לונג איילנד - ערך עצמי

תוכן ענינים: הקדשות לתורמים הע"י / הכרזת רצונות; / עומדת ברומו של עולם; / מקור צווי התפילה; / מה הענין בהתבודדות? / ספר תהלים / ברור טוב מרע ע"י התפלה / התפלה והנפש / יוצר הנפש – הוא זה שמרפא אותה / יוסף הצדיק – רוח ה' עמו / מעלותיו של המשיח / אנחנו העם הנבחר / ערך עצמי / 2 מעשיות / הדֶבר נעצר בזכות מעשה חסד של יחיד / השרפה נעצרה בזכות מעשה חסד של יחיד / לסיכום:

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הקדשות לתורמים הע"י

הערב הזה יהיה לרפואה שלמה בסוף ובנפש לאלכסנדר סנדר יחיא בן רייזל ומשה. משה ואברהם יהודה בני תקוה - רפואה שלמה בנפש ובגוף, יתחתנו מהרה יזכו לבנים ובנות צדיקים וצדיקות. שמואל יעקב בן ציפורה חיה מיחלה בת רבקה - יזכו לעלות לארץ ישראל מהרה ובנקל, שלום בית, שמחה, זרע של קיימא, לידה קלה, פרנסה בשפע ובנקל ולשלם את כל החובות במהירות. יהודה לייב בן חיה מיחלה - יעבוד את ה' באמת ובשמחה ויזכה ללמוד תורה ולדבוק בהשי"ת. 

תודה על ה: 'אמן' חבל שהוא חלש...

רינה בת סבטה - רפואה שלמה מעל הטבע ללא תרופות ותזכה לחכמה בינה ודעת וס''ד 

(הקהל עונה: 'אמן! ' בחוזקה! )

או! זה יהודים:)

מקסים בן יפה וכל ילדיו - יזכו לתשובה שלמה ולעשות נחת רוח לקב''ה, יתחזקו בתורה ובמצוות וביראת שמים יזכו לברכה ולהצלחה בכל מעשי ידיהם ולעלות לארץ ישראל עם כל המשפחה בשמחה - אמן! 

(הקהל עונה: אמן)

וגם אתה 

(הקהל עונה: אמן)

לע''נ חיים נגר בן ברכה ולע''נ הורי מנוחתם עדן 

(הקהל עונה: אמן)

הכרזת רצונות;

אנחנו ממשיכים באותה סדרת הרצאות שהתחלנו בארץ (מתוך הספר: 'הרצון שבך' מאת הרב מאיר שלמה זצ"ל) והפעם: 'הכרזת רצונות'. 

עומדת ברומו של עולם;

התפלה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. עד כדי כך קשורה התפלה באדם שחכמים כינו אדם על שם תפלה. כמו שאומרת הגמרא (בבא קמא) 'המבעה זהו האדם על שם שהוא מתפלל'. 

מאז שאנחנו רכים בשנים אנחנו מורגלים בתפלה. זה מושרש בתוכנו וזה לפעמים בהיסח הדעת לדוגמא: 

אדם אומר: 'הלוואי ואספיק לאוטובוס' - זו תפלה! 'הלוואי ואצליח במבחן' - זו תפלה. כל פעם שאנחנו רוצים לומר משהו, לְיַחל יש כאן תפלה ובקשה שהרצון יתממש. וכיון שתפלה הפכה אצלנו דבר שבשגרה אז לפעמים אנחנו מקלים ראש בזה ולא יודעים מה הערך האמיתי שלה - שיכולים לשנות את המציאות! 

חכמים אומרים (ברכות ו): "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט) – 'זו התפלה שנמצאת ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בה!' לא מכירים בהשפעתה ובחשיבותה. 

כשמתבוננים בתורה הקדושה כל התרחישים הקשורים לאומה או לאדם הפרטי, התחילו בתפלה; בששת ימי בראשית כאשר האדמה לא הצמיחה את יבולהּ. זאת למה? היא המתינה עד שיהיה אדם הראשון שיתפלל על הגשם, לפני כן לא ירד. כמו כן האבות הקדושים, האימהות הקדושות נולדו עקרים ורק ע''י תפלה - זכו להיפקד! ככה כל ההיסטוריה שלנו. 

זקני מדין אמרו לבלק: 'אין כוחה של אומה זו, אלא בפיה!' עם ישראל נמשלו לתולעת - "תּוֹלַעַת יַעֲקֹב" (ישעיהו מא, יד) כמו שהתולעת כוחה בפיה יכולה לחדור עץ, ככה ישראל בפיהם יכולים לחדור עולמות! 

מקור צווי התפילה;

הרמב''ם אומר (הלכות תפלה) 'מצות עשה להתפלל בכל יום שנא': "וַעֲבַדְתֶּם אֶת הַ' אֱ-לֹקֵיכֶם" (שמות כג, כה) וַעֲבַדְתֶּם – 'איזו היא עבודה שבלב? - זו התפלה'. איך עובדים? בלב עובדים? תפלה זה העבודה שבלב. זאת אומרת, התפלה יוצאת מהפסוק הזה וזה ציווי: כל יהודי צריך לדבר עם בורא עולם ולסדר תפלה לפניו, כך נהגו בכל הדורות. כל אחד תיקן תפלה לפני השי''ת. עד שבאו עזרא ובית דינו ותקנו את תפלת שמונה עשרה וכל סדר התפלות. 

הרמב''ם אומר: 'כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע התערבו ישראל בין הגוים ונולדו להם בנים בארצות הגוים. אותם הבנים התבלבלה שפתם והיתה שפת כל אחד מעורבת בלשונות רבים וכיון שהיה מדבר - אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת, אלא בשיבוש'. 

אז מה הטעם שתיקנו עזרא הסופר ובית דינו תפלה מיוחדת? מה שאנחנו מתפללים היום? בגלל שיבושים בשפה. כדי שכל אחד יוכל לתפלל כראוי בליל בלבול בלי שיבוש. 

אבל עלינו לדעת: שהתפלה שתיקנו חכמים לא עוקרת את ענין התפלה שהיה עד אז, שכל אדם מאתנו יכול לדבר אל הקב''ה בכל שפה שהוא רוצה, תמיד! בלי הגבלת זמן; שחרית מנחה ערבית בכל רגע יכול אדם להתפלל לה'. להתפלל - זה לדבר אליו לבקש בלשונו מה שהוא רוצה כל דבר! זה מצוות התפלה. 

מה הענין בהתבודדות? 

אז למה צריך שכל בן אדם ידבר אל הבורא כל הזמן בדרך תפלה אם כבר יש לנו שלוש (3) תפלות שתיקנו לנו חכמים? ובפרט שבתפלות הם הכניסו הרבה שמות קדש שכוללים את כל הישועות שהאדם צריך עד ביאת גואל צדק! למה צריך שנדבר אל הבורא בלשון תפלה במשך היום? 

אלא יש בזה הרבה פרושים! ונגיד אחד מהם. יצה"ר יודע שאנחנו הולכים להתפלל שחרית, מנחה ערבית והוא שַׂם לנו מארב לשדוד אותנו מהתפלה לקחת לנו את השכל והמחשבה לכיוונים שונים ובתפלה של דקות ספורות אנחנו לא יכולים להתרכז מהתחלה עד הסוף! מה הגורם? השודד הזה! הוא בא ומזכיר לך: 'ששכחת פה ושכחת שם וצריך זה ואל תשכח וצריך לצלצל להוא ולא צלצלת לזה וארנונה עוד לא שילמתי וזה לא...' ואת הכל הוא מכניס לך בדיוק בדקות האלה. 

