מעלה אדומים - פרשת בראשית - כח הצומח לעד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לכם.

הערב חבר הכנסת אברהם.

תודה רבה לכם.

חבר הכנסת אברהם.

חבר הכנסת אברהם.

עוד אברהם.

חבר הכנסת אברהם.

חבר הכנסת אברהם.

שיש לאדם

צריכה לפרוט ולרבות.

ואם אנחנו רואים אדם שאינו מחדש שום דבר,

הרי הוא עקר

ואין לו שום חיבור עם המחשבה.

יש הרבה אנשים שיש להם רעיונות,

אבל הרעיונות האלה לא באים לידי ביטוי להגשמה.

ממילא זה נקרא מחשבה עקרה,

אבל אם אדם חושב

מביא את המחשבה לידי ביטוי מעשי,

הרי שהוא פרה ורבה.

כתב הרמב״ן

לדע כי במלה לעשות

יש פה ביאור גדול מאוד,

כי ששת ימי בראשית

הם כל ימות עולם.

בששת ימי בראשית

יש את כל ימות עולם.

ימות עולם זה ששת אלפים שנה.

כל יום שנברא,

בבריאה הראשון, יום ראשון,

כל האלף שנה מקופלים ביום הראשון.

באלף,

ביום השני, האלף השני מקופל בו.

באלף

השלישי

זה כנגד היום השלישי,

וכן הלאה.

אנחנו למעשה ביום השישי שנברא האדם,

אנחנו בעצם האלף השישי כעת,

זה כנגד היום השישי שנברא.

זאת אומרת, לכן אמרו חכמים שאלף שנים זה יום אחד של הקדוש-ברוך-הוא.

בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מלא מים,

ולא נשלם בהם דבר.

וזה רמז

לשני האלפים הראשונים,

שהם נקראו אלפיים שנות תוהו.

מה תוהו?

באלפיים שנה אלה

לא היה מי שיקרא בשם השם.

אלפיים שנה,

דורות על גבי דורות,

לא היה מי שיקרא בשם השם.

לכן נקראו אלפיים שנה אלה

אלפיים שנות תוהו.

הבריאה ביום הראשון, מה נברא בה האור?

ויאמר השם יהי אור ויהי אור.

כנגד אלף השנים שהיה האדם הראשון חי,

930 שנה הוא חי,

והיה אורו של האדם הראשון, אורו של עולם הוא היה נקרא. הוא היה מכיר את בוראו,

והוא נקרא אורו של עולם.

ביום השני כתוב יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים,

שבו היו מובדלים

באלף השנים האלה כנגד היום השני,

היו מובדלים נוח ובניו הצדיקים

מהרשעים שנדונו במים.

ויהי מבדיל בין מים למים.

זאת אומרת, מי ניצל מהמים?

נוח ובניו.

ומי לא?

אותו דור, דור המבול.

אז כנגד היום השני שכתוב, ויהי מבדיל בין מים למים,

זה בין נוח שהיה צדיק במשפחתו לבין

הרשעים שנדונו במים.

ביום השלישי כתוב

שנראית היבשה,

מאז היא עשתה פירות.

וזה האלף השלישי כבר,

מתחיל האלף השלישי,

והאלף השלישי מתחיל כשהיה אברהם אבינו בן 48 שנים.

ואז הוא החל לקרוא

בשם השם.

אברהם אבינו נולד ב-1948 לבריאה.

כשעברו 1948 שנים מיום הבריאה

נולד

אברהם אבינו. זה אומר לכם משהו ב-1948?

מדברים על זה קצת עכשיו, לא?

מכל מקום,

אז הוא החל בגיל 48 לקרוא בשם השם.

וצמח צמח הצדיק הזה, ומשך רבים

לדעת את השם,

כמו שדרשו חכמים על הפסוק,

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

וציווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו את דרך השם

לעשות צדקה ומשפט.

והדבר מבהיל עד מאוד.

בשני האלפים הראשונים היה בהם אדם הראשון שהיה אורו של עולם.

היו גם נוח ובניו הצדיקים.

והכתוב אומר,

איש צדיק תמים היה בדורותיו.

את האלוקים את הלך נוח.

אפילו קין היה נביא.

ובכל זאת אלפיים שנה אלה נקראו תוהו.

למה?

כי לא היה מי שקורא בהם

את שם השם,

ולא היה להם את כוח התולדה והצמיחה,

והם לא הולידו ולא הצמיחו אנשים בדומה להם.

זאת אומרת, הם היו צדיקים,

אבל הם לא פעלו,

לא הולידו להצמיח בדומה להם.

והנה כולם כלום הם,

תוהו ואין קיום להם.

ואכן,

כל הדורות נמחו.

מי האדם הראשון עד נוח היו עשרה דורות שבאים ומכעיסים לפני הקדוש-ברוך-הוא,

עד שהביא עליהם את מי המבול.

מנוח ועד אברהם עשרה דורות

שהיו באים ומכעיסים לפני הקדוש-ברוך-הוא,

עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם,

והוא התחיל להצמיח ולהוליד בדומה לו בית-הנפש אשר עשו בחרן.

אברהם מגייר גרים ושרה מגיירת את הנשים.

אז עד שבא אברהם אבינו, עליו השלום, הוא גדל מאוד. היה בו כוח התולדה והצמיחה בשלמותו, והוא פרה ורבה עד מאוד, עד שכל העולם אמר,

נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

כמובן שבתחילה כולם התנגדו לו,

ואמרו, מאיפה זה בא לנו עכשיו?

כולם היו עובדי עבודה זרה,

והוא ניפץ להם את כל הפסלים והתחיל לשכנע אותם שיש בורא לעולם ומנהיג לכל הברואים,

ויש השגחה

על-ידי הבורא יתברך,

והוכיח להם עד כמה אווילים הם באמונתם בפסילים,

וגרם שעולם שלם יכיר את הבורא יתברך.

הוא הראשון שהביא את האמונה לעולם והביא אותה לאחרים.

וכתב הרמב״ן בנוסף, ויקרא בשם השם,

והנכון שהיה קורא בקול גדול את שם השם המודיע אלוקותו לבני-האדם,

ללמד ולפרסם את האלוקות.

זה מה שהיה עושה אברהם אבינו.

בשביל זה הוא מחל להשקיע הרבה כסף.

הוא היה נוטע אוהלים,

עושה בתי-מלון קטנים,

פותח ארבעה פתחים שמכל עבר יוכלו להיכנס,

מחלק אוכל בחינם

לכל מי שנכנס, אוכל,

ואחרי זה מברך למי שברא את העולם.

מי שלא רצה לברך את עכה שהוא רוצה להיות אפיקורוס,

אמר לו תשלם על הארוחה.

וכך היה מקרב אנשים ומכיר להם את הבורא. היו שואלים שאלות, מי זה הבורא?

איך אתה יודע שיש? וכו'.

הוא היה עושה סמינרים באוהל, באוהלים, בכל מקום.

גם ביצחק כתוב שהוא קרא בשם השם,

אבל אצל יצחק אבינו זה לקח טיפה זמן, ודבר מדהים אנחנו לומדים.

אספורנו, אחד מהמפרשים על התורה אומר,

שיצחק לא זכה להתברך בזכות עצמו עד שהוא התעורר לקרוא בשם השם.

יצחק אבינו,

השם בירך אותו,

אבל לא בירך אותו בזכות עצמו.

אפילו שיצחק היה צדיק גדול מאוד,

הוא אחד משלושת האבות,

הוא רגל במרכבה,

הוא היה עולה תמימה שהסכים, הסכים בין 37 להיעקד.

צדיק יסוד עולם,

אבל לא היה ראוי להתברך.

למה? כי הוא לא קרא עדיין בשם השם.

הוא לא הקריא את שם השם לבריות.

והנה כתוב בפסוקים כך,

והרמתי את זרעך ככוכבי השמים,

ונתתי לזרעך את כל ארצות האל,

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

זו הברכה שמקבל יצחק מהקדוש,

ברוך הוא.

אבל כל זה למה אני מברך אותך?

עקב אשר שמע אברהם בקולי,

וישמור משמרתי מצוותי,

חוקותי ותורותי.

אני מברך אותך בזכות אבא שלך,

לא בזכותך.

אחר כך עוד פעם יש פסוקים נוספים, והשם מברך אותו שוב פעם.

וירא עליו השם בלילה ההוא ויאמר,

אנוכי אלוקי אברהם אביך, אל תירא,

כי אתך אנוכי וברכתיך, והרביתי את זרעך.

למה?

בעבור אברהם עבדי.

אני שוב פעם לא מברך אותך בזכותך,

אלא בזכות אברהם אביך שהוא עבדי.

יצחק אבינו תופס מייד שזה מוזר, מה פתאום הקדוש-ברוך-הוא מברך אותו בזכות אביו תמיד,

ואז

הוא קורא בשם השם, ויקרא בשם השם.

מאותו זמן הוא מתחיל להקריא את שם השם בפי הבריות,

ואז פתאום מגיע אליו אבימלך שהיה שונא לו וגירש אותו.

ואומר לו,

אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענו וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום,

אתה, אתה ברוך השם.

אומר לו, עכשיו אתה ברוך השם.

עכשיו אתה מתברך בזכות עצמך.

וביעקב אבינו לא נאמר שהוא הקריא את שם השם,

אבל זה כבר מסיבה אחרת, כיוון שהוא הוליד 12 שבטי יה,

שכולם היו עבדי השם,

והתפרסמה האמונה בהם ונודעה לכל העם.

זאת אומרת, הם היו כבר עדה קדושה שכל רועיהם יכירום כי הם זרע ברך השם, בכל מקום שהיו הולכים,

עצם ההוויה שלהם כשהם מתהלכים בקרב הבריות,

זה כבר גרם לאנשים לשאול, לברר,

לתהות ולהגיע למסקנות.

אם כן, אומר עוד אספורנו דבר חידוש נפלא,

הוא אומר שכתוב בית אל מים והעים מקדם,

זה היו שתי עיירות גדולות מאוד,

והם ישבו שם, אברהם ובניו ישבו שם. למה?

בשביל שירבו הבאים לשמוע בקוראו בשם השם. זאת אומרת,

אברהם תקע את עצמו במקום

שמהערים הגדולות שהיו צריכים לעבור היו חייבים לעבור דרכו,

וככה הוא היה יכול להשפיע על רבים.

אז התולדה והצמיחה בכוחם היו,

ואין הפסק לכוחם של האבות.

אברהם אבינו,

כתוב בספר חשבון הנפש,

הוא היה כמו אילן

שנקרא אקציה,

שמשלח ענפים רבים לכל צד,

והענפים מטים את עצמם לצדדים,

והם חוזרים ומשרישים בארץ ומוציאים עוד אילני תולדות,

עד שאקציה אחת יכולה להצמיח יערות גדולים.

כך היה סוד האבות הקדושים,

וזה היה עסקם בכל ימי חייהם.

כל מקום הם היו משרישים אמונה,

וככה זה היה הולך ומתפשט ומתפשט

בכל העולם כולו.

ועל זה ראויה אמירתו של הרמחן רבי משה חיים לוצתו, זכר צדיק וברכה, שאמר בדרך עץ החיים,

שעל האדם תמיד לחשוב מה עשו אבות העולם

שכל כך חשק בהם הקדוש ברוך הוא.

עבודת

האדם צריכה להיות מפרה ומרבה.

אל לו לאדם להיות יחידי שחושב רק על עצמו,

אלא תמיד יהיה מוליד ומצמיח ומגדל לכל סביבותיו.

אומרים שלא שומעים.

זה נפסק פתאום, או שזה מההתחלה?

שומעים או לא שומעים?

שומעים.

עוד קטע קטן אני אתן לכם.

ברמב״ם כתוב,

בפרק א' מלקוט עבודת כוכבים ומזלות,

כיוון שהכיר וידע אברהם אבינו,

התחיל להשיב על בני עור כשדים ולערוך דין עמהם,

לומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה,

ושיבר את הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם,

וראוי לאבד את כל הצורות

כדי שלא יטעו בהן.

ואפילו שאברהם אבינו עליו השלום הכיר בחוכמתו שהקדוש-ברוך-הוא האמיתי וכל עבודה זרה אינה מלא שקר,

מכל מקום עדיין הוצלח לשבור את הצלמים,

שכל זמן שהצלמים בעולם

יימשכו אחר הצלמים ולא תועיל כל חוכמה,

מפני שראות העין תשכיח את הבנת החוכמה.

רק לאחר ששיבר את הצלמים התחיל להודיע לעם מאמיתות הקדוש-ברוך-הוא.

זאת אומרת, יש דברים שאברהם אבינו הבין,

שכל זמן שהם יהיו נתפסים בחושים, בעיניים, כי העיניים שלנו שקרניות,

כל זמן שאדם רואה דברים בעיניים,

הדעת שלו מוטית אחר עיניו.

אפילו שבשכלו הוא משיג דברים מסוימים,

אבל אם העיניים שלו רואים משהו שמכחיש את מה שהוא משיג בשכלו,

העיניים יגברו.

מה צריך לעשות?

צריך לסלק מן העיניים את הדבר המשפיע,

כדי שיוכל להתייחס לשכלו.

כל זמן שהוא לא שבר להם את הצלמים,

לא היה יכול להשפיע עליהם.

ברגע שהם שברו אותם,

היה לו קל מאוד להשפיע עליהם.

לדוגמה,

היום יהיה קשה מאוד להשפיע על אנשים אם הם מחוברים עדיין לאינטרנט,

לרדיו,

לטלוויזיה וכו'.

למה?

משום שהם

כל הזמן רואים בחוש

את מה שמראים להם.

מה מראים להם?

מראים להם הצלחות.

אבל איזה הצלחות?

הצלחות מדומיינות

שהם לא יוכלו להשיג אותן.

אולי אחד מני רבבה,

אבל כולם שואפים להגיע להצלחות, כולם רוצים להיות סטארים, כולם רוצים להיות סלב, כולם רוצים להיות מה שמציגים לפניהם,

כולם רוצים להיות זמרים,

כולם רוצים,

אבל זה לא בהשגה.

כולם שומעים רדיו,

אז שומעים ושומעים ושומעים ושומעים, ומשפיעים עליהם ידיעות בלי סוף.

אין לבן-אדם אפילו זמן לחשוב עם עצמו על עצמו,

על משפחתו,

על חייו,

על ילדיו. אין לו זמן.

אין לו זמן. עכשיו חדשות, שקט.

עכשיו מבט, שקט.

עכשיו זה, שקט.

כל פעם נכנס משהו.

זאת אומרת, הבן-אדם, כל הזמן החושים פועלים אצלו.

השכל לא יכול להגיע למסקנות שיחייבו אותו.

אין לו זמן.

הוא תפוס כל הזמן באירועים.

איזה אירועים?

שנכנסים אליו.

אינטרנט.

כל הזמן הוא חייב להתעדכן מה עכשיו כתוב,

וקופץ מאתר לאתר ומסתכל ובוחן ולומד.

עכשיו יש לו עוד צרה נוספת, כבר יש לו פייסבוק

ויש לו טוויטר,

ועכשיו הוא מטרטר ממקום למקום.

הוא חייב לשלוח את התמונה שלו לשם, את התמונה של ההוא לשם,

וצריך להודיע לו את זה, ושהוא ראה את זה, ולעשות קישוריות.

בקיצור, הבן-אדם נהיה משועבד לכל זה, ואין לו את עצמו.

הוא חושב

שהוא בעלים על עצמו.

אין לו, הוא איבד את עצמו. אין.

רק אם אדם יעשה פאוס,

יפסיק רגע,

ייקח לו איזה שבוע ימים שקט.

אין עולם.

אין. אין. רק אתה.

של?

תחשוב.

בשביל מה באת לעולם?

כמה זמן תחיה פה?

