אדם - פרשת אחרי מות

אדם 29-3-11

ערב טוב, בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

אנחנו נלמד היום קצת על הטבע שלנו, על כוחות האדם, על תכונותיו, ומה הוא יכול לעשות איתם, על הטרוניות שיש לו ועל המעלות שאפשר להשיג.

בפרשת השבוע מתוך שני בניו של אהרן - נדב ואביהו, "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" בשעה שהם הכניסו לקדש הקדשים אשר זרה אשר לא ציוה ה', ועל זה הם נענשו בשריפה. כיון ששמע איוב שמתו שני הבנים של אהרן, אמר אף לזאת יחרד ליבי ויתר ממקומו, איוב היה מתאונן על קושי הפגעים שנזדמנו לו מן השמים. כידוע איוב היה עשיר גדול, צדיק גדול שה' העיד עליו "אשר אין כמוהו בכל הארץ" והיה לו עושר רב מאד מאד מאד, והיו לו עשרה בנים ובנות, והוא היה בריא בגופו ובנפשו. והשטן קטרג עליו והוא נבחן. ובמבחן הוא קצת נכשל, הקב"ה הפסיד לו את כל ממונו, עשרת ילדיו מתו ביום אחד, וכל גופו הוכה בשחין רע שהיה צריך להתגרד יומם ולילה שנים רבות, והיו לו טרוניות כלפי מה שעושה לו הקב"ה, והוא לא הבין על מה ולמה. אבל כשהוא שמע על מיתת בני אהרן ועל התגובה של אהרן הכהן שקיבל באהבה את היסורים האיומים, נדהם ואמר אף לזאת יחרד ליבי ויתר ממקומו.

אהרן הכהן בשעה שהוא מתכהן בכהונה גדולה, והוא זוכה להיות כהן גדול, וכל עם ישראל מחכים עכשיו שבמשכן תרד השכינה, ובזה יראו שהקב"ה סלח להם על עוון העגל, והוריד את השכינה ביניהם, באותו יום, בשמחה הכי גדולה שיכולה להיות לכלל ישראל ובפרט לאהרן הכהן, מתים שני בניו לעיני כל ישראל. ומה כתוב אצל אהרן - "וידום אהרן". מה זה "וידום אהרן" אז כמו שמבינים שתק, ז"א הוא לא בכה, לא הצטער, לא התאונן, שתק. אבל יש דברים יותר גבוהים מזה שטמונים במילת "וידום". יש ארבע דרגות בבריאה - דומם צומח חי מדבר, בן אדם - אם מישהו  מעליב אותו או מכה אותו הוא מחזיר, בעל חי אם מכים אותו - הוא בועט, נושך, עשב שמכים אותו אז הוא נובל, אבן, סלע - מכים אותה, דוממת, לא חל בה שום שינוי. תכה אותה עם פטיש, נשארת אותו דבר. אהרן - כתוב עליו "וידום" כמו דומם, המוות של הבנים שלו לא פעל עליו  מאומה להתרעם חלילה, להתאונן, לבכות, ולא עוד אלא ששמח, שהרי כתוב "ונקדש בכבודי" שהקב"ה אמר שהמשכן בשעה שתרד השכינה יתקדש במכובדיו - בגדולי ישראל, ונדב ואביהו היו גדולים כמו משה ואהרן, ואף יותר, ואם משה ואהרן היו מסתלקים מן העולם מי שהיה צריך לירש אותם במנהיגות זה היה הם. ולא רק שהוא שמח, אלא שהקב"ה התגלה אליו ואמר לו פרשת שתויי יין, יין ושכר אל תשת ואין הנבואה שורה על אדם אלא אם כן הוא בשמחה. זה היה תיכף ומיד לאחר מיתתם.

כשאיוב ראה איך קיבל הדברים אהרן הכהן, כי איוב היה מלא טרוניות לקב"ה, כשהוא ראה את זה הוא נחרד. ויש מדרש שמספר כשהוא ראה שנכנס אחד שיכור לבית המלכות, והוא רואה איך המלך את זה מוציא להורג, את זה צולב אותו, את זה מעניש את זה לכלא ופה ושם, אז כשהוא מגיע אל המלך יש לו טענות, אז הוא אומר סליחה המלך שיכור הייתי, שיכור הייתי, אני לא אמרתי דברים עם טעם, אני הייתי שיכור. ככה היה איוב שהבין את ה טעות שהוא מתאונן, ובפרט כשראה איך הגיב אהרן הכהן על מיתת בניו.

אהרן לא זזה האמונה שלו בשעה שבניו מוטלים לפניו מתים, ומדובר על גדולי הדור, לא סתם ילדים, וזה טפח על פניו של איוב ולבו זע וחרד, והתחיל לפחד שכל התלונות שלו הם מהיעדר אמונה נכונה בקב"ה.

על בסיס זה אפשר להבין אתה פסוק "עושה משפט לעשוקים". מה המשמעות "עושה משפט לעשוקים"? עשוקים - זה אלה שנעשקו, שהיו עושקים שעשקו אותם, והם נקראים עשוקים. אז מי זה עשוקים? אלה שנפגעו. וכתוב עושה משפט למי? לעשוקים, לא לעושקים, לעשוקים. והלא התוכחה צריכה להיות למי? - לעושקים. אז כתוב בספר איוב כך: מרוב עשוקים יזעיקו, ישבעו מזרוע רבים, מה זה מרוב עשוקים יזעיקו? מרוב עשוקים - אלו הנעשקים שהם זועקים, ישבעו מזרוע רבים - אלו העושקים. אז המדרש אומר, אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו בחימוס דברים. מה פירוש? בשעה שהעושקים עושקים, הנעשקים זועקים. אז העושקים עושקים אותם בממון, לוקחים להם את הממון בלא רשות, והנעשקים זועקים. ואפשר שגם אלה שזועקים הם נקראים חמסנים וחומסים, כמו העושקים. כיצד? אם הם זועקים יותר ממה שראוי. לדוגמא, שני אחים בחדר גדול וקטן, הגדול מכה את הקטן, הקטן לא יכול על הגדול, אז מה הוא עושה? צועק, אבא, אמא, הוא הורג אותי, הוא הורג אותי, אני מת, אני מת, אני מת, ההורים ישר נכנסים בפנים, בלי הבחנה בלי בחינה ובלי בדיקה ישר תופסים את הגדול ונותנים לו כמו שצריך, אחרי שהם גומרים את הסיפור יוצאים הקטן צוחק על הגדול, אכלת אותה. אז ז"א שזה שנעשק יכול להיות עושק בעצמו ע"י חימוס דברים, שעם הדברים שלו הוא גורם נזק הרבה יותר ממה שראוי לקבל העושק.

אז פעמים כל אלה שנעשקים הם לא רק צועקים על אלה שעושקים אותם, אלא לפעמים יש להם תרעומת כלפי שמיא, יש להם טענות על הקב"ה איך הקב"ה לא הגן עליהם ונתן לאנשים שיעשו להם כך וכך, והם מרימים טענות כלפי שמים. והגאון מוילנא אומר שגם אם הם מחרפים את העושקים אותם, גם גם זה חמס.

