בת ים - פרשת האתון של בלעם

כולל בת ים 6-7-11

התודה נתונה לראש הכולל הרב חגי לוי שליט"א, ולרבי אורי בוסקילה ממלא מקום ראש העיר בת ים שעזר פה הרבה, הדברים יהיו גם לעילוי נשמת חזקיה בן שמחה, יצחק בן חוה ונעמי בת שרי מנוחתם עדן, אריה בן יסמין בריאות ובן זכר, הצלחה ובריאות לאבי בן מדלן, וזיווג במהרה לשירה בת רינה וניר מלכה, מלכה בת אסתר מרים תזכה בעזרת ה' לרפואה וזיווג הגון ושכל הציבור יענה אמן.

חזק וברוך.

אנחנו נמצאים בפרשה מאד חשובה שיש בה הרבה סודות גדולים, אנחנו לא נעמוד על רבים מהם אבל קצת פלפולים של האתון עם בלעם אנחנו נלמד. אבל לפני כן נעמוד על אישיותו של בלעם, "ויפתח ה' את פי האדון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים". הקב"ה פותח את פי האתון להודיע לבלעם שגם הפה והלשון הם ברשותו של הקב"ה. אז אם הוא רוצה הוא פותח את פי האתון, ואם הוא רוצה הוא לוקח את הפה של בלעם והופך את הקללות לברכות, ומה שהקב"ה רוצה לעשות הוא יכול לעשות.

פי האתון זה אחד מן הדברים  שנבראו בין השמשות של ששת ימי בראשית, ורבינו יונה מפרש שזה היה מוכרח להבראות בששת ימים בראשית משום שאין דבר חדש בעולם מאז שנברא העולם, אז כדי לא לחדש את זה היה צריך לברוא את זה מראש. ומכאן רואים את גדולתם של ישראל, שלא רק שנשתנה הטבע עבור הצלתם, אלא ששינוי הטבע נחשב צורך הבריאה כולה עד שמוכרח להתנות על זה במעשה בראשית.

ומכאן יש לימוד גדול לבלעם להבין, שאין בכוונת הקב"ה לתת לו לקלל. הרי כתוב שבלעם קם בבקר, "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" אז רש"י מביא, רשע כבר קדמך, כך אמר לו הקב"ה, רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "ויחבוש את חמורו" וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו, ומה אפכת לנו אם הוא הקדים או לא הקדים, מה צריך להגיד לנו את כל זה? אלא בפרקי דרבי אליעזר כתוב, שחמורו של משיח בן דוד זה חמורו של אברהם אבינו, וזה הבן של האתון של בלעם.

עכשיו, ידוע לנו שמי שבועל בעל חי אז הבעל חי הזה לא יכול יותר להתעבר, מה עשה בלעם הרשע? הוא ידע שצריך להיות חמורו של משיח בן דוד, אז הוא יצא לקלל את ישראל בבטחון שהוא יצליח, מדוע? משום שהוא ידע שאם הוא בועל את האתון ממילא היא לא תתעבר, ואם היא לא תתעבר לא ייוולד החמור של משיח בן דוד. על זה ענה לו הקב"ה רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, החמור הזה כבר נולד והשתמש איתו כבר אברהם אבינו, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את אתונו" אז כל העצה שלך ירדה לטמיון.

הקוצקער רב'ה אומר, גם ככה מובא במדרש, שהקב"ה אמר לו בעצם, הרי אברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק, הוא הלך לעקוד את יצחק במצוותי ולא הנחתיו, אז אתה רוצה ללכת ולבטל אומה שלמה ואני אתן לך? הרי לאברהם אבינו לא הסכמתי, אז איך אני אסכים לך? לכן אמר לו רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, הוא ניסה כבר לעקוד את הבן שלו ולא נתתי לו, אתה רוצה ללכת ולעקוד אומה שלמה, איך יעלה בדעתך? והקב"ה פותח את פי האתון שתדבר והיא מוכיחה אותו על פניו והוא לא משתנה ולא זז ולא חוזר בו, זה בושות, כל זה נעשה ליד זקני מואב שמלווים אותו, מה שנקרא היום פדיחות, והבן אדם לא משתנה, ממשיך בדרכו.

ז"א הוא רואה מופת חותך שנשתנה הטבע ונפתח פי האתון, להראות לו שאין פיו ברשותו לעשות כאוות נפשו, והוא רואה גם את הדגישות של החשיבות של כלל ישראל, ובכל אופן הוא לא חוזר בו.

בחובת הלבבות בשער הבחינה כתוב, שכוחות הטבע נוהגים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה, כל כוחות הטבע בעולם בכל עת ובכל זמן, הם נוהגים מה שיאות לתורה, ומכיון שקיום ישראל מוכרח לשם קיום העולם, שהרי "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" ה' היה מחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אז קיום ישראל מוכרח לעולם, הרי ששום כח בעולם לא מסוגל לעקור את ישראל מן העולם. עם כל זאת נשאר בלעם לא מתפעל כלל וסירב לעשות חשבון נפש, מאן להכיר בחשיבות המיוחדת של כלל ישראל שהנוגע בהם כנוגע בבבת עינו של הקב"ה, לא רצה להבין ומרד והלך לקלל את ישראל והמריד את הטבע כנגדו.

לולא המקרא הזה שכתוב אי אפשר היה להאמין שגדול הנביאים שבאומות כל כך יתדרדר ויתרחק מהשכל הפשוט, שלא רק שלא נכווה בפושרין, אלא אפילו בחמי חמין לא הרגיש, רצונותיו של בלעם לא נתנו לו לשקוט לרגע, לקלוט את המשמעות של מה שנעשה, ודחפו אותו כבתוך כף קלע מדחי עד דחי עד שהשמידוהו. כל כך הוא הלך שבי ושולל אחר מזימותיו השפלות ומידותיו הפחותות, עד שאיבד את היכולת להכיר את האמת, אפילו כשבאה האמת וטפחה על פניו. אדם כזה לא חס על חייו, והתעקש להמשיך בדרך האבדון, התדרדר למצב שהפסיד לגמרי את הבחירה החופשית שיש לכל אדם בטבע, ואדם כזה, אם היינו רואים אותו בזמנו מן הסתם היינו רואים אותו לבוש איזה גלימה מיוחדת ונראה אדם חשוב וחכם ונביא שבאומות, זה לא צחוק, אז ודאי שהיה לו איזה הופעה ככה משהו מיוחד. על זה מספרים, שבעיר אחת היה איזה נער שהיה ממש עילוי, ושקד על התורה מאד מאד והלך ונתעלה עד שמחכמי הדור היו שואלים אותו שאלות, ויום אחד הוא הגיע לרמה כזאת גבוהה והכתירו אותו רב העיר, ואחרי זמן התברר שרב העיר הזאת הוא בעצם רפורמי, והתחילו להתנגד, לא על זה דיברנו, אבל הוא המשיך כדרכו, משיב שאלות, תשובות הכל, אבל שיטתו רפורמי, אז קמו לו מתנגדים, אז יום אחד עשו אסיפה והתחילו לחבוט ולומר את מה שיש להם להגיד, אז הוא אמר אני לא מבין מה אתם רוצים, אני לומד כמו החכמים האחרים, אני לבוש כמו החכמים האחרים, הכל אותו דבר אני לא מבין, אז הוא סובר כך ואני סובר אחרת מה הבעיה? אז קם שמה אחד מהמתנגדים ואמר לו, יש משנה שאומרת מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע? ונשאלת השאלה למה המשנה אומרת מה בין תלמידי לתלמידי, למה לא אומרת מה ההבדל בין אברהם לבין בלעם? הוא מקשה והוא מתרץ. הוא אומר כי יכול להיות ששני חכמים ושני צדיקים יראו אותו דבר, יתנהגו אותו דבר, אבל ההבדל ביניהם יראה בתלמידים שלהם, לכן כתוב מה בין תלמידי לתלמידי, נראה את התלמידים נבין מי הרב.

אז מכל מקום, לא עזר אצלו והוא לא שינה את דרכו. אבל בודאי שאי אפשר להשוותו לגדולי הצדיקים שלנו, למרות שהוא היה חכם באומות והיה נביא של האומות, כי אצלנו הצדיקים לא היו צריכים יותר מרמז קל כדי להפקיר את עצמם לגמרי לכבוד שמים.

