בני ברק - עבודת המידות

- - - הדרשה ע"פ הספר 'מידות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - 

הצורך בעבודת המידות 

תוכן ענינים:

פתח דבר - הכל תלוי בתיקון המידות / התורה אינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות/ מידות מידות ומידות... / מי שאין לו מידות טובות אינו בגדר אדם / מדוע המידות לא הוזכרו בתורה? / בלי יסודות אי אפשר לבנות כלום / מידות טובות - "כלי קיבול" לתורה / שיחות בעניני מידות במשך שבע שנים / מדוע רצה המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל לסגור את הישיבה?... / המידות הרעות אוטמות את השכל! / מידות רעות גרועות מעבודה זרה / 'זכה נעשה לו סם חיים' – מלשון זיכוך / להישאר בבוץ - זו התנהגות בהמית / על האדם להכיר את עצמו ואת מידותיו / 'ואל תאמין בעצמך עד יום מותך' מעשה נורא בענין זה / מחפש אני "בן עולם הזה'... / אין מידות טובות בלבד או רעות בלבד / שלימות האדם ניכרת כשיש לו מידה והיפוכה / מידה – כמידתה דוקא / הנהגתו של הגר"ח מבריסק זצ"ל / מהי הדרך המעשית לתיקון המידות / שיטת הפנקס / להרגיל עצמו במעשים טובים / 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות' - בתנאי שהלב רוצה / המבחן האמיתי – בבית.

'הצורך בעבודת המידות' פתח דבר - הכל תלוי בתיקון המידות!

טרם שנתחיל לעסוק בכל עניני המידות לפרטיהן ודקדוקיהן היינו רוצים לפתוח בדבריו הנוראים של הגר"א זצ"ל בספרו אבן שלמה (פ"א א, ט-יא) והם כקילורין לעינים ממש, וז"ל:

"כל עבודת השם תלוי בתיקון המידות, שהם כמו לבוש למצות וכללי התורה. וכל החטאים מושרשים במידות. כל הטובות והרעות בעולם הזה, הכל על פי הרוב לפי המידות.

יש מיני פחיתות באדם, שניצל מהן על ידי עשית המצוות, ויש שאינו ניצול מהן רק בתורה לבד, ויש שאינו ניצול מהן רק אם רואה לאשר המידות על ידי תוכחות מוסר, להפריש דרכיו הטובים מן הרעים".

ממשיך הגאון זצ"ל ואומר: "ענין התורה לנפש - דוגמת המטר לארץ. שבלבו: אם לבו טוב - תגדיל יראתו, ואם בלבו שורש פורה ראש ולענה - יגדל הטינה בלבו, כמו שכתוב (הושע יד, י): "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", עכ"ל.

הרי שהגר"א זצ"ל האיר את עינינו כי התורה השוכנת בלבו של בעל מידות רעות - היא כמו סם המות. 

יש לציין שכעין הדברים הנ"ל היה אומר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: בעל מידות רעות חסר תורה הריהו כגזלן חסר כלי-זין, אבל בן תורה בלי מידות טובות הריהו כמו לסטים מזוין!

נחזור לדברי הגאון זצ"ל שהביא לכך מקור מדברי חז"ל: "וכמו שאמרו (מס' שבת דף פח:) למימינים בה - סמא דחיי, ולמשמאילים בה - סמא דמותא. על כן צריך לפנות לבו בכל יום קודם הלימוד ואחריו מעיפוש הדעות והמידות, ביראת חטא ומעשים טובים, וזהו מכונה בשם בית הכיסא, ועל זה רמזו במה שאמרו (מס' ברכות דף ח:) "בית הכיסא עדיפא מכולהו".

ומסיים הגאון זצ"ל דבריו במשפט נוקב עד חדרי בטן: "והמתעצל לחטט אחר כל מידה רעה, אינו מועיל לו כל הגדרים והסייגים שהוא עושה. כי כל מכה שאינה נרפאת בפנים וכו', ואף גדר התורה, שהוא מגנה ומצלה, נהרס בעצלותו", עכת"ד.

היוצא מבואר מדברי הגאון זצ"ל שכל ההצלחה של האדם, בין הצלחתו הרוחנית ובין הצלחתו הגשמית, תלויה אך ורק בדבר אחד - תיקון המידות!

ומי שאיננו מתקן מידותיו, לא זו בלבד שדברי התורה אינם עתידים לפעול בקרבו לטובה, אלא להיפך - התורה שהוא לומד מגדלת ומטפחת את מידותיו הרעות והמושחתות!...

