביל לישון.

אתה אומר

שאני לא יכול...

אני צריך לברוח מזה?

לא, יש לך קפוצ'ון, אני רואה, שם אותו על הראש, נכנס למיטה ויושן.

אוקיי, תודה. אם אתה לא רוצה לראות משהו, אתה יכול לא לרצות ולא לראות. אין שום בעיה.

אם בא משהו נגדך, נכון שאתה יכול להסתובב?

אבל זה בעיה, זה כמו שמישהו,

סתם דוגמה, אתה אוכל עכשיו, אוקיי? כן.

הגוף שלך מתפתה לאכול, אתה רואה משהו טעים, אתה רוצה להסתכל, אתה נתעב לתוך, אתה מבין? כי אם אתה יודע שזה רעל,

אתה תהיה תעב. לא.

אז זה רעל, אתם בטלוויזיה.

אנחנו הולכים לעשות עכשיו הפגנה גדולה,

בעזרת השם נפרסם בימים הקרובים,

מול רוממה, טמבלוויזיה ישראלית.

יביאו מאות אנשים טמבלוויזיות ואנחנו ננפץ אותם שם מול הטמבלוויזיה.

ולא הם יעשו לנו רעיון, אנחנו נעשה להם רעיון הטמאן על השידורים שלהם.

מה אתה אומר על הרעיון?

אולי תביא את הטבלוויזיה של אימא ונפתור לך גם את הבעיה.

לא נראה לי פלזמה.

פלזמה? מה יש בפלזמה? זה שטוח, אין כלום בפנים.

עכשיו יש לי שאלה, האם אני רוצה להתחזק בעניין הדת.

אני לא יכול ביום אחד כאילו להחליט זהו, אני חרדי ונגמר הסיפור הזה. לאט לאט.

אני גם אמרתי להם בצבא,

הם לא יכולים בשביל להחליט צו להתגייס ביום אחד. זה צריך לקחת כמה שנים עד שאני אתרגל לרעיון.

אבל הם אמרו, אין דבר כזה. מרגע שהגיע הצו אתה מחוייל.

זה רק ביום אחד. אם אתה מחליט לנסוע עכשיו לאיזשהו מקום, אז כמה זמן אתה צריך בשביל להחליט לנסוע?

ההחלטה היא ברגע, נכון?

בסוף הערב אתה תלך הביתה?

כמה זמן יקח לך להחליט עד שתחליט שאתה יוצא מפה?

שקצת.

גם זה צ'יק צ'אק.

אוקיי, תודה.

תהיה ברגע.

ולמחורה עם הווירוסים תגיד לה שיש אנציקלופדיה אינטראקטיבית של ארגון שופר,

ושתראה, יש שם גם על הווירוסים.

מראשית יש. כן, אבל שם הווירוסים מדברים נגדה.

נגיד. תודה. כן, שתראה.

יש גם סרט המדענים,

שהמדענים צוחקים על עצמם.

כן.

אתה רוצה לשאול?

תן לו בבקשה.

אני רוצה להפתיע את הציבור. אני לא בא לשאול שאלה.

אני בא להודות לבורא עולם במעמד הזה על הנס הגדול שקרה לי.

היום הגעתי מניו-יורק, מארצות-הברית. אני חזן שם בקהילה הסורית.

דיברתי עם הרב כמה פעמים.

חכם אליהו.

אני לא חכם.

אבל יש מצווה להודות לקדוש-ברוך-הוא על כל הניסים הנפלאות שעשה לנו.

הנס הגדול שזכינו שבדורנו שלחנו בורא עולם את כבוד רבנו שמזכה את הרבים,

מחזק אותנו.

זה לעומת זה עשה אלוהים. רואים את זה בפירוש.

אני יכול לומר לכם שבשעות הפנאי שלי אני מאזין להרבה קלטות,

הרבה חומר שאבתי משם,

התחזקתי והתעודדתי.

הנס שקרה לי מצאו לי גידול בראש לפני כמה שנים,

גדול, בגודל של אשכולית.

ואני שליח ציבור הרבה שנים.

עברתי ניתוח ראש והצלחה

ועברתי ארבע מיטות בית-דין.

אני, אני בעצמי, לא ממישהו אחר.

עשה קהילה, השרפה, הרג וחנק, לא היה מקום לפרט.

אבל אני רוצה להודות לקדוש-ברוך-הוא בנעימה

על הטוב שעשה לי, זה הכול,

ולבורא עולם שהביא לנו את הצדיק הזה בדורנו.

אודה אדוני מאוד בפי ובתוך רבים, אהללנו.

אדוני עוזי ומגני,

פה פתח ליבי ונעזרתי,

ויעלוז ליבי,

ויעלוז ליבי.

ומשירי אהודנו.

חזק וברוך!

בוחן תהיו.

אשריך.

כן, אה?

לא, היה לי כבר אחד על הכיף-כיפה גם כן, ששר לי שיר, לא הפסיק, הוא הפסיק לפחות.

כל יום שיאמר, כל יום שיאמר, כל יום שיאמר אני מאמין.

כן, ערב טוב.

ערב טוב.

אני עברתי שנתיים לא פשוטים בכלל.

זה פחות או יותר כמו שהחזן שלנו אמר בסגנון הזה. אני ביום שני צריך לעבור ניתוח מאוד מסובך. זה ניתוח שני שעשיתי, שאני עושה, במשך שנתיים.

אני רוצה שהרב יגזור,

שיברך אותי.

אני מקבל על עצמי כל מה שהרב אומר לי.

שהרב יגזור, שבעזרת השם הניתוח הזה יצליח, זה ניתוח מאוד מסובך,

של עשר שעות בצוואר.

שהרב יגזור, שהכול יעבור ונחזור בריא ושלם.

זה אופן כבר עשרה אחרת, זה השם. רגע.

מה אתה עושה ביום בכלל, בחיי היום-יום?

אני עצמאי.

במה אתה עומד? בניין.

בניין. כמה שעות אתה עומד?

אין איזה שעות, זה עד שש, שבע?

כמה שעות אתה לומד?

