גבעתיים - כוחו של הרגל לרעה ובטובה

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח!

הקהל: אמן 

הערב הזה כשבח והודיה להשם יתברך על הגאולה הקרובה במהרה בימינו ושמשיח בן יוסף לא יהרג על ידי ארמילוס הרשע אמן

הקהל: אמן

אוריאל בן חוה רחל - יזכה לחזרה בתשובה שלמה, עליה רוחנית, הצלחה בכל מעשה ידיו, בריאות איתנה וזיווג הגון משורש נשמתו מקפז' (קהילות פז) מהרה אמן 

הקהל: אמן 

ולעילוי נשמת: ג'ני בת חוה למשפחת בן שמואל, שלמה בת שמחה יקוֹט ג'קלין בת גרציה, שמואל ורפאל בני יקוֹט ג'קלין ותשובה שלמה לכל יוצאי חלציהם עד סוף כל הדורות אמן ואמן 

הקהל: אמן 

הערב הוא גם לעילוי נשמת הוריים מנוחתם עדן 

הקהל: אמן 

אנחנו נלמד היום נושא, שאנחנו בעצם כל רגע חווים אותו; או לטוב או לרע - כוחו של הרגל. 

התורה הקדושה מצווה אותנו, כל שבע שנים לעשות 'שמיטה' לשמוט את השדות, לחדול מלעבד אותם, להפקיר אילנות ופירות, לתת לאדמה לנוח והפירות הגדלים בשנה השביעית - אסור לאגור אותם בבית, בוודאי שאין לסחור בהם. 

ורבי יוסי בר חנינא אומר מה גורלו של מי שעובר על הצו הזה של התורה והוא סוחר בפירות שגדלים בשנת השביעית שנת השמיטה - ממש הורס את החיים שלו! משבש לו את כל אורח חייו ומדרדר אותו עד פי תהום!!

הגמרא בקידושין (כ) אומרת:

'רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: 'בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית: אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית – לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו... ואם לֹא הִרְגִּישׁ – לְסוֹף מוֹכֵר אֶת שְׂדוֹתָיו...' ואחר כך אומר: 'לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁמּוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ!' ועוד יש התדרדרות עוד! עוד-עוד עוד... 

בקיצור, הגמרא מקשה: למה אומר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא בהתחלה: 'לֹא הִרְגִּישׁ – לְסוֹף מוֹכֵר אֶת שְׂדוֹתָיו... לֹא בָּאת לְיָדוֹ' למה הוא שינה 'לֹא הִרְגִּישׁ' ואחר כך הוא אומר הוא ממשיך לעשות דברים ולהתדרדר ואז הוא אומר: 'לֹא בָּאת לְיָדוֹ' מה זה אומר?

מתרצת הגמרא: כמו שאמר רב הונא: 'כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ – הוּתְּרָה לוֹ'. 

אם אדם עבר עבירה פעם שנייה (2) אומרת הגמרא: 'הוּתְּרָה לוֹ'

ומקשה הגמרא: איך יתכן?! מה, זה פרס?! מי שעובר עבירה פעם אחת (1) - זה עבירה! ואם הוא עובר פעמיים - אז זה מותר?! מה זה 'הוּתְּרָה לוֹ'?! מי התיר לו?! 

ואז הגמרא אומרת: לא הכוונה 'הוּתְּרָה לוֹ! אֶלָּא, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר' מרגע זה ואילך אחרי שהוא עשה פעמיים (2) את אותה עבירה -היא כבר נַעֲשֵׂית לוֹ כאילו היתר. כלומר, אדם שמתרגל בעבירה - החושים כהים והוא כבר לא נרתע ממנה! היא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר והוא מתחיל להתדרדר עד שיורד לפי תהום 

אז בהתחלה הוא 'לֹא הִרְגִּישׁ' ואחר כך 'לֹא בָּאת לְיָדוֹ' מה זה אומר? הוא כבר לא חש! הוא כבר לא נבהל. 

כמו שמגדיר רש"י (בערכין ל): 'משמע שלא יעלה על ליבו שיהיה עושה שום עבירה!' בשבילו זה היתר גמור, בשבילו זה כבר לא עבירה. 

זה לא המצב שהיה בהתחלה; בהתחלה - זה 'לֹא הִרְגִּישׁ' היתה התעלמות מן האמת, אבל מצב של אי ידיעה כביכול בעצם העבירה, לא עולה על ליבו של האדם שהוא עובר עבירה. 

אבל עלינו לדעת: שיש לנו 'מצפן!' כל יהודי יש לו מצפן, מה זה המצפן? המצפון שלך! יש לו מצפון או אין לו מצפון; ובמה זה נעוץ? בכוח ההרגש! לכל אחד יש הרגש, רגשות והמצפן פועל לפי זה. 

כשאדם יהודי מבקש לעבור עבירה - יש לו רגש פנימי שזועק: 'אל תעשה! אל תעשה!!' הרגש מזדעזע בתוך תוכו ואמור לכוון אותו ולהנחות אותו בדרך הטוב והישר. אבל מה קורה? לעתים אדם מתעלם מהקול הזה הפנימי! משתיק אותו ואוטם את אוזניו כי הוא רוצה לעבור עבירה, לאט-לאט הקול הזה הולך וגווע, הרגש כבר דועך - ואז האדם דש בעבירות ובחטאים וכבר לא מזיז לו. 

ואז הוא עומד ותוהה: למה הוא לא הרגיש בחומרת העבירות?! "הָאֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז, כט) וכל זמן שהאדם לא מקלקל את היושר הפנימי, את המצפן, המצפון - אז התחושות שלנו צריכות להיות בריאות! ואנחנו תמיד נמצא את המסלול הנכון לדרך הישרה. מתי הקלקול מתחיל? כשהאדם לא נוטה להאזין לרגש שפועם בליבו ושמזעזע אותו מהעבירות. כל זמן שעדיין יש לו יראה מן החטא! לא מהשוטר, לא מהמשטרה, מהחטא! פה מתחילה תחילת הקלקול. ואחרית מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה... 

זה טמון במאמר של בֶּן עַזַּאי במסכת אבות (ד, ב): 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.' 

זה לא הבטחה סגולית, שאם אדם יעשה מִצְוָה - היא תגרור מִצְוָה נוספת! ואם יעשה עֲבֵרָה הוא יכשל באחרת... הרבה יותר עמוק מזה! כשאדם עושה מִצְוָה - מתחזק בקרבו הרגש הפנימי! הוא מרגיש: התעלות!! במה שהוא עשה - הוא עשה את הטוב והנכון! יש לו שמחה פנימית. ואז טבעי, אם תזדמן לו עוד מִצְוָה - בחפץ לב הוא יעשה והוא יתלהב לקראתה. 

כשהאדם נכשל בעבירה - הוא משתיק את הקול הפנימי שבתוכו! ואז טבעי ומתבקש הוא: שאם תבוא לו עוד עֲבֵרָה - הוא כבר לא יִרתע ממנה! אז במה זה תלוי? בכוח הרגש הפנימי שבאדם; מי שעושה מִצְוָה - מחזק את הרגש הטוב והוא נמשך להמשיך עוד מצוות! ולכן 'מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה'. העושה עֲבֵרָה - הוא מכהה את הרגש החשוב שיש לו! והוא קרוב יותר לעשיות רע מעשיות טוב.

לאור זה נבין: שמה שאמר רב הונא: 'כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ – הוּתְּרָה לוֹ' ואחר כך נאמר בגמרא: 'נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר' לא 'הוּתְּרָה לוֹ' זה לא טעות! רב הונא אמר מהלך הממחיש בפנינו את התהום הפעורה שמוביל אדם את עצמו אם הוא שונה פעם שנייה (2) בעבירה, מי שלא צועד לקול הרגש היהודי החם שבקרבו - אין זה רק שהעבירה 'נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר' אלא לדעתו: העבירה ממש-ממש 'הוּתְּרָה לוֹ'! הוא כבר לא מרגיש בכלל: שיש בעיה, אין לו ספק של איסור אפילו. 

אז בואו נבין: יש עבירה, עבירה - זה דבר אסור! מה זה אסור? זה כמו שאני אסור (הרב שליט"א מדגים עם הידים כאילו הן אסורות) אם אדם אסור - הוא לא יכול לעשות כלום! אסור לעשות עבירה - אתה אסור! אתה לא יכול לזוז, אסור. אם אדם כן עובר עברה מה זה? – מותר, התירו אותו 'הוּתְּרָה לוֹ', עבר עבירה פעם שנייה 'הוּתְּרָה לוֹ' מה זה 'הוּתְּרָה לוֹ'? כבר 'נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר' גמרנו! אין איסור, אין אסור, הוא לא כבול, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה - זאת הבעיה! 

לכן דקדק רב הונא לומר: שבוודאי לא 'מותר' לו, אבל כיוון שהיא 'נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר' כי הוא כבר לא מרגיש, המצפון לא עובד, הוא כבר כהה! לא מרגיש, ממילא בשבילו זה כאילו 'הוּתְּרָה לוֹ' כאילו כבר מותר, אין קול פנימי שזועק: 'מה אתה עושה?! אתה תיתן את הדין על זה!' אין את זה.

הרב דסלר זכר צדיק לברכה הפליג ובאר עוד יותר! אחרי שהאדם מתרגל לחטא מסוים, כבר לא צריך את יצר הרע שיסית אותו! גמרנו, זהו, הוא כבר ממשיך לבד מכוח ההרגל, זה כמו כוח האינרציה! זהו, נגמר. גם אם יצר הרע יפסיק להסית אותו - הוא לבד ימשיך לחטוא בלי הסתה של יצר הרע. למה הדבר דומה? למכונית נוסעת ואם אדם יעביר אותה לניוטרל - היא תמשיך לנסוע, גם אם הוא ידומם את המנוע - היא תמשיך לנסוע, עד שהיא תעצור, אבל היא תמשיך לנסוע, אותו דבר. 

הגמרא מתארת (במסכת סוכה נא, ב – נב, א) את המצב של עם ישראל בבית המקדש בימי הרגל; היא אומרת: 'מחמת שבאו ישראל לידי קַלּוּת רֹאשׁ הִתְקִינוּ רבותינו שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִלְּמַעְלָה וַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה'. 

מה הפירוש? בבית המקדש בהתחלה היו הנשים פנימה והגברים בחוץ, אחר כך שינו: הנשים היו בחוץ והגברים פנימה ועדיין בסוג עמידה זאת היתה קַלּוּת רֹאשׁ! מה עשו? הִתְקִינוּ למעלה: עזרת נשים שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִלְּמַעְלָה והגברים למטה. 

מקשה הגמרא: איך זה יכול להיות? הרי כתוב (בספר דברי הימים-א כח, יט) ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״ זאת אומרת כל מלאכת תבנית הבית, ניתנה בנבואה! אז איך אפשר לשנות?!

אמר רב: 'מצאו פסוק! בזכריה הנביא (יב, יב) כתוב, הפסוק מתאר: שעם ישראל יעשו מספד לעתיד לבוא, בימות המשיח וכתוב: ״וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד"

דרשו רבותינו: 'קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד' בשעה שעסוקים בְּהֶסְפֵּד, מי שמצטער - לא ממהר להקל ראש! וגם בזמן המשיח כבר לא יהיה 'יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט'. בכל אופן 'אָמְרָה תּוֹרָה אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁעֲסוּקִין...' עַכְשָׁיו בימינו 'עַכְשָׁיו, שֶׁעֲסוּקִין בְּשִׂמְחָה וְיֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!'

והנה מבואר כאן בכתוב ובדברי הגמרא: שלעתיד לבוא הקדוש ישחט את יצר הרע! "וּמָחָה ה' א-לקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח) לא יהיה יותר מוות בעולם! לא תיתכן מציאות של חטא - מזה שתערבבו אנשים ונשים ביחד, לא יהיה מצב. אז איך יִתכן שצריך להפריד אותם בבית המקדש?! ועוד בשעת הספד?! אין יצר הרע! ואף אחד לא מֵקל ראש כשאבלים! אז איך זה יכול להיות?! למה צריך להפריד אותם?

נו, מי יודע להגיד את התשובה?

מהקהל, והרב חוזר: הרגל! - יפה מאוד! כל הכבוד לַךְ!! 

כוח ההרגל! אמרנו: שהמכונית ממשיכה לנסוע גם אם אתה מדומם, כוח ההרגל יש לו כוח להפוך לך את מה שאסור - למותר בלי שתרגיש בכלל שום הבחנה שאתה עושה משהו לא טוב!! ברגע שאתה כבר מורגל, זהו. 

תשמעו הרבה אנשים, לפעמים אתה שואל אותו שאלה: 'למה אתה עושה את זה?' 

- 'לא יודע! ככה אני רגיל...' 

מה, מה, מה זה? מצווה מן התורה 'ככה אני רגיל'?! יש מצווה כזאת? 'ככה אני רגיל'?! - זה הבעיה!

עכשיו תקשיבו! זה בכל רגע ורגע של החיים שלנו; אחד רגיל לישון ככה אחד רגיל לישון ככה, אחד רגיל לאכול ככה ואחד רגיל לאכול ככה, אחד רגיל לא להתפלל בשעה כזאת וההוא רגיל ככה, זה לא יכול בלי זה וההוא לא יכול בלי זה, הכל זה הרגל! הכל זה הרגל; או טוב או רע. אבל הכל, כל רגע זה עניינים של הרגל. כמה אנשים שוברים הרגלים?! כמה אנשים נלחמים בהרגלים לא טובים?!

מהקהל:...

הרב: נלחמים כל הזמן?! איי איי איי – גיבורים! גיבורים, כל הזמן - יפה מאוד!

ובכן, מפה אנחנו רואים: שמהפסוקים האלה בבית המקדש יש הוכחה: מה הכוח של הרגל! אפילו שאיין יצר הרע, השם שחט אותו, זה התקופה הכי נפלאה! יודעים כולם את השם לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן! לא חסר כלום, לא צריך תאוות והכל, הכל נמצא בהיתר! מעדנים מצויים כעפר! הכל-הכל, הכל טוב! לא צריך באיסור, אין, לא צריך באיסור. אבל כוח של הרגל! כוח של הרגל עדיין קיים. 

