קרית ים - ללמוד ממעשה התם

 

- - - מהספר 'הסוד שבך' (פרק ב' לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים) באדיבות בן המחבר שליט"א להשגת ורכישת הספר 'הסוד שבך' חיגו 0586060505- - -

 

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח. אמן!!

הערב יהיה לרפואה שלמה, ליראת שמים, להצלחה בכל, לזרע קודש בר קיימא בן זכר צדיק ירא שמים, לראובן בן אסתר לאלבינה בת זינה ולכל ילדיהם. 

רפואה שלמה וחזרה בתשובה למיכאל בן ציפורה אסתר בת רוזה קומיק בן מזל לזינה בת מירה, אמן!!

ושנזכה כולנו לגאולה ברחמים, אמן!! לראות במפלת הרשעים, אמן!! ושיתקיים בנו הפסוק: "רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תהלים צא ח) אמן!!

הערב יהיה גם לע"נ חיים בן ברכה ולע"נ הורי מנוחתם עדן.

תוכן ענינים;

לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? / הֶחָכָם וְהתָם – זה רמז ליצה"ע וְהַנְּשָׁמָה / סוֹד שִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁל הַתָּם / 'זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי' / לְסִכּוּם: / תּוֹצָאַת הַהַשְׁוָאוֹת / עכשיו תשמעו פרוש נפלא! / דֻגְמָא: / הַמְקַנֵּא בַּזּוּלַת - מְאַבֵּד אֶת הַהֲנָאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ / דֻגְמָה: / דֻּגְמָה נוֹסֶפֶת:

לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?

 הַדֶּרֶךְ לְהִינָּצֵל מֵרַע עַיִן עַל עַצְמוֹ וּמֵרַע עַיִן עַל ה’, הִיא ע"י הִימָּנְעוּת מִלְּהִסְתַּכֵּל עַל מַעֲשֵׂה הָאֲחֵרִים, יש מעשה שמביא רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זִתע"א, מעשה איך משיגים את הענין של עין טובה על עצמנו ועין טובה על ה', איך זוכים בזה?

בספר 'סיפורי המעשיות' הוא מביא שמה במעשה תשיעי "מַעֲשֶׂה מֵחָכָם וְתָם". לשון המעשה הוא כך, הַמַּעֲשֶׂה: שְׁנֵי בַּעֲלֵי בָתִּים הָיוּ בְּעִיר אַחַת, וְהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי בָנִים, וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָנִים הָיוּ אֶחָד מֵהֶם בַּר הֲבָנָה, וְהָשֶני הָיָה תָּם לֹא טִפֵּשׁ אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ, וְהַבָּנִים הִתְחִילוּ לְהִתְגַּדֵּל, 

אָמְרוּ הָאָבוֹת לְהַבָּנִים: 'אֵין בְּיָדֵינוּ לְשַׁלֵּם עֲבוּרְכֶם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם עֲשׂוּ לָכֶם מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ', 

הָלַךְ הַתָּם וְלָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָן, להיות סנדלר, וְהֶחָכָם לָמַד כָּל מִינֵי חָכְמוֹת, וְנַעֲשָׂה דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל, פִילוֹסוֹף, וְחָכָם בְּכָל הַחָכְמוֹת'.

'הַתָּם לָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָנוּת, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם וְלֹא הָיָה בָּקִי בַמְּלָאכָה פַּרְנָסָתוֹ היתה בְּדֹחַק גָּדוֹל וּבְצִמְצוּם, וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי, כִּי הָיָה צָרִיךְ תָּמִיד לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה מֵחֲמַת שֶׁהָאָמָּנוּת לא היתה בִּשְׁלֵמוּת, מִנְהָגוֹ הָיָה שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהָיָה רַק מָלֵא בשִׂמְחָה תָּמִיד'.

'כְּשֶׁהָיָה גּוֹמֵר הַמִּנְעָל, וּמִן הַסְּתָם הָיוּ לוֹ שָׁלֹשׁ קְצָוֹת כִּי הָאָמָּנוּת לא היתה בִּשְׁלֵמוּת, הָיָה לוֹקֵחַ את הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאֹד, וְמִתְעַנֵּג מְאֹד מִמֶּנּוּ, 

וְהָיָה אוֹמֵר: 'אִשְׁתִּי אַה! כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה, כַּמָּה מָתוֹק הוא, דְּבַשׁ צוּקֶיר הַמִּנְעָל הַזֶּה!' 

ְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ: 'אִם כֵּן מִפְּנֵי מַה שְׁאָר הַרַצְעָנִים נוֹטְלִים שְׁלֹשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה לוֹקֵחַ רַק חֲצִי טָאלֶער שזה זָהוּב וָחֵצִי?' 

הֵשִׁיב לָהּ: 'מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?' 

עוד פעם אני חוזר על תשובתו; 

היא שואלת אותו: 'למה כולם לוקחים שלושה זהובים ואתה לוקח רק זהוב וחצי {50%}!' 

מה הוא עונה לה: 'זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? הֲלֹא נַתְחִיל לְחַשֵּׁב: כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּמִנְעָל זֶה מִיַּד לְיַד, הָעוֹר הוּא בְּכָךְ, הַזֶּפֶת כָךְ וְהַחוּטִים בְּכָךְ, וּשְׁאָרֵי דְבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָךְ. והַמִּלּוּי שֶׁבֵּין הָעוֹרוֹת בְּכָךְ, וְעַכשָּיו אֲנִי מַרְוִיחַ בְּכָךְ וְכָךְ עֲשָׂרָה גְּדוֹלִים, וּמָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיַּד לְיַד? {למה שאני לא ארוויח זה מספיק לי}!' 

וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד'.

'וְאֵצֶל הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגו תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע, וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ, 

וְהָיָה אוֹתוֹ הַתָּם אוֹמֵר: 'רַק בְּלִי לֵיצָנוּת'.

זֶה חֵלֶק קָטָן מתוך הַסִּפּוּר, מַה שנּוֹגֵעַ לְענינֵנוּ שנלמד הערב. 

הֶחָכָם וְהתָם – זה רמז ליצה"ע וְהַנְּשָׁמָה

הַמַּעֲשֶׂה מֵחָכָם וְהתָם, הוּא מָשָׁל לַיצה"ע וְלַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה. לְכָל אֶחָד יֵשׁ בְּקִרְבּוֹ גַּם אֶת הֶחָכָם וְגַם אֶת הַתָּם, הֶחָכָם זֶה הַיצה"ע שמְשַׁדֵּל אֶת הָאָדָם לָתת לִבּוֹ רַק אֶל החֶסְרוֹנוֹת, וְע"י זֶה נוֹפֵל הָאָדָם לְעַצְבוּת. 

וְאִלּוּ הַתָּם זוֹ הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה הַנִּמְצֵאת בְּכָל אֶחָד, שֶׁכָּל רְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ הוּא רַק לִחְיוֹת חַיִּים מְלֵאֵי שִׂמְחָה וְקִרְבַת אֱ-לֹקִים, אֶלָּא שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים שאדם לְמוּד במִּלְחָמוֹת עִם הַיצה"ע, וּבְעִקְבוֹת הַנִּיסְיוֹנוֹת וְהַקְּשָׁיִים שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲבֹר כָּאן בָּעוה"ז, עֲלוּלָה לִדְעֹךְ הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית - נְקֻדַּת הַתָּם שֶׁבְּכָל אֶחָד והשמחה פוחתת.

המַטְּרַת של הַסִּפּוּר שֶׁל הָרַהַ"ק רַבִּי נַחְמָן: בְּתֵיאוּרוֹ עַל חַיָּיו הַמְאֻשָּׁרִים שֶׁל הַתָּם, בֵאָה לְהוֹרוֹת לָנוּ דֶּרֶךְ חַיִּים בְּרוּרָה, כֵּיצַד יְכוֹלִים גַּם אָנחנוּ לִזְכּוֹת לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים מְלֵאֵי שִׂמְחָה וָאֹשֶׁר כְּמוֹ שֶׁחַי הַתָּם?

אז נִתְבּוֹנֵן וְנַעֲמִיק בְּסִפּוּר חַיָּיו שֶׁל הַתָּם, ונדלה מִתּוֹכוֹ אֶת הַנֻּסְחָה לְחַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה וָאֹשֶׁר. 

כשבאים לִלְמֹד אֶת סוֹד חַיָּיו שֶׁל הַתָּם, חוֹבָה עָלֵינוּ לָדַעַת: כִּי לַמְרוֹת שֶׁבַּסִּפּוּר לֹא מֻזְכָּרִים קְשָׁיִים רַבִּים בְּחַיָּיו, וְלִכְאוֹרָה נִרְאֶה שהוא חַי חַיֵּי אֹשֶׁר וכל הזמן שמח בכל מצב, אֵין סָפֵק שֶׁהוּא עָבַר חַיִּים מְלֵאֵי קְשָׁיִים וְנִיסְיוֹנוֹת. וְהָרְאָיָה לְכָךְ, מִזֶּה שֶׁבְּסִיּוּם הַסִּפּוּר (שלא קראנו אותו עכשיו) הַתָּם הִתְמַנָּה לִהְיוֹת הַשַּׂר מְמֻנֶּה עַל הַשָּׂרִים, שֶׁבַּנִּמְשָׁל הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא זָכָה לְדַרְגָּא רוּחָנִית גְּבוֹהָה מְאֹד. אִם כֵּן מוּכָח שֶׁהַתָּם עָבַר קְשָׁיִים וְנִיסְיוֹנוֹת מָרִים, כִּי לְדַרְגּוֹת רוּחָנִיּוֹת גְּבוֹהוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק ע"י שֶׁעוֹבְרִים הַרְבֵּה קְשָׁיִים בַּחַיִּים.

 וּכְמוֹ שֶׁהָרַב רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֵב זתעַ"א אָמַר: 'מַדּוּעַ צַדִּיק פְּלוֹנִי הָיָה גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה כָּל כָּךְ? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הִתְחַזְּקוּת'. 

וְמָנָה רְשִׁימָה שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם לֹא הִגִּיעוּ לְמַעֲלָתָם, רק ע"י הַהִתְחַזְּקוּת. דהיינו; שהיו צריכים להתחזק מאוד-מאוד נגד יצרם, 

והוא אומר: 'וּמַדּוּעַ הִנְנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לִי הַרְבֵּה הִתְחַזְּקוּת' 

כְּלוֹמַר; הַצַּדִּיקִים מַגִּיעִים לְדַרְגָּתָם הַגְּבוֹהָה רַק ע"י שֶׁעוֹבְרִים נִיסְיוֹנוֹת וּקְשָׁיִים רַבִּים, וְע"י שֶׁהֵם יוֹדְעִים כֵּיצַד לְהִתְחַזֵּק וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד, הֵם מַגִּיעִים לְמַעֲלוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת.

עוֹד רְאָיָה הַמַּצְבִּיעָה עֲבוּרֵנוּ עַל קְשִׁי חַיָּיו שֶׁל הַתָּם, כִּי אִם נֹאמַר שכָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הַתָּם היָה רַק סּוגִה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, בְלי בְעָיוֹת וּבְלי כָּל נִיסְיוֹנוֹת, אִם כֵּן אֵין עִנְיָן שֶׁל הסִפּוּר הזֶה מְיֹעָד רַק לְמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן. אז מַדּוּעַ הָרַהַ"ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב מְסַפֵּר לָנוּ זֹאת? אֶלָּא עַל כָּרְחנו שֶׁהַתָּם עָבַר חַיִּים לֹא קַלִּים, יָמָיו מְלֵאֵי נִיסְיוֹנוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, וְלַמְרוֹת הַכֹּל נִשְׁאָר שָׂמֵחַ בְּכָל הַמַּצָּבִים.

בסוף הקטע שקראנו, הוא הפך להיות הבדיחה של המקום, כולם לעגו לו והיו שמחים מאוד שיש משוגע כזה שאפשר לצחוק ממנו כל היום. 

והוא אמר להם: 'רק בלי ליצנות!' 

{צריך להבין: מה הוא אמר? למה הוא אמר?}

וּבכל אופן הוא היה שמח בְּכָל הַמַּצָּבִים, וממנו נִלְמַד אֵיד נהִתְחַזֵּק בְּמִידַּת הַשִּׂמְחָה וְלִחְיוֹת בְּאֹשֶׁר בְּכָל מַּצָּב.

אִם כֵּן, כָּל אֶחָד שרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְְחֶדְוַה בחַיָּיו כמו הַתָּם, גַּם מַתַי שֶׁיש מַשְׁבֵּרִים וְנִיסְיוֹנוֹת, אז צריך לְהִתְחַקּוֹת אַחַרי חַיֵּי הַתָּם, וְלִלְמֹד אֶת אָרְחוֹתיו ובדֶּרֶךְ זו נוכל להגיע לכך.

ובכן, בַּסִּפּוּר מוּבָא הַתָּם לָמַד מְלֶאכֶת הָרַצְעָנוּת וְהָיָה סַנְדְּלָר, בִגְלַל חֹסֶר מֻמְחִיּוּתוֹ, הָיָה צָרִיךְ לִטְרֹחַ שָׁעוֹת רַבּוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ ולא היה לו פנאי, וְלַמְרוֹת עֲמָלוֹ הָרַב, הַתּוֹצָאָה שֶׁיָצְאָה שהיו יוֹצאים לו נַעֲלַיִם משולשות, והיה שמח מאוד! 

ובא לאשתו ואומר: 'תראי איזה נעלים איזה יופי!' והוא מאושר מהנעליים העקומות. 

וְכמו שהַסִּפּוּר אומר: 'וּמִן הַסְּתָם הָיו לנַעֲלַיִם שָׁלֹשׁ קְצָוֹת', כְּלוֹמַר הוּא הָיָה כָּל כָּךְ לֹא מֻצְלָח, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בְּבוֹאוֹ לְיַצֵּר נַעֲלַיִם, יצאו לו נַעֲלַיִם מוּזָרוֹת.

