ירושלים - ירושלים

ירושלים 2-5-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם".

הרב חיים קרייזוירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, שהיה יהודי תלמיד חכם צדיק וחסיד, בעל חסד גדול, בדרשה שנתן בבית הכנסת אמר שעשרות שנים הוא הסתפק במשנה "חביב אדם שנברא בצלם אלקים, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם אלקים, שנאמר "כי בצלם אלקים ברא את האדם", חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם"". וקשה, מה היה קשה לו? הוא אומר מה התוספת הזאת שהתנה כותב, חיבה יתרה נודעת להם? אם כתוב חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, תגיד שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, מה צריכותא להגיד חיבה יתרה נודעת להם, מה זה הנודעת להם? מה התוספת הזאת? הוא אומר ולא עמדתי על זה עד שהגיע לידי מעשה. והמעשה שהיה כך היה:

טרם פרוץ מלחמת העולם השניה, כשאבק השריפה כבר היה בחלל העולם, ניגש אליו יהודי זקן עם שקית נילון ומסמכים ופנה לרב ואמר, חוששני מן המלחמה, ולכן אני מבקש להפקיד ביד הרב את המסמכים המעידים שיש לי סכום הגון בבנק בשויץ, ובמידה ויקרה מה שאני חושש, אז שהרב יתן את זה לאחד מצאצאיו, ואכן כך קרו הדברים. והרב חיפש במשך 25 שנים שאר ונין ונכד של הנפטר ולא מצא.

יום אחד, הוא מספר, נסעתי באניה לא במג'יק וואן, באניה, לא, סליחה זה היה ברכבת, נסעתי ברכבת, וכשנסעתי ברכבת התיישב לידי פתאום יהודי, והיהודי הזה מגולל את כל ההיסטוריה שלו וכמה קשה לו וכו' וכו', ובסוף הדברים אני שואל אותו, מאיפה אתה , מה שמך וכו', והוא אומר את אותו שם משפחה זהה לשם המשפחה של הנפטר, אז הוא שואל אותו תאמר לי האם אתה מכיר את פלוני אלמוני, עונה לו ודאי, זה היה אבא שלי. אז הוא אמר לו אם כן אתה היורש ואבא שלי הפקיד בידי את המסמכים המאפשרים לך לגשת לבנק בשויץ ולקבל את כל מה שיש לך. אז הוא אומר לו האיש, כבוד הרב תודה רבה, אבל אין לי כסף לטוס לשויץ, אז אמר לו הרב אני אלוה לך ואתה תחזיר לי. הגיע לבנק ומצא שם שלשת רבעי מיליון דולר, שבאותה תקופה זה היה סכום גדול מאד.

אומר הרב חיים, רבותי, האם הוא היה עשיר או עני? מה אתם אומרים, הוא היה עשיר או היה עני? אין לכם נסיון בזה הא?

ש. עשיר

הרב הוא היה עשיר. יפה מאד. ההיפך ממה שאמר ר' חיים. ר' חיים אמר הוא היה עני. במציאות הוא היה עשיר, כי הוא יורש כבר מלפני 25 שנה, במציאות, אבל הוא היה עני. למה הוא היה עני? כי לא נודע לו שהוא עשיר. הוא אומר עכשיו הבנתי את המשנה "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתרה נודעת להם" אם זה נודע להם אז הם חביבין, אבל אם זה לא נודע להם בכלל, אז הם כמו הגויים. בלי הידיעה שאנחנו הבנים של הקב"ה, שאנחנו חביבים לפני הקב"ה, מה זה מועיל שהמציאות היא כך אם לא נודע לנו ואנחנו מתהלכים כמו גויים. חיים כמו גויים, תרבות של גויים, הבנה של גויים, לא רואים חילוק בינינו לבינם, חוץ מהשמות והחיובים. אז הוא אומר הכל תלוי בנודעת להם. וזה מבהיל על הרעיון.

עכשיו כדי להמחיש זאת. הרב אליעזר בןדוד סיפר שפעם הוא התהלך ברחובות דרום אמריקה, באחת המדינות, ופתאום עוצר אותו גוי, ואומר לו סליחה, אתה יהודי? אז הוא אומר לו כן, איך אתה יודע? הוא אומר לו אני קראתי עליכם. איפה קראת? אומר בתנ"ך. ומה קראת? אומר קראתי שאתם הבנים של הקב"ה. אז זה פעם ראשונה שאני הולך ברחוב ואני פוגש את הבן של הקב"ה בא לקראתי. אמר לו נו, אמר לו תראה, יש לי שאלה, אני גוי, כשאני הולך ברחוב אני יודע מה אני חושב, אני יודע מה אני מסתכל, מעניין אותי כשהבן של הקב"ה הולך ברחוב, על מה הוא חושב ועל מה הוא מסתכל. הבנתם? הגוי מבין איך יהודי הבן של הקב"ה צריך להתנהג. והיהודי - לא נודע לו, הוא לא זוכר בכלל שהוא יהודי.

כרגע שאנחנו יושבים פה, בחורי ישיבות לעשרות נמצאים באניה בספירת העומר, רקדו שמה אתמול על הסיפון, עושים חיים במושגים של הגויים, ירדו לקפריסין עכשיו מטיילים וכל מיני דברים כאלה, בלי שום חשבון בלי יהדות, בלי כלום. חלק  נכנסו לשירותים, הסירו את הציציות ואת הבגדים, לבשו טישרט שחור, מכנסיים קצרים וכובע קסקט, שמו קצת שמן על הפאות להסתיר אותם מאחורי האוזן ועכשיו הם ככל הגויים. על זה היה מסתפק כל הזמן הרב קרייזוירט, מה התוספת של התנא "נודעת להם", הכל תלוי בנודעת להם. אתה יודע שאתה יהודי? אתה יודע מה זה אומר? אתה יודע מה הזכות שלך? אתה יודע מה חלקך? אתה לא יודע.

עכשיו היתה חתונה שהביטו עליה שני מיליארד בני אדם, ככה אומרים, שני מיליארד בני אדם, כך אומרים. שניים התחתנו. יש שניים שהתחתנו, בריטים, משפחה חשובה ווילזון, יש אומרים שהכלה היא יהודיה, כן, אז בית המלכות האנגלי יכול להיות בסוף שהמלכה תהיה יהודיה. הביא על זה ראיה מהמשפחה של האמא, מהסבתא וכו'. אבל שני מיליארד בני אדם ראו שזוג התחתן .למה? כי הם הבן של, הבן של - כשהבן של מישהו חשוב מתחתן וזה בן מלך או מלכה וירטואלי, וירטואלי, כי זה רק איזה מינוי כזה שהחליטו שזה פלוני יהיה מלך ומאז זה ממשיך, ואז ממילא כל הצאצאים שלהם הבן של, שני מיליארד מסתכלים על החתונה.

אתה הבן של הקב"ה, ואפילו אתה לא מסתכל על עצמך. אבל אתה מסתכל על כאלה. מה זה אומר? שהמצב שלנו על הפנים. יש לנו מתנה ואנחנו לא יודעים מה היא שווה, אנחנו בכלל לא מבינים כלום.

