נתניה - סודות האפיקומן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב לעילוי נשמת שלמה בן חיים,

זיכרונו לחיי העולם הבא, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.

הערב גם לעילוי נשמת הוריים, נוחתם עדן.

אנחנו קרובים לפסח,

ונחדש לכם כמה חידושים חשובים מאוד

על הערב הזה של ערב פסח שמחכים לו שנה.

אנחנו נדבר הערב על האפיקומן,

שבעצם קוראים לו אפיקומן.

במסכת פסחים, קט ז,

מתבאר

עומק גדול בעניין שחוצים את המצה האמצעית. יש שלוש מצות,

לוקחים את האמצעית וחוצים אותה.

שומרים את החצי הגדול למצוות האפיקומן,

ואת החצי הקטן מניחים בתווך בין שתי המצות השלמות.

למה עושים זאת?

משום שדרכו של עני היא לאכול פרוסה קטנה,

ועד כדי כך מגיעים הדברים שגם אם הוא אוכל חצי מצה,

פעמים לא אוכל אותה בשלמות, מניח חצי מהחצי

ליותר מאוחר, כי הוא עני מסכן,

הוא לא יודע אם יהיה לו עוד אוכל,

אז אם הוא יאכל את הכל היום, מה יקרה אחר כך?

אז הוא דואג תמיד להמשך, ואפילו מחצי הוא עדיין חוצה.

לכן משאירים בין שתי המצות השלמות דווקא את החצי הקטן,

וקוראים לזה לחם עוני.

זה היה הלחם שהיו אוכלים בני ישראל במצרים.

המצרים האכילו אותם מצות,

כי המצות מתעכלות לאט.

העלות של מצה זולה מאוד קמח ומים.

לא צריך להמתין לטפיחה ולא כלום.

וכך היו מנצלים,

משעבדים את היהודים באופן כזה שמאכילים אותם,

בדומה למה שמאכילים החמאס,

את האנשים שלנו במנהרות.

מעתה מאירים הדברים שכתב רשי הקדוש.

למעשה שתי המצות השלמות

יש להם דין של לחם משנה.

מה זה לחם משנה? מה שאנחנו אוכלים בשבת.

בשבת אנחנו אוכלים

שתי חלות,

אחת על גבי השנייה.

זה נקרא לחם משנה.

והמצה השלישית

שאנחנו אחזים לפני שתי הברכות,

המוציא על מצוות מצה,

היא בשביל לרמז לנו על הלחם עוני. כי כל העניין שלנו בהגדה

זה לספר איך עבדים היינו לפרעה במצרים,

ואיך השם גאל אותנו והוציא אותנו משם.

ותוך כדי אנחנו מספרים את הסיפור של מה שהיה שמה,

בשביל לדעת את הנפלאות והניסים שהקדוש ברוך הוא עשה עימנו.

עכשיו יש חלוקה מעניינת בהלכה.

אמרנו שמברכים שתי ברכות.

ברכה ראשונה המוציא לחם מן הארץ.

והברכה השנייה על אכילת מצה.

רש״י,

הרש״ב״ם בהראש,

אומרים שברכת המוציא חלה על שתי המצות השלמות.

כמו כל שבת וכמו כל חג שמברכים המוציא

על לחם משנה, שזה הלחם הכפול, שתי חלות.

ועל הברכה של אכילת מצה מברכים על הפרוסה שבאמצע.

כי היא לחם העוני בשלמותו ובזה מקיימים את מצוות המצה.

המגלה עמוקות

בהגדה של פסח מוסיף עוד

ומבאר את העניין של השלוש מצות.

לצורך כך הוא מבאר

את הטעם והעומק

של רבן גמליאל. כולנו אומרים בהגדה

כל שלא אמר שלושה דברים הללו לא יצא ידי חובתו.

ואלו הן

פסח

מצה ומרור.

כולנו חייבים גברים ונשים להגיד את זה

פסח מצה ומרור.

אבל יש שאלה,

פסח מצה ומרור זה לא בדיוק הסדר מה שהיה לנו במצרים.

כי בהתחלה סבלנו והתייסרנו בשעבוד מר.

אז צריך להקדים קודם את המרור.

להגיד קודם מרור.

אחר כך

אכלנו מצות במצרים גם בזמן השעבוד וגם כשיצאנו ממצרים

בבצקם טרם יחמץ, מה אכלו ביציאה? גם מצות.

אז זה היה המצה.

ופסח, הקורבן פסח,

זה היה בשעה שיצאנו ממצרים.

אז היינו צריכים להגיד מרור מצה פסח.

למה אומרים

פסח מצה ומרור?

אלא הוא אומר יש פה רמז נפלא.

כשאנחנו אומרים פסח

זה בעצם כנגד אברהם אבינו.

אברהם אבינו,

כשבאו המלאכים להודיע שיוולד יצחק,

מה אמר

אברהם אבינו, מהרי שלושה שיאים קמח.

קמח בגימטרייה פסח.

זה היה ממש בפסח

כשהם הגיעו.

והם הבטיחו שלמועד הזה

וכעת חיית חובקת בן, יהיה לך בן.

ייוולד יצחק.

אז מצה

זה כנגד יצחק.

כי יצחק נולד בפסח.

ומה עפו אז?

מצות.

אז פסח

זה אברהם.

מצה

כנגד יצחק, ומרור

כנגד יעקב אבינו,

שהוא סבל מרורים יותר מאברהם ויצחק,

והתייסר עשרות שנים

מעשיו שרדף להרוג אותו,

מלבן שהונה אותו מאה פעמים,

מדינה

עם שכם בן חמור,

ויוסף,

שעשרים ושתיים שנה הוא לא ראה אותו וחשב שהוא נטרף.

אז יעקב אבינו זה כנגד המרור. אז יוצא שהסדר הוא נכון.

פסח,

מצה מרור.

אברהם, יצחק ויעקב.

עוד הוא מוסיף המגלה עמוקות,

שגם בשלושת המצות

רמוזים האבות הקדושים.

מי שלא יודע,

אלה שעושים מצות לבד,

אז יש שמקפידים

לעשות את השלוש מצות

בשביל הסדר שמחזיק אותם מי שמברך,

אז הוא לוקח ראשונה כהן,

שנייה לוי,

שלישית ישראל.

ואיך הוא יודע מה הסדר שהוא עפה אותם?

הוא מסמן.

על המצה הראשונה הוא מכניס אצבע אחת,

בשנייה הוא מכניס שתיים,

בשלישית שלוש אצבעות,

ואז הוא יודע, כהן, נביא ישראל.

העליונה היא כנגד כהן,

שזה שוב פעם כנגד אברהם אבינו,

כי אברהם אבינו היה חסד,

מידתו חסד.

חסד זה המידה של הכהנים.

חסד ושלום מידת הכהנים,

ולכן

תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם.

אז אברהם הוא כנגד הכהן.

האמצעית זה כנגד לוי.

לוי זה יצחק אבינו.

לוי זה מידת הדין.

הזוהר הקדוש אומר שהלוויים הם מידת הדין.

התחתונה שהיא כנגד ישראל זה יעקב אבינו,

שהוא מידת הרחמים.

או,

עכשיו מבינים למה פוסק השולחן ערוך בסימן תעג לחצות דווקא את המצה האמצעית.

המצה האמצעית היא כנגד יצחק אבינו,

שיצחק אבינו הוא דין.

ואנחנו רוצים לשבור את הדינים,

שלא יהיו דינים,

שאנחנו נשאר עם החסד ועם הרחמים.

ואת הדין אנחנו רוצים לשבור.

החידה הקדוש מוסיף דבר נפלא.

מה זה העומק של המילה יחץ?

זה רומז שהיו בני ישראל במצרים,

מחצית הזמן שנגזר עליהם.

היו אמורים להיות 430 שנה,

ובסוף היו במצרים 210 שנה.

זה יחץ.

וזה מרומז גם בשם של יצחק אבינו.

יצחק זה אותיות חצי קץ.

יצחק זה חצי קץ.

כמה היה צריך להיות הקץ? 430. חצי קץ 210. לכן עושים יחץ,

שזה אותיות חצי.

