קרית עקרון - קרית עקרון

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת נתן בן דוד ומרים,

‫בת שלום שרעבי,

‫מנוחתם עדן.

אמן.

‫ולהצלחת כל ילדיהם,

‫רחל, מזל, יוכבד, ציון, יהודית,

‫אורי, שרונה, עדינה,

‫ונכדם, ונינם, וצאצאם, ומשפחתם,

‫יבורכו מפה עליון לחזרה בתשובה,

‫בריאות, פרנסה והצלחה ‫בכול מכול כול.

אמן.

‫וגולדברג בריינה, בת רחל לאה, תזכה לחתן את כל ילדיה, ‫בריאות ואריכות ימים.

ורפואה שלמה לגיטאי בן גשא, ‫בכלל חולה עמו ישראל.

הערב אנחנו נלמד קצת ‫על התכלית של הבריאה שבעבורה נבראנו,

וקצת חשבון נפש.

בהמשך ניתן אפשרות לשאלות ותשובות.

וגם קצת הפתעות.

‫ויאמר עשו,

הנה אנוכי הולך למות,

‫ולמה זה לי בכורה?

‫הגמרא אומרת שעשו כפר בעיקר,

‫היה כופר ואפיקורוס.

נאמר כאן בפסוק, למה זה לי בכורה?

‫ונאמר במקום אחר, זה אלי ואנווהו.

כמו שבפסוק, זה אלי ואנווהו, ‫מדבר בקדוש ברוך הוא,

גם כאן שאמר, למה זה לי בכורה?

‫כפר בקדוש ברוך הוא.

למה לי זה?

אז זה אלי ואנווהו, למה לי זה?

אז הוא כפר

בקדוש ברוך הוא.

‫אמר רבי יצחק,

‫זה המשך לדרשה של אתמול,

‫אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא עובדיה הנביא,

‫שדר בין שני רשעים

ולא למד ממעשיהם,

‫הוא היה דר בין אחאב ואיזבל,

‫ולא למד ממעשיהם,

‫ויפרע

מעשיו הרשע,

‫שדר בין שני צדיקים,

יצחק ורבקה,

‫ולא למד ממעשיהם.

עובדיה היה גר אדומי,

‫והוא אמר על אדום בספר עובדיה, פרק א',

‫והיה בית יעקב אש,

זה מה שיהיה עוד מעט,

‫ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש,

‫ודלקו בהם ואכלום,

‫ולא יהיה שריד לבית עשיו,

‫כי השם דיבר.

עוד פעם הפסוק,

‫והיה בית יעקב אש,

‫ובית יוסף להבה,

ובית עשיו לקש,

ודלקו בהם ואכלום,

‫ולא יהיה שריד לבית עשיו,

‫כי השם דיבר.

‫אז זאת אומרת, עובדיה, שדר בין שני רשעים ‫ולא למד ממעשיהם, הוא ייפרע דווקא

מעשיו הרשע,

‫שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם.

‫וזה פלא גדול באמת,

‫איך אדם שגר בין יצחק ויעקב,

‫ועוד זכה להכיר את הסבא אברהם,

אדם שהכיר בגדלות האבות,

‫ובכוח שנמסר להם בברכות?

‫הרי הוא בכה בגיל 63, ‫הוא לא קיבל את הברכה,

‫והקדים אותו יעקב אחיו.

‫אדם כזה יהיה מסוגל להיות כופר ‫בקדוש-ברוך-הוא?

‫אלא מה הפירוש?

‫סוד הדבר נעוץ במה שהיה חסר לעשיו את ההרגשה,

‫זה אלי וענווהו.

תראו מה זה.

‫אדם שאצלו

אין את הבחינה של זה אלי ואנווהו ‫להתנאות לפני הקדוש-ברוך-הוא במצוות,

‫יכול להגיע לכפירה,

כמו עשיו.

‫ואפילו אם יהיה לו סבא ואבא ואבא של סבא,

‫כולם צדיקים האבות הקדושים, רגלי המרכבה,

‫הוא יכול לצאת, עשיו הרשע.

‫זה מה שלמדו חכמים, זיכרונם לברכה, ‫בגזירה שווה.

זה, זה.

זה אלי ואנווהו, למה זה לי בכורה? בגזירה שווה.

‫זה לא רק הלכה בלי טעם,

‫אלא גילוי דבר ונתינת טעם יש בדבר.

‫כל אדם ניתנה לו השליטה לעשות פה, בעולם הזה, כאוות נפשו.

‫כמו שאומר דוד המלך, עליו השלום, ‫תמשילהו במעשי ידיך.

‫הקדוש ברוך הוא נתן לאדם ממשלה.

‫תמשילהו במעשי ידיך.

‫כל שדת תחת רגליו.

‫הכול נתת תחת רגליו.

תחת רגליו של האדם.

האדם יכול לעלות על הירח, לדרוך עליו,

הכל תחת רגליו.

זה ההמשך של הפסוק.

ירח וכוכבים,

הכל תחת רגליו.

וזה לא לניסיון לאדם.

אם להשתמש בעולם למלות את תאוותיו

ולספק את דרישות גופו,

או שהוא מכיר שהוא שם כאן, שמו אותו כאן בעולם,

כדי לעמול ולשמור את מצוות התורה.

האדם צריך להחליט

מה הוא מבין,

האם הוא בא לאכול כמו בעל חי וליהנות ולהשתזף בשמש ולפהק,

או שהוא בא לעובדה ולשומרה,

הוא בא לעולם בשביל

לעמול בשמירת התורה והמצוות.

המסילת ישרים, כותב

הרמחל הקדוש,

שהעולם דומה למשחק

של שרים.

איזה משחק יש לשרים?

יש להם גן המבוכה.

מה זה גן המבוכה?

יש גן,

שדרות-שדרות של פרחים ועצים, מסיחים, אבל יפה, מסודר,

ויש בו שבילים, שבילים, שבילים רבים.

חלקם ישרים וחלקם אלכסונים.

ויש באמצע קתדרה ובמה.

בגן הזה נכנסים במקום אחד

וצריכים להגיע עד לאמצע

לקתדרה.

ומי שמגיע יותר מהר, כמובן, הוא חכם יותר,

הוא נבון יותר, הוא פיקח יותר וכו' וכו'.

זה משחק של השרים, קוראים לו גן המבוכה.

אז ככה הם מרוויחים כמה דברים. גם יש להם גן יפה,

גם יש הרבה פרחים,

יש גם זה, יש גם חוכמה.

נראה אותך אם תוכל להגיע, נראה תוך כמה זמן,

וכן הלאה.

זה נקרא גן השרים, גן המבוכה.

אז אומר על זה הרמח״ל במסילת ישרים.

המשל הזה על גן המבוכה נאמר לכאלה שכבר הגיעו למדרגה,

שהם מכירים את החובה בעולם.

הם יודעים כבר שצריך להגיע לקתדרה.

יש כאלה רק מתלהבים מהריח, מהפרחים, ונתקעים שם, לא יוצאים,

ולא מבינים שיש תכלית לגן. הגן הזה, לא עשו אותו סתם.

אבל זה מיועד רק לאנשים נבונים ופיקחים, שהם יודעים שצריך להגיע לקתדרה.

אלא נעלמת מהם רק הדרך איך להסיק, ואז הם צריכים לנסות כמה ניסיונות עד שהם יגיעו.

אבל לאדם שלא יודע איזה דרך ישכון אור,

עליו קודם להחליט מה מבוקשו בעולמו?

העולם הזה הוא יפה.

יש פה יותר מגן מבוכה.

יש מבוכה גדולה עם גן ועם ג'ונגלים ועם בני-אדם ועם כיכרות

ועם רחבות ובתים וגורדי שחקים.

זה גן גדול מאוד.

מה אתה מחפש אבל?

מה אתה מחפש?

יכול להיות שאחד עלה לאוטובוס והוא לא יודע איפה הוא רוצה לרדת?

רואים אותו נוסע וחוזר, נוסע וחוזר.

מה אתה עושה?

לאן אתה רוצה להגיע?

לא יודע, עוד לא חשבתי.

אז הוא נוסע בטחנה מרכזית, חוזר בחזרה עוד פעם.

עוד לא החליט

איפה כדאי לרדת.

יש אנשים כאלה,

נוסעים לפה, נוסעים לשם, טיילים בחו״ל, חוזרים עוד פעם. טוב, לאן אתה רוצה להגיע בסוף?

לא יודע, בינתיים אני מטייל.

עכשיו אני בגיל הטיפש-עשרה.

אחר כך אולי אני אתייצב קצת, דעתי, אולי אני אחליט. בינתיים לא בוער.

אני נוסע לטייל.

אדם שלא יודע איזה דרך ישכון אור,

עליו קודם להחליט מה מבוקשו בעולמו,

האם הוא רוצה את העולם הזה או שהוא רוצה את העולם הבא.

צריך אדם להחליט איזה עולם הוא רוצה.

ברור שהעולם הזה מסתיים ביום מן הימים,

והם מסתלקים מפה.

השאלה, בשביל מה נכנסנו לגן המבוכה?

בשביל מה נכנסנו?

אז הכניסו, אז היה ריח טוב, היו מראות יפים והיו כל מיני דברים נעימים,

ומה בסוף?

מאכל לתולעים?

בשביל מה באנו?

מה התכלית?

אדם צריך לבחון

מה התכלית.

יש דרכים ישרות

שמובילות את האדם לחיי נצח,

ויש דרכים עקומות

שמביאות את האדם לחיי העולם הזה.

באותה מסגרת רצים אנשים,

באותה מסגרת,

לפעמים באותה מהירות,

אבל זה לעולם הזה וזה לעולם הבא.

כמו שאמרו חכמים בברכות כח,

מודה אני לפניך,

כשיושבים בבית-המדרש בבוקר ומתחילים ללמוד,

אומרים,

מודה אני לפניך

ששמת חלקי בין יושבי בית-המדרש

ולא בין יושבי קרנות,

שאנו עמלים והם עמלים,

אנו רצים

והם רצים,

אנו רצים לחיי העולם הבא,

והם רצים לבאר שחת.

אז כולם רצים,

כולם עמלים,

כולם מגיעים.

אבל מי יישאר לו מכל זה משהו?

רק מי שהכין את עצמו לקראת חיי הנצח.

כולם רצים,

אבל הכיוונים הפוכים.

עשו מצדו בחר תענוגי עולם.

הוא היה עסוק כל הזמן, איש ציד, איש שדה, לצוד חיות ולצלותן. היה עושה שיחים,

קבב.

סטייקים כל היום.

עשו היה איש ציד, איש שדה.

והוא היה גם צד נפשות.

גם נשים הוא היה צד, וגם הנשים, שהיה שודד אותן.

הוא היה עולם הזה 100%.

כל העולם כולו לא מספק את אהבתו של עשו.

והיתה לו צורה שטחית של מילוי דרישות החושים,

וזאת היתה השקפת עולמו.

הוא לא התעמק לחדור מה תכלית החיים,

מה סיבת בריאת העולם,

הוא לא בדק מה תפקיד האדם,

הוא לא חשב מה יהיה סופו באחריתו.

מה לו לדברים מסובכים כאלה, בשעה שהחושים שיכורים מיופי הבריאה המרהיבה את העין

ומגן המבוכה.

והתורה דורשת מכל יהודי ויהודייה להשקיע את המרץ

בייפוי המצוות, לעשות מצוות ולנא אותם.

זה אלי ואנווהו.

וזה מיוסד על קבלת עול מלכות שמים והכרה בתכלית האדם,

מהי התכלית שאדם נברא.

המצוות הן המצאים להביא את העולם לתכליתו.

בשעה שאנחנו מקיימים את המצוות,

אנחנו מביאים את העולם לתכלית.