דברים נוקבים אלו עוררוני להקדיש מאמר מיוחד בענין של תיקון המידות - בשל המקום המרכזי שהוא תופס בכל עניני האדם - בין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

נייחד דברים בעזהי"ת על עניני מידות בכללות, בצורך העצום של אדם לעבוד על מידותיו, וכן על הקלקול הגדול שנגרם לו בגין מידות רעות, נעסוק גם בשימוש הנכון והמאוזן של המידות השונות ונציג בפני הקורא מהי הדרך לעבוד בענין זה של תיקון המידות.

"התורה אינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות"

נפתח בחשיבות ובמשקל העצום של המידות הטובות.

המשנה באבות (פ"ג מי"ז) אומרת: "אם אין דרך ארץ אין תורה". וכותב על זה רבינו יונה זצ"ל בפירושו: "שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, כי איננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות".

וכעין דברים אלו כתב גם על המשנה (פ"ג מ"ט): "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת" - "שלא יאמר אשנה הלכה זו ואקיימנה, אשנה כל התלמוד ואקיימנו, ואם כה יאמר לא תתקיים חכמתו בידו, כי צריך תיקון המידות תחילה, ואחר כך תתקיים חכמתו".

וכדברים הללו כותב גם המאירי זצ"ל על מסכת קידושין (דף מא.): "לעולם יהא אדם זהיר במדותיו שהן הן המביאות לגופי העבירות או הזכויות". 

וכך מובא גם בהקדמת הספר אורחות צדיקים, וז"ל: "וכשאין בידך מידות טובות - אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות".

והסבא מנובהרדוק זצ"ל התבטא: מי שאיננו עובד על מידותיו הרי הוא דומה לסומא שלא ראה אור מימיו, וכל עמלו שעומל בתורה הוא להבל ולריק. וכמו שפירש הגר"א זצ"ל בפירושו על אסתר (ח, ו): כאשר אדם לומד מתוך פניות רעות הוא הבל וריק. וזהו שנאמר (ויקרא כו, כ): "ותם לריק כוחכם", כי הוא לומד כל ימיו והכל לריק, ועל זה אנו מתפללים בכל יום: "ולא ניגע לריק".

מידות מידות ומידות...

ומסופר על רבינו החזון איש זצ"ל: פעם נכנס למעונו אחד ממקורביו וסיפר לו שדיברו עמו נכבדות בנוגע לבתו עם בחור חשוב, וברוך ה' הוא שומע עליו דברים טובים בכל התחומים ומנה את מעלותיו אחת לאחת. אמר לו החזון איש זצ"ל: עליכם עדיין לברר היטב על שלושת הדברים החשובים ביותר: מידות, מידות, ומידות... כי מידות טובות הם העיקר לכל, ומבלעדיהם כל תורתו של אדם איננה שוה מאומה!

מי שאין לו מידות טובות אינו בגדר אדם!

וכפי שהתבטא פעם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל: אדם שהוא נעדר ממידות טובות, אינו יכול להיקרא אדם!

וכמה יאה להביא את דבריו של הגאון בעל הבית הלוי זצ"ל: בעיר בריסק היה אדם אשר בין אדם למקום התנהג כצדיק ופרוש, אבל בעניני בין אדם לחבירו לא התעלה כל כך... אנשים כינו אותו "המלאך". ואילו הבית הלוי זצ"ל התבטא עליו: אינני יכול לחוות דעה האם הוא מלאך, מכיון שמעולם לא ראיתי מלאך, אבל דבר אחד ברור לי, שאת המעלה הראשונה של מלאך יש לו - שהוא לא בן אדם!...

מדוע המידות לא הוזכרו בתורה?...

ואם כן שומה עלינו לענות על השאלה המתבקשת: אם המידות הם כל כך חשובות לאדם וזולתם אי אפשר להשיג את התורה כי השגתה תלויה בתיקון המידות, ומי שאין לו מידות טובות יגיע לדיוטא התחתונה, מדוע אם כן התורה לא הזכירה מפורשות את ענין המידות, הלוא היה להן להימנות בכלל תרי"ג מצוות? 

ואף שמצינו ציווי של "והלכת בדרכיו" שקאי על ענין תיקון המידות. מכל מקום אין זו אלא הנהגה כללית, אך עיקר השלימות של המידות לפרטיהן אינו מבואר בתורה כלל.

וידוע כי הגאון רבי חיים ויטאל זצ"ל בספרו שערי קדושה (ח"א ש"ב) עומד על שאלה זו, ונעתיק חלק מלשונו: "ענין המידות מוטבע באדם בנפש השפלה, ושם הם נקראות יסודות, ובנפש הזה תלויות המידות הטובות והרעות והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויין תרי"ג מצוות התורה, ולפיכך אין המידות מכלל תרי"ג מצוות, ואמנם הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולן.