משה רבינו נתגדל בילדותו בבית פרעה, אז על פי מושכל ראשון היה לו לחשוב שרצון ה' בזה, למה ה' שם אותו שמה? בשביל ההצלה של עם ישראל, שיהיה לו קשרים במלכות, שהוא יהיה מבורג בפנים, ואז בשעה שיצטרכו הוא יוכל להשפיע לטובה. וממילא כדאי להבליג בינתיים למרות שעם ישראל מעונים, כדאי בינתיים להבליג, כדי שסוף סוף יוכל להיטיב לאחיו במועד הנכון, ובדאי היתה נגיעה גדולה לטובת הטיעון הזה, היתה לו גם  נגיעה בשביל להגיד טיעון כזה שכדאי שלא תנצלו אותי כל רגע, תשאירו אותי לזמן שצריך באמת במיוחד, תשאלו את הפוליטיקאים, הם יודעים את הטיעון הזה. ולמה היה לו גם נגיעה? משום שהיה לו כבוד מלכים, אז למה להפקיר את הכל? ובכל זאת לא התפאר כלל משה רבינו ממצבו ומעמדו, ויצא לראות בסבל אחיו, וברגע שראה יהודי אחד נתון בסכנה הפקיר את כל מעמדו הרם וחש לעזרתו. וכיון שלא דאג לעצמו אלא דאג לכלל, זכה להבחר להיות מושיען של ישראל. בזכות זה, למה? כשנתגלה אליו הקב"ה אמר לו, "וירא ה' כי סר לראות" אומר המדרש מה זה "וירא ה' כי סר לראות"? על זה שהוא סר לראות בסבלם של אחיו כשהיה במצרים, על זה הוא ביקש ממנו להיות המנהיג שיוליך את עם ישראל אל הגאולה. ז"א לכאורה היינו אומרים לו מה אתה עושה, איבד את המעמד, עכשיו היה לנו אח בבית המלכות שיכול להצילנו בכל עת ואתה בשביל יהודי אחד הפסדת את כל המעמד? עכשיו כולם סובלים. אצל הקב"ה זה הפוך לגמרי, אתה מוכן על אחד להפקיר את הכל, אתה מוכן על שה אחד לעזוב את הצאן להצילו, אתה ראוי לרעות צאני, אתה לא עושה חשבונות פרטיים כדאי עצלות לא כן, מתי עכשיו אח"כ, נכון עכשיו לעשות - עושה. רואה שני עברים ניצים - מתערב, בסוף הוא צריך לברוח כי הוא הרג מצרי. נו, אז הוא צריך ללמוד שלא משתלם כנראה להתערב בכל מצב, אבל הוא מגיע למדין, ישר הוא נכנס לכאסח, הרועים זרקו את בנות יתרו והוא עוד פעם נכנס איתם למצב של מלחמה. כי הוא איש אמת, ואיש אמת לא יכול לראות עוול, לא יכול. כזה מנהיג רוצה הקב"ה.

ופירשו במדרש, כשהיה במצרים עזב את כל כבודו בבית פרעה ויצא לראות בסבלם של אחיו, לכך זה להתגלות כבודו יתברך ולעלות למעלה בקודש. אבל יש לנו הוראה, מה ההוראה? מובא בספרי על הפסוק "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם", אומר הספרי, עשאם עיקר ללכת בהם, אנחנו צריכים שהחוקים והמשפטים יהיו עיקר ללכת בהם, שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם. על מה מדבר יהודי? רק על עניני מצוות והתחזקות בעבודת הבורא, שלא תערב בהם דבר אחר בעולם, ואז מסיים, "בהתהלכך תנחה אותך" ביאור הדברים שעל האדם לדעת שאין התורה לימוד בעלמא ואוסף של מצוות לקיים, אלא זה דרך חיים ונר לרגלו, ועל כל צעד ושעל יש לדון מה רצון התורה בזה.

אנחנו חושבים שיוצאים ידי חובה בשעה שמתפללים ולומדים, אבל זה לא מספיק, כל עוד התורה לא ממלאת את מחשבותינו, כל עוד שאין משאנו ומתננו בה לכוון את צרכנו בחיים על פיה, עדיין לא הגענו אל התכלית. ז"א הספרי אומר "בהתהלכך תנחה אותך" כל הליכתך בכל עניניך ועסקיך, ההנחיה תהיה מן התורה. כלומר, עלינו לכוון את הדרכים בחיים על פי התורה, רק בזאת נוכל להיות צדיקים כמשה רבינו, כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה, משום שבאור התורה נוכל להזהר מכל מכשול בדרכים ולבדוק כל מעשה האם לעשות או לחדול, שהרי נביא כבלעם הגיע למצב של טירוף כזה שלא יכול היה לשלוט על עצמו, לא היה לו מורה דרך, לא היה לו תורה, לא היה לו משהו שיכוון אותו, רק מידותיו כיוונו אותו. לכן לא חזר על עקביו אפילו שהוא נוצח ע"י אתונו. אם כן יכולים אנחנו לתאר את הסכנה הנשקפת לאדם מהיצרים הפחותים שבו, ואין הדבר של מה בכך אלא סכנה מוחשית ביותר, לכן מוכרח אדם לבדוק דרכיו ולייסר עצמו תמיד, ולברוח כצבי מיד וכציפור מיד יקוש, על זה אמר שלמה המלך, "החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך". אז זה קטע ראשון שבו אנחנו מתבוננים שהקב"ה פותח את פי האתון כדי שיבין בלעם את הכל והוא לא מבין שום דבר.

עכשיו בואו נראה כמה קשה לאדם להשתנות, ויובן לנו בעצם איפה היה תקוע בלעם. תשמעו דבר מדהים. בלעם עד עכשיו תקוע במצב שלו. עד עכשיו.

כתוב בגמרא, אונקלוס בן אחותו של טיטוס ביקש להתגייר, הלך והעלה באוב את טיטוס הרשע, אמר לו מי חשוב בעולם ההוא? אמר לו ישראל. שאל אותו מה הוא להדבק בהו? כדאי להתדבק בהם או לא? אמר לו שמע יש להם מצוות הרבה, אתה לא תוכל לקיים. לך ותתגרה בהם ואתה תהיה ראש עליהם, שנאמר "היו צריה לראש" כל המיצר לישראל נעשה ראש. למה? כי לב מלכים ושרים ביד ה'. אז אם יש רשע שעלול להזיק כבר יותר מידי לישראל עושים ממנו ראש, מן השמים, ואז ממילא הבחירה שלו  מכוונת כבר לכיוון שהקב"ה רוצה, כמו פרעה שגידל את משה רבינו אצלו בבית. אז ז"א הוא אומר לו לך ותעשה כך, שאל אותו תגיד מה הדין שדנים אותך למעלה? אז הוא אמר לו, שכל יום הוא אוסף עצים ושורפים אותו בהם ואח"כ מפזרים את האפר שלו בשבעה ימים, כל יום. העלה את בלעם גם כן באוב, אמר לו מי חשוב בעולם ההוא? אמר לו ישראל. שאל אותו מה להדבק בהם? אמר לו בלעם "לא תדרוש שלומם וטובתם", אמר לו מה הדין שלך? אמר לו בשכבת זרע רותחת. הלך העלה באוב את פושעי ישראל, אמר להם מי חשוב בעולם ההוא? אמרו לו ישראל. שאל אותם מה להדבק בהם? אמרו לו טובתם דרוש רעתם לא תדרוש, בוא וראה מה בין פושעי ישראל לבין נביאי אומות העולם. זה בגיטין נ"ז.

קשה להבין, טיטוס ובלעם כבר היו בעולם האמת, מודים שעם ישראל חשוב בעולם הבא, איך הם מייעצים לאונקלוס להיות מיצר לישראל? הרי בעולם שם, בעולם האמת, אחרי שאדם מת, בטל אצלהם יצר הרע ובטל החשק של המידות הרעות, ולמה הם יועצים לעולל רע לישראל? ואין ספק ששם רואים את האמת, הראיה שהם מודים שעם ישראל חשוב שם, והם הרשעים ומודים שהם נענשים על החטאים ועל כל הרשעות שעשו לישראל. אלא שהרע טבוע בהם ולא מסוגלים להשתנות. נפשם כל כך מלוכלכת שאי אפשר להפריד אותם מהרע. הרגל רע של שנים עשה את שלו ונבלע בתוך נימי נפשם, שאפילו בלי כוונה, הם לא מכוונים לזה, הם נוטים לרע, כמו שאמרו  חז"ל, רשעים על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה. מה פירוש, בן אדם אנחנו יכולים להבין, בן אדם על פתח גיהינום, אומרים לו אנחנו זורקים אותך, אתה חוזר או לא חוזר? הוא לא חוזר. למה? הוא לא יכול, לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול. המהות שלו הפכה להיות רשע. החטא דבוק בהם והעבירה חודרת ומרעילה אותם לגמרי.

לכן אפילו שטיטוס ובלעם מודים בחשיבות של עם ישראל, והם יושבים שם ברומו של עולם, מכירים ויודעים את האמת, רוצים לדבר ולשבח את האמת, אבל הם כל כך מושרשים בחטא עד שקשה להם לעשות דבר שהוא בניגוד לטבעם והרגלם, ורק הגיהינום מטהר אותם ואת נפשותיהם. אבל גם זה לוקח הרבה הרבה מאות ואלפי שנים. ומי יודע מה הזמן הדרוש לנקות ולזכך אותם, החטא כל כך השתרש בהם, הרע כל כך חדור בתוכם, עד שאפילו לאחר זמן רב שהם שוהים כבר בעולם העליון לא מסוגלים עדיין להשתחרר מן הרע הדבוק בהם, ואין כל סתירה בין מה שהם מודים בחשיבות ישראל לבין זה שמייעצים לעשות להם רעה, כי אינם שולטים על טבעם אלא טבעם שולט בהם, כמו שאמרו חכמים רשעים מסורים ביד ליבם, הלב שלהם הוא יועץ שלהם ומדריך אותם, מקור התאוות.