יש הרבה אנשים שמתאוננים שאין להם כסף, יש הרבה אברכים שקשה להם מאד ובצדק, אבל להגיד שאין להם כסף פסס פסס פסס פסס, להגיד שאין להם כסף זה אסור להגיד. אסור להגיד.

פעם, בא אלי אב ובנו כבן 17 ואמר לי שהם נוסעים לניתוח בגרמניה. מה קרה אני שואל, הוא אומר צריך לקחת את הילד להשתיל לו אצבעות. למה? אז הוא אומר הילד נולד עם שלש אצבעות חסרות בכל יד, האמצעיות, והילד מוציא את הידיים מראה לי - רק בוהן וזרת. הוא הגיע לגיל שכולם מושיטים לו יד לשלום והוא לא יכול להוציא שתי אצבעות, הרגשה לא נעימה בכלל. אז הם חייבים להגיע לגרמניה לעשות השתלת אצבעות. שאלתי אותו תגיד לי, כמה עולה הניתוח? אז הוא אמר לי חצי מיליון דולר, חצי מיליון וזה ספק אם יצליחו להשתיל לו והאצבעות יתפקדו כראוי וודאי שהוא לא יצליח לעשות ככה כמו שאנחנו עושים בקלות. אז כשאדם הולך לקבץ נדבות, יש כאלה שמים שקית של חלב, יש כאלה שמים שקית של זה, אבל לפני שהם שמים את השקית שידעו שהם מחזיקים ביד חצי מיליון דולר ואוספים שקל על שקל. חצי מיליון דולר יש לנו, חצי מיליון דולר, לא יודעים, לא יודעים להעריך, לא יודעים.

כמה עולה השתלת כבד? שלש מאות עד חצי מיליון דולר, השתלת כבד, ואדם אומר אני תפרן, הנה תסתכל, מכניס את היד לכיס מוציא לך אותה אתה רואה ריק, אומר כן כן כן אבל תכניס עוד פעם, תיגע ימינה ימינה, מה יש לך שמה - חצי מיליון דולר בפנים, יש לך כבד חצי מיליון דולר, בלי ניתוח. מה אתה עשיר גדול, עשיר - עיניים שיניים רגליים ידייים, יש לך עשיר אתה מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? לא נודע להם, לא יודעים. אדם חי לא יודע בכלל מה ערכו. כלום לא יודע. רק מסתכל על אחרים מה יש להם, מה יש לו הוא בכלל לא יודע, מה יש לי אין לי כלום, ככה אנשים חיים. אם אדם היה יודע מה ערכו, הוא היה מגיע למחוזות שהוא לא מפלל אפילו, אבל זה אם הוא היה יודע את ערכו.

זה הקדמה, ואני אתן לכם עוד הקדמה ונגיע להבנה של אותן משניות שהסתפק בהם הרב חיים קרייזוירט זצ"ל.

אז על הפסוק "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם", האדם אינו עומד תמיד על סעיף אחד, פוסח הוא מסעיף לסעיף וממצב למצב, אדם לא מסמל לעצמו מטרה שאליה הוא רוצה להגיע. יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר לאדם מה תכליתו בחייו ועל מה ישים מגמתו ותכליתו כל ימי חייו. אדם אין לו תכלית שהוא מכוון אליה להגיע, פעם הוא כאן פעם הוא כאן פעם עליה פעם בירידה פעם הוא ככה פעם, הוא לא יודע מה הוא רוצה. אין הרבה אנשים שמסמנים מטרה וכל הזמן לא משנה מה יקרה - הם צועדים לקראתה. אין. אלה שהצליחו לעשות זאת נקראים היום גדולי ישראל, כי הם דבקו באותה מטרה שהציבו לעצמם מתחילה. אבל כל האחרים פעם אומר לו אתה יודע אולי אני אצא ככה אולי אולי אני אעבוד פחות אולי אני אעשה ככה.... אין לו מצב שהוא החליט עליו. קופץ מענין לענין כל הזמן. ובזה משונה האדם מיתר הנבראים, כי כל הנבראים נבראו למינהו, כל מין למינהו, וכל אחד יודע את תפקידו. ואף אחד לא רוצה להשתנות. ואף אחד לא משנה מעצמו. אין מצב שצפרדע רוצה להיות עכבר והעכבר רוצה להיות חתול והחתול רוצה להיות אריה והאריה רוצה להיות כבש, אין מצב כזה. למה הוא ככה ולמה הוא ככה, תראה איך יש לו תראה איך אין לו, תראה זה תראה זה, אין דבר כזה, כל אחד חי למינהו, כולם מתנהגים אותו דבר, כולם פועלים אותו דבר, זהו. נקבע מצבם וזהו. אבל האדם כל פעם לא יודע מה הוא רוצה להיות כזה כזה, כמו כמו, לא כן כן, לא יודע, לא יודע, לא החליט, פוסח על הסעיפים תמיד. יורד פעמים עולה פעמים, אבל מה כן? בחיצוניות אנחנו משתווים לבהמות. יש לנו כמה דברים שאנחנו דומים להם, אוכל ושותה, פרה ורבה, ישן, אנחנו שונים מהם בקצת, הולכים על שתיים בינתיים ומדברים בלשון הקודש, יש לנו שפה, ויש לנו דעת. אז זה שלשה דברים שאנחנו שונים מבעלי חיים, גם זה אפשר לבדוק אצל כל אחד אם יש לו את כל זה. אבל מכל מקום, בשאר הדברים אנחנו דומים אליהם.

עכשיו, גם בסוג בני האדם לכאורה אנחנו לא מובדלים זה מזה, לכאורה כשמסתכלים על בני האדם, כל בני האדם בעולם לא ניכר הבדל כל כך גדול. כל האומות שוות בתמונתם, כמובן שכל בן אדם שונה מחבירו, אבל בסך הכללי התמונה אם בעלי החיים רואים אותנו הם יודעים זה בן אדם, כמו שאנחנו רואים בהמה אומרים זה בהמה. אז התמונה שלנו פחות או יותר היא לא חלוקה. ונשאלת השאלה, כשמסתובבים ישראלים בניו יורק, אפשר להבדיל בינם לבין האמריקאים? בלוס הגנ'לס אפשר להבדיל ביניהם? לא, בלי כיפה בלי זקן, סתם ישראלים, ישראלים? אפשר, אפשר? נראה הכל אותו דבר, ואם הוא מדבר עוד אנגלית רהוטה וזה וזה אז בכלל.

אכן, האדם לא מוחלט בידיעתו את עצמו, כיון שהוא לא רואה שהוא שונה מהרבה בעולם, הוא לא מוחלט בידיעתו את עצמו, ובלא ספק אם היו הבהמות הולכות על שתיים והיה להם תמונת אדם, מן הסתם היינו הולכים איתם שלובי זרועות ברחוב. כמו שאנחנו הולכים עם הגויים ברחוב. היי, האו אר יו.... ממשיכים, כן, כן, מה, מרגישים איזה הבדל? כן, שהוא מדבר אנגלית יותר טוב ממני, זה הכל.

