ירושלים - ההבדל בין חסד לרחמים

ערב טוב! בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה ל: רפואה שלמה מהרה בתוך כלל עמו ישראל, למיכאל בן סימה, ברוך בן הינדה לאה, יזכה לזכות את הרבים תמיד ולעזור לאנשים ראויים שצריכים באמת. בת שבע אסתר בת מרים ואורה שמחה בת מרים - יזכו להיות צדיקות תמיד ולזכות הרבים תמיד אמן. הערב גם לעילוי נשמת חיים נגר בן ברכה ולעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן. 

קהל: אמן!

'ההבדל בין חסד לרחמים';

בספר שמות כתוב: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג, ד) רש"י מקשה: 'וכי לא היינו יודעים באיזה חודש יצאו? - אלא כך אמר להם: 'ראו חסד שגמלכם! שהוציא אתכם חודש שהוא כשר לצאת, חודש הָאָבִיב זה לא חם, לא קר, לא גשמים וכן אומר: "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהילים סח, ז) חודש שהוא כשר לצאת' עד כאן רש"י.

אבל מפירוש רש"י יש תמיהה גדולה: אם מלכתחילה לא ידענו למה הכתוב מדגיש יצאנו בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב אחרי שרש"י מסביר: שזה חודש כשר לצאת! צצה קושיה ממש: האם החסד הגדול שגמל הקב"ה עִם עַם ישראל להוציא אותם ממצרים, זה בא להגיד שזה היה בחודש שמזג האוויר בו טוב ונאה?! למה לא מוזכר החסד הגדול שהוציא אותם מעבדות לחירות אחרי (210) מאתים ועשר שנים? למה צריך להגיד את זה: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" אם נגיד בשפה שלנו, את מי זה מענין באיזה חודש?! העיקר שיצאו והם כבר לא עבדים אחרי 210 שנה! והם משוחררים גאולים!! מה הענין לציין: חודש הָאָבִיב?

כדי לענות על התמיהה הזאת, אנחנו צריכים לברר שני (2) מושגים; אחד (1) זה חסד ואחד (2) זה רחמים. בדרך כלל אנחנו מחברים ביניהם וחושבים: 'שחסד זה רחמים ורחמים זה חסד' אבל זה לא נכון! לא די שחסד ורחמים לא מצביעים על אותה מידה ותחושה, אלא הם פועלים בנפש האדם בצורה הפוכה.

במסכת יבמות (עט') הגמרא אומרת: 'שיש לעם ישראל שלושה (3) סימנים: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים'. 

אז מה שומעים מפה? 

רחמנים וגומלי חסדים - שלוש מידות כתוב! משמע: שהם שונות!! אם רחמים וחסד זה אותו דבר, למה מודדים כל אחת למידה שונה?! חוץ מזה בשמים ידוע שיש; חסד, דין ורחמים, אז גם כן חסד ורחמים זה לא אותו דבר בכלל.

נשמה בעלת חסד ונשמה רחמנית - לא חייב שיהיו בגוף אחד! לא מחייב שמי שרחמן הוא איש חסד או הפוך, מה ההבדל? מי שמרחם - זה מתוך רחמנות, מתי זה מתעורר? - כשבא גירוי חיצוני, הוא רואה עני שאין לו כלום! רעב, בלוי סחבות, מתעוררים אצלו רחמים ואז הוא מרחם. אבל חסד לא תלוי בגירוי חיצוני, חסד זה אדם שרוצה לתת מעצמו לאחרים, לאו דווקא לעניים, הוא יכול לעשות חסד עם עשירים! בעל חסד זה אדם שמחפש מעצמו לעשות, לתת, להיטיב... רחמן - זה רק אם מתעורר אצלו הרחמים הוא מרחם, אבל אם אין לו על מי לרחם, לא פועל אצלו הרחמים, על מי ירחם...?!

איפה מצינו את זה? - יעקב ועשיו - רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) אומר: 'הלכה היא: בידוע שעשו שונא ליעקב!' אז איך זה שהוא נישק אותו? איך עשו מנשק את יעקב?! - אלא אומר רבי שמעון: 'נכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו!'. אצל עשו הרשע התעוררו רחמים על אחיו שלא ראהו שנים רבות, עד כדי כך שחיבק ונישק, זה רחמים. 

אבל בעל חסד לא זקוק למחזה של אומללים כדי להתעורר ולסייע, הוא מטיב לזולת! משפיע, מקרין, נותן והוא לא מוצא מנוח עד שהוא מוצא מישהו לתת לו, הוא מחפש.

אז רחמים - זה אם מתעוררים בעקבות גירוי חיצוני. וחסד - זה מתוכו מעצמו.

כך אומר המהר"ל: 'החילוק שיש בין חסד ורחמים; רחמים - זה רק כאשר צריך לאותו דבר לעשות מתוך צרה. חסד - זה בין שצריך האדם השני ובין שאינו צריך, נותן החסד נותן מצד הטוב.

איך נדע עכשיו מי בעל רחמים ומי בעל חסד? מתי נדע שאדם פועל מצד זה או מצד? - קשה לדעת! למראית עין גם הרחמן וגם בעל החסד פועלים באותו צורה, שניהם מטיבים לזולת ושניהם לא יכולים לראות בצרת אחרים. 

אבל יש מבחן פשוט: בשעה שהאדם לא נתון במחיצתם של אומללים, נגיד הוא נמצא בנופש, הוא לא רואה שום עֲנִיִּים שמה כולם שבאים לנופש באים עם כסף...! הוא לא רואה, אז נוכל לדעת אם הוא בעל חסד או רחמן; כי אם הוא רחמן, בשעה שהוא לא רואה אנשים נזקקים - אז מה קורה אתו? הוא שלוו! הוא רגוע, אין לו שום מצוקות, לא מתעוררים אצלו הרחמים, הוא יכול להישאר ככה שנה (1) שנתים (2) שלוש (3) ולא לתת שקל! ולא לתת בגד ולא נַעֲלַיִם לאף אחד כי לא חסר לאף אחד! וזה לא מצריך אותו לפעול כלום. 

אבל בעל חסד, אפילו יגיע לעיר קיט ונופש - הוא לא יכול מבלי לחפש משהו, לעשות, לעזור, לתת, לסייע, הוא לא יכול, כי הוא איש חסד והוא לא מוצא מנוחה עד שיבוא לסיפוקו.

מי היה כזה? - אברהם אבינו! אברהם אבינו לא חיכה, חיפש, שלח את אליעזר לחפש: אם יש מישהו בחוץ? להכניס אותו אליו להאכיל אותו להשקות אותו. בן מאה (100) אחרי ברית מילה ביום השלישי (3) שהוא כואב! חולה, הקב"ה בא לבקר אותו, הוא עוזב את הקב"ה כי הוא ראה שלושה (3) עַרְבִיִּים עובדי עבודה זרה מתקרבים ואז הוא רץ לקראתם! לקבל אותם להגיד להם: 'שייכנסו אליו'. 

הקב"ה בשביל לא להטריח אותו - הוציא חמה מנרתיקה! אלף חמש מאות (1,500) מעלות היה באותו יום!! אף אחד לא יכול להסתובב, רק מלאכים יכולים, אז הוא שלח לו מלאכים, כי הוא ראה: שזה לא עוזר הוא לא עוזב את האוהל הוא מחכה בפתח מתי הוא יראה מישהו? לרוץ לקראתו. ואחר כך: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח, ז) בן מאה רץ, חולה! אחרי ניתוח, לא כמו היום, לא עם סכין כזאת - עם אבן, עם צוּר... וזה איש חסד!!! הוא לא יכול לְהֵרָגַע, עד הקב"ה בשביל להרגיע אותו - שולח מלאכים מן השמים כדי שיבוא על סיפוקו, זה נקרא חסד! 

הקב"ה רוצה מאתנו: שאנחנו נהיה בעלי חסד! ולא [רק] בעלי חסד אלא אוהבי חסד: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח) מה הדבר הראשון? מה השם דורש מאתנו? – "וְאַהֲבַת חֶסֶד". לא 'אם מזדמן לי אני עושה...' [אלא] 'אני אוהב ומחפש לעשות חסד!' - זה מה שה' רוצה מאתנו.

יש פסוק: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" (דברים טו, י) כשאומרת התורה: "נָתוֹן תִּתֵּן" כמה פעמים? - בא עני ביקש צדקה - נתנו לו, הלך עשה סיבוב חזר עוד פעם: 'תן לי, תן לי צדקה', 

- 'נתתי לך...' 

לא להגיד: 'נתתי לך', תן לו עוד פעם! הלך עשה סיבוב חזר עוד פעם, לתת או לא לתת? כבר פַּעֲמַיִם (2) קיבל! לתת או לא לתת? – מאה (100) פעמים! אפילו אם יבוא מאה פעמים: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" - וזה יהיה לא עם פרצוף עקום, אתה נותן לו בלי שירע לך, בשמחה! על הזכות שנפלה בידך.

עכשיו תשמעו סיפור-סיפור, לא יאומן כי יסופר!

כך מפרש רבי בונים, התלמיד של היהודי הקדוש מפשיסחה: מה זה "נָתוֹן תִּתֵּן"? – 'אפילו מאה פעמים' אמרו רבותינו בספרי, התורה מצוה עלינו: לתת לעני צדקה לא מרחמנות טבעית שמתעוררת כשאנחנו רואים אותו אומלל וזועק, אדרבה! מִצְוָה לתת ולחזור ולתת עד מאה פעמים! למה? - שבסוף הנתינה תהיה אמתית לא בגלל רחמים! כי אם נתנו לו צדקה הגונה, נגיד הוא בא נתנו לו 100 שקלים כולם נותנים חמישה (5) שקלים 10 שקלים יש שנותנים פחות... אתה נותן לו 100 שקלים אז אתה נרגע כאילו: 'הנה קיבל הוא יכול לקנות כמה ארוחות...' הוא חוזר עוד פעם - זה היה מתוך רחמנות, אתה נותן לו עוד מאה שקלים, חייבים הלכה,

בקהל: לא צריך 

הרב: אתה לא צריך בסדר

בקהל: לא צריך...

הרב: מצוין זה אתה... אבל מה שכתוב בספרי: 'זה אפילו מאה פעמים!' הנה אבל אני קורא לך את הספרי עכשיו מה אני יכול לעשות?... 

בקהל: ממשיך לא לא לא...

הרב: מתוק-מתוק! שמענו ואני מדבר מהספרי תתמודד אתו.

עכשיו, 'אפילו מאה פעמים!' אז נתתי עוד מאה ועוד מאה ועוד מאה... - יכול להיות שֶׁעֲדַיִן אני מרחם עליו, אז אם אני מרחם עליו אז זה עֲדַיִן לא מספיק, התורה רוצה: שאני אתן לו במצב ש: לא ירע לבבי בתתי לו, שזה יהיה כבר נתינה מעל ומעבר! זאת אומרת לא מצד הרחמנות, זו הנתינה אמתית.

וככה הגמרא (מסכת סוכה מט'): 'אמר רבי אלעזר: 'אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה! שנאמר: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" (הושע י, יב) על דרך הדרש הגמרא רומזת ליסוד שאמרנו: 'שעל האדם ליתן צדקה ממידת החסד! לא מרחמים ו: "קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד" לפי חסד, צדקה משתלמת נחשבת כַּמָּה שיש בה חסד. זאת אומרת עד כמה שהאדם נתן את הצדקה מצד החסד ולא רק מצד הרחמים הַטִּבְעִיִּים שנעורו בקרבו נוכח מצוקת העני.