ובכן, נראה דוגמא אחרת, בעולם העליון מגיע רבי יהושע בן לוי, מכריז אליהו, פנו  מקום לבן לוי לבן לוי, פנו מקום. פנו מקום, יש צפיפות שמה, איך שהוא נכנס יש צפיפות. הלך, מצא את רבי שמעון בר יוחאי שהיה יושב על עשר כסאות של זהב, רבי שמעון בר יוחאי. שואל אותו רשב"י את רבי יהושע בן לוי, אתה בר לוואי - אתה בן לוי? אמר לו כן. שאל אותו נראתה הקשת בימיך? אמר לו כן. אמר לו אם כך אתה לא בר לוי. אין אתה ראוי לכרוז הזה שאני שומע, פנו פנו, מה פנו? אם היתה קשת בימיך אתה לא ראוי לתואר הזה ולא לכרוז הזה, שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות. אבל אומרת הגמרא ולא היא, שלא היתה נראית הקשת בימיו של בן לוי, אלא סבר לא להחזיק טובה לנפשו, אז הוא לא רצה להגיד אז הוא אמר שכן, כן נראתה. וקשה, למה נמנע רבי יהושע בן לוי מלומר את האמת שהקשת לא נראתה בימיו? האם יש צורך להצניע את המעשים בעולם הבא? האם יש בעולם האמת רגש של הנאת כבוד, או שמא תזוח דעתו שהוא צדיק גמור שהציל את הדור מעונש המבול? אמנם אנחנו שומעים פה גילוי גדול מהענווה שהיתה לרבי יהושע בן לוי, אבל רבי יהושע בן לוי הרגיל את עצמו כל כך במידת ענווה והתרחקות מן הכבוד, עד שגם בעולם העליון לא סרה ממנו המידה הזאת, לכן הוא לא יכול להגיד אחרת, כמו שהוא היה עונה פה הוא עונה גם שם, כי זה המהות שלו, זה לא הצגה, משחק אותה ענוו מקפל את הידיים  מוריד את הראש ואומר בשקט אאאאא תבינו מה שאתם רוצים. לא, הוא אומר לא, לא. משחרר אותך וזהו אתה אומר, חשבתי שהוא צדיק, הוא לא צדיק. זה המהות שלו, אז הוא הגיע לשם הוא נשאר אותו דבר. כמו להבדיל שבלעם נשאר אותו דבר, בר לוואי נשאר אותו דבר.

עוד דוגמא, דוגמא לקשיות עורף, מידת סירוב להכנע. חובת הלבבות אומר, עלינו הוא אומר עכשיו, חובת הלבבות, כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מועטה וכמה אנחנו קשים להמשך לאמת. יחביבי איזה שורה זאת, זה רנטגן, חשף את הכל, אם אר אי, שלום אין מה לדבר יותר. אומר טבענו עבה, אנחנו קשה לנו לשנות את הטבע, תנסו לשנות את עצמכם בקימה בבוקר, במאכל, בהסתפקות, בכל מיני דברים, תנסו, תנסו, תראו מה הטבע לא עבה, ניסיתי קשה לי מה אני אגיד לך, כמה פעמים אמרתם קשה לי קשה לי, מה זה קשה לי? טבע עבה. לא בר חליפין. כמה טבענו עבה, וערפנו קשה, ווי ווי ווי, להשתנות, לשנות, לקבל דעת אחרים, להתכופף, קשה, קשה, ערפנו קשה. ואמונתנו מועטה, אנחנו חושבים בטח שאנחנו בעלי בטחון וזה, אבל תשמעו מה אנחנו מטריד אותנו, הפרנסה, קשיי היום, החובות, הזה הזה, אם היתה לנו אמונה בה', כתינוק ביד האומן, לא היתה לנו שום שאלה, ראיתם תינוק שואל את אמא היום יש חלב? כגמול עלי אמו, הוא לא שואל שאלות. ילד בן שבע שואל את אבא תגיד, החודש יש לך משכורת טובה? אף פעם לא תשמעו דבר כזה, הוא רק יודע תקנה לי תביא לי, תקנה לי תביא לי, יש לו איזה ספק או הווה אמינה שאבא שלו לא יביא לו? זה בכלל בעיה שלו? הוא סמוך ובטוח. האם אנחנו ככה כלפי ה'? אם לא - אמונתנו מועטה, הוא צודק רבינו בחיי. ועוד דבר, כמה אנחנו קשים להמשך אחר האמת, קשה לנו להמשך אחרי האמת. מישהו לא מסכים שהזמרים הסוררים הם פסולים ואסורים והם עושים דברים שאסור בתעורבת אנשים ונשים וזה חילול ה', אבל כמה אנשים נמשכים אחרי האמת? כמה יכולים להתנתק, כל אחד מחפש סומך נופלים אולי זה פי צ'נג צ'ונג, אניב דכאון תשמע אני זה, דור מדוכא. אז זה נקרא שקשה לנו להמשיך אחרי האמת, אם היינו מוצאים אמת היינו צריכים לרוץ אחריה, כי זה הדבר היחיד ששווה בשבילו לרוץ. אם היו אומרים לך שיש שמה אלף דולרים מזויפים, יש לך על מה לרוץ? אתה צריך לרוץ לכיוון השני, שלא יתפסו אותך איתם, כי אתה תורשע אח"כ, שאתה מחזיק בכלל כאלה, אפילו אם אתה לא משתמש, מחזיק רק מזויפים. אבל אם אומרים לך שיש עשר דולר שמה כדאי לגשת, אם זה אמיתי כדאי לגשת, אלף מזויף - לא כדאי. אז כמה דברים מזויפים אנחנו מחזיקים ומשחקים אותה כאילו יש לנו ואנחנו כאלה, זה הכל מזויף. וכשנבוא לקנות עם זה בעולם האמת עוד יתבעו אותנו, טעית והטעית, לא נמשכת אחרי האמת. ולאיזה דרגה אפשר להגיע? של בלעם. בלעם רואה את האמת, מלאך עומד מולו, האתון מדברת איתו, מוכיחה אותו, אין לו תשובות, לא יודע מה לענות להם, ונשאר בלעם. אז זה לא רק בלעם, זה כל מי שבאותו מצב, זה לא רק בלעם, בלעם הוא דוגמא שנראה עד איפה יכול להגיע בן אדם. לכן כתוב, מתלמידיו של בלעם, יש לו הרבה תלמידים, יש לו הרבה יותר תלמידים ממה שיש לאברהם אבינו. לאברהם אבינו אין הרבה תלמידים כמו של בלעם, לבלעם יש מיליונים מיליונים מיליונים. מיליארדים. כמה יש לאברהם אבינו תלמידים? עשרות, מאות, אולי אלפים. אבל זה לא הולך מי שעומדים אצלו בתור ובקבלת קהל, זה הולך לפי מי שאמת ומי שלא אמת. זה ההבדל.

דוגמא לקשיות עורפו של אדם ומידת סירובו להכנע לאמת, רואים באחאב מלך ישראל. "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל-אַחְאָב חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם-לְפִי דְבָרִי.  וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יְהוָה; וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְכִלְכְּלָם, לֶחֶם וָמָיִם.  ה וַיֹּאמֶר אַחְאָב, אֶל-עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל-כָּל-מַעְיְנֵי הַמַּיִם, וְאֶל כָּל-הַנְּחָלִים; אוּלַי נִמְצָא חָצִיר, וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית, מֵן הבהמה" אחאב הלך בדרך אחד לבדו ועובדיהו הלך בדרך אחת לבדו. 

אחרי כל הפורענות והיסורים של מניעת הגשם על הארץ במשך שלש שנים, אחרי תקופה ארוכה של רעב שכל המדינה כמעט התמוטטה, אחרי שכבר ראה ונוכח בכוחו של אליהו הנביא והמופת שבא על ידו שה' האזין לבקשתו ותפילתו, היתה צריכה גאוותו של אחאב להתנפץ לרסיסים, שערפו יכנע, עקשנותו תתרכך, אבל לא. בא הכתוב ומספר לנו, אחאב בדרך אחד לבדו לא עזב את דרכו הנלוזה, והלך שוב פעם אל האלילים שלו ועובדיהו הלך לדרכו שלו, פנה לדרך ה'. אז לא עזר שום דבר שילמד לקח אחאב, ולא עוד, אלא שפגש את אליהו קרא לו עוכר ישראל, שמעתם? קורא לנביא עוכר ישראל. נו, זה לא משתנה במשך הדורות, זה ממשיך גם עד עכשיו.

מעשה מהגמרא, בעבודה זרה כ"ו. אב מנשה היה הולך למקום שנקרא בית הורתה, פגשו אותו גנבים בדרך, אמרו לו לאן אתה הולך? אמר להם לפומבדיתא, כשהגיע באמצע הדרך למקום הזה שנקרא בית הורתה פרש מהם, למה תמיד כתוב שאם אדם יוצא לדרך ופוגש גוי יאריך את הדרך, תמיד פוגש אותו הגוי לאן - תגיד לו מטולה, למה שהוא יחשוב שיש עוד מספיק זמן לגנוב אותך, ואז אתה מגיע לבת ים תיק אתה חוטף. אז זה מה שהוא עשה להם. אמר פומבדיתא בבית הורתה ככה חתך. אז אמרו לו אתה תלמיד של יהודה הרמאי, הא? התלמיד של רב יהודה, קראו לו רמאי, כלומר ממנו למדת לרמותנו, הם ידעו את העצה הזאת. אמר להם אתם יודעים שהוא רמאי? יהי רצון שתהיו בשמטה, שימט אותם, נידה אותם. הלכו, המשיכו בגנבות עוד 22 שנה ולא הצליחו, כל מקום שרצו לגנוב לא הצליחו. 22 שנה לא מצליחים. ראו שהמצב ככה חזרו אליו ביקשו ממנו שיתיר להם את השמטה. והיה בהם גרדנא - הורג אחד שלא בא להתיר את השמטה שלו, אז הוא התיר להם והוא לא בא להתיר, אכל אותו אריה. זה שאמרו חכמים, זה שאמרו אנשים, גירדנא דלא תייזן שטה בציר משנה. ז"א הורג שהוא לא ענו אז משנותיו יתקצרו לו.

