פרדס חנה - פרדס חנה

פרדס חנה 31-5-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בליל שבת, ואשה אחת היתה בדרשה שהלכה לביתה, מצאה נר שלא כבה. אמר לה בעלה, היכן היית עד עכשיו? אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש, אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר. נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר, אמר לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה, הודיעו אליהו זכור לטוב איך היה המעשה, מה עשה רבי מאיר? הלך וישב לו בבית המדרש, באה אותה אשה להתפלל, אמרה לו אותו אשה, רבי מאיר הלך וישב בבית המדרש, באה אותה אשה להתפלל, אמר לה יודעת את ללחוש לעין? אמרה לו לא, אמר לה רקקי שבעה פעמים בפני וייטב לי, עשתה כן. אמר לה לכי, אמרי לבעלך, אתה אמרת שתרוק פעם אחת והיא רקקה שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו, רבי, כך מבזים דברי תורה? אילו היית אומר לנו היינו מביאים אותו ומלקין אותו על הספסל ומחזירים לו אשתו, אמר להם לא יהי כבוד מאיר גדול מכבוד קונו. ומה עם השם הקדוש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד מאיר לא כל שכן?

שומעים מפה מעשה נורא. שרבי מאיר היה מוכן לסבול בזיון כזה ולא חס ולא חמל על התורה שלו ועל הכבוד האישי שלו, בשביל להשכין שלום בין איש לאשתו שנגרם בגין זה שישבה אצלו בדרשה בליל שבת ואחרה לבוא הביתה. מה אנחנו למדים מכאן? דבר נפלא, הרי לכאורה התלמידים טענו טענה גדולה, למה היה מבזה רבי מאיר את עצמו כל כך? אפשר היה להשיב את האשה לבעלה בדרך אחרת, צריך להלקות את הבעל, ועל ידי שמלקים את הבעל על האכזריות והליצנות ושלום על ישראל. ואז הוא יקבל אותה הביתה אחרי שקיבל מכות. אז גם רבי מאיר לא השיב להם שזו אינה עצה טובה והגונה. הוא לא השיב להם. אלא התשובה היתה שהוא למד קל וחומר מהשם הקדוש, הפירוש שגם כאן בענין סוטה שמובא בפרשה, הרי יכול היה הקב"ה לצוות שיבדקו המים אותה בלי מחיקת שמו הקדוש, יש בעיה לקב"ה לטכס עצה איך יבדקו אותה המים בלי למחוק את שמו הקדוש? אלא הורה לנו הקב"ה בתורתו שכדי להטיל שלום בין איש לאשתו כדאי שיבדקו המים את הסוטה במחיקת שמו יותר משיבדקוה בלי מחיקת שמו. עד כדי כך רוצה הקב"ה להראות כמה חשוב להטיל שלום בין איש לאשתו. וממילא למד רבי מאיר מזה קל וחומר, שיעשה את מה שעשה, ולא לחוש לבזיון התורה שלו אפילו במקום שהיה יכול לעשות עצה אחרת.

ומה מאד יש לנו להתבונן בזה, כי חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד, שהאשה הזאת אפילו אם תצא נקיה מההשקאה הזו כי טהורה ולא נטמאה, אבל מכל מקום סוטה היא, הרי בעלה קינא לה שלא תסתר עם איש והיא לא שמעה לו ונסתרה עם איש, אלא לא קלקלה ממש, אז מובן איזה יראת שמים יש לה, לאותה אשה, וכמה היא שקועה בתאוה, ובכל זאת מכיון שהיא מותרת באופן זה לבעלה, אמר הקב"ה ימחה שמי על המים כדי להתירה ולעשות שלום בינה לבין בעלה. והרי אנחנו נצטוינו ללכת בדרכיו "והלכת בדרכיו", נמצא שהמעשה הזה של רבי  מאיר הוא לא מידת חסידות, אלא זה הדין, "והלכת בדרכיו". אז כמו שהקב"ה מוכן למחות את שמו על המים, גם אתה, אפילו אם אתה תלמיד חכם צריך למחות את כבודך בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

כיוצא בזה מצאנו בחכמינו ז"ל, "וידעת כי ה' אלקיך האל הנאמן". רבנן אמרי, מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה. פירוש, שתסתכל ותתבונן במידת נאמנות של בשר ודם, עד כמה הוא נאמן, תדע אמונתו של הקב"ה שנאמן לשלם שכרן של ישראל עושי רצונו. ומעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידם שני שעיר של שעורים, והפקידו את אותם שני סאין אצל רבי פנחס בן יאיר, ושכחו אותם והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ושנה, ועשה אותן גורן וקונסן ואחר שבע שנים באו אותם האנשים לתבוע את שני הסאין, מיד הכיר אותם ואמר להם בואו וטלו אוצרותיכם, הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.

מה הוא עשה בעצם, רבי פנחס בן יאיר? את כל עבודות הזריעה והקצירה, הוא לקח את השני סאין האלה והלך וזרע אותם, ואח"כ קצר אותם, ובודאי שרבי פנחס בן יאיר היה מטפל בעצמו ומשגיח על העוסקים במלאכה, שהרי אמרו בגמרא, הרוצה לאבד מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם, אז בודאי שהוא עמד ופיקח. ורבי פנחס בן יאיר הרי קיבל עליו לשמור ולא ימעלו חס ושלום בשמירה, על פי דין לא היה צריך לזרוע, היה יכול למכור את השני סאים ולהניח את הכסף עד שיבואו לדרוש. אבל כיון שנהג לפנים משורת הדין, וטיפל עם הפקדון לזרוע ולקצור, פשוט שהוא לא עזב לאחרים חילם ושמר על הפקדון, ובודאי יותר משלו. מגיעה שנה שניה, קצר את התבואה ממה שזרע בכל השדה, דש, עשה גורן, ואח"כ זרע שוב את כל התבואה שבגורן וקצר ודש כל שנה מחדש, וכמובן שהוא היה צריך להרבות יותר קרקעות כיון שב"ה התבואה הביאה פירות, והיה צריך לשכור יותר פועלים, והטרחה יותר גדולה, וזה במשך שבע שנים, ואת כל זה היה צריך לאגור לתוך המחסנים, לאוצרות. יש להתפעל מזה נוראות, במקום למכור אותם שתי סאים ולהניח הכסף ודיו, טרח טרחות עצומות בכל שנה. ויש להבין כמה פועלים נתווספו לו בכל שנה, כמה שדות היה צריך, כמה גרנות היה עושה בזריעת כל התבואה שצמחה ובקצירתה, והיה חוזר לעשות כן שנה אחר שנה, ולכמה אוצרות היה צריך להכניס את כל העושר הלזה, ומה היתה העבודה הרבה, כמה היתה בכל אלה, הכל כדי לעשות חסד עם הפועלים שהפקידו את אותם שני סאים. אפשר להבין מה תהיה שמחתם של אותם שניים שהגיעו וקיבלו אוצרות כאלה אדירים?

הנה מה שעשה רבי פנחס בן יאיר לזרוע את פקדון הפועלים, מאיפה הוא למד לעשות זאת? "והלכת בדרכיו". "והלכת בדרכיו". מצינו שהקב"ה עושה כן, כאשר אנו אומרים בתפילה "זורע צדקות, מצמיח ישועות" הפירוש שהקב"ה זורע את הצדקות שעושה האדם, בין בסור מרע ובין בעשה טוב, הקב"ה זורע את הפעולות האלה ומצמיח על ידי זה ישועות לאדם, ומובן כי הקב"ה שהוא בלי גבול ובלי תכלית, אז גם הזריעה שלו היא בלי גבול ובלי תכלית, אין לו מגבלה של שטח ופועלים, הקב"ה כשזורע מצמיח ישועות. וממילא אנחנו מבינים מה רבו הישועות הצומחות וגדלות מזריעה כזו בלי גבול ובלי תכלית. מזה למד רבי פנחס בן יאיר שגם הוא יעשה כן, לזרוע ולהצמיח טובות וחסדים, ועל זה אמרו חכמים מאמונתו של בשר ודם, אתה למד אמונתו של הקב"ה. איך הקב"ה נאמן לקחת את כל הצדקות, לזרוע אותם ולהצמיח לנו ישועות.

ז"א מה אנחנו רואים מפה? אנחנו רואים שצריכים ללכת בדרכי השי"ת, "והלכת בדרכיו". אברהם אבינו ע"ה הוא התבונן בדרכי השי"ת, והיה משתדל מאד לעשות כמו שהקב"ה עושה. מאיפה למד אברהם אבינו לזון ולפרנס את כל ההולכי דרכים, ואפילו עובדי עבודה זרה, מנין למד את זה אברהם אבינו? הוא הסתכל בבריאה וראה שהקב"ה מזריח חמה לכל העולם, כולל לעובדי עבודה זרה, הוא ראה שהוא נותן מזון לכל העולם, כולל עובדי עבודה זרה, נותן משקה לכל העולם, כולל עובדי עבודה זרה. "והלכת בדרכיו", מה הוא אף אתה, אז הוא התחיל לתת, לאכול ולשתות ולהזריח את אור השכל של עובדי עבודה זרה, והיה עוצר אותם בדרכם, מכניסם לאהל, משקה, זן, ואומר להם ברכו לאל עליון. "ויקרא בשם ה'" והיה מקריא את שם ה' בפי כל הבריות, והוא הבין שהתכלית זה שיכירו את השי"ת ושיעבדו אותו, אז הוא עזר בשביל שכל העולם יכירו את הקב"ה ויעבדו אותו. הוא לא הסתפק בעבודה העצמית שלו, הוא עשה זאת שיכירו וידעו כל יושבי תבל, כמו שאנחנו אומרים כל יום, רק לא עושים את זה כל יום, אומרים כל יום. צריך לעשות כל יום. אברהם אבינו זה מה שעשה.

כמה חביבה היתה העבודה הזאת אצל הקב"ה? בעל בית הלוי אומר, שאברהם אבינו היה עקר ושרה עקרה, ולמה? למה? אז הוא אומר, כיון שהקב"ה כל כך חשק בעבודתו של אברהם ושל שרה, שלא רצה שיהיה להם ילדים שיפריעו אותם במלאכת שמים. ז"א אם יהיו ילדים יהיו מטופלים בילדים, על חשבון זה לא יוכלו לצאת לפעילות. אז שלא יהיה להם ילדים. עדיף לעשות גרים. ז"א נדחתה לידתו של יצחק אבינו, העולה התמימה, למשך עשרות שנים רבות רק בשביל שהוא יספיק לעשות עוד עובדי עבודה זרה מאמינים. והוא שואל עוד שאלה, שרה לא היה לה בית ולד, אין לה רחם, עקרה היתה, אז אם היא עקרה, למה צריך לקחת לה גם את הרחם? הוא אומר אם היתה לה רחם היתה מחפשת עצות של הפריה מלאכותית, אבל כשאין גם רחם אין עצות. אז הוא דאג שלא יהיה שום סיבה שיהיו טרודים סביב הנושא הזה. זה מדהים.

אתם יודעים מה זה יצחק אבינו? מאיר את כל העולם, ממשיך דרכו של אברהם, תמתין, תמתין, יש עוד זמן, קודם כל אברהם, נו, כמה שיותר, כמה שיותר, כמה שיותר כמות של אנשים שיכירו את הבורא עולם. וזה נקרא "ואהבת את ה' אלקיך". זה האהבה האמיתית, מי שרוצה לזכות במצות עשה דאורייתא בשלמות של ואהבת, זה לא מספיק שיהיה אוהב, אלא גם שיהיה מאהיב את הקב"ה על הבריות, כמה פוסק הרמב"ם במצוה שלישית בספר המצוות, שלהיות כמו אברהם אבינו שעליו נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" זה מצות אהבת ה'. אי אפשר לאהוב לבד ושאחרים לא יאהבו, מי שאוהב דואג שכולם יאהבו, אם הוא אוהב את ה', הוא יודע מה רצונו, אז הוא עושה את זה על כל הצדדים.

אז אברהם אבינו ידע מה לעשות, וכתוב שיצחק אבינו לא נתברך בזכות עצמו עד שאחז בדרכי אביו "ויקרא בשם ה'" לפני כן לא נתברך. פעם אחת ה' בירך אותו ואמר לו, "עקב אשר שמע אברהם בקולי" ופעם אחת "בעבור אברהם עבדי", אבל לא בירך אותו בזכות עצמו, למה? בגלל שהוא עדין לא אחז באותה דרך של אברהם אבינו, ולא הקרה את שם ה' בפי הבריות, ושלשת האבות פעלו בשביל להקריא שם השם בפי כל הבריות. ז"א יש לנו תפקיד בעולם, העולם היהודי יש לו תפקיד, התפקיד שלנו זה להכיר את הקב"ה לכל העולם כולו, כמו שאנחנו אומרים בתפילות בר"ה וביום הכיפורים, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". זה אלקי ישראל ביחוד. וזה העולם צריך להכיר. אז קודם כל אנחנו צריכים להיות דוגמא, ודבר שני אנחנו צריכים להדגים. אנחנו צריכים לפעול שעם ישראל ידעו את הדברים האלו, ושעם ישראל ידעו להפעיל את זה כלפי אומות העולם.

אבל מה לעשות, שעם ישראל בעצמו לא מכיר כל כך את מעלתו ואת ייחודו, לא מכירים, מה נעשה שאנחנו לא מכירים, זה לא יאומן כמה שאנחנו לא מכירים. ואני בתקופה האחרונה חוזר על זה מספר פעמים בדרשות, בשביל שיכירו לפחות ישראל את מעלתם.