 איך נותנים צדקה? 

הנה דוגמא מהחיים: רבי בונים מפרשיסחא, היה גדול התלמידים של היהודי הקדוש, התלמידים של היהודי הקדוש וכל תלמידיהם הכירו בגדלותו של רבי בונים וכולם נמשכו אליו כמו דבורים אל הדבש, אבל הוא חש: שֶׁעֲדַיִן הוא לא רוצה להתגלות והיה מצניע את קומתו, בהתחלה שׂם עצמו כסוחר, היה נוסע ללייפציג שוב ושוב, אחר כך היה רוקח, מוכר סמים ותרופות, רק מעטים 'בני עליה' נחשפו לגדולתו. באותם ימים שכנה לה בעיר שפס' חבורה של בני עליה, מהתלמידים של היהודי הקדוש מפשיסחה, אנשים שהיו שרפי קודש! עבדו את הבורא יתברך מביטול הגוף ורצונותיו עד הסוף והָיְתָה כוספת נפשם להדבק בשם יתברך עד כלות ממש! 

ביניהם היה אחד שקראו לו: 'רבי זלמן קטן' וחלק קראו לו: 'רבי זלמן חסיד', למה היה לו שני (2) כינויים? - שניהם השלימו אחד את השני; למראית עין הוא היה קטן; בגדים קרועים, מטולאים עורו צפוד, פניו חיוורות אין לו בבית מה לאכול. מצד שני: היה רבי זלמן עשיר כקורח באוצרות רוחניים! חסיד מופלג ברמ"ח (248) ושס"ה (365) ונפשו משוטטת בעולמות העליונים ולא הבחין בכלל בצרכים הגשמיים. 

סיפרו עליו: 'שלפני פטירתו, התכנסו החברה קדישא וביקשו לומר 'וידוי' אתו בטרם ישיב את נשמתו, הוא התרומם קמעה, עֵינַיִם נוצצות וגער בהם בלחש: 'אוי ואבוי! היכן הייתם עד היום?! עתה כאשר כוחי בל עמי ואין לי כל תאווה מבקשים אתם לעורר אותי לתשובה?! למה לא הקדמתם לבוא מבעוד מועד? כשהייתי שקוע עד צוואר בהבלי העולם...!' 

- כרטה כמובן, כן, צדיק קדוש...! אבל הוא אומר: 'שֶׁעֲדַיִן הוא היה בהבלי עולם, לכן צר לי אך עתה מאוחר מדי מכדי לשוב בתשובה'.

זה הצדיק הקדוש הזה גער בהם: 'מה אתם אומרים לאדם לפני שנפטר: 'תגיד: 'וידוי'?!' - שיעשה וידוי בחייו! תלכו החברה קדישא תתנו דרשות בציבור תגידו להם: 'לחזור בתשובה!' לא כשהם כבר מתים גוססים!...

רבי זלמן היה שׂרף ממש! כשהיה מגיע רבי בונים לעיר הזאת בדרך ללייפציג, היו הוא ורבי זלמן 'תְּרֵי רֵעֵי דְּלָא מִתְפָּרְדִי' שני (2) רעים שלא נפרדים, ידו של האחד לא זזה מידו של השני, לילות כְּיָמִים עשו יחדיו להתעלות לדרגות שהפה לא יכול לתאר והאוזן לא יכולה לשמוע! אבל הַדַּלּוּת הנוראה שהיה שרוי בה רבי זלמן, הדירה תדיר שינה מעיניו של רבי בונים ובאחד הביקורים שדרכו רגליו על מפתן הבית, אם אפשר לקרוא לו כך, זה היה צריף עלוב! חשכו עיניו מראות, בקושי ארבעה (4) כתלים, בבית אין מאומה! לא מיטה, לא כִּסֵּא, לא שולחן ולא מנורה שלא לדבר על ארוחה משׂביעה או סיר מהביל הַשָּׁפוּת על הַכִּירַיִם הכל היה חסר והצריף מט ליפול! דלות זועקת מכל פינה. 

רבי בונם חש: שהוא לא יכול לשת זאת יותר! והוא ידע: שאם הוא יציע לרבי זלמן; תרומה, מתנה, צדקה, סיוע - יתנגד בכל תוקף. מה עשה? חשב כיצד להטיב לו ושלא יתנגד, ביום האחרון לשהותו בעיר, פנה אל התלמיד האהוב ואמר לו: זלמל'ה יקירי! אני חפץ לערוך במעונך 'סעודת פרידה' עם כל החבורה הקדושה השוכנים בעיר. 

רב זלמלה' עיניים פעורות בתדהמה אומר: 'אתה חומד לי לצון? רב'ה! מה אני אוריק לצלחות של הסועדים?! אוויר צלול?...' 

רבי בונם נתן בו עיניים מחייכות אמר לו: 'מה אתה דואג? רבי זלמן! כל צורכי סעודה עלַי, אני מבקש: רק את המעון שלך שתעמיד לרשותי'. 

רבי זלמן לא השתכנע! אמר: 'גם אם הבית יהיה מלא במצרכי מזון, אני לא אוכל לערוך סעודה בבית, כי אין לי אפילו כיסא אחד לתרופה, שלא לדבר שולחן או מיטה, אין לי גם כלי בישול לא צלחות ולא כוסות, איך תעשה פה סעודה?!' 

אמר לו רבי בונים: 'החסידים יביאו את הכל! מה אתה דואג? תכין את עצמך לסעודה'. 

ראה רבי זלמן שאין על מה להתווכח ובהרהורים המתין לראות איך יִפול דבר. רבי בונים שהתכונן כבר כמה ימים לשעה הזו, שיתף בסוד את אנשי שלומו והתחילו להגיע כרכרות עמוסות בחבילות ואריזות ישר לצריף, החסידים קיפצו מן העגלות פורקים משא רב, מכניסים לביתו את כל צורכי הסעודה: ארגזים שהכילו מזון לעשרות אנשים, שקי תפודים, ראשי סלק, כרוב, כדי יין, יין שרף, סוכר, מלח, עוד-עוד... עוד-עוד... מלאו, פצצו את הבית. 

וכל אותו זמן רבי זלמן עומד פעור פה, הוא לא ציפה על דבר כזה! זו היתה התחלה. חוזרת עוד כרכרה, טעונה הפעם: ברהיטים מעץ משובחים, ספסלים, שולחנות, כיסאות, מיטות, ארונות, מדפים, סירים גדולים קטנים, כלי אוכל, הכל הכניסו לתוך הצריף אין מקום כמעט, לא הותירו לו זמן להרהורי פליאה, גררו אותו עמם לסדר את הרהיטים בפינות הבית, להניח את המיטות לצד הקטנים, פרשׂו דינים צחורים ריחנים וסביב שולחן עץ כבד ומהוקצע סידרו כיסאות מרופדים וספסלים רחבים. 

כמו לפי אות מוסכם מראש בסיום סידור הבית, הופיעו כמה מבחירי החסידים הלכו ישר למטבח שפתו קדרות, קיצצו ירקות הניחו גושי בשר בתוך סירי ענק, מקפידים להבליע את רוב המצרכים בארון שקנו לו והועמד בפינת החדר. בשעת לילה מאוחרת הסעודה היתה ערוכה מוכנה הבית נקי ומצוחצח. רבי זלמן הולך כמו חתן! בני הבית צבטו את עצמם שוב ושוב לבדוק אם זה לא הזיה מתוקה!! ואז הגיע רבי בונים בראש עדת החסידים ברך לשלום ביקש רשות לשבת על השולחן ומי שלא ראה סעודה זו - לא ראה התוועדות חסידית מימיו! 

רבי בונים בעולמות עליונים, נפשו מרחפת במרומים פניו באור יקרות ורוחו רפרפה בקושי בעולם הזה. כל החסידים, אריות שבחבורה גם הם התעלו למחוזות טמירים והוא נשא בפניהם ברזי החסידות וכולם הרגישו ממש גילוי שכינה!

טרם האיר היום, הסתיימה הסעודה, החסידים החלו מתכוננים לתפילת שחרית, שעות מספר חלפו וסיימו את התפילה, כולם פנו למעונו של רבי בונים להיפרד, טרם ימשיך במסע, רק בשעה זו התבררה לרבי זלמן העובדה: שכל מה שהביאו לו הביתה בליל אמש - זה לא פיקדון לסעודה אלא מתנה גמורה! אבל הוא לא ההין להעלות זאת על דל שפתיו. וניצב ליד העגלה שמסיעה את רבו בחזרה, למרות צינת הבוקר, לא עטה לגופו אלא בגד דק וקרוע שהשיגה ידו מאז ומעולם, הלבוש שלו, לעומת הלבוש של רבי בונים קצה מנוגד, רבי בונים לבש שתי (2) פרוות יקרות ומחממות זו על גב זו, רבי בונים לוחץ יָדַיִם לחסידים נפרד ואת הַיָּדַיִם של רבי זלמן לפת ביתר חביבות עם שתי יָדַיִם! והופ... נזכר: 'שכחתי משהו אצלך באכסניה' 

פנה לשוב, אבל טרם לכתו, הסיר מעל גופו את הפרווה העליונה והשיח לרב זלמן לפי תומו: 'או! מעיקה עלי הפרווה הזאת, כבדה מאוד!' ושׂם את זה על כתפיו הצנומות של רבי זלמן: 'תשגיח עליה עד שאני אחזור, בינתיים תתחמם קצת1 קר היום...' כמה רגעים הוא חוזר, עולה בזריזות למרכבה, סוגר את הדלת 

ורבי זלמן צועק: 'הפרווה! הפרווה...' 

רבי בונם פותח את החלון ומשיב: 'זלמלה', אין לי כבר כוח לשאת את הפרווה הזאת עוד, אם אתה כבר לבוש בה תשאיר אותה אצלך' ואז הוא לוחץ לו את היד שוב פעם בחוזקה! והפעם - בתוך היד עשרות שטרות של מאה (100) רובל, הון עתק!! באותו רגע פרצו הסוסים בדהרה והכרכרה החלה לנסוע.

חלפו שבועות, הגיע שוב פעם לעיר רבי בונים, רבי זלמל'ה מחכה לו בנרות, נכנס אצלו ואומר לו: 'יש לי שאלה ואני מקווה שאתה תסכים לענות לי עליה', 

- 'שאל בני' 

אומר לו: 'אני מבין למה אתה השפעת עלַי רוב טובה וברכה! מצרכי מזון, רהיטים, סדינים מצעות כלים כולל הפרווה היקרה שחיממה את גופי ביום סגריר! קיימת בי מצוות צדקה באופן הנעלה ביותר!! אבל דבר אחד יש לי לשאול: למה דחפת לי מאות-מאות רובלים ליד? האם אחרי כל הנתינה המרובה שקדמה לכך, זה לא היתה הפרזה יתר על המידה הדרושה בנתינת צדקה?' 

הרי לפי מה ששמענו פה, כתוב: מספיק, נתן לו זה ונגמר, מספיק, ככה כתוב. 

התשובה של רבי בונם העידה על אבחנה חדה כתער בנוגע לקיום המצוות על פי כוחות הנפש וטבע האדם! אמר לו ככה: 'דע לך, שדווקא מאות הרובלים שהענקתי לך - זה היה צדקה!'

