עזריה - מושב עזריה
תאריך פרסום: 14.02.2011
ובכן, יהודים יקרים! אנחנו נלמד קצת היום; איך אפשר להיות חכמים?
"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה" בכתוב הזה נמצא התואר "חכמי לב", "וכן עשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב" ועדיין אנחנו לא יודעים מה פירושו של התואר הזה? מי זוכה להיות נקרא בתואר זה "חכם לב"?
אכן ממה שאומר הכתוב "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" אנחנו למדים שלב חכם צריך להכין האדם בכוחותיו שלו, ומי שיהיה לו לב חכם - אז השם יתן לו חכמה. אז את ההכנה ללב חכם אנחנו צריכים לעשות, בלב כזה נותן הקב"ה חכמה ואנחנו רוצים לדעת מי זה החכם לב שהקב"ה נותן לו חכמה? יש לכם הצעות? מי זה החכם לב? איך משיגים את המעלה של החכם לב? יש פה חכם לב? לא חכם בראש חכם לב
ש' מי שרוצה את החכמה!
הרב: מה זה מי שרוצה את החכמה?
ש' מבקש ושואף
הרב: מה זה מבקש? ומה זה שואף?
ש' שואף משתוקק ומבקש מהקב"ה שיתן לו חכמה
הרב: זאת אומרת הוא עומד בחלון מבקש שואף ומשתוקק
ש' או בבית כנסת
הרב: או בבית כנסת, מה הוא עושה באופן מעשי?
ש' לומד
הרב: לומד, כמה לומד?
ש' כמה שאפשר, כמה שיותר
הרב: אם הוא משתוקק, אז כמה זה משתוקק?
ש' גם כמה שיותר
הרב: כמה זה כמה שיותר?
ש' כמה שיותר הוא יזכה ליותר חכמה
הרב: כמה זה יותר?
ש' אומרים כאן 24 שעות גם בשינה
הרב: כן? ואתה מכיר מישהו ב'עזריה' כזה?
[הקהל מחייך…]
ש' יש הרבה כאלה
הרב: הרבה הא? בלי עין הרע! טוב, תכף נראה
אמר הכתוב: "והשם נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר" וממנו נבין את הדרך לזכות בחכמה, למה "השם נתן חכמה לשלמה"? ובמה זכה לכל זאת?
כתוב בפסוק: "בגבעון נראה השם אל שלמה ויאמר אלקים: "שאל! מה אתן לך?" מה הוא ביקש?
"ונתת לעבדך לב שומע, להבין בין טוב לרע, ויאמר אלקים אליו: "יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך ימים רבים, ולא שאלת לך עושר, הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון" אז זכה שלמה המלך לקבל לב חכם ונבון וזה למה? משום שהיתה לו תשוקה רבה לחכמה! והוא כה השתוקק אל החכמה; עד שויתר על עושר ואריכות ימים, ואפילו כי עושר החיים חשוב מכל, אך ידע כי החיים בלי חכמה - אין להם ערך כלל!
אז הנה, אתה מבין שצריך להשתוקק, ואנחנו עדיין לא מוצאים את שלמה המלך, למרות שיש פה הרבה חכמים ב'מושב עזריה'… אז כנראה זה לא מסוג ההשתוקקות של שלמה המלך.
והקב"ה התפעל ממנו! מה זה התפעל ממנו!! והוא נתן לו.
ומן הסתם, כמו שאתה אומר יש הרבה בחלון והרבה בבית הכנסת שאומרים שהם משתוקקים והם רוצים חכמה - ועדיין מאז ועד היום לא יצא 'שלמה המלך' אז כנראה משהו חסר לנו בהבנה.
מכל מקום, הקב"ה נתן לו גם עושר וכבוד, ואריכות ימים - הוא אמר לו זה בתנאי אם תלך בחוקי התורה כמו שהלך דוד אביך, אז בזה הוא לא עמד בדיוק אז לכן הוא חי רק 52 שנה, אבל העושר והכבוד - המתנה שנתן לו הקב"ה, בגלל שהוא שאל את החכמה, אז זה הוא קיבל בלי התניה, בין אם הוא יהיה בסדר או לא בסדר, וכל ימיו היה בעושר אדיר! שעוד לא היה כמוהו. ועם חכמה, ועם כבוד רב! ועד גיל 52. מתי הוא קיבל את המלוכה? בגיל 12, והוא מלך 40 שנה.
אז השם ראה שהוא שאל את הדבר הזה ולא שאל ימים רבים ולא שאל עושר אמר לו: "הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך" נתתי זה לשון מתנה "לב חכם ונבון" והוא רצה להשכיל לדעת "לשפוט משפט" השם נתן לו כזאת חכמה שכשהוא קם מהחזיון או מהחלום שלו, הוא הלך בדרך, והוא שמע את הציפור מצייצת - והוא הבין מה היא אומרת, הוא שמע את הכלב נובח - והוא ידע מה הוא אומר. ואז הוא ידע שהבקשה שלו התמלאה!
מכל מקום, שלמה המלך ידע שחיים בלי חכמה - אין להם ערך כלל! אז לא עניין אותו אם יהיה לו עושר, לא עניין אותו אריכות ימים, לא עניין אותו כבוד, עניין אותו חכמה. אם לא תהיה לו חכמה - לא שווה כל החיים! אין ערך.
כמו שכותב הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ו': "וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה - כמיתה הן חשובים!" אלה שהם חכמים, שהם בעלי חכמה, ואלה שמבקשים חכמה - בלי תלמוד תורה, זה נחשב להם מיתה! אז זה לא 'לא מצב שהם מבקשים כמה שיותר' אלא אם יש רגע שהם לא עוסקים בחכמה - זה נחשב להם מיתה! כאילו הוא מת.
וזה באמת דבר פשוט. מדוע? כמה בן אדם חי ? אדם חי בסך הכל 'רגע 1'. כי, אני חי את הרגע, מה עם הרגע הקודם? הוא מת! מה עם הרגע הבא? עוד לא בא. אז כמה אני חי? רגע. אם יהיה לי עוד רגע, מה עם הקודם? מת, מה עם הבא? עוד לא בא, אז כמה אני חי? רגע. ואם יהיה לי עוד רגע, מה עם הרגע הקודם? מת, והבא? עוד לא בא, כמה אני חי? רגע. אז מה אני חי בעצם? רגע! ועוד רגע, ועוד רגע, כל רגע - זה חי. אם אני לא מנצל את זה - אני מת. הרגע מת! לא ניצלתי אותו, אם ניצלתי אותו בחכמה - הוא חי לנצח הרגע. הרגע הזה הוא נצחי! זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך להבין: שאצל החכמים והמבקשים של החכמה - בלי תלמוד תורה זה נחשב מיתה ממש!