אבל כשאתה מדבר עם הבורא, הוא לא יודע שאתה הולך לדבר אתו - אתה מפתיע! כי הוא לא יודע עכשיו זמן שחרית נכנסת לבית הכנסת והוא ממתין לך... לא! הוא לא יודע ואז אתה אומר מה שיש לך לקב''ה ובודאי שזה מועיל מאד! ובפרט אם זה דברים קצרים. כל פעם משהו קצר מה שאתה צריך ומהלב! כי 'איזו היא עבודה שבלב? - זו תפלה!' אז לכן כל בן אדם צריך לראות לדבר לדבר עם הקב''ה.

אני זוכר את אמא שלי המנוחה, במטבח היתה מדברת עם הבורא יתברך. ככה אני מאמין גם אימותיכם. מדברים אתו גם אתם הנה גם היא אפילו.

אז זאת אומרת זה נקרא: 'תפלה' ואתם מקיימים מצות עשה מן התורה! אתם מקיימים מצוה בזה שאתם פונים לקב''ה ומבקשים ממנו, כי בזה שאדם מבקש מהבורא הוא מראה: שהוא יודע ומאמין שהכל בידו של הקב''ה ושום דבר לא יכול להצליח אם ה' לא יסכים! אז אדם יכול לבקש בלי הפסקה מבורא העולם.

ספר תהלים

ספר תהלים כתב דוד המלך בכל מה שעבר עליו בחייו וכל יהודי שקורא תהלים מרגיש: שיש איזה מזמור (1) שתים-שלוש (2-3) ששיכים אליו בדיוק! מדברים אליו. כי ברוח קדשו של דוד המלך הוא שיתף ממש את כל מה שעתיד להיות בכל עם ישראל באופן הכללי ובאופן הפרטי. עד כדי כך שאפילו הנוצרים אומרים מזמורי תהלים - לא יאומן כי יסופר! וכל התפלות שהתפלל דוד המלך היה רווי בנשמות קדש מרוח הקדש הזך המזוכך של דוד, ממסלול החיים הסבוך שהוא עבר כולל העליות הירידות הנפילות הרדיפות והכל בדמעות רותחות! וכל זה בשמים נתקבל מאד וכל מי שקורא תהלים מתחבר ומצליח לפלס דרך למעלה.

ברור טוב מרע ע"י התפלה

בכל אדם מאתנו יש חלק טוב וחלק רע – יצ"ט ויצ"ר. כשהאדם מדבר עם ה' אז - הוא בורר את הטוב מהרע כי הוא פשוט מאד מדבר עם ה' אז החלק הטוב מדבר עם ה' לא החלק הרע. החלק הרע לא מתיחס! הוא חושב: 'שהוא יסתדר לבד'... אבל החלק הטוב זה מי שפונה אל השי''ת. אז יש בנו נקודות קדושות שמפעמות בנו! יש על זה הרבה כיסוים אבל בפנים יש לנו כמו רוח הקדש שכשאנחנו מדברים עם הקב''ה באמת מלב - הדברים האלה בוררים את הטוב מאתנו ועולים למעלה לפניו. אדם שרוצה להעצים את החלק הטוב שבו זה נקרא שהוא בורר טוב מרע. תמיד עשו את זה ע''י לימוד תורה, משנה, גמרא פוסקים. אבל המהרח''ו התלמיד של האר''י הקדוש אמר: 'שמדורו והלאה הברור - יעשה ע''י תפלה!' 

זאת אומרת בדורו של האר''י הקדוש חי הבית יוסף השו''ע ר' יוסף קארו והוא כתב את כל הפסקים באופן מרוכז. מהתקופה ההיא כבר אדם יכול לדעת את כל הדינים וההלכות מהשו''ע ויֵדע מה לעשות. לכן אומר תלמידו של האר''י הקדוש: 'שהברור של טוב מן הרע עכשיו יעשה ע''י התפלות'. כי לברור את הטוב מן הרע ע''י התורה - כבר עשה הבית יוסף. עכשיו אנחנו צריכים לברור את הטוב מתוך הרע ע''י התפלות. 

התפלה והנפש

בדור שלנו שהוא מלא חולשות, בלבולים חרדות, דכאונות, מצבי רוח משתנים... אין כמו הדור הזה שמשתמשים בכל כך הרבה תרופות לדיכאון וכו'! תשעים ושתים אחוז (92%) מהאמריקאים מדוכאים. רק ביידן (נשיא ארצות הברית) לא... 

(הקהל צוחק...! ) 

ונוטלים תרופות. ומאתים חמשים אלף (250,000) אמריקאים מתים כל שנה מתרופות יֵתר! אז זאת אומרת, הדור הזה חלש מאד. הרבה פסיכולוגים, פסיכיאטרים, שיגעון. הכניסו לכולם שכולם משוגעים... 

עכשיו נשאלת השאלה: מה השוני ביננו לדורות הקודמים? הרי בעבר אדם היה יכול למות מדלקת אוזנים! והיום כאילו הרפואה 'מתקדמת'. אז סבלו מפוגרומים ומרדיפות - והיום יש מצב מתוח! לדוגמא בארץ ישראל מאד. מחר מתחילה פה (לונג איילנד) סופה בלאגן גם כן... אלא, שבעבר הנפשות היו יותר חזקות. היו יכולים לעמוד במצבי לחץ הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים. עברו מצבים קשים ביותר עם ישראל; נדודים, פוגרומים. אבל היה להם חוסן. לא הצליחו למוטט את היהודי, לא שברו את רוחו. אצלנו היום אדם יוצא משוויון ושובר כלים בחוסר איזון נפשי בקלי קלות. למה זה? בגלל הדינמיקה של החיים הסוערים. אנחנו צריכים להיות כל הזמן בהספקים; זה קנה וזה יש לו וזה קנה אוטו וזה עשה וזה... וכולם ברדיפה אחרי חומר-חומר-חומר-חומר. לא מסתפקים. פעם הסתפקו, חיו פשוט הכל היה! לא חסר כלום יש לחם יש זה... יש בצל - מספיק. היום אם אין לך את זה ואת זה כבר רץ לסופר ועוד פעם לזה ועוד פעם לזה ולא קניתי שכחתי וזה ועושה הזמנות ו'אמזון' וזה... לא נרגע, הבן אדם לא נרגע. כל הזמן ברדיפות-ברדיפות. אז זה מטיל על האדם מעמסה וכשהוא לא מגיע לסיפוקו הוא יוצא מן השלוה.

אדם הולך ברחוב יחסית שליו. פתאם נכנסת לו מחשבה: 'אני צעיר כבר עשרים וחמש-שבע (25-27) ועוד לא התחתנתי מה יהיה אתי?' פתאום נכנסה לו המחשבה הזו, אחר הולך פתאם: 'אני לא מוכשר כל כך! הנה תראה-תראה איזה רכב עבר פה תראה אני מה יש לי?!' וכן הלאה כל רגע חולף באדם מבט: 'שהוא חסר! שאין לו שלא הצליח שלא השיג שלא...' כל פעם אדם רואה רק חסרונות בעצמו. לא רואה כמעט מעלות רק חסרונות; מה חסר לו ומה לא השיג! זה גורם לאדם: שהוא נהיה חסר סבלנות, נהיה מתוח, נהיה מודאג ולא מרגיש סיפוק מהחיים שלו, לא משנה מה יהיה לו - פלא פלאות! 

נשאלת השאלה: אז מה יש בזה שאני אדבר עם הקב''ה וע''י זה אני ארפא את הנפש? איך אני עושה זאת? עונה שלמה המלך: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה, ו) אתה מרים את עצמך בשעה שאתה מדבר עם מלכו של עולם שיש בידו הכל לתת ורוצה לתת - דבר אתו! אתה בונה את הנפש שלך. 