וחוצים את המצע.

בני ישראל, כמה היו?

הם יצאו ממצרים קץ שנים לפני הזמן.

190 שנה לפני הזמן.

הכול מרומז בשם של יצחק אבינו,

שהוא מופיע במצע אמצעית.

ולכן אותה חוצים לשניים.

גם שרוצים לחצות את הדינים.

גם שהיינו חצי זמן שמה במצרים.

והכול מרומז בשם שלו יצחק.

חצי קץ.

במסכת שבת פט כתוב שרק בזכות יצחק אבינו הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא.

והחתם סופר אומר,

ליל הסדר נבחר מאז ומעולם להיות הזמן של הגאולה ולכן הוא נחלק לשתיים.

חצי

היה בגאולה של מצרים.

כתוב ההיא בחצי הלילה.

בחצי ממתין עכשיו לגאולה העתידה.

הקדוש ברוך הוא שומר לנו חצי מהלילה השני לגאולה השלמה. כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים לגאיל.

לכן אנחנו חוצים את המצע לשניים.

לרמוז שעדיין לא זכינו לגאולה השלמה.

רק חצי.

את החצי הראשון זה שהגאולה שיצאנו מעבדות

לחירות במצרים.

אבל זה עדיין לא גאולה. עדיין אנחנו נמצאים בגלות באומות העולם.

ולכן חצי המצה רומזת לחצי גאולה בלבד.

עוד יותר עמוק,

בשעה שאנחנו חוצים את המצה,

את החצי הגדול שומרים לסוף ליל הסדר.

קוראים לזה אפיקומן.

ואז אוכלים לפני חצות

את האפיקומן.

מה השם אפיקומן? מה זה?

בתחילת ההגדה אנחנו מזכירים את האפיקומן,

שזה התשובה שאנחנו עונים לבן החכם ששאל.

מה הוא שאל?

מה העדות והחוקים?

מה העדות, העדות, בחוקים, במשפטים אשר ציווה השם אלוהינו אתכם?

מה משיבים לו?

אין מפטירין אחר הפסח?

אפיקומן.

איך זה עונה על השאלה?

הוא שואל,

והוא מחכה לאיזה הסבר ארוך שיסביר לו מה החוקים, מה המשפטים, מה העדות.

מה אומרים לו?

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. איך זה עונה על השאלה?

על פי דברי הארי הקדוש,

הוא מבאר ככה, גלות מצרים

באה לתקן

רפח 288 ניצוצות שנפלו

בבריאת העולם, כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

הייתה נפילה של רפח ניצוצות שנפלו,

והוא אומר שרפח

זה גימטריה בדיוק אפיקומן.

בדיוק.

עכשיו שואל הבן החכם שאלה גדולה,

מה העבודה שבאנו לתקן בעולם הזה? בשביל מה באנו לעולם הזה?

למה האדם יורד לפה ואחר כך חוזר? מה הוא עושה פה? מה הוא צריך לעשות פה?

מה העבודה?

משיבים לו אפיקומן,

אפיקומן

באנו להוציא את הטוב מהרע,

לברור את הרפח

ניצוצות שנפלו ולהשיב אותם אל מקורם.

המילה אפיקומן היא נחלקת לשתיים.

אפיקו,

פירושו תוציאו,

מן.

מן

זה מאכל הכי זך.

אין בו פסולת,

זה לחם שמלאכי השרת אוכלים,

ואפיקומן רומז למן.

אז אם ככה,

אם יש לחם שאין בו פסולת ואין בו בררה ולא הולכים לשירותים,

אין יותר זך מזה, זה נבלע באיברים.

ככה היה במדבר, ארבעים שנה

לא היה להם יציאות,

לא היו צריכים ללכת לשירותים.

כמו היתוש, היתוש אין לו יציאות.

אז זה אוכל זך.

אז אפיקומן זה תוציאו מן.

מה זה תוציאו? תוציאו את הכי טוב מהעולם הזה,

תבררו את הטוב מתוך הרע.

זו הסיבה, אתה שואל.

מה העדות והחוקים והמשפטים?

אז אנחנו עונים לך.

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

וזה אנחנו רומזים לו,

שבעולם הזה צריכים להוציא את הטוב מהרע, לזכך אותו לגמרי עד שיהיה נקי, צח וזך.

מתי אוכלים אותו?

בתום ליל הסדר.

וזה מלמד אותנו שהטוב הגמור שיהיה לנו בתכלית האחרונה זה יהיה בסוף ימי העולם.

זאת אומרת,

עד אז אנחנו, אתם רואים, מלחמות, צרות,

מחלוקות.

אין שקט.

אין טוב גמור. אין.

לא ניכר. אמנם עכשיו יש בירור.

רואים מי הרעים ומי הטובים.

רואים מי שולט באמת ומי לא.

רואים שאין צדק ואין משפט.

מתברר.

הכל מתברר.

אבל עדיין לא הטוב, הזך,

גלוי לכל ונעשה.

אז לכן אוכלים את האפיקומן בסוף,

בסוף ההגדה.

וזו התשובה המופלאה שמשיבים לבן החכם

על ידי האפיקומן,

שעלינו לברור את הטוב מן הרע, בסוף הטובה תבוא.

עכשיו אנחנו צריכים להבין, יש מנהג

שילדים חוטפים וגונבים את האפיקומן

ואחרי זה הם מבקשים גם מתנות.

ממתי משלמים לגנב מתנות?

איזה חינוך זה לגנוב?

ואחר כך גם לבקש עוד מתנה.

יש פה מישהו שיודע הסבר לזה?

אם מישהו יודע הסבר, אני נותן לו 500 שקלים.

אם הכנתם את עצמכם לפסח וקראתם את האגדות ואת הפירושים,

יכול להיות שהייתם מרוויחים 500 שקלים.

אני שמח לשמוע, בבקשה.

לא נותן לו דבר, האפיקומן זה לא קודם את האפיקומן, זה לא במינהל שלנו,

אבל אתם מקפיאים את האגדות.

פתאומן, כאלה שמוצאים את הפתאומן מקבל פרס על המציאה שלהם.

טוב, זה הסברת לי עכשיו במילים שלך, אבל אני אומר שגונבים

ומקבלים מתנות, ויש לזה מקור בתורה.

מקור בתורה.

אז במסכת פסחים קט כתוב חוטפים מצע.

ברוב הראשונים, אין זכר לזה,

שולחן ערוך לא כתב מאומה,

רק הרמב״ם רומז.

חוטפים מצע זה מידו של זה.

מה זה המנהג הלא שגרתי לגנוב את האפיקומן?

יש ספר, מכתב סופר,

הוא כותב באור נפלא,

והוא אומר בוא תראה שהאפיקומן הראשון בתורה

הקדושה מופיע בצורה של גניבה.

במה הדברים אמורים?

בפרשת תולדות

יצחק אבינו מצווה את בנו עשיו לצוד ציד כדי שהוא יברך אותו,

ברכת עולם.

ועשיו יוצא לצוד ציד כדי להביא לאביו מטעמים.

בפרקי דרבי לי עזר מגלה לנו שזה היה יום מיוחד מאוד,

זה היה ליל הסדר.

אין מתאים יותר מהיום הזה לברך

את הברכה וייתן לך האלוהים מיטה לשמיים ורוב דגן ותירוש.

עשיו יוצא לצוד,

אבל המלאכים מעכבים אותו כדי שיספיק יעקב לקבל את הברכות.

אז הוא צד,

קושר

לעץ,

הולך לצוד עוד אחד,

באים המלאכים, מתירים אותו את הניצוד ואז אין לו כלום.

ואז הוא מוצא עוד אחד, קושר אותו,

הולך לצוד עוד ומתירים לו עוד פעם.

ובסוף לא מצא כלום, הביא כלם.

לא עלה בידו ציד כפי שרצה.

עכשיו האימא, רבקה,

אימא של עשיו יעקב,

היא ידעה ברוח הקודש,

פנתה לבן שלה יעקב ואמרה לו, תקשיב,

הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים.

בלילה הזה עליונים אומרים שירה ועתידים ביום הזה,

בליל פסח,

בניך לגאל.

