לייקווד - חובת ההוכחה שכרה ועונשה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה הצלחה מרובה, שפע רוחני וגשמי,

דבקות בבורא, לאליהו בן ליזה,

דקלה בת אילנה, בכל יוצאי חלציהם,

ולאהרן שקד, נווה שלום, תהל שולמית, ענוון נעמי,

הדסה, משה נהוראי,

שרה הודיה, חנה ויוסף מאיר בן דקלה, אמן.

רפואה שלמה מהרה לאליזה בת שונמית,

איילת בת גאולה,

בדורית בת מרים.

נחת ובריאות לגדעון ונדיה בן שרה ולאילנה בת נעמי.

הצלחה בכל לליאור בן יעל ומוריה ואלעד בן אילנה.

לעילוי נשמת יפתח בן אילנה וגדעון,

ולעילוי נשמת הוראי,

מנוחתם עדן, אמן.

היום נלמד על מצווה חשובה, שלצערנו הרב רבים נכשלים בה, חסרים אותה או לא מקיימים אותה כראוי,

מעלת התוכחה.

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פרן ובין תופל,

בלבן, בחצרות, בדי זהב.

רשי אומר,

משה רבנו הוכיח את ישראל ברמז

על כל המעשים הלא-טובים

בימי שהותם במדבר.

כל הזכרת שמו של מקום רומזת על מעשה מסוים

שעשוי ישראל לא כהוגן כלפי הבורא.

למה אמר ברמז?

לשמור על כבודם של ישראל.

לפיכך, סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.

לימוד גדול אנחנו לומדים מההנהגה המופלאה של משה רבנו,

ממתין עשרות שנים

כדי להוכיח את ישראל על מעשים הרעים במדבר,

וגם אז

מוכיח אותם ברמז.

אז צריך לעמוד ולהעמיק

מה מהות מצוות התוכחה,

מה הדרכים והאופנים שהיא רצויה ואהובה,

ומתי היא מיותרת ומזיקה.

הכתוב אומר,

הוכח תוכיח את עמיתיך, כלומר

על אדם שרואה את רעהו עושה עבירה מסוימת,

צריך להוכיחו, להעמידו על דרך האמת,

ולהשתדל להפריש אותו מאיסור.

אבל לא רק בנוגע לעשיית מעשה כזה או אחר,

יש מצווה להוכיח.

חכמים למדו שהבורא דורש מאיתנו לפעול כדי לקרב את הבריות

לעבודת השם יתברך ויראתו,

מן הפסוק

באהבת את אדוני אלוהיך.

ודרשו,

אהבהו על כל הבריות כאברהם אבינו.

זאת אומרת, לא מספיק

שאנחנו צריכים למנוע

את חברינו מאיסורים או מעבירות,

אנחנו מצווים גם לקרב אותם, כמו שאברהם אבינו קרב את הגרים לאהבת הבורא ליראתו.

וזה טמון במילה ואהבת.

לא אתה לבד.

אלא

אהבהו תגרום שיאהבו אותו אחרים גם כן.

תהא מאהיב

את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

אז זו מצווה שאנחנו מחויבים בה גם כן,

כי אדם שאוהב את הבורא לא מסוגל לראות יהודי שפועל בניגוד לרצונו של הבורא.

כמו שאדם אוהב את אביו ולא רוצה לראות שמזלזלים בו,

גם אנחנו, אם אנחנו אוהבים את הבורא, לא נרצה לראות אנשים שמזלזלים בו.

וכמובן שהקדוש ברוך הוא העיד

על אברהם אבינו במלאכת שמיים זו,

אברהם

או אבי.

השם העיד על אברהם שהוא אוהב את השם. למה?

כי הוא קרב את הבריות אליו.

בא עלינו לדעת,

אדם שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח הוא נתפס

בעוון של כל אלה שהיה יכול להוכיח.

כל שיכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח, שותק,

נתפס בעוון של כל בני ביתו. כל מה שהם יעשו,

שלא כדין, לא כהלכה, הכל יהיה על צווארו.

כל שיכול להוכיח בתוך עירו,

נגיד בלכוד,

בן אדם נחשב, מחשיבים אותו, את המילה שלו,

והוא שותק, שומע, יודע, רואה

שנעשים דברים שלא כהוגן, והוא מעדיף לשתוק.

הוא שומר על כבודו, לא על כבוד השם.

נתפס בעוון כל העיר.

כל שיכול להוכיח בכל העולם כולו,

אדם שממש מוחזק מאוד מאוד בכל העולם כולו,

והוא לא מוכיח, נתפס

על העוון של כל העולם כולו, של כל אחד ואחד.

עד כדי כך זה חמור.

והמדרש ממשיך ואומר

דבר מדהים, יש לך את הסרטון של הרב שפירא, נכון?

תהיה מוכן.

המדרש אומר,

אם תאמר אותם שניים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין

במעשה פילגש בגבעה,

מפני מה נהרגו?

שבעים ושניים אלף

יהודים

נהרגו

בגבעת בנימין. למה?

היה להם לסנדרי גדולה, שהניח משה ויהושע,

ופנחס בן אלעזר עימה הם,

שיקשרו חבלים של ברזל במותניהם

ויגמיאו בגדיהם

למעלה מארקובותיהם

ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל,

יום אחד ללכיש,

יום אחד לעגלון,

יום אחד לחברון,

יום אחד לבית אל,

יום אחד לירושלים,

יום אחד לבורו פארק,

יום אחד ללכווד,

יום אחד לאס וגאס, יום אחד ללוס אנג'לס,

וילמדו אותם

דרך ארץ בשנה, בשתיים, בשלוש, בארבע, בחמש,

עד שיתיישבו ישראל בארצה.

יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כולו, שברא מסוף העולם ועד סופו.

הם לא עשו כן,

אלא כיוון שנכנסו ישראל לארצם,

כל אחד ואחד רץ לחרמו ולזיתו,

ואומר שלום עלי נפשי,

שלא להרבות את הטורח.

זאת אומרת,

מה לי ולצרות של אחרים?

מה לי לרוץ ולהתרוצץ?

יש לי כרמים,

יש לי זיתים,

צריך לטפל בבני ביתי.

למה אני ארבד טורח על עצמי?

שנו חכמים במשנה.

הביא ממעט בעסק,

בעסוק בתורה,

והביא שפל רוח בפני כל אדם.

ואם בטלת מן התורה,

יש לך בטלים הרבה כנקדח.

וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים בדברים שאינם ראויים,

יצא הקדוש ברוך הוא להחריב את העולם כולו,

ונפלו מהם שבעים ושניים אלף.

ומי הרג אותם?

סנהדרי גדולה,

שהניח משה ויהושע ופנחס עמם.

כל הקולר,

כל האשמה נופלת על הסנהדרין,

שהיו צריכים

לתקן אותם בדרכי המוסר

ולהרחיק אותם ממעשים מקולקלים,

והם לא עשו.

הסנהדרין, גדולי הדור,

כולם נטבעים על 72,000 שמתו.

לא יאומן כי יסופר.

הם ממש נחשבים רוצחי נפשות,

שאם היו מוכיחים אותם,

לא היו מתים,

כי לא היו עושים מעשים מקולקלים.

לא הוכיחו אותם, יש להם דין של רוצחים.

לפני שנים רבות

הרב הגאון הרב יהודל שפירא, זכר צדיק וברכה,

ראש כהן אלחזון איש,

מורי וריבי,

היה בכנס פעילים בארגון שופר,

והוא אמר את המדרש הזה.

לפעילים.

לעורר אותם לפעול.

בואו נראה.

וזאת שואלים,

אם תאימה, אם תשאר אותם שניים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בימינו,

היה מלכו מעם ישראל מופו על הזנוז,

על הניר של דלגש וגבעו.

בשני הימים הראשונים נהרגו שניים ושבעים אלף מישראל.

מפני מה נהרגו?

היה להם לסנדו הגדולה שהניח מוישה וישועה.

אחרי שמוישה וישועה מוישה נשאר סנדו הגדולה,

ופירפס ונלוזה, אני אומר,

גם פרחס העיר שם,

הקנוי אגוזי.

מה אם היו צריכים לעשות? שיקשרו חבלים שור ברזל במוסדיהם,

שהם יקשרו חבלים שור ברזל, זאת אומרת, לעבור את עצמם ויקביעו בגדיהם למעל או מעל כורסיהם,

כדי שנלכו במהירות ויעזרו בכל הירושים של ישראל.

זו הייתה הדרישה מהם.

יום אחד ללכיש,

יום אחד להגיון,

יום אחד לחברון,

יום אחד לביתנו, יום אחד לירושלים.

וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתיים, בשלוש שנים.

לא להתעייף, בחמש, עד שנשלסו ישראל לארצה.

אין, לא עושה.

אבל פירפס, הקנוי הגודלו, לא עשו אלא כי בשביל נכנסו ישראל לארצה.

כל אחד ואחד רץ לקרמו ולזיתו ואומר שולם עלי נפשי.

שלא יהיה להרבה סכם.

זה המצב שלנו.

זה הקיצול הגודל של עושים.

עימנו איש אחד שהוא כן חגג מסניים והבשיל את

הבגדים שלו וממוצע יום אחד בכל יום אחד באשדוד,

יום אחד שם, יום אחד בכל מקומה.

אבל הוא לא יכול לדעת.

הוא צריך שיעשה.

הוא צריך שיעזיקו.

ולכן עלינו החרבה לעשות כל מה שהם יוכפים לעזור.

יש אנשים שהם מסוגלים לעשות, לא כולם מסוגלים לעשות.

לא סיפק מיהוד אלא להחזיק,

הרב הוא עושה.

ואילו שבאמת הם ראויים לזה, הם יכולים,

מחויבים כאילו וכפניים.

עליהם מוטלת הערבות של העניינים,

של כל קבל הסרטון,

של האברינסים.

ולכן,

יהודים יקרים,

אבל נתחזק,

לסייע,

להחזיק,

ונזכה שגם ישראל יעזרו בתשובה ביום יום אחד.

כן,

בעניין חסרון מצוות התוכחה

תלו ריבותינו את חורבנה של ירושלים, עיר הקודש והמקדש.

הגמרא בשבת, כף יט,

לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה,

שנאמר היו שריה כאיילים

לא מצאו מרעה.

מה אייל זה, ראשו של זה, בצד זנבו של זה?

אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע

ולא הוכיחו זה את זה.

איך הולכים האיילים?

האייל שם את ראשו מתחת לזנבו של השני, לא מביט נוכח, לא רואה מה השני עושה.

ככה היה הדור.

אף אחד לא מסתכל במעשיו של השני.

ואז ממילא לא הוכיחו זה את זה. על זה חרבה ירושלים והמקדש.

בני ירושלים חטאו והרשיעו.

הכל היה יכול לבוא על תיקונו

אם אנשי העם וגדוליהם היו מוכיחים זה את זה ומעמידים איש את רעהו על דרך האמת.

אבל הם פסחו על מצוות התוכחה,

וירושלים נחרבה ונחרשה כי מלאה חטאים ופשעים,

ולא היה מי שיפסיק זאת.

מצד שני,

מאז החורבן

יש משמעות נוספת לתוכחה.

הערבי נחל אומר,

ישעיה הנביא אומר,

על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים.

כל היום וכל הלילה.

תמיד לא ייחשו.

ידוע שבית שלישי נבנה והולך כל יום.

בונה ירושלים,

בונה בפועל, כל יום, כל יום, כל יום נבנה

על ידי מעשים טובים,

מצוות, תורה של עם ישראל, נדבך על נדבך.

אבל מצד שני, יש גם עבירות.

שמטות תקף.

מה מעכב את השלמת הבניין?

האם בכל הדורות לא עשו ישראל מספיק מצוות להשלים את הבניין? אלפיים שנה נאספו מצוות, מצוות, מצוות, מצוות.

תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, כולם, כולם, כולם, כולם.

לא מספיק?

מה קורה? למה לא נבנה?

אלא, כשם שעושים מצוות,

אמרנו שעושים גם עבירות.

באה ירושלים, מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, איך תביא גאולה?

איך יושלם הבית השלישי?

מנחם אותה הקדוש ברוך הוא.

על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים,

כל היום וכל הלילה.

תמיד לא ייחשו.

אל תדאגי.

הפקדתי שומרים שיעוררו ויוכיחו זה את זה.

וכל אחד שרואה בחברות דבר שאינו הגון,

שמעכב את השלמת הבית,

ממהר להעמידו על דרך אמת, להשיבו למוטב.

בסופו של דבר יושלם בניין הבית והגאולה תבוא.

אז זה רק בזכות המוכיחים.

כי הם עוצרים

את אלה שעושים עבירות.

אלה שעושים מצוות, טוב מאוד.

אבל העבירות מתת תקף.

צריך להפסיק את אלה שעושים עבירות.

אז צריך להוכיח אותם.

צריך להשיב אותם בתשובה.

צריך לעורר אותם

שהם מחריבים את הבית.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, המזכירים את אדוני,

אל דומי לכם

ואל תיתנו דמי לו.

תמשיכו, תוכיחו זה את זה, תזכירו את השם.

אל תיתנו דומייה לפיכם.

החובה הקדושה הזאת

לזכות את הזולת מכל מה שאנחנו יודעים,

להוכיח ולהעמיד על האמת

כל זמן שיש צורך,

לומדים את זה גם

במשנה אבות.

אם למדת תורה הרבה,

אל תחזיק טובה לעצמך,

כי לכך נוצרת.

זאת אומרת,

אדם

שלמד הרבה תורה,

אומר המדרס שמואל,

אל תחזיק אותה לעצמך,

תשתף איתה אחרים, לכך נוצרת.

אדם נוצר בשביל הזולת.

תזכה אותו בידיעות, בחוכמה, שהשפיעו עליך משמיים,

וגם תעמיד אותו על דרך אמת.

לכך נוצרת.

וערבי נחל ממשיל משל נפלא.

אדם מכר כל נכסיו,

רכש תמורתם אבנים טובות ומרגליות,

שם אותם בצרור,

השליך על כתפו והלך.

כשהוא הולך בדרך

היה לו חור

והיו אבנים הטובות נופלות

מאחוריו

הלך יהודי יקר

והוא רואה שנופלות לו מרגליות

האם יגיד לו או לא יגיד לו?

אדם ישר ודאי שיגיד לו

אדם לא הגון לא יגיד לו

אם אתה רואה אדם שהולך ומבזבז את החיים שלו על שטויות והבלים, מאבד זמן יקר

מאבד את כל הטוב, את כל חיי העולם הבא שלו

ומפסיד מפסיד מפסיד

לא תעצור להגיד לו

להדריך אותו? להגיד לו למה שתפסיד?

פשוט מאוד תפסיק מזה ותרוויח את הכול

יהודים הולכים, יש להם צרור של זכויות

הם עושים

אבל יש להם גם חור

ויש עבירות

הם מפסידים כל הזמן את הזכויות אצל העבירות?