הרב חיים קרייזוירט זצ"ל רבה של אנטוורפן שהיה יהודי ת"ח עצום, צדיק ואיש חסד גדול, פעם אחת סיפר שהוא התחבט מאד במשך שנים רבות מה יתור שיש במשנה באבות, המשנה אומרת "חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלקים ברא את האדם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם". והוא שואל, מה זה חיבה יתרה נודעת להם, אם תגיד במשנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם" מה חסר מהמשנה? למה צריך להגיד עוד פעם לחזור "חיבה יתרה נודעת להם" מה הביאור? שנים רבות לא מצא טעם שיתיישב על ליבו, ואומר עד שהיה מעשה, טרם פרוץ מלחמת העולם השניה כשאבק השריפה היה בחלל העולם, ניגש אליו יהודי זקן עם שקית ונירות בתוכו ואמר לו כבוד הרב, אני חושש מהמלחמה שמא לא אשרוד, אז אני מניח בידך את הירושה והצוואה שלי, שאם חלילה יקרה משהו תחפש מי מצאצאי ותתן לו. המלחמה עברה והיהודי איננו. הרב חיים התחיל לחפש 25 שנה ולא מצא, אף אחד מבני משפחתו, פעם אחת הוא מספר עליתי על הרכבת, והנה באחת התחנות עלה יהודי מבוגר, התיישב לידי, ווס מכסטע ווס מכסטע, החלפנו מילים, בסוף השיחה כשאני שומע את כל הצרות והיסורים והתלאות שעברו על האיש, שואל אותו אמור לי מי אתה, מהיכן אתה, והנה הוא נוקב בשם המשפחה זהה למשפחה של הנהרג. שאל אותו אתה במקרה מכיר את פלוני אלמוני? אמר לו מה השאלה, זה אבי. אמר לו אם כך יש לי בשבילך ירושה. כמובן שהוא וידא ואימת שזה הבן שלו, מסר בידו את הירושה עם הצוואה, היהודי פותח והוא רואה שיש כסף בבנק בשויץ, אז הוא אומר לרב, כבוד הרב אבל כסף אפילו לנסוע לשויץ אין לי, אמר לו אין בעיה אני אלווה אותך ואתה תחזירני. הגיע לבנק בשויץ ומצא שם שלשת רבעי מיליון דולר, זה היה סכום גדול מאד באותה תקופה. שאל הרב חיים קריזוירט זצ"ל שאלה, האם היהודי הזה שנסע איתו ברכבת היה עני או עשיר?

ש. עני מן הדעת

הרב: עני מן הדעת, מה זה עני מן הדעת? אז הוא היה עני או עשיר? היה עשיר, אז למה הוא הסתובב בלי כלום? הוא לא ידע שיש לו, ז"א הוא היה עשיר, אבל בעצם הוא היה עני, כיון שהוא לא ידע שהוא עשיר. היות ולא נודע לו שהוא עשיר, אז הוא נשאר עני.

אמר הרב חיים קרייזוירט עכשיו הבנתי את המשנה, "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתרה" זה רק אם נודעת להם, אם לא נודע להם שהם חביבים לפני המקום אז מה זה מועיל בכל מה שאתה חביב אצל המקום? חביבין ישראל שנקראו בנים, אם אתה לא יודע שאתה הבן של הקב"ה, מה זה מועיל לך? החיבה יתרה זה דווקא אם נודעת להם, אם לא זה לא מועיל, אתה ככל גויי הארצות.

ובשביל להבין זאת, מעשה נוסף. הרב אליעזר בן דוד בהיותו בדרום אמריקה הלך ברחובה של עיר ולקראתו מגיע גוי שעוצר אותו ואומר לו סליחה, אתה יהודי? אמר לו כן. איך אתה יודע? אמר לו מה זה איך אני יודע? אני קראתי עליכם בתנ"ך. אמר לו מה קראת עלינו? אמר כתוב שאתם הבנים של הקב"ה. אמר לו נו, אמר לו מה נו? אני פעם ראשונה שהולך ברחוב ולקראתי בא הבן של הקב"ה. מה זה נו? יש מישהו מאיתנו שהולך ברחוב וחושב שהוא הבן של הקב"ה? אז הוא אומר לו נו, אז הוא אומר לו תשמע, כל הזמן שקראתי תנ"ך היה לי ציורים מה זה הבן של הקב"ה, איך  נראים הבנים של הקב"ה, איך הם חיים, מה הם חושבים, מה הם מדמיינים, מה, הבן של הקב"ה, עכשיו יש לי הזדמנות פעם ראשונה שאני לפני הבן של הקב"ה, אני רוצה לשאול אותך שאלה, כשאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני חושב ועל מה אני מסתכל, מעניין אותי, אתה הבן של הקב"ה כשאתה הולך ברחוב, על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל? הרב אליעזר בן דוד אמר, הגוי הזה לימד אותי מי אני, מה זה יהודי.

אנחנו הולכים עם הרגשה שאנחנו הבנים של הקב"ה, אנחנו הייצוגיים של הקב"ה? כמה יהודים הסתכלו על החתונה של שני גויים בריטים שהתחתנו לא מזמן, מתוך השני מיליארד שצפו בחתונה, הבן של מלך מלכו של עולם מסתכל על שני גויים שמתחתנים, ולא כדת משה וישראל, נו, אז אנחנו יודעים את הערך שלנו? אנחנו לא יודעים את הערך שלנו, אם היינו יודעים את הערך שלנו היינו מסתכלים בשטויות? היינו מסתכלים בטמבלויזיה? היינו משתתתפים בתכניות בהיכל הבושה והחרפה, היינו מה, היינו מאזינים לרדיו בכלל, בן של מלך יש לו זמן לשטויות, לשמוע רכילות וליצנות וקשקושים, בשביל זה הוא נהיה בן של מלך, חביבין ישראל, אומר התנא, חביבין ישראל, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה אבל שנודעת להם, לא נודע לנו לכן אין לנו בכלל הבנה.

נפוליון היה ישן רק שעה ביממה, למה? הוא אמר, כל זמן שאני ער אני נפוליון, כשאני ישן אני ככל האדם. עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון? אתה בן של מלך ואתה יכול כל כך הרבה לזכות, ואתה הולך לישון? שומר רדיו, רואה טמבלויזיה, מקשקש עם אנשים, מבזבז את הזמן. מה אדם יכול להספיק בחיים שלו, ואנשים מבזבזים את הזמן. בן של מלך, אתם מבינים את המושג הזה בן של מלך, תתחילו לעכל, בן של מלך, מלכו של עולם, והעין של הקב"ה פקוחה עלינו על כל אחד ואחד.

בפרשת הנשיאים הקריבו כולם קרבן, נחשון בן עמינדב, ואח"כ כל הנשיאים, אז למה צריך לפרט את כולם? תגיד, וכן כולם. כנ"ל אנחנו אומרים, כנ"ל. למה צריך לפרט את כולם? להגיד לך שכל אחד ואחד אצל הקב"ה נחשב בפני עצמו אפילו אם עשה אותו דבר כמו חברו. אין דבר כזה כלל, כלל הציבור, כלל הציבור זה כלל אבל שבתוך הכלל יש פרט ופרט והקב"ה על כל אחד מסתכל בנפרד. אין לנו החשבה מספקת בשביל לדעת את הערך של החיים שלנו ושל הזמן. אין לנו.

תראו מה עשה רבי פנחס בן יאיר, לקח שני שאים וריבה אותם וריבה אותם וריבה אותם וריבה אותם וריבה אותם וריבה אותם וריבה אותם שבע שנים, אני אמרתי שבע פעמים אבל הוא שבע שנים. אז זה עבודה. והוא תנא קדוש, יש לו זמן לבזבז עכשיו בשביל לשבת שמה להסתכל על פועלים, לשמור עליהם, לדאוג לכל, ממון של חברו, הוא צריך לדאוג לו ככה, תפרוט את זה שלום קח את הכסף שים בצד וזהו, אתה רוצה לתת להם בקשיש, תוסיף להם עוד קצת יאלה. לא. זורע צדקות מצמיח ישועות אדון הנפלאות, והלכת בדרכיו.

הקב"ה נתן לנו זמן, זמן, אנחנו צריכים להיות חכמים לרבות את הזמן, לרבות את הזמן. האם אפשר לרבות את הזמן? יש לנו בעיה קודם כל אנחנו לא יודעים לנצל את הזמן, מה שיש לנו, ואנחנו מבזבזים את הזמן, ולא מנצלים את הזמן. מי לומד פה 18 שעות? יש פה בכולל מישהו שלומד 18 שעות? עוד לא. מי לומד 17 שעות? 16? 16 שעות, יש? 16, 15? 14, 13 שעות, 12 יש, יש גם 15, ב"ה. הגאון למד 22 שעות. הוא ניצל את הזמן עד תום, לא היה לו שום דבר מה לעשות בחיים חוץ מללמוד תורה .מה יש עוד לעשות? מה יש עוד לעשות? היה לו אשה היה לו ילדים, אבל הוא למד 22 שעות. אחותו פגשה אותו אחרי 50 שנה, אחרי 50 שנה באה אחותו אליו, אמר לה שלום עליכם, נתראה בעולם הבא. אין זמן, מה סיפורים, לשמוע סיפורים, עולם הבא יש זמן, עכשיו אין זמן, צריך להספיק, הוא ברגע שראה שיער לבן שמתחיל אצלו נכנס ללחץ, הגביר עוד יותר את הלימודים. אנחנו כבר מלאים שערות לבנות ועוד לא בוער לנו כלום. ז"א אנחנו לא יודעים להעריך את הזמן.

אבל יש אפשרות גם להגדיל את הזמן, אפשר להוסיף זמן, אפשר להוסיף חיים. איך מוסיפים חיים? מישהו יודע איך אפשר להוסיף חיים? זיכוי הרבים. איך מוסיפים חיים בזיכוי הרבים? אתה לומד הוא לומד הם לומדים זיכוי הרבים מוסיף חיים. ז"א אם אני נותן שיעור ושומעים אותי עשרות מאות אלפים של אנשים, אז השעה של הלימוד נכפלת. כפול האנשים. אם זה שיעור מתועד, אז כפי השומעים המאזינים והצופים זה מוסיף חיים. אם אתה מדפיס עשרים מיליון דיסקים קלטות ומחלק בחינם, אתה מוסיף חיים. אם לומדים  ממך אנשים ועושים גם כן דיסקים והכל, כל מיני רבנים, אתה מוסיף חיים. אם אתה מייצר שיטות ואנשים לומדים מהם, אתה מוסיף חיים. אתה יכול לחיות בלי גבול, כמה שאתה רוצה, תחליט רק כמה אתה רוצה. כמה אתה רוצה לחיות, כמה אתה רוצה להאריך ימים, כמה אתה רוצה שיהיה לך זכויות אתה קובע. אדם אבל עצלן, עצלן, מה שהוא עושה הוא מסתפק, הוא מסתפק. מסתפק. אם הוא היה רואה רווחים כל דף מקבל בסדר עולה, דף ראשון אלף דולר, עוד דף אלפיים דולר, עוד דף ארבע אלף דולר, עוד דף 16 אלף דולר, וככה היה הולך וגדל, הוא היה לומד בשקיקה חבל על הזמן. מה זה, הוא לא זז, מי יזיז אותו מהלימוד, מי יזיז אותו מהלימוד? אבל גם בלי הכסף שאמרתי זה ככה. רק הוא לא רואה את זה, מה זה זורע צדקות, מצמיח ישועות, הקב"ה לוקח את הדף ומצמיח ממנו עוד ועוד עד שתגיע למעלה אוה אוה אוה מה מחכה לך, אם הם באו אחרי שבע שנים וקיבלו אוצרות, מה אתה תקבל על כל דף ודף שהקב"ה זרע אותו בגן עדנו ומצמיח לך כמו שכתוב בספרים, כמה ישועות, כמה טובות, כמה הנאות יהיו לך לחיי עולם הבא. וכמה שאתה לומד יותר זה עוד יותר, זה לא לימוד של עוד דף, זה תוספת על הקודם, וכן הלאה. זה רק אם אתה לומד לבד. ואם אתה דואג שילמדו אחרים, אפילו אם אתה לא מלמד אותם, אתה דואג שילמדו, אתה מביא אותם ללמוד, אתה דואג שילמדו, אתה מפרסם שיעורי תורה, אתה תורם להפצת תורה, אתה מדביק מודעות, אתה עושה משהו העיקר שיגיעו לשיעורי תורה, אתה מדביק במעליות הלכות, אז כל מי שעולה במעלית חייב לקרוא, לפני שהוא לוחץ על הכפתור הוא רואה שניים שלש הלכות קרא אותם, זיכוי הרבים, חסר פטנטים מה אפשר לעשות בשביל לזכות ולזכות את הרבים, וזה מניות שהולכות וגדלות לאין שיעור, לאין שיעור, ואחד רואה את הרעיון שלך אתה אפילו לא יודע, והוא אומר אתה יודע מה אני אעשה בסביבתי, והוא הולך ועושה, וההוא ראה את זה אורח מארה"ב וראה את זה והלך לארה"ב ועשה את זה, וההוא עשה ככה וזה ככה, אתה לא יודע כמה אתה יכול להרויח. אבל תתחיל לזוז. בן אדם חושב רק על עצמו, ולא חושב כמו אברהם אבינו על כל העולם כולו, כי אדם ממעיט את ערכו, אומר מהאני, מי אני, מי מכיר אותי, אני פה בפרדס חנה ספון לי כאן בשכונה, מי יודע עלי, אין דבר כזה. אתה בן של מלך. אתה יודע מה זה בן של מלך? אבא שלך זה המלך, מה שתבקש מהמלך הוא יתן לך, אבא שלך, ביקשת אבל פעם על דבר כזה? אם לא ביקשת אז מה אתה רוצה, מאיפה תקבל? ביקשת על דירה, ביקשת על חובות, ביקשת על בריאות, ביקשת על זה, עלז ה לא ביקשת. אם היית מבקש והיית פועל, הקב"ה היה נותן לך, כל דבר שהאדם מבקש ודורש ברוחניות מהקב"ה, ה' מבטיח שהוא נותן. נותן נותן. נותן.