אומרת הגמרה ביומא (ביומא פו, ב): 'בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים' מישהו פגע בחבר שלו על ידי דיבורים 'סָפֵק מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ.' לא כל אחד מוכן להתפייס! 

אתה בא אליו אומר לו: 'סליחה! אני פגעתי בך, עשיתי ככה - זה לא היה בסדר! ממש אני מתחרט! מתנצל' 

- 'לך מפה! לא רוצה לשמוע אותך'. 

לא כולם מתפייסים. 

'וְאִם תֹּאמַר מִתְפַּיֵּיס הֵימֶנּוּ — סָפֵק מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּיס בִּדְבָרִים' 

אומר לו: 'מה, מה אתה חושב? בדיבורים אתה יכול למחוק את כל מה שהיה?! תשחרר! תשחרר חמשת אלפים דולר (5,000$) - אולי נסלח לך...!'

'אֲבָל אצל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר — מִתְפַּיֵּיס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים!' 

בא בן אדם אומר להקדוש ברוך הוא: 'סליחה! אנא השם! חטאתי, עויתי, פשעתי...' 

והשם מוחל לו!! אֶה! הוא עשה את זה לקדוש ברוך הוא! הוא לא עשה את זה לאדם בן גילו, הוא עשה את זה להשם יתברך שהחיים שלו תלויים בו! אם הוא היה עושה את זה למלך בשר ודם – הוא מוציא אותו להורג! 

מהקהל, והרב חוזר: אַה! 'רחום וחנון'... 

אז זה, שימו לב! את הדיוק, אבל בגמרא. הגמרא אומרת: 'אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר' אם הוא עושה עבירה בגלוי - לא רחום וחנון! לא! כתוב בתורה: עונשים! כל מה שאדם עושה בפרהסיה - אומר הבן איש חי: נפרעים ממנו! אבל אם זה בַּסֵּתֶר בינו לבין השם ואתה בא אליו בִּדְבָרִים אחר כך ואתה אומר לו: 'סליחה!' באמת השם רואה שאתה מתכוון באמת - הקדוש ברוך הוא מקבל! 

אבל לא סתם מקבל, תקשיבו! לא סתם מקבל; אומר הקדוש ברוך הוא על ידי הושע הנביא: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״. (הושע יד, ג) וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁ הקדוש ברוך הוא מַּחְזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקַח טוֹב״!! (שם) ״וְקַח טוֹב״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב פָּרִים, הקדוש ברוך הוא מחשיב: שאתה באת אליו עכשיו והבאת לפניו פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ״ (שם). 

נו, אולי זה פָּרִים של חובה, שחייבים? - לא! ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה״ (שם פסוק ה). אני מקבל את זה כאילו הקרבת לי קורבנות תודה! מתי אדם מקריב קורבנות תודה? - כשהשם עשה לו ניסים! עשה לו טובות, עשה לו... אז הוא בא ומודה לשם ומקריב קורבן תודה. 

זה עשה עבירות! והוציא כמה מילים של חרטה - והקדוש ברוך הוא מחזיק ממנו כאילו מקריב לפניו! איפה?! הוא עשה משהו? כלום! הוא רק דיבר. אז 'שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם!' זאת אומרת אנחנו רואים: איך הקדוש ברוך הוא מוחל לבנים שלו! אוהב אותנו ומוכן לקבל אותנו, רק שנתחרט באמת ונחזור מהדרך הרעה.

אבל צריך ביאור: ידוע, שמצד מידת הדין - אדם לא יכול לשוב בעצם על חטאים! כיוון שהרשיע האדם - על פי האמת, על פי הדין: צריך לשאת בעונש! 

נגיד אחד רצח מישהו, אחרי זה הוא בא: 'סליחה!' - מבקש סליחה: 'חטאתי עויתי...!' מה זה?! ואתה יכול להחזיר את המת?! המעשה שעשית נעשה! אז על פי האמת, על פי הדין: אין מקום למחילה! אין מקום למחילה!! ככה אומר הכתוב (ביחזקאל יח, ד): "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" אז מה זה עניין התשובה? 

זה מידת החסד והטוּב של הקדוש ברוך הוא! פשוט הקדוש ברוך הוא 'חותר חתירה מתחת כיסא כבודו וימינו פשוטה לקבל שבים!'

רבנו יונה אומר את זה בפתיחת ספר שערי תשובה: 'מן הטובות אשר הטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם!' הקדוש ברוך הוא ידע: שאנחנו נהיה חוטאים! "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא) מה עשה הקדוש ברוך הוא? לפני שברא את העולם, קדמו שבעה (7) דברים לבריאת העולם! ואחד מהם: זה התשובה! בלי התשובה - העולם לא מתקיים!! כי כל בן אדם שחטא פעם אחת (1) - "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" שלום, לא היה נשאר אף אחד! מה עשה השם? - הקדים תשובה! אז: 'מין הטובות' אומר רבנו יונה: 'אשר הטיב השם עם הברואים, שהכין להם דרך לעלות מהפחת שהם נפלו במעשיהם!'

עכשיו צריך להיות תמהים: מה המקום יש לקבל תשובה של פושע? כקורבן נדבה?! מה, לא מספיק שהקדוש ברוך הוא מילט אותו מהעונש הנורא? מאיפה נובע הכוח האדיר של התשובה שמחשיב את החטאים של האדם כקורבנות נדבה! 

עכשיו, אם נסתכל במה שלמדנו עד עכשיו, אז אנחנו אומרים כך: הכוח של ההרגל - הוא הרסני! כשהאדם רגיל לעבירות וחטאים - זה הרסני!! אמרנו: הוא לא יכול להפסיק, כוח ההרגל שולט עליו, כי הרגל הופך להיות טבע! וטבע הופך להיות שלטון!! ואתה נשלט על ידי ההרגל – גמרנו, אתה מסור בידו.

עכשיו מפה אנחנו נבין גם את סוד כוחה של התשובה! כיוון שהאדם עובר עבירות תדיר, המעשים נעשים לו היתר גמור! והוא לא מרגיש שהוא עושה בכלל עבירות!! הרגש והמצפון מתו!!! ולדעתו: הוא עושה בסדר! 'הלוואי שכולם יהיו כמוני... יש לי לב טוב! אני עושה זה... ונותן להוא... זה וזה...' שלוש (3) דברים שלושה דברים הוא כבר חושב: 'שהוא יותר טוב מכולם!'... 

ומכיוון שכך, כשהאדם הזה בא לבקש: 'סליחה!' מהקדוש ברוך הוא - הוא מתעורר מעצמו! והוא מבקש לשוב בתשובה, אמנם הוא בא רק בִּדְבָרִים - זה צריך כוחות עליונים! אדירים!! בשביל שהוא רוצה לחזור בו מהמעשים קלוקלים שהוא עשה, זה לשבור את הטבע! כשהוא פותח עכשיו דרך חדשה ונמנע מלעשות את מה שהורגל בעבירות - הרי הוא עכשיו אוסר את עצמו מהדברים שהיו בעיניו מותרים עד הרגע!! 

זה כמו בן אדם שהחליט בגלל שפעם אחת (1) הוא פלט מילה לא במקום: לעשות תענית שבעים (70) יום! אתם יודעים איזה כוח צריך בשביל לסתום את הפה?! לסתום את הפה! אתם יודעים מה זה לסתום את הפה - זה לא יאומן כי סופר!

אז זאת אומרת, לא התשובה נחשבת קורבן, אלא המאמץ האדיר שהוא רוצה: להפסיק מהעבירות! אומנם הוא רק אמר בִּדְבָרִים לקדוש ברוך הוא, אבל השם יודע: כמה זה קשה! לחתוך את ההרגל, לבטל אותו – זהו! להשתנות, אפילו שזה עוד לא התחיל, זה רק החלטה וקבלה מיד והשם רואה אם אתה מתכוון באמת או לא - זה נחשב אצל הקדוש ברוך הוא כאילו באת והקרבת לו קורבן תודה!! בלי שום עבירות, בלי שום עבירות. 

אם כן, עכשיו מובן: למה זה נחשב ככה! זה לא פשוט לשנות הרגלים!!

אחרי הדרשה הזאת, אתם תמצאו הרבה הרגלים שיש לכם, כאלה ואחרים ונראה אם אתם תקבלו על עצמכם: להתחיל לשנות כמה מהם לכיוון הטוב! ואז תראו: כמה שזה נכון - שזה קשה! קשה מאוד!! יכולים להתלהב בהתחלה בהחלטה אמיצה: 'ואני משתנה!' ואחרי זה - זה יכול לחזור... 

יש אנשים שאומרים: 'אתה יודע מה? ממחר אני בנץ! בנץ!!' יומיים (2) שלושה (3) אחרי זה הופ... נרדם! – 'לא! לא שמעתי את השעון, לא דיבר איתי, לא קרא לי, לא אמר לי, אני מחליף אותו...' מביא שניים מביא שלוש - ממשיך לישון... קשה! קשה!! אבל שווה! המאמץ הזה שווה!! 

כי אם לא... תכף תשמעו מה קורה למי שלא משתנה! אדם שלא משתנה - וואי וואי וואי... אבוד! אבוד!!

הכתוב אומר (בשמות כ, יז): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" 

חכמים אומרים לנו: מה זה "יִרְאָתוֹ"? – 'בושת פנים!' מה זה "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ"? – 'מי שיש לו בושת פנים, הבושת מביאה אותו ליראת חטא!' מי שיש לו בושה ומתבייש - יש לו יראת חטא! כי רק על ידי בושה, הרגש המר שמציף את האדם כשהוא פועל רעה יכול אדם למדוד את מידת יראת השמים שבו. 

הבושה, זה לא רק מדד לדעת: כמה יש לך יראת שמים? אלא על ידי בושה מגיעים לידי יראת שמים! אדם שמתייחס למידת הבושה שבו, הוא יותר דבוק במצפן הפנימי, במצפון שהשם ברא בו בטבע! ככל שהאדם יבטל את הבושה, יאטום את האוזניים - הוא מתרחק ומתרחק מן המצפן שלו! 

הבושה, זה היסוד הטוב של האדם! מי שיש לו בושה – בישן; זה שלוש (3) מידות בישראל; ביישנים, גומלי חסדים ורחמנים! אז ביישנים - זה מידה של יהודים! אז העזות - היא ההפך מהבושה, היא יכולה להוביל את האדם לכל העבירות! 

'יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר:... ' עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן!' (באבות ה, כ) 

אתם שומעים? שתי (2) מידות מנהלות את החיים שלנו! ככל שיש בנו בושה - יש בנו יראת שמים! ממילא לא נחטא, ככל שיש עזות – לְגֵיהִנֹּם!

למה בחר התנא דווקא את שתי המידות האלה? למה אומר שהעזות היא סוללת דרך לְגֵיהִנֹּם? מה, יש עוד מידות; גאווה! כעס, קנאה, תאווה, כבוד! מה, הם לא מובילות לְגֵיהִנֹּם?! 

אלא, לפי מה שלמדנו עכשיו, יש הרבה מידות רעות! יש גם הרבה מידות טובות!! אבל הבושה והעזות - הם היסוד של יראת השמים של האדם! אדם שיש לו בושה - הוא אדם בעל יראת שמים! כי אדם זה מתבייש בעבירות, הוא לא מוכן לסגל אותם כחלק מאישיותו, ממילא סופו שיגיע לְגַן עֵדֶן!

לעומתו, אדם חסר בושה - הוא חסר יראת שמים! אם אין לו את זה - אין לו כלום!! הוא לא מתבייש בעבירות והדרך פתוחה בפניו לעשות רע, רֵשע! לעשוק, הכל בלב שלם ושקט זה הדרך שמובילה לְגֵיהִנֹּם!

על מה חרבה ירושלים? 

אומרת הגמרא (במסכת שבת קיט, ב): 'אָמַר עוּלָּא: 'לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בּוֹשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה!'

[נ.ב. ראה הרצאה: ...]

בפסוק (בירמיהו ו, טו) אומר: "הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ". 

מה הקשר בין חוסר הבושה שהיתה ביהודי ירושלים לחורבן המקדש? עד כדי כך גרועה חוסר בושה?! 

המהר"ל הקדוש (בנתיבות עולם חלק ב נתיב הבושה) מבאר זאת! הוא אומר: 'הבושה היא תחושה של סתירה פנימית בלב של האדם! איזה סתירה? - בין המעשים לידיעות; בידיעה הוא יודע: 'אסור!' במעשה הוא עושה - אז יש לו סתירה! הוא עושה הפך ממה שהוא יודע - זה גורם לאדם בושה!

אדם לא מתנהג בציבור בצורה שהוא יודע שהיא אסורה, מי מונע אותו? – הבושה! אם לא היה לו בושה, לא אכפת לו לעשות כל דבר בפני הציבור! מצפצף עליהם... אבל הבושה מונעת אותו! למה? כי יש לו ידיעה בפנים: 'שזה לא נהוג! זה לא מקובל, זה לא דרך ארץ...' ואז, מי, מי הבלם? - הבלם זה הבושה! 

כשהאדם פועל באופן שזה סותר את מה שהוא יודע בהכרה - הוא חש: באי נעימות! הוא גם מסמיק, הוא נהיה אדום, רואים עליו: שהוא יודע שהוא עושה משהו לא בסדר, הוא מתבייש מעצמו! כי הוא יודע בשִׂכלו: שהוא לא פועל כהוגן! התחושה של הבושה הזאת - היא המכוון לכוון את האדם! וכשהוא מאבד את המצפן, המצפון - הוא קרוב אל הסכנה!

הדור ההוא של ירושלים איבדו את רגש הבושה! הם חטאו ושנו בעבירות ואיבדו את ההכוונה הפנימית!! פעלו בניגוד להכרתם וזה כבר לא הפריע להם כלל - לא היה להם שום סיכוי! זהו, רק להרוג אותם! ולהגלות אותם!! ולהחריב את בית המקדש!!! מי גרם להם? - שלא התביישו אחד מהשני כבר! ברגע שלא התביישו – זהו, נגמר, אין תקנה, כי ממשיכים מכוח האינרציה, כוח ההרגל. וזה היה מסלול ההתרסקות; בית המקדש חרב, ירושלים שממה, יהודים נפלו בחרב והיתר הוגלו.

על פי זה יובן מאמר שאולי חלק מכם יודעים, אבל לא יודעים את הפירוש; הגמרא (בברכות יב, ב) אומרת: 'וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: 'כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו!' 