מְצִיאוּת כָּזוֹ שֶׁאָדָם טוֹרֵחַ וּמַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹ, וּמְקַבֵּל תּוֹצָאוֹת עֲלוּבוֹת, זֶהוּ מַתְכּוֹן בָּטוּחַ לְמַצַּב רוּחַ יָרוּד. אֵצֶל אָדָם כָּזֶה תמיד יהיו תְּמִיהוֹת בַּלֵּב: 'לָמָּה דַּוְקָא לִי הכל לא הוֹלֵךְ? או הוֹלֵךְ קָשֶׁה? למַה הַמַּצָּב שֶׁלִּי צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת כָּךְ? למה אחרים מצליחים?' וּמִכָּאן הַדֶּרֶךְ קְצָרָה לְתִסְכּוּל וּלְמִרְמוּר.

בִפְרָט אִם אֵצֶל הַזּוּלַת הַמַּצָּב הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב, מַשְׁקִיעִים הַרְבֵּה פָּחוֹת, וּמְקַבְּלִים תּוֹצָאוֹת טוֹבוֹת, הַתִּסְכּוּל וְהַמִּרְמוּר גּוֹבְרִים שִׁבְעָתַיִם: 'אז לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמַּקְסִימוּם וּלְבַסּוֹף מְקַבֵּל תּוֹצָאָה מינימום?'

תִּסְכּוּל כַּזֶּה נוֹבֵעַ מֵהַרְגָּשַׁת אַכְזָבָה! אָדָם מתאַכְזָב מֵעַצְמוֹ, מֵהַיְכוֹלוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא חָשׁ שֶׁהוּא 'פּוֹטֶנְצְיָאל לֹא מְנֻצָּל'!

אַחַרי שֶׁהִתְבָּרֵר לָנוּ אֵיך מַרְגִּישׁ אָדָם בְּמַצָּב שֶׁל אִי הַצְלָחָה, אז מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: אז אֵיך יָכוֹל הָיָה הַתָּם בסיפור לַמְרוֹת אִי הַהַצְלָחָה, לִהְיוֹת בְּאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה?

בְּאֹפֶן טִבְעִי, כָּל אָדָם חַי בְּהַשְׁפָּלָה, כּשֶׁהַהַצְלָחָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, שלֹא הוֹלֵךְ לוֹ בַּחַיִּים, וּבְעֵינֵי כֻּלָּם הוּא נֶחְשָׁב לְבִישׁ מַזָּל, בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם זֶה מִסְתּוֹבֵב עִם פָּנִים שֶׁל קְשֵׁה יוֹם, עֵינַיִם עֲצוּבוֹת וּכְבוּיוֹת, לא תמצא חִיּוּךְ עַל פָּנָיו. 

וְאִלּוּ הַתָּם שלנו נִרְאֶה הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְחֶדְוָתוֹ הָרַבָּה עוֹלָה עַל גְּדוֹתֶיהָ וְמַשְׁפִּיעָה וּמַקְרִינָה עַל הַסּוֹבֵב.

זו לֹא שִׂמְחָה מְזֻיֶּפֶת, זה לא הַצָּגָה כְּלַפֵּי חוּץ, זְה לא נִיסָּיוֹן לְהַרְאוֹת לַאֲנָשִׁים שהוּא שָׂמֵחַ וּמְחַיֵּךְ! הֲרֵי אִשְׁתּוֹ חַיָּה אתו יַחַד, מִמֶּנָּה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת, וְהִיא יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ אֲמִתִּית, כִּי גַּם בַּבַּיִת הוּא תָּמִיד מָלֵא בְּשִׂמְחָה וָאֹשֶׁר.

מַה הַסּוֹד של הַתָּם הזה? שֶׁגּוֹרֵם וּמֵבִיא לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים מְלֵאִים שִׂמְחָה וְחֶדְוָה אֲמִתִּית.

הרב שואל את הקהל: מישהו יודע כבר הבין למה הוא שמח באמת? 

בקהל: לאמונה

הרב: לא הזכרנו אמונה

בקהל: כי הוא לא מסתכל על מישהו אחר

הרב: מי זה אמר, כי הוא לא מסתכל על מישהו אחר, תכף תשמעו...

הַתְּמִיהָה שֶׁלָּנוּ עַל הַתָּם, זה בעצם הַשְּׁאֵלָה שֶׁאִשְׁתּוֹ שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ:

 'היא שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ: 'מִפְּנֵי מַה שְׁאָרֵי רַצְעָנִים נוֹטְלִים שְׁלֹשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה לוֹקֵחַ רַק חֲצִי טָאלֶער (זָהוּב וָחֵצִי)?'

הֲרֵי לֹא הוֹלֵךְ לְךָ בַּחַיִּים, כולם עוֹבְדִים פָּחוֹת מִמְּךָ וּמַרְוִיחִים יוֹתֵר מִמְּךָ, וְאַתָּה מַשְׁקִיעַ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, מִתְאַמֵּץ וְעוֹבֵד יוֹתֵר זְמַן, ואַחַרי הַמַּאֲמָץ הָרַב שֶׁלְּךָ, אַתָּה מַצְלִיחַ לְיַצֵּר תּוֹצֶרֶת עֲלוּבָה, מִנְעָל עָקֹם וּמְשֻׁנֶּה בַּעַל שָׁלֹשׁ קְצָוֹת, ומַרְוִיחַ עָלָיו פָּחוֹת מִכֻּלָּם.

יש פה סיבה לא להיות שמח, איך אַתָּה הוֹפֵךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת, לֹא דַּי שֶׁאַתָּה לֹא עָצוּב אֶלָּא אַתָּה גַּם 'מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד'. וזה נִרְאֵה לֹא רַצְיוֹנָלִי, אוֹ שֶׁאַתָּה אָדָם נָאִיבִי שֶׁלֹּא מֵבִין אֶת מַּצָּבך לַאֲשׁוּרוֹ אוֹ שֶׁאַתָּה סְתָם טמבל. 

סוֹד שִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁל הַתָּם

מה עונה הַתָּם לְכָל הַשּׁוֹאֲלִים? וּבַזֶה הוא מגלה אֶת הַמּוֹטוֹ שֶׁל חַיָּיו: 

דבר ראשון הוא אומר: 'זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי'. 

דבר שני הוא אומר: 'וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?'. זהו זה סוֹד הַשִׂמְחַה שלו; 'זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי'. דבר שני: 'וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?!'.

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב מגלה לנו אֶת הַסּוֹד שֶׁל הָאֹשֶׁר וְהַשִּׂמְחָה, שְזֶה תַּמְצִית שִׁיטָתוֹ שֶׁל הַתָּם, ולכן הוּא מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד'.

'זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי'

אֵין שׁוּם קֶשֶׁר בִּכְלָל בֵּין אָדָם אֶחָד לְזוּלָתוֹ, כָּל אֶחָד בָּא לָעוה"ז בִּשְׁבִיל תִּקּוּן שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי, לְכָל אֶחָד יֵשׁ סִפּוּר חַיִּים שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מִסִּפּוּר חַיִּים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאִם כֵּן אַף אֶחָד לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי כְּלָל וּכְלָל. מה נוגע לי הסיפור שלו והמעשים שלו? אני נבראתי לסיבה מסוימת והוא נברא לסיבה מסוימת.

'וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?!' לִי יֵשׁ אֶת הָרֶוַח שֶׁלִּי, וּמָה אִכְפַּת לִי שֶׁאֲחֵרִים מַרְוִיחִים וּמַצְלִיחִים יוֹתֵר?

בֶהְמְשֵׁךְ נסביר ונַרְחִיב קצת את הדברים, כיצַד יָכוֹל הָאָדָם לֹּא לְהִתְרַגֵּשׁ כשֶׁחֲבֵרָיו מַרְוִיחִים פי שתים מִמֶּנּוּ והוֹלֵךְ לָהֶם בַּחַיִּים בקלות.

אז בואו נבין קודם, מַה השֹׁרֶשׁ של הַיֵּאוּשׁ וְהָעַצְבוּת?

קודם כל צריך לָדַעַת: שֶׁכָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּרִירוּיוֹת שֶׁל בני אָדָם, המְקוֹר בָּזֶה שֶׁהוּא מַשְׁוֶה אֶת מַצָּבוֹ לְעֻמַּת מַצָּב שֶׁל אחרים. לכן הוּא מַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה: אוֹ שֶׁהוּא לֹא מֻצְלָח אוֹ שהקב"ה לֹא מַסְפִּיק מְרַחֵם עָלָיו, וּמִמֵּילָא נִסְלֶלֶת לדֶּרֶךְ רעה שֶל יצה"ע, לְהַחְלִישׁ אותו לְהַתִּישׁ אותו וּלְהַפִּילו אותו בִּזְרוֹעוֹת של עַצְבוּת. 

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין אָדָם לַשֵּׁנִי, הוּא כֹּל כַּך גדול, שֶׁאֵין בִּכְלָל מָקוֹם לְהַשְׁוָאוֹת בֵּין שְׁנֵיהֶם. 'כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות' אין בין אדם אחד שטביעות האצבעות שלו כמו חברו, למה? כי כל אחד הוא שונה בתכלית גמורה. כל אחד בא לסיבה אחרת לענין אחר לתיקון אחר, אין אחד דומה למשנהו בכלום.

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? 

שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הקִיר מַקְבִּילות זו לזו, בתְּמוּנָה אַחַת ממש תמונה כמו מַכַּת עָרֹב, רואִים שמָהּ בתְּמוּנָה מִינִים רַבִּים שֶׁל חַיּות בְּהֵמות, קְטַנּוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲרָיוֹת דֻבִּים נְחָשִׁים, עַקְרַבִּים, זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי, רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף, ובְּמֶרְכַּז של הַתְּמוּנָה דְּמוּת קְטַנָּה שֶׁל אָדָם שיש לו יָדַיִם רַגְלַיִם, פָּנִים עֵינַיִם אָזְנַיִם אַף וּפֶה. 

בַקִּיר הַמַּקְבִּיל, תְּמוּנַת נוֹף מַרְהִיבַת עַיִן, יַעַר וְכָל עֵץ פְרִי עצי אֲרָזִים, כַּפּוֹת תְּמָרִים עִנְּבֵי הַגֶּפֶן, עֵצִים מְלֵאִים בְּפֵרוֹת הָדָר עֲסִיסִיִּים, שִׂיחֵי בָּנָנוֹת פֵּרוֹת נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה תַאֲוָה לַעֵינַיִם. בְּאֶמְצַע התְּמוּנָה, דְּמוּת קְטַנָּה שֶׁל אָדָם יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פָּנִים עִם עֵינַיִם אָזְנַיִם אַף וּפֶה. 

אִם יָבֹא אָדָם יִּתְבּוֹנֵן עַל שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת וְיִטְעַן: 'שאֵין חִלּוּק וְהֶבְדֵּל בֵּין שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת!' מִיָּד נִזְדַּעֵק ונַעֲמִיד אותו עַל טָעוּתוֹ, וּלְהַרְאוֹת לו כִּי שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת לְגַמְרֵי וְאֵין כָּל דִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם. אָמְנָם יֵשׁ דִּמְיוֹן מִזְעָרִי שדְּמוּת הָאָדָם בְּמֶרְכַּז הַתְּמוּנָה, דומה לשני בתְּמוּנָה השניה, אֲבָל מִלְּבַד הפְּרָט זֶה, שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת בְּתַכְלִית; בתמונה אחת הַנְּתוּנִים מִּסָּבִיב לִדְמוּת הָאָדָם שֶׁבַּמֶּרְכָּז שונים; חיות וכו' ובתְּמוּנָה השניה, פירות ועצים אֲחֵרת לְגַמְרֵי.

עכשיו נחזור מהדוגמא של התמונות מָּשָׁל לַנִּמְשָׁל; יֵשׁ דִּמְיוֹן מְסֻיָּם בֵּין כָּל יְצוּרֵי אֱנוֹשׁ, כֻּלָּנוּ בָּשָׂר וָדָם יְלוּדֵי אִשָּׁה, אותו דבר, יש לָּנוּ יש לנו אוֹתָהּ צוּרַת גּוּף פָּנִים עֵינַיִם אָזְנַיִם אַף וּפֶה ידים רגלים. כל מי שנמצא פה אני רואה שזה ככה...

אֲבָל מִלְּבַד זֹאת, כֻּלָּנוּ שׁוֹנִים לַחֲלוּטִין אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ. כָּל אֶחָד הַנְּתוּנִים שֶׁמִּסְּבִיבוֹ אֲחֵרִים וְשׁוֹנִים לְגַמְרֵי מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ; אֶחָד נוֹלָד עִם הַטֶּבַע הַיִּחוּדִי שֶׁלּוֹ, כֹּחוֹת נֶפֶשׁ שׁוֹנִים מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, כִּשְׁרוֹנוֹת אֲחֵרִים נְטִיּוֹת אֲחֵרוֹת.

לְכָל אֶחָד יֵשׁ סִפּוּר חַיִּים שׁוֹנֶה מִשֶׁל חֲבֵרוֹ, לזה רֶקַע אַחֵר, גָּדַל בְּמִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת, הוֹרִים אֲחֵרִים, שְׁכוּנָה אַחֶרֶת, זִכְרוֹנוֹת שׁוֹנִים, אַלְפֵי וּמִילְיוֹנים של פְּרָטִים שׁוֹנִים שֶׁמַרְכִּיבִים לְכָל אָדָם מְצִיאוּת חַיִּים שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין וְעִם הִסְתַּכְּלוּת וְהַרְגָּשָׁה וַהֲבָנָה שׁוֹנָה לְגַמְרֵי מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ. 

 אז מִּבְּחִינָה חִיצוֹנִית יֵשׁ דִּמְיוֹן בֵּין הָאֲנָשִׁים, אֲבָל הָאֱמֶת? כָּל אֶחָד עוֹלָם שונה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכָל מַחֲשָׁבָה להשוות בֵּין מַצָּבֵי הָאֲנָשִׁים, - מְעֻוֶּותֶת, טיפשית ואֵין לָהּ אֲחִיזָה בַּמְּצִיאוּת.

- עד כאן זה נכון.

- הקהל מוחא כפים.

- הלאה... עכשיו, הַשֹּׁנִי תָּלוּי בַּתִּקּוּנִים מִגִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים.