יומיים האלה קיבלתי על עצמי ללמוד, שעה.

ולפני כן לא היית לומד. למדתי שמונה שנים בישיבה.

אבל לפני כן לא היית לומד בתור עצמאי. לא.

אתה תקבל על עצמך ללמוד

תכף ומייד אחרי הניתוח

ועד הניתוח,

במשך שלושה חודשים רצוף, למעט אונס

של הזמן של הניתוח וההחלמה,

ארבע שעות כל יום תורה ברציפות בתענית דיבור,

שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים.

מקובל.

מקובל.

מה שמך?

ירון רפאל בן רחל.

ירון רפאל בן רחל,

השם ירפא אותך ברפואה שלמה מהרה,

ויעתיק ממך את המחלה,

ויתקע אותה בגרונו של אסד,

נשיא סוריה.

אמן.

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב, אתה הזכרת קודם על הדקה דומייה לעמוד דיבור.

מה, נפקא מינא לעמוד שתי דקות ככה, כמו איזה בול עץ, ככה לזכר,

בלי תועלת, בלי שום דבר?

אין שום נפקא מינא.

אמרתי אבל שגם שתי דקות או דקה,

לא כולם עומדים.

אז כל שכן יום שלם לא יצומו.

זה מה שאמרתי, לא אמרתי שיש נפקא מינא.

הפוך, כתוב לא תעמוד על דם רעיך.

כן.

תן לו שם רבה אורצ'י.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

בגלל שאני משתמש בערבי חומר של הרב,

בעבר הייתי מתווכח ארמני פחות

איך יש לי שיטות בעבודת השם, גם דין וגם רחמים.

סתם כאילו במאמר מוסגר הייתי רוצה לשמוע

מה דעת הרב בעניין.

דין או רחמים, שהם מקרבים יהודים.

אין דבר כזה.

בין ברכה, בין בקשה, לפי הזמן ולפי האדם.

זה תלוי, זה משתנה.

ככה אומר בעל חובת הלבבות בשער אהבה, פרק שישי.

זה תלוי.

אף פעם לא צריך להיכנס ראש בראש עם מישהו כשהוא שומע את הדברים בנחץ.

אבל יש הרבה שיטות, כמו של רבי אהרון ראטה, שהוא כותב הרבה דינים.

מי?

רבי אהרון ראטה.

כן.

אז הוא כותב מהלך של דין איך לקרב בעצם את היהודי.

בסדר גמור. אמרתי, זה תלוי ביהודי, גם צריך שיהיה מקבל.

לא כל מוחה סביל דעת. צריך לדעת עם מי מדברים. לכן כתוב שלא כל אחד יכול להוכיח.

הבנתי. עכשיו אפשר לעבור לשאלה הבאה?

מה? שאלה נוספת?

כן. כמה שאלות, אם אפשר.

בבקשה.

הרב מדבר הרבה על גוג ומגוג שצריך להגיע.

יש הרבה גדולים שאמרו שגוג ומגוג כבר היה.

מה ההוכחה שבאמת זה יהיה ולא כמו שהם אומרים?

קודם כול, זה יהיה וזה גם כמו שהם אומרים.

כיוון שגוג ומגוג זה שלוש מלחמות, כמו שמביא המלבים,

וכמו שאמר החפץ חיים,

שתיים כבר היו והשלישית בדרך.

מלחמת העולם הראשונה והשנייה זה היו הגוג ומגוג הראשונות,

והגוג והמגוג האחרונה זה מלחמת העולם השלישית.

עכשיו, עוד שאלה.

היום כשאדם בא בגלגול של,

בא לתקן את מה שהוא חטא בדורות הקודמים,

הוא נענש פיזית, איך שאומרים,

על ידי מחלה או משהו כזה, גם בגלל שהוא חטא בדור קודם,

או שזה בלי שום קשר הוא נענש?

כן, זה אפשרי שאדם יחלה בגלל גלגול קודם.

והכתוב ישבחתו יאומת, אז רואים שאדם בגלל החטא שלו צריך למות.

נכון, בגלל שיש לו חטא מגלגול קודם,

אז הוא יכול למות בגלל חטא מגלגול קודם.

עכשיו, מה שהרב דיבר על להשפיע בתיאטרון,

שזה סוג של קדושה מסוימת.

נניח יבוא זמר וישיר באירוע שהבנות שם נמצאות בלבוש צנוע רק כשהן יושבים, נגיד, ביחד.

עכשיו, כשהוא שר הוא מזכה אותם,

כי הוא אומר מילות קודש והם מקשיבים.

הוא לא עכשיו שר פה, פה, רוק, משהו כזה, סתם שיגעון. הוא שר באמת שירים שקטים ושירים יפים.

גם בזה יש בעיה?

כן.

למה? אם החזן הזה נחמד

היה עולה פה עכשיו

לשיר שירים, למטרת שירה,

כמו שעושים ערבי שירה או קונצרטים או דברים כאלה, שזה ערב למטרת שירה.

לא להודות לשם,

לא שזה סעודת מצווה, שום סיבה, זה לא מועד,

זה לא כלום.

ואושר, זה איסור גמור.

ומה הדין אם זה באמת לצורך מצווה, כמו בר מצווה או חתונה,

שיושבים במעורב ואושר שירים שקטים?

בעיה.

למה?

זה נכון, מסעודת מצווה, אבל הישיבה שם היא לא מצווה.

אז יש בעיה.

הסעודה יכולה להיות של מצווה,

אבל איך שמנהלים את זה, זה לא מצווה.

כשיש חתונה כזאת,

כתוב שזה ספק אם מברכים שבע ברכות.

כי איך אפשר להגיד ששמחה במעונו,

והקדוש ברוך הוא לא שמח בכלל,

שיש תערובת אנשים ונשים,

שזה איסור עריות?

איזה שמחה יש פה? למי יש שמחה?

נייצר עלי שמחה, לליגה גיהינום יש.

למי יש שמחה?

זה שמחה?

אומר שלמה לך, ולשמחה, מה זו עושה?

זה שמחה?

