ירוחם - ירוחם

ירוחם 3-10-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

כשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו,  נר ישראל, מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, אעפ"כ הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה? אז מה הוא אמר - הוא עומד לפני הפטירה והוא בוכה, שואלים אותו, מה קרה, למה אתה בוכה? אז הוא אומר, עכשיו מוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם, אם הוא כועס עלי אז הכעס כעס עולם, זה לא כמו מלך בשר ודם. ולא עוד, אלא שיש לפני שתי דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום ואיני יודע באיזה מוליכים אותי, אז איך אני לא אבכה? ומדובר על אחד מגדולי הצדיקים שהיו בדורות הראשונים, והוא בוכה, לא היה דבר שהוא הניח, הכל הוא ידע, את כל התורה הוא קיים, הכל מאה אחוז, צדיק יסוד עולם, והוא בוכה, ומה זה שהוא אומר ולא עוד אלא שאיני יודע, יש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום והוא לא יודע באיזה יוליכו אותו, מה לו להזכיר את הענין הזה, הרי ברור, כל פועל אדם ישלם לו, מי שהוא לא היה בסדר יקבל עונש, מי שהיה בסדר יקבל שכר. בכל ממשלה ובכל מדינה יש חוקים ומשפטים וסדרי עונשים כנגד כל מי שפורע חוק, וכן חלקי גמול בעד כל מפעל טוב וישר, מה הבעיה? אתה יודע מה עשית או אתה לא יודע מה עשית?

אמנם מובן מאליו כי שכר ועונש במעשה אחד, דהיינו שיקבל אדם שכר בעשותו הדבר וכן עונש אם ימנע מלעשות, זה דבר שהוא כמעט נמנע. מה פירוש? הענין הוא, ענין שכר, יתייחס רק בעת שאדם עושה את הענין בדבר שהוא לחייב בו, אם הוא חייב לעשותא יזה משהו לא מגיע לו שכר, אם בן אדם חייב לעצור באדום והוא עוצר, הוא לא יקבל על זה חמישה שקלים, אם הוא לא יעצור באדום הוא יקבל עונש. אבל אין דבר כזה שאם אתה עושה חובה אתה מקבל שכר, ואותו דבר הפוך, משפט עונש זה רק אם הוא נמנע מלעשות את החובה, החובה לעמוד באדום, אם אתה נמנע מלעמוד באדום אז אתה תקבל עונש, אבל על זה שאתה מקיים את החובה אתה לא מקבל שכר, לכן אין תקוה לגמול למי שממלא את החובה שלו, או מי שנמנע מלעשות עוול. וגם לא מקבל עונש מי שנמנע מלעשות מפעל טוב, אם אדם לא עשה מעשים טובים אבל הוא לא עשה גם רעים, הוא גם לא מקבל שכר ולא מקבל עונש. אבל משפטי ה' שהם ישרים עם הבריות, שכל דרכיו משפט עונש או שכר, בכל דבר יש או שכר או עונש, בכל דבר, כי אלקים שופט הוא לתת לאיש כפי דרכיו ומעלליו, לעוברי רצונו נכון הוא להם שפטים רבים רעים ונוראים, לעושי רצונו הוא מעותד לתת להם שכר גדול ועצום. ולכן יש הבדל בין מי שצריך ליתן דין וחשבון על המעשים שלו לפני מלך בשר ודם, אם עבד את העבודה שלו באמונה לבין מה שעתיד אדם ליתן דין וחשבון על מעשיו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי המשפט לפני מלך רגיל, מלך של בשר ודם, הזכות או החובה היא תגבל רק עם דרכי העונש, אם יזכה במשפטו אז הוא יהיה נקי מהעונש, ואם יתחייב במשפטו - ענוש יענש. אולם לא איבד שום שכר, כי גם אם יצדק וישפטו אין לו תקות קבלת שכר, רק שוללים ממנו את העונש. נגיד האשימו בן אדם באיזה תיק, הוא הגיע לבית המשפט ויצא זכאי, הוא מקבל פרס שהוא זכאי? לא. יקבל כסף שהוא זכאי? לא, הולך הביתה. בינתיים הוא ישב יכול להיות במעצר, חשדו אותו, כתבו עליו הכל הולך הביתה, זה הכל. אבל אם תפסו אותו על משהו היא ישב, יקבל עונש יקבל קנס הכל. אבל לא כן משפט האדם, משפט האדם אצל הקב"ה הדין וחשבון על מעשיו שהוא עתיד ליתן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ההבדל בין הזכות והחובה הוא בין עונש איום ונורא לבין שכר גדול מאד ועצום. אם יזכה בדין כשהוא יוצא מכאן, כן, אם יזכה בדין הוא יהיה עם נפשות הצדיקים ויתענג בנועם ה' לנצח נצחים בגן עדן, ואם הוא יתחייב, יוליכו אותו עם פועלי האוון לגיהינום.

נמצא שמלבד העונש המר שהוא הולך לגיהינום, הוא איבד גם את כל השכר שהיה מוכן לו בגן עדן. אם היה זוכה בדין היה הולך ומקבל אותו, זה מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי, ולא עוד, אלא שיש שני דרכים לפניו, אחד של גן עדן ואחד של גיהינום. היינו, מי שמוליכים אותו לפני מלך בשר ודם לתת דין וחשבון על מעשיו, יש לפניו רק דרך אחת, או עונש או שלילת העונש, אבל אין לו שום תקוה לקבל שכר. כשמוליכים אותו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שתי דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, אם יתחייב בדין לגיהינום, ואם לא - יתענג בנועם ה' בגן עדן.

אז נמצא, שאם הוא בסדר ילך לגן עדן, ואם הוא יתחייב הוא מפסיד שתיים, מה הוא מפסיד? הוא גם גיהינום וגם לא מקבל את השכר שהיה מגיע לו בגן עדן.

אז מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי, ואני יודע באיזו מוליכין אותי, זה מעורר עוד מוסר נפלא, לכאורה זה פלא, למה הוא חרד חרדה גדולה כזו? כי אם יש בידו איזה חטא ועוון, מה הבעיה? שערי תשובה לא ננעלו, אפשר לעשות תשובה. הוא יכול לעשות תשובה וייסלח לו. אבל ידוע שחז"ל הקדושים קיימו אתכל התורה הקדושה כולה, ולא בא לידם שום חטא ועוון מעולם, וכמה הפליגו חכמים במעלתו של רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, מעשה מרכבה, מעשה בראשית, הכל הוא ידע, ובאמת לא הרגיש בנפשו שום חטא ועוון כלל, אז מה הוא כן פחד? אבל הפחד שלו היה מעומק הדין. עומק הדין, שבעה דברים מכוסים מן האדם ואחד מהם זה עומק הדין, עד כמה הקב"ה מעמיק בדינו, זה לא משהו שטחי מלמעלה, כשדנים את האדם זה בכל הרבדים של כל מעשה ומעשה.

לדוגמא, אנחנו כשרואים עכשיו את כף היד, מה אנחנו רואים? כף יד. יד חמש אצבעות, רואים גם ציפורניים, אבל זה מורכב ממיליארדים של תאים, יש פה ורידים, גידים, נימים של דם שעוברים ויש פה עור ותת עור, ויש, זה מורכב מאד, מאד מאד מורכב. מה אנחנו רואים? יד. תביא לי את היד שלך, אנחנו מתייחסים לכל הפרטים של היד? לא. עכשיו אם לבן אדם יש גיד אחד דלקת, הוא לא יכול להניע את היד. אומרים מה הבעיה שלך? לא יודעים שבתוך היד יש בפנים דלקת קטנה, והיא מגבילה לו את היד הוא לא יכול לזוז. אז בן אדם שמסתכל מן הצד רואה יד רגילה, אבל הוא לא יודע מה המגבלה. אנחנו עושים מעשים, המעשים נראים מעשים, נגיד אחד מניח תפילין אז הוא הניח תפילין, מישהו ראה שהוא לא הניח תפילין? כולם ראו שהוא הניח תפילין, אבל אולי התפילין פסולות? אולי התפילין גנובות? אולי התפילין האלה הם לא מונחות במקום הראוי? ועוד ועוד ועוד ועוד יכולות להיות בעיות, אבל מה ראינו? שהוא כל יום מניח תפילין. כשהוא הגיע לשמים יגידו לו אדוני, התפילין שלך היו מתחת לקצה השערות ושרשיהן למטה על המצח לכן לא הנחת תפילין. התפילין שהיו לך פה לא היו במקום היו למטה יותר מידי, לא הנחת תפילין. התפילין בפנים במשך שנים לא בדקת - פסולות בכלל. אז הוא יבוא ויגיד אני הנחתי תפילין, יגידו לו כן, הנחת קופסאות אבל תפילין לא הנחת, כי תפילין יש להם דינים, אם לא למדת את הדינים ולא בדקת לא הנחת. זה לא עומק הדין מה שאני אומר כרגע, זה הדברים הפשוטים, הא' ב' שכתוב בשו"ע שצריך לעשות. אבל יש לדוגמא, אדם עושה מצוה, והמטרה של המצוה כשהוא עושה זה להתגאות על הבריות, או שהוא מתכבד בקלון חברו בשעה שהוא עושה איזה מצוה, או כל מיני דברים שהם בדקויות שלא כל אחד מרגיש בהם. אדם לדוגמא מדבר עם חברו, אבל תוך תוכו הוא מזלזל בו, כלפי חוץ הוא מראה הכל בסדר אבל בתוך תוכו הוא מזלזל בו, הוא שהוא שונא אדם בתוך לבבו, זה גם דברים שאדם יכול לדעת אותם, אבל בד"כ הוא לא שם לב אליהם כי הוא לא חושב שמה שבפנים זה נחשב, הוא חושב שרק מה שבחוץ נחשב. זה גם לא עומק הדין, ויש דברים עמוקים מאד מאד שגם דנים אותם בשנים. מזה הוא פחד, כי יקצר שכל בינת אדם להקיף את אמיתת בירור הדין וחשבון על כל מעשיו, כי עומק בירור הדין בחשבון הוא רק לאלקים. כמו שאמרו חז"ל, שהקב"ה הוא המבין.

מזה חרד רבי יוחנן בן זכאי את כל החרדה, והוא מפחד ממה? מעומק הדין. כי אפילו אם הוא צדיק בעיניו ואינו מרגיש בנפשו שום חטא ועוון, אבל מי שבא בסוד ה' וחקר בחקר אלקים, ימצא שהחשבונות הרבים אשר יבקש האדם הם לא כמו מה שהקב"ה מסתכל. לכן הוא אמר, איני יודע באיזו מוליכין אותי.

אם האדם בעצמו היה יודע ומבין לחשוב את חשבונו ודינו, לאן פניו מועדות, ולאן יוליכוהו, אם זה במסילה העולה לגן עדן או הפוך, לא היה דואג כל כך, כי אם זך וישר פעלו אין לו מה לדאוג, הוא צריך להיות שמח בחלקו. ואם הוא יודע שהוא העווה את דרכו, ישוב את ה' וירחמהו, וישען על רחמי ה' כי ירבה לסלוח. אבל כאשר לא לאדם דרכו לחשוב חשבונו ודינו, לכן הוא לא יודע באיזו מוליכין אותו, יתכן שיוליכו לגן עדן אחרי כי אינו יודע בנפשו משום חטא ועוון כלל, אבל לפי עומק הדין של מעלה אפשר שהו אלא יצא ידי חובת עבודתו ויוליכו אותו בדרך לגיהינום. אם כן, איך הוא יוכל לעשות תשובה, הרי הוא לא יודע אם באמת בשמים ידונו אותו על דברים שהם נסתרים ממנו.