אתם יודעים שאנחנו אומרים בקריאת שמע,

וחרא אף השם בכם,

ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

אתם יודעים כמה זמן כבר אין גשם?

18 שנה.

וחרא אף השם בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

אז במה תלוי מטר בארץ-ישראל?

ארץ-ישראל, למטר השמים תשתה מים.

ארץ-ישראל לא מבורכת

במים כמו מצרים, שיש לה ים נילוס.

ואם אנחנו צריכים להיות תלויים בשמים והשמים נסגרים,

השמים נסגרים.

למה? כי חרא אף השם בכם ועצר את השמים.

אז במה זה תלוי?

במצוות.

המצוות הן האמצעים להביא את העולם לתכליתו,

ולכן לא מספיק לעשות את המצוות באופן של מלומדיו,

אלא להשקיע את המחשבות

שהמצוות יעשו בצורה הנאה ביותר.

לא רק מצוות,

אלא לעשות אותן בצורה הנאה ביותר.

ולא עוד, אלא צריך לייפות גם את עצמו,

שאדם יהיה מיופה בעצמו ודומה לקדוש-ברוך-הוא,

כמו שכתוב.

וזה עלי ואנווהו ואני הוא,

להיות דומה לו במידות.

מהו רחמן אף אתה רחמן,

מהו רחום אף אתה רחום,

מהו גומל חסדים אף אתה גומל חסדים.

אז אנחנו מתבקשים להתדמות לאלוקים

כמה שיותר.

הרי על אדם מוטלת חובה לתת צורה לחומר, לתקן עולם במלכות שדי,

והעיקר זה הפנימיות.

כמה פעמים הזהירה אותנו התורה לא להימשך

אחר החומר והפיתויים שלו.

החומר מושך מאוד,

והאנשים מתפתים מאוד אחרי החומר.

ומשום זה עלול אדם להוליך את עצמו שולל,

ביסוד הראשון של זהירות,

ואכלת ושבעת,

יישמרו לכם.

ממה לשמר?

פן יפתה לבבכם.

מה יקרה אם הוא יפתה?

ושרתם בעבדתם

אלוהים אחרים.

שמעתם?

אפשר להגיע מהרוחה להיות כופר.

איפה זה מתחיל?

ואכלת.

איזה אין בעיה.

ושבעת.

מתחיל הבעיה.

וואו.

פול. יש עוד משהו?

שים, שים.

שים.

אכלת ושבעת.

יישמרו לכם.

יישמרו לכם פן יפתה לבבכם,

ותגיעו לזה ששרתם ועבדתם אלוהים אחרים.

והנה לפנינו מחזה מוזר ומחריד.

אדם בא מן השדה,

עייף

וזועף

שלא הצליח בציד.

רואה שהאחים מבשל תבשיל

ואומר לו,

אלעיתני נא מן האדום האדום הזה.

שמעתם פעם מישהו נכנס למטבח?

תביא לי מהאדום האדום הזה.

שואל, מה יש בסיר?

מה יש לאכול?

זה מן האדום האדום הזה.

לא אומר, תן לי לאכול, פן אמות, אני רעב גובע.

לא.

תן לי מן האדום האדום הזה.

התורה גילתה לנו שלא הייתה באכילה של עשיו

רק כדי להשביע את רעבונו,

לא רק כדי ליישב את דעתו,

אלא הייתה לו משיכה אחרי המראה החיצוני של המאכל.

אפילו במצב שאחז אותו בולמוס

והם מוכרחים להלעיט אותו כמו גמל, להכניס לו את זה לתוך הגרון,

ובכל זאת הוא חש מאוד לצבע

מן האדום האדום הזה.

כל כך היה מסור למילוי התאווה לעיניים,

שאינו רואה כלום, רק את האדום האדום הזה.

זוהי תמונה של אדם שפועל

לפי ראות עיניו, נמשך לקסם שטחי בלהשיג את חמדת לבבו.

אכן, הוא גיבור חיל,

מלומד מלחמה,

אבל כשהוא רואה מאכל,

נכנע לגמרי, חלשלוש.

לא יכול לעמוד בפיתוי, לא יכול.

הוא יכול לצוד, אריות,

דובים,

הכול, איש ציד.

אבל הוא רואה רק את האדום האדום הזה,

כל הגבר הגדול, השעיר הזה,

נהיה כמו אפרוח,

אדום,

אדום, אדום.

לא יכול לעמוד בזה.

אסור הוא בזיקת אהבתו,

אין לו כוח לעמוד נגד רעבונו.

הוא מוכרח להשיג מיד רק מה שימשוך את עינו ויעורר את רצון לבו.

ועל אחד כזה אמר בעל חובת הלבבות רבנו בחיה,

העושים בטניהם אלוהיהם.

שמעתם?

מי זה האלוהים שלו? זה הבטן שלו.

הבטן שלו, היא קובעת.

יש פסוק אצל שלמה המלך שאומר, ובטן רשעים תחסר.

מה זה בטן רשעים תחסר?

כתוב בפסוק, צדיק אוכל לשובע נפשו.

ובטן רשעים תחסר.

אז הצדיק לא אוכל בשביל שובע בטנו,

שובע נפשו.

הנפש קיבלה קצת,

הסתפק.

אבל רשעים, בטן חסר להם. עוד בטן.

אם היה לו עוד בטן, וואי, וואי, וואי, היה מבסוט.

אומר בעל חובת הלבבות, העושים בטניהם אלוהיהם.

מי ששקוע במילוי הרצונות

לא מסוגל להתמסר לעבודת השם.

ברגע שתהיה התנגדות

בין דרישת השם

לבין דרישת התאוות,

מי ינצח?

התאוות.

למה?

כי הוא מסר את עצמו למילוי תאוותיו,

והוא לא יוכל לשבור את התאוות מול רצון השם.

יש לו תאווה.

יש אחד אכילה,

יש אחד מוזיקה,

יש אחד מראה עיניים.

כל אחד יש לו תאווה.

והתאוות האלה, כשמתנגשים ומתנגדים לרצון הבורא,

אדם צריך לחוף את יצרו

ולשעבד את יצרו,

לקיים את רצון קונו.

אחרת במה יזכה לחיי העולם הבא?

אם הוא יובל

ויוליך את עצמו שולל אחר יצרו,

הוא יוביל אותו לשאול תחתית, דבר שחת.

אדם כזה הוא כלוא במאסר של החושים,

ואין לו יכולת לסגל שום אידיאל זולתם.

אדם כזה

נקרא אדם שפל,

והוא יהיה מסוגל למכור את הכהונה,

את המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר,

את עבודת האלוקים במקדש.

האדם שמסוגל לכפר על כל עם ישראל,

מוכר עשיו את הבכורה, את הכהונה,

עבור נזיד העדשים.

האדום, האדום הזה,

בשביל שני גרפסים

הוא הפסיד הכול.

הוא לא הפסיד רק כהונה, הוא פסיד את העולם הבא.

הוא הפסיד הכול. לא רק לו,

לו ולזרעו עד סוף הדורות,

בשביל ארוחה אחת.

שמעתם מישהו שמוכר את כל העולם הבא שלו ושל זרוע אחריו עד סוף הדורות בשביל ארוחה אחת?

שמעתם דבר כזה?

זה מה שאדם מוכן כשהוא עומד מול תאווה.

הוא יודע שיש עונש כרת,

הוא יודע שיש עונש סקלה,

הוא יודע שיש עונשים חמורים,

הוא יודע שהוא יאבד את העולם הבא,

הוא יודע שה' יעניש אותו,

אבל כשהוא עומד מול התאווה הוא נחנא,

רופס ומתרפס.

בנכנע.

תאווה אחת יכולה להכריע את הבן אדם.

כמה בן אדם רכרוכי,

כמו שלשול.

אתם מכירים את התולעת שלשול?

כן.

זה אדם השפל המוכן למכור את הכהונה עבור נזיד עדשים.

כששכלו עומד אין אונים נגד הזרם הכביר של תאוותו,

זהו האדם המסוגל להיות כופר בעיקר,

משום שמבט עולמו זה לא זה אלי ואנווהו,

אלא זה בטני ואנווהו.

הבנתם איך זה עובד?

לא יאומן כי יסופר.

ואתם יודעים, לפני שהוא אוכל,

הוא לא יכול את הפה.

ואחרי שלוש-ארבע דקות שהוא גמר את כל הצלחת, את כל הסיר,

פוף.

אתה רוצה עוד?

לא, לא, די, די, לא יכול, לא יכול. פותח את החגורה, פותח הכול, את השלייקס מסיר, הכול.

זהו, גמור, גמור.

מה לקח לו כל התאווה? ארבע דקות.

בשביל זה הוא מכר את כל העולם הבא שלו ושל זרעו.

זה לא עיסר, זה אנחנו.

כל אחד, בתאווה שהוא עומד מולה ולא יודע להתגבר עליה, הוא עשיו.

הוא מוכר את העולם הבא של החלק הזה של עכשיו לנצח,

מפסיד אותו.

אמר שלמה המלך ברוב חוכמתו,

שאול ואבדון לא תסבענה.

כמה שתביא רשעים לשאול ואבדון

הם לא שבעות.

אתם יודעים איך זה נראה?

פתח הגיהינום ככה,

בצורה של קונוס שמתרחב.

לא הפוך.

אין גבול.

שאול ואבדון לא תסבענה

ועיני אדם

לא תסבענה, אומר.

שמעתם? אומר שלמה המלך שגם עיני אדם

לא תסבענה.

משווה

שלמה המלך בין שאול ואבדון

לעיניים של הבן-אדם.

כאילו, לאחד קוראים שאול ולשנייה אבדון.

ובאמת, השאול והאבדון תלויים בעיניים,

כי הם שני סרסורי החטא.

הם המתווכים,

כי העין רואה

והלב חומד בכלי מעשה גומרים.

העין רואה אדום-אדום,

הלב חומד,

ואחר כך איבלה-איבלה,

ולף-לף-לף-לף,

ואחרי זה מאבדים את החול-המבן.

יש מעשה נורא שמובא בגמרא בתמיד ל״ב.

מעשה נורא מאלכסנדר מוקדון, שהיה מסתובב בעולם, כבש את כל העולם והיה הולך לראות נפלאות הבריאה בכל העולם.

הגיע לפתח גן-עדן,

לא נתנו לו להיכנס.

אמר שהוא מלך, אמרו לו, אתה לא יכול להיכנס.

ביקש שיוציאו לו משהו מגן-עדן, משהו.

נתנו לו

גלגל של עין

של אדם.

הלך ושקל את העין הזאת כנגד כל כספו וזהבו,

וראה שהעין מכריעה

את כל הזהב והכסף שלו.

שאל מחכמים, מה זה?

איך יכול להיות שגלגל כזה

שוקל יותר מכל הזהב והכסף שיש לי?

אמרו לו, תשמע, זה לא גלגל סתם, זה גלגל עינו של אדם

שאף פעם אינו שבע.

אמר להם, איך אתם יודעים שזאת הסיבה שהוא שוקל יותר?

אמרו לו, תן קצת עפר על העין ותראה.

נתן עפר על העין

והמשקל התהפך.

כל זמן שהעין של האדם פתוחה

היה בשווייץ,

לא מספיק, פינלנד, לא מספיק, נורבגיה, לא,

אמריקה, צ'יינה, תאילנד,

באתי, תא, תא, קריית עקרון,

כל המקומות.

לא מטר.

חייב ללכת, חייב ללכת לראות עוד, עוד, עוד, עוד. לא שבע, לא שבע.

ואמרו חכמים, אין אדם מת

וחצי תאוותו בידו.

אם תשאל אותו גוסס, היית עוד רוצה לראות כמה דברים?

איזה תוכניות.

חבל, לא הספקתי.

אז זאת אומרת, כל זמן שהעין פתוחה זה ככה, אבל אם שמים לו כבר חול,

גמרנו.

