הרצליה - כוחו של רצון

 

 

 - - - ב"ה תמלול חלק הדרשה בלבד! בלי חלק השו"ת - - - 

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירווח

הערב הזה יהיה לזיווג מהרה לאסתר בת זייתא. חזרה בתשובה שלמה לגלאור בת החמה. בת שבע אסתר ואורה שמחה בנות מרים יהיו צדיקות ויראות שמים. לע"נ לולויה מרגלית בת אבהם, חיים נגר בן ברכה והורי מנוחתם עדן. אמן!!. בלחש:... אמן, 

קהל: אמן!

אנחנו ממשיכים בסדרה של הרצונות והכיסופים ואנחנו מתחילים קצת את הפתיחה של "בשמחה תצאו" אבל לפני השמחה נגדיר את העצבות.

כל אדם נולד עם חיסרון, אין אדם שנולד שלם מושלם רק אדם הראשון. כל אחד מאתנו מרגיש שחסרים לו דברים מסוימים בחייו, שאם הוא לא מקבל אותם ודאי שאין לו שמחה. 

אחד יאמר: 'שחסרה לו פרנסה - לכן הוא עצוב. ואם היתה לו פרנסה בשפע ודאי שהיה זוכה לשמחה!'. 

השני יאמר: 'שדוקא מציאת זיווג כל כך חסרה לו ואם היתה לו הוא היה מוצף באושר!'. 

שלישי יטען: 'כיוון שאין לו חברה אמתית ומכילה הוא מרגיש בודד ועצוב. ואם היתה לו סביבה אוהבת ומגדלת ללא ספק היה שמח!'. 

לכל אחד יש הרגשת חיסרון מעיבה על שמחתו וגורמת לו כאב. כאשר הכאב על החיסרון מגיע בתוספת של דימוי עצמי שלילי - פירוש: "חוסר בטוב שיש בי" לכל אחד יש מלא טוב, אם הוא לא מאמין בעצמו, אז גם כשחסר לו משהו וגם דימוי שלילי עצמי - זה מביא לעצבות! 

אז מה זה עצבות? עצבות = כאב של החיסרון עם דימוי עצמי שלילי, זה גם מביא את האדם לחוסר תקוה. 

- 'אם ה' יתברך אוהב אותי ורוצה שאני אעבוד אותו - אז זה יתכן שהחיים שלי נראים כמו שהם נראים?! אם אני הבן של המלך "בנים אתם לה' אלוקיכם" אז ברור שחיי יהיו בצורה יותר מסודרת כיאה לבן מלך? ואם אני לא 'בן מלך' אולי שייך לצד של הטומאה ח"ו וה' יתברך לא חפץ בי?! אולי קלקלתי כל כך שהקב"ה החליט שאתי אין לו עסק יותר?!' 

המסקנה הסופית שנותן לנו יצר הרע להסיק מן הדיון הזה הפנימי - זאת אומרת 'יש כלפי חוסר צדק' (ח"ו) [ככה אדם מבין] והאדם הולך עם הרגשה כאילו נטוש ע"י הקב"ה וזה גורם לו עצבות ודכדוך. 

אז יש לזה כמה שלבים: שלב ראשון (1) - זה מצוקה וכאב שיש לאדם כשהוא מרגיש שהוא חסר. 

שלב שני (2)- יש לו ספק וקושיות: 'האם אני הבן של הקב"ה והוא אוהב אותי ורוצה בטובתי? אז למה זה נראה ככה? למה הכל מסובך? מה המורכבות הזו?! ואם אני לא בן של מלך ח"ו אולי שייך לסטרא אחרא? אז מה רוצים ממני? שיתנו לחיות בשקט!' 

השלב השלישי (3) - זה מסקנות שגויות. שבן אדם מגיע למסקנה: 'שאין צדק בעולם! (ח"ו) אל תחפש צדק בעולם, סתם נטפלו אליך, רואים שאתה משקיע תפילות מצוות הכל נותן לב והכל סתם שום דבר אתה נשאר חסר חסר-חסר...'

השלב הרביעי (4) - אדם מרגיש שלא משגיחים עליו, יש לו עין הרע על המצב מרמור והתקוממות. 

השלב החמישי (5) - יורד לו המורל ואומר: "עזוב אותך לא רוצים אותך לך לישון". 

השלב השישי (6) - זה הכעס, הכאב שמציף את האדם בכל פעם שנדחה מלפני ה' ולא מקבל כל מה שהוא רוצה, גם גורם לו ביזיון, כדי לא להרגיש זאת הוא כועס וכשהוא כועס זה נותן לו הרגשה שהוא עדיין שולט במצב והוא יכול לכעוס... הב... לא נותנים לו... 

השלב השביעי (7) - שיצר הרע מדרדר אותו שהוא כבר מוריד פרופיל בעבודת ה' ומתחיל להקל במצוות.

השלב השמיני (8) - הסתרת פני ה', העבירות שאדם עושה כבר מתחילות לבנות מחיצות בינו לבין ה' והוא מרגיש 'הסתר פנים' גמור.

השלב התשיעי (9) - זה הסטרא אחרא חוגגת עליו כי מקבלת כוח מהעבירות ומהזלזול שלו במצוות ומכניסה לו יותר לחצים ומחשבות של ספקות קושיות ובלבול. 

ואז זה חוזר על עצמו וזה נהיה "לופ" חוזר כל הזמן! וזה לאדם להיות עצוב, חסר חיות.

התוצאה יותר מפחידה שמסיבוב לסיבוב אדם כבר מתחיל לוותר על הרצון שלו; 

- "אין טעם שאני ארצה כלום כי אין טעם לא יוצא מזה שום דבר"... 

וכל סבב כזה של התשה - משאיר אחוזים מסוימים מהרצון מאחורה. לפעמים אדם מרגיש שהוא מנותק מהרצון שהיה לו עד שהוא לא מאמין שהוא יוכל לזכות אי פעם למה שהוא רצה, אם זה פרנסה אם זה שידוך אם זה בית אם זה... כל דבר שרק רצה ואם זה ברוחניות לעלות ולהיות מתמיד ולהשקיע בלימוד ולעשות...

ומתחיל לאבד את הרצונות וזה כאב גדול! כי בשמים יש רחמנות וצער נורא כשיהודי מפסיק לרצות כיוון שע"ז כל המלחמה שאדם יהיה בעל רצונות טובים ולא יפסיק אתם: "קווה את ה' חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'" לא להניח את הרצונות. וזאת המטרה של יצר הרע: שהוא הגנב הגדול לגנוב לך את הרצונות! יְיַאש אותך מן הרצון! וכשאתה כבר בידיים שלו - ה' יצילנו.

אז לכן באתי היום לעורר אתכם על הרצון, לדעת שאם הרצון שלכם אתם יכולים להגיע לאן שאתם רוצים לחלומות הכי מדומיינים. 

שמעתם? 

מה שתרצו תוכלו להשיג.

הפרשה שלנו פרשת "ויצא" מלמדת אותנו על יעקב אבינו שהיה גיבור! גיבור!! איזה גיבור? 

היתה באר והוא הגיע לבאר וראה שהרועים עומדים שמה ולא עושים כלום לא משקים את הצאן לא שום דבר, 

אז הוא שואל אותם: 'למה אתם מבזבזים את הזמן והכל?' 

אמרו לו: 'אנחנו לא יכולים לגלול את האבן מעל פי הבאר!' [באר זה לפחות קוטר מטר (1) אולי שתי (2) מטר] ויש עליה סלע שצריך להזיז אותו בשביל להוריד דליים ולהשקות את הצאן, 

אז הם אומרים לו: 'עד שיאספו כל הרועים...' כל הרועים זה עשרות 'ואז ביחד אנחנו גוללים את זה'. 

ואז הוא רואה מי מגיעה לשמה? 

בקהל: רבקה

הרב: רבקה אתה אומר? 

בקהל: רחל!! 

הרב: רחל מגיעה והוא רואה שהיא מגיעה לבאר ואז היא באה להשקות את הצאן, היא ודאי שלא יכולה להזיז את האבן נכון? 

והרועים אמרו: 'שהם לא יכולים!'. 

אז מה עושה הגיבור שלנו יעקב אבינו? - גולל את האבן לבד! 

ורש"י אומר: 'כמו פקק מעל פי צלוחית!'

מה התורה רוצה לספר לנו שהוא מתאמן במכון כושר?! שהיה לו כוחות גדולים? הרי כל מה שעשו אבות 'מעשה אבות זה סימן לבנים' נכון? אז הסימן לבנים? שנלך להתאמן שיהיה לנו כח לגלול אבנים?! - לא!

מעשה שני (2) – כתוב: שיעקב אבינו לא ישן ארבע עשרה (14) שנה, כתוב: "וישכב במקום ההוא" אחרי ארבע עשרה שנה שהוא היה בישיבת שם ועבר אז הוא שכב במקום ההוא, איפה שבית המקדש היום! הוא שכב שמה, רק שמה כתוב "וישכב" לפני כן לא שכב וכששכב על מה שכב? - שכב על האבנים! אז לפני כן אפילו על אבנים הוא לא שכב.

ויש שאלה: הגמרא אומרת: 'שאם אדם נשבע 'שלא ישן שלושה (3) ימים!' - מלקים אותו ומחייבים אותו לישון!! אם לא - הוא ימות'. אי אפשר לא לישון יותר משבעים ושתיים (72) שעות, זה צריך להיות משהו נדיר שזה סכנת נפשות ואונס ואני לא יודע מה, אבל בסתם... ארבע עשרה שנה לא ישן איך זה?

הוא נמנם, הוא ישב ככה כמו שאני יושב, למד למד-למד אז כשהוא התעייף מאוד אז הוא עשה ככה, [סגר עיניים והוריד טיפה את הראש] והופ! התעורר והמשיך והופ... ככה ארבע עשרה שנה הוא לא שכב, לא שכב לא על דרגש לא על הרצפה לא על מיטה לא שכב "וישכב" רק במקום ההוא. 

היה אחד שקראו לו הרוגצ'ובר, אחד מהגדולים בדורות האחרונים. והיה אחד שקראו לו המהרש"א, גם כן אחד מהגדולים. הם גדלו שער וקשרו את השער למעלה לתקרה, שאם הוא ירדם תאק! הראש יחזור בחזרה. שמעתם? בשבילל ללמוד... 

הסטייפלר הקדוש זה היה אבא של הרב חיים קנייבסקי מנוחתם עדן, אמר: 'שבצעירותו הוא למד שלושים ושש (36) שעות רצוף! בזקנותו לא היה לו כח - אז הוא למד "רק" עשרים וארבע (24) שעות רצוף!'

נראה אתכם תישארו עשרים וארבע שעות ערים רק! בלי ללמוד בלי כלום... אתם יודעים מה זה ללמוד? זה לא לקרא זה ללמוד בעיון, זה המח מתעייף יכול להתפוצץ! ככה כל החיים שלהם, זה בדור האחרון, 

יעקב אבינו לא ישן, אז מה ההסבר? 

אומר הרב חיים שמואלביץ זצוק"ל: 'בכח הרצון של יעקב אבינו הוא לא ישן! בכח הרצון הוא עקר את הסלע את האבן מעל פי הבאר!!' 

כשיש כח רצון - יש בנו כוחות טמונים שאנחנו לא יודעים אותם!

בספר השיאים של גיניס כתוב: 'שבחורה צעירה, הרימה משאית מאחורה בגלל שהיא הידרדרה לכוון העגלה של הילד שלה, בשביל שהיא לא תדרוס את הילד - היא הצליחה להרים את המשאית עד שיזיזו את העגלה!' יש לאשה כזה כח?! - כן! הנה! היא לא התאמנה בשום מקום... אבל היא היתה מוכרחת להציל את הילד. אז מאיפה יצאו הכוחות האלה? - מהרצון! הרצון: להציל, יש לאדם כח, כח הרצון הוא עצום.

כשאומרים לנו 'הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי' מה מתכוונים? זה הדמיה? זה דרך משל? זה בהשאלה? - לא! יש בנו כוחות של נמר אריה של צבי... יש לנו את כל הכוחות בפנים 'בילד אין' רק אנחנו לא חולמים אפילו להשתמש בהם, אנחנו גם לא מאמינים שיש לנו את זה, 

אבל אנשים שאתה אומר עליהם: 'זה טיגריס מה זה? איזה אומץ יש לו! משהו, מה שהוא עושה וזה...' 

ויש אחד אתה רואה אותו... יש אנשים שאתה רואה שהוא גורר עם השיניים מטוס! ראיתם את זה פעם בסרטונים ביוטיוב? שם פה חגורה הקשורה לגלגל הראשון של המטוס, מטוס בואינג! לא מטוס קל בוינג... והוא גורר את זה, גורר! מאיפה זה? מה זה? שיניים ממה הם מחוברות? בבשר! איך?! - כח הרצון.

איך אנשים הולכים על הקניון "גרנד קניון" הולכים ככה בגובה של מאה (100) מאתיים (200) מטר ובלי ליפול איך? - כח הרצון שלו לעבור. 

איך אנשים מטפסים לאוורסט, מג'נונים... חמישים אחוז (50%) לפחות מתו! והוא עולה והוא רוצה כן להגיע, כח הרצון. 

איך הגיעו לחלל? איך שולחים חלליות עם אנשים? כח הרצון. כשיש רצון להשיג משהו - אין גבול! אין פשוטו כמשמעו גבול. אין גבול! 

כמה פעמים אנשים רצו להיות ציפור? אפשר להיות ציפור?! - כן, היום אתם רואים אנשים יש להם כנפיים, שמים יש בגד כזה עם כנפיים, הם עולים על הר והם עפים כמו ציפור. בלי מנוע! יש עם מנוע בלי מנוע, כי הם רוצים! 

מה שאתה רוצה אתה יכול! אין דבר שאתה לא יכול 'אין דבר העומד בפני הרצון!' כל היכולות תלויות ברצון.

טוב, אחרי שאנחנו הבנו את הפתיחה הזאת, אז אנחנו קודם כל צריכים להבין דבר נוסף:

יש אנשים שחושבים: 'שהם לא יכולים', 

הרבה פעמים אני שומע: "אני לא יכול"... אומרים לך "אני לא יכול"! 

פעם, זושא אח של רבי אלימלך מליז'ינסק צדיק גדול נסע בעגלה והיא נתקעה והיה צריך לשחרר את הגלגל מהבוץ, העגלון ירד והתחיל לשחרר, ראה שקשה לו הוא לא יכול לבד. 

אמר לרבי זושא: "מה אתה יושב שמה?! רד תעזור לי!' 

מה אמר לו רבי זושא? 

אמר לו: "אני לא יכול אין לי כח! אני בן אדם יהודי רזה אני לא יכול, אין לי כוחות אני לא עגלון"! 

מה אמר לו העגלון? 

- 'לא שאתה לא יכול, אתה לא רוצה!' 

ואז הוא פרץ בבכי! ואמר לקב"ה: "ריבונו של עולם! אוי אויאוי... אוי הבנתי, זושא יכול אבל זושא לא רוצה".

אני גם הייתי בצבא ואמרו "אין 'לא יכול' יש 'לא רוצה'"! אין לא יכול בצבא אין לא יכול יש לא רוצה. אז בצבא מבינים את זה - זה דבר פשוט! נכון? 

טוב, עכשיו תשמעו:

רבי זלמל'ה, זה אח של הגאון רבי חיים מוולוז'ין, היה גאון אדיר! היה זקן כבר. היה לו ארון שבשביל להזיז את הארון עם הספרים שיש עליו צריכים שלושה (3) אנשים, שלושה אנשים. יום אחד נכנסו אליו בבוקר ורואים את הארון באמצע החדר, 

אז שאלו אותו: 'מה היה פה? מי הזיז? מי זה?' 

אז הוא אמר: 'נפל ספר מאחורה והייתי חייב אותו אז הזזתי את זה'. 

איך הוא יכול להזיז את זה?! אם שלושה אנשים צעירים צריכים להזיז איך הוא הזיז? - הרצון שלו להשיג את הספר שנפל נתן לו כוח. 

מעשה בגמרא 'רבי עמרם חסידא' למה קראו לו 'חסידא'? הוא היה חסיד גדול נשמר מעריות! מי שקוראים לו 'חסיד!' זה אחד שנשמר מזה. 

פעם שבו שבויות איפה ישימו אותם בינתיים? איפה המקום הכי בטוח? – אצלו! העלו אותם לעליה אצלו והוא למטה בקומה למטה. 

בשביל להעלות אותן לעליה יש סולם מקורות עץ, שבשביל להזיז אותו כתוב בגמרא צריכים עשרה (10) בחורים להזיז אותו!

הוא עבר שמה ופתאום האור, הוא ראה רגל של אחת מהבחורות שמה למעלה ותקף אותו יצר הרע... מבוגר כבר. והתחיל לטפס על הסולם איך? הזיז אותו!! עשרה לא יכולים להזיז בקושי, הזיז אותו והשעין אותו על העליה והתחיל לטפס, הוא הבין מה הולך להיות... 

ואז הוא צעק: "אש בבית עמרם אש! שריפה!! שריפה-שריפה"!!

כל התלמידים שגרו בסביבה שמעו את הצעקות באו: "אוי לנו שראינו אותך בכך!"... 

אמר להם: "אוי לי אם לא ראיתם אותי בכך. אם לא הייתם תופסים אותי שאני עוד באמצע - אוי לי מה היה לי!'

יצאה אש מגופו! אש התאווה של יצר הרע. 

ואמר לו: 'אתה רואה? אתה מלאך ואני בשר ודם - וניצחתי אותך!' 

אבל מאיפה היה לו כח להזיז סולם כזה? – הרצון! התאווה... יש לאדם כוחות שזה לא יאומן כי יסופר, אם הוא רוצה.

בן אדם אומר: "אני לא יכול, אני סתום אני לא יכול ללמוד, ישבתי ניסיתי סתום! אין עם מי לדבר"...

רבי עקיבא עד גיל ארבעים (40) היה סתום, היה 'עם הארץ!' שלא ידע קרוא וכתוב! ובגיל ארבעים התחיל ללמוד, איפה? בחדר במדרש התחיל אל'ף בי'ת, כמו התינוקות אתם ביחד! ומה נהיה תוך עשרים וארבע (24) שנה? - רבן של כל בני הגולה, כל התורה של בע"פ שלנו - דרך רבי עקיבא. 

אז מישהו יכול להגיד: 'אני לא יכול' ?!

הרב שלו רבי אליעזר בן הורקנוס, הרב שלו. אתם יודעים מה אמר רבי עקיבא על הרב שלו? 

- שהחכמה של הרב שלו כמו אוקיאנוס! והוא ינק ממנו כמו כלב שמלקק מהאוקיאנוס!!' כל התורה של רבי עקיבא זה כמו כלב שמלקק מהאוקיאנוס, נשאר מהאוקיאנוס הרבה שהוא לא ליקק. אתם מבינים...? 

ומי היה הרב שלו? - עד גיל עשרים ושמונה (28) היה בור ועם הארץ! לא יודע ברכת המזון. 

יום אחד הוא אמר לאבא שלו: "חשקה נפשו בתורה!"... 

אמר לו: 'אתה לא יודע ברכת המזון אתה רוצה ללמוד תורה?!' עד גיל עשרים ושמונה אתה לא יודע ברכת המזון, אתה רוצה ללמוד תורה?! 

ברח מאבא שלו, מם??? ונסע לירושלים והגיע לשמה, הריחו אותו איזה ריח... אדם שצם 3 ימים - פשש איזה ריח. 

- 'מה קרה בני? מה קרה?' 

- 'לא-לא, בסדר, זה...' 

בסוף הבינו: שהוא צם! הוא רוצה ללמוד תורה. והוא הגיע להיות הרב של רבי עקיבא כמו שתיארנו. 

אז מי יכול להגיד "אני לא יכול" ?!

'רחב' הידועה – ארבעים (40) שנה ב: "מקצוע"... רח"ל! נו, מה יכול לצאת מאחת כזאת?! היא הכירה: שיש א-לקים! ושהוא גדול גדול-גדול...!! ועזבה את כל הדת שלה והתגיירה והתחתנה עם יהושע בן נון!! ומזרעה שמונה (8) נביאים. 

אז מי יכול להגיד "אני לא יכול" ?!

רות המואביה - בת מלך מואב! חסר לה משהו בבית המלכות?! - לא חסר. היא עוזבת הכל ונדבקת בזקנה בשם נעמי ולא עוזבת אותה 

ואומרת לה: "באשר תמותי - אמות ובאשר תליני - אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי". 

מה מצאת שמה שאת צריכה ללכת לשם לחפש שיבולים בשביל לתת לזקנה? מה את עושה? למה מה קרה? 

אלא, היא ביקשה את האמת, הרצון שלה להידבק באמת, היא הבינה שפה יש אמת! היא הלכה אחרי האמת. מה זכתה? - שמלך המשיח יוצא ממנה! גיורת!! 

מי יכול להגיד "אני לא יכול" ?! 

ודוגמאות אין ספור! אין ספור.

הכל תלוי ברצון, אם יש רצון - אין דבר שאתה יכול להשיג.

ועכשיו אני אספר לכם סיפור מרגש! אני בכיתי ממנו כמה פעמים, כנראה שאני אבכה גם עכשיו, אולי גם אתם תבכו אתי אז תכינו ממחטות. אני לא צוחק, עכשיו אתם צוחקים - עוד מעט לא תצחקו...

אם הייתם מגיעים לעיר סלוצק ומבקשים את יוסל'ה מישיגינר, כולם היו יודעים להשיב לכם על השאלה, אבל לא היו יודעים לכם איפה הוא, כולם הכירו אותו, אבל הוא היה שובב מאוד!

הוא היה מחונן בכישרונות ברוכים והשובבות שלו היתה בלתי נלאית, את החיידר הוא כמעט ולא פקד, המלמדים הבינו: שהוא לא מסוגל לכך. במקום זאת הוא היה עוסק ב: "מלאכות חשובות מאוד" בין המלאכות זה הפרחת יונים, הברחת חתולים, רודף אחרי כלבים משוטטים, כל בעלי החיים הכירו אותו בסלוצק. הוא היה משחק אתם והם משחקים אתו והם היו החברים הנאמנים שלו, שעות היה מבלה אתם. הוא גם שחיין שוחה בנהר וזה היה אחד מתחביביו.

כל זה נמשך ימים רבים, יום אחד קרה דבר, הוא רדף אחרי חתול סורר, שמשום מה החליט להתעלל ביוסל'ה ולחמוק מידיו. דלק אחריו, טיפס על עץ גבוה ותוך כדי שהוא צופה, נגלה לפניו בית והוא קולט שמישהו מזכיר את השם שלו, הוא נעצר מתבונן ימינה ושמאלה והוא רואה שלא קוראים לו אלא מדברים עליו. 

בבית הסמוך רואה אבא גוער בבן שלו גערה נמרצת! ואומר לו: "תגיד לי אתה חושב שאתה תגדל פה כמו יוסל'ה מישיגינר?! אם אתה חושב שאני יניח לך לגדול כמוהו - אני יוציא לך את הנשמה! אם תחשוב שתהיה כמוהו, בן סורר שכמוך"! 

יוסל'ה הלום רעם! הוא הספיק לשמוע הרבה ביטויים ולגלוגים עליו, אבל שהוא הפך להיות "מושג"! שכבר נהיה מושג יוסל'ה מישיגינר! זה כבר היה יותר מידי בשבילו. 

חוזר הביתה, בדלת הוא אומר: "אבא! נוסע לישיבה ללמוד תורה" 

- 'מה אתה זומם יוסל'ה?' האבא מרים את הגבות: 'איזה מעשה קונדס ישיבתי אתה מתכנן? אולי תשוב ליונים ולחתולים ותעזוב את הרעיון הזה...' 

יוסל'ה אומר לו: "אבא! אני נוסע לישיבה ללמוד תורה"

- 'לאיזה ישיבה חשבת לנסוע?' ככה זורם אתו האבא

ויסל'ה מנחית פצצה: "לוולוז'ין"!!! וולוז'ין זה אם הישיבות, ראש הישיבה זה רבי חיים וולוז'ין התלמיד המובהק של הגאון מוילנה! שמה מי שלא יודע שלוש מאות (300) דפים ע"פ ובעיון - לא נכנס! אתה רוצה להיבחן? תבוא עם שלוש מאות כאלה ואז אם תעבור יכניסו אותך. מאתיים תשעים (290) דף - אתה לא נכנס! 

אז האבא לא יודע אם לצחוק או לבכות: 'וולוז'ין?! תגיד לי יוסל'ה את האמת, מה קודח לך במוח? מה, אתה לא יודע מי נמצא שמה? ואיך מקבלים אותם? מה תציג לפני ראש הישיבה, שאתה אלוף בזריקת חלוקי נחל? או שאתה בעל יכולת במרדפים אחרי חתולים?' 

והאבא התחיל לצחוק על הילד... כי זה בדיחה עגומה: 'בטח תוביל את כל הבחורים לנהר תראה להם איך אתה שחיין...' 

הדברים עוברים ליד האוזן של יוסל'ה, הוא שב על דבריו: "אבא! אני נוסע לישיבת וולוז'ין ללמוד תורה!! אם לא תסייע לי - אני אסע לבד...'

האבא מהרהר: 'מה יש לי להפסיד? ילך יוסל'ה לישיבה יומיים (2) ויחזור. אולי לפחות יספוג משהו ביומיים (2) האלה - גם טוב.' 

שולף מטבעות ואומר: 'הנה! סע לך לוולוז'ין ועשה חיל'. 

ומנפנף לו באצבע ואומר: "וולוז'ין זה לא סלוצק אם אתה סבור שאתה תתקלס בבחורי הישיבה הקדושה - מוטב לך לא לצאת לדרך.' 

שלושה (3) ימים עושה יוסל'ה את דרכו, חלק רגלית וחלק הוא מתלווה ליהודים טובים 

ואז אומרים לו: 'הנה וולוז'ין לפניך.' 

יוסל'ה מחיש צעדים ועדיין הוא שומע באוזן: "את נשמתך אוציא מגופך אם תחשוב להיות דומה ליוסל'המשיגינר"... זה באוזן...

דמעות חונקות את הגרון מציפות את עיניו עומד בפתח הישיבה צועד פנימה וכמו בחלום רואה מאות בחורים רכונים על הגמרות מתנענעים בחדווה, גולה חונקת מאיימת לפרוץ את הסכר מגרונו, כמה הוא רחוק ממה שהוא רואה.

במזרח יושב לו ראש הישיבה גדול הדור רבי חיים מוולוז'ין לא קשה להבחין בו, דמות הדורה מקרינה חמימות אדירה, תבונה וניסיון חיים בזיו קדושה וטהרה. יוסל'ה אוסף עוד רוח, צועד ישר למקום מושבו של ראש הישיבה 

ואומר: "שלום עליכם!", 

הרב חיים מרים את ראשו מן הגמרא, מתבונן בנער העומד לפניו ואומר לו: "עליכם השלום! מה רצונך בני?' 

- 'ללמוד בישיבה' הוא עונה קצרות.

ראש הישיבה בטוח שעומד לפניו אחד מהעילויים של אירופה! כי מי יכול להעז להתקדם לפה לבקש להיות בישיבה? 

שואל אותו: 'מה אתה יודע?' והוא בטוח שהוא יגיד לו שהוא יודע סדר אחד (1) או שני (2) סדרים... 

אז הוא אומר לו: 'מאומה!'. 

- 'אז למה באת ללמוד פה?' 

- 'אני רוצה ללמוד...' והתחיל לבכות! פרץ דמעות מעיניו: 'ללמוד ללמוד-ללמוד' הוא חוזר: 'ללמוד...!' 

ראש הישיבה עיניו חוקרות וסוקרות את הנער הנחוש, ידו מלטפת את ראשו והוא פוסק: 'הדלת פתוחה לפניך שב ולמד כאוות נפשך, ידיעותיך דלות אבל רצונך עז מאוד והכל תלוי ברצון ממש הכל! ואני מרשה לעצמי להניח שבכוח הרצון תגיע רחוק". 

יוסל'ה לא משתהה, בא ללמוד, את השובבות ואת הבטלנות השאיר בטבורה של סלוצק וכן הוא לא מחפש דבר חוץ מללמוד ללמוד-ללמוד... היה לו רצון גדול גם להוכיח לכל תושבי סלוצק: שיוסל'ה מישיגינר הוא לא מישיגינר. יש לו כוחות אדירים וכשהוא רוצה הוא יפנה אותם לאפיקים חיוביים.

ראש הישיבה דיבר עם כמה מהבחורים שילמדו אותו ויחברו אותו, האחד (1) למד אתו חומש, השני (2) שינן אתו משניות, השלישי (3) למד אתו לאט-לאט בשבילי התלמוד, נפשו של יוסל'ה מורעבת, הוא בולע בצימאון בשקיקה את שיח מלמדיו, המוח הכישרוני מופעל במלוא במרץ, תוך תקופה קצרה רואה ברכה וחיל בלימודיו. חודש או שניים חולפים ויוסל'ה פוקד מידי פעם את החדר של ראש הישיבה ומקבל חיזוק ועידוד. אחרי חצי (1/2) שנה - אף כבר לא היה יכול להבדיל בין יוסל'ה לבחורי וולוז'ין. חצי שנה! חצי שנה.

שנתיים (2) חלפו ביעף, יוסל'ה חוגג בר מצווה והוא נחשב לאחד מהעילויים בישיבה. בגיל ארבע עשרה (14), לוקח יוסל'ה את עצמו צעד אדיר קדימה ומצטרף לחות העילי של ישיבת וולוז'ין קוראים לו "חוג השמונה עשר" (18) מה זה החוג הזה? - בין בחורים היתה קבוצת מתמידים מופלאה, שהגו שמונה עשרה שעות ביממה רצוף!!! והיה להם מקום קבוע למושבם בהיכל הישיבה, היו עמודים מרובעים וסביבם קבעו משכנם מתמידי השמונה עשר כל אחד צמוד לעמוד, גמרא פתוחה לפניו, אף אחד לא עובר לא מצידו ומלפניו ולא מפריעים למחשבתם. על הקבוצה של העילויים של העילויים [הוא כבר היה בגיל ארבע עשרה, הוא רק שלוש (3) שנים בישיבה!!

ואיך קראו לו: "רבי יוסל'ה אחצנר, זיבן אכט, אכט - זה שמונה, "אחצנר" זה שמונה עשרה וככה כינו אותו בפי הבחורים.

עוד שנתיים (2) חלפו והוא מקבל בגיל שש עשרה (16) איגרת בהולה מסלוצק. 'יוסל'ה יקירי!' כתוב: "רחוב החייטים עלה באש!! ובין חנויות החייטים נשרפה החנות של אבא, אביך אינו צעיר אתה כבר בגרת ונהיית לאיש אנא שוב הביתה וסייע בעול הפרנסה' על החתום: 'אמא". 

יוסל'ה הופך את האיגרת בין אצבעותיו, מבליע אנחה, עולה לחדר ראש הישיבה, מציג את המסמך לרב וממתין.

הרב חיים חופן את זקנו בידו ובקול שקט כתמיד אומר לו: "אך אם אתה לו תשמעני שוב ושקוד על לימודך, סבורני כי אם תחזור עתה לסלוצק - עלול אתה לאבד בזמן קצר את הישגך המופלאים שהגעת אליהם בישיבה!". 

יוסל'ה לא מהרהר אחר רבו, שב ללימודים, משקיע את צערו על פרנסת בית אביו בהוויות דאביי ורבא. 

תקופה קצרה חולפת שוב איגרת, הפעם מייסרת את הכליות: "יוסל'ה, לא שבת הביתה ראה מה גרמת, אביך חלה ונפל למשכב... עתה שוב לסלוצק וסייע לנו!' על החתום: 'אמא'.

האצבעות בוערות, כמי שנכווה ברותחין, שוב מוצא דרכו לחדר ראש הישיבה, עם שאלה מנסרת, התשובה של הרב חיים - זהה לזו שניתנה לפני כחודש: "איני יכול לומר לך מה לעשות אז עצתי שתשוב ללמוד" 

יוסל'ה אוחז בדברי הרב כטובע הנאחז בכפיץ עץ, ממהר לבית המדרש, מזכיר את שם אביו לרפואה וצולל שוב בלב כואב ודואב במעמקי התלמוד ההוא. 

שבועיים חלפו, הדוור מגיע פעם שלישית (3), האיגרת מבשרת בשתי (2) מילים הגרוע מכל: 'אבא נפטר!' על החתום: 'אמא'.

יוסל'ה שומט את המכתב מידיו ראשו נשמט על חזהו ופורץ בבכי נורא, דמעות זולגות מעיניו מרטיבות חולצתו וכתפיו רועדות, "אבאל'ה!' מפלחת מחשבה שחורה את מוחו ולבו, כמה מרורים השבעתיך בימי חייך, אפילו לחופה לא זכית להובילני" תחושת היתמות מכה ביוסל'ה בכל הכח, גם לאחר כמה שנות פרידה, שהוא לא ראה את ההורים, בעיניים מסומאות בדמעות נוקש על דלת חדרו של ראש הישיבה, מניח את האיגרת על השולחן ופורץ בבכי עז!

- 'מי יודע אם לא אני קיצרתי את ימיו של אבא...?' ומהרהר בקול חנוק.

עיניו של ראש הישיבה הרב חיים מוולוז'ין זולגות דמעות ולבו בוכה עם התלמיד החביב, כעבור רגעים מספר מתאושש ואומר: "יוסל'ה אהובי, איני יכול לומר לך מה לעשות, אך עצתי - תשב 'שבעה' (7) כאן בישיבה ותחזור ללימודים". 

יוסל'ה לא ממרה את פי הרב: 'כל המהרהר אחר רבו - כאילו מהרהר אחר השכינה!' משנן זאת לעצמו פונה לחדר ויושב 'שבעה' אחרי השבעה משגר לאמא 'איגרת תנחומים' ומעט כסף שקיבץ ומודיע לה: 'שהוא נשאר במקום חייו בישיבה הקדושה!'.

חלפו שנים, יוסל'ה כבר לא נער אפילו לא בחור, בישיבה אף אחד לא זוכר את העבר שלו, כולם בטוחים: שהוא עילוי מינקותו! גם בסלוצק החיים אינם עוצרים את המסלול 'דור הולך ודור בא'.

יום בהיר אחד מסתלק לו רבה של סלוצק מן העולם, כמנהג פרנסי קהילות הגולה באותם ימים, מתאספים פרנסי קהילת סלוצק לאחר ימי השבעה של הרב שנפטר, מתכסים עצה ויוצאים למחרת לישיבת וולוז'ין לגדול הדור לבקש להם רב. עושים ימים בדרכים מתקבלים בחדרו של ראש הישיבה 

ואומרים: "באנו לבקש לנו רב, אנא רבינו תשלח עמנו תלמיד חכם מובהק נמלא את כל מחסורו, נשיא לו אשה נבנה לו בית דירה, נכלכל אותו בכבוד וברווח כל ימיו ושנותיו!'. 

חיוך קל עולה על פני ראש הישיבה ושולח את אחת הבחורים לקרוא לרבי יוסל'ה אחצנר. 

יוסל'ה נכנס לחדרו של ראש הישיבה והפרנסים מזדעזעים שהרב חיים מוולוז'ין הישיש קם מלא קומתו לפני הצורב הצעיר! גם הם קמו באיחור מה והמבטים מלווים במבטים בסקרנות הבחור הבוגר העומד לפניהם. ראש הישיבה מושיב את הבחור לידו, מתיישב ומורה לפרנסי סלוצק לעשות כמוהו. ואחרי כן מפליא להלל ולשבח את יושב לצדו, גומר עליו את ההלל, מתאר אותו כמי שראוי לכהן כרבה של עיר ואם בישראל ומסיים במעמד זה 

ואומר: "כל מה שאמרתי זה מקצת שבחו בפניו". 

אחרי שהפרנסים מתמוגגים מנחת ומביעים את רצונם לשאת את הרב המופלג על כתפיהם ולצאת עמו במחולות - פונה הרב בשאלת תם לפרנסים כמי שמעלה זיכרונות מן העבר: 'האם אתם זוכרים ילד שובב במיוחד שהיה ידוע אצלכם לפני שנים בשם יוסל'ה מישיגינר?' 

הפרנסים מאמצים את מוחם ונזכרים ועננה מקדירה את פניהם: "או! בודאי-בודאי וואי וואי... וואי איזה שובב היה היוסל'ה הזה... מאין כמוהו, אבל עברו למעלה מעשר (10) שנים שלא ראינו אותו לאחרונה, ביום מן הימים הוא נעלם ואיננו... אפילו להלוויה של אבא שלו הוא לא הופיע!' 

הקול של רב חיים מרעים בעוז: "יוסל'ה! קום על רגלך", 

הוא מתרומם והפרנסים נדהמים מסרבים לקלוט במוחם מה שרואות עיניהם: 'זה "יוסל'ה מישיגינר"?! 

- 'כן! זה יוסל'ה' מסביר להם הרב חיים בקול נרגש ורועד: "לא רק שאינו שובב הוא בקיא בכל הש"ס והפוסקים כזקן וידין יורה יורה ידין וצריך לציית כדין זקן ובקיא שבישראל"! 

והוא מוסיף שבחים על ראשו של יוסל'ה שאינו יודע מה לעשות. 

ובסוף חותם בשאלה: 'האם אינכם חפצים בו כיוסל'ה בחיר הישיבה שיהיה רב עבור קהילת סלוצק?!' 

הפרנסים מהנהנים בחיוב עם פיות פעורים 

והרב חיים מסכם: 'הבה ונשתה לחיים!' 

שעה קלה חולפת, פרנסי סלוצק סועדים את ליבם במחיצת הרב החדש ובמחיצת ראש ישיבת וולוז'ין, כאשר רבי חיים מניח ידו בחיבה על כתיפו של רבי יוסל'ה 

ואומר: "יוסל' חביבי, אתה זוכר איך הצגת בפני את האיגרת הראשונה שמבשרת על שריפת החנות של אביך? זוכר אני כיצד עלית לחדרי והצגת בפנַי את האיגרת המבשרת רע, באותו רגע הבנתי: שהשטן בחר להעמיד אותך במבחן קשה ונורא! הנה קם לו נער צעיר, נוטש באחת את כל מעשי השובבות, זונח מאחוריו את עולם הילדות ומשתקע בין עולם הגמרא, איך יתכן?! יצר הרע לא מסכים מוכרחים לעשות משהו... אז השטן הולך ושורף רחוב שלם בסלוצק!! כדי לשרוף גם את החנות של אבא שלך לגרום לך לנטוש את הגמרא. לא יכולתי לומר לך: 'לא לשוב הביתה!' בהחלט, כי זה היה ניסיון עבורך ואתה היית צריך לעמוד בו' כך פונה רבי ליוסל'ה בעיניו העצומות 

- 'ובכל ליבי קיוויתי שתצלח את המשוחה הזו ותשמע לעצתי. כשהגיעה איגרת המבשרת: 'שאבא חולה!' חשתי צער נורא, אז ראיתי בחוש: איך השטן מבקש לצוד את נפשך. נאנחתי עמך יוס'ל חביבי, אך יעצתי לך: 'להמשיך לחבוש את ספסלי הישיבה' וכך עשית. 

- 'אך השטן לא מתייאש מהר, הוא מתייצב לפני הבורא ומבקש רשות: 'ליטול את הנפש של אבא שלך מן העולם!' והוא בטוח: שעכשיו יעלה בידו להזיז את יוסל'ה העקשן! כי אם לא יבוא יוסל'ה להלוויה - בטח יפקוד את בית אמו האלמנה בימי השבעה... ככה השטן חכך בידיו בביטחון גמור.

- 'אבל לא!' מנסר קולו של רבי חיים בחלל החדר: 'יוסל'ה היתום לא מרים ידיים, הוא גמר אומר: להשבית את השטן ולרמוס אותו עדי עפר ואת כל הכוחות הוא מגייס ונאחז בהיכל הישיבה בציפורניים ממש!' 

העיניים של רבי חיים נשטפו בדמעות כשהוא אומר את זה 

ואז הוא אומר: "אבא שלך יוסל'ה עלה לגן עדן! שמח ומאושר!! שם בישרוהו: 'שהבן האהוב יוסל'ה מישיגינר - שם את השטן ללעג וקלס.!' 

- 'אתה ניצחת את השטן! והגיע העת לשוב לסלוצק' 

חותם רבי חיים את דבריו ומניח ידיו על ראשו של יוסל'ה שגועה בבכי: 'שוב לעיר מולדתך וכהן שם ברמה, הנהג את בני הקהילה לאורך ימים ושנות חיים כרבי עקיבא בשעתו וכשמואל בדורו! ויהיה ה' עמך בכל מעשה ידיך!'. 

אתם יודעים מי זה היוסל'ה הזה בסוף? - זה לא היה אלא הגאון האדיר רבי יוסל'ה פיימר מגדולי תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין בעל שו"ת ... מסלוצק אחד מהגאונים של הדור ההוא.

התחיל "מישיגינר" ותראו איפה הוא סיים ובאיזה כוח!

הרב מבריסק מספר זאת והיה אומר: 'שרבי חיים הפטיר בפני רבי יוסל'ה בפרנסי סלוצק ... – 'דעו לכם: כי יתכן ואפשרי בהחלט שיתנו משמים רשות לשטן לשרוף עיר שלמה – להוציא בחור מהישיבה!' 

הכל תלוי ברצון! אפשר לנצח את השטן, אם אותו מנצחים אפשר להשיג הכל. למה? - כי יש ניסיונות בעולם, אדם צריך לעמוד בניסיונות.

אז רואים כמה כח הרצון אדיר וחזק שרק בזכות זה יוסל'ה הפך להיות הגאון האדיר, רבי יוסל'ה מסלוצק והפך למאור הדור! 

מי יודע כמה בהרצליה מסתובבים כאלה?!! שאם היו מנצלים את היכולות שיש בהם - היו מגיעים לפחות כמו רבי יוסל'ה! 

עכשיו מי מכם מאמין שהוא יכול להיות כזה? - אף אחד.

מי יקח ממחר על עצמו להיות כזה? - אף אחד.

למה? - כי אין לכם רצון, 

אתם רוצים את מנעמי החיים, את חיי השגרה: 'נוח לי עתה, יש לי עבודה בית כנסת תפילות לומד פה שיעור שמה... אה... ב"ה', אם אתה תימני - גאת יש לי מדעא, אם אתה מרוקאי יש לך שבקיה וזה... כל אחד יש לו מה שהוא רוצה, מפסוט במה שיש לו לא רוצה יותר אין לו שאיפות יותר. בחומר? – כן! 'עוד מכונית עוד מפלס, עוד זה... עוד חוץ לארץ, זה כן' אבל להתקדם ברוחניות - לא! מספיק אני ב"ה יופי, יופי! 

אני מספר עוד סיפור: 

רבי בונים מפשיסחה היה מספר סיפור על אייזיק אישקראקה, שבסיפור הזה רואים מה זה כח הרצון.

היה מקראקה אדם בשם אייזיק והוא חלם חלום כמה לילות והוא שומע קול מצווה אותו: 'סע לפּרַאג! בגשר הנטוי הסמוך לארמון המלוכה חפור תחת הגשר ותמצא מטמון יקר של אבנים טובות ומרגליות ותהפוך לעשיר מופלג'.

בהתחלה איזיק ביטל את החלום 'חלומות שווא ידברו' הוא דל ואביון אין לו כסף אפילו לנסוע עד לפראג. והחלום הזה מטריד אותו כמה לילות, 

בסוף הוא אמר: 'חלום-חלום אבל אם חוזר כמה פעמים - אז... אם זה חוזר כמה פעמים אז יכול להיות שזה אמתי!' החליט להגיע לפראג. בדרך לא דרך הגיע. 

מתקרב לארמון איפה שהגשר והוא רואה שהוא מוקף בשוטרים חמושים, עכשיו אם הוא ירד מתחת לגשר ויתחיל לחפור

 - יעצרו אותו: 'מה, אתה מג'נון?! מה אתה הולך למוטט את הגשר?! מה אתה עושה פה?' 

אז הוא מנסה לייעץ לעצמו איזה עצה - לא עלה לו, אמר: 'אני אנסה מחר, אלך לישון מחר' מצא לו איזה פינה, התכרבל ולמחרת בא עוד פעם. עוד פעם לא עלה לו רעיון, ביום השלישי (3) אמר אולי... 

ביום השלישי הגיע אליו אחד מאלה עם הרובים הארוכים "יהודון! מה אתה עושה פה? אני כבר עוקב אחריך שלושה ימים אתה כל פעם בא ומסתכל פה על הגשר מה אתה זומם?'

אז הוא ידע, אם לכרט אותו - אי אפשר, אוי ואבוי אם יסתבך וישקר ויתפוס אותו - יתלו אותו.

אז הוא סיפר לו את האמת: 'תשמע! כמה לילות אני חולם: שיש מטמון מתחת לגשר! ופה ושם ובאתי לפה ואני לא יודע איך לעשות את זה וידעתי: שאם תראו אותי ופה ושם ואני אסתבך אז אני אומר לך את האמת זה האמת!' 

אומר לו השומר: 'תגיד לי אתה רציני?! גם חלמתי כמה לילות חלום ואני חלמתי בחלום שלי: 'שיש בעיר קראקה אדם בשם אייזיק ומתחת לתנור שלו יש מטמון!' אז מה אתה חושב שאני מג'נון שאני ילך אליו לחפש איפה יש אייזיק בקראקה ולחפש לו מתחת לתנור??' 

אמר לו: 'אתה צודק! 'חלומות שווא ידברו'. 

הלך הביתה! הלך הביתה!... הגיע התחיל לחפור! 

אשתו אומרת לו: 'מה קרה לך?! חלומות! הלכת לפראג, חזרת משמה אתה חופר לי את התנור?! מה, אתה משוגע?! מה עובר עליך?' 

לא עונה לה, חופר חופר-חופר-חופר... בסוף הוא שומע תאך! משהו קשה, ארגז מברזל - פותח, מלא יהלומים אבנים טובות ומרגליות...!!! 

מה אתם אומרים? - סיפור אה... 

איי איי... איי... ברגע הופך אייזיק הדלפון ל: 'רבי אייזיק מקראקה! הגביר המהולל והנודע!!' איש מלבדו ובני משפחתו לא יודע את סוד ההצלחה, בנה את בית הכנסת מפואר שעומד עד היום שמה קוראים לו: "אַייזיק שוּל", 'שול' זה בית הכנסת. 

יש על שמו את הבית כנסת עד היום קוראים לו: "אַייזיק שוּל" שהוא בנה אותו. ובשיבה טובה הוא נפטר מן העולם והשאיר לנו את סיפור חייו.

זה היה מספר כל פעם ר' בּוּנים מפְּשיסחָה, שהוא היה אחד מהגדולים, גדולי החסידות.

מה הוא לימד בזה? - מוסר השכל! 

תקשיבו טוב! 

הוא אמר: כל יהודי... אצל החסידים זה ככה... כל יהודי חסיד נוסע לרבי שלו והוא סבור: שאצל הרבי שלו נמצא אוצר רוחני! שהוא רוצה לקבל מהרבה שלו את האוצר הרוחני, אבל התפקיד של הרבי להגיד ליהודי: 'שהאוצר נמצא אצלך בבית! אתה לא צריך לבוא עד אלי בשביל למצוא את האוצר הרוחני, הוא נמצא אצלך בבית! ובאישיות שלך ובנפש שלך אם תחפור בתוך נבכי נפשך - תגלה אוצרות אדירים שלא שזפה אותם עין!!'. 

והתורה אומר מפורש: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בפיך ובלבבך לעשותו'! (דברים ל, יד) לא צריך לעלות לשמים, לא מעבר לים, פה!-פה!! הכל נמצא אצלך בפנים!

זה הסיפור סיפור אמתי. אבל ר' בּוּנים שמחה מפְּשיסחָה הסביר אותו יפה מאוד, זאת אומרת הכל נמצא בתוכנו...

עכשיו אתם רוצים שאני אספר לכם עוד סיפור? - עליכם עכשיו! עליכם!! לא על בונים ולא על אייזיק ולא על יוסל'ה... עליכם.

יש עני רעב-רעב במצב ממש ע"פ פחת. והנה הוא רואה את הגביר של העיר עובר רץ אליו כורע ברך 

ואומר לו: "תציל אותי! לא אכלתי שלושה (3) ימים אני חייב לאכול...' 

אומר לו: 'פה אין לי אוכל תבוא אלי בחמש (17:00) מיד אחרי תפילת מנחה תבוא אלי הביתה אני יביא סעודה והכל אין בעיה וגם כסף תקבל'.

- 'טוב טוב אני בא... אני בא.' 

מחכה לו בשעה חמש - לא בא.

למחרת עובר הגביר עוד פעם, אותו עני מתנפל עליו עוד פעם אותו סיפור עוד פעם: 'לא אכלתי ארבעה (4) ימים אני הולך להתפוצץ אני הולך למות אתה חייב לתת לי לעזור"... 

אומר לו: 'כבר אמרתי לך אתמול תבוא בחמש, הנה אני אומר לך היום עוד פעם, בחמש אני מחכה לך הארוחה על השולחן, כסף הכל תקבל.' 

מחכה לו - לא בא.

ביום השלישי (3) עוד פעם: 'חמישה (5) ימים אני לא אכלתי דבדבדבדב...'

 – 'תבוא בחמש הכל מוכן!' 

לא בא! 

זה עני עם שכל?! זה עני באמת? מה זה? סיפור סיפורים מה הולך פה תגידו לי? 

אם הייתם במצב שלו הייתם באים בחמש או לא הייתם באים בחמש? באים בחמש או לא? הרי מי ביקש לבוא? מי ביקש אוכל? הוא! אז אם אתה מבקש למה אתה לא בא לקחת?

אתם התפללתם היום נכון? מה ביקשתם? מה ביקשתם?

בקהל: לא שומעים

הרב: אני שמעתי שאתם ביקשתם היום: 'ותן חלקנו בתורתך' אמרתם את זה או שאתם לא זוכרים? – 'ותן חלקנו בתורתך' בברכת 'יוצר': 'ותן חלקנו בתורתך' אמרתם! לא? אז אם אתם אומרים: "ותן חלקנו בתורתך" נו... אם אתם רוצים חלק בתורה, יש לכם ספריה? יש לכם ספר אחד (1)? שני (2) ספרים פתחתם אותו? - לא! 

ומחר מה תגידו עוד פעם: "ותן חלקנו בתורתך" 

אז ה' אומר לך: "הנה יש לך ספריה תפתח! שמה 'חלקנו' איפה חלקנו בתורתך! אמרת ותן חלקנו בתורתך?! הנה התורה מאחורך! תפתח את הספר! - לא פותח את הספר...

זה לא העני? - 'תן לי לאכול!' ולא בא, 'תן לי לאכול!' ולא בא. "ותן חלקנו" ולא פותח את הספר, "ותן חלקנו"... איך תקבל את חלקך אם אתה לא פותח את התורה?! נו, אז יש לכם שאיפות אתם משהוא בכלל?? כריט בריט... 

אח"כ מתלוננים: 'חסר לי! לא קיבלתי, ביקשתי, התפללתי - לא נעניתי... ולא פםפםפםפם...' 

הקב"ה לא מתעסק עם מכריטים, מי שלא מתכוון מה שהוא אומר - הקב"ה לא מתייחס אליו. 

הגביר יתייחס אליו אחרי שלושה ימים שהוא לא בא?! הוא לא עוצר אפילו שישתטח! לא עונה לו! 'ביקשת - המתנתי לך, ביקשת - המתנתי לך, ביקשת - המתנתי לך – אתה לא בא אז מה אתה רוצה שאני אתייחס אליך?!' 

אתה אומר: "ותן חלקנו - ותן חלקנו - ותן חלקנו"... כמה עשרות שנים אתה אומר: "ותן חלקנו" - ולא פותח ספר! אז יהיה חלקנו?! 

ועכשיו הסיפור הסיפור!! הסיפור, יש פה כמה סיפורים אבל אני אדלג קצת אני לא רוצה להפחיד אתכם יותר מידי... לא שאני פוחד שתפחדו - כי אתם לא מפחדים... זה סיפורים. 

הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל שהה פעם בבית של הרב שלו שהיה חותן גם הסבא מסלובודקה. והסבא עמד בחלון וקרא לתלמיד אומר לו: 'בא-בא אתה רוצה לראות בית קברות ענק? - בא!' 

הוא ניגש אליו אומר לו: 'אל תחשוב שאני לא יודע שבית הקברות הוא מחוץ לעיר אני יודע שהוא מחוץ לעיר, אבל תראה שהאמת עמי ואני מראה לך פה ברחוב בית קברות! תתבונן פה. מה אתה רואה? רחוב תוסס! נכון? פעילות שוקקת וחיונית נכון? עוברים ושבים רעננים מלאי מרץ נכון'?

הוא עדיין לא הבין לאן חותר הסבא... 

והסבא ביטל את ידיו: 'אתה חושב שאתה מבין מה אני מתכוון? אתה לא מבין! כל מה שאתה רואה - זה בית קברות! אתה רואה את פלוני? אתה שיש מח חריף ושכל רחב! אתה יודע שהוא היה יכול לגדול בתורה עד שהיה ראש ישיבה? אתה יודע שהוא היה יכול להעמיד אלפי תלמידים ולהרביץ תורה ברבים? אבל מה קרה? 

ההורים שלו היו סבורים: שהבן היה צריך להיות פרופסור ואת כל הכישרונות והיכולות שיקעו באבנים והפכו אותו לפרופסור. עכשיו תתבונן היטב אייזיק, אתה רואה מה כתוב על המצח שלו? תסתכל, תסתכל מה כתוב? - "כאן נטמן ראש הישיבה הגאון המפואר לשם ולתהילה"! 

הנה אתה רואה את השני: "מלא רגש וחינניות, יכול היה ללא ספק לנצל את הרגשות ואת החושים הדקים ולשמש משפיע רוחני לישיבה וללטש את הרגשות של הבחורים בעבודת ה' אם רצה! אבל מה הוא הלך ללמוד? - נגינה בכינור! יושב כל יום משתפך בצלילי הכינור הערבים לאוזן ללא ספק, אבל הוא לא משגיח רוחני, מה כתוב פה על מצבת הבשר שלו? – 'כאן נטמן המעורר הידוע רבי פלוני שזכה וזיכה את הרבים!'... – 'פה נטמן....'

אוי ואבוי! אוחז הסבא מסלובודקה את ראשו: 'איזה בית עלמין מהלך כאן מולנו... כל העיר הזאת בית קברות אחד גדול!' 

והיה אומר: 'אה! כמה גדול כח הרצון, אם היו יודעים בני אדם איזה כוחות טמונים בהם, אם היו רק רוצים ומשתדלים להשתמש בהם - היו זוכים לחיי עולם!'. 

ואני מסיים בסיפור המפחיד!! זה הסיפור הכי אמתי וזה מה שיהיה עם כולנו.

גאון נודע בדורו היה רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה זצוק"ל, ממקום מושבו בקובנה מצודתו היתה פרוסה על בני הגולה והריצו לו שאלות מכל העולם וציפו בשקיקה למוצא פיו. את התולדות של רבי יצחק אלחנן אי אפשר לפתוח במילים שחוקות: "משחר נעוריו נודע בכישרונותיו הברוכים" אי אפשר להגיד את זה, כי זה לא נכון. 

רבי יצחק אלחנן לא נודע כלל בילדותו כילד כישרוני ומחונן, ההיפך! יש אומרים שהיה מתחת לממוצע! אבל זה לא הפריע לו, הוא התמיד ושקע בלימוד למרות הקשיים ואורחות חייו שמשו ספר מוסר בפיו של המשגיח בישיבת סלובודקה. 

איך הוא היה מעורר את התלמידים לעורר לנצל את היכולות שלהם עד תום, הוא היה מתאר להם מעשה שלא היה וכך היה אומר:

יצחק אלחנן ספקטור נולד בשמחת תורה לבני משפחתו ועקבו אחריו בהנאה, הגיע לגיל שלוש (3), אבא שלו עטף אותו בטלית כמנהג ישראל קדושים והוביל אותו לחיידר.

- 'יצחק אלחנן!' אומר לילד הנרגש: 'עלה בבקשה על הכיסא ואמור אחרי: קמץ אל'ף אָ, קמץ בי'ת בָ' 

הוא מתקשה, מוחו לא מבורך במיוחד, בסוף הוא מצליח לומר: 'אה בה גה דה' בקושי! 

בסוף הרבי שם את היד על הראש של הילד הנרגש, מברך בחום: "יצחק אלחנן תגדל ותהיה גדול בישראל" תאמר: 'אמן!' 

אז הוא אומר: 'אמן'... 

אבא מחזיק ביצחק אלחנן בשתי ידיו, אמא מחבקת אותו בחום ושניהם לוחשים בעיניים עצומות: "אמן כן יהי רצון". 

והיידיש מאמא פורצת בבכי בהתרגשות! אבל יש לה שמחה ודוק של עצב, היא יודעת שהוא לא מחונן. 

הוא בן חמש (5), הוגה בחומש כמו בני גילו ומתקשה, הוריו לא מאבדים תקוה, הוא חשוב להם מאוד, שולחים אותו לשיעורי עזר אצל המלמד הכי טוב בעיר, אבא טורח ללמוד אתו מידי ערב, אבל המח של יצחק אלחנן מסרב להבריק, תמיד הכל באיטיות, עם השנים התגברו הקשיים אבל ההורים לא וויתרו, 

- "יצחק אלחנן שלי יהיה גדול בישראל" אמא בוכה כל לילה, 

אבא חושק שפתיים והוא משתדל לא לאכזב את ההורים, הלב שלו לא אטום, אבל יותר ממה שהוא חושק בלימוד - הוא מצטער על ההורים שלו שלא מרוצים מההתקדמות שלו. 

בגיל שלוש עשרה (13), הוא נושא דרשה בפני קהל האורחים שלא עלתה לו בנקל. אבל כולם שמחים בשמחתו, עכשיו צריכים לשלוח אותו לישיבה, בגיל ארבע עשרה (14) אמא מלווה אותו בדמעות, אבא בתפילות, הוא עובר את מפתן הישיבה, צועד פנימה בחשש: 'איך הוא יסתדר בחברותא?' שנים הוא מנסה ללמוד ללא הצלחה. אבא ואמא דואגים וחרדים ודורשים את שלומו וטובתו כל הימים, מנסים להשיא עצות מה יהיה העתיד... מוכשר במיוחד אינו, ללימוד הוא לא מצליח! 

ואז מעז אחד מהקרובים ואומר להם את האמת בפנים "אל תטעו ואל תשגו באשליות שהוא יהיה גדול בתורה, זה לא יצוץ מאי שם" 

מישהו אחר יורד אתם לפרטים ואומר להם: 'למה לא תשלחו אותו ללמוד מקצוע מכובד יהיה לפחות פרנסה לבני ביתו? וגם ימצא טעם בחייו...' 

שלישי (3) עוזר להם ואומר בתובנה שלו: 'אין כל טעם לענות את הנער האומלל מול הגמרא... הוא לא מבין'!

ההורים יושבים הופכים והופכים בדבר בסוף מוצאים הצדק עם הקרובים, מוציאים את יצחק אלחנן מהיכל הישיבה, מצמידים אותו לאחד מבעלי המלאכה בעיר כדי שילמדו ידיו הענוגות טעם מלאכה מהי. 

הוא מתבגר בכבוד, החינוך הטוב שקיבל בבית הוריו מלווה אותו בכל צעדיו, עד מהרה נודע בעיר כבעל מלאכה מוצלח, תם וישר בעל ידי זהב!

הגיע לפרקו התחתן, בנים בנות נולדים במזל טוב והופך להיות מעורב בכל ענייני הציבור של קובנה, בתחילה ביקשו ממנו לסייע בחברת "ביקור חולים" ואח"כ חברי הוועד "מלביש ערומים" וכמעט כל דבר מובן מאליו כולם פונים אליו ומנהיג ביד רמה ונאמנה.

שנים חלפו כל יהודי קובנה מכירים את רבי יצחק אלחנן בצד החיובי שלו, חברת ש"ס, חברת תהילים, ארגון מניינים בבתי אבלים, עורך שמחות למעוטי יכולת, כל אלה הוא מנהל תחת שרביטו במאור פנים, בחיוך רחב מסייע לכל הפונים ואנשי קובנה לא מבינים: איך הסתדרו עד - שהיה רבי יצחק אלחנן?!

התבגר השיא את בניו ובנותיו רבה נחת ואושר, כולם יראי שמים מידות טובת, כולם קובעים עיתים לתורה ומקדישים זמן לזולת.

הגיע לגיל שישים (60) שבעים (70) חוצה את הגבורות - והגיעה שעתו לעזוב.

בגיל שמונים (80+) וקצת הוא נופל לחולי אחרון בני ביתו מסרבים להאמין שהקץ של האבא קרב ובא, אבל רבי יצחק מעודד אותם בקולו החלוש: "אני לא מצטער על דבר ממה שעשיתי בחיי!" מחייך בפנים חיוורות: 'ובעזרת ה'... ובעזרת השי"ת אעלה לעולם העליון אזכה ליהנות מהפירות וממעשים טובים, גמילות חסד וקביעת עיתים לתורה! ויש גמול על כל המפעל.' 

הבנים הבנות מייבבים חרש, נכבדי הקהילה ונכבדיה מצטופפים סביב המיטה באלם, הדיין ורב הקהילה, השוחט, החזן, פרנסי הקהילה, חברי הוועדים שכולם נעזרו על ידו, מרעיפים עליו טללי אהבה וחיבה, לפני שייפרד מעולם השקר ויעלה לעולם האמת.

מגיעה שעת הפרידה הוא מתחזק ואומר: ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד” וכולם אחריו בקול חנוק.

נשמתו של רבי אלחנן נפרדת מגופו, כולם פורצים בבכי מר על האיש הנפלא שחי כיהודי נאמן טוב לב וכולם כולם היו בניו.

נעזוב לרגע את ימי השבעה ואת כל מילות השבח שנאמרו בהספדים... אנחנו עוברים לעולם העלון לראות מה קרה לנשמתו לתת דין וחשבון על כל מפעלה.

עולה למרומים, מטיילת לה בנחת: "בואך בית הדין" בטוחה שיזכה במנה גדושה של שכר וטובה של שפע וברה, גמול על כל העמל בעולם התחתון.

נכנס בשערי בית הדין בצעדים מאוששים, הרי כל... כל ימיו הוא פעל בידיעה: 'שיש דין ויש דיין' יש גמול על כל המפעל.

הוא רואה שתי (2) דלתות אחד מימין אחד משמאל. מציץ דרך הדלת השמאלית - נרתע לאחוריו! עשן מבחיל עולה מבעד לדלת חום נורא לא מותיר ספק: 'זה הגיהנם! מה לי ולגיהנם?!' מזדעזע רבי יצחק אלחנן. 

והוא סר לדלת הימנית לראות מה נסתר מאחוריה, משב רוח רענן מקדם פניו, מראה משובב ניצב לנגד עיניו, אלפי צדיקים יושבים שם ונהנים מזיו השכינה עוסקים בתורה הקדושה: "פה אשב כי אוויתיה!" כך מהרהר יצחק אלחנן בשלוה ונחת. הוא כבר מחפש מקום טוב איפה יקבע מושבו בין כל הצדיקים עד שיקיצו וירננו שוכני עפר... 

ופתאום הוא שומע קול מבית הדין: 'יצחק אלחנן - שמאלה!' 

הוא עומד הלום רעם מנסה לעכל את ההוראה. 

ושוב הוא שומע: 'יצחק אלחנן שמאלה!' 

- 'לא, לא!! זה טעות איומה ונוראה! לא יכול להיות! אני?! גיהנם?! על מה ולמה?! לא יתכן!' 

הוא מחפש מקום מושבם של הדיינים ועדיין יש לו תקוה שזו טעות... ויבקשו ממנו: 'מחילה!' והוא יתפוס מקומו בגן עדן.

הוא מוצא שלושה (3) דיינים ומקריאים לו את הפסק דין: 'יצחק אלחנן - אתה מואשם: ברצח! מקומך שמאלה!' 

אם הוא היה בין החיים - הוא היה מת על המקום! אבל הוא כבר היה שמה בעולם האמת, 

אז הוא צורח: "אני?! אני?! איש החסד הידוע בקובנה! איש יקר הישר והנאמן אני בזבוב לא נגעתי על מה מאשימים אותי"?!

- 'יצחק אלחנן! אתה יודע את מי רצחת? - את הגאון הגדול, פאר הדור, רבם של כל בני הגולה, הפוסק הידוע לשם ולתהילה, האיש אשר העמיד תלמידים הרבה ופאר את שם היהדות! הגאון הצדיק רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה! אותו רצחת!' 

הוא הלום רעם! 

הדיינים מכים בו ללא רחם!! 'קשה היה עליך הלימוד, לא מצאת בו טעם רב, אבל היית נשאר בבית המדרש מתאמץ עוד ועוד, מבקש מתחנן לבורא עולם: 'שיתן לך דעת, בינה, השכל!' - אם היית רוצה - היית הופך לגאון הדור! לא עשית כך ורצחת את גאון הדור!...' 

משוואה פשוטה ונוקבת, רבי יצחק אלחנן נאמן הקהל מיחידי פאר קהילת קובנה, מובל אחרי כבוד בידי מלאכי חבלה שמאלה לאש הגיהנם היוקדת כי הוא רוצח. 

וכך היה משגיח של ישיבת סלובודקה מסיים את התיאור הדמיוני והעיניים שלו עצומות נוטפות דמעות 

ואז היה פוקח עיניים והיה מכה על השולחן בעוז: "תגידו לי תלמידים חביבים: האם הם לא צודקים דייני בית הדין כמאשימים את יצחק אלחנן ברציחה, הרי אתם יודעים מה יצא ממנו באמת, הרי הוא לא היה מחונן בכישרונות מיוחדים כבירים באמת! ורק מכח הרצון הוא הפך להיות מאור הגולה! וכל בית ישראל שותים מבאר תורתו"? 

ואז היה מפנה את היד אליהם ואומר: "תזהרו לכם! תזהרו לנפשכם!! שלא יתבעו אתכם בשמים שלא הפכת להיות הגאון הגדול רבי שמלק'ה, או הפוסק של הדור רבי זלמל'ה, כי כח הרצון יכול לשבר הרים ולפרק סלעים וזה כח שמחייב את כולנו". 

עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו: 

שאין לכם רצון אפילו של תינוק, לתינוק יש רצון פי אלץ יותר מכולכם, איפה מגלים את הרצון של התינוק? 

בקהל: לא שומעים

הרב: מה?! תראו לו סוכריה ואל תביאו לו... בוכה עד שאתן תיכנעו. אין דבר כזה הוא לא ילך בלי הסוכריה! ועל סוכריה הוא מתאבד! 

אתם פעם בכיתם כמו תינוק על משהו שרציתם? נגיד רצית להבין איזה משהו לא הבנת "מה אני אעשה? סתום!" והמשכת. בכיתם שאתם לא מבינים ורציתם שה' יתן לכם להבין?! לא בכיתם, אין לכם רצון של תינוק. אם היה לכם רצון של תינוק - הכל הייתם משיגים. 

כל הגדולים שלא היו מוכשרים - איך הם השיגו אתם יודעים? הם ישנו ליד ההיכל של ספרי תורה ובכו בלילות בכו: "אבא! אבא-אבא תן לי להבין, תן לי תן לי תן לי!!' בכו בכו-בכו בשפה שלו - וקמו אנשים חדשים. ככה בכי לבכות! לבכות! 

'אבל לא מכובד! שאני אבכה?! אני בגיל שלי יתחיל לבכות? לא... אני יכול לבקש להתפלל אולי אני אסע לכותל המערבי, או לי אני ילך לרחל אמנו, אולי זה... אבל לבכות ככה לבכות מה, אני תינוק?' 

הרי היום כשאתה רואה מבוגר בוכה אתה אומר לו: "מה אתה תינוק? מה, אתה תינוק? מה אתה בוכה...' 

כולם מבינים: שרק תינוק בוכה.

אתה תינוק גדול! תינוק גדול, אתה רק לא יודע מה שאתה רוצה, הוא יודע להשיג ואתה לא, הוא יותר חכם ממך... 

זה המצב יהודים הכל תלוי ברצון, מה שתרצו תוכלו להשיג, לא השגתם יתבעו אתכם למעלה ויגידו לכם.

כתוב בגמרא: "שדנים את האדם לפי מה שהוא" מה פירוש 'לפי מה שהוא'? בטח שידונו אותו לפי מה שהוא! אז מה, לפי השכן!?... לא הבנתי?

'לפי מה שהוא' – לפני שירדתם לעולם – אמרו: מה אתם צריכים להיות... ושמה החליטו מה אתם צריכים להיות!

אם לא החלטתם מה שהייתם צריכים להחליט - אז אתם לא תהיו מה שהייתם צריכים להיות, אז הייתם צריכים למלא כלי כזה ומליאתם כלי כזה

 - ישאלו אתכם: 'איפה השאר?!' 

שולחים אותך לבאר להביא מים, הביאו לך טנג'רה, הביאו לך חבית! – 'לך תמלא!' אתה חוזר עם עשר (10) סנטים 

ואומר: 'מילאתי...' 

- 'ומה עם הכל?' 

- 'לא! חשבתי זה מספיק...' 

- 'מה, בשביל לשתות, מה' חייבים חבית גדולה? מספיק!' 

נו, זה לא חובלי...?!

בקהל: איך יודעים?

הרב: או! איך יודעים...

אם 'אמנון יצחק' היה יושב בסלון והיה קורא את הספר שהוא קרא: 'קיצור שולחן ערוך' שכתוב: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" שה' מסתכל עלי בכל רגע ובוחן אותי בכל מעשַי ואני לא יכול להסתתר ממנו בשום דבר ואם לא ייעשה את כל מה שהוא אומר - יתבע אותי! אם אני לא מתייחס לזה ברצינות ואומר: 'זה ספר של דתיים! וזה מוגזם...' והייתי ממשיך כמו שהייתי - מי יודע מה הייתי... 

ואז הייתי מגיע למעלה והיו אומרים: "אתה יודע שאתה היית יכול להחזיר בתשובה כך וכך וכך אנשים... והייתה יכול לזכות את הרבים כך וכך וכך... מה עשית? מה היית?' 

ויתבעו את הבן אדם 'ע"פ מה שהוא!' מה שהיה צריך להחיות - והוא לא ניצל! 

יש פה אשה ואני לא אזכיר את שמה, אלה שהגיעו אתה יודעים, כל היום היא משגעת את כולם בווטסאפ בכל דרך אפשרית, לארגן הסעות להרצאות (ראה כתבה: 'קרן ההסעות'...), לעשות מועדון לזה לעשות כך... כל היום בחינם, כל היום היא טורחת איך לזכות את הרבים ואיך ואיך-ואיך... אשה! אשה. 

ואתם כאילו גברים, במה אתם גברים?! במה? במה אתם גברים? הרי אתם עם השכל שלכם ועם היכולת יכולתם להפוך עולמות, אנחנו כולנו מצפים לגאולה, מי פועל בשביל להביא אותה? במה? במה פועלים?! 

רוצים גאולה שכולם יהיו, עשירים ושמחים ושלווים ומאושרים וילדים טובים ואין סכסוכים ו... הכי טוב שבעולם יכול להיות, הכל מובטח אם תבוא הגאולה.

נו, מה אתם עושים בשביל להביא את זה? הרי האושר יהיה בשבילכם! אתם תהיו מאושרים, תחיו אלף (1,000) שנה... לא עוד עשר (10) עשרים (20) שנה תמותו - לא! תישארו עד אלף... לא טוב? לא שווה להתאמץ עכשיו אפילו עשר שנים בשביל לחיות אלף?! אם כל אחד היה משקיע עכשיו עשר שנים בשביל שהוא יחיה אלף - לא כדאי? זה לא השקעה טובה? 

מה צריך? - "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה"! אם ישראל עושים תשובה - באה הגאולה! אז זה מוטל על אחד (1) שניים עשר (12) עשרים זהו?! למה לא כל העם עושה אותו דבר?

- אין רצון!

אז כשאתם אומרים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון" אתם מתכוונים באמת? מה עשית בשביל זה? איך תחזינה עינינו בשובך לציון אם לא עשית כלום?! 

היום גיליתי לכם את הסוד: בכל אחד טמון אוצר בלום של כוחות נדירים! ולכל אחד נתנו כל שאין לשני... כל אחד הוא סגולתי בפני עצמו.

שואלים אחד: "תגיד לי למה אתה לא מארגן הרצאה? יבואו אנשים, יש זיכוי הרבים, יחזרו כמה בתשובה, יהי לזה הקלטות ויהיה לזה שידור חוזר וזה לא נגמר לעולם... ותהיה בן העולם הבא!

- "מאיפה אני יודע לארגן הרצאה?!' 

פתאום הוא נהיה אהבל לא יודע... 

עשית 'בר מצווה' לבן? הזמנת אנשים? אה ידעת לשלוח הזמנות... וסגרת אולם... וסגרת על מנות... וזה בשביל מה? בשביל שהבן יקרא מהנייר כמה מילים וזהו,... 

נו, מה זכית פה? - כלום! כלום! גם אם לא היית עושה בר מצווה מה קרה? זה חיוב? זה לא חיוב!

אבל אם עשית הרצאה להחזיר יהודים בתשובה - אתה בן העולם הבא!! זה אמר רבי עקיבא על הבן שלו: 'שהוא בן העולם הבא - בגלל שהוא זיכה את הרבים!' אז למה נהיה כזה מסכן?! מוגבל, לא יודע... אתה יודע מה הכי מדהים? גם אחרי שעשית לבן בר מצווה גם עשית לו חתונה!! אה! זה כבר יותר מוזמנים, יותר הוצאות, יותר השקעה ושלושה (3) חודשים מראש ותוכניות ואת מי להזמין ומה?... ואיך יהיה סידור פרחים ואיך יהיה זה וזה..."לא! זה מנת דלל, אני רוצה משהוא יותר וזה ופה...' ואח"כ חיתנת בת ואח"כ עוד בן ועוד בת יואו... כמה הרצאות היית יכול לעשות!!!... ולא עשית אפילו פעם אחת 

כי: 'אני לא יכול! מאיפה אני יודע?!...' 

ואז יגיע למעלה ויגידו לו את הדוגמאות האלה; - 'למה אמרת שאתה לא יודע!? בא תראה איך ישבת על הפרטים דבר-דבר הכל ובדקת והתייעצת ועשית ופעלת יפה!'

כל אחד יכול לעשות הכל. 

אם אמרו חכמים: "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותַי אברהם יצחק ויעקב" אז כל אחד יכול. 

"חייב"! - אתה יכול להיות אברהם אבינו, כתוב: "חייב" אתה יודע איך אתה יכול להיות כמוהו? הוא ניצל את המאה אחוז (100%) יכולות שלו וגם אתה יכול, רק אתה לא מנצל את המאה אחוז שלך למה שה' רוצה. למה שאתה רוצה - יכול להיות שאתה מנצל הרבה, אבל למה שה' רוצה.

מה עשו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב? - רק מה שה' רוצה ואנחנו חייבים להיות כמוהם! במה? - בניצול המאה אחוז שלנו לה'. 

אתם לא אומרים כל יום: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? אתם לא אומרים את זה? אתם אומרים אז מה אתם מתכוונים כשאתם אומרים? קמים מהספר ולא עושים כלום, איפה הרצון?!

ממחר תסתכלו בפסוקים מה אתם אומרים, תראו כמה אתם לא מקיימים ממה שאתם אומרים ולא התכוונתם מעולם ממה שכתוב! רק לגמור את התפילה וללכת לעבודה. לא חבל?

יש כמה נשים שאני מכיר שעשו כבר כמה הרצאות והן לא עשירות והם חוסכות וחוסכות וחוסכות לעוד הרצאה! ועוד זיכוי הרבים ועוד עולם הבא ועוד עולם הבא...ועוד עולם הבא... 

אז אתם חסרים, נכון התחלנו שאנחנו חסרים ואין בן אדם שלם ולכל אחד יש חסרונות וכל אחד רוצה השלמת החסרונות - אין שום בעיה, ה' יכול להשלים את כל החסרונות לכולם. 

היו הרבה דברים שרציתם בחיים ולא היה לכם קודם ונהיה לכם אח"כ בהתחלה רציתם אופניים ונהיה אח"כ ורציתם אופנוע והיה, רציתם מכונית ונהיה ורציתם דירה ונהיה, רציתם ילדים והיה, הרבה דברים רציתם לפני שהיה והיה!! 

אם תמשיכו לרצות יהיה לכם עוד דברים, אבל אתם רוצים בקטן, בקטן! אחד מגיע למלך והמלך נתן אפשרות ליום שכל מי שרוצה ויגיע – מה שהוא יבקש הוא נותן לו! 

אז אחד הגיע למלך ואמר לו: 'אדוני המלך! יש לי בקשה, הדוּד שלי דולף שלח לי מישהו שיתקן אותו...' 

אתה כבר אצל המלך! אתה יכול לבקש קרקע!! אתה יכול לבקש עיר!!! אתה יכול... אמר מה שאתה רוצה אני נותן, מה הוא מבקש? שיתקנו לו את הדוד... 

זה השכל שלנו, מבקשים דברים קטנים כאילו זה וזה וזה... ועושים מזה סיפור.

תלכו על גדול! תלכו על גדול!! לא על קטן. 

איך אילון מאסק נהיה עשיר הכי גדול בעולם? - הוא הלך על גדול! הוא לא מתאים לו פה בארץ הוא לוויינים בשמים, עכשיו הוא רוצה לשים צ'יפ עוד חצי (1/2) שנה יהיה צ'יפ למוח והוא יתכנת אתכם ככה עם המכשיר שלו ויפעיל אתכם, תראו סרטון איך הוא עושה את זה לקוף הוא הכניס לו זה... והקוף עובד במחשב. הוא אומר לו מה לעשות והקוף עושה והכל, כן. 

עוד מעט יעשו ממכם רובוטים... (ח"ו) לא צריכים אתכם לא יהיה עבודה, אין עבודה הכל רובוטים, אז מה יעשו אתכם? - עוד חיסונים ויחסלו אתכם! (רח"ל!) זהו. 

לפני שהם יספיקו, תהיו חכמים בואו נביא את הגאולה ביחד, לכן אנחנו עושים "סעודת הודיה" לא תאמינו! "סעודת הודיה" עוד שבועיים (14 יום). עושים את זה באשדוד בניו קאסל, בתאריך 19.12 למניינם, אנחנו הולכים להודות לקב"ה על הגאולה שהוא בטוח מביא לנו. אנחנו מודים לו כאילו היא כבר היתה ואם היא היתה אנחנו מודים לו? אנחנו מודים לו לפני שהיתה! 

אתם שומעים? 

כתוב בספרים: שמי שמודה על מה שעוד לו בא - יזכה לראות את מה שהוא הודה. אם אתה מודה על הרפואה ממחלה ועוד לא נרפאת - זה סיבה שתרפא! אתם שומעים דבר כזה... שמה אני יוכיח את הכל מפסוקים מדברי חז"ל מהתורה שככה ראוי ונכון לעשות.

לא נשאר הרבה מקומות יש אלף (1,000), כל הנשים כבר מלא!! יש להם שכל יותר ממכם, מלא, נשאר רק מהגברים עוד מאתיים (200) שלוש מאות (300) איש, מלא - אלף. 

מי רוצה להיות זוכה "בסעודת ההודיה" יצלצל לטלפון 053.222.9709 

הנה! אף אחד לא רושם את המספר... כרטה! נשארו מקומות בודדים!!

בקהל: לא שומעים

הרב: כבר שאלת את זה כבר עניתי לך... יש לך הסעה חינם!! סידרו לך הסעה חינם, כן מזאת שמארגנת.

בקיצור, יהודים יקרים! אני מצפה שלפחות בן אדם אחד (1) שתים (2) שלושה (3) - ישכילו ממה שאמרתי ויפתחו את הרצונות שלהם לכיוונים הרצויים לקב"ה ואפשר לעשות עם זה מהפכה בעם ישראל - אמן ואמן,

קהל: אמן!

 

 

 - - - חלק השאלות ותשובות - - -