אדם הולך לפעמים טעון כאילו כולו חומר נפץ, סוחב חבילות של אכזבות. אבל ישנם דברים שלא נעים לו לספר לסובבים אותו והכל יושב לו על הלב והוא נושא את זה יום ביומו וזה מעיק עליו. אבל אם הוא לא ישמור בבטן ויתחיל לדבר עם הקב''ה כמו חבר, כמו אבא טוב - אז הוא יראה: איך זה מקל עליו! הוא יודע שהוא שַׂם את הדברים אצל מי שאוהב אותו, מי רוצה לעזור לו. בוודאי שהוא מקשיב לו ושומע ורוצה לעזור לו. וכך אדם יקלף את כל השכבות והמטענים שיש לו על הנפש. ואז לא יהיה כל הזמן בשתיקה והסתרה, ואז תהיה לו מועקה ואבן כבדה. אלא הוא משתחרר-משתחרר בזה שהוא מדבר עם אבא שבשמים.

יוצר הנפש – הוא זה שמרפא אותה

מי ברא לנו את הנפש? - הבורא. לא פסיכולוגים ולא פסיכיאטרים. השי"ת בכבודו ובעצמו רופא הנפשות: 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן' אז למה לא מדברים עם אבא?! אבא שהוא הכל יכול. יכול לפתור לנו את כל הבעיות. אין מי שרוצה ומעונין לעזור לנו כמו אבא שבשמים. גם לא אבא ואמא שלנו... יכול להיות שהם לא כל כך בעלי אמצעים, לא בעלי יכולת, אולי גם לא בעלי רצון. אבל אבא שבשמים - מטיב לכל! "טוֹב ה' לַכֹּל" (תהלים קמה, ט) מזריח את השמש לרשעים כמו לצדיקים, נותן חמצן לרשעים כמו לצדיקים. בורא עולם אוהב את הברואים! הוא רוצה לעשות לכולם טוב!! אנחנו טפשים. אנחנו לא עושים מה שהוא רוצה ומונעים מעצמנו את הטובות.

הנה, שיש אולם יפה! יש אורות אבל בשביל שיהיה פה אור, מישהו צריך ללכת לשאלטר ולהדליק אותו. אבל אם בן אדם לא נגש לשם והוא מתאונן: 'למה אין אור? למה אין אור בשביל מה עשו חשמל?! למה אין אור?...' תגש לשאלטר, עצלן! תדליק ויהיה אור. בורא עולם אומר לך: 'אני אאיר לך את הנשמה! אני אתן לך טוב אבל תעשה את הפעולות. פה תלחץ תעשה את המצוה הזאת פה תעשה את המצוה הזאת תלחץ פה תלחץ שם - תראה איך אני אדליק לך הכל. אבל אתה לא לוחץ, אתה לא עושה מה שאני אומר. אז איך אתה רוצה שיהיה לך אור?!'

עיננו רואות: בדור שלנו מנסים כולנו בענין זה. הרבה אנשים חווים חרדות, דכאונות, בלבולים ודימוי עצמי נמוך. כל אחד רואה את עצמו: 'כלומניק! לא מוצלח לא זה... ביחס לאחרים וזה...' במקום שנפנה ישר למקור, לאבינו שבשמים, ליצרן הנפשות - הולכים לקבל כדורים טיפולים זריקות כל מני שטויות! לוקחים ממכם כסף עוד טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול... וזה עוזר אתם חושבים? - שטויות והבלים. אלא מה? יש לנו אבא שבשמים. יכול להיות שבתפלה קצרה אחת - אתה פותר את כל הבעיות! 

אז פעם אחת מישהו אמר: 'איך אני יכול לומר לקב''ה שיש לי פחדים? אז זה יראה שאני לא מאמין בו ולא בוטח בו כי אני פוחד! אני פוחד מאנשים אני פוחד ממס הכנסה אני פוחד מזה פוחד-פוחד-פוחד ואני אגיד לו שאני פוחד?! אז מה הוא יגיד: 'מה אתה פוחד? אני אבא שלך! למה אתה פוחד? איך אני אגיד לו?'

התשובה: אם תספר לו את זה או לא תספר לו את זה - זה לא משנה! הרי הוא יודע. אבל אתה יכול להגיד לו ככה: 'אבא, תראה אני יודע שבאמת היה ראוי שאני אבטח בך ולא אפחד! ובאמת הרצון שלי זה לסמוך עליך בלבד. אבל מה אני יכול לעשות שיש בי פחד? אז אבא, תראה את השפלות שיש לי ותרחם עלי! ותושיע אותי בבקשה!! תעזור לי להאמין: שאני בידים הכי טובות ביותר שיכולות להיות! ושאתה משגיח עלי ואתה אוהב אותי. תן לי להאמין בזה במאה אחוז (100%)!' הנה, דרך איך לדבר עם הקב''ה גם כשאתה מבין שקשה לומר זאת. 

כשהאדם מעלה את הנקודות האלה לפני הקב''ה. כל דיבור כזה מכניס ניצוץ של אור ובסוף אדם זוכה לדעת נפלאה: 'מה אני מודאג? כל רגע אני יכול לפנות אליו! כל בעיה אני יכול לפנות אליו, אין הגבלה אני לא צריך לחכות למנחה ולערבית. אני יכול לדבר עם בורא עולם בכל רגע נתון והוא מקשיב לי'. 

יום אחד מר כהן יצא לרכב והוא לא הניע. ניסה פה ניסה שם לא עובד. בימים כתיקונם הוא היה מתמרמר! עוגמת נפש: 'עכשיו צריך לקחת את הילדים לגנים צריך להגיע לעבודה! מה יהיה? ומה עם הקניות חסר בבית הרבה דברים... עם רכב עושים את זה בקלות עכשיו אין רכב ואם עוד יש שלג - יא בא בי... זה החלקה על הקרח... מה עושים?' 

מר כהן מחליט: לקבל את הכל בשיוויון נפש! מה הוא יכול לעשות? הוא יריב עם הרכב? מה הוא יעשה? יקלל? מה יעשה? זה המציאות. בורא עולם בחר לך: מציאות הבוקר מיוחדת. נראה, אתה יוצא מהשלוה או לא יוצא? הוא החליט: לא לצאת מהשלוה. זה מה שנגזר זה מה שנמצא. יש אנשים שנגזר עליהם דברים הרבה יותר גרועים זה לא הרכב נסע דווקא - אבל היתה תאונה... וואו! עכשיו יש פגיעות בגוף ובתי חולים וניתוחים - עדיף ללכת בשלג לאט-לאט אתה מבין ולא להתלונן להגיד: 'ב''ה שזה נגמר ככה!' זה בן אדם שיודע להסתכל על המציאות ולהכיר: שמה שבחר לי הקב''ה - זה הכי טוב בשבילי.

יוסף הצדיק – רוח ה' עמו

בא נראה אחת מהדמויות פלא שהיה לנו בהיסטוריה היהודית! אתם זוכרים בטח את יוסף מפרשיות השבוע. יוסף היה צדיק "בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה (17) שָׁנָה" (בראשית לז, ב) בן למשפחה הכי מיוחסת! והאחים שלו שהיו צדיקים עצומים רוצים להרוג אותו. משליכים אותו בסוף לבור מלא נחשים ועקרבים ואחרי זה גם מוכרים אותו במחיר נעלים... מה נער בן שבע עשרה (17) יכול לחשוב על אחים כאלה שעושים לו דבר כזה? על לא עול בכפו! לפי הבנתו. מה היה אומר אחד בן דורנו שככה היו עושים לו המשפחה? 

אומר: 'זה משפחה?! זה צדיקי הדור? זה יראת שמים? ה' ירחם! זה דתים?!' זה אני אומר בעדינות, כן. ילדים כשהאבא לא נותן לו משהו, זהו - כבר בורח מהבית! כבר עוזב את הבית: 'איזה אבא, איזה קמצן איזה זה איזה זה...' בלי למכור אותו, בלי להרוג אותו בלי שום דבר כלום לא נתן לו כמה דברים - כבר פורק עול! 