סִיבָּה שֶׁעַל פִּיהָ נִתָּן לְהָבִין: שאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת בֵּין אֶחָד לַשֵּׁנִי, כִּי מָצִינוּ אֵצֶל אִיּוֹב כְּשֶׁבָּאוּ עָלָיו יִסּוּרִים קָשִׁים וְהִתְלוֹנֵן עֲלֵיהֶם: 'שיֵשׁ חֹסֶר צֶדֶק בְּמַעֲרֶכֶת הַבְּרִיאָה!' 

כי הוא היה צדיק ה' העיד עליו: 'אין צדיק בארץ כמו איוב!' ה' מעיד עליו, והוא יודע שהוא צדיק, והוא מרגיש: על מה הוא מקבל יסורים?! עשרה (10) ילדים מתו ביום אחד (1)! הוא היה עשיר גדול ונהיה עני מרוד, והוא קיבל שחין בכל גופו! - מה קרה?! אז הוא טוען לאי צדק. 

מה עונה לוֹ ה'? "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ" (איוב לח ד). 

מה הוא אומר לו? 

הַמִּדְרָשׁ תנחומא מסביר: כָּל הַצַּדִּיקִים הַבָּאִים מִזַּרְעוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיוּ תְּלוּיִם בְּאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. האדם הראשון זה הנשמה הכוללת של כל הנשמות שיצאו אח"כ לעולם מאז ועד היום. וכל אחד מהנשמות שיצאו מנשמת אדם הראשון, היה לה אחיזה במקום אחר בגופו...

אז כל אחד מהצדיקים שבאו מזרעו של אדם הראשון היו תלוים באבריו של אדה"ר; יֵשׁ שֶׁהיה תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ, יֵשׁ תָּלוּי בִּשְׂעָרוֹ וְיֵשׁ בְּצַוָּארוֹ וְיֵשׁ בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וְיֵשׁ בְּחוֹטְמוֹ וְיֵשׁ בְּפִיו וְיֵשׁ בְּאָזְנָיו וְיֵשׁ בִּזְרוֹעוֹ. 

וְזֶה מַה שֶּׁשָּׁאַל הקב"ה אֶת אִיּוֹב: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ"? בְּאֵיזֶה אֵבֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיִיתָ תָּלוּי, תגיד לי יודע או לא? 

כשקלקל האדם הראשון נתקלקלו כל איבריו, אבל כל אבר התקלקל אחרת; הפה שאכל - ודאי ששם היה עיקר החטא, העינים שראו, האוזנים ששמעו, הידים שהושיטו, הרגלים שהלכו, כל דבר, כל אבר חטא במשקל שונה, וכל אחד שהיה תלוי במקום מסוים, אז התיקון שלו כשיבוא לעולם אח"כ יהיה מסוג הקלקול שהיה לאדם הראשון והוא צריך לתקן את זה. 

מְבָאֵר הָאֲרִ"י זלה"ה (שער הגלגולים הקדמה ג): כְּשֶׁחָטָא האָדָם הָרִאשׁוֹן, נִפְגְּמוּ גַּם כָּל נִיצוֹצֵי הנְשָׁמוֹת שהיו כְּלוּלוֹת בּוֹ, וּבְכָל דּוֹר יוֹצְאוֹת אוֹתָם נְשָׁמוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם לְתַקֵּן אֶת אוֹתוֹ חֵטְא שֶׁפָּגַם שנמצא בָּהֶם, וְעַל כָּל אֶחָד נִגְזְרים זִכּוּכִים וְיִסּוּרִים שׁוֹנִים לְפִי שהיה מְקוֹמוֹ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. 

וְזֶה מַה שֶּׁשָּׁאַל הקב"ה אֶת אִיּוֹב: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ"? וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן בִּזְמַן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן היית? וּמַה נִּגְזַר עָלֶיךָ בִּשְׁבִיל לְהִזְדַּכֵּךְ מִזֶּה? וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ בִּכְלָל שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ מַרְבֶּה לְהִתְלוֹנֵן??

 ואנחנו יודעים היום שהאר"י הקדוש גילה לנו: שאיוב היה גם גלגול של תרח אבי אברהם שהיה עובד עבודה זרה! ומפיץ אותה ברבים!! וְלָכֵן הָיָה עָלָיו לְהִזְדַּכֵּךְ הַרְבֵּה מֵהַגִּלְגּוּלִים הַקּוֹדְמִים.

אז זאת שְׁאֵלָה: כל מי שמִּתְלוֹנֵן פה בקהל או מי שֶׁשומע אותנו וישמע, כל מי שיש לו תלונות עַל מַצָּבוֹ או עוֹשֶׂה הַשְׁוָאוֹת בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרָיו, שיאמר לנו: אם הוא יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הִגִּיעַ? מאֵיזֶה גִּלְגּוּלִים? וּמַה הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן? הַאִם הוא יּוֹדֵעַ מה היה עברו? לכן, אין שום מקום להשוואה בֵּינֵינוּ וּלְבֵין אָדָם אַחֵר שֶׁהגִּיעַ מִמָּקוֹם אַחֵר, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן דָּבָר אַחֵר, וְלַעֲבֹר מַסְלוּל חַיִּים שׁוֹנֶה.

זאת אומרת: לכן אתם חלק נולדו כאן ב'קרית ים', חלק נולדו בחיפה חלק בתל אביב, חלק באילת חלק פה וחלק שם, למה שם? ולמה להורים האלה דוקא? ולמה בשכונה כזאת? ולמה שכנים כאלה? ולמה דודים? ולמה הדודות, ולמה וכן הלאה... ולמה החברים בעבודה כאלה ולמה בוס כזה? וכן הלאה... כל זה מרכיב פאזל אחר אצל כל אחד, והמשמעויות הן שונות לחלוטין, לכן מה אתה משווה בכלל?!

לְסִכּוּם: 

כָּל הַשְׁוָאָה בֵּין מַצָּבֵנוּ לְמַצָּבָ שֶׁל אֲחֵרִים - מְעִידָה עַל חֹוסֶר הֲבָנָה שֶׁל מַהֲלַךְ הַחַיִּים, וְעַל כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה אִתָּנוּ כָּאן בָּעוֹלָם.

צריך לדעת: לְכָל אֶחָד יש תַּפְקִיד אַחֵר!

בְּעֵת שֶׁהָאָדָם בָּא לַהַכָּרָה: שֶׁלְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ אֶת תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּמַעֲנוֹ הוּא בָּא לָעוֹלָם, וְשֶׁלְּכָל יְהוּדִי שְׁלִיחוּת יִחוּדִית בָּעוֹלָם. מִמֵּילָא הוּא מֵבִין: שֶׁאֵין מָקוֹם לְהַשׁוות בֵּינו לבין הַשֵּׁנִי. כָּל אֶחָד נִגְזַר עַליו ע"י הָאֹפִי שֶׁל הַשְּׁלִיחוּת בָּעוה"ז.

תשמעו עכשיו משל נפלא!

מָשָׁל: מֶלֶךְ שִּצוָּה לִשְׁנֵי עֲבָדים: 'שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יָבִיא אֵלָיו מִמָּקוֹם מְסֻיָּם, חָבִית הַמְלֵאָה מַיִם עַד לְמַעְלָה!' זו הבקשה: 'משם תביא לי חָבִית מַיִם אבל מְלֵאָה עַד לְמַעְלָה, שלא יחסר כלום! מְלֵאָה'. 

הָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן נָשָׂא אֶת הֶחָבִית הָלַךְ בְּאִטִּיּוּת ובִזְהִירוּת שֶׁלֹּא תִּשָּׁפֵךְ טִפָּה. אַבָל לֹא נִזְהַר דַּיּוֹ וְכַמָּה טִפּוֹת מַיִם זָלְגוּ חוּץ לֶחָבִית. כְשֶׁהִגִּיעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הִבְחִין הַמֶּלֶךְ שֶׁהשְּׁלִיחוּת לֹא הִתְבַּצְּעָה כְּהִלְכָתָהּ וְיש כַמָּה טִיפּוֹת שחֲסֵרוֹת מֵהֶחָבִית, הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לִצְעֹק וְלִנְזֹף בָּעֶבֶד עַל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁלִיחוּת כַּהֹגֶן. 

לְעֻמַּת זֹאת הָעֶבֶד הַשֵּׁנִי, הִתְחִיל לָשֵׂאת אֶת הֶחָבִית, וְמִתברר לו שהֶחָבִית מְנֻקֶּבֶת, וְהַמַּיִם נוֹזְלִים הַחוּצָה! והוא מְנַסֶּה לְהַטּוֹת אֶת הֶחָבִית וּלְהַחֲזִיק אוֹתָהּ בְּזָוִית שֶׁאוּלַי לא יִשָּׁפְכוּ או יִשָּׁפְכוּ פָּחוֹת אַבַל לֹא מוֹעִיל וְהַמַּיִם מַמְשִׁיכִים לִזְלֹג הַחוּצָה. הוא שמע את הַגְּעָרוֹת שֶׁקִּבֵּל חֲבֵרוֹ עַל שֶׁלֹּא נִזְהַר מכַּמָּה טִיפּוֹת, והוא תאֵר לְעַצְמוֹ מַה יִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא יַגִּיעַ לַמֶּלֶךְ עִם חָבִית שֶׁחָסֵר מִמֶּנָּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַיִם, וְכָל הַדֶּרֶךְ הוא הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה והוא בְּפַחַד וְאֵימָה מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ.

וכשהגיע הָעֶבֶד הזה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כשֶׁבְּקֹשִׁי נִשְׁאֲרוּ מְעַט טִיפּוֹת, כֻּלּוֹ צַעַר, בּוּשָׁה וּכְלִמָּה! וְהיה רוצה שֶׁהָאֲדָמָה תִּבְלַע אוֹתוֹ מֵאֲשֶׁר לעמוֹד בּוֹשׁ וְנִכְלָם לפני הַמֶּלֶךְ. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, הַמֶּלֶךְ פונה אֶל הָעֶבֶד, קָם מְחַבּק אותוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו מְנַחֵם אוֹתוֹ 

וְאוֹמֵר לוֹ: 'אַל תַּחְשׁוֹשׁ עַבְדִּי הַיָּקָר! מִמְּךָ רָצִיתִי מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי, הַנִּיסָּיוֹן שֶׁהֶעֱמַדְתִּי אותךָ זה: האם תִּתְגַּבֵּר עַל הַפְּחָדִים? וְלֹא תִּבְרַח בְּאֶמְצַע הַשְּׁלִיחוּת מֵרֹב פַּחַד וְצַעַר, - אַשְׁרֶיךָ שֶׁהֶחְזַקְתָּ מַעֲמָד! '

זאת אומרת: המלך נתן לו בכוונה חבית סדוקה, והניסיון לא היה: לחזור עם מים עד למעלה, אלא, האם אתה תברח ברגע שתראה שאתה לא תגיע לגמר? כמו שאומרים כמו שצריך, ובפרט שהשמעתי לך מה אני עושה לעבד הקודם שהחסיר כמה טיפות! ואתה עמדת בניסיון - לא וויתרת, פשששש!!! 

עכשיו תבינו אתם: כל אחד יש לו ניסיון אחר, יש אחד לומד ולומד את כל הש"ס, והוא יחסיר קצת 

ושמה יצעקו עליו צעקות: "למה החסרת, למה ביטלת תורה?!' 

ויבוא אחד אחר שניסה ושכח ולמד ושכח, וניסה ולא הבין וניסה... אבל לא הפסיק! לא הפסיק, כל ימיו ניסה וניסה ונשאר גורנישט (אפס), לא מבין לא זוכר אבל לא הפסיק. 

איך הקב"ה יקבל אותו: 'לא ברחת ולא התיאשת ולא אמרת: 'תעזוב אותי! זה לא מתאים לי ואני לא בנוי לזה...' לא הפסקת וואי זה הניסיון שלו. כל אחד והניסיון שלו.

כָּךְ בְּדִיּוּק לְגַבֵּינוּ, כָּל אֶחָד מְקַבֵּל מהַבּוֹרֵא נִיסָּיוֹן שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מֵחֲבֵרוֹ, מאֶחָד דּוֹרְשִׁים: שהוא יהיה שלם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, אחד אחר מבקשים: שֶׁהַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחֲזִיק מַעֲמָד לֹא וְלֹא יִתְיָאֵשׁ וְלֹא יִבְרַח בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. רַק זֶה מְצַפִּים מִמֶּנּוּ בַּשָּׁמַיִם! וּכְשֶׁנָּבִין את זה אז נָבִין: שֶׁאין הַשְׁוָאָה בֵּינֵינוּ לבין מִישֶׁהוּ אַחֵר, שְׁטוּת גְּמוּרָה לחשוב: 'שאני צריך להיות שווה ודומה לאחרים'.

כָּל היְסוֹד הזה הוּא טָעוּת: 'תַּכְלִית בִּיאָתֵנוּ לָעוה"ז הָיְתָה בִּשְׁבִיל לְבַלּוֹת לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגֵי עוה"ז' - טעות!! אדם חושב שזו המטרה?! - טעות!! למה אתה תוהה: 'שהוא קִיבֵּל תְּנָאִים טוֹבִים ואתה לא? למה הוּא נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵּג ואתה לא?' כיוון שֶׁכָּל יְרִידַת הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הִיא לֹא לְמַעַן תַּעֲנוּגֵי וּבִלּוּיֵי הַגּוּף, אֶלָּא אַךְ וְרַק לְמַעַן תִּיקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ. וּלְשֵׁם כָּךְ קִבֵּל כָּל אֶחָד תְּנָאִים מְדֻיָּקִים הַדְּרוּשִׁים וְהַנִּצְרָכִים לַתִּקּוּן הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל וּכְלָל לְתִקּוּן שֶׁל חֲבֵרוֹ.

וְאִם כֵּן, מָה מָקוֹם לשְׁאֵלָה: 'למה הוא כך ואני כך?' -?!

זְה דוֹמֶה לְמִי שֶׁמַּכְנִיס אֶת הרכב שלו לְתִקּוּן בַּמּוּסָךְ, והוא תמה: 'למה לחֲבֵר שלִי מְתַקְּנִים רַק אֶת הַצּוֹפָר ואצלי עוֹשִׂים תִּיקּוּן כְּלָלִי?!'

- זה התקלקל לו צופר ולך כמעט טוטאלוסט. אז מה אתה משווה? אתה עשית תאונה והוא לא עשה תאונה, כל אחד משהו אחר... 