כן, אדם שישר הוא משמח, לבבות.

יש הרבה דברים שמשמחים.

אתה יודע, גם כדורגל משמח, גם הרבה דברים שמשמחים. נכון, אבל מצאנו בגמרא שהגמרא מספקת על שתי בתכנים, שהיה להם חלק לעולם הבא, בגלל שהם היו מבטחים ומשמחים אנשים.

לא, זה לא הפירוש. ראית מה מפרשים שם? מה זה בתכנים?

בתכנים זה משמחים.

מה היו משמחים?

אם היו רואים אנשים מדוכאים והיו בצער,

היו מעודדים את רוחם, זה הכול.

לא בתכנים כמו שהיו מספרים בדיחות, כמו כל הליצנים שאינם יורשים, אתה מבין,

חיי העולם הבא.

כת ליצנים אינה מקבלת פני שכינה.

אז איך זה מסתדר עם הבטחנים האלה של בני העולם הבא?

הרי כתוב במפורש שארבע כיתות לא מקבלים פני שכינה ואחד מהם זה כת לצים,

אז אם בתכנים זה לצים, איך זה מסתדר? לא, לצים זה זה שעושה צחוק על חשבון התורה. לא דווקא, לא דווקא. אתה יודע מה? יש לי בדיחה, בוא אספר לך בדיחה, ואני אספר לך בדיחה, ואתה יודע מה? יש לי עוד בדיחה. נזכרתי בעוד בדיחה, ואני אספר לך עוד בדיחה, ועוד בדיחה.

גם הגמרא אומרת שרב היה פותח במילתא דבדיחותא ויש גם מילתא דשטותא שמובא בזוהר. מילתא דבדיחותא זה כמו שאני אומר בהרצאות, שזה להסתלבט

על דבר שמותר,

כמו שתיארתי את הכדורגל והכול, זה מילתא דבדיחותא.

זה להתבדח על מה שבאמת אסור ופסול,

רק בדרך כלילה.

אז אתה מספר את הסיפור בצורה שכולם מגחכים ומבינים מה אמרת.

זה פותח את הלב כי אנשים אוהבים קצת צחוק, קצת זה, לא רצינות כל הזמן,

אז כשפותחים את הלב ככה, הדברים נכנסים יותר טוב אחר כך.

זה העניין.

ומילתא דשטותא, לפעמים צריך לעשות כן מילתא דשטותא בשביל לרכך או בשביל לצחוק שוב פעם מסיבות כאלה ואחרות, אבל עם דברים של טעם,

לא סתם שטויות לבלבל את המוח לאנשים,

כמו שיש כל מיני סטנדאפיסטים שאתם מקשקשים, אני לא יודע, על כל מיני קשקושים.

אבל עכשיו אדם שהוא שר כזמר הוא משמח לבבות של אנשים. זה עניין מציאותי. אנשים באים מדוכאים להופעה ועושים את כולם בהורות, בשמחה, ככה, מבסוטים. ממש אתה מתאר את זה נפלא,

אבל זה שייך לליגת הגיהינום.

אני מבין שאתה זמר קצת, נכון?

ככה אומרים. ככה אומרים. לא, אבל אני שר רק בנפרד והיה לי פה הופעה גדולה עם עידת אסא. כן. בלי שום קשר, אני לא שר איתו. הוא היה לבד, אני לבד, עשיתי גם סיום מסכת ליד 600 אנשים.

זה לא מועיל, יאללה. זה מצווה. שום דבר.

מי שעושה את זה כתקנה שהמציאו עכשיו בדור האחרון,

בשביל להכשיר את השרץ,

אומרים, סיום מסכת מההתחלה זה ליצנות לשמה.

סיום מסכת זה שבן אדם באמת סיים מסכת,

הוא גמר את המסכת, מזמין כמה תלמידי חכמים,

עושה סעודה,

ושם הוא אומר את ההדרן וכו' וכו'. אבל בשביל להכשיר את זה ולהגיד, אתה מבין,

סיום מסכת, בשביל שזה ייקרא מצווה?

זו לא מצווה, זו הופעה אוריגינל.

אבל זה זיכוי הרבים.

אין זיכוי הרבים. הרב עובדיה יוסף אמר לדוד של אמו, שחטבושה, שהוא ישיר בתיאטרון, כאילו היה לו סוג של היתר כזה.

אחרי שהוא שר, נכון, עשו עליו כל מיני דברים וכולי, פשקווילים,

ואחר כך בכלל לא התייחס לזה, הרב עובדיה.

הוא בא להסתכל, אמר לו, אני לא רוצה להסתכל בזה, ראינו גם את הסרטונים על זה. שמעתי וכבר הגבתי על זה, אבל אני אגיד לך דבר אחד.

דבר כזה,

אפשר לעשות.

לא היה בתיאטרון מה שהוא עשה.

מה שהוא עשה זה בהופעה באולפן, בשלטי פלוויזיה, במשהו כזה. לא, הוא עשה בתיאטרון.

היה פסטיבל אהוד, והוא ניגן שם. שמעתי, זה עוד דבר, זה דבר שני.

לא, על זה מדובר.

לא, אז יש עוד דבר.

יש

שני דברים.

והרב לל לוקח אותו שליח ציבורי, אם הוא לא היה ערש שמים, אז אני כאילו שאין בזה. שמעתי, עניתי על זה, ואני לא רוצה לפתוח את זה.

תשאיר את הקופסה סגורה.

אבל אני אומר לך דבר. בקצרה אולי, כי אני קצת נגוע בעניין. בקצרה, תוכל לראות את זה כבר בהרצאות קודמות. איזה הרצאה?

אם תצלצל לישראל שופר, יגידו לך שם, יחפשו אותך לפי התמליל.

מכל מקום צריך להבין דבר אחד.

מי ששר במעורב, פסק הרב עובדיה יוסף, ובכלל מחטיאה רבים, אין לו חלק לעולם הבא.

אפילו שירים שקטים.

אפילו שירים שקטים. למה?

אפילו הוא קורא תהילים

עם הציבור, ונשים וגברים יושבים ביחד, והוא שר את השירים האלה.