אם היינו בציור אחר, בתמונה אחרת משאר הבני אדם, אז היינו אולי מרגישים שאנחנו שונים מהם, ושאנחנו לא משתווים להם בשום אופן, ושלנו יש מטרה אחרת בכלל בחיים, לנו ליהודים יש מטרה אחרת בחיים. אנחנו נושאי דגל התורה, אנחנו חילו של הקב"ה, אנחנו הדוגמא והמופת לאנושות, ואצלנו מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, אנחנו בכלל מבטנו ומגמתנו שונה לגמרי. אצלנו עיקר העיקרים זה העולם הבא, לא העולם הזה. מי שחי עולם הזה הוא כמו גוי. הוא כמו התכלית של הגוי, שאין לו ולא כלום רק הנאות הרגע בחיי העולם הזה, לכן הם משקיענים גדולים בעולם הזה. לכן עתה אין לנו ידיעה מוחלטת בזה, אין לנו, עוד לא החלטנו שאנחנו כאלה. רק לפעמים יש מחשבות כאלה, ואפילו אם הן טובות, בכל זאת זה רק בגדר מחשבה שעפה כמו חלום. לפעמים יש לנו התעוררות שאנחנו באמת אנחנו יהודים ואנחנו זה, עובר פעם ב כזה חלום כזה, אבל זה לא המהות שלנו, המהות שלנו זה שאנחנו לא חיים לצערנו במבט האמיתי של מה שנברא היהודי למעלה.

ואם נביט בעצמנו באמת, חוץ מהבגדים, כן, בלי הבגדים, במחשבות, בהתנהגות, בבית, בריהוט, בנברשות, בפלאפונים, באינרטנט, בטי וי, בכל הדברים, אז אנחנו באמת באמת יותר דומים להם מאשר דומים ליהודים. כי כבר לא יודעים מה זה יהודי, מה זה יהודי, איך צריך לחיות כיהודי, איך צריך להיראות בית של יהודי.  אם תכנסו אצל הבית של הרב חיים קנייבסקי תראו בית של יהודי, פשטות. הרב שלי המנוח הרב שפירא זצ"ל, היה לו עד היום האחרון מיטה של הסוכנות שהוא ישן עליה, מיטות ברזל עם מזרונים של קש של פעמים אני חושב, ככה משהו שיושבים ושוקעים בזה, היה לו כסא נח, כסא נח, ושולחן פשוט שבפשוטים לא פורמייקה ולא בטיח עם מגירות כאלה עבות מקרש ופותחים את הזה, חדר קטן של שתיים על שתיים בקושי, זה היה החדר, ולא עוד שני חדרים קטנים יחסית, מטבחון קטנטן ומרפסת. ועוד מפרסונת קטנה של אולי שישים ס"מ על מטר וקצת. ושמה הוא חי. צביעה פשוטה של פעם אתם יודעים כשהיו עושים ככה עם רולר כזה עושים פסים על הקיר, כזה של פסים של פעם, ומשמה יצא גאון בישראל, שהחזון איש זצ"ל אמר זה הבן שלי לעולם הבא. כי החזון איש היה חשוך בנים. נכנסת לשם ראית בית של יהודי. אנחנו כבר לא חיים בבתים של יהודי, התפיסה שלנו, ההסתכלות שלנו על המרחב מסביבנו היא כבר שונה לחלוטין.

נו, אז זה בחיצוניות. ובפנימיות, כמה אנשים יש להם שאיפות נטו רק להיות עבדים של הקב"ה, ולא עבדי החומר. כמה מכינים יותר כהכנה לעולם הבא מאשר לעולם הזה, מה תופס את הראש שלנו רוב היום, האם זה סוגיות החיים של עכשיו או בעיות החיים של אח"כ, אם לא מתכוננים, מה תופס אותנו, כל אחד יעשה חשבון במה הראש מלא, מה הוא חושב, כמו ששאל הגוי את הרב אליעזר, מה הבן של הקב"ה חושב ומסתכל כשהוא הולך ברחוב. פששששש איזה תביעה זאת יחביבי, סתם גוי, בדרום אמריקה, קנה רק תנ"ך והבין יותר ממה שהסבירו לנו גם. אחרי כל שיחות המוסר, וכל מה שלמדנו כל ימי חיינו והגוי הזה קלע לשערה במשפט אחד. אם שומעים את זה בבית דין של מעלה, אתה מתכווץ. אין טעם להמשיך את הדיון. זה אמת לאמיתה, הבן של, הבן של הקב"ה. לא בית המלוכה ווילזון.

וחז"ל הזהירו אותנו מאד, חוץ ממה שהתורה אמרה. "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם", כל מה שאני משלח אותו זה בשביל שלא תלכו בחוקות הוגי אז אני מפנה לכם את הדרך, ועוד הזהירו אותנו חז"ל, עוד יותר מהתורה להרחיק אותנו אפילו ממו"מ איתם, שלא נכנס לדעות ולמחשבות שלהם, ושלא נאכל את פיתם, ושלא נקח את ביתם ויין וכו', עוד, עוד הרחקות עשו חכמים כי ידעו שיש לנו בעיה עם זה, אנחנו בנקל נוכל לראות שאנחנו בעצם שוים להם. אולי פחות.

עכשיו, חכמים ידעו שבטבענו אנחנו לא מבדילים את עצמנו מהם, ואנחנו פוסחים תמיד בסעיפים לפעמים כך ולפעמים אחרת, עד שאנחנו לא יודעים ידיעה מוחלטת ממהותנו וממטרתנו, וזו רעה רבה. כמה היינו מאושרים אילו היינו יודעים ידיעה מוחלטת בלי שום הרהורים ומחשבות. כיון שאנחנו מסתפקים כל הזמן, אז אנחנו לא מחליטים סופית. ואני אתן לכם מבחן עכשיו, מבחן אמיתי, נראה אם תצליחו במבחן או לא.

שאלה, אילו היתה ניתנת לכם היום אפשרות של שיחת גוביינא אחת עם הקב"ה, ואתם יכולים לשאול את הקב"ה, לא לבקש, רק לשאול שאלה אחת, לשאול את הקב"ה שאלה אחת, מה הייתם שואלים אותו, שאלה אחת. מה התיקון. מה עוד? מתי יבוא המשיח. כן. מה אתה מצפה ממני, כן. זהו, רק שלשה מרימים טלפון שיחת גוביינא? מה אפשר לעשות למען השכינה הקדושה. מה התפקיד שלי בעולם. מה זה עוזר אם אני בן מלך ואני לא יודע, מה אתה שואל את הקב"ה או את מי אתה שואל?

ש. את הקב"ה

הרב: שמתם לב, חמש שאלות מתוך, חמש שאלות הם היו בדיוק מה שטענתי עכשיו שיש לכם ספק בכלל מה אתם עושים פה. חמשת השאלות היו, מה התיקון, מה הוא רוצה ממני, מה אני צריך לעשות, אז בשביל מה הוא נתן את התורה, ומה הוא הסביר בכל התורה, ולמה קוראים את הפרשיות כל פעם מחדש, ולמה יש את הגמרא ויש את המשנה ויש את ההלכות, מה מה מה מה מה כל זה, ועדיין אנחנו שואלים מה אני  צריך לעשות, מה אתה רוצה ממני, מה, הלו.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי שהן רלוונטיות אבל הן מראות שעד עכשיו אתה לא יודע מה לעשות כי אתה עדיין עם השאלה. אם אתה לא יודע מה התפקיד שלך אז איך תמלא אותו? אז אתה לא ממלא אותו. הבלבולים בתוך הבלבולים, זה הבלבולים בלבלה.