היסוד של הדברים שאנחנו אומרים כי העונש והשכר הרוחני שניהם גדולים ונוראים מאד. וכך כתוב בשער הגמול להרמב"ם, כללו של דבר, מבואר מדברי חכמים שגיהינום הוא מקום של דין המשפט לענוש בו את החטאים בנפשותם, ביסורים וצער שאין להם דמיון בעולם הזה, כיון שהיסורים בעולם הזה זה בגוף שפל, גס ועב ההרגש, והעונש והצער בגיהינום זה בנפש הזכה והדקה. ז"א אם אדם יקבל מכה ביד, זה יכאב לו מאד, אבל אם ילבינו את פניו ברבים זה יכאב לו עוד יותר לאין שיעור. אם יביישו אותו עוד יותר הוא יהיה אדום וירצה להקבר באדמה, ולא נגעו בו, לא היתה פגיעה בגוף, מישהו עלב בו, מישהו זלזל בו לפני כולם, מישהו גילה את תרמיתו, איך הוא מרגיש? מתי הכאב יותר גדול, מכה ביד או זה? ודאי שזה, משום שבושה ועלבון צורב הרבה יותר, ונשאר לאורך זמן מאשר מכה שאדם קיבל ביד שהיא תכאב שבוע שבועיים והיא תחלוף. כשהוא יסתכל על היד עוד פעם, לא ירגיש שום כאב. אבל כשהוא יזכר עוד פעם אם שפכו את דמו או שהוא יראה את אותו בן אדם או שיפגש את אותם אנשים שהוא היה במעמד שלהם זה יחזור לו עוד פעם, כי הנפש היא דקה וזכה והיסורים שיש בה הם קשים הרבה יותר מיסורי הגוף בעולם הזה. לכן היסורים בגיהינום הם הרבה יותר קשים ממה שאנחנו חושבים. והרגש הנפש ביסוריה גדול מאד מיסורי הגוף לרוב הרגשתה, הרגישות שלה, וזכות בריאתה - שהיא נבראה זכה.

גם ענין השכר הרוחני הוא לאין שיעור מאשר השכר פה, פה מה השכר שאדם יכול כבר לחלום עליו, איזה סוג הנאה ולכמה זמן הוא יכול לסחוב אותה. אבל שם כתוב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אתם יכולים להבין דבר כזה? אם תאספו את הנאות כל העולם הזה, של כל בני האדם, מאדם הראשון עד היום, כמעט 6000 שנה, והיו טריליונים של טריליונים לאין ספור של אנשים בעולם, וכולם נהנו בכמה סיטואציות, וריאציות וכו', ותקחו את כל ההנאות של כולם ביחד ותרכזו אותם למיקס אחד ותביאו את זה לבן אדם אחד, קורת רוח, לא תענוג, רק קורת רוח של שעה אחת בעולם העליון זה יותר מכל חיי העולם הזה. אתם יכולים להבין דבר כזה? כמה אושר ושכר יכול לקבל בן אדם בעולם האמת, זה רק בגלל זכות הנשמה שלו. הגוף שלנו לא יכול לסבול הרבה הנאות, אפילו אם תאכל מאכל הכי טוב, הכי טעים, דבש אם תרבה לאכול תקיא, כל הנאה שאדם ירבה ממנה הרבה, בבת אחת, ברציפות, הוא יקיא. הגוף לא יכול לסבול יותר מידי, זהו, יש לו גבול, מגבלה. עד כאן, די, רוצה עוד? לא לא. עוד קצת עוד קצת, לא די, לא יכול, די די די. זה הגוף. אבל הנשמה - אין סוף. אז בעונש זה אין סוף, ובשכר זה אין סוף, ובעונש זה קשה מאד מאד מאד, ובשכר זה תענוג עליון שאין לנו אפילו אפשרות להשיג עד כמה אפשר ליהנות.  ולזאת גם עונש של שעה נורא מאד, לא רק של שעה אחת של קורת רוח, גם של יסורים. וגם אבדן של שעה אחת הוא הפסד גדול מאד, אם מפסידים בגן עדן שעה אפילו זה הפסד אדיר שאין כדוגמתו.

והנה, עם כל החולשה של הרגשת האדם בעונש הרוחני, עוד יותר תקטן הרגשתו בשכר הרוחני. ז"א אנחנו לא יודעים להרגיש מה זה עונש רוחני, לא יודעים, אנחנו מבינים שלדוגמא, אם יתנו לבן אדם יסורים שיהיה לו כאב שיניים 13 שנה רצוף, אנחנו מבינים שאדם יכול למות, להשתגע מכאבים, הוא לא יהיה נורמלי, 13 שנה כאב שיניים רצוף זה לא נורמלי, ואם בן אדם צריך להיות ככה אלף שנה? וזה רק שיניים, וזה רק גוף, ואם זה בנשמה משהו, אז אין לנו שיעור אפילו כמה זה. אין לנו מושגים. אבל עוד יותר אין לנו מושגים מה השכר שאדם יכול לקבל בעולם העליון והוא מפסיד בזה שהוא לא עושה תשובה.

ואנחנו נראה דוגמא מזה בשביל להבין את הדבר הזה. עוד יותר קטנה ההרגשה שלנו בשכר הרוחני, כי לאדם יש בכל אופן ציורים של עונש, יש לנו מהעולם הזה ציורים של עונש, כי העונש הוא יותר קרוב לחוש שלנו, כמו שאנחנו מאמינים בקבלת חז"ל כי העונש הוא מוקדי אש מתלקחת וכו', יש ציור לאדם מיסוד האש הגשמי והוא יודע מה האש עושה. ואש שלוהטת ואוכלת מנפש ועד גוף אנחנו יודעים מהזה. אבל אנחנו לא יודעים מה זה שכר רוחני של העולם הבא, ואנחנו לא יודעים מה זה להתענג על הקב"ה וליהנות מזיו שכינתו, זה אנחנו לא יודעים.

אין לנפש של האדם שום ציור בזה, יען כי אין מעין דוגמתה בתענוגי העולם הזה. לזה היה האדם בוחר נפשו לוותר הרבה מחלקו לעולם הבא משכר המצוות כדי לנקות בהם את העונש של מעט עוונות בעולם הבא. אם היו אומרים לבן אדם תשמע, אתה צריך להכנס שלשים שנה לגיהינום, ויש לך אלף שנה שכר בגן עדן, מה אתה אומר, אתה מוכן להכנס שלשים שנה לגיהינום ולקזז לנקות על חשבון הגן עדן? הוא היה קופץ על המציאה מיד, ואומר כן ותקח כפול רק תשחרר אותי. נכון שככה היינו עושים? ככה היינו עושים. אבל אם היו אומרים לבן אדם פה, אתה צריך להכנס לשלשה חדשים לכלא, או תשלם במקום זה מיליון דולר, הוא יתן מיליון דולר לא להכנס שלשה חדשים? לא. הוא יהיה מוכן לשבת שלשה חדשים ולשמור על המיליון דולר.

עכשיו, כדי שנוכל לדעת מושג וציור מגודל השכר הרוחני בערך העונש, הנה מופת נאמן, מעשה שמובא בגמרא, על אלישע אחר. היה תנא קדוש שקראו לו אלישע בן אבויה, הוא היה הרב של רבי מאיר בעל הנס, והוא היה תנא קדוש. אבל במשך הזמן הוא התקלקל ופרש ופקר וקראו לו אלישע אחר. השתנה לגמרי לחלוטין, נהיה חילוני כופר, מה שנקרא. כי נח נפשיה דאחר - בשעה שמת אחר, הגיע לשמים, היתה בעיה בשמים, לדון אותו - לא יכולים לדון, בגלל התורה המרובה שהוא למד כל ימי חייו אז לא יכלו לדון אותו ולהכניס אותו לגיהינום, כי התורה מגינה עליו, כל כך הרבה תורה הוא למד, אי אפשר לדון אותו. להביא אותו לחיי העולם הבא גם אי אפשר, הוא עשה עבירות איומות ונוראות, הוא כפר בסוף בכל. אז אי אפשר היה לא להכניס אותו ולא להעניש אותו. אז מה קרה לו בינתיים? הוא היה בכף הקלע, הוא היה בכף הקלע. בינתיים הוא לא פה ולא שם. אמר רבי מאיר, התלמיד שלו רבי מאיר כך אמר, מוטב שידונו אותו ויכניסו אותו בסוף לחיי העולם הבא, אז כדאי לו להכנס לגיהינום, ידונו אותו על מה שהוא עשה עד שיגמר העונש שלו, ואח"כ שיגיע לחיי העולם הבא. ז"א רבי מאיר אומר, שמשתלם לאדם להכנס לגיהינום עם כל העונש הקשה והנורא בשביל להגיע בסוף לעונג והתענוג של חיי העולם הבא. ואמר, מתי אמות ואעלה עשן מקברו. ז"א רבי אמיר אומר, כשהוא ימות הוא ידבר שמה למעלה בעולם העליון שיוציאו אותו מהמצב הביניים שהוא נמצא, יכניסו אותו לגיהינום, ואחרי זה שיגמר הכל הוא יכנס לחיי העולם הבא, ואז יעלה עשן מקברו וכולם ידעו שהכניסו אותו לגיהינום. כשנפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של רבו אלישע אחר, וידעו כולם פה בעולם הזה שרבי מאיר קיים את הבטחתו ובבית דין של מעלה הוא הצליח להעביר החלטה שמכניסים את הרב שלו לגיהינום עד שיגמור את הכל ואח"כ יכנס לעולם העליון. אמר רבי יוחנן, זה גבורה לשרוף את הרב שלו? רבי  מאיר מה עשה - ביקש שישרפו את הרב שלו בגיהינום בשביל להביא אותו לעולם הבא, זה גבורה? הוא אומר, אז הוא אומר אחד היה בינינו ואנחנו לא יכולים להציל אותו? מתי אמות ואכבה עשן מקברו. ז"א לבטל לו בכלל את הגזרה שיכנס לגיהינום ולהכניס אותו לחיי העולם הבא. כשנפטר רבי יוחנן כולם ראו זה פלא, הפסיק העשן מהקבר של אלישע אחר. ז"א הוא עמד בדיבורו והצליח להוציא אותו מהעונש אל השכר.

עכשיו נעשה חשבון, מיום הפטירה של רבי מאיר עד זמן הפטירה של רבי יוחנן עברו בערך מאה וחמישים שנה, ז"א שאלישע אחר היה בגיהינום 150 שנה, עד שהצליח רבי יוחנן להוציא אותו משם. כי רבי מאיר היה זקן מאד מרבינו הקדוש, והוא היה מתלמידי רבי עקיבא, וביום שמת רבי עקיבא נולד רבי, וכן רבינו הקדוש האריך ימים הרבה בהפלגה עד מאה שנים, ונמצא שבזמן פטירת רבי בודאי כבר עברו הרבה עשרות שנים מזמן הפטירה של רבי מאיר, והנה רבי יוחנן האריך ימים אחרי פטירת רבינו הקדוש יותר מתשעים שנה, כמבואר בסדר קבלת הראב"ד ובספר יוחסיין עיין שם, אז כל הזמן הרב מיום פטירת רבי מאיר שעלה עשן מקברו של אחר, עד הפטירה של רבן יוחנן, בערך 150 שנה, לא פסק עשן מקברו של אחר, והוא היה נידון באש של גיהינום עד שהוציא אותו רבי יוחנן.