והבן זה מאוד כי להיות עיקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצוות התלויות בנפש השכלית. ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממידות הרעות יותר מן קיום המצוות עשה ולא תעשה כי בהיותו בעל מידות טובות בנקל יקיים כל המצוות. 

ובזה תבין גם כן דברים מתמיהין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין המידות, כי ענוה ושפלות מביאין לידי רוח הקודש ושורה עליו שכינה, ואמר אליהו זכור לטוב (מס' כלה רבתי פ"ה): "אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן", וכמו שאמרו רז"ל (מס' סנהדרין דף פח:): "שלחו מתם: איזהו בן העולם הבא? כל שהוא שפל ברך וענותן...", וכאלה רבות לא זכרו בהן קיום המצוות אלא המידות הטובות. ושים בעיניך דברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק".

בלי יסודות אי אפשר לבנות כלום!

המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א ביאר את דברי השערי קדושה בשם רבו הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל: 

משל למי שרוצה לבנות בנין - ראשית כל נטל מאדריכל תוכניות מפורטות ומדוייקות עד לפרט הקטן ביותר, אחר כך שכר קבלן שאכן בנה בנין מפואר על פי התוכנית. אך זמן קצר לאחר שנגמרה הבנייה, הבנין נפל והתמוטט. מבדיקת הדברים התברר שבעת בניית הבנין בנו אותו בלי יסודות כלל... 

כאשר באו בטענות לקבלן, השיב: בתוכנית שקיבלתי מהאדריכל לא ראיתי התייחסות לצורך ביסודות הבניין כי אם לפרטי המבנה עצמו ועל פי זה אני בניתי... 

אך באמת במקרה זה הקבלן אמור לשאת באחריות, משום ש"יסודות" אין צורך לכתוב ולשרטט, כי מדובר בפרט אשר מבלעדיו אין כלום. 

בלי יסוד הבנין לא מחזיק מעמד! וככל שהיסודות עמוקים וחזקים יותר, ניתן לבנות על גבם בנינים גבוהים יותר!

ובזה יש לבאר דבריו הקדושים של הגאון רבי חיים ויטאל זצ"ל בטעם שלא הוזכר בתורה ענין המידות. התירוץ הוא: תורה היא ה"בנין" ומידות הם ה"יסודות", ומסברא פשוטה עלינו לדעת שאין שום התחלה לבנין התורה, ללא היסוד - תיקון המידות!

מידות טובות - "כלי קיבול" לתורה

וכאן המקום להביא את מה שנהג לומר בענין זה ראש ישיבת מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל: הנה מבואר בספרי הקדמונים שהמידות הטובות של האדם הן כלי הקיבול המסוגל להכיל בקרבו גדלות בתורה ויראת שמים. ה"מידות" נקראו בשמן - מלשון "מדידה", שכשם שהאדם אשר בא לקבל דבר מה צריך להביא עמו כלי מדידה בכדי להכיל את מה שיקבל, כך המידות הטובות יכולות לקבל בתוכן את התורה. 

וכשם שאם יקבל בו דבר מאכל בכלי שאינו נקי, גם אם יהיה המאכל מעדן מלכים, עד מהרה יתקלקל ויבאיש - כך אם אדם לומד תורה ואינו מעדן את מידותיו, התורה לא תוכל להתקיים. וככל שהוא יהפוך את תכונותיו למעודנות יותר - כך תתן בו התורה את כל סגולותיה.

שיחות בעניני מידות במשך שבע שנים!

ולפי האמור, כבר לא פלא להבין את עדותו של המשגיח הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל שאמר: הסבא מסלבודקא זצ"ל נהג למסור שיחותיו בעיקר בענין אחד - מידות! על שיפור המידות ועל כוחן הרב הוא דיבר במשך תקופה של שבע שנים רצופות!

מדוע רצה המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל לסגור את הישיבה?...

וכדי לשבר את האוזן עד היכן הדברים מגיעים נביא מעשה שאירע עם הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל: 

היה זה בעת לומדו בישיבת מיר - הוא חזר בשעת לילה מאוחרת מן הישיבה לאכסניה שלו בלויית כמה בחורים. עלטה כבידה שררה ברחוב, לא ניתן היה לראות מאומה אפילו לא למרחק קצר. לפתע שמעו הבחורים קולות מרוצה מאחוריהם, בשל העלטה לא היתה כל אפשרות להכיר את הרצים ולהבין את פשר המרוצה. חששות כבדים החלו מכרסמים בלבם, שמא גנבים הם או גרועים מאלו.

הבחורים ברוב פחדם החלו לנוע בבהלה, אך דא עקא, ככל שהגבירו הבחורים את מנוסתם, שמעו גם את הריצה בעקבותיהם מתגברת והולכת...