עכשיו נבין את הענין טוב, כשעורכים מן השמים דין נגד הנעשק, הרי הנעשק גנבו לו נגיד עכשיו מאה אלף דולר, והוא נעשק, אז עשו לו דין מן השמים שלא מנעו מהגנב, מהעושק שיקח ממנו את המאה אלף דולר, לא מנעו. אז הנעשק שהוא חסר הכרה ואמונה עמוקה בקב"ה, כיון שהעושק שנגרם לו הוא לא מקרי אלא בגזירת עליון כי שום דבר לא זז למטה בלי השגחה עליונה, אז הוא מתחיל להתאונן יתר על המידה, ולא שם לב להתבונן אולי מצוקה זו היא לא מקרית כמו שהוא חושב, אלא יש דברים בגו, כי הנעשק חושב את עצמו לצדיק גמור, ואיך יתכן שהקב"ה לא שמר על ממונו? לכן הוא מרים את קולו נגד הנהגת השי"ת, והוא מתרעם ומתלונן במקום לחפש בדרכיו ולהתבונן למה באה עליו הרעה? אז לכן כתוב שהקב"ה עושה משפט לעשוקים עצמם, על התרעומת והטרוניות שיש להם. כי הקב"ה עושה הכל בצדק. נכון שעל פי מה שאתה מבין אתה לא ראוי שיגנבו לך, נכון, נכון, מי חושב שהוא ראוי שיגנבו לו? אבל אם יסתכל בביזנס שלו כמה הוא עשק אנשים, עבד עליהם, קמבן עליהם, או דברים בדומה, אז יבין שמידה כנגד מידה.

דבר נוסף, פעמים הקב"ה פודה את האדם ממיתה בכסף, לא כדאי לו לאדם? כדאי לו לאדם, במקום למות שיפסיד כסף, אז במקום שיקחו אותו לוקחים לו את הכסף. ופעמים עני חשוב כמת, אז ממילא במקום למות הוא נהיה עני לזמן מה, ובזה מתכפר לו. אבל זה בתנאי שהוא מקבל עליו את הדין ומצדיק את הדין.

בואו נראה דוגמא, דוגמא גבוהה. היתה פעם חבורה של מבקשי אמת, אנשים שלמדו תורה והם עבדו על מידה אחת - מידת האמת, לא לשקר. מידת האמת. שתדעו לכם, מי שלא משקר הוא לא יעבור עבירה אחת. רק השקרנים עוברים עבירות. מי שלא משקר לא עובר עבירה אחת. היה אחד שבא לרב אמר לו כבוד הרב אני רוצה לחזור בתשובה. אמר לו מה עשית? אמר לו אני כל הזמן עובד על אנשים, גונב אותם, משקר אותם, מעגל את המחירים. מה אתה עושה? אומר אני חנווני, תן לי דוגמא, אומר לבניה עולה שמונים אגורות אני אומר לו שקל, בסלי עולה שלש וחצי אומר לו ארבע, הכל אני מעגל. אמר לו טוב, אם אתה רוצה לעשות תשובה, אתה צריך להתחרט על העבר, לקבל עליך לעתיד לא לעשות כן, ולהתוודות ולומר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך, ומכאן ולהבא לא תעשה יותר עבירות כאלה ונסלח לך. אמר בסדר. אחרי שבועיים חוזר לרב אומר עשיתי כל מה שהרב אומר וזה לא עוזר, אני ממשיך לגנוב את האנשים ומעגל והכל אותו דבר. אמר לו טוב, אם ככה יש רק עצה אחת אחרונה, תן לי יד ותשבע בשבועה חמורה בתקיעת יד שאתה לא תשקר יותר לעולם. אמר לו כבוד הרב אני לא שקרן, אם הייתי שקרן לא הייתי מספר לך, אני אומר לך את כל האמת, אני אומר לך שאני רציתי לעשות תשובה, עשיתי מה שאמרת אבל זה לא עוזר, אני לא משקר. אמר לו תקבל עליך מה שאני אומר לא לשקר, אמר לו טוב אם הרב אומר ככה אני נשבע שאני לא אשקר יותר אף פעם בחיים שלי. בסדר, אמר לו שלום ביי. הגיע למכולת, בא אחד לקנות עשה לו חשבון, ועומדים אנשים בתור, והוא כמובן עיגל, אז ההוא אומר לו תגיד לי זה לא עולה ככה וככה? עכשיו הוא לא יכול לשקר, אז הוא אמר לו כן זה עולה כך וכך, הוא אומר אז למה לקחת לי ותר? אז הוא לא יכול לשקר, הוא לא יכול להגיד טעיתי, הוא אומר פשוט גנבתי אותך. אז האנשים שמעו שמה אומרים בא הנה מה אתה גנב, אז מה גם לי עשית את זה? אז הוא לא יכול להגיד מה פתאום, אז הוא אומר כן, מה תמיד אתה עושה את זה? הוא לא יכול לשקר, הוא אומר כן. הבן אדם הבין שאם הוא ימשיך בשיטה הזאת הוא גמר את העסק, ביקש מחילה מכולם החזיר להם והכל, ומאותו יום הוא חזר בתשובה אמיתית כיון שכל מה שאדם עובר עבירות זה בהסתמך על זה שהוא יכול לשקר ולכסות את הדברים ולהסביר באלף תירוצים למה זה לא עוון ולמה הוא לא עבר ולמה זה לא ככה וזה לא ככה, אפילו על עצמו הוא משקר לבד, זה כבר שקר שמאפשר לו לעשות את כל העבירות.

אז היתה חבורה אחת שלמה של מבקשי ה', שעבדו על מידה אחת - מידת האמת. וכולם התאגדו יחדיו, אחד שומר על השני, כולם רק אמת אומרים. פעם אחת, חלה אחד מבני החבורה, היה שוכב ומתהפך מכאבים, כאבים קשים, ומשמיע אנחות ואנקות קשות, הרופאים ניסו להשתיק אותו, להשקיט אותו, לא עוזר, הבן אדם צועק בקול מר, אייי אייי לא יכלו לסבול כבר את הצעקות שהוא צועק. פתאום ניגש אליו אחד מבני החבורה, ולחש לחולה באוזן, וראו פלא, פתאום התחיל החולה להירגע. הנמיך את האנחות, והתחיל להתייפח באנחות שקטות, מממ ממממ מממ ממממ כבר לא צועק, רק אנחות. שאלו אותו כל אלה שסביביו, תגיד לי מה חבר שלך הוא קוסם? מה הוא יותר גדול מהרופאים? אז החולה ענה להם תשובה. אמר הוא לחש לי באוזן שזה לא ממידת האמת להפריז בצעקות יתר על מידת הצער והכאב האמיתי. וצעקה מופרזת זה שקר. הלחישה הזאת החזירה אותו למצב של האמת, רק מה שכואב באמת להשמיע, ולא יותר. אז לכן הוא הסתפק באנחות. כי אנשים במצב שכואב להם הם רוצים מעבר לכאב להשמיע שכואב, הם רוצים הרבה צומי, הרבה תשומת לב, שלא יעזבו להם את המיטה, שישארו לידם, אתה רק הולך אאאהה אאאההה יעני במקום להגיד לך תחזור אאההה כולם חוזרים לא יכלים לחזור, אז עכשיו צריך לעשות משמרות, למה הוא צועק, אתה לא יודע מה יש לו. אז לכן זה לא מידת האמת, זה שקר. ובזה שהם קיבלו על עצמם הוא החזיר אותו למצב האמיתי, ולכן כתוב "עושה משפט לעשוקים". הקב"ה עושה משפט לאלה שהם עשוקים, למה? בגלל שהם צועקים יותר ממה שצריך, בגלל שהם מתלוננים מה שלא צריך, וממילא השתיקה יפה וצריכים לפשפש במעשים לראות מה הסיבה שגרמה להם בעצם להיענש, ועל ידי זה יוכלו לבוא לתיקון המעשים שלהם ולא להתלונן על הקב"ה. טוב, זה נקודה אחת.

