לייקווד - לשמוח בכל מצב

[עיקר הדברים מהספר 'הסוד שבך' באדיבות בן המחבר שליט"א להשגת ורכישת הספר 'הסוד שבך' חיגו 0586060505]

תוכן ענינים;

וּבוֹ יְבֹאַר עֵצוֹת וּדְרָכִים כֵּיצַד לִשְׂמֹחַ בְּכָל הַמַּצָּבִים / מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה 'תָּמִיד' / תְּקוּפוֹת קָשׁוֹת - הַכֹּל נִרְאֶה אָבוּד / צָהֳלָתוֹ בְּפָנָיו וְאֶבְלוֹ בְּלִבּוֹ / אֵין בְּרֵרָה - חַיָּיבִים לְחַיֵּךְ / מַעֲשֶׂה נִפְלָא עַל כֹּחָהּ שֶׁל שִׂמְחָה / מוּסַר הַשְׂכֵּל מֵהַמַּעֲשֶׂה / מִילֵי דִשְׁטוּתָא / יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁעִקַּר הַשִּׂמְחָה - ע"י מִילֵי דִשְׁטוּתָא / זְהִירוּת! מִלְתָּא דִשְׁטוּתָא - רַק בְּמַצָּבִים מְסֻיָּמִים / שִׂמְחָה - אֲפִלּוּ מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם / עֹמֶק הָעִנְיָן שֶׁל מִילֵי דִשְׁטוּתָא / בֵּאוּר נוֹסָף / שִׁגָּיוֹן לְדָוִד / מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה / מַהוּת הַשִּׂמְחָה - הִתְחַבְּרוּת לַה' / מַהוּת הָעַצְבוּת - נֶתֶק מֵהשי"ת / שִׂמְחָה - בֵּרוּר וְנִצְחוֹן הַטּוֹב עַל הָרַע / שִׂמְחָה סְתָם - הִיא גַּם נִצָּחוֹן  / כָּל יְהוּדִי וְצוּרַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה  / אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים  / הַמִּבְחָן שֶׁל הַחַיִּים - שִׂמְחָה בְּכָל מַצָּב / הָעַצְבוּת שֶׁל אַחַר הָעֲבֵרָה - עֲצַת הַיֵּצֶר / לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר / סִפּוּר נוֹרָא מִזְּמַנֵּנוּ / אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי.

פֶּרֶק ה': שִׂמְחָה בְּכָל הַמַּצָּבִים

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח

הערב יהיה לרפואה שלמה בנפש ובגוף לסמיר שאול בן מרים - שהדיבוק יצא ממנו, יקרא בשתי עיניו, הלסת תחזור לאיתנה ולא יחסרו לו כדוריות אדומות בדם.

יצחק ברוך בן רשל רחל משה - רפואה שלמה בנפש ובגוף, ירפא מאירוע מוחי ומהתקף לב, יחזור לו הזיכרון וילך על רגליו.

עזריאל בן אסתר - רפואה שלמה מהטרשת הנפוצה ברמח' (248) איבריו ושס"ה (365) גידיו ותעבור המחלה לקלאוס שוואב יימח שמו וזכרו אמן.

משה מרדכי אליעזר בן בת שבע - זווג הגון מהרה, פרנסה טובה בשפע, הצלחה רבה בגידול הילדים, בריאות ושכל בנותיו ילכו בדרך התורה ובדרך האמהות הקדושות. זיווג הגון מהרה שמחה עליזה, אסתר יהודית, ליבה ועדינה בנות פנינה בזמנו ובעתו אמן.

ישראל חיים לימור וכל משפחת סאטארי - יצליחו בכל מעשה ידיהם יזכו לבריאות איתנה וכל מילי דמיטב.

והדרשה תהיה גם לע"נ חיים נגר בן ברכה והורי מנוחתם עדן.

היום אנחנו נתמקד בנושא של שמחה - לִשְׂמֹחַ בְּכָל הַמַּצָּבִים.

עיקר העבודה שלנו היא תמיד לצאת מן החושך מן העצבות, מרירות ולחיות בחיים של שמחה ואושר מתוך "מוחין דגדלות" עם הרגשה חזקה שבאמת באמת טוב לנו בחיים ושה' יתברך אוהב אותנו מאוד ומחפש ורוצה רק את טובתנו נצחית האמתית.

כָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם זוכה להיות שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, אפילו אִם זֶה רַק לִפְעָמִים, זֶה דָּבָר נִפְלָא וְטוֹב מְאֹד. וּבִפְרָט בַּדַּרְגּוֹת שֶׁלָּנוּ, עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁכָּל רֶגַע שֶׁל שִׂמְחָה, זֶה רֶוַח נָקִי. הָעִיקַּר זה לְהַגִּיעַ לַדַּרְגָּא שֶׁל 'לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד' בְּכָל מַצָּב לִהְיוֹת שמח לְלֹא שׁוּם צַעַר וְעַצְבוּת בשום מצב. 

הרי חייבו אותנו חז"ל: לברך "דַּיַּן הָאֱמֶת" כמו "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב" בשמחה, אז שום מצב יותר גרוע מזה. אם על אובדן של אבא ואמא אנחנו מחיובים לברך כאילו נולד לנו בן בשמחה, פירושו של דבר שאין מצב שלא נוכל להיות בשמחה. אבל לתרגם את לשפת המעשה ולחיות ככה, זה צריך תרגול והבנה איך מגיעים לזה. 

לדַּרְגָּא הגְּבוֹהָה הזאת אי אפשר שֶׁאֵין להַגִּיעִ בְּיוֹם אֶחָד. יֵשׁ לאנשים מַצָּבִים שֶׁל שִׂמְחָה, יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁקָשֶׁה לִשְׂמֹחַ. אֲבָל הָעֲבוֹדָה הַנִּדְרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ, זה לְהַרְבּוֹת וּלְהַאֲרִיךְ אֶת הַזְּמַנִּים שֶׁל שִׂמְחָה וכְכָל שֶׁנַּאֲרִיךְ וְנִתְרַגֵּל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה על כל דבר, זֶה סִימָן שאנחנו בכיוון הנכון, עֲבוּרֵנוּ, עַד שֶׁאִם יִרְצֶה ה' ויעזרנו על דבר כבוד שמו אז לכן נַגִּיעַ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.

לְהַגְבִּיר אֶת הַזְּמַנִּים שֶׁבָּהֶם אָנחנוּ בְּשִׂמְחָה, צָרִיךְ קודם כל לְזַהוֹת וְלָדַעַת מַה הֵם הַדְּבָרִים שגּוֹרְמִים לָנוּ עַצְבוּת וּמַרְחִיקִים אותָּנוּ מן הַשִּׂמְחָה ומַהֵם הַזְּמַנִּים שהכי קָשֶׁה לָנוּ לִשְׂמֹחַ. 

אם נֵדַע מַה הַדְּבָרִים שֶׁפּוֹגְעִים וְהוֹרְסִים לָנוּ אֶת הַשִּׂמְחָה, נְתְרַחֵק מֵהֶם ונשתַחְרֵר מהמצבים האלה, אֶת הַפְּלוֹנְטֵרִים שֶׁמְּצִיקִים וּמַפְרִיעִים לָנוּ, כדי שנוכל להגיע לְשִׂמְחָה תָּמִיד.

בהרצאות האחרונות שנתתי ברציפות אז למדנו לְהִתְחַזֵּק במצבים של בּנְּפִילות ברוּחָנִיּות, לִזְכֹּר תָּמִיד את הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בָנוּ, לְהִתְחַזֵּק אם חלילה נִּמְצָאִים בְּצָרָה גַּשְׁמִית, ע"י הַהַרְחָבוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁיֶּשׁ בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת "גם - זו לטובה", 'כל דעבדין מן שמיא לטב עביד" ואת רחמי ה' בכל הצרות למרות הכל.

כל הָעֵצוֹת פּוֹקְחוֹת אֶת עֵיני הָאָדָם לִרְאוֹת כמה טובות ה' מרעיף עליו וּכְתוֹצָאָה מִכך לְקַבֵּל כֹּחוֹת חֲדָשִׁים ולְהִשְׁתַּחְרֵר מן הַמְּצוּקָה ולהגיע לשִׂמְחָה וְלקִרְבַת אֱלֹוקִים.

אַבל לֹא עָלֵינוּ, יֵשׁ מַצָּבִים וּתְקוּפוֹת קָשׁוֹת בְּיוֹתֵר! כמו ששמעתי והספקתי לדבר כבר עם כמה כבר... יש באמת צרות גדולות שנִתֶּכֶת עַל ראשו של הָאָדָם, שֶׁנּוֹטלות מִמֶּנּוּ רָצוֹן וְכֹּחַ לפעול ע"פ עֵצוֹת.

דוגמא:

הבן של פלוני מִתְיַסֵּר בְּמַחֲלָה קָשָׁה. האבא בִּקֵּר אֵצֶל הַרְבֵּה צַדִּיקִים, קִיבֵּל אֵין סוֹף הַבְטָחוֹת והוֹרָאוֹת מה לַעֲשׂוֹת ועָבְרוּ חֳדָשִׁים רַבִּים וְהַמַּצָּב לֹא מִשְׁתַּפֵּר, רַק נִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ (רח"ל).