שום דבר, נגמר הסיפור.

כמה חכם היה שלמה המלך.

שלמה המלך אמר ברוב חוכמתו,

שאול ועבדון לא תשבענה ועיני אדם לא תשבענה.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במדרש,

שהלב והעין שני סרסורי חטא.

וזוהי המצודה, מצודה זה הרשת, כמו לדגים,

זוהי המצודה הפרוסה על כל החיים.

אם האדם אינו מחליט להשתלט על החושים שלו

ולטהר אותם,

הוא יימשך תמיד אחר הערב.

אתם יודעים מה זה ערב?

נכון, אומרים לכם שיש דברים ערבים לחיך?

ערב

זה ערב.

אתם יודעים מה זה ערב?

יש טעם.

קוקה-קולה אומרת

שקוקה-קולה זה טעם החיים.

אבל יש טעם.

טעם זה ראשי תיבות.

טוב,

ערב,

מועיל.

רוב העולם רודפים אחרי הערב,

מה שטעים להם.

חלק יותר קטן,

לא מסתכלים אם זה ערב או לא, הולכים לפי המועיל.

והכי, חכמים, הולכים רק אחרי הטוב.

מה שטוב, הם עושים.

מה שלא טוב, לא עושים.

אז הם מועילים, כן, אבל זה לא טוב.

מה אכפת לך שיהיה לך גם?

אבל זה לא טוב.

אנחנו רוצים רק טוב.

טעם החיים.

כל החיים תלוי בטעם.

איזה טעם?

טוב, ערב, מועיל.

אם אתה רואה שאתה כל החיים שלך רודף אחרי הערב,

אתה אבוד.

אתה כמו עשיו.

אם אתה רודף יותר אחרי המועיל,

אתה בינוני.

ואם אתה מבקש רק את הטוב,

אז אתה החכם הגדול

שתזכה לחיי העולם הבא.

אז לכן,

אם אדם אינו מחליט להשתלט על החושים ולטהרם

ויימשך תמיד אחר הערב לשעתו מאחרי השטחיות,

לא יוכל לעולם להתעמק בדברים שהם רוחניים,

וודאי שלא יגיע לזה אלי ואנווהו

עוד להתנאות במצוות.

הוא בקושי יעשה אם יעשה,

וגם לצאת ידי חובה.

הוא יקנה מזוזה של 6.5 סנטים, לא 20 סנטים.

מה זה, ספר תורה?

זה כולה מזוזה.

ותפילין,

אה,

עוד צריך 600-700 דולר, אפשר להשיג בכמה מאות שקלים.

הרי זה קופסאות, לא שמים פה. מה זה משנה איזה זה?

בכל דבר הוא יקטין את ערכו,

אבל באוכל

הוא לא הולך לקנות עגבניה סוג ג',

הוא רוצה עגבניה בנדורה.

הוא קונה ביצים מספר אחת,

לא מספר 5,

שצריך מיקרוסקופ.

באוכל הוא אפילו מקפיד על הפטרוזיליה למעלה.

הכול הוא דואג.

אבל במצוות?

מה, אתה לא יודע, יש לי תפילין של הסבא שלי.

אתה יודע מי היה סבא שלי?

ונעליים שלו גם יש לך?

לא.

לא, נעליים לא. זה משטת.

הוא קונה חדש לעניים.

אבל תפילין,

200 שנה, לא חשוב.

העיקר לא לשחרר.

אז לכן כתב הגאון מווילנה,

לא ייתכן עבודת השם אלא אחרי שהעמיד האדם את התאווה והנאות העולם.

אמרו חכמים,

רצונך שלא תמות?

מות,

עד שלא תמות.

אם אתה רוצה לא למות,

לא להרגיש את המיתה כשאתה מת מהעולם הזה ולהיות כעובר מחדר לחדר.

מות.

תמית את התאוות שלך עד שלא תמות.

כי מה זה המיתה?

המיתה זה הקושי להיפרד מהעולם הזה.

ממה אתה נפרד?

מהחומר, מהתאוות.

אתה לא מצטער על זה שאתה נפרד מהרוחניות, כי אתה הולך אליה.

ממה אתה קשה לך? מה זה חיבוט הקבר?

חיבוט הקבר זה שהגוף והנשמה יהיו ביחד.

ועכשיו צריך להפריד.

הנשמה עולה והגוף נשאר.

מי שהיה מחובר לחומר יותר מדי,

אז הגוף תופס את הנשמה חזק. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

קשה לו לפרד.

הנאות, הנאות העולם הזה, קשה להיפרד. קשה להיפרד.

הנשמה לא רוצה לעזוב.

היא קשורה לגוף.

מחבקים האחד את השני.

לא רוצים להיפרד.

אבל צדיק

בשנייה בתשחק ליום האחרון,

הנשמה עפה כמו בלון ממן, רק במהירות של מטוס שטמח,

פססף,

ישר למעלה. למה?

היא חיכתה כל הזמן מתי להשתחרר.

כל הזמן.

העולם הזה זה רק עולם הניסיון.

כשאדם לומד בכיתה,

ויש צלצול,

פתאום רואים את הדלתות במסדרונות נפתחים,

וכל הילדים,

החוצה בריצה.

לא תראו ילדים יוצאים לאט, פותחים את הדלת, והולכים לאט-לאט.

להפסקה,

בריצה, הכל בריצה. למה?

זהו, השתחררנו, נגמר השעון, יש צלצול.

ככה צריך להיות שאדם מסתלק מן העולם.

סוף סוף, הנה הגיע הצלצול, יוצאים להפסקה.

אבל הפסקה שלא חוזרים.

ביי ביי.

מה שהכנת מחכה לך שם.

מה שעברת נמצא שם.

כל התורה והמצוות שלך נמצאים שם.

תלוי כמה יש לך.

כל החומר נשאר כאן.

הדירה,

המכונית,

מברשת שיניים,

העציצים, הנברשות, העט פארקר שלך,

הכול נשאר כאן.

דבר אחד עובר אתך,

זה המצוות והמעשים הטובים שלך.

זה עובר.

לא אתך עכשיו.

כל רגע זה משתחרר ועולה.

הכול ממתין לך.

מזה מלבישים אותך מלבוש

לעולם האמת.

זה המלבוש שלך.

המלבוש שלך על חיי עולם האמת זה מהמצוות ומהתורה שלך.

תארו לכם, בן-אדם מגיע לעולם האמת ולא עשה,

לא עשה הרבה.

אז אומרים לו, כנס למלתחת, התלבש.

בארון, שם יש לך את כל התורה והמצוות שלך, תלבש.

מחכים לו, מחכים לו, הבן-אדם לא יוצא.

הלו,

בוא, מחכים לך.

הוא מתבייש.

למה? מכל התורה והמצוות יש לו רק גרביים.

איך הוא יצא?

אין לו, זה מה שהוא עשה.

אם בן-אדם לומד רק שעה ביום,

תורה,

אז זה אחד חלקי עשרים וארבע שעות, נכון?

אם הוא יחיה שבעים ושתיים שנה,

תחלק ב-24, כמה זמן הוא ניצל?

שלוש שנים בלבד.

כל השאר הוא זרק לפח. את כל החיים הוא זרק לפח, לא יישאר לו.

תחלק את הבן-אדם ל-24,

תעשה אחת חלקי עשרים וארבע, גרביים.

ולא גרביים גבוהות, כמו שלתינוקים.

עד הקרסול עם פומפון.

תארו לכם, 1.80 מטר יוצא ככה עם גרביים כאלה.

מה זה? לא צריך להסביר כלום.

לא צריך לשאול אותו אם הוא קיים תורה ומצוות.

זאת אומרת, אדם צריך לבדוק מה הוא עושה כאן, לאיזה דרך הוא רץ, מה הוא מחפש.

אתה בגן המבוכה ואתה צריך להחליט.

לכן שלמה המלך אומר לנו, החזק במוסר אל תרף

נצריה כי היא חייך.

זאת אומרת, אתה תחזיק במוסר מאוד כל הזמן,

אל תרפה,

ותנצור את זה כי זה יחזיק את חייך.

כל החיים תלויים בלימוד המוסר.

כל זמן שאדם עדיין נמשך אחרי האדום האדום הזה,

הוא עדיין פרא נטול מכל חוכמה אלוקית,

ואין שום עבירה חמורה בעיניו,

ואין שום מדרגה שאליה יוכל להגיע.

רק אם יעזוב את נזיד העדשים של העולם הזה,

ויהיה מוכן להשיג את הבכורה ולעלות בסולם העולה בית-אל.

אז זהו, יש לפנינו שני דברים, בכורה או נזיד עדשים.

צריך להחליט

מה אנחנו רוצים, את הבכורה או את הנזיד העדשים.

האם אנחנו רוצים להיות כמו עשו,

או שאנחנו רוצים להיות כמו יעקב?

למה יעקב הצליח?

כי הוא יהיה יושב אוהלים,

הוא לא התחבר לרחוב.

ממילא הוא היה שמור,

הוא יכול היה לגדול ולהעמיד 12 שבטי יא ולבנות את כל בית ישראל.

אבל עשו היה איש ציד, איש שדה, הוא היה איש רחובי.

הוא הסתובב, נהנה, עשה חיים.

כיף, כיף.

אבל עכשיו זה כאפות, כאפות, כאפות.

ועוד לא הסוף,

עד שלא יישאר לו שריד ופליט,

כמו שאמר עובדיה הנביא.

אז לכן הבחירה היא בידינו,

מהי הדרך שאנחנו רוצים, דרך הרוחניות או דרך הגשמיות?

שלא נחשוב שאסור ליהנות מהעולם הזה.

חובה ליהנות מהעולם הזה במה שמותר.

לדוגמה, בשבתות

לא רק חובה מצווה שהאדם יאכל שלוש סעודות וגם סעודה רביעית,

שיאכל וירבה בסעודות.

וצריך שני תבשילים לפחות,

להוסיף יותר ממה שהוא אוכל במשך השבוע,

וביום טוב עוד יותר.

וצריך ללבוש בגדים נעים, יפים, מגוהצים.

וצריך להנעות את הבית והשולחן.

וצריך כלים מיוחדים, יפים.

והכול,

כי זה המצווה,

ליהנות בשבת עונג.

אז מי אמר שאסור להנות?

חובה ומצווה.

אבל אם אדם היה יודע את מצוות התורה, היה יודע גם מתי חובה ומתי לא.

מתי צריך ומתי לא צריך.

כמה צריך וכמה לא צריך.

כי אם מרבים,

למדנו, ואכלת ושבעת,

יודעים כבר את ההמשך.

וישמן ישורון ויבעט.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת מתי עוצרים גם.

אותו דבר בשמחה.

אדם צריך לדעת

מצווה לשמוח, מצווה לשמח חתן וכלה.

עבדו את ה' בשמחה,

גילו לפניו ברננה, הרבה פסוקים.

שמחה זה דבר טוב,

אבל רק במקום המתאים והמותר,

ועל-ידי אנשים ראויים, מותרים ולא פסולים.

זאת אומרת,

הכול מותר,

אבל צריך לשאול את ההלכה מה מותר,

מי מותר.

ועכשיו אני רוצה להגיד לכם שאלה שנשאל הרב מוצפי,

הרב בן-ציון מוצפי, באתר שלו

נשאל כך.

הודעתי למשגיח בישיבתי על האיסור לשמוע זמרים פסולים,

והראיתי לו את הפסק של הגדולים.

תסתכלו בגנזה המלך השבוע,

יש רשימה של 90 זמרים פסולים,

ואת הפסק ההלכה

של כל גדולי ישראל,

ספרדים, אשכנזים ותימנים.

אז הראיתי לו את הפסק של הגדולים

ואמר שהם חתמו דווקא לא ללכת

למופעים שלהם, אבל לשמוע מותר.