רואים פה שלמרות העקשנות שלהם 22 שנה בסוף הם נשברו והודו על האמת ובסוף הם הצילו את עצמם, והוא שהתעקש - מת בעקשנותו ואכל אותו אריה.

אז ז"א רואים מפה שלפעמים עקשות הלב מהמידות הלא טובות של האדם שהוא לא עובד עליהם, הם ילכו איתו ככה לעולם האמת, הוא יאבד לעולמו פה ויאבד גם שם, והוא ישאר ככה.

עכשיו בואו נסיים במשהו, ואח"כ אני אגיד לכם כמה פלפולים של האתון, משהו מדהים.

מספרים, לפני המספרים, קשה מאד לאדם להשתנות, צריך הכנעה, וגם אלה שנכנעים לקב"ה, קשה להם להכנע לבני דורם, לחכמי התורה, ובודאי שקשה להם להכנע מפני בני אדם בינונים. כידוע לכם כשמגיעים לעולם האמת, שואלים אחת מן השאלות, המלכת את קונך? ואח"כ שואלים אותו, המלכת את חברך? אותו המלכת, שמת אותו מלך עליך ואתה תחתיו? אם לא - יש טענה עלינו, טענה גדולה. אז צריך להיות כנוע.

מספרים על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם נאלץ להתעכב ביום הכיפורים בעיר אחת שבה לא הכירו אותו, כשנכנס לבית הכנסת חיפש שכן טוב להתפלל לידו, הסתכל על אנשים ליד מי כדאי לשבת בבית הכנסת, בכל אופן זה יום הכיפורים, מצא יהודי אחד שהתכונן ליום הקדוש בדבקות ובשברון לב הרבה, בכיות, אנחות בכל התפילות. הגאון נהנה מהשכן הטוב, ואפילו התעודד מתפילותיו ובכיותיו. ככה היה בליל יום הכיפורים, וכך היה גם בשחרית, עד שהגיע עת קריאת התורה, ואז כיבדו את השכן שלו לעלות לתורה עליית רביעי, והוא רץ בזעם אל הבימה, התפרץ בשצף קצף ואמר לגבאי, לפלוני אתה נותן מזמין שלישי ואותי רביעי? כשחזר למקומו לא שלט הרב ברוחו ושאל אותו, במחילת כבודו, כל כך היית שבור ורצוץ בתפילה, שפכת בכיות ואנחות בהכנעה, וכעת אתה מחולל שערוריה בגלל כבוד מדומה? השיב לו האיש, לפני הקב"ה אני יכול להכנע, אבל לפני אדם נבזה כזה אני אכנע? כמה שזה אמיתי, הא? כל כך אמיתי, בלי צעקות אפילו, גם במחשבה אם אתה חושב ככה זה מספיק.

הסיפור הזה חושף טפחה מהתכונה הפנימית של האדם, שקל לו לעשות את עצמו עפר ואפר לפני הקב"ה, אבל זה בגלל שהקב"ה נעלם, כי הוא לא רואה אותו, אבל בפני אנשים כמוהו הוא לא מסוגל לעשות כן, הוא הולך בחרב וחנית ולוחם על קיום כבודו, תיכף נראה את בלעם איך הוא עובד גם כן, ובשום אופן לא מוכן לוותר אפילו במשהו מן המשהו. ואומר הגאון מוילנא זצ"ל באבן שלמה, הרשעים אפילו בשעת מיתתן מקשים ערפם ונלחמים עם מלאך המוות, אבל הצדיקים פושטין צווארם כיונה. שמעתם? הכנעה אפילו ברגע המוות, שאף אחד לא רוצה למות, אבל הצדיקים יודעים הגיע הזמן כבר לעזוב, לא מתנגדים, פושטים צווארם כיונה, והרשעים מקשים ערפם ונלחמים עם מלאך המוות. זה הגאון מוילנא.

טוב, אז למדנו פה כמה יסודות שהם נכונים עלינו, אמנם הקרבן היה בלעם, אבל אנחנו בעצם צריכים להתבונן האם יש לנו מידות של תלמידיו. כן, נפש רחבה ורוח גבוהה ועין רעה, שזה בעצם הקנאה התאווה והכבוד, זה צריך כל אחד לבחון את עצמו עד כמה הוא בסדר או לא בסדר, וכמה הוא דומה לאברהם אבינו.

כתוב בפסוק, כשהאתון הלכה במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה, "ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר, ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מאודך".

רש"י מפרש, סתם גדר של אבנים הוא, כידוע רש"י לא מפרש סתם, מה שאנחנו יודעים הוא לא מפרש, מה שאנחנו עלולים לטעות הוא מפרש, להציל אותנו משגיונות, לומר לנו זה מה שהתכוון הכתוב. מה חשוב לרש"י להזכיר ולומר, שכיון שהפסוק לא דיבר באיזה גדר מדובר נציין לנו שסתם גדר של אבנים הוא? מה הענין? ואם זה מעפר או אם זה מברזל מה זה אכפת לנו? העיקר דבר שאפשר ללחוץ עליו. החיד"א כותב, שבסוד האתון יש פלפולי דאורייתא גדולים גדולים וסודות עצומים. כידוע שפעם הארי הקדוש בשבת קודש בפרשת בלק, היה ישן, ותוך כדי השינה היה ממלמל בשפתותיו, ורבי אברהם הלוי נכנס, ושמע אותו ממלמל, אז הקשיב, והוא התעורר, שאל אותו מה אתה עושה? אמר ראיתי אותך ממלמל רציתי לשמוע מה אתה אומר, אמר לו אם אני אלמד אותך את מה שלמדתי עכשיו בשינה, יקח שמונים שנה בסוד פי האתון. שמונים שנה בסוד פי האתון למד הארי הקדוש תוך כדי השינה.

איך אפשר? איך אפשר לקפל, נגיד בתוך חצי שנה של שינה שמונים שנה, איך אפשר? אפשר או אי אפשר? היום אפשר להבין את זה. איך? היום אתה לוקח דיסק און קי שופך ג'יגות, מיליונים ספרים אתה מכניס וטררררר הכל נכנס. הא? פעם היה צריך לכתוב תק תקתק תקתקתק היית צריך לשים לך את הספר תקתק תקתקת כל הזמן, עד שאתה יכול להעביר את החומר, היום טוז - בפנים. אז אם זה עם דיסק און קי, בשמים זה קצת יותר מהר. שמונים שנה. שמונים שנה מה שהוא הספיק ללמוד, אתם שומעים? וכנראה שהוא לא גמר ללמוד את כל סוד פי האתון כי הוא העיר אותו, אם לא היה מעיר אותו, מי יודע עוד כמה היה לומד, עוד כמה אלפי שנים. שמונים שנה. אז החיד"א אומר שיש הרבה פלפולים.

עכשיו תשמעו דין. יש דין שאם אין בית דין לדון דיני נפשות, והיו צריכים לדון דיני נפשות ואין אפשרות לדון דיני נפשות, אז מה הדין? כתוב שהדין נעשה מן השמים, אם אדם נתחייב סקילה אז חיה דורסתו, ואם בן אדם התחייב הרג, אז הוא נמסר למלכות והורגים אותו בחרב. רש"י מפרש, חיה דורסתו, הארי מפילו לארץ. למה? לרש"י אם יבוא דוב וידרוס אותו ככה, יחבק אותו, זה לא דין סקילה, כי דין סקילה זה באבנים, או שזורקים אותו על אבנים או שרוגמים אותו באבנים. הדין הוא באבנים. כשהיא לחצה אותו, היא לחצה אותו מדין סקילה. למה היא לחצה אותו מדין סקילה? כי הרובע את הבהמה חייב סקילה. אז היא רצתה לקיים בו דין סקילה, ודין סקילה אי אפשר לקיים אלא באבנים, אז לכן רש"י מדייק לומר סתם גדר של אבנים הוא, אחרת לא תצא דין של סקילה. אז לכן היא לחצה אותו שם.

אבל יש מדרש, מדרש תנחומא אומר, שהקיר הזה שהיא לחצה אותו אל הקיר, הקיר הזה זה היה גלעד, הגלעד - איזה גלעד? שהעמידו יעקב ולבן. ומי זה לבן - אומרת הגמרא, זה בלעם. לבן זה בלעם. יש אומרים שזה בנו, האר"י הקדוש אומר זה גלגולו, אבל לא משנה, זה בלעם. עכשיו, יש שאלה, האתון הזאת היא לא סתם אתון, זה אתון שנתן אותה יעקב אבינו ללבן, ולבן זה בלעם, אז אם הוא נתן לו את האתון אז האתון הזאת היא אתון של צדיקים, ואתון של צדיקים היא לא עושה דברים אסורים, כמו חמורתיה של פנחס בן יאיר, רבי פנחס בן יאיר. שהיא לא היתה אוכלת לא מעושר. אז ז"א בהמות של צדיקים הן מתנהגות כמו צדיקים, ואז איך היא יכולה לקיים בו סקילה על גדר שהיא לא שלה, והיא לא שלו? אז היא היתה צריכה להמתין עד לגדר שזה הגלעד ששייך גם ליעקב וגם ללבן. ולבן זה בלעם, לכן היא יכולה להשתמש בגדר הזאת לתת לו בראש. היא יודעת הלכות, זו אתון חכמה מאד, זו אתון שנבראה מששת ימי בראשית. אז עכשיו היא רוצה לקיים בו סקילה, אז בלעם צועק, י'רוצחת, עכשיו את רוצחת, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. מה הדין של רוצח? הורגים אותו בסיף, אז הוא אומר לה אני אהרוג אותך בסייף - בחרב.