בניסן

נגאלו ובניסן עתידים לגאל. תדע לך,

אתה חייב להתברך עכשיו מאבא שלך, יצחק, ברכת עולם.

יעקב מסרב,

הוא חושש מן הבאות.

אם אבא שלו ירגיש שזה לא עשיו,

הוא עלול לקלל אותו.

מה, אתה בא אליי במרמה, אתה רוצה לקחת את הברכה של אחיך?

אבל רבקה מתעקשת, מאלצת אותו בעל כורחו להביא שני גדיי עיזים.

למה שני גדיי עיזים?

אחד לקורבן פסח

ואחד לקורבן חגיגה, זה מה שאוכלים בליל פסח.

בתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף,

שיעקב הגיש לאביו יצחק גם יין.

יין בישת.

למה?

ליל הסדר, צריך ארבע כוסות.

אז הוא מביא לו.

יעקב מתברך,

ויוצא החוצה.

איך שהוא יוצא,

בדיוק נכנס עיסר,

ודורש מאבא שלו את הברכות.

מה משיב לו?

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.

וואי וואי וואי וואי וואי.

מה זה במרמה?

מי שיודע מה זה במרמה, 500 שקלים.

אונקלוס ורשי הקדוש אומרים במרמה זה בחוכמה.

איך במרמה זה בחוכמה?

מה החוכמה שהייתה שמה?

אתם לא מאמינים עכשיו מה שאני מגלה לכם.

רק בשביל זה היה כדאי לבוא ושיהיה לכם מה לספר בסדר.

גם אתם יכולים לתת 500 שקלים למי שידע,

אל תדאגו, זה יישאר בכיס שלכם.

אף אחד לא ידע.

המכתב סופר מגלה לנו גילוי מופלא.

יעקב אבינו,

שנכנס להתברך,

הגיש לאבא שלו כבר את האפיקומן.

מה זה אומר?

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

זאת אומרת, אי אפשר לאכול אחרי אפיקומן כלום.

מותר לשתות מים,

אבל חייב להישאר עם טעם המצה.

אי אפשר לאכול אחרי אפיקומן.

אז אם יעקב כבר נתן לאבא שלו לאכול אפיקומן,

הוא נעל אותו שגם אם יבוא עשיו וירצה לתת לו בשביל להתברך, הוא לא יכול לאכול.

ולכן לא השאיר לו אפשרות לאכול מהמעדנים שיביא עשיו.

מה זה אפיקומן גם?

תוציאו מפה עכשיו את כל המן, את כל המעדנים.

שמעתם שיש בפלים מן?

על זה קוראים להם מן.

כאילו זה מעדנים.

אז אפיקומן, אסור לאכול אחרי אפיקומן.

אפיקומן, תוציאו את המן.

אומר המנחת אליהו, וואי, וואי, וואי, אני אומר לכם, צריך בשביל זה לשיר ולרקוד.

מה שהוא אומר עכשיו.

אומר המנחת אליהו,

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.

במרמה,

גימטרייה,

אפיקומן.

זה החוכמה.

החוכמה הייתה,

במרמה זה בחוכמה. מה הייתה החוכמה?

שהוא נתן לאבא שלו אפיקומן,

שלא יוכל לאכול ממה שיביא לו עשיו,

וככה הוא נעל אותו.

זה בחוכמה.

אותה גימטרייה בדיוק. מרמה ואפיקומן, בדיוק אותו דבר.

לכן נוהגים בני ישראל הקטנים לגנוב את האפיקומן ולקבל מתנות.

כי גם באפיקומן הראשון,

אז אבינו יעקב

גנב

וקיבל על כך מתנה.

מי ייתן לך האלוהים מיתה לשמיים, קיבל ברכות.

מדהים.

אז יש מקור, אה?

יש מקור שהאפיקומן צריך לגנוב אותו ולקבל מתנות.

החתם סופר אומר יסוד גדול.

כל העניין של האפיקומן רומז לגאולה שלמה.

בניסן נגאלו,

בניסן עתידים לגאל.

לכן מחלקים את המצע

של האפיקומן היא האמצעית לשניים.

חלק זה הגאולה של מצרים וחלק זה כנגד הגאולה העכשווית.

כמו שליל פסח עצמו נחצה לשניים.

במחציתו נגאלו במצרים, ככתוב,

באי בחצי הלילה.

ובחצי השני עתידים לגאל במהרה בימינו אמן.

ומה תהיה הגאולה עתידה?

הדבר צפון וגנוז, כמו שאנחנו אומרים, צפון ברך.

זה צפון.

מתי תהיה הגאולה בדיוק? באיזה שנה?

זה צפון וגנוז.

עוד ביאור למילה אפיקומן בארמית,

אפיקו זה לצאת,

ומן זה גם מי.

מי?

מן הוא,

מן הוא, מן הוא, מי הוא,

מן זה מי.

אז לצאת, אפיקו.

מן, מי?

מי יצא בגאולה ויגאל? מי?

מי זה צפון?

צפון, אתם לא יודעים אם אתם תצאו ותגאלו.

מי יזכה לביאת המשיח?

זה עדיין צפון.

לכן האפיקומן נאכל בסדר ההגדה,

מתי שמגיעים לסימן צפון.

ולכן מחביאים את האפיקומן.

כי הגאולה השלמה רומזת באפיקומן, עניין נסתר וכמוס.

אז זאת אומרת האפיקומן, יש עניין לחביא אותו.

כי הדבר של הצפון חבוי, אנחנו לא יודעים.

נחבא מאיתנו, לא התאריך ולא מי יגאל.

אז לכן אנחנו מחביאים.

ומאחר שהגאולה של מצרים הייתה רק חצי גאולה,

ולא זכינו עדיין לשלמה,

לכן אוכלים את האפיקומן חצי מצה.

וגם אוכלים אותו עד חצות,

כי אנחנו ממתינים ומייחלים לגאולה שלמה של החצי השני.

מה שאנחנו אוכלים זה על החצי הראשון,

על הגאולה שכבר הייתה, עד חצי הלילה.

עכשיו אנחנו מחכים לחצי השני.

אז לכן אוכלים את החצי בלבד.

וחכמים,

אומרים לנו במדרש שיצחק אבינו רמז את כל זה בברכה

שהוא בירך את יעקב.

יצחק אבא של יעקב מברך אותו ורומז את כל מה שאמרנו.

הוא אומר לו, מטל השמיים.

טל השמיים זה היה המן שירד במדבר עם הטל.

הטל היה מוריד את המן מן השמיים.

באפיקומן אמרנו,

רומז למן.

בהמשך הוא אומר לו, עורריך ארור ומברכיך ברוך.

גם כן רומז לו בזה לגאולה,

כי הצדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלווה.

מה שאתם רואים שעכשיו יש ייסורים,

זה תמיד בהתחלה, צדיקים סובלים בהתחלה,

בסוף שלווה.

גם עם ישראל יתייסרו בתחילה ובסוף יזכו לעושה שלום במרומיו, והוא יעשה שלום עלינו בגאולה השלמה.

ומאחר שבזכות יצחק אבינו אנחנו ניגאל,

לכן בברכתו צפן ורמז

את העניין של הגאולה השלמה,

שתבוא במהרה בימינו, אמן.

עוד קצת.

מנהג ישראל אמרנו שחוצים את המצה אמצעית

ומניחים את החלק הגדול לאפיקומן לסוף ליל הסדר.

מה העניין שאנחנו חוצים באמצע את המצה אמצעית?

בספר אורחות חיים,

אומר זכר לנס של קריעת ים סוף שנחצה לשניים,

ולכן

לזכר הנס הגדול הזה חוצים במעמד רב רושם את המצה אמצעית לשניים.

ובספר שמחת הרגל מוסיף ביאור,

חוצים את המצה לזכר החסד

שעשה עמנו הבורא יתברך,

שחצה לנו את הזמן

של העבדות במצרים, במקום 430 ל-210.

ומרמז רבנו בחיה,

כתוב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם.

איך אפשר להגיד שהעם ברח? הוא שלח אותם.