שירי שבח וודיה לשם.

בית ערובת הנשים, ונשים בנפרד.

אפילו מחיצה חוצה ביניהן.

זה נקרא ערבי שירה שהם אסורים.

ותכף תראה פה על המסך את החתימה של הרב עובדיה משנת תשס״ז.

אז זאת אומרת, זה מה שנפסק.

למה?

אחד הדברים, יש גזירת החורבן,

כמו שמופיע בשולחן הרוח סימן תקס,

ששם כתוב שגזרו חכמים לא לשיר בכלי שיר,

ויש איסור.

דבר שני,

במקומות כאלה יש קלות ראש.

והיה עכשיו ערב עם מישקולץ בפתח תקווה,

והביאו את חיים ישראלה עם השפתון בתמונות שהוא מצטלם בוורוד, אתה יודע, בשביל שיהיה לו תקליטור יפה.

והוא שר שם, ובאו בנות, וצעקו, וניסו להשתיק אותן, ולא עזר, לא עזר, אין.

זה עובד, חביבי, לבפנים,

וזה משפיע,

ואף אחד לא חושב על הקדוש ברוך הוא בשעות כאלה.

ותסתכל איפה הבחורים מסתכלים, איפה הבחורות מסתכלות,

אז אתה תבין בדיוק מה הזמר עושה להם.

וזו לא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה?

גדולי ישראל אמרו שזו גזירה שהציבור חייב לעמוד בה. בואו נעשה, כאילו, נראה סקר כמה אנשים עומדים וכמה לא, ולפי זה נגזור. התורה לא הולכת לסקרים, התורה קובעת, ומי שצריך לשמור.

מי שירצה להיות בליגה גיהינום יהיה. אבל אי-אפשר, הציבור לא יכול. אי-אפשר. אדם לא יכול לחיות בלי מוזיקה. הציבור שלך לא יכול, הציבור שלנו יכול. 261,000 שברו את הדיסקים שאמרתי. מתוך כמה?

מתוך כמה שיש.

יש מיליונים, מיליונים של יהודים. מצוין. אתה יודע מה זה 261,000?

במשך כל הדורות לא שברו דבר כזה מעולם. אבל כלפי היחס של היום זה עדיין לא רוב, אפילו לא חצי. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. אתה יודע מה זה 261,000 עולמות?

אתה בכלל מבין את זה ששברו,

שנמנעו זה יותר, זה מיליונים.

הבנת?

אז לפי זה מה בכלל קריאה שקטירה לא יכולה לענות פה? למה עכשיו הזמרים הולכים להיות חילונים?

למה הם הולכים להופיע אצל חילונים עכשיו?

למה בני אלבז החליט לצאת למאורות

של כל המועדונים השפלים והאפלים?

אתה מבין למה?

כי זה מגלה בדיוק מה האישיות של כל אחד ואחד.

למה חיים ישראלה גם כן הולך עכשיו לחילונים?

למה הם עושים דיאטים עם חילונים?

למה כולם מתחילים להשאיר לחילונים? למה יניב מרחיק משיח גם כן הולך בכיוון?

למה כל אלה? מה קרה?

כי התגלה, התגלה בדיוק מה התוכן שלהם. זה התוכן שלהם.

הבנת? שם הם מונחים.

ומה הם עושים? קוראים לזה קירוב. הבנת?

אז גם אני אעשה קירוב. אני אכנס למועדונים, אני ארקוד עם בחורות,

אתה מבין? בשביל לקרב אותם, לברור את ניצוצות הקדושה.

ואני אלך הביתה.

ואני אלך גם לשפת הים.

אני אשב שם.

תמיד שיבואו לקבל ברכות גם.

הבנת?

מה, חסר לי זיכוי הרבים ואני רוצה כמו הזמרים?

לא, אבל באמת אנחנו... סליחה שאני שואל, כבוד הרב, אני לא רוצה לך שלום לעורר משהו. אני שואל, כאילו רואים שגם פה אין מחיצה בשיעור של כבוד הרב. באירוע כזה מותר שישבו גם במעורב.

מה ההבדל?

זה ההבדל, שדברי תורה זה לא זמרה, וזמרה מעוררת לדברים כאלה.

אבל הגמרא אומרת שיש עניין גם ללמוד תורה מתוך זמרה.

אתה גדול מהחזון איש?

לא.

אז החזון איש אומר שמותר לא רק במעורב,

אלא מותר גם להגיד דברי תורה מפני אישה שאין לה כיסוי ראש, שזה אסור שבעל אישה אפילו מול אשתו, שהיא גלויית ראש,

ולהגיד פסוק.

וכשהולכים להגיד דרשה בשביל לעורר את הלבבות ולהציל יהודים ולהחזירם בתשובה, מותר אפילו בפני אישה גלויית ראש.

שמעת?

אז זה חילוק גמור מאוד בין מה שאתה מבין למה שחזון איש.

אם זה חזון איש, אז אני מבטל דעתי. תודה רבה, תודה רבה.

אפשר ברכה מכבוד הרב? יש לי חבר טוב שהוא תמיד חכם. קודם לך ניתן ברכה. מה השם שלך? עזרא בן אהובה. עזרא בן אהובה, שתזכה להכיר את האמת, להלוך בה,

ולא להיכשל, חס ושלום, ולהכשיל.

אבל זה קשה, הרב, כי מקבלים הרבה טלפונים שאנשים רוצים. לא תהיה לך ברירה, אתה תהיה...

בליגה גיהנום,

ושם יזרונך לשיר בלי הפסקה.

גם אם תרצה להפסיק ולנוח,

יפעילו אותך מחדש.

תזכור מה שאני אומר לך.

לא יעזור לך שום תירוץ.

שום תירוץ לא יעזור לך.

הקדוש ברוך הוא רוצה כהנים בעבודתם ולוויים בשמרם וזמרם, אבל איפה שהוא קבע.

אין זו מצווה ואני מזכה אותם שאני נשאר. הם פשוט נהלים ומתקרבים ככה.