נמצא לפי זה החשבון, שהיה כדאי לפני אחר להיות נצרף ונשרף באש מתלקחת של גיהינום משך 150 שנה בערך, אך ורק כדי לזכות אחר כך להתענג בנועם של הטובה של חיי העולם הבא. ואם לא הציל אותו רבי יוחנן בזכותו מי יודע עד כמה היה נידון עוד?

קורח ועדתו עד היום בגיהינום אומרים משה אמת ותורתו אמת והם בדאים, למעלה מ-3000 שנה. אז זה לא פשוט בכלל. אמנם הארי הקדוש אומר שבאחרית הימים קרח יעלה מהגיהינום, "צדיק כתמר יפרח" - סופי תיבות קורח, והוא יקום בתחיית המתים, אבל 3000 שנה חבר'ה, תנסו להיות חמש דקות על חום של שבת בתנור, תראו אם זה כל כך קל, ואתם לא נכנסים עוד עם כל הגוף, לא פשוט. וזה לא חום כזה של בשר שנחרך ונשרף, זה הרבה יותר גרוע לאין שיעור כי זה שריפת הנשמה. ואתם יודעים לבד, שאתם כועסים יש אנשים שמתים מכעס, שבץ לב. ומה זה כעס? זה קצת שריפת הנשמה, קצת, הנשמה קצת מתחממת, קצת, הוא נהיה אדום אדום אדום, למה פגעו בו כעס קטן פגעו לו בנשמה, קצת וזהו, והוא יכול להרוג אנשים, מהכעס. מה זה קצת. כשבן אדם יראה איזה עוונות הוא עשה אחרי 120 שנה ומה מגיע לו עונש, עוד לפני שיתנו לו את העונש, מהפיצוצים שיהיה לו מהכעס על עצמו, איך הוא הגיע לזה טמבל כזה שעושה כזה דבר, יבבי, יבבי. הרי אנחנו מכירים כמה אנשים וראינו איך הם מתנהגים בשעה שהוא איבד נגיד איזה סכום של 5000$ או שכח אותו ברכבת והיא נסעה, או אני לא יודע מה, טח הוא דופק בראש, יש כאלה הולכים לקיר מתאמצים, יש כל מיני תופעות כאלה של אנשים שמבינים מה הם עשו לעצמם והם מזיקים לעצמם, יש שתולשים שערות, איזה דברים. זה עוד חוץ ממה שהוא איבד. זה כבר הוא מעניש את עצמו. אז תארו לכם שבן אדם  יגידו לו תשמע, על מה שאתה לא קמת בבוקר ופספסת את התפילה, מגיע לך כך וכך, יו מה, הגזמתם, עד כדי כך? בשביל מה - בשביל חמש דקות? יגידו לו חביבי בטח יש חשבון. וקריאת שמע אתה קראת? לא, אני הייתי עייף, אני זה, אה גם לא קראת, אה אתה יודע כמה חשבון? והתפללת? איך אני יכול להתפלל, היה עבודה, אני הייתי ממהר לעבודה. אה בעל הבית יותר חשוב? והקב"ה? אתה יודע מה החשבון? ככה וככה, וככה התחילו לבכות לו, וזה מהקטנות, מהקטנות. ומה עם הגדולות? יבבי יבבי יבבי.

וכל זה משתלם לקבל את העונש בשביל לקבל את השכר בסוף, כי השכר הוא לאין שיעור שאנחנו יכולים להבין, עד שרבי מאיר הסכים להכניס את הרב שלו לגיהינום בשביל שבסוף הוא יגיע לעולם הבא. אתם שומעים דבר כזה? וכמה שכר אנחנו יכולים לקבל? במקום להמציא תירוצים ולספר למה לא קמנו ולמה לא התפללנו ולמה לא עשינו, כדאי לעשות, כדאי לעשות מצוות הרבה הרבה הרבה, זה יהלומים, זה שכר, זה שכר, זה נצח נצחים, שכר שכר, וכדאי לא לעבור עבירות, שלא נדפוק את הראש אח"כ ולא נעשה ש טויות, חוץ מהעונש. אז למה אם אנחנו עוד עכשיו פה, רבן יוחנן בן זכאי בכה כי הוא כבר היה סמוך למיתה והיה לו פחד, אבל מה היה לו פחד? לא ברמה שלנו, אם עשינו מצוות או לא, אם זה מצוה או לא מצוה, הוא פחד מעומק הדין, לך תדע עד איפה יחטטו לו בכל דבר ודבר לברר, אם זה היה בשלמות לא בשלמות, ביראה לא ביראה, בשמחה לא בשמחה, במסירות נפש לא במסירות נפש, אווו כמה יש מדדים לבדוק כל דבר. אז אם בן אדם חושב שהוא יגיע לעולם האמת והוא מסודר, אז שידע, זה לא כל כך פשוט. אם גדולי התנאים הקדושים פחדו פחד מוות, פחד מוות, בוכה לפני התלמידים בלי בושה, בוכה, בוכה מה קרה? אני לא יודע באיזה דרך מוליכין אותי, אני הולך לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, יש גיהינום יש גן עדן, לא יודע לאן מוליכים אותי. יש אומרים למה כשנכנסו התלמידים הוא בכה? למה הוא לא בכה קודם? למה כשנכנסו תלמידים הוא בכה? משום שהוא פחד פחד גדול, פחד מוות, ממה? אולי הוא לא לימד את התלמידים מספיק. אולי היה איזה משהו זלזול וחסרון בלימוד של התלמידים, ואז ידונו אותו חס ושלום, תארו לכם שאחד למד פחות, או בא נגזים,  נגזים בכוונה, תלמיד אחד יצא החוצה ולא נהיה תלמיד חכם בגלל שפעם אחת נגיד הוא פגע בו שלא כדין או משהו כזה, נגיד זה לא הציור אבל נגיד בימינו הרי יש הרבה מורות מעליבות ומורים מעליבים, ויש כאלה זורקים ומעיפים, וכל מיני דברים כאלה. אלה בכלל לא מפחדים, הם גדולים יותר מרבן יוחנן בן זכאי, אין להם בעיה עשר עשרים לזרוק ככה כל שנה, בשביל להראות שהישיבה או הבית ספר הוא ברמה, אין להם בעיה שאח"כ אלה יסתובבו ברחובות ויהיו גנבים או רוצחים, אין להם בעיה. אין להם בעיה. הם שומרים על השם של הבית ספר, של המוסד, של הישיבה. אבל על שמו של הקב"ה שהבנים שלהם יהיה להם שם טוב, על זה הם לא שומרים. אלה בכלל לא בוכים, הם שמחים, מבסוטים על כל אחד שעף, היום העפתי מישהו, אתמול העפתי שתיים ומחר אני מתכוון להעיף שלשה. גיבורים.

אז צריך לדעת, בשמים זה לא הולך כמו שאנחנו חשובים פה, פה לפעמים  נותנים לנו שררה לתקופה מסוימת ואנחנו מרגישים בטוחים, מי יכול להזיז אותנו, אנחנו ה'מאן דאמר', יש לנו את השיקול דעת להגיד להביע, לענוש, לתת שכר, אנחנו מחליטים. כן, אבל כשנגיע למעלה יחליטו בשבילנו גם, ואז יש מדד אחר לגמרי, לא כמו שאנחנו חשבנו. ואתם יודעים מה הכי גרוע? שכמו שדנו את האחרים ככה ידונו אותנו. מי שמקפיד - מקפידים עליו, מי שמרחם - מרחמים עליו, איך שאתה מתנהג ככה יתנהגו איתך. אז זה לא כל כך פשוט, ובפרט שאנחנו נמצאים עכשיו אחרי ראש השנה ואני מקווה שהשכלנו לשוב בתשובה, ולפני יום הכיפורים שאנחנו הולכים להיחתם סופית מה יהיה השנה הזאת איתנו, אז זה לא כל כך פשוט, רבותי, כל אחד יקח לעצמו חשבון נפש לבדוק, לפי הקריטריונים שלמדנו פה, האם כדאי לאסוף כמה שיותר מצוות בלי הפסקה, ולא לפספס, או להזניח כמה ולהגיד יש לי מספיק? שאם היה כדאי להכנס 150 שנה לגיהינום בשביל לקבל שכר בסוף, זה למי שהיה תנא קדוש עד שהוא פרק עול, שהיה במדרגה שהשכל שלנו יכול להבין, שרבי מאיר שהיה ענק שבענקים הוא רק תלמיד שלו. אז תארו לכם, אז מה יש לנו, מה אספנו כבר שאנחנו יכולים להתהדר?

לכן כל אחד צריך להשתדל מאד מאד לשפר את מעשיו כמה שיותר, ולאסוף כמה שיותר, ועוד יותר ועוד יותר, ולהתרחק מהעבירות בבחינת סור מרע ועשה טוב, כמה שאפשר יותר.

יש אנשים שנוהגים את מנהג הכפרות, ושוחטים תרנגולים, עופות, נקבה לנקבה וזכר לזכר, והרי זה חליפתי הרי זה כפרתי וכו'. והרב שבתי יודלביץ זצ"ל הירושלמי המגיד הירושלמי היה דורש, כתוב במגילת איכה "אני הגבר ראה עניי בשבט עברתו אותי נהג ויולך חושך ולא אור, אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום". הוא היה אומר יש יהודים צדיקים שעושים כפרות באשמורת לפני הסליחות, זה שעה של עת רצון, ופעם אחת הרב הקדוש מפרמישלן זי"ע ראה יהודי בשעה שהוא עושה כפרות, ורצה להוכיח אותו, והעיר לו, אמר לו תגיד לי, אתה יודע מה אומר התרנגול עכשיו כשאתה קורא בקול ואומר 'הרי זה חליפתי והרי זה כפרתי' מה אומר התרנגול, אתה יודע מה אומר התרנגול? אז הוא אמר לו אני לא מבין את השפה של העופות, אז השיב לו הרב ואמר כך, הוא אומר "אני הגבר ראה עניי" אני הגבר- התרנגול נקרא גבר, ראה עני - אני רואה את הצער שלי, את העוני שלי שאתה הולך לשחוט אותי ולאכול אותי בסעודה, אחרי שתעשה את הכפרות, עכשיו בחשכה אתה עושה את זה, באשמורת הבוקר אותי נהג ויולך חושך ולא אור, לקחת אותי בחושך, הא? לא באור. אבל אם אתה חושב שבזה לבד שלקחת אותי באשמורת הבוקר לשחוט אותי אתה יוצא ידי חובה, אתה טועה, אומר לך התרנגול. אך בי ישוב, על ידי אתה תקיים מצוה חשובה, אבל זה שטויות אם אתה חושב שאתה יוצא בזה, אם יהפוך ידו כל היום, אפילו תעשה סביבון סוב סוב סוב כך כל הזמן, לא יעזור לך אם תסובב את הכפרות כל היום, אם לא תשוב בתשובה כפרות ללא תשובה ללא תועלת. לכן אך בי ישוב, אתה צריך לשוב בי, אתה עושה כפרה איתי? תשוב בתשובה, אם לא אתה יכול להפוך את ידך כל היום ולא יועיל לך שום דבר.