מישהו יכול להסביר לי דבר כזה? נשמע לא הגיוני בעליל! שימו לב! עוד פעם: 'כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר! - דְּבַר עֲבֵירָה וּמִתְבַּיֵּישׁ בּוֹ — מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו!' איך זה יכול להיות?! אדם הלך עשה עבירות למכביר! עשרות שנים!! עושה... יום אחד הוא החליט: 'וואו! מה עשיתי?!' והוא מתבייש – 'מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו!' מה זה? 

מהקהל...

הרב: לא כתוב: 'עשה תשובה' כתוב: וּמִתְבַּיֵּישׁ 

מהקהל...

הרב: לא! לא מדובר בסתר... קיבל את הדעת עכשיו - זה נכון! לכן הוא מתבייש!! אבל מה פתאום ש: 'מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו!' ?! מה זה, הבושה יכולה למחוק את כל העוונות?! אז מה צריך תשובה? בוא נתבייש וגמרנו! יאללה' – 'אי... אני מתבייש על מה שעשיתי!' – זהו...

לפי מה שלמדנו, אמרנו: שהבושה מביאה את האדם למה? למה?? - ליראת שמים! כשהאדם חוטא ומתבייש בחטא ברגש הפנימי והעמוק - הוא מחדד את התחושה של היראת שמים שלו מהבורא! וזה 'תשובת המשקל' הרגש של יראת שמים - זה כתשובה משקל למה שהיה לו חוסר יראת שמים, מה שהוא לא היה ירא שמים קודם - הוביל אותו לחטא! כי אין מה שיעצור אותו, מה יכול לעצור בן אדם? - אם יש לו יראת שמים! אם הוא פוחד מהשם, אם הוא מכבד את השם - הוא לא יעשה! כן, הוא לא יעשה. אבל לא היה לו, לא היה לו. עכשיו שהוא מתבייש, מה קורה? הוא הופך להיות ירא שמים! ממי הוא מתבייש? הוא לא מתביש מאנשים, הוא מתבייש באופן פנימי! במעשה שלו שהוא עשה, אז כלפי מי זה? - כלפי הבורא!

זה היה המעשה של רבי אלעזר בן דורדיא! רבי אלעזר בן דורדיא הלך לכל אלה הנשים הטמאות...! והיה עובר עבירות-עבירות עבירות...! עד שאחת מהם הקניטה אותו - והוא התבייש! הוא התבייש במה שהוא עשה!! שהוא לא יכול היה לשאת את החיים!!! זאת אומרת להישאר בחיים בידיעה ובהכרה שעכשיו הוא הבין, שהוא התבייש עכשיו להמשיך לחיות ככה עם הידיעה והבושה הזאת - הוא לא יכול היה! והוא מת, לבד! לא הרג את עצמו, מהבושה הוא מת. 

ויצאה בת קול והכריזה: 'אשריך! רבי!!' קראה לו: 'רבי!' היה אדם מופקר!! קראה לו: 'רבי! אתה מזומן לחיי העולם הבא!' ישר! ככה כמו טיל מגיע עכשיו בלי משפט! בלי דין!! בלי כלום. איך זה יכול להיות? - זה הכוח של הבושה!

כשהבושה היא פנימית – היא פותחת לך את הפתח של היראת שמים! כי בלי בושה - אדם יכול לעבור את כל העבירות שבעולם! בסתר ובגלוי... אבל הבושה זה הצלה! לכן: "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" - זו הבושה! יראת שמים - זה הבושה! אתה רוצה לדעת כמה יש לך יראת שמים? - תראה כמה יש לך בושה...

עכשיו נגיע ונראה: מה הרגל רע - למי שיש הרגלים רעים, מול הרגש טוב;

במסכת קידושין (מ, א) הקדוש ברוך הוא מבהיר לנו: את המחשבות שלנו... אנחנו נידונים גם על המחשבות! 

הגמרא אומרת: 'מַחְשָׁבָה טוֹבָה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה' זאת אומרת אדם חשב מַחְשָׁבָה טוֹבָה לא ביצע שום דבר! רק חשב ובסוף לא יצא לפועל, היה איזה אונס וזה לא קרה, רצה לעשות דבר טוב - מצרף את זה למעשה! הקדוש ברוך הוא אומר: 'בשבילי זה נחשב כאילו עשית!' אֶה! מה זה? מאיפה לומדים? מהפסוק (במלאכי ג, טז) ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״ - וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״ רק חושבים! 

מה זה חושבים?

'אָמַר רַב אַסִּי: 'אֲפִילּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ'. 

זה במחשבה טובה. 

'מַחְשָׁבָה רָעָה - אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה!'

אֶה! אם הקדוש ברוך הוא דן לפי מחשבות - אז על מחשבה טובה, אז שלא יצא לפועל מה אתה נותן? - נותן שכר! כאילו עשה. למה במחשבה רעה אם חשב רעה ולא יצא לפועל הקדוש ברוך הוא מה עושה? לא מחשיב! מה זה לא מחשיב? זה כאילו עשה עבירה! – אומר: 'לא! לא מחשיב' וואי ווואי וואי... 

שנאמר (בתהילים סו, יח): ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״.

אומר דוד המלך: 'אם היה לי מחשבת אָוֶן בְלִבִּי מה הקדוש ברוך הוא? - לֹא יִשְׁמַע! כאילו לא... כאילו לא חשבתי כלום! 

למה זה? 

נשאלת השאלה: רגע! רגע!! מה שדוד המלך אומר זה סופי? אז מה זה שכתוב בירמיה הנביא (ו, יט): ״הִנְנִי מֵבִיא אֶל הָעָם הַזֶּה רָעָה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם״? הנה! הנביא ירמיה אומר: שעל מחשבות - מקבלים את הרעה! 

'עוּלָּא אָמַר: 'כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: 'כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ – הוּתְּרָה לוֹ. הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! [כמו שלמדנו קודם] אֶלָּא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר!' 

כלומר, מַחְשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מצרף אותה לְמַעֲשֶׂה, מַחְשָׁבָה רָעָה - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לא מצרף לְמַעֲשֶׂה. אבל מחשבה רעה שאדם חושב אחרי שעבר עבירה ושנה בה, עשה עוד פעם - גם היא מצטרפת להיות כמעשה!

זאת אומרת, עבירה שעברת אותה פעמיים (2) אם תבוא פעם שלישית (3) ואתה תחשוב לעשות את העבירה הזאת ולא עשית - היא תחשב: שעשית! 

אחד הלך ורצה לגנוב, כן, אדם רצה לגנוב ולא גנב בסוף. ואחר כך הלך עוד פעם ולא גנב בסוף. מה יקרה פעם שלישית? - אוי ואבוי! זה מצטרף למעשה כבר!! למה? למה?? הנה ההסבר. 

קודם כל צריך להבין שזה מדובר רק לגבי יהודים! 

מה לגבי גויים? - התוספות שמה מחלקים בעניין בצורה ברורה! כל הגמרא מדברת ביהודי: ש: מַחְשָׁבָה טוֹבָה - מצטרפת לְמַעֲשֶׂה ורעה - לא מצטרפת לְמַעֲשֶׂה. אבל מחשבות של גוי - הקדוש ברוך הוא נוהג איתם הפוך! מחשבה רעה - הוא מצרף להם למעשה! מחשבה טובה - הוא לא מצרף להם למעשה!! למה? מה, זה אפליות?! 

צריך לעשות הפגנות בקפלן... מה הולך פה? מה זה? מדברים על הגיוס! 'גיוס' – 'למה החרדים לא הולכים? גיוס!' 

בסדר, נגיד שאתם צודקים, גיוס. מה עם כל השמאלנים שלא הולכים! כל תל אביב כמעט לא הולכים!! למה? כי הם אומרים: 'כיבוש! אנחנו לא הולכים לצבא הכיבוש! מה פתאום?' אז אלה בכלל לא מדברים איתם, לא נותנים להם מכסות ולא אומרים להם 'סנקציות' ולא סוגרים להם אוניברסיטה הפוך! הם נגד המדינה ונגד ביבי והולכים להאג ומלשינים! ועושים הכל ולא מתגייסים והם צועקים: 'גיוס!' לחרדים, 

מהקהל:...

הרב: כן, אם אתה לא יודע אז עשרים וחמש אחוז (25%) מכללם לא מתגייסים! אז זאת אומרת זה דבר לא יאומן כי יסופר!!

אז גם פה תשמעו מה כתוב! מה כתוב? שהקדוש ברוך הוא נוהג עם הגויים הפוך! למה? 

דבר ראשון (1): אנחנו צריכים להבין; מה ההבדל בין מחשבה טובה למחשבה רעה? למה רק טובה מצטרפת ורעה לא? למה, יש פה משוא פנים?! 

דבר שני (2): אנחנו צריכים להבין; למה אם אדם שנה בחטאו אז גם המחשבה הרעה מצטרפת למעשה? האם בכוח כפל מעשה שהוא עשה זה הופך את המחשבה שלו כבר לדבר ממשי? 

דבר שלישי (3): צריך להבין את היסוד; הבדל ההנהגה של הקדוש ברוך הוא עם הבנים האהובים להנהגה עם הגויים, איך יתכן שמחשבה רעה שלכאורה בישראל היא מותרת ולא מצטרפת למעשה, אסורה אצל גוי! מה זה? יש דבר שמותר לישראל ואסור לגוי?! 

דבר רביעי (4): בנוגע למחשבה רעה של היהודי שהיא לא מצטרפת למעשה, תמיהה: ראינו בכמה מקומות, שאדם צריך לכפר על מחשבות רעות! גם בלי כפל מעשה, הרי יש קורבן עולה - לכפר על הרהור הלב! ואומרת הגמרא: 'הרהורי קשים מעבירה!' ומצינו: 'שמחשבת עבירה טעונה כפרה!' [ויש פה דוגמאות אני לא אאריך...] גם האר"י הקדוש אומר: 'כי על ידי מעשה עבירה - אדם פוגם בעולם העשיה! כשהוא עושה מעשה פוגם בעולם הזה התחתון העשייה. בדיבור - אז הוא פוגם גם בעולם היצירה! יותר גבוה. ואילו במחשבה - הוא פוגם בכל העולמות למעלה עד עולם האצילות!' איך יכול להיות אם כך, מחשבה רעה לא מצטרפת למעשה אצל יהודי, הרי היא פוגמת בעולמות? 

נוכל לתרץ את כל הקושיות במה שנאמר עכשיו: הקדוש ברוך הוא דן כל אדם גם על מחשבות! ולא רק על מעשים. אבל כאשר מדובר מתי? - במחשבה פנימית ועמוקה המשקפת את הרצון האמיתי של האדם! פה הוא בודק "חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת" (ירמיה יז, י) אם המחשבה היא אמיתית - שמה הוא בודק, אם זה הרהורים שעוברים ככה... - אז הקדוש ברוך הוא לא מתייחס לזה! כמו שאמרנו. 

ופה, יהודי וגוי הם שונים! נפש היהודי – 'נשמה שנתת בי – טהורה!' (ברכות השחר) מקודשת!! לכן כשהוא חושב לעשות טוב - יש ערך אמיתי למחשבה שלו, כי זה נובע מהטוב שבו! וגם אם בסוף הוא נאנס ולא עשה, ערך המחשבה שלו לא נפגם, כי רק אונס מנע אותו! לכן הקדוש ברוך הוא אומר: 'אני יודע שהלב שלך הוא ממש טוב ורוצה באמת לעשות טוב לכן תקבל טוב!' 

לעומת זאת כשיהודי חושב לעשות רע, פועל בתוכו מנגנון שמתרה בו ומזהיר אותו: 'אל תעשה! אל תעשה!!' המצפון, המצפן היהודי לא נותן לו מנוח ומנקר בו: 'חדל! תתגבר על היצר!! תן כבוד לבורא!!!' ומכיוון שיש לו מלחמה פנימית כזאת, אי אפשר לְיחס למחשבה הרעה עכשיו ערך של ממש! כל זמן שהוא לא חטא בפועל, זה אומר: שהוא לא רצה עדיין! אין לו החלטיות לעשות את זה בפועל, יש לו מלחמה פנימית! יש לו יצר הרע אומר לו: 'תעשה!' יצר הטוב אומר לו: 'לא!' והוא נלחם!! והוא לא רוצה!! מחשבה כזאת רעה - היא לא אמיתית! 

כי אם היא היתה אמיתית - הוא כבר היה מוציא את זה לפועל... לכן כיוון שיש לו מלחמת הרהורים כזאת, השם אומר: 'הנשמה שלך במקור היא טהורה! היא... היא כשרה!! לכן אני לא מחשיב את זה. כי כל הזמן יש סיכוי: שאתה לא תישמע ליצר הרע והמחשבה האמיתית שלך נוטה יותר לטוב! לכן אתה גם נלחם'. 

אחרת...

מהקהל:...

הרב: קודם כל... נכון!

עכשיו, שימו לב! 

המהות העליונה הזאת בנפש של היהודי, על זה עומד הרמב"ם הקדוש! הוא אומר (בספר משנה תורה בהלכות גירושין ב, כ = פרק ב' הלכה כ):

'מִי שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ...' בית דין פוסקים: שבתנאים האלה שהתבררו בפניהם - הוא חייב לגרש את אשתו! והוא לא רוצה. 'בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן'... שימו לב! 'מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: 'רוֹצֶה אֲנִי!' רוצה אני!! רוצה אני!!! 'וְיִכְתֹּב הַגֵּט וְהוּא גֵּט כָּשֵׁר!'. 

אֶה! הוציאו לו את זה באונס! הוא לא רוצה, הוא אמר: 'אני לא רוצה לגרש!' המכות גרמו שהוא כותב - זה לא נקרא גט?! – לא! אומר הרמב"ם: 'זה כן גט, זה גט כשר!' למה? 

שואל הרמב"ם: 'וְלָמָּה לֹא בַּטֵּל גֵּט זֶה? שֶׁהֲרֵי הוּא אָנוּס!' 

מסביר לנו הרמב"ם יסוד! 'שֶׁאֵין אוֹמְרִין אָנוּס אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּלְחַץ וְנִדְחַק לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בּוֹ מִן הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּגוֹן מִי שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁמָּכַר אוֹ עַד שֶׁנָּתַן' והוא מכר משהו באונס מהמכות הוא מכר, אמרו לו: 'תמכור! אתה לא מוכר?'... בום טראך מכר - זה אונס! למה הוא נלחץ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שהוא לא מְחֻיָּב מִן הַתּוֹרָה – 'לא חייב למכור לך!' - זה אונס!! או נתן משהו שלא ברצונו. 