מה לענות לו?

זו תשובה שענה המשגיח נגד כל הגדולים.

עונה הרב בן-ציון מוצפי, שליטא,

אני מזועזע מהשאלה המוזרה שלך.

ביום שבו אנחנו קוברים 41 איש

שחירפו נפשם להציל יהודים,

נשרפו חיים ועלו בלהבות.

כל עם ישראל בוכה ומספיד.

אלפים רבים של יהודים נטשו את בתיהם.

גולים נעים ונדים ממקום למקום.

מאות רבות של בתים עלו בלהבות.

עשרות אלפי דונם עלו באש נוראה.

סכנת האש המתפשטת ממשיכה במלוא עוזה עד רגעים אלה שהוא כותב את התשובה,

ואין מי שיודע מתי זה ייגמר ואיך.

חרון אף נורא ואיום מהלך בארץ זה חודשיים תמימים.

מקרי רצח מזעזעים.

מיתת תינוקות באופן משונה.

אסונות נוראים ומוזרים מתרחשים.

מיתת אנשים צעירים באופן טרגי או פתאומי.

לומדי התורה נושאים באחריות ראשונה במעלה במה שמתרחש.

כל העם הנאנק וסובל מצפה מאתנו לתשובות על מה שקורה.

יש ציבור שמחזיק את לומדי התורה לא בשביל שיבלו זמנם בשירים ובמחולות,

אלא בתורה ובתפילה על עם ישראל,

להגן עליהם לתפילה, לברכה, לעצה טובה.

כי אנחנו במקום שבט לוי,

שהוא נבחר לשרת את השם בתורה ובתפילה.

ואנחנו בוגדים בשם יתברך,

בתורתו,

בעם ישראל השבור והמיוסר.

במה אתם עוסקים?

בבילויים?

בהתחברות לאנשי עריות,

מחטיאי הרבים,

משחיתי נפשות הצעירים והצעירות,

ערלי לב,

מורדים בקולם של כל גדולי ישראל החיים והנפטרים?

פקח עיניך ואוזניך אם לב יהודי פועם בקרבך.

ותקשיב לדברי התנאים הקדושים במסכת תענית.

תנו רבנן,

בשעה שהציבור בצער,

ופירש אחד מהם,

באים שני מלאכי השרת שמלווים לו לאדם

ומניחים ידיהם על ראשו ואומרים,

פלוני זה שפירש מן הציבור,

אל יראה בנחמת הציבור.

ועוד,

בזמן שהציבור בצער,

אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה,

ושלום עלייך נפשי.

ואם עושה כן,

עליו הכתוב אומר,

והנה ששון ושמחה הרוג בשר ושטויים.

אם יכופר העוון הזה להם,

עד ימותון.

מעיין בתנא דווה אליהו זוטא פרשת טו.

ובארמב״ם,

בלכות תענית, פרק א',

הלכה ג',

כתב

על כל צרה שתבוא על הציבור,

אם לא יזעקו

אלא יאמרו, דבר זה ממנהג העולם אירע לנו,

וצרה זו קורית,

הרי זה דרך אכזריות

וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים,

ותוסיף הצרה צרות אחרות.

עד כאן דבריו.

כל גדולי ישראל אשר לימדונו

ולמדנו מהם תורה ללא זיוף

בתערובת זרה,

הזהירונו תמיד

לא לאבד אפילו דקה אחת בדברים בטלים.

חיילים אנחנו,

המופקדים כל רגע מחיינו על שמירת התורה,

הקדושה, הטהרה, היושר, התפילה, ההגנה על עם ישראל,

ושום דבר אחר זולת זה.

לא התכוונתי בדברי אלה אליך אישית,

אלא על התופעה הארורה של אדישות,

חוסר אכפתיות

השוררת בקרב מחננו.

השם יתברך ישיב אותנו בתשובה,

וידעו לחנך נכונה את הדור הסובל הזה,

וייתן לנו מורים ומחנכים

טובים והגונים וישרים.

עוד שאלה שהוא נשאל,

לכבוד הרב הגאון, הרב בן-ציון מוצפי שליטא,

יש רב שפוסק

שמותר לשמוע את קול הזמרים.

רציתי לדעת מה דעת כבוד הרב.

תשובה, תיזהר לך,

אתה מתגרה בכל גדולי ישראל,

גדולי הדור שאסרו את הדבר מכל וכול,

גם גדולי הדור שעבר.

היזהר שלא תיקבע בגחלתם של כל הגדולים הללו,

שלמדו כל אחד מהם את השס בין 40 ל-100 פעם,

והם קדושים וטהורים.

ואתה מזלזל בדבריהם הקדושים ומתעלם מהם

כאילו לא היו קיימים כלל.

ואתה ממשיך להתבוסס בהבלים שלך

מדברים הנטולים כל בסיס הלכתי וחסרי אחריות.

איך אינך מפחד

מתורתם של הגדולים והעצומים הללו,

ובפרט בימים הקשים האלה ובשעות הקשות לעם ישראל?

האין לכם גבול לתאווה ולהתנצחות והזלזול בקודשי ישראל?

לטובתך, חדל.

שאלה נוספת.

כבוד הרב,

האם מותר לעשות בייביסיטר,

כשאני יודעת שבעלת-הבית מוזמנת לאירועים ודאי לא כשרים,

עם זמרים פסולים,

ואם אני לא אלך, היא תזמין אחרת במקומי.

תשובה,

אל תלכי אליה ואל תסייעי בידי עוברי עבירה.

שאלה נוספת.

האם מותר לשמוע זמרים גויים,

אישה גויה,

אם אני לא מבין שזה שירי עגבים?

תשובה של הרב.

מבלי להיכנס לסוגיה הילכתית

וללא נקיטת עמדה בנושא,

ואני לא מתכוון גם להתווכח יותר עם איש בנושא.

שואלים אותו אלפי שאלות בנושא.

הרוצה יקבל,

המתעקש יתעקש וייקח את זה על מצפונו.

אני מדבר אל השכל הישר

ואל הנשמה היהודית שבתוכנו.

מה לנו לרעוד בשדות זרים?

מה לנו, לכוחות הטומאה הללו?

מה עם העבריינים הללו?

וכי חסרים לנו שירי קודש

זה אלף שנה.

והוא מונה,

אגדלך אלוקי כל נשמה,

ידיד נפש, אב הרחמן,

שפל ברך,

שפל רוח, שפל ברך וקומה.

אשאל אלוקייך,

יא ריבון עולם ועלמיה,

אודה לאל לבב חוקר, ברון יחד כוכבי בוקר.

אדון עולם אשר מלך,

יערד דבש על לשונך.

אליהו הנביא,

אערוך מהלל נביא,

אוכיל יום-יום אשתעה.

ארץ הקדושה,

יום ליבשה,

יונם התהגי,

יעלה יעלה בואי לגני,

אשמח משה.

שלום לבן דודי,

ידידי השכח תחנותך בבן שדי,

יפה נוף משוש תבל, קריאה למלך רב.

יפת עין לי בבטיני,

מנה בו על ההרים,

מלך גדול ומולל.

עץ דודים כלה, בואי לגני.

צמאה נפשי לאלוקים, אל חי.

שובי נפשי למנוחייכי.

אשורר שירה,

תשבי צורי לבבי.

עוזרני אל חי.

חביבי, יא חביבי.

אנא בחסדך.

ועוד אלפי שירים

המרוממים את הנפש,

מחיים את הנשמה,

מזככים את הרוח,

מתארים את העולם,

ובעיקר

מנקים את השכל להבין ולהשכיל בתורה הקדושה.

האם המשוררים הקדושים של עם ישראל,

רבי אברהם אבן עזרא,

רבנו יהודה הלוי,

רבי משה אבן עזרא,

דונש המשורר,

רבי שלמה אבן גבירול,

רבינו אברהם חזן,

רבי שמואל עבאש, שהיה בזמן הרמב״ם,

רבינו ישראל נג'רה,

רבינו שלום שבזי,

רבינו יוסף חיים,

רבי שמואל הנגיד,

רבי דוד חסין,

רבינו שלום בוזגלו ועוד רבים מהקדושים

לא מעניינים אותנו כבר,

לא מדברים אל לבנו,

לא מרגשים אותנו?

מי שחושב שתשובה היא כן,

זקוק דחוף לטיפול,

כי רוח עבעים תקפה אותו,

כי הוא נמשך לדברים פסולים ולא קדושים.

האם לא די

בתחלואי הדור הזה וצרותיו?

האם לא די בבני-הנוער היוצאים מהמסגרות?

האם לא די באסונות יום-יום שצעירים נקטפים באבם?

האם לא די בכל יום שמסתלקים אנשים ונשים ומניחים יתומים בהולים?

האם לא די במיטות ורציחות משונות?

האם לא די בצער ובקשיי פרנסה?

18 שנים עצירת גשמים,

ויש מתאווים לשירי אגבים.

בית-המקדש חרב,

ורק זה מעסיק אותנו?

איפה האחריות?

שירי האומות זה דבר מאוס.

הנפש היפה תתרחק מכך.

השם יתברך אינו חפץ בהם ודאי.

ככתוב, אשרי האיש אשר לא הלך,

ובמושב לצים לא ישב.

הכשרת עוברי עבירה?

שונאי ישראל,

אויבי השם,

מטמאים את הנפש כנזכר בספרי המוסר הרבים והקדושים.

חינוך גרוע ונורא לילדים הרכים

והשחתתם.

תפעילו את המחשבה ואת המצפון ותתבוננו.

סליחה שדיברתי חריף,

פשוט זעקתי מנהמת ליבי הכואב על אחי בני עמי.

בניו של הקדוש ברוך הוא בכאב ובדמע,

ואת חובתי כלפי הקדוש ברוך הוא שנתן לי פה,

וכלפי אחי ועמי אני צריך למלות בכאב ובאכפתיות,

כי אני מרגיש שייך ולא מנותק.

הכול יודעים כמה אני אוהב את בני-הנוער שלנו,

גם את הרחוקים,

מקרב אותם,

מתפלל עליהם,

משתדל לתת להם את כל כוחי

למען ילכו בדרך טובים.

אנא,

אל תקלקלו אותם.

כולנו נצטרך לתת דין-וחשבון על כל אחד מהם.

אלה התשובות של הרב בן-ציון מוצפי שליטא,

שמדם חלבו

הוא אומר את הדברים,

ואני הייתי בביתו שעתיים,

והסרטנו את זה, וזה מופיע באתר שופר.net,

כמה הוא בוכה,

בוכה ממש,

לא משמיע קול בוכים, בוכה

בשעה שהוא מדבר על זה.

ואנשים ליצנים,

פתאום יוצאים היתרים, מותר לשמוע גויים, מותר לשמוע אישה, מותר לשמוע גויה,

הכול מותרים לכם.

גם מותר לשתות דם של חרגולים,

דם של דגים, מותר.

אז מה אם מותר?

מישהו שותה פה?

מישהו שותה דם של דגים?

מה, את לא שותה?

אבל מותר, למה לא?

הזדמנות, מותר, נצלו.

אף אחד לא.

טמא.

והשירים של הגויים הזה טהור.

טוב, השם ירחם על עמו, איזה בלבול.

מלמדים זכות על החוטאים ומחטיאי הרבים ומקטרגים על מזעקי הרבים.

שמעתם איזה היפוך?

וזה רבנים עושים.

עושים מלחמה נגד מי שרוצים לתקן את הדור ומצדיקים את מקלקלי הדור.

איזה רבנים אלה?

רחמנא לצלן.

אבל זה הדרך.

יש תאוות לא רק של אוכל.

יש תאוות של כבוד, של שררה.

אנשים רוצים שיהיה להם הרבה חסידים,

אז קונים את הקולות שלהם בהיתרים.