על כן שאל שלמה המלך אך ורק "חכמה" ובעבור זה הוא זכה לזה, ומכאן אנו למדים עכשיו מה זה "לב חכם!" לב חכם מהו? תשוקת החכמה מזכה את בעליה בחכמה, כשהלב משתוקק אבל לא סתם משתוקק, שהוא לא עוזב את התורה, והוא כל הזמן רתוק אליה.
אדם צריך לבקש חכמה, ואם יבקש באמת! באמת - לא בשביל שיהיה לו תואר 'חכם' ולא בשביל שהוא יהיה חכם אז יהיה לו גם ממילא עושר וכבוד, לא! כי את זה בחן הקב"ה לפני שנתן לו חכמה לשלמה, הוא בחן האם הוא רוצה את החכמה בשביל התוצאות הנילוות לה - שזה ודאי עושר וכבוד, או שזה היה נטו חכמה? אצל שלמה זה היה נטו חכמה, לא עניין אותו אם יהיה לזה מעלות נילוות. אז לכן אם יבקש באמת - "חכם לב" יקרא שמו והקב"ה אמר בתורתו הבטחה! "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
יש פסוק שהקב"ה "יהב חכמתא לחכימין" הקב"ה נותן חכמה לחכמים.
אז פעם שאלה מטרוניתא אחת את רבי עקיבא, אמרה לו: "הקב"ה נותן חכמה לחכמים? צריך חכמה לטיפשים!"
אמר לה: "אני אשאל אותך שאלה! אם באים אצלך עשיר ועני ללוות כסף, למי תלוי? לעשיר או לעני?"
אמרה: "ודאי שלעשיר!"
אמר לה: "למה? העני זקוק יותר!"
אמרה לו: "העשיר - יש לו מאיפה להחזיר!"
אמר לה: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, אם הקב"ה יתן חכמה לטיפשים - לאן הם ילכו? לכדורגל, למועדונים, לאן הם ילכו? לטמבלויזיה. אבל אם אני נותן חכמה לחכמים הם יודעים איפה להשתמש איתה אז לכן הקב"ה נותן חכמה לחכמים.
"והשיעור בביקוש אחר החכמה"; טוב, איך נדע כמה זה ביקוש ותשוקה? כמה זה?
לומדים את זה מהצד הרע!
להמן היו 127 מדינות שכל האזרחים היו משתחוים לו כמו 'שטיח פרסי' אבל היה אחד שלא הסכים להשתחות לו קראו לו 'מרדכי היהודי' שהוא "לא קם ולא זע ממנו, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" וכשהיה רואה אותו המן - היה מתפוצץ מכעס!
והיה אומר: "וכל זה איננו שווה לי!" מה שכל העולם 'שטיח פרסי' ואני יכול לדרוך עליהם - לא שווה לי! אם זה מרדכי לא משתחוה. זאת אומרת, ההשתוקקות שלו היתה, שלא יהיה 1 בכל 127 מדינות שלא ישתחוה לו.
הבנתם עד איפה זה?
אם בן אדם ירצה ויחפוץ ללמוד תורה, לעסוק בחכמה האלוקית עד כדי כך שלא ישאר דבר אחד שהוא עדיין קשה לו - זה נקרא 'השתוקקות לחכמה' שכל דבר הוא רץ לברר ולדעת, ולא מניח דבר.
כמו שפירש הגאון מוילנא את המשנה: "אם אין קמח - אין תורה!" אז הוא אומר מה זה "אם אין קמח - אין תורה"? אם התורה אצלך היא לא כמו קמח, קמח, כשמעבירים אותו בנפה אז כל גרגיר וגרגיר של קמח נופל בפני עצמו, אם כל דבר ודבר בתורה, כל פירוש לא מבורר לך כמו קמח ועדיין יש לך איזה גושים כאלה שלא ירדו בנפה - זה לא תורה עדיין! "אם אין קמח - אין תורה!" אתם שומעים איזה ביקוש צריך להיות?
והגאון מוילנא אמר: שהוא מכל התורה שהוא למד כולל הסוד וכולל הדרש והרמז והפשט והכל, נשארו לו מכל התורה 3 קושיות, ואחת מהן זה פרה אדומה - שגם שלמה המלך לא השיג. ועוד 2 קושיות, זהו, כל שאר התורה - היתה נהירה וברורה לו. - זה הש תוקקות לחכמה.
הוא בגיל 6 נתן דרשות ב-2 בתי כנסת, בגיל 7 הוא גמר את כל הש"ס, בגיל 8 הוא גמר את הקבלה, בגיל 13 כבר לא היה לו מה להוסיף. זה היה הגאון מוילנא, בגיל 13 הוא הגיף את החלונות ולא רצה יותר לראות את הרחוב והיה לומד לאור נרות. ומה הוא היה אוכל? פת שרויה במים! כמו ציפור, והיה שולק את זה - בשביל לא להינות, ובערב אותו דבר. וכמה היה ישן? כל 6 שעות - חצי שעה, כדי שלא יטעם 'טעם מות' כמו 'שינת הסוס' - זה נקרא 'להשתוקק לתורה!' "ובלב כל חכם לב - נתתי חכמה". ורצו לבוא אליו 'מגידים' מעולם האמת ללמוד איתו - והוא לא הסכים, מלאכים רצו ללמוד איתו הוא לא הסכים, רק בכוחו ובעמלו, כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום על עצמו: "אף תורתי שעמדה לי באף".
אז זאת אומרת זה נקרא השיעור של אדם שצריך לבקש חכמה בשביל שהקב"ה יתן לו חכמה בלי מגבלה.
בואו נראה עד כמה צריך להשתדל להשיג את החכמה, עכשיו נראה עד כמה צריך לא להשתוקק, כמה צריך להשתדל.
לומדים את זה מיהושע בן נון, שהוא נבחר להיות מלך על ישראל במקום משה רבינו עליו השלום, בזכות מה הוא זכה יהושע בן נון? יהושע בן נון זכה בזכות שכתוב עליו בפסוק: "איש אשר רוח בו" מה זה אומר "איש אשר רוח בו" ? לנו אין רוח? גם אנחנו יש לנו רוח, מה הכונה "איש אשר רוח בו" ?
מפרש הספורנו: "מוכן לקבל אור פני מלך חיים כענין שכתוב "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
זאת אומרת הכלי קיבול שלו, הלב שלו מוכן לקבל פני אור מלך חיים זה היתה רוחו כל הזמן מוכן לקבל לקבל לקבל לקבל לקבל לקבל לקבל כל הזמן! מוכן לקבל אור פני מלך חיים כמו שכתוב "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
הנה מוכח לפי דברי הספורנו מה שבארנו את הכתוב כי "חכם לב" זה מי שמוכן לקבל אור פני מלך חיים וזאת היתה המעלה של יהושע בן נון.