הוא קם בחצי הלילה עם פיג'מה,

חיפש את משה רבנו ואמר, קומו, צאו מתוך עמי.

הוא שחרר אותנו.

אז למה אומרים שהגידו לו שברח העם?

אלא פרעה טוען.

למה הם יצאו לפני הזמן?

למה אחרי 210 שנה היו צריכים להישאר אצלי 430?

הוא נתן להם ללכת לשלושה ימים,

לעשות את מה שהם אמרו ולחזור.

אומרים חכמים במדרש ובירקות שמעוני,

ויושע אדוני את ישראל מיד מצרים.

יש להתבונן בפסוק

וכי היינו ביד מצרים?

אלא בזמן קריעת ים סוף

בא השר של מצרים וטבע את השר מיכאל שלנו

לדין תורה.

אמר, נגזר על עם ישראל 400 שנה.

למה הם יוצאים בחצי הזמן?

מיד שיחזרו.

אומר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל, תשיב לו תשובה.

לא היה לו מה להשיב.

אמר הקדוש ברוך הוא

לשר של מצרים, תדע לך,

משעה שנולד יצחק

הם נעשו גרים,

ומאותו זמן זה 400 שנה.

ויושע אדוני את ישראל מיד,

לא המצרים,

אלא מיד מצרים, השר של מצרים.

השם משיע אותנו, כי הטענה שלו הייתה טענה.

אבל מה חידש הקדוש ברוך הוא?

אתה מסתכל כמה הם היו בתוך מצרים,

ואני סופר את הגלות, ממתי?

מזמן שנולד יצחק אבינו.

איך אפשר?

משעה שנולד,

ויצחק לא היה במצרים.

איך נספרת גלות מאז?

ולמה המלאך שתק, מיכאל?

ועוד דבר,

מה נזכר עכשיו השר של מצרים לטעון?

בשעה שיש קריעת ים סוף,

היה צריך להגיד את זה שבוע קודם, כשהם יצאו.

אבל ההסבר הוא במשל נפלא.

אחד שמע מידיד שבמדבר פלוני יש אוצר אדיר,

מכרה זהב,

הדרך ארוכה מתישה.

כשמתבוננים במפה רואים שלהגיע לעושר יש מכשולים רבים וקשים.

המקום שורץ, נחשים, עקרבים,

שודדים, צמאון, פיקוח נפש.

טוב,

אחרי תכנון קפדני,

זה נקרא מסע אל החיים,

הוא הגיע למסקנה שיהיה לו קשה מאוד להגיע לעושר,

ועליו להתפלל לשם יתברך,

לזכות לניסים גלויים וסיוע מן השמיים.

שם נפשו בכפו, יצא אל הלא נודע,

שבועות ארוכים עייף, רעב, מותש.

לפעמים ממתין לשיירות מזדמנות, להצטרף אליהן,

כי יש מקומות אם הוא יהיה יחידי יאכל על ידי חיות.

ולפעמים הוא נאלץ להמתין

תקופה ארוכה עד שתבוא איזה שיירה.

בזמן שהוא נאלץ להתעכב,

גם אם היה מתארח בבתי הערכה בפאר והדר,

כל התענוגים לא נחשבים כלום.

כל יום שם נחשב שנה.

למה?

כי הוא נדחה ונדחה מלהגיע לאושר,

שהוא המטרה שבשבילה הוא יצא.

אז לומדים מפה יסוד בנפש האדם.

אדם יכול לשבת במלונות פאר,

לטייל במקומות היפים בעולם,

להתארח בטרקלינים מרהיבים,

לשבת בהיכלי שן ותפנוקים גדולים,

אבל הוא יכול להרגיש גם באותה שעה שהוא בבית האסורים.

למה?

כי הוא יודע שהחלום שלו מתרחק ומתרחק ומתרחק.

כשמגיעה שיירה והוא נכנס איתם לגובה האריות,

גם אם הוא מרגיש עייף ותשוש,

רעב וצמא,

הוא מלא שמחה, כי עוד מעט הוא כבר ימלא את אבותיו ויגיע לאן שהוא רוצה להגיע.

אז כשהוא במלונות פאר הוא מצטער,

וכשהוא הולך ברעב ובצמא הוא מלא שמחה,

כי זה מקרב אותו למטרה.

מה לומדים לי פה?

שהכול תלוי בראש.

איפה המחשבה שלך?

לאן אתה מייעד את עצמך?

אז אפילו שאתה בינתיים נמצא במקום טוב,

והכול שפיר,

אבל אם אתה לא מגיע למטרה שאתה רוצה להגיע...

‫אליה לא שווה לך שום דבר.

‫ככה גם

כשאדם מרגיש קשיים בחיים,

‫אבל הוא יודע שהוא בדרך אל האושר ‫בעולם הבא.

‫אז גם אם פה בינתיים החיים קשים ‫והצער גדול,

חייבים לזכור שבעולם הזה ‫אנחנו רק בפרוזדור.

‫זמני.

‫ואם נחשוב כל הזמן, ‫הנה, עוד מעט אני מתקרב, ‫מתקרב, מתקרב לעולם האמת,

‫ששם אני אקבל שכר ‫על כל מה שצברתי פה,

‫וכל מה שהסכמתי, ‫על כל מה שעשה עמי הקדוש ברוך הוא,

‫ושמחתי ושרתי ורקדתי,

‫והייתי מאושר בכל גזירה שהוא גזר עליי,

‫אדם כזה יכול ללכת שמח ‫כל ימיו בכל מצב.

למה?

‫כי האבא דואג לו.

‫גם כשאבא נותן עונש,

‫זה רק לכוון אותנו למקום.

‫סוס,

אם הוא דוהר בכיוון, ‫הוא לא מקבל בדורבן מכה,

‫הוא לא מקבל בשוט, ‫הוא בסדר, הוא הולך בתלם.

‫אבל אם הוא סוטה,

‫הדורבן מחזיר אותו.

‫הקדוש ברוך הוא לפעמים ‫מדרבן אותנו בדורבן.

‫-ואז אנחנו הולכים בשביל שהוא רוצה.

‫עכשיו תקשיבו טוב.

‫אברהם, בבין הבתרים,

‫הקדוש ברוך הוא, אמר לו את הגזירה,

‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ‫בארץ לא להם,

‫מעבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

‫אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אז אברהם

יודע את הגזרה הזאת כי גר יהיה זרעך.

אז ממתי זה יתחיל?

הגרות תתחיל מזרעך.

מי היה הזרע שלו?

יצחק אבינו.

אז מתחילים לספור את ה-400 שנה מזרעך.

איך אפשר אבל? הוא לא היה בגלות.

הוא גדל אצל אבא שלו בכיף, הכל היה בסדר, אבא שלו חשיר גדול.

מה, מה, איפה הגרות? איפה ההרגשה הזאת?

ברגע שהוא יודע שהם צריכים לרדת למצרים או לארץ אחרת, כי לא כתוב מצרים דווקא,

אז כבר אם אתה יודע, נגיד אנשים שיודעים שיש להם ניתוח בעוד שבועיים,

הם עכשיו בכיף?

כל רגע שמתקרב הניתוח,

ביום של הניתוח הדאגה גודלת,

גוברת וכולי וכולי, אז אתה מרגיש כבר את הניתוח מעכשיו.

הפחד שלך, אם יש לך משפט,

והמשפט הזה הוא משפט שממש מסכן אותך שאתה עלול לשבת בכלא.

אז ודאי שכל רגע שעובר,

אתה מרגיש כבר כאילו אתה אסיר.

אז את אומרת, יכול להיות שהגוף שלך נמצא במקום טוב,

אבל המחשבה שלך מודאגת או שמיכה,

תלוי.

אתה נמצא שם, איפה שהמחשבה שלך,

לא איפה שהגוף שלך.

אז יכולים לסבול את הגלות

גם כשלא נמצאים פיזית באותו מקום של הגלות.

לכן אמר הקדוש ברוך הוא, 400 שנה עם ישראל היו בגלות.

וככה הוא סתר את דברי השר של מצרים,

ואמר לו הגלות התחילה מיצחק.

עוד תשמעו,

תשמעו.