כך נסו התלמידים על נפשם עד שהגיעו לאכסניה קרובה, נכנסו פנימה וסגרו אחריהם את הדלת. חלפו דקות ספורות, על הדלת נשמעו נקישות, בפתח ניצבו שוטרים מתחנת המשטרה המקומית ולבני הישיבה לא עמדה הברירה כי אם לפתוח בפניהם את הדלת.

"יש לכם נס" - הפטירו השוטרים כלפי הבחורים, צעקנו לעברכם ולא השבתם, ולא זו בלבד אלא שגם ברחתם לנפשכם, דעו לכם כי כמעט וירינו עם הרובים לעברכם...

תוך כדי הדברים דרשו השוטרים מהנוכחים להציג בפניהם את "תעודות הזיהוי", כולם מילאו אחר הדרישה, פרט להגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל מהסיבה שהוא לא התגורר באותה אכסניה. השוטרים לא התרצו בכך וביקשו לילך עמו לחדרו ולבדוק את תעודתו. וכך הוה - הם צעדו בעקבותיו לחדרו... ורק משנוכחו השוטרים בצדקת דבריו פטרוהו לשלום. 

אך המעשה תם ולא נשלם, למחרת נודע דבר האירוע למשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל, היה זה יום בו רגיל היה לומר "שמועס" בישיבה, רבי ירוחם זצ"ל עמד על דוכנו ופתח בדברים חריפים ונוקבים:

"אומר לכם האמת", פנה לשומעי לקחו - "עקב המקרה החמור שאירע אתמול שקלתי בדעתי לסגור את הישיבה, וכבר שוחחתי על כך עם רבני הישיבה"...

המתח בליבותיהם של השומעים גבר מרגע לרגע, הבחורים הביטו זה אל זה בעינים תמהות... על מה ולמה יצא הקצף. איש לא השכיל להבין מהו הדבר שבגינו חפץ המשגיח זצ"ל לנעול את דלתות הישיבה, ואז המשיך המשגיח זצ"ל ופירש שכוונתו לאותו מעשה שאירע אמש עם אנשי המשטרה.

"איך יתכן שאותם בחורים הניחו לחברם ללכת בגפו לחדרו כאשר שוטרים מקיפים אותו והם אינם מלוים אותו?!

הלא מלבד הסכנה הטמונה בדבר, על החברים לחוש את רגשי הפחד והבהלה המציפים את חברם במצב שכזה. איך עושים כך לבחור? כל התורה לא שווה מאומה בלי מידות טובות"!

המידות הרעות אוטמות את השכל!

עד כאן עסקנו במעלת המידות הטובות. כעת נבאר את המגרעות והפחיתות של המידות הרעות והקלקול הרב שבהן.

ידוע מה שנהג לומר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: מידות רעות מטמטמות השכל. 

כעין הדברים כותב גם החזון איש זצ"ל בספר אמונה ובטחון (פ"א ס"ג יב): "מידות מגונות הם עצלת הלב ואוטם המח, והם סוגרים דלתות החכמה ונועלות שערי הבינה".

הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל התבטא בצורה דומה, ואלו דבריו: מידות רעות מעקמות את השכל. והגדיל לומר: לא שייך במציאות להיות תלמיד חכם אמיתי ללא מידות טובות!

ונראה שלדבריהם הקדושים יש מקור נאמן בדברי חז"ל. הגמרא במסכת פסחים (דף סו:) קובעת: "אמר רב יהודה אמר רב: "כל המתיהר - אם תלמיד חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו".

וכעין זה מובא גם במסכת נדרים (דף כב:): "כל הכועס, רבי ירמיה מדיפתי אומר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות".

אפשר להוסיף בזה עוד טעם, הלוא ברור כי מי שהוא בעל מידות רעות לא יוכל ללמוד היטב בצוותא עם חברותא, כי אם הוא כעסן, קפדן וכדומה - אף אחד לא יהיה מסוגל לשבת במחיצתו. והרי הגמרא במסכת תענית (דף ז.) קובעת: "אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג, כט): "הלא כה דברי כאש נאום ה'"? לומר לך מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב (ירמיה נ, לו): "חרב אל הבדים ונואלו" - חרב על שונאיהן של ת"ח שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין".

הרי מזה שההצלחה בתורה תלויה במידות!

מידות רעות גרועות מעבודה זרה!

וניתן לקבוע עוד כי בעל מידות פגומות הוא גרוע יותר מעובד עבודה זרה. והסבא מסלבודקא זצ"ל הביא ראיה לזה - הנה כאשר חטאו אבותינו בעגל, אמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה (שמות לב, ז-ט): "לך רד כי שיחת עמך, סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה", ואחר כך כתוב: "ראיתי את העם והנה הוא עם קשה עורף הניחה לי ואכלם כרגע". 

