נתניה - נתניה

נתניה 23-10-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", אל תקרי מורשה אלא מאורסה, והתורה אצלנו היא כאשת איש שאסורה על עובדי כוכבים שאם הם לומדים תורה הם חייבים מיתה. וזאת למה? משום שהם סרבו לקבל את התורה. ומה זה סירבו לקבל את התורה? הם סרבו לקבל מצוה אחת, וברגע שהם סרבו לקבל מצוה אחת אז בזה הפסידו הכל. הקב"ה חיזר עליהם ראשונים ואם היו אומרים שהם מוכנים לקבל את התורה היו מקבלים אותה. אבל לאומה אחת שאלו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, אמרו תודה לא מעוניינים, ואחרת לא תנאף, אמרו לא מעוניינים, לא תרצח - לא מעוניינים, בגלל שהם סרבו ללאו אחד הפסידו את הכל לעולם ולעולמי עולמים, עד כדי כך שאם יבוא אחד מהם ללמוד תורה הוא חייב מיתה.

זה הוראה גם בשביל להבין שלפעמים מן השמים משפיעים על האדם הארה גדולה, ואם הוא תופס את אותו רגע חשוב הוא קונה לו מעלה נצחית לנצח  נצחים, אבל אם הוא מפספס אותה אז הוא מאבד אותה לעולם ולעולמי עולמים, ולא עוד אלא שהיא ניתנת לחברו, אבל הוא כבר לא יוכל לשוב לקחתה.

אדם הראשון מעלתו היתה גדולה מאד מאד, וברגע שהוא חטא הוא ירד ממדרגתו, והוא עשה תשובה 130 שנה אבל זה לא החזיר אותו למעלה הקודמת שהיתה לו, ז"א ההפסד היה הפסד נצחי. ברגע שאדם לא מנצל את האור הגדול שמושפע עליו מן השמים, הוא מפסיד אותו לתמיד.

עכשיו אנחנו עברנו ימים  נוראים, ראש השנה, כיפורים, שמחת תורה, היו אורות גדולים, אפשרויות גדולות, אם הם נקלטו בנשמתנו - אשרנו, אבל אם לא, אם הם כבו  מאז הם לא חוזרים, ואז אדם מפסיד את מה שהיה יכול להגיע.

בדור המדבר, דור שהיה ראוי להכנס לארץ ישראל, חזרו המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה ובזה שהוציאו דיבת הארץ רעה נתפתו העם ושמעו בקולם ובכו, ונגזרה עליהם מיתה שימותו כולם במדבר, ואף אחד לא נכנס. מעבר לזה שהם הפסידו את האפשרות להכנס, הם גם הפסידו את הכח להוריש, והם לא יכלו להוריש לבניהם אחריהם את הנחלות בארץ ישראל. והספורנו אומר, שהקב"ה הנחיל לבניהם את ארץ ישראל לנחלותם אבל מהם ניטל כח ההורשה, וכח ההורשה הוא כח גדול מאד, הוא כח עליון מהעולם הבא שיוצר את הקשר בין המוריש ליורש, וזה ניטל מהם, ניתק מהם. אז ז"א הם הפסידו כח אדיר - הכח להוריש, ברגע שאין את הכח הזה יש ניתוק בינם לבין צאצאיהם.

כידוע ברא מזכה אבא, יש קשר בין אבא לבן גם אחרי שהאבא נפטר יש חוט המקשר ביניהם, אבל אם חלילה ניתק הקשר אז אין חיבור כלל.

אפשר להבין לפי זה עכשיו את הפסוק "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" לגבי עצמנו. יש הרבה אנשים שלומדים תורה, השאלה אם הם מרגישים שהתורה היא שלנו ולנו, או שהם רק קוראים אותה מלמעלה, מקיימים אבל הם לא מרגישים שהיא שלנו, זה כאילו אנחנו צריכים לעשות את זה, צריכים ללמוד, צריכים לקיים, אבל לא מרגישים שזה שלנו. איך נדע אם זה שלנו או לא שלנו? אם זה שלנו פירושו שזה קנין שלנו, אם זה קנין שלנו אז אנחנו יכולים להוריש אותו לאחרים, אם אנחנו לא מורישים לאחרים אז אנחנו לא מרגישים שזה שלנו, כי מי שיש לו דבר ויש לו את כח הנתינה הוא רוצה להוריש לאחרים גם. אז "תורה ציוה לנו משה" - איפה הראיה תהיה שזה לנו? "מורשה קהילת יעקב", אם נוריש את זה לקהילת יעקב, אם כל אחד משתדל את התורה שלמד להנחיל ולהוריש לאחרים אז רואים שזה שלו, הוא מרגיש שזה שלו, והוא מרגיש צורך להנחיל את זה גם לאחרים, אבל אם לא, אם אין לו את זה הוא רק לומד את זה לעצמו, אז כנראה שהוא עדיין לא הגיע לבחינה הזאת של לנו וקנין שלו. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה הרבה כי לשם כך נוצרת, אדם נוצר בשביל להנחיל את התורה לאחרים, מה שהוא ספג הוא צריך להספיג לאחרים, אבל אדם שלומד רק לצורך עצמו הוא לא מבין בעצם מה סיבת היותו עלי אדמות.

בפרשה הזו של אדם הראשון יש לנו ללמוד כמה דברים: אחד, מה היה מצבו של אדם הראשון לפני החטא, ומה הביא אותו לחטא. אז מצבו לפני החטא היה, כמו שאומר הרמב"ן, שהוא היה במצב כמו בטבע, כמו תולדות הטבע, כמו השמש הירח והכוכבים שעושים פעולתם פעולת אמת ולא משנים את תפקידם, ז"א בחינה שנקראת בחינת מוכרח, לא כדומם שהוא מוכרח במצבו, אלא כמוכרח שלא שייך אחרת, כמו פיקח, שייך שפיקח יצא לרחוב חסר בגדים? לא שייך דבר כזה, הוא פיקח. שייך שהוא יקפוץ לאש? לא שייך דבר כזה, הוא פיקח. ז"א הוא מוכרח להיות כזה שלא עושה שטויות, שלא עושים דברים שלא, אלא מאי, אדם הראשון היה במצב שעושה רק רצון הבורא במוכרחות, אין אופציה אחרת, שום אופציה לא תתכן כאפשרות אפילו. אז איך הוא הגיע לחטא? אלא הנחש פיתה אותם שהקב"ה אכל מעץ הדעת טוב ורע ואחרי שהוא אכל מעץ הדעת הוא ברא את העולם, והקב"ה לא רוצה שאתם תאכלו מעץ הדעת כדי שלא תבראו עולמות גם כן, ככה הסביר הנחש. מה זה עולם? עולם זה הסתר, היעלם, העולם נברא בצורה של העלם ומתוך ההעלם אנחנו צריכים להגיע לגילוי אורו יתברך. אז אנחנו נמצאים בהעלם ומתוך ההעלם צריך להכיר את הבורא יתברך, אי אפשר להגיד שכל אחד מאיתנו מרגיש בכל רגע וחווה את הקב"ה, למה בעצם אנחנו לא חיים בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד" בכל רגע ורגע כמו אדם הראשון בגן עדן, למה? בגלל שאנחנו נמצאים בהעלם, העולם הזה הוא העלם גדול, אנחנו חושבים שבלי שנאכל, בלי שנעבוד בלי שנישן, בלי ובלי ובלי ובלי לא נוכל לחיות, ככה זה העולם, ככה אנחנו אומרים. אבל חנוך יוכיח ואליהו יוכיח שאפשר לחיות בלי הגוף כמעט, ז"א שהגוף יהפוך להיות רוחני, אם אדם רוצה להגיע לזה, אם אדם שואף לזה.