שום זיכוי, שום זיכוי. תאמין לי, אם אני אספר בדיחות, יענו ממני מאוד. תמיד הכי נמי, זה בסדר. לא הבנת, אבל השם לא רוצה.

הוא רוצה שאם אתה אומר בדיחותא,

שזה יועיל להחדיר את המסר התורני.

אבל בדיחה בפני עצמה לצורך בדיחה בלי שום תועלת,

לא. אבל בשירה יש תועלת, שירה זה עבודת השם.

לא. יש שער הניגון ברובי מונחים מפרסלב, בליקוטי עצות, מה שהוא כותב שם. רק במקום שמותר,

מקום שאסור,

אסור, נקודה.

בסדר.

כן. הרב יכול לברך אותי ואת החבר שלי. לא, אותך בירכתי, עכשיו החבר.

אתה רוצה זיווג?

לא עם זמרת.

כן, מה השם?

אני קוראים לי עזרא.

עזרא בן. אהובה.

אהובה. תזכה לזיווג הגון, יראת שמים שלא תיתן לך לזוז.

כן.

ועכשיו יש לי חבר שכמה שנים מתמודד שיהיה לו ילדים,

אם אפשר גם... שומר תורה ומצוות. ודאי, הוא בן תורה, הכול.

שילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום,

שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים.

אשתו תלמד

חצי שעה.

כל יום, ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים.

מה השמות?

אביתר בן אפרת.

אביתר בן אפרת.

והודיה בת מיכל. והודיה בת מיכל.

השם יזכה אותם לזרע חי וקיים מהרה.

תודה רבה. רגע, אני רוצה עכשיו לעשות חסד. שנייה.

הערב הזה, בעזרת השם, הוא לרפואת

יהודי שנמצא גם במצב קשה מאוד מאוד מאוד, סכנת חיים ממש.

ואני רוצה לשאול אם יש פה יהודים יקרים שמוכנים להציל נפש אחת מישראל, לקבל על עצמם ללמוד

במשך חודש ימים.

שתי הלכות, ילקוט לשון הרע,

במשך חודש ימים, לרפואתו של יצחק רפאל בן שילביה,

שיזכה לחיים מהרה. אמן.

מי מוכן שירים?

שתי הלכות במשך חודש.

הזכות הזאת תגן גם עליו

ועל בני ביתו, בעזרת השם. תרימו גבוה,

שיראו, שיראו. הוא מסתכל, הוא רוצה לראות אם אנשים אכפת להם מהחיים שלו.

יהודי, זה יהודי, יהודי, נשמה יהודית.

יפה מאוד, אשריכם ואשרי חלקכם. תודה רבה, תבורכו.

שמעון בן שודיה שושנה, רפואה שלמה מהרה,

ויש עוד כמה שהתחייבנו לברך אותם שתרמו מניות,

תרמו לארגון ההרצאה לרפואת תהילה ברכה בת אילנה אקדה סדסה בת מונור,

רפואה שלמה. תגידו אמן, תודה.

זרע חי וקיים ללילך בת אקדסה דסה מהרה.

תודה.

שלום בית לכל משפחת סולן,

יוסף בן שרה כתון, ציפורה בת אקדס,

שרית סר אבישק בציפורה והדס בציפורה מהרה.

תודה.

הצלחה בלימודים ובריאות איתנה לנתנאלה בת ציפורה מהרה.

תודה. לידה קלה לשירן בת רומיה מהרה.

תודה.

שלום בית בפרנסה בשבע לדוד ראובן בן אורנה וחרן,

נחמיה בן שרה, מהרה.

תודה.

פרנסת יום הבריאות יתרני יוסף בן שרה כתון, מהרה.

תודה.

רפואה שלמה לאבירם אברהם בן ציפורה ומתן בן ציפורה ובריאל בן ציפורה מהרה.

תודה.

לעילו נשמת דבורה בג'ויה,

מנוחתה עדן.

אמן.

תודה.

לרפואת אלעד אהרון בן רונית רוחמה,

מהרה.

תודה.

משי שרון בן שולמית, מירית בית שולמית, אוראל בן שולמית.

כל הישועון מהרה.

אמן. תודה.

לעילו נשמת יוסי יוסף, חי שבבה ובן אתי אסתר,

מנוחה שלמה מהרה.

אמן.

תודה.

אתי אסתר בג'אן ג'נט, בריאות איתנה וכל הישועון מהרה.

אמן.

תודה.

ושותפים בארגון ההרצאה הזאת,

סליה בת אמה, מרקוס בן ליזה,

ניסים בן אמה,

סטפי בת רוסה,

רוסה בת אמה,

דוד בן אמה, עזרא בן רוסה,

רויטל בת דוריס,

אליהו חיים בן עמזיה,

אורי אורי בן רויטל, אדוארד אדיר בן רויטל,

אריק בן אילנה,

יזכו להצלחה.

תודה.

דורין בת רויטל, זיווג הגון.

תודה. אליהו חיים בן רות, רפואה שלמה.

אליהו חיים בן רות, לאה, רפואה שלמה מהרה.

תודה.

ועוד אחד רק.

ירון רפאל בן רחל,

השם יצילו מן המחלה, ויתקע אותה במוחו של ארדואן.

אלינור, בת חנה רפואה שלמה, מהרה.

תודה.

כן, שאלה נוספת.

שושן בן רוזט,

רפואה שלמה, מהרה, רפואת הנפש הגוף, מהרה.

למיטל בת שרה ויעקב בן שרה, זרע קדוש ברקי ימיו, מהרה?

תודה.

כן, שאלה.

תן לגברת שמה למעלה.

יש לי ככה סיפור לספר,

על עכשיו.

לפני חודשיים התינוקת שלי חלתה במחלה גידול בראש.

ברוך השם, היא יצאה אחרי שני ניתוחי ראש,

אבל היא לא מגיבה, היא לא חזרה לעצמה.

קיבלתי על עצמי תשובה, אני ובעלי,

ומה עוד באמת ככה שבעזרת השם היא תצא מזה?

