קרית מלאכי - לא תקלל חרש

תמלול ההרצאה בלי חלק השו"ת (ע"פ הספר 'מצוות דיליה' מאת הרב אברהם חנונו שליט"א פרק י': 'לא לקלל איש מישראל' עמ' קעג ואילך לכתבה על הספר: 'תפילה דיליה' - לחץ כאן.)

לא לקלל איש מישראל

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

הערב יהיה ל: יעקב יהודה הלוי בן מרים - בריאות איתנה, שלום בית ויזכה להידבק רק לאמת. אמן! 

דניאלה חיה בת רחל שולמית - בריאות איתנה פרנסה בשפע שלום בית וחזרה בתשובה שלמה, אמן! 

מנחם מנדל בן אלה - בריאות איתנה שלום בית נחת מהילדים ופרנסה בשפע, אמן! 

ובלחש:... אמן, אמן! 

והערב יהיה גם לע"נ הורי מנוחתם עדן אמן, 

קהל: אמן!

 היום אנחנו נדבר על דבר שפרוץ קצת בציבור הכללי, לא אצל כולם, אבל יתכן שבודדים בודדים מצליחים להישמר ממנו. וזה העניין של קללות.

התורה אומרת: "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יב) הענין הוא לאסור את כל סוגי הקללות על כל אחד מישראל.

רבים חושבים ומשוכנעים שזה מצוי רק אצל אנשים שהם ריקים וחסרי דעת, אבל המקורות שנביא פה יראו שזה נוגע לכלל בני האדם.

אז נבאר מה הענין והגדר של הקללה, מה כח הקללה, כיצד היא פועלת, מה חומרת וגודל האיסור ועד כמה יש להיזהר מלקלל כל איש ישראל.

אז אנחנו פותחים בדברי השל"ה הקדוש בשער האותיות: שמה הוא מאריך בחומרת הענין של קללת איש ישראל ואומר: "ויען כי הרבה והרבה שאינם נזהרים בזה, על כן באתי באזהרה גדולה". וזה מה שהוא אומר - אזהרה גדולה.

רבנו יונה אומר באגרת התשוב" אות טו: "זאת אחת מן העבירות החמורות שבתורה!"

עד היכן מגיע חומר האיסור לומדים מספרי היראה של גדולי ישראל והא לך לשון "הפלא יועץ" בערך קללה: "ובאמת שלמי שלא הורגל בזה, זו תמיהה גדולה הפלא ופלא, איך לא יחרדו חרדה גדולה להוציא קללה מפיהם על ילדיהם, או על שום אחד מבני ישראל ולבקש רעתם - תצלנה אזנים משמוע!' 

תשמעו מה הוא אומר! 

'יותר טוב שיכו אותם מכה רבה, שאם בשבט יכנו לא ימות ובקללה יוכל למות רח"ל! "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִקְּלָלָה." 

זאת אומרת אומר הפלא יועץ: עדיף שאדם יכה את הילד ממה שיקלל, כי קללה יכולה להיתפס בילד והילד ימות. ממכות - לא ימות. אומר שלמה המלך: "כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" אבל קללה היא כל כך חמורה עד כדי כך שהיא יכולה להמית. ובפרט יש לפעמים שעות רעות שזה נופל בשעה רעה אז זה נתפס ואפילו קללה של אדם מהדיוט - אדם פשוט יכולה להיתפס.

החפץ חיים זצ"ל אומר כך: "בוא וראה מה בין יהודי לגוי, כשיהודי נתון בצרה והוא חושש מן הגוי, הוא פונה לצדיק ומבקש: 'ברכה שהוא ינצל ממנו!' לעומת זאת - בלק מלך מואב חש מאויים מבני ישראל, פנה לבלעם וביקש: 'קללה...!' - הגוי מקלל, היהודי מברך..."

ראוי להבהיר: שלפעמים מותר להשתמש בקללה, אם זה נעשה ע"י בית דין, או גדולי הדור, כדי לאכוף את דין התורה ולהעניש את העבריינים. במועד קטן דף ט"ז כתוב: שבית דין מכים, מחרימים ומקללים את מי שאינו שומע לדבריהם. חכמים אומרים ליהודי מה התורה מחייבת אותו והוא לא רוצה והוא עובר עבירות, אז בדינים מסוימים מותר לבית דין להכות - מלקות, מותר להחרים - לנדות אותו ומותר לקלל אותו אם אינו שומע לדבריהם. 

מטעם זה מצינו בתורה פסוקים רבים שמופיעה בהם קללה למי שעובר על דברי תורה, לדוגמא התורה אומרת: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" ועוד. אדם מכה את רעהו בסתר והוא לא יודע שהוא שלח אנשים, או מסר אותו לשלטונות, או כל מיני דברים כאלה ואחרים, התורה מטילה עליו קללה לבד, לא צריך לקלל אותו הוא מקולל מן התורה. "אָרוּר" זאת אומרת שהתורה משתמשת במקום שהיא יודעת שאדם עובר על התורה, אז חלה עליו קללה. אבל לא ע"פ דין תורה ולא ע"י גדולי הדור ולא מה שהתורה אומרת - אין לקלל שום אחד מישראל.

עכשיו נבאר מה גדר האיסור.

קללה ענינה - הבעת רצון במילים שתבוא רעה לשני, ההיפך מברכה, ברכה זה הבעת רצון שתבוא טובה לשני.

יש לציין כי אין שיעור לגודל הרעה שאסור לאחל לרעהו. לא כתוב שרק אם תהיה רעה כזאת "יחרב ביתו" (רח"ל) או "שתהיה לו מחלה" (ח"ו) זה רק אז יהיה איסור לא, אין שיעור. כל דבר שאתה רוצה בקללה להרע לשני זה אסור. כמו שאסור לגזול אפילו פרוטה מיהודי - כך אסור לקלל חברו אפילו בנזק של פרוטה.

לומדים את זה מפרשת קדושים ויקרא יט, יד כתוב: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" - מכאן למדו שאסור לקלל אחד מישראל.

למה כתוב "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ"? - לא תקלל ישראל... למה "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" אולי רק את החרש? בגלל שהוא לא שומע ואתה תקלל אותו הוא לא יכול להגיב ולא כלום – אולי זה התכוונה התורה... – לא! היה אפשר לומר שלא אסרה התורה אלא לקלל חֵרֵשׁ, אבל אדם השומע ומבין את הקללה - אין איסור בדבר. אנחנו יכולים להגיד ככה: הוא יכול לענות לו, הוא קילל אותו הוא יכול לענות לו. אבל חרש לא יכול לענות, אולי ככה היינו אומרים. 