מיכאל, השר של ישראל,

לא ידע שהגלות מתחילה משעה שנולד יצחק.

לא ידע.

הוא לא ידע שעל ידי המחשבה נחשב גלות.

הוא יודע, יושבים בגלות, אז יושבים בגלות. הוא יודע את המספר, כמה היו בגלות.

וזה בדיוק הטעם שהשר של מצרים לא צבח מרגע שיצאו ממצרים,

כי הוא היה משוכנע שזה רק הפסקה זמנית,

יוצאים וחוזרים.

אבל כשהוא ראה שהם לא חוזרים,

אז הוא טען את הטענה, מה הולך פה?

מה זה, ברח העם.

הם היו צריכים להיות פה 400 שנה.

אם ככה,

חכמים זיכרונם ברכה אמרו,

אין לו לאדם להפלות לטובה בין אחד יותר משאר אחד,

בגלל כתונת פסים,

שנתן יעקב ליוסף,

גרם שיכנעו בו האחים וימכרו אותו לעבד.

תקשיבו טוב מה כתוב.

כתוב, ולכן נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

מישהו יודע מה זה נתגלגל הדבר

וירדו אבותינו למצרים?

מקשים התוספות.

למה חכמים אומרים שגזרת שעבוד מצרים

היא תלויה במכירת יוסף

ובשנאת האחים אותו?

הרי כבר נגזרה גזרה בין הבתרים אצל אברהם.

עוד לא היו בכלל השבטים.

עוד לא היה יוסף.

כבר שמה אמר הקדוש ברוך הוא.

ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

זה הוא כבר אמר מההתחלה.

למה תולים את זה חכמים בזה?

התוספות אומרים, באמת נגזרה גזרה בין הבתרים אצל אברהם אבינו.

אבל לא מפורש בגזרה מה יהיה העוצמה של העינוי.

כמה?

אם לא הייתה מכירת יוסף

היה מספיק עונש קל.

אבל בגלל השנאה של האחים

ושהם מכרו את אחיהם יוסף,

נתגלגל הדבר לעינוי קשה כל כך במצרים.

הרמב״ן אומר,

הקדוש ברוך הוא נקב בזמן הגרות,

כמה יהיה הזמן,

אבל לא אמר במפורש

כמה יש שעבוד בפועל.

הוא אמר, גר יהיה זרעך בארץ לא להם.

הוא אמר, ארבע מאות שנה.

אז הגרות תהיה ארבע מאות שנה.

אבל כמה זמן יהיה עבדות וכמה זמן יהיה עינוי?

כמה יהיה פרך?

כמה יהיה ייסורים קשים? לא נתפרש.

בגלל מכירת יוסף התגבר קושי העינוי.

מבארים הריטווה

והבן איש חי.

כמו

עוצמת הקושי והשעבוד,

כך גם המקום של העינוי

לא נתבער. כתוב בארץ לא להם, לא כתוב במצרים.

לכן מובן.

מדוע אצל אברהם, יצחק ויעקב, שנאמר בהם גר,

כבר נתקיימה גזירה בעוצמה קלה יותר.

ואפשר היה באמת

שלא היו צריכים לרדת בכלל למצרים.

היו יכולים להישאר גרים בכנען.

אבל בגלל החטא של מכירת יוסף שהם מכרו אותו למצרים,

למקום אכזרי של אנשים אכזריים וכולי,

ומי שלא יודע, פוטיפר היה תל אביבי.

והוא רצה לעשות מעשים לא נעים ביוסף.

ואשתו הייתה, אתם יודעים, זלייכה.

אז לזרוק נער כזה צדיק,

שאבא שלו מחשיב אותו בן חכים,

לזרוק אותו באכזריות כזאת למצרים,

זה גלגל גזירה קשה.

ונתגלגל הדבר,

במקום שהגזירה תהיה בכנען,

היא נתגלגלה לארץ מצרים וירדו במעלתם לשעבוד איום ונורא במצרים.

עוד דבר מחדד הבן איש חי,

האותיות של המילה קנאה,

שהם קנאו בו ויקנאו בו אחיו,

נתגלגל לאותיות נאקה.

כשאדם נועק מתוך כאב ועינוי

אז מהקנאה יצא נאקה.

עכשיו תשמעו לסיום משהו מדהים, מדהים.

אולי חלק ידעו, אולי לא.

החתם סופר אומר שבאמת כדי לקיים את הגזירה של ברית בין הבתרים היה מספיק

שישבו בארץ כנען במצב של גרות.

הגיע זמן הגאולה

ובגלל מכירת יוסף

נכנסה הגזירה לשלב קשה יותר.

אבל מחדש החתם סופר

שגם האבות הקדושים היו במצרים ונצטערו עם בני ישראל.

איפה אנחנו לומדים את זה?

מי יודע את הפסוק?

אם מישהו יודע את הפסוק, מקבל אלף שקל.

הוא רואה לנו בטורון.

לא.

הפסוק אומר,

ויראו לנו מצרים ולאבותינו.

מי זה אבותינו?

אברהם, יצחק ויעקב.

אבל לא מצינו שהם ירדו למצרים.

יצחק בכלל היה אסור לו לרדת למצרים,

הוא היה עולה תמימה.

אברהם ויעקב ירדו למצרים.

אבל יצחק, איפה מצינו שיצחק ירד למצרים?

אז איך אומר הפסוק? ויראו לנו מצרים ולאבותינו.

ומה אומר החתם סופר?

שגם האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

היו במצרים ונצטערו עם בני ישראל.

הלו, הלו,

איפה אברהם?

אברהם נפטר מזמן,

כשירדו למצרים.

לא היה אברהם.

אז איך אומרים שהוא היה גם כן?

במדרש רבה אומר,

האבות הצטערו בקברם

בשעה שבניהם ירדו למצרים והתפללו עליהם,

ולכן העמיד את רגלי האבות הקדושים בים סוף

בזמן הגאולה.

שמעתם?

כשעם ישראל יצאו ממצרים,

והייתה גאולה כבר,

על ים סוף,

אחרי שהמצרים מתים,

השם העמיד את אבותינו אברהם, יצחק ויעקב,

שם בגאולה לראות על מה שהם בכו והתפללו בשביל הבנים שלהם,

והראה להם את הגאולה.

כותב הזוהר הקדוש,

וזה רמוס בפסוק,

וירא ישראל את היד הגדולה. מי זה ישראל?

יעקב אבינו.

בירא ישראל, הוא היה שם.

וירא ישראל. לא כתוב ויראו בני ישראל.

לא ויראו בני ישראל. מי יצאו? בני ישראל. צריך להגיד, ויראו בני ישראל.

לא. וירא ישראל את היד הגדולה.

יעקב אבינו בכבודו ובעצמו ירד לגלות

בתורת גלגול

והוא עלה עם הבנים שלו ממצרים.

זה רמזו לנו חכמים.

נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים בדרך גלגול.

נתגלגל הדבר.

זאת אומרת, בתורת גלגול ירדו אבותינו למצרים,

והאבות הקדושים סבלו מעט

על ידי גלגול נשמה,

ואז רואים שבאמת נכון הדבר שכבר מהלידה של יצחק אבינו החל המניין של 400 שנה של גזירת ברית בין הבתרים.

הואיל והאבות הקדושים בתחילה נצטערו

על כל התחייה של הגרות והגאולה,

כי אחרי הגאולה הם קיבלו את התורה,

וזה הדבר הנכסף ביותר.

כל הגלות הזאת הייתה הכנה להרגיל אותנו להיות עבדים של בשר ודם,

ואז נהיה שמחים להיות עבדים לקדוש ברוך הוא.

בשר ודם עושה את זה בשביל אינטרסים שלא,

אנחנו לא מקבלים מזה כלום,

אבל כשאנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא אנחנו מקבלים גן עדן,

כי לי בני ישראל עבדים,

עבדיי הם.

אני, אדוני אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, בשביל מה?

להיות לכם לאלוהים.