'אֲבָל' אומר הרמב"ם: 'מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ הָרַע לְבַטֵּל מִצְוָה אוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה...' ובא בית דין והיכה אותו עַד שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ עַד שֶׁנִּתְרַחֵק מִדָּבָר הָאָסוּר אֵין זֶה אָנוּס מִמֶּנּוּ אֶלָּא הוּא אָנַס עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ הָרָעָה. לְפִיכָךְ זֶה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְגָרֵשׁ מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִיִּשְׂרָאֵל' - הוא לא רוצה להפקיע עצמו שם: 'ישראל!' הוא רוצה להישאר ישראל כשר!! וְרוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת ורק וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ – 'אני פרינציפ לא אתן לך גט! אני אשאיר אותך עגונה... פרינציפ!' זה הוא אנס את עצמו, יצר הרע הוא כפה אותו להגיד לה ככה - אז מה עשו? בעצם שהכו אותו מה עשו? - גירשו את היצר הרע! ברגע שגירשו את היצר הרע אין לו כבר 'סה' אין לו סה... הוא לא יכול לדבר! – 'אני מקבל בגללך מכות יא טמבל! מה אתה עושה? תראה אתה אומר לי תגיד: 'לא! לא-לא...' בינתיים אני מקבל מכות לך! תעוף מפה!!' ואז הוא אומר: 'רוצה אני!' זה נקרא שהוא גירש לרצונו וזה לא אונס. [סיום לשון הרמב"ם זיע"א: 'וְכֵיוָן שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁתָּשַׁשׁ יִצְרוֹ וְאָמַר רוֹצֶה אֲנִי כְּבָר גֵּרֵשׁ לִרְצוֹנוֹ.']

אז מה רואים? שבפנימיות של יהודי - הוא רוצה לעשות מצוות! והוא רוצה להישאר ישראל, הוא לא רוצה להפקיע מעצמו שם ישראל. אבל מה לעשות? שיצר הרע עובד "טוב" והתלבש עליו כבר! ויושב עליו כבר שנים ומחמם אותו ונותן לו כל מיני הבנות... ממילא הוא אנוס על ידי יצרו! והוא מסכים איתו, בא הבית דין ושחררו אותו.

כשהיו הילדים שלי קטנים, לפעמים היה צריך לתת להם ככה כמה מכות, אז הייתי אומר: 'אני לא מרביץ לכם - חס ושלום! אני מרביץ ליצר הרע, שלא עוזב אותכם אני פשוט מגרש אותו!' והייתי מצליח לגרש אותו ואחרי זה הם היו ילדים טובים!! כי הוא הלך, הם ראו: שלא משתלם.

דברי הרמב"ם נהירים ובהירים! הרצון האמיתי הפנימי והעמוק של האדם - הוא הרצון לקיים את דבר השם! וגם אם יש רצון אחר לחטוא ולהרשיע - זה רצון חיצוני! גם הוא נראה רצון חזק, אבל זה השפעה של אנשים. 

אתם רואים, אנשים שמו עגילים תקופה שמו באף שמו בגבות שמו בבטן איפה לא שמו? מה זה? מה, מה? מה, מה? מה?! אתם רואים כולם קעקועים ציורים כבר לא רואים את הגוף הוא לא צריך פיג'מה אתה יכול ללכת ככה שלום מה זה? מה זה – הבלה! זה לחץ חיצוני, זה לא פנימי! זה לא נבע מפנימיות, אתה רוצה להזדהות איתם להיות דומה להיות זה זה זה... אז יש לפעמים אם כן גם רצון כזה חזק שאנשים עושים ואפילו בדרך של כפייה. 

אבל מתחת-מתחת באמת הרצון הוא אמיתי! תראו כמה אנשים חזרו בתשובה ואחר כך בוכים: 'למה עשו קעקוע!' לך תוציא את זה עם לייזר... ולך פה ולך פה ולך שם, בסוף הבן אדם מבין: שהוא עשה את הטעות! – 'איך הייתי טיפש! למה עשיתי את זה?! בשביל מה אני צריך את זה?!' אבל הוא ראה גויים עושים זה עושה זה עושה פתחו פה פתחו שם עשו לו בחינם עשו לו הנחה אומר: 'בזול!' בזול בזול... יאללה' ציירו עליו נהיה לוח מודעות...

עכשיו מובן לנו: למה אצל הגוי הדברים הפוכים! כי הנפש של הגוי היא לא טהורה!! עכורה ומסואבת, הרצון הפנימי שלו זה לעשות רע! "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו, ה) הגוי חושב לעשות רע - הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה! למה? כי בפנים-בפנים הוא באמת רוצה לעשות רע! 

תראו את הגויים מה עשו! תראו את הגויים באוקראינה, תראו את הרוסים, תראו בכל המלחמות איך מתנהגים החיילים שלהם - איזה דמיונות מתועבים יש להם להתעלל באנשים חיים! לשרוף אנשים חיים, לכרות את ראשם, לעקור את עיניהם לירות להם בראש, לעשות דברים איומים נוראים! אני לא יכול לתאר אפילו מה שראיתי. לא תמצאו את זה בעם ישראל!! 

השמאלנים אפילו הגיעו למצב ש: 'אוּ... אסור אפילו לעשות גרפיטי בעזה! לך, לך תמחק את זה! מה אתה עושה גרפיטי בעזה?! מה, אתה מלכלך את הקירות שהתמוטטו?! אוי אוי... אוי! ניקיון וסדר, לך תנקה...'

ואילו כאשר הגוי חושב לעשות מעשה טוב, אנחנו לא מייחסים לו את זה לטוב! למה? - משום שזה לא אמיתי מבפנים.

הנה אתם רואים את "ידידתנו הטובה ביותר בעולם מכל המדינות" יונייטד טס אוף אמריקה, הנה ביידן, בא בהתחלה נתן נאום - יא בא בי... לחבק אותו! משהו-משהו משהו-משהו! כן... אז מה? פתאום הוא מתחלף! רואים: שזה לא היה אמיתי. 

אמרת: 'צריך לגמור את החמאס!' 

אז איך אתה אומר: 'לא להיכנס לרפיח!' 

איך גומרים את החמאס כשמשאירים אותו? איך אתה אומר 'לא להיכנס'?! אתה אמרת: 'עד שתמגרו את החמאס!' נכון? אמרת: 'הומניטרי' – עושים! אמרת: 'לתת להם סיוע' – עושים! מה שאמרת – עושים! ובסוף מה אתה מגלה לנו? שלא רק זה, אלא אתה רוצה להשליט עלינו את הפלסטינים!! אלה קוראים להם 'חמאס' ואלה קוראים להם אש"ף - זה אותו דבר! 

מי מממן את החמאס? אשף! אבו מאזן, מי נותן משכורת למחבלים?...

יצא עכשיו ספר: 'כמה עולה להרוג יהודי?' ספר! אתם יודעים, כל אחד שרוצח יהודי - מקבל כשהוא בכלא שתים עשרה אלף (12,000) שקל! כשהוא יוצא אחרי עשרים-שלושים (20, 30) שנה - יש לו דרגת 'אלוף!' או 'שר!' מי משלם? - אבו מאזן! מי מעביר לו כסף? – ביידן! אבל אסור על פי חוק לתת לארגון שמממן טרור?! - הוא עקף את החוק האמריקאי, ביידן! ודרך עמותה, הוא נותן לעמותה והיא מעבירה את זה לאבו מאזן, זה הביידן... זה לא ביידן זה 'בידן'!... מה זה? בושה וחרפה! אתה ידיד?! איזה ידיד איזה בטיח!... לוחשים לך דברים להגיד ואתה אומר כמו תוכי! סיסי נשיא מקסיקו, הולך נתקל בקיר! לא יודע לאן הוא הולך, לאן צריך ללכת, נשיא יונייטד סטיס אוף אמריקה - בושה וחרפה!

והעם הזה טמבלולו! מה, בשביל שלוש מיליארד נקודה שש (3,600,000,000) קשרו אותך לעמוד! ואתה לא יכול לזוז!! מה אתה משאיר להם את התחמושת?! שיעשו לך אמברגו כמו שעשו בזמן גולדה וקיסינג'ר?! אחד עשרה (11) יום היהודי הטמא הזה קיסינג'ר לא נתן כסף! לא נתן נשק!! לא נתן כלום. למה? - הם תכננו: לתת למצרים לנצח קצת בהתחלה! גולדה ודיין וקיסינג'ר תכננו ככה לתת! לכן היא ידעה: שצריך להיפתח מלחמה! אבל היה לה הוראה מהאמריקאים: 'לא להתחיל! עד שהם יכנסו...' זהו ואידך זיל גמור... מי שיודע את ההמשך, תחשבו על השבע באוקטובר (7.10.23) - פה קורים דברים! שהעם – טמבלולו! ממש טמבלולו!! לא פוקחים עיניים, לא מבינים עניין, לא כלום!

מה, אתם לא רואים?! אתם לא רואים מה קורה, מי עושה מה, למה עושים? איך עושים? מה זה?! מאתים אלף (200,000) אזרחים - מפנים אותם! זה מדינה שיודעת להגן על האזרחים?! אתה מוציא אותם, במקום לעשות הרחקה של החיזבאללה בצפון, הרחקת את האזרחים שלך! ועכשיו הם מסכנים!! אין להם חיים, חיים בקופסאות של עשרים וחמש (25) מטר! עם משפחה!! עם ילדים!!! והכל, כל הזמן באותו חדר, איך אפשר לחיות ככה?! ואין להם, אין להם סיכוי גם לחזור בזמן הקרוב! כן, אבל אין להם סיכוי לחזור בזמן הקרוב. נו, אז מה אתם מדשדשים?! איי איייי... א איי איי איי א א 

ויש לי כמה פתרונות - אבל הם לא שואלים! לא שואלים - הם מתביישים!! מתביישים... יש להם בושה - אבל לא טובה! איי אי... 

אז לכן הקדוש ברוך הוא אצל הגויים דן אותם הפוך מהיהודי! היהודי מעיקרו הוא טוב!! 'רחמנים, בישנים גומלי חסדים!' זה המידות שלהם. אבל אומות העולם אין להם מזה קמצוץ! מת להם מישהו ברחוב - אף אחד לא עוצר!! אף אחד לא עוצר; 

היינו בשוויץ ראינו מהמרפסת ילד נפל! ליד אמא שלו - אמא שלו צועקת!! עוברים אנשים אף אחד לא עוצר!! הילדים שלי קפצו מהמרפסת - הצילו אותו! לא אכפת להם.

יש אצלהם אחווה כמו שאצלם ראינו עכשיו במלחמה?! איך כולם מתחברים! ונותנים ותורמים ועושים ומסייעים ורצים ועושים! איזה דברים! מה זה? אין דבר כזה! אבל זה רק מתי שיש לנו צרות, אז לכן השם אומר: 'אני רוצה שתהיו באחדות! אתם לא רוצים לבד? נביא לכם צרות - תהיו באחדות! אין בעיה, אם זה עושה לכם קנוסה, אין בעיה.'

טוב, אנחנו נגיע לסיכומים, שימו לב! 

אדם ששונה בחטאו, הוא מאבד תחושת המצפון הפנימית ואז הוא מועד 'מועד' לחטוא! במצב כזה הרצון של האדם: להרשיע - הופך להיות עם משמעות כבר עמוקה הרבה יותר הוא מאבד את רגש הבושה ואיין לו עכבות ואין לו מעצורים והוא דומה ממש לגוי!! ולכן אם הוא עבר פעמיים (2) עבירה ואמרנו: 'שזה נחשב כאילו הותרה לו - אז הוא כמו גוי! אם הוא יחשוב עכשיו מחשבה לרעה ולא עשה - נחשב שעשה! למה? - כי אצלו זה כבר פנימי, הוא מרצון החדיר את זה פנימה והסכים עם זה.

אז עכשיו נבין: כל מקום שאנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא דן אדם על מחשבה רעה, מדובר באדם שחושב ממש לעבור עבירה!! או שאדם ממש מהרהר ברצון בדברים אסורים. אבל לא אדם שמתכנן לעבור עבירה בעתיד, אלא אדם שכבר החליט לעשות את העבירה ממש - אז השם דן אותו, כי זה כבר פנימי ולא חיצוני זה לא מלחמה חיצונית.

מהקהל...

הרב: כן, אם הוא חושב עכשיו: 'אתה יודע מה? אני בפסח אני אעשה ככה אולי אני אסע אולי אני לא אסע אולי אני זה אולי אני אחביא קצת קמח אולי אני אעשה ככה...' חשב ככה כל מיני מחשבות אבל זה חיצוני! הוא עוד לא החליט ממש החלטה, עולים לו ככה יצר הרע מבלבל אותו! אומר לו: 'אני לא יכול בלי הבפלים האלה! בפלים אני חייב בפלה' אתה מבין? 'אז אני אחביא לי שמה בזה וזה וזה...' חושב ככה, חושב, עלה לו מחשבות כי יצא עכשיו משהו טעים! מיוחד!! שהוא לא יכול בלי זה... כל יום הוא התרגל כבר לאכול אז הוא חושב - זה לא נחשב! 

אבל אם בן אדם כבר ההחלטה גמלה בליבו כמו שאומרים והיא הפכה להיות פנימית - זה כבר לא הרהורי דברים, השם דן אותו על המחשבה. אבל אחרי שהוא כבר פעמיים (2) נכשל, אחרי שהוא פעמיים נכשל שזה נחשב כאילו 'הותרה לו' כבר אין לו מעצור! המצפן נשבר. 

אדם שחושב ומתכנן: 'איך לעבור עבירה פלונית? ומתי לחטוא בחטא אלמוני?' - עדיין לא פוגם בטהרת הנפש! כל עוד לא בא הרהור למעשה. וכל העת יש לתלות ולשקול את הרצון החיצוני לעבור עבירה - מול הרצון הפנימי האמיתי שהוא לא רוצה לחטוא. ואנחנו מניחים... גם אנחנו, לכן צריך ללמד זכות! גם אנחנו מניחים: 'שהפנימי יגבר על החיצוני! והוא לא יחטא' אז לכן השם לא מחשיב לו.