כותב הרמב"ם בספר המצוות במצוות לא תעשה שי"ז: הלשון "חרש" זה בא להוסיף! מה בא? - לא צריך להוסיף אדם ששומע, שלא תאמר כי דווקא לאיש השומע אסרה תורה לקלל בגלל שאם הוא שומע - יהיה צער ויהי לו כאב, אבל אם אתה מקלל חרש - הוא לא שומע ולא כואב לו אז אין בזה חטא, לכן אמרה תורה: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" להודיע: שאפילו הוא שלא שומע את הקללה אסור. פשוט! שמי ששמוע אסור כי הוא מצטער כואב ומתבזה ודאי שאסור, אסור לצער יהודי "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" כתוב יש מצווה מפורשת שאסור לצער יהודי.

אבל התורה באה ומוסיפה: אל תחשוש שאם הוא חרש אתה יכול לקלל אותו כי הוא לא שומע! מה אכפת לו...?! הוא לא יודע בכלל שקיללו אותו - אומרת התורה: לא, גם לקלל חרש אסור.

כדברים האלה כתב גם החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות הקצר לא תעשה מ"ה: "חרש" זה בא מרבותא, שאפילו שאינו שומע ואינו מצטער מקללה זו - המקלל עובר על הקללה הזאת "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" רק על חי אבל על מת... אבל אולי היה אפשר להגיד אולי הוא מת, כי אם חרשו צריך לתת לו דמי כולו - כי מציאותו היא כאפס ואין. 

אתם יודעים אדם שהוא חרש אף אחד לא מדבר אתו, אף אחד לא לוקח אותו לעבודה כי איך תסביר לו מה אתה רוצה... לא מדברים היו שיש מכשירים שעוזרים ופה ושם... אדם אין! אין. לא שומע ולא כלום, אין עם מי לדבר אז הוא נחשב כאילו מת. 

אז לזה באה התורה ואומרת: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" ומזה לומדים, לכל מישהו כמוהו שהוא בחיים שאפילו הוא במצב הכי נחות "לֹא תְקַלֵּל" אע"פ שהוא חשוב כמו מת, לא רק החרש, כל מי שהוא נחות בחיים אומלל מסכן עני וכל ה... המצבים הכי פחותים, כמו האלה החשובים כמתים. כתוב: 'סוֹמֶא - חָשׁוּב כְּמֵת, מְצֹרָע - חָשׁוּב כְּמֵת, חֲסַר בָּנִים - חָשׁוּב כְּמֵת' כל אלה גם כן הם מסכנים - אסור לקלל. אסור לקלל ועל כולם נאמר הלאו הזה ואם קיללת אתה עובר הזה. 

אומר ספר החינוך במצוה רל"א: "מצוה לא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה ואף על פי שאינו שומע הקללה!'. 

אחד מהבית שלו התעצבן נזכר שמישהו זה זה זה... קילל אותו, לא שמע - עבר על "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" זאת אומרת אדם שלא שומע את הקללה אתה עובר.

ומאיפה לומדים בשאר אדם? - כתוב: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" אז לומדים: "בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" לא רק את הנשיא, אחרת היה אומר "וְנָשִׂיא - לֹא תָאֹר" לא תקלל את הנשיא, אז הוא אומר: לא, לֹא תָאֹר, "בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" זאת אומרת כל עמך. 

יש איסור לקלל: "אלהים לא תקלל" - זה דיינים. יש מגדף - כמו שכתוב בפרשה שקילל כלפי שמיא. אסור לקלל את אביו - "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" ויש איסור של כל ישראל. 

בקיצור, יש חמישה (5) סוגים שאסורים בפסוקים ואם אתה עובר יכול להיות שאתה עובר חמש פעמים איסור, יכול להיות ארבע (4) שלוש (3) שתים (2) ואחד (1) תלוי את מי קיללת.

עכשיו כותב הרמב"ם בספר המצוות מצוה שי"ז, מה טעם מצוה זו? 

תקשיבו טוב, זה לא יאומן כי יסופר! איזה מידות התורה מלמדת אותנו.

'כדי שאדם לא ירגיל עצמו לקלל, התורה ציוותה: לא לקלל! למה? - לא ירגיל את עצמו לקלל, כי על ידי זה הוא יבוא לידי כעס ולכן גם חרש שאינו שומע אסור לקלל! למה? - כי אתה בכעס, מי מקלל? מי שהוא בכעס, שומע לא שומע אם יוצאת לך קללה - אז זה מעצבים ואתה בכעס. 

כי התורה חסה גם על המקלל! לא רק על המקולל. התורה דואגת לך, אתה מקלל אתה בבעיה לא רק המקולל אתה בעצמך בבעיה, כי: 'כל הכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה!' וכל מי שכועס הוא בעל גאווה! ומי שהוא בעל גאווה - ה' מתעב אותו! "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" אם יש לך גבהות ואתה מחשיב עצמך מעל לאנשים אחרים, אתה יכול לרמוס אותם לדבר נגדם מה שאתה רוצה והכל - התורה אומרת: ה' מתעב אותך! אז התורה חסה עליך שלא תתרגל לקלל.

כשאדם כועס על חברו - לא ירגע עד שינקום בו! אומר הרמב"ם. אז יש אחד שיסתפק בקללות וחירופים וכך ינוח כעסו, אחרי שהוא קילל הוא נרגע. ופעמים לא ירגע עד שיזיק אותו בממון, כמו אלה ששורפים עסקים של אנשים וכל מיני דברים, יש פעמים שהכעס והכאב בוער בקרבו ולא ירגע עד שיפגע בו גופנית!! 

ומה שהולך להיות עכשיו עם השמאל כלפי הימין... (רח"ל!) 

ויש במקרים קשים יותר שלא יירגע עד שיהרוג אותו. כל זה ממה התחיל? – מהכעס!

ממשיך הרמב"ם ואומר: 'פעמים הכעס מועט ויסתפק בכך שיצעק עליו ויקלל אותו אפילו שהוא לא שומע בכלל ואז הוא נח מרוגזו. היה מקום לומר שהאיסור לקלל הוא רק כאשר הלה שומע ומצטער, לכן אמרה תורה: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" – אפילו שהוא לא שומע ואפילו שלא כואב לו - כי האיסור הוא רק מחמת הצער של המקולל, אלא גם לתועלת של הנפש של המקלל, שלא ירגיל עצמו לכעוס. את התורה שומרת גם על המקלל עצמו. 

על פי דברי הרמב"ם: נוכל להבין מדוע בכלל האיסור שאסור לאדם לקלל את עצמו. אתם שמעתם בטח אנשים שמקללים את עצמם. 