ואיך מתיחס יוסף? - אם היתה ליוסף מחשבה אחת בכיון כזה להטיל דופי על המשפחה, על האחים שלו - לא היה לו סיכוי לעמוד בנסיון של אשת פוטיפר! כי בודאי שהיה פורק עול: 'אם זה ככה? אני לא דתי! אני עושה מה שאני רוצה ואני אהנה מהחיים ושֶׁכֹּל העולם ישרף...' אבל רק בגלל שהוא לא החזיק מהם 'רשעים'. 

כי הם הבינו: שהם עושים משפט צדק! הם דנו אותו כ: 'רודף!' שרוצה להוציא אותם מכל מה שהאבא יכול להעניק. כמו שהיה עם אברהם שישמעאל הוצא החוצה ויצחק המשיך, כמו שעשו יצא ויעקב המשיך, אז גם פה יוסף ימשיך והם יצאו פחדו: שהוא רוצה לנשל אותם! 

אבל הוא לא דן אותם ככה והוא הצליח להחזיק מעמד עד גיל שלושים (30)! במצרים שכולה "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) ולא חטא ולא נכשל. והוא היה: "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית לט, ו). הנשים של מצרים כשהוא היה עובר - היו משליכות עליו חפצים בשביל שיתבונן אליהם רק, שיתבונן. ולא היה, היה משפיל עיניו: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) לא מסתכל. גיבור כזה! שנה מפתה אותו אשת אדונו - והוא לא מתפתה. והוא לבד!! ואחרי כל הטראומות כמו שאומרים... והוא נשאר בצדקותו. 

אבל מה הוא רואה? כשמכרו אותו למצרים. הוא ראה שבדרך איזה 'אורחה' העבירו לו? שמעבירה בשָׂמים. בדרך כלל מעבירים נפט והם העבירו בשמים! אז הוא ראה: שה' מחייך לו. למרות שמוכרים אותו אבל היה יכול להיות גם עוד יותר גרוע, נמכר לעבד עם ריח של נפט מסריח כל הדרך עד מצרים זה על גמלים. ויש לו בשמים הוא נמצא בפרפומריה על הגמל...! 

(הקהל מחייך...) 

אז הוא מבין: שהקב''ה מחייך אליו. מחייך אליו בתוך זה! אבא... הנה אבא!' אתם רואים? לא הכל שחור! נגיד אדם יש לו איזה כאב. אני אוהב להגיד את הדוגמא הזאת עם ציפורן חודרנית. מי שהיה לו פעם יודע שזה קשה מאד ללכת. זה שבועות וזה כולה'-כולה' ציפורן חודרנית. שזה קצת כואב, אפשר ללכת על העקב אפשר ככה אפשר ככה. אבל באותה שעה, מה-מה-מה-מה.. מה חושב אותו בן אדם? - רק על הציפורן. זה שהוא רואה בעינים עכשיו - הוא לא משבח את הקב''ה! זה שהוא שומע באוזנים עם ציפורן חודרנית - הוא לא משבח. זה שהוא נושם טוב - הוא לא משבח. זה שהוא מדבר, הוא לא משבח הכל זה שהוא הכל תשעים ותשע פסיק תשע (99.9) excellent (מצוין! ) ומה? – לא! אבל יש לי ציפורן חודרנית... 

- 'מה נשמע?' 

- 'אל תשאל! יש לי ציפורן חודרנית...' 

ככה אנחנו רואים, רואים: הכל רק חסרונות! קשיים בעיות לא רואים את הטוב לא רואים את הטוב!! כמה טוב מקיף אותנו כמה טוב מקיף אותנו!! 

יוסף לא נשבר, עם כל המציאות הזאת הוא לא נשבר. מה כתוב בפסוק? "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט, ג) רש''י אומר: מה זה ה' אִתּוֹ? 

תקשיבו טוב! מה למדנו עד עכשיו? 

'שם שמים שגור בפיו'. - כל דבר הוא מדבר עם הקב''ה. למה הוא מַצְלִיחַ? מי רואה את זה? - הגוי! "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ" איך הוא רואה שה' אִתּוֹ? מי, מי יכול לראות שה' אִתּוֹ איך הוא יכול איך הוא יכול לראות? אומר: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" איך הוא מַצְלִיחַ בכל דבר? איך הוא מצא חן בעיני כולם? איך? איך זה יכול להיות? רש''י אומר: מה זה ה' מַצְלִיחַ? ה' מַצְלִיחַ, השם שם ה' שגור על פיו. הוא כל הזמן מדבר עם ה'. על כל דבר הוא מדבר עם ה', הוא בקשר קבוע עם הקב''ה - אז מַצְלִיחַ. 

כי ה' אומר: 'דבר אתי! דבר אתי, למה אתה פונה להוא? למה אתה הולך לרופא? למה אתה הולך לזה? אמרת בתפלה: 'רְפָאֵנוּ'? מה אמרת? 'רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה'? אז למה אתה רץ לקופת חולים? או שאתה אומר שאני הרופא או שהוא הרופא, תחליט. מי שבטוח במאה אחוז (100%): שה: 'רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת' (ברכת אשר יצר) - זה הקב''ה, אז הוא לא יצטרך ללכת לרופאים. אבל אנחנו לא מאמינים במאה אחוז (100%) אנחנו אומרים, אבל לא מאה אחוז (100%) מאמינים - זה הבעיה. אנחנו מאמינים, בברכת המזון אומרים שהוא: 'זן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים!' אם הוא זן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, למה אתה רץ לעבודה?! - כי לא מאמינים עד הסוף! כי לא מאמינים. 

זאת אומרת, אתם ראיתם פיל שפתח חנות לחרסינה? אתם ראיתם שועל שפתח סופרמרקט? - הם לא עובדים, נכון? הכל מצוי להם. אתם ראיתם דגים שעושים משהו? פותחים את הפה ברופ בולעים את הדג הבא… שלום! בלי מאמץ. כולם מצוי להם המזון - הוא זן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אז למה אתם רצים לעבודה? - לא מאמינים מספיק, זהו. 

יוסף מַצְלִיחַ - כי שם שמים שגור על פיו! הקשר הזה נבנה במשך שנים!! יוסף עומד בנסיון גורלי של חייו. אם היה נכשל חלילה, היינו קוראים בתורה כל שנה שהוא נכשל. מה אנחנו קוראים? שהוא נצח! והצליח ובסוף מלך על כל העולם כולו שמונים שנה (80)!! שמונים (80) שנה! מהכלא הריצו אותו למלכות. בזכות מה? - שהוא מלך על כל גופו ולא התפתה לאותה מרשעת. מי ששולט על עצמו - זה נקרא: 'מלך!'. מלך אמיתי, לא מלך שהמליכו אותו בשר ודם, לא ביבי (ראש ממשלה במדינת ישראל). מי שעומד בזכות עצמו ומושל על כל כוחותיו - זה המלך האמיתי. אז נתנו לו את המלכות על כל העולם. זה יוסף הצדיק, נער בן שבע עשרה (17)! ואם הוא יכול - כל אחד יכול. כל אחד יכול. כל אחד יכול! 

מעלותיו של המשיח

אתם יודעים, שהמשיח שיבוא בעזרת ה' בקרוב, הוא יהיה יותר גדול משלושת (3) האבות הקדושים! הוא יהיה בחיר הבריאה. הוא יהיה יותר חכם משלמה המלך ויהיה קרוב למשה רבנו בנבואה. מאיזה דור הוא יבוא? - מהדור הזה! איך יכול להיות? בדור הזה?! בדור הזה יכול לצאת בן אדם כזה? – כן! זה מה שכתוב. אז זאת אומרת אין מי שלא יכול, לא להיות 'יוסף הצדיק' אלא יותר מהאבות. רק מה, האדם לא יודע מה הפוטנציאל שלו זאת הבעיה: הוא לא יודע מה טמון בו! איזה כוחות. 