ויש שתי הגדרות טובות אודות התשובה. מה ההגדרות? אדם שהבית שלו וכל התכולה נשרפו, יצא ערום מכל נכסיו, אומלל. והנה למסכן הזה היה ביטוח, ביטוח על כל הדירה, וחברת הביטוח שלמה לו את הכל, האם אדם זה מאושר? נשרף לו הבית לגמרי אבל הוא מקבל את כל הסכום של הבית, הוא מאושר או לא? מאושר או לא? מה לא, לא, יותר טוב שישרף בלי ביטוח? נשרף כבר, נשרף הבית, עכשיו השאלה יש ביטוח או אין ביטוח, אם יש ביטוח הוא צריך לשמוח או לא? התשובה שאנחנו עושים זה כמו חברת ביטוח, כל השנה שרפנו אותה, עבירות, לא עשינו מספיק מצוות, נשרפה השנה, הלכה, אבל יש מזל, יש לנו בסוף חברת ביטוח, עושים תשובה ממלאים את הפוליסה ויש לנו חברת ביטוח, לא הפסדנו שום דבר ולא ידונו אותנו על שום דבר, אבל אם מילאנו את הפוליסה כמו שצריך, תשובה אמיתית. דבר שני, אם אדם היה נכנס למושב זקנים, ובמושב זקנים הזה מכניסים אנשים מגיל שמונים ומעלה, ומי שנכנס ושוהה שמה שנה הוא חוזר להיות בן ארבעים, זה טוב או לא טוב? מצויין, נכון? אנשים כולם ירצו לחכות מתי יוכלו להגיע כבר לבית האבות בשביל שיוכלו לחזור לגיל ארבעים. אז בן אדם שרף שמונים שנה בעוונות ובעבירות, ומגיע יום אחד שהוא מחליט לחזור בתשובה, והוא הופך להיות כמו אדם צעיר, למה? כל העוונות, כל הקמטים, כל הזקנה, כל מה שהוא אסף שהוא נהיה כזה מקומט מלא עבירות, הכל מסתדר, נהיה אדם חדש כתינוק שנולד דמי. אז שווה לשוב בתשובה או לא שווה? אף פעם לא מאוחר, וכמה שיותר מוקדם עדיף, כי אפשר לצבור עוד הרבה מצוות עד אז. כשחוזרים בתשובה בסוף אז מצליחים בקושי למחוק את העבירות, אבל מצוות אין, אין מספיק, במה יתפרנס שם? מסכן יצא תפרן, יהיה לו רק בכיס הקטן כמה לירות, מה יעשה איתם, מה יקנה? מה יבוא? אבל אם עשרות שנים הוא אסף מצוות אשריו ואשרי חלקו.

אתם יודעים, יש אנשים שאומרים את הוידוי, אשמנו, בגדנו, דופקים על הלב, בד"כ גם דופקים מהר, אשמנו בגדנו.... כן, דופקים על הלב.

פעם אחת, הרב בעל אהל יעקב, ראה אנשים בקהל שאומרים ועל חטא, ועל חטא, ועל חטא, דופקים, אבל הוא ראה שהלב שלהם לא עמם, לא ראה שהם בוכים והם מצטערים, על חטא ועם המנגינה ככה זה הולך יופי, אז הוא שאל אתם יודעים למה הם דופקים על הלב? למה הם דופקים על הלב- הוא אומר זה דומה לאחד שהוא ממלא קמח, והוא ממלא שקית על גדותיה, ואחרי שהוא שופך מן הכף וממלא אותה, אז הוא טופח בצד למקם מעט  מעט כדי שהקמח ידחס ואפשר יהיה להוסיף עוד, אתם מכירים את זה כן, עושים ככה ככה אז זה יורד יותר נהיה יותר מקום פנוי ואז אפשר למלא עוד, הוא אומר גם הם דופקים פה פה, הלב שלהם מלא הבלים כל השנה, מלא כל השנה הבלים, מלא מלא מלא, דחוס, אז מה הם עושים, באים, דופקים דופקים דופקים, שישתחרר קצת מקום, שיוכלו עוד שנה להכניס עוד הבלים בפנים. בשביל זה הם דופקים ועל חטא ועל חטא ועל חטא, מבסוטים ככה זה יורד יותר למטה יש מקום עוד שנה למלא. אז צריך להזהר שזה לא יהיה ככה, שלא נהיה שק קמח כזה.

מכל מקום, יהודים יקרים, הקב"ה נותן לנו הזדמנות כל שנה מחדש, ואני חושב שכדאי לנו באמת לנצל השנה הזאת את ההזדמנות הזאת ולשוב בתשובה אמיתית, כיון שהגזמנו כבר, אלפיים וכמה שנה ה' מחכה לנו ורוצה לגאול אותנו ואנחנו עדיין מדשדשים כאילו יש זמן, אבל לפי מה שאנחנו רואים מסביב, מה שקורה בעולם כולו, אז ה' קצת מתחיל להלחיץ אותנו. ואנחנו מאד מבודדים כרגע בעולם, והאויבים שלנו מתחילים להתכסח בינם לבין עצמם וזה לא מנבא לנו טובות, אמנם "וסכסכתי מצרים במצרים" וסכסכתי לוב בלוב וסוריה בסוריה ותימן בתימן ואיראן באיראן ותורכיה בכורדים וכורדכים בתורכים וכו' וכו' וכולם מכסחים את כולם, אבל כל זה מסביבנו, וברגע שהם יתפנו ויסתדרו אז הם יכולים לחבור יחדיו ואנחנו באמצע נמצאים באמצע, כמו דג קטן סרדין כזה קטן, במפה אנחנו כמו סרדין, ואנחנו נצטרך להתמודד עם כל החבר'ה האלה, זה לא כל כך פשוט, וזה יותר מחצי מיליארד אויבים מסביב, וזה לא רק שהם לא אוהבים אותנו, כל מדינות העולם לא אוהבים אותנו. כשאבו מאזן דיבר באו"ם מחאו לו כפיים בלי הפסקות, בכמויות, אפילו שהוא דיבר ש טויות, לא משנה העיקר יאלה תמשיך תמשיך, נתנו שמה מחיאות כפיים חבל על הזמן, כאילו הצגה. כשביבי דיבר, אומרים שהוא דיבר טוב, אני לא דווקא הייתי מבסוט ככה הוא התחיל יותר מידי בכאסח עם האו"ם בהתחלה, צריך טקטיקה קצת, אבל לא משנה אם יבוא לשאול אותי אני אסביר לו בפעם הבאה, אבל בינתיים דיבר, ומי מחא לו כפיים? קבוצה של יהודים שעמדו מגויסים שמה ומחאו לו בכח כאילו הם כל האולם, זהו. אז רואים כמה אהבה יש לישראל. לא אוהבים אותנו, אין מה לעשות. לא אוהבים אותנו. שונאים אותנו. וזה לא התחיל היום, זה התחיל מסיני, מההר שניתנה לנו התורה ירדה שנאה לעולם. קנאים, הם מקנאים בנו, למה אנחנו העם הנבחר? למה יש אלקי ישראל, למה אלקים הוא של ישראל? למה הוא בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. הם רק שכחו שהם בעצם לא רצו לקבל את התורה בכלל, הוא הציע להם לפנינו והם לא רצו, זה הם שכחו. גם הפלשתינים שכחו והעולם שכח כי הם רוצים לשכוח שהם בעצם נתנו חלוקה כבר מזמן, לא מעכשיו, לפני קום המדינה, חילקו את המדינה ונתנו אותה לשני עמים, רק הם פתחו במלחמה כי הם חשבו שיקחו את הכל, כשזה לא הצליח להם אז הם מתלוננים, לא הצלחנו לחסל אתכם, זה לא פיר, תביאו את מה שמגיע לנו. הבנתם איך זה עובד?

ועכשיו חמינאי אמר שמדינת פלשתין זה מהירדן עד הים התיכון, והוא לא מתכוון חלילה לזרוק אתה יהודים לים, הוא מתכוון שיעופו באויר, אין לו בעיה. אז ז"א אנחנו במצב לא טוב. ואנחנו חייבים להגביר זכויות, אם נגביר זכויות אז אנחנו נהיה במצב לא טוב, כי מה שמגן עלינו עד עכשיו זה מיעוט הזכויות שיש לנו ואיתם בינתיים אנחנו שורדים. אבל כשתגיע מלחמת גוג ומגוג והיא קרובה, אז זה לא יספיק מה שיש לנו כי כתוב בספרים שזה יהיה עומק הדין, זה יהיה מידת הדין הקשה ולא הרפה. וכתוב שאנשים יהיו מוכנים שהרים יפלו עליהם וגבעות יכסו אותם רק מפני הדברים האיומים שיהיו. אבל עם ישראל כמו תמיד שאנן, וקצת קשה עורף, ולא בוער לו, כל זמן שלא דוחקים אותו לפינה אז הוא בכלל לא נלחץ. סמוך על סמוך, מה אתה דואג, סמוך. אבל אם הייתם יודעים באמת מה המצב וכמה חורשים עלינו מזינות ואיזה תכניות יש לאויבים ואיזה כלי משחית הם כבר הכינו, ומה יקרה כשהם יתחילו, אני לא הייתי שמח להסתכל לכם בפנים באותו יום. וזה יהיה מכות איומות ונוראות במסות, וצריך זכויו, ויש לנו הזדמות פז, לפני יום כיפור לסגור את כל התיקים הפתוחים, ולהחליט על שינוי דרך באמת. די, יש גבול, אי אפשר לנצל את טובו של הקב"ה בלי סוף, אי אפשר. בסוף זה יחזור עלינו בומרנג. כשאתה בא מבקש הלוואה ממישהו ועוד פעם מבקש הלוואה ועוד פעם מבקש, כמה פעמים יכול להלוות לך? ומה עם להחזיר? שנה הבאה אני אחזיר, שנה הבאה אני אחזיר, שנה הבאה, עשרים שנה, שלשים שנה אתה אומר, הוא יתן לך עוד הלוואה? מי מלווה לאדם כזה שאומר שנה הבאה, שנה הבאה אני די, שנה הבאה אני משתנה די, די, לא משתנה ולא משתנה ולא משתנה, וזה לא אחד וזה לא שתיים, זה עם שלם שקשה לו להחליט שהוא רוצה להשתנות. נו, אז כמה אפשר, אתם יודעים כמה מקטרגים לוחצים על הקב"ה, תשחרר להם קצת מנחת זרועך שיבינו, אתם רואים מה עושה הקב"ה, פתאום משחרר שלשה גלים ביפן, צונאמי, מדינה מהחזקות בכלכלה העולמית השלישית הופכת להיות עניה שזקוקה לאחרים. אמריקה, מאות הוריקנים שנה שעברה, תיק תק בלי שום בעיה הקב"ה מרים וינטלטורים למעלה והם מלפלפים מדינות שלמות. מעלה עשן כלשהוא באיזה הר באירופה ואירופה משותקת, שבועיים שלשה אין טיסות, מיליארדים דולרים יורו הפסידים. אין לו בעיה להקב"ה. ככה באצבע הקטנה טוז, ויבשת משותקת.