כן? אולי גם אתם פעם ושתיים פלטתם איזה משהו... 

כי כשאדם מקלל את עצמו גם כן, אז גם כן פועל בו הכעס האסור!

נגיד אחד בא להבריג והחליקה לו היד ו... אי... מוציא קללה מהפה על המקום זה וזה... קורה שאדם נותן לפטיש על עצמו ו - איי! ו... לא רוצה להגיד לכם מה ההמשך כן אתם מכירים את זה נכון... 

אך האמת היא שלולא הטעם שאומר הרמב"ם, יש פסוק מפורש: שאסור לקלל את עצמו! כתוב: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" אומר החפץ חיים: 'מי שמקלל את עצמו - עובר על הלאו הזה כי הוא לא שומר את נפשו! הוא מקלל את עצמו!'. 

יש להדגיש: למרות שזה נשמע מוזר, מי רוצה לקלל את עצמו?! אבל לצערנו הרב זה מצוי מאוד.

ניתן לכם שתי (2) דוגמאות:

תלמיד לא רוצה ללכת לבית הספר היום למה? יש לו מבחן גדול והוא לא התכונן והוא פוחד שהוא לא יכשל במבחן. 

אז מה הוא אומר? – 'הלואי והוא יהיה חולה או יעבור אפילו תאונת דרכים קלה להיפטר מעשיית המבחן!'.

כן, יש אנשים בצבא שאני שמעתי אותם במלחמת יום הכיפורים שהיו מוכנים: 'שתרד להם רגל!' (ל"ע) העיקר שיחזרו בחזרה. כן לא אכפת להם להיפגע אבל אתה יודע לצאת פצוע חי מאשר ח"ו למות! אז כאלה ש: "מאחלים" לעצמם... 

דוגמא שניה: 'תמיד שוכחים לנעול את הדלת, כבר אמרתי לכם עשרות פעמים נמאס לי! הלואי ויבוא גנב דרך הפתח ותלמדו לקח...'

וכדוגמאות הללו יש לציין עשרות רבות ועל כן על האדם להתבונן בזה על מנת שיוכל להיזהר ולהישמר שלא להיכשל באיסור זה. כן יש כאלה "איחולים" בבית: '...הלואי שזה... הלואי שיפול לך... שיקרה לך... שיקרה לה... חבל שזה וחבל שזה... רק ככה תביני... ורק ככה תבין...' וככה כל אחד מאחל לשני "איחולים" יא חביבי... תשאלו נהגי מוניות כמה פעמים הם מקללים, תשאלו אותם.

הדוגמאות שהבאתי זה אפס קצה! יש אלפי דוגמאות יום יומיות שנתקלים בהם.

עכשיו נעמוד עוד לפני כן על החומרה והרעה שזה מביא, איך פועלת קללה.

מי אמר שקללה פועלת? 

אומר ספר החינוך: "אף על פי שאין בנו כח לדעת באיזה ענין תנוח הקללה במקולל ואיזה כח בדיבור יכול להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שהם חוששין מקללות, בין היהודים בין הגויים. ויאמרו: שקללת בני אדם אפילו של הדיוט [אדם פשוט] עושה רושם במקולל ומדביקה בו מארה וצער!'.

אחרי שאנו יודעים את זה מבני אדם, אומר בעל החינוך: 'אני אומר לכם את שורש המצוה. הקב"ה מנע אותנו מלהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנע מאתנו להזיק אותם במעשים. וכך אמרו חז"ל במועד קטן י"ח: "בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם" כלומר יש כח בדברי פי אדם.

אם אדם מסוגל לברך וזה פועל, מסוגל לקלל וזה פועל. אז יש כח בפה של בן אדם להזיק לחברו על ידי דיבור. 

ומצינו בדברי השל"ה הקדוש פרשת קדושים: "טעם המצוה הזו, לפי שיש כח בדיבור, מצויר במחשבה' זאת אומרת אדם מחבר את הדיבור עם המחשבה, שהוא רוצה לראות שההוא יקרה לו כזה דבר, אז הוא גם מדבר וגם מצייר במחשבה, 'לפעול לטוב או ההיפך ובלעם יוכיח'.

זאת אומרת הוא היה ממתין, הוא היה יודע שיש שעה שהקב"ה כועס, זה לא שעה רגע ואז הוא ידע שאותו רגע - תחול הקללה על ישראל. והוא התנצל לבלק 

הוא אמר לו: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל" ניסיתי לקלל כמו שביקשת אבל הקב"ה לא כעס! יש רגע אחד שהקב"ה כועס ביום בעשרים וארבע (24) שעות, ברגע הזה שהוא כועס כביכול – כל הצרות בעולם כל המלחמות כל הטילים כל הפיגועים כל המחלות הכלה כל זה מאותו רגע והוא היה יודע לכוון לאותו רגע, מה אפשר להספיק ברגע להגיד? - והוא רצה רק להגיד שלוש (3) אותיות "כלם" כלם זה לכלות אותם, "כלם"! צ'יק צ'אק, "כלם"!! אבל הוא חיכה לרגע והוא ראה שהרגע הזה נסתם אין רגע, מחכה הוא יודע מתי בא הרגע - לא בא, 

הוא אומר: 'איך אני אקלל אם ה' לא כועס...?!' 

זאת אומרת יש שעות זמנים, יש 'שעות טובות' יש אומרים "בשעה טובה! נולד לנו בן" אז יודעים שיש שעה טובה!! – 'ה' הציל אותנו משעה רעה!' - יודעים שיש שעה רעה.

זאת אומרת יש זמנים שעם הדיבור, לפעמים זה מותאם פוגע ואז זה חל! 

אז אומר השל"ה הקדוש: 'לפי שיש כח בדיבור מצויר במחשבה לפעול גם טוב או להיפך ובלעם מוכיח, שהוא נמתין תמיד לזמן שתחול במקולל, כי יש עתים לרעה. ושמחבר גם את זה אלא גם במבט בזמן או במקום מוכן - ודאי נזכר שם עוונו, לכן הוא הסתכל וחיפש למצוא איזה דופי בעם ישראל ובמקום למצוא דופי שע"ז הוא ילביש את הקללה

הוא אמר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - אני מחפש בהם מומים, מסתכל על האהלים שלהם, בא הנה זה צדיקים וחסידים, הפתחים שלהם לא מכוונים אחד לשני כדי שלא יראו אחד את השני, כל אחד שלו לכוון... זאת אומרת הם צדיקים הם שומרים על עצמם... אין אני אקלל...?! איך אני אדביק בהם את הקללה?! צריך כאילו לראות את הבן אדם במצב שהוא לא טוב.