אז מה אנחנו רואים מיוסף? - שאפשר לעמוד בכל! אבל בתנאי אחד: אם אתה מחובר לבורא כל הזמן, אם אתה בקשר מתמיד עם הבורא - הוא לא יעזוב אותך! הוא לא יעזוב אותך. זה כמו אדם גיבור ויש אחד חלש והוא נצמד אליו ואומר לו: 'תשמע! אני מפחד, אני מפחד תשמור עלי! תשמור עלי'. - הוא לא יזניח אותו. למה? הוא רואה שההוא נסמך עליו בוטח בו הוא לא יזניח אותו. זה בשר ודם. 

אנחנו העם הנבחר

בורא עולם שיודע שהוא גדול ואתה קטן ובלעדיו אתה לא יכול לשרוד ואתה פונה אליו - הוא יפנה לך עורף?! הרי הוא קרא לך שאתה הבן שלו! "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) אתם הבנים והבנות של הקב''ה. הוא בחר בנו מכל העמים, מתשע מיליארד (9,000,000,000) בני האדם בעולם - שביל גייטס רוצה: 'לדלל!' - בחר בנו הקב''ה! הוציא כל איש ואשה עם פינצטה ואמר: 'אתה יהודי! את יהודיה - הבנים שלי!!' נו, אז הוא לא ידאג לנו? ועוד איך! אבל שכחנו שהוא אבא, לא מדברים אתו. 

אם היה לכם אבא עשיר, אילון מאסק והיה חסר לכם טסלה לא היתם מרימים אליו טלפון ואומרים לו: 'אבא! מה עם טסלה בשבילנו?' לא היה שולח לכם?! הוא שולח חלליות לשמים בלי סוף... מכונית, מה זה בשבילו? - זה גפרור. אבא שבשמים יש לו יותר מאילון מאסק, לא?! למה אתם לא מבקשים ממנו? כשהוא יראה שאתם באמת מאמינים שרק הוא יכול לתת, רק הוא - הוא יתן. אבל אם אתם מאמינים גם בו וגם בהם - אז הוא אומר: 'תסתדרו אתם... וכשלא תאמינו יותר בהם ותפנו אלי, נדבר. אבל כל זמן שאתם מאמינים בבשר ודם ונאמר: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ" (תהלים קמו, ג-ד) אם אתם מאמינים באנשים כאלה שהם בדיוק כמוכם - אז אתם מעליבים אותי! דברו אתי. אני, אני היצרן של כל הבריאה דברו אתי - אני אתן לכם בשמחה!'

טוב, אנחנו צריכים להבין: שבעצם כל אחד מאתנו יכול לזכות לדברים הרבה. 

ערך עצמי

אז עכשיו אני רוצה לעבור לנקודה מסוימת חשובה ביותר! ואני רוצה להגדיל את עצמכם בעיני עצמכם. 

תקשיבו טוב! 

הגאון הרב קוטלר זצ''ל אומר ככה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ" (דברים יד א) הנה כתבה התורה: "בָּנִים אַתֶּם" זה לא מליצה אלא ממש בָּנִים. והמדרגה הזאת היא נוראה! לכל בן ישראל והיא גם מחיבת את ההתנהגות שלנו להיות נאָה. ולא גדוד, גדוד זה שריטות אדם על מת גודד את עצמו עושה שריטות וזה... כל מיני דברים. צריך להיות רחוק מפגמים רוחנים. אתה הבן של הקב''ה! תראו להבדיל-להבדיל-להבדיל בית המלוכה הבריטי כמה טקסים כמה דיבורים כמה קשקושים כמה מלבושים איזה כובעים ואיזה נוצות ואיזה… ומה לא? ומסביבם סוסים וכל מיני שומרים עם כל מיני… וזה תכסיסי מלוכה! אם הם יודעים לשמור על פאז'ה כזאת, בפאסון כזה... - אנחנו הבנים של הקב''ה! איך אנחנו צריכים להראות חיצונית ואיך צריכים להראות פנימית. בשונה לגמרי מכל העולם! - כי אנחנו הבנים שלנו.

סיפרתי, שפעם הרב אלעזר בן דוד מנוחתו עדן הלך בדרום אמריקה וגוי עצר אותו אמר לו: 'אתה יהודי?'

הוא היה ככה בעל הדרה אז הוא אמר לו: 'כן. למה?'

הוא אומר לו: 'אני קראתי עליכם בתנ''ך'

אומר לו: 'מה קראת?'

- 'שאתם הבנים של הקב''ה'

- 'נו?'

אז הוא אומר לו: 'אף פעם לא פגשתי את הבן של הקב''ה. והפעם אני פוגש אותו ברחוב! אז אני רוצה לשאול אותך שאלה'

אומר לו: 'מה השאלה?'

אומר לו: 'אני גוי. כשאני הולך ברחוב - אני יודע על מה אני חושב, על מה אני מסתכל. אתה הבן שלו, על מה אתה חושב? על מה אתה מסתכל?'

וואי וואי וואי שמעתם?! הגוי מבין: שיהודי בן של הקב''ה - לא יכול להיות כמו גוי! זה אחד שקרא בתנ''ך! 

מי מאתנו מרגיש שהוא הולך ברחוב: 'אני הבן של הקב''ה'?! - שכחנו את זה, שכחנו! 

אומר הרב קוטלר: 'מה שכתבה התורה שאנחנו בָּנִים - זה לא מליצה. זה ממש בָּנִים וזה מחיב כללי התנהגות להיות נאים ורחוקים מפגמים רוחנים. מכל מקום, בדרך כלל האדם לא מכיר חשיבותו שהיא נוראה מאד והוא פחוּת ונבזה בעיני עצמו וככה הוא מקטין את עצמו. כמו אדם עשיר שלא יודע את עושרו ולא משתמש בו. חיב אדם להתבונן להכיר חשיבות גדולה שיש בו וכמה שירבה בהכרה זו - תתרבה ותגדל חשיבותו וזה גורם גדול ועיקרי לתקן את כל המעשים; שהרי אם אתה מכיר בחשיבות שלך - אף פעם לא תחשוב לעשות פעולה שאינה ראויה ולא הגונה! 

ומי שעוסק בתורת ה' אז כתוב: 'ארבעה (4) דברים צריכים חיזוק' רש''י אומר: שתמיד צריך אדם להתחזק בהם בכל כוחו!' – 'תורה, מעשים טובים, תפלה ודרך ארץ'. אלה הארבעה (4) דברים שצריך להתחזק בכל כוחו. 

יש אנשים מוכשרים ויכולים להתחזק בקלות ע''י זה שמתבוננים קצת יש להם שכל קולטים ובצ'יק צ'ק מבינים. אבל יש הרבה אנשים שצריכים דחיפה חיצונית לעודד אותם. ויש דרכים שונות לדחוף את האדם ולא צריך לראות בזה שום חסרון אם אדם צריך 'פוש'... העיקר: זה צריך לעורר את האדם! כמו תינוק שלעורר אותו בשביל הלימוד אז נותנים לו סוכריות או דברים כאלה. כך צריך גם אדם התעוררות. ואם אדם יעורר את עצמו ע''י שהוא יחשוב: 'כמה שכר גדול מגיע לו!' זה לא נחשב שהוא עובד 'על מנת לקבל פרס' - לא. הוא רק דוחף את עצמו להכיר: כמה ה' מוכן לשלם על כל פעולה שיהודי עושה! 

בספר שערי עבודה לרבנו יונה: 'הפתח הראשון זה שידע האיש העובד את ה' - מה הערך של עצמו! יכיר את מעלתו ומעלת אבותיו'. - אנחנו הבנים של אברהם יצחק ויעקב. העיקר הגדול מעיקרי חייו להכיר ולדעת את ערכו כמו שהתורה מעריכה אותו. 