עוד לא הבין רב זלמן, 

אמר לו: 'תקשיב! קודשא בריך הוא ציווה עלינו בתורה הקדושה: 'להעניק צדקה לעני' לא בגלל המראה המזעזע והאומלל, אלא בגלל שהמצב שלו דורש, כשהגעתי לבית שלך - התנפץ הלב שלי לרסיסים! דמעות עלו בעינַי, יגון הציף את ישותי, לא הייתי מסוגל לראות אותך במצב משווע לעזרה עוד רגע אחד (1) נוסף ולא נתקררה דעתי עד שלא מילאתי את הבית שלך במצרכי מזון לעייפה; ברהיטים, בבגדים. רגש הרחמנות שבי לא מצא מנוח טרם כל זאת. גם לאחר מכן ראיתי אותך עומד ורועד ביום חורפי כתונת דקה לכתפיך! שוב פעם רגש הרחמנות פעם בי והשעה עֲדַיִן לא היתה כשרה קיים מצוות צדקה! למה? - כי כל מה שעשיתי עד עכשיו זה היה מרחמנות, אחרי שראיתי אותך עטוף בפרווה והבית מלא וגדוש – חשתי: שרגש הרחמנות נרגע, באותה עת כבר המראה שלך והמצב לא עורר בי רחמים ואז הגיעה הזדמנות לקיים בך מצוה: 'צדקה' שנאמרה בתורה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" תן! וחזור ותן עד שלא תתן מחמת צער הלב וחמיצותו למראה האומלל של המקבל! אז קיימתי בך מצוות צדקה כשרה ומהודרת בהענקת מאות הרובלים כדי להטיב את מצבך הכלכלי. אתה כבר לא היית מעורר רחמים וזה לא היה מרחמים זה היתה צדקה 'לִשְׁמָהּ!' אחרי כל זה, שזה שווה אלפי רובלים! זה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" ורק יהודים יכולים להגיע לדרגה זו!

הגמרא מספרת: 'כי טורנוסרופוס הרשע הקשה לרבי עקיבא: 'אם א-לקיכם אוהב עניים! למה הוא לא מפרנס אותם?!' 

רבי עקיבא ענה לו: 'כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם!'. 

כשאנחנו נותנים צדקה לעני - זה מציל אותנו מגיהנם! "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב) גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. 

טורנוסרופוס שואל את השאלה לפי מושג של גוי, הוא לא מבין מה זה חסד, אצלו המידה הכי מעולה זה רחמים, לכן הוא אומר: 'למה הוא לא מפרנס אותם? מה, הוא לא מרחם עליהם הקב"ה?!' 

התשובה של רבי עקיבא היתה סתירה לסולם הערכים הרעוע של אותו רשע! הוא אמר לו: 'יש מושג בעולם שנקרא נתינה, אנחנו צריכים להיות נותנים! כמו שהקב"ה, הקב"ה לא מקבל הוא רק נותן-נותן... נותן-נותן והוא רוצה: שאנחנו נהיה גם נותנים-נותנים ולא נוטלים. מה עושה הקב"ה? - נותן לאנשים להיות עשירים, נותן לאנשים לפי חשבון מדוקדק למה הם יבחרו להיות הָעֲנִיִּים כדי שהעשירים יתנו לעניים וכך ירגילו אותנו במידת הנתינה.

הרמב"ם אומר: 'שאם יש לך נגיד מאה (100) שקלים ויש לך אפשרות לתת לאחד (1) - מאה (100) או לתת למאה (100) כל אחד שקל - עדיף לתת לכל אחד שקל! למה? - כי בזה אתה קונה את מידת הנדיבות!' כשאני מתרגל לתת-לתת... לתת-לתת - אני קונה מידת הנדיבות. אבל אם אני אתן פעם אחת (1) זהו התפטרתי מהענין שלום. אז לכן כל בן אדם צריך להבין: שהמטרה שאנחנו צריכים לתת זה לא רק בגלל שמתעוררים רחמים, לא רק בגלל שההוא נזקק, גם בגלל שאנחנו נהיה נותנים! הרי מה ביקש הקב"ה מאיתנו? - שנהיה אוהבי חסד. גוי לא מבין את זה: "וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (משלי יד, לד) הם עושים חסדים רק בשביל כבוד. 

האמריקאים קוראים להם: 'אומת החסד' איזה חסד?! הם נותנים בשביל לקשור אותך! ואתה קשור... נותנים לך שלוש מיליארד (3,000,000,000) והם אומרים לך: איך להתנהג מה יהיה בפרלמנט שלך מה הם מסכימים מה הם לא מסכימים; לא? - לא תקבל! הם נותנים לך נשק ואתה צריך אחר כך חלפים והם נותנים לך גם פגזים וכו' ואם הם יחליטו יעשו אמברגו כמו קיסינג'ר ולא תקבל באמצע המלחמה, כי הם לא עושים חסד בשביל חסד... [אלא] בתמורה! הם רוצים תמורה!! זהו ככה זה עובד.

אבל יהודי, בני ישראל: רחמנים, בַּיְשָׁנִים, גומלי חסדים, זה ראשי תיבות (ר"ת) 'גב"ר' 

בקהל: .....

הרב: בטח אני אתן לכם בסוף כמה שאלות, אבל קודם תנו לי לגמור מה שאני רוצה, בענין הזה תרשמי או שימי מסטיק באוזן בשביל שתזכרי ואחר כך תשאלי, תלחשי לה מה השאלה שלא תשכחי ואחר כך היא תזכיר לך.

בראדין, עיר מגוריו של החפץ חיים, התגורר יהודי בעל חסד מובהק! היה מקדיש עתותיו לזולת מתוך רצון להשפיע ולהעניק ככל שרק אפשר, אבל רַעְיָתוֹ לא מצאה דבר חן במיוחד בטענת: 'תמעיט! תמעיט... תשאיר משהו לבית אתה מחלק הרבה כסף מה יש לך? תנוח! תרגע!' 

ככה היתה חוזרת בסוף החליטו: ללכת לגדול הדור החפץ חיים ולשאול אותו. 

האיש שׂם פעמיו לביתו של הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו נכנס הביתה בדיוק סיים החפץ חיים את הסעודה והתחיל: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהלים כג, א) האורח המתין וכשסיים, לא הניח לו לשאול שאלה [כמו שאני לא נתתי לך...] לא נתן לו לשאול 

ואמר לו: 'עכשיו אני אפרש לך את הפסוק שאמרתי בסוף המזמור: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי" (שם פסוק ו') דע לך! לעיתים נגזר על אדם: 'שירדפו אחריו כל מיני רדיפות שונות ומשונות!' אבל אם כבר נגזרה עלינו מנה של רדיפות - שתהיה של חסד!! שנצטרך, יבואו אנשים ידפקו בדלת: 'אני אין לו מה לאכול תביא לי' – קח! עוד אחד: 'אני לא אני זה'... - שירדפו אחריך כל אלה שיבקשו ממך חסד, במקום שירדפו לך צרות, מחלות יִסּוּרִים, אויבים, שונאים והכל - שירדפו אחריך: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי!" עדיף שירדפו אחריך רק חסדים! וגם, במקום ששונאים רודפים אחריך ואין לך שכר, פה גם תקבל שכר על מה שנתת!!' 

וככה ברוח קודשו החפץ חיים השיב גם לאשתו שאמרה לו: 'תרגע-תרגע...' אז הוא אמר לה: 'תדעי לך! במקום שיבואו עלכם כל מיני צרות וְיִסּוּרִים ושונאים - השם שולח לכם לשחרר אותכם מזה חסדים! תנו חסדים, במקום שתשלמו כסף לתרופות בקופת חולים, תנו לאלה שמסכנים, כי הקב"ה כששולח מסכן לדלת פירושו של דבר: שזה מתנה! דורון זה נקרא: 'דורון', המסכן שעומד דורון אולי זה האיש שבזכותו תנצל ממוות!! כי "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!" ו: 'בית שלא פתוח לצדקה - פתוח לרפואה!' ככה אמרו חכמים.

עכשיו תראו, אני הולך לשאול שאלה שאני נותן עליה מאתים (200) שקל מי שיודע את התשובה; 

בברכת 'מודים' בתפילת 'שמונה עשרה', אנחנו אומרים: 'הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמיו וְהַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיו' זה נוסח נכון? זה לא השאלה, זה נוסח נכון? עוד פעם: 'הטוב כי לא כלו רחמיו המרחם כי לא תמו חסדיו' היה צריך להיות הפוך! לא? 'הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמיו' כן, ככה? לא! מה צריך להגיד? הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ חסדיך וְהַמְּרַחֵם כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמיך' מרחם - לא נגמרים הרחמים שלו. טוב, מי שטוב - לא נגמרים החסדים שלו! למה כתוב הפוך? 'הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ' מה שייך רחמים לטוב!? 'וְהַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ' מה קשור רחם לחסדים?! אמרנו שחסד זה לא בגלל רחמים! אז למה תקנו לנו כזה נוסח?

אז ככה, צריך לדעת: שבכל מידה משתיהם; גם בחסד וגם ברחמים - יש מעלה ויש חיסרון! בכל אחת. מה זה? - במידת החסד יש מעלה עצומה לתת חסדים זה מעלה עצומה! 'עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד' אחד מהם זה: גְּמִילוּת חֲסָדִים; 'עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה' - עבודת הקורבנות 'וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים!' (אבות א, ב) אתם מבינים שגמילות חסדים שקולה לתורה ושקולה לעבודת הקורבנות בבית המקדש?! 

אז יש מעלה גדולה! ובעל חסד לא צריך גירוי אמרנו חיצוני, הוא רוצה: להשפיע! זה מעלה גדולה אין מה לדבר, זה אברהם אבינו!

אבל מצד שני: לפעמים אדם שיש לו יותר מדי חסד הוא עלול להשפיע ולתת חסד במקום שיזיק לשני! הוא רוצה לתת חסדים, אבל לא תמיד כשהוא נותן חסד יועיל לשני, יכול להיות שיזיק. לדוגמא: [מה? מה, איך? נכון, אבל לא על זה אני מדבר אני אתן לך דוגמא] בא אליך אורח חולה סוכרת ואתה נותן לו עוגות! ממלא אותו עוגות ואתה מסכן אותו!! אבל מה תביא לו? קרשים?! אתה איש חסד, כל מה שיש לך אתה מוציא אז זאת אומרת [נכון, חילבה' זה טוב] אז אתם רואים שיש גם חסרון. 

אחד בא ואומר: 'בוא-בוא אני אעזור לך ללמוד' עוזר לו עוזר לו עוזר לו מה עושה אבל את השני עצלן! שהשני מקבל הכל לעוס, הוא לא מתאמץ אפילו לחשוב זה לא נקרא: 'עזרה' זה לא חסד, צריך לדעת מה הגבול, אם אין גבול - זה יכול גם להזיק, אז זה הַחִסָּרוֹן שיש בחסד. [רגע, עוד מסטיק באוזן הַשְּׁנִיָּה...]

במידת הרחמים - גם כן יש מעלה וחסרון! מה זה? - אדם שיש לו רחמים - אז הוא נותן מתי שהוא רואה שיש חִסָּרוֹן בולט בשני, אבל מתי שהוא יראה שזהו, למראית עיניו הוא כבר לא חסר - הוא יפסיק! הוא לא יתן לו כי כן, אין לו כבר רחמים, אבל אולי מה שאתה רואה זה לא נכון והוא עֲדַיִן צריך! אז זה החיסרון ברחמים, כי אף פעם אתה לא יודע מתי ההוא כבר לא נזקק.