אז בשביל שאדם יהיה מסוגל להיות עבד,

מרגילים אותו להיות עבד אצל בשר ודם,

ואחרי שהוא מורגל בזה והוא יוצא לחירות,

בא הקדוש ברוך הוא ונותן לו מצוות וחוקים ומשפטים, ואומר לו תעשה עכשיו את זה ואת זה ואת זה,

ובשכר זה תקבל שכר גם בעולם הזה עם כל הברכות של פתיחת תורה וגם עולם הבא לנצח.

אז רואים שהכול מסתדר ואבותינו הקדושים

בכו והתפללו על הבנים שלהם, ולא רק זה, אלא הצטערו איתם בדרך גלגול וזכו לראות ולהיות שותפים בגאולה השלמה,

בנייר ישראל את היד הגדולה אשר עשה השם.

אז את אומרת, ריבותינו ומלמדים אותנו

שכל דבר שאנחנו תמהים ולא מבינים איך יכול להיות, ואיפה היה הקדוש ברוך הוא, ולמה הקדוש ברוך הוא לא עושה ככה,

ולמה הוא כן עושה ככה,

מה אתה יודע את החשבון בכלל? אתה יודע איפה זה מתחיל?

אתה יודע איפה זה נגמר?

אתה יודע למה?

לאיזה מטרה?

מה מקבלים בסוף?

על מה עובדים פה?

זה שואל הילד החכם.

מה העדות בחוקים והמשפטים אשר ציווה השם אתכם?

אז אומרים לו, זה הכול, זה אפיקומן.

הכול להוציא את המן, להוציא את הטוב מהרע,

לברור את הטוב,

ואז כשאתה בורר את הטוב,

מגיע לך טוב כל הזמן,

ועל זה אנחנו צריכים להודות לשם ולשמוח,

ונאמר

עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה,

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה,

בואו לפניו ולפניו בירננא בואו לפניו ובירננא, בואו לפניו ובירננא, בואו לפניו ולפניו,

בואו לפניו בירננא. אתם לא יודעים מה השיר?

עוד פעם

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

לפניו לפניו ביר נאנה בואו לפניו ביר נאנה בואו לפניו לפניו ביר נאנה בואו לפניו ביר נאנה ביר נאנה בואו לפניו ביר נאנה היי עטו עטו רגע

תדעו לכם מי ששר את השיר הזה לא משנה באיזה מצב חולה רוצה ילדים

אין פרנסה

מה שאתה לא עובר אתה תשאיר ככה בשמחה

מתוך הכרה שמה שנקלעת אליו עכשיו זה מתנה מהקדוש ברוך הוא,

ואתה מודה לו על זה ושמח,

אתה מהפך את מידת הדין למידת רחמים.

זה תדעו לכם,

יש לי מאות סיפורים של אנשים שבזכות השיר הזה הם נושעו בדברים לא ייאמנו.

לא ייאמנו.

ויש סוד סגולה.

כתוב שכל האומר פעמיים נא נושע.

איך בירך

משה רבנו את אחותו מרים שנצטרעה?

אל נא רפנה לה. פעמיים נא.

גם אנחנו בשיר אומרים.

ביר נא נא.

אז צריך לכוון ביר נא נא, פעמיים נא, זה סגולה לישועה.

אם אנחנו שמחים ומודים לשם,

פלאי פלאות.

תזכרו את זה בכל מצב.

נותן לכם ציור יפה.

אם אתם נוסעים ופתאום עצר אתכם שוטר,

עברתם את המהירות.

וואו, וואו, וואו, וואו, וואו. תעצור בצד, עצרתם. ניגש אליך לחלון.

אתה יודע מה עשית?

כן.

למה עשית?

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

אתה שר לו, יכול להיות שהוא ישיר איתך.

כי כולם כבר מכירים את השיר.

ואני מבטיח לך, יש ביטול של הרפורט.

לא יאומן כי יסופר מה שזה עושה. אתם לא מבינים אפילו. יש סיפורים מכאן להודעה חדשה.

בבקשה, תשתמשו בזה.

טוב, שאלות למי שיש, בבקשה.

הנה הגברת שמה בלבן.

אפשר?

כן. שלום, כבוד הרב, אני רוצה לבקש ברכה לגיסתי,

לזיווג,

ואם אפשר גם ברכה לבעלי לפרנסה בשפע,

שפע גדול אם אפשר.

קודם כל, לפני כן, גיסתך חילונית או לא?

היא דתייה, שומרת נגיעה,

הכל כמו שצריך. זה הדתיות שלה? זה הכל?

לא, חצית ארוכה, הייתה באולפנה, הכל. הייתה.

ביי דבוק. הייתה.

סיימה את האולפנה.

ועכשיו היא בסדר, דתייה.

עכשיו היא, כן, דתייה.

לא, דתייה, דתייה. דתייה, דתייה, טוב.

מה היא צריכה, זיווג?

כן.

זיווג.

תחפש את אברך. תגידי לה שהיא תלמד

חצי שעה

כל יום ספר שערי תשובה

של רבנו יונה.

במשך כמה זמן? שלושה חודשים, תשעים יום.

שלושה חודשים, תשעים. אבל לא נפספס יום אחד, חצי שעה כל יום.

אין בעיה. מה שמה?

מעיין מרים בת אסתר.

מעיין מרים בת אסתר תזכה לזיווג הגון מהרה.

אמן. אמן. תודה. עכשיו את רוצה פרנסה בשפע ערב.

כן.

אז כתוב בזוהר הקדוש בפרשת נשא,

שאם אישה לא הולכת בכיסוי ראש,

אז זה לא מביא עשירות.

אוקיי, אז אני צריכה לקחת על עצמי בעצם כיסוי ראש?

כן, צניעות בכיסוי ראש, ותראי

שיהיה לכם עשירות.

בעזרת השם. בואי.

מחיאות כפיים

איזה צבע מתאים לך. מה שתבחר. קחי שנייה. תודה.

תשימי בדברכי שיחיה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

‫בואו לפניו לאלפניו בירננה, ‫בואו לפניו בירננה. ‫ברוך אתה, אדוני, אלינו מלך העולם, ‫אשר כי... ‫-שהחיינו. ‫-שהחיינו וקיימנו לזמן. ‫-הגיענו. ‫-והגיענו לזמן הזה. ‫אמן. רגע, רגע, מה שמך, בן? ‫תן לה, תן לה, רגע. ‫-רוז'ל.

‫תקשיבי,

אני רואה כמה את באמת רוצה פרנסה בשפע,

‫ואני באמת רוצה שתהיו עשירים.

‫עשירים,

לא פרנסה בשפע, עשירים,

‫אבל את תלכי בצניעות גמורה, ‫לא רק כיסוי ראש.

‫תראי, יותר קל מלעבוד בחוץ.

אוקיי. זה גם ייתן לשלום בית?

כן.

אבל תשמעי לקדוש ברוך הוא בדבר הזה, ‫כי זה הדבר הכי חשוב אצל הקדוש ברוך הוא.

אנחנו חייבים ללמוד תורה.

‫והתורה מגינה עלינו מפני יצר הרע.

‫בעליכם הנשים, מה שמגן עליכם ‫זו הצניעות שלכם.

‫ולא יכול להתקרב אליכם יצר הרע ‫אם אתם שומרים צניעות כמו שצריך.

‫שמך?

‫-רוז'ל, בת סבטלנה. ‫-רוז'ל? כן. בת? סבטלנה. סבטלנה.

‫ובעלך?

שי בן אסתר.

שי בן אסתר, תזכו לעשירות מופלגת, אמן.

אמן.

‫כן, שאלה, הנה הגברת באמצע, את עומדי. ‫-עדו, עדו, עדו, עדו, עד השם בשנאה. ‫-שלום רב, תודה רבה לך, השם אשמור אותך. ‫-אמן. ‫אני תמיד שומע, זה עבדו, עבדו כל יום, פעמיים אפילו ביום.

‫כל ההרצאה שלך, כמעט לא נשאר שההרצאה, ‫יכול להיות קצת. הכול אני, כל יום כמה פעמים אני שומע.

‫אנחנו, המשפחה שלנו אוהבת אותך, ‫התמונה שלך, הכול, הבית.