מה אני יכולה לקבל על עצמי? שעתיים,

שהבעל ילמד, כמו שאמרתי קודם, ועד חצי שעה, כמו שאמרתי קודם. אם את לא זוכרת, יש את זה בשידור חוזר,

ובעזרת השם, ניתן ברכה לילדה. מה שמה?

חיה אליעם,

בת בת-אל.

חיה אליעם, בת בת-אל,

השם ישנח לה רפואה שלמה ותקום לחיים טובים ושלום. אמן.

כן, שאלה נוספת. הנה הבחורה פה באמצע.

תלע פה בלבן, באמצע. פה, פה, פה, פה.

כן.

מעלה-אדומים אין תימנים. תסגור.

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

קודם כול, אני רוצה באמת להודות לבורא עולם.

היה לנו נס במשפחה שהאחיינית שלי נצלח,

ואני רוצה להודות לו.

וגם יש לי שאלה.

הרי כל גורל של אדם, מה זה להודות? תעשו שאולי אתה יודע.

עשינו.

גם בפניכם. טוב.

קודם כול, גורל של אדם, הרי הוא נכתב למעלה.

ואז למה לא כל הגורל של יהודי נכתב לו שיהיה שומר מצוות, שיהיה דתי ושכולם יהיו דתיים?

המינוח לא נכון, גורל נכתב וכו' וכו'.

אדם נולד במזל מסוים,

ואדם יכול לשנות גם את מזלו.

נגיד, אם מזלו של אדם היה, נגיד, שהוא יהיה עני, הוא יוכל לשנות גם את מזלו.

על ידי תפילות, מעשים טובים וכו' וכו'.

יש דרכים.

אדם נולד במזל שהוא לא יהיה הכי חכם,

אבל אם הוא ישקיע בתורה הרבה הרבה,

הקדוש ברוך הוא יכול לפתוח לו שערי חוכמה.

אדם יכול לשנות את מזלו, כי ישראל,

אין להם מזל.

מה הפירוש? הם מעל המזל.

אם הם מחברים לקדוש ברוך הוא,

אז הם יכולים לשנות גם את מזלם.

אז לכן,

מה שאת רגילה במינוחים של החילונים, גורל, והגורל קבוע, ואין לשנות, זה לא נכון.

הבנת?

ואם את משתמשת במינוח גורל ונמשיך איתו, גורלם, שהצטער, הוא הכי טוב שיש בעולם,

אבל זה בתנאי שהם עושים את רצונו להתברך.

אם הם קיימים את רצונו להתברך,

אין להם מצב שהוא יותר טוב מזה.

אבל אם הם מתרחקים ממנו,

אז הם משנים בעצמם את מה שאת קוראה, גורלם.

תודה. בהצלחה.

כן? שמאחורייך, מאחוריך יש בחורה מאחוריך, כן?

כבוד הרב, אפשר לבקש ברכה?

כן.

לזיווג הגון למיכאל בן-צופיה?

מיכאל בן-צופיה יזכה לזיווג הגון מהירה.

אמן.

אפשר לתקן, כאילו, שהרב יביא לו תיקון?

תיקון אני לא עושה, אני לא סנדלר,

אבל

בעזרת השם יתברך, שילמד שעתיים בתוכנית דיבור, שלושה חודשים רצוף, זה יועיל לו מאוד.

הוא לומד כבר שבע שעות בתעני דיבור. נפלא, אז הוא ייבשע מהירה.

אמן.

כבוד הרב, אני רוצה לבקש ברכה לרועי דוד בן-מאיה,

עם תשובה חזקה, כי הילד נמצא במצב מאוד מאוד קשה. רועי דוד בן-מאיה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, מהירה.

אמן. ותתני צדקה לרפואתו.

אוקיי. כן, קדימה.

הלאה, הנה הבחורה פה.

שתי ההלכות שאמרתי.

לקרוא במהלך חודש ימים. נכון.

אז מה השם שוב פעם שנרשום?

ספר שמירת הלשון של החפץ חיים. לא, הספר יש לי בבית.

השם של הילד.

אה, השם של הילד. של הילד, יצחק. אני אגיד לכם בשמחה רק רגע.

יצחק רפאל בן שילביה.

תודה.

שנים עוד יגלה.

נפלא מאוד, זה של מי?

של סבא.

אני מתבקש לעזור.

ברוך תהיה.

ברוך תהיה.

כבוד הרב, דיברת קודם לגבי אותם זמרים ששרים במעורב.

לקחתי על עצמי עכשיו לא ללכת להופעות של זמרים ששרים במעורב,

אבל השאלה היא, אם גם כשאני לא רואה אותם פיזית ואני שומעת אותם נגיד ברדיו או משהו כזה, אז מותר לי לשמוע דיסקים וכאלה, למרות שהם שרים במעורב.

אז אם מותר לי לשמוע כמו משה פרס, דודו אהרון, שהם זמרים. חס ושלום.

זה זמרים שהם פסולים לחלוטין.

זה חוטאים ומחטיאה רבים, אסור לשמועם כלל. גדל בעל. אפילו בשירותים אסור. אסור אפילו.

עכשיו, את זה צריך להבין דבר אחד.

אין לשמוע שירים בכלל בגלל גזירת החורבן.

בכלל, בכלל, בכלל.

רק אמרנו במקומות של מצווה, או שהיה נגיד עכשיו חול המועד,

אז היה שבוע ימים,

אז מותר לשמוע, עושים שמחת בית השואבה.

אפשר שם לשיר, להכות, הכול, אבל כשרים,

רק כשרים, כל מי שהזכרת, פסולים. בני אלבז. פסול לחלוטין.

רגע. גם הבן שלו. גם הבן שלו. שניהם אותו דבר.

זו אותה משפחה.

היא שואלת אם גם שוויקי.

אוי אוי אוי, איזה גדול מחטיא רבים, החסידי.

זה בן-אדם שאפילו הרב עובדיה זרק אותו כבר לחלוטין, והבן שלו, הרב יצחק יוסף,

אמר את זה בשיעור באשקלון,

שהוא לא שומע בקול אביו, למרות שהוא הבטיח מתחיין בכתב,

והוא מחטיא רבים. הוא אצלו זרק פרנוסה, פרנוסה, פרנוסה.