יש ספר שערי קדושה של המרח"ו שאומר איך אפשר להגיע לרוח הקודש, לנבואה, פעם היו פורשים אנשים נכנסים למערות, היו מתרחקים מישוב אדם והיו מקבלים עליהם כל מיני סיגופים והיו לומדים כל מיני דברים והיו מגיעים. היום יש מישהו שחולם על דבר כזה? תגיד לו רק מערה הוא כבר מתייאש, מה אתה מדבר איתי? מה אתה מוכר לי? ז"א אנחנו במצב שרחוקים מאד, אנחנו בהעלם דהעלם דהעלם דהעלם דהעלם.

אז מה עשה אדם הראשון? הוא אמר זה לא חכמה להיות בגן עדן כשאתה נמצא באור הגדול ויש לך מסייעים רבים, ויש מלאכים שנמצאים סביבך, צולים לך בשר משקים אותך יין, הכל מוכן לידך, אין לך שום בעיה, יצר הרע הוא חיצוני לך, אז בעצם מה החכמה, יש בזה קידוש ה' לשמור רק על מצוה אחת לא לאכול מעץ הדעת, זה לא עבודה, צריך עבודה. אז הוא החליט לברוא עולמות, כמו שאמר לו הנחש, מה זה לברוא עולמות? זה להכנס קצת בתוך החושך יותר עמוק קצת ומשמה להביא לגילוי, גילוי האור יבוא לא מהמצב שאצלו אין שום הפרעה אלא ממצב שיש בו טיפונת הפרעה ומשמה לעלות ולגלות את האור, ככה הוא חשב, אבל הוא לא יודע שברגע שנוגעים בזה זה חושך גמור ומאותו רגע זה נהיה טוב ורע מעורב יחד וזה יקח עכשיו 6000 שנה. זה היתה הכוונה שלו, הכוונה שלו היתה לכאורה לשם שמים, הוא חשב שהוא עושה מצוה גדולה, מצוה שלא לשמה, אבל הוא לא ידע שבעצם זה עבירה שהוא חשב שהיא מצוה, והיצר הרע הצליח להעביר אותו.

ז"א מפה אנחנו לומדים, אל תעשה טובות לקב"ה, אל תעשה יותר ממה שהוא מבקש, תעשה רק מה שהוא מבקש, לא ת וסיף ולא תגרע, אבל ממש מה שהוא מבקש. הדרגה שאנחנו צריכים לשאוף זה להגיע למצב של מוכרח, מה זה מוכרח? לא שייך שאני אעשה משהו אחר. אם השו"ע אמר ככה אז אני עושה כך בדיוק. אנחנו צריכים להגיע לדרגה של אדם הראשון לפני החטא, איך מגיעים לזה? מתרגלים כל הזמן שלא יש לנו בחירה, היום אני החלטתי לקום בנץ אז זהו, ומחר אני מחליט לא לקום בנץ כי אני עייף, ויש לי גם תכניות להיום אז אני לא אקום בנץ, אם אתה מחליט שאתה קם בנץ אתה צריך להפוך את זה למוכרח, אין אופציה אחרת, אין. זה כמו שכולם מתפללים בנץ ביום כיפור, ואין שטיבל ביום כיפור, וכולם מתפללים בנץ ואם פספסת את התפילה אז פספסת, נגמר. ושייך ביום כיפור לפספס תפילה? אז אתה מוכרח. אם אתה חי ככה שאתה מוכרח על כל דבר שאתה מקבל על עצמך לעשות, אתה לאט לאט תתקרב לבחינה שהיה אדם הראשון לפני החטא.

מה יהיה באחרית הימים? נחזור למדרגה של אדם הראשון לפני החטא. עם ישראל כבר הצליחו להגיע למדרגה זאת במעמד הר סיני, אבל יצר הרע עוד פעם שיבש את הכל והראה להם את מיטתו של משה רבינו מרחפת באויר והם נכשלו עוד פעם, פרי הדמיון, הוא אלוף בדמיונות, הוא נותן לאנשים דמיונות, חבל על הזמן. אבל אם אדם מחובר לשו"ע ויודע שהשולחן הזה לא ישתנה וזה מה שצריך לעשות, והוא מקבל על עצמו במוכרחות לעשות כל דבר, אז ממילא הוא מנטרל את היצר הרע. גם אם יבוא יצר הרע, יגיד לו אדוני, אני כפוף לשו"ע, מה שכתוב זה מה שמעניין אותי, כל השאר - לא מעניין אותי, לא קיים אצלי. אתה לא יכול להתחיל לשוחח איתי, למה אני מכיר אותך, שיחה אחת ששוחחת עם חוה הביאה מיתה לעולם, אם היא לא היתה נכנסת לשיחה איתך לא היינו מגיעים לזה שנמות לא היינו מגיעים לזה שנמות. אתה גרמת את המיתה והכל בגלל שיחה. יש אומרים בגלל הסקרנות, מה מה מה מה הטעם של העץ הזה? מה הטעם? מעניין, אם אמרו לא לא מה הטעם של העץ הזה, ואיפה היה אדם כשהם שוחחו, אז כתוב שהוא היה בדיוק ישן. מה זה שינה של אדם הראשון? אם דוד המלך ישן שיתין נשמי אז כמה ישן אדם הראשון? כהרף עין בטח, ובהספק הזה של ההרף עין הצליח יצר הרע לבלבל כבר את כל העולם. ז"א זה לא פשוט, לא פשוט. וכשיצר הרע נכנס אז הוא יודע איך לפתות ומה לעשות, ויש רק עצה אחת - פשוט אני  מוכרח. כשאדם יש לו  יא"צ של אבא שלו נגיד, ואחד בא אומר לו תשמע, יש איזה סעודת מצוה באיזשהו מקום או יש איזה חתונה, אומר לו אני מצטער, יארצייט יארצייט, אומר לו  תשמע אבל תבוא אח"כ, לא יכול אבל יארצייט, אני מוכרח, יש אנשים אני הזמנתי זה משפחה, יש דרשות, אני מוכרח. הוא יכול לוותר על יארצייט של אבא שלו בשביל איזה מסיבה של מישהו אחר? לא שייך. מוכרח. אנחנו צריכים להפוך את החיים שלנו למוכרחים. מוכרחים ללמוד, לא מוכרחים לשבת ללמוד, לשבת זה לא בעיה - הרבה יושבים, ללמוד, החלק השני לשבת ללמוד, זה מה שצריך. אמנם כתוב "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" שאשרי יושב ביתך גם כשיושבים זה כבר אשרי, אבל צריך עוד יהללוך סלה, זה לא מספיק רק לשבת. אז צריך כל אדם לדעת איך אני הופך את עצמי להיות מוכרח. זה סוד גדול, להגיע למצב שאנחנו  מכריחים את עצמנו.