החובה שלנו לעורר אותם, להציל אותם, שלא יאבדו את הנשמה שלהם

לצערנו הרב אנשים הולכים

דרך איש ישר בעיניו

אף אחד לא מוכיח אותם

על פניהם לומר להם לא זו הדרך

אבל רק מידינו אלה שיודעים

יש את האפשרות לעצור

את ההפסדים הגדולים שלהם

אנחנו יכולים להציל אותם

יש בזה לא תעמוד על דם רעך

ממש

לא תעמוד על דם רעך

הרואה את חברו טובע בנהר

חייב לקפוץ להצילו

ואם לא יודע לשחות

חייב לשכור מצילים בכסף

אלפיים דולר מי שקופץ לנהר ומציל את היהודי

הוא לא יודע לשחות

אבל

אם פדיון שבויים

צריך לתת כל הונו

כל שכן על אובדן נפשו של חברו

לא תעמוד על דם רעך

אז לכן חייב כל אדם לעשות

והתורה אומרת

אתה לא יכול לראות יהודי מאבד את הכול

והתורה אומרת לכל אבדת אחיך

לרבות אבדת גופו לא רק ממון

או בוודאי אם הוא מפסיד את חייב לגמרי

והתורה אומרת אם אתה רואה שור עושה של אחיך נאבדים בדרך

ה' תשיבם לו, חייב

חייב

ואפילו מאה פעמים הוא מאבד את אותו שור ואותו תרנגול ואותו כבש

חייב

אז אם על ממונו, על חייב לא?

חייב

רבנו הקדוש

רבי בונאי מפשיסחא

אומר אבל יש אנשים

שהם כאילו ענבים וצנועים מי אני? מה חיי?

אומר רבי בונאי

אדם צריך שיהיה לו

שני כיסים

בכיס אחד יהיה פסוק

ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו

בפסוק

השני שישים בכיס השני כתוב ואנוכי עפר ואפר

אבל בכל כיס משתמשים בזמן אחר

אם מישהו מזלזל בך

תוציא את הפסוק ואנוכי עפר ואפר

פירוש אין סיבה להיפגע

אנחנו אומרים כל יום ונפשי כעפר לכל תהיה

מה זה אומר? עפר דורכים עליו

הוא לא מתאונן

אז אם נפשי כעפר לכל תהיה אם ביזו אותך

הציקו לך וכו'

אתה ממש כמו עפר דומם לא מגיב

מסתכל לשמיים חייך ואומר בורא עולם הבנתי שלחת לי שליח הגון לטפל בי לפי מה שמגיע לי לעורר אותי

תודה רבה הבנתי

אין לך מה להתקוטט איתו

אלא אם כן הוא הזיק אותך בממון הפסיד אותך זה מותר לך לתבוע אותו

על הממון

אבל לא לקלל

לא להחזיר

לא כלום

יש איסור שנאה

לא תשנא את אחיך

אסור לשנוא

ואם אתה נתקל ביהודי שהוא לא הולך כשורה

עליך להוכיח אותו ואז תוציא את הפסוק השני

בצלם אלוהים ברא אותו

ולכן צריך להוכיח אותו כי הוא בצלם אלוהים גם הוא בצלם אלוהים צריך להוכיח אותו

שיעבוד השם כראוי

אבל מה עושים אנשים? משתמשים בפסוקים הפוך, שפוגעים בו, אומר, וואי, אני בצלם אלוקים, איך אתה פוגע בי?

וכשצריך להוכיח אותו, אומר, מי אני? עפר באפר, אני לא כלום.

ככה יצר הרע עובד על אנשים,

כדי שאנשים לא יעשו את מה שמוטל עליהם.

עכשיו תשמעו דבר מזעזע.

בבית של רבי עקיבא איגר, זכר צדיק לברכה,

הייתה התרגשות.

מי מגיע?

רבי בוני מפר שיסחא.

צריך להגיע לביקור בביתו של הגאון.

כל בני הבית חרדים להגעתו.

הגיע,

ישבו, שוחחו דברים ברומו של עולם.

ופתאום רבי עקיבא איגר אומר לו,

רבי בונאים,

למה אצלכם בפולין גדרי הדת נשמרים וחומות היהדות אינן נפרצות?

ואילו אצלנו באשכנז מצב הדת מתרועע באופן נורא.

משיב לו רבי בונאים,

הסיבה,

יהודי פולין לא מהססים להוכיח זה את זה.

כשאדם רואה את רעהו, עושה דבר שאינו קשור רע,

פונה אליו ומעיר לו,

מעמיד אותו על דרך אמת.

אבל באשכנז

כל אחד פונה לביתו

ומצוות התוכחה נשתכחה מן הלב.

שמעתם דבר איום ונורא?

כל ההידרדרות באשכנז, רפורמה, כל הרפורמים התחילו מגרמניה.

כל זה איך התחיל?

אף אחד לא מוכיח את אף אחד.

אז אנשים עושים מה שהם רוצים.

אבל בפולין,

אחד מוכיח את השני.

בכנסייה הראשונה שהתקיימה בווינה,

בנוכחות כל גדולי הדור,

בראשותו של מרן החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

על מה הוא דיבר?

על אלה שחוששים להוכיח את חבריהם

על מעשים לא טובים.

למה?

כי הוא אומר, מה אני אוכיח אותו כשאני בעצמי לא שלם?

ואומרים, עוד שאתם אומרים לנו, טול קיסה מבין שיניך, יענו לנו, טול קורה מבין עיניך.

אז לכן אנחנו לא מוכיחים.

אומר החופץ חיים, טעות גדולה היא

להימנע מתוכחה בשביל חשש זה.

מסיפר להם סיפור מימי צעירותו.

הקיסר והפמליה שלו הגיעו לכפר קטן

בכל השרים.

וכשנכנסו

בשערי הכפר,

הפקיד האחראי על שיירת מרכבות המלוכה

פנה לראש הכפר,

שראש הכפר היה אדם נבער מדעת,

בקושי ידע לחתום את שמו,

ואמר לו כך,

לא מעניין אותי מה השכלתך ולא מה רמתך.

היות ואתה כאן ראש הכפר,

אתה האחראי הבלעדי.

אם מישהו ישליך אבן אחת

על מרכבת הקיסר, דמך בראשך.

אתה אחראי.

אומר החפץ חיים אחרי המשל וההסבר,

אנחנו דומים לאותו ראש כפר,

זה לא משנה מה הרמה הרוחנית שלנו לעומת דורות קדמונים.

כל אחד נתפס

על הקרובים.

על אלה ששומעים לו,

בשבילם הוא ראש הכפר,

וכלפי שמיים אחראי על מעשיהם.

בשנים עברו הקדוש ברוך הוא היה נתון כביכול בעיר הבירה ירושלים.

מי שמרו על כבודו? צדיקי העליון.

אבל היום הקדוש ברוך הוא נמצא בכפר קטר.

אבל חייבים בכבודו בכל מקרה.

היום ישראל פזורים בגולה,

פה קצת, שם קצת.

אין מקום אחד שהקדוש ברוך הוא נמצא כמו שהיה בזמן שלמה המלך, דוד המלך וכו'.

אבל כל אחד באזורו,

הוא אחראי לשמור על כבודו של הקדוש ברוך הוא, והוא נקרא ראש הכפר.

כל אחד על מי שהוא יכול.

אחד על משפחתו,

אחד על הבית כנסת שלו,

אחד על הכולל,

אחד על הבית מדרש.

כל אחד על מי שיש לו השפעה.

אם הוא לא ישפיע ויהיה זלזול בכבוד שמיים,

הוא יתחייב לשמיים.

היו גזירות תח-תת.

חמלניצקי, יימח שמו וזכרו, רצח מאות אלפים יהודים במיתות משונות.

יותר גרוע ממה שהיה בשוק.

ולא ידעו על מה זה.

לא ידעו, שנתיים, תח ותת.

עד שהתוספות יום טוב התענה והתפלל ובכה

וגילו לו מן החלום

בגלל שמזלזלים בכבוד בתי כנסיות

ומשוחחים שיחות חלחולין ודברים בטלים,

בבתי כנסת.

השם אמר פיזרתי אתכם בעולם אבל ואהי לכם מקדש מעט.

בשכינה מצויה ואם אתם מדברים הופכים את זה כמו בית מרזח שמדברים על כל דבר ודבר ועוד אם מדברים בתפילה או בחזרת שליח ציבור שזה נקרא חוטא ועוונו גדול מנשוא

עוונו גדול מנשוא

מה זה עוונו גדול מנשוא?

זה נאמר בתורה אצל קין כשהוא רצח את הבל הוא אמר גדול עווני מנשוא

אז למה מרן פוסק

שמי שמדבר

שיחת חולין או דברים בטלים וחזרת שליח ציבור

או בכלל בבית הכנסת

למה הוא חוטא?

עוונו גדול מנשוא, דין רוצח

וגוערים בו

צריך לגעור בו.

עכשיו אם יש רב בית הכנסת

והוא לא מעיר

כל העוונות של כולם עליו

וגם אתה

אם החברותא מדבר איתך ואתה לא סותם לו את הפה

אתה תתחייב עליו גם לא רק שלך גם שלו

ואם אחרים שומחים ושותקים

כל אחד מתחייב על כולם

גזרות תחתת

מאות אלפים מתו

אז למה?

בגלל שדיברו וזלזלו בשכינה בבית הכנסת, בבית המדרש.

שמעתם?

עכשיו מובן למה מרן כתב גדול עוונו מנשוא יש לו דין רוצח

יש לו דין רוצח

כי מה? מתו מאות אלפים. בגלל מה?

בגלל שדיברו בבתי כנסיות וזלזלו.

האם ראמס אמר למה פגעה

השואה דווקא ביהדות אשכנז ולא בספרד?

הוא אמר בגלל שהיו שומרים על כבוד בית הכנסת הספרדים. לא מדברים שם.

שומרים על כבוד בית הכנסת. באשכנז זלזלו.

בשביל זה באה עליהם השואה.

דין רוצח.

עכשיו מי אחראי?

ראש הכפר. מי זה ראש הכפר?

אתה ראש כולל?

אתה צריך לדאוג לכולל.

אתה הרב?

אתה צריך לדאוג. אתה הרב.

וגם כל מי שבסביבתו רואה והוא לא מוחה,

זה בעיה.

אם אתה יודע שאתה עלול לדבר בבית הכנסת,

אל תבוא לבית הכנסת.

אל תבוא.

תתפלל בבית, יהיה לך פחות עבירות.

לא תהיה לך תפילה במניין, אבל לא תצבור עבירות.

אז אתה אומר, מצוות תוכחה זה לא ללכת להוכיח עכשיו חילונים או זה או פה או שם.

אחד עם חברו, אחד לידו.

החופץ חיים מספר עוד מעשה.

אחד מפריצי אירופה,

היו לו שדות, יערות, כרמים,

אחוזות ענפות.

פעם ביקר בלשכה של המנהל, עבר על ספרי החשבונות,

והגישו לו תה.

בבתי היה גם קצת חול.

הוא כעס מאוד ואמר, אוי ואבוי אם עוד פעם תשתמש במים רגינים,

רק מים מזוקקים.

עברה תקופה

והייתה שרפה אדירה.

כל השדות והכרמים, ביערות, הכול, בתי החוזה, כולם עלו באש.

והוא השתגע, איך זה יכול להיות? למה לא כיבו? מה עשו?

איך לא ניצל שום דבר?

אז הוא פנה למנהל, שאל אותו, מה היה? תסביר לי.

הוא אומר לו, אתה בעצמך ציווית אותי להשתמש רק במים מזוקקים,

וככה עשיתי.

ביקשו לדלות מים בנהר, אמרתי להם, לא,

אתה לא, אתה מתנגד,

רק מים מזוקקים.

עד שהם באו ולקחו דליים וזה, נשרף הכול.

הפריץ תלש את הסערות,

שוייטה שבועינו,

כסיל, בור,

ומים מזוקקים משתמשים לשתייה.

מה לזה ולכיבוי שרפות?

אומר החופץ חיים,

ודאי שיותר טוב היה להשקות את כל עם ישראל בימי הדעת בתורה,

מפי אנשים יראי שמיים בתכלית,

שאין בהם שום פגם בעוון.

מים מזוקקים ממש.

אבל בדורות האלה יש שרפה בכל בית ישראל,

עבירות מימין ומשמאל, בכל הקהלים.

ולכן אין זמן למים זוקקים ולאנשים מיוחדים. כל אחד צריך לפתוח את פיו ולגדור את הפרצות.

ואם לא, נתפסים בעוון וסובלים ביחד את הגזרות.

האם המצווה הזאת היא קלה?

לא.

הכתב סופר כותב

מצוות תוכחה קשה מאוד לקיים אותה כתיקונה,

כי צריך לשקול במאזני השכל מתי לדבר, מתי לשתוק.

כי גם כתוב מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. מתי?

וגם לא כל תוכחה מתקבלת.

ולפעמים תוכחה שלא תתקבל, עדיף לא לומר.

והגמרא בערכין מצטטת

את דבריו של רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע לקבל תוכחה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח.

אז אם זה היה בדורות קודמים, תנאים קדושים,

והייתה התמרמרות על הדורות אז,

ולא ידעו מי יקבל תוכחה, מי יודע להוכיח.

מה נגיד אנחנו בדורות האלה?

אולי התוכחת לא תועיל?

אולי יש בה נזק עצום?

וניתן להמליץ את הפסוק, כי ישרים דרכי ה'

צדיקים ילכו בם

ופושעים ייכשלו בם.

מה זה פושעים ייכשלו בם? באותם דברי תורה פושעים ייכשלו, למה?

כשאדם שומע תוכחה

בצורה בוטה,

מפורשת,

ועוד אם זה ברבים,

הוא חש מצוקה, הוא לא מוכן לקבל, והפוך,

הוא נלחם לתאר את השרץ, מה שהוא עושה, בכאן טעמים.

אדם ששומע שהוא פושע,

הוא ממש

ייכשל בדברי תורה, להצדיק בהם

את עוותתו.

הער ונחל שוב ממשיל משל

על חובת הזהירות בתוכחה.

אדם הולך עייף, יגע על כתפיו, יש משא כבד, בדרך הוא נכנס לתוך ביצה ומתחיל לשקוע.

הוא צועק, הצילו.

היה בסביבה אדם, שמע, אמר לו,

תמסור לי את השק שיש לך על הגב, זה יקל עליך בשביל שתוכל לצאת.

תוך כדי שהוא לוקח ממנו את השק, דחף אותו, והוא שקע בביצה וצועק,

הרגת אותי, הרגת אותי,

ושקע ומת.

אדם יכול ללכת עם מסע גדול של עוונות,

ואתה רוצה לבוא להציל אותו, לקחת ממנו את השק של העוונות,

ולהשאיר אותו נקי מהם.

אבל לפעמים אתה יכול, תוך כדי שאתה לוקח ממנו את העוונות, להוכיח אותו בצורה פוגענית,

שהבן אדם הזה לא ירצה יותר לשמוע שום דבר,

כמו שהיה עם ילדים קטנים בתלמודי תורה בארץ ישראל, בעליות הראשונות,

שממש הכו אותם בשעה שהיו לומדים,

מכים אותם עם סרגלים על האצבעות,

עושים להם ככה ונותנים להם מכות, סוגרים עליהם מגירות.

דברים איומים. הם עזבו את הדת, לא רוצים לשמוע ממנה לעולם.

כל מיני צורות חינוך

משונות שלא יאומן כי יסופר.

אתה רוצה להוכיח, לעזור,

לחנך כמו שאומרים,

ואתה משיג תוצאה הפוכה,

שאתה ממש מטביע את האדם לעולם ולעולמי עולמי.

אז לכן לפעמים מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.

אומנם, מתי אומרים את הכלל? בדברים שהם ספק לא ברורים, לא ידועים.