ולכן הוא אומר: 'כשמתחברת גם ההבטה בזמן ובמקום המוכן ודאי נזכר שם עוונו ואמרנו: 'בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם' ו: 'קללת חכם אפילו על חינם'.

אם דוגמא חכם אמר בטעות על מישהו קללה, אפילו שהוא חזר בו - לא מועיל כבר הקללה יצאה השתחררה נגמר. ואפילו אם יגיד על תנאי: 'בא הנה אם אתה משקר - יקרה לך ככה וככה...!' – חאלס! למה? – 'קללת חכם אפילו על חינם' לכן צריך להיזהר מהדיבור, הדיבור פועל הנשמה. לכן: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה לְקַלֵּל חֶרֶשׁ."

אז מדברי השל"ה אנחנו רואים שיש עיתים לרעה ומי שמכוון קללה לאותם עתים היא פועלת. 

עוד דבר, בספר מאירת עיניים עמוד תרכ"ז, מביא את האור החיים הקדוש זצ"ל שהוא מבאר איך פועלת הקללה: "יש להעיר בעיקר הדבר של האיש המקולל, ממה נפשך, אם הוא חייב כפי הדין רעה הבאה עליו באמצעות הקללה - על כל פנים לא ינצל ממנה גם אם לא יקולל. 

אומר אור החיים הקדוש: תקשיב! אם פלוני ראובן קללו אותו - אם הוא חייב ע"פ דין, שתבוא עליו הרעה ע"י הקללה, אז מי קבע? - הדין קבע שיבוא עליו רעה ע"י הקללה. אז אם מגיע לו הדין הזה - על כל פגים הוא לא ינצל ממנה גם אם לא תהיה קללה כי הדין חייב לבוא עליו רעה. 

 ואם הוא כפי משפט הא-לקים, לא עשה דבר שיתחייב עליו ביאת הרע. קילל אותו עכשיו מישהו והוא לא ראוי לקללה לא ראוי לקללה - מה יקרה עם הקללה? - חוזרת את המקלל! חוזרת את המקלל!! למה? - כי הקב"ה לא יעשה רעה לאדם שח"ו לא מגיע לו רע. 

אם מגיע לו רע - היא תגיע גם בלי הקללה ואם לא מגיע - היא לא תגיע. אז לאן היא תלך? למקלל בעצמו זה יחזור עליו בומרנג. כמו כדור, כדור גומי אתה זורק אותו על הקיר הוא חוזר עליך. 

עיקר הדבר הוא: שלפי מידת הקב"ה הוא מהאריך אפו לעוברי רצונו. הקב"ה רחום וחנון, גם מי שעובר על רצונו מי שלא שומע בקול ה' - ה' לא 'על המקום!' על העבירה הראשונה כבר נותן לו, לא! - הוא יכול להמתין שנה (1) שנתים (2) עשרים (20) שלושים (30), סבלנות! כי יש לו "אֶרֶךְ אַפַּיִם" לא מיד!

וזה אחד מ: 'שלוש עשרה (13) מידות של רחמים' ונוהגת תמיד המידה הזאת של "אֶרֶךְ אַפַּיִם" חוץ - בעת אשר יזעום ה', אם ה' זועם כביכול - ככתוב: "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ" בְּאַפּוֹ - זה כעס. רגע כמו שאמרנו, יש רגע אחד (1) שבו הקב"ה כביכול כועס.

אז מה קורה? - מתגברים הדינים על הנתבע במשפט באותו זמן, באותו רגע ואז לא תתנהג אתו המידה הזו של "אֶרֶךְ אַפַּיִם" 

ואותו דבר, כשמקלל אדם את חברו - תסובב הקללה שעוונותיו שה' מאריך לו אפו עליהם ימהר להיפרע ממנו. אבל אם אין לו עוון, לא תועיל קללת המקלל כלום.'

אומר אור החיים הקדוש... 

תקשיבו! 

'הקללה מבטלת את ארך אפיים שיש לקב"ה לעוברי רצונו. בסתם הקב"ה "אֶרֶךְ אַפַּיִם" אם הוא זועם חבל על הזמן, מה שמגיע מקבלים. אם הוא לא זועם - הוא "אֶרֶךְ אַפַּיִם" בא מישהו ופתח על מישהו קללות, זה מזרז! מזרז!! לפתוח את החשבון של הבן אדם ואם הוא ראוי לקבל את העונש הוא יקבל. ואם ההוא פתח עליו קללות ולא מגיע לו עונש - לא מגיע לו שום עונש, יחזור על המקלל!

אז רואים: שיש כח בקללה לעורר דינים על המקולל ואז לא תתנהג עמו מידת "אֶרֶךְ אַפַּיִם" ולכן: 'אל תהי קלה בעיניך קללת הדיוט!'

בספר חסידים אות ע"ו כתוב: "אַל תְּקַלֵּל שׁוּם אָדָם, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת הַקְּלָלוֹת חוֹזְרוֹת וְחַלּוֹת כֻּלָּן עַל רֹאשׁוֹ וְגם עַל זַרְעוֹ!" גם על אשתו והילדים שלו. 

המהר"ל מפראג בחידושי אגדות על מסכת סנהדרין מח' כתב: "לעתים כאשר הוא מקלל והמקולל לא ראוי לקבל קללת חינם - הקללה חוזרת על המקלל. ולמה הדבר דומה? זורק אבן בכותל של אבנים. הכותל לא מקבל את האבן והיא חוזרת בחזרה על הזורק. 

אז צריך זהירות! אל תהיה חכם תחשוב שאתה מקלל כבר אתה פוגע, יכול שאתה תהיה הנפגע. 

עכשיו נביא מקורות על החומרה והרעה של הקללה ואולי נתעורר מזה.

כתוב במדרש רבה (במדבר כ', כ'): "הַמְּקַלֵּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ מְקַלֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה"! איסור חמור להוציא קללה מפיו! אומר השל"ה הקדוש! למה? - כי אדם נברא בצלם א-לקים ואתה מקלל אותו אתה מקלל את הצלם אלוקים וזה כמקלל פני שכינה. 

הפלא יועץ אומר: "קללה היא רעה חולה, למקלל ולמקולל תחלק שלל" שניהם יסבלו. "יאכלו את חלקיהם גם שניהם, שאם היא קללת חינם בלי אשמה - תחזור למקומה". 

מי שמקלל את הילדים שלו, אם יתקיים בהם הקללה - אוי לו! שזה נקרא: 'שוחט את הילדים!' ועתיד ליתן את הדין. ואם לא יתקיים בהם - בודאי שמנכים להם מן הזכויות שלהם. או מהמקלל או מהמקולל. 