‫עכשיו הבן שלי היה חולה ‫בגלל שהוא קצת שותה ועושה נזק.

‫עכשיו, ברוך השם, יותר טוב לבריאות, ‫כי אני התקשרתי לשופר.

‫עשיתי מה שצריך, הם יודעים, ‫הכול, הכול, הכול.

‫אתה אומר, תעשה זה, זה, זה, זה, עשיתי הכול. ‫הוא יצא מהבית חולים, ברוך השם,

‫ועדיין הוא...

‫-בן כמה הוא?

‫-44 נראה לי. ‫-נשוי?

‫-נשוי, אבל גרוש בגלל השתייה. ‫-בגלל השתייה.

‫אבל הכי חשוב בריאות שלו. ‫בריאות שלו גם תלוי בזה.

‫-ברור, ברור. ‫-זה שותה, הבריאות שלו.

‫כן, אני רוצה... ‫-כמה הוא שותה?

כמה?

‫פעם היה, פעם היה הרבה, ‫עכשיו קצת פחות, יין שותה. ‫עכשיו הוא שותה יין.

‫אחרי שהיה חולה, שותה יין. ‫-הוא עובד?

‫-הוא עובד?

‫לא עובד, לא, הוא חולה.

‫לא יכול לבוא. ‫-הוא יסכים לבוא לדבר איתי?

‫אולי, כן.

‫תנסי ותתקשרי לשופר,

‫ואם הוא יסכים... ‫-לא, אולי עכשיו אני מתקשר, ‫הוא יכול לבוא, אם הוא בא?

‫עכשיו... ‫-אה, להתקשר לשופט? ‫לא, שיצלצל לשופר, ‫לשופט, ויקבעו איתי תאריך ‫שאני יכול לדבר איתו. ‫אה, בסדר.

‫-בסדר? מה השם שלו? ‫-רמין בנזנפילה.

‫רמין? ‫-רמין בנזנפילה.

‫בנזנפילה. ‫כן.

‫לבריאות זה... ‫-השם יזכה אותו לסלוד מהיין ‫ולהקיא ממנו. ‫-אמן. ‫-ולהיות בריא ושלם. ‫-אמן. ‫ולעבוד, אמן. ‫ולהתחתן.

‫תודה רבה. ‫-יהיה לך שמחה ובריאות. ‫-תודה רבה לך. תודה רבה, השם יושב. ‫-אמן. ‫-הבת שלי, גונל, בת זנפילה,

‫היא גרושה גם ולא מעניין. ‫-ראשי אני זכה את הבת שלך ‫לרפואה שלמה. ‫-לרפואה שלמה. ‫-לזיווג הגוף. ‫-כואב לגב הרבה, כן. ‫-בסדר. תן לבחור שמה בסוף.

‫שלום, כבוד הרב. ‫-שלום.

‫קודם כול, אני שומע אותך כבר חצי שנה. ‫באמת,

התרגשתי ולמדתי כל כך הרבה. ‫-מה עשית לפני כן?

‫לפני כן הייתי חילוני. ‫לא חילוני, הייתי מסורתי. ‫-כן. ומאז ששמעתי אותך, ‫הפסקתי לאכול בשר. ‫באמת התחלתי להתחזק. ‫עכשיו אני, באמת,

‫שלוש תפילות אני אעשה ביום,

‫כמו שצריך,

‫ושתי שאלות.

‫אחת, אם אני, אתה רואה, ‫עושה מעשרות כל חודש,

‫עכשיו, וגם אני שותף בפרויקט שלך.

‫אני צריך, כאילו, זה גם נחשב מעשרות, ‫הפרויקט שלך, במידה ואני מפסיק?

‫או שלא כדי להפסיק?

‫אם אתה נותן מעשרות, ‫זה יכול להיות מכלל המעשרות.

‫אבל הפרויקט הוא גם נחשב מעשרות, ‫או שזה לא קשור? ‫-בטח, אם אתה נותן לדבר כזה, ‫זה יכול להיחשם מהמעשרות. ‫ואם אני עושה עכשיו חומש בנוסף לפרויקט, ‫לעצור את החומש, מה כדאי? ‫-למה לעצור? ‫אז בנוסף לפרויקט גם חומש.

למה לא? אם אתה יכול, למה לא?

כל מה שאתה נותן

זה הכסף היחידי שהוא שלך.

כל מה שאתה לא נותן

זה לא שלך.

זאת אומרת, נתת כסף,

בשמיים נרשם שנתת כסף לקודש.

זה לא יכולים לקחת לך.

זה אף פעם לא תפסיד.

זה אף פעם לא יתבטל.

אבל כסף שאתה מחזיק בכיס

יכול להיאבד,

יכול להתבזבז,

זה לא שלך.

יכול מישהו לבוא לחטוף לך?

כל זמן שלא השתמשת בכסף לדבר טוב,

הוא לא שלך.

ברגע שהשתמשת לדבר טוב, הוא שלך.

אכלת,

יצא לך בצד השני.

לא נשאר לך מזה כלום.

הדבר היחידי שנשאר לאדם מכסף,

זה מה שהוא העביר לשמיים.

כל דבר שהוא עשה לכבוד שמיים,

זה כסף שלך שסופרים אותו שמה, כמה תרמת לקודש במשך חייך.

הבנתי. תודה רבה. ושאלה שנייה, עכשיו אני רוצה להתחתן כמה שטעים רב, בעזרת השם,

ואני לא יודע אם כדאי קודם כל להתחזק בתורה, כי אני יודע שאתה מקבל את הזיווג,

אם זה נכון,

בהתאם לרמה שלך, ואני רוצה קודם כל לגדול,

אבל אני גם לא רוצה לחכות יותר מדי הזמן. בן כמה אתה?

26. 26. ואיפה אתה לומד כרגע?

אני עצמאי.

עצמאי. בבית. למה אתה לא לומד באיזה מקום שיש שם איזה אברך שילמד איתך,

שיריץ אותך?

מה שאתה חייב קודם כל לדעת

זה את ההלכות היומיות שאתה מתפלל.

ליל, מברך ברכת המזון, אור החיים זה נקרא, שולחן ערוך.

אתה צריך לדעת ללכות שבת טוב,

כשרות טוב וטהרה.

אתה צריך לדעת את הדינים האלה, כי אם אתה מתחתן,

אתה חייב להנהיג את הבית בכשרות,

שמירת שבת זה הרבה מלאכות שצריכים ללמוד,

וטהרה, שזה היסוד של הבית היהודי.

על זה אתה חייב לדעת, ההלכות האלה

על בוריין.

אז תתחיל באלה במהירות,

אתה תוך שנה בערך יכול בשקט, אם תלמד רציני, אם מברך וזה,

תוכל להקיף את הנושאים האלה

בשביל שתהיה מוכן להתחתן. אצלנו, בכפז,

אנחנו משתדלים שלא יתחתנו לפני שיודעים את הדינים ונבחנים עליהם,

כי אחרת

מאחרים את הרכבת וחיים בדמיונות שיודעים דינים והלכות,

ויכולים לחלל שבת ולעבור עבירות חמורות,

וחבל,

חבל להיכנס לזה.

אוקיי?

אוקיי, תודה רבה. ואפשר ברכה? תודה לאחרונה, כן, פה באמצע.

ברכה אני אתן לך, שתזכה לזיווג הגון וללמוד תורה כראוי.

כן, תן לו באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב, חודש טוב. גם לכם.

אני באמת מאוד מתרגש שאני רציתי לפגוש אותך באופן אישי,

כי זה עניין אישי העניין שלי, לא באתי לשאול שאלה.

באתי לבקש ברכה לאימא שלי, שצריכה רחמי שמיים.

היא לפני שבוע וחצי קיבלה אירוע מוחי,

והיא במצב לא הכי טוב.

גם הלב שלה חמישים אחוז והכליות שלה היא בת שבעים וחמש. היא בצרפת, היא בבית חולים במצב לא טוב ולא יודע, אני לא...

מה שתגיד לי, כבוד הרב. כמה אתם אחים?

אני ועוד שתי אחיות, אני הבכול.

והם דתיים?

לא.

לא. הם אוהבים את האמא?