ואני אגיד לכם, יש ליצר הרע פטנט, הפטנט שלו זה שאם הוא מצליח פעמיים להוליך אותנו שולל, מכאן ואילך אנחנו כבר מסורים בידו. והזהירו אותנו חכמים שאם אדם עבר עבירה ושנה כמי שהותרה לו. למה גמרנו ברגע שהוא זה... מה אתה מספר סיפורים, אתה כבר עשית את זה, נו, תמשיך ככה ויום אחד תחזור בתשובה, מה אתה כל פעם תתחרט תבכה תעשה, אל תעשה צחוק מעצמך, תלך עם זה עד הסוף, כרגע אתה לא בנוי לזה, אתה חלש, ואחרי זה יום אחד בעזרת ה' כמובן אתה תחזור בתשובה. ככה היצר הרע עובד עלינו.

אבל יש שיטה, יש שיטה שאני אימצתי אותה ואני ממליץ לכם לאמץ אותה גם, אם יצר הרע מצליח להפיל אותנו פעם אחת, לעשות לו דווקא. אני החלטתי לפני זמן להתפלל בנץ, למרות שזה קשה מאד ולמרות שאני פטור מהתפילה. כל העוסק בצרכי רבים, כמו שאני עושה, כך אמר לי מורי ורבי הרב שפירא זצ"ל, פטור מהתפילה, אבל אני אף פעם לא השתמשתי בפטור הזה. מכל מקום, זה קשה מאד להגיע בשתיים שלש מהרצאות רחוקות ולקום בנץ, זה קצת קשה, נכון? ומחר יש לנו סדר יום ארוך ועוד פעם הרצאה עד השעות הקטנות של הלילה, אז זה לא קל. מכל מקום, החלטתי - אין מה לעשות, אני קם בנץ, זהו. קמתי חודש ימים בנץ, לא היה קל, ויום אחד יצר הרע לא השמיע לי את הטלפון, אז לא קמתי. קמתי בשש וחצי,  פשששש ווי ווי ווי אין נץ, מה אני יעשה עכשיו? הודעתי למספר חברים שאני מתחיל שיעור בשעה שלש בלילה, מי שרוצה לבוא ללמוד איתי בבקשה, מהיום שיעור בשלש בלילה. למה? עכשיו בטוח אני אהיה ער בנץ, יהיו לי הרבה מזכירים, ידפקו לי בדלת, חייבים להעיר אותי, יש שיעור. אז עשיתי לו דווקא, ועד עכשיו זה עובד ברוך ה'. אז ז"א אם בן אדם רוצה באמת לנצח את יצרו שלא יזכה לפעם השניה, צריך פה לגשת לשיטה של חסימה ולהגיד לו חביבי, איתי אל תתעסק אתה תפסיד כי אני אעשה לך דווקא.

היה אחד שבאמצע הלילה היה לו מקטרת אז הוא רצה לקום פתאום בשתיים בלילה הוא מתעורר פתאום בא לו חשק למקטרת, אז ישר הוא חשב אמר מה זה, זה יצר הרע, מה זה תאווה, תאווה, עכשיו לקום מקטרת בשתיים בלילה, מה זה? אז הוא בא לישון בחזרה, אז היצר הרע אמר לו, אתה עצלן, זה עצלות, זה עצלות. אז עכשיו יש לו בעיה, מה הוא יעשה? או תאוה או עצלות, מכל מקום אתה בבעיה, אז מה עושים? אז הוא קם עד למקטרת, לא לקח אותה, וחזר לישון, אז זה לא תאוה ולא עצלות. מה לעשות, צריך לעשות לפעמים תרגילים התעמלות לקום לחזור, העיקר להראות ליצר הרע שאנחנו לא מוכנים ליפול בשבי שלו. אדם הראשון  נפל פעם אחת, אוי ואבוי מה קרה.

ואתם יודעים שאדם הראשון כתוב, שהוא היה צריך לחיות אלף שנה כשהוא חטא, כי ה' אמר לו "ביום אכלך ממנו מות תמות". והנה אנחנו מוצאים בתורה שהוא חי 930 שנה, איפה נעלמו לו שבעים שנה? אז כולם יודעים שהוא נתן שבעים שנה לדוד המלך, דוד המלך היה צריך להיות נפל והוא נתן לו שבעים שנה. מה זה הנדיבות הזאת שהוא פתאום מנדב שבעים שנה לדוד ה מלך? מה זה שבעים שנה לדוד המלך?

מסופר על הרב טרופ זצ"ל שהיה ראש ישיבה בראדין, שהוא היה גוסס ובני הישיבה אהבו אותו מאד והעריכו אותו מאד, והחליטו לא רק להתפלל עליו, גם לתרום ולהתרים חיים בשבילו, חיים ממש. אז אחד התלמידים תרם  יום, תלמיד אחר תרם יומיים, היה אחד שתרם חודש, וככה עברו והתרימו חיים. בסוף הלכו לח"ח זצ"ל ואמרו לו כבוד הרב, אנחנו מצפים שכבודו יתרום כמה שעות לטובת ראש הישיבה, אז הרב חשב וחשב חשב, ראו שהוא מתלבט מאד מאד מאד, ובסוף הוא אמר שהוא תורם לו רגע אחד. אז הבינו מה זה רגע אחד של חיים של החפץ חיים, וכתוב שבאותה שנה, מהמעשה הזה, באותה שנה התלמידים של הישיבה למדו באותה שנה מה שלא למדה הישיבה ב-25 שנה, בגלל שהם העריכו והוקירו את הזמן וראו מה זה ראש ישיבה כזה חשוב גוסס, והחפץ חיים  מוכן לתת רק רגע? זה לא רק רגע, זה יותר מידי, הוא חשב הרבה בשביל לתת את הרגע הזה. לתת רגע מהחיים, אתם מבינים מה אפשר לקפל בתוך רגע בחיים?!

אז מה קורה פה, אדם הראשון החליט לתת שבעים שנה, מה פירוש, לא היה יקר לו החיים לפחות כמו הח"ח? למה הוא נתן שבעים שנה? ודוד המלך אומר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ומה פתאום הוא נתן דוקא לדוד המלך בדרך כשהוא ראה את כל הדורות הוא לא ראה שמה עוד נפלים ועוד אנשים חשובים שהוא יכול לתת להם, למה דווקא לדוד המלך? אז כתוב כשנפטרים צדיקים מן העולם, המדרש אומר, הצדיקים כשנפטרים רואים פני שכינה, ומוכיחים את אדם הראשון, והם אומרים לאדם הראשון תדע לך, אנחנו מתנו בגללך. אז אדם הראשון אומר להם סליחה, אני עשיתי חטא אחד ומתתי בחטא שלי, אתם עשיתם חטאים מספר ומתתם בחטאים שלכם. וככה הוא פוטר אותם. אבל יש לו בעיה עם ארבעה שמתו בעטיו של נחש, הם לא מתו בגלל חטאים, הם מתו בגלל הנחש ובגלל אדם וחוה שנתפתו, אז הם באים אליו, אדם, אנחנו מתנו בגללך, אנחנו מבקשים פיצוי, אנחנו רוצים חיים. מי אלה הארבעה? ארבעה אלה זה בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. אלה הארבעה שבאים אליו ואומרים לו תשמע, אנחנו מתנו בגללך. אבל יש בעיה, הוא היה צריך לכאורה לתת למי? לארבעה. ולמי הוא נתן בסוף? רק לישי, מה זה? מה האפליה הזאת? למה לא נתת לכל אחד, אם אתה נותן לאחד סימן שאתה מודה באשמה, אם אתה מודה באשמה אז תתן לכולם. אלא מאי, שלשה מתוך הארבעה, הגמרא אומרת שמתו בעטיו של נחש, רק אחד יש שיש עליו פסוק שהוא מת בעטיו של נחש, מי זה? ישי. מה כתוב "ואביגיל בת נחש אחות צרויה", וכי בת נחש היא? והלא בת ישי היא, אלא שמת בעטיו של נחש ופרסמו הכתוב. אז יש לנו אחד מהכתובים ויש לנו שלשה מהגמרא. ועכשיו לא היינו אומרים את זה, אבל מה לעשות זה כתוב בגמרא בסנהדרין ל"ח ע"ב, שאדם הראשון צדוקי היה, רש"י אומר צדוקי, וידוע שצדוקי מאמין במקראות ולא מאמין במדרשים ובגמרא, אז באים אליו השלשה הוא אומר להם, כן מאיפה אני יודע שאתם באמת מתתם בעטיו של נחש, אומרים זה גמרא מפורשת, אומר להם אי אם ורי סורי, אי אם צדוקי, אני  צדוקי. וכשבא ישי אז הוא אומר לו ואתה מאיפה? אז הוא אומר לו יש לי פסוק, אומר לו את הפסוק, אומר טוב איתך אין מה לעשות, אז בבקשה שבעים שנה לבן שלך הנפל, וככה דוד מקבל שבעים שנה מאדם הראשון. יפה או לא יפה?