ראש משפחה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה לא הולך לו בְּנוֹשֵׂא הַפַּרְנָסָה. רַבּוֹתָיו הִצִּיעוּ לוֹ עֵצוֹת רַבּוֹת, הַרְעִיפוּ עָלָיו שֶׁפַע שֶׁל בְּרָכוֹת. הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת וְהַפַּרְנָסָה לֹא מִשְׁתַּפֶּרֶת, הַחוֹבוֹת הוֹלְכִים וּמִצְטַבְּרִים והוא מרגיש שהוא טובע.

בְּבית אחר, שׁוּרָה שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת תקועים בלי זִוּוּגם. אֵין ציון שֶׁל צַדִּיק אוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ, שֶׁלֹא בִּקּרוש שם, השם שלהם מִתְנוֹסֵס אֵצֶל רַבָּנִים וְצַּדִּיקִים ואין זֵכֶר לִישׁוּעָה.

זה תְּקוּפוֹת קשות אָדָם לֹא יוֹדֵעַ מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרוֹ. שׁוּם דָּבָר לֹא זָז, אין קֶרֶן אוֹר שתְבַשֶּׂר שִׁנּוּי בָּאֹפֶק. נִרְאה שֶׁהַכֹּל אָבוּד והַחַיִּים אֵינָם מֻצְלָחִים.

בְּמַצָּבִים כָּאֵלּה, אָדָם רוֹאֶה רק במִשְׁקָפַיִם שְׁחוֹרוֹת, אֵין לוֹ כֹּחַ לִרְאוֹת אֶת חַסְדֵי ה' סביבו. במצבים כאלה עֵצוֹת שנתנו קּוֹדֵם לא יספיקו, פה צריך עֵצָה לְהִתְחַזֵּק וְלָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ, בְּאֹפֶן אַחֵר לְגַמְרֵי.

אבל לפני כן אני אזכיר דבר אחד: כשרחל אשתו של רבי עקיבא בחרה בו לחתן היא ידעה שהיא מפסידה את כל העושר של אביה וידוע מעשה בגמרא שהיו ישנים במתבן על תבן ומתכסים בתבן ואין להם כלום, זה היה "ירח הדבש"... בשמים ריחמו עליהם ושלחו את אליהו הנביא שיתן להם נחמה פורתא (מעט) ולבקש מהם: 'קש לאשתו היולדת שאין להם אפילו קש!'. 

רבי עקיבא ורחל אומרים לעצמם: "יש אנשים במצב יותר גרוע מאתנו! אין להם אפילו קש, לנו יש קש בשפע!!' שולחים את אליהו להרגיע אותם. והם רואים בזה סימן חיובי, הם רואים את חצי (1/2) כוס המלאה, שהמצב שלהם טוב מאוד בייחס לאחרים.

נו אם כבר שולחים את אליהו הנביא, למה לא שולחים את אליהו הנביא לתת להם דירה, לתת להם כסף, לתת להם ברכה, למה? במקום לתת להם נחמה פורתא במקום לתת להם את מה שצריך?! 

כי בשמים יש חשבונות וגזור על רבי עקיבא ועל אשתו שנים רבות לחיות במצב זה והיא תגדל את הילדים עשרים וארבע (24) שנה לבד והוא יתרחק מהבית עשרים וארבע שנים והיא תחיה בעניות עשרים וארבע שנים לבד ועם ביזיונות ועם שכנים קשים המזלזלים בה, על הטיפשות שבחרה בחתן כזה והפסידה עושר רב. 

כן נכון, יכולים לשלוח את אליהו הנביא, אבל הוא לא נותן פתרונות! הוא לא מוציא אותם מהמצב, הם זוכים לגילוי אליהו! מי שזוכה הוא בן העולם הבא. אבל הוא רק נותן להם נחמה קצת.

מצבכם לא כל כך גרוע, יש יותר גרוע. זהו!

בסוף רבי עקיבא התעשר, שש (6) פעמים! ועד שהוא נפטר היה לו מיטות וכיסאות מזהב וכסף והיה עולה על סולם של זהב למיטה. היה רבן של כל ישראל ורחל אשתו זכתה לכל מה שהוא לכל התנאים הקדושים תלמידיו לנצח נצחים. ההתחלה היתה קשה וארוכה ואליהו לא פתר להם את הבעיה, גם אליהו לא פתר! לא שהם הלכו לקברות צדיקים והם הבטיחו, אליהו נשלח במיוחד מן השמים, אבל רק לתת להם נחמה קצת. 

מישהו יכול להבין דבר כזה? כבר מטריחים את אליהו מן השמים ובסוף מה הוא עושה? רק נחמה קצת. הם לא יודעים שזה אליהו הנביא... אבל אליהו הנביא הגיע.

יֶשׁ מַצבִים שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בְּכָל לִבּוֹ, בִּזְמַנִּים כאֵלּוּ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שאומר ב'חוֹבַת הַלְּבָבוֹת' "שער הפרישות" 'צָהֳלָתוֹ בְּפָנָיו וְאֶבְלוֹ בְּלִבּוֹ', כְּלוֹמַר, בַלֵּב בִּפְנִים יש אֵבֶל וְצַעַר גָּדוֹל, אבל בחוץ אתה צָרִיךְ להראות צהלה ושמחה.

ידוע שאדם מתפעל ממעשים חיצוניים כלפי פנים, אבל אפילו שזה כרגע כמו הצגה, בפנים "עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ" אצל אברהם היה הפוך. אנחנו אומרים הלב באמת בוכה! אבל הצהלה והשמחה תראה על הפנים.

זה עצה שנותן רבינו בחיי לפני אלף (1,000) שנים הקדוש שהכיר את יצר הרע טוב מאוד.

יש מהחכמים שאמרו, שניים (2) הכירו את היצר הרע טוב מאוד זה - הקב"ה ורבינו בחיי. וזו עצתו. 

ונָכוֹן שֶׁאֵין לאַדָם סבלנות לְמִשְׂחָקִים וּהַצָּגוֹת, אֲבָל בַּמַּצָּב הַנּוֹכְחִי, זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, להגיע לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית - זה רק ע"י שהוא מעורר את עצמו מבחוץ, אפילו שזה לא אמתי לגמרי, אבל פעולות כאלה יכולות לעורר ולנחם.

לכן, התירו לאנשים שהם בדיכאון לשמוע מוסיקה, אפילו שאסור לשמוע מוסיקה בימות החול וכלי שיר "גזרת החורבן" אבל אנשים שבדיכאון ממש, אז מצווה שישמעו כדי לרפא את נפשם. 

אז רואים כשאדם מִתְעַלֵּם מֵהַבְּעָיוֹת וּמֵהַצָּרוֹת, לַמְרוֹת המַצָּב הַבִּישׁ ומִתְאַמֵּץ עם חִיּוּךְ רָחָב עַל הַפָּנִים ולְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ הוּא שָׂמֵחַ, כְּאִלּוּ, זֶה מַשְׁפִּיעַ עָל שִׂמְחָה אֲמִתִּית עַד שֶׁהוּא יכול להיות שָׂמֵחַ ולְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים ולהביא יְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל הַתְּחוּמִים.

אבל נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מִנַּיִן שׁוֹאֲבִים כֹּחוֹת לַעֲשׂוֹת הַצָּגוֹת וּלְהַפְגִּין שִׂמְחָה? הֲרֵי בְּמַצָּב כאמתי זֶה הֶם חַסְרֵי כֹל, באין שׁוּם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁרָאוּי בִּזְכוּתָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, שׁוּם דָּבָר לֹא מַצְלִיחַ לִי לֹא בָּרוּחָנִיּוּת וְלֹא בַּגַּשְׁמִיּוּת, אז אֵיךְ אפשר עוֹד לצחוק ולשמוח במצב כזה!

הַתְּשׁוּבָה הִיא: זֶה מַגִּיעַ ע"י הַהֲבָנָה נישט בריירה, אֵין בְּרֵרָה! אֵין בְּרֵרָה! חַיָּבים לַעֲשׂוֹת הַצָּגָה הַגְּדוֹלָה, זֹּאת הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה שֶׁתּוֹבִיל לַיְשׁוּעָה ואִם יישארו בְּעַצְבוּת - הקליפות והסיטרא אחרא ימשכו אותם למטה למטה למטה וזה למטה למטה ממש, עד כדי שיכולים לעזוב את הדת.

אָז מִי יוֹדֵעַ לְאָן עוֹד חָלִילָה תּוֹבִיל אוֹתִי הָעַצְבוּת?!

מַעֲשֶׂה נִפְלָא עַל כֹּחָהּ שֶׁל שִׂמְחָה!

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זִת"עַ אמן, מסִפֵּר מָשָׁל:

מַעֲשֶׂה בְּעָנִי אֶחָד שֶׁהִתְפַּרְנֵס מֵחֲפִירַת טִיט. פַּעַם אַחַת בְּאֶמְצַע חֲפִירַת הַטִּיט מָצָא הֶעָנִי אֶבֶן יְקָרָה שֶׁשָּׁוויה רב. הוּא לֹא יָדַע אֶת השׁוֹוְי והָלַךְ אֶל מֻמְחֶה לֶהַעֲרִיךְ אֶת שֹׁוִי הָאֶבֶן. כְּשֶׁרָאָה הַמֻּמְחֶה שֶׁרָאָה אֶת הַיַּהֲלוֹם, אָמַר לו, פה אֵין מִי שיכול לתת לך את ערך האבן, עליך להגיע ללוֹנְדּוֹן שָׁם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיהיו מְּסֻגָּלִים לִקְנוֹת יַּהֲלוֹם כַזֶּה.

לֹא הָיָה לו כֶּסֶף עֲבוּר הוֹצָאוֹת נְּסִיעָה, מָכַר אֶת כָּל הרְכוּש, קיבץ נְדָבוֹת וְעִם הַכֶּסֶף שֶׁהִשִּׂיג, הגיע לַנָּמָל. אַבל תַשְׁלוּם עֲבוּר הַפְלָגָה כְּבָר לֹא הָיָה לוֹ.

הָלַךְ הֶעָנִי וְהֶרְאָה לָרַב חוֹבֵל אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ ואָמַר לוֹ שֶׁהוּא יְשַׁלֵּם כשיגיעו לוֹנְדוֹן עֲבוּר הַהַפְלָגָה, שָׁם הוא יִּמְכֹּר אֶת הַיַּהֲלוֹם וִיקַבֵּל סְכוּם עָנָק וישלם. כשראה רַב הַחוֹבֵל אֶת הַיַּהֲלוֹם יְקַר הָעֵרֶךְ, הֵסִיק מִכָּךְ שהָאִישׁ הַזֶּה הוּא אָדָם חָשׁוּב מְאֹד ולָכֵן הוּא הוֹרָה לְעוֹבְדֵי הָאֳנִיָּה לְהַקְצוֹת לוֹ בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה, חֶדֶר נֹחַ ויפה עִם חַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף אֶל הַיָּם. 

במֶשֶׁךְ כָּל הַהַפְלָגָה הֶעָנִי נֶהֱנֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיַּהֲלוֹם הַיָּקָר וּלְהִתְעַנֵּג מִמֶּנּוּ. רַב הַחוֹבֵל בָּא אֶל חַדְרוֹ מבלה אתו שָׁעוֹת והָיוּ נֶהֱנִים יַחְדָּיו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּרְאִיַּת הַיַּהֲלוֹם. והֶעָנִי בעִקָּר שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת אֲרוּחָה הָיָה הַיַּהֲלוֹם וכך היה מְעַכֵּל את המאכל טוב יותר.

פַּעַם בְּסוֹף הָאֲרוּחָה נִרְדַּם הֶעָנִי, הַיַּהֲלוֹם נִשְׁאָר עַל הַשֻּׁלְחָן. עוֹבֵד הָאֳנִיָּה נִכְנַס לַחֶדֶר כְּדֵי לְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, מִבְּלִי משים לב נָטַל אֶת הַמַּפָּה עִם שְׁאֵרִיּוֹת הַמָּזוֹן וְהַיַּהֲלוֹם וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַכֹּל דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן למים.

הִתְעוֹרֵר הֶעָנִי וראה מַה קָּרָה, כִּמְעַט יָצָא מִדַּעְתּוֹ בְּרֶגַע אֶחָד נֶהֱרַס לוֹ כָּל הֶעָתִיד. לא רק שאיבד את כל העושר שהיה לו ומִלְּבַד שֶׁאִבֵּד אֶת כָּל עָשְׁרוֹ, עכשיו יש לו בְעָיָה נוֹסֶפֶת, רַב הַחוֹבֵל הזה אם יוודע לו שֶׁאֵין לוֹ בְּמַה לְּשַׁלֵּם לוֹ עֲל הַנְּסִיעָה, הוא לֹא יְהַסֵּס לְהַשְׁלִיך אותו לַיָּם. 

הִסְתּוֹבֵב בחדר מְבֻלְבָּל אוֹבֵד עֵצוֹת, שָׁרוּי בְּצַעַר בִּלְתִּי נִתְפָּס, לִפְנֵי רֶגַע היה עָשִׁיר עצום ועכשיו עָנִי וְאֶבְיוֹן. מַה יַּעֲשֶׂה עַכשָיו בְּלִי אֶבֶן? אז בִּשְׁבִיל מַה הוּא ממשיך להַפְלִיג לְלוֹנְדוֹן? ואֵיךְ יחזור משם? אין לו איך להלך על ההלוך ודאי שאין לו על החזור. מה יאמר לאשתו אם הוא יחזור? ועַכְשָׁו הוּא בִּבְעָיָה גם עִם רַב הַחוֹבֵל, מה יעשה? יִמָּלֵט יסְתַּתֵּר, מה יעשה? 

תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק ביגון, הוּא מַתְחִיל לְהַפְנִים "כן-כן אין יהלום"! נאבד גמרנו!

פתאום נכנס רב החובל ומבקש לראות את היהלום, הֶעָנִי מבין שֶׁאָסוּר לְרַב הַחוֹבֵל לְהַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ פהֹ שִׁנּוּי בַּמַּצַּב הרוּחַ, בְלֵית בְּרֵרָה הוּא מִתְחַזֵּק לְהַסְתִּיר אֶת הצַעֲר ובְמַאֲמָץ רַב הוּא עוֹשֶה עַל פָּנָיו אֲרֶשֶׁת שִׂמְחָה במַצַּב מְרוֹמָם וכְאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. 

וְאוֹמֵר לְרַב הַחוֹבֵל: 'עוֹד מְעַט אני יַרְאֶה לך אֶת הַיַּהֲלוֹם' וככה מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּשִׂיחָה נְעִימָה וְנִנּוֹחָה. 

בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַהַפְלָגָה הַנּוֹתָרִים, הֶעָנִי לֹא נִרְאֶה מִסְכֵּן וְלא עָצוּב, שִׁדֵּר פָּנִים שמחות מְדֻשְּׁנוֹת עֹנֶג. 

לִפְנֵי סִיּוּם הַהַפְלָגָה הַסְּפִינָה מִתְקָרְבת לְחוף, נִגַּשׁ רַב הַחוֹבֵל לעָנִי וְאָמַר לוֹ: 'הֱיוֹת והכרתי אוֹתְךָ כְאִישׁ יָשָׁר וחָכָם, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה אִישִׁית מִמְּךָ. יֵשׁ לִי כַּמּוּת עֲצוּמָה שֶׁל תְּבוּאָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִמְכֹּר בְּלוֹנְדוֹן, אבל אני לא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה רְשׁוּמָה עַל שְׁמִי, אני סומך עליך כִּי אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיַּחְשְׁדוּ אוֹתִי שֶׁגָּנַבְתִּי אֶת הַכַּמּוּת הָעֲנָקִית הַזֹּאת מֵאוֹצַר הַמֶּלֶךְ ואֲנִי אֶרְשׁוֹם אֶת הַתְּבוּאָה עַל שִׁמְךָ וגם אֲשַׁלֵּם לְךָ עֲבוּר הַטּוֹבָה הַזּוֹ!' 

העָנִי הסכים לעשות לו אֶת הַטּוֹבָה וכָל הַכַּמּוּת הָעֲצוּמָה בָאֳנִיָּה נרשמה עַל שְׁמוֹ.

לְאַחַר שֶׁעָגְנו בְּלוֹנְדוֹן, רַב הַחוֹבֵלֵ מת. וְכָל הַתְּבוּאָה הָרְשׁוּמָה עַל שֵׁם הֶעָנִי נוֹתְרָה בְּבַעֲלוּתוֹ. וּמִמְּכִירַת הַתְּבוּאָה הוּא הִרְוִיחַ כִּפְלַיִם מִשָּׁוְי הַיַּהֲלוֹם.

מה מוּסַר הַשְׂכֵּל מֵהַמַּעֲשֶׂה?

הַיַּהֲלוֹם לֹא הָיָה מְיֹעָד עֲבוּרוֹ! מה הָרְאָיָה? - שהרי האבן נזרקה לים, אז זה לא היה מיועד לו. הַתְּבוּאָה, כֵּן הָיְתָה מְיֹעֶדֶת בַּעֲבוּרוֹ, מה הָרְאָיָה? - שהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ ונרשמה על שמו. אַבָל הוּא זָכָה לַיְשׁוּעָה הַזּוֹ? - רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא הֶעֱמִיד פנים של אַדָם שמח שהוא בעצם אבל מאוד על אובדן האבן. אם לא זה לא היה מקבל גם מה שמגיע לו, את כל התבואה, כי אם הוא היה משדר את הָיָגוֹן שהיה לו מהאבן, הרב חובל היה מבין שקרה משהו והיה מבין שעכשיו עומד לפניו לא עשיר אלא עני שנוסע באוניה בחינם ואין מה לו מה לשלם ובודאי שלא היה נותן לו את התבואה! 

אז מה הציל אותו? - הצהלה שהוא הראה בפניו למרות שהָיָגוֹן הָיָה בליבו.

כְּלוֹמַר יֵשׁ מַצָּבִים קָשִׁים, לֹּא רוֹאִים שׁוּם קֶרֶן אוֹר, נִדְמֶה שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת שֶׁל יְשׁוּעָה בכלל. עַל פִּי הַהִיגָּיוֹן הָרָגִיל, הַמַּצָּב מָבוֹי סָתוּם. אבל גם בְמַצָּבִים כָּאֵלֶּה, צריך הָאָדָם לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ הוּא שָׂמֵחַ וזֹאת הדרך לַיְשׁוּעָה. ואדם ממתיק דינים כשהוא מראה שמחה ואם הוא בוטח שה' באמת עושה את הטוב והנכון הראוי לו ולמשפחתו לכל מה שקורה סביבו, בכלל האדם הזה רק ישועות צפויות לו. זה הסיכוי היחידי לצאת ממצבים קשים.

יֵשׁ מַצָּב יוֹתֵר חָמוּר מזה, מַּצָּבִים שֶׁל עַצְבוּת וּמְרִירוּת קָשָׁה וַעֲמֻקָּה עַל סַף דִּיכָּאוֹן וזה לא משנה מאיזה סיבה, ואז אֵין לָאָדָם שׁוּם כֹּחַ לְהִתְעוֹרֵר לְשִׂמְחָה מעושה וגם אם הוא יַּחֲשֹׁב עַל דְּבָרִים הַטּוֹבִים מְשַמֵחִים אחרים, לא יעזור הוא ממש בדיכאון.

מה עושים? - צריך לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ 'בְּמִילֵי דִשְׁטוּתָא' אפילו ע"י שטויות, ע"י בדחנות, ע"י צְחוֹקִים כאלה ואחרים. אדם צריך לפעמים להגיע למצב כזה.

זאת אומרת אדם לא יכול הוא בעצמו, אז הוא צריך לפעמים דברים חיצוניים שיביאו אותו לצחוק לשמוח להתבדח, אבל לצאת מהמצב שלו, לצאת מהמצב שלו.

יש סיפור מפורסם, שאחד בא לרב ואמר לו שהוא בדיכאון והכל, אמר לו: תשמע יש בדחן בקצה העיר תלך אליו, הוא מצחיק והוא משמח הוא יוציא אותך, הוא יוציא אותך מכל הדיכאון שיש לך. לך כמה דקות אתה יושב אתו אתה מתעלף מצחוק אתה שוכח מהצרות, לך! לך אליו.

אומר לו: הייתי הולך אליו בשמחה אבל הבעיה שזה אני הבדחן. זה טוב, אפשר להיעזר בזה, אבל מי שהוא בעצמו במצב הזה - קצת קשה יותר. אבל תמיד צריך לחפש עצות אם לא פנימיות חיצוניות.

זאת אומרת כל בן אדם צריך למצוא את העצה.

ממה שאני יודע קצת, מחתונות של חסידים בסוף מביאים "בדחן" בדחן נכון יש דבר כזה שמביאים בדחן? שעושה צחוקים קצת ככה לשמח את החתן והכלה? למה מביאים הם בלאו הכי בשמחה כבר לא? למה לא שיהיה עוד שמחה. כמה שאפשר להרבות בשמחה יותר טוב. 

יכול להיות שלחתן ולכלה זה שמחה, אבל יש דאגה, צריך זה וצריך זה וצריך לקנות וחסר זה ויהיה ככה ועכשיו אנחנו נצטרך להסתדר לבד וכו' וכו'. צריך להעביר להם את כל השעות האלה עד הסוף בשמחה לא עם דאגה, לא עם דאגה ככה שיותר לכן, המשמח חתן וכלה זוכה בחמישה (5) קולות וכו' וכו'. אתם רואים אפילו בשעת שמחה איך עוד לשמח. כל שכן שאדם נמצא בצער, צריך למצוא עצות איך להיות בשמחה. 

אבל נשאלת שאלה: מה, אנחנו נייעץ לאדם לעשות 'מִילֵי דִשְׁטוּתָא'?! הרי זה היפך מהיהדות! זה דרך התורה? זה כובד ראש? להתרחק מליצנות, מקלות ראש, זה יכול להביא לעבירות... - נכון, נכון, נכון. זה לא שייך לכל המצבים.

אבל במצבים שאדם נמצא בדאון! יכול להיות יותר גרוע, הוא יכול לאבד מהכוח לעשות מצוות והוא עלול לעשות עבירות, הוא יכול להתדרדר! אז צריך להפסיק את זה, צריך לעצור את זה. וכל כלי שהוא כשר - צריך להשתמש בו.

אדם נמצא במרה שחורה, אין לו חשק לעשות כלום לא יוצא מהבית, אתם מכירים את זה אני גם. מה עושים? צריך לחפש אפילו, אפילו 'מִּילֵי דִשְׁטוּתָא' לצאת מהחושך. ואם חכמים אומרים זאת, אז הם יודעים מה הם אומרים.

אדם שעומד על קצה גג, להגיד לו אתה מסתכן אתה מסתכן! אבל אדם הנמצא בגג גבוה ויש מעקה - אז הוא לא מסתכן. אם יש לך מעקה להישען שחכמים אומרים שצריך במצבים כאלה להשתמש גם בעצה זאת - אתה לא מסתכן.

הָרַהַ"ק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא זִת"עַ אמן, אָמַר: שֶׁהַסִּבָּה שֶׁאֵצֶל פּוֹרְקֵי עֹל יֵשׁ כָּל טוּב ואֵצֶל הַיְרֵאִים וְעוֹבְדֵי ה' יש דַּחְקוּת, למה? - הוא אומר: כִּי פּוֹרְקֵי עֹל חַיִּים כָּל הַזְּמַן בְּשִׂמְחָה וְהֵם לא סָרִים וְזֹעֲפִים, אז יש לֲהֶם הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת. יְרֵאי ה' הרבה מהַזְּמַן בִּדְאָגָה וְעַצְבוּת שֶׁהֵם מְמַעֲטִים בַעֲבֹדת ה' ולכן מִתְמַעֶטֶת פַּרְנָסָתָם. 

איך זה הולך?! לא הבנתי! אדם ששומר תורה ומצוות הוא צריך להיות בדחקות בגלל שהוא לא שמח במצבו והוא מודאג? כן! כי זה הכלים של הסיטרא אחרא! להוריד את הבן אדם שלא ישמח במצבו.

אמרנו בשיעור הקודם, 

שאחד אומר: אה, 'אתה לא יודע כמה המצב שלו גרוע'. 

אומר הקב"ה: 'מה? אתה אומר שהמצב שלך גרוע? אני אראה לך מה זה 'גרוע'! ואז מראים מה זה באמת גרוע (ח"ו)...

אדם שאומר: 'ברוך ה'! ב"ה אין לי תלונות הכל טוב!' 

אומר הקב"ה: 'מה? אתה אומר שזה הכל טוב? אתה עוד לא יודע מה זה טוב, בא אנו יראה לך מה זה 'טוב'!' 

ומשפיע לו טובות להראות מה זה טוב.

אדם רואה את חצי הכוס הריקה תמיד במקום לראות את חצי הכוס המלאה כמה טוב, יש לו כאב באיזשהו מקום אז מה שמעסיק אותו זה רק האבר הכואב ומה עם תשעים ותשע אחוז (99%) של כל הגוף שלך שלא כואב? ושהוא בריא? ושאתה רואה ושומע ונושם והכל מה עם זה? לא, לא רואה, רואה רק שחור, אז מן השמים מעוררים את הבן אדם.

כתוב: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" אפרים עובדים עבודה זרה! 

וה' אומר: "הַנַּח לו" 

למה? - הם "חבור"! הם חבורה אחת הם באחדות, אחדות - אפילו רשעים. אפילו רשעים מאוחדים לעבודה זרה! ה' אומר: "הַנַּח לו". 

יהודים יראי שמים עוסקים בתורה ובמצוות יומם ולילה! אבל אם יש ביניהם פירוד - מידת הדין שורה עליהם. הולכים למלחמות ומפסידים! ומנצחים אותם אויבים שפלים! 

אז רואים: זה לא כמו שאנחנו חושבים, זה לא מספיק להיות יהודי דתי שומר תורה ומצוות, יש עוד דברים שצריך. אם אתה בשמחה - אז זה מצווה גדולה, 'מצווה גדולה להיות בשמחה!' 

חתם סופר אומר: שכשניכנס יהודי לבר מצווה (גיל 13), כולם תשאל מה המצווה הראשונה? מה במצווה הראשונה שנתקבל "הבר מצווה"? כולם יגידו לך מצווה דאורייתא "קריאת שמע" 

אומר לך החתם סופר: לא, לפני מצווה "קריאת שמע" יש לו מצוות שמחה שזו מצווה תמידית שחייב אדם לשמוח! "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה"! זאת אומרת שי מצווה לשמוח.

אז הגויים, היהודים החילונים, הם שמחים איך הם שמחים? הם באמת שמחים? לא! הם הולכים לסרט להצגה לפה לשם, הם משמחים את עצמם כל הזמן בשטויות 'במִילֵי דִשְׁטוּתָא' 

ולכן אומר הָרַב בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא, שֶׁהַפּוֹרְקֵי עֹל האֵלֶה יֵשׁ להם כָּל טוּב והֶם לא בֵדַּחְקוּת, בעוד שעובדי ה' היראים בגלל שהם ברוב בַזְּמַן בִּדְאָגָה וְעַצְבוּת, שֶׁמְמַעֲטִים בַעֲבֹדת ה', זה מתוך יראת שמים! אַבַל מִתְמַעֶטֶת הפַּרְנָסָה. ככה זה עובד.

אז זאת אומרת פּוֹרְקֵי הָעֹל הָשִׂמְחָה שֶׁלָהֶם לא שֶׁל מִצְוָה, אֶלָּא שֶׁל הוֹלֵלוּת וּשְׁטוּת וזה עִם כָּל זֹאת הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ מַשְפִיע עליהֶם הַשְׁפָּעוֹת טובות, כמו: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם" 

אז מפה לומדים, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה אֲפִלּוּ אִם הִיא לא שֶׁל מִצְוָה וע"י זֶה זוכים לְהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת.

אם כן אנחנו רואים גם אצל דוד המלך: דוד המלך כתוב עליו מזמור שלם: 'לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ ויְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ' (תהלים לד, א)

מסופר בנביא ובמדרש: דָּוִד הַמֶּלֶךְ בבורח מִשָׁאוּל וְהוא נִמְלַט אֶל אֲבִימֶלֶךְ, עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ מזהים ומבקשים מהמלך לַהֲרֹג אֶת דָּוִד: 'הנה נפל בידך!'. 

כְדֵי לְהִנָּצֵל מִיָּדָם הִתְחִיל דָּוִד לַעֲשׂוֹת מעשה שטות, כִּאלו הוא מְשֻׁגָּע והזִיל ריר מֵהַפֶּה עַל הַזָּקָן וכָּתַב עַל חוֹמוֹת הַבַּיִת: 'אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא (100,000) וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים (50,000)'. 

אָמַר אֲבִימֶלֶךְ: 'חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי?! הֲבֵאתֶם לי אֶת האיש הזה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי', סלְּקוּ אותו מפה!' 

וכך ניצל דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עִם הַסטר"א וְהַקְּלִפּוֹת, לִשְׁבֹּר אֶת הָעַצְבוּת וְלִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה.

דוד המלך רואה בכל דבר, בכל דבר הוא רואה רק את הטוב שה' נותן: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" 

הגמרא שואלת: "מִזְמוֹר לְדָוִד"?! 'קינה' לדוד... היה צריך להגיד "קינה לדוד" הבן שלו אבשלום רודף אחריו להרוג אותו, הוא אומר מזמור?! 

אלא, הוא רואה את הטוב, 

הוא אומר: 'זה היה יכול להיות עבד או ממזר שהם אין להם רחמים! אבל אם הבן שלי רודף אחרי, אפילו שהוא מתכוון להרוג, הוא לא יהרוג! זה בן', 

אז הוא מתנחם ושמח! ואומר: "מזמור!" 

אנחנו היינו אומרים מזמור אם היו רודפים אחרינו להרוג אותנו?! והבן עוד! מי יכול להגיד "מזמור"? מה עם הבושות? מה עם זה שכולם יודעים? והוא אומר: "מזמור". 

זאת אומרת צריך לראות בכל מצב - שיכול להיות קודם כל יותר גרוע ושהמצב לא באמת הכי גרוע וגם זה לא סוף פסוק, "אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים" והקב"ה יכול להושיע כהרף עין. כהרף עין! 

אז זאת אומרת רואים שאפילו 'מִילֵי דִשְׁטוּתָא' לפעמים דברים של שיגעונות יכולים להציל אדם ממצבים קשים.

מה זה הַגְדָּרָה שֶׁל שִׂמְחָה? 

זה מַצַּב רוּחַ של האדם מְרוֹמָם, יש לו אוֹפְּטִימִיות הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, מְרֻצֶּה מהַחֲסָדִים של שהקב"ה שֶׁחָנַן אוֹתִי וְהֶעֱנִיק לו עַל הַדֶּרֶךְ שהוּא הוֹלךְ והוּא מְשִיג דְּבָרִים, זה שִּׂמְחָה.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁבָּהֶם קָשֶׁה, מְיַחַלִים לְשִׁנּוּי לְטוֹבָה, אבל לַמְרוֹת זֹאת שמחים ומְאֻשָּׁרים מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁה' מַנְהִיג. 

ואדם אומר: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה! וְיֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה חֲזָקָה ה' אוֹהֵב אוֹתִי וּמְחַפֵּשׂ וְרוֹצֶה בטוֹבָתִי הַנִּצְחִית וְהָאֲמִתִּית'.

זה יפה מאוד, הַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ מְחַבֶּרֶת אֶת הָאָדָם עִם השי"ת ונותנת לו חֵשֶׁק וְרָצוֹן להמשיך לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הבורא.

מַה ההגדרה של הָעַצְבוּת?

זה שכשאדם מרגיש שהוא חסר ויש תְּלוּנוֹת וּטְעָנוֹת כל בני אָדָם עַל הקב"ה, הוא מרגיש הַמַצָּב שֶׁלוֹ בִּישׁ! 

בלב עוֹלִים לו כָּל הַזְּמַן הִרְהוּרִים ויש לו קושיות: 'למה הקב"ה לֹא מְשַׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב שלי לְטוֹבָה? אני מתפלל אני לומד אני עושה אני עושה, למה? למה השני כן ואני לא? ולָמָּה אצלי זה לֹא מַצְלִיחַ! מָה, רבוש"ע לֹא יָכוֹל לִדְאֹג לִי לכמה דְּבָרִים לָזוּז לְהִסְתַּדֵּר?'.

ולאט לאט הוּא מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד וּמְנֻתָּק, אַף אֶחָד לא עוזר לו, זה מוֹלִיד בו עַצְבוּת בַּלֵּב ונֶתֶק מֵהקב"ה ואין לו כבר כח להתפלל, אין טעם להתפלל, ה' שומע ולא עונה ואָז חָלִילָה יכול לְהַגִּיעַ חָלִילָה לְפְּרִיקַת עֹל ממש.

עכשיו הָעִנְיָין שֶהַשִּׂמְחָה היא לא רַק מַּכְשִׁיר אֶת הָאָדָם לְדְּבָרִים טּוֹבִים ונוֹתֶנֶת חֵשֶׁק וְרָצוֹן, הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה. 

כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה זה לברור את הדמיונות לְהוֹצִיא מן הַנֶּפֶשׁ את הִתְגַּבְּרוּת של הַדִּמְיוֹן שֶׁל הַתַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם ולהגיע לְברוּר מַה התַּפְקִיד שלי בָּעוֹלָם.

באנו לעולם כיהודים בנים של הקב"ה לַעֲבֹד אותו בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּגְמִילוּת חֲסָדִים לפרק זמן ועפים מפה "גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" לא נשארים והולכים! עם מה? - מה שהכנו. 

עכשיו, התפקיד שלנו הוא לברוח מהדמיונות שיהיה לי עוד ועוד ועוד ועוד... "ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו" 

מַה מַּגְבִּיר אֶת הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה הזה? - הָרוּחַ נְכֵאָה - הִיא מַגְבִּירָה אֶת הַכֹּחַ הַבְּהֵמִי שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם. וְהַכֹּחַ שֶׁמַּגְבִּיר אֶת הַטּוֹב זה הָרוּחַ הטוֹבָה שהיא רוּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה. 

אֵיך מנצחים בַּמַּאֲבָק? - ע"י הַשִּׂמְחָה! הַשִּׂמְחָה מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מֵהַבִּלְבּוּלים, מֵהַחֲלִישׁוּת כֹּחַ מצילה את האדם מהַדִּמְיוֹנות שֶׁל הַתַּאֲווֹת, כי אם הוא שמח בחלקו - הוא יודע: 'זה חלקי, זה ה' יעד לי, זה הוא נתן לי, אם אני אתאמץ יותר לא אשיג יותר, לא ב: "כוחי ועוצם ידי" אשיג, הכל ע"פ מה שה' מזמן, בין אם אני אתאמץ בין אם לאו, אבל אם אני שמח במה שיש לי אני מנצח את הדמיונות!'. 

כי הדמיונות לא מפסיקים לא מרפים ואדם מסתכל סביבו אומר: 'לזה יש ולזה יש וזה קנה וזה וזה וזה...' 

וזה לא נגמר! וזה לא יגמר! 

רק אדם שיודע: 'יש ארבע (4) אמות שלי בעולם, ה' נתן לי חלקי ונחלתי, אשתי ילדי את הפינה שלי וזהו מפה הוא רוצה שאני אגיע לגן עדן. אלה הכלים שהוא נתן ואתם אני צריך להסתדר, אם הוא יחליט: שמגיע לי יותר צריך יותר - ודאי שהוא יתן לי הוא לא שואל אותי. הוא יתן לי. מה אני אעשה עם זה? - זה עוד שאלה, אבל לתת זה רק הוא נותן ולקחת זה רק הוא לוקח ואף אחד לא יכול להוסיף לי ואף אחד לא יכול לגרוע ממני, רק הוא לבדו'.

ממילא אם אדם חי ככה הוא יכול להיות שמח! כי אם ה' בחר לי זאת ולא זאת - זה מה שה' רוצה ממני. 

ככה מנצחים את כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְכָל שִׂמְחָה ושִׂמְחָה אדם צריך לשמוח.

בואו נגיד עכשיו, אדם מסתכל במצבו ואומר: 'אני מצטער! שמעתי את הדרשה, נחמד מאוד, אמרת דברים נעימים לאוזן, אבל אני אגיד לך את האמת, אין לו כלום לא ארבע אמות ולא אשה לא ילדים ולא כלום גונישט מינט גורנישט, הומלס! אין כלום. כלום! ולא הצליח והיה בישיבות ולא... ודחקו אותו ולא החזיקו ממנו ולא עזרו לו וזהו הושלך על פני חוצות. מה יש לך להגיד לי עכשיו?!' 

נו, מה אומרים ליהודי כזה? 

שואלים אותו: 'אתה ברכת ברכות השחר?'

- 'זה כן, אני עדיין מברך ברכות השחר.' 

אמרת "ברוך שלא עשני גוי?'

- 'כן אמרתי.'

- 'אתה מבין מה אמרת?'

- 'כן אני מבין אני לא גוי.'

- לא-לא לא! זה לא שאתה לא גוי, אתה הבן של הקב"ה!!' 

אתה נבחרת מכל השמונה מיליארד (8,000,000,000) אנשים שביל גייטס רוצה לדלל, אתה נבחרת להיות הבן של הקב"ה, אתה, אתה נבחרת! 

'אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ" אתה נבחרת! אתה יודע מה זה אומר? אתה זכית להיוולד למשפחה המכובדת באנושות משפחת אברהם יצחק ויעקב. אתה נקרא "עם סגולה". עליך אומר ה': "ישְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" עליך הוא אומר שאתה: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" ממך הוא מבקש: שתהיה קדוש! "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" 

אתה יודע מי אתה בכלל?! אין לך כלום, אין לך כלום, אתה אבל הבן של הקב"ה! תגיד אתה מבין מה זה המתנה הזאת? שאתה הבן של הקב"ה!

יש לך אבא הכי גדול הכי עצום הכי חשוב הכי חכם הכי יכול בעולם!! למה אתה בינתיים במצב הזה? - אני אגיד לך למה; כי אבא בשמים חושב שזה המצב הכי טוב לך ברגע זה! זה לא אומר שזה ישאר ככה, זה לא אומר.

הנה חרדי עכשיו, חסידי, פה בארצות הברית הרוויח בהגרלה מאה עשרים ושש מיליון דולר (126,000,000$), יום לפני כן מה הוא היה? יהודי רגיל או אני לא יודע מאיזו משפחה, אמידה לא אמידה, הוא חלם בכלל חלומות שיהיה לו סכום עתק כזה?! הנה... ברגע יכול הקב"ה להעשיר בן אדם, אנונימי עד אתמול, מפורסם היום בכל העולם כולו. בכל העולם זה כתוב! שהחסיד הזה הרוויח מאה עשרים ושש מיליון דולר בהגרלה. 

נו, הקב"ה יכול לעשות דברים כאלה? הוא עושה את זה כל יום, "מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ. ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום" הוא יודע למה הוא עושה את זה, יותר טוב מאתנו. 

העניין העיקרי זה תשמור קשר עם אבא! את אבא אל תעזוב! כי רק אבא יכול להוציא אותך מכל מצב! ואתה הבן של האבא הכי גדול!! הכי יכול! אז מה יש לך בייאוש?! מה יש לך להיות בעצבות? 

עצם זה שאתה קם בבוקר ואתה יודע שאבא בשמים מעיר אותך והיה נאמן להחזיר לך את הנשמה, הפקדת אותה אצלו אתה לא "מאה" (100%) לפי האמת לא מגיע לך לחזור בחזרה והוא מחזיר אותך עוד פעם! ונותן לך עוד צ'אנס ועוד צ'אנס עוד צ'אנס ועוד צ'אנס 

ואולי אתה אומר לו "מודָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה" בחמלה!! בשביל להחזיר נשמה צריך הרבה חמלה. הרי אם עושים רק עבירה אחת כבר לא מגיע לחיות, כי מי שמורד במלכות - חייב מיתה. אז אם אדם עבר עבירה אחת (1) הוא חייב מיתה וה' מחזיר בְחֶמְלָה ורַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ" וה' נאמן להחזיר "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי!" והקב"ה מחזיר! זה לא טוב?!

אז אתה הומלס אתה אומר נכון? אבל אתה חי!! יש אנשים שאין להם גפיים עליונות, יש כאלה שאין להם גפיים תחתונות.

פעם סיפרו מאחד מגדולי ישראל רבי איסר זלמן מלצר זתע"א הוא ביקר בבית לוינשטיין ובבית לוינשטיין יש אנשים מוכי גודל, מצבים קשים ביותר! (ל"ע) ושמה הוא מצא אשה, שאין לה ידיים ואין לה רגליים, אז יש לה רק בטן וראש. הוא התפלא! היא מבוגרת מאוד 

ושאל אותה: 'אם היא לא מאסה בחיים, כאילו מה... מה היא מוצאת עוד עניין להישאר בחיים?' 

אתם יודעים מה היא אמרה? 

- אני מאושרת להישאר בחיים שאני יכולה עדיין לברך על פרי! כשנותנים לי פרי ואני יכולה לברך - אני מודה לה' ע"ז שהשאיר אותי בחיים'. 

בלי ידיים! בלי רגליים!! נו, אנחנו במדרגה כזאת? אנחנו מבינים מה זה שיש לנו את הזכות לברך?!

תינוק מאיזה שעה הוא בן העולם הבא? - משעה שהוא עונה "אמן". אמר אמן תינוק פעם אחת (1) בחיים ומת - הוא בן העולם הבא.

כמה "אמן" אנחנו יכולים להגיד? כמה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא"? כמה קדישים אנחנו יכולים לענות? כמה דברים טובים ונפלאים שאנחנו אפילו לא מבינים? כל קריאה ולימוד, כל קריאה אומר הגאון מווילנה: תרי"ג (613) מצוות, כל מילה תרי"ג מצוות, כל מילה... אנחנו אוספים ואספים אוספים כל כך הרבה זכויות - ובן אדם מתלונן... 

למה? - כי הוא מעריך חומר הוא מעריך רוחניות! אם היה מעריך רוחניות על מה יש לך להתאונן?!

אז זאת אומרת גם המצב הקשה ביותר יזכור: אתה הבן של הקב"ה! כך אתה יכול לנצח את הסיטרא אחרא והיא לא תוכל עליך. 

יש בְּנֵי הָאָדָם שונים, חלק טִּבְעָם קַל מְשֻׁחְרָר, קַל לָהֶם לִשְׂמֹחַ. בקלות אתה יכול אתם לשמוח, יש כאלה זעופים כל הזמן הפרצוף שלהם משדר קדרות רציניים מְאֹד, כל דבר אצלהם צריך להיות בשיקול הדעת, זה עד שתוציא ממנו חיוך וואי וואי וואי...

זֶה לא אוֹמֵר שֶׁהַסּוּג הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָאֲנָשִׁים, אלה שקללים ומשוחררים הם יוֹתֵר מְתֻקָּנים וּמֻשְׁלָמים בַשִּׂמְחָה. כּי לְכָל אָדָם יֵשׁ נְּקֻדּוֹת תֻּרְפָּה וכשיגיעו, הַקְּשָׁיִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת בְּמַצָּבִים שֵקָשֶׁה לִשְׂמֹחַ, אָז! יבחן האדם אם באמת הוא מסוגל להגיע למצב שמחה.

יֵשׁ מַעֲשֶׂה נוֹסַף מֵרַבִּי נַחְמָן:

מֶלֶךְ הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, רָצָה לִמְסֹר לוֹ אֵת הַמְּלוּכָה בְּחַיָּיו. עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל ושִׂמְחָה גְּדוֹלָה היתה, מּוֹסֵר לבֵּן בְּחַיָּיו את שרביט הַמְּלוּכָה. היו שם שרי מלוכה דוכסים שרים, כולם שְׂמֵחִים בַמִּשְׁתֶּה'

כָּבוֹד גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ. מַקְהֵלוֹת הַצָּגוֹת כָּל מִינֵי שִׂמְחָה, הַכֹּל הָיָה שָׁם עַל שְׂמֵחִים בַמִּשְׁתֶּה'.

'וּבְשָעָה שֶׁהיוּ שְׂמֵחִים מְאֹד, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לבֵּן: 'הֱיוֹת ואֲנִי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים ואֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה עָתִיד לרֵדת מִן הַמְּלוּכָה, אני מבקש שתראה שֶׁלא יִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת, כשתרד מִן הַמְּלוּכָה ותהְיֶה בְּשִׂמְחָה ואם תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה גם אני אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה, גַם כשיִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת אני אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה שֶׁאַתָּה לא מֶלֶךְ, כִּי אתה לא רָאוּי לַמְּלוּכָה אם אַתָּה בְּעַצְבוּת. ומֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהַחֲזִיק עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה בשעה שֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמָלכוּת. אֲז אני אשמח שאתה לא מֶּלֶךְ. אבָל כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, אֲני אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מְאֹד!'.

מה המַּעֲשֶׂה בָא לְלמֵד? 

קודם כל צריך להבין, כשמלך יורד מגדלותו זה הדבר הכי מצער.

תראו עכשיו את נפתולי בוטן (ראש ממשלה במדינת ישראל לשעבר נפתלי בנט), עכשיו אחרי שזה סילקו אותו מהכיסא כמו שאמרתי בשיר (...), שהוא יגרום שיזרקו אותו, הוא מודה: שהוא עשה טעויות! הוא התייחס לעבאס, במקום להתייחס לסילמן... במקום להתייחס לזה במקום להתייחס לזה, עכשיו הוא מכה 'על חטא' כמובן שהוא היה הממשלה הכי טובה מאז קום המדינה, אין כמוהו... ולכן הוא גם לא ממשיך כי הוא מבין שהוא חדל אישים! אבל זה צער גדול והשקיעו בו ארבעים וחמש מיליון (45,000,000!!!) לשפץ את הבית שלו, עכשיו צריך להרוס לו את הכל, אז עוד יותר עצוב כי חשב שהרוויח ארבעים וחמש מיליון על חשבונכם וכן הלאה.

זה מצב קשה כשיורדים מגדולה ובפרט ממלכות זה קשה מצער מאוד. 

יְסוֹד גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה. וּתְחִלָּה נִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁיּוֹרֵד מִגַּדְלוּתוֹ, הֲרֵי אֵין דָּבָר יוֹתֵר מְצַעֵר מִזֶּה. בַּתְּחִלָּה הוּא הָיָה מֶלֶךְ בִּמְלֹא מוּבָן הַמִּלָּה, מי שֶׁחַי חַיִּים בֶעֹשֶׁר וְכָבוֹד וכָּל הָאָרֶץ שַׁיֶּכֶת לוֹ, יֶש לוֹ מְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים יֶש לוֹ שב"כ (שרות בטחון כללי...) יֶש לוֹ משטרה יֶש לוֹ צבא ויֶש ויֶש ויֶש ואחרי זה הוא יהפוך להיות אזרח ב: 'סופר' ושמה כולם ינחיתו עליו כל מה שיש להם להגיד זה לא כל כך נעים! לא נעים.

שֶׁיֶש מַפַּח נֶפֶשׁ וכַמּוּבָן שֶׁהוּא יַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ ויעשה חשבון אֵיפֹה הוּא נִכְשַׁל ומָה הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת. וֶאֵין מָקוֹם לְשִׂמְחָה וּלְמַצָּב רוּחַ מְרוֹמָם. ופה אנחנו רואים את האבא המלך לפני שהוא מכתיר 

הוא אומר לו: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה תרֵד מִן הַמְּלוּכָה" כי כל מלך בסוף יורד מהמלוכה, יש קדנציות, קדנציות, 

אפילו ביבי "המלך" אחרי קדנציות העיפו אותו, עכשיו הוא חושב לזחול עוד פעם...

אַבָל הוּא הזְהִיר אֶת הבֵּן: 'אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה תֵּרֵד, אֲז תזכור לא להיות בעַצְבוּת כשֶׁתֵּרֵד מֵהַמְלוּכָה תִּרְאֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת - רַק תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה. וכשיִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת, אני אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה שאַתָּה לא מֶלֶךְ כִּי אתה לא רָאוּי למְּלוּכָה, כי אַתָּה לא יָכוֹל לְהַחֲזִיק את עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה גם בשעה שֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמָלכוּת. אם תִּהְיֶה בְעַצְבוּת - סִימָן שֶׁאתָה לא רָאוּי לַמַּלְכוּת, אֲז אני אֶשְׂמַח שיוֹרִידוּ אוֹתְךָ!'. 

הַמִּבְחָן שֶׁל הַחַיִּים - שִׂמְחָה בְּכָל מַצָּב

מה בא המשל ללמד? 

כָּל אֶחָד עוֹבֵר בָּחַיּים מַצָּבִים קָשִׁים ומוֹרִידִים אוֹתוֹ מן הַמְּלוּכָה. לִפְעָמִים הוּא מְאַבֵּד חֵלֶק קָטָן, לִפְעָמִים הוּא נֶחְלָשׁ בִּנְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת, לִפְעָמִים הוּא לא עִקְבִי בכמה. וְלִפְעָמִים הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הכָּל, לִפְעָמִים לוֹקְחִים לוֹ אֶת הכָּל. 

אני לא מדבר על גירושין ואני לא מדבר על דברים קשים ועל פטירות ועל כל מיני דברים, נפילות בעסק נפילות פה... נפילות לא חסר בקיצור לא חסר. 

אָבַל זֶה הַנִּיסָּיוֹן שֶׁחָייב לבוא על הָאָדָם! חייב! והָאָדָם חייב לִהְיוֹת שמח בכל מצב, כִּי אִם הוּא יִסְתּוֹבֵב הַיּוֹם בְּעַצְבוּת וְבתְּחוּשׁוֹת אָשָׁם, שֶׁהכָּל בִּגְלַלו הוּא נִּכְשַׁלְ וְקִלְקל ולֹּא הִתְאַמּץ ויבין שֶׁהוּא לא רָאוּי שׁוּב לָשׁוּב לַמְּלוּכָה. אז הבן אדם ישקע יותר ויותר. 

אֲבָל אִם הוּא יִתְגַּבֵּר ויַחֲזִיק מַעֲמָד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כי ככה הבורא החליט בשבילו בעת הזאת, בָזְה הוּא קוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ ויַחֲזִירו לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה. אַדָם שהוּא בּבִּלְבּוּל ולמרות זאת 

הוא אומר: "חסד ה' עלי! חסד ה' עלי!!' הוּא רָאוּי לַמַּלְכוּת והוּא בּוֹנֶה אֶת הַמְּלוּכָה הָעֲתִידָה לּוֹ. 

זאת אומרת הַ'חוֹזֶה מִלּוּבְלִין' אומר: כשֶׁאָדָם נִכְשָׁל בַּעֲבֵירָה יֵּצֶר הָרַע חשוב יותר מן הָעֲבֵירָה שהוּא הכשיל את האדם, זה הָעַצְבוּת שיהיה לו אַחַרי הָעֲבֵירָה. כִּי בְּעַצְבוּת הוּא כְּבָר גונב לו הכל הוא מייאש אותו.

אדם עושה מצוות מלא ופעם הוא מפיל אותו באיזה עבירה רצינית, 

כשֵהָבן אָדָם נשבר: "אני לא שווה כלום, אני אפס (0), כל מה שחשבתי שאני ואני הנה בא הַיֵּצֶר הָרַע והפיל אותי וגמרנו, זהו אני לא שווה כלום!'. 

זה מה שרוצה הַיֵּצֶר הָרַע את הָעַצְבוּת שֶׁאַחַרי הָעֲבֵירָה.

הָרַהַ"ק רַבִּי יְחֶזְקֵאל מִקּוּזְמִיר זִתעַ"א... 

[למה אתם לא עונים 'אמן' כשאני אומר 'זכותו תגן עלינו' - אמן? אתם לא רוצים? אתם לא רוצים שזכותו תגן עלינו? אתם לא חושבים שיש לו זכויות? איייי אני אומר לכם "לייקווד"...] 

הָרַהַ"ק רַבִּי יְחֶזְקֵאל מִקּוּזְמִיר זִתעַ"א. 

הקהל: אמן!

הרב: אוֹ! זה יהודים! 

אומר מָשָׁל לְבַעַל חֲנוּת: עוֹמֵד בַּחֲנוּת וּמוֹכֵר, בַּחוּץ מחכה לו חֲבוּרַת גַּנָּבִים לִגְנֹב אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּת. יש לָהֶם טַּכְסִיס: שׁוֹלְחִים גַּנָּבִ אֶחַד לִגְנֹב חֵפֶץ ולברוח עִם הַחֵפֶץ, בַּעַל הַבַּיִת יִרְדֹּף אַחֲריו, יַפְקִיר אֶת הַחֲנוּת, יְכָּנסו כָּל הַגַּנָּבִים ביחד וִירוֹקְנוּ אותה זה הפטנט...

אַבַל אם בַּעַל הַבַּיִת חָכָם ומֵבִין שיש פה מְזִימָה, הוּא מְוַתֵּר עַל הַחֵפֶץ הַבּוֹדֵד ונשאר לְהַשְׁגִּיחַ עַל שְׁאָר הַסְּחוֹרָה, מַמְשִׁיךְ לעבוד ולִמְכֹּר ויַצְלִיחַ לְכַסּוֹת גַּם אֶת הַהֶפְסֵד שֶׁל הַחֵפֶץ הַבּוֹדֵד.

אַה! חכם. 

הַנִּמְשָׁל: הַיֵּצֶר הָרַע גָּנַב! גונב לְךָ מַשֶּׁהוּ בּוֹדֵד, מפיל אותך בעבירה, בִּשְׁבִיל שתִּפּוֹל בְעַצְבוּת! ואח"כ הוא יַפְקִיר לְּךָ אֶת כָּל הָרוּחָנִיּוּת. אבל אם אתה תַּמְשִׁיךְ הָלְאָה, 

- 'גנבת לי דבר אחד! אני מַמְשִׁיךְ הָלְאָה לַעֲבֹד אֶת הבורא!' 

וככה הוּא יַצְלִיחַ לְתַקֵּן גַּם אֶת מַה שֶּׁפָּגַם. אבל אם יכנס ליאוש: 'כבר לא שווה כלום, הנה נכשל!' 

והוא יכנס לדיכאון ולמרה שחורה - זה מה שרצה, גנב לו את הכל, את כל הסחורה גנב לו וצריך להיות חכם. 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹאֲלִים: 'אֵיך אֶפְשָׁר לְאָדָם הַנִּמְצָא בְּמַצַּב רוּחָנִי יָרוּד לִשְׂמֹחַ, כשֵהוּא יוֹדֵעַ מה מַצָּבוֹ ושֶׁהוּא רָחוֹק מִלְּקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה', מה עושים?' 

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, אִם הָאָדָם יַמְתִּין עִם הַשִּׂמְחָה עַד לָרֶגַע שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ שהוא צַדִּיק מֻשְׁלָם בְּכָל הַדַּרְגּוֹת, הוּא אַף פַּעַם לֹא יִשְׂמַח. כִּי אַדְּרַבָּא! כְּכָל שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה בַּעֲבוֹדַת ה', הוּא מֵבִין יוֹתֵר אֶת גְּדֻלַּת ה' והוּא מֵבִין עד כַּמָּה צָּרִיךְ לְעָבוֹד אותו ועד כַּמָּה עַדיין לא עבד אותו והוּא יבִין כַּמָּה הוּא רָחוֹק מֵהַשְּׁלֵמוּת, אז מָתַי הוּא יִשְׂמַח? אם הוא יחכה עד שהוא יהיה שלם - הוא לעולם לא ישמח!

אֶלָּא צָּרִיךְ לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ של מעשים שפספסנו, לְפֶרֶק זְמַן שֶׁעֹוֹשִם חֶשְׁבּוֹן נֶּפֶשׁ. אבָל שְׁאָר הַיּוֹם להמשיך לדהור, לעשות עוד ועוד מצוות לא לרדת משום דבר ולִדְחוֹת כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁמּוֹנַעַת שִּׂמְחָה ועַל המַצָּב הָזֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ' (אבות פרק ב'). 

יש לאדם רצון אבל יש גם לקב"ה רצון ואנחנו צריכים את כל הרצונות שלנו לבטל מפני רצונו יתברך. ואז מה הוא יעשה? - יבטל רצון אחרים מפני רצונך! 

זה לא יאומן כי יסופר! יתבטלו רצונות אחרים מפני רצוננו בגלל שביטלנו את רצון ה'? – הנה! יש לכם נוסחה לכל החיים, מי לא רוצה שאנשים יעשו את מה שהוא רוצה? אתה יכול להשיג את זה. איך תשיג את זה? אם אתה עושה את רצון ה', מבטל את הרצון שלך מפניו, הוא ידאג לבטל את רצון אחרים מפני רצונך. 

טוב, אני נתתי לכם כמה פנינים. וכמה מהלכים וכמה מחשבות, לראות שבכל מצב יש פתרון. בכל מצב יש פתרון, גם שהמצב הוא הכי גרוע שיכולים לתאר.

אז קודם כל צריך לדעת: דוד המלך אמר לשלמה המלך: 'בדרך כל הארץ אני הולך, מה לעשות יש גם מצב שצריך להיפרד מהעולם הזה'.

אם לא חשבתם על זה אז אני מזכיר לכם: 

כתוב שאדם הולך אל בית עולמו, ממתי אדם הולך אל בית עולמו? - מהרגע שהוא נולד! מהרגע שהאדם נולד הוא הולך לבית קברות, בדרך הוא הלך לגן ילדים ואח"כ הוא הלך לפה לתלמוד תורה ואח"כ אולי לישיבה, אח"כ הוא התחתן ואח"כ הוא הביא ילדים, אבל הוא בדרך לבית קברות.

'אדם הולך אל בית עולמו' אם חשבתם שנשארים - לא נשארים. באנו על מנת לחזור! 

השאלה: עם מה אנחנו חוזרים? 

אדם צריך לחזור עם יותר ממה שהוא בא, הוא בא עם נשמה טהורה, אז ודאי שהוא צריך להחזיר אותה טהורה, אבל זה לא מספיק אז בשביל מה באת? 

באת וחזרת אז מה עשית?! אלא, צריך לבוא לאסוף!! הרבה-הרבה זכויות בשביל להגיע לשמים.

אין רגע שאתה לא יכול לעשות מצווה, אין רגע. אתה יכול לחשוב: שאתה אוהב את ה' – "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" הנה הרגע אתה קיימת מצווה: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" אתה יכול ברגע אחד, 

ייחוד ה' אתה יכול ברגע אחד. ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד“ 

אתה כל רגע כל רגע יכול לקיים מצוות, כל רגע אתה יכול לתת צדקות, חסדים, אתה יכול להרהר בדברי תורה, אין רגע שאתה לא יכול למלא למלא-למלא זכויות.

אז על מה אתה בדיכאון?! על מה אתה בייאוש? על מה אתה... בסדר! אז פה נפלת קצת פה הפסדת קצת, פה לא הולך קצת, אז מה?! אתה חי? אתה חי?! 

אז אני אגיד לכם פסוק מאיוב: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" 

[אמרתי לכם על זה לפני הרצאות פה אני חושב]

"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי"? אדם הודיעו לו שצריך להוציא לו עין אחת (1), אוי אוי אוי איזה שמועה רעה, איזה דבר איזה דיכאון להוציא עין אחת. אין ברירה הולכים לניתוח מוציאים לו עין אחת.

והוא מתאונן, בא איוב ואומר לו: "מַה יִּתְאוֹנֵן"? מה אתה מתאונן? אתה אדם חי, אתה חי, מה אתה מתאונן? 

אחרי כמה זמן אומרים לו: גם העין השניה. והוא ודאי שמתאונן, 

אומר לו: מה אתה מתאונן? אתה אדם חי! 

אחרי זה מורידים לו את האוזן, - מה אתה מתאונן? אתה אדם חי! מורידים לו עוד אוזן, הוא לא נראה יפה, - 'מה אתה מתאונן! אתה אדם חי או לא חי?' 

מורידים לו את האף! את האף!! יאוו איך הוא נראה גועל נפש. ואת הלסת! וואי וואי וואי... אבל הוא חי, חי.

כורתים לו יד ועוד יד ורגל ולרגל וחצי כבד וכלייה וריאה ואת התוספתן ואת המרה - והוא עדיין חי!! והוא עדיין חי. – 'מה אתה מתאונן? אתה חי! אתה עדיין חי'. 

אתה יכול להרהר בתשובה! אתה יכול להרהר בתשובה!! אתה יכול לקנות עולם הבא - "יש קונה עולמו בשעה אחת!" אתה חי! על מה אתה יכול להתאונן? גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" אבל גם על זה אין מה להתאונן, כי אתה יכול ברגע לעשות תשובה. ברגע אתה יכול לעשות תשובה. 

אדם זקן בן תשעים (90), שהלך במנחה של שבת להתפלל ונפל עליו גל אבנים - מותר, מקפחים את הגל, מסירים את הגל בשביל לנסות להציל אותו.

בן תשעים! נפל עליו גל אבנים יש סיכוי שהוא חי? – כן! 'ספק נפשות דוחה שבת' יכול להיות שיש לו עוד שתי (2) נשימות שלוש, נו, נו, נו, אז הוצאת את זה, בסדר ראית שהוא עושה שתי נשימות - ומחזיר את הנשמה לאבינו שבשמים. 

אז בשביל מה היו צריכים לחלל שבת? מה התועלת?! 

- עוד שניה (1) שיהודי חי!!! הוא עוד יכול להרהר בתשובה. הוא קונה את העולם הבא. 

"אז מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי" אתה חי עם כל הצרות, עם הבעיות, עם הכל, אתה חי! אתה יודע מה זה חי? 

אתם לא יודעים מה זה חי. 

משה רבינו חי מאה ועשרים (120) שנה! "לֹא נָס לֵחֹה וְלֹא כָהֲתָה עֵינוֹ " מאה ועשרים שנה, נגמרו 

אומר לו ה': 'זהו! "קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת" 

נו, לאן עכשיו הולך משה רבינו? אתם יודעים לאן? ליד הקב"ה, ליד הקב"ה! 

וה' אומר לו: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" יש לך יותר מידי מצוות, אתה לא צריך להיכנס לארץ ולא המצוות התלויות בארץ, יש לך הכל, די! אומר לו: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי " די!! יש לך מספיק.

נו, אם ה' אומר לך שיש לך מספיק אתה יושב לידו מה עוד אתה רוצה? 

מה אומר לו משה רבינו!? 

- 'תשאיר בעולם הזה כציפור! כשור! ולא אמות!' 

- למה? חי!! להיות חי! להישאר חי. חי!!

ציפור! ממשה רבינו לרדת לדרגה של ציפור?! - כן, כי ציפור עושה את רצון הבורא. היא אומרת שירה, הציפור בחיים שלה מקיימת את רצון הבורא.

"אני לא רוצה למות לא בגלל שאני פוחד מהמוות, אני רוצה להמשיך, להמשיך להיות חי, לשרת אותך, לעשות רצונך, אני רוצה להישאר חי!"

ואתם חיים וכולנו חיים ברוך ה', עם כל הפאקלע'ה של כל אחד, אבל חי! אתה יודע מה זה חי? אתה שומע שמשה רבינו מוכן להיות ציפור? 

עד כאן, אם הבנתם – אשריכם! אם תשתמשו בזה - הרווחתם. אם לא - הפסדתם. תודה על ההקשבה.

חלק השאלות ותשובות...