אז אנשים, אם ישמעו את זה, יגידו ככה, אנחנו נוהגים מעולם, אבא שלי, אמא שלי, סבתא שלי, כולם, כולם, כולם ככה,

הוא לא יקבל.

בדברים המפורשים בתורה אין דבר כזה.

אין מוטב שיהיו שוגגים.

בדברים דרבנני ידועים ומפורסמים, אין בזה.

רק דברים שיש בהם איזה ספק, תוספת

של בין הערביים וכולי, דברים כאלה,

שלא כולם יודעים ולא נזהרים,

אז מוטב שיהיו שוגגים.

כי אם לא, הם ימשיכו ויעשו במזיד עם ידיעה,

ומצבם יהיה יותר חמוד.

הגמרא במסכת יבמות ס׳ה אומרת,

אמר רבי אלעם משום רבי אלעזר ברבי שמעון.

כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, מצווה

על אדם לא לומר דבר שאינו נשמע.

ורש״י אומר,

הוכח תוכיח להוכיח למי שמקבל הימנו.

הרעיון

תוכחת שאינה נשמעת לא רק שאינה מועילה, אלא אף מזיקה.

אדם ששומע תוכחה ולא מסוגל לקבל,

מוטב היה לו לא לשמוע.

כי אז הוא יעמיק בטעותו, יתבצר בהנהגות שליליות, להצדיק עצמו כאילו הוא כשר.

אז לסייע לאדם להימלט מחטא,

לפעמים ממש מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע.

אבל בכללים שאמרנו,

לא בדברים שחייבים להגיד, גם אם הוא לא ישמע.

גם אם נדע שהוא לא ישמע,

חובה עלינו להשמיע את כל מצוות דאורייתא ואת כל מצוות רבנן המפורסמות.

חובה.

כמובן, לא להגיד לו את זה בצורה פוגענית, תכף נראה איך עושים את זה שהדברים יתקבלו.

ועכשיו, תשמעו דבר מדהים.

תראו איזה חוכמה.

זה לא יאומן כי יסופר. אני לא יודע אם מישהו מסוגל לעשות כזה דבר,

אבל תשמעו.

האדמו״ר רבי ישראל מוויז'ניץ

טייל כמנהגו מדי ערב

עם השמש הנאמן, לא כתוב איזה אדמו״ר,

בדיוק.

והפעם הוא חרג ממנהגו והעריך את הטיול

עד לביתו של אחד מהגבירים של העיר שהיה מנהל הבנק המקומי.

אותו מנהל

היה כבר משכיל, נתפס להשכלה,

ולא היה מעדת החסידים של הרבי הקדוש.

וגם ידוע ומפורסם כקמצן גדול,

לא מעניק פרוטה שחוקה אפילו לצדקה.

הרבי הקיש בדלת,

נפתחת

ומתקבל בכבוד,

מתיישב בחדר אורחים,

ובעל הבית המנהל

יוצא לחדר שנמצא הרבי.

לא כל יום זוכים לרב של החסידים בבית,

מתיישב מולו וממתין לשמוע את מוצא פיו.

למה הוא בא לבקר אותו?

הרבי יושב מולו, מחייך

ולא פוצה פה.

חולפות דקות.

קם הרבי

ונפרד מהגביר המנהל, בלי לומר מילה.

הגביר היה מאוד מנומס,

מלווה את הרבי עד הבית,

אבל הסקרנות

מתעצמת

ושואל על מה ולמה הגיע הרבי אל ביתי.

כשהגיעו כבר לבית של הרבי כבר לא יכול להתאפק הגביר,

ושואל שוב, במה זכיתי לביקור של הרבי.

הרבי משיב לו בחיוך, אה,

באתי לבקר אותך לקיים מצווה מופלאה.

ברוך השם, ברוך הוא, ברוך שמו, שזיכני לקיים אותה בהידור רב.

הגביר

תמה,

לא ראיתי את הרבי עושה מאומה בביתי, על איזה מצווה כבודו מדבר.

אמר לו הרבי, חכמים אמרו,

כשם שמצווה על אדם לומר דבר נשמע,

כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.

אז באתי לבית שלך כדי שלא לומר

דבר שאינו נשמע. וברוך השם, קיימתי את זה בדיוק כמו מאמר חכמים, זיכרונם לברכה.

עכשיו הסקרנות של הגביר כבר בערה.

מה הדבר שהרבי בטוח שאני לא אשמע?

הרבי מחייך.

אני לא יכול לגלות לך בשום פנים ואופן.

אם אני אגלה לך, אני אאבד את המצווה החביבה הזו.

כי אני אומר לך דבר שלא נשמע,

והמצווה לא לומר

דבר שאינו נשמע.

אז אני לא יכול לגלות לך.

שואל הגביר, אבל רבי,

רבי, מניין לך שאני לא אשמע?

אדרבא, תבחן אותי, תנשא אותי, אולי אני אפתיע?

הרבי סירב שוב בנועם,

אבל הגביר לא נותן לו מנוע?

מתעקש, מתעקש.

נו, בסוף הרבי אמר לו, אני מוכן.

ותראה שאני צודק,

שאתה לא תשמע.

תשמע. אמר לו, בעירנו חיה אלמנה פלונית.

היא חייבת לבנק שלך סכום כסף לא מבוטל.

הבית שלה משועבד לבנק.

בימים הקרובים אתם עתידים להשליך אותה מן הבית

ולהציע את ביתה למכירה פומבית

כדי לכסות את החוב.

הייתי רוצה מאוד לבקש מכבודך שתמחל לאלמנה על חובה,

אבל נמנעתי.

בגלל המצווה שהצטוויתי מחכמים,

אל תאמר דבר שאינו נשמע.

אבל רדה!

קפץ הגביר.

הבקשה בלתי אפשרית,

אני לא הבעלים של הבנק,

אני רק מנהל.

איך אני יכול למחול על חופש הוא לא שלי?

הוא אשר אמרתי

שלא תואיל לפעול בנדון מאומה.

הרי אין לך דבר שאינו נשמע.

הרי בנכנס סגר את הדלת

והגביר

הלך הביתה והמשפט האחרון

לא עוזב אותו.

הוא אשר דיברתי

כי לא תואיל לפעול בנדון מאומה.

לא יכול היה למצוא מרגוע לנפשו.

הוציא את הסכום מכיסו ושילם את החוב של האלמנה לבנק.

חוכמה, אמרתי לכם, זה לא כל אחד יודע לעשות חוכמות כאלה.

אפשר להוכיח בן אדם, תראו באיזה

צורה דיפלומטית,

איך להביא בן אדם להכרה שחכמים,

זיכרונם לברכה, כבר הכירו אותו ודיברו עליו מראש.

כבר לפני אלפי שנים אמרו שהוא לא ישמע.

עד שהרבב בעל קיים את המצווה הזאת אצלו.

והפך אותו, הפך אותו לגמרי.

עלינו לדעת שתוכחה גדולה

ממידותיו של השומע עלולה לגרום מכשול ונזק

במקום ברכה ותועלת.

אם התוכחה שתגיד לאדם היא יותר גדולה

ממה שהוא מסוגל לשמוע אתה תגרום לו נזק.

צריך תמיד לשקול במאזני השכל

כמה הוא יהיה מסוגל לקבל.

לא להכביד עליו יותר מדי.

יש לך את הסרטון של הילד עם הקוקו,

הבן של שושן?

תנסה.

הגיע לבית הכנסת אצלנו ילד חמוד לפני בר מצווה.

יש לו כיפה שחורה גדולה על הראש

ומבצבץ מאחורי הכיפה קוקו

עם גומייה.

אסף את הציער ועם קוקו.

ואני שואל אותו אם הוא יהיה מוכן להוריד את הקוקו. לא, לא, לא, לא.

יש לי שאלה בשביל מה אתה מגדל. לא יודע, אני...

אז מה הבעיה? בוא אני אוריד לך, ואחר כך זה גודל.

לא, לא, לא, לא, לא.

תחסוך בשמפו. לא, לא, לא, לא, לא, לא.

כל מה שאני אומר לו, לא, לא, לא, לא, לא.

טוב, הנחתי לו.

אחרי כמה זמן אני שוב פעם שואל אותו.

הוא אומר לי, לא, לא.

חמוד, מתוק, לא.

לא.

טוב, קראתי לו, בוא רגע.

אם אתה

תוריד את זה,

אני נותן לך פה, היה לי איזה כמה עשרות של סוכריות טעימות. אמרתי לו, אני נותן לך את כל זה.

אמר לי, לא, לא מתפתה.

אמרתי לו, אתה יודע מה? קח את זה מתנה גם אם אתה לא מוריד. נתתי לו.

השקעה לטווח ארוך.

לקח.

לקח.

אחרי עוד יום אני אומר לו, נו,

אולי זה... בוא, בוא רגע, בוא.

הוא בא אליין.

אני אתן לך 200 שקלים

אם אתה מוריד.

לא, לא, לא.

400.

לא, לא, לא.

אמרתי לו, טוב,

אין בעיה. הכול בנעימות, בלי שום לחץ.

בוקר אחד

מגיע מישהו לעשות חלקה לבן שלו.

ואני לוקח את המספריים, מוריד טלטל,

נותן להוא, נותן לו ברכה, ואני רואה ממול את הילד הנחמד הזה עם הקוקו.

אני עושה לו נונו,

פתאום הוא צועד אליי.

בא אליי, מסכים.

מסיר את הכיפה, אני מוריד לו את הזה, נותן לו 400 שקלים.

והוא היה הולך כמו חילוני, רק עם כיפה.

שעות ספורות אחרי זה, אם אתם רואים איך הוא נראה, אתם לא מאמינים.

בבקשה.

יש לך?

עוד לא?

טוב, אני ממשיך בינתיים.

אז זאת אומרת, צריך לשקול

איך מעבירים את התוכחה.

אנחנו לומדים את זה מהקדוש ברוך הוא.

הראשון שהוכיח את אדם הראשון זה הקדוש ברוך הוא.

כתוב וישמעו את כל האלוהים מתהלך בגן לרוח היום,

ויתחבא האדם ואשתו מפני אלוהים.

תקשיבו טוב, הרמב״ן אומר

לרוח היום,

לא רוח גדולה וחזק במחזה כבשאר נבואות.

שלא יפחדו בי בעלו.

הפסוק אומר,

איך הקדוש ברוך הוא

מדבר אליהם, מתגלה אליהם.

אומר, מתהלך בגן לרוח היום. איזה רוח אומר הרמב״ן?

לא רוח גדולה וחזק במחזה כמו בשאר נבואות.

למה?

שלא יפחדו וייבהלו.

רואים שהקדוש ברוך הוא עומד את הכוחות

של השומעים,

האם יהיו מסוגלים לקבל את התוכחה?

ולכן הוא פונה אליהם,

במצב כזה שיהיה נוח להם לקבל.

כותב הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר במכתב מאליהו.

רואים מזה שהקדוש ברוך הוא ממתן את התוכחת

שלא יפחד ייבהל אדם,

כי זה עלול להרחיק אותו יותר מן האמת.

תוכחה גדולה יותר מכוח המקבל תוליד את ההפך.

חוזק בלב של החוטא.

ולא רק זה,

אלא הקדוש ברוך הוא נכנס עמו בדברים תחילה שלא ייבהל.

וכך אומר רשי כשהשם אומר לאדם הראשון אייכה.

למה? אומר רשי להיכנס עמו בדברים שלא יהיה נבהל להשיב

אם יענישהו פתעו.

אז קודם כל הוא שואל כאילו, כאילו הקדוש ברוך הוא לא יודע איפה הוא. אייכה.

אז זה

כמו שאדם ככה לומדים, מפה לומדים.

כשאדם נכנס לבית לא ייכנס בפתע פתאום,

אלא יכחכח בגרונו.

אהם אהם.

לפני שאתה נכנס.

שידעו שיש פה מישהו עומד לכנס.

אז רואים שהקדוש ברוך הוא עומד אם יכולים לקבל תוכחת.

ולפני שהוא מוכיח אותם,

אז הוא רואה אם הם מסוגלים לשמוע.

ולא רק זה,

אם אדם יוכיח את חברו לא כה ראוי,

הוא עלול לעבור עבירה שנקראת

לא תונו איש את עמיתו.

אסור לצער יהודי.

אסור לצער יהודי.

ואם אתה אומר לתוכחת שהיא לא תתקבל או בצורה לא ראויה, אתה מצער אותו ואתה עובר על איסור.

הגאון הצדיק רבי אליהו דושניצר,

משגיח דלומז'ה,

כל פעם שהוכיח אחד מהתלמידים על מעשה לא הגון,

היה מבקש מחילה נרגשת.

שאלו אותו למה.

אמר, אני מביא בחשבון

שאם התוכחה לא תתקבל

באופן שכזה, לא רק שלא הועלתי,

אלא ציערתי בחור יהודי חינם,

לכן אני מבקש מחילה.

שמעתם דבר כזה? איזה זהירות.

לפעמים יכול לגלוש יותר ממה שצריך,

ועוברים על לא תונו.

וסכנה נוספת,

אדם יכול להבאיש

את ריח הנשמה של החוטא ולעורר עליו קטרוג,

אם הוא ישוחח איתו על העבירות שלו, ללא תועלת.

וככה אומר רבי נחמן,

זכר צדיק ברכה.

אדם מבאיש ריח נשמות ששומעים תוכחתו ולא מקבלים.

ולכן צריך לשקול היטב לפני שמדברים.

בואו נראה את הקטע.

פרנג'רי, עובדה שברוך היא עובדה. זה האבא ברקע.

האבא לא האמין שהוא יוריד בסוף.

עכשיו הוא מקבל את ה-400 שקלים.

תודה רבה, כבוד הרב.

כן, איפה התמונה הבאה?

תגדיל,

יש אפשרות.

זהו, לבש חליפה ומגבעת והחליט עכשיו דרך חדשה.

אתם רואים מה הפריע?

הקוקו,

ירד הקוקו,

עכשיו הדרך סלולה.

תודה.

תדליקו את האור.

עכשיו נראה מספר עצות נפלאות

איך להוכיח.

העצה הראשונה,

להוכיח מתוך אהבה

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הגמרא בסוכה ל״ב מוכיחה שענף עץ אבות

המוזכר בארבעת המינים

זה לא יכול להיות כפות עלי הרדוף,

שזה עץ קוצני.

עליו קוצניים ופוצעים את ידי האוחזים בו הוא גם רעיל.

למה לא יכול להיות שזה ההרדוף שיש בו את כל התנאים בדיוק כמו שיש בהדס?

כי התורה אמרה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

הדס

הוא ללא קוצים

וגם יש לו ריח טוב ונעים.

לכן מוכרח

שזה הצמח.

ככה גם התוכחות שלנו צריכות להיות בנועם ובמתיקות

מאהבה וחיבה ללא התנצחות.

ככה יתקבלו.

אבל אם זה בזעף, בהקפדה,

מחוסר אהבה וחיבה,

היא לא תיכנס באוזני השומע כלל.

ושלמה המלך החכם מכל אדם אמר,

ולשון רכה תשבור גרם.

כוח של לשון רכה ונעימה לשבור ולנתץ אפילו עצם קשה במיוחד.

אחד מגדולי האומה שנהג לקרב

בריות לתורה ולמצווה היה אהרן הכהן,

אוהב ישראל.

הלל אומר, הביא מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום,

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

איך הוא היה עושה זאת?

