אחיסמך - דיסק מס' 236: פיקס פוקס

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מלך מלך מלך..

מלך מלך מלך מלכ native

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מ

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך

השם מלכי יסלו, מלך מלך, יחיד הכל פה, אף מוביארדו, ביקור יצאו, כאילו יצא אף מלך, כל השם שמו ויבוא, השם מלכי יסלו, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך, מלך,

אשר בגלי זור ומלך, נגמלת מלך מלך, ומחוזר בקול בשולום.

מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מ

מלך מלך, הוא מלך עושה בכל בשלום.

איי איי איי, מלך מלך, שתגידו.

מלך מלך מלך, הוא מלך עושה בכל בשלום.

וזה בא לי תמיד מתוך הלב, זו הקבילה שלא ככה קולקל.

לא יכול לעצור את הדם,

זה הניגון שמתנגל לי לרעולה.

כל בוקר פקח עיניים, אומר תודה לאל,

אבל יום חגש,

חול שמיים ויום אחפל.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה לרפואת יצחק בן שרה,

דניאל בן שרה,

נתנאל בן חנה וטליה הודיה בת אופירה, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

ולרפואת אביתר בן יהודית,

ישועה מהרה.

אמן.

כן, יהודים יקרים, אני שמח לפגוש אתכם, אני חושב פעם ראשונה, לא?

ואשריכם ואשרי חלקכם שהתכנסתם פה לערב זה.

בחלק הראשון אני אומר דברי תורה,

בחלק השני אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות,

בחלק השלישי

אני אסביר לכם מה המצב כרגע בארץ ובעולם,

אקטואליה, מה הולך להיות,

ובחלק האחרון

אז יהיו לי כמה הפתעות וכמה מתנות.

מלך כוזר,

ממלכה ליד המפרץ הפרסי,

לפני מאות שנים רבות,

חולם חלום

שמלאך בא ומודיע לו,

כוונותיך רצויות, מעשיך אינם רצויים.

טוב, חלום חלום, למחרת הוא חולם עוד פעם חלום,

המלאך בא ומודיע עוד פעם,

כוונותיך רצויות, מעשיך אינם רצויים.

כך מספר לילות,

עד שהוא הבין שהחלום הזה הוא לא סתם.

אבל לא אמרו לו בחלום מה הוא צריך לעשות,

מה הוא היה עושה.

הוא הבין שיש כוח עליון,

יש בורא לעולם.

הוא לא ידע איך עובדים אותו.

אז מה הוא עשה?

הוא הקריב קורבנות

על ידי פסלים,

והיה מקריב, מה שנקרא אצלנו, עבודה זרה.

הוא הבין שככה הוא מרצה את האלוקים.

אבל באו והודיעו לו שהכוונות רצויות,

אבל המעשים לא רצויים.

מה עשה?

הוא אמר, יש שלוש דתות עיקריות בעולם,

נצרות, אסלאם ויהדות.

אני אקרא לכל אחד מהחכמים שלהם,

אני אשאל שאלות מה דרך העבודה שהם עובדים עם הבורא,

אני אנסה לברר מה נכון ומה לא,

ואני אחליט.

כמובן, למי הוא קרא קודם? לכומר,

כי הנצרות גדולה מאוד בעולם.

והוא קורא לכומר,

שואל אותו את כל השאלות לגבי הדת שלהם והאמונה,

ובסוף בסוף, לאחר כל השאלות,

הוא אומר לו, תאמר לי,

אם לא היה נצרות,

היה רק אסלאם ויהדות,

מה היית בוחר?

אז הוא אומר לו, ודאי שיהדות.

אמר לו, למה יהדות?

אמר לו, משום שהאסלאם למדו מהם.

טוב,

קרא לה שייח' המוסלמי,

שאל אותו את כל השאלות על הדת שלהם והאמונה,

ובסוף אמר לו, אם לא היה אסלאם,

היה רק נצרות ויהדות,

מה היית בוחר?

אמר לו, ודאי יהדות.

אמר לו, למה?

אמר, שהנצרות באה מהם.

והוא התפלא,

אז למה יהדות כל כך מעט?

נצרות ואסלאם?

מיליארדים.

יהדות, קומץ קטן.

קרא לחכם,

שאל את כל השאלות.

בסוף,

אם אין יהדות,

יש רק נצרות ואסלאם,

מה אתה בוחר?

אמר לו, זה נבלה וזה טרפה.

אין ממש באף אחת.

זה הכול חיקוי.

לא מקור, לא אמת, לא אמונה, לא שום דבר.

זה אני אומר בקצרה, כן,

אבל על הספר הכוזרי שנכתב על רבי יהודה הלוי,

אמר הגאון מווילנה שזה ספר קדוש

שעיקרי יסודי התורה והאמונה היהודית נמצאים שם.

מלך כוזר התגייר,

ולא רק התגייר,

אלא גייר שש מיליון מבני עמו.

תיכנסו לגוגל, תכתבו מלך כוזר או הכוזרי ותקראו.

שש מיליון.

זאת אומרת,

הוא הבין מה האמת,

חיפש ולא מצא, עשה מה שהוא מבין,

שלחו לו מלאך מן השמיים

בשביל שיגיד לו שהכוונות רצויות,

אבל המעשים אינם רצויים.

הוא בדק ובחן את הדברים,

הגיע למסקנה ופעל בהתאם.

למה אלינו לא בא מלאך

ואומר לנו אם הכוונות רצויות, אם המעשים רצויים?

מה פתאום המלאך הלך אצל אחד גוי, ערל,

עובד עבודה זרה?

מה הוא יותר טוב מכל אחד

מהחיסמך וסביבותיה?

מי ראה פה מלאך באחרונה בחלום שמדריך אותו?

לא ראיתם, נכון? גם אצלנו לא ראינו.

למה מלאך לא מגיע להודיע לנו? למה הוא הלך דווקא למלך כוזר?

עוד סיפור.

פרשת יתרו.

יתרו היה כהן מדיין, כהן און.

הוא עבד כל עבודה זרה שבעולם.

אבל הוא עבד אחת,

ראה שאין בה ממש,

בעט בה.

עוד אחת,

בעט בה.

אין ממש, בעט בה. אבל הוא היה כהן און, הוא היה פאפה, אפיפיור אז.

וכולם האמינו לו והלכו בעקבותיו.

ויום אחד אחרי שהוא ניסה את הכול, הבין שהכול בלוף,

עזב את הכול,

נידו אותו כל הסביבה,

פגעו בבנותיו, זרקו אותם לתוך הבאר,

עד שהגיע משה רבנו והציל אותם מיד הרועים.

אבל הוא כל כך הפסיד, הפסיד את המעמד,

את הכבוד, את הפרנסה,

את הכול הוא הפסיד.

למה? כי התברר לו שמשהו עבד זה שקר.

אז הוא זרק את הכול.

ואת האמת, הוא לא מצא.

הוא ידע, זה לא נכון, זה לא נכון, זה לא נכון.

אבל מה כן נכון? הוא לא ידע.

לא היתה לו תורה, לא היתה לו מסורת.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח לו את משה רבנו,

מגיע משה רבנו ומגלה לו את האמת,

ויתרו מתגייר,

ובא לעם ישראל, עוזב את הכול, הולך למדבר עם עם בלתי ידוע,

ונמצא איתם,

וזוכה להיות גם חותן משה.

למה אנחנו לא זוכים ששולחים לנו את משה רבנו כזה,

שיבוא אלינו ויגיד לנו שאנחנו בסדר או לא בסדר?

למה לעובד עבודה זרה כזה, שעבר את הכול,

מגיע משה רבנו להגיד לו את האמת?

מה קורה פה?

אחד מחכמי ישראל שאל, למה זה?

והוא השיב תשובה.

יש שני סוגי כוונות.

יש כוונה כמו של מלך קוזר,

שהכוונה שלו, אמר המלאך, רצויה. מה זה רצויה?

הוא באמת רוצה.

הוא רוצה לדעת את האמת. הוא מוכן הכול לעשות, רק תגיד לי את האמת.

ואחרי שהוא יודע את האמת, הוא מוכן למסור את הנפש,

הוא מוכן לוותר על הכול בשביל האמת.

אחד כזה, שולחים לו מלאך.

אם יש בן אדם

שמוכן לוותר על הכול בכול מכל כל בשביל האמת,

מגיע לו מלאך.

מגיע לו שמשה רבנו יגיע אליו.

אבל רוב האנשים,

יש להם כוונות

לא רציניות אבל.

הם אומרים, הלוואי והייתי יכול ללמוד כל היום תורה, הלוואי ויכולתי לחזור בתשובה,

הלוואי והייתי צדיק, הלוואי הייתי יכול להתפטר מהכדורגל, מהסיגריות, מזה הלוואי, תאמין לי.

זה משאלת לבי, זה החלום שלי, זו הכוונה שלי.

אבל זה כוונות לא רציניות.

למה?

מה אתה עושה בשביל להגיע לזה?

כמה אתה מוכן למסור את עצמך בשביל זה?

אחד אומר, לא רוצה לעשן. לא רוצה, תראה איך אני משתעל,

אני הולך פוצץ כבר, החזה שלי כואב לי.

נו, מה הבעיה? זרוק את הסיגריות וזהו.

לא הבעיה להפסיק לעשן,

הבעיה לא להתחיל.

להפסיק? אמרת את הסיגריה, הפסקת.

אל תתחיל.

תאמין לי שאני רוצה. לא מאמין לך, הנה אתה מתחיל.

למה אתה מתחיל?

אומרים לך זה רעל, אומרים לך זה סרטן,

אומרים לך זה זה, ראית אנשים שמתים,

ממה אתה מתחיל?

למה אתה מתחיל?

מי אנס אותך?

מה יקרה לך?

תמות אם לא תיקח סיגריה? מה יקרה?

אז תסבול. נכון, תסבול, נכון, פחות כיף.

אז מה יש?

מה יש?

הכוונות שלך, תאמין לי, תאמין לי. מה מאמין לך?

לא מאמין לך אף מלה.

אם אתה על סיגריות לא יכול, על מה אתה כן יכול?

על שום דבר.

אתה מכור לתאוות.

סיגריה, אלכוהול,

חרית, סרטים, נשים, קשקושים.

בקיצור, אתה מכור,

נרקומן.

כן, לא צריך להיות דווקא לסמים כבדים.

לא, לא חייבים.

אבל אם יש לך כוונות רציניות,

אין דבר כזה שאתה לא תאכל.

תראו, יש אנשים שעושים כל מה שרק אפשר כשהם רוצים מטרה.

אנשים העפילו לאברסט.

אנשים שוברים שיאי גיניס

כל יום,

מחפשים לשבור שיאים כי הם החליטו שככה.

יש טמבל אחד, כתבו עליו היום באינטרנט,

שהוא שבר שיא גיניס היום,

היום, אתמול, לא חשוב.

מה? הוא חיבק 7,777 אנשים ביממה.

הטמבלולו הזה לא הלך לישון.

עמד באיזשהו מקום, כל מי שעבר חיבק אותו.

ומישהו ספר לו, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש,

זה שספר גם שבר שיא גיניס.

איפה תמצא הבן-סופר, 24 שעות מישהו מחבק

אבל לא רשמו אותו,

רשמו רק את זה שחיבק.

אבל זה רציני, כאילו, אתם מבינים? בן-אדם רציני אמר, אין בעיה, יש אנשים שאוכלים תבניות ביצים,

שוברים שיא, תבניות ביצים.

יש להם רצון,

יש להם שאיפה, לא משנה מה, לחרטא אפילו,

אבל הם מתכוונים ועושים.

אלה יותר טובים מאתנו.

למה?

כמה אנחנו יכולים להצביע על עצמנו ששברנו את יצרנו לא פעם אחת,

קבוע בדבר אחד.

מי שיודע לעשות את זה פעם אחת,

יודע לעשות עוד פעם.

יודע לעשות עוד פעם, וזה גיבור אמיתי.

מי שיכול, אשריו ואשריה אל כהם.

אבל כולם מתייאשים בדרך, תאמין לי. כמה פעמים שמעתם את המילה תאמין לי?

תאמין לי.

מלך כוזר היה רציני,

יתרו היה רציני,

והם זכו לפרסום עולמי.

חוץ ממה שהם זכו בעולם הזה ולעולם הבא.

אבל הם מודל לחיקוי.

לא כל אדם זוכה להיות מודל לחיקוי.

כשהרבה אנשים היו בעולם, לא יודעים שהם היו בכלל.

בודדים יודעים שהם היו בעולם, שכולם מכירים אותם.

לכן צריך להבין

שאדם צריך להיות רציני.

עכשיו בואו תראו.

אדם שלא דבק באמת ב-100%,

הוא בעצם חי בשקר.

למה?

כי מי שמתפשר על פחות מהאמת,

פחות מהאמת זה שקר.

לדוגמה, פעם אמרה לי אישה אחת,

אתם החרדים קיצוניים.

אמרתי לה, למה את אומרת שהחרדים קיצוניים?

היא אומרת, כי אתם קיצוניים.

כל דבר אתם עושים בדיוק, בדיוק.

אם זה לא בדיוק, אז מה, זה לא טוב?

אמרתי לה, נשאל אותך.

שש ועוד שש כמה זה.

אמרה לי, שתיים עשרה.

אמרתי לה, ואם אני אגיד שזה 11?

אמרה לי, זה לא נכון.

אמרתי לה, אבל זה קרוב ל-12.

אמרה לו,

זה מתמטיקה, זה לא נכון.

אמרתי לה, ואם זה 11.9?

אמרה לי, גם לא נכון.

ב-11.999 אמרה, לא נכון.

אמרתי, אי אפשר משהו...

כלום, רק 12. אמרתי לה, סליחה לי, את קיצונית.

למה?

12 זה התשובה היחידה ל-6.6. קרוב מסביב זה שקר,

זה טעות, זה לא נכון, זה מזויף, זה לא זה.

גם ביהדות

אמת זה אמת, פחות מאמת שקר.

אין דבר כזה.

אני קצת שומר שבת.

מה זה קצת שומר שבת?

מה זה קצת שומר שבת?

יש דבר כזה, רצחתי אותו קצת.

קצת, לא רציני ככה.

בסוף הוא חי או מת?

חי או מת?

אם מת,

לא חי.

אם חי,

לא מת. גוסס, זה חי, לא מת.

בדיוק יש, בדיוק.

בדיוק, בדיוק.

שמירת שבת זה צריך להיות בדיוק.

אי אפשר לעשות פחות או יותר.

אתם יודעים, נותנים לפעמים לאנשים תרופה.

נותנים תרופה, אומרים, שלוש פעמים ביום.

אחד אמר, בשביל מה אני אחכה כל יום שלוש פעמים במשך שבוע?

בולע הכול בבת אחת, אומר, יאללה, נגמור עם זה צ'יק-צ'ק.

באמת גמר עם זה צ'יק-צ'ק.

הוא איננו.

למה?

כי מה שצריך לעשות, צריך לעשות איך שצריך לעשות.

אם לא עושים כמו שצריך, לא טוב.

לא טוב.

יש אנשים שאוכלים עוד קצת כל פעם, עוד ביס, עוד... תביא עוד קצת, נשאר משהו.

תביא, תביא עוד קצת, תביא.

אחר כך אתה רואה אותם.

ובלילה הם רצים.

בשביל שני ביסים הוא צריך לרוץ שלוש קילומטר.

נו, סוף מעשה מחשבה. תתחיל לסתום את הפה שני ביסים ותשב תנוח.

שמעתרת מזיע בקלחות, שמפו, בלאגן.

תהיה רגוע, תאכל פחות.

הוא לא יכול לעמוד מול התאווה.

הוא לא יכול.

הוא לא יכול.

עוד ביס, עוד קצת, עוד זה, עוד זה, עוד רגע. אני כבר בא. תיכף, אני רק גומר. תיכף גומרים את הסדרה, אני בא.

מה עכשיו חדשות?

רגע, חדשות, באמצע המתח. רגע.

כל הזמן עוד קצת. אין גבול לבן אדם.

אין בן אדם

שהוא אמיתי קובע לו גבולות. אתם יודעים מה זה גיבור בן אדם שיש לו גבולות? כל דבר הוא יודע מה הוא עושה, מתי, איך.

זו גבורה אדירה.

אבל לא כל אחד יודע.

עכשיו תגידו לי מה הדבר הכי חשוב.

מה הדבר הכי חשוב?

בריאות או חיים?

בריאות או חיים?

בריאות הכי חשוב, נכון?

וחיים מה?

לא חשוב.

אם תהיה בריא, אם תמות בריא,

זה חשוב.

חיים זה חשוב.

השאלה למה זה חשוב?

למה זה חשוב? הרי כולנו בסוף נמות, נכון?

אז מה חשוב?

אם מתים עשרים שנה קודם או עשרים שנה אחר כך, מה חשוב?

הרי אם נהיה בקבר, לא נגיד,

הלו,

כמה אתה חיית?

אני יותר.

אני עוד עשר שנים.

נו, אז מה, אז אכלת ביס לי יותר? אז מה?

ואם היית יותר, אז מה זה חשוב?

מה חשוב? חיים, קיבלנו חיים. מה חשוב בחיים? מה חשוב?

מה חשוב?

לבנות בית?

מה? לבנות בית?

כן.

להביא ילדים?

כן.

שיהיה משכורת טובה, מעמד בכיר.

מה עוד חשוב? מכונית יפה, כן?

פנקס צ'קים ללא הגבלה. מה עוד חשוב?

כן.

מה עוד? מה עוד?

זהו.

נו, אז אתה סוחב את זה שבעים, שמונים, תשעים, מאה.

אתה כבר הולך ככה, ככה, ככה, ו...

נו.

בסוף שמים אותך למטה? ביי.

מה עכשיו? הילדים שלך יעברו אותו תהליך.

והילדים שלהם גם.

מה חשוב?

מה היה חשוב?

אם היית או לא היית, מה חשוב ולמי חשוב?

איזה שליחות?

שלחו אותך, לא. שלחו אותך למה?

לא יודעת.

עוד מעט את גומרת את השליחות ואת עוד לא יודעת.

מה המהות? המהות של החיים. המהות, זה מה שאני שואל. מה המהות של החיים?

מה המהות של החיים? אני רוצה לדעת.

אני רוצה לדעת איך לחיות. אולי אני חי טעות?

אולי אני מפסיד את הכיוון? אולי אני מפסיד את השליחות?

את רואה? שלחו אותי לפה היום להודיע לכם על השליחות.

איך יכול להיות שאנשים נמצאים כאן בעולם הזה ואין להם ידיעה מה השליחות בבירור?

איך יכול להיות דבר כזה?

חייבים לדעת למה אני פה.

נגיד עכשיו היו מזמינים אתכם לפה הערב ולא אומרים מי יבוא, אומרים הפתעה.

הפתעה, לא אומרים מי יבוא.

ואתם יושבים, מחכים, מחכים, אף אחד לא בא.

ישר תתחילו, נו, נו, איפה, מי, מה, למה הזמינו?

ישר, לא ייקח שעה, ואתם כבר כולכם רוטנים, מה קרה פה?

למה אני פה?

אתם כבר יותר משעה, יותר משנה, יותר מעשר שנים בעולם,

ואתם לא שואלים מה אני עושה פה?

מה עושים פה?

אמרתי,

אוכלים, שותים, עובדים, ילדים, דירה, מכונית, כסף, פנקס צ'קים, אין הגבלה.

סע, כמה אתה רוצה?

100 שנה?

120?

200?

בסוף מה?

ולמה?

בסוף מה?

ולמה?

נו.

הוא אומר שהבן-אדם רץ אחרי משהו, הוא לא יודע מה, והוא שוכח מה המהות.

יפה, באתי להזכיר.

לא לרוץ סתם,

לחשוב לאן רצים.

אולי רצים לכיוון הלא-נכון.

אולי רצים לכיוון הלא-נכון, לא חבל. קיבלתם חיים, אמרתם חיים,

ובריאות זה חשוב.

קיבלתם.

מה עכשיו?

מה עושים עם זה?

שורפים עוד ערב? רואים תל-הנובלה?

מה רואים?

חדשות?

מה עוד? סרט?

נו.

האח הגדול.

האח הגדול, כן, עם האחות הקטנה.

כן, אתה יודע, פעם אמר על זה אורי זוהר,

כשהוא חזר בתשובה הוא אומר, אני לא מבין, היום אני מבין מה לא הבנתי.

בן אדם נכנס לניתוח.

הורידו לו שתי אצבעות.

שתי אצבעות,

והבן אדם יוצא מהניתוח ואומר, תשמע, זה היה משהו. לא הרגשתי, לא הרגשתי. אני אומר לך, לא מאמין.

לא הרגשתי. אומרים לו, כן, אבל תסתכל, אין לך שתי אצבעות.

נכון, זה עבר יפה, לא הרגשת,

אבל שתי אצבעות כבר אין.

לא יחזרו.

אומר בן-אדם רואה סרט,

האח הגדול.

כן, אבל עברו שעתיים,

הלכו, לא חוזרות, נגמר. איזה כיף, איזה כיף.

החיים הלכו, מתו, נגמר, ביי.

מה, מה טוב בזה?

מה טוב בזה?

קיבלנו חיים בשביל לבזבז אותם? כאילו המטרה לבזבז כמה שיותר עם הכי הרבה הנאות.

זו המטרה.

אתם באמת חושבים שהחיים הם נטולי ערך? אין שום כוונה? סתם באנו ככה?

אם באנו לעולם בשביל לחיות,

למה אנחנו מתים?

אם באנו בשביל למות,

למה אנחנו חיים?

נו,

מי יענה לי?

או גם את, שכנה שלה, יש שליחות בעולם, כן.

כל אדם יש לו שליחות.

מי שלח אותך ומה אמר לך שאתה עשי?

את, את. מה אמרו לך? מה השליחות שלך?

כן.

תן לה מיקרופון, תן לה. היא תגלה לנו מה השליחות.

בא אליה מלאך, אני לא יודע.

תן לה, תן לה.

תנסי, תנסי. מה אני אגיד?

מה שאמרת קודם.

אני אומרת ששליחות של כל אישה זה ללדת ילדים.

כן, יש כאלה שאומרים להוציא תואר אקדמי.

ללדת ילדים ולגדל משפחה ולחנך אותם לתורה וליהדות.

מאה אחוז.

נגיד שעשית את זה והם גדלו

וגם הם יעשו אותו דבר והלכו והלכו והלכו וכולם הלכו. ששת אלפים שנה כולם הלכו. מה עכשיו?

זה מה שאמר שלמה המלך. מה אמר?

דור הולך ודור בא.

הארץ לעולם המלך. אבל מה השליחות? מי אמר שעשית? זה הטבע של ה... מי אמר שעשית את השליחות?

לא יודעת. אומרים שמי שלא עשה את השליחות, אז הוא חוזר בגלגול.

כן.

ואחרים שלא מאמינים, מה הם אומרים?

שהם באו ליהנות עד הרגע האחרון, ואחר כך, מה אכפת להם? מה יהיה?

מה עכשיו? מי צודק?

אם לא בודקים את הדברים, לא יודעים. אם לא תבדקו, לא תדעו.

לא תדעו.

אני אגיד לכם רק משוואה אחת.

המשוואה הזאת אומרת ככה, שימו לב,

קודם כל אני עושה את זה בקצרה, בכוונה בשביל שמי שלא יספיק ללמוד ולברר כמו שאני ביררתי, אני בעצמי הרי בעל תשובה. אני הייתי חילוני עד גיל 24. ואני בדקתי.

ואחרי שבדקתי אז התברר לי מה שהיום אני יודע.

אבל לפני כן לא ידעתי.

ממש לא ידעתי.

והחלטתי לחקור ולברר את הדברים והצלבתי.

והעמדתי אחד מול השני והגעתי למסקנה.

ולא רק שהגעתי למסקנה,

הלכתי עם המסקנה ערב-ערב לדבר עם אנשים

ושאלתי אותם, אולי הם יודעים משהו אחר ממה שאני יודע.

אולי אני לא צודק, אולי אני טועה.

ובינתיים, במשך 32 שנה, כמעט כל ערב,

אף אחד לא הצליח להוכיח לי שאני טועה.

הפוך, הצלחתי לשכנע הרבה אנשים

שהם לא יודעים פשוט.

אז אני אגיד לכם בקצרה.

נגיד שיש בן אדם אחד שהוא מאמין במאה אחוז

שיש שליחות, כמו שאת אומרת, יש מטרה ויש תכלית לבריאה,

אבל הוא גם מאמין שיש שכר ועונש,

גן עדן וגיהינום. לא יכול להיות שהעולם הזה הפקר.

אדם בא בשביל להיות מאכל לתולעים.

אדם בא,

הוא נכנס,

הנשמה בתוך גוף, היא יוצאת הנשמה בסוף, הגוף נשאר כאן, והנשמה זה אני, ממשיך

לחיי נצח. השאלה לאן?

יש שכר ויש עונש, גן עדן וגיהינום.

זה מה שהוא מאמין.

יש אחד אחר, אתאיסט, הוא לא מאמין.

הוא אומר, הכול שטויות, אין כלום. מתים, נהיים חול, זהו. לא זוכר, לא יודע, כלום.

והוא בטוח במאה אחוז שהוא צודק.

עכשיו, יש לנו את השניים האלה.

אנחנו מהצד

שומעים את הוויכוח של השניים.

מה עדיף לנו להיות,

כמו זה שמאמין

ומקיים תורה ומצוות,

או כמו זה שלא מאמין וחי חיי הפקרות איך שהוא רוצה,

וחי חייו עד תום.

הוא מאמין שאין כלום, ובזה הוא פתר את כל הבעיות.

זה מאמין שיש.

מה אתם אומרים, מה כדאי?

מה?

כן, אבל מה כדאי? מה כדאי?

תגידי, אל תתביישי, תגידי.

מה כדאי?

כדאי זה שלא מאמין, לא אכפת לו. בדיוק, כדאי זה שלא מאמין, לא אכפת לו.

אחד לא מאמין שבתיבת הדואר ישימו לו

פתק

ממס הכנסה,

הוא לא מאמין שישלחו לו מהגז,

הוא לא מאמין שישלחו לו חשמל,

הוא לא מאמין שישלחו לו טלפון שלם, הוא לא מאמין. הוא חי פנן, עולה במדרגות, שורק.

מה פתאום שהוא יאמין? אם הוא יאמין, הוא יצטרך לשלם.

הוא לא מאמין.

הכי טוב.

יום אחד באה ניידת, לוקחת אותו.

לאן?

כל החברות כבר צלצלו.

מה, אתה שודד? אתה חי על חשבון מי?

מה זה? הוא אומר, לא, אני לא מאמין.

אני לא מאמין בחובות, בדברים כאלה. אני לא מאמין.

אני אדם חופשי.

אומרים לו, כן.

אם תהיה בי אי לבד, אין אנשים. אולי אצלנו יש חובות וצריך לשלם.

אבל תקשיבי טוב למה שאני אומר.

זה מאמין שהוא צודק הדתי וזה מאמין שהוא צודק הכופר.

הסיכוי שלהם כרגע הוא שווה.

נגיד שאין לאף אחד הוכחה. נגיד

אז הסיכוי הוא 50%. 50%. סיכוי שווה.

בואי נבדוק מה קורה אם הדתי צודק.

אם המאה אחוז של הדתי המאמין הוא צודק,

מה קורה?

ואם החילוני הכופר

הוא צודק, מה קורה?

אם הכופר צודק,

כשהוא מת, לאן הוא הולך?

לפי מה שהוא מאמין,

חול,

אבדון.

אין כלום, אין המשך.

אם הוא צודק כשימות הדתי, מה יקרה לו?

אותו דבר.

כי הוא צודק ב-100%.

מה שיקרה לו, יקרה לדתי.

שניהם הולכים לאבדון, אין כלום.

נכון? בדקנו את ה-100% שלו, נכון?

אבל זה רק 50% סיכוי.

עכשיו אנחנו בודקים את השני, הדתי.

אם הדתי צודק

כשהוא מת, לאן הוא הולך?

לגן-עדן.

ואם הוא צודק כשהכופר מת, לאן הוא הולך?

לגיהינום.

עכשיו נעשה סיכום.

אם הכופר צודק,

הוא הולך לאבדון.

ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לגיהינום.

בכל מקרה הלך עליו.

אפס. אפס סיכוי לדבר טוב.

אפס.

הדתי, יש לו לפחות סיכוי 50% שהוא יהיה בגן-עדן.

מה את אומרת עכשיו? מה משתלם?

תן לה מיקרופון. למה היא לא מקבלת מיקרופון?

כן?

תן לה.

אבל אתה נותן לדוגמה שכאילו מי שכופר הוא לא מאמין והוא נהיה חול.

ואז הוא לא מאמין בכלום והוא נהיה חול.

אבל לעומת זאת, ידעתי,

הוא מאמין במה שהוא מאמין.

והוא הולך לגן-עדן. והוא הולך לגן-עדן.

אז איפה פה? אני לא הבנתי את ה...

אני אסביר.

אם החילוני הוא צודק ואין כלום אחר כך,

אז הוא יהיה חול וזהו?

כן?

כן. הוא נאבד, גמרנו, אין כלום, אין זיכרון. וככה הוא האמין.

מאה אחוז. אבל ככה הוא גם האמין.

מאה אחוז.

והמציאות היא אחת, או זאת או זאת, או שיש המשך

או שאין המשך. נכון? האמת היא רק אחת.

נכון?

את האמת העדתי הוא מאמין בה. אבל אני שואל, האמת בלי האנשים, בלי אנשים.

יש אמת רק אחת, או שיש המשך או שאין המשך, נכון?

יכול להיות שתיהן?

כן.

יכול להיות שתיהן, שאין המשך ויש המשך? לא. רק אחת, נכון?

מה אנחנו רוצים לברר?

למי יש סיכוי, נכון? כן. לחילוני, אם הוא צודק, אין המשך.

ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לגיהינום.

אז הוא בכל מקרה מפסיד.

הדתי,

אם הוא צודק, הוא הולך לגן-עדן.

ואם הוא לא צודק, לאן הוא הולך לאבדון?

אבל יש לו סיכוי 50%. אם היו אומרים לך שיש הגרלה עכשיו 10 מיליון שקל,

והסיכוי לזכות בפרס זה אחד מתוך שתיים,

יש סיכוי יותר טוב מזה?

אין סיכוי יותר טוב מזה. מי לא קונה הגרלה?

עכשיו, לא מדברים על הגרלה,

מדברים על החיים.

אני שואל אותך שאלה.

את מטיילת במדבר יהודה

עם המשפחה.

את באה להיכנס למערה מסקרנות.

פתאום אחד אומר, תיזהרו,

ראיתי שם נחש קודם.

תיכנסי למערה.

לא. תתני לילדים להיכנס. לא. למה לא?

כי אני דואגת להם. מה הפירוש? מה יקרה?

כי הזהירו אותי שזה יקרה. אז מה הם הזהירו אותך?

אולי הוא סתם צוחק.

אני לא לוקחת סיכון.

על המערה את לא לוקחת סיכון ועל החיים כן?

שאת יכולה להיות חס ושלום בגיהנום ולהפסיד את כל העולם הבא את לוקחת סיכון?

מי לוקח סיכון להפסיד את כל החיים, לחיות את כל החיים ובסוף להפסיד הכל?

מי לוקח סיכון?

אם אומרים לך שהמשקה הזה,

אז זה, חס ושלום,

יכול לגרום למחלות קשות.

10% סיכוי.

תשתי את המשקה.

למה? לא לוקחת סיכון,

נכון?

אם יש סיכוי

שיש עולם הבא

ויש סיכון

שאת הולכת לגיהינום,

מה כדאי?

עכשיו שימי לב,

אם תחי אפילו 70 שנה, 80 שנה, באושר ביל גייטס.

אושר, הוא לא מאושר, אבל אושר של ביל גייטס, כמו שמדמיינים.

אבל 70 שנה נגמרות מהר, נכון?

לא מזמן עשו לך בת מצווה, נכון?

תראי, כבר עצבת עוד מעט.

עכשיו אני שואל,

אדם, החיים עוברים מהר, מה עוזר מה שהיה? כלום.

עכשיו פנים קדימה.

עוד מעט אנחנו הולכים למקום ששם יתברר מה היה.

אפילו אם טרחת בקיום תורה ומצוות והתברר בסוף שאין כלום,

הפסדת משהו? לא. לא תוכלי להגיד, אני מצטערת, התחרדתי, חבל שכי את איננה.

חול לא אומר כלום, נכון?

אבל אם את ממשיכה,

יא וואי וואי,

כמה זה חשוב כל מצווה שעשית או כל עבירה שעשית.

ורק לאדם המאמין יש סיכוי.

רק.

אז איך אפשר להיות לוגית,

רציונלית?

איך אפשר להיות אדם

שלא שומר תורה ומצוות?

אה,

אתה אומר, תשמע, אני לא פועל בגלל שאמרו לי, אני רוצה לבדוק. אין בעיה. תבדוק, אבל תבדוק.

תבדוק כי זה החיים שלך, לא שלי, שלך.

תבדוק.

אבל אנשים עצלים לבדוק, אין להם סבלנות לבדוק.

אם אומרים לך, תשמעי, עשו עכשיו מחקר בדיאט קולה שיש בו בעיה וזה גורם לככה וככה וככה,

אתה יודע מה? לא בעיה, לא שתה דיאט, מה הבעיה?

את לא הולכת לבדוק אם זה נכון, כל המחקרים, פותחת אותם, את מתחילת.

או שאת מחליטה שכן או שאת מחליטה שלא.

צ'יק צ'אק.

אז למה אנחנו יודעים להחליט על זה ועל החיים שלנו לא?

זאת אומרת, כל בן אדם רציני,

עם כוונות רצויות, רציניות,

צריך לבדוק מה הסיבה שהוא נמצא בעולם.

העולם לא הפקר.

יותר מדי מורכב העולם, יותר מדי הרמוני, יותר מדי טוב.

הכל נמצא, יש

חמצן בכל מקום. תארי לכם, היה חסר חמצן קצת באחיסמך.

הייתם הולכים והיה כיס אוויר.

אין באחיסמך אוויר בכל מקום.

הייתם מחפשים.

אין אוויר.

הקב'-ברוך-הוא דאג, כל תבל יש חמצן.

עולים למעלה, חסר חמצן. עולים עוד יותר, אין חמצן.

שם לא צריך.

אין חיים.

לא צריך חמצן. איפה שצריך, יש חמצן.

מים,

יש מספיק.

אדמה, יש מספיק.

אוכל,

יש די ועותר.

ציפורים.

עננים.

גשם.

עונות.

סתיו. אביב.

קיץ. חורף.

יום. לילה.

לקרר את הכדור.

לחמם. לקרר מעריב. ערבים.

לא סוגר לנו את החשמל בבת-אחת.

לא מדליק בבת-אחת.

גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור,

שלא נקבל מכה ישר בפנים.

הכול מתוכנן.

פיקס-פוקס.

סתם.

סתם.

הייתכן? בן-אדם לא עומד משתומם.

אנשים רואים אייפון,

יואו, תראה איזה יופי, תראה, תראה, הופ, הופ, הופ, הופ, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה. תהפוך, תסובב.

יושבים, מתפעלים, אייפון. מה זה אייפון?

זה לא חכם אפילו כמו הסערה שיש לנו באף.

והכמות של הסערות באף.

הכול מסודר של כל אדם, יהיה את המסנן המדויק באף.

תארו לכם אם לבן-אדם היה באף סערות

של אפריקני.

הוא לא יכול לנשוך.

ואם לאפריקני היו סערות של צפון תל-אביבי,

היו לו סתימות.

זאת אומרת, הכול מתוכנן פיקס-פוקס.

שמו לנו פה גבות שהזיעה לא תרד עם המלח ישר לתוך העין, אז זה עוצר ויורד מכאן.

מי עשה דבר כזה?

מי תכנן?

למה הקדוש-ברוך-הוא השקיע לנו את העיניים? שלא ייפגעו.

למה סידה לנו את האף בחוץ ולא בפנים?

אחרת היו לנו שריקות כמו חליל.

למה האוזניים עם אפרקסת?

לרכך לנו את השמיעה. אם זה לא היה עם אפרקסת,

כל שליש שהיינו שומעים היינו נחרדים, לא היינו יכולים לשמוע.

שאלו אנשים שאין להם אפרקסת.

הכול מסודר פיקס-פוקס.

בהתחלה היו לנו שיניים קטנות, חלביות, נכון?

שיני חלב קוראים לזה, נכון?

אחר כך התבגרנו,

אז נהיה לנו שיניים בשריות, נכון? אלה של עכשיו, נכון?

תארו לכם שהיינו גודלים כל הזמן עם השיני חלב והיינו מגיעים לגיל כזה.

היה לנו חיוך של מלטעות,

נכון?

אז הקדוש-ברוך-הוא החליף לנו.

למה?

החניכיים שלנו התפתחו.

הקדוש-ברוך-הוא שם לנו חותכות פה וטוחנות בפנים, נכון?

אם היה מחליף לנו.

והחותכות היו בפנים, היינו צריכים לאכול גזר,

לפתוח את הפה, להכניס אותו שמה, לחתוך,

להעביר קדימה ולעשות אנג אנג אנג אנג,

בשביל

שלא ייפול.

אז הוא דאג שהתחינה תהיה בפנים, שפה הלחי תתפוס.

איך אוכלים גת?

פה. תארו לכם מה אוכלים פה.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא דאג שהכול יהיה מסודר.

אף אחד לא מתבונן, איך זה, למה זה? מה, זה נהיה מפיצוץ?

אה? היה פיצוץ ונהיה בן-אדם, ונהיה עולם, ונהיה הכול.

איך בן-אדם יכול לחיות

בלי לקבל תשובות לשאלות האלה, שהן חיוניות,

מה אני עושה כאן, ומה התפקיד שלי בחיי?

זה הדבר הכי חשוב.

חבל להשקיע דברים בלי ללמוד בעצם בשביל מה אני פה.

לכן אני מסביר לכם, יהודים יקרים,

אם הכוונות שלנו רצויות ורציניות,

אנחנו יכולים להשיג את הכול.

אנחנו יכולים להיות קרובים לקדוש ברוך הוא, להכיר אותו, לדבר אליו,

ישמע אותנו ויענה לנו.

מי שקרוב אצלו לקדוש ברוך הוא לא צריך אותות וניסים ומופתים בשביל לדעת שהוא נמצא.

הוא יום-יום,

ביום-יום הוא נפגש עם הקדוש ברוך הוא בכל מעשה ומעשה.

אם אני הייתי מספר לכם כמה ניסים ונפלאות

אני עובר בכל יום,

אפשר לכתוב על זה אנציקלופדיות.

בשביל לדעת מה זה השגחה פרטית שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל דבר ודבר.

זה לא יאומן כי יסופר.

אבל יש אנשים שחיים באלם, בלי להסתכל, בלי להתבונן, אפילו אם קורה להם נס, הם לא מבינים שזה נס.

הם חושבים שזה מקרה. אין מקרה.

אין דברים שקורים בלי השגחה מה' יתברך.

הכול בא בהשגחה

מאת השם יתברך.

זו הייתה הפתיחה שלי,

ועכשיו גיריתי אתכם קצת כדי שתוכלו לשאול שאלות.

אז מי שיש לו שאלות, אני אשמח לענות לו.

הנה, יש לגברת שם שאלה.

כבוד הרב, דיברת קודם על חילונים.

ודתי שיגיעו וימסרו את נשמתם לבורא.

אבל כתוב, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, עמך כולם צדיקים. אז מה, איפה פה העניין?

כי יהודי הוא יהודי, חילוני או דתי.

נכון.

את סומכת על המשנה בסנהדרין,

אבל יש המשך למשנה.

ואלה שאין להם חלק לעולם הבא.

זאת אומרת, יש כאלה שיש להם חלק לעולם הבא

ויש כאלה שאין להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל בסתם יש להם חלק לעולם הבא.

נגיד שאתם 12 אחים

וכל אחד יש לו חלק בירושה.

אז לכולכם יש חלק בירושה.

אבל אם שניים

לא באים לקחת את חלקם,

אז יש להם חלק, אבל הם לא יקבלו כי הם לא באו

להוכיח שהם הבנים של הנפטר,

או שהבנים האלה מכחישים שזה בכלל אבא שלהם,

אז איך הם יכולים לקבל בירושה אם הם מכחישים את אבא שלהם?

אז לדוגמה, אם חילוני,

אי אפשר להצביע עליו שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא,

כי הוא לא עושה מצוות שהקדוש ברוך הוא, אביו אמר לו,

אז איזה מין בן זה? אתה רוצה חלק בירושה, חלק לעולם הבא, ואתה בעצם לא בן?

או אם אתה חילוני מהסוג שאומר שאין אלוקים, אני מאמין שהכול טבע,

אז איזה חלק אתה רוצה לקבל?

מאיפה?

הבנת רעיון?

אז זאת אומרת, זה רק שתי דוגמאות שכליות, אבל כתוב

במשנה

הכופר בתחיית המתים,

אין לו חלק לעולם הבא, ההוגה את ה' באותיותיו,

אין לו חלק לעולם הבא. יש כאן, ממוני הרמב״ם, 24 סוגים של אנשים שאין להם חלק לעולם הבא.

כל זה מדובר

כשלא חזרו בתשובה,

אבל אם חזרו בתשובה,

הם יכולים למחוק את כל העבר,

ויש להם חלק לעולם הבא.

אבל צריך לעבוד על זה.

אבל מי שסומך על זה שהוא מסודר כי הוא הבן של,

אין דבר כזה.

לכן כשלומדים צריך ללמוד מההתחלה עד הסוף.

גם לך יש חלק לעולם הבא, אבל את צריכה לזכות בו

על ידי שעושים את התורה והמצוות, זוכים בחלק המגיע.

אפשר עוד שאלה?

בטח, בשביל זה באתי.

יש גם עניין של לפני המוות, אפילו חצי שעה לפני המוות, אם אדם מבקש סליחה מעומק הלב

וחוזר בתשובה מלאה,

אז יש לו חלק לעולם הבא, אז אולי נהיה חילוני עד חצי שעה לפני המוות ונחסוך את כל העינוי.

או,

אז קודם כול שתי טעויות רציניות.

אחת,

אדם לא יודע כמה יחיה.

היום נפטרו כמה,

ולא הייתה להם תוכנית לזה.

גם לא הודיעו להם בבוקר, אחד זה נהג קטנוע שנהרג.

הוא לא הספיק אפילו לדעת שהוא נהרג,

אבל הוא נהרג.

אתמול גם כן אחד כזה נהרג.

ויש כאלה שנהרגים כל יום, יש כאלה שמתים פתאום, יש מחליקים,

יש כאלה שמקבלים אירוע מוחי, ויש כל מיני שהם לא יכולים.

אפילו אם הם רוצים לחזור בתשובה, הם לא יכולים.

אז זאת אומרת,

אי אפשר להרים על הקדוש ברוך הוא להגיד לו, שמע, יש לי פטנט בשבילך,

אני חצי שעה לפני,

אני אגיד לך סליחה.

אז קודם כל זה נכון שתשובה, אפילו ברגע האחרון זה מועיל,

אבל זה עדיין אומר שהנשמה חזרה בתשובה,

אבל היא מטונפת,

וצריכים לנקות אותה שם.

היינו, מה חשבת?

ילד שנעדר מהבית תקופה

והוא חזר הביתה.

אז אומרים, ברוך השם, ברוך השם, ברכת הגומל הגיעה.

אבל הוא בא מלוכלך, מטונף, כל הבגדים שלו בוץ, כולו מלא.

צריך לעשות אותו לאמבטיה, להתחיל לטפל בו.

זה שהוא בא זה יפה, אבל באיזה מצב הוא בא?

ודבר נוסף,

מה עם כל החסרונות?

איפה מצוות קריאת שמע, קבלת עול מלכות שמים, תפילה,

כיפור, ראש השנה, סוכות, מצוות מעשיות?

לא הלא, לא תעשה, יש מצוות לא תעשה,

שזה להימנע מלעשות עבירות, אבל מה עם המצוות עשה?

זאת אומרת,

כמה שאת עושה יותר מצוות עשה, את זוכה בעולם העליון, כי יש לך זכויות.

את קנית זכויות.

מגיעה לך על כל זכות שקנית, מגיע לך

שכר נצחי.

אז בזכויות קונים עבירות,

צריך להתנקות.

לא כל כך כדאי. נכון שבסוף יהיה לך,

בסוף, אבל בסוף זה הרבה הרבה זמן.

אם את קוראת עינוי

ל-70 שנה שמקיימים תורה ומצוות, אם זה נקרא עינוי,

זה גן עדן שאין כדוגמתו.

הרי אם יעמיסו עליך את כל המצוות בצורה כפייתית זה יהיה עונג לעומת מה שיש שם.

הרי זה לא יתואר ולא יצויר.

אבל גם זה שאדם חושב שזה עינוי לשמור תורה ומצוות זה בגלל שהוא לא טעם את זה מרצון ומהכרה.

אם אדם עושה מצוות מרצון ומהכרה,

זה אושר שאין כדוגמתו.

יש אנשים שרצים 42 קילומטר כל יום מרתון,

כי הוא רוצה באולימפיאדה לרוץ מרתון.

אם הוא יגיע למקום 300 הוא מבסוט.

בשביל זה הוא רץ 42 קילומטר כל יום, והוא מרגיש עונג עם זה.

בשבילנו זה ודאי עינוי, נכון? רק לרוץ לאוטובוס זה עינוי,

איך אנחנו נושמים אחרי זה.

אבל הוא רץ 42 יום, כי בשבילו יש מטרה. מה? הוא רוצה להשתתף באולימפיאדה. איזה מקום? לא חשוב.

העיקר הוא משתתף.

זה אושר.

שבת זה אושר.

זה תענוג עילאי.

זה מנוחת הנפש אמיתית.

זה אוכל כמו שצריך. זה כל התענוגים. כל השבוע אנחנו עובדים להכין את השבת.

כל המשפחה ביחד. שירי שבת.

אושר.

סוף-סוף המשפחה מלוכדת.

יש זמן.

אין אתם פלוויזיה, אין עיתונים, אין מלחמות, אין פוליטיקה, אין מריבות,

אין פלאפונים, אין סלולר.

שום דבר. רק אנחנו עם עצמנו יש לנו את כל הזמן.

איזה אושר.

אנשים הולכים לבית-הבראה פעם בשנה.

כל השנה עובדים בשבוע מנוחה.

אצלנו,

שישי-שבת,

חופש,

אושר, מנוחה, עונג.

כל שבוע.

להניח תפילין?

זה התרוממות הנפש.

להתחבר לקדוש ברוך הוא, לשעבד את הלב והמוח.

תפילין, יד כנגד הלב,

כנגד המוח.

או שנתעטף במצווה, בטלית,

אושר.

מה זה?

להתפלל לבורא עולם? אני יודע שאני יכול לדבר עם מלכו של עולם שבידו הכול,

ומה שאני מבקש ממנו, אם אני ראוי, אני אקבל.

אז כל מה שאני צריך לעשות זה להיות ראוי בשביל לקבל.

מה יותר קל מזה,

אם הוא אומר לי בדיוק מה אני צריך לעשות?

בשביל שהוא יקבל את תפילותי.

קרוב השם לכל קוראיו,

לכל אשר יקראוהו הוא באמת.

אם אתה אמיתי, אם הקריאה שלך אמיתית,

בטח שהוא יענה לך.

ובפרט,

אם אתה רוצה ממנו עזרה ברוחניות,

כי אתה רוצה להתקרב אליו.

יש אבא שמונע מהבן שלו ללכת

לפי דרכיו?

אם אני רוצה שבני ילמד,

וילמד טוב, אני לא אשקיע בו כסף,

ובפרט שיש לי.

אבא שבשמים יש לו מניעה?

והוא רוצה שאנחנו נלמד ונהיה חכמים ונהיה טובים ונהיה צדיקים.

הוא לא יתמוך בנו?

הוא יחסיר ויעדיר מאתנו משהו? מה פתאום?

ודאי שהוא ייתן. אם לא הוא ייתן, מי ייתן?

אלא מה?

אנחנו חושבים שזו מגבלה,

שזה גורם לנו להיות מוגבלים,

ולא יודעים שזה בדיוק הפוך.

פעם אחת אמר לי מישהו,

תשמע, אני מוכן לשמור שבת,

באמת אבל,

אבל

תהרוג אותי.

אני בלי סיגריות, בלי כדורגל,

לא יכול.

אם היו מתירים לי

סיגריות וכדורגל, אני שומר שבת.

אני מת לשמור שבת, אבל אני לא יכול.

ככה הוא אמר לי.

אמרתי לו, קודם כול,

מי אמר לך שאסור לעשן בשבת

ואסור ללכת לכדורגל?

אמר לי כל הרבנים שדיברתי איתם.

אמרו שאסור. אמרתי לו, אני מודיע לך חגיגית שמותר.

אמר לי, מה, אתה רפורמי?

אמרתי לו, לא,

אני אורתודוקסי.

אז איך מותר?

אמרתי לו, מותר לא לעשן בשבת.

מותר לא ללכת לכדורגל בשבת.

הוא אומר, מה, אתה צוחק עליי? אתה מערבב לי את המילים?

אמרתי לו, לא, אני אומר לך את האמת.

אני אומר לך את האמת.

אמרתי לו, אני גם כן לא הייתי יכול בלי סיגריות ובלי כדורגל.

לא יכול.

מה זה לא יכול?

מה זה לא יכול?

אני אסור, אסור, אסור. לא יכול, לא יכול, לא יכול. אדם שהוא אסור, לא יכול.

היום אני מותר.

התרתי את עצמי. אני יכול בלי סיגריות,

אני יכול בלי כדורגל,

אני התרתי את עצמי, אני מותר, לא אסור.

אתה לא יכול בלי סיגריות, מה אתה? אסור.

אתה לא יכול בלי כדורגל, אתה אסור, יש לך מאסר,

אתה מאסר, לא יכול בלי.

אני מותר.

התורה מתירה אותנו מהכבלים של היצר הרע שאומר לנו, אתה לא יכול בלי.

אתה לא יכול בלי, אתה לא יכול בלי.

זה התאוות, שאדם, התחלנו בהתחלה,

לא יכול להגיד לא לדברים שהוא תאב להם.

לא יכול.

הוא במאסר.

באה התורה ומחנכת אותנו

איך להשתחרר

ומה השכר שאנחנו מקבלים על זה שאנחנו משתחררים,

גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. מי שהפסיק לעשן יודע את ההבדל האדיר בין מה שהיה קודם למה שהיום.

איך הוא הולך, איך הוא עולה מדרגות,

איך הוא נושם, איך הוא מרגיש,

לעומת אנשים שמעשנים, מעשנים, מעשנים.

ודאי, רק מי שמנסה את זה יודע.

זה אושר לשמור מצוות,

אבל אם רוצים שזה יהיה באמת טעים-טעים,

צריך ללמוד להבין

ולהכיר את זה בהכרה מלאה,

ואז זה בכלל חבל על הזמן.

אחד שעובד ביהלומים,

עבודה קשה, סיזיפית,

אבל הוא יודע שעל כל אבן הוא מקבל כסף

והוא רוצה עוד שעות נוספות.

למה? כי הוא מקבל עוד כסף.

אם זה משתלם, הוא מוכן לעבוד קשה.

אם זה משתלם, הוא מוכן לעבוד עוד משמרת.

כשזה משתלם, קל לעבוד, לא מרגישים.

כשיודעים שהתורה והמצוות זה משתלם,

זה קל מאוד, לא מפסיקים.

אבל כשלא מבינים,

חושבים, יואו, עכשיו ככה, עכשיו ככה, יואו, גם זה יואו. מה יואו? מה יואו? מה יואו? שניים סוחבים שקים,

אותו משקל.

אחד בקלות לוקח את זה,

ואחד בקושי רב.

מה ההבדל בין שניהם? שניהם אותם כוח.

מה ההבדל?

זה סוחב אבנים ללא תועלת

וזה סוחב אותו משקל, אבל יהלומים.

איך לא יהיה לו קל?

איך לא יהיה לו קל?

אחד אוהב את אשתו ואחד לא אוהב את אשתו,

והוא צריך להביא לה מתנה ליום הולדת. היא כבר שיגעה אותו שבוע לפני, אל תשכח, אל תשכח, אל תשכח, אל תשכח.

זה שלא אוהב את אשתו מביא לה עט פרקר,

ובקושי עולה במדרגות מהמשקל.

וזה שאוהב את אשתו קונה לה מקרר,

שתי דלתות, סוחב אותו על הגב, לא נותן לה סבה לראות לו את אהבתו,

שהוא סוחב בשבילה את המקרר.

אחד אוהב ואחד לא אוהב, זה ההבדל.

זאת אומרת, זה תלוי באדם אם הוא מכיר במה שהוא עושה או לא.

הבנת?

כן, שאלה, הנה יהודי בסוף שמה.

כבוד הרב, אתה אמרת שבקשר לירושה עם השתים עשרה אחים.

כן.

זאת אומרת, כשאני בא עכשיו וחי,

אני צריך לחשוב מה ההורים שלי ייתנו לי בסוף.

ככה אתה אמרת.

לא.

אה, לא?

זו דוגמה.

אה, דוגמה. אז אני אשאל אותך דוגמה. יש שתי מלצרים.

כן.

מלצר אחד בא לשרת את האנשים,

והמלצר השני אומר, אני מחכה לטיפ.

בסוף הערב, מי ילך עם יותר טיפ?

מה אתה אומר מי?

מי שבא לשרת, מי שעושה את הכול מאהבה.

לא מי שמפחד,

לא מי שמנסה לעשות בשביל התמורה.

לא הבנתי. קודם כול, לפי הדוגמה שלך, זה שלא מקבל טיפ לא יכול לצאת עם טיפ יותר מזה שמחכה לטיפ.

זה שחיכה לטיפ, שתיים לא נתנו, ארבע כן נתנו, אז יהיה לו טיפ והוא יצא עם טיפ.

זה שלא לוקח בכלל ומשרת בלי טיפים, הוא ודאי יצא בלי טיפים.

אתה חושב? לפי הדוגמה.

לפי הדוגמה, בן-אדם שבא לשרת,

מרוב שיהיו מרוצים ממנו, כן ייתנו לו טיפים.

אה, יכול להיות שייתנו לו, אבל אמרת שהוא לא רוצה, הוא רוצה. אבל אם אתה מחכה לטיפ, לא יהיה לך אף פעם טיפ,

כי אתה לא באת לעשות את מה שבאת מלכתחילה לעשות.

הבנתי.

אז אתה הולך על כיוון של לשם שמים ולא לשם שמים.

אני אסביר לך.

אני הסברתי לה בשביל שהיא תבין אם יש בכלל עולם הבא או אין עולם הבא.

מי שלא ממלא את הפונקציה של מלצר בכלל,

הוא לא יקבל שום דבר.

זו הדוגמה שהיא דיברה.

אתה מדבר על שניים שכבר שומרים תורה ומצוות,

אחד למען שכר ואחד לא למען שכר, למען המטרה.

זו דוגמה אחרת מהדוגמה של 12 אחים.

אבל כל הערב דיברת על שתי אנשים, חילוני וזה שמאמין והכול.

נכון. אז עכשיו יש שתי סוגים באלה שמאמינים.

שני סוגים ודאי, יש יותר משני סוגים.

במאמינים יש הרבה סוגים,

וגם בכופרים יש הרבה.

יש בכופרים כאלה שהם כופרים בגלל תאוות,

כתוב לא. עבור רגע את האלה עם הכופרים,

כי כל מי שהגיע לפה אני לא חושב שהוא כופר. אני לא דיברתי על כופרים פה, דיברתי סתם כדוגמה.

אז בוא נדבר על אלה ששומרים ומאמינים.

אתה דיברת בהתחלה על אמת, זאת אומרת שיש אמת שהיא אחת,

ומה שעושים, זה בדיוק ככה צריך לעשות.

נכון. עכשיו דיברת שיש כמה צורות לאמת.

אני אתן לך דוגמה.

יש אנשים שהולכים לבית-הכנסת

והם באים בשביל להתפלל,

ובמקום להתפלל הם מדברים הרבה יותר ממה שהם מתפללים.

אז שואלים אותם, תגיד לי,

פה דיברת איפה תתפלל?

אם אתה בא לבית-כנסת ובבית-כנסת אתה מדבר, אז איפה תתפלל?

זה אדם מאמין, כי מי שלא מאמין לא בא לבית-כנסת.

ולמה הוא מדבר בבית-הכנסת? הרי האמת אומרת

שאסור לדבר בבית-הכנסת, רק להתפלל.

זה המקום,

לבוא לבית-מקדש מעט ורק להתפלל.

אז איך זה שאנשים מדברים בבית-הכנסת ועל דברי חול?

ובשבת,

וגוררים אחרים לשיחה,

וזה נקרא מחטיא את הרבים,

ומכשיל אותם.

איזה דתי זה.

האמת אומרת שאסור. נפתח שולחן ערוך, נראה שכתוב שעוונו גדול מנשוא

וגוערים בו.

ואם לא גוערים בו, זה גם בעיה.

כי זה שלא גוער בו אומר, תשמע, מה, אני צריך לריב אתו? זה בית-כנסת, מה אני אריב?

אבל כתוב, גוערים בו.

אז איפה האמת?

אז לפי מה שאתה אומר, עדיף לא לבוא לבית-כנסת.

לא, עדיף לבוא ולהתפלל, כי זו המטרה.

עדיף לבוא ולהתפלל.

אז אני רוצה לשאול אותך שאלה. או, התחלת להבין. יופי.

אני מאמין באלוהים. תודה. אמונה חזקה מאוד. אבל.

אבל יש לי בעיה עם החכמים.

כן.

יכול להיות שהם טעו?

איזה חכמים אתה מדבר?

לא משנה, אני מדבר באופן כללי. כשאומרים חז״ל, אז אומרים, זה כל החכמים.

אם אתה מדבר על חכמים, זיכרונם לברכה, התנאים הקדושים וכו',

אין דבר אחד טעות.

הם לא היו בני אדם?

בטח היו בני אדם.

אז בן אדם לאין בן אדם שלא טועה?

אין דבר כזה. מה שהונצח בגמרא,

כל מה שהונצח בדברה עבר בדיקה אחר בדיקה,

באישור של אליהו הנביא,

והכל אמת לאמיתה.

זאת אומרת, מאליהו הנביא כתבו את התורה של אליהו הנביא? לא כתבו מה שכתבו.

והחכמים, התנאים והאמוראים, זכו לגילוי אליהו.

ואליהו הנביא היה מברר דברים בבתי-המדרש.

והיו יודעים בדיוק, אפילו לא רק בזמן התנאים,

לפני אלפיים שנה,

גם הרעבד אומר שאליהו היה נמצא אצלם בבית-המדרש. וגם בדורות יותר מאוחרים

אליהו היו זוכים אנשים בגילוי שלו.

אבל צריך להבין דבר אחד, התורה הזאת ניתנה בהר סיני וניתנה לעם ישראל,

ועם ישראל צריך ללכת בדרכי התורה, ויש מסורת שעברה.

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים,

ונביאים מסרו לאנשי כנסת הגדולה, והם אמרו וככה וככה.

במשך כל הדורות.

חכמים, זיכרונם לברכה,

הם באמת לא היו במושגים של אדם.

ואני אסביר לך מה אמרו החכמים על החכמים,

דור אחד לפניהם.

האמוראים אמרו על התנאים, דור אחד לפניהם.

אם הראשונים היו כמלאכים,

אנו כבני אדם.

ואם הראשונים היו כבני אדם,

אנחנו כחמורים,

ואפילו לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר,

שהיה אוכל מעוסר.

אז אם ככה,

נניח יש משפחה,

משפחה כמה אחים.

אז לפי מה שאתה אומר, אותה משפחה לא יבואו וידברו עם האבא,

אלא ילכו לאחים היותר גדולים, כי הם לפניהם, הם יותר קרובים לאבא.

ומה יגידו להם?

מה שהם יגידו להם, הם יעשו, כי ככה צריך לעבוד את האבא, כי הם היו ראשונים.

מה שברור זה ככה. לכן אחיך הגדול כאביך, הוא באמת מי שקרוב יותר לאבא, הוא יודע יותר את האבא ומכיר יותר את האבא,

בגלל סך השנים בקרבתו לאבא. זה נכון מה שאתה אומר, כמה שהאח יותר גדול. אז עכשיו יש לי שתי אבות, גם האבא וגם האח הגדול?

כן.

במקום שאין אבא, אחיך גדול כאביך.

לכן כתוב בתור... אז לפי מה שאמרת עכשיו, אין אלוהים, כי יש את האח הגדול.

לא. אמרת אין אבא.

יש אלוקים, למה אין אבא? אמרת אם אין אבא, אז יש את האח הגדול.

לא הבנתי.

עוד פעם. אנחנו לא צריכים עכשיו לפנות לקדוש-ברוך-הוא ולהגיד לו,

ריבונו של עולם,

מה ההלכה לגבי תפילין?

הוא כבר נתן את זה למשה רבנו,

ואמרתי שמשה רבנו העביר ליהושע, ויהושע לזקנים,

וכל מי שהיה קרוב יותר לקדוש-ברוך-הוא העביר את זה הלאה הלאה,

ואנחנו נסמכים על מי שיותר היה קרוב לקדוש-ברוך-הוא.

אתה לא יכול להרים טלפון היום להגיד לקדוש-ברוך-הוא,

הנחת תפילין היום, שכחתי לעשות ככה. מה עושים?

אי-אפשר לפנות לבורא עולם לדבר? אפשר, אבל הוא לא יענה לך בהלכות.

מה לעשות?

זה שיחת גוביינה.

ואתה מאמין, כן? אתה בחור מאמין. מאמין באלוהים באמונה שלמה.

באמונה שלמה.

אם אתה מאמין בו באמונה שלמה פעם שנייה. אני לא מפחד משכר ואונס, זה לא מעניין אותי. הכי טוב, אין יותר טוב מזה. לא לפחד לא פותר את הבעיות. הרבה אנשים לא פחדו.

גם הררי לא פחד, עצרו אותו.

אף אחד לא מפחד, אבל בסוף עוצרים אותם.

אתה צריך להבין, מתי היא צריכה להגיע?

היא תגיע. בטח היא תגיע.

השאלה היא למה אתה מזמין לך צרות, אם אתה יכול להיפטר מהן. זו השאלה? בגלל שאתה ג'דע?

לא.

אז למה אתה צריך להזמין לך בעיות אם תוכל ללמוד ולקיים?

כי אני חושב שאם בן-אדם אוהב את כל מה שיש,

מקבל את הכול בהכנעה גמורה. איזה הכנעה?

הכנעה זה קודם כול ללמוד מה ה' אמר ולעשות. מה זה הכנעה?

אבל אתה אמרת שהאח הגדול אמר.

האח הגדול, כן. אני הולך לצבא.

כשאני הולך לצבא,

אז יש שם מפקדים.

אתה יודע מה הדרגה של המפקד הראשי שלי?

רב״ט.

אבל יש רמטכ״ל.

אני אומר, עזוב אתה, זעתו אותה, אתה שלושה חודשים לפני.

מי אתה בכלל? אני הולך לרמטכ״ל. איפה הרמטכ״ל?

מי ראה אותו?

מישהו הולך לרמטכ״ל?

רב״ט המפקד שלך.

סמל, מי יכול להתקרב אליו?

אתה ישר לקדוש-ברוך-הוא, כל שאלה ישר אליו.

מה, הוא לא אבא שלי?

בטח הוא אבא שלך.

גם אם אבא שלך עורך-דין, אתה יכול להפריע לו כל יום בעבודה?

לפעמים. לפעמים.

אז זה לא אבא עורך-דין.

רגע, אלוהים עורך-דין?

לא, זה אבא שמרטף.

אני מציע לך ללמוד,

באמת, הכנעה, פירושו של דבר,

להבין שאם הבורא נתן לנו את התורה ואתה מאמין,

אז צריך ללמוד אותה ולקיים.

הוא נתן את התורה ואת השולחן ערוך, נגיד. זה מה שאתה מתכוון?

הכל הוא נתן. את התורה, עם כל מה שאנחנו יודעים עד היום.

הכל הוא נתן.

זאת אומרת, בתנ״ך זה לא טוב. עדיף ללמוד את הגמרא, את המשנה, את... זה התנ״ך. מה אתה חושב? מה זה הגמרא?

זה מה שהגמרא פותחת את כל מה שכתוב בתנ״ך. בפסוק,

היא פותחת לך את הפסוקים ומבארת.

מה זה בצבא הוראות מטכ״ל?

יש הוראות, יש קודים, אבל מאחורי הקוד יש הרבה הוראות.

כשאומרים שיוצאים למבצע עופרת יצוקה,

אז אתה חושב שהמבצע הזה עופרת יצוקה?

לפני שכתבו את המלה הזאת, שמגדירה את כל ההכנות והאימונים שעשו בכל החילות במשך שנתיים,

שמו כותרת עופרת יצוקה.