עם מה תצא מכאן?

מה כדאי להשקיע?

לאיזה מטרה?

מה זה יועיל?

מה הלאה?

יש המשך?

אין המשך?

שאלות שכל יהודי חייב לשאול.

אני אשאל דוגמה שאלה.

מישהו יכול לענות לי תשובה חילונית, לא דתית,

תשובה חילונית,

למה באת לעולם?

מי אמר ליהנות?

יפה.

מתוך 24 שעות שאדם חי,

כמה זמן הוא נהנה?

בואו נשאל אחרת, מה זה הנאה?

מה זה הנאה? איזה הנאה?

כמה זמן נמשכת ההנאה?

כל יום אתם מקבלים אותן הנאות מהבוקר עד הערב,

או שיש לכם יותר טרדות, יותר צרות,

יותר דחפים?

מה יש לכם יותר?

כמה אנשים יושבים כל היום

על יכטה,

מלא כסף,

יש להם חיבור לכל העולם,

והם שוכבים ככה על היאכטה?

בואו נגיד יום אחד,

בואו נגיד יומיים,

שלושה,

ארבעה,

חמישה,

שבוע אתה שם.

אתה כבר תהיה כמו סטייק

מהשמש.

אז תרד לתא למטה,

אחר כך תעלה למעלה,

ועוד פעם תרד למטה

ותעלה למעלה,

אתה תשתגע.

הדגים כבר חיים יותר טוב ממך.

איזה הנאה תגידו לי?

אושר, אתם אומרים אושר.

תסבירו לי מה זה אושר. ממה יש לכם אושר?

הגשמה עצמית. הגשמה עצמית. מה זה הגשמה עצמית? מי זאת אומרת הגשמה עצמית?

כן, מה את רוצה להיות?

את לומדת הנהלת חשבונות. בואי נגיד,

ראיית חשבון. ראיית חשבון. בואי נגיד שתהיי ראיית חשבון מדופלמת,

ואחרי זה תצטרכי לעבוד בתחום, נכון?

זה כבר פותר את הבעיות? בואי נשאל רואה חשבון.

האם יש להם בעיות?

צרות?

מחלות?

דכאונות?

תוגות?

בואי נברר. האם כל רואה חשבון,

מי שבחר במקצוע הזה, עשה את החשבון הנכון?

אז מה?

מה? אני שואל כרגע אם...

באנו ליהנות

או באנו להגשמה עצמית

יש לך מקצוע,

יש לך מעמד,

יש לך דירות, יש לך שטחים, יש לך עיר,

יש לך ילדים, יש לך הכול, את מגיעה לגיל 70, מתכמתת,

מתקטנת ונעלמת.

עכשיו, מה קרה עם כל ההגשמה?

את כל ההגשמה אוכלים תולעים

נשארו לילדים.

נשארו לילדים, שגם הם יתכמתו ואותם ישימו באותו מקום,

ויאכלו אותם גם כן תולעים.

אז מה המטרה בחיים? למה באת לעולם?

להעצות בתורה, להעצות בזכות של נושא.

אם באת לעולם,

זה עובד, זה עובד.

זה עובד.

אם באת לעולם בשביל לחיות,

למה את מתה בסוף?

אם באת בשביל למות,

בשביל מה את חיה בכלל?

לא, עכשיו היא רואה את החשבון. אני רוצה לדעת מה החשבון שלי. אני רוצה שתחזור על זה שוב. אני אחזור שוב.

רק שנייה. אם באת לעולם, שימי לב,

אם באת לעולם בשביל לחיות,

למה את מתה בסוף?

אם באת בשביל למות,

בשביל מה באת לחיות בכלל?

התשובה שאתה רוצה לקבל היא שבאתי לעשות תיקון. אני לא אמרתי כלום, אמרתי שאני רוצה תשובה, לקרוא בשלושה הקדוש-ברוך-הוא, אין הקדוש-ברוך-הוא, אני רוצה תשובה חילונית.

אני לא יכולה לתת לך תשובה חילונית, אני יכולה לתת לך תשובה פרווה.

כי רגל פה, רגל פה בינתיים. לא, לא. אני רוצה תשובה חילונית, כי אני רוצה לדעת איך לחיות.

אין לך. מה את אומרת?

חילונית אני רוצה.

ברור שזו לא בחירה שלנו.

אבל אני שואל,

מה המטרה שנבראו החיים?

פיצוצים?

לא, אבל אני לא יודעת שזה לא בחירה שלנו.

בטח שלא. נתתי דוגמה של אנשים.

לא הבנתי.

הבנתי, לעשות כביסה כל היום זה הנאה?

אין בעיה, אז את לא מפסיקה עם כביסה, לוקחת גם של השכנים, נכון?

מה, את מפסיקה את ההנאה?

אני שואל שאלה.

תן לה מיקרופון, אני רוצה לשמוע אותה.

רגע, הוא יגיע אלייך. רק שנייה.

חשוב לי לדעת.

כן. השאלה שלי, אם הדתיים לא מחפשים,

הדתיים, עזבי אותם. אין דתיים בעולם, יש להם חילונים. אז למה לעזוב אותם? כי אתה מדבר על חילונים ודתיים. אתה עושה הבדלה. לא עושה שום הבדלה, מדבר רק על חילונים.

מבחינת החילונים, תני לה, תני לה. הנה, היא יודעת לצעוק. תני לה.

מי שמתבייש, לא צועק. תשמע, תשובה חילונית. החילונים באו ליהנות בעולם,

לכייף, ללכת לים, ללכת למסיבות, לקנות בגדים,

ומבחינתם זה חיים פעם אחת, אין עולם הבא, אז זה מה שהם באו לעשות בעצם, גם אם הם מתים. אז מבחינתם זהו, הם מתו, ואין להם למה לעלות. הבנתי יפה. הבנתי יפה. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה.

תגידי לי,

אם יגידו לך שבעוד יומיים את מתה, חלילה,

את תצטערי או לא תצטערי?

מי יגיד לי?

תחשבי שאני אגיד לך. מה זה משנה מי יגיד לך?

נגיד ש... אני לא אצטער. לא תצטערי? לא, אני צריכה למות. אני אמות, מה זאת אומרת? אז את אומרת, לא אכפת לך גם למות היום?

לא.

לא? לא אכפת לי, ברור. מה, עוד לא עשיתי כלום. מה לא עשיתי כלום?

ובואי נגיד שהיית שבעים פעם,

שבעים פעם היית בדיסקוטק וארבעים פעם היית בים,

ואם תמותי אז מה, תדפיקי בקבר של החברה שלך, תגידי לה,

כמה פעמים את היית בים?

מה?

לא, אז אני מתה כבר, מה יש לי ללכת להגיד? זה הכול, אז מה אכפת לך אם היית או לא היית? מה זה משנה אם היית?

בסדר, אתה שואל תשובה חילונית? אין תשובה חילונית, אז כל מה שאני אגיד לך. תגיד לי, אין תשובה חילונית. הגיוני?

תודה רבה. זה מה שרציתי לשמוע, שאין תשובה חילונית.

אני כבר שאלתי את זה מאות אלפים ואף אחד לא ענה לי.

אני אסביר לכם, אין תשובה חילונית פשוט, יש רק תשובה דתית.

אם אין אלוקים שברא את הברואים

ואם אין המשך,

אין טעם לכל החיים, אין צער, אין מוסר,

אין מצפון, לא צריך להיות כל זה.

מה פירוש?

כל דאלים גבר.

מה פירוש?

חוקי הג'ונגל צריכים לשלוט. כמו שבג'ונגל

מישהו חזק טורף את החלש ואוכל אותו,

בלי מוסר, בלי בטיח.

מה פתאום? סליחה, אדוני, בבקשה ממך.

מה אתה?

אדוני, אתה חזק, תן לו בראש, תיקח את הכול ותלך.

כמו ג'ונגל. מה פתאום? לנו יש מצפון, דרך ארץ,

כל מיני מילים יפות. למי?

אתה חי פחות מצב.

עד שאתה מתחיל להתחנך אתה כבר הולך.

הצב עוד רק מתחיל לחיות.

חי 200 שנה.

הוא נולד ישר עם הבית.

הוא לא צריך לעשות בעצמך.

זה עצמו.

הוא בבית.

שמעתם פעם שמישהו נולד עם בית?

אבל מה?

כנראה שאדם צריך להשכיל קצת להתבונן. אם היה לו זמן, זמן, זמן,

לא טמפלוויזיה, לא אינטרנט, לא שום דבר. היה פנוי לשבת לחשוב על מה ששאלתי רק עכשיו,

היה מגיע למסקנה אחת ברורה.

בואנה, אני לא יודע למה אני חי בכלל.

ואם הם צודקים, הדתיים,

אז המצב שלי על הפנים,

כי ממה שאני נהנה עכשיו אני עוד אצטרך לקבל עונש אחר כך.

אז בשביל מה אני צריך את זה?

הנאה זמנית,

שאחר כך, אם היא לא מעוגנת בחוק, מה שנקרא,

בחוקי התורה, היא מהווה לי בעיה.

כמו שפה אנחנו מבינים שבכל מדינה יש חוק, מה לעשות?

גם אצל הקניבלים יש חוק. מי אוכל בן-אדם קודם?

יש חוקים.

אבל עולם שלם בלי חוקים?

הרי אנחנו רואים שיש חוקי טבע, קוראים לזה חוקי טבע,

רואים שהכול הולך לפי חוקים.

הפיצוצים לא עשו חוקים.

מי עשה חוקים?

מי חוקק את החוקים?

מי דאג שבתפוח יהיו גרעינים בשלישי עוד תפוחים?

מי דאג שאנחנו נוכל לפרות ולרבות?

מי דאג לזה ולמה? למה הוא עשה את זה?

אם כולנו בסוף הולכים, אז מה הוא רוצה? בשביל מה הוא הביא אותנו? להשתעשע?

70-80 שנה ועפים מפה?

בשביל שנשב שבעה ונספיד ונשים זרים? מה?

בשביל מה?

מה המטרה?

משהו צריך להסתדר פה,

ואם אין זמן זה לא יסתדר,

ועד שאתה תגיע לגיל מסוים שפתאום תיתקע עם איזו מחלה או עם איזו בעיה,

תתחיל לחפש את הסיבה למה אתה חי.

יכול להיות שזה יהיה כבר מאוחר.

אברהם אבינו הלך והשקיע בדור שלם להסביר להם

למה הם נבראו בכלל.

אבל הוא אמר לפני כן, תשברו את הצלמים,

כי הצלמים מחייבים אתכם כל כמה פעמים להיכנס, להשתחוות, להאכיל אותם,

להשקות אותם, לחרטט עליהם.

אין לכם זמן.

תתנתקו,

תחשבו, תגיעו למסקנות.

האדם לא בא לעולם הזה בשביל למות.

כשהאדם הוא עובר בבטן של אמא שלו.

הוא חי או מת?

לא חי, אבל. חי.

כמה זמן הוא חי?

תשעה חודשים.

כשהוא יוצא, בן כמה הוא?

בן יום.

אמרתם שהוא חי תשעה חודשים.

למה לא ממשיכים תשעה חודשים ביום?

כי כל תשעת החודשים הם רק הכנה ליציאה.

30 יום ראשונים הם קריטיים.

יכול להיות שהוא יהיה נפל והוא לא יתקיים בכלל.

אנחנו מכינים את השאלה הזאת. בדיוק.

כשאנחנו פה אז אנחנו מכינים בדיוק אותו דבר את עצמנו ליציאה.

מה הפירוש?

כשהיינו בבטן,

אז נתרקם הגוף שלנו,

והגוף הזה נבנה מטיפס רוחה,

הולך ונבנה, נבנה, נבנה,

עד שיוצא תינוק,

אחר כך הוא ממשיך לגדול עד גיל 20 לערך,

זה הגוף.

אבל הוא מקבל נשמה.

הנשמה היא ריקה,

כמו דיסק ריק,

טייף ריק.

כל הרשמים שנרשמים בנשמה הם בונים את האישיות

של האדם.

האדם זה הנשמה ולא הגוף.

הגוף זה המלבוש.

כשהאדם נפטר מן העולם,

הנשמה יוצאת מן הגוף,

הגוף נטמן,

אבל הנשמה ממשיכה להתקיים כי היא נצחית.

כשאני מדבר, כשאני חושב, כשאני מבין,

זה לא הבשר.

האינטליגנציה לא שייכת לחומר,

המודעות לא שייכת בחומר,

המצפון

לא שייך בחומר.

אין חומר עם מצפון.

כל זה שייך לנשמה.

אז האדם מורכב

מגוף ומנשמה.

מי השותפים?

שלושה.

אבא ואמא והקדוש-ברוך-הוא, כל אחד נותן את חלקו.

האבא והאמא נותנים בשר, עצמות וגידים,

והקדוש-ברוך-הוא נופח נשמה.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש-ברוך-הוא לפרק את השותפות,

לוקח את חלקו, הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זה הגופה.

השם נתן,

השם לקח,

היא שם השם מבורך. אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכול מעשה ידיו.

ואם תגיד לו, גם אותך ייקח.

זאת אומרת,

האדם זה הנשמה בעצם, והנשמה לא מתה.

לכן,

כל מה שאני לומד ומתחנך,

כל מה שאני מכיר יותר ולומד,

כל זה נשאר לנצח.

זה נרשם בנשמה.

כל מה שאני טופח בגוף

וגודל,

זה הכול מתפורר וחוזר להיות עפר. לזה אין קיום.

אבל הנשמה היא נצחית.

אז לכן, אם אני הולך דיסקוטק,

אם זו מצווה שכתובה בתורה נפלא מאוד,

אבל אם זה לא כתוב בתורה, עוד כתוב שזו עבירה,

אז מה אני עושה?

קוראים לזה הנאה?

אם אתה נהנה מזה, יש את העתיד לקבל עונש לבריאות.

אבל אם אתה רוצה לברר,

כשאדם נכנס למדינה,

וזו מדינה חדשה וזרה, הוא לא מכיר את החוקים,

ואם הוא נוסע עכשיו, הוא צריך לברר.

תגיד לי, חוקי התנועה פה זה כמו בישראל או לא?

פה נוסעים בצד ימין או כמו באמריקה, בצד שמאל?

איך נוסעים פה?

פה יש זכות קדימה למי שפונה ימינה או צריך להמתין לרמזור?

יש מדינות שמתחלפים חוקי התנועה.

יש מקומות שמותר לטוס, כמו בגרמניה.

יש מקומות שאסור, יש הגבלה.

תלוי.

אדם נבון מגיע למקום חדש,

שואל, סליחה,

מה החוקים שחלים עלי כדי שאני לא חלילה אואשם באיזו עבירה,

אם אכפת לי.

אם זה בן-אדם שבא רק לעשות פאן, לא מעניין אותו,

והוא נוסע לא לפי הכללים,

הוא גם לא יספיק להגיע למועדון.

יכול להיות שהוא יגיע לכלא לפני כן.

אדם מגיע לעולם, תשאל, מה החוקים?

מה החוקים? אדוני, אתה נמצא פה, יש חוקים.

כל חברה מחוקקת חוקים.

מי שברא את הברואים לא חוקק חוקים?

אז איך הוא חוקק חוקים בגוף האדם?

כשגוף האדם מתנהג לפי חוקים,

שאם חלילה בתוך הטריליונים של התאים שיש לנו,

אם היה שם קצת בלאגן,

מה זה גידול סרטני?

זה פשוט מאוד תאים שמתרבים קצת יותר מהר.

פתאום החליטו כמה להתרבות יותר מהר.

מה נהיה מזה?

סרטן.

לא כל דבר שהוא מתרבה הוא טוב. הנה דוגמה.

ואם חסר לך טיפה נוזל,

בבלוטת התריס,

אז אתה יכול להיות מונגלואיד.