כשאני חזרתי בתשובה היתה לי תכנית כלשהי? שום תכנית. למדתי ולמדתי ולמדתי ולמדתי, לא היה לי מדריך ולא מורה ולא כלום ולא שום דבר, לא הכרתי חרדים בכלל, לא ידעתי שיש כאלה. ואיך למדתי? עם אנציקלופדיה ומילון אבן שושן, כי לא ידעתי מושגים. אז הייתי צריך לפתוח את המילון שיסביר לי את המושגים, מה זה גמרא, מה זה משנה, מאיפה אני יודע מה זה? אז אני צריך לפתוח את המילון שיסביר לי מה זה המילה הזאת משנה, אולי זה משנה, מה זה, וככה התחלתי ללמוד. אבל ברגע שהתחלתי ללמוד, קיבלתי על עצמי שמה שכתוב אני מקיים, אז כל הפסוקים כפשוטם התחלתי לקיים, כל מה שלמדתי כפשוטו, בלי בלגן, בלי לומדעס, מה שכתוב אני מקיים. הגעתי להלכה במשנה "דע מה שתשיב לאפיקורוס" אז לא ידעתי מה זה אפיקורוס, הלכתי למילון אבן שושן וראיתי מה זה אפיקורוס. אז אח"כ הייתי צריך דע מה שתשיב להם, אז הייתי צריך לדעת מה הוא שואל. אז הייתי צריך לברר מה הוא שואל, אחרי שידעתי מה הוא שואל אז הייתי צריך לדעת מה להשיב, אז התחלתי ללמוד מה להשיב, וככה התחלתי לדבר עם אנשים. הם שאלו ואני משיב, הם שאלו ואני משיב, הם שאלו ואני משיב, וככה מאחד לאחד מקבוצה לקבצוה, מהרצאה להרצאה, מאצטדיון לאיצטדיןן. תכננתי את זה? לא. אבל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. איך אנשים הולכים עיוורים? אתה רואה אנשים יורדים לכביש ונדרסים, אז מה בן אדם יגיד? צריך להציל אותם או שזה דרך הטבע, פשוט, כל מי שיורד לכביש צריך להדרס, מה אתם אומרים, איך צריך להתנהג, להציל את האנשים האלה או לא להציל, או להגיד שמע פה בשכונה כולם יורדים לכביש נדרסים, אין טעם להסביר להם, אתה רואה אנשים נוסעים בשבת, נדרסים, אף אחד לא אומר להם שום דבר. והם פה כולם נוסעים בשכונה, מה תגיד להם. מה, אבל אתה יכול להציל אותם, מישהו עולה בדעתו ללכת להציל אותם? להגיד להם משהו? מה הם יודעים? אם הם היו יודעים היו נוסעים? הם לא יודעים, סימן שחסר להם משהו בידיעה. אם אתה רואה מישהו שותה רעל, אז מה אתה אומר הוא רוצה למות? אתה תגיד לו? אתה אומר מה, הוא לא יודע מה הוא שוטה? אתה תראה אחד שותה אקנומיקה, אתה תעיר לו או לא תעיר לו? אתם לא יודעים. אלה שחזרו בתשובה, למה חזרו בתשובה? אם הם ידעו שאסור לנסוע בשתב, למה המשיכו? למה הפסיקו עכשיו? סימן שהם לא ידעו, אומר לא ידעתי, לא ידעתי מה זה חומרת שבת, לא ידעתי מה הדין, הוא לא יודע, הוא יודע שיש שבת, הוא יודע שהדתיים אומרים לא לנסוע, והוא יודע שהוא נוסע, הוא יודע שאבא שלו נסע, והוא לא מבין מה רוצים ממנו, אתה רוצה ככה, תסע או לא תסע, אני רוצה ככה אסע או לא אסע, מה אתה רוצה? הוא לא מבין, השאלה אם אנחנו צריכים להגיד, לא להגיד, מה אתם אומרים? אנחנו הבנים של אברהם או לא? אם אברהם לקח עובדי עבודה זרה והשקיע מממונו בשביל שיגידו פעם אחת תודה לאל, אז מה אנחנו מדברים, אם אנחנו מזרעו אנחנו צריכים להמשיך, לא? אז ז"א בפרט מי שרואה, ורואה שהאחר לא רואה, צריך להורות לו את הדרך. צריך להאיר לו את הדרך.

אבל בן של מלך היה צריך לדאוג שכל האחים לא יבזו את המלך, אם אתה אוהב את אבא אתה צריך לדאוג שהאחרים לא יבזו את אבא.

ש. אני לא יכול לבוא לבן אדם ברחוב להגיד לו

הרב: למה אתה לא יכול?

ש. בן אדם סתם ברחוב?

הרב: מה זה סתם ברחוב? אתה יכול לבוא אליו לכתובת בבית ולשים לו דיסק למשל, אתה יכול לשים לו איזה חוברת או קונטרס, אתה יכול לחפש עצות.

ש. מחפשים עצות

הרב: אז עושים כל הזמן עד שמביאים אותם, לא מוותרים. בפרט בשכונה קטנה זה הכי קל. למה - זה לא אנשים מפוזרים שהולכים ובאים אתה לא רואה אותם אף פעם, הם נמצאים באותו  מקום. אני הייתי בשכונת כרם התימנים, הפכתי את כל השכונה, אני הייתי לבד היחידי, תפסתי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד חוג בית ועוד שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור ועוד זה נהיה בלגן, כל השכונה התהפכה. בזמן שאני הייתי בשכונה היו זורקים רימונים על המשטרה, כשהיתה מגיעה המשטרה היו זורקים רימונים עליהם, אני אחרי כמה שנים קיבלתי תעודת הצטיינות מהמשטרה, שניקיתי את השכונה מהפשע. כן. לא ביקשתי מהם, הזמינו אותי. לא ידעתי על מה, חשבתי שאני נקרא לחקירה. מכל מקום, זה הפך את השכונה. במקום שהיו מוכרים בסמטאות מה שמכרו עד אז, היו מוכרים סידורים. תפילין מהודרות. מושגים חדשים נכנסו לשכונה, ערב שבת היינו יוצאים מבית הכנסת כולם עם טליתות. שבת קודש כל החבר'ה הולכים, החבר'ה, לא סתם חבר'ה, ה-חבר'ה עם טליתות. אח שלי היה בבית שאן, היה לו גם בעלי תשובה שם, אז עשינו שבתות חילופין, אז פעם אחת הגענו לשם עם איזה שבעים חבר'ה מכרם התימנים, לקחו מתנ"ס שמה, ועשינו סעודות עם הבעלי תשובה של שם ושלנו, וכל בני העיר באו אחרי הארוחות לשמוע דרשות, אחר כך הם החזירו גומלין - באו לכרם התימנים, כולם עם טליתות כמו מלאכי השרת. אז זה אפשרי. אם בן אדם מחליט שהוא מתמקד בשכונה לעשות ולפעול, הוא יכול. זה אחד. ואם שניים התחברו, חבל על הזמן. ואם קבוצה - מי יכול עליהם? מי יכול עליהם, כח החבורה עדיף. אבל אנשים עצלנים. אנשים מזלזלים בכוחות שה' העניק להם, ואומרים מה כוחי, מה אני אדבר, אני לא מורגל בדיבורים, לא יודע בשיחות, לא יודע מה לענות לא יודע מה זה. חיוך רק, חיוך, אתה ממיס את הלב, עם חיוך, עם חיבוק, עם הטבה, עם נתינה, עם חסד, אתה אין, לא יכולים לעמוד מולך. וכשאתה בא מבפנים באמת, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, הוא מרגיש בדיוק, אם אתה אמיתי הוא מרגיש בדיוק. אתה צריך להיות מוכן לספוג אולי קצת עלבונות מכה אנשים שעדיין העזות שולטת בהם, אבל זה מחיר שמשתלם. למה - כפום צערא אגרא, לא טוב? לא טוב? נגיד אתה עובד חנווני ובן אדם מדבר איתך יפה, אז אתה מקבל נגיד מאה שקלים, ובן אדם שלא מדבר איתך יפה אתה מקבל אלף שקלים, מה אתה תחפש את אלה שמדברים איתך יפה או אלה שלא מדברים יפה? כפום צערא אגרא, מה הבעיה? מה יש, אסור להתבזות לכבוד התורה? אל תתהדר לפני מלך, אפילו כהן גדול ביום הכיפורים מרים את הדשן ביד.

אדם צריך לראות איך הוא מנצל את החיים, איך הבן מלך יוצא לפועל, איך הבן מלך ניכר בכל מקום שהוא הולך. בן של מלך. ז"א כל בן אדם מאיתנו צריך לראות איך הוא עושה עם עצמו שהוא יהיה מנוצל יותר מסך השעות שהוא משקיע עד היום. ואפשר להפוך עולם. אפשר להפוך עולם.

תראו בכל מקום ומקום יש אנשים והם בודדים, אצל החילונים קוראים לזה משוגע לדבר, אצלנו קוראים לזה אדם שמוסר את נפשו. אדם שמוסר את נפשו על דבר יכול להגיע לדברים אדירים. יש דוקטור אחד, דוקטור רוטשילד, היה לו ג'וק בראש, הוא יקים בית חולים בבני ברק, מי  חולם דברים כאלה? שנים, רץ זה זלזלו צחקו ננננ.... העמיד מעיני הישועה. מיליונים מיליונים מיליונים דולרים, אין, אבל הוא החליט. טוב, תקח פרויקט קטן תפתח חנות קטנה לחסד, בית חולים. יש הגבלה? אין הגבלה. יהודי, הרב חנניה צ'ולק החליט - עזר מציון, סניפים..... בן אדם אחד. כשבן אדם מחליט שהוא רוצה, אין גבול ליכולת, אין גבול ליכולת, אין גבול ליכולת. אז הוא חושב שאין לו כישורים, לא לא צריך כישורים, צריך רק רצון, את הכישורים והכשרונות נותן הקב"ה. את ההצלחות והס"ד זה רק הקב"ה. הרבה אנשים חכמים מנסים לעשות בחכמתם ולא מצליחים. הרבה אנשים עם כשרונות לא מצליחים, או שמנצלים את כשרונותיהם והם לא מרויחים מזה וכן הלאה. הקב"ה נותן ס"ד.

מי זה גדולי הדורות שלנו? אנשים פשוטים, לא למדו באקדמיה ולא למדו בשום  מקום, רק למדו תורה. וכל העולם עומד עליהם. כולל אמריקה וסין ואירופה והכל, הכל עומד עליהם. מאזן הזכויות של עם ישראל קובע הכל. מנהיגי הדור עיני העדה קובעים הכל, כל תנודה שלהם מזיזה עולם ומלואו. כל דמעה שלהם משפיעה על כל העולם. למה? בן של מלך. אנחנו צריכים להיות מודעים למעלה שלנו. אדם הולך עם אוצרות ולא יודע. אם בן אדם היה יודע עכשיו שיש לו ירושה, נודע לו עכשיו שיש לו ירושה - מאה מיליון דולר, איך הוא יתנהג מהרגע? הוא ישאר אותו דבר או שישתנה במשהו? עוד לא הגיעה לו הירושה, כבר נודע לו שיש לו את הירושה בבנק. יקנה וילה,  נו, זה בן של מלך? ישר חושב על חומר. עשר מניות, עשר מניות במאה מיליון דולר זה הרבה. כן, התחלה טובה.

יהודים יקרים, יהודים יקרים, אתם עשירים יותר מזה לאין שיעור. תורה ציוה לנו משה מורשה, ירושה, מורשה ירושה ירושה ירושה. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", לא לעזוב רגע, לא לעזוב. לא לעזוב. מה זה הכלי חמדה? זה כלי שברא איתו הקב"ה את השמים ואת הארץ. הכלי חמדה הזה נמצא פה על המדפים, כל סודות העולם והעולם הבא, הכל נמצא בפנים. הכל נמצא בפנים. אתם יודעים איזה דברים אלה? אבל לא נודע להם. יודעים שיש ספר, לומדים כי צריך ללמוד, גומרים את הלימוד הולכים לאכול, הולכים לישון, הולכים לסידורים. לומדים. יודעים מה הערך? יודעים את הערך של עצמנו?

מי מכם חושב שהקב"ה אוהב אותו מאד מאד, מאד מאד. לא כשאר הבנים הרגילים, כן, הקב"ה אוהב את כל ישראל, אבל אוהב אותו מאד מאד. אתה חושב שהקב"ה אוהב אותך מאד מאד? זה משמח שאתה חושב ככה.

ש. אני בטוח

הרב: אני לא אמרתי שלא, אבל תסביר לי למה אתה חושב שהוא אוהב אותך.

ש. לא שומעים.... ואני לומד כל היום תורה, הוא לא אוהב אותי?

הרב: אני חושב שהוא אוהב אותך מאד. אבל אני אשאל אותך שאלה, האם אתה חושב שהקב"ה כל יום אומר תביאו לי את הדיוקן של

ש. ישראל

הרב: ישראל, מה שם המשפחה?

ש. ישראל לומרז'ו

הרב: אתה חושב שהקב"ה אומר תביאו לי עכשיו את הדיוקן של ישראל לומרז'ו? את הציור שלך לפניו? לא חשוב. מי חושב פה שהקב"ה רוצה לראותא ותו כל יום, כל יום הוא רוצה תביאו לי עכשיו את הדיוקן, את התמונה, את הציור, את הדיוקן של הבן אדם שנמצא למטה.

ש. המלאכים מביאים את הדיוקן של אותו אדם, מציגים אותו לפני הקב"ה שהוא מזכה את הרבים הקב"ה מסתכל בדיוקן שלו ומוסרים בידו לאותו אדם שמזכה את הרבים מוסרים בידו את השבעים מפתחות וכל האוצרות שיכול להכנס בגנזים של המלך ולקח, כי זה מה שהרב עושה, וכמובן אותו הרב אוהב

הרב: אשריך, שב. אני אקריא לכם מה אומר הזוהר הקדוש.