זה אומר את כל המהלך.

מאחורי המלה תפילין יש מהלך אדיר של הלכות,

מה עושים, מתי, בכל זמן ואיך.

מה אתה חושב?

שהתורה תכתוב תפילין ואת כל המצוות ואת כל הסיטואציות.

תכתוב ציצית ויהיה לך ספר שאתה יכול להקיף איתו את כל כדור הארץ ולא תגמור.

אלא הקדוש ברוך הוא צמצם וכתב את הכול בפסוקים.

באו חכמים ופתחו לנו את הדברים להראות לנו איפה כל דבר נמצא בתורה בדיוק.

אני חשבתי שאלוהים נתן תורה בכתב ותורה שבעל פה. נכון, זו התורה שבעל פה, המשנה והגמרא. אבל אמרת שזה החכמים נתנו אותה. בטח, איך משה קיבל תורה ומסרה,

יהושע מסרה, וזקנים מסרו, את מה?

את התורה שבעל פה, לא תורה שבכתב. את זה קיבלו כולם בספר.

אין, צריך להעביר את זה.

אז בוא נגיד אני אצא ככה. אני אבוא לבן-אדם שם, אני אגיד לו,

תמסור לשם כיסא.

אני אבוא להוא שם, תמסור כיסא ולעוד אחד כיסא.

מה שבסוף, זה יגיע בשורה הזאת לסוף, ומה שההוא בסוף,

ומה שהוא בסוף, זה יגיע אותו דבר?

בטח.

בטוח?

אותו כיסא.

אתה רוצה שננסה?

הנה, כולם כיסא כתר.

אז בואו נתחיל להעביר את הכיסאות. לא, לא את הכיסא הגשמי.

אז מה? את המילה. כשאתה בא ואתה מדבר, למה אמרת כיסא? היית אומר מילה. אני אגיד מילה-כיסא, סליחה. אה, בסדר, לא חשוב.

אז אני אסביר לך.

עם ישראל קיבל את התורה.

אנחנו נפגשנו פה אחרי אלפיים שנה של גלות.

אחרי אלפיים שנה של גלות יש לנו אותו ספר תורה.

אתם טוניסאים?

כן?

אני כורדי, לא מבין.

כורדי.

בסדר, כורדי גם קיבלו תורה.

עירקים קיבלו,

אירנים קיבלו,

תימנים קיבלו, ספרדים קיבלו, אשכנזים קיבלו, כולם קיבלו.

כולם באו לפה עם כל הספרים.

מה יש להם? אותו ספר בדיוק.

כולם מגביהים את הספר,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, לפני 3,300 שנה.

אותה תורה.

אחרי אלפיים שנה הגיעו כל היהודים לפה מכל התפוצות בלי קשר, בלי טלפון, בלי סלולר.

איך זה לכולם יש ארבע ציציות עם שמונה חוטים בדיוק?

איך זה לכולם יש להם תפילין רובעות שחורות עם אותן פרשיות בדיוק?

איך כולם עושים פסח, אוכלים מצות שבוע ימים באותם ימים בדיוק?

אז למה לא זכינו לבית-מקדש עד עכשיו?

בגללך.

בגללי? כן. אני רק לפני 40 שנה הגעתי. עם שאלות כמו שלך, איך הוא ייבנה?

אה, בגלל השאלות שלי. מי אמר את המידות של בית-המקדש?

חכמים.

מי אמר את זה? אתה לא נכנס, כי זה חכמים אמרו.

אבל החכמים לא עשו את זה על דעתם.

או על דעת מי שקדם להם, שקיבל מהקדוש-ברוך-הוא, נכון? נכון. והחכמים, כשהם קיבלו את זה,

אז כשהם העבירו חלק מההלכות,

אז כל אחד אמר לפי איך שהתאים לו פה. מה פתאום? חס ושלום, בשביל שהתאים לו?

החכמים האחרים, אם מישהו אמר לא נכון, תראה בגמרא כמה מחלוקות

יש בשביל להעמיד את הדבר על בוריו,

אז היית מבין בכלל שאין אפשרות כזאת בעולם?

אם מישהו סטה במשהו בהבנה,

ישר כולם עצרו אותו. אין דבר כזה.

אז זאת אומרת, בגללי עכשיו אין בית-מקדש?

בדיוק.

כמוך ודומים לך, בדיוק. אז הפוסל במומו פוסל.

נכון.

לא מתוך איזה משהו, נכון, אתה צודק.

כי זה לא ייתכן. נכון, אתה צודק. כי זה לא ייתכן.

אתה צודק.

למה? כי פסלת את החכמים והפוסל במומו פוסל, נכון? אני לא פסלתי את החכמים. בטח, אמרת. כל אחד אמר לפי מה שהתאים לו.

בערך מה שאמרתי, אבל אני לא, מה זה בערך? אתה יודע מה אמרת?

מה אמרתי? אתה אומר, אפילו היום,

אם תגיד היום על שופטי בית-המשפט, שכל אחד שופט לפי מה שמתאים לו,

לא לפי החוק,

נכון. יגידו שאתה מבזה את בית-המשפט, ואם תגיד לפני שופט אתה תיכנס גם למאסר.

כי איך אתה אומר ששופט יושב ועושה מה שמתאים לו?

דרך אגב, אני יכול להוכיח גם דבר כזה.

מאה אחוז, אבל תגיד את זה לשופט,

בשביל שיכניסו אותך למאסר.

מי אמר שלא אמרתי לו דבר כזה? אתה אמרת?

כן. תגיד לי איפה שאני אסתכל, ב-Google.

איפה אמרת לא?

אז אני אומר לך שאמרתי, אבל לא משנה. בסדר, לא נורא.

אם אתה יכול להגיד על חכמים מה זה שופט, קטן עליך.

זה לא קשור אלי. אני שואל שאלות מתוך באמת אמונה. איזה אמונה? אתה רק מלא טרוניות

נגד

חכמי ישראל במשך כל הדורות. אפילו לא מבין מה אתה אומר. אם היית אומר, אתה מדבר במלה אחת, הכנעה,

ומצד שני, זה אפילו לא גאווה.

זה טיפשות להגיד דבר כזה על חכמי ישראל. אתה אומר על רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס,

כל גדולי ישראל, הם אמרו מה שבא להם, מה שהתאים להם.

יעני, זה סוחרים משוק בצלאל כאלה, אתה יודע. גם אם הקצנתי את זה, אבל עדיין אני אומר שלא יכול להיות שעכשיו, אחרי אלפיים שנה, עוד לא זכינו לבית-מקדש,

ואלה אחרי בית ראשון זכו אחרי 70 שנה. בטח, כי שנאת חינם לא נגמרה.

הם עשו תשובה ונבנה בית-המקדש אחרי 70 שנה.

אז בגלל שאין אהבה?

בדיוק.

אה, זה בדיוק כמו עם המלצר,

שאחד בא לעשות ולשרת לאנשים והשני מחכה לטיפים. נכון.

מה המקצוע שלך?

אני? יש לך מסעדה?

לא.

אז מה אתה התקעת עם המלצרים?

כי זה רעיון שבא לי.

הבנתי.

אבל מכל מקום תדע לך מתוק,

בית-המקדש לא נבנה בגלל שנאת חינם. עדיין יש שנאת חינם.

בגלל זה אנחנו צריכים לבנות אותו באהבת חינם.

אתה מבין?

לכן אני נמצא פה הערב,

בשביל שבאהבת חינם אתם תוכלו לזכות,

להכיר ולהבין למה צריך לשמור תורה ומצוות.

אם זכיתם בזה,

אין אהבה יותר גדולה מזאת להעניק לבן-אדם

את חלקו לעולם הבא,

מה שמגיע לו באמת.

בוא תזכה בחלקך.

כל ישראל, יש להם חלק. בוא תזכה.

קח את מה שמגיע לך.

אני עושה. אתה עושה?

אצלך, אם אתה עושה,

היה כבר נבנה הבית.

יכול להיות.

כן, שאלה נוספת.

הנה, הגברת,

שהיא יודעת שיש לה שליחות.

יש המון נשים שאומרות לי שהן יותר דתיות מאלה שהולכות עם כיסוי ראש. הן עושות הכול, הן קוראות תהילים, הן מתפללות, הכול טוב ויפה,

אבל להתלבש כמו דתייה הן לא מסוגלות.

והן חושבות שהן אפילו יותר דתיות מאלה שכן עם כיסוי ראש.

מה אני עונה להן?

יש חיילות

שהן

מרגישות שהן יותר חיילות מאחרות,

והן לא מוכנות ללבוש את מדי צה״ל.

מה את אומרת?

צה״ל יסכים עם זה או לא?

ברור שלא. למה לא? מה זה קובע בגדים?

זה גם מה שהן אומרות לי.

יש כאלה שזה לא קובע בגדים.

הכי חשוב שהלב שלי נקי ואני לא עושה רע לאף אחד. אני חייל בצבא, אומר העיקר שהלב שלי נקי. לא רוצה לקחת מדים.

הלב שלי נקי.

רגע, זה מועיל או לא? זה לא מועיל. למה לא? מה, חייבים? אי-אפשר להילחם

עם ג'ינזים.

לא, אי-אפשר. למה אי-אפשר? כי זה לא נוח. אבל הוא אומר שנוח לו יותר עם הכנסיים קצרים.

מה הוא צריך דגמח כדי שיהיה לו חם ושהוא יזיע? הוא לא רוצה.

נעלי אדידס, מכנסיים קצרים, חולצת טריקו, אחלה פייטר.

כן. נו, למה אני צריך את כל הבגדים האלה, הירוקים, עלי, ואני חם לי, מזיע, לא יכול לזוז?

מאוד עם אפוד.

כן. טוב, אפוד נגיד צריך.

אבל,

נו, תגידי לי עכשיו, למה? אני יודעת את התשובה.

כי אני כן הולכת עם כיסוי ראש, ואני כן לבושה בחזות דתית. כן.

ואני מאמינה בדרך שלי,

אבל לפעמים אני מרגישה בתקופה האחרונה שיש המון זלזול כלפי אנשים

שחוזרים בתשובה והולכים עם כיסוי ראש. אז מה יש? יותר סטייליסטיות, אלה שהולכות עם שיער פזור, ופשוט... זה נקרא סטייליסטיות? לא יודעת. ככה זה מקובל עכשיו. הבנתי.

עכשיו אני שואל אותך, אם את היית עכשיו באירופה

והיית הולכת ככה,

והם מזלזלים בך גויים,

היית מורידה?

ברור שלא.

למה לא?

אז אם היא יהודיה מזלזלת בך, למה כן?

זה מעליב אותי שהיא יהודיה מזלזלת בך. הפוך. אם היה גוי, אז אני לא מתייחסת אליו. הפוך, תרחמי עליה, שהיא לא מבינה.

גוי שונא אותך, זאת לא מבינה.

למה המוסלמיות הולכות עם רעלה לפי האמונה שלהן ולא מוכנות לוותר?

והם אומרים להם האירופאים לא, והם מוכנים להילחם, והם ישרפו שכונות גם. למה?

לא יודעת. כי הם מאמינים בזה במאה אחוז, והם מוכנים למסור את הנפש על זה.

מה הבעיה?

אי-אפשר לתת תשובה של חיילת.

תן לה, תן לה בבקשה את המיקרופון.

כן,

תן לה, תן לה.

כן.

אי-אפשר לתת תשובה של חיילת. למה? בחורה שלא יכולה לשים מדים לא תתגייס.

אני מדבר עכשיו על חיילת. לא דיברתי על מי שלא התגייסה.

אוקיי. אז אם היא לא תרצה לעשות מדים, היא לא תתגייס.

אבל מה יעשו לה?

אם זה בגלל זה?

היא לא תתגייס.

אז מה יעשו לה?

יכלאו אותה.

לא, לא. בטח, יש משפט.

אין דבר כזה לא להתגייס. אוקיי. היא יכולה ללכת להגיד שהיא דתית. אה, היא יכולה לחרט, כן.

גם אשה יכולה להגיד, יש לי כינים,

יש לי פצעים,

יש לי חצ'קונים.

היא יכולה להגיד אלף סיבות. זה לא אומר שזה נכון.

אבל היא יכולה לעבוד על מפקד.

היא לא יכולה לעבוד על הקדוש-ברוך-הוא. היא יודעת בדיוק מה יש לה ומה אין לה.

אז זה לא מועיל. אי-אפשר להתחמק. אם זה מה שצריך,

זה מה שצריך.

זאת אומרת,

תראי, אני לא חייב ללכת עם שני כיסויי ראש. אני יכול ללכת עם כיסוי ראש אחד.

אני הולך עם שתיים, וגם עם אנטנה.

ואני לא עושה חשבון לאף אחד.

למה אני צריך לעשות חשבון? אם מתאים לי ככה, אני לא שואל אף אחד.

אנשים הולכים, הייתי בארצות-הברית,

ראיתי הודים הולכים, יש להם כובע באלכסון

עם סיבובים.

אם אתה פותח להם את זה,

זה לפחות 100 מטר.

והם לא מתביישים.

הייתי במקסיקו,

הולכים עם סומבררו, ככה,

יונים על הראש, הכול, אין להם שום בעיה.

הלכתי, ראיתי אנשים אפריקנים,

הולכים עם רסטות,

יושבים שבועיים לעשות צמות, דקות, דקות, דקות,

והם חייבים לא להתקלח חודשיים עד התסרוקת הבאה,

כי הם לא יכולים לקלקל את זה.

לפתוח את זה, זה לוקח עוד שבועיים.

והם לא מתביישים.

אנשים הולכים עם קרחת בצדדים והולכים עם שערות באמצע.

והם לא מתביישים.

למה אני צריך להתבייש?

אם התורה אמרה לי לעשות ככה, אני עושה, למה אני צריך להתבייש?

במה אני מתבייש?

אם אני לא יודע מה אני עושה, אני צריך להתבייש.

אנשים הולכים עם כתובת קעקע על הידיים, על הראש, על הזה.

מה זה?

איזה צריך להתבייש? מה, אתה לוח מודעות?

הוא צריך להתבייש.

אנשים הולכים עם חגילים, הם צריכים להתבייש.

אנשים שמים להם

ברזלים בתוך הלשון,

אלה צריכים להתבייש.

יהודי שומר תורה ומצוותי צריך להתבייש?

זה התואר האלוקי שהקדוש ברוך הוא בחר לנו.

מה לא טוב?

למה אני צריך להתבייש?

כן, שאלה נוספת.

הנה הבחורצ'יק פה, עם התיק על היער.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני הולך לפתוח כאן איזשהו סיפור אישי

שעבר עלי בשבוע האחרון.

אחת הסיבות העיקריות שבאתי הנה היום כדי לקבל ממך תשובות.

התחתנתי לפני שלושה חודשים.

אחרי חודש

אשתי נקלטה להיריון.

הכול היה בסדר.

בשבוע שעבר חזרתי הביתה מהעבודה,

והיא סיפרה לי שהיא הלכה לבית חולים

לעשות בדיקה שגרתית.

עשו אולטרה סאונד וראו שאין דופק לעובר.

במשך שבועיים יש בתוך הרחם עובר לא נושם.

התחלנו לעשות גרידה,

נתנו לה כל מיני כדורים.

אני לקחתי את זה מאוד מאוד קשה.

שנינו לקחנו את זה מאוד קשה.

המשפחות גם לא יקלו ראש בזה.

ואני מניח תפילין, אני הולך בית-כנסת,

משפחה שומרת מצוות, אמנם לא שומרים שבת, אבל כן שומרים מצוות וחגים ואת כל מה שצריך.

אני רוצה להבין למה דבר כזה קרה,

ואיך מונעים דבר כזה בעתיד.

קודם כול, אנחנו לא יודעים חשבון שמים במדויק,

אבל אם מישהו

היה צריך לבצע גרידה

והעובר נפטר,

אז ברור שכלפי העובר אין שאלה,

כי זה גלגול קודם.

תינוק,

אפילו שנולד עד גיל 13,

אין לו עוונות.

הוא פטור מכל המצוות, הוא לא חייב במצוות, רק משינוייה בר מצווה.

עד אז הוא פטור.

אז למעשה אי אפשר לחייב אותו על עכשיו.

אז אם הוא לוקה

או סובל או דברים כאלה, זה לא על עכשיו, זה על קודם.

לכן, יש את תורת הגלגולים, שאדם שלא תיקן בגלגול ראשון

יכול לבוא גלגול שני ושלישי בשביל לתקן.

ואם הוא לא מצליח לתקן בשלושה גלגולים, אז הוא יכול להתגלגל בדומם, בצומח ובחי כדי להשלים את התיקון.

דהיינו, להשלים את מה שהיה צריך.

עכשיו,

מה זה נוגע להורים?

אז ההורים יכולים ללקות בדבר כזה,

בין על עכשיו ובין על קודם.

צריך לבדוק. אם אנשים הם שומרי תורו ומצוות 100% באמת,

אז לכאורה לא צריך לקרות להם כזה דבר.

ואם קרה להם כזה דבר,

ו-100% אז זה לא על עכשיו,

זה על גלגול קודם גם כן.

אתן לך לדוגמה,

אם, לדוגמה, בגלגול קודם אתם,

לא אתם, הוא, הילד, התינוק, העובר,

אם הוא בגלגול קודם גרם לעשות הפלה,

אז דינו שיגרם לו גם כן כעין זה שהוא בעצמו יופל.

ואז התיקון הוא מעין הקלקול.

וכן ההורים, החשבון צריך להיות מתאים

לגודל הצער שנגרם להם.

וייתכן שהם עשו משהו גם כן שיאבדו חיים.

אז לכן

קרה להם שוב שלא ברצונם

שיאבדו חיים.

כל זה, אני אומר,

בשביל להסביר את האפשרות של תיקון, זה נקרא תשובת המשקל,

דהיינו מעין הקלקול צריך להיות התיקון, כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

עכשיו אתן לך דוגמה נוספת.

אם לדוגמה זוג לא שומרים טהרת המשפחה,

לא שמרו,

שמרו פעם, שמרו לא פעם, לא שמרו, או שלא שמרו כראוי, שזה לא שמירה.

העונש על זה הוא כרת.

מה זה כרת?

או שהם נחרטים בין גיל 50 ל-60,

או שהילדים נחרטים.

זאת אומרת, זה עונש על אישה שלא הלכה פעם בחודש למקווה כמו שצריך על פי דין.

זה נקרא כרת.

אז צריך לבדוק אם אין עונש כזה.

ויש עוד כל מיני דינים שצריכים ללמוד בשביל לדעת מה יכול לבוא בחשבון.

אז אם אדם בודק את עצמו לפי מה שכתוב בתורה,

הוא יכול להחליט,

זה קרה לי בעקבות זה או זה,

או לא על מה שעכשיו אני חייב לגלגול קודם.

איך מונעים לאבא?

אם חוזרים בתשובה אמיתית

ומצטערים ואומרים לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם, קיבלנו את הגזירה בהבנה ובאהבה.

כי כמו שמברכים ברכת הטוב והמיטיב כשנולד ילד לעולם,

ככה אנחנו מצווים לברך ברוך דיין האמת כשנפטר הילד מן העולם.

וצריכים לברך בשמחה כמו שקיבלנו, ככה כשמחזירים, כי זה פיקדון.

אם אדם חוזר בתשובה אמיתית

ומקבל עליו את הדין,

מן הסתם דברים כאלה לא צריכים לחזור יותר.

אבל אם בן אדם יש לו טרוניות

והוא לא מקבל את הדברים,

אז יכול להיות שהוא מזמין לעצמו בעיות כאלה ואחרות.

הגמרא מספרת על אישה

שנפטר לה בן אחד

והיא לא רצתה לקבל תנחומים והייתה בוכה ללא הפוגה.

ובאו חכמים,

פייסו אותה, ניחמו אותה, לא רצתה להנחם.

נפטר לה אחר כך עוד אחד.

באו וביקשו ממנה והפצירו ואמרו לה, אסור, את מראה שאת יותר רחמנית מהקדוש ברוך הוא,

לא שמע,

נפטר השלישי.

באו חכמים וזה וזה,

נפטר הרביעי.

שבעה ילדים נפטרו עד שלקחו גם אותה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, גזירות שמים לא חשופות לנו היום,

אבל יש כללים שאם אדם יודע אותם,

יודע פחות או יותר את הכיוון איפה לחפש.

בדורות ראשונים היו נביאים,

היו הולכים לנביא,

והוא היה אומר בדיוק מה קרה ולמה.

אפילו בדורות מאוחרים, כמו לפני כ-500 שנה, כשעוד היה הארי הקדוש,

הוא היה אומר לבן אדם,

לא רק למה, אלא גם מה הגלגולים הקודמים שהיו לו.

אבל אנחנו בדור יתום, שלא יודעים להגיד בדיוק,

אבל הכללים נמצאים אצלנו והם כתובים בספרים הקדושים,

ואנחנו יודעים פחות או יותר מה הכיוון שצריך לחפש.

מעל הכול ולטובת הכול,

זו תשובה אמיתית.

בשעה שעושים תשובה אמיתית,

יכולים גם להפך גזירות

של אנשים חולים סופניים,

וגם אנשים שהם עקרים ועקרות,

וגם כל מיני מרעין וישין ניתן להפך.

מי שרוצה לראות דברים כאלה,

ייכנס לאתר שופר.net,

ויראה שם סרט נס מצולם, נס עם התותח,

נס בחיפה, נס באילת, ועוד כהנה וכהנה.

כשמקבלים עול תורה ומצוות,

לפעמים אפילו אישה מקבלת רק כיסוי ראש.

שנים היא לא נפקדת, נפקדת.

שנים סגור להם המזל, מצליח. ילדים בסכנה,

מצליח.

למה? כי הקדוש ברוך הוא רוצה הכנעה.

ברגע שאדם מכיר,

שיש מעליו בורא שמבקש ודורש משהו והוא נכנע ומוכן לעשות,

אז הקדוש ברוך הוא מסיר את הגזירה.

כששולחים לנו התראה לפני עיכול,

לא רוצים בעצם לעכל,

רוצים שנשלם.

אם נשלם, לא יעקלו.

אם לא נשלם, יעקלו.

אז זו התראה.

לפעמים אדם מקבל התראה, אם הוא מבין,

יכול להציל.

לא מזמן הייתי באחיעזר,

לא רחוק.

מי היה באחיעזר כשהייתי?

היה מישהו שהיה באחיעזר כשהייתי?

אתה היית?

בגמת ועט, הנה שלושה.

היה ערב לרפואת ילד אחד שהוא במצב מסוכן, שחס ושלום אמרו שלא נשארו לו רק שבועות בודדים.

בערב היה לזכותו ולרפואתו.

אותה משפחה שארגנה את הערב הביאה איתה עוד שניים שהם במחלקה,

עוד שני ילדים במחלקה, שהם לוקים באותו דבר, אותו מחלה, סרטן,

בדיוק אותו דבר.

והביאו את ההורים.

ביקשתי מאחד ההורים האלה

בדיון של איזה רבע שעה להפציר בו, שיהיה מוכן לקבל עליו מה שאני אומר לרפואת הילד.

אני לא הסכים.

אמרתי לו, מה יותר חשוב לך,

מה שאתה טורח בקיום המצוות לרפואת הילד או הילד?

מה, אתה לא מוכן לעשות הכול כדי שהילד יחיה?

כן, אבל אל תיתן לי את זה ואל תיתן לי את זה. אמרתי לו, תשמע, בן-אדם,

תשמע מה שאני אומר, תעשה.

לא.

אלה שעשו את הערב מה שביקשתי, קיבלו על עצמם.

הוא לא רצה לקבל.

שני ילדים מהם נפטרו,

והילד הזה, שהיה הערב לזכותו, עדיין חי, ברוך השם,

ומחזיק מעמד מעל השיעור.

מבחינת הרופאים זה לא ייתכן, אבל זו עובדה.

מי שנכנע לפני הקדוש ברוך הוא ומייצר זכויות,

יש לו שמירה גדולה מן השמיים.

אבל מי ש...

השופט שואל, אתה מתחרט על המעשה?

לא.

אתה לא תעשה יותר?

כן נעשה.

נו, איך ישחרר אותו?

איך ישחרר אותו?

נותן לך מוצא של כבוד, שואל אותך שאלה. בוא, אתה מוכן משהו? לא.

נו,

אז איך אפשר?

איך אפשר לפעול?

לכן, אם אתה תקבל על עצמך עם אשתך,

תשוב בתשובה אמיתית.

לא ירעו מקרים כאלה אצלכם יותר, בעזרת השם יתברך.

אשתי נמצאת כאן באולם.

הייתי שמח לקבל ממך ברכה,

פוריות ופרנסה וכל מה שצריך.

האשה, איפה היא?

את.

את תהיי מוכנה ללכת עם כיסוי ראש ובצניעות?

מה זה את לא יודעת?

רק את יכולה לדעת.

אני אתן לך עכשיו מטפחת, באיזה צבע? שחור לבן או בז'?

לבן. לבן אני אתן לך, לבן.

אני אתן לך מטפחת לבנה,

בעזרת השם.

אופלה,

תשימי ואני אתן לכם ברכה.

בבקשה.

הלו, שלא ילמדו אותך רק שישי-שבת, אל תאמיני להם.

כל השבוע כתר על הראש מלכה, ותראי

אם לא יהיה לך זרע חי וקיים, בן זכר... הצלחת לשכנע, סליחה שאני קוטעת אותך, אבל הצלחת לשכנע פה מישהי.

בשמחה רבה, אבל גם אותך אני רוצה לשכנע, לא מישהי אחר, כרגע את.

אני אברך אותך שיהיה לך זרע חי וקיים, בן זכר וצדיק.

כל השבוע, לא תאמיני להם,

תאמיני לי.

קדימה.

אני כן חושבת, אני מוכנה לשים בשבת הזו, בעזרת השם. לא, לא, עסקאות אתי זה הולך על קומפלט.

אין 11 פסיק 999, 12. 12 על בטוח. את לא יודעת כמה זה מתאים לך.

שימי ותראי.

כדאי לך, שלא תפסידי את הברכה.

אני אוותר בשלב הזה. אין בעיה, זכותך.

כן,

שאלה נוספת.

תן לבחור שם בסוף.

תן לבחור בסוף.

יש את הדינוזאורים, את המאובנים שלהם.

איפה יש? אני רוצה לדעת איך הם...

איפה יש?

בכל מוזיאון.

בכל מוזיאון.

מה זה, השאירו בדיוק דינוזאורים לכל מוזיאון?

לא, בחפירות, אז מצאו אותם. בחפירות?

כן.

הבנתי.

אתה ראית את הדינזאורים?

אני לא.

אז מי אמר לך שיש דינזאורים?

מה זה מי אמר לי?

זה אנשים שראו את זה. מה הם ראו?

עצמות. עצמות?

עצמות אמיתיות או מפלסטיק?

לא יודע, לא בדקתי.

אוה, אז למה אתה שואל על מה שלא בדקת?

אני רציתי לשאול בשביל לדעת. אם יש בכלל,

לא שמצאו, לא מצאו,

מצאו קצת עצמות, ולפי זה שחזרו שזה כנראה היה ככה.

טוב, תודה. תהיה בריא.

כן, הנה, פה יש שאלה, פה.

שלום, כבוד הרב. שלום. יש לי שני שאלות. שתי שאלות, כן. השאלה הראשונה, שאני שומר תורה ומצוות,

אבל יש לי חסימה אחת מהמשפחה,

שאני לא יכול לשמור תורה כמו שצריך,

שבת כמו שצריך.

זה שאני לא מדליק חשמל זה בסדר,

אבל הם אומרים שאני לא יכול לקנות פלטת שבת,

ושאני אצטרך לאכול מהמיקרוגל ומהתנור בשבת.

קודם כול, אתה לא חייב לאכול מהמיקרוגל,

אתה יכול לאכול קר.

לא, אמא שלי פה, ואתה יכול לשכנע אותה איכשהו, שאני...

אני מוכן לשכנע, אם היא מוכנה לדבר. איפה האמא?

את? תן לה את המיקרופון ואני אשכנע.

ואת לא רוצה?

למה?

אז אני אדבר איתו?

אני אדבר איתו.

אתה לא חייב לאכול מהמיקרוגל.

אתה יכול לאכול קר.

אפשר לאכול לחם עם גבינה, סלטים, כל מיני דברים. לא חייבים לאכול.

חמין אתה לא אוכל, אני מאמין.

אוכל לפעמים. חמין?

כן. אמא עושה חמין? חברים גם. במיקרוגל חמין? לא, יום לפני. חמין עושים לי מיקרוגל. לא, יום לפני, כאילו. יום לפני.

אם זה יום לפני, זה בסדר.

בסדר, אז אם משאירים את זה בתנור על חום של שבת,

זה בסדר.

אבל היא עושה כל שבוע עוף ואור, זה צריך לחמם בשבת.

קודם כול,

אם זה מושל מלפני דברים יבשים, אתה צריך לדעת שזה מותר לחמם.

אבל צריך ללמוד איך עושים את זה, בסדר?

אני אתן לך טלפון של רב שתוכל לשאול מה מותר ומה אסור, ואיך אפשר לעשות שזה יהיה בסדר בלי שום בעיה.

אפשר לאכול גם חם.

עכשיו, רגע, ההתנגדות היא לפלטה בדווקא? כאילו, מה, זה לוקח חשמל?

אז מאיזה סיבה?

אם אני אביא לו פלטה,

אז זה בסדר?

הפרינציפ שלו יהיה פלטה?

כאילו, מה, זה משהו דתי כזה? זה מזכיר את הדת?

מה הבעיה עם פלטה? תנור בפלטה זה אותו דבר.

אני אביא לו פלטה.

מה, הוא רוצה ל...

הוא רוצה לאכול חם, אבל למה שלא לאכול חם?

הוא רוצה לאכול חם.

אז תאכל קר. אמא לא מסכימה פלטה, תאכל קר.

לא נורא. אין בעיה. אבל עם החום של השבת זה יתחמם אצלך בפנים.

ושאלה שנייה זה שאמא שלי עברה מוות קליני,

והיא ראתה את המסדרון עם האור.

ואחר כך, בשנה שעברה, היא אמרה שהיא תאורה באמצע הלילה,

והיא ראתה, כאילו בן-אדם עומד,

והיו לא רואים את הפרצוף שלו, והיה כולו אור.

ושאלתי רבנים, ואת הרב שלי הוא אמר שזה יכול להיות המהלך שלה,

או שזה מעבירים לה איזשהו מסר שהיא צריכה לעשות משהו.

אז מה זה יכול להיות? זה ברור שמעבירים לה מסר, אבל היא לא רוצה לקלוט.

אולי את רוצה את המיקרופון?

את לא רוצה?

מוות קליני זה איתות. אומרים לבן-אדם, אתה רואה? אפשר לעלות ולא לחזור.

נתנו לך לחזור.

אחר כך שלחו לך עוד מישהו לתזכורת,

ואת לא נותנת לו פלטה. אני אביא לו פלטה.

תראי איזה חמוד, איזה מותק, הוא רוצה פלטה.

אם היה רוצה כדורגל, היית קונה לו, כדורסל, קונה לו.

אני אביא פלטה.

הייתה לי הרצאה גם כן, אחת,

רוסייה מסכנה,

ילדה נחמדה, לא רצו לתת להורים גם פלטה. קניתי לה פלטה.

את רוצה שאני אקנה לכם גם כן משהו?

טוב,

אז אמא בסדר, היא מודה לה' שהיא נשארה בחיים.

אתה תישאר בלי פלטה בינתיים.

בן כמה אתה?

17 וחצי.

עוד מעט אתה הולך לצבא, לא? אני לא רוצה, המשפחה רוצה. אני רוצה ללכת לישיבה.

יש לך בן, חבל על הזמן, יא חביבי.

את יודעת, אצלנו מתפללים שיהיו ילדים כאלה. לא כולנו מצליחים להביא ילדים כאלה.

כשיגדל ילד ככה לבד באופן עצמאי ויגיע להכרה כזאת

שהוא רוצה לעסוק בתורה,

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

לא צריך לחשוב תמיד

על הכבוד של המשפחה, מה יגידו השכנים והכול. הרי בדרך כלל משפחות חילוניות הן משפחות...

פתוחות,

ליברליות,

מאפשרות לילדים להחליט מה שהם רוצים,

רוצים לנסוע לאילת, רוצים לתאילנד, רוצים, לא אומרים להם לא, אדרבא, מעודדים.

אבל אם הוא רוצה לא לתאילנד,

הוא רוצה ללכת לישיבה בירושלים.

לא, לא, לא, לא, תאילנד כן,

ירושלים לא. מה יש בירושלים?

מה, אוכלים נחשים בירושלים?

מה יש שם?

יש שם קודש.

לא, מפחדים שלא יחזור אלינו אחר כך, שלא נדבק מזה, נכון?

אל תפחדי.

הילד שלך, אם תתני לו פלטה, אני עושה איתו הסכם. שהוא לא ישכנע אתכם להיות דתיים.

הוא לא ישכנע אתכם.

הפלטה, תעשה את העבודה.

תרשי לי לתת לו מתנה.

תרשי לי.

מה?

אני אסדל לו שהוא ייקח חשמל מהשכנים.

מה, לא טוב?

מה הבעיה? חשמל?

אז מה, פלטה? המילה פלטה? לא נקרא לזה פלטה.

טס.

נביא לו טס אלומיניום ונשים לו על זה.

מה שאת בשלט, הוא רוצה לאכול מה שאת בשלט, הוא לא רוצה משהו אחר.

לא, חבל שהילד בשבת יאכל קר.

את יודעת, אורי זוהר, אשתו בהתחלה לא רצתה שלושה שבועות

לתת לו בדיוק אותו דבר.

שום אופן. לא ייכנס. שום דבר.

מה הוא עשה? הוא קנה מסטינג כמו בצבא.

והיה עושה הכול במסטינג.

אבל אחרי שלושה שבועות היא רחמה עליו.

והיום היא הרבנית זוהר.

אם תכניסי לו פלטה, אני אומר לך, חבל זמן.

הילד יגיד, אמא שלי כל כך אהבה אותי, אתם יודעים מה היא נתנה לי מתנה?

פלטה היא נתנה לי.

פלטה.

הוא יספר לילדים שלו, לנכדים שלו,

סבתא, סבתא נתנה לי פלטה.

זה יהיה סיפור במשפחה.

אבל תארי לכם, אחרי זה הוא יספר,

סבתא לא נתנה לי פלטה.

מה את אומרת?

את יודעת מה? אל תשימי לב.

אני אתן לו בלי שתשימי לב.

לא, בשום אופן.

זה על דעת הבעל גם?

ביחד?

שיתחתן, שיעשה מה שהוא רוצה. קודם כול, זה יפה מאוד שאתם מאפשרים לו את זה.

ודבר שני,

אני מבין עכשיו מה הבעיה.

הוא כאילו קובע לכם בבית בלי רשות.

כאילו, במקום לשמוע עכשיו להורים שזה התפקיד שלכם, כאילו לחנך אותו עד שהוא יתחתן,

הוא בא פתאום וכאילו מדריך את הבית,

ככה נכון לחיות, ככה אסור, ככה מותר.

ולכן זה קשה לכם כאילו להסכים.

יש לכם עוד ילדים?

רק זה?

אז תגידו לו, אתה לא תשכנע אותנו, תאכל עם פלטה, ואנחנו לא נאכל עם פלטה. אז מה הבעיה? חששתי שאולי אתם מפחדים שהוא יקלקל את הילדים.

אבל אתכם הוא לא יכול לקלקל.

מה אכפת לך? תתפשטרי אתו.

מסכימה? אני קונה לו.

את קונה לו?

וואו!

אשראי, אשראי.

אין את אימא, אימא. חבל על הזמן.

רגע, רגע, תן לו להגיד, תגיד כמה מילים לאימא עכשיו, מה אתה מרגיש?

תודה רבה, מאושר, ותדעי לזה כל החיים. תגידי תודה.

לא, לא הבנתי. מה אמרת?

אני אגיד כל החיים שלי, תודה לך.

כל החיים הוא מודה לך על זה. את רואה? השתבח, המורה.

יפה מאוד.

יש לי שאלה קטנה.

יש לי חברים שמתחזקים בדת ואין להם ציסיות, והם רצו לבוא לפה,

אבל הם לא הצליחו.

אתה יכול להביא כמה ציסיות שאני יכול להביא להם? בטח. כמה? עשר? עשרים? כמה? איזה שלוש.

זה רק שלושה חברים יש לך? לא, זה השכן שלי, ועוד אחד שהוא מתחזק, וכל השאר ככה ככה. אה, לא הצלחת לכלכל את כולם?

יש כאחד שאומר לי,

אני רציתי לבוא להרצאה, פחדתי שהוא יחזיר אותי בתשובה,

והוא אומר לי, אני אחזיר את הרוב בשאלה.

יאללה, אני מחכה לך.

אמרתי לו, הוא אמר, 32 שנה אני מחכה, שישחרר אותי כבר מזה.

כן. הוא שאל אותי שאלות על הרבולוציה וכל הקופים וכל השטויות האלו, ועניתי לו, והוא עדיין לא מצליח,

כאילו,

יש אנציקלופדיה. אתה יודע שיש אנציקלופדיה?

באתר שוחד. כן. הוא אומר איזה, הוא מביא כל מיני דברים אחרים. זה לא קשור לזה, וכל מיני דברים.

טוב, הוא כנראה עוד לא התווגר.

נטלן.

בוא, אני אתן לך, הנה בבקשה,

שלוש, ארבע.

כי אני מסתלמת,

אני רוצה להגיד לך דבר אחד, תקשיבי טוב.

יש לך אוצר ביד שאת לא יודעת היום להעריך אותו,

אבל אני מכיר משפחות שיש להן בן אחד או שניים,

שאחרי 120 של ההורים

הם לא יודעים אפילו להגיד קדיש,

וגם לא יושבים שבעה,

ובשבילם הם שמו אותם איפה ששמו,

לקחו את הרכוש, וביי.

מכירה את זה.

את צריכה להיות מאושרת.

כשאת תראי את הנכדים,

כשהוא יביא אותם הביתה,

ילדים שגדלו בחינוך דתי,

זה עולם אחר, את לא יכולה אפילו להבין.

כשהילדים יבואו ויגידו לך

פרקי תהילים על-פה בגיל שלוש-ארבע, כשתשמעי אותם, את לא תאמיני.

את לא תאמיני.

אני הייתי בשווייץ עכשיו,

ילדה בגיל שלוש,

הייתה אומרת לי, פרשת השבוע, פרשת השבוע בשיר.

מלמדים אותם בגן בשיר, את כל הפרשה.

את רוצה לאכול את הילדים האלה.

אין דבר כזה.

אנשים לא מבינים אפילו מה האושר הזה לגדל ילדים

בתרבות כזאת

שלא נוגעים בשל אחרים, שלא מדברים לשון הרע, שלא עושים ככה, שמקיימים כיבוד אביהם.

זה עולם אחר לגמרי.

זה עולם אחר. זה אושר שאין כדוגמתו.

אז נכון שאתם נמצאים כרגע בחברה מסוימת, ובחברה הזאת לא כל כך מוקירים ומעריכים וכו'.

זה נראה להם פנאטי, חשוך, כל מיני מילים.

אבל מי שזוכה להתקרב, ומתקרבים לזה גם אנשים מאוד מאוד בכירים,

אנשים שהם במצב ובמעמד טוב מאוד,

והאנשים האלה, כשרואים טיפה מהאמת הזאת, לא יכולים לעזוב אותה.

אבל אם מתקרבים, נבדוק, נבדוק.

כל זמן שלא בודקים, באמת זה נראה דבר שנראה לא הגיוני.

לא הגיוני.

אבל מה לעשות, לא בודקים.

אבל אם בודקים,

רואים שאין יותר היגיון מזה, כי לחיות בלי זה,

זה לא הגיוני באמת.

בשביל זה בפתיחה פתחתי ככה נקודות מסוימות להתבוננות, שאדם יחשוב.

איך יכול להיות שהעולם הפקר? אדם לא בא לעולם הפקר, העולם לא הפקר.

לכן, אדם צריך להבין, זו זכות גדולה שזכית לבן כזה.

אני מאמין שהסבא שלכם

היה אדם אדוק.

כהנים, נו.

אז הוא יהיה בבית המקדש עוד מעט,

ויברך את כל עם ישראל.

אשריכם.

כן.

תן לבחור פה עם הפסים.

כבוד הרב, אין לי שאלה ואין לי כלום. אני מאמין חזק בקדוש-ברוך-הוא, שהוא אחד ויחיד.

כל הערב הזה היה לרפוא הדות שלי, שני הדודים שלי.

כן.

לחמתי בעופרת יצוקה והכול.

הייתי הולך עם ציציות והכול. פשוט עכשיו ירדתי בדת, אני לא יודע למה.

אתה יכול לענות לי על זה,

ואם אפשר לקחת ציצית ממך,

כבוד הרב. בשמחה, אבל קודם אני רוצה להבין.

אתה מייחס את הירידה שלך לאיזה מהלך כלשהו שהיה?

לא, כבוד הרב. פשוט הפסקתי פתאום ללכת לשיעורי תורה,

וזהו.

למה?

זה התחיל בנקודה מסוימת.

פה אני לא יודע לענות לך, כבוד הרב.

יש לך חברים?

יש לך חברים?

כולם דתיים.

ורק אתה פתאום הפסקת?

כן.

מה עשית במקום?

מה זאת אומרת, גודרה? בשעה שהיית הולך לשיעורים, הפסקת. מה עשית בזמן שהפסקת?

מה עשית?

ראית את הטלוויזיה? הלכת לבלוד? מה עשית?

אני אגיד לך את האמת.

אני התחלתי ללכת למכון כושר, כבוד הרב.

אה, אתה רוצה להיות תרזה?

וככה אתה חושב שתנצח את היצר הרע, תיתן לו אחת וזהו, אה?

טוב, זה לא סתירה, אתה יכול להתאמן, אין בעיה. אם אתה רוצה לשמור על כושר, אין בעיה, אבל זה לא אומר שמפסידים את השיעור.

צריך לאמן גם את שרירי השכל,

לא רק את שרירי היד.

מה הבעיה?

יש הרבה אנשים שהולכים למכון ולומדים.

אני אתן לך ברכה בעזרת השם, אתה צריך רק פושקטל.

מה השם שלך ושם האימא?

אברהם בן איילה.

אברהם בן איילה, השם יזכה אותך להתעלות שוב

ולהיות בן תורה אמיתי, בשמחה,

ולמצוא זיווג הגון,

לבנות בית נאמן בישראל, מהרה, אמן.

אמן, כבוד הרב. בוא.

שיהיה בריא, ברוך הבתי ה' עירנו מארך העלן, שאחיינו, שאחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה.

אמן.

בריאות והצלחה.

כן, שאלה תן לגברת פה.

כבוד הרב, בתחילת השיעור אמרת שיש תכלית לעולם.

כל אדם בא כדי לתקן משהו.

כל אדם בא לתקן משהו שונה.

איך אפשר לדעת מה כל אדם בא לתקן?

לתקן פירושו להשלים, לא תיקון שהיה קלקול דווקא, אלא להשלים.

עכשיו,

אם את עושה מצוות

ויש לך מצוות מסוימות שקשה לך,

או יש סוג דברים שאסורים על פי התורה וקשה לך,

דברים שלך קשה יותר מאחרים,

מן הסתם

זה דברים שאת צריכה לעמוד עליהם יותר בשביל להצליח בהם.

כי מן השמיים מנסים אותך בדברים האלה,

שכנראה בגלגול קודם נכשלת בהם.

לכן נותנים לך הזדמנות

לתקן אותם על-ידי זה שתתגברי ותצליחי.

כן,

שאלה נוספת. הנה, היהודי בשחור כאן,

עם הזקן.

כן, תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני הבאתי את הזוג הזה כאן,

שסיפר את הסיפור שקרה לו השבוע,

וחבל לי מאוד שזה קורה ככה,

שלא רוצה לשים את הכיסוי ראש וכאלה דברים, בגלל שהם מה יגידו מסביב וחברים וכאלה דברים. אני כל כך לא רוצה שהם יתפססו את הברכה הזאת.

זה כואב לי, כואב לי.

אחר כך הם הבינו את כל זה.

חבל לי שעכשיו זה לא קורה.

כן, אבל אני לא יכול ללחוץ אנשים אל הקיר. אם הם לא רוצים, זו זכותם.

גם לי חמאד.

עזוב, עזוב, תן להם להתבשל.

בעזרת השם.

כן.

הנה שמה החבר'ה מצביעים, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב ומורך.

אני קיבלתי טלפון מאיזו ידידה שמצאת לה גידול.

האמת שהיא גרושה כרגע, והיא לא שומרת על המצוות.

אני אמרתי, אני אשתדל לבוא לדבר עם הרב, מה אפשר לעשות.

השאלה היא מה אפשר באמת לעשות בעניין הזה.

אפשר לחזור בתשובה שלמה, מלאה,

לייצר זכויות

ולבטל את הגזירה.

אני דיברתי את העברה שהיא מוכנה לקבל.

אם היא מוכנה לחזור בתשובה שלמה,

אני אתן לה ברכה,

ובעזרת השם שמכאן ולהבא היא תשמור את המצוות כמו שצריך ותלך בצניעות,

ותייצר מצוות.

שתעשה מצוות הרבה,

בשביל להגדיל את זכויותיה.

אוקיי. אני אעשה את כשר אליה או לאיכשהו כבר? בבקשה, תנסה להתכשר.

אתם יודעים שהערב הוא לרפואת יצחק בן שרה, דניאל בן שרה, נתנאל בן חנה וטליה הודיה בתופירה, רפואה שלמה, כן?

אנחנו ננסה לייצר להם גם זכויות הערב,

בשביל שהם גרמו שכולנו נהיה פה בשביל שיירפאו

מהחולי שלהם.

אז לא נשכח שאנחנו חבים להם

גם כן כדי שיהיו בריאים ושלמים לעבודתו יתברך.

כן,

היא עונה.

מי ששומע אותנו מחוץ לארץ ורוצה לצלצל,

ורוצה לקחת מניה להפצת האנציקלופדיה במיליון עותקים חינם,

אלה שעוקבים אחרינו באופן תדיר, ולקבל ברכה,

יצלצלו לטלפון מס'

054-740-8531. יצלצלו, יעבירו את הכרטיס במספר הזה ויקבלו ברכה.

ואם הם רוצים גם להגיד איזה מילות

כלשהן לציבור היושב כאן ב-"אחי שמח",

אנחנו נשמח לשמוע איך נראים תושבי אחי שמח וסביבותיה בעיני היהודים בחוץ-לארץ

שצופים בנו כעת.

מסתכלים עלינו כרגע עשרות אלפים של יהודים בכל העולם.

כן, כבוד הרבי בטלפון, כבודו ידבר איתו?

מה היא אומרת?

היא אמרה שהיא מוכנה.

לחזור בתשובה שלמה.

כן או לא?

תשובה שלמה.

רוצים רפואה שלמה?

תשובה שלמה.

כן, עוד שאלה בינתיים.

ברכות אני אתן תכף.

תן ליהודים אחורה. כן, מה היא? כבוד הרב, היא מוכנה.

מוכנה.

מה שמה ושם האמא?

שמה יפית בת מרים.

יפית בת מרים תזכה, בעזרת השם יתברך, לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים מהרה,

והשם יעתיק את המחלה ממנה ויתקע אותה

במוחו של אחמדינג'אד.

אהה!

תן לו מאחוריו.

אפשר לעמוד? ערב טוב, תודה. תודה.

קודם כול אני רוצה

להודות לקדוש-ברוך-הוא שזיכה אותנו לחזור לפעילות

אחרי שנה וחצי שמושב הכיסמך לא היה בפעילות, כי היה פה ויכוח במושב

על מה צריך יותר תורה או בקטן של זיכוי הרבים,

ואז הזיכוי הרבים דעך בתוך המושב.

אני רוצה לשאול את הרב שאלה אחת,

ואחרי זה אני אדבר על המצב שפוקד אותנו.

זכור לי שהרב,

את הבן-אדם הראשון שיחזיר אותו בתשובה,

אז הבן-אדם הראשון שיחזיר אותו בתשובה אמר לו, כבוד הרב,

אם הרב זוכר, אמרת את זה באחת הקלטות,

אמר לי, כבוד הרב, טוב, החזרת אותי בתשובה,

אבל עוד 6 מיליון?

איזה סיפור מההפטרה. אמרת לו, לא, לא,

אני 3 מיליון ואתה 3 מיליון, תתחיל לעבוד.

אבל היום זה לא קורה.

היום כל אחד שאני מרגיש, ואני פעם, גם אצלנו פה בתוך המושב,

גם מחוצה לו, לפני כמעט

ארבעה חודשים הייתי אחראי על איזה 100 אברכים באזור לוד,

ואתה רואה שכל אחד יש לו את הקטע של אני,

התורה שלי, האזור שלי,

הפינה שלי, האשה שלי, הילדים שלי, אבל מה עם האחים שלנו?

איך אפשר לחיות? איך אפשר להרגיש את הדבר הזה שהאחים שלנו מסתובבים בחובות,

שחלקם נוסעים בשבת,

שחלקם עושים כל מיני דברים אחרים, ואיך אנשים לא יוצאים לחובות ויוצאים כדי לדבר עם כל האחים שלנו, שקורים להם את כל הדברים האלה?

איך זה יכול להיות?

אדם כאילו קיבל מה' יתברך כזאת מתנה של חזרה בתשובה,

שאין דבר יותר גדול.

היינו בקצה העולם בקטע של שאלה.

הקדוש-ברוך-הוא זה קודם לקבל תשובה. איך אדם יכול להגיד, שמע, קיבלתי מתנה מה' יתברך,

אבל את המתנה הזאת אני מכניס אותה בתוך הכיס

ואני חי לבד?

איפה כולם?

בוא אני אגיד לך, זה כואב באמת, ועל זה אנחנו עדיין לא בנינו את בית המקדש. כי הרבי יונתן אייבשיץ אומר ששנאת חינם זה לא ששנאו אחד את השני, כאילו יהודי שונא יהודי, לא.

אלא הוא אומר, שנאת חינם זה פשוט אף אחד לא הוכיח את השני.

כל אחד היה עושה את מה שהוא צריך לעשות, ואת השני הוא לא הוכיח.

וזו שנאה אמיתית. למה?

כיוון שאם אתה יכול להכניס את החבר שלך לגן עדן בקל,

ואתה לא טורח בשביל לעשות את זה,

אין יותר שנאה מזה. אתה יכול לתת לו, זה לא על חשבונך.

אם אני עכשיו מרוויח 100,000 דולר לדקה,

ואני יכול לגרום שכולם פה ירוויחו 100,000 דולר לדקה,

ויש לי האפשרות להגיד להם, תעשו כמוני, הנה הפטנט, תעשו ככה ותקבלו 100,000 דולר לדקה. אם אני לא נותן להם לאהוב אותם, אני ודאי לא.

אני גם שונא אותם, כי מה אכפת לי? שיהיה להם גרוש.

זה שנאת חינם. שנאת חינם זה שאני יכול להעניק לאחר את הגן-עדן, ואני לא עוזר לו להגיע לזה.

אז בשנה האחרונה פניתי לכל החוזרים בתשובה ואמרתי,

מה שאתה אומר,

שכל אחד יתחייב לעצמו שתוך שנה יחזיר אחד בתשובה.

חזרת, השם פקח את עיניך, ראית את האמת?

תאיר לעוד אחד.

קח שנה

אם מיליון בעלי תשובה

יעשו כל אחד אחד,

נהיה עוד שנה עוד מיליון.

תבוא הגאולה מייד.

לא צריך מלחמות, לא אחמדינג'אד, לא אסד,

לא חיררי, לא אף אחד, שום דבר. לא נצטרך להסתבך עם אף אחד. לא יהיו מלחמות,

יהיו הכול 100% גאולה לנו ולעולם כולו.

אבל מה לעשות?

לא שומעים.

כל אחד דואג לארבע אמות שלו ותו לא.

אז מה החלטתי?

אני לא יכול לסמוך על כל אחד.

החלטתי להפיץ מיליון אנציקלופדיות בחינם.

זאת אומרת, אנציקלופדיה שהכנתי שמונה שנים,

שיש בה 82 סרטים,

ב-1,727 שאלות ותשובות,

כשאדם שואל אותי במחשב שאלה ואני עונה לו בסרט,

זה סטארט-אפ בין-לאומי שלא קיים בעולם.

אין לגוגל כזה דבר.

יכולים לשאול שאלה בוויקיפדיה ואתה יכול לקבל תשובה בכתב ואולי כמה תמונות.

אבל שיענו לך בסרט על מה שאתה שואל, מה שאתה רוצה לדעת? אין דבר כזה.

המצאנו אנציקלופדיה שעונה בסרט על כל שאלה.

יכולנו לקחת על כל אנציקלופדיה 1,000 דולר וזה היה זול,

כי זה הרבה יותר מהתקליטור התורני של בר-אילן.

עשינו את זה ב-100 שקלים בשביל לזכות את הרבים 240 שעות, 240 שעות, 240 שעות של תשובות בסרטים.

ואנשים לוקחים, ברוך השם, אבל זה לא במאסות.

אמרתי, די, אין לי כוח, לא מחכה.

מתרים אנשים בשביל לחלק מיליון,

והשגתי מחיר פצצה

1.30 שקל ל-7.5 ג'יגה

ב-DVD לחלק ליהודים בחינם בית-בית.

העיקר שיזכו לדעת את האמת.

וזהו,

אני מבחינתי עשיתי כל מה שאני יכול להגיע לכל היהודים.

אז לכן התחלנו להתרים מניות של 1,000 דולר

בשביל לגמור את ה-350,000 דולר שנוכל לעשות.

חצי מהסכום כבר השגתי, ברוך השם.

מחכים לחצי השני.

אם אנחנו גומרים עם זה, מדפיסים ומחלקים ליהודים.

אם יחזרו מזה,

מכל דיסק כזה יחזור

בן-אדם אחד,

אם מתוך עשרה יחזרו אחד,

אנחנו יכולים להביא את הגאולה לעם ישראל.

אני לא מחכה עד שכולם יעשו.

אני התחייבתי לעצמי לעשות בשביל להציל את כל היהודים.

אם אחד לא אוהב את השני, אני אוהב את כולם.

אני אדאג בעזרת השם

שעם ישראל יזכו לראות בבניין

בית-המקדש

ובביאת גואל צדק מהרע.

אמן.

עוד שאלה לכבוד הרב.

כן.

אנחנו חיים פה במושב,

אני חי פה מעל 30 שנה, ברוך השם,

וקורים פה מקרים במושב בשנה וחצי האחרונות,

בשנתיים האחרונות,

שזה לא היה בשנים האחרונות,

כמו האנשים שכרגע זכינו,

אמור לזכות אותנו לעשות הערב הזה.

אני שואל את עצמי באמת כאילו מה קורה פה.

יש פה אנשים צעירים מאוד, כמו יצחק,

שבגיל כל כך צעיר,

בן 37,

או אחיו,

או כמו שאמרנו, טלייה הודיה בת-אופירה,

שכבר שנה שלמה בתוך בית-חולים,

ולפני שבוע שעבר

ילד

בן 13 וחצי,

שהכליות

לא כל כך עובדות בילדים, וההורים נמצאים פה.

כאילו,

המושב הזה בחסד,

באמת, אני נמצא הרבה בבני-ברק.

מבחינת חסד,

אין כמו המושב הזה בכל העולם. ואני מזכה את הרבים בצורה,

שאני אומר לך, שאני מבקש מהאנשים פה, דבר הכי קטן, אני אומר להם, חבר'ה, אני צריך דבר הכי קטן, אתה רואה, כולם קופצים.

אז אני שואל את עצמי, כאילו, למה?

לא מתחס ושלום לקדוש-ברוך-הוא, למה?

אני רוצה שהרב ייתן לנו עצה, כאילו, איך לעצור את הדבר הזה. פתאום אתה שומע שמועה, או

אתה שומע עוד שמועה, או, וזה לא היה בשנים האחרונות.

עכשיו אפשר לקבל מהעצה, כי בחסד, באמת, המושב הזה מעל ומעבר.

באמת. אני לא אתן דין-וחשבון לפני הקדוש-ברוך-הוא, כי אני

באמת נמצא תחת האנשים האלה, באמת אני אומר להם, אני צריך דבר כזה, או פעילות כזאת, או דבר כזה. באמת, הערב הזה תרם אותו אחד החברים מהמשפחה, חבר נורא יקר שלי,

תרם את כל הסכום של ההרצאה. באמת, רק אני אומר להם אחד,

באמת, אין שתיים.

אז מה אפשר לעשות כדי לעצור את הדבר הזה? בחסד ואמת יחופה רעבון.

אם יש קטרוג מן השמים,

אתה אומר שיש פה מקבץ אנושי מיוחד.

אז מצפים המיוחדים יותר ממה שהם אנשים רגילים.

בשמיים יש אורך רוח.

לא באים ישר בתביעה.

אלא הקדוש-ברוך-הוא ממתין שנה, שנתיים, שלוש, עשר, עשרים וכולי. אתם יודעים לסדום כמה הוא הממתין?

חמישים ושתיים שנה.

עשרים וחמש שנה היה להם שפע שאין כדוגמתו.

בעטו.

לא עשו מה שצריך לעשות.

הביא להם עשרים וחמש שנה נוספות.

הביא להם ייסורים.

הביא להם כל מיני דברים.

לא התעוררו. בסוף

ידוע הסוף של סדום ועמורה.

זה לא דומה לפה, אני לא משוויע. אבל אפילו הרשעים הכי גדולים בעולם,

הקדוש-ברוך-הוא מרחם עליהם

ומנסה לעוררם.

אלה שקרובים לקדוש-ברוך-הוא עוד יותר הוא מנסה לעורריו.

הרי ידוע שצדיקים לוקים מיד.

לא מחכים עם הצדיקים, כי צדיק לא רוצה להיות מלוכלך.

הוא רוצה, אדרבה, אם יש לו רבב קטן, הוא רוצה להתנקות מייד.

אדם שבדרך כלל שומר על כללי ההיגיינה ושומר על נקיות כל הזמן,

הוא לא רוצה ללכת עם כתם, הוא מייד מחליף.

אותו דבר, הקדוש-ברוך-הוא ממתין-ממתין.

זה לא רק אצלכם.

בכל הארץ זה לא ייאמן כי יסופר.

אתה אומר שאתה בבני-ברק.

אתה רואה כל יום בבית-כנסת כמה יתומים נוספים נוספים.

הורים צעירים בגיל 40, 50, 35 וכו',

שמונה ילדים, עשרה, 12 יתומים,

כל יום כמעט

אתה שומע שנפטרים בצעירות.

זה לא ייאמן.

הקדוש-ברוך-הוא סוגר חשבונות.

כמו מכולת שקונים בהקפה כל הזמן,

זה מועיל וטוב, עד שבעל המכולת סוגר את המכולת.

אז הוא לא נותן יותר בהקפה, הוא מבקש שיסגרו את החשבון.

מי שסוגר את החשבון מקבל, מי שלא סוגר את החשבון,

אז השם ירחם.

הקדוש-ברוך-הוא מאותת.

עכשיו תדעו, סגולה גדולה מאוד.

אם רוצים לא להיפגע ולא רוצים שיקרה כלום,

כמה שמתחברים יותר יהודים סביב מטרה נעלה,

ככה כוחם גדול אצל הקדוש-ברוך-הוא.

כוח החבורה הוא גדול מכוח היחיד.

כל מי שעומד כיחיד, דינו כיחיד.

כל מי שהוא בא מכוח חבורה,

כוחו כחבורה.

לכן מתפללים במניין. אפשר להתפלל בבית, למה צריך במניין?

במניין שורה שכינה,

יש קדושה, יש שמירה מעולה,

ואפילו אם יש עבריינים בפנים, כמו שאומרים,

אז התפילה מתקבלת. והפוך,

צריך שיהיו גם כאלה שהם לא בדיוק

כמו סמני הקטורת,

שהם אחד עשר,

ויש בהם גם את החלבנה של ריחה רע.

ככה זה.

צריך שתהיה תפילה של רבים,

בקדוש ברוך הוא הן אל כביר ולא ימאס תפילת רבים.

לכן כמה שעושים יותר חבורות של לימוד תורה ולומדים ביחד, עושים צדקות וחסדים ביחד וכל אחד אכפת לו מהשני ומעוררים אחד את השני לטובה,

אתם שומרים על עצמכם פשוט מאוד שהמזיקים לא יוכלו לגעת בכם.

אבל אם מתבדלים, כל אחד חי פחות או יותר בארבע עמותיו ודואג רק לעצמו,

אז יצר הרע יודע לנצל את המקומות האלה ולפגוע.

אתם ניצבים היום כולכם,

מתי? אם כולכם אתם ניצבים, מתי נאמרה פרשת ניצבים?

אחרי פרשת הקללות,

שישראל שמעו 98 קללות.

הם פחדו, מי יכול לעמוד בכל זה?

אמר להם משה רבנו,

אתם רוצים להיות ניצבים למרות הקללות?

תהיו כוליכם.

אם אתם כוליכם, אפילו כל אחד הוא חלש,

כמו קש,

חלש,

אבל חבילה של קש,

אפילו גיבור לא יכול לשבור.

אבל אם זה קש, כל אחד בנפרד, גם ילד קטן יכול לשבור.

אם אתם חבילה,

קבוצה באחדות סביב מטרה נעלה של תורה וגמילות חסדים,

גם המסטין לא יכול נגדכם.

אלגורם ליחוד כזה.

זהו. הנה, הודעתי מה שצריך לעשות.

עכשיו תייצרו

חבורות שילמדו תורה,

חבורות שעשו חסדים,

לעשות גמילות חסדים,

לדאוג שבכל בית ידעו.

אני מבחינתי עשיתי משהו שאתם לא יודעים אפילו.

קיבלתם פה שקיות, נכון?

קיבלתם או לא?

בכל שקית יש דיסק.

בדיסק הזה יש 120 שעות

של תורה.

120 שעות.

זאת אומרת, אתם מפה עד שאני אחזור עוד פעם,

יכולים לשמוע חבל על הזמן.

תיסעו במכוניות, זה לשמיעה.

תיסעו במכוניות, תשימו במטבח, תעבדו.

ברקע אתם שומעים דברי תורה,

חבל על הזמן.

מי ששומע את זה לא יכול להפסיק.

אז אני משתדל לעשות מה שאפשר.

אתם גם תשתדלו.

ואני מאמין שיש פה מספיק חכמים, אם הם יודעים לעשות עסקים,

בעסקי התורה זה הרבה יותר קל

והרבה יותר מהנה.

וגם כשרואים את התוצאות שהרבה אנשים מתחזקים,

זה דבר נפלא.

והנה אני בעצמי עכשיו,

לרפואת החולים,

שעשינו את הערב הזה לרפואתם.

הוא רוצה לתת להם זכויות.

אתם יודעים מה צריך בן אדם שהוא חולה?

זכויות.

הרופא אומר שאין סיכוי,

זה מה שהוא יודע להגיד.

אני עשיתי את הכול,

מבחינתי אין יותר מה לעשות, אז מה עושים?

זהו, מוותרים?

מה פתאום?

יש בורא לעולם?

בורא העולם יכול לעשות מה שהוא רוצה, יכול כך ויכול כך,

אבל הוא לימד אותנו דבר אחד,

לזכות.

צריך לזכות את הרבים כמה שיותר.

אז לכן אנחנו נוסיף זכויות לחולים האלה,

שבזכותם היה ערב.

ואני אחלק פה לחבר'ה ציציות שמעוניינים,

כיפות בחינם,

כיסויי ראש לנשים שרוצות וספרים.

מי שיקבל על עצמו ללמוד

חצי שעה ביום,

במשך חודש, לרפואתם של החולים,

יקבל גם ספר.

ובעזרת השם, עם זכויות כאלה גדולות פה,

אני מאמין שאתם גם תראו ישועות,

והחולים, בעזרת השם, אם תתמידו בדברים,

ירפאו ברפואה שלמה, בעזרת השם, אמן.

אז מי שמוכן,

אני מתחיל לחלק.

אל תקומו,

אני מביא לכם. בסדר?

כן.

ברכות אני אתן לכם תכף, אחרי שנסיים,

מה שאתם רוצים. אני פה בשבילכם.

רק רגע.

רגע.

תודה רבה.

תודה רבה.

אמונה אחת לא יתרגך אבדונה אחת בחלקך לפעמים יש רגע פה אתה נפגע בבתי קנאים אחת לא יוכל לך

זוהה דלת אני אומרת חלפה לילה זוהה דלת אני שמחה

במידה קטנה, יש מידה גדולה.

סעיף 1 נתקבל.

סעיף 1 נתקבל.

סעיף 1 נתקבל.

סעיף 1 נתקבל.

שמית, שמית, שמית, שמית,

הצעות לסדר-היום בנושא

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.