אבל לעומת זאת אדם שהוא פוגם כבר בהרהורים אסורים! יושב וחושב על דברים אסורים ביותר, במחשבות רעות - הוא מטמא את השֶׂכל! הוא מטמא כבר את השכל, הוא כבר בעיניו בעיצומה... בדמיונות שלו הוא כבר הוא בעצם העבירה! אז לא שייך לומר: 'שהוא ימנע מהעבירה' הוא בעבירה! הוא נהנה ממנה כבר עכשיו בהרהורים האסורים, כי ממש עכשיו הוא עובר, אין לו שכל עכשיו, הוא לא מחובר להשם, אין לו יראת שמים! אין, פגה ממנו הבושה.

טוב, עכשיו אנחנו מגיעים לדעת: מה הרע בהרגל? 

ההרגל מסוכן לאדם מצד העבירות! זה ברור: כשהאדם מתרגל לחטוא, למדנו: שזה משתיק את המצפן והמצפון הפנימי ואז אין לו רגש טוב ובריא שהטביע בו הקדוש ברוך הוא, אין לו זעזוע ואין לו יראה ולכן הרגל כזה מסוכן לאדם מצד העבירות!! וגם מצד מצוות. 

'וגם מצד מצוות' - מה הכוונה? אדם שמתרגל לעשות מעשים טובים, זה עכשיו מדבר על רובנו; אדם שרגיל לעשות מעשים טובים 'רגיל' רגיל! ועושה אותם בלי רגש חם! אלא: "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) בהרגל, בא תאק תיק שם ציצית הופ שם את זה תפילין תאך תאך לוקח את הסידור 'עושה שלום במרומיו' פאם פם פם... 'עלינו נשבח' ביי! רוטינה... 

אדם כזה שוחק את החוט שמקשר בינו לבין הבורא! כי מה מחבר את האדם לקדוש ברוך הוא? - יראת שמים! ואיך בא אדם לידי יראת שמים? - אם הוא מתלהב! אם הוא מתלהב בקיום המצוות!! 

מכונית חדשה – טסה! אחרי עשר (10) שנים כבר עד שזה מניע... ועד שזה מתחמם... ועד שזה נוסע - זה בגלל ההרגל! היא כבר התרגלה... זהו. ככה הבן אדם בהתחלה איזה התרגשות! להניח תפילין בגיל שלוש עשרה (13) ותמונות! וזה ופה ושם ואחרי זה... אם הוא מניח, איך הוא מניח?! הרגל, בלי מחשבה, בלי כוונות בלי שום! שום דבר, הכל הרגל, הרגל! הרגל...

תארו לכם אם הקדוש ברוך הוא היה מתרגל; בהתחלה היה נותן לנו אוויר בכמויות! ואחר כך מההרגל כבר מוריד קצת בכמות החמצן והיינו מתחילים... מחפשים אוויר! אתה מבין? יש לנו מזל שהוא כל פעם נותן אותו דבר! לא, הוא לא... הוא לא מתרגל! זה המזל שלנו.

מהקהל:...

הרב: כן 'מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית'. 

אז מי שעושה מצוות מתוך הרגל בלי חידוש וחיות - הוא מפסיק את הפתיל של יראת שמים בינו לבין הקדוש ברוך הוא! ולא רק זה, יוצא: שהוא מזלזל במצוות! כי המצוות הופכות להיות עול וטורח... לכן הוא רוצה: לגמור את התפילה מהר! הוא מחפש מניין קצר, הוא מחפש זה וזה... והכל בקיצור. אפילו הברכות שההוא מברך: 'שהכל נהיה בדברו'... הכל מהר, הכל זה לגמור! לגמור-לגמור לגמור זה כאילו איזה מין מעמסה כזאת שצריכים להתפטר ממנה מין כאילו... מתפלל ור... כן. 

אז זאת אומרת בן אדם צריך לדעת: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ו, ו) כתוב, למה "הַיּוֹם"? - השם ציווה אותנו הַיּוֹם? – 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים! כאילו אני מצווה אותך פעם ראשונה היום במעמד הר סיני!!' אדם צריך שהכל יתחדש אצלו מחדש! מה זה? אתם יודעים כל יום אדם מקבל נשימה מחדש! 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ: מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם' הנשמה עלתה למעלה בלילה, מסרה דין וחשבון... 

דין וחשבון על הפנים! 

- 'כמה שעות למדת?'

- 'גורנישט!' 

- 'כמה מצוות עשית?'

- 'בקושי!' 

- 'איך עשית?'

- 'על הפנים!' 

- 'אהבת את זה?'

- 'לא!' 

- 'שמחת בזה?'

- 'לא!' 

- 'עשית בזריזות?'

- 'לא!' 

- 'הערכת את זה?' 

- 'לא'

- מה, אז רגע! מה עשית?! מה, אתה עושה לי טובה?! כאילו, אני נותן לך חיים! נותן לך עשרים וארבע (24) שעות; שתאסוף זכויות! שיהיה לך גן עדן גדול!! ואתה בכלל לא מתייחס לזה, אם אתה כבר עושה זה כאילו זה עול כזה שצריך לגמור עם זה... 

נו, אז מה אז הוא צריך להחזיר לך אותה?! 

אומר: 'חביבי, אני לא אוריד לך אותה עוד פעם שתאסוף עוד פעם את תבין דברים כאלה - אין טעם! אם זה הכוונה שלך, אין טעם' 

והוא עוד פעם נותן לך!! נשמה שהפקדנו אצל הקדוש ברוך הוא - הקדוש ברוך הוא מחזיר לנו בבוקר!! "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג, כג) זה שאני קם כל פעם מחדש, הולך לישון עייף! שבור וזה... - וקם חדש רענן! עוד פעם, מחדש!! פשי... יותר מבטריה של פלאפון! כן, אחרי כמה זמן היא כבר מתחילה להחלש! צריך להחליף חדשה... ואנחנו שבעים (70) שמונים (80) תשעים (90) מאה (100) שנה - הבטריה עובדת פיקס! הולך לישון - טוז קם חדש מוטען! 'הטענה מהירה'!! לא צריך להודות להקדוש ברוך הוא?! בשביל מה הוא נתן לנו עוד יום? – תחשבו...

עכשיו תבינו: עד כמה הרגל הוא רע! אתם לא מאמינים מה שאני הולך להגיד לכם, חלק יודעים אבל לא זוכרים. 

כוח הרע הוא כוח ההרגל גם בעשיית המצוות! כתוב ביחזקאל הנביא (מו, ט): "וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה'" באים לבית המקדש - זה היה המבנה ארכיטקטוני מדהים! אתה בא לשם, קדושה! שכינה שורה!! כהנים בעבודתם, לוויים על דוכנם, ישראל במעמדם, מאות אלפים! כולם זורמים לכיוון ירושלים, בפרט ב: 'רגל'. נו, 

כתוב: "וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹית יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא" 

אם נכנסת בשער המזרחי - אתה חייב לצאת במערבי! אם באת הפוך - אתה יוצא הפוך! אתה לא הולך וחוזר באותו שער! למה? 

אדם מגיע לבית המקדש! משתחווה לפני השם, אסור לו לצאת דרך השער שנכנס בו אלא דרך שער אחר! למה? 

היעב"ץ הקדוש מסביר (בפירושו למסכת אבות א ד) בלשון הזו: 'הקפיד השם; שלא יראה השער שני (2) פעמים פן ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו!' 

שמעת? 

אם אתה נכנס באותו שער ויוצא מאותו שער - זה כמו בבית שלך שאתה נכנס בבית מהדלת וחוזר מאותה דלת! אז יהיה בעיניו בית המקדש!! כמו שער ביתו וקירות ביתו, כבר זה נקרא שהוא התרגל! זה כבר הרגל. 

שמעתם? הלוך, חזור – התרגל! לא יאומן כי יסופר.

אדם עולה לבית המקדש בזמן הרגל, הולך ימים! ימים!! ימים!!! בשביל להגיע, רואה את בית המקדש, דמעות גיל, התפעמות, צועד, נכנס בשער בית השם, משתחווה, מגיש קורבן, רוצה לצאת - הופ הופ... משם! אסור לצאת דרך השער שנכנסת, אסור!! שלא תתרגל להיכל השם, קדושת בית המקדש שלא תיפגע בעיניך כי הוא זה! שלא ידמה בעיניו שער בית המקדש לשער ביתו. 

וזה מדובר בפעם בודדת! שהוא יראה שוב פעם את אותו שער - מזה כבר יכול להשוות אותו לשער של הבית שלו. 

כל זה אומר הנביא, מה הכוח של הרגל ושגרה. נו, אז כמה אנחנו צריכים להתחדש במצוות כל יום מחדש! כי אם עושים פעמיים (2) אותו דבר – מתרגלים, זה הופך להיות שגרה. אז אפילו לא חושבים מה עושים, לא חושבים מה עושים! 

יש לי סדרה של ארבעים ושש (46) שיעורים: 'כאשר ציווה השם' (מצוות צריכות כוונה...) שכל מצווה שאדם עושה ולא מכוון בתחילתה: 'שהוא מקיים את ציווי השם' - הוא לא עשה מצווה! מה הוא עשה? – הרגל! זה לא מצווה, מה שאתה רגיל לעשות, זה לא מצוות.

מהקהל:...

הרב: כן, מצווה... מצווה זה: 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה...' זה אני הולך לקיים 'מצוות סוכה' אני הולך לקיים 'מצוות שופר', אני הולך לקיים 'מצוות ציצית', 'מצות תפילין' כל דבר אתה צריך לדעת: מה את הולך לקיים; מי ציווה? מי המְּצוּוֶה ומה היא המצווה? אתה צריך להגיד את זה בפה! אתה צריך לכוון מה אתה עושה, אם אתה לא מתכוון - אתה לא עשית מצווה!

זה הלכה בשולחן ערוך (סימן ס' הלכה ד'): 'מצוות צריכות כוונה'. 

אבל אם זה נדוש אצלך ואתה מורגל ואתה עושה את זה בסטנדרט קבוע - אתה לא מקיים מצוות! 

אתה תגיע למעלה יגידו לך: 'אדוני! לא קיימת!' 

- 'מה לא?' מה לא?! יש מצלמות בבית כנסת! אני יכול להביא לך מצלמה...' 

אומרים לו: 'כן, אבל מה שעשית - זה מה שאתה רגיל, לא עשית מצווה בגלל 'שהשם ציווה!' ואני ביקשתי: שאתה תעשה מצוות – 'כאשר ציוך השם!' לא כאשר אתה עושה הרגל ואמא שלך לימדה אותך ואבא שלך שלח אותך... אתה צריך לעשות בגלל שאני המצווה.

אז זה דבר מדהים! שהאדם יכנס לבית המקדש לא יצא מאותו מקום. 

בשביל זה מי שיודע את ההלכה, יש לנו הלכה כזאת בבית הכנסת! איזה הלכה?

מהקהל...

הרב: מה? 

קפנדריא 

לא! קפנדריא - זה שאתה עובר ממקום למקום, זה דווקא לא! אסור לעשות את זה שביל, כאילו אתה מקצר דרך.

מהקהל...

הרב: מה?... יפה! מי אמר שהוא עולה לתורה? - כל הכבוד לך! כתוב: 'שעולה לתורה מצד ימין וחוזר מצד שמאל! לא חוזר באותה דרך...' אם הוא בא מפה, לא חוזר ככה, ממשיך עושה סיבוב לתיבה וחוזר, זה בדיוק כמו הדין של בית המקדש.

מהקהל:...

הרב: מה זה אין? אין מה?... לא, לתיבה יש מדרגות בסדר, עלית למדרגות מפה, ירדת מהמדרגות לשם, מה זה דרך? את יכולה לעלות... הכנה, הכנה, כן, את יכולה להקיף אותה, הלו, את יורדת ומסתובבת מסביבה וחוזרת, כן... 

לא הבנתי, מה אתה אומר? לבית כנסת, יציאה מבית כנסת?... לא, יציאה מבית כנסת מותר, אבל אתה נכנס עם הפנים לבפנים, ויוצא אחורה... אתה יוצא אחורה, אתה יוצא אחורה עם הפנים לבפנים! גם כן זה שינוי, שינוי.

מהקהל: גם בספר תורה

הרב: זה מה שאמרנו, נכון. נכון מה שאמרנו גם אמרנו, מסיים, חוזר בדרך אחרת.

מהקהל: את הסג, לא...

הרב: נכון באים מצד ימין לתיבה וחוזרים מצד שמאל.

עכשיו תקשיבו! 

אפילו... אפילו אהרון הכהן! 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ב) 

אומר רש"י: 'הקדוש ברוך הוא אומר... למה? לפי שגילוי שכינתי שם! יזהר: שלא ירגיל לבוא!!' 

הוא עלול להתרגל וזה יפגע בקדושה! ולכן לא בְכָל עֵת יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ, אם הוא בא, צריך לבוא בקדושה עליונה ונשגבה! ומצוּוֶה: לא לבוא בכל העת. למה? - שלא יתרגל חלילה לגילוי שכינה! כי אז הוא עלול לאבד את תחושת ההתפעלות הנצרכת לעבודת הבורא.

ולכן, יש שבח גדול לאהרון! שכתוב: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב) כתוב: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן" (שם פסוק ג) רש"י אומר: 'להגיד שבחו של אהרון שלא שינה!' מה זה 'שלא שינה' בטח שהוא יעשה מה שאמרו לו, מה, הוא יעשה מה שהוא רוצה?! מה זה 'שלא שינה'? 

אלא 'לא שינה' פירושו של דבר: כמו שהוא בא בפעם הראשונה בהתפעלות בחמימות והכל - לא שינה! לא הלך וקהה לאט-לאט לאט ועשה את זה 'הרגל' "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" זה השבח שלו 'שלא שינה'.

יש סיפור מזעזע מחפץ חיים! 

שפעם אחת הוא הלך לישיבה ובדרך הוא ראה יהודי מחלל שבת! נוסע... והוא בכה-בכה!! ושאל את הקדוש ברוך הוא: 'למה הראית לי דבר כזה? איזה עבירה עשיתי? שמגיע לי לראות חילול שבת! שיהודי מחלל שבת!! למה ראיתי את זה?' 

והגיע לישיבה ובכה לפני התלמידים וסיפר להם איך הוא מזועזע מזה שהוא ראה שיהודי מחלל שבת! והכל בכה-בכה בכה! 

