חריש - הסתפקות מול שאיפות

 

 

- - - תמלול הדרשה בלבד! בלי חלק השו"ת - - - 

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח!

הערב הזה יהיה כהכרת הטוב לקב"ה ורפואה שלמה מהרה בכל האיברים והגידים לאריאלה בת שמחה וחכמה בינה ודעת לשמעון בן אריאלה 

והערב גם לע"נ הורי מנוחתם עדן. 

הקהל: אמן! 

אנחנו נלמד היום על הסתפקות ועל שאיפות - איך זה מסתדר ביחד?

עשרים ושתַים (22) שנה חלפו מאז עזב יעקב אבינו את בית אביו ועקר לחרן אל בית לבן דודו, עשרים ושתַים שנה שהה בנֵכר מחמת זעמו של עשו אחיו ומחשש פן יהרגנו. ועתה הוא שב אל ארץ מולדתו את בית אביו. 

הכנות עשה יעקב אבינו לקראת המפגש הגורלי בינו לבין אחיו עשו, יעקב לא ממתין שאחיו יֵצא לקראתו, הוא מקדים ושולח לו מלאכים לבשׂר אותו על בואו בדרכי נועם ולדרוש בשלומו. אבל יעקב ממנה גם שליחים נוספים, שמפקיד בידיהם עדרי ענק! עדרי צאן בקר חמורים וגמלים לשׁחד את עשו אחיו כדי לשכך את כעסו ולהפיס את כעסו. 

ההנהגה הזאת של יעקב אבינו שהוא מקדם את עשו אחיו בדְרונות - נקבעה לדורות כאבן דרך בכל הנוגע של עם ישראל ביחסם לאומות. וזה היחס שנובע מההבדל המהותי בין ישראל לגויים בכל הקשור לעניני קנינים, עניני עולם הזה ובעיקר להיטותו של הגוי אחר הנאות העולם החומריות.

אתם רואים: שהיום המערב מחפש: 'שקט! שלווה לא להתקוטט' - וזה עולה ביוקר מול הישמעאלים...!

הגמרא (ירושלמי שבת פרק א' הלכה ד') מספרת על ההנהגה של רבי יונתן; בכל עת שהיה מגיע אל העיר שׂר וחשוב - היה רבי יונתן מקדים ומרצה את פניו בדורון מכובד! 

והיה אומר: 'אם אצטרך להטות את לבו בדין של יתום או אלמנה - אמצא אצלו אוזן קשבת אחרי ששיחדתי אותו!' 

רבי יונתן פעל כך ע"פ דרשה של חייא בר רבה על הכתוב: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף" (דברים ב, ו) אם אתה יכול לשׁבר את השונא בדורון של מאכל - עשה כן! ואם לאו - תרבה עליו כסף וכך תשבור את גאונו ועקשותו ותוכל להטות לבו לאשר תחפוץ!'. 

זאת אומרת השוחד אצל הגויים עובד טוב מאוד! אוהבים את זה מאוד...!

ההנהגה זו של רבי יונתן תואמת מאמר מובא במדרש (לקח טוב: 'אמר רבי יונתן: 'כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם ותכסיסיהם - יניח את הפרשה "וישלח" לפניו וילמד ממנה תכסיסים, פיוסים ורצויים!' כמו שנהג יעקב אבינו עם עשו אחיו.

והשל"ה הקדוש כותב: 'הנהגת יעקב כשפגש את עשו אחיו; הכין את עצמו לדורון, לתפילה ולמלחמה. כך אנו נוהגים בדורנו לבני עשו ואין כוחנו אלא בפינו להתפלל לפני ה' יתברך בעת צרה, כי מלחמה להילחם נגד אומות העולם - לא שייך לנו! אך ענין המלחמה עמהם - תוקף השתדלות שמחויבים השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך ושׂרים, להשתדל עבור ישראל בכל כוחם, אף שהם מראים להם פנים זועפות ודוחים אותם - יחזרו וילכו, יחזרו וילכו... וזה הקיום שלנו בגולה! כי הפרשה הזאת פרשת "וישלח" היא לדורות!! עד שיבוא משיח צדקנו'. 

זאת אומרת דרך הפיוס לאומות העולם - זה לתת להם; שלמונים, הטבות, פיוסים, ריצויים וכו'.

הרמב"ם מכנה את הפרשה הזאת: 'פרשת גלות' ממנה לומדים כיצד להתנהג בגלות עם בני אדום.

למי שלא יודע מי זה 'אדום' - זה ביידן (נשיא ארצות הברית) ואירופה זה אדום, יש את הישמעאלים ויש את אדום ועכשיו אנחנו מונהגים ע"י אדום, אנחנו קולוניה קטנה של אדם שביידן קובע לנו: 'מתי להתחיל מלחמה? ומתי להפסיק!' הוא מושיב אנשים שלו בקבינט והם קובעים: 'כמה להיכנס וכמה לא...' וככה התהפך הגלגל; הם משחדים אותנו ואנחנו המשוחדים; הם נותנים לכל השמאל כסף בשביל שהם יעשו מבפנים את מה שהם רוצים, זה כאילו 'הציבור הישראלי דורש!' גם אירופה עושה ככה וכן הלאה. 

במקום שאנחנו נשתמש בתרגיל הזה של יעקב אבינו - עשו למד את זה ומשתמש נגדנו! בשלוש מיליארד דולר (3,000,000,000$) – זהו, הם קובעים לנו את המדיניות, עכשיו אולי הם יתנו קצת יותר, כי יש להם אינטרס: שאנחנו נחסל ארגון שעלול גם לפגוע בהם! כמו שהם נפגעים בכל המזרח התיכון באחרונה.

הגויים הינם חסרי רחמים מטבעם!

באגדת אליהו הוא אומר: 'אם ננסה לרכך את ליבם בתחנונים, ננסה לעורר אצלם תכונת חמלה - אנחנו מבזבזים את הזמן! לא רק שהדבר אינו מועיל - אלא אסור באיסור בתכלית!! כאשר שלטונות של הגויים כועסים על ישראל, הדרך היחידה לפייס אותם להפיס דעתם - היא רק בדרך של נתינת שוחד! כי לעומת מידת החמלה שלא קיימת אצלם! - מידת הממון נמצאת אצלם במידה גדושה ומרובה!!

תראו היום הכסף קונה את הכל! יש מדינונת קטנטונת קוראים לה 'קטר' והיא שולטת היום בעולם! גם על אמריקה!! משקיעה כסף בקמפוסים, באוניברסיטאות, קונה את המרצים, קונה את כולם, קונה את התשקורת, משלמת והם עושים את דברם. ואז הם הופכים את כולם להיות פרו - פלסטינים - נגד ישראל. 

אנחנו נלחמים רק להגן על עצמנו! ואנחנו מואשמים בהאג: 'ברצח עם!' חמאס? - לא! סוריה? - לא! רוסיה? – לא באוקראינה! אמריקה ואפגניסטן? - לא! אף אחד לא, רק אנחנו. 

ועכשיו, בכלל! יש ארבעה (4) מתנחלים ש: "מאיימים" על קיום העולם כולו - שצריך לשלול מהם את הכסף בבנקים, לסגור להם את הפלאפון והטלגרם והכל! זהו! יא בא בי...

ואפילו תרגיל של צה"ל עכשיו: 'איך חוטפים ערבי! איך צה"ל חוטף ערבי' - לא יאומן כי יסופר! 

לא הבנתי! אנחנו במדינת היהודים או במדינת הגויים?! איפה אנחנו נמצאים?...

הגאון מווילנא עמד על ההנהגה הזו בפירושו (משלי) וכתב על מאמר שלמה המלך: "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" (משלי יז, ל) כך אומר שלמה המלך. 

שלמה המלך אומר את הגנות של השוחד! הַשֹּׁחַד נותן חֵן בעיני הבעלים, ו: "אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל" כלומר: איך שהוא יטען – יצליח!

אבל עוד דבר מורה לנו שלמה המלך: לתת שוחד לגוי! כמו שכתוב בירושלמי. וזה הסוד של השעיר המשתלח ביום הכיפורים!

מקור דברי הגאון מווילנא, באשר לשעיר המשתלח ביום הכיפורים, בזוהר הקדוש! על ההנהגה של יעקב כשפגש את עשו אחיו;

אומר הזוהר הקדוש: 'ביומא דכיפורי' ביום כיפור 'דבני עלמא קיימי בדינא' כשעם ישראל עומדים בדין וכל העולם כולו, 'וישראל תייבין בתיובתא קמיה קודשא בריך הוא' ועם ישראל שבים בתשובה שלמה לפני הקב"ה - כדי לכפר על חטאיהם! והמקטרג ההוא השטן עֹמֵד עֲלֵיהֶם לקטרג עליהם ומחשב: לאבד אותם מן העולם בגלל העוונות! 

מה עושים לו? 'שלחיה ליה ההוא דורונא' נותנים לו את השעיר המשתלח. כמו שכתוב אצל יעקב: "כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי" (בראשית לב, כא) יעקב שולח דורונות לעשו ואחרי שמקבל אותו מקטרג, השטן את הדורון הזה שעיר! בסך הכל משתלח - הוא נהפך להיות סנגור!! 

לא יאומן כי יסופר מה כח השוחד...!

השטן, הוא מלאך המות והוא יצר הרע! במשך שנה (364 יום!) הוא אוסף את כל העוונות של כולם שהוא הצליח להחטיא אותם, יש לו תיקים על בן אדם ובן אדם והוא בא לקטרג ביום הכיפורים! מה עושים? - נותנים לו שוחד, מה השוחד? - שעיר משתלח, שולחים אותו לעזאזל, שׂמים אותו באיזה צוק, הוא נופל למטה והוא מתפייס מזה והופך להיות סנגור!!

שמעתם דבר כזה?

מי שאוסף תיקים שנה! על מיליונים של יהודים!! ורוצה: שכולם ימותו!!! בשביל זה הוא עבד שלוש מאות שישים וארבע (364) יום! מגיע היום שלוש מאות שישים וחמש (365) - והוא לא יכול לשלוט עליהם והוא לא יכול לקטרג! למה? - נתנו לו שוחד... לא יאומן כמה השוחד יכול להשפיע.

מפה לומדים: מה ההנהגה הנכונה ביּחס לאומות העולם וביּחס לבני עשו בפרט, איך פותחים את ליבם של הגויים חסרי הרחמים? - דרך כיס המעות! דרך השוחד האהוב עליהם והכל מתחיל ללמוד וללמד מיעקב אבינו ששלח דורון לעשו אחיו.

וככה באמת, עשו הפסיד את הבכורה! לדעתו, הפסיד את הברכות, 

אמר: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא) מחכה לנקום בו! מתי שאבא שלו כבר ימות – הוא יכול להרוג אותו! והוא יוצא לקראתו עם ארבע מאות (400) ראשי גייסות, בשביל להרוג אותו. ואיך מצליח יעקב אבינו לכופף אותו? עד שהוא בא ומנשק אותו...! שלח דורון, שוחד, עוד עדר ועוד עדר ועוד עדר ועוד עדר... וההוא מתלהב! והוא לא עני... הוא לא עני! אבל: "הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים טז, יט) אפילו צַדִּיקִם! אפילו חֲכָמִים! - מתעוורים משוחד. 

שוחד זה לא רק כסף, זה גם כבוד, זה ג'ובים, זה תפקידים, זה כל מיני דברים... 

מעשה שהיה! תשמעו עד איפה זה מגיע...

באירופה היתה מבוכה רבה! גזרה מרחפת על כל תלמודי התורה: 'סכנת סגירה!' שׂרי המלוכה בקשו להוציא: 'צו אוסר על קיום לימודים על טהרת הקודש' 

- כמו שפה (ארץ ישראל) מאיימים (מדינת ישראל): 'לא ילמדו ליבה של הגויים - יסגרו את המוסדות התורניים! לא יקבלו תקציב'... 

לא ידעו פרנסי ישראל מה לעשות! איך יבטלו את רוע הגזרה? אבל הפעם לא היתה אפשרות של שוחד. למה? - שׂר המשפטים היה בן אדם אנטי שוחד! אי אפשר לשחד אותו, אדם קפדן, דקדקן, מקפיד על חוקי המדינה ונימוסיה - כמו בשווייץ! אוי למי שינסה להדיח אותו או לפתות אותו! אוי לו!! מה יעשו?! אם ינסו בדרך שוחד - ימיטו על עצמם קללה...! הוא יגיש תלונה! ומי יודע מה יהיו התוצאות והגזרות?! 

הדברים הגיעו לאוזנו של הגאון רבי חיים מבריסק זצוק"ל פנה לעסקנים אמר להם: 'הסכיתו, תפקידו בידי כסף ואני אמצא דרך לשחד את שר המשפטים!'.

העסקנים סרבו בכל תוקף: 'חלילה שגאון ישראל יהיה מעורב בענין רגיש כזה! אנחנו מוכנים להכניס את עצמנו בסכנת חיים!! אבל שׂערה מראשו של גאון ישראל לא תיפול'. 

רבי חיים מבריסק לא הניח להם לסרב: 'אני לא מתכוון לסכן את עצמי! אל תדאגו... תנו לי את הכסף ובעזר ה' תווכחו לראות: ישועות!'. 

בלית ברירה, הרב מבקש ואומר: 'שהוא לא מסתכן!' - הסכימו והפקידו בידו צרור כסף. שלח את השמש שלו למשרד המשפטים לקבוע פגישה בינו לבין השר, הסכים! אבל - חוזר השמש עם הודעה משר המשפטים 

אומר לו במפורש: 'אין סיכוי שעמדתי תשתנה מכל סיבה שתהיה!' 

זאת אומרת אם הפגישה היא סביב הנושא - חבל לך על הזמן. 

עם הרמז העבה הזה הגיע רבי חיים לפגישה, באותו יום הוא לבש מעיל חורפי עבה!! עטה לצווארו צעיף צמר מחמם!! ויצא ללשכתו של השר. אבל בחוץ? יום קיץ לוהט! ואנשי ביתו של רבי חיים מבריסק לא מבינים: מדוע הוא לובש בגדי חורף?! אבל לא העזו לשאול אותו. 

הגיע לבית השר עולה ללשכה, הדלת נפתחת והשר לא יודע את נפשו מרוב תדהמה! מולו עומד הרב של היהודים, עטוף בגדי חורף עבים, הפנים אדומות והמצח נוטף פלגי זיעה.

- 'האם הרבינר חולה?'

- 'לא!'

הסקרנות ניצתה בו יותר! מטה אוזניו לשמוע את רבי חיים, 

שאומר לו: 'דע לך כבוד השר! חם לי עד מאוד, בכל זאת לבשתי בגדי חורף כיוון שבלילה חלמתי חלום משמעותי עד מאוד!'

- 'מה הוא?'

- 'חלמתי: שהיום ירדו שלגים עזים ויכסו את פני כל הארץ! וקור נוראי ישְׂרור ובני אדם יצטנפו בבתיהם מול תנורים מוסקים, כשקמתי בבוקר זכרתי את החלום במוחש! וגמלה החלטה בקרבי: להקדים רפואה למכה! וללבוש את בגדי החורף בצאתי מן הבית, כשתתקרב סופת השלגים - לא אופתע כלל ועיקר!'.

השר הביט ברבי חיים ובשמים הבהירים מבעד לחלון, הוא לא יודע, לצחוק? לבכות?!

- 'האם אתה באמת סבור שהיום ירדו שלגים?!' פרץ בצחוק מתגלגל! תופס את הבטן, עיניו מתעגלות בתדהמה מול הפנים הרציניות של הרב... 

- 'אני בטוח בכל ליבי!' נשמעה התשובה.

- 'סופת שלגים בעיצומו של יום קיץ?!' גועה השר בלעג...! כמעט נפל מהכיסא: הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הזה? הֲנִהְיָה כָּמֹהוּ?!'

פתאום נשמעה דפיקה על השולחן! רבי חיים מדבר בנחרצות כאילו הדברים עומדים ברומו של עולם: 'מדוע הנך לועג?! האם אתה בטוח במאה אחוזים (100%) שהיום יחלוף בטוב ובנעימים ללא סופת שלגים מאיימת?!'

- 'בודאי!' משיב לו השר וממטיר עליו מלל הגיגים בנושא.

- 'עצור!' רבי חיים מהסה אותו ואומר לו: 'חבל לדבר! בא נתערב על כך...'

השר מבין: שהוא נמצא במחזה הזוי! לא מהסס והסכום שנקב רבי חיים בהתערבות - הסכים השר. לחצו ידיים. 

ואז אמר הרב: 'כבוד השר! מכיוון שבין כה וכה עלינו להיפגש מחר אחרי שניווכח לראות עם מי הצדק... אז אני חושב: שנסיים את הפגישה להיום ומחר נדון בנושא שלשמו נתכנסנו'. 

השר המבודח נעתר ברצון, ליווה את הרב לפתח הדלת ונפרדו לשלום.

כל ועדת הפרנסים ממתינה בדריכות במתח: 'מה קרה? מה קרה כבוד הרב! נו, מה קרה?...' 

- 'תתאזרו בסבלנות! תמתינו למחר'. וחזר ללמוד תורה.

כולם ממתינים למחרת, הגיע השעה היעודה, הרב נוטל צרור כסף בידיו, עולה ללשכה של השר, צועד פנימה עם פנים נפולות! "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ" (אסתר ו, יב).

- 'צדקת!' אמר לשר: 'החלום שלי היה חלום שווא ואני נפלתי בפח והפסדתי בהתערבות!' שלף את הצרור של הכסף, הניח אותו בלי חשק על השולחן ומנה לתוך ידו את ההון הרב שהתערבו השנים.

עיני השר נצצו בחמדנות! וידיו נטלו את הממון בזהירות ובהנאה. שוחחו על דא ועל הא... ונפרדו כידידים.

הרב הגיע הביתה - כל העסקנים במתח: 'מה קרה? נו, תגיד לנו...!' 

השיב להם בחיוך: 'הצלחתי לשחד אותו!'.

- 'אך אם נעשה הדבר בדרך שהתערבת אתו על ירידת שלגים בשלהי הקיץ - איך זה מועיל לענין שלנו? לבטל את הגזרה!'

הרב אילף אותם בינה: 'דעו לכם! זה לא משנה כלל ועיקר בעבור מה הוא נטל הגוי הזה את הכסף, כיוון שהכסף כבר בידו - דעתו הסתובבה ואל כל אשר נחפוץ נטנו! בטחו בה'! ודעו: בסופו של דבר תחלוף הגזרה כענן בעיצומו של קיץ!'. 

וכך היה. 

נו, תגידו לי: אפשר או אי אפשר? – אפשר! צריך רק להיות חכם, אבל הכל אפשר.

הנה, הבן של ביידן, עשה כל מיני עסקאות... וניצל את המעמד של אבא שלו והוא עומד למשפט בארצות הברית! על מה? - על חמדנות של כסף! כסף... "וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל" (קהלת י, יט) וככה מפילים אנשים! וככה מבטלים גזרות!!

כשנפגשו יעקב ועשו, אחרי שהעדרים של הבהמות נשלחו ע"י יעקב כמתנה לפגישה! נסובה השיחה על כך; עשו מסרב לקבל את המתנה!... - אֶה... אֶה... עשו לא רוצה את המתנה, למה? 

הוא אומר: "יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית לג, ט). 

יעקב מתעקש! הוא אומר לו: "אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" (שם פסוק י) "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם פסוק יא). 

איך מסיים הכתוב? 

- "וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח" (שם)... 

בהתחלה עשו ממאן! אחרי הפצרות הוא לוקח.

 אבל רואים: יסוד גדול בין יעקב לעשו לגבי הקנינים הגשמיים; 

עשו מתבטא בלשון הזאת: "יֶשׁ לִי רָב". 

יעקב אומר: "כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים". הוא לא אומר: "לי", לא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) זה לא אני בפעולותַי! בחכמתי, זה ה' חנן אותי. 

אבל עשו מה אומר: "יֶשׁ לִי" עשו מחשיב את הנכסים קנין גמור שלו! אבל יעקב מקדים שם שמים! אומר: ""כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים" כל מה שיש לי זה מתנת שמים! והנכסים הם לא קנינים אמתיים שלי. יעקב מתייחס לקנינים גשמיים כאל מאחז עינים, יפה, מענין, מוחשי מרגש... אבל זה מקסם שווא! 

אף אחד לא לוקח מפה כלום, רק מה שהאדם העביר לעולם האמת - שייך לו. כל מה שאדם לא העביר לעולם האמת; צדקות, נדבות, תרומות – אין לו כלום. הוא רק שומר על ממון שיחכה לאחרים שיבואו ויקחו אותו, הוא יעבוד כל הימים וישאיר את הרכוש והנכסים לבאים אחריו. 

התנא באבות אומר: 'שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת' מה כן? 'אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד!' (אבות ו, ט) יש לך? בזה תשְׂתכר לעולם הבא. אבל מפה לא תיקח מברשת שינים... 

מה עולה המסר מדברי התנא? 

מה שיעקב אבינו חש בכל נימי נפשו; קניני העולם הזה - הם אחיזת עינים! אין בהם ממש כלל ועיקר, אדם יכול לצבור בחייו ערֵמות כסף, מטילי זהב, שׂקי יהלומים ואבני חן, הוא יכול לרכוש קרקעות, שדות, כרמים, יכול לנהל עסקים חובקי עולם - בסוף הוא נפרד מהכל עולה לעולם העליון עולם האמת ריק! מנוער וחסר כל.

מה שכן, תהיה לו תביעה: 'מה עשית עם הַכֶּסֶף?!' "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה'" (חגי ב, ל) מה עשית עם הַכֶּסֶף?! השתמשת בו לתורה ולמצוות? או השתמשת בשביל לפאר את עצמך, להתגאות וכו'?

עוד הוא יִתבע על כך: שהיה לו כסף! על כל פרוטה ופרוטה שהיה יכול להאכיל ענייּם! והיה יכול לתמוך בלומדי תורה, לעשות פעולות כאלה ואחרות ולא עשה - הוא יתבע על זה! 

הבדל עצום בין יעקב לעשו ברדיפת קניני העולם הזה! בואו תראו במציאות איך כבר בלידה שלהם הדברים מדברים;

עשו - נולד שָׂעִר, יעקב - נולד אִישׁ חָלָק (בראשית כז, יא) מה זה אומר? שיער - זה מותרות! זה לא נצרך לאדם עצמו, יש לו יותר שערות, פחות שערות... אבל הוא נולד שָׂעִר, הרבה מותרות היו לו כבר! זה רמז: לרדיפת המותרות ע"י עשו. 

יעקב אִישׁ חָלָק! אין לו מותרות, הוא לא רודף אחריהם. 

"עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה, כז) הוא לא כמו "יַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (שם) מסתפק בארבע אמות – לא! הוא רוצה: עולם הפתוח! עולם הרחב, שדות, צַיִד, הכל! לקפוץ מבית לבית... וכו' וכו'. 

עשו מתיישב בהר שעיר, שם המקום מעיד שוב פעם: שערות, מותרות.

יעקב אִישׁ חָלָק, לאן הוא מתאווה? - להר המוריה! 

למה הוא נקרא: 'הר המוריה?' – על שם המור הטוב! 

מי שיודע, סגולתו של מור - זה להסיר שערות! (אסתר ב, יב) השיער רומז למותרות. וההבדל בין יעקב לעשו – "כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ!" (קהלת ב, יג) בענין רדיפת עניני העולם והמותרות.

רבי עקיבא נקרא: 'קרח!' למה קראו לו קרח? - היתה לו פרישות עצומה ממותרות! הוא מסר נפש ללמוד תורה עשרים וארבע (24) שנה, נטש את ביתו ולמד בעוני ובדחקות עצומה!! שום מותרות!

הרב שך זצ"ל היה רגיל לספר מעשה שממחיש את הענין בקניני העולם: 'באחת הקהילות היהודיות באירופה לפני המלחמה, היה מנהג שבעלי בתים מזמינים עניים לסעוד על שולחנם בשבת ומועד. 

(הרב שליט"א פונה לאחד הבחורים הי"ו: 'אתה רוצה לקחת ממני את המעיל? לא, מהסיפור הזה – נהיה לי חם! תודה!! אם לי חם - מה היה חם לרב מבריסק! זה היה בקיץ! לא ביום כזה...!!)

'ובכן, היה מנהג להזמין עניים לסעוד על שולחן בימי שבת ומועד. עני אחד הוזמן בקביעות לשולחנו של אחד מעשירי העיר והיתה לו הנהגה מוזרה! כל פעם שהיה מסב לשולחן המפואר, כשהוא לבוש קרעים ודלותו זועקת מגופו, היה לוטש עינים של עגל לפמוטים של כסף המהודרים המונחים במרכז השולחן!

- 'אַהּ!... אַהּ... איזה פמוטים נאים!' כל פעם היו שומעים אותו אומר: 'אַהּ!... אה... איזה פיתוחים מרהיבים! ממש הדר שבהדר!!'. 

בני הבית לא הבינו: מדוע העני מתפעל? מתמוגג למראה פמוטים שאינם שלו! וככל הנראה לעולם לא יהיו שלו... אבל לא התענינו למה הוא: 'אַהּ... אַהּ!...' כל פעם.

פעם אחת בעיצומו של לילה חורפי בשבת, פקעה הסבלנות של בעל הבית! נמאס לו לשמוע את ה: 'אַהּ... אַהּ!...' כל פעם;

- 'תגיד לי: מה קרה לך? למה אתה מתפעל כל פעם כשאתה רואה את הפמוטים שהם לא שלך...! האם רכשת אותם שאתה כל כך נהנה מהם?!' 

ההשתוממות גברה כפליים! כשראה את החיוך הרחב שהתפרשׂ על פניו של העני שמיהר להסביר לו: 'בא נרד לעומק הענין! מה למעשה ההבדל ביני לבינך? כשהפמוטים מונחים על השולחן - אני ואתה נהנים מהם באותה מידה! עיניך רואות אותם כשם שעיני רואות אותם. וכשהם ספונים בארון - אתה אינך רואה אותם כשם שאני איני רואה אותם!'.

- 'אמת ויציב!' עונה לו העשיר בעצבנות...:

וממשיך העני: 'אבל בכל זאת יש הבדל ביני לבנך; הפמוטים שייכים לך הם רכושך קנינך, אך תאמר לי: מתי זה יבוא לידי ביטוי שהפמוטים האלה שייכים לך? הלא מן הסתם אינך מתכוון לממש בעלותך עליהם ולהציע אותם למכירה... אלא מה? אם חלילה תרד מנכסיך ותרעב לפת לחם! - כבר לא יהיה טעם להחזיק פמוטים כל כך יקרים בביתך ואז תציע אותם למכירה. רק במצב כזה - יבוא לידי ביטוי ההבדל ביני לבינך; אתה - תוכל למכור את פמוטך ותרכוש פת לחם אני לא אוכל לעשות זאת, זה ההבדל היחידי ביני לבינך...' 

יותר מזה! העני - מצבו יותר טוב משל העשיר!! למה? כל פעם הוא מתארח בבית אחר, הוא רואה עוד פמוטים! ועוד דברים יפים, הוא לא השקיע אגורה! הוא נהנה בדיוק כמו שהעשירים נהנים... רק מה? הוא לא היה צריך לטרוח! לקנות...

מי חושב על דבר כזה? אף אחד לא חושב על דבר כזה. 

פעם אחת מספר הרב גלינסקי זצ"ל: 'שהוא עבר ברחוב רש"י (בני ברק) ואז הוא ראה איזה יהודי שעומד עם קבלן 

ואומר לו: 'לא! אני רוצה שתעשה לי אבנים פסיפס כאלה וכאלה...' 

והוא אומר לו: 'לא כדאי זה... אולי תעשה זה וזה וזה וזה...'

ואז הוא התערב! ואמר לו: 'לא! תעשה ככה וככה...'

מסתכל עליו בעל הבית אומר לו: 'מה אתה מתערב בכלל?!'

אומר לו: 'הרי כל מה שאתה הולך לעשות – זה רק בשבילי! לא?! אתה רוצה: שיהיה יפה שמי שעובר יראה שזה יפה! לא? אתה לא עושה את זה בשבילך, אתה עושה בשביל מי שעובר יגיד: 'וואוו! ואוו!' אם אתה רוצה שאני יגיד: 'וואוו...' תעשה מה שאני אומר לא מה שאתה חושב...' 

הבדלים רבים מצאו רבותינו בין הלשונות של עשו הרשע ללשונו של יעקב אבינו ע"ה!

עשו אמרנו מסרב לקבל את המתנות! ואומר: "יֶשׁ לִי רָב" יעקב מתעקש ובסוף הוא לוקח.

יש עוד הבדל! 

רש"י במקום עומד על הגאווה המבצבצת מדברי עשו, לעומת הענווה של יעקב;

יעקב אומר: "כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" יעקב חש: שיש לו את כל צורכו! 

אבל עשו אומר: "יֶשׁ לִי רָב!"... "רָב" זה לשון: גאווה! כאילו יש לי הרבה יותר ממה שאני צריך...! 

יעקב מודיע ומצהיר: 'שאני צריך רק כל מה שיש לי!' ולא רדף מעולם אחרי ממון סתם.

עשו מודיע בגאווה: 'שהוא איש עסקים מוצלח! וצבר הרבה-הרבה מעבר, בחכמה בעמל ובכישרון...'

והחפץ חיים מפרש ככה: 'יעקב מסתפק במועט! ואומר: "יֶשׁ לִי כֹל" אני לא צריך יותר מזה... אני שמח בחלקי!'

עשו נותן עיניו בממון! ואומר: "יֶשׁ לִי רָב" למרות שיש לי הרבה אבל אני זקוק לעוד עוד, כי: 'מי שיש לו מנה (מאה = 100) רוצה מאתַים (200)! מי שיש לו מאתַים רוצה ארבע מאות (400)!'. 

למה עשו חיסונים? – בשביל שכל אלה שלמעלה ב: 'דיפ סטייט' כל אלה ירוויחו חמישים וארבע מיליארד (54,000,000,000) עשו על החיסונים האלה!! בצ'יק בשנה. הרעילו את האנשים ולקחו את הכסף וזה לא פטר אף אחד! כולם מתו; גם מהקורונה וגם מהחיסונים מהכל והיום יודעים: שזה היה בלוף!! 

ומכינים (ל"ע) עוד נגלה! ומחתימים עכשיו את כל המדינות: 'שארגון המוות (הבריאות) העולמי - הוא יקבע; אם יש מגפה! וכל המדינות יאכפו את מה שהם יגידו. ויצטרכו כולם לקבל חיסונים!' 

תזהרו מחיסוני שפעת - יש בהם גם את החיסון של הקורונה! ביחד. 

עובדים על העולם! רק כסף!! כסף... כסף! כסף... 

הכלי יקר עומד על ההבדל בין יעקב ועשו ובין צדיק לרשע, בין מי שמסתפק במועט ובין למי שהוא חמדן בלתי נלאה!

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" משמע "רָב" אבל לא "כל" אין לו כל עדיין! "יֶשׁ לִי רָב" אבל לא מספיק לי. 

יעקב אומר: "יֶשׁ לִי כֹל" - מה שיש לי זהו, לא צריך יותר! 

רשעים - כמה שתיתן להם לא יספיק להם, עדיין הם חסרים. 

אתם יודעים מה ההגדרה... תשאלו אדם: מה ההגדרה של עני? 

יגידו לך: עני - זה אדם שחסר לו. 

מה ההגדרה של עשיר? 

אדם שלא חסר לו... 

אם אנחנו רואים: עני שלא טורח בשביל כלום – מה זה אומר? - שלא חסר לו! אז אם לא חסר לו מהו? – עשיר! 

אם אתה רואה: עשיר שעדיין הוא טורח להשיג עוד ועוד כסף! מה זה אומר? - שחסר לו, אז מה הוא? – עני!! 

לכן: 'אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ' (אבות ד, א) אם אתה עדיין צריך – סימן: שאתה עני! אבל אם "יֶשׁ לִי כֹל" - אני לא צריך כלום! מה שיש לי - זה הכל אני לא צריך יותר. מה שה' חַנַּנִי – זהו, זה מה שאני צריך, הוא יודע בדיוק מה אני צריך. 

כמו שאמא יודעת להאכיל את התינוק כמה שהוא צריך כדי שהוא לא יחנק! אפשר לתת לו עוד, מה הבעיה לדחוף עוד? אבל הוא יחנק! 

כך הקב"ה יודע כמה לתת לכל בן אדם בדיוק! בדיוק. ואם תדע להשתמש עם הבדיוק - הוא יביא לך עוד להשתמשות שהוא חושב שאתה צריך להשתמש. אבל לא כל מה שאתה חושב שאתה צריך להשתמש הוא יתן לך...

איך יעקב מסתפק במעט? איך צדיקים מסתפקים במעט...? הרי כתוב: 'שאין אדם יוצא מן העולם וחצי (1/2) תאוותו בידו! ואם יש לו מאה רוצה מאתים ואם מאתים רוצה ארבע מאות!' אז איך אומרים שהצדיקים מסתפקים? הרי כתוב: 'שכולם יוצאים מן העולם ואין חצי תאוותם בידם!' ? זאת אומרת הם רוצים: עוד כפול ממה שיש להם! תיקח את הכי עשיר בעולם.

וחכמים אמרו: 'אין אדם!' לא אמרו: 'אין רשע!' לא אמרו: 'אין עם הארץ!' אמרו: 'אין אדם!' כל אדם.

אבל התירוץ בזה הוא נפלא! 

מה אמר יעקב? "כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים" 

עשו לא הזכיר שם שמים! - "יֶשׁ לִי רָב" 

מה אמרו חכמים? 'יש לו מנה רוצה מאתים!' 'יש לו' מי שחושב: שהוא מביא את הכסף! - הוא לא ימות וחצי תאוותו בידו. כי הוא, הוא, הוא-הוא שמביא את הכסף, הוא מבין: שהוא...! ולכן אדם כזה לא יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. 

לעומת זאת מי שאומר: "יֶשׁ לִי כֹל" אם "יֶשׁ לִי כֹל" - אז ודאי שהוא יכול לצאת מן העולם בלי חצי תאוותו! אז מה זה שאמרו חכמים בכל אופן: 'שאין אדם!' כללית? 

אלא, שאם אתה משתמש בכל מה שיש לך לְמַצּוֹת את רצון הבורא ולעשות את רצונו - אתה לא צריך מעבר לזה! אם יש לך את הכלים לעשות את זה - אתה לא צריך יותר מזה. אתה משתמש בכל מה שיש לך ואין טענה עליך, כי השתמשת בכל מה שנתנו לך למטרות שנתנו לך. 

אז בן אדם שרוצה להיות 'לפלף' רק לאסוף עוד-עוד כמו כלב: 'הב! הב!! הב...' כל הזמן: 'תן! תן-תן...' - הוא לא יצא עם חצי תאוותו.

עכשיו, אנחנו מגיעים לנקודה שהכרזנו בהתחלה

יש לנו שני (2) כוחות; אחד זה הסתפקות ואחד זה שאיפות. 

האם זה סותר? או שזה הולך ביחד.

אם אני מסתפק בכסף - אז אין לי שאיפות לכסף!

אם אני שואף לכסף - אני לא יכול להסתפק בכסף! 

איך זה הולך??

הקב"ה נטע בנו את שתי הכוחות האלה, שנהיה בעלי שאיפות! ונטע בנו גם את הכח הזה של הסתפקות.

מי שעובד את ה' - הוא לא יסתפק במעט! אלא ישאף: שכל ימיו יהיו מלאים בעבודת ה'.

לעומתו, מי ששואף לחומר - לא יפסיק מלהשיג חומר ויסתפק בעבודת ה', קצת; יתפלל זה וזה... - 'מה אתה רוצה? אני דתי... מתפלל! שומע שיעור פעם בשבוע...' מסתפק! אבל בכסף - כל היום זה מטריד אותו! הוא חושב ע"ז, מדבר ע"ז, מנסה עוד! שואף עוד-עוד... 

צדיק - בדיוק הפוך! מה שיש? יש! ב"ה אפשר לאכול סנדוויץ' ולהמשיך. וכל היום הוא שואף: לעשות מצוות, תורה, ללמוד, חסדים, כו' וכו'...

אז זאת אומרת אדם אם ישתמש בשתי המידות - הן לא סותרות; אם אני מסתפק בחומר במה שה' נותן לי, אני לא צריך לטרוח! 'המזונות קצובים' אני לא צריך לטרוח, הוא יתן מה שהוא יתן לי ואני אשתמש. הוא חושב שמגיע לי יותר? שאני זקוק ליותר? - ודאי שהוא יתן לי! הוא אבא שלי הוא יודע מה אני צריך! ואם הוא רוצה שאני יוציא לפועל את מה שהוא רוצה - ודאי שהוא לא ימנע ממני את האפשרויות להשיג את המטרה שהוא רוצה ודאי שהוא יתן לי! אז אם אתה מסתפק מלהתאמץ ולטרוח בעניני החומר ושואף לרוחניות - ודאי שאתה תצליח. 

אבל אם אתה עושה הפוך; אתה מסתפק בתורה ומצוות, אתה רוצה בעיקר לשאוף להגיע גבוה-גבוה לגור ברחביה, כן 'ואני רוצה שמה להיות...'

אנשים בסוף יוצאים מפה ריקים! אין להם כלום כלום-כלום... גם לא יזכרו אותם, לא יזכרו אותם לא כלום. 

שמעתם פעם על רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)? מישהו יודע מתי הוא נפטר? מתי הוא נפטר? - לפחות אלפַים (2,000) שנה... - אלפיים שנה! עולים לקבר שלו כל שנה? - כל יום עולים! מה מבקשים ממנו? - הכל! פרנסה, בריאות, רפואה, ישועה, הצלחה, זיווג הכל! 

היה מנתח לב הראשון בעולם קראו לו: 'ברנרד' בדרום אפריקה, עשה ניתוח לב פתוח הראשון בעולם ואחריו התחילו ניתוחי לב והכל... 

מישהו שזקוק לניתוח לב הולך להתפלל אצלו אצל ברנרד: 'שיתפלל עליו, שידאג לו שיעשה משהו!' שזה... - לא! 

יש בעיות ביטחון עכשיו ופה ושם נכון? מישהו הולך עכשיו לשדה בוקר לראש הממשלה לבקש: 'תתפלל למעלה שנצליח! במערכה נגד חמאס!' ? והאנשים הכי מפורסמים האלה שמתו - מי זוכר אותם אחרי זה?! מי מענין אותו בכלל אין, אין אפילו עשרה (10) שיבואו לעשות 'מנין'.

וצדיקי עולם - כולם נוהרים מכל העולם אליהם! אפילו נשיאי ארצות הברית באים לכותל המערבי לפני שהם נבחרים – באים! שמים פתק... 

אֶה... עֵשו בה לשים פתק בכותל המערבי! 

שמעתם? 

הוא מאמין באבנים האלה! הוא... בוא הנה אתה אינטליגנט! אתה הולך לכותל... מה קשור אליך? אתם החרבתם אותו! אתם עֵשו החרבתם אותו! אם לא הייתם מחריבים אותו - וואי וואי! וואי כמה העולם היה מאושר. והם באים לשים פתק...

אז מי שהיתה לו שאיפה לרוחניות, הוא יכול להשיג! וישיגו בזכותו וכו' וכו'... אבל מי ששואף לגשמיות, ברגע שהוא יסתלק מפה - רק בדיחות יעופו עליו. 

עכשיו אפשר להבין את הברכה של יעקב אבינו ליששכר בנו: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, טו) 

לא מובן! אם הוא הרגיש שיש מְנֻחָה, אז למה "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל"? 

הוא לא נמשך אחרי נעימות של העולם הזה, הוא פשוט הפנה את כל מרצו ללמוד תורה וביטל את כל המנוחה!

ישאל שואל: אם כן, על האדם להפנות שאיפות לתורה ולמצוות, אז איך הוא יחוש נחת בחייו? הרי טבע האדם כשהוא שואף למשהו – הוא לא שׂבע! עד שמשיג תמיד עוד ועוד.

דוד מלכנו אומר: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט, ט) קודם כל מקבלים שמחה בלב! "מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (שם פסוקים י-יא) ככל שהאדם משיג דברי תורה - כך חומד אותם יותר ויותר! ככל שהאדם משיג מכרות זהב ואבני פז - לא מסתפק ומבקש: להשיג עוד ועוד!

דברי התורה מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים, בשונה מכסף וזהב - שלא מעניקים אושר למשיגים! דברי התורה משְׂביעים את ההוגה בהם במתיקות מופלאה שאין למעלה ממנה! מי ששואף להתעלות בעבודת ה' ללא הרף - מרוויח כפליים; גם משיג עוד ועוד לעבודת ה' וגם מסב לעצמו נחת ועונג אדיר!

פעם הסברנו את זה פשוט, אתם יודעים שיש הנאה לילדים שלוקחים אותם לגן שעשועים יש נדנדה, 'נַד נֵד...' אתם מכירים את הנד-נד? שמים את הילד והאמא או האבא דוחפים אותו ואומרים לו: 'נד... נד... נד... נד... רד עלה, עלה ורד...' והוא מפסוט! 

אומרים: 'יאללה מתוק! הולכים הביתה...' 

- 'לא! לא-לא עוד עוד-עוד...' 

- ואז יאללה עוד דקה שתים נו, 'יאללה הולכים הביתה...' 

- 'אי, עוד עוד-עוד! עוד...' 

אַה! בשבילו זה משהו!! גן שעשועים... זה הנאה של ילד. תביא לו יהלומים ו... - הוא לא מבין בזה! לא מבין בזה, זה גולות, חמש אבנים – כן, כי הוא לא מבין באלה. אבל 'נד נד' - וואי וואי! וואי. 

אם היינו רואים בן אדם שהמצב שלו מאז שהוא ילד הוא כל הזמן על הנדנדה! 'נד... נד... נד...' והוא מפסוט, הוא מפסוט! זה טוב או לא טוב? – בטח! אם זה ממשיך בלי הפסקה למה לא?... 

סיפרתי את זה על הרב שך זצ"ל היה בן מאה ושש (106) ומה עושה? נד... נד... נד... נד... כל הזמן ככה עם הסטנדר הוא לומד! כל הזמן נד... נד... והראש מתמלא-מתמלא ונהיה המנהיג של העם היהודי! - מהנדנדה. 

כל העולם היו משׁחרים לפתחו. ממשלות עלו וירדו ע"פ מאמרו. עולם הישיבות בכל העולם - נתמך על ידו. יהודי שהתנדנד כל החיים שלו, עם הסטנדר והספר מתנדנד-מתנדנד ונדנד את העולם!

אתם חושבים זה קל לשבת כל הזמן וללמוד!? – תנסו! נראה אתכם לומדים שבע (7) שעות רצוף! כמו אברך בכולל. נראה אתכם לומדים שלושים ושש (36) שעות רצוף! כמו שלמד הסטייפלר בלי הפסקה!! 

הוא אמר: 'בצעירותי - הייתי לומד שלושים ושש שעות רצוף, בזקנותי - היה קשה עלי למדתי רק עשרים וארבע (24) שעות רצוף!'. 

אתם שומעים? איך אפשר?

אם זה לא טעים אתה יכול להמשיך?! - יש לזה טעם שאין כדוגמתו! 'טועמיה חיים זכו'. אבל אנשים לא מנסים! "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהלים לד, ט)! 

אחד רואה עוגת גבינה שואל: 'איך זה? טעים?' 

- 'תטעם...! "טַעֲמוּ וּרְאוּ" מה אתה שואל אותי? אני יגיד לך מה יש בפנים?! תטעם!'...

כשאדם זוכה לשבת באמת! אבל בלי הלחץ! בלי הלחץ! 'יואו! יש לי עבודה יואו יש לי חובות יואו ארנונה אני צריך זה... דבדבדב...' אַה... ויש לו פלאפון וכל פעם צ'ק צ'קצ'ק... זה בן אדם בטח לא יכול שום דבר, כלום-כלום זה אבוד. אדם צריך לנתק את עצמו לגמרי ולשבת ללמוד בלי הגבלה! בלי הגבלה. 

אתם רוצים שמחר יהיה לכם יום טוב במיוחד? 

- הנה! אני נותן לכם דוגמא; מחר יום טוב במיוחד! 

אתם לא שומעים חדשות בכלל! בכלל!! לא מענין אתכם מה קרה? מה לא קרה? כלום! ותנתקו את הטלפון - פתאום תגלו חיים חדשים! חיים חדשים!! 

עד עכשיו אתם רק משרתים את האחרים... צריכים לתת מענה לכל אחד שצלצל, לענות לו להשיב לו לזה ולזה... ולדעת מה הולך... וזה... וזה... אין לך חיים! אין לך חיים! תתנתקו ותראו! 

ואם תיקחו גם ספר ופתאום תתענינו - וואי וואי וואי יכול להיות שתגלו את העולם הבא בעולם הזה! 

מתי יצאתם למרפסת לשבת על כיסא ולהסתכל על הירח? - לא שמותר... אבל ככה אומרים 'להסתכל על הירח!'.

'יוּ יוּ חדשות תפתח! תפתח-תפתח חדשות... יוּ יוּ יוּ...!' כאילו די איבדת את העולם, הפסדת, לא תפסת את ההתחלה - אתה לא יודע כלום! - שלום...' אז דאגו לכם ל: 'שידור חוזר' - דואגים שתפסידו את החיים! לא! לא תוכלו לחיות לבד אנחנו פה... לא ערוץ אחד (1) הרבה ערוצים - זַפזֵפ זפזפ... לא נותנים לך מנוחה! אין חיים. 

מה השאיפות שלכם? אתם יכולים להגדיר מה השאיפות? מי מכם רוצה להיות: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה)? מי רוצה...?

היה יהודי אחד, כאבי רגלַים איומים! איומים, אמרו לו: 'שיש בגרמניה מומחה אורתופד כל בעיה של רגלים - הוא פותר! אבל הוא יקרן מאוד!' 

חסך פרוטה לפרוטה, הכין את עצמו לנסיעה, הגיע לשמה קבעו לו טור, נכנס בפנים מדד לו שמה את כל הענינים ראה את כל המצב אמר לו: 'שבוע אתה צריך לשהות פה והנעלַים יהיו מוכנות!'. 

ביום שהוא בא זה כבר יום הטיסה שלו בחזרה, לקח את הנעלַים שילם את הכסף טבין ותקילין, נעל את הנעליים במהירות ורץ לרכבת להספיק להגיע למטוס. ובדרך הוא מרגיש כאבי רגליים - שהוא לא הרגיש בחיים שלו... בחיים שלו!! 

והתחיל לקלל אותו: לקח לי את הכסף, גנב! רמאי, כל אלה שאמרו לי - שיקרו אותי... המצב שלו עכשיו יותר גרוע ממה שבא אליו... אי אי... אי!' והוא מקלל כל הדרך עלה לרכבת מתיישב והוא כולו מתאנח ומקלל! ומקלל. 

זה שיושב מולו אומר לו: 'למה אתה מדבר ככה? מה קרה? מה קרה?'

סיפר לו את הסיפור: שהוא 'סובל שנים ואמרו לי וזה... ושילמתי וזה... והביא לי ועכשיו...!!' 

ההוא התחיל לצחוק לו בפנים!

אומר לו: 'אתה רואה אותי במצב כזה ואתה צוחק?!' 

אמר לו: 'כן'

אמר לו: 'למה?'

אומר לו: 'בגלל שאתה נועל את הנעליים הפוך...! אדם בריא שהולך עם נעלים הפוכות - בטח שיהיה לו כאבים. אדם עוד עם הצרות שאתה מספר - הולך הפוך יא וואי וואי...!' 

סובב את הנעליים והתחיל ללכת בקרון וראה איזה פלא, נעלמו כל הכאבים! 

מה אתם אומרים? 

יש אנשים כל החיים שלהם מתלוננים! מתלוננים, לא טוב להם, מקללים וזה והמצב וזה ופה... טמבלים! אתם נועלים את הנעליים הפוך! 

יש לכם שתי נעליים; אחד הסתפקות ואחד שאיפות; ואתם הופכים את הנעליים! אתם במקום לשאוף לרוחניות מה שה' הביא אותכם לעולם בשבילו, אתם שואפים למה שהוא נותן לכם בלאו הכי! ואת מה שהוא רוצה מכם - אתם לא עושים! ואז מה קורה? אתם מרגישים: שמשהו חוסר! כל הזמן בוער לכם אתם רוצים: עוד! עוד!! "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו, ז) לֹא תִמָּלֵא, אנשים מרגישים: ריקנים! אפילו שהוא משיג זה וקנה זה והשיג זה וקנה זה והשיג זה וקנה זה - עדין הוא מרגיש: ריקם! למה? - כי מה שאתה צריך באמת אתה לא עושה, 

למה? כי מה שאתה צריך באמת אתה לא עושה. הנשמה שלך, יש פה נשמה, הנשמה זה אתה, אתה זה הנשמה, הנשמה לא צריכה אוכל! היא לא צריכה את כל מה שאתה מנסה להשיג...

הנשמה נרגעת כשהיא מחוברת לקב"ה - מאיפה שהיא באה, היא מבינה ברוחניות. 

הגוף הבהמה - מבין באוכל! 

אבל מה, אתה בהמה או אתה בן אדם?! 

בן אדם - זה נשמה! בהמה אין לה נשמה.

ואז אתה מלא ייסורים, יש לך כאבים וצרות וכל מיני בעיות! 

תחליף את הנעליים; שהשאיפות - יהיו רוחניות וההסתפקות תהיה בגשמיות - תראה איך הכל יסתדר!

כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א מספר:

'בהתחלה כשחזרתי בתשובה, תרמו לי אוטו, איזה אוטו? בי. אמ. ווי. (B.M.W.) מודל חמישים ושתים (52), זה היה מנוע של אופנוע! שבע מאות חמישים (750), משהוא טרנטה עולמי!

אתם יודעים איך הייתי מאושר! עם האוטו הזה? הדלת לא היתה נסגרת, אז הייתי קושר עם חבל ונוהג ככה ומחזיק את הדלת שבסיבוב היא לא תפתח... חלונות אף פעם לא נפתחו ונסגרו הכל פתוח. מזגנים אף פעם לא היה. 

למה הייתי מאושר? - איפה שאני עוצר, אין לי בעיה! לא סוגר את הרכב, מי יגנוב אותו?! מי ישרוט אותו?! אֵה...

אם יש לך אוטו מיוחד - אתה שומע איזה חריקה אתה יוצא... 'מה קרה? אולי שרטו את האוטו אולי לקחו את האוטו אולי...' אתה כל הזמן מודאג. אבל כשיש לך אוטו כזה אתה מסודר! אין לך בעיה. אף פעם לא סגרנו את הדלת - כי אין מה לגנוב... למי שיש מה שיגנבו לו - הוא תמיד סוגר את הדלת. הוא בפחד וכשהוא הולך מהבית הוא פוחד כל הזמן, שׂם מצלמות שׂם אזעקה ושׂם... אם אין לך כלום - אתה לא מוטרד, מקסימום יהפכו קצת כמה סדינים וכריות וזה הכל. 

כשאדם לא מחשיב את החומר - הוא חי ברגיעות! בלי דאגות, בלי שום דבר. 

- 'אבל איך אפשר להסתדר? יש ארנונה! ויש הוצאות ויש זה...' 

נכון, אז איך מסתדרים כל האברכים? כמה הם מרוויחים? אלפים (2,000) שקלים! אלפיים שקלים.

אני עברתי עכשיו לירושלים וכמה חבר'ה, אמרתי: 'אם יהיה מנין אני בא!' כמה חבר'ה שכרו דירה ויש מנין.

מה הם מרוויחים? - אלפיים שקל.

ואיך הם מסתדרים? ואיך אוכל? ואיך כל השאר? - פלא פלאות... מאושרים! אם תראו את הפנים שלהם – תגידו: 'עשירי עולם!' שום דאגה שום טרדה לא; 'מה יהיה מחר?' לא 'איך נשלם?' לא... שום דבר, אחד מהם יושב פה, אני רואה אותו... אפילו נסע מירושלים לפה (חריש) מאיפה יש לו כסף בכלל? איך הוא יחזור? - לא יאומן כי יסופר!

תראו: כל החרדים יש להם חליפות, מגבעות, מגבת עולה שש מאות (600) שקל חליפה אני יודע כמה מאות שקלים! ויש להם הרבה ילדים גם והם גם מחתנים! מחתנים עם דירות! ואיי ואיי... ואיי! איך זה? איך זה?! 

יש להם אבא בשמים שדואג להם!

מה, צריך לקבל כסף במשכורת בשביל לקנות מקרר?! אפשר לקבל מקרר בחינם! למה צריך לקנות אותו אתה? מביאים לך; מקרר, מכונת כביסה, מביאים לך מייבש הכל מביאים לך ושמחים שמביאים לך! כי הם מבינים: שאתה מזכה אותם...!! כי אתה נהיה שותף בתורה שלהם, אתה אין לך זמן ללמוד, אתה רוצה להיות שותף בתורה? - אז אתה נותן להם ואתה נהיה שותף ונהיה לך חלק לעולם הבא ותקום בתחיית המתים!

אז יש חכמים כאלה ויש חכמים כאלה...: "בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף" (קהלת ז, יב) בְּצֵל הַכָּסֶף - בְּצֵל הַחָכְמָה.

הסתפקות ושאיפות; זה לא סותר! זה צריך להיות משולב. אבל במה? לא להסתפק בתורה ובמצוות - בשביל זה באת!!

כל מה שתשיג - זה לאחרים! לא לך, אולי לבעל השני של אשתך...

אבל, מה שתשיג ברוחניות - זה שלך! אי אפשר לקחת ממך.

מספרים את זה על רוטשילד, מספרים את זה על עוד אחד שקראו לו ואמרו לו: 'כמה הרכוש יש לך?' 

אז הוא אמר איזה סכום זעום! יחסית לעשירותו. 

אז אמרו: 'שהוא משקר!' ופה ושם... 

ואז הוא אמר: 'אני לא משקר'. 

אמרו: 'אבל אנחנו יודעים שיש לך כך וכך וכך ממון...!'

אז הוא אמר: 'זה לא שלי!'. 

- 'לא הבנתי! אז מה זה כל זה?'

אומר: 'זה רק ברשותי זה לא שלי. הכסף שלי - זה מה שאני עשיתי מצוות וזה עלה למעלה, זה אי אפשר לקחת לי, זה שלי! אבל הכסף שלי...?!' 

הנה! ביידן יכול להחליט: 'שהוא ילאים לך את הכסף בבנקים, אין לך, בין רגע מה שיש לך - אין לך!' 

מדינה יכולה להלאים לך את הרכוש! יכולים לגנוב לך, אתה יכול להפסיד אותו, אתה יכול למות וזה לא שלך...

מה כן שלך? - מה שהעברת למעלה, מה שעשית איתו כבר - מה ששווה לחיי העולם הבא! אז לא חבל שאדם משקיע בהבל ובריק?!

אין פה בן אדם שלא עברו עליו יסורים! ואין פה בן אדם שלא עברו עליו חוויות... אבל הנה אתם יושבים פה עכשיו. האם מרגישים את כל הייסורים שעברתם כל החיים? - לא! האם אתם יכולים לרכז את כל ההנאות שהיו לכם עד עכשיו? - גם לא! מה יש לכם בעצם? - את הרגע מה שאתם מרגישים עכשיו. בעוד רגע (1) שתַים (2) חמש (5) שעה (60 דקות) שעתיים (120 דקות) - כבר משהוא אחר.

אבל מה נשאר מכל העבר שלכם? - או מצוות! או עבירות. על המצוות - נכונו לכם זכויות שתקבלו עליהם שכר נצחי! על העבירות – עונש! רח"ל, גם לעולם הזה גם לעולם הבא.

אז מה כדאי לחסוך; מצוות או עבירות? - דברים פשוטים! לא...?! לא חושב שזה מסובך להבין.

משה רבנו ידע: שיש 'ערי מקלט' למי שרוצח בשגגה, אז הוא הבדיל בעבר הירדן שלוש (3) ערים והוא ידע: שהם לא קולטות רוצח בשגגה עד שיקימו עוד שלוש ערים בארץ ישראל! אבל הוא לא נכנס לארץ. אז מה שהוא הבדיל עכשיו את השלוש ערים האלה - בעצם זה עוד לא מצווה, אבל 'הבא לידו מצווה - אל יחמיצנה!' אפילו חצי (1/2) מצווה!! - משה רבנו לא מוותר ועושה, אפילו שהמצווה לא תקרא על שמו, זה נקרא: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹהת" (משלי י, ח) מי זה החכם? זה שלוקח מִצְוָֹת לעולם העליון. 

בשביל מה באנו לפה? - לאסוף כמה שיותר זכויות! ולצאת מפה. אכלנו, שתינו, ישנו טיילנו הכל... מה מה? מה נשאר? מכל זה מה נשאר? - או זכויות או עבירות זה הכל. 

יש אחד (1) עשיר גדול שהתרברב לפני חכם אמר לו: 'בא! אני אראה לך את האוצרות שיש לי... חוץ מהעושר שאתה רואה! בא-בא...' 

פתח לו ארון אומר לו: 'אתה רואה? זה תרופה שאין בכל העולם, רק אני השגתי אותה היא שווה כך וכך! אתה רואה? זה תרופה למחלה כך וכך - אין בנמצא! זה תרופה אתה רואה? למחלה כזאת וכזאת. לכל המחלות שלי - יש לי תרופות. אין עשיר יותר ממני!'

נו, החכם גיחך ואמר לו: 'טמבל! אתה אדם חולה, יש לך תרופות ויש לך דברים ויש לך הכל אבל אתה חולה!! אם היית יודע לשמור על הבריאות - לא היית צריך את כל התרופות, כל הארון הזה!...'

אדם יכול להיות בריא! מי זה אדם בריא? תסתכלו לאיזה גיל כל אלה שהיו בדור שלנו, בדור של התרופות והחיסונים והבלאגן וכל הזה... והעשן... 

הרב שטיינמן – מאה וארבע (104). 

הרב שך – מאה שש-מאה ושבע (106/107). 

הרב קנייבסקי – תשעים וחמש (95). 

הרב עובדיה - תשעים וחמש (95)! 

כולם מתשעים וחמש (95) ומעלה! איך זה? הם לא עשו ספורט, לא אירובי, רק התנדנדו והרימו ספרים והורידו ספרים ועלו מהסולם והורידו מהסולם ולקחו וזה... ואיך הם...? איך זה? - ההיפך מכל מה שאומרים! למה? - כי התורה מאריכה ימים! "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ט, יא) 'מַרְבֶּה תּוֹרָה – מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה – מַרְבֶּה חָכְמָה' (אבות ב, ז).

אבל אדם שרץ אחרי ההבל ואחרי ממון - מכלה את ימיו! דאגות, צרות, בעיות, ייסורין, קפידות, מחלוקות, ריבים, התנכלויות, בנקים, צ'קים קופצים, בתי משפט, בלאגן! 

כל זה אתה יכול להוריד! - אם אתה החלטת: שאתה עובד את ה' ועושה את מה שהוא רוצה.

תשמעו מעשה אמעתי!

פעם רבי שמלעק'ה מניקלשבורג אמר לרב שלו המגיד ממעזריטש': 'רבותינו אמרו: 'חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה' (ברכות ט, ה) – 'ולא עוד אלא בשמחה!' איך אפשר לקיים את זה?!'

אדם מת לו אבא! אמא, בן... אומרים לו: 'תברך 'ברוך דיין האמת' בשמחה! כאילו הוא נולד! איך אפשר לקיים דבר כזה?!

אמר לו: 'אני אשלח אותך לרבי זושא מאניפולי, הוא ידוע שהיה סובל מעוני נורא, תשאל אותו.' 

הלך אליו שאל אותו... 

אמר לו: 'אני לא מבין: למה הוא שלח אותך אלי?! אני מעולם לא סבלתי צער או מכאוב! אז איך אני יכול להגיד לך איך מברכים על הרעה?! לא חסר לי מאומה! והבורא חנני בכל צרכיי, איך אני אשיב לך דבר?...'

שמעתם? 

בן אדם סובל מעוני, עני מרוד ממש! כולו יסורים ואומר: 'אני לא יודע איך אני אלמד אותך איך 'מברכים עַל הָרָעָה' אני אף פעם לא הרגשתי דבר כזה...!

מה שה' נותן - זה רק לטובה! רק לטובה, גם אם האמא לוקחת את הילד או הילדה לעקור שן - זה רק לטובה. היא לא הולכת לעקור 'סתם' שינים, יש בעיה בשן שחייבים עקירה ואין ברירה! אחד מההורים הולך ולוקח את הילד לעקירה, האם הוא עושה רע?! – לא! ודאי שלא. 

אז אם הקב"ה צריך לעקור משהו - זה רק לטובה! הוא יודע למה, אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו יודעים איזה גלגול אנחנו!? כמה פעמים כבר היינו בעולם? - אנחנו לא יודעים. מה עשינו בגלגול קודם אנחנו יודעים? - לא. מה עשינו עכשיו אנחנו יודעים - גם לא, חושבים: 'שמה שאנחנו עושים - זה בסדר!'.

אני מאמין: שיש פה הרבה אנשים שמברכים לפני שהם ואוכלים ושותים. 

אתם יודעים שעלולים לתבוע אתכם על כל הברכות? - לא.

אומר הרב יהודה צדקה: 'אדם יגיע לעולם האמת יש לו שתים וחצי מיליון (2.5,000,000) ברכות בשבעים (70) שנה! כל יום מאה (100) ברכות, שלוש (3) תפילות וברכות המזון וברכות השחר וכו' מאה ברכות ביום, שתיים וחצי מיליון הוא מגיע. רכבות מלאות! 

אבל שמה בודקים כל ברכה: איך היתה? ואיך נאמרה? 

הוא אומר: בסוף מכל זה יִשאר לך אולי שקית נילון! אולי... אולי הברכות של ראש השנה ויום כיפור אולי הם היו עם כוונה ממש! כל השאר, מה אמרת?! - ברוך אתה אראראי... שהכל נהיה בדברו, בברברברבר... בורא פרי... ברברברברב בם בםבם... זה נקרא ברכה?! התכוונת?! 'אדון הכל היה הווה יהיה', התכוונת? 'תקיף בעל היכולת בעל הכוחות כולם' - התכוונת? - לא. זרקת ברכות, כאילו זה מחסום שצריך לעבור אותו ולאכול. 

אז אתה חושב שאתה באמת בסדר ואתה אומר: 'אני דתי! בא הנה אני דתי...' כן, השאלה: מה אתה עושה? איך אתה עושה? מהי האיכות של המעשים שלך?... 

קיצורו של דבר, יהודים יקרים! אם יש לכם שאיפות... - בודאי שיש! לכל בן אדם יש שאיפות, אם יש לכם שאיפות - תפנו אותם לכיוון הנכון, תחליפו את הנעליים, תלכו כמו שצריך; ימין עם ימין ושמאל עם שמאל. ואת השאיפות לגשמיות - תקטינו, תקטינו! כמה שהדרישות שלכם יהיו פחות פה ויותר ברוחניות - תשיגו יותר גם בגשמיות! כי אם ה' רואה: שאתם מפנים את הגשמיות לרוחניות - יש לו אינטרס לתת לכם עוד יותר גשמיות שתפנו אותה עוד יותר לרוחניות. 

ככה זה עובד. הקב"ה רוצה לעזור לנו להשיג את מה שהוא רצה. 

מה הוא רצה? שנהיה כולנו בגן עדן!

איך אני יודע? 

את האדם הראשון שהוא ברא איפה הוא שׂם? - בגן עדן! הוא עוד לא עשה כלום! כלום הוא עוד לא עשה, ישר הוא שׂם אותו בגן עדן! כי זה מה שרוצה הקב"ה: שנהיה בגן עדן! האדם חטא - אז הוא גירש אותו, אמר לו: 'תקן, אחרי שתתקן תחזור!'.

גם אנחנו אותו דבר, באנו לפה לתקן להשלים את מה שצריך ואז לחזור. אם נעשה את מה שצריך - נחזור לגן עדן! אם לא - ה' ירחם! יש מסלול אחר...! לא כדאי. לא כדאי, מומלץ ללכת דרך גן עדן. 

אני מודה לכם על ההקשבה!

יהי רצון: ששאיפותיכם יהיו של הקב"ה ורצונותיו אמן! 

הקהל: אמן! 

למי שיש שאלות? בבקשה!

(1:27:46 שו"ת)

- - - שאלות ותשובות - - -