רש"י אומר: שכל 40 יום שעלה משה רבינו להר סיני, המתין לו יהושע בן נון למרגלות ההר ונטע שם את אהלו. וכל כך למה? אלא כדי שמיד ברדת משה רבינו מן ההר - יוכל לשמשו כי כתוב 'גדול שמושה יותר מלימודה' לשמש את התלמיד חכם להיות במחיצתו, לראות באורחותיו, זה דבר גדול מאוד! והשימוש יותר גדול מהלימוד.
עזב יהושע את ביתו ואת כל ישראל והכל בשביל רווח של כמה רגעים ספורים, שזה מהלך מההר עד מחנה ישראל, היה יכול להמתין, ולבוא ברגעים האחרונים, והמהלך הזה ברגע שמשה יורד - היה הולך את הדרך, כמה היה מפסיד? כמה רגעים?
אבל, לא! זו היתה ההשתדלות שלו להיות צמוד! צמוד למשה רבינו.
עליו נאמר: "לחם אבירים אכל איש" - זה יהושע בן נון שירד לו מן כנגד כל ישראל! לחם אבירים זה המן שירד מן השמים שמלאכי השרת אוכלים אותו בעולמות העליונים, אכל איש, מי זה האיש? זה יהושע בן נון, וירד לו מן כנגד כל ישראל. מה הכונה? האם ירדה לו כמות, כמו שירדה לכל ישראל, אם להם ירד מליארדים - אז גם לו? לא!
אלא מה? הכונה היא, כשעושים נס כמו ירידת המן, אז כל מי שנמצא בתוך הכלל אוכל מקערת הכלל והוא לא צריך 'בזכות פרטית' כי המן יורד בזכות הכלל כולו, הזכות של כלל ישראל - גרמה שמגיע להם מן, ואז גם אם יש ביניהם מי שלא ראוי לאכול בזכות פרטית, הוא נהנה מן הקערה של כולם מה שנקרא, אבל אם הוא יהיה באופן פרטי - הוא לא יהיה ראוי לקבל נס כזה שירד לו מן השמים, אבל מי שנפרד מן הכלל, אפילו מתרחק במקצת מהם - הוא כבר צריך זכות עצמית, כיון שהוא לא אוכל משל הכלל.
זה מה שאמרו חז"ל: שיהושע בן נון זכה לאכול בזכות פרטית! וירד לו מן, כמו שירד לכלל. כמו שכלל ישראל היו ראויים לזכות הזו, הוא באופן פרטי היה ראוי לזכות הזו.
ולמה התעכב במקום ההוא כשאין לו מה לאכול שם?
נמצא, שמה שהשם שיבח את עם שיראל: "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" והשם משבח את עם ישראל שמליונים יצאו למדבר עם ילדים תינוקות בלי לקחת מזון מספיק, וסמכו על הקב"ה - זה שבח גדול! אז למה הם הלכו? כי הם 'הלכו אחרי השם' מי שהולך אחרי השם - לא דואג לאוכל ולא דואג לשום דבר! הולך אחרי השם בלי שום חשבון.
כך עשה יהושע בן נון כשהלך אחרי ריבו למדבר להמתין לו מתחת ההר ולא דאג לאוכל, אז הקב"ה נתן לו מן כמו לכלל ישראל.
וזה שלא יפסיד רגע 1 מן החכמה!! שמעתם מה זה 'להשתדל'? זה נקרא להשתדל; זאת אומרת אתה מגיע לכולל לפני כולם, והולך אחרי כולם, ולאן אתה הולך? ללמוד. זה נקרא אדם "חכם לב" ש'משתוקק' אדם כזה - השם מבטיח לו: אני אתן לך חכמה! וכשהשם נותן חכמה - חביבי! זה לא צחוק, זה לא חכמה שכלית, זה לא כמו שאתה עם השכל מנסה להבין דברים, לא! זה מתנה!
כשהתעורר שלמה המלך הוא הבין את שיחת החיות, שיחת האילנות, שיחת דקלים הוא הבין את כל מה שמתרחש בכל הבריאה כולה! חכמה טבעית, חכמה רוחנית חכמה אלקית כל החכמות היה לו.
כתב הרמב"ן: מה היתה המדריגה של יהושע בן נון ביחס לכל חכמי ישראל שהיו באותו הדור?
כותב הרמב"ן בפרשת שלח שסדר שמות המרגלים היה על פי מעלתם, אז המרגלים נמנו; הראשון השני השלישי הרביעי החמישי וכו' מה היתה המדרגה שלו? הוא נמנה החמישי!
ו'בעל הטורים' כתב: "ראשי בני ישראל המה - מדובר שהיו כולם שרי חמישים". אז אם היו שרי חמישים, היו גם שרי מאות והיום גם שרי אלפים, וכמה הם היו ? עוד 6600 ו-4 שקדמו לו, אז 6604 היו יותר גדולים מיהושע בן נון בדורו! אז למה הוא זכה? אם היו יותר גדולים ממנו כל כך הרבה! למה הוא זכה?
אלא היתה לו מעלה שלא היתה לאחרים "איש אשר רוח בו" בזה הוא היה גדול מכולם! ומה אמר הספורנו? "מוכן לקבל פני אור מלך חיים" נמצא שבעלת הביקוש; לבקש! לבקש את השם, לבקש חכמה, לבקש תורה, אבל לבקש בסוג ביקוש כזה - זו הגדולה מכל המעלות שבעולם! וגדול היה כוחו של יהושע בן נון בזה.
טוב, חז"ל מספרים לנו במסכת נדה עמ' ע': "תנו רבנן 12 דברים שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושע בן חנניה, ואחד מהם: "מה יעשה אדם ויחכם?"
אמר להם: "ירבה בישיבה וימעט בסחורה" אדם כזה צריך להרבות בישיבה לשבת וללמוד וללמוד בישיבה וימעט בסחורה - רק כדי מחיה.
אמרו לו: "הרבה עשו כן ולא הועיל להם" הרבה ישבו בישיבה והרבה למדו והרבה טרחו ולא עלתה בידם והם לא נהיו חכמים גדולים ומפורסמים!
מה ענה להם? "אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: "כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
חכמה זה מתנה שהשם נותן, "השם יתן", יתן לשון מתנה "השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".
אז כתוב שהוא אמר להם לענין החכמה "ירבה בישיבה" אבל הוא לא הסביר להם כמה צריך להתפלל?
אבל נשאלת עוד שאלה: למה הוא אומר להם בכלל "ירבה בישיבה" אם זה תלוי גם בתפילה?
אז הפירוש הוא: "זה בלי זה אי אפשר" צריך גם ישיבה וגם תפילה.
טוב, אחרי שבן אדם כל כך משתדל ורוצה להחכים, צריך עדיין תפילה ורחמי שמים, אז איזה סוג תפילה הוא צריך להתפלל?