ובכן, יהודים יקרים, צריך להעריך את הזמן. רגע בחיים זה המון. המון. אתם יודעים כמה רגעים יש לנו ביממה? שמונים ושש אלף ארבע מאות רגעים, שניות. כל רגע שאנחנו ממלאים אנחנו ממלאים נצח. עכשיו אנחנו לומדים תורה, כל הרגעים האלה זה נצח, נצח נצח, אי אפשר למחוק אותם, נצח נצח נצח נצח, כל הזמן, כל מילה שאנחנו מוציאים זה תרי"ג, תרי"ג, תרי"ג מצוות, כמו שאומר הגאון מוילנא בריש מסכת פאה בירושלמי, הוא אומר שדבר אחד של תורה שקול כנגד כל התורה, דבור אחד של תורה שקול כנגד התורה, ולפי חשבון זה יוצא מיליונים לשעה, ובשבת זה ביליונים, כי בשבת הלימוד זה פי אלף, ואדם יכול לזכות בכל רגע ורגע ורגע ורגע. ורגע שעבר בלי מעש - הרגע הזה מת לנצח. זה התאבדות. אדם מאבד רגע זה התאבדות. למה? כי היה יכול למלא את זה בנצח והפסיד את זה. אדם זורק חיים לפח, ראיתם פעם בן אדם זורק חיים לפח? תלכו לבתי חולים, אנשים משוועים שיבטיחו להם שבועות לחיות, ואדם יש לו שנים לחיות והוא מבזבז ומבזבז וזורק וזורק ומבזבז ומבזבז וזורק וזורק, איפה השכל? הרי ברגעים האחרונים של חייו הוא מוכן לשלם כל הון בשביל לקנות חיים, וכל מה שהוא חסך כל ימי חייו הוא מוכן לקנות, אבל כשהוא היה חי - הוא היה מוכן להשקיע שעה של חיים בשביל שכר מינימום, או 25 שקל, או 30 שקלים לשעה, אדם מוכן לתת שעה של חיים בשביל שלשים שקל. לא יאומן כי יסופר. החיים כל כך זולים? 30 שקל לשעה?

אני לא יודע אם שמעתם פעם על בן אדם שקוראים לו מועמר קדאפי, אבל הוא כבר לא נמצא בכדור. אתם יודעים כמה כסף הוא הצליח לאסוף? מאתיים מיליארד דולר. נו, ואיפה הוא עכשיו ואיפה הם? אז למי הוא אסף? לאחרים. אז אנשים קונים נכסים, אוספים להם, כונסים להם הכל, וברגע אחד הם מסתלקים מכאן ואין להם כלום. מה זה בעיה כל כך להסתכל על הסיטואציה הזאת ולצייר אותה מול העיניים שבן אדם יום אחד יזכור לו יום המיתה. חכמים אומרים אין שום עצה, בסוף אתה לא מצליח להתגבר על יצרך אז יזכור לו יום המיתה. מה זה יזכור לו? לא יזכיר לו, יזכור, יזכור את יום המיתה, מה פירוש? יצייר איך הוא מת, מרגע שהוא מת איך כולם צועקים מסביבו, איך לוקחים אותו, איך מטפלים בו, איך שוטפים אותו, מה עושים לו, כורכים אותו, מכניסים אותו, מכסים אותו והם הולכים לשמחות והוא לאנחות. עשיתי לכם את זה קצר, אבל צריך לצייר את זה. אם בן אדם מצייר את זה אין חשק לאסוף לאף אחד כלום, רק לעצמך לחיי העולם הבא, ולהוריש, כמה שתוריש יותר יהיה לך יותר, כי יהיו לך רבים שמזכים אותך לאין שיעור. זה החכמה. לא לנחול, להוריש. אז אם אדם עושה כן, אשריו ואשרי חלקו.

אבל יש אנשים שחושבים שהם יכולים לעשות כל מיני פטנטים כאלה, להתחמק כזה, להספיק בינתיים לעשות משהו עם הסברים כאלה ואחרים שתראה, חייבים להתאוורר קצת, חיביים קצת זה וקצת זה, כאילו נותנים ליצר הרע איזה לגיטימציה, נותנים לו איזה הכשר. כאילו אי אפשר כל הזמן להיות עם יצר הטוב, אי אפשר אי אפשר, חייבים לתת קצת ליצר הרע, הקצת הזה נהיה כל החיים כמעט, כן, בקושי קצת נשאר ליצר הטוב, אבל עם ההכשר הזה הולכים ככה ומתדרדרים וכו'.