כרוזא נפיק וקרי ואמר - יש כרוז שיוצא וקורא ואומר, עליונים ותחתונים, תעידו עדות, מיהו זה שעושה נפשות ומזכה את החוטאים. אז קודם כל מבקשים עדות, עדים, יש עדים שיודעים מי זה שעושה נפשות ומזכה את החוטאים, אותו כתר של מלכות על ראשו, הוא שנראה למעלה עכשיו לפני המלך הקדוש ברוך הוא והשכינה, שהרי המלך והשכינה שואלים עליו, זה כל יום בנפילת אפים, כשיש נפילת אפים בבית הכנסת באותה שעה בשמים הכרוז מכריז, מיהם העדים שיעידו מי האיש הזה, כיון שהקב"ה והשכינה הם רוצים ושואלים עליו. באותו זמן מזדמנים שני עדים, מלאכים שנקראים עיני ה', שהם משוטטים בכל העולם, והם קיימים מאחורי הפרגוד, והם מעידים את העדות הזאת שהם יודעים מי זה האיש הזה, ואומרים, אנו מעידים על פלוני בן פלוני, ובמאמר מוסגר, אומר הזוהר הקדוש, זכאי חלקו של אביו, שהרי אומרים פלוני בן פלוני, זכאי חלקו של אביו שהוא נזכר בגינו לטוב. ואומרים, זה האיש שעושה נפשות למטה, נפשות של החייבים של החוטאים שהיו בצד של הסטרא אחרא, ואז מתכבד הקב"ה ושמח בשמחה שלמה, אין שמחה לקב"ה יותר מהשמחה הזאת. האור החיים הקדוש אומר, אדם כי יקריב מכם קרבן, אדם כי יקריב מכם - מהפחותים שבכם, אומר בלשון שלו האור החיים הקדוש, שה' מתאווה שיחזירו את הבנים שלו. אם יש תאוה לקב"ה כביכול במושגים שלנו, זה להחזיר את הבנים שלו. ופה אנחנו רואים שכתוב שזה שמחה שלמה שיש לקב"ה. באותה שעה מזדמן ממונה אחד מהמלאכים שהוא גזבר על הדיוקנאות של הצדיקים, על הדמויות שלהם, ורומז הקב"ה לאותו ממונה ומביא את הדיוקן של אותו אדם שעושה נפשות של החייבים, ומעמיד אותו לפני הקב"ה והשכינה. אומר רבי שמעון בר יוחאי, ואני מעיד עלי שמים וארץ שבאותה שעה מוסרים לאותו דיוקן שבעים מפתחות של כל הגנזים של הקב"ה, באותה שעה מברך הקב"ה לאותו דיוקן בכל הברכות שבירך לאברהם אבינו כשעשה נפשות של חוטאים. שמעתם? כל הברכות. איזה ברכות? "ואעשך לגוי גדול, ואברככה, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה", וזה כל יום בנפילת אפיים. והקב"ה מזמין לארבע מחנות עליונים ונוטלים את הדיוקן הזה והולכים איתו והוא עולה לשבעים עולמות גנוזים, שלא זוכה שוםא דם בעולם אחר לראותם, חוץ מאלו שגנוזים לאותם שעושים נפשות של חייבים. ז"א זה רק למי שמחזיר בתשובה. ואם היו יודעים בני האדם כמה תועלת וזכויות הם זוכים בגין זאת, היו רודפים אחרי החוטאים כמי שרודף אחרי חיים. וגם היו רודפים אחרי המחזירים בתשובה כרודפים אחרי חיים. כדי להדבק בהם ובמעשיהם. ויש עוד מאמר בתרומה, קודם לכן, שמביא את הדברים ביתר הרחבה.

עכשיו, הזוהר הקדוש מסביר חילוק בין מי שנותנים כסף לעני או בין מי שנותנים כסף לחזרה בתשובה. אומר, מסכנה זכי לבני נשא, העני הוא מזכה לבני האדם בכמה טובות, בכמה גנזים עליונים, מה שאדם נותן לעני. אבל זה אינו כמי שמזכה את החוטאים. מה בין זה לזה? מי שמשתדל אחרי העניים לתת להם לאכול, הוא משלים להם חיים לגופם וגורם להם להתקיים. והוא זוכה בזכות זה לכמה טובות בעולם ההוא. ומי שמשתדל אחר החוטאים הוא מושלם יותר, הוא גורם שהסטרא אחרא של אלהים אחרים נכפית ולא שולטת. אתם יודעים מה זה לכפות את הסטרא אחרא וחילותיה, לא לתת לה לפעול?! ומעביר לה מהשלטון שלה, כי אם אתה לוקח בן אדם מהצד ההוא מעביר אותו לכאן, ניצחת את הסטרא אחרא. והוא גורם להתעלות ויקר של הקב"ה על כסא כבודו, אין דבר שמכבד את הקב"ה יותר מזה שבמקום בנים חוטאים, שזה חילול ה', הם חוזרים בתשובה ונהיה קידוש ה'. ועוד דבר הוא אומר הזוהר הקדוש, שהוא גם עושה לאותו חייב נפש אחרא, ז"א מי שמחזיר בתשובה הוא מוריד לאדם הזה נפש חדשה. תחיית המתים ממש. לכן רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל אומר, שאדם שמחזיר בתשובה מעלתו שהוא מחיה מתים יותר מאליהו הנביא ואלישע. שהם החיו את הגופים, והוא מחיה את הנשמות. ז"א שזאת המעלה הגדולה ביותר.

עכשיו רבי יונתן אייבשיץ אומר, שזה מה שכתוב בגמרא שצדיקים מחיים מתים בכל רגע, מה זה מחיים מתים בכל רגע? אדם שמחזיר בתשובה הוא מחיה מתים בכל רגע. אתה מחיה אחד וההוא החיה אתה שני ואחד חזר בתושבה והחזיר את ההוא וההוא החזיר את ההוא, וככה זה הולך ומשתלשל ונהיה מיליון וחצי חוזרים בתשובה. ז"א כל אחד יכול לפעול, אז אתה יכול לפעול בבית, במשפחה, אצל השכנים, בעבודה, בכל מקום, בכל רגע נתון אתה יכול לפעול. אין שבח ומעלה יותר גדולה מזה.

עכשיו מי שזכה כבר ללמוד תורה, אז ודאי שיש לו מה למכור. יש לומה להעניק, יש לו מה ללמד, יש לו מה להסביר, יש לו מה לדריך, יש לו מה לכוון, יש לו להפנות. אז למה הוא לא משתמש עם כל הכלים, הרי כל הכלים שהקב"ה בקרא בעולמו נועדו למטרה הזו.

אברהם אבינו הוא האדם השלם, האדם הגדול בענקים, כי זה מה שהוא עשה כל הזמן, ועליו אמר הקב"ה, בראתי את העולם. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, כל תולדות שמים וארץ זה בזכות אברהם. והמדרש אומר, שהקב"ה רצה לברוא את אברהם הראשון, לא אדם הראשון, ולמה הוא לא ברא את אברהם הראשון? שאם היה בורא את אברהם הראשון והיה מקלקל, מי היה מתקן? לכן הוא ברא את אדם הראשון שאם יקלקל אברהם יתקן. שמעתם על מה העולם עומד? על מי שמתקן. מי שמתקן. כי בלי שיתקן אין קיום לעולם. נח ניסה לתקן, לא הצליח לתקן, חרב העולם. לא החזיר אחד בתשובה. נח, איש צדיק תמים היה בדורותיו, 120 שנה, לא הצליח להחזיר יהודי אחד בתשובה, לא יהודי אבל לא הצליח. אז מה קרה? לא מצליח, אין עולם. מתחיל מחדש, אין מתקן. מה מחזיק את העולם? המתקן. צריך לתקן עולם במלכות שדי, אתם אומרים את זה כל יום, "לתקן עולם במלכות שדי", אז התפקיד של בן של מלך זה לתקן עולם במלכות שדי, כל אחד מאיתנו צריך להשתדל לתקן עולם במלכות שדי. אז יש כאלה שעושים ופועלים, ויש כאלה משום מה לא פועלים, אבל זה אומר שהם יכולים בצד לשבת? לא, אתה לא יכול? תתמוך, תפעל, תתרום, תעשה משהו. תהיה חלק מ, אין דבר כזה שאתה תעמוד מנגד. כל בן אדם יכול לתרום חלקו בכל דרך. בכוחו באונו בממונו, בכל דבר הוא יכול לעשות. אין דבר כזה שבן אדם ישב בטל ויעשה רק לעצמו ולנפשו. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לשם כך נוצרת, צריך לפעול כל הזמן, ללא הפוגה, ולהרבות שנים וחיים וזכויות לאין שיעור. והקב"ה לוקח את כל הצדקות שאנחנו עושים וזורע אותם ומצמיח ישועות לכלל העולם, לכלל ישראל ולכלל אלה שעוסקים במצוות, שזכות אבותם מסייעתם, של כל כלל הציבור. ז"א אדם זוכה לס"ד בכפולות כל הזמן כפי מה שהוא פועל, "שזכותם אבותם מסייעתם" ז"א אתה פועל ויש לך ס"ד, אתה מחזיר עוד יהודים אתה מקבל עוד יותר ס"ד, אתה מחזיר עוד יותר אתה מקבל עוד יותר ס"ד. גם האבות של אלה שכבר לא נמצאים כאן, נמצאים למעלה, גם מסייעים לך. ז"א אדם צריך להבין, אל תסתפק במועט. אתה בן של מלך, אפילו דרום אמריקאי שקרא עליך בתנ"ך מתפעל. והוא רק קרא תנ"ך, מעניין, הוא קרא תנ"ך והבין, ואנחנו קוראים כל שנה את כל התורה וחוזרים עוד פעם ועוד לא יודעים שאנחנו בנים של מלך. והוא מבין, והוא מבין שבן של מלך שהולך ברחוב לא מסתכל ולא חושב אותו דבר כמו גוי. אלא מתוך רגילות שאנחנו רגילים למצבנו, לא מכירים בערכנו, צריך מישהו מהצד לבוא להגיד לנו מי אנחנו. עד שלא מעוררים את היהודי הוא לא מבין לא תופס. למה אנשים מתחזקים יותר בחו"ל מבארץ? כי הגוי מזכיר לו מי הוא, אז יותר קל לו. אבל פה היהודי השני מוריד אותו עוד, אומר לו מה אתה השתגעת כמה אתם מגזימים בא הנה.... מוריד אותו, מדכא אותו. אדם צריך לא להתפעל מהסביבה, הוא צריך להפעיל את הסיבה, הוא צריך שהסביבה תתפעל ממנו הוא צריך להיות דוגמא ומודל, הוא צריך להיות דוגמא ומודל, הוא צריך להיות בן של מלך. איך עו"ד הולך? מרגיש חביבי חצי עולם שלו, איך שופט הולך? בכלל הוא לא רואה אף אחד. אפילו שוטר, הא, שואל אותך שאלות כאילו אתה כבר צריך לשלם את הרפורט. למה אתה לא מרגיש בן של מלך. צריכים להתבונן, רבותי, בנקודות שעוררנו, אבל שלא ישארו דרשה, היה דרשה היה יפה היה נחמד, היה רעיונות יפים, לא, לא באתי לספר לכם סיפורים יפים, לא משעמם לי, אני באתי להפעיל אתכם, שאתם תתפעלו מהיום ולא תסתפקו במה שהייתם עושים, וגם מי שלומד 15 שעות אז ודאי שיש לו להעניק כל כך הרבה לעם ישראל, אחרי שהוא לומד כל כך הרבה, אם אני הייתי זוכה היום ללמוד בכולל 15 שעות הייתי מפציץ את העולם, מפציץ את העולם. אתם יודעים מה זה 15 שעות ללמוד ביום, ישתבח הבורא, זה כמעט כמו שהייתי לומד פעם. פעם הייתי לומד כמעט כמו הגאון מוילנא, כל הזמן בלי הפסקה, עד שהתחלתי לאט לאט בפעילות וה' יעזור לי. אבל בשביל זה אני הולך והולך והולך והולך והולך והולך ומדבר ומדבר ומדבר ומדבר, ואני מוציא קצת ממה שלמדתי, קצת ממה שלמדתי. אז מי שלמד יותר ממני, יכול להפוך את כל העולם כולו. למה, לא חבל על הבזבוז הזה, כל התורה רק בשבילו? אתה יודע כל כך הרבה, תעניק, תתן. הכל מעשי. אל תלך לבית, תכתוב חוברות, אתה. תכתוב חוברות, תקליט את עצמך, תן למישהו שיכתוב לך את מה שאתה מדבר, תעשה מזה, תעשה קונטרסים קטנים, תעשה כל מיני רעיונות, אין בן אדם אחד, כולם יכולים לעשות, לכל אחד יש כישורים. אפשרי, אבל מי אמר שהתורה שלך לא יכולה להשפיע על מי שאני לא יכול? יש אנשים שקשורים על פי הסוד, קשורים בנשמה שלך, לא קשורים בנשמה שלי, ואני לא אוכל להשפיע עליהם, לא יכול. כל אדם יש לו שורשים וענפים, שורש הנשמה שלך קשור למספר אנשים, שלי למספר אנשים, כל אחד מישהו אחר. יש אחד אני אדבר איתו לא יכול לסבול בכלל איך אני מדבר, לא יכול לשמוע אותי אפילו, הוא לא שייך לשורש נשמה שלי, לא שייך. אבל אתה, הוא יגיד או, זה אני אוהב אותו, זה מדבר יופי, זה מותק, זה אני אוהב אותו, והוא לא מבין אפילו למה זה, הוא שייך אליך הוא לא שייך אלי, אז טפל בשלך, מה אני צריך לטפל בשלך גם? כל אחד יש לו כישורים שלו, יש לינקים, כל אחד מקושר למישהו אחר. אין דבר כזה שאדם לא יכול לפעול, אין דבר כזה.

ש. לא שומעים

הרב: נכון, הגאוה זה הסכנה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם שהכל ילך לסטרא אחרא, אבל מי שלומד באמת לשם שמים, הוא מבין את הגנאי שבגאווה. פירושו של דבר, אם בן אדם באמת מבין מה זה גאוה אז הוא לא יתגאה. הרי כולנו סולדים מהגאווה, כשאנחנו רואים אדם גאוותן הוא לא מרגיש שהוא גאוותן, אבל איך אנחנו מסתכלים עליו? איכס, איכס, איך הוא לא מתבייש, אז אם אתה מבין שזה איכס לבד למה אתה צריך שהשני יגיד לך איכס, תגיד לבד.

ש. לא שומעים

הרב: לא הבנתי, אז מה אם קוראים לך רב, ואם אומרים לך צדיק בא רגע, צדיק בא, בא צדיק, בא צדיק, אז מה אתה צדיק? לא, אם יגידו לך בא צדיק, אתה יודע היום אומרים בא נשמה, בא אחי, בא צדיק, בא זה, אז מה אם אומרים אז זה כבר אומר שאתה כזה?

ש. לא שומעים

הרב: אז מה, אתה אומר.

ש. לא שומעים

הרב: בשביל זה אתה צריך ללמוד מוסר כל היום, בשביל להחזיר אותך במצב שלך, אם אתה טעית וגבהת בליבך אז צריך להוריד אותך להגיד לך

ש. לא שומעים

הרב: אין דבר כזה ראוי, כולם צריכים לעבוד, מה אתה חושב שמישהו שהנולד הוא נולד ראוי? צריך לעבוד. כולנו ראויים לכל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בלי יוצא מן הכלל, "קדושים אתם לה' אלקיכם" בלי יוצא מן הכלל, חוץ משוטה חרש וקטן כולם באותה מתכונת ואותו סיכוי, אתה רוצה תעבוד, עובדים גם בשביל לזכות ועובדים גם בשביל ענווה, עובדים גם בשביל זה ועובדים גם לתת, הכל צריך לעבוד, שום דבר לא בא בחינם. אז אם אתה יודע מה הסכנות, אז אתה במצב טוב, לפחות אתה יודע איך להתגונן. אז אם אתה יודע שיש גנות בגאווה, ושהקב"ה מתעב כל גבה לב אז אתה תעבוד על הגאוה כל הזמן

ש. ומי יודע אם העבודה שלך היא נכונה

הרב: ומי יודע אם הלימוד תורה שלך לשמה, אז אל תלמד

ש. זה מה שאני אומר הרבה גדולים יעידו

הרב: אז אל תלמד

ש. אני לומד כדי לקיים

הרב: לא, אל תלמד. כי מי יודע

ש. יש מישהו שיכול להעיד שהוא לומד לשמה? אפילו גדול הדור לא יכול להגיד

הרב: מישהו יודע, אז חייבים ללמוד או לא חייבים

ש. חייבים ללמוד

הרב: אז חייבים גם לזכות את הרבים, אז תזכה את הרבים ותעבוד על הענווה, אין מה לעשות. יעיד לא יעיד לא מועיל, צריך לעבוד.