אוֹ! עכשיו אנחנו נבין: איך הקב"ה עושה הכל מדוקדק!

אנחנו מעללים את הקב"ה: 'הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ' זאת אומרת אצלך הרחמים אף פעם לא מפסיקים כמו אצל הרחמן, הרחמן ברגע שהוא נרגע אז הוא מפסיק לתת, אבל אתה כזה טוב שלא מפסיק עם הרחמים! תמיד אתה מוסיף ונותן עוד-עוד... עוד עוד-עוד... שלא יחסר בכלל כלום! זה נקרא: 'טוב', זה מעלה שאיין בה חסרון! למה? - נותן כפי שצריך עד איפה שצריך ואם צריך בלי סוף גם נותן.

אחר כך: 'וְהַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ' זאת אומרת הטובה שאתה משפיע עלינו, ריבונו של עולם! היא ברחמים גדולים ועצומים, אתה משפיע על העולם כל כך הרבה טובות! אבל אתה גם דואג: שהאדם לא יזוק! אתה טוב 'כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ' אתה כל כך טוב!! איי איי איי... 'כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ'...

מצד שני: הגם שהטובות באות עלינו ברחמים, החסדים שלך אינם תמים! לא מפסיקים, מצבנו משתפר ואתה ממשיך לתת במידת החסד: 'וְהַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ' כמו שאמר דוד מלכנו: "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נב, ג) כל היום חסדים! 

תגידו לי זה לא חסד שאנחנו יכולים לנשום כל רגע?! הרי אם רגע אחד (1) לא נוכל לנשום – "הלך" הבן אדם! תגידו לי פעם נתקלתם בכיס אוויר שאין אוויר באיזה שהוא מקום פתאום אין אוויר אין אוויר!! לא קרה! נכון? אז זה לא חסד שהוא סידר שיהיה אויר בכל מקום! זה לא חסד?... נכון, אתם רואים כל הזמן נכון מהבוקר עד הערב נכון לא היה הפסקה פתאום באמצע הנהיגה פתאום: 'אני לא רואה!...' אין, לא, לא היה, לא היה, ברוך השם! זה לא חסד?? 

בקהל:...

הרב: נכון צריך לקרוא תהילים ובעזרת השם זה יעבור... לא קורא, אז את לא קוראה את התהילים ובוכה, צריך לבכות גם כי: 'שערי דמעה לא ננעלו' את גם בוכה? טוב, אז בעזרת השם אני אברך אותך: 'שלא תצטרכי לבכות - ותהיי בריאה!' ואת רוצה להרגיש טוב, אז אני אתן לך ברכה, בסדר, גם זה, אני לא מוכנה לזה לא יכולה לא מוכנה לזה בסדר ש... י ברור מה אמרתי? כבר בלי שתבקשי ראייתך הקדוש ברוך הוא מרחם עָלַיִךְ? שלח אותי עד לפה לירושלים הנה את רואה! נו? תראי איך הטרחת אותי עד לפה את רואה? הקב"ה שומע לך! 

[מחיאות כפיים] 

אז אם כן אנחנו רואים מה הפירוש שבתפילה. עכשיו נבין עוד דבר בתפילה ב: 'ברכת אבות' אנחנו אומרים שהקב"ה 'גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים' מה, יש חסדים לא טובים?! יש חסדים רעים? מה זה 'גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים'? 

אבל לפי מה שראינו, לפעמים החסדים שאנחנו עושים לשני יכול להיות רע לשני, האבא עשה חסד קנה לבן שלו מכונית והוא נהרג במכונית! זה חסד?! קנה לו אופנוע, קנה לו קוּרקינט והוא נסע ואחר כך קרה מה שקרה... זה חסד?! אז לא תמיד אנחנו יכולים לכוון לתת חסד שֶׁיֵּצֵא ממנו רק טוב. אבל הקב"ה כשנותן הוא 'גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים'.

עכשיו נבין עוד דבר בתפילה, כתוב בתפילת בברכת 'מחיה המתים': 'מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד' - מה זה 'מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד'? - הקב"ה נותן כלכלה לכל אחד מאתנו בחסד! למה? - כי אם זה לפי הזכויות שלנו והעוונות - לא היינו צריכים לקבל פרוסת לחם! כי אם אדם עובר עֲבֵרָה אחת (1) הרי ידוע: שבמלכות אם אחד מרד במלכות בדבר אחד - חַיָּב מיתה! אין צ'אנס אין 'מחילה'. 'מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול!' כבוד מלכות צריך להרוג אותו! 

אנחנו לא חוטאים פעם (1) פַּעֲמַיִם (2) שלוש (3) כל יו?!ם מראות אסורות, שמיעות אסורות, דיבורים אסורים, כל מיני דברים, אז מגיע לנו בכלל לחיות?! - לא מגיע! ואומרים בבוקר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ!' הוא לא היה צריך להחזיר בכלל! ואם הוא החזיר - זה 'בְּחֶמְלָה' אז הקב"ה 'הוא מחיה מתים!' בברכה הזאת אנחנו אומרים: 'מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד' קודם כל. ודבר שני: 'מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים' בשביל להחיות מתים - צריך הרבה רחמים! למה? - בן אדם מת די חאלס' מת אי אפשר לתת לו 'קצת... קצת לחיות' אין דבר כזה או חי או מת. והקב"ה 'מְחַיֵּה מֵתִים' כל לילה הקב"ה מְחַיֶּה אותנו! כל לילה, כל לילה אנחנו קמים לתחיה 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית!' 

עכשיו נבין: מה ההבדל בין אברהם אבינו לאיוב? 

חשוב מאוד שתקשיבו טוב! ותדעו איך להתנהג. אם אתם רוצים: שבשמים על כל דבר שתבקשו - הקב"ה ישמע לכם! אז תקשיבו טוב... 

אמרנו: שיש הבדל בין חסד לרחמים, עכשיו, מה משלמים למי שעשה חסד? מה משלמים למי שעשה מרחמים? מה גודל השכר? מה הזכות שעומדת לו אצל הקב"ה? 

המשנה אומרת: 'וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ' (אבות א, ה) ובאות דרבי נתן כתוב: 'ולא בני ביתך ממש' לא שתכניס את העניים שישנו אצלך ויחיו אצלך בבית, אלא שיהיו מסיחים מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך. אחרי שהם הולכים אצלך ואכלו והארחת אותם, שהם יהיו מדברים: 'וואו! איזה ארוחה עשה לנו וואו! מה נתן, בדיוק מה שאני אוהב מה שאני זה וואי וואי וואי... כדרך שהיו עניים מסיחים מה שאוכלים ושותים אצל איוב!' כל מי שיצא מביתו של איוב - היה מספר בשווקים וברחובות איזה אירוח! איזה מאכלים, איזה מעדנים: 'כל מה שאני אוהב איך הוא ידע לתת לי בדיוק מה שאני אוהב...!'

המדרש ממשיך מתאר את הכנסת האורחים העצומה שנהג איוב עם באי ביתו, לכל אחד הכין מאכלים מה שהיה מורגל, עד שאנשים היו משוחחים בתימהון: 'איזה חושים מחודדים היו לו לדעת לרדת לפרטי פרטים להרגלי אכילתם' פלא פלאות! 

ואיוב עצמו העיד על עצמו: "בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר" (איוב לא, לב) אין דבר כזה אדם זר הגיע פה לאזור ואני נתתי לו לישון בחוץ?! הומלס' או משהו, כולם ישנו אצלי בבית: "דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח" (שם) הדלתות פתוחות מארבע (4) רוחות השמים שכל אורח שרוצה להתארח בביתי בית פתוח לרווחה.

ממשיך המדרש ומספר: 'כשבאו הַיִּסּוּרִים הנוראים 'ייסורי איוב'! מתו לו עשרה (10) ילדים ביום אחד (1), הפך להיות עני מעושר רב ועצום! וכולו מוכה שחין; מחלה איומה! מתגרד מגרד את העור עם חרס מרוב הכאבים! 

אז הוא תמה לפני הקב"ה ואמר לו: 'למה מצוות הכנסת אורחים שנהגתי לא עומדת לו להקל עלַיו בַּיִּסּוּרִים?' 

מה השיב לו הקב"ה? – 'עֲדַיִן לא הגעת לשיעור של אברהם אבינו! לא לשיעור שלו, לחצי (1/2) שיעור שלו!! אתה לא הגעת לחצי השיעור שלו, כמה שהוא היה נותן לאכול ואיך היה נותן לאכול. 

ככה הוא אמר לו: 'אתה יושב ושוהה בתוך הבית ואורחים נכנסים אצלך, מי שדרכו לאכול פת חיטים - האכלת פת חיטים, מי שרגיל לאכול בשר - האכלת אותו בשר, מי שרגיל ביין - השקת ביין. אבל אברהם לא עשה כן! הוא היה יושב ומחזר בעולם למצוא אורחים!! להכניס אותם אל תוך הבית [ומי שדרכו לאכול...] מי שלא רגיל לאכול חיטים - היה מאכיל אותו חיטים, מי שאין דרכו לאכול בשר - האכיל אותו בשר, מי שאין דרכו לשתות יין - השקהו יין!' לא מסתפק לתת לאדם מה שהוא אוהב גם מה שהוא לא אוהב: 'קח! תטעם!! זה טעים, זה נפלא, זה מזין' לא מוותר, שֶׁיֵּהָנוּ- שֶׁיֵּהָנוּ... נותן גם מה שלא רגילים.

אז אומר הבורא לאיוב: 'יש שני (2) הבדלים; דבר ראשון (1) אתה ממתין ולא מחזר אחריהם בחוץ. ודבר שני (2) אתה נותן רק מה שאוכלים ומסתפק בזה. אברהם? לא! - מוציא עוד ועוד ועוד-ועוד ונותן. 

רגע-רגע רגע... נו-נו... ואם איוב לא הגיע לדרגה של אברהם, אז מה זה אומר? שזה צריך לגרוע ממנו ולא מגיע לו בזכות הכנסת אורחים שמפורסמת! המדרש אומר והפסוקים מעידים: שהוא היה בנתינה עצומה! אז מה, זה לא מספיק?! בסדר, הוא רק חצי שיעור בקושי מאברהם! אבל מה, זה לא מספיק?! מה, לא יכולים לעשות לו הנחה בפורענויות?

אבל בואו, לפני שנבין, כתוב: "גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיה נה, ט) אל תנסו להבין את הקב"ה! המחשבות שלו - זה לא שלנו, דרכיו - זה לא דרכינו, אין לנו אחיזה להבין את החשבונות איך הקב"ה עושה אותם בדקדוק מדוקדק!!!

ככה אומר ישעיה הנביא. 

מה הפירוש? 

איוב טען בפשטות: 'אני נוהג עם הבריות באופן מסוים, תתנהג איתי גם כן באותו אופן, הרי אתה מודד לכל אדם 'מידה כנגד מידה' נכון, איך שאתה מודד מודדים לך מן השמים! נכון? אני ריחמתי על האורחים שבאו, למה אתה לא מרחם עלי?! 'מידה כנגד מידה'? זאת אומרת אני הענקתי להם מזון ומשקה בלי חשבון! לא עשיתי חשבון, כמה נכנסו אנשים, כמה כמות האוכל שצריכים, אני עשיתי בלי חשבון, אז גם אתה אל תעשה איתי, אל תעשה איתי חשבון מדוקדק... תדלג קצת תדלג תקל עלַי. טענה חשובה טוען איוב, באמת אם זה היה ככה אז באמת יש מקום לשמוע את הטענה. 