יש הרבה אנשים מגיעים ל'קופת חולים' אבל כל אחד עם חולי אחר; יש אחד עושים לו תחבושת והשני הולך לניתוח. 

- 'אה, למה הוא עם תחבושת והלך הביתה?' 

- 'הוא - יש לו פצע, אתה - יש לך גידול. אז מה אתה שואל? מה אתה דומה לו? מה, בגלל שעמדתם בתור...'

רְאוּבֵן נוֹלַד, עִם צְלִיעָה כְּבֵדָה, הָהֲלִיכָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אוֹרֶכֶת לוֹ זְמַן רַב וְסֵבֶל רַב, כָל פַּעַם שֶׁהוּא יוֹצֵא לָרְחוֹב נִנְעָצִים בּוֹ עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת שגּוֹרְמוֹת לאִי נְעִימוּת. 

לֹא פַּעַם הוא מְהַרְהֵר: 'אם הָיִיתִי נוֹלַד כְּמוֹ כֻּלָּם, הָיָה נֶחְסָךְ מִמֶּנִּי הַסֵּבֶל והבושה והָיִיתִי מַגִּיעַ מַהֵר לַתְּפִלָּה וְלַלִּמּוּדים, וְהָיִיתִי מַסְפִּיק לִלְמֹד הַרְבֵּה יוֹתֵר, לָמָּה עָלַי דַּוְקָא נִגְזַר?'

מַּחֲשָׁבוֹת אלה מְצִיקוֹת לִרְאוּבֵן, וְזה עומד לְמוֹטְט אותו. 

ראובן! אתה צריך לדעת, אַתָּה לֹא בָּרָאתָ אֶת עַצְמְךָ, יֵשׁ מַנְהִיג לַבְּרִיאָה וְהַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. כְּמוֹ שֻּׁלְחָנוֹת שמְיֻצָּרִים על ידי נגר

 והשֻּׁלְחָן לא שׁואל אֶת הַנַּגָּר: 'למַה עשית אוֹתִי שֻׁלְחָן אָרוֹךְ? והשני לא אומר, לָמָּה אני שֻׁלְחָן קָצָר לְעֲבוֹדָה מִשְׂרָדִית?' 

בָּרוּר שֶׁכָּל שֻׁלְחָן נוֹעָד לַמַּטָּרָה אחרת, יֵשׁ לְמַטָּרָה זוֹ וְיֵשׁ אַחֶרֶת. 

כָּךְ גַּם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, יֵשׁ לוֹ יִעוּד מְסֻיָּם בַּחַיִּים, וְאֵין תַּפְקִיד דּוֹמֶה לְמִשְׁנֵהוּ, וכָּל אֶחָד יַעֲבֹר נִּיסָּיוֹן יִּחוּדִי להשלים תִּקּוּן נַפְשׁוֹ, ולא דּוֹמֶה כְּלָל לַחֲבֵרוֹ, ולמה לך להיכנס לחשבונות של הקב"ה?! הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה, והדבָרִים מְּכֻסִּים מֵעֵינֵינו כרגע, אבל כשנגיע לשם נבין. שהסכמנו גם לרדת בתנאים האלה! כתוב: 'לפני שאדם יורד לעולם ה' מראה לו בדיוק יעבור עליו והוא מסכים לכל הדברים...!'

שִׁמְעוֹן עוֹבֵד לְמִחְיָתוֹ פוֹעֵל נִיקיּוֹן, יֵשׁ יָמִים שהוא מַגִּיעַ לַעֲבוֹדָה עִם שִׂמְחָה בַּלֵּב: 'בָּרוּךְ ה' אֲנִי מֵבִיא פַּרְנָסָה הביתה, לֹא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת!' 

יֵשׁ יָמִים שֶׁהוּא גּוֹרֵר את הרַגְלַיִם לְלֹא חֵשֶׁק! מַנְגִּינָה עֲצוּבָה מִתְנַגֶּנֶת בְּלִבּוֹ: 'לָמָּה נִגְזַר עָלַי לַעֲבֹד קָשָׁה בַּעֲבוֹדָה בְזוּיָה עם שְׂכָר מוּעָט?! לָמָּה שֶׁלֹּא אזכה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה נְקִיָּה וּמְכֻבֶּדֶת עְם יוֹתֵר רֶוַח, לָמָּה שֶׁלֹּא אֶהְיֶה יַהֲלוֹמָן אוֹ פָּקִיד בַּנְק...?'

אִם שִׁמְעוֹן יִהְיֶה יַהֲלוֹמָן הוּא לֹא יַשְׁלִים אֶת יִעוּדוֹ בָּעוֹלָם, בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ: להיות פּוֹעֵל נִקיָּיוֹן לנַקּות חֲדָרִים וּבִנְיָנִים. וְאִם הוא מַרְגִּישׁ שֶׁהָעֲבוֹדָה מְבַזָּה אוֹתוֹ? אַז זֶה נִגְזַר עָלָיו בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת, כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְזַכֵּךְ נַפְשׁוֹ ע"י הַבִּיזְיוֹנוֹת, וְזֶה התִּקּוּן שׁלוֹ בָּעוֹלָם.

אִם הָאָדָם יִחְיֶה תָּמִיד עִם הַמַּחֲשָׁבָה: 'שֶׁהמַּצָּב הַנּוֹכְחִי שהוּא שנמצא בו - זה הַמַּצָּב הָאִידֶאָלִי שֶׁהשי"ת רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה בּוֹ, לְמַלא תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם!' - יִהְיֶה תָּמִיד מָלֵא בְּשִׂמְחָה וּבְמוֹרָאל גָּבוֹהַּ, כֵּיוָן שֶׁהוּא יודע: שהוּא עוֹשֶׂה מְדֻיָּק אֶת רְצוֹן השי"ת.

אֲבָל אִם הָאָדָם לֹא יִחְיֶה עִם אֱמוּנָה זֹּאת, ויִהְיֶה מָלֵא טְרוּנְיוֹת וּשְׁאֵלוֹת - אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה, לֹא תִּהְיֶה לוֹ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ! 

כִּי גַּם הַיַּהֲלוֹמָן יָכוֹל לִשְׁאֹל: 'למה אֵנִּי לא הבְּעָלִים שֶׁל רֶשֶׁת מִפְעָלִים?'

 וּבַעַל רֶשֶׁת הַמִּפְעָלִים יִשְׁאַל: 'למה אֵנִי לא רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה?'

 וְרֹאשׁ מֶּמְשָׁלָה ישאל: 'למה אני לא נְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית?' 

וּנְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית יִשְׁאַל... - מה הוא ישאל? אייי הלכתם רחוק... וּנְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית יִשְׁאַל: 'למה הוא לא דַּיָּג? ששָּׁט בְּיַאכְטָה במיאמי ביץ'?...' - הוא צריך להתקוטט כל הזמן עם פוטין ועם אירן עם זה ועם זה... דַּיָּג בְּיַאכְטָה במיאמי ביץ'! מביא דגים אוכל מפסוט, מי יותר מפסוט הדיג או ביידן (נשיא ארה"ב)...? 

עכשיו, הַנְּטִיָּה לְהַשְׁווֹת בֵּין הַצְלָחוֹת וִּכשְׁלוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ עִם הַצְלָחוֹת וכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁל הַסּוֹבֵב, הִיא תּוֹפָעָה מְצוּיָה אצלנו וּשְׁכִיחָה. זֶה נוֹבֵעַ...

 אתם יודעים למה אנחנו מבולבלים? למה אנחנו חיים בהשוואות? כיון מאז שבאנו לָעוֹלָם, הֻקָּפִנוּ תָּמִיד בִּקְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה, הוֹרִים וְאַחִים, דּוֹדִים וּבְנֵי דודים ואח"כ עוֹד חֲבֵרִים וִידִידִים ואח"כ גַּם בשְׁכֵנִים וּמַכָּרִים.

וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים שיש כל כך הרבה אנשים שֶׁמִּסְּבִיב לָאָדָם, אז עָסוּק בְהַשְׁוואוֹת: כמה הוא שווה מולםֹ? כמה הוא מוצלח כלפיהם, או כמה לא...

וכשהאדם בַּתְּחִלָּה קטַן אז מַתְחִילִים להַשְׁוָות שֶׁל צִיּוּנִים עַל הַמִּבְחָנִים, הוא קיבל 60 והוא 80 והוא קיבל 100; "זה תמיד מקבל 100 אני אף פעם לא מצליח!"... וְכֵן הָלְאָה. וְמַמְשִׁיכִים בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל הַחַיִּים בְּהַשְׁוָאוֹת בִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת עִם הַסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה וְהָרְחוֹקָה: 'זה קנה רכב יא בא בי... ואני רֶכֶב טרנטה, תראה אֵיזֶה וִילָה הֶחָבֵר שֶּׁלִּי קנה וְאֵיפֹה אֲנִי גָּר, זה הַמַּשְׂכֹּרֶת שֶׁלּוֹ ככה ואני שֶּׁלִּי ככה, זה קיבלו אותו לעֲבוֹדָה ואני סרבו לי...'

מִכָּל הַהַשְׁוָאוֹת, מַתְחִילִים לָצוּץ מחֲשָׁבוֹת: 'איפה אֲנִי אוֹחֵז לְפִי הָרָמָה הַחֶבְרָתִית הַמְקֻבֶּלֶת; האם אֲנִי בנוֹרְמָה או מִתַּחַת לַנּוֹרְמָה... הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהַשֵּׁנִי יוֹתֵר מֻצְלָח, ואֲנִי רק נִגְרָר מֵאָחוֹר?'

וְזה לֹא רַק בַּגַּשְׁמִיּוּת גַּם בָּרוּחָנִיּוּת, הָאָדָם עושה כָּל הַזְּמַן הַשְׁוָאוֹת;

'זה מִתְפַּלֵּל בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּבִדְבֵקוּת, וְאֲנִי לא יכול להחזיק מעמד אני גומר צ'יק צ'אק שתיים שלוש דקות גומר אֵת הַתְּפִלָּה! איך התפילה שלי לעומת שלו?! שנינו הִתְחַלְנוּ ביַחד אֶת הַדֶּרֶךְ, שנינו בעלי תשובה, ותראה איפה הוּא כְּבָר מִתְקַדֵּם בִּמְהִירוּת בְּסֻלַּם עֲבוֹדַת ה’, כֻּלּוֹ טֹהַר וְשָׁקוּעַ בַּעֲבוֹדַת ה’, וְאֲנִי ה’ יְרַחֵם! תקוע באותו מקום, אמנם אֲנִי זוֹכֶה גם מידי פעם לְהִתְפַּלֵּל וְלָלֶכֶת לְשִׁעוּר תּוֹרָה, אֲבָל לְעֻמַּת הַאֲחֵרִים? אֵין מָקוֹם לְהַשְׁווֹת...!' - זה בעיה שחיים עם השוואות.

עִקַּר הַהַשְׁוָאָה נַעֲשֵׂית בְּעִקָּר לְגַבֵּי חֲבֵרִים קְרוֹבִים בְּנֵי אוֹתוֹ גִּיל אוֹ עִם אֲנָשִׁים שֶׁאָנוּ שׁוֹהִים הַרְבֵּה בְּחֶבְרָתָם, כְּמֹה חֲבֵרִים לְסַפְסַל הַלִּמּוּדִים אוֹ עֲמִיתִים לַעֲבוֹדָה.

כְּלַפֵּי צְעִירִים אנחנו יכולים לְהָבִין: שֶׁהֵם יוֹתֵר בכמה תחומים, אֲבָל אנחנו תמיד מנסים להתמודד עם בני גילנו... כְלַפֵּי אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹתֵר מְבֻגָּרִים גַּם יוֹתֵר קַל לְהִינָּצֵל מֵהַהַשְׁוָאוֹת: 'כי עֲדַיִן לֹא מְאֻחָר אולי גם אני יגיע למה שהם הגיעו...'

אבל בני אוֹתוֹ גִּיל, אֲנָשִׁים מאותו מַּעֲמָד, תַּפְקִיד בַמָּקוֹם, יֵשׁ כל הזמן נטיה לְהַשְׁוָאָה צְמוּדָה: 'למַה הוּא זוֹכֶה, לְמַה אֲנִי זוֹכֶה, כַּמָּה הַמַּשְׂכֹּרֶת שֶׁלּוֹ כַמָּה שֶׁלִּי, למה לו העלו ולי לא?' וְאִי אֶפְשָׁר כִמְעַט לְהִינָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הַשְׁוָאוֹת שזה מביא אנשים במקרה הגרוע לדיכאון במיקרים קלים יותר חוסר שביעות רצון. 

תּוֹצָאַת הַהַשְׁוָאוֹת

מה התוֹצָאָה? שנשארים לָאָדָם תִּסְכּוּלִים וְקֻשְׁיוֹת: 'למה אני נִשְׁאַר מֵאָחוֹר? למה הוא מצליח, למה זה התעשר, למה למה למה למה?...' 

וכל זה בפרט שאָנחנוּ נִמְצָאִים בְּחֶבְרָה הֶשֵּׂגִית, כולם בתחרות וְהַכֹּל נִמְדָּד לְפִי הַהַצְלָחוֹת וְהַתּוֹצָאוֹת, וגם הטמבלויזיה מפמפמת: מה זה 'הצלחה!' ומה זה לא... ואז כשרואים את הַנְּתוּנִים אז רְחוֹקִים מִלִּהְיוֹת מְעוֹדְדִים, הַפַּרְנָסָה לֹא קַלָּה, הַחוֹבוֹת טוֹרְדִים, רוּחָנִיּוּת במַּצָּב רָחוֹק מִלְּהַשְׂבִּיעַ רָצוֹן, בקיצור, החיים לא 'סִפּוּר הַצְלָחָה' וְהַמַּחֲשָׁבוֹת מבִיאוֹת לחֲלִישׁוּת הַדַּעַת וּמַפַּח נֶפֶשׁ. כִּי הַחַיִּים לא מְאִירִים פָּנִים, 

- 'אז למה שאני יהיה בשמחה?! ממה אני יכול לשמוח?'

אז אף אחד מכם לא יכול להיות הַתָּם הַקָּדוֹשׁ! עושה נעלים, פי שתים בזמן, חצי בכסף ועקומות - ומפסוט ושמח תמיד, איך זה? יש לו סוד אמרנו, יש לו סוד!! 