אז היא אומרת לו בלעם, יחמור אתה, אתה לא יודע בכלל את ההלכות, אתה יכול להרוג אותי בחרב? איך אתה יכול, אתה לא מכיר את המחלוקת בגמרא, המחלוקת בגמרא אומרת, שאדם שהתחייב שתי מיתות, אז מחלוקת חכמים האם דנים אותו בחמורה או דנים אותו בקודמת, מה שקדם, איזה מיתה שקדמה לפי הסדר דנים. אז היא אומרת לו, אתה רוצה לדון אותי בחרב, למה כי אני חייבת שתי מיתות, כי כתוב שהרובע את הבהמה חייב סקילה, והנרבעת גם חייבת סקילה, ואתה רוצה לדון אותי עוד מיתה שאני רוצחת, שרציתי לקיים בך עכשיו סקילה, נכון? אז היא מחייבת עכשיו שתי  מיתות, גם סקילה וגם הרג, נכון? היא אומרת לו אבל לפי המחלוקת בגמרא בכל מקרה אני חייבת רק סקילה ולא חרב, כי אתה טמבלולו, אתה לא יודע הלכה. למה - כי למאן דאמר שדנים לפי החמורה, הסקילה היא חמורה מהרג, ולמאן דאמר שהקודמת דנים אז גם סקילה, כי אני נרבעת לך כבר מעודך, ומה שעשיתי לך עד עתה, הסכן הסכנתי לעשות לך כה? אני לא עשיתי לך עד היום נסיון לרצח, אז ממילא מה אתה מחרתת? אתה רוצה להרוג אותי בחרב? אתה בכלל יודע את הדינים?

אבל היה לו מה לענות לה לבלעם, הוא גם לא היה טיפש. בלעם דן אותה בהרג משום שהיא היתה בהמה שנבראה מששת ימי בראשית, ומכיון שהיא נבראה מששת ימי בראשית אז כתוב שבעצם, הברכת שמואל אומר, שבעצם היא לא חייבת בשחיטה, ואין בה את כל הדינים האלה.

פרקי רבי אליעזר כתוב שאתונו של בלעם נולדה ערב שבת בין השמשות בימי בראשית, וכתב בספר ברכת שמואל על פי השל"ה הקדוש, שבהמה שנולדה בימי בראשית אין בה דין בהמה ופטורה מן השחיטה, וההורגה לא נקרא מוציא נשמה, משום שכתוב שור וכשב ועז כי ייוולד, צריך שייוולד, ואלה לא נולדו, משום זה אנחנו נאכל לעתיד לבוא את הלויתן מימי בראשית שהוא דג טמא. וכן כתב החכם צבי, שההורג אדם שנברא בספר יצירה פטור, כי אינו בכלל שופך דם האדם באדם, שדרשו חכמים דווקא אדם באדם - זה עובר במעי אמו, וכל שהוא לא אדם באדם ולא נוצר מרחם, לאו אדם הוא. ועל כן יצירי בראשית אינם בכלל הקרא הזה. ומעתה יש לומר, דאתונו של בלעם היא היתה, היא לא מטמאה במיתה כי נבראה מאב ואם ושפיר ביקש בלעם להורגה, אבל זה פותר בעיה נוספת שהיתה, שמה? שהוא בעצם בלעם רצה להקריב קרבנות, ואם הוא מקריב קרבנות אז יש לו בעיה, כי הוא נטמא, ואם הוא נטמא איך הוא יקריב קרבן? אז זה בגלל שהיא אין לה דין של בהמה וממילא מותר לו להורגה ואין בה שום טומאה.

עכשיו, אנחנו נראה עוד איזה פלפול היה להם שם. הפלפול היה ככה, המואבים שהצטרפו, המואבים שהצטרפו, הם הצטרפו לשם בדרך, זקני מדין ראו שהוא לא רציני, עזבו אותו כבר בלילה, אבל זקני מואב נשארו כי הבעיה שלהם למואבים. עכשיו הם שאלו אותו, ככה כתוב במדרש, שאלו אותו תגיד למה אתה לא רוכב על סוס? אז הוא אמר להם אני לא רוכב על סוס בגלל שהסוס שלי באחו, פתאום פתחה הבהמה האתון את הפה שלה, ואמרה לו הלו אני אתונך אשר רכבת עלי, למה אתה אומר שהסוס באחו כאילו אתה רוכב על סוס? אתה רכבת עלי. אז הוא אומר שמה לזקני מדין, לא, לא, החמור הזה, האתון הזאת היא למשא ולטעינה, רק מה, באקראי אני לוקח אותה כשהסוס תמיד תפוס או משהו אז אני רוכב עליה, אז היא אמרה לו, למה אתה מחרת? היא אומרת לו מעודך - אתה תמיד רוכב עלי, מעודך, מאז שקיבלת אותי מיעקב אבינו אתה רוכב עלי מעודך, אני חמור לרכיבה ואני לא לטעינה ולמשא. ונשאלת השאלה, בשביל פטפוטי סרק כאלה, הקב"ה יעשה נס כזה גדול ויפתח את פי האתון שהיא תענה תשובה ושתתפוס אותו שהוא מחרית בשביל שזקני  מואב ידעו, זה רציני? מה קורה פה? אלא לא. היה פה ענין מהותי. למה? זקני מואב פקפקו ביכלתו לקלל את ישראל, הם אמרו לו תגיד ברצינות, אתה חושב שאתה יכול לקלל את עם ישראל? אמר להם בטח. אמרו להם איך אתה יכול לקלל אותם? הרי אם הקב"ה ישמע לך ויאבד את האומה הזאת אין קיום לעולם, איך אתה יכול לאבד אותם? מה יעשה הקב"ה עם כל התורה שלו וכל התכלית של הבריאה והכל, מה יעשה? מה ענה להם הרשע? אמר אני אקיים את התורה שלכם. הוא יעמיד ממני את התורה מחדש. דומיא דמשה שאמר לו אעשך לגוי גדול. פשששששש. אז הם רצו לברר עכשיו דבר, הם רצו לבחון אותו האם הוא מסוגל בכלל להיות תחת עם ישראל או לא? והאם הוא שומר שבת בכלל או לא שומר שבת? איך הם בודקים? הם ידעו שיעקב אבינו נתן לו את האתון, והאתון שנותן אותה יעקב אבינו הוא יכול לתת אותה רק לשומר שבת, הוא לא יכול לתת אותה לגוי, למה - כי הגמרא אומרת, ששור וחמור אסור למכור אותם לגוי, משום שמיטה בשבת, והם חייבים חטאת על זה, סוס מותר למכור לגוי, למה? רכיבה בשבת זה איסור דרבנן, אבל שור וחמור זה אסור. אמנם אם אתה מוכר אז זה יצא מידך ונכנס לרשותו, מה לך ולזה? אבל גזרו חכמים גזרה שמא ישאיל ושמא יתן, שמא ישכיר, ואז ממילא יבוא לידי זה, אז אתו זה גזרו על זה ואסרו למכור. אז עכשיו, אם יעקב אבינו נתן לו את החמור בשביל משא ובשביל טעינה, פירושו של דבר שבלעם שומר שבת, ואז הוא יכול לבוא במקום ישראל. אבל אם הוא נתן לו את האתון לרכיבה אין מפה ראיה שהוא יכול לשמור שבת, נכון? אז לכן הם שאלו אותו, איפה הסוס שלך? אז מה הוא ענה להם? באחו. הוא קלט ישר מה הם מתכוונים, אז האתון הקב"ה אמר תפתחי, תפתחי את הפה, תגידי, תגידי את האמת, אז היא אמרה שרכבת עלי, אני אתון לרכיבה, לא למשא ולטעינה. אז מה הוא אמר? הוא אמר לא, זה רק באקראי אני לוקח אותך לרכיבה, בד"כ אני רוכב על הסוס כי את למשא וטעינה ורק כשאין לי ברירה אז אני רוכב, אז היא עונה לו - לא לא, מעודך אתה כל הזמן רוכב עלי. אז זה היה הדיבור בין האתון לבינו בענין הזה שזקני מואב רצו זה.