לומדים את זה גם כן ממישהו, הגמרא בתמורה טז' אומרת, לומדים את זה מתפילתו של עתניאל בן קנז: "ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר: אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עוצבי"
מפרשים חכמים: מה הכונה שלו בתפילתו זו? אם ברך תברכני - הוא אמר לקב"ה: בתורה! והרבית את גבולי זה לא עוד 5 דונם, - אלא בתלמידים! והיתה ידך עמי - הכונה שלא ישתכח תלמודי מליבי, מה שאני לומד - שאני אזכור. ועשית מרעה - זה לא מספיק ללמוד לבד, אלא שיזדמנו לי רעים כמותי, אני רוצה כאלה שיש להם השתוקקות ללמוד כמוני! לבלתי עוצבי - שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. אם אתה עושה כן - מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי לשאול. אם השם לא תתן לי את בקשתי - הריני מת בעצבוני. מיד ויבא אלקים את אשר שאל.
הנה, הוסיפו חז"ל תיבה שלא מופיעה שם בטקסט בפסוקים, מה כתוב? "מיד ויבא אלקים" וזה לא נרמז בקרא, בפסוק. כי מאחר שאמר "אם אתה עושה כן - מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי לשאול!" כלומר, ששלימות החכמה היא ענין של חיים ומות בשבילו, אם אתה עושה כך - את התנאים האלה, אני יכול לחיות, אם אתה לא עושה כך - אני לא יכול לחיות. אז מתי זה יקרה? מיד! לכן הוסיפו חכמים, שזה ענין של חיים ומות בשבילו. ועל ידי בקשה כזו הקב"ה נותן מיד! גם הקב"ה נותן מיד!
ככה צריכה להיות הבקשה של מי שחשקה נפשו בתורה מאת הקב"ה: שיחון אותו בתורה, ועליו לחוש בכל נימי נפשו כי אם הוא זוכה לתורה - מוטב! ואם לאו - הוא הולך חלילה לשאול בלי תקוה. מי שמבקש רחמים מהקב"ה שירחם עליו - בהרגשה כזאת - נענה מיד!
זה מה שאמר הפסוק בתהלים: "אנכי השם אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו"
ופירשו רש"י והאבן עזרא: שהכונה על התפילה, הרחב פיך ושאל ככול אשר תוכל ואמלאהו מיד!".
ותשמעו עוד ממי מצינו דוגמא כזו?
איוב שמתו לו 10 ילדים ביום אחד! והיה לו שחין בכל הגוף, והפסיד את כל ממונו, וירד מרמה של חיי עולם הבא בעולם הזה - להאדם הכי מצטער ומיוסר בעולם! 'יסורי איוב' זה התיאור המקסימלי ליסורים בעולם הזה.
איוב במצבו הנורא ואיום! ביסורים העל אנושיים!! למה? כי השם אמר לשטן: אתה יכול לפגוע באיוב, אבל תדאג רק דבר אחד: שהנשמה שלו לא תצא!
כתוב שהעונש של השטן - היה יותר קשה משל איוב! השם אמר לו כאילו: 'שבור את החבית - ושמור את יינה!' אני מרשה לך לשבור את החבית, שיהיה בה מלא חורים - ותדאג שהיין לא יצא!
אתם יודעים מה זה? שאחרי שהוא שבור לשמור כל הזמן שהיין לא יצא?
הוא אמר לו: אתה תביא לו יסורים של 'יציאת נשמה' אבל אתה תדאג שהנשמה לא תצא! אתם מבינים איזה יסורים הוא סבל? של יציאת נשמה ! לא פעם אחת, כל הזמן.
עכשיו, היה צריך לבקש אז איוב מהקב"ה בתחינה ובבכי: להפטר מהיסורים! ואולי היה צריך לבקש שיחזור למצבו הקודם; שהיה עשיר מופלג משופע בבנים שהיה לו כבוד אדיר!
אבל הוא לא ביקש דבר כזה, מה הוא כן ביקש ? "מי יתנני כירחי קדם כימי אלוק ישמרני" מה זה "ירחי קדם"? איזה הם ירחים שאין בהם שנים? ירחי לידה! אז הוא רצה לחזור למצב כמו שהוא היה בבטן של אמא, מה ישם שם? בתוך הבטן מה יש?
"דרש רבי שמלאי: "למה הולד דומה במעי אמו? נר דלוק על ראשו הכונה לנשמה, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן ימים שנאמר: "מי יתנני כירחי קדם" ומה יש שם? יש מלאך שמלמד את התינוק את כל התורה כולה! והוא צופה מסוף העולם ועד סופו. אז מי הרב'ה של התינוק? מלאך! ומה הוא מלמד אותו? את כל התורה! וזה מה שאנחנו אומרים: "חיי עולם נטע בתוכנו" כל התורה נטועה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו! וכל מה שאנחנו צריכים בעצם היום - זה להוציא את הנטיעות האלה שנטועות בנו החוצה.
אז את זה הוא ביקש איוב בתוך היסורים שלו! הוא ביקש את תכלית השלימות והטוב! של "ירחי קדם" כ'עובר במעי אמו' שזה כמו ה"חיי עולם" ממש! וכך צריך לבקש, וזוהי תפילה שבכוחה נענה האדם.
אלישע הנביא אמר לאשת עובדיה: "כלים ריקים אל תמעיטי" אשת עובדיה היו עליה חובות גדולים ש"הנושה בא לקחת" את הילדים שלה, הבן של אחאב רצה לקחת את הילדים שלה בעבור שהיא לא משלמת את החובות, ולמכור אותם לעבדים. אז היא הלכה, וביקשה מאלישע הנביא, אחרי שעובדיה בעלה שנפטר אמר לה: שהיא תלך ותבקש מאלישע שיציל אותה! מה הוא עשה עובדיה ? בא אליה הביתה,
ואמר לה: "מה יש לך בבית?"
אז היא אמרה לו: "שיש לה קצת שמן"
אז הוא אמר לה: "טוב, אז תאספי את כל הכלים הריקים אל תמעיטי" תביאי מליון, 2 מליון, 5 מליון, 10 מליון, כמה שאת יכולה! תביאי כלים ריקים אל תמעיטי, הלכה לשכנים, כל הילדים מחפשים כלים כלים כלים כלים,
ואמר: שהשמן יתמלא על פי נס! ויתרבה בלי גבול! אבל את ה'בית קיבול' - האדם צריך להכין.
זאת אומרת היא היתה צריכה להכין את הכלים כדי שיקבלו את השמן שבא בנס.
וכאשר אמר הנער: "אין עוד כלי" - עמד השמן! זאת אומרת ברגע שה'בית קיבול' הסתיים - נגמר הסיפור! אין יותר אפשרות לתת.
כך צריך אדם להשתדל בכל כוחו להתפלל להשם: שיתן לו חכמה דעת ותבונה בלי הפסקה! שהבית קיבול יהיה בלי סוף! ואז השם ימלאהו בלי גבול; "פתח פיך - ואמלאהו!"