היה מקום שקראו לו האיטי, אתם זוכרים אותו? הייתי. 250 אלף אנשים מתו משבע דקות רעידת אדמה. וכל העולם בא לעזור להם, ולא הצליחו להציל להם יותר מ-150 איש. כל העולם בא לעזור. משלחות, אניות, טייסות, הכל, שום דבר, אי אפשר להציל. נו, אז יש בעיה לקב"ה? אבל הוא מרחם ומרחם ומרחם, אבל די, אי אפשר לנצל את זה יותר, רבותי, צריך להחליט שאנחנו חוזרים בתשובה לאבא שבשמים ומעכשיו נראה לו שהוא לא השקיע בנו בחינם והסבלנות שלו היתה משתלמת, ושיהנה מאיתנו סוף סוף. מגיע לו. כל כך הרבה טוב הוא רוצה לתת ואנחנו מונעים ממנו. אז לכן כל אחד יעשה חשבון נפש מה הוא מקבל על עצמו לשנה הקרובה בעזרת ה' יתברך, לא מילים בעלמא סתם אלא אמיתי, שהקב"ה ישמח בו. זה החלטה שאנחנו צריכים לצאת מפה היום, שכל אחד יחליט מה הוא מחזיר לקב"ה על כל מה שנתן לו עד היום בימי חייו. אני משאיר את זה לכם להחלטה, והקב"ה יבדוק את זה ביום הכיפורים, מה קיבלתם ומה לא.

למי שיש שאלות בבקשה. שאלות? אין שאלות ב"ה בירוחם. תן לה שאלה, תן לה.

 

 

ש. אני מקשיבה לך הרבה ואני מאד נהנית לשמוע אותך, אתה אחד הגאונים ששמעתי, ויש לי שאלה, אולי היא קצת שטותית אבל אני רוצה לשאול. יותר הגיוני לי לחשוב שגן עדן וגיהינום זה בעולם הזה, אני יותר רואה אנשים כאילו שחיים פה כמו גן עדן ויש חיים כמו גיהינום.

 

הרב: אז את רוצה שאני יאשר או אכחיש את זה?

 

ש. לא, אני רוצה שתגיד לי מה אתה חושב

 

הרב: מה יש לחשוב?

 

ש. לא, אם יש באמת כתוב שיש גן עדן ויש גיהינום

 

הרב: בהחלט. אז ככה, בואי אני אקריא לך מה אומר הרמב"ם בפרק תשיעי בהלכות תשובה. אומר הרמב"ם כך, מאחר שנודע שמתן שכרן של המצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו את דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", זה לעולם שכולו ארוך לעולם שכולו טוב, והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה", כל זמן שעוונה בה היא תכרת משני עולמות, שואל הרמב"ם, מהו זה שכתוב בכל התורה כולה, אם תשמעו יגיע לכם כך וכך בעולם הזה, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך וכך, כל הדברים שבעולם הזה, כגון שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית, כל אותם הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברים עליהן תקרינה אותנו הרעות הכתובות, ואעפ"כ אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של המצוות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות, אלא כך הוא הכרע של כל הדברים, הקב"ה נתן לנו תורה - זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר מאיתנו את כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי, מלחמה, רעב, וכיו"ב, וישפיע לנו את כל הטובות המחזיקות את ידינו, לעשות את התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה, ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה תהיה לנו". וכן הודיענו בתורה, שאם נעזוב את התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן, כענין שכתוב "וישמן ישורון ויבעט" דיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה, שהם חיזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים מהם לקנות את העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. זה מה שכתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך".

נמצא, פירוש כל אותן הברכות והקללות שכתוב בתורה, על דרך זו: כלומר, אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם את דרכו, משפיע לכם הברכות האלה ומרחיק את הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכים לשני עולמות, לחיים טובים בעולם הזה שמביאים לחיי עולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה. שנאמר "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול". ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם, מביא עליכם כל הקללות האלה ומסיר את כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה בפחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות את המצוות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא, ונמצא שאיבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהם זוכים לחיי העולם הבא. הבנת הכל? זהו. אז פה זה רק הקדמות לקראת מה שיהיה, אז אם אתה רואה שרע לך פה ומיצרים את צעדיך מן השמים, תבדוק אם אתה לא עושה דברים שהם נגד ה' שאז הוא מונע ממך את האפשרות להתפנות ולעשות את רצונו, ככדי שלא תקבל עונש אמיתי וארוך לעולם העליון. ואם תראה שהוא מיטיב לך, ואתה הולך בדרך ה' כמובן והוא מיטיב לך, זה בשביל לתת לך כלים ואפשרויות שיהיה לך קל עוד יותר להשיג את מה שאתה רוצה. ואם אתה רואה הפוך, שצדיק שהולך בדרך ה' הוא מתייסר, אז זה סימן שמנקים אותו בעולם הזה, אבל יסורים שלא מונעים ממנו ללמוד תורה. אבל אם אתה רואה רשע שהולך לו טוב מאד, משלמים לו כבר את שכרו בעולם הזה על מעט מצוות שלו כדי לתת לו עונש מושלם לעולם העליון. אז לכן כל אחד יבדוק את עצמו איפה הוא מונח.

שאלה פה, באמצע.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. וברכת שנה טובה לך ולכל האנשים שנמצאים כאן, אני רוצה דווקא לשאול אותך שאלה יותר במהות החיים שלנו, הרי ידוע שהעם היהודי היה בגלות אלפיים שנה,

 

הרב: עד עכשיו

 

ש. אלפים שנה מחוץ לשטחה של מדינת ישראל, אלפיים שנה בעצם אתה דיברת על 3000 שנה בגיהינום, אני מדבר על אלפיים שנה בגלות שהעם היהודי סבל בעצם, לכאורה זה אמור להיות עונש כבד לעם היהודי, ועם התקבצותו פה לשטח מדינת ישראל קמה השואה, שהשואה בעיני היא אסון כבד מאד לעם היהודי, שליש מהעם היהודי נכחד. ומשנת 45 בעצם, מתום השואה, קמה מדינת ישראל, וקמו  מלחמות על ישראל, והרג ומלחמות ועוני וחולי ואתה מסתכל ואתה אומר, כאילו אנחנו כל הזמן מתפללים ואומרים די לצרותינו שמשיח יגיע, ואתה אומר כאילו, צריך יש נקודת התחלה בחיים, אבל יש גם צריכה להיות איזושהי נקודת סוף, שבה אומרים עד פה, עד פה הבנק לא נותן הלוואה יותר, השאל ההיא האם גלות ישראל אלפיים שנה, האם שואה שקרתה לעם היהודי, האם מלחמות ישראל, האם כל החללים האלה של מדינת ישראל והעם היהודי מאבד, האם אין לזה סוף וזהו, או שצריך להמתין עוד איזשהו אלפיים שנה או 3000 שנה, כי בסוף השנים לא נגמר.

 

הרב: קודם כל הסוף היה יכול להיות לפני אלפיים שנה, אבל עם ישראל החליט שהוא לא רוצה את הסוף הזה. הסוף שאני מדבר זה הסוף שדיברתי עכשיו, אם נחליט שאנחנו עושים תשובה הסוף שאתה מייחל לכל צרותינו די יקרה הערב, הערב יקרה, כמו שכתוב "היום אם בקולו תשמעו" אם היום בקולו תשמעו היום יבוא משיח צדקנו ויתגלה. אבל אנחנו לא רוצים, טוב לנו, נכון גלות אבל מתרגלים. איך קוראים היום לגלות? אמריקה. איך קוראים לגלות? שוויץ, נורווגיה, אוסטריה, בלגיה, זה נשמע משהו גלותי? אהה, שלש וחצי מיליון שהנה יצאו לחו"ל לגלות. יותר מכל השנים בקום המדינה, בשעה שכולם עניים ויושבים באהלים, ויש שביתות על הקוטג', שלש וחצי מיליון היו בחוץ. לאן הם הלכו? לגלות, מרצון ובחירה. אז הם רוצים די? לא. הם רוציםעוד. ה' אמר תפסיקו עם השנאת חינם, שעל זה חרב הבית ונגמור את הסיפור. לא רוצים. מחלוקות, קטטות, מריבות, סכסוכים, מה לא, מה לא, בוא נתחבר לקב"ה, עזוב עכשיו אל תסתכל סביב, כל אחד יעשה חשבון אישי, אני מתחבר לקב"ה הולך על פי התורה שלו, בראש השנה צעקנו אבינו מלכנו, נמליכך מלך, אמרנו "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", אמרנו או לא אמרנו? איך אנחנו מבצעים בפועל אם מלכותו עלינו עוד לא חלה? ואנחנו כבר מדברים גבוהה גבוהה, שידע כל פעול וכל יצור וכבר כל העולם ידע, איפה אנחנו פועלים למען זה? זאת הבעיה שלנו, שבהצהרות אנחנו טובים, בכוונות אנחנו טובים, ברצונות אנחנו מלאים, במעשים אנו דלים. "כדלים וכרשים באנו לפניך", אבל בוא נעשה משהו, דחילק, זה הבעיה, לא עושים. וכמה שיהיו שואות, והיו, לא רק זאת, היה חורבן בית ראשון ושני וביתר ועוד ועוד ופוגרומים וצרות ורציחות ואינקויזיציות, מה לא עבר העם היהודי הזה? אבל הוא עדיין קשה עורף, לא להשתנות. למה אנחנו דומים היום יותר, העם הישראלי, לגויים או ליהודים האותנטיים? לגויים. הטמבלויזיה זה של יהודים או של גויים? גויים. התרבות של יהודים או של גויים? גויים. הלבוש של יהודים או גויים? גויים. האוכל של יהודים או גויים? גויים. ההווי של יהודים או גויים? גויים. את מי אנחנו מעריכים ביותר? את הגויים. את מי אנחנו לא סובלים? את היהודים האותנטיים. אז מה, איך אתה רוצה שיבוא משהו? אנחנו לא משתנים. אז אין ברירה, לפעמים הקב"ה צריך לנער אותנו ניעור קשה, קשה מאד, אבל זה לא הוא עושה, זה אנחנו עושים לעצמנו, אנחנו מזמינים את זה. זה כמו אדם שמתפלש בלכלוך ובאים לו חידיקים והוא מלא מחלות, על מי אתה מתרעם? על הרופא שאמר לשמור על היגיינה? התורה אומרת, רופא כל בשר, תשמור הגיינה, תשמור מצוות, תמנע מעבירות, לא יהיה לך את המזיקים האלה שיפגעו בך, אבל אם אתה בוחר את הדרך אתה מזמין את זה, אז על מי התלונות? לכן אני קורא עוד פעם, שנשכיל סוף סוף להחליט לא בגדול כי אין לנו שליטה על כולם, אבל כלפי כל אחד, כל אחד תורם את חלקו. כל אחד הוא חלק מן הפאזל, וב"ה יש תנועה שלא היתה במשך אלפי שנים של תשובה, ובדור הזה יש המון המון תורה, אנחנו לא רחוקים, אם נחליט, בכלל לא רחוקים. אבל בלי אינטרסים אישיים, למען הכלל, למען עם ישראל, לא במילים רק, במעשים. אפשר להפוך וזה לא קשה.

אני במשך שנה שלמה, לפני שנתיים כבר צעקתי וביקשתי שמיליון הבעלי תשובה שחזרו בתשובה כל אחד יחזיר אחד במשך שנה, דרישה מאד מינימלית, אם היינו עושים את זה תוך שנה היינו נגאלים, כי להביא מיליון בעלי תשובה בשנה זה רעש בעולם העליון, אז שמעתי שפה אחד החזיר אחד, פה החזיר שתיים פה החזיר ככה ככה, אבל לא ראיתי מסות, לא ראיתי מסות. אז חילקתי בעצמי לא סמכתי על אנשים, מיליון שבע מאות חמישים אלף דיסקים של אנציקלופדיה אינטראקטיבית בכל בית יהודי. וב"ה ההיענות היתה שחצי מיליון לפחות התעוררו מזה. אבל השבת האחרונה, ניגש אלי יהודי ואומר כבוד הרב אתה זוכר את המבצע שלך של המיליון? אני קיבלתי על עצמי, ואתה יודע עד היום כמה יש לי כבר בעלי תשובה מאז שהתחלתי? 120 בעלי תשובה שאני נותן להם שיעורים והם לומדים אצלי. אז אם היו עוד כמה כאלה, שכל אחד היה לוקח ברצינות את הדברים ולוקח את הפרויקט הזה ומוציא לפועל, מה היינו היום? היינו צריכים להתקוטט עם אומות העולם? היתה כבר באה הגאולה.