כי מידת הדין מקטרגת! היא אומרת: 'יצאה פה קללה!! אני רוצה! אני רוצה שהקללה תתקיים!!' היא לא מוותרת. אלא שיש זכות תולה וזה נקרא: 'שהוא אוכל מזכויותיו'.

עכשיו בשביל להתפטר מהקללה - זה לא הולך בחינם! צריך לשלם בזכויות!! מנקים לאדם מהזכויות שלו. לוקחים לו מהקופה של הזכויות כדי להשאיר אותו חי. 

ומאחר שאמרו רבותינו בברכות נה:' 'שהאורח המברך לבעל הבית - הוא מתברך! ככתוב: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ". 

אתה יושב בבית של חבר שהזמין אותך ואתה מברך אותו "בִּרְכַּת הָאוֹרֵחַ" אתה מתברך בעצמך בגלל שאתה מברך אותו. כי כתוב בפסוק: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ". ומי שמקלל את ישראל - "וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" מי שמקלל יהודי הוא בעצמו יהיה ארור!

אז יזהר וישמר האיש, יזהיר את אשתו את ילדיו וכל השומעים לו, שלא תישמע קללה מפיהם רק ברכות ובזה יצוה איתם את הברכה."

אני בעצמי תיקנתי את עצמי שלא לקלל ובמקום להגיד לבן אדם נגיד: "שתלך לאלף (1,000) עזאזל' (ח"ו) – 'שתלך לאלף טיולים!'... אתה מרגיל את עצמך לברך ולא לקלל. אפילו אם בא לך לקלל תוציא ברכות, כמובן אם זה אנשים שרק ה' ירחם.

בקב הישר מצינו דברים נוראים! בעניינו של המקלל איש מישראל והוא כותב בפרק ג': "עַל כֵּן טוֹב יוֹתֵר לְאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ בְּדִבְרֵי יִרְאָה וּמוּסָר ולִהְיוֹת שָׁגוּר בְּפִיו לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁזּוֹהִי לָשׁוֹן צַח וּמוֹעִיל לִנְשָׁמָה" 

מבואר כדברי רבנו: "שמדיבוריו של אדם מכירים את שורש נשמתו למעלה. אם הפה שלו רגיל בקללות בדברי ריבות - תדע שהנשמה שלו היא מסטרא אחרא, משורש נחש וצפע והוא לא מגזע קדוש, כי אם הוא מערב רב ואפילו אם ההורים שלו צנועים וחסידים - גלגול נשמתו מערב רב!" ואיי וואיי וואיי... 

אם אתם מכירים אנשים כאלה - שהפה שלהם כל הזמן משלח מדנים, מריבות קללות - אלה ערב רב! גלגול של ערב רב נמצא בתוך הגוף הזה, איך יכול להיות? - הם באו מאבא ואמא צדיקים... כן, אבל יכולה נשמה להתגלגל גם בגוף כזה והיא נכנסת בהם והם מסיטרא אחרא והנשמה שלהם שלהם משורש נחש וצפע. צריך להתרחק מהם, הם מסוכנים ומזיקים! 

ובפרק טו הוא כותב קב הישר: "על איש המקלל לדאוג על הרבה פורעניות שיבואו עליו ח"ו."

ועוד הביא: "שהעוון הזה נמנה בין חמשים ושנים (52) דברים שמעכבים את התשובה! זאת אומרת אדם כזה יהיה לו קשה מאוד לחזור בתשובה. "ובאשר שעוון זה מצוי בהמון העם לקלל אחד את חברו, זה עיכוב גדול מלעשות תשובה על חטאיו. לכן אנחנו מזכירים את זה להזהיר את יראי ה' שלא יצא מפיהם שום קללה, כי אח"כ יקשה עליהם לעשות תשובה.

הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כו' הלכה ו' אומר: 'המקלל עובר על איסור. גם אם המקולל מחל לו! - עבר איסור!!' המחילה לא מועילה לא מוחקת!

אדם גזל מחברו, החזיר לו את הגזלה, גזל ממנו מאה אלף (100,000), אחרי עשר (10) שנים החזיר לו את המאה אלף, ביקש: 'מחילה!' בכל הלב והשני מחל לו מאה אחוז (100%) - אין לו עוון. אין לו עוון כי השיב את הגזלה. השיב אותה מחל לו נגמר.

פה לא! קילל את חברו, חברו מחל לו, איסור הוא עבר. 

מאיפה לומדים? - אומר הגאון: רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל באור שמח: "הדבר פשוט! כי לא גרע ממקלל עצמו שודאי מוחל עצמו על כבודו ואף על פי כן הוא נענש, כי עצם הקללה הוא איסור ולכן לא מועיל מחילה."

ברור לנו אם אחד קילל את עצמו בעצבים ברגע של ריתחא (כעס) - אז ודאי שהוא מוחל לעצמו על שהוא קילל את עצמו ודאי שהוא לא רוצה להיפגע מהקללה של עצמו נכון? לא מועיל! 

כתב בספר חסידים...

שימו לב! עד איפה זה, באות תפ': "אין לדור בעיר שרבו בה המקללים איש את אחיו! במקום אחד היו מקללות אשה את חברתה ואיש בר מחלוקתו ונשתמדו בניהם! הילדים שלהם יצאו לתרבות רעה ונהיו משומדים כופרים ואפיקורסים. פעמים היה מתקיים על המקלל פעמים על המקולל והטובים היו מצווים לזרעם - לא לדור באותה עיר! כי היו רבים שהמירו את דתם בעיר, מפני הקללות'. זה נורא נוראות! אסור להיות במחיצתם של אנשים כאלה, להתרחק מחברתם.

אחרי שביארנו את האיסור והבנו מה החמור, צריך להתחזק לא לקלל בר ישראל. ולחנך את הילדים מקטנות שלא תצא שום קללה. 

ועכשיו תשמעו מה אומר הגאון מווילנה זצ"ל, יש לו איגרת מפורסמת! שבה הוא אומר: "ועל קללה ושבועה וכזב, שלושה (3) דברים; אם הילדים שלכם (ח"ו) מקללים, נשבעים, או משקרים - תכה את הילדים ולא תרחם עליהם כלל! כי ח"ו בקלקול של הבנים - יענשו האבא והאמא מאוד!" על הדברים האלה בחינוך לא מוותרים, ככה אומר הגאון מווילנה. 

כמובן לא לתת מכות אכזרי, אלא 'מכת חינוך' מה שנקרא, אבל בשביל להרתיע ולהסביר לילד את חומרת הדברים, 

אם אומרים לו: "לא יפה... זה לא יפה..." זה לא עוזר בסוף הוא יקלל אותך גם. ואנחנו יודעים היום שהילדים מקללים את ההורים ואפילו מכים אותם ואפילו יש מקלט להורים מוכים. 