נקודה שניה.

יש שתמהים למה מתו נדב ואביהו שהיתה הכוונה שלהם לשמים. אז למה הם נענשו בעונש כזה חמור? ועוד, הם היו גם פחות מגיל עשרים, הם היו צעירים, אלא מה אנחנו צריכים לדעת שעונש אדם לפי מידתו ומדרגתו. כמו שכתוב "וסביביו נשערה מאד" שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כמה שאדם דעתו והכרתו גדולה בהכרת הבורא, כמה שהוא יותר קרוב לבורא, אז הקב"ה מדקדק, כמו מי שהוא שר ורם במדרגתו, אז דנים אותו לפי מעמדו. כאשר יוגבר השכל על האדם, כאשר ירבה השפע כן ירבה העונש.

לכן היה ירא יעקב אבינו ע"ה כשאמר לקב"ה "קטונתי מכל החסדים" כי חשב - זה שהוא בקדושה עליונה, עלול להביא אותו לשגות בדבר קל, מה שהוא חושב שזה רצוי לפני הבורא, וזה לא כך. כמו שראינו שאנשים שסביב מלך בשר ודם כמו שר האופים של פרעה שהוצא להורג, בגלל שבעיסה שהוא היה אחראי עליה נמצא זבוב, אז ז"א מדקדקים עם אלה שהם קרובים יותר בעלי דעת והכרה יתרה.

הזוהר הקדוש אומר, שנדב ואביהו עדיין לא הגיעו לגיל עשרים, ונשאלת השאלה למה נענשו? הרי בית דין של מעלה לא מענישים פחות מגיל עשרים. אלא שהצל"ח אומר, שקטן אם הוא חכם הרבה, אז לפי רוב חכמתו מענישים אותו. לא דנים את האדם לפי גילו, אלא לפי חריפותו, אם הוא בעל שכל אפילו בגיל צעיר דנים אותו כאדם מבוגר. וכיון שנדב ואביהו היו מעולים מאד בחכמה, הם נענשו. והזוהר הקדוש מדייק בפסוק, שכתוב "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" לא כתוב בהקריבם לפני ה', אלא בזה שהיתה להם קרבה לה' גדולה מאד. אז בשביל שהם יתקרבו לפני ה' זה הטעם שהם דחקו את השעה בחיי אביהם, הם לא התיעצו עם אבא ולא עם משה רבינו, וזה מה שכתוב "אשר לא ציוה אותם" הם הקריבו קרבן שלא ציוו אותם, שלא ציוה אותם אבל ציוה לאהרן, והם עשו מה שלא היו מצווים והקדימו את השעה, ולכן לפי רוב חכמתם הם נענשו.

ויש עוד דבר, יש כמה סיבות - עוד אחת, כיון שהם  נכנסו מחוסרי בגדים לפני ולפנים - לקדש הקדשים, וכידוע כהן גדול חייב להכנס עם שמונה בגדים ויש לו מעיל, ובשולי המעיל למטה יש פעמון ורימון שהם מצלצלים, ש"ישמע קולו בבואו אל הקודש" למה - להזכירו את היראה שהוא צריך להכנס לפני הקב"ה לפני ולפנים. אבל שואל הרא"ש, רבינו אשר, שואל רבינו אשר, אבל הם היו כהנים הדיוטים, מה זה כהן הדיוט? הדיוט זה פירושו כהן פשוט, לא כהן גדול. אז לכן כהן הדיוט לא צריך להשתמש במעיל, אז למה אומרים שהם נכנסו מחוסרי בגדים ועל זה הם נענשו?

אלא לפי הטעות שלהם, שהם החשיבו והחזיקו את עצמם ככהנים גדולים, שהרי הם נכנסו לפני ולפנים, אם כן הם עברו על מה שכתוב "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" ובאמת הם גם היו חשובים, כמו שאמר רבי חייא, בני אהרן לא נמצא בישראל כמותם מלבד משה ואהרן. אז לכן הם נענשו.

גם בענין של ער ואונן, הבנים של יהודה, שנענשו ומתו, למה נענשו? הם היו בני שמונה שנים בלבד. ואין בית דין של מעלה מענישים עד עשרים שנה. תירץ רבי יהודה החסיד, שאין הדבר תלוי אלא בדעת ובמחשבה, כי יש פחות מגיל 13 שנים שהוא ערום בדעת ובמחשבה בין לרעה בין לטובה. ועל זה נאמר, "כי כל לבבו דורש ה'" אז לפי האדם עצמו דנים אותו.

גם שלמה המלך, כשקיבל את המלוכה מדוד, בן כמה הוא היה? בן 12 שנים! והוא מלך ארבעים שנה. מה אמר לו דוד המלך ע"ה? ציוה אותו, "ועובדהו בלב שלם" תעבוד את האלקים בלב שלם כי כל לבבו דורש ה', ואם תעזבהו יעזבך לעולם. אז רואים שבגיל 12 הוא מצוה אותו כגדול, תזהר, שתעבוד את ה' בלב שלם כי הקב"ה דורש את הלבבות.

ועוד דוגמא, עלי הכהן רצה להמית את שמואל, בגלל ששמואל עוד לפני שהיה נביא הורה הלכה בפני רבו, לפני עלי ואמר לו שאפשר לשחוט בזר, בדין מסויים, אז רצה עלי להרוג אותו, ואמר לחנה שהוא יתן לה בן יותר מוצלח ממנו. אז היא אמרה לו לא, אל הנער הזה התפללתי, אני לא רוצה, זה הנער. בן כמה היה שמואל כשעלי רצה להמיתו על שהורה הלכה בפני רבו? בן שנתיים! שמעתם גאוני עולם כאלה? וכיון שהוא היה לפי מדרגתו חכם גדול נחשב כגדול, ומזה לומדים שאדם נתבע ונידון לפי הכרתו.