תקשיבו טוב! 

אם יבוא אליכם בן אדם ויאמר: 'מי אתה? מי את? מה אתם חושבים את עצמכם?' 

מה תענו לו? אחד פוגש אותך בסופר ואומר לך ככה במילים האלה לפני כולם! בצעקות: 'מי אתה? מה אתה חושב את עצמך?' מה תענו לו? 

תשובה מהקהל: עבד בורא עולם

אַה! (כבוד הרב מחייך)

למה הלכת לעבד? תגיד לו: 'אני הבן של הקב''ה. אתה יודע מי אני? אתה לא מאמין לי? בוא תראה ב Bible (תנ''ך) "בָּנִים אַתֶּם" לקב''ה, אתה רוצה לראות עוד משהו? 'עם סגולה!' עוד אתה רוצה לראות? "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) אתה רואה? "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא, מד) הקב''ה בחר בנו מכל העמים! לא בך...' 

(הקהל צוחק...! ) 

אז זה אם יגיד לך: 'מי אתה?' או 'מי את?'. אפילו שיש לו טענות - אל תשכחו מי אתם! כי בדרך כלל אדם עונה: 'ומי אתה?' זה לא תשובה, מה, זה ויכוח של שני גוים כאילו. אתה הבן של הקב''ה! אתה צריך להרגיש ככה, אתה צריך להתיצג ככה. אתה צריך ללכת עם הרגשה אמיתית: שאתה הבן של הקב''ה. לא רק בדרשה פה, גם שאתם הולכים הביתה ומחר לעבודה ולאן שתלכו: 'אני הבן, הבת של הקב''ה! הוא אוהב אותי!! הוא בחר בי מכל התשע מיליארד. - הוא לא בחר בביידן ולא בפוטין (נשיא רוסיה) הוא בחר בי! בי!! בי!!! ואנחנו גם מברכים בבוקר 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי', 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹיַה' you understand? Yeh (אתם מבינים? )

(הקהל צוחק...! )

אז זאת אומרת אם אדם ידע את ערכו - זה דבר גדול ביותר! 

עכשיו תקשיבו טוב! 

ר' ירוחם אומר: 'עברה גדול היא שהאדם אינו יודע את חסרונותיו' אדם צריך להכיר שיש לו חסרונות ולהכיר בהם לדעת מה החסרונות. 'אולם עברה גודלה יותר - שאינו יודע את מעלותיו!' למה אתה לא מכיר את המעלות שלך? זה מה שמוריד את הבן אדם שהוא בכלל לא יודע ולא מודע כמה מעלות יש לו! 'דבר רע עד מאד מי שאינו יודע את חסרונותיו – כי הוא לא יודע על מה לעבוד ולתקן. אבל אוי ואבוי למי שאינו יודע את מעלותיו - כי אז אין לו עם מה לעבוד!' אז זאת אומרת לא מספיק לעבוד רק את הבורא, לרצות לקנות מעלות ומידות - לא מספיק. לא מספיק להסתפק לדעת מה החובה שלנו בעולם. אלא צריך גם סעד ותמיכה ועידוד כדי שנכיר בערכנו ומעלותנו. יש לנו כוחות - שלא התחלנו לנצל אותם, לא התחלנו! 

אם כתוב לנו כל בוקר שלא התחלנו לנצל אותם לא התחלנו אם כתוב לנו כל בוקר: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר... וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי' (אבות ה, כ) זה לא דיבורים בעלמא, זה אתה יכול להיות! אתה יכול להיות עַז ממש כמו נמר. אתה יכול להיות גיבור ממש כמו אריה 'קל כצבי' אתה כן! אתה כן!! הנה - הוא מפקפק... אתה יודע, כשהקב''ה ברא את העולם אז הוא אמר: "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית, א כו) למי הוא אמר "נַעֲשֶׂה אָדָם"? - לכל הברואים. ואז הוא אמר: 'כל אחד יתן מהכח שלו ונברא אדם! אדם שכולל את כל הכוחות כולם!' אז גם הנמר נתן את העוז שלו, וגם האריה נתן את הגבורה שלו, וגם הנשר וגם הצבי כולם נתנו. לכן אומר לך: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל' וכו' 'לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם' (אבות ה, כ) יש לנו את הכוחות האלה לעשות בהם את רְצוֹן אבינו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אין אדם 'מוגבל', אין! אין דבר כזה! אין דבר כזה. 

מתי מגלים שיש לאדם כוחות אדירים? - בשעה שהוא נקלע לסכנה. שמה הוא מוציא כבר את כל מה שהוא לא חלם שיש לו כוחות בשביל לשרוד...! אבל כל זמן שהמצב רגיל - אז הוא לא מנצל כלום. כלום! כלום הוא לא מנצל! כי ככה מתאים לו בעצלות, בשלוה, בלי טרחה. הוא מחפש כמה שיותר להתענג מאשר להתאמץ. אבל אם אדם היה מאמץ את כוחותיו לכיוונים חיובים - הוא יכול להגיע לאין סוף. מה אתם חושבים, שכל העשירים האלה זה סתם? הם כל היום חושבים-חושבים: 'איך עוד-עוד-עוד-עוד...!' בלי הפסקה! בלי הפסקה!! לנו יש כח יותר גדול משלהם. אנחנו הבנים של הקב''ה!! אנחנו בקל יכולים להשיג דברים. לא מדברים אתו, לא מאמינים בכוחנו, לא מכירים את ערכנו - ממילא נשארים קטנים ומוקטנים וזה הכל. כל אחד נשאר בנישה שלו ולא מתקדם, לא חבל?! 

אז עכשיו צריך לדעת, יש לדעת: מה באמת נותן לאדם שיהיה לו ערך ומעלה שלו עצמו? לכל אדם יש הרבה סיבות שצריך להעריך אותו! יש עוד סיבה שהיא קרובה יותר להרגשה בחוש ולא צריך להתעמק בה בכלל, זה הערך שיש לכל אחד שהוא שומר תורה ומצוות מצד הפעולות שהוא עושה תמיד, שמלבד גודל המעלה של המצוות שהוא עושה, הם גורמות לתוצאות טובות ורבות! 

אם הייתם יודעים שמאחורי כל פעולה שלכם, כל מצווה שלכם - אתם מזיזים את העולם! לא הייתם מזלזלים בשום פעולה ושום מצוה!! הייתם ששים "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט, קסב). כל הזדמנות של מצוה - היתם קופצים עליה כאילו מציאה של ארגז מלא יהלומים! אבל כיוון שאדם לא יודע את ערכו ולא יודע את ערך המצוות - ממילא הוא לא רץ אליהם. 'אם זה בא – בא, אם זה לא בא - לא בא. לא קרה כלום... ב''ה לא חסר, לא חסר!' אבל אם הוא היה יודע כמה, כמה הוא מניע את העולם - לא היה מתבטל היה לא מפסיק לחפש לעשות מצוות! 

2 מעשיות

 ואנחנו נסיים בשני (2) מעשים מהגמרא, שאני לא יודע אם אתם הייתם מאמינים שיש דבר כזה - אבל זה מעשים שהיו.

הדֶבר נעצר בזכות מעשה חסד של יחיד

הגמרא מביאה (תענית כא) בעיר סורא שבבבל היה דֶבר. בשכונה של רב - לא היה דבר. אז האנשים חשבו: 'שזה בזכותו של רב!'. ת''ח עצום וגדול - זכותו הגנה על כל השכונה שלו. כל סורא, כל העיר סורא - מלאה דבר ורק בשכונה שלו אין. אין שקורונה, אין. 