אתם יודעים, יש בבבא בתרא מעשה מתמיה מרבא בר בר חנא, והוא מספר כך, פעם אחת הלכנו במדבר וראינו שני אווזים שמנים מאד שמרוב השומן שלהם הכנפיים שלהם נפלו למטה ומהלחץ של השומן נחילים של שומן ודבש נשפכו מהם, ושאלנו אותם, האם יהיה לנו חלק מזה באחרית הימים? אז אווז אחד עשה ככה בכנפיו ואווז שני הרים את ירכו. הלכנו לרבי אלעזר וסיפרנו לו את המעשה, והוא אמר לנו, עתידין ישראל ליתן את הדין. זה המעשה שמובא בגמרא ויש לו הרבה מימרא כאלה מתמיהות.

המפרשים אומרים מה הולך פה, אז הוא אומר, ששני האווזים האלה שהם ראו אותם, זה אחד כנגד מלכות ישמעאל, ואחד כנגד מלכות אדום, הנוצרים והמוסלמים שהם מלאים וגדושים בשפע של אוצרות טבע וממון, אלה יש להם את כל הנפט ואת כל השמן של האדמה, ואלה עשירים אדירים שמנהלים כלכלה עולמית והם מרוב שיש להם כבר יוצא נחלים נחלים נחלים. אז שאלנו, האם באחרית הימים יהיה לנו משהו מזה, בסוף אנחנו נקבל משהו מכל מה שקורה פה? אז אחד האווזים עשה ככה להראות שהם יעופו אלינו ויתגיירו. באחרית הימים הם יעופו אלינו ויתגיירו, כי הם יכירו את האמת. והישמעאלים יניחו תפילין כמו שכתוב "כנפי יונה נחפה וכסף על התפילין", והאווז השני זה של אדום הנוצרים הרימו את הירך לומר שהם יעשו ברית מילה באחרית הימים, ומה שהיה הנחל יוצא זה שהמלכות תחזור בסוף לישראל על כל העולם כולו והם יבואו להתגייר תחת ישראל, כמו שכתוב בכל הפסוקים בנביאים, והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך וכו' וכו', אז כשהם הלכו לרבי אלעזר וסיפרו לו את מה שהם ראו, הוא אמר "עתידין ישראל ליתן את הדין", למה ישראל יתנו את הדין? הוא אמר שאם ישראל היו מקדימים לחזור בתשובה האיסלאם והנצרות היו מקדימים להתגייר, ואנחנו מעכבים אותם מלהתגייר בגלל שאנחנו מתעכבים בתשובה וניתן את הדין על זה. הבנת עיוני? זה המצב.

כן, בבקשה, שאלה פה בצד לגברת.

 

 

ש. אתה מדבר על הגיהינום למעלה, אבל אני עוברת את הגיהינום שלי פה, אני רק רוצה לדעת מה אני צריכה לעשות כדי לא לקבל יסורים מאבא בשמים?

 

הרב: מי שחוזר בתשובה אמיתית לפני הקב"ה, הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו. אבל צריך לדעת לפחות את הספר שערי תשובה לעבור דבר דבר בשביל לדעת אם באמת מקימים את הכל, ואם נמנעים מלעשות עבירות. אבל כל זמן שלא לומדים, מקימים מצוות מלמעלה רק מה שיודעים, יכולים לחשוב שאנחנו בסדר גמור. אבל יתברר לנו שזה לא בדיוק ככה, לכן צריך לדעת לעשות את מה שצריך.

 

ש. מה אני צריכה לעשות? מה אתה חושב שאני צריכה לעשות?

 

הרב: תלמדי, ללמוד את הספר שערי תשובה במשך חצי שעה כל יום שלשה חדשים רצוף יום יום, להבין את ההלכות מה אומר שם והדברים, לעשות בדיוק מה שהוא אומר, ומובטח לך שתצאי מכל הצרות.

 

ש. בעזרת ה'

 

הרב: שיהיה בהצלחה. תחייכי רגע, בגיהינום לא מחייכים בכלל, אז תדעי שאת לא בגיהינום. תהיי בריאה.

כן, תן לגברת שם.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. רציתי פשוט מאד לשאול אם יש זכות במציאת זיווג מה עלי לעשות כדי להיוושע

 

הרב: את גרושה?

 

ש. לא, אני רווקה

 

הרב: רווקה מאז ומתמיד?

 

ש. כן

 

הרב: הבנתי,

 

ש. מה עלי לקבל כדי להיוושע ולזכות לזיווג הגון, כי יש עיכוב בלי שום סיבה נראית לעין

 

הרב: הבנתי, תראי, תלמדי את מה שאני אמרתי לה

 

ש. ודרך אגב שמי סימי בת חנה, והייתי מבקשת מכבוד הרב שיברך אותי וכל הקהל יענה אמן

 

הרב: בשמחה רבה. תקבלי על עצמך ללמוד כל יום חצי שעה את הספר שערי תשובה של רבינו יונה במשך שלשה חדשים כולל שבת וחגים, ואני אברך אותך. סימי בת חנה, ה' יזכה אותך לזיווג הגון מהרה בזכות זה אמן.

 

אמן.

 

הרב: שאלה נוספת.

 

ש. עוד דבר רציתי אם אפשר, הייתי מבקשת את כבוד הרב, שיברך את, יש לי אחות שנשואה כבר חמש שנים, היא חרדית, נשואה לאברך, והם עדיין לא נפקדו והייתי מבקשת מכבוד הרב

 

הרב: כמה שנים?

 

ש. קרוב לשבע עשרה שנה כבר

 

הרב: תגידי להם שיצלצלו למשרדי שופר ואני אדריך אותם מה לעשות, בסדר?

 

ש. כן, ואם כבוד הרב יכול לברך אותם

 

הרב: אמרתי שיפנו אני אגיד להם מה לעשות כדי שהברכה תתפוס

 

ש. בסדר. תודה.

 

הרב: כן, פה יש יהודי שרוצה לשאול.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני קודם אבקש מהרב לברך את אשתי, טלי אפרת בת שולמית לבריאות, אריכות ימים, על החסד שהיא עושה בירוחם, היא אשה מאד חרדית, ואני רוצה לתרום מאתיים שקלים כפול עשרים חדשים, תודה.

 

הרב: תהיה בריא, זכית במניה. טלי אפרת

 

ש. בת שולמית

 

הרב: זה השם המלא טלי?

 

ש. כן

 

הרב:  טלי אפרת בת שולמית, ה' יזכה אותה לרפואת הנפש והגוף בכל האיברים והגידים מהרה בזכות החסדים שהיא עושה, ותרומתך.

 

ש. אמן אמן.

 

הרב: אמן.

כן, תן לבחור באמצע שאלה

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב,  יישר כח על השיעור שהרב העביר, רציתי לשאול את כבוד הרב בנושא תחילת השיחה שלו הרב דיבר על רבן יוחנן בן זכאי שתלמידיו נכנסו לפניו ובאמת הוא בכה והרב אמר מסופר בגמרא שהוא לא ידע באמת מה יהיה איתו בבית דין של מעלה, עכשיו רציתי לשאול את הרב אם באמת אנחנו יהודים פשוטים שלא באמת הגענו למדרגה של תנאים, לעומת רבן יוחנן בן זכאי שבאמת ידע את כל ההלכות, את כל הדינים, והרב אמר שהוא היה במדרגה הרבה יותר גבוהה של לימוד תורה, של קדושה, של טהרה, ובכל זאת הוא חשש לגבי מה שיקרה

 

הרב: אז מה איתנו אתה אומר

 

ש. אני אומר איך אנחנו, השאלה שלי איך אנחנו יכולים באמת להגיע למדרגה של חזרה בתשובה כזאת, שאנחנו בעצם לא מגיעים למדרגה של תנאים, ובכל זאת איך אנחנו יכולים כן להגיע למצב של להיות בטוחים ולחזור בתושבה שלמה במצב יותר גבוה

 

הרב: קודם כל השאיפה שלנו, האם היא שאיפה בכלל להגיע למישהו מלפנינו? הגמרא אומרת שחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, אתה שומע איזה רף הם נותנים לנו? שאנחנו צריכים לרוץ עכשיו אחורה עד למדרגות של האבות הקדושים, והאדם יכול להגיע, אם אומרים לו שהוא חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי הוא יכול להגיע, ואפילו אם נגיד שזה לא ממש אליהם אלא זה לבחינה שלהם, לבחינה שלהם, אז גם כן השאלה אם אנחנו שואפים לזה.

דבר נוסף צריך להבין שאדם ניכר גם לפי הכרתו, כל אחד לפי הכרתו, ככל שההכרה שלך יותר גדולה החיוב עליך הוא יותר גדול, כי אתה מכיר יותר. עורך דין שמכיר את הדינים זה לא כמו אדם פשוט שלא מכיר את הדינים, לדוגמא הרוצח הזה שרצח את ההורים שלו הוא עו"ד, ועו"ד מצטיין, אני רוצה לראות אם יתנו לו עונש לדוגמא בגלל שהוא עו"ד, לא כסתם רוצח שפל, אלא כעורך דין שפל שרצח את הוריו, והכין אליבי ותכנן את הכל ולמד איך רוצחים הורים. זה אני רוצה לראות אם ידונו פה בבית המשפט הישראלי לפי מדרגתו והכרתו את החוק הישראלי. אז ז"א ככל שאדם יותר גדול וענק ביראה, בטהרה, בקדושה, בהכרה, הוא מבין כמה הוא צריך לפחד, כי הוא מכיר את הבורא יותר טוב מכולם, הוא הכי קרוב אליו, אז הוא יודע מה זה טעות, מה זה סטיה, הוא מבין.

 

ש. נכון אבל איך הרב, איך הוא יכול לחזור בתשובה ולהגיע למדרגה כזו של באמת לחזור בתשובה ולתקן את כל המעשים שלו ולשפר את דרכיו ולהתחזק בתורה ובמצוות

 

הרב: הקב"ה יורה חטאים בדרך, הפתיחה של רבינו יונה בשערי תשובה אומרת שה' מסייע לשבים בתשובה מה שאין יד טבעם משגת אם הם מתכוונים באמת לעשות תשובה, אם התשובה היא אמיתית כבר ה' מוליך אותם, כמו שאבא מוליך את בנו הקטן למרות שהוא לא יודע להלך בעצמו. אבל תבין, טייס F15 שטס בגבהים כאלה ובמהירות כזאת, אתה יודע מה זה שניה בשבילו? שניה שהוא מאבד הוא יוכל להפסיד את חייו. אדם שמתהלך פה על המדרכה מה זה בשבילו שניה, כמה הוא מתקדם, מטר? שמה קילומטרים בשניה, אז ז"א מי שנמצא בהכרה כזאת שהמח שלו טס במהירות כזאת, בהכרות גבוהות כאלה, הוא יודע מה זה לבזבז רגע בחיים, מה זה סטיה מהרצון האלקי, לכן הוא חושש, לא ברובד הרגיל, ברובד העמוק יותר.