כלומר: ה' מדבר עם משה רבינו ע"ה שעליו לרדת מפני שבני ישראל עשו עגל מסכה ולכן הוא רוצה לכלותם, ובתוך הדברים אומר הקב"ה: "ראיתי והנה עם קשה עורף הוא", וזוהי אם כן הסיבה שהוא מבקש להשמידם.

למה הדבר דומה? לאדם המעשן סיגריה בשבת, האם יאמר עליו כי חטא וגם לא נטל "מים אחרונים"?... כמו כן כאשר מדובר ב"עבודה זרה", הקב"ה מוסיף כי "הוא עם קשה עורף", ועל דבר זה מגיע להם הכיליון!

רואים מזה עד כמה חמורות הן מידות רעות, כי על עבודה זרה הקב"ה עוד ויתר להם, אבל כשמדובר היה על מידות רעות - מיד אמר: "הניחה לי ואכלם". 

נורא!

"זכה נעשה לו סם חיים" - מלשון זיכוך...

וכפי שכבר הקדמנו, בעל מידות גרועות לא זו בלבד שהוא גרוע מעבודה זרה, אלא גם התורה שהינו לומד נעשית לו לסם המות! 

וכך פירש הסבא מקלם זצ"ל את דברי הגמרא במסכת יומא (דף עב:): "זכה נעשה לו סם חיים..." - "זכה" הוא מלשון "זיכוך", כלומר - אם מזכך האדם את מידותיו אזי התורה נעשית לו סם החיים ואם לאו - להיפך ח"ו...

להישאר בבוץ - זו התנהגות בהמית!

כעת נבהיר נקודה נוספת: 

הכלל הידוע במשלי (כד, טז): "שבע יפול צדיק וקם" נאמר גם לענין תיקון המידות, אך מכל מקום הגאון רבי חיים חייקין זצ"ל נהג לומר: ליפול לבוץ, זה אנושי - אבל להישאר בבוץ, זו התנהגות בהמית.

וכמו כן הוא בענין המידות, לכולם יש מידות טובות ומידות שאינן טובות, זה אנושי לחלוטין, וכך ברא הקב"ה את האדם עם מידות ותכונות טובות ולעומתן גם כאלו הצריכות תיקון, ולעתים גם בעל מידות טובות מטבעו נכשל בהתנהגות לא לפי מידותיו - כל זה הוא חלק בלתי נפרד מעבודת האדם. 

הבעיה מתעוררת במי שיש לו מידות רעות ואינו מטריח עצמו כדי לתקנם, אדם כזה עתיד ליפול לדיוטא התחתונה עד כדי לצאת מגדר "אדם".

על האדם להכיר את עצמו ואת מידותיו

ואמנם, הרבה פעמים ההתרשלות לתקן את המידות נובעת מכך שאדם איננו מכיר את עצמו, הוא חושב לעצמו שהוא מתוקן בכל מידותיו ואין לו מה לשפר עוד. אך ראוי לזכור את דברי המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל בספר שפתי חיים (מידות ועבודת ה' ח"א עמ' ה): בדרך כלל טועים אנו במצבנו - במחלות המידות שלנו, כי אנו חושבים שברוב המידות אנו עומדים בדרך האמצעית והולכים בשביל הזהב, ורק מידות בודדות לקויות אצלנו. 

הסיבה לכך כי בעוד שבמחלות הגוף, חסד ה' איתנו שהעניק לנו כאבים והרגשה רעה ואלו מאותתים לאדם שהוא איננו בקו הבריאות. לעומת זאת בקלקול הנפש אין אדם חש בסימנים מיוחדים שיעוררו אותו לדעת את מצבו. על כן עלינו להתבונן היטב במצבנו, ורק לאחר שנדע אותו היטב לאשורו, עלינו לחפש רפואה ומזור לתיקון המידות. 

בדרך כלל יש להניח כי אנו לקויים במידות רבות, ועל מנת לתקנן נדרש עמל רב והשקעת כוחות ומחשבה.

וכבר אמר הסבא מקלם זצ"ל: אין אדם קונה מידות טובות אם לא יסבול תחילה את צער ההרגל של שבירת הטבע, כי מעלה זו אינה נקנית אלא על ידי צער.

"ואל תאמין בעצמך עד יום מותך"

ואם ישאל השואל: אכן, יש צורך לעבוד על המידות כדי לתקנם, אמנם מהו השיעור - עד איזה גיל על אדם לעסוק בתיקון מידותיו? וכי גם עד זיקנה ושיבה חייבים אנו לעבוד על מידותינו? התשובה לזה מובת בדברי חז"ל.

המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ח) אומרת: "ואל תאמין בעצמך עד יום מותך". הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל דייק מלשון המשנה ש"עד יום מותך" - עד ועד בכלל, כי גם ביום מותו ממש אל לו לאדם להאמין בעצמו.