אז מה זה שמשיב לו הקב"ה: 'אתה לא הגעת לחצי ממה שנתן אברהם'? 

אז הוא אומר לו: 'תקשיב-תקשיב! אתה אמרת שאתה נתת להם בלי חשבון? צ' צ' צ' צ'... סליחה! אתה טועה, אתה נתת להם עם חשבון!! אתה נתת רק מה שהם רגילים לאכול - זה עם חשבון, מעבר לזה - לא נתת! אז אתה חשבנת: 'מה הוא רגיל לאכול?' ונתת לו מה שהוא רגיל לאכול, 'מה אתה אוהב? לבניה - קח לבניה', למה לא הוצאת לו שמנת? למה לא הוצאת לו פריגורט? למה לא הוצאת לו ככה? למה לא הוצאת לו מעדן? למה לא הוצאת לו זה... – אַה! עשית חשבון... אם עשית חשבון - גם אני 'מידה כנגד מידה' עושה אתך חשבון. אבל אם היית מגיע לשיעור של אברהם אבינו שהוא לא עשה חשבון, הוא מעבר לחשבון, עשה כל הזמן! אם היית כזה באמת אתה צודק - הייתי עושה אתך הנחות לפי החשבון שאתה לא עשית חשבון.

אז זאת אומרת רואים שיש הבדל גם במתן השכר, אתם רוצים הגנה שבשמים לא יעשו אתכם חשבון? - אתם אל תעשו חשבון! 'מה, נתתי לו כבר, נתתי לו, מה, פַּעֲמַיִם (2) שלוש (3) זה בא נודניק כל הזמן הוא בא...' אז אתה עושה חשבון - גם שמה: 'אַה! עוד פעם לשון הרע! אַה! עוד פעם לשון הרע! עוד פעם לשון הרע! אַה! שלוש (3) פעמים... אתה עושה חשבון גם אני עושה לך חשבון!'

אז זאת אומרת אם אתם רוצים להינצל - אל תעשו עם חשבון.

עכשיו, מה יוצא? – יוצא: שאיוב היה רחמן כי הוא נתן רק מה שחסר לאנשים ואברהם היה בעל חסד! 'חסד לאברהם' הוא נתן מעל ומעבר! וזה ההבדל בין רחמן לבין איש חסד וזה גם השכר משתנה בהתאם.

עכשיו מפה למדנו: שאם אתה אומר: 'אֶה הוא לא כל כך מסכן, מה אני צריך לתת לו יותר מדי?! הוא גם נתמך בטח על ידי זה וזה... מה, יכול להיות שזה, למה הוא לא מבקש הנחה בארנונה? למה הוא לא זה... למה הוא לא זה...?' 

מאיפה אתה יודע כל אחד מה עשה מה התאמץ מה יכול מה דחו אותו מה יש לו עוד? לא כל אחד יכול לדעת. אמנם מותר לברר אבל לפעמים זה גם פוגע! לפעמים אנשים מוותרים: 'עם חקירות של מס הכנסה לא מעוניין לקבל גם עזוב תודה ביי!...'

אז זאת אומרת אדם צריך להיות בלי חשבון! אם הוא איש חסד, אם הוא רחמן - זה סיפור אחר...

אחד מהתלמידים הקרובים של הגאון הב"ח (הבית חדש) רבי יואל סירקיס על הטור, שלח יד במסחר בעסקנות והיה לו שם טוב ומפואר ואפילו רבו הב"ח היה שולח אותו בָּעִנְיָנִים דחופים. יום אחד הגיע שעתו למות, הב"ח לפני שהוא יפטר התלמיד אמר לו: 'אני מבקש ממך בני! תבוא בחלום בליל שבת אלי הקרוב ותגיד לי מה נעשה בדינך בשמים...?' בקושי בְּעֵינַיִם ככה כבר חלושות הנהן לו שיעשה כך, עצם עיניו ונפטר.

הגיע ליל שבת הוא בא בחלום! בוכה בכי נורא! 'רבי, מורי, דע! לא רוצים להכניס אותו לגן עדן, למרות שלמדתי תורה, למרות החסדים הגדולים!' 

- 'למה?' שאל אותו הב"ח. 

- 'עמדתי לפני הדיינים בבית דין של מעלה בא מלאך אחד והזכיר מעשה אחד...

פעם עמדתי לנסוע ליריד בלייפציג, הכרכרה - המונית של היום עמדה בפתח, עמדתי לעלות והגיע יהודי מחוסר פרנסה ורצה: שאני אכתוב לו מכתב המלצה שיקבלו אותו לעבודה, אבל הזמן היה דחוק! סרבתי בנימוס ועליתי לכרכרה והבטחתי לו: 'כשאשוב הביתה אכתוב לו מכתב המלצה!'. בקשתו של אותו אומלל מהדהדת בבית דין של מעלה מרעידה את אמות הסיפים! לא מכניסים אותו לגן עדן!! מה יהיה עליו מה יעלה בגורלו? מסתובב בין העולמות ואין מנוחה מאז! עשֵׂה תיקון לנשמה'.

מה אמר לו הב"ח? 

'אני אכתוב בצוואה שלי את המעשה הנורא הזה שארע עמך, אבקש מהצאצאים שלי: שיספרו לצאצאים שלהם את הסיפור וכל התעוררות התשובה שתהיה בגין כך - תיתן לך תיקון ומרגוע!'. 

הרי לנו שֶׁבַּשָּׁמַיִם נוהגים עם האדם בדיוק באותה מידה בנהג כלפי הסובבים, אם נהג בחסד - מתחסדים עמו, אם ריחם על הבריות - מרחמים עליו ואם אטם אוזנו - אוטמים שערי גן עדן בפניו, נורא נוראות! 

עכשיו, מי שחושב שזה: 'מוגזם' - אז אני אגיד לכם יש מעשה ידוע בגמרא עם נחום איש גם זו: שפעם הוא רכב על החמור ונזדמן לו עני, עני שממש עומד למות; 

אמר לו: 'המתן עד שארד מהחמור' לתת לו היה לו אוכל על החמורים שלושה (3) חמורים היו לו והיה לו אוכל אבל הוא אמר לו: 'המתן עד שארד מן החמור' במשך הזמן עד שהוא ירד - מת העני! 

רבי נחום איש גם זו אמר: 'ריבונו של עולם! הַיָּדַיִם האלה שלא נתנו לעני - תגדע אותם! הָרַגְלַיִם האלה שלא מהרו - תכרות אותם! ולא נרגע עד שיהיה סומא שֶׁהָעֵינַיִם שראו את העני ככה ולא חמלו מהרה - יהיה סומא ושחין בכל הגוף שלו. מה נשאר מנחום איש גם זו? - הוא היה רבי... הוא היה רבי של רבי עקיבא עשרים ושתים (22) שנה! ענק הענקים, נשאר ראש ובטן... מן השמים, במחלה נשרו לו הָאֵבָרִים יָדַיִם וְרַגְלַיִם והיה סומא וכל הגוף שחין מתגרד? ואין לו עם מה לגרד! איך הוא היה ישן? - שמו לו מיטה ובמיטה שמו לו מלמטה קערות מלאות מים! למה? - שהרגליים של המיטה יהיו בתוך הקערות עם המים, למה? - שאם יעלו נמלים - לא יציקו לו, יגרדו אותו ואין לו ידיים לגרד, אז בשביל שאם הם יעלו יפלו לתוך המים ולא יוכלו להמשיך! אתם מבינים עד כדי כמה?! זה בגלל שהוא השתהה - מה הוא אשם?! מה, הוא טייס!? יכול לטוס?! 

אז אתם יודעים מה אמרו: יהודי צריך להיות תמיד מוכן ומזומן למקרה כזה ולא להתעכב.

אז היה אמורא אחד שהיה הולך תמיד עם היד בכיס והיה לו כסף ביד ככה מוכן תמיד כסף ביד בתוך הכיס, למה? - שאם הוא יראה פתאום עני, עני בן טובים 'בן טובים' זה אחד שהיה עשיר וירד מנכסיו והוא מִתְבַּיֵּשׁ לקבל צדקה כי כולם מחזיקים ממנו עשיר, אז מה הוא היה עושה? - שולף מיד רואה אותו: 'שלום! מה שלומך?' ושם לו את הכסף ביד, למה? - אם הוא עכשיו יראה אותו והוא יעשה ככה מחפש כסף ומוסר - כולם יראו והוא יִתְבַּיֵּשׁ! אז אמרו שנחום איש גם זו היה צריך גם כן לחשוב על זה ולהכין כסף מראש! אוכל מראש והכל - זה לא יאומן כי יסופר.

'אבא חלקיה' הוא ואשתו היו מתפללים על גשמים וכשהתפללו על גשמים - הענן הגיע מהכיוון של אשתו! למה? - כי הוא היה נותן צדקה לַעֲנִיִּים והיא היתה נותנת להם אוכל. כשנותנים כסף לעני - הוא עוד צריך ללכת לקנות, כשנותנים ישר אוכל - אז העני מיד מהרעב אוכל מיד ונהנה! תראו מה זה מי שמקרב את הנתינה יותר מהר - זה גם חשבון גדול ועצום!!

אז זאת אומרת להיות נותן, צריך ללמוד את זה, איך עושים? – שמונה (8) דרגות בשולחן ערוך של נתינה! מה הדרגה הגבוהה ביותר. 

מכל מקום אנחנו רואים: שזה דבר עצום וגדול להיות בעל חסד: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט , ג).

אתם רוצים לראות מה זה חסד? - כתוב: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט) שאנחנו צריכים להדמות לקב"ה וללכת בדרכיו, בורא עולם לא היה חייב לאף אחד כלום כי לא היה כלום לא היה אף אחד ובורא עולם עלה בדעתו: 'לברוא עולם' למה? - בגלל שהוא טוב 'ומדרך הטוב להטיב' כדי להטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה, אז הוא ברא ברואים כדי שיוכלו לקבל את ההטבה, איזה הטבה? - הברוא הראשון שהוא ברא קראו לו: 'אדם', אדם הראשון. איפה הוא שם אותו כשהוא נברא? בסהרה? איפה הוא שם אותו? בפריז? – לא! ישר בגן עדן! שיא השיאים של העולם! ישר שם אותו שם. הוא עוד לא עשה מצווה, הוא עוד לא הכיר את הבורא לא כלום ישר שם אותו בגן עדן. אז הוא רוצה להטיב או לא רוצה להטיב? כמה פירות היה בגן העדן? - כל הסוגים שבעולם. כמה ציפורים היו שמה? - כל הסוגים שבעולם. כמה ריחות היו שמה? - כל הסוגים שבעולם. כל הדגים, כל הדגים שבעולם. מה לא? הכל בכמויות של מיליארדים. בן אדם אחד (1) כמה הוא יכול ליהנות מהעולם?! כמה?...

אני אביא לך עכשיו ארבע (4) שניצלים אתה יכול לגמור!? ואחרי זה עוד שיכים ועוד זה אנטריקות ומה שאתה... - תתפוצץ וזהו ואחר כך תשכב ככה לא יכול לזוז, תפתח את החגורות שחרר את הזה לא יכול לזוז.

 אחרי זה אני אגיד לך: 'אתה רוצה עוד? עוד יש עכשיו יצא סיכ משהו כבד כבד אתה רוצה??' – 'אוף... די די די'. אז מה זה גן עדן!! נתן לו את כל הגן עדן! מה יעשה עם זה?! 