אחרי כמה חודשים עוד פעם יצא לו שהוא בדרך לזה והוא ראה עוד פעם חילול שבת! עוד פעם בכה-בכה בכה! בכה!! 

סיפר לתלמידים והכל ובסוף אמר להם: 'אני מרגיש שהפעם בכיתי פחות מהפעם הקודמת!' - כבר התרגל! אתם שומעים? זה כוח של הרגל!

מהקהל...

הרב: בטח... זה איך הוא, מה אפשר... אפשר להגיד, אפשר גם להגיד לחילוני אבל לא בצורה ישירה כל כך אפשר להשיר קצת כשהולכים לידו: 'שמור את יום השבת...' (1:51:27) ריר... אני שר לעצמי! מה, אסור לשיר?! הנה, זכית!

החפץ חיים הקדוש, כל יום שישי לפני כניסת שבת, היה הולך אצל החנויות של היהודים שעוד לא סגרו, מספיק מופיע להם ואומר להם: 'שבת שלום! שבת שלום!!' היו מתביישים! גדול הדור עומד להם בפתח, הם עוד לא סגרו את החנות, מתי יספיקו להתקלח ללכת לזה... וככה הוא מנע הרבה אנשים מחילולי שבת! מצווה גדולה!! זה פשוט את מושכת אותו מהגיהנם! על חילול שבת נכנסים לגיהנם!!... וגם היא הפסיקה - יפה מאוד!

מהקהל: איך אני יודע שב... 

הרב: לא בעיה שלך! לא בעיה שלך, לא בעיה שלך, לא בעיה שלך. אני נותן לבן אדם מנה פלאפל, אני רואה שהוא עני! מי אמר לך שהוא יאכל?! אולי הוא יזרוק לך את זה בראש! מי אמר?! אז אל תיתן! כולם ימותו, זהו. אתה יודע למה אני לא נותן לך פיתה?! אני מפחד שתזרוק עלי...

הקהל צוחק... 

אנחנו צריכים לעשות את הטוב! מה שהתורה רוצה שנעשה, מה שיעשו הם - שיעשו מה שהם רוצים, אבל לפחות ננסה לעזור להם!

מהקהל:...

הרב:... בטח, תכף! את תחזיקי מעמד! לא?! תכף...

עכשיו, אני הולך לזעזע אותכם עכשיו! אתם שמעתם על לוט? לוט, הוא היה מכניס אורחים! אומרים: ברמה גבוהה מאוד! קרוב מאוד לאברהם אבינו!! ממי הוא למד? - מאברהם אבינו, הוא הסתכן כשהוא הכניס את המלאכים אליו הביתה. וכל העיר דופקים על הדלת ורוצים: להרוג אותם! אבל הוא לא מסכים שיגעו באורחים 'הכנסת אורחים' וזה בעיר סדום! סדום, מי שהכניס אורחים... כבר רצחו לו בת אחת! שהיא האכילה עני - רצחו אותה! והוא ממשיך... והוא מוכן אפילו להוציא את הבנות שלו: 'קחו את הבנות שלי תעשו מה שאתם רוצים... רק אל תגעו באורחים!' פיש... איזה דבר!

מהקהל...

הרב: מה, הגזים מאוד! אבל... בסוף, איך הוא נמלט? איך הוא נמלט מסדום? 

דבר מדהים! 

כתוב: "וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" (בראשית יט, כט) 

רש"י אומר: 'נזכר שהיה לוט יודע: 'ששרה אשתו של אברהם' ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה: 'אחותי היא' (בראשית יב, יג) ולא גילה דבר! שהיה חס עליו!! לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו!' 

למה הוא ניצל מהשריפה בסדום? - בגלל שהוא חס על אברהם 'מידה כנגד מידה' השם חס עליו! במה הוא חס על אברהם? - הוא חס על אברהם שהוא לא גילה ששרה היא אשתו, אם הוא היה מגלה שהיא אשתו או רומז אפילו רומז - היו רוצחים את אברהם! 

למה אברהם אמר: 'תגידי: 'אחותי!' ? כי אם זה אח, טוב, נדבר איתו: 'כמה אתה רוצה בשביל האחות? נתן לך מתנות! וזה... תביא לנו את האחות' 

אבל אם שרה תגיד: 'בעלי!' - אי אפשר לקחת אותה חיבים לחסל אותו! בשביל לקחת אותה. היה יכול לוט לרמוז ומתפטר! ממי? - מאברהם ויורש אותו! יורש אותו... 

לא הבנתי! 

רש"י אומר: 'שהקדוש ברוך הוא הציל אותו בגלל שהוא חס על אברהם! לכן הוא חס עליו' למה הוא לא אומר בגלל שהוא מכניס אורחים כמו אברהם! שזה היה אצלו בולט מאוד-מאוד מאוד! למה, זה לא זכות מספיקה?!

מהקהל...

הרב: אה?... יפה! הנה, אתם מבינים את השיעור! את כל מה שהוא (לוט) עשה בחסדים - זה היה מתוך הרגל שהוא היה רגיל בבית אברהם והוא התרגל לעשות כמו אברהם! זהו, זה הרגל טוב, הרגל מצויין, אבל זה הרגל. 

אבל פה (לשמור סוד 'אחותי היא') פה הוא היה אוהב ממון! למה הוא נפרד מאברהם? – "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה" (בראשית יג, י) אַה! כסף... מצאת כסף, אתה רוצה ללכת אחרי כסף, עזבת את אברהם?! אַה? עזבת את אברהם. אז אדם כזה שיש לו תאוות ממון כזאת ומוכן לאבד את האדם שהוא 'רגל במרכבה' האדם הכי חשוב בעולם! אתה מוכן לעזוב אותו בשביל כסף ועכשיו היה לך הזדמנות לעשות את הקופה עליו!!

אם אתה רומז - הם יהרגו אותו! לא אתה, הם יהרגו אותו ואתה יורש אותו!! ואתה מקבל את המתנות עכשיו על שרה. והוא לא עשה את זה! הוא שבר את ההרגל!! הוא שבר את ההרגל - הוא הציל בזה את חייו! למה? - הוא היה צריך להשרף עם הסדומיים! אבל הקדוש ברוך הוא חס עליו בגלל זה. אבל בגלל זה - כי זה היה אצלו מקורי! זה היה עבודה שלו עצמית. 

זה כמו הבושה שלמדנו: כשאתה מסוגל עם בושה להתבייש על העבירות - אתה עוקר, אתה מתחיל עם יראת שמים עכשיו, אתה עוקר את העבר, העבודה הזאת היא נחשבת.

אומר הסבא מסלבודקה: 'כל מי שעושה מצוות מתוך הרגל, מה שחינכו אותו והוא לא עושה את זה בהתלהבות! בחמימות והכל - יגיע לשמים, יגידו לו: 'לא עשית כלום! אתה קוף, קופיקו... עשית מה שכולם עושים'. הרגל! תיזהרו!! הרגל. צריך שהאדם יתחדש כל הזמן! 

מה ההבדל בין שגרה להרגש? אם נקרא את המילה: 'שגרה' הפוך: 'הרגש' ההרגש הוא ההפך מהשגרה! השגרה זה רוטינה אתה חוזר על מעשים בלי מחשבה בלי טעם בלי כלום עושה את זה אותו דבר שגרה, הרגש זה התעוררות כל פעם מחדש זה להרגיש מחדש את מה שאתה עושה! זה העבודה של יהודי.

מהקהל:...

הרב: איך עושים? - בהתבוננות! בהתבוננות.

תשמעו! הנה, אני אתן לכם דוגמה נפלאה! נפלאה!! 

הרב שך זכר צדיק לברכה הולך ברחוב העיר עם הגאון מבריסק שני גאוני עולם! הולכים ברחוב והרב שך מדבר איתו ואומר לו כמה הוא מתפעל ממכשיר הטלפון – 'פלא עצום! אתה נמצא פה ומדבר עם אמריקה, פלא עצום! פלא עצום!!'

אומר לו הרב מבריסק: 'אני בכלל לא מתפעל מזה אני תפעל ממשהו יותר גדול!' 

אומר לו: 'עד שאתה מתפעל מהטלפון בוא נתפעל מזה שאדם שומע את הקול של השני!' 

הנה, אני עכשיו מדבר ואתם שומעים אותי מה יש לכם? – אוזן! מה יש בפנים? - עור התוף, מה עושה עור התוף? - כשאני מדבר יוצא מהפה שלי... מה יוצא? גלי קול, כן תשימו את היד תגידו: 'אַה אה א א...' אתם מרגישים שאתם דוחפים אוויר? הדחף של האוויר הזה עד סוף העולם!! עכשיו לכם יש עור תוף, עור תוף זה כמו איפה הרמקולים? יש פה איפה הם כן? למטה, יש שמה ממברנות, אתם רואים כשאני מדבר שמה זה זז אם יהיה מוזיקה תראו את זה בום!!... מה זה? זהו, איך שאני מזיז זה... עכשיו מה? יש לנו פה (במוח) תדר, אתה יש לך וואייפי (Wi-Fi) אם אתה לא מחובר ל-וויפי - אתה לא קולט! צריך שיהיה לך וויפי, יש לנו ווייפ,י תדר כשאני משדר ואתם באותו תדר. 

מה עשה השם בבבל? - שינה להם את הווייפיי! את התדר, כל אחד דיבר עם השני לא הבין התחילו לכלע אחד את השני! חשב: הוא מקלל אותו, חשב זה... חשב זה... אנחנו מדברים – 'תדר'. 

אז הוא אומר לו: 'אדם מכחכח בגרונו, מעלה הבל מהריאות' כן, זה דוחף לנו את הקול, האוויר שבריאות דוחף לנו את הקול 'אדם מצקצק בשפתיו, מכרכש בשיניו והנה דיבור! ומדברים!!' 

עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה! כל פעולה שאנחנו עושים רצונית, קודמת לה מחשבה! כן, הנה אני חשבתי להראות לכם דוגמה עם היד עשיתי ככה (הרב שליט"א מגביה היד לכיון המוח) בגלל שחשבתי - הזזתי את היד בהתאם. אני רוצה להגביה נגיד את המיקרופון אני מוריד את היד מגביה את המיקרופון אבל אני רציתי, זאת אומרת המחשבה היא קדמה לפעולה. והיא יכולה להיות מהירה שאתה אפילו לא שם לב! אבל זה הכל עם מחשבות, המחשבות מזיזות את כל האיברים. עד פה בסדר? בסדר. 

אני מגרד את האף, אני... כל פעולה שאנחנו עושים - זה עם מחשבה! יש דבר אחד (1) שאנחנו עושים בלי מחשבה!

 

מהקהל...

הרב: מה?... לא!... לא!... מה?... 'דיבור' מה זה דיבור? מדברים הנה מדברים מה, אני לא חושב מה אני מדבר?!... אוֹ! 

אמרנו, שכל פעולה שאני עושה בשביל להזיז איזה אבר - אני צריך לחשוב! נכון? יש לי לשון נכון אני רוצה להגיד: 'אבא' 'אמא' 'אנציקלופדיה' עכשיו בשביל שאני אגיד את זה, צריך שהלשון שלי תעבור ממקום למקום; פעם לחיך פעם לשפתיים פעם לשיניים פעם למטה פעם למעלה, היא רצה ממקום למקום! ואני לא חושב: 'איפה היא צריכה להיות?' אני לא חושב: 'איפה לשים אותה?' בשביל להגיד את כל מה שאני אומר. ואני מדבר מהר - אני בכלל לא יכול לחשוב במהירות כזאת! איך זה? ולמה זה? זה פלא! 

מהקהל:...

הרב: לא! זה לא הרגל... לא-לא לא-לא לא-לא לא... לא, אנחנו רוצים להגיד משהו, אנחנו יכולים להגיד ולא צריך לחשוב, הלשון תלך לבד בלי קשר למחשבה... היא הולכת... אתה לא חושב, אתה לא יכול לחשוב שתי (2) מחשבות ביחד; שתי מחשבות בעת ובעונה אחת אי אפשר! שתי מחשבות ביחד?! אחת אחרי השניה, אחת אחרי השנייה אתה יכול! אבל שתי מחשבות ביחד אי אפשר. 

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? - בשביל שאתה תוכל לכוון... תקשיב! – בתפילה, הוא אִפשר לך לא לחשוב על הלשון, כי אם היית צריך לחשוב על הלשון: 'איפה לשים אותה?' - לא יכולת באותה שעה לחשוב מה אתה אומר! אז בשביל שאתה תוכל לחשוב מה אתה אומר, צריך לשחרר את הלשון שלא צריך לחשוב: 'איפה היא תהיה?'

כי בשעה שאני אומר, אני צריך לחשוב מה אני אומר ושתי מחשבות אי אפשר ביחד! כן...

מהקהל:... כה תכון בתוך הילים עצמ של המשמעות של המילים

הרב: אין שום בעיה, זה אחד אחרי השני

מהקהל:... לא, זה...

הרב: לא זה בגלל שאתה ממהר... לא, 

מהקהל: ... אני לוקח ברו...

הרב: אז אין בעיה! אז מה הבעיה? אז מה הבעיה?... מצויין! 

מהקהל: זה הפסק

הרב: לא, זה לא הפסק! לא הפסק, פה, אבל פה זה לא הפסק, שום הפסק! זה (המחשבה) קובע, הכוונה קובעת. עכשיו, אבל מה השם שחרר אותנו? מלחשוב 'איפה הלשון צריכה להיות?' זה הנקודה, מפה רואים: שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נכוון! ו: 'תפילה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה!'

אז זאת אומרת צריך לדעת: פלאפון - זה כבר דבר קל נחשב! לעומת זה שאדם יכול לדבר ואתה משדר ואתה מעביר ואתה קולט באוזן מה זה?! והשם בנה לך אפרכסת! שזה יהיה עדין!! שהקול יגיע ולא יצרום לך, אלה שתלשו להם הרוסים תלשו לאוקראיני את האוזן! כן, אתם יודעים אם הוא שומע מזלג על ברזל – וואו!! וואו!!! זה כאילו הכנסת לו לבפנים בוקסה כזאת לבפנים טאח!!! זה רק מרכך! עם כל הפיתולים האלה, זה מרכך את הקולות. תראו כשאתם לא שומעים טוב תעשו ככה את האפרכסת - תראו איך אתם שומעים יותר טוב כי היא קבלת יותר - הכל נעשה בחוכמה!