כתוב שהכשר כזה אדם הראשון וחוה ניסו לעשות, והקב"ה לא נתן להם. רבי אייבו אומר, שחוה סחטה ענבים לאדם הראשון. למה הם לא אכלו אם זה היה גפן, למה הם לא אכלו גפן? היו אוכלים את הגפן כמו שהיא, העץ נחמד להשכיל, יפה מראה, ניכר עליו שהוא בעל טעם טוב, למה לא לאכול אותו, למה לסחוט? כתוב שבאחרית הימים עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מלט, פירושו שאתה יוצא לגינה ויהיה לך לחמניות של אנג'ל על העץ, אתה לא צריך ללכת למכולת, ובגדים גם כן יהיה לך על העץ לפי מידה בהזמנה, כמו במן כשהיית אומר ומכוון מה אתה רוצה לטעום והיית טועם. וכתוב שענבה שתהיה באותו זמן ענבה, ענב, ענבה, ענבה שתהיה ישימו אותה בקרן זוית, היא תהיה כמו חבית, יעשו חור ויצא הגפן, ואח"כ סותמים אחרי ששותים, זה ענבה אחת. בדור המדבר בשביל להביא אשכול אחד מה שאצלנו מחזיקים אותו ככה, היו צריכים שמונה אנשים למאן דאמר, בשביל להביא אותו, טונות, טונות, זה אשכול. אז ענבה, אז מה היה עץ גפן של אדם הראשון, לך תדע איזה גודל זה היה. אז זה לאכול מזה אפשר היה לחתוך כמו שאומרים פלחים פלחים ולאכול כמו שצריך. למה הם לא אכלו, למה הוא סחטה? דבר שני אומר רבי אייבו, הוא אומר שבשעה שאדם הראשון חטא נתקטנה קומתו. מה זה קשור עכשיו שהוא חטא? חטא - ימות, ככה כתוב, שאם תחטא תמות, למה נתקטנה קומתו? ובכן, ההסבר הוא כך: אדם הראשון הקב"ה הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, הוא ראה עד סוף כל הדורות, והוא ראה את כל חכמי התורה, ראה את הכל. וכשהוא ראה את זה, הם ידעו שאסור להם לאכול מהעץ, אבל איך אפשר למצוא פתרון לאכול, איך אפשר למצוא פתרון לאכול ולא לעבור? צריך לחפש רב מקל, לא צריך להיות מוכרח כמו שאמרנו מוכרח כל דבר, לא, אפשר להקל. אז קודם כל אדם הראשון החליט ללמוד שיעורין, מה השיעור של איסור, אז הוא ראה שהאכילה זה בככותבת, שאם אדם אוכל תמרה הגסה, בין אם הוא עוג מלך הבשן בין אם הוא גמדי, אז אם הוא אוכל ככותבת הוא מתחייב, זה שיעור שמתחייבים בו. ואח"כ הוא למד ששיעור שתיה זה מלוא ל וגמיו, ומלוא לומגיו זה לפי האיש, ז"א אם עוג מלך הבשן שותה הוא יכול לשתות מלוא לוגמיו, אם זה אדם קטן אז מלוא לוגמיו, ואדם הראשון היה גבהו עד השמים אז הוא לשתיה יכול לשתות נהר, אין לו בעיה. רגע, אבל בכל אופן זה איסור, הקב"ה לא רצה, לא רצה, אז ככה הוא עבר בין דפי הגמרא, כמו שאומרים, לבדוק מה קורה, ואז הוא מצא מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אומר שחצי שיעור אסור מן התורה, וריש לקיש אומר שחצי שיעור מותר מן התורה, אז הוא אומר או, זה הרב שלי, זה הרב שלי, חצי שיעור מותר מן התורה, אני עד שאני אגיע לחצי שיעור יקח הרבה הרבה זמן, אני יכול לשתות בלי סוף, לכן הם לא רצו לאכול הם רצו לשתות, כי אם היו אוכלים זה לא היה נכנס אפילו בין השיניים, מה הוא לא ירגיש, מה זה, זה כלום. אבל מה עשה הקב"ה? הקב"ה ברגע שהם אכלו הקטין את קומתו, ואז ממילא הם עברו על שיעור מלא והתחייבו לקב"ה. אי אפשר לעשות קונצים עם הקב"ה, אי אפשר, לא כדאי, לא כדאי, לא כדאי, בשביל שלוק של שתיה לא כדאי, לא כדאי. אז כדאי לבדוק את המוצרים שאוכלים ושותים, לשים לב שההכשר כמו שצריך ולא לסמוך על דעת המיקל שלא יקטינו לך את הקומה אח"כ. כדאי לבדוק. כדאי להיות מוכרח, בקיצור, כדאי להיות מוכרח, לא כדאי להסתבך.

אבל אתם יודעים, לפעמים בן אדם חושב שאפילו שהוא יעשה איזה עבירה הוא יהיה נשכר, הוא יהיה נשכר. כתוב בגמרא שלא יהיה חוטא נשכר, זה לא בסדר שחוטא גם יקבל שכר? לא. קין הרג את הבל, וכשקין הרג את הבל אז למה הוא הרג אותו? לפי מאן דאמר הוא הרג אותו בגלל שהוא רצה לקחת את התאומה שלו היתרה, קין נולד עם תאומה אחת והבל נולד עם שתיים, אז קין טען אני בכור, ובכור מקבל פי שתיים, אז יש לי אחת ולך שתיים, אני צריך לקבל שתיים ואתה אחד, אבל הבל אמר לו היא נולדה עמי, היא שייכת לי, ונהיה מחלוקת ומריבה, וקין הרג את הבל. ועכשיו מה, הוא צריך להיות נשכר כביכול, נכון? עכשיו הוא יקח את התאומה, אין הבל בדרך אז הוא יקח אותה. אבל הקב"ה לא רוצה שחוטא יהיה נשכר, אז כתוב שהוא נתן אות לקין. ורבי נחמיה אומר מה זה האות שהוא נתן לו? צרעת. ורב אומר מה זה האות שנתן לו? כלב נתן לו. לפי זה אנחנו מבינים שכלב זה כמו אות קין, מי שיש לו כלב זה בעיה, לפי רב. מכל מקום, מה זה שהם אומרים צרעת, וזה אומר כלב נתן לו, מה, מה הולך פה? אנחנו חשבנו תמיד שאות שנתן לו זה אות ו' בשביל להציל אותו  מכל המוצא וכו', אלא מאי, הגמרא בכתובות אומרת, שארבעה מכריחין אותן, כופין עליהן לגרש את נשותיהן, מי שהוא מוכה שחין, מי שהוא צורף נחושת, מי שהוא מעבד עורות נקרא בורסיקי, ומי שמגדל כלב בשביל לעבד את צואתו, אלה כופין אותן לגרש את נשותיהן. וידוע שמאדם הראשון עד נח לא הותרו לאכול בשר, ולא הותרה להם שחיטה, וידוע שתובל קין היה אבי כל לוטש נחושת וברזל, אז לפי זה מתוך הארבעה האלה שכופין עליהם לגרש את נשותיהם, אז לא יכול היה להיות קין בורסיקי מעבד עורות כי אפשר היה לשחוט בקר או עופות, אי אפשר גם שהוא יהיה צורף נחושת כי זה רק התחיל מתובל קין, אז מה נשאר? רבי נחמיה אומר צרעת, שהיה מוכה שחין, ורב אומר שנתן לו כלב בשביל לעבד את צואתו. אז ממילא ככה קין לא יכול היה ליהנות מהתאומה שלו. אז אי אפשר עם הקב"ה, כדאי להיות מוכרח ולא לחפש פטנטים וכו' וכו' וכו'.

רבי יוחנן אומר דבר מדהים, רבי יוחנן אומר שהבל היה גיבור יותר מקין, והוא היה מעליו, שנאמר "ויקום קין", משמע ממי שהיה מעליו הוא קם. "ויקום קין" סימן שהבל היה עליו והוא היה תחתיו, אז "ויקום קין". ונשאלת השאלה, למה היה צריך לשנות רבי יוחנן ולומר לא כמו הפשט, ויקום קין מעצמו והרג אותו, למה צריך להגיד שהוא היה עליו והיה מתחתיו וזה, ורבי יוחנן אומר, למה הוא קם בעצם? איך הוא קם? כשהוא אמר לו הרי רק שנינו בעולם, ומה תגיד לאבא? אם תהרוג אותי מה תגיד לאבא? אז הוא התמלא עליו רחמים והבל קם ואז הוא דקר אותו והרג אותו. מה ראה רבי יוחנן לשנות? אלא בפרקי דרבי אליעזר כתוב, שאדם שנברא בגוף אדם ופניו פני בהמה דינו כבהמה. ורבי יוחנן אומר, שאם יש אדם כזה שהוא מתנהג כאדם, הוא בן אדם הולך רגיל הכל, רק הפנים שלו של בהמה, ממש, רואים עז, ואחד כזה עולה על ספר תורה, אומר רבי יוחנן, החזן יכול להיד לו סליחה, בא לשחטך, תרד תרד מהבמה, בא לשחיטה אני הולך לשחוט אותך, יש לו דין של בהמה. כתוב אצל אדם הראשון, שאדם הראשון הוליד כדמותו ובצלמו, בשת נאמר, משמע שלפני כן לא הוליד בצלמו וכדמותו, ומנו קין. אז קין היה דומה לבהמה, לכן זה היה ההיתר של הבל להרוג אותו בלי שום בעיה. אז רבי יוחנן לשיטתו, שמי שדומה לבהמה אין בעיה, אפילו על ספר תורה אומרים לו בא לשחטך, אז אין שאלה על הבל למה ציירת את הבל כמי שרצה להרוג את קין והיה עליו והוא קם אח"כ והרג אותו. מדהים.