במקום לעורר את הציבור לקדושה,

לטהרה, להתעלות, למדרגות,

תשערו שם.

לא רק תשערו,

תשמעו גם גויים, גויות, הכול.

העיקר, אל תשמעו לגדולי ישראל שאומרים שאסור.

מי אומר את זה?

לא חילונים, רבנים עם זקן.

שמעתם דבר כזה?

זהו.

זעק מתא דמשיחא שחוצפה יסגה.

כן, שאלות למי שיש, בבקשה. הנה,

המשפחה המכובדת,

בבקשה.

כן, שומעים. שומעים?

שמי יהודית בת נתן בן מרים,

אמא של סיגלי נהרי.

סיגלית ביתי חוזרת בתשובה ומקפידה על מידות קלות וחמורות,

גמילת חסידים,

זיכוי רבים,

ועוד היא הולכת לקראת כל מצווה שמזדמרת לה.

היא תלך מרחקים לקיים אותה.

אנא, בזכות תפילותיך,

נברך אותה בזכות הגוי לשורש לשבת.

בלי שום בעיה. מה השם?

סיגלית בת יהודית.

סיגלית בת יהודית תזכה לזיווג הגון מהירה השנה.

אמן, אמן.

עוד שאלה בקשר לסיגלית.

בת אחותי,

שתי בנות אחיותה מתחתנות אחת בשבוע הבא ואחת בשבוע אחרי זה. ירבו שמחות בישראל.

אמן.

משפחתנו הגיעה מאנגליה, מאמריקה,

מקנדה ומהרבה מקומות,

וסיגלית מהססת אם לבוא לחתונה.

היא לא רוצה את שלי.

השאלה היא,

היא יכולה לבוא לכבד את משפחתנו ולהצטרף לחופה?

בבקשה. אפשר בכלל להגיע אל חתונה מעורבת.

הבעיה, הבעיה, הבעיה, החתונה מעורבת.

שמעתי. הבעיה זה החתונה המעורבת,

ומעבר לזה,

כל האווירה,

הזמרים, המוזיקה, הפריצות,

אצלה זה לא נוגע כל כך,

אבל כל האווירה היא לא אווירה של קדושה.

אני מציע לכם

שאתם תעשו שינוי בתפיסה לצורך החתונות האלה,

ואתם יודעים שזה קידושין.

זה הבעל מקדש את הכלה.

זה קידושין.

זה לא ערב של טומאה, חלילה.

אז צריך לשמור עד שהערב הזה יהיה בקדושה.

אתם יודעים שכשיש חתן וכלה שכינה באה,

ואתם יודעים שהיא מסתלקת ברגע שהיא רואה ערב כזה?

ואת יודעת שזה ספק אם אפשר לברך את שבע הברכות

שהשמחה במעונו?

כי אין הקדוש ברוך הוא שמחה בחתונה כזאת.

אז זה לא כל כך פשוט.

אז לכן, מה הבעיה לעשות את זה בהפרדה כמו אצל שומרי תורה ומצוות?

וירקדו הנשים לחוד, וירקדו הגברים לחוד, וישבו לחוד. כמה זמן?

שלוש שעות.

כשהולך הבעל לעבודה, שמונה שעות, עשר שעות, האישה לא לידו.

והוא אוכל לבד.

והוא אוכל לבד בעבודה.

מה קרה אם שלוש שעות בחתונה, בקידושין,

הוא יושב לבד

ויאכל לבד?

מה קרה?

אם הוא רוצה, שים קצת בכיס, תאכלו אחר כך ביחד.

אבל שלוש שעות הפסקה, כאילו אתם דבק.

מה קרה?

שלוש שעות שהקדוש ברוך הוא ישמח.

הוא עשה שידוך.

הביא את זאת משם, הביא את זה משם, וחיבר בין שניהם,

ואומרים לקדוש ברוך הוא תודה רבה לשטחן,

אבל תעוף מפה חלילה.

איך אפשר לעשות את זה? לא יפה.

אבל עדיין, סליחה, אתה עדיין לא ענית תשובה לשאלה שלך. ענית תשובה לשאלה. חכי, עוד לא עניתי, את צודקת.

אבל אתם עוד לא עניתם לי על הדרישה.

הדרישה, האם מותר?

לא, האם הדרישה, אם אתן מוכנות

זה בלתי אפשרי. מדוע?

זה בלתי אפשרי. מדוע?

מכיוון שרוב האנשים שבאים

לאירועים האלה, חלק מהם לא דתיים, נכון.

חלק מהם לא דתיים, נכון. חלק מהם דתיים, נכון.

כל החתונה עצמה נשים, נכון, נכון. אז אין את הפירוד.

רגע, רגע. זה בלתי אפשרי להקריא את זה. שמעתי.

אני אשאל אותך שאלה,

אם חס ושלום מישהו נפטר,

נכון שהגברים הולכים לחוד והנשים לחוד.

למה?

שיתערבבו!

שיחבקו אחת את השני וילוו אותו.

אה, כשמתים יודעים כבר שזה פה מסוכן.

פה זה מסוכן, אל תערבב גברים ונשים.

פה יש מתים, יכולים לקחת אותנו.

אז פה הפרדת כוחות.

רגע.

אבל צריך להיות חכם.

אין יותר קידושין.

פעם אחת בחיים, זו התקווה, כן?

שיהיה בניין עד העד.

אם זה מתחיל טוב עם הקדוש-ברוך-הוא, הסיכוי שזה יישמר לעולם ולעולמים.

אם מכעיסים את הקדוש-ברוך-הוא ואומרים לו, תשמע, תשמע, פה יש חילונים,

כאילו הקדוש-ברוך-הוא, מה?

הוא לא ברא אותם?

ברא אותם.

אז מה?

ואם הם חילונים, אז מה?

אז אם את מזמינה ואת אומרת, פה זה,

זה לא, הכול טוב ויפה. את מסבירה לי.

אז הכול טוב ויפה. אבל זה לא יראה.

זה רצון. לא, זה לא יראה ככה. זה רצון. זה רק רצון.

אני הייתי חילוני, את יודעת, עד גיל 24. אני הייתי חילונית, תקשיבי טוב.

ועד גיל 24. ועכשיו פתאום, את יודעת, אחרי שאני חזרתי בתשובה,

יש הרבה חתונות והרבה שמחות של כל המשפחה.

ומה אני עושה עכשיו?

אז אני לא הולך.

אז מה עשיתי?

תקשיבי, אז מה עשיתי?

שיניתי כאן,

ולאט-לאט השתנו.

והיום אצלנו, ברוך השם, כולם מקפידים.

מה הם הפסידו?

החתונה לא מתקיימת?

בשמחה אמיתית, בלי שואו,

בלי שוויץ, בלי חריץ.

באים לשמח

את החתן בהכלה נטו.

לא,

שופוני, איך אני רוקד אתה והיא רוקדת אתי. בלי שופוני.

עכשיו, אתם מה עושים? אתם עושים לחץ,

לחץ על הצדיקה,

ואומרים לה, בואי תיקנעי,

במקום שאתם תלכו בדרך הנכונה, לא להרבה זמן, חס ושלום.

שלוש שעות.

פעם בחיים!

הכל טוב יפה.

נו, תגיד...

תגידי לי למה את לא יכולה לעשות את זה. למה?

באים עם אנשים... אז מה? זה בלתי אפשרי. בלתי? בלתי. לא... אוקיי, בסדר. כן. רק עלה, הנה. הנה אחת בוכה.

כן. היא חברה שנייה. לא פה. כן.

הן רוצות שהיא תבוא.

הן לא רוצות שהיא תבוא. זאת מכאן ענה? היא לא רוצה. אל תסבירי לי, אני יודע שהיא לא רוצה.

לא, אל תלחיצי אותה. היא לא רוצה. אני אגיד לך למה היא לא רוצה.

אם הייתי רוצה שמישהו יבוא אלי,

הייתי שואל אותו מה התנאים בשביל שתבוא אלי.

אם הוא היה אומר לי כל תנאי, ואני באמת רוצה שהוא יבוא,

הייתי משנה כל דבר בשביל שהוא יבוא, אם הוא היה חשוב לי. אז איך הרב מגיע לחופה?

אני לא מגיע לחופה. סליחה, אדוני, הרב שמחתן אותם.

יש בעיה גם עם רבנים שמחתנים?

באמת זו בעיה?

יש חרם גדול שהחרימו? אומר הרב בן-ציון מוצפי לפני

עשרות שנים רבנים שהולכים לחתונות שהם במצבים כאלה,

יש חרם לא ללכת.

יש בעיה? באמת.

לא רק זה.

הרי יש שם נשים שלא באות בצניעות,

והרב צריך לברך.

ואיך הוא יכול לברך? איפה הוא ישים את העיניים?

לא מסתכל. לא מסתכל, כן.

זה בכלל לא מסתכל.

רק מסביר לכולם.

לא מסתכל.

הוא לא מסתכל. את יודעת מה? הוא לא מסתכל.

אבל הוא מריח.

כי כולם הם פסמים, והוא נמצא באמצע,

ואסור להריח אחרי הפסמים של אישה.

זה בעיה.

ואחר כך יש זמר מקולקל בטח.

לא, דווקא לא. מי?

דיסק. די-ג'יי.

די-ג'יי של מקולקל, אבל.

הדי-ג'יי מקולקל.

זה רק רב שמצחיק.

הוא רק די-ג'יי שמצחיק. הבנתי. אז הוא עדיין לא מקולקל.

הבנתי. הוא עוד טירון. טוב.

אוקיי, אני הבנתי את התשובה שלך. בקיצור, אני אגיד לך מה העצה.

כן. מה העצה.

אתם תעשו תמונות

והיא תראה אותן.

זה עצה.

ולא שלא מותר לה, תקשיבי, לא שלא מותר לה.

אם היא תבוא נגיד רק לחופה, תשמע ותלך,

אבל זה הביזיון שאתם עושים לה.

קישטה,

אחרי שנגמר, קישטה.

אוקיי. למה אוקיי?

למה אוקיי? אין לנו ברירה אחרת. יש לכם

שנכנעים לאמת ולא נכנעים לשקר.

צריך הפוך.

צריך להיות הוגנים.

אם האמת בצד שלה,

בשבילכם, לא בשבילה, עזבי אותה. היא לא חסרה את זה.

היא תעצב בביתה, שהיא לא יכולה להשתתף עם הקלה חסודה.

אבל אתם לא עשיתם מספיק.

מה הבעיה?

מה הבעיה? שלוש שעות, את יודעת, איזה כיף אמיתי.

איזה כיף אמיתי לשבת, כל הנשים וכל הגברים, לחוד

ולשמוע מוזיקה כשרה וליהנות, ויהיה קידוש השם,

וזה יונצח,

ואחרי זה זה יבנה את הבית הנפלא. מה לא טוב? מה לא טוב?

תודה רבה.

תחשבו על זה. תחשבו על זה.

עוד שאלה. סליחה, לא, סליחה. רק ברכה.

יש לי בן עיוור שנולד פג, עיוור חירש וגדע.

רק ברכה שהשתפר מצבו.

לא הבנתי.

מה זה העיוור לגמרי?

כן. הוא נולד פג.

מאז הוא לא רואה בכלל.

רק אור.

אור.

משמעה בכלל.

יש לו אוזניות.

הוא שומע אתם?

כן. הוא משתמש בהם.

הוא שומע אתם? כן.

שומע.

כן, כן. כן, שומע. כמה אותיות חסרות לו, אבל הוא שומע.

אני רוצה רק ברכה בשבילו.

רק, רק. את חושבת שזה רק. אומרים, לא, זה הרבה.

לא בגלל ההרבה. זה לא רק.

רגע, אתה.

רגע, אני אסביר לך שנייה.

את אומרת ש... אבל הם אומרים, הרופאים, שיש סיכוי שהוא יוכל לראות?