אברהם אבינו כך עשה, הוא לא שאף רק לעבוד בכוחותיו, ולא רק במקומו - אלא בכל העולם כולו! והקב"ה נתן לו את כל אשר דרש וביקש.
לכן כתוב: "מנח ועד אברהם 10 דורות שהיו באים ומכעיסים לפני הקב"ה עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם!" אתם מבינים מה הוא לקח? הוא לקח את כל מה שהיה מגיע ל-10 דורות, את כל מה שהיה מגיע להם סיעתא דשמיא - הוא לקח לעצמו לבד!
נו, מי יש לו שאיפות ב'עזריה' כאלה? ואתם יש לכם שם של 'מושב' חבל על הזמן! שהשם עוזר לכם! אז אתם צריכים רק לבקש חכמה. ופה כל אחד ברוך השם מסודר; יש לו קרקע, יש לו דירה, יש שטחים נאים, יש שקט, אפשר ללמוד, אפשר לעסוק בתורה, אפשר להיות מאושרים! אבל צריך לשאוף למשהו - משהו רציני!
עכשיו בואו נראה, יש רק בעיה 1 שמפריעה לאנשים: כל אחד מתקנא בשני! העשיר מתקנא בעני, והעני מתקנא בעשיר. איך יכול להיות? איך יכול להיות? איך יכול להיות? העשיר לא מפסוט והעני לא מפסוט!… איך יכול להיות? יכול להיות דבר כזה? יש פה מישהו שאומרים לו אתה רוצה להיות עשיר היה אומר לא! לא, תודה! ומתכוין ברצינות? יש מישהו שהיו נותנים לו עוד 10 דונם והיה מוותר? יש מישהו שהיו נותנים לו עכשיו 2 מכוניות מרצדס ליד הבית היה אומר עזוב אותי מזה בחיאת אני אין לי כח בשביל דברים כאלה קח קח קח ? מישהו היו שמים לו עכשיו בבנק מליון $ בחשבון היה אומר מה פתאום? לא מגיע לי! ??? בואו תשמעו יהודים יקרים המגיד מדובנא אמר משל נפלא! במשך 30 שנה לא היה לו לרבי שמעון העני כסף להלביש את ילדיו ולהאכיל את צאצאיו עד שנהיה לפתע עשיר העולם נפתח לפניו ביתו נתמלא עושר הפסיק סוף סוף לאכול לחם טבול בשמן מריר והחל אוכלים מאכלים לפי תפריט של בית המלוכה כדרכם של עשירים בשבועות הראשונים כל מעדן חדש האציל עליו שמחה ואושר כך חודש כך חודשיים כל יום בשר ודגים וכל מטעמים חלפה מחצית שנה והוא כבר שכח את ימי העוני והתרגל לשובע המאכלים המדושנים הפכו להיות טבעיים בביתו והוא התרגל אליהם כשהגיעה שבת קודש ניכר עליו חסרון ב'עונג!' אין לו כבר ממה להינות… כי גם בימי החול הוא היה אוכל מכל טוב המטעמים! גם כשבא לשמחת נישואין או ברית מילה לא הצליח להגיע לשמחה שהרי אכל מאכלים יותר טובים בבית… ו- לא הצליח לצאת בשמחה מהשמחות וכך לאט לאט חלפה לה ההנאה גם בביגוד בימים הראשונים לעושר קנה חליפה חדשה שמח ומאושר! לאחר חודש קנה עוד בגדים מתוך אבל לאחר שנה לא חש שום סיפוק ושמחה ההנאה היתה ממנו והלאה! כשהיה לובש חולצה חדשה לא היה לו אפילו קמצוץ של הנאה כשהיה עני היה רוקד משמחה על כל נעלים חדשות שהשיג מלטף אותם מביט עליהם זמן ממושך שומר שחלילה לא ישרטו ולא יתלכלכו וכעשיר לא נהנה מנעלים חדשות הוא התרגל מה המסקנא? שהעושר הביגוד הנכסים וכל הסובב אינם חשובים מפאת עצמם חשיבותם של הדברים היא רק כל זמן שאינם מצויים אבל כאשר יהיו לו כורסאות וכיסאות מעור נברשות מכסף וזהב אפילו אם יגיע לבקר ולהתאכסן בבית עשירים לא יחוש בשינוי הוא לא יהנה! אבל העני שלא מצוי אצלו אותו איש פשוט נהנה עד מאוד כל רגע מהכורסאות ומהריהוט היפה אבל גם הוא יהנה כל זמן שיש בזה חידוש והדבר נדיר! כשיתרגל - ההנאה תפרח ותעלם לה! כל הסיפוק שבעולם הזה קיים רק כאשר הדבר לא זמין, ואינו מצוי.
זאת אומרת כל המותרות האלה: אין להם ערך עצמי והנאה אמיתית! רק כשהם חסרים.
אם מישהו פה ב'עזריה' קנה לו ג'קוזי הביתה, אז בטוח שפעמיים 3 ראשונות הוא עשה ומאז זה עומד רק לאורחים… כי ההתלהבות עברה!
איך הילדים היו בהתחלה? אופנים אופנים אופנים תקנה לי אופנים אופנים אופנים אחרי שבועיים 'לא רוצה ללכת'
- קניתי לך אופנים קפוץ למכולת תביא חלב!
'לא רוצה! אין לי כח'
- אבל אופנים אופנים אופנים
- לא רוצה אופנים לא רוצה! נגמר…
'סקטים' בהתחלה דרררר כל הרחובות אחרי זה איפה הם? - הוא לא יודע… וכן הלאה
זאת אומרת זה דבר גדול! מה שאנחנו לומדים פה חבר'ה! תבינו את זה, זה יחסוך לכם הרבה הוצאות כל החיים עד שתבינו את זה, אז לכן שימו לב!
כל הדברים אינם חשובים מפאת עצמם חשיבותם הם רק כל זמן שאינם מצוים!
עכשיו בלשונו של המגיד מדובנא זה כך: "כוחו של מיעוט המציאות להחשיב את הגרוע ולהעלותו במעלה הגבעות!"
עוד פעם: "הכוח של מיעוט המציאות" כשאתה חסר ובמציאות אין לך כלום מה הכוח של זה? הכח של זה- זה להחשיב אפילו דברים גרועים כורסאות מעור כמו זה כמו זה כמו זה כמו זה ומעלה את זה במעלה הגבעות כאילו זה פסגת התשוקות והתאוות וההשגיות!
ולהפך! מה קורה כשיש ריבוי המציאות? כשכבר יש לך הכל - שפע! אתה 'ביל גייטס' מה עכשיו? גדול כח ההרגל עמו - להפילו ממדרגת חשיבות למדרגה פחותה מאוד!