אז רואים פה שיש דברים שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם, אבל יש ספר שנקרא "גנא דפלפלא" שהוא לוקח את המדרשים, ומחבר אותם עם הדינים וההלכות והמימרות של חכמים, ומיישב כל מיני דברים שנראים תמוהים ולא מחוברים, ומחבר אותם. כמו שיטת פרשת דרכים של הרב רוזניס משנה למלך, וכמו החיד"א, וכמו רבי יהונתן אייבשיץ, וכמו הרבה שעשו פלפולא דאורייתא. והדברים הם נפלאים.

בואו אני אראה לכם דבר נחמד, כתוב שרש"י אומר, שקין הביא מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת שזה היה זרע פתשן, נשאלת השאלה, מה הענין, הרי היה לו לקין את כל העולם, את כל הקרקעות, את כל הפירות, את כל האילנות, למה הביא פשתן? ואומר רש"י מן הגרוע, אלא משמע שזה היה תחת ידו, בשעה שהוא הביא את זה, זה היה תחת ידו. למה שזה יהיה תחת ידו? המדרש אומר, שבשעה שהוא הביא את זה, אתם יודעים מה היה התאריך? זה היה חנוכה. זה היה בחנוכה. ואדם הראשון ודאי לימד אותם לפי מה שהוא כבר למד את כל התורה כולה, אמר להם שהגיע זמן חנוכה, וצריך להדליק את החנוכייה. אז בשביל חנוכייה צריך פתילות, קין לא יכול להביא פתילות מהחי, הוא לא יכול לקחת צמר מן החי, למה - זה שייך להבל, המטלטלין שייכים להבל, הוא יש לו קרקעות, אז מה הוא יכול להביא פתילות? וכל היוצא מןה עץ אין מדליקין בו אלא פשתן,  אז בשביל לעשות פתילות הוא צריך לקחת פשתן, אז הוא לקח פשתן ועשה את הפתילות לחנוכיה ומן הגרוע הוא הקריב, מה זה הגרוע? את הפתילות הוא לקח לזה ואת הזרעונים הוא עשה קרבן. אז אומר רש"י מן הגרוע, מה זה גרוע? מה שנשאר הנפחת, מה שנשאר גרע ממנו זה החסיר ממנו מה שנחסר, זה מה שאומר רש"י. אז ז"א זה מה שהקריב קין. יפה או לא יפה? איך מתחבר הכל נפלא.

ש. לא שומעים

הרב: את מה? בשביל זה הקב"ה לא שעה לו. למה - אתה במקום להביא מהמשובח, אז מה אם זה מצוי תחת ידך, אז תתאמץ קצת. אתה ממציא את הנושא של הקרבן, אתה עושה את הדבר ואתה מביא אותו בלי הידור על המזדמן, תביא משהו משובח כמו שהביא הבל ומחלביהן.

אח"כ יש מדרש שאומר, שרבי יהודן אומר, דם אחיך, "ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", דם אחיך לא נאמר, דמי אחיך, אומר רבי יהודן דמו ודם זרעיותיו. ז"א הוא, הוא הרג אותו ואת כל זרעו היוצא ממן שהיו יכולים לצאת, אז התורה אומרת שהוא מתחייב על דמו ודם זרעיותיו. רבי הונא אומר, את דמי נבות, כשכתוב את דמי נבות, הוא אומר דמו ודם זרעיותיו. מה אומר רבי הונא? מה הוא אומר? הוא בא לגבות את רבי יודן, או הוא בא לחלוק עליו? הוא בא לחלוק. הוא אומר, מה שאתה אומר רבי יודן, שזה דמו ודם זרעיותיו, לאו דוקא, אפשר להגיד שלדמי אחיך זה הדמים מהפצעים שהוא דקר אותו, דקר ודקר ודקר כי הוא לא ידע מאיפה יוצאת הנשמה. אז זה לא דם אחד מקום פציעה אחת, אלא דמים הרבה שהוא הוציא ממנו זה נקרא דמי אחיך. ולא דמו ודם זרעיותיו, וזאת למה? הוא אומר כיון שקין שהרג את הבל, מה הוא הרג? רבי הונא לשיטתו יש לו מימרא שהוא אומר שהבל היה נשוי לאשה וקין היה נשוי לאשה, אז עכשיו שקין הרג את הבל מה קרה? אז אשתו של הבל נתאלמנה, והוא בתור אחיו יכול לייבם אותה, ואם הוא ייבם אותה אז הוא יעמיד תולדות, אז למה אתה אומר דמו ודם זרעיותיו? הרי לא יתכלה זרעו, לכן אתה מוכרח לדרוש דמי אחיך פצעים הרבה, אבל אצל דמי נבות אין את זה, שמה זה דמו ודם זרעיותיו. יפה או לא יפה? יפה מאד.