לא, לא.

אז איך אני מבקשת ברכה?

אני רוצה ברכה. רק השם יעשה את זה. אה, את מכירה אותו?

אה, השם יכול. יפה.

אז בואי תשמעי מה אני מציע. אני עושה אתכם דיל, דיל,

דיל.

אם אתם עושים את החתונה הזאת כמו שצריך,

תקשיבי.

אני צועק לקדוש-ברוך-הוא שהילד יראה בעיניו

והציבור יחתום חתימה אמיתית, אבל גלאט כושר, גלאט כושר.

עם דבר כזה יכול להיות נס.

עם דבר כזה יכול להיות נס, כי צריך נס.

עם דבר כזה שכולם כופים את יצרם הרע לכבוד השם יתברך,

זה דבר שיכול לעשות נס.

תחליטו. תודה. תהיו בריאות.

כן,

הבחורצ'יק שם רוצה.

שם, שם, שם.

אפשר לשבור דיסקים?

בכבוד, אתה מוזמן, אשריך. רק תגיד של מי, תגיד של מי.

כן, תן לו מוזיקה קצת.

תגיד של מי, תראה לו, תראה לו.

תן לו מיקרופון.

מידה טסה, קדימה.

תגיד את השמות.

מי זה?

מי זה?

יניב. יניב. קדימה.

מי זה?

יאיר גדסה.

קדימה.

מנדי ג'רופי.

מנדי ג'רופי.

תעזוב, זה יורד.

בסוף, בסוף, לא עכשיו.

מי זה?

יניב מעורב עם ציון.

יא, חביבי.

צ'ונט.

בצלאל דוד.

הרב בצלאל דוד, סגן ראש המועצה, ברכה והצלחה.

ציון גולן.

חזק וברוך.

אפשר ברכה? בטח.

מי עוד שם?

זה גם ציון מעורב. קדימה.

ומי זה?

קדימה.

לרב יניב.

הרב יניב לילואי.

הרב יניב לילואי.

לילואי. שיזכה בהכול. יזכה לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה.

אמן.

רגע, ואלה שתרמו מניה אתמול,

שמעון בן-אברהם, הצלחה בחינוך הילדים, פרנסה טובה, יראת שמים ודירה נאה,

נריה בן-מיטל,

רפואה שלמה, דורון בן-יהודית, פרנסה טובה ועלייה בתורה ויראת שמים,

דוד בן-חיים גיאת, חזרה בתשובה, פרנסה טובה, יהודית, בת ישעיה, חזרה בתשובה, ולאה בת שמס,

רפואה שלמה.

רגע, יש פה עוד, אני רואה,

לעילוי נשמת אליה בן-רבקה רוזה בת מסעודה, נחום ברוזה ומרגרית בת רוזה, מנוחתם עדן,

תרמו להם מניה,

ועוד מניה להצלחת יפת בן-יונה, מזל בת רוזה,

יצליחו למכור את העסק בחו״ל,

כולל הדירה, ויזכו לעלות לארץ במהרה.

שאלה נוספת.

תן לבחור שם באמצע, תעמוד.

תעמוד, כן.

יש לי שאלה בקשר לבני ישראל במצרים, שהם חטאו בחטא המרגלים וראו את כל הניסים ואת כל הנפלאות שהקדוש-ברוך-הוא עשה במצרים,

ובכל זאת חטאו.

אז מה הקדוש-ברוך-הוא רוצה מאתנו? שאנחנו לא ראינו שום ניסים,

שום דברים גלויים כמו שהם ראו.

ופה יש בעיה להאמין בזה.

קודם כול אתה צריך להאמין שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

אז אין להתפלא על מי שהם יותר גדולים במעלה,

או מי שקרובים לקדוש-ברוך-הוא יותר,

שם הסיכוי, אתה מבין, למעוד יותר גדול.

זה כמו שאם תטפס על סולם,

אם אתה בשלב הראשון, שני, שלישי, גם אם תמעט זה לא נורא. אבל אם תגיע לשלב של 58,

אז אתה יודע, כל תזוזה קלה, כל הסולם למטה.

כן, אבל כל היהדות מלמדת אותך להגיע מעלה-מעלה, להיות חטאי. אתה תגיע מעלה-מעלה.

אז כביכול למטה.

לא להיות צדיק אם אתה אחרי זה מקבל כאפות. אני אגיד לך מה הבעיה, מה הבעיה? אתה יודע מה הבעיה? המכנה המשותף של כולם שהם נכשלו שלא שמעו לגדולי הדור.

כמו בזמרים הפסולים.

לא שמעו לגדולי הדור.

כשבאו כמה רבנים, כמה נשיאים,

ואמרו להם שארץ ישראל אוכלת יושביה,

אז הם נענו להם. ומה עם משה רבנו? שכחתם את משה רבנו ואת אהרן הכהן?

שכחתם שהם גאלו אתכם ממצרים? שכחתם את עשרת המכות?

שכחתם את כל גדולי ישראל?

פתאום ראיתם עכשיו עשרה רבנים שבאו ואמרו א', ב', ג', ואתם שומעים להם וזונחים את מי שהקדוש ברוך הוא מינה אותם להיות מנהיגי הדור?

זאת הבעיה כשעוזבים את הגדולים

ושומעים לאנשים שמדברים עם שכל ועם הקול ולא מקשיבים למה שהגדולים אומרים.

זה אחד. שתיים.

הייתה להם גם בעיה.

מה הבעיה? הם פחדו להיכנס לארץ ישראל.

למה?

ארץ ישראל זה ארץ קדושה.

אז הם פחדו אם במדבר על כל טעות הם שילמו בגדול,

מה יקרה בארץ ישראל הקדושה

שעיני השם בא מראשית שנה ועד אחרית שנה?

מה יקרה? פחדו. לכן אמרו, ארץ אוכלת יושביה. בוא הנה, שם הכול בגדול. מתים באלפים.

הכול אשכול, צריך להרים אותו שמונה אנשים.

הכול גדול שם. משהו זה ארץ ניסית.

הכול ניסים.

אז אם אתה חי במקום של ניסים אתה צריך להיזהר מאוד,

כי הקדוש ברוך הוא אתך ועל כל תזוזה אתה תקבל.

אז הם העדיפו לקבל את הסברה שלהם

ולהישאר במדבר, כי במדבר לא היה חסר, היה גן עדן.

היה מים בלי הגבלה, היה מן,

היה ענני כבוד, היה הכול.

אז בפנים בפנים,

בתוך הלב פנימה,

היו להם חששות גדולים להיכנס לארץ-ישראל.

והעדיפו לקבל את הגרסה הזאת. כמו יש כאלה שמעדיפים לקבל את הגרסה,

התלמיד לשמוע גויים וגויות,

במקום לשמוע קדושים.

למה?

מה יש לנטות אחרי הטומאה, כאילו שם אנחנו צריכים להיות?

למה לא ללכת אחרי הקדושה?

מה יש?

למה לדבק בחוטאים ובמחטיאים?

למה לא לדבק בצדיקים ובצודקים?

איפה שהנטייה של הלב, או שאתה עשיו או שאתה יעקב.

אתה צריך להחליט.

אדם רוצה טהרה יותר, נדבק בקדושים. טומאה יותר, בגויים ובגויות.

תלוי איפה הלב שלך.

הבנתי אותך?

תהיה בריא.

שאלה, כן?

לגברת פה שורה שלישית בירוק.

פה שורה.

תכף, תכף. שורה שלישית.

טוב.

כן.

הרב, רציתי קודם כול לשאול שאלה לגבי עשיו.

באיזה זכות הראש של עשיו

נקבר במערת המכפלה?

הראש שלו היה גדול מאוד. מצד הראש, לא, היה לו ניצוצי קדושה.

הוא לא היה טיפש.

הוא היה חכם גדול.

הוא היה יכול להיות אפילו יותר גדול מיעקב אבינו.

מצד השכל והראש שלו הוא היה כל הזמן מתפלפל,

שואל כל מיני שאלות בתורה וזה, אבל ברגע שמגיעה התאווה,

נסתם הכול.

אבל תכלס, הוא הבט את כל המחשבות האלה, הוא לקח אותן לכיוון הטומאה. הגוף, הגוף.

הגוף הלך לטומאה. הראש

לא הסכים עם כל מה שהוא עושה עם הגוף, אלא הגוף ניצח.

לכן הראש שלו נחבר שם.

עכשיו, רציתי לבקש ברכה עבור אחותי.

יש לה את המחלה בכבד, בגב.

היא שומרת תורה מצוות, בעלה גם כן, בעלה מוזיקר. שהוא ילמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

מחצי שעה, ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

אנחנו יכולים לקחת במקומם. למה במקומם?

כי הם לא פה ואני לא יודעת. מצלצנים, יש טלפון לכל מקום.

אולי הרב מכיר את בעל עמות תתם, היית הסנדק של הבן שלו.

כן, למה לא?

הוא עוד מזמר?

לא.

הפסיק? זה טוב.

אז בכל אופן הוא צריך ללמוד שעתיים בתענית דיבור, ואשתו חצי שעה

במשך שלושה חודשים כל יום,

ובעזרת השם נברך.

אנחנו יכולים לקחת על עצמנו גם את זה. אתם גם יכולים לקחת אותו דבר?

אותו דבר. זה יגביר את הזכויות. מה השם שלה?

שרית סלחה, בת כרמלה חתון. שרית סלחה, בת?

כרמלה חתון. כרמלה חתון.

תזכה לרפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל,

ושהמחלה תעבור לאחמדינג'אד.

יניב בן-אורלי, זיווג הגון והצלחה בלימוד התורה.

תרם מניה. חזק וברוך.

כן, הנה יש אישה שרוצה כיסוי ראש. בבקשה, מחיאות כפיים.

כן, מה השם שלך?

שיתברך שהחיינו.

ברוך אתה. ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

כבוד הרב, אני מבקשת ממך,

אני כתבתי לך שם פתק.

כן. יש לי ילדה שגרה בחו״ל והיא דיברה את, היא כבר, פתק בצהוב?

כן.

כן. מאחורי הדף שלך, מאחורי הפרסום שלך.

כן, זה של המפרסמים, לא שלי. אני עושה את זה למען ילדיי וגם למעני,

שהרגשתי לא טוב בזמן האחרון, ואני מבקשת ממך ברכה לרפואת הנפש והגוף.

השם יזכה אותך לרפואת הנפש והגוף מהירה.

לילדיי, שבעזרת השם יצליחו, ויש לי בעיה אחת. קודם כול, שילדייך יצליחו כולם בעבודת הבורא. כן. אמן. אמן. הם ילדים דתיים וטהורים וטובים. ברוך השם. ברוך השם.

אני רק רוצה, בבקשה, באמת,

בפורום הזה אפילו,

לבקש, אני כבר הרבה זמן מתקשרת לשופר.

הבת שלי רוצה לדבר אתך דחוף מאוד מאוד.

והיא מנויה בשופר, והיא מתחננת שאתה תדבר איתה.

היא מסכימה להתקשר אליך בכל שעה, רק תגיד לה מתי.

היא מלוס אנג'לס, כן? כן, כן. בסדר שתצלצל מחר ב-11 בבוקר,

אבל אצלה זה יהיה עשר שעות אחורה.

לא, לא משנה. כל שעה זה בסדר. לא, אז שתצלצל מחר ב-18 בערב.

אני באתי במיוחד בשבילה. הנה, אני גם עניתי במיוחד. תודה, תודה.

אני גם עוד מבקשת ש...

דוריאן בן רינה, יחזור בתשובה. דוריאן בן רינה ישוב בתשובה שלמה מהרה.

אמן.

תהיי בריאה, אשרייך שזכית.

שמחה בת מלכה, האימא של אם הבית של המתנ״ס, רפואה שלמה.

כן, שאלה פה. הנה, יהודי כאן.