כשידע שיש מישהו שמעשיו רעים

ויש בידו עבירות,

לא היה ניגש ומוכיח אותו על פניו.

אדרבה, היה מקרב אותו,

מראה לו פנים שוחקות,

מתחבר אליו,

נוהג בו כבוד ואהבה,

והבן אדם, הלב שלו נשרף, אוי לי, אוי לי,

אם אהרן היה יודע באמת מי אני ומה מעשיי,

לא היה מביט בפניי.

מתוך זה

הייתה מטלטלת נפשו

והיה מחליט, אם אהרן נוהג בי כאילו אני צדיק,

אשתדל להיות צדיק.

ואומרים חכמים,

בעלי עבירה שזכו לקרבתו של אהרן הכהן נאלצו

בעל כורחם

לעלות ולהתעלות

והפכו להיות תלמידיו המובהקים,

בלי להוציא הגה,

בלי מילת גנות

על העבירות שבידם.

הרמב״ם,

בפירוש המשניות, אומר,

אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש,

או כשהיו מספרים לו על אדם שתוכו רע

ובידו עבירה,

היה מקדים לו שלום,

מתחבר עימו, מרבה לספר עימו,

והוא מתבייש ואומר, אוי לי,

אילו ידע אהרן צפוני במה שאני עושה,

לא היה מתיר להסתכל בי,

כל שכן נדבר עימי.

ואני אצלו בדמות איש המעלה,

הריני מצדיק את מחשבתו.

וחוזר בתשובה,

והופך להיות מתלמידיו,

ונהנה ממנו בעצה ותושיה.

אז אהבה מועילה לתוכחה.

השלאט הקדוש אומר,

אל תוכח לץ פן ישנאיך,

אוכח לחכם ויהבק.

אם תאמר לאדם שאתה לץ, פת, אכסיל, בער,

לא תשיג מאומה, הוא ישנא אותך,

ולא ישים לב למה שאתה אומר.

אל תוכח אותו, לץ, לץ!

הוא ישנאיך.

אבל תוכיח לחכם. תגיד לו, אתה כזה חכם.

לא מתאים לך.

אני מתפלא.

בטח שגגה אצלך.

וכשאתה מחשיב אותו אדם הגון, אדם חכם,

ודאי שהוא רוצה לעזוב את המעשים המקולקלים.

לכן אומר שלמה המלך, הוכח לחכם. דבר איתו כחכם,

והוא יאהב אותך.

כך היה עושה אהרון.

הוא רואה בעלי עבירה, מחשיב אותם כאילו הם צדיקים מופלגים, תמימים וישרים,

ומעלה אותם במסילה עולה בית אל.

ירמיה הנביא, תשמעו, ירמיה שהיה מוכיח את ישראל כל מגילתך,

דברים קשים ואיומים, שאמר להם מראש, מה עתיד להיות?

תוכיחות הכי קשות,

כי הדור שלו נכשלו בפשעים חמורים.

אבל איך הוא פותח?

ירמיה ב',

פסוקים ב' וג'.

כה אמר אדוניי

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותייך,

לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

קודש ישראל לשם ראשית תבואתו.

כל אוכל עליו יאשמו,

רעה תבוא עליהם נאום השם.

רק אז,

אחרי שהוא אמר את השבחים של עם ישראל בעיני השם,

על המסירות נפש של אבותיהם במדבר ועל קדושתם,

רק אז הוא אומר, שמעו דבר השם בית יעקב

בכל משפחות בית ישראל.

כה אמר אדוניי,

ממצאו אבותיכם בעוול

כי רחקו מעליי,

וילכו אחרי ההבל ויהבלו.

גם בדור קשה כזה,

שהחריבו את הבית,

שעברו דברים איומים ונוראים,

גם דור כזה,

כדי למצוא מסילות אל ליבם,

מי שהתקבל באוזניהם פתח בשבחיהם.

זה לא עזר.

אבל כך צריך לפתוח, כך צריך לדבר.

אולי יש סיכוי.

ותשמעו עוד הנהגה מדהימה.

הגמרא בבא בתרא ל״ב מספרת

יצא קול על רבא בר שרשום

שהוא אוכל נכסיהם של יתומים.

קרא לו אבייב ואמר לו

אמור לי איזי.

גוף המעשה, כיצד היה?

מה זה איזי?

מה זה אוכל נכסיהם של יתומים? כאילו משתמש בקרקע של היתומים.

אז פונה אליו אבייב ואומר לו איזי. מה הפירוש איזי? חביבי, ידידי.

לא מוצאים את זה בהרבה מקומות בש״ס?

בעוד שני מקומות.

למה הוא מכנה אותו ככה?

אבייב ניגש להוכיח אותו,

את רבא בר שרשום,

והוא הולך לפרוס לפניו את המעשים הנהגות.

הוא יודע שהתוכחה לא תתקבל על הלב אם תיאמר באופן קשה וגלוי.

רק אם היא תהיה מאהבה, אחווה, שלום ורעות. לכן הקדים ואמר לו איזי, חביבי,

שהדברים יישמעו.

וכך מסופר בכתובות כד.

רבא ברשלה כינה את רבי חייא גם כן בשם איזי,

כשביקש ממנו לספר גוף מעשה בהנהגתו עם חמותו בעניין הכתובה לאחר שנתאלמנה.

גם שם הייתה תביעה על רבי חייא שלא נהג כשורה,

ולכן הקדים לו גם כן את הלשון של חיבה איזי.

בעוד מסכת, בכתובות סט,

מר עוקווה

כינה את רבי נחמן בכינוי החיבה איזי,

אחרי שרב ענן התרעם על רבי נחמן שהוא קורא על שטרותיהם של הבריות.

אז רואים

שיש להקדים לשונות חיבה בלשון רכה תשבור גרם,

וכך מוצאים מסילות ללב.

עוד הנהגה מופלאה של החפץ חיים בין

מיליוני.

מיליוני.

למה אני אומר מיליוני?

כי ממנו למדנו ולומדים ועושים כמותו.

זה נחשב, כל זה מעשים שלו.

באחת המסעות

באירופה למכירת ספריו

התיישב באחד מהפונדקים שפזורים,

לסעוד ליבו בארוחה קלה.

הבחין בחייל אלמוני על פי מראהו ב...

גוי,

זולל.

הוא נראה יהודי אבל מתנהג כמו גוי,

זולל, סובל,

כמו אחד הריקים, בלי ברכה, לא תחילה ולא סוף,

שום שמץ של יהדות.

כאב לו.

חייל רחוק מיהדות.

אז הוא רצה לקום לשוחח איתו.

בעל הפונדק אמר לו, רבה, רבה,

חבל שתשחית מילים.

החייל הזה הוא קנטוניסט.

נחטף בילדותו לצבא של הצאר ניקולאי.

התגאל בנבלות וטרפות.

עד עכשיו לא הריח יהדות.

דברי התוכחה לא יועילו.

מה זה קנטוניסט?

הייתה תקופה של קנטוניסטים, היו חוטפים ילדים יהודים,

גם אחרים,

ולוקחים אותם לצבא 25 שנה רצוף.

רובם לא נשארו בחיים,

והמיעוט שיצאו משם לא נשארו יהודים.

הוא היה אחד מהם.

החפץ חיים שמע מה אומר לו הפונדקאי.

לא נרתע. קם לחייל היהודי,

חיוך רחב על הפנים,

תוקע לו את היד בידידות,

והחייל מתבונן בזקן הזה שנוהג בו,

כאילו מכיר אותו משכבר הימים.

ואז החופץ חיים אומר לו כך.

שמעתי,

שמעתי עליך שנחטפת לצבא של הצאר כשהיית ילד רך בשנים.

שמעתי שהרחיקו אותך עד סיביר,

וגדלת בין גויים ערלי לב ובשר.

אוי,

אוי, מה ששמעתי.

מסירות נפש

לשמור על הגחלת היהודית במשך יותר משלושים שנה.

אוי,

הלוואי והיו לי הזכויות העצומות האלה. איזה זכות, איזה זכות יש לך.

התחיל החייל לדמוע,

והחפץ חיים מחבק אותו בחום.

מסירות נפש מופלאה, הלוואי, עליי ועל כל בית ישראל.

ואז אמר לו,

אדם שזכה למסירות נפש כזו קדושה,

אם היית מקבל על עצמך לחיות שארית ימיך כיהודי כשר,

איזה מעלה גבוהה,

איזה מעלה גבוהה תזכה פי כמה וכמה.

אכן כן רבה, אכן כן רבה.

אבל מה אני אעשה? אני לא יודע כלום, אני לא יודע כלום.

אמר לו החופץ חיים, בוא עימי עכשיו.

אני אלמד אותך את הכול.

אני אסייע בידך ככל שאוכל.

מאותו יום.

החייל לא עזב את החופץ חיים.

עד שנעשה בעל תשובה אמיתי וצדיק גמור.

נו,

תלמדו מה עושים כשרואים איזה אחת כזה.

קודם כל, להתרגל לחייך,

תתאמנו מול המראה.

צריך להיות

חיוך שובה לב.

לא כזה קמצני.

משהו

ולגשת בחום, והבן אדם מופתע. מאיפה אתה מכיר אותי? מאיפה אתה...

ההמשך בטח אתם תסתדרו.

אבל שתהיו מוכנים גם להדריך אותו אחרי זה.

לא רק לספר לו סיפורים ולשלוח אותו.

כן.

אז זה גדולי ישראל שיודעים מה זה נשמה יהודית ומה השם רוצה ומה זה לא תעמוד על דם רעיך.

זה לא יאומן כי יסופר.

עוד דבר.

ראינו שמשה רבנו לפני מותו, פתחנו עם זה,

הוכיח אותם רק בסוף וברמז.

אבל אחר כך הוא כבר הוכיח אותם ממש על העגל ועל המרגלים.

בלי רמז.

איך זה?

אמרנו, צריך לדבר יפה.

אם אתה מתחיל יפה

וברמז

והבן אדם מבין שאתה מכבד אותו ולא מחפש לפגוע בו,

אחרי זה גם אם תגיד לו דברים נכוחים ממש,

הוא כבר יקבל,

כי מצאת מקום בלב שלו.

המטרה היא לא לגרום אנטיגוניזם בהתחלה.

זהו.

אם מצליחים עם זה,

זה דבר נפלא.

הגמרא בקידוש שלמ״ב אומרת

הרי שאביו עובר עבירה. מה עושים עם אבא?

אבא עובר עבירות.

מה עושים?

לא יאמר לו, אבא, עברת על דברי תורה,

אלא

אומר לו, המקרא כמו שהוא כתוב.

אומר לו את המקרא, אומר לו את הפסוק,

וממנו הוא יבין, ככה אומר השיבור, הוא עצמו יבין שטעה. אל תגיד לא מפורש, תגיד את הפסוק

והוא יבין.

משה רבנו מוכיח את עם ישראל שהם תלמידיו בצאן מרעיתו.

לא פונה אליהם

ישר אלא ברמז.

אבל אחרי זה אמרנו, כן הוכיח אותם.

כי נפתח להם כבר הלב.

כשפונים בדרך כבוד,

הלב פתוח לקבל.

החידה הקדוש,

בספרו דברים אחדים,

אומר על הפסוק שאמרנו קודם, אל תוכח לצפה נשנאיך, הוכח לחכם מיהבבך.

על פי דברי הריבש,

בשו״ת הריבש, סימן תו, למד, א',

שואל מה ההבדל בין הוכחה לתוכחה.

מי שיודע את ההבדל אני נותן לו 100 דולר.

מה ההבדל בין הוכחה לתוכחה?

הוכחה זה להראות דוגמה ותוכחה,

להוכיח אותו מה שהוא עשה.

הוכחה יספרו. הוכחה יספרו.

טו פרו.

להוכיח.

ותוכחה, ותוכחה.

תוכחה זה מוסר.

תוכחה זה מוסר.

תוכחה.

פרשת התוכחה.

טוב, אנחנו נקרא ונראה אם את צדקת או את צדקת או לא.

בעברית זה עסקה. בעברית. היא יודעת עברית.

יופרו. מי.

כן.

בעברית זה ספק. עכשיו בואו נראה.

הריבש אומר,

הוכחה

אינה אלא הכרעה ובירור במצב של ספק

כלשהו.

אם יש ספק,

אז הוכחה

איזה פרו.

זה להכרעה.

הרב מוכיח כל הזמן לאנשים שלי יש אלוהים או שיש ה'. הוכחה זה הכרעה ובירור במצב שיש בו ספק.

תוכחה.

מה את אמרת שזה?

פרשת התוכחות. מוסר. מוסר.

תוכחה

זה חשיפה בגילוי של דבר ברור לגמרי.

תוכחה זה דברים ברורים וגלויים.

לכן אני יכול להגיד לך אותם כהווייתם.

מתי משתמשים בהוכחה?

כשמתווכחים עם מישהו ויש ספק מי צודק,

אז מביאים פרו.

הוכחה.

תוכחה זה דבר שאין עליו עוררין.

לכן כתוב

אל תוכח

לץ

פן ישנאכה

הוכח לחכם

מי יהבכה.

מה פירוש?

הכתוב מלמד אותנו איך צריכה להיאמר תוכחה.

אל תוכח!

מחריץ הפסוק.

אל תוכיח את החבר באופן ברור ונמרץ כמו שתוכחה צריכה להיות.

כי זה דבר גלוי וברור.

אסור לחלל שבת.

זה דבר ברור.

אבל אל תגיד לו את זה בדרך כזאת כי הוא לץ.

אל תגיד לו בפה מלא.

הוא לא ישמע לך. הוא ישנא אותך.

אל תוכח לץ.

פן יסנאך, אלא הוכח

אמור את הדברים בדרך של הוכחה, כאילו יש ספק

ומתוך דבריך

אתה תביא הוכחה

לדברים כאילו זה לא היה ברור וצריך הוכחה ואתה מוכיח לו את זה

ככה יישמעו הדברים

הוכח לחכם

ויהבקה

ואם תאמר

הרי בפסוק כתוב בתורה הוכיח

תוכיח את עמיתיך

משמע שגם תוכיח תוכיחה

הנאמרת בבירור גם היא כמו הוכיח

הוכיח תוכיח את עמיתיך היא מקובלת

לא ראינו שהפסוק בתורה חילק בין הוכחה לתוכיחה

התשובה היא כך

הפסוק מדבר על אנשים צדיקים וגדולים שהם אוהבים תוכיחה

הם אדרבה מבקשים

תלמד אותי מוסר

כמו הגויים

שביקש מהמגיד מדובנה שייתן לו תוכחת

הם מוכנים לשמוע דברים אמיתיים קשים כגידים

העיקר להתיישר במסילה

אבל כלפי העם

רק הוכיח

מלשון הוכחה

לא תוכיחה

להראות שכאילו יש ספק

מיישר את זה ולסדר את זה ואז זה מתקבל

חוכמה גדולה

מה?

נכון, היא צודקת

לא צריך במישרין לדבר אליו זה מתי שיש עוד אנשים

אם את איתו לבד את לא יכולה

כתוב לצדקה ופאתי יערים

זה שמקבל את המכה כמו שאומרים השני כבר לומד לקח

אבל גם כתוב תחת גערה במבין

מעכות כסיל מאה אם יש כסיל גם מאה פעמים יכו אותו ממש לא יעזור

אבל מי שמבין גם

אם גוערים בו בקצת הוא כבר ניחת

אז זה תלוי

פעם שאלו אותי בהתחלה למה אתה לא מדבר לחרדים?