תקרא הקדמה של מעם לועז על ספר דברים, הוא מביא שמה כמה תנאים, 17 תנאים לקיים מצוה לשמה. תלמד פעם אחת, תבין, אתה מבין, מה זה מצוה. החיד"א מביא עשרים תנאים. רבינו יונה מביא עשרים כללים לעשות תשובה כמו שצריך. מי למד לפני ראש השנה הלכות תשובה על בוריים, את כל הלכות תשובה של הרמב"ם, רבינו יונה והלאה. מי התכונן בכלל למשפט? יש משפט בראש השנה, יודעים את זה שנה לפני. אדם יש לו משפט בתעבורה, עלולים לשלול לו את הרשיון לשלשה חדשים ועוד כך וכך נקודות, איך הוא מכין את עצמו, מה הוא יגיד, מה הוא יסביר, לוקח עו"ד, דפיקות לב, יכול להיות שהוא יוצא מפה בלי רשיון, יכול להיות שיזרקו אותו אפילו לכלא, לך תדע. כולה משפט תעבורה, בן אדם יש לו  משפט על עבירות של שנה שלמה, וחוסר מצוות ודרך ארץ ומידות, בלגן, פלונטר רציני, ואיך הוא בא לראש השנה? הוא דואג אם יש תפוח בדבש, קניתם תמרים? קניתם רוביא? קניתם? זהו. הבנת? ואח"כ הוא נחרד, מה יהיה איתנו, הוא תפס את החיים ברצינות, הוא לא בזבז רגע, לכן הוא הבין לפני מי הוא הולך לעמוד. אנחנו רואים אחד שהמציא איזה משהו, מה זה העולם מסתכל עליו כמיסטר ג'אבס, יו נו מי מיסטר ג'אבס, והעולם סוגד לו מה הוא עשה, מה עשה. אייפד? פששששששש, כל העולם יודע מה הוא עושה כל יום מיסטר ג'אבס. נו, יש לך פה רבש"ע, שאנחנו לא יודעים לנתח תא אחד שהוא ברא בעולמו, עד תכלית התא עוד לא הגענו. תא אחד. והמורכבות והחיבור של זה וזה וזה וזה, מה גלקסיות שלמות. עולם שלם מתאמן מתאמץ עושה פה פה פה לא יודע כלום. נזלת עוד לא פתרו. ואף אחד לא מתפעל ממנו בכלל. יש כאלה אפילו מכחישים, הוא לא נמצא, איך הם יודעים? כי אני פה. אתה מבין? זאטוטים מטר שבעים עפר, בלון  נפוח. הבנת? הוא כל כמה דקות רץ לשירותים, ומחזיק מעצמו ווי וו ווי ווי, הבנת? זהו. אז קח את החיים ברצינות, תתחיל ללמוד מה שצריך ללמוד באמת כי זה חייך, זה לא מדברים על ההוא, מדברים עליך,

 

ש. אם הרב יוכל לתת ברכה להצלחה באמת

 

הרב: באמת אני אתן לך ברכה, שתצליח בכל מכל כל ליישם את התיקון השלם שלך בכלל כל עם ישראל ואני בתוכם אמן.

 

ש. אמן.

 

הרב: תהיה בריא. תן לבחור שם מאחור.

 

 

ש. שלום כבוד הרב והציבור

 

הרב: שלום

 

ש. הרב דיבר לגבי השיחה לפני כן על חזרה בתשובה, והדברים מעוררים, והרב השתמש הרבה בביטויים שקשורים בשכר ועונש בעיקר רוחני בעולם הבא וגם קצת בעולם הזה, ואני רציתי שהרב יעזור לי כי יש לי איזה שהיא בעיה, כשאני חושב על המושגים האלה, אז אני יש לי שני דברים מרתיעים אותי, רציתי שהרב יעזור לי בהם, הדבר הראשון זה הפחד, ז"א יש לי איזה שהיא תחושה שהחיים חיים שאני חי אותם לפי כל מעשה ומעשה לחשוב מה המשמעות שלו, אז זה כמו ללכת בשדה מוקשים ואני מפחד כל רגע להתפוצץ, וזה מפחיד ומהפחד הזה גם יכול להגביל אותי, וגם להגביל אותי מדברים טובים. והבעיה השניה שאני מרגיש, קשורה במקור שאני עושה ממילא את המצוות, ז"א יש מקומות שאני  מחפש לעשות את המצוות בגלל שאני רוצה לעשות את המצוות כי אני רוצה להיות קשור להקב"ה, וכל הזמן המחשבה על המשמעות השכר והעונש של המעשים שלי דווקא לפעמים מרחיקות אותי מהנסיון להגיע לדברים ממקום אמיתי וממקום שבאמת רוצה לעשות הדברים כמו שנאמר לשמן, ורציתי לדעת אם הרב יכול לעזור לי איך להתמודד.

 

הרב: קודם כל החלק הראשון, זה שאדם מוגבל והוא מפחד זה מצוין. לא בכדי הקב"ה נתן לנו את תחושת הפחד, אם לא היה לנו פחד בחיי היום יום אדם היה חוצה את הכביש בלי שום זהירות כי הוא אומר שמע, אני לא אוהב שמגבילים אותי, להסתכל שמאלה ימינה שמאלה, יש לי סבלנות כל פעם לעמוד ולהסתכל , תן לעבור, תן לחיות בחיאדילק. לעצור כל רמזור לפי מה שהרמזור והעמוד יחליט, אין לי סבלנות לזה, אם אני רואה פנוי - נוסע, שאני אקפיד על מהירות? הרי אני אדם טרוד ועסוק והזמן אצלי יקר, אני יכול לנסוע בקצב של תשעים? מתי אני אגיע, וכן הלאה, זה מגביל מאד. אבל אתה תגיד כזה טיעון בבית משפט מישהו  יקבל את הטיעון שלך? חייבת להיות מסגרת מחייבת וחייבים להיות חוקים, וחייב להיות שכר ועונש, אין מה לעשות, בכל חברה מתוקנת ככה זה, גם אצל הקניבלים יש חוקים, מי אוכלים, מתי אוכלים, באיזה שעות וכן הלאה, ז"א תמיד יש מערכת חוקים מגבילה, כל חוקים הם מגבילים. למה אתה לא רוצה להיות מוגבל, אתה יודע למה? בגלל שיש לך תחושה אלקית, שה' נתן לך חלק אלקה ממעל והחלק אלקה ממעל הנשמה היא אלקית, והאלוקיות שיש באדם זה הכל יכול, והוא לא רוצה להיות מוגבל, ובאמת נתנו לו בחירה, באמת נתנו לו בחירה, אתה רוצה לעשות טוב, אתה רוצה לעשות רע, תעשה מה שאתה רוצה, אבל תדע שאם תבחר בטוב תקבל טוב ואם תבחר ברע תקבל רע, אז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה באמת והנשמה רוצה לפרוץ ולעשות הכל, אבל יש מגבלות. בעיקר מי דוחף אותה לדברים האלה? לא החלק הרוחני שרוצה לפרוץ בלי גבול, להתקדם בעבודת ה', דווקא משתמש בזה הגוף לפרוץ את הגדרות ולאכול ולשתות ולתאוב ולעשות את כל מה שבא לי, אבל בחלק שלה גוף יותר מאשר בחלק הרוחני. ז"א מעטים האנשים שרוצים להתפשט מהגשמיות ולהיות רוחניים לגמרי, רוב האנשים רוצים להתפשט מהרוחניות ולהיות גשמיים לגמרי, ויש התנגשות. ואתה עכשיו רוצה ולא רוצה. עכשיו פחד לא מתאים לך, כי אתה בחור שאתה אינטליגנט וכאילו פחד זה מדבר לרובד הנמוך שבאדם, אז זה קצת מעליב, זה לא מדבר אליך כאילו מה אתה בא מפחיד אותי, דבר איתי להגיון ואני אחליט מה שאני אחליט, נכון מותק? אבל בגוף שלך הגוף שלך לא אינטליגנט, הגוף שלך הוא בהמה פרופר, כל הגופות של כולנו זה אותו דבר, זה בהמה, בשלשה דברים אדם דומה למלאכים ובשלשה לבהמה, אנחנו בחלק הזה של הגוף בהמות, מה לעשות, ובהמה אם לא נותנים לה מכה כדי שהיא תלך ישר אז היא הולכת לאן שהיא רוצה, תראה סוס אם לא תחזיק אותו במושכות הוא יקח אותך לאן שהוא רוצה. אז לכן צריך לבלום את זה. באה התורה ואומרת לך מה אתה צריך לעשות ומה לא ועכשיו תעשה, הנה אמרתי לך בלי להפחיד. אל תקרא את העונשים, בסדר? תקרא רק את המצוות ואת האיסורים בלי העונשים, דלג עליהם, נו, נראה אם אתה באמת תעשה את זה יותר טוב. אבל אם אומרים לך לדוגמא, שהיום נסיעה במהירות יכולה לשלול לך את הרכב מיד ואתה תלך ברגל ותשאיר את הרשיון ותוזמן עוד לשימוע ואחרי זה עוד יכולים להכניס אותך לכלא, אם זה לא מרתיע יותר מאשר אם היו נותנים לך עשרים שקל קנס, ברור שככל שיתרבה העונש השמירה לטובתך עדיפה. אז הקב"ה בלית ברירה, הוא יודע מה הוא ברא, אתה מבין, הוא יודע מה הוא ברא, הוא ברא בחור אינטליגנט אבל עם גוף של בהמה, כי עיר פרא אדם ייוולד, בהתחלה אתה עיר פרא ומחכים מתי האדם יוולד, אז צריך לקיים תורה ומצוות. אז בחלק הזה עדיף שתשתמש בפחד לטובה ותראה אותו כדבר חיובי ששומר עליך. כמו שאתה היית מעדיף מכונית שנותנת התרעה על חוסר שמן או על ניתוק של הכבל של הבלם, או שהיא מתריעה שהדלת פתוחה מאשר תסע ולא תדע כלום, אז נכון שהצבע האדום לפעמים מטריד ואולי הצפצוף, אבל זה שומר עליך מכל. למה לא טוב? טוב מאד. אתה רואה שהעולם מתקדם כמה שיותר להתריע, ופתאום העולם כולו מלא מצלמות, להזכיר שה' מסתכל עלינו כל הזמן, ואתה לא יודע איפה אתה הולך ואתה מצולם בכל מקום, ופתאום אדם עושה שוד ומראים לו הרבה זויות של צילום, הוא בכלל לא חלם שצילמו אותו כי הוא שכח, ופתאום מביאים אותו לבית משפט עם כל הצילומים. אז צריך לזכור שמצלמים אותנו גם מן השמים, ויראו לנו גם את הסרטים ולא נוכל להתחמק, אז זה טוב או לא טוב? זה טוב, מי ששומר חוק, מי שלא שומר חוק רע מאד. אבל לפחות אמרו לו תשמע, מצלמים אותך, אז הוא צריך להזהר, לא כדאי, לא משתלם.אז זה בחלק הראשון אל תפחד. תשתדל להשתמש בזה לטובתך ולהבין שזה רק יכול לעזור לך.

החלק השני אמרת ש?