וראייה לכך הביא ממעשה מבהיל המובא בירושלמי (מס' שבת פ"א ה"ג) על חסיד אחד שהיה יושב ושונה: "אל תאמין בעצמך עד יום זקנותך" - במקום "עד יום מותך", כי חסיד גדול היה והרגיש בעצמו שכבר אין לו שום שייכות לעניני העולם הזה. התרעמו עליו בשמים, וכדי לאלפו בינה וללמדו לקח, נתנו רשות ליצר הרע לנסותו והתחפש לאשה יפת-תואר וכך נכנס לחדרו של אותו חסיד. כיון שנשא הזקן עיניו לדמות שנכנסה לחדר, דיבר עימה דברים שאינם ראויים לחסיד כמותו. תיכף התחרט החסיד על מה שעשה והיה לו צער גדול עד כדי כך שהיה מוטל בסכנה מחמת צערו. ריחמו עליו בשמים, ונצטוותה אותה הרוח להפסיק את שליחותה. התגלתה לו ואמרה: דע לך, כי שלחו אותי מן השמים ללמד אותך שלא תגרוס עוד: "אל תאמין בעצמך עד יום זקנותך" אלא "עד יום מותך"!

מעשה נורא בענין זה

הוסיף רבינו זצ"ל וסיפר:

מעשה היה בשתי אחיות שהיו צוררות זו לזו. הגיעה זמנה של אחת מהן להיפטר מן העולם. בהכירה את מצבה הנואש, ביקשה את אחותה שתבוא להיפרד ממנה...

ותבוא האחות ותיגש אל אחותה ששכבה על ערש דווי, האחות החולה משכה את אחותה בידה אל מיטתה, היא חשבה לתומה כי רוצה היא לנשקה ולהתפייס רגע לפני מותה, אך כאשר התכופפה אליה תפסה האחות החולה את חוטמה של אחותה ונשכה אותו עד זוב דם! היא אמרה: כל ימי חשבתי בליבי לנקום באחותי המרשעת ולא עלתה בידי, עכשיו, משנקמתי בה - אוכל למות במנוחה...

נורא ואיום!

מכאן למדנו כי על תיקון המידות צריך לעבוד עד יום מותו ממש, ומי שאינו עובד על מידותיו - למה לו חיים? 

מחפש אני "בן עולם הזה"...

מסופר כי המשגיח הגאון רבי גדליה אייזמן זצ"ל נכנס פעם לבית המדרש, היה נראה כאילו מחפש הוא מאן דהו, ניגש אליו אחד מבחורי הישיבה ושאלו: איך אוכל לעזור למשגיח?...

ענה לו רבי גדליה זצ"ל: אני מחפש בן עולם הזה, לא יותר... שאל הבחור: הלא המשגיח צריך לחפש בן עולם הבא. ומה למשגיח עם בן עולם הזה? ועוד, הלא אנחנו כולנו חיים פה, כולנו בני עולם הזה, והחיפוש הגדול הזה על מה?

ענה לו המשגיח זצ"ל: הרי במשנה תנן (מס' אבות פ"ד מכ"ה): "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", ואני מחפש את מי שעדיין אינו לקוי במידות האלו, אחד שעדיין חי בעולם הזה, אתם כבר אינכם נמצאים בעולם הזה, הלוא כבר יצאתם ממנו!...

אין מידות טובות בלבד או רעות בלבד

נדגיש בזה נקודה חשובה מאוד: 

רגילים אנו לחשוב שיש "מידות טובות" אשר הם תמיד טובות, וראוי לעשות בהם שימוש תדיר בכל מקרה ובכל זמן, לעומתן ה"מידות הרעות" כגון כעס, קפדנות, שנאה וכיו"ב אין להשתמש בהם כלל, ועל אדם לשרשם ולבערם מקרבו. 

אמנם מחשבה זו בטעות יסודה, כי הרי אין בנמצא מידות "רק" טובות או "רק" רעות, אלא כל מידה ותכונה של אדם - עליו לעשות בה שימוש, רק יש לשקול היטב במאזני הדעת היאך ובאלו נסיבות לעשות זאת.

ועיין בספר המידות להמגיד מדובנא זצ"ל (שער השנאה פט"ו) שכתב בזה"ל: "ונאמר כי באמת יש צורך גדול אל מציאות המידות רעות, כמו אל מידות הטובות, כי האדם נברא וממוזג מכוחות חלוקות, ממידות שונות - אהבה ואיבה, רצון וכעס, רחמים ואכזריות, הנדיבות והכילות, הבושת והעזות, החריצות והעצלות, הגבורה והמורך, אשר ההולך בדרך התורה ישמש בכל המידות, כי הוא יתברך נטע באדם כוחות והיפוכי כוחות, ושניהם לארחות התורה והמצוות. והאלוקים עשה את האדם שיהיה ממוזג בכמות ההפכית למען ישמש בכל אחד במקום הראוי אליה".