למה אתה מדבר רק לחילונים?

גם החרדים צריכים לשמוע כמה דברים

נו, מה אתם אומרים?

או-הו-הו, בשביל מה אני פה?

או-הו-הו אז מה, מה, מה,

כן?

מה אומר דוד המלך?

על עמידה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו

אני מלמד את החילונים, על עמידה פושעים דרכיך

ואז החטאים

ממילא אם כבר ישובו, הוא אומר בואו, הוא צודק, הוא צודק

אבל אז הוא מבין שזה מדבר גם עליו

אז יותר קל לו, אבל אם הייתי בא לחרדי ואומר לו ישר, תשמע אתה עושה לא בסדר,

לא ראוי, לא זהו, מי אתה שתגיד לי? מי אתה שתגיד לי?

הרי כל חרדי הוא מורם מעם

אין מי שיגיד לו

אז זה בעיה

אז עדיף, כמו שאת אומרת, להגיד להו, וההוא ישמע וכן הלאה

תשמעו עוד דבר

בכל ערב היה רבי אריה לוין

זכר צדיק וברכה הצדיק הירושלמי

פוקד בית כנסת עול רחל בשכונת כנסת, מוסר שיעור

בשבת פרשת השבוע

היה שם אדם אחד גס

שהיה נוהג באשתו מנהג שפחות,

מרים את הקול, זועם,

באשתו עדינת נפש,

סובלת מאוד מאוד.

פעם עלתה לרבי אריה,

בסחה לפניו את הצרות,

בדמעות שליש,

שידבר עם בעלה.

הדבר נגע לליבו,

וידע שאם הוא ידבר אליו ישירות הוא לא יקבל,

מה עשה? החליט להגיד שיעור על שלום בית

כשהוא נמצא.

קישר את כל העניינים של הפרשה

ונאם בהתלהבות על כבוד שאישה ראויה לקבל מבעלה.

ואמר את דברי הרמב״ם, וילקוט אישות טוו יט,

ולכן ציוו חכמים

שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו,

ואוהבה כגופו,

ודיבר והרחיב והרחיב.

באותה שעה ישב בבית הכנסת הגאהן, הגאהן,

רבי איסר זלמן מלצר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

בעל אבן האזל,

וניגש אליו אחרי מיירי,

עם נהרה שפוכה על פניו,

תקע ידו בידו,

יישר כוחך, רבי אריה,

אשכח, אשכח.

דע לך,

דבריך פקחו ממש את עיניי וליבי,

כי אני שקוע למעלה למעלה בלימוד,

והחובות שלי בדבר כבוד אשתי כמעט נשכחו ממני.

רבי אריה אמור,

רבי איסר זלמן מלצר, הגאהן הצדיק,

כל ירושלים מדברת על הכובד המופלוג שהוא חולק לרעייתו ביילה, הינדה.

דווקא הוא רואה את עצמו בביקורת

ומודה לו על דברי המוסר?

אכן,

מי שאוהב מוסר,

שומע מוסר.

מי שמחפש שהתוכחה תעמיד אותו על האמת מאזין לה בכל עת,

גם כשהיא לא מכוונת כלפיו,

ולומד לתקן את דרכיו ולשפר את מעשיו.

לא כתוב פה מה היה עם האיש הגס.

כנראה שזה נשאר אותו דבר.

בצעירותו היה רבי יצחק מאיר מגור, בעל חידושי הרים,

תלמידו של המגיד מקוזניץ',

תקשיבו זה סיפור מזעזע,

מזעזע,

אם הוא לא כתוב אי אפשר לספר דבר כזה,

בצעירותו

רבי יצחק מאיר מגור, בעל חידושי הרים,

היה תלמיד המגיד מקוזניץ',

בשלב מסוים

הוא עזב והלך לפשיסחא לריבונים.

אחרי זה התחילה תקופה לא פשוטה עליו,

סבל רבות בחייו

ועשרה מילדיו מתו על פניו.

אדם קדוש וצדיק כזה, עשרה מילדים,

ייסורים קשים מנשוא.

והוא ידע על מה זה בא לו.

הוא ידע על מה זה בא לו.

רבי יצחק מאיר ידע היטב שייסורים התרגשו עליו, שעזב את קוזניץ',

והקפידו עליו על כבודו של המגיד מקוזניץ', שהוא עזב אותו.

אבל הוא העיד על עצמו.

מעולם לא הצטערתי על הצעד הזה, למרות האסונות.

למה?

לא תאמינו.

למה?

למה? אדם לא מצטער שנפטרו לו עשרה? זאת אומרת,

אם אפשר היה להחזיר את הגלגל.

מה, לא היית מוכן להחזיר את הגלגל?

הוא אומר, לא הצטערתי.

מה פירוש?

הייתי עושה את זה עוד פעם.

הוא נהנה לשמוע ממנו מוסר.

הוא נהנה לשמוע ממנו מוסר. ממי? מרבי בונים.

כן. מרבי בונים.

בקוזניץ'

היו נותנים לי מחמאות.

בפשיסחה נקרו לי את הגידים.

אני לא זקוק לרבה שייתן לי מחמאות,

אני זקוק למי שינקר לי את הגידים.

שמעתם פעם בחיים שלכם דבר כזה?

עשרה ילדים.

שווה.

שווה, הוא אומר.

מה זה?

זה לא אנושי, זה מלאך.

כשהיה אמרי אמס

מגור נער,

היה לו שיעור קבוע עם אספס אמס, אבא שלו.

כל בוקר.

פעם אחת הוא איחר לשיעור.

ואבא שלו אספס אמס, הוכיח אותו.

העמיד אותו על חשיבות עמידה בזמנים

בחומרה של ביטול הזמן.

לפתע הופיעה האימא,

שלה ימרי אמס,

וביקשה מאספס אמס

אל תוכיח ככה את הנער.

והיא מספרת לו

בליל אמש

הבן שלך שקד על תלמודו כל הלילה

ואחרי ותיקין

הוא פרש לשינה קצרה ולכן אחר קצת לשיעור הקבוע.

ואז האבא פונה לנער אז למה לא אמרת לי?

למה נתת לי להוכיח אותך בחינם?

אמר לו אמיר אמס

רציתי לזכות ולשמוע תוכיחה

וברוך השם זכיתי לכך.

מי אוהב תוכיחות?

זה אחד מהקניונים של הטוירל.

אוהב את התוכיחות. בלי זה אין קניין.

זה גם חכם.

איזה הוא חכם?

הלומד מכל אדם.

אז אם מישהו מוכיח אותך, ודאי שתלמד.

אם מישהו יגיד לך שיש לך פה כתם

או שיונה השאירה עליך ברכה,

אתה לא תודה לו?

תודה לו.

ולמה אם הוא אומר לך איזה מילה ברוחניות אתה מתנגד ומעקם את הפה? למה?

זה לא פותר לך שום בעיה בחיים.

אבל זה מה שהוא העיר לך? יכול להיות שיפתור לך?

במקום גיהינום, גן עדן.

עוד עצה נותנים לנו חכמים?

איך נוכל להאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות?

הגמרא אומרת, ואהבת את אדוני אלוהיך, שיהיה שם שמיים מתאהב על ידך,

שיהיה קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים.

זה לא מספיק.

לא מספיק.

קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים.

לא מספיק.

ויהיה משאו ומתנו בנחת עם הבריות.

מה הבריות אומרות עליו?

אשרי אביו שלימדו תורה,

אשרי ריבו שלימדו תורה.

אוי להם לבריות שלא למדו תורה.

פלוני שלימדו תורה?

ראו כמה נאים דרכיו,

כמה מתוקנים מעשיו.

ועליו אומר הקדוש ברוך הוא,

ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

פשיח, הקדוש ברוך הוא שמח,

מאושר, מתפאר בשמי השמיים מיהודי כזה שלא רק לומד ומקיים מצוות,

אלא גם משאו ומתנו עם הבריות נעשה כראוי בנחת.

אז רואים שלאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות זה לא תמיד דווקא על ידי תוכחת

או הוכחה

דוגמה אישית.

אם אתה דוגמה אישית

ורואים מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך

או שאנשים יתקרבו אליך או למעשיך או שיתרחקו.

כתוב בספרה

את מאמר הכתוב

ביואל

בהיה כל אשר יקרא בשם אדוני ימלט

וכי אפשר לאדם להיקרא בשמו של הקדוש ברוך הוא?

שואל המדרש

ומשיב

אלא נקרא מקום רחום

אף אתה יהיה רחום

בעשה מתנת חינם

נקרא מקום צדיק

אף אתה תהיה צדיק.

כל אחד מאיתנו

יש לו שליחות מופלאה לקרב רחוקים,

לאהוב את השם

כל אחד

רק יוצא מפתח ביתו,

כל העיניים משגיחות עליו בפרט אם הוא חרדי איך הוא מתנהג.

אם יראו שאנחנו הולכים בדרך הטוב הישר נוכל לקרב רחוקים.

ראו פלוני שלמד תורה כמה נעים מעשיו, ראו ראו ראו יחזרו מכך למוטב.

עכשיו שהיו הפגנות

של כל האנרכיסטים בישראל

והחליטו לבוא לבני ברק פעמיים להתסיס ולעשות כאוס.

מה עשו החכמים של בני ברק?

יצאו לקראתם

והגישו להם מאכלים ומטעמים ושמו מוזיקה של שבת.

ומה היה שם?

שום קטטה ושום מריבה ושום קללה.

והחילונים אמרו שהחרדים ניצחו את החילונים.

פעמיים.

לא עזר להם.

יש שם קטע, אני לא יודע אם יש לך אותו, אתה בטח יש לך,

של אותו יהודי ששמע את השיר.

באמצע ההפגנה הוא בא להפגין, כן, עם דגל על הראש ועל הצוואר.

והוא בא, מסכן ספרדי,

נגרר גם כן, חשב שמה שאומרים זה נכון,

ובא להפגין

עם כל הכוחות.

ופתאום הוא שמע שיר של שבת,

קבלת שבת.

איזה מראה מרטיט, לא יאומן. זה יהודי.

כשיש בפנים את הניצוץ,

לא בעיה להדליק אותו. רק ככה, קצת ככה.

קצת שירים, קצת אסלאבוס.

וחביבי, היהודים עפים.

עפים.

עפים באוויר.

יש לך את זה?

כבר יש.

תשמעו עוד מקרה שהיה בסמינר.

אחד המשתתפים,

אורח חייו היה מן הקצה אל הקצה.

והוא עמד שם בסימפוזיון וסיפר,

יש אנשים חוזרים בגלל אסונות,

יש חוזרים בגלל מצב כלכלי,

אני לא משתייך לאלה.

שום דבר לא טלטל את חיי.

אז מה אני עושה כאן?

לפני ימים ספורים הלכתי ברחוב.

לצידי צעד אדם חרדי וראיתי שהיהודי החרדי עובר ליד חלונות ראווה נוצצים

ולא מביט בהם בכלל.

הולך בשלווה.

כל המסביב לא נוגע אליו.

באותו רגע נשבר משהו בקרבי

והוא אומר את זה תוך דמעות.

ואמרתי לעצמי, אם אדם מסוגל להתעלם בלי מאמץ

מהרחוב הנוצץ,

זה אומר שיש לו כוח אדיר.

מאיפה הוא יונק את זה?

הפכתי והפכתי בדבר

והחלטתי שאני רוצה להתוודע לכוח ובאתי לסמינר.

וזה הפך אותו.

חזר בתשובה.

היה עוד מקרה, סיפרנו בעבר,

בעל בית חרושת לסוכריות

הגיע לסמינר וכמובן הביא איתו סוכריות והכול, ידע שיהיו שם ילדים.

וכל פעם אחרי ההרצאות היה מוציא את השקיות ונהנה לחלק לילדים, כולם רצים.

ילד אחד של אחד המרצים

גם כן רץ לקח סוכריה

והוא ראה שהוא לא פותח ולא אוכל.

רץ לי אימא שלו,

אימא,

זה כשר?

האימא הסתכלה, אמרה לו, לא, לקח את הסוכריה, זרק בפח.

אמר, אם לילד כזה יש כוח לזרוק סוכריה, אני יודע מה סוכריה עושה לילדים,

אם הוא יכול לזרוק את זה,

אני רוצה להיות יהודי כזה.

להשתלט על התאוות, ילד? ילד?

לא איסורים ולא כלום.

חינכו אותו שזה אסור, אסור, נגמר.

כן,

בואו נראה.

חינכו אותו שזה אסור, נגמר.

באמצע הרחוב, באמצע ההפגנה

מלכי השם, מלכי השם, מלכי העליון,

מלכי המלכים ותענו שמעת.

תודה.

אתם רואים, הקדוש ברוך הוא יודע מה יש בלב של כל יהודי.

זה מה שיש בלב של כל יהודי.

לכן הוא לא מבטר עלינו.

לא מאסתים ולא געלתים לכלותיו.

אבל אנחנו צריכים להדליק את הניצוץ לכל יהודי.

יש אותו.

רק צריך להדליק.

עכשיו צריך להאמין.

התוכחה שתצליח לא תלויה רק במוכיח.

צריך, צריך שגם

מי שמוכיחים אותו יהיה מסוגל לקבל.

שלמה המלך אומר, אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.

לומדים.

אוזן של אדם

צריכה להיות מוכנה לשמוע תוכחת חיים.

צריך להיות חכם

בצורה כזו או אחרת.

וזה לא ריבוי ידיעות,

אלא רצון

שהוא נובע מחוכמה.

אדם שיהיה מוכן לקבל,

כשאנחנו אומרים שמע ישראל,

מה אנחנו אומרים בעצם?

קבל והבן.

מה זה שמע?

שמיעה בלי קבלה,

אם אדם אין לו כלי קיבול,

זה לא שמיעה.

שמה זה קבל והבן.

לעיתים חשים שהדברים לא נכנסים באוזן השומע.

אתם יודעים מה עושים.

מנסים לזכות אותו באיזה מצווה,

ואחרי זה אנחנו פורצים את המחסור.

היה בחור

לפני עשרות שנים,

שהיה אינטליגנט ברמה גבוהה מאוד, ממש.

והיה לי איזה ויכוח איתו באיזה

הרצאה,

ואמרתי לו, תשמע, איתך זה לא ייגמר פה הערב. אם אתה רוצה, אני מוכן ללמוד איתך.

הוא הסכים לבוא.

והוא בא,

ואז אמרתי לו,

לפני שאנחנו מתחילים ללמוד,

אני מבקש ממך שתבחר אחת מהמצוות

שאתה מקבל עליך לעשות.

קבוע.

אמר לי, זו כפייה דתית.

אמרתי לו, לא,

זו לא כפייה דתית, אני אסביר לך למה.

אני הולך להשקיע בך עכשיו זמן.

הזמן הזה זה על חשבון הנשמה שלי, שאני מפסיד.

אני יכול לעשות במקום זה משהו אחר,

שיועיל לנשמה שלי.

אם אני אבזבז את הזמן עליך ובסוף לא יצא מזה כלום, יצא שזרקתי את החיים שלי לפח.

זה אני לא מוכן.

אני מוכן להשקיע בך בתנאי שגם יהיה לי משהו ממך בתמורה למה שאני משקיע ממך.