תלכו ב'רמת אביב ג' תראו מה זורקים בפח? מה שאתם שואפים לקנות! למה הם זורקים? כי כבר נמאס להם! מסך LCD מחליפים כל חצי שנה ואחד אם קונה LCD כבר 22 אינצ' או 42 אוו קורא לכל החברה': 'בואו תראו בואו תראו אצלי סרט בואו תראו בואו תראו!'
- מה קרה? יש לו מסך…
ביפן, כל 3 חודשים זורקים את כל המכשירים האלקטרונים בפח! אתה הולך ביפן נכנס לבתים פותח את הפחים מוצא טיפים מוצא נגנים מוצא הכל! כי שמה כל 3 חודשים מתחדש כבר 'ליין' חדש יש! והיפנים אצלהם להיות 'אין' זה חבל על הזמן! שלא יהיה להם מה לאכול - אבל אלקטרוניקה? זה חייב להיות להכי תפרן!
שלמה המלך במשלי אמר את אותם הדברים! אבל הוא לא אמר את אותם דברים על אוכל ונכסים, אלא על קשרי הנאה בין ידידים; גם זה צריך ללמוד. שימו לב!
"גם בין בני אדם שהם אוהבים וידידים אם תהיה רגיל להיות אצלם בכל עת - תרד ממעלתך ותפוג הידידות הגדולה שהיתה ביניכם!" כזה הוא העולם! איך אומר את זה שלמה המלך בלשונו בפסוק? "הוקר רגליך מבית רעך - פן ישבעך ושנאך" תדע לך, תוקיר את הרגל שלך מבית רעך, הוא רעך, אבל תדע! הוא ישבע ממך - והוא ישנא אותך אחר כך!
אומר רש"י: "כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו "פן תשבענו והקאותו" מרוב שיהיה לך הרבה אתה תקיא!, כך "הוקר רגלך מבית רעך" אף על פי שהוא מקרבך תמנע מלבוא שם יום יום! "פן ישבעך וישנא אותך - זה הפשט.
המדרש של זה, המדרש של זה: "אל תהיה רגיל לחטוא 'שוגג' - ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית השם - שהקב"ה נקרא 'רע' של עם ישראל; "זה דודי וזה רעי". אז אומר "הוקר רגליך מבית רעך" הכונה מבית המקדש להביא על שגגות כל פעם להביא על שגגות חטאות ואשמות כי בסוף הוא ישנאך כי אתה יותר מידאי מבקר פה ומביא שגגות שגגות שגגות…
ובהמשך, מה קרה בהמשך? הלך לו אותו עשיר, אתם זוכרים את העשיר, כן, ר' שמעון, ר' שמעון העני שנהיה עשיר, כן, הלך לו אותו עשיר בין ספסלי בית המדרש, וראה עני פלוני מיושבי בית הכנסת שמח וטוב לב!
'מה קרה שהוא כל כך מאושר?'
השיבו לו: "שמינו אותו להיות גבאי של העליות לספר תורה למשך שנה!" היום מינו אותו להיות גבאי אז הוא יושב בבית הכנסת אז הוא מבסוט! 'גבאי'; 'אתה ראשון, אתה שני, אתה שלישי, אתה שבוע הבא'… זה שהוא יכול להגיד את זה - פיש… איזה שמחה יש לו!
המשיך העשיר ושאל: 'ומהו שמח? הרי אין לו לחם בבית, הנעלים שלו פרומות, בסך הכל מינו אותו ל'גבאות קטנה'! והוא כל כך שמח?'
הוסיף ואמר לעצמו: 'אני בעל העושר - אינני שמח! רק אם אקבל ידיעה על רווח ענק! והוא מאושר מגבאות?!'
העשיר לא הצליח להבין זאת.
למחרת, גם העני לא הצליח להבין את העשיר!
מה קרה? כשעבר ליד ביתו של העשיר וניסה את מזלו להכנס ולקבל כמה פרוטות לצדקה - המשרת דחה אותו! ובישר: "אין היום קבלת קהל!"
- 'מה קרה? תמיד ביום שני בבוקר הוא מקבל קהל'
השיב לו המשרת: "אתמול היה כאן סוחר שלא דיבר עמו בדרך ארץ - ובעל הבית כעס מאוד כל הלילה! בבוקר השכם גם הודיעו לו על הפסדים קלים בבורסה - אז אין מה לדבר היום! לא תוכלו להתקבל".
העני תפס את ראשו וחשב: "רבונו של עולם! הוא כעוס? הוא כעוס? לי אין אחד ממליון מהעושר שלו, והאושר שיש לו, מגדולתו ומנכסיו, אילו היה לי - ולו משהו! ממה שיש לו - הרי הייתי יוצא בריקודים ובמחולות ברחובות! לעולם לא הייתי כועס, שמח וצוהל הייתי מבוקר ועד ערב! והוא שבור וכעוס?!"
מה אתם אומרים?
האמת: שניהם צודקים!
העני לא מבין בצדק: איך העשיר מסוגל להיות עצוב?
העשיר גם הוא מתפלא בצדק: איך העני יכול להיות שמח?
ושניהם שואלים טוב!
מה אפשר לענות להם?
אומר המגיד מדובנא: כי יש להשיב על שאלותיהם במשל;
בשעת הבוקר המוקדמת, אתם בטח רואים את זה ה'שדות בעזריה' מכוסים בטל, ומרחוק נראה הטל על פני כל האדמה מבריק! כשמתקרבים ונוגעים מוצאים ציפוי דק של טל - שאי אפשר למשש אותו!
כך גם האושר והעוני, הצער והשמחה - אין לו לעשיר יתרון ומעלה יותר מהעני השכן שלו, שניהם נהנים ושניהם מצטערים מהעולם בשוה; העני שאין לו - נהנה! בסעודת לחם עם שמן - כמו העשיר במעדנים.
כי העולם חשוב, נערץ ונאהב - רק בליבו של מי שעומד מרחוק! כשרואים את הטל מרחוק - רואים שהוא מכסה את כל העולם! כשמתקרבים אליו באמת - הוא לא משאיר רושם אפילו על היד!
אז מי? אז מי נחשב אצלו העולם נערץ ונאהב? רק מי שהוא באמת רחוק! למה העני מקנא כל כך לעשיר? כיון שהוא עומד רחוק ממנו! אם רק יתחיל להתקרב ולקבל את הצלחות ואת ההצלחות של העשיר - תפוג ותעלם ההנאה כאבק פורח! כמו טל הבוקר שנראה ממרחק על פני האדמה עד שמתקרבים ונוגעים בו - ואין כלום!
סיים המגיד מדובנא: "דע! כי אין בעולם 'טוב אמיתי' אלא 'טוב יחסי' כל זמן שהוא 'נדיר'!"
שמעתם? רק כשזה נדיר - זה טוב בעיניכם. והעושר לא ינעם לעני כאשר יגיע אליו ויתרגל אליו. הכל זה פרי דמיון!