יהודי כאן, תן לו.

רציתי

לבקש ברכה על גרסתי, צריך לעשות ניתוח מחרתיים. מה השם?

ביה בת מיה.

ביה בת מיה.

ביה בת מיה, תצליח בניתוח, בעזרת השם.

תודה רבה.

תן ליהודים צהוב פה.

אדוני היושב-ראש, מדבר על רבי בן-ציון,

שהערב הזה

זה לזכר אבי ואמי,

שהתנדבה סיגי בת את אחותי.

שאלת שאלה,

הבחור הצעיר הזה, הבן שלי אלעד.

אני רוצה להמשבח בשבילו מכל הלב,

שכל הקהל יענה אמן,

כי חשוב לי מאוד מאוד שהוא יחזור בתשובה שלמה ויהיה ילד, בחור טוב,

הוא זקוק לזה. אני זקוק לזה.

מה שמו?

אלעד בן בן-ציון.

אלעד בן?

בן בן-ציון. הבן שלי.

השם יזכה אותו לשוב בתשובה שלמה מהרה. עומד, עומד. וגם אתה.

כן, עוד מי שתרם פה מניה,

יניב בן-לאז זכריה, זיווג הגון, פרנסה טובה ובריאות,

ישראל בן-שייחא והאחים שלו, ובניהם פרנסה טובה ובריאות,

ואל ישי ואלאור בני סימא יגדלו על ברכי התורה והמצוות, והרבה בריאות.

כן.

משה בן רומא, פייר, זיווג הגון, מהרה.

כן, שאלה.

בבקשה, רגע.

עכשיו עובד, באמת הייתי רוצה לבקש רפואה שלמה

לאימא שלי, לאימי, בדריה,

לגילה בת ציונה וספיר. רגע, רגע, לאט, לאט, לאט. בדריה בת

סלימה. סלימה. זאת אמי.

תזכה לרפואה שלמה מהרה. אמן, אמן. וגילה בת ציונה. גילה בת ציונה. ספיר בן ציונה. וספיר בן ציונה. וכל עם ישראל, אמן. עם כל ישראל, בריאות והצלחה מעשי די. אמן, תודה.

שאלה, יש למישהו שאלה?

תן לבחור שמה.

מה?

בלי לצלם?

אי אפשר, תתחבא.

רגע, איפה עוד?

הנה הוא רוצה, פה, פה, פה.

בעיה, זה אי אפשר, אני אצלם.

תן לו, תן לו, תן לו.

אם אתה רוצה בחילום שם, אחר כך דבר אתי לבד.

כן.

ידבר, מר, ידבר. הרב, אין לי שאלה, אני רק רוצה לבקש ברכה, אם אפשר, מכבוד הרב.

ברכה למה?

אני רוצה לבקש לאח שלי, עובדיה עודד,

לזיווג הגון.

עובדיה עודד יזכה לזיווג הגון בין דינה ושמריהו.

וכן לאחיות שלי החזרה בתשובה.

ואחיותיך יזכו לתשובה שלמה. ולזיווג הגון. ולזיווג הגון.

הילאי בן רמיה בן רינה,

רפואה שלמה והצלחה, ואירנה בת רניה,

רפואה שלמה מהרה.

וחיים צברי בן קדיה וכל משפחתו, ברכה וחיים טובים.

אמן. הרב, אם אפשר, גם כן עוד ברכה בשבילי לברכה והצלחה בכל המקום. תצליח בכל מעשי ידיך. אמן וחי אמון.

כן, נשאלתי פה שאלה.

רק רגע, טוב, בינתיים תן לו לבחור כאן, ואחר כך לגברת פה.

כבוד הרב, שתי שאלות.

שתי שאלות לגבי הזמרים.

מה פתאום אחרי כל כך הרבה שנים פתאום כל הנושא הזה התעורר?

האם זה אומר לנו כאילו באיזשהו מקום שזה אחד התיקונים האחרונים,

כי באיזשהו מקום הלוויים היו שרים בבית-המקדש.

בית-המקדש חרב,

ובאיזשהו מקום אנחנו, יכול להיות שזה כביכול התיקון האחרון, אחד התיקונים האחרונים,

כי זה הדבר הכי קשה, כי הדבר הכי קשה לפני הדבר הכי קשה, כמו יציאת מצרים. ברוח הליצנות של הזמרים אני אענה לך שיש זמר שעונה על התשובה הזאת, קוראים לו שלמה ארצי.

והוא אומר, פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת.

הבנת?

כן. עכשיו,

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, והקדוש-ברוך-הוא מעורר את הצדיקים כל אחד ואחד בזמן שהוא מחליט,

וכשיש התעוררות כזאת אסור לחסום אותה ולבלום אותה וצריך ללכת אתה.

האיסור קיים

אלפי שנים.

אתה יודע מתי זה התחיל כבר?

זה התחיל כבר מאצל אדם הראשון.

ששם כבר היה אבי קול תופש כינור ועוגב שהיו שרים שירי עגבים.

ואחרי זה אצל אברהם אבינו היה לו ילדים,

היה לו שני ילדים, קראו להם זמרן ויוקשן. היו לו עוד, אבל זמרן ויוקשן.

והוא גירש אותם

לארץ בני קדם להרחיק אותם מעל יצחק בנו.

מה היתה הבעיה עם זמרן ויוקשן?

זמרן. זמרן היה זמר והיתה לו תזמורת.

ויוקשן היה מתופף.

והיתה לו יותר מדי טמבלה בבית,

והם גלגלו לו עד אשחק,

אז הוא זרק אותם לבני קדם.

הבנת?

זאת אומרת, זה מה שיש לנו עכשיו. זה מזמן, כבר התחיל כל הבלגן.

עכשיו,

גדולי ישראל יצאו בנחרצות

לא רק לא לשמוע אותם,

אלא גם אין לה שיר. תראה להם את הפסק החדש שמופיע בגנזה האחרון,

בדף האחרון, לא, בדף לפני האחרון, דף שבע.

אז ככה כל גדולי ישראל. זה לא חדש. גם לפני 28 שנה חתמו 30 רבנים ספרדים.

כל פעם מעוררים, אבל הפעם הם הגזימו.

הפעם הם דרדרו והידרדרו למחוזות

שאף אחד לא חלם.

פעם היה מרדכי בן דיוויד

שהיה עושה הופעות שחצניות וקונצרטים ומקלקל את כולם,

עד שזרקו אותו.

אחר כך הוא החליט לחזור בתשובה,

ואחרי זה הוא לא עמד בזה ועדיין הוא מופיע מעורב.

תראה, מי שמקבל כל כך הרבה כבוד והמון כסף

והרבה נשים שצועקות לו,

קשה לו לעמוד בפיתוי.

אז לכן הם ממשיכים. הנה, עברו ארבעה חודשים,

ורק זמר אחד יהודי,

ארז יחיאן,

הסכים

לחזור בתשובה.

כל השאר מתמטמטים.

לא רוצים.

מחכים,

אולי הרבנים יכשירו אותם. והם הולכים

ובוכים לרבנים,

ומפסידים פרנסה,

ואין לנו אוכל,

וזה, תאר לך שהגנבים היו עושים אותו דבר והולכים ובוכים.

אני לא למדתי מקצוע,

אני יודע רק לטפס על העמודים,

להיכנס לדירות.

מה אני אביא לילדים לאכול?

אני סמכתי על המקצוע הזה, מה אני אעשה?

אז מה אתה חושב, שהרבנים יתירו?

אבל זה בעיה.

כל זמר בחר לו רב,

וכל זמר גם נותן כסף לרב.

זאת אומרת, הוא לא נותן חס ושלום כסף,

הוא תומך בישיבה של הרב.

יש אחד, שאני יודע, לדוגמה, שהוא תומך ב-18,000 כל חודש.

אז איך הרב לא ישמור עליו?

אתה מבין?

ויש כל מיני סיבות, מסיבות שונות ומשונות. יש כאלה שיש להם רדיו.

אז מה, הם יפסידו את הרדיו?

ואז מאיפה ייכנס פרנסה? כי הזמרים מביאים פרנסה.

יש פרסום.

מקבלים על זה, מקבלים כרטיסים להופעות.

שווק יעשה הופעה,

נתן מאות כרטיסים לערוצי הקודש.

הבנת?

אז או שמוכרים או מחלקים או הולכים.

וככה זה עובד. תעשייה שמשמנת אחת את השנייה.

ממילא אתה שומע את הקולות הלא-ברורים.

זה בדיוק מה שהנבואה,

כביכול זאת הנבואה שלנו,

שיעוכו זקנים, רבים יתבררו ויילבנו ויצורפו לעת קץ.

שקר ואמת.

כביכול. שקר הרבה וקצת אמת. השקר, כביכול, אנחנו עכשיו מנקים, ועכשיו האמת נעדרת.

האמת נעדרת. נעשית עדרים-עדרים.

זה מה שקורה עכשיו, מלחמת שקר אמת?

בדיוק. זה הבירור האחרון,

ואנשים נבדלים לצדדים. יראי השם

יידבקו בצדיקים האמיתיים,

מי שלא יראה השם

לא יידבקו. הנה אני אראה לך תשובה לדוגמה שענה הרב

מוצף היא לשאלה שהוא נשאל.

שאלו אותו שאלה.

מה הייתה השאלה?

אמרו לו, כבוד הרב,

יש אנשים,

וביניהם אברכים,

שמזלזלים ברב אמנון יצחק,

וזה גורם לירידה במצב רוח שאין לי חשק לעשות כלום,

ובלבי אני מסתפק.

מה לבקש,

שהשם יעניש אותם או שיחזרו בתשובה?

תשובתו של הרב בן-ציון מוצפי היא,

הם לא אברכים, הם מתחזים.

אברך

לא יכול לצאת נגד מי שמזכה את הרבים,

שבא בשם כל גדולי ישראל ואומר.

מה אומרים האברכים, אלה שאומרים?

הוא לא פוסק.

נכון, אני לא פוסק.

אמרתי שאני פוסק?

גם הוא לא אוטובוס.

אני אמרתי שהוא אוטובוס.

מה פתאום אומרים שאני פוסק?

מדביקים עלי שם פוסק ומורידים לי אותו. לא שמתי אותו, למה אתם מורידים?

לא שמתי. מעולם אמרתי שאני פוסק.

כמה פעמים שאלו אותי ב-32,

4 שנה?

אמרתי, אני לא פוסק. תפנו לפוסק, אני אתן לכם טלפון.

אבל להגיד בשם גדולי ישראל, אני מצווה?

זה חובה לפרסם מה שאומרים גדולי ישראל.

כל יהודי חייב לפרסם זאת.

אבל מה? אין להם טענה נגדי. מה הטענה שהטענו?

הם לא יוצאים נגדי, הם יוצאים נגד גדולי ישראל שהם אמרו, לא אני אמרתי.

תקרא אתה את הפסק שלהם.

אז אתה פוסק?

לא, אתה קורא את הפסק שלהם.

מותר או אסור?

אלא מה, הם לא יודעים לתקוף

בנקודה הנכונה, כי הם יודעים שזה באמת צודק.

אז מה כבר נהיה רווח?

קודם כל, בעל כורחם, כולם אומרים שאסור לשמוע את הזמרים האלה ולהופיע בהופעות שלהם, ואסור להזמין אותם.

זה אסור לגמרי. זה כולם כבר אומרים, אפילו המתירנים.

רק מה, עכשיו זו שאלה אם מותר לשמוע דרך תקליט או לא מותר.

עשרות גדולי ישראל פסקו שאין לשיר את השירים שלהם.

יש כמה רבנים שמועמדים מצד עצמם להיות הרב הראשי לישראל,

שהם החליטו לצבור כוח,

וצוברים את הכוח בדרך זאת ומרצים את מי שגורם

גם שייבחרו.