וְהַהַשְׁוָאוֹת הֵן הַרְסָנִיּוֹת גורמות לאַכְזָבָה עֲצוּמָה, לְתִסְכּוּל עָמוֹק, הַאֲשָׁמָה עַצְמִית תְבִיעָה עַצְמִית: 'למַה אֲנִי לֹא מִתְאַמֵּץ לְהַגִּיעַ לְהֶישֵּׂגִים טוֹבִים יוֹתֵר?' מתישים את הַנֶּפֶשׁ ככה, ואז אין חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְהִשְׁתַּפֵּר וְלִפְעֹל לְשִׁנּוּי. קֻשְׁיוֹת וּטְעָנוֹת גם עַל השי"ת אח"כ: 'לָמָּה הוא הֵבִיא אוֹתִי למַצב הַזה? לָמָּה אֲנִי לֹא רוֹאֶה תְּזוּזָה במַּצָּבִי?'

זֵה הַמַתְכּוֹן הבָדוּק לְדִכְדּוּךְ נַפְשִׁי וּלְעַצְבוּת. ואז נופלים לִזְרוֹעוֹת הַיֵּאוּשׁ, חִדָּלוֹן עָמוֹק וּלְחֹסֶר אוֹנִים.

עכשיו תשמעו פרוש נפלא!

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" (תהלים קמז טז) יואו! איזה פרוש יש פה. 

מי שידע את הפרוש הזה שכתוב פה מקבל ממני עכשיו 500 שקלים! אני חוזר על הפסוק: "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" בגלל שאתם לא יודעים – 1,000 שקלים!! 

בקהל: מסבירים.... 

ההסבר טוב 

הרב: 1000 שקלים!

אז בואו תשמעו מזה, זה פרוש מדהים-מדהים!

תשמעו. דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר" כשה' נותן שֶׁלֶג אז הוא מוֹרִיד את השֶׁלֶג וּמֵבִיא קֹר לְכָל מָקוֹם, לְפִי הַצֶּמֶר וְהַבִּגּוּד הַחַם שיש לאנשים "וּכְּפוֹר" כשהוא מביא כפור, אז הוא מביא את זה כָאֵפֶר, כמה שיש לך הַסָּקָה להתמודד מול הכפור אז הוא יביא לך, הוא לא יביא לך יותר מדי להקפיא אותך שתמות, הוא יביא לך לפי ההסקה שיש לך, אז הוא יְפַזֵּר כְּפוֹר כְפִי שיש לך אֵפֶר לעשות מהם גחלים.

זאת אומרת: תמיד הקב"ה נותן לפי מה שאתה מסוגל לעמוד בו, לפי מה שאתה יכול להתמודד, הוא לא מביא לך דבר שאתה לא יכול לעמוד בו!! – שמעתם? דבר מדהים!

עכשיו, הֱוֵי אוֹמֵר: הקב"ה לֹא שׁוֹלֵחַ נִיסָּיוֹן עַל הָאָדָם אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אֶת הַכֹּחוֹת הַנִּדְרָשִׁים לְהִתְמוֹדֵד עִם הַנִּיסְיוֹנוֹת הָאֵלּה. אֵין נִיסָּיוֹן שבָּא לָאָדָם לְלֹא חֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק לְפִי הכֹּחוֹת שֶׁל הָאָדָם: שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת וְהַיְכֹלֶת לְהִתְמוֹדֵד בִּגְבוּרָה וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד בַּנִּיסָּיוֹן.

עכשיו תשמעו מקור לדברים בתורה!

כּוֹתֵב הָרַהַ"ק בַּעַל הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זִתע"א הוא אומר: הגמרא (גיטין סה) אומרת: "אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג" 

{נו, זה אתה יודע?} – 500 שקלים! "אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג" 

בקהל: שיקל על העובד שלא יאריך יותר מחמישים שנה אז רק בזמן שהיובל נוהג יתן לו יכניס להיות עבד שיהיה לו מתי לצאת.

הרב: אמרת מילים, אבל,

בקהל: אם נכניס את העבד שאין יובל הוא יישאר לעולם לא יוכל לצאת בלי היובל

הרב: מה כתוב? "אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג" זאת אומרת: עכשיו יכול להיות עבד עברי? 

בקהל: לא יכול להיות

הרב: לא, רק בזמן שהיובל נוהג למה? 

בקהל: כי אם הוא יהיה עכשיו הוא לא יוכל להשתחרר, 

הרב: ואז מה?

בקהל: ואז הוא יישאר לעולם ולא יוכל להשתחרר

הרב: ואז מה? 

בקהל: ואז הוא ישאר לעולם

הרב: ואז? למה אין עבד.... 

בקהל: התורה הקלה עליו

הרב: מה זה הקלה עליו?

בקהל: רצתה שיהיה לו טוב

הרב: איך יהיה לו טוב?

בקהל: לא רצתה להכביד עליו, לא רצתה שיסבול יותר מידי

הרב: אבל אם הוא עבד עברי אז למה שיהיה עבד שלא יהיה עבד אם היא לא רוצה שהוא יסבול

בקהל: עבד, למשל גנב, והתורה נתנה לך אפשרות כלשהי לשלם את זה אז תהיה עבד

הרב: אז היא אומרת "בשביעי יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ" 

בקהל: נכון, הזמן מוגבל

הרב: מזה קשור ליובל?

בקהל עונים... 

וכבוד הרב אומר: 'שקט אתם, הוא רוצה להתמודד!'

הרב: אם בשביעית צריך לשלחנו, מה אכפת לנו יש יובל אין יובל? אז היה יכול להיות גם עכשיו, גם עכשיו היה יכול להיות עבד עברי "בשביעי יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ "

בקהל: אין לנו עבד אבל

הרב: אבל בסדר זה מיה שאני שואל למה צריך יובל? אם בשביעי אומרים לי לשלח אותו אז אני אשלח אותו..... 

הרב: אני שואל אבל למה צריך יובל? שקט אתם, אתם רוצים לגזול ממנו את הכסף?

בקהל: ... יכול לחזור בקצרה?

הרב: אני אגיד לך למה! תשמע,

לֹּא נוֹתְנִים לְיִשְׂרָאֵל שׁוּם עֲבוֹדָה וְשׁוּם שִׁעְבּוּד, אֶלָּא רַק כְּשֶׁיֵּשׁ תֵּכֶף מוּכָן מִקֹּדֶם חֵרוּת. אם אין חרות מקודם - אין שעבוד. כָּל גְּזֵרָה וְצָרָה שׁוֹלֵחַ השי"ת רַק אם יש אֶפְשָׁרות לַעֲמֹד בָּהֶן, ואם אי אפשר לעמוד - זה מֻכְרָחִים לְהִתְבַּטֵּל'. לא יכול להיות. ה' לעולם מקדים תרופה למכה! 

זאת אומרת אם לא יהיה חרות - לא יהיה עבדות, אם אין חרות - אין עבדות, אם יש חרות - יכולה להיות עבדות. 

זאת אומרת: צרה יכולה להיות רק לפרק זמן ותמיד יש אור בקצה המנהרה! אז כשאנחנו עוברים צרות יסורים הכל, תדעו: שגם ההצלה הישועה נמצאים כבר נמצאים! אין דבר כזה שיש דבר שה' מביא שאין ממנו חזרה, לכן יש 'תשובה' גם אדם הנמצא במצב הכי קשה, גם אם אתה בדוד מרתיחים אותך בדוד כמו מנשה מלך ישראל, שהרתיחו אותו בדוד, עם כל זה בשעה שהוא עשה תשובה הקב"ה הטיס אותו מהדוד והציל את חייו! 

אין מצב שאדם לא יכול להשתחרר מצרה, רק אם הוא יעשה את הדבר הנכון. 'תשובה' לדוגמא; כי ברגע שבן אדם מקבל צרות זה רק בגלל מעשים לא טובים לא הגונים לא ראויים שהוא עשה, הצרות באות לעורר אותו: 'שאתה לא בדרך!' 

כשאתה שומע שמישהו מצפצף לך מאחורה - סימן שאתה לא נוסע כהוגן, אם אתה נוסע כהוגן אין בעיה, אם הוא רוצה לעקוף שיעקוף, אבל אם אתה נוסע על שני (2) נתיבים - ומצפצפים לך...!!! - אתה לא יכול גם מצוות וגם עבירות, שני נתיבים. אז מצפצפים סימן ש.... ואם אתה שומע וואי וואי וואי וואי – אז יודע שכבר צילמו אותך כמו שאומרים...

אז לכן "אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג" 

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אז מַדּוּעַ אָנחנו רוֹאִים שִבִשְׁעַת נִיסָּיוֹן שֶׁהָאָדָם נוֹפֵל אוֹ נִקְלָע לְצָרָה, נגיד הֶפְסֵד מָמוֹן גָּדוֹל, או מַשְׁבֵּר בָּרוּחָנִיּוּת אוֹ שֶׁהַחַיִּים לא מעודדים אותו, בשני הַכִּוּוּנִים בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, וְכָּשַׁל כֹּחַ הַסֵּבֶל לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיק מַעֲמָד בנסיון? הֲרֵי אמרנו: שהקב"ה נותן לבן אדם סבל וניסיון לפי היכולת שלו לעמוד בזה, אז למה אדם קורס? 

אם ה' נותן תמיד כח כמו שאמרנו: "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" תמיד הוא נותן לפי מה שאתה יכול להתמודד, למה לא מתמודדים?! 

הַהֶסְבֵּר הוּא בֶּאֱמֶת, הָאָדָם מְקַבֵּל מַסְפִּיק כֹּחוֹת בְּצוּרָה מְדֻיֶּקֶת לְהַפְלִיא! הוא יכול לַעֲמֹד בִּגְבוּרָה בְּעֵת הַנִּיסָּיוֹן. אבל מה עושה הַיצה"ע?

מַסִּית אֶת הָאָדָם לִפְזֹל לַצְּדָדִים, וְלַעֲרֹךְ הַשְׁוָאוֹת עִם הַצְלָחות שֶׁל הָאֲחֵרִים, וְאָז הוא רוֹאה: 'עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג' אַף אֶחָד מִלְּבַדּוֹ לֹא סוֹבֵל כָּמוֹהוּ, רַק הוּא מצבו רע, וחי בְּצוּרָה דְּחוּקָה, בגלל הַהַשְׁוָאָה הַזֹּאת הוא הוֹסיף על עצמו עכשיו עוד סֵבֶל וְצַעַר, לא שהקב"ה הביא לו! שהוא הוסיף על עצמו: 'שֶׁהוּא אֻמְלָל מְתּוסְכּל ממורמר'. 

ועכשיו לַסֵּבֶל הַנּוֹסָף בגלל הַהַשְׁוָואוֹת - כְּבָר אֵין לוֹ כְּבָר כֹּחַ, למה? כִּי כֹּחַ נתנו לו לפי הַסֵּבֶל שנתנו לו מֵשָּׁמַיִם, אבל הוא הלך והוסיף עוד סבל על הסבל בזה שהוא השווה את עצמו לאחרים, וראה: שמצבו גרוע ניכנס לדיכאון עוד יותר, עכשיו כבר אין לו כח מספיק להתמודד עם המצב.

- טיפש! הבנתם מה הוא עשה? הוסיף לעצמו עוד סבל ועוד צער, לזה לא נתנו לוֹ כֹּחַ, נתנו לו כח ממה ששלחו לו מֵשָּׁמַיִם, בלי השוואות! אתה מוסיף השוואות? אתה סובל!

דֻגְמָא:

'אֲנִי וַחֲבֵרִי הִשְׁקַעְנוּ בִּמְנָיוֹת, הַמְּנָיוֹת שֶׁל חֲבֵרִי זִנְּקוּ עַשְׂרוֹת אֲחוּזִים, הַמְּנָיוֹת שֶׁלִּי צָנְחוּ וְקָרְסוּ, הָיִיתִי יָכוֹל עוֹד לִסְבֹּל אֶת הַהֶפְסֵד שֶׁלִּי, אַבל הָעֻבְדָּה שנִכְשַׁלְתִּי בִּבְחִירַת הַמְּנָיָה הַנְּכוֹנָה, וְחֲבֵרִי דַּוְקָא הִצְלִיחַ וְהִרְוִיחַ הָמוֹן - מוֹסִיפָה לִכְאֵבִי מִפְּנֵי שֶׁעַל רֶקַע הַצְלָחָתוֹ שֶׁל חֲבֵרִי הַכִּישָּׁלוֹן שֶׁלִּי בּוֹלֵט וּמְהַדְהֵד יוֹתֵר! וְזֶה מוֹסִיף לִי הַרְבֵּה צַעַר וְתִסְכּוּל שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ'.

בְּמִקְרִים כָּאֵלּה מה עושים? דרושה עֲבוֹדָה וִיגִיעָה מֵהָאָדָם, לָדַעַת וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה: כִּי אֶת הַחֵלֶק שֶׁלְּךָ אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָקַחַת וּלְנַשֵּׁל מִמְּךָ, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַשֵּׁנִי - זֶה לֹא עַל הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ!' הוא - גזרו עליו, ואתה - גזרו עליך כך.

תקשיבו טוב! מה שהוא רואה הוא רואה טעות, אתה הפסדת- תיקנו אותך בזה. הוא הרויח! יכול להיות שהוא רשע! יכול להיות ומשלמים לו שכר במקום עוה"ב פה, אז אתה מתוקן והוא מקולקל. אומנם יש לו כסף יותר ממך עכשיו, אבל הוא קיבל שכרו בעולמו, אין לו כלום אח"כ. ואתה שתקנו אותך - אז אתה מתוקן, נשאר לך המצוות שלך וכשתצא תקבל שכר. למה המבט שלך כאילו מודדים אנשים בכסף?! אתה יודע מה הניסיון של כל אחד?!

'אֵין לִי אוכל, הבטן מְקַרְקֶרֶת מֵרָעָב! וְאֲנִי רוֹאֶה אֶת השכנים אוֹכְלִים סיחים, לא רָאוּי שֶׁאני אֶעֱרֹךְ הַשְׁוָאָה בֵּין מַצָּבִי לְמַצָּבָם, אֲבָל מַה זֶּה מְשַׁנֶּה? בְּכָל מִקְרֶה גַּם אִם אני לֹא אֶסְתַּכֵּל עַל השְׁכֵנים הבעיה של הרעב שלי לֹא תִּפָּתֵר כִּי בְּלִי כָּל קֶשֶׁר לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה בְּבָתֵּי הַשְּׁכֵנִים, בַּמְּצִיאוּת אֲנִי רָעֵב וְאֵין לִי אֹכֶל!'