זאת אומרת,

אם טיפטיפונת חסרה לך באוזן התיכונה,

אז אתה מאבד את שיווי המשקל ואתה הופך להיות כמו שק תפוח אדמה.

אתה פשוט נופל על הרצפה,

כי הנוזל באוזן התיכונה הוא לא בדיוק מה שצריך.

מי עשה את זה?

מפיצוצים?

היה פיצוץ,

ואנחנו נוצרנו עם חוקיות מופלאה כזאת?

מערכת מנופים?

מדהים. מצלמות?

מטחנה?

משאבה?

מה זה?

מי עשה את זה?

מישהו יכול לייצר דברים כאלה? תראי, היום מתלהבים, עושים לב מלאכותי.

לב מלאכותי. סוף-סוף אחרי,

לפי המדע,

אחרי מיליונים שנים הצליחו לעשות לב מלאכותי.

לב מלאכותי? כמה אנשים מחזיקים מעמד עם הלב מלאכותי?

וזה עשוי ממה?

מנוזל,

קצת בשר,

משאבה מתוחכמת שאין כדוגמתה.

מה זה? מי עשה את זה?

מי עשה?

מי סידר?

איך כל דבר ישב בין הצלעות ואיך זה יהיה מסודר? מי סידר את זה?

מי סיכך עלינו בשלד כזה שישמור על כל האיברים הפנימיים?

מי עשה את זה? פיצוצים?

הרי אם רק יוצא לנו פה איזו חתיכה ככה מהציפורן ונקראת ציפורן חודרנית,

כבר החיים שלנו כבר לא חיים.

ואם זה ברגל, חבל על הזמן.

רק ככה סטייה קטנה של הציפורן קצת, קצת,

ואתה גמור.

מוגלות, חודשים, בלאגנים,

צמר גפן, יד הציפורן, זה הולך ככה.

סטייה קטנה.

נו,

אז מי שעשה את כל זה סתם, עשה סתם, בלי שום מטרה?

אני יכול להגיד שמי שעשה את המחשב הזה, עשה אותו סתם?

סתם?

אני יכול להגיד שהמיקרופונים העדינים האלה נעשו סתם?

מישהו יכול להגיד שכוס חד-פעמי נעשה סתם?

מישהו יכול להגיד שאפשר ליצור מפיצוצים

כוסות חד-פעמיים?

אם מפיצוץ אי-אפשר לעשות כוס חד-פעמי,

אז איך אפשר לעשות בן-אדם?

פעם הייתה עיתונאית

שאמרה לי, כן, כן,

אנחנו באנו מהקופים.

אמרתי לה, רואים עלייך.

מה הראייה שלך שבאנו מהקופים?

כן, זה כתוב בספרי המדע.

אמרתי לה, טוב, אני אשאל אותך, ואיך באו הקופים?

אז היא אומרת לי, מפיצוצים.

אמרתי לה, בסדר, מפיצוצים.

תגידי לי, מה התפוצץ?

מי פיצץ?

ולמה זה התפוצץ?

השאלה התפוצצה לה בפנים.

היא לא ידעה מה לענות.

אמרתי לה, תקשיבי רק רגע, אני אשאל אותך שאלה

ותעני לי בהיגיון.

אם אני אקח עכשיו

סדין לבן,

ואני אקח כוס עם דיו שחור,

ואני אשליך אותה למעלה, להעביר,

והדיו יישפך על הסדין.

כמה פעמים אני אצטרך להשליך את הכוס

כדי שתצא לי האות א',

ברורה, חדה,

בכתב דפנה?

אז היא אמרה לי, מיליונים, מיליונים.

את בטוחה אבל שאחרי מיליונים יצא א' כזה,

לא מרוטש,

חד,

כמו בדפוס,

מאות מיליונים,

וייצא.

היא אומרת, כן, יכול לצאת פעם אחת, כן.

אמרתי לה עכשיו, אמרי לי,

אם אני אשליך עוד פעם,

ואני ארצה שליד האלף

יצא לי האות מ',

כמה פעמים אני צריך לעשות את זה?

היא אמרה לי,

טריליונים.

אמרתי לה, את טועה?

את טועה.

זה חייב לצאת בפעם הראשונה,

כי אם אני רוצה את המ' ליד האלף,

היא חייבת לצאת בפעם הראשונה.

אם זה לא יצא בפעם הראשונה, זה מחק לי את האלף.

עד שעשיתי את האלף מיליונים,

אני צריך להתחיל מחדש.

אני ביקשתי מ' ליד האלף.

אז היא אמרה לי, זה בלתי אפשרי.

אמרתי לה, ונון נון ליד המ',

נגיד

נגיד שיצא אחרי פעם אחת בפוקס, יצא מ' בול,

אבל פעם שלישית

לעשות נ' מיד המ' בלי למחוק את א' ומ', אפשר?

אמרה,

בלתי אפשרי.

שמעת מה את אומרת?

תקשיבי טוב.

אם א', מ', נ',

ו', נ',

חמש אותיות, אמ, נ',

לא יכול להיות בעולם מפיצוצים ומההשלכות של דיו על סדין,

איך אמנון,

עם ביליונים של ביליונים תאים, יכול להיווצר מפיצוצים?

נו, תענו לי, יש לכם תשובה חילונית אולי?

מהמועדון או מאיפה?

בבקשה, תשאלי.

לא שומעים מה היא אומרת. אפשר להעביר לה מיקרופון.

בבקשה,

אדוני. אני דיברתי עם אבא שלי על בריאת העולם. אמרתי לו שאיך מפיצוץ יכול לצאת נגד לוויתן,

איך מפיצוץ יכול לצאת דשא.

אני לא שומע אותו.

שומע?

כן.

דיברתי עם אבא שלי, אמרתי לו על בריאת העולם,

והוא אמר לי שבסדר, אני לא מאמין בפיצוץ.

אני לא מאמין שפיצוץ בריאה את העולם, שפיצוץ עשה בן-אדם עם גידים וכל הדברים האלה.

אבל אנשים אחרים יכולים להגיד שהם לא מאמינים בזה שרוח אמרה,

ויהיה אדם ונהיה אדם.

אני יודעת שהקדוש-ברוך-הוא זה לא רוח, כי הוא ברא את הרוח,

אבל זה מה שהם אומרים לי.

אני שומע מה את אומרת, אבל קודם כול אני רוצה להבין דבר אחד. אז ברור לך שמפיצוץ זה לא יכול להיות.

לא, אני יודעת שלא. יופי.

אבל אני אשאל אותך שאלה עכשיו.

מה מסתבר, שהעולם הזה הוא מתוכנן או לא?

ברור שמתוכנן.

העולם מתוכנן, את אומרת.

כן. אז אני שואל אותך, אם העולם מתוכנן,

חייב להיות מתכנן.

נכון.

נכון? אם יש תכנון, יש מתכנן. אם אני בא לפה ורואה שיש אולם עם אורות, חשמל, במה,

כיסאות מסודרים,

הכול, מה אני מבין? שמישהו היה פה ותכנן.

נכון. אינטליגנציה היתה פה ותכננה, נכון?

נו, אז בואי תסבירי לי מי היה הראשון שתכנן את מה שאנחנו רואים היום.

תראה, אני מאמינה בקדוש ברוך הוא. מה? אני יודעת שהוא ברא את העולם. אני מאמינה בו. אז מי לא עודד? אבל מה להגיד לדודה שלי, נגיד? הנה, אני עונה לך. מה תגידי עכשיו על מה שאני אמרתי?

בסדר.

היא לא מאמינה בזה.

מה זה לא מאמינה? יש לה שכל או לא?

יש לה.

היא מורה לתנ״ך 30 שנה, היא יודעת.

בסדר?

זו הבעיה. את מבינה?

הבעיה של החינוך החילוני,

זאת הבעיה של החינוך החילוני שהמורים לתנ״ך לא יודעים תנ״ך.

גם לא מאמינים בזה.

לא, היא לא מאמינה.

היא בכלל לא מאמינה בבריאת העולם.

אבל שכל יש לה?

כן.

המורה לטבע היא מאמינה או לא מאמינה?

לטבע כן.

אז שיחליפו את המקצוע.

עכשיו אני אסביר לך.

אדם בר-דעת מבין,

תשאלי אותה,

האם ייתכן שהספר הזה שהיא מחזיקה ביד, שקוראים לו תנ״ך,

הוא נעשה מעצמו? היא אומרת שאנשים כתבו אותו כדי שיהיה לאנשים על מי להישעים.

מסכים. אנשים כתבו אותו.

האנשים שכתבו אותו,

מתי כתבו אותו?

לא יודעת.

לא יודעת.

כשכתבו אותו, הם כתבו אותו לפני שהיה מה שיהיה

או אחרי שהיה מה שהיה?

מה בסדר?

אחרי מה שהיה.

אחרי מה שהיה. הייתה בריאת העולם ואז אחר כך הם כתבו.

אז כאילו הם היסטוריונים.

אז אם הם היסטוריונים, אז כולם יודעים מה היה. לדוגמה, אנחנו יודעים מה קרה השבוע בעולם, נכון?

מה?

אנחנו יודעים מה קרה השבוע בעולם?

כן. כתוב, נכון? בכמה מקומות, נכון?

אבל אני שואל אותך, מי יכול לכתוב דבר כשהוא לא היה אז?

ועוד שאלה,

מי יכול לכתוב דבר שעוד עתיד להיות? כי התורה מדברת גם על התקופה שאחרינו.

היא אומרת שזה מקרה. התורה מדברת

גם על גוג ומגוג שעתיד להיות ועוד לא היה.

מי יודע מראש מה יהיה בדיוק?

היא אומרת שזה מקרה.

מה מקרה? הדפים קפצו לבד באותיות? מה מקרה?

מישהו כתב עם שכל או בלי שכל?

לא, לא. אני שואל אותך, את עשית פעם מבחן אצלה?

הייתי אצלה בהושענה רבה.

אבל עשית פעם מבחן בתנ״ך?

אני? כן.

נגיד שאת קיבלת 40. אה, אצלה? לא.

נגיד שקיבלת 40. לא. האם אפשר להגיד למורה לתנ״ך, אל תתפעלי מהציון 40? זה היה פשוט במקרה.

אם התנ״ך נוצר במקרה, גם הציון נוצר במקרה.

תשובה כזאת התקבל?

לא יודעת.

מה את לא יודעת?

אדם עשה אקסידנט בחוץ, לא יודעת. והוא אומר לשוטר, זה היה במקרה.

מה את אומרת? אז הוא לא יעניש אותו.

יעניש.

למה שיעניש אותו? זה היה באמת במקרה.

מה, הוא התכוון לעשות תאונה?

טוב, גם אמרתי לה שמקרה זה גם אותיות הכול מהשם.

רק מהשם.

אבל אני שואל אותך שאלה, מה זה מקרה?

את צריכה להגיד למורה לתנ״ך שהיא במקרה מורה לתנ״ך.

אבל צריך שכל, שכל.

אדם צריך להבין, אם יש תכנון, יש מתכנן.

אף אחד לא יכול להגיד מראש מה יהיה 3,300 שנה.

התורה ניתנה לפני 3,300 שנה.

והיא אמרה מראש שייכנסו לארץ ישראל ויילחמו שם עם כל 31 המלכים ושהם יכבשו את הארץ.

והתורה אומרת מה יקרה כשעם ישראל לא ישמרו את התורה,

אז הם יגלו מהארץ.

ומה יקרה בשביל שהם יוכלו לחזור לארץ?

התורה כבר אומרת מראש הכול.

מי יכול להגיד את הכול עד הסוף?

רק מי ששולט בכול,

מי ששולט בכול ויודע הכול יכול לכתוב את הסוף של הסוף.

צודק.

אז תסבירי למורה. נכון,

כתוב ב'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה'. תוהו ובוהו. כן.

אז מה זאת אומרת הייתה? כאילו היה עולם?

כתוב שבראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,

ואחרי שהוא ברא את השמים ואת הארץ,

הארץ היתה.

תוהו ובוהו. אבל היא היתה.

אני בניתי דירה,

והחדר של הילדים הוא מצד ימין.

אז החדר היה כבר לפני הדירה?

או אחרי שעשיתי את הדירה,

אז החדר של הילדים היה בצד ימין?

אוקיי, הבנתי.

הבנתי.

כמעט כלום לא הבנת, אבל הסכמת אתי.

לא נורא. לא למה, אני הבנתי. הבנתי. בסדר, ברוך השם.

תודה. יש לך סיכוי להיות מורה לתנ״ך.

אמן, בעזרת השם.

כן, כן, הנה הבחורצ'יק פה. תן לו עם הסערות.

רגע, רגע, רגע, רגע.

הרב דיבר בהתחלה למה לפי החידוניות העולם קיים, ואנשים לא נתנו פה תשובה ראויה.

נכון. אבל הרב לא נתן תשובה ראויה למה לפי הדת העולם קיים. האם העולם קיים בשביל שאנשים ייהנו בגן-עדן?

העולם קיים בשביל שאנשים יסבלו בגיהנום? בשביל מה העולם קיים?

או, שאלה יפהפייה,

אם החילונים מספיק להם עולם הזה 70 שנה בשביל ליהנות,

אז להיענות לנצח זה ודאי יותר משתלם.

אז בעצם העולם קיים. רגע, קודם כול כן.

אז רגע, אז העולם קיים כדי שישתלם לנו. זאת אומרת, אנחנו חיים בשביל שישתלם לנו. אנחנו חיים בתפיסת עולם מאוד אגואיסטית, לא?

נכון. זאת אומרת, אנחנו חיים בשביל עצמנו, כדי ליהנות. אז למה כבר לא ליהנות פה?

כי פה זה זמני,

70 שנה זה כמו תשעה חודשים בפעם.

זאת אומרת שאין שום הבדל עקרוני בין הדת לבין החילוניות חוץ מהזמן שבן אדם נהנה או שהוא נהנה עכשיו או שהוא נהנה לנצח זה בעצם אותו דבר אז מה ההבדל? אני אגיד לך מה ההבדל

כשאתה נהנה בעולם הזה כחילוני תסלח לי אבל שאני אומר לך אתה נהנה בדיוק כמו בהמה ופחות

למה?

כי אתה נהנה בחלק הגשמי שלך בעיקר בעיקר

בחלק הגשמי, ההנאות הן של תאוות, של אוכל וכו',

זה התאוות שיש לחומר כמו בעל-חי,

בעל-חי גם כן נהנה.

בחלק הרוחני שלך אתה כמעט לא נהנה.

אתה משתמש עם השכל, עם החלק הרוחני שלך,

בשביל שהוא יגיד לך איפה תשיג הנאות יותר מהר, יותר בקלות ויותר טוב.

הוא לא נהנה,

הוא לא מהנה אותך. לדוגמה,

חוכמה זו הנאה רוחנית,

מוזיקה זו הנאה רוחנית,

ריח זו הנאה רוחנית,

מראה זו הנאה רוחנית.

כל אלה הן הנאות שהנשמה נהנית, לא הגוף.

הגוף יכול ליהנות בעקיפין מההנאות הרוחניות,

כי אם הנפש שלנו בריאה היא משפיעה כמובן על הגוף שלנו.

אבל רוב בני האדם שהם חילונים,

הם מחפשים הנאות גשמיות.

אז לכן 70 שנה לחיות כמו בעל חי, בפחות ממנו, בהרבה פחות ממנו,

ועם הרבה מאמץ,

בשביל זה צריך לעבוד הרבה, להשיג את הכסף וכו' וכו', בשביל לענות קצת,

קצת,

בסוף היום או בסוף השבוע,

יש כאלה רק בסוף השנה.

כל זה, אתה מבין,

בשביל לעבור 70 שנה פה עם כל התלאות שאדם עובר בחייו,

לא משתלם. אם בשביל זה היינו צריכים לבוא ואחר כך אין כלום,

זה אפס, תוהו.