המשגיח הגאון רבי חיים פרידלנדר זצ"ל הרחיב על הדברים בספר "מסילות חיים בחינוך" ואומר: לעתים ילדים שומעים קללות מילדי רחוב וכשהם שהתגובה של ההורים לא חמורה - אז הם אוגרים "נשק" הרבה קללות הם לומדים לומדים-לומדים... שמגיע זמן שהם כועסים פגועים פתאום אתה משתומם האיפה הילד מוציא דברים כאלו? ואם מעביר אה! מה זה? אסור! ... הילד רואה זה עבר לא קרה כלום, אבל כשיהיה עצבני - הוא ישחרר את הכל. 

לכן הורים נבונים לא מפקירים ילדיהם נשק הקללה, יתכן שמשמיעה ראשונית הילדים עוד לא מבינים את המשמעות הביטויים ורק היצר הרע מגרה אותם להשתמש ואין הדבר נובע משחיתות, די בתגובה בלתי חריפה המלמדת אותם בעדינות: "אסור להתבטא ככה!" ולפתוח עיניים כמו שצריך ולהראות להם וגם לחרה... קצת וגם אם האמא יכולה לבכות... "יואו הבן שלי קילל אוי ואבוי!' ומספרת לאבא ליד הילד: 'אתה יודע מה היה היום...?' - זה ישאיר אותו אולי בטראומה קצת ככה שהוא יבין שהוא עשה משהו שהוא בעצמו לא מבין מה שהוא עשה אבל זה יכול למנוע ממנו שלא יהיה יותר. 

חז"ל הרחיקו את עצמם מלשונות קללה! ושינו את הלשונות מפיהם שלא תצא קללה. לדוגמא: כשהם עסקו בעניינים של חולי, או צרה או רעה - השתמשו בלשון "הוא" ולא "אני"! למה? 

זאת אומרת בן אדם לא יגיד "אני חולה" או "אתה" כי אז מחיל עליך מחלה! למה? - אתה אומר "אני" חולה? לא להגיד "אני" תגיד "הוא". אל תגיד "אני" תגיד "הוא" תדבר בגוף אחר. לא להגיד 'אני' כל שאתה אומר 'אני' יכול לחול עליך "בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם" לא להוציא חלילה קללה. 

במסכת חולין ק"י אמרה הגמרא: "אמר ליה: 'מאי טעמא לא מנחת תפילין?' 

אמר ליה: 'חולי מעיים הוא", 

שואל אותו: 'תגיד למה אתה לא מניח תפילין?' 

אומר לו: 'חולי מעיים הוא'. לא יש לי חולי מעיים. 

מי שיש לו חולי מעיים לא יכול להתפלל עם תפילין כל רגע הוא צריך ללכת לאן שהו, אז הוא לא יכול זה לא גוף נקי, אז הוא לא אומר "יש לי חולי מעיים" או חולי מעיים יש לי או אני... אומר: חולי מעיים הוא. שלא יחזור עליו.

זאת אומרת גם בגמרא בהרבה מקומות כתוב 'הוא'. או כתוב "יבוא על שונאיהם של ישראל" לא אומרים על חכמים או ע"ז או ע"ז... מדברים על שונאי ישראל, גם בערבית מי שמכיר - אומרים "אלעדו" - אלעדו זה אויבים! נכון? שיבוא על האויבים לא על ישראל. לא מזכירים. 

במסכת יומא ל"ט: 'שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם מראש! שמעון הצדיק ידע מתי הוא ימות, 

אמר להם: "בשנה זו הוא מת" הוא לא אמר "אני מת" הוא אמר "הוא מת". 

במסכת פסחים ס"ט: רבי אליעזר אמר לרבי עקיבא: "בַּשְּׁחִיטָה הִשְׁבתַּנִי - בַּשְּׁחִיטָה תְּהֵא מִיתָתוֹ" לא "מתתך" כדי שלא לומר את הלשון הזה עליו. רואים שהחכמים הקפידו לא להוציא מפיהם לשון המשתמע קללה.

עוד דוגמאות מגדולי ישראל: 

הגאון רבי אריה לוין זצ"ל, ביקשו ממנו: 'לקלל את שונאי העם היהודי!' לפני שהוא נפטר. הוא היה צדיק, צדיק אם הוא מוציא מהפה משהו - יכול להתקיים תכף ומיד!! ביקשו ממנו שיעזור קצת, שיקלל את שונאי העם היהודי. סרב. 

אנשים לא יודעים איזה צרות ומועקות היו בתקופה שלו על העם היושב בציון ועם כל זה הוא סרב להוציא מפיו קללה. 

הוא אמר: 'במקום זה אני יכול לברך אותם'.

אשתו של רבי מאיר, היו לכם שכנים שהיו מציקים, בריונים היו מציקים, רבי מאיר קילל אותם. 

אמרה לו: 'למה אתה מקלל אותם? תברך אותם: 'שיחזרו בתשובה...!' 

ברך אותם וחזרו בתשובה. מה היה מרוויח אם היו מתים?! ככה הרוויח, חזרו בתשובה, במקום לקלל - תברך.

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, שמע... 

תקשיבו! זה מדהים!!

כשאחד מהמקורבים שלו קילל את אחד האפיקורסים המפורסמים ביותר בירושלים. 

והוא אמר: 'אני לא נוהג כך, הקב"ה מלא רחמים! יכול לרחם גם על רשעים כאלה ואין עיני צרה אם פלוני ירוחם מה' וגם יזכה לחיי עוה"ב. כאן בעוה"ז אנחנו מחויבים להתנגד להם כי הרי הם מזיקים ומקלקלים את הסביבה, אבל אם הם עברו לעולם האמת - למה שאנחנו נקלל אותם...?!' 

ואז הוא שאל את אותו אחד שקילל אמר לו: 'אתה חושב שאין שום צד טוב באותו רשע פלוני?! 'הרי הקב"ה לא מקפח שכר בריה, אפילו שיחה נאה פעם אחת (1)!'. 

הגאון בעל האבני נזר: פעם שמע יהודי מזכיר שם רשע מישראל ואומר: "ימח שמו וזכרו". 

פנה אליו האבני נזר ושאל אותו: 'תגיד לי אתה יודע מה הדין בישראל משומד שמת בלא בנים?'

אחד יהודי השתמד (ל"ע), החליט שהוא נוצרי, כופר בכל והוא מת בלי ילדים. מה הדין? הוא שאל אותו: 'אתה יודע מה הדין שלו?' 