אז לא להיות מחוברים לדברים כאלה ולאנשים כאלה, חס ושלום.

אבל אם אתם רוצים לראות דוגמה, שמחה אמיתית, אם, אז לא, לא נשמע מוסיקה אף פעם.

תשמעו, למה לא? כשיגיעו החגים תהיה לכם השתוקקות כל כך, שתשמחו שמחה אמיתית.

למה? עד שמגיע המועד כבר תוכלו שם לשמוח ולהתעלות, כמו שעשינו בשמחת בית-השואבה

אצלי בסוכה.

הבאנו שלושה פייטנים,

ותראו את זה באתר אצלנו, שמחת בית-השואבה, בשידור חוזר.

חבל על הזמן. שלוש שעות,

הקפיצו את כולם,

אי-אפשר לנוח רגע,

והכול שירים,

פיוטים

ודברי קודש מאנשים קדושים.

זה גם חשוב.

למרות שנגיד זה אמר כמו,

איך קוראים לו? בן סנוף. הוא נורא מחזק אותי, מאוד. גרוע ביותר.

הבן-אדם הזה פרוץ לחלוטין.

הוא מופיע לפני חתן וכלה כשהכלה חשופה.

רואים את זה ביוטיוב ובכל המקומות. הבן-אדם הזה לא בוחל בכלום, מרקיד מעורב,

גועל נפש.

גועל נפש.

זה אדם עם כיפה כמו סיר,

והשם ירחם מה שהוא עושה.

תסתכלו, תסתכלו, אתם מסתכלים, תסתכלו, תראו, תקיאי. אם את רוצה להקיא פעם, יתקע לך משהו,

תפתחי יוטיוב, תחפשי בן סנוף,

וישר יהיה לך בקלות, זה יצא מהר.

שלום, כבוד האב. שלום.

רציתי לשאול בנוגע לעניין של עסקת גלעד שליט,

האם באמת שווה לשחרר

אלף ומשהו רוצחים

תמורת יהודי אחד

לקיים מצוות פדיון שבויים?

האם באמת צריך לעשות את זה,

או שפשוט אפשר היה למנוע את זה ולהגיד שהוא לא שווה את המחיר הזה?

מה כבוד הרב חושב?

קודם כול, כל יהודי שווה לאין-שיעור,

אבל חכמים אמרו שאין משלמים על שבוי יותר מכדי דמיו.

אז יש איזה שיעור שצריכים לתת

כדי דמיו.

אני אספר לך במה מדובר.

זה לא בגלל השבוי, שהוא שווה או לא שווה,

זה בגלל שלא ישבו יותר ואז יבקשו דמים יותר,

ומדובר לא במצב הזה, בסיטואציה הזאת.

המהר״ם מרוטנברג או רוטנבורג

היה שבוי, לא שבוי, אסיר ממש, בבית האסורים.

הוא היה גדול דור, גדול דור, תלמיד חכם.

תחשוב עכשיו שאחד מגדולי הדור שלנו, שזה דור יחסית קטן ביחס לדורו,

היה עכשיו שבוי.

אז ודאי שהיינו פודים אותו אם היו אומרים גם 100 מיליון.

לכאורה היינו פודים, כי גדול פודים אותו אפילו ביותר מכדי דמיו.

מכדי דמיו.

אבל הוא לא רצה שיבדו אותו, והקהילה הביאה את הכסף שביקשו,

והוא לא הסכים שיבדו אותו, והוא מת בכלא.

למה?

הוא אמר כי יתרגלו הגויים לעשות כן.

הוא ישתחרר,

ומחר יתפסו גדול דור אחר

בשביל לבקש עליו דמים,

ואחר כך ישחררו אותו, כמובן,

ואז ייקחו עוד גדול דור וישחררו אותו בדמים רבים,

עד שיכלו את דמיהם של ישראל.

זאת אומרת, על מה הוא חשש?

שיכלו את ממונם של ישראל.

שמעת?

תורתו נגרעה כשהוא היה בכלא יותר ממה שהוא היה לומד בחוץ.

ולמרות כל זאת הוא החליט שהוא גומר את חייו בכלא כמעשה רב להורות

שאין משחררים יותר מכדי דמיו, וזה היה רק כסף.

רק כסף.

לשחרר.

אפילו רוצח אחד גדול שהוא מסוכן לציבור שיכול להרוג,

ומתכוון להרוג,

ומכריז שהוא יחזור להרוג, כמו שהכריזו כמה מהם כבר,

ואמרו שהם יחזרו בחזרה וכו' וכו'.

אז לשחרר אלף

כאלה,

והסטטיסטיקות אומרות

שמתו מאות

אחרי ששחררו בעסקת ג'יבריל,

אז פירושו של דבר שהעסקה הזאת היא ודאי יותר מכדי דמיו.

ועל פי ההלכה זו בעיה חמורה.

אני משאיר את זה בקופסה הסגורה שתיפתח

ביום מן הימים, אבל כרגע זה סגור.

ואם, כבוד הרב, לדוגמה, היו עושים איזו פעולה צבאית

לשחרר אותו,

היו שולחים חיילים והיו מסכנים חיים של חיילים בשביל לשחרר אותו,

האם זה גם היה שווה את המחיר?

זה עושים בדרך כלל בשביל להציל יהודי,

ורודפים אחרי רודף בשביל להצילו,

ובזה משתדלים מאוד,

כמובן במקום שהסיכוי הוא סיכוי.

אבל אם זה רק סיכון,

אז לא עושים, כי הדמים שלו לא יותר אדומים מהדמים של אלה שרוצים להצילו.

במקום שיש סיכוי,

והסיכוי הוא סביר שאפשר להציל, עושים.

הבנת?

אבל במקום שלא,

אז אם עושים פעולת ראווה, כמו שעשו עם נחשון וקסמן, לצערנו,

אז זה מה שקרה, ושם זה לא היה. אפשר היה גם להציל את נחשון וקסמן.