הוא אמר לבית-המשפט הוא שכל השכר וכאלה. רגע, נכון, הכול,

הוא דן אותנו במשכר וכאלה.

לא,

לא,

הקדוש-ברוך-הוא לא דן אותנו כל יום, הוא דן אותנו בראש השנה,

ומספיק,

אבל זה הודן אותנו בשביל שאנחנו נתפטר מהעונשים ונהיה טהורים,

בשביל שתהיה לנו זכות לחיות עוד שנה.

הוא עושה לנו אתנחתא למחשבה,

נותן לנו 30 ימי סליחות,

שנוכל להתכונן, להבין, לפשפש, לבדוק את הדרך שלנו בשנה האחרונה,

מן החוץ-תיקון, כדי שנוכל לתקן ולהמשיך.

אם לא,

אנחנו צוברים עוונות שבבוא הזמן יקצרו לנו את פתיל החיים. רגע.

אבל לא הסברתי לכם עד כרגע למה הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם.

הוא לא ברא בשביל שנהנה, כמו שאתה מבין. אני עניתי לך קצר.

האמת שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שנהנה.

נהנה מאוד מאוד,

אבל סוג ההנאות שאתם מכירים זה אפס אפסים לעומת ההנאה שהוא מכין לנו.

ואני אתן לכם רק דוגמה מרבנו סעדיה גאון,

שמביא דוגמה בספר בוסתן על עגול, זה נקרא גן הזכלים בעברית,

ששם הוא מסביר מה ההנאות לדוגמה שאדם משתוקק להן מאוד.

יש מאכל שהוא טוב מאוד, טעים מאוד, כולם יודעים מה שמו, איך קוראים לו?

דבש.

דבש

זה מאכל טעים מאוד מאוד.

דבש

מאיפה הוא נוצר?

הוא נוצר מדבורה.

איך הדבורה מייצרת את הדבש?

היא פשוט מקיאה אותו.

היא אוכלת סוף,

ואחרי זה מקיאה אותו, וזה הדבש.

וכשאדם אוכל דבש הוא אוכל קי של דבורים.

יש כאלה שאוהבים קי של מלקות.

אדם אוהב בגד,

שהבגד יהיה נעים.

איזה בגד הוא נעים?

משי.

איך ידעתם?

משי.

ממה הוא עשוי? מתולעת.

תולעת משי.

איך היא יוצרת את חוטי המשי?

היא מקיאה אותם.

הכי שלה

זה הריר,

שהוא החוט של המשי.

ואחרי זה עושים לך בגד משי.

אישה, לפני שיוצאת

לאירוע,

מתבשמת.

היום גם גברים ככה.

יש לדוגמה בושם שנקרא מוסק.

מוסק עשוי מזיעה של חיות.

מריצים חיות, הזיעה שלהם מאוד חריפה,

מערבבים את זה עם צמחים,

ויש לך מוסק.

את בא הערב נצא לאכול?

כן. מה נאכל?

כישל דבורים.

מה נלבש?

כישל תולעי.

ועם מה נתבשם? עם זיעה של חיות.

אחלה ערב.

אז זאת אומרת,

אומר רבנו סעדיה גאון שהקדוש-ברוך-הוא בכוונה הביא את הדברים המשובחים האלה מבריות שפלות בעולמו,

בריות שפלות בעולמו,

ומביאות את זה בצורה הכי מגעילה שיכולה להיות.

ואם זה נקרא הנאה אצלכם, בני האדם,

מה ההנאה שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יכול להעניק לנו?

ופה הנאה היא רגעית.

לדוגמה, אם אתה תאכל דבש,

אתה לא תאכל לאכול צנצנת.

דבש מצאת אכול דייקה, פן תשבע וכאותו.

אתה גם תהיה כמו דבורה בסוף.

אתה לא יכול יותר מדי מתוק, אתה תקיא.

הגוף מוגבל להנאות.

הנשמה לא מוגבלת, וגם הנפש

לא תמלא.

כמה שתיתן לה חוכמה, היא אינה שבעה.

תן לה מוזיקה, לא שבעה.

תן לה ריחות, לא שבעה.

תן לה מראות, נופים, לא שבעה.

הנשמה היא נצחית, היא לא מוגבלת.

עכשיו הקדוש-ברוך-הוא רצה,

והיותו טוב,

טוב ה' לכול ורחמיו על כל מעשיו,

רצה הבורא, כשברא את הברואים,

להיטיב להם.

אבל כדי להיטיב להם,

הוא רצה להיטיב להם בדומה לו.

בדומה לו.

כיוון שהוא הטוב המוחלט,

הוא רוצה שהברואים שלו

יהיו קרובים מאוד לטוב המוחלט שלו.

אז מה הוא עשה?

נתן לנו להיות כמו אלוקים.

ברא אותנו כמו אלוקים.

בחלק הגשמי,

הנגוף, אנחנו כמו בעלי-חיים.

בחלק הרוחני, בנשמה שלנו,

אנחנו חלק אלוקה ממעל.

אנחנו נצחיים.

עכשיו,

אם אנחנו עושים את מצוותיו, מה שהוא ציווה,

יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה,

אנחנו שומרים על החוקים שהוא אמר.

בעצם אנחנו מכוונים את עצמנו אל הטוב שהוא ייעד לנו.

כמו שאתה עומד במבחן, כל החיים במבחן.

היית בכיתה א', ב', ג', תיכון,

יש מבחנים כל הזמן, מקבלים ציונים,

ולפי זה אתה מתקדם. הנה, רואה את החשבון המדופלמת שלנו,

רוצה תעודה.

ואחרי זה היא תוכל להתפרנס בזכות זה. זאת אומרת, היא משקיעה בשביל שיהיה לה דיפלומה, והיא תוכל להמשיך עם זה הלאה.

אתה גם כן מכין פה את הדיפלומה שלך לשם.

אם אתה עומד במבחנים שאמרו לך מה כן ומה לא,

אז אתה תוכל להגיע בסופו של דבר לדיפלומה ולמנוחה ולנחלה ולשכר הנצחי לנצח-נצחים שכל העולם הזה,

תקשיב טוב, אם תאסוף את כל הנאות העולם הזה,

של כל הברואים

שהיו במשך כל העולם,

אינם כמו שעה אחת

של קורת רוח בחיי נצח.

ונצח כמה זה מיליארדים של שנים, זה אפילו לא שנייה בנצח.

עכשיו, צוות תחשוב.

70 שנה שאנחנו פה,

אנחנו צריכים לעמוד בניסיונות קלים,

קלים מאוד למי שמחליט שהוא רוצה לצאת לדרך,

ואחרי זה מקבלים נצח. למה הדבר דומה?

אם היה בא מישהו ואומר לנו כאן הערב,

תקשיבו טוב, יש לי כסף שנתנו לי לחלק,

יש לי כרגע 10 מיליון דולר,

אני מוכן לתת

מיליון דולר לכל מי שיעשה עכשיו הפצ'י.

מי שעושה הפצ'י מקבל מיליון דולר. תתחילו, נו.

לא הולך לכם, אה?

הפצ'י! מי שעושה הפצ'י?

אתם יכולים לעשות?

לא יכולים.

מה עושים?

רצים מהר, מביאים טבק,

שמים פה הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, 10 מיליון דולר לוקחים הביתה.

זו השקעה גדולה לעשות הפצ'י בשביל מיליון דולר?

זו לא השקעה גדולה, נכון?

אומרים לנו חכמים,

70 שנה שאתה צריך פה להתאמץ כאילו

לעומת הנצח,

זה אפילו לא של ההפצ'י.

ואתה מקבל נצח, נצח של שכר, נצח.

אם אתה לא עושה את ה-ה של ההפצ'י אתה יכול להיות לנצח בעונש.

אתם מבינים מה האדם עומד לו במשקל? למה אתם חושבים שהקדוש-ברוך-הוא עשה גיהינום?

בשביל רעה? לא.

שלא תעיז אפילו להגיע לשם.

יש שתי יציאות פה.

אחת אומרים לכם, גן עדן, השנייה, גיהינום. מי ילך לשם?

צריך להיות לא נורמלי.

אומרים לך שיש גן עדן, למה אתה לא הולך לשם?

והקדוש-ברוך-הוא עשה את הגיהינום כל כך מפחית, כל כך איום ונורא,

שאף אחד לא יעיז.

ואנשים הולכים אליו, ככה, אתה מבין,

בפניו.

למה?

כי לא היה להם זמן להתבונן.

למה? הם נבראו בעולם.

אם היתה לכם טיפונת זמן להתעסק עם זה, רק לשאול, בלעדי אפילו, לבד.

כל בר-דעת יגיע למסקנה שלא ייתכן שהחיים החילוניים יהיו עם המנעמים הכי טובים בעולם, ללא הפסק,

שזה התכלית.

אין דבר כזה.

דג.

אנחנו לכאורה רואים שהוא נהנה והוא משתולל,

ואין לו שום מטלות, שום חובות,

שום בעיות.

ככה, בכיף, בין אלמוגים, וזה עולה ויורד.

דפניו, נכון? דג.

דג.

נו, ודג?

בסוף הדג הגדול לוקח אותו,

ואם לא, אז הוא מת לבד.

נו, אז מה כל הסלטות שהוא עשה והכול, מה יצא?

זה תכלית?

חייבת להיות תכלית.

לא נבראו כל הצמחים, לא נברא כל הנוף, כל האקלים, ארבעת העונות,

המרחבים האין-סופיים, כדור הארץ,

השמש והירח והמרחקים אלינו כדי שיהיה קיום פה.

אם השמש תתרחק יותר מדי, נקפא. אם היא תתקרב, נישרף.

הכול מתואם.

הכול מתוכנן. למה?

שנבוא ונמות?

אז מה, בשביל המיליון דולר של העולם הבא, בשביל זה כל זה נברא?

לא טוב לך. הרי כולם פה ענו בשביל להנות.

אם להנות זה המובן, המושכל הראשון אצל כל אחד,

ודאי שלא באנו להתענות.

אז מה כן אם לא להתענות?

להנות.

אבל ממה?

מהחלק הבהמי או מהחלק האנושי הרוחני?

אני לא מבין מה יותר רוחני בליהנות בעולם הבא מאשר ליהנות בעולם הזה. למה זה יותר רוחני?

כי אתה רוצה ליהנות והוא רוצה ליהנות. אני לא מבין מה יותר רוחני בזה. מתוק. אתה אוכל?

אתה אוכל? כן.

אתה אחרי זה צריך להוציא את זה?

כן.

אתה עוד פעם אוכל ועוד פעם מוציא?

כן.

כמה אתה אוכל?

על זה שאני נהיה שבע פחות או יותר.

שלוש קילו ביום עם שתייה?

אני לא מודד את הבחורות, אני לא יודע. כמה כוסות מים אתה שותה?

נגיד. שמונה? שש? נגיד.

זה קילו וחצי בערך?

אוקיי.

ועוד מאכלים ודברים כאלה?

לפלף כזה? אוקיי, אוקיי. נגיד שלוש קילו ביום?

אתה חי 365 יום?

זה טון אתה אוכל בשנה?

אם תחיה 100 שנה זה 100 טון?

מה נשאר לך בסוף?

50 קילו, 60 קילו?

וזה מאכל לתולעים?

איך נהנית מהאוכל?

אבל מה אכפת לי? כמה עלה לך? כמה עלה לך? אבל לא אכפת לי מה נשאר בסוף, אם עכשיו אני מבסוט.

מה אכפת לי מה נשאר בסוף? אבל אתה לא מבין.

גם נמלה נהנית עכשיו. היא אוכלת מהאוכל שלך על השולחן שלך בלי לשאול אותך.

מה זה הנאה? זה נקרא הנאה?

שאתה מקיים את הצרכים שלך בהמיים?

אוקיי, אז נניח שזה לא הנאה. אז מה כן הנאה בעולם הבא? אני אתן לך דוגמה.

יש אנשים שהולכים ושומעים את מוצרט,

פששש, איזה שקט, שקט.

ויושבים שם 200 כלים.

ומנגנים וזה וזה.

ואם חס ושלום מישהו יעשה שם איזה תעוצית,

אחד כזה לא במקום. אוי, אוי, אוי. כולם לא יוכלו לסבול.

הרסו להם את ההנאה.

הרמוניה, הרמוניה.

פששש, איזה יצירה.

ואדם מתמזג עם הנגנים,

יכול לעצום עיניים ומרגיש שהוא עוד מעט יוצא מהגוף.

כמה זה לקח?

שעתיים.

אם הוא היה יכול להמשיך ככה בלי הפסקה,

והיה כוח לנגנים,

אין לו בעיה, הוא גם בא הביתה.

יש לו תקליטים,

יש לו רדיו, פותח מוזיקה קלאסית. מה אבסורד?

זה רוחני.

הוא מוכן לא לאכול בשביל הרוחני הזה.

זה רק סוג אחד.

אדם ששקוע בחוכמה,

במחקר,

והאדם הזה,

זה שאיפת חייו.

הוא מתפתח כל הזמן, והוא משיג עוד ומשיג עוד ומשיג עוד. אתה יודע מה זה ההנאה הזאת?

אוכל, אמרנו,

אתה תאכל. יותר מהכמות שאמרתי, אתה תתפוצץ.

אתה לא יכול יותר.

אם אני אתן לך את זה בחצי שעה, את כל מה שאתה צריך ליום,

גמרנו. מה אתה עושה עכשיו שער היום?

אתה, אין לך מה לעשות, הנאות גשמיות. אתה חולם על הרבה, אבל אתה לא יכול להשתמש בכל כך הרבה. אתה לא יכול.

אתה רק חי מהדמיון. תקשיב, רוב החיים שלנו, ההנאות, אתה יודע מה זה?

זו ציפייה להנאה.

אנחנו נהנים יותר מהציפייה להנאה מאשר ההנאה עצמה.

כולם חיכו למונדיאל. חיכו, חיכו, חיכו, חיכו.

היה מונדיאל, נהנו, נגמר. מה עכשיו מצפים? עוד ארבע שנים, שיהיה עוד פעם. אז מה, אני אעביר את כל החיים בציפייה לגן-עדן?

לא.

אנחנו כבר נהנים מעכשיו, כל רגע. כל רגע. למה?

אחת ההנאות הכי גדולה

זה התרת הספקות.

אדם שחי בלי ספק והוא יודע במאה אחוז שמה שהוא עושה זה נכון,

אין שמחה כהתרת הספקות.

כל הבעיה של בני-אדם זה שהם חיים בספק. הוא יגמור את החודש, לא יגמור. יהיה לו זה, לא יהיה לו זה. אבל הוא לא עושה את זה בשביל ליהנות, הוא עושה את זה בשביל הדעת.

מה לדעת? זה משהו אחר. הוא לא עושה את זה בשביל ליהנות. אתה אומר לעבוד בעולם הזה בשביל ליהנות בעולם הבא. הוא לא עושה את זה בשביל ליהנות, הוא עושה את זה בשביל הדעת.

לא הבנת.

אני אומר עכשיו את החילוק בין אדם שיודע מהאוניברסיטה בשביל תעודה ולעבוד לבין אדם שלומד על מנת לדעת את מה שהוא צריך,

כיוון שזה מה שרצון הבורא שהוא ידע, וככה הוא בונה את האני שלו,

שהאני שלו, כשהוא מסתלק מכאן,

הוא טעון במה שהוא למד,

במה שהוא השיג,

במדרגות שהוא הגיע אליהן. זה הוא,

זה הוא.

זו מציאותו, זו אישיותו.

קח את פרס, לדוגמה, עכשיו,

תפשיט אותו עכשיו מהבגדים ומהגוף שלו,

תשאיר את פרס הדמות

אחרי 120 שנה.

כשתספר על פרס, מה תספר?

הוא היה מדינאי,

הוא היה כזה, הוא היה דמגוג,

הוא ידע לדבר, הוא ידע לתקשר, הוא היה כזה.

אתה תגיד מה תגיד, מה תגיד, שהוא היה 70 קילו, שהוא היה 1.80 מטר? מה תגיד?

מה, מה, שהוא אכל הרבה? מה, מה תגיד?

אתה תתייחס לאדם שבו. למה תתייחס?

אתה תתייחס לחלק הרוחני שבו.

אדם זה החלק הרוחני. כשתוגעים מישהו, אוקיי, לאדם שבו, מה זה קשור לעולם הבא? אז האדם שבו היה בעולם הזה. אני לא מבין איך זה קשור לעולם הבא. לא, כי האדם שבו נשאף.

הנשמה היא נצחית.

אתה רואה אותי עכשיו?

כן.

אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?

אני מתאר לעצמי שבעיניים. בעיניים.

אם אתה חלילה מת,

ואני אפתח לך את העיניים. תראה אותי.

לא. מה חסר לך?

הבנת?

אתה רואה אותי

בנשמה דרך העיניים,

אבל הנשמה רואה לא העיניים. כשאתה שומע אותי,

אתה שומע אותי דרך האוזניים, אבל לא האוזניים שומעות.

דרך.

כשהנשמה יוצאת, נשאר הכול. גם המוח נשאר, העיניים, האוזניים, הלב, הכול נמצא.

הנשמה יצאה, אין חיים.

יש נשמה, חזרה הנשמה, יש חיים.

החיים זה אני.

אני חי. אני חי, זה אני הנשמה.

אני, זה האישיות שלי. אני נשאר לנצח.

הבנת? מה הבעיה? מה הבעיה להגיד שאני חי עכשיו?

אני חי עכשיו. בטח שאני חי עכשיו. אז למה אני צריך לחיות לנצח?

אני חי עכשיו פשוט.

אבל אתה חי עכשיו, ומה יקרה כשאתה תיפטר? מה זה תיפטר?

מה זה תיפטר?

מה זה נפטר?

נפטר זה לא מת.

אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

נכון, אני התחלתי את ההרצאה ואמרתי לעילוי נשמת פלוני אלמוני, נכון?

מה זה לעילוי נשמת?

על ידי הזכויות של הערב הזה אני מעלה את הנשמה שלו למעלה, כי היא קיימת.

הזכויות מצטברות אצלו.

כמו שאני יכול להפקיד לחשבונך כסף,

אני יכול להעביר אליך גם זכויות.

אז אני עושה לעילוי נשמתו. מה זה נפטר?

נפטר זה לא מת.

אדם היה עובד בבנק דיסקונט, פיטרו אותו. הוא מת?

הוא לא מת.

הוא פשוט פוטר מהמקום. הוא נפטר, עזב.

עזיבה.

הנשמה עוזבת את הגוף.

אתה נשאר.

הגוף נשאר פה.

הגוף גם עכשיו מת.

אם אני נותן לך עכשיו סתירה,

מי מרגיש, הלחי או הנשמה?

הלחי.

למה מת כשנותנים לו עם חמש קילו בראש הוא לא מרגיש?

למה עוף כשנותנים לו עם הפטיש לשניצל הוא לא קופץ?

אין רוח חיים. כשאין רוח חיים, לא מרגיש. אין מי שירגיש.

רק רוח החיים מרגישה. אם אין רוח חיים, לא מרגיש.

טרקטור יעבור אליך.

אתה לא מרגיש.

אין בן-אדם פה, יש רק הגוף. הגוף נגוף.

הגוף הזה הוא מת. גם כרגע הוא מת.

אתה ראית תיאטרון בובות?

מכניסים את האצבעות לבובה ועושים ככה. מה ילדים חושבים?

שהבובה היא זזה.

אבל אדם משכיל מבין שזה לא הבובה.

מוציא הבן-אדם את האצבעות, מה זה בובה?

זה חתיכת בת ששוכבת על הכיסא, על השולחן.

אתה זה בובה עכשיו, הגוף שלך זה בובה. בפנים יש נשמה,

הנשמה מניעה אותך.

ברגע שהיא תצא אתה נופל כמו בטטה.

זהו.

אתה גם עכשיו כזה.

מה שמניע אותך זה רוח חיים שלך.

אין לך אותה?

אין אתה.

אתה זה נשמה.

הבנת?

כמו שהבגד שלי זז עכשיו, זה לא הוא זז.

אני מזיז אותו. מי זה אני? אני זה הנשמה.

אני גם מזיז את הידיים שלי.

אם הנשמה תצא, שום דבר לא יזוז, הכול ייפול.

הבגד והבשר זה בדיוק אותו דבר.

זה דומם שזז כרגע בזכות הנשמה שנמצאת בפנים, רוח האלוקים.

זה מה שכתוב בפרשת בראשית.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף,

ויפח באפיו נשמת חיים.

זה הנשמה.

איך קוראים לך?

מתניה.

מתניה, זה הנשמה.

הגוף נגוף.

זה לא מתניה,

זה הגוף של מתניה.

מתניה זה הנשמה.

הבנת? לכן אתה מוכרח לחיות לנצח.

וכיוון שאתה הולך לדרך ארוכה,

אתה צריך להצטייד בצידה לדרך.

מי שיוצא למדבר או לים צריך להכין צידה לדרך.

וכיוון שאתה הולך לנצח,

אתה לא יכול לבוא עם שקית אוכל.

אז אתה צריך להתכונן מתוק, צריך ללמוד מהם החוקים והמשפטים

שתעשה אותם כאן כדי שתזכה.

ואני אחלק לכם היום

אנציקלופדיה אינטראקטיבית שלי,

שיש בה 400 שעות

של סרטים,

דיסק ששוויו 1,000 דולר.

אני נותן לכם בחינם.

יש מנוע חיפוש.

כל שאלה שאתה רוצה לשאול אותי,

אתה כותב, נגיד, נשמה,

אתה כותב נשמה, לוחץ אינטר,

אני עונה לך תשובות בסרט.

כל שאלה בסרט.

מה?

במחשב, במחשב.

מכניסים את זה למחשב, עושים התקנה לתוכנה,

וכל שאלה שאתה שואל, יש 1,727 תשובות

בסרטונים על כל שאלה שאתה יכול לחלום.

אתה תלמד את זה,

אני מבטיח לך שאתה תהיה מאושר כשגילית שיש לך חיים לנצח. עד עכשיו חשבת שיש לך מקסימום 70-80 והיית מבסוט.

התברר לך שאתה עשיר הרבה יותר מזה ומגיע לך יותר ממה שחשבת.

זה טוב או לא טוב?

זה לא סותר שאתה יכול להיענות פה.

אתה יכול להמשיך לאכול את ה-100 טון.

רק מה ההבדל?

אני על ה-100 טון מברך.

מברך לפני ומברך אחרי.

אז כל אכילה שלי היא מצווה.

היא לא אכילת בעל חי,

היא מצווה.

אני לוקח את האוכל ואומר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם

המוציא לחם מן הארץ,

או בורא מיני מזונות,

או בורא פרי האדמה,

או בורא פרי העץ,

או בורא פרי הגפן.

אני מברך על מה שהקדוש-ברוך-הוא העניק לי,

אני מודה לו.

ובהודעה הזאת אני מקיים מצווה.

אני אקבל על זה עוד שכר רוחני מעבר לטעם שנהניתי עכשיו.

זה טוב או לא טוב?

למה להפסיד את זה אם אני יכול להרוויח? מה הפסדתי?

ואם היה מגיש לי את זה בן-אדם, לא הייתי אומר לו, תהיה בריא,

תודה רבה לך.

דברים פשוטים, לא מסובכים, בכלל לא מסובכים.

עכשיו היו חגים.

ישבנו בסוכה, נהנינו, אכלנו, שתינו, אירחנו אנשים.

נפלא מאוד. יש חלק, יצאו לטייל,

מה לא טוב.

שבת, כל שבוע יש לנו חג, שבת.

מנוחה, לא עובדים, לא דאגות, לא אתם-פלוויזיה, לא רדיו, לא כלום,

לא סיגריות, לא עשן, לא פיח,

לא כלום.

יושבים, שרים, אוכלים, מדברים, שמחים, הולכים, מטיילים.

טוב או לא טוב?

מה רע?

ואני אקבל על כל הנאה שנהניתי גם שכר לנצח נצחים.

אצל חילוני ההנאה היא רק עכשווית,

ועליה הוא יקבל עונש.

לא כדאי להנות גם כן כמו חילוני ולקבל שכר?

כן, הנה, החייל פה רוצה לשאול.

תן לו רגע.

כבוד הרב דיבר על חילוני ועל דתי.

כן. רציתי לשאול אם כבוד הרב יכול להסביר מה בעצם ההגדרה של חילוני ומה בעצם ההגדרה של דתי,

והאם חילוני שמאמין בשם ולא מקיים מצוות הוא נחשב דתי,

או מה אדם דתי צריך לעשות, איזה מצוות הוא צריך לעשות כדי להיקרא דתי.

אני בעצם, שמעתי.

חילוני זה אדם שמעשה ומעשה חולין.

זר, התרגום שלו זה חילונאי.

חילוני זה אדם שהוא זר לתורה.

זאת אומרת, אם אתה עושה מעשה חולין ואין לך שום מעשה מצוות, מעשה קודש,

אתה נקרא חילוני.

עכשיו, חילוני, אם הוא מאמין,

זה יפה מאוד מצדו שהוא מאמין,

אבל זה בדיוק כמו אזרח שמאמין בצה״ל ולא מתגייס בכלל.

אדם שמאמין במס הכנסה ובסיבות שצריך לקחת כסף מהאזרחים,

אבל לא משלם.

אדם שחושב שחייבים לשלם ארנונה, רק הוא לא.

הוא מאמין בכל המוסדות,

אבל הוא לא מקיים שום דבר. הוא מאמין בחוקי התנועה,

אבל הוא נוסע איך שהוא רוצה.

מה זה?

זה מקבל עונש.

למה?

מילא אם הוא לא היה מאמין, הוא היה שוטה,

הוא היה גם פטור,

אבל אם הוא מאמין והוא לא מקיים, עונשו יותר גדול.

חייבים לקיים את מה שהחוק אומר.

זה ברור?

כן, ברור. דתי צריך להיות יהודי ששומר את הדת.

מה זה הדת? זה חוקי התורה.

מה זה דתי? פירוש המילה דתי.

דתי פירושו חוקי.

כתוב, ודתיהם שונות,

הכוונה וחוקיהם שונים.

אז עם ישראל יש להם דת.

מה זה דת? חוק.

אנחנו אנשים חוקיים. דתיים זה אנשים ששומרים חוק,

והחוק הוא חוק התורה שאנחנו מחויבים לשמור אותו.

מי ששומר את חוקי התורה נקרא דתי.

את כל החוקים?

אני לא מצליח לשמור את כל החוקים.

מה למשל לא?

יש חוקים שאני לא מצליח לשמור עליהם. למשל לא.

אם זה זרע לבטלה או קרי לילה.

אז צריך להתאמץ. זה דברים שאני לא מצליח לשמור עליהם.

אתה יכול, אם תרצה.

אם תלמד את חומרת הדברים,

יש ספר שנקרא קיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד, יש לו פרק שלם על זה,

והוא מסביר את חומרת העניין ומה צריך לעשות בשביל להינצל מזה.

ואם אדם עושה את הפרטים האלה ושומר עליהם, ויש גם שמירות,

הרי לא מגיעים לזה סתם.

הסתכלות אסורה וכו' וכו' גורמת, ועוד כמה דברים.

אז אם אדם נמנע מדבר שהוא יודע שיגרום לו,

אז הוא לא יגיע לזה.

אדם מתפלא כל פעם למה הכלב של השכן נובח עליו.

עובר לידו כל הזמן, הוא ינבח.

אבל אם אתה לא עובר לידו, הוא לא ינבח.

אם אתה מתקרב למצב שאתה עלול להגיע למה שאתה הגעת,

אז ודאי שאתה תגיע לזה.

אבל אם אתה מתרחק

ואתה מעסיק את עצמך בדברים אחרים,

ויש עצות טובות לזה,

אז אתה לא תצטרך לחטוא בזה.

הרי כל בני האדם הם בני האדם.

אז איך חלק כן מצליחים וחלק לא?

חלק שומרים על עצמם וחלק לא.

למה התורה מזהירה ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם?

התורה אומרת לך במפורש איפה הבעיה.

הבעיה בעיניים.

יש שני סרסורים,

הלב והעיניים.

סרסור זה מתווך.

אלה המתווכים, אלה שגורמים,

אלה שמביאים לידי עבירה.

העין רואה, הלב חומד,

וכלה מעשה גומרים.

אז כבוד הרב אומר בעצם ללכת עם מסכה על העיניים.

עם בורקה, בורקה. ככה, כמו סוס. מה, אתה רואה שאני הולך עם בורקה? לא. אז איך?

פשוט ללכת ולהחליט שאתה לא מסתכל, להיות גבר.

יש אנשים שיש להם עיניים כמו וישר.

הוא לא יכול לשלוט על עצמו, אתה מבין? גבר זה מי שיכול לא להסתכל.

אם אתה גבר, אתה מחליט, אני לא מסתכל.

אדם שרוצה לשמור דיאטה

ולא להסתבך עם תזונה לא נכונה,

אז הוא מחליט, הוא עושה כללים, זה אני אוכל וזה אני לא אוכל. אפילו אם ישימו לידו את הדברים שהוא אוכל, הוא לא יאכל.

ובפרט אם יראו לו בדיוק מה התוצאות שיקרו לו, אם הוא כן יאכל.

אם הוא יראה בדיוק מה יקרה לו,

אז הוא לא יאכל.

אם תעמיד מול עיניך את הציור, מה יעשו לך על העבירות שאתה עושה,

יהיה לך יותר קל להתמודד.

אם תיכנס לבית-חולים ותראה אנשים סובלים בכל מיני מחלות קשות, רחמנא לצלן,

ומוכנים לשלם כל הון שבעולם רק לצאת מפה,

רק שיגידו שיש להם תקווה,

רק שיבטיחו להם שהם יוצאים מפה, שהם עוד יחיו,

אם תראה את המצב הזה,

מצב כזה יכול להרגיע אותך בהרבה דברים בחיים.

הכוח של אדם צדיק לעומת אדם שאינו צדיק זה כוח הציור.

הצדיק יודע לצייר ציורים שמונעים ממנו לחטוא.

הבנת?

הבנתי, אבל זה כמו מצב שיש לך כביש שחור ובנות ישראל ניחנו ביופי,

ופתאום עוברות לך אלף מכוניות לבנות.

לא להסתכל על המכוניות הלבנות זה קשה,

אני לא יודע אם כל הגברים פה מאבינים את מה שהם נהרגו. בוא נגיד, איזה גזרה אתה נמצא?

איפה אני משרת כרגע? לא משנה, אם זה מותר, תגיד לי. באזור פה.

באזור פה.

בוא נגיד שאתה היית עכשיו מול ה'חיזבאללה', ונגיד שהם היו יפים כמו מכוניות לבנות,

ואתה עכשיו, אם אתה מציץ עם הראש, אתה מקבל כדור בראש.

היית עומד בפיתוי או לא היית עומד בפיתוי?

הייתי עומד בפיתוי. אז ככה תראה אותם,

כאילו הם חזבאללה,

ויש כדורים מוכנים.

דוס, דוס, דוס.

אז מה שאתה אומר בעצם זה לחיות ביראת הפחד.

כל מקום שאני הולך זה לחיות ביראת העונש.

ככה לימדו אותך בצבא.

ככה שלוש שנים מחנכים אותך בצבא לחיות בפחד.

איזה פחד? קוראים לזה זהירות, לא פחד.

אומרים, חייל צריך להיות זהיר.

אפילו בטרמפים מזהירים אותך דיר באלכ.

אם תראה מכונית לבנה, אל תעלה.

למה? יכול להיות שזה חמאס,

יכול להיות שזה זה, יכול להיות שזה בן-אדם שתול,

יכול להיות שיחטפו אותך, אל תעלה לטרמפים.

אפילו כשיש לך נשק אומרים לך, אל תעלה לטרמפים.

ואם אם צדיק יתפוס אותך, תיכנס לכלבוש.

למה?

הצבא מחנך לזהירות.

התורה גם מחנכת לזהירות.

תיזהר.

יש מערבים,

יש הרבה אויבים.

כשרואים אותך עם בגד כזה, מחפשים אותך.

כל ה'חיזבאללה' הצהיר שהוא רוצה לחטוף עוד שבוי.

כל ה'חמאס' הצהיר שהוא רוצה לחטוף עוד שבוי.

כולם רוצים לתפוס חייל.

הוא צריך להיזהר או לא צריך להיזהר?

אני אומר לך שה'חמאס' וה'חיזבאללה' זה חרטא לעומת יצר הרעש שלך,

שהוא מנסה להכניס אותך בגיהינום עמוק-עמוק.

תיזהר ממנו.

למה הוא בא בכל מיני צבעים, בפרט לבן?

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא בהצלחה. תודה רבה, כבוד הרב. הנה, הגברת שם.

כבוד הרב, אני רציתי לשאול אותך שאלה.

לכל בני-האדם יש קצת חומריות.

חלקם יותר וחלקם פחות.

רציתי לדעת, כשאדם נפטר, מה קורה לנשמה. האם קשה לה, והיא סובלת,

לצאת בעצם מהעולם הזה, מהחומריות?

האם יש לה קושי וסבל לצאת?

האם קשה לה כאילו לצאת מהעולם הזה? זו השאלה. את אומרת, כן, שאלה יפה מאוד.

קוראים לזה

חיבוט הקבר.

השם יצילנו מחיבוט הקבר. מה זה חיבוט הקבר?

זה הפרידה וההתנתקות של הנשמה,

הפרידה של הנשמה מן הגוף.

כתוב שאצל הצדיקים

זה כמו להוציא שערה מתוך חלב,

ואצל הרשעים

זה כמו להוציא כותנה מתוך קוצים.

כשמוציאים שערה מתוך חלב,

אין חיכוך כלל,

והיא יוצאת בקלות.

כשצריך לתלוש כותנה מתוך קוצים,

אז זה קשה מאוד, זה כואב,

וגם יש הבדל בין שני המצבים.

כשהסערה יוצאת מן החלב,

היא מוציאה אתה עוד כמה טיפות, נכון?

אחרי זה מטפטפות כמה טיפות מהסערה.

כשמושכים את הכותנה מן הקוצים,

נשארת חלק מן הכותנה בקוצים.

ככה מתארים חכמים, זיכרונם לברכה, את פרידת הנשמה.

מה פירוש?

הצדיק,

כל החיים שלו, הוא מתכוון לחיים רוחניים.

מה זה חיים רוחניים? זה החיים שיהיו לאחר מכן,

בלי גוף.

ממילא הגוף אצלו זה רק משכן, כמו שהדירה שלי זה משכן, זה לא אני.

אני רק דר שם

בתקופה מסוימת ותו לא.

אז זאת אומרת, אני בעצם כל הזמן שואף למעלה, לרוחניות, לדברים רוחניים.

אז ממילא קל לי להיפרד, זה כמו בלון מימן.

כל זמן שתופסים אותו אז הוא נמצא.

עוזבים אותו, הוא פורח ישר למעלה.

הנשמה, ברגע שמשחררים אותה מן הגוף והיא נפטרת,

היא יוצאת בכיף מהגוף בלי שום בעיה.

חיבוט הקבר הוא אפסי, אפסי.

ולא רק זה,

אלא שהנשמה הצליחה אפילו להעלות חלק מן הגשמיות למדרגה רוחנית.

למה?

כי אם אני אוכל ומתכוון לעשות את מצוות השם בזה,

אז גם האוכל הגשמי, שהוא אוכל בהמי,

הופך להיות רוחני בעצמו.

זו יציאת הנשמה של הצדיקים.

הרשעים, כיוון שהם קשורים לחומר,

קשה להם מאוד להתנתק. הם לא רוצים להתנתק כי העולם הזה אצלם עיקר.

העולם הבא, הם בכלל לא הכינו את עצמם.

הם כל הזמן רוצים להשתקע כאן כמה שיותר, לרכוש יותר,

להיענות יותר, להספיק יותר.

כל הזמן, הם לא רוצים לצאת.

ברגע שמנתקים אותם בעל כורחם,

חלק מעצמיותם נשאר מחובר כאן.

אחד מהעונשים של הנשמות,

של הרשעים,

זה שהן שואפות גם כשהן עולות למרום לדין לחזור למטה.

וככה אומר רבנו יונה שנפש הרשע שואפת להגיע למטה כעפר,

כי כל ההנאות שלה זה רק סוג ההנאות של כאן. אבל מה העונש גם?

שהיא כבר לא יכולה ליהנות מתענוגי הבשרים של העולם הזה,

כיוון שהיא כבר רוחנית.

אבל המושגים והציורים וההנאות נשארו אותו דבר לדברים האלה.

בבקשה. אני פשוט רוצה להמשיך.

רגע, אפשר להמשיך? בטח.

פשוט בספר שלמה המלך נאמר בספר קהלת שטוב יום מותו מיום היוולדו. זאת אומרת שפה אנחנו עובדים את השם,

ובעצם עובדים, וכל אחד רוצה לקבל את שכרו בסופו של דבר.

זה בעצם לא מסתדר לי, כי בעצם אתה אומר שעם כל החומריות והכול, אז כן יש לנשמה קושי לצאת,

אבל בעצם הנשמה כן גם רוצה לצאת כדי לקבל שכרה.

אמרתי שהתיקים יוצאים בלי שום בעיה,

הם שואפים בחייהם,

ואצלם זה כמו לעבור מחדר לחדר, אין להם שום בעיה עם זה.

עליהם נאמר, ותשחק,

ליום אחרון.

הם מחכים ליום האחרון. מתי כבר יגיע שהם יוצאים כמו אדם,

יש לו כרטיס, הוא צריך לטוס לארצות-הברית. הוא מחכה לרגע שהוא טס לארצות-הברית. בשבילו ארצות-הברית זה החלום שלו.

אדם רוצה להגיע לגן עדן, הוא עבד כל החיים שלו, הוא רוצה ושואף להגיע. כשמגיע הרגע,

אין לו בעיה עם זה, הוא שוחק ליום אחרון.

הרשעים לא רוצים, כי הם לא תכננו על העולם ההוא.

אז לכן הם רוצים להישאר פה.

לכן אמר שלמה המלך,

טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו.

יום המוות יותר טוב מיום הלידה, כי ביום הלידה אתה לא יודע מה יהיה, צדיק, רשע.

יום המוות מגלה מיהו.

לכן טוב שם טוב שאדם קנה בעולמו ממעשיו הטובים,

משמן טוב, מהגשמיות של העולם הזה.

בסדר? תודה רבה.

כן.

שאלה, רגע, הנה פה הבחור צ'יקן בשורה שלישית.

תן לו, פה, פה.

כבוד הרב, קודם כול אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה הקנית לי,

על מפעל החיים.

דבר שני, אני רוצה לשאול אותך שאלה

שמתייחסת לאחת ההרצאות שלך.

באחת ההרצאות שלך התייחסת לנושא הזה של

זמרים.

לא.

מלחמה האחרונה שהייתה בעזה.

סלח לי שאני מתרגש ככה, אני לא רגיל למעמד כזה. אתה מדבר על רחל.

על רחל, כן.

בחרת להתייחס לזה, ואמרת באחת ההרצאות שלך

שפשוט כל העניין הזה עם רחל אמנו, שאיזה חייל אחד שחשב שהוא ראה אותה, אחד זרק רחל, השני אמנו,

והיא איזה מסתערבת.

ואם זאת היתה באמת רחל אמנו,

אז לא היו נהרגים שם בכלל עשרה חיילים שנהרגו שם.

עכשיו,

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

קודם כול, אנחנו יודעים,

גם מהגמרא וגם מדברי חז״ל,

שהיו מקרים כאלה

של ניסים גלויים. אומנם מאז בית שני פסקו הניסים הגלויים,

אבל עדיין בגמרא מתוארים הניסים גלויים.

וגם אחרי תקופת הגמרא, לפני 300, 400, 500, 1,000 שנה,

חז״ל גם מספרים לנו על כל מיני ניסים,

ואפילו ניסים יותר גדולים ממה שקרה במלחמה בעזה.

עכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה.

נניח שהייתה פצצה בגודל של 500 טון,

והייתה נזרקת בתוך אולם

עם אלף איש,

והיו נהרגים שתיים.

זה היה נס או לא היה נס?

זה היה השגחה אלוקית, או...

אתה רוצה שאני אענה? כן.

זה היה נס.

יפה.

אז אם זה היה נס שנהרגו שתי אנשים מתוך אלף,

אז לפי דעתי זה גם נס

שמתוך 30,000 חיילים

שיצאו למלחמה בעזה.

נהרגו רק עשרה חיילים.

אז גם זה נס.

עכשיו, אני אשייך את זה לרחל אמנו,

כי אמרת, אם רחל אמנו באמת הייתה מתגלה להם, אז לא היה נהרג אף חייל.

זאת אומרת שזה לא נס.

כי אם לא היה נהרג אף חייל, אז זה לא נס.

אם לא נהרג אף חייל,

אז זה באמת נכון, ובאמת היא התגלתה אליה. הבנתי, אבל אני אסגיר לך מה ההבדל בין רחל לפצצה של 500 טון.

פצצה של 500 טון, תכליתה להרוג כמה שיותר.

ואם היא לא הורגת כמה שיותר,

אז זה נס.

תכליתה של רחל אמנו להציל את כולנו.

רחל מבכה על בניה, מהנה לנחם.

ואם היא לא מצליחה לעשות את זה,

אז זה לא נס.

שמע בני, הוא אומר לך שלוש פעמים.

אז תשמע לו, שמע בני.

הטלפון אומר שלוש פעמים שמע בני, והוא עוד לא שומע.

רחל מבכה על בניה.

כן.

אנחנו יודעים את הסיפור בספר ירמיהו,

שאברהם אבינו בא בפני הקדוש ברוך הוא, ויצחק בא בפני... בסדר, אבל הבנת מה אני אמרתי עכשיו. אני הבנתי, אני רוצה רק ל... מה, עכשיו נחזור על כל הנביאים? חולק, לא, חולק.

תגיד ישר מה אתה רוצה להגיד עכשיו על מה שאמרתי,

שזה לא בסדר.

אתה אמרת שזה נס.

אני אחזור על... שעם ההסתברות,

אני הבנתי מה שאתה אומר לי. תחזור על מה אמרתי בקצרה.

שעם ההסתברות של פצצה של 500 טון, לא, לא זה אמרתי.

אמרתי, מה תכליתה של פצצה? להרוג, להרוג את כל האולם, כן. ואם היא לא מצליחה?

אז זה נס.

אז זה נס.

מה תכליתה של רחל להציל את כולם, נכון? כן. ואם היא לא מצליחה,

אז זה לא נס. אז אני אשאל אותך שאלה.

הנביאים אומרים, ושבו בנים לגבולם. השתמשת בפיצוק.

אז למה לא כל הבנים באו לגבולם?

כולם יבואו לגבולם. כל זה מדובר על אחרית הימים.

לא נורא.

לאט-לאט.

התכוננת טוב עם השאלה, אבל לא היית מוכן לתשובה. לא, אני עדיין לא סיימתי את השאלה. אין, אל-עייני, יאללה. את התשובה לא סיימתי.

המלחמה ממשיכה. אני רוצה להגיד לך,

אני רוצה להגיד לך

על ההתייחסות של רבנים כמו הרב מרדכי אליהו וכמו הרב עובדיה יוסף

והרב זמיר כהן.

כל הנושא הזה של המלחמה האחרונה, עם הנושא של רחל להמיר, הכרה עדים,

ופשוט הם אישרו את זה. הם אישרו שזה נכון.

ואפילו הבן של הרב מרדכי אליהו, שמעתי אותו באחת ההרצאות.

אמרו לו, איך זה יכול להיות? מה, חיילים וזה? בסדר, כמה להגיע לדרגה כזאת של לראות את רחל אמנו?

אז הוא אמר דבר נכון.

הוא אמר, זה יכול להיות.

למה זה יכול להיות?

כי אם חייל

נהרג על קידוש השם,

אז המקום שלו יותר גבוה מהמון צדיקים.

נכון, כבוד הרב?

לא ברור.

אם חייל, שמעתי, לא ברור. שנהרג? לא, ברור מה שאתה אומר, אבל לא ברור.

אוקיי, אז אני אבהיר את זה. לא צריך, אני הבנתי, זה לא ברור. אצלך זה ברור, אצלי זה לא ברור.

לא, אז אצלך זה לא ברור. אצלך פשוט,

שכל חייל זה מסירות נפש, שאם הוא מת זה קדוש גדול ועליון,

ואצלי זה לא ברור.

כן, אז אני אבהיר לך את זה.

מה יש לך להבין?

שנייה רגע.

אם הוא מת על כידוש השם והוא ידע לפני המלחמה,

הוא ידע לאן הוא הולך, הוא הלך לתוך פצצה של 15 טון, אני אתן לך ציור בשביל שתבין למה זה לא ברור. לדוגמה,

האדם הזה, נגיד, הוא לא מאמין בקדוש ברוך הוא בכלל,

הוא לא מאמין ברחל אמנו ולא יודע בכלל שהיא היתה קיימת. אני מצייר בכוונה ציור קיצוני.

הוא לא רוצה בכלל להיות במלחמה,

הוא חשב לערוק ולא הצליח, תפסו אותו והוא נשאר.

וקרה שהוא נהרג, הוא מת על קידוש השם? לא. לא. זאת אומרת, זה לא ברור, אמרתי.

לא כל מי שנהרג במלחמה זה על קידוש השם.

עכשיו הבנת למה זה לא ברור?

יום, תמשיך.

עכשיו, אם הוא מת על קידוש השם, נניח, והוא לא ערק ורצה מתוך רצון להגן על המדינה, רצה להגן על הארץ,

והוא מת, אז הוא מת על קידוש השם, נכון?

אם אתה אומר, בוא נגיד, בשביל הדוגמה, נמשיך.

יופי.

עכשיו, עד שהוא מת,

הוא חי על קידוש השם, שזה מס...

חזירות יותר גבוהה לחיות על קידוש השם?

זה מסתבר אצלך, כן.

אז יפה. אז אחד שחי על קידוש השם, אם הוא יותר גדול מאחד שמת על קידוש השם... כל מה שאתה אומר זה רק במסתבר.

עכשיו בוא תגיד לי מי בדק מהרבנים האלה את כל החיילים

לפני שחיו או מתו וכו'.

אם תגיד לי שבדקו את כולם,

לפי הקריטריונים שאמרת,

במסתבר שכולם שם היו שראו את רחל כאלה,

נגיד שאתה כאילו בסוף צודק לפי התזה שלך,

למרות שלי יש תזה אחרת לסתור את הכול מכיוון אחר,

אבל כל זה יהיה במידה ונבדקה עד תום התזה שלך כלפי כל אחד מאלה שהשתתפו שם במקום.

עכשיו, מי העיד על זה? אף אחד. לא נכון, יש עדויות על זה.

על האנשים ועל רמתם הרוחנית אני מדבר.

הרי כל הבניין שלך בנוי,

על ההסתברות הזאת שהוא מת על קידוש השם, שוודאי שהוא חי על קידוש השם,

שאם אחד כזה ודאי שמגיע לו שרחל תגיע וכו' וכו',

ואין סוף לדבר.

אלה שחיים על קידוש השם כמו הרב קנייבסקי,

כמו הרב אליאשי,

זכו לגילוי של רחל אמנו. לא יודע. לא יודע. אני יודע שלא.

בדורות קודמים הבן איש חי זכה לגילוי של רחל אמנו.

לא כתוב בשום ספר.

הארי הקדוש זכה לגילוי של רחל אמנו? לא. לאליהו הנביא כן, אבל לרחל אמנו לא.

כמה אתה מכיר בדורות שזכו לגילוי של רחל אמנו,

שהיא היתה צריכה להגיע לקדושי עליון שלא היו כדוגמתם בדורות הקודמים,

בעופרת יצוקה,

בשביל להגיד להם פה לא להיכנס, שם כן ניכנס.

ולמה היא אמרה רק לאלה?

למה היא לא אמרה לכל החיילים עופרת יצוקה?

למה היא לא הלכה לכולם? הלא כולם בנים?

אוקיי, עכשיו... עד כן נמשיך הלאה את המלחמה.

לפי מה שהזכרת, ושבו בנים לגבולם.

לפי מה שאתה אומר,

ששבו הבנים לגבולם,

ואנחנו יודעים שאנחנו חיים פה בזכות הבכי של רחל אמנו, אנחנו חיים פה.

אני לא חושב שכולם ראויים פה לחיות בכלל בזכות רחל אמנו, לפי מה שאתה אומר.

אתה אומר שרק הרב אלישיב,

שהוא לא זכה לגילוי,

רחל אמנו.

לפי מה שאתה אומר, החיילים שם, לא כולם עשו מסירות נפש, אז לא כולם ראויים לזה, לכן נהרגו כמה חיילים. אני לא אמרתי כלום על החיילים, אני רק מציג תזה חלופית למה שאתה מציג, זה הכול. אז תגיד לי, ושם הם בנים לגבולם.

רגע, רגע. בתורת הוויכוח,

מה שאני אומר לך בעצם זה שאני נותן לך חלופה לטיעונים שלך,

שאתה לא יכול להתבסס על שלך ולחשוב שזה מושכל שאין לו,

זה אקסיומה שאין לה פרחה.

אני מראה לך שיש צד אחר, לכן הדבר לא מבורר. וגם אם יגידו רבנים גדולים,

אז במבחן המציאות אנחנו נצטרכים לבדוק את זה, לפי התזה אפילו שאתה הצגת.

כן, אבל אנחנו ראינו, אפילו שהם לא היו ראויים, נניח בחלק, ולא הלכו למסירות... כל זה מדובר אם היה בכלל דבר כזה. כן, נכון, מדובר.

לפי מה שאתה אומר, ושם הם באים לגבולם,

אז יש שם... זה לא קשור למקרה בעופרת יצוקה? נכון שזה לא קשור.

נכון. אז מה זה קשור?

אנשים שלא רואים למה הם נכנסים בכלל לארץ.

אמרתי, בקיצור, מה אתה רוצה להרוויח מהסיפור?

רק רגע, סבלנות. חבר'ה, אני סבלני? לא, תהיו גם סבלנים.

מה אתה רוצה להרוויח מהסיפור? אני רוצה שאתה תבדוק את הנושא הזה ותחזור. בבקתי, הנה אמרתי לך את הטיעונים שלי כנגד הטיעונים שלך.

עכשיו תגיד לי מה תרוויח אם זה כן היה. בוא נגיד שזה היה. מה הרווחת?

שלא תקרא לרחל אמנו מסתערבת.

אני קראתי רחל מסתערבת? אני אמרתי שלא הייתה רחל, לכן היא מסתערבת.

אם זו הייתה רחל הייתי קורא לה מסתערבת.

אני קראתי חלילה לאמנו רחל מסתערבת? אני רק אמרתי שזו לא הייתה רחל, לכן זה מסתערבת.

בדיסק שלך זה רשום, רחל מסתערבת?

אז לכן אני מסביר, אם זה לא רחל, כמה יש פה רחל?

הנה, תסתכל כמה רחל, נו, בחייאת דינא, כי הם היו בעופרת יצוקה. אולי גם הם יסתערו. הם לא היו, כן.

לא כל רחל היתה.

כן,

מה עכשיו?

תן לנשים, תן לנשים, שלא יגידו שמפנים אותן אחר כך.

כן, שמה למעלה, נו.

כן, בבקשה.

הרב,

יש לנו שאלה בקשר לתורה, שנכתבה לפני כביכול שאנחנו נולדנו והכול,

לפני בריאת העולם.

עכשיו, איך זה הגיוני שאדם וחווה וכולם עשו כביכול מה שהם רוצים לפי הבחירה שלהם,

אם התורה כבר נכתבה?

מה זה עשו לפי הבחירה? עשו מה שהם רצו, כביכול זו בחירה שלנו עכשיו.

אומרים שזו בחירה של האדם לעשות מה שהוא רוצה.

מה פתאום שהוא רוצה בהתאם למה שכתוב? נו, יפה, מה שכתוב. מי כתב?

הקדוש-ברוך-הוא. יפה. אז אם הוא כתב, איך הבחירה שלי פה להיות ופה לדבר ופה לעשות?

אותו דבר אברהם אבינו. היה כתוב לו מה הוא היה אמור לעשות, לא?

אז מה? הוא ידע מה כתוב?

נו, מה זה משנה אם הוא ידע מה כתוב? אני עכשיו כתבתי את הסריט. את יודעת מה כתוב עלייך?

על מה? את יודעת מה כתוב עלייך?

עלי? כן. לא, אני לא יודעת, אבל מה הקשר? נו, זאת אומרת, את יכולה לבחור כרגע מה שאת רוצה.

זהו, אבל זה לא בדיוק.

למה? לאברהם בעצם לא היתה בחירה.

למה לא? כי העקידה כבר היתה כתובה.

אז מה, אבל הוא ידע שתהיה עקידה ומהי התוצאה?

לא.

לא, אז לכן הוא יכול לבחור. לא, זו לא תשובה מספקת, הרב, אני מצטער לך. בגלל שקיבלת תשובה זה לא מספק? זו לא תשובה מספקת. אני שש שנים בתשובה. כל מי שאני שואלת אותו, הוא אומר לי את זה.

אה, אם כולם אומרים אותו דבר, זה לא נכון?

אני שואל שאלה. לא, אבל רגע, הרב, אני שמעתי את הרב אגן, זיכרונו לברכה, אומר שצריך זכות בשביל לחזור בתשובה.

נכון, נכון, צריך זכות.

אז מה זה צריך זכות? זה כבר לא עניין שלנו אם לחזור בתשובה או לא. לא, את לא הבנת מה שהוא אומר. אני אגיד לך מה זו זכות.

יש לאנשים זכות לחזור בתשובה,

אבל הם לא מנצלים את הזכות הזאת.

זאת אומרת, לכל בן-אדם, לכל יהודי, יש אפשרות לחזור בתשובה. לא נמנעת בתשובה מאף אחד.

רק יש אנשים שכבר טימאו את עצמם יותר מדי,

שכבר הם מידרדרים,

והבא לטמא פותחים לו,

ואז הוא מידרדר יותר,

ואם הוא גם מחטיא את הרבים אז אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

הוא כבר נמצא במצב כזה שהוא מידרדר עד כדי כך שלא עוזרים לו כבר מן השמים כדי שהוא יחזור בתשובה.

עכשיו הוא צריך להתאמץ לבד,

צריך זכות שתהיה לו.

מה הפירוש?

אם זה הורים שיתפללו בעבורו, אם זה חברים שיסייעו לו,

זכויות מהסוג הזה.

אבל זכות בחירה,

לכל אחד יש והיא אינה נשללת אפילו מהרשע הכי גדול בעולם.

עד רגע האחרון של חייו יש לו אפשרות לבחור בזה.

אבל לפעמים אין לו מצד עצמו האפשרות והכוח לחזור בתשובה,

ולפעמים צריך לעורר עליו זכויות נוספות,

או שהתפללו עליו,

או שעשו כל מיני פעולות בשביל להחזיר אותו.

הבנת? רגע, הבנתי, אבל, הרב, למשל,

אם אני עכשיו עובדת חמש שנים ואני כביכול נהיית מיליונרית,

אז אני לא יכולה לבוא ולהגיד,

כוכיב עוצם עדי עשה לי את החייל הזה, נכון? נכון. יפה. כי כביכול זה בורא עולם.

תמיד זה בורא עולם. תמיד זה בורא עולם, ורק בורא עולם.

אז אותו דבר גם בנפילות שלי, אם הגעתי למצב שאני עכשיו, לא יודעת מה, גונבת, רוצחת, לוקחת סמים.

אז זה לא כוכיב עוצם עדי עשה לי את החייל הזה. לא.

זה אותו דבר. כתוב, הכול בידי שמים,

חוץ מיראת שמים.

אבל דברים מראים זה כבר אנחנו עושים לעצמנו?

לא.

לא? ממש לא. מה זה? עוד לא עניתי.

הכול בידי שמים,

הכול בידי שמים,

חוץ מיראת שמים.

פירושו של דבר,

אם תהיה עשירה או ענייה,

אם תהיה בריאה או חולה,

כל הדברים האלה, הכול בידי שמים.

אבל חוץ מיראת שמים, אם תבחרי בטוב או תבחרי ברע, זה תלוי בך.

את בוחרת, ולפי זה תקבלי,

או תקבלי טוב או תקבלי רע.

את מזמינה לעצמך את הטובות או את הרעות.

זאת אומרת שאם אברהם היה בוחר לא לעקוד את יצחק,

אז מה, התורה פתאום היתה מתחלפת?

לא. אפילו כשהיא נכתבה לפני? לא. אז?

הקב'-הוא יודע אחרי מה שבחר אברהם

לפני כן.

כיוון שהקב'-הוא הוא לא תלוי בזמן, הוא מעל הזמן,

אצלו אין עבר הווה עתיד,

לכן הוא יכול לראות את העתיד בעבר,

כי אצלו הכול זה מצב של הווה.

אין אצלו מצב של עבר הווה עתיד.

אז לכן אצלו אין מצב שהוא רואה לפני ואחרי.

אצלו הוא יכול לראות אחרי לפני.

אז ממילא הוא יכול לראות מה בחר אברהם לפני.

בהצלחה וחזרה בתשובה בקלות.

אפשר שאלה? כן, בבקשה.

צלם, לא להסתיר לי כל פעם את השואלים. תודה.

כן.

אני התחזקתי הרבה מהרב.

הייתי דתייה, אבל התחזקתי.

התחזקתי הרבה מהרב, הייתי דתייה לפני,

ויש לי שאלה לגבי הסרטון

של היום.

לגבי הסרטון שהוא הרגע, כאילו, לפני השיחה,

שם ראינו סרטון.

אתם שומעים?

כן, שומעים. על גוג ומגוג, מה ראית?

בקיצור, יש לי שאלה. איך אפשר לקחת אנשים ספציפיים ולהוציא עליהם שם רע ושום רע?

על מה את מדברת? על הזמרים?

הבנתי, הבנתי. בסדר, זמרים, זמרים.

אני אסביר לך. אפילו שהם חוטאים, אז מה?

הם יהודים לכל דבר?

נכון, נכון, את צודקת.

אני לא יודע איך לפעמים בית-המשפט קובע שאדם הוא עבריין.

מה פתאום הוא קובע שבן-אדם הוא עבריין? אבל לא כל מדינת ישראל צריכה לדעת.

אני אסביר.

מי שעובר עבירה נקרא עבריין. ידוע לך?

יש עבריין תנועה, יש עבריין כזה ועבריין אחר, לא נגיד את כל השמות.

אבל זו המציאות שלו. אם הוא עובר עבירות, הוא נקרא עבריין.

אם אדם חוטא, אז הוא חוטא, הוא נקרא חוטא.

אם אדם עושה במזיד הוא נקרא רשע.

זה השמות שלו.

אם אדם מתנהג כמו בהמה אז קוראים לו בהמה.

זאת אומרת, אדם גורם

שהשם שלו יהיה על-פי מעשיו.

יש הלכה ברמב״ם, שקראתי אותה כמה פעמים,

ובה כתוב שבעצם כל בן-אדם שעובר עבירות בין אדם למקום,

לא בין אדם לחברו,

ומוכיחים אותו פעם ופעמיים בסתר

והוא לא חוזר בו,

מצווה לפרסם אותו,

להגיד את קלונו ברבים, לחרף, לגדף ואף לקלל,

עד שהוא יחזור בתשובה למוטב, כמו שעשו כל הנביאים.

זאת אומרת, זה מצווה.

זאת אומרת, כמו שצריך להזהיר,

אם את רואה גנב

ואת רואה שהוא לקח מישהו מהכיס עכשיו ארנק,

מה את צועקת?

איש, איש, איש, איש, איש,

אף אחד לא עשה כלום.

אבל אם תגידי, גנב, גנב, גנב,

יש סיכוי שמישהו ירדוף אחריו, יתפוס אותו וישחרר מהכיס שלו את הארנק.

אבל למה צריך להתחיל כאילו ישר לכל עם ישראל? מי אמר שמתחילים? אני כבר חודשיים עומד על זה, והתחלתי לפני 25 שנה.

זה לא התחיל היום.

אני כבר מדבר חודשיים בלי הפסקה,

והם ממשיכים במרדם.

גם בשמחת בית-השואבה יש פסק הלכה של כל הרבנים

שאסור להופיע ברחובה של עיר. במקום שיש רחוב

יש פריצות, מה לעשות? אי-אפשר לשמור על אנשים. אבל איפה אין? בכל מקום יש. כאילו, דווקא אותם? אני אסביר. לא, לא, יש הבדל. אני אסביר.

יש דברים שהם מותרים על-פי ההלכה.

לדוגמה, ישיבה בערב כזה, שיושבים גברים ונשים,

אפילו אם הם היו מעורבים,

בגלל שהערב הזה הוא לחזרה בתשובה,

אז יש היתר לדבר הזה. כמו שיש היתרים לרופא לטפל בנשים, אפילו שהוא גבר.

למה מותר לו?

כי זה מלאכתו.

מלאכתו בכך,

אז הוא טרוד במלאכתו,

אז מותר לו.

אדם שמציל נפשות, מציל חיים, על-ידי החזרה בתשובה,

שזה החלק הרוחני של האדם,

אז מותר לו.

אבל אנחנו מקפידים גם, עד כמה שאפשר,

גברים קדימה, נשים אחורה,

בשביל שלא תהיה תערובת על נשים ונשים.

אבל זה גם ערב שמדברים בו דברי תורה ומשהו אחר.

אין בו קלות ראש והוללות כמו שיש עם מוזיקה.

מוזיקה, ידוע מה היא עושה לבני-אדם. היא מעוררת אותם,

בנות צועקות, יואו, יואו, יואו, יואו, תולשות שערות, כל מיני דברים.

וגברים מסתכלים וכו',

אלה מסתכלים על אלה ואלה מסתכלים על אלה, ואלה רוקדות ואלה רוקדים,

וזה נהיה ככה, ואחר כך נפגשים בחוץ, ואחר כך מתחילים לקשקש וכו' וכו',

כי כולם בהתלהבות, ויש אקסטאזה,

ויש אורות, ויש עשן, ויש מוזיקה, דיסקוטק, פשוט דיסקוטק.

אז במצב כזה אסור לעשות שמחת בית השואבה.

זה לא שמחת בית השואבה, שואבים טומאה במקום שמחת בית השואבה.

אני צפיתי בכמה צילומים ששלחו לי, אני שלחתי כמה אנשים לכמה שמחות כאלה

שיתעדו את זה,

ונדהמתי עד כמה זה חמור.

אנשים ונשים בתערובת דתיים אני מדבר, לא חילונים.

דתיים, נשים עם כיסויי ראש,

גברים עם זקן, פאות,

כיפות שחורות, הכול, כל התלבושת

נמצאים בתערובת אנשים ונשים ושרים ושמחים ויושבים מעורב ועומדים מעורב.

ועליהם לא עושים סרט שלם.

מה פירוש סרט שלם?

השרטון שעשית.

מה את אומרת לי שלא? עכשיו אנחנו מכינים סרט עליהם.

עכשיו רק קיבלנו את החומרים ואנחנו מכינים להראות

איך החכמים צודקים כשפסקו שאסור לעשות שמחת בית השואבה ברחובה של העיר.

והשמחות, גם בלי ספרי תורה.

אז אין שמחת התורה.

ודבר נוסף,

לא רק שזה, גם שרים שירים שבכלל לא שייכים לשמחת תורה.

גד אלבס, דוגמה, שר סמבה.

סמבה זה שר שמחת תורה?

כל מיני שירים שזה בכלל טרנסים,

זה שר שמחת תורה?

ראפ זה שייך לשמחת תורה?

מה קשור לשמחת תורה?

זה רק איזו כותרת שתזמין את האנשים לבוא.

אבל מה עושים שם? עבירות.

אז מי התיר להשתמש בשמחת תורה בשביל לבזות את התורה?

זה כמו לבוא לבית הכנסת ולרקוד שם רוק.

זו המטרה של בית הכנסת?

אז ודאי שצריך לצאת חוצץ כנגד זה,

וצריך להכריז את הדברים בקול רם

בשביל שיתרחקו האנשים ממקומות כאלה וייזהרו.

עכשיו את עוד בחורה צעירה,

אבל יום אחד תהיי אמא,

ויהיו לך בנות,

ויהיו לך גם בנים,

ואת תרצי שהם לא יתקלקלו לך.

אבל תדעי לך שאם הם ילכו לערבי שירה כאלה, בקונצרטים,

בחפלות, מה שנקרא, וכו' וכו',

אז התוצאות יהיו כמו שכתוב בעיתונים בחלק מן המקרים.

הבנתי.

אפשר עוד שאלה אחרונה? שאלה נוספת.

שאלה קצרה. האם במלחמת גוג ומגוד יהודים גם ימותו?

במלחמת גוג ומגוד, בן הסתם, יהיו כמה גרגירים, כמו שאומר

האור החיים הקדוש, שימותו. כמה זה יהיו הגרגירים,

אני לא יכול להגיד, אבל הוא אמר, לא יהיה אשכול.

זאת אומרת,

זו לא תהיה כמות גדולה ביותר,

בלתי נסבלת,

אבל זה יהיה גרגירים.

אני מקווה שגם זה לא יהיה. אנחנו משתדלים לעשות הכול בשביל שעם ישראל, חלילה,

לא יגיע למצב כזה. השאלה אם ישמעו לקדוש-ברוך-הוא או לא, זה לא תלוי בי.

אני יכול רק לנסות לעזור, לכוון, להדריך,

אבל אני לא יכול לעשות בשביל שזה יימנע לגמרי. אני יכול להשתדל,

ואני מקווה שאכן אני אצליח.

כבוד הרב.

מלחמת גוג ומגוג הייתה בגוג ומגוג, כן.

הגברת רוצה לדעת מה יהיה עוד מעט, ואם יהיה גוג ומגוג, ומה יהיה בגוג ומגוג.

ובכן,

מלחמת גוג ומגוג תארך שבע שנים,

המלחמה הזאת תהיה עולמית,

שני-שלישים מהעולם ימותו,

דהיינו 4 מיליארד בני-אדם.

כמובן, זו לא תהיה מלחמה קונבנציונלית,

והיום אנחנו שומעים

שבעצם האיומים הם איומים אטומיים.

זאת אומרת, לא מדברים במלחמה רגילה.

ואם זה יתחיל עם אירן,

מן הסתם אירן מאיימת גם על אמריקה ועל אירופה,

וסוריה בברית אתם כרגע,

בלבנון,

ב'חמאס'

ויש עוד כמה גורמים, כמו אל-קאעידה ואחרים,

שכולם מוכנים, ואנחנו לא יודעים אם באמת כבר יש להם את המזוודות שנגנבו מהרוסים,

שזה פצצות אתון קטנות בתוך מסוודות. 80 מסוודות כאלה נעלמו מאז המלחמה הקרה,

והעולם מדבר על זה.

כולם אומרים שאם תתפתח מלחמה במזרח התיכון בעת הקרובה,

אז היא יכולה לגלוש למלחמת עולם,

כי כל הכוחות המעורבים, הרוסים והאמריקנים והאירופים והסינים,

כולם מסתכלים מה קורה פה.

יש גם בצפון-קוריאה בעיה שם עכשיו, מחליפים שם מנהיג.

דרום-קוריאה וצפון-קוריאה לא כל כך מסתדרים.

האמריקנים נמצאים שם, באפגניסטן זה לא נגמר,

בעיראק זה לא בסוף.

ואנחנו פה ממתינים לביקור של האחמדי, אם יתקיים או לא,

מה הולך להיות, אבל רואים שיש לחץ.

אם נסיסוריה נוסע לשם וכבר חוזר לפה,

בתוך שבועיים הם נפגשים שוב.

ושוב,

אז כנראה שמנסים ככה להוריד את הפרופיל של האחמאדי כי הוא בחור עצבני,

והוא מתכוון ברצינות לפוצץ אותנו כי הוא מכריז

שהוא ישמיד את מדינת ישראל ואת היהודים היושבים בה.

אין לו שום מטרה אחרת, וזה ברור,

כי לפי התורה השיעית,

אז הוא חושב שהוא המהדי.

המהדי זה המשיח.

אז הוא מאמין שהוא המשיח המוסלמי,

והוא יודע שיגוג ומגוג,

ולא תבוא הגאולה לעולם, רק על-ידי המלחמה הזאת. אז הוא רוצה ליצור אותה.

ואנחנו יודעים מהגמרא שכתוב,

שאם ישראל לא עושים תשובה,

אז הקדוש-ברוך-הוא מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן,

ואז הם חוזרים בתשובה בעל כורחם.

מלך שהוא כמו המן זה האחמאדי,

זה פרסי וזה פרסי.

ההוא אמר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,

וזה אומר אותו דבר רק בפצצה אחת.

אז זה בדיוק אותו דבר מה שהתורה כבר אמרה לנו מזמן, לפני אלפיים שנה.

זאת אומרת, הכול כתוב והזמן מתאים,

גם מבחינת התערוך,

שאנחנו כרגע אחרי חצות של יום שישי לפי האלף השישי בששת ימי המעשה שהתחלתי בהתחלה,

וגם לפי כל הנבואות, שחוצפה ישגה, יוקר יאמיר,

והגפן תיתן פרייה,

ממחיר היין יהיה רב,

ומלכות תהפך למינות, ובית ועד יהפך לזנות,

וחוכמת סופרים תשרח,

ויראה חטא ימאסו, ישנאו את הדתיים.

וכל התיאורים, בן קם באביב, בת באמה, קלה בחמותה,

אויבי איש אנשי ביתו, נערים פני זקנים ילבינו,

זקנים מפני נערים יעמודו.

הכול מתקיים לפנינו בעצם,

הכול מרוכז.

האיומים מסביבנו הם ממש, בכל רגע יכולים להתפתח.

אם את לא יודעת אז כמה מדענים רוסים ברחו כרגע מאיראן,

כי הם תפסו כמה רוסים מהמדענים שנמצאים שם והם חושדים שהם הכניסו את הווירוס,

או שהחדירו את הווירוס על-ידי גורם חיצוני כגון ישראל או אמריקה.

ובקיצור,

יש בלאגן, העולם במתח גדול.

יצאה הודעת אזהרה מאמריקה שהאמריקנים לא יסתובבו באירופה בתקופה הקרובה,

כי יש כבר יחידות של אל-קאעידה שכבר מסתובבות בשטח,

וזה עניין של זמן קצר, שהם יפעילו את מה שיש להם שם,

והעולם כל הזמן מצווה מצב של מתח מפני מלחמה אוניברסלית.

לא בכדי מדברים על הפחתת הנשק הגרעיני וכו',

אבל לא יעזור, גוג ומגוג חייבת לבוא.

השאלה, איפה אנחנו בתמונה?

אז לזה עשינו את השיר.

התשובה,

מכירה את השיר?

התשובה של כל אחד

היא מכה לכל ג'יהאד.

מה?

מה?

אתם לא מכירים את השיר?

מה זה פה, מעלה-אדומים?

תשמיע להם את השיר, שהם ידעו מה זה.

יש שיר המנון למלחמה.

הכנתי אותם.

יש לנו היסטוריה מתנצחת.

בתנ״ך היא כבר מונחת.

השתמשו עם אבותינו ונצחובה את כל אויבינו.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל עם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל עם היא גאולה לכל העולם.

השלום לא יבוא, רק לאחר נגמור ומגור.

טילים רבים ופצצת אטון ינחתו עלינו מכל מקום.

מה נעשה לא להיפגע מכל מרעים ולשיר ברע?

נרבה תורה וגמילות חסרי כהבטחת התורה והגביר.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל עם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל עם היא גאולה לכל העולם.

נמצא מיליון חוזרית לתשובה.

כל אחד תחזיר אחד השנה.

משימה קדושה זו לשם שוויון תביא גאולה מאל עליון.

סוד לבן הכל נשמע.

עולם החומר כולו יגבר מול הצועקים.

שמע ישראל השם איכון.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל עם היא גאולה לכל העולם.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

שמע ישראל השם אלוקינו,

השם אלוקינו, השם אלך.

שמע ישראל השם אלוקינו, השם אלך.

שמע ישראל השם אלוקינו, השם אלוקינו, השם אלכד.

שמע ישראל השם אלוקינו, השם אלכד.

חזק וברוך.

אני רוצה להגיד לכם שיש כמה יהודים פה שהודיעו לי עכשיו שהם הגיעו לפה עם שקיות, עם דיסקים. יש כאלה?

הנה, יהודי אחד פה, ואיפה עוד?

אתה גם הבאת? בבקשה, בוא, בוא לפה.

הוא רוצה לזכות בזכויות. יש לנו מגרסה,

קוראים לזה, וכל הילדים גרוס יגרסון.

אז במגרסה הזאת זמים את הדיסקים של הזמרים הפסולים.

של מי אתה שם?

חיים ישראל.

יפה מאוד.

העיר הטיגה,

ירושלים. כן, תן לו גם. מי זה?

מידת טאסה. כן, ומי עוד?

תן לו. וואו, וואו, וואו, כמה הבאתם. יא חביבי.

יש פה עבודה.

יפה מאוד. יפה.

אני אתן לך ברכה. תסיים.

אני רוצה לחלק לכם גם מתנות עד שהוא גורס.

תקשיבו רגע.

כן, אני רשמתי לי את זה פה.

אלעד בן ניעורה, רפואה שלמה מהרה,

ואהרון אלון בן יונה, ניני ואילניה.

יפה בת זוהרה, יזכו לזרע חי וקיים מהרה.

רגע, יש לי פה עוד שניים, שלושה, שנייה.

אלמוג בן שמחה, רפואה שלמה והצלחה.

אופיר בת רחל,

תתקבל לסמינר טוב.

אריאל בן רחל, רפואה שלמה.

רפואה שלמה לרחל בת

חילביה ויוסף בן רחל.

דניאלה, רחל בת לנה, רפואת הנפש ואמונה בבורא עולם.

זיווג ארגון למיטל מעתוקה בת כרמלה ובת אילן, חן חילביה בת כרמל,

ועוד היה בת כרמלה, יזכו לכל טובה וברכה.

אני מתכוון לחלק לכם

עכשיו,

לנשים אני נותן כיסויי ראש למעוניינות,

לגברים, ציציות,

כיפות,

אני מחלק ספרים מחוברות לכולם,

חוברות לכולם, ספרים, לא לכולם,

ודיסקים של 1,000 דולר, כל אחד יקבל בחינם. רגע.

אני רוצה להציע לכם תוכנית,

תוכנית נפלאה.

יש תוכנית שנקראת כוח כפלה. אם אתם קיבלתם שקיות בכניסה,

מה זה, לא חילקו לכם שקיות?

אז זה חמור מאוד.

אז חייבים לדאוג.

מכל מקום,

מי שרוצה לזכות בתוכנית נפלאה,

תרומה של

28 דולר,

הוא תורם לארגון שופר,

הוא שותף בכל מה שאנחנו זוכים לעשות בחזרה בתשובה של עם ישראל,

והוא,

מה, אתם לא שומעים?

הבן, הבן, אה, שלי?

הלו?

הלו?

הוא התייאש.

מכל מקום,

28 דולר זה נקרא כוח כפליים.

מי שתורם את זה זוכה בכל מה שאנחנו עושים,

אבל הוא גם משתתף חינם

בסוף שבוע איתנו באחד המלונות חינם.

הוא גם מקבל טיול לקברות צדיקים חינם.

הוא מקבל

עלונים שלנו כל שבת הביתה,

שמונה עמודים כרום או דברי תורה חינם.

איזה עמודים בדיוק זה דבר? זה נקרא גינזה המלך, למי שלא יודע.

ומה עוד מקבל?

הוא מקבל דיסקים חינם

כל חודשיים הביתה בחינם.

כל זה בתמורה לתרומה מכספי מעשר של 28 דולר בלבד, ביחיד.

אם הוא עושה זוגי,

הוא ואשתו מקבלים הכול בכפולות,

באים לסוף שבוע חינם,

מגיעים למלון,

חווים אתנו שבת שלמה מלאה וקדושה ברוחניות,

ונהנים בהנאה רוחנית

שלא טעמו ודאי

בלעדי זה.

אז מי שרוצה יוכל למלא הוראת קבע כאן הערב,

ויכתוב גם שם בשם האימא, וניתן לו ברכה.

תודה. הנה, הוראות קבע נמצאות כאן. מי שרוצה ירד כאן, ימלא.

ואני נותן לכם בינתיים מתנות, אבל אל תפסידו. המתנה הגדולה באמת

זה הוראת קבע. למה?

אתם שותפים בזכויות

של מיליארדים-מיליארדים מצוות של חוזרים בתשובה,

שכל סך המצוות שהם עושים הם וזרעם,

אתם שותפים בזה.

חוץ ממה שאתם מקבלים,

גשמי בעולם הזה ורוחני בבתי-מלון, טיולים, דיסקים ודפי עלונים הביתה כל שבוע, ליהנות על שולחן של שבת.

אני עכשיו מחלק מתנות, אתם תרדו לעשות הוראות,

ואתה תמשיך לגרוס.

כן? לשבת במקום, לא לקום.

אני מגיע אליכם.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

שמרות וחברי הכנסת,

תודה רבה לך, תודה רבה לך.

תודה רבה לך.

תודה רבה לך, תודה רבה לך.

תודה רבה, תודה רבה.

רגע, רגע.

יופי, הנה הוראת קבע ראשונה. החכם הראשון, יוסף

בן סילביה יזכה לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה בכל מעשי ידיו.

מי שממלא פה הוראת קבע מקבל ברכה.

אנשים, אנשים, תן לי, תן לי.

הלו,

שומעים. לא שומעים.

לא שומעים.

שומעים או לא שומעים?

לא שומעים. יש רעש.

לא, לא. תגביר. לא שומעים.

הלו, שומעים?

הנשים מקבלות למעלה חוברות ודיסקים. הנשים מקבלות למעלה.

אפשר למלא הוראת קבע גם למעלה לנשים,

אבל חוברות ודיסקים לנשים למעלה, הגברים פה.

הגברים פה.

תביאו להניע חוברות.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.