היה אחד שהוא היה קדר - מוכר קדירות, והוא היה הולך בדרך. אותו אליהו הנביא, אמר לו אתה שומר תורה ומצוות? אמר לו לא. אמר לו למה אתה לא שומר תורה ומצוות? אמר לו אני חילוני, ההורים שלי לא לימדו אותי שום דבר, אני לא יודע כלום. אמר לו מה מעשיך? אמר לו קדר. ולך לבית המסחר וזה, ואיך אתה מוכר? התחיל להסביר לו, ואיך אתה מרויח? ככה, ואיך למדת את כל זה? הוא אומר הייתי חייב להתפרנס, הלכתי, ביררתי, חקרתי, בדקתי, ובחרתי במקצוע הזה להיות קדר. אמר לו אליהו הנביא, כמו שלמדת להיות קדר אתה צריך ללמוד להיות שומר תורה ומצוות. מי שנתן לך שכל להיות קדר נתן לך להיות יהודי שומר תורה ומצוות. אז אף אחד לא יוכל להמלט ולהגיד אני הייתי אדם מוגבל, אני לא ידעתי, לא הבנתי, לא לימדו אותי. כמו שלמדת ככה תצטרך לתת את הדין. אז בודאי שכל אלה שלומדים באוניברסיטה, וכל אלה שלומדים באקדמיה, וכל אלה שעובדים בהיי טק, אין להם שום פתחון פה להגיד לא ידעתי, לא הבנתי, לא מכיר, אין דבר כזה. כמו שלמדת מה שלמדת עליך ללמוד מה סיבת היותך בעולם. ואם תגיד, תשמע, אני כזה וכזה אני לא יכול להשתנות, לא יכול, אני אומר לך את האמת, אני לא יכול, האמת שהוא צודק. קשה מאד להשתנות ובואו תשמעו.

טבע קשה מאד להזיזו, יש טבע שלא ניתן להזיזו, טבע האש אי אפשר לשנות אותו, טבע המים - אי אפשר לשנות אותו, אז לא רק בטבע הזה לא ניתן לשנות, אלא גם בטבע הרוחני אי אפשר לשנות. אנחנו לא יודעים מה זה כח, מציאותו של כח, יש אנשים שיש להם כוחות, יש אדם שיש לו עוז - עז כנמר, אפילו הוא דחליל יכול להתנפל על אנשים שני מטר, רוחב מטר וחצי, לא פוחד. יש אנשים גדולים ויש להם עוף של תרנגול. מה זה הכח הזה? מאיפה זה בא? יש אחד יש לו כח של מסירות נפש, מוכן להכנס במו אש בשביל לעזור ולהציל, ויש אחר כל דבר קטן ברוח. מה זה הכח הזה? אנשים מגדירים את זה טבע, זה הטבע שלי אני פחדן, אני אמיץ, אני זריז, אני עצלן, מה זה, זה ניתן לשינוי או לא ניתן לשינוי?

עכשיו, תכונות וכוחות אנחנו חושבים שזה דבר פורח באויר, בעינינו יכול להיות שרוחניות זה סתם בועת סבון, אבל חס ושלום לחשוב כך. שימו לב, אין דברים פורחים באויר, הכל זה טבע. כח באדם זה טבע, תכונה באדם זה טבע, ואין חילוק אם כוחות ותכונות הם התכונות שלו שהוא נברא אותם, או תכונות וכחות שהוא קיבל מירושה מאבותיו, נגיד בן שרואה את אבא שלו זריז כל הזמן תיק תיק תיק תיק תיק, סביר להניח שהוא גם כן זריז, בד"כ. אם הבית ברד, אז גם הוא יהיה בארד. ז"א בד"כ הדברים כך, למעט שיוצאים לרחוב, כמו שאומרים, ורוכשים תכונות נוספות מהרחוב, אז תלוי ממי רוכשים יותר. אם תינוק גדל בבית שהאמא צועקת כל הזמן הוא יהיה צרחני, אם הוא גדל בבית שהאמא רגועה - הוא יהיה רגוע, וכן על זה הדרך. ויש כאלה שיש להם תכונות, ירושה אפילו מאבות אבותיהם, הוא אומר מאיפה יש לך את זה? הוא אומר סבא שלי היה כזה. אז קשה, אפשר או אי אפשר לשנות טבע כזה, מה אתם אומרים, אפשר או אי אפשר? אה, כולם יודעים שאפשר? אז זה ההיפך ממה שאני אומר. אפשר? מי שינה מידה אחת שיגיד לי. מי שינה מידה אחת? אמרתם אפשר, אז סימן שאתם לא רוצים. אם זה אפשר ולא שיניתם אז אתם לא רוצים. שיגיד לי אחד שהוא היה עצלן כל ימיו והיום הוא הפך להיות זריז גמור. אתה? ספר לנו איך עשית את זה? תן לו מיקרופון. תן לו מיקרופון.

ש. ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. בהתחלה הלכתי לשיעורי תורה ולאט לאט התחזקתי בדת, ואז קיבלתי עלי להזדרז מה שנקרא

הרב: ואתה עומד בזה?

ש. כן

הרב: יפה מאד, יפה מאד.

מי היה קמצן והפך להיות נדיב?

ש. גם אני.

הרב: גם אתה? פעם לא היית נותן כסף בכלל והיום אתה נותן?

ש. לא, לא הייתי מביא טושים ביסודי

הרב: הבנתי. כן. מי היה אכזר והפך להיות רחמני?מי הנה? מי?

ש. גם אני

הרב: אתה גמרנו עליך, אתה הלל. מי היה בעל גאוה והפך להיות עניו? אתה זה ברור אין טעם שתצביע, כן, תן לו, תן לו.

ש. הרב, ערב טוב, אני עכשיו נכנסתי והיה לי חשוב לשאול אותך איזושהי שאלה,

הרב: רגע אני שואל שאלות כרגע

ש. זה קשור, למה לא בעצם לשנות את ה, לא יודע אם זה בדיוק מידה, את הענין הזה, את התפיסה של הציבור החרדי בענין של המדינה, אני אסביר.

הרב: אין צורך, הבנתי, אני אענה, רק תן לו בינתיים את המיקרופון, אני אסיים את השיעור ואני אענה לך על זה באריכות.

עכשיו, אז אמרנו שטבע וטבע, וחוץ מהיהודי הזה לא מצינו פה ששינה את טבעו, כולם צעקו אפשר אבל לא ראינו אחד ששינה. אני רק כדי להרגיע אתכם אני אוכל לומר לכם שהח"ח כל ימיו עמל לשנות מידות בעצמו שהיו קנינו, לטובה כמובן, והוא הפליג בחייו, והוא אמר שהוא הצליח לשנות שלש וחצי מידות כל ימי חייו. והוא עבד על זה. אז אל תחשבו שאנחנו מדברים על דברים אפשר, אפשר, לא לרגע, לשנות פירושו שנעקרת מידה מסוימת ונשתלת מידה מסוימת הפוכה לה וזהו. אין את המידה ההיא. לא כמו בן אדם אומר אני החלטתי לא להיות עצבני והוא שנה לא עצבני ופעם מישהו הרגיז אותו שהוא לא יכול היה להבליג והוא שילם לו על כל השנה שהוא הבליג. זה לא נקרא שהוא תיקן את המידה, זה נקרא שהוא הצליח ללחוץ אותה כמו קפיץ ופשוט היא השתחררה ברגע מסוים, הוא לא ביטל אותה. עכשיו תשמעו, הפסוק אומר באיוב "מי יתן טהור מטמא" לא אחד, יש רק אחד, יחידו שלעולם שיכול לתת מטמא טהור, הרי היוצא מן הטמא טמא, אז איך יכול לצאת מטמא טהור? זה רק הקב"ה האחד והיחיד שיכול לעשות זאת. כגון, אברהם מתרח, תרח היה מגדולי מחטיאי הרבים, אבא של אברהם היה מוכר עבודה זרה אחד מהסיטונאים הגדולים ביותר במלכותו של נמרוד, והוא היה מקורב למלך, ויצא לו בן - אברהם. ואברהם מגיל שלש הכיר את הבורא, ויצא למלחמה נגד אביו, ושבר לו את כל הפסלים, ונלחם נגד נמרוד, ונגד ההשקפה שלו הכפרנית, ונלחם נגד כל הדור, והיה גדול מזכי הרבים, וכל המאמינים באל אחד זה בזכות אברהם אבינו. כל הדתות המונוטואיסטיות מאמינות באל אחד בגלל אברהם אבינו. אז איך יכול לצאת מטמא טהור כזה? איך ממחטיא הרבים הכי גדול שמפיץ עבודה זרה יכול לצאת אחד שמלמד את כל העולם ומצליח שיש אל אחד מנהיג לכל הברואים. מי עשה זאת? יחידו שלעולם.