הקדוש ברוך הוא ברא את הכל להיטיב לנו! להנעים לנו, שיהיה לנו טוב. 

אבל אנחנו לא יודעים להודות לו! אין לנו סבלנות בשבילו, הוא יש לנו סבלנות שבעים (70) 80 90 מאה (100) - לנו אין סבלנות בשבילו דקה (60 שניות) בברכה?! ברכה אין לנו סבלנות, לא יאומן כי יסופר! וזה לטובתנו, לא לרעתנו תעשה ברכה אחת (1) כמו שצריך. 

אומר הרב צדקה: 'חייב אדם לומר מאה (100) ברכות בכל יום!' חייבים לשמור עם הקדוש ברוך הוא כל הזמן ולזכור: שהוא נותן לנו את הכל! הוא נותן את הכל, בסדר. 100 ברכות בשבעים (70) שנה זה יוצא שתים וחצי מיליון (2,500,000) ברכות!! זאת אומרת אתה מגיע לעולם האמת - רכבות מלאות ברכות שלך מגיעות! ...בדיוק. ואז מכניסים אותם ל-אם,אר,אי... ובודקים אותם ובסוף יוצא לך שקית! עם ברכות שאלה אולי מיום כיפור מראש השנה ששמה ממש התרגשת! והתכוונת וביקשת והכל... אולי יהיה לך שקית. ועל השתים וחצי מיליון - לא רק שהפסדת! יענישו אותך: כי זלזלת!! נשאת שם השם לשווא. 

סתם אמרת: 'ברוך...' מה זה? מה זה, חבר שלך?! עוזי? מה זה, גדי? מה זה, ככה אתה מדבר איתו?! ככה פונים למלך?! אייי איי איי... זה ההרגל! זה-זה האסון של ההרגל! 

אז מה נעשה? הנה, זה אנחנו מסיימים עכשיו, מה עושים? אסור להתרגל! אסור להתרגל!! אסור להתרגל!!! במעשה המצוות חייבים להתחדש! להתרגש!! להתפעל!!! כל הזמן.

אנחנו כל יום שרים יוצאים מבית הכנסת: 'ושמחת בימיך והיית אך שמח' (הקהל מצטרף בשירה נפלאה ובמחיאות כפים וברקע מוזיקת קולו של כבוד הרב שליט"א...) ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת ושמחת ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך 

קיבלנו עוד יום! ועוד יום עוד יום! למה לא לשמוח?! קיבלת עוד יום! עוד יום!! למה אתה לא שמח!?

ולכן אנחנו מסיימים את השיעור תמיד ואומרים: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!' (כנ"ל) 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'! (לשמיעת השיר בליווי מוזיקה מפי הרב שליט"א...) 

תשמעו מה דוד המלך מבקש! 

מבקש דוד המלך מהקדוש ברוך הוא בקשה: "אֱ-לֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ" (תהלים סג, ב-ג)

 מה הוא אומר? 

דוד המלך אומר את תחושת הצימאון האדיר! שאופפת את ישותו, הוא צמא וכמה לקראת הבורא, כמו אדם שהולך במדבר לוהט! ומשתוקק למים חיים!! והוא מבקש מהקדוש ברוך הוא בתחינה: 'אני רוצה אבל! שכמו שעכשיו אני מרגיש צמא-צמא-צמא! "כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ" כשאני אגיע למעלה אני רוצה: שיהיה לי ככה אותה תחושה "לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ" כשאני אהיה בקודש פנימה אני אחוש: תחושת צימאון בלתי פוסק! ככה ממש שלא יהיה לי הרגש של 'הרגל' אני רוצה: שלא יהיה שגרה!

אנחנו אומרים אותו דבר, ככה מפרש בשיח יצחק (על סידור הגאון לגאון רבי יצחק מלצר): 'כל יום אנחנו אומרים: "אמת" 'וְיַצִּיב וְנָכון וְקַיָּם...' נכון? מה עוד אומרים? – 'וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד!' מה הדרך של בני אדם? - כשהם משיגים דבר יקר מתלהבים! וואי וואי וואי וואי וואי... ואחרי זה - זה דועך! 

אתה מביא לאשה פרחים – 'וואו! איזה פרחים!! איזה זה... שים אותם שם שמת? לא להזיז!' שמת אחרי זה - זה נרגע! 'אל תשים שם תעביר אותם לשם תשים אותם...! חלא'ס כבר נגמר אין התלהבות נגמר, זה הבעיה!

אתה יכול להגיע גם לקודש למעלה וכאילו להתרגל! אז הוא מתחנן כבר מעכשיו: שזה יהיה כל פעם כאילו צמאה נפשו כמו במדבר! שהוא מייחל ששותה מים צוננים!! וואי וואי ווואי... זה מה שהוא רוצה: שלא יפוג הטעם ולא יפוג הריח שהם נֶחֱמָדִים לָעַד! 

כתוב: 'יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם' (אבות א, ד). 

התנא אומר: תהפוך את הבית שלך לבית של חכמים! אבל אל תתרגל אליהם במצב כזה שכל יום הם באים אליך ואז הם יהיו בעיניך כאילו הם אנשים רגילים! אל תאבד את רגש הכבוד!! אלא תמשיך להתאבק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם ולשתות בַּצָּמָא לא כאילו רווית – 'כבר שמעתי אותם חודש! שמעתי אותם חודשיים, שמעתי שנה, אני כבר רגיל!' לא!! 'בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם' כאילו אתה מחדש צמֵא! זה מה שצריך האדם כל הזמן: שזה יהיה ל: רֵיחַ נִיחוֹחַ! מדהים! מדהים!!

והנה עוד פסוק שלו, של דוד המלך, גם כן מסביר את זה: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ" (תהלים כז, ד) רק אַחַת (1) אני מבקש! לא שתי (2) שאלות אַחַת: "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"; אם אתה רוצה לשבת בְּבֵית השם, ישיבה - זה דבר קבוע! אז למה אתה אומר וּלְבַקֵּר? ביקור - זה מידי פעם! איך אתה מבקש בקשה כזאת?! 

הוא אומר: כן! אני רוצה לשבת בְּבֵית השם תמיד! אבל להרגיש: שאני כאילו מבקר כל פעם!! שזה יהיה התחדשות תמידית! לא שיהיה הרגל, זה חשוב שאדם יבין.

אוי אוי אוי אוי אוי... מעשה אחרון; 

החפץ חיים היה נוהג לערוך 'חשבון נפש' כל ימיו! היה יוצא מחוץ לעיר להתבודד והיה אומר את כל החסרונות שלו בעבודת השם!! עד שהיה מגיע לתשובה גמורה ובוכה-בוכה ללא מעצור! 

כשהיה זקן, כבר לא יכול ללכת ליער, היה עולה בעליית הבית, מסתגר בחדרון קטן מכה 'על חטא' ומתיפח שעה ארוכה! שעה!! שעה אנחנו לא יכולים להגיד וידוי: 'אשמנו בגדנו...' אתה רואה את האנשים כמו מתופפים... 

מה הוא היה אומר? 

החתן שלו פעם הקשיב, הוא היה עומד ככה ומדבר כאילו מדבר עם מישהו אחר, הוא עושה שיחה בינו לבין עצמו כאילו הוא מישהו אחר והוא שמע אותו אומר ככה: 

'ישראל מאיר! מה שלומך? 

ברוך הוא ברוך שמו! 

אתה אדם חזק ישראל מאיר אחרת?

(תופח על הכתף, שאכן חזק!) 

למחרת! אני פוגש באדם אחר!' שומעים את החפץ חיים מהרהר בקול: 'ישראל מאיר! מה שלומך היום? 

לא כל כך טוב! לא ישנתי בלילה ואני מרגיש חולשה. 

נו, אז אולי מוטב שתשכב במיטה! 

ואז החפץ חיים מספר: 'ישראל מאיר שוכב במיטה ומצבו הולך ומתדרדר! מבקרים נכנסים ויוצאים... מישהו מציע: 'להשקות אותו מרק חם!' מישהו אומר: 'לתת לו לחם טרי!' אבל המצב הבריאותי מבשר רעות!! ישראל מרגיש: שהוא עומד להסתלק מן העולם!' הוא מספר את זה לעצמו 

אנשי 'החברא קדישא' עומדים ליד המיטה והוא אומר איתם את המילות של הווידוי - ישראל מאיר מנסה להתעודד: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מן הרחמים!' אבל שום דבר לא עוזר! ישראל מאיר נפטר לבית עולמו!! 

והוא ממשיך לספר: 'לוקחים את ישראל מאיר לחדר הטהרה, מלבישים אותו בתכריכים ומישהו אומר שם: ישראל מאיר! היית חזק ובריא!! מי חלם שתמות כל כך מהר?!' 

והנה הלוויה יוצאת לדרך וישראל מאיר מורד אל הקבר ועורמים עליו עפר ומלמטה בקושי הוא שומע את הקדיש... 

ואז יש חבטה מרעידה את השולחן בעליית הגג! 

'ישראל מאיר! חשבת שבקבר מצפה לך מנוחה?! 

פתאום פורץ החפץ חיים בבכי קורע לבבות! 

'אתה לא שומע שקוראים לך שם?! ישראל מאר מתבקש לעלות לבית דין העליון לעמוד לדין!' 

והוא מתייפח מאימת הדין! והוא מתאר: כיצד שני (2) מלאכים נוטלים את נשמתו לבית דין עליון ואיך מציגים אותה לפני הדיינים 

והמלאך הטוב עומד ומונה את המצוות והמעשים הטובים! והחפץ חיים נשמע מעודד קצת אוֹ אוֹ... הנה! הנה!! המצב לא כל כך גרוע... 

אבל רגע! מי זה המלאך השחור הזה? שמתקרב שם! מה הוא אומר? 

וכאן עומד החפץ חיים ופורט את העוונות שלו אחת לאחת: 'שההוא אומר - המלאך השחור: 'כאן חסרה לך שמחה בתפילה! כאן הסחת את הדעת! כאן חסרת כוונת הלב! במצווה הזאת לא דקדקת כראוי! במצווה זו הקלת ראש!' 

אוי לי! אוי לי!! אבוי לי!! 

אבל הדיינים מוצאים שלישראל מאיר יש 'מחצה מצוות ומחצה עבירות!' ודינו: להיכנס לגן עדן! 

והחפץ חיים חובט שוב בשולחן! 

אבל המלאך המקטרג עומד וזועק: 'ישראל מאיר - חי הוא או מת? אם הוא מת - מגיע לו גן עדן! אבל אם הוא חי - הוא רשע!! למה הוא לא עושה תשובה על העבירות שבידו?!' 

והדיינים מכריזים: 'ישראל מאיר חי!'

באותו רגע פורץ החפץ חיים בזעקות שבר נוראות: 'אוי לך ישראל מאיר! חוטא שכמוך! הלא אתה עדיין חי ויכול לחזור בתשובה 'שוב יום אחד לפני מיתתך' הרי אתה עלול למות בכל רגע בלא תשובה!' 

וכך ערך חשבון נפש מצמרר שעה! ושומע את הכל החתן. לאחרי מכן ירד שמח! לחדר בקומה התחתונה ואומר לאנשי הבית: 'עדיין לא השבנו למכתב של רבי חיים עוזר ויש לנו עוד לדרבן בקריאת קודש את אנשי העיירה פלונית להקים את המקווה טהרה!' וחוזר לחייו. וככה היה עורך כל יום 'חשבון נפש' ומסתכל: מה יהיה סופו! ומה יגידו לו? ומה יתברר? ואח"כ הוא אומר: 'רגע! אבל אני עוד חי!! אז אני יכול עוד לתקן, אני יכול... למה אני צריך לחכות לשמה עד שיגידו לי ואני יהיה תלוי בכל מיני דברים?! עכשיו אני יורד לקומה למטה ממשיך להזיז עניינים...'

חשבון טוב או לא טוב? אתם לא עשיתם את זה עוד אף פעם! נכון? נו, יש לכם סיכוי! יש לכם סיכוי!! היום בלילה, כן, אפשר.

לכן אנחנו אומרים כל יום: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו, ו) כאילו קיבלנו עכשיו את זה במעמד הר סיני! הַיּוֹם מחדש!! איך היתה התלהבות של עם ישראל בקבלת התורה במעמד הר סיני - נבחרו להיות עם הנבחר מכל העמים! הוציא אותם מהגלות, מהשעבוד. הביא אותם להר, בחר בהם להיות העם הנבחר 'עם סגולה' יעד להם את כל הטובות! כל העולם תלוי בהם!! וכולי. 

ואתה נבחרת! ואתה נבחרת!! וואי ווואי וואי... מכל האומות מתשע מיליארד (9,000,000,000) - השם בחר בכל אחד (1) מכם עם פינצטה! ואמר: 'אני בוחר בך שתהיה הבן שלי!!' זכות או לא זכות? מה אתם עושים עם זה? רוטינה?! כל יום אותו דבר?! להשתחרר רק להשתחרר?! איי איי איי...

טוב, לסיום: אנחנו צריכים להתחדש כל יום מחדש! לשמוח על כל יום!! על כל רגע שאנחנו מקבלים, לחשוב מחשבות טובות וגם אם לא נצליח להוציא אותם לפועל - השם מחשיב אותם כבר למצוות! רק מחשבות טובות!! מחשבות רעות - לדחות אותם, להרחיק אותם. איך מרחיקים? במחשבות טובות! למה שאני אחשוב מחשבה רעה אם באותו זמן אני יכול לחשוב מחשבה טובה?! על הטובה - אני מקבל שכר! על הרעה - אני לא מקבל כלום ויכול להיות שאני גם מקבל עונש... בשביל מה לי להתקע עם מחשבות רעות?! אם אני יכול לייצר מצוות אפילו במחשבות! למה שאני לא אחשוב טוב?! – 'תחשוב טוב יהיה טוב...'

תודה רבה לכם על ההקשבה 

(הקהל מוחא כפים)

מעבר לחלק השו"ת

יש, יש שאלות, יש, טוב-טוב מה את רוצה?... אוי אוי אוי 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה' רגע, תן לה מיקרופון 

ש. עשו לי... אני היה לי עיוורון לפני חמש (5) שנים

הרב: בלי סיפורים תגידי את השמות לברכה ואני מברך

ש. ועכשיו היום החמיר לי לא ראיתי את האותיות של ה... של העקדת יצחק לא ראיתי 

הרב: רוצה ברכה? רוצה ברכה?