ובכן, בואו נראה עוד דוגמא אחת. דוגמא נוספת, על מה הוא מתדיינים? אז יש מאן דאמר שבעצם הם חלקו את העולם, אחד לקח את הקרקעות אחד את המטלטלין, ואז הבל אמר לו, תפשוט את בגדיך כי אתה משתמש בשלי, וקין המציא את הדיבור הראשון, הווארט הראשון- תעוף מפה. הוא אמר לו חביבי, אתה עומד על הקרקע שלי, אז הוא אמר לו פרח באויר, אצלנו זה היום מעוברת כזה תעוף מפה. מכל מקום זה מאן דאמר. אח"כ יש מאן דאמר שאומר שהם חלקו בשוה, גם מטלטלין ומקרקעין, ועל מה היה הויכוח? איפה יהיה בית הבחירה, באיזה חלק, של מי. ויש מאן דאמר שאומר שהתווכחו על התאומה היתרה, כמו שאמרנו קודם. ונשאלת השאלה, לפי השני מאן דאמרים הראשונים, שהם התחלקו מקרקעין ומטלטלין, או שהם היו בבית הבחירה, אז ברור למה הוא התחמק, למה התחמק קין כששאל אותו הקב"ה הא הבל אחיך, אז הוא אמר לו לא ידעתי, השומר אחי אנכי, כי אין לו שום הצדקה למה שהוא עשה, התחלקתם, אז מה בשביל זה אתה הורג אותו? אין לו הצדקה אז הוא חייב להתחמק, אז מה הוא אמר? לא ידעתי, השומר אחיך אנכי?. אבל לפי המאן דאמר השלישי, שאומר שזה על התאומה, אז הוא היה יכול להגיד אני הרגתי אותו כן, היה לו דין רודף. למה? כי אם קין סובר שהאשה היא שלו, והוא רודף אחרי האשה שלו, אז הדין במי שנואף שמצילין אותה בדמיו. כי נערה מאורסה זה הדין, ואם היא שייכת לו ואתה רוצה לקחת אותה בכח אז יש לך דין רודף, ואם יש לך דין רודף אני יכול להרוג אותך, אז הוא היה צריך להגיד בפירוש רבש"ע, אני הרגתי אותו כדין. אז איך הוא אומר לא ידעתי השומר אחי אנכי, תגיד ברור. אפשר להסביר שהוא אמר שהוא הרג אותו, בלשון הזה הוא אמר שהוא הרג אותו, והוא אמר גם מה הסיבה למה הוא הרג אותו. כידוע שהמדרש תנחומא אומר, שמי שנואף אשה הוא עובר על עשרת הדברות. הוא עובר על "אנכי ה' אלקיך" כיון שה' אוסר ואתה כופר בדבריו, אז אתה עובר על אנכי ה' אלקיך. הוא עובר על "לא תרצח" כי אם יבוא מישהו נגדו כשהוא ירצה לעשות את זה הוא ירצח אותו. הוא עובר על כיבוד אב ואם, כי הנולד לא ידע מי אביו לכבדו, הוא עובר על לא תגנוב, כי הוא גונב את מקור חברו, וכן הלאה מביא המדרש עשרת הדברות הוא עובר. עובר שזה יכול להיות בשבת. וקיצורו של דבר, זה הדבר שהוא אומר, אז למעשה כשאומרים אנכי, אנכי כשאומרים זה מרמז על עשרת הדברות. כמו שאמר יעקב אבינו ליצחק אביו, "אנכי עשיו בכורך", אנכי - עתיד לקבל עשרת הדברות, עשיו בכורך - לא, אז אני ראוי לברכה, אנכי, הוא לא אמר אני, הוא אמר בלשון של עשרת הדברות אנכי, למי שלא יודע המדרש תנחומא הישן אומר שאנכי זה לשון מצרי, אנוך, אנוך במצרית זה אני, בלשון מצרי, מסביר שמה למה באמת צריך להגיד אנכי, הוא אומר כיון שעם ישראל יצרו ממצרים והם דברו מצרית, אז עד שה' ילמד אותם את הלשון שצריך לדבר אז הוא פתח איתם ואמר להם אנכי. כמו שאני לפעמים משנה לאידיש קצת שאתם תחשבו שאני בענינים.

מכל מקום, אז הוא אמר אנכי, עכשיו בואו נבין לפי זה, לפי זה שאמר לו הקב"ה אה הבל אחיך, אמרנו שהוא היה צריך להגיד לו שהוא הרג אותו,  נכון? עכשיו נראה מה הלשון שהוא אמר, אנחנו תמיד קוראים כמו שקוראים, לא ידעתי, השומר אחי אנכי, אבל אם נקרא עכשיו ככה: לא ידעתי השומר אחי, אנכי. לא ידעתי השומר אחי אנכי, בגלל שראיתי שהוא רודף הוא מוכן לקחת אותה ולעבור על עשרת הדברות, לכן הרגתי אותו, בגלל שלא ידעתי שומר אחי את מצות אנכי - את עשרת הדברות שהוא עלול לעבור עליהם, נחמד לא?

אז אני אגיד לכם עוד משהו קטנטן, תשמעו איזה חשבון יפה. זה מדהים. אבל בשביל לדייק אני אקרא לכם מה כתוב. איתא במדרש, "ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין" איתא במדרש רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל, שמעתם? עד היום הבנו יש הפגנה על קוטג', הפגנה אהלים, חיות עשו הפגנה לתבוע את דמו של הבל, מה זה, בן אדם הורג את אחיו זה יותר גרוע מבעלי חיים. אנחנו טורפים כי אין לנו ברירה, ככה בטבע אנחנו החיות שלנו מזה שטורפים, אבל אתה על מה? על מה אתה הורג? הפגנה. אז הם באו לתבוע את דמו של הבל. רבי נחמיה אמר, בא נחש הקדמוני לתבוע את דינו של הבל, שמעתם? הנחש, זה שהביא מיתה לעולם בא לתבוע את דמו של הבל ולקחת דין מקין. יש לנו להקשות הגמרא אומרת מי שמתחייב במיתת בית דין ואין בית דין שיעשו את דינו, אז הקב"ה עושה את דינו. מי שנתחייב סקילה חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה נחש מכישו והארס שורפו, מי שנתחייב הרג נופל בחרב. אם כן קשה, קין היה לו עוון רציחה, ועל רציחה דינו של הרוצח בהרג, אז למה יהיה נידון בחיה דורסתו ובנחש מכישו? מה פתאום סקילה ושריפה? מה פתאום, הם באים מאיפה אתם יודעים גמרא, מאיפה הבאתם את זה? מה קרה פה? אז נראה לתרץ, המדרש אומר שהבל היו לו שני תאומות שנולדו עמו וקין היתה לו אחת, והיה קין חומד תאומתו היתרה של הבל ולשם כך הרגו. ואיתא במדרש אדם הראשון כהן היה, נמצא שתאומתו של הבל בת כהן, ומלבד שקין מתחייב על רציחה, הוא מתחייב גם על בעילת בת כהן. ודרשו חז"ל, בת כהן שזינתה היא בשריפה, אבל בועלה אינו בשריפה, כיון דחיובם מדכתיב "את אביה היא מחללת" היא ולא הוא, היא מחללת לכן היא בשריפה. אך נראה דיש מקום לחדש, דהא דמילי בזינתה עם זר, אבל זינתה עם אחיה יחוייב גם הוא בשריפה דחד אבו אית להו ואף הוא חילל את אביו כיון שהוא גם כן כהן. אפשר לחדש ככה לצורך הפלפול, אתם לא חייבים להסכים. תורה ניתנת ללמוד לכמה אנפי.

נמצינו למדים, יש ראיה לזה קצת, אני רואה שאתה קצת מפקפק, יש קצת ראיה לזה, ואל תתמה היכן מצינו איש שמת בשריפה במיתת כהן? יש דבר כזה. לכאורה מיתת נשים היא זו לבנות כהנים בלבד, אבל מצינו כהיה גוונא, כמו שכתב הריטב"א בריש מסכת מכות, עדים זוממים שהעידו על בת כהן שזינתה עם בן תשע ויום אחד, שפטור מן המצוות יתחייב שריפה כאשר זממו, ורק בהעידו שזינתה עם גדול מתוך שחייבו את הבועל בחנק אז גם הם בחנק, אבל כפה שהם רצו לחייב אותה ואין את מי לחייב, הם מתחייבים בשריפה, אז יש מקום להגיד אבל אפשר גם עוד לחלוק.

אבל נמצינו למדים, כי מלבד ששפך קין דם ונתחייב סיף כדין הרוצחים, גם התחייב שריפה כדין בת כהן וקיימא לן מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה, ושנינו ששריפה חמורה מהרג, ולפיכך סבר רבי נחמיה שנידון בשריפה, לכן אמר רבי נחמיה שביקש נחש הקדמוני לעשות בו דין.