ש. אז יש שאלות

הרב: בטח יש שאלות, הן צריכות להיות

ש. לא שומעים

הרב: בטח שכתוב, כתוב, כתוב, מי שקרא פעם אחת רק מסילת ישרים, מי שקרא פעם אחת רק שערי תשובה יודע, מי שקרא ארחות צדיקים כבר יודע, מי שקרא בראשית כבר יודע, מי שקרא על אברהם אבינו כבר יודע. מה זה לא יודע, בגן אמרו לכם, בתלמוד תורה אמרו לכם, בבר מצוה בדרשה אמרו לכם. אמרתם גם אתם, כתבו לכם אמנם, והכל אמרתם. מה פירוש, ואתם עדיין מסתפקים, אתם רואים מה שאמרתי? שאדם הולך בעולם ואין לו ידיעה מוחלטת מה הוא צריך לעשות. הוא שאמרנו. חוץ מאחד שיש לו בעיה מתי יוא המשיח כי הוא כבר הכין הכל, והוא פשוט רק מחכה לו כי חבל על הזמן לעמוד ולחכות. ואחד שלא יודע מה זה שווה בכלל מה זה בן של מלך אם הוא לא יודע, אז הוא דילג על הפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם" ודילג על המשנה באבות ודילג על דברים רבים והוא לא יודע בכלל שהוא הבן של מלך.

ש. אבל גדולי ישראל ודאי יודעים מה

הרב: ודאי, אמרתי שגדולי ישראל אלה הבודדים שיש להם מטרה ויודעים לאן הם צריכים להגיע, והם כל הזמן בדרך, לכן הם הגיעו לתחנה שצריך להגיע. הם יודעים, ודאי שהם יודעים, אחרת איך הם  נהיו גדולי ישראל?

ש. אז למה הם לא מזרזים את העם

הרב: בטח שהם מזרזים מה פירוש

ש. מה עושה פה הרב אמנון?

הרב: לא שומעים

אבל בסך הכללי בן אדם צריך להבין שיש לו מטרה ואם הוא לא יודע אותה אז הוא באמת פעם כך פעם כך פעם לא זה, בגלל שיש לו חוסר ודאות וספקות, אז הוא אומר שמע, אני יודע, למדתי היום שבע שעות בקושי ככה פה ושם, יאלה עכשיו נלך להתראה, נלך להתפנן, נלך לטייל, מה זה? אם הוא יודע שיש לו מטרה הוא היה הולך מבזבז את הזמן על שטויות? אה, קראת לזה יצר הרע, אז בא אני אגלה לך סוד. יצר הרע נועד להביא אותך למטרה הנכספה להיות גדול הדור. שאדם הולך ללמוד אגרוף אז ישר שהוא נכנס יש לו שק, ואומרים לו תרביץ, והוא מרביץ לשק, והשק כל פעם חוזר בחזרה והוא נותן עוד פעם והוא חוזר עוד פעם, השק כל הזמן מתנגד לאגרוף, אבל בינתיים מה קורה? השריר מתנפח, היד מתחזקת ואתה נהיה מתאגרף. ככה היצר הרע, הוא בא נגד, אתה נותן לו אחד, הוא חוזר בחזרה, אתה נותן לו שתיים, חוזר בחזרה, ככה אתה מתחזק, אתה נהיה צדיק, כי אתה עובר את הנסיונות מתגבר עליו והוא קטן עליו עכשיו. לכן כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, לכן נותנים לו שק יותר גדול, למה השרירים שלו כבר תפחו צריך להמשיך. אז יצר הרע זה טוב, זה המאמן כושר שלך, זה מי שהופך אותך להיות צדיק, איך תהיה נסיונות אם אין נסיונות, במה עמדת שתקבל תואר כלשהו? מה עשית? אכלת שתית נס קפה עם עוגה, מה עשית? הנסיונות בונים את הבן אדם. ז"א בן אדם מתהלך בעולם יהודי, הבן של הקב"ה, ועדיין לא יודע, הוא צריך להרים טלפון לקב"ה לשאול אותו, תגיד מה אני עושה פה סליחה, אני לא זוכר למה שלחת אותי, מה מה מה אה, אה, אה נזכרתי כן אמרו לי את זה פעם, נכון נכון סליחה כבוד הקב"ה, סליחה שהטרדתי אותך, סליחה, שלום. מה, צריך כל יום להזכיר לכם בשביל מה באתם לעולם? כשלא לומדים ספרי מוסר כל יום שעה שוכחים את הסיבה שבאנו. אתה יכול לדעת את כל הגמרא, התלמוד, פוסקים, ראשונים אחרונים ויכול להיות שאתה שכחת בכלל למה אתה פה. לא יאומן כי יסופר.

אני אומר לך ללמוד. מה שהוא ציוה בהר סיני זה מה שהוא ציוה. הוא אמר בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו. אומר הח"ח, בפרק א' בשו"ע, מה אומר? שהתבלין ליצר הרע זה תורת המוסר. מה זה התבלין? איך מורידים את היצר הרע? רק עם תורת המוסר. אז אדם יודע, הנה כתוב לו במפורש. ז"א שבן אדם צריך ללמוד מוסר כל יום שעה מינימום. ואני לא מדבר עכשיו על אחד שהוא לא למד כלום, אני מדבר גם על תלמידי חכמים. כיון שגדולי החכמים היו לומדים מוסר תמיד, תמיד. הסבא מנובהרדק היה לומד ארבע שעות מוסר כל יום. הוא אחד מגדולי המוסר, ספר מדרגת האדם, והוא בעצמו היה לומד, מעיד על עצמו, ארבע שעות,  נגד דעת רבו שאמר לו שהוא לא צריך. והוא אמר שבלי זה הוא לא היה נהפך למה שהוא היה.

כל יום צריך תזכורת מה אתה עושה פה, אם לא תזכור כל יום, אם המוסר לא יחשוף לפניך, החזקת במוסר אל תרף נצריה כי היא חייה, אומר שלמה המלך, נצריה - תשמור על זה כי זה חייך. אם אומרים לך אם לא תקח את הכדורים האלה אתה מת, אם יום אחד תפספס את הכדורים אתה מת, אין בן אדם שלא יהיה לו ספיר בכל כיס ועוד בן אדם לידו ששומר, כי אם חס ושלום הוא יפספס פעם אחת הוא מת. זה מה שאומר שלמה מהלך, החזק במוסר אל תרף - אל תרפה מזה בכלל, עד כדי כך נצריה כי היא חייך. אז בן אדם אומר, מי, מי ביקש ממני ללמוד מוסר מה מי, הנה עובדה, מרימים טלפונים לקב"ה באמצע היום ולא זוכרים מה עושים פה. נכון. נכון.

ש. לא שומעים

הרב: ואז מה?