אבל היה לה גם כן שאלה היא בעצמה לאתון, היא שעמה אותו את הליצן הזה שהוא אומר שהוא יכול להחליף את ישראל, אז היא עשתה לו נסיון, זה לא אתון סתם, זה אתון מששת ימי בראשית, זה לא סתם אתון. אז היא אומרת לו, למה הכיתני זה שלש רגלים, נכון? אז היא אמרה לו למה הכיתני זה שלש רגלים. עכשיו, מה היא אמרה? תשמעו דבר מדהים. הוא אומר שהוא יכול לשמור את המצוות, אז היא רצתה לבחון אותו והיא אמרה לו תשמע, עכשיו אנחנו נמצאים בשלש רגלים, למה? כתוב "וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי, ישראל נלחמו באמורי וניצחו אותם, ואז "ויגור מואב מפני בני ישראל", מה קרה? מתי היתה המלחמה? בין חודש אלול לחג הסוכות, איך אנחנו  יודעים? אהרן הכהן מת בראש חודש אב, הספידו אותו שלשים יום, נהיה ראש  חודש אלול, חיכו שנגמר האבל, יצאו למלחמה. מתי היא נסתיימה? לפני סוכות, ז"א היה שמה הכל בין ראש השנה ליום כיפור היה שמה את הזה, וסוכות היה בדרך שהם הלכו. כשהיא הולכת עכשיו האתון איתו, כתוב "ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה, ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר, ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר, ויוסף להכותה, ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין או שמאל, ותרבץ ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי היכיתני זה שלש פעמים, אז היא אמרה לו תשמע, זה שלש רגלים אתה אומר שאתה יכול לעמוד במקום האומה הזאת, אתה יכול לקיים את המצוה של שלש רגלים, איך אתה יכול לקיים  מצות שלש רגלים? על מי אתה עובד? הרי אתה חיגר ואתה סומא בעין אחת, ומצות ראיה חיגר וסומא פטורים, אז אתה לא יכול בכלל לקיים מצות שלש רגלים. ככה מביא הרב זלמן מוילנא בספר תולדות אדם, שככה היא אמרה לו, אתה לא יכול. אז הרב ברנדווין, זה שחיבר את הספר "גנא דפלפלא", רוצה לדחות את התירוץ הזה ולומר, שמה שהוא היה חיגר ומה שהוא היה סומא, אומר אומר ממה הוא נהיה חיגר? מזה שהיא דפקה אותו, כמו שאומרים, בקיר, אז הוא נהיה חיגר, מזה הוא נהיה חיגר. אז הוא אומר שזה מעשה לסתור, למה? הוא ידע שהיא רוצה לעשות אותו חיגר, לפסול אותו, ואז הוא הכה אותה שלש רגלים, למה? כנגד השלש רגלים שהוא לא יהיה חיגר שהוא יוכל לקיים שלש רגלים. אז זה לא מחייב שהוא היה חיגר. שתיים - כתוב שסומא בעין אחת פטור מן הראיה, למה, כתוב יראה כל זכורך, כשם שבא לראות בא להיראות, אז כמו שה' רואה אותו עם שתי עיניים כביכול הוא צריך לבוא עם שתי עיניים ואם אין לו שתי עיניים הוא פטור. אז אומר הרב ברנדווין, אבל אפשר לדחות את זה ולומר, במה מדובר, המדרש הזה אומר כשם שבא לראות בא להיראות, אבל זה במי שיש לו שתי עיניים וה' מסתכל עליו בשתי עיניים. אבל כתוב פסוק "עיני ה' אל צדיקים" וכתוב "עין ה' אל יראיו" פעם שומעים עיני פעם עין, כשחביבין ישראל ועושים רצון ה' הם צדיקים אז הוא רואה אותם בשתי עיניים, אבל כשהם רק יראים אז הוא רואה אותם בעין אחת. אז ממילא, בלעם הוא ודאי לא שייך לצדיקים, הוא שייך נגיד מתקרב ליראים, אז אם ככה יש לו עין אחת, אז ה' מסתכל עליו בעין, גם הוא בעין אז אפשר לקבל אותו לראיה. אז לכן הוא הולך למהלך אחר, והוא אומר, המהלך שלו הוא כזה, משהו מדהים. הוא אומר, היא רצתה לעשות לו נסיון, אמרה לו אתה יודע מה, אתה משחק אותה שאתה לא חיגר ואתה לא סומא והכל בסדר, אז בא בא, עכשיו זה שלש רגלים, אנחנו נמצאים עכשיו במצות סוכה, עכשיו תראה מה הקב"ה עשה, שימו לב עכשיו לפסוקים, משהו מדהים. אתם חייבים לרקוד אחרי זה. אם אתם לא רוקדים אין לכם אהבת התורה.

כתוב בפסוק "ויעבור מלאך ה' במשעול הכרמים" מה זה משעול הכרמים? קודם כל משעול זה מלשון שועלים, כרמים - כרם ה' צבקות, עם ישראל, שועלים קטנים מחבלים כרמים, השועל הזה - בלעם, עבר במשעול הכרמים, הכוונה שלו למחוק את עם ישראל. והפשט, משעול כרמים, מה זה כרם? כרם ענבים, מה עושים בכרם ענבים? עושים סוכות, סככות, שתי וערב של קנים ותולים על זה את הזמורות והאשכולות יורדים, אז הם הלכו במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה, אז יש לנו מחיצות, מחיצות של סוכה, אז היא רוצה לנסות אותו במצות סוכה מצות היום, זה שלש רגלים, עכשיו אנחנו בשלש רגלים, אתה אמרת שאתה תהיה במקום עם ישראל ותקיים את המצוות? במה מנסים את אומות העולם? במצות סוכה, אתה גוי? בקשה, בא נראה אותך מקיים עכשיו מצות סוכה. אז מה כתוב? כתוב שהם הלכו בדרך רחב, ואח"כ זה נהיה צר, בהתחלה היא יכלה לחדור בין המלאך לבין הקיר, אח"כ המלאך לא איפשר לה כי הוא עמד במקום צר, ואח"כ לא יכלה לזוז ותרבץ. נכון? יש לזה הסבר שאני אסביר אח"כ, אבל בינתיים, היה לנו שני מחיצות, יש לנו למעלה סוכה, אבל כתוב תעשה ולא מן העשוי, אז מה עושים בשביל שזה יעשה מחדש? גוזזים רק למעלה את הזמורות, מרימים, מנענעים ומניחים. אבל חסר לנו מחיצה שלישית, לכן המלאך הלך למקום צר ועמד שמה כמחיצה. ואדם מחיצה. "ותרבץ" - היא יושבת שמה בסוכה ואומרת לו עכשיו סוכה, מצוה לשבת בסוכה. אז היא יושבת בסוכה, והיא אומרת לו יאלה, תקיים. מה הוא עשה? הכה אותה ובעט בה, זבטזפתה, ולא קיים. אז הוא לא יכול להיות תחת ישראל, נכון? עכשיו מסתדרת הגמרא בעבודה זרה. עתידים אומות העולם לבוא ולומר, למה נתת לעם ישראל תורה ולנו לא נתת? אמר אין בעיה, אתם רוצים אני אתן לכם מצוה קלה שיש לי - סוכה, ועומדים ועושים סוכות בראשי הגגות, מוציא חמה והם בועטים בסוכה ועוזבים אותה. אז זה כתוב לעתיד לבוא כך יהיה, לא לעתיד לבוא, זה כבר היה, בלעם היה הראשון שבעט בסוכה. ניתנה לו הזדמנות, מצוה קלה לקיים. ולמה דווקא בסוכה נבחנים? כיון שסוכה זה אור המקיף, שעם ישראל מקיפים את עצמם בגדרים ובסייגים לקיים את התורה, אז אתה רוצה להיות ישראל? בא נראה שאתה מוכן לקיים על עצמך את האור המקיף ולגדור את עצמך בסייגים ובגדרים? זה המצוה שבה יבחנו אומות העולם, והחכם שבהם והנביא שבהם בעט בסוכה כשהכינו לו את הסוכה ומלאך ירד ונהיה מחיצה, בא, תקיים, רק תעשה  טוז טוז טוז, תנענע, וקיימת את המצוה ושכנעת את זקני מואב ויכול להיות שגם תשכנע את הקב"ה אולי, לא? הרי אתה האמנת שתפתה אותו בפיך, הנה, מצוה שנתנה. אז האתון העמידה אותו בפינה, לחצה ומחצה אותו, הוציאה אותו טמבל ולא יכול היה לענות לה מילה. שווה ריקוד או לא שווה ריקוד? לא, אם אתם חושבים שאני מוותר במחיאות כפיים אתם טועים, אנחנו נרקוד אח"כ, אין, זה חייבים לרקוד על דבר כזה. אז ז"א רואים שפה הדברי תורה האלה, זה דבר מדהים. מי שהוא רואה את הדברים האלה בפנים, בתוך הכתוב.

עכשיו כתוב שהוא עיכב שלש פעמים, המדרש אומר למה המלאך עיכב שלש פעמים? אז פעם ראשונה זה היה בשדה, אז היא יכלה עוד לנטות ימינה ושמאלה, אח"כ הם נכנסו למשעול הכרמים ואז היא יכלה ללחוץ אותו רק בצד אחד כי המלאך הפריע ולא היה מספיק מקום, ואח"כ המלאך כבר לא נתן לזוז, המלאך כבר לא נתן לזוז, זהו, אי אפשר לעבור. מה הרמז שיש בזה? אז הרמז בזה המלאך בא להגיד, אם אתה בא לקלל את הבנים, את הצאצאים של אברהם יצחק ויעקב, אז תדע לך, אתה לא יכול לקלל, את מי אתה כן יכול לקלל? אצל אברהם אתה יכול לקלל את הבנים. איזה בנים? את ישמעאל ואת הבנים של קטורה, אבל את יצחק אתה לא יכול. יצחק היה באמצע, קודם נולד ישמעאל, אח"כ יצחק, ואח"כ בני קטורה זו הגר, אז לכן בהתחלה שהיא הלכה האתון איתו, אז הוא הפריע לה, אבל היא יכלה לנטות לימין ולשמאל, יעני אתה יכול לקלל את אלה שבצדדים, אלה שהיו לפני ואלה שאחרי, את אלה אתה עוד יכול. אח"כ הם נכנסו במשעול הכרמים, זה כנגד יצחק, יצחק מה היה לו - שני בנים. איזה בנים? יעקב ועשיו, אז רק אחד אתה יכול לקלל, את עשיו, לכן היה עוד מקום לעבור, שמה אתה יכול, שמה אפשר עוד לקלל, אח"כ נשאר יעקב, יעקב המיתה שלו שלמה, אי אפשר לקלל אף אחד, אי אפשר לזוז, האתון לא יכולה יותר לזוז. זה כנגד האבות. טוב או לא טוב? זה לא שלי, זה המדרש. עכשיו יש לי משהו שלי, בס"ד.