אז מי שממין אותי מבין איך זה עובד.

הבנת?

כן. אנחנו הפסקנו, ברוך השם, לשמוע את ה... מאז שאנחנו שמענו את ה... ועוד 48 אחוז כמוך,

ברוך השם, הפסיקו לשמוע לפי סקר גאוקרטוגרפיה.

אם אפשר ברכה, כבוד הרב.

למה?

ברכה שנהיה לראש ולא לזנב.

זה הדבר הכי חשוב בעולם. אם אמרת את זה בראש השנה, אמן.

אמן.

למה אתה חוטף? למה אתה חוטף?

כי יש לנו פה חולים קשים מאוד בעקרון. בסדר, אבל לא צריך לחטוף. אפשר לקבל קשר. לא חטפתי.

יש לנו פה חולים קשים בעקרון.

יש לנו חולה,

יואב בן יוסף וקוקה,

שחולה בניוון שרירים.

ויש לנו פה גם את

רחמים בן יעקב ומזל,

שחולה במחלה.

ויש לנו גם פה את סעדיה בן-יחיאל,

שגם חולה קשה מאוד.

ויש לנו גם את ישראל בן חביבה,

שיש לו שתי זונדות,

שתי זונדות מחוברות אליו,

16 שעות ביממה.

ויש לנו את הרב יאבץ,

הרב הראשי לעקרון,

שחולה במחלה בקפלן.

כל אלה שהזכרת וכל אלה שלא הזכרת יזכו לרפואה שלמה מהרה,

ובזכות התשובה וההתחזקות בתורה.

אמן ואמן. תודה רבה, כבוד הרב. תן לה לגברת פה, שורה ראשונה, רגע.

טוב,

דברי, כן.

הבן שלי, בועז, יש לו שני ילדים והם לא יכולים, לא אצלו להם לאכול חיטה ושעורה,

צריכים לאכול אוכל מיוחד,

וקשה להם, גם בזמן האחרון הוא לא, מה השם?

נועה ותומר.

נועה ותומר, בני?

בני בועז.

בועז, השם יזכה אותם

לרפואה שלמה, ויוכלו לאכול כראוי. אמן.

שורה ראשונה.

תודה רבה, כבוד הרב. כן.

אני רציתי כמה דברים לשאול.

כמה דברים לשאול, אם אפשר.

אני עובדת בבית-ספר עם אמריקנים,

ושם הם חוזרים בתשובה, הבנות,

ואחר כך החתונות,

עם מוזיקה שאסורה גם כן.

ורציתי, אם כבוד הרב ייתן שאני אוכל לקחת כמה דיסקים וחוברות כאלה, לשים ולפזר שביינגו. בשמחה, בלי שום בעיה.

תודה רבה.

רציתי שאלה.

חברה שלי עורכת חשבון ואני,

אנחנו רוצים לפתוח עסק, ואנחנו לא יודעים במה,

ואם כבוד הרב יכול לתת עצה. איך אפשר להגיד סתם ככה? אני לא יודע מה הרקע של שתיכן.

אז היא רויית חשבונות. היא רואה את חשבונות.

אני עסקתי באדמיניטרציה כל החיים,

אבל גם בעבר אני למדתי ייצוב אופנה.

ואתן חושבות שתתאימו ביחד ואתן משלימות אחת את השנייה בעסק הזה?

לא, אין לי עסק, אין לנו. לא, אם תעשו את העסק הזה.

אני חושבת שאנחנו אופי משלב.

כדאי לכם להתייעץ עם רואה-חשבון ותיק, אם יש לכם קשר עם אחד כזה, שיגיד לכם מה צריך בשביל להצליח לנהל משרד כזה.

מכל מקום שתצליחו.

אמן. תודה רבה.

רציתי לבקש ברכה לדוד שלי,

אורי בן מרים, שבבית-חולים. אורי בן מרים, רפואה שלמה מהרה. אמן.

הלו.

הלו.

הלו.

כן, הלו.

סגור.

תביאי בפתק.

כן. סליחה, ביתי סיגלית רק ביקשה בריאות לאחי אורי,

והבקשה שלי היא שאנחנו נעשה שלום כולנו ביחד, כי אין לנו,

רק שלום, רק שלום.

שיסלח לנו אם עשינו כל דבר לא טוב. בעלך הוא בחיים? בעלי לא בחיים. אני מדברת על אחי אורי. תגידי לי, את תהיי מוכנה?

יואו.

יואו.

אני אתן לך כיסוי ראש.

תראי, הבת שלך,

הבת שלך כל כך מתאים לה, אני חייב לראות את התמונה של הבת והאימא דומות.

אני חייב. הנה, קחי.

אל תפחדי.

יואו. יואו. תביאי לה.

תביאי לה. אל תפחדי. שימי. שימי, אל תפחדי.

הנה הבת שלך, הבת.

הבת סיגלית. הבת סיגלית, תשימי לה. תשימי לה.

מה? מה?

סדרילה יפה. סדרילה יפה.

רגע, חכי, אני אתן לך.

סדרילה יפה, אמרתי לך.

שתהיה לה תמונה יפה.

סדרילה יפה.

חכי, הודעת שדה רגע.

יופי, יופי, יופי, אשרק. תן לה מיקרופון.

תן לה מיקרופון. רגע.

לא תשמור את זה.

את תאכלי. שקט את. אל תתערמי.

אני עזבה עם אחותך. היא התחילה ואת תסיימי. חכי.

מה את לא שמה שמה?

אני לא יכולה לברך על משהו שאני לא אקיים.

קודם כול, מי אמר שלא תקיימי? מי זה, אחת? שתיים?

עכשיו אני מוכנה ללבוש את זה לכבודך ולכבוד ה... כל הכבוד, חכי. לכבודי, חכי. קודם כול, שבוע ימים, עד החתונה את הולכת עם מטפחת.

לא מתחתנת.

אמרתי שהיא מתחתנת.

את תלכי עד החתונה עכשיו עם המטפחת.

עד החתונה?

כן.

לא.

איזה קנאית.

מה אכפת לך אם היא תתחתן?

היא אלמנה באה. אז היא תתחתן. מה אכפת לך?

אז מה? את לא רוצה להיות בחופה שלה?

אני לא רוצה להיות בחופה שלי.

מי אמר לך? אולי יבוא אביר ארועים, קח אותך.

לא. מספיק. אני נשואה לבן שלי, הן דקאפ.

טוב.

קודם כול, אשרייך שאת שמה.

תודה. יש לכם חתונה בעוד שבוע. בעזרת השם. קודם כול, תמכי עם זה יפה, תתרגלי.

אחרי החתונה נראה מה יקרה.

בתור סבתא את צריכה להיות דוגמה, ושיזכרו את סבתא הצדיקה.

לא סבתא שהייתה עם סחרות גלויות.

סבתא הצדיקה.

את יודעת מה זה סבתא הצדיקה?

כן, תביאי לה, היא רוצה לדבר. אבל רגע, חכי, חכי, רק שנייה, שאני אענה לטלפון. הלו?

הלו?

הלו?

הלו?

כן, דברי.

אני מבקשת מהרבי,

אני מוכנה לתרום תאומה,

של החבר'ה,

שהצדיקים האלה יעשימו ציציות. הם חוזרי תשובה,

חוזרים בשם מתחילים,

ואני רוצה לתת צדקה בשמם.

יפה מאוד.

יפה מאוד.

אתם לא מאכזבים את הדודה, נכון?

כן. הנה, בבקשה.

אחו!

תן להם, נו!

קח, קח!

מה הציציות הם נותנים להם?

ציציות.

מה הקרימה שלך?

עליזה עושה...

בת שושנה תזכה לדירה בקרוב

אשריכם שימו, שימו עליכם את הציציות ועל זה, נו

שימו, נו

שיהיה לכם מצוות, זה עלי ואנווהו, למדנו על זה

זה עלי ואנווהו

שים

רגע, רגע, שנייה

תן להם, נו, יש

שימו עליכם

רגע, היא צריכה לתת עכשיו תרומה גדולה.

אתה רוצה שאני אגיד לו את המיקרופון?

כן. אוקיי, רגע, קודם כול אני רוצה שתברך

כבוד הרב,

את בתי אדווה,

תפואת הנפש והגוף.

אדווה? אדווה.

אדווה בת גלי שרעבי.

בריאות הנפש והגוף מהירה, ולהחליף לה את השם.

להחליף את השם? עכשיו יש לי שאלה להחלפת השם.

כשמחליפים את השם,

מה צריך לעשות בעצם?

אחרי שמחליטים על השם בבית-כנסת, נותנים לה משברח, בשבת. זאת אומרת, רק בית-כנסת, בלי סעודה, בלי כלום?

אם את רוצה אחר כך לסעוד, למה לא? לא, אבל אני שואלת. לא חייבים. לא חייבים. לא. אוקיי, ולקרן ולהילה?

קרן והילה בנות? בנות גלי שרעבי.

גלי שרעבי יזכו.

והנכדים והנכדות. והנכדים והנכדות יזכו. והבן שלי אלעד ובני אלעד. ואלעד בן? גלי שרעבי. יזכה למעשים טובים, לחופה. מעשים טובים. קחי תפיסי. תפיסי.

תן לה, תן לה.

נוח בנוח, לופו כהן. רפואה שלמה. שימי עלייך גם, שתהיו כל האחיות ביחד. נו,

קחי גם את התורמת, את צדיקה. קחי.

קחי.

מה את מפחדת? זה לא נושך.

זה לא נושך.

משפחת שרעבי, נו.

הנה, עוד אחות. קחי גם את.

אשטריכם, תראה איך מתאים להם. תראה איזה יופי.

שימי, שימי. הנה היא שמה אשטריך.

למה? למה?

למה? אל תהיי חריגה.

אל תהיי חריגה.

שימי.

יאללה.

לא, שתהיה לך תמונת מחזור.

עכשיו עושים תמונה.

שימי, נו.

שימי יפה.

יפה לכם. יפה, יפה. שימי. או, אשרייך.

תחיות כפיים.

יפה מאוד. יפה מאוד.

יאללה, גברת שרעבי. יאללה.

חזק וברוך. אשרייך, אשרייך, אשרייך. יא חביבי.

זו תמונה לגן-עדן.

זה תמונה לגן-עדן.

יפה מאוד.

זה קנדה, אנגליה, ישראל,

אוסטרליה,

קנגורו, כולם ביחד.

ניו-יורק.

לא, לא, הם בסדר. עזבים. פחדות מהברכות.

עכשיו, כמה תרומה את נותנת בשביל הצעירים, נחמד?

אה, ככה אתם עונים.

כן. עכשיו יהיו מעט על האתר. כן, כן. דין פרוטה כדין מאה.

כן, יהודים יקרים. מי עוד רוצה לשאול?

רגע, שמה רצו בפינה. בסוף, בסוף. תן להם בסוף.

בסוף, מצד שמאל, שמה.

נו, מי עוד?

חבר'ה, זה נהיה חפלה.

רגע, עד שאתם תזוזו,

אני בינתיים מחלק מתנות.

בוא, תביא לי את זה.

תודה רגע, עד שאתם תודה רגע, עד שאתם תודה רגע.

חבר הכנסת עאידה תל אברהם,

עד שאתם תודה רגע, עד שאתם תודה רגע.

לא שומעים כלום.

עד שאתם תודה רגע, עד שאתם תודה רגע.

עד שאתם תודה רגע, עד שאתם תודה רגע, עד שאתם תודה רגע.

הלו, מורי ורבותי, מי שיכול לעזור לסידור האולם יבורך.

רבותי, לסדר את הכיסאות מי שיכול.

סדר את הכיסאות מי שיכול.

סדר את הכיסאות מי שיכול.

סדר את הכיסאות מי שיכול.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

חבר הכנסת עפו אגבאריה.