תראו: כמה הוא רוצה להטיב, כמה הבורא רוצה להטיב!! ובסוף לאן הוא מְיַעֵד אותנו? - לגן עדן! הוא רוצה שנגיע לשם "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" השם ברא את העולם בחסד ורוצה: שנתנהג בחסד.

'דור המבול' - לקב"ה כילה אותם חיסל את כולם בגלל החסד; הם היו חומסים לא עושים חסדים, גוזלים: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יג) הכל! חומסים-חומסים חומסים... אמר: 'זה ההפך מכוונתי!' זהו השמיד את העולם.

מה עשה? - הכניס את נח, בניו אשתו וכלותיה – שמונה (8) לתיבה שהם יעשו חסד מהרגע הראשון עד שֶׁיֵּצְאוּ אחרי שנה מה החסד? - להאכיל את העופות חיות ובהמות כל היום עשרים וארבע (24) שעות! כי זה אוכל בשעה כזאת זה בשעה כזאת וכל הזמן לעלות ולהכין להם אוכל ולמלמלמלמ... למה? - להרגיל בהם ולנטוע בהם מידת החסד להתחיל את העולם מחדש!

כשפגש אברהם אבינו את שׁם הבן של נח, שאל אותו: 'באיזה זכות אתם יצאתם מהתיבה?' 

אמר לו: 'בזכות החסד שעשינו עם הבהמות, החיות והעופות'. 

למד ממנו אברהם ואמר: 'וואו! אם בזכות חסד שעשיתם עם בהמות חיות מעופות הקמתם עולם מחדש ויצאתם מהמבול! - אני אעשה חסד עם בני אדם!' ואז התחיל אברהם אבינו עם מעשה החסד הנפלאים שלו שאין מי שעשה חסדים כמותו בעולם. 

ואנחנו זרעו - ויש בנו שלוש (3) מידות: רחמנים, בַּיְשָׁנִים, גומלי חסדים, אז יש בנו; גם רחמים וגם חסדים. צריך להשתמש בהם ולהשתמש נכון ואם נשתמש בהם נכון, למדנו: השם משתמש מולנו נכון! איך שאתה גם אני 'מידה כנגד מידה'. אתה מסתפק במתן קצת להרגיע את עצמך רק שאתה תרגע, אתה לא מחפש לעזור לעני, הוא הציק לך במצב שלו, במראה שלו הוא הציק לך זה מפריע לך! - 'יואו! אני לא יכול לראות דבר כזה אתה יודע מה? אני לא יכול לראות דבר כזה...' ואז אתה משחרר משהו להרגיע את עצמך! אבל לא חשבת לתת לו מעל ומעבר? לא! זה לא מתת כמו שצריך...

צריך להיות חסד, אוהב חסד, זה מה שצריך, תתחילו להתרגל על זה. 

וחסד הכי גדול זה חסד ברוחניות! שאתה דואג: שחברך יכנס לגן עדן, אם אתה רואה אותו עובר עֲבֵרוֹת ואתה לא אומר לו כלום - זה ממש רשעות! כי אם אני יודע שיש תרופה נגיד למחלת סרטן ואני לא מפרסם אותה לרבים - זה רשעות! הרי אנשים מתים כל רגע מזה למה אתה לא מודיע להם?! אם אתה יודע שאתה מציל אדם מֵעֲבֵרָה שעלול להיכנס לגיהנם והוא יתקן עכשיו והוא לא יכנס לגיהנם - למה שלא תעשה את זה?! אין חסד יותר גדול מזה; לעזור, להדריך ולהציל אנשים שלא יִכנסו לגיהנם ויִכנסו לגן העדן...

איך עושים את זה? - "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) אתה רואה אותו נכשל? - אתה מודיע לו: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד) שלא יכשל, עצה טובה, הדרכה, לימוד, לשלוח לו דיסק און קי (מאגר השו"ת הגדול בעולם...) להפנות אותו לסרטון, לעשות כל פעולה, להביא אותו להרצאה. 

אם יש מישהו פה שאמר למישהו: 'אתה בא איתי היום להרצאה? בוא בוא בוא איתי בוא איתי!' - הזכות שלו אין לכם מושג אפילו מה הזכות של מי שהביא לפה. ופה יש אִשָּׁה שדאגה לשני (2) אוטובוסים! אחד או שתיים אני לא יודע אחד או שתים? לא עונים... אחד. הגיע האוטובוס לכאן שארגנו אותו בתרומה! בשביל שיגיעו לפה להרצאה. אז זאת אומרת זה זכויות שאין כדוגמתם!! זה הרבה יותר מלהאכיל עני רעב!

'פדיון שבויים' זה המעלה הגדולה בצדקות! אם אדם שבוי יהודי וצריך לשחרר אותו - צריך לתת, לא 'מעשר' (10%) ולא 'חומש' (20%) אלא כמה שצריך בשביל לשחרר אותו! זה המעלה הגדולה. 

לשחרר יהודי מגיהנם - זה מעלה שאין כדוגמתה! זה פדיון שבויים הכי גדול שיכול להיות זה נקרא: 'מחיה המתים' מחיה מתים. אומר רבי יונתן אייבשיץ: 'מי שמחזיר יהודים בתשובה - יותר גדול מאלישע ואליהו הנביא! כי הם החיו גופות והוא מחייה נשמות זה תְּחִיַּת המתים אמתית'. 

מי יכול לעשות את זה? - כל אחד! כל אחד, לתת לאנשים לדעת ולהכיר את ה', אם אני בתור חילוני שרק חזר בתשובה הצליח להחזיר הרבה יהודים בתשובה - זה רק בגלל שאמרתי להם מה צריך לעשות, לא חִיַּבְתִּי אותם לא כפיתי אותם לא כלום אלה ששמעו והסכימו – חזרו! אלה שלא שמעו או לא הסכימו לא חזרו, אבל בינתיים ההצלחה היא עצומה! מי אמר שאתם לא יכולים? בדיוק אותו דבר. ואדרבה! אם זה חברים ברמה שלכם ואתם מתחזקים, אתם יכולים לגרור אותם אתכם בלי שום בעיה! [...מה?... ברוך השם! ואת חיה 30 שנה, ברוך השם! נו, הנה הקב"ה אוהב אותך ואני גם אברך אותך עכשיו - מה השם שלך? אביבה בת רחל רפואה שלמה בזכות השלושים (30) שנה שהקשבת לי ולא תצטרכי ניתוח

קהל: אמן! 

לא צריך גם לבדיקות בעזרת השם שתהיי בריאה שלום ולהתראות כל טוב.

כן אני מודה לכם על ההקשבה

[מחיאות כפיים]

[שאלות ותשובות שו"ת]

מקווה שהבנתם, כן שאלה למי יש? כן, אחר כך שבי-שבי כן שאלה למי יש? שאלה יש לך או ברכה? ברכה בסוף, שאלה אתה יש לך שאלה? אתה עם הכיפה לבנה יש לך שאלה? תן לו תעמוד כן, לא שומעים אותו 

ש. ערב טוב כבוד הרב 

הרב: כן, לא שומע רגע חכה 

ש. ערב טוב כבוד הרב לפני משהו כמו שש (6) שנים הרב היה בקרית ארבע, שאלנו שאלה בענין עליה להר הבית אז כבודו תקף את הענין בצורה מאוד חזקה הסרטון ממשיך להתפרסם עם ה... עם ההשתנות של הדברים והמצב ה... המצב בהר הבית הסרטון מופץ ורץ לכן חזרתי לכאן ורציתי גם, אז בזמנו היינו צעירים וקצת מחוסרי ידע ברוך השם זכינו לשבת וללמוד ויותר ברוך השם זכינו גם לקנות את הידע הנצרך. אותה... באותו הרצאה הרב אמר שהענין שלא להיכנס להר הבית זה סוג של להיכנס למערה שיש בה נחשים ולמה לנו לזה!? במיוחד שהגויים בעקבות זה יוצאים ועושים פיגועים ומתעצבנים עלינו ומה יש לנו בכלל בהר הבית כיום שאין בית המקדש?! אז ברוך השם בעוד כשלושה (3) חודשים מתקרב חג הפסח יש לנו מצווה כמו שאמרתי אז של הקרבת קורבן פסח מצווה ש: מי שלא מקריב אותה - חייב עליה כרת! אחד משני המצוות עשֵה היחידות שמי שלא עושה אותם חייב עליהם כרת...

הרב: אז מה השאלה?

ש. וכיום המצב שלנו 

הרב: מה השאלה?

ש. למה? למה היום כיום לא לפעול למען קידום הענין של הר הבית?

הרב: עניתי אתה אומר שזה מפורסם 

ש. כן הרב, הרב אז ענה מחילה מכבוד הרב כמובן שיש כבוד גדול אבל התשובה שהרב ענה אז היא תשובה שהיא מחוסרת כל זה... אז אם מחר הגויים יחליטו: 'שלא להניח תפילין' אז לא להניח תפילין?! מה זה הדבר הזה? אני הולך לפי ה... לפי העצבים של הגויים או לפי מה שהקדוש ברוך הוא ציווה?

הרב: יש הבדל...

ש. יש מצוות עשה לעלות להר הבית יש מצוה עשה ל...

הרב: סגור לו רגע את הזה, אתה לא מבין אפילו את החילוק, אתה אומר שמאז למדת הרבה ואתה כבר יודע הרבה ואתה חכם וכבר אתה יודע לענות, יש הבדל בין תפילין; תפילין אני חייב לעשות כל יום! ואני יכול למסור את הנפש גם על מצוות תפילין אם הגויים יגידו לי: 'לא!' ועליה להר הבית לא מחוייב, אף אחד לא מחוייב אין הלכה שמחייבת אותי לעלות להר הבית ולכן אני לא מחוייב ואם זה גורם שיהרגו יהודים בגלל זה אז אין מצווה 'מצווה הבאה בעבירה – עבירה!' והדמים שישפכו - זה יהיה בגלל אנשים כמוך ואחרים!! לכן בן גביר שעולה לשמה ומתריס אתה רואה מה קורה? - פיגועים יצאו נרצחים אנשים ובשמים יחייבו אותו! אין צחוק בזה, זה דברים פשוטים לא צריך הרבה שׂכל בשביל זה. מעבר לקורבן וכל הדברים, אנשים, נכון יש אפשרות לעשות גם בזה וזה וזה וזה... בינתיים לא עשו, כל אלה שהם כמוך עוד לא עשו בינתיים את הקורבן, תעשה בינתיים נראה אותך ואחר כך נראה מה יקרה... וכל ההשתלשלות שתהיה - תהיה בגללכם! עד כאן תודה, שאלה נוספת תן לגברת פה כן, תן רגע-רגע יש מיקרופון לא צריך מיקרופון הרב צריך צריך 

ש. כבוד הרב לגבי כיבוד הורים 

הרב: כן, אז את זוכרת השאלה 

ש. הייתי חייבת זה נושא קריטי שאני עוברת ברמה היומיומית 

הרב: בקשה בבקשה 

ש. מה הגבול של כיבוד הורים ונתינה? אם הם מבקשים משהו שאסור להם שלא עושה להם טוב מספר כוסות רב של קפה ביום? עוגיות שאסורות להם! חטיפים שאסורים להם כל מיני דברים כאלה מ... מתי מותר ב: 'דרכי נועם' להגיד להם: 'לא! מספיק!!' 