ש. לא שומעים

הרב: מה הקשר, מישהו אמר שתפרסם את עצמך? תעבוד. שמעתי, אבל מה הקשר, תעבוד.

ש. לא שומעים

הרב: תעבוד. שמעתי תעבוד, אם ה' ירצה לפרסם אותך הוא יפרסם אם הוא לא ירצה הוא לא יפרסם. תעבוד. לעבוד את ה' חייבים, עם פרסום בלי פרסום.

ש. הבעיה היא רבינו, שהיום בעולם התורה עצמו מי שמתנכל לך אז זה ממך, מאצלך, אתה רוצה להתקדם, אתה רוצה לקחת איזושהי כיתה איזושהי קבוצה שרק אתה מכיר אותה, הרב פלוני תזהר ממנו, הנה הוא גבה ליבו, הוא זה הוא זה, הוא לא ראוי, מורידים לך את כל האויר, אתה אומר עזוב אני לא רוצה, אין לי כח, למלחמות אין לי כח

הרב: זה סימן שהוא צדק הרב ההוא שאמר שגבה ליבו, למה - העליבו אותו אז הוא הפסיק. אם הוא לא היה גבה לב היה ממשיך, שישפילו למה לא, שישפילו, שיגידו, אז מה אני אפסיק? הסטרא אחרא יש לו הרבה שליחים, עם כובע בלי כובע, עם זקן בלי זקן, יש לו מכל הסוגים. אתה יודע שאתה עובד באמת, תעבוד באמת. אתה צריך שיאשרו אותך? אתה צריך שיאשרו אותך? אם כוונתך לשמים, תעבוד.

ש.  לא שומעים

הרב: מי אמר שלא? אין דבר כזה בכל עבודת ה' אתה צריך לעשות לשמה, בכל מצוה אתה צריך לעשות לשמה, מה פתאום רק בלימוד תורה? בכל מצוה. בכל מצוה.

ש. רבינו אנחנו בעלי תשובה זה מפיל אותנו מהר, המהלך הזה מפיל אותנו מהר, החוסר פרגון ולהיפך, הלחשוב שהנה תראה מה נהייתם, אתה רב ואתה מי שתדבר בכלל, ואיך אתה יושב לדוגמא עם אנשים שאוהבים לשתות ואתה דרך זה רוצה לקרב אותם לחוגי בית אז מזמין אותך רב פלוני אומר לך תפסיק עם זה, אתה פוגע לי במהלך שלי, אני פה האחראי על העיר, אז .... איזה מן דבר זה, אז אין כח.

הרב: תקשיב תקשיב תקשיב רגע, תקשיב, קודם כל יגדיל תורה ויאדיר, כל מקום שאפשר לפעול צריך לפעול. לפעול גם צריך לפעול נכון, אם אתה יושב בחבורת שיכורים ודברים ויש פריצות והכל אף אחד לא התיר את זה, זה גם בלי קשר, אתה מבין. אבל אם אתה עושה מה שמותר על פי התורה ואתה עושה את זה עם כוונה אמיתית וטהורה, ואתה לא פוגע באחרים, מה זה פוגע באחרים, בדרך הזאת שאתה רוצה להגיד שיעור והוא אומר שיעור אין בזה שום איסור, יגדיל תורה ויאדיר.

ש. הם מייצרים פגיעה, לקחתי את התלמיד ההוא, שולח לך מסר למה לקחת את ההוא, מה זה התלמידים מתבלבלים ותראה הוא גונב לי, מלחמות הרב מן הסתם מכיר את המהלכים האלה

הרב: אם התלמיד הזה נבנה אצל פלוני, אין טעם שאתה תכנס כרגע. יש מספיק כאלה שלא מטפלים בהם, טפל באחרים. לא החכמה, אם בן אדם רוצה לקחת תלמידים של אחר על מנת לבנות לעצמו שם או לבנות לו כולל או לבנות לו משהו אחר זה ודאי פסול, זה לחיות על חשבון השני, ההוא בנה קורא דגר ולא ילד, אבל מה הנקודה, הנקודה זה לקחת מי שאין, מי שלא מטפלים. מי שמטופל תניח, תמשיך הלאה, יש עוד לא מטופלים טפל בהם, לא יכול להיות שאחד מטפל בפצוע במלחמה, בא עוד דוקטור עליו ובא עוד דוקטור עליו, וכל האחרים שותתים דם. כל אחד ילך עם מי שאפשר לפנות כמה שיותר נפגעים.

ש. .... שאתה מתעסק עם משפחות ואתה גם בקטע של תחום של שלום בית וחתנים כלות, יש מצב שאתה יושב בשיעור והאשה גם כן, והבת רוצים לשמוע. מותר לנו את זה?

הרב: מה פירוש בשיעור, מה זה בשיעור?

ש. אתה יושב פה עם שולחן של גברים ועוד שולחן של גברים ליד

הרב: נו

ש. מתקדמים עם שבתות וטהרה וצניעות, אז מותר לשבת במצב כזה, להגיד שיעור כזה?

הרב: אם מותר בחוג בית להעביר שיעור, כן, מותר אבל צריך לדעת מה מדברים ושלא להגיד דברים שלא צריך להשמיע אותם במצבים כאלה, לא להכנס יותר מידי לפרטים, יש פרטים מסוימים שרק רבניות יכולות להגיד וגברים לא יכולים להגיד, אבל באופן הכללי אפשר להגיד.

ש. באופן של שמירת שבת, של צניעות

הרב: שמירת שבת ודאי שאפשר להגיד. וזה כמו הרצאות, בדיוק כמו הרצאות. אבל מה, כמובן שכל הנוכחים יהיו בצניעות ולא יהיה אוירה של הוללות והפקרות וותר מידי גס בהם, שלא יהיה מצב שכבר אדם מכיר יותר מידי.

ש. לא שומעים

הרב: לא, מקום שאתה הולך להפגע לא, אתה לא התירו לך להפגע, לא. רק מקום שאתה יודע שאתה לא תפגע.

ש. לא שומעים

הרב: כן

ש. הרמב"ם אומר שאדם לומד פה תורה בישראל יכול להחזיר מישהו בצרפת בתשובה, אז מה עם הכח הזה שעצם זה שאדם לומד תורה זה גם מחזיר בתשובה, זה גם זיכוי הרבים.

הרב: קודם כל מה שאדם לומד זה יכול להשפיע במקום אחר, זה נכון, אבל זה מדובר בתורה לשמה ממש, תורה לשמה ממש, כמו תורה של החזון איש, שהחזון איש שלמד תורה גרם שכל העולם יגיע לסביבו, וגם הוא כותב את זה באגרת שלו, ומדויק שמה בדבריו שזה אחד שעושה לשמה ממש, שלומד תורה ממש ביגיעה אמיתית, אדם כזה השפעתו גדולה בכל העולם כולו, אבל גם אדם שעוסק בתורה צריך לעסוק גם כן בזיכוי הרבים, שהרי כל גדולי הדורות האחרונים לפחות אמרו שצריכים לצאת לפעילות גם פעמיים ושלש בשבוע בשביל לקרב רחוקים, והרב שך זצ"ל היה צועק על זה מאד והיה אומר בשעת פזר כנס ובשעת כנס פזר, והיה אומר שצריכים בתקופות מסוימות כשהעם שומע ומקבל, צריכים לבוא ולהרים אותם. אנחנו לא נמצאים בדור שהעם לא רוצה לשמוע, העם צמא בכל מקום, אז צריכים הפוך כל מי שיש בו תורה צריך להקרין החוצה. לא צריך לדפוק בדלתות, אבל אם עושים איזה שיעור, אם עושים איזה ככה, אם נפגשים עם איזה מישהו, אתה הולך למכולת פעם, ראית איזה מישהו, איפה כבודו גר, אתה פה, אתה שכן אתה זה מתחיל שיחה פה ושם, תגיד לי אתה למדת פעם, איפה למדת... אתה רוצה ללמוד איזה רבע שעה ככה פעם בשבוע? ולאט לאט אתה רואה את הנכונות ואתה יכול לחבר בן אדם. יש כאלה שיודעים לרכז אנשים למקום מסוים, יש ככה ויש ככה, לא חסר דרכים, אבל אם בן אדם יפקח עיניים מסביב שאפשר להציל יהודים, הוא יציל יהודים. אם בן אדם מתעלם, בא לקנות רק את הגילה והלך הביתה, זהו נשאר רק עם לבניה.

ש. לא שומעים

הרב: בסדר גמור, כי יש

ש. רבי חיים ויטל בהקדמה לעץ החיים כתב, ועוד הרבה כתבו אחריו, שכל הבעיה נמצאת בתוך לומדי התורה שלא לומדים את פנימיות התורה ואין הם מה למכור,

הרב: לא צריך ללמוד פנימיות התורה בשביל למכור, פנימיות התורה דווקא לא מורים, אבל צריך לדעת דבר אחד, זה שלומדים גמרא זה הבסיס בשביל שאדם יבנה, שיבין בלימוד, ושיוכל להתקדם ולדעת איך לומדים. זה תקופה

ש. כשהייתי בישיבה לא נתנו לי לפתוח חומש אפילו, כשהייתי בישיבה למדתי שלש סדרים גמרא, איך אני אחזיר את עצמי בתשובה לפני שאני אחזיר אחרים.

הרב: קודם כל אין בעיה אתה יכול תמיד בין הסדרים ללמוד מה שאתה רוצה

ש. בין הסדרים צריך לישון, לאכול

הרב: אתה צריך לישון, מי שרוצה לא ישן

ש. טוב אבל בשביל זה, זה כמו שאני אגיד לבן אדם שיעבוד

הרב: אל תגיד לי, אני יודע בדיוק מה זה, יש כאלה שלומדים בין הסדרים ויש כאלה שישנים בין הסדרים

ש. טוב, אני יצאתי מישיבה אחרי איזה עשר שנים בור ועם הארץ

הרב: בסדר גמור, זכית.

ש. לא ידעתי חומש ורש"י

הרב: זכית, זה לא בור ועם הארץ,

ש. רבנים גדולים בתוך הישיבה לא נתנו לי ללמוד חומש ורש"י

הרב: יש אנשים שיודעים חומש ורש"י והם בור ועם הארץ, זה לא אומר שאם יודעים חומש אז אתה יודע משהו, צריך לדעת גם את הגמרא ובלאו הכי מי שלומד גמרא הוא גם לומד את החומש, כי כל הגמרא מבוססת על החומש, והיא מסבירה את כל הפסוקים והמצוות על פי החומש, ומי שלמד גמרא יודע חומש. אבל לא למדת עם רש"י, בסדר, אז לא למדת עם רש"י תלמד עכשיו רש"י

ש. לא, אני מדבר על רש"י על החומש

הרב: רש"י על החומש. אז תלמד עכשיו

ש. ופנימיות התורה ו

הרב: אז פנימיות וזה, ישר הגעת כבר למרכבה. אנחנו עכשיו צריך ללמוד את היסודות,

ש. כל החיים  מלמדים רק את היסודות שמה

הרב: מאה אחוז, אבל הישיבה נגמרת בתאריך מסוים אם אתה לא יודע, עכשיו תמשיך לבד. אבל את ה יסודות נתנו לך, חייבים ללמד אותך את היסודות ואח"כ אתה תלמד. אבל בן שילמד את פנימיות התורה והוא לא למד גמרא, הוא עם הארץ

ש. צריך גם זה וגם זה

הרב: אבא של עם הארץ, ז"א בלי ללמוד את הגמרא ואת הפלפול ואת הלמדנות ואת כל הדברים איך יכול בכלל להתעסק בפנימיות התורה, זה לא לקרוא סתם,

ש. יש היום הרבה ספרים שמתעסקים בפנימיות התורה, וכתוב אפילו בהקדמה לדוגמא, לספר ליקוטי מוהר"ן לדוגמא, סתם אני לוקח דוגמא, אני לא ברסלבר ולא שום דבר, שהרשע הכי גדול יכול ללמוד בספר הזה והספר הזה מפוצץ בפנימיות התורה

הרב: ללמוד זה לקרוא, לקרוא אפשר לקרוא, אין שום בעיה.

ש. לא אפשר

הרב: לא, אי אפשר כלום, אי אפשר להבין שום דבר, מי שחושב שהוא מבין הוא טיפש מטופש.

ש. זה לפחות

הרב: אתה לא לפחות כלום, כלום אתה לא יודע, אתה יודע לקרוא, זהו תקרא, זהו אתה תבין מה שקראת ותו לא, אתה לא מבין שום דבר. מי שיודע מה זה פנימיות התורה, זה עמוק עמוק מי ימצאנו, זה לכסות, אתה מבין, לגלות טפח ולכסות אלפיים טפחים, זה אי אפשר להבין בכלל ובדור הזה אני לא ידוע אם יש מישהו שבכלל יודע ללמוד את תורת הנסתר, וכבר אמר את זה הרמ"א בזמנו

ש. לא, לא תורת הנסתר,

הרב: אז מה, מה זה פנימיות התורה? מה זה פנימיות התורה?