אמר לי, אני לא יודע איזה מצווה לעשות.

אמרתי לו, שבת.

אמר לי, מה, שבת זה קשה?

אמרתי לו, לא, נחים.

תיקח ספר, תקרא, תזה, תזה.

הסכים.

היום הוא ראש כולל כבר עשרות שנים.

אחד מהאנשים שהם באמת

צדיקים באלעד.

והכול התחיל ממצווה שהוא התחיל איתה.

כי צריך לחבר את היהודי למשהו.

ממילא, אם הוא כבר עושה דבר של קדושה,

קודם כול מצווה גוררת מצווה.

דבר שני, כבר,

יש לו אור מקיף של המצווה.

דבר שלישי, כבר יש לו סנגורים.

קנה לו פרקליט.

ועם הלימוד שלומדים,

כל מילה תרייג מצוות,

וחביבי,

זה הולך וצומח.

אז אם אתה רואה שמישהו עקשן,

תן לו אפילו לשתות.

תגיד לו, תעשה רק ברכה. הנה, קח, תברך שהכול נהיה בדברו.

כבר אתה זה. איך אנחנו עושים בהרצאות?

בוא תיקח ציצית.

הוא בא, לוקח ציצית.

מצווה ראשונה שהוא עושה.

שם עליו ציצית,

וזהו. מהרגע הזה

כבר הבן אדם חדש.

הוא ברך שהחיינו,

ורוב האנשים ממשיכים מכאן והלאה.

והרב שלי, המנוח, הרב שפירא, זכר צדיק וברכה, אמר, אפילו אם ישים לרגע ויוריד, עניין גדול הוא בשמים.

אתם יודעים מה זה לשבור את הקליפה של הגאווה?

תגיד לחרדי, בוא עכשיו תשים כיפה יותר גדולה.

הוא לא יקום.

מה אמרת לו? עונש? אמרת לו יותר גדולה קצת, אני משלם. לא, לא, לא, לא.

זה דבר גדול. אנשים לא יודעים מה זה לשבור את היצר אפילו פעם אחת. אפילו פעם אחת לשבור את היצר.

זה דבר עצום.

עכשיו,

המגיד מדובנה סיים דרשה מוצלחת.

כל היהודים שישבו בבית הכנסת היו נפעמים מהמתיקות, מהנעימות.

ישב שם אחד שלא נוגע אליו כלום, משכיל.

בתימנית קוראים לו מסכין.

מסכן.

והוא התחיל לקנטר את המגיד מדובנה.

ילמדנו רבנו,

כשיש לו חיוך

של לעג.

אמרו חכמים,

דבורים היוצאים מן הלב, נכנוסים אל הלב.

איך זה לא נכנסו ללב שלי?

זה אות ומויפס

שזה לא יצא מהלב שלך.

ככה אומר לו,

איי-איי-איי, דממה.

בית הכנסת, לא יודעים איך יתמודד עכשיו המגיד

עם אדם כזה שפל.

הוא לא נבהל.

עלה עוד פעם לבמה המגיד.

הוא מספר ככה.

היה כפרי בור

ועם הארץ

שהגיע לעיר הגדולה ביריד.

הסתובב עורפא.

הגיע לסמטה של הנפחים

במפוחים גדולים.

מבעירים את הגחלים בלי מאמץ.

לא במאמץ ידיים, טח, טח, טח, דורקים, פה, נהיה אש.

הסקרנות הייתה שם, איך זה? איך זה הכלי הזה עושה אש כזאת גדולה?

אמר, אני רוצה לקנות את זה.

כמה זה?

אמרו לו,

זה יקר.

אמרו לו, חביבי, זה חוסך עבודה.

קנה.

נסע מהר אל הכפר.

אמר, בואו, בואו תראו מה קניתי.

תביאו פחמים.

שם את המפוח מול הפחמים.

פה, פה, פה, שום דבר.

פה, פה, פה, שום דבר.

שעה, שעתיים.

מסתובב מסביב. מה קורה? מה חסר פה?

שקרן, רמאי נוכל, מכר לי מפוח שלא עובד.

חזר בחזרה.

אמר לו, איך אתה עושה דברים כאלה? גזלן.

הנפח שאל אותו, מה עשית? אז הוא סיפר לו, שמתי את הגחלים ואת המפוח ועשיתי כמו שאתה עושה, וזה לא,

לא נדלק.

עכשיו,

התחיל ללעוג עליו הנפח.

תגיד לי, אתה

ריק, ריק לגמרי?

מה אתה חושב, שמפוח יכול להבעיר גחלים שהן כבויות?

רק אם יש ניצוץ,

אז זה יכול להדליק את האש שתתפוס את הגחלים,

ותבעיר אותם.

אבל מפוח בלי אש

לא מבעיר כלום.

עכשיו פנה המגיד למשכיל.

אמר לו,

הוא כבר התחיל להתכווץ, המשכיל כבר היה ככה במגננה.

אמר לו, דברים היוצאים מן הלב

נכנסים אל הלב.

זה אם יש לך לב.

אם אין לב, אם אין ניצוץ בתוך הלב, אין מה שידלק. אין מה שיפיח את האש.

אבל אם אין כלום, הכל ריק,

אז בגלל זה, זה לא בגלל שאצלי יש בעיה בלב.

אצלך יש בעיה.

זה נכון לגבי כל אלה שלא מוכנים לקבל תוכחת.

תשמעו דבר, לילה חורפי

בעיר פוזנא.

עננים

מכסים את השמיים מחר יהיה גשם.

אחרי החצות אף אחד לא מסתובב ברחוב.

כולם ישנים.

רק בבית של הגאון רבי עקיבא איגר,

הרב של העיר פוזנא,

עדיין החששית מפיצה אור.

לידו יושב בנו רבי שלמה,

והם שקועים בהוויות דאבייה ורבא.

לפתע נקישות כבדות על הדלת.

אוי,

רבי שלמה אומר, זה בטח גויים מרושעים

שרוצים להזיק לרב של העיר.

רבי עקיבא, דעה אחרת לו.

קום תפתח.

זה יהודי שנתון בצרה.

רק הוא מסוגל לצאת במזג אוויר קשה את הבית.

נפתחת הדלת,

שתי נשים בוכיות.

רבי, רבי, תושיע, תושיענה.

מה קרה?

בדמעות.

אני וחמותי באנו אל הרב בגלל צרה נוראה שפקדה את בעלי.

אנחנו מתגוררים בכפר קטן סמוך לפוזנא.

הפריץ.

הזכיר לבעלי את אחת מהאחוזות.

שנים חיינו בנחת.

והתהפך עלינו הגלגל, הפרנסה התמעטה,

ובעלי לא שילם את דמי החכירה פעם ראשונה.

המתין הפריץ.

שנה שנייה גם המתין.

שלישית.

אבל עכשיו פקעה סבלנותו,

השליך את בעלי לבור כלא בחצר,

אם לא ישלם תוך ימים ספורים,

נפשו תפח ברעב.

והן זועקות.

אוי,

אוי, רבי, תושיע.

רבי עקיבא איגר מכונס במחשבות, מחפש עצה עגונה.

אחרי חצות, מה הוא יכול לעשות?

מצב בני העיר, ואפילו העשירים לא שפיר,

אבל יש פיקוח נפש, דוחה את כל התורה.

פתאום אורו עיניו, קם במהירות,

עטה תמעיל העליון, ואמר לבנו, בוא,

הולכים.

לאן הבא?

אמר לו, בוא נלך, אחר כך נראה.

צועדים ברחוב,

מבוססים בשלג עד הרכובות,

והם מגיעים אל פאתי העיר.

מה יש לחפש שם?

שואל הבן.

שמה זה רק מאורות פשע, הוללים, פוחזים, בתי מרזח, מסבאות.

מה למקומות האלה ופדיון שבויים?

את זה הוא לא אומר לאביו, הוא רק חושב.

עוד הם מתהלכים,

והנה עומדים מול בית הימורים במשחקי מזל.

רבי עקיבא נוקש בדלת פעם-פעמיים,

לבו של רבי שלמה,

הבן,

הולם כמו מצלתיים.

הדלת נפתחת.

רעמת שיער מציצה.

יהודי מפוחזי העיר, קל דעת,

נהג לבלות שם ימים ולילות עם שתייה חריפה וערימות קלפים.

או,

או, בראדרס.

גס.

הוא איזה יום.

דראביי.

וואי, רבי עקיבא איגר.

כל אלה שנמצאים שם, רבינר, הרבינר של העיר.

אחד אומר בליצנות,

מי יודע, אולי הוא מבקש להשתעשע עימנו מעט.

וואו, שקט, פרחח.

אומרים לו האחרים.

מעניין מה הוא רוצה.

סכומי כסף גדולים על השולחנות של ההימורים.

ועומד רבי עקיבא באמצע.

כולם עוצרים, מתבוננים, מה הוא רוצה להגיד להם. יום כיפור לא קרוב?

מה הוא רוצה, להטיף להם מוסר?

ואז הוא פותח ואומר את הסיפור של

האישה

על בעלה,

מושלך בבור של הפריץ,

ועוד כמה ימים הוא עלול למות.

והתחיל לבכות.

הביצוץ היהודי התעורר בלבם של המהמרים,

והתחילו לשלוח ידיים לכיסים,

ונערמו ערמות של ממון לצורך המצווה.

רבי עקיבא מונה את הכסף, חיוך טהור עלה על פניו,

בדיוק הסכום של החוב

שצריך לשלם לפריץ.

בדיוק.

כולם היו שבעי רצון, איזה מצווה גדולה עלתה בידם.

עכשיו היו בטוחים איזה ברוכס הם יקבלו.

נשאבה ערך ארוך.

במקום זאת

אומר להם רבי עקיבא, אני רוצה להשמיע באוזניכם כמה מילים, האם אתם מסכימים?

מה הרבי רוצה? כבר תרמנו, די.

אומר חלילה וחס, אני לא אדרוש מכם עוד פרוטה שחוקה.

אבל אני רוצה לומר לכם כמה דברי תוכחה.

תדעו לכם.

אתם הרשעתם עד מאוד.

השכלתם עשו.

ביטלתם מצוות עשה ועברתם על מצוות לא תעשה.

את רוב ימיכם קילניתם לריק.

עכשיו הזדמנות לחזור בתשובה. עכשיו.

ואם לא,

יהיה רע ומר גורלכם.

הם הפכו לפסלים.

הלם.

תדהמה.

חוצפה כזו אמר אחד.

מה אתה קודם לוקח את הכסף ואחר כך אתה אומר לנו דברים כאלה?

כן כן.

עוד אחד אומר לו.

הפכת את הסדר.

היית צריך להגיד קודם תוכחה. נראה מישהו היה נותן לך פה פרוטה.

ורבי עקיבא

שומע את הדברים בארשת מיוסרת והתחיל לבכות דמעות,

דמעות על הזקן הלבן.

והגוף התחיל לרעוד

והעמיד את הנוכחים על טעותם.

תדעו לכם, רבותיי,

אני הרב של העיר.

מרגיש מחויבות עמוקה כלפי כל אחד ואחד מכם.

אתם יודעים כמה פעמים ביום אני מהרהר במצבכם מזיל דמעות כמים על כל אחד ואחד מכם?

הפיות שלהם היו בתדהמה.

לזה הם לא ציפו.

והמשיך,

בטללי חום, באהבה.

והסביר להם כמה הוא אוהב אותם.

אז תשאלו, למה לא הסרתי אתכם בהתחלה?

כי אם הייתי עושה זאת לא הייתם שומעים לי בכלל.

כשם שמצווה לא לומר דבר שאינו נשמע,

אז לכן לא השמעתי.

והייתי משחית את מילותיי לריק.

והייתם מתחזקים ברשעכם וממאנים להקשיב לי.

אבל עכשיו,

אחרי שהלב שלכם נפתח למצווה גדולה של פדיון שבויים,

פועלת המצווה פעולתה על הלב.

ועכשיו אתם תהיו מסוגלים לשמוע, להקשיב.

להטות אוזן לתוכחה יוצאת מן הלב.

ואם אתם מצפים שאני אוותר עליכם

ואניח לכם לשקוע בתיתא יוון?

אתם טועים.

והתחיל לבכות.

שובו, בנים שובבים, הרפא משובותיכם.

זה לא היה עמל לשווא.

רבים מהם הזילו דמעות איתו,

וכמה מוותיקי החבורה החליטו להינזר מהמקום המסואב.

מאותו יום נצמדו לרב,

והתחילו לפאר בתי כנסת ובתי מדרש של פוזנא.

מצווה גוררת מצווה,

כי תוכחה יוצאת מלב אוהב בשעה נכונה,

פועלת את פעולתה.

רואים?

איך צריך לפעול?

ועכשיו הגענו לדורנו.

דרך אגב,

מה שאמרנו בשם רבי טרפור,

שאין מי שמקבל תוכחת, פסקו גדולי הדור הקודם,

הרב חיים קניבסקי ועוד לפניו, הרב שמואלביץ,

זיכרוננו לחיי עולם הבא,

שבדורנו מצווה תוכיח תוכיח את עמיתך חלה על כולם,

כי יש נהירה של בעלי תשובה חילונים גמורים שמקבלים על עצמם תשובה.

אז זאת אומרת, הדור הזה מקבל תוכחת.

ויש מי שיודעים להוכיח.

וחובה על כולם להיות שותפים בזה.

גם מי שלא יכול בעצמו להיות שותף בזה.

כי בדורנו זכינו בהתעוררות

ורואים למעלה ממיליון יהודים שחזרו בתשובה.

אבל צריך לעשות את זה כמו שצריך,

כראוי,

ולדעת איך להביא אותם לאבינו שבשמיים,

להעלות אותם

לאט לאט לאט בדרך העולה בית אל.

זאת אומרת,

חובה.

וככה נאמר לנו שזה תלוי בלשון של המדבר.

כך אומר שלמה המלך בכמה מקומות.

בשפתי נבון תימצא חוכמה.

ולשון חכמים מרפה.

לשון חכמים תיטיב דעת.

מרפה לשון עץ חיים.

ואיזה הוא חכם

לוקח נפשות.

זאת אומרת, צריך לדעת איך להשתמש בלשון

בשביל להביא

את האנשים לאבינו שבשמיים.

וזה לומדים מאברהם אבינו.

אברהם אבינו פותח את האוהל מכל הכיוונים, שייכנסו רק אנשים בשביל לקרב אותם לאבינו שבשמיים,

בחום היום,

אחרי שהוא בניתוח בין מאה והכול.

למה הוא לא הלך לשווקים לחפש אותם, לגייר אותם?

הדרך היא

אסור לנו להידרדל למקומות לא טובים.

אנחנו צריכים

רק

כמו האתרוג.

האתרוג מצטרף

לשאר המינים.

חלק הם תורה בלי מעשים, חלק הם מעשים בלי תורה, חלק בלי כלום.

הוא מצטרף אליהם לשעת המצווה, ואחרי זה, הופ, הוא פורש מהם.

הם יישארו ביחד, אבל הוא חוזר למקומו.

ככה אברהם מחכה.

מי שעובר, אוסף אותו אצלו.

ההשפעה אצלו.

גם בנר חנוכה,

כי נר מצווה ותורה אור,

שמים את זה בפתח, לפרסם את הנס.

בפתח.

למה לא נלך לאמצע השוק

ונשים שם מנורות גדולות?

לא.

בפתח.

לא בדרכים, לא בכיכרות.