הרב: אם הם אוהבים חטיפים תביאי להם ללא סוכר, אם הם אוהבים משהו תשתדלי להביא להם משהו שלא מסכן אותם אבל אותו דבר שלא יחסר אני הייתי מבין לאמא שלי עוגת גבינה! אבל בלי סוכר היא אהבה עוגת גבינה אז הבאתי לה בלי סוכר

ש. אוקיי אז נותנים לאבא עוגיות ואם הוא רוצה חמש-שבע-שמונה עוגיות איפה הגבול? מתי מותר להגיד להם: 'לא' 

הרב: תראי אם זה יגרום לו לסכנה ממש - אסור לתת! אם זה לא גורם ממש, אלא במצטבר, את לא נותנת לו את כל... את לא נותנת לו את כל השבע-שבע שבע כל יום מדי פעם הוא מבקש ממך: שבע נגיד הוא נגיד אוכל כל יום שבע-שבע שבע 

ש. אז לטפטף את זה למספר פעמים ביום?

הרב: כן

ש. ועוד שאלה בנושא של כיבוד הורים אם... אם את 

הרב: אפשר גם שתאכלי לו את כל העוגיות ותגידי שנגמר 

ש. לא תודה, אם בן אדם נמצא מתוך שינה מתוך מנוחה והורה בא ומבקש האם אני חייבת?

הרב: מי? מי מבקש? האבא?

ש. לא משנה אבא או אמא עכשיו אני נמצאת בתוך שינה או נחה הם לא יודעים בלי כוונה הם באים מתוך שינה בא לי עכשו 

הרב: הם באו משינה או את בשינה?

ש. אני בשינה והם מבקשים משהו האם יש עלי מצוה? האם חלה כאן הכיבוד הורים ואני חייבת לקום מה זה 

הרב: התעוררת?

ש. העירו אותי בטח שאני, 

הרב: אז אני שואל היא מתעוררת יש כאלה שמעירים אותם יש פה אחד פה באולם מעירים אותו והוא חוזר לישון מעירים אותו חוזר לישון כל הזמן מעירים אותו...

ש. לא אבל האם אבל האם כשקמתי בעל כורחי אני חייבת באותו רגע?

הרב: אז אני עונה לך לאט-לאט שואל אם התעוררת?

ש. התעוררתי כי העירו אותי כשאני אעיר אותך גם אתה תקום באותו רגע 

הרב: לא-לא, אני לא אקום אני יכול לפקוח עיניים ולא לקום אני יכול להגיד: 'אני עייף' אוקיי אני שואל: אם התעוררת? אם התעוררת

ש. לא לגמרי

הרב: אה הנה את הנה את רואה שלא התעוררת לא לגמרי לגמרי את בהכרה?

ש. לא

הרב: את מזהה את ההורים?

ש. שאלות קשות, כן מזהה את ההורים זהת ההורים 

הרב: מה הם ביקשו למשל?

ש. רוצים עכשיו לשתות רוצים ש...

הרב: יבואו להעיר אותך בשביל לשתות?!

ש. כל מיני 

הרב: אני לא מאמין שמישהו הלך לעיר את הבן: 'קום-קום תכין לי בקומקום...' אני לא מאמין דבר כזה אני לא מאמין 

ש. הרב אותך זה מצחיק אותי לא הורים סיעודים לבקשה לפעמים

הרב: אה בואי הנה זה פרט חשוב! אם הם סיעודיים והם לא יכולים לתפקד בעצמם והם צריכים שמישהו יכין להם מכל הסיבות הסעודיות את צריכה לקום! מה לעשות?! את רוצה חס ושלום שיקרה להם משהו?!

ש. לא אבל מצד שני במשקפיים שלי אני גם בן אדם ובן אדם לפעמים זהו ח הגוף...

הרב: את בן אדם יפה את אמא?

ש. כן

הרב: יום אחד חלילה את יכולה להגיע למצב שלהם 

ש. שאני לא אזדקק 

הרב: נכון ואז מה יקרה? תבואי תתקתקי לילד תגיד לו: 'תכין לי קפה' מה את רוצה שהוא יכין או שיגיד לך אני גם אמא אני גם אישה אני גם...?

ש. האמת שבגלל שאני מודעת לגודל ה איך אומרים את זה לגודל ה 

הרב: אחריות 

ש. יפה אני משתדלת לבקש מהם כמה שפחות כדי שהם לא ייכשלו בזה 

הרב: לא, אז אני אגיד לך מה לעשות תכיני להם טרמוס לפני שאת הולכת לישון לכל אחד טרמוס מה אוהב? זה נס קפה זה תה או שניים תכיני גם זה גם זה שימי להם כוסות הכל תהיי חכמה מראש ביי אני הולכת לישון להתראות בבוקר מה שאתם רוצים עוגיות שבע שמונה הנה עם עודף הכל פה לידכם לילה טוב!

ש. הבנתי אוקיי 

הרב: בהצלחה! אבל זה מצווה גדולה יאריכו לך את החיים!!

ש. משתדלים 

הרב: שווה! שווה...

ש. מה שניסיתי להגיד מקודם שאנחנו רק בשר ודם ולפעמים גם קשה...

הרב: לא! את יכולה להיות מלאך!! למה קוראים לאחיות 'מלאכיות'? כי הם עוזרות לאלה שהם לא מכירות! לא לאבא ואמא באים אנשים כל מיני עם כל מיני צעקות וזעקות והכל אם הם היום עוד 'רחמניות'... אני לא יודע, אבל פעם קראו להם ככה אז הם היו: 'מלאכיות בלבן!' ככה צריך להיות כלפי ההורים ודאי! 

ש. תודה נשתדל 

הרב: כן שאלה נוספת כן א שמה מצד שמאל תן לבחור עם הצעיף 

ש. שלום כבוד הרב א... לגבי בשר, השחיטה שלכם א... שנייה אני קצת מתרגש אה... שניה 

הרב: אולי תשב? תתן למישהו ואחרי זה כן שאלה נוספת זה אני מכיר אותו כבר הוא תמיד משאיר את היד מההתחלה עד הסוף באוויר אם... אם הוא יכול להיכנס לספר השיאים של גיניס אני לא מכיר אחד שיכול להחזיק את היד ככה כל כך הרבה כן מי עוד רוצה לשאול? הנה הבחור שמה תן לו תן לו שמה עם הכובע גרב על הראש... אותך 

ש. שלום הרב 

הרב: שלום 

ש. בהרצאה 'מידה כנגד מידה' הרב דיבר שהגויים לא מקבלים 'מידה כנגד מידה'

הרב: מתי היום? 

ש. לא, לפני כמה ימים 

הרב: כן

ש. עכשיו, ב: יציאת מצרים ודור המבול הם כן קיבלו מידה כנגד מידה! איך זה מסתדר?

הרב: לא-לא, הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה זה בשביל לאותת לנו לדעת ממה אנחנו צריכים להיזהר, אצלהם הקדוש ברוך הוא לא נותן להם את האפשרות להכיר ממידה כנגד מידה. מתי זה מידה כנגד מידה? - שאתה נשאר בחיים! ואז אתה לומד מזה אבל אותם הוא כילה בגלל המעשים שלהם אז לא היה להם מה ללמוד כבר אז זה ראיה: שלא עושים איתם מידה כנגד מידה. 

כן שאלה נוספת הנה הגברת שם כן 

ש. תודה שלום כבוד הרב תודה שבאת זה לא בדיוק שאלה אבל רציתי להאיר משהו לגבי עלייה להר הבית והעובדה שכשהגוים מתייחסים אלינו לא כראוי כשאנחנו עוללים למקום הכי קדוש שלנו ודורכים רק איפה שמותר לדרוך זה שהם מתפרעים ועושים פיגועים זה לא מד שאסור לנו לעלות לשם זה מד שאנחנו צריכים לטפל בהם כמו שצריך וכל הרפסנות שלנו והגלויות ביחס אליהם במקום לטפל כמו שצריך זה מה שמוביל בעצם לכל האלימות המתגברת ש...

הרב: שואל אותך שאלה איפה את גרה?

ש. פה 

הרב: פה, אני אשאל אותך שאלה אם ייכנסו שני (2) פלסטינים רעולי פנים 

ש. "פלסטינים" במרכאות אין דבר כזה פלסטי 

הרב: לא פלסטינים ערבים, פלסטינים

ש. אוקי ערבים 

הרב: נכנסים שני ערבים עם כובע גרב על הראש והם מאיימים עליך עכשיו בנשק ואומרים לך: 'גברת אם את לא יוצאת מהבית ואנחנו מרוקנים אותו עכשיו מכל התוכן אנחנו יורים בראש שלך וגם בילדים!' מה את עושה?

ש. איך זה קשור?

הרב: אני אסביר לך איך זה קשור, מה את עושה?

ש. אם נכנסים ל... יים חס ושלום 

הרב: מה את עושה?

ש. אני מנסה 

הרב: אין מנסה, או כדור או יוצאת? 

ש. אמ... של אקדח אני פשוט מחסלת 

הרב: אין לך! שואל מה את עושה?

ש. אני מתפללת לשם ש... שיחסל 

הרב: הלו

ש. כן אבל זה לא קשור 

הרב: הלו 

ש. עושים גם את זה עושים גם את זה 

הרב: הלו שואל אותך שאלה ואת מתחמקת 

ש. לא, מקשיבה אני פשוט שמעתי מה היא אומרה 

הרב: אז בבקשה תגידי לי רק אם את יוצאת מהבית או לא?

ש. אני אשמור על הבית

הרב: שואל: את יוצאת? הם מתחילים לירות ליד הראש של הילד את יוצאת או לא?

ש. אני הולכת לקחת את הנשק

הרב: אין לך, את לא יכולה לזוז כדור בראש! כדור בראש יוצאת או לא?

ש. ברור שאני אאלץ לעשות משהו בשביל להציל את עצמי 

הרב: תודה רפסנית! פסת את רפסנית

ש. למה?

הרב: כי את מזניחה את הבית שלך! איך את יוצאת מהבית שלך?! זה הבית שלנו הר הבית זה הבית שלנו אך אנחנו יוצאים מרפסנות 

ש. אנחנו דיברנו על התגובה של כש המחבלים מגיבים כמו שהם מגיבים אבל אתה לא הקשבת עד הסוף...

הרב: שלוש שבועות שהקדוש ברוך הוא השביע אותנו שאת לא יודעת אותם ואחד מהם... (שקט שקט תירגע תירגע תירגע תירגע תרגע) ואחד מהם: זה לא להתגרות באומות! הבנת?

ש. אז בוא פשוט חס ושלום נתאסלם או נתנצר ואז לא תגרה בהם למה? אנחנו מתגרים בם בעצם יהדותנו אנחנו ב...

הרב: זה הרמה של אלה שעולים להר הבית

ש. זה רמה מאוד טובה ש לאפ 

הרב: נראה את בן גביר שיעשה לכם את זה נראה-נראה נראה את בן גביר הגיבור נראה כולכם רק פטפטה בקיצור כן, על בסיס זה עושים רק מפלגות לא יותר מזה, כן תן לגברת פה כן כן בבקשה גברת 

ש. אה א הי הי סליחה סליחה אה למה אני חיבת ט שלום כבוד הרב רציתי לשאול ש גם אם אנשים באים לעלות להר הבית אז האם גם אני שלא מסכימה איתם צריכה לשפוט אותם לכף זכות?

הרב: ללמד עליהם כף זכות?