עכשיו בזה נוסיף ונבאר, הא דסבר רבי יהודה דבהמה וחיה ביקשו לעשות בו דין סקילה, וזה מהיכי תיצי? דרבי יהודה לקמי קאזיל, דהנה איתא דיום שהרג קין את הבל שבת היה, ואיתא במסכת שבת החובל בחברו בחמתו והפיס דעתו באותה חבורה, רבי יהודה אומר שחייב משום מתקן, ורבי שמעון וכן סתמא דמתניתין אמרו דפטור, ואם כן הכא שהרג קין את הבל בשבת, רבי יהודה אמר חילל שבת כי חיבל בו לחמתו וחייב, ולרבי שמעון וסתם משנה אין בזה חילול, אמור מעתה, שבאנו לפלוגתא מאי מיתה היא הראויה לקין, ורבי שמעון מסתם משנה אינו חייב אלא שתי מיתות, הרג על הרציחה ושריפה על בת כהן, ונמצא דחמורה שלו היא שריפה, ושפיר אמרינן שביקש נחש להרגו בשריפה. אבל רבי יהודה רוח אחרת עמיו, סבר שחייב שלש מיתות, כי מחוץ שתי אלו גם חילל שבת ונתחייב סקילה, והיא החמורה שבכולן, וחייב קין נידון בסקילה, לפיכך סבר רבי יהודה דבהמה וחיה באו לעשות בו דין סקילה כהלכתו. יפה או לא יפה? איפה מחיאות כפיים? יפה.

מכל מקום אנחנו רואים דברים יפים ונפלאים, כשמתחילים את ספר בראשית יש הרבה הרבה מה ללמוד, בואו נראה עוד דבר אחד קטנטן.

איתא במסכת ע"ז, כתוב "זה ספר תולדות אדם", וכי ספר היה לו לאדם הראשון? אלא מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, וכיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, כתוב בגמרא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו. וצריך ביאור, למה דווקא אצל רבי עקיבא שמח בתורתו, מה, התורה של משה רבינו לא טוב? התורה של אז גדולי ישראל לא טוב? רק שמח בתורתו של רבי עקיבא??

נראה לפרש בדרך נאה בהקדים כמה דברים. הנה במדרש איתא דפרי שאדם הראשון אכל בוסר היה, בוסר. ועוד איתא במדרש, שעץ שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה. הדא הוא דכתיב "ותרא האשה כי טוב העץ". אמר צא וראה איזו הוא אילן שעצו נאכל כפריו ואין אתה מוצא אלא אתרוג. ובמסכת סוכה איתא, אתרוג הבוסר, רבי עקיבא אומר אינו פרי, וחכמים אומרים פרי, וקיימא לנו בכתובות רבי עקיבא כנגד רבים, הלכה כרבים, ועל כן הלכה כחכמים שבוסר פרי, ואיתא במסכת מנחות, אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה כשהוא יושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע, מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ועקיבא בן יוסף שמו, חזר ובא לפני הקב"ה ואמר לו, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו שתוּק. התימנים אומרים שתוּק, לא שתוֹק, מה זה שתוּק? אתה מנוע מלדבר, שתוּק, יותר נכון נראה לי. לא יפה להגיד לו שתוֹק, הוא מדבר מה שתוק, תן לו לדבר. שתוק, כך עלתה לי במחשבה לפני, אמר לפניו רבש"ע, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו חזור לאחוריך, חזר לאחוריך וראה ששוקלין בשרו במקולין, ה' ירחם, חותכים את רבי עקיבא לחתיכות. אמר לפניו רבש"ע, זו תורה וזה שכרה? אמר לו שתוק, כך עלתה לי במחשבה.

ומעתה יש לפרש את המדרש למה שמח אדם הראשון בתורתו והתעצב במיתתו? והנה בעת שראה אדם הראשון תורתו של רבי עקיבא, שהוא דורש על כל קוץ וקוץ בתורה, אמר בליבו ודאי תנתן תורה על פיו, כי אדם כזה שיש לרבונו של עולם לא יתן תורה על ידו, הרי אפילו משה רבינו אמר, יש לך אדם כזה ואתה לא נותן תורה על ידו? אז לכן הסבר שרבי עקיבא יתן את התורה ולפי זה, לפי תורתו של רבי עקיבא האתרוג בוסר הוא לא פרי. ורבי עקיבא סבר שהוא לא פרי, ואם כן אדם הראשון לא חטא באכילה, ויש לו להפטר, והוא שמח. ברם, כיון שראה את מיתתו של רבי עקיבא, עלתה לו שאלתו של משה רבינו דזו תורה וזה שכרה? וכיון שקיבל את התשובה שתוק כי כך עלתה לי במחשבה לפני, הבין דאפשר שגם מתן תורה לא לפי מחשבות בני אדם, ואם כן אע"פ שנראה שראוי שרבי עקיבא יתן את התורה, אבל אצל הקב"ה איפכא, ולפיכך הבין שמשה נותן את התורה ואם משה נותן את התורה הרי רבי עקיבא אינו בר סמכא יחידאי, אלא רק דעת יחיד שבוסר לפרי וחכמים דעת רבים, ופליגא עלי והלכה כחכמים שבוסר זה פרי, ואם כן הוא חטא בעץ הדעת ולפיכך נתעצב. יפה או לא יפה?

ובכן יהודים יקרים, אנחנו פתחנו את ספר בראשית, ותמיד איך שמתחילים בראשית כבר במנחה נח, נח כבר ישר מגיע, ולא מספיקים ללמוד בראשית, אף פעם לא מספיקים ללמוד בראשית. אבל אם אנחנו נתעקש, אפשר לעשות דווקא שכל פרשה בשנה נלמד גם את בראשית, חתיכה מבראשית, עד שפעם אחת נגמור בשנה את כל הבראשית, אי אפשר לגמרי, כן, אבל לפחות לעבור על הפסוקים כמו שצריך וללמוד, אז זה חשוב מאד, כי אחרת מפספסים את הבראשית והבראשית שמה טמון הכל.

ה' יזכה אותנו בעזרת ה' שנזכה להיות מוכרחים לעבודת הבורא, רוצים וחפצים ברצונו בלבד, לא מעונינים בפיתויים של היצר, לא מוכנים לשמוע אותו, לא מסתקרנים אחריו, לא ישנים בשעה שהוא עובד, כי אתה ישן לו והוא ער לך, לכן צריך להיות חכמים, ספר בראשית נותן כח גדול למי שרוצה לעבוד את הבורא, וה' יזכנו בעזרת ה' להיות עבדים הראויים לפניו אמן.

אמן.

אנחנו מודים מאד לכבוד הרב המפורסם שהטריח את עצמו לעירנו נתניה ובפרט לבית הכנסת ישמח משה ובפרט לבחורים שיושבים ולומדים בין הזמנים ואנחנו מודים עבור החיזוק, וכפי שחז"ל אומרים, אין מזרזים אלא לזריזים, ב"ה נתניה יש לה חלק מהזריזים, עיר של תשובה, עיר של בעלי תשובה, וב"ה ע"י זה בא אלינו גדול מזכה הרבים, שהוא מזרזר באת את העיר ואת אנשי העיר שהם בעלי תשובה, ולמעשה כולנו בעלי תשובה, כתוב צדיקים הראשונים, החסידים הראשונים היו כל חייהם בתשובה, ז"א שאנחנו כולנו בבחינת בעלי תשובה, והרב שחיזק אותנו ומחזק אותנו ויחזק אותנו יעזור ה' ויאריך ה' ימיו שיזכה כפי שחז"ל אומרים, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואנחנו מודים מאד על דבריו החמים, דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ושנזכה ביחד בזכות לימוד התורה ובזכות התשובה ביחד עם כבוד הרב המפורסם שליט"א שנזכה לביאת גוא"צ במהרה בימינו אמן.