- מה איכפת לך שהם אוכלים סיחים? נו, זה ממלא אותך?! 

נִיסָּיוֹן שֶׁל רָעָב הוּא לֹא נִיסָּיוֹן קַל, אֲבָל אָדָם מְקַבֵּל אֶת הַכֹּחוֹת לַעֲמֹד בָּהֶם, אתם רואים הרבה ענים לצערנו שמחפשים באשפתות אבל הם מתקיימים! הם מתקיימים. 

אֲבָל כְּשֶׁהַיצה"ע מַפְנֶה אֶת המַבָּט לְהִסְתַּכֵּל גם לפַּת שבְּסַל שֶׁל שְׁכֵנוֹ, אז נוֹסף לוֹ עוֹד סֵבֶל, ולזה הוא לֹא קיבֵּל כֹּחוֹת משָּׁמַיִם, וְזֶּה מַכְרִיע אותו לִפּוֹל תַּחְתָּיו. זֶה שֶׁאֵין לו אֹכֶל, זה הוא עוֹד יָכוֹל לִסְבֹּל, 'אֲבָל לָמָּה לוֹ יֵשׁ וְלִי אֵין?' זֶה כְּבָר אֵין לו כֹּחוֹת לִסְבֹּל.

פה מציל אותנו הַתָּם! מְלַמד אותנו בִּינָה: אל תעשה השוואות! הַתָּם ראה את החיים שלו מִתְנַהֲלִים שׁוּפְרָא דְשׁוּפְרָא, הוא הֵבִין: אִם אני יַשְׁוֶה בֵּין מַצָּבוֹ הָרָעוּעַ שלי לְבֵין המַצָּב שֶׁל הָאֲחֵרִים - אני אהרוס את הנפש שלי! אני אשבר ואקרוס, לכן הוּא נִזְהָר נִשְׁמָר: לא לְּהִסְתַּכֵּל לא לחשוב לַחֲשֹׁב עַל אֲחֵרִים מִטּוֹב וְעַד רַע! וְזֶה נָתַן לוֹ כֹּח לְהַחֲזִיק מַעֲמָד. מִי זה טִּפֵּשׁ שֶׁמַגְדִּיל וּמַעֲצִים אֶת הַנִּיסָּיוֹן ואֶת הַקֹּשִׁי בסֵבֶל מְיֻתָּר שֶׁעָלוּל לְהַכְרִיעו אוֹתו לִקְרִיסָה מֻחְלֶטֶת?!

בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין כתוב: 'אומרים הָאֲנָשִׁים פִּתְגָּם: "גַּמְלָא אָזַל לְמִיבְעֵי קַרְנֵי - אוּדְנֵי דַּהֲווּ לֵיהּ גְּזִיזָן מִנֵּיהּ" מה כתוב פה? הַגָּמָל שהוא גָּבוֹהַּ, רוֹאֶה: שֶׁלְּכֻלָּם; לצבי לאיל יֵשׁ קַרְנַיִים יָפוֹת וַאֲרֻכּוֹת! וְאִלּוּ הוא גָּבוֹהַּ וְתָּמִיר, בִּמְקוֹם שיהיו לו קַרְנַיִים יָפוֹת וּמְסֻלְסָלוֹת, יֵשׁ לוֹ רַק אָזְנַים קְטַנּוֹת וּמַשְׁפִּילוֹת, לָקַח יָזְמָה: הָלַךְ לְחַפֵּשׂ לוֹ קַרְנַיִים. מה היה סופו? שגם את האזנים חתכו לו.

כְּלוֹמַר, אָדָם חוֹמֵד וְלוֹטֵשׁ עֵינַיִים לָקַחַת אֶת החֶלְק שֶׁל חֲבֵרוֹ, לֹא דַּי לוֹ שֶׁזֶּה לֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ, אֶלָּא יַפְסִיד גם מַה שֶּׁהָיָה לוֹ כְבָר!

הַמְקַנֵּא בַּזּוּלַת - מְאַבֵּד אֶת הַהֲנָאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ

הכַוָּנַה של הַדְּבָרִים: כשאתה פּוֹזֵל לחֶלְקה שֶׁל השני, והלב שלך נתון לַחֲמֹד מה שיש לשני, העונש שלך הוּא כבר מִּיָּדִי, כִּי ברגע זה איבדת את הַהֲנָאָה וְהַשִּׂמְחָה מֵהַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לך, וכְּאִלּוּ איבדת אוֹתָם ממש. ואתה יוצא קֵרֵחַ. אֶת שלו אין לך, וגם משלך אתה כבר לא נהנה. 

דֻגְמָה:

'השכן קָנָה רֶכֶב יָפֶה וְחָדִישׁ, וְאֲנִי נֶאֱלָץ לְהַמְשִׁיךְ עם רֶכֶב מְקַרְטֵעַ, וזֶּה חוֹרֶה מְאֹד. אֵיפָה הַצֶּדֶק?! לָמָּה לו יֵשׁ רֶכֶב נוֹצֵץ, לָמָּה אֲנִי עִם רֶכֶב מָרוּט?! כָּל בֹּקֶר אֲנִי עוֹבֵר לְיָד הָרֶכֶב שֶׁל הַשָּׁכֵן, ועֵינַי יוֹצְאוֹת מִקִּנְאָה, ושׁוֹאֵל בְּתוֹך לִבִּי: 'מָתַי כְּבָר הָרֶכֶב הַזֶּה יִהְיֶה שֶׁלִּי? מָתַי אוּכַל לְהִתְפָּאֵר עִם רֶכֶב כָּזֶה?'

מַה קּוֹרֶה? אחרי המחשבות האלה, הַאִם הָרֶכֶב שֶׁל הַשָּׁכֵן יגלוש לעבר הֶחָצֵר שֶׁלִּי?! האם בִּגְלַל שֶׁאֲנִי חוֹמֵד אֶת הָרֶכֶב אֲנִי יְקַבֵּל אותו?! בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. הָרֶכֶב הוּא שֶׁל הַשָּׁכֵן, וְיִשָּׁאֵר שֶׁלּוֹ! בֵּינְתַּיִם - אֲנִי הפסדתי אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַהֲנָאָה מֵהָרֶכֶב שֶׁלִּי, ולמעשה אִבַּדְתִּי גם אותו. 

דֻּגְמָה נוֹסֶפֶת:

אָמַרְתִּי לילדים: 'מַה יִּהְיֶה אִתְּכֶם?! אֵיזֶה לֹא יֻצְלָחִים אַתֶּם, תִּסְתַּכְּלוּ עַל הַיְלָדִים שֶׁל הַשָּׁכֵן איזה מְתוּקִים מִדְּבַשׁ! פנים קוֹרְנוֹת הֶאָרַת פְּנֵי שְּׁכִינָה, לֹא לְהַאֲמִין כַּמָּה הֵם מְחֻנָּכִים, לוֹמְדִים בְּהַתְמָדָה, מִתְפַּלְּלִים ביִרְאַת שָׁמַיִם, מִדּוֹת טוֹבוֹת, דֶּרֶךְ אֶרֶץ, זֶרַע בֵּרַךְ ה’! וּלְעֻמַּת זֹאת, אַתֶּם... תתבוננו בושה וכלימה'.

האם כל הביטויים האלה שההורים אומרים לילדים שלהם, האם זֶה יוֹסִיף לָהֶם חֵשֶׁק לְלמּוד?! האם כשאומרים ומוכיחים את הילדים שהם גורנישט ואהבלים – הם נהים חכמים?! 'למה אתם לא כמו הילדים של השני' זה יוסיף להם חשק ללמוד?!

הַשְׁוָאָה עִם הַיְלָדִים שֶׁל החֲבֵרים - אֵין בָּהּ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, הִיא הַרְסָנִית היא מַחֲרִיבָה! הַתּוֹצָאָה הַיְחִידָה שֶׁל ההַשְׁוָאָה הזאת: יהיו לכם יְלָדִים מְתֻסְכָּלִים, ואתם תהיו הורים שמאבדים שִׂמְחַת חַיּים וְאֶת הַהִסְתַּכְּלוּת הַחִיּוּבִית עַל היְלָדים.

עכשיו תשמעו סיפור אמיתי! קשה להאמין אבל אמיתי: מְסֻפָּר עַל מָרָן בַּעַל הֶ'חָפֵץ חַיִּים' זְצוּקַ"ל, ידוע שהוא חי בצמצום רב, 

אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית פָּנְתָה אֵלָיו וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: 'מַדּוּעַ הַיְלָדִים שֶׁל הַשְּׁכֵנִים לְבוּשִׁים בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וּמְתֻקָּנִים, יֵשׁ לָהֶם אֹכֶל טוֹב וּבְשֶׁפַע! וְאָנחנוּ חַיִּים בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת וִילָדֵינוּ לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים יְשָׁנִים?'

רק להסביר לכם: מה העוני שהיה אצל החפץ חיים; לא היה להם כסף לאכול לחם, אז אשתו הרבנית היתה הולכת למאפיה ואחרי שמניחים את ככרות הלחם תמיד נופלים פירורים, היא היתה אוספת את כל הפירורים שהיו נופלים שמה ומזה היתה לשה קצת ועושה להם משהו לאכול. 

אז היא שאלה את השאלה הזאת. בעלה - גדול בישראל! יש לו תשובות לכל ישראל, היא רוצה לדעת: למה הם אם הם כל כך הולכים בדרך ה' והכל ככה ככה... למה הם בדוחק כזה גדול? למה הַשְּׁכֵנִים לְבוּשִׁים בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וּמְתֻקָּנִים, למה האֹכֶל אצלהם בְשֶׁפַע, למה אָנחנוּ חַיִּים בַּעֲנִיּוּת, למה הילדים שלנו בבגדים ישָׁנִים?' 

מי שראה אותו, יש את הסרטון הקצר רואים איזה מעיל היה לו – מרופט! גדול עליו בכמה מידות, והשרוולים יוצאים לו עד לכאן, והולך אתו ככה וכובע כזה גם כן... זה היה גדול ישראל! גדול ישראל. אז היא שואלת שאלה.

מה הוא עָנָה לָהּ? 'הקב"ה נוֹתֵן לְכָל בַּיִת אֶת הַמַּעֲלָה וְאֶת הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁלּוֹ; הַיְלָדִים שֶׁל הַשְּׁכֵנִים חַיִּים בַּעֲשִׁירוּת, וּלְעֻמַּת זֹאת הַיְלָדִים שלָנוּ חַיִּים בְּדַחֲקוּת, אֲבָל מצד שני לַיְלָדִים שלנו, יֵשׁ עֲשִׁירוּת שֶׁל תּוֹרָה והם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים!' 

עכשיו תגידו, אם הילדים שלו נגיד היו עשירים, ויש להם כסף אז מה הם היו עושים? קונים וקונים והולכים לשופינג וכן הלאה וזה.... היה להם זמן לשבת וללמוד תורה?! הגמרא אומרת: "הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי ענים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה" ו: 'לא כל המרבה בסחורה מחכים' אז לכן בכל בית מן השמים מחליטים מה יקבלו. 

עכשיו תקשיבו, חוזרים לַסִּפּוּר של הַתָּם, והוא מראה לנו את הדרך איך לְהִנָּצֵל ממַחְשְׁבוֹת הַהַשְׁוָאָה שמַּפְרִיעוֹת לָנוּ, וְאֵיך נִשְׁתַּחְרֵר מהם.

כְּלָל הָרִאשׁוֹן – "זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ" הוא עושה נעלים בשלושה זהובים, הוא עושה אותם מצוין "זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי'! עקומות, בחצי מחיר, פי שתים זמן, מה זה משנה? "זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּי" 

הַתָּם מקיף עַצְמוֹ בְּחוֹמָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה, הוא נִמְצָא בְּתוֹכָהּ, מסביבו לא קיים שום נִבְרָא אַחֵר! הוא חי כשאף אחד מסביבו לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ בִּכְלָל "זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּי" 

ככה הוא ניצל מהַשְׁוָאוֹת, הוא כְּאִלּוּ חי עַל אִי בּוֹדֵד, שֶׁאֵין שמה שום נִבְרָא, הוא לֹא מַכִּיר אַף אֶחָד, לֹא מְעַנְיֵן אוֹתו... לא רוצה לשמוע מֵאַף אֶחָד, לֹא קַיָּם בגְּלוֹבּוּס שׁוּם אָדָם, רַק אֲנִי וְהשי"ת. 

מתי אדם יכול להגיע לדרגה שכזאת כאילו הוא חי על אי בודד? 

תִבְדֹּק: עַד כַּמָּה אתה מַחֲשִׁיב חַוַּת דַּעְתָּם שֶׁל אֲחֵרִים עָליך...

רוב האנשים אומללים! מה שאומרים להם האנשים, ובפרט אם כמה אמרו - הם מקבלים את דעתם.

- 'מה, את לא מחסנת את הילדים?! השתגעת! מה, את לא מחסנת את הילדים?!' 

אח"כ עוד שכנה: 'מה, לא התחסנת?! מה, את רוצה שיהיה להם פוליו? השתגעת! זה...' 

אח"כ 'טיפת חלב' מצלצלת: 'מה, עוד לא הגעת לפה?! מה, את רוצה ח"ו... אנחנו לא אחראים!' 

באה לבעל: 'תשמע! אני מחסנת-מחסנת!! מחסנת. {קדוש-קדוש-קדוש}'. 

למה? היא שמעה שלוש (3) דעות! לאנשים אין דעה עצמית, איל להם דעה עצמית, אין להם שווי עצמי! הם תלויים בהשפעה של חברה...! 

אז אם אתה רוצה להנצל - אתה צריך להיות כאילו חי על 'אִי בּוֹדֵד' וזו ההוכחה: אם אתה מתחשב בדעתם של אחרים או לא.

אדם שכל הזמן בודק: 'מה, מה הוא אמר עלי? מה הם אמרו? לא, לא באמת-באמת מה הם אמרו?' 