זאת אומרת, איך מקרבים?

שיבואו אלינו,

יראו אצלנו

וידעו

איך מתנהגים הבתים שמוארים בתורה ובמצוות.

טוב. הגמרא מספרת, לא תאמינו.

זה פעם פגש אותי הרב קרייזווירט,

זכר צדיק וקדוש לברכה, רבה של אנטוורפן.

אדם גדול, גדול, גדול. מלא, מלא, מלא תורה.

כמה פעמים שנפגשתי איתו בחוץ לארץ,

לא ראיתי אותו פעם שהוא לא מדבר תורה.

אין דבר כזה. הכול גמרות, הכול זה מוסר.

פעם הוא פגש אותי,

באמצע הרחוב, ואמר לי שהוא רוצה לתרום לי.

אבל לפני שהוא תורם, הוא רוצה להגיד לי את הגמרא שאני אגיד לכם עכשיו.

בבא מציע פה, רבי הקדוש,

כל התורה שבעל פה שלנו, שלא.

רבי הקדוש

הגיע למקומו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

שאל את אנשי המקום,

האם השאיר בן אחריו?

אמרו לו, כן, אבל איזה בן, השם מרחם.

השם מרחם, איזה דברים הוא עושה, השם מרחם.

השם מרחם.

מה עשה?

לא תאמינו.

היה ממש מופקר, מופקר.

נתן לו סמיכה.

קרא לו רבי.

רבי.

התחיל לקרוא לו רבי,

ומסר אותו לרבי שמעון בן איסי בן לקוניה,

שילמד אותו תורה.

כל יום היה הבן הזה מצטער ואומר,

אני חפץ ללכת לעירי, אני רוצה ללכת לחזור לחבר'ה.

אומר לו, איך אתה יכול לעזוב הכול לשוב לעיר שלך? הלא עשה אותך חכם.

יש לך גלימה של זהב, קוראים לך רבי.

מה יעשו לך שם החבר'ה האלה?

איך אתה חפץ לשוב לעיר?

ככה עברה לו רוח טהרה בליבו, נשא קולו ונשבע שלא יחזור לדרך הרעה

וימשיך בדרך הטובה.

גדל הבן,

ישב בישיבה של רבי,

ורבי שמע את הקול,

אמר הקול הזה שאני שומע דומה לקולו של רבי אלעזר ורבי שמעון.

אמרו לו, זה הבן שלו.

קרא עליו את הפסוק של שלמה,

פרי צדיק עץ חיים

ולוקח נפשות חכם.

פרי צדיק עץ חיים זה רבי יוסי,

שהוא הבן של רבי אלעזר ורבי שמעון.

ולוקח נפשות חכם

זה רבי שמעון בן איסי בן לקוניה.

הגדלות שהגיע הילד הזה,

רבי יוסי,

שהיה בן של רבי אלעזר, של רבי שמעון בר יוחאי.

המשך הגמרא,

כשהוא נפטר הביאו אותו לקברות אביו

וסבו הגדול.

עמד נחש בפתח

ומנע את הכניסה.

אמר לו, נחש נחש,

פתח פיך וייכנס בן אצל אביו.

לא הניח לו הנחש להיכנס.

סבורים העם לומר שהוא לא הגיע לדרגה של אבותיו.

לכן לא מניחים לו.

בת קול יצאה מן השמאי

והעמידה אותם על טעותם.

אמרה, לא מפני שזה גדול מזה,

אלא זה היה בצער מערה.

זה לא היה בצער מערה.

זאת אומרת, רבי יוסי הזה גדל למדרגת רבי שמעון בר יוחאי

ובנו אלעזר אבל בגלל שהוא לא היה במערה כמו שהם היו שלוש עשרה שנה

אז הוא לא רשאי להיקבר איתם בקברותיו.

אז מה הייתה השיטה של רבי?

הוא סמך אותו ואמר לו את הרבי רבי רבי רבי

ועל ידי זה שהוא גידל אותו בעיני עצמו הפך אותו באמת להיות רבי.

אנחנו לקראת סיום.

ריבותינו הפליגו מה השכר שמגיע למי שזוכה לזכות את הרבים

ובפרט לקרב רחוקים.

אחת הטובות

מעמיד אותנו המראה יחזקאל על פי מעשה בבבא בתרא ס'

שם כתוב

הגמרא מספרת פעם הגיע לרבי ינאי אדם בחצר שלו גדל אילן שהנוף היה נוטה

לרשות הרבים

וכולם ביקשו ממנו תקצוץ

את הענפים

זה מפריע.

הלך לשאול את רבי ינאי

אמר לו תבוא מחר אני אענה לך תשובה

למחרת הוא בא אמר לו תלך ותקצוץ את הענפים

אמר לו אז למה אצלך הענפים?

אמר לו לך תראה מה אצלי ותעשה כמוני

כי ברגע שההוא בא ושאל אותו רבי ינאי לא ענה לו למה? כי הוא ידע שגם אצלו יש בעיה כזאת

אפילו שלא התלוננו אנשים

אבל איך הוא יורה לו דבר שהוא בעצמו לא עושה?

שלח מיד קצוץ

ההוא שידע שהנופים שלו כן נוטים

אמר לו למה אתה לא חותך? למה אני כן?

אמר לו תעשה כמוני

הלך רעה וחתך

זאת אומרת קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים

אז המראה יחזקאל אומר

טובה גדולה צפויה למי שעוסק במצוות תוכך

אם אתה בא להוכיח אחרים

זה גורם גם לך להתחזק

כי איך תגיד להם עשו כך

ואתה לא עושה?

אז זה קודם כל שומר עליך

אם אתה אומר לאחד אתה מדבר בקדיש אסור

כתוב גוערים בו

אתה יכול כבר לדבר בקדיש?

גמרנו אתה חסום

אז קודם כל יש לך רווח עצום

ככה אומר רבי רותן אייבשיץ

אחת הסיבות שאני אוהב לתת מוסר כי זה שומר עליי

מה שאני אומר כולם מסתכלים אם אני מקיים

אז זה שמירה גדולה

הטובה שלה מוכיח את חברו היא רבה לאין ערוך רבי שמעון בר יוחאי אומר אין קץ לסחרו

כמה שתגידו

לא אמרתם כלום

אין קץ לסחרו

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חן וידוע חטא זה מלשון חסר

תקשיבו, הכתוב אומר קולע באבן אל הסערה ולא יחטיא

אדם לא יכול לקיים כל תרי״ג מצוות בשלמות

ללא חיסרון

אבל אם אתה מוכיח אחרים מדריך אותם בדרך המצוות

מחשיבים בשמיים את כל המצוות שלהם עליך

ואתה מקבל שכר ואם היה חסר לך מצוות

משלימים לך ממה שגרמת לאחרים

גדול המעשה יותר מן העושה

אז לא יהיה לך אף פעם חיסרון במצוות אז בעל תשובה

שחזר בתשובה ולא היו לו שבתות ולא הניח תפילין ולא קיים מצוות

חסר לו

איך הוא ישלים?

מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל למנות מה עושים?

אומנם זה נאמר בקריאת שמע

אבל אם אתה עושה זאת ואתה מעשה את האחרים והם עושים מכוחך בגלל שאתה אמרת

כתוב קולע באבן אל הסערה ולא יחטיא לא יהיה חסר

הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא מזה שאתה מוכיח לא יהיה לך חטא חסרון

שום חסרון

הפוך

יהיה לך יותר

כמה פעמים אני צריך לשמור שבת?

כל החיים כפול השבתות

ואם חיסרתי כמה

אבל גרמתי שאחד ישמור שבתות ועוד אחת ועוד אחת כל השבתות שלהם שלי אז כמה הייתי צריך לעשות?

נגיד

מאה אלף נגיד

נו אבל הם עשו גם מאה אלף ועוד מאה אלף ועוד מאה אלף ועוד כמה אני עשיתי כמה שהם עשו ביחד

אז אני חסר לי?

לא חסר לי

אתה יכול להשלים את כל מה שחיסרת כל ימי חייך.

הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא.

אם אתה מוכיח לסובבים, מעמיד אותם על דרך האמת,

לא יהיה בך חטא חיסרון והשם יחשיב לך את זה כאילו עשית בשלמות.

יותר מזה,

אם אני שומר שבת,

אבל חלילה,

לא בהידורים מספיק ולא כמו שצריך, מאה אחוז.

ואני אמרתי למישהו, תשמע, אתה צריך לשמור שבת וללמוד למ'תת מלאכות והכול.

והוא שמר, ונגיד שהוא עשה את זה,

שישים אחוז.

כמה אני מקבל?

מאה אחוז.

למה?

לטקוני שדרתיך, לא לעבותי. אני אמרתי לך,

כמו אני בא לבן אדם,

רואה שהוא עני, מסכן, לא אכל כמה ימים.

הלכתי, קניתי לו פיתה פלאפל בהכשר הכי טוב,

והבאתי לו לאכול. הוא אכל רק חצי פיתה.

כמה בשמיים כתוב שאני הבאתי לו?

פיתה שלמה.

זה שהוא לא אכל?

אני נתתי לו את ה-100%.

אני מקבל על 100%.

אני אמרתי לו לשמור שבת, אני אמרתי לו להניח תפילין.

אני מקבל 100%. במצוות שלי יכול להיות שאני לא 100%. במצוות של אחרים,

בגללי אני מקבל 100%. שווה או לא שווה,

אין השקעה יותר טובה מזו.

אין. גם שומר עליך, גם שכר,

גם עולם הבא, ואין קץ לשכרו וכו'.

הגמרא שואלת,

תקשיבו,

למה רבי היה טורח כל כך

שיחזור הנכד של רבי שמעון בר יוחאי בתשובה,

וגם הנכד של רבי טרפון שמעון מעשה.

אז הוא בא אליי,

הרב קרייזווילט,

ואומר,

למה?

כתוב שכל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

כל מי שמלמד בן של חברו

תורה מובטח לו שהוא יושב בישיבה של מעלה.

וכל המלמד בן עם הארץ תורה,

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו,

שנאמר,

מוציא יקר מזולל כפיתי.

מי שהופך אדם שהיה זול להיות אדם יקר,

הוא הופך להיות כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

השם אפילו גזר גזירה רעה, הוא יכול לבטל אותה בפה שלו.

זה אומר ירמיה הנביא.

וככה מובא בגמרא.

אז לכן כשעצר אותי הרב קרייסבירד

אמר לי אני רוצה ברוכה.

אמרתי לו כבוד הרב אתה מבייש אותי אני אברך את כבודו.

אז הוא אמר לי את כל הגמרא הזאת באריכות באמצע הרחוב והסביר לי דבר דבר ואמר לי כן.

מי שראוי לברך זה מי שמוציא יוקר מזולל.

זה ירמיה הנביא אומר בשם השם.

הרב לופיאן זכר צדיק לברכה היה אומר דרשות כל פעם והיה חוזר כמה פעמים בשנה על הפסוק הזה והיה אומר

מה זה כפי תהיה

שמא תאמר כפה של הגאון מווילנה?

לא.

כמו הפה של הארי הקדוש?

לא.

כמו הפה של הרמב״ם?

לא.

וככה הוא היה עולה לאט לאט.

כמו הפה של רבי שמעון בר יוחאי?

לא. כמו הנביאים?

לא. כמו משה רבנו? לא.

כמו אברהם, יצחק ויעקב? לא. כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

כפי תהיה.

אתה יכול לבטל גזרות רעות.

למה?

אומר אמר שו.

אם אתה מלמד בין עם ארץ תורה,

הרי מטבעו הוא יהיה כמו אבא שלו. אם אבא שלו נגר, הוא יהיה נגר. אם הוא יהיה עורך דין, הוא יהיה עורך דין. אם הוא יהיה זה,

לפי הטבע הוא לא יצא בן תורה.

מה לו ולזה?

הוא גדל בבית.

ואתה מהפך את הטבע שלו?

אם אתה מסוגל להפך את הטבע שלו, אני גם מהפך את הטבע.

על פי הטבע היה צריך להיות גזירה.

אתה הפכת את הטבע, בשבילך אני מהפך את הטבע.

זה כל אחד יכול על ידי תוכחת והצלחה, גם אם אתה לא מצליח, אתם יודעים מה?

השקעת בבן אדם, דיברת, דיברת, דיברת, בסוף אמר לך תודה רבה, תהיה בריא, ביי,

אני ממשיך כמו שאני.

האם אתה הצלחת או לא הצלחת?

הצלחת!

איך הצלחת?

יש דין מסית ומדיח בתורה.

אם אחד בא ליהודי ואומר לו, בוא, בוא,

בוא נלך לעבוד עבודה זרה.

אמר לו, אתה משיג גנר?

לך מפה.

והלך.

מה הדין של זה שהסית אותו עכשיו ולא הצליח?

מה הדין? סקלה.

אם יש עדין,

שראו ושמעו,

סוקלים אותו באבנים.

אבל הוא לא הצליח.

הוא לא הפך אותו להיות עובד עבודה זרה,

הוא רק הסית ולא הצליח.

סקלה.

מידה טובה מרובה פי חמש מאות.

אני מנסה להסית,

בטייט, לא בטייט,

להסית יהודי לדרך הטובה לגן עדן.

והבן אדם

לא ניסת, לא רוצה לשמוע.

אז אני ודאי מקבל את הגן עדן שלו והוא לוקח את הגיהנום שלי.

ביי ביי.

אני תמיד מרוויח.

אין הפסדים.

זה במצוות תוכחה.

אתם שומעים יהודים?

זה גם יהודיות, לא רק יהודים.

יהודיות ויהודים.

אז זאת אומרת, אדם יכול לקבל עד כדי כך שכר.

וראינו מה הדין בזה.

עכשיו

תשמעו דבר מדהים מהחתם סופר.

הדברי אברהם.

הגאון רבי חיים אברהם, אב בית דין ברדיו, ברדיו,

נכנס פעם לחדר של מרן החתם סופר.

ודיברו.

ואומר לפני התלמיד, תראה, ענייני הקהילה טורדים את מנוחתי.

אני עסוק כל כך בקהילה, בתורה, ביראה.

מלמד תלמידים, הוראה והלכה ולמעשה.

ואין לי זמן להשגיח בבני ביתי.

מספרים על החתם סופר שהיה לו בנות,

והוא היה הולך כל פעם להציץ ולשמוע מה הן מדברות, הכול, כי הוא היה מקפיד מאוד בחינוך.

ועם כל זה אומר שהוא לא עושה מספיק.

ושבועות

לא ראיתי את הבן שלי, שמעון,

מה קורה איתו בלימוד התורה.

ואז הדברי אברהם אומר לו,

רבי,

דוד המלך כותב בתהילים,

כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה.

מי יכול לתת את כל היום?

אלא מאי?

דוד המלך אומר, מי שמלווה מעות וממון לאחר.