למי שמכיר את הפרטים,

היה שם מי שרצה, שהיום הוא בעל תפקיד בכיר בממשלה,

שרצה להוכיח שהיחידה שלו היא יותר טובה, וזה מה שנגרם.

אז זאת אומרת, לפעמים נכנסים שיקולים זרים וגורמים לאובדן

של חיים, וזה לא פשוט.

הבנתי אותך?

תהיה בריא.

כן, תן למחור פה.

תן לו פה.

שלום, כבוד הרב.

הנה, עכשיו אתם רואים,

אמרתי לכם, גוג ומגוג יכול להחליט,

להתחיל.

הזעקה עולה ויורדת ברחובות, ביבנה, בני-ציונה, באשדוד,

גראדים באשדוד עכשיו

על כל הדרום.

על כל הדרום נופלים גראדים.

אמרתי לכם, צריך להיות חבר'ה רציניים, כי בראש השנה נקבע כבר מה יהיה ומה לא יהיה,

וגם נקבע כמה טילים יהיו ומי ייפגעו ומי לא. אמרתי את זה בתחילת ההרצאה, יש שידור חוזר,

אפשר לראות.

כן,

כל האינטרנט מלא עכשיו בהודעות על מה שקורה בדרום.

ערב טוב, רציתי לשאול משהו בהקשר אחר.

אם עכשיו אני נועל את עצמי בחדר,

תגיע אלי הפרנסה.

כן, הפרנסה תגיע לך גם בחדר סגור.

כמו שמלאך המוות ישיג אותך בחדר סגור,

ככה מלאך של פרנסה ישיג אותך בחדר סגור.

טוב, תודה. תהיה בריא.

גם אתה.

שאלה אחרונה לסיום. חבר'ה, הייתם נחמדים, משהו חבר על הזמן, כן?

אני אתן לך גם כן אחר כך רגע. כן, נו.

מי זה? הנה פה הבחורצ'יק, שירה ראשונה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

שמעתי פעם שאמרת

שבאומן לא כדאי לנסוע, כאילו לא כדאי בראש השנה לנסוע לאומן.

לא כך אמרתי.

אמרתי שגדולי ישראל לא ממליצים לנסוע לאומן בראש השנה,

וביניהם הרב עובדיה יוסף.

אתה יכול להגיד למה אולי?

אז הרב עובדיה יוסף אומר שלא הולכים לדוגמה לבית קברות ביום טוב.

ביום טוב יושבים על השולחן עם המשפחה ולא הולכים לבית קברות. אתה רוצה ללכת לבית קברות? תלך ביום אחר.

ומה אתה חושב?

מה אני חושב? אני מבטל דעתי אצל גדולי הדור.

תהיה בריא.

ורגע?

בטח, רגע, אני שבוי אצלך.

כן?

כן, חמוד.

אם,

כאילו, הרי הקדוש ברוך הוא לא עושה כלום סתם, לא עושה

משהו שיקרה סתם. נכון. הכול זה מלמעלה.

אז אם נולדתי לבית ספר שאני עכשיו נמצא בו,

ואני רוצה לחזור בתשובה ורוצה לעשות את השינוי, אבל לא מסוגל.

אין לא מסוגל, יש לא רוצה, אין לא מסוגל.

הוא רוצה לעזוב את הבית ספר, לא יכול.

יכול, מה זה לא יכול? אני יכול לעשות טכנית, אבל לא, לא... זה מה שצריך, רק טכנית.

ואם אחרי זה אני לא אסתדר במקום ה... ואני אעזור לך.

בסדר? תודה.

אז בוא תן לי בבקשה את התעגיל שלך, אני אביא לך ציצית, שיהיה לך כבר קל.

שתהיה לך סיבה טכנית לא להיכנס לבית ספר. אבל אני יודע שאם תיקח לי עכשיו את התעגיל,

אני יכול להיות שתתחזק כבר עכשיו, באותו רגע, אבל מתישהו אני אחזיר אותו.

מה יותר טוב, שלא תתחזק אף פעם או לא תתחזק רגע?

בואו נתחיל להתחזק רגע.

הנה, יש תורמת שתרמה עבור הרך הנולד, התינוקת,

אל-אלוף תמר בת ריקי,

רפואה שלמה, בריאות והצלחה,

בריקי בת ברטה שולה,

אושר בריאות, תשובה שלמה, הצלחה וברכה וברכה וישועה,

באל-אלוף שלום בן פנינה, חזרה בתשובה שלמה, פרנסה טובה,

להשם יתברך, אושר בריאות, שמחת חיים,

שודה, נחת, רוחבה שלמה.

וליד, מי זה יד?

ליד או ייד?

בלי מעשר.

אה, ליד שנפגעה בתאונת דרכים, בעזרת השם.

ושהשלום ישראל במתכם תמיד.

כח מה טוב.

תודה רבה. בואי נראה רגע נכנס לך.

שם יזכה אותך להיות תלמיד חכם אמיתי ושתשפיע על אחרים לטובה

ושלא תושפע לרעה

ושיגיע זמנו ועתו תמצא בת זיווגך,

הראויה לך בנקל,

ותבנה בניין עדי עד

בתורה ובריאת שמים,

וכבר אני מודיע לך שיהיה לך זרע חי וקיים.

כן, נהניתי להיות איתכם. אני אדבר ככה, תתבי לפה תיכף.

אני נותן לכם מתנות.

זה סיפור על נעם תמים שפניו ומלאך תואם בגם של שודים ואל הדת לא נמשך.

לא מבין, לא שומע, בוהה, כי לא ראה את הכול,

אף מלפי שהוא

עלם גדול.

תקווה ניכרת על פניו וסומק בולט על חייו,

אין ספור לשגיא אותם.

מתי נמצא תשובה?

היא כבר ניכרת על פניו וסומק בולט על חייו,

אין ספור לשגיא אותם.

מתי נמצא תשובה?

בהשגחה קיבל את הקריטור שחולק בצמתים הקול ששמע מתוכו שכנעו.