ש. לא שומעים

הרב: רבנים שיודעים לדבר יודעים על מה הם מדברים ולמה מותר להם ולמה אסור להם, ואם תקרא, אני שומע את הרמזים שלך וזה לשון הרע בעצמו, אבל מכל מקום אתה צריך להבין שצריך עוד ללמוד בשביל לדעת על מי מותר ועל מה מותר, וצריך ללמוד שערי תשובה ועוד הרבה ספרים וגם את השו"ע, וגם את הלשון הרע של הח"ח, ואז תדע שאתה שלא מדבר על מה שלא מדבר ההוא שמדבר עליו אתה בעצם חוטא ונושא עוון.

מכל מקום, אחרי הצעת כל הדברים האלה, רבותי, נפתח לנו פתח להבין את מאמרם ז"ל.  כתוב "חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם", ז"א כל בני האדם נבראו בצלם אלקים. כל בני האדם נבראו בצלם אלקים. חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, אח"כ המשנה באבות אומרת, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, אח"כ יש עוד חלק, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

עכשיו שימו לב, יתאספו כל החמים ויבהלו וישתוממו לראות איך כללו חז"ל בדברים קצרים אלה כל כך הרבה ענינים. כל מה שדיברנו עכשיו ופתחנו רק קצת את היריעה, זה נכלל הכל פה. ושימו לב מה כתוב: חביב אדם שנברא בצלם, מי יוכל למלל רוב האהבה והחיבה כי נברא בצלם אלקים. אתם יודעים מה זה הקב"ה ברא את האדם, בצלמו, אתם מבינים בכלל מה מדברים? ראיתם צפרדע איך  נראית, הייתם רוצים להיראות ככה, הייתם רוצים להיות במהות כזאת, בביצות כל היום, ראיתם מקק? הייתם רוצים להיות כאלה עם ככה.

ש. לא שומעים

הרב: תודה. תודה. אבל אתה לא יודע שגם התבנית של האדם היא בצלם אלקים, זה לא ידעת. אז תדע שיש גם צלם אלקים, וזה לא הבחינה כלפי מהותו יתברך, אלא כלפי מהויות עליונות שככה סדר הדברים בעולם העליון, אז תדע שיש דבר כזה.

אז עכשיו, חביב אדם שנברא בצלם, מי יכול למלל רוב האהבה והחיבה כי נברא בצלם אלקים, אין לשער ואין להעריך כמובן. וגילו לנו עוד חז"ל פה דבר מדהים בתוך המשנה. מה גודל ערלת הלב, מה גודל ערלת הלב, כי אף כי נברא האדם בצלם אלקים, אין די זאת לפני האדם ברוב גסותו ועכירותו. ז"א מצד החומר של האדם, לא מצד החלק הרוחני שבו, יש באדם ערלת לב, דהיינו סתימותא, האדם סתום, ערל. אפילו שהוא נברא בצלם אלקים, אין די זאת לפני האדם ברוב גסותו ועכירותו ואדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. ממש חי חיי בהמה. רק הצורה שונה בין הבהמה לבינו, אבל חייו - חיי בהמה.

סוף סוף משתווה בכל פעולותיו ליתר בעלי החיים, רק ישלו מגרעת אחת, שהם יודעים מה הם עושים כמו שהצפרדע אמרה לדוד המלך שהשירה שלה יותר טובה מכל ספר התהילים שלו, כי היא ממלאת את יעודה בעולם בדיוק כמו שה' רוצה ממנה. אז זה שירה, כשהכל נעשה כרצון הבורא זה הרמוניה בדיוק כמו שהוא רוצה, ואתה עם כל מה שאתה עשית עדיין אתה נתון לשינויים כל רגע, כי יש לך בחירה. אז היא אמרה לו אני שרה שירה יותר ממך, אז ז"א הם יודעים את תכליתם, למה הים התעקש למשה רבינו ואומר לו אני עושה את רצון קונך, ואתה למה שאני איבטל מפניך, נהר גינאי אמר לרבי פנחס בן יאיר אני ודאי עושה, אתה ספק עושה, הם יודעים מה הם עושים, אנחנו - לא בטוח. אז תמיד הולך האדם נבוך במחשבתו מהו, מה תמונתו, מה מטרתו, מה חובתו בעולמו, ולמה אנשים מסתפקים ושואלים את הקב"ה מה אני צריך לעשות, למה הם מסתפקים? כי הם פוחדים שהם יעשו יותר ממה שהם צריכים כי יכולים לנוח, למה לטרוח יותר? אפשר לנוח. מי אמר שאני חייב כל זה, אולי תגיד לי ספציפית נקודתית מה אתה רוצה ממני שאני לא אתבלבל יותר מידי, בסוף אני עושה גם זה גם זה גם זה גם זה, בסוף אתה תגיד זה בכלל לא התיקון שלך, התיקון שלך היה להיות רק כזה, חבל שעבדת סתם. כולם חוששים שהם מטריחים את עצמם יותר מידי.

ואין לו לאדם ידיעה מוחלטת מה הוא עושה בעולם. זה הבעיה, ידיעה מוחלטות, שימו לב, ידיעה כללית יש, הנה יודעים מה לשאול, יודעים מה לשאול, כולם שאלו על אותו כיוון נכון, רק לא יודעים ידיעה מוחלטת אם באמת זה רציני מה שביקשת, זה והגית בו יומם ולילה כמשמעו, או שהכוונה רק לגדולי ישראל ואני פטור. האם ביטול תורה זה הכוונה אתה מבין, תראה, אתה יודע שאני חלש, אני לא נבראתי עם אפשרויות לשבת כמו לא יודע מה, לא יכול, אני יש לי טמפרמנט ככה תוסס, אני יותר פעלתן. כמה מחשבות חושב אדם כדי לעשות כלי, כמו כף או קערה, בהתחלה התכנית הנה כוס הזאת, נראה שזה פשוט, תביא לי את הכוס, מוזגים שותים אין שום בעיה, כן, אבל כמה השקיעו מחשבה עד שזה נהיה, עד שלקחו את החול ועד ששרפו אותו בתנור ועד שעשו את זה, ועד שעשו את הכלי, שעשו את הקישוטים ועד שעשו את הזויות ואת העובי ואת הנפח  ואת התחתית והכל, זה עבודה, זו תכנית, זה תכנון, זה הנדסה, אחרי שזה מוכן יש עוד משהולחשוב על זה? כל המחשבות שהיו לפני קיום הכלי בטלו ברגע שנהיה כלי ולא צריך לחשוב, יש כוס, זהו, יש כוס. כמה תכננו עד שנהייתה מצלמה כזאת? לפני שני דורות שלש, לא היה דבר כזה ולא חשבו על זה, פתאום חשבו שאפשר לצלם ועכשיו יראו אותי בארה"ב על המקום. זה לקח המון זמן, היום מה אומרים, תביא את המצלמה. זהו, נגמר הסיפור, הכל ברור. אין כבר שאלות, נכון?