ש. כן 

הרב: לא! מי שמסכן יהודים - לא מלמדים עליו כף זכות! במה הזכות? שמה שהוא יסכן אותנו?! 

ש. אותי לא-לא איתי אותי אישית אני לא מבינה בכל הענין זה אבל אני יושבת פה וחורה לי שבשיעור תורה אנחנו מפולגים 

הרב: לא מפולגים יש הלכה

ש. כן אבל מרגיש שיש פה כאילו אין מה לעשות חילוק דעות ואנחנו ישר שופטים אחד השני יבי תב 

הרב: תקשיבי זה צדקנות יתרה את יודעת היה אחד גם כן שהיה צדקן מאוד גדול ובגללו חרב בית המקדש! הוא היה עניו מאוד ובענווה שלו הוא החריב את בית המקדש אז זאת אומרת יש מקומות שצריך להתמודד, הגמרא מלאה מחלוקות! מחלוקות ממש בית הלל ובית שמאי מחלוקות מה הבעיה?! כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים' אין בעיה במחלוקת רק אם היא מחלוקת לא לשם שמים ולגונן על ההלכה ולגונן על יהודים צריך להציל אפילו מחללים שבת ביום הכיפורים על ספק נפשות! על ספק נפשות אז כל שכן אם עולים להר הבית וזה יגרום למיתה של אנשים 

פעם הלכתי לרב לרב שך היתה הפגנה על בריכה היתה הפגנה על בריכה שמחללת שבת אמרתי לו: 'כבוד הרב! אנחנו רוצים לעשות הפגנה נגד הבריכה שמופעלת בשבת בראש העין' 

אמר לי: 'אתה בטוח שלא ישליכו אבן? אם אתה בטוח שלא ישליכו אבן תעשה הפגנה, אם ישליכו אבן אפילו שקדושת השבת חשובה מאוד ומצווה להפגין במקרה כזה אני לא מתיר!' 

ישליכו אבן על יהודי!! את שומעת? דוקרים יהודים והורגים אותם בגלל הדברים האלה זה איסור חמור ושפיכות דמים!!

ש. הרב, אני מבינה את התשובה ואני לא אני מבינה את ה גם למה לא משנה אני לא התכוונתי מי צודק ומי לא אני גם מסכימה עם הרב 

הרב: כן הלאה תמשיכי 

ש. אני מסכימה גם עם הרב בהקשר של התשובה 

הרב: נו, אבל...

ש. אבל א מרגיש לי ש...

הרב: מרגיש לך, אני אשם שמרגיש לך?! 

ש. חלילה טוב הבנתי 

הרב: אז תרגישי לך כן 

ש. תודה הרב 

הרב: ביי 

ש. בקיצור אהבת ישראל זה הכי חשוב לדעתי נכון

הרב: תנשקי אותם

ש. ברור אני 

הרב: יאללה קדימה יאללה קדימה יאללה 

ש. אוהבת אותך למרות שאני לא מסכימה איתך 

הרב: יופי הנה נפלא ראייתם אהבה שלום ורעות. 

כן שאלה בסוף שמה בסוף 

ש. א זה לא שאלה 

הרב: לא, שאלות עכשיו אמרתי אם יש שאלה? בבקשה כן שאלה מי שאלה נוספת? תן להוא עם הפאות כן 

ש. שלום הרב 

הרב: שלום 

ש. א יש סתירה מין ביהדות של הידיעה שהקדוש ברוך הוא יודע הכל ומצד שני שהכל בחירה חופשית אני ראיתי שהרמב"ם כותב שבענין הזה זה משהו שחלק מיחוד שם ואי אפשר להבין את זה ולמרות זאת אני רואה שבזמן האחרון הרבה נותנים תשובות על הענין הזה אז איך אפשר לתת תשובות על משהו שכאילו אפילו הרמב"ם אומר את זה שאי אפשר להבין את זה - זה חלק מיחוד השם? תודה 

הרב: כל אחד יכול להסביר ברמה שאנשים יבינו

ש. וזה תשובה אמיתית?

הרב: בטח 

ש. אז למה הרמב"ם לא אמר את זה?

הרב: כי בשביל להסביר את מה שהוא ידע בשביל ליישב את זה לא כל מוח יכול להבין! אבל היום הרמה היא כל כך קטנה שבצ'יק צ'ק אפשר להסביר 

ש. זה לא כל כך תשובה אמיתית זה יותר כאלו בוא לסגור לך הכל הקן שלת 

הרב: אם היא מתיישבת לך למה היא לא אמיתית? הרי מה מפריע לך הקושיה ואם תרצו לך את הקושיה ואין לך קושיה זה לא אמיתי?!

ש. לא, זה אומר שגם הקושיה שואל אותך 

הרב: אז יכול להיות שהקושיא שלך לא קושיה בסדר 

ש. אז חבל עדיף להבן א סלקו לך את הקושיה זה המטרה אבל עדיף להבין יותר לעומק מהפעם 

הרב: צריך לסלק את הקושיה כשיש קושייה צריך תירוץ אם יש תירוץ ירדה הקושיה אם לא הָיְתָה קושיה מעיקרה אז לא היה צריך גם תירוץ

ש. אין מצווה בדין הידיעה של הענין באמת מאשר סתם לתרץ את הקושיה 

הרב: מה, אתה לא שומע מה מדברים איתך?

ש. אני שומע אבל אני לא כל כך מבין את מה שהרב אומר 

הרב: אתה מבין ולא רוצה להבין אתה הבנת ואתה אומר: 'אבל עדיין אם הרמב"ם אמר שזה קשה להבין אז אני נשאר עם הרמב"ם טוב לי עם הרמב"ם תשאר איתו אין בעיה אז אל תקשה ואל תבין מצויין 

ש. בסדר תודה רבה 

הרב: תהיה בריא 

כן אחרון שמה תרים את היד גבוה כן כן 

ש. ברשות הרב אני אנסה לזרז את זה בשביל שכב את הציבור א שאלנו את הרב באופן פרטי לגבי צורת העולם 

הרב: צורת העולם לא רוצה לדבר עליו תעצור פה בי 

ש. תודה רבה הרב 

הרב: כן שאלה הבאה כן תן לבחור בפינה כן

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. קודם כל אשריך שזיכית אותנו לבוא ולשמוע דברי החוכמה אני כבר א הרבה שנים טובות שומע אותך ובזכותך זכיתי להתחזק ולהתקרב לעבודת השם א השאלה שלי היא כזאת אנחנו יודעים שבראש השנה דנים כל אדם מי למוות ומי לחיים ודברים כאלה אז בראש השנה נקבע לבן אדם מתי הוא ימות אז איך אפשר לבוא ולהגיד "צדקה תציל ממוות" לכאורה הדברים סותרים אחד את השני כי אם אני צריך למות בתאריך איקס ואני עלול לבצע איזה שהיא צדקה ולכאורה להציל את עצמי אז שני הדברים האלה נשמע שהם לא הולכים ביחד? חס וחלילה כמובן 

ש. אז מה המקום לתשובה בכלל?! מה תועיל תשובה שאומר הקדוש ברוך הוא: 'תחזרו בתשובה ואני מוחק לכם הכל! ואתם תהפכו להיות כמו תינוק שנולד!!' הרי נגזר על האדם?! הגזרה היא מותנת: שאם לא עשית תשובה, לא נתת צדקה, אז אתה לא תנצל מהגזרה. אבל אם עשית 'תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה!' מה זה אומר? - זה אומר: שהָיְתָה עליך גזירה חלילה! ובזה שעשיית גם תשובה גם התפללת כראוי וגם נתת צדקה כראוי - יעבירו את הגזירה ממך לאחד אחר שמגיע לו גם כן והגזרה תחול על ראשו! ואז הגזירה מתקיימת ולא עליך, כי אתה ידעת את הפטנטים איך משתחררים מגזרות. הבנת? 

ש. תודה רבה

הרב: בהצלחה. 

כן שאלה לגברת פה פה תתקדם תרימי את היד אז אני בסוף אתן לך עוד שאלה, שאלה אחרונה הנה פה תן לו תן לו כן דבר קום קום קום ניתן גם לו ניתן גם לו בסדר 

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב 

ש. יש לי שאלה לגבי... 

הרב: לא רואים אותך

ש. שאלה לגבי להגיד ליהודים אפשר לדבר באנגלית או לא?

הרב: קצת

ש...

הרב: רגע בוא נענה לך על הראשון, חכמים אמרו: 'כשם שיש מצווה להשמיע כך יש מצווה שלא להשמיע במקום שלא ישמעו' אז זאת אומרת מה מדובר? כל דבר שהוא דאורייתא מן התורה חייבים להשמיע וחייבים להוכיח אם אתה רואה מישהו שעובר! כל דבר שהוא דרבנן אבל לא מהמפורסמות שבדרבנן ואנשים לא מכירים את זה לא יכירו את זה זה על זה אומרים: 'מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין' אז לא להגיד להם כי זה לא יועיל הוא לא, לא מעכל דבר כזה אז זה לא, אבל גם כל המצוות דרבנן שידועות וכולם עושים זה מפורסמות והוא רק לא רוצה לעשות או שהוא מקל ראש, מצווה להשמיע! אז בשני תנאים: דאורייתא ודרבנן מפורסם צריך להגיד, מה שלא מפורסם ידוע משהו שהוא כמו שאומרים נדיר יחסית אין צורך להגיד כדי שלא יגרום לו להיות מזיד כן.

ש. והשני the the of ע when people were said ...

הרב: שמעתי, הוא אומר: 'שרבי עקיבא אומר: 'איני יודע אם יש מי שיודע להוכיח ואם יש מי שמקבל תוכחת' בדורנו זה מוכח שמוכיחים וזה מועיל כי יש למעלה ממיליון בעלי תשובה!!

[מחיאות כפים]

הרב: איך הם נהיו? - על ידי זה שהם קיבלו תוכחה

ש. תודה רבה

הרב: much .

כן שאלה אחרונה לבחור ראשון ראשון 

ש. ערב טוב כבוד הרב 

הרב: ערב טוב

ש. א רציתי לדעת מה ההבדל בין ציצית כותנה לצמר?

הרב: צמר על פי מרן השולחן ערוך זה המצווה המהודרת שצריך ללכת בה! לפחות ספרדי.

ש. אבל מותר ללכת עם כותנה או שאסור?

הרב: מותר אבל זה לא לכתחילה, לכתחילה ללכת עם צמר אז אם אתה רוצה להדר כמו שאני הולך אפילו שחם.

ש. לא, יש עלי צמר 

הרב: אני לא אמרתי, אז אם אתה רוצה להדר זה המצווה 

ש. השם ישמור אותך 

ה זהו. 

אני מודה לכם רגע עכשיו ברכות בשנייה אלה שהצביעו רגע אני הרב איפה הגברת ה כבוד הרב זה שמה מאחורה שמה גברת תן לה תן לה לגברת מה אתה רוצה? ברכה בשבילו? מה השם? לא שומע איך לא שומע יצחק בן ג'וליט לרפואה שלוט רפוא של בכל האיברים ויקום ממיטת חוליו לחיים טובים שלום אמן כן מה רצית ברכה כן יש לי יש לי שכנה שס מה השם? שנים לילדים שושנ מרים בת גיטל רחמי אליוד לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל 

כן תבואו לפה אני נותן לכם מתנות קח את זה קח

[מחרוזת שירי קפז': ושמחת בימיך... ישמחו במלכותך... הכל יודוך...] 

סוף