ש. התחברו ספרים שה

הרב: זה אני יודע, בסדר

ש. שהרבנים שלהם אמרו שמותר לקרוא בהם

הרב: בסדר, לא

ש. לדוגמא ליקוטי מוהר"ן כרכו אותו הרבה' מקומרנא והיום כולם לומדים

הרב: שמעתי, שמעתי, אין שום בעיה. זה לקרוא

ש. הרבה ספרים, רבי אלימלך

הרב: זה לקרוא, זה לא להבין את פנימיות התורה, זה לקרוא מושגים

ש. מה שכתוב בספר עצמו

הרב: מושגים

ש. זה מקדש הרבה יותר מגמרא וזה עושה

הרב: זה לא מקדש יותר, זה מקדש אבל לא יותר, ואל תקבע מה מקדש יותר אפילו שאומרים מקדש מקדש צריך להבין מה זה מקדש יותר, גם להבין את המושג קדושה צריך להבין אותו, זה לא מקדש ומקש יותר וזה וזה וזה ועוד מעט יגידו הגמרא זה שפחה וההוא גבירה ויבינו את זה כמו שרוצים להבין, אדוני, אנשים טפשים לא יודעים בין ימינם לשמאלם, צריך ללמוד בתמימות

ש. גמרא זה פשט

הרב: אתה תגיד פשט, הגאון מוילנא אמר שאת כל הזוהר הקדוש ואת כל הסוד הוא מצא בתוך הגמרא. את כל

ש. הוא עצמו

הרב: אז מה זה פשט? אז זה לא פשט.

ש. אבל כתוב בספרים במחשכים הושיבני כמתי עולם

הרב: אז אתה יודע לדקלם, אבל זה לא פשט. זה פשט למי שחושב שזה פשט, ומי  שיודע, כל סודות התורה, כל מה שניתן לעם ישראל זה הגמרא. כל התורה נמצאת בגמרא. אין תורה בלי הגמרא. ז"א אין תורה בלי הגמרא, אתה לא יכול להבין, תורה בכלל בלי הגמרא.

ש. אבל זה סברות כבוד הרב, אני רוצה להגיע לאמונה

הרב: אמונה לא שייכת, אדוני אתה לא מבין, אתה רואה זה בעיה, אתם יושבים בכולל ואתם לא מבינים

ש. לא שומעים

הרב: מתוק, מתוק, בגמרא יש את הכל בכל מכל כל, הכל בלול, הכל בלול בבבלי, הכל. הכל. לא חסר שום דבר משם. גם אם לא היה כתוב הזוהר הקדוש, כולו נמצא בפנים למי שהיה זוכה לדעת. הכל בפנים. מוסר, אין מוסר יותר גדול מהגמרא.

ש. לא שומעים

הרב: מוסר אלקי, מוסר אלקי

ש. לא שומעים

הרב: השגחה פרטית, אם אתה רק לומד את רשב"י, הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, יש מוסר יותר מזה? זכה מלאכתו נעשית ע"י אחרים, יש עוד מוסר, מה צריך ספר? אחרי שקראתי את זה ידעתי הכל. אחרי זה, רק זה. רק זה ידעתי הכל. לא צריך רבינו בחיי חובת הלבבות, לא צריך כלום, אם אתה יודע מה הוא אמר והבנת ואתה מאמין, שלום, גמרת את כל הסיפור. אבל מה, בן אדם לא, מה, איך, אבל הרבה עשו לא עלתה פי הא, איך אני ילדים.... חובות..... הלו, אתה מאמין? אם אתה מאמין, רבי שמעון בר יוחאי אומר לך, ככה זה. ועל פי מה הוא אמר את זה? על פי פסוק בתורה "ואספת דגנך" איך? "ואכלת ושבעת", איך?

ש. מאי חיבורא איפקון מן גלותא, מה, זה גם דבר חיבור הזוהר, ומדובר על הפנימיות ומה שיוצא מהחיבור הזה, אז איפה אנחנו בכל זה?

הרב: תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אז צריך שאתה חושב שאתה תעזוב את הגמרא ותלמד את זה

ש. לא לעזוב את הגמרא

הרב: תודה רבה. אדוני, מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי גם צריך להבין, הבנת? כי יש אנשים שלומדים גם בחיצוניות, גם כשלומדים את הפנימיות הם בחיצוניות. וגם את כל ההקדמות שכתב המהרח"ו כל ההקדמות לא קיימות בהם בכלל, אז על מה מדברים בכלל? צריך להיות קודם כל בן אדם לפי ההקדמה, אחרי שהוא יהיה כמו ההקדמה יכול להתחיל ללמוד, וזה על פי מי שילמד אותו כמו שצריך. היום זה הכל חיצוניות, דיבורים, ציטוטים, קשקושים, אף אחד לא עובד על עצמו באמת להיות מה שהתורה מבקשת ממנו. מי בכלל עבד של הקב"ה, עבד ממש, שמוסר את נפשו יומם ולילה לקב"ה. אז אתה קורא כל הזמן "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" אלף פעמים ועם רש"י ועם כל המפרשים, אז מה, ונהיית עבד לה'? לא, אז אתה יודע פירוש, אז מה אם אתה יודע פירוש? אתה לא יודע פירוש, יודע זה מקיים. ידיעה בלי קיום זה לא ידיעה, ידיעה בלי ק יום זה לא ידיעה. אם אני יודע שבכוס הזה יש רעל ואני שותה, לא ידעתי שיש פה רעל, כי אם ידעתי לא שתיתי. אם אני יודע שהולכים למקום פלוני נדרסים והלכתי ונדרסתי אפשר להגיד שידעתי? לא ידעתי. ידיעה זה קיום. אם לא רואים את זה מקוים אין פה ידיעה בכלל. אתה יכול ללמוד תורה מכאן עד להודעה חדשה ואתה לא יודע את התורה. "תופסי התורה לא ידעוני" אומר הפסוק, תופסי התורה לא ידעוני, לדעת זה לקיים. מי שמקיים בפועל את התורה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ללא הפוגה ללא לאות זה יודע תורה. אפילו אם הוא לא החכם הכי גדול, זה יודע תורה. מי שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת. אברהם אבינו לא למד בישיבה וידע את כל התורה. ז"א בן אדם צריך לדעת, לא סיסמאות ולא ספרים ולא הקדמות ולא קשקושים, אם אתה לא עובד על עצמך לההפך להיות מה שהתורה אומרת, אבל פסוק אחר פסוק, לא לדלג, לעשות מה שהתורה אומרת, לא תגיע להיות שום דבר. אתה יכול להיות באיצטלה דרבנן ואתה תגיע לשמים אתה לא נחשב לכלום.

ש. בחיים לא התרגשתי מתורה לפני שפתחתי ספרי פנימיות התורה, כשפתחתי פנימיות התורה הרגשתי שאני חוזר בתשובה ממש, חוזר בתשובה ממש, ואני לא מגזים ולא בשביל הדרשה הזאת ושטויות. חוזר בתשובה כפשוטו אחרי שהייתי בישיבות ולמדתי רק פשט. כשנגעתי בספרי, לדוגמא, אם נחשפתי לדוגמא לברסלב, כשנגעתי בספרים שמה פשוט היו פעמים שלמדתי תורה מתוך דמעות. פשוט חזרתי בתשובה, לעולם לא ידעתי, פשוט ממש חזרה בתשובה, לא צריך להאריך במילים

הרב: נפלא מאד. אני מכיר הרבה אנשים שהגיעו לדרגה יותר גבוהה ממך והם חושבים שהם היו המשיח והם נמצאים בגהה

ש. אני לא מדבר על דרגה, אני מדבר להתחיל לחזור בתשובה

הרב: אני אומר לך מפנימיות התורה הם הגיעו לשמחה והשפעה כזאת שהרגישו שהם משיח, וכל חודש בערך בא אלי אחד כזה וחלק מהם נמצאים בגהה, מרגיעים אותם, אתה מבין, מרוב הפנימיות, הבנת?

ש. לא, מתעסקים ביחד בהלכות וגם גמרא והכל

הרב: תקשיב תקשיב, כל אחד יכול להתלהב ממה שהוא רוצה, התורה לא מבקשת שיתלהבו ממנה, התורה רוצה שיקיימו אותה. אתה מקיים את כל התורה? כן או לא?

ש. אני חושב

הר: אתה מקיים את כל התורה אחרי הפנימיות

ש. אני אענה לרב לא בכן ולא בלא,

הרב: למה לא? למה לא? כי אני יודע את התשובה וגם אתה יודע אותה

ש. לא, מה שכתוב בספרים שבשביל לקיים את התורה ולהגיע לכל ההתלהבות מהתורה והקיום עצמו, מה שהרב אמר עבד ה', זה גופא תלוי בזה שילמדו את פנימיות התורה, זה בעצמו כאילו ככה

הרב: תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אני לא למדתי את כל פנימיות התורה ואני הגעתי למה שהגעתי עדיין בלי פנימיות התורה. אתה מה אכפת לך מה אני דורש, אבל אני אומר לך, אני לא למדתי את כל פנימיות התורה, ואני הגעתי למה שהגעתי עדיין בלי פנימיות התורה. אז אם אני הצלחתי מכל מה שלמדתי פה ושם, פה ושם ולא מסודר, אתה שומע? הגעתי למה שהגעתי, אז זה רק בגלל שהבנתי שמה שכתוב צריך לקיים קודם, כל מה שכתוב צריך לקיים, בלי עכשיו מתלהב לא מתלהב, משפיע עלי מתאים לי לא מתאים לי, אוהב את זה, מה קשור, תורה זה ספר הוראות, תורה הוראה, מה עושים. זה צריך לקיים זה צריך לקיים זה צריך להזהר זה צריך להזהר, זה צריך לקיים זה להזהר זה תזהר זה תקיים, ככה צריך. התורה מהפכת אותך לבד, אתה לא צריך לתכנן כלום. אם אתה עושה מה שהיא אומרת היא לוקחת ממך ועושה ממך מה שהיא רוצה.

ש. אבל כשאני לומד ספר אור החיים אני מרגיש הרבה יותר קדושה

הרב: מאה אחוז, אז אתה מתפעל מספרים, בסדר, כל הכבוד. אנחנו רוצים שה' יתפעל ממך שאתה עבד. אם עוד לא הפכת להיות עבד אתה יכול להתלהב כל הזמן, ויש אנשים שמתלהבים ממוזיקה, הוא אומר לך אתה יודע מה, מה שהזוהר עושה זה כלום לעומת הזמר הזה מה שעושה לי. אז מה? אז מה? אז עכשיו  נהפוך את הזמר יותר מהזוהר?

ש. אי אפשר להשוות את הזמר לספרי פנימיות התורה

הרב: אתה אומר, אתה אומר כי אם התוצאה זה מה אני מתלהב אז זה כן בדיוק אותה דוגמא

ש. הרב, אני לא מדבר על מתלהב, אני מדבר

הרב: אתה נהפכת לאיש אחר? שואל, נהפכת לאיש אחר? אתה לא עובר שום עבירות?

ש. לא, זה כבר אין סוף, זה לצדקות אין סוף

הרב: אה, הבנתי, אז תדע לך שאתה

ש. היו זמנים שגם הספרים הביאו אותי למקומות כאלה

הרב: אתה תקשיב, בשביל שאתה תלמד פנימיות התורה, אתה צריך להיות אדם שפורש מעבירות ואדם שמקיים מצוות זה תנאי ראשון, הבנת? לא כל אחד מתעסק, אני לא רוצה להגיד לך דברים קשים מה נאמר על אנשים שהם עוסקים בדברים כאלה ונוגעים בפנימיות התורה, זה כמו בן אדם יכנס חוץ מכבודכם וכבוד המקום, עם צואה לתוך בית המקדש. אתה מבין? זה לא כל אחד אתה מבין יכול להתעסק במה שהוא רוצה. הוא אוחז בידו שרץ ונכנס למקווה, וזה לא עובד ככה מותק. אתה צריך

ש. ללמוד גמרא ולהכנס

הרב: לא דומה. לא דומה.

ש. גמרא היא גם

הרב: לא דומה אמרתי, תקרא את ההקדמות של המרח"ו ותבין, לא דומה. עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד, אדם צריך לדעת, תורה צריכה להפוך אותי, אם היא הפכה אותי סימן שלמדתי תורה, אם היא לא הפכה אותי, קראתי, התעניינתי, זה הכל.

ש. לא שומעים

הרב: אתה שומע מה אתה מדבר? אתה מדבר דברי כפירה. אתה לא שם לב, אתה לומד בזוהר ומדבר דברי כפירה, אתה יוצא נגד ישיבות ונגד הישיבות ומה התועלת בישיבות ומי צריך ישיבות ולמה צריכים ללמוד, ובאוניברסיטה גם לומדים, לאן הגעת?

ש. הרב, אני לא יוצא נגד אף אחד חס ושלום, אם זה נמשך לכיוון כזה אני רוצה

הרב: ודאי, זה מה שאתה מדבר כבר רבע שעה

ש. אני לא יוצא מול אף אחד. אני מדבר על עצמי.

הרב: עצמך אמרתי לך, אם התורה תיראה בך שאתה

ש. מה אני צריך לעשות יותר מאשר להיות בישיבות, כן, ועדיין להרגיש אחרי שפתחתי ספרים אחרים, לא קבלה, לא מדבר עשר ספירות לא שום דבר, אני לא יודע כלום בזה, אני מדבר על ספרים של פנימיות.

הרב: בחיים שלך לא למדתי תורה, בחיים שלך לא למדת תורה, כי אם היית לומד תורה היא היתה משפיעה עליך, אם היא לא השפיעה עליך לא למדת אותה מעולם! מעולם! אני כשלמדתי, למדתי פסוק הוא השפיע עלי מיד, מיד

ש. לא כולם כאלה

הרב: אז ז"א לא למדת תורה, זה מה שאני מסביר לך, אז זה לא האשמה בגמרא, זה האשמה בך

ש. אבל ישבתי על הסטנדר

הרב: אז מה, תשב על הסטנדר, יש אנשים נרדמים גם עליו

ש. לא, לא לא נרדמתי, לא נרדמתי, ישבתי ולמדתי שנים על גבי שנים וההתלהבות הזאת, האש הזאת

הרב: מאה אחוז, אז אצלך המדידה התלהבות, התלהבות יש גם מזמרים, אז מה, התלהבות זה לא קנה מדידה.

כן, בבקשה.

 

ש. לא שומעים... לא גמרא לא תורה, לא שום דבר רק תקרא זוהר, זוהר וזה הכל

הרב: בסדר גמור, האיש הזה טיפש, תגיד לו שיש לו חותמת ממני

ש. מה את האומר, באמת תודה רבה

הרב: תהיה בריא

ש. לא ללמוד זוהר ואם אני לא יודע גמרא וכל האלה

הרב: אתה תלמד הלכות קודם כל לדעת מה יעשה ישראל, אם תלמד זוהר ותחלל שבת בגלל שלא ידעת

ש. לא חס וחלילה

הרב: לא, בגלל שלא ידעת, לא בגלל שאתה רוצה לחלל

ש. לא, כי הוא אומר אם אתה לומד זוהר יש לך את הכל

הרב: בטח יש לך את הכל, יש לך גם כסף בבנק, בטח הכל יש

ש. עכשיו עוד שאלה קטנה, הגמרא שרבינו אמר ללמוד אותו, מה הכוונה מה זה גמרא בדיוק?