עכשיו, טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שהבורא בעצמו אשר בראנו הוא מודיע אותנו ידיעה מוחלטת, שימו לב, טובה כפולה ומכופלת, חביב אדם שנברא בצלם אלקים, נכון, חביב אדם שנברא בצלם אלקים, חיבה יתרה נודעת לו, מה זה שאלנו? אז טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שהבורא בעצמו כשבראנו הוא מודיע אותנו ידיעה מוחלטת כי בצלם אלקים ברא אותנו, הוא מודיע לנו, אני בראתי אתכם בצלם אלקים. עכשיו אם הוא ברא אותנו בצלם אלקים מה יש לנו עוד לחשוב מה מטרתנו וחובתנו?? כי הוא הודיע לנו שאותנו הוא ברא למינהו, למינהו. את העוף הוא ברא למינהו, את החיה למינה, עשב למינו, ואנחנו כמו מי? למינהו. אנחנו מימינו - חלק אלקה ממעל, אנחנו בצלם אלקים, אנחנו צריכים להפיץ את המטרה שלו, אנחנו חלק אלקה ממעל. זה סתם בן אדם, כל בן אדם, גם סיני, כל בן אדם בעולם. והוא הודיע לנו את זה שהוא ברא את האדם בצלם אלקים. אתם מבינים מה מדברים אתכם? איזה טובה הקב"ה אומר, אני בראתי אותך בצלם אלקים. נפלא או לא נפלא, לא ידענו את זה. קראנו על זה, לא ידענו את זה. לא ידענו שאנחנו לימינו.

עכשיו תראו מאמר חז"ל מה אמרו, מה אמרו? "והלכת בדרכיו" מה הכוונה? "והלכת בדרכיו", מה אני אלקים? כן. כן. כן. מה הוא חנון אף אתה חנון, מה זה אף אתה חנון? אני והוא זה דומה? כן. "והלכת בדרכיו" מה הוא רחום אף אתה רחום, לא רחמן, רחום - מהות הרחמים, מקור הרחמים, לא פעולת רחמנות, מהות של רחום כמו שהוא מהות של רחום. תקראו ספר ותומר דבורה ותראו שזה הכוונה. כל 13 מידות של הקב"ה הרמ"ק אומר שאנחנו צריכים להתנהג עם הבריות כמו שהקב"ה מתנהג. "והלכת בדרכיו" זה אלי ואנווהו - זה אלי ואני הוא. זה אלי ואנווהו - ואני הוא, שמעתם? בצלם אלקים עשה את האדם. יפה או לא יפה? במה לא? במה לא? אמרתי, במידותיו.

ש. לא שומעים

הרב: נכון, נכון, האלקים עשה את האדם ישר, ז"א אם היית נשאר ישר על מתכונת שברא אותך האלקים ולא מחשב חשבונות רבים, אתה היית על מתכונת אלקית. אתה יודע שהרמב"ם אומר שאם תינוק לא ידברו איתו במשך שבע שנים כלל, הוא לא ישמע שום שפה ולא ידברו איתו, אחרי שבע שנים הוא ידבר לשון הקודש. מאיזה טעם? כי האלקים ברא את האדם ישר. איך נברא האדם? בתוך האדם יש בילד אין נבנה בתוכו הכל. חוץ ממצפון, הרי אתה רואה שרוב בני האדם משדרים אותו תדר, פחות או יותר כל העולם למעט הנהגות שאימצו בני האדם, כולם יודעים מה ה טוב, מה זה לא טוב, מה זה יפה מה זה לא, מה זה מכוער מה זה לא, זה לא רק מצפון זה דרך ארץ והכל ומצפון והכל ומוסר והכל והכל, בישרות שברא הקב"ה את בני האדם, כולם מבינים באותו סיסטם, אח"כ אימצו להם בני האדם כל מיני מנהגים וטבעים וכו' וכו', וכל מאכל משנה את בני האדם וכו' וכו' יש הרבה דברים שאח"כ מצטרפים, אבל בתדר - כולנו משדרים פחות או יותר אותו דבר. רק מה, יש כאלה בשביל לעשות מה שהם רוצים מוצאים הצדקות. למשל קיצונית ההצדקה של היטלר ימח שמו וזכרו, שאמר גם אני לא עובר על לא תרצח, לא תרצח זה בני אדם, רק יהודים זה לא בני אדם. אז גם לו היה, אתה מבין, כאילו, הוא השתמש בזה, הוא הבין שזה מפריע, אז מה הוא אמר? הוא אמר כן אבל אתם לא בני אדם, מי שלא בן אדם אז זה עליו לא נאמר.

ז"א בקו המפולס כולנו שווים בצלם אלקים. זה בני האדם שנבראו במתכונתם בתחילה. אח"כ נדבר על זכות הבחירה, יש לנו, זה דבר נוסף שיש בינינו את היכולת היחידה לבחור כמו הקב"ה, נכון. יש עוד דברים, אבל בינתיים אנחנו פה שבצלם אלקים עשה את האדם והודיע לנו וזה טובה כפולה ומכופלת, ואין למינהו יותר גדול מזה. אז זה מעלה שהיינו צריכים עכשיו לקום ולרקוד על זה שזכינו להיות בצלם אלקים. זה שלב אחד שאומרת המשנה.

עכשיו יש שלב שני, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, פה יש כבר מדרגה נוספת, הלא כל חיי האדם לא תשבע העין לראות רוב העושר וסגולות הנפלאות בחלק גורלנו שנקראנו בנים למקום. אז עצם זה שאנחנו הבנים של הקב"ה, אין דבר יותר גדול מזה. אבל אין לנו ציור מזה, זה הבעיה שלנו, אנחנו לא מעריכים את ערכנו.

מעשה שהיה, רב משולח שהגיע למקיקו, נכנס אצל אחד הגבירים, והוא ראה אותו שהוא חייך ושמח. שאל הגביר מה אתה שמח, כבר עשית קופה נאה היום? אמר לו דווקא לא, אבל אני תמיד שמח. אמר לו אניע שיר ולא תמיד שמח, אני מוכן לשלם לך בהתאם אם תגלה לי איך אתה יכול להיות כל הזמן שמח. אמר לו בבקשה, לו יצוייר שנשיא מקיקו היה אוסף עכשיו ארבעים מיליון מקסיקנים בכיכר במקסיקו סיטי, והיה מכריז שהלילה הוא יבחר את הסגן שלו מתוך ההמון, וכולם היו מתאספים, וכל אחד ודאי היה עושה כל תצדקי בשביל שהוא ימשוך את עינו של הנשיא, וכולם מתרכזים במתח כי זו הזכיה הכי גדולה שיכולה להיות, כי נשיא מקיקו תמיד זה בין החמישה העשירים הכי גדולים בעולם, והסגן שלו יהיה בעשיריה הפותחת. אז ממילא כדאי להבחר. והנשיא  יושב על הבמה ומשוטט באצבעו וכמו שהוא עובר עם היד ככה דפיקות הלב של האנשים עולות ויורדות, ובסוף הוא מצביע על אחד והוא אומר לו תעלה אלי. אותו בן אדם, לחץ דם 190 על 140, פוסע לגבי הבמה, שמונים מיליון עיניים תקועות בגבו, אם הוא לא ימות מעין הרע עד שהוא יגיע לבמה הוא יהיה מאושר באדם. למה? הוא נבחר להיות הסגן של נשיא מקסיקו. שווה או לא שווה? שווה.