אברהם יצחק ויעקב, כתוב שיש רמזים גדולים ביותר על ימות משיח בפרשה הזאת, האתון זה רמז לחמורו של משיח זאת האמא של חמור של משיח בן דוד, ועכשיו רוצה לקלל בלעם את עם ישראל, רוצה להכרית אותו, להכרית אותו מן העולם, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ואנחנו קרובים היום לגאולה, והיו שלש מלחמות, שתיים כבר היו ואחת עכשיו בדרך, מלחמת העולם הראשונה, השניה והשלישית. נכון? והאבות אברהם יצחק ויעקב, אברהם הוא חסד, אז במלחמת העולם הראשונה, שזה שלש מלחמות גוג ומגוג, ככה קורא להם החפץ חיים והמלבי"ם, שלשת מלחמת גוג ומגוג, כמו שכתוב ביחזקאל ל"ח ול"ט, תראו במפרשים מלבי"ם מביא, שלש מלחמת גוג ומגוג, מלחמת העולם הראשונה, השניה והשלישית שתבוא זה גוג ומגוג האחרונה על הרי ירושלים. מלחמת העולם הראשונה - זכות אברהם, אברהם חסד, לא נהרגו הרבה יהודים, בין 25 לחמישים אלף יהודים בכל המלחמה העולמית שמתו בה קרוב ל-19 מיליון. מלחמת העולם השניה כנגד יצחק, שהוא נעקד והיו שש מיליון עקדות רח"ל, וזה עשר פעמים שש מאות אלף כמספר יוצאי מצרים, ועשרת השבטים שנמכרו ע"י יוסף. וגוג ומגוג זה כנגד יעקב, ש"עת צרה ליעקב וממנה יוושע" שלא יוכלו לגעת בעם ישראל כי ה' יצא וילחם בהם וינצח אותם. אז כל זה נרמז גם כן במהלך הזה שאנחנו רואים. שמלאך ה' עוצר ולא נותן, אין אפשרות יותר לעבור. ז"א עד כאן, זה הסיום וזה הפינלה. וזה מתאים גם לענין של הסוכה, כי מלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, כמו שאנחנו אומרים בהפטרה, ושמה כתוב שמי שלא יעלה לחוג את חג הסוכות, תהיה בו המגפה, כמו בלעם שניגף ואת בלעם הקוסם הרגו בחרב. אז הכל רמוז פה.

ז"א הפרשה של בלעם ששלושה משלים ראשונים היו ברכות וארבעה משלים האחרונים זה הכל על העתידות של עם ישראל, כל זה רמוז פה, ואנחנו נגענו בקצה המזלג, זה לא שמונים דקות אפילו, שמונים שנה של סודות שלמד הארי הקדוש בשינה, רק בתוך הכתובים האלה, מה היה הפלפול בין האתון לבין בלעם. ז"א הדברים הם מדהימים.

עכשיו אני אפנק אתכם בעוד משהו, אם אתם רוצים, אם אתם לא רוצים נרקוד עכשיו, רוצים או לא רוצים? רוצים. אתה מסכים אורי? אין שום בעיה.

פרשת חוקת, בשעה שעלה משה למרום שמע את קולו של הקב"ה אומר, יושב ואומר, עוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים, ונשאלת השאלה למה הקב"ה אומר רק את רבי אליעזר, הרי זה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים? ומחלוקת רבי אליעזר וחכמים נפסקה הלכה כרבנן שפרה בת שלש, אלא ידוע שיש מחלוקת בתנורו של עכנאי, רבי אליעזר וחכמים, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, פוסלים, ונקצר, הוא עשה אותות ומופתים רבי אליעזר ובסוף יצאה בת קול מן השמים ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא בשמים היא, כבר ניתנה בסיני, אחרי רבים להטות. מה הולך פה?

לפי זה יוצא, שהלכה כרבי אליעזר בשמים אבל לא בארץ, כי בארץ ניתנה בסיני וחכמים הם הרוב ולכן הלכה כרבים והלכה כחכמים, אבל הלכה כרבי אליעזר בשמים. אז כיון שהלכה כרבי אליעזר בשמים הקב"ה שונה את דברי רבי אליעזר ולא של חכמים. עכשיו נדייק בלשון שכתוב בגמרא, כתוב שמה שהבת קול יצאה ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, מה זה, תלוי במקום גיאוגרפי, תגיד הלכה כמותו בכל ענין, בכל דבר, בכל הלכה, מה אתה אומר בכל מקום? אלא לומר גם בשמים וגם בארץ הלכה כמותו. אז רבי יהושע קם ואמר לא בשמים היא, בשמים אני מסכים אבל בארץ לא. אז לכן הקב"ה אמר הלכה בשם אמרה כרבי אליעזר.

טוב, עכשיו יש מדרש, המדרש אומר שרבי יוסי בר חנינא אומר כך: אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחר זה חוקה, אז מי למד פרה אדומה? רק משה רבינו. אבל יש לנו בעיה, כתוב "אלה הדברים אשר עשיתים ולא עזבתים" עשיתים - שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו, דברים שלא נגלו למשה רבינו נגלו לרבי עקיבא וחבריו, סודות התורה על כל תג ותג, על כל קוץ וקוץ, רבי עקיבא דורש תילי תילים של הלכות שלא ידע אותם משה רבינו. אז איך זה, מצד אחד אתה מגלה למשה פרה אדומה, ולרבי עקיבא אתה מגלה יותר ממה שלמשה רבינו, אז למה אתה לא מגלה לו גם כן פרה אדומה, אם כבר נתת לו יותר ממשה אז תן לו לפחות מה שיש למשה.

אבל יש לנו עוד דבר, יש לנו מדרש שאומר, רבי יוסי בר חנינא אמר שהקב"ה אמר לו למשה לך אני מגלה סוד פרה אדומה ולאחר חוקה, אבל יש לנו במדרש שאמר רבי אייבו, משל לבן שפחה שטינף בפלטין של מלך, תבוא אמו ותקנח צואת בנה, שהפרה מטהרת מעשה העגל, מכפרת מעשה העגל. אז לכאורה יש טעם, מה הטעם? תבוא פרה ותקנח מה שעשה בנה העגל. מה עשה העגל? טינף. מה עושה הפרה? מטהרת. כשעם ישראל קיבלו את התורה, אומר הכלי יקר, בשם המדרש, כשעם ישראל קיבלו את התורה הם קיבלו את התורה, פסקה מהם זוהמתו של הנחש, פסקה מיתה, פסק מלאך המוות ושלטון האומות פסק. אז אין יותר מיתה ע"י מלאך המוות, מיתה יש, אבל לא ע"י מלאך המוות. לכשהיה צריך למות אדם היה מת בנשיקה, ע"י הקב"ה בדבקות לקב"ה. אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אין  מיתה יותר, אתם כמו אלקים. אבל כיון שחטאתם בעגל, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו, עכשיו אתם חוזרים למות מחדש. עכשיו תמותו ע"י מלאך המוות ומלאך המוות בשעה שהוא ממית מטמא בטומאת מת. אז מה עשה העגל? גרם שתהיה  טומאת מת. מי עוד מת בנשיקה ככה? רבי, רבינו הקדוש. רבינו הקדוש, לא מלאך המוות לקח אותו, הקב"ה לקח אותו ישירות במיתת נשיקה בדבקות עליונה. כתוב אצל רבי משעה שמת רבי פסקה קדושה, אומר התוספות, פסקה קדושה מן הכהנים שטיפלו בו, כי לא היתה טומאה, לא היתה טומאת מת, הוא מת בנשיקה כמו שהיה בדור המדבר לפני חטא העגל. עכשיו מה גרם העגל? טומאת מת, תבוא אמו ותקנח, מי היא עושה? היא מטהרת מטומאת מת. אז העגל  טינף, האמא תקנח, הוא טימא בטומאת מת, היא תטהר מטומאת מת. זה הטעם של רבי אייבו, אז יש טעם. אם יש טעם, נשאלת השאלה, למה לא גילו את זה לרבי עקיבא וחבריו? למה להם זה חוקה? זה תלוי בעוד מחלוקת.

יש מחלוקת נוספת. המחלוקת - רבי אליעזר וחכמים. מה המחלוקת? רבי אליעזר אומר פרה שנתעברה כשרה, פרה אדומה כשהתעברה היא כשרה. חכמים אומרים פרה שנתעברה לא כשרה, למה? שעובר הוא לא ירך אמו וממילא זה נקרא שעלה עליה עול ואם כן אין לה דין של פרה אדומה אז ממילא בטל הטעם שאמרנו הבן טינף תבוא אמא שלו ותקנח. אז לפי חכמים אי אפשר שיהיה הטעם של רבי אייבו, רק לפי רבי אליעזר, לפי רבי אליעזר זה בסדר כי פרה שנתעברה כשרה, אז לפרה יש עגל והעגל טינף אז האמא תטהר. אז למי קיים הטעם? רק לרבי אליעזר, ולחכמים לא קיים, כי להם אין בכלל עגל, כי אם יש עגל אין פרה, אז ממילא אין את הטעם של רבי אייבו.