התגלו להם בחלום ואמרו להם: 'רב - הזכות שלו גדולה מאד-מאד. להציל את השכונה, אֶה! זה ענין קטן-קטן ביחס לזכותו. לא צריך, לא צריך להידרש לזכויות של רב בשביל להציל שכונה. אז איך נמנע הדֶבר בשכונה? - בזכות אדם אחד שהיה משאיל מעדר ואת חפירה לצורכי קבורה!' 

זהו! מן השמים הודיעו: שהכל נעצר כל הדֶבר בשכונה אדם אחד (1) שהיה משאיל מעדר ואת חפירה לצורכי קבורה. כולנו יודעים: 'שהתורה מגנא ומצילה' ממילא אם קורה ויש במקום פלוני אסון ויש הצלה - אז תולים את זה בגדולי הדור בצדיקים של אותו מקום. 

והגמרא מספרת: מגפת דבר!! - זה מתפשט, אי אפשר לעצור את זה אבל בשכונה כאילו יש גבול והדבר לא נכנס לשם. רב - הוא היה גדול הדור מייצג את התורה ולומדיה הוא גר שם אז היה ברור לכולם שנצלו בזכותו ומתגלים להם בחלום: 'לא! זה לא בזכותו. איש אחר, אלמוני, לא כתוב את השם שלו, היה נוהג לעשות חסדים עם מעדר ואת חפירה והיה נותן את זה לצורך קבורה'. כל מי שנפטר הוא דואג לגשת למי שצריך ולהשאיל לו את כלי החפירה לצורך קבורה. זאת אומרת אפילו לא היה קברן שמה, כי קברן לא יכול להיות שאין לו את הכלים, אבל מי שנפטר, לא כולם מחזיקים מחכים עד שימות מישהו מהמשפחה וילכו לקנות... אז היה הולך ומשאיל להם - בזה הוא עצר את הדבר לכל השכונה! 

השרפה נעצרה בזכות מעשה חסד של יחיד

מעשה שני (2), בעיר דרוקרת בבבל היתה שרפה. בשכונה של רב הונא - לא התפשטה הדלקה. אנשים חשבו: 'שזה בזכותו של רב הונא!' והתגלו אליהם בחלום ואמרו להם: 'זה ענין קטן בשביל רב הונא, השרפה לא התפשטה בשכונה בזכות אשה אחת (1) שהיתה מחממת את התנור שלה ומשאילה אותו לשכנה!'. 

זהו! זה כל הסיפור. והיא הצילה שכונה שלמה משרפה!! עיר שלמה נשרפת, בתוך העיר שכונה לא נשרפת. מי גורמת? אשה. מה עושה? מחממת תנור שלה ומשאילה אותו לשכנה. לא כתוב אפילו בגמרא את מעשה החסד; האם היא חיממה את התנור ובישלה בו ואח''כ השאילה לשכנה, או שהיא חיממה במיוחד תנור בשביל השכנה. האם השכנה היתה עניה כל כך שלא היה לה אפילו עצים לחמם את התנור? - לא כתוב, אבל בין כך ובין כך רואים: שמעשה חסד פשוט מאד! בלי חסרון כיס, לא פוגע במקבל, זה לא בושה בשבילו כי השכנה לא בקשה: 'צדקה' והיא לא היתה צריכה להתביש והיא קבלה תנור שכבר היה חם. מבחינתה בעלת התנור בישלה סיימה ואחרי זה היא מציעה את זה לשכנה. – 'חבל! התנור שלי עוד חם - בואי תבשלי'. זה לא היה תנורים כמו היום, כן, צ'יק צא'ק. זה לשים עצים! וזה…

מה אנחנו רואים מהשני (2) מעשים האלה שמביאה הגמרא? - שחסד יש לו כח כמו התורה הקדושה! התורה מגינה ומצילה וגם החסד יכול להגן ולהציל. בזכות חסד של איש אלמוני - השכונה נצלה מדבר. בזכות חסד של אשה אלמונית - השכונה נצלה משרפה. לא כתוב השמות שלהם.

מן המפורסמות כוחה של התורה לחולל ישועות ונפלאות! והגמרא מצינת את זה מפורש ואומרת: כי רב ורב הונא - וודאי שהיו מסוגלים להציל את השכונה! אבל הזכויות שלהם כל כך גדולות שלא צריך אפילו להדרש אליהם. זה היה ענין קטן ליחס אותו לזכות שלהם!'. מה עוד רואים מהמעשים האלה? שהקב''ה משגיח עלינו ופועל אתנו 'מידה כנגד מידה'. רואים פה: התגלות בולטת של ההשגחה! בשני (2) המקרים של החסד; הפלוני אלמוני - היה משאיל כלי עבודה לצורך קבורת מתים והקב''ה גומל לו חסד כמפעלו, בזכותו השכונה נצלת ממות! לא צריך להשאיל את הכלים שלך. אתה היית משאיל, מתו כבר, אז אתה עושה חסד עם המתים. אתה מונע את המות מה שיש דֶבר בכל האזור, אתה ע''י זה מנעת מות מכולם. החסד שלו היה בתחום המות קבורת מתים, הגמול היה: הקב''ה מונע מות מהשכונה שלו.

במקרה השני, אשה אלמונית עושה חסד עם השכנה בתחום האש משאילה לה תנור חם. מה הקב''ה גומל לחסידיו? גם בתחום האש; פורצת שרפה בכל העיר דרוקרת אבל לא מתפשט לשכונה של אותה אשה כי היא גמלה חסד באמצעות תנור והשכונה נצלה מהתנור של האש! 

המעשה הראשון של האיש - לא עלה לו כסף בזה שהוא משאיל כלי חפירה, אפשר לומר שזה חינם ממש! אין פחת מהכלים ע''י השימוש. גם הסיפור השני האשה מדליקה את התנור בשביל עצמה ואחרי שהיא מבשלת מציעה את החום לשכנה - גם זה לא עולה לה כסף. שוב, לפנינו חסד ללא חסרון כיס! 2 דוגמאות לא חיב להיות יקר! אפשר לעשות חסד שלא עולה כסף!! ואפשר להציל שכונות!!! מי? - אנשים אלמוני ופלוני. אתם שומעים איזה כח יש לכם? מה אתם יכולים לעשות בפעולות שאתם עושים? 

פעם חשבתם שאתם יכולים להציל שכונה או עיר! במעשים פשוטים של חסד פשוט? והגמרא מציינת את זה. כל אחד יכול לגמול חסדים. 'עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים' (אבות א, ב). וְעַל הָעֲבוֹדָה - עבודת הקורבנות. אחד מהעמודים שמחזיק את העולם, חסד: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג) כל העולם ברא אותו ה' בחסד. אז אתם יכולים לעשות חסדים ולא צריך כסף, צריך רק רצון טוב! לב פתוח, עין פקוחה לראות את הזולת.

עוד דבר אומרת הגמרא בעצם, שני (2) סוגי חסדים; אחד של איש ואחד של אשה. שלא תגידו שרק אנשים או רק נשים... אבל האיש גומל חסדים בחוץ בבית העלמין. האשה גומלת חסדים בצניעות בבית. כל אחד יכול לעסוק בחסד! גם איש, גם אשה גם בחוץ גם בבית. למי אין איזה כלי שהוא יכול להשאיל לשכנים למישהו?! האשה בעלת התנור מנצלת הזדמנות מציעה את התנור חם. מה היא הפסידה?! בקיצור, אפשר לעשות חסדים בלי גבול. כל אחד יכול! 

שלושה (3) אופנים; דבר אחד (1): חסד ללא חסרון כיס, מצריך עין פקוחה לסובב אותנו, שיהיה לנו לב חם ואוהב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) כל אחד יכול לעשות מעשי חסד קטנים! פשוטים, אבל מועילים. לא צריך להיות עשיר ובעל אמצעים לעשות חסד ובסוף מתברר: שמעשי החסד האלה - הם בכלל לא קטנים! בכלל לא פשוטים. עצומים ומשפיעים בשמים להציל שכונה שלמה. 