סוד כזה הוא טבע. כי ממש לא יתכן לשנות אברהם מתרח זה קריעת ים סוף, לקרוע את ים סוף לשנים עשר גזרים, שילכו 12 שבטים זה שינוי הטבע, זה ברור. כי מים לא עומדים כמו נד, והם לא עומדים שבילים שבילים שבילים בשביל שכל שבט ילך לבד, וזה שינוי הטבע, מי יכול לעשות את זה? רק אחד. מי יכול לשנות שמטמא יצא טהור? רק אחד. אז סוד ההשתנות של הטבעים, לשנות טבע של בן אדם זה נס, זה תחיית המתים, זה היפוך הטבע, זה רק יחידו של עולם יכול לעשות. רק יחידו של עולם.

ותשמעו, הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו כך, לזרעך אתן את הארץ הזאת ושמתי את זרעך כעפר הארץ" אז מה הוא אומר לו? שיהיה לו זרע, והזרע שלו הוא ירש את הארץ, והוא יהיה גם כעפר הארץ לרוב. מה ענה לו אברהם? ויאמר אברהם, ה' אלקים מה תתן לי, ואנכי הולך ערירי, הן לי לא נתת זרע, אתה מבטיח לי שהזרע שלי ירש את הארץ? אתה מבטיח לו שהוא יהיה כעפר הארץ? אבל לא נתת לי בכלל זרע. נו, אז מה הבעיה, אם ה' מבטיח מה הבעיה? אם ה' מבטיח מה הבעיה? אז הוא לא נתן, עכשיו הוא יתן, מה הבעיה? כן, אבל אברהם בן מאה, שרה בת תשעים. אברהם שידע מה זה סוד הטבע, שה' הטביע טבע, הוא הבין שאי אפשר לשנות, על כן חשב שלא יהיה לו זרע. גם שרה לא היה לה אפילו רחם, מה כתוב בגמרא? על הפסוק "ויוצא אותו החוצה" אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע, בן ביתי יורש אותי, אמר לו הקב"ה, כי אם אשר יצא ממעיך. מה עונה לו אברהם? אתה אומר לי שיצא מהמעיים שלי כמו שאומרים, אומר לו הסתכלתי באיצטגננות שלי ואיני ראוי להוליד בן, אני אומר לך, אני יודע להסתכל באיצטגננות ובכוכובים ואני רואה שלפי מזלי אני לא מוליד בן. מה ענה לו הקב"ה? צא מאיצטגננות שלך שאין מזל לישראל. אל תסתכל בכוכבים ובמזלות, ישראל מעל המזל.

המדרש מוסיף ואומר, "ויוצא אותו החוצה" לאן הוציאו, וכי הוציאו מחוץ לעולם? אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן, העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, ואמר לו הבט נא השמימה, הבט זה מלמעלה למטה, הבטה, מה פירוש? למה היה צריך להוציא אותו עד לרקיע? איפה שלא שולט הטבע. להראות לו אתה מעל הטבע. רואים מזה שטבע לא יתכן להזיז אותו בשום אופן, עד כדי כך שאברהם אבינו ע"ה היה תמה, איך אפשר שיהיה לו זרע אפילו אחרי הבטחת ה', עד שהוצרך הקב"ה להוציאו החוצה, נתן אותו למעלה מעולם הטבע. אז זה קשה לשנות את הטבע. אבל מצד שני מה אנחנו רואים? כי ניתנה תורה. הקב"ה נתן תורה לישראל. ומה התכלית של כל עבודת האדם בעולם הזה? להשתנות ולהשלים את עצמו להיות מושלם. ז"א אנחנו נולדים עם תכונות שונות כולם, וכלנו צריכים לשפר את התכונות והטבעים שלנו ולהגיע להשתנות הטבעים עד לתכלית של השלמות. זו הסיבה שבאנו לעולם, לשנות את המידות שיש לנו לא טובות, ולהשתמש בכל מידה ומידה רק במה שמותר על פי התורה. אז רגע, מצד אחד הטבע טבע, ומצד הזה אי אפשר להשתנות, והנה באה התורה ואומרת מה? חייבים להשתנות. וחייבים להגיע לשלמות, שאדם יהיה צדיק, שאשה תהיה צדיקה. והתורה ניתנה לכל עם ישראל קטן וגדול, איש ואשה, כולם ניתנה להם התורה בשווה, אז מפה אנחנו למדים שהתורה ניתנה לשנות את הטבע. ונשאלת השאלה איך זה קורה? הרי לפי מה שאמרנו קשה אם בכלל לשנות טבע.

מפה אנחנו רואים שהתורה היא מהשמים. היא מעל הטבע. וכיון שהתורה היא מעל הטבע, והטבע כפוף לתורה, כי הטבע נברא על פי התורה, שהרי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, כמהנדס שמסתכל בתכנית ובונה את הבנין, כך העולם נבנה בטבעיו על פי התורה. אז כמו שהתורה ידעה לברוא אותו כך, היא יכלה לשנותו ממצבו. הראיה שקוראים ניסים שמשנים את הטבע. ורואים שצדיקים עושים ניסים שמשנים את הטבע, אז גם אדם יכול לשנות את ה טבע שלו, אבל רק עם התורה. ראיתם פלא? לא תכננתי את זה נכון? שאלתי אתכם, אפשר לשנות? רובכים עניתם כן, שאלתי מי שינה אחת, רק אחד הצביע, שאלתי איך עשית זאת? מה הוא אמר? עם התורה. כי בלי התורה אי אפשר להשתנות, גם אין סיבה להשתנות, כי כל אחד עם הטבע שלו אומר שהוא צודק והוא בודאי מבין יותר מכולם ואל תספר לי ואל תלמד אותי, והטבע נשאר טבע והוא מדריך את כולם ולא מוכן להיות מודרך. אז ז"א מה ראינו? שהתורה היא היחידה שיכולה לשנות את האדם.

עכשיו שימו לב, התורה מן השמים היא למעלה מן הטבע, וכל מילה וכל הגה שיש בתורה, אפילו הא' - אות א' שבתורה, היא מציאות למעלה מן הטבע. והיא יכולה לכפוף את הטבע ולשעבד את הטבע. והטבע ישתנה בתכלית. אתם יודעים שיש סוד השמות הקדושים של הקב"ה, שכשכותבים שמות קדושים אפשר להפך את הטבע. סוד קפיצת הדרך, יכול אדם לכתוב על ציפורן שם קדוש ובאותו רגע הוא לא נמצא פה, הוא נמצא בחו"ל. כמו שרבי שלום שבזי, אף פעם הוא לא היה בתימן ביום שישי. הוא היה פעם בטבריה, פעם בצפת, פעם בחברון, איך הוא היה מגיע מתימן לפה ביום שישי? הוא היה כותב שם קדוש על הציפורן, ובסוד קפיצת הדרך היה מגיע עד לכאן.