שלימות האדם ניכרת כשיש לו מידה והיפוכה

וכבר כתב הגאון מוילנא זצ"ל (אמרי נועם – מס' ברכות דף לג:) דברים כהוייתם: "אין השלימות ניכר באדם אלא כשיש לו שתי מידות הפוכות, כגון מידת רחמנות ואכזריות. לפי שכשהאדם נוהג במידה אחת אין מוכרח לומר שהוא צדיק אלא יש לומר שכך הוא טבעו, אבל כשיש לו שתי מידות הפוכות כגון רחמנות ואכזריות - אז מוכרחים לומר שהוא צדיק".

מידה - כמידתה דוקא

וכך אמר גם הסבא מקלם זצ"ל: כלל גדול במידות אשר כשמן כן הנה: "מידה" - כמידתה דוקא, דהיינו לדעת להשתמש בכל מידה ומידה במקום ובשיעור הראוי לה. ולכן האדם שכוחותיו בידו להפכם לפי הצורך, הוא הוא ההולך בדרכי ה' יתברך, "רחום וחנון ה'" (שמות לב, ה), אבל הלוא גם "קל נקמות ה', קל נקמות הופיע" (תהלים צד, א), והיינו בזמנו ובמקומו המחוייבת מדרך החכמה.

הנהגתו של הגר"ח מבריסק זצ"ל

וכבר העידו על מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל כי לא ניתן היה לעקוב אחריו ולעמוד על תכונות נפשו כי תמיד פעל ועשה רק על פי מה שהיה מחייב השו"ע. דהיינו - הוא מסוגל היה להיות שרוי במצב של שמחה עצומה, ותוך כדי דיבור, להתרגז או להתעצב - אם כך נכון היה לעשות, הוא היה רחמן בלי סוף ותוך כדי דיבור היה יכול להתהפך לאכזרי - כנגד רשעים וכדומה.

הוא הוא שאמרנו, עבד ה' צריך לדעת כיצד ומתי להשתמש בכל מידה ומידה, ואין לך מידה שאין לה את מקומה.

מהי הדרך המעשית לתיקון המידות?

עתה ניקח את הדברים לפן המעשי, כלומר - מהו האופן המתאים לנו באמצעותו נוכל לעבוד ולהתקדם בתיקון ושיפור המידות. 

ישנם שיטות שונות מהי הדרך לתקן ולעבוד על המידות וכבר הזכירו זאת גדולי ישראל זצ"ל בכל הדורות, אנו נתעכב על שתים מהן ובגדר "תן לחכם ויחכם עוד".

"שיטת הפנקס"

מהדרכים הנפוצים אצל בעלי המוסר אשר הקדישו עבודה רבה על מידותיהם - היא "שיטת הפנקס", וכמו שהיה הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל מורה לתלמידיו שיחזיקו ברשותם פנקס וירשמו בו את כל הקורות איתם - הן מה שנכשלו בענין המידות והן את מה שהצליחו בזה. 

תלמידו הסבא מקלם זצ"ל היה אומר: כל דברי חכמה ועניני המחקר בחכמת הרפואה וכדומה באו לעולם רק על ידי הנסיון. ועל זה נוסדו הפנקסים לרשום את כל המקרים להתחכם לראות את כל הנעשה לידע מזה איך להתנהג להבא.

והנה טעות לחשוב כי שיטה זו חדשה היא, כי הרי היא כבר נזכרת בראשונים, וכמו שכתב רבינו יונה זצ"ל בספרו שערי תשובה (ש"א אות ח'): "וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשלו בהם והמצוות אשר קצרו בקיומן, ולקרוא בספר הזכרונות בכל יום".

וידוע כי גם לתנאים הקדושים היה פנקס בו רשמו לזיכרון את אשר ראו הכרח לזכרו וכמו שמוזכר בגמרא במסכת שבת (דף יב:) אצל רבי ישמעאל בן אלישע: "רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת...". 

ולכן כותב המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל (עלי שור ח"א עמ' קס): כל מי שעוסק בבנין עולמו הרוחני והדואג שלא יוציאוהו טרדותיו מעולמו, מן ההכרח שיכתוב לעצמו ספר זיכרון, וכמו הרבה מגדולי הדורות האחרונים אשר שקדו על רשימות בפנקסיהם. ולכן כדאי שהפנקס ילווה את האדם תמיד, ויהיה הוא מחברת דוקא - לא עלים בודדים, בגודל בינוני, שיהיה נוח לרשום בו כל הרשימות - הארוכות והקצרות, ושיהיה קל לשאתו בכיס תדיר.