אומר לו עכשיו אתה יודע למה אני שמח? כי אני מתוך שש מיליארד בני אדם בעולם הצביע עלי הקב"ה ואמר לי, אתה הבן שלי. ומה יותר גדול, סגן נשיא מקסיקו או הנשיא בעצמו או אובמבה בכללו, או אני שאני בנו. אז איך אני לא אלך שמח כל יום?! ואנחנו לא נודע לנו בכלל הדבר הזה, אנחנו כל הזמן נמצאים במצב של בדיקה, יו, יו, לא הלך טוב... כל הזמן לבטים מה זה.... השבוע הזה על הפנים, ה' יעזור, נקווה ראש חודש מתי ראש  חודש, אה אולי מראש חודש בעז"ה יום רביעי חמישי אולי נתחיל דף חדש, אייר אולי מראש חודש בעז"ה מיום רביעי חמישי בעז"ה נתחיל דף חדש, אייר אולי יהיה משהו טוב, בעזרת ה' נתפלל על זה.

כל רגע אתה צריך לרקוד, אחד אתה בצלם אלקים למינהו, אח"כ אתה הבן של הקב"ה, אז איך אתה לא שמח על כל רגע? "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" מה אתה עוד רוצה? יש לך הכל, אתה הבן של הקב"ה, אתה יורש. אתה יורש, כל העולם ניתן לך בירושה. כל העולם ניתן לך בירושה. "תורה ציוה לנו משה מורשה" ירושה, קיבלנו  ירושה. מה זה תורה? תורה זה כלי חמדה, מה זה כלי חמדה? כלי שהקב"ה ברא איתו את העולם. כלי שהקב"ה, יש לך ביד את הנוסחה איך בונים את העולם, אתה מחזיק ואתה לא קורא אפילו, לא קורא. לא קורא. יש לך מלנת'לפים ספרים, רק זה אתה לא קורא. ואם אתה קורא זה רק לצאת ידי חובה. יו, היום לא למדתי, יו, אסור ביטול תורה,.... יאלה השתחרר, יאלה ב"ה. ספר יצירה, אברהם אבינו, ספר יצירה, אתה יכול לברוא עולם ומלואו!

יהודים, אתם יודעים מה זה יהודי, מה הכח שיש לו ביד? יהודי אחד יכול להשפיע על כל העולמות לטוב ולמוטב. רבי חיים מוולאז'ין אומר, מה שטיטוס עשה זה חרתה ברתה, זה רק פוגע בעולם העשיה, אבל בן אדם יהודי, "שתו בשמים פיהם ולשונם בארץ תיהלך" אדם פוגע גם בקב"ה רח"ל, הפושעים בי דייקא אומר הזוהר הקדוש. הכח של יהודי מגיע עד אין סוף. ואדם לא יודע להעריך את עצמו. מסתכל במראה, אה זה אותו אחד מאתמול. לא, זה לא אותו אחד מאתמול, זה היה צריך להיות משהו אחר. כמו שרבינו סעדיה גאון אומר, היה חוזר בתשובה כל יום על אתמול. למה? כי אתמול הוא עבד את הקב"ה פחות מהיום, למה? כי הוא עבד אותו לפי מה שהוא הכיר אותו אתמול, עם כל מה שהוא הכיר אותו אתמול, אבל היום הוא למד יותר והתברר שהיום הוא יודע יותר הוא מכיר את הקב"ה יותר, מה שאתמול הוא לא הכיר, אז אתמול הוא עבד את הקב"ה פחות משראוי, חזר בתשובה על זה.

ואנחנו מה? איפה המטרה? איפה האיקס שאנחנו רוצים להגיע אליו? מה התכלית? מה המטרה?

אז הודיעו לנו חז"ל כי טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, וחיבה יתרה נודעת לנו שנקראנו בנים למקום. אז עוד הקב"ה הודיע לנו בעצמו, אתם בני. אז עתה, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, אז מה יש לנו לחשוב מה מטרתנו בעולם אחרי שהודיע לנו במפורש, אתם הבנים שלי, נו אז איך אנחנו צריכים להתנהג, איך אנחנו צריכים ללכת ברחוב, על מה צריכים לחשוב על מה להסתכל. אתם רוצים לראות עד כמה אנחנו במצב על הפנים? תשמעו.

מובא במדרשים, מלך אחד היה לו בן קטן, וכבר במעלליו יתנכר נער, היה עושה בלגן ויצא שם לא טוב למלך מהילד הזה. אז הוא החליט לרסן אותו, וכבר בקטנותו לא המתין הרבה, שלח אותו לאי רחוק ומרוחק, הפקיד עליו שומרים ועבדים שיטפלו בו לפי נוסחה מוכנה. צריך לענות את גופו, צריך להצליף בו מכות, צריך לתת לו לאכול מעט ולשתות מעט, צריך להביא אותו למצב שבכלל כל התנגדות לא תהיה לו, הכנעה, להביא אותו להכנעה. וככה במשך שנים, לפי הגיל טיפלו בו, ככל שבגר קיבל יותר וככה דיכאו אותו ממש. והיו נותנים לו מעט, ולא משלמים לו בזמן ולא נותנים לו זה ועובד, ובדברים הכי מאוסים, ברפת ובזה בדיר, ובשטיפת כלים, דברים רק מאוסים. ולא נתנו לו לישון חלילה על פרדייז וזה, רק על קש וזה, במאמר מוסגר בן לאדן מת היום רק בגלל שהוא החליט לישון על מזרון פרדייז. אם היה נשאר במערות ולא הולך לחבילה הזאת שהוא הסתתר הוא היה עוד חי, אבל הוא רצה לנוח, חלאס כמה הוא יכול ללכת עם אקדח ורובה וזה, אמר הוא ילך לנוח, נתנו לו מנוחת עולמים. אז רואים שהעולם הזה הורג, העולם הזה הורג מש, אם אתה נכנס לבית יפה לארמון הורגים אותך, אבל אם אתה היית נשאר במערה מי היה יכול למצוא אותך? מי יתלכלך? מכל מקום, אז המלך הזה דאג ככה, אחרי שנים הוא שאל נו, מה קורה עם בן? אמרו לו הבן מתאים לחזור. אמר המלך טוב, תשימו כרוז ככה, כל הסביבה שלו שיהיה כתוב שהמלך מכריז כל מי שיגיע ביום פלוני בחודש פלוני בשעה פלונית אל בית המלכות יוכל לבקש בקשה אחת מהמלך. אז אמרו לו תשמע, אתה במצב קשה, כל החיים שלך ופה ושם, החיים שלך בדכאון והכל, הנה יש הזדמנות פז, הוא אומר מי ילך מי ידבר מי זה, איפה יש לי נסיעות, אנחנו נסדר, מה הוא לא יקבל אותי, תראה איך אני נראה, איך הוא יקבל אותי, מה פתאום, וניסו וזה וזה והוא לא רוצה, אמרו אנחנו נקח אותך, נלביש אותך נרחץ אותך נעשה הכל, העיקר תלך, אולי הוא יוציא אותך מהברוך שאתה נמצא, בסוף הסכים, לקחו אותוופה ושם, הגיע לשם ונכנס כולו רועד, רואה את המלך יושב על כסא רם, כולו רועד ככה, פניו נפולות, חושש, והמלך שואל אותו כן, מי אתה? אז הוא אומר לו אני פלוני אלמוני, מאיפה אתה? מספר לו. מה מעשיך? מספר לו את ההוויות שלו מה עבר עליו וכו' וכו', מה אתה אומר ומה עם ההורים שלך, לא יודע אני יתום, אניח לא יודע, אני לא כלום, אני לא יודע מאז שאני קטן אני כל הזמן עובד, אני לא זוכר כבר כלום, לא זוכר מי כלום לא זוכר. אומר לו טוב, ומה אתה רוצה? אומר תעשה לי טובה המלך, שחרר אותי מהעבודה הזאת, תסדר לי רק עבודה שמשלמים בזמן ונותנים לישון על מזרן נורמלי, זה הכל, אין לי שום דרישות, אדוני המלך רק זה סדר לי, זהו. אומר לו זה הכל מה שאתה רוצה? אתה בטוח לא רוצה משהו יותר? לא לא לא רק זה אני רוצה, זהו שיהיה לי שקט, די לאיכול לא יכול די, לא יכול. התחיל המלך לבכות. המלך בוכה והילד הזה שואל את המלך למה כבודו, אני אמרתי משהו שכבודו בוכה? אמר לו כן. אמר לו אתה לא מכיר אותי, אמר כן אני מכיר, אתה המלך, אומר לו ומי אתה? אומר לו אני זה אני, אומר לו אתה לא יודע שאתה הבן שלי? אומר לו לא, אתה לא זוכר שאני שלחתי אותך שהיית ילד קטן היית פה מסתובב ועושה בלגנים וזה וזה, ושלחתי אותך לאי פה ושם, אתה לא זוכר, תאמין לי אני כבר לא זוכר מה איתי, לא יודע, לא זוכר, לא זוכר. אומר לו על זה אני בוכה, אם היית זוכר שאתה הבן של מלך, אז היית מכין את עצמך לחזור לבית המלכות ואז מי יהיה היורש שלי אם לא אתה, ואז יהיה לך הכל בכל מכל כל. איך אני לא אבכה שהילד שלי מבקש רק שאני אחליף לו עבודה?