מאוד.

תלכו שלושתכם לכותל המערבי? כן.

שלושה ימים.

כן. כל יום שאתם הולכים לכותל המערבי, אתם גומרים את הספר תהילים מההתחלה עד הסוף.

בסוף

יש יהי רצון.

אתם אומרים יהי רצון את הנוסח, ומבקשים על האימא

שהקדוש ברוך הוא ירפא אותה ברפואה שלמה ותחזור לאיתנה.

שכינה לא זזה מכותל מערבי,

וזה המקום הכי טוב להתפלל שם,

על כל דבר.

ואם אתה בא עם הזכויות של דוד המלך

ואתה אומר את המזמורים שלו מההתחלה עד הסוף,

כל אחד אומר מההתחלה עד הסוף,

בעזרת השם בשמיים רואים שהאימא חשובה ואתם לא מוותרים עליה,

ועם הזכויות של דוד המלך והכותל המערבי

זה יכול לעזור.

תגיד לי את השם של האימא.

כבודו, אנט דדון בצוליקה דדון.

אנט דדון, בצוליקה דדון.

השם ירפא אותה ברפואה שלמה. אמן.

וכריש דם יעבור לאסד לראש.

אמן.

תהיה בריא בשורות טובות. תודה רבה, כבוד הרב.

אני רק רוצה לחזק אתכם בדבר שהיה אתמול בהרצאה.

הייתה אישה שביקשה לדבר.

יש לך במקרה את זה?

אתה לא יכול להוציא את זה צ'קצ'ק.

לא.

אתה יודע להוציא את זה, יעקב?

יעקב?

נו, קדימה.

אתה יודע איפה זה היה בערך? בשאלות.

צ'יק צ'ק, אני אראה לכם פה דבר מאוד מאוד מאוד מרגש. תראו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.

אנחנו לפעמים מפספסים את הדברים הכי טובים שאנחנו יכולים לקבל,

בגלל עקשנות, בגלל דחייה,

בגלל שאומרים לו עכשיו, זה לא הזמן,

יבוא הרגע, נעשה זאת,

כן, אני מתכוון, אבל לא כרגע.

כל מיני דחיות שאנחנו עושים ואנחנו מפסידים,

ואין לנו מושג אפילו מה.

תראו דבר מדהים,

שזה ממש הכותרת של זה יכולה להיות,

אפילו חרב חדה מונחת

על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

מה זה אומר?

יש לך ילד,

והילד חולה,

והוא גוסס,

והמוניטור פתאום דומם, דומם, זהו, קו אחד.

מה אפשר לעשות עכשיו?

נגמר,

נגמר, דומם.

זה יותר, יותר בחרב חדה.

חרב חדה, היא נמצאת פה,

אבל עוד לא עשו תנועה.

אבל זה כבר, כבר, כבר, זה, אה, אה, אה, אה, הולך להיות.

אומרים לנו חכמים,

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

עדיין יש בורא עולם ששומע,

ובידו נפש כל חי.

אם הוא רוצה לחיות את הבן אדם, המוניטור יתחיל טינג, טינג, טינג, יתחיל מחדש.

תכף תראו משהו מדהים, לא יאומן כי יסופר.

מה?

כן.

תכף אנחנו קוראות ביחד כל יום, כל אחד, זה טוב מאוד שאתם קוראות ביחד ומחלקות את התהילים, אבל למה שאני ביקשתי צריך שכל אחד יגיד את כל הספר לבד, כי זה סכנת נפשות.

התכוונת?

זה לא דומה כשאדם קורא, נגיד, עשר פרקים,

לא

ביחד?

לא, כל אחת קוראת יום, ואת כל... כל אחת קוראת ביום את מה? את כל הספר?

כל אחת קורא יום ראשון. מה קורה? את של יום ראשון?

כן. לא, זה לא מספיק. למה שאני אמרתי לו?

לא, לא אמרתי.

אמרתי זה מצוין מה שאתם עושות, לא במקום שיש סכנת נפשות.

מצאת?

הנה תראו עכשיו קטע מדהים, מדהים.

הנה בבקשה הגברת פה בפינה, תגביר.

למה אתה מסובב לי את האף?

אין קליטה כל כך,

אבל תכף זה יעבור.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו. הנה, הפסיק, ראיתם? רק התחלתי, עבדו.

עוד פעם.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה.

אני רוצה להגיד לרב תודה.

אני חושבת שאני צריכה לעשות פה פרסום הנס

שהייתי צריכה לעשות מזמן אבל לא הייתי בנויה לזה רגשית ונפשית.

לפני מעל חמש עשרה שנה עברתי ניתוח מאוד קשה בלב הייתי בת שלוש עשרה

ואימא שלי באה לשיעור שלך לטקס עצה מה שנקרא

והרב איי אנחנו באנו מבית מאוד מאוד חילוני אין שום קשר לתורה ומצוות

והרב אמר שאין בעיה הוא יברך אותה ואותי רק שתיקח על עצמה משהו שתבנה כלי ואם היא יכולה לקחת על עצמה צניעות לשים כובע וחצאית

וזה היה לאימא שלי מאוד מאוד קשה

אז היא בחרה שלא לעשות את זה

ובאמת הגעתי למצב של חיים ומוות בניתוח הזה היה סיבוך מאוד רציני וכבר די קבעו את מותי

ובאמת בשיאת הדשמי הגדולה הייתה שליחה טובה שאמרה לאימא שלי להתפלל ולא לוותר ובאותו רגע שהיא פשוט רואה את המוות שלי מול העיניים שלה כשהמוניטור דומם

היא מחליטה לעשות נדר ולחזור בתשובה

ובאותו רגע חזרתי לחיים

כן מאז חזרנו בתשובה ברוך השם

הייתי צריכה לספר את זה מזמן אבל אני חושבת שרגשי

ונפשית לא הייתי בנויה לזה הייתי צריכה לעבור הרבה מאוד תהליכים

בשביל לבנות את עצמי בשביל לקבל את האומץ היום אני יכולה להגיד שאני עוזרת לאנשים אחרים להיות בריאים יותר גם נפשית וגם פיזית ולהאמין שבורא העולם יכול לעשות הכל כי אני ניצלתי מהמוות כמה פעמים ואין דבר כזה בלתי אפשרי בשביל הקדוש ברוך הוא

ואני מאמינה שזו השליחות שלי היום פשוט לפרסם את הנס של הקדוש ברוך הוא איך לעשות הכל

אנחנו פשוט צריכים לחזור אליו להתפלל ולבקש ובעיקר להגיד תודה על זה שאנחנו חיים אז תודה רב על זה שזרה לאימא שלי את הזרע הזה שבזמן הנכון זה פשוט פרח

וזהו תודה רבה תודה רבה

מדהים

ילדה בת 13 מתה

והאימא ברגע האחרון אומרת שהיא מקבלת על עצמה תשובה והקדוש ברוך הוא מחזיר לה את הילדה

נו תגידו לי יש משהו נמנע מהקדוש ברוך הוא?

אז הוא רק מחכה שנעשה מה שנכון ולא יהיו לנו בעיות ולא יהיו לנו צרות ולא יהיו איסורים רק הוא מבקש שנשמע לו

אם שומעים לו זה מה שזוכים

כן

מה אתה רוצה?

עורך את הבנים שלי יש לו בדיקה חשובה בעת שבוע מה יש לו?

בדיקה. בדיקה. חשובה מאוד.

חשובה מאוד.

באיזה יום?

שלושה ימים לכותל המערבי מה שאמרתי לו תעשה לבד בסדר?

מה שמך?

נתנאל בן? הילה.

לילך.

השם יזכה אותך לבשורות טובות ולא יאונה לך כל רע.

תודה רבה לכם.

שםילו לא חברות

טובות. ברור. עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה.

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, היי! עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה,

עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה,

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה,

בואו לפניו, לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה, בואו לפניו בירננה,

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה

עבדו עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר נגנה בואו לפניו דיר נגנה בואו לפניו לפניו דיר נגנה בואו לפניו ביר נגנה בואו לפניו דיר נגנה יאי! עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה