בני ברק - מצות הבטחון בשם בעת מלחמה

- - - עיקר הדרשה ע"פ הספר 'מידות דיליה' (מאמר בטחון, עמודים ריא-רלה) באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - 

תוכן ענינים: פתח דבר: / לצפצף בשפתיים "בטחון" - דבר נקל הוא... / מידת הבטחון - "לא בשמים היא" / מידת הבטחון - מצוה דאורייתא / " ציפית לישועה"? - התחזקת בבטחון? / ארבעה צריכים חיזוק - בטחון בה' / " גופי תורה תלויין בבטחון" / בא חבקוק והעמידן על אחת - בטחון! / מהות הבטחון - הידיעה שהוא ביד הקב"ה הכל יכול! / בטחון פירושו - שהוא יודע את מצבו והוא בוטח בה' / מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל - "עדיין אינני צריך" / "כאשר נצטרך - יהיה"!... / " בטחו בו בכל עת" - גם כאשר חרב מונחת על צווארו! / כוחו של הבטחון / מידת הבטחון היא אשר הועילה... / כוחו של בטחון אמיתי / מעשה עם הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל / הישועה באה כפי מידת בטחונו / " בך בטחתי אל אבושה"... / " אפילו רשע ובוטח בה' - חסד יסובבנו"! / סגולת הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל - "אין עוד מלבדו" / כח הבטחון גם ב"נמנעות"! / הצדיקים מתים - רק בגלל רצונם! / " בטחון - חפצא של עשירות"! / כמה מהרווחים שמשיג בעל הבטחון / הבוטח בה' - ניצול מעבירות רבות! / ההפסדים של מי שאין בו בטחון / עסק הפרנסה - מסוכן למידת הבטחון! / רמאותו של לבן - כר נרחב לעבודת הבטחון / מדוע החליף הסבא מנובהרדוק זצ"ל בכל עת את עיסוקו?... / מדוע המשגיח זצ"ל היה שרוי בשמחה יתירה? / בעניני רוחניות - אין לסמוך על הבטחון! / עצות כיצד לקנות מידת הבטחון / " החנות עתה כולה שלכם! היום הכל בחינם"! / "אימתי קרוב אליך? בזמן שבפיך לעשותו "! / אמירת פסוקי בטחון – סגולה לבטחון! / אמירת פסוקי בטחון - סגולה לבטל כל גזרות קשות!

בטחון; פתח דבר: 

במאמר הבא נעסוק בעזהי"ת במידה המוכתרת במעלות רבות, ולמרות שגדולי ישראל בכל הדורות כבר האריכו בה למכביר, וקולמוסים רבים נשתברו עליה בספרים הקדושים, עם כל זאת גם אנו נייחד בעניינה כמה מילים - במהותה חשיבותה חיובה וכוחה, ובעניינים נוספים המסתעפים ממנה. נתמקד גם בכורח הגדול להשיג מידה נפלאה זו החיונית לכל עובד השם, ובדרכים להשיגה, והיא - מידת הבטחון. 

לצפצף בשפתיים "בטחון" - דבר נקל הוא...

המציאות מלמדת כי רבים האנשים הבטוחים בעצמם שאכן הם משתייכים לאלו השמים בטחונם בה', אבל האמת היא שרחוקים המה ממידת הבטחון ריחוק גדול ואין הם מודעים כלל לעניינה וכוחה, וממילא אם לא יתוודעו לכך הם בחיים לא יעשו כל מאמץ על מנת להשיג מידה נפלאה זו.

וכבר אמר הגאון רבי ראובן דוב דסלר זצ"ל: תחילה יש לדעת ולהבין מהו בטחון ומה דורש הוא מהאדם כיצד והיאך לכלכל את עשתונותיו, אומנם לצפצף בשפתיים "בטחון" - דבר נקל הוא, וכאן המקום לההטעאה - בחשבו כי באמירת הבטחון ילד יולד לו ו"בטחון" שמו, אך המשכיל יודע כי ה"בטחון" דבר קשה הוא, ומרוחק ממנו וצריך למושכו ולהביאו תוך תוך פנימיות לבבו, וההכרח להכין ה"מוטים" במה לגררו ולמושכו בפנימיותו, ואחר כך לקשרו ולחזקו לבל יפרח ממנו כצפור דרור.

מידת הבטחון - "לא בשמים היא"

אמנם יש לדעת מאידך כי "לא בשמים היא", וכך היה אומר הסבא מקלם זצ"ל: מן הסתם ביכולתו של כל אדם להשיג מידת הבטחון, כי אחרת - לא היינו מצטווים עליה בתורתנו וכפי שיתבאר להלן. 

מידת הבטחון - מצוה דאורייתא 

זאת משום שמידת הבטחון אינה רק מידה טובה ונפלאה אותה יש לאמץ אל לבנו אלא מדובר במצוה דאורייתא, וכמו שכתב רבנו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער ג' אות לב) על הפסוק (דברים כ, א): "כי תצא למלחמה על אויבך" - ואומר: הוזהרנו בזה שאם יראה אדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה." 

ובאגרת התשובה כתב: "נתחייבנו מן התורה לבטוח בהשם יתברך."

כמו כן איתא בספר חרדים (מ"ע מה"ת פ"ט אות כא) שמעלת שלמות הבטחון בו יתברך היא מצוה מן התורה, וזאת על פי הפסוק (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלוקיך."

"ציפית לישועה"? - התחזקת בבטחון?

ובכתבי הבית הלוי זצ"ל שנדפסו בסוף ספרו על התורה (עיין ספר אגרת על הבטחון עמ' ג) הובאו דברי חז"ל במסכת שבת (דף לא.): "אמר רבא: בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו: צפית לישועה "? ופירש שם כי הכוונה היא - מצות הבטחון, וז "ל: "ובשעת הדין שואלין לו "צפית לישועה " - פירוש אם חיכה לישועה ולא נתייאש ממנה, ... "בכל פרט שנתחדש עליו."

ארבעה צריכים חיזוק - בטחון בה'

ועלינו לדעת כי חובתינו להשקיע לימוד והרגל רב בכדי לקנות את מידת הבטחון, וכמו שביאר המגיד מדובנא זצ"ל בספר המידות (שער הבטחון פ"ה) את מאמר חז"ל בגמרא במסכת ברכות (דף לב:): "ארבעה צריכים חיזוק" ופירש רש"י זצ"ל: "שיתחזק בהן האדם... ואחד מהארבעה - תפילה.

ולכאורה המכוון בזה הוא מידת הבטחון, שהרי המקור לכך הוא מן הפסוק (תהלים כז, יד): "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'." 

"גופי תורה תלויין בבטחון"

ויתירה מזו, איתא בגמרא במסכת ברכות (דף סג.): "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? הוי אומר: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך" (משלי ג, ו). ואמר רבא: אפילו לדבר עבירה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אנשי - גנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי." 

וכתב על זה רבנו יונה זצ"ל בפירושו על משלי (ג, ו) וז"ל: "הנה נתבאר לך מזה כי המקרא הזה אמור על ענין הבטחון,... ... בא חבקוק והעמידן על אחת - בטחון!

הגאון מוילנא זצ"ל כותב דבר נפלא בביאורו על משלי (ל, ה): "וכן המצוות המה תרי"ג, והם נכללים באחת, כמו שאמרו (מסכת מכות דף כד.): "בא חבקוק והעמידן על אחת ...

מהות הבטחון - הידיעה שהוא ביד הקב"ה הכל יכול!

ועתה עלינו לבאר מהי מהות הבטחון.

בספר אגרות דעת (אגרת פ"ט) מובא מכתב מהגאון רבי ישראל אליהו ווינטרויב זצ"ל בו בין השאר הוא מגדיר היטב בטחון מהו, וז"ל:... עכ"ל"

הגאון רבי ישראל אליהו ווינטרויב זצ"ל ממשיך במכתב אחר (אגרת צ') וכך הוא כותב: "אמנם יש מצבים שהאדם נקלע להם אשר מראים לו בחוש שכלתה שם כל דרכי התחכמותו, וכלו שם כל הקיצים בשבילו, אז חסד ה' הוא לשבור בפניו אליליו שסמך עליהם ולהכיר כאן כי אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, אשר הוא ק"ל שד"י שדי באלקותו לכל הבריה. וחובתו אז הוא להעמיק כל תבונתו בחזון זה ולקובעו בלב, כי לא רק עתה כך הוא אלא גם כשיחזור החיים למסלולם כן יהיה. כי רק הכל ממנו יתברך שמו, ודי באלקותו לכל בריה להכירו."

וכדברים הללו תמצת והגדיר בעל החובות הלבבות זצ"ל (שער הבטחון פ"א) את תוכנה של מידת הבטחון בה' במשפט קצר וקולע:... 

בטחון פירושו - שהוא יודע את מצבו והוא בוטח בה'

והם הם הדברים - דבריו הידועים של הרב מבריסק זצ"ל: בטחון פירושו באופן שהאדם יודע ומכיר את מצבו האמיתי בו הוא נמצא, והוא קולט כי אין לו כל מפלט, ואז בוטח הוא בה' שיצילהו מצרתו. אבל אם אינו יודע את צרתו ולבו סומך ובוטח בה' שיצילהו, לזאת לא יקרא בטחון. ...

זאת אומרת בעל בטחון הינו רגוע ושלו ואינו דואג כלל, אך לא מפני שבאופן טבעי אין לו ממה לדאוג, אלא מפני שהוא סומך על הקב"ה שהוא כל יכול ואין לו שום מגבלה, ואם כן רשאי הוא להסיר כל דאגה מלבו. 

מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל - "עדיין אינני צריך" 

להמחיש את הדברים נביא בזה שתי עובדות ממרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל יהודי חשוב תושב ירושלים נתבקש מאת נדיב אחד תושב חו"ל להעביר תרומה אל הרב מבריסק זצ"ל בעבור הכולל של הרב. היהודי נכנס למעונו של הרב מבריסק זצ"ל בראש חודש, וכך אמר: כסף זה נשלח מחו"ל בכדי לחלקו לאברכי הכולל. אמר לו הגרי"ז זצ"ל בשלות נפש: "כבר אינני צריך! - חילקתי משכורת לכל האברכים."

אמר אותו יהודי: אולי הרב ישמור את הכסף לראש חודש הבא. ענה לו הגרי"ז זצ"ל במאור פנים: "עדיין אינני צריך! - לא אטול את הכסף על מנת להחזיקו עד ראש חודש הבא!..."

כאשר הגיע ראש חודש הבא, הלך אותו יהודי ודפק אצל הגרי"ז זצ"ל לפנות בוקר. הרב מבריסק זצ"ל פתח את הדלת והופתע לראותו בשעה כה מוקדמת... אמר היהודי: באתי להביא לרב את הכסף, כי אילו הייתי מגיע יום לפני ראש חודש - הרב היה אומר שעדיין אין צורך, מה הבהלה... ואם אופיע בעוד כמה שעות - הרב יגיד שחילק את המשכורות וכבר אין צורך... על כן באתי דוקא עתה בשעת בוקר מוקדמת - בכדי שהרב לא יאמר: "עדיין אינני צריך..."

ענה לו הרב מבריסק זצ"ל: "כן, עכשיו אני צריך!..."

"כאשר נצטרך - יהיה"!...

סיפור נוסף הממחיש מהי שלוות הנפש של מי שבאמת בוטח בהשם: הרב מבריסק זצ"ל היה חולה מאוד בחולי האסטמה, והוא נזקק לתרופה מסוימת שהתאימה למחלתו אותה נטל מידי יום כמה פעמים במינון קבוע. התרופה שימשה עבורו כמו אויר לנשימה כפשוטו, והיא יובאה במיוחד משוויץ. מידי פעם, כאשר מלאי התרופה עמד להיגמר, שלחו הודעה לגאון רבי משה סאלאווייצ'יק זצ"ל - אחיין רבנו זצ"ל - תושב שוויץ, והוא דאג לשלוח.

ויהי היום, לפתע גילו כי מהתרופה נשארה רק גלולה אחת. מיד החל דיון בין הבנים של הרב זצ"ל שמא עדיף לשמור אותה למחרת היום, מפני שהרב כבר נטל כבר גלולה אחת בבוקרו של יום - ואם יקח את הנשאר - לא יוותר מאומה למחר.

כאשר הענין הובא בפני הרב מבריסק זצ"ל, מיד אמר בשלות הנפש: "את הכדור הזה צריכים לקחת היום מכיון שזו המנה של היום, וכשיצטרכו עוד - יהיה"!... ואכן הוא בלע את הכדור האחרון במלאי...

למחרת היום בסביבות השעה עשר בבוקר, דפיקות נשמעו על דלת ביתו של הרב, ובפתח ניצב יהודי שלא נראה היה דתי, הוא שאל: האם כאן גר הרב סאלאווייצ'יק? לאחר שנענה בחיוב אמר: אני בא כעת מציריך שבמדינת שוויץ, ובהיותי בשדה התעופה שם טרם עלותי למטוס, ניגש אלי יהודי אחד, ושאל אותי האם אני נוסע לארץ ישראל, עניתי לו אכן.

ואולי אתה אמור לבקר גם בירושלים - שאל? אמרתי לו: כן. אם כן, מבקש אני ממך טובה - ברחוב פרס בירושלים גר הרב סאלאווייצ'יק, בבקשה אם יכול הנך למסור לו את החבילה הקטנה הזו אודה לך מאוד.

כמובן שהחבילה הכילה את התרופה שהרב זצ"ל כה נזקק לה... התרופה הגיעה בדיוק בזמן הנצרך - מבלי שעשו לשם כך כל מאמץ, וללא כל הודעה מוקדמת כי המלאי עומד להיגמר.

הוא מה שאמר הרב מבריסק זצ"ל יום קודם לבני ביתו: "את הכדור האחרון צריכים לקחת היום, ומחר כשנצטרך - יהיה בעזרת השם " – ואכן כך היה!...

זאת היא דוגמא מאלפת לשלות הנפש של הבוטח בהשם!

"בטחו בו בכל עת" - גם כאשר חרב מונחת על צווארו!

כדאי מאוד להוסיף בזה את דבריו הנפלאים ומאירי העיניים של רבנו יונה זצ"ל בפירושו על משלי (ג, כו), וזת"ד: "ענין הבטחון, שידע עם לבבו כי הכל בידי שמים, ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל, ואין לשם מעצור להושיע ברב ובמעט, וגם כי צרה קרובה ישועתו לבא קרובה , כי כל יוכל ולא יבצר (מהקב"ה) מזמה... ויבטח בהשם יתברך בכל עת צרה וחשכה.

וידע באמת כי הוא רב להושיע מכל צרה, וישועתו כהרף עין, ועל כן יקוה לישועתו גם אם החרב מונח על צואר האדם... ונאמר (תהלים סב, ט): "בטחו בו בכל עת" פירוש "בכל עת" - גם בעת שהצרה קרובה ולא ידע אדם דרך להנצל ממנה."

מבואר מדברי רבנו יונה זצ"ל כי מהות הבטחון הוא לסמוך על הקב"ה אף כאשר האדם שרוי בתוך צרה ואיננו רואה כל דרך כיצד יחלץ ממנה, עם כל זאת ידע ויכיר שבכוחו יתברך להציא אותו מצרתו כהרף עין – גם במצבים הקשים ביותר הנראים לעין כל כמו מחוסרי סיכוי לחלוטין. 

כוחו של הבטחון

עתה נביא דוגמאות ל"כח הבטחון" - כיצד ניתן להשיג דברים רבים באמצעות מידת הבטחון בבחינת "הבוטח בה' - חסד יסובבנו."

סיפר הסבא מנובהרדוק זצ"ל: פעם המתין רבי לייב חסיד מגור זצ"ל בתחנת הרכבת, והנה הגיעה רכבת לתחנה אבל הוא לא עלה עליה. ניגש אליו אחד מהממתינים בתחנה ושאלו: רבי, מדוע אינך עולה לרכבת? ענה לו רבי לייב זצ"ל: אני זקוק לכרטיס ואין לי כסף. תמה האיש: אם אין לך כסף, מה לך לשבת כאן? השיב לו: יש לי בטחון בקב"ה שיזמין לי כרטיס...

תוך כדי כך - הרכבת השמיעה צפירה אחת, צפירה שניה ושלישית, הקטר כבר החל לנשוף בכבדות, לפתע ניגש אותו יהודי לרבי לייב זצ"ל וצעק באוזניו: מה הנך יושב וממתין, הלא הרכבת מתחילה לנסוע, קח כרטיס ועלה על הרכבת...

אותו יהודי שלא הצטיין בחכמה יתירה אמר לרבי לייב זצ"ל: הנך רואה כי הבטחון שלך לא עוזר מאומה, בלי הרחמנות שלי לא היית נוסע. 

הוא לא ידע שגם הוא עצמו שימש שליח משמים...

מידת הבטחון היא אשר הועילה...

כעין זה מסופר על בחור אחד מישיבת נובהרדוק שהזדמן לעיר בריסק, כאשר הגיע לעיר אמר: אני בטוח שהקב"ה יזמין לי אוכל לאכול ומקום ללון. בעל הבית אחד שמע את דבריו, הוא ריחם עליו - הלוא לא ניתן להתקיים ללא אוכל וגם הקור היה חזק מאוד, ולכן הזמינו שיבוא למעונו... 

המארח סיפק לבחור את כל מחסורו, ואחר כך צעק עליו: אתה חושב שהבטחון שלך עבד?! הרי אם לא הייתי מרחם עליך יכולת למות מקור ומרעב...

אבל האמת יורה דרכו - סוף כל סוף מידת הבטחון היא אשר הועילה... 

כוחו של בטחון אמיתי

הסבא מנובהרדוק זצ"ל בספר מדרגת האדם (מאמר דרכי הבטחון פרק ה) מביא את המעשה הבא: הגאון רבי משה אלשיך זצ"ל דרש ברבים, ובין הדברים אמר כי מי שיש לו בטחון גמור באביו שבשמים יכול הוא להשיג את כל מבוקשו וצרכיו גם ללא שום מעשה של השתדלות מצדו...

איש אחד פשוט קשה יום שהתפרנס מהובלת חימר וטיט בעגלה – היה בין שומעי הדרשה. כאשר שמע את הדברים אמר לעצמו: מדוע עלי לעמול כל ימי, ולעבוד בזיעת אפים על מנת להשיג את פרנסתי? הלוא אם אבטח בהקב"ה - הפרנסה תבוא מאליה גם ללא שום השתדלות. מתוך אמונה פשוטה וחזקה זו החליט בלבו כי הוא מפסיק לעבוד, והלך וישב בביתו אצל התנור ואמר שם תהלים במשך כל היום, והשליך על ה' יהבו שהוא יכלכלהו.

בני ביתו שדאגו מאוד מי יפרנס אותם, פנו אליו והזכירו לו שוב ושוב את ענין המחיה, אבל הוא בטוח היה בריבון העולמים הזן את כל יצוריו - מביצי כינים ועד קרני ראמים...

ימים עברו ופת לחם אין, עד שהוכרח למכור לגוי אחד את החמור והעגלה שהיו כל רכושו על מנת לקנות במעות דברי מאכל, אך מיודענו המשיך ודבק בבטחונו, הלוא הקב"ה יכול לדאוג לו ולפרנסתו מבלי שינקוף אצבע.

הגוי אשר רכש את החמור והעגלה יצא לדרכו, באחד מעיקולי הדרך החליט לחפור באדמה, לתדהמתו הוא גילה אוצר מלא במטבעות זהב, הוא מילא מהם כמה שקים ונתנם על גבי העגלה. כאשר המשיך לחפור התגלגלה ממורד ההר אבן גדולה, האבן פגעה בו והוא נפל ומת.

משבושש העגלון לבוא - החמור שנשאר עם העגלה לבדו, הכיר את הדרך לביתו של היהודי, והחל לצעוד לשם עם העגלה מתוך הרגל. כאשר הגיע סמוך לבית השמיע קול, בני הבית שיצאו ובדקו גילו עליו שקים מלאים במטבעות זהב, כולם הבינו כי המטמון נשלח אל היהודי משמים בזכותה של מידת הבטחון...

כאשר התפרסם הסיפור, תלמידי האלשיך הקדוש זצ"ל פנו לרבם ותמהו לפניו: מדוע דוקא אותו יהודי זכה לכך? הלוא אנו עמלים ומתייגעים כל חיינו בכדי להבין את המושג של אמונה ובטחון, ויהודי פשוט זה אשר שמע על המושג "בטחון" בפעם הראשונה בחייו - נהפך לעשיר ללא כל השתדלות?

ענה להם האלשיך הקדוש זצ"ל: יהודי פשוט זה כאשר שמע את הדברים שאמרתי, האמין בהם באמונה תמימה ושלימה ואף החליט לנהוג כך הלכה למעשה, ובטחונו היה שלם. אך אתם חוקרים חקירות והאמונה אצלכם אינה אמונה פשוטה בלב שלם, כי עדיין מכרסמים בכם חששות ופקפוקים, והבטחון אצלכם איננו שלם!

מעשה עם הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל

בנותן טעם להביא גם את המעשה המפורסם עם הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל פעם התגלעה מחלוקת בינו לבין אחד מגדולי הדור אשר טען כי אין הבטחון מוכרח להועיל, ואילו רבי ישראל סלנטר זצ"ל סבר כי "הבוטח בה' חסד יסובבנו" ואין ספק שיתקיים מה שהוא בוטח עליו.

תוך כדי הויכוח אמר רבי ישראל זצ"ל שהוא בוטח בה' כי יהיה לו ברשותו שעון זהב, ובזה רצה להוכיח לאותו גדול כי בטחון - מתקיים, ואכן לא עברה שעה קלה ועדיין הם עסוקים באותו ענין עד שבאו להביא שעון זהב להגרי"ס זצ"ל... היה זה שעון שנשאר בירושה ובני המשפחה לא יכלו להסכים זה לזה מי יטול את השעון עד שהוסכם ביניהם שהוא יימסר כדורון - לרבי ישראל סלנטר זצ"ל

הישועה באה כפי מידת בטחונו

ובאמת הדבר טעון הסבר מדוע אכן כלל זה בידינו שהבוטח בה' מובטח לו שיתקיים בו דבר בטחונו.

הגאון רבי נחום זאב מקלם זצ"ל המשיל על כך משל: קבצן המחזר על הפתחים דפק על דלת ביתו של גביר עצום, הגביר העניק לו נדבה ופטרו לשלום.

אמר לו הקבצן: הלא שמעתי עליך כי אתה מעניק לנזקקים את כל צרכיהם, מדוע אם כן אינך נותן כל מה שאני צריך?...

ענה לו הגביר: הלא אתה מחזר על הפתחים, תמשיך ככה...

אך אילו היה בא לגביר אדם כשבקשתו בפיו: תן לי את כל צרכי, וכאשר הגביר היה אומר לו "לך לאנשים נוספים שיעזרו לך " יענה לו הלה: אדוני הגביר איש נכבד אני, אינני מחזר על הפתחים. אם אתה לא תיתן לי, אמות ולא אחזר על הפתחים... במקרה כזה, הרי הגביר מוכרח לעזור לו ולמלא את כל צרכיו.

כך גם אצל הבורא יתברך כביכול, אדם המחזר על הפתחים – בוטח באנשים: מזה הוא מבקש כסף, ומזה הוא מייחל לכבוד, ובזה הוא משליך יהבו שיעניק לו עזרה, הרי הוא כמו אותו עני המחזר על הפתחים, גם הקב"ה אומר לו: "תמשיך הלאה בדרכך ". אבל אם בא אדם לפניו ואומר לו: רבונו של עולם, אם אתה לא תיתן לי - אמות ולא אחזר על הפתחים, אז הקב"ה מוכרח כביכול למלא את כל משאלותיו. כי אם האדם תלוי רק בו יתברך ולא באחר - הקב"ה ממלא את כל משאלות לבו לטובה!

"בך בטחתי אל אבושה"...

וכמדומני שיש לדברים הללו סמך מדברי חז"ל במדרש שוחר טוב (תהלים כה): "מעשה היה בקיטון, והיה שם איש גדול, והיה לו שם במדינה, והיה שם איש אחד. והיו שומרי המדינה עוברין, מצאו אכסנאי אחד ותפסוהו. 

אמר להם: אל תכוני - בן ביתו של מלך אני, כיון ששמעו כן הניחוהו, ושמרוהו עד הבוקר, בבוקר הביאוהו אל בית המלך, ואמרו בן ביתך מצאנו אמש, אמר לו המלך: בני אתה מכיר אותי, אמר לו: לאו, אמר לו: אם כן היאך אתה בן ביתי, אמר לו: בבקשה ממך אני איני בן ביתך, אלא אדוני המלך בך אני בטחתי, שאלמלא לא אמרתי כן היו מכין אותי. אמר להן המלך: הואיל ובטח בי הניחו לו.

כך אמר דוד: "ה' אלהי בך בטחתי אל אבושה" ובשביל שהבטחתי בך "אל יעלצו אויבי לי" ולא אני בלבד, אלא גם "כל קויך לא יבושו, יבושו הבוגדים ריקם..." כי מי שבוטח בהקב"ה, ורק בו ואפס זולתו, אזי גם אם איננו מקורב בבחינת בן בית - הקב"ה עוזר לו.

"אפילו רשע ובוטח בה' - חסד יסובבנו"!

וזהו כעין שדרשו חז"ל בילקוט שמעוני (אות תשיט) על הפסוק (תהלים לב, י): "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו " - ופירשו רבי אליעזר ורבי תנחום בשם רבי ירמיה: "אפילו רשע ובוטח בה' - חסד יסובבנו!" 

סגולת הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל - "אין עוד מלבדו" 

וכן ידועה סגולת הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל המובאת בספרו נפש החיים (שער ג' פי"ב) שכותב שכל מי שמתחזק בבטחון גמור בהקב"ה יכול לבטל מעליו כל הרעות שבעולם וכו'. וכדאי להביא לשונו שכל דבריו הם כקילורין לעינים:

"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה, להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לאמר, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל!"

כח הבטחון גם ב"נמנעות"!

ובאמת ישנם הוכחות כי כח הבטחון אינו רק בדברים שהם בדרך הטבע, אלא גם במה שהוא בלתי אפשרי לכאורה, כמו בשינוי העבר וכדומה. 

וזהו המושג "בטחון בנמנעות" (עי' בענין זה אריכות דברים בספר הנפלא – אגרת על הבטחון אות לג) כלומר: הבטחון בקב"ה יכול להשפיע גם על דברים שהם נמנעים ובלתי אפשריים, כגון דבר שכבר אירע שמן הנמנע לשנות אותו, אך מובא בספרים שבכל זאת יש בכח הבטחון לשנותם!...

וראיה לדבר, הנה איתא במסכת ברכות (דף נד.): "הצועק לשעבר הרי זו תפילת שוא... היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי - הרי זו תפילת שוא ". אך שם (דף ס.) מביאה הגמרא: "תנו רבנן: מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי. ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב, ז): "משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'."

וכך כתב שם המאירי (דף נט:): "הצועק על מה שעבר - הרי זו תפילת שוא, שהרי אי אפשר להשתנות. והביא משל על זה כגון... אם היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: יהי רצון שלא יהא זה בתוך ביתי - הרי זו תפילת שוא, שאין ראוי לו להתפלל על מה שאם היה אי אפשר שלא להיות, וכשהתפלל על מה שאין באפשר טעה ותפילתו שוא ושקר.... ממנה שינצל להתפלל לו יש אבל ... 

 הרי שבכח התפילה - לא ניתן לשנות את העבר, והמתפלל על מה שכבר אירע הרי זו תפילת שוא. אך הבטחון אינו מוגבל בזמן, ובכוחו לשנות גם את העבר, כי "הבוטח בה' - חסד יסובבנו!"

הצדיקים מתים - רק בגלל רצונם!

ומצינו חידוש נפלא בדברי המהר"ל זצ"ל בפירושו "דברי נגידים" על הגדה של פסח. הוא מבאר את הפסוק (תהלים קטז, טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו": "פירוש - כל כך השם יתברך טוב לצדיקים, עד שכבד בעיניו להמית אותם, והמיתה באה להם מרצונם - מצד שהם צדיקים, על כן אינם רוצים לדחות הטבע, כי הטבע ראויה להנהגת העולם, והיא הנהגה של אמת. אבל לולי זאת כיון שאצל השי"ת הוא דבר קשה לו מיתתם היה השי"ת מחדש עמהם נסים ונפלאות שיחיו לעולם."

הרי לנו כי הצדיקים - אם היו רוצים, לא היו מתים לעולם אלא היו חיים לנצח נצחים... וזאת בכח בטחונם! ואם כן יש לשאול, מדוע הם אכן מתים?

התירוץ הוא כמו שכתב המהר"ל זצ"ל: הם חפצים למות כי זו ההנהגה הראויה לעולם - דרך הטבע!

הדברים מתאימים להפליא עם מה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת ויחי אות ד') על הפסוק הנ"ל "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". וכך מפרש המדרש: "מה הקב"ה עושה, מראה להן מתן שכרן כדי "שיתבעו" מיתה בפיהן."

ולכאורה יש לתמוה מדוע הקב"ה צריך להראות להם מתן שכרן בכדי שיתבעו מיתה, הלוא אין אדם אשר לא בא זמנו ומה צורך יש ש "יתבעו" את מיתתן.

אבל לדברי המהר"ל זצ"ל דברי המדרש מתפרשים כמין חומר, כי אמנם אין דבר זה פשוט כל כך כי הרי מצינו מקור נאמן לענין זה שאכן על ידי התפילה ניתן לפעול גם על העבר. ומה שכתוב בגמרא "הרי זו תפילת שוא" הכונה היא שאין לנו להתפלל על מה שעבר כבר (ועיין בספר תפארת שמשון ויקרא עמ' קו), ועוד יש להאריך בזה אמנם אכמ"ל, ועוד חזון למועד בעזרהי"ת.

הצדיקים בכח בטחונם בה' יכולים הם למנוע מהם המיתה כי "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" והטעם שמסכימים הם למות מפני שמראים להם את מתן שכרן, ואז תובעים הם מיתה! 

כמה גדול הוא כח הבטחון!

הפלא ופלא!

"בטחון - חפצא של עשירות"!

עוד נציין מעלות נוספות להן זוכה מי שיש לו בטחון בהקב"ה, ואחת מתועליות מידת הבטחון בה' היא - מי שזוכה ומשליך את יהבו על אדון עולם, דבר זה בעצמו גורם לו ברכה בכל הענינים ברוחניות ובגשמיות. 

ידוע כי הגאון הרב מבריסק זצ"ל קיבל קודם חתונתו מחמיו סכום עתק כנדוניה. הגאון הרב מבריסק זצ"ל השקיע את כל ממונו בקניית בתים, מתוך מחשבה שהנכסים המניבים יאפשרו לו ללמוד בלי שום דאגה לפרנסה.

אולם זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא איבד באחת את כל השקעתו. ההרגשה שמילאה באותה עת את לבו כאילו האדמה מתחתיו נפערה והוא עומד להיבלע בה.

הגאון הרב מבריסק זצ"ל החליט להגות בשער הבטחון מתוך הספר חובות הלבבות, הוא למד את כל השער היטב היטב מרישא עד גמירא, וכאשר גמר את לימודו, זאת היתה ההגדרה שיצאה מפיו:... 

כמה מהרווחים שמשיג בעל הבטחון

הנה החובות הלבבות ב "פתיחה לשער הבטחון" הביא כמה וכמה תועלות לאדם שקנה בנפשו את מידת הבטחון ונביא את תמצית הדברים: ... אין אפשרות להתנתק מדאגות החיים כי אם באמצעות מידת הבטחון, ועל ידה יש לאדם מנוחת הנפש מהדאגות, והינו מסוגל להתמסר כל כולו לעבודת השם כראוי.

...הבוטח בהשם לא יתלה את תקוותו באנשים, ואינו מצפה לעזרת בני האדם. ואין הוא משרתם כדי למצוא חן בעיניהם, לא מחניף להם, לא מפחד מאיש, ולא מצדיק את השקר של אף אדם. וידועה אמירתו של החפץ חיים זצ"ל: "מבני אדם לא מרבים לבקש!" ... הבוטח בה' מסיח דעתו מעניני העולם הזה ומרכז את מחשבותיו בעבודת השם. אם ברשותו הון רב - יודע הינו מהו השימוש הנכון בו, והכסף אינו מסיח את דעתו מחובתו בעולמו, כי יודע הוא ומכיר שהכל בא לו מאת הקב"ה.

הבוטח בהשם נהנה ממנוחת הנפש והגוף, ונמנע הינו מהמלאכות הכבדות המפרכות את הגוף ומעייפות את הנפש, ואין הוא להוט להיות קרוב למלכות. הבוטח בה' בוחר במלאכה הקלה ביותר עבורו עם מינימום טרדות בעבודת השם.

הבוטח בבורא - שמח בכל דבר, כי מכיר הינו ש "כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד!"

הבוטח בה' - ניצול מעבירות רבות!

עוד מהמעלות אשר משיג בעל הבטחון מצינו בדברי הבית הלוי זצ"ל (בית הלוי הוספות עמוד ד), וזת" ד: "ממידת הבטחון, לבד מצוה זו עצמה עוד יוצא לו תועלת כי הבוטח השלם ינצל מכמה גופי עבירות, ינצל מחניפה... גם ינצל הבוטח מהקנאה אשר כתוב עליה (משלי יד, ל): "ורקב עצמות קנאה", כי אחרי שנתאמת בלבו כי כל מה דעביד רחמנא הכל לטובתו שוב אין מקום לקנאה. גם ינצל מכל העבירות שבין אדם לחבירו בעניני ממון, כמו גזל ואונאה ועונשן של מידות וריבית. גם מרחיקו ממידת הכילות (קמצנות) המגונה ומביאתו לידי נדיבות ואהבת ה' ודביקות בו, כי הבוטח לא יסור מחשבתו ממי שבוטח עליו."

ההפסדים של מי שאין בו בטחון

מאידך גיסא מי שאין לו בטחון - אין לו מנוחת הנפש ותמיד הוא מצר ודואג על כל הענינים, וכן אפילו אם יש לו ממון רב - בכל זאת הוא חרד שמא יגנבו לו את ממונו או יחטפו אחד מבניו וכיו "ב, ולכן תמיד הוא חי מתוך דאגות ובצער.

וכן מי שאין לו בטחון בה' - הוא כועס ומקפיד על כל מה שעושים לו בני אדם, כי הרי איננו מכיר שהכל הוא מאת השם, וממילא גורם לו הדבר לשנאת בני אדם.

וידועים דברי הגר"א זצ"ל (בביאורי אגדות דרבה בר ב ר חנה) בהקשר לדברי הגמרא במסכת יומא (דף ט:) שבית שני נחרב על שהיה בהם שנאת חנם, וכתב הגאון זצ"ל שהכל נבע מחוסר בטחון, כי מי שאין לו בטחון – ממילא הוא מקפיד על כל דבר שמעוללים לו, וכך מגיעים לשנאת חנם...

וגדולה מזו כתב הגאון בעל הבית הלוי זצ"ל שם: היעדר בטחון בה' מביא לנפילות גדולות, כי אחרי שחובת הבטחון מובאת בפסוקים הרבה רבו מספור, ממילא מי שמחסר בו עבירה גדולה היא, ועבירה זו עצמה גורם לו לנפילה רבתי, וכמאמר הפסוק (משלי כט, כה): "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" דעל ידי זה שיחרד האדם ויפחד מאיזה דבר ולא בטח בה', זהו עצמו גורם לו ש "יתן לפניו מוקש" שלא היה כלל מקודם באותו דבר "ובוטח בה' ישוגב" דגם מהצרה שהיה בו - ינצל!

עסק הפרנסה - מסוכן למידת הבטחון!

כאשר שוחח ראש ישיבת מנשסתר הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל על ענין הבטחון היה אומר:

האדם צריך לחוש ולהרגיש כי יש מי שמשגיח עליו, ביחוד נצרכת עבודה על כך בענין הפרנסה, למרות שהאדם משקיע מאמצים בהשתדלות להשיג את מחייתו, עליו להרגיש שהקב"ה הוא הנותן לו באמת את פרנסתו, ולא ההשתדלות היא המפרנסת אותו. הרי רואים זאת בחוש שאנשים עושים כל מיני השתדלויות, כל מיני חכמות - על מנת להשיג פרנסה, ואם הקב"ה אינו פותח להם שערי פרנסה - לא יגיע להם מאומה!

רמאותו של לבן - כר נרחב לעבודת הבטחון

גדולי ישראל בכל הדורות שמו דגש מיוחד על ענין זה וכפי שיתבאר בעזהי"ת.

כאשר יעקב אבינו ע"ה עסק עם צאנו של לבן נאמר (בראשית ל, כז-כח): "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך, ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה" כלומר - לבן הרמאי פונה ליעקב אבינו ע"ה ואומר לו: הברכה שהשגתי היא בגללך, ואם כן הגיע הזמן לשלם לך גם בעד העבודה וגם על הברכה הרבה ששרתה במעוני. 

ולפלא הדבר שגם כאשר לבן פונה אליו בצורה כה ישירה וגלויה, יעקב אבינו ע"ה לא עונה לו דברים ברורים, ואינו עורך עמו הסכמים חתומים. 

והשאלה זועקת - הלוא היה זה לאחר ארבע עשרה שנה שיעקב אבינו ע"ה התגורר בבית לבן, והוא נשא על גופו את צלקות רמאותו ונוכלותו וחלקלקות לשונו שהחליף משכורתו עשרת מונים, האם עתה כשלבן מציע לשלם את שכרו, האם לא ראוי ונכון הדבר לפרט את התנאים ולהעלותם על הכתב לפרטי פרטים, שחור על גבי לבן, בלי להשאיר שום מקום לטעות ואי הבנות ולשום צד רמיה?

וביאר בזה הגאון רבי בן ציון ברוק זצ"ל בשם רבו הסבא מנובהרדוק זצ"ל: יעקב אבינו ע"ה בחר בדוקא שלא לעשות הסכמים ברורים עם לבן, בכדי להותיר את כל תקוותו בהקב"ה, ובכדי לא לעורר בלבו שום תחושה כאילו לבן הוא זה שמפרנסו. אדרבה, מפתחות הפרנסה מצויים רק בידי הקב"ה ואליו הוא זקוק להתפלל תמיד. ועל כן, כאשר הציע לבן ליעקב אבינו ע"ה לתת לו את שכרו אמר לו מיד: "לא תתן לי מאומה" וזאת רצה להדגיש בפניו: אל תחשוב לרגע כי אתה הוא הנותן לי משלך, אלא את הכל אקבל מאת ה' ואין בידך עם כל רמאותך וערמומיותך לגעת במוכן לי מאומה.

יעקב אבינו ע"ה למרות כל הניסיונות העצומים שנתקל בהם בביתו של לבן הרמאי, נהג במידת הבטחון. ואם כן גם עלינו להתחזק ולשים בטחוננו בו יתברך בכל עת בכל שעה ובכל מצב!

מדוע החליף הסבא מנובהרדוק זצ"ל בכל עת את עיסוקו?...

ומסופר אודות הנהגתו של הסבא מנובהרדוק זצ"ל, שהיה משנה את אופן מסחרו בכל פרק זמן, באומרו כי כאשר מתרגל האדם לפרנסה מסוימת כגון מכירת דבר מה והקונים כבר נמשכים מאליהם לקנות אצלו וכדומה, נופל בלבו מחשבה כי כוחו עשה לו את החיל הזה, ובזה יש חשש שיאבד בטחונו בהשם, ולכן נהג לשנות בכל עת את מקומו ואת מסחרו, כדי שיוכל תמיד לחוש כי תלוי הוא אך ורק במי שאמר והיה העולם.

מדוע המשגיח זצ"ל היה שרוי בשמחה יתירה?

בוא וראה עד כמה גדולי ישראל חששו לדבר זה וכפי שנוכל ללמוד מן המעשה הבא:

סיפר הגאון רבי משה בנימין ברנשטיין זצ"ל מתלמידיו המובהקים של המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל באחד הפעמים שנכנסתי למעונו חשתי כי הוא שרוי בשמחה יתירה. 

המשגיח זצ"ל שכנראה הרגיש בפליאתי לפשר שמחתו המיוחדת, הסביר לי: כאשר כיהן כמנהל רוחני בישיבת מיר עקב המצב הקשה המשכורת היתה מועטת ולא תמיד שולמה בזמן, כך שהוא היה חי באופן מתמיד עם תחושת תלות בהקב"ה וציפיה לחסדו.

לעומת זאת - המשיך המשגיח זצ"ל ואמר, מעת שהגיע לכהן כמשגיח רוחני בישיבת פוניבז', המשכורת נעשתה גדולה יותר וגם שולמה בזמן, כתוצאה מכך כהתה אצלי במקצת תחושת התלות בהקב"ה. לאחרונה, הוסיף ואמר, לא שילמו בישיבת פוניבז' משכורת מזה כשמונה חודשים, וברוך השם חזרה אלי ההרגשה של התלות בהשי "ת והציפייה לחסדו, ועל זאת שמחתי!

בעניני רוחניות - אין לסמוך על הבטחון!

ישנה נקודה חשובה אותה עלינו לשנן. הרמח"ל זצ"ל כותב בספרו מסילת ישרים (פרק ט) בזה"ל: "עוד ממפסידי הזריזות הוא - רוב הפחד וגודל המורא מן הזמן ותולדותיו, כי פעם יירא מהקור או מהחום, ופעם מהפגעים, ופעם מן החלאים, ופעם מן הרוח, וכן כל כיוצא בזה. הוא הענין שאמר שלמה עליו השלום (משלי כו, יג): "אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות ". וכבר גינו חכמים זכרונם לברכה המידה הזאת ויחסוה אל החטאים, ומקרא מסייעם דכתיב (ישעיה לג, יד): "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים" עד שאמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד, חטאה את (מס' ברכות דף ס.). אלא על זה נאמר (תהלים לז, ג): "בטח בה' ועשה טוב שכן - ארץ ורעה אמונה."

ממשיך הרמח"ל זצ"ל ואומר: "כללו של דבר, צריך שישים האדם את עצמו עראי בעולם וקבוע בעבודה, יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה שמזדמן לו, ויקח מן הבא בידו, ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה ... עכ"ל ... ועמל ...

למדנו מדבריו: על האדם לבטוח בהקב"ה בלי לחשוש ולדאוג ממקרי העולם וממאורעות הזמן.

ולכאורה קשה מאוד, כיצד יש להתאים את הדברים עם מאמר חז"ל במסכת פסחים (דף מט.): "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עם הארץ שאם מת או גולה - בניו ע"ה" ותמוה, מדוע יחוש אדם לחשש רחוק שלא שכיח שימות בדמי ימיו עוד טרם שיספיק לגדל את בניו עד שאשתו בת ע"ה תיאלץ לגדלם בעצמה, הלוא אין זה שכיח הזיקא כלל, והיכן נעלמה לה מידת הבטחון, ועוד שחז"ל מלמדים אותנו כי משום חשש זה ראוי לו לאדם למכור את כל מה שיש לו?

התירוץ לזה איתא בספר ברכת אברהם (מאמרים ח"ג עמ' עד) - על פי דברי הגמרא במסכת ברכות (דף ס.) על הפסוק: "אשרי אדם מפחד תמיד" ולכאורה המקרא סותר למקרא אחר: "פחדו בציון חטאים" ותירצו שם בגמרא: "ההוא בדברי תורה כתיב" וברש"י שם: "שמפחד שמא תשתכח ממנו (דברי תורה), שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד" ובזה שיבחו חז"ל את הפחד.

ומבואר מזה יסוד: בכל הנוגע לשמירת התורה של זרעו - שיהיו בניו תלמידי חכמים, אין לסמוך על בטחון כלל אלא יש לחשוש גם לחשש רחוק, ועל כגון דא אמרו: "אשרי אדם מפחד תמיד ", אבל במילי דעלמא - על זה נאמר "פחדו בציון חטאים" ו: "בטחו בה' עדי עד."

וכדברים הללו ביאר בארוכה בחובות הלבבות (שער הבטחון פרק ד): בעניני עבודת הבורא הודיענו בתורה כל חיובנו, ובזה הבטחון אינו אלא לסכלים ולתועים, אלא בזה עלינו להשתדל בכל הלב ולהתחנן לה' שיעזור לנו.

כפתור ופרח!

עצות כיצד לקנות מידת הבטחון

עתה נשאר לנו לברר מה הם הדרכים המעשיות על ידם נוכל לקנות בנפשנו את מידת הבטחון.

ראשית כל, ראוי ללמוד בספרי המוסר והמחשבה המאריכים בענין זה, כמו בספר חובות הלבבות - שער הבטחון, בעיון ובעומק רב עד שנרכוש ידיעה ברורה בענינים אלו. אחד מגדולי העובדים בדורינו התבטא כי יש ללמוד שער זה חמישים פעם! וכבר הבאנו שהגרי"ז זצ"ל למד בו עוד ועוד - עד שהרגיש שהדברים עשו קנין בנפשו.

וכבר אמר הגאון רבי ראובן מלמד זצ"ל כי אנו צריכים ללמוד שער הבטחון בכדי שיהיה לנו שייכות וטעם בענין הבטחון, כי באמת אין אנו אוחזים בכלום במידת הבטחון ורק צריכים ללמוד וללמוד ומזה יתהוה איזהו הרגש בענין.

עצה מועילה נוספת: היא לחזור על י"ג העיקרים כפי שנדפסו בסידורים, וזה מועיל להשגת הבטחון.

דבר הכרחי לקניית הבטחון - הריבוי בתפילות ותחנונים לפני הבורא יתברך שיעזור לנו להשיג את מידת הבטחון.

ניתן גם לתרגל את הנפש להיות בטוח בהשם באמצעות תרגילים קלים ופשוטים. למשל במה שחז"ל הבטיחו לנו, כמובא במסכת ביצה (דף טו:): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו ". וירגיל עצמו להוציא הוצאות לכבוד שבת, מתוך הרגשה שלא יחסר לו מפרנסתו מאומה!

"החנות עתה כולה שלכם! היום הכל בחינם"!

ואכן כך היה נוהג הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל בעת שערך את הקניות לכבוד שבת קודש:

הוא נהג ללכת בעצמו לחנות בערב שבת, וכאשר נכנס אליה היה אומר למלויו: "זכרו - החנות עתה כולה שלכם! היום הכל בחינם!"

את הגישה הזו הקפיד להנחיל גם לילדיו, כאשר לפעמים נשלחו הם על ידו לערוך את הקניות, אמר להם: "מחלקים עכשיו ממתקים במכולת בחינם! - יכולים אתם ללכת ולקנות כרצונכם לכבוד שבת! היום לא עולה כסף!"

הוא הסביר את הנהגתו, הלוא כך כתוב בגמרא: כל מזונותיו של אדם קצובים לו חוץ מהוצאות שבת ויו ט!"

באמצעות תרגילים כמו אלו, יסתגל האדם עם הזמן, שגם אם יעברו עליו מאורעות קשים - יוכל הוא לחוות אותם מתוך בטחון אמיתי.

"אימתי קרוב אליך? בזמן שבפיך לעשותו"!

נסיים עם נקודה אחת חשובה מאוד להשגת הבטחון.

איתא במסכת עירובין (דף נד.) על הפסוק (דברים ל, יד): "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" - "אימתי קרוב אליך? בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו" ופירש המהרש"א זצ"ל: "ר"ל, כל זמן שערוכה בפיך - הרי הדבר קרוב אליך להיות שמור בלבבך לעשותו, אם לאו - הרי תשכח מלבבך ולא תבוא לידי עשיה."

כלומר תוכן הדיבור היוצא מהפה והשפתיים - הוא בעל השפעה כבירה על מחשבות הלב ועל כלי המעשה.

זו הכוונה לכאורה במה שאמרו חז"ל (מס' ערכין כא.): "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" - דין שנאמר לגבי גיטי נשים וקרבנות, היינו - כי בעת שיוציא האדם את הדיבור מפיו "רוצה אני" - הדבר ישפיע עליו בתוך תוכו שאכן יהיה בו רצון אמיתי.

דבר זה מצינו גם בתפילת מוסף של ראש השנה: "אמרו לפני מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם" (מס' ר"ה דף טז.). כי על ידי ההמלכה בדיבור תיקבע ההמלכה בלב.

אמירת פסוקי בטחון - סגולה לבטחון!

כך גם בענין הבטחון: כתוב בשם המהר"ל מפראג זצ"ל (ספר משפט צדק תהלים אות רי"ד) - כל אדם יאמר פסוקי בטחון בכדי להרגיל עצמו בבטחון ואמונה, וזאת עיקר כח הישראלי, וצריך להחזיק בזה מאוד מאוד.

הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל ציוה לבנו לחזור תמיד על פסוקים שיש בהם השגחה ובטחון כמו "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך" "חזקו ואמצו" "ואז תלך לבטח וישועת ה' כהרף עין" וכיו"ב (עיין ספר אור ישראל סימן ט, כד).

אמירת פסוקי בטחון - סגולה לבטל כל גזרות קשות! 

עוד אמר המהר"ל זצ"ל מפי זקינו, שמקובל בידיו מהקדמונים: אמירת פסוקי בטחון מסוגלת לבטל כל גזירות קשות. ובדוק ומנוסה הוא להם שאם אומרים פסוקי בטחון במערכות המלחמה, ושמים את בטחונם בהקב"ה - יהיו ניצולין. וכן מסוגל הוא לומר פסוקי בטחון קודם משא ומתן וכל עסק שהוא.

אמירת פסוקים אלו הם סגולה להינצל מכל דבר רע ופגע רע כמבואר בדברי הגמרא במסכת שבועות (דף טו:): "שיר של פגעים בכנורות ובנבלים, ואומר: "יושב בסתר עליון" עד "כי אתה ה' מחסי" ואומר: "ה' מה רבו צרי" עד "לה' הישועה" ומפרש שם רש"י זצ"ל שאמירת אלו המזמורים מועילה לשמור אותו מן המזיקין. ואיתא שם בגמרא: "רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני". והקשה הגמרא: "היכי עביד הכי? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה", ותירצה הגמרא: "להגן שאני."

ובספר החינוך (מצוה תקיב) ביאר את הדברים: "אבל הזכירו לומר מזמורים אלו, שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו. ומתוך התעוררות על זה - יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק. וזה שהשיבו בגמרא בענין זה, דקא פריך התם: "והיכי עביד רבי יהושע כן, והאמר רבי יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה" ואמרו: "להגן שאני ". כלומר - לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו."

היוצא לנו למעשה, כי יש ענין גדול לומר בפה מלא פסוקים של בטחון כי יעשו הדברים קנין בנפשו, וגם היא סגולה להינצל מכל רע.

ואדם אשר יש לו בטחון חזק בהקב"ה - הוא חי תדיר מתוך רוגע ושלוה, ושוכנת בקרבו מנוחת הנפש הנצרכת לקנין התורה. וכך יוכל להיות בשמחה תמיד ולעלות במעלות עבודת ה'!