זאת אומרת: אתה אומלל! אתה חשוב לך רק מה אמרו! ואם אמרו לא טוב, 

אז מה, אתה תגיד: 'כן אני לא טוב!' -?! ואם אמרו שאתה טוב - אז מה, אתה טוב?! מי שאתה - זה אתה! אמרו לא אמרו, נו, בלי שאמרו זה לא אתה?! ה"אמרו" קובע?! 

אדם צריך לבנות את עצמו לבד בפנימיות ולא להסתמך על חיצוניות של אנשים אחרים. גם מה שיתנו לך עצה - הם מכירים את כל המַטֵרִיַה שסביבך? את כל המצבים שאתה נמצא והניסיונות והסובבים אותך והכל בשביל לתת לך עצה? מה זה "שלוף"?!

אלא מה, אנשים תלויים בדעת אחרים, אין להם את הבחינה שנקראת כמו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (בראשית לב כה) יעקב אבינו היה לְבַדּוֹ, אברהם אבינו היה לבדו: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל לג כד) אומרת התורה מה זה אֶחָד? "אַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד יג)- 'הוא בצד אחד של העולם וכל העולם בעבר השני!' והוא נלחם נגד כולם, כולם עובדי עבודה זרה, 

והוא אומר: 'יש אלוקים אחד!' והוא שכנע בסוף את כולם! אבל אם הוא היה שומע לרוב? לא היה אברהם! לא היה אמונה בעולם. 

דבר שני שאתה צריך לבדוק את עצמך, אם אתה מסוגל להיות אדם שורשי, עקרוני, פנימי, אישי - זה איך אתה מרגיש כשאתה לבד בבית. 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ נִרְאִים שֶׁשָּׁפַר עֲלֵיהֶם גּוֹרָלָם, מֻצְלָחִים מַעֲמָד כֶּסֶף, הֵם 'ראשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם' כֻלָּם בְּטוּחִים שֶׁהֶם מְאֻשָּׁרִים. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל החַיֵים שלהֵם הַצָּגָה, לְהַרְאוֹת לְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁהֵם שְׂמֵחִים וּמֻצְלָחִים וְהַכֹּל טוֹב, אֲבָל כְּשֶׁהֵם לְבַד בבית בֵּינָם וּלְבֵין עַצְמָם, הַשִּׂמְחָה מֵהֶם וָהָלְאָה, וּהֵם בְּדִכְדּוּךְ וְעַצְבוּת!

תראו כמה מתאבדים מהאנשים 'המוצלחים' האלה, תראו שחקנים אחרים וכו' ווכו'. מה קרה עם כל התהילה מסביבם וכל העיתונים מלאים מסיפורים עליהם והכל והכל... ו'עוקבים' אחריהם כל הזמן, למה הם מתאבדים? כשהם לבד הם מבינים: שהם גורנישט מיט גורנישט! 

בְּטִבְעָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים קַיֶּמֶת נְטִיָּה לְסַקְרָנוּת, לִצְבִירַת יֶדַע כְּלָלִי סְתָמִי, לָדַעַת מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה קּוֹרֶה אֵצֶל אֲחֵרִים, לֹא למַטָּרָה מֻגְדֶּרֶת, סתם לְתוֹסֶפֶת יֶדַע, מִתְעַנְיְנִים אצל הַשֵּׁנִי: 'מַה אתה עוֹשֶׂה בַּחַיִּים? אֵיךְ הוּא מִסְתַּדֵּר עִם פַּרְנָסָה?' שְׁאֵלוֹת ללא תַּכְלִית לְלא שׁוּם צֹרֶךְ מַעֲשִׂי, רַק הִתְעַנְיְנוּת גְּרֵידָא להוסיף חֹמֶר לְמַחֲשָׁבָה, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שחושבים: 'שממש הם צריכים לעשות סְטָטִיסְטִיקָה שְׁכוּנָתִית אֵזוֹרִית...' ולכן הם צריכים לקבל מידע מכולם מה קורה. 

הסַקְרָנוּת הזוֹ מִצַּד עַצְמָהּ היא לא פסולה לגמרי, אבל הַבְּעָיָה שַהִתְעַנְיְנוּת הַסְּתָמִית מביאה גם לְהַשְׁוָאוֹת עִם הַשֵּׁנִי, וּמִשָּׁמה לְקִנְאָה, וְצָרוּת עַיִן, וזה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה! לכן התם לא רצה להשוות בינו לבין אחרים, והוסיף עוד גדר: 'לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים'!!

לא מְעֻנְיָן לָדַעַת מַה קּוֹרֶה אֵצֶל אֲחֵרִים! ולֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי הָאֲחֵרִים! כי אם אני אתענין אצל אחרים אני יבוא להשוות: 'אַה! יש לו ככה.. אה הם קנו.. אה נסעו.. אה הם חזרו.. אה...' ואז יהיה השוואות, לא יודע מאחרים, מה שהוא עושה-עושה, ומה שאני עושה-עושה, ולא רוצה לדבר על אחרים. פששששי! זה חומה והגנה שאתה לא תפול אף פעם לא ביאוש לא בשום מצב שלילי, אתה יכול להיות שמח! "איזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקו"! מה חלקו? נעלים משולשות, חצי מחיר! פי שתים בזמן, שמח בחלקו! כי זה חלקו מה לעשות? זה יחלקו, לא יהיה לו יותר מחלקו, מה שגזר לו ה' זה מה שיהיה לו.

אבל שֶׁלֹּא נבין שאנחנו לא צריכים בכְלָל לדעת מַה שֶּׁקּוֹרֶה אֵצֶל הָאֲחֵרִים, כי לפעמים צריך לעזור לאחרים, יש אנשים בצרה בחולי, יש אבל יש לוויה יש. יש. יש... כל מיני דברים, - זה כן צריך להתענין! כדי לעזור, להושיע, להציל, מה שצריך. אז זו התענינות טובה! 

- 'בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת פְּלוֹנִי השכן, נִתְקַף אני בִּסְחַרְחֹרֶת קַלָּה. בְּלִי עַיִן הָרַע! פְּלוֹנִי 'מְסֻדָּר' חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק בזְכוּת, בְּרָמַת חַיִּים גְּבוֹהָה, הַכֹּל חָלָק, וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: 'לָמָּה פְּלוֹנִי שֶׁהוא לֹּא מִצְטַיֵּן בְּיִרְאַת שָׁמַיִם מְיֻחֶדֶת לַמְרוֹת זֹאת ה' מֵאִיר פָּנִים אֵלָיו? וְאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן אֶת עַצְמִי מקבל קַבָּלות לְשִׁפּוּר הַפַּרְנָסָה - כְּלוּם, לא משתנה כלום, דָּחוּק, והוא עַל 'מֵי מְנוּחוֹת'?!'.

- 'השכן שגָּר דֶּלֶת מוּלִי הרְחִיב עכשיו אֶת הדִּירָה, ואֲנִי בִּגְלַל שהַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ צָּמוּד לַצַּד שֶׁלִּי, לא יָכוֹל לְהַרְחִיב אֶת הדִּירָה, ואֲנִי אוֹמֵר: 'אֵיזֶה טיפש! למה קניתי אֶת הַדִּירָה הזאת ולא את זאת? פה יָכֹלְתִּי להרחיב ופה תקעתי את עצמי עם השכנים! איך לא שמתי לב לזה?! ולוּלֵי הטָעוּת הזאת, חַיַּי יָכְלוּ לִהְיוֹת יוֹתֵר אֵיכוּתִיִּים...' 

זה דברים שעוברים בראשו של כל אחד, 

אבל הַתָּם אומר: "זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי"! 'וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?'! חוֹמָה בְּצוּרָה, לֹא מְעַנְיֵן אוֹתי מה יש לשני. אֲז אני לֹא מַגִּיעַ לסְּפֵקוֹת: 'לָמָּה אֵצֶלו ככה ואצלי לא?' אֲנִי חַי באִי בּוֹדֵד, שֶׁלִּי, וְאנִי לא רוֹצֶה לְהַרְהֵר על המעשים שֶׁל הַשֵּׁנִי, כָּל מַחֲשָׁבָה מַעֲשָׂיו וְהַצְלָחותיו דחויים בְּאֹפֶן אַבְּסוּלוּטִי ממני, כי אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה: 'שֶׁכָּל הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הקב"ה לְגַבַּי, זו הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לגבי! וּמִצִּדִּי שלשכן יהיה הַכי טּוֹב בָעוֹלָם!!'

מה אכפת לי ממנו! אני נבראתי כאני, לא כאנחנו! כאני. וה' נתן לי מה שנצרך לי. אבל כמו שאמרנו: לעזור, חסד צדקה לאנשים שזקוקים - זה מצוין.

יש קִנְאָה רָעָה שמוציאה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם' (אבות פרק ד'),, ויש קִנְאָה טוֹבָה! איזה קנאה טובה? שדוחפת אותנו לעלות מעלה-מעלה בעבודת ה', כשאנחנו רואים שאנשים השיגו מעלות, 

אז אנחנו אומרים: 'אם הם יכולים להגיע למעלות כאלה רוחניות – למה אני מתבטל? למה אני מתעצל?! אם הוא הגיע גם אני יכול להגיע!'

 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה' (בבא בתרא כא.).זו קנאה מותרת וטובה, אבל: 'למה יש לו? ולי אין... ולמה הוא כן ואני לא...?' - זה לא טובה.

איך בודקים אם הקנאה שלנו טובה או רעה? המבחן - אם זה מביא אותנו לשמחה או לעצבות.

קִנְאָה טוֹבָה: אם אתה שומע שחברך הצליח ואתה שמח עם הבשורה הטובה, 

נגיד אמרו לך: 'שהוא זכה ב'שיכון' עכשיו בהנחה גדולה!' - ואתה שמח עכשיו באמת בשבילו הקנאה שלך היא קנאה טובה: 'טוב מאוד! גם אני אלך לשיכון למה לא? אבל זה שהוא זכה - אני שמח בשבילו'.

אבל אם אתה שומע הצלחה של מישהו ויש לך דקירה בלב, וזה מראה לך גם שאתה לא מוצלח כל כך, זה יביא לך לרפיון.

דבר נוסף: חשובה הנקודה הבאה ללמוד מהתם, מי שלא שפר עליו מזלו, גם אם יקיים את כל מה שלמדנו עכשיו, ולא יכאב לו על רוע מזלו, ויכיר וידע: שטוב ה' ו'גם זו לטובה!' והוא מלא שמחה וחדוה, ולא יענין אותו מצב אחרים, עם כל זאת ראוי היה שלפחות לא יהלך בחוצות של העיר כששמחה ונהרה על פניו, כי הרי כולם יודעים את ביש מזלו, ואם כן לא די שהוא לא יוצלח אלא הוא יהפוך ללעג ולבוז, 

כי יאמרו כולם: 'תראה-תראה סכל וטפש! מה? מצבו רע וְהוּא הולך שָׂמֵחַ לתָּמִיד, וְלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה? כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא לֹא קורא אֶת הַמַּפָּה וְהוא מִתְעַלֵּם מִמַּצָּבוֹ וְחַי בְּדִמְיוֹנוֹת!' 

וְאִם שואלים אותו: 'מה המצב?' 

צריך שֶׁהוא יַעֲנֶה עִם פָּנִים נְפוּלוֹת וּבְשָׂפָה רָפָה: 'בָּרוּךְ ה', שׂוֹרְדִים...', 

ככה שהוא יֵחָשֵׁב: 'אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב', 

אבל אִם הוא יַעֲנֶה בְּשִׂמְחָה רַבָּה: 'בָּרוּךְ ה'! הַכֹּל דְּבַשׁ!!', 

עֲלוּלִים בְּנֵי הָאָדָם לְחָשְׁדוֹ לְשׁוֹטֶה וּכְסִיל: 'מה, אתה לא מוּדָע לְבִּישׁ מזלך?!'

זה ככה חושבים: שצריך להתנהג לאדם שמזלו ביש. אבל התם מלמד אותנו: הפוך! הוא לא הולך אחרי העצה הזאת! אֶלָּא הוּא מְשַׁדֵּר שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד, גַם כשֶׁהַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ עֲגוּמָה לַחֲלוּטִין, הוּא סַנְדְּלָר שֶׁאֲפִלּוּ אֶת המלאכה הוא לא יוֹדֵעַ לְבַצֵּעַ כָּרָאוּי, וּבְקֹשִׁי מַרְוִיחַ פַּת לַחְמוֹ וצָהֳלָה עַל פָּנָיו תמיד. 

מה הוא סָבוּר, שֶׁהָאֲנָשִׁים לא יוֹדְעִים אֶת מַצָּבוֹ? וּמַדּוּעַ הוּא מוּכָן לְהִתְבַּזּוֹת שֶׁהוא מַרְאֶה לכולם אֶת שִׂמְחָתוֹ, ולמה יֵחָשֵׁב בעיניהם לְתָמִים שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר לַמְּצִיאוּת?! 

אֶלָּא הַתָּם שלנו לֹא מעִנְיֵן אוֹתוֹ בכְלָל מה דַּעְתָּם שֶׁל הָאֲחֵרִים, לֹא חָשׁוּב לוֹ מַה חושבים ומה אומְרים, בִּשְׁבִיל הסְבָרוֹת הַהֶבֶל שֶׁל אַחֵרים הוא צריך לִהְיוֹת עצוב שיתאים להם?! שהוא יהיה עצוב?! מַה שֶּׁחָשׁוּב: זֶה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְכָל הַשְּׁאָר לֹא מְעַנְיֵן.

וְלָכֵן הוא לא עוֹשֶׂה חִשּׁוּבִים: 'מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת?' כִּי הוּא חַי בְּעוֹלָם מִשֶּׁלּוֹ וְלא מִתְחַשֵּׁב בְּדַעְתָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

הגענו לסוף הסיפור, בסוף הסיפור כתוב: 'וְאֵצֶל הָעוֹלָם הַתָּם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, היו מפסוטים שיש מג'נון כזה, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע, וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ, 

וְהָיָה אוֹתוֹ הַתָּם אוֹמֵר: 'רַק בְּלִי לֵיצָנוּת'.

הֱיוֹת וּכְלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הוא נִרְאֶה שׁוֹטֶה, לָכֵן בָּאוּ הַלֵּיצָנִים וְלָעֲגוּ לוֹ, אבל הוא לֹא נכנס אֵיתָם לְוִכּוּחַ וּלְהוֹכִיחַ לָהֶם אֶת צִדְקַת דַּרְכּוֹ.