לא בזה מדובר מי יכול להלוות כל היום את היום שלו

זה חתם סופר

ורבנים כאלה

ואז יכולים לפגע ילדים בחינוך מבטיח הפסוק וזרעו לברכה

כל היום חונן ומלווה את הזמן שלו לאחרים מובטח לו שזרעו לברכה

שמע את זה החתם סופר

ובסעודה שלישיס

בחברת התלמידים קרא לתלמיד שלו ההוא בדברי אברהם

ואמר לו שב לידי

וסיפר בשבחו במה שאמר לו את החידוש

ואחר כך הוסיף

לא תהיה משקלה ועקרה בארצך את מספר ימיך המלא

הגמרא בברוכס

אומרת לא יהיה בך עקר

לא יהיה בך עקר מן התלמידים

והסביר לפי זה אפשר לומר ככה לא תהיה משקלה בעקרה בארצך

אם תעמיד תלמידים הרבה ותשקיע בהם את כל הכוחות ושעות

את מספר ימיך המלא

את הזמן שאתה משקיע בתלמידים ובעדתך אני המלא ולא אחסיר

זאת אומרת

הכל יתמלא בברכה מן השמיים

וכך

נשאל הרב מבריסק מה הדרך לזכות בבנים טובים

אמר אין לנו מסורת

אבל רואים מי שדואג לילדים של הקדוש ברוך הוא

הקדוש ברוך הוא דואג לילדים שלו

אז בבקשה מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא יגדל לו את הילדים

ידאג לילדים של הקדוש ברוך הוא.

עד כאן רבותיי,

מצוות הוכחה והוכחה והזכויות שבה,

הזהירות שצריכים והמעלות הגדולות הטמונות בה.

מודה לכם על ההקשבה.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

יש שם יהודי, תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב.

תודה רבה שהגעת לליקפון, אנחנו מעריכים את זה מאוד.

לפני חודש, כמעט יותר מחודש, הייתי אצל הרב בבני ברק.

באתי לבקש ברכה, למצוא חיידר לילד שלי.

הרב אמר מילה אחת, שיהיה לך בהצלחה, מעל דרך הטבע.

באותו שבוע שחזרתי לאמריקה קיבלתי אותה לאותו חיידר שרציתי לשלוח לו, והוא יתקבל, ברוך השם. ברוך השם.

בתקופה אחרי פורים, אחת ההרצאות של הרב, הרב פרסם את הכולל של הרב,

שעושים מבצע של חברותא.

הלכתי, התקשרתי למספר,

נתתי את הפרטים שלי,

חזרו אלי,

וחבותא התקשר אלי, משהו לא הסתדר,

אבל הכולל

לא

ויתר.

חזרו אלי אברך אחר והכניסו אותי לחבותא קבוצתי ביחד.

יש אברך חשוב, אני מאוד מעריך אותו,

קוראים לו עזריאל יפת.

אוריאל. אוריאל יפת.

שאלתי אותו אם מותר לי להזכיר את השם שלו.

הוא הסכים,

והוא ממש במזרות נפש.

הוא נותן כל פעם את השיעורים כשעתיים-שעתיים וחצי ולא מוותר על אף אחד. הוא מוסיף עוד אנשים, עוד אנשים ממש.

הוא נותן את זה אחרי הצהריים בארץ ואצלנו זה בוקר. אז כאילו זו ארוחת בוקר שלי.

ברוך השם. אני מתחזק את זה. יום שאני לא לומד, שהוא לא מתקשר או שהיה צדרה מפריע, אני מרגיש את זה באותו יום.

על זה נאמר בתימנית מוי רילדיק.

ברוך הוא, ברוך שמו.

ובזכות זה למדנו שם על הרבה דברים של להודות להשם על כל הדברים.

אז ברשות הרב אני רוצה בהזדמנות זו

לפרסם ולהודות להשם.

לפני שלושים שנה.

כן, כן. סליחה.

לפני שלושים.

לפני שלושים שנה,

בתור חלקה,

שאחרי כל המסיבה

של האלף בייס והחיידר,

ההואים שלי רצו קצת ללכת לנוח, הורידתי למטה.

אני בא מבני ברק.

ההורים שלי גרים ברחוב מתתיהו, ממש ליד הרב,

ולא זכיתי להכיר את הרב עד שהגעתי לאמריקה.

זה ככה משמיים.

אבל ברוך השם,

וההורים שלי הורידו אותי למטה עם האחים הגדולים שלי ושיחקתי איתם.

הייתי ילד,

כנראה הייתי רעב,

וממול השכן שלי,

אחד הבניינים, נפל מהחלון סוד אקוסטיק.

מי שלא יודע, זה פותח סתימות של שירותים, של אבק.

ילד, נראה כמו סוכריה, היום אולי זה נוזלי,

זה נראה כמו סוכריה. הלכתי והכנסתי את זה לפה.

ברגע שזה מקבל רטיבות,

זה מתחיל לעשות את העבודה שלו, שמרחם.

חסדי השם, רק הכנסתי חתיכה קטנה,

וכבר הרגשתי שזה מתחיל לסחוף.

ילד, מה מבין?

אח שלי ראה ישר, שמתחיל לצאת עשן מהפה,

ישר העלה אותי בחזרה למעלה,

ואמא שלי ראתה, נהייתה בהלם, לראות עשן, מה קורה,

הצליחה להרגיע את הרוחות,

לשים מים, חלב, שום דבר. ישר הלכו לקופת חולים,

מקופת חולים ראו את המצב,

ישר לבית-חולים.

בבית-חולים הייתי בתל-השומר,

טיפול נמרץ.

וכל הגרון,

אני לא זוכר שום דבר,

אני לא זוכר שום דבר.

מה שסיפרו לי,

למקרה, ידעתי שהרב מגיע לליקווד, אז

התקשרתי להורים שלי לשאול את כל הפרטים,

אז הם אמרו לי שהגרון שלי התנפח, ממש התנפח,

והוושט והקנה היו ממש אטומים.

היו צריכים לפתוח

חור שאני יוכל לנשום.

ושמו גם צינור בין הרגליים לקשור אותי, שנוכל להעביר את האוכל.

וגענו לי לנשום,

וממש

כל הפנים היו נפוחות, נפוח, ואימא שלי שאלה את הרופא, מה קורה עם הפנים? אז הרופא אמר, הפנים הדרגה? החיים? מהם החיים?

אז אבא שלי, אנחנו חסידי ויז'ניץ-סמונסי,

אז הרבי היה גר.

אגב, הרבי הזכיר בהרצאה שרבי ישראל, זה אבה סיסרול. אז הנכד שלו, הבן של ויז'ניץ-סמונסי, זה הנכד.

זה היה אבה סיסרול,

זה היה לו אהבת ישראל.

צדיק גדול, הוא כבר לא חי,

והוא בירך,

כמובן שלא,

ממש ניסי ניסים, אחרי שלוש שבועות כבר הייתי בבית, בלי פגע, בלי נגע, שום דבר, בריא ושלם,

מסתובב ממש נס מהשמיים, רוצה להודות להשם,

שקורא חי לגיבו שפר.

תהיה בריא.

לתוספת, סליחה, משהו קטן,

הרופא אמר שאחרי כל התאריך אף אחד לא האמין, אף אחד לא ממש,

היה מויפס,

איך שקוראים לזה,

והרופא אמר שאחרי שש שבועות

שאני אחזור לבדיקות. אז בינתיים אכלתי רק מרוסק.

בתוך השש שבועות האלה אמא שלי סיפרה לי,

שנתנה לי מאפפורם שלם לאכול,

היא ראתה שאכלתי את זה, והסבליתי את זה, והכול עבר חלק, היא אפילו לא חזרה לבדיקות.

ברוך הוא, ברוך שמו.

השם החזיל את החיים במתנה.

אתה יודע מה אתה צריך לעשות עכשיו?

לשיר הכל יודוך.

אני אשאר את זה כל יום, אגב. נו, קדימה, קדימה. הכל איש אבכיחו ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יוים ויעקו יווק השם

הנתיק לי אותו.

ברוך הוא, ברוך שמו, השם יעזור הלאה.

אמן.

תודה.

כן, נפלא מאוד. סליחה, אם אפשר ברכה,

לי ולאשתי ולאלוהים, שנזכה לעלות לארץ ולעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא. אמן מלהיות שכנים.

אמן.

שאלה נוספת, אם יש.

תן לו שאמר אמן.

יש לי קשר עם מישהו שהוא לא שומר שבת אבל הוא עוסק קדימה קצת, מאוד... צעדים קדימה, כן. ולא לזמן הוא אמר לי שאני חושב שזה היה בראש השנה, היו נורים,

שהוא נוסע עם מכונית לבית הכנסת, אבל יש נהג.

אני לא יודע איך להגיב לזה.

מצד אחד... שיתפלל בבית.

בסדר, אבל אני לא...

מה אני לא? אתה כן. מה אתה לא? אני לא אוהב תקיף מה... לא צריך תקיף, להגיד לו תתפלל בבית.

המצווה הגדולה זה להתפלל בבית.

מצווה באה בעבירה, עבירה. אבל הוא לא מבין, הוא רוצה להתקאות בזה, הוא רוצה... הוא מבין, מבין.

תגיד לו, אתה בבית מתפלל כמו עם מניין.

אתה במאיילג דוילר.

ואם אני אשתק זה... לא, לא לשתוק. למה לשתוק?

אתה יכול להציל אותו, ואם הוא לא ישמע לך,

תרוויח.

לא לשתוק.

ותגיד לו שישמע הרצאות שלי, יש לי הרצאות על שבת,

באתר שופר.tv

בסדר? בסדר. אני אביא לך פה דיסק און-קי,

תיתן לו מתנה.

הנה פה, תביא לו.

תביא לו דיסק און-קי מתנה, תגיד לו זה מתנה. תשמע וזהו.

אתה תראה שהוא יחזור בתשובה.

והזכויות שלך, אל תפחד.

תודה רבה.

כן, עוד שאלה?

עוד לא, אבל יש כמה באתר, הרצאות באנגלית. כמה?

כן. איפה עוד שאלה?

הנה הגברת פה.

יש לי חברה, אני לא יודעת אם היא נשואה,

אבל היא בהיריון ויש לה הרבה קשיים.

והיא לא יודעת כל כך הרבה על הדעת בגלל שהיא גדלה באמריקה.

אז בצורה של גויים, לא בצורה של חילונים.

אז אני רוצה לדעת מה אני רוצה לומר לה לזכות.

אמרתי לה שאני אנסה להדליק בשבילה לנרות לפני שבת,

וגם אם היא לא מסוגלת, בגלל שיש לה הרבה בעיות בריאותיות

ומהמון בחינות,

מה אפשר לעזור לה? תביאי לה את הדיסק און-קי הזה, שהיא תשמע.

היא לא דוברת אנגלית.

בכלל.

עברית. היא לא דוברת עברית בכלל. בכלל. כלום.

מי יכול פה לדבר באנגלית איתה? יש אישה פה? אישה?

מה?

יש אישה פה שתהיה מוכנה לדבר איתה באנגלית?

אני לא יודעת איך לעשות קירוב, כי אני באתי חרדית מלידה. את תגידי לה שדיברתם עם אחד שהוא מבין בעניינים האלה,

והוא אמר, אם את תחזרי בתשובה,

כל החיים שלך יתהפכו לטובה.

אם את רוצה, בבקשה. היא אומרת שהיא רוצה שיהיה לבן של הברית, יכול להיות, כי... תודה רבה.

תגידי לה.

כי היא רוצה שהבן שלה יהיה קרוב לדעת,

אבל בינתיים הוא עדיין לא נולד.

מה?

שמעתי, אבל תקשיבי למה שאני אומר לפני שהוא יבלד.

כן. שהיא תעשה מה שאני אומר, אם היא רוצה. ומה לומר לה להתחיל?

הכול.

מה זה מה להתחיל?

צריכה לחזור בתשובה, זה הכול. להתקרב לאבא שבשמיים. יש לה הרבה צרות, את אומרת, הרבה בעיות. המון. את לא יודעת אם יש לה בכלל בעל וכולי.

לא, יש לה בעל, אבל אני לא יודעת אם הוא נשואה.

הוא בסדר, זה לא בעל. כאילו הוא חבר שלה.

בקיצור,

היא צריכה מכאן ולאבא שהחיים שלה יהיו מסודרים.

אם היא רוצה השגחה מהקדוש ברוך הוא לטובה,

שתתקרב אליו ותתחבר אליו.

היא לא רוצה, המצב רק יחמיר.

כן? כן. תגידי לה ששאלת, זו התשובה שקיבלת לטובתה,

ועל זה היא יכולה לקבל ברכה. אם היא תצא לדרך,

תפני עוד פעם לשופר

ואנחנו נברך אותה.

בסדר, תודה. שאלה אחרונה.

אפשר ברכה בשבילי לילדים? כן, תזכי לילדים מהרה.

אמן. ושההורים שלי יראו את הילדים?

אמן.

אמן, תודה. הנה יהודי שם.

עומד.

מה לעשות כשיש בעיה של בריאות, בריאות במשפחה?

יש לנו,

הייתה לנו בת,

נולדה לנו בת שבוע, שבוע אחרי שהיא נולדה

היינו בבית חולים תשע שבועות.

אחר כך היה לנו את

ברייק של שבוע.

עוד פעם הקדוש ברוך הוא,

עם בת אחרת עוד פעם חזרה לבית חולים,

מה השם רוצה.

לפני שנתיים היה לנו משהו ממש בסוכה. אני אגיד לך משהו שהוא יותר קשה ממה שאתה מספר.

באה אישה שבוכה לפני רבי איסר זלמן מלצר, זכר צדיק וברכה, ואמרה לו, כבוד הרב,

אני מגדלת ילדים עד גיל קטן והם מתים.

כמה ילדים גדלו, הגיעו לגיל מסוים, מתו.

מה אני עושה?

מה אני עושה?

אמר לה, תברכי ברכת המזון מתוך הכתוב לאט-לאט.

עשתה, נולדו לה ילדים וכולם האריכו ימים.

אתה מאמין דבר כזה?

זלזול בברוכס.

כשאדם מברך ברכות בחיפזון בלי שימת לב,

תשמע את הרצאה שנתתי בורו פארק לפני יומיים,

הארכתי על מאה ברכות

שחובה לברך אותן כמו שצריך,

ואנחנו לא מברכים כמו שצריך.

אז הקדוש ברוך הוא מטרטר אותנו, אנחנו מזלזלים בכבודו,

לא מזכירים את שמו,

לא ביראה, לא ברטט, לא בזיע, לא כלום.

שום דבר. הכל זה מצוות אנשים מלומדה.

אתה רואה? יש לפניי דפים.

אני לכל מקום הולך.

לא אומר ברכות בעל פה.

הריני מכוון להשלים מאה ברכות בכל יום

ולברך כמצוות חכמים,

ואז מתחיל לברך,

ויש לי ברוך מקור הברכות.

אתה לנוכח, אני חושב, שהשם עומד מולי.

השם, אדון הכול, היה, הווה ויהיה, קודשה בריכו ושכינתה, שילוב,

אביה אדנות.

אלוקינו, תקיף, בעל היכולת,

בעל הכוחות כולם, משגיח עלינו בפרטות,

שילוב.

אביה אהיה.

מלך העולם,

יחיד המנהיג.

ואחר כך אני ממשיך.

ככה צריך לברך כל ברכה וברכה, ותראה

שיהיה לך ישועה גדולה בכל המשפחה.

בהצלחה, אני מודה לכם, וחלק לכם כמה דברים טובים.

תודה.

יוצמחו במלאכותיך, שומרי, שומרי, שומרי, שומרי שבא, זה קורא עונג שבא.

יוצמחו במלאכותיך, שומרי, שומרי, שומרי שבא, זה קורא עונג שבא.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמירי שמיר

עם מקדשי,

מקדשי,

מקדשי שמי יישמע,

עם מקדשי, מקדשי.

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫

‫‫