וכבר כתב הגאון רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל: הלוא במה שנוגע לחשבונות וכל עניני המשא ומתן שלו אדם כותב בספר. ואם בעניני הגוף כן, בעניני הנפש - על אחת כמה וכמה.

להרגיל עצמו במעשים טובים

העצה השניה היא: להרגיל עצמו במעשים טובים. 

כלומר אם דרך משל אחד צריך לעבוד על ענין הזריזות, עליו להרגיל עצמו ולעשות הרבה מעשים בזריזות, ועל ידי זה יוכל להתגבר על העצלות שלו. כי הכלל ידוע ש"החיצוניות משפיעה על הפנימיות", וכיסודו של ספר החינוך (מצוה טז), וכדאי מאד לצטט את לשונו שם הנוגע לענייננו:

"ועתה בני אם בינה שמעה זאת והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשהו שהוא עושה בהם - אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב. ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. 

ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור. כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו לעיל".

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" - בתנאי שהלב רוצה!

ויש מקשים על הכלל הנ"ל ש"אחר הפעולות נמשכים הלבבות", הלוא אנו נתקלים במציאות חיינו בתופעה, שלמרות שאדם עושה את אותה פעולה שוב ושוב - הוא איננו שלם עמה בלבו. אדרבה - לעיתים ככל שהוא מתרגל לפעול אותה עוד ועוד - באותה מידה הוא מואס בה יותר. 

לדוגמא: צבא בו יש משטר וסדר מופתי, והחיילים נוהגים על פיו כמעט כמו רובוטים, שומעים לכל רחשי לבו של המפקד ואין מי שימרה את פיו - האם אחר שלוש שנים של שרות בצבא לאחר שישתחררו ממנו הם בהכרח יהפכו לאנשי סדר ומשמעת? הרי המציאות מורה להיפך הגמור, הדבר ראשון שהם בוחרים לעשות הוא לצאת לטיול פרוע למשך שנה או יותר למזרח הרחוק, על מנת להשתחרר מכל סדר ומשמעת עצמית.

אבל כבר הביא בספר שו"ע המידות (סימן ד) לתרץ משמיה דהחפץ חיים זצ"ל: הסבר הדבר נעוץ בכך שאמנם "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", אולם זאת הוא רק כאשר הלב רוצה במעשים, אך אם הלב איננו רוצה, התוצאה תהיה לאידך גיסא, וככל שירבו במעשים ויכריחו את האדם לעשותם, כן יתרחק לצד השני יותר ויותר. 

רק כאשר האדם רוצה להשתפר ולהשתנות ולמרות הקושי שבדבר הוא עושה למען מטרה זו מעשים רבים, אפילו נגד טבעו ורצונו העכשווי - אמנם לטווח הרחוק יש בו רצון להשתנות, בזה מובטח לו שלאחר רוב המעשים גם הלב יהיה מושפע והוא יוכל לתקן בשלימות את מידותיו.

המבחן האמיתי - בבית

עתה ניתן כלי לעובד על תיקון מידותיו אם רוצה הוא לדעת אם באמת התקדם והשתפר בכל - המבחן הוא כיצד יתנהג באותה מידה בתוך ביתו עם אנשי ביתו. 

משל למה הדבר דומה - גנב שלא מצא זמן או מקום מתאים לבצע את זממו, האם אפשר לומר עליו כי תיקן את המידה של חמדת הממון? 

הרבה פעמים "נדמה" לנו שמידותינו הם כבר מתוקנות בעוד שהמצב הוא רחוק מכך. 

מי שעובד על מידת הכעס - ברחוב מאוד קל לא לכעוס, ולא להקפיד על אף אחד, אדרבה אדם נוטה לעזור שם לכל נצרך, אמנם בביתו במקום בו הוא חש כי הוא הבעלים וכל אחד חייב לשמוע בקולו, שם הוא נבחן אם הוא תיקן כבר את מידת הכעס והקפדנות.

דו"ק ותשכח כי נכון הוא!

אנו תפילה כי הקב"ה ינחנו בדרך הנכונה כיצד להתחזק בענין זה, ולקנות את הידיעה שהכל תלוי במידות, ורק כאשר האדם הוא בעל מידות טובות - יוכל להצליח בכל עניניו בין בגשמיות בין ברוחניות!

ובענין השיעור: 'לא תשתחוה לאל אח"ר'

ראה כתבות:

1. 'תגובה לרחלה זיידי וחן שאולוב' - לחץ כאן.

2. 'מי אתה אביתר מלאכי? קווים לדמותו של "אסטרונום" דהיינו אסטרונאוט' - לחץ כאן.