ש. ברכה שאני לא אתעוור ושאני אראה טוב כמו שראיתי 

הרב: שמך?

ש. שושנה דינה בת עליזה 

הרב: שושנה פנינה בת עליזה תזכי לראות בעיניים עד יומך האחרון!

ש. אמן 

הרב: רגע! רגע. עוד מ רגע 

ש. כן

הרב: אבל את מבטיחה לי שכל יום את שרה!

ש. אני אשיר 

הרב: איזה שיר?

ש. אה... מה שלמדתי לשיר לא-לא ככה 

הרב: 'ושמחת בימיך והיית אך שמח! ושמחת בימיך' כל הזמן 

ש. רגע שר רב אחד שלימד אותי שיר אני לא אשיר אני דקלם 

הרב: לא רוצה שיר 

ש. על השם שהביא אותנו לפה רק לשיר ולשיר ולשמוח זה המילים 

הרב: טוב אני-אני מבקש מ אמרתי 

ש. עכשיו ברכה שנייה 

הרב: את רוצה אבל שזה יתקיים?

ש. אמרנו ארבע ברכה שניה לא... י אני ישיר אני אשיר 

הרב: טוב 

ש. הבאת אותנו עד לכאן רק שירים וריקודים דוד מלך ישראל חי וקיים זה השיר שאני שרה 

הרב: בנוסף

ש. בנוסף בסדר עכשיו מה ושיר... עכשיו אסור לי לשיר 

הרב: נכון 

ש. עכשיו ברכה שנייה שאני... מי הבן שלי בן 30 ממתי שהיה בן שש...

הרב: לא משנה

ש. טוב אני רוצה לקנות דירה בירושלים ו... לא הולך לי למכור...

הרב: הלו 

ש. אני רוצה למכור דירה 

הרב: תגידי שם ומה הברכה? זה הכל

ש. הברכה שאני אמצא דירה בירושלים עם מרתף שזה מקווה שאני.. תחבל שמה 

הרב: ה' יזכה אותך למצוא דירה כחפצך בירושלים!

ש. יפה אמן ושאני אהייה לי זיווג ירא שמים 

הרב: בת כמה את?

ש. ששים ושלוש (63) 

הרב: משהו צעיר את צריכה

ש. אני הגיע לי שידוך ...

הרב: אין בעיה!

ש. היה לי שידוך שהוא בא מחוץ לארץ ורצה אשה עם שאל...

הרב: טוב-טוב 

ש. ולא רציתי להתחתן כי הוא רצה להביא אותי לחוץ לארץ לגור שם 

הרב: בסדר טוב מאוד... 

ש. אתה ברכה שניה ה... שלישית שהבן שלי יחזור בתשובה 

הרב: רגע קודם כל שתמצאי זיווג 

ש. אה כן שלא אמרו 'אמן' על זה 

הרב: תכף שתמצאי זיווג הגון מהרה!

הקהל: אמן 

ש. שיהיה לו... שיהיה לו פנים כמו הבן איש חי!

הרב: אואוהו!... את רוצה אותו גם עם פנים של הבן איש חי? 

ש. הבטיח לי את זה הרב עובדיה יוסף! הוא היה מתגלה לי בחלום כל שבוע להגיד לי: 'שבת שלום!' 

הרב: אז אם הוא התגלה לך - את לא צריכה אותי! זה כ...

ש. לא-לא, הוא נפטר והוא בא לי ביום ההילולה שלו ואמר לי: באתי לברך אותך, אמרתי לו: מה? - אני יודע מה את רוצה נכון את רוצה שהיה לך בעל כמוני תלמיד חכם? אמרתי לו כן!

הרב: יפה מאוד! נו, אז את מסודרת 

ש. לא, לא קיבלתי עדיין

הרב: נו, מה הלאה? והרביעי 

ש. והברכה על הבן שלי שהוא יהיה בריא וישמור שבת! ושלא יקח סמים חלילה 

הרב: מה השם שלו? 

ש. יצחק נוח בן שושנה דינה 

הרב: יצחק נועם בן שושנה?

ש. דינה

הרב: דינה - השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה כרצונך!

ש. ושהדירה שלי תמכר במחיר טוב!

הרב: זה חמש זה כבר גלישה... 

ש. הדירה-הדירה 

הרב: על גלישה צריך לשלם 

ש. נכון כן תודה רבה רגע! שכולם ידעו: שאני חזרתי בתשובה בזכות הרב אמנון והרב (נסים) יגן (זצ"ל) 

(הקהל מוחא כפים)

ש. לפני הרבה-הרבה שנים 

הרב: תודה-תודה! כן, תן לגברת מאחוריה 

תודה רבה כבוד הרב כן תן לה 

ש. שלום הרב 

הרב: שלום 

ש. את הבת שלי... אבל היא נפטרה לפני ארבעה (4) חודשים!

הרב: 'ברוך דין האמת' 

ש. הלכתי לכותל עשיתי שלושה (3) ימים רצוף! אבל היא באה אליי בחלום וביקשתי ממנה שהיא תרד למטה אז היא אמרה לי אמא: לא-לא לא! טוב לי למעלה, לא היה לי טוב למטה טוב לי למעלה' 

הרב: נו, יפה מאוד!

ש. כן זה אז זה כבר מאז שחלמתי את זה אז אני קצת יותר שמחה!

הרב: ברוך השם! 

ש. כן אה... עוד בקשה אני אברך את בעלי אורי מרדכי בן אסתר לרפואה שלמה צריך לעבור ניתוח

הרב: אורי מרדכי - רפואה שלמה מהרה בכל אבריו 

ש. ופיטרו אותי מהעבודה ושני אמצא איזה עבודה טובה

הרב: אמן!

תן לבחור פה עם אשתו 

ש. ערב טוב הרב! 

הרב: ערב טוב 

ש. א... אני צריך גם יעוץ וגם ברכה 

הרב: כן

ש. הבן שלי לפני חודשיים בן תשעה עשרה (19) עבר דום לב (ל"ע) נמצא במצב מוות החיו אותו כרגע הוא ב: 'קומה' חודשיים! 

הרב: הוא בקומה עדיין?

ש. עדיין בקומה

הרב: הוא לקח חיסונים? 

ש. לא, לקח...

הרב: לקח חיסונים - זה המצב! השם ירחם!! טוב, הוא דתי היה? לא! ( מה קרה למקרופון הוא נכבה? לא-לא זה לא הקול זה המיקרופון זה אחד מהפלאים...)

ש. אני ואשתי קיבלנו תשובה מלאה! על עצמנו וכו' וכו' 

הרב: מה קיבלתם? טהרה?

ש. חזרה בתשובה 

הרב: ממש?

ש. כן

(הקהל מוחא כפים)

הרב: טוב תגדל זקן! רגע-רגע 

אשתו: הרב! הרופאים לא נותנים...

הרב: עזבי אותי מהם... תגדל זקן! אתה שומע?

ש. כן-כן 

הרב: אתה לא נוגע בו 

ש. כרגע נוגע בו 

הרב: אתה לא נוגע, לא! אתה מגדל זקן ולא נוגע בו

ש. אוקיי 

הרב: כמו יער! בסדר?

ש. סגור

הרב: יאללה, מה השם של הילד?

ש. חיים ישראל בן יולנדה 

הרב: איך-איך? 

ש. חיים ישראל בן יולנדה 

הרב: זה שיר של זמר לא?

ש. שהרב שינה לו את השם היה לו

הרב: חיים ישראל בן?

ש. יולנדה 

הרב: יולנדה - השם יזכה אותו להתעורר מהרה בזכות התשובה שלכם והזקן 

ש. אמן! אמן!!

הרב: כן תן לבחור פה שורה ראשונה 

ש. הרב, ישר כוח גדול! אה... הייתי אצלך לפני כמה חודשים בהרצאה בבני ברק וביקשתי ממך ברכה לזרע קודש ואמרת לי גם: 'לגדל זקן' 

הרב: ואני רואה שהוא מתחיל

ש. כן בסדר 

הרב: עוד קטנצ'יק... מה השם?

ש. גולן בן זיוה

הרב: תענו חזק: 'אמן!' גולן בן זיווה ששומע למה שאומרים לו - בזכות זה השם ישמע בקשתו ויזכה לזרע חי וקיים מהרה! 

הקהל: אמן !!

ש. הרב עכשיו האשה רוצה שתגזור עלי משהו קצת יותר רציני מזקן אני לא יודע מה

הרב: אתה רוצה? שעתיים בתענית דיבור כל יום ללמוד תורה תשעים (90) יום רצוף!

ש. כן 

הרב: בסדר?

ש. כן 

הרב: בהצלחה 

ש. תודה 

הרב: הנה לבחור באמצע פה 

ש. כבוד הרב! לפני שלושה (3) חודשים היינו בנתניה אני ואשתי והבת שלי היא נפצעה בתאונת דרכים לפני חמש עשרה (15) שנים! שבועיים אחרי החתונה שלה!! אה... היא התגרשה שנתיים או שלוש לאחר מכן והיום היא עדייין לא עצמאית! היא הולכת בעזרת הליכון או בכיסא גלגלים קשה לה להתמודד עם המצב הזה! היא רוצה: להתחתן! היא רוצה להביא ילדים לעולם, היא היום בת 36 קשה לנו מאוד מאוד להתמודד עם הדבר הזה

הרב: היא שומרת תורה ומצוות ?

ש. בוודאי! לא רק זה היא גם קיבלה על עצמה בעקבות בקשתו של הרב כיסוי ראש! וגם נתבקשנו שלושה (3) ימים ריצופים לקרוא ...

הרב: היא היתה בפתח תקווה?

ש. ב: בנתניה!

הרב: אה! בנתניה עם הכסא גלגלים

ש. נכון, שלושה ימים רצופים אני ואשתי והיא והאחים שלה! 

הרב: טוב תענו עכשיו כולם: 'אמן!' חזק!! מה השם?

ש. יפעת בת רינה

הרב: יפעת בת רינה - בזכות שהיא שומעת למה שאומרים לה לעשות - השם ישמע קול תחינת ויפדה אותה ממצבה לחיים טובים ולשלום 

הקהל: 'אמן!' 

הרב: כן שאלה אחרונה תן לחייל, לחייל 

ש. שלום כבוד 

הרב: החייל תן לחייל 

ש. ערב טוב רציתי לשאול מה אתה חושב על גיוס לצבא של כלל האזרחים שכולם יחלקו בנטל?

הרב: כל מי שלא לומד תורה, לפי החזון איש: אם הוא מתחמק ולא הולך לצבא ועל ידי זה רודפים את אלה שלומדים תורה - יש לו דין: 'רודף!' אבל מי שלומד תורה, אז בתורה שלו הוא שומר על עם ישראל יותר ממה שהחיילים יכולים לשמור!! זה אמונתם של ישראל על פי תורתינו הקדושה וככה היה במשך אלפי שנים!! מי יצאו למלחמה? - רק הצדיקים! אם אדם היה לו עבירה ולוּ הקטנה ביותר, שהיה מדבר אפילו בין 'ישתבח' ל: 'יוצר' - היו מסלקים אותו מהצבא! רק צדיקים גמורים. וגם לא היה נפילות לא היה קורבנות במלחמות.

ש. אבל היום גם בעצם מאנשים שלא מתגייסים באמת לומדים תורה ?

הרב: אמרתי תשובה, התשובה שלי מאוד ברורה! מה לא מובן?

ש. האם אתה חושב שהמצב עכשיו הוא בסדר? או שאפשר לשפר אותו שעוד אנשים יתגייסו?

הרב: הצבא לא יכול להתעסק עם החרדים! לצבא היתה תוכנית מהתחלה: להיות 'כור ההיתוך' בשביל להטמיע את היהודים החרדים ולהפוך אותם לחילונים!! זה המטרה.

ש. אני לא חושב שלמישהו יש מטרה כזאת, המטרה של הצבא זה להגן על המדינה, אני שואל: אם אתה חושב שצריך?...

הרב: אתה לא חושב אבל התוצאות מדברות בעד עצמם! שעשרות אחוזים יוצאים משמה חילונים!! אחרי שהם נכנסו חרדים וזה מודים גם המזרחניקי'ם שנכנסים וחלק מהם יוצאים חילונים!!! עכשיו, אין את התנאים בצבא לאפשר לאדם לשמור (תורה ומצוות) כי מערבבים אותם ומחייבים אותם עם מדריכות וקצינות וחיילות ושירת נשים והאוכל לא כשר 'חלק בית יוסף' או אחר... וכל מיני תנאים שהצבא לא יכול לאפשר! וגם בהתחלה הוא מבטיח ומשקר!! ולא מקיים.

ש. אז בוא נעבוד ביחד ונשפר את זה?

הרב: תשפר יאללה' שפר מה הבעיה? בוא שפר 

ש. יאללה בואו 

הרב: יאללה בואו, תודה רבה! 

כן יש פה פתק אנחנו עכשיו מוציאים שוב, גם אני באתי במיוחד... רק רגע!

ארגון 'שופר' מוציא ספר חדש שכבר ישן הוצאנו אותו כבר פעם עכשיו מוציאים אותו פעם אחרת קוראים לו: 'בכור ההיתוך' זה מעשה נורא! בזמן המגלה עמוקות, על שני (2) קצבים שהאכילו ערים שלמות בישראל נבלות וטרפות!! ובסוף הם חזרו בתשובה והיה להם בית דין למעלה ומה היה בדינם - תיאור מדהים! אנחנו מוציאים את זה בחמשת אלפים (5,000) יחידות! ומחלקים את זה בחינם בארץ!! כמו שעשינו עם הנגל'ה הקודמת. כל מי שיזכה שיהיה לו חלק בספר הזה, יכול לתרום סך אלפים (2,000) שקלים ויהיה לו הקדשה בתוך הספר לכל דרישה שיבקש: לעילוי נשמת, להצלחה, לפרנסה, לזיווג לזרע חי וקיים, מה שהוא רוצה זכות התורה שתופץ ברבים 5000 ספרים כפול מאתים (200) עמודים משהו כזה - המון תורה! אז אם רוצים בבקשה!!

כן, אני... אני, רגע תתקרבו אלַי אני אתן לכם כמה דברים וגם מי שירצה לשאול משהו ישאל אותי.

לרקע השיר: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!'