כפר סבא - פרשת תרומה - נדיב לב

כפר סבא 4-2-10

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

אנחנו נלמד היום כמה דברים חשובים, אמנם לא שייכים לפרשה של השבוע אבל שייכים לכל שבוע ושבוע.

בפרשת תרומה כתוב "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר תדבנו רוחו תקחו את תרומתי". רש"י אומר, לי - לשמי, תקחו לי - לי הכוונה לשמי, ז"א התרומה צריכה להיות לשם ה'. והמפרשים מקשים, הרי כתוב אצל חכמים ז"ל, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפי' שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. קשה מאד שאדם יגיע בעשיית המצוות שלו לשם שמים בכל מצוה נטו, אז חכמים אומרים, אל תתייאש, אל תחשוב שאם אתה עושה מצוות והן לא בדיוק במאה אחוז לשם שמים, שאתה לא מקבל כלום וזה לא שווה כלום, קודם כל מקבלים, אבל זה לא בשביל לקבל, צריך לעשות לשם שמים שלא על מנת לקבל. אבל אם אתה עוסק בתורה ובמצוות מתוך שלא לשמה בהתחלה, אתה תגיע לשמה בסוף. ז"א בכל לא לשמה אם תתכוון להגיע ללשמה אתה תגיע. זה לא קל אבל תגיע. ונשאלת השאלה, למה במצוה הזאת של "ויקחו לי תרומה" שזה מדובר כשלקחו את התרומה למשכן במדבר, למה שם כתוב "ויקחו לי" - לי לשמי, פה צריך לשמה ממש, אם זה לא לשמה - לא.

אז ההסבר בזה, אע"פ שמצוה שלא לשמה גם כן נחשבת מצוה ומקבלים עליה שכר, כי הקב"ה אינו מקפח שכר אפילו של שיחה נאה של אדם שאומר שיחה נאה, מכל מקום ממצוה שהיא לא לשמה לא יכולים לעשות מקום להשראת שכינה. בשביל להשרות את השכינה במשכן אי אפשר לעשות את זה מלא לשמה, שם חייבים שזה יהיה לשמה. בשביל להשכין שכינה חייבים שיהיה לשמה.

לכן כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שיהיה המקום להשראת השכינה צריך דווקא לשמה דווקא לשם המצוה עצמה בלבד בכוונה טהורה ורצויה.

בספר "אהל יעקב" מבאר את הפרשה, וזה הלשון שלו: כי מה שבחר הקב"ה כסף וזהב ודומיהם, למה הקב"ה ביקש שיקחו לו כסף וזהב נחושת ותכלת וארגמן וכל זה, למה צריך את זה? וציוה לעשות מהם משכן, למה הוא לא ציוה לעשות לו משכן מהעורות העליונים שהם הנאותים לו, זה לא מאהבת ה' יתברך את הדברים האלה, לא שהקב"ה רוצה להתהדר בכסף ובזהב שעושים לו משכן מכסף וזהב, לא מאהבתו את הכסף ואת הזהב, אלא מחמת שהם יקרים בעיני האדם, כיון שהאדם מחשיב מאד כסף וזהב, ובתת האדם דבר הנאהב לו נדבה לה', ממילא גם אהבתו ניתנת עמו. אם אחד נותן לחבירו מיליון דולר, ברור שהוא אוהב אותו, אף אחד לא נותן למישהו מיליון דולר, אם אחד מוציא סכום עתק ונותן למישהו, זה רק בגלל האהבה שלו. כשאדם קונה מתנה לחבירו הוא בא לביתו להתארח שבת נגיד, אז יש מביאים פרחים, יש מביאים איזה סרוויס, יש מביאים מזלגות, יש מביאים ציפיות, אבל סך הכל הקניה 200, 300 עד 500 שקל, אם אחד יבוא לשבת ויביא לשבת 5000 דולר, לא יתנו לו ללכת הביתה, ישאירו אותו יום ראשון שני שלישי, יגידו לו געות. אבל מי שנותן סכומים גדולים מאד זה ודאי שאהבתו ניתנת עם הדבר עצמו, נכון שאתם מעריכים את הצ'קים הגדולים שאתם מקבלים בחתונה, ואתם אומרים או, או, סוף סוף רואים פה אור. אז ז"א שאדם נותן מכספו ומזהבו זה מראה על אהבתו וממילא הוא נותן עם זה את אהבתו.

אין לך דבר ואין לך מקום המובחר יותר לקב"ה כי אם אהבת ישראל, זה הדבר הנבחר, אהבת ישראל, ובהצטרף אהבה פרטית של איש ישראל, יעשה ממנה בית לשכינה. כל אחד מביא את האהבה שלו, כשאתה נותן כסף, כשאתה נותן זהב הקב"ה לא מסתכל מה אתה הבאת עכשיו, כסף זהב נחושת, הוא מסתכל מה היכולת שלך, מה האפשרויות שלך, הוא מסתכל על הלב שלך שנתת, ומזה - מתוך האהבה של כלל ישראל לקב"ה שמה הוא משכין את השכינה.

והיה ראוי שיצווה הקב"ה שיתן כל איש ישראל את חלק אהבתו את ה' לעשות ממנו משכן, אבל איך אפשר לקחת את החלק הרוחני, את האהבה שנמצאת בליבו של כל אדם עמוק, איך אפשר לקחת את זה ולקשור מזה משכן? לכן ציוה הקב"ה שיתן כל אחד נדבה, שזה חפץ גשמי, ובזה יהיה נותן חלק אהבתו את ה'. כי אם יתן איש דבר שאהבתו אליו חזקה כמו כסף וזהב וכדומה, נמצא שהוא נותן עם החפץ ההוא את חלק אהבתו שהוא רוכש לחפץ הנ"ל.

ויש עוד הסבר נוסף מדהים. אז קודם כל נסכם, אין לקב"ה חפץ בכסף וזהב, שהרי הקב"ה ביקש שיבנו לו את המשכן מיריעות של עיזים, אין לו בעיה שזה יריעות של עיזים, כמו אהלים של בדואים, אין לו בעיה עם זה, הוא לא ביקש ארמון, אפילו לא וילה, אבל למה הוא רוצה כסף וזהב שתביא? בשביל שהאהבה שלך תהיה נסוכה בתוכו ומהאהבה הזאת הוא מוכן להשרות שכינה. וזה הביטוי שאתה בעצם עושה, כמה שאתה מוכן להשקיע בזה יותר זה מראה את אהבתך להשי"ת.

אני אגיד מה שאמרתי שלשום בהרצאה בנתניה, כמה אדם מוכן להשקיע, כמה אדם אוהב את ישראל, איך נדע אם מישהו אוהב את ישראל, איך נעריך, אדם זה נקרא אוהב ישראל, איך נעריך אדם אוהב ישראל? אתם לא יודעים, לא מבינים בזה, שונאי ישראל אתם מבינים, אוהב ישראל לא מבינים? מה, איך מודדים? תרם למדינה, הוא אומר תרם למדינה, נגיד בית חולים, כן, אז הוא אוהב את החולים, נגיד. מה תרם? הוא שואל מה תרם, מה תרם, תרם למדינה, הוא שואל מה תרם? מה תרם? מה? לשרת בצבא, תרם. גם אם הוא לא תורם לוקחים אותו בעל כרחו. גם שלא לשמה לוקחים אותו. בצבא לא מחפשים לשמה גם שלא לשמה.

אבל בואו אני אסביר לכם, יש זוהר הקדוש מדהים, שאומר שימו לב, אם אדם היה רשע כל ימיו, ועבר כל עבירות שבתורה, ולא עשה שום מצוה מן התורה, לא ברית מילה, לא כיפור, כלום, שום דבר לא עשה, וכפר בעיקר, ולא מאמין בכלל, ולא חזר בתשובה מעולם, ולא הרהר בתשובה אפילו פעם אחת רגע אחד, אדם כזה אומר הזוהר הקדוש, נכנס בגיהינום ולא יוצא לנצח. אבל, אומר הזוהר הקדוש, אם היה לו הרהור תשובה פעם אחת בחייו רגע, והוא לא חזר בתשובה, סופו שהוא יוצא מהגיהינום. ז"א הוא יצטרך להשאר שם עד שינקו אותו טוב טוב, ושמה מנקים פיקס פוקס, יש ניקוי יבש, ניקוי רטוב, ניקוי באש, ניקוי בשלג, כל מיני סוגים של ניקוי, זה לא מכירים את כולם פה, אבל אחרי שהוא גומר את הכל הכל הכל, בזכות ההרהור האחד שהיה לו בימי חייו הוא עולה מהגיהינום ויוצא.

עכשיו אני עובר למשנה, המשנה באבות אומרת, בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של התורה, אוי להם לבריות מעלבונה של התורה, אוי להם לבריות מעלבונה של התורה, בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, שמעתם אותה היום? שמעתם את הבת קול? לא. אתמול שמעתם? לא. שלשום שמעתם? לא. היום שמעתם אבל לא ידעתם ששמעתם, הבעל שם טוב זצוק"ל אומר, שהבת קול זה הרהורי התשובה שיש לכל יהודי מספר פעמים ביום. הרהור תשובה, זה לא שהוא צריך לחשוב דווקא, הריני חוזר בתשובה, אם הוא רואה איזה מעשה של מישהו שמעורר אותו לתשובה, ליהדות, הוא רואה מעשה, הוא חושק פתאום באיזה דבר, הוא נזכר באיזה משהו שגורם לו הרהור של תשובה, כל אלה זה התדבקויות של הבת קול בתוך ליבו. אבל יש כאלה שאין להם שום דבר משום שיש להם חלב על כסלם, השומן והטומאה אופפים אותם, וכלום לא עובר. שום הרהור. מה עם אלה? אז הבת קול עכשיו היא משמשת רק למי? - לאלה שעוד הלב שלהם לא סגור, אבל אלה שהוא כבר סגור מה תועיל? והרי הקב"ה עושה זאת בשביל מה - שבניו יחזרו אליו בתשובה, אז מה מועיל מאלה?

עשה הקב"ה חסד, והוריד את הבת קול מהר חורב, והכניס אותה בתוך קלטת. בקלטת זה לא הקול, זה הבת קול, וקלטת ובת קול זה אותה גימטריא, דהיינו קלטת זה בת קול. אז עכשיו אם בן אדם שומע קלטת, באוטו, בבית, או דיסק בכל מקום, אי אפשר שלא יהיה לו הרהור תשובה. הרהור. הסכמה אפילו בדבר אחד, זה נכון, זה אני מסכים, אפילו דבר אחד. הרהור. אתם קיבלתם שקיות? כן? בכל שקית יש דיסק, בכל דיסק כזה יש 120 שעות של הרצאות שלי, אתם יכולים לנסוע עד אמריקה רצוף ואתם יכולים לשמוע בלי סוף, אז זה ודאי עושה הרהור. מה אני עשיתי בשביל שלא ישארו אנשים בגיהינום יהודים? מה עשיתי? חילקתי למעלה מ-15 מיליון קלטות דיסקים בחינם, כל יהודי ששמע ודאי שהיה לו הרהור תשובה, אז לפחות עזרתי לו שהוא לא ישאר עד הסוף בגיהינום. שווה או לא שווה? זה נקרא אוהב ישראל. מי מוכן היה להשקיע, לא מיליון דולר, מיליונים דולרים שפכתי ברחובות, מיליונים דולרים בשביל ש יהודים יזכו מינימום להרהור, אבל לא רק הרהור, יש למעלה ממליון של יהודים היום  חוזרים בתשובה, לא הרהור, שהם טסים לגן עדן. זה נקרא אהבת ישראל, מזה בונים את המקדש, זה מה שרצה הקב"ה, שיתנו את הלב ואת האהבה לקב"ה. לשפוך את כל הכסף בשביל הבנים שלו, כמה היו מוכנים משפחת שליט לשלם בכסף להחזיר את הבן? כל הון, אפילו אם היו קוצבים מאה מיליון דולר הם היו  משיגים את זה, היו משיגים. אבל להחזיר יהודי היום בתשובה אפשר להחזיר בשקל. שקל שלשים. אתם שומעים? להחזיר אותו מהשבי של השטן וחילותיו, מהגיהינום למטה, ולהביא אותו לגן עדן, שקל, שקל שלושים, שמעתם פעם פטנט כזה? זה הדיסק שיש לכם בפנים עם ה-120 שעות, פחות משקל. למה הדפסנו מאתיים אלף, מחלקים בחינם בתל אביב בכל המקומות, כתבו בווי נט השבוע שאני מפשע את הילדים. כאילו כאילו, בשביל שיהיה להם סיבה לכתוב, כאילו, כאילו, הם מראים סרטי אימה זה לא מפחדים הילדים, בכלל לא, רק אם אני אומר שתל אביב עומדת להיות מופצצת, אחרי שקראתי את זה אצלהם בווי נט, אז זה נקרא שאני מפחיד, הם אמרו לי שהם יפציצו את תל אביב, אז אני עשיתי קלטת, אז מה? אין שכל.

אבל אני אמרתי בהרצאות, שאני יודע שהם יפלו בפח והם יפרסמו אותי בעל כרחם, כי הם לא יכולים להתעלם, כל בית אב בתל אביב מחלקים לו דיסק, כמו זה שקיבלתם, רואים הפצצות זה, מי לא מסתכל, סרט מתח, כולם פותחים. אז ז"א "מאויבי תחכמני מצוותיך" אז למדתי מווי נט עצמם.

טוב, עוד הסבר יש, מה שהקב"ה ציוה להביא כסף וזהב ולעשות מהם את המשכן, מפני שכל תכלית המשכן לא היתה שהשראת השכינה תהיה רק במשכן, היא תהיה במשכן, אבל לא רק במשכן. הקב"ה לא התכוון שנביא כסף וזהב רק שיהיה משכן השראת שכינה, אלא התורה אמרה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אני לא מבקש שהשכינה תשרה בתוכו במשכן, אני רוצה בתוכם - בתוך הלב של כל יהודי אני רוצה להשרות את השכינה. ומה הכוונה? כוונת התורה שהמשכן יביא קדושה בכל החיים הגשמיים שלנו, לדוגמא, המטבח הישראלי צריך להיות בית המקדש, שהוא יהיה בתכלית הכשרות, הכשרות המקסימלית. אני יצאתי נגד שטראוס מאוס עם מלקי מאוס, בתימנית אומרים מאוס, וכשאני יצאתי נגד לא הרבה יצאו, רק אני, אבל ב"ה הרבה יהודים הפסיקו לאכול בגלל חילולי השבת של החברה הזאת ועלית, והפסיקו. והרב לנדא לא הסכים, עכשיו שהחליפו את הרב לנדא ברב רובין אז עכשיו הפסיקו, וגם חסידי גור הפסיקו, וגם חב"ד הפסיקו, לא מהסיבות שלי, מהסיבות שלהם. אבל שטראוס מאוס לא אוכלים. כן. לא אוכלים. אז ז"א שהמטבח של ישראל צריך להיות בית המקדש שיהיה בתכלית הכשרות, חדר האוכל צריך להיות בית המקדש, כל מה שאוכלים שלא יהיה באוכל חס ושלום חשש של גזילה, וצריך לתת מלחמו לרעבים, וצריך להפריש מעשרות ותרומות וכו', חדר השינה צריך להיות בית המקדש ממש, לשמור על טהרת המשפחה, שיצאו בנים קדושים. במסחר צריך להיות בית המקדש, שההן שלך יהיה צדק והלאו שלך יהיה צדק, ולא יהיה איפה ואיפה, ולא אבן באבן, כל הדינים, שיהיה משא ומתן באמונה, בית המקדש במסחר. והעיקר, שכל מה שעושה כיהודי צריך להיות מקודש בכל  מעשיו הגשמיים, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, מעשיך שלך, מעשי חול יהיו לשם שמים. לכן ציותה התורה להביא עם מהשכן ולעשות את המשכן בכסף וזהב, לקדש את הכסף והזהב, הכוונה לקדש את החיים הגשמיים, שכל פרוטה ופרוטה שאדם רוכש תהיה מקודשת ולא יהיה בה גזילה ולא הונאה ולא ריבית, ולא ביטול תורה ותפילה, כמו שהיום אנשים עונים בפלאפון באמצע התפילה, כי מישהו צלצל מהעסק או מישהו מחפש אותו לפגישה וכו' וכו'. וכן מצינו אצל כהן גדול, שחז"ל אומרים, שהמכנסיים היו מכפרים על גילוי עריות של כל ישראל, המכנסיים שהיה לובש מכפרים על גילוי עריות של כל ישראל, האבנט שלו של הכהן גדול היה מכפר על הרהור הלב, הציץ שהיה לו במצחו וכתוב עליו שם ה' היה מכפר על עזות, המעיל שהיה לובש היה מכפר על רציחה, כל כך היה מקדש את הדברים הגשמיים שלו, עד שהבגדים שלו הביאו כפרה לבני ישראל. וכן מצינו בחכמים ז"ל, ששולחנו של אדם בבית, היום יש לכם שולחן שאוכלים עליו, מכפר על האדם, פעם מזבח היה מכפר, היום שולחנו של האדם מכפר. כי יכולים להגיע למדרגה כזו לקדש את השולחן שיהיה כמו מזבח, ואצל התימנים זה ידוע, זה מזבח, לכן אומרים עליו דברי תורה, לכן אומרים עליו שירה, לכן שומרים עליו. וזה רצון התורה שתהיה קדושה בכל הדברים הגשמיים, כי לא מספיק שישמור על הקדושה רק בשעה שלומד ומתפלל ואח"כ יהיה איש חילוני, אלא כל מה שעושה יעשה בקדושה, ובזה מקיימים "שויתי ה' לנגדי תמיד".

ז"א כל יהודי ויהודי צריך לקדש את חיי היום יום שלו ולהגיע לדרגה כזאת שה' ירצה להשכין שכינתו בתוך ליבו. ואפשר להגיע לזה רבותי, אבל צריך רצון וכוונה אמיתית, אם אין רצון וכוונה אמיתית לא מגיעים לכלום. יש הרבה אנשים שיש להם כוונות אבל לא רצויות אלא לא רציניות, הם מתכוונים הרבה דברים אבל הם לא מתכוונים למעשה, אם היו מתכוונים למעשה אז היו גם עושים.

עכשיו אני רוצה לומר לכם דבר חשוב ביותר, יש מצוה אחת שנתבקשתי לפעול בעבורה מאד מאד והתחלתי בהרצאה לפני יומיים, והיום זה פעם שניה. בקשה שנתבקשתי מגדול הדור, הרב הגאון הרב שטיינמן שליט"א, שבא והטריח את עצמו לביתי ועלה שלש קומות ללא מעלית ברגליו בהיותו בן 96, לבקש ממני שאני אפעל בענין של טהרת משפחה. להציל את בני ישראל ובנות ישראל מכרת, בגלל שלא שומרים טהרת המשפחה. יש כאלה גם ששומרים פחות או יותר ולא יודעים בכלל את הדינים כי לא למדו אותם כמו שצריך. אז יודעים שצריך לשמור, יודעים מה לפרוש מה מו מי, בערך, אבל אם לא עושים בדיוק זה לא מועיל, ז"א אדם יכול לחשוב שהוא שומר, האשה יכולה לחשוב שהיא שומרת, והם עוברים על כרת כל פעם, בגלל שהם לא למדו את הדינים כמו שצריך. בחור ובחורה חרדים לפני שמתחתנים מלמדים אותם תקופה מוקדמת לנישואין את כל הדינים האלה בפירוט, אחרת אי אפשר לבנות בית יהודי על טהרת הקודש בלי לדעת את הדברים האלה. וזה דבר שהרב הרגיש שאי אפשר לוותר עליו, ולאור ההצלחה שנעשתה, פעולה נפלאה ע"י אנשים שאכפת להם, והצליחו מתוך עשרת אלפים נשים לשכנע 6000 נשים שישמרו טהרה וקדושה, והן מרוצות לאין שיעור לאחר מכן, וזה הפסיק מסיבת חוסר אמצעים, אז ביקש ממני הרב אם אני יכול לקחת את הדבר הזה ולהרים אותו להביא אותו לכל מקום שרק אפשר. ואני הסכמתי. אז אני אראה לכם את המפגש הנדיר הזה,ש הרבה אנשים פקחו עיניים ולא האמינו שדבר כזה היה, אבל מה לעשות, יש סרט שמעיד על הדברים, והדברים מדברים בעד עצמם, בואו נראה ואח"כ אני אסביר, בבקשה.

 

הרב: ברוך הבא הרב, ברוך הבא בשם ה', ה' יברך אתכם.  בכבוד רב. פה כבוד הרב.

הראש ישיבה רוצה כסא רגיל

הרב אמנון: זה רגיל, זה רגיל הרב, אין לנו משהו אחר.

הרב שטינמן: אתה יכול להתחיל

הם עושים פעילות נפלאה של טהרת המשפחה, רואים שאפשר להגיע לדברים מדהימים, הרב אמנון עד היום עושה ענק, כנראה שאחד ועוד אחד עד הסוף זה בסוף שווה גם מאה אלף. יש שם איזה קשיים, קראנו לידידנו שהחזיק את הכל קוראים לו קראוס. הראש ישיבה באמצע הפגישה אמר, הרב אמנון יצחק גברא דמרא סייעא, (אדם שה' עוזרו) הוא צריך לקחת, זהו. הראש ישיבה אמר: דבר טוב צריכים לעשות מיד, אני לא יודע מי עוד קיבל "גברא דמרא סייעא" אבל אם קיבלת כזה קומפלימנט, אז הבקשה של הראש ישיבה שמתברר שאפשר להגיע היום מגיעים היום לשתי שליש מהברוטו, מתוך 10,000 שמות שבאים קרוב לששת אלפים מצליחים. ז"א שאפשר להגיע ל, נכון שזה לא בבת אחת, רב אמנון רגיל בד"כ אולמות של אלפי אנשים, להחזיר אחד זה שניה בשבילו

הרב: אמנון: לא נכון לא נכון, אני עבדתי על יהודי אחד שבע שנים בשביל שיחזור בתשבה, שבע שנים רדפתי אחרי יהודי אחד בשביל שיחזור בתשובה, אבל יום יום, יום יום, זה היה ספר, פעם הייתי מסתפר אצל מישהו חילוני והייתי הולך אצלו יום יום להשפיע עליו, כל אלה שהיו מסתפרים אצלו היו חוזרים בתשובה והוא לא, והייתי כל הזמן צריך לשכנע אותו לשכנע שבע שנים עד שהוא הסכים לשמור שבת וטהרת משפחה והכל, שבע שנים.

כנראה שאם סלמנדרא לוקח 7 שנים אז גם להחזיר אותו בתשובה לקח 7 שנים.

הרב אמנון: אבל יום יום ממש, זה היה עבודה.

הרב שטינמן: אבל זה כדאי.

הרב: אמנון: כן

הרב: שטינמן: לפום צערא אגרא

הרב אמנון: כן. המרח"ו אומר ששבעים שנה כדאי לאדם לרדוף אחרי רשע להחזירו בתשובה, רבינו חיים ויטאל.

אתמול שאלו את הראש ישיבה מה עדיף, שבת או לשלוח את הילדים לחינוך או טהרת המשפחה, והראש ישיבה אמר טהרת המשפחה. שני סיבות, סיבה אחת זה שניים, שהם מצילים שניים מכרת, סיבה שניה שהראש ישיבה אמר, שזה עכשיו שהם עוברים איסור, חינוך הראש ישיבה אמר זה הרבה יותר כדאי, אבל עכשיו קודם כל... ככה הראש ישיבה אמר.

הרב אמנון: אני יודע שהם עשו תכנה, ובתכנה הזאת יש להם את כל הפרטים, נתתי להם כמה עצות באותו יום שהייתי, מי שמחזיק אותם הפסיק להחזיק אותם?

הוא הפסיק, הוא חזר חזרה, יש מקום לפתוח עוד 4 כאלה, וכדאי לקחת את הנסיון שלהם, עם מה שאמרתי מקודם אז נשב אחרי זה על כל הפרטים, הרעיון הוא להכיר כל בן אדם לדעת מה האישיות שלו ולהתחבר, וניסיםג דולים מאד. הרב מליז'נסק שהיה אצל הראש ישיבה לפני חודש

הרב אמנון: רגע אבל הוא ירד מזה או שהוא ממשיך

- הוא ימשיך בעזרת ה', אבל עוד... עוד... אולי ביחד, אנחנו נדבר על הפרטים. קודם כל הראש ישיבה מבקש אם אתם יכולים לקחת את זה על עצמכם כפרוייקט,

הרב אמנון: אני אשמע את כל הפרטים ובעז"ה כל מה שאני יכול לעשות אני אעשה, בשביל מה אנחנו פה בעולם, בשביל לעשות משהו למעשה.

- אני חושב שיצטרכו בערך שלשים עובדות זה הרבה מדי?

הרב אמנון: אני לא יודע עוד מה הפרויקט, אני צריך ללמוד אותו, אני אלמד אותו ואני אדע, אולי אפשר בפחות אולי ביותר

הרב שטינמן: את זה התחיל רענן

רענן גם התחיל, רענן התחיל

הרב שטינמן: הוא אומר שהוא השיג הרבה תועלת. הרבה הרבה.

הבעיה שבארץ ישראל יש יותר ממנין חילונים, יש יותר ממנין חילונים בארץ ישראל.

הרב אמנון: דרך הרשימות שאנחנו עושים בחברותות בללמוד וללמד, אפשר גם אותם לחבר לתוך הפריוקט הזה

יש את הרב ברזל בן של ר' אברהם, קוראים לו צבי יוסף, אברך מאד חשוב, אז הוא כל ערב שר' אמנון הולך לעשות בכל עיר, הם שולחים אנשים ושואלים מי רוצה ללמוד עם חברותא ומחברים ממש אברכים שלומדים כל ערב.

הרב אמנון: יש כבר יותר מ-400 חברותות שתחברו, אבל יש ביקוש יותר מזה, האברכים חסרים, לא המעונינים.

הראש ישיבה שאל את ר' אמנון איפה הוא רוצה לקבל את הראש ישיבה, במשרד יש לו הרבה דברים יפים להראות, בבית או ב משרד, אז הוא אמר שהוא רוצה ברכה לבית זה יותר חשוב, מגיע לו אני חושב.

הרב שטינמן: ה' יעזור שיהיה לך כח, העיקר שכל היהודים שאתה מציל אתה לא יודע כמה שזה מגיע לך שכר. כל יהודי שאתה מחזיר אתה לא יודע מה שזה.

הרב אמנון: ה' יברך אתכם הרב באריכות שלמה ובריאות שלמה ואיתנה.

ברכה לאשה ולילדים שיהיה סיעתא דשמיא פה בבית.

 

אז רואים שכל יהודי שאתה מציל אתה לא יודע מה שזה, כל יהודי שאתה מציל אתה לא יודע כמה שכר יש בזה, יהודי. הרב לא בא בשביל שאני אחזיר יהודים בתשובה, שאני אציל אותם מכרת ושיזכו לטהרת המשפחה. אז היינו בנתניה, 102 טפסים של נשים שקיבלו על עצמן טהרת המשפחה, והבאנו את זה לרב שיברך, אז הוא אמר קודם כל עצם זה שהן קיבלו על עצמן זה הברכה הגדולה ביותר, וגם אני מוסיף את ברכתי בענין זה. אז אנחנו החלטנו בעזרת ה' לזכות את כל מי שמעוניינת ומי שמעוניין. אני אסביר רק, מספרים סיפור ששאלו את בגן אם הם שומרים טהרת המשפחה, אז הוא אמר אני שומר, אני לא יודע מה אשתי עושה. אז אנחנו מתכוונים שזה לא יהיה ככה, כן? כי אי אפשר לשמור טהרת המשפחה לבד, זה נקרא שלא שומרים, אז לכן צריך לדעת שטהרת המשפחה זה מחייב את שני הצדדים, אז לכן מי שרוצה אנחנו ניתן לו כרגע טופס וימלא את הטופס ואנחנו נעביר את זה לברכתו של הרב שטינמן, וגם אנחנו נברך, ויש לכם את זה בשקיות את הטופס, תוציאו את הטופס, ומי שרוצה בעזרת ה' ניתן לה גם דיסק שמסביר בסרט את הדברים שנעשה בצורה מיוחדת ביותר, ובעזהי"ת גם מי שמוכנה לעזור, להדריך או לעודד נשים לטהרת המשפחה, זכות גדולה שגדול הדור מבקש, והברכה היא לא פשוטה, לא כל אחד זוכה לקבל ברכה מגדול דור, אז לכן זו הזדמנות נפלאה, שכל מי ש יכולה ורוצה או לתת לאחרים זו ההזדמנות שלנו בעזרת ה', אז אני אעשה הפסקה לשתי דקות למילוי טפסים ואנחנו ממשיכים מיד.

נדבר על האקטואליה מה קורה כרגע לקראת ההתחממות עם סוריה וצפון קוריאה ואיראן וכל המרעין בישין, וגם ניתן אפשרות לשאלות ותשובות, ובסוף ניתן לכם גם כמה הפתעות. אז בבקשה, תן לנו מוזיקה, ובינתיים ימלאו.

רבותי, כרגע דווחתי שיש חשש גדול שאני מגייס אתכם למלחמה על תל אביב. צלצלה אשה עכשיו ודיברה איתו, ואמרה לו מה הוא מתכוון הרב, הוא מתכוון לגייס אתכם שמה בכפר סבא שתבואו להלחם נגד החילונים בתל אביב? איייי, נפלא מאד.

יהודים יקרים, לפני שאנחנו עוברים לשאלות ותשובות והלכתם לשתות קפה, כל הכבוד שהאולם מאפשר לכם זאת, אנחנו נברך את אלה שתרמו למניה, יש מניה של אלף דולר למי שלא יודע, למי שמשתתף במבצע של חלוקה עכשיו של מיליון אנציקלופדיות בחינם לכל היהודים בארץ ישראל, אז תרמו מניה לע"נ.....

אנחנו עוברים לשאלות ותשובות, ואני בין הדברים אשחיל את הדברים של סוריה וכו'. כן, מי רוצה לשאול שאלה ראשונה, בבקשה תן לבחור פה.

 

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: שלום

 

ש. בקצרה, אני בתהליך חזרה בתשובה ב"ה, וכרגע אני במסגרת צבאית בקבע שאני עושה יומיים יומיים, יומיים בבסיס ויומיים בבית, לשמור על אחידות של תפילה אני משתדל מאד, תפילין כל יום ואם זה תהילים וקביעת תורה, וכאילו שאני בבסיס זה קצת קשה גם מבחינת שבתות, זה שבת כן שבת לא, ואני משרת בזה זכותי, משרת ליד קבר יוסף, בשומרון, אז אתה, אם אתה יכול לתת לי עצות איך לשמור על, איך לקיים את מה שצריך

 

הרב: מה אתה מרגיש שאתה מפספס?

 

ש. אני לא יודע אם אני עושה דברים כמו שצריך, אם זה מספיק

 

הרב: מה?

 

ש. התפילות ה

 

הרב: אתה מתפלל או לא?

 

ש. כן

 

הרב: נו, אז אתה מתפלל, מה עוד?

 

ש. השאלה מה וכמה ואיך

 

הרב: כמה להתפלל? שלש ביום

 

ש. לא רק שחרית מנחה ערבית אני מקפיד

 

הרב: אז מה?

 

ש. מבחינת גמרא, מבחינת דינים מבחינת הלכה

 

הרב: מה  ללמוד?

 

ש. כן

 

הרב: כמה זמן יש לך ביום?

 

ש. זהו, שאני בבסיס זה לא כל כך

 

הרב: כשאתה לא בבסיס אז לפחות ארבע שעות ביום, כשאתה בבסיס, יש לך אפשרויות? שעתיים?

 

ש. כן

 

הרב: אז תלמד שעתיים.

 

ש. זה משנה אבל תורה, גמרא, דברים כאלה

 

הרב: אתה יודע ללמוד כבר גמרא? עוד לא

 

ש. עוד לא

 

הרב: אז צריך ללמוד את זה בימים שאתה לא נמצא בבסיס, ואז תוכל ללמוד עם חברותא. אם אתה רוצה חברותא אנחנו נסדר לך, בשקיות יש את הפרטים, תצלצל ובעזרת ה' נסדר לך מישהו שילמד איתך, זה אחד, לא רק אתה, כל אחד שנמצא פה אנחנו יכולים לסדר לו חברותא ש ילמד איתו חינם אין כסף. בסדר? גם נשים שרוצות ללמוד נסדר בעזרת ה' כפי יכלתנו.

עכשיו, תלמד פרשת השבוע עם מפרשים שתכיר, תלמד הלכות שתדע מה יעשה ישראל, מה צריך מה מותר מה אסור, וקצת ללמוד סיפורי צדיקים שתכיר את המאורות הגדולים שעמדו לעם ישראל. זה בשלב הראשוני, ואח"כ תתקדם בהתאם.

 

ש. וברכה אם אפשר לאחותי בעזרת ה' מתחתנת

 

הרב: שמה

 

ש. רוית בת יהודית

 

הרב: תזכה לחופה בקדושה ובטהרה

 

ש. אמן. וגם בשבילי, אני ובת זוגתי ענת

 

הרב: אתה שמך?

 

ש. שמי שחר בן ציון ויהודית והיא ענת בת דוד ואוליה

 

הרב: תזכו לבנות ביתכם בית נאמן בישראל בטהרה, בקדושה, וזרע חי וקיים

 

ש. אמן. תודה רבה

 

הרב: תהיה בריא. תן לו מאחורה מאחריו.

 

 

ש. ערב טוב לכבוד הרב ולכל הקהל הקדוש

 

הרב: ערב טוב ומבורך

 

ש. יש משהו שאני רציתי לפני שאני רציתי לומר כמה דברים שמציקים לי, ולדבר בשביל כל עם ישראל ואני אומר את זה גם לעצמי, בעיקר לעצמי, אנחנו המדינה שלנו, כל מה שאנחנו עוברים, אם זה עם השיחות שלום ושצריכים לנהל שיחות עם כל החמאס, חיזבאללה, מצרים עם כולם, אנחנו שוכחים שמה שיכול להוציא אותנו מהבוץ זה לנהל את השיחות האלה רק לכיוון אחר, לכיוון מלך העולם הקב"ה. ובמקום לשבת על השולחן הדיונים אנחנו נשב לשולחן ארוך, ואם כל אחד יקבל את זה על עצמו, זה מה שיוציא אותנו מהבוץ וזה הסוד הגדול שאף אחד בעצם לא תמיד מבחין בו. רציתי קודם כל להגיד את זה. ודבר שני, רציתי לומר קודם כל שאני מאד מתרגש לעמוד פה ולדבר עם כבוד הרב, ולבקש בקשה רק ברכה לאשתי, לרפואתה ולהצלחתה

 

הרב: שם?

 

ש. אורלי בת רחל תזכה לרפואה שלמה בריאות והצלחה

 

ש. אמן אמן, תודה רבה כבוד הרב.

 

הרב: תהיה בריא, תן לבחור פה לימינך. כן. אתה שחקן כדורגל, לא?

 

 

ש. יכול להיות, פרצוף מוכר אולי, טוב, שלום ערב טוב לכבוד הרב

 

הרב: שלום וברכה

 

ש. אני שומע את ההרצאות שלך הרבה זמן, יש לי שאלה, יש לי כמה שאלות, ורציתי לשמוע את תשובת הרב. "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ויצר אלהים את האדם", למה בעצם אלהים ברא את האדם? הרב אמר הקב"ה הוא טוב, ומדרך הטוב להיטיב, ובשביל להיטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה, אלו הם בני האדם לצורך הענין, בני האדם מקבלים בעולם הזה את החי, את הצומח, את כל הטובות שהקב"ה יכול לתת, ובעולם הבא את הגן עדן וכו' וכו'. השאלה שלי היא כזאת, למה מלכתחילה מה ראה אלהים טעם ליצור את האדם ולהיטיב לו, מלכתחילה בכלל, אל תברא, אל תיטיב, אל תעשה כלום, האם יש פה ענין של סיפוק עצמי לקב"ה, האם כשם שברא אותנו בצלמו ובדמותו וטבע בנו רצונות ורגשות, האם גם הוא אלהים יש בו רצונות ורגשות, משל למה הדבר דומה, אדם הולך בשוק ורואה עני פושט את ידו, הוא נותן לו כסף, למה הוא נותן לו כסף, האם כדי לעשות לעני הזה טוב או אולי כי כואב לי בלב, ואני רוצה להיטיב לו. זה אני רוצה להמשיל לקב"ה שברא אותי, אותנו, כדי להיטיב, אז אולי יש פה ענין של סיפוק עצמי? זו שאלה אחת. השאלה המורכבת פה היא, אם אנחנו אומרים שיש פה ענין של סיפוק עצמי, סיפוק עצמי אנחנו יודעים שזה ענין של בעלי מגבלה כבני אדם כמוני, אז גם כאן תהיה השאלה, אם זה לצורך סיפוק עצמי, אנחנו אומרים שאלהים הגדול אין לו הגבלה, שהמגבלה היא שייכת לבני אדם, מה הטעם אם לא לסיפוק עצמי, זו השאלה?

 

הרב: אם היית שומע את כל ההרצאה שלי אז היית מקבל גם את התשובה באותה קלטת שאתה מצטט. הקב"ה אין לו שום צורך, אין לו שום אילוץ, אין לו שום חסר שהוא בא להשלים ואין לו סיפוק משום דבר, הוא לא חסר כלום כי הוא מושלם, והוא לא צריך משהו כי הוא לא מוגבל, והוא השלם האמיתי והוא המציאות היחידה. לפני שהוא ברא את האדם אז מה הוא עשה לשיטתך?

 

ש. אני יכול לשאול את זה עוד פעם

 

הרב: אני אענה, אבל לשיטתך?

 

ש. שיטתי אין לי שיטה

 

הרב: נו, אז הבנת? אז ז"א הקב"ה לא ברא בגלל שהיה לו צורך וחסר, כי אם כן היה צריך להיות אתה מבין שגם העולם הזה יהיה נצחי מהתחלה כמוהו, כי כל הזמן יש לו את החסר, ומה פתאום הוא נזכר עכשיו לפני חמשת אלפים שבע מאות ומשהו?

 

ש. אמרו שהיו עולמות קודמים

 

הרב: נכון

 

ש. ונהרסו ונחרבו ונבנו עוד הפעם

 

הרב: נכון. אבל זה צריך להבין מה זה נחרבו ונהרסו וכו', זה מושגים שהם רוחניים קבליים בענינים של עולמות גבוהים, ויש לזה השתלשלויות שהן נגרמות אלינו, אבל הקב"ה ברא עולם שלם ומושלם, זה עולם של המלאכים, הם לא חסרים כלום, הם לא זקוקים לכלום, אין להם שום צורך, אין להם כלום, הם רק משרתיו הנאמנים, אז אם הוא ברא כאלה שאין להם שום צורך, ברגע הוא בורא ברגע הוא מחסיר אותם או מאדיר, אז פירושו של דבר שאפשר היה לברוא גם אותנו שלמים בשלמות כמו של מלאכים, נכון? אבל אין בזה שלמות, זה חסר, זה חסר. למה? כי הם לא בעלי בחירה, היחידי שיש לו בחירה זה האדם שנברא בצלמו של הקב"ה שיכול לבחור בין טוב לרע, ולהיות כמו אלקים. מה פירוש, לעשות מה שבא לו. כל דבר הוא יכול לעשות, אמנם יש על זה חשבון, אבל הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה לעשות. הוא צריך לבחור מה הוא רוצה לעשות. וכשאתה בוחר לעשות את מה שהקב"ה מבקש ממך, אתה בעצם מתדמה לאלקים כמה שיותר, ככל שאתה עושה יותר ממה שהוא אמר אתה נהיה יותר אלוקי, ואתה הופך להיות כמו מלאך אבל בבחירה ולא בכפיה, כמו שהמלאך נברא, ז"א זה השיא שאתה יכול להתקרב ל"בצלמנו כדמותנו", וזה העונג הכי גדול שיכול אדם להשיג כיון שהוא לא מקבל אלא הוא בעצמו הגיע לזה, הוא לא אוכל חינם, הוא לא פושט יד, והוא מגיע לזה בזכות עצמו, אז יש בו צד מן האלוקות שהוא שולט בעצמו במאה אחוז להגיע לדבר הזה. עכשיו הקב"ה לא צריך שום דבר, והוא לא מאולץ בשום דבר, ז"א הקב"ה מתנהג איתנו רק לפי המושגים שהוא נטע בנו, כגון רחמים, הטבה, נדיבות וכו', זה מושגים שבנו, ואנחנו מתרגמים את מה שהוא עושה לפי זה. לכן אמרו חכמים ז"ל, דיברה תורה כלשון בני אדם, כי אי אפשר לדבר בלשון של הקב"ה, כי המושגים שלנו הם כאלה, שיש כעס ויש חמלה, ויש רצון ויש אונס ויש ויש ויש, זה צדדים שנטועים בנו, אז התורה מדברת איתנו כלפי הבורא גם במושגים שנבין כביכול אם אנחנו עושים את רצונו או לא, אבל לא במצב שהקב"ה "ויחר אף ה'" אז שהוא מתרגז, אלא "ויחר אף ה'" זה כלפנו שנדע מה עשינו או לא עשינו, אבל לא כלפיו, כי כלפיו הוא מושלם גמור שאין בו שום חסר. הבנתיוך?

 

ש. הבנתיוך. יש לי שאלה נוספת.

 

הרב: הבנתיוני

 

ש. הבנתיוני. האם אני מעניין אותי לדעת כל הנושא של התהוות העולם ובריאת העולם, האם היה הכרח קיומי שהעולם הזה התקיים ורק אלהים ברא אותו, או שהוא בהחלטו ברא אותו והוא החליט על צורך הקיום

 

הרב: בדיוק. כשעלה ברצונו יתברך ברא.

 

ש. טוב, זה רק סיוע מה שאי אפשר להוכיח את האדם

 

הרב: למה, אם היה הכרח לפי שיטתך הראשונה בשאלתך אז העולם היה צריך להיות ק יים כל הזמן, כי היה הכרח שהעולם יהיהקיים. ואם הוא קיים רק פרק זמן משמע שלא היה הכרח.

 

ש. על זה אני אשאל שאלה נוספת ואחרונה הרב

 

הרב: בבקשה

 

ש. אנחנו אומרים שהעולם היה תוהו ובוהו לפני כן

 

הרב: בתחילתו, בתחילתו כשהוא נברא,

 

ש. ואלהים ברא את העולם הזה כל כדור הארץ והיקום יש מאין

 

הרב: נכון

 

ש. כשכתוב תוהו ובוהו, תוהו ובוהו בפירוש שלו זה שממה לצורך הענין, שממה זה אי סדר אבל החומר יש, אם כן

 

הרב: לא ככה זה היה בדיוק, אבל לא חשוב, כן.

 

ש. הבאתי פה פסוק שמצאתי בפרשנות

 

הרב: על העיני

 

ש. בספר ירמיהו פרק ד' פסוק כ"ג, ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו שממה תהיה כל הארץ, ז"א הוא מסתכל על הארץ, יש בלגן, יש לצורך הענין יש חומר, ואם אנחנו עושים לפי שיטת לימוד של התורה, הגזרה שווה או היקש, איך שקוראים לזה, אנחנו רואים תוהו ובוהו, תוהו בוהו ז"א שהיה חומר, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מים היו, יש חומר, איך אנחנו מוכיחים שהוא הקים את היש מאין, לפי הבראשית ברא אלהים היה חומר רק סידר אותו בצורה כזאת של אורגניזם חיים וכו'.

 

הרב: טוב, אז עכשיו אני עושה לך חיפוש, ואני מביא לך עכשיו את הדרשה שאמרתי לפני מספר ימים, רק רגע, תוהו ובוהו שניה, תוהו ובוהו, ואני אלמד אותך את הרמב"ן, הרמב"ן מסביר את זה בספר בראשית על הפסוק הראשון, הוא מסביר בדיוק את מה שאתה שואל, ונתתי דרשה ארוכה בנושא זה, תיכף זה יעלה אבל אני אגיד לך עוד דבר, תגיד לי משהו אחר, אתה מקיים ה יום מצוות או לא מקיים מצוות?

 

ש. משתדל

 

הרב: מה זה משתדל?

 

ש. מה שיוצא

 

הרב: מה זה יוצא?

 

ש. אני קם בבוקר, מניח תפילין, פה מסתיים היום.

 

הרב: מניח תפילין וזהו?

 

ש. זה הכי חשוב

 

הרב: אני חושב שזה מוגזם, יותר מידי. למה אתה בחרת דווקא במצוה זו?

 

ש. אין לי מ ושג, אני גם שומר שבת, משתדל

 

הרב: אה גם משתדל, אתה בחור משתדל

 

ש. השתדלות, השתדלות זה הכי חשוב

 

הרב: כן, אבל אתה משתדל שאר היום לא להשתדל

 

ש. העבודה קשה בחומר ובלבנים  מוציאה אותי מ

 

הרב: אבל זה כמה, שמונה שעות מקסימום, לא?

 

ש. אצלי זה קצת יותר

 

הרב: קצת יותר?

 

ש. כן

 

הרב: כמה 16?

 

ש. עשר, 11, 12

 

הרב: נו, אבל יש לך מספיק עוד חצי יממה

 

ש. אח"כ עייפים

 

הרב: אה, אתה עייף מהעבודה

 

ש. בודאי

 

הרב: הבנתי, אז אתה הולך לעבוד בשביל להתעייף ולנוח ולקום עוד הפעם לעבוד להתעייף ולנוח עד שבסוף אתה תהיה מאכל לתולעים וזהו

 

ש. בשביל זה יש שבת מנוחה

 

הרב: טוב, בא אני אלמד אותך עכשיו את הזה, אני לא מוצא כנראה בחיפוש

 

ש. ידעתי שלא תהיה תשובה

 

הרב: לא לא יש, יש, אני אביא לך את זה מתוך המקור, מהרמב"ן, שניה הרמב"ן, הרמב"ן שניה, אתה חייב לקרוא את ההקדמה הזאת, אתה חייב לקרוא אותה היא ארוכה מאד, תיכף שניה, הנה, ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור, הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת ואין אצלנו בלשון הקודש והוצאת היש מאין אלא לשון ברא, שאנחנו אומרים ברא זה את היש מן האין, ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הווה מן האין התחלה ראשונה, אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, סתם בשביל ציור כרגע כמו גז, אין בו ממש, גז זה ממש אבל כמו, כאילו בשביל הציור, אבל הוא כח ממציא, הכח הזה שהוציא אותו שהוא דק מאד ואין בו ממש הוא כח ממציא מוכן לקבל התשורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, הוא יכול לצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון הנקרא ליוונים היולי, החומר ההיולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר. ז"א ברגע הבריאה הראשון שהקב"ה ברא, הוא ברא את כל הבריאה עד סוף כל הדורות הכל נמצא בהיולי ברגע הפתיחה, אבל יצר ועשה, אחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן, ז"א בתוך ההיולי היה בכח בפוטנציאל, היה את כל הבריאה עד סוף הדורות, ומהחומר הזה ההיולי הוא הוציא ויצר ועשה את כל מה שהיה בזה בכח הוציא לפועל.

 

ש. באיזה שלב בדיוק יצר את ההיולי הזה?

 

הרב: כל יום ביומו עד סוף הדורות, ביום הראשון ברא את האור וכו' ביום השני את המים, ביום השלישי... כל דבר הוא הוציא, תראה גם רש"י הכל נברא ביום הראשון ואח"כ הכל יצא בששת ימי בראשית, כל דבר ביומו, אבל הוא כבר היה, רק הוציא אותו לפועל, שים לב. וגם כל האלף הזה הראשון שהיה, היה מונח כבר בהיולי, רק מוציאים אותו החוצה, וגם האלף השישי שאנחנו בו נמצאים כבר היה, רק מוציאים אותו החוצה מהכח אל הפועל, ואני ואתה יכולים להוציא מן הכח שנמצא כבר אל הפועל, מי זוכה? מי שמצליח להוציא מן הכח אל הפועל. אבל זה נמצא, עכשיו הזכות שלנו זה להוריד ולברוא בעצם את מה שקיים למעלה בעולמות ולהוריד אותו למעלה, זה נקרא השתלשלות כלפי מטה, שים לב. עכשיו הוא ממשיך ואומר, ודע כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד, דהיינו רוחניות וגשמיות, כן, והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, מהאין מהאפס המוחלט, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשה מהם, עכשיו כל דבר שנמצא בעולם עשוי מהם. הלאה, ממשיך, מהחומר הזה שקראו היולי היוונים, נקרא בלשון הקודש תוהו, והמילה נגזרה מלשונם בתוהה על הראשונות, תהיה, אתה יודע מה זה תהיה, שאדם תוהה ובוהה, מפני שאם בא האדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקרבו בשם אחר, כי אין דבר ברור, כאילו מה זה, ז"א הבריאה בהתחלה החומר ההיולי אי אפשר היה לקרוא לזה שם, למה? כי עוד לא היה דבר שיצא מן הכח אל הפועל, אז לכן זה נקרא תוהו. כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל, ואחר כך הצורה הנלבשת לחומר הזה, כשזה מגיע ממצב של כח לפועל וכבר מתלבשת בצורה, זה נקרא בלשון הקודש בוהו, מה זה בוהו? בו - הוא, קודם היה תוהו, לא היה כלום כאילו רק היה האופציה שיהיה, מתוך התוהו יצא הבוהו. כמו עשוהו זה נקרא עשו הוא - שתי מילים שהם מילה אחת, וככה הקב"ה אמר את מה שהבנת אחרת, שהעולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני, אז מה זה תוהו ובוהו ושממה שראית בנביא? שהעולם עדיין היה שומם, מה זה שומם? כשאנחנו רואים מדבר, אנחנו אומרים מדבר שממה, אין כלום, אתה לא רואה כלום שאתה יכול לצייר עליו נגיד, חוץ מעצם הקרקע אין פה כלום. אז התוהו זה היה השממה, וממנה נהיה הבוהו - היצירה שיצאה למעשה, הבנת? אז הפירוש, אז זה הפירוש, אז לא התחמקתי.

 

ש. הפירוש הראשון נתן לי תשובה כבר לכל השאלות, תודה רבה.

 

הרב: תודה רבה מותק, אבל רגע מתוק, אני לא מסכים שאתה תניח רק תפילין,

 

ש. אנחנו לא עשינו עסקה בהתחלה

 

הרב: אני בלי עסקאות, תשמע, אני רוצה שתבין דבר אחד, אין לך שום קושי לקיים את כל המצוות, אולי אתה חושב שזה הרבה, אולי אתה חושב שזה מחייב, אולי אתה חושב שזה מוגזם, אין יותר קל מקיום מצוות, למה? קודם כל אני עושה מה שנכון, ומה שאמיתי, וזה האושר הכי גדול להסתלק מהספיקות, אני לא חי בספק, אני חי על פי האמת, אמת קשה לא קשה זה לא מעניין אותי, כמו שאדם מתגייס לצבא, הוא צריך לפעמים למסור את נפשו למות,  נכון? והוא הולך על זה, וההורים שלו מסכימים, הם גידלו אותו לא בשביל למות, הם רצו שהוא יחיה, למה - כי הוא מבין שזה האמת שלו, הוא ככה מבין, אז הוא הולך בשביל זה, פה לא מבקשים ממך למות, לחיות, לחיות, ולא מבקשים שתמסור את הנפש, עוד לא, ציצית, טלית, תפילין, שמע ישראל, תפילה, מה אתה עושה, אתה מבקש מהקב"ה, יש לך הזדמנות לבקש מהקב"ה לבקש מה שאתה רוצה, לא טוב? יותר קל לדבר עם בעל הבית, לבקש ממנו העלאה שהוא יוריד בשעות, שכח מזה, הוא לא מוותר לך על כלום, 12 שעות אם תרצה או לא תרצה, אין חופשות, ולו אתה שומע, מי הוא? בשר ודם, מאיפה יש לו כסף לשלם לך? ממנו. אז למה אתה צריך אותו שיבר אם אתה יכול לקחת לבד, הוא יכול לעבוד אצלך, למה אתה עובד אצלו? אבל מה, אם תתחבר לקב"ה הוא יתן לך ישירות, הכל יהיה לך, הכל יהיה לך, וזה לא השקעה כל כך גדולה, זה קל מאד. אבל לא אתן לך לעמוד הרבה זמן, אתה ההזדמנות שלי כבר להראות תשובה אחת ששלחו לי ובשבילכם, בשביל שאתם כפר סבאים אינטליגנטיים, אז אני אראה לכם עכשיו פה תשובה מדהימה, התברר לי שפסקל אמר את מה שאני אומר בהרצאות, מה הוא אמר, תשמעו ואני מביא לכם את זה מתוך הויקיפדיה, תשמעו, תשב מתוק ואני מביא לך, ההימור של פסקל או הימור הפתאים של פסקל הינו החישוב שערך בלז פסקל מאבות תורת ההסתברות התומך בתאיזם, מה זה תאיזם? הם אוהבים הכל עם עיזים, תאיזם זה האמונה בקיום האלקים, יש אתאיזם - אלה אנטי, לא מאמינים כופרים, ויש תאיזם, תאיזם זה אנחנו המאמינים, אתאיסט זה מי שהוא לא מאמין. ומציג את חסרונות פסקל, מציג את החסרונות של האתאיזם - אי אמונה בקיומו של האל. והוא עשה חישוב כזה, פסקל הציג את החישוב תוך התייחסות להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו. עכשיו אני שואל אותך, יש אפשרות שהקב"ה קיים ויש אפשרות שלא, יש אפשרות שיש שכר ועונש ויש אפשרות שלא, שאין כלום, שמתים סתם, אני מספר את זה פחות מסובך ממה שהוא אבל אני דווקא רוצה להיות נצמד לדבריו בשביל שיראו שהדברים האלה הם לוגיים הגיוניים וכו', ותשמעו את הביקורת עליו ותתעלפו מצחוק.

נניח כי הסיכוי לקיומו של האל לעומת אי קיומו הינו חמישים חמישים אחוז, נכון? כי אף אחד לא יכול להוכיח נגיד, אני כן יכול, אבל נגיד שלא יכולים להוכיח ועומד דתי ועומד חילוני כופר, ומתווכחים, זה אומר האמת שלי מאה אחוז, זה אומר האמת שלי מאה אחוז, ואני מאמין שאין כלום ואתה מאמין שיש. זה לא יכול להביא הוכחה וזה לא יכול להביא הוכחה, נגיד, אז מה הסיכוי של כל אחד? שווה, חמישים חמישים אחוז, אי אפשר לנטות לאחד יותר מן השני. עכשיו עומד השלישי ומסתכל על שניהם וצריך להחליט עם מי הוא הולך, האם הוא הולך עם זה שהוא מאמין או הולך עם זה שלא מאמין, אז קודם אני אגיד את הדוגמא שלי ואני אצמד אח"כ אליו. אם אני אומר שיש שכר ועונש, גן עדן וגיהינום והוא אומר שאין כלום, אדם מת אוכלים אותו תולעים וזה הכל, עכשיו הסיכוי הוא חמישים חמישים, אם נבדוק עכשיו את התאיסט שהוא אומר שאין כלום, אז לפי דבריו מה יקרה כשהוא ימות? הוא הולך לאבדון, אוכלים אותו תולעים ואין המשך, נכון? אם הוא צודק אז הוא גם צודק לגבי המאמין, אז גם ההוא הדתי ימות, יאכלו אותו תולעים וילך לאבדון, כי המאה אחוז שלו הוא כלפי שניהם,  נכון? זה אם הוא צודק. אם צודק הדתי, כשהוא ימות לאן הוא ילך? לגן עדן, הוא עבד על זה כל ימי חייו, לא רק הניח תפילין, הוא עשה עוד, אז הוא הולך לגן עדן, ואם הוא צדוק, אם הוא צודק הדתי לאן הולך החילוני? לגיהינום, עכשיו נעשה מה יותר משתלם, אם האתאיסט החילוני צודק, כשהוא מת לאן הוא הולך? לאבדון, ואם הו אלא צודק לאן הוא הולך? לגיהינום, בכל מקרה הלך עליו, אבל הדתי אם הוא צודק הוא הולך לגן עדן, ואם הוא לא צודק הוא הולך לאבדון, אבל יש לו סיכוי אחד מתוך שתיים שהוא הולך לגן עדן, מי לא קופץ על זה? אחד מתוך שתיים לעומת אפס סיכוי, אפס סיכוי, זה לא יותר טוב? יותר טוב. אז מי אהבל להיות חילוני? זה פסקל מוכיח. תשמעו מה הוא אומר.

נניח כי הסיכוי לקיומו של האל לעומת אי קיומו הינו חמישים חמישים אחוז, אם אדם הינו תאיסט, מה זה תאיסט אתם כבר יודעים, דתי, מאמין, וישנו אל, הרי שיזכה לאושר נצחי בגן עדן, הוא הרויח אין סוף, אך אילו האל אינו קיים במותו יחדל מלהרגיש דבר מה, הוא לא הרויח ולא הפסיד, אפס, עתה נניח כי אותו אדם הינו אתאיסט, שזה לא מאמין, אם אין אל גם הוא יחדל מלהרגיש דבר מה במותו, זה אפס, אבל אילו האל אכן קיים הרי שיענש לנצח בגיהינום אין סוף. והוא מציג טבלת נתונים שמוכיחה את זה במספר, מהטבלה ניתן לראות כי אתאיסט לעולם אינו מרוויח בעוד שהתאיסט לעולם אינו מפסיד. פסקל התעלם מהזמן והכסף אותו מקדיש התאיסט לעבודת האלקים, זה מוסיפה ויקיפדיה שהם האהבלים שהולכים על הכיוון השני, כי הם טוענים שהוא התעלם מהזמן והכסף אותו מקדיש התאיסט לעבודת האלקים, מה הכסף שאני מקדיש לעבודת האלקים? קניתי תפילין פעם אחת, קניתי טלית פעם אחת, קניתי ציציות עשר פעמים, קניתי מזוזה וקניתי מצות ובניתי סוכה ומדרימה, בסדר? זה ההוצאות שלי, וכמה הם בזבזו רק, מסעדות, דיסקוטקים, בילויים, חרית, כל הדברים אכלו ויצא אחרי חצי שעה. אני מכל ההשקעה הכספית, כמו שלמדנו, כסף וזהב למשכן, זה נשאר לעולם נצחי וה' משרה שכינה ואני אקבל על זה עוד גן עדן בהתאם, כל הוצאה שלי זה הכנסה, כי אני אקבל על זה תמורה, כל הוצאה של החילוני זה הפסד גמור, זה הולך לעזאזל, אז הם טוענים שהוא לא התחשב בהוצאות של הדתיים, כאילו החילונים חיים ממים, שתו מים, כמו אייבי נטען, שתו מים, אין אוכל, שתו מים, לא על הכסף, גם מים עולה כסף, אבל זה מה שכתוב כאן, מכל מקום, גם אם הסיכוי לקיומו של האל יהיה, שימו לב, אפס נקודה אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס אחד, הרווח של התאיסט המאמין מקיומו של אל יהיה אין סוף, אין סוף הרווח, הרווח אין סוף.

פעם הדגמתי את זה בדוגמא שתבינו, אם לדוגמא אומרים לבן אדם, בן אדם, אתה על כל הפצ'י שאתה עושה, הפצ'י אחד אתה מקבל מיליון דולר, כמה הפצ'י אתם חושבים הוא יעשה בדקה? אה? הוא יקנה קופסא בורדוגן, יכניס את זה בנוחריה, וכל רגע אפצ'י אפצ'י אפצ'י אפצ'י אפצ'י בלי הפסקה, מיליון דולר, משתלם או לא אפילו שהנוחרי תהיה ככה אדומה, אפשר להשתיל אח"כ אף חדש, במיליון דולר אין בעיה, אפשר להשתיל ראש גם, אבל אפצ'י אפצ'י, עכישו תקשיבו, זה רווח משתלם, יש רווח יותר? אתם מכירים מישהו שמרויח יותר מאפצ'י? אין דבר כזה. אפילו ביל גייטס אמרו שהוא בשביל להתכופף להרים מאה דולר, מאה דולר להתכופף להרים לא משתלם לו, למה? כי עד שהוא ירד וירים הוא מרויח 1800 דולר, עשו חשבון לפי הנכסים שלו כמה זמן כל שניה הוא מרויח, אז יוצא שבהתכופפות הוא מרויח 1800, לא כדאי להתכופף על מאה, מכל מקום אבל זה לא כמו אפצ'י כי אפצ'י זה מיליון דולר, וזה יותר מהר מלהתכופף, נכון? עכשיו תקשיבו, שבעים שנה השקעה, אתה שם את כל הכסף, את כל הבריאות, אתה עושה מסירות נפש בשביל הקב"ה, שבעים שנה אתה עבד ה' עובד קשה קשה קשה, שבעים שנה, לעומת נצח כמה זה? זה אפילו לא האה של האפצ'י, ואתה מקבל על האה  נצח, אז לא שווה שבעים שנה להשקיע בשביל לקבל נצח? צריך להיות מפגר כלכלית בשביל להשקיע במשהו אחר. מי שלא משקיע בתורה ובמצוות הוא פסיכי. פסקל אומר.

עכשיו נמשיך, לעומת זאת אם אלקים אינו קיים, הפסיד התאיסט את כל הזמן שהשקיע באלקים ובאמונתו, וכן יתברר שלחינם קיים את מצוות הדת, ולדעת פסקל וכן בבחינה מתמטית, ההפסדים האלה זניחים ושואפים לאפס, לעומת זאת אם הסיכוי לקיום האל יהיה אפס אחוז, יפסיד התאיסט בוודאות, אם יהיה אפס אחוז. אתאיזם כזה בו אתאיסט פוסל את קיום האל לחלוטין נקרא אתאיזם חזק או אתיאזם נוקשה. עד כאן זה דברי פסקל.

עכשיו שימו לב יהודים יקרים, ביקורת על הטיעון, יש לכם כח לזה או שאני אפסיק? יש? כי אתם תזכו, בזכותכם כולם ידעו את התשובה על הביקורת על הטיעון. אז יש כאלה שטוענים כנגד פסקל על מה שהוא אמר, מי? האתאיסטים. אז מה הם טוענים, מה שהם טוענים אני מפריך. תקשיבו, על הטיעון הושמעה ביקורת ונטען כי הוא אינו מהווה נימוק מספיק להאמין באלקים, שמעתם, זה נקרא לא מספיק עדיין להאמין באלקים, למה? ראשית, לא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות או סיכויים, הם קובעים כך, אם אדם אכן אינו מאמין באלקים הוא יכול להשתכנע שכדאי לו להאמין, אך זה לא יגרום לו להאמין בקיום האל, ככה הם קובעים. הדבר הקרוב ביותר שהוא יוכל להשיג הוא העמדת פני מאמין, ככה הם אומרים, דבר שמרבית הדתות אינן מקבלות כאמונה. שמעתם טיעון? אנחנו נחזור עליו תיכף.

שנית, פסקל לא לקח בחשבון את ההסתברות שהאל אינו רוצה שיאמינו בו, שמעתם? הוא לא רוצה. ודווקא את המאמינים הוא ישלח לגיהינום, איזה טיעון חכם. אני יעצור אותי שוטר ויגיד לי שמע, אתה עברת על החוק ואתה צריך לשלם עכשיו רפורט ונשלול לך את הרשיון, ואני אומר לו מי אמר לך בכלל שהחוק רוצה שאני אקיים, החוק רוצה שאני יעבור לכן אני נוסע מהר, ואתה תעוף מפה. אם אני אשאל אותו מאיפה אני אומר את זה, אני אגיד לו מויקיפדיה, תסתכל בערך פסקל ותראה שאני צודק.

אח"כ כתוב, אמנם הדבר נשמע כאבסורד, אולם הדבר נמצא בבחינת אפשרות, הוא מסוגל להחליט החלטות שלאדם ישמעו לא הגיוניות. זה שתי טענות דיביליות ראשונות, ועכשיו השלישית הטענה חזקה, הטענה החזקה ביותר נגד הטיעון, כי הנה קיימות אלפי דתות ואלפי גירסאות של אלקים, שרבות מהן גורסות שקיים עונש למי שמאמין באל אחר, כך למשל, אם התאיסט מקבל את הטיעון והופך להיות יהודי דתי, קיים סיכוי שהוא טעה בכך שאינו מאמין בישו ובמוחמד למשל, ולכך ישלח לגיהינום בכל אופן, לאחר שבזבז את זמנו על אמונה באל הלא נכון. וכך כדאיות התאיזם הופכת לאפס, בהנחה והסבירות לנכונתה של כל אמונה זהה בדיוק לסבירות נכונותה של כל אמונה אחרת, בעוד שכדאיות האתאיזם אינה אפס מוחלט אלא שואפת לאפס, למה הם לא אומרים, האתיאזם יכול להשתלם יותר עקב חסכון בזמן ובכסף המושקע בדת, כמו שהזכרנו למעלה. עד כאן הביקורת על מה שהוא אמר, הם לא מפריכים את הנוסחה שלו, הם רק אומרים אפשר להגיד ואפשר להגיד ואפשר להגיד, ואני אתרגזתי מאד מהטיעונים הדיבליים האלה, ואני לא מוכן להשאיר אותם לויקיפדיה, לכן אנחנו מכניסים תגובה שם וזו תגובתי: אני חוזר על כל הקטעים שהקראתי שהם טענו כביקורת ואני מפריך.

על הטיעון הושמעה ביקורת ונטען כי הוא אינו מהווה נימוק מספיק להאמין באלקים, ראשית, לא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות או סיכויים, ואני עונה, ניתן ועוד איך. למשל, מי שאינו מאמין שיש לו סיכוי להרויח בפיס, עוד פעם, מי שאינו מאמין שיש לו סיכוי להרויח בפיס, כיון שהסיכוי להרויח הינו קטן מאד בשיעור של אחד למיליונים, הרי במידה ויגדל הסיכוי לאחד מתוך שניים כפי הוכחת פסקל, הרי שבודאי יאמין שצריך לנצל את הסיכוי ולרכוש הגרלה, כיון שאין סיכוי גדול מזה, מעבר לזה זו ודאות גמורה. עד פה הבנתם? אחד מתוך שתיים זה הסיכוי הכי גדול שאדם יכול להשיג. אם היו אומרים שאם אתם קונים הגרלה בחוץ ויש פה הגרלה, ואחד מתוך שניים מרויחים מיליון דולר, מי לא היה קונה עשר עשרים מאה מאתיים שלש מאות הגרלות, כי ברור שמכל שתיים הוא מרויח אחד. אז להגיד שלא ניתן לשנות אמונה או חוסר אמונה בגלל כדאיות או סיכויים זה דבר טפשי שלא נשמע כדוגמתו.

אח"כ הם ממשיכים ואומרים, אם אכן אדם אינו מאמין באלקים, הוא יכול להשתכנע שכדאי לו להאמין, אך זה לא יגרום לו להאמין בקיום האל, ואני עונה, אמונה יכולה להתחלף בן רגע, כפי שמצוי בכל עת, שבמה שלא האמנו עד עתה הננו מאמינים כעת, כיון שנתבררו לנו הדברים. דוגמא יש אנשים שלא מאמינים שתהיה מלחמה על תל אביב, וכשתהיה המלחמה על תל אביב אז מה יתברר, שהם לא האמינו נכון ועכשיו הם מאמינים שיש מלחמה על תל אביב, הם גם יודעים ומרגישים, אז אפשר שהחוסר אמונה יתחלף לאמונה, אפשר או אי אפשר? אפשר. ומה שלא האמנו שבכוחנו לעשות הוברר לנו לאחר זמן מה שאנחנו מסוגלים, נכון? אומרים לאחד, תרים עכשיו את זה, הוא אומר השתגעת, מי יכול להרים את זה, זה מאה קילו, הוא לא מאמין שהוא יכול, אם מכניסים אותו למכון לתקופה של שנה שנתיים ומאמנים לו את השרירים הוא יכול להרים יותר ממאה קילו,  נכון? אז כרגע הוא לא מאמין ומחר הוא כן יכול להאמין. מי אמר שאי אפשר?

ולפעמים צריכים אילוצים מסויימים להביאנו להכרה ולמציאות שלא האמנו בה עד עתה. אדם עשיר, עשיר, הוא לא מאמין שהוא יהיה עני, כי יש לו כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה כסף שהוא לא מאמין, מה שלא יקרה, מלחמה ..... אין דבר כזה שהוא יהיה עני, נכון? נכון? אספר לכם על אחד שלא האמין שהוא יכול לרדת מנכסיו, קוראים לו מיידוף, הוא גנב מיליארדים מאנשים וחי מלך בכיפת העולם, הוא לא האמין שהוא יהיה עני, והוא גם לא האמין שיענשו אותו מאה שנה בכלא! אז מה זה משנה אם הוא לא האמין? יש אנשים שהם לא מאמינים שהם ירדו לגיהינום, וודאי שלא מאמינים שהם יהיו שם לנצח, והם יהיו. אז מה אם אתה לא מאמין? זה שאתה לא מאמין זה לא אומר שלא יקרה.

האדם אינו מאמין כיון שאין זה כרגע ריאלי בעיניו להאמין, וזה מכמה סיבות שונות סובייקטיביות, לדוגמא, החברה ברובה אינה מאמינה, והוא אינו מוכן לטרוח לברר את הדברים כמו שהכוזרי, מלך כוזר, עשה בירר התגייר וגייר שש מיליון איש מהאזרחים שלו. אז למה הוא לא מאמין כרגע? כי הוא אומר תראה, כולם לא מאמינים מה אתה רוצה שאני זה.... זה בגלל שאתה לא רוצה לטרוח לברר. האמונה גם כרוכה בעבודת הבורא, אז לכן הוא לא מאמין, כי הוא עצלן מטבעו ואינו מוכן להשתעבד ולהתחייב. אז זה לא שהוא לא מאמין, יש לו סיבה למה הוא לא מאמין, לא משתלם לו. הדת לא קוסמת לו בארחותיה, אז לכן אינו מעוניין אפילו לשמוע, מה אתה השתגע, אני אהיה שחור, אני אלך ככה כמו אלה מבני ברק, מה אני פינגווין, מה קרה לך? אז הוא לא מעלה בדעתו, אז הוא לא מאמין, לא בגלל שאי אפשר להאמין, לא שאי אפשר להוכיח, הוא פשוט לא מעוניין מהסיבה הזו. או אחד שגדל בבית או באורח חיים חילוני והוא אינו רוצה להאמין שהוא חי בטעות עד עתה עם הוריו, לא רוצה להאמין, יש ילדים שלא רוצים להאמין שהם מאומצים, הם חושבים שהם הילדים של ההורים, והם לא יודעים שקנו אותם, והם מאומצים, יש הרבה ילדים שלא מאמינים, מה לעשות, אבל המציאות היא כזאת. אז זה לא אומר שאנשים לא מאמינים בגלל שזה לא מסתבר או לא ניתן להוכחה, רוב הלא מאמינים זה בגלל שלא משתלם להם כרגע, זה הכל.

ממשיכים ואומרים המבקרים, הדבר הקרוב ביותר שיוכל להשיג הוא העמדת פני מאמין, הם אומרים מי שלא האמין מהתחלה לעולם לא יוכל להאמין והוא רק יעמיד פנים של מאמין שזה דבר שמרבית הכתות אינן מקבלות כאמונה. ואני טוען על זה קביעה טפשית ושרירותית, משום שלמעלה ממיליון איש ואשה שלא האמינו בתחילה, הינם היום הדוקים גמורים ומאמינים גדולים בעלי תשובה, אמונה ניתנת לרכישה מהרבה טעמים שלא אפרט כעת, אבל אני מצרף מספר פסוקים שימחישו לנו שהאמונה אינה דבר נרכש ופרגמטי - מעשי, שימו לב.

כתוב בספר שמות פרק י"ד, "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו", מתי זה קרה? אחרי שהם ראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, זה גרם - ויאמינו. אז קודם לא האמינו, ועכשיו מאמינים. "וימרו על ים", כתוב היו מקטני אמנה, אמרו כשם שאנחנו עולים מכאן מצד זה אף המצרים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו, עד שרמז להם הקב"ה לים והקיאם ליבשה. אז כתוב "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" לפיכך "ויאמינו בה'", אבל מתחילה לא האמינו, כי היה להם פחד, המצרים מאחורה, הים מקדימה, איך אפשר להחלץ מפה? אבל כשהם ראו אותם זרוקים על שפת הים לידם, אז "ויאמינו". רואים שמה? האמונה מתחדשת, קודם לא היתה ועכשיו נהייתה.

בספר יונה כתוב "ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננווה נהפכת", מה כתוב? "ויאמינו אנשי ננווה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. אז בא הנביא יונה ואמר להם ויאמינו. "ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר" "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" בספר תהילים. כתוב באבן עזרא, תקשיבו טוב, והיה ואם היו עוד מקצת ישראל שלא יאמינו באות האחרון שאתה עושה משה רבינו, תעשה האות השלישי ויאמינו, למה צריך שלוש אותות? כי אם בשניים הראשונים לא יאמינו בשלישי יאמינו. כתוב ויעש האותות לעיני העם וזה האות השלישי שהוא והיו לדם ביבשת, הוא חלק מהמכה הראשונה בעשר המכות העתידיות לבוא ואז האמינו. אז ז"א יכול אדם לא להאמין, לא להאמין, ולהאמין. אז מי אמר שזה רק להאמין לפנים? המבקרים הטפשים. ז"א ויאמינו בה' שהוא אמת, והאמינו במשה שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצוונו. בקיצור יש פה עוד הרבה ראיות, אני מדלג עליהם, אבל מפה רואים שמה שהם טענו זה הכל טפשי ולא ראוי אפילו.

עכשיו תקשיבו, רבינו בחיי על שמות פרק י"ד פסוק ל"א אומר, "ויראו העם ויאמינו" היראה והאמונה עיקר כל התורה, וכתב רבינו חננאל, כי האמונה מתחלקת לארבעה חלקים, אמונה בקב"ה, אמונה בנביאים, אמונה בעולם הבא, ואמונה בגואל צדק שיבוא ויגאלנו. אמונה בקב"ה כמו שכתוב בדברי הימים ב' כ', "האמינו בה' אלקיכם ותאמנו" וכמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אמונה בנביאים נתחייבנו לשמוע בדבריהם שנאמר "מי האמין לשמועתינו" בישעיה נ"ג. אמונה בעולם הבא, שיש להאמין כי יש עולם הבא ויש שכר טוב מעותד לצדיקים, וזהו שאמר דוד ע"ה בתהילים כ"ז, "לולא האמנתי לראות בטוב ה'", אמונה בביאת הגואל שזה פינה גדולה בתורה, זה מה שכתוב בישעיה כ"ח "הנני יוסף בציון אבן, אבן בוחן פינת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש, וכל המאמין יש לו זכויות הרבה, זה מה שנאמר באברהם שהיה שורש האמונה, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. והנה הוא זוכה גם לגן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. וזוכה לחיי עולם הבא, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה. ומי שאינו מאמין בכל אלו, עליו הכתוב אומר, לא יאמין שוב מני חושך וצפוי עלי חרב. ואינו זוכה לגאולה, שנאמר ביחזקאל כ' "וברותי מכם המורדים והפושעים בי", וכתוב בתהילים ל"א, "אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה", אז הקב"ה נוצר אמונים, ועל אותם שאין בהם אמונה משלם את ענשם כעושים בגאווה. ואינם זוכים לחיים שנאמר "הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה", עד כאן לשון הרב, רבינו חננאל ז"ל. ומפני שהאמונה היא יסוד כל התורה כולה תקנו לנו רבותינו ז"ל בתפילה ובברכות לענות אמן, שזה נגזר מלשון אמונה, ומלשון הודאה שמקבל עליו דברי המברך ומודה בהם. זה מה שאמרו רבותינו ז"ל, אמן קבלה, אמן שבועה, אמן קיום. ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך. ויש עוד ראיות, אני מדלג.

שנית הם אמרו, פסקל לא לקח בחשבון את ההסתברות שהאל אינו רוצה שיאמינו בו, מהפסוקים למעלה שדילגתי כבר ברור מה הוא רוצה, שיאמינו בו ושיקבלו שכר. ואח"כ הם אומרים ודווקא את המאמינים ישלח לגיהינום,  נכון אני עונה, את המאמינים שאין להאמין הוא ישלח לגיהינום, שכל סברותיהם הם מן הכרס בין ארוחה לגרפס. אז באמת אלה שמאמינים בשטויות האלה הם ילכו לגיהינום, זה מה שהוא רוצה. אמנם הדבר נשמע כאבסורד, הם מתנצלים, מוכנים להתלות באבסורד ולא להאמין והעיקר לדחות את האפשרות מהסיבות שמנינו למעלה, ואין צורך בכלל להאמין, רבותי, ניתן להוכיח למי שמוכן ללמוד ואינו עצל. קחו קלטת מבראשית שלי בוידאו, או באתר שופר. נט ותראו את כל ההוכחות שמספיקות לכל בר דעת שגמר כיתה א'. מי שגמר כיתה א' מבין שאין ברירה, זו האמת. הם אומרים, אולם הדבר נמצא בבחינת אפשרות, נכון אפשרות אבסורדית. האל מוכן להחליט גם החלטות שלאדם ישמעו גם לא הגיוניות, כל זאת הם עושים כדי להכחיש את מציאות האל ולהעמידו בנתונים אבסורדיים, אבל כל בר דעת מבין שהרי אם הבורא נטע בנו את האבסורד כבלתי מתקבל ונדחה, מדוע הוא אינו פועל כפי שנטע בנו? בשעה שברור ומסתבר שמי שברא או יצר דבר מה רוצה שיצא חפצו ממנו, לפי רצון שימושו ממנו, למשל היתכן שממציא הטלפון התכוון שלא ידברו דרכו? היתכן שממציא הגלגל התכוון שהגלגל יעמוד תמיד? היתכן שממציא החשמל התכוון שישבו בחושך? ככה הטענות הטפשיות שלהם שהוא מתכוון שיעשו מה שהוא לא מתכוון. אח"כ הם ממשיכים את הטענה החזקה שלהם, נגד הטיעון כי קיימות אלפי דתות ואלפי גרסאות של אלקים שרובם גורסות שקיים עונש למי שמאמין באל אחר, למי מן הדתות אני עונה, יש בכלל הוכחות מוצקות לדבריהם, חוץ מגרסאות לאמונה ללא בסיס כלשהו הניתן למבחן לוגי או עובדתי, כל ענינם של הדתות השונות בהסתמך על סיפורי אנשים ונשים, איך למשל הם אומרים, אם אתאיסט מקבל את הטיעון והופך להיות דתי, קיים הסיכוי שהוא טעה בכך שאינו מאמין בישו ובמוחמד למשל. ואני עונה, שתי הדתות הללו מאמינות בתורה שלנו במאה אחוז, והיא הבסיס שלהם, רק שאינטרסנטים מסיבות הידועות להם שכתבו מחדש וסידרו את התורה לפי רצונם, ואת זאת לא עשו ישו שרי ולא מוחמד שרי שהיה אנאלפבית. הם ממשיכים ואומרים, לכן ישלח בגיהינום בכל אופן לאחר שבזבז את זמנו באמונה באל הלא נכון, ואני עונה נכון. זה מדובר על מי שבודה מליבו ללא הוכחה תורות חדשות לבקרים, אך מי שמחפש את האמת בכל מחיר, כגון, יתרו שהיה כהן לעבודה זרה ושבר את כל פסליו כיון שראה שאין בהם ממש, שולח ה' אליו את משה איש האמת לגיירו. וכן מלך כוזר, שעבד עבודה זרה מבלי דעת כשהוא עובד שלא כראוי את אלקיו, שלח לו ה' מלאך שיעוררו, ואמר לו כוונותיך רצויות אך מעשיך אינם רצויים כדי שיחפש את הדרך הנכונה, עד שנתגייר בעצמו וגייר שש מיליון מבני עמו. וכן מי שמבקש לדעת את האמת, שלח לו הקב"ה את פלוני ואלמוני ואת אמנון יצחק כדי שיענו לו תשובות ויחזור בתשובה סוף סוף ולא יתעכב מהסיבות שמניתי למעלה.

והם ממשיכים, וכך כדאיות התאיזם הופכת לאפס, שטויות והבלים, שמעתם? התאיזם זה הדתיים, הופך לאפס. אני אומר, שטויות והבלים, למה? שימו לב, שהרי שתיים ועוד שתיים שווה ארבע, וזה ניתן להוכיח, לעומת זאת יש אין סוף תשובות שאינן ארבע, ז"א רק אמת אחת יכולה להיות, נכון? שתיים ועוד שתיים זה ארבע, נכון? פעם שאלה אותי אשה אחת, אמרה תגיד לי אתה לא חושב שאתם קיצוניים? אמרתי לה כן אנחנו קיצונים, כן אנחנו קיצונים. למה אתם קיצונים? אמרתי לה משום שהאמת היא קיצונית. למה האמת צריכה להיות קיצונית? אמרתי לה תעני לי את שש ועוד שש כמה זה? אמרה לי 12, אמרתי לה ואם אני אומר שזה 11, אז היא אמרה זה לא נכון, אמרתי אבל אני אומר 11 וחצי, אמרה לי לא נכון, 11.9, אמרה לי לא נכון, אז 11.9999999 אמרה לי לא נכון, אמרתי לה סלחי לי את מאד קיצונית. למה? כי שש ועוד שש זה רק 12, כל תשובה אחרת היא שקר, שקר. שתיים ועוד שתיים זה ארבע, לא חמש, לא שש, לא שבע, לא שמונה, לא תשע, לא 10, לא 11, לא 12 לא 200 לא 300.... כל התשובות האפשריות זה בלוף, רק תשובה אחת אמת, נכון? נכון? אז ז"א הטענה, הטענה, תקשיבו עוד פעם מה הם אמרו תקשיבו, הם אמרו שכדאיות התאיזם הופכת לאפס בגלל ריבוי הדתות, שמעתם? אז אני עונה, שתיים ועוד שתיים זה ארבע, וזה ניתן להוכיח, לעומת זאת יש אין סוף תשובות שאינן ארבע, האם נאמר את הטענה הדבילית שכדאיות התשובה ארבע הופכת לאפס בגלל ריבוי התשובות האפשריות השקריות הנוספות, מי אומר דבר כזה? זה כתוב בויקיפדיה, אנציקלופדיה למפגרים. אם משאירים דבר כזה זה פיגור. בעוד שכדאיות האתאיזם אינה אפס מוחלט, אלא שואפת לאפס, ואני עונה, שבעים שנה מול נצח זה לא השקעה כלל, לעומת הרווח האפשרי, זוכרים את האפצ'י? זה האפצ'י. וכן כולנו פועלים, שימו לב, כל ימי חיינו אנחנו שוקלים חשבונות של סיכוי, רווח והפסד בכל נושא וענין שאינו ודאי אצלנו. כל הזמן אנחנו שוקלים, כדאי או לא כדאי, יש סיכוי או אין סיכוי, יהיה פה רווח או יהיה פה הפסד, ואז אנחנו מחליטים, נכון? אז למה על החיים שלנו אנחנו לא עושים סיכוי רווח והפסד, שלפי פסקל יש לנו רק סיכוי אם נאמין ואפס סיכוי אם לא נאמין, ולא מדובר על קניית דירה או עסק או קניית רכב או משהו, מדובר על החיים שלנו ושל הילדים שלנו. איך בן אדם הולך לכיוון שלא מאמין כשהוא מפסיד את כל הסיכויים?

עכשיו שימו לב, מה הם אומרים, מה הם אומרים, הם אומרים שיש לנו לדוגמא הפסד, נכון? מה הם אומרים? האתאיזם יכול להשתלם יותר, שימו לב מה הם אומרים, שמי שכופר משתלם לו יותר, למה? עקב חסכון בזמן ובכסף המושקע בדת, כמו שהסברתי קודם, שקודם זה הכל הופך אצלנו למה? לשכר נצחי, לעומת מה שמבזבזים לעזאזל,  נכון? אבל בואו תשמעו מה אני טוען עכשיו, האם  נאמר שתקופת החיזור של החילונים אחר בחורה, למטרות נישואין, שלבסוף לא יצאו לפועל, הן הפסד גמור, האם נאמר על השנים שהוא חיזר אחריה ובסוף לא יצא כלום, האם נאמר שזה הפסד גמור? הרי באותה שעה ההנאה מעצם החיזור והתקוה שהיתה נטועה בהם מילאה את כל חלל ליבם ואינה הפסד כלל, נכון? ההפסד הוא רק בסוף, אבל במשך הזמן מה היה? לא הפסד, נכון? הלאה, האם ההשתוקקות והריצה בכל יום של כל בעלי העסקים לעסקם מתוך תקוה שעסקיהם יפרחו וישגשגו אינה מספיק טובה ומהנה לשעתה, האף שלבסוף לא העשירו ואולי הפסידו?

ועתה חשבו, האם כל הריצה של האתאיסט לכיוון בית קברות ללא  תכלית הינה מהנה יותר מהציפיה בהנאה מתוך תקוה עד הרגע האחרון של התאיסט המאמין שתתברר רק לאחר המיתה, על זה נאמר "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" ז"א הדתי עד הרגע האחרון הוא חי בהנאה רק מעצם התקוה אפילו שיש עולם הבא. חוץ ממה שהוא נהנה בחייו מהמצוות, אבל זה יש לו עד הסוף, ואילו ה חילוני כל רגע שמתקצר חייו הוא נכנס לדכאון כי עוד מעט הוא הולך למות סופית ולהיות מאכל לתולעים, אז ז"א אצלו כל הזמן יש הצטמצמות של ההנאה.

נחזור עכשיו  לדוגמאות אחד ושתיים, במידה והמחזר יודע מראש שלא יעלה החיזור יפה, והם לא יתחתנו, או בעל עסק יודע שיפסיד כל ממונו, האם כדאי להם להתחיל? אם אומרים לך שהבחורה הזאת שאתה רוצה להתחתן איתה, היא בכלל לא מעוניינת ולא יצא מזה שום דבר, לא יצא שום דבר, כדאי לדם להתחיל ולבזבז חמש שנים של חברות, מה שנקרא, אצל החילונים, ואח"כ לחפש מחדש או שלא כדאי? כדאי לאדם שבטוח שבסוף הוא יפסיד את כל הונו, הוא יעבוד עשר שנים ובסוף יפסיד את כל הונו ויהיה עני מרוד, ז"א הוא היה עשיר, רגיל כבר בעשירות, ופתאום הוא צריך לחפש שקל תרומה, הוא יתחיל? הא? לא יתחיל. אם כן אם תאמר כן, אם תגיד כן, אולי יש טמבל שיגיד כן, הרי שכדאי גם לתאיסט לחיות כדתי, גם לתאיסט כדאי לחיות כדתי, נכון? אפילו אם יהיה הפסד בסוף, נכון? אבל מה, הוא כל הזמן הרויח את החיים בהנאה ובתקוה, וגם את מה שהוא עשה. ואם תאמר שלא, כיצד האתאיסט חי רגע אחד שלא ישאר מ כל עמלו כלום ויפסיד את כל אשר רכש בידיעה מוקדמת מראש, הרי כל מה שאתה אוסף בנינים קרקעות, כסף וזהב, תכשיטים, כל זה ישאר לאחרים, אתה תהיה מאכל לתולעים, ואתה והלך על זה כשיש לך אפשרות אחרת, ואתה הולך על זה. אתם שללתם את האפשרות שחיזור אפילו לכמה שנים או עסק שיכשל לא כדאי, אז אם אתה יודע שבסוף אתה מת ואין כלום, איך אתה משקיע בזה בכלל רגע, איך אתה נשאר בזה רגע? אלא מה, כאתאיסט תאמר שכדאי לחיות בינתיים ממה שיש וליהנות למרות הידיעה האבדנית, כן, כי אתה אתאיסט עקשן אתה, כן? אך המסקנה הרציונאלית של התאיסט הדתי המאמין, ולא אבסורדית של האתאיסט אומרת, שכדאי לחיות וליהנות מכל מה שיש בינתיים כדרך מחשבתו של האתאיסט, ולבסוף לחיות לנצח  נצחים וגם לקבל שכר על כל מה שנהנינו וטרחנו ויגענו לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן אמן. אז יש עוד מישהו שרוצה להשאר פה חילוני? יש עוד מישהו שרוצה להשאר פה חילוני? אתה ממשיך להסתפק רק בתפילין או שאתה כבר מבין שלא כדאי להסתפק בתפילין? אתה רוצה הרבה דברים, אתה צנוע? אבל אני נדיב, לכן אני יש לי מידת הקב"ה ואני אתן לך ציצית וכיפה ואתה תתחיל, לא כזאת קטנה. בבקשה. זה נקרא בן של מלך.

 

ש. ברכת שהחיינו

 

אמן.

 

חלוקת ציציות. מי עוד רוצה? מי עוד? אבל תשימו, שימו עליכם. חלוקת כיפות.

מי רוצה לקבל חצי שעה ללמוד בספר ארחות צדיקים אני מחלק חינם.

כל הנשים מקבלות בחינם דיסק על טהרת משפחה, לבוא מצד שמאל.