הרב: מה זה גמרא בדיוק, תבוא פה לכולל ילמדו איתך קצת קטע קטן ותבין מה זה, מה זה משנה מה זה גמרא לאט לאט ואז תבין במעשה. בסדר?

ש. בסדר

הרב: תודה מותק.

תן ליהודי פה, תן לו פה ליהודי כאן.

 

ש. אני מאמין בקב"ה מגיל 13 אמונה דבקה, אני לא עושה את כל המצוות שאמורים ברמה אבל בגדול מאמין אמונה מדבר איתו כל שניה כל דקה כל רגע, וביום שבת כשאני אומר ברכת המזון אני צריך להגיד רצה והחליצנו, אל תשכיחנו לנצח אל תזניחנו לעד, במילים אחרות אני מודה במה שישו ומוחמד טוענים, שהקב"ה היה עם הקב"ה התגלה אליהם ובא אלינו, האמרה הזאת של רצה והחליצנו עושה לי קצת בלגן כי אני לא מרגיש לרגע אחד שהקב"ה שכח אותי או עזב אותי, ואני אמור להגיד את זה בברכת המזון ואני לא אומר את זה ,למרות שאני יודע

הרב: אז מה זה קשור לישו ולמוחמד ו

ש. לא, כי אני אגיד לך מה זה קשור לישו ולמוחמד, כי הם באים עם סיפור שהיה עם ישראל

הרב: ברור, נו אז מה

ש. הקב"ה התגלה אליהם ובא אלינו, אז אני אומר ברצה והחליצנו אנחנו במין מודים כזה

הרב: אנחנו לא מודים, אתה חיברת את זה למקום לא טוב

ש. לא נתתי רק דוגמא, לא חיברתי אני לא אמור להגיד את זה כי לעולם הוא לא עזב אותי ולא שכח אותי, ואני לא יכול הלגיד את זה, כי אני לא חושב שהקב"ה שכח אף אחד מאיתנו או שהוא צריך בכלל לשכוח, אנחנו שוכחים הוא לא שוכח

הרב: אני אשאל אותך שאלה יותר חשוב, תשיב מותק תקשיב, אתה אומר שאתה מאמין בקב"ה מגיל 13 אמונה תמימה ושלמה, אבל אתה לא עושה את הכל עדיין, אבל אתה לא עושה את הכל עדיין, איך יכול להיות מאמין ולא עושה מה שהקב"ה אומר, איך זה הולך ביחד?

ש. זה לא פשוט לבוא ולהגיד אני עושה הכל ואני עושה ואני אגיד על עצמי שאני לא עושה

הרב: אני אמרתי לך להגיד, אני שואל איך מאמין לא עושה

ש. תראה, יש הרבה אנשים שלבושים עם זקנים ועם גלביות והם לא מאמינים, אני מאמין במציאות כזאת, כמה שאתה מאמין בקב"ה ככה הוא איתך, אני מתוך מאה אחוז קב"ה מאמין שמונים אחוז, שמונים אחוז הוא איתי. אדם אחר מאמין מתוך, יש אנשים שרגילים להתפלל, לא מאמינים, הם רק רגילים להתפלל, אני מדבר איתך מתוך אמונה אמיתית דבקה ברמה שאי אפשר לתאר אותה, כי אני חי אותה. אז עכשיו תשאל אותי אם אני עושה או לא עושה

הרב: שמעתי, שמעתי, אתה באמונה דבקה והכל  טוב ויפה, אבל האמונה הזאת לא שווה הרבה אם לא עושים את מה שהקב"ה אומר.

ש. אני עושה, אתה נקרא מפעל חזרה בתשובה ברבים, אתה הבולדוזר, יש אנשים שעושים את זה בדרך אחרת איפה שאתה

הרב: אבל עושים, עושים, אבל עושים

ש. אני לא יכול להגיד על עצמי עכשיו, אתה מבקש ממני להגיד על עצמי, כי אני כן עושה, אני עושה כל הזמן אני עושה, אני כל בוקר דואג לעשות אז זה לא נעים לדבר על עצמך

הרב: שניה שניה שניה, אתה המלצת על עצמך אז לכן אני שואל, אמרת שאתה מאמין מגיל 13

ש. אמונה דבקה, איבדתי את ההורים שלי ואבא בשמים זה כל הזמן רק איתו דיברתי

הרב: למה אתה לא עושה מה שאבא בשמים מבקש?

ש. עושה את המקסימום שאני יכול

הרב: למה לא כל מה שהוא מבקש כי אתה יכול הכל, אחרת הוא לא היה מבקש

ש. אוקי, אתה רוצה להביא אותי להגיד שאני מתוך אמונה של מאה אחוז מאמין שמונים אחוז? מציאות כזאת אתה רוצה

הרב: פחות אני אגיד לך.

ש. לא, אני בכוונה אומר שמונים אחוז

הרב: פחות אני אומר

ש. תגיד אחוז

הרב: אני אגיד לך אפילו  יותר מזה, אתה לא מאמין

ש. יכול להיות

הרב: אני אגיד לך למה. אם אתה מאמין שהקב"ה נתן את התורה ובתורה הוא כתב בדיוק מה השכר על מצוה ומה העונש על עבירה, אם אתה מאמין מאה אחוז,

ש. אני לא מאמין בדבר הזה, יש אנשים

הרב: אז אתה לא מאמין בתורה.

ש. לא, אני מאמין בתורה אני לא מאמין

הרב: בתורה כתוב?

ש. בן אדם צריך לעשות

הרב: אבל בתורה כתוב? תענה רק שאלה, כתוב או לא כתוב. התורה לא שלי, היא שלך, אתה קיבלת אותה לבד באוסטרליה, היא לא שלי ואני לא מאיים עליך ואני לא אומר לך כלום, פתחת את התורה וקראת שבתורה כתוב שיש שכר על מצוה ככה ויש עונש על עבירה ככה,

ש. אני לא מסתכל על זה כביזנס, אתה מסתכל על זה

הרב: עוד פעם אתה עושה מזה

ש. אתה עושה שכר, אתה מדבר על שכר אני מדבר איתך על דרך ארץ קודם כל

הרב: אז לא הבנתי, אז הקב"ה סוחר?

ש. לא

הרב: אז הוא עשה ביזנס, זה מה שהוא כתב

ש. נו, נו

הרב: מה נו?

ש. נו, הוא גם אמר כי תורתכם שעשועי, כי מחשבותיכם לא מחשבותי, מה אתה אומר על זה, אולי אתה סתם מפרט אותם....

הרב: אני אסביר, אני אסביר, קודם כל אמרת דברים יפים, אמרת יפה, אמרת יאלה, אמרת תורתך שעשועי, אז מה יש, מה הבעיה?

ש. כי  מחשבותי לא מחשבותיכם

הרב: אז רגע, מה הבעיה עם תורתך שעשועי? מה עם שעשועי?

ש. שבעים פנים לתורה, אתה יכול לקחת את זה לאן שאתה רוצה

הרב: הבנתי, הבנתי, אבל בשבעים פנים

ש. אתה אומר רצה והחליצנו, אני מרגיש שמונים אחוז אתה טוען שארבע אחוז, זה ענין שלך, אתה רנטגני אתה בסדר, מותר לך

הרב: אני לא רנטגן

ש. אני ניצלתי שלש פעמים ממקרי רצח שניסו לחסל אותי וזה לא עבד אף פעם, אני לא מאמין

הרב: יפה מאד

ש. האמונה שלי דבקה לא בגלל המקרים האלה,

הרב: אתה יודע למה יצאת? אתה יודע למה יצאת מהמקרים האלה? בשביל שתגיע לדרשה פה ושיהיה לך צ'אנס סוף סוף לחזור בתשובה

ש. לא שומעים

הרב: תן לי רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע אני עדין, עדין מאד, אתה מקיים מצוה של כתיבת

ש. לא שומעים

הרב: אין שום בעיה, אין שום בעיה, אין שום בעיה,

ש. עם ישראל ערבים זה לזה

הרב: אין שום בעיה, אתה רוצה שאני אענה לך?

ש. כן

הרב: תודה רבה. תודה רבה. אז קודם כל תורתך שעשועי, אין עם זה שום בעיה, שעשועי למה לא? אם אדם אומר תורתך שעשועי מקבל עונש, למה? התורה היא לא שעשועים, זמירות היו לי  חוקיך זה לא הולך ככה,

ש. כתוב

הרב: כתוב, צריך להבין מה כתוב. דבר שני, אתה צריך להבין, שכל מה שכתוב צריך לקים, לא מחשבותי מחשבותיכם הכוונה עליך, אם אתה חושב שאתה מאמין מאה אחוז כי אתה דבק בה' מגיל 13 אז תדע שלא מחשבותי מחשבותיך, אם אתה חושב שזה מספיק

ש. לא שומעים

הרב: נכון, אז אומר הקב"ה, אומר הקב"ה שזה לא מועיל, אדם צריך לקיים את התורה כלשונה, אמרתי קודם כל את מה שאמרתי תקיים, זה שיש עוד שבעים פשטים ועוד שבעיםד רשים וכו', זה בסדר, אבל זה לא פוסל

ש. לא שומעים

הרב: לא לא, לא, לא לא, לא, אין אחד, אין אחד, אין אחד אין אחד שלא יודע מה מצוות התורה אומרות, כיון שיש שולחן ערוך. זה הקנה מידה שבודק.

ש. כל המצל אדם אחד מישראל כאילו הציל עולם מלא, מדברים על מצוה אחת, אתה הופך אותנו לרשעים בשניה, לא מאמינים לא זה

הרב: לא, לא קשור, לא קשור, לא קשור, לא קשור

ש. קמים מהבוקר, כל בוקר מהבקר אני עושה חסדים, לא רוצה לדבר על זה

הרב: מצוין, אתה יכול לעשות, אתה יכול לעשות. אתה יכול לעשות, אז מה?

ש. לא שומעים

הרב: אתה יכול לעשות, אז מה? אברהם אבינו עשה יותר ממך וממני,

ש. לא שומעים

הרב: למה הקב"ה דאג להכניס את המילה בדורותיו, אם הוא הכניס את המילה בדורותיו ז"א שאנחנו גם אמורים להסתכל על הדור הזה שמגיעים סטודנטים ולומדים תורה ונהנים, ואיך אומרים, ללמוד אותה, לראות אותה, לנגוע בה, לחוש אותה, ושבעים פנים לתורה, ויש מלא דתיים, יש ברסלב, יש שנאה אחד בשני, כשאני שואל בבית כנסת, חבר'ה אם יש פיקוח נפש בן אדם חייב עכשיו כסף פיקוח נפש ויש שתי תיקים, תיק של ערבי גוי ותיק של יהודי, בשתיהם יש אלף שקל, אתה חייב את הכסף, ממי תקח מהגוי או מהערבי? אז הרבה אומרים מהגוי ימח שמו, אני אומר לא, התורה שאני מבין אני אקח מהיהודי, היהודי אנחנו ערבים זה לזה אנחנו נסתדר מול אבא בשמים, הגוי אנחנו לא ערבים אליו, הגוי זה סיפור אחר, אני לא אתן לו פתח לבוא לקב"ה ולדבר, אנחנו אמורים להיות אור לגויים, אנחנו לא יודעים לעשות את זה. אני מסתכל על התורה קצת מקטע אחר, לא מהלימוד הקשה, הדור הזה זה משהו אחר, זה סוף, משיח בא מאהבת חברים.

הרב: זהו? גמרת את הדרשה, בסדר. אמרת הבטחת לי שאני אדבר ובסוף לקחת עוד פעם את הדיבור, תן לי גם קצת. אני לא יורה, אני לא יורה, אני לא מהעבריינים  מותק, אני מהדתיים, אני לא יורה באף אחד, בסדר אני אין לישום בעיה. עכשיו אני אסביר לך עוד פעם, הנקודה שאני ואתה צריכים לקיים את התורה לפי שו"ע, אברהם אבינו היה צדיק יותר מכולם, אעפ"כ הוא אמר ארבע מילים לא במקום לקב"ה, הוא העניש את הצאצאים שלו 400 שנה. "במה אדע כי אירשנה" אמר לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה" אז אם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים בצורה כזאת, אז זה לא מועיל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל, הוא הציל עולם מלא, לא הציל נפש, הוא הציל עולם מלא אברהם אבינו ולא הועיל לו על ארבע מילים. אז זה לא מגן עלי, אם אני מציל, נגיד אני אציל אנשים עכשיו בלי סוף אבל אני אחלל שבת במלאכה אחת רק, אני רק אעשה מלאכת בורר אחת בשולחן, זה הכל, פעם אחת אני אוציא את הבצל מהסלט לא מאתים לי לאכול אותו, שמתי אותו בצד, זה הכל, חיללתי שבת. מה עם כל מה שעשיתי מצוות? מגיע לך שכר אבל מגיע לך גם על זה עונש, אל תערבב זה שאנחנו ככה וככה ועושה חסדים, הקב"ה על כל דבר בודק, אין דבר כזה, אתה נתת אלף צדקות ואתה חייב למישהו מאה שקל אז אתה פטור? אתה חייב. חייב הכל. לכן אדם שאומר אני מאמין, שלא יחשוב לרגע שהאמונה שהוא בונה לעצמו והקרבה שלו לאלקים והאהבה שלו לאלקים היא תכסה לו על משהו

ש. מה זה ישמעאל שמע אותם האל, הגויים זוג בכו, לא תפילה, לא שום דבר, לא נטילת ידים, לא כלום, בכו שמע אותם הקב"ה הקב"ה עם כל אחד ואחד מאיתנו

הרב: אז מה? אז מה?