כְּמוֹ שֶׁלֹּא מַרְבִּים לְהִתְוַכֵּחַ עִם יֶלֶד קָטָן שמְסָרֵב לְהָבִין: 'שלא יורדים לַכְּבִישׁ!' אֶלָּא קוֹבְעִים לוֹ: 'אָסוּר לרדת לַכְּבִישׁ!' כָּךְ בְּדִיּוּק הַתָּם שחושבים שהוא משוגע, נָהַג עם המשוגעים שהתלוצצו עליו. 

אמר להם: 'רק בלי להתלוצץ'.

רַק אָדָם שֶׁעֲדַיִן הַדְּבָרִים לֹא מַסְפִּיק נְהִירִים אוֹ לֹא מַסְפִּיק חֲזָקִים וּבְרוּרִים לוֹ בִּמְאַת הָאֲחוּזִים, הוּא בעצמו נִכְנָס לְהִתְעַמֵּת וּלְנַסּוֹת לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאֲחֵרִים, אֲבָל אָדָם חָזָק וְאֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, וְדַרְכּוֹ בְּרוּרָה וּנְהִירָה לוֹ, הוּא לֹא מתְוַכֵּחַ, הוּא קוֹבֵעַ עֻבְדָּה וּמַמְשִׁיךְ. לְכָל הַיּוֹתֵר הוא יכול לרחם עַל הַסּוֹבֵבים.

אִם צָרִיךְ כבר לְהַבְהִיר אוֹ לְהַסְבִּיר אֵיזוֹ נְקֻדָּה, אָז זֶה מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת אבל לֹא וִכּוּחַ. כי וִכּוּחַ גּוֹרֵם לְהִתְקַצֵּף וְלָצֵאת מֵהַכֵּלִים, וזה נובע מִסָּפֵק וחֹסֶר בְּהִירוּת, אוֹ מֵרָצוֹן לְנַצֵּחַ. וּכְבָר אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב: 'מִּדַּת הַנִּיצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת הָאֱמֶת' מִי שרוצה לנצח בכל מחיר - הוא לא יודה עַל הָאֱמֶת. 

גַם אִם הַסּוֹבֵבים חוֹשׁבים עָליך: 'שאתה טיפש שׁוֹטֶה!' כתוב: 'הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח' מי שהוא תָּם הוֹלֵךְ נִנּוֹחַ בָּטוּחַ בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ, וְשֶׁיַּחְשְׁבוּ וְיִסְבְּרוּ הָאֲחֵרִים מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים. 

אָמְנָם הָאֲנָשִׁים נָדִים לוֹ בְּרֹאשָׁם וְאוֹמְרִים: "הַמַּצָּב שֶׁלּוֹ מסכן כָּל כָּךְ עָגוּם שֶׁהוּא לֹא קוֹלֵט אֲפִילּוּ אֶת מַּצָּבו!' 

וְהֵם חוֹשְׁבִים: 'אוּלַי זֶה הַנֵּס שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא לֹא קוֹלֵט אֶת מַּצָּבו'. 

אַךְ הָאֱמֶת הִיא, כִּי אָכֵן הַנֵּס שֶׁלּוֹ שֶׁלַּמְרוֹת הַכֹּל, הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂמֹחַ!!

כְשֶׁהָאָדָם נִמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל הַצְלָחָה, אִם זֶה בִּפְרָט מְסֻיָּם אוֹ בִּתְקוּפָה מֻצְלַחַת, קַל לוֹ לְפַרְגֵּן לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁמַּצְלִיחִים, אִם זֶה בְּאוֹתוֹ פְּרָט שֶׁהוּא הִצְלִיחַ אוֹ שֶׁמַצְלִיחִים בִּתְּחוּמים אחרים.

אבל כְשֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מַצְלִיחַ בְּשׁוּם דָּבָר וְחֲבֵרוֹ כֵּן מַצְלִיחַ, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְפַרְגֵּן! וּבְעִקָּר אִם הָאָדָם מְנַסֶּה בְּכָל כֹּחוֹ לְהַצְלִיחַ בִּתְחוּם מְסֻיָּם, וְנִכְשָׁל, וְחֲבֵרוֹ הצְלִיחַ, קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לְפַרְגֵּן!! וְזֶה מוֹבִיל שֶׁהָאָדָם מְאֻכְזָב וּמְתֻסְכָּל, ולִבּוֹ מָלֵא טְרוּנְיָה, גם עַל השי"ת: 'הִשְׁתַּדַּלְתִּי רָצִיתִי! וְלָמָּה אני לֹא מַצְליח?!'

גַם זה נלמד מֵהַתָּם: הוא הָיָה מְמֻקָּד תָּמִיד רַק בּמַעֲשׂים שֶׁלּוֹ, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל זוּלָתוֹ, לֹא הִתְפַּעֵל, לֹא הִתְבַּלְבֵּל, לֹא מההצלחות שֶׁל הַשֵּׁנִי, לֹא מֵהַכִּשָּׁלוֹן שֶׁל עַצְמו. גַּם הַהַצְלָחָה שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְגַם הַכִּישָּׁלוֹן שֶׁלּו - גְזֵרַת שָׁמַיִם! וְאִם כֵּן מה יש לְהִתְבַּלְבֵּל, מה יש להתפעל? זֶה שֶׁהוּא מֻּצְלָח וַאֲנִי לֹא, כָךְ גָּזְרוּ מִשָּׁמַיִם.

תשמעו עכשיו סיפור מדהים מהֶ'חָפֵץ חַיִּים' הקדוש!

פעם הוא הָלַךְ עִם הבן שלו בָּרְחוֹב, עָבְרוּ ליָד עָנִי שֶׁקִּבֵּץ נְדָבוֹת. 

שָׁאַל הבן שֶׁל הֶ'חָפֵץ חַיִּים' אֶת האבא: 'הַאִם כָּל עָנִי שֶׁרוֹאִים בָּרְחוֹב הוּא בְּגֶדֶר עָנִי שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לוֹ צְדָקָה? הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אָדָם עָצֵל הַהוֹלֵךְ בָּטֵל שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לָלֶכֶת לַעֲבֹד, וַאֲנִי בִּתְרוּמָתִי מְעוֹדֵד אֶת הַבַּטְלָנוּת שֶׁלּוֹ!' 

עָנָה עַל כָּךְ מָרָן הֶ'חָפֵץ חַיִּים', חז"ל אוֹמְרִים: 'מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, נוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הקב"ה 

וְאוֹמֵר לְפָנָיו: 'רבש"ע! טִפָּה זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? עָשִׁיר אוֹ עָנִי, חכם או טיפש?'

 וּלְפִי מַה שֶּׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם אִם יהיה עָשִׁיר אוֹ יהיה עָנִי, כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַכֵּלִים וְהָאֶפְשָׁרוּיוֹת לְמַמֵּשׁ אֶת מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו; עַל מִי שֶׁנִּגְזַר לִהְיוֹת עָשִׁיר - נוֹתְנִים לוֹ אֶת כָּל הַכֹּחוֹת, האמביציה וְהָרְצוֹנוֹת הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַכִּישְׁרוֹנוֹת לְמַמֵּשׁ אֶת גְּזֵרַת הָעֲשִׁירוּת שגזרו עליו. לְמִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו עֲנִיּוּת - מְקַבֵּל עַצְלוּת וְבַּטְלָנוּת כְּדֵי לְמַמֵּשׁ אֶת הָעֲנִיּוּת שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו. וְלָכֵן אוֹתוֹ עָנִי כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו לִהְיוֹת עָנִי, לָכֵן נִגְזְרָה עָלָיו אַהֲבַת הַבַּטְלָנוּת, וּמִפְּנֵי כָךְ אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲזֹר לוֹ בִּצְדָקָה!'

נכון, הוא בטלן, אבל זה הכלים שניתנו לו משמים בשביל שישאר עני, כי גזרו עליו: 'להיות עני!' אז הוא עני שצריך לקבל צדקה.

הַיּוֹצֵא לָנוּ מִהמַּעֲשֶׂה הזֶה: כִּי לֹא הַהַצְלָחָה וְלֹא הַכִּישָּׁלוֹן הֵם פְּרִי מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, הַכֹּל בִּגְזֵרַת שָׁמַיִם. לְפִי מַה שֶּׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם, כָּךְ יוֹבִילוּ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתו לאותה תּוֹצָאָה שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו. וּמִמֵּילָא אל תִבָּהלו מֵהַהצְלָחַה של הַשֵּׁנִי וּמֵחֹסֶר הַהַצְלָחָה שֶׁלָּנוּ, כִּי זֶה לֹא הַצְלָחָה וזה לא כִּישּׁלוֹן, אֶלָּא גְּזֵרַת שָׁמַיִם.

לסיום - מַעֲשֶׂה נורא ואמיתי שהיה:

אדם קָנָה קַרְקַע בִּמְחִיר מוּזָל בְּמָקוֹם זָנוּחַ. לֹא עָבַר זְמַן הַקַּרְקַע נֶעֶשְׂתָה מְבֻקֶּשֶׁת וְהִרְוִיחַ כֶּסֶף רַב! לְאַחַר מִכֵּן קָנָה דִּירָה זוֹלָה, וּרְאֵה זֶה פֶלֶא, בְּזְמַן קָצָר, עֵרֶךְ הַדִּירוֹת בַּמָּקוֹם הִמְרִיא לְמַעְלָה. כָךְ בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, הֵיכָן שֶׁהִנִּיחַ יָדוֹ, נֶהְפַּךְ לְזָהָב. והוא לֹּא יָדַע לְהַסְבִּיר אֶת הַתּוֹפָעָה, עד שהִתְחִיל לְיַיחֵס לְעַצְמוֹ כֹּחוֹת עַל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחוֹת מְיֻחָדִים לְהַצְלָחָה, וְהִסְתּוֹבֵב במַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כִּמְעַט אֱלִילוּת לְעַצְמוֹ.

לְיָמִים חָלְתָה אִמא שֶׁלו, בַצָּר לוֹ פָּנָה לָרַב ביקש: 'שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָהּ!' וְכָךְ נוֹצַר לו קֶשֶׁר עִם הָרַב, לְאַט-לְאַט הִתְקָרֵב אֶל הַדָּת. ותּוֹךְ כְּדֵי הֵחֵל לִשְׁמֹעַ שִׁעוּרֵי תוֹרָה וְאֱמוּנָה, והָרַב הֵאִיר אֶת עֵיניו: שהוּא בעצם חַי בְּדִמְיוֹנוֹת, וְאֵין לוֹ שׁוּם כֹּחוֹת נִסְתָּרִים, וְהַכֹּל זה בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא עולם. הוּא הבּוֹרֵא הוּא המַנְהִיג לְכָל הַנִּבְרָאִים וְהוּא עָשָׂה וְהוא עוֹשֶׂה וְהוא יַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים. וְאֵין בְּיָדֵינוּ שׁוּם כֹּחַ לְשַׁנּוֹת, לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ כִּי הוּא זֶה מֵרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאֵין זֶה תָּלוּי כְּלָל בַּכִּישְׁרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ אוֹ שֶׁאֵין לָאָדָם. אִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר: שֶׁהָאָדָם יִתְעַשֵּׁר - אָז כָּל הַבְּרִיאָה תִּשְׁתַּעְבֵּד לְהָבִיא לוֹ אֶת הָעֲשִׁירוּת. וְאִם חָלִילָה גּוֹזְרִים לָאָדָם: צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, לֹא יוּכַל לְהִימָּלֵט מִמֶּנָּה בְּכִישְׁרוֹנוֹתָיו, רק בדרך אחת, תְפִלָּה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. 

חָלִילָה לָאָדָם לִפּוֹל לִזְרוֹעוֹת יֵּאוּשׁ, וְלַחֲשֹׁב: 'כִּי לְעוֹלָמִים הוא יִישָּׁאֵר בְּמַצָּב בִּישׁ!' תָּמִיד הַתְּפִלָּה מוֹעִילָה, וְרִבּוּי תְּפִלָּה בדמעות - בֹקעַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם ופועלת יְשׁוּעוֹת.

ומוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים: שֶׁגַּם בָּרוּחָנִיּוּת, פְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם זוֹכֶה לִדְבָרִים גְּדוֹלִים לֹא בִּגְלַל מַעֲשׂים טּוֹבִים שֶׁהִתְאַמֵּץ וְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת השי"ת, אֶלָּא הוּא זוֹכֶה בִּזְכוּת אָבוֹתיו. 

מָצִינוּ סִפּוּרִים עַל צַדִּיקִים שֶׁבִּנְקֻדּוֹת מְסֻיָּמוֹת הִצְלִיחוּ מִבְּלִי שׁוּם הַשְׁקָעָה מְיֻחֶדֶת, בִּגְלַל שֶׁכְּבָר הִשְׁלִימוּ בַּנְּקֻדּוֹת אֵלּה אֶת עַצְמָם בְּגִלְגּוּלִים קוֹדְמִים.

לִפְעָמִים הַהַצְלָחָה שֶׁל הָאָדָם נוֹבַעַת מהבכי של האמא והאבא ומֵהָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁנּתּנו בַּיְלָדִים.

לֹא שֶׁבְּהֶכְרֵחַ זה תָּמִיד זֶה כָּךְ, אֲבָל בָּא לְלַמד אותנוּ: שֶׁגַּם בָּרוּחָנִיּוּת יֵשׁ דְּבָרִים סְתוּמִים שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים וְיוֹדְעִים, לכן לא נִתְפַּעֵל ולא נתְבַּלְבֵּל כְּתוֹצָאָה מֵהַהַצְלָחוֹת שֶׁל אֲחֵרִים וגם לא נכשל מֵהַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ בָּרוּחָנִיּוּת. 

נאמין באמונה שלמה: שהכל בגזרת הבורא! ונלך בכל דרך שהוא מטווה לנו "יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" ואנחנו 'מאמינים בני מאמינים' נעשה רצונו בכל המצבים, ונסחב את החבית המטפטפת - עד שנגיע לפני המלך ויחבק אותנו וישים אותנו לידו - אמן! 

כן למי שיש שאלות? בבקשה!...