בקהל: לא ברור

הרב?: מה? אה...

ההוא שתק הוא לא ידע לענות. 

אמר לו: 'בטור בשולחן ערוך פוסקים: משומד, יהודי משומד שמת בלא בנים אשתו חייבת בחליצה! חליצה, יבום, יש מצוות יבום, צריך ליבם האח של זה שמת צריך לקחת את האשה הזאת, אשת המשומד שמת, או ליבם אותה להיות אתה, בשביל להקים זרע לאחיו! או לחולץ כאילו לא רוצה ליבם ואז נעשה מעשה חליצה וחליצה זה במקום יבום, 

ומה אומרת התורה? למה עושים את היבום? - "כדי שיקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל." 

התורה אומרת: שהמשומד הזה שמת, אשתו צריכה להתיבם ע"י היבם שזה אחיו, למה? - להקים לו זרע! כי הוא נפטר בלי ילדים, שלא ימחה שמו מישראל, שיהיה לו המשך! ואתה אומר עליו: 'ימח שמו וזכרו?!...' אתה לא רוצה שיהיה לו זיכרון בישראל נכון? והתורה אומרת: 'לא!' אז מה אתה מקלל...?!

החפץ חיים היה נזהר לא לקלל אפילו גויים רשעים ומוייסרים! מוסרים זה אלה שמוסרים לשלטונות שאח"כ יכולים לקחת את כל הממון של היהודים ואח"כ להרוג אותם (רח"ל). 

בספר מגד גבעות עולם מביא מעשה: החפץ חיים היה במקום נופש, ניגש אליו איכר יהודי וקיבל אותו בסבר פנים יפות! 

שאל: 'מה אתה רוצה?' 

ענה לו האיכר: 'אני עובד בעבודת כפים אצל גוי עריץ והוא מצער אותי ורודף אותי כל יום, אין לי כח יותר!'. 

- 'אז מה אתה מבקש?' 

- "רק שכבודו יקלל את הגוי: 'שימות." זהו.

החיוך עזב את הפנים של החפץ חיים ואמר לו בפסקנות: "אינני מקלל אף אחד!"

עוד מעשה היה: יהודי מעיירה ליד ללונדון, הפך להיות מלשין על האחים שלו, במלחמת העולם הראשונה, הגיע לישיבת בראדין איפה שהיה החפץ חיים וגילה שיש שמה שלושה (3) בחורים מוצאם מגרמניה שנלחמה באותה עת עם רוסיה. כדי להוכיח את חריצותו שהוא מגלה את האויבים של המולדת, שרטט תוכנית ביצורים של העיר קובנה ותחב את השרטוט אצל אחד מהם... להפליל אותו. תפשו את הבחור כמובן הוא הלשין עליו, העמידו אותו למשפט שדה, גזר דין מוות תוך ארבעים ושמונה (48) שעות. בעל האכסניה שלו שהיה הגיס של החפץ חיים הוא נאסר עמו כמסייע למרגל בעת מלחמה, בגלל שהוא היה אצלו. שנים (2) האחרים הצליחו לברוח, אבל האחד הזה נטרפה דעתו מרוב פחד, בגלל המלשין הנתעב.

בני המשפחה של המלשין באו לפני החפץ חיים והתחננו: 'שלא יקלל את הבן שלהם!' בן הבליעל. 

מה אמר להם? - "איני מקלל איש...!"

אפילו אדם כזה שהגיע לשפל המדרגה שגורם למישהו שיתלו אותו עוד 48 שעות, אמר החפץ חיים: "איני מקלל איש..."

עוד מעשה שהוא חזר על המשפט: "איני מקלל איש ולא קיללתי מעולם יהודי!'.

בראדין היתה קבוצת של פורקי עול קראו להם "פועלי ציון" הם הוציאו כתב עת עם דעות כוזבות.

פעם נכנסו אנשים מהקבוצה הזאת לחפץ חיים וחצוף אחד פתח את פיו בדברי חוצפה ובו ברגע - תוך כדי שהוא מחרף ומגדף את החפץ חיים - נכנסה בו רוח שטות, השתגע לפני כולם, הלך לשפת הים, עלה על אוניה והטביע עצמו למוות. לבד! כל העיר היתה בהלם.

וכולם דברו ע"ז והציונים הוציאו כתב עת ושאלו שאלה, כאילו, ובכך הם יצאו נגד החפץ חיים: "איך החפץ חיים שחיבר ספר על הלכות לשון הרע ומלמד את כולם אהבת איש את רעהו, אז איך הוא קילל את הבחור שהשתגע ומת?!...' ככה שאלו זאת העיתונים.

הוא שמע את השאלה וציוה לאברך אחד לכתוב תשובה מילה במילה! וחתם על הדברים וכך היה כתוב: "מה שהם אומרים שקללתי אותו - זה שקר! מימי לא קללתי יהודי!! אבל סוף המעשה שהשתגע ואחר כך נאבד מן העולם - זה אכן אמת ויציב! וזאת למען ישמעו ויראו: שעם בחורי ישיבה אסור להתחיל!"

אני הבאתי בהרצאות כמה פעמים במשך הארבעים (40) שנה האחרונות, כל המקרים שיצאו נגד בחורי ישיבות – איזה אסונות קראו בישראל, בתכף! בתכף!! אם הילדים הכי מובחרים של הקב"ה לא מתעסקים. לא להתעסק איתם, הוא אוהב אותם מאוד!! הם מחזיקים את כל העולם, לא להתעסק איתם!

ועכשיו יש לנו פלא! פלא!! מצינו פעם שחכמים קיללו – וואי... וואי!! 

הגמרא במסכת מועד קטן דף טז' אומרת: 'רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) אמר לבן שלו רבי אליעזר: 'שילך להתברך אצל רבי יונתן ורבי יהודה כי הם אנשים חשובים!' הלך אצלם. 

שאלו אותו: 'מה מעשיך כאן?' 

אמר: 'אבי שלחני להתברך מכם'. 

אמרו לו... 

שימו לב! 

- "יהי רצון שתזרע ולא תקצור, שתכניס ולא תוציא, שתוציא ולא תכניס, ביתך יחרב והמלון יהיה מיושב באנשים, שולחנך יתבלבל ולא תראה שנה חדשה!' 

יא בא ביי... יא בא ביי... שלח אותו לקבל ברכות יא חביבי, כל קללה ב: "צבע"...

חזר לאבא אמר לו: 'לא די שלא ברכוני, אלא אמרו לי דברים המצערים?!'. 

שאל אותו אביו ר' שמעון בר יוחאי שאל אותו: 'מה אמרו לך?' 