עכשיו מתורץ הכל. כשמשה היה במרום מה הוא שמע? תורת רבי אליעזר, כי הלכה בשמים כרבי אליעזר, לכן ה' לימד אותו סוד פרה אדומה כי רק לפי רבי אליעזר יש סוד פרה אדומה, כי פרה שנתעברה כשרה, אבל רבי עקיבא לא בגלל שה' לא רצה לגלות לו, אלא בגלל שניתנה תורה בסיני והלכה כחכמים, ואם הלכה כחכמים אז בשבילך זה חוקה, כי אם הלכה כחכמים אין לפרה עגל, ואם אין לפרה עגל איך תלמד את הסוד של פרה אדומה? אז אתה לא יכול, אז רבי עקיבא לא יכול ללמוד סוד פרה אדומה ותירצנו את הכל למה זה הוא לא ידע.

מדהים או לא מדהים? רק רגע.

אם ברבי אליעזר עסקינן, אז אתם יודעים, יש שאלה גדולה, כתוב שמשיח ואליהו לא יבואו בשבת, כי יש תחומין למעלה, ואם הם באים מלמעלה אז יש תחומין, בשבת אי אפשר לצאת חוץ לתחום, אז הם לא יכולים לבוא בשבת. אבל נשאלת השאלה, אם ככה איך אליהו הנביא בא כל שבת לבריתות? הרי יש תחומין למעלה, אז איך הוא בא לברית? אלא יש מחלוקת רבי אליעזר וחכמים. מה המחלוקת? מכשירי מילה, האם מותרין בשבת לצרכי מילה או לא? חכמים אוסרים ורבי אליעזר מתיר, אפילו לפחמים אפילו להשחיז את הסכין, כל מה שצריך - מכשירי מילה הוא מתיר, מותר לחלל את השבת לצורך מילה. כיון שאליהו דר למעלה ונפסקה הלכה למעלה כרבי אליעזר אז הוא יכול לרדת בשבת, ולכן הוא יכול להופיע בברית כי הלכה כרבי אליעזר בשמים. מדהים. חייבים עוד ריקוד. רגע, רגע.

עכשיו יש לנו עוד משהו, יש לנו עוד משהו, יש לנו עוד משהו, כתוב, נשאלת השאלה למה רבי יוסי בר חנינא שאמר שהקב"ה כשעלה משה רבינו לשמים, למה כשהוא עלה לשמים הוא שמע שהקב"ה אומר, אומר למשה, משה, לך אני מגלה סוד פרה אדומה לאחרים חוקה, הרי יש לנו את הטעם של רבי אייבו, אלא יש גמרא בירושלמי בכלאיים ששמה כתוב כך: אדני השדה חיה, רבי יוסי אומר מטמאין כאדם באהל. מה זה אדני השדה? זה בעל חי שנקרא על פי הרמב"ם ידוע, זה צומח והוא חי. זה כמין קוף והוא כמין קוף שיש לו טבור, והוא מחובר לאדמה, ואם חותכים את הטבור הוא מת. עכשיו, סתם אני נותן לכם למידע, יש ארבעה, ארבע דרגות בבריאה, דומם צומח חי מדבר, אבל יש גם ממוצע בין כל אחד לאחד, שהוא גם מזה וגם מזה, בין דומם לצומח מה יש? אלמוג, אלמוג הוא דומם צומח, הוא דומם צומח, הוא ממוצע בין הדומם לצומח, בין צומח לחי זה הידוע הזה, זה אדני השדה, שהוא צומח מהאדמה כמין קוף והוא נראה כבעל חי שמתנועע והכל. יש גם ציפורים כאלה שכתוב אם הם חייבים שחיטה או לא חיבים שחיטה שהם צומחים מהעלים, ציפורים. בין בעל חי לאדם יש את הקוף, הקוף הוא ממוצע בין האדם, בין החי לבין האדם. ובין אדם למלאכים יש ממוצע - ישראל, דרגה יותר בחירה מבני האדם הרגילים. אז הידוע הזה, כתוב בגמרא בכלאים בירושלמי, אדני השדה - חיה לפי תנא קמא, רבי יוסי אומר מטמאין כאדם באהל. רבי יוסי הזה זה רבי יוסי בר חנינא שלנו.

עכשיו אנחנו שואלים למה הוא לא מקבל את הטעם של רבי אייבו? מסיבה אחת פשוטה, הוא אומר, רבי אייבו מה אתה אומר? אתה אומר שהטעם זה שהבן טינף תבוא אמו ותקנח, נכון? מה פירוש? מה טינף? הוא הביא טומאת מת, וברגע שהוא הביא טומאת מת תבוא אמו ותטהר. הוא אומר, אבל לפי מה שאני אומר, הרי בעולם יש אדני השדה שמטמאין באהל כאדם, אם כן טומאת מת לא תלויה בכלל בעגל, אז אני לא יכול לקבל את הטעם שלך, הטעם שלך לא יכול לבוא. אבל למי שאומר שאדני השדה חיה והם לא מטמאים באהל, אז הטעם שלו  מסתדר בלי שום בעיה, למה כי לא תלוי בו בכלל טומאת מת, מתי נתחדשה טומאת מת? בעגל, אז לכן קיים הטעם.

כתוב בשעה שעלה משה למרום, שמע את הקב"ה אומר, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתיים, שאל אותו מי זה? אמר לו עתיד להיות צדיק אחד שהוא יגיד משניות של פרה אדומה, אמר משה יהי רצון שיהיה זה מחלצי, אמר לו הקב"ה - יהיה מחלציך. חייך שיהיה מחלציך. נשאלת השאלה, למה הוא בחר רק ברבי אליעזר, מה עם הלל הזקן? מה עם גדולי עולם, רבי עקיבא רבי שמעון, רבי מאיר ועוד, למה דווקא רבי אליעזר? תשמעו דבר מדהים מדהים מדהים. קודם כל ה' הבטיח לו שיהיה מחלציו, ואיפה זה רמוז בתורה? כתוב שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר, לא כתוב השני, למה? - זה אותו האחד אליעזר שהבטחתי לך, למה הוא אומר לו שהוא רוצה את אליעזר? אתם יודעים למה? בשעה שהוא שומע את הקב"ה דורש ומלמד אותו את התורה, פתאום הקב"ה אומר לו, לך רד כי שיחת עמך, סרו מהר מן הדרך, עשו עגל מסכה, עכשיו אני אכלם ואעשך לגוי גדול, משה רבינו נבעט, משה רבינו נבעט. מה עכשיו עושים? מה עכשיו עושים? הוא לא מוכן שהוא יהיה במקום ישראל, הוא חייב למצוא כפרה לעם ישראל, הוא חייב למצוא כפרה לעם ישראל. אבל עכשיו הוא למד סוד פרה אדומה, וסוד פרה אדומה יכול להתקיים רק לפי רבי אליעזר שהיא מטהרת את מעשה העגל, לפי חכמים למטה זה חוקה, אין כפרה, אז הוא אמר שיהיה מחלצי. למה? שאם חס ושלום עם ישראל מתבטלים, רבי אליעזר נשאר, הלכה כמותו, ממילא יש כפרה לעם ישראל. אז הוא ביקש דווקא את רבי אליעזר שיהיה מחלציו, יפה או לא יפה? הא? מדהים.

אז ז"א שכל הדברים רמוזים בתורה, ואין מאמר של חכמים סתם, וגם אם אנחנו לא מבינים כרגע אז בהמשך החיים אנחנו נבין ונראה ונגלה ונמצא, אבל אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד, אנחנו צריכים ללכת על פי התורה בכל הליכותינו, "בהתהלכך תנחה אותך" שרק התורה תנחה אותנו בכל הליכותינו, לא ניטה ימין ושמאל רק על פי התורה הקדושה, וצריך לעבוד על המידות שלנו טוב טוב, למה? אם לא אפשר להגיע לבלעם בלי להרגיש, יהיה לנו הסברים, הסברים חבל על הזמן. רק דרך אחת, להיות צמודים לתורה הקדושה וללמוד מוסר, לפחות שעה כל יום מוסר ללמוד, אם אדם ילמד כל יום שעה מוסר הוא יתהפך לבן אדם חדש.

בעל מדרגת האדם, הסבא מנובהרדוק למד ארבע שעות כל יום  מוסר. למרות שרבו אמר לו שהוא לא זקוק ולא צריך, אבל הוא אמר אני נתהפכתי לאדם אחר מלימוד המוסר ארבע שעות, והוא כתב את ספר מדרגת האדם, שהסטייפלער זצ"ל אמר, שכל מה שהוא כתב קיים בעצמו. כדאי ללמוד את הספר.

מכל מקום, הנה ברוך ה' בזכות בלעם הרשע, הוא נמצא שמה איפה שראינו ברותחת שמה, ועדיין הוא מנסים לקלף ממנו את כל הטינופת, ועדיין זה לא עוזר, אבל אנחנו צריכים להשתדל לא להדביק לעצמנו משהו שיצטרכו להסיר לנו אותו אח"כ, אז לכן כדאי לעבוד לקלף עם המוסר פה בעולם הזה ונזכה להיות בחיי העולם הבא אמן ואמן.

אנחנו חייבים לרקוד אבל, רק רגע, רק רגע, חייבים לרקוד.