אומרים חז"ל, זה אנחנו. מה אנחנו מבקשים מהקב"ה? סדר את המשכנתא, סדר את הארנונא, סדר לי עבודה יותר טובה שעוד אלפיים שקל זהו ומספיק לי, תאמין לי אני אסתדר. עם זה אני בדוחק בקושי גומר תן לי עוד אלפיים שקל אני מסודר, זה מה שמבקשים, אין לנו בקשות, לא מטריחים את הקב"ה, ועל זה הוא בוכה! במסתרים תבכה נפשי מפני גווה, מפני שניטלה גאוותן של ישראל, הקב"ה בתוך תוכו בוכה מה הילדים שלי מבקשים? טיפה עבודה, דירה יותר מורחבת, קצת פה שם לשפר את המכונית באיזה שנתיים טטט זהו. זהו. אין לנו דרישות. מה זה עם צנוע. שום דרישות. והקב"ה יש לו תביעות, בנים אתם לה' אלקיכם, בנים, איפה הבנים? איפה הבנים? תראו מה עושים מחתונה של שניים בעולם, מה עושים, שני מיליארד מסתכלים, מה קרה? התחתנו. לא כדת משה וישראל, והעולם משתומם, כי זה הבן של ווליזון, והבן של הקב"ה? איזה חתונה, זמרים פסולים, תזמורת מעפנה קולות דציבלים בלי סוף, שירים של גויים, חרית ברית, מה זה? זה חתונה? זה חתונה יהודית? זה שמחה אמיתית? זה שמחה של יצר הרע, זה לא לשמח חתן וכלה, לשמח את עצמך. איפה קדושה, איפה טהרה, איפה צניעות, איפה דבר תורה, יום גדול קידושין, עכשיו מתפוקקין עוונותיו. חפלה של גויים, טראנס, זה ככה נראה יהודי? בנים אתם לקב"ה, לא גויים, בנים. אין הערכה.

ויש עוד קטע אחרון במשנה, אילו נתן לנו הקב"ה את התורה ולא הודיענו טיב חמדתה, לא די לנו? אם היה לנו רק את התורה בלי לדעת מה זה התורה, רק החכמות שיש בתורה, משפטים צדיקים כאלה אין בכל העולם, התורה מדברת לכל יהודי ולכל גוי בעולם מהבוקר עד הערב כל יום כל השנה כל החיים בכל התנאים בכל המצבים בכל הסיטואציות עד סוף הדורות, הכל כתוב מראש פרט אחר פרט לכל מצב. מי יכול להקיף חכמה כזאת אנושית, ולא צריך שינוי, הפוך, אסור שיהיה שינוי, זה מתאים עד סוף הדורות. תראו חוקים של בני האדם, כל פעם, כל קדנציה מוספים חוקים משנים חוקים מבטלים חוקים, כי מה שהיה קודם לא טוב, לא מספיק, לא ככה לא ככה, בכל עם ולשון כל הזמן מוסיפים חוקים מורידים חוקים, מוסיפים חוקים, ובתורה הזאת לא מוסיפים לא מורידים הכל נשאר מתאים לכל החיים לכל העולם לכל הזמנים. אז רק אם יש נוסחה כזאת שעובדת בכל מצב כבר היינו צריכים לרקוד ברחובות שקיבלנו את החכמה הכי גדולה בעולם. אבל יותר מזה, חמלה גדולה ויתרה חמל עלינו, כי הודיענו "כי לקח טוב נתתי לכם" איזה לקח? כי לי חמדה שנברא בו העולם. י'חביבי אתה מחזיק ספר שבו נברא העולם. ספר שבו נברא העולם.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה, אם בן אדם היה מוצא תרופה לסוכרת, תרופה לסוכרת, נו, איזה פרסום הוא היה עושה לזה, איזה רעש היה בעולם, נפתרה מחלת הסוכרת. אה, דבר גדול, נכון? אם מישהו היה מוצא עכשיו תרופה לסרטן, לכל סוגי הסרטן, מה קורה, תאי הסרטן מתרבים, המציאות תרופה שכל מה שמתרבה מתבטל, כל מה שמתרבה מתבטל, ממילא אין יותר. הנה אני נות ןלהם רעיון סטרטאפ, יאלה, ומה היה האדם הזה, מי לא היה מדבר עליו, מי לא היה קורא את המחקר הזה, וזה שתי תרופות לשתי מחלות. בספר התורה הזה, יש בו את כל התרופות לכל ה מחלות, יש בו את השכר, הכל בכל מכל כל. "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה" לא שתיים, "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". אנחנו מגיעים לפני שמגיעה המחלה ויודעים איך למנוע את המחלות. וגם אם חלילה אדם נתקל במחלה, "והסיר ה' ממך כל חולי". אז ז"א הקב"ה בתורה נותן לנו מזור לכל מדווה. אז הקב"ה נתן לנו ספר הספרים, לא סתם, ואנשים רואים אותו כעול שמחייב ללמוד. ושואלים הרבה מה נפקא מינא, מה יצא לי מזה, נו, אז אני אלמד אז מה, מה אני אהיה מזה מה, אני אהיה מהנדס, אני א