יש סוד השבעת קולמוס, שכותבים שם קדוש וקולמוס כותב ספרי תורה במהירות שאי בי אם לא חלמו שאפשר להגיע. שהרי, משה רבינו ע"ה כתב 13 ספרי תורה ביומו האחרון. יש הרבה סודות בשמות קדושים שאיתם משנים את כל הבריאה. ספר יצירה, מי שלמד ויודע, יכול לברוא גולם כמו שברא המהר"ל מפראג, וכמו שהגאון מוילנא הפסיק בילדותו הוא התחיל בסוף הפסיק, ואמר שזה לא חכמה כל כך גדולה, אפשר לדעת איך לעשות, זה בסוד שמות קדושים בוראים גולם והגולם זה כמו אדם שממלא את השירות שאתה מבקש ממנו שיעשה. רק אין בו רוח חיים נשמה, אבל הוא כמו רובוט אבל רובוט אדם, לא רובוט טי טי טי טי, זז ככה לאט, ממש כמו בן אדם, בלי הגבלה של כוחות. אז כל אות שבתורה וכל מילה שבתורה יש בכחה לשנות את הטבע.

עכשיו בואו תשמעו מצוה אחת, אני מחלק הרבה ציציות בהרצאות, ב"ה עד היום הספקתי לחלק הרבה מאד מאד מאד, על כל ציצית אם אתם לא יודעים זוכים לעתיד לבוא, שכל מי שהולך עם ציצית קטן יזכה ל-2800 עבדים מאומות העולם שירוצו אחריו ויגידו לו אני עבדק, אני עבדק, תן י רק משימות. אז מי שמלביש ציציות לאחרים או מי שתורם ציציות לאחרים אז הוא זוכה כנגד כל ציצית 2800 עבדים. אז אני לפי חשבון ככה פחות או יותר, אני חושב שהסינים יספיקו לי, בימות משיח. אבל מכל מקום, בואו תשמעו מה זה מצות ציצית ומה בכוחה לעשות, לא יאומן כי יסופר.

מעשה, הגמרא מספרת, באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, היה זהיר מאד במצות ציצית אבל לא היה זהיר בעריות. יש כאלה שיש להם כמה מצוות שהם מקפידים, ומצוות אחרות הם לא מקפידים. שמע שיש אישה אחת בקרחי הים, ושמע שהיא נוטלת בשכרה 400 זוז. סכום עתק. והחליט שהוא הולך לקרחי הים, עובר את הים ומגיע לקרח ההוא. אז ברור שהבן אדם הזה יש לו תאוה איומה, קודם כל שהוא מוכן לסכומי עתק כאלה להוציא על דבר כזה, וללכת כל כך הרבה חדשים, זה באניות, זה לא כמו היום במטוס, ולהגיע למקום בשביל מעשה. לא יאומן כי יסופר. וחכמים מספרים לנו את הסיפור הזה בפרטי פרטים, למה? הם רוצים להראות לנו מה כחה של התורה, מה כחה של מצוה, וזה מבהיל את הרעיון, תשמעו.

האיש הזה לא ראה את האשה בכלל, לא מכיר אותה, רק שמע שיש. וכבר היה לו תוקף כזה שהיה מוכן לשגר לה קודם כל 400 זוז לתפוס תור, והסכום הזה לא מנע ממנו. ועבר זמן עד שהוא שיגר את הכסף ועד שהוא הגיע למקום ועד שהוא המתין, וכל התלאות עד שהוא יגיע לשם לא עיכבו אותו, ואי אפשר לייבש ים זועף וזה באמת מן הנמנע. כשהוא הגיע לשם, הציע לו שבע מיטות של כסף ואחת של זהב, שש ושבע, שביעית. ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, ז"א זה היתה באמת אשה מאד מאד מפורסמת לגנאי, עכשיו בואו נבין מה כח שהתורה אומרת כשאדם יש לו תאוה ולו קטנה, קטנה לא גדולה זה תאוה גדולה מאד, אבל תאוה קטנה תראו איך מזהירה אותנו התורה.

כתוב בתורה, אנחנו אומרים כל יום "ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" ז"א מתוך שביעה "ואכלת ושבעת" יכול אדם להגיע להיות עובד עבודה זרה. לא כתוב מה כמות האכילה, ושבעת. פיתה עם חומוס, מנגב מנגב שבע יכול לעבוד עבדוה זרה, מזהירה התורה, השמרו לכם פן יפתה לבככם, ז"א מאכילה עד כדי שביעה יכול אדם להגיע לתוצאות כאלו חמורות. מה זה שביעה כבר, נו שבעת אז מה יש, מזה תגיע לזה? התורה אומרת כן. אז אדם שיש לו תאוה כזאת מטורפת, אז ברור שאי אפשר למנוע אותו מזה, כן, וודאי שאחרי שהוא הגיע וחיכה וציפה ושילם והמתין והכל והוא כבר בפנים, אז מה, יש מה שיכול למנוע אדם כזה? שום דבר לא יכול למנוע אותו. אחרי כל ההכנות, כשהוא עומד להגיע לאותו מעשה, פתאום הוא יורד בסולמות למטה, ואומר לה סליחה, תודה רבה, ביי. היא נעלבה ונפגעה ואמרה לו מה, מצאת בי מום? אמר לה לא. אז מה קרה? אמר לה ציציות באו וטפחו לי על פני. כשהוא הוריד את הציציות ותלה אותם והוא עלה למעלה בסולם, פתאום הוא קלט את הציציות, ציציות - מצות ציצית שהוא היה כל כך מקפיד עליה באה וטפחה לו על הפנים, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" באה מצוה זו ובלמה את התשוקה והתאוה שלו והורידה אותו לפני מעשה. היא נדהמה, היא נדהמה, מאיפה אתה? מה שמך? מה שם עירך? לקחה את הפרטים והוא חזר לעירו. אחרי ימים היא מגיעה לבית המדרש, והיא מבקשת את הרב שלו. אומרת לו יש לך תלמיד כזה וכזה? אמר לה כן, שמא נתת עינייך באחד מתלמידי? סיפרה לו את המעשה, ואמרה לו אני רוצה להתגייר. והיא התגירה, והיא נהייתה צדקת, ונישאה לו בהיתר, וזה שכרו לעולם הזה, מה שכרו לעולם הבא? אף אחד לא יודע. שמעתם? כוחה של מצוה.

יש לי סרט כוחה של מצוה. אתם יודעים מה זה מצוה? אתם לא יודעים מה זה מצוה, מצוה משנה את הטבע. אשה שלא היה לה עשר שנים והתלוננה למה לערבים יש ולה אין, אמרתי לה קחי מצוה הנה, כיסוי ראש תשימי על הראש, עולה עשרים שקל, בחינם, שימי על הראש בעזרת ה' אני אתפלל עלייך שיהיה לך בן. היא הסכימה, שמה, ותוך שנה היא חבקה בן והייתי הסנדק. בן אדם שהיה חולה במחלת הסרטן, מר ישראל 110 קילו הגיע ל-47 קילו מהמחלה, עומד למות שבוע לפני, קוראים לו ניסים התותח, אמרתי לו תקבל עליך תשובה שלמה וה' יעזור. ב"ה עברו כבר תשע שנים, אני חושב, בריא אולם ולומד בכולל צדיק אמיתי. אבא של אליה יואב בן בן 3 שנים חולה סרטן כבד הלך, נתנו לו ימים ספורים, הגיע להרצאה ביקשתי מהאבא ללמוד שעתיים תורה, קיבל על עצמו, תוך חודש הילד התרפא ולא צריך השתלת כבד. עכשיו עושים לו בר מצוה השנה בעזרת ה' בריא ושלם. זה כוחה של מצוה. התורה משנה את הטבע. תכנסו לאתר שופר. נט, יש כתבה 25  ניסים, אח"כ הוסיפו עוד, נס אחרי נס רק מקיום  מצוות. רק מקיום מצוות. אבל לא מצוות סתם, מצוות שמשנות את הטבע, עקרות נפקדות, חולים חשוכי מרפא חיים, מצבים הכי קשים מקבלים מצוות והקב"ה הופך את הטבע. צא מאיצטגננות שלך, ישראל אין להם מזל, הם מעל המזל, אם אתה דובק בקב"ה באחד הוא יכול לשנות את הכל. מי יתן טהור מטמא, לא אחד רק הקב"ה יכול להפך את הטבע.

אז עכשיו שאנחנו שמענו את הסיפור הזה בגמרא, אנחנו יכולים להבין מה זה שכתוב "טבעתי ביוון מצולה ואין מעמד" הפשט אומר, כשתופסים ונאחזים באיזה רגב אדמה וגם האדמה הזאת עצמה מתנתקת ונופלת, אין מעמד. אדם שנמצא במצב כזה של תאוה כמו שהוא היה, אין מעמד, אין שום סיכוי בעולם שמישהו יכול לעצור, אבל מצוה כן יכולה. מצוה כן יכולה. מצוה כן יכולה.

כשרות, אתם יודעים מה זה כשרות? יש יהודי בשם יוסי וליס שהוא המנהל של ארגון ערכים, שסבא שלו נהרג בשואה אחרי הפסקת האש, כשהוא היה בתוך היער, הגרמנים שברחו תפס אותו אחד וכיוון אליו את הרובה לראש ואמר לו עכשיו אתה תאכל חזיר, אם לא אני הורג אותך. כבר נגמרה המלחמה, הוא לא הסכים. אם היה אוכל היה נשאר, כי נגמרה המלחמה. הוא לא הסכים, הוא ירה לו בראש והוא מת. ויום אחד יוסי וליס מספר שהוא נכנס בניו  יורק לאכול במסעדה ומה הוא מבקש? חזיר. וכשהוא לוקח ביס אחד ושניים פתאום הוא נזכר בסיפור שסבא שלו מסר את נפשו לא לאכול חזיר, והוא עומד פה בתור בשביל לאכול חזיר? ההבזק של המחשבה הזאת עצר אותו, הוא השליך את הפיתה, התחיל לברר את המקורות שלו, חזר בתשובה, והיום הוא מנהל של ארגון של חזרה בתשובה.

כשרות. מסירות נפש על כשרות. אנשים לא יודעים כמה נדפק להם הראש בגלל שאוכלים מאכלות אסורות. יושבים אנשים ללמוד גמרא, אפילו עורכי דין, לא קולטים מה כתוב, בגלל שהם לא אוכלים מכלות כשרים. וכבר היו מעשים שכשהתחילו לאכול כשר, עברו שבועיים ונפתח הראש. כיון שאוכל שהוא לא כשר הוא מתעכל והוא מטמטם את הלב, מטמטם את השכל, כמו שכתוב "ונטמאתם בם" אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם - נהיה אטום, כי האוכל הטרף, הלא כשר, הוא הופך להיות דם והדם עובר במח ובלב, ומה עובר? טומאה. אז ממילא איך האדם הזה יהיה לו רגשות לקדושה? לכן כל מצוה ומצוה יקרה לאין שיעור, וכוחה רב לשנות את הטבע.

אנחנו רואים מפה סוד שהוא למעלה מן הטבע, כוחם של מצות, ואין מצוה ומצוה, כמו שאומרת הגמרא בקידושין ל"ט, שכתובה בתורה, שמתן שכרה בצידה, שאין תחיית המתים תלויה בה. כי סוד המצוות כולם הם למעלה מן הטבע. אתם רואים? כתוב במפורש בגמרא בקידושין ל"ט, שאין מצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצידה, שאין תחיית המתים תלויה בה, אפשר להחיות מתים בעולם הזה במצוות, כיון שהם למעלה מן הטבע. והתורה מגדלת את האדם ומרוממת אותו על כל המעשים. והוא מתעלה, והתורה הקדושה מעלה את האדם למעלה מן הטבע. והראשונים, התנאים הקדושים, שהיו מוסרים את נפשם, היו מעל הטבע לגמרי, כשרבי פנחס בן יאיר שהיה חותנו של רבי שמעון בר יוחאי, שהיה הולך לקיים מצות פדיון שבויים, והוא הגיע לנהר בשם גינאי, ולא יכול היה לעבור. מה הוא עשה? אמר לו חלוק מימיך, והנהר לא הסכים. אמר לו אני ודאי עושה, אתה ספק עושה. אני עושה שליחותי מה שה' מצוה אותי, אבל אתה - ספק עושה. למה אולי לא תצליח בשליחות? אמר לו אם לא תחלוק מימיך אני מייבש אותך לעולם. והנהר פחד ממנו וחלק את מימיו, כי כח הצדיקים לשלוט על ה טבע. הוא לא דיבר עם הנהר עצמו אלא עם השר של הנהר, לכל דבר בטבע יש שר - מלאך שממונה עליו. אם כן כח המצוות וכח הצדיקים שמקיימים ותם לשנות את הטבע.

היוצא מכל זה, שהמצוות הופכות את האדם למעלה מן הטבע. ואם יש לו טבעים לא טובים יכול לשברם בכח המצוות. עכשיו תשמעו דוגמא, יש אנשים שמשכימים בשחרית להתפלל מוקדם, מתעטפים בציצית, מניחים תפילין, קורין קריאת שמע ומתפללים בציבור, אבל ענינם של מצות אלה שכמו המצוות יהיו העושים, שזה יהיה בסוד שלמעלה מן הטבע. כמו שהמצוות למעלה מן הטבע, גם מקיים המצוות צריך שגם הוא יהיה מעל הטבע. אבל מה קורה עם אלה שקמים בבוקר? הם שוכחים את עיקר העיקרים, הם שומרים את המצוות, והם הולכים לקיים את המצוות, אבל עד כמה שהטבע מתאים להם. ברגע שהטבע שלהם אומר לא, לא, כבר מאוחר, תמהר תמהר תרוץ תרוץ תרוץ, אז הטבע זורק אותם החוצה, הטבע מונע אותם והם במקום שיקחו את המצוות ואיתם ישנו את הטבע, הם נותנים לטבע לשנות את המצוות. והאדם יכול להתגדל אם לא יכנע לטבעו.

ופה אני אומר ברמיזה על כל אלה ששומעים את הזמרים הפסולים והאסורים, שהם לא יכולים לשנות את הטבע שלהם, אבל אם היו מקיימי מצוות באמת ביראת שמים, היו זורקים את כל השירה הפסולה, והיו נשמעים למצוות, כי המצוות מעל הטבע ויכריעו את טבעו. אלה שזכו לעשות זאת, הם גיבורים כמו מלאכים. הם שולטים בטבעם. כי לשלוט על הטבע צריך להיות מעל הטבע. ומי שזכה לזה בדבר אחד, יכול לזכות בעוד דבר ובעוד דבר ובעוד דבר, והראיה מהמעשה של הציצית, שאף פעם הוא לא נתן דעתו, הוא נתן לטבע למשוך אותו אפילו לעבר לים, אבל כשהוא התבונן במצוה שהוא הקפיד ושמר עליה, המצוה לא טבעית, מצות ציצית שחושבים שזה איזה חתיכת בד וזהו, מצוה זו הצליחה לגבור גם על ה טבע הכי קשה שהיה אפשר לשבור, לא רק שלו, של כל אדם, והוא הפך להיות איש אחר, ולא עוד, אלא שהוא שבר את הטבע של הגויה וגייר אותה מהפחד שהיא ראתה מה כוחה של תורה ומצוה בישראל.

אז אנחנו זכינו להית בניו של הקב"ה עם היכולות והכוחות האלה לשנות ולהשתנות, להשתנות ולשנות. ואשריו של מי שזוכה לזה.

למדנו הרבה דברים חשובים פה, לא תזכרו את הכל, אבל בשביל זה יש שידור חוזר. בשופר. נט. ואז תקחו עט ונייר ותסכמו ואחרי זה תשננו, ומי שירצה לחיות מעל הטבע ושהטבע יכנע לו בכל דבר וענין, יש לו את האפשרות והיכולת, ולא צריך להגיע למדרגת מלאך, בסוף מגיעים לזה. אבל עד אז, גם לשנות את הטבע זה ענין מלאכי. אז אשריכם ישראל שזכיתם להיות העם הנבחר, ועל זה אנחנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן רק לנו את תורתו". אז צריך להיות חכם לא לאבד את המתנה הגדולה שיכולה לשנות את הטבע כולו. עד כאן.

עכשיו אני רוצה לענות לשואל.

השואל שאל למה החרדים לא ישנו את הטבע שלהם ויכירו במדינה ולא יהיו נגד המדינה וכו', תן לו.

ש. אני לא מדבר כל כך על ענין של הכרה במדינה וכל הענינים הללו, אני מדבר בכלל על הכיוון הזה שקיים בכלל בציבור החרדי, הזלזול הזה במדינה, במוסדות, בצה"ל, הרי בסה"כ מה זה המדינה הזאת? המדינה הזאת בסה"כ נותנת אלפי כוללים, אלפי ישיבות, משהו שלא היה אף פעם. השאלה היא מאד פשוטה, לבוא להסתכל על הרבע כוס הריקה ולא על השלשת רבעי המלא. זאת השאלה שלי.

הרב: הבנתי,  טוב, קודם כל שמעתי והבנתי שאתה מסתכל בעצמך ככה. ואני אסביר לך שאתה מסתכל ככה. משום שאתה לא רואה, את הכוללים לא בנתה המדינה, והמדינה לא בנתה כולל אחד והיא מתנגדת לקיום הכוללים, והיא משתדלת לסגור אותם, אתה יכול לדבר אבל תיכף, תן לי לענות, לא סגרו לך כלום רק בשביל שלא יהיה חרש. עכשיו,  מכל מקום, המדינה לא תרמה שום דבר לדת ישראל, הפוך, מטרתם מקום המדינה היתה לעקור את תורת ישראל, ועד היום במאמצים אחרונים משתדלים פחות או  יותר. צא ולמד ממינויו של ראש השב"כ, מה הכותרות בכל הזה? ראש השב"כ עם כיפה. בכל האתרים, בכל עיתונים מרגיעים, אם הכיפה זה לרעה או הכיפה זה לטובה. כשהיה השב"כ הקודם לא אמרו שיש לו גופיה

ש. כן, אבל אתה מסתכל באתרים שהם ידועים

הרב: אני מסתכל בכל מקום, לא רק באתרים ידועים, בכל מקום. וכולם מדברים, ויש כתבות עם דעות שונות ומשונות, חלק בעד וחלק זה, אבל מה הנושא?

ש. הם לא המדינה, הם קבוצה במדינה זה מה

הרב: תסלח לי, אז גם זה אתה לא יודע. מי שמנהל את המדינה זה התשקורת ולא המדינה את התשקורת, והתשקורת היא אומרת למדינאים מה לומר, ואם לא יאמרו מה שהם יאמרו אז ימצאו כמה טיסות היו לביבי, כמה טיסות היו לפרס, ומי שמסמנים התשקורת מחר הוא למשפטים כמו אולמרט וכו'. התשקורת מנהלת את המדינה

ש. זאת בעיה, נכון

הרב: רגע, בסיוע של 17 משפחות שולטות שהן בעלות העיתונים והמדיה,

ש. נכון

הרב: והם קובעות את המדיניות

ש. מה שמיטה לסיני?

הרב: רק רגע, רק רגע, רק רגע. אז ממילא צריך להבין שחרדים מאד מפוקחים לדעת מתי המדינה כן, מתי הממסד כן, מתי זה כן, מתי זה לא כן, ויש להם נסיון של שישים שנה וזה מספיק, תראה להיות נרדף שישים שנה ולהרגיש נרדף ולהרגיש מאוס ובזוי וסוג ב' ג' במשך שישים שנה רק מי שעושים לו את זה הוא מרגיש. ובא אחד ואומר לו אני לא מבין למה אתה מרגיש נחות, למה אתה מרגיש ככה, אני לא מבין למה אתה מרגיש, זה לא ככה, תסתכל על הצד השני. אבל הוא מרגיש שרודפים אותו, לא אחד, לא שניים, הכלל הזה, הכלל הזה. וכרגע מדברים על הפליה מתקנת, לתקן אותם וזה, מה זה הגזירה? שמי שלומד בכולל לא יצא לעבוד ואח"כ קוראים לו פרזיט? למה עד היום לא נתתם למי שלומד בכולל שבע שעות שיצא לעבוד אח"כ, בכוונה שיוכלו לקרוא לו פרזיט. איזה מן דבר זה? הוא רוצה גם ללמוד גם לעבוד למה לסטודנט אתה אוסר לו לעבוד? הוא הולך לעבוד לממן את הלימודים. אז ז"א יש פה בכוונה אפליה. עכשיו אני לא אספר לך את כל הסיפור של הציונות, יש סרט שקוראים לו הרצל והציונות, כדאי לך לראות אותו. ראו אותו מאות אלפים ועשרות רבות של משפחות שאני מכיר שמאלנים, חזרו בתשובה מהסרט כשהבינו איך הציונות בנתה הכל על מנת שלא תהיה דת בישראל. אבל זה לא עוזר, כי הקב"ה אתה יודע קובע, וכבר למדנו את הפסוק היום "