 

ש. אמרתי שאני מרגיש שלפעמים קיום המצוות מתוך הפחד הזה הוא דווקא מרחיק אותי מהנסיון להגיע לחויה אמיתית

 

הרב: טוב, על זה דיברנו פחות או יותר אבל אני אגיד לך עוד משהו, להגיע לאדם שיוכל לעשות את המצוות נגיד מאהבת ה', זה לא כל אחד מגיע, אחרי שאתה תגמור עם הדרגה של יראת העונש והפחד, אז תוכל להגיע ליראת הרוממות שזה דרגה הגבוהה ביותר ביראה ואחרי זה תגיע לאהבה. אבל זה לא פשוט ואני אשמיע לך מה אומר הרמב"ם על זה בפרק עשירי בהלכות תשובה.

אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה התורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה כמו שאתה אומר ממש, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים את ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתם ויעבדו מאהבה.

העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה, והיא המעלה שציוונו בה הקב"ה ע"י משה, שנאמר "ואהבת את ה' אלקיך". ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה. ויש המשך תקרא את זה כבר בבית. אז אתה רואה זה טוב מה שאתה מבקש, אבל זה סוף המדרגות, אחרי שתגמור את כל המדרגות תגיע אולי לאהבה, ולא כל החכמים גם זוכים לה. אם תהיה כמו אברהם אבינו שנקרא "אברהם אוהבי", אז משאלות ליבך יתקיימו לטובה, וכבר אמרנו שחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם וכו'. אז אני מאחל לך שתצליח.

 

ש. אמן.

 

הרב: כן, שאלה נוספת. תן לגברת פה.

 

 

ש. שלום

 

הרב: עושים פה סליחות אח"כ? אתם עושים פה, או שאתם עושים בבית או שאתם עושים בבית כנסת בבוקר, או שאתם לא עושים בכלל? כן.

 

ש. שלום

 

הרב: שלום

 

ש. אני יודעת שיש אמרה שאומרת הכל משמים חוץ מיראת שמים, הפירוש הראשון שקיבלתי על זה כנראה בנערותי, אולי בבית הספר, אני לא זוכרת, שכל דבר שקורה לנו בעצם משמים מוגדר מראש מוכן מראש כתוב מראש, חוץ ממה שקשור ביראת שמים, ז"א אם המצב הזה, הענין הזה, האירוע הזה קשור ביראת שמים הוא לא משמים בעצם, הוא היה נתון בידינו, בידי העושה, ואנחנו הובלנו את זה לאן שהובלנו את זה. שאלתי את השאלה הזאת, יצא לי כמה פעמים, כי עדיין לא מובן לי האמרה הזאת עד שרשה. מה ז"א הכל משמים חוץ מיראת שמים, איך אני אדע שמקרה שהתרחש הוא אכן היה משמים, אפשר להגיד עליו הכל משמים, ככה כתוב ככה קרה זה לא תלוי בסביבה שלי

 

הרב: מי שלימד אותך בקיצור את זה לא לימד אותך נכון. הכל בידי שמים פירושו של דבר אם אדם יוולד טיפש או חכם, גבוה או נמוך, עשיר או עני, בעל יסורים או בריא, הכל בידי שמים איך הוא יברא, לאן הוא ייברא, לאיזה הורים, לאיזה סביבה, עם מי הוא יתחתן, מה יהיה איתו, כל הדברים האלה הם נתונים שנקבעו מהתחלה. אבל יראת שמים לא נקבעה. עם יראת שמים שלך את יכולה להטות את עצמך ימינה ושמאלה וגם לשנות מצבים שנקבעו מראש. ז"א גם בן אדם שנולד טיפש, אם הוא ישקיע הרבה בתורה מאד מאד בלי הפסקה אפילו שהוא לא מבין בהתחלה, ה' יפתח לו את שכלו בסוף והוא גם ישיג. אדם שיקיים את התורה אפילו שהוא היה עני, כל המקיים את התורה מעוני, והוא מקיים את התורה ולא פוסח על שום דבר, סופו לקיימה מעושר. ז"א כל מה שאנחנו מסור בידינו, זה להטות את עצמנו לטוב ולרע ועד כמה אנחנו משקיעים בכל דבר, שזה על פי התורה. שאר הדברים זה נתונים מקובעים שאנחנו הוכנסנו לתוכם, לשבלונה הזאת, ונותנים לנו גם אפשרות לזוז ממנה או להזיז אותה, אבל עם מאמצים, ככל שנרבה ביראת שמים ומעשים טובים ככה נחלץ גם ממצבים שלכאורה הם בלתי משתנים, למעט מקרים שהם טוטאל, אי אפשר להזיז אותם, נגיד האבן עזרא הוא נולד במזל של עניות עד סוף ימיו, אז יש אדם שיכול לבוא בגלגול שזה התיקון שלו, לא יעזור לו כלום, הוא לא יפסיד בהשתדלות שהוא עושה ביראת שמים, הוא ירבה עוד שכר כי כפום צערא אגרא, אבל יש מצבים שאדם לא יוכל להזיז את מצבו לעולם, כי ככה הוא בא בשביל להשאר במצב הזה, אבל זה לא מפריע ולא סתירה לעבודת הבורא, כי היראת שמים לא נועדה לעולם הזה לשנות את המצב פה, היא נועדה לקנות מעמד לעולם הבא. אבל אפשר גם להזיז דברים בעולם הזה למרות שנכנסנו לשבלונה מסוימת.

 

ש. ז"א שאם אדם היה בסיטואציה מסוימת, מקרה שהתרחש, נאמר ריב עם חברה, ריב עם

 

הרב: זה לא קשור

 

ש. זה דברים שכתובים מראש, אתה יכול להגיד ככה כתוב או שהכל

 

הרב: לא כתובים מראש, לא כתובים מראש, פשוט אתם מביאים את זה על עצמכם. אם היה יראת שמים מישהו היה מתחמק מהויכוח והיה אומר תודה רבה, אני לא רוצה לריב, אתה צודק אתה בריא, שלום ביי זהו. אבל אם בן אדם יש לו פחות והוא חושב שויכוח זה ענין עקרוני ששווה להתכתש עליו, אז הוא יכנס לויכוח שהוא לא יודע איפה הוא יגמר, ולא היראת שמים מובילה לשם. למעט אם זה דבר שבקדושה, שצריך לעמוד בפרץ כנגד אנשים שמפרים דת בכוונה או דברים כאלה שאז יש מצוה לעמוד בפרץ ולמנוע חילול ה' ודברים כאלה.

 

ש. אז מה שאני מבינה לסיכום הענין מדברי הרב, שכל החיים של האדם כתובים כבר מראש

 

הרב: לא החיים

 

ש. הגורל שלו

 

הרב: לא החיים, התנאים שהוא בא לעולם, אם הוא יהיה עשיר או יהיה עני, אם יהיה חכם אם יהיה טיפש, אם יהיה ארוך או יהיה נמוך

 

ש. אם יקרה לו תאונה באמצע החיים

 

הרב: לא זה תלוי לפי מה שהוא עושה במעשיו למעט אם זה גלגול קודם, נגיד ילד קטן עד גיל 13 שהוא לא חייב במצוות וקרה לו מקרה או  מום או משהו, וזה לא על עכשיו. אבל כל מה שמעל גיל 13 ומעלה בד"כ אנחנו נפרש את זה על המעשים של עכשיו.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תן לבחורצ'יק פה.

 

 

ש. כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה, עד לפני שבועיים לא הייתי כל כך שומר על הלכות שמירת נגיעה ואני עכשיו מנסה לחזור על זה בתשובה

 

הרב: מנסה זה לא טוב, מקבל על עצמי זה הכי טוב

 

ש. מקבל על עצמי לשמור נגיעה, מה אני  צריך לעשות בשביל

 

הרב: לתקן את העבר? יש בקיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד פרק שלם על זה, כדאי שתקרא אותו בנושא הזה, זה נקרא על איסור שז"ל, לא אפרט את הראשי תיבות, אתה בטח מבין, ושמה תוכל לקרוא הרבה תיקונים

 

ש. תודה.

 

הרב: עכשיו רבותי, פני אפרית תזכה לכל טובה וברכה בריאות והצלחה....

 

 

ש. מה הרב חושב התיקון הכללי?

 

הרב: מה יש לי לחשוב, אם להגיד או לא?

 

ש. מה המשמעות של זה, מה הענין בזה

 

הרב: לפי רבי נחמן זה מועיל לדברים שהזכרנו קודם.

 

ש. זה מתאים לכולם, גם לנשים זה טוב?

 

הרב: להגיד תהילים זה תמיד טוב, אין הפסד מאמירת תהילים. תהיה בריא.

כן הנה הגברת שוב.

 

 

ש. כבוד הרב, לפי מה שהרב הסביר לבחור בענין של עבודת ה' מאהבה, אני רוצה רק לדעת אם הבנתי נכון את מה שהרב אמר, אם עובדים את ה' מתוך ז"א לעשות את רצון ה' בלי שאלות ובלי פניות ובלי לחשוב מה יצא לי מזה, זה נקרא עבודת ה' מאהבה

 

הרב: נכון, לעשות את האמת בגלל האמת ולעשות רצון ה' חפצתי.

 

ש. עכשיו דבר נוסף בקשר למה שהרב אמר בתחילת הערב השיעור, לגבי הרב יוחנן שהבטיח לו כאילו להפסיק את ענשו, שהבטיח להפסיק את ענשו של אלישע אחר והוציא אותו מגיהינום ושהוא היה 150 שנה בגיהינום והכניסו אותו לגן עדן, השאלה היא, אני שמעתי שאומרים שדינו של אדם קצוב בגיהינום לי"ב חודש בלבד, אז איך זה יכול להיות 150 שנה?

 

הרב: דין רשעים בגיהינום 12 חודש זה לאלה שבאים עם מצב של עבירות ומצוות שקול, כמו שמביא הרמב"ם, אבל אם יש הטיה יותר מזה אז הם נידונים לפי גודל מעשיהם הרעים. זה במצב של שקול. בספר שער הגמול תוכלי לקרוא שם.

טוב, נהניתי להיות אתכם, אני מקווה שהפנמתם, אני מקווה שאלה שצופים בנו הבינו, אלה שרוצים לעשות מניה 200 שקלים כפול עשרים - ארבעת אלפים שקלים בסך הכל להיות שותפים במיליון שבע מאות חמישים אלף דיסקים של תקליטור תורני שאנחנו הולכים לחלק בכל בית בישראל עם מנוע חיפוש, כמו שיש כאלה שאתם מכירים תקליטורים תורניים, רק מה, עם חיבור לאינטרנט שאפשר יהיה לעשות בית מדרש בכל העולם כולו ולדבר בצ'ט עם אחרים, ומה שעם רשת פנימית מוגנת, זה הפרויקט שאנחנו עובדים עליו, מי שרוצה לזכות לפני יום כיפור חשוב מאד להוציא כמה שיותר דמים לפדות את הדמים, היינו צדקה תציל ממוות, ומי שירצה יוכל לעשות גם, אלה שמקשיבים לנו דרך האינטרנט למספרי הטלפון שמופיעו כרגע על המסך: 050-6500666 ו-0505256070. ואלה שנמצאים באתר של שופר . טי וי יכולים שמה למלא גם כן ולשלם באשראי, וניתן להם ברכה בעזהי"ת בהרצאה כבר מחר, אז מי שירצה יעשה זאת, ואני אחלק לכם כרגע קצת ציציות, כיסויי ראש וכיפות ונפרד בכתיבה וחתימה טובה, ושנבושר להיות בספרם של צדיקים גמורים לאלתר אמן.