סיפר לו בדיוק את הקללות. אמר לו אביו: 'אלה ברכות!... אלה ברכות!!... אלה ברכות!!!'

אמרו לך: "שתזרע ולא תקצור"! הכוונה שיהיו לך ילדים ולא ימותו. אתה תזרע אבל לא תקצור, יהיו לך ילדים ולא ימותו. 

"תכניס ולא תוציא"! - שתכניס כלות לבית שלך ולא תוציא אותם מהבית שלך למה? - כי בניך לא ימותו, כי אם ימותו יצאו יעזבו את הבית. אז אמר לו: תכניס כלות ולא תוציא אותם הילדים שלך יאריכו ימים.

"תוציא ולא תכניס"! - שתחתן את בנותיך ובעליהן לא ימותו, אתה מוציא מהבית את הבנות, הבנות הולכות לאן שהן הולכות התחתנו. "ולא תכניס" לא תכניס אותם בחזרה כי ימותו הבעלים לאן הן יבואו? - בחזרה להורים... 

אמרו לך "ביתך יחרב"? - הכוונה לקבר שלך שיחרב ואתה לא תמות. 

אמרו לך: "המלון יהיה מיושב"! - הכוונה הוא העולם הזה - הבית שאתה דר בו תחיה ותעמוד בתוכו. המלון הזה שהוא זמני - יהיה מיושב אתה תהיה בו ותעמוד בו.

"שולחנך יתבלבל"! – יהיה לך בנים ובנות. יש הרבה בלבלה על השולחן נכון? בלגן, זה לוקח זה מושך זה... יהיה ברכה שולחנך יתבלבל יהיה לך הרבה בנים ובנות.

"ולא תראה שנה חדשה"! מה הכוונה? - אשתך לא תמות, למה? - ולא תיאלץ לשאת אשה חדשה. כתוב: "שָׁנָה יִהְיֶה נָקִי לְבֵיתוֹ" כשאדם מתחתן אז שנה הוא צריך להיות עם האשה "שָׁנָה יִהְיֶה נָקִי לְבֵיתוֹ" אז אמרו לו: 'לא תראה שנה חדשה!' עוד שנה כאילו עם עוד אשה חדשה, אז אשתו לא תמות, לא טוב? ברכות.

שואל המהר"ם פאדווה זצ"ל: למה לברך בלשון קללה? 

הרב שליט"א פונה לקהל: מי שיודע את התשובה חמש מאות (500) שקל.

בקהל: לא שומעים

הרב: מה? שלא יהיה קטרוג? איזה קטרוג אז מה לא מברכים? אז אחד לא מברך? אז כל מי שמברך הוא מקטרג? 

בקהל: לא שומעים

הרב: לא יהיה עין הרע... אז למה אנשים אחרים כן מברכים? כמה אנשים שמענו שמברכים מצורה של קללה... 

פעם היה אחד שנכנס לאיזה חכם שהוא כהן, אז אמר לו: 'תן לי ברכה! אני כהן'. 

אז אמר לו: "שתסחב אבנים!! ותלך יחף!!!" ההוא נבהל מזה... בקשתי ברכה ככה הוא אומר לי?!... אז הוא לא הבין, 

שאל אותו מה זה? 

הוא אמר לו: תסחב אבנים - אתה תהיה כהן, תסחב את החושן את האבנים ותלך יחף לבית המקדש. בבית המקדש הולכים יחפים. אז הוא מאחל לו: שיזכה להיות בבית המקדש, שיהיה כהן שלבוש באבנים וילך יחף לבית המקדש. זאת לא קללה זאת ברכה. 

זה חוכמות של צדיקים חכמים שיודעים! אבל למה פה למה פה כן למה? 

בקהל: לא שומעים

הרב: נכון, עם התבונה ועם ההבטה, נכון אבל מה היה פה?

בקהל: לא שומעים

הרב: בא נראה אם אתה צודק תכף נראה

יש תירוץ נפלא! מהגאון השל"ה הקדוש בפרשת וישב: הם ראו: שנגזר עליו מצד מערכת המזלות דברים רעים ועל כן הוציאו הברכות בלשון קללה - כדי לספק את גזירת המערכת על הדיבור של קללה ואז היא תהיה מרוצה! הנה בסדר, מגיע היה לו לפי הגזרות במערכת העליונה צריך היה לחול עליו כל מיני צרות - או, אלה באו וקללו אותו, אז היא נרגעה, יש כבר משהו זה הולך לצאת לפועל וכו' וכו'... אבל המערכת לא ידעה שהם כיוונו בראש בדיוק הפוך. הכוונה היתה לברכה.

הפלא ופלא!

ראינו אם כן, מה הגדרתה של קללה האסורה באיסור תורה וכן מה דרך פעולתה, גודל חומרתה ורעתה, מה גודל הזהירות בה יש לנקוט בזה וכיצד גדולי ישראל התרחקו מכל שמץ של קללה. זאת אומרת הם היו בעלי רוח הקודש ראו שחלים עליו גזרות, מידת הדין לא שותקת היא רוצה לקבל מה שמגיע לה, אז אם היא רואה שיש קללות - היא מפסוטית זה מהצד שלה, אז זה בסדר היא נרגעת ועוזבת אותו, בינתיים ...ױלות הברכות ולא הקללות.

לסיכום: 

ראינו אם כן הערב מה ההגדרה של קללה האסורה באיסור תורה. מה דרך פעולתה, מה חומרתה, מה רעתה למקלל ולמקולל ולמשפחותיהם. ומה גורל של עיר שיש בה רבים המקללים ואיך צריך להתרחק מהם משם ומאלה שהם כאלה. וכמה היו זהירים גדולי ישראל במשך הדורות לא להוציא קללה מפיהם. לשנות! לשנות בלשונם, אל תגידו על עצמכם 

אפילו בלשון שכאילו יש לכם: "אתה לא יודע איזה צרה יש עלי... אתה לא יודע מה יש לי... אתה לא יודע מה קרה לאשתי..." 

אל תגידו על שמות של אנשים ועל זה... שלא יחול, כי אם זה בא בשעה לא טובה יכול להיות שח"ו יגרם מה שאתם אמרתם בפיכם כי 'ברית כרותה ללשון'. 

אבל אם תרגילו את עצמכם במקום זה לברך - אז אתם תתברכו! "ואברכה מברכיך" אדרבא! ה' יברך אתכם על שאתם מברכים את הבנים שלו. ואפשר גם להתפלל גם על רשעים שיחזרו בתשובה. וה' יזכנו לראות בביאת גואל צדק במהרה בימנו אמן ואמן. 

קהל: אמן! 

אם יש שאלות? – בבקשה!

חלק השאלות ותשובות