ש. אז לא, אז אני אומר, היום הוא כבר פה למטה, הכי למטה בעולם, אומרים לא תגנוב, פעם היה לך אופציה, היום הכל כבר מצולם, היום כבר הלכת בסופר אחרי שבוע יקראו לך יגידו לך בוא, הוא נותן לנו את זה כבר בכפיה, בהתחלה אמרנו נעשה ונשמע, אח"כ כפה עליהם הר כגיגית. עכשיו אנחנו בכפיה הר כגיגית, הוא יורד למטה, הכל מצולם, הכל מתועד, בדיקות די אן אי, מ וריד לך אופציות בלי שאתה רוצה, הילדים שלי כבר יגדלו על הרבה פחות אופציות ממה שלך ולי היה לעושת, הוא כאן, הכל כבר פה, ואני לא חושב שצריך להשתגע, צריך לראות את נח איש צדיק בדורותיו, הדור הזה צריך להסתכל עליו קצת אחרת, לא בתוקפנות הזאת ולא בזה כי יש נשמות שמחוברות לקב"ה ברמה שאתה לא יכול להבין אותם בלי תפילה ובלי כלום, אבל מחוברות לכל צדקה ולכל שניה. כשהקב"ה ברא את העולם הוא ברא אותו בלי תפילה, הוא לא היה צריך את התפילה שלנו בשביל לברוא אותו, כאילו אנחנו מגבילים אותו עם התפילה שלנו, ובשביל זה הבאתי לך את זה כי תורתכם שעשועי ומחשבותיכם לא מחשבותי, זה אחד

הרב: אני מבסוט, יש לך תורה תשמע, אם לא היתה התורה שלנו יכול להיות שזה היתה חלופה טובה

ש. לא, לא יש לנו תורה

הרב: אז תשמור עליה

ש. יש לנו תורה ואנחנו שומרים עליה וכל אחד בדרך שלו

הרב: לא בדרך שלו

ש. שניה סליחה, אחד לא לא חבר'ה שניה רק להגיד משהו, במילים אחרות, אחד מוכן לבוא לדרוש פה, אחד מוכן ללכת לדרוש באורוות סוסים וצריך לבוא לאורוות סופרים עם כובע ועם נעלי בוקרים, זה לך לא יתאים כבוד הרב, אז גם יש שם יהודים, אחים, אנחנו ערבים זה לזה, בכל זאת המשקל של כל עם ישראל יהיה איתם ביחד, אז צריך להסתכל גם על זה, להביט לכיוונים האלו, זהו משם אני

הרב: שמעתי, אבל אין כמה דרכים, אתה לא יכול להמציא דרך חדשה, יש דרך אחת סלולה וכולנו צריכים ללכת באותה דרך, "לכי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" הרועים - אבותינו הקדושים שהלכו והראו לנו את הדרך

ש. אנחנו לא יכולים להעתיק את הדור הזה, אתה לא יכול, אתה יוצא מהאוטו אתה רואה בקיני, נח אם היה רואה בקיני אולי היה משתגע, אני לא יודע, זה משהו אחר, זה מציאות אחרות, אין מערות גם עם חרובים להתחבאות בהם היום, אין גם מציאות כזאת, אז צריך להסתכל על הדור הזה כמו הוא ולראות את המילה שאמר בדורותיו, יש לנו רמז מהקב"ה, אנחנו גם בדור הסוף עכשיו, פה משיח בדרך

הרב: תקשיב, עכשיו הנקודה היא ככה, עם כל מה שאתה אומר ושהדור הזה יש לו מגבלות וגם סגירות והקב"ה כופה אותנו וכל התיאורים, הדור הזה יכול להביא משיח. ז"א, ז"א שאנחנו יכולים אבל אנחנו חייבים לשמור על התורה, בלי לשמור על התורה לא נזכה.

ש. אין ויכוח בכלל, אנחנו לא צריכים לשמור, לעשות אותה גם, אין ויכוח, מה עם רצה והחליצנו, קצת יש לי שם בעיה, איך אני מבין

הרב: אבל עניתי לך, אין שום בעיה, אין שום בעיה

ש. אל תשכחנו לנצח, אל תשכחנו לעד כי אל מלך גדול וקדוש אתה, אבל הוא אמר לא אוכל להחליף אתכם באומה אחרת, אז איך אנחנו, זה לא מסתדר

הרב: נכון, נכון, אבל אנחנו יכולים לגרום לעצמנו צרות כי אנחנו שוכחים אותו ממילא אנחנו נשכחים, אפילו שהוא רוצה

ש. אסור להגיד את זה, למה אנחנו אומרים בברכה "וחרה אף ה'" אומרים את זה בשקט

הרב: אתם אומרים בשקט אנחנו אומרים בקול

ש. אומרים בשקט שלא יבואו מזידים ויגידו, אז למה אנחנו נותנים לגיטימציה שם אל תשכחנו לנצח, אל תזניחנו לעד, זה קצת לא בסדר

הרב: אין שום בעיה עם זה, אין שום בעיה, ולא כולם יש להם את הנוסח הזה יש כאלה שאין להם את הנוסח הזה, התימנים לדוגמא אומרים

ש. אז אני לא יכול

הרב: תלוי, אם אתה ספרדי ואומרים את זה אז אתה צריך להגיד את זה

ש. אני לא רגיל להגיד את זה, אני לא רגיל, לא אמרתי, קראתי את זה פעם והבנתי ולא רוצה להגיד את זה, לא אומר את זה, תתן לי אישור לזה יהיה עוד יותר נחמד

הרב: לא, איך אני אתן לך אישור

ש. אומר יש כאלה שלא אומרים את זה

הרב: לא, לא, כן, אבל אני אומר לך בעזרת ה' תשמע, אם תנצל את האמונה שלך לקיים את מה שכתוב תאמין לי אתה יכול להית אחד המשפיעים הגדולים, אבל אם תקיים, אם תקיים חביבי אתה יכול להשפיע על אנשים אחרים, למה יש לך את זה בפנים בברס, יש לך את זה, אתה יורה, איך אמרת יורה טרררררררררר

ש. תדוה

הרב: בסדר, תודה רבה לך

ש. מחילה, סליחה באמת מחילה על הפגיעה

הרב: אין שום בעיה, אין שום בעיה.

כן, שאלה נוספת הנה הבחורצ'יק שם בסוף.

 

ש. הרב, אמרו לי פעם כאילו שבן אדם אמר לי שהארי היה שותה חלב נכרי אז הוא מתיר לאכול חלב נכרי כי הוא אומר אם הארי שתה אז גם אני שותה, מותר בלכל זה

הרב: אני לא מכיר סיפור כזה.

ש. לא יודע, ככה בן אדם אמר לי

הרב: אולי הוא מתכוון לאריה מגן חיות. כן, שותה חלב לביאה

ש. אז אסור להקשיב לו, נכון?

הרב: לא שותים חלב נכרי מותק, תודה.

כן הנה פה, ישראל, ישראל.

 

ש. הרב, מה עושים שבן אדם גר בשכונה חילונית שהמאזן הסוציו אקונומי שלו הוא מהבינוני ומעלה, ורובם לא מעונינים לשמוע אותך ולדבר דברי תורה, רוצים להתעניין כי אצלם הכל בסדר, הכל הולך כשורה, ז"א יש להם את הבית ויש את הפרנסה ויש אשה יש ילדים הכל בסדר מתנהל כמו שצריך ולכן אותו אדם לא יכול להגיד להם מה לא בסדר, מה הם עוד צריכים בכלל את התורה והמצוות שהכל מתנהל כשורה ולעומת זאת הם יכולים להבטיח הנה אתה שומר תורה ומצוות אתה נשוי אבל אין לך ילדים, אין לך פרנסה בשפע, אין לך בא נאמר בצמצום או לא במאמץ כל כך גבוה, אז מה ניתן לעשות בשכונה כזאת. ומצד שני גם כן

הרב: קודם כל פשוט מאד, שמי שמקבל שכר בעולם הזה זה לא מראה שהוא בן העולם הבא, כי אם משלמים לו פה והכל בסדר אז זה חשש גדול, כל זמן שראיתי שרבי פשתנו לא לוקה ויינו לא מחמיץ, אז רבי עקיבא חשש לרבו, אדרבא, טוב להם יותר מידי זה מקום לחשש, אם לך לא כל כך טוב זה סימן טוב שמן השמים רוצים לתקן ולהשלים כמה דברים שאתה תתעורר, אז זה דבר אחד. דבר שני, אפשר לתת להם חומרי הסברה וחומרי הסברה יגיעו אליהם, בדרך עקיפה לא במישרין, ויתכן שהם יתבוננו.

ש. בדרך עקיפה אני עושה את זה רק יש גם כן בעיה שהרבה מהבתים שם הם בתים צמודי קרקע ואני הולך בלילה לכל אחד יש כלב וכשאני הולך בשקט פתאום איזה כלב נובח עלי בהפתעה אני לא יודע מאיפה זה בא הוא מבהיל אותי

הרב: יש אפשרות לתת לדוור שיעשה את זה

ש. כן, אבל בכל זאת שאלה נוספת באותו ענין, שגם כן כתוב "אוי לרשע ואוי לשכנו" ומצד שני גם כן באבות התנא באבות אומר שאיני דר אלא במקום תורה ושאין מלוים לאדם אלא תורה מצוות ומעשים טובים, אז אם אני כבר גר בשכונה כזאת שרובה ככולה חילונית גמורה, האם אני צריך להשאר לדור שמה או שעדיף לי לנסות להשקיע לחלק חומר הסברה ומצד שני גם כן להעתיק את מקום מגורי

הרב: אם אתה יכול להשפיע, תשפיע, אם אתה לא יכול ואתה מושפע מהם לרעה אז ודאי שתעובר.

ש. עדיף לעבור

הרב: אם אתה מושפע גם. כן.

 

ש. כמה זמן לחשבן את הענין הזה של הביטול תורה, לצאת מהכולל במטרה הזאת של לחזק, אני שאלתי פעם אחד מגדולי ישראל, לא פעם לפני חודש מה רציתי הרגשתי בפנים שאני רוצה לחזק, אז שאלתי אותו אם לצאת לחזק אחרים, אז הוא אמר לי שלהמשיך ללמוד בכולל, באיזשהו מקום הוא נתן לי להרגיש שמה שאני עושה בכולל יושב ולומד זה הזיכוי הרבים הכי גדול שיש, זה ודאי, אם אני אצא לחזק זה ספק, אין ספק מוציא מידי ודאי, לא שאני אומר, אני אומר במילים שלי

הרב: אמרתי שגדולי ישראל אמרו במפורש שצריך לצאת ולחזק בדור הזה  שיש את העם הצמא,

ש. כמה זמן זה ממש לצאת

הרב: מה שאתה יודע שלא יזיק לך בלימוד ויכול להשפיע על אחרים

ש. הרב יכול לברך את אחי, הוא בחור שקצת חולה

הרב: שמו?

ש. יהונתן בן שרה

הרב: רפואה שלמה בריאות והצלחה

כן. חיה חגית בת שרה רפואה שלמה.

הרב רוצה להגיד דברים לסיום? תן לו בבקשה כאן.

 

אנחנו מודים לכבוד מורינו ורבינו, מזכה הרבים שהקב"ה יחזק אותו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה, בארץ ובעולם, וזיכוי הרבים יעמוד לרב שיראה בעזרת ה' כל בנייך לימודי ה', יזכה לזרע חיה וקיימא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא, הילדים הרכים הגיעו בהסעות, רוצים לקבל את ברכתו של הרב, בואו תקבלו ברכתו של הרב, זה מילדי התלמוד תורה, בואו תקבלו ברכה.

רק רוצה לספר לפני הרב על הענין של הדוגמא האישית, שאדם צריך להשתדל וככה האדם זוכה בזיכוי הרבים. באחד מהנסיעות, הסיפור היה לפני כ-15 שנה שהייתי שבת, הייתי בכמה ימים בלוס אנג'לס, ונתבקשתי להגיע שבת לסן דייגו, והדרכים לשמה היו בדרכים הרבה ניסים שהיו בדרך, עד שהגעתי, והנה כשהגעתי אמרו לי שאם לא הייתי מגיע באותו מקום שהתארחתי, לא היה להם מנין, הם היו תשעה ואני הייתי העשירי, ביום שבת בבוקר קבעו תפילה מאוחרת, יצאתי בבוקר קמתי  מוקדם הייתי לומד והתפילה היתה מאוחרת, ואז רציתי לראות קצת להתפעל ממעשי השי"ת שיש שם באזור באותו מלון שהתארחתי הייתי מתבונן איך אני אצא החוצה להתפעל מדרכי ה', ממעשי השי"ת שם בסאן דייגו, החלטתי שאם אני יוצא לכמה רגעים אני יוצא בלבוש שלי, לא בלבוש אחר, אלא עם חליפה וכובע, והנה כשאני עומד בחוץ הולך ליד שפת הנהר, והנה עוצר מישהו עם רכב ואומר לי שבת שלום, מסתכל עליו, עדיין האוטו דלוק, אומר לי אני יהודי, אמרתי לו מה ראה אותך לעצור בשבת, שבת קודש, דיברתי איתו באנגלית, אמר לי ראיתי דמות של יהודי בלבוש היהודי עצרתי עוררת בי את היהודי שבי. לכן עצרתי להגיד שבת שלום. אמרתי אבל שבת אסור לנסוע, לאן פניך מועדות? אמר לי יש עוד אלפיים ק"מ, נסיעה ארוכה, אמרתי לו אם עצרת וראית פה דמות יהודי, אנחנו מתפללים עוד מעט כאן במקום סמוך, תבוא תתפלל איתנו. רבותי, היהודי הזה שמר את אותה שבת, ונשאר כל השבת, זה ההשתדלות מה שהרב דיבר על הדמות שאדם יעשה הכל בתמימות ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו, הרב קרייזוירט שהרב הזכיר, הזדמנתי איתו בלילה אחד הייתי צריך ללון במיאמי, וחיפשתי להתפלל מעריב, ואז הזדמנתי למקום ששמה זכיתי לדבר עם הרב קרייזוירט ע"ה, ולאחר ערבית שדיברנו על הזכות שיש כאן בעיר, כששמע מכל מה שעבר כאן בעיר, אמר לי תראה אני באתי לכאן לטיפולים רפואיים, ואם תהיה לי הזכות אני מוכן לרוץ איתך בכל העולם שתקום עיר תורה בפרדס חנה. לא עבר זמן קצר והרב ע"ה נפטר, כבר לא היו פונים כיון שהרב הזכיר את הרב קרייזוירט את הזכות שהרב יש איתנו כאן, יכולים להתבטל כעפר רגליו, שכאן תקום עיר של תורה, כאן יהיה מוקד זיכוי הרבים לכל האזור, זה כל מאויינו וכל רצוננו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה.

הרב בא אלינו ברכה גדולה שהרב הביא יחד עמו ומבקשים את זכות העשיה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה, כל מה שידרש מאיתנו יומם ולילה לא ישבותו לעשות רצונו יתברך. ברוכים הבאים.