דבר שני (2), גם איש גם אשה - יכולים לעשות חסדים. החסד לא מסור לקבוצה כזו או אחרת. כל אחד יכול לעשות חסד! כל אחד יכול להציל שכונה!! גם איש גם אשה, גם ילד קטן גם זקן גם עשיר גם עני.

ודבר שלישי (3), אנשי החסד - הם ללא שם. לא הזכירות את שמם בכוונה. לגמרא חשוב להשאיר אותם אלמונים עלומי שם. כי אם היה להם שם היית אומר: 'אההה - זה היא! אההה - זה הוא' - לא! איש ואשה בלי שם, בלי כלום. דווקא העדר ה' מדגיש את הרעיון הנפלא: שכל אחד יכול! חסד כמו התורה 'מונח בקרן זווית - כל הרוצה ליטול יבוא וליטול!' אין לאף אחד לאף קבוצה בעלות על חסד. כל אחד ביכולות שלו באמצעים שלו מסוגל לעשות חסדים ואפילו הקטנים ביותר. מתברר, שהחסדים הקטנים - יש להם משקל גדול! והם חשובים אצל רבוש''ע - שבזכותם יצילו שכונה שלמה!! 

יש עוד הרבה מקרים, אני לא רוצה להרחיב. אבל שני (2) מעשי החסד האלה מובילים אותנו להתבונן: האשה שעשתה חסד עם הבריות ע''י אוכל, האיש שעשה חסד עם הבריות בבית העלמין. היא עשתה עם החיים חסד, הוא עשה עם המתים חסד. סגירת מעגל של כל מהלך החיים.

הגמרא מלמדת אותנו: לאורך כל הדרך במשך כל שנות חיינו בכל הזדמנות בכל מצב - אדם יכול ונדרש לעשות חסד.

לסיכום: 

הגמרא מעצימה את הכח של כל אחת ואחד מאתנו, לאנשים מהשכונה היה ברור: שבטח בזכות גדולי הדור שגרו בשכונה...! מהשמים טורחים פעמים (2) להוציא מלב אנשי השכונה את הטעות: 'לא! זה לא בגלל גדולי הדור! אלא, בגלל שני (2) אנשים פשוטים, ללא שם'. נכון שאנחנו מעריכים רבנים מחזיקי תורה גדולי עולם - העולם קיים בזכותם! לא מזלזלים. אבל צריך, לדעת הכח של 'עמך' של היהודי שהוא 'פשוט' כאילו, הוא לא פשוט. אין יהודי פשוט! כולנו בנים של הקב''ה בדיוק. יש לכם בנים, בנות, אתם אוהבים את כולם! - גם ה' אוהב את כולנו!! כולנו, בלי יוצא מן הכלל. הקב''ה אוהב את כולנו. אין פשוט, 'פשוט' זה אומדן של אנשים בינם לבין עצמם... אצל הקב''ה אין יהודי 'פשוט' כל העולם לא קיים - אלא בגלל היהודים! אם אין יהודים - אין עולם. אז מי פשוט?! מה פשוט?! שום דבר לא פשוט. 

אז תזכרו: אם תדעו להעריך את המעלות שלכם, בסטארט, עוד לפני שבאתם לעולם, עוד לא עשיתם שום מצווה, בסטארט; איך שיצאתם מהבטן - אתה הבן ואת הבת של הקב''ה כבר! כבר קבלתם את המעלה!! ואתם הסגולה שלו!! ואתם: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג) עוד לא עשיתם כלום. 

שואלת הגמרא (מסכת שבת): 'ממתי תינוק זוכה לעוה"ב? כתוב: משעה שיענה: 'אמן!' אם הוא הספיק להגיד: 'אמן!' פעם אחת (1) בחיים שלו. ילד קטן – תגיד: 'אמן', אמר: 'אמן!' ומת - הוא בן העוה''ב! מה הוא עשה? אמר: 'אמן'. 

אתם שומעים? 

זאת אומרת, הזכויות של העם היהודי - הם ללא גבול! רק אל תקטינו את עצמכם בעיני עצמכם, תכירו במעלתכם! תכירו במעלתכם!! אם אדם מפורסם וחשוב בחר מקהל גדול מישהו והצביע עליו ואמר לו: 'אתה תהיה כך וכך וכך, תהיה העוזר שלי...!' ולא יודע מה... – פששש! איזה כבוד ואיזה זה... ובעיתונות ובטמבלוויזיה והכל. נכון? 

והקב''ה אומר: 'אתה הבן שלי!' - זה לא מספיק כבוד?! נו, אבל למה אתם לא הולכים עם ההרגשה הזאת? למה? אני צריך לבוא עד לפה בשביל להודיע לכם שאתם הבנים והבנות של הקב''ה?! אבל אתם צריכים ללכת עם הרגשה כזאת. זה לא, לא קל להתרגל לרעיון שאנחנו כאלה. אנחנו צריכים להיות יְצוגיים, אנחנו צריכים להיות דוגמא, דוגמא ומודל. אנחנו החיקוי! ויש גוים שמעריכים את היהודי, אפילו שהוא על הפנים. מעריכים את היהודים! יודעים: שהם העם הקדוש! העם הנבחר!! הם יודעים, אבל אנחנו לא יודעים... - זה חבל! 

ותמיד אנחנו רואים שלא הצלחנו עדין ולא הספקנו ולא השגנו ולא-ולא-ולא... כל הזמן: 'ולא-ולא-ולא...' מה עם וכן-וכן-וכן! מה עם וכן-וכן-וכן כמה וכן-וכן-וכן!! - לא מסתכלים, כי הרגילו אותנו 'להראות השגיות, להצליח, אמבציה, לשאוף, להגיע וזה ו… ו….' - והאדם לא יודע: שבעצם איפה שהוא נמצא - הוא הכי מאושר! הוא בעצם לא חסר כלום. 

פעם בא אחד ואמר: 'אני בודד! אני מסכן...' 

אתה בודד? למה אתה בודד? - הקב''ה תמיד קיים. אין יהודי בודד, אין דבר כזה 'יהודי בודד'. יש בורא לעולם - כל רגע תדבר אתו. איפה הוא? אתם יודעים איפה הוא? איפה הקב''ה? - "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן" (תהלים קט, לא) האביון חושב: 'שהוא מסכן! אין לו כלום...' אבל באמת ה' הוא לִימִין אֶבְיוֹן הוא פה! פה לידך תדבר! דבר! דבר! לא מדברים... 

אז אנחנו צריכים להעריך את עצמנו. וצריכים להתפלל - בתפלה בוקעת מהלב!! מעבר לשלוש (3) תפלות שתקנו וחובה עלינו, צריך לדבר עם הבורא. למה הצליח יוסף? - כי שם שמים שגור על פיו. ולכן כולם ראו: שיש לו ס''ד והצלחה בכל! וגם לנו יכולה להיות בדיוק אותה הצלחה. ואל תשכחו: שהמשיח יבוא בדור הזה! והוא יהיה הגדול מכולם. אז כל אחד יכול להבין: שהוא גם בפוטנציאל. חוץ מהנשים במקרה הזה... אז אם כן, כל אחד יקח הביתה את ההרגשה והידיעה: 'אני הבן! אני הבת של הקב''ה!! מהיום אנחנו פותחים 'קו פתוח' לאבא שבשמים מדברים כל מה שיש לנו להגיד. וממתינים, ממתינים עד שהוא יחליט לתת לנו את מה שהוא רוצה לתת. והוא רוצה לתת - יותר ממה שאנחנו מבקשים. 

בהצלחה! 

(הקהל מוחא כפים…! )