יש רק "עשיר" אמיתי אחד - "השמח בחלקו!" ויש רק "חכם" אחד - זה "הלומד מכל אדם!"
אז למה אנשים טועים? כי הם לא לומדים תורה! אם היו חכמים, חכמי לב - היו משיגים את הדברים האלה.
אבל אני אגיד לכם מי עובד עלינו? מי שעובד עלינו - זה כלב! יש כלב אחד שהוא עובד עלינו… אווה! איך הוא עובד עלינו.
תשמעו: המדרש מספר בבראשית רבה: "רבי תנחום בן מריון ראה דבר משונה! כשחלף ליד מאפית לחמים ברומי - רומא. כידוע, עיקר עבודתו של האופה לאפות לחם טרי בלילה ולשווקו לקראת הבוקר, והנה בעל המאפיה ברומי עבד קשה מתחילת הלילה עד שהשלים את המכסה היומית שלו 150 לחמים! נוהג היה לשטוח את הלחמים על קרשים בפתח המאפיה קומה על גבי קומה, ומשסיים את מלאכתו חש עייפות בכל אבריו ישב בצידי המאפיה והתנמנם…
רבי תנחום הבין שבצידי השביל הצר ליד פתח המאפיה עמד כלב רעב! שהיה עסוק בתוכניות: 'איך לחטוף לחם בלי להתפס?' מה עשה? הכלב גם הוא עשה עצמו כישן! ו'כלב קטן ישן - לא מזיק' הציץ הכלב בעינו האחת לראות האם האופה כבר נרדם ושינתו עמוקה? כשהיה בטוח שהאופה ישן - התרומם על רגליו הצנומות, נכנס פנימה בזריזות - הדף והפך את כל הקרשים! תפס לחם - וברח!
שאל רבי חיים שמולביץ' זצ"ל: למה זכה הכלב הזה להכנס למדרש? מה פתאום המדרש מספר לנו על הכלב ברומי של המאפיה?
והשיב: חז"ל מגלים לנו בזאת את פקחותו של היצר הרע שנקרא "כלב"; כל זמן שבעל הבית לא ישן וכשהוא ער - הכלב לא נכנס! כי יש לו פחד!
יצר הרע ממתין עד שתרדם על משמרתך - הוא רובץ על הפתח, ממתין בסבלנות; ברגע שהאופה נרדם על משמרתו - הכלב נכנס רץ פנימה הופך את הקרשים ותופס את הלחם!
אם היינו מנהלים שיחה עם הכלב הזה, והיינו שואלים אותו: 'ר' כלב! למה הפכת את הכל? הרי בסך הכל רצית לחם אחד, למה הפכת את הכל? לשם מה חסרה לך המהפכה הזאת? הרי לא באת עם משאית לחטוף לחמים ולמכור אותם בחנויות אלא רק להשביע את רעבונך, כמה אתה כבר יכול להכניס לפה? לחם בודד ? שנים, הרי כלב לא זקוק ליותר! אז למה הפכת את כל הקרשים? תפוס לחם אחד ולך!'
אלא, הכלב פיקח גדול! כשהוא עולה על הקרשים לחטוף לחם בודד - יש סיכוים טובים שבעל הבית יתעורר ויבהל: "אוי! הגיע הכלב! הגיע הכלב!" והוא ירוץ לחלץ את הלחם מפיו.
והכלב של רומא - הוא היה ערמומי! הוא חשש מכך, שאם הוא יבוא לחטוף רק לחם 1 אז יתעורר האופה וירדוף אחריו אז הוא התנהג בפיקחות! הוא הפך את כל המאפיה ואת כל הקרשים ואת כל הלחמים! למה? ככה נעשה רעש גדול! בעל הבית ששומע את הבלאגן מתעורר מבהלה מקול הרעש
ואומר: "יאו! גנבים באו לגנוב את כל המאפיה!" והוא רץ בכל כחו לעבר הקרשים, ואז הוא מבחין שבסך הכל מדובר בכלב בודד שחומק מבין הקרשים - בפיו לחם קטן!
אז הוא נרגע, אומר: "אה! סך הכל כלב קטן ולחם אחד - שילך לו לחיים ולשלום עם לחמניה… וככה הוא חוזר לשנתו"
נקש רבי חיים שמולביץ' זצ"ל על הסטנדר! וסיים את הדרשה ואמר: "היצר הרע שנקרא כלב הוא בא להוריד את האדם לגמרי מן הפסים! אז מה עושה?
בסוף הוא מסתדר עם הבן אדם ואומר לו: "לא נורא! רק עבירה אחת! רק עבירה אחת! רק לחם אחד אני פיתיתי אותך, רק לחם אחד! פחות שעת לימוד אחד למדת היום, לא נורא! למדת פחות שעה, לא נורא! לא נורא"
ואז הבן אדם מסתדר איתו עם יצר הרע ואומר: "נו, נו ברוך השם! היום רק הפסדתי שעה - היו ימים שהפסדתי יותר היום רק שעה לא נורא! והוא ביקש להכשיל אותי בהרבה עבירות - היצר הרע, בסוף הוא רק חטף עבירה אחת - לא נורא! יצאתי בזול…"
וזו הפקחות של היצר הרע! הוא לא מעונין כעת ביותר מידאי, די לו להכשיל את האדם בחטא קטן! ומחר הוא יעשה עוד פסיעה, מחרתיים - חטא יותר גדול!
ראיתם כלבים חכמים כאלה? יש בעזריה?
[הקהל והרב מחייכים…]
יהודים יקרים! אם אתם תאמצו לכם רק משהו קטן מכל מה שלמדנו - אתם תהיו מאושרים עלי אדמות!
אם תהיה לכם השתוקות להיות חכמים - מובטח לכם שהקב"ה יתן לכם כל חכמה שרק תבקשו!
אבל הביקוש צריך להיות כמו שלמדנו.
אם אתם שואפים להיות עשירים - תזכרו שבסוף תקנאו בעניים… אז לא כדאי לרוץ…
אתם יודעים שבעלי בית עובדים כל הזמן! והפועלים יוצאים לחופש… אז אל תחשבו שמה ש'רחוק' זה באמת כמו שרואים… זה כמו הטל - שחושבים שזה ממלא את כל הכדור! אבל כשניגשים לשם כל הברק הזה זה בסך הכל איזה מין לחלוחית קלה ולא יותר מזה!
וצריך להזהר מן הכלב! הכלב עושה הרבה בלאגן!! ובסוף הוא מרגיע אותנו: "לא נורא! לא, היום רק נרדמת בשיעור, היום רק פיספסת את התפילה, היום רק איחרת קצת, היום רק…"
ככה הוא מרגיע אותכם שזה 'לא אסון!'
זאת אומרת אם ישאלו את בעל המאפיה, תגיד: "מה אתה מעדיף? שתבוא כנופיה של שודדים ויגנבו לך את כל המאפיה והלחמים או שכל ערב יבוא כלב ויקח לך לחמניה 1?"
אה! בטח שהוא יתפשר על זה! ודאי עדיף.
כן, אבל הכלב הזה יש לו תוכנית על כל המאפיה! רק הוא מתחיל להרגיל אותך בלחמניה 1, אחר כך 2, אחר כך זה… וכן הלאה.
לכן יהודים יקרים! כל מי שרציני - אומר הפסוק: "קחו עמכם דברים - ושובו אל השם!" אז כל אחד יקח מפה מה שהוא רוצה; 3 דברים דיברנו, אחד מהם - גם טוב! 3? זה הכי טוב!
אבל אתם לא שואפים הרי לאושר כזה - 3 דברים לקחת על עצמנו??? מליונים - כן, שטחים - כן, מכוניות - כן, חומריות - מלא! תביא אל תפסיק, תוריד! תוריד עוד, תוריד.
רוחניות? כמה שפחות! לא להעמיס, לא להעמיס, לאט -לאט, תן לנו לעכל את זה, שבוע שבועיים, נראה את זה ב'שידור חוזר', לא קלטנו את זה כל כך, ואחרי זה לאט לאט אולי נפנים משהו מתוך זה…
איך אני? צודק הא? 'אין חכם כבעל נסיון!'
שבוע טוב. לרב אמנון יצחק היקר תודה רבה על השיעורים שלך, בעיקר אני אוהבת ת'שאלות והתשובות שלך.
ב"ה תבורך🙏🏻תבורך🙏🏻הרב שבת שלום ומבורך 🌹🌹🌹🌹 ממש מרגש כמה אנשים יודעים להעריך את כל העזרה שאתה עושה לעם ישראל. השם יתברך 🙏🏻 יזכה אותך ואת כל הקרובים אליך לישועות וברכות מהשם יתברך🙏🏻 ויה"ר שכל משאלות לבכם יתגשמו לטובה אמן.
שלום לכבוד הרב! בהמשך לשיעורי כבוד הרב על השמחה (shofar.tv/lessons/17147), כשלוש שעות לפני כניסת השבת נתקענו ללא חלב לילדים ולנו הסתובבתי למעלה מחצי שעה לחפש חלב ברחבי איזורינו בבני ברק מסתבר מכמה סוחרים בחנויות שיש חוסר רציני בחלב בכשרות עדה חרדית של תנובה בלבד שרק זה מה שאנחנו שותים בקפ"ז. שרתי בדרכי עבדו עבדו.. לא התייאשתי ועשיתי סיבובים בשמחה! בסופו של דבר אכן מצאתי מינימרקט אחד שנשאר לו כמה שקיות אחרונות שהוא גם היה האחרון באיזורנו שאני מכיר לפני החזרה הביתה! ב"ה קניתי מספיק חלב לכמה ימים טובים "בשמחה ובטוב לבב" כפי שכבוד הרב לימד אותנו תודה רבה לרב על הלימוד הנפלא שבין דבר גדול, בין דבר קטן שאנחנו צריכים כמו חלב סך הכל, ניתן להשיג אם רק נהיה בשמחה גמורה ונשיר! שבת שלום ומבורך לכבוד הרב ומשפחתו דוד ביטון.
כבוד הרב, שיהיה שבת מבורכת (אמן) בעודי שומעת את השיעור של השמחה (shofar.tv/lessons/17147) לפתע היתה אזעקה בעירנו - התחלתי לרקוד משמחה! הילדים שהיו רגילים להיות חיוורים - החלו לצחוק ושמחו בממ"ד פעם ראשונה בחיים!
שלום עליכם רבנו, ב"ה היום מוקדם יותר ירד החום לתינוק והוא מרגיש טוב יותר, שרנו סביבו: "עבדו-עבדו-עבדו את השם בשמחה!" והנה ברכת הרב ויישום לימודי קודשו - פעלו ישועה. תודה רבה רבה שבת מבורכת ושמחה.
ישתבח שמו לעד מלכנו איזה כיף להיות יהודי 🙏🏼 תודה רבה כבוד הרב שאתה מלמד אותנו תורה ומסייע לנו להבין את הזכות שזכינו לה שאנחנו הילדים של הקדוש ברוך הוא ויש לנו אין סוף סיבות לשמוח 😃😁 יהי רצון שהשי"ת יברך אותכם בכל הברכות כולם בשמחה בבריאות בשפע ובטוב לבב אמן שבת שלום ✨
כבוד הרב הרב אמנון יצחק שליט"א שבת שלום שמחה ומבורכת (אמן) לפני שעה נפל החשמל ברחוב שלי (ל"ע) ב"ה מיד זכרתי את דברי רבנו על היצר הרע שרוצה לעצור אותי מהכנות שבת מיד קמתי ושרתי: "עבדו את ה' בשמחה!" ורקדתי לא עבר מספר דקות והחשמל חזר תודה להשי"ת על הזכות להיות שייכים לצדיק אמת תודה רבה כבוד הרב.
שלום כבוד הרב, יש סיסמא חדשה בביתנו בזכות כבוד הרב, הבת שלי התלוננה בפני שאחותה נותנת לה "גבסות", אמרתי לה יש לי רעיון, מהיום כשהיא נותנת לך גבסות, את אומרת "אי" וקופצת משמחה ושרה: "עבדו את ה' בשמחה". היא סיפרה לי הבוקר, שאחותה נתנה לה גבסה והיא רקדה ושרה "עבדו את ה' בשמחה", וזה עבד ועוד איך עבד, במקום שתתפתח מריבה וויכוח כמו תמיד, נהיה הפוך, ברוך הוא וברוך שמו, שזכינו בעצות ורעיונות מכבוד הרב, שיהיה שבת שלום ומבורך (אמן), תודה רבה רבה על הכל.
אין ספק שהדגש שהרב היקר מייחס חשיבות עליונה לנושא השמחה, זהו שובר שוויון שמסייע לכל אדם לצלוח את כל אתגרי החיים. במקרים רבים שמעתי את הרב היקר מעביר מסרים על חשיבות השמחה לציבור. בסדרה הנוכחית נושא זה הוא מרכזי. בנוסף, הרב היקר מעביר את המסר לתפיסתי בשליחות שמושפעת מגורמים שונים (אמת, שליחות ועוד). יישר כח עצום! בהזדמנות זו אני מאחל לרב היקר: המשך הצלחה וברכה גדולה בהמשך. 🌹שבת שלום ומבורך לרב היקר🌹 (אמן).
רבנו אתה עושה כל כך טוב על הנשמה אני פשוט "מת" עליך כן יותר נכון ב"ה חי בזכותך ומקשיב לך יום ולילה יה"ר שהשי"ת יתן לך שנים ארוכים שנוכל להנות מחוכמתך עוד שנים רבות 🙏❤️ (